דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אנשים יהירים ועקשנים מתקשים לקבל את האמת. כשהם שומעים משהו שאינו עולה בקנה אחד עם נקודות המבט, הדעות והמחשבות שלהם, הם לא מסוגלים לקבל זאת. לא אכפת להם אם הדברים שאנשים אומרים הם נכונים או שגויים, מי אמר אותם, באיזה הקשר נאמרו או אם הדבר קשור בתחומי האחריות והחובות שלהם. לא אכפת להם מהדברים האלה; דחוף להם קודם כול לספק את הרגשות שלהם. האין זו עקשנות? בסופו של דבר, מה אנשים מפסידים בגלל עקשנותם? הם מתקשים להגיע לאמת. אי־קבלת האמת נגרמת בשל טבעו המושחת של האדם, והתוצאה הסופית היא שאנשים אינם מסוגלים להגיע לאמת בקלות. כל דבר שנובע ממהות האופי של האדם עומד בסתירה לאמת ונטול כל קשר לאמת; שום דבר מסוג זה אינו עולה בקנה אחד עם האמת או מתקרב אליה. לכן, כדי לזכות בישועה, יש לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. אדם שאינו מסוגל לקבל את האמת ותמיד רוצה להתנהג על פי העדפותיו האישיות הוא אדם שאינו יכול לזכות בישועה. אם ברצונך ללכת בדרכו של האל ולמלא את חובתך היטב, תחילה עליך להימנע מהתנהגות פזיזה כשדברים לא מסתדרים כפי שציפית. קודם כול הירגע והיה שקט בפני האל, והתפלל לאלוהים בליבך וחפש אחריו. אל תהיה עקשן; קודם כול, הישמע לו. רק הלך רוח כזה יוכל להוביל אותך להיטיב לפתור בעיות. אם תוכל להתמיד בחיים בפני האל, ואם תהיה מסוגל להתפלל לאלוהים ותתור אחריו בכל אשר יאונה לך, ותתמודד עם האירועים בהלך רוח של ציות, לא תהיה חשיבות לשאלה בכמה דרכים מתבטא טבעך המושחת או במה חטאת בעבר – את כל אלה אפשר לפתור כל עוד אתה תר אחר האמת. תוכל לעמוד איתן בכל ניסיון. כל עוד יהיה לך הלך הרוח הנכון, כל עוד תהיה מסוגל לקבל את האמת ולהישמע לאלוהים בהתאם לדרישותיו, תוכל ליישם את האמת בפועל. אמנם לפעמים אתה עלול להיות קצת מרדני ומתקומם, ומפעם לפעם אתה מחפש נימוקים כדי להתגונן ואינך מסוגל לציית, אבל אם תוכל להתפלל לאלוהים ולשנות את מצבך המרדני, תוכל גם לקבל את האמת. אחרי שעשית זאת, נסה לברר מדוע עלו בך מרדנות והתקוממות שכאלה. מצא את הסיבה ואז חפש את האמת כדי לפתור אותה, וכך אותו היבט של טבעך המושחת יוכל להיטהר. אחרי כמה פעמים שבהן תשתקם ממעידות ונפילות, ועד שתוכל ליישם את האמת בפועל, טבעך המושחת כבר ייזנח בהדרגה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

יש אנשים שפועלים לעתים קרובות בצורה אקראית ופזיזה במהלך ביצוע חובותיהם. הם נוהגים בגחמנות רבה: כאשר הם שמחים הם עושים מעט מעבודתם, וכאשר הם אינם שמחים, הם מזעיפים פנים ואומרים: "היום אני במצב רוח רע. לא אוכל דבר ולא אבצע את חובתי". אנשים אחרים צריכים אז לנהל איתם משא ומתן ואומרים: "אי אפשר ככה. אתה לא יכול לנהוג בגחמנות". ומה עונים לכך האנשים האלה? "אני יודע שאי אפשר ככה, אבל גדלתי במשפחה עשירה ומיוחסת. הסבים והדודות שלי פינקו אותי, וההורים שלי היו עוד יותר גרועים. הייתי יקירם, בבת עינם, והם נכנעו לי בכל דבר ופינקו אותי. הדרך שבה גדלתי הותירה בי את המזג הקפריזי הזה, ולכן כשאני מבצע חובה בבית האל, אינני משוחח על דברים עם אחרים, אינני מחפש את האמת וגם אינני מתמסר לאל. האם אפשר להאשים אותי בכך?" האם ההבנה שלהם נכונה? האם זו גישה של חתירה אל האמת? (לא). בכל פעם שמישהו מתייחס לפגם קטן כלשהו בהם, למשל הדרך שבה הם לוקחים לעצמם את נתחי המזון הטובים ביותר בארוחות, או האופן שבו אכפת להם רק מעצמם מבלי לחשוב על אחרים, הם אומרים, "אני כזה מאז שהייתי ילד. ככה אני רגיל. מעולם לא חשבתי על אחרים. תמיד היו לי חיים של פינוק, עם הורים שהעריצו אותי וסבים שאהבו אותי ללא גבול. אני בבת עינם של כל בני המשפחה". זה גיבוב של שטויות וקשקושים מופרכים. האם אין בכך שמץ של חוסר בושה ועזות מצח? ההורים שלך אוהבים אותך ללא גבול – האם זה אומר שגם אנשים אחרים חייבים לנהוג כך? הקרובים שלך מעריצים ואוהבים אותך – האם זו סיבה לנהוג בפזיזות ובשרירותיות בבית האל? האם זו סיבה תקפה? האם זהו היחס הנכון כלפי הצביון המושחת שלך? האם זהו יחס של חתירה אחר האמת? (לא). בכל פעם שמשהו קורה לאנשים האלה, בכל עת שהם נתקלים בבעיה שקשורה בצביון המושחת שלהם או בחייהם, הם מחפשים צידוקים אובייקטיביים כדי לתרץ אותה, להסביר אותה או להצדיק אותה. הם לעולם לא מחפשים את האמת ולא מתפללים לאל, והם אינם מתייצבים לפני האל כדי להרהר בעצמם. ללא הרהור עצמי, האם אדם יכול להכיר את בעיותיו את שחיתותו? (לא). והאם הוא יכול להכות על חטא מבלי שיכיר את שחיתותו? (לא). אם אדם אינו יכול להכות על חטא, באיזה מצב הוא יחיה תמיד? האם זה לא יהיה מצב של מחילה עצמית? של תחושה, כי גם אם הוא נתן ביטוי לשחיתות, הוא לא עשה רע ולא הפר את הצווים המנהליים – וגם אם מה שעשה אינו תואם לעקרונות האמת, הרי שהדבר לא היה מכוון ולכן הוא נסלח? (כן). ובכן, האם זהו סוג המצב שבו צריך להימצא אדם שחותר אל האמת? ... אנשים גחמנים מאוד, אשר מתנהגים לעתים קרובות בפזיזות ובשרירותיות, אינם מקבלים את השיפוט והייסור של דברי האל וגם אינם מקבלים גיזום. לעתים קרובות הם גם מתרצים תירוצים בנוגע לחוסר יכולתם לחתור אל האמת ולכך שאינם מסוגלים לקבל גיזום. איזה צביון זה? ברור שזהו צביון שסולד מן האמת – צביונו של השטן. האדם מחזיק בטבעו ובצביונו של השטן, ולכן אין ספק שהאנשים שייכים לשטן. הם שדים, צאצאיו של השטן ויוצאי חלציו של התנין הגדול האדום כאש. יש כאלה שמסוגלים להודות שהם שדים, שטנים וצאצאיו של התנין הגדול האדום כאש, והם מדברים במילים יפות מאוד על הידע העצמי שלהם. אבל כאשר הם מגלים צביון מושחת ומישהו חושף אותם וגוזם אותם, הם מנסים בכל כוחם להצדיק את עצמם ואינם מקבלים את האמת כלל. מה הבעיה כאן? במקרה זה, האנשים האלה נחשפים לחלוטין. הם מדברים במילים יפות כל כך כשהם מתייחסים להיכרותם העצמית, אז מדוע הם אינם מסוגלים לקבל את האמת כאשר הם מתמודדים עם גיזום? יש כאן בעיה. האם דבר שכזה אינו נפוץ למדי? האם קל להבחין בו? האמת היא שכן. יש לא מעט אנשים שמודים כי הם שדים ושטנים כאשר הם מדברים על הידע העצמי שלהם, אבל אינם מכים על חטא ואינם משתנים בהמשך. אם כך, האם הידע העצמי שעליו הם מדברים אמיתי או כוזב? האם יש להם ידע אמיתי לגבי עצמם, או שאין זו אלא תחבולה שמיועדת להוליך אחרים שולל? התשובה ברורה מאליה. לכן, כדי לראות אם לאדם יש ידע עצמי אמיתי, אין זה מספיק להקשיב לו כשהוא מדבר על כך – עליך לבחון את הגישה שלו לקבלת גיזום, ולראות אם הוא יכול לקבל את האמת. זהו הדבר המכריע מכול. מי שאינו מקבל גיזום, יש בו תמצית של אי קבלת האמת, של סירוב לקבל אותה, וצביונו סולד מן האמת. בכך אין ספק. אנשים מסוימים אינם מתירים לאחרים לגזום אותם, איש אינו יכול לגזום אותם – ולא משנה כמה שחיתות הם גילו. הם עצמם רשאים לדבר על הידע העצמי שלהם בכל דרך שיחפצו, אבל כאשר מישהו אחר חושף אותם, מעביר עליהם ביקורת או גוזם אותם הם מסרבים לקבל זאת, גם אם הדבר נעשה באובייקטיביות ותואם לעובדות. לא משנה מהו סוג הביטוי של צביון מושחת שאנשים אחרים חושפים בהם, הם יהיו מלאי התנגדות ולא יפסיקו להשמיע צידוקים מטעים, מבלי שיהיה בהם שמץ של התמסרות אמיתית. אם אנשים כאלה אינם חותרים אל האמת, זה פתח לצרות. בכנסייה אי אפשר לגעת בהם או להוכיח אותם. כאשר אנשים אומרים עליהם משהו טוב, זה משמח אותם; כאשר אנשים מצביעים על משהו רע בהם, הם מתרגזים. אם מישהו חושף אותם ואומר: "אתה אדם טוב, אבל אתה קפריזי מאוד. אתה תמיד מתנהג באופן שרירותי ופזיז. עליך לקבל גיזום. האם לא יהיה לך טוב יותר אם תיפטר מכל הליקויים והצביונות המושחתים האלה?" הם אומרים בתגובה, "לא עשיתי שום דבר רע. לא חטאתי. מדוע אתה גוזם אותי? בבית זכיתי לאהבה מאז שהייתי ילד, הן מצד ההורים והן מצד הסבים שלי. אני האהוב שלהם, בבת עינם. ועכשיו, כאן בבית האל, איש אינו אוהב אותי כלל – לא נעים לחיות כאן! אתם תמיד נטפלים לפגם זה או אחר שלי ומנסים לגזום אותי. איך אני אמור לחיות ככה?" מה הבעיה כאן? חדי האבחנה יזהו מיד שאנשים אלה פונקו על ידי הוריהם ומשפחתם, ושגם כעת הם אינם יודעים כיצד להתנהג או לחיות בצורה עצמאית. המשפחה שלך העריצה אותך כאילו שהיית אליל, ואתה אינך יודע מה מקומך ביקום. פיתחת את המידות הרעות של גאוותנות, צדקנות וגחמנות קיצונית, אינך מודע להן ואינך יודע כיצד להרהר בהן. אתה מאמין באל אבל אינך מקשיב לדבריו ואינך מיישם בפועל את האמת. האם תוכל לזכות באמת על בסיס אמונה כזו באל? האם תוכל להיכנס למציאות האמת? האם תוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי? בהחלט לא.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

יש עוד קבוצה של אנשים, שלא חותרים אל נוחות פיזית. הם מחפשים לעשות דברים לפי הגחמות שלהם וללכת בעקבות מצבי הרוח שלהם. כשהם מאושרים הם מסוגלים לעמוד ביותר סבל, הם יכולים לעבוד ברציפות לאורך כל היום, ואם תשאלו אותם אם הם מרגישים עייפים, הם יגידו: "אני לא עייף, איך ביצוע חובתי יכול לגרום לי לעייפות?" אך אם יום אחד הם יהיו אומללים, הם יהיו ממורמרים גם אם רק תבקש מהם להשקיע דקה נוספת במשהו, ואם תעיר להם קצת, הם יגידו: "תפסיק לדבר! אני מרגיש מודחק. אם תמשיך לדבר לא אבצע את חובתי, וזו תהיה אשמתך. אם לא אקבל ברכות בעתיד זה יהיה על ראשך, ואתה תישא בכל האחריות על כך!" אנשים הם הפכפכים כשהם נמצאים במצב חריג. לפעמים הם יהיו מסוגלים לסבול ולשלם מחיר, אך לפעמים הם יתלוננו גם על סבל קטן, ואפילו בעיה קטנה תרגיז אותם. כשהם במצב רוח רע, הם לא ירצו עוד לבצע את חובותיהם, לקרוא את דברי האל, לשיר מזמורים או להשתתף באספות ולהאזין לדרשות. הם רק ירצו להיות לבד לזמן מה, ואיש לא יוכל לעזור להם או לתמוך בהם. לאחר מספר ימים הם עלולים להתגבר על כך ולהרגיש טוב יותר. כל דבר שלא מצליח לספק אותם גורם להם להרגיש מודחקים. האם אנשים מסוג כזה אינם עקשנים במיוחד? (אכן.) הם עקשנים במיוחד. למשל, אם הם רוצים ללכת לישון מיד, הם יתעקשו לעשות זאת. הם יגידו: "אני עייף, ואני רוצה ללכת לישון עכשיו. כשאין לי כוח אני צריך לישון!" אם מישהו יגיד: "אתה לא יכול להחזיק מעמד עוד עשר דקות? המשימה הזו תסתיים ממש בקרוב, ואז כולנו נוכל לנוח, מה דעתך?" הם יענו: "לא, אני צריך ללכת לישון עכשיו!" אם מישהו ישכנע אותם, הם יחזיקו מעמד זמן מה באי רצון, אך ירגישו מודחקים וכועסים. לעתים קרובות הם מרגישים מודחקים בעניינים אלה ואינם מוכנים לקבל עזרה מאחיהם ואחיותיהם, או להיות תחת פיקוח של מנהיגים. אם הם עושים טעות, הם לא יאפשרו לאחרים לגזום אותם. הם לא רוצים שירסנו אותם בשום אופן. הם חושבים: "אני מאמין באל כדי שאוכל למצוא אושר, אז למה לי להקשות על עצמי? למה החיים שלי צריכים להיות כל כך מתישים? אנשים צריכים לחיות באושר. הם לא צריכים לתת כל כך הרבה תשומת לב לתקנות ולמערכות האלה. מה התועלת בציוד תמידי להן? עכשיו, ברגע זה, אני הולך לעשות מה שאני רוצה. לאף אחד מכם אין זכות דיבור." אנשים כאלה הם עקשנים ומופקרים במיוחד: הם לא מאפשרים לעצמם לסבול כל הגבלה, ואינם רוצים להרגיש מוגבלים בשום סביבת עבודה. הם לא רוצים לדבוק בתקנות ובעקרונות של בית האל, לא מוכנים לקבל את העקרונות שאנשים צריכים להיאחז בהם בהתנהלותם, ואפילו לא רוצים לציית למה שהמצפון וההיגיון אומרים שהם צריכים לעשות. הם רוצים לעשות כאוות נפשם, לעשות מה שמשמח אותם, מה שיועיל להם ויעניק להם נוחות. הם מאמינים שחיים תחת המעצורים האלה מפרים את רצונם, שזה יהיה סוג של התעללות עצמית, שזה יהיה להם קשה מדי ושאנשים לא צריכים לחיות ככה. הם חושבים שאנשים צריכים לחיות חופשיים ומשוחררים, לפנק את בשרם ותשוקותיהם בלי חשבון, כמו גם את האידיאלים והרצונות שלהם. הם חושבים שהם צריכים לממש את כל הרעיונות שלהם, להגיד מה שהם רוצים, לעשות מה שהם רוצים וללכת לאן שהם רוצים, בלי להתחשב בתוצאות או ברגשות של אנשים אחרים, ובעיקר בלי להתחשב באחריויות ובמחויבויות שלהם, או בחובות אותן המאמינים צריכים לבצע, או מציאויות-האמת אותן הם צריכים לקיים ולממש, או נתיב החיים שבו עליהם ללכת. אנשי קבוצה זו תמיד רוצים לעשות כאוות נפשם בחברה ועם אנשים אחרים, אך לא משנה לאן הם הולכים, הם לעולם לא יוכלו להשיג זאת. הם מאמינים שבית האל מדגיש את זכויות האדם, מעניק לאנשים חופש מוחלט, ושאכפת לו מהאנושות, ומסובלנות והבלגה כלפי אנשים. הם חושבים שאחרי שהם מגיעים לבית האל הם צריכים להיות מסוגלים לספק בחופשיות את בשרם ורצונותיהם, אך בגלל שבבית האל יש גזירות ותקנות מנהליות, הם עדיין לא יכולים לעשות כרצונם. לכן, לא ניתן לפתור את רגש ההדחקה השלילי הזה שלהם גם לאחר שהם מצטרפים לבית האל. הם לא חיים כדי למלא סוג כלשהו של אחריות או כדי להשלים משימות, או להפוך לאדם אמיתי. אמונתם באל היא לא להשלים את חובתו של יציר בריאה, להשלים את שליחותם ולהשיג ישועה. ללא קשר לאנשים ביניהם הם נמצאים, לסביבות שבהן הם נמצאים או למקצוע בו הם עוסקים, המטרה הסופית שלהם היא למצוא את עצמם ולהשביע את רצונם. המטרה של כל מה שהם עושים סובבת סביב זה, והסיפוק העצמי הוא תשוקתם בחיים ומטרת חתירתם.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (5)

יש סוג אחד של אנשים שהם נלהבים באמונתם באל. כל חובה היא בסדר מבחינתם, וכך גם מעט קשיים, אבל המזג שלהם לא יציב – הם רגשניים וגחמניים, לא עקביים. הם פועלים לפי מצב הרוח שלהם בלבד. כשהם שמחים, הם עושים היטב את העבודה המוטלת עליהם והם מסתדרים היטב עם השותפים שלהם ועם כל מי שהם מתחברים אליו. הם גם מוכנים לקחת על עצמם יותר מהחובה – לא משנה איזו חובה הם מבצעים, יש להם תחושת אחריות כלפיה. כך הם מתנהגים כשהם במצב טוב. ייתכן שיש סיבה לכך שהם במצב טוב: אולי הם זכו לשבחים על כך שעשו עבודה טובה במילוי חובתם וזכו להערכה ולאישור של הקבוצה. או, אולי אנשים רבים העריכו את העבודה שהם יצרו, ולכן הם מתנפחים כמו בלון שמתמלא עם כל נשיפה של שבחים. לכן הם ממשיכים לבצע את אותה חובה מדי יום, אך במשך בכל אותו הזמן, הם אף פעם לא תופסים את כוונות האל ולא מחפשים את עקרונות-האמת. הם תמיד פועלים מכוח הניסיון שלהם. האם ניסיון הוא האמת? האם יהיה זה אמין לפעול על סמך ניסיון? האם ניסיון תואם לעקרונות-האמת? פעולה על סמך ניסיון אינה תואמת לעקרונות; יהיו פעמים שבהכרח הפעולה תיכשל. לכן, מגיע היום שבו הם לא מבצעים היטב את חובתם. הרבה דברים משתבשים והם נגזמים. הקבוצה לא מרוצה מהם. אז הם נעשים שליליים: "אני לא מבצע יותר את החובה הזאת. אני עושה אותה גרוע. כולכם טובים יותר ממני. אני הוא זה שלא טוב. כל מי שמוכן לעשות זאת, קדימה!" מישהו משתף איתם על האמת, אבל זה לא נקלט אצלם, והם לא מבינים ואומרים: "מה יש לשתף בזה? לא אכפת לי אם זו האמת או לא – אני אעשה את חובתי כשאהיה מאושר, ולא אעשה אותה כשאני לא מאושר. למה לעשות את זה כל כך מסובך? אני לא עושה את זה עכשיו; אחכה ליום שבו אהיה מאושר." כך הם, באופן עקבי. בין אם בביצוע חובתם; בקריאת דברי האל או בהקשבה לדרשות והשתתפות בכינוסים; או באינטראקציות שלהם עם אחרים – בכל דבר שרלוונטי להיבט כלשהו של חייהם, מה שהם חושפים הוא רגע אחד מעונן והרגע הבא שטוף שמש, רגע אחד הם במצב רוח מרומם, וברגע הבא הם מדוכאים, קור ברגע אחד וחום ברגע הבא, שליליים ברגע אחד וחיוביים ברגע הבא. בקיצור, מצבם, בין אם הוא טוב או רע, תמיד בולט למדי. ניתן לראות זאת במבט חטוף. הם לא עקביים בכל מה שהם עושים, פשוט מתמסרים למזג שלהם. כשהם שמחים הם עושים עבודה טובה יותר וכשהם לא שמחים, הם גרועים – הם עשויים אפילו להפסיק לעשות את הדבר ולשים לו סוף. לא משנה מה הם עושים, הם חייבים לעשות זאת לפי מצב הרוח שלהם, לפי הסביבה, לפי הדרישות שלהם. אין להם כלל רצון לעבור קשיים; הם מפונקים, היסטריים, אטומים להיגיון, והם לא עושים דבר כדי לרסן זאת. אסור לאף אחד להעליב אותם; מי שעושה זאת מהווה מטרה למזג שלהם שמגיע כמו סערה – ומיד לאחר שהיא חולפת, הם נעשים שליליים ומדוכדכים רגשית. זאת ועוד, הם עושים הכול על פי ההעדפות שלהם. "אם אוהב את העבודה הזאת, אעשה אותה; אם לא אוהב אותה, לא אעשה אותה עכשיו ולעולם לא. מי מכם שמוכן, יכול לעשות אותה. זה לא קשור אליי". איזה מין אדם זה? כשהוא שמח ומצבו טוב, הוא מתרגש בלבו ואומר שהוא רוצה לאהוב את האל. הוא כל כך מתרגש, עד שהוא בוכה, דמעות חמות זולגות על פניו והוא מתייפח בקול רם. האם יש שם לב שבאמת אוהב את האל? המצב של אהבת האל בלב הוא מצב רגיל, אך אם תתבוננו בצביון, בהתנהגות ובגילויים שלו, תחשבו שהוא ילד בן עשר בערך. הצביון הזה שלו, אורח החיים שלו, זו גחמנות. הוא לא עקבי, לא נאמן, חסר אחריות ולא יעיל בכל מה שהוא עושה. הוא אף פעם לא עובר קשיים ולא מוכן לקחת אחריות. כשהוא שמח, בסדר גמור עבורו לעשות כל דבר; קושי קטן זה בסדר, ואם האינטרסים שלו סופגים מכה, גם זה בסדר. אבל אם הוא אומלל, הוא לא יעשה כלום. איזה מין אדם זה? האם מצב כזה הוא מצב רגיל? (לא.) הבעיה הזו חורגת מעבר למצב לא רגיל – זהו ביטוי לגחמנות קיצונית, טיפשות ובורות קיצוניות, ילדותיות קיצונית. מה הבעיה עם גחמנות? יש שיאמרו: "זהו חוסר יציבות של המזג. הוא צעיר מדי ועבר מעט מדי קשיים, והאישיות שלו עדיין לא נקבעה, כך שלעתים קרובות יש גחמנות בהתנהגותו." העובדה היא שלגחמנות לא אכפת מהגיל: גם בני ארבעים פלוס ובני שבעים-שמונים הם גחמנים לעתים. איך אפשר להסביר זאת? גחמנות היא למעשה בעיה בצביון של אדם, והיא בעיה חמורה ביותר! אם הוא מבצע חובה חשובה, הדבר עלול לעכב את החובה הזאת ואת התקדמות העבודה, ולגרום הפסדים לאינטרסים של בית האל; הדבר משפיע לעתים גם בביצוע חובות רגילות, ומעכב דברים. אין בזה דבר שמיטיב עם אחרים, עם עצמו או עם עבודת הכנסייה. המשימות הקטנות שאנשים כאלה עושים והמחיר שהם משלמים באים בהפסד נקי. אנשים גחמניים במיוחד אינם מתאימים לבצע חובות בבית האל, ויש אנשים רבים כאלה. גחמנות היא הביטוי הנפוץ ביותר בקרב צביונות מושחתים. למעשה לכל אדם יש צביון כזה. ומהו צביון זה? באופן טבעי, כל צביון מושחת הוא זן אחד של צביונות השטן, וגחמנות היא צביון מושחת. במונחים מתונים, משמעותה לא לאהוב את האמת או לא לקבל אותה; במונחים כבדי משקל יותר, המשמעות היא לסלוד מהאמת ולשנוא אותה. האם אנשים גחמניים יכולים להתמסר לאל? בוודאי שלא. הם יכולים לרגע, כשהם שמחים ומרוויחים, אך כשהם אומללים ולא מרוויחים, הם משתוללים מזעם ומעזים להתנגד לאל ולבגוד בו. הם יאמרו לעצמם: "לא אכפת לי אם זו האמת או לא – מה שחשוב הוא שאני מאושר, שאני מרוצה. אם אני אומלל, שום דבר שמישהו יגיד לא יעזור! למה האמת נחשבת? למה האל נחשב? אני הבוס!" איזה מין צביון מושחת זה? (שנאת האמת.) זהו צביון ששונא את האמת, צביון שסולד ממנה. האם יש בזה אלמנט של גאוותנות ויהירות? אלמנט של עיקשות? (כן.) יש פה עוד מצב שערורייתי. כאשר הם במצב רוח טוב, הם נחמדים לכולם ואחראים בביצוע חובתם; אחרים חושבים שהם אנשים טובים, מסורים, כאלה שמוכנים לשלם מחיר, שבאמת אוהבים את האמת. אבל ברגע שהם נעשים שליליים, הם יעזבו את העבודה, יתלוננו ואפילו יהיו אטומים להיגיון. כאן מתגלה הצד המרושע שלהם. אסור לאף אחד לנזוף בהם. הם אפילו יאמרו: "אני מבין כל אמת, אני פשוט לא מיישם אותה בפועל. אני רק צריך להרגיש נוח עם עצמי!" איזה צביון הוא זה? (רשעות.) האנשים הרעים האלה, לא רק שהם מוכנים להשיב מלחמה נגד כל מי שאולי יגזום אותם, הם אפילו יפגעו בהם ויזיקו להם, כמו שד רע. אף אחד לא יעז להתעסק איתם. האם זה לא מאוד גחמני ומרושע מצידם? האם זו בעיה הקשורה לבני נוער? האם הם לא היו גחמנים אם הם היו מבוגרים יותר? האם הם היו מתחשבים ורציונליים יותר אם הם היו מבוגרים יותר? לא. אין זה עניין של אישיותם או גילם. מסתתר שם צביון מושחת שמושרש עמוק. הם נשלטים על ידי צביון מושחת, וחיים על פי צביון מושחת. האם יש התמסרות במישהו שחי בצביון מושחת? האם הם יכולים לחפש את האמת? האם יש בהם חלק שאוהב את האמת? (לא.) לא, אין אף אחד מאלה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות?

כשאנשים נתקלים בבעיה, אם הם עיקשים מדי ומתבצרים בעמדותיהם מבלי לחפש את האמת, זה מסוכן מאוד. האל יתעב וידחה אנשים כאלה וידחק אותם הצדה. אילו השלכות יהיו לכך? ניתן בהחלט לומר שהם מצויים בסכנת נידוי. אך מי שמחפש את האמת יכול לזכות בנאורות ובהדרכה מידי רוח הקודש, וכתוצאה מכך, לזכות בברכת האל. שתי הגישות השונות של חיפוש ואי חיפוש האמת יכולות ליצור בך שני מצבים שונים שיובילו לשתי תוצאות שונות. איזו תוצאה אתם מעדיפים? (אני מעדיף לזכות בנאורות האל.) אם אנשים רוצים שהאל יעניק להם נאורות והדרכה ואם הם רוצים לזכות בחסדיו, איזו גישה עליהם לאמץ? עליהם להפגין לעתים תכופות גישה של חיפוש ושל ציות בפני האל. בין אם אתה ממלא את חובתך, מתקשר עם אחרים או מתמודד עם בעיה כזו או אחרת, עליך להפגין גישה של חיפוש ושל ציות. עם גישה כזאת ניתן לומר שלבך ירא אלוהים במידת מה. היכולת לחפש את האמת ולציית לה היא הנתיב לירוא את אלוהים ולסור מרע. אם אינך מפגין גישה של חיפוש ושל ציות ובמקום זאת אתה דבק בדעותיך, מפגין עוינות עיקשת, ומסרב לקבל את האמת ואף מואס בה, אז באופן טבעי תבצע מעשים מרושעים מאין כמותם. לא תהיה לך שליטה על כך! אם אנשים אף פעם לא יחפשו את האמת במטרה לתקן זאת, אז לא משנה כמה הם יתנסו, בכמה מצבים הם ימצאו את עצמם וכמה פעמים האל ילמד אותם לקח, הרי שבסופו של יום, הם עדיין לא יוכלו להבין את האמת ולא יתאפשר להם להיווכח במציאות האמת. אנשים שאינם ניחנים במציאות האמת אינם מסוגלים לנהות אחר האל, ואם הם אינם מסוגלים לנהות אחר האל, הם אינם אנשים שיראים את אלוהים וסרים מרע. אנשים מדברים שוב ושוב על כך שהם רוצים למלא את חובותיהם ולנהות אחר האל. אך האם הדברים פשוטים עד כדי כך? כלל וכלל לא. אלה דברים בעלי חשיבות עצומה בחייהם של אנשים! אין זה פשוט למלא את החובה לשביעות רצונו של האל ולהגיע למצב שבו אדם ירא את אלוהים וסר מרע. אך אגלה לכם עיקרון ליישום בפועל: כשמשהו קורה לך, אם תפגין גישה של חיפוש ושל ציות, הדבר יגן עליך. מטרת העל היא לא שתהיה מוגן, אלא שתהיה מסוגל להבין את האמת, שתהיה מסוגל להיווכח במציאות האמת ולזכות בישועת האל – זוהי מטרת העל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אלה שבאמת מאמינים באל הם כולם אנשים שעוסקים בעבודתם הראויה, כולם מוכנים לבצע את חובותיהם, מסוגלים לעמוד בעבודה ולעשות אותה היטב בהתאם לאיכותם ולתקנות בית האל. כמובן, ההסתגלות לחיים אלה עשויה להיות מאתגרת בהתחלה. אתה עלול להרגיש תשישות פיזית ונפשית. עם זאת, אם באמת יש לך את הנחישות לשתף פעולה ואת הנכונות להפוך לאדם רגיל וטוב, ולהשיג ישועה, אז אתה חייב לשלם מחיר מסוים ולאפשר לאל להטיל עליך משמעת. כאשר אתה נתקף בדחף להיות עקשן, עליך למרוד בו ולהרפות ממנו, ולהפחית בהדרגה את העקשנות ואת הרצונות האנוכיים שלך. עליך לבקש את עזרתו של האל בעניינים מכריעים, בזמנים מכריעים ובמשימות מכריעות. אם יש לך נחישות, אז אתה צריך לבקש מהאל להוכיח אותך, להטיל עליך משמעת ולהעניק לך נאורות כדי שתוכל להבין את האמת – כך תקבל תוצאות טובות יותר. אם יש לך נחישות באמת ובתמים, ואתה מתפלל אל האל בנוכחותו ומתחנן אליו, האל יפעל. הוא ישנה את מצבך ואת מחשבותיך. אם רוח הקודש תבצע מעט עבודה, תניע אותך מעט, ותעניק לך מעט נאורות, ליבך ישתנה ויתחולל שינוי במצבך. כאשר הטרנספורמציה הזו תתרחש, אתה תרגיש שחיים כאלה אינם מדחיקים. המצב והרגשות המודחקים שלך ישתנו ויהפכו קלים יותר, והם יהיו שונים מבעבר. אתה תרגיש שחיים כאלה הם אינם מעייפים. אתה תמצא הנאה בביצוע חובתך בבית האל. אתה תרגיש שטוב לחיות, להתנהל ולבצע את חובתך בצורה הזאת, לסבול קשיים ולשלם מחיר, לשמור על הכללים ולעשות דברים על פי העקרונות. אתה תרגיש שזה סוג החיים שצריכים להיות לאנשים רגילים. כאשר תחיה על פי האמת ותבצע את חובתך היטב, תרגיש שלבך יציב ושליו, ושחייך הם בעלי משמעות. אתה תחשוב: "למה לא ידעתי את זה קודם? למה הייתי כל כך עקשן? לפני כן חייתי לפי הפילוסופיות והצביון של השטן, חייתי לא כאדם ולא כרוח רפאים, וככל שחייתי יותר, כך זה כאב יותר. עכשיו, כשאני מבין את האמת, אני יכול להשיל מעט מהצביון המושחת שלי, ואני יכול להרגיש את השלווה ואת השמחה האמיתיות של חיים שמוקדשים לביצוע חובתי וליישום האמת בפועל!" האם מצב הרוח שלך לא ישתנה אז? (כן.) ברגע שתבין מדוע הרגשת בעבר שחייך מודחקים ואומללים, ברגע שתמצא את שורש הסבל שלך ותפתור את הבעיה, תהיה לך תקווה להשתנות... קודם כול, הם צריכים ללמוד לעסוק בעבודתם הראויה, לשאת באחריות ובחובות של אדם בוגר ואדם רגיל, ולאחר מכן ללמוד לציית לכללים, לקבל את הניהול, הפיקוח והגיזום של בית האל, ולבצע היטב את חובותיהם. זו הגישה הנכונה שאדם בעל מצפון והיגיון צריך לאמץ. שנית, עליהם להיות בעלי הבנה נכונה וידע לגבי האחריויות, המחויבויות, המחשבות וההשקפות הכרוכות במצפון ובתבונה של האנושות הרגילה. עליך להיפטר מהרגשות השליליים וההדחקה שלך, ולהתמודד בצורה נכונה עם הקשיים השונים המתעוררים בחייך. עבורך, אלה אינם דברים מיותרים, או עומסים, או כבלים, אלא מה שאתה, כאדם בוגר רגיל, צריך לשאת. משמעות הדבר היא שכל אדם בוגר, ללא קשר למינך, ללא קשר לאיכותך, למידת כשרונך או אילו כישרונות יש לך, חייב לשאת את כל הדברים שאנשים בוגרים צריכים לשאת, כולל: סביבות החיים שאנשים בוגרים חייבים להסתגל אליהן, האחריויות, החובות והתפקידים שעליך לקחת על עצמך, והעבודה שעליך לשאת. ראשית, עליך לקבל בחיוב את הדברים הללו במקום לצפות מאחרים שילבישו ויאכילו אותך, או להסתמך על פירות עמלם של אחרים. בנוסף, עליך ללמוד להסתגל ולקבל סוגים שונים של חוקים, תקנות וניהול, עליך לקבל את הצווים המנהלתיים של בית האל, וללמוד להסתגל לקיום ולחיים בין אנשים אחרים. אתה צריך להחזיק במצפון ובהיגיון של אנושיות רגילה, לגשת בצורה נכונה לאנשים, למאורעות ולדברים שסביבך, ולטפל בבעיות השונות שאתה נתקל בהן ולפתור אותן בצורה נכונה. כל אלה הם דברים שאדם בעל אנושיות רגילה צריך להתמודד איתם, אפשר גם לומר שאלה הם החיים וסביבת החיים שאדם בוגר צריך להתמודד איתם. לדוגמה, כאדם בוגר, אתה צריך לסמוך על היכולות שלך כדי לתמוך במשפחתך ולהאכיל אותה, גם אם חייך קשים. זהו הקושי שעליך לסבול, האחריות שעליך למלא, והחובה שעליך להשלים. עליך לשאת באחריות שאדם בוגר צריך לקחת על עצמו. לא משנה כמה סבל אתה חווה או כמה גבוה המחיר שאתה משלם, לא משנה כמה אתה מרגיש עצוב, אתה צריך לבלוע את המרמור שלך, ואסור לך לפתח רגשות שליליים או להתלונן על אף אחד, כי זה מה שאנשים בוגרים אמורים לשאת. כאדם בוגר, עליך לשאת את הדברים האלה – בלי להתלונן או להתנגד, ובמיוחד מבלי להתחמק מהם או לדחות אותם. להיסחף בחיים, להתבטל, לעשות דברים כרצונך, להיות עקשן או קפריזי, לעשות מה שאתה רוצה לעשות ולא לעשות מה שאתה לא רוצה לעשות – זו לא הגישה בחיים שצריכה להיות לאדם בוגר. כל אדם בוגר חייב לשאת באחריויות של אדם בוגר, ללא קשר לכמות הלחץ שהוא מתמודד איתו, כגון מצוקות, מחלות ואפילו קשיים שונים – אלה דברים שכל אחד צריך לחוות ולשאת. הם חלק מחייו של אדם רגיל. אם אתה לא יכול לשאת לחץ או סבל, זה אומר שאתה שברירי מדי וחסר תועלת. מי שחי חייב לשאת את הסבל הזה, ואף אחד לא יכול להימנע ממנו. בין אם בחברה ובין אם בבית האל, אותו הדבר נכון לכולם. זו האחריות שאתה צריך לשאת, הנטל הכבד שאדם בוגר צריך לשאת, הדבר שעליו לשאת, ואסור לך להתחמק מכך. אם אתה תמיד מנסה לברוח או להתנער מכל זה, אז הרגשות המודחקים שלך ייצאו החוצה, ותמיד תסתבך בהם. עם זאת, אם אתה יכול להבין ולקבל את כל זה כראוי, ולראות את זה כחלק הכרחי מהחיים והקיום שלך, אז הנושאים האלה לא צריכים להוות סיבה עבורך לפתח רגשות שליליים. במובן אחד, עליך ללמוד לשאת באחריויות ובחובות של אנשים בוגרים. במובן נוסף, עליך ללמוד להתקיים בהרמוניה עם אחרים בסביבת המגורים והעבודה שלך עם אנושיות רגילה. אל תעשה פשוט מה שבא לך. מהי המטרה של דו-קיום הרמוני? המטרה היא להשלים טוב יותר את העבודה ולבצע טוב יותר את החובות והאחריויות שאתה, כבוגר, צריך להשלים ולבצע, למזער את ההפסדים הנגרמים מהבעיות איתן אתה מתמודד בעבודתך, וכן למקסם את התוצאות והיעילות של עבודתך. זה מה שאתה צריך להשיג. אם יש לך אנושיות רגילה, עליך להשיג זאת כשאתה עובד עם אנשים. באשר ללחץ בעבודה, בין אם הוא מגיע מהעליון או מבית האל, או אם זה לחץ המופעל עליך על ידי אחיך ואחיותיך, זה משהו שאתה צריך לשאת. אינך יכול לומר: "זה יותר מדי לחץ, אז לא אעשה זאת. אני רק מחפש פנאי, נינוחות, אושר ונחמה בביצוע חובתי ובעבודה בבית האל." זה לא יעבוד; זו לא מחשבה שצריכה להיות לאדם בוגר רגיל, ובית האל אינו מקום עבורך להתמכר בו לנוחות. כל אדם לוקח על עצמו מידה מסוימת של לחץ וסיכון בחייו ובעבודתו. בכל עבודה, במיוחד בביצוע חובתך בבית האל, עליך לשאוף לתוצאות מיטביות. ברמה הגבוהה, זו ההוראה והדרישה של האל. ברמה נמוכה יותר, אלה הגישה, נקודת המבט, הסטנדרט והעיקרון שכל אדם צריך לאמץ בהתנהלותו ובמעשיו. כאשר אתה מבצע חובה בבית האל, עליך ללמוד לציית לתקנות ולמערכות של בית האל, עליך ללמוד לציית לכללים, ללמוד אותם ולהתנהל בצורה טובה. זה חלק מהותי מהתנהלותו של האדם. אתה לא צריך לבזבז את כל זמנך בהתפנקות במקום בעבודה, בלי להקדיש מחשבה רצינית לשום דבר, ולהתבטל בימיך, או לעסוק במעשים פסולים, ולחתור אל אורח חיים משלך, כמו שעושים כופרים. אל תגרום לאחרים לבזות אותך, אל תהפוך למסמר בעינם או לקוץ ברגלם, אל תגרום לכולם להתרחק ממך או לדחות אותך, ואל תהפוך למחסום או מכשול לחלק כלשהו של עבודה. אלה המצפון והסיבה שצריכים להיות לאדם בוגר, וזו גם האחריות שכל אדם בוגר רגיל צריך לשאת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (5)