דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

כיצד האל מאפיין צוררי משיח? כמי ששונאים את האמת ומתנגדים לאל – הם אויביו של האל! התנגדות לאמת, שנאת האל ושנאת כל הדברים החיוביים – זו אינה חולשה רגעית או טיפשות שמתקיימות באנשים מן השורה, ואין זו גם התגלות של מחשבות והשקפות שגויות שנובעות מהבנה מסולפת רגעית; לא זו הבעיה. הבעיה היא שהם צוררי משיח, אויבי האל ששונאים כל דבר חיובי ואת האמת כולה; הם טיפוסים ששונאים את האל ומתנגדים לו. איך האל תופס טיפוסים כאלה? האל אינו מושיע אותם! האנשים האלה בזים לאמת ושונאים אותה, הם ניחנים במהות הטבע של צוררי משיח. האם אתם מבינים את זה? מה שנחשף פה הוא רשעות, אכזריות ושנאה של האמת. אלה הם הצביונות השטניים החמורים ביותר מבין הצביונות המושחתים, והם מייצגים את המאפיינים הטיפוסיים והמהותיים ביותר של השטן, לא את הצביונות המושחתים שחושפת אנושות מושחתת רגילה. צוררי משיח הם כוח עוין לאל. הם מסוגלים להפריע לכנסייה ולשלוט בה, וניחנים ביכולת לערער את עבודת הניהול של האל ולשבש אותה. זה לא דבר שאנשים רגילים בעלי צביונות מושחתים מסוגלים לעשות; רק צוררי משיח מסוגלים למעשים כאלה. אל תקלו ראש בעניין הזה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

בזמן שבו האל עדיין לא התגלם כבשר ודם, המדד לשאלה אם האדם מתנגד לאל התבסס על השאלה אם האדם עובד את האל הבלתי נראה בשמיים ונושא אליו את עיניו. הגדרת ההתנגדות לאל באותה עת לא הייתה מעשית כל כך, כי האדם לא יכול היה לראות את האל, וגם לא ידע בדיוק מהו צלמו של האל, או כיצד הוא עובד ומדבר. לאדם לא היו כל תפיסות לגבי האל, והוא האמין באל באופן מעורפל, כי האל טרם הופיע בפניו. לכן, לא משנה כיצד האדם האמין באל בדמיונו, האל לא גינה את האדם או הציב לו דרישות גבוהות מדי, כי האדם לא היה מסוגל כלל לראות את האל. כאשר האל מתגלם כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם, כולם רואים אותו, שומעים את דבריו ורואים את מעשיו בבשר. באותו רגע, כל תפיסותיו של האדם מתפוגגות כקצף. באשר לאלה שראו את האל מופיע בבשר, הם לא יוקעו אם יתמסרו לו במכוון, בעוד שאלה שמתנגדים לו בכוונה תחילה ייחשבו כמתנגדים לאל. אנשים כאלה הם צוררי משיח, אויבים המתנגדים לאל במכוון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

אם אתה מאמין באל זה שנים רבות, אך מעולם לא התמסרת לו ואינך מקבל את כל דבריו, אלא, במקום זאת, אתה מבקש מהאל להתמסר לך ולפעול על פי התפיסות שלך, הרי שאתה אדם מרדני ביותר ואתה חסר אמונה. כיצד יכול אדם כזה להתמסר לדברים ולעבודה של האל שאינם תואמים את תפיסות האדם? המרדנים ביותר הם אלו שמתריסים נגד האל ומתנגדים לו בכוונה תחילה. הם אויביו של האל והם צוררי המשיח. גישתם תמיד עוינת כלפי עבודתו החדשה של האל, לעולם אין להם ולו נטייה קלה ביותר להתמסר ומעולם הם לא התמסרו ברצון ולא היו כנועים. הם סבורים שהם עליונים על פני הזולת ולעולם אינם נשמעים לאיש. לפני האל, הם רואים את עצמם כטובים ביותר בהטפת הדבר וכמוכשרים ביותר בעבודה על הזולת. הם לעולם לא נפטרים מה"אוצרות" שבבעלותם, אלא מתייחסים אליהם כאל נכסים משפחתיים שיש לעבוד אותם, שיש להטיף עליהם לזולת, והם משתמשים בהם כדי להוכיח שוטים שמעריצים אותם כאלילים. בהחלט ישנם כמה בני אדם כאלה בכנסייה. אפשר לומר שהם "גיבורים עשויים לבלי חת", אשר שוהים דור אחר דור בבית ההאל. הם רואים בהטפת המילה (הדוקטרינה) את חובתם הרמה ביותר. שנה אחר שנה, דור אחר דור, הם עוסקים במרץ באכיפת חובתם "המקודשת והבלתי ניתנת להפרה". איש לא מעז לגעת בהם. איש לא מעז להוכיח אותם בגלוי. הם הופכים ל"מלכים" בבית האל, משתוללים ורודים בזולת לאורך העידנים. להקת השדים הזו שואפת להתאחד ולהשמיד את עבודתי. איך ייתכן שאאפשר לשדים החיים האלה להתקיים לנגד עיניי? אפילו אלה המתמסרים רק באופן חלקי לא יכולים להמשיך כך עד הסוף, לא כל שכן הרודנים האלה שאין ולו שמץ של התמסרות בלבם! לא בקלות זוכה האדם בעבודתו של האל. אפילו אם האדם ישתמש בכל כוחו, הוא יוכל לזכות רק בחלק ממנה ולהיות מובא לידי שלמות בסוף. אם כך, מה באשר לילדי הארכי-מלאך ששואפים להשמיד את עבודתו של האל? יש להם עוד פחות סיכוי ליפול בנחלתו של האל, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

ישנם כאלה הקוראים בכתבי הקודש בכנסיות מפוארות ומשננים אותם כל היום, אך איש מהם אינו מבין את מטרת עבודתו של האל. אין איש מהם היכול להכיר את האל; לא כל שכן להיות תואם לכוונותיו של האל. כולם אנשים חסרי ערך ושפלים, כל אחד מהם מתנשא כדי להטיף ל"אל". הם אנשים הנושאים את דגלו של האל אך מתנגדים לו בכוונה, הנושאים את תווית האמונה באל בעודם אוכלים את בשר האדם ושותים את דמו. כל האנשים האלה הם שדים רעים הטורפים את נשמת האדם, שדים ראשיים המפריעים בכוונה לאנשים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף המעכבות את חיפוש האל על ידי אנשים. הם עשויים להיראות "בריאים וחסונים", אך כיצד ידעו חסידיהם שהם אינם אלא צוררי משיח המובילים אנשים להתנגד לאל? כיצד ידעו חסידיהם שהם שדים חיים המסורים לטריפת נשמות אדם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

הסתכלו על המנהיגים של כל דת וכל פלג – כולם גאוותנים וצדקנים, והפרשנויות שלהם לכתבי הקודש חסרות הקשר ומונחות על ידי המושגים והדמיונות שלהם. הם כולם מסתמכים על כישרון וידע כדי לעשות את עבודתם. אם הם לא היו יכולים להטיף בכלל, האם אנשים היו הולכים בעקבותיהם? אחרי הכול, יש להם קצת ידע והם יכולים להטיף כמה דוקטרינות, או שהם יודעים איך לשכנע אחרים ולהשתמש בכמה טריקים. הם משתמשים בדברים האלה כדי להטעות אנשים, ולהביא אנשים לפניהם. להלכה, האנשים האלה מאמינים באל, אבל למעשה הם הולכים בעקבות המנהיגים האלה. כשהם נתקלים במישהו שמטיף את דרך האמת, חלקם אומרים, "אנחנו צריכים להתייעץ עם המנהיג שלנו בענייני אמונה." אתם רואים כיצד אנשים זקוקים להסכמה ואישור של אחרים כשמדובר באמונה באל וקבלת דרך האמת – האין זו בעיה? אז למה הפכו המנהיגים האלה? האם הם לא הפכו לפְּרוּשִׁים, רועי שקר, צוררי משיח ומכשול בפני קבלה של דרך האמת? אנשים כאלה הם מאותו סוג כמו פאולוס.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

צוררי משיח מתנגדים בגלוי לאמת ולאל; הם מתחרים באל על אנשיו הנבחרים, על מעמדו ועל לבם של אנשים, והם אפילו עושים דברים שונים סביב אנשיו הנבחרים של האל כדי לכבוש את לבם, וכדי להוליך אותם שולל ולשתק אותם. בקצרה, טבע מעשיהם והתנהגותם של צוררי משיח, בין אם הם גלויים או מוסתרים, הוא תמיד עוין כלפי האל. מדוע אני אומר שטבעם עוין את האל? הסיבה לכך היא שהם יודעים היטב שדברי האל הם האמת ושהוא האל, אך הם עדיין מתנגדים לו ולא מקבלים את האמת, לא משנה כיצד משתפים עליה. לדוגמה, יש צוררי משיח אשר לוכדים אנשים מסוימים, מטעים אותם ושולטים בהם. הם גורמים לאנשים אלה לציית להם ולנהות אחריהם, ואז הם משיגים במרמה כל מיני ספרים וחומרים מהכנסייה, ומקימים כנסיות משלהם ומלכויות משלהם, כדי שהם יוכלו ליהנות מכך שחסידיהם נוהים אחריהם וסוגדים להם, ולאחר מכן הם מתחילים להשיג רווחים מהכנסייה. התנהגות כזו היא בבירור תחרות שלהם עם האל על אנשיו הנבחרים – האין זה מאפיין של צוררי משיח? האם אין זה צודק להגדיר את האנשים האלה כצוררי משיח בהתבסס על מאפיין ברור זה? זה כלל לא בלתי צודק – ההגדרה הזאת מדויקת מאוד! יש גם צוררי משיח שיוצרים חבורות בתוך הכנסייה ומפרקים אותה. הם מטפחים ללא הרף את כוחותיהם-שלהם בתוך הכנסייה ומדירים את אלה שלא מסכימים עימם. ואז הם שומרים לצדם את אלה שמקשיבים להם ונוהים אחריהם, כדי ליצור כוחות משלהם ולגרום לכולם לעשות את מה שהם אומרים. בכך, האין הם מקימים מלכויות משלהם? לא משנה מהם סידורי העבודה או הדרישות שיש לעליון, הם מסרבים לבצע אותם, ובמקום זאת הם פועלים בדרכם שלהם, ומובילים את חסידיהם להתנגד בגלוי לעליון. לדוגמה, בית האל דורש שמנהיגים ועובדים שאינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, יוחלפו מיד. צורר משיח, לעומת זאת, יחשוב: "אף על פי שכמה מנהיגים ועובדים לא מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, הם תומכים בי ומאשרים אותי, ואני מטפח אותם. אין סיכוי שהעליון יחליף את האנשים האלה, אלא אם כן קודם הוא יסלק אותי". אימרו לי, האם הכנסייה הזו לא נתונה לשליטתו של צורר משיח זה? סידורי העבודה של בית האל לא עוברים את אישורו של צורר המשיח ולא יכולים להתבצע. כאשר סידורי העבודה מפורסמים במשך זמן רב, וכל כנסייה מדווחת על האופן שבו הם בוצעו, לדוגמה, מי הוקצה מחדש לחובה אחרת או הוחלף בשל נסיבות כלשהן, צורר משיח לעולם לא מדווח כלום ולעולם לא מקצה מחדש אף אחד. יש אנשים שתמיד מבצעים את חובותיהם באופן שטחי, והדבר משפיע באופן חמור על עבודת הכנסייה, אך צורר משיח לא מקצה אותם מחדש. אפילו כאשר העליון אומר באופן ישיר לצורר המשיח להחליף את האנשים האלה, עובר זמן רב ללא תגובתו. האם אין פה בעיה? כאשר העליון מבקש מצורר המשיח ליישם סידורי עבודה או מנסה לברר איתו דבר מה, הוא מגיע איתו למבוי סתום. האחים והאחיות בכנסייה לא יודעים על כך דבר, הם לא מקבלים מסרים, והם מנותקים מהעליון – הכנסייה נמצאת לחלוטין תחת שליטתו של אדם אחד זה. מהו טבעו של צורר משיח הפועל בדרך זו? זהו צורר משיח המשתלט על כנסייה. צוררי משיח יוצרים חבורות בכנסייה, הם מקימים מלכויות משלהם, הם מתנגדים לבית האל והם פוגעים באנשיו הנבחרים של האל. אנשים מאבדים את עבודתה של רוח הקודש, הם לא יכולים להרגיש את נוכחותו של האל, אין להם שלווה או שמחה, הם מאבדים את האמונה באל והם כבר לא מבצעים את חובותיהם בנמרצות. הם אפילו נעשים שליליים ונבזים, וחייהם קופאים על שמריהם. כל זאת נגרם כתוצאה מכך שצוררי משיח מטעים אנשים ושולטים בהם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

ישנו ביטוי נוסף של צוררי המשיח ביחסם לאל בהתגלמותו כבשר ודם. הם אומרים: "ברגע שראיתי שהמשיח הוא אדם רגיל, נוצרו במחשבתי תפיסות. 'הדבר מופיע בבשר' הוא ביטוי של האל; זוהי האמת, ואני מודה בכך. יש לי עותק של 'הדבר מופיע בבשר', וזה מספיק. איני צריך להיות בקשר עם המשיח. אם יש לי תפיסות, שליליות או חולשה, אני יכול לפתור אותן פשוט על ידי קריאת דבר האל. קל ליצור תפיסות אם אני בקשר עם האל בהתגלמותו כבשר ודם, וזה יראה שאני מושחת עמוקות מדי. אם במקרה האל יגנה אותי, לא תהיה לי תקווה לישועה. לכן, עדיף שאקרא את דבר האל בעצמי. האל שבשמיים הוא זה שיכול להושיע אנשים". דבריו ושיתופו הנוכחיים של האל, במיוחד אותם דברים שחושפים את צביונם ומהותם של צוררי משיח, הם אלה שהכי צורבים את ליבם של צוררי משיח והכי מכאיבים להם. אלה הם הדברים שצוררי משיח הכי פחות רוצים לקרוא. לכן, צוררי משיח מייחלים בליבם שהאל יעזוב את הארץ בקרוב, כדי שיוכלו לשלוט בכוחם שלהם על פני האדמה. הם מאמינים שהבשר שבו האל התגלם, אדם רגיל זה, מיותר עבורם. הם תמיד מהרהרים: "לפני שהאזנתי לדרשותיו של המשיח הרגשתי שאני מבין הכול, והייתי בסדר מכל הבחינות, אבל אחרי שהאזנתי לדרשותיו של המשיח, זה אחרת. עכשיו אני מרגיש כאילו אין לי כלום, אני מרגיש שאני כל כך חסר חשיבות וראוי לרחמים". לכן, הם קובעים שדברי המשיח אינם חושפים אותם אלא אחרים, וחושבים שאין צורך להאזין לדרשותיו של המשיח, וכי די בקריאת 'הדבר מופיע בבשר'. בליבם של צוררי משיח, כוונתם העיקרית היא להכחיש את עובדת התגלמותו של האל כבשר ודם, להכחיש את העובדה שהמשיח מביע את האמת, מתוך מחשבה שבדרך זו יש להם תקווה להיוושע באמצעות אמונתם באל, והם יכולים למלוך כמלכים בכנסייה, ובכך לממש את כוונתם המקורית באמונתם באל. לצוררי משיח יש טבע מולד של התנגדות לאל; הם לא יכולים להתקיים לצד האל בהתגלמותו כבשר ודם, ממש כמו אש ומים, במחלוקת נצחית. הם חושבים שכל יום שבו המשיח קיים הוא יום שבו יהיה להם קשה לזרוח, ושהם בסכנה של גינוי, סילוק, השמדה וענישה. כל עוד המשיח אינו מדבר ואינו פועל, וכל עוד אנשיו הנבחרים של האל אינם נושאים עיניהם אל המשיח, זו ההזדמנות של צוררי המשיח. יש להם הזדמנות להפגין את יכולותיהם. בהינף יד, המוני אנשים יערקו לצדם, וצוררי המשיח יוכלו למלוך כמלכים. מהות טבעם של צוררי המשיח היא לסלוד מהאמת ולשנוא את המשיח. הם מתחרים עם המשיח, מי מוכשר יותר או מי מסוגל ליותר; הם מתחרים עם המשיח, דבריו של מי חזקים יותר ויכולותיו של מי גדולות יותר. כשהם עושים את אותו הדבר כמו המשיח, הם מנסים לגרום לאחרים לראות שאף על פי ששניהם בני אדם, יכולותיו והשכלתו של המשיח אינן טובות יותר מאלה של אדם רגיל. צוררי המשיח מתחרים עם המשיח בכל דרך, מתמודדים בשאלה מי טוב יותר, ומנסים להכחיש מכל זווית את העובדה שהמשיח הוא האל, שהוא התגלמות רוח האל, ושהוא התגלמות האמת. הם גם חושבים על דרכים ואמצעים שונים בכל תחום כדי למנוע מהמשיח לשלוט בקרב אנשיו הנבחרים של האל, כדי למנוע מדברי המשיח להתפשט או להיות מיושמים בקרב אנשיו הנבחרים של האל, ואף כדי למנוע מהדברים שהמשיח עושה ומהדרישות והתקוות שיש לו מבני האדם להתממש בקרב אנשיו הנבחרים של האל. כאילו שמעצם נוכחותו של המשיח, הם זוכים להתעלמות, והם מגונים ונדחים על ידי הכנסייה – קבוצה של אנשים שהושלכה לפינה חשוכה. אנו יכולים לראות בביטויים השונים של צוררי המשיח, שמבחינת מהות וצביון הם לא יכולים להשלים עם המשיח – הם לא יכולים להתקיים תחת אותם שמיים כמוהו! צוררי המשיח עוינים את האל מלידתם; הם באו במיוחד כדי להתנגד למשיח, והם רוצים להביס ולהכניע את המשיח. הם רוצים שכל העבודה שהמשיח עושה תהיה לשווא ולחינם, כך שבסופו של דבר, המשיח לא יזכה באנשים רבים, וכך שלא משנה היכן הוא יפעל, הוא לא ישיג תוצאות. רק אז צוררי המשיח יהיו מאושרים. אם המשיח מביע אמיתות, ואנשים צמאים להן, מחפשים אותן, מקבלים אותן בשמחה, מוכנים להשקיע מעצמם למען המשיח, לנטוש הכול ולהפיץ את בשורת המשיח, אז צוררי המשיח נעשים מדוכדכים ומרגישים שאין תקווה למחר, שלעולם לא תהיה להם הזדמנות לזרוח, כאילו הושלכו לגיהינום. אם מסתכלים על הביטויים האלה של צוררי המשיח, האם מהותם זו, להילחם באל ולהתייחס אליו בעוינות, הוחדרה בהם על ידי מישהו אחר? בהחלט לא; הם נולדו עם זה. לכן, צוררי המשיח הם סוג של אדם שמלידתו הוא גלגול של השטן, השטן שבא לארץ. הם לעולם לא יוכלו לקבל את האמת, ולעולם לא יקבלו את המשיח, ירוממו את המשיח או ישאו עדות למשיח. אף שכלפי חוץ לא תראו אותם אומרים דברים ששופטים או מגנים בגלוי את המשיח, ואף שהם יכולים להשקיע מאמץ ולשלם מחיר בצייתנות, ברגע שתהיה להם שעת כושר, חוסר יכולתם של צוררי המשיח להשלים עם האל יתגלה. העובדה שצוררי המשיח נלחמים באל ומקימים ממלכה עצמאית תהפוך לגלויה. כל הדברים האלה קרו בעבר במקומות שבהם יש צוררי משיח, והם היו תכופים במיוחד בשנים אלה שבהן האל עושה את עבודת השיפוט של אחרית הימים; אנשים רבים חוו אותם והיו עדים להם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ד')

ישנם כאלו שליבם אינו ירא את האל כלל וכלל. הם מאמינים שסידורי העבודה נכתבו על-ידי אדם, שמקורם באדם, ובכל מקום שהסידורים אינם תואמים לתפיסותיהם, הם משנים אותם כרצונם. האם אתם יודעים אלו מצוויו המנהליים של האל המעשה הזה מפר? (7. "בכל הקשור לעבודה ולענייני הכנסייה, מלבד הציות לאלוהים, פעלו על פי הוראות האדם שרוח הקודש משתמשת בו, בכל עניין. אפילו העבירה הקלה ביותר לא תתקבל. צייתו באופן מוחלט ואל תנתחו מה נכון ומה לא נכון – למה שנכון ולא נכון אין שום קשר אליכם. ציות מוחלט הוא הדבר היחיד שעליכם לעסוק בו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עשרת הצווים המנהליים שבני עמו הנבחר של אלוהים חייבים להישמע להם בעידן המלכות).) מעשים המפרים את הצווים המנהליים הם מעשים הפוגעים בצביונו של האל. האם אינכם מסוגלים רואים זאת בבהירות? ישנם כאלו שנוקטים בגישה מזלזלת מאוד כלפי סידורי העבודה של העליון. הם סבורים ש"העליון יוצר את סידורי העבודה, ואנחנו מבצעים את העבודה בכנסייה. ישנם מילים ועניינים שניתן ליישם בצורה גמישה. אך אופן היישום הספציפי שלהם תלוי בנו. העליון רק מדבר ומכין את סידורי העבודה, אך אנו אלו שמיישמים אותם בפועל. לכן, לאחר שהעליון מוסר את העבודה לידינו, אנו רשאים לעשות כפי שנחפוץ, וזה בסדר, כל עוד הדבר מתבצע. לאף אחד אין זכות להתערב בכך." אלו העקרונות שלפיהם הם פועלים: הם מקשיבים למה שלדעתם הוא נכון ומתעלמים ממה שלדעתם הוא לא נכון, הם חושבים שאמונתם מהווה את האמת והעקרונות, הם מתנגדים לכל מה שלא עולה בקנה אחד עם רצונם, ומהווים יריבים מרים hשלך בהקשר זה. כשדברי העליון אינם עולים בקנה אחד עם רצונם, הם פשוט משנים אותם, ומעבירים אותם הלאה רק לאחר שהם שבעי רצון מהם. הם פשוט לא מסכימים להעבירם הלאה עד שזה כך. בשעה שבתחומים אחרים דברי העליון עוברים הלאה בגרסתם המקורית, האנשים הללו מעבירים לכנסיות הכפופות להם רק את הגרסאות המשוכתבות של סידורי העבודה. אנשים כאלו תמיד רוצים לדחוק את אלוהים הצדה. הם להוטים לגרום לכולם להאמין בהם, ללכת אחריהם ולהתמסר להם. בתוך ראשם, הם חושבים שיש מספר תחומים שבהם אלוהים אינו משתווה לרמתם – הם חושבים שהם עצמם צריכים להיות אלוהים, ושאחרים צריכים להאמין בהם. זהו טבע העניין. אם הייתם מבינים זאת, האם הייתם עדיין עצובים לראות אותם מפוטרים? האם עדיין הייתם מרחמים עליהם? האם עדיין הייתם חושבים, "העליון לא נהג כראוי. הוא מתייחס לאנשים בצורה לא הוגנת. איך הוא יכול לסלק אדם כה חרוץ?" אלו שאומרים זאת הם נטולי הבחנה. האנשים הללו כה חרוצים למען מי? למען האל? למען עבודת הכנסייה? הם עובדים קשה רק כדי לחזק את מעמדם. הם עובדים בחריצות כדי להקים לעצמם ממלכות עצמאיות. האם הם משרתים בכך את האל? האם הם ממלאים את חובותיהם? האם הם נאמנים לאל ומתמסרים לו? הם לא יותר ממשרתיו הנרצעים של השטן, וכשהם עובדים, השטן הוא זה ששולט. הם גורמים נזק לתוכנית הניהול של האל ומשבשים את עבודת האל. הם צוררי משיח בכל רמ"ח אבריהם!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

צוררי משיח מטפחים את המוניטין והמעמד שלהם במידה שחורגת מזו של אנשים רגילים, וזה דבר שמצוי במהות צביונם. זה לא אינטרס זמני או ההשפעה החולפת של הסביבה שלהם – זה דבר שקיים בחייהם, בעצמותיהם, לכן זו המהות שלהם. זה אומר שבכל דבר שצוררי משיח עושים, השיקול הראשון שלהם הוא המוניטין והמעמד שלהם עצמם, לא שום דבר אחר. עבור צוררי משיח, מוניטין ומעמד הם חייהם ומטרתם לכל ימי חייהם. בכל מעשיהם, השיקול הראשון שלהם הוא: "מה יקרה למעמד שלי? ולמוניטין שלי? האם זה יעניק לי מוניטין טובים? האם זה ירומם את המעמד שלי בעיניהם של אנשים?" זה הדבר הראשון שהם חושבים עליו וזו הוכחה מספקת לכך שיש להם צביון ומהות של צוררי משיח. זו הסיבה שהם מתייחסים כך לדברים. ניתן לומר שעבור צוררי משיח, מוניטין ומעמד אינם דרישה נוספת כלשהי ולבטח לא דברים חיצוניים להם שהם יכולים להסתדר בלעדיהם. הם חלק מהטבע של צוררי משיח. הם מצויים בעצמותיהם, בדמם. הם דבר מולד בתוכם. צוררי משיח אינם אדישים לשאלה אם יש להם מוניטין ומעמד. זו לא הגישה שלהם. מהי, אם כן, הגישה שלהם? מוניטין ומעמד קשורים באופן אינטימי לחיי היומיום שלהם, למצב היומיומי שלהם, למה שהם חותרים אליו מדי יום. לפיכך, עבור צוררי משיח, מעמד ומוניטין הם החיים שלהם. אין זה משנה איך הם חיים, אין זה משנה באיזו סביבה הם חיים, אין זה משנה איזו עבודה הם עושים, אין זה משנה למה הם חותרים, מהן המטרות שלהם, מהו הכיוון של חייהם – הכול סובב סביב השגת מוניטין טוב ומעמד גבוה ומטרה זו לא משתנה. הם לעולם לא יוכלו לזנוח דברים מעין אלה. אלה הפנים האמיתיות של צוררי משיח וזו מהותם. גם אם תשימו אותם ביער קדום במעמקי ההרים, עדיין הם לא יוותרו על החתירה שלהם אל מוניטין ומעמד. אפשר לצרף אותם לכל קבוצה שהיא של אנשים, וכל מה שהם יחשבו עליו עדיין יהיה מוניטין ומעמד. אף על פי שצוררי משיח מאמינים גם כן באלוהים, הם רואים בחתירה אל מוניטין ומעמד כשקולה לאמונה באלוהים ונותנים לה משקל זהה. כלומר, כשהם צועדים בנתיב האמונה באלוהים, הם גם עוסקים בחתירה אל מוניטין ומעמד לעצמם. ניתן לומר שבליבם של צוררי משיח הם מאמינים שחתירה אל האמת באמונתם באל היא חתירה אל מוניטין ומעמד, שהחתירה אל מוניטין ומעמד היא גם החתירה אל האמת ושזכייה במוניטין ובמעמד היא זכייה באמת ובחיים. אם הם מרגישים שאין להם מוניטין, רווחים או מעמד, שאיש אינו מעריץ אותם או מעריך אותם או חסיד שלהם, הם מאוכזבים מאוד, הם סבורים שאין טעם להאמין באלוהים, שאין ערך לכך, והם אומרים לעצמם, "האין אמונה כזו באלוהים כישלון? האין היא חסרת תקווה?" לעתים קרובות הם מתלבטים בדברים כאלה בליבם, הם מתלבטים כיצד יוכלו לפלס לעצמם מקום בבית האלוהים, כיצד ישיגו מוניטין נעלה בכנסייה, כך שאנשים יאזינו כשהם מדברים ויתמכו בהם כשהם נוקטים בפעולה וינהו אחריהם בכל אשר ילכו, כדי שהם יהיו הפוסקים האחרונים בכנסייה ויהיו להם תהילה, רווח ומעמד – בתוך תוכם הם באמת מתמקדים בדברים כאלה. כל אלה הדברים שאנשים כאלה חותרים אליהם. למה הם תמיד חושבים על דברים כאלה? משקראו את דברי אלוהים, מששמעו דרשות, האם הם באמת לא מבינים את כל זה? האם הם באמת לא מסוגלים להבחין בכל זה? האם באמת ובתמים דברי אלוהים והאמת אינם מסוגלים לשנות את תפיסותיהם, רעיונותיהם ודעותיהם? זה לא המקרה כלל ועיקר. הבעיה טמונה בהם. זה נובע לגמרי מכך שהם אינם אוהבים את האמת, משום שבליבם הם סולדים מן האמת וכתוצאה מכך הם לחלוטין לא קולטים את האמת – דבר שנגזר ממהות הטבע שלהם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')

אחד המאפיינים הברורים ביותר של מהותם של צוררי משיח הוא אחיזתם במונופול על הכוח והעובדה שהם מנהלים דיקטטורות משלהם: הם לא מקשיבים לאחרים, הם לא מכבדים אף אחד, והם לא שמים לב לאיש, ולא משנה איזה חוזקות יש לאנשים, או אילו השקפות נכונות או דעות חכמות הם עשויים להביע, או אילו שיטות מתאימות הם עשויים להציג; נדמה שאיש אינו כשיר לשתף איתם פעולה או לקחת חלק בדבר מן הדברים שהם עושים. זהו סוג הצביון שיש לצוררי משיח. יש אנשים שאומרים שזו אנושיות רעה – אך איך ייתכן שאנושיות רעה שגרתית? זהו צביון שטני לחלוטין, וצביון כזה הוא מרושע ביותר. מדוע אני אומר שצביונם מרושע ביותר? צוררי משיח מפקיעים הכול מבית האל ומרכוש הכנסייה, מתייחסים לכך כאל רכושם הפרטי שאותו הם מנהלים, ולא מרשים לאיש להתערב בכך. כשהם מבצעים את עבודת הכנסייה, הם חושבים אך ורק על האינטרסים האישיים שלהם, מעמדם שלהם וגאוותם. הם לא מאפשרים לאיש לפגוע באינטרסים שלהם, וקל וחומר שהם שלא מאפשרים לאף אחד שהוא בעל איכות, או לכל מי שמסוגל לשאת עדות חווייתית, לאיים על שמם הטוב ועל מעמדם. וכך, הם מנסים לדכא ולהדיר כמתחרים את אלה שמסוגלים לשאת עדות חווייתית ושיכולים לשתף על האמת ולדאוג לאנשיו הנבחרים של האל, והם מנסים נואשות לבודד לחלוטין את האנשים האלה, להכתים את שמם ולהשפילם. רק אז צוררי המשיח ירגישו שלווים. אם האנשים האלה אף פעם לא שליליים, ומסוגלים להמשיך לבצע את חובתם, לשאת את עדותם ולתמוך באחרים, צוררי המשיח יפנו למוצא האחרון שלהם, שהוא למצוא בהם פגמים ולגנות אותם, או להפליל אותם ולהמציא סיבות כדי לייסר ולהעניש אותם, עד להרחקתם מהכנסייה. רק אז צוררי המשיח יירגעו לחלוטין. אלה הדברים הבוגדניים והזדוניים ביותר בצוררי משיח. האנשים שחותרים אל האמת ושניחנים בעדות חווייתית אמיתית הם הדבר שגורם לצוררי משיח לפחד ולחרדה הגדולים ביותר, מפני שאנשים בעלי עדות כזו, הם אלה שאנשיו הנבחרים של האל מאשרים ותומכים בהם יותר מכול, בניגוד לאלה המלהגים דברי הבל על דברים ודוקטרינות. לצוררי משיח אין עדות חווייתית אמיתית, והם גם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל. במקרה הטוב, הם מסוגלים לעשות כמה מעשים טובים כדי למצוא חן בעיני אנשים. אך לא משנה כמה מעשים טובים הם עושים או כמה דברים מסברי אוזן הם אומרים, עדיין אי אפשר להשוות את כל אלה ליתרונות ולתועלות שעדות חווייתית טובה יכולה להביא לאנשים. אין דבר שיכול לשמש תחליף להשפעות של התמיכה וההשקיה המסופקות לאנשיו הנבחרים של האל על ידי אלה שמסוגלים לשאת את עדותם החווייתית. וכך, כאשר צוררי משיח שומעים מישהו שמדבר אודות עדותו החווייתית, מבטם נעשה חד כפגיון. זעם מתלקח בלבם, שנאה מתפרצת, והם להוטים להשתיק את הדובר ולמנוע ממנו לומר מילה נוספת. אם הוא ימשיך לדבר, המוניטין של צוררי המשיח ייהרס לחלוטין ופניהם המכוערות ייחשפו לגמרי לעיני כול, ולכן צוררי המשיח ימצאו תירוץ להפריע לאדם שנושא עדות וידכאו אותו. צוררי משיח מרשים רק לעצמם להטעות אנשים באמצעות מילים ודוקטרינות; הם לא מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל לפאר את האל על ידי נשיאת עדותם החווייתית, והדבר מצביע על סוג האנשים שצוררי המשיח שונאים ופוחדים מהם יותר מכול. כשמישהו מצטיין בעבודתו, או כאשר מישהו מסוגל לשאת עדות חווייתית אמיתית, ואנשיו הנבחרים של האל מקבלים מכך תועלת, חיזוק ותמיכה, והדבר זוכה לשבחים רבים מכולם, בלבם של צוררי המשיח מתעוררות קנאה ושנאה, והם מנסים להדיר ולדכא את האדם הזה. הם בשום פנים ואופן לא מאפשרים לאנשים כאלה לבצע עבודה כלשהי, כדי שלא יהוו איום על מעמדם. כשאנשים שניחנים במציאות-האמת נמצאים בנוכחותם של צוררי משיח, הם מדגישים ומבליטים את דלותם, עליבותם, כיעורם ורשעותם של אלה, ולכן, כאשר צוררי משיח בוחרים שותף או עמית לעבודה, הם לעולם לא בוחרים באנשים שאוחזים במציאות-האמת, במי שיכולים לשאת עדות חווייתית, או באנשים כנים או כאלה שמסוגלים ליישם את האמת בפועל. אלה האנשים שבהם צוררי משיח מקנאים ושאותם הם שונאים יותר מכול, והם כעצם בגרונם של צוררי המשיח. לא משנה עד כמה הדברים שעושים אותם אנשים שמיישמים את האמת בפועל טובים או מועילים לעבודת בית האל, צוררי המשיח ינסו ככל יכולתם לטשטש את המעשים האלה. הם אפילו יסלפו את העובדות כדי לתבוע את הקרדיט על דברים טובים, תוך שהם מעבירים את האשמה על דברים רעים אל אחרים, כאמצעי לרומם את עצמם ולזלזל באנשים אחרים. צוררי משיח חשים קנאה עזה ושנאה כלפי אלה שחותרים אל האמת ומסוגלים לשאת את עדותם החווייתית. הם חוששים שהאנשים האלה יאיימו על מעמדם, ולכן הם עושים כל שביכולתם כדי לתקוף ולהדיר אותם. הם אוסרים על האחים והאחיות ליצור עמם קשר או להתקרב אליהם, או לתמוך באנשים האלה שמסוגלים לשאת את עדותם החווייתית ולשבח אותם. זה מה שחושף יותר מכול את טבעם השטני של צוררי משיח, טבע שסולד מהאמת ושונא את האל. וכך, הדבר גם מוכיח שצוררי משיח הם זרם נגדי רע בכנסייה, שהם אלה שאשמים בהפרעה לעבודת הכנסייה ובפגיעה ברצונו של האל. יתר על כן, לעתים קרובות צוררי המשיח בודים שקרים ומעוותים עובדות בקרב האחים והאחיות, כשהם נוקטים זלזול וגינוי כלפי אנשים שיכולים לשאת את עדותם החווייתית. לא משנה איזו עבודה האנשים האלה עושים, צוררי משיח מוצאים תירוצים להדיר ולדכא אותם, הם שיפוטיים לגביהם, ואומרים שהם גאוותנים וצדקנים, שהם אוהבים להתרברב ושיש להם שאיפות. למעשה, לאנשים האלה יש עדות חווייתית כלשהי והם ניחנים במציאות-אמת מסוימת. הם בעלי אנושיות טובה יחסית, יש להם מצפון והיגיון, והם מסוגלים לקבל את האמת. ואף על פי שייתכן שיש להם כמה חסרונות, ליקויים וגילויים מזדמנים של צביון מושחת, הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהכות על חטא. אלה הם האנשים שהאל יושיע, ושיש להם תקווה להפוך למושלמים בידי האל. לסיכום, אנשים אלה מתאימים לבצע חובה. הם עומדים בדרישות ובעקרונות לביצוע חובה. אך צוררי המשיח חושבים לעצמם: "אין שום סיכוי שאני אשלים עם זה. אתה רוצה שיהיה לך תפקיד בתחום שלי, להתחרות בי. זה בלתי אפשרי; אל תחשוב על כך אפילו. אתה יותר משכיל ממני, רהוט יותר ממני, יותר פופולרי ממני, ואתה חותר אל האמת בחריצות רבה יותר ממני. אם הייתי משתף איתך פעולה ואתה היית לוקח את כל הקרדיט, מה הייתי עושה אז?" האם הם מתחשבים באינטרסים של בית האל? לא. על מה הם חושבים? הם חושבים רק על איך לשמור על מעמדם. אף על פי שצוררי משיח יודעים שהם לא מסוגלים לעשות עבודה אמיתית, הם לא מטפחים ולא מקדמים אנשים בעלי איכות טובה שחותרים אל האמת. האנשים היחידים שהם מקדמים הם אלה שמחניפים להם, אלה שנוטים לסגוד לאחרים, שמאשרים ומעריצים אותם בלבם, אלה שהם חלקלקים, שאין להם הבנה של האמת ושאין להם יכולת הבחנה. צוררי המשיח מקרבים אליהם את האנשים האלה כדי שישרתו אותם, שיתרוצצו למענם ושיעבירו את ימיהם כשהם מכרכרים סביבם. הדבר מאפשר לצוררי המשיח להיות בעלי השפעה בכנסייה, והמשמעות היא שאנשים רבים מתקרבים אליהם ונוהים אחריהם, ושאיש לא מעז לפגוע בהם. כל האנשים האלה שצוררי משיח מטפחים הם אנשים שלא חותרים אל האמת. לרובם אין הבנה רוחנית והם לא יודעים דבר מלבד ציות לכללים. הם אוהבים לנהות אחר מגמות ואחר מי שנמצאים בעמדת שליטה ושררה. הם מסוג האנשים שמתחזקים כשיש להם אדון רב עוצמה – הם כנופיה של אנשים מבולבלים. איך אומרים הכופרים? מוטב להיות משרת של אדם טוב מאשר להיות אב קדמון נערץ לאדם רע. צוררי משיח עושים בדיוק את ההפך – הם מתנהגים כאבות קדמונים נערצים של אנשים כאלה, ומטפחים אותם אותם כמי שנושאים את דגלם ומריעים להם. בכל פעם שלצורר משיח יש השפעה בכנסייה, הוא יגייס תמיד כעוזריו אנשים מבולבלים ואת אלה שמבזבזים את זמנם בעיוורון, ובה בעת ידיר וידכא את אותם אנשים בעלי איכות שיכולים להבין את האמת וליישם אותה בפועל, ומסוגלים לקחת על עצמם עבודה – ובמיוחד את המנהיגים והעובדים שמסוגלים לבצע עבודה מעשית. כך נוצרים בכנסייה שני מחנות: במחנה האחד נמצאים אלה שהאנושיות שלהם כנה יחסית, שמבצעים את חובתם בכנות, ואנשים שחותרים אל האמת. המחנה השני הוא כנופיה של אנשים מבולבלים שמכלים את זמנם בעיוורון, תחת הנהגתם של צוררי משיח. שני מחנות אלה ימשיכו להילחם זה בזה עד שצוררי המשיח ייחשפו ויסולקו. צוררי משיח תמיד נלחמים ופועלים נגד אלה שמבצעים את חובתם בכנות וחותרים אל האמת. האם אין זה מפריע באופן חמור לעבודת הכנסייה? האין זה משבש את עבודת האל ומפריע לה? האם כוח זה של צוררי משיח אינו אבן נגף ומכשול המעכב את ביצוע רצון האל בכנסייה? האין זה כוח מרושע המתנגד לאל? מדוע צוררי משיח מתנהגים כך? משום שבמוחם ברור להם שאם האנשים החיוביים האלה היו קמים והופכים למנהיגים ולעובדים, הם היו מתחרים של צוררי משיח; הם היו הכוח המנוגד לצוררי משיח, ובשום אופן לא היו מקשיבים לדבריהם של צוררי משיח ולא היו מצייתים להם; בשום אופן הם לא היו מצייתים לכל דרישה של צוררי משיח. די באנשים אלה כדי להוות איום על מעמדם של צוררי המשיח. כאשר צוררי משיח רואים את האנשים האלה, שנאה מתעוררת בלבם; ליבם לא יהיה שלו ורגוע אם הם לא ידירו ויביסו את האנשים האלה ויהרסו את שמם. לכן, הם חייבים לפעול במהירות כדי לטפח את כוחם שלהם ולחזק את שורותיהם. כך הם יוכלו לשלוט ברבים יותר מאנשיו הנבחרים של האל, ולעולם לא יצטרכו עוד לדאוג שקומץ אנשים החותרים אל האמת יאיימו על מעמדם. צוררי משיח יוצרים כוח משלהם בכנסייה, והם לוקחים את אלה שמקשיבים להם, מצייתים להם ומתייחסים אליהם בחנופה, ומקדמים אותם להיות אחראים על כל היבט של עבודה. האם דבר זה מועיל לעבודת בית האל? לא. לא רק שזה לא מועיל, זה גם יוצר הפרעה לעבודת הכנסייה ומשבש אותה. אם יותר ממחצית האנשים יעמדו לצדו של הכוח המרושע הזה, הוא עלול להפיל את הכנסייה. הסיבה היא שמספר האנשים בכנסייה החותרים אל האמת מהווה מיעוט, בעוד שהעובדים וחסרי האמונה שנמצאים שם רק כדי לאכול לשובע, מהווים לפחות מחצית. אם במצב כזה צוררי משיח ימקדו את כוחם בהטעיה ובמשיכת האנשים האלה לצד שלהם, באופן טבעי ידם תהיה על העליונה כאשר הכנסייה תבחר מנהיגים. לכן, בית האל מדגיש תמיד שבזמן בחירות יש לשתף על האמת עד שהיא מתבהרת. אם אינכם מסוגלים לחשוף צוררי משיח ולהביס אותם על ידי שיתוף על האמת, צוררי המשיח עלולים להטעות אנשים ולהיבחר כמנהיגים ולתפוס את השליטה בכנסייה. האם זה לא יהיה דבר מסוכן? אם צורר משיח אחד או שניים היו מופיעים בכנסייה, לא היה צורך לפחד, אך אם צוררי משיח היו הופכים לכוח ומשיגים רמה מסוימת של השפעה, זה היה מצדיק פחד. לכן, יש לעקור צוררי משיח ולגרשם מהכנסייה לפני שישיגו את רמת ההשפעה הזו. משימה זו היא בעדיפות הגבוהה ביותר, והיא חייבת להתבצע.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

מהות התנהגותם של צוררי המשיח היא להשתמש כל הזמן בכל מיני אמצעים ודרכים כדי לרצות את שאיפותיהם ורצונותיהם, להטעות וללכוד אנשים ולזכות במעמד גבוה כדי שאנשים ינהו אחריהם ויסגדו להם. ייתכן שבעומק לבם הם אינם מתחרים בכוונה עם אלוהים על האנושות, אבל דבר אחד בטוח: גם אם אינם מתחרים עם אלוהים על בני האדם, הם עדיין רוצים לרכוש מעמד וכוח בקרבם. גם אם יבוא היום שבו הם יבינו שהם מתחרים עם אלוהים על מעמד והם ירסנו את עצמם מעט, הם עדיין משתמשים בדרכים שונות כדי לחתור אל מעמד ואל מוניטין; ברור להם בליבם שהם יבטיחו לעצמם מעמד לגיטימי על ידי כך שיזכו באישור ובהערכה של אנשים מסוימים. בקצרה, למרות שכל מעשיהם של צוררי משיח נראים כביצוע של חובותיהם, התוצאה שלהם היא הטעיה של אנשים, כדי לגרום להם לסגוד לצוררי המשיח ולנהות אחריהם, ובמקרה זה, ביצוע חובתם בדרך זה אינו אלא רוממות ונשיאת עדות לעצמם. שאיפתם לשלוט בבני האדם – ולרכוש מעמד וכוח בכנסייה – לעולם לא תשתנה. הם צוררי משיח לכל דבר ועניין. לא משנה מה אלוהים אומר או עושה ולא משנה מה הוא מבקש מבני האדם, צוררי משיח אינם עושים את שעליהם לעשות או מבצעים את חובותיהם באופן שהולם את דבריו ודרישותיו ואינם מוותרים על רדיפת הכוח והמעמד שלהם כתוצאה מהבנת שמץ מן האמת. בכל רגע נתון, שאיפותיהם ורצונותיהם נותרים על כנם, ממלאים עדיין את ליבם ושולטים בכל קיומם, מנווטים את התנהגותם ואת מחשבותיהם וקובעים את הנתיב שהם הולכים בו. הם צוררי משיח באמת ובתמים. מה בעיקר מזהים אצל צוררי משיח? יש שיאמרו, "צוררי משיח מתחרים עם האל על זכייה באנשים, הם לא מכירים באל." זה לא שהם לא מכירים באל; בליבם הם אכן מכירים ומאמינים בקיומו בכנות. הם מוכנים לנהות אחריו ורוצים לחתור אל האמת, אבל הם לא שולטים בעצמם ולכן הם יכולים לעשות רע. אף שהם עשויים לומר דברים רבים שנשמעים טוב, דבר אחד לעולם לא ישתנה: השאיפה והרצון שלהם לכוח ולמעמד לעולם לא ישתנו. הם לעולם לא יוותרו על החתירה שלהם לכוח ולמעמד עקב כישלון או מכשול, או בגלל שהאל הדיר אותם או נטש אותם. כזהו טבעם של צוררי משיח. אז מה דעתך, האם היה אי פעם צורר משיח ששינה את דרכיו והתחיל לחתור אל האמת בגלל שהתמודד עם קושי או בגלל שהצליח להבין קצת את האמת, ורכש מעט ידיעה של האל? האם קיימים אנשים כאלה? מעולם לא נוכחנו בכך. השאיפה של צוררי משיח למעמד ולכוח והחתירה שלהם אליהם לעולם לא ישתנו, וברגע שהם אוחזים בכוח, הם לעולם לא ירפו ממנו; ודבר זה קובע במדויק את מהות טבעם. אין שמץ של טעות בהגדרת האל אנשים כאלה כצוררי המשיח. הדבר נקבע על-ידי מהות טבעם עצמה. ישנם אולי אנשים שמאמינים שצוררי משיח מתחרים עם האל על האנושות. אבל לפעמים צוררי משיח לא בהכרח צריכים להתחרות איתו; הידע, ההבנה והצורך שלהם במעמד ובכוח שונים מאלה של אנשים רגילים. אנשים רגילים עשויים לפעמים להיות רברבנים; הם יכולים לנסות לזכות בהערכה מצד אחרים, לנסות להותיר עליהם רושם טוב ולנסות להתחרות על דירוג טוב. זוהי שאפתנות של אנשים רגילים. אם מחליפים אותם כמנהיגים והם מאבדים את מעמדם, זה יהיה להם קשה, אבל יחד עם שינוי של הסביבה שלהם, צמיחה כלשהי בשיעור קומתם והשגה כלשהי של כניסה לאמת, או השגת הבנה מעמיקה יותר של האמת – השאפתנות שלהם הולכת ומצטננת בהדרגה. שינוי מתרחש בנתיב שהם בוחרים ובכיוון שהם פונים אליו, והחתירה שלהם אל מעמד וכסף מתפוגגת. גם הרצונות שלהם הולכים ופוחתים בהדרגה. ואולם צוררי משיח הם שונים: הם לעולם אינם מסוגלים להרפות מן הרדיפה שלהם אחרי מעמד וכוח. בכל רגע נתון, בכל סביבה שהיא, ולא משנה מי האנשים מסביבם ומה גילם, השאיפה והרצון שלהם לעולם לא ישתנו. מה מצביע על כך שהשאיפה שלהם לעולם לא תשתנה? נניח למשל שהם מנהיגים בכנסייה. בתוך תוכם הם תמיד חושבים איך לשלוט בכולם בכנסייה. אם מעבירים אותם לכנסייה אחרת שבה הם אינם המנהיגים, האם הם ישמחו להיות מאמינים רגילים? בשום פנים ואופן לא. הם ימשיכו עדיין לחשוב איך לרכוש מעמד ואיך לשלוט בכולם. לא משנה לאן הם הולכים, הם רוצים למשול כמו מלכים. אפילו אם היו שמים אותם במקום בלי אנשים, בעדר של כבשים, הם עדיין היו רוצים להנהיג את העדר. אם היו שמים אותם עם חתולים וכלבים, הם היו רוצים להיות מלכי החתולים והכלבים ולמשול בחיות. הם אכולי אמביציה, נכון? האם צביונות כאלה של אנשים אינם שטניים? האין אלה צביונות השטן? השטן הוא בדיוק כזה. בשמים השטן רצה להיות שווה לאל, ואחרי שהושלך אל הארץ הוא ניסה תמיד לשלוט באדם, לגרום לאדם לסגוד לו ולנהוג בו כאל. כיוון שיש להם טבע שטני, צוררי משיח רוצים תמיד לשלוט באנשים; הם חיים בהתאם לצביון השטני שלהם, שכבר חרג מגבולות ההיגיון של אנשים רגילים. זה לא קצת חריג? למה מִתקשרת החריגות הזאת? המשמעות שלה היא שההתנהגות שלהם לא צריכה להתקיים באנושיות רגילה. אם כך מהי ההתנהגות הזאת? מה שולט בה? הטבע שלהם שולט בה. יש להם מהות של רוח רעה והם שונים מבני אנוש מושחתים רגילים. זה ההבדל. העובדה שצוררי משיח לא בוחלים בדבר במרדפם אחרי כוח ומעמד לא רק חושפת את מהות טבעם, היא גם מוכיחה לאנשים שהבעתם המבעיתה היא בדיוק פניהם של השטן והשדים. לא זו בלבד שהם מתחרים עם אנשים על מעמד, הם גם מעזים להתחרות עם האל על מעמד. הם יבואו על סיפוקם רק כשייקחו לעצמם את אנשיו הנבחרים של האל והם יהיו נתונים לשליטתם המלאה. לא משנה לאיזו כנסייה או קבוצה של אנשים משתייכים צוררי משיח, הם רוצים לרכוש מעמד, להחזיק בכוח ולגרום לאנשים לשעות להם. לא חשוב אם אנשים מוכנים או מסכימים, צוררי המשיח רוצים שהמילה האחרונה תהיה שלהם ושאנשים יצייתו להם ויקבלו אותם. האין זה טבעו של צורר משיח? האם אנשים מוכנים להקשיב להם? האם הם בוחרים בהם וממליצים עליהם? לא. אבל צוררי משיח עדיין רוצים להיות הפוסקים האחרונים. בין אם אנשים מסכימים או לא, צוררי משיח רוצים לדבר ולפעול בשמם, הם רוצים למשוך תשומת לב. הם מנסים אפילו לכפות על אחרים את הרעיונות שלהם, ואם אנשים אינם מקבלים אותם, צוררי המשיח יעשו כל מאמץ לגרום להם לקבל אותם. מה הבעיה פה? זה היעדר בושה וחוצפה. אנשים כאלה הם צוררי משיח באמת ובתמים; ובלי קשר להיותם מנהיגים או לא, הם בכל מקרה צוררי משיח. יש להם מהות טבע של צורר משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם

ברגע שצוררי משיח הופכים למנהיגים, הדבר הראשון שהם עושים הוא לנסות לכבוש את ליבם של אנשים, לגרום לאנשים להאמין בהם, לסמוך עליהם ולתמוך בהם. כשמעמדם מובטח, הם מתחילים להיות לא רגילים. כדי להגן על מעמדם וכוחם, הם מתחילים לתקוף מתנגדים ולהדיר אותם. כלפי מתנגדים – במיוחד כלפי אנשים שחותרים אל האמת – הם ינסו כל דבר, תוך שימוש בשיטות קבועות, מדויקות ובלתי מתפשרות כדי לדכא ולתקוף אותם, כדי לייסר אותם. רק לאחר שהשפילו והכפישו את כל מי שמאיים על מעמדם, הם מרגישים בנוח. כל צורר משיח הוא כזה. מהי מטרתם בשימוש בטקטיקות הרבות האלה כדי לכבוש ולדכא אנשים? מטרתם היא להשיג כוח, לבסס את מעמדם, להוליך שולל ולשלוט באנשים. מה מייצגים הכוונות והמניעים שלהם? הם רוצים להקים מלכות עצמאית משלהם, הם רוצים לעמוד נגד האל. מהות כזו היא חמורה עוד יותר מצביון מושחת: השאיפות והמזימות הבוגדניות של השטן נחשפו לחלוטין. זו לא רק בעיה של החשיפה של צביון מושחת. לדוגמה, כשאנשים מעט גאוותניים ומתחסדים, או כשהם לפעמים קצת ערמומיים ומפיצים כזב, אלה הם בסך הכול גילויים של צביון מושחת. בו בזמן, כל מה שצוררי משיח עושים נועד לכבוש את ליבם של אנשים, לתקוף מתנגדים ולהדירם, לבסס את מעמדם, לתפוס כוח ולשלוט באנשים. מה טבען של הפעולות הללו? האם הם מיישמים בפועל את האמת? האם הם מובילים את אנשיו הנבחרים של האל בכניסה לדברי האל ובבואם בפני האל? (לא.) אז מה הם עושים? הם מתחרים עם האל על אנשיו הנבחרים, מתחרים על ליבם של אנשים ומנסים להקים מלכות עצמאית משלהם. למי צריך להיות מקום בליבם של אנשים? צריך להיות מקום לאל. אבל כל מה שצוררי משיח עושים הוא בדיוק ההפך מזה. הם לא מאפשרים מקום לאל או לאמת בליבם של אנשים; במקום זאת, הם רוצים שלאדם, המנהיג שהוא הם עצמם, ולשטן יהיה מקום בליבם של אנשים. ברגע שהם מגלים שאין להם מקום בליבו של מישהו, שאדם זה לא מתייחס אליהם כאל מנהיג, הם נעשים מאוד ממורמרים, וכנראה ינסו לדכא אותו ולענות אותו. כל מה שצוררי משיח עושים ואומרים סובב את מעמדם ואת המוניטין שלהם, ונועד לגרום לאנשים להעריך אותם, לגרום לאנשים לקנא בהם ולסגוד להם – אפילו לגרום לאנשים לירוא אותם. הם רוצים לגרום לאנשיו הנבחרים של האל להתייחס אליהם כמו לאל, וחושבים, "לא משנה באיזו כנסייה אני, אנשים חייבים להקשיב לי, הם חייבים לקבל את ההוראות שלהם ממני. לא משנה מי מדווח לעליון על איזו בעיה, זה חייב לעבור דרכי, הם רשאים להגיש דיווח אלי בלבד, ולא ישירות לעליון. אם מישהו יגיד לי 'לא', אני אעניש אותו, כך שכל מי שרואה אותי ירגיש יראה, חרדה ורעד בליבו. יתרה מכך, אם אני נותן פקודה או קובע משהו, אסור שאף אחד יעז לחלוק עלי; אנשים חייבים להתיישר עם כל מה שאני אומר. הם חייבים להקשיב לי באופן מוחלט, הם חייבים לציית לי בכול, ואני חייב להיות זה שמנהל את העניינים שם". זה בדיוק הטון בו מדברים צוררי משיח, זה קולם של צוררי משיח, כך צוררי משיח מנסים למשול על הכנסיות. אם אנשיו הנבחרים של האל עושים כדברם ומצייתים להם, האם כנסיות כאלה לא הופכות למלכויות של צוררי המשיח? הם אומרים, "סידורי העבודה שהונפקו על ידי העליון צריכים להיבדק על ידי, אני חייב לקחת אחריות עליכם, אני חייב להיות זה שמנתח מה נכון ומה לא נכון, התוצאה חייבת להיקבע על ידי. לכם אין מספיק שיעור קומה, ואינכם מספיק כשירים. אני המנהיג של הכנסייה והכול תלוי בי". האם האנשים שאומרים את הדברים הללו הם לא שחצניים למדי? הם באמת גאוותנים כל כך, עד שחסר להם כל היגיון! האם הם לא מנסים להקים מלכות עצמאית משלהם? איזה סוג אנשים עלול לנסות ליצור מלכות משלו? האם הם לא צוררי משיח באמת ובתמים? האם לא כל דבר שצוררי משיח אומרים ועושים נועד להגן על מעמדם? האם הם לא מנסים להוליך שולל ולשלוט באנשים? מדוע הם נקראים צוררי משיח? מה הפירוש של "צורר"? פירושו מתנגד ושנאה. פירושו עוינות כלפי המשיח, עוינות כלפי האמת ועוינות כלפי האל. מה הפירוש של "עוינות"? פירושו לעמוד בצד הנגדי, להתייחס אליך כאל אויב, כמו להיות אדם המלא בשנאה גדולה ועמוקה; פירושו להיות בניגוד גמור אליך. זו המנטליות שעמה צוררי משיח ניגשים לאל. איזה גישה יש לאנשים כאלה, ששונאים את האל, כלפי האמת? האם הם מסוגלים לאהוב את האמת? האם הם מסוגלים לקבל את האמת? בהחלט לא. לכן, אנשים העומדים בניגוד לאל הם אנשים ששונאים את האמת. הדבר העיקרי שמתגלה בהם הוא סלידה מהאמת ושנאת האמת. ברגע שהם שומעים את האמת או את דברי האל, יש שנאה בליבם, וכשמישהו מקריא להם את דברי האל, על פניהם מופיעה הבעת כעס וזעם, ממש כמו כשמקריאים את דברי האל לשד בעת שאנשים מפיצים את הבשורה. בליבם, אנשים שסולדים מהאמת ושונאים את האמת חשים סלידה מוחלטת כלפי דברי האל וכלפי האמת, והגישה שלהם היא של התנגדות, והם אפילו מרחיקים לכת ושונאים את כל מי שמקריא להם את דברי האל או משתף עימם על האמת, הם אפילו מתייחסים לאדם זה כאויב. הם חשים סלידה קיצונית כלפי אמיתות שונות, וכלפי דברים חיוביים. כל האמיתות כמו התמסרות לאל, מילוי חובתך נאמנה, היותך אדם כן, חיפוש האמת בכל הדברים וכדומה – האם יש בהם ולו מעט כמיהה סובייקטיבית או אהבה? לא, כלל וכלל לא. לכן, בהתחשב בסוג מהות הטבע הזו שיש להם, הם כבר ניצבים כמתנגדים ישירים לאל ולאמת. ללא ספק, בתוך-תוכם אנשים כאלה אינם אוהבים את האמת או כל דבר חיובי; בתוך-תוכם, הם אף חשים סלידה כלפי האמת ושונאים אותה. לדוגמה, אנשים בעמדות מנהיגות צריכים להיות מסוגלים לקבל את הדעות השונות של אחיהם ואחיותיהם, עליהם להיות מסוגלים להיפתח ולחשוף את עצמם בפני האחים והאחיות, ולהיות מסוגלים לקבל את התוכחה שלהם, ואסור להם להצהיר על מעמדם. מה יגיד צורר משיח על כל הדרכים הנכונות הללו של יישום בפועל? הוא יגיד, "אם הייתי מקשיב לדעותיהם של האחים והאחיות, האם עדיין הייתי מנהיג? האם עדיין היו לי מעמד ויוקרה? אם אין לי יוקרה, איזו עבודה אוכל לעשות?" זה בדיוק סוג הצביון שיש לצורר משיח. הוא אינו מקבל את האמת אפילו באופן הקל ביותר וככל שדרך היישום בפועל נכונה יותר, כך הוא מתנגד לה יותר. הם לא מקבלים את זה שלפעול על פי עיקרון הוא ליישם בפועל את האמת. מה הוא לדעתם יישום בפועל של האמת? הם חושבים שהם חייבים להשתמש במזימות, תחבולות ואלימות כלפי כולם, במקום להסתמך על דברי האל, על האמת ועל האהבה. כל אמצעי וכל נתיב שלהם הוא מרושע. כל זה מייצג לחלוטין את מהות הטבע של צוררי משיח. המניעים, הדעות, ההשקפות והכוונות שהם חושפים לעתים קרובות הם כולם צביונות של סלידה מהאמת ושנאתה, וזו מהות הטבע של צוררי משיח. אם כן, מה פירוש לעמוד בניגוד לאמת ולאל? פירושו לשנוא את האמת ואת הדברים החיוביים. לדוגמה, כשמישהו אומר, "כיציר בריאה, האדם צריך למלא את חובתו של יציר בריאה. לא משנה מה האל אומר, אנשים צריכים להתמסר, שכן אנו יצירי בריאה", איך צורר משיח חושב? "להתמסר? זה נכון שאני יציר בריאה, אבל כשזה מגיע להתמסרות, הדבר תלוי במצב. בראש ובראשונה, חייבת להיות בזה תועלת כלשהי עבורי, אסור לשים אותי בעמדת נחיתות, והאינטרסים שלי צריכים לבוא במקום הראשון. אם יש תגמולים או ברכות גדולות לזכות בהן, אז אני יכול להתמסר, אבל ללא תגמול וללא יעד, מדוע עלי להתמסר? אני לא יכול להתמסר". זו גישה של חוסר קבלת האמת. ההתמסרות שלהם לאל מותנית, ואם התנאים שלהם לא מתקיימים, לא רק שהם לא מתמסרים, הם גם עלולים להדוף את האל ולהתנגד לו. לדוגמה, האל מבקש שאנשים יהיו כנים, אבל צוררי המשיח הללו מאמינים שרק טיפשים מנסים להיות כנים, ושאנשים חכמים לא מנסים להיות כנים. מה המהות של גישה כזו? שנאת האמת. כזו היא המהות של צוררי משיח, ומהותם קובעת באיזה נתיב הם הולכים, והנתיב בו הם הולכים קובע את כל מה שהם עושים. כשלצוררי משיח יש את מהות הטבע של שנאת האמת והאל, אילו דברים הם עלולים לעשות? הם עלולים לנסות לכבוש את ליבם של אנשים, לתקוף מתנגדים ולהדירם, ולענות אנשים. המטרה שהם מנסים להשיג דרך המעשים האלה היא להפעיל כוח, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל ולהקים מלכות עצמאית משלהם. אין בזה כל ספק. ברגע שיש לאדם כלשהו מעמד, והוא אינו מסוגל להתמסר לאל, לנהות אחר האל או לחתור אל האמת, אדם זה הוא צורר משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט ראשון: הם מנסים לכבוש את לבבותיהם של אנשים

הגישה הבסיסית של צוררי המשיח כלפי גיזום היא לסרב בתוקף לקבל זאת או להודות בכך. אין זה משנה כמה רוע הם מחוללים או כמה נזק הם גורמים לעבודה של בית האל ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הם לא חשים שמץ חרטה או מחויבות כלשהי. מנקודת מבט זו, האם לצוררי המשיח יש אנושיות? בשום פנים ואופן. הם גורמים כל מיני נזקים לאנשיו הנבחרים של האל ומזיקים לעבודת הכנסייה – אנשיו הנבחרים של האל יכולים לראות זאת בבירור והם יכולים לראות את רצף מעשיהם הרעים של צוררי המשיח. ובכל זאת, צוררי המשיח אינם מקבלים עובדה זו או מכירים בה; הם מסרבים בעקשנות להכיר בעוול שעשו ואינם מודים שהם טועים בעניין הזה, שהם נושאים באחריות. האין זה סימן לכך שהם סולדים מן האמת? צוררי משיח סולדים מן האמת עד כדי כך – ואין זה משנה כמה דברים רעים הם עושים, הם מסרבים בעקשנות להודות בכך ולא מוותרים לעולם. די בזה להוכיח שצוררי משיח אף פעם אינם לוקחים ברצינות את עבודת בית האל או מקבלים את האמת. הם לא הגיעו לכדי אמונה באל; הם משרתי השטן, שבאו להפריע לעבודת בית האל ולשבש אותה. בליבם של צוררי משיח יש רק מוניטין ומעמד. הם סבורים שאם יכירו בשגיאתם, אזי יהיה עליהם לשאת באחריות, ואז מעמדם והמוניטין שלהם ייפגעו קשות. כתוצאה מכך הם מתנגדים על ידי נקיטת הגישה "הכחש עד שתמות." לא משנה איך אנשים חושפים או מנתחים אותם, הם עושים את המיטב להכחיש זאת. בקצרה, בין אם ההכחשה שלהם מכוונת אם לאו, במובן אחד ההתנהגויות האלה חושפות את מהות טבעם של צוררי משיח, הסולדת מן האמת ושונאת אותה. בהקשר אחר, הדבר מראה עד כמה צוררי משיח מוקירים את המעמד, המוניטין והאינטרסים שלהם. לעומת זאת, מה יחסם לעבודה ולאינטרסים של הכנסייה? זהו יחס של זלזול ושל חוסר אחריות. אין להם שום מצפון והיגיון. האין התחמקותם של צוררי משיח מאחריות מעידה על סוגיות אלו? במובן אחד, ההתחמקות מאחריות מוכיחה את מהות הטבע שלהם, הסולדת מן האמת ושונאת אותה, ובמובן אחר, הדבר מראה את היותם חסרי מצפון, היגיון ואנושיות. אין זה משנה עד כמה נפגעת ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות בגלל ההפרעה והרע שהם עושים, הם לא חשים שום תוכחה ולעולם אינם מודאגים מכך. איזה מין יצור זה? אפילו הודאה חלקית בטעות שלהם הייתה נחשבת כאילו יש להם שמץ של מצפון והיגיון, אבל לצוררי משיח אין אפילו קמצוץ כזה של אנושיות. אז מה הייתם אומרים שהם? צוררי משיח הם במהותם שדים. לא משנה כמה נזק הם גורמים לאינטרסים של בית האל, הם אינם רואים זאת. ליבם אינו נעצב בשל כך ולו במעט והם גם אינם מוכיחים את עצמם ולבטח שאינם חשים מחויבים. זה בהחלט לא מה שצריך לראות אצל אנשים רגילים. הם שדים, ושדים הם משוללי כל מצפון או היגיון. לא משנה כמה דברים רעים הם עושים ולא משנה גודל ההפסדים שהם מסבים לעבודת הכנסייה, הם מסרבים נחרצות להכיר בכך. הם סבורים שהכרה בכך משמעה שהם עשו דבר מה שגוי. הם אומרים בליבם: "האם יכול להיות שעשיתי משהו שגוי? בחיים לא הייתי עושה משהו שגוי! אם יאלצו אותי להכיר בטעות שלי, האם זה לא יהיה עלבון ליושרה שלי? אף שהייתי מעורב באותה תקרית, לא אני חוללתי אותה ולא אני הייתי האחראי העיקרי. חפש את מי שאתה רוצה, אבל אל תבוא לחפש אותי. בכל מקרה, אני לא יכול להודות בטעות הזאת. אני לא יכול לקחת על עצמי את האחריות הזאת!" הם חושבים שאם הם יכירו בטעותם, יוקיעו אותם, יגזרו עליהם גזר דין מוות וישלחו אותם לגהינום ולאגם האש והגופרית. אמרו לי, האם אנשים כאלה מסוגלים לקבל את האמת? האם ניתן לצפות מהם לחרטה כנה? בלי קשר לאופן שאחרים משתפים על האמת, צוררי משיח עדיין מתנגדים לה בסתר ליבם, מתריסים כנגדה וקוראים עליה תיגר. גם אחרי שמפטרים אותם, הם עדיין אינם מודים בטעויותיהם ואינם מפגינים שום ביטויים של חרטה. כאשר העניין נזכר כעבור עשר שנים, הם עדיין חסרי ידיעה עצמית ואינם מודים שהם טעו. כאשר העניין עולה מקץ עשרים שנה, הם עדיין חסרי מודעות עצמית, ומנסים להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם. ובאופן נתעב עוד יותר, כשהעניין מוזכר אחרי שלושים שנה, הם עדיין חסרי מודעות עצמית, ומנסים להגן על עצמם ולהצדיק את עצמם באומרם: "לא טעיתי ולכן אני לא יכול להודות בטעות. זו לא הייתה האחריות שלי; לא הייתי צריך לקחת את זה על עצמי." ולהפתעת כולם, שלושים שנה אחרי שפיטרו אותם, צוררי המשיח האלה עדיין מחזיקים בגישה של התנגדות כלפי האופן שהכנסייה טיפלה בהם. אפילו אחרי שלושים שנה, הם לא השתנו במאום. אם כן, מה הם עשו בשלושים השנים האלה? הייתכן שהם לא קראו את דברי האל ולא הרהרו בעצמם? הייתכן שהם לא התפללו לאל או פתחו בפניו את סגור ליבם? הייתכן שהם לא הקשיבו לדרשות ולא שיתפו? הייתכן שהם חסרי בינה ואינם ניחנים בצורת החשיבה של אנושיות תקינה? מה הם עשו בשלושים השנים הללו – דבר זה מהווה תעלומה של ממש. שלושים שנה אחרי שהתקרית התרחשה, הם עדיין מלאי תרעומת וחושבים שהאחים והאחיות עשו להם עוול, שהאל אינו מבין אותם, שבית האל נהג בהם שלא כשורה, הערים בפניהם בעיות, הקשה עליהם והאשים אותם על לא עוול בכפם. אמרו לי, האם אנשים כאלה מסוגלים להשתנות? הם בשום פנים ואופן לא מסוגלים להשתנות. ליבם מלא בעוינות כלפי דברים חיוביים וגדוש התנגדות. הם סבורים שבחשיפת מעשיהם הרעים ובגיזומם אנשים אחרים פגעו ביושרה שלהם, ביזו את שמם והסבו נזק עצום למוניטין ולמעמד שלהם. הם לעולם לא יבואו לפני האל להתפלל, לחפש ולהודות בטעויותיהם הם בעניין זה, ולעולם לא תהיה להם גישה של חרטה או של הכרה בטעויותיהם. והם בטח ובטח לא יקבלו על עצמם את המשפט והייסור של דברי האל. כיום הם עדיין אוצרים בקרבם אי ציות, מרמור ותרעומת, בעודם מצדיקים את עצמם בפני האל ומבקשים מהאל לתקן את העוולות האלה, לחשוף את העניין הזה ולהכריע מי בדיוק צדק ומי טעה; זאת עד כדי כך שבגלל אותו עניין הם אף מטילים ספק בצדקת האל ומכחישים אותה, ומפקפקים בעובדה שבית האל נשלט בידי האמת והאל ומכחישים עובדה זו. זוהי התוצאה הסופית של הגיזום של צוררי משיח – האם הם מקבלים את האמת? הם אינם מקבלים את האמת כלל וכלל; הם נחושים שלא לקבל אותה. מכך אנו למדים שמהות הטבע של צורר משיח סולדת מן האמת ושונאת אותה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')

צוררי משיח מגלים עניין רב ביותר בדברים חומריים, בכסף ובמעמד. הם רחוקים מאוד ממה שהם מצהירים כלפי חוץ: "אני מאמין באל. אני לא חותר אל העולם, ואינני חומד כסף". הם בהחלט לא כפי שהם מציגים את עצמם. מדוע הם חותרים למעמד ושומרים עליו בכל כוחם? מכיוון שהם רוצים להחזיק בבעלות על כל מה שנמצא תחת סמכותם או לשלוט בדברים אלה ולנכס אותם לעצמם – במיוחד כסף ודברים חומריים. הם נהנים מהכסף ומהדברים החומריים הללו כאילו היו היתרונות של מעמדם. הם צאצאים אמיתיים של הארכי-מלאך, הם בעלי מהות טבעו של השטן להלכה ולמעשה. ברור שכל מי שחותר למעמד ומעריך כסף, יש בעיה במהות צביונו. הדבר לא מסתכם אך ורק בהיותם בעלי צביון של צורר משיח: הם שאפתנים מאוד. הם רוצים לשלוט בכסף של בית האל. אם הם נעשים אחראים על פריט עבודה כלשהו, אזי קודם כל, הם לא יאפשרו לאחרים להתערב, והם לא יקבלו מהעליון חקירות או פיקוח; מעבר לכך, כשהם מפקחים על פריט עבודה כלשהו, הם ימצאו דרכים להתרברב, להגן על עצמם ולרומם את עצמם. הם רוצים תמיד להיות בעמדת כוח, להפוך לאנשים ששולטים ומושלים באחרים. הם גם רוצים לאחוז במעמד גבוה יותר ולהתחרות עליו, ואפילו לשלוט בכל חלק של בית האל – במיוחד בכספו. לצוררי משיח יש אהבה מיוחדת לכסף. כשהם רואים כסף, עיניהם בורקות; הם תמיד חושבים על כסף ועושים מאמצים להשיגו. כל אלה הם סממנים ומאפיינים של צוררי משיח. אם תשתף איתם על האמת, או תנסה ללמוד על מצבם של האחים והאחיות, ותשאל שאלות כגון כמה מהם חלשים ושליליים, אילו תוצאות כל אחד מהם משיג בביצוע חובתו ומי מהם לא מתאים לחובתו, צוררי משיח לא יגלו בכך עניין. אך כשמדובר במנחות האל – הדברים החשובים להם ביותר הם כמות הכסף, מי שומר עליו, היכן הוא נשמר, קודי הגישה אליו וכן הלאה. לצורר משיח יש שליטה יוצאת דופן בדברים האלה. הוא מכיר אותם כמו את כף ידו. גם זה סימן לצורר משיח. צוררי משיח טובים ביותר באמירת מילים שנשמעות יפה, אך הם לא מבצעים עבודה מעשית. במקום זאת, הם תמיד עסוקים במחשבות על הנאה ממנחות האל. אימרו לי, האם צוררי משיח אינם חסרי מוסריות? אין להם אנושיות כלל – הם שדים לכל דבר ועניין.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')

קטעים מסרטים קשורים

חשיפת האמת שביסוד התנגדותם של הפרושים לאלוהים

עדויות חווייתיות קשורות

ללמוד לזהות צורר משיח

מזמורים קשורים

הבסיס של אלוהים לגינוי האדם

אלה שאינם מכירים את האל מתנגדים לאל