דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

בעבודתו האחרונה של סיום העידן, צביונו של האל הוא ייסור ומשפט, ובו הוא חושף את כל מה שאינו צודק, על מנת לשפוט בפרהסיה את כל העמים וכדי להביא לידי שלמות את מי שאוהב אותו בכנות. רק צביון מעין זה יכול להביא עידן אל סופו. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים ממוינים על פי סוגם, ומחולקים לקטגוריות שונות על סמך תכונותיהם השונות. זה בדיוק הזמן שבו האל מגלה את סופם של האנשים ואת ייעודיהם. אם אנשים לא יחוו ייסור ומשפט, מרדנות וחוסר הצדיקות שלהם לא יוכלו להיחשף. רק באמצעות ייסור ומשפט ניתן לחשוף את סופם של כל הדברים. אנשים חושפים את פרצופם האמיתי רק כשהם עוברים ייסור ומשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, וכל האנשים ימוינו על פי סוגם. סופם של כל הדברים ייחשף באמצעות ייסור ומשפט, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יתוגמלו, וכל בני האדם ייכנעו לריבונותו של האל. יש להשיג את כל העבודה הזאת באמצעות ייסור ומשפט צודקים. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה ומרדנותו חמורה ביותר, רק צביונו הצודק של האל, שעיקרו ייסור ומשפט, ונחשף באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באנשים ולהשלים אותם, לחשוף את הרוע, וכך להביא לענישה חמורה של כל אלה שאינם צדיקים. לפיכך, צביון כזה ספוג בחשיבות של העידן. צביון האל מתגלה ונחשף למען העבודה של כל עידן חדש. לא מדובר בכך שהאל חושף את צביונו באופן שרירותי וחסר משמעות. נניח שבאחרית הימים של חשיפת סופם של אנשים, האל עדיין היה מרעיף על אנשים רחמים וחסד אין-סופיים כדי לאהוב אותם, ממשיך לרחוש להם אהבה, ולא כופה עליהם משפט צדק, אלא דווקא מפגין כלפיהם סובלנות, סבלנות וסלחנות, והיה מוחל להם בלי קשר לחומרת חטאיהם, ללא שמץ של משפט צדק. מתי היה מסתיים אז כל ניהולו של האל? מתי היה צביון מעין זה מסוגל להוביל את בני האדם אל יעדה הראוי של האנושות? קחו לדוגמה שופט שתמיד רוחש אהבה לאנשים, שופט אוהב עם פנים אדיבים ולב רך. הוא אוהב אנשים בלי קשר לפשעים שביצעו והוא מביע אליהם אהבה ונוהג באיפוק כלפיהם, ולא משנה מי הם. במקרה כזה, מתי הוא יהיה מסוגל אי-פעם לפסוק דין צדק? באחרית הימים, רק משפט צדק יכול למיין אנשים על פי סוגם ולהביאם אל ממלכה חדשה. כך מסתיים העידן כולו באמצעות צביונו הצודק של האל, אשר מורכב ממשפט ומייסור.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

אני האל הייחודי עצמו, ויתרה מזאת, אני דמותו האחת והיחידה של אלוהים, ואף יותר מכך, אני הבשר בשלמותו והתגלמותו המוחלטת של אלוהים. כל מי שיעז לא לירוא אותי, כל מי שיעז להתנגד לי בעיניו, וכל מי שיעז לבטא דברי התנגדות נגדי, ימות לבטח מהקללות והחימה שלי (יהיו קללות כתוצאה מהחימה שלי). בנוסף, כל מי שיעז לא להיות נאמן לי או לא לאהוב אותי כאב, וכל מי שיעז לנסות לשטות בי ימות לבטח כתוצאה מהשנאה שלי. הצדק, המלכותיות והמשפט שלי ישרדו לעולמי עולמים. בתחילה, הייתי אוהב ורחום, אך זה איננו טבעה של האלוהיות המוחלטת שלי. צדק, מלכותיות ומשפט רק מהווים את הטבע שלי – האל המוחלט עצמו. במהלך עידן החסד, הייתי אוהב ורחום. בשל העבודה שהיה עליי לסיים, התאפיינתי בנדיבות אוהבת וברחמים, אך לאחר מכן, לא היה עוד צורך באלה (ולא היו כאלה מאז). הכול צדק, מלכותיות ומשפט, וזהו הטבע המוחלט של האנושיות הרגילה שלי, לצד האלוהיות המוחלטת שלי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 79

אעניש את הרשעים ואתגמל את הטובים, ואיישם את הצדק שלי ואוציא לפועל את משפטי. אשתמש בדבריי כדי להגשים את הכול ואגרום לכל אדם ולכל דבר לטעום את טעם ידי המייסרת, ואגרום לכל האנשים לחזות במלוא תפארתי, במלוא חוכמתי ובמלוא שפעתי. איש לא יעז לקום ולחרוץ משפט, שכן הכול מתבצע בי. בכך כולם יראו את מלוא כבודי ויטעמו את טעם נצחוני השלם, שכן הכול בא לידי ביטוי בי. כך ניתן לראות את עוצמתי האדירה ואת סמכותי. איש לא יעז לפגוע בי ואיש לא יעז להפריע לי. הכול לגביי יתפרסם בגלוי. מי יעז להסתיר דבר-מה? אין ספק שלא אגלה רחמים כלפי אותו אדם! על חדלי אישים כאלה לקבל ממני עונש חמור, ויש לסלק חלאות כאלה משדה הראייה שלי. אני אמשול בהם במוט ברזל ואשתמש בסמכותי לשפוט אותם ללא שמץ של רחמים ומבלי לחוס כלל על רגשותיהם, שכן אני אלוהים בכבודו ובעצמו, שאין בו את תחושות הבשר, שהוא מלכותי ושאין לפגוע בו. על כולם להבין זאת ולראות זאת, פן יוכו ארצה ויושמדו בידיי "ללא כל סיבה או היגיון", שכן המוט שלי יכה ארצה את כל אלו שפוגעים בי. לא אכפת לי אם הם מכירים את הצווים המנהליים שלי או לא, לא תהיה לכך כל חשיבות מבחינתי, שכן דמותי אינה יכולה לסבול פגיעה מצד איש. זו הסיבה לכך שנאמר שאני אריה. כל מי שאגע בו, אכה אותו ארצה. זו הסיבה לכך שנאמר שזהו חילול הקודש לומר שאני אלוהי החמלה, טוב-הלב והאהבה. במהותי, איני שה אלא אריה. איש אינו מעז לפגוע בי, ואת כל מי שיפגע בי אעניש מיידית במוות, ללא כל רחמים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 120

אני צודק, אני אמין, אני האל שבוחן את תוככי לבו של האדם! אני אגלה בן-רגע מי אמיתי ומי שקרי. אין צורך להיבהל. כל הדברים פועלים לפי הזמן שלי. מי רוצה אותי באמת ובתמים ומי לא – אני אומר לכם, בזה אחר זה. פשוט דאגו לאכול הכול, לשתות הכול והתקרבו אליי כשאתם בנוכחותי, ואני אעשה את עבודתי בעצמי. אל תהיו קצרי רוח מדי לקבל תשובות מהירות. עבודתי איננה דבר שניתן לממש את כולו בבת אחת. השלבים שלי וחוכמתי בתוכה, וזו הסיבה לכך שחוכמתי יכולה להיחשף. אני אניח לכם לראות את מה שידיי עושות – הענשת הרעים ותגמול הטובים. אני בהחלט לא מעדיף אף אחד. אוהב בכנות את מי שאוהב אותי בכנות, וחרון אפי לעולם ייצא על מי שאינו אוהב אותי בכנות, כדי שהם יזכרו לעולמי עד שאני האל האמיתי, האל שבוחן את תוככי לבו של האדם. אל תנהג בצורה מסוימת בנוכחות הזולת ובצורה אחרת מאחורי גבו. אני רואה בבירור את כל מעשיך, וגם אם תוכל לשטות באחרים, לא תוכל לשטות בי. אני רואה הכול בבירור. אינך יכול להסתיר דבר. הכול מצוי בידי. אל תחשוב שאתה חכם כל כך ושהחישובים הקטנוניים שלך יועילו לך. אני אומר לך: אין זה משנה כמה תוכניות יערוך האדם, אלף או עשרות אלפים, בסופו של דבר, הוא לא יימלט מידי. ידי שולטת בכל הדברים ובכל העצמים, קל וחומר באדם אחד! אל תנסו לחמוק ממני או להתחבא, אל תנסו לשדל או להסתיר. הייתכן שעדיין אינכם רואים שארשת פניי המהוללת, חרון אפי והמשפט שלי נחשפו בגלוי? אני אשפוט מיד וללא רחמים את כל מי שאינו רוצה אותי בכנות. תמו רחמיי, ולא נותר מהם עוד. אל תהיו צבועים עוד, ושימו קץ לדרכיכם הפרועות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 44

כדי להבין את טבעו הצודק של אלוהים, יש להבין קודם את רגשותיו של אלוהים: מה הוא שונא, מה הוא מתעב, מה הוא אוהב, כלפי מי הוא סובלני ורחמן ואיזה סוג של בן אדם מקבל את הרחמים האלה. זו נקודה שחשוב לדעת. יתרה מזאת, יש להבין שבלי קשר לשאלות כמה אלוהים אוהב וכמה רחמים ואהבה יש לו כלפי בני אדם, אלוהים לא סובל שאיש פוגע במעמדו ובעמדתו ולא סובל שאיש פוגע בכבודו. על אף שאלוהים אוהב בני אדם, הוא לא מפנק אותם. הוא נותן לבני אדם את אהבתו, את רחמיו, את סובלנותו, אך הוא מעולם לא התחנף אליהם – יש לו עקרונות ויש לו גבולות. בלי קשר לשאלות כמה הרגשתם את אהבת האל בקרבכם וכמה עמוקה האהבה הזו, לעולם אל לכם להתייחס לאלוהים כמו שתתייחסו לאדם אחר. אמנם נכון שאלוהים מתייחס אל בני אדם כמקורבים אליו, אך אם בן אדם רואה באלוהים בן אדם אחר כאילו היה רק עוד יציר נברא, כגון חבר או מושא להערצה, אלוהים יסתיר ממנו את פניו ויזנח אותו. זה טבעו ואל לבני האדם להתייחס לנושא זה בחוסר מחשבה. לכן לרוב נאמר שטבעו של אלוהים הוא דברו: לא משנה בכמה דרכים צעדתם, כמה עבודה עשיתם או כמה סבלתם – ברגע שאתם פוגעים בטבעו של אלוהים, הוא יגמול לכל אחד מכם בהתאם למעשיכם. פירוש הדבר הוא שאלוהים רואה בני אדם כמקורבים אליו, אך לבני האדם אסור להתייחס אל אלוהים כחבר או קרוב משפחה. אל תתייחסו אל אלוהים כאל ידידכם. גם אם קיבלתם ממנו אהבה רבה וגם אם הוא היה איתכם סובלני מאוד, אף פעם אסור לכם להתייחס אל אלוהים כאל סתם חבר. זהו טבעו הצודק של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ז'

חוסר סובלנותו של אלוהים לפגיעה הוא מהותו הבלעדית. חרון אפו של אלוהים הוא טבעו הבלעדי. מלכותיותו של אלוהים היא מהותו הבלעדית. העיקרון שמאחורי כעסו של אלוהים מדגים את הזהות והמעמד שיש רק לו. אין צורך להזכיר כי זהו גם סמל למהותו של אלוהים עצמו הייחודי. טבעו של אלוהים הוא מהותו הפנימית. הוא אינו משתנה כלל בחלוף הזמן, ואינו משתנה בכול פעם שמשתנה המיקום. טבעו הפנימי הוא מהותו הפנימית. אין זה משנה על מי הוא מבצע את עבודתו, מהותו אינה משתנה, וכך גם לא טבעו הצודק. כאשר מכעיסים את אלוהים, הדבר שאותו הוא שולח הוא טבעו הצודק. בעת הזו, העיקרון שמאחורי כעסו אינו משתנה, וכך גם לא זהותו ומעמדו הייחודיים. הוא אינו מתרגז בגלל שינוי במהותו או מפני שטבעו הפיק גורמים שונים, אלא מפני שהתנגדות האדם לו פוגעת בטבעו. התגרותו המבישה של האדם באלוהים הינה קריאת תגר חמורה על זהותו ומעמדו של אלוהים עצמו. מנקודת מבטו של אלוהים, כשהאדם קורא עליו תיגר, האדם מערער עליו ובוחן את כעסו. כשהאדם מתנגד לאלוהים, כשהאדם מערער על אלוהים, כשהאדם בוחן ללא הרף את כעסו של אלוהים – וזוהי גם העת שבה החטא משתולל – חרון אפו של אלוהים יתגלה ויציג את עצמו באופן טבעי. הבעת חרון אפו של אלוהים מסמלת אם כן שכול הכוחות הרעים יחדלו מלהתקיים. היא מסמלת שכול הכוחות העוינים יושמדו. זוהי ייחודיות טבעו הצודק של אלוהים, וזוהי ייחודיות חרון אפו של אלוהים. כשיש קריאת תיגר על כבודו וקדושתו של אלוהים, כשכוחות הצדק נחסמים ואינם נראים לעין האדם, אלוהים שולח את חרון אפו. בשל מהותו של אלוהים, כול הכוחות שעל פני האדמה, אשר קוראים תיגר על אלוהים, מתנגדים לו ומערערים עליו, הינם רעים, מושחתים ובלתי צודקים. הם באים מן השטן ושייכים לו. מכיוון שאלוהים הינו צודק, שייך לאור וקדוש ללא פגם, כול הדברים הרעים, המושחתים והשייכים לשטן ייעלמו עם שחרור חרון אפו של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

כשאלוהים שולח את זעמו, כוחות הרוע נבלמים, דברים רעים מושמדים, ואילו דברים צודקים וחיוביים נהנים מדאגתו והגנתו של אלוהים ומקבלים רשות להימשך. אלוהים שולח את חרון אפו מפני שדברים לא צודקים, שליליים ורעים חוסמים, מפריעים או הורסים את פעילותם והתפתחותם הרגילה של דברים צודקים וחיוביים. מטרת כעסו של אלוהים אינה להבטיח את מעמדו וזהותו, אלא להגן על קיומם של דברים צודקים, חיוביים, יפים וטובים, להגן על חוקיה וסדרה של הישרדותה הרגילה של האנושות. זהו הגורם המקורי לחרון אפו של אלוהים. זעמו של אלוהים הוא גילוי הולם, טבעי ואמיתי מאוד של טבעו. אין כוונות מאחורי זעמו, ואין גם מרמה או מזימות. ואף יותר מכך, זעמו אינו כולל דבר מן התשוקה, העורמה, הזדון, האלימות, הרוע, או כול דבר אחר מן הדברים המשותפים לכלל האנושות המושחתת. בטרם ישלח אלוהים את זעמו, הוא כבר תפס בבירור ובאופן מלא למדי את מהותו של כול עניין, וכבר ניסח הגדרות ומסקנות מדוייקות ובהירות. כך, מטרתו של אלוהים בכול עניין שהוא עובד בו, ברורה כשמש, בדומה לעמדתו. הוא אינו מבולבל; הוא אינו עיוור; הוא אינו פזיז; הוא אינו רשלני; יותר מכך, הוא אינו חסר עקרונות. זהו ההיבט המעשי של חרון אפו של אלוהים, ובזכות ההיבט המעשי הזה של חרון אפו של אלוהים, השיגה האנושות את קיומה הרגיל. ללא חרון אפו של אלוהים, היתה האנושות מידרדרת לתנאי חיים לא תקינים. כול הדברים הצודקים, היפים והטובים היו מושמדים וחדלים מלהתקיים. ללא חרון אפו של אלוהים, החוקים וכללי הקיום עבור הברואים היו מופרים ואף מעורערים לחלוטין. מאז בריאת האדם, נעזר אלוהים בהתמדה בטבעו הצודק כדי להבטיח ולקיים את קיומה הרגיל של האנושות. כיוון שטבעו הצודק כולל חרון אף ומלכותיות, כול האנשים, הדברים והעצמים הרעים וכול הדברים המפריעים לקיומה הרגיל של האנושות ופוגעים בו, נענשים, נשלטים ומושמדים, תודות לחרון אפו. במשך אלפי השנים האחרונות, אלוהים נעזר בהתמדה בטבעו הצודק כדי להכות בכול מיני רוחות טמאות ורעות אשר מתנגדות לאלוהים ופועלות כשותפות לפשע של השטן וכמשרתות שלו, ולהשמידן במסגרת עבודת ניהול האנושות של אלוהים. כך פעולת ישועתה של האנושות על ידי אלוהים התקדמה מאז ומתמיד בהתאם לתוכניתו. כלומר תודות לקיום חרון אפו של אלוהים, המטרה הצודקת ביותר בקרב בני האדם לא הושמדה מעולם.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

יחסו של אלוהים לכלל האנושות הטיפשה והנבערת מדעת, מבוסס בעיקר על רחמים וסובלנות. מאידך, חרון אפו נסתר בתוך רובם הגדול של הזמן והדברים. הוא אינו ידוע לאדם. כתוצאה מכך, קשה לאדם לראות כיצד אלוהים מפגין את חרון אפו, ואף קשה לו להבין את חרון אפו. בשל כך, האדם מקל ראש בחרון אפו של אלוהים. כשהאדם ניצב בפני פעולתו הסופית של אלוהים ובפני הצעד האחרון בסובלנותו ובסלחנותו כלפי האדם – כלומר כשהאירוע האחרון של רחמי אלוהים ואזהרתו האחרונה מגיעים אליו – אם הוא בכול זאת מתנגד לאלוהים באותן שיטות ואינו עושה כל מאמץ להתחרט, לתקן את דרכיו או לקבל את רחמיו, אלוהים לא יעניק לו עוד את סובלנותו וסבלנותו. ההפך הוא הנכון, בעת הזו יחזור בו אלוהים מרחמיו. בעקבות זאת, הוא ישלח אליהם רק את חרון אפו. הוא יכול לבטא את חרון אפו בדרכים שונות, כפי שביכולתו להעניש ולהשמיד בני אדם בשיטות שונות.

השימוש של אלוהים באש להשמדת העיר סדום הוא השיטה המהירה ביותר שלו להשמיד לחלוטין חלק מן האנושות או דבר כלשהו. שריפתם של אנשי סדום השמידה לא רק את גופם הפיסי. היא השמידה את כול רוחם, את נשמתם וגופם, והבטיחה שבני האדם שבתוך העיר הזו יחדלו להתקיים הן בעולם החומרי והן בעולם הנסתר מעיני האדם. זוהי אחת הדרכים שבהן מגלה ומביע אלוהים את חרון אפו. אופן זה של גילוי והבעה הוא אחד ההיבטים של מהות חרון אפו של אלוהים, כפי שהוא כמובן גם גילוי של מהות טבעו הצודק של אלוהים. כאשר אלוהים שולח את חרון אפו, הוא חדל לגלות כול רחמים או טוב לב ואהבה, ואינו מפגין עוד מסובלנותו או סבלנותו. אין אדם, דבר או סיבה שיכולים לשכנעו להמשיך לנהוג בסבלנות, לשוב להעניק את רחמיו, להעניק פעם נוספת את סובלנותו. במקום הדברים האלה, מבלי להסס ולו לרגע, ישלח אלוהים את חרון אפו ומלכותיותו, יעשה כרצונו, ויעשה את הדברים האלה באופן מהיר וודאי, בהתאם לרצונו. זוהי הדרך שבה שולח אלוהים את חרון אפו ומלכותיותו, שאל לו לאדם לפגוע בהם, וזהו גם ביטוי לאחד ההיבטים של טבעו הצודק. כשבני אדם עדים לכך שאלוהים מפגין דאגה ואהבה כלפי האדם, הם אינם מסוגלים לגלות את חרון אפו, לראות את מלכותיותו או לחוש בחוסר סובלנותו לפגיעה. הדברים האלה הובילו מאז ומתמיד את בני האדם לאמונה, כי טבעו הצודק של אלוהים הוא טבע של רחמים, סובלנות ואהבה בלבד. אולם כשרואים כיצד אלוהים משמיד עיר או שונא חלק מן האנושות, חרון אפו בהשמדת האדם ומלכותיותו, מאפשרים לבני אדם להעיף מבט חטוף בצד השני של טבעו הצודק. זהו חוסר סובלנותו של אלוהים לפגיעה. טבעו של אלוהים, שאינו סובל פגיעה, עולה על דמיונה של כול ישות שנבראה, ובקרב הישויות שלא נבראו, איש אינו מסוגל להפריע לו או להשפיע עליו. יתרה מכך, לא ניתן להתחזות לו או לחקותו. לפיכך היבט זה בטבעו של אלוהים הוא ההיבט שעל האנושות להכירו יותר מכול. רק לאלוהים עצמו יש טבע מעין זה, ורק אלוהים עצמו הוא בעל טבע מעין זה. אלוהים הוא בעל טבע צודק מעין זה, מפני שהוא מתעב רשעות, חשכה, מרדנות ואת מעשיו הרעים של השטן – השחתתה וכילויה של האנושות – מפני שהוא מתעב את כול מעשי החטא תוך התנגדות לו ובזכות מהותו הקדושה והבלתי מחוללת. מסיבה זו, הוא לא יסבול כי אף אחת מן הישויות, שנבראו או שלא נבראו, תתנגד לו או תקרא עליו תגר בגלוי. גם אם מי שהוא הראה כלפיו רחמים או בחר אותו בעבר, יעז רק להתגרות בטבעו ולעבור על עיקרון הסבלנות והסובלנות שלו, הוא ישחרר ויגלה את טבעו הצודק ללא כול רחמים או היסוס, ולו הקלים ביותר – טבע שאינו סובל פגיעה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

כשאתם מתמודדים עם כול אחד ממעשיו של אלוהים, עליכם לדעת תחילה בוודאות כי טבעו הצודק של אלוהים נקי מכול גורם אחר, כי הוא קדוש וחסר פגמים. מעשים אלה כוללים מקרים שבהם אלוהים מכה, מעניש ומשמיד את האנושות. כל אחד ממעשיו של אלוהים, ללא יוצא מן הכלל, נעשה בהתאמה קפדנית לטבעו הפנימי ולתוכניתו ואינו כולל חלק כלשהו מהידע, מהמסורת ומהפילוסופיה של האנושות. כל אחד ממעשיו של אלוהים הנו ביטוי לטבעו ומהותו, ואינו קשור לכול דבר שהוא, השייך לאנושות המושחתת. על פי תפיסותיה של האנושות, רק אהבתו, רחמיו וסובלנותו של אלוהים כלפי האנושות הינם חסרי פגמים, בלתי מהולים וקדושים ואיש אינו יודע כי זעמו וחרון אפו של אלוהים אף הם אינם מהולים בדבר. זאת ועוד, איש לא הרהר בשאלות כגון, מדוע אלוהים אינו סובל כול פגיעה ומדוע זעמו כה גדול. ההפך הוא הנכון, יש החושבים בטעות את חרון אפו של אלוהים למזג רע, כמו זה של האנושות המושחתת ואינם מבינים שכעסו של אלוהים הוא אותו זעם כזה של האנושות המושחתת. הם אף מניחים בטעות כי זעמו של אלוהים דומה בדיוק לגילויו הטבעי של טבע האדם המושחת ושביטוי חרון אפו של אלוהים דומה בדיוק לכעסם של אנשים מושחתים כאשר הם נתקלים במצב ביש ומאמינים כי ביטוי חרון אפו של אלוהים הוא ביטוי למצב רוחו... טבעו הצודק של אלוהים הוא מהותו האמיתית של אלוהים עצמו. אין זה דבר שנכתב או עוצב על ידי האדם. טבעו הצודק הוא טבעו הצודק ואין לו כל קשר או חיבור עם שום דבר מן הבריאה. אלוהים עצמו הוא אלוהים עצמו. הוא לעולם לא יהיה לחלק מן הבריאה, וגם אם ישתייך לאחת מן הישויות שנבראו, טבעו ומהותו הפנימיים לא ישתנו. לפיכך הכרת אלוהים אינה זהה להכרתו של עצם. היא אינה ניתוח של דבר-מה ואינה זהה להבנתו של אדם. אם האדם משתמש במושג או בשיטה שלו להכרת אובייקט או להבנת אדם, כדי להכיר את אלוהים, הוא לעולם לא יוכל לרכוש את הידע על אלוהים. הכרת אלוהים אינה נשענת על הניסיון או הדמיון, ולפיכך אל לכם לכפות לעולם את ניסיונכם או דמיונכם על אלוהים. יהיו ניסיונכם ודמיונכם עשירים ככל שיהיו, הם בכל זאת מוגבלים. יתרה מזאת, דמיונכם אינו תואם את העובדות ולא כל שכן את האמת, והוא אינו תואם את טבעו ומהותו האמיתיים של אלוהים. אם תסתמכו על דמיונכם כדי להבין את מהותו של אלוהים, לא תצליחו לעולם. הנתיב היחידי הוא זה: לקבל כל דבר שבא מאלוהים ואחר כך לחוותו ולהבינו בהדרגה. יבוא יום שבו אלוהים יביא לכם הארה, כך שתבינו ותכירו אותו באמת, בזכות שיתוף הפעולה שלכם ובזכות הרעב והצמא שלכם לאמת.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

כאשר אלוהים שינה את דעתו למען אנשי נינוה, האם רחמיו וסובלנותו היו העמדת פנים? מובן שלא! אם כך, מה מאפשר לכם לראות השינוי בין שני היבטים אלה בטבעו של אלוהים במהלך אותו העניין עצמו? טבעו של אלוהים הוא שלם אחד. הוא אינו מפוצל כלל, בין אם הוא מביע כעס או רחמים וסובלנות כלפי בני אדם, כולם ביטויים לטבעו הצודק. טבעו של אלוהים הוא חי וממשי. הוא משנה את מחשבותיו ועמדותיו בהתאם להתפתחויות. שינוי עמדתו כלפי אנשי נינוה אומר לאנושות, שיש לו מחשבות ורעיונות משלו. הוא אינו רובוט ולא דמות עשויה חימר, אלא אלוהים החי עצמו. הוא יכול היה לכעוס על אנשי נינוה, כפי שיכול היה לסלוח להם על עברם בהתאם לעמדותיהם. הוא יכול היה להחליט להביא אסון על אנשי נינוה, ויכול היה לשנות את החלטתו בזכות החרטה שלהם. בני אדם מעדיפים ליישם כללים באופן מכאני ומשתמשים בכללים כאלה כדי לתחום ולהגדיר את אלוהים, כפי שהם מעדיפים להכיר את טבעו של אלוהים בעזרת נוסחאות. לפיכך על פי תחום המחשבה האנושית, אלוהים אינו חושב ואין לו רעיונות מהותיים. במציאות מחשבותיו של אלוהים משתנות בהתמדה בהתאם לשינויים בדברים ובסביבות. בשעה שמחשבות אלה משתנות, מתגלים היבטים שונים במהותו של אלוהים. תוך כדי תהליך זה של שינוי, ברגע שבו אלוהים משנה את דעתו, הוא מגלה לאנושות את אמת הקיום של חייו, ומגלה כי טבעו הצודק הוא חי וממשי. זאת ועוד, בעזרת גילוייו האמיתיים, מוכיח אלוהים לאנושות את אמת הקיום של חרון אפו, רחמיו, אהבתו, טוב לבו וסובלנותו. מהותו תתגלה בכול זמן ובכול מקום בהתאם להתפתחויות. הוא בעל חרון אף כשל אריה ורחמים וסובלנות כשל אם. לשום אדם אין רשות להטיל ספק בטבעו הצודק, להפר אותו, לשנותו או לסלפו. בין כול הדברים והנושאים, טבעו הצודק של אלוהים, כלומר חרון אפו ורחמיו של אלוהים, יכולים להתגלות בכול זמן ובכול מקום. הוא מביע היבטים אלה באופן חי בכול פינה בטבע ומבצע אותם באופן חי בכול רגע. טבעו הצודק של אלוהים אינו מוגבל על ידי זמן או מרחב, או במילים אחרות, טבעו הצודק של אלוהים אינו בא לידי ביטוי באופן מכאני ואינו מתגלה כפי שמכתיבים גבולות הזמן או המרחב, אלא בא לידי ביטוי ומתגלה באופן חופשי בכול זמן ומקום. כשאתם רואים כי אלוהים משנה את דעתו, חדל להביע את חרון אפו ונמנע מלהשמיד את העיר נינוה, האם ביכולתכם לומר שאלוהים הוא רק אוהב ומלא רחמים? האם ביכולתכם לומר שחרון אפו של אלוהים מורכב ממילים ריקות מתוכן? כאשר אלוהים מביע חרון אף עז ומונע את רחמיו, האם ביכולתכם לומר שהוא אינו חש אהבת אמת כלפי האנושות? אלוהים מביע חרון אף עז בתגובה למעשיהם הרעים של בני האדם. חרון אפו אינו פגום. חרטתם של בני האדם נוגעת ללבו של אלוהים, וחרטה זו היא שמשנה את דעתו. הנגיעה ללבו, שינוי דעתו, וכן רחמיו וסובלנותו כלפי האדם, הם חסרי פגמים לחלוטין. הם נקיים, טהורים, ללא דופי ואינם מהולים בדבר. סובלנותו של אלוהים היא סובלנות טהורה. רחמיו הם רחמים טהורים. טבעו יגלה חרון אף, וכן רחמים וסובלנות, בהתאם לחרטת האדם והתנהגותו השונה. אין זה משנה מה הוא מגלה ומביע, הכול טהור, הכל ישיר. מהותו נבדלת מזו של כול דבר בבריאתו. עקרונותיהן של הפעולות שאלוהים מביע, מחשבותיו ורעיונותיו או החלטה מסוימת כלשהי, וכן של כול פעולה בודדת, נקיים מכול פגם או דופי. כפי שאלוהים מחליט ופועל, כך הוא משלים את משימותיו. תוצאות מעין אלה הן מדויקות וחסרות פגמים, מפני שמקורן הוא ללא פגם וללא דופי. חרון אפו של אלוהים הוא חסר פגמים. בדומה לכך, רחמיו וסובלנותו של אלוהים, שאין ברייה שהם בבעלותה, הינם קדושים וחסרי פגמים, ויכולים לעמוד מול נחישות וניסיון.

לאחר שהבנתם את סיפור נינוה, האם אתם מבינים את צידה האחר של מהות טבעו הצודק של אלוהים? האם אתם מבינים את צידו האחר של טבעו הצודק הייחודי של אלוהים? האם למי מבני האדם יש טבע מעין זה? האם יש למישהו חרון אף כחרון אפו של אלוהים? האם יש למישהו רחמים וסובלנות כמו אלה של אלוהים? מי מבין הברואים יכול לזמן חרון אף כה רב ולהחליט להשמיד את האנושות או להביא עליה אסון? ומי מוסמך להעניק רחמים, לנהוג בסובלנות ולמחול לאדם, וכך לשנות את החלטתו להשמיד את האדם? הבורא מביע את טבעו הצודק באמצעות שיטותיו ועקרונותיו הייחודיים. הוא אינו כפוף לשליטתם או הגבלותיהם של בני אדם, לאירועים או דברים כלשהם. בטבעו הצודק, איש אינו יכול לשנות את מחשבותיו ורעיונותיו, ואיש אינו יכול לשכנעו ולשנות איזו מהחלטותיו. התנהגותה ומחשבותיה של הבריאה מתקיימות בכללותן תחת שיפוט טבעו הצודק. איש אינו יכול לשלוט בהחלטה, אם הוא ינקוט חרון אף או רחמים. רק מהותו של הבורא – או במילים אחרות, טבעו הצודק של הבורא – יכולים להחליט על כך. זהו אופיו הייחודי של טבעו הצודק של הבורא!

לאחר שניתחנו והבנו את שינוי עמדתו של אלוהים כלפי אנשי נינוה, האם ניתן לתאר את הרחמים שניתן למצוא במסגרת טבעו הצודק של אלוהים, בעזרת המילה "ייחודיים"? אמרנו לפני כן כי חרון אפו של אלוהים הוא היבט אחד של מהות טבעו הצודק הייחודי. כעת אגדיר שני היבטים, חרון אפו של אלוהים ורחמיו של אלוהים, כטבעו הצודק. טבעו הצודק של אלוהים הינו קדוש. אין לפגוע בו וכן אין להטיל בו ספק. זהו דבר שאין לאף אחת מן הישויות שנבראו או שלא נבראו. הוא ייחודי ובלעדי לאלוהים. כלומר חרון אפו של אלוהים הינו קדוש ואין לפגוע בו. באותו אופן, גם ההיבט האחר של טבעו הצודק של אלוהים – רחמיו של אלוהים – הינו קדוש ולא ניתן לפגוע בו. אף לא אחת מן הישויות שנבראו או שלא נבראו, אינה יכולה להחליף או לייצג את אלוהים במעשיו, ואיש אינו יכול להחליפו או לייצגו בהשמדת סדום או בישועת נינוה. זהו הביטוי האמיתי לטבעו הצודק הייחודי של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

הרחמים והסובלנות של אלוהים אכן קיימים, אך קדושתו וצדקתו של אלוהים כשהוא מתיר את הרסן מחמתו מראים לאדם גם את הצד של אלוהים שלא מוכן לשאת אף פגיעה. כשהאדם לגמרי מסוגל להישמע לציווייו של אלוהים ופועל בהתאם לדרישות אלוהים, אלוהים חדור רחמים רבים כלפי האדם. כשהאדם מלא בשחיתות, שנאה ואיבה כלפיו, אלוהים מלא כעס עמוק. באיזו מידה הוא מלא כעס עמוק? חרון אפו יימשך עד שהוא לא יראה עוד את התנגדותו של האדם ואת מעשיו הרעים – עד שהם לא יהיו לנגד עיניו. רק אז ייעלם כעסו של אלוהים. במילים אחרות, תהיה זהותו אשר תהיה, אם אדם מסוים מתנכר לאלוהים בלבו ומפנה לאלוהים את גבו לתמיד, בלי קשר לשאלה עד כמה נדמה שהוא רוצה לעבוד את אלוהים, להיות חסיד של אלוהים ולהישמע לאלוהים בגופו או בחשיבתו, ובלי קשר לשאלה עד כמה זו משאת נפשו הסובייקטיבית, חמתו של אלוהים תצא לחופשי והיא תבער בלי הפסקה. כאשר אלוהים ישחרר את כעסו, אחרי שהוא נתן לאדם שפע הזדמנויות, מרגע שהכעס יצא לחופשי, הוא לא יינעל שוב, ואלוהים לעולם לא יהיה רחום וסובלני עוד כלפי האדם הזה. זהו צד אחד של טבעו של אלוהים שאינו סובל אף פגיעה... הוא סובלני ורחום כלפי דברים אדיבים, יפים וטובים. כלפי דברים מרושעים וחוטאים וזדוניים, הוא מלא חמה עמוקה, והוא משחרר את חרון אפו. אלה הם שני ההיבטים העקרוניים והבולטים ביותר בטבעו של אלוהים, ויתרה מזאת, אלוהים חשף אותם מראשית ועד תכלית: רחמים רבים וחמה עמוקה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

כל פעולה שעושה האל היא ראויה והולמת. הוא יודע מה לעשות ואיך לעשות זאת, והוא בוודאי לא יגרום לאנשים לעשות משהו שאינם יכולים לעשות מתוך היצר שלהם. האופן שבו האל מטפל בכל אדם קשור לנסיבות ולרקע של אותו אדם באותה עת, וכן למעשיו ולהתנהגותו של אותו אדם ולמהותם הטבעית. אלוהים לעולם לא יעולל עוול לאף אחד. זהו היבט אחד של צדקתו של האל. לדוגמה, הנחש פיתה את חוה לאכול את פרי עץ הדעת טוב ורע, אך האל לא הוכיח אותה בכך שאמר, "אמרתי לך לא לאכול את הפרי, אז מדוע עשית את זה בכל זאת? היה עלייך להפעיל שיקול דעת; היה עלייך לדעת שהנחש דיבר רק כדי לפתות אותך". האל לא גער בחוה באופן זה. מאחר שבני האדם הם יצירי כפיו של האל, הוא מכיר את יצריהם ויודע למה מסוגלים היצרים הללו, באיזו מידה יכולים בני האדם לשלוט בעצמם ועד כמה הם מסוגלים להרחיק לכת במעשיהם. אלוהים יודע כל זאת בבירור. אופן הטיפול של האל באדם אינו פשוט כפי שאנשים מדמיינים. כשהוא מתעב אדם מסוים או מואס בו, או כשמדובר בדברים שאומר אותו אדם בהקשר נתון, האל מבין היטב את מצביו של אדם זה. זאת מאחר שאלוהים בוחן את ליבו ואת מהותו של האדם. אנשים תמיד חושבים, "אלוהים ניחן רק באלוהותו. הוא צודק ולא יסבול דבר עבירה של האדם. הוא אינו שוקל את קשייו של האדם או שם עצמו בנעליו של האדם. הוא מעניש כל אדם המתנגד לו". הדברים כלל לא מתנהלים כך. אם יש מישהו שמבין באופן זה את צדקתו של האל, את עבודתו ואת אופן טיפולו באנשים, הרי שטעות חמורה בידו. האופן שבו קובע האל את תוצאות מעשיו של כל אחד אינו מבוסס על תפיסותיו ודמיונותיו של האדם, אלא על טבעו הצודק של האל. הוא יגמול לכל אחד על פי מעשיו. האל הוא צודק, ובמוקדם או במאוחר יוודא שכל בני האדם השתכנעו לחלוטין.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אנשים אומרים שאלוהים הוא אל צודק, וכל עוד האדם הולך אחריו עד הסוף, אלוהים בוודאי יהיה הוגן כלפי האדם, שכן אין צודק ממנו. אם האדם הולך אחרי אלוהים עד הסוף, האם יוכל אלוהים להשליך הצדה את האדם? אני הוגן כלפי כל בני האדם. אני שופט את כל בני האדם על ידי טבעי הצודק. עם זאת, יש תנאים מתאימים לדרישות שלי מהאדם, והדברים שאותם אני דורש מחייבים את כל בני האדם, ולא משנה מי הם. לא אכפת לי מהם כישוריך או כמה זמן הם היו לך. אכפת לי רק אם אתה נוהה אחר דרכי ואם אתה אוהב את האמת וכמה לה או לא. אם אתה לא מחזיק באמת ובמקום זאת אתה ממיט קלון על שמי, אם אתה לא נוהג לפי דרכי אלא רק נוהג כחסיד חסר זהירות ונטול דאגה, אז כשיגיע הזמן אני אכה אותך ואעניש אותך בשל רשעותך, ומה יהיה לך לומר אז? האם תוכל לומר שאלוהים לא צודק? אם צִיַּתָּ לדברים שאמרתי היום, אז אתה מסוג האנשים שאני מאשר. אתה טוען שבתור חסיד אלוהים תמיד סבלת, שנהית אחריו באש ובמים, שחלקת עם אלוהים את הטוב ואת הרע, אבל לא הבאת לידי ביטוי את דברי אלוהים – אתה רק רוצה להתרוצץ למען אלוהים ולהשקיע מעצמך עבורו מדי יום, ומעולם לא העלית בדעתך לחיות חיים בעלי משמעות. אתה גם טוען: "בכל מקרה, אני מאמין שאלוהים הוא אל צודק: סבלתי למענו, התרוצצתי עבורו, הקדשתי לו את עצמי, ועבדתי קשה על אף שלא קיבלתי שום הכרה – הוא בוודאי יזכור אותי." נכון שאלוהים הוא אל צודק, אך הצדק הזה אינו נגוע בשום טומאה: אין בו דבר מן הרצון האנושי ואין הוא מזוהם על ידי הבשר או בעסקאות אנושיות. כל המתנגדים, המורדים וכל מי שלא מציית לדרכו של אלוהים, ייענשו – אף אחד לא יזכה במחילה ועל איש לא יחוסו! יש אנשים שאומרים, "היום אני מתרוצץ עבורך – התוכל להעניק לי ברכה קטנה כשיגיע הקץ?" אז אני שואל אותך, "האם כבר ציית לדבריי?" הצדק עליו אתה מדבר מבוסס על עסקה. אתה רק חושב שאני אל צודק, שאני הוגן כלפי כל בני האדם, ושכל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות ויזכו בברכותיי. יש משמעות סמויה לדבריי והיא ש"כל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות": החסידים שילכו בדרכי עד הסוף הם אלה שיתקבלו לנחלתי, הם אלו, שלאחר שנכבשו, מחפשים אחר האמת ומובאים לידי שלמות. באילו תנאים עמדת? הצלחת רק ללכת בדרכי עד הסוף, אך מה עוד? האם ציית לדבריי? מילאת אחת מחמש דרישותיי, אך אין לך שום כוונה למלא את ארבע הנותרות. רק מצאת את הדרך הפשוטה והקלה ביותר והלכת בה בתקווה שיתמזל מזלך. כלפי אדם כמוך, הטבע הצודק שלי הוא חלק מהייסורים והשיפוט, הוא תגמול צודק, הוא העונש הצודק לכל הרעים. כל מי שלא נוהה אחר דרכי ללא ספק ייענש, אפילו אם הוא ייוותר חסידי עד הסוף. זהו הצדק של אלוהים. כשהטבע הצודק הזה מבוטא על ידי הענשת בני האדם, הללו יוכו הלם ויחושו צער על כך שבזמן היותם חסידי אלוהים הם לא נהו אחר דרכו. בזמן המדובר, האדם סבל אך מעט בעודו חסיד אלוהים, אך לא נהה אחר דרכו של אלוהים. איך ניתן לתרץ זאת? אין אפשרות אחרת מלבד ייסורים! עם זאת, בראשו הוא חושב, "בכל מקרה הייתי חסיד עד הסוף, אז אפילו אם תייסר אותי, לא ייתכן שאלה יהיו ייסורים חמורים, ולאחר שתייסר אותי כך, עדיין תרצה בי. אני יודע שאתה אל צודק, ושלא תנהג בי כך לנצח. אחרי הכול, אני לא דומה לאלה שיושמדו – אלה שיושמדו יקבלו ייסורים חמורים, בעוד שהייסורים שלי יהיו קלים יותר." טבע צודק אינו כמו שאתה טוען. אין זה נכון שמי שטוב בהתוודות על חטאיו זוכה לטיפול ביד רכה. צדק הוא קדושה, וזהו טבע שאינו יכול לסבול עלבונות מן האדם. כל מי שפשתה בו הזוהמה ומי שלא השתנה מהווה מטרה לתיעובו של אלוהים. הטבע הצודק של אלוהים אינו חוק, אלא צו מנהלי: צו מנהלי זה הוא חלק מהמלכות, והוא העונש הצודק לכל מי שלא מחזיק באמת ושלא השתנה, ואין מרווח לישועה. משום שכאשר בני האדם ימוינו לפי סוגים, הטובים יתוגמלו והרעים ייענשו. זהו הרגע שבו יעד האדם יתבהר, הרגע שבו עבודת הישועה תסתיים. לאחר מכן, עבודת הישועה של האדם לא תבוצע יותר, וכל מי שביצע מעשים רעים יקבל כגמולו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט

את אהבת האל ואת צדקתו יש להבין באופן יסודי, ויש להסביר ולתפוס אותן על פי דברי האל והאמת. יתר על כן, בשביל להכיר את אהבת האל וצדקתו הכרה אמיתית יש לחוות חוויות אמיתיות ולהגיע לנאורות מידי האל. ההערכה כלפי אהבת האל וצדקתו לא אמורה להתבסס על תפיסות ודמיונות. על פי התפיסה האנושית, הטוב זוכה לגמול והרע לעונש, אנשים טובים זוכים לגמול ואילו אנשים רעים נענשים, וכל אלה שאינם עושים כל רע צריכים לזכות בטוב ובברכות. כך עשוי להתקבל הרושם שבכל המקרים שבהם אנשים אינם נוהגים ברשעות, יש לגמול להם בטוב; שרק כך פועלת צדקתו של האל. האין זו תפיסתם של אנשים? אבל מה אם הם אינם מקבלים גמול טוב? האם אז אפשר לומר שאלוהים אינו צודק? לדוגמה, בתקופתו של נח, אמר לו אלוהים: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו' 13). אז ציווה אלוהים על נח לבנות את התיבה. אחרי שאלוהים הטיל על נח את התפקיד ואחרי שנח בנה את התיבה, ירד על הארץ מבול ארבעים יום וארבעים לילה, והעולם כולו טבע בשיטפון, ופרט לנח ושבעת בני משפחתו, אלוהים השמיד את כל בני האדם שחיו באותה תקופה. כיצד אפשר להבין זאת? האם אפשר לומר שאלוהים אינו אל אוהב? מבחינת האדם, למרות השחיתות של בני מינו, כל עוד אלוהים משמיד את האנושות פירוש הדבר הוא שאלוהים אינו אל אוהב – האם נכון להאמין בכך? האין זו אמונה מגוחכת? אלוהים לא אהב את אלה שהשמיד, אבל האם אפשר לומר באמת ובתמים שהוא לא אהב את אלה ששרדו וזכו להיגאל מידיו? פטרוס אהב את אלוהים כמיטב יכולתו, ואלוהים אהב את פטרוס – האם באמת אפשר לומר שאלוהים אינו אל אוהב? אלוהים אוהב את אלה שאוהבים אותו באמת, ושונא ומקלל את אלה שמתנגדים לו ומסרבים להכות על חטא. הן האהבה והן השנאה הן תכונות של אלוהים, וזו האמת. אל לאנשים להגדיר את אלוהים או לשפוט אותו על פי התפיסות והדמיונות שלהם, שכן בתפיסות ובדמיונות של האדם, שמהווים עבורו את דרכו לראות את הדברים, אין אמת כלל. יש להכיר את אלוהים על פי הגישה שלו כלפי האדם, על סמך צביונו ומהותו. אסור בשום אופן לנסות להגדיר מהי מהותו של אלוהים על סמך מראית העין של הדברים שאלוהים עושה ומתייחס אליהם. השטן השחית את האנושות באופן כה עמוק, שבני האדם אינם מכירים את מהות טבעה של האנושות המושחתת, ובוודאי לא את מהותה של האנושות המושחתת הניצבת בפני האל ולא כיצד צביונו הצודק של האל אמור להתייחס אליה. קחו לדוגמה את איוב, הוא היה איש צדיק ואלוהים בירך אותו. זו הייתה צדקתו של אלוהים. השטן התערב עם אלוהים: "וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ" (איוב א' 9-11). ויהוה אמר: "הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ" (איוב א' 12). כך הלך השטן אל איוב ותקף ופיתה אותו, ואיוב עמד בניסיונות. כל שהיה לו נלקח ממנו – הוא איבד את ילדיו ואת רכושו, וכל גופו התכסה בשחין. ובכן, האם הניסיונות שעמד בהם איוב מכילים את צביונו הצודק של אלוהים? קשה לדעת בבירור, הלוא כן? אפילו אם אתה איש צדיק, לאלוהים יש הזכות להעמיד אותך בניסיונות ולאפשר לך להעיד עליו. צביונו של אלוהים הוא צודק; הוא מתייחס לכולם באופן שווה. אין זה אומר שאנשים צדיקים אינם צריכים לעמוד בניסיונות, אפילו אם הם יכולים לעמוד בהם, או שאחר כך יש להגן עליהם; לא בכך מדובר. לאלוהים יש הזכות להעמיד צדיקים בניסיונות. זו ההתגלות של צביונו הצודק של אלוהים. לבסוף, אחרי שאיוב חדל לעמוד בניסיונות ולשמש עד ליהוה, יהוה בירך אותו אף יותר מבעבר, והיטב מבעבר, ובירך אותו כפליים. יתר על כן, יהוה הופיע לפניו ודיבר אליו מתוך הרוח, ואיוב ראה את אלוהים כאילו עמדו פנים אל פנים. זו הייתה ברכה שהעניק לו אלוהים. זו הייתה צדקתו של אלוהים. מה היה קורה אילו אחרי שאיוב היה עומד בניסיונות, ויהוה היה רואה שאיוב העיד על אלוהים בנוכחות השטן ובייש את השטן, יהוה היה מפנה לו עורף ונוטש אותו, מתעלם ממנו, ואיוב לא היה זוכה בברכות לאחר מכן – האם צדקתו של האל הייתה נוכחת פה? בין שאיוב היה זוכה בברכות אחרי שעמד בניסיונות ובין שלא, או בין שיהוה היה מופיע בפניו ובין שלא, רצונו הטוב של אלוהים היה נוכח בכל תרחיש. הופעתו של אלוהים בפני איוב הייתה צדקתו של אלוהים, וכך גם אי־הופעתו. על סמך מה אתה – יציר בריאה – בא לאלוהים בדרישות? לאנשים אין סמכות לבוא לאלוהים בדרישות. אין דבר יותר חסר היגיון מלבוא לאלוהים בדרישות. אלוהים יעשה את מה שעליו לעשות, וצביונו של אלוהים הוא צודק. צדק הוא אינו מילה מקבילה להוגנוּת. הוא אינו שוויוני, ולא מדובר כאן בהקצאה של המגיע לך בהתאם לכמות העבודה שהשלמת, של תשלום עבור העבודה שביצעת או של גמול בהתאם למאמץ שהשקעת. זהו לא צדק, אלא בסך הכול יחס סביר והוגן. מעט מאוד אנשים מסוגלים להכיר את צביונו הצודק של אלוהים. נניח שאלוהים היה נפטר מאיוב אחרי שאיוב שימש לו כעד: האם זה נקרא צודק? למעשה כן, זה נקרא צודק. מדוע מכנים זאת צדקת האל? כיצד אנשים רואים את צדקתו? אם משהו תואם לתפיסות של בני האדם, קל להם לומר שאלוהים צודק; אבל אם הדבר אינו תואם את תפיסותיהם – אם מדובר במשהו שהם אינם מסוגלים להבין – הם יתקשו לומר שאלוהים צודק. אילו אלוהים היה משמיד את איוב בזמנו, אנשים לא היו אומרים שאלוהים צודק. אך למעשה, האם אלוהים צריך להצדיק את עצמו כשהוא משמיד את בני האדם, בין שהם הושחתו או לא, ובין שהם הושחתו עמוקות ובין לא? האם עליו להסביר לאנשים על סמך מה הוא עושה זאת? האם אלוהים חייב לומר לאנשים מהם החוקים שציווה? אין צורך שיעשה זאת. בעיני אלוהים אין כל ערך לאדם שהוא מושחת, שסביר שיתנגד לאלוהים; כל דרך שבה אלוהים ינהג בו תהיה הולמת, וכך גם כל הסדר שאלוהים יקבע. אם לא מצאת חן בעיני האל, ואם אלוהים אמר שאין לו כל תועלת בך אחרי שנשאת עדות ולפיכך הוא השמיד אותך, האם גם זו תהיה צדקתו של אלוהים? אכן כך. אולי לא תהיה מסוגל לראות את זה כרגע על פי העובדות, אבל עליך להבין זאת ברמת הדוקטרינה. מה תאמרו – האם השמדת השטן בידי אלוהים היא ביטוי של צדקת אלוהים? (כן.) מה היה קורה אילו אלוהים היה מרשה לשטן להמשיך להתקיים? לא תעזו לומר, נכון? המהות של אלוהים היא צדקתו. אפילו שלא קל להבין מה אלוהים עושה, כל מה שהוא עושה הוא צודק; אלא שאנשים פשוט לא מבינים. כשאלוהים מסר את פטרוס לידי השטן, כיצד הגיב פטרוס? "האנושות לא מסוגלת לתפוס את מעשיך, אבל כל מעשיך כוללים את רצונך הטוב; צדקתך נמצאת בכול. איך אוכל לא לשבח את חוכמת האל ומעשיו?" אתה בוודאי מבין כעת שהסיבה שבגללה אלוהים אינו משמיד את השטן בתקופת ישועת האל את האדם היא כדי שבני האדם יוכלו לראות בבירור כיצד השטן השחית אותם ומה המידה שבה הוא השחית אותם, וכיצד אלוהים מטהר ומושיע אותם. בסופו של דבר, אחרי שאנשים יבינו את האמת ויראו בבירור את פניו המחליאים של השטן, או יראו לנגד עיניהם את החטא המחליא של השטן, אלוהים ישמיד את השטן ויראה להם את צדקתו. התזמון שבו אלוהים ישמיד את השטן הוא כולו צביונו וחוכמתו של אלוהים. כל דבר שאלוהים עושה הוא צודק. אף שבני האדם אולי לא מסוגלים לתפוס את צדקתו של אלוהים, אל להם להפעיל שיפוט כל אימת שירצו. אם משהו שאלוהים עושה נראה חסר היגיון לבני אדם או אם הם אוחזים בתפיסות בנוגע למעשיו, ולכן אומרים שאלוהים אינו צודק, אזי הם אלה שמתנהגים בחוסר היגיון. אפשר לראות שפטרוס חשב שיש דברים שאינם מובנים, אבל הוא היה בטוח שחוכמתו של האל הייתה נוכחת ושרצונו הטוב של האל היה טמון בכל אחד מהדברים האלה. בני האדם אינם יכולים לתפוס הכול; יש כל כך הרבה דברים שהם אינם מסוגלים לתפוס. לכן הכרת הצביון של אלוהים אינה דבר קל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

רחמיי מובעים כלפי אלה שאוהבים אותי ומוותרים על עצמם. ואילו העונש הפוקד את עושי הרע הוא בדיוק הוכחה לצביוני הצודק, ויתרה מכך, עדות לזעמי. כשיבוא האסון, כל המתנגדים לי יבכו כשיפלו קורבן לרעב ולמגיפה. אלה שביצעו כל מיני מעשים רעים, אך נהו אחריי שנים רבות, לא יימלטו מלשלם על חטאיהם; גם הם יוטלו אל תוך האסון, שכמותו לא נראה אלא רק לעתים רחוקות במשך מיליוני שנים, והם יחיו במצב מתמיד של בהלה ופחד. ואלה מבין חסידיי, שהפגינו כלפיי נאמנות מוחלטת, ישמחו ויהללו את עוצמתי. הם יחוו סיפוק שאין לתארו ויחיו בתוך שמחה שכמוה לא הענקתי מעולם לאנושות. כי אני מוקיר את מעשיו הטובים של האדם ומתעב את מעשיו הרעים. מאז שהתחלתי להנהיג את האנושות, קיוויתי בשקיקה לזכות בקבוצת אנשים שמאוחדים עמי בנפש. ואילו את אלה שאינם מאוחדים עמי בנפש, מעולם לא שכחתי; אני תמיד מתעב אותם בלבי, וממתין להזדמנות לגרום להם לתת את הדין על מעשיהם הרעים, דבר שאתענג לראות. עתה יומי הגיע סוף סוף, ואיני צריך להמתין עוד!

עבודתי האחרונה אינה מיועדת רק להעניש את האדם, אלא גם לסדר את ייעודו. על אחת כמה וכמה שהיא נועדה לכך שכל האנשים יכירו במעשיי ובפעולותיי. אגרום לכל אדם ואדם לראות שכל מה שעשיתי הוא נכון וביטוי לצביוני, שאין זה מעשה ידי אדם, וקל וחומר שאין זה הטבע שהביאו את האנושות עד הלום, אלא אני הוא המזין כל יצור חי בקרב כל הדברים. ללא קיומי, האנושות רק תאבד ותסבול מפגעי הפורענות. שום בן אנוש לא יראה עוד לעולם את השמש והירח היפים, או את העולם הירוק; האנושות תפגוש רק את הלילה האפל והקר ואת גיא צלמוות הבלתי נמנע. אני הגאולה היחידה של האנושות. אני תקוותה היחידה של האנושות, ויתרה מכך, אני הוא זה שעליו נשען קיומה של האנושות כולה. בלעדיי, האנושות תגיע מיד לקיפאון, בלעדיי, האנושות רק תסבול מקטסטרופה הרסנית ותרמס תחת רגליהם של כל מיני רוחות, אף שאיש אינו שם לב אליי. עשיתי עבודה שאיש מלבדי אינו יכול לעשותה, ואני מקווה רק שהאדם יוכל לגמול לי בכמה מעשים טובים. על אף שרק מעטים יכלו לגמול לי, עדיין אסיים את מסעי בעולם האנושי ואתחיל בשלב הבא של עבודתי העומדת להתגלות, כי התרוצצותי בקרב האדם במשך כל אותן שנים נשאה פרי, ואני מרוצה מאוד. מה שחשוב לי אינו מספר האנשים, אלא מעשיהם הטובים. על כל פנים, אני מקווה שתאגרו כמות מספקת של מעשים טובים לקראת ייעודכם שלכם. אז אהיה מרוצה; אחרת, איש מכם לא יוכל להימלט ממתקפת האסון. האסון מקורו בי, וכמובן שאני מתזמר אותו. אם לא תוכלו להיראות כטובים בעיניי, לא תימלטו מסבל האסון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם

עדויות חווייתיות קשורות

אלוהים הוא כה צודק

לאחר שנודע לי שהוריי הורחקו מהכנסייה

מזמורים קשורים

משפט האל מתגלה במלואו

טבעו הצודק של האל הוא חי וממשי

טבעו הצודק של אלוהים הוא ייחודי

אלוהים רחום מאוד וגם מלא חמה

טבעו של האל רחום, אוהב, צודק ומלכותי