אתם מאמינים באל במשך כל השנים האלה, ואף על פי שאתם מבינים אמיתות אחדות, בתוך לבו של כל אחד מכם יש פרשנויות, אמונות ודמיונות – והם כולם מפרים וסותרים לחלוטין את האמת ואת כוונותיו של האל. מהם הדברים האלה? הדברים האלה הם תפיסותיהם של אנשים. למרות שלאדם אין כל אמת כלל, מוחו מסוגל לייצר תפיסות ודמיונות, שכולם אינם תואמים לאמת. כל דבר שמנוגד לאמת משתייך לתפיסות ולדמיונות של האדם. אם כך, כיצד נוצרו תפיסותיו של אדם? יש סיבות רבות ושונות. באופן חלקי, זו השפעתה של התרבות המסורתית, כמו גם ההתפשטות וההקניה של ידע, השפעת המגמות החברתיות והחינוך המשפחתי, וכן הלאה. איזו הבנה ואיזו הגדרה של האל יש לאנשים בסין – מדינה שנשלטת על ידי אתאיזם במשך אלפי שנים? אף על פי שהאל הוא בלתי נראה ולא מוחשי, הוא באמת קיים, הוא יכול להתעופף לכאן ולשם דרך האוויר, לבוא ולצאת ללא עקבות, להופיע ולהיעלם בפתאומיות, הוא מסוגל לעבור דרך קירות כשאף חומר ואף מרחב אינם מהווים מכשול בפניו, והוא ניחן ביכולות אדירות כך שהוא לגמרי כל יכול – אלה הם התפיסות והדמיונות שיש לאנשים בנוגע לאל. אם כן, כיצד נוצרו הדמיונות והתפיסות של אנשים? הם קשורים בעיקרם לחינוך ולהשפעה של התרבות המסורתית. תורות האתאיזם קיימות בסין במשך אלפי שנים, וזרעי האתאיזם נשתלו עמוק בלבם של אנשים כבר לפני זמן רב. במהלך הזמן הזה, השטן וכל מיני רוחות רעות חוללו אותות ומופתים רבים בקרב האנשים, במטרה להוליך אותם שולל ולשלוט בהם. הדברים האלה התפשטו מאוד בקרב האנשים ויש להם השפעה איומה. הרוחות הרעות האלה פועלות באופן מופקר כדי להוליך אנשים שולל, לשטות בהם ולהזיק להם, ולפיכך אנשים פיתחו תפיסות ודמיונות רבים בנוגע לאל. לסיכום, התפיסות והדמיונות של בני האדם מגיעים באופן מוחלט מהשפעה חברתית מרושעת ומן האינדוקטרינציה של השטן. מימי קדם ועד היום, דורות של אנשים קיבלו את תורתו של השטן וספגו את ההפצה ואת ההקניה של התרבות והידע המסורתיים, וכתוצאה מכך ייצרו שלל תפיסות ודמיונות. אף על פי שהדברים האלה לא השפיעו ישירות על העבודה, על הלימודים ועל החיים הרגילים של בני האדם, הרי שהתפיסות והדמיונות האלה הפכו למכשול עצום בפני קבלת עבודתו של האל על-ידם והתמסרות אליה. גם אם אנשים קיבלו את עבודתו של האל, הדברים האלה עדיין מהווים מכשול משמעותי בפני הכרת האל והתמסרות אליו וגורמים להם להחזיק באמונה מועטה בלבד, להרגיש שליליים וחלשים לעתים קרובות ולהתקשות מאוד לעמוד איתן בניסיונות, גם לאחר שהקדישו שנים רבות לאמונה באל. אלה הן התוצאות של אחיזה בתפיסות ובדמיונות.

רוב האנשים סבורים, שאמונה באל משמעה עשיית דברים טובים והתנהלות כאדם טוב. לדוגמה, הם סבורים שאדם נחשב למאמין באל רק אם הוא נותן צדקה לעניים. אם מישהו עושה שלל מעשים טובים וזוכה לתשבחות מאחרים, הוא מודה לאל מעומק לבו ואומר לאנשים, "אל תודה לי. עליך להודות לאל שבשמים, שכן הוא זה שלימד אותי לעשות זאת". לאחר שהם זוכים למחמאות מאנשים, הם מרגישים כה שבעי רצון ומפויסים, והם סבורים שהאמונה באל טובה, שהם זוכים לאישורם של אנשים ושללא ספק יזכו גם לאישור האל. מנין מגיעה תחושת הפייסנות הזו? (התפיסות והדמיונות שלהם). האם התחושה של היותם מפויסים אמיתית או כוזבת? (כוזבת). אבל עבורם היא אמיתית, והם מרגישים מבוססים, מעשיים ואמיתיים מאוד, משום שהדבר שאליו הם חתרו היא התחושה הזו של היותם מפויסים. כיצד נוצרת תחושה זו, של היותם מפויסים? הרושם השקרי הזה נוצר בגלל תפיסותיהם, והתפיסות שלהם הן אלה שגרמו להם לחשוב שכך צריכה להיות האמונה באל, שעליהם להיות אנשים מסוג כזה, שעליהם לנהוג באופן הזה, שהאל ללא ספק יהיה שבע רצון מהם על כך שנהגו באופן זה, ושהם בוודאות ישיגו ישועה וייכנסו בסופו של דבר למלכות השמיים. מהיכן מגיעה ה"וודאות" הזו? (מתפיסותיהם של אנשים). התפיסות והדמיונות שלהם הם שמעניקים להם את הוודאות הזו ואת הרושם הכוזב הזה, וגורמים להם להרגיש נינוחים כל כך. וכיצד האל מודד וקובע את העניין הזה בפועל? אין זה אלא סוג של התנהגות טובה, שמבוצעת בהתאם לתפיסותיהם של אנשים ולטוב האנושי של בני האדם. באחד הימים, אדם זה עושה דבר מה שמנוגד לעקרונות ועובר גיזום, ואז הוא מגלה שהקריטריונים של האל להערכת אנשים טובים אינם כפי שחשב, ושדברי האל לא אומרים דברים כאלה, ולכן הוא חש התנגדות וחושב, "האם אינני אדם טוב? הייתי אדם טוב במשך כל השנים האלה ואיש מעולם לא אמר שאינני אדם טוב. רק האל אומר שאני לא אדם טוב!" האם אין כאן בעיה? כיצד נוצרה הבעיה הזאת? היא נוצרה בגלל התפיסות שלהם. מי האשם העיקרי כאן? (התפיסות). האשמה העיקרית תלויה בתפיסותיהם של אנשים. לעתים קרובות, תפיסותיהם של בני האדם גורמות להם לשגות בהבנת האל, לקבוע כל מיני דרישות ושיפוטים בנוגע לאל ולגבש כל מיני קריטריונים להערכת האל; הן גורמות לאנשים להשתמש לעתים קרובות במחשבות ובגישות שגויות כדי להעריך אם דברים נכונים או שגויים, אם אדם מסוים הוא טוב או רע, ולאמוד אם אדם כלשהו נאמן לאל ויש לו אמונה באל. מהי סיבת השורש של הטעויות האלה? הסיבה היא תפיסותיהם של אנשים. ייתכן שלתפיסותיהם של אנשים לא תהיה השפעה על מה שהם אוכלים או על האופן שבו הם ישנים, וגם לא תהיה להן השפעה על חייהם הרגילים, אבל הן כן קיימות במוחותיהם של אנשים ובמחשבותיהם, הן נצמדות לאנשים כמו צל ועוקבות אחריהם לכל מקום. אם לא תצליח לפתור אותן בזמן, הן ישלטו באופן מתמיד בחשיבה שלך, בשיקול הדעת שלך, בהתנהגותך, בהיכרותך את האל ובקשר שלך עם האל. האם אתם רואים זאת בבירור כעת? תפיסות הן בעיה חמורה. כאשר לאנשים יש תפיסות בנוגע לאל, הדבר דומה לקיר שניצב בינם לבין האל, ומונע מהם לראות את פניו האמיתיים של אלוהים, מונע מהם לראות את הצביון האמיתי ואת התמצית האמיתית של האל. מדוע? הסיבה היא שאנשים חיים בתוך התפיסות שלהם ובתוך דמיונותיהם, והם משתמשים בתפיסותיהם כדי לקבוע אם האל צודק או טועה, וכדי לאמוד, לשפוט ולהוקיע את כל מעשיו של האל. לאיזה מצב נקלעים אנשים לעתים קרובות כאשר הם עושים זאת? האם אנשים יכולים להתמסר לאל באמת ובתמים כאשר הם חיים בתוך תפיסותיהם? האם יכולה להיות להם אמונה אמיתית באל? (לא). גם כאשר אנשים מתמסרים מעט לאל, הם עושים זאת בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלהם. כאשר אדם מסתמך על תפיסותיו ועל דמיונותיו, הם מיטמאים בדברים אישיים שמקורם בשטן ובעולם, והם עומדים בניגוד לאמת. הבעיה של תפיסות של אנשים בנוגע לאל היא חמורה; מדובר בבעיה משמעותית בין האדם לבין האל, שמצריכה פתרון דחוף. כל מי שמתייצב לפני האל מביא עמו תפיסות, ומביא כל מיני סוגים של חשדות בנוגע לאל. לחלופין, אפשר לומר שהם מביאים שלל אי הבנות בנוגע לאל, וזאת נוכח כל מה שהאל מרעיף עליהם, ונוכח סידוריו והתזמורים שלו. ומה באשר לקשרים שלהם עם האל? אנשים שוגים באופן מתמיד בהבנת האל, הם מגלים כלפיו חשדנות מתמדת, והם משתמשים באופן מתמיד באמות המידה שלהם כדי להעריך אם האל צודק או טועה, וכדי לאמוד כל אחד מדבריו ואת עבודתו. מהו סוג ההתנהגות הזה? (זו מרדנות והתרסה). זה נכון, מדובר במרדנות, בהתרסה ובהוקעה של האל על ידי אנשים, וכן באנשים ששופטים את האל, מנאצים אותו ומתחרים בו, ובמקרים חמורים אנשים רוצים להעמיד את האל לדין ולהגיע לכדי "מאבק מכריע" בו. מהי הרמה החמורה ביותר שאליו יכולות להגיע תפיסותיהם של אנשים? הכחשה של האל האמיתי עצמו, הכחשת היותם של דבריו האמת, והוקעת עבודתו של האל. כאשר תפיסותיהם של אנשים מגיעות לרמה כזו, באופן טבעי הם מתכחשים לאל, מוקיעים את האל, מנאצים את האל ובוגדים בו. לא רק שהם מכחישים את קיומו של האל, הם גם מסרבים לקבל את האמת ולנהות אחר האל – האין זה מפחיד? (כן). זו בעיה מפחידה. ניתן לומר, שהתפיסות מזיקות באופן מוחלט לבני האדם, ושאין בהן ולו גם תועלת אחת. זו הסיבה שאנו משתפים על מהותן של תפיסות ועל התפיסות שמטפחים אנשים ומנתחים זאת – זה חיוני ביותר. אילו תפיסות מתעוררות בכם בדרך כלל? אילו מן המחשבות, ההבנות, השיפוטים והגישות שלכם נוגעים לתפיסותיכם? האם לא מן הראוי לתת על כך את הדעת? התנהגותם של אנשים אינה נוגעת לתפיסותיהם, אולם המחשבות והגישות שמאחורי ההתנהגות הזו קשורות באופן ישיר לתפיסותיהם. תפיסותיהם של בני האדם אינן מצויות מחוץ לטווח עבודתו של האל. אחת: התפיסות השונות שיש לאנשים בנוגע לאמונה באל. כלומר, לאנשים יש דמיונות והגדרות שונות בנוגע לאמונה באל, למה שעליהם להשיג בעקבות אמונתם באל, ולנתיב שבו עליהם ללכת במסגרת אמונתם באל, ולפיכך מתפתחות בהם תפיסות מסוגים שונים. שתיים: תפיסותיהם של אנשים בנוגע להתגלמות האל. לאנשים יש דמיונות והגדרות רבים עוד יותר בנוגע להתגלמות, וכך באופן טבעי מתפתחות בהם תפיסות רבות – כל אלה שלובים זה בזה. שלוש: התפיסות שיש לאנשים בנוגע לעבודת האל. לאנשים יש הגדרות ודמיונות רבים ושונים בנוגע לאמת שמביע האל, לצביון שמגלה האל ולדרך שבה האל עובד, וכך מתפתחות בהם שלל תפיסות. ניתן להמשיך ולפרק את שלוש הנקודות האלה לפרטים רבים עוד יותר, אולם בעיקרון, שלוש נקודות אלה מכסות את כל תפיסותיהם של בני האדם, ולכן הבה נשתף עליהן בזו אחר זו.

כעת הבה נדבר על הנקודה הראשונה, התפיסות השונות שיש לאנשים בנוגע לאמונה באל. הטווח של סוגי תפיסות אלה רחב למדי. לא משנה אם אין לאנשים רקע של אמונה באל, או אם האמינו באל בעבר, כאשר הם מתחילים להאמין באל יש להם שלל תפיסות ודמיונות. כאשר הם מתחילים לקרוא בכתבי הקודש, הם מרגישים התעלות בלבם, וחושבים, "אני אהיה אדם טוב; אני אגיע לגן עדן". לאחר מכן, מתפתחים בהם סוגים שונים של דמיונות ושל הגדרות או של רעיונות מקובעים בנוגע לאמונה באל, וללא ספק עולות בהם תפיסות שונות. לדוגמה, אנשים מדמיינים שלל דברים בנוגע לסוג האדם שעליהם להיות לאחר שהם מתחילים להאמין באל. יש מי שאומר, "לאחר שאתחיל להאמין באל, לא אעשן סיגריות, לא אשתה אלכוהול ולא אהמר עוד. לא אלך למקומות המרושעים האלה. אני מתכוון לדבר בנימוס לאנשים ולהעלות חיוך על פניי". מה זה? האם זו תפיסה, או האם זו הדרך שבה צריכים אנשים להתנהג? (זו הדרך שבה אנשים צריכים להתנהג). זהו ביטוי של אנושיות רגילה, ואנשים אמורים לנהוג כך. זו אינה תפיסה וגם לא דמיון – דרך חשיבה זו היא רציונלית והגיונית לחלוטין. אח מבוגר אחד אומר, "אני בא בימים ובמשך כל השנים האלה אני מאמין באל. עליי לתת דוגמה לאנשים צעירים בדרך שבה אני מדבר ועושה דברים. אסור לי לצחקק או להתנהג בצורה שאינה תואמת את גילי. עליי להיראות מכובד ומתורבת ולהתנהל כג'נטלמן מכובד". לכן, כאשר הוא מדבר לאנשים צעירים, הבעת פניו רצינית והוא שופע אמרות וביטויים ספרותיים, וכאשר אנשים צעירים רואים אותו הם מרגישים אי נוחות ולא רוצים להתקרב אליו. האחים והאחיות רוקדים ומשמיעים דברי הלל בכינוסים, והאח המבוגר מאמין שעליו לשלוט בתאווה שבעיניו ומתבונן רק במה שראוי, ולכן הוא מרסן את עצמו כדי לא להסתכל, אבל עדיין מפטיר בלבו, "האנשים הצעירים האלה חיים באורח כה חופשי; מדוע אני חי בתחושות כבדות כל כך? ובכל זאת, כאשר אדם מאמין באל עליו לחוש צער מסוים, שכן מי גרם לי להזדקן כל כך!" הוא אומר שאל לו להתבונן ברוקדים, אבל הוא בכל זאת מגניב מבטים חטופים וברור שהוא מעמיד פנים. כיצד נוצרה העמדת הפנים הזו? איך קרה שהוא הגיע למצב כזה של מבוכה? הסיבה היא שיש לו דמיונות בנוגע להתנהגות ולביטויים שעליו להפגין בעת אמונתו באל, וכשהוא נשלט על ידי דמיונותיו אלה, דבריו ומעשיו הופכים מעושים וערמומיים. לדוגמה, כשאנשים שרים בכינוסים, יש כאלה שמוחאים כפיים במהלך השירה ומרשים לעצמם להתלהב, אבל האח הקשיש הזה הוא קהה חושים ואטום כאדם מת, ללא כל חיות או צלם אנוש כלל. הוא מאמין שמשום שהוא מבוגר, עליו להתנהג כאדם קשיש ולא לנהוג בנאיביות כילד ולגרום לאנשים לצחוק עליו. בקיצור, כל דבר שהוא מביע אינו אלא הצגה והוא פשוט מכריח את עצמו להעמיד פנים כאילו היה מישהו חשוב. האם אנשים אחרים נתרמים כאשר הם חוזים בהתנהגות מזויפת שכזו? (לא). כיצד אתה מרגיש כשאתה רואה זאת? קודם כול, אתה חש שזו צביעות וזה גורם לך לאי נוחות; שנית, אתה מרגיש שהוא מעמיד פנים, יש גם תחושה של בחילה ושל גועל, וכאשר אתה מדבר אליו, אתה מרגיש מחנק ושאתה מוגבל ולא יכול לדבר בחופשיות. אם לא תיזהר תקבל ממנו הטפה, לאמור "ראה למה הפכתם, אתם הצעירים, אתם מושחתים בצורה עמוקה כל כך! אתם אוכלים טוב ולובשים בגדים נאים, אתם אוכלים כפי שאנחנו נהגנו לאכול בשנה החדשה ובחגים אחרים, ובכל זאת אתם בררנים ולא מרוצים. כשאנחנו היינו קטנים, כל שהיה לנו לאכול הוא החיטה שנבררה מן המוץ וצמחי בר". הוא מתרברב בבכירותו ומטיף לאחרים, ואנשים צעירים נמנעים ממנו. הוא לא מבין זאת ואפילו מעביר ביקורת על הצעירים, על כך שאינם מכבדים את הקשישים ומתנהגים בצורה לא נאותה. האם הדברים שהוא אומר אינם מלאים בתפיסות וברצון אנושי, שאינם תואמים לאמת ואינם יכולים לתרום לאחרים? אבל כל אלה הן זוטות. מה שחשוב הוא: האם הוא יכול להבין את האמת כשהוא מתנהג כך? (לא). האם זה עוזר ומועיל לכניסה אל מציאות-האמת? (לא). על ידי יישום בפועל והתנהלות באופן זה, על ידי כך שהוא חי כך מדי יום ביומו, האם הדבר מאפשר לו לחיות לפני האל? האם הוא תהה אי פעם, "האם הבנתי את האמונה באל עולה בקנה אחד עם האמת ועם דרישות האל? מה דורש האל? איזה סוג של אדם האל אוהב? האם יש פער כלשהו בין ההבנה שלי לבין מה שדורש האל?" ללא ספק, הוא מעולם לא חשב על השאלות האלה. אילו היה חושב עליהן, הוא לא היה מתנהג בדרך מטופשת שכזו, אפילו אם לא היה מוצא את התשובות. אם כן, מהי סיבת השורש להתנהגותו זו? (תפיסות). ומהי סיבת השורש לכך שהתפתחו בו תפיסות? הסיבה היא שיש בו הבנה מופרכת של האופן שבו אנשים שמאמינים באל צריכים להתנהג ולהביע את עצמם. וכיצד נוצרה הבנה מופרכת זו? מהו המקור שלה? יש את השפעת התרבות המסורתית והתורה שמרביצים מורים בבתי הספר. לדוגמה, אנשים צעירים צריכים לכבד את הקשישים ולאהוב ילדים, בעוד שאנשים מבוגרים צריכים להתנהג על פי גילם, וכן הלאה. לפיכך, הוא מפתח התנהגויות מוזרות מסוימות, מתנהל לעתים בצורה משונה ולפעמים עוטה הבעות מוזרות, אולם בכל מקרה, הוא לא נראה רגיל לחלוטין. לא משנה אם הוא מתנהג בצורה מוזרה או עוטה הבעות משונות, כל עוד הוא אינו מבין את האמת או את דרישות האל, ואינו מחפש את האמת, אזי מעשיו יהיו ללא ספק רחוקים מן האמת. בכל מה שנוגע לעניין פשוט כל כך – לא יותר מאשר התנהגות חיצונית – הסיבה היא שבלבם של אנשים מושרשות תפיסות ולכן הם עושים דברים אבסורדיים כאלה. כאשר אנשים לא מבינים את האמת, את דברי האל ואת כוונותיו של האל, אזי הם לא מבינים מהן אמות המידה שהאל דורש מבני האדם. כאשר אנשים מבוגרים אינם מבינים את אמות המידה שהאל דורש מבני האדם, הם נוקטים בהתנהגויות ובביטויים מוזרים, וגם במעשים אבסורדיים; כאשר אנשים צעירים אינם מבינים את אמות המידה שדורש האל, וכאשר אמונתם מבוססת על דמיונותיהם ועל תפיסותיהם, גם הם חוטאים בהתנהגויות ובביטויים שגויים מסוימים. אילו התנהגויות וביטויים שגויים הם מפגינים? לדוגמה, צעירים מסוימים מבינים מדברי האל שהוא דורש מאנשים לחיות באופן טהור ופתוח, רענן ומלא חיים, כמו ילדים, והם חושבים, "תמיד נהיה ילדים בפני האל ולעולם לא נתבגר, ולכן עלינו ללכת ולדבר כמו ילדים. עכשיו אני יודע איך להיות אחד מאנשיו הנבחרים של האל וחסיד של האל, ואני מבין כעת מהי המשמעות של להיות כמו ילד. בעבר הייתי ערמומי, אטום וקהה חושים, אבל בעתיד, עליי לנהוג בצורה רעננה ומלאת חיים יותר". לאחר מכן, הם עוקבים אחר הדרך שבה אנשים צעירים מתנהגים כיום בחברה, ולאחר שהם מגיעים למסקנה כיצד עליהם לנהוג, הם מתחילים ליישם זאת בפועל בקרב האחים והאחיות, כשהם מדברים לכולם בקול של ילד ומפעילים לחץ על הגרון שלהם כשם מדברים, כדי שטון דבריהם יהיה מתוק וילדותי. במוחם, הם סבורים שרק קול כזה הוא קולו של ילד, ובמקביל הם נוקטים במחוות מוזרות מסוימות, אשר גורמות לאנשים להרגיש מבוכה רבה ואי נוחות. הם לא הבינו למה מתכוון האל כשהוא מדבר על טהור ופתוח, רענן ומלא חיים כמו ילד, וכל שהם עושים אינו אלא התנהגות חיצונית – העמדת פנים, חיקוי וגינונים. ההבנה של אנשים כאלה היא מעוותת. מהי הבעיה הגדולה ביותר כאן? לא זו בלבד שהם אינם מסוגלים להבין בצורה מלאה את המשמעות של דברי האל, אלא שהם עושים את ההיפך ומבלבלים את דברי האל עם ההתנהגות, המעשים והמגמות של הכופרים. האין זו טעות? הם לא מגיעים כדי לחפש לפני האל, הם לא קוראים בדברי האל והם לא מחפשים את האמת; במקום זאת, הם מנתחים ולומדים דברים תוך שימוש במוחם שלהם, או שהם מחפשים בסיס תיאורטי בקרב הכופרים, בתרבות המסורתית או בידע מדעי. האין זו טעות? (אכן כן). זו הטעות הגדולה ביותר. היכן, בידע של הכופרים, יש אמת כלשהי? אם אתם מחפשים בסיס להתנהל על פיו, עליכם לחפש את האמת אך ורק בדברי האל. בכל מקרה, לא משנה לאיזו רמת הבנה אנשים יכולים להגיע, כל אחד מדברי האל וכל אחת מן הדרישות שהוא מציב בפני האדם הם מעשיים ומפורטים, ובשום מקרה אינם פשוטים כפי שהם נדמים בתפיסות ובדמיונות של האדם. דרישות האל מן האדם אינן קישוט של מראה חיצוני, והן אינן התנהגויות פשוטות, לא כל שכן דרך לעשיית דברים ותו לא, אלא הסטנדרטים שהאל דורש מאנשים; אלה הם העקרונות ואמות המידה שעל פיהם האדם צריך להתנהל ולפעול, ובעקרונות האלה אנשים צריכים לדבוק ולאחוז. אם לא אשתף בבירור על הבעיות המפורטות האלה, אזי אנשים יבינו מעט דוקטרינה בלבד ויתקשו להיכנס למציאות-האמת.

הנושא שעליו שיתפנו זה עתה הוא התפיסות והדמיונות שיש לאנשים בנוגע לאמונה באל, במונחים של התנהגותם החיצונית. אילו דברים נוספים אתם מכירים במונחים של התנהגות חיצונית? ואם הזכרנו את התפיסות, האם הן נכונות או שגויות? (שגויות). האם הן חיוביות או שליליות? (שליליות). הן ללא ספק מנוגדות לדרישות האל ולאמת; הן אינן תואמות לאמת. לא משנה אם אנשים מדמיינים אותן יש מאין, או אם יש להן בסיס כלשהו, בכל מקרה, אף אחת מהן לא קשורה לאמת. אם כן, מהי המטרה של שיתוף על התפיסות האלה ושל ניתוחן? המטרה היא תחילה לגרום לאנשים להיות מודעים למהותן של תפיסות, ובד בבד עם ההכרה בכך שאלה תפיסות, לאפשר לאנשים להבין מהי האמת טרם ייכנסו אליה בהמשך. המטרה של כל זה היא לאפשר לאנשים להבין את תמצית האמת, שהיא להתייצב בכנות לפני האל. לא משנה כמה הגיוניות התפיסות שלך, או כמה הן מבוססות, הן עדיין תפיסות; הן לא האמת, והן גם לא יכולות להחליף את האמת. אם אתה מתייחס אל התפיסות כאל האמת, אזי לאמת אין כל קשר אליך, אין לך דבר וחצי דבר עם אמונה באל, והאמונה שלך היא חסרת ערך. לא משנה כמה אתה עובד או מתרוצץ למען האל, או כמה גדול המחיר שאתה משלם למען האל, מה תהיה התוצאה הסופית אם אתה עושה את כל זה על בסיס התפיסות והדמיונות שלך? דבר מכל מה שאתה עושה איננו קשור לאמת או לאל; האל יוקיע זאת ולא יאשר זאת – אלה הן התוצאות המועילות והמזיקות. כעת אתם אמורים להבין עד כמה חשוב לפתור את התפיסות ואת הדמיונות של האדם.

מהו השלב הראשון בפתרון התפיסות שלכם? להבחין בתפיסה ולהכיר במהותה. כאשר בית האל החל לצלם סרטונים, קרה משהו דוחה בצוות הפקת הסרטים, שקשור לתפיסות של אנשים. אני עומד לנתח את העניין כעת לא כדי להוקיע מישהו, אלא כדי לאפשר לכם לצמוח בהבחנה שלכם, כדי שתזכרו את הנושא וכדי שתעמיקו את ההבנה שיש לכם בנוגע לתפיסות דרך העניין הזה ותדעו עד כמה התפיסות מזיקות לאנשים. אם לא אדבר על כך, אתם עלולים לחשוב שזה לא עניין גדול. אבל לאחר שאנתח את הדבר, אין ספק שתהנהנו ותסכימו שזה אכן עניין רציני. כאשר מצלמים סרטים, עולה השאלה של איזה צבע ואיזה סגנון של בגדים לבחור. אנשים מסוימים היו שמרנים במיוחד, והשתמשו במכוון באפור עמום ובחאקי. הדבר התמיה אותי ותהיתי מה משמעותו. מדוע הם בחרו בצבעי הבגדים האלה? צבעי האפור העמום והחאקי הפכו את הסצנה כולה לאפלולית במיוחד, וכאשר ראיתי זאת הרגשתי אי נוחות רבה. מדוע הם לא בחרו משהו צבעוני יותר? כבר אמרתי שהבגדים יכולים להיות צבעוניים ושהסגנון צריך להיות נאות ואלגנטי. אם כך, מדוע אנשים דחקו את דברי האל ואת הדרישות של בית האל למעמקי מוחם ולא התייחסו אליהם כלל, ובמקום זאת בחרו באריגים בצבע אפור עמום וחאקי עבור הבגדים? מדוע הם התנהגו כך? האם לא ראוי להרהר בדבר? מה הייתה סיבת השורש של העניין? אנשים לא הבינו את האמת, הם לא הקשיבו למה שנאמר, והם לא היו מסורים – סיבת השורש הייתה, שלאנשים יש בקרבם טבע שבוגד באל. מהו הטבע הזה? מהו הצביון הזה? הסיבה המכריעה ביותר היא, שאנשים אינם אוהבים את האמת ויכולים לסרב לקבל אותה, ומקשיחים את לבם. אנשים אומרים שהם מוכנים להתמסר לסידוריו של האל ומוכנים לחפש את האמת, אבל כאשר הם עושים דברים, הם עושים אותם בהתאם להעדפותיהם האישיות, כדי להשיג את מטרותיהם-שלהם. אילו העניין היה נוגע לחייך האישיים, הרי שאם היית עושה הכול בהתאם לרצונך לא הייתה בכך בעיה גדולה, שכן זה היה קשור אך ורק להיווכחות בחיים שלך. אבל כעת אתה מבצע את חובתך בכנסייה, וההשלכות של התנהגות כזו נוגעות לעבודת האל ולתהילתו, ויש להן נגיעה למוניטין של הכנסייה; אם אנשים מתנהגים באופן מופקר ובהתאם לרצונם שלהם, הם עלולים לפגוע בכבודו של האל. בית האל אינו מתערב באופן שבו אנשים מתלבשים – העיקרון הוא להיראות מהוגן ומכובד, כדי שאחרים ילמדו כשיראו אתכם. עם זאת, האם ראוי שאדם יציע ללבוש צבעי אפור וחאקי בלבד כשמצלמים סרט? מה הייתה תמצית הבעיה הזו? זו הייתה התנהלות של אנשים תוך הסתמכות על תפיסותיהם והתייחסות לאפור עמום ולחאקי כאות וכסימן של מי שמאמין באל ונוהה אחריו. אפשר לומר שהם הגדירו את הצבעים האלה כצבעים שתואמים לאמת, לכוונות האל ולדרישות האל. זו הייתה טעות. אין כל רע בצבעים האלה כשלעצמם, אבל אם אנשים עושים דברים על בסיס תפיסותיהם והופכים את הצבעים האלה לסוג של סמל, אזי זו בעיה. תוצאה זו נגרמה על ידי תפיסותיהם של אנשים, והרעיונות ודרכי היישום בפועל האלה התממשו משום שהתפיסות הללו שכנו בלבם של אנשים. אנשים מתייחסים לתפיסות ולדמיונות האלה כאילו הם האמת, ורואים באפור עמום ובחאקי סמל לבגדים שלובשים המאמינים באל, תוך שהם דוחקים הצדה את האמת, את דברי האל ואת דרישות האל ומחריגים אותם, ומחליפים אותם בתפיסות ובאמות המידה של בני האדם – זו הייתה סיבת השורש של הבעיה. למעשה, בחירה בצבעים ובסגנונות של לבוש הם דברים חיצוניים שאין להם כל קשר לאמת, אבל הדברים האבסורדיים האלה התרחשו בגלל תפיסותיהם של אנשים ויצרו השפעה שלילית מסוימת, ולכן היה צורך באמת כדי לפתור את הבעיה.

לא משנה באיזו בעיה או באיזה קושי נתקלים אנשים במסגרת אמונתם באל, תפיסותיהם מתעוררות באופן מתמיד והם ממשיכים להשתמש בהן. הם תמיד חיים בתוך תפיסותיהם והם מוגבלים, נשלטים וכבולים על ידן. הדבר גורם לכך שתפיסותיהם של אנשים משפיעות על מחשבותיהם, התנהגותם, אורחות חייהם, עקרונות ההתנהלות שלהם, הכיוון והמטרות שלהם בחיים וגם על הדרך שבה הם מתייחסים לדברי האל ולעבודתו, והם אינם חופשיים ומשוחררים נוכח האמת בשום אופן. כיוון שהם מאמינים באל בדרך זו ודבקים תמיד בתפיסותיהם, לאחר 10 או 20 שנה ומאז ועד היום, לא חל כל שינוי בתפיסות שהיו לאנשים מלכתחילה. איש לא ניתח אותן, האנשים עצמם לא בחנו אותן מעולם, ועוד פחות מכך קיבלו על עצמם גיזום. אנשים מעולם לא התייחסו אליהן ברצינות, ולכן, בלי קשר למשך אמונתם באל, האם הם משיגים תוצאות או לא? אין ספק שהם לא משיגים תוצאות. הקשר בין האדם והאל משתפר בהדרגה דרך תהליך הניתוח המתמיד וההבנה של התפיסות, ולאחר מכן דרך פתרונן – האם אין לכך צד מעשי? (כן). עם זאת, אם התפיסות שלך נשארות בהתמדה בשלב שבו היו כשהתחלת להאמין באל, אזי ניתן לומר שלא חל כל שיפור בקשר שלך עם האל. בכל מה שנוגע לאמונה באל, אילו תפיסות נוספות שעליהן אתם מסתמכים בחייכם טרם נפתרו? מהן התפיסות שאתם מאמינים תמיד כי הן נכונות, כי הן דברים שתואמים לאמת ושלדעתכם אינם מהווים בעיה? אילו תפיסות יכולות להשפיע על ההתנהגות שלך, על החתירה שלך ועל הגישות שלך לאמונה באל, וכך גורמות לקשר שלך עם אלוהים להיות תמיד פושר, לא קרוב וגם לא מנוכר? אתה מאמין בשוגג שאתה אוהב את האל עד מאוד, שאמונתך באל ונאמנותך כלפיו גדלו, ושהנחישות שלך לסבול התעצמה, כאשר למעשה, בעיני האל, אינך אוחז ולו בשמץ של מציאות-האמת. עליכם לנתח את העניין הזה, ובכל אחד מהם יהיו ללא ספק שלל תפיסות, שעליהן אתם מסתמכים בחייכם ושעדיין קיימות, ושטרם פתרתם. זו בעיה חמורה מאוד.

נתתי שלוש דוגמאות לתפיסות שיש לאנשים בנוגע לאמונה באל, ואם כך, האם אתם מודעים כעת יותר לתפיסות שיש לכם בנוגע לאמונה באל? (כן). אם כן אמרו לי, אילו תפיסות ודמיונות נוספים יכולים למנוע מאנשים ליישם בפועל את האמת ולהשפיע על ביצוע חובתם ועל הקשר הרגיל שלהם עם האל, כלומר, תפיסות שיכולות למנוע מאנשים לבוא לפני האל, ושיש להן השפעה ישירה על הכרתם את האל? (יש לי תחושה חזקה למדי של אמונה, כי אם אצליח לבצע את חובתי בצורה רגילה מדי יום, אזי על ידי אמונה באל בדרך זו, אוכל להשיג ישועה). אמונה כי תוכל להשיג ישועה על ידי ביצוע חובתך היא תפיסה ודמיון. אם כך, האם חשוב לבצע את חובתך בהתאם לרמה הנדרשת? האם אנשים שאינם מבצעים את חובתם ברמה הנדרשת משיגים ישועה? אם מישהו מבצע את חובתו בקלות ראש, הדבר קשור לשיבוש ולהפרעה של עבודת האל. לא רק שמי שעושים זאת לא ישיגו ישועה, אלא שהם גם ייענשו. אינכם יכולים לחשוב על הדברים האלה, אינכם מבינים אותם ואינכם יכולים לראות אותם בבירור, ובכל זאת אתם אומרים דברים כמו "כל עוד אני מבצע את חובתי, אוכל להשיג ישועה ולהיכנס למלכות השמיים". האם זה עולה בקנה אחד עם דברי האל? הרעיון הזה אינו אלא משאלת לב; כיצד תוכלו להשיג זאת בקלות רבה כל כך? האם אי קבלה של האמת יכול להיחשב כאמונה באל? האם אדם יכול להשיג ישועה מבלי להשליך מעליו את צביונו המושחת? יש בתוככם דברים רבים כל כך שנוגעים לתפיסות ולדמיונות. כל מיני סוגים של דמיונות, הבנות והגדרות, שאינם תואמים לאמת, קשורים כולם בתפיסות. אילו תפיסות נוספות יש לכם? (אני סבור שככל שהחובה שאני מבצע חשובה יותר, וככל שאגיע להישגים רבים יותר שמשמשים כעדות לאל, כך אהיה ראוי יותר, כך האל יאשר אותי וכך הברכות שלי יהיו רבות יותר בעתיד). גם זו תפיסה. בקיצור, אנשים מדמיינים ומקישים את התפיסות יש מאין. אף על פי שעשוי להיות להן בסיס כלשהו, הן אינן נגזרות מבסיס שקיים בדברי האל או באמת, אלא הן רעיונות שמבוססים על מאוויי הלב של אנשים והן פרי הרצון לזכות בברכות. כשאנשים עושים דברים שנשלטים על ידי מחשבה כגון זו, הם עושים כל מיני דברים ומשלמים מחיר כבד לפני שהם מגלים, בסופו של דבר, שעשו טעות ופעלו נגד העקרונות, שהדברים אינם כפי שדמיינו אותם, ולפיכך הם הופכים לשליליים. יום אחד, כאשר הם מביטים לאחור, הם מבינים שהלכו בנתיב שהסתמך על התפיסות ועל הדמיונות שלהם, שבזבזו כבר זמן רב כל כך, והם רוצים לחזור לאחור אבל הדבר אינו אפשרי. אילו עוד תפיסות שטרם נפתרו יש לכם? (אני חושב, שכיוון שאני מאמין באל ומשקיע מעצמי למען האל, אזי האל צריך לברך אותי ולהעניק לי יתרונות. כשיש לי בעיה ואני פונה לאל, אני מרגיש שהאל צריך לפתוח בפניי דרך, וכיוון שאני מאמין באל, הכול צריך להתנהל בצורה חלקה. זו הסיבה, שכאשר אני מבצע את חובתי ונתקל במצב מסובך, אני מבין את האל שלא כהלכה ונוטר לו, ואני מרגיש שהאל לא צריך לתת לדברים כאלה לקרות לי). לרוב האנשים יש תפיסה כזו; מדובר בסוג של אי הבנה שיש לאנשים בנוגע לאמונה באל. אנשים סבורים, שאדם מאמין באל כדי לזכות ביתרונות, ואם הם לא זוכים ביתרונות, אזי מן הסתם הנתיב הזה שגוי. אם כך, האם התפיסה הזו נפתרה? האם התחלת לתקן אותה? כאשר התפיסה הזו שולטת בהתנהגות שלך או משפיעה על התקדמותך, האם אתה מחפש את האמת כדי לפתור אותה? לעתים קרובות, אנשים תוחמים את האמונה באל בתוך לבם, מתוך אמונה שכיוון שהם מאמינים באל, אזי הכול צריך להתנהל על מי מנוחות, או שהם חושבים, "אני משקיע מעצמי ומבצע את חובתי למען האל, ולכן האל צריך לברך את משפחתי, לברך את משפחתי כולה בשלווה, לגרום לכך שלא אהיה חולה, ושכל המשפחה שלי תהיה מאושרת. ואף על פי שאני מבצע את חובתי, זו עבודתו של האל, ולכן האל צריך לשאת במלוא האחריות לעבודה זו ולסדר הכול כראוי, ולדאוג לכך שלא אתקל בקשיים, בסכנה או בפיתוי בעת ביצוע חובתי. אם קורה משהו כזה, אזי ייתכן שזה לא נעשה על ידי האל". כל אלה הן תפיסות של אנשים; אנשים נוטים להחזיק בתפיסות כאלה כשהם אינם מבינים את עבודת האל. האם תפיסות אלה מופיעות לרוב כשאתם מבצעים את חובתכם? (כן). אם אתה מאמין תמיד שהתפיסות והדמיונות שלך הם פשוט רגילים והגיוניים, ושכך צריכים להיות הדברים, ואינך מחפש את האמת כדי לפתור אותם, אזי לא תוכל לזכות באמת ולא תהיה לך היווכחות בחיים. עבורך, לא יהיו לאמת כל ערך או משמעות, והאמונה שלך באל תהיה גם היא חסרת משמעות. אם באמונתם באל אנשים אוכלים ושותים את דברי האל לעתים קרובות, משתתפים בכינוסים, מקשיבים לדרשות ומנהלים חיים רוחניים רגילים במיוחד, ובכל זאת הם מתנהלים ומבצעים את החובות שלהם תוך הסתמכות על תפיסותיהם, ותוך שהם מבססים כל דבר על התפיסות האלה, ומשתמשים בתפיסות כדי לאמוד עד כמה נכונים או שגויים הם כל מיני דברים, אזי האין אנשים כאלה חיים בתוך התפיסות שלהם? לא משנה לכמה דרשות הם מקשיבים, או כמה מדברי האל הם אוכלים ושותים, האם אנשים שחיים בתוך תפיסותיהם יכולים בכלל להשתנות אי פעם? האם הקשר שלהם עם האל יכול להשתפר אי פעם? (לא). לכן, האם האל מאשר סוג כזה של אמונה? (לא). בהחלט לא. לכן חשוב לנתח את התפיסות שקיימות בתוך אנשים.

לרוב האנשים אין תפיסות כאשר הם אוכלים ושותים די צרכם והכול מתנהל כשורה, או כאשר הם מקפידים על טקסי הדת המסורתיים, אבל כאשר האל מבצע את עבודתו ומביע את האמת, או-אז מתעוררות שלל תפיסות. לאנשים אין תפיסות לפני שהם מבצעים את חובתם ורק משתתפים כשגרה בכינוסים, אבל כאשר האל דורש מהם לבצע את חובתם, או כאשר הם נתקלים בקשיים במסגרת חובתם, או-אז מתעוררות תפיסות רבות. לאנשים אין תפיסות כאשר הם נהנים מנוחות פיזית ומן החיים, אבל כאשר הם נופלים למשכב או נתקלים במצוקות, התפיסות מתעוררות באופן טבעי. לדוגמה, לפני שאדם מתחיל להאמין באל, עבודתו וחיי משפחתו מתנהלים על מי מנוחות, אבל לאחר שהוא מתחיל להאמין באל קורים כמה דברים שלא נושאים חן בעיניו. לעתים שופטים אותו, מפלים אותו, מציקים לו ואפילו עוצרים אותו, מענים אותו וגורמים לו למחלות מתמשכות, וכל זה גורם לו להרגיש אי נוחות, והוא חושב, "מדוע הדברים לא הסתדרו כהלכה במהלך שנות אמונתי באל? אני מאמין באל האמיתי, ואם כך, מדוע האל לא מגן עליי? איך האל יכול לראות אותי מוכה על ידי אנשים רעים ונרמס על ידי שדים מבלי שיהיה לו אכפת?" האם אנשים אינם מגבשים תפיסות שכאלה? מהי הסיבה לכך שהם מגבשים תפיסות כאלה? אנשים מאמינים, "כיוון שאני מאמין כעת באל, אני שייך לו, והאל צריך לדאוג לי, לדאוג לי למזון ולדיור, לדאוג לעתידי ולגורלי, וגם לביטחוני האישי, כולל ביטחון משפחתי, ולהבטיח שהכול יתנהל עבורי כהלכה, שהכול יתבצע על מי מנוחות וללא אירועים". ואם העובדות אינן תואמות לדרישות ולדמיונות של אנשים, הם חושבים, "האמונה באל אינה טובה ואינה קלה כפי שדמיינתי שתהיה. מסתבר שאני עדיין צריך לסבול את כל הרדיפות והתלאות האלה ולעבור ניסיונות רבים במהלך אמונתי באל – מדוע האל לא מגן עליי?" האם החשיבה הזו נכונה או שגויה? האם היא תואמת לאמת? (לא). אם כך, האם החשיבה הזו אינה מראה שהם מציבים דרישות לא הגיוניות בפני האל? מדוע אנשים שחשיבתם כזו אינם מתפללים לאל או מחפשים את האמת? באופן טבעי, רצונו הטוב של האל עומד מאחורי העובדה שהוא גורם לאנשים להתמודד עם דברים כאלה; מדוע אנשים לא מבינים את כוונות האל? מדוע הם לא מסוגלים לשתף פעולה עם עבודת האל? האל גורם במכוון לאנשים להתמודד עם דברים כאלה, כדי שיוכלו לחפש את האמת ולזכות באמת, וכדי שיחיו תוך הסתמכות על האמת. אבל אנשים לא מחפשים את האמת ובמקום זאת תמיד אומדים את האל על פי תפיסותיהם והדמיונות שלהם – זו הבעיה שלהם. כך עליכם להבין את הדברים הלא נעימים האלה: אין אדם שעובר חיים שלמים ללא סבל. עבור אנשים מסוימים, הסבל קשור במשפחה, עבור אחדים, בעבודה, עבור אחרים, בנישואין, ויש כאלה שעבורם הוא קשור במחלה פיזית. כולם צריכים לסבול. יש כאלה שאומרים, "מדוע אנשים צריכים לסבול? כמה נפלא היה לחיות חיים שלמים בשלווה ובשמחה. האם לא ייתכן שלא נסבול?" לא – כולם חייבים לסבול. הסבל גורם לכל אדם לחוות את שלל התחושות של החיים הפיזיים, בין אם הן חיוביות, שליליות, פעילות או סבילות; הסבל מעורר בך תחושות והערכות שונות, אשר עבורך הן שלל חוויותיך בחיים. זהו היבט אחד, והוא מיועד להפוך אנשים למנוסים יותר. אם אתה יכול לחפש את האמת ולהבין את כוונת האל מתוך כל זה, אתה תתקרב יותר ויותר לרף שהאל דורש ממך. היבט נוסף הוא האחריות שהאל מטיל על האדם. איזו אחריות? זהו הסבל שעליך לעבור. אם תוכל לחוות את הסבל הזה ולעמוד בו, אזי זו עדות, ולא משהו שיש להתבייש בו. כאשר אנשים מסוימים נופלים למשכב, הם פוחדים שאנשים אחרים ישמעו על כך; הם סבורים שיש משהו מביש בלהיות חולים, כאשר למעשה אין כל סיבה להתבייש בכך. אם כאדם רגיל ובהיותך חולה אתה מסוגל להתמסר לסידורי האל, לעמוד בכל מיני סוגים של סבל, ועדיין אתה מצליח לבצע את חובתך כרגיל ולמלא את התפקידים שהאל מטיל עליך, האם זהו דבר טוב או דבר רע? זה דבר טוב, זו עדות להתמסרותך לאל, זו עדות לכך שאתה מבצע את חובתך בנאמנות, וזו עדות שמביישת את השטן ומנצחת אותו. ולכן, כל יציר בריאה וכל אחד מאנשיו הנבחרים של האל צריכים לקבל כל סוג של סבל ולהתמסר לו. כך עליכם להבין זאת, ועליכם ללמוד את הלקח הזה ולהשיג התמסרות אמיתית לאל. הדבר עולה בקנה אחד עם כוונתו של האל, וזהו רצונו של האל. זה מה שמסדר האל עבור כל יציר בריאה. הצבתך בנסיבות ובתנאים כאלה על ידי האל שוות ערך להטלת אחריות, התחייבות ותפקיד עליך, ולכן אתה צריך לקבל אותם. האם זו לא האמת? (אכן כן). כל עוד הדבר מגיע מן האל, כל עוד האל מציב בפניך דרישה כזו ויש בו כוונה כזו עבורך, אזי זו האמת. מדוע נאמר שזו האמת? הסיבה היא, שאם תקבל את הדברים האלה כאמת, אזי תוכל לפתור את הצביון המושחת שלך, את תפיסותיך ואת המרדנות שלך, כך שכאשר תתמודד שוב עם קשיים, לא תלך כנגד רצונותיו של האל ולא תמרוד בו, כלומר, תוכל ליישם את האמת בפועל ולהתמסר לאל. בדרך זו, תוכל לשאת עדות שתמיט כלימה על השטן, ותוכל לזכות באמת ולהשיג ישועה. אם תפעל לפי התפיסות והרעיונות שלך, מתוך מחשבה, "אני מאמין כעת באל ולכן האל צריך לברך אותי. אני צריך להיות אדם מבורך", אזי כיצד אתה מבין את הברכה הזו? הברכה שאתה מבין היא חיים שלמים של הדר ושפע, של קבלת כל מה שברצונך לאכול ולשתות, ללא מחלות, של להיוולד עם כפית של זהב בפה, כשאתה מקבל הכול מן המוכן ונהנה מחיים גשמיים עשירים מבלי שתצטרך לעבוד בשבילם. יתרה מזאת, מדובר בחיים שלווים שבהם הכול מתנהל על מי מנוחות, חיים בנוחות מוחלטת ללא מכאוב – זה מה שלדעתך היא ברכה. אבל, כשאתה מביט על כך כעת, האם זו ברכה? זו לא ברכה, זה אסון. ההליכה בנתיב של חמדנות לתענוגות הבשר תגרום לך להתרחק יותר ויותר מן האל, וגם תגרום לך לשקוע עמוק יותר ויותר בעולם המרושע הזה, מבלי שתוכל להשתחרר. כאשר הבורא קורא לך, יש דברים רבים שעליהם אינך מוכן לוותר, ואינך יכול לשחרר את תענוגות הבשר האלה. גם אם האל מטיל עליך תפקיד ומבקש ממך לבצע חובה, אתה מתייחס לעצמך בכפפות של משי: היום אינך מרגיש טוב, מחר לא תהיה במצב רוח טוב, אתה מתגעגע להוריך, מתגעגע לבת הזוג שלך, ומדי יום אתה חושב אך ורק על דברי הבשר ואינך מבצע היטב את חובתך, אבל רוצה ליהנות יותר מאשר אחרים. אתה חי כמו טפיל – האם אתה מסוגל ליישם את האמת בפועל? האם אתה יכול לשאת עדות? לא, אינך יכול. לאנשים יש דמיונות רבים כל כך בנוגע לאמונה באל. הם מדמיינים שלאחר שהם מתחילים להאמין באל, הם ייהנו מעושר ומשלווה לאורך כל חייהם, שקרובי משפחתם ייהנו ביחד עמם, שעיני כולם יבריקו מרוב קנאה, שהם לא יהיו עניים לעולם ושהם אף פעם לא יחלו ולא יומטו עליהם אסונות. דמיונות כאלה גורמים לאנשים להציב דרישות לא הגיוניות רבות בפני האל. כאשר אתה מגיע לכדי הצבת דרישות לא הגיוניות בפני האל, האם הקשר שלך עם האל רגיל או לא רגיל? ללא ספק הוא לא רגיל. לכן, האם התפיסות והדמיונות האלה גורמים לך לעמוד לצדו של האל או להתנגד לו? הם יכולים רק לגרום לך להתנגד לאל, להיאבק בו ולהתריס כנגדו, ואפילו לבגוד באל ולנטוש אותו, והתנהגויות אלה הופכות יותר ויותר חמורות. דהיינו, כאשר לאנשים יש תפיסות כאלה, הם כבר לא מסוגלים לקיים קשר רגיל עם האל. כאשר אנשים מטפחים תפיסות לגבי האל, לבם בתורו מייצר תחושות של מרדנות ושליליות. בזמנים כאלה, עליהם לחפש את האמת כדי לפתור את התפיסות האלה. כשהם מבינים את האמת, כאשר הם מבינים את התפקיד שהאל מטיל עליהם ואת הדרישות הרבות שהאל מציב בהקשר עם אמונתם בו, כאשר הם מבינים את הדברים האלה ויכולים להתנהג ולפעול בהתאמה לדרישות האל, אזי בדרך זו ניתן יהיה לפתור את התפיסות ואת הדמיונות שלהם. כאשר הם יבינו את האמת, הם יוותרו באופן טבעי על התפיסות שלהם, ובשלב זה הקשרים שלהם עם האל יהפכו לרגילים יותר. פתרון תפיסות שווה ערך לפתרון אי הבנות בנוגע לאל. במילים אחרות, רק כאשר הם ירפו מתפיסותיהם ויפתרו אותן, הם יוכלו להבין מהי האמת ומהן דרישות האל.

אילו עוד תפיסות יש בלבכם, שיכולות להשפיע על ביצוע החובות שלכם? אילו תפיסות משפיעות לעתים קרובות ושולטות בחייכם? כאשר קורים לך דברים מסוימים שאינם מוצאים חן בעיניך, התפיסות שלך מופיעות באופן טבעי ואז אתה מתלונן לאל, מתווכח עמו ונאבק בו, והתפיסות האלה גורמות לשינוי מהיר בקשר שלך עם האל: אתה משנה את דעתך בפתאומיות, ועובר מן המצב שבו היית בהתחלה, כשהרגשת שאתה אוהב כל כך את האל ונאמן לו מאוד, ושאתה רוצה להקדיש לו את כל חייך, לכך שאינך רוצה לבצע את חובתך ואינך רוצה עוד להיות נאמן לאל, ואתה מצטער על אמונתך באל ועל כך שבחרת בנתיב הזה, ואפילו מתלונן על כך שנבחרת על ידי האל. אילו תפיסות נוספות יכולות לגרום לשינוי פתאומי בקשר שלך עם האל? (כאשר האל מסדר מצב כדי לבחון אותי וחושף אותי, ואני חש שלא יהיה לי סוף טוב, אני מגבש תפיסות לגבי האל. אני מרגיש שאני מאמין באל ונוהה אחריו, ושתמיד ביצעתי את חובתי, כך שכל עוד איני זונח את האל, הוא אינו צריך לנטוש אותי). זה סוג אחד של תפיסה. האם יש לכם תפיסות כאלה לעתים קרובות? מהי ההבנה שלכם בנוגע לנטישה על ידי האל? האם אתם סבורים שאם האל עוזב אתכם, המשמעות היא שהוא אינו רוצה בכם ולא יושיע אתכם? זהו סוג נוסף של תפיסה. אם כך, כיצד נוצרת תפיסה כזו? האם היא מגיעה מן הדמיון שלכם, או שיש לה בסיס? כיצד אתה יודע שהאל לא יעניק לך סוף טוב? האם האל אמר לך באופן אישי? מחשבות כאלה מגיעות באופן מוחלט ממך. כעת אתה יודע שמדובר בתפיסה; שאלת המפתח היא כיצד לפתור אותה. למעשה, לאנשים יש תפיסות רבות בנוגע לאמונה באל. אם תוכל להכיר בכך שיש לך תפיסה, אזי תוכל לדעת שהיא שגויה. אם כך, כיצד צריך לפתור את התפיסות האלה? ראשית, עליך לראות באופן ברור אם התפיסות האלה מגיעות מידע או מפילוסופיות שטניות, היכן מצויה האשמה, מהו הנזק, ולאחר שתראה זאת בבירור, תוכל להרפות מן התפיסה באופן טבעי. עם זאת, הדבר אינו דומה לפתרון יסודי של התפיסה; עליך עדיין לחפש את האמת, לראות מהן דרישות האל ולאחר מכן לנתח את התפיסה על פי דברי האל. כשתבחין בבירור שהתפיסה שגויה, שהיא דבר מגוחך ושהיא אינה תואמת כלל ועיקר לאמת, המשמעות היא שפתרת בעצם את התפיסה. אם לא תחפש את האמת, אם לא תשווה את התפיסה לדברי האל, לא תוכל להבחין בבירור באיזה מובן התפיסה שגויה, ולכן לא תוכל לוותר עליה באופן יסודי; גם אם אתה יודע שמדובר בתפיסה, לא תוכל בהכרח להרפות ממנה לחלוטין. בנסיבות כאלה, כאשר התפיסות שלך עומדות בסתירה לדרישות האל, ואתה מבין כי התפיסות שלך שגויות, אך לבך בכל זאת דבק בתפיסות האלה, וכאשר אתה יודע בוודאות כי תפיסותיך מנוגדות לאמת, אך בתוך לבך אתה עדיין מאמין שהתפיסות שלך הן רלוונטיות, אזי לא תהיה אדם שמבין את האמת, ולאנשים כמוך אין היווכחות בחיים ושיעור הקומה שלהם נמוך מדי. לדוגמה, אנשים רגישים במיוחד בנוגע לסוף ולייעוד שלהם, ובנוגע להתאמות של חובתם ולהחלפתם בביצוע החובה. יש כאלה שממהרים להסיק מסקנות שגויות בנוגע לדברים האלה, וחושבים שמיד כאשר מחליפים אותם בחובתם ואין להם עוד מעמד, או כאשר האל אומר שהוא אינו אוהב או אינו רוצה אותם עוד, אזי הכול נגמר עבורם. זו המסקנה שאליה הם מגיעים. הם מאמינים, "אין טעם להאמין באל, האל לא רוצה בי, והסוף שלי כבר נגזר, אם כך מה הטעם להמשיך לחיות?" אחרים, ששומעים את המחשבות האלה, סבורים שהם הגיוניים ומכובדים – אבל למעשה, איזה סוג של חשיבה זו? זו מרדנות באל, זה ויתור על עצמם לטובת הייאוש. מדוע הם מוותרים על עצמם ושוקעים בייאוש? הסיבה היא, שהם אינם מבינים את כוונות האל, הם לא יכולים לראות בבירור כיצד האל מושיע אנשים ואין להם אמונה אמיתית באל. האם האל יודע מתי אנשים שוקעים בייאוש? (כן). האל יודע, ואם כך, כיצד הוא מתייחס לאנשים כאלה? אנשים מגבשים סוג של תפיסה ואומרים, "האל שילם מחיר כבד כל כך למען האדם, הוא ביצע עבודה רבה בכל אדם והשקיע מאמצים מרובים; אין זה קל לאל לבחור אדם ולהושיע אותו. האל ייפגע כל כך אם האדם יוותר על עצמו וישקע בייאוש, והוא יקווה מדי יום שיעלה בידו להתאושש". זו המשמעות ברובד השטחי, אבל למעשה, זו גם תפיסה של האדם. האל נוקט בגישה מסוימת כלפי אנשים כאלה: אם אתה מניח לעצמך לשקוע בייאוש ולא מנסה להתקדם, הוא יאפשר לך לעשות את הבחירה בעצמך; הוא לא יאלץ אותך לעשות דבר כנגד רצונך. אם תאמר, "אני עדיין רוצה לבצע את חובתו של יציר בריאה, לעשות ככל שביכולתי כדי ליישם בפועל לפי דרישות האל ולרצות את כוונותיו של האל. אשתמש בכל הכישרונות ובכל היכולות שלי, ואם לא אצליח לעשות דבר, אלמד להתמסר ולהיות צייתן; לא אנטוש את חובתי", האל יגיד, "אם אתה מוכן לחיות בדרך זו, המשך לנהות, אבל עליך לעשות כפי שמבקש האל; אמות המידה שנדרשות על ידי האל ועקרונותיו לא משתנים". מה המשמעות של דברים אלה? המשמעות היא, שרק אנשים מסוגלים לוותר על עצמם; האל לעולם אינו נוטש אף אחד. עבור מי שמסוגל בסופו של דבר להשיג ישועה ולחזות באל, מי שיוצר קשר רגיל עם האל ויכול לבוא לפני האל, אין זה דבר שניתן להשיג לאחר שנכשלים או נגזמים פעם אחת, או לאחר שנשפטים ועוברים ייסור פעם אחת. לפני שפטרוס הפך למושלם, הוא עבר זיכוך מאות פעמים. מבין אלה שיישארו לאחר העבודה עד הסוף, לא יהיה אחד שיחווה רק שמונה או עשרה ניסיונות וזיכוכים בטרם ישרוד עד הסוף. לא משנה כמה פעמים אדם נבחן ועובר זיכוך, האין זו אהבת האל? (אכן כן). כשתוכל לחזות באהבת האל, תבין מהי גישתו של האל כלפי האדם.

כאשר אנשים מסוימים קוראים את דברי האל ורואים כיצד האל מוקיע אנשים בדבריו, הם מגבשים תפיסות וחשים מעורערים. לדוגמה, דברי האל אומרים שאינך מקבל את האמת, ולכן האל אינו אוהב או מקבל אותך, שאתה עושה רע, צורר משיח, שרק ההתבוננות בך מעוררת בו כעס ושהוא אינו רוצה בך. אנשים קוראים את הדברים האלה וחושבים, "המילים האלה מיועדות לי. האל קבע שהוא אינו רוצה בי, וכיוון שהאל נטש אותי, גם אני לא אאמין עוד באל". יש כאלה, אשר בעת קריאת דברי האל, מפתחים לעתים קרובות תפיסות ואי הבנות, משום שהאל חושף מצבים מושחתים של אנשים ואומר דברים שמוקיעים אנשים. הם הופכים שליליים וחלשים, מתוך מחשבה שדברי האל כוונו אליהם, שהאל מוותר עליהם ולא יושיע אותם. הם הופכים שליליים עד כדי דמעות ולא רוצים עוד לנהות אחר האל. זו למעשה אי הבנה של האל. כשאינך מבין את המשמעות של דברי האל, אינך צריך לנסות ולתחום את האל. אינך יודע איזה סוג של אדם האל נוטש, באילו נסיבות הוא מוותר על אנשים, או באילו נסיבות הוא מניח אנשים בצד; לכל זה יש עקרונות והקשרים. אם אין לך תובנות מלאות לגבי עניינים מפורטים אלה, אתה תהיה מועד לרגישות מוגברת ותתחם את עצמך על בסיס מילה אחת של האל. האין זה בעייתי? כאשר האל שופט אנשים, איזה היבט עיקרי שלהם הוא מוקיע? מה שהאל שופט ומוקיע הם הצביונות המושחתים והתמציות המושחתות של בני האדם, הוא מוקיע את הצביונות השטניים ואת הטבע השטני שלהם, את הביטויים וההתנהגויות השונים של מרדנותם כלפי האל והתנגדותם לו, הוא מוקיע אותם על כך שאינם יכולים להתמסר לאל, על כך שהם תמיד מתנגדים לאל ועל כך שיש להם תמיד מניעים ומטרות משלהם – אבל הוקעה כזו אין משמעה שהאל נטש אנשים בעלי צביונות שטניים. אם הדבר אינו ברור לך, אזי חסרה לך יכולת הבנה, והדבר הופך אותך דומה במידה מסוימת לאנשים שסובלים ממחלת נפש, ותמיד חושדים בכל דבר ולא מבינים כהלכה את האל. אנשים כאלה הם נטולי אמונה אמיתית, ואם כך, כיצד יוכלו לנהות אחר האל עד הסוף? כשאתה שומע הצהרה אחת של הוקעה מן האל, אתה סבור שכיוון שהאל הוקיע אנשים מסוימים, הוא נטש אותם, והם כבר לא יזכו לישועה, ומשום כך אתה הופך שלילי ומניח לעצמך לשקוע בייאוש. זו פרשנות שגויה של האל. למעשה, האל לא נטש אנשים. הם פירשו אותו שלא כהלכה ונטשו את עצמם. אין דבר חמור יותר מאשר אנשים הנוטשים את עצמם, כפי שנאמר בברית הישנה: "שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ" (משלי י' 21). אין התנהגות מטופשת יותר מזו של אנשים הנוטשים את עצמם לייאוש. לעתים, אתה קורא דברים של האל אשר נראה כי הם תוחמים אנשים. למעשה, הם אינם תוחמים איש, אלא מביעים את הכוונות והדעות של האל. אלה דברי אמת ועיקרון, והם אינם תוחמים איש. הדברים אותם מביע האל בעתות כעס או חרון גם מייצגים את צביונו של האל, הדברים האלה הם האמת ויתרה מכך, הם משתייכים לעיקרון. אנשים חייבים להבין זאת. מטרת האל באומרו דברים אלה היא לאפשר לאנשים להבין את האמת, ולהבין את העקרונות; בשום פנים ואופן לא לתחום אף אחד. אין לכך כל קשר לייעוד הסופי של אנשים ולגמולם, קל וחומר לעונשם הסופי של אנשים. אין הם אלא דברים שנאמרים כדי לשפוט אנשים ולגזום אותם, הם תוצאה של כעס כלפי אנשים על כך שלא עמדו בציפיות האל, הם נאמרים כדי לעורר אנשים, להנחות אותם, והם דברים שיוצאים מלבו של האל. ועם זאת, אנשים מסוימים קורסים וזונחים את האל בגלל הצהרה שיפוטית אחת שלו. אנשים כאלה אינם יודעים מה טוב עבורם, הם אטומים להיגיון, הם אינם מקבלים את האמת כלל. יש אנשים שמרגישים חלשים במשך זמן מה ולאחר מכן מתייצבים שוב בפני האל, וחושבים, "זה לא נכון, עליי להמשיך לנהות אחר האל כפי שדורש האל. אם לא אנהה אחר האל ולא אבצע את חובתי היטב, אזי חיי יהיו חסרי ערך. כדי להביא לידי ביטוי חיים בעלי משמעות, עליי לנהות אחר האל". אם כך, איך הם נוהים אחר האל? עליהם לחוות את עבודת האל. כאשר אדם אומר שהוא מאמין באל מבלי לחוות את עבודת האל, אין זו נהייה אחר האל. אדם שביצע חובתו בעבר ללא נאמנות, והביע חוסר נכונות לקבל מעט גיזום – האם זו הגישה שצריכה להיות לאדם בעת קבלת עבודתו של האל? סירוב לקבל גיזום והשמעת תלונות מתמדת כאשר אדם סובל מעט – איזה סוג של צביון זה? אדם צריך להרהר בעצמו ולראות מה דורש האל, ואדם צריך לעשות כפי שדורש האל. אם האל אומר שאינך טוב מספיק, אזי אינך טוב מספיק, ואינך צריך להשתמש בתפיסות ובדמיונות שלך כדי לתחום דברים או כדי להתנגד לאל; עליך להתמסר ולהכיר בכך שאינך טוב מספיק. האם אז לא יהיה לך נתיב של יישום בפועל? האם אדם יכול עדיין לעזוב את האל כאשר הוא מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל? לא, הוא אינו יכול. יש זמנים שבהם אתה מאמין שהאל ויתר עליך – אבל למעשה, האל לא ויתר עליך, הוא פשוט מניח אותך בצד כדי שתוכל להרהר בעצמך. האל עשוי לחשוב שאתה נתעב, או לא לרצות להתייחס אליך, אבל הוא לא באמת זנח אותך. יש אנשים שעושים מאמצים לבצע את חובתם בבית האל, אבל בגלל התמצית שלהם, ודברים שונים שמתגלים בהם, האל רואה שהם אינם אוהבים את האמת ולא מקבלים את האמת כלל, ולכן האל זונח אותם הלכה למעשה; הם לא נבחרו באמת, אלא רק נתנו שירות לזמן מה. לעומת זאת, יש אחרים, שהאל עושה כמיטב יכולתו להטיל עליהם משמעת, להוכיח ולשפוט אותם, וגם להוקיע ולקלל אותם, תוך שהוא משתמש בדרכים שונות של התייחסות אליהם, שמנוגדות לתפיסותיו של האדם. אנשים מסוימים אינם מבינים את כוונת האל, וסבורים שהאל נטפל אליהם ופוגע בהם. הם סבורים שאין כבוד בחיים לפני האל, הם אינם רוצים להמשיך ולפגוע באל ועוזבים את הכנסייה. הם אפילו סבורים שיש היגיון בהתנהגות כזו, ובדרך זו הם מפנים את גבם לאל – אבל למעשה, האל לא זנח אותם. לאנשים כאלה אין ולו שמץ של מושג לגבי כוונת האל. הם סובלים מרגישות יתר מסוימת, ומרחיקים לכת עד כדי ויתור על ישועת האל. האם באמת יש להם מצפון? לפעמים האל סר מעם אנשים, ולעתים הוא מניח אותם בצד לזמן מה כדי שיוכלו להרהר בעצמם, אבל האל לא זנח אותם; הוא נותן להם הזדמנות להכות על חטא. האל זונח באמת רק אנשים רעים, שעושים כל מיני מעשים רעים, חסרי אמונה וצוררי משיח. יש אנשים שאומרים, "אני מרגיש שחסרה בי העבודה של רוח הקודש, וכבר זמן רב שאני נטול נאורות של רוח הקודש. האם האל עזב אותי?" זו תפיסה שגויה. יש כאן גם בעיה של צביון: אנשים הם רגשניים מדי, הם תמיד פועלים על פי ההנמקה שלהם, הם תמיד עיקשים והם נטולי רציונליות – האין זו בעיה של צביון? אתה אומר שהאל זנח אותך, שהוא לא יושיע אותך, ואם כך, האם הוא קבע את הסוף שלך? האל בסך הכול אמר לך כמה מילות כעס. איך אתה יכול לומר שהוא ויתר עליך, שהוא אינו רוצה בך עוד? יש נסיבות שבהן אינך יכול לחוש בעבודתה של רוח הקודש, אבל האל לא שלל ממך את הזכות לקרוא את דבריו, וגם לא קבע את סופך, או חסם את הנתיב שלך לישועה – ואם כך, על מה אתה כל כך כועס? אתה במצב גרוע, המניעים שלך בעייתיים, יש בעיות במחשבה ובנקודת המבט שלך, הלך הרוח שלך מעוות – ועם זאת, אתה לא מנסה לתקן את הדברים האלה על ידי חיפוש האמת, ובמקום זאת מפרש שלא כראוי את האל, מתלונן עליו באופן מתמיד, ומטיל את האחריות על האל, ואתה אפילו אומר, "האל אינו רוצה בי, ולכן אינני מאמין בו עוד". האם אינך נוהג באופן לא רציונלי? האם אינך מתנהג בחוסר היגיון? אדם שכזה הוא רגשן יתר על המידה, ללא כל שמץ של שכל ישר, אטום להיגיון. זהו האדם שסיכוייו לקבל את האמת הם הנמוכים ביותר, והוא יתקשה מאוד להשיג ישועה.

זכרו את המילים האלה: פטרוס הובא לידי שלמות על ידי כך שעבר זיכוך מאות פעמים. במסגרת התפיסות והדמיונות שלכם, זיכוך במשך מאות פעמים משמעו לנהל חיים מופלאים של תלאות חסרות תקדים על מנת לנהות אחר האל, ובסופו של דבר להיצלב הפוך. זה לא המקרה; זו רק תפיסתו של אדם. מדוע אני אומר שזו תפיסתו של אדם? משום שאנשים אינם מבינים מהם הניסיונות של האל, ושיד האל מסדרת ומבצעת כל ניסיון; אנשים אינם מבינים את המשמעות של "מאות פעמים", מדוע האל זיכך את פטרוס מאות פעמים, כיצד הגיעו לכדי "מאות פעמים" או מה הייתה סיבת השורש – אנשים אינם יודעים את הדברים האלה, ובמקום זאת מסתמכים תמיד על התפיסות ועל הדמיונות שלהם כדי להבין דברים, וכתוצאה מכך הם שוגים בהבנת האל. אנשים אינם יכולים להבין את דברי האל שאותם לא חוו. אם בחיים האמיתיים, כל מה שהאל יעשה עם כל אדם הוא לברך אותו, להנחות אותו ולדבר אליו ברוגע, אזי מבחינת אנשים הניסיונות לנצח יהיו אך ורק דברים ריקים מתוכן, ולא יותר מאשר מילה, הגדרה, או קונספט. עם זאת, לעתים קרובות האל מבצע בך את עבודתו: לעתים הוא גורם לך לחלות, לעתים הוא גורם לך להתמודד עם דבר מה שאינו נעים ולהפוך מיואש וחלש, ולפעמים הוא גורם לך להתמודד עם מצב שאינו פשוט עבורך, כך שאינך יודע מהו הדבר הנכון לעשות – מהם הדברים האלה עבורך? באשר לדברים הלא נעימים האלה, לכל המחלות, הקשיים, או התלאות, וגם לפיתויי השטן, אם תוכל תמיד להתייחס אליהם כאל ניסיונות שניתנו לך על ידי האל, כשכל אחד מהם הוא ניסיון יחיד מתוך מאות, ותשכיל לקבל אותם ולחפש את האמת בתוכם, אזי מצבך יעבור שינוי והקשר שלך עם האל ישתפר. אבל אם כאשר ייקרו על דרכך ניסיונות אתה תדחה אותם, תמיד תנסה להסתתר מפניהם, להתנגד להם ולקום כנגדם, אזי "מאות הניסיונות" האלה יישארו עבורך לנצח בגדר דברים ריקים מתוכן, שלעולם לא יתממשו. לדוגמה, אדם מחזיק ביחס שלילי כלפיך ומשום שאינך יודע את הסיבה לכך, אינך מרוצה. אם אתה חי על בסיס רגזנות ועל פי הבשר, אזי יהיה גם לך תירוץ להפגין כלפי אדם זה יחס לא נעים – שן תחת שן, עין תחת עין. אבל אם אתה חי לפני האל ואתה רוצה לקבל את הפיכתך למושלם ואת ישועת האל, אזי עליך להתייחס אל כל מה שאתה נתקל בו כניסיון של האל ולקבל זאת; למען האמת, זו אחת הדרכים שבהן האל בוחן אותך. על ידי שיתוף בדרך זו, האם אתם חשים כעת משוחררים הרבה יותר והאם הוקל לכם בלבכם? אם תוכלו ליישם בפועל בהתאם לדברים אלה, להשוות את ההתנהגות ואת הגישות שלכם לדברים אלה, אזי הדבר יסייע לכם מאוד בכל הנוגע להתמסרות לתזמורים ולסידורים של האל בחיי היום-היום שלכם.

מהם ההיבטים העיקריים הכרוכים בדיון של היום, שעוסק בתפיסותיהם של אנשים ביחס לאמונה באל? האחד הוא ההיבט של התנהגותם החיצונית של אנשים, אשר מתנהלים בצורה כוזבת כמו הפרושים, ומפגינים התנהגות מעודנת ומתוחכמת; היבט נוסף הוא זה הנוגע למזון, לביגוד, לדיור ולנסיעות; היבט אחר הוא זה שנוגע להבנת האמונה באל על ידי אנשים, אשר סבורים כי מתוקף האמונה באל הם ראויים לברכות וליתרונות. מה הייתה החוויה של איוב בהקשר עם היבט זה? כאשר הומטו על איוב הניסיונות, הוא היה מסוגל לאשר כי הם הגיעו מן האל, כי הוא לא עשה דבר שלא כהלכה וכי לא היה מדובר בעונש של האל, ושבעצם האל בוחן אותו והשטן הוא שמפתה אותו – כך הוא הבין זאת. וכיצד הבינו זאת חבריו של איוב? הם האמינו שהאסון הזה הומט על איוב משום שהוא עשה בוודאי משהו לא ראוי ופגע באל. העובדה שהם היו מסוגלים לחשוב כך מלמדת, שהם החזיקו בתפיסות בנוגע לאמונה באל. מדוע ההבנה של איוב הייתה שונה מזו של אחרים? משום שאיוב הבין בבירור את המתרחש, ולכן לא טיפח תפיסות בנוגע לכך. בעת שהאל ביצע את עבודתו על איוב, איוב זכה בניסיון ולמד להכיר את עבודת האל, והתפיסות והרעיונות של האדם כבר לא היו מנת חלקו. וכך, כאשר יד האלוהים ניחתה על איוב, האם הוא הבין שלא כראוי? (לא). הוא לא הבין שלא כראוי, ולפיכך הוא לא התלונן; הוא לא הבין שלא כראוי, ולכן הוא לא התמרד; הוא לא הבין שלא כראוי, ולכן הוא היה מסוגל להתמסר באמת ובתמים. האין זה נכון? (כן). מדוע זה נכון? אם אנשים אומרים "אמן" בלבם על דברי האל, מתייחסים לדברי האל כאל מציאות של דברים חיוביים, כאל כל מה שנכון, כסטנדרט, כדבר עליון וכעקרונות שעליהם ליישם בפועל, אזי הם יתמסרו ולא יבינו שלא כהלכה. כאשר אנשים מגבשים אי הבנות בנוגע לדברים שהאל אומר או למעשים שהאל עושה, יש תמיד ביטוי מסוים – איזה ביטוי הוא זה? (הם אינם מוכנים לקבל אותם). ומה עומד מאחורי חוסר הנכונות לקבל את דברי האל ואת מעשיו? העובדה שיש להם רעיונות משלהם, ושרעיונות אלה עומדים בסתירה לדברי האל ומתנגשים עמם, ואז אנשים מגבשים אי הבנות ותפיסות בנוגע לאל, מתוך אמונה שהדברים שהאל אומר אינם בהכרח נכונים. לעתים, גם אם נראה שאנשים מקבלים אותם, אין זו אלא העמדת פנים ולא קבלה אמיתית. על ידי חיפוש האמת, על האדם לחשוב באופן מוחלט בהתאם לדברי האל ולדרישותיו, ולהסכים לדברי האל בלבו, ורק אז הוא יוכל להיות בהתאמה עם האל. אם אינך מקבל את הדברים האלה בלבך, ואתה שוגה בהבנתם ולעתים מתנגד ומתקומם נגדם, אזי הדבר מראה שיש בקרבך דבר מה. אם תוכל לנתח את הדבר הזה שבתוכך ולחפש את האמת, אזי התפיסות שלך יוכלו להיפתר; אם יש לך הבנה מעוותת, אם אין בך הבנה רוחנית, או שאין לך יכולת הבנה, ואם פשוט אינך מסוגל להשוות את תפיסותיך לדברי האל, אינך יכול לדעת ולנתח אותם ואינך מודע לכך שתפיסות מתעוררות בך, אזי התפיסות שלך אינן ניתנות לפתרון. אנשים מסוימים יודעים היטב שהם מחזיקים בתפיסות לגבי האל בלבם, ועם זאת הם אומרים שאין להם כל תפיסות, מחשש שאם ידברו, כבודם ייפגע ואחרים יזלזלו בהם. אם מישהו שואל אותם, "אם לא שגית בהבנת האל, איך ייתכן שאינך יכול להתמסר לו?" הם משיבים, "אינני יודע כיצד ליישם בפועל". איזה סוג של ביטוי זה? אם אין לך הבנה רוחנית, אם אינך מסוגל להבחין ואינך יודע כיצד להרהר בעצמך כאשר יש לך בעיה, אזי לא תוכל לפתור את התפיסות שלך או את הבנותיך השגויות בנוגע לאל. כאשר קורים דברים שאינם קשורים לתפיסותיך, אתה מרגיש רגוע מאוד ואי אפשר לראות שיש לך בעיה. אבל מיד כאשר קורה דבר מה שנוגע לתפיסותיך, מתעוררות בך תחושות של התנגשות עם האל. כיצד באה ההתנגשות הזו לידי ביטוי? לפעמים אתה עשוי להרגיש מלא טינה, וככל שהזמן חולף ותחושה זו אינה נפתרת, אזי אי ההבנות שלך בנוגע לאל מכות שורש וצביונך המושחת מתעצם, ואתה תתחיל לתת פורקן לתפיסותיך ולשפוט את האל. ברגע שאתה שופט את האל, זו כבר לא בעיה של חשיבה או של התנהגות, אלא גילוי של צביון שטני. אם מישהו מפגין מידה מועטה של התנגשות או חסר התמסרות בהתנהלותו מתוך בורות גרידא, אזי האל אינו מוקיע זאת; אם אדם מתנגש ישירות עם האל מתוך צביונו ונאבק בו בכוונה, אזי דבר זה יגרום לצרות עבורו, והוא מתריס כנגד האל. כאשר אדם מתריס כנגד האל בכוונה, זו עבירה כנגד צביונו של האל. לפיכך, כאשר יש לאנשים תפיסות, עליהם לפתור אותן; רק כאשר יפתרו את תפיסותיהם, הם יוכלו לפתור את אי ההבנות בינם לבין האל; ורק כאשר אי ההבנות בינם לבין האל ייפתרו, הם יוכלו להתמסר לאל באמת ובתמים. יש כאלה שאומרים, "אין לי תפיסות ואי ההבנות ביני לבין האל נפתרו. אינני חושב על דבר עוד". האם זה מספיק? המטרה של פתרון התפיסות היא לא רק לפתור תפיסות, אלא ליישם בפועל בהתאם לדרישות האל ולאמת, להשיג התמסרות לאל ולרצות את האל. אנשים מסוימים אומרים, "כל עוד אין לי אי הבנות בנוגע לאל, זה מספיק, הכול יהיה בסדר, ואני אהיה בטוח". זה אינו יישום בפועל של האמת וגם לא התמסרות אמיתית – הבעיה טרם נפתרה. אילו הבעיה הייתה נפתרת, אזי לא רק שלאנשים לא היו עוד אי הבנות בנוגע לאל, אלא שהם גם היו יודעים מה דורש האל ומה כוונותיו בדברים שקורים להם. לא רק שהם היו מסוגלים לנתח את תפיסותיהם-הם, אלא שהם היו גם יכולים לעזור לאנשים שמחזיקים בתפיסות ללמוד כיצד לחפש את האמת, להיות מסוגלים ליישם בפועל את האמת ולעמוד בדרישות האל. האם הם לא היו אז תואמים לכוונות האל? המטרה הסופית של פתרון התפיסות היא להבין את כוונות האל ולהיכנס למציאות-האמת – זהו דבר מרכזי. אתה אומר שלא גיבשת הבנות שגויות בנוגע לאל, ואם כך, האם אתה מבין את האמת? אם אינך מבין את האמת, אזי גם אם אין לך תפיסות או הבנות שגויות בנוגע לאל, עדיין אינך אדם שמתמסר לאל. היעדר תפיסות שגויות אין משמעו שאתה מבין את האל, קל וחומר שאתה מסוגל להתמסר לו. לאנשים אין תפיסות או הבנות שגויות בנוגע לאל כאשר הכול טוב, אבל אין זה אומר שאין להם בכלל תפיסות או הבנות שגויות בנוגע לאל. כאשר קורה להם דבר מה שיש לו נגיעה לאינטרסים האישיים שלהם, התפיסות שלהם מתעוררות באופן טבעי והם מגבשים אי הבנות בנוגע לאל ואפילו משמיעים תלונות. האם אנשים יכולים להתמסר לאל כאשר הם מייחסים חשיבות כה רבה לאינטרסים האישיים שלהם? מהי הסיבה, שכאשר קורה דבר מה שמשפיע על האינטרסים האישיים של האדם, מתעוררות בו תפיסות ואי הבנות והוא מורד באל ומתריס כנגדו? אלה הם פני הדברים במקרה של אנשים בעלי טבע שטני וצביון שטני. כאשר קורה דבר מה שמשפיע על האינטרסים האישיים שלהם, הם אינם מסוגלים עוד להתמסר לאל, והם גם אינם יכולים להתמסר לאל כאשר קורה משהו שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסות ועם הדמיונות שלהם. התפיסות וההבנות השגויות של אנשים בנוגע לאל מתעוררות בהתאם למצבם. אם הם אינם מסוגלים לחפש את האמת ולקבל אותה, אזי התפיסות שלהם לא ייפתרו לעולם והקשר שלהם עם האל לעולם לא יחזור להיות רגיל. מי שמטפחים תפיסות אך לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותן לא ייוושעו בידי האל, ולא משנה כמה שנים הם מאמינים בו.

הושעת האל את האדם אינה רק מילים ריקות מתוכן. הוא מביע את כל האמיתות האלה כדי להתייחס לדברים השונים באנושות המושחתת שמנוגדים לאמת – תפיסותיהם, דמיונותיהם, הידע שלהם, הפילוסופיות שלהם, התרבות המסורתית שלהם וכן הלאה. על ידי ניתוח דברים אלה, הוא מאפשר לאדם להבין מה מהווה דברים חיוביים, מה מהווה דברים שליליים, אילו דברים מגיעים מן האל, אילו דברים מקורם בשטן, מהי האמת ומהן הפילוסופיות והלוגיקה של השטן. כאשר אנשים יהיו מסוגלים לראות דברים אלה לאשורם, הם יבחרו באופן טבעי לחתור אל הנתיב הנכון בחיים, ויוכלו ליישם בפועל את האמת, לעשות כפי שמבקש האל ולהבחין בדברים שליליים. זה מה שמבקש האל מן האדם, וכזה הוא גם הסטנדרט שלפיו הוא מביא אנשים לידי שלמות ומושיע אותם. יש כאלה שאומרים, "האל מנתח את תפיסות האדם, אבל לי אין תפיסות. בדרך כלל, אנשים בעלי תפיסות הם שועלים ותיקים וערמומיים, או תיאולוגים ופרושים. אני לא כזה". מהי הבעיה ביכולת לומר דבר כזה? הם אינם מכירים את עצמם. לא משנה כיצד מתבצע השיתוף על האמת, הם לא מחילים אותו על עצמם, וחושבים שהם אינם כאלה. זו בורות, ואין להם הבנה רוחנית. האם הייתם יכולים לחשוב בדרך כזו? כיום, רוב האנשים אינם חושבים כך. לאחר שאדם אכל ושתה רבים מדברי האל ומסוגל להבין אמיתות מסוימות, הוא יכול לראות בבירור שלכל אחד יש תפיסות ודמיונות ושכל אחד אוחז בצביון מושחת. אין מה להתבייש בניתוח הדברים האלה; יתרה מכך, לאחר הניתוח של דברים אלה, הם מאמינים שהוא יסייע לאחרים לפתח הבחנה, והם עצמם יצמחו ויוכלו להבין את האמת במהירות רבה יותר. מסיבה זו, כולם מסוגלים לנתח את עצמם בפתיחות. מהי המטרה של ניתוח התפיסות? המטרה היא להניח בצד את התפיסות האלה, לטפל באי ההבנות שבין האדם לאל ולאחר מכן לאפשר לאנשים להתמקד במה שהאל מבקש מן האדם, לדעת כיצד לעלות על נתיב הישועה ולדעת מה לעשות כדי ליישם בפועל את האמת. על ידי יישום בפועל בדרך זו לעתים תכופות, בסופו של דבר משיגים את ההשפעה המיוחלת: היבט אחד הוא שאנשים יגיעו לכדי הבנה של כוונות האל ויוכלו להתמסר לאל, בעוד שהיבט אחר הוא שהם יהיו בעלי חסינות, אשר תאפשר להם לדחות שלל דברים שליליים ולהתנגד להם, כמו תפיסות ודמיונות מרושעים, ודברים שמקורם בידע. כאשר תתמודד עם אינטלקטואל דתי, תיאולוג או עם כמרים או בכירים, תוכל לראות מי הם באמת על ידי כך שתשוחח עמם, ותוכל להשתמש באמת כדי להפריך את שלל התפיסות, הדמיונות, דברי הכפירה והאמונות המופרכות שלהם. הדבר מראה שאתה מסוגל לזהות דברים שליליים, ושהבנת אמיתות מסוימות, שאתה מחזיק בשיעור קומה מסוים ולכן הדמויות והמנהיגים הדתיים האלה אינם מפחידים אותך כאשר אתה מתמודד עמם. הידע, הלימוד והפילוסופיות שעליהם הם מדברים – אפילו כל האידיאולוגיות והתאוריות שלהם – הם כולם מופרכים, משום שאתה ראית מבעד למילים ולדוקטרינות, לתפיסות ולדמיונות של הדת, והדברים האלה כבר אינם יכולים להוליך אותך שולל. אבל אתם עדיין לא שם. כשאתם נתקלים בנוכלים הדתיים ובפרושים האלה, או בכל אחד שיש לו מעמד כלשהו, אתם חשים מאוימים; אתם יודעים שמה שהם אומרים הוא שגוי, שהדברים מכילים תפיסות ודמיונות שמקורם בידע, אבל אינכם יודעים כיצד להתכחש אליהם, אינכם יודעים כיצד להתחיל לנתח אותם, או בעזרת אילו מילים ניתן לחשוף את האנשים האלה. האם הדבר לא מעיד על כך שטרם הבנתם את האמת? (אכן כן). אם כך, עליכם להצטייד באמת, ולאחר שתבינו אותה, או-אז תוכלו לנתח את עצמכם ותדעו כיצד להבחין באנשים. כשתבינו את האמת, תוכלו לראות אנשים אחרים בצורה ברורה, אבל אם לא תבינו את האמת, לעולם לא תוכלו לראות אותם בבירור. כדי לראות אנשים ודברים לאשורם, עליכם להבין את האמת; ללא האמת כיסוד שלכם, כחייכם, לא תוכלו לחדור לעומקו של אף עניין.

לאחר שאנשים פותרים תפיסות ודמיונות שונים, יש להם ידע וניסיון בדברי האל, ובה בעת הם גם נכנסים למציאות של דברי האל. בתהליך הכניסה למציאות של דברי האל, התפיסות והדמיונות השונים שמתעוררים אצל אנשים נפתרים בזה אחר זה, וחל שינוי בהכרת האנשים את עבודת האל, את תמצית האל ואת הגישות השונות שמפגין האל כלפי אנשים. כיצד מתממש שינוי זה? הוא מתממש כאשר אנשים מניחים בצד את התפיסות והדמיונות השונים של האדם, כאשר הם מניחים בצד את הרעיונות ונקודות המבט השונים שמקורם בידע, בפילוסופיה, בתרבות המסורתית או בעולם, ובמקום זאת מקבלים את נקודות המבט השונות שמקורן באל ואשר קשורות לאמת. כאשר אנשים מקבלים את דברי האל כחייהם, הם גם נכנסים למציאות של דברי האל, והם יכולים להשתמש באמת על מנת להתייחס לשאלות האלה ולחשוב עליהן, וכן על מנת לפתור בעיות. כאשר אנשים פותרים את התפיסות ואת אי ההבנות השונים שיש להם בנוגע לאל, הם יכולים באופן מידי לשפר את קשריהם עם האל, ובה בעת להכשיר את הקרקע לקראת היווכחות בחיים. כאשר אנשים משיגים שינויים כאלה, מה קורה לקשר שלהם עם האל? הוא הופך לקשר בין יצירי בריאה לבורא. בקשר ברמה כזו, אין כל תחרות או בחינה ויש מעט מאוד מרדנות; האנשים הרבה יותר מסורים, מבינים, סוגדים, נאמנים וכנים כלפי האל, והם יראים את האל באמת ובתמים. זהו השינוי שמתחולל בחייהם של אנשים כאשר הם פותרים את התפיסות שלהם. אם אתם מסוגלים להשיג סוג כזה של שינוי, האם תהיו מוכנים לאחר מכן לפתור את תפיסותיכם? (כן). אבל פתרון התפיסות של אנשים הוא תהליך מכאיב מאוד. אנשים צריכים להתכחש לעצמם, עליהם להניח בצד את תפיסותיהם, את הדברים שהם מאמינים כי הם נכונים, את הדברים שאותם הם מחפשים באופן מתמיד, את הדברים אשר במהלך כל חייהם סברו שהם נכונים ושאליהם הם חתרו והשתוקקו. המשמעות היא, שאנשים נדרשים למרוד בעצמם, להניח בצד את הידע, את הפילוסופיות – אפילו את דרך קיומם – שאת כולם למדו מעולמו של השטן, ולהחליפם באורח חיים אחר, שהאמת היא היסוד והיא השורש שלו. כיוון שכך, אנשים נדרשים לשאת סבל גדול. ייתכן שסבל זה לא יהיה מחלה או תלאות פיזיות ולא קשיים של חיי היום-יום, אולם הוא עשוי לנבוע משינוי בכל סוגי ההשקפות לגבי דברים שונים ולגבי האנושות שקיימים בלבך, או שהוא עשוי אפילו לנבוע משינוי בהיבטים השונים ובידע שיש לך לגבי האל, אשר משנה מקצה לקצה את הידע ואת הגישה שלך לעולם, לחיים האנושיים, לאנושות ואפילו לאל.

זה עתה שיתפנו על התפיסות של אנשים בנוגע לאמונה באל ונתנו מספר דוגמאות, כדי שיהיה לכם קונספט בסיסי של היבט זה של האמת. לאחר מכן, תוכלו לחשוב על כך שוב ולשתף על כך יחד, להסיק מסקנות ובהדרגה להרהר, להבין ולנתח את התפיסות השונות שנוגעות לאמונה באל, בטרם תפתרו אותן שלב אחר שלב. בקיצור, לאנשים יש דמיונות ותפיסות רבים בנוגע לאמונה באל. לדוגמה, כאשר מתעורר קושי כלשהו, בין אם במונחים של חייהם של אנשים, נישואין, משפחה או עבודה, הם מגבשים תפיסות בנוגע לאל ואז מתלוננים אודותיו ושופטים אותו, כשהם חושבים תמיד בלבם, "מדוע האל אינו מגן עליי או מברך אותי?" הדבר דומה למה שאומרים תמיד הכופרים: "השמיים לא הוגנים" וגם "השמיים עיוורים"; אבל הדברים האלה אינם קורים במקרה. כאשר החיים נוחים ושמחים, אנשים אף פעם לא מודים לאל ומסוגלים אפילו להתכחש לו ולפקפק בקיומו. אבל כאשר מתדפק אסון על דלתם, הם רואים באל את האחראי לכך והם מתחילים לשפוט את האל ולנאץ אותו. יש אפילו אנשים שחושבים, שהם כבר לא צריכים ללמוד דבר או לעבוד כאשר הם מתחילים להאמין באל, שהאל יכין עבורם הכול כאשר יגיע הזמן, ושאם ייתקלו בקושי כלשהו הם יוכלו להתפלל לאל ולהפקיד את העניין בידיו והוא יפתור אותו עבורם. הם מאמינים שאם הם יחלו, האל ירפא אותם, שאם יקרה אסון, האל יגן עליהם, שבבוא יומו של האל הם כולם ישנו את צורתם ושאם האל יחולל אותות ומופתים, הכול יהיה בסדר – אלה הם הדמיונות והתפיסות של אנשים. באשר לידע המקצועי הקשור לחובות שאותו צריכים אנשים ללמוד, עליהם ללמוד זאת בהתאם למה שנדרש מתוקף חובתם; דבר זה נקרא פרגמטיות ומסירות למשימתו הנאותה של אדם, והאדם אינו צריך להסתפק בחלומות ולהסתמך על דמיונו. מה שהאל דורש מאנשים לעשות הוא הדבר שאותו אנשים צריכים לעשות, כלומר החובות שעל אנשים לבצע. דבר זה לא ניתן לשינוי באופן מוחלט ויש להתייחס אליו באופן מצפוני – כל זה עולה בקנה אחד עם האמת וזו נקודת המבט שצריכה להיות לאנשים כלפי חובתם. זו אינה תפיסה, זו האמת וזה מה שדורש האל. במקרים רבים, הדברים שהאל עושה מנוגדים לדמיונותיהם של אנשים. אם אנשים יכולים להניח בצד את תפיסותיהם, לחפש את כוונות האל ולחפש את עקרונות-האמת, אזי הם יוכלו לעבור את הדברים האלה. אם אתה עיקש ונצמד בעקשנות לתפיסותיך, אזי משמעות הדבר שאינך מקבל את האמת, את הדברים הנכונים ו את דרישות האל. אם אינך מקבל את האמת או את הדברים הנכונים, האם אפשר יהיה לומר אז שאתה מתנגד לאל? האמת והדברים החיוביים מגיעים מן האל. אם אינך מקבל אותם, ובמקום זאת דבק בתפיסותיך, אזי ללא ספק אתה מתנגד לאל. נסיים כאן את השיתוף שלנו בנוגע לתפיסותיהם של אנשים הקשורות לאמונה באל. מה שנותר לכם הוא ליישם זאת על עצמכם, על בסיס עקרונות אלה ועל פי הדברים שעליהם שיתפנו כאן היום. תפיסות שנוגעות לאמונתם של אנשים באל הן הנפוצות ביותר והבסיסיות ביותר מכל שלושת סוגי התפיסות. האמיתות הקשורות לתפיסות אלה אינן באמת עמוקות עד כדי כך, ולכן פתרונן של תפיסות אלה אמור להיות פשוט.

כעת נשתף על תפיסותיהם של אנשים בנוגע להתגלמות; לאנשים יש תפיסות רבות גם בנוגע להתגלמות. כשאנשים אינם רואים את האל בהתגלמותו, יש להם שלל דמיונות, הלא כן? לדוגמה, הם מאמינים שעל ההתגלמות להבין הכול ולראות הכול בצורה ברורה. בקיצור, הם סבורים שבשר האל בהתגלמותו צריך להיות מושלם באופן יוצא מן הכלל, שהוא טוב מדי בשביל אנשים כמותם ושאי אפשר להתקרב אליו. כל עוד אנשים לא פוגשים את האל, הדמיונות האלה שיש בהם הם תפיסות, והם מתעוררים בכפוף לשיפוטים מסוימים, או לידע, לאמונות דתיות ולחינוך של התרבות האנושית שיש לאנשים. לאחר שהם פוגשים את האל, אנשים מגבשים תפיסות חדשות: "אם כן, כך נראה המשיח. כך הוא מדבר וכזו היא האישיות שלו. איך ייתכן שהוא שונה ממה שחשבתי? האל שלי לא אמור להיות כזה". למעשה, לאנשים אין כל מושג והם לא יכולים להסביר כיצד האל אמור להיות. אנשים מגבשים תפיסות מעין אלה באופן מתמיד, ובד בבד הם גם מתכחשים לעצמם וגוזמים את עצמם בהתמדה, מתוך אמונה כי אין זה נכון לטפח תפיסות ודמיונות, ושהדברים שעושה האל הם נכונים, ועם זאת הם עדיין לא יכולים להבינם. התפיסות שלהם באות לידי ביטוי באופן רציף ובלבם מתחולל מאבק, כשהם חושבים, "מה שהאל עושה הוא נכון; אסור לי לטפח תפיסות כלשהן". אבל הם אינם מסוגלים להניח בצד את תפיסותיהם באופן מוחלט, והם עדיין לא משוכנעים, ולכן אין שלווה בלבם. הם חושבים, "האם הוא בן אדם או אל? אם הוא אל, אז הוא לא נראה כך, ואם הוא בן אדם, אזי זה יהיה בלתי אפשרי עבורו להביע אמיתות כלשהן". הם נתקעים שם. הם רוצים למצוא מישהו נוסף לשתף עמו, אבל מתקשים לדבר על כך, מתוך חשש שיצחקו עליהם או שאחרים יאמרו שהם טיפשים, נטולי אמונה, או שהבנתם מעוותת, ולכן כל שהם יכולים לעשות הוא לדכא את תחושותיהם. בכל מקרה, בין אם מישהו ראה את האל או לא, כל עוד מתגבשות בלבו תפיסות והבנות שגויות בנוגע לאל, אזי יש בעיה בהבנה שלו. האל מביע אמיתות רבות כל כך ומשתף על הנושאים האלה בצורה ברורה ונהירה מאוד, כדי שאנשים יוכלו להשתכנע בלבם ועל פי הדברים. אם אנשים עדיין מסוגלים לגבש תפיסות והבנות שגויות במצבים כאלה, זו כבר אינה בעיה פשוטה כל כך. יש אנשים שמטפחים תפיסות משום שאין להם הבנה רוחנית; לאנשים מסוימים יש תפיסות בגלל ההבנה המעוותת שלהם; ואילו אחרים מגבשים תפיסות משום שהם אינם אוהבים את האמת ואינם מבינים אותה כלל. בכל מקרה, כל עוד האמונות והרעיונות של אנשים אינם תואמים לדברי האל, לעבודת האל ולתמצית האל, וכל עוד הם מונעים מאנשים להאמין באל, להכיר את האל ולהתמסר לעבודתו, או שהם גורמים לאנשים לטפח רעיונות ונקודות מבט שמפקפקות באל, מבינות אותו בצורה שגויה, מתכחשות ומתנגדות לו, אזי כל אלה הם תפיסות, וכולם מנוגדים לאמת.

וכעת, אשתמש במספר דוגמאות מוחשיות ואשתף עליהן עמכם. רבים מכם שמעו סיפורים אודותיי. כשרק התחלת להאמין באל, או כשמצאת את עצמך בנסיבות מסוימות, ייתכן שמישהו סיפר לך סיפורים מסוימים שגרמו ללבך להתמלא ברגשות, או להזיל דמעות. לדוגמה, מישהו אמר שבערב השנה החדשה באחת השנים, כולם הלכו לבתיהם כדי לחגוג את החג, בעוד שהמשיח הילך לבדו ברחובות, כשהוא מתמודד עם הרוח והשלג, מבלי שיהיה לו בית ללכת אליו. לאחר ששמעו את הסיפור הזה, אנשים מסוימים התרגשו מאוד ואמרו, "באמת קשה מאוד לאל לבוא ולחיות בעולם! האנושות כל כך מושחתת וכולם דוחים את האל, וזו הסיבה שהאל סובל כך. נראה שמה שאמר האל הוא נכון, ש"לַשּׁוּעָלִים יֵשׁ מְאוּרוֹת וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם קִנִּים, אַךְ בֶּן־הָאָדָם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהַנִּיחַ אֶת רֺאשׁוֹ". דברים אלה התגשמו. האל גדול כל כך!" הם מאמינים שגדולתו של האל צמחה מן הסיפור הזה, וזו המסקנה שאליה הם הגיעו מתוך הסיפור הזה. אתם אמנם נרגשים עד דמעות לאחר שאתם שומעים את הסיפור, אבל האם תהיתם אי פעם מדוע אנשים רוצים להקשיב לסיפורים כאלה? מדוע סיפורים כאלה מרגשים אותם? לאנשים יש סוג של תפיסה בנוגע לבשרו של האל, יש להם סוג של דרישה מבשרו, ויש להם אמת מידה מסוימת למדידת בשרו. מהי התפיסה הזו? התפיסה היא, שאם האל מגיע בהתגלמותו כבשר ודם, אזי עליו לסבול. האל אמר, "לַשּׁוּעָלִים יֵשׁ מְאוּרוֹת וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם קִנִּים, אַךְ בֶּן־הָאָדָם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהַנִּיחַ אֶת רֺאשׁוֹ". אלמלא התגשמו מילים אלה, אילו תנאיו של בן האדם לא היו כאלה, ואילו הוא לא היה סובל כך, אלא במקום זאת היה נהנה מאושר, אזי אנשים לא היו מעריצים אותו ולא היו חשים שיש להם תמריץ, ואז לא היו רוצים לבצע את חובתם ולא היו מוכנים לסבול ולו מעט. אנשים מאמינים שהאל צריך לסבול, וכי רק על ידי סבל הוא יכול לשמש דוגמה ומופת לאנושות. הם מאמינים כי כאשר האל מגיע לעולם, הוא אינו יכול ליהנות מעושר וממעמד – דברים אלה שייכים לעולם. האל בא לעולם במיוחד כדי לסבול, ורק לאחר שיסבול הוא יוכל לגרום לאנושות להיאלם דום, להתרגש מסבלו ולהעריך אותו, בטרם תנהה אחריו. אנשים מטפחים סוג כזה של תפיסה בנוגע לאל, וזו הסיבה שהם מזדהים עם סיפורים כאלה ומוצאים שקל לקבל אותם. אם כך, האם ברצונכם לדעת אם הסיפור הזה נכון? האם אתם מקווים שהוא נכון או שהוא לא נכון? האם אתם מתקשים להשיב על כך? אילו הוא היה נכון, אנשים היו סבורים שהוא תואם מאוד לתפיסותיהם; אילו הוא לא היה נכון, האם זה היה הורס את התדמית ההרואית שמצויה בעומקי לבבכם? האם תהיה לכך השפעה עליכם? האם זו תהיה מהלומה עבורכם? למעשה, אין זה חשוב אם הסיפור נכון או לא. מה חשוב? לנתח את תפיסותיהם של אנשים. לכל אחד יש תפיסה ואמת מידה שלפיהן הוא אומד את האל בהתגלמותו, את חייו, את סביבת המחייה שלו, את איכות חייו וכן את מזונו, בגדיו, ביתו ואמצעי התחבורה שלו, ועל פי התפיסה הזו שלו, כעת, משהאל הגיע, עליו לסבול. יתרה מכך, בלבם של אנשים המשיח חייב להיות בעל השפעה וראוי לסגידה, הערצה והשתאות: עליו להיות מסוגל לקרוא במהירות רבה ביותר ולעולם לא לשכוח דבר מכל הדברים שראה אי פעם, עליו להיות בעל יכולות יוצאות דופן שהן מעבר להישג ידם של אנשים רגילים, ועליו להיות מסוגל לחולל אותות ומופתים, ואלה הופכים אותו ראוי לכך שינהו אחריו וראוי לכותרת של "האל האדיר". אילו התפיסות והדמיונות של אנשים היו מתממשים בחיים האמיתיים, הם היו הופכים אנרגטיים ובטוחים מאוד באמונתם. אם הדברים אשר מתרחשים בפועל מנוגדים לתפיסות ולדמיונות שלהם, למשל לראות את המשיח כשהוא עדיין נרדף על ידי רשויות השלטון, אזי אנשים חושבים, "האל עדיין סובל את מכאוב הרדיפה – זה איננו הגיבור והמושיע שאותו דמיינתי!" ואז הם חושבים, שהאל אינו ראוי לאמונה. האם דבר זה לא נגרם על ידי תפיסותיהם? כיצד נוצרות התפיסות האלה? היבט אחד הוא, שהן נובעות מתוך דמיונותיהם של אנשים, בעוד שהיבט אחר הוא, שאנשים מושפעים מדמויותיהם של אנשים מפורסמים ודגולים, ואלה גורמות להם לגבש הגדרות שגויות של האל. אנשים מאמינים שחייהם של אנשים מפורסמים ודגולים הם פשוטים, שבמקרה שלהם מברשת שיניים יכולה לשרוד במשך 20 או 30 שנה, ובגד יחיד ניתן לתיקון וללבישה במשך חיים שלמים. יש אנשים מפורסמים ודגולים שאוכלים מבלי לבזבז דבר, ואפילו מלקקים את הקערה שלהם לאחר שהם מסיימים לאכול, ואוספים ואוכלים שאריות מזון שנפלו, וכך אנשים מגבשים לעצמם רושם ייחודי בלבם לגבי אותם אנשים דגולים, והם משתמשים בהתרשמויות אלה כדי לאמוד את האל בהתגלמותו. אם האל בהתגלמותו אינו תואם להתרשמויות שלהם, אזי הם מגבשים תפיסות, אבל אם האל בהתגלמותו תואם במדויק להתרשמויות שלהם, אזי הם לא מגבשים תפיסות. האם ההשוואה של המשיח לדברים אלה על ידי אנשים עולה בקנה אחד עם האמת? האם מעשי האנשים המפורסמים והדגולים עולים בקנה אחד עם האמת? האם מהויות הטבע שלהם דומות לאלה של קדושים? למעשה, האנשים המפורסמים והדגולים האלה הם כולם שדים ומלכי שדים, ואף לא אחד מהם מחזיק בתמצית של אנושיות רגילה. אף על פי שכאשר הם נמדדים על פי תפיסות אנושיות נראה כאילו יש להם איכויות מסוימות, הרי שבמונחים של מהויות הטבע שלהם ושל פעולותיהם, הם כולם שדים ושטנים מעצם תמציתם. האם השוואה של דמויות שאינן אלא שדים ושטנים לאל בהתגלמותו איננה נאצה של האל? שדים ושטנים מיטיבים תמיד להסוות את עצמם. כל מה שהם עושים ואומרים כלפי חוץ תואם לתפיסות ולדמיונות של אנשים, והם אומרים תמיד רק דברים שמסברים את האוזן. עם זאת, בתוך לבם ומאחורי הקלעים הם מתכננים ועושים רק דברים מבישים ושטניים, ואם איש לא חושף אותם, אף אחד לא יוכל להבינם לעומק. כל מה שנאמר על ידי השטנים ועל ידי מלכי השדים הוא צבוע ומטעה, ואנשים מסוימים שמבינים את האמת יכולים לראות זאת בבירור. אנשים מסוימים תמיד משווים את דמותם של השדים ושל האנשים הדגולים לאל בהתגלמותו, וכאשר אין התאמה, הם חשים אי נוחות, הם מגבשים תפיסות ולעולם אינם מוותרים עליהן. האם יש אנשים רבים כאלה? ללא ספק, יש הרבה כאלה. אנשים מסוימים עדיין תוהים אם הסיפור שסיפרתי זה עתה אמיתי או לא. כאשר שמעתי על כך לראשונה, השתאיתי מכך שאני, האדם שעליו נסוב הסיפור, איני יודע מה קרה לי כביכול. זו הייתה בדיחה גדולה ושקר גדול. זה לא היה נכון. באותן נסיבות, אף על פי שלא הרבה אחים ואחיות קיבלו את השלב הזה של העבודה החדשה, היו כאלה שקיבלו אותו כאשר האל רק התחיל להביע את דבריו. יתרה מכך, כל מי שקיבלו את שלב העבודה הזה האמינו כולם בישוע. כולם היו נכונים להראות אהבה ולא היו מסוגלים לעולם לטרוק את דלתם בפני המשיח; אין ספק שהם לא היו עושים זאת לעולם. בערב השנה החדשה, כמה אנשים הזמינו אותי לבתיהם. בנוסף, עם כל כך הרבה אחים ואחיות, האם היה בית שלא הייתי יכול להגיע אליו ולהתארח בו? האמירה הזו יצרה את הרושם, שהאחים והאחיות נהגו במרדנות, ושאיש לא היה מוכן לארח אותי בשום מקום. זה היה ניסיון להפליל את האחים ואת האחיות ולהפיץ שמועות עליהם! כל הדברים האלה היו משוללי יסוד וברור שהיו פרי המצאתם של אנשים מסוימים בעלי מניעים נסתרים, ובכל זאת האמנתם להם. כיצד הייתם מסוגלים להאמין לכך? הסיבה היא שלאנשים יש תפיסות מסוימות בנוגע להתגלמות, ויש להם דרישות מסוימות במונחים של תחושותיהם, רצונותיהם וההרכב הפסיכולוגי שלהם, ולכן הם מוכנים להקשיב לסיפורים שכאלה. אנשים מסוימים ניצלו את ההזדמנות הזו כדי להמציא את הסיפורים האלה ואז עשו ככל יכולתם כדי להפיץ ולפרסם אותם, לייפות אותם וגם להסיק מסקנות ולרקום מזימות. בסופו של דבר, יותר ויותר אנשים הקשיבו להמצאות שלהם והחלו להתייחס אליהן כאל דברי אמת. אילו לא הייתי מבהיר את העניין הזה, לא הייתם מסוגלים לעולם להבחין בין אמת לשקר במהלך חייכם. האם אתם מבינים כעת? זה פשוט לא קרה מעולם.

כעת אומר לכם מספר דברים, כדי שדרכם תוכלו להבין אילו תפיסות קיימות בנוגע להתגלמות ולמשיח. זמן קצר לאחר תחילת שלב זה של עבודתו החדשה של האל, הכנסייה נדרשה לכתוב מספר מזמורים, וגם אני כתבתי מזמור אחד. באותה עת כבר נישאה עדות לאל בהתגלמותו. לאחר שאנשים מסוימים קראו את המזמור שלי, הם סברו שהוא נהדר, אבל היה אדם אחד שאמר משהו מוזר ביותר: "איך כתבת את המזמור הזה מהר כל כך? איך הצלחת למצוא מילים רבות כל כך?" לאחר ששמעתי זאת עלו בי תהיות וחשבתי, "האם אדם זקוק למילים כדי לכתוב שיר? האם אדם צריך להיות בעל ידע? אם כך, מהן לדעתו כל אותן מילים שביטאתי?" היו לו תפיסה, רעיון, הוא האמין כי הדברים שביטאה ההתגלמות לא היו אלא מילים ופריטים – הוא לא חשב שדברים אלה היו האמת ואף לא הבין זאת. לטעמו, כל מה שעשתה ההתגלמות היה לוט בערפל. כיוון שהוא לא הבין את האמת, הוא השתמש בדבריהם של הכופרים כדי להסבירם, ואנשים הרגישו אי נוחות ואף תחושת גועל כאשר שמעו זאת. לאדם הזה לא הייתה הבנה רוחנית וגם כיום יש אנשים כאלה. אם כך, לאיזה סוג של תפיסות נוגע עניין זה? האדם המדובר לא התכחש להתגלמות ואף לא למשיח; הוא השתמש בתפיסה כדי לאמוד את מה שקרה. הוא האמין כי המשיח צריך להיות בעל ידע ומשכיל, וכי כאשר הוא נמצא בקרב אנשים אחרים, עליו להיות מסוגל לשכנע אותם באופן גורף. גם אם המשיח אינו משכיל במיוחד, עדיין איכותו, כישרונותיו ויכולותיו צריכים להיות טובים משל אחרים, דהיינו, עליו להיות טוב מאחרים בדברים מסוימים או שונה מאחרים בדברים מסוימים, על מנת שיהיה ראוי להיות האל והמשיח. הוא האמין שהמשיח יוכל להיות משיח אם יהיה ראוי לכך. הוא לא האמין שהמשיח יוכל להיות משיח רק אם ניחן במהותו של משיח, וזו הסיבה שאמר דבר שכזה. אילו מכשולים מציבה תפיסה זו בפני אמונתם של אנשים באל ובפני היווכחותם בחיים? אנשים משתמשים במוחם כדי לנתח את דברי האל, וכן כדי לנתח ולבחון את בשרו של האל, והם תמיד בוחנים אותו וחושבים, "האם מה שאומר אדם זה הגיוני? האם הוא תואם לחשיבה רגילה? האם הוא עולה בקנה אחד עם כללים דקדוקיים? מנין הוא למד זאת?" הם אינם מחפשים את האמת בדברי האל, הם אינם מבינים את דברי האל מנקודת המבט של קבלת האמת, והם אינם מקבלים את דברי האל כאמת. במקום זאת, הם משתמשים במוחותיהם ובידע שלהם לצורך ניתוח, לימוד ותהייה. לא משנה באיזה סוג של גישות או תפיסות אנשים משתמשים כדי לאמוד את האדם הזה או לגשת אליו, מהי התוצאה הסופית? (הם אינם יכולים לזכות באמת). הם בהחלט לא יכולים לזכות באמת. יש היבט נוסף שלא הבנת, והוא חוסר יכולתם של אנשים לוודא אם אכן הוא ההתגלמות או לא – האין זה דבר מכריע? (כן). אנשים רבים מוודאים כי הוא אכן האל, כי דבריו הם האמת והחיים וכי הם מגיעים מן האל, על ידי כך שהם מקשיבים לדרשות שהוא נושא ולתעלומות מסוימות שהוא חושף. עם זאת, אם אנשים לומדים תמיד את האל באמצעות תפיסותיהם ולעולם אינם מקבלים את דבריו כאמת, אזי מהי התוצאה הסופית? הם תמיד יטילו ספק בזהותו של אדם זה, ובמהותו ובעבודתו, כלומר, הם לא יוכלו לאמת אם האדם הזה הוא בן אנוש או אלוהים, ויחשבו שאולי מדובר בשליח של האל, או אולי בנביא, משום שבני אנוש אינם מסוגלים לומר את הדברים שהוא אומר. אנשים מסוימים אינם מכירים בכך שהאדם הזה הוא האל, כיוון שבקרבם יש מגבלות וכבלים רבים, ושלל תפיסות שאינם תואמים לבשר הזה. כאשר אין התאמה, אנשים אלה אינם מחפשים את האמת, אלא ממשיכים לדבוק בתפיסותיהם, וכך הם מוצאים את עצמם תקועים. כשאתה אומר לאדם שכזה לעשות מאמץ במסגרת אמונתו, הוא מטפח תפיסות רבות שאינו יכול לשחרר, וכאשר אתה אומר לו לעזוב, הוא מתמלא בחשש שלא יזכה לברכות. האם יש אנשים כאלה? האם אתם כאלה? אף על פי שרובכם אישרתם כי האדם הזה הוא אכן האל בהתגלמותו, למעשה אתם מאשרים זאת ב-80 או ב-90 אחוזים בלבד, ויש עדיין 10 או 20 אחוזים של ספק ושל תהייה. ניתן לומר כי אישרתם זאת באופן בסיסי, בעוד שהספק והתהיות שנותרו אינם עניינים דחופים במיוחד. הפתרון של תפיסות אלה הוא בהישג יד, אולם אם התפיסות והתהיות האלה לא ייפתרו במועד, הדבר עלול להיות בעייתי מאוד. באשר לתפיסותיכם, כיצד עליי להתייחס אליכם כדי שתבואו על סיפוקכם, כדי שתחשבו כי הדבר נעשה על ידי האל וכי כך האל אמור לנהוג באנשים? האם עליי לדבר ברכות ולאחר מכן לדאוג לכם ולחשוש לכם בכל דבר ועניין? אם ביום מן הימים אגלה כי כמה מכם עשו דבר מה מגוחך, ואז אגער בכם כהוגן, אחשוף אתכם ואשפוט אתכם בחומרה, ואף אפגע בהערכתכם העצמית, האם תחושו כי אינני כמו האל? אתם מאמינים כי האל הוא עדין ואוהב ביותר, וכי האל מלא בחסד, ואם כך, מה באפשרותי לעשות כדי להפוך לאל של התפיסות ושל הדמיונות שלכם? אם אתם עדיין באים לאל בדרישות כאלה גם כעת, אזי אין לכם היגיון כלל ואתם באמת לא מכירים את האל.

אומר לכם דבר נוסף לגבי תפיסות בנוגע להתגלמות. לפני עשרים שנה, כשהייתי בסין, עדיין לא מלאו לי 20, ובגיל כזה אנשים אינם מנוסים ובוגרים במיוחד בדבריהם ובמעשיהם; הם מדברים ומתנהגים כמו אנשים צעירים, וזה רגיל. אילו דיברו והתנהגו כמו אנשים זקנים, זה לא היה רגיל. דבר רגיל הוא שאנשים בכל קבוצת גיל מתנהגים כמו אנשים בקבוצת הגיל המסוימת הזו. האל ברא את האנושות וקבע דפוס צמיחה רגיל עבור האדם. מובן, שהאל עצמו בהתגלמותו כבשר ודם אינו יוצא מן הכלל, וגם הוא חי וחווה את החיים בהתאם לדפוס זה. הדפוס הזה הגיע מן האל, והאל לא יפר אותו. לכן, לפני שהאל בהתגלמותו הגיע לגיל 20, אין ספק שההתנהגות שלו הייתה כמו זו של אדם צעיר. לדוגמה, כאשר אחים ואחיות מסוימים עברו דירה פעם, הם השאירו מאחור כמה עטים ומחברות. חשבתי שיהיה חבל שילכו לאיבוד, וכיוון שהאחים והאחיות נדרשים לרשום הערות, ארזתי אותם וחלקתי אותם עם כמה אחיות. או-אז מישהו גיבש תפיסה ואמר, "כל מי שמעוניין בדברים האלה יכול לבוא ולקחת אותם בעצמו. אתה מתנהג כמו ילד כשאתה חולק אותם!" כך הוא אמר. האם זה עניין חשוב או עניין פעוט? אילו מישהו היה שופט אדם רגיל כמי שמתנהג כמו ילד, אזי זה היה דבר רגיל, זו הייתה אמירה, ואיש לא היה שם לב אליה או לוקח אותה ברצינות; איש לא היה חושב שהאמירה הזו היא תפיסה או נקודת מבט, אלא היה רואה אותה כמות שהיא ותו לא. אבל מה הייתה הגישה שלו כשאמר לי זאת? מה היה טבעה? לפי תפיסותיו ודמיונותיו, הרי שגם אם האל בהתגלמותו טרם הגיע לגיל 20, עליו להתנהג בכל זאת כאיש זקן, לשבת ברצינות מדי יום כשעיניו בוהות קדימה וכשהוא נראה כקשיש חכם ומנוסה, שלעולם אינו מתבדח או מפטפט, ושהתנהלותו יציבה ומאופקת במיוחד. מיד כשהתנהגתי או עשיתי דבר מה שהיה מנוגד להתנהלותו של אדם זקן, כמו חלוקת העטים והמחברות לכמה אחיות, מישהו היה מוקיע את מעשיי כילדותיים, ככאלה אשר במחשבותיו אינם מעשים של המשיח או של האל, כיוון שהאל בהתגלמותו אינו אמור להתנהג בשום אופן כמו ילד. האם לא הייתה זו בגדר הגדרה של האל בהתגלמותו על ידו? האם סוג כזה של הגדרה הוא סוג של הוקעה ושיפוט, או סוג של הערכה ואישור? (אלה הוקעה ושיפוט). מדוע מדובר בסוג של הוקעה? האם ייתכן כי על ידי כך שאמר שהאל בהתגלמותו נוהג כילד, הוא התכחש לאל? מה לא היה בסדר בכך שאמר זאת? מה הייתה הבעיה העיקרית בכך שגיבש את התפיסה הזו? (הוא התכחש לאנושיות הרגילה של ההתגלמות והתכחש לנורמליות ולמעשיות של האל. זה כפי שהאל אמר זה עתה, שההתגלמות היא ממש כמו האנושות הברואה, לרבות דפוס צמיחה רגיל. אבל האדם ההוא התייחס לאל כישות על טבעית במיוחד ולכן הוא לא הבין את ההתגלמות. טבעו של דבר זה הוא התכחשות והוקעה של האל, וזו נאצה של האל). זה נכון, ההתכחשות שלו הייתה תמצית הבעיה. מדוע הוא התכחש כך לאל בהתגלמותו? הסיבה הייתה, שהוא החזיק בלבו בתפיסה לגבי האל בהתגלמותו, בחושבו, "אתה האל, לכן אינך יכול לחשוף את האנושיות הרגילה שלך בהתאם להתבגרות הרגילה. טרם מלאו לך 20, אבל עליך להיות בוגר ומנוסה כמו אדם בן 50. אתה האל, לכן עליך לחיות שלא בהתאם לדפוס הצמיחה של האנושיות הרגילה. עליך להיות על טבעי, שונה מכל אחד אחר, ורק אז תוכל להיות המשיח והאל כפי שהם קיימים במחשבותינו". זו הייתה התפיסה שבה החזיק. ומה הייתה התוצאה של תפיסה זו? האם התפיסה שלו הייתה מתגלה אילולא קרה דבר זה? איש אינו יודע; זה פשוט הדבר שהוא חשף בעקבות העניין המסוים. אילו הייתה לו תפיסה לגבי העניין, אולם הוא היה סבור שאנשים אינם מסוגלים להבין לעומק את מעשי האל, ואילו לא היה מדבר בקלות דעת, אזי הייתה לו אפשרות לחפש, וניתן היה לסלוח לו על התנהגותו. אנשים אינם מבינים את האמת ויש דברים רבים שהם אינם מסוגלים להבין לעומק. עם זאת, ואף על פי שאנשים אינם מבינים את הדברים האלה לעומק, יש כאלה ששופטים ומוקיעים, בעוד שאחרים אינם מדברים בפזיזות ובמקום זאת ממתינים ומחפשים את האמת – מדובר כאן בטבע שונה, האם לא כן? (כן). אם כך, מה היה טבע הכשל של אדם זה, שמנע ממנו הבנה לעומק? הוא עבר מיד להוקעה וזו הייתה בעיה חמורה. כאשר אנשים מגבשים תפיסות, מתעוררים בהם ספק ואפילו הוקעה והתכחשות ביחס לאל בהתגלמותו, וזה חמור מאוד.

זה עתה נתתי שלוש דוגמאות לתפיסות בנוגע להתגלמות. שלוש הדוגמאות האלה מציגות בעיות מסוימות, ועליכם לחפש ולמצוא מהי האמת שבהן. מהי התפיסה הראשונה? (אנשים תוחמים את האל בהתגלמותו על פי הגדרותיהם בנוגע לאנשים דגולים, מתוך אמונה כי האל צריך לסבול כדי להפוך לדוגמה ומופת עבור המין האנושי). זו תפיסה שיש לאנשים. התפיסה שלהם קובעת, כי האל בהתגלמותו צריך לסבול יותר ולהוות דוגמה, להיות מודל לחיקוי עבור המין האנושי. מהי התפיסה השנייה? (אנשים מאמינים כי המשיח צריך להיות בעל ידע ומשכיל יותר מאשר אנשים מן השורה, ורק אז יוכל להיות המשיח). כיום, אנשים רבים עדיין מאמינים שהאמירות של האל ועבודתו מגיעות מן הידע ומן הכישרונות שלו, או מדברים מסוימים שבהם השיג שליטה ושאותם הוא מבין – זוהי תפיסה. ומהי התפיסה השלישית? (אנשים מאמינים כי המשיח אינו אמור להתאפיין בגילויים של אנושיות רגילה). אם להיות ספציפי יותר, התפיסה היא שהאל בהתגלמותו אמור להיות על טבעי וחייב להיות שונה מכל אדם אחר ולהיות בעל יכולות על טבעיות. אילו המשיח היה רגיל ואופייני בכל דרך שהיא, אמונתם של האנשים באל הייתה חלשה, והם היו מפקפקים באל ואפילו מתכחשים לו – כל אחד אוהב את האל העל טבעי. האם הסיפורים האלה שאני מספר לכם מועילים להבנתכם את האמת? (כן). הם אמורים לעזור. אילו הייתי משתף עמכם על היבט זה של האמת ללא כל בסיס עובדתי, הייתם עשויים לחשוב שהעניין מופשט ולא הייתם יודעים למה הוא מתייחס בעצם. אבל נתתי לכם מספר דוגמאות קונקרטיות, וכשאתם שומעים אותן אתם סבורים שהן מעשיות וקלות להבנה, ודרך סיפורים אלה אתם מסוגלים להבין אמיתות מסוימות. אבל האם אתם יכולים ללמוד כיצד להשתמש באמת לצורך אומדן של דברים אחרים וגישה אליהם כאשר אתם נתקלים בהם? אם תוכלו להחיל את האמת, אזי הדבר מראה שיש בכם הבנה רוחנית ושאתם מבינים את האמת שגלומה בסיפורים אלה; אם לא, אזי אין לכם הבנה רוחנית ולא הבנתם את האמת שבסיפורים. אם בנסיבות של סיפורים אלה אתם יכולים לגלות את האמת הגלומה בהם, לדעת מהן כוונות האל, מה עליכם להבין, מה לנתח ואל מה להיכנס, וכן לדעת אילו אמיתות עליכם לחפש ולהשיג, אזי יש בכם הבנה רוחנית; אם, כשאסיים לספר את הסיפורים האלה תתעניינו עד מאוד בדברים ותזכרו אותם, אולם תניחו את האמת בצד, אזי אין בכם הבנה רוחנית. אם אתם יכולים להבין נכוחה את האמת של סיפורים אלה, אזי אינני מספר אותם לשווא. כל עוד הדבר מסייע לכם להבין את האמת, אמשיך לתת דוגמאות מעשיות. לא משנה באיזו סוגיה מדובר, אני אנתח אותה; כל עוד הדבר מסייע לכם להשיג הבנה, להיות מסוגלים להבין את האמת ולראות דברים בבירור, לא אכפת לי לספר סיפורים ככל שיידרש. למעשה, אינני רוצה לומר לכם את הדברים האלה ובאמת שאינני רוצה לספר לכם סיפורים על מה נכון ומה לא נכון, אבל אם הדברים האלה מסייעים לכם להיכנס אל האמת, אזי אספר לכם אותם; לא אכפת לי לדבר מעט יותר, כל עוד הדבר מסייע לכם להבין את האמת. אבל אם אינכם אוהבים שאני ממשיך ללהג, לא תהיה לי ברירה אלא לדבר פחות.

אילו תפיסות ניתן לפתור מתוך הסיפורים שסיפרתי לכם? ראשית, בהקשר עם האל בהתגלמותו, עליכם להבין כיצד האל מגדיר את האנושיות של הבשר הזה באופן מהותי? הוא רגיל וככל האדם ויכול לחיות בקרב האנושות המושחתת ולעסוק בכל הפעילויות של אנושיות רגילה, והוא אינו מסוג אחר. הוא יכול לסייע, להדריך ולהוביל אנשים. לא משנה אם מדובר בהיבט של אנושיותו הרגילה, או של האלוהות שלו או באישיותו – ללא ספק עליו להיות מסוגל להתמודד עם העבודה שקיבל על עצמו ועם הכהונה שהוא מבצע. זו אמת המידה שעל פיה האל אומד את המשיח ואת ההתגלמות; זו אמת המידה לעבודתו, ואמת מידה להגדרה שלו. כאשר ישוע אדוננו ביצע את עבודתו, האנושיות שלו ניחנה במספר היבטים על טבעיים, בהשוואה להתגלמות הנוכחית. הוא היה מסוגל לחולל ניסים: הוא יכול היה לקלל את עץ התאנה, להוכיח את הים, להשקיט את הים ואת הרוח, לרפא את החולים ולסלק שדים, וגם להאכיל חמשת אלפים אנשים בחמישה כיכרות לחם ושני דגים, וכן הלאה. אבל מעבר לכך, האנושיות הרגילה שלו וצרכיו הבסיסיים נראו כה רגילים ומעשיים. הוא לא נולד בן 33 שנים וחצי ואז נצלב. הוא חי עד לגיל 33 שנים ומחצה, והוא חי את חייו יום אחר יום, שנה אחר שנה, דקה אחר דקה ושניה אחר שניה, עד שלבסוף נצלב ובכך השלים את עבודת הגאולה של האנושות. רק לאחר שהוא חי בעולם הזה במשך 33 שנים ומחצה, ההתגלמות השלימה את העבודה הזו – האין זה מעשי? (אכן). זה מעשי. באשר לשלב העבודה שמבצע האל כעת, כל הדברים שהוא אומר לכם וכל אמת שעליה הוא משתף מבוססים על שיעור הקומה שלכם, על רמת הצמיחה שלכם בחיים ועל הסביבה כולה כפי שסידר אותה האל, וכך אני מהרהר על האמיתות שעליהן ראוי ביותר לשתף עמכם ועל האמיתות שאני רוצה כי תבינו. כלפי חוץ, נראה כאילו הגוף הזה מהרהר בדברים הללו, בעוד שלמעשה, רוח האלוהים פועלת בו זמנית; האדם הזה אמנם משתף פעולה, אך רוח האל היא זו שמכווינה את הכול. אם תביט על כך בדרך זו, לא תפקפק במהות הבשר הזה או בזהותו – לעולם לא תטיל ספק בדברים האלה. הדברים שאני עושה עמכם והדרישות שאני מציב לפניכם לא יכולים לעולם לעמוד בסתירה לתוכנית הניהול המלאה של רוח האל. הם מתקדמים יחד, הם נעים בכיוון אחד והם תומכים זה בזה. אם רוח האל לא הייתה עוטה את הבשר הזה, הוא לא היה יכול לדבר אליכם פנים אל פנים, לא הייתם יכולים לשמוע את דבריו ולא הייתם מסוגלים להבין את שהוא דורש מכם. אבל אם רק הבשר הזה היה קיים ורוח האל לא הייתה שורה בתוכו, האם הבשר היה מסוגל לבצע עבודה כלשהי? בהחלט לא. אילו האל לא היה הופך לבשר ודם, אזי אף בן אנוש לא היה מסוגל לקבל על עצמו את העבודה הזו. לכן, הבשר הרגיל הזה נדרש לחיות כל יום, כל חודש וכל שנה, לחיות רגע אחר רגע בדרך זו, כשהאנושיות שלו הולכת ומתבגרת כל העת וניסיונו הולך וגדל, וכשהוא שואף בה בעת להצליח בביצוע העבודה שנדרשת מתוקף תוכנית הניהול של האל. במהלך הביצוע של שלב זה של העבודה, התחלתי לעבוד בכנסייה כשטרם מלאו לי 20 שנה ובאתי במגע עם אחים ואחיות. התחלתי להשתתף בכינוסים, לערוך שיתופים ולעבור בין הכנסיות, ונפגשתי עם סוגים שונים של אנשים. אני חש כי מאז ועד עתה, היכולת הלשונית שלי ויכולתי להתייחס לאנשים ולדברים צומחות באופן מתמיד. כיצד צמיחה זו של יכולותיי שונה מן הנסיבות שלכם? עליכם לעבור חוויות דרך הדברים שאני אומר והאמיתות שעליהן אני משתף, ובמהלך החוויות שלכם, תשתכנעו בהדרגה שהדברים שאני אומר מגיעים מן האל, שהם האמת, שהם נכונים ושהם דברים שיכולים לאפשר לכם להשיג שינוי בצביון ולהשיג ישועה. באשר אליי, בעת שאתם מתקדמים, הצמיחה שלי הופכת עמוקה יותר ויותר. בעת שההבנה שלי אתכם ממשיכה לצמוח, אני גם מאפשר בהתמדה לדברים שאני רוצה לומר לתת מענה לצורכיכם, שלב אחר שלב. יש כאלה שאומרים, "אתה רוצה לתת מענה לצרכים שלנו, לגרום לשיעור הקומה שלנו לצמוח בהדרגה, לאפשר לנו להשתנות ולהתקדם עוד ועוד לאורך נתיב הישועה, ולהפוך את הקשרים שלנו עם האל לקרובים יותר ויותר, ואם כך, איך בכוונתך לעשות זאת?" אינכם צריכים לדאוג לגבי זה. לעולם איני מבקש דבר, ואף אינני צריך לצום או להתפלל, או לבקש דבר מה כפי שמתפללים לגשם, על מנת שהאל יעניק לי במהרה מילים שאוכל לספק לכם. אינני צריך לעשות זאת. כיוון שהבשר הזה הוא האל בעצמו והוא מבצע את הכהונה הזו, הוא זה שמבטא את האמת על מנת לדאוג לאנשים – זהו ההבדל בין בשר האל בהתגלמותו לבין האנושות המושחתת. לכן, אינני צריך להתאמץ כדי להבין מה דרוש לכם; עם זאת, הדברים שברצוני לספק לכם ושעליהם ברצוני לשתף עמכם הם בהחלט מה שדרוש לכם. כל שעליכם לעשות הוא להתקדם על בסיס דבריי ועבודתי, ומצבכם יתחיל להשתפר, ובד בבד גם חייכם יתקדמו עוד ועוד. בה בעת, בעודי משקה אתכם, רוח האל תבצע את עבודתה במקביל. למעשה, רוח האל היא שמשתפת פעולה עם אנושיותו, והאנושיות שלו משתפת פעולה עם האלוהות שבו – כולן עובדות בו זמנית. אני כאן משקה אתכם, ואילו רוח האל שורה בקרבכם, עובדת, מעניקה נאורות ומאירה, ואז מסדרת מצבים ויוצרת תנאים עבורכם, כדי שתוכלו להיכנס אל תוך אמיתות שונות. האנושיות והאלוהות שלו פועלות יחד בדרך זו. אם כך, האם יש בן אנוש שמסוגל להשיג שיתוף פעולה כזה בין הבשר לבין הרוח? בהחלט לא. לכן, אם לא תנסה לדעת את ניהולו המלא של האל ולגשת אל הבשר הזה מתוך ההיבט המסוים הזה של האמת, לא תוכל לעולם להבין במדויק מהי המהות של בשר זה, מהי משמעותו וכיצד הוא מבצע את העבודה. אם לא תוכל להבין דברים אלה, אזי לעולם לא תדע בוודאות אם הוא בן אדם או אל. אבל אם תוכל לראות את הרמה הזו בבירור או להגיע לרמה הזו במסגרת ניסיונך ולהעריך אותה, תדע שבעוד שבשרו של האל – המשיח – עובד על פני האדמה, רוח הקודש פועלת במקביל אליו ומבצעת עבודה זו, וזהו דבר שאיש מקרב האנושות כולה אינו יכול להשיג. ובעת שהרוח עובדת, הבשר פועל במקביל אל עבודת הרוח. הם משלימים זה את זה, עקביים ולעולם אינם סותרים זה את זה. יש כאלה שאומרים, "לפעמים, כשאני מתמודד עם ניסיונות, רוח הקודש מעניקה לי נאורות כדי שאלמד את הלקחים. אתה, לעומת זאת, מביע אמיתות אחרות. מה המשמעות של כל זה?" אין כאן למעשה כל סתירה או ניגוד. המשיח מביע את האמת בהדרגה ובסדר המתאים, בעוד שרוח הקודש מובילה את כולם במסגרת הניסיון וברמות שונות – אין כאן גישה של "מידה אחת לכולם". המשיח מטיף על ידי כך שהוא משתף על האמת בהתאם לסוגיות המפתח שקיימות בפועל עבור אנשיו הנבחרים של האל, וההנחיה של רוח הקודש מבוססת גם היא על נסיבות ספציפיות. אין כאן כל סתירה או ניגוד. לאנשים יש שיעור קומה שונה בזמנים שונים ובשלבים שונים, בעוד שכל העבודה שהאל מבצע גלומה באמת שהוא מביע, כלומר, באמת, בדרך ובחיים כפי שהאל מדבר עליהם. עבודתו אינה חורגת מעבר לטווח זה – היא כולה אמת. על מה מתבססות האמיתות שעבורן רוח הקודש מעניקה לך נאורות, ושהאל מאפשר לך להבין? הן מבוססות על האמיתות האלה שאותן מביע המשיח כעת, כלומר, האמת, הדרך והחיים שהוא מאפשר לך להבין כעת. יש אנשים שאומרים, "איננו זקוקים לך בבשר הזה. די בכך שיש לנו את רוח הקודש, שמעניקה לנו נאורות ומדריכה אותנו. כעת אנחנו יכולים להחזיק בנאורות ובאור חדשים גם בלעדיך, להיכנס לעידן החדש בכל מקרה ולהשיג ישועה בכל מקרה". האם זהו דבר ממשי? (לא). אנשים דתיים מאמינים בישוע במשך אלפיים שנה, ורוח הקודש מנחה אותם במשך אלפיים שנה, ומה הם השיגו? רק את בשורת הישועה, והם נהנו מחסדו הרב של האל, אולם הם אינם יכולים לזכות באמיתות האלה, שאותן מביע האל באחרית הימים. לכן, אם בשרו של האל בהתגלמותו לא היה כאן באחרית הימים, כשהוא מביע אמיתות רבות כל כך, מה הייתם מסוגלים להשיג? הייתם בדיוק כמו אותם אנשים דתיים, שזכו בנאורות רבה מרוח הקודש ובחסד רב, או שהאל היה בוחר בך ומשתמש בך והיית עשוי להיות נביא או שליח, אבל אם אינך מקבל את האמיתות האלה שמבטאת התגלמות האל של אחרית הימים, לא תהיה לך כל דרך לבוא לידי שלמות, להיכנס אל מלכות השמים או לקבל את אישור האל.

כעת אתם מסוגלים לקבל את ההתגלמות, ועם זאת יש לכם עדיין תפיסות מסוימות בנוגע למהותה ואינכם משוכנעים אף פעם שההתגלמות היא אכן האל המעשי. אילו הייתי מנהל עמכם שיח כעת, והייתם מגלים שגם אני אינני מבין דברים מסוימים בעולם שבחוץ, האם הייתם מגבשים תפיסות? יש כאלה שלא היו מסוגלים להתגבר על כך, והיו חושבים, "גם אתה אינך מבין זאת. זה לא אמור לקרות. אתה האל בהתגלמותו ולכן עליך להבין הכול. לא אמור להיות דבר שאינך יודע ודבר שאינך יכול לעשות. אמנם אינך יכול להיות בכל מקום בו זמנית, אבל אתה עדיין אמור לדעת הכול!" האם זו לא תפיסה שיש לאנשים? (כן). גם זו תפיסה. מהו הרעיון שמאחורי האנושיות הרגילה של ההתגלמות? הרעיון הוא שיש היגיון אנושי רגיל בדרך שבה חושבת ההתגלמות – היא אינה על טבעית, מעורפלת או חלולה. היא יכולה להשיג את הדברים שאליהם ניתן להגיע באמצעות החשיבה של אנושיות רגילה דרך למידה, אם כי היא לא בהכרח יודעת אודות דברים מעין אלה יותר מאשר אדם המצויד במומחיות הרגילה, וזה דבר רגיל. יתרה מכך, ההתגלמות מדברת ופועלת בהתאם להיגיון ולחשיבה של אנושיות רגילה ולא באופן על טבעי. לדוגמה, החשיבה של אנושיות רגילה מתבצעת צעד אחר צעד, וכך גם חושבת ההתגלמות. מדוע האנושיות הרגילה שלה היא כזו? האם זה הגיוני? (כן). מדוע אתם אומרים שזה הגיוני? כמה מדרגות מטפס אדם רגיל עם כל צעד כשהוא עולה בהן? (אחת). מדרגה אחת בכל צעד; זו הדרך הרגילה לעלות במדרגות. אילו הייתי מטפס על מדרגות רבות בצעד אחד ונכנס אל תוך הבית מיד, האם הייתם מסוגלים לעשות זאת? (לא). לא, לא הייתם מסוגלים לכך. ואם הייתי מתעקש שתנהגו כך, מה הייתם עושים? האם הייתם מסוגלים להשיג זאת? (לא). לא, לא הייתם מסוגלים. הדבר מבוסס על צורכיהם של אלה שבהם ממוקדת העבודה. אני משתף על האמת בדרך זו, אני בוחר נושא וסוגיה מרכזית ולאחר מכן עושה כל שביכולתי כדי לדבר באופן ספציפי ומלא, כשאני מספר סיפורים, נותן דוגמאות, אומר דברים שוב ושוב, ועדיין, אפילו כשאני מדבר כך, יש אנשים רבים שאינם מבינים ולא קולטים את המשמעות. אם כך, אלמלא הייתי מדבר בפירוט שכזה ומסביר כל דבר באופן מעמיק וכללי, לא הייתם מסוגלים להשיג או להבין דבר, והעבודה הזו הייתה ריקה מתוכן ולא מעשית. אתם יכולים להתקדם על ידי טיפוס מדרגה אחת בכל צעד, ולכן אוביל אתכם קדימה על ידי כך שאטפס גם אני מדרגה אחת בכל צעד, וכך תוכלו לעמוד בקצב שלי. אילו הייתי מטפס ארבע מדרגות בכל צעד, מה הייתה התוצאה? לעולם לא הייתם מצליחים לעמוד בקצב שלי. אילו החשיבה שלי הייתה מתקדמת ונעה קדימה בצעדי ענק, ואתם לא הייתם מצליחים להדביק אותה כלל, ההתגלמות הייתה הופכת חסרת משמעות. לפיכך, לא משנה כמה רגיל ומעשי הוא הבשר הזה – ייתכן שנראה אפילו שאין בו את היכולות של רוח האל – הסיבה לכל זה היא צרכיה של האנושות. כיוון שהאנשים שהאל דואג להם כעת הם אנשים אשר הושחתו על ידי השטן, אינם מבינים את האמת ואינם מסוגלים לתפוס אותה, אזי כשהאל הופך לבשר, עליו לאחוז בחשיבה הבסיסית ביותר של האנושיות הרגילה. מהי החשיבה הבסיסית ביותר הזו? זו חשיבה אשר מאפשרת גם לאנשים בעלי איכות בינונית ואפילו איכות ירודה מעט להבין אותו כשהוא מדבר. כל עוד החשיבה שלהם רגילה, הם יכולים להבין את דבריו ואת הדברים שבהם הוא עוסק ולהבין את האמיתות שהוא מטיף, וגם לקבל את האמת. רק בדרך זו ניתן יהיה להשיג השפעה ולממש תוצאות בכל אחד משלבי העבודה של האל ודרך כל הדברים שהוא מביע. האם זה לא מציאותי? (כן). אם כך, אם אנשים דבקים בתפיסות ולא מוותרים עליהן, באומרם, "בעבר, קיסרים מסוימים ניחנו בזיכרון יוצא דופן ויכלו לקרוא עשר שורות במבט חטוף. האם האל לא אמור להיות כזה? אם אינך ניחן בכישרונות כאלה לא נוכל לנהות אחריך, כיוון שאתה רגיל מדי. זה היה יכול להיות נפלא אילו היית נראה כמו מישהו חשוב", מה ניתן ללמוד מכך? אנשים הושחתו על ידי השטן במידה כזו שהם בורים באופן חסר תקנה. אנשים אינם מבינים דבר, למעט שמץ חשיבה אנושית רגילה ואיכות מסוימת, נכונות לנהות אחר האל ואחיזה במעט מצפון והיגיון, לאור זאת שהאל בחר בהם וביצע בהם עבודה. לא רק שהם לא מבינים אמיתות כלשהן, אלא שהם אפילו לא מבינים מהי אנושיות רגילה, מהם צביונות מושחתים, כיצד מתעוררים תפיסות ודמיונות, כיצד לפתור אותם, כיצד אנשים צריכים לגשת לאל, או לכל הפחות מהם המצפון וההיגיון שבהם עליהם לאחוז, וכן הלאה. לא משנה באיזו שפה קלה להבנה האל משתמש, אנשים אינם מבינים נכוחה ומשיגים רק הבנה שטחית. אמרו לי, כאשר האל בהתגלמותו נתקל בקבוצה של אנשים מושחתים שאינם מבינים דבר ושמתנגדים לאל, באיזה סוג של מהות, סוג של אנושיות וסוג של חשיבה אנושית רגילה על האל להחזיק כדי שיוכל להביא אנשים כאלה לפני האל? אמרו לי, מה צריך האל לעשות? יש אנשים שאומרים, "האם האל אינו כל יכול? מדוע שלא יחולל שלל אותות ומופתים כדי לכבוש את האנשים?" זו תפיסה שקיימת בלבם של רוב בני האדם. הם אינם תוהים אם ניתן לחשוף ולפתור צביונות מושחתים באמצעות הצגת אותות ומופתים ובאמצעים על טבעיים. האם ניתן להטביע את האמת באנשים באמצעים על טבעיים? האם זה היה משכנע את השטן? (לא). העובדה שאתם אומרים כעת "לא" היא אולי סוג של דוקטרינה, אבל ביום מן הימים, לאחר שתצברו חוויות, תדעו בדיוק כמה קהי חושים וחסרי רגש, כמה מרדנים, כמה עיקשים וכמה מרושעים הם אנשים, וכמה הם לא אוהבים את האמת. לאחר שתחוו ותגיעו ליום המסוים, תבינו כי בשרו של האל בהתגלמותו, בשר זה של אנושיות רגילה, הוא הדבר שלו זקוקה האנושות כולה. לכן, אם עדיין יש בך כל מיני דמיונות ותפיסות, מבחינתך מדובר בגישה חסרת אחריות, ומבחינת האל זו נאצה; אין זו אלא התכחשות והטלת ספק בכוונתו הכבירה של האל להושיע את האנושות. אם אתה חושב, "יש לנו ידע, השכלה ושכל. נולדנו לאחרית הימים וכמה מאיתנו קיבלו השכלה גבוהה בעולם ויש להם רקע משפחתי מסוים. אנחנו אנשים מודרניים ומשכילים, ואנחנו הגיוניים במידה שמאפשרת לנו לדחות משיח רגיל ופשוט שכזה, שכולם מביטים בו בבוז; יש בנו היגיון שמאפשר לנו לגבש תפיסות לגביך", אזי באיזו בעיה מדובר? זו מרדנות וחוסר ידיעה של ההבדל בין טוב לרע! אנשים יכולים לפתור את תפיסותיהם כאשר הן מתעוררות, אבל אם גם לאחר שהן נפתרות הם מסרבים בעקשנות לקבל את התגלמות האל או את האנושיות הרגילה של המשיח, אזי הדבר יגרום להם צרות וימנע מהם להשיג ישועה. לאחר שתחוו עד ליום מסוים, תבינו כי ככל שהתגלמות האל, האנושיות הרגילה שלו וכל תכונותיו ומהותו רגילות יותר, כך גדולה יותר ישועתנו, וככל שהן רגילות יותר, כך הן יותר הדבר שאנו זקוקים לו. אילו התגלמות האל הייתה על טבעית, אזי אף אחד מאלה שחיים על פני האדמה לא היה מסוגל להשיג ישועה. לאנושות יש סיכוי להיוושע בדיוק בגלל ענוותו של האל והיותו נחבא אל הכלים, בגלל המהות הרגילה והמעשיות של אל שעל פניו נראה לא מרשים במיוחד. באנשים יש מרדנות, צביונות שטניים מושחתים ומהות מושחתת, אשר גורמים ליצירת כל מיני תפיסות, אי הבנות והתנגדויות לאל; במקרים מסוימים וכתוצאה מתפיסות אלה, אנשים מתכחשים לעתים קרובות למשיח הזה בגאווה ובביטחון עצמי, ואף מתכחשים לאנושיותו הרגילה – זו טעות גדולה. אם ברצונך להשיג ישועה, אם ברצונך לקבל את ישועת האל ואת השיפוט והייסור שלו, תחילה עליך להניח בצד את התפיסות והדמיונות השונים שיש בך ואת ההגדרות השגויות בנוגע לאנושיות הרגילה של המשיח, להניח בצד את הגישות והדעות השונות שלך לגבי המשיח, ועליך לחשוב על דרך שבה תקבל את כל שמגיע ממנו. רק אז יוכלו הדברים שהוא אומר והאמיתות שהוא מביע להיכנס בהדרגה אל תוך לבך ולהפוך לחייך. אם ברצונך לנהות אחריו, עליך לקבל כל דבר בו; בין אם את רוחו, את דבריו או את בשרו, עליך לקבל הכול. אם קיבלת אותו באמת ובתמים, אזי אינך צריך להתנגד לו ותמיד להחזיק באי הבנות לגביו ולנהוג במרדנות כלפיו תוך הסתמכות על תפיסותיך שלך, קל וחומר לדבוק בתפיסות שלך ותמיד לפקפק בו, להתעמת איתו ולהתנגד לו. יחס שכזה רק יזיק לך ולא יועיל לך כלל. האם אתם יכולים לקבל את מה שאני אומר? (כן). זה טוב, וכעת מהרו וחפשו את האמת כדי לפתור את תפיסותיכם. בעיה זו משתייכת לצביונות מושחתים, ואם לא תפתור אותם, הצביונות המושחתים שלך יגרמו למותך.

בכל מה שנוגע לצורה שבה האל מבצע את עבודתו באחרית הימים, הרי שלמרות העובדה שאנשים מסוימים מגבשים דמיונות ותפיסות לגביה, הדמיונות והתפיסות האלה אינם מפריעים במידה רבה לאמונתם באל, ואנשים אינם אומרים כלאחר יד שהם אינם מאמינים באל או מתכחשים לו. מהי התופעה הזו? זו התוצאה שהשיגו דבריו של האל. אנשים נכבשו על ידי דברי האל ועבודתו, ויכולים באופן עקרוני לקבל את המשיח כאל שלהם. במובן זה, אנשים הניחו יסודות בדרך האמיתית והם משוכנעים ובטוחים לגבי זה. כאשר התוצאה הזו מושגת, האם אי ההבנות שיש לאנשים בנוגע לאל נפתרות? (לא, הן לא נפתרות). העובדה שאי ההבנות שלהם לא נפתרות מוכיחה שיש להם עדיין שלל דמיונות, דרישות ותפיסות בנוגע לבשר האל בהתגלמותו ובנוגע למשיח. תפיסות אלה יכולות להכווין את המחשבות שלך, להנחות את הכיוון ואת היעדים של החתירה שלך ולעתים תכופות הן יכולות גם להשפיע על מצבך. כשלנושאים האלה שבהם אתה נתקל אין נגיעה לתפיסותיך, אתה עדיין מסוגל לאכול ולשתות את דברי האל ולבצע את חובתך בצורה רגילה. מיד כאשר דבר מה מתנגש עם תפיסותיך, חורג אל מעבר להן ומתעוררות סתירות, כיצד אתה פותר זאת? האם אתה מניח לתפיסות שלך להשתולל, או שאתה גוזם אותן, מרסן אותן ומורד בהן? לאנשים מסוימים יש תפיסות כאשר קורים להם דברים, ולא רק שהם לא מוותרים עליהן, הם גם מפיצים את תפיסותיהם בקרב אנשים אחרים ומוצאים הזדמנויות לתת להן ביטוי, כך שגם אחרים מפתחים תפיסות. יש כאלה שגם מתווכחים ואומרים, "אתם אומרים שלכל מה שהאל עושה יש משמעות, אבל אינני סבור שלהתרחשות המסוימת הזו יש משמעות כלשהי". האם ראוי לומר דבר כזה? (לא). מהו הנתיב הנכון שיש לקחת? כאשר לאנשים מסוימים יש תפיסות בנוגע לאל, הם יכולים להבין כי הקשרים שלהם עם האל אינם רגילים, כי הם גיבשו אי הבנות בנוגע לאל וכי אם לא יפתרו אותן, הדבר יהפוך מסוכן מאוד, וסביר להניח שהם יתעמתו עם האל, יפקפקו בו ואפילו יבגדו בו. או-אז הם מתפללים לאל ומוותרים על תפיסותיהם. ראשית, הם דוחים את נקודת המבט השגויה שלהם ואז הם מחפשים את האמת כדי לפתור אותה. בעשותם כן, הם יכולים בקלות להגיע לכדי התמסרות לאל. אם מישהו מגבש תפיסות, אולם עדיין מאמין שהן נכונות, ואם בסופו של דבר הוא אינו מסוגל לוותר לחלוטין על תפיסותיו או לפתור אותן, אזי במשך הזמן לתפיסות האלה תהיה השפעה על היווכחותו בחיים. במקרים חמורים, הם אפילו עלולים למרוד באל ולהתנגד לו, ואין להעלות על הדעת את התוצאה של דבר זה. אם מדובר באדם שחותר אל האמת, שכבר מבין כמה אמיתות ומדי פעם מגבש תפיסות בנוגע לדברים, אין זו בעיה גדולה כל כך ולתפיסות שלו לא תהיה השפעה רבה עליו. כיוון שהאמת שוכנת בתוכו, מכווינה את מחשבותיו ואת התנהגותו ומנחה אותו במהלך ביצוע חובותיו, לא תהיה לתפיסותיו השפעה על נהייתו אחר האל. אולי ביום מן הימים הוא יקשיב לדרשה או לשיתוף כלשהו ויבין, ואז תפיסותיו ייפתרו. אנשים מסוימים מגבשים תפיסות בנוגע לתזמורים ולהסדרים של האל, ולאחר מכן הם מרגישים חוסר רצון לבצע את חובותיהם ואינם משקיעים מאמצים בביצוען, הם תמיד במצב שלילי ובלבם הם מטפחים התנגדות, חוסר שביעות רצון וטינה – האם זו התנהגות נכונה? האם זה דבר שקל לפתור? לדוגמה, נניח שאתה חושב שאתה חכם, אבל אני אומר שאתה טיפש ושאין בך הבנה רוחנית. כשאתה שומע זאת אתה מתכעס ומתנגד לכך, ואתה אומר לעצמך בתוך לבך, "איש מעולם לא העז לומר שאין לי הבנה רוחנית. היום זו הפעם הראשונה ששמעתי זאת ואינני יכול לקבל את הדבר. האם הייתי יכול להוביל את הכנסייה אם לא הייתה לי הבנה רוחנית? האם הייתי יכול לעשות עבודה רבה כל כך?" התעוררה סתירה, נכון? מה עליך לעשות? האם קל לאנשים להרהר בעצמם כשקורה להם דבר כזה? איזה סוג אדם יכול להרהר בעצמו? מישהו שמקבל את האמת ומחפש אותה יכול להרהר בעצמו. אם אתה מישהו שמחזיק בהיגיון, כשקורה לך דבר שכזה תחילה עליך להתכחש לעצמך; התכחשות לעצמך משמעה הכרה בכך שאינך מחזיק באמת. גם אם יש לך רעיונות ונקודות מבט מסוימים, הם אינם מדויקים בהכרח. לכן, בנסיבות כאלה יישום בפועל של התכחשות לעצמך הוא הדבר הנכון לעשות, אין זה ביזוי של עצמך. לאחר שתתכחש לעצמך, תרגיש שלווה בלבך, התנהגותך תהיה נאותה בהרבה והגישה שלך תתוקן. כשאתה שומע את האל אומר שאתה טיפש ושאין בך הבנה רוחנית, עליך להשקיט את עצמך לפני האל ולקבל את דבריו בהלך רוח מסור. אף על פי שעדיין אין בך מודעות או הבנה של דברי האל, ואינך יודע אם הם נכונים או לא, בתוך אמונתך עליך להכיר בכך: "האל הוא האמת, ולכן איך ייתכן שהאל יאמר משהו שגוי?" גם אם מה שהאל אמר שונה ממה שאתה חושב, עליך לקבל את דברי האל על בסיס האמונה; גם אם אינך מבין אותם, עליך לקבל אותם כאמת. שומה על דבר זה שיהיה נכון. אם אנשים אינם מקבלים את דברי האל כאמת כאשר הם אינם מבינים אותם, הדבר הזה הוא כה חסר היגיון ויש לבייש את האנשים האלה בהקשר זה. לכן, ההתמסרות לאל לעולם אינה יכולה להיות שגויה. זו אינה דוקטרינה, זהו דבר מעשי, והדברים האלה נובעים מניסיון. ואז, כאשר תוכל להתייחס אל דברי האל כאמת ולקבל אותם, עליך להתחיל להרהר בעצמך. דרך ביצוע חובה וקיום אינטראקציה עם אחרים, תגלה שלא רק שאין בך הבנה רוחנית, אלא שאתה גם מטופש בצורה שלא תיאמן ושיש בך שלל פגמים וליקויים, ותגלה שיש לך בעיה חמורה. האין זה אומר שתוכל להבין ולקבל את מה שאמר האל? עליך לקבל את הדברים האלה, תחילה כתקנה, כהגדרה או כרעיון, ולאחר מכן, בחיים האמיתיים, עליך לחשוב על דרך להשוואה של עצמך אל דברי האל ולהבנה והתנסות על פיהם. לאחר שתעשה זאת במשך זמן מה, תגיע לכדי הערכה מדויקת של עצמך. כשזה יקרה, האם עדיין יהיו לך אי הבנות לגבי האל? האם, כאשר לא תהיה עוד מחלוקת בינך לבין האל בהקשר זה, עדיין תסרב לקבל את הערכת האל לגביך? (לא). אתה תוכל לקבל זאת וכבר לא תהיה מרדן. כשתקבל את האמת ותבין את הדברים האלה לאשורם, תוכל לקחת צעד קדימה ולהתקדם. אם לא תקבל את האמת, תדרוך תמיד במקום אחד ולא תתקדם. האם חשוב לקבל את האמת? (כן, חשוב). אנשים חייבים לוותר על תפיסותיהם בנוגע לאל, ואסור להם לטפח עוינות או התנגדות כלשהי כלפי הדברים שהאל אומר – זו בלבד היא הגישה של קבלת האמת. כאשר אנשים מסוימים מוחלפים, הם הופכים שליליים וחלשים. הם אינם רוצים לבצע את חובותיהם והם תמיד פסיביים ומתרשלים בעבודתם. מן החוץ, נראה כי הסיבה לכך היא שאין להם מעמד והם מעריכים מדי את המעמד, אולם אלה לא פני הדברים. הם מרגישים חלשים ושליליים פשוט מפני שההערכה של האל לגביהם, או ההערכה של האחים והאחיות בנוגע להם, אינן תואמות להערכתם העצמית, ומשום שהן גרועות יותר מכפי שהם מעריכים ומבינים את עצמם. זו הסיבה שהם חשים לא משוכנעים ומדוכאים, ובסופו של דבר, הם מחליטים להיות שליליים ומלאי התנגדות ולבטל את עצמם כאבודים, כשהם חושבים, "האם לא אמרת שאני לא טוב מספיק? אם כך אני אראה לך, אני לא מתכוון לעשות כלום". התוצאה היא שהם גורמים לעיכובים בחובותיהם, הם פוגעים באל וההיווכחות שלהם בחיים נבלמת – זהו הפסד משמעותי.

יש אנשים שאומרים: "אינני יכול לקבל זאת כאשר המשיח אומר שאני רע. הייתי מקבל זאת אם האל שבשמים היה אומר שיש בי משהו רע. לאל בהתגלמותו יש אנושיות רגילה, השיפוטים שלו יכולים להיות שגויים והדברים שהוא עושה אינם יכולים להיות נכונים ב-100 אחוזים. יש שאלות בנוגע לאפשרות שהוא שוגה בהערכות ובגינויים של אנשים, או לגבי האופן שבו הוא מטפל ומבצע הסדרים בעבורם. לכן אינני חושש לגבי מה שהמשיח – האל על פני האדמה – אומר בנוגע אליי, שכן הוא אינו יכול להוקיע אותי או לקבוע את סופי". האם אנשים כאלה קיימים? בהחלט כן. כשאני גוזם אותם, הם אומרים, "האל שבשמים צודק!" כשאני מטפל בהם, הם אומרים, "אני מאמין באל, לא באדם כלשהו!" הם משתמשים במילים האלה כדי לדחות אותי. ומהן המילים האלה? (הן התכחשות לאל). זה נכון, הן התכחשות לאל ובגידה בו. המשמעות שלהן היא, "זה לא תלוי בך, אלא באל שבשמים". בתפיסותיהם ולפי הבנתם את האל, אנשים אלה לא יבינו אף פעם מהו הקשר בין המשיח בהתגלמותו לבין האל שבשמים, דהיינו, מהו הקשר בין הבשר לבין הרוח שבשמים. בעיניהם, האדם חסר החשיבות הזה שעל פני האדמה יהיה תמיד רק אדם ותו לא, ולא משנה כמה אמיתות הוא יביע וכמה דרשות הוא יטיף, הוא עדיין בן אנוש; גם אם הוא יביא אנשים מסוימים לידי שלמות, ויעניק להם ישועה, הוא עדיין יהיה על פני האדמה, הוא עדיין יהיה אדם ולא יוכל להתעלות אל האל שבשמים. לכן, האנשים האלה מאמינים שאמונה באל חייבת להיות אמונה באל שבשמים; עבורם, רק אמונה באל שבשמים היא אמונה אמיתית באל. אנשים כגון אלה מאמינים כראות עיניהם. הם מאמינים בכל מה שמסב להם אושר והם מדמיינים את האל כפי שהם רוצים שיהיה. גם בכל מה שנוגע למשיח בהתגלמותו, הם נוהים אחר דמיונם שלהם: "אם האל הזה שעל פני האדמה היה מעט יותר נחמד אליי, אם הוא היה מוודא שהעניינים יסתדרו בעבורי, אזי הייתי מכבד אותו ואוהב אותו. אם הוא לא יהיה טוב כלפיי, אם יש לו בעיה איתי, אם הגישה שלו כלפיי שלילית ואם הוא תמיד יגזום אותי, אזי הוא לא האל שלי; אני בוחר להאמין באל שבשמים". אנשים שלהם גישה כזו אינם מיעוט. הם כוללים גם אתכם, שכן כבר נתקלתי באנשים כאלה. כשהכול מתנהל כשורה, הם נחמדים אליי למדי, ומשרתים אותי בתשומת לב, אולם מיד כאשר אני מחליף אותם הם מתקוממים נגדי. לכן, כאשר הם היו טובים כלפי האל, האם הם באמת האמינו שזהו האל והמשיח? לא: מה שמעניין אותם הוא הזהות והמעמד של האל, כל מהלך שלהם אינו אלא התרפסות בפני המעמד והזהות של האל. בכל עת, הם מזהים כאל האמיתי רק את האל המעורפל שבשמים; לא משנה כמה אמיתות יביע האל הזה שעל פני האדמה, או כמה מועיל ותורם הוא לאדם, עצם העובדה שהוא חי באנושיותו הרגילה ושיש לו גוף אנושי משמעה שהוא לא יכול להיות האל שבשמים בשום פנים ואופן, ולא משנה כמה אנשים אלה ישרתו ויכבדו את האל הזה שעל פני האדמה, ויתרפסו בפניו, בלבם פנימה הם עדיין מאמינים שהאל שבשמים הוא האל האמיתי היחיד. מה דעתכם על הגישה הזו? ניתן לומר, שגישה כזו קיימת עמוק בלבם של אנשים רבים, שהיא טמונה במעמקי התת מודע שלהם. בה בעת שהם מקבלים את הדאגה ואת הרעייה של המשיח, הם גם מתבוננים במשיח, לומדים אותו ומפקפקים בו – ובד בבד הם גם צופים קדימה, אל המועד שבו האל הצודק שבשמים יגיע כדי לשפוט את כל מעשיהם. ומדוע הם רוצים שהאל שבשמים יפסוק את דינם? כיוון שהם רוצים לזרום עם ההעדפות, התפיסות והדמיונות שלהם ולהתיר את הרסן בפני תשוקתם שהאל שבשמים – האל שהוא פרי דמיונם – ינהג כלפיהם על פי רצונם, בעוד שהאל שעל פני האדמה לא יעשה זאת; האל שעל פני האדמה רק מביע את האמת ומבטא את עקרונות-האמת ותו לא. והם חושבים, "אהבתו של האל שבשמים כלפי בני האדם היא נטולת אנוכיות, בלתי תלויה בדבר וחסרת גבולות, בעוד שמיד כשהאל שעל פני האדמה מגלה שאמרת או עשית דבר מה שגוי, הוא משתמש בך כדוגמה שלילית בדרשותיו ומתחיל לנתח אותך – כך שאנשים צריכים להיות זהירים יותר, הם צריכים להתנהג בחשאיות רבה יותר ואל להם לאפשר לו לדעת כשמשהו קורה". אמרו לי, האם איני יכול לנתח את הדברים שאתם מנסים להסתיר ממני? אינני צריך לנתח את הדברים שאתה עושה; אני אנתח את הצביונות ואת המצבים שלך. אינני צריך להשתמש בדברים שאתה עושה כדוגמאות; אני יכול גם כך לשתף על האמת ולשאת דרשות כדי לפתור בעיות, ואני עדיין יכול לאפשר לאנשים להבין את האמת. בלבם, חסרי האמונה סבורים שהבשר הזה, האל הזה, אינו יכול לדעת את הדברים שעיניו אינן רואות, קל וחומר לדעת דברים הקשורים בממלכת הרוח או באמת. הם מאמינים שהוא אפילו אינו יכול לראות את הדברים שאנשים מסוגלים לעשות כאשר הם נשלטים על ידי הצביונות המושחתים שלהם, ושהוא אינו יכול בשום פנים ואופן להבין לאשורה את המהות המושחתת של האדם – אלה הם ההיגיון והנימוקים של חסרי האמונה. הם תמיד ניגשים אל המשיח בגישה בוחנת, ספקנית ואפילו כופרת, והם גם משתמשים באמות המידה שמיועדות לאומדן האדם, כמו גם בידע שהם מבינים ובדברים שהם מדמיינים, כדי למדוד את המשיח. לדוגמה, כשאנשים מסוימים מדברים אל אנשים אחרים, הם מאמינים שאנשים אלה אינם יודעים מה הם חושבים בלבם או אילו צביונות יש להם, והם מדברים גם אליי בדרך זו ומתייחסים אליי כפי שהם מתייחסים לאדם מן השורה, מתוך מחשבה שאיני יודע דבר – האם אין בכך חוסר הכרה באל מצדם? הם משקרים לאנשים אחרים ולאנשים אלה לא אכפת, והם משקרים כך גם לי, כשהם מצחקקים ומתייחסים אליי כאל שווה, מתוך רצון לנהוג בי כאילו הייתי חברם. הם מאמינים שהם יכולים להתנהל כך כיוון שהם מכירים אותי, והם סבורים שאינני יודע דבר. האין זו תפיסה אנושית? זו תפיסה אנושית, זו בורות אנושית ובתוך הבורות הזו שוכן צביון שטני מרושע; הצביון המרושע הזה הוא שגורם לאנשים לגבש תפיסות. אמרו לי, האם כדי לחשוף אדם או לראות את טבעו לאשורו, אני צריך לחיות עמו ולהעביר כל דקה במעקב אחר מחשבותיו והגישות שלו, וגם להבין לחלוטין את הרקע שממנו בא? (לא). לא, אין בכך צורך, אבל אתם לא הייתם מסוגלים להשיג זאת. למרות שאתם מתרועעים עם אנשים וחיים איתם בכל יום, עדיין אינכם יכולים לראות לאשורה את מהות טבעם. לא משנה מה קורה לכם, אתם מסוגלים רק לראות דברים על פני השטח אך לא את מהותם. אם האל חושף אדם בצורה מלאה, ייתכן שתהיה לכם מעט הבחנה לגביו, אחרת לא תוכלו לראות מי הוא באמת, גם אם אתם מקיימים איתו קשרים במשך מספר שנים. אני יכול להיות בקשר עם מישהו במשך יום או יומיים, ולדעת בעיקרון באיזה סוג אדם מדובר על פי הדברים שהוא אומר ועושה ועל פי כמה גישות שהוא מביע. עם זאת, יש אנשים מסוימים שטרם עשו דבר כלשהו, ושעמם טרם הייתי בקשר ולא טיפלתי בהם, ובכל זאת אני מציב סימן שאלה לגביהם, ומיד כאשר הם נתקלים בעניין מסוים ומביעים גישה כלשהי, מהות טבעם נחשפת תכף ומיד. אנשים רבים אומרים, "האם אתה רואה אותם לאשורם מיד כאשר מהות טבעם נחשפת? על מה אתה מבסס את התובנה הזו? איך יכול להיות שאנחנו לא רואים מי הם באמת?" אם אינך מבין את האמת, לא תוכל לאמוד אנשים, ואף פעם לא יהיו לך את אמות המידה הדרושות לצורך כך. אם אין בידך את אמות המידה האלה, לא תוכל לראות אנשים לאשורם. אבל לי, לעומת זאת, יש את אמות המידה האלה. במובן אחד, אני יכול להבין את האמת, ולכן אני בעל הבחנה רבה יותר ומהיר יותר בכל מה שנוגע לאומדנם של אנשים, ובמובן אחר, רוח האל מבצעת עבודה. יש כאלה שחושבים, "כשאנשים חיים בעולם הזה במשך זמן רב, הם יכולים להבין לעומק דברים ואנשים". זו לא תובנה אמיתית; מהם הדברים שהם מבינים לעומק? את סוגי ההונאות שקיימות בחברה הזו, כמו הונאות פוליטיות, הונאות עסקיות, הונאות פיננסיות או הונאות הקשורות בפורנוגרפיה. דברים אלה יכולים להימנע על ידי אנשים שחוו אותם ושמעו אודותיהם. אנשים שפחות עברו וחוו את הדברים האלה הולכים שולל לעתים קרובות, אבל ככל שמוליכים אותם שולל יותר, כך הם צוברים ניסיון והם מסוגלים לראות את הדברים לאשורם. כך הם רואים דברים לאשורם. אבל בכל מה שנוגע לשחיתות ולטבע של האדם, ולמהותו של האדם שהושחתה בידי השטן, הרי שאם אנשים לא מחזיקים באמת, לעולם לא תהיה להם החוכמה שמאפשרת לראות דברים כאלה לאשורם, והם לעולם לא יוכלו לרדת לעומק הצביונות שחושפים סוגי אנשים שונים בהקשר עם עניינים מסוימים, או לרדת למקור הבעיה. אם לא תראה את הדברים האלה לאשורם, אזי לא תוכל לדעת כיצד להתמודד עם הנושא או עם האנשים, המאורעות והדברים הקשורים בו – לא תהיה לך כל דרך לטפל בכך ולא תהיה לך החוכמה הדרושה כדי לטפל בכך. לכן, כשאתה נתקל בעניין כזה, אתה חש מתוסכל ונסער מאוד, ואתה מתקשה לטפל בו. אם תבין את האמת בבירור, אזי תוכל לראות לאשורם את צביונותיהם המושחתים של אנשים ואת המהות של צביונותיהם המושחתים. על ידי כך שתראה את הצביונות המושחתים שהם חושפים, תלמד להכיר את מהותם, ואז תדע מהם, איזה סוג של אדם הם, ותדע כיצד להישמר מפניהם, כיצד להבחין בהם וכיצד להתמודד עם העניין. האין זה מקור החוכמה? (אכן כן). אם כך, המשיח יכול לראות את האדם לאשורו ולדאוג לו – מהו המקור של כל זה? אם לומר זאת במונחים דוקטרינרים, הכול מגיע מרוח הקודש. במונחים מעשיים יותר, הסיבה היא שהמשיח אוחז באמת שמגיעה מן האל. כך הם פני הדברים. כאשר ביום מן הימים תחזיקו במציאות-האמת כחייכם, תהיה בכם חוכמה ותוכלו לראות אנשים לאשורם.

יש היבט נוסף לתפיסות האנושיות, והוא נוגע לתפיסות שאנשים מגבשים בנוגע לעבודת האל. כיצד נוצרות תפיסות של אנשים בנוגע לעבודת האל? כמה מגיעות מהבנה מוקדמת של האמונה שיש לאנשים, ואחדות מגיעות מדמיונותיהם בנוגע לעבודתו של האל. לדוגמה, בהקשר עם עבודת השיפוט של האל, אנשים נהגו לדמיין כס מלכות גדול ולבן בשמים, כשהאל יושב עליו ושופט את כל העמים. כיום, כולכם יודעים שדמיונות כאלה אינם מציאותיים – הדברים האלה אינם אפשריים. בכל מקרה, לאנשים יש דמיונות רבים בנוגע לעבודת האל, ניהולו ויחסו אל האדם, ורוב הדמיונות האלה מגיעים מנטיות אנושיות. מדוע אני אומר זאת? משום שאנשים לא רוצים לסבול. הם תמיד רוצים לנהות אחר האל עד הסוף בקלות, ליהנות משפע של חסדים, לרשת את ברכותיו ולאחר מכן להיכנס למלכות השמים. איזו מחשבה נפלאה! הרעיון הנפוץ והמופרז ביותר שקיים בקרב האנושות המושחתת בנוגע לעבודת האל הוא זה של כניסה נינוחה אל מלכות השמים על גבי אפיריון. יתרה מכך, כאשר אנשים נתקלים בעבודתו של האל, לרוב הם אינם מסוגלים להבין אותה; הם אינם מכירים את האמת שהיא מכילה, ואינם יודעים מהי מטרת האל בביצוע עבודה זו ומדוע האל מתנהג כך אל האדם. לדוגמה, בעבר תיארתי את אהבת האל באמצעות המילה "עצומה" ו"אדירה", אבל אני חושב שיש סבירות שלא הבנתם למה בדיוק התכוונתי באמצעות שתי המילים האלה. מה הייתה המטרה שלי בכך שהשתמשתי בשתי המילים האלה? המטרה הייתה להשיג את תשומת הלב של כולם, כדי שתלכו ותהרהרו בהן. על פני השטח, שתי המילים האלה נראות ריקות מתוכן. יש להן משמעות מסוימת, אבל לא משנה כמה מחשבה אנשים מקדישים להן, כל מה שהם מצליחים לחשוב עליו הוא, "עצום – משמעו חסר גבולות כמו השמים; הכוונה היא שלבו של האל חסר גבולות, אין כל מגבלה לאהבתו כלפי האנושות!" אהבת האל היא לא מסוג האהבה שמוחו של אדם מסוגל לדמיין. אנשים אינם יכולים לדמיין את האהבה הזו, אל להם להשתמש בלמידה ובידע כדי לפרש את המילה הזו, ושומה עליהם להשתמש בשיטה אחרת כדי להעריך ולחוות אותה. בסופו של דבר, אתם מצליחים לחוש באמת ובתמים שאהבת האל שונה מן האהבה שעליה מדברים בני האדם, שאהבתו האמיתית של האל אינה דומה לכל סוג אחר של אהבה, ושהיא אינה דומה לאהבה כפי שמבינה אותה האנושות כולה. אם כך, מהי בדיוק האהבה הזו של האל? כיצד עליכם להבין את אהבת האל? ראשית, אל לכם לגשת אליה על בסיס התפיסות והדמיונות של האדם. קחו לדוגמה את אהבתה של אם: אהבת אם כלפי ילדיה אינה תלויה בדבר, היא מגוננת וחמה עד מאוד. נכון לעכשיו, האם אהבת האל לאדם, כפי שאתם מרגישים אותה, היא בעלת רמה זהה של תחושות ומשמעות כמו אהבת אם? (כן). אם כך זו בעיה – זה לא נכון. עליך להבדיל בין אהבת האל לבין אהבה של הורים, של בעל, אישה או ילדים וקרובי משפחה, וגם בינה לבין דאגה של חברים, וללמוד להכיר את אהבת האל מחדש. מהי בדיוק אהבת האל? אהבת האל נטולה תחושות בשר ואינה מושפעת מקשרי דם. זו אהבה טהורה ופשוטה. אם כך, כיצד צריכים אנשים להבין את אהבת האל? מדוע הגענו לדיון באהבת האל? אהבת האל מגולמת בעבודתו של האל, כדי שאנשים יכירו בה, יקבלו אותה ויחוו אותה, ובסופו של דבר יבינו כי זו אהבתו של האל, ויכירו בכך שזו האמת, שאהבת האל אינה מילים ריקות וגם לא צורת התנהגות של האל, אלא האמת. כאשר תקבל אותה כאמת, תוכל להכיר מתוך כך בהיבט זה של מהות האל. אם תתייחס אליה כאל צורה של התנהגות, תתקשה להכיר בה. למה הכוונה במילה "התנהגות"? ראו את האמהות, למשל: הן משקיעות את הנעורים שלהן וגם דם, יזע ודמעות בגידול ילדיהן, והן נותנות להם את כל מה שהם רוצים. לא משנה אם ילדה נוהג בצורה נכונה או שגויה, או באיזה נתיב הוא בוחר, האם נותנת ללא כל אנוכיות, מספקת את צורכי ילדה ולעולם אינה מלמדת אותו, מסייעת לו או מנחה אותו כיצד לנהות אחר הנתיב הנכון, אלא רק דואגת לו, אוהבת אותו ומגינה עליו בהתמדה, עד כדי כך שבסופו של דבר הילד אינו יכול להבחין בין טוב לרע. זו אהבה של אם או כל סוג של אהבה שמקורה בבשר, בתחושות ובקשרי הבשר של האדם. אהבת האל, לעומת זאת, היא ההיפך הגמור: אם האל אוהב אותך, הוא מביע זאת לעתים קרובות על ידי תוכחה, הטלת משמעת וגיזום. גם אם הימים עוברים עליך באי נוחות, בין תוכחה לבין הטלת משמעת, הרי שלאחר שאתה חווה זאת, תגלה כי למדת דברים רבים, כי יש בך הבחנה וחוכמה בכל הנוגע לקיום מגע עם אנשים אחרים, וגם כי עלה בידך להבין מספר אמיתות. אילו אהבת האל הייתה כמו אהבה של אם או אב, כפי שאתה מדמיין אותה, אילו הוא היה כה עוצמתי בדאגתו ומפנק באופן מתמיד, האם היית יכול לזכות בדברים האלה? לא היית יכול. ולכן, אהבת האל שאותה מסוגלים בני האדם להבין שונה מאהבתו האמיתית של האל, כפי שהם עשויים לחוות אותה בעבודתו; אנשים צריכים לגשת אליה על פי דברי האל ולחפש את האמת בדבריו כדי לדעת מהי אהבת אמת. אם לא יחפשו את האמת, כיצד יוכל אדם מושחת לגבש יש מאין הבנה של מהי אהבת האל, מהי המטרה של העבודה שהוא מבצע באדם ומהי המשמעות של כוונותיו הקפדניות? אנשים לעולם לא היו מבינים דברים אלה. זו אי ההבנה שסביר ביותר שאנשים יפתחו בנוגע לעבודת האל, וזהו ההיבט של מהות האל שאנשים מתקשים ביותר להבין. כדי שיוכלו להבין אותו, עליהם לחוות אותו לעומק, ולגעת בו ולהעריך אותו באופן אישי ומעשי. בדרך כלל, כשאנשים אומרים "אהבה" הם מתכוונים לנתינה של דבר מה שאדם אוהב, לא לנתינה של משהו מר כשאדם רוצה דבר מתוק, וגם אם מדובר בנתינה של משהו מר, הנתינה הזו מיועדת לטפל במחלה; בקצרה, היא כרוכה באנוכיות, בתחושות ובבשר האנושי; היא קשורה בכוונות ובמניעים. באשר לאל, לא משנה כיצד הוא שופט ומייסר אותך, מוכיח אותך ומטיל עליך משמעת, או כיצד הוא גוזם אותך, הוא ימשיך לבצע את עבודתו בך בסבלנות אין קץ, גם אם אינך מבין אותו ואפילו מתלונן כנגדו בלבך. מהי מטרתו הסופית של האל בעשותו כך? הוא משתמש בשיטה זו כדי לעורר אותך, כדי שביום מן הימים תוכל להבין את כוונותיו של האל. אבל כאשר האל רואה את התוצאה הזו, במה הוא זוכה? למעשה, הוא לא זוכה בדבר. ומדוע אני אומר זאת? כיוון שכל מה שיש לך מגיע מן האל. האל אינו צריך לזכות בדבר. כל שהוא צריך זה שאנשים ינהו וייכנסו כראוי, בהתאם למה שהוא דורש בעודו מבצע את עבודתו, כדי שבסופו של דבר יוכלו להביא לידי ביטוי את מציאות-האמת, לחיות עם צלם אנוש ולא ללכת שולל ולהיכנע להטעיות ולפיתויים של השטן, וכן למרוד בשטן, להתמסר לאל ולעבוד אותו, ואז האל יהיה שבע רצון ועבודתו הגדולה תושלם. במה זוכה האל? האל זוכה בך ואתה תוכל להלל את האל. אבל מהי המשמעות של דברי ההלל שלך לאל? האם האל לא יהיה אל אם לא תהלל אותו? האם האל לא יהיה כל יכול אם לא תהלל אותו? האם בעצם כך שלא תהלל אותו, תשנה את מהותו או את מעמדו? (לא). לא. ניתן לתאר זאת רק כאהבתו של האל וכעבודתו. האם זו המשמעות שיש להבנתכם את אהבת האל כעצומה ואדירה? (לא). הבנתכם טרם הגיעה לנקודה הזו. אפילו כאשר אדם שובר את לבו של האל, ואחרים סבורים שאין כל דרך שהאל יושיע אותו, מהי גישתו של האל כאשר אדם זה מהרהר בעצמו, מבין את דרכיו השגויות ומכה על חטא, ואף מניח בצד את הרע שעשה ומקבל את ישועת האל? האל מקבל אותו למרות הכול. כל עוד אנשים בוחרים בנתיב הנכון, האל לא יזקוף כנגדם את העבירות שעשו. זו אהבתו של האל. איזו תפיסה של האדם מצריכה תיקון במקרה זה? זו התפיסה בנוגע לדרך שבה האל אוהב. אנשים צריכים להותיר מאחור את תפיסותיהם ודמיונותיהם השונים; עליהם לחפש את האמת ולהבין את האמת כדי שיוכלו לשחרר את תפיסותיהם. קל לאדם להותיר את תפיסותיו מאחור, אבל אין זה קל לשנות את התפיסות מקצה לקצה. אם תפיסתך תתעורר מחדש כאשר תיתקל בבעיה דומה בעתיד, איזה סוג של בעיה הוא זה? הדבר יוכיח שהתפיסה הזו מוטמעת בך עמוקות. אף על פי שבעניינים מסוימים אתה מסוגל לוותר על תפיסות על ידי שיתוף על האמת, הרי שבעניינים אחרים לא תוכל לשחרר אותן. אדם נדרש להבין אמיתות רבות בטרם יוכל לפתור לחלוטין את הבעיה של תפיסותיו. דבר זה מחייב אנשים לחפש את האמת בעניינים שבהם הם נתקלים, לחוות באופן מעשי את אהבת האל ולהעריך אותה, והוא מחייב את האל לעשות מעשים רבים כדי שאנשים יוכלו לדעת אותו. רק כאשר אנשים ידעו את האל ניתן יהיה להסיר לחלוטין את הבעיה של טיפוח תפיסות ודמיונות בנוגע לאל על ידם.

כעת עליכם לנתח את התפיסות בנוגע לעבודת האל ואת מהותן של התפיסות האלה, ובעיקר לסכם את הדמיונות השונים, הקונפליקטים והדרישות שיש לכם בנוגע לעבודת האל, לריבונות האל והסדריו, ולדרך שבה עובד האל. הדברים האלה יכולים למנוע ממך להתמסר לתזמורים ולהסדרים של האל וגם לגרום לך לשגות בהבנה של כל מה שהאל עשה עמך ולהרגיש התנגדות כלפיו. תפיסות כאלה הן חמורות מאוד וראוי לנתח אותן. לדוגמה, יש כאלה שקוראים את דברי האל אשר שופטים אנשים ומוקיעים אותם, ומגבשים תפיסות ואומרים, "האל אומר שהוא אינו אוהב אנשים כמוני, ולכן אולי הוא לא יושיע אותי". האם זו לא תפיסה? מה תהיה ההשלכה של תפיסה זו? לא משנה מהי השחיתות שיש בך, או איזה סוג של אדם אתה, אתה יודע שהאל אינו אוהב אנשים שמורדים בו, ואם כך, מדוע אינך מכה על חטא? אם תקבל את האמת, תשליך מעליך את שחיתותך ותתמסר לאל באופן מוחלט, האם האל לא יאהב אותך אז? מדוע אתה תוחם את האל, בכך שאתה אומר שהוא לא יושיע אותך? המחשבות השליליות האלה שיש בך ימנעו ממך לנהות אחר האל ולחוות את עבודתו, הן יגרמו לך לקפוא על שמריך ולשקוע בייאוש וגם יגרמו לך לדחות את האל. בכנסיות שונות מופיעים צוררי משיח ואנשים רעים שגורמים להפרעות, ובעשותם כן הם מטעים אנשים מסוימים – האם זה דבר טוב או דבר רע? האם זו אהבת האל, או האם זהו האל שמשחק באנשים וחושף אותם? אינך מסוגל להבין זאת, נכון? האל מכניס את כל הדברים לשירותו, על מנת להביא לידי שלמות ולהושיע את אלה שהוא רוצה להושיעם, ומי שבאמת ובתמים מחפשים את האמת ומיישמים אותה בפועל זוכים בסופו של דבר באמת. עם זאת, אנשים מסוימים שאינם מחפשים את האמת מתלוננים, "אין זה ראוי שהאל יעבוד בדרך הזו. זה גורם לי לסבל רב כל כך! כמעט שהתחברתי עם צוררי המשיח. אם הדבר הזה באמת הוסדר על ידי האל, איך ייתכן שהוא מאפשר לאנשים להתחבר לצוררי משיח?" מה קורה כאן? העובדה שאינך נוהה אחר צוררי משיח מוכיחה שיש לך את הגנת האל; אם אתה מתחבר לצוררי משיח, אזי מדובר בבגידה באל והאל כבר איננו רוצה בך. אם כך, האם זה שאותם צוררי משיח ואנשים רעים גורמים להפרעות בכנסיה הוא דבר טוב או דבר רע? כלפי חוץ, נראה שזהו דבר רע, אבל כאשר אותם צוררי משיח ואנשים רעים נחשפים, ההבחנה שלך צומחת, הכנסייה מטוהרת מהם ושיעור הקומה שלך גדל. כשתיתקל שוב באנשים כאלה בעתיד, תהיה לך הבחנה לגביהם עוד לפני שיחשפו את פרצופם האמיתי ואתה תדחה אותם. הדבר יאפשר לך להפיק לקחים ותועלת; אתה תדע כיצד להבחין בצוררי משיח וכבר לא תלך שולל אחרי השטן. אם כן, אמרו לי, האין זה דבר טוב שצוררי משיח מפריעים לאנשים ומטעים אותם? רק כאשר אנשים מגיעים בחוויותיהם לשלב זה הם יכולים לראות שהאל לא פעל בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלהם, וכי האל מתיר לדרקון הגדול האדום כאש ליצור הפרעות מתוך טירוף ומאפשר לצוררי משיח להוליך שולל את אנשיו הנבחרים של האל כדי שהוא יוכל להשתמש בשטן בשירותו, על מנת להביא את אנשיו הנבחרים לידי שלמות, ורק אז אנשים יכולים להבין את כוונותיו העמוקות של האל. יש כאלה שאומרים, "הוטעיתי על ידי צוררי משיח פעמיים, ועדיין אינני יכול להבחין בהם. אם צורר משיח ערמומי יותר ייקרה על דרכי, פשוט אלך שולל שוב". אם כך, רצוי שהדבר יקרה שוב, כדי שתוכל לחוות את העניין וללמוד את הלקח – האל חייב לעשות דברים בדרך זו כדי שיעלה בידו להושיע את האנושות מהשפעת השטן. ניתן להשתמש כאן בשני ביטויים כדי לתאר את דרך פעולתו של האל, והם שהדרכים השונות שבהן פועל האל נפלאות הן, ומעבר לדמיונם של אנשים מן השורה. מדוע אני מגדיר את עבודת האל באמצעות שני הביטויים של "נפלאים" ו"מעבר לדמיון"? משום שהאנושות המושחתת אינה מסוגלת להבין את הדברים האלה ואיננה מבינה את האמת, את הדרך שבה עובד האל או את חוכמת האל במאבקו נגד השטן – האנושות כולה נכשלת כישלון חרוץ בהקשר של דברים אלה. אם כך, איך ייתכן שאנשים עדיין מטפחים רעיונות ותפיסות? הסיבה היא שהם רוכשים מעט ידע, מבינים דוקטרינות מסוימות ויש להם העדפות משלהם, וכך הם מגבשים תפיסות ודמיונות מסוימים. אבל באשר לענייני ממלכת הרוח והעבודה שמבצע האל, אין הם מבינים כלל את הדברים האלה. באחרית הימים, הבורא ניצב ישירות מול האנושות כולה ומבטא את דבריו. זו הפעם הראשונה שדבר שכזה קורה מאז בריאת העולם. כלומר, הוא ניצב בפני האנושות כולה ומבצע בגלוי את מעשיו בדרך זו, מפרסם את תוכנית הניהול שלו ואז מיישם אותה ומוציא אותה לפועל בקרב האנושות – זו הפעם הראשונה שדבר שכזה קורה. אנשים אינם מבינים את התחום הזה של חשיבתו של האל, את מהות האל ואת הדרך שבה האל עובד ואינם מכירים אותו, ולכן אין זה אלא דבר רגיל שאנשים יטפחו תפיסות בנוגע לדברים אלה, אולם אין זה אומר שהן עולות בקנה אחד עם האמת. אם התפיסות האלה אינן נפתרות במועד, הן יהוו מכשול עצום שימנע מאנשים לחוות את עבודת האל ואת היווכחותם שלהם בחיים. לכן, לא משנה כמה התפיסות האנושיות תואמות לדמיונות ולרעיונות של אנשים, כל עוד הן לא תואמות לאמת ולדברי האל, אזי כולן עומדות בניגוד לאמת ומנוגדות לאל, והן אינן תואמות לאל. לא משנה עד כמה תפיסותיהם של אנשים תואמות לדמיונות שלהם, הם צריכים תמיד לנסות ולהבחין בהן; אל להם בשום פנים ואופן לקבל את תפיסותיהם בצורה עיוורת. מה צריכה האנושות לקבל? האנושות צריכה לקבל את דברי האל, את האמת ואת כל הדברים החיוביים שמגיעים מן האל. באשר לדברים הקשורים בשטן, לא משנה עד כמה אנשים סבורים שהם טובים או שהם עולים בקנה אחד עם דמיונותיהם, אל להם לקבל אותם, ובמקום זאת עליהם לדחותם. רק בדרך זו יוכלו אנשים להשיג התמסרות לאל ולעמוד בדרישות הבורא.

ניתן לפתור את תפיסותיהם של אנשים אך ורק דרך דברי האל ועל ידי שימוש באמת; אי אפשר לדחוק אותן הצדה על ידי הטפה של דוקטרינות ועל ידי השמעת דברי תוכחה – אין זה קל כל כך. לאנשים אין כל מחויבות לענייני צדיקות, אולם הם נוטים לדבוק בתפיסות שונות או בדברים מרושעים או מעוותים, שקשה להם להניח בצד. מהי הסיבה לכך? הסיבה היא שיש להם צביונות מושחתים. בין אם תפיסותיהם של אנשים הן גדולות או קטנות, חמורות או לא, אם אין להם צביונות מושחתים אזי קל לפתור את התפיסות האלה. בסופו של דבר, תפיסות אינן אלא דרך מחשבה. אבל בגלל צביונותיהם המושחתים של אנשים, כמו גאוותנות, עקשנות ואפילו רשעות, התפיסות הופכות לחומר בעירה שגורם לאנשים להתנגד לאל, לפרש אותו שלא כהלכה ואפילו לשפוט אותו. מי יכול להתמסר לאל ולשבח אותו בעודו מחזיק בתפיסות לגביו? אף אחד. אנשים שמטפחים תפיסות מגלים רק התנגדות לאל, מתלוננים עליו, שופטים אותו ואפילו מוקיעים אותו. די בכך כדי להראות כי תפיסות מתעוררות מתוך צביונות מושחתים, כי הופעה של תפיסות היא גילוי של צביונות מושחתים, וכי כל הצביונות המושחתים שנחשפים מתאפיינים במרדנות ובהתנגדות לאל. יש כאלה שאומרים, "יש בי תפיסות, אבל אינני מתנגד לאל". אלה דברי שקר. גם אם הם לא אומרים דבר, בלבם פנימה יש עדיין התנגדות, וההתנהגות שלהם היא עוינת. האם אנשים כאלה יכולים עדיין להתמסר לאמת כאשר מצבם הוא כזה? זה בלתי אפשרי. הם נשלטים על ידי צביון מושחת ודבקים בתפיסותיהם – הדבר נגרם על ידי צביונותיהם המושחתים. וכך, כאשר התפיסות נפתרות, גם צביונותיהם המושחתים של אנשים נפתרים. אם צביונותיהם המושחתים של אנשים נפתרים, אזי רבות מן המחשבות הילדותיות וחסרות הבגרות שלהם, וגם הדברים שכבר הפכו לתפיסות, אינם מהווים בעיה עבורם; אין הם אלא מחשבות, והם לא משפיעים על ביצוע חובתך או על התמסרותך לאל. תפיסות וצביונות מושחתים קשורים אלה באלה. לפעמים תפיסה שוכנת בלבך, אולם היא אינה מנחה את פעולותיך. כאשר אין לה נגיעה לאינטרסים המיידיים שלך, אתה מתעלם ממנה. אבל התעלמות אין פירושה שבתוך התפיסה שלך לא קיים צביון מושחת, וכאשר קורה דבר מה שעומד בניגוד לתפיסתך, אתה דבק בה תוך הפגנת גישה מסוימת, גישה שנשלטת על ידי צביונך. צביון זה יכול להיות עיקשות, הוא יכול להיות גאוותנות והוא יכול להיות רשעות; הוא גורם לך להשתלח באל ולומר, "נקודת המבט שלי זכתה לאשרור אקדמי פעמים רבות. אנשים מחזיקים בה במשך אלפי שנים, ומדוע שלא אחזיק בה גם אני? הדברים שאתה אומר ואשר מנוגדים לתפיסות האנושיות אינם נכונים, ואם כך, איך ייתכן שאתה עדיין אומר שהם האמת, שהם מעל לכל דבר אחר? נקודת המבט שלי היא הנעלית ביותר בקרב האנושות!" תפיסה יחידה יכולה לגרום לך להתנהג כך ולהתרברב בצורה כזו. מה גורם לכך? (צביונות מושחתים). זה נכון, צביונות מושחתים גורמים לכך. יש קשר ישיר בין תפיסות לבין צביונות מושחתים של אנשים, וחובה לפתור את התפיסות שלהם. כאשר תפיסותיהם של אנשים בנוגע לאמונה באל מטופלות, קל להם להתמסר להסדרי העבודה של בית האל, וכך הם יכולים לבצע את חובתם היטב בצורה חלקה יותר, הם אינם הולכים עוד סחור-סחור, אינם משבשים או מפריעים ואין הם עושים דבר שממיט כלימה על האל. אם תפיסותיהם של אנשים ודמיונותיהם אינם מטופלים, קל להם לעשות דברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות. במקרים חמורים יותר, תפיסות של אנשים עלולות לעורר בקרבם התנגדויות שונות להתגלמות האל. באשר לתפיסות, הן ללא ספק גישות שגויות, שמנוגדות לאמת, עומדות בניגוד מוחלט אליה ויכולות לגרום להתעוררות של תחושות עוינות לאל בקרבם של אנשים. התנגדות זו גורמת לך לפקפק במשיח ולמנוע ממך לקבל אותו או להתמסר לו, ובה בעת גם משפיעה על קבלתך את האמת ועל כניסתך למציאות-האמת. במקרים חמורים עוד יותר, תפיסותיהם השונות של אנשים בנוגע לעבודת האל גורמות להם להתכחש לעבודת האל, לדרכים שבהן האל עובד, ולריבונות שלו ולהסדריו – במקרה כזה, אין להם כל תקווה לישועה. לא משנה מהו ההיבט של האל שלגביו יש לאנשים תפיסות, מאחורי התפיסות האלה אורבים צביונותיהם המושחתים, והדבר עלול לגרום להחמרת הצביונות המושחתים האלה ולספק להם אמתלות נוספות בהקשר עם גישתם לעבודת האל, לאל עצמו ולצביונו של האל, על בסיס הצביונות המושחתים שלהם עצמם. והאם דבר זה לא מעודד אותם להתנגד לאל דרך צביונותיהם המושחתים? זו ההשלכה שיש לתפיסות על האדם.

אף על פי שדיברנו על תפיסות אנושיות בעבר, מעולם לא שיתפנו באופן שיטתי ומפורט על ההיבטים ועל הנושאים שלגביהם אנשים מטפחים תפיסות, ועל סוג התפיסות שהם מגבשים. על ידי שיתוף וניתוח מפורט כפי שעשינו כיום, התוויתי בעבורכם קו ברור כדי שתעקבו אחריו ותדעו אילו תפיסות יש בכם, וכך יהיה לכם נתיב לפתרונן, בזו אחר זו. אם אנשים יוכלו לפתור את התפיסות האלה בזו אחר זו, כל היבטי האמת יהפכו יותר ויותר נהירים להם. בדרך זו, גם נתיב ההתקדמות שלהם יהפוך ברור יותר ויותר, והנתיב שבו הם הולכים במסגרת אמונתם באל יהפוך מבוסס וברור יותר ככל שירחיקו לכת.

20 בספטמבר, 2018