דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, מתרברבים, מנסים לגרום לאנשים להוקיר אותם ולסגוד להם – האנושות המושחתת מסוגלת לעשות דברים אלה. כך אנשים מגיבים באופן אינסטינקטיבי כשהם נשלטים על ידי אופיים השטני ודבר זה משותף לכל האנושות המושחתת. כיצד אנשים בדרך כלל מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? כיצד הם משיגים את המטרה של לגרום לאנשים לחשוב טובות עליהם ולסגוד להם? הם מעידים כמה עבודה הם ביצעו, כמה הם סבלו, כמה השקיעו מעצמם ומהו המחיר ששילמו. כלומר, הם מרוממים את עצמם על ידי כך שהם מדברים על ההון שלהם, דבר שמעניק להם עמדה גבוהה יותר, חזקה יותר ובטוחה יותר במחשבה של הזולת, כך שיותר אנשים מעריכים, מוקירים ומעריכים אותם ואף סוגדים להם ומעריצים אותם והופכים לחסידים שלהם. כדי להשיג את המטרה הזו, אנשים עושים דברים רבים שעל פני השטח מעידים לאל, אבל בעיקרון מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם. האם פעולה בדרך זו היא סבירה? הם מעבר לתחום של הרציונליות ואין להם בושה, כלומר, הם מעידים ללא בושה על מה שעשו למען אלוהים ועד כמה סבלו בשבילו. הם אפילו מתהדרים ביכולותיהם, בכישרונותיהם, בניסיונם, בכישורים המיוחדים שלהם, בטכניקות החכמות שלהם להתנהלות בעולם, באמצעים שבהם הם משתמשים כדי לשחק באנשים וכן הלאה. השיטה שלהם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם היא להתרברב ולהמעיט מערכם של אחרים. הם גם מסווים ועוטפים את עצמם, מסתירים את חולשותיהם, את חסרונותיהם ואת הליקויים שלהם מאנשים כדי שאלה יראו תמיד רק עד כמה הם מבריקים. הם אפילו אינם מעזים לספר לאנשים אחרים כשהם מרגישים שליליים. אין להם אומץ להיפתח ולשתף עם אחרים וכאשר הם עושים משהו לא בסדר, הם עושים כמיטב יכולתם להסתיר זאת ולחפות על כך. הם לעולם אינם מציינים את הנזק שהם גורמים לעבודת הכנסייה במהלך מילוי חובתם. אולם כאשר הם תורמים תרומה קטנה כלשהי או נוחלים הצלחה קטנה כלשהי, הם ממהרים להתרברב בכך. הם לא מסוגלים לחכות עד שיכריזו קבל עם ועדה עד כמה הם מוכשרים, עד כמה איכותם גבוהה, עד כמה הם יוצאי דופן ועד כמה הם טובים יותר מאנשים רגילים. האין זו רוממות עצמית ועדות על עצמם? האם רוממות עצמית ועדות של אדם על עצמו הן משהו שעושה אדם בעל מצפון והיגיון? לא. אם כן, כשאנשים עושים זאת, איזה צביון מתגלה בדרך כלל? גאוותנות. זה אחד הצביונות העיקריים שמתגלים, ואחריו ערמומיות, הכרוכה בעשיית הכול על מנת לגרום לזולת להוקיר אותם. הדברים שלהם משכנעים לחלוטין ומכילים באופן ברור מניעים ותוכניות, הם מתפארים, ועם זאת מסוגלים להסתיר את העובדה הזו. התוצאה של דבריהם היא שהם גורמים לאחרים הרגשה שהם טובים יותר מהזולת, שאיש אינו משתווה להם, שכל האחרים נחותים מהם. האין זה נכון שתוצאה זו מושגת באמצעים ערמומיים? איזה צביון מצוי מאחורי אמצעים כאלה? והאם יש בו מרכיבים של רשעות? (אכן, יש.) זהו סוג של צביון מרושע. ניתן לראות שהאמצעים האלה שהם מפעילים מכוונים על ידי צביון ערמומי – אז למה אני אומר שהוא מרושע? איזה קשר יש לכך לרשעות? מה דעתכם: האם הם יכולים להיות גלויים לגבי המטרות שלהם כאשר הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? הם אינם יכולים. אבל תמיד מצוי במעמקי לבם רצון ודבריהם ומעשיהם משרתים רצון זה, והמטרות של הדברים ושל המעשים שלהם שמורות בחשאיות מוחלטת. הם, למשל, משתמשים בהטעיה או בטקטיקות מפוקפקות כדי להשיג מטרות אלו. האם חשאיות כזו אינה ערמומית מטבעה? האם לא ניתן לכנות ערמומיות שכזו רשעות? (כן.) אכן ניתן לקרוא לכך רשעות והיא חודרת עמוק יותר מאשר ערמומיות. הם משתמשים בדרך או בשיטה מסוימת כדי להשיג את מטרותיהם. צביון זה הוא ערמומיות. אולם, השאיפה והרצון השוכנים עמוק בליבם שאנשים תמיד ילכו בדרכם, יעריצו אותם ויסגדו להם לעיתים קרובות מכוונים אותם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, ולעשות מעשים חסרי מצפון וחסרי בושה. מהו צביון זה? הוא מגיע לרמה של רשעות.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

על איזה דברים אנשים מדברים בדרך כלל כשהם מאדירים ומעידים על עצמם? דבר אחד, הוא הכישורים שלהם. לדוגמה, יש אנשים שמדברים על איך הם אירחו מנהיגי כנסייה רמי דרג. חלקם אפילו יגידו, "אירחתי את האל בעצמו, והוא היה די נחמד אלי – אני בטוח עומד להיות מובא לידי שלמות". למה הם מתכוונים בזה? (הם מנסים לגרום לאנשים להעריך אותם.) יש להם מטרה באמירת הדברים הללו. אחרים אומרים, "באתי במגע עם העליון, יש לו דעה די טובה עלי, והוא עודד אותי לעבוד קשה בחתירה שלי". למעשה, אין לאף אחד מושג מה חושב עליהם העליון. יש אנשים שממש מגזימים בדברים, ולפעמים אפילו ממציאים. הם לא יֵדעו מה לעשות אם קבוצת אנשים תתכנס כדי לבדוק ולאמת את הסיפורים שלהם. יתכן שהעליון יגיד למישהו, "אתה בעל איכות טובה ויש לך יכולת הבנה. כדאי לך להתאמן בכתיבת העדות החווייתית שלך. ברגע שיהיה לך ניסיון חיים תוכל להפוך למנהיג". מה משתמע מכך? למרות שהאדם הזה מוכשר, עדיין עליו להתאמן ולחוות דברים במשך תקופה מסוימת. כשאותו אדם מתהדר ומתרברב לפני אימון או לפני צבירת ניסיון, מה טבע הדבר הזה? הוא גאוותן ויהיר, ואיבד את ההיגיון שלו, נכון? גם אם האח העליון אומר שלאותו אדם יש איכות ושהוא מוכשר, הדבר נועד רק כדי לעודד אותו או לתת לו הערכה. מה המטרה של אותו אדם כאשר הוא מסתובב ומתרברב כך? המטרה היא לגרום לאנשים להעריך אותו, לגרום לאחרים לסגוד לו. מה שהוא אומר זה, "תראה – האח העליון מעריך אותי, אז למה אתה לא מעריך אותי? עכשיו שסיפרתי לך את זה, גם אתה צריך להעריך אותי". זו המטרה שהוא רוצה להשיג. יש גם כאלה שאומרים, "פעם הייתי מנהיג. הייתי מנהיג אזורי, מנהיג מחוזי, מנהיג כנסייה – נפלתי במורד הסולם וטיפסתי מעלה בשלַבִּים וחוזר חלילה – קודמתי והורדתי בדרגה מספר פעמים. בסופו של דבר, השמים חשו בכנות שלי, והיום אני שוב מנהיג רם דרג. ולא הייתי שלילי ולו פעם אחת". כשתשאל אותו מדוע הוא מעולם לא הרגיש שלילי, הוא יענה, "יש לי אמונה שזהב אמיתי נועד לנצוץ בסופו של דבר". זו המסקנה שאליה הגיע. האם זו מציאות-אמת? (לא.) אז מה זה, אם זה לא מציאות-אמת? זו תיאוריה מוזרה; אנחנו יכולים גם לומר שזה דבר מופרך. איזו תוצאה עשויה להיות לזה שהוא מדבר כך? יש אנשים שיגידו, "האדם הזה באמת חותר אל האמת. הוא לא הפך שלילי אחרי שקודם והורד בדרגה כל כך הרבה פעמים. ועכשיו הוא שוב הפך למנהיג – זהב אמיתי באמת נוצץ. זה רק עניין של זמן עד שהוא יהפוך למושלם". האם לא לזה כיוון האדם? למעשה, לזה בדיוק הוא כיוון. לא משנה האופן בו צוררי משיח מדברים, זה תמיד נועד לגרום לאנשים להעריך אותם ולסגוד להם, לכבוש מקום מסוים בליבם, אפילו לקחת שם את מקומו של האל – כל אלה הן מטרות שצוררי משיח רוצים להשיג כשהם מעידים על עצמם. תמיד כשהמניע מאחורי כל מה שאנשים אומרים, מטיפים ומשתפים הוא לגרום לאחרים להעריך אותם ולסגוד להם; התנהגות כזו היא האדרה ונשיאת עדות לעצמם, וזה נעשה כדי לכבוש מקום בליבם של אחרים. למרות שהדרכים בהן אנשים אלה מדברים אינן זהות לחלוטין במידה זו או אחרת, יש להן השפעה של נשיאת עדות על עצמם שגורמת לאנשים לסגוד להם. התנהגויות כאלה קיימות כמעט אצל כל המנהיגים והעובדים, בדרגות שונות. אם הם מגיעים לנקודה מסוימת בה הם אינם מסוגלים לעצור את עצמם, וקשה להם לרסן את עצמם, והם נוצרים כוונה ומטרה חזקות וברורות במיוחד, מתוך רצון לגרום לאנשים להתייחס אליהם כאילו היו האל או אליל, ובכך להשיג את מטרתם להגביל ולשלוט באחרים, ולהביא לכך שאנשים אחרים יצייתו ויסגדו להם, אזי הטבע של כל זה הוא להאדיר ולשאת עדות על עצמם, ובזה יש איכות של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט ראשון: הם מנסים לכבוש את לבבותיהם של אנשים

הביטוי השני הנוגע לאנשים, מאורעות ודברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה הוא כאשר אנשים משמיעים מילים ודוקטרינות על מנת להוליך שולל אנשים ולזכות בהערכתם. בדרך כלל, רוב האנשים עשויים להשמיע מילים ודוקטרינות מסוימות. רוב האנשים עושים זאת. עלינו להתייחס להתרחשות האופיינית שבה אדם משמיע מילים ודוקטרינות כאל תוצאה משיעור קומתו הנמוך ומחוסר הבנתו את האמת. כל עוד הוא לא גוזל זמן רב מדי, לא עושה זאת בכוונה תחילה, לא משתלט על השיחה, לא דורש מכולם חופש מוחלט לדבר כרצונו, לא דורש מכולם להקשיב לו, לא מטעה אחרים ולא מנסה לזכות בהערכתם, אזי הדבר לא מהווה הפרעה או שיבוש. השמעת מילים ודוקטרינות היא תופעה שכיחה מאוד מכיוון שלרוב האנשים אין את מציאות-האמת. ניתן לסלוח לדיבור שאינו הולם במידת מה, ולא לייחס לו חשיבות רבה מדי. עם זאת, יש מקרה חריג אחד והוא, כאשר האדם בוחר במכוון להשמיע מילים ודוקטרינות. מה הוא עושה באופן מכוון? לא מדובר בעצם השמעת המילים והדוקטרינות באופן מכוון, מכיוון שגם לו אין את מציאות-האמת. מעשיו, כגון השמעת מילים ודוקטרינות, אמירת סיסמאות ודיבור על תיאוריות, זהים למעשיהם של כל האחרים. עם זאת, קיים הבדל אחד: כשהוא משמיע מילים ודוקטרינות, הוא תמיד רוצה שאחרים יעריכו אותו, ורוצה להשוות את עצמו למנהיגים, לעובדים ולאלה החותרים אל האמת. באופן בלתי הגיוני אף יותר, לא משנה מה הוא אומר או איך הוא אומר זאת, מטרתו היא למשוך אנשים לצידו, להטעות את לבם, והכול כדי לזכות בהערכה. מהי המטרה בחיפוש הערכה? הוא רוצה להיות בעל מעמד ויוקרה בלבם של אנשים, להפוך לאדם בולט או למנהיג בקרב ההמון, להפוך לאדם יוצא דופן ונדיר, להפוך לדמות מיוחדת, לאדם שמילותיו נושאות סמכות. מצב זה שונה מההתרחשויות האופייניות של אנשים שמשמיעים מילים ודוקטרינות, ומהווה הפרעה ושיבוש. מה מבדיל את האנשים האלה ממי שמשמיעים מילים ודוקטרינות בצורה הנפוצה יותר? יש להם רצון תמידי לדבר; אם תינתן להם הזדמנות כלשהי, הם ידברו. כל עוד יש כינוס או קבוצה של אנשים שמתאספים – כל עוד יש להם קהל – הם ידברו מתוך רצון עז במיוחד לעשות זאת. מטרתם בדיבור היא לא לחלוק את מחשבותיהם הפנימיות, את ההישגים, החוויות, ההבנות או התובנות שלהם עם האחים והאחיות, כדי לטפח הבנה של האמת או נתיב ליישומה בפועל. במקום זאת, מטרתם היא לנצל את ההזדמנות להשמעת דוקטרינות, כדי להציג את עצמם לראווה, להראות לאחרים עד כמה הם מלומדים, להראות שיש להם שכל, ידע והשכלה, ובכך להתעלות מעל האדם הממוצע. הם רוצים שיכירו בהם כאנשים בעלי יכולת, לא רק כאנשים מן השורה. הם רוצים זאת כדי שכולם יפנו אליהם בכל עניין ויתייעצו איתם. הם רוצים שאנשים יפנו קודם כל אליהם לגבי כל עניין בכנסייה או לגבי כל קושי שעמו מתמודדים האחים והאחיות; הם רוצים זאת כדי שאחרים לא יוכלו לעשות דבר בלעדיהם, כדי שהם לא יעזו לטפל בשום עניין בלעדיהם, ושכולם ימתינו לפקודתם. זו ההשפעה שהם רוצים להשיג. מטרתם בהשמעת מילים ודוקטרינות היא ללכוד אנשים ולשלוט בהם. עבורם, השמעת מילים ודוקטרינות היא רק שיטה, גישה; הם משמיעים מילים ודוקטרינות לא מפני שהם לא מבינים את האמת, אלא משום שבעשותם זאת, מטרתם היא לגרום לאנשים להעריץ אותם מעומק הלב, להעריך אותם ואפילו לפחד מהם, ובכך לשלוט עליהם ולהגביל אותם. סוג זה של השמעת מילים ודוקטרינות מהווה אפוא שיבוש והפרעה. יש להגביל אנשים כאלה בחיי הכנסייה, וכן יש לעצור את ההתנהגות הזו של השמעת מילים ודוקטרינות, ולא לאפשר לה להימשך ללא בקרה.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (13)

יש אנשים שמעידים על עצמם באמצעות שפה, ומשתמשים בכמה מילים לשם התרברבות, בעוד אנשים אחרים משתמשים בהתנהגויות. מהם הביטויים של אדם המשתמש בהתנהגויות כדי להעיד על עצמו? על פני השטח, הם עסוקים בכמה התנהגויות שתואמות את תפיסותיהם של אנשים, מושכות את תשומת לבם של אנשים, נתפסות על ידי אנשים כאציליות למדי, ותואמות למדי לסטנדרטים מוסריים. התנהגויות אלה גורמות לאנשים לחשוב שהם מכובדים, בעלי יושרה, אוהבי האל באמת ובתמים, אדוקים מאוד ובאמת בעלי לב ירא-אל, החותרים אל האמת. לעיתים קרובות הם מפגינים התנהגויות חיצוניות טובות מסוימות כדי להטעות אנשים – האם אין לזה ניחוח של רוממות ועדות עצמית? בדרך כלל, אנשים מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם באמצעות מילים, ומשתמשים בדיבור ברור כדי להביע את השוני שלהם מההמונים וכיצד יש להם דעות חכמות יותר משל אחרים, על מנת לגרום לאנשים להעריך ולהעריץ אותם. אולם, ישנן כמה שיטות שאינן כוללות דיבור מפורש, כאשר אנשים משתמשים במקום זאת בנוהגים חיצוניים כדי להעיד שהם טובים יותר מאחרים. נוהגים כאלה מתוכננים היטב, יש בהם מניע וכוונה מסוימים, והם תכליתיים למדי. הם נעטפו ועובדו כך שמה שאנשים רואים הם כמה התנהגויות ונוהגים שעולים בקנה אחד עם תפיסותיו של האדם, והם אציליים, אדוקים ותואמים להגינות קדושה, והם אפילו אוהבי-אל, יראי-אל, ועולים בקנה אחד עם האמת. זה משיג את אותה מטרה של רוממות עצמית ועדות עצמית וגורם לאנשים להעריך ולהעריץ אותם. האם אי פעם נתקלתם או ראיתם דבר כזה? האם אתם אוחזים בביטויים כאלה? האם הדברים הללו והנושא בו אני דן נפרדים מהחיים האמיתיים? למעשה, הם לא. אתן דוגמה פשוטה מאוד. כאשר אנשים מסוימים מבצעים את חובותיהם, הם נראים עסוקים מאוד על פני השטח; הם בכוונה ממשיכים לעבוד בזמנים שבהם אחרים אוכלים או ישנים, וכאשר אחרים מתחילים לבצע את חובותיהם, הם אוכלים או ישנים. מה מטרתם בעשותם כך? הם רוצים למשוך תשומת לב ולהראות לכולם שהם כל כך עסוקים בביצוע חובותיהם, שאין להם זמן לאכול או לישון. הם חושבים: "אתם באמת לא נושאים בעול. כיצד אתם כה פעילים בנושא אכילה או שינה? לא-יוצלחים שכמותכם! ראו אותי, אני עובד בזמן שכולכם אוכלים, ואני עדיין עובד בלילה כשאתם ישנים. הייתם יכולים לסבול כך? אני יכול לשאת בסבל הזה; אני משמש דוגמה על ידי ההתנהגות שלי." מה אתם חושבים על התנהגות וביטוי כאלה? האם אנשים אלה לא עושים זאת בכוונה? אנשים מסוימים עושים זאת בכוונה, ואיזה מין התנהגות זו? אנשים אלה לא רוצים להיות קונפורמיסטים; הם רוצים להיות שונים מההמונים ולהראות לאנשים שהם מבצעים את חובותיהם בקדחתנות כל הלילה, ושהם במיוחד מסוגלים לשאת בסבל. כך כולם ירחמו עליהם במיוחד ויפגינו אהדה מיוחדת כלפיהם, ויחשבו שיש להם עול כבד על הכתפיים, עד כדי כך שהם שקועים בעבודה ועסוקים מדי מכדי לאכול או לישון. ואם לא ניתן יהיה להושיע אותם, אז כולם יפצירו באל למענם, יתחננו לאל בשמם, ויתפללו למענם. בעשותם זאת, אנשים אלה משתמשים בהתנהגויות ובנוהגים טובים התואמים את תפיסותיו של האדם, כגון עמידה בסבל מתמשך ותשלום מחיר, כדי להוליך שולל אנשים אחרים ולזכות במרמה באהדתם ובשבחיהם. ומה התוצאה הסופית של זה? כל מי שבא איתם במגע וראה אותם משלמים מחיר, יאמר פה אחד: "המנהיג שלנו הוא הכשיר ביותר, המסוגל ביותר לסבול ולשלם מחיר!" האם אז לא השיגו את מטרתם של הטעיית אנשים? ואז, יום אחד, בית האל אומר, "המנהיג שלכם לא עושה עבודה של ממש. הוא מעסיק את עצמו ועובד ללא מטרה; הוא נוהג בפזיזות והוא שרירותי ורודני. הוא יצר בלבול בעבודת הכנסייה, לא ביצע דבר מהעבודה המוטלת עליו, לא הפיץ את הבשורה ולא ביצע את עבודת הפקת הסרטים, וגם חיי הכנסייה שרויים באי-סדר. האחים והאחיות לא מבינים את האמת, אין להם היווכחות בחיים, והם אינם יכולים לכתוב מאמרי עדות. הדבר העלוב ביותר הוא שהם לא יכולים אפילו להבחין במנהיגי שקר וצוררי משיח. מנהיג כזה הוא חסר יכולת מדי; הוא מנהיג שקר שיש להדיחו!" בנסיבות אלה, האם יהיה קל להדיח אותו? זה עלול להיות קשה. כיון שהאחים והאחיות כולם מאשרים אותו ותומכים בו, אם מישהו ינסה להדיח מנהיג זה, האחים והאחיות ימחו ויבקשו מהעליון להשאיר אותו. מדוע שתהיה תוצאה כזו? כיון שמנהיג שקר וצורר משיח זה משתמש בהתנהגויות חיצוניות טובות כגון עמידה בסבל מתמשך ותשלום מחיר, כמו גם במילים שנשמעות יפה, על מנת להניע, לשחד ולהטעות אנשים. לאחר שהוא משתמש בהופעות השקריות הללו כדי להטעות אנשים, כולם ידברו בעדו ויתקשו לעזוב אותו. ברור להם שהמנהיג הזה לא עשה עבודה רבה בפועל, ושהוא לא הוביל את אנשיו הנבחרים של האל להבנת האמת ולהשגת היווכחות בחיים, אך אנשים אלה עדיין תומכים בו, מאשרים אותו ונוהים אחריו, מבלי שיהיה להם אפילו אכפת אם משמעות הדבר שלא יזכו באמת ובחיים. בנוסף, עקב הולכתם שולל על ידי מנהיג זה, כל האנשים הללו סוגדים לו, מסרבים לקבל כל מנהיג אחר תחתיו, ואפילו כבר לא מעוניינים באל. האם הם לא מתייחסים למנהיג זה כאילו הוא האל? אם בית האל אומר שאדם זה אינו עושה עבודה בפועל, ושהוא מנהיג שקר וצורר משיח, חברי הכנסייה שלהם ימחו ויתמרדו. אימרו לי, באיזו מידה צורר משיח זה הטעה את האנשים הללו? אם זו עבודתה של רוח הקודש, אזי מצבם של אנשים רק ישתפר, והם יבינו את האמת יותר, יהפכו מסורים יותר לאל, ימצאו יותר מקום לאל בליבם, וילמדו להבחין טוב יותר במנהיגי שקר ובצוררי משיח. מנקודת מבט זו, המצב שזה עתה דנו בו הוא לחלוטין אינו עבודתה של רוח הקודש – רק צוררי משיח ורוחות רעות יכולים להטעות אנשים ברמה כזו לאחר פרק זמן של עבודה. אנשים רבים הוטעו ונשלטו על ידי צוררי משיח אלה, ובליבם יש מקום רק לצוררי משיח ואין מקום לאל. זוהי התוצאה הסופית המושגת על ידי צוררי משיח המרוממים את עצמם ומעידים על עצמם באמצעות התנהגויות חיצוניות טובות.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

האם אנשים המרוממים את עצמם ומעידים על עצמם פשוט מדברים על כל האיכויות שלהם? לעיתים, הם מדברים גם על הצדדים הרעים שלהם, אבל האם הם באמת מנתחים ומנסים ללמוד על עצמם בעשותם זאת? (לא.) אם כך, כיצד ניתן לגלות שהידע העצמי שלהם אינו כן, ושלמעשה הוא אינו טהור ויש כוונה מאחוריו? כיצד עלינו להבין נושא זה לעומק? הנקודה המרכזית כאן היא שבו בזמן שהם מנסים ללמוד על עצמם ולחשוף את חולשותיהם, פגמיהם, חסרונותיהם והצביונות המושחתים שלהם, הם גם מחפשים תירוצים וסיבות לפטור את עצמם מאשמה. האם אומרים לאנשים בחשאי: "כולם מסוגלים לטעות, לא רק אני. גם אתם מסוגלים לטעות. הטעות שאני עשיתי נסלחת; זו טעות קטנה. אם אתם הייתם עושים את הטעות הזו, זה היה מקרה חמור בהרבה משלי, כי לא הייתם מהרהרים בעצמכם ומנתחים את עצמכם. על אף שאני טועה, אני יותר טוב מכם ויש לי יותר רציונליות ויושרה." כאשר כולם שומעים זאת, הם חושבים, "אתה צודק לחלוטין. אתה כל כך מבין את האמת, ואתה בעל שיעור קומה. כשאתה עושה טעויות, אתה מסוגל להרהר בעצמך ולנתח את עצמך; אתה הרבה יותר טוב מאתנו. אם אנחנו טועים, אנחנו לא מהרהרים בעצמנו ומנסים להכיר את עצמנו, ומתוך פחד ממבוכה, איננו מעזים לנתח את עצמנו. יש לך שיעור קומה ואומץ גדולים יותר מאשר לנו". אנשים אלה טעו אך עדיין זכו להערכה מצד אחרים והפליגו בשבחי עצמם – איזה צביון זה? חלק מצוררי המשיח מיומנים ביותר בהעמדת פנים, בהונאה של אחרים, ובהצגת חזות. כשהם נתקלים באנשים שמבינים את האמת, הם מתחילים לדבר על הידע העצמי שלהם וגם אומרים שהם שדים ושטנים, שאנושיותם רעה, ומגיע להם להיות מקוללים. נניח שתשאל אותו, "כיון שאמרת שאתה שד ושטן, אילו מעשים רעים ביצעת?" והוא יאמר: לא עשיתי דבר, אבל אני שד. ואני לא רק שד; אני גם שטן!" ואז תשאל אותו, "כיון שאתה אומר שאתה שד ושטן, אילו מעשים רעים של שד ושטן ביצעת, וכיצד התנגדת לאל? אתה מסוגל לומר את האמת אודות המעשים הרעים שביצעת?" הוא יאמר: "לא עשיתי שום דבר רע!" ואז תדחק בו עוד ותשאל: "אם לא עשית שום דבר רע, מדוע אתה אומר שאתה שד ושטן? מה אתה מנסה להשיג באומרך זאת?" כשאתה נעשה רציני מולו באופן זה, לא יהיה לו מה לומר. למעשה, הוא עשה הרבה דברים רעים, אבל הוא בשום פנים ואופן לא יחלוק אתך את העובדות בנושא. הוא פשוט ידבר גבוהה גבוהה ויפלוט כמה דוקטרינות כדי לדבר על הידע העצמי שלו באופן חלול. כאשר מדובר באופן הספציפי שבו הוא מושך אליו אנשים, מרמה אותם, מנצל אותם על בסיס רגשותיהם, לא מתייחס לאינטרסים של בית האל ברצינות, פועל בניגוד לסידורי העבודה, מרמה את העליון, מסתיר דברים מהאחים ומהאחיות, ועד כמה הוא פוגע באינטרסים של בית האל, הוא לא יאמר מילה אחת על עובדות אלה. האם זה ידע עצמי אמיתי? (לא.) באומר שהוא שד ושטן, האם אין הוא מעמיד פנים שיש לו ידע עצמי כדי לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו? האם אין הוא משתמש בשיטה זו? (כן.) האדם הממוצע לא יכול לראות מבעד לשיטה זו. כאשר מנהיגים מסוימים מודחים, הם נבחרים מחדש זמן קצר לאחר מכן, וכשאתה שואל על הסיבה לכך, חלק מהאנשים אומרים: "למנהיג הזה יש איכות טובה. הוא יודע שהוא שד ושטן. למי עוד יש כזו רמה של ידע עצמי? רק אנשים שממש חותרים אל האמת הם בעלי ידע כזה. אף אחד מאתנו לא יכול להשיג ידע כזה על עצמו; לאדם הממוצע אין שיעור קומה כזה. משום כך, כולם בחרו בו שוב". מה קורה כאן? אנשים אלה הוטעו. מנהיג זה ידע שהוא שד ושטן אך עדיין נבחר על ידי כולם, לכן איזו השפעה והשלכה יש לדבריו אודות היותו שד ושטן על אנשים? (זה גורם לאנשים להעריך אותו.) נכון מאוד, זה גורם לאנשים להעריך אותו יותר. כופרים קוראים לשיטה זו "נסיגה לצורך התקדמות". כלומר, כדי לגרום לאנשים להעריך אותו יותר, הוא קודם כל צריך לומר דברים רעים על עצמו כדי שאחרים יאמינו שהוא יכול להיפתח וללמוד על עצמו, שיש לו עומק, תובנה והבנה מעמיקה, ולכן כולם סוגדים לו יותר. ומה התוצאה של כך שכולם סוגדים לו יותר? כשמגיע הזמן לבחור שוב מנהיגים, הוא עדיין נחשב האדם המושלם לתפקיד. האין שיטה זו חכמה למדי? אם הוא לא היה מדבר על הידע העצמי שלו באופן זה או אומר שהוא שד ושטן, ובמקום זה פשוט היה שלילי, כשאחרים היו רואים זאת, הם היו אומרים, "ברגע שאתה מודח ומאבד את מעמדך, אתה הופך לשלילי. נהגת ללמד אותנו לא להיות שליליים, וכעת השליליות שלך אף חמורה יותר משלנו. לא נבחר בך". אף אחד לא יעריך מנהיג זה. על אף שכולם עדיין יהיו חסרי הבחנה לגביו, לכל הפחות לא יבחרו בו שוב כמנהיג, ואדם זה לא ישיג את מטרתו לגרום לאחרים להעריך אותו. אך מנהיג זה נוקט ביוזמה באומרו: "אני שד ואני שטן; האל עלול לקלל אותי ולשלוח אותי לרמה השמונה עשרה של הגהינום, ולא יתיר לי להיוולד מחדש לנצח נצחים!" חלק מהאנשים מרחמים עליו בשומעם זאת ואומרים: " מנהיגנו סבל כה הרבה. הו, כמה עוול נעשה לו! אם האל לא יתיר לו להיות מנהיג, אנחנו נבחר בו." כולם תומכים במנהיג זה במידה שכזו, ואם כך, האם הם לא הולכו שולל? הכוונה המקורית של מילותיו אושרה, ומוכיחה כי הוא אכן מוליך שולל אנשים בדרך זו. לעיתים, השטן מוליך שולל אנשים על ידי רוממות עצמית ועדות עצמית, ולעיתים הוא מסוגל להודות בטעויותיו בדרך עקיפה כשאין לו ברירה אחרת, אך כל כולו העמדת פנים שמטרתה לעורר סימפטיה והבנה מצד אנשים. הוא אפילו יאמר: "אף אחד לא מושלם. לכולם יש צביונות מושחתים וכולם עלולים לטעות. כל עוד אדם יכול לתקן את הטעות, זה אומר שהוא אדם טוב". כשאנשים שומעים זאת, הם חשים שזה נכון, וממשיכים לסגוד לסגוד לשטן ולנהות אחריו. שיטתו של השטן היא להכיר באופן יזום בטעויותיו, ובחשאי לרומם את עצמו ולהרים את מעמדו בליבם של אנשים, כדי שהם יקבלו כל מה שקשור בו – אפילו את השגיאות שלו – ואז יסלחו עליהן ובהדרגה ישכחו מהן, ובסופו של דבר, יקבלו את השטן לחלוטין, יהפכו לנאמניו עד המוות, לעולם לא יעזבו או ינטשו אותו, וינהו אחריו עד הסוף. האם אין זו שיטת הפעולה של השטן? כך השטן פועל, וצוררי משיח גם משתמשים בשיטה כזו כשהם פועלים על מנת להגשים את שאיפותיהם ומטרותיהם לגרום לאנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם. ההשלכות הנובעות מכך הן זהות, וכלל אינן שונות מההשלכות שיש להולכת השולל של אנשים ולהשחתתם בידי השטן.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

חלק מהאנשים מדברים על תיאוריות מגוחכות וטיעונים מופשטים שונים כדי לגרום לאנשים לחשוב שהם אינטלקטואליים ובעלי ידע, ושהפעולות שלהם משמעותיות ביותר, ובכך משיגים את מטרתם לגרום לאנשים לסגוד להם. כלומר, הם תמיד רוצים להשתתף ולהביע את דעתם בכל עניין, ואפילו כאשר כולם כבר הגיעו להחלטה סופית, ואם הם אינם מרוצים ממנה, הם יפלטו רעיונות יומרניים כדי להתרברב. האם אין זה אמצעי לרוממות עצמית ולעדות עצמית? בחלק מהנושאים, כולם כבר דנו בדברים, התייעצו אחד עם השני, מצאו את העקרונות, והחליטו על תכנית פעולה, אך הם לא מקבלים את ההחלטה ומכשילים דברים באופן לא סביר, באומרם, "זה לא מספק. לא שקלתם את זה בצורה מקיפה. חוץ מאותם היבטים שעליהם דיברנו, חשבתי גם על משהו נוסף." למעשה, ההיבט שעליו הם חשבו הוא בסך הכל תיאוריה מגוחכת; הם פשוט מתחכמים. הם לגמרי מודעים לכך שהם מתחכמים ומקשים על אחרים, אך הם עדיין עושים זאת. מהי מטרתם בכך? להראות לאנשים שהם שונים, שהם חכמים יותר מאחרים. כוונתם היא, "אז זוהי הרמה שכולכם נמצאים בה? אני חייב להראות לכם שאני ברמה גבוהה יותר". הם בדרך כלל מתעלמים ממה שכל אחד אחר אומר, אבל ברגע שעולה משהו חשוב, הם מתחילים לערער את הכול. איך נקרא אדם כזה? בשפה מדוברת, הוא נקרא טרחן ותפוח רקוב. מהן הגישות הנפוצות של טרחן? הוא נהנה לפלוט רעיונות יומרניים ולקחת חלק בנוהגים נכלוליים ומושחתים. אם תבקשו ממנו להציג תכנית פעולה נכונה, הוא לא יוכל לעשות זאת. הם עושים רק דברים נתעבים, והם תמיד רוצים לעשות לאנשים "הפתעה" ולהפגין את יכולותיהם. כפי שנאמר בביטוי: "אישה זקנה מורחת שפתון – כדי שיהיה לך על מה להסתכל". המשמעות היא שהם תמיד ירצו להפגין את יכולותיהם, ולא משנה אם הם יכולים להפגין אותן היטב או לא, הם רוצים שאנשים יידעו, "אני מצטיין יותר מכם, חבר'ה. כולכם לא-יוצלחים, אתם רק בני-תמותה, אנשים רגילים. אני יוצא דופן ונשגב. אני אשתף אתכם ברעיונותיי כדי להפתיע אתכם ואז תוכלו להיווכח אם אני נעלה או לא". האם זה לא נקרא לערער דברים? הם מערערים דברים באופן מכוון. איזה מין התנהגות זו? הם גורמים להפרעות ולשיבושים. וזוהי כוונתם: טרם הראיתי כמה אני חכם בעניין זה, ולכן ללא קשר לאילו אינטרסים ייפגעו או אילו מאמצים יבוזבזו, אני הולך לחבל בזה עד שכולם יאמינו שאני נעלה, בעל יכולות ומוכשר. רק אז אאפשר לעניין זה להתקדם ללא הפרעה. האם אנשים רעים כאלה קיימים? האם עשיתם דברים מסוג זה בעבר? (כן. לפעמים אחרים סיימו לדון בעניין ומצאו תכנית מתאימה, אך כיון שלא יידעו אותי בזמן תהליך קבלת ההחלטות, מצאתי בה כמה פגמים במתכוון.) כשעשיתם זאת, האם ידעתם בלבכם אם זה נכון או שגוי? האם ידעתם שטבעה של בעיה זו חמור, ושהיא גורמת להפרעה ושיבוש? (לא הייתי מודע לכך בזמנו, אך באמצעות גיזום מחמיר על ידי אחיי ואחיותיי, ואכילה ושתייה של דברי שיפוט וייסור מפי האל, נוכחתי שזו בעיה שטבעה חמור, שהיא מפריעה ומשבשת את עבודת הכנסייה, ושהיא סוג של התנהגות מסוג שטני.) היות שזיהיתם עד כמה זה רציני, כשדברים דומים קרו לכם לאחר מכן, האם הצלחתם להשתנות במקצת ולזכות בכניסה מסוימת במונחי הגישה שלכם? (כן. כשחשפתי מחשבות ורעיונות כאלה, נעשיתי מודע לכך שמדובר בצביון שטני, שאיני יכול לעשות דברים בדרך זו, ויכולתי באופן מודע להתפלל לאל ולמרוד במחשבות וברעיונות השגויים הללו.) הצלחתם להשתנות במקצת. כשיש לכם בעיות שחיתות כאלה, עליכם לחפש את האמת כדי לפתור אותן, לרסן את עצמכם ולהתפלל לאל. כשאתם חושבים שאחרים מביטים בכם בבוז, שאינם מעריכים אתכם או לוקחים אתכם ברצינות, וכתוצאה מכך אתם רוצים לגרום לשיבוש, כשעולה בכם המחשבה הזו, עליכם להיות מודעים לכך שמקורה אינו באנושיות רגילה, אלא בצביון שטני, ושאם תמשיכו כך, זה יהיה בעייתי, ואתם עלולים לפגוע בצביון האל. ראשית עליכם לדעת לרסן את עצמכם, ואז לבוא לפני האל ולהתפלל אליו ולשנות את דרככם. כשאנשים חיים בתוך המחשבות שלהם, בתוך הצביונות המושחתים שלהם, שום דבר ממה שהם עושים אינו עולה בקנה אחד עם האמת או יכול לרצות את האל; כל מה הם עושים מתנגד לו. אתם מצליחים להכיר בעובדה זו כעת, הלא כן? הרצון התמידי להיאבק למען תהילה ורווח, הפרעה ושיבוש ללא היסוס של עבודת הכנסייה כדי להשיג מוניטין ומעמד, הם הביטויים הברורים ביותר של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

כיצד צורר משיח שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו שונה מהאדם הממוצע העושה את אותו הדבר? לעיתים קרובות האדם הממוצע מתרברב, מנסה לגרום לאנשים להוקיר אותו, וגם מפגין ביטויים של צביונות ומצבים כאלה, אז במה שונה צורר משיח שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו מאדם רגיל שעושה את אותו הדבר? היכן טמון השוני? ... כאשר אדם ממוצע בעל צביונות מושחתים מרומם את עצמו ומתהדר בעצמו, זה רק לשם התרברבות. ברגע שהתרברב, זה סוף פסוק, ולא אכפת לו אם אנשים יעריכו אותו יותר או פחות. הכוונה שלו אינה מוגדרת; היא רק צביון ששולט בו, כלומר גילוי של הצביון. זה הכול. האם קל לשנות סוג כזה של צביון? אם האדם בו מדובר חותר אל האמת, הוא יוכל להשתנות בהדרגה כאשר יחווה גיזום, שיפוט, וייסורים. הוא ירכוש בהדרגה תחושת בושה והיגיון, והוא פחות ופחות יפגין התנהגות מסוג זה. הוא יגנה התנהגות כזו, ינקוט איפוק וירסן את עצמו. זו הכוונה בלרומם את עצמו ולהעיד על עצמו באופן לא מודע. על אף שהצביונות הנכללים אצל מי שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו באופן מודע ולא מודע הם זהים, טבעם של השניים שונה. כיצד הם שונים מבחינת טבעם? מי שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם באופן מודע עושים זאת מתוך כוונה. אנשים שעושים זאת אינם מדברים כבדרך אגב – בכל פעם שהם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, הם מטפחים כוונות מסוימות ומטרות נסתרות, והם עושים זאת עם שאיפות ורצונות שטניים. על פניו, זה נראה כמו אותו סוג של ביטוי. בשני המקרים, אנשים מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, אך כיצד האל מגדיר אדם שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו באופן לא מודע? כביטוי של צביון מושחת. וכיצד האל מגדיר מישהו שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו באופן מודע? כמישהו שרוצה להטעות אנשים, שנחוש לגרום לאנשים להעריך אותו, להעריץ אותו, לכבד אותו ואז לנהות אחריו. דרך פעולתו מטעה מטבעה. לכן, ברגע שיש לו כוונה להטעות אנשים ולהשתלט על אנשים כדי שינהו אחריו ויעריצו אותו, הוא ישתמש בכמה אמצעים ושיטות בדרך שיחתו ופעולתו שיכולים בקלות להטעות את אלה שאינם מבינים את האמת ושאין להם בסיס עמוק. אנשים אלה לא רק חסרי הבחנה, נהפוך הוא, הם חושבים שמה שאדם זה אומר הוא נכון, והם עשויים להעריך ולכבד אותו, ולאורך זמן יעריצו אותו ואפילו ינהו אחריו. תופעה שכיחה ביותר בחיי היומיום, היא זו שבה נדמה לאדם שהוא מבין דרשה טוב למדי לאחר ששמע אותה, אך מאוחר יותר כשמשהו קורה לו, הוא לא יודע כיצד לפתור אותו. הוא פונה לאל בחיפוש, אך זה לא מניב פירות, ובסוף, הוא נאלץ לפנות למנהיג שלו כדי לברר את העניין ולבקש ממנו פתרון. כל פעם שקורה לו משהו, הוא מבקש מהמנהיג שלו לפתור את זה. זה כמו שאופיום הופך להתמכרות ולדפוס אצל חלק מהאנשים, ובבוא הזמן, הם לא יוכלו להמשיך מבלי לעשן אותו. לכן, צוררי המשיח שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם הופכים מבלי משים לסוג של סם עבור אלה ששיעור קומתם נמוך, ומי שהם חסרי הבחנה, טיפשיים ובורים. בכל פעם שקורה להם משהו, הם יתייעצו עם צורר המשיח לגביו, ואם צורר המשיח לא ייתן הוראה, הם לא יעזו לבצע שום דבר, גם אם כולם כבר סיימו לדון בנושא והגיעו להסכמה עליו. הם חוששים להתנגד לרצון צורר המשיח ולהיות מדוכאים, לכן בכל עניין, הם מעיזים לפעול רק לאחר שצורר המשיח אומר את דברו. גם כאשר הבינו בבירור את עקרונות-האמת, הם לא מעזים להחליט או לטפל בעניין, ובמקום זה מחכים לגזר דין ולהחלטה הסופית מפי ה"אדון" שהם מעריצים. אם אדונם לא אומר דבר, מי שמטפל בעניין לא ירגיש בטוח לגבי מה שעליו לעשות. האם האנשים האלו לא הורעלו? (כן.) זו המשמעות של להיות מורעל. כדי שהם יהיו מורעלים כל כך עמוק, כמה עבודה נדרשת מצורר המשיח, וכמה רעל הוא צריך לזרוע בתוכם? אם צורר המשיח היה מרבה לנתח את עצמו ולומד להכיר את עצמו, ולעיתים קרובות היה חושף בפני אחרים את חולשותיו, טעויותיו ועבירותיו, האם כולם עדיין היו מעריצים אותו כך? לחלוטין לא. נדמה שצורר המשיח משקיע מאמץ ניכר לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו, ולכן הוא נוחל כזו "הצלחה". זו התוצאה בה הוא חפץ. בלעדיו, אף אחד לא יידע כיצד לבצע את חובותיו כהלכה, וכולם יהיו אובדי עצות. ניכר כי בזמן שהוא שולט באנשים אלה, צורר המשיח זורע בהם בחשאי רעלים רבים ועושה זאת במאמץ רב! אם הוא היה חוסך במילים, האם האנשים הללו עדיין היו מוגבלים כך על ידו? לחלוטין לא. כשצורר המשיח מצליח להשיג את מטרתו לגרום לאנשים להעריץ אותו, להוקיר אותו ולהקשיב לו בכל עניין, האם לא עשה רבות ואמר רבות לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו? איזה תוצאה הוא משיג בעשותו כך? תוצאה של היעדר נתיב בקרב אנשים וחוסר יכולת שלהם להמשיך לחיות בלעדיו – כאילו שהשמיים יפלו והארץ תחדל לנוע בלעדיו, ולאמונה באל לא יהיה ערך או משמעות, והאזנה לדרשות תהיה חסרת תועלת. כמו כן, אנשים חשים שיש תקווה כלשהי בחייהם כשצורר המשיח נמצא סביבם, והם יאבדו כל תקווה אם צורר המשיח ימות. האם אנשים אלה לא נשבו בידי השטן? (כן.) והאין זה מגיע לאנשים כאלה? (כן.) מדוע אנו אומרים שזה מגיע להם? האל הוא האחד בו אתם מאמינים, לכן מדוע אתם סוגדים לצוררי משיח ונוהים אחריהם, ונותנים להם להגביל ולשלוט בכם בכל אשר תפנו? יתרה מזאת, ללא קשר לחובה אותה אדם מבצע, ביתו של האל מספק לאנשים עקרונות וחוקים ברורים. אם ישנו קושי שאדם לא יכול לפתור בעצמו, עליו ממישהו שמבין את האמת, ולחפש מן העליון בנושאים חמורים יותר. אך לא רק שאינכם מחפשים את האמת, נהפוך הוא, אתם מעריצים ומוקירים אנשים, ומאמינים למה שאומרים צוררי משיח אלה. לפיכך הפכתם למשרתי השטן, ואתם יכולים להאשים רק את עצמכם, הלא כן? האם אין זה מגיע לכם? רוממות עצמית ועדות עצמית הן התנהגות וביטוי משותפים לצוררי משיח, וזהו אחד הביטויים הנפוצים ביותר ביותר. מהו המאפיין העיקרי באופן שבו צוררי המשיח מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? כיצד זה שונה מהאופן שבו האדם הממוצע מרומם ומעיד על עצמו? העניין הוא שלצוררי משיח יש כוונה משלהם שעומדת מאחורי פעולה זו, והם לחלוטין נוקטים בה באופן מודע. הם מטפחים כוונות, רצונות ושאיפות, וההשלכות של האופן שבו הם מרוממים את עצמם כך נוראיות מכדי להרהר בהן – הן יכולות להטעות אנשים ולשלוט בהם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

יש אנשים שאומרים: "כיון שרוממות עצמית ועדות עצמית הן גישה שאינה עולה בקנה אחד עם האמת ומקורה בשטן ובצוררי משיח, אם לא אומר או אעשה דבר, האין זה אומר שאני לא מרומם את עצמי או מעיד על עצמי?" זה לא נכון. אם כך, איזו דרך פעולה אינה רוממות עצמית ועדות עצמית? אם אתם מתרברבים ומעידים על עצמכם בנוגע לעניין מסוים, התוצאה שתשיגו היא שחלק מהאנשים יעריכו אתכם ויסגדו לכם. אך אם תחשפו את עצמכם ותשתפו מהידע העצמי שלכם בנוגע לאותו עניין, טבע הדבר שונה. האין זו האמת? חשיפה עצמית ושיתוף הידע העצמי הם דברים שאנושות רגילה צריכה לקיים. זה דבר חיובי. אם אתם באמת מכירים את עצמכם ומדברים על מצבכם באופן מדויק, כן ונכון; אם אתם מדברים על ידע המבוסס לחלוטין על מילות האל; אם אלה המקשיבים לכם מועשרים ומרוויחים מזה; ואם אתם מעידים על עבודת האל ומפארים אותו, כלומר מעידים על האל. אם באמצעות חשיפה עצמית, אתם מדברים רבות על החוזקות שלכם, כיצד סבלתם, ושילמתם מחיר, ונשאתם עדות, וכתוצאה מכך, אנשים מעריכים אתכם וסוגדים לכם, אז זו עדות עצמית. עליכם לדעת להבדיל בין שתי התנהגויות אלה. למשל, הסבר על כמה חלשים ושליליים הייתם נוכח ניסיונות, וכיצד, לאחר תפילה וחתירה אל האמת, הבנתם לבסוף את כוונת האל, זכיתם באמונה ונשאתם עדות, זה רוממות ועדות של האל. זו לחלוטין לא התרברבות ועדות עצמית. לכן, השאלה אם אתם מתרברבים ומעידים על עצמכם או לא תלויה בעיקרה בשיתוף החוויות האמיתיות שלכם, ואם תשיגו את התוצאה של נשיאת עדות על האל; חיוני גם להתבונן בכוונות ובמטרות שלכם כשאתם מדברים אודות העדות החווייתית שלכם. באופן זה יהיה קל להבחין בסוג ההתנהגות שלכם. אם כוונתכם נכונה בעת נשיאת העדות, אפילו אם אנשים מעריכים אתכם וסוגדים לכם, זו לא באמת בעיה. אם כוונתכם שגויה, אפילו אם אף אחד לא מעריך אתכם או סוגד לכם, זו עדיין בעיה – ואם אנשים כן מעריכים אותם וסוגדים לכם, אז זו בעיה גדולה עוד יותר. לכן, אינכם יכולים להתבונן רק על התוצאות כדי להכריע אם אדם מרומם את עצמו ומעיד על עצמו. עליכם להתבונן בעיקר בכוונה שלו; הדרך הנכונה להבחין בין שתי ההתנהגויות הללו מבוססת על כוונות. אם תנסו להבחין רק על סמך תוצאות, אתם עלולים להאשים אנשים טובים לשווא. יש אנשים שמשתפים עדות כנה במיוחד, וכתוצאה מכך אחרים מעריכים אותם וסוגדים להם – האם אתם יכולים לומר שאנשים אלה מעידים על עצמם? לא. אין שום בעיה עם אנשים אלה, העדות שהם משתפים והחובה שהם מבצעים מועילות לאחרים, ורק אנשים טיפשים או בורים בעלי הבנה מעוותת סוגדים לאנשים אחרים. המפתח להבחנה בין אנשים שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם לבין אלה שלא, הוא להתבונן בכוונת הדובר. אם הכוונה שלכם היא להראות לכולם כיצד השחיתות שלכם נחשפה, וכיצד השתניתם, ולאפשר לאחרים להיתרם מכך, אזי מילותיכם כנות ואמיתיות, ועולות בקנה אחד עם העובדות. כוונות כאלה הן נכונות, ואינכם מתרברבים או מעידים על עצמכם. אם כוונתכם היא להראות לכולם שיש לכם חוויות אמיתיות, ושהשתניתם ואתם אוחזים במציאות-אמת, כדי שיעריכו אתכם ויסגדו לכם, אז כוונות אלה שגויות. מדובר ברוממות עצמית ובעדות עצמית. אם העדות החווייתית שאתם נושאים היא שקרית, מזוהמת ומיועדת לרמות אנשים, למנוע מהם לראות את מצבכם האמיתי, ולמנוע את הכוונות, השחיתות, החולשה או השליליות שלכם מלהתגלות לאחרים, אז מילים כאלה מרמות ומוליכות שולל. זוהי עדות שקר, זו הטעיית האל והמטת בושה על האל, וזה מה שהאל שונא יותר מכול. ישנם הבדלים ברורים בין מצבים אלה, וכולם ניתנים להבחנה על סמך הכוונה. אם אתם מצליחים להבחין באחרים, תצליחו גם לראות מבעד למצבים שלהם, ואז תוכלו גם להבחין בעצמכם ולראות את המצבים שלכם לאשורם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

במשפחתו של האל, בין אחים ואחיות, לא משנה כמה גבוהים המעמד או העמדה שלך, או כמה חשובה החובה שלך, ולא משנה כמה זמן אתה מאמין באל, בעיני האל אתה יציר בריאה, יציר בריאה רגיל, והתארים האציליים והכינויים הרמים שהענקת לעצמך אינם קיימים. אם אתה רואה בהם תמיד כתרים, או הון שמאפשר לך להשתייך לקבוצה מיוחדת או להיות אישיות מיוחדת, אתה מתנגד בכך להשקפות של האל ומתעמת איתן, ואינך תואם לאל... אם אינך חושב שאתה יציר בריאה, אלא חושב שיש לך תארים והילה סביב ראשך, ושאתה אדם בעל מעמד, מנהיג גדול, מוביל, עורך או מנהל במשפחתו של האל, ושאתה אדם שתרם תרומות רבות ערך לעבודה של משפחת האל – אם זה מה שאתה חושב, אז אתה אדם בלתי הגיוני ביותר וחסר בושה באורח בוטה. האם אתם אנשים בעלי מעמד, עמדה וערך? (אנחנו לא.) אז מה אתה? (אני יציר בריאה.) זה נכון, אתה בסך הכול יציר בריאה רגיל. בין אנשים אתה יכול להתפאר בכישוריך, לשחק את קלף הבכירות, להתרברב על תרומותיך, או לדבר על מעלליך ההרואיים. אך בפני האל הדברים הללו אינם קיימים, ואסור לך לדבר עליהם אי-פעם, או להתהדר בהם, או להפגין כמה אתה ותיק ומנוסה. אם תתפאר בכישוריך, הדברים לא יצלחו. האל יראה אותך כבלתי הגיוני וגאוותני באורח קיצוני. הוא יחוש גועל ודחייה מפניך, והוא ידחק אותך הצדה, ואז תהיה בצרות. עליך ראשית להכיר בזהות ובעמדה שלך כיציר בריאה. בלי קשר למעמד שלך בין אחרים, או כמה מכובדת עמדתך, או אילו יתרונות יש לך, או האם האל העניק לך איזה כישרון מיוחד כך שאתה נהנה מתחושה גדולה של עליונות בין אנשים – כשאתה בא בפני האל, לדברים האלו אין כל ערך או משמעות. לכן, אל לך להתרברב, אלא עליך להיות יציר בריאה ברוב ענווה בפני האל.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (11)

כאשר אתם נושאים עדות על אלוהים, עליכם בעיקר לדבר על האופן שבו אלוהים שופט את בני האדם ומטיל עליהם ייסורים, וגם על הניסיונות שהוא משתמש בהם כדי לזכך בני אדם ולשנות את טבעם. עליכם גם לדבר על היקף השחיתות שהתגלה בחווייתכם, על הסבל הרב שסבלתם, על הדברים הרבים שעשיתם כדי להתנגד לאל וכיצד אלוהים כבש אתכם בסופו של דבר. דברו על היקף הידע האמיתי שלכם לגבי עבודתו של אלוהים, וכיצד עליכם לשאת עדות על אלוהים ולגמול לו על אהבתו. עדותכם צריכה להכיל דברי טעם, אך עליכם לנסח אותה בצורה פשוטה. אל תדונו בתיאוריות ריקות. דברו באופן ישיר וכן; דברו מהלב. כך אתם צריכים לחוות דברים אל תצטיידו בתיאוריות נבובות שנשמעות עמוקות במאמץ להתרברב – כך תיראו די שחצנים וחסרי היגיון. עליכם לדבר יותר על דברים אמיתיים הנובעים מניסיונכם הממשי, ולדבר יותר מהלב – זה הכי מועיל לאחרים, ומה שהכי מתאים עבורם לראות. הייתם פעם אלה שהתנגדו לאלוהים יותר מכל, האחרונים שהיו מוכנים להתמסר לו, אבל דבריו כבשו אתכם – לעולם אל תשכחו זאת. עליכם להרהר ולחשוב יותר על עניינים אלה. ברגע שבני האדם יבינו אותם לאשורם, הם יידעו איך לשאת עדות. אחרת, סביר להניח שהם יבצעו מעשים מבישים וחסרי היגיון, מה שאינו נשיאת עדות על האל, אלא המטת בושה על האל. ללא חוויות אמיתיות וללא הבנה של האמת, אין אפשרות לשאת עדות על האל. אנשים שאמונתם באל משובשת ומבולבלת לעולם לא יוכלו לשאת עדות על האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו

האל ביצע כמות נכבדת של עבודה בבני האדם, אך האם הוא דיבר על כך אי-פעם? האם הוא הסביר זאת אי פעם? האם הוא הכריז על כך אי פעם? לא, הוא לא עשה זאת. לא משנה האופן שבו אנשים לא מבינים את האל, הוא לא מסביר. מנקודת מבטו של האל, אין זה משנה אם אתה בן שישים או בן שמונים, הבנתך את האל מוגבלת מאוד, ועל סמך המעט שאתה מבין, אתה עדיין ילד. האל לא משתמש בזה נגדך; אתה עדיין ילד לא בוגר. לא משנה שיש אנשים שחיים שנים רבות וסימני הגיל נראים על גופם; הבנתם את האל עדיין ילדותית ושטחית מאוד. האל לא משתמש בזה נגדך – אם אינך מבין, אינך מבין. זו איכותך וזו היכולת שלך, ולא ניתן לשנות זאת. האל לא יכפה עליך דבר. האל דורש מאנשים לשאת למענו עדות, אך האם הוא נושא עדות למען עצמו? (לא.) לעומת זאת, השטן חושש שאנשים לא ידעו אפילו על הדבר הקטן ביותר שהוא עושה. צוררי משיח אינם שונים: הם מתפארים לעיני כולם בכל דבר קטן שהם עושים. כששומעים אותם, נדמה שהם מעידים למען האל – אך אם תקשיב היטב תגלה שהם לא מעידים למען האל, אלא מתרברבים ובונים את עצמם. מאחורי דבריהם עומדות הכוונה והמהות של תחרות עם האל על אנשיו הנבחרים ועל מעמדו. האל הוא עניו ונסתר ואילו השטן מתרברב. האם יש הבדל? התרברבות לעומת ענווה ונסתרות: אילו מהם דברים חיוביים? (ענווה ונסתרות.) האם ניתן לתאר את השטן כעניו? (לא.) מדוע? אם לשפוט על פי מהות טבעו המרושעת, הוא אשפה חסרת ערך; יהיה זה דבר חריג אם השטן לא יתרברב. איך ייתכן לכנות את השטן "עניו"? "ענווה" נאמרת על האל. זהותו של האל, מהותו וצביונו נשגבים ומכובדים, אך הוא לעולם לא מתרברב. האל עניו ונסתר, ולכן אנשים לא רואים את מעשיו, אך מאחר שהוא פועל באופן נסתר שכזה, האנושות מקבלת תמיד תמיכה, הזנה והדרכה – והאל מסדיר את כל זאת. האם העובדה שהאל לעולם לא מכריז על הדברים האלה ולעולם לא מזכיר אותם אינה נסתרות וענווה? האל עניו דווקא משום שהוא מסוגל לעשות את הדברים האלה, אך הוא לעולם לא מזכיר אותם או מכריז עליהם, והוא לא מתווכח עליהם עם אנשים. באיזו זכות אתה מדבר על ענווה כאשר אינך מסוגל לעשות דברים כאלה? לא עשית דבר מהדברים הללו, ובכל זאת אתה מתעקש לקחת עליהם את הקרדיט – לזה ייקרא חוסר בושה. כשהאל מנחה את האנושות, הוא מבצע עבודה כה אדירה, והוא מנצח על היקום כולו. סמכותו ועוצמתו כה עצומות, אך הוא לעולם לא אומר: "כוחי בלתי רגיל". הוא נשאר חבוי בין כל הדברים, מנצח על הכול, מזין ומקיים את האנושות, ומאפשר לאנושות כולה להמשיך דור אחר דור. קחו לדוגמה את האוויר ואת אור השמש, או את כל הדברים החומריים הנחוצים לקיום האנושי על פני האדמה – כולם זורמים ללא הפסק. העובדה שהאל מקיים את האדם אינה מוטלת בספק. אילו השטן היה עושה משהו טוב, האם הוא היה שומר על כך בשקט ונשאר גיבור אלמוני? לעולם לא. הדבר דומה לכך שיש בכנסייה כמה צוררי משיח שלקחו על עצמם בעבר עבודה מסוכנת, שזנחו דברים וחוו סבל, שאולי אפילו הלכו לכלא; יש גם כאלה שתרמו פעם להיבט אחד של עבודת בית האל. הם אף פעם לא שוכחים את הדברים האלה, הם חושבים שמגיע להם קרדיט לכל החיים, הם חושבים שזהו ההון של חייהם – מה שמראה כמה קטנים הם אנשים! אנשים הם באמת קטנים, והשטן חסר בושה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

האל סופג כל מיני סוגים של כאב בסבלנות אין קץ כדי לעבוד ולהושיע אנשים, ועדיין אנשים לא מבינים נכונה את האל ובלי הרף מתייצבים כנגדו, ללא הרף מגנים על האינטרסים של עצמם בלי שום דאגה לאינטרסים של בית האל, וכל הזמן רוצים לחיות חיי פאר, אבל אינם רוצים לתרום לתהילת האל – האם יש בכל זה שמץ אנושיות שניתן לדבר עליו? אף שאנשים מצהירים את עדותם לאל בקול רם, הם אומרים בליבם: "זו העבודה שאני עושה והיא הניבה תוצאות. גם אני השקעתי מאמץ, גם אני שילמתי מחיר. למה לא מעידים למעני?" הם רוצים תמיד לקבל נתח מתהילת האל ומן העדות שנושאים לו. האם בני אדם ראויים לדברים האלה? המילה "תהילה" אינה נחלת בני האדם. היא נחלתו הבלעדית של האל, הבורא, ואין לה שום קשר ליצירי בריאה אנושיים. גם אם אנשים משקיעים מאמץ ומשתפים פעולה, הם עדיין נתונים למנהיגות של עבודת רוח הקודש. אם אין עבודה של רוח הקודש, מה אנשים יכולים לעשות? המילה "עדות" אף היא אינה נחלת בני אנוש. בין אם זה שם העצם "עדות" או הפועל "להעיד", לשתי המילים האלה כשלעצמן אין דבר וחצי דבר עם יצירי בריאה אנושיים. רק הבורא ראוי שיישאו לו עדות וראוי לעדות אנשים. הדבר נקבע על ידי זהות האל, מעמדו ומהותו, וגם מפני שכל דבר שהאל עושה נובע ממאמצי האל והאל ראוי לו. מה שבני אדם יכולים לעשות הוא בהחלט מוגבל, וכל כולו תוצאה של הנאורות, ההנהגה וההדרכה של רוח הקודש. אשר לטבע האנושי, אנשים נעשים גאוותנים ברגע שהם מבינים כמה אמיתות ומסוגלים לעשות מעט עבודה. בלא שיפוט וייסור מן האל שילוו אותם, איש אינו יכול להשיג התמסרות לאל ולשאת לו עדות. כתוצאה מן הגזירה הקדומה של האל, ייתכן שאנשים ניחנים בכישרונות מסוימים, שהם למדו מקצוע או מיומנויות כלשהם או שהם ניחנים במעט פיקחות, ועל כן הם נעשים גאוותנים ללא נשוא ובלי הרף רוצים שהאל יחלוק עימם בתהילתו ובעדותו. זה הגיוני? זה בלתי הגיוני באורח קיצוני. זה מראה שהם ניצבים בעמדה שגויה. הם לא רואים בעצמם בני אנוש אלא מין נפרד, אנשי-על. אנשים שאינם יודעים את זהותם הם, את מהותם ומהי העמדה הראויה להם, הם חסרי מודעות עצמית. הענווה של אנשים היא לא דבר שנובע מהשפלה – אנשים הם מלכתחילה צנועים ונחותים. ענוות האל היא דבר שנובע מהשפלה. האמירה שאנשים הם צנועים מרוממת אותם – למעשה הם נחותים. אנשים כל הזמן רוצים להתחרות על תהילה, רווח ומעמד ומתחרים עם האל על אנשיו הנבחרים. באופן זה הם מגלמים את תפקיד השטן, וזה טבעו של השטן. הם אכן צאצאי השטן, אין שמץ של הבדל. בהנחה שהאל מעניק לאנשים מעט סמכות וכוח, ובהנחה שהם מסוגלים לחולל אותות ומופתים ולבצע כמה דברים יוצאי דופן, ונניח שהם עושים הכול בהתאם לדרישות האל ובאופן מדויק – האם למרות כל זאת הם יכולים להתעלות על האל? לא, לעולם לא. האם היכולות של השטן, הארכי-מלאך, אינן גדולות יותר מיכולותיהם של בני אדם? הוא רוצה תמיד להתעלות על האל, אבל מה קורה בסוף? בסוף הוא חייב לרדת אל הבור שאין לו תחתית. האל לעולם יהיה התגלמות הצדק, בעוד השטן, השד, הארכי-מלאך, לעולם יהיה התגלמות הרשעות ונציג כוחות הרשע. האל לעולם יהיה צודק והעובדה הזאת אינה בת שינוי. זהו הפן הייחודי ויוצא הדופן של האל. גם אם בני האדם ישיגו מהאל את כל אמיתותיו, הם בסך הכול יצירי בריאה זעירים ואין בכוחם להתעלות על האל. זה ההבדל בין המין האנושי לאל. בני אדם יכולים להתקיים באופן מסודר רק במסגרת כל החוקים והכללים שניסח האל, ויכולים רק לנהל כל דבר שהאל יצר במסגרת אותם חוקים וכללים. בני אדם אינם מסוגלים לברוא שום דבר חי, וגם אין בכוחם לשנות את גורל המין האנושי – זו עובדה. על מה מצביעה העובדה הזאת? היא מצביעה על כך שלא משנה כמה סמכות ויכולת האל מעניק למין האנושי, בסופו של דבר איש אינו יכול לגבור על סמכות האל. לא משנה כמה שנים או כמה דורות או כמה בני אדם ישנם, בני אדם יכולים להתקיים רק בכפוף לסמכות האל ולריבונותו. עובדה זו נצחית היא, ולעולם ועד לא תשתנה!

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')

קטעים מסרטים קשורים

ויתור על כבוד ומעמד באמצעות המשפט והייסורים של אלוהים

עדויות חווייתיות קשורות

הנזק שנגרם כתוצאה מרברבנות