דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אי אפשר לסווג כצורר משיח במהותו אדם שיש לו רק צביון של צורר משיח. צוררי משיח אמיתיים הם רק אלה שיש להם מהות טבע של צוררי משיח. מובן שישנם הבדלים באנושיותם של השניים, ובחסות ההבדלים באנושיותם, גישותיהם של אותם אנשים כלפי האמת שונות אף הן – וכאשר גישותיהם של אנשים כלפי האמת שונות, הנתיבים בהם הם בוחרים שונים אף הם; וכאשר אנשים בוחרים בנתיבים שונים, העקרונות וההשלכות של מעשיהם כתוצאה מכך שונים אף הם. משום שאצל אדם שרק יש לו צביון של צורר משיח יש מצפון שפועל, וכן הגיון וחוש כבוד, והוא אוהב את האמת באופן יחסי, כשהוא חושף את צביונו המושחת, בלבו ישנה תוכחה על כך. בזמנים כאלה הוא יכול להרהר בעצמו ולהכיר את עצמו, ולהודות בצביונו המושחת ובכך שחשף שחיתות, וכך מתאפשר לו למרוד בבשר ובצביונו המושחת, ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. לעומת זאת, אין זה כך כשמדובר בצורר משיח. משום שמצפונו אינו פועל ואין לו מודעות מצפונית, קל וחומר שאין לו חוש כבוד, כשהוא חושף את צביונו המושחת, הוא לא משתמש בדברי האל על מנת לאמוד האם חשיפתו נכונה או שגויה, האם יש לו צביון מושחת או אנושיות רגילה, או האם הוא עולה בקנה אחד עם האמת. הוא אף פעם לא מהרהר בדברים האלה. אם כן, כיצד הוא מתנהג? הוא דבק בטענתו כי הצביון המושחת שהוא חושף והדרך בה בחר הם נכונים. הוא חושב שכל מעשיו הם נכונים, שכל דבריו הם נכונים; הוא נחוש לדבוק בדעותיו. על כן, גם אם הוא יעשה עוולה רצינית ויחשוף צביון מושחת חמור, הוא לא יזהה את חומרת המצב, והוא בהחלט לא יבין את הצביון המושחת אותו חשף. מובן שהוא גם לא יניח בצד את רצונותיו, ולא יתמרד נגד שאיפתו או צביונו המושחת לטובת בחירה בנתיב של התמסרות לאל ולאמת. משני הקצים השונים האלה ניתן להבין שאם אדם בעל צביון של צורר משיח אוהב את האמת בלבו, יש לו סיכוי לזכות בהבנה שלה וליישמה בפועל, ולזכות בישועה, ולעומת זאת אדם בעל מהות של צורר משיח אינו יכול להבין את האמת או ליישמה בפועל, ואף לא לזכות בישועה. זהו ההבדל בין השניים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב חמישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ב')

מה מאלה הוא מחלה אנושה: מהות של צורר משיח או צביון של צורר משיח? (מהות של צורר משיח.) האומנם? (כן.) חשבו על כך היטב, ואז השיבו שוב. (שתיהן מחלות אנושות – מהות של צורר משיח וצביון של צורר משיח.) למה? (כי אנשים בעלי מהות של צורר משיח לא יחתרו אל האמת, ואותו דבר נכון לגבי אנשים בעלי צביון של צורר משיח. לא משנה באיזו בעיה הם נתקלים, אנשים בעלי צביון של צורר משיח אף פעם לא מתמקדים בחתירה אל האמת, ואין להם ולו מינימום של אנושיות והיגיון; אנשים כאלה לא מסוגלים לזכות באמת, וגם אינם מסוגלים להשיג ישועה – גם זו מחלה אנושה.) מי עוד רוצה לדבר? (להבנתי, אף אחד מאלה אינו מחלה אנושה, אבל אם מישהו לא חותר אל האמת – זו מחלה אנושה.) זו פרשנות טובה של העניין. ואולם יש תנאי מוקדם לכך, והוא המהות של צורר משיח – אותם אנשים שניחנים במהות של צורר משיח פשוט אינם חותרים אל האמת, הם חסרי אמונה – הדבר המסוכן ביותר הוא להיות ניחנים במהות של צורר משיח. למה הכוונה מהות של צורר משיח? הכוונה שהאנשים האלה פשוט אינם חותרים אל האמת; הם חותרים רק למעמד, הם באופן אינהרנטי אויבים של האל, הם צוררי משיח, הם התגלמות השטן, הם שטנים מלידה, הם חסרי אנושיות, הם חומרניים, הם חסרי אמונה טיפוסיים, ואנשים כאלה סולדים מן האמת. למה הכוונה ב"סולדים מן האמת"? הכוונה שהם אינם מאמינים שהאל הוא האמת, שהם לא מכירים בעובדה שהאל הוא הבורא, ועל אחת כמה וכמה שאינם מכירים בעובדה שהאל הוא ריבון על כל הדברים ועל כל דבר ודבר. אם כן, כשאנשים כאלה מקבלים הזדמנות לחתור אל האמת, האם הם מסוגלים לכך? (לא.) בגלל שהם לא מסוגלים לחתור אל האמת, ובגלל שהם לעד אויבי האמת ואויבי האל, הם לעולם לא יוכלו לזכות באמת. חוסר יכולת נצחית לזכות באמת היא מחלה אנושה. מבחינת צביון, כל מי שניחנים בצביון של צורר משיח חולקים קווי דמיון עם מי שניחנים במהות של צורר משיח: הם מפגינים את אותם ביטויים, את אותם גילויים, ואפילו האופן שבו הם מפגינים את הביטויים ואת הגילויים האלה, צורת החשיבה שלהם והתפיסות והדמיונות שלהם לגבי האל – כולם אותו דבר. ואולם כל עוד האנשים שניחנים בצביון של צורר משיח לא חותרים אל האמת – ולא משנה אם הם יכולים לקבל את האמת ולהכיר בעובדה שהאל הוא הבורא – אזי צביון צורר המשיח שלהם הופך למחלה אנושה, וזו הסיבה שהסוף שלהם יהיה זהה לזה של בעלי המהות של צורר משיח. עם זאת, למרבה המזל כמה מבין אלה שיש להם צביון של צורר משיח ניחנים באנושיות, בהיגיון, במצפון ובתחושת בושה, הם אוהבים דברים חיוביים ומקיימים את התנאים לישועת האל. בגלל שהם חותרים אל האמת, האנשים האלה משיגים שינוי בצביון, משליכים מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם ואת צביון צורר המשיח שלהם, כך שהוא איננו עוד מחלה אנושה עבורם וקיימת אפשרות שהם ייוושעו. באילו נסיבות ניתן לומר שהיותך בעל צביון של צורר משיח הוא מחלה אנושה? יש לכך תנאי מקדים, והוא שאף על פי שהאנשים האלה מכירים בקיום האל, מאמינים בריבונות האל, מאמינים ומכירים בכל דבר שהאל אומר ומסוגלים לבצע את חובותיהם, ישנו דבר אחד שאינו כשורה: הם אף פעם לא מיישמים בפועל את האמת או חותרים אל האמת. ולכן צביון צורר המשיח שלהם הופך לקטלני עבורם ועשוי לגבות את חייהם. כשמדובר באנשים בעלי מהות של צורר משיח, ובלי קשר לנסיבות, בלתי אפשרי עבורם לאהוב את האמת או לקבל את האמת, והם לעולם לא יוכלו לזכות באמת. האם אתם מבינים? (כן.) אתם מבינים. חזרו על כך עבורי. (אנשים בעלי מהות של צורר משיח הם באופן אינהרנטי אויביו של האל. הם בשום פנים ואופן לא אנשים שאוהבים את האמת ומסוגלים לקבל אותה, ובלתי אפשרי עבורם לזכות אי פעם באמת, ולכן מבחינתם צביון של צורר משיח הוא מחלה אנושה. לעומת זאת, עבור אנשים מסוימים שניחנים בצביון של צורר משיח, הם הולכים בנתיב הנכון ועבורם הצביון של צורר משיח אינו מחלה אנושה – ובלבד שמתקיים התנאי המוקדם של היותם ניחנים באנושיות, בהיגיון, במצפון ובתחושת בושה ושהם אוהבים דברים חיוביים וחותרים אל האמת, ואז משיגים שינוי צביוני באמצעות חתירה אל האמת. כל זה נקבע על פי מהות האנשים האלה ועל פי הנתיב שהם הולכים בו.) כלומר, בלתי אפשרי לאנשים בעלי מהות של צורר משיח לחתור אי פעם לאמת, והם אף פעם לא יכולים להשיג ישועה, בעוד שאת מי שהם בעלי צביון של צורר משיח ניתן לסווג לשני סוגים: סוג אחד חותר אל האמת ויכול להשיג ישועה, וסוג שני אינו חותר אל האמת בכלל ולא יכול להשיג ישועה. מי שאינם יכולים להשיג ישועה הם כולם עובדים; עובדים נאמנים מסוימים יכולים להישאר, וקיימת אפשרות שהתוצאה שלהם תהיה שונה.

למה אנשים בעלי מהות של צורר משיח לא יכולים להשיג ישועה? משום שהאנשים האלה אינם מכירים באמת וגם אינם מכירים בכך שהאל הוא האמת. האנשים האלה אינם מכירים בכך שישנם דברים חיוביים, והם לא אוהבים דברים חיוביים. תחת זאת הם אוהבים דברים מרושעים ודברים שליליים; הם התגלמות כל הדברים המרושעים והשליליים, והם מבטאי כל הדברים השליליים והמרושעים, וזו הסיבה שהם סולדים מן האמת, עוינים כלפי האמת ושונאים את האמת. עם מהות כזאת, האם הם יכולים לחתור אל האמת? (לא.) ולכן בלתי אפשרי לגרום לאנשים האלה לחתור אל האמת. האם ניתן להפוך חיה אחת לחיה אחרת? לדוגמה, האם ניתן להפוך חתול לכלב או לעכבר? (לא.) עכבר תמיד יהיה עכבר, שמתחבא לעתים קרובות בחורים וחי בין הצללים. חתול תמיד יהיה האויב הטבעי של העכבר, ואת זה לא ניתן לשנות – זה לעולם לא יכול להשתנות. ואולם בקרב בעלי הצביון של צורר משיח ישנם כמה שאוהבים את האמת ודברים חיוביים, שמוכנים להשקיע הכול כדי ליישם בפועל את האמת ולחתור אליה; הם מיישמים בפועל כל מה שהאל אומר, הם נוהים אחרי האל ולא משנה כיצד הוא מוביל אותם, הם עושים כל מה שהאל מבקש, הנתיב שהם הולכים בו תואם לחלוטין לנתיב שהאל דורש, והם חותרים בהתאם לכיוון וליעדים שהאל מתווה. אשר לאחרים, פרט לעובדה שהם אינם חותרים אל האמת, הם גם הולכים בנתיב של צורר משיח, ולא נדרש הרבה כדי להבין מה יהיה סופם של אנשים אלה. לא זו בלבד שהם לא יזכו באמת, הם גם יפסידו את הסיכוי להיוושע – האנשים האלה כל כך מעוררי רחמים! האל נותן להם הזדמנויות וגם מספק להם את האמת והחיים, אבל הם אינם מוקירים את הדברים האלה ואינם הולכים בנתיב להפיכתם למושלמים. זה לא שהאל מעדיף אנשים מסוימים על פני אחרים ולא נותן לאנשים האלה הזדמנויות, אלא שהם מחמיצים את ההזדמנות להיוושע משום שהם לא מוקירים את ההזדמנויות האלה ולא פועלים כפי שהאל דורש. ולכן צביון צורר המשיח שלהם נעשה קטלני וגורם להם לקפח את חייהם. הם חושבים שהבנה של כמה דוקטרינות והפגנה של כמה פעולות חיצוניות וקצת התנהגות טובה פירושן שהאל לא יבדוק את העניין של צביון צורר המשיח שלהם, שבכוחם להסוות אותו, ושכתוצאה מכך הם באופן טבעי אינם צריכים ליישם בפועל את האמת ויכולים לעשות כל מה שמתחשק להם; הם סבורים שהם יכולים לפעול בהתאם להבנה, לשיטות ולמשאלות האישיות שלהם. בסופו של דבר, הם מתמידים בדבקות בדרכם האישית, הולכים בנתיב של צורר משיח והופכים לאויבי האל, ולא משנה אילו הזדמנויות האל מעניק להם. הם לא הופכים לאויבי האל בגלל שהאל מלכתחילה הגדיר אותם ככאלה – האל לא העניק להם שום הגדרה בהתחלה, מכיוון שבעיני האל הם לא אויביו או אנשים בעלי מהות של צורר משיח, אלא פשוט אנשים בעלי צביונות שטניים ומושחתים. לא משנה כמה אמיתות האל מבטא, בחתירתם הם עדיין לא שואפים לאמת. הם אינם מסוגלים לעלות על הנתיב לישועה, ותחת זאת הם הולכים בנתיב של צורר משיח ובסופו של דבר מאבדים את הסיכוי שלהם להיוושע. זה לא חבל? זה חבל מאוד! האנשים האלה כל כך מעוררי רחמים. למה הם מעוררי רחמים? הם מבינים כמה מילים ודוקטרינות וחושבים שהם מבינים את האמת; הם משלמים מחיר פעוט ומפגינים התנהגות טובה מסוימת בעודם מבצעים את חובתם, וחושבים שהם מיישמים בפועל את האמת; יש להם איכות, מתנות וכישרונות מסוימים, הם מסוגלים לומר מילים ודוקטרינות מסוימות, הם עושים עבודה מסוימת, מבצעים כמה חובות מיוחדות, והם חושבים שזכו בחיים; הם מסוגלים לסבול קצת ולשלם מחיר פעוט והם סבורים בטעות שהם יכולים להתמסר לאל ולוותר על הכול למען האל. הם משתמשים בהתנהגות החיצונית הטובה שלהם, במתנות שלהם ובמילים ובדוקטרינות שבהן הם הצטיידו כתחליף ליישום בפועל של האמת – זו הבעיה הגדולה ביותר שלהם, הפגם הקטלני. הדבר גורם להם להאמין בטעות שהם כבר עלו על הנתיב לישועה, ושהם כבר ניחנים בשיעור קומה ובחיים. בכל מקרה, אם האנשים האלה אינם מסוגלים להשיג בסוף ישועה, אזי אין להם את מי להאשים מלבד את עצמם, משום שהם עצמם אינם מתמקדים באמת ואינם חותרים אל האמת, והם להוטים ללכת בנתיב של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ד')

כל אלה שהולכים בנתיב של צוררי משיח הם אנשים בעלי צביון של צורר משיח, ואנשים בעלי צביון של צורר משיח הולכים בנתיב של צוררי משיח – אך יש הבדל מסוים בין אנשים בעלי צביון של צורר משיח לבין צוררי משיח. אם לאדם יש צביון של צורר משיח והוא יילך בנתיב של צוררי משיח, אין זה מעיד בהכרח שהוא צורר משיח. אך אם הוא לא מכה על חטא ולא יכול לקבל את האמת, הוא עלול להפוך לצורר משיח. יש עדיין תקווה וסיכוי שאנשים שהולכים בנתיבם של צוררי המשיח יכו על חטא, מכיוון שהם טרם הפכו לצוררי משיח. אם הם יעשו דברים רעים מסוגים שונים ויסווגו כצוררי משיח, ולפיכך יורחקו ויגורשו מיד, לא תהיה להם עוד הזדמנות להכות על חטא. אם אדם שהולך בנתיב של צוררי משיח טרם עשה הרבה דברים רעים, הרי זה מראה לפחות שהוא עדיין לא אדם רע. אם הוא יכול לקבל את האמת, יש לו שביב של תקווה. אם הוא לא יקבל את האמת, ולא משנה מה, יהיה לו קשה מאוד להיוושע, גם אם הוא לא עשה רע מסוגים שונים. מדוע צורר משיח לא יכול להיוושע? משום שהוא כלל לא מקבל את האמת. בית האל משתף על כך שצריך להיות אדם כן, שאדם חייב להיות פתוח וגלוי לב, לומר את מה שיש לו לומר ולא לעסוק במרמה – אבל לא משנה כיצד השיתוף נעשה, הוא פשוט לא יכול לקבל זאת. צוררי משיח מרגישים תמיד שאנשים מפסידים בכך שהם כנים, ושטיפשי לומר את האמת. הם נחושים בדעתם לא להיות אנשים כנים. זהו טבעם של צוררי משיח, שסולד מהאמת ושונא אותה. איך אדם יכול להיוושע אם הוא כלל לא מקבל את האמת? אם אדם שהולך בנתיב של צוררי משיח יכול לקבל את האמת, יש הבדל ברור בינו לבין צורר משיח. כל צוררי משיח הם אנשים שלא מקבלים ולו מעט מן האמת. לא משנה כמה דברים שגויים או רעים הם ביצעו, לא משנה כמה גדולים ההפסדים שהם גרמו לעבודת הכנסייה ולאינטרסים של בית האל, הם לעולם לא יהרהרו בעצמם ולא יכירו את עצמם. אפילו אם גוזמים אותם, הם כלל לא מקבלים שום אמת. זו הסיבה שהכנסייה מסווגת אותם כאנשים רעים, כצוררי משיח. לכל היותר, צורר משיח רק יודה שמעשיו מפרים את העקרונות ואינם עולים בקנה אחד עם האמת, אך הוא בהחלט לא יודה לעולם שהוא עושה רע או מתנגד לאל מתוך כוונה. הוא יודה רק בטעויות, אך הוא לא יקבל את האמת; ולאחר מכן, הוא ימשיך לעשות רע כמקודם, מבלי ליישם בפועל אמת כלשהי. מתוך העובדה שצוררי משיח לעולם לא מקבלים את האמת, ניתן לראות שמהות טבעם היא סלידה מהאמת ושנאתה. לא משנה כמה שנים מאמינים באל, הם נשארים אנשים שמתנגדים לאל כתמיד. לעומת זאת, בני המין האנושי הרגיל ניחנים אולי כולם בצביון של צורר משיח, אך יש הבדל בינה לבין צוררי משיח. יש כמה אנשים שלאחר שהם שומעים את דברי השיפוט והחשיפה של האל יכולים להפנים אותם בליבם, להרהר בהם שוב ושוב ולהרהר בעצמם. ואז הם עשויים להבין: "אם כן, זהו צביונו של צורר משיח. זו המשמעות של הליכה בנתיב של צוררי משיח. איזו בעיה רצינית! יש בי את אותם מצבים והתנהגויות; יש לי מהות כזאת – אני אדם מהסוג הזה!" ואז הם שוקלים כיצד יוכלו להשליך מעליהם את הצביון של צורר משיח ולהכות על חטא באמת ובתמים, וכך עולה בידם לקבל החלטה נחושה שלא ללכת בנתיב של צוררי משיח. בעבודתם ובחייהם, ובמסגרת גישתם לאנשים, למאורעות ולדברים ולתפקיד שהטיל עליהם האל, הם יכולים להרהר על הסיבה שבגינה הם לא יכולים להתמסר לאל, מדוע הם חיים תמיד על פי צביון שטני, מדוע הם לא יכולים למרוד בבשר ובשטן. וכך, הם יתפללו לאל, יקבלו את השיפוט והייסור שלו, ויתחננו לאל שיושיע אותם מצביונם המושחת ומהשפעת השטן. העובדה שיש להם נחישות לעשות זאת מעידה על כך שהם יכולים לקבל את האמת. גם הם חושפים צביון מושחת ופועלים על פי רצונם שלהם; ההבדל הוא שלצורר משיח יש לא רק שאיפות ורצונות להקים מלכות עצמאית – הוא גם לא יקבל את האמת, יהיה אשר יהיה. זהו עקב אכילס של צורר משיח. לעומת זאת, אם אדם בעל צביון של צורר משיח יוכל לקבל את האמת, להתפלל לאל ולהסתמך עליו, ואם הוא ירצה להשליך את צביונו המושחת של השטן וללכת בנתיב החתירה אל האמת, אזי באילו דרכים התפילה והנחישות הללו יועילו להיווכחות בחייו? לכל הפחות הן יגרמו לו להרהר בעצמו ולהכיר את עצמו כשהוא מבצע את חובתו, ולהשתמש באמת כדי לפתור בעיות, כך שהוא יוכל לבצע את חובתו באופן משביע רצון. זו אחת הדרכים שהדבר יועיל לו. מעבר לכך, ההכשרה שהוא יקבל בביצוע חובתו תאפשר לו לעלות על נתיב החתירה אל האמת. יהיו אשר יהיו הקשיים שבהם הוא ייתקל, הוא יהיה מסוגל לחפש את האמת, להתמקד בקבלת האמת וביישומה בפועל; הוא יהיה מסוגל להשליך בהדרגה את צביונו השטני, להתמסר לאל ולעבוד אותו. הוא יוכל להשיג את ישועת האל באמצעות יישום כזה בפועל. יתכן שאנשים בעלי צביון של צורר משיח יחשפו שחיתות מדי פעם, ויתכן שהם עדיין ידברו ויפעלו בניגוד לרצונם למען התהילה, הרווח והמעמד שלהם, והם עדיין עלולים להגיב לפי רצונם שלהם – אך ברגע שהם יבינו שהם חושפים את צביונם המושחת, הם יחושו חרטה ויתפללו לאל. הדבר מוכיח שהם אנשים שיכולים לקבל את האמת ושהם מתמסרים לעבודת האל – ושהם חותרים להיווכחות בחיים. לא משנה כמה שנים אדם חווה או כמה שחיתות הוא חושף, בסופו של דבר הוא יהיה מסוגל לקבל את האמת ולהיכנס למציאות-האמת. הוא אדם שמתמסר לעבודת האל. וכשהוא עושה את כל זאת, הדבר מוכיח שהוא כבר הניח יסודות על דרך האמת. אך מי שהולכים בנתיב של צוררי משיח לא יכולים לקבל את האמת. הישועה תהיה עבורם קשה להשגה בדיוק כמו עבור צוררי משיח. אנשים כאלה לא מרגישים דבר כשהם שומעים את דברי האל שחושפים צוררי משיח, אלא הם אדישים וחסרי רגש. כשהשיתוף עוסק בצביונו של צורר משיח, הם יודו שיש להם צביון כזה ושהם הולכים בנתיב של צוררי משיח. הם יביעו זאת היטב. אך כשיגיע הזמן ליישם את האמת בפועל, הם עדיין יסרבו לעשות זאת, ועדיין יפעלו על פי רצונם שלהם, תוך הסתמכות על צביון צורר המשיח שלהם. אם תשאל אותם: "האם יש מאבק בלבך כשאתה חושף צביון של צורר משיח? האם אתה חש תוכחה עצמית כשמטרת דבריך היא לשמור על מעמדך? האם אתה מהרהר בעצמך ולומד להכיר את עצמך כשאתה חושף צביון של צורר משיח? האם אתה חש בלבך חרטה כאשר אתה מבין שצביונך מושחת? האם לאחר מכן אתה מכה על חטא או משתנה במשהו?" אין ספק שלא תהיה להם תשובה, מכיוון שהם לא חוו חוויות ומפגשים כאלה. הם לא יהיו מסוגלים לומר דבר. האם אנשים כאלה מסוגלים להכות על חטא באמת ובתמים? אין ספק שהדבר לא יהיה להם קל. במקרה של אנשים שבאמת חותרים אל האמת, כל גילוי של צביון של צורר משיח בעצמם יגרום להם כאב וחרדה. הם יחשבו: "מדוע אינני יכול פשוט להשליך את הצביון השטני הזה? מדוע אני מגלה תמיד צביון מושחת? מדוע הצביון המושחת הזה שלי כה עקשן ומסובך? למה כל כך קשה להיכנס למציאות-האמת?" הדבר מוכיח שחוויית חייהם רדודה, ושצביונם המושחת כלל לא נפתר. זו הסיבה לכך שכאשר דבר מה פוקד אותם, המאבק מתחולל בליבם בעוצמה כה רבה, וזו גם הסיבה שהם נושאים בנטל הייסורים הזה. אף על פי שהם נחושים להשליך את צביונם השטני, אין ספק שהם לא יכולים להימנע מהמאבק נגדו בלבם – ומצב המאבק הזה מתעצם מיום ליום. וככל שהידע שלהם על עצמם מעמיק יותר, והם מבינים עד כמה עמוקה שחיתותם, הם משתוקקים עוד יותר לזכות באמת ולהוקיר אותה, והם יהיו מסוגלים לקבל את האמת באין מפריע וליישם אותה בפועל במהלך הכרת עצמם והכרת צביונם המושחת. שיעור קומתם יגדל בהדרגה, וצביון חייהם יתחיל להשתנות באמת. אם הם ימשיכו לנסות לחוות בדרך זו, מצבם ישתפר יותר ויותר, משנה לשנה, ובסופו של דבר, הם יהיו מסוגלים להתגבר על הבשר ולהשליך מעליהם את שחיתותם, ליישם את האמת בפועל לעתים קרובות, ולהשיג התמסרות לאל. היווכחות בחיים אינה קלה! הדבר דומה בדיוק לניסיון להחיות אדם שעומד למות: האחריות שאדם יכול למלא היא זו של שיתוף על האמת, תמיכה בו, דאגה לו או גיזום שלו. אם הוא יוכל לקבל זאת ולהתמסר, יש לו תקווה; יתכן שיתמזל מזלו להינצל, והדברים לא יגיעו לידי מוות. אך אם הוא יסרב לקבל את האמת, ולא יכיר את עצמו כלל, אזי הוא בסכנה. יש צוררי משיח שלאחר שסולקו, חולפות שנה או שנתיים מבלי שהם מכירים את עצמם ואינם מכירים בטעויותיהם. במקרה כזה, לא נותר בהם סימן חיים, וזו הוכחה שאין להם עוד תקווה להיוושע. האם אתם יכולים לקבל את האמת כשגוזמים אתכם? (כן.) אם כן, יש תקווה – זהו דבר טוב! אם אתם יכולים לקבל את האמת, יש לכם תקווה להיוושע.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')

בעבר, כמה מנהיגים ועובדים חשפו לעתים קרובות צביונות של צורר משיח: הם פעלו באופן מופקר ושרירותי, ודברים היו צריכים תמיד להיעשות בדרך שלהם. עם זאת, הם לא ביצעו מעשים רעים מובהקים, והאנושיות שלהם לא הייתה גרועה. באמצעות גיזום, באמצעות עזרה מאחים ומאחיות, על ידי כך שהועברו מתפקידם או הוחלפו, או על ידי כך שהיו שליליים במשך זמן מה, הם לומדים להכיר בסופו של דבר שמה שחשפו בעבר היה צביון מושחת, הם מוכנים להכות על חטא וחושבים: "הדבר החשוב ביותר הוא להתמיד בביצוע חובתי, יהיה אשר יהיה. למרות שהלכתי בנתיבו של צורר משיח, לא סווגתי ככזה. אלה רחמיו של האל, ולכן עליי לעבוד קשה באמונתי ובחתירתי. אין שום דבר רע בנתיב החתירה אל האמת". לאט לאט הם משתנים, ואז הם מכים על חטא. יש בהם ביטויים טובים, הם מסוגלים לחפש את עקרונות-האמת כשהם מבצעים את חובתם, והם מחפשים את עקרונות-האמת גם כשהם באים במגע עם אחרים. מכל הבחינות, הם נכנסים לכיוון חיובי. אם כך, האם הם לא השתנו? הם נטשו את הנתיב של צוררי משיח ובחרו ללכת בנתיב של יישום האמת בפועל ושל חתירה אליה. יש תקווה וסיכוי שהם יזכו בישועה. האם ניתן לסווג אנשים כאלה כצוררי משיח משום שבעבר הם הציגו ביטויים מסוימים של צורר משיח או הלכו בנתיב של צוררי משיח? לא. צוררי משיח מעדיפים למות מאשר להכות על חטא. אין להם שום תחושת בושה; בנוסף, יש להם צביון רע ומרושע, והם סולדים מהאמת באופן קיצוני. האם אדם שכל כך סולד מהאמת יכול ליישם אותה בפועל, או להכות על חטא? זה יהיה בלתי אפשרי. העובדה שהם כה סולדים מהאמת, פירושה שהם לעולם לא יכו על חטא. יש דבר אחד בטוח לגבי אנשים שמסוגלים להכות על חטא והוא, שהם עשו טעויות אך הם מסוגלים לקבל את השיפוט והייסור של דברי האל, הם מסוגלים לקבל את האמת ומסוגלים לנסות כמיטב יכולתם לשתף פעולה בעת ביצוע חובותיהם, תוך שהם מתייחסים לדברי האל כאל עקרונות אישיים שלהם, והופכים אותם למציאות חייהם. הם מקבלים את האמת, ועמוק בתוכם הם לא מתנגדים לה. האין זה ההבדל? זהו ההבדל. לעומת זאת, צוררי משיח לא מסתפקים בסירוב להיגזם – הם לא מקשיבים לאף אחד שדבריו תואמים את האמת, הם לא מאמינים שדברי האל הם האמת, והם לא מכירים בהם ככאלה. איזה מין טבע יש להם? זהו טבע של סלידה מהאמת ושנאה קיצונית כלפיה. כשמישהו משתף על האמת או נושא עדות חווייתית, הם דוחים זאת בשאט נפש, והם עוינים את האדם שמשתף. אם מישהו בכנסייה מפיץ טיעונים מופרכים ומרושעים שונים, ואומר דברים אבסורדיים ומגוחכים, זה משמח אותם מאוד; הם יצטרפו אליו מיד ויתפלשו יחד איתו בבוץ תוך שיתוף פעולה הדוק. זהו מקרה של "מצא מין את מינו", אנשים דומים שנמשכים זה לזה. אם הם שומעים את אנשיו הנבחרים של האל משתפים על האמת או נושאים עדות חווייתית אודות הכרת עצמם ואודות הכאה כנה על חטא, הדבר מעורר בהם זעם, והם שוקלים כיצד להדיר את אותו אדם ולתקוף אותו. בקצרה, הם לא מתייחסים בחיבה לאף אחד שחותר אל האמת. הם רוצים להדיר אותו ולהיות אויבו. הם מחבבים ומעריכים מאוד את כל מי שמיומן בהטפה ראוותנית של מילים ודוקטרינות, כאילו מצאו איש סוד ושותף לדרך. אם מישהו יאמר: "מי שעושה את רוב העבודה ותורם את התרומה המשמעותית ביותר יתוגמל ויוכתר, וימלוך יחד עם האל", הם יתלהבו עד אין קץ, עם פרץ של התרגשות. הם ירגישו שהם הרבה יותר טובים מאחרים, שסוף סוף הם בולטים בהמון, ושעכשיו יש להם במה להציג את עצמם ואת ערכם. ואז הם יהיו שבעי רצון למדי. האין זו סלידה מן האמת? נניח שאתה אומר להם במהלך שיתוף: "האל לא אוהב אנשים כמו פאולוס והוא חש שאט נפש כלפי אנשים שהולכים בנתיבם של צוררי משיח, וכלפי אלו שמסתובבים כל היום ואומרים: 'אדון, האם לא עשיתי עבודה רבה למענך?' הוא חש שאט נפש כלפי אנשים שמסתובבים כל היום ומתחננים בפניו לגמול ולכתר". המילים האלה הן ללא ספק האמת, אך איזו תחושה נותרת בהם כשהם שומעים שיתוף כזה? האם הם אומרים 'אמן' ומקבלים מילים כאלה? מהי תגובתם הראשונה? סלידה מהלב וחוסר נכונות להקשיב – כוונתם היא: "איך אתה יכול להיות כל כך בטוח במה שאתה אומר? האם אתה הוא זה שקובע? אני לא מאמין למה שאתה אומר! אני אפעל כפי שאבחר לפעול. אהיה כמו פאולוס ואבקש כתר מהאל. כך אוכל להיות מבורך ויהיה לי יעד טוב!" הם מתעקשים לדבוק בהשקפותיו של פאולוס. האין הם נלחמים אפוא באל? האין זו התנגדות ברורה לאל? האל חשף וניתח את מהותו של פאולוס; הוא אמר על כך דברים כה רבים, וכל חלק בהם הוא האמת – אך צוררי המשיח האלה לא מקבלים את האמת או את העובדה שכל מעשיו והתנהגויותיו של פאולוס היו מנוגדים לאל. במוחם, הם עדיין שואלים: "כשאתה אומר דבר מה, האם זה אומר שהדבר נכון? על סמך מה? בעיניי, דבריו ומעשיו של פאולוס היו נכונים. אין בהם שום טעות. אני חותר אל כתר וגמול – לזה אני מסוגל! האם אתה יכול לעצור בעדי? אני אחתור לבצע עבודה; לאחר שאעשה עבודה רבה, יהיה לי הון – אתרום תרומה, ומכיוון שכך, אוכל להיכנס למלכות השמיים ולקבל גמול. אין בזה שום דבר רע!" עד כדי כך הם עקשנים. הם לא מקבלים את האמת כהוא זה. אתה יכול לשתף איתם על האמת, אך היא לא תחלחל אליהם; הם סולדים ממנה. זו גישתם של צוררי משיח כלפי דברי האל והאמת, וזו גם גישתם כלפי האל. אם כך, מהי תחושתכם כאשר אתם שומעים את האמת? אתם מרגישים שאינכם חותרים אל האמת ושאינכם מבינים אותה. אתם חשים שאתם עדיין רחוקים ממנה, ושיהיה עליכם לשאוף למציאות-האמת. ובכל פעם שתשוו את עצמכם אל דברי האל, תרגישו שאתם לוקים מאוד בחסר, בעלי איכות ירודה וחסרי הבנה רוחנית – שאתם עדיין פועלים באופן שטחי ושעדיין יש בכם רשעות. ואז תהפכו לשליליים. האין זה מצבכם? צוררי משיח, לעומת זאת, לעולם אינם שליליים. הם תמיד כל כך נלהבים, אף פעם לא מהרהרים בעצמם ולא מכירים את עצמם, אך חושבים שאין להם בעיות גדולות. כאלה הם אנשים המתנהגים תמיד בגאוותנות ובצדקנות – ברגע שהם משיגים כוח, הם הופכים לצוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

האם ישנו אדם שאינו חושק בכלל בכוח? האם ישנו אדם שאינו אוהב כוח? האם ישנו אדם שלא חושק בהטבות המעמד? לא, אין. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהשטן השחית את כל בני האדם; לכולם יש טבע שטני. דבר אחד שמשותף לכל בני האדם הוא שהם אוהבים כוח ומעמד ונהנים מההטבות שהם מפיקים מהם. זוהי תכונה שמשותפת לכל בני האדם. אז למה חלק מהאנשים נחשבים לצוררי משיח, ואילו אחרים רק חושפים צביון של צורר משיח או הולכים בנתיב של צורר משיח? מה ההבדלים בין שתי הקבוצות האלה? ראשית אדבר על ההבדל באנושיות שלהם. האם צוררי משיח ניחנים באנושיות? מהם ההבדלים באנושיות של אנשים שהולכים בדרכם של צוררי משיח לבין צוררי המשיח עצמם? (לצוררי משיח אין מצפון והיגיון, הם אינם ניחנים באנושיות, ואילו לאנשים שהולכים בדרך של צוררי משיח יש עדיין קצת מצפון והיגיון. הם יכולים עדיין לקבל את האמת ולקבל את משפט האל ואת ייסוריו, והם גם מגלים חרטה כנה.) גילוי חרטה הוא הבדל אחד. האם צוררי משיח יודעים להכות על חטא? (לא, הם לא.) צוררי משיח כלל אינם מקבלים את האמת; גם כשהם ייתקלו במכשול, הם לא יתחרטו. הם לעולם לא יכירו את עצמם. בכל הנוגע לאנושיות, אנשים שהולכים בנתיב של צוררי משיח שונים מצוררי משיח בדרך נוספת, והיא ההבדל בין האדם הטוב הממוצע לבין אדם רע. אנשים טובים אומרים ועושים דברים באופן מצפוני והגיוני, ואילו לאנשים רעים אין מצפון והיגיון. כאשר אנשים רעים עושים דבר רע ונחשפים, הם אינם נכנעים: "שיידעו כולם, מה כבר יעשו לי? אני עושה מה שבא לי! לא אכפת לי מי יחשוף אותי או ימתח עליי ביקורת. מה כבר מישהו יכול לעשות לי?" לא משנה כמה דברים רעים עושה האדם הרע, הוא אינו חש בושה. כשאדם רגיל עושה דבר רע, הוא רוצה להסוות אותו ולהסתיר אותו. אם בסוף מישהו חושף אותו, הוא מתבייש מדי להיראות ברבים ואפילו מואס בחייו: "אהה, איך יכולתי לעשות דבר כזה? אני ממש חסר בושה!" הוא אכול חרטה ואפילו מקלל את עצמו, נשבע שלעולם לא יעשה זאת שוב. סוג זה של התנהגות הוא ראיה לכך שיש להם תחושת בושה, שהם ניחנים עדיין במעט אנושיות. לאדם חסר בושה אין מצפון והיגיון, וכל האנשים הרעים הם חסרי בושה. לא משנה איזה מעשה רע אדם רע עושה, הוא לא יגרום לו להסמיק או יאיץ את קצב הלב שלו, והוא ימשיך עדיין להגן על מעשיו בלי ייסורי מצפון, יסלף את ההיבטים השליליים ויציג אותם כחיוביים וידבר על מעשים רעים כאילו הם טובים. האם לאדם כזה יש תחושת בושה? (לא.) אם זו הגישה שלהם, האם בעתיד הם יכו בכנות על חטא? לא, הם רק ימשיכו להתנהג כמו קודם. פירוש הדבר שהם חסרי בושה, והיעדר בושה משמעו היעדר מצפון והיגיון. אנשים בעלי מצפון והיגיון מתביישים מדי להיראות בציבור אחרי שנחשפו בעשיית דבר רע, והם לא עושים זאת שוב לעולם. למה? משום שהם מרגישים שהם עשו דבר מביש והם יותר מדי מלאי בושה מכדי להראות את פניהם ברבים; באנושיות שלהם קיים חוש בושה. האם זו לא אמת המידה המינימלית לאנושיות תקינה? (כן.) האם אדם שאינו מרגיש אפילו בושה יכול להיקרא עדיין אנושי? לא. האם למישהו שאינו מרגיש בושה יכולה להיות נפש תקינה? (לא.) אין להם נפש תקינה, קל וחומר לא אהבה לדברים חיוביים. עבורם, אחיזה במצפון והיגיון היא סטנדרט גבוה מדי, שהם לא עומדים בו. אז מהו ההבדל היסודי בין צוררי משיח לבין מי שהולכים בדרכם? כשאדם שניחן במהות של צורר משיח נחשף על ידי אדם אחר כמתחרה עם האל על מעמד, הוא לא יחשוב שהוא עשה משהו שגוי. מאוחר יותר, לא זו בלבד שהוא לא יפיק לקח ויפנה לאל, אלא במקום זאת ברגע שתהיה לו הזדמנות להיבחר כמנהיג או כעובד, הוא ימשיך להתחרות באל על מעמד, ימשיך בדיוק כמו קודם, ויעדיף למות מאשר להכות על חטא. האם האנשים האלה ניחנים ברציונליות כלשהי? (לא.) והאם אנשים שאינם ניחנים בשום רציונליות מרגישים בושה כלשהי? (לא.) אנשים כאלה אינם ניחנים בשום רציונליות ואין להם שום חוש בושה. כאשר אנשים שניחנים באנושיות תקינה, במצפון ובהיגיון שומעים אחרים אשר אומרים שהם מתחרים עם האל על מעמד, הם חושבים, "אוי לא, זה עניין חמור! אני חסיד של האל! איך אני יכול להתחרות איתו על מעמד? זה מביש להתחרות עם האל על מעמד! זה כל כך משתק, טיפשי ולא הגיוני שהגעתי למצב שאני עושה את זה! איך יכולתי לעשות כזה דבר?" הם מרגישים נבוכים ומבוישים בגלל מה שהם עשו, וכשהם ייתקלו במצבים דומים חוש הבושה שלהם ירסן את התנהגותם. מהות טבעם של כל האנשים היא מהות הטבע של השטן, אבל לאלה שניחנו בהיגיון של אנושיות תקינה יהיה חוש בושה, וההתנהגויות שלהם יהיו מרוסנות. ככל שהבנתו של אדם את האמת מעמיקה בהדרגה, וככל שהידיעה וההבנה שלהם את האל וההתמסרות שלהם לאמת צוברות עומק, כך תחושת הבושה הזאת לא תהווה עוד את הסף המינימלי. האמת וליבם ירא-האל ירסנו אותם יותר ויותר. הם ימשיכו לשפר את עצמם ויפעלו יותר ויותר בצמוד לאמת. אבל האם צוררי משיח יחתרו לאמת? בשום אופן לא. הם אינם ניחנים בהיגיון אנושי תקין, אינם יודעים מה פירוש הדבר לחתור אל האמת, הם סולדים מן האמת ואין להם שמץ אהבה אליה, אז איך הם יכולים לחתור אל האמת? חתירה אל האמת היא צורך אנושי רגיל; רק מי שרעבים וצמאים לצדיקות יאהבו את האמת ויחתרו אליה. אלה שאינם ניחנים באנושיות תקינה לעולם לא יחתרו אל האמת.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שני: הם תוקפים ומרחיקים את המתנגדים

עבור צוררי משיח, אם תוקפים את המוניטין או את המעמד שלהם ולוקחים אותם מהם, זה עניין חמור יותר אפילו מניסיון להרוג אותם. לא משנה לכמה דרשות הם מקשיבים או כמה מדברי האל הם קוראים, הם לא ירגישו עצבות או חרטה על כך שהם אף פעם לא מיישמים את האמת בפועל או על שהם הולכים בנתיב של צוררי משיח, וגם לא על היותם ניחנים במהות טבע של צוררי משיח. תחת זאת הם כל הזמן מוגיעים את מוחם בחיפוש דרכים לזכות במעמד ולהגדיל את המוניטין שלהם. ניתן לומר שכל מעשיהם של צוררי משיח נעשים כדי להתרברב לפני אחרים, ולא נעשים לפני האל. למה אני אומר זאת? כי אנשים כאלה כל כך מאוהבים במעמד שהם מתייחסים אליו כמו לחיים שלהם עצמם, כאל מטרת חייהם. יתר על כן, בגלל שהם כל כך אוהבים מעמד, הם אף פעם לא מאמינים בקיום האמת, וניתן אף לומר שהם בשום אופן לא מחזיקים בשום אמונה בקיום האל. לפיכך, לא משנה כמה חישובים הם עורכים כדי לזכות במוניטין ובמעמד ולא משנה כמה הם מנסים להשתמש בחזות כוזבת כדי להטעות אנשים ואת האל, בעומק ליבם אין להם שום מודעות או כלימה, קל וחומר דאגה כלשהי. בחתירה המתמדת שלהם אל מוניטין ומעמד הם גם מכחישים בזדוניות את מה שהאל עושה. למה אני אומר זאת? בעומק ליבם של צוררי משיח הם מאמינים כי "אדם רוכש כל מוניטין ומעמד מכוח מאמציו שלו. רק באמצעות זכייה בדריסת רגל איתנה בקרב אנשים וזכייה במוניטין ובמעמד הוא יכול ליהנות מברכות האל. לחיים יש ערך רק כשאנשים זוכים בכוח ובמעמד מוחלטים. רק אלה הם חיים כבן אנוש. לעומת זאת אין טעם לחיות באופן שמתואר בדברי האל – להתמסר בכל דבר לריבונות האל ולסידוריו, להתייצב מרצון בעמדה של יציר בריאה ולחיות כמו אדם רגיל – איש לא יכבד אדם כזה. אדם צריך להרוויח את מעמדו, את המוניטין שלו ואת אושרו דרך מאבק; עליו להילחם עבורם ולהשיגם באמצעות גישה חיובית ויוזמה. איש לא יעניק לך אותם – המְתנה פסיבית תוביל רק לכישלון." זה האופן שבו צוררי משיח עורכים חישובים. זהו הצביון של צוררי משיח. אם אתם מקווים שצוררי משיח יקבלו את האמת, יודו בטעויותיהם ויתחרטו חרטה כנה, הדבר בלתי אפשרי – הם בשום פנים ואופן אינם מסוגלים לכך. צוררי משיח ניחנים במהות הטבע של השטן והם שונאים את האמת, ולכן בכל אשר הם יפנו, גם אם ישימו את פניהם לקצווי עולם, השאיפה שלהם להשגת מוניטין ומעמד לעולם לא תשתנה וגם לא ההשקפות שלהם או הנתיב שהם הולכים בו. יש שיאמרו: " צוררי משיח אחדים מסוגלים לשנות את ההשקפות שלהם בעניין הזה." האם הקביעה הזאת נכונה? אם הם באמת מסוגלים להשתנות, האם הם עדיין צוררי משיח? אלה שניחנים בטבע של צוררי משיח לעולם לא ישתנו. אלה שניחנים בצביון של צורר משיח ישתנו רק אם יחתרו אל האמת. אנשים מסוימים שהולכים בנתיב של צוררי משיח עושים רע במידה שמפריעה לעבודת הכנסייה, ואף שהם מסווגים כצוררי משיח, אחרי שמסלקים אותם הם חשים חרטה כנה וגומרים אומר בליבם לשנות את התנהלותם, ואחרי תקופה של הרהור, של ידיעה עצמית ושל חרטה הם עוברים שינוי אמיתי כלשהו. במקרה כזה, לא ניתן לסווג את האנשים האלה כצוררי משיח; הם רק ניחנים בצביון של צורר משיח. אם הם חותרים אל האמת, הם מסוגלים להשתנות. ואולם ניתן בהחלט לפסוק, שרוב האנשים שמסווגים כצוררי משיח ומורחקים או מגורשים על ידי הכנסייה לא באמת יתחרטו או ישתנו. היה ומי מהם עושה כן, הוא מקרה נדיר. יש שישאלו: "אז האם המקרים הנדירים האלה סווגו לא נכון?" דבר זה בלתי אפשרי. ככלות הכול, הם כן עשו רע במידה מסוימת ולא ניתן למחוק זאת. ואולם אם הם מסוגלים באמת להכות על חטא, אם הם מוכנים לבצע חובה ואם הם מחזיקים בעדות אמיתית לחרטה שלהם, הכנסייה יכולה עדיין לקבל אותם. אם האנשים האלה מסרבים בתוקף להודות בטעות או להתחרט אחרי שסווגו כצוררי משיח, והם ממשיכים לנסות להצדיק את עצמם בכל אמצעי אפשרי, אזי מדויק ונכון לגמרי לסווג אותם כצוררי משיח. לו הם יכירו בטעויות שלהם ויחושו חרטה כנה, איך תוכל הכנסייה לסווג אותם כצוררי משיח? הדבר יהיה בלתי אפשרי. לא משנה מי הם, לא משנה כמה רע הם עשו או עד כמה חמורות היו הטעויות שלהם, השאלה אם אדם נחוש להיות צורר משיח או להחזיק בצביון של צורר משיח תלויה ביכולתו לקבל את האמת ולהיגזם, ובהיותו ניחן בחרטה אמיתית. אם הוא מסוגל לקבל את האמת ולקבל גיזום, אם הוא ניחן בחרטה אמיתית ואם הוא מוכן להעביר את כל חייו בעבודה למען האל, אזי הדבר באמת מעיד על חרטה כלשהי. אדם כזה לא ניתן לסווג כצורר משיח. האם אותם צוררי משיח אמיתיים אכן מקבלים את האמת? בשום פנים ואופן לא. בדיוק בגלל שהם אינם אוהבים את האמת וסולדים מן האמת, הם לעולם לא יהיו מסוגלים לוותר על מוניטין ומעמד, ששזורים בכל חייהם באופן כה הדוק. בתוך תוכם צוררי משיח מאמינים בתוקף שרק באמצעות מוניטין ומעמד יש להם כבוד והם יצירי בריאה אמיתיים, ושרק באמצעות מעמד הם יתוגמלו ויוכתרו, יהיו ראויים לאישור האל, ירוויחו הכול ויהיו אדם אמיתי. מהו מעמד, לדידם של צוררי משיח? לדידם הוא האמת; הם מתייחסים אליו כמטרה הנעלה ביותר שעל אנשים לחתור אליה. האין זו בעיה? אנשים שבכל מאודם מרוכזים כך במעמד הם צוררי משיח אמיתיים. הם בני מינו של פאולוס. הם סבורים שחתירה אל האמת, חיפוש אחר התמסרות לאל וחיפוש כנות הם כולם תהליכים שמובילים אדם למעמד המורם מכול האפשרי; עבורם אלה רק תהליכים, לא המטרה ואמת המידה של בן אנוש, והם נעשים אך ורק כדי שהאל יראה אותם. ההבנה הזאת היא בלתי הגיונית ומגוחכת! רק אנשים מגוחכים ששונאים את האמת מסוגלים להעלות בדעתם כזה רעיון נלעג.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')

לכל בני האדם המושחתים יש צביון מרושע, ולכולם יש את הגילויים והביטויים של צביון מרושע. אולם, צביונם המרושע של אנשים מן השורה וצביונם המרושע של צוררי משיח שונים זה מזה. אף על פי שלאנשים מן השורה יש צביון מרושע, בלבם הם משתוקקים לאמת והם אוהבים את האמת, ובתהליך אמונתם באל ובביצוע חובותיהם, הם מסוגלים לקבל את האמת. למרות שהם יכולים ליישם בפועל את האמת בצורה מוגבלת, הם עדיין יכולים ליישם בפועל במידה מסוימת, ולכן צביונותיהם המושחתים יכולים להיטהר בהדרגה ולהשתנות באמת, ולבסוף הם מסוגלים, ביסודו של דבר, להתמסר לאל ולזכות בישועה. צוררי משיח, לעומת זאת, כלל לא אוהבים את האמת, הם לעולם לא מקבלים את האמת, ולעולם לא מיישמים אותה בפועל. עליכם לנסות להתבונן ולהבחין על פי מה שאני אומר כאן; בין אם זהו מנהיג כנסייה ובין אם זה עובד, או אח או אחות מן השורה, בידקו אם הם יכולים ליישם בפועל את האמת שבתחום הבנתם. לדוגמה, נניח שמישהו מבין עיקרון-אמת, אך כשמגיע הזמן ליישם אותו בפועל, הוא כלל לא מיישם אותו בפועל, והוא עושה כרצונו ופועל בצורה מופקרת – זו רשעות וקשה להושיע אדם כזה. יש אנשים שלא באמת מבינים את האמת, אך בלבם הם רוצים לדעת מה בדיוק עליהם לעשות כך שמעשיהם יהיו בקנה אחד עם כוונותיו של האל ותואמים את האמת. עמוק בלבם הם לא רוצים להתנגד לאמת. הם מדברים ופועלים תוך הפרת עקרונות, הם עושים טעויות ואפילו עושים דברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות רק משום שהם לא מבינים את האמת – מהו טבעו של דבר זה? טבעו של הדבר לא קשור לעשיית רע; הוא נגרם על ידי טיפשות ובורות. הם עושים את הדברים האלה משום שהם לחלוטין לא מבינים את האמת, משום שהם לא מסוגלים להשיג את עקרונות-האמת ומשום שעל פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, הם חושבים שנכון לעשות את הדברים האלה, ולכן הם פועלים כך, ומכיוון שכך, האל קובע שהם טיפשים, בורים ושאיכותם לקויה; זה לא שהם מבינים את האמת ויוצאים נגדה במתכוון. באשר למנהיגים ועובדים שתמיד עושים דברים על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, ושלעתים קרובות משבשים את עבודת בית האל משום שהם לא מבינים את האמת, עליכם ליישם בפועל פיקוח והגבלות, וליישם בפועל שיתוף רב יותר על האמת כדי לפתור בעיות. אם איכותו של מישהו לוקה בחסר יתר על המידה והוא לא יכול להבין את עקרונות-האמת, זה הזמן להדיח אותו כמנהיג שקר. אם הוא מבין את האמת אך פועל נגדה במתכוון, יש לגזום אותו. אם הוא לא מסוגל לקבל את האמת אף פעם והוא לא מביע חרטה, יש להתייחס אליו כאל אדם רע ולהרחיק אותו. עם זאת, טבעם של צוררי משיח חמור הרבה יותר מזה של אנשים רעים או של מנהיגי שקר, מכיוון שצוררי משיח מפריעים במתכוון לעבודת הכנסייה. אפילו אם הם מבינים את האמת, הם לא מיישמים אותה בפועל, הם לא מקשיבים לאף אחד, ואם הם כן מקשיבים, הם לא מקבלים את מה שהם שומעים. גם אם נראה על פני השטח שהם מקבלים זאת, הם מתנגדים לכך בעומק לבם, וכשמגיע הזמן לפעול, הם עדיין פועלים בהתאם להעדפותיהם שלהם מבלי להתחשב כלל באינטרסים של בית האל. כשהם נמצאים בסביבת אנשים אחרים, הם אומרים כמה מילים אנושיות ויש להם צלם אנוש כלשהו, אך כשהם פועלים מאחורי גבם של אנשים, מתגלה טבעם השטני – אלה הם צוררי משיח. יש אנשים שכשהם משיגים מעמד, הם עושים כל מיני מעשים רעים והופכים לצוררי משיח. יש אנשים שאין להם מעמד, אך מהות טבעם זהה לזו של צוררי משיח – האם תוכל לומר שהם אנשים טובים? ברגע שהם משיגים מעמד הם עושים כל מיני מעשים רעים – הם צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

על כולכם להשוות את עצמכם לגילויים, לפרקטיקות ולביטויים השונים של צוררי משיח שחשפתי; אין ספק שבעת ביצוע חובותיכם תפגינו כמה מהביטויים, מהגילויים ומהפרקטיקות האלה, אבל במה אתם שונים מצוררי משיח? האם אתם יכולים לקבל מהאל את הדברים שקורים לכם? (כן.) היכולת לקבל מהאל את מה שקורה לכם היא דבר נדיר ביותר. האם אתם יכולים לשנות את דרככם אם אתם הולכים בנתיב שגוי, אם אתם עושים דבר מה שגוי, אם אתם עושים דברים בחוסר ידיעה או מבצעים עבירות? האם אתם מסוגלים להתחרט? (כן.) היכולת להתחרט ולחזור בכם מדרככם היא דבר יקר ערך ונדיר ביותר. אבל זה בדיוק מה שאין לצוררי משיח. רק אנשים שהאל יושיע ניחנים בדבר הזה. מהם הדברים החשובים ביותר שבהם על האדם להיות ניחן? ראשית כול אמונה שהאל הוא האמת; זה הדבר הבסיסי ביותר. האם אתם מסוגלים להאמין בכך? (כן.) צוררי משיח אינם ניחנים בדבר הבסיסי ביותר הזה. שנית, קבלה שדבר האל הוא האמת; גם את זה אפשר להחשיב לדבר הבסיסי ביותר. שלישית, התמסרות לתזמורי האל ולסידוריו. צוררי משיח בהחלט מסוגלים לכך, אבל פה מתחיל הקושי שלכם. רביעית, קבלת כל דבר מהאל בלי ויכוחים, הצדקות, תירוצים או תלונות. דבר זה לחלוטין בלתי אפשרי עבור צוררי משיח. חמישית, חרטה אחרי התמרדות או אחרי ביצוע עבירות. דבר זה פשוט יהיה לכם קשה להשגה. אנשים זוכים בהדרגה בידיעה מסוימת של הצביונות המושחתים שלהם עצמם רק אחרי ביצוע עבירות, באמצעות פרק זמן של הרהור וחיפוש, עצב, שליליות וחולשה. מובן שדבר זה מצריך זמן. זה יכול לקחת שנה או שנתיים וזה יכול לקחת יותר. אדם יכול להתחרט באמת רק אחרי שהבין את הצביונות המושחתים שלו במלואם ונכנע מתוך לבו. אף שאין זה קל, בסופו של דבר אפשר לצפות בביטויים של חרטה אצל מי שחותרים אל האמת, אצל מי שיכולים לקבל את ישועת האל. אבל צוררי משיח אינם ניחנים בכך. חשבו על כך, אחרי שעשה דבר רע כלשהו, איזה צורר משיח לא חוזר ומתעמק בשלוש או חמש השנים האחרונות, ואפילו ב-10 או 20 השנים האחרונות? לא משנה כמה זמן עבר, כשאתה פוגש אותו שוב כל מה שהוא מסוגל לדבר עליו זה עדיין אותם הטיעונים שלו. הוא עדיין לא מכיר במעשים הרעים שלו ולא מקבל אותם, והוא לא מגלה ולו שמץ חרטה. זו ההבחנה בין צוררי משיח לאנשים מושחתים רגילים. למה צוררי משיח לא מסוגלים לגלות חרטה? מה שורש הבעיה? הם לא מאמינים שהאל הוא האמת, ומכאן חוסר היכולת שלהם לקבל את האמת. דבר זה חסר תוחלת, והוא נגזר מהמהות של צוררי משיח. כשאתם שומעים אותי מנתח את הביטויים השונים של צוררי משיח, אתם חושבים לעצמכם: "אין לי סיכוי. גם לי יש צביון של צורר משיח – האם אינני גם צורר משיח?" האין זה חוסר הבחנה? אמת הדבר שיש לך צביון של צורר משיח, אבל אתה שונה מצוררי משיח בכך שעודך ניחן בדברים חיוביים. אתה יכול לקבל את האמת, להתוודות, להתחרט ולהשתנות, והדברים החיוביים האלה יכולים לאפשר לך להשליך מעליך את הצביונות של צוררי משיח ולאפשר לצביונות המושחתים שלך להיטהר, ולך להשיג ישועה. האין פירוש הדבר שיש לך תקווה? יש לך עדיין תקווה!

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ז')