דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

על סמך המשמעות המילולית של הביטוי "פעולה באופן שרירותי ודיקטטורי", "שרירותי" מתייחס לקבלת החלטות לבד, להיותך הפוסק האחרון; ו"דיקטטורי" משמעו שאחרי פסיקה או קבלת החלטה על דעת עצמך, הכול חייבים לבצע אותה בלי זכות לדעה שונה או לקביעות אחרות, אפילו לא להעלאת שאלות. הוויה שרירותית ודיקטטורית משמעה שכאשר הם נתקלים בבעיה, הם מהרהרים בה ושוקלים אותה בעצמם לפני שהם מחליטים מה לעשות. הם מקבלים החלטות באופן עצמאי מאחורי הקלעים בנוגע לעשיית דברים, בלי שום התייחסות לעמדות של אחרים; אפילו עמיתיהם, אנשים שמשתפים עימם פעולה ומנהיגים בכירים אינם יכולים להתערב – זו המשמעות של להיות שרירותי ודיקטטורי. לא משנה עם איזו בעיה הם מתמודדים, מי שפועלים באופן הזה נוהגים בעקביות לחכוך בדברים בראשם ולאמץ את מוחם, ולעולם אינם נועצים באחרים. הם חושבים בדרך כזו או אחרת בתוך ראשם, אבל מה הם באמת חושבים איש אינו יודע. למה איש אינו יודע? כי הם לא אומרים. יש שיחשבו שזה פשוט בגלל שהם לא דברנים, אבל האם זה באמת העניין? זה לא עניין של אישיות; זו בחירה מכוונת כדי לדאוג שאחרים לא יהיו בסוד העניינים. הם רוצים לעשות דברים בעצמם, יש להם שיקולים משלהם. מהם השיקולים שלהם? השיקולים שלהם נוגעים לאינטרסים האישיים שלהם, למעמד, לתהילה, לרווח וליוקרה. הם חושבים איך לפעול לטובת עצמם, איך להגן על המעמד ועל השם שלהם מפני פגיעה, איך לפעול בלי להניח לאחרים לעמוד על טיבם, וחשוב מכול איך להסתיר את מעשיהם מן העליון, בתקווה שבסופו של דבר הם יזכו בהטבות בלי לחשוף בפני איש שום פגם. הם אומרים בליבם, "אם אמעד מעידה רגעית ואומר דבר מה שגוי, כולם יראו דרכי. אם מישהו יגיד משהו שהוא לא אמור להגיד וידווח עליי לעליון, העליון עלול להחליף אותי ואני אאבד את המעמד שלי. חוץ מזה, אם תמיד אשתף עם אחרים, האם יכולותיי המוגבלות לא ייחשפו לעיני כול? האם אחרים לא יסתכלו עליי בבוז?" אמרו לי, אם באמת היה אפשר לזהות אותם, זה היה טוב או רע? לאמיתו של דבר, עבור מי שחותרים אל האמת, עבור אנשים ישרים, לא משנה במיוחד אם מזהים אותם או אם כבודם או שמם נפגעים קצת. הדברים האלה כפי הנראה אינם מדאיגים אותם במיוחד; נראה שהם פחות ערים להם באופן גלוי לעין ושהם לא מייחסים להם חשיבות רבה מדי. אבל צוררי משיח הם ההפך המוחלט; הם אינם חותרים אל האמת, והם מתייחסים למעמד שלהם ולתפיסות ולגישות של אחרים כלפיהם כאל חשובים יותר מהחיים עצמם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

ישנם כאלו שאוהבים לעשות דברים לבד מבלי לדון בהם עם איש או לספר עליהם לאיש. הם פשוט עושים מה שהם רוצים, לא משנה מה האחרים יחשבו עליהם. הם חושבים, "אני המנהיג, ואתם נבחריו של האל, אז עליכם לציית לדבריי. עשו בדיוק כפי שאומר לכם – כך זה צריך להיות." הם לא מעדכנים אחרים בשעה שהם פועלים ופעולותיהם נטולות שקיפות. הם תמיד משקיעים בינם לבין עצמם ופועלים בחשאי. בדיוק כמו התנין הגדול האדום כאש, שאוחז בכוח השלטון בצורת מונופול של מפלגה יחידה, הם מחפשים תמיד להוליך שולל אחרים ולשלוט בהם, אחרים שבעיניהם הם חסרי חשיבות ותועלת. הם תמיד רוצים שתהיה להם המילה האחרונה בכל עניין, מבלי לדון או לשוחח על כך עם אחרים, והם אף פעם לא מבקשים לשמוע דעות של אחרים. מה דעתכם על הגישה הזו? האם היא מבטאת אנושיות רגילה? (לא.) האם אין זה טבעו של התנין הגדול האדום כאש? התנין הגדול האדום כאש הוא עריץ ואוהב לפעול באופן שרירותי. האם בעלי הטבע המושחת הזה אינם צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש? כך אנשים צריכים להכיר את עצמם. האם אתם מסוגלים להתנהג כך? (כן.) כשאתם מתנהגים כך, האם אתם מודעים לכך? אם כן, עוד יש לכם תקווה, אבל אם לא, אתם בצרות צרורות, ובמקרה הזה, ניתן לומר שאתם אבודים, לא? מה ניתן לעשות במקרה שבו אינכם מודעים לכך שאתם מתנהגים בצורה כזאת? (אנו צריכים שהאחים והאחיות יצביעו על כך בפנינו, שיגזמו אותנו ושיטפלו בנו.) אם אתם אומרים תחילה לאחרים, "אני מישהו שבאופן טבעי אוהב להוביל אחרים, ואני אומר לכם זאת עכשיו מראש, אז אם ומתי שזה יקרה, אל תוטרדו מכך. עליכם להיות סבלניים איתי. אני יודע שזה לא משהו חיובי, אבל אני עובד על לשנות זאת בהדרגה, אז אני מקווה שתהיו סבלניים איתי. כשהדברים הללו יקרו, היו סבלניים איתי, שתפו עימי פעולה, ובואו נעבוד יחד כדי לשתף פעולה בהרמוניה." האם מקובל לנהוג כך? (לא, זה לא הגיוני.) מדוע אתם אומרים שזה לא הגיוני? כי מי שאומר כך לא מתכוון לחפש אחר האמת. הוא יודע היטב שאין זה בסדר לנהוג כך, אבל ממשיך לעשות זאת ובעשותו כך מגביל אחרים ודורש מהם תמיכה ושיתוף פעולה. אין בכוונתו ולו שמץ של רצון ליישם בפועל את האמת. הוא פועל נגד האמת בכוונה. זוהי הפרה ביודעין – ואין דבר שאלוהים מתעב יותר. היחידים שמסוגלים לעשות זאת הם אנשים רשעים וצוררי משיח, זהו בדיוק האופן בו צורר משיח מתנהג. כשמישהו פועל נגד האמת בכוונה ומתנגד לאלוהים, הוא נמצא בסכנה. זהו הנתיב בו הולכים צוררי משיח.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אודות שיתוף פעולה הרמוני

צוררי המשיח לא מסוגלים לשתף פעולה עם אף אחד; הם תמיד רוצים לבסס שלטון יחיד. המאפיין של ביטוי זה הוא "לבד". מדוע להשתמש במילה "לבד" כדי לתאר זאת? מפני שלפני שהם נוקטים בפעולה, הם לא באים בפני האל בתפילה ולא מחפשים את עקרונות-האמת, וקל וחומר שהם לא מחפשים מישהו לשתף איתו ולומר לו: "האם זה מהלך מתאים? מה קובעים סידורי העבודה? איך יש לטפל בדברים כאלה?" הם לעולם לא דנים בדברים ולא מנסים להגיע להסכמה עם עמיתיהם ושותפיהם לעבודה – הם פשוט שוקלים דברים ורוקמים מזימות לבדם, ומתכננים תוכניות וסידורים משלהם. הם חושבים שהבינו את סידורי העבודה של בית האל לאחר שהם קוראים אותם באופן שטחי בלבד, ואז הם מסדרים את העבודה באופן עיוור – ועד שהדבר נודע לאחרים, העבודה כבר סודרה. איש לא יכול לשמוע מפיהם על דעותיהם או השקפותיהם לפני מעשה, משום שהם אף פעם לא חולקים את המחשבות וההשקפות שלהם עם אף אחד. יתכן שמישהו ישאל: "האם לא לכל המנהיגים והעובדים יש שותפים?" יתכן שלכאורה יש להם שותף, אך כשמגיע הזמן לעבוד, כבר אין להם שותף – הם עובדים לבד. אף על פי שלמנהיגים ולעובדים יש שותפים, ולכל מי שמבצע חובה כלשהי יש שותף, צוררי משיח מאמינים שיש להם איכות טובה ושהם טובים יותר מאנשים מן השורה, ולכן אנשים מן השורה לא ראויים להיות שותפיהם, וכולם נחותים מהם. זו הסיבה שצוררי משיח אוהבים לקבל החלטות ולא אוהבים לדון בדברים עם איש. הם חושבים שאם יהיה להם שותף, הם ייראו חסרי יכולת וחסרי תועלת. איזו מין נקודת מבט זו? איזה מין צביון זה? האם זה צביון גאוותן? הם חושבים שזה לא מכובד ומשפיל לשתף פעולה ולדון בדברים עם אחרים, לשאול אותם שאלות ולהתייעץ איתם, וזה עלבון לכבוד העצמי שלהם. וכך, כדי להגן על כבודם העצמי, הם לא מאפשרים שקיפות בשום דבר שהם עושים, לא מספרים על כך לאחרים, וקל וחומר שהם לא דנים בכך איתם. הם חושבים שאם הם יקיימו דיונים עם אחרים, הם ייראו חסרי יכולת; שלבקש תמיד דעות של אנשים אחרים פירושו שהם טיפשים ולא מסוגלים לחשוב בעצמם; שעבודה עם אחרים לצורך השלמת משימה או פתרון בעיה כלשהי תגרום לכך שהם ייראו חסרי תועלת. האין זו המנטליות הגאוותנית והאבסורדית שלהם? האין זה צביונם המושחת? הגאוותנות והצדקנות שבהם ברורות למדי; הם מאבדים כל היגיון אנושי רגיל ודעתם לא ממש צלולה. הם תמיד חושבים שיש להם יכולות, שהם יכולים לסיים דברים בעצמם, ואין להם צורך לשתף פעולה עם אחרים. מכיוון שיש להם צביונות מושחתים כאלה, הם לא מסוגלים להשיג שיתוף פעולה הרמוני. הם מאמינים ששיתוף פעולה עם אחרים יחליש את כוחם ויפצל אותו, שאם הם יבצעו עבודה יחד עם אחרים, כוחם האישי יפחת והם לא יוכלו לקבל את כל ההחלטות בעצמם, ובעיניהם זהו חוסר בכוח אמיתי ואובדן עצום. ולכן, אם הם מאמינים שהם מבינים ויודעים מהי הדרך המתאימה להתמודד עם העניין, הם לא ידונו בו עם איש ויקבלו את כל ההחלטות בעצמם, ולא משנה מה קורה להם. הם יעדיפו לעשות טעויות ולא ליידע אנשים אחרים, הם יעדיפו לטעות ולא לחלוק סמכות עם מישהו אחר, והם יעדיפו שידיחו אותם מאשר שאחרים יתערבו בעבודתם. זהו צורר משיח. הם מעדיפים לפגוע באינטרסים של בית האל, מעדיפים להמר על האינטרסים של בית האל, מאשר לחלוק את סמכותם עם מישהו אחר. הם חושבים שכאשר הם מבצעים עבודה או מטפלים בעניין כלשהו, זה לא ביצוע חובה, אלא הזדמנות להציג את עצמם ולהתבלט ביחס לאחרים, ושזוהי הזדמנות להפעיל סמכות. לכן, למרות שהם אומרים שהם ישתפו פעולה עם אחרים בהרמוניה ושכאשר יתרחשו עניינים הם ידונו בהם עם אחרים, האמת היא שבעומק לבם הם לא מוכנים לוותר על כוחם או על מעמדם. הם חושבים שכל עוד הם מבינים כמה דוקטרינות ומסוגלים לעשות זאת בעצמם, הם לא צריכים לשתף פעולה עם אף אחד אחר; הם חושבים שעליהם לבצע ולהשלים זאת לבדם, ושרק כך הם ייחשבו למוכשרים. האם השקפה זו נכונה? הם לא יודעים שאם הם מפרים עקרונות, הם לא מבצעים את חובותיהם, הם לא מסוגלים לבצע את מה שהאל הטיל עליהם, והם רק עובדים ותו לא. במקום לחפש את עקרונות-האמת בעת ביצוע חובתם, הם מפעילים כוח בהתאם למחשבותיהם וכוונותיהם, מתרברבים ומציגים עצמם לראווה. לא משנה מי השותף שלהם או מה הם עושים, הם אף פעם לא רוצים לדון על דברים, הם תמיד רוצים לפעול בעצמם, והם תמיד רוצים לומר את המילה האחרונה. ברור שהם מנצלים את כוחם ומשתמשים בו כדי לעשות דברים. צוררי משיח כולם אוהבים כוח, וכשיש להם מעמד, הם רוצים יותר כוח. כאשר יש לצוררי המשיח כוח, הם משתמשים במעמדם כדי להתרברב ולהציג את עצמם לראווה, כדי שאחרים יעריכו אותם וכדי שישיגו את מטרתם להתבלט מההמון. כך צוררי המשיח מתקבעים על כוח ומעמד, ולעולם לא יוותרו על כוחם, לעולם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

על פניו נראה כאילו לצוררי משיח מסוימים יש עוזרים או שותפים, אך העובדה היא שכאשר מתרחש דבר מה, צוררי משיח לעולם לא יקשיבו לדבריהם של אחרים, גם אם הם צודקים. הם אפילו לא לוקחים בחשבון את דבריהם, וקל וחומר שהם לא דנים בכך או משתפים על כך. הם מתעלמים לחלוטין, כאילו שאנשים אחרים כלל לא נמצאים שם. כאשר צוררי משיח מקשיבים למה שיש לאחרים לומר, הם פשוט יוצאים ידי חובה או עושים מעשה כדי שאחרים יראו זאת. אך כשבסופו של דבר מגיע הזמן להחלטה הסופית, צוררי המשיח הם אלה שאומרים את המילה האחרונה; אין כל ערך לדברי אחרים, הם כלל לא נחשבים. לדוגמה, אם שני אנשים נושאים באחריות משותפת לדבר מה, ולאחד מהם יש מהות של צורר משיח, כיצד הדבר יבוא לידי ביטוי באדם זה? לא משנה במה מדובר, הוא ורק הוא יהיה זה שיוזם, ששואל את השאלות, שמסדר את העניינים ומוצא פתרון. ורוב הזמן הוא ידאג לכך ששותפו יגשש באפלה. כיצד הוא מתייחס לשותפו? לא ככוח עזר, אלא רק כקישוט. בעיני צורר המשיח, שותפו פשוט לא קיים. בכל פעם שיש בעיה, צורר המשיח שוקל אותה, וכאשר הוא מחליט על דרך פעולה, הוא מודיע לכולם שכך יש לעשות זאת, ולאיש אסור לפקפק בכך. מהי מהות שיתוף הפעולה של צוררי משיח עם אחרים? ביסודו של דבר, מדובר באמירת המילה האחרונה, הימנעות מוחלטת מדיון בבעיות עם אחרים, לקיחת אחריות בלעדית על העבודה, והפיכת שותפיהם לקישוט. הם תמיד פועלים לבד ואף פעם לא משתפים פעולה עם איש. הם אף פעם לא דנים על עבודתם ולא מתייעצים עם אף אחד, לעתים קרובות הם מקבלים החלטות לבד ומתמודדים עם בעיות לבדם, ובמקרים רבים, אנשים אחרים מגלים כיצד דברים הסתיימו או טופלו רק לאחר שהמעשה נעשה. אנשים אחרים אומרים להם: "צריך לדון איתנו בכל הבעיות. מתי טיפלת באדם הזה? כיצד טיפלת בו? איך זה שלא ידענו על כך?" הם לא מספקים הסבר ולא מתייחסים לכך; עבורם, לשותפיהם אין כל שימוש והם רק תפאורה או קישוט. כשקורה דבר מה, הם שוקלים את העניין, מחליטים בעצמם ופועלים כרצונם. לא משנה כמה אנשים יש סביבם, מבחינתם האנשים האלה לא קיימים. עבור צורר המשיח, הם לא יותר מאוויר. בהתחשב בכך, האם יש היבט אמיתי לשותפות שלהם עם אחרים? כלל לא, הם פשוט יוצאים ידי חובה ומעמידים פנים. אחרים אומרים להם: "למה אינך משתף עם כולם כשאתה נתקל בבעיה?" הם עונים: "מה הם יודעים? אני מנהיג הצוות, אני הוא זה שמחליט". האחרים אומרים: "ולמה לא שיתפת עם השותף שלך?" הם עונים: "אמרתי לו, לא הייתה לו דעה בעניין". הם משתמשים בכך שלאנשים אחרים אין דעה, או שהם לא מסוגלים לחשוב בעצמם כתירוצים כדי להסתיר את העובדה שהם עושים דין לעצמם. וזה לא מלווה אפילו בשמץ של התבוננות פנימית. עבור אדם מסוג זה, יהיה זה בלתי אפשרי לקבל את האמת. זו בעיה בטבעו של צורר המשיח.

כיצד ניתן להסביר וליישם בפועל את המונח "שיתוף פעולה"? (לדון בדברים כשהם עולים). כן, זו דרך אחת ליישם זאת בפועל. מה עוד? (איזון בין חולשותיו של האחד לבין חוזקותיו של האחר, פיקוח הדדי). זה מתאים לחלוטין; יישום בפועל באופן זה הוא שיתוף פעולה בהרמוניה. האם יש עוד? לשאול לדעתו של האחר כשדברים קורים – האין זה שיתוף פעולה? (כן). אם אדם אחד משתף על דעותיו, והאחר גם הוא משתף על דעותיו, ובסופו של דבר הם פשוט מקבלים את השיתוף של האדם הראשון, למה לטרוח מלכתחילה? זה לא שיתוף פעולה – זה לא עולה בקנה אחד עם העקרונות, וזה לא מניב את התוצאות של שיתוף פעולה. אם אתה מדבר עוד ועוד, כמו מכונת ירייה, ולא מאפשר לאחרים שרוצים בכך לדבר, ואינך מקשיב לאחרים גם אחרי שביטאת את כל הרעיונות שלך, האם זה דיון? האם זה שיתוף? הדבר נעשה רק כדי לצאת ידי חובה – זהו לא שיתוף פעולה. מהו אם כן שיתוף פעולה? שיתוף פעולה מתקיים כאשר אתה מבקש לשמוע את דעותיו והשקפותיו של האחר לאחר שהבעת את רעיונותיך והחלטותיך, ואז אתם משווים את ההצהרות וההשקפות שלכם אלה מול אלה, כאשר מספר אנשים מחילים עליהן ביחד הבחנה ומחפשים את העקרונות, וכך מגיעים להבנה משותפת וקובעים את הנתיב הנכון ליישום בפועל. זו המשמעות של דיון ושיתוף – זו המשמעות של "שיתוף פעולה". יש אנשים שכמנהיגים, לא יכולים לראות עניין מסוים לאשורו, אך לא ידונו בו עם אחרים עד שלא תהיה להם ברירה. ואז הם אומרים לקבוצה: "אני לא יכול לטפל בעניין הזה באופן אוטוקרטי; אני צריך לשתף פעולה בהרמוניה עם כולם. אאפשר לכולכם להביע את דעותיכם בעניין ולדון בו על מנת לקבוע מהו הדבר הנכון שעלינו לעשות". לאחר שכולם מדברים ואומרים את דברם, הם שואלים את המנהיג מה דעתו. הוא אומר: "אני רוצה את מה שכולם רוצים – גם אני חשבתי כך. זה מה שתכננתי מלכתחילה, ודיון זה מבטיח הסכמה כללית". האם זו הערה כנה? יש בה כתם. הוא כלל לא יכול לראות את העניין לאשורו, ובדבריו יש כוונה להטעות אנשים ולהערים עליהם – הם נועדו לגרום לאנשים להעריך אותו. הבקשה שלו לשמוע את הדעות של כולם היא רק עניין פורמלי, שנועד לגרום לכולם לומר שהוא לא פועל באופן דיקטטורי או אוטוקרטי. הוא משתמש בשיטה הזו כדי להסתיר דברים, ועל ידי כך להימנע מהתווית הזו. העובדה היא שבזמן שכולם מדברים, הוא כלל לא מקשיב וכלל לא מפנים את מה שהם אומרים. כמו כן, הוא לא פועל בכנות כשהוא מאפשר לכולם לדבר. על פניו, הוא מאפשר לכולם לשתף ולקיים דיון, אך במציאות, הוא מאפשר לכולם לדבר רק כדי למצוא שיטה שתואמת את כוונותיו שלו. ולאחר שהוא מחליט מהי הדרך המתאימה לפעול, הוא כופה על אנשים לקבל את מה שהוא מתכוון לעשות, בין אם הוא צודק או לא, וגורם לכולם לחשוב שדרכו היא הנכונה, ושלזה כולם מתכוונים. בסופו של דבר, הוא מבצע זאת בכוחניות. האם זה בעיניכם שיתוף פעולה? לא – אם כך, איך הייתם מכנים זאת? הוא מתנהג כדיקטטור. בין אם הוא צודק או טועה, הוא רוצה שתהיה לו המילה האחרונה והבלעדית. יתר על כן, כאשר משהו קורה והוא לא יכול לראות את הדבר לאשורו, הוא מבקש מכולם לדבר ראשונים. לאחר שהם מדברים, הוא מסכם את השקפותיהם ובוחר מתוכן שיטה שהוא אוהב ונראית לו מתאימה, וגורם לכולם לקבל אותה. הוא מעמיד פנים כאילו הוא משתף פעולה, אך התוצאה היא שהוא עדיין פועל כפי שהוא מתכוון – הוא עדיין זה שיש לו את המילה האחרונה והבלעדית. הוא מוצא פגמים ומחפש נקודות תורפה בדברי כולם, מפרש אותם וקובע את הטון, ואז מסכם הכול לכדי אמירה אחת שלמה ומדויקת המשמשת אותו לקבלת החלטה, ובכך הוא מראה לכולם שהוא נעלה על אחרים. כלפי חוץ נראה שהוא שומע את המסרים של כולם, והוא אכן מאפשר לכולם לדבר. אך העובדה היא שבסופו של דבר הוא לבדו מקבל את ההחלטה. למעשה, ההחלטה מורכבת מן התובנות וההשקפות של כולם, שאותן הוא רק מסכם ומנסח בצורה מעט יותר שלמה ומדויקת. יש אנשים שלא יכולים לראות את הדבר לאשורו, ולכן חושבים שהוא זה שנעלה עליהם. מהו אופיה של פעולה כזו מצדו? האין זו ערמומיות קיצונית? הוא מסכם את דברי כולם ומגדיר אותם כמסרים שלו-עצמו, כדי שאנשים יסגדו לו ויצייתו לו; ובסופו של דבר, כולם פועלים כרצונו. האם זהו שיתוף פעולה הרמוני? זו גאוותנות וצדקנות, דיקטטורה – הוא לוקח את כל הקרדיט לעצמו. אנשים כאלה הם כל כך צבועים, כה גאוותנים וצדקנים כשהם משתפים פעולה עם אחרים, ואנשים יגלו זאת במוקדם או במאוחר.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

"הם שרירותיים ודיקטטוריים, לעולם אינם משתפים עם אחרים, ומאלצים אחרים לציית להם" – מה ההתנהגות הזאת של צוררי משיח מסמלת בראש ובראשונה? הצביון שלהם מרושע ואכזרי, והם ניחנים ברצון עז במיוחד לשלוט באחרים – רצון שחורג מגבולות הרציונליות האנושית הרגילה. נוסף על כך, מהי ההבנה או ההשקפה והגישה שלהם לגבי החובה שהם מבצעים? במה זה שונה ממי שבאמת מבצעים את חובתם? מי שבאמת מבצעים את חובתם מחפשים עקרונות עבור מה שהם עושים, דבר שמהווה דרישה יסודית. אבל איך צוררי משיח תופסים את החובה שהם מבצעים? אילו צביון ומהות נחשפים דרך ביצוע החובה שלהם? הם ניצבים בעמדה גבוהה ומתנשאים על מי שמתחתם. מרגע שהם נבחרים להנהיג, הם מתחילים לראות בעצמם יחידי סגולה ומורמים מעם. הם אינם מקבלים את החובה שלהם מן האל. מרגע שהם משיגים עמדה מסוימת, הם מרגישים שהמעמד שלהם חשוב, שכוח רב בידיהם ושהם יחידי סגולה, מה שמתיר להם להתנשא על אחרים ממרום מעמדם. בה בעת הם חושבים שהם יכולים לחלק פקודות ולפעול על דעת עצמם, ושאפילו לא צריכים להיות להם ספקות בגלל מעשיהם אלה. הם חושבים שהם יכולים לנצל את ההזדמנות לבצע חובה כדי לרצות את תאוותם לסמכות, כדי להשביע את רצונם ואת שאיפתם לשלוט ולהוביל אחרים באמצעות כוח. ניתן לומר שהם מרגישים שסוף סוף ניתנה בידם ההזדמנות שאיש לא יקרא תיגר על הסמכות שלהם. יש האומרים כי "הביטויים של צוררי משיח הם היותם שרירותיים ודיקטטוריים מבלי לשתף לעולם עם אחרים. אף על פי שלמנהיג שלנו גם יש צביון וגילויים של צוררי משיח, הוא לעתים קרובות משתף איתנו!" האם פירוש הדבר שהוא אינו צורר משיח? צוררי משיח מסוגלים לפעמים להעמיד פנים; אחרי סבב של שיתוף עם כולם והבנה ופיענוח של המחשבות של כולם – תוך זיהוי של מי שתואם להם ומי שלא – הם מקטלגים אותם. בעניינים עתידיים הם ידברו רק עם מי שביחסים טובים איתם ותואם להם. לעתים קרובות, מי שאינם מסונכרנים איתם נשארים כשהם מגששים באפלה לגבי רוב העניינים, והם עלולים אפילו למנוע מהם ספרים של דברי האל. האם פעלתם כך אי פעם, באופן שרירותי ודיקטטורי, מבלי לשתף אף פעם עם אחרים? בהחלט קורה שפועלים באופן שרירותי ודיקטטורי, אבל זה לא בהכרח המקרה לגבי אי שיתוף תמידי עם אחרים; מדי פעם אתה עשוי לשתף. ואולם אחרי השיתוף הדברים עדיין מתנהלים כפי שאתה אמרת. יש החושבים: "למרות השיתוף שלנו, בעצם כבר מזמן הכנתי תוכנית מסודרת. אני משתף איתך רק לשם הפורמליות, רק כדי שתדע שיש לי העקרונות שלי במה שאני עושה. אתה חושב שלא עמדתי על טיבך? בסופו של דבר אתה עדיין תצטרך לציית לי וללכת בדרך שלי." למעשה הם כבר מזמן החליטו בעומק ליבם. הם סבורים ש"יש לי כושר שכנוע ואני מסוגל לסובב כל טיעון לטובתי; אף אחד לא יכול לנצח אותי בדיבורים, ולכן באופן טבעי ילכו בדרך שלי." הם עשו את החישובים שלהם הרבה זמן מראש. הם מצב מעין זה קיים? הוויה שרירותית ודיקטטורית אינה התנהגות שנחשפת במקרה מעת לעת; צביון מסוים שולט בה. בהסתמך על אופן הדיבור או הפעולה שלהם היא עשויה שלא להיראות כשרירותית ודיקטטורית, אבל על פי הצביון וטבע מעשיהם הם אכן שרירותיים ודיקטטוריים. הם עושים את מה שנדרש באופן פורמלי ו"מקשיבים" לדעות של אחרים ומאפשרים לאחרים לדבר, מיידעים אותם בפרטי הבעיה, דנים במה שדברי האל דורשים – אבל הם נוקטים רטוריקה או ניסוחים מסוימים שיכווינו את האחרים להגיע להסכמה עימם. ומהי התוצאה הסופית? הכול מתפתח בהתאם לתוכניתם. זהו הפן הזדוני שלהם; זה נקרא גם לאלץ אחרים לציית להם, זוהי מעין כפייה "עדינה".

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

מהו ביטוי נוסף של השרירותיות והדיקטטוריות של צוררי משיח? הם לעולם אינם משתפים על האמת עם האחים והאחיות, וגם אינם פותרים בעיות אמיתיות של אנשים. תחת זאת הם רק מטיפים מוסר לאנשים באמצעות מילים ודוקטרינות, ואף מאלצים אחרים לציית להם. מה לגבי הגישה שלהם כלפי העליון וכלפי האל? היא אינה אלא רמייה והונאה. לא משנה אילו בעיות מתגלעות בכנסייה, הם לעולם אינם מדווחים שום דבר לעליון. לא משנה מה הם עושים, הם לעולם לא נועצים בעליון. נראה כאילו אין להם שום בעיות שמצריכות שיתוף או הדרכה מהעליון – כל מה שהם עושים הוא חשאי וסודי ונעשה מאחורי הקלעים. זה נקרא מניפולציה חשאית, שבאמצעותה הם מקווים להיות הקובעים והפוסקים האחרונים. ואולם לפעמים הם גם עוטים מסכה ומעלים זוטות לבירור עם העליון, מתחזים למי שחותרים אל האמת וגורמים לעליון להאמין בטעות שהם מחפשים בקפדנות מרבית אחר האמת בכל דבר. בפועל, הם לעולם אינם מבקשים הדרכה בשום עניין מהותי, מחליטים באופן חד צדדי ואינם מערבים את העליון. אם וכאשר עולה בעיה כלשהי, סביר עוד פחות שהם ידווחו עליה, מחשש שהיא עשויה לפגוע בכוחם, במעמדם או בשמם. צוררי משיח פועלים באופן שרירותי ודיקטטורי; הם לעולם אינם משתפים עם אחרים והם מאלצים אותם לציית להם. במילים פשוטות, הביטויים העיקריים של ההתנהגות הזאת הם עיסוק בניהול אישי; טיפוח של ההשפעה שלהם, של הקליקה האישית שלהם ושל הקשרים שלהם; קידום יוזמות משלהם; ולאחר מכן הם עושים מה שמתחשק להם, עוסקים בדברים שמיטיבים עימם ופועלים בלי שקיפות. השאיפה והרצון של צוררי משיח שאחרים יתמסרו להם הם חזקים במיוחד; הם מצפים מאנשים שיצייתו להם כמו צייד שמאלף את כלבי הציד שלו להישמע לפקודותיו. הם אינם מאפשרים שום הבחנה בין טוב ורע ומתעקשים על ציות ועל התמסרות מוחלטים.

אפשר לזהות ביטוי נוסף של השרירותיות והדיקטטוריות של צוררי משיח בתרחיש הבא. אם לדוגמה המנהיג של כנסייה מסוימת הוא צורר משיח, ואם מנהיגים ועובדים בכירים מתכוונים ללמוד את עבודת הכנסייה הזאת ולהתערב בה, האם צורר המשיח הזה יסכים? בשום פנים ואופן לא. באיזו מידה הוא שולט בכנסייה? כמו מבצר בלתי חדיר, שמחט לא יכולה לנקב ומים לא יכולים לחלחל לתוכו, הוא אינו מתיר לשום אדם אחר להיות מעורב או לחקור. כאשר נודע לו שמנהיגים ועובדים מגיעים ללמוד אודות העבודה, הוא אומר לאחים ולאחיות: "אני לא יודע מה מטרת בואם של האנשים האלה. הם לא מבינים את המצב האמיתי של הכנסייה שלנו. אם הם יתערבו, הם עלולים להפריע לעבודת הכנסייה שלנו." זה האופן שהוא מטעה בו את האחים והאחיות. ברגע שהמנהיגים והעובדים מגיעים, הוא מוצא שלל סיבות ותירוצים למנוע מהאחים ומהאחיות ליצור איתם קשר, בעודו מארח בצביעות את המנהיגים והעובדים ומשגיח שיהיו מבודדים במקום אחד במסווה של דאגה לבטיחותם; אבל למעשה הדבר נועד למנוע מהם לפגוש את האחים והאחיות וללמוד מהם על המצב. כאשר המנהיגים והעובדים שואלים על מצב העבודה, צורר המשיח עוסק בהטעיה באמצעות הצגה של מצג שווא; הוא מרמה את הבכירים ממנו ומסתיר את האמת מאלה שתחתיו, מקשט את הצהרותיו ומפריז בדבריו על יעילות העבודה כדי להטעותם. כאשר המנהיגים והעובדים מציעים להיפגש עם האחים והאחיות מהכנסייה, הוא משיב, "לא עשיתי שום סידורים! לא הודעת לי מראש שאתה בא. אם היית מודיע, הייתי מסדר שכמה מהאחים והאחיות יפגשו אותך. אבל בהתחשב באווירה העוינת הנוכחית, מסיבות בטיחותיות מוטב שלא תיפגשו עם האחים והאחיות." אף שדבריו נשמעים הגיוניים, אדם בעל הבחנה מסוגל לעמוד על הבעיה: "הוא לא רוצה שהמנהיגים והעובדים ייפגשו עם האחים והאחיות כי הוא חושש להיחשף, מפחד שיתגלו הפגמים והחריגות בעבודתו." צורר המשיח שולט מקרוב באחים ובאחיות של הכנסייה. אם המנהיגים והעובדים אינם אחראים, צורר המשיח יכול בקלות להונות אותם ולשטות בהם. מהו מצבם האמיתי של האחים והאחיות בכנסייה? מהם הקשיים שלהם שנותרים ללא מענה? האם שיתופי העליון, דרשותיו והספרים של דברי האל מחולקים לאחים ולאחיות במועד? כיצד הפרויקטים השונים של הכנסייה מתקדמים והאם ישנן חריגות או בעיות? – את כל אלה המנהיגים והעובדים לא ידעו. האחים והאחיות גם אינם מודעים לסידורי עבודה חדשים בבית האל; באופן זה צורר המשיח שולט בכנסייה באופן מלא, מרכז את כל הכוח בידיו והוא הפוסק האחרון בעניינים. לאחים ולאחיות בכנסייה אין שום הזדמנות ליצור קשר עם המנהיגים ועם העובדים הבכירים, ומכיוון שהם אינם יודעים את האמת לאשורה, הם הולכים שולל ונשלטים בידי צורר המשיח. ללא קשר לאופן שבו מדבר צורר המשיח, המנהיגים והעובדים העורכים ביקורת הם חסרי הבחנה, ואף על פי כן הם סבורים שצורר המשיח עושה עבודה טובה ובוטחים בו באופן מלא. דבר זה שקול להפקדת אנשיו הנבחרים של האל בידי צורר המשיח. אם בעת ההטעיה של צורר המשיח המנהיגים והעובדים אינם מסוגלים להבחין, אינם אחראים ואינם יודעים כיצד לטפל בכך, האין זה מעכב את עבודת הכנסייה ומזיק לאנשיו הנבחרים של האל? מנהיגים ועובדים כאלה, האין הם מנהיגי שקר ועובדי שקר? המנהיגים והעובדים חייבים להתערב ולחקור לגבי כנסייה הנשלטת בידי צורר משיח, והם צריכים לטפל בצורר המשיח ללא דיחוי ולהיפטר ממנו – על כך אין עוררין. כאשר ישנם מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה אמיתית ומתעלמים מהטעיית אנשיו הנבחרים של האל בידי צורר המשיח, האנשים הנבחרים צריכים לחשוף את מנהיגי השקר ועובדי השקר האלה, לדווח עליהם, לסלק אותם מתפקידיהם ולהחליפם במנהיגים טובים. זו הדרך היחידה לפתור ביסודיות את הבעיה של הטעיית אנשים על ידי צורר משיח. יש שיאמרו: "ייתכן שמנהיגים ועובדים כאלה ניחנים באיכות נמוכה והם חסרי הבחנה, וזו הסיבה שהם לא הצליחו לטפל בבעיה של צורר המשיח ולפתור אותה. הם לא עושים זאת במתכוון; האם לא צריך לתת להם עוד הזדמנות?" למנהיגים מבולבלים כאלה לא צריך לתת הזדמנויות נוספות. אם תינתן להם הזדמנות נוספת, הם רק ימשיכו לפגוע באנשיו הנבחרים של האל. זאת משום שהם אינם אנשים שחותרים אל האמת; הם חסרי מצפון והיגיון ומעשיהם אינם מבוססים על עקרונות – הם אנשים מתועבים שיש לסלק!

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

ניתחנו היום את ביטויי ההתנהגות השרירותית והדיקטטורית של צוררי משיח מהיבט אחד. מהיבט אחר, באמצעות ניתוח הביטויים האלה, הכול נעשים מודעים שאפילו אם אינך צורר משיח, עצם היותך ניחן בביטויים כאלה קושר אותך לאיכות של צוררי משיח. האם פעולה באופן שרירותי ודיקטטורי היא ביטוי של אנושיות רגילה? בשום פנים ואופן לא; זהו בבירור מפגן של צביון מושחת. לא משנה עד כמה המעמד שלך גבוה או כמה חובות אתה מסוגל לבצע, אם אתה מסוגל ללמוד לשתף עם אחרים, אזי אתה מקיים את עקרונות-האמת, דבר המהווה דרישת סף. למה אומרים שללמוד לשתף עם אחרים שקול לקיום עקרונות? אם אתה מסוגל ללמוד לשתף, זה מוכיח שאינך מתייחס למעמד שלך כאל מקור הכנסה ושאינך מתייחס אליו יותר מדי ברצינות. לא משנה כמה רם המעמד שלך, אתה מבצע את חובתך. פעולותיך נעשות לצורך ביצוע חובתך, לא עבור מעמד. בה בעת כאשר אתה נתקל בבעיה, אם אתה מסוגל ללמוד לשתף – ולא משנה אם זה עם אחים ואחיות מן השורה או עם בעלי תפקיד אחרים – אם אתה מסוגל לחפש ולשתף איתם, מה זה מוכיח? זה מוכיח שיש לך גישה של חיפוש ושל התמסרות לאמת, דבר שקודם כול משקף את הגישה שלך כלפי האל וכלפי האמת. יתר על כן, ביצוע החובה שלך הוא האחריות שלך, וחיפוש אחר האמת בעבודתך הוא הנתיב שעליך ללכת בו. אשר לאופן שבו אחרים מגיבים על החלטותיך, בין אם הם יכולים להתמסר או כיצד הם מתמסרים – זה עניינם; אבל השאלה אם אתה מסוגל לבצע כראוי את חובתך ולעמוד בסטנדרטים היא עניינך. אתה חייב להבין את העקרונות של ביצוע חובה; זה לא קשור להתמסרות לאדם כלשהו, אלא להתמסרות לעקרונות-האמת. אם לדעתך אתה מבין את עקרונות-האמת ובאמצעות שיתוף עם כולם אתה משיג הסכמה רחבה ומקובל על הכול שהיא ראויה, אבל יש כמה אנשים סרבנים שרוצים לגרום צרות, מה צריך לעשות במצב כזה? במקרה כזה המיעוט צריך ללכת עם הרוב. מכיוון שרוב האנשים הגיעו להסכמה, למה הם באים לחולל צרות? האם הם מנסים במכוון לגרום להשמדה? הם יכולים לבטא את דעותיהם כדי לאפשר לכולם להבחין בהם, ואם הכול אומרים שהדעות שלהם אינן תואמות לעקרונות ואינן בנות קיימא, אזי הם צריכים לזנוח את השקפותיהם ולהפסיק לדבוק בהן. מהו העיקרון המנחה בטיפול בעניין זה? אדם צריך לקיים את מה שנכון ולא לאלץ אחרים לציית למה ששגוי. מובן?

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

מהו הסטנדרט לקביעה אם אדם מבצע את חובתו באופן הולם? אם הנתיב של ביצוע חובתו נכון, הכיוון נכון והכוונה נכונה; אם המקור נכון והעקרונות נכונים-אם ההיבטים האלה נכונים, אזי החובה מבוצעת באופן הולם. אנשים רבים מבינים זאת בתיאוריה, אך נעשים מבולבלים כאשר משהו באמת קורה להם. לסיכום, אציג בפניכם עיקרון: אל תפעלו באופן שרירותי וחד צדדי כאשר אתם מתמודדים עם מצבים. מדוע לא לפעול באופן שרירותי וחד צדדי? ראשית, פעולה באופן כזה אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות לביצוע חובה. דבר נוסף, חובה אינה עניינך הפרטי; אינך עושה אותה למען עצמך, אינך עוסק בניהול עצמך, זהו לא עניינך האישי. בבית האל, אין זה משנה מה אתה עושה, אתה לא עובד על יוזמה אישית שלך; זו העבודה של בית האל, זו עבודתו של האל. עליך לזכור תמיד את הידע והמודעות הללו ולומר: "זה לא ענייני האישי; אני מבצע את חובתי וממלא את אחריותי. אני עושה את עבודת הכנסייה. זו משימה שהאל הפקיד בידי ואני עושה אותה למענו. זו חובתי, זה לא ענייני הפרטי". זהו הדבר הראשון שאנשים צריכים להבין. אם אתה מתייחס לחובה כאל ענייניך האישיים ואינך מחפש את עקרונות-האמת כאשר אתה פועל, ומבצע אותה בהתאם למניעים, להשקפות ולאג'נדה האישיים שלך, סביר להניח שתעשה טעויות. אם כך, כיצד עליך לפעול אם תעשה הבחנה ברורה מאוד בין חובתך לבין ענייניך האישיים, ותהיה מודע לכך שזוהי חובה? (אחפש את מה שהאל מבקש ואחפש עקרונות.) נכון. אם משהו קורה לך ואתה לא מבין את האמת, ויש לך מושג כלשהו אבל הדברים עדיין לא ברורים לך, עליך למצוא אחים ואחיות שמבינים את האמת ולשתף איתם; זהו חיפוש האמת, ולפני הכול, זו הגישה שצריכה להיות לך כלפי חובתך. אתה לא אמור להחליט על דברים על סמך מה שאתה חושב שמתאים, ואז להכות על השולחן ולומר שהתיק נסגר – דבר זה מוביל בקלות לבעיות. חובה היא לא עניינך האישי; ענייני בית האל אינם עסק אישי של איש, בין אם הם גדולים או קטנים. כל עוד הדבר קשור לחובה, זה לא עניין פרטי שלך, זה לא עניין אישי שלך – חובה עוסקת באמת, והיא עוסקת בעיקרון. אם כך, מה הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות? עליכם לחפש את האמת ולחפש את העקרונות. ואם אינכם מבינים את האמת, עליכם לחפש תחילה את העקרונות; אם אתה כבר מבין את האמת, יהיה לכם קל לזהות את העקרונות. מה אתה צריך לעשות אם אינך מבין את העקרונות? יש דרך: אתה יכול לשתף עם אלה שכן מבינים. אל תניח תמיד שאתה מבין הכול ושאתה תמיד צודקי; זוהי דרך קלה לעשות טעויות. איזה מין צביון הוא זה כאשר אתה תמיד רוצה לומר את המילה האחרונה? זו גאוותנות וצדקנות, זה לפעול באופן שרירותי וחד צדדי. יש אנשים שחושבים: "אני אקדמאי, אני יותר תרבותי מכם, יש לי יכולת הבנה, לכולכם יש שיעור קומה נמוך ואתם לא מבינים את האמת, אז אתם צריכים להקשיב לכל מה שאני אומר. רק אני יכול לקבל את ההחלטות!" איך ההשקפה הזאת? אם יש לך השקפה כזו, אתה תיתקל בצרות; לעולם לא תבצע את חובתך היטב. איך תוכל לבצע את חובתך היטב כאשר אתה תמיד רוצה להיות זה שיש לו את המילה האחרונה, ללא שיתוף פעולה הרמוני? ביצוע חובתך בדרך זו בהחלט לא ישיג את המטרה. למה אני אומר זאת? אתה תמיד רוצה להגביל אחרים ולגרום להם להקשיב לך; אתה לא מפנים דבר מכל מה שמישהו אחר אומר. זו דעה קדומה ועקשנות, זו גם גאוותנות וצדקנות. בדרך זו, לא רק שלא תצליח לבצע היטב את חובתך, אלא גם תקשה על אחרים לבצע היטב את חובתם. זוהי תוצאה של צביון גאוותני... יש אנשים שיש להם צביון גאוותני וצדקני; הם לא מוכנים לשתף על האמת ותמיד רוצים לומר את המילה האחרונה. האם מישהו שהוא כה גאוותן וצדקן יכול לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים? האל דורש מאנשים לשתף פעולה בהרמוניה בביצוע חובתם כדי לפתור את צביונם המושחת, לעזור להם ללמוד התמסרות לעבודתו של האל במהלך ביצוע חובתם, להשליך מעליהם את צביונם המושחת ובכך להשיג ביצוע הולם של חובה. לסרב לשתף פעולה עם אחרים, לרצות לפעול באופן שרירותי וחד-צדדי ולגרום לכולם להקשיב לך – האם זו הגישה שצריכה להיות לך כלפי חובתך? גישתך כלפי ביצוע חובתך קשורה להיווכחות שלך בחיים. האל לא מתעניין במה שקורה לך בכל יום, או כמה עבודה אתה עושה וכמה מאמץ אתה משקיע – הוא מסתכל על גישתך לדברים האלה. ולמה מתייחסת הגישה שבה אתה עושה את הדברים האלה והדרך שבה אתה עושה אותם? היא מתייחסת לשאלה אם אתה חותר אל האמת או לא, וגם להיווכחות שלך בחיים. האל מביט בהיווכחותך בחיים, בנתיב שבו אתה הולך. אם תלך בנתיב החתירה אל האמת ותהיה לך היווכחות בחיים, תוכל לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה כאשר תבצע את חובתך, ותבצע בקלות את חובתך באופן הולם. אך אם במהלך ביצוע חובתך תדגיש ללא הרף שיש לך הון, שאתה מבין את תחום עבודתך, שיש לך ניסיון, שאתה מתחשב בכוונותיו של האל וחותר אל האמת יותר מכל אחד אחר, ואם תחשוב אז שבגלל הדברים האלה אתה כשיר לומר את המילה האחרונה ולא תדון בשום דבר עם אף אחד אחר, תמיד תקבע חוקים לעצמך ותעסוק בניהול עצמך, ותמיד תרצה להיות "הפרח היחיד שפורח", האם אז תצעד בנתיב ההיווכחות בחיים? לא – זוהי חתירה למעמד, זו הליכה בנתיבו של פאולוס, זהו לא נתיב ההיווכחות בחיים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מהו ביצוע הולם של חובה?

כיצד עליכם להתמודד עם קשיים בהם אתם נתקלים בעת ביצוע חובתכם? הדרך הטובה ביותר היא שכולם יחפשו יחד את האמת כדי לפתור בעיה ולהגיע להסכמה. כל עוד תבינו את העקרונות, תדעו מה לעשות. זוהי הדרך האופטימלית לפתור בעיות. אם אינכם מחפשים את האמת כדי לפתור בעיה, ובמקום זאת פועלים רק על פי התפיסות והדמיונות האישיים שלכם, אזי אינכם מבצעים את חובתכם. מה ההבדל בין הדרך הזו לבין עבודה בחברת כופרים או בעולמו של השטן? ביתו של האל נשלט על ידי האמת ועל ידי האל. אין זה משנה איזו בעיה מופיעה, יש לחפש את האמת כדי לפתור אותה. בלי קשר למספר הדעות השונות או עד כמה הן שונות זו מזו, יש להעלות את כולן ולשתף אותן. ואז, לאחר שמשיגים הסכמה כללית, יש לפעול בהתאם לעקרונות. בדרך זו, לא רק שתוכלו לפתור את הבעיה, אלא תוכלו גם ליישם את האמת בפועל ולמלא כראוי את חובתכם. תוכלו להשיג גם שיתוף פעולה הרמוני בתהליך של פתרון הבעיה. אם כל מי שמבצעים את חובתם אוהבים את האמת, קל להם לקבל את האמת ולהתמסר אליה; אך אם הם גאוותנים וצדקנים, אזי לא קל להם לקבל את האמת אפילו כשאנשים משתפים עליה. יש אנשים שלא מבינים את האמת, אבל תמיד רוצים שאחרים יקשיבו להם. אנשים כאלה רק מפריעים לאחרים בביצוע חובתם. זהו שורש הבעיה והיא חייבת להיפתר לפני שניתן יהיה לבצע חובה כראוי. כאשר אדם מבצע את חובתו, אם הוא תמיד גאוותן ועיקש, תמיד מקבל החלטות בעצמו, עושה הכל בפזיזות וכאוות נפשו, בלי לשתף פעולה או לדון בדברים עם אנשים אחרים, ובלי לחפש את עקרונות האמת – איזה מין יחס זה כלפי חובתו של האדם? האם אפשר למלא חובה כראוי בדרך זו? אם אדם מסוג זה לעולם לא מקבל גיזום, לא מקבל בכלל את האמת, וממשיך לעשות דברים בדרכו שלו, בפזיזות וכאוות נפשו, מבלי להכות על חטא או להשתנות – אזי אין זו בעיית גישה בלבד, אלא בעיה באנושיות שלו ובאופיו. זהו אדם חסר אנושיות. האם אדם חסר אנושיות יכול למלא את חובתו כראוי? כמובן שלא. אם אדם, בעודו מבצע את חובתו, מבצע אפילו כל מיני מעשים מחפירים ומפריע לעבודת הכנסייה, הרי שהוא אדם רע. אנשים כאלה אינם כשירים לבצע את חובתם. ביצוע חובתם גורם להפרעה ולנזק בלבד והם גורמים ליותר נזק מתועלת. לכן יש לפסול אותם מביצוע חובתם ולטהר אותם מהכנסייה. זו הסיבה לכך שהיכולת של האדם לבצע היטב את חובתו אינה תלויה באיכותו בלבד, אלא בעיקר בגישה שלו לחובתו, באופיו, אם האנושיות שלו טובה או רעה, ואם הוא מסוגל לקבל את האמת. אלה הן בעיות השורש.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני

חיוני ללמוד כיצד להתמודד עם מצב שבו לאנשים יש בעיות בשיתוף פעולה עם אחרים במהלך ביצוע חובתם. מהו העיקרון להתמודדות איתם? איזו השפעה יש להשיג? עליך ללמוד לעבוד בהרמוניה עם כולם, ולהיות באינטראקציה עם אחרים בהתאם לאמת, דבר האל ועקרונות, לא בהתאם לרגשות או בפזיזות. בדרך זו, האם האמת לא תשלוט בכנסייה? כל עוד האמת תשלוט, האם דברים לא יטופלו באופן הוגן והגיוני? האם אינכם חושבים ששיתוף פעולה הרמוני יועיל לכולם? (כן, הוא יועיל.) עשיית דברים בדרך זו מאוד מועילה עבורכם. קודם כל, היא חינוכית ובעלת ערך עבורכם כאשר אתם מבצעים את חובתכם. נוסף על כך, היא מונעת בעדכם לעשות טעויות, לגרום לשיבושים ולהפרעות וללכת בנתיב של צוררי משיח. האם אתם פוחדים ללכת בנתיב של צוררי משיח? (כן.) האם פחד בפני עצמו מועיל? לא – פחד לבדו אינו יכול לפתור את הבעיה. נורמלי לפחד מהליכה בנתיב של צוררי משיח. זה מראה שהאדם אוהב את האמת, שהוא אדם שמוכן לשאוף אל האמת ולחתור אליה. אם יש בלבכם פחד, עליכם לחפש את האמת ולמצוא את הנתיב ליישום בפועל. עליכם להתחיל בלמידה כיצד לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה. אם תהיה לכם בעיה, פתרו אותה בשיתוף ובדיון כדי שכולם יוכלו להבין את העקרונות, וכן את ההנמקה והתוכנית הספציפיות לגבי ההחלטה. האם לא תימנע כך מקבלת החלטות לבד? בנוסף, אם יש לך לב ירא-אל, תהיה מסוגל לקבל באופן טבעי את בחינת האל, אך עליך ללמוד לקבל גם את הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל, והדבר ידרוש ממך סובלנות וקבלה. אם תראה מישהו מפקח עליך, בודק את עבודתך או בודק אותך ללא ידיעתך, וזה יגרום לך להתלהם, להתייחס לאדם זה כאל אויב ולתעב אותו, ואפילו לתקוף אותו, להתייחס אליו כאל בוגד ולהשתוקק שהוא ייעלם, אזי זוהי צרה. האם זה לא נאלח ביותר? מה ההבדל בין זה לבין מלך שד? האם זו התייחסות הוגנת לאנשים? אם תלך בנתיב הנכון ותפעל בדרך הנכונה, למה שתחשוש מכך שאנשים יבדקו אותך? אם אתה מפחד, זה מראה שמשהו אורב בליבך. אם אתה יודע בליבך שיש לך בעיה, עליך לקבל את השיפוט והייסור של האל. זה סביר. אם אתה יודע שיש לך בעיה אך אינך מאפשר לאף אחד לפקח עליך, לבדוק את עבודתך או לחקור את הבעיה שלך, אזי אתה מתנהג בצורה לא סבירה ביותר, אתה מורד באל ומתנגד לו, ובמקרה זה, הבעיה שלך אף חמורה עוד יותר. אם אנשיו הנבחרים של האל יבחינו שאתה אדם רע או חסר אמונה, אזי ההשלכות יהיו מדאיגות עוד יותר. לפיכך, אלה אשר יכולים לקבל את הפיקוח, הבחינה והביקורת של אחרים, הם האנשים ההגיוניים מכולם, יש להם סובלנות ואנושיות רגילה. כאשר תגלה שעשית משהו לא נכון או שתהיה לך התגלות של צביון מושחת, אם תהיה מסוגל להיפתח בפני אנשים ולחלוק איתם, זה יעזור לסובבים אותך לפקוח עליך עין. בהחלט יש צורך לקבל פיקוח, אך הדבר העיקרי הוא להתפלל לאל ולסמוך עליו, תוך שאתה מעמיד את עצמך לבחינה מתמדת. במיוחד כאשר הלכת בדרך הלא-נכונה או עשית משהו לא בסדר, או כאשר אתה עומד לפעול או להחליט על משהו בעצמך, ומישהו בקרבת מקום מזכיר זאת ומתריע בפניך, עליך לקבל זאת ולמהר להרהר בעצמך, להודות בטעות שלך ולתקן אותה. הדבר יכול למנוע ממך מלעלות על הנתיב של צוררי משיח. אם יהיה מישהו שיעזור לך ויתריע בפניך בדרך זו, האם לא תהיה מוגן מבלי לדעת זאת? אתה תהיה מוגן – זוהי ההגנה שלך. לכן, אל תשמור על עצמך תמיד מפני אחיך ואחיותיך, או מפני אנשים סביבך. אל תסווה את עצמך ואל תסתיר את עצמך, בלי לאפשר לאחרים להבין אותך או לראות מי אתה. אם לבך ישמור תמיד על עצמו מפני אחרים, זה ישפיע על החיפוש שלך את האמת ותחמיץ בקלות את עבודת רוח הקודש, וכן הזדמנויות רבות להפוך למושלם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני

מה חייב אדם לעשות כדי לבצע היטב את חובתו? עליו לבצע אותה בכל ליבו ועם כל האנרגיה שלו. ביצוע בכל ליבו ועם כל האנרגיה שלו פירושו להשקיע את כל מחשבותיו בביצוע חובתו ולא לתת לדברים אחרים להעסיק אותו, ואז ליישם את האנרגיה שיש לו, להפעיל את כל כוחו, ולהביא את איכותו, כישרונותיו, חוזקותיו ואת הדברים שהוא הבין לביצוע המשימה. אם אתה בעל יכולת תפיסה והבנה ויש לך רעיון טוב, עליך לחלוק אותו עם אחרים. זו המשמעות של שיתוף פעולה בהרמוניה. כך תבצע היטב את חובתך, כך תשיג ביצוע משביע רצון של חובתך. אם אתה תמיד רוצה לקחת הכול על עצמך, לעשות דברים גדולים לבד, אם תרצה שהפוקוס יהיה תמיד עליך ולא על אחרים, האם אתה מבצע את חובתך? מה שאתה עושה נקרא אוטוקרטיה; זה להציג הצגה. זו התנהגות שטנית, לא ביצוע חובה. אף אחד, לא משנה מהן החוזקות שלו או הכישרונות המיוחדים שלו, לא יכול לקחת על עצמו את כל העבודה; הוא חייב ללמוד לשתף פעולה בהרמוניה אם הוא רוצה לעשות היטב את עבודת הכנסייה. זו הסיבה ששיתוף פעולה הרמוני הוא עיקרון של יישום בפועל של ביצוע חובה. כל עוד תיתן את כל לבך, את כל האנרגיה שלך, את כל הנאמנות שלך ואת כל מה שאתה יכול לעשות, תבצע היטב את חובתך. אם יש לך מחשבה או רעיון, ספר על כך לאחרים; אל תימנע מלשתף ואל תסתיר זאת – אם יש לך הצעות, הצע אותן; רעיון שתואם את האמת, ואין זה חשוב מי העלה אותו, יש לקבל אותו ולציית לו. עשה זאת ותשיג שיתוף פעולה בהרמוניה. זו המשמעות של ביצוע חובה בנאמנות. בביצוע חובתך, אינך נדרש לקחת הכול על עצמך ואינך נדרש לעבוד קשה מדי, להיות "הפרח היחיד בפריחה" או להיות יוצא דופן; במקום זאת, אתה נדרש ללמוד כיצד לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה ולעשות כל מה שאתה יכול כדי למלא את האחריות שלך ולהפעיל את כל האנרגיה שלך. זו המשמעות של ביצוע חובתך. ביצוע חובתך פירושו להשתמש בכל הכוח והאור שיש בך כדי להשיג תוצאה. זה מספיק. אל תנסה להתרברב תמיד, לומר מילים גבוהות, לעשות דברים בעצמך. עליך ללמוד לעבוד עם אחרים ועליך להתמקד יותר בהקשבה להצעות של אחרים ובגילוי החוזקות שלהם. בדרך זו, שיתוף פעולה בהרמוניה הופך להיות קל. אם אתה תמיד מנסה להתרברב ורוצה שמה שאתה אומר ייעשה, אתה לא משתף פעולה בהרמוניה. מה אתה עושה? אתה גורם להפרעה ומחליש אחרים. לגרום להפרעה ולהחליש אחרים זה למלא את תפקידו של השטן; זה לא לבצע חובה. אם אתה עושה תמיד דברים שגורמים להפרעה ומחלישים אחרים, אזי אין זה משנה כמה מאמץ אתה משקיע או עד כמה אכפת לך, האל לא יזכור. אולי יש לך מעט חוזק, אך אם אתה מסוגל לעבוד עם אחרים, ומסוגל לקבל הצעות מתאימות, ואם יש לך מניעים נכונים ואתה יכול להגן על העבודה של בית האל, אזי אתה הוא האדם הנכון. לפעמים, תוכל לפתור בעיה בעזרת משפט יחיד ובכך להועיל לכולם; לפעמים, לאחר שתשתף על אמירה אחת של האמת, לכולם יהיה נתיב ליישום בפועל והם יהיו מסוגלים לעבוד יחד בהרמוניה, וכולם ישאפו אל מטרה משותפת ויחלקו את אותן השקפות ודעות, וכך העבודה תהיה יעילה במיוחד. גם אם אף אחד לא יזכור שאתה מילאת את התפקיד, ואולי לא תרגיש שהתאמצת מאוד, האל יראה שאתה אדם המיישם את האמת בפועל, אדם הפועל על פי העקרונות. האל יזכור שעשית זאת. זה נקרא לבצע את חובתך בנאמנות. אין זה משנה אילו קשיים יש לך בביצוע חובתך, למעשה, ניתן לפתור את כולם בקלות. כל עוד אתה אדם כן עם לב נוטה לאל, ואתה מסוגל לחפש אמת, אין בעיה שאינה ניתנת לפתרון. אם אינך מבין את האמת, תהיה חייב ללמוד לציית. אם יש מישהו שמבין את האמת או שמדבר בהתאם לאמת, עליך לקבל זאת ולציית. בשום פנים ואופן אסור לך לעשות דברים שמפריעים או מחלישים, ואל תפעל או תקבל החלטות בעצמך. כך, לא תעשה כל רע. עליך לזכור: ביצוע חובתך אינו עניין של עיסוק ביוזמה שלך או בניהול שלך. זו לא עבודה אישית שלך, זוהי עבודת הכנסייה ואתה רק תורם את החוזקות שלך. מה שאתה עושה בעבודת הניהול של האל אינו אלא חלק קטן בשיתוף הפעולה של האדם. החלק שלך הוא תפקיד קטן בלבד באיזו פינה. זו האחריות המוטלת עליך. ההיגיון הזה צריך להיות בלבך. וכך, לא משנה כמה אנשים מבצעים יחד את חובתם, או עם אילו קשיים הם מתמודדים, הדבר הראשון שכולם צריכים לעשות הוא להתפלל לאל ולשתף יחד, לחפש את האמת, ואז להחליט מהם העקרונות ליישום בפועל. כאשר הם יבצעו את חובתם בדרך זו, יהיה להם נתיב ליישום בפועל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני