כשאדם עושה את הצעד הראשון להיווכחות בחיים, היכן עליו להתחיל? מה צריך שיהיה לאדם כדי להשיג היווכחות בחיים? מה הם הדברים החיוניים והחשובים ביותר שעל אדם לחתור אליהם כדי להיכנס למציאויות-האמת? האם חשבתם אי-פעם על השאלות הללו? מהי היווכחות בחיים? היווכחות בחיים היא שינוי בחיים היומיומיים של אדם, בפעולות שלו, בכיוון החיים שלו, ובמטרה של החתירה שלו. לאחר שאדם היה טיפש ונבער בעבר, ולאחר שהוא פעל תמיד לפי המחשבות, התפיסות והדמיונות של הבשר, כעת, באמצעות החשיפה ההשקיה וההזנה מצד האל, הוא עשוי להגיע להבנה שעליו לפעול בהתאמה לדברי האל. בנוסף, כתוצאה מדברי האל, האדם הזה עבר טרנספורמציה בחיים היומיומיים, ביחס לדעותיו ולסגנון ההתנהלות שלו, וביחס לכיוונים ולמטרות שלו בחיים. זאת היווכחות בחיים. מה הבסיס של ההיווכחות בחיים? (דברי האל). נכון. היווכחות בחיים היא בלתי-נפרדת מדברי האל; היא בלתי-נפרדת מן האמת; כל מילה שהאל אומר היא האמת. מה בא לידי ביטוי באנשים שהשיגו היווכחות בחיים? (הם יכולים להסתמך על דברי האל כדי לחיות). נכון. הם יכולים להסתמך על דברי האל כדי לחיות. הפעולות שלהם, הדיבור והמחשבות שלהם על אודות בעיות, נקודות מבט, עמדות ופרספקטיבות, נסמכים כולם על דברי האל ועל האמת. אלו ביטויים לכך שאדם השיג היווכחות בחיים. ובכן, לְמה קשורה בעיקר היווכחות בחיים? (לדברי האל). היא קשורה לדברי האל ולאמת. ובכן, האם אפשר להגדיר אדם עם היווכחות בחיים כאדם שחותר אל האמת, ואדם שבאמת חותר אל האמת כאדם שיש לו היווכחות בחיים? (כן). מה המטרה של הגדרת דברים באופן הזה? לאיזה כיוון עלינו לכוון את השיתוף שלנו? (לחתירה אל האמת). החתירה אל האמת היא הנושא העיקרי שאני רוצה לשתף עליו היום. בעת הזאת, לא ברור לכם במיוחד הקשר בין היווכחות בחיים ובין חתירה אל האמת – הוא לא מובן לכם ביותר. אני תמיד משתף על אודות היווכחות בחיים, על שינוי של הצביונות של אנשים ועל ניתוח דרכו של פאולוס. מה הוא הנושא העיקרי שכל זה מתמצה בו? זאת החתירה אל האמת. לא חשוב אם אני מנתח את הנתיב שפאולוס הלך בו, או מדבר על הנתיב לשלמות שפטרוס הלך בו – בלי קשר לנושא שאני מדבר עליו, בסופו של דבר, באיזה סוג של נתיב יש לי מטרה לגרום לכולם ללכת? (הנתיב של חתירה אל האמת). כשאנשים מסוגלים לחתור אל האמת, להיכנס למציאויות-האמת, לחיות לפי דברי האל, להבין את כוונות האל ולעשות דברים לפי העקרונות של דברי האל, האם המטרות שהאנשים חותרים אליהן והנתיבים שהם הולכים בהם לא ברורים? (כן, הם ברורים). לחתור אל האמת זה נושא שבלתי אפשרי לאנשים להימנע ממנו כשהם מאמינים באל, שואפים לשנות את הצביון שלהם וחותרים לישועה. רק אלו שחותרים אל האמת הם מאמינים אמיתיים, ויכולים להשיג ישועה. יש אנשים שיש להם תשוקה והם נכונים להשקיע מעצמם למען האל, אך הם לא בהכרח אנשים שחותרים אל האמת. על אף שכולם מוכנים לחתור אל האמת, יש אנשים באיכות נמוכה יותר, אין להם יכולת הבנה והם לא יכולים לתפוס את האמת. יש אנשים שאין להם הבנה רוחנית: בלי קשר לכמה הם מקשיבים לדרשות, הם לעולם לא מבינים, והם גם לא מבינים כשהם קוראים את דברי האל. הם תמיד מבינים דברים בדרך מעוותת, ומנסים להחיל תקנות. אלו אנשים שאין להם הבנה רוחנית. יש אנשים בכנסייה שיש להם הבנה רוחנית, ויש כאלו שאין להם הבנה רוחנית; יש מי שהם בעלי איכות נמוכה שאין להם יכולת להבין, ומי שהם בעלי איכות טובה שיש להם הבנה טהורה של דברי האל; יש מי שחותרים אל האמת ומי שלא חותרים אל האמת. לכל סוגי האנשים השונים האלו יש מצבים וביטויים שונים, ואתם חייבים להיות מסוגלים להבחין ביניהם באופן ברור.

בואו נתחיל בכך שנדון בסוג הראשון של האנשים – אנשים שאין להם הבנה רוחנית. למשל, אנחנו משתפים על אודות היבט של האמת, ולאחר שאנו מסיימים לשתף על אודות ההיבט הזה של האמת ועל המצבים, הגישות, הכוונות והביטויים של אנשים, יש אנשים שלא מבינים מה נאמר, שלא מבינים על מה שיתפו, שלא יכולים להשוות את עצמם לזה, ושלא יודעים איזה קשר יש בין ההתנהגות והביטויים שלהם, הצביון המושחת שלהם ומהות הטבע שלהם ובין האמת שעליה שיתפו. הם גם לא יודעים מה הקשר בין זה ובין הדברים שהם חותרים אליהם בחייהם, או מדוע הדרשה הזאת נישאה – כל מה שהם מבינים ממנה הוא דוקטרינה, והם מפרשים מתוך כך תקנות. כשמישהו שואל אותם מה הם הבינו, הם אומרים: "על אף ששיתפו על נושאים רבים, הנקודה העיקרית הייתה אותה הנקודה. אם משהו קורה, תתפלל יותר". יש אחרים שאומרים: "אני מבין. האל גורם לאנשים להיות טובים, לא לעשות דברים רעים, ולעשות הרבה מעשים טובים. האל אוהב את זה". ויש אחרים שאומרים: "האל אומר לאנשים שהם חייבים להשקיע מעצמם למען האל, ולתת מעצמם הרבה". האם הם הבינו את דברי האל? (לא). כל האנשים האלו חושבים שהם הבינו את דבריו, אבל למעשה הם מגששים באפלה, והתחברו רק למשפט אחד מדבריו. ההבנה שלהם חד-צדדית מדי, והם לא מבינים כלל לְמה האל התכוון. מבחינת אנשים שלא מבינים את דברי האל, לא משנה כמה הרבה האל אומר, כל מה שהם רואים זה תקנות, דוקטרינה, סוג אחד של תאוריה, סוג אחד של נקודת ראות, סוג אחד של אמירה. כשמגיע הרגע ליישם את הדבר בפועל, כיצד הם מיישמים אותו בפועל? למשל, כשהם מדברים על התמסרות לאל, לאחר שהם מקשיבים הם אומרים: "אעשה מה שהאל אומר לי לעשות. זאת המשמעות של הקשבה לדבריו ושל התמסרות אליו". האם אין זה פשטני יתר על המידה? זה כל מה שהם מסוגלים להבין. הם לא מבינים איזו דרך של יישום בפועל היא התמסרות אמיתית אליו, כיצד לחפש את הכוונות של האל ולהשיג התמסרות לאל, כיצד ללכת אחר ההדרכה של רוח הקודש וכיצד ליישם בפועל את האמת לפי דברי האל, שלא לדבר על עמידה לצד האל והגנה על עבודת הכנסייה. ככל שמשהו קשור יותר לאמיתות שהן מרכזיות להתמסרות לאל, כך הם פחות מסוגלים לתפוס את זה. כל מה שהם יודעים לעשות הוא להישמע לתקנות. זאת המשמעות של היעדר הבנה רוחנית. פרט להיצמדות לתקנות ולהיתקעות בשגרת החשיבה שלהם עצמם, אנשים שאין להם הבנה רוחנית אטומים בפני היגיון. מהו הביטוי העיקרי של אנשים שאין להם הבנה רוחנית? (הישמעות לתקנות). הישמעות לתקנות. לעתים קרובות הם לוקחים משפט או אירוע וקובעים אותו כתקנה או אופן שיש לנהוג לפיו. אם כך, האם האנשים האלו מתייחסים לאמת באותו האופן? (כן). אלו שאין להם הבנה רוחנית זוכרים היבט אחד של הביטויים של האמת ששיתפת היום; הם קובעים את המילים וההתנהגויות האלו כתקנות שיש ליישם בפועל, כשהם זוכרים כל אחת מהן ללא יוצא מהכלל. ואז, בפעם הבאה, כשהם נתקלים במצב שונה, אם אף אחד לא משתף, הם יחילו את השיטות והתקנות הקודמות הללו ללא הבחנה, ויישמו אותן. זה ביטוי קונקרטי של אנשים ללא הבנה רוחנית. כיצד מרגישים אנשים כאלו בשעה שהם ממלאים תקנות? (עייפים). הם לא מרגישים עייפים; אילו הרגישו עייפים, הם היו מפסיקים. הם מרגישים שהם מיישמים בפועל את האמת; הם לא מרגישים שהם ממלאים סידרה של תקנות, והם גם לא מרגישים שאין להם הבנה רוחנית. עוד פחות מכך הם מרגישים שהם לא הבינו את האמת, או שאין להם שום הבנה של מה הם עקרונות האמת. להיפך, הם חושבים שהם הבינו את הצד המעשי של האמת, וכן את העקרונות של ההיבט הזה של האמת; בה בעת, הם חושבים שהם הבינו את כוונות האל, ושאם הם יוכלו לפעול בהתאם לתקנות שלהם, הם ייכנסו להיבט של מציאות-האמת, ירָצו את כוונות האל ויישמו בפועל את האמת. האם אין זה מה שחושבים אנשים שאין להם הבנה רוחנית? (כן). האם צורת החשיבה הזאת תואמת את הסטנדרטים שהאל דורש? האם יישום בפועל על ידי מילוי תקנות הוא אכן ביטוי של חתירה אל האמת? (לא). מדוע לא? (כי כשמשהו קורה הם לא מחפשים את האמת, והם לא משקיעים מאמץ כדי להרהר בעניין; הם רק נצמדים בעקשנות לדרך שבה הם נהגו תמיד). כך פועל סוג האנשים שאין להם הבנה רוחנית – הם נצמדים בעקשנות לדרכים ישנות, הם עצלנים, הם לא מחפשים את האמת כשדברים קורים והם לא חושבים על דברים או חוקרים. בנוסף לכך, אפילו אם הם חוקרים, האם הם מסוגלים להבין מה משמעות הדבר? (לא). מדוע הם אינם מבינים? (כי אין להם הבנה רוחנית). נכון. תמצית העניין היא שלאנשים כאלו אין הבנה רוחנית, והם לעולם לא יבינו את האמת.

למעשה, בליבם, אנשים שאין להם הבנה רוחנית מגלים רצון לחתור אל האמת, אבל הם עושים זאת בדרך לא נכונה. אם לדייק, הם נסמכים בעיקר על קיום תקנות, על צביעה בתוך הקווים, על היצמדות לדוקטרינה או על יישום דרכים שבהם אנשים אחרים נוהגים, ועל חיקוי דבריהם. אז מה היא התמצית של אדם כזה? מדוע הוא מתייחס לקיום תקנות כאילו היה זה יישום בפועל של האמת, וחושב שליישם בפועל באופן הזה הוא חתירה אל האמת? מדוע קורית הבעיה הזאת? יש שורש – האם אתם יכולים לראות אותו? (הם מתייחסים לדעותיהם, לתפיסותיהם ולדמיונות שלהם כאל האמת. הם לא מבינים את דברי האל והם לא תפסו באמת את כוונות האל). זה חלק מהעניין. מה עוד? (הם גאוותנים וצדקנים וכשמשהו קורה הם לא מחפשים את האמת). כך הם חלק מהאנשים שאין להם הבנה רוחנית, אך זה לא שורש הבעיה. מה גרם לאנשים כאלו להתבטא באופן הזה? אנשים שאין להם הבנה רוחנית ואוהבים לקיים תקנות מקשיבים לדרשות ברצינות רבה, במיוחד כשהדבר נוגע ליישום בפועל שלהם. למשל, כיצד לבצע את חובותיהם, וכיצד לעשות היטב דברים שעליהם לעשות. הם מקדישים תשומת לב, אך הבעיה המרכזית היא שהם לא מסוגלים לבצע השוואות בין המצב שלהם ובין מה שהם שומעים בדרשה. למשל, אם הדרשה עוסקת במרדנותם של בני-אדם, לאחר שהם מקשיבים, הם חושבים: "מרדן? זה לא אני! אם לא מרשים לאנשים להיות מרדנים, אז אם אתקל במצב כזה בעתיד, מוטב שלא אומר דבר. אני צריך פשוט לשאת את זה, ולקרוא את הנימה והבעות הפנים של האנשים. אראה מה אומרים האנשים סביבי, ואיך הם עושים דברים, ואנהג כמוהם. ואז, לא אהיה מרדן, נכון?" לאחר שהם מקשיבים לדרשה, המסקנות שהם מסיקים הן בסך הכול מקבץ של ההיגיון ושיטות היישום בפועל שלהם. אין להם שום מענה לכל המצבים שנחשפו בדרשה, והם לא מסוגלים לערוך כל השוואות עם עצמם. המחשבות שלהם מבולבלות. למה אני מתכוון ב"מבולבלות"? הם לא יודעים על מה הדרשה מדברת למעשה. בפנים, הם חושבים: "על מה משתפים? מדוע לא אומרים את זה במילים פשוטות יותר? היום משתפים על הדבר הזה, ומחר זה יהיה איזשהו דבר אחר". מנקודת המבט שלהם, קל ליישם בפועל את האמת: פשוט תעשה את מה שמבקשים ממך לעשות. בנוגע לכל המצבים והצביונות המושחתים שנחשפים בדרשה, הם לא יכולים להשוות אותם עם עצמם. הם מעורפלים ואין להם מושג בנוגע למחשבות, לרעיונות ולצביונות המושחתים השונים שאנשים חושפים בכל סוג של נסיבות בתהליך ההיווכחות בחיים. הם לא מסוגלים להבחין בין הפרטים, וגם לא להשוות עם עצמם. כיצד אנשים שלא מסוגלים להשוות עם עצמם מרגישים לאחר שהם מקשיבים לאמת? (הם חושבים שהיא מדברת על אנשים אחרים, אבל שאין לה כל קשר אליהם). זה נכון. זה המאפיין העיקרי; הם לא מסוגלים להשוות עם עצמם. כשהם רואים מילים שחושפות את המצבים המושחתים של אנשים, הם חושבים שמדובר רק באנשים אחרים. הם מודים בכך כשנחשפות בעיות ממוצעות או בעיות נפוצות שיש לאנשים, אך כשמדובר במילים הנוגעות לצביונות המושחתים או לתמציות של אנשים, הם בשום פנים ואופן לא מקבלים את זה; הם לא יודו בכך בשום מקרה – ממש כאילו ההודאה בכך משמעה שהם מוקעים. זאת הבעיה המשותפת לכל האנשים שאין להם הבנה רוחנית. כשם ניצבים בפני החשיפה של האל של כל סוג של מצב וביטוי שיש לאנשים, ושל כל דרך שבה מהות הטבע שלהם מתבטאת, הם לא מקבלים דבר מכל זה, וגם לא משווים את עצמם לכך או מהרהרים. במקום זאת, לעתים קרובות הם לוקחים את המילים והבעיות האלו ומשליכים אותן על אנשים אחרים, במחשבה שאין לכך כל קשר אליהם עצמם. לא רק שאנשים כאלו לא מקבלים את האמת, אלא שאין להם תהליכי חשיבה רגילים, המילים שלהם חמקמקות והולכות סחור-סחור, והשאלה שהם משיבים עליהם אינה השאלה ששאלת אותם. למשל, אם אתה שואל אותם האם הם כבר אכלו, הם אומרים שהם לא רוצים מים; אם אתה שואל אותם האם הם מרגישים רצון לישון, הם אומרים שהם לא צמאים. לעתים קרובות הם במצב מבולבל מהסוג הזה, הלך רוח מבולבל. כך מבטאים את עצמם אנשים שאין להם הבנה רוחנית. בכל כנסייה יש אנשים חסרי הבנה רוחנית. על אף שיש להם בעיות משותפות, יש גם הבדלים דקים. האם יש הרבה אנשים שחסרה להם לחלוטין הבנה רוחנית? (כן). אנשים שמאמינים באל פחות משלוש שנים מאוד מעורפלים בשאלות הנוגעות לאמונה באל, להיווכחות בחיים, לחתירה אל האמת, לחתירה לשינוי של הצביונות שלהם ולהבאה לידי שלמות. הם נסמכים רק על התשוקה כדי לבצע את חובתם, כדי לעשות כך או אחרת עבור האל, והם בשלב של השקעת מאמץ ועבודה. הם לא מבינים עניינים שקשורים להיווכחות בחיים, ואין להם שום מושג לגבי היווכחות בחיים וחתירה אל האמת. הם פשוט אוהבים לעשות דברים שנראים לעין מבחוץ, ולהישען על תשוקתם כדי לעשות זאת. אלו אנשים שחסרים לחלוטין הבנה רוחנית. האם אדם שחסר לחלוטין הבנה רוחנית בשלב הזה יכול להיות מסומן כאדם שלא חותר אל האמת? (לא). אדם כזה לא מאמין באל די זמן, כך שעדיין אי-אפשר לסמן אותו. כיוון שהוא עדיין בשלב התשוקה, הוא לא מבין דבר ביחס למטרות של תכנית הניהול של האל, הנתיב של אנשים לישועה, או הנתיבים השונים שכל סוג של אדם הולך בו, כך שהיעדר ההבנה הרוחנית של אדם כזה הוא עניין נסלח; זה דבר רגיל. לעומת זאת, באשר לאלו שכבר מבינים מהי היווכחות בחיים וכבר החלו להכיר את כל האמיתות הנוגעות להיווכחות בחיים ולטרנספורמציה של צביונות, האם יש בהם מי שאין להם כלל הבנה רוחנית? (כן). הם עדיין קיימים. אפילו אם מישהו שנעדר לחלוטין הבנה רוחנית מוכן בליבו לחתור אל האמת, הוא לא יכול להשיג זאת, כך שאפשר לומר בוודאות שאין אפשרות שאנשים שחסרים לחלוטין הבנה רוחנית הם אנשים שחותרים אל האמת, ושבשום אופן אין דרך שהביטויים שלהם יהיו אלו של אדם שחותר אל האמת.

מה הן הדרכים השונות שבהן מתבטאים אנשים שיש להם הבנה רוחנית ואלו שאין להם הבנה רוחנית? אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא מודעים באופן יסודי ואינם מכירים את האמיתות שהאל שיתף עליהן, וכן את המצבים, ההקשר והמשמעויות של דבריו, והם אינם יכולים להשוות את עצמם לכך. אלו שיש להם הבנה רוחנית הם ההיפך הגמור. למשל, אם אני משתף על אודות מרדנותם של אנשים, ושבמסגרת המרדנות יש עיקשות, אנוכיות וטיפשות עקשנית, וכן אי-הבנות בנוגע לאל, והתנגדות לו ועמידה נגדו, כשאני מדבר על מצבים שנוגעים לנושא הזה, בין אם אני נותן דוגמה, מדבר על היבט של האמת, נוגע במצב שקיים בליבך, או משתף על נושאים שנוגעים לעקרונות האמת, אם אתה באמת מבין את מה שאתה שומע, הרי שאתה אדם בעל הבנה רוחנית. אם אתה מבין את מה שאתה שומע ומסוגל ליישם את זה בפועל, הרי שאתה אדם שמיישם בפועל את האמת. כשאנשים בעלי הבנה רוחנית שומעים את דברי האל, הם מסוגלים להבנה טהורה, ואפילו יכולים להבין את האמת. בלי קשר לדבר שהאל מדבר עליו, הם מסוגלים לעקוב, ומסוגלים לבצע השוואות בין המצב שלהם ודברי האל, ויכולים למצוא נתיב ליישום בפועל. זה הביטוי של אחיזה בהבנה רוחנית. לאחר שאנשים בעלי הבנה רוחנית קוראים את דבר האל, ליבם מתבהר והם מרוויחים מכך משהו. רוחם חופשיה במיוחד, והם מרגישים שיש נתיב שהם יכולים ללכת בו. לכן, בכל פעם שהם שומעים דרשה הם מרוויחים ממנה משהו, ובכל פעם שהם קוראים את דברי האל, הם מועשרים. כך מתבטאת הבנה רוחנית. בלי קשר למה שהאל משתף, לאחר שאלו שיש להם הבנה רוחנית שומעים את הדבר, תמונות עולות בדעתם, וכשהאל חושף מצבים של אנשים, הם מסוגלים לבצע השוואות. כשהוא מדבר על אי-הבנות ביחס לאל, הם מיישמים זאת על מצבם ומבינים, "הדרישה הזאת שלי, הדמיונות האלו שיש לי, הם למעשה אי-הבנות ביחס לאל". הם יצרו את החיבור. כשהוא מדבר על התנגדות לאל ועמידה נגדו, אם יש להם בקרבם את אותם רגשות, אם הם חיים באותם המצבים, ואם יש להם בתוכם את הצביונות והתמציות האלו, הם יכולים להשוות בין הדברים. באיזה מין דברים הם יכולים להשתמש כדי לבצע השוואות? מחשבות, רעיונות, או המעשים וההתנהגויות שהם מגלים, כל אלו יכולים לשמש לביצוע השוואות. כשאנשים יכולים להבין את מה שהאל אומר, ולהבין על מה בדיוק הוא מדבר, ולדעת איזו התנהגות, אילו גילויים, ביטויים, מצבים ותמציות שלהם תואמים את המצבים שהאל חשף, ועל אילו מהם מדברים בדרשות, הרי שהם גילו הבנה רוחנית. האם אתם מסוגלים להבחין האם יש לכם הבנה רוחנית או לא? (לפעמים יש לי ולפעמים לא). את זה אפשר לתקן, אבל אם אין לכם שום הבנה רוחנית, זה מבשר על צרות. אם אתם יודעים רוב הזמן על מה מדברים דברי האל, הרי שגם אם אתם לא מסוגלים לערוך שום השוואות עם עצמכם, אבל אתם יודעים שיש לכם מצבים מהסוג הזה, או שהבחנתם בהם אצל אנשים אחרים, ואתם יודעים את ההיבט הזה של האמת, וכיצד עליכם להיכנס אליו, הרי שזה כבר נחשב שיש לכם הבנה רוחנית. יחד עם זאת, האם אדם כזה מסוגל לבטא הבנה רוחנית בכל פעם שהוא שומע דרשה? לא, לפעמים יש לו הבנה רוחנית ולפעמים לא. כיוון שהיווכחות בחיים נוגעת בהרבה היבטים של האמת. יש אמיתות מסוימות שאתה מבין ונכנסת אליהן, ואחרות שאתה לא מבין וטרם נכנסת אליהן. יש אמיתות מסוימות שלא נתקלת בהן כלל, ואפילו לא שמעת עליהן. כעת שמעת זאת, אבל קשה לומר האם אתה יכול להבין את זה, ויתכן אפילו שיש לך תפיסות או אי-הבנות ביחס לכך. יחד עם זאת, זה רגיל. אם יש היבטים מסוימים של האמת שאתה מבין, הרי שאלו היבטים שבהם יש לך הבנה רוחנית; אם יש היבטים מסוימים של האמת שאתה לא מבין, הרי שאלו היבטים שבהם אין לך הבנה רוחנית; אם יש היבטים מסוימים שמעולם לא שמעת עליהם או שאפילו יש לך תפיסות ביחס אליהם, הרי שאלו היבטים שבהם חסרה לך עוד יותר הבנה רוחנית. אתה חייב לעבור תקופה של ניסיון עד שתבין את האמת לפני שתשיג הבנה רוחנית בהיבטים האלו. למשל, לאנשים מסוימים יש אי-הבנות ביחס לאל, אבל הם עדיין חושבים: "לא הבנתי את האל שלא כהלכה; מעולם לא טעיתי בהבנת האל. לא יכולתי לאהוב את האל יותר ממה שאני אוהב אותו! אז כיצד הייתי יכול לא להבין אותו?" אלו המילים שנאמרות מפיהם של אנשים שאין להם הבנה רוחנית. אם אתה אומר: "אנשים טועים בהבנת האל לעתים קרובות, אבל הם לא יכולים לשלוט בכך; אי-ההבנות צצות בכל זמן ובכל מקום. עם זאת, נכון לעכשיו, אני לכאורה לא מודע לשום היבטים שבהם שגיתי בהבנת האל, או שעמדתי בסתירה אליו. אני צריך לעבור על הדברים תחת זכוכית מגדלת, לחוות חוויות, ולהתפלל לאל ולבקש ממנו לתזמר מצבים כדי לחשוף בפניי את הדברים האלו". זה אידיאלי. זאת המשאלה שצריכה לעמוד לנגד עיניך – עליך לשאוף כל העת להשתפר. אם מישהו אומר: "מעולם לא טעיתי בהבנת האל. אלו דברים שחלים על אנשים אחרים", העובדה שהוא יכול לומר דבר כל כך אבסורדי מראה שאין לו הבנה רוחנית. אילו צביונות בעיקר מגלים אנשים שאין להם הבנה רוחנית? גאוותנות וטיפשות עיקשת. מה היא טיפשות עיקשת? משמעותה שאתה גם טיפש וגם עיקש. כיצד זה מתבטא במונחים קונקרטיים? (אנשים כאלו לא מודעים לצביונות מושחתים שכל האחרים יכולים לראות, והם חושבים שאין להם את הצביונות האלו. הם גם צדקנים במיוחד וחושבים שהם צודקים לחלוטין). לא רק שהם חושבים שאין להם את ההיבט הזה של השחיתות, הם גם חושבים שהם מתנהלים היטב. הם נשלטים בפנים על ידי הצביון הגאוותני שלהם, והם חושבים שהם לעולם לא היו עושים דבר כזה. בלי קשר למה שאנשים אחרים אומרים, כל עוד הם עצמם לא הבינו, ראו או חוו משהו, הם חושבים שאין צורך להרהר על כך ולהבין את הדבר, או לקבל אותו. זאת טיפשות עיקשת. מהי דרך נוספת לתאר טיפשות עיקשת? זה כשאתה אטום להיגיון. האם יש דרכים נוספות לתאר את הדבר? (טמטום). כן, טיפשות עיקשת קשורה במידה רבה לטמטום – שניהם מטופשים ועיקשים. למשל, אנשים אחרים אומרים: "אתה צריך להיות זהיר. שתייה של מים קרים באופן קבוע עלולה להאט את העיכול ולגרום לך לכאב בטן". והם משיבים: "הגוף שלי בריא להפליא. הכול בסדר אצלי. אתה דואג בלי שום סיבה". האם אין זאת טיפשות עיקשת? (כן). הם נראים עיקשים מאוד וטיפשים מאוד כיוון שהם לא חוו משהו, ועם זאת הם כל כך צדקנים. מדוע אני אומר שהם עיקשים וטיפשים? כי אין להם שום ניסיון, ועם זאת הם מעזים לסתור מה שאומר מישהו עם ניסיון. הם לא מאשרים את הדיוק שבדברים האלו או לומדים מהם לקח; במקום זאת, הם חושבים שהם כל כך צודקים, ולא מקבלים את מה שאנשים אחרים אומרים. זה עיקש ומטופש, וגם גאוותני וצדקני. בהיווכחות שלו בחיים, פטרוס היה מסוגל ללמוד מכישלונותיהם של אחרים. מה אומרים דברי האל? (האל אומר שפטרוס "יישם את הטוב שהיה בזמנים עברו ודחה את הרע" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד להכיר את המציאות).) אנשים עיקשים וטיפשים לא יכולים אפילו לקבל את מה שקורה ממש לנגד עיניהם, והם לא לומדים מכך. אנשים רואים את זה כטיפשות, אבל למעשה מדובר בבעיה בצביון שלהם – היא נגרמת בגלל צביון גאוותני.

הבה נחזור לנושא של האופן שבו אלו שיש להם הבנה רוחנית באים לידי ביטוי, וכיצד אלו שאין להם הבנה רוחנית באים לביטוי. מה אמרתי זה עתה שהיא הדרך העיקרית שבה אלו שיש להם הבנה רוחנית באים לידי ביטוי? אמרו לי. (אלו שיש להם הבנה רוחנית יכולים להבין אילו מצבים אנושיים דברי האל חושפים והם יכולים לעשות השוואות עם המחשבות, הרעיונות, המעשים וההתנהגות שלהם בחייהם היומיומיים. הם יכולים להבין מה אומר האל). הצבעתם על רוב הנקודות העיקריות. כשאנשים שיש להם הבנה רוחנית קוראים את דברי הגילוי של האל, הם מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם, ולדעת על אילו אמיתות מדברים דברי האל, לְמה אנשים צריכים להיכנס, אילו צביונות אנושיים הדברים שלו חושפים, ואילו מצבים וגילויים אנושיים הדברים שלו חושפים. הם מסוגלים להעמיד את עצמם להשוואה מול כל הדברים האלו ולהיות מודעים להם. כך מתבטאת הבנה רוחנית. קודם, כששיתפתי על האופן שבו אנשים בעלי הבנה רוחנית מתבטאים, העלינו את השאלה אם יש להם הבנה רוחנית בכל העניינים. האם אכן יש להם? (לא. בעניינים מסוימים הם מסוגלים להשוות את עצמם למצבים שדברי האל חושפים, וכך הם מבטאים הבנה רוחנית; ואילו בעניינים שבהם הם עדיין לא חוו הם לא מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם, כך שאין להם הבנה רוחנית). אם הם עוד לא חוו משהו והם אינם מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם, הרי שאין להם הבנה רוחנית. ובכן, מה אם יש דברים שהם חוו, אבל הם לא מבינים את האמיתות המוכלות בהם, וכך הם לא מקבלים אותם או לא מכירים בהם כאמת – האם במקרה כזה נחשב שיש להם הבנה רוחנית? (לא). גם זה לא נחשב כאחיזה בהבנה רוחנית. מה אם הם לא מבינים שהדברים שהם שומעים הם אמת – האם זה נחשב שיש להם הבנה רוחנית? (לא). האם מישהו מכם מתבטא בדרכים האלו? למשל, כשהדבר נוגע לאמיתות ביחס להתמסרות, יש אנשים שאומרים: "אנחנו צריכים להיות מסורים בעניין הזה. אין לאנשים על מה להתרברב, וזוהי חובתם ומחויבותם להיות מסורים". לאחר שאתה שומע את זה, אתה חושב לעצמך: "איזו מין אמת היא זאת? להיות מסור גם בעניין הזה? כפי שאני רואה את הדברים, אין שום צורך להיות מסור בעניין הזה!" האם לא חסרה לך הבנה רוחנית בנושא הזה? (כן). למעשה, אין לכך כל קשר למידת העומק או הרדידות של החוויות שלך; זו לחלוטין שאלה שנוגעת להיותך בעל הבנה רוחנית או לא. אתן דוגמה: כשאיוב הועמד בניסיון, מה הוא אמר? ("יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 21).) לאחר שאנשים שומעים אותו אומר זאת, האם הם מסוגלים להבין את האמת שבדבר? (לא). אם כך האם יש לאנשים הבנה רוחנית של העניין הזה? (לא). לא, אין להם. כל אדם מסוגל לחוות את שני הדברים, שהאל נותן ושהאל לוקח, הלא כן? (כן). אתה כבר חווית אותם, אבל אתה לא מבין את האמת שכלולה בהם, אז האם יש לך הבנה רוחנית של העניינים האלו? (לא). לא, אין לך. איזו אמת כלולה במילים שאיוב אמר? (שהאל ריבון ומושל על הכול). שהאל מושל על כל העניינים ועל כל הדברים, וההחלטה לתת או לקחת היא בידיו. אם כך, מה צריכים האנשים ליישם בפועל? (התמסרות). אכן. עליהם להתמסר, לקבל ולהלל את ריבונות האל. כשאנשים מבינים את המילים האלו ואת האמת הכלולה בהן, יש להם הבנה רוחנית של העניין הזה. אם אנשים לא מבינים את האמת הכלולה במילים האלו, אין להם הבנה רוחנית של העניין הזה. בנקודה הזאת בזמן, האם יש לכם הבנה רוחנית של המילים של איוב? (לא). אם מה שאתה מבין הוא דוקטרינה, אתה אומר: "לאיוב הייתה חוויה טובה. האל אמר שאיוב איש צדיק, אז כל מה שהוא עשה בוודאי היה תואם לאמת, והיה בכוחו לרצות את הכוונות של האל". אתה מבין את הדוקטרינה. ובכן, מתי תהפוך הדוקטרינה הזאת למציאות-האמת שלך? (כשהאל אכן יתזמר נסיבות שבהן דברים נלקחים ממני, ואהיה מסוגל להודות לאל ולהלל אותו, להתמסר לאל ולא להתלונן, ובכך ליישם בפועל את ההיבט הזה של האמת). אתה מסוגל ליישם את זה בפועל, אבל האם היישום שלך בפועל הוא קיום תקנות והעתקה של אחרים, או הבנה אמיתית בעומק הלב של הריבונות של האל? יש פה הבדל, הלא כן? איזה מהם הוא כניסה למציאות-האמת? יש כעת הרבה אנשים שלאחר שראו את הדוגמה האישית של איוב, מסוגלים לומר את אותם הדברים שאיוב אמר, אך כשהם אומרים את הדברים האלו, האם הם רק מעתיקים אותו או האם המילים שלהם, כמו אלו של איוב, נאמרות לאחר הבנה, לאחר כמה עשרות שנים של ניסיון, של האמת ושל העובדה שהאל הוא ריבון על האנושות? איזה מבין השניים הוא מציאות-האמת? (זה שמגיע מן הניסיון הוא האמת). רק דברים שאתה מרגיש ומבין דרך ניסיון הם מציאות-האמת; העתקה של דברים שאנשים אחרים אומרים היא לא מציאות. במשפט שאיוב אמר היה היבט של מציאות, אך כשאותו המשפט נאמר על ידי אנשים שמעתיקים את דבריו, הוא הופך לסיסמה שהם משתמשים בה כדי להתקשט ולהסוות את עצמם כאנשים רוחניים. האנשים האלו הם נוכלים דתיים. אנשים מסוימים שנבחרים להיות מנהיגים בכנסייה ושיש להם אחריות ומעמד לעתים קרובות משתפים עם אחים ואחיות על המילים האלו שאיוב אמר: "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ". כיצד מרגישים האנשים שמקשיבים? מה שהם מרגישים זה "המלים האלו הן מן האל. הן הובאו באמצעות הנאורות של רוח הקודש ושל הדרכת האל. הן מעשיות ביותר". פחות משנה לאחר מכן, אותם מנהיגים מועברים מתפקידם בגלל שהם לא עשו עבודה ממשית, כיוון שהם עיכבו את ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, ובגלל שהם עיכבו את ההתקדמות בעבודת הכנסייה, ולאחר מכן הם נעשים שליליים ומתלוננים. אנשים כאלו אומרים את אותן המילים כמו איוב, אבל הם לא חוו את הדברים שאיוב חווה, ואין להם הבנה עמוקה, ניסיון או הבנה של המילים הללו. לכן, כשהם מדברים, האם הם מעתיקים או מדברים בכנות? (הם מעתיקים). בכל מה שנוגע למה שהם חושבים עמוק בפנים, כשהם מדברים, המילים שלהם כוללות את הרגשות האישיים שלהם, והן כנות. יש להם רצון, שהוא שכאשר האל נותן להם דברים, הם תמיד יהיו מסוגלים להלל אותו ולהודות לו על הברכות ועל המתנות שהוא העניק להם, ושכאשר האל לוקח מהם דברים, הם לא יתלוננו כלל ועיקר, אלא יהיו מסוגלים להלל את האל כפי שעשה איוב, ולהודות לאל על ההדרכה והריבונות שלו. יחד עם זאת, מדובר במשאלה בלבד ולא בדבר שהם חוו. כשהמעמד והתואר שלהם ניטלים מהם, והם בסך-הכול מאמינים רגילים, האם הם מקיימים את דבריהם? (לא). אני לא יכול לומר שהם לא מקיימים את דבריהם בכלל. הדבר תלוי באיזה סוג של אדם הם. אנשים שחותרים אל האמת משתמשים במילים האלו כדי להעריך את התנהגותם שלהם, הם משתמשים בהן כמדריך לחוויה שלהם, הם מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם, והם מוצאים בהן נתיב ליישום בפועל. הם לא כועסים או שליליים יתר על המידה והם מסוגלים לבצע את חובתם באורח רגיל. לעומת זאת, אנשים שלא חותרים אל האמת ושבמקום זה מדקלמים סיסמאות, שקועים בצרות; הם מתבטאים באורח שונה. מה הדרכים הברורות ביותר שבהן ראיתם אנשים מהסוג הזה נחשפים? (לאחר שהם מועברים מתפקידם, מנהיגים מסוימים לא מנסים להכיר את עצמם, ואינם מתמסרים. הם חושבים שהסילוק שלהם היה לא הוגן, והם נעשים שליליים ומתלוננים, בפעם הבאה שיש בחירות הם מתאמצים לשוב לעמדת כוח, ובסופו של דבר הם הופכים לצוררי משיח ומגורשים). זה המקרה החמור ביותר. אילו עוד ביטויים יש? (יש אנשים שפשוט עובדים בעבודה רגילה לאחר שהם מועברים מתפקידם, ולא מבצעים חובה). איזה סוג של אדם זה? מדוע הם התרברבו ודקלמו סיסמאות קודם לכן? הם דקלמו דברים כדי שאחרים ישמעו אותם, והשתמשו בסיסמאות האלה, בדוקטרינה ובמילים שנשמעות יפה כדי להתקשט, לכבוש את לבם של אנשים, ולגרום לאנשים לסגוד להם. זאת הייתה מטרתם. אילו ביטויים נוספים יש? (לפני שהם מועברים מתפקידם, מנהיגים ועובדים מסוימים נראים כאילו שהם חותרים במלוא המרץ, ואומרים: "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח" אבל לאחר שהם מועברים מתפקידם הם שליליים ולא מסוגלים להרים את עצמם, ואפילו משתלחים וכועסים על אנשים, במחשבה שמה שהם השקיעו ונתנו מעצמם קודם לכן היה כולו לשווא, כאילו שבית האל חייב להם). אנשים שאומרים את הדברים האלו ופועלים כך סובלים מבעיה חמורה. ראשית, יש להבחין בטבע של אמירת הדברים האלה על-ידם. הם לא חותרים אל האמת; הם מעתיקים את דבריו של איוב; הם מייצרים כתר יפהפה לראשם, והם מציגים את עצמם כאנשים רוחניים כדי להתפאר ולהטעות אנשים. האם אין זה ביטוי של משחק באמת, וניאוץ האל? אמרו לי, לאיזה סוג של אנשים, כשהם מפסידים את התהילה, את הרווח ואת המעמד שלהם, יש תגובה עזה במיוחד, והם צוללים לשליליות, מפסיקים לבצע את חובתם, גורמים למצב רע להיות עוד יותר גרוע על ידי כך שהם מסמנים את עצמם כמקרה אבוד, ואפילו מפסיקים להאמין? (אנשים עם אנושיות חלשה, ואנשים רעים). זה נכון. אנשים עם אנושיות חלשה ואנשים רעים בהחלט אינם אנשים שחותרים אחר האמת, אך אם אנשים עם אנושיות טובה לא חותרים אל האמת, האם גם הם יתבטאו באופן הזה? בהחלט כן. חוץ מאנשים רעים שמבטאים את עצמם באופן הזה, יש מצב נוסף שקשור באורח ישיר למה שאנשים חותרים אליו ולנתיב שהם הולכים בו. אפילו אם על פניו נראה שלאנשים שלא אוהבים את האמת יש מידה של אנושיות, לא יבוא מכך שום רצון טוב, ולכולם יש תמציות רעות, והם מסוגלים להפר את האמת ולהתנגד לאל, ואם יש להם מעמד, הם מסוגלים לעשות רע. יש בעיה נוספת, חמורה ביותר, והיא שאנשים כאלו להוטים במיוחד לחתור למעמד. אם לא מאפשרים להם להשיג מעמד, או שלא מאפשרים להם להיות מנהיגים, זה כאילו שחייהם נלקחו מהם. האם הם יכולים לקבל זאת? כשיש להם מעמד, בלי קשר לכמה הם סובלים או לכמה יחס רע הם סופגים, הם מוכנים לכך. אלא שאי-אפשר לומר שהם אנשים שחותרים אל האמת רק כיוון שהם מוכנים לכך, או כיוון שהם עומדים בסבל ומשלמים מחיר. זה לא יהיה נכון. מה שהם חותרים אליו הוא תהילה, רווח ומעמד, מה שהם חותרים אליו הן הטבות המעמד. באיזה אופן זה דומה לפאולוס? (הוא חתר לכתר). זה נכון. הוא חתר לכתר, וזה היה כתר הצדיקות. זה מה שאנשים כמו פאולוס חותרים אליו – הם מתייחסים לחתירה לכתר כחתירה ראויה, וכחתירה אל האמת. לאחר כל זה, האם תהיה לכם איזו הבחנה ביחס לאנשים מהסוג הזה? (כן). נניח שאדם משתלח וכועס על אנשים לאחר שהוא מועבר מתפקידו ומאבד את מעמדו, ואינו שם לב כלל לאחים ולאחיות שהוא רואה ואינו מדבר איתם, וכשמבקשים ממנו להפיץ את הבשורה, הוא אומר: "לא אפיץ את הבשורה, לא אעשה לך שירות! אתה חושב עליי כשאתה צריך אותי, אבל פשוט בועט בי הצדה ומעביר אותי מתפקידי כשאתה לא צריך אותי. אני לא טיפש עד כדי כך!" איזה מין מילים הן אלו? האם קל להבחין באדם כזה? האם הוא מאמין? הוא לא שום סוג של מאמין אמיתי, וגם לא שום סוג של אדם טוב. לאיזה סוג של אנשים יש את התגובה העזה ביותר לאחר שהם מועברים מתפקידם? (אנשים שחותרים לתהילה, לרווח ולמעמד). זה עתה אמרתם שאנשים מהסוג הזה הם בעלי אנושיות חלשה, או שהם לא חותרים אל האמת ולהיווכחות בחיים. האם זה קשור לתמצית הבעיה הזאת? (לא). נראה שמה שאתם אומרים הגיוני במידה מסוימת, אבל הוא לא קשור לתמצית הבעיה הזאת. זאת לא תמצית הבעיה הזאת. זה עתה אמרתם שהסיבה שבגללה אנשים מסוימים מתלוננים ומסמנים את עצמם כמקרה אבוד לאחר שהם מועברים מתפקידם היא כיוון שיש להם אנושיות חלשה. מדוע אני אומר שזוהי דוקטרינה? כיוון שלאנשים מסוימים יש אנושיות טובה למדי, והם מתמסרים בכנות ומשקיעים מעצמם, אלא שהם פשוט לא חותרים אל האמת, ותמיד חותרים לתהילה ולמעמד. כתוצאה מכך, כשבסופו של דבר הם מועברים מתפקידם יש להם תגובה עצומה. הדבר מראה שהדרכים שבהן הם מתבטאים הן לא רק בעיות של אנושיות חלשה, אלא בעיות הקשורות בצביון שלהם – הצביון שלהם מושחת באורח חמור כל כך! יש אנשים שמסכמים זאת במשפט אחד ואומרים: "האדם הזה לא חותר אל האמת. זאת הסיבה". האמירה הזאת רחבה מדי. יש דרכים רבות שבהן אי-חתירה אל האמת יכולה להתבטא: תלונות, אי-ביצוע של החובה שלך בנאמנות וכו', כל אלו הן דוגמאות. אי-אפשר להסביר כל בעיה באמצעות המשפט האחד "הם לא חותרים אל האמת". זה רחב מדי ולא קונקרטי. זה הסבר המבוסס על דוקטרינה.

כעת אשתף על אודות האופן שבו מתבטא היעדר הבנה רוחנית. איזו גישה כלפי האמת יש למי שאין להם הבנה רוחנית? כיצד הם ניגשים למצב שלהם עצמם, לביטויים שלהם ולשחיתות שהם מגלים? האם הם מסוגלים שיהיו להם הביטויים של אדם שחותר אל האמת? (לא). מה הבעיה הגדולה ביותר כאן? (הם לא מבינים אילו מצבים או ביטויים אנושיים נחשפים על ידי דברי האל, והם לא מסוגלים להשתמש בדברים האלו כדי לעשות השוואות עם עצמם). העניין הוא בעיקר בכך שהם לא מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם. האם אפשר לומר שהם מבינים את האמת אם הם לא מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם? (לא). אתה מדבר על דבר אחד, אבל הם תמיד מדברים על משהו מנוגד לו לחלוטין; הם תמיד חולקים עליך ומתווכחים איתך. אין מוקד משותף בנושא שאתה והם דנים בו, ואין מדובר באותו העניין, אך הם עדיין חושבים שהם צודקים בהחלט. זהו האופן שבו מתבטאים אלו שאין להם הבנה רוחנית. אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא יכולים להבין את האמת. האם הם מסוגים לחתור אל האמת? (לא). זה בעייתי. אם הם לא מסוגלים לחתור אל האמת, האם יכולה להיות להם היווכחות בחיים? (לא). לאלו שלא חותרים אל האמת לא יכולה להיות היווכחות בחיים בשום אופן; זה עניין מוחלט. אם אדם מאמין באל שנים אחדות אך אינו מבין את האמת כלל, האם הוא אדם שחותר אל האמת? בהחלט לא. יש אנשים שאומרים: "זה לא תמיד המקרה. על אף שאנשים מסוימים לא מבינים את האמת, הם מאוד מלאי תשוקה, והם מוותרים על הכול כדי להשקיע מעצמם למען האל. כיצד יתכן שהם לא יהפכו למישהו שחותר אל האמת?" האם הדעה הזאת נכונה? כשאנו מעריכים האם אדם חותר אל האמת, איננו יכולים רק לבחון האם הוא עזב הכול כדי להשקיע מעצמו למען האל. הדבר העיקרי שצריך להסתכל עליו הוא למה ליבם מייחס חשיבות. אם מה שליבם מייחס לו חשיבות הוא יישום האמת בפועל, כניסה אל האמת והשגת האמת, והוא אפקטיבי בהיווכחות בחיים, הרי שהוא אדם שחותר אל האמת. אם הוא עזב ומשקיע מעצמו כדי להשיג כתר ופרס, והוא עזב ומשקיע מעצמו במשך שנים רבות, סבל הרבה, אך לא היה מסוגל להבין את האמת או להיכנס למציאות, ולא היה מסוגל להבין את האל, האם העזיבה וההשקעה שלו הן אכן חתירה אל האמת? ניכר שאין זה אדם שחותר אל האמת, כי העזיבה וההשקעה שלו לא הביאו לכך שיבין את האמת או ייכנס למציאויות-האמת. לכן, העובדה שהוא נטש והשקיע מעצמו ואין משמעה שהוא חותר אל האמת. אנשים כאלו הם בדיוק כמו פאולוס. פאולוס בילה מחצית מחייו בהטפה ובעבודה עבור האדון, אך הוא לא זכה באמת, והוא גם לא זכה באדון. אם כך, האם אתה יכול לומר שפאולוס היה אדם שחתר אל האמת? כשמדובר בשאלה האם אדם חותר אל האמת, חיוני לבחון האם המטרה שהוא חותר אליה, וכוונתו, מייחסים חשיבות להשגת האמת. אם הוא אכן מייחס חשיבות להשקעת המאמץ בַּאמת, והיה אפקטיבי בדברים כמו יישום בפועל של האמת וכניסה אל המציאות, רק אז מדובר במישהו שחותר אל האמת. כל מי שבאמת חותר אל האמת מסוגל ליישם בפועל את האמת, ורק אלו שמיישמים בפועל את האמת הם אלו שיש להם היווכחות בחיים. אם מישהו אומר שהוא אדם שחותר אל האמת, אך הוא לא מיישם בפועל את האמת, האם הייתם אומרים שלאדם הזה יש היווכחות בחיים? בהחלט לא. איך מישהו שלא מיישם בפועל את האמת יכול להיות בעל היווכחות בחיים? זה בלתי-אפשרי באופן מוחלט. אם הוא חושב שהוא אדם שחותר אל האמת ושיש לו היווכחות בחיים, עליכם לשאול אותו: "מה היא ההוכחה להיווכחות שלך בחיים?" לא מספיק פשוט להאמין לו בעניין הזה. אם אין הוכחה, מה שהם אומרים לא מחזיק מים. אם אתה אומר שאתה אדם שחותר אל האמת, כמה אמיתות אתה מבין? כמה אמיתות יישמת בפועל? לאילו היבטים של מציאויות-האמת נכנסת? האם אתה יכול לדבר על העדויות החווייתיות שלך? אם אינך יכול לדבר על העדויות החווייתיות שלך, הרי שאתה מרמה ומוליך שולל אנשים בכך שאתה אומר שאתה אדם שחותר אל האמת. מדוע אני אומר שפאולוס לא היה אדם שחתר אל האמת? כיוון שהמכתבים שפאולוס כתב לא כוללים שום עדויות של חוויית חיים; הוא לא היה מסוגל לדבר על הבנה אמיתית של האל, קל וחומר על אהבה או התמסרות לישוע אדוננו. אפילו לא הייתה לו הבנה של הצביון המושחת שלו עצמו. הוא רק אמר שהוא החוטא הגרוע מכולם. הוא אמר זאת על סמך העובדה שהוא נענש כיוון שהתנגד לישוע אדוננו. בכך שהוא אמר שהוא החוטא הגרוע מכולם, הוא פשוט הודה בעובדה שהוא חטא מעצם כך שהוא התנגד בקנאות לישוע אדוננו. האם משמעות הדבר שהוא באמת הבין את הצביון המושחת שלו עצמו ואת תמציתו? (לא). לכן אני אומר, שכשמדובר במה שמהווה חתירה אל האמת, ולאיזה מין אדם יש היווכחות בחיים, יש לקבוע את הדבר על פי השאלה האם הוא מבין את האמת ומיישם בפועל את האמת, ולא רק על פי מה שהאדם עצמו אומר. האם אתם מבינים מה שאני אומר כעת? מדוע אנחנו משתפים בפירוט כזה? האם זה נדרש? (כן). מדוע זה נדרש? אני משתף באופן הזה כדי לנתח את דעותיכם המופרכות, לתקן דברים שאתם טועים לחשוב שהם נכונים, לעזור לכם למצוא דרך להיחלץ, לזנוח את הדברים שאתם טועים לחשוב שהם נכונים ואז להיכנס לנתיב האמיתי של חתירה אל האמת. אז לאנשים באמת תהיה היווכחות בחיים, והם יהיו מסוגלים להשיג חתירה אמיתית אל האמת. אנשים שאין להם הבנה רוחנית אינם מבינים עניינים הקשורים בהיווכחות בחיים או בטרנספורמציה של צביונות. הם חושבים שהם כבר חוללו שינוי בהיבטים רבים של עצמם, ושהם השיגו היווכחות בחיים. למשל, הם שינו כמה הרגלים רעים: הם לא אוכלים יותר מדי, הם לא ישנים יותר מדי, הם לא עצלנים, והם שקדנים יותר מאשר בעבר, וכך הם חושבים שזה אומר שיש להם היווכחות בחיים. יש אנשים אחרים שחושבים על האופן שבו הם נהגו תמיד לגעור באנשים, אך כעת הם לא עושים זאת; הם מסוגלים לומר לאנשים דברים נחמדים וקונסטרוקטיביים ולפעמים הם מסוגלים לעזור לאנשים. כיוון שהם יכולים לעשות את הדברים האלו, הם חושבים שהם כבר מיישמים בפועל את האמת ושהם עברו טרנספורמציה. יש אנשים שחושבים שיש להם היווכחות בחיים כיוון שהם יכולים לוותר על החתירה לתהילה, לרווח ולמעמד, ולהנאות הגוף. הם יישמו בפועל את מה שהם מבינים, את מה שהם חושבים שנכון וטוב לפי התפיסות שלהם, והם כבר התמודדו עם הרבה הרגלים רעים ותכונות בעייתיות של הבשר, או שהם שינו את המשטר של אורח חייהם כיוון שהם מאמינים באל וחותרים אל האמת. בה בעת, הם ויתרו על הרבה הטבות של הבשר, ויתרו על המשפחה ועל העבודה שלהם, וויתרו על הנישואין שלהם ועל העולם החילוני. הם חושבים שהם עברו טרנספורמציה ושהם נושעו, והם אומרים: "האם הייתי יכול לוותר על כל זה אלמלא האמנתי באל? האם הייתי יכול לעבור כזאת טרנספורמציה גדולה?" האם אין זאת אי-ההבנה הגדולה ביותר מצדם של מאמינים? (כן). בין אם לאנשים יש הבנה רוחנית ובין אם לאו, כולם לוקים באי-ההבנה הזאת. מדוע אני אומר שזאת אי-הבנה? מדוע אני אומר שיש כאן בעיה רצינית? בעיקר כיוון שאנשים מאמינים באל אך לא מבינים את הכוונה שלו, כלומר, הם לא מבינים מה בדיוק דורש האל מאנשים. במקום זאת, הם חושבים על פי תפיסות ודמיונות אנושיים, ומאמינים שהעובדה שהם מסוגלים לוותר על המשפחה שלהם, על העבודה, על הרגשות ועל העולם החילוני, על תסבוכות הבשר, ואפילו על רכושם, משמעה שיש להם היווכחות בחיים. זאת אי-הבנה. למעשה, הכוונה של האל היא שכשאנשים מאמינים באל עליהם לתקן את הצביון המושחת שלהם, לתקן את הבעיה שמתבטאת בהתנגדות לאל, ולפתור את שורש החטאים שהם מבצעים. כדי לעשות זאת, אנשים חייבים להבין את האמת ולהבין את הצביון של בטרם יוכלו להשליך מעליהם את הצביון המושחת שלהם ולהשיג התמסרות אמיתית לאל. זה מה שהאל דורש מאנשים, וזאת גם העבודה שהוא עושה בכך שהוא מושיע אנשים. אנשים לא יודעים דבר על עבודת האל; הם לא רואים את המטרה ואת ההשפעה שהוא רוצה להשיג באמצעות העבודה הזאת, וכך הם מחליפים את האמת בתפיסות ובדמיונות אנושיים, ומתייחסים למה שאנשים חותרים אליו ולמה שהם מסוגלים להשיג כאילו הייתה זאת כוונת האל ומה שהוא דורש מאנשים. זאת אי-ההבנה שיש לאנשים כשהם מאמינים באל. הדברים האלו שהם מסוגלים להשיג רק מראים את התשוקה שלהם, וכשהם מוותרים על דברים הם למעשה מבקשים לעשות עסקה עם האל – הדבר נעשה בתמורה לפרס ולכתר. הם חושבים שעסקאות כאלו באמת שוות את זה ושהם עושים עסקה טובה. זאת הסיבה שהם עוזבים את הכול. העובדה שהם עוזבים דברים לא אומרת שיש להם את מציאויות-האמת, וזה גם לא אומר שהם מסוגלים להתמסר לאל. בשעה שהם עוזבים ומשקיעים מעצמם, האם הם באמת מבינים את האמת? (לא). אם הם לא מבינים את האמת, האם העזיבה וההשקעה שלהם מוכתמות? בהחלט כן. אז לְמה בדיוק הם חותרים בכך שהם משקיעים מעצמם וסובלים כך? לאנשים כאלו מעולם לא היה אכפת מה היא האמת, או מה הן דרישות האל; הם תמיד חושבים שלדברים האלו אין כל קשר אליהם. בליבם, כל מה שהם חושבים הוא נכון, כל מה שהם חושבים הוא טוב, וכל מה שהם חושבים הוא היווכחות בחיים, וזה מה שהם מיישמים בפועל, ולאחר שהם מיישמים את זה בפועל, הם חושבים שהאל העלה את זה על נס. הם מתייחסים לדברים האלו כאל ז'טונים לסחור בהם וכאל הון. האם אלו ביטויים של חתירה אל האמת? (לא). זאת אי-הבנה מצדם של אנשים שלא חותרים אל האמת. זאת אחת הדרכים שבה אנשים שלא מבינים את ההיווכחות בחיים מפרשים דברים. אם כך, כיצד נעריך ונוכיח שהדברים האלו אינם ביטויים של חתירה שלהם אל האמת ושאין להם היווכחות בחיים? באילו עובדות אפשר לעשות שימוש כדי לוודא שהדברים שהם אומרים הם שגויים? (הם פועלים ללא עקרונות האמת). זה חלק מכך. הם פועלים על בסיס מה שהם מדמיינים. מן החוץ, הם נראים כמו מאמינים אמיתיים; הם מסוגלים לוותר על דברים ולהשקיע מעצמם, אבל הם חסרי עקרונות במעשיהם. מדוע הם חסרי עקרונות? כי הם לא חותרים אל האמת. נקודות המבט שמהן הן מביטים על דברים הן עדיין אותם תפיסות ודמיונות שהיו להם מלכתחילה. לאנשים כאלו יש בעיה שהיא הגדולה מכולן: האם הם מתמסרים לסביבות שהאל מתזמר? האם הם מבינים מדוע האל תזמר את הסביבות האלו? (לא). האם די בכך כדי להוכיח שאין להם היווכחות אמיתית בחיים? (כן). הם עשו שינויים רבים בהרגליהם הרעים ובתכונותיהם הבעייתיות, והם הקריבו הרבה. בסופו של דבר, כשמעמידים אותם בניסיון, לא רק שהם לא מבינים את כוונות האל, אלא שהם עדיין מסוגלים להתלונן ולא יכולים להתמסר. איזו בעיה היא זאת? שאין להם היווכחות בחיים. לאנשים שאין היווכחות בחיים אין את מציאויות-האמת, האין זה נכון? (כן). כשדברים קורים, הם מסתמכים לחלוטין על התפיסות, על הדמיונות ועל ההעדפות הטבעיות שלהם. כשאתה ניגש אליהם ברצינות של ממש ומבקש מהם להתמסר, הם לא מסורים בכלל; הם רק מסתמכים על סיבות, תירוצים ודמיונות אנושיים ומחפשים כל מיני דרכים להתגונן, ולהשיג את מטרתם של לא להתמסר לאל, ולהכחיש את עבודת האל. יש אפילו אנשים שמצבם כה חמור, עד כי לא רק שהם לא מסוגלים להתמסר, אלא שהם עדיין מנסים להעלות בדעתם את כל הדרכים להוכיח שהתפיסות והדמיונות שלהם עצמם נכונים, שהשיטות והנתיבים שהם חושבים עליהם נכונים, ושהפעולות והתזמורים של האל לא בהכרח נכונים. הדבר מראה שאין להם שום היווכחות בחיים; כל מה שהם עושים וכל מה שהם נותנים מעצמם או משנים ביחס לעצמם אינו היווכחות בחיים, אלו בסך הכול הרגלים רעים שאינם קיימים עוד. ההרגלים האישיים, המשטר שלהם, דרך החיים שלהם, השתנו מעט, ואפילו יתכן שהמזג של אנשים מסוימים השתנה; הם מדברים באדיבות רבה יותר ובאופן מתורבת יותר, וההתנהגות החיצונית שלהם עשויה להיות יותר סטנדרטית, אך כשהם עושים דברים אין להם שום מציאות-אמת, והם לעולם לא עושים דברים לפי דברי האל או לפי האמת; הכול הוא הדמיונות והרצונות שלהם עצמם. אין להם שום הבנה אמיתית של האל; הם יודעים רק כיצד לדבר על מעט תאוריה רוחנית, והם נתקעו בתפיסות, בדמיונות וברגשות אנושיים. מה אתם חושבים, האם האנשים האלו מעוררי רחמים? (כן). האם יש הרבה אנשים כאלו? (כן). כיצד אתם יודעים שיש הרבה? (כי אני אחד מהם). זה נשמע לכם מוכר, נכון? אז תדברו על החוויות שלכם בהקשר הזה. (אחלוק חוויה. אח אחד הצביע על הפגמים שלי בפני הרבה אחים ואחיות אחרים, ובאותה עת הרגשתי מושפל. כדי להשיב לעצמי את כבודי, ניסיתי להתגונן ולהצדיק את עצמי. לא קיבלתי את ההערות של האח). היית מוגבל על ידי הגאווה שלך. מדוע אנשים מוגבלים תמיד על ידי גאוותם? כי כל האנשים שיש להם כבוד עצמי הם רגישים במיוחד, נכון? (לא). למעשה, אנשים עושים זאת כי הם רוצים לשמר דימוי מושלם בעיני אחרים. אכפת להם מהמעמד שלהם, והם רוצים להציג את עצמם באורח מושלם במיוחד, ללא פגמים. הם רוצים להותיר רושם מושלם בדעתם של אנשים, ולא לתת לאנשים לראות את האמת באשר לאיך הם באמת. זאת התוצאה של צביון גאוותני. האם הבעיה הזאת פתורה כעת? (עדיין לא. אני עדיין מגלה אותה לעתים קרובות). אם אדם מסוגל להרהר על עצמו ולזהות את הצביון המושחת שלו, הרי שיהיה קל לשנות אותו. אם הוא לא מהרהר על עצמו ולא מסוגל לזהות את הצביון המושחת שלו עצמו, והוא חסר רגישות ביחס לבעיות שלו ואין לו שום מודעות, אזי יהיה קשה לשנות זאת. אם כבר יש לו מודעות, והוא מרגיש שהצביון הגאוותני שלו חמור, שהפעולות שלו בחתירה לדברים משובשות, ושהוא עדיין רחוק מחתירה אל האמת, אך כשגוזמים אותו, הוא שלילי במשך ימים אחדים ותמיד מחפש דרכים להשיב לעצמו את כבודו בכל מצב, האם אדם כזה מסוגל להשתנות? קשה לו להשתנות. אם כך, כיצד עליו לפתור את הבעיה הזאת? על ידי כך שהוא פשוט יקבל את האמת ויהרהר על עצמו עדיין יש לו תקווה לתקן את הבעיה. המפתח הוא שאנשים חייבים להיות בעלי הנחישות והרצון לחתור אל האמת. כשיהיה להם לב שצמא מאוד לאמת, הם יהיו מסוגלים לאהוב את האמת ולקבל אותה, ויהיה להם הכוח ליישם בפועל את האמת ולהתמרד נגד הבשר. רק על ידי קבלת האמת אנשים יכולים לתקן באורח יסודי את הבעיה של צביון מושחת, וברגע שהצביון המושחת שלהם יתוקן, הם יוכלו ליישם בפועל את האמת, ואז תהיה להם היווכחות בחיים.

האנשים הללו שאין להם הבנה רוחנית, שתמיד מפרשים לא נכון את החיים ואת ההיווכחות בחיים, חושבים שקל לחתור אל האמת, שכל שנדרש הוא לשנות כמה הרגלים רעים או תכונות בעייתיות, או מדי פעם לוותר על דברים שהם באינטרס שלהם עצמם, שכל עוד הם לא עושים רע ומתמידים באמונתם עד הסוף, הם זוכים בחיים, ושהם יכולים להחליף את הדברים הללו בתגמולים ובברכות של האל. האם אנשים שמבססים את אמונתם באל על דעות כאלו הם אנשים שחותרים אל האמת? (לא). האם אנשים שלא חותרים אל האמת יכולים לזכות בהיווכחות בחיים? (לא). יש הרבה אנשים שלא ברור להם כלל מה המשמעות של היווכחות בחיים. הם חושבים שאדם משיג היווכחות בחיים על ידי כך שהוא בסך הכול משקיע מעט מאמץ, מבצע כמה חובות, משנה כמה הרגלים רעים ותכונות בעייתיות, נוהג כפי שאומרים לו, ומתמסר מעט. הם רואים את ההיווכחות בחיים באופן פשטני מדי. על ידי אמונה באל בדרך הזאת, האם הם יחוללו תמורה בצביון החיים שלהם? (לא, הם בסך הכול משנים את עצמם מן החוץ, התמצית שלהם לא השתנתה). אתם השתניתם מעט כעת, אבל האם יש שינויים בהתנהגותכם החיצונית, או שיש כמה שינויים בצביון החיים שלכם? האם מצאתם דרך להיחלץ מהדעות השגויות שלכם ביחס להיווכחות בחיים, והתחלתם לזכות בהיווכחות בחיים? האם אתם מסוגלים להעריך אילו חלקים שלכם השתנו, ואילו חלקים שלכם לא השתנו? אילו ניתנה לך חובה לבצע ובמקור לא היית מסוגל להתמסר, עד כמה אתה מסוגל להתמסר כעת? למשל, אתה אח, ואילו ביקשו ממך להכין ארוחות ולהדיח את הכלים עבור האחים והאחיות האחרים מדי יום, האם היית מתמסר? (אני חושב שכן). אולי יכולת להתמסר בטווח הקצר, אבל אילו ביקשו ממך לבצע את החובה הזאת בטווח הארוך, האם היית מתמסר? (הייתי מתמסר מדי פעם, אך עם חלוף הזמן יתכן שלא הייתי מסוגל). משמעות הדבר היא שלא התמסרת. מה גורם לאנשים לא להתמסר? (זה כיוון שלאנשים יש בליבם תפיסות מסורתיות. הם חושבים שגברים צריכים לעבוד מחוץ לבית ושנשים צריכות לטפל בעבודות הבית, שבישול הוא עבודה של אישה ושגבר מאבד מכבודו כשהוא מבשל. לכן לא קל להתמסר). זה נכון. כשמדובר בחלוקת העבודה, יש אפליה על רקע מיני. גברים חושבים: "אנחנו הגברים צריכים לצאת החוצה ולהתפרנס. דברים כמו בישול וכביסה צריכים להיעשות על ידי נשים. לא צריכים להכריח אותנו לעשות אותם". אך כעת אלו נסיבות מיוחדות, ומבקשים ממך לעשות את זה, אז מה אתה עושה? על אילו עכבות אתה צריך להתגבר לפני שתוכל להתמסר? זה לב העניין. אתה צריך להתגבר על האפליה על רקע מיני שיש בך. אין עבודה שאמורה להיעשות על ידי גברים, ואין עבודה שאמורה להיעשות על ידי נשים. אל תחלק את העבודה באופן כזה. חובתם של אנשים לבצע לא צריכה להיקבע על פי מינם. אתה יכול לחלק את העבודה באופן הזה אצלך בבית ובחיים היומיומיים שלך, אבל כעת הדבר נוגע לחובה שלך, אז כיצד עליך לפרש זאת? אתה צריך לקבל את החובה הזאת מן האל ולאמץ אותה, ולשנות את הדעות השגויות שיש לך בפנים. אתה צריך לומר: "זה נכון שאני גבר, אבל אני חבר בכנסיה ויציר בריאה בעיני האל. אעשה כל מה שהכנסייה תטיל עלי לעשות; דברים אינם מחולקים על פי מין". ראשית, עליך לוותר על הדעות השגויות שלך, ואז לקבל את חובתך. האם קבלת חובתך היא התמסרות אמיתית? (לא). בימים שלאחר מכן, אם מישהו יאמר שהאוכל שלך מלוח מדי, או שאין לו מספיק טעם, או יאמר שלא הכנת משהו היטב ושהוא לא רוצה לאכול אותו, או יאמר לך להכין משהו חדש, האם תהיה מסוגל לקבל את זה? באותה נקודה, אתה תרגיש לא בנוח, ואתה תחשוב: "אני גבר שמכבד את עצמו, וכבר השפלתי את עצמי למדרגה של הכנת ארוחות לכל האחים והאחיות האלו, ועם זאת הם עדיין מצביעים על כל הבעיות הללו. לא נשארה לי שום גאווה בכלל". בנקודה הזאת, אתה לא רוצה להתמסר, נכון? (לא). זה קושי. כל אימת שאתה לא יכול להתמסר, הדבר נגרם על ידי צביון מושחת שמגלה את עצמו וגורם צרות, וגורם לכך שלא תהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. בנקודה הזאת, ליבך יהיה חלוק – המחשבות שלך שולטות בך וגורמות לך לחשוב שאיבדת כבוד, ואתה נרגז בפנים. מה אתה צריך לעשות בנקודה הזאת? (לחפש את האמת). כיצד מחפשים את האמת? עליך להתפלל: "אלוהים, בלי קשר למה שאנשים אחרים מבקשים ממני, אתייחס לכך כחובתי. לא חשוב את מי אני משרת למראית עין או עבור מי אני עושה דברים, אקבל את הכול מן האל. זאת חובתי ועלי להתמסר; אני לא זקוק לכבוד שלי. בבית האל, חובות אינן מחולקות לחובות ברמה גבוהה ולחובות ברמה נמוכה, למעמד גבוה ולמעמד נמוך, לחובות לגברים, חובות לנשים, חובות לקשישים וחובות לצעירים. יש רק חובות שמבוצעות היטב וחובות שאינן מבוצעות היטב, אלו שמבוצעות בנאמנות, ואלו שאינן מבוצעות בנאמנות". לאחר שוויתרת על כבודך, על מעמדך, על עמדתך, על הכבוד העצמי שלך, האם הרפית מעצמך לחלוטין? (לא). עדיין תהיה לך תגובה. לפעמים, אנשים ינהגו בך בחוסר כבוד, יחשבו שאתה טיפש, יתייחסו אליך כאל אדם נחות ויאמרו: "גבר ששמח בכך שהוא מבשל לא יגיע לשום דבר! לעולם לא הייתי עושה את זה". הם יוליכו אותך בכיוון הלא נכון, יטביעו בך רעיונות ותפיסות לא נכונות וישפיעו על היישום בפועל שלך. הם רואים דברים חיוביים כגון זה שאתה מייחס חשיבות להיווכחות בחיים, להיותך אדם רגיל ולהיותך נאמן לחובתך כצורה של השפלה, ולכן הם מתייחסים אליך כאל אדם נחות ושופטים אותך. אם לא תוכל לעמוד בכך, תשקע מיד בשליליות ותחשוב שהחובה הזאת תמיד גורמת לך לאבד מכבודך מול אחרים, ושהיא גורמת לאנשים להתייחס אליך כאל אדם נחות ולחלק לך פקודות. ואז לא תתמסר שוב, נכון? כשאף אחד לא מתייחס אליך כאל אדם נחות או שופט אותך, אתה חושב שאתה כבר מסוגל להתמסר, שכבר יש לך היווכחות בחיים, שיש לך מידה של מציאות-אמת, וקצת שיעור קומה. האם צורת המחשבה הזאת נכונה? אם כך, מדוע, כשמישהו שופט אותך ושיעור הקומה שלך מאותגר, אתה הופך שלילי וחושב: "כמה זמן אני עוד צריך להמשיך לבשל לפני שזה ייגמר? האדם הזה תמיד מביט עליי בזלזול. זה לא צודק שהוא יביט עליי בזלזול, ואני לא יכול לקבל את זה!"? שוב צצו צרות. כשאתה לא יכול לקבל את זה, האם אתה גם מתלונן באותו זמן ואומר: "כיצד יכול היה המנהיג לתת לי חובה כזאת? מדוע הוא בחר בי במיוחד במקום לבחור במישהו אחר? האם נראה שקל להתנהג אלי בבריונות? אנשים מתנהגים אלי בבריונות, המנהיג לא רואה אותי בעין יפה, והאל לא מגן עלי"? הצביון המרדני שלך שוב הרים את ראשו. מה הבעיה כאן? האם יתכן ששיעור הקומה שלך קטן מדי? אינך יכול אפילו לעמוד בעלבון הקטן הזה, והוא גורם לך להפוך לשלילי ולהתלונן. האם זו המשמעות של אחיזה במציאויות-אמת? אין לך שום מציאויות-אמת. יש שיטה פשוטה מאוד כדי לפתור את הבעיה הזאת: בליבך, עליך לחשוב "בלי קשר למי מביט עלי בזלזול או מביט בי בבוז, עלי לבצע את חובתי. אני לא יכול לנטוש את מה שהאל הטיל עלי, אני לא עושה את זה עבור אנשים אחרים, ואני גם לא עושה את זה כדי שאחרים יעריכו אותי – איזו תועלת יש בכך שאנשים יעריכו אותי? עלי למלא את חובתי כדי לרָצות את האל". כך עליך לחשוב בליבך. כעת כשאתה מבשל, האם אינך מרגיש בטוח בעצמך? אם-כן, האם הבעיה נפתרה? למעשה, היא לא נפתרה לחלוטין. בסופו של דבר, אתה במצב מתמיד של עימות, אתה כל הזמן נופל לחולשה ולשליליות ואז מושך את עצמך בחזרה למעלה; אתה עובר התאמה כל העת. בחנת כל מצב, ואתה לא מוכן לחיות תמיד בצורה כל כך תובענית. אתה לא רוצה שהקשיים האלו יעיקו עליך תמיד, יפריע לך או יגבילו אותך. אתה רוצה להשלים את חובתך בקלות ובפשטות. אז איך משיגים את זה? אתה חייב לחפש את האמת ללא הרף, לדבוק כל העת במה שאתה מאמין בו, וליישם בפועל על פי דברי האל זה תמיד הדבר הנכון לעשות. אתה אומר: "אף אחד לא יכול להפריע לי. זאת חובתי; זה מה שהאל הטיל עלי; זאת האחריות וההתחייבות שלי. בלי קשר למי לועג לי, למי עושה לי גזלייטינג, או מפתה אותי, זה לשווא. לכבודי הוא להיות מסוגל לבצע את חובתי, ואם אני יכול להתמודד איתה, כל התהילה היא לאל. אם אני לא יכול להתמודד איתה, הרי שביישתי את עצמי. כל מי שעושה ממני בדיחה ומזלזל בחובה הזאת הוא אדם שלא חותר אל האמת". האם אין זאת עובדה? (כן). זאת עובדה. כשאיוב הועמד בניסיון, השטן הפריע לו ופיתה אותו, אך האם איוב הטיל ספק? (לא). כי האמת, דברי האל ודרכו של האל היו בליבו. כשאתה ניצב בפני נסיבות וניסיונות, היכולת שלך לדבוק באמת ולדבוק במה שהאל הטיל עליך, תלויה במידה שבה אתה יודע, מבין ומקבל את האמת. יש אנשים שתמיד מפקפקים באמת, ולא יכולים להגיע למקום של ודאות ביחס אליה, או שביחס לחובה שלהם, הם אף-פעם לא בטוחים כיצד הם אמורים לעשות משהו, והאם זאת הדרך הנכונה לעשות זאת. הם לעולם לא מסוגלים לדבוק בדברים שהם נכונים; תמיד מפריעים להם אנשים, אירועים ודברים מסוימים, וכשאנשים רעים, שדים, או שטנים נצמדים אליהם ואומרים דברים שמפתים אותם או מפריעים להם, הם נעשים חלשים והולכים שולל. האם אין זה אומר שהם קטנים מבחינת שיעור הקומה שלהם? (כן). האם שיעור קומה קטן הוא דבר קל לתיקון? בתאוריה, כן. זה תלוי האם אתה יכול להיות בטוח שהדרך שאתה נמצא בה מובלת על ידי האל. כשאתה מבצע את חובתך, אתה צריך ליישם את האמת בפועל ולקבל את מה שהאל הטיל עליך. זה מכריע. הדבר היחיד לחשוש מפניו הוא שבליבך יש לך ראייה מוטה של חובתך, ושאתה חושב שהחובה שלך גורמת לך לאבד מכבודך וששום דבר לא יצא ממך. כשיש לך דעות מוטות ובנוסף לכך אחרים מפריעים לך, העניין נעשה עוד יותר בעייתי. כשליבך נתון כולו בסערה אתה לא יכול לבצע את חובתך היטב. כשאיוב הועמד בניסיון, היו סביבו אנשים רבים שהפריעו לו. מה אמרה אשתו? ("בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת" (איוב ב' 9).) בכך היא התכוונה: "אל תאמין. אם מה שהאמנת בו היה אכן האל, מדוע קורים לך הדברים האלו?" מה אמר איוב? ("כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי" (איוב ב' 10).) איוב הוקיע את אשתו, כי הוא כבר היה בטוח שהאל הוא האל האמיתי, שהאל עשה את זה, שהייתה זאת ריבונותו, ושהיה זה מעשה ידיו של האל. איוב היה כל כך בטוח, ואם כך, מדוע כשאנשים היום מבינים את האמת, הם לא מסוגלים לדבוק בדרך האמיתית ולשאת עדות? זה כיוון שליבם של האנשים מוכתם מדי; לא רק שהם לא מבינים את האמת, אלא שהם לא אנשים שאוהבים את האמת או מחפשים את האמת. לכן, בלי קשר לכמות הדברים והדוקטרינות שעליהם אנשים מדברים, או לכמה סיסמאות מהדהדות הם יכולים לפלוט, בסופו של דבר הם לא יכולים לשאת עדות. ברגע שמישהו בכנסייה אומר משהו מעט שונה, או שמישהו אומר דברים שמפריעים או מוליכים שולל או שמוקיעים או משפילים, הם חושבים שלועגים להם ומשפילים אותם, והם הרוסים לגמרי. אם אנשים באים לידי ביטוי באופן הזה, אם הם בקונפליקט מתמיד בתוכם, וכל העת מתאימים את דעותיהם, אך בה בעת הם גם מקבלים כל העת את ריבונות האל וסידוריו, וממשיכים להבין את האמת, ונכנסים בהדרגה להיבטים שונים של האמת, נכנסים לכל האמיתות, ובסופו של דבר מסוגלים שלא יפריעו להם, לא להיות מושפעים ולא להישלט על ידי שום סוג של אדם, אירוע ודבר, ומאמינים בתוקף שעקרונות האמת שהם מיישמים בפועל הם נכונים, הרי שהם חוללו שינוי בצביון שלהם.

בעת הזאת, כשאתם מבצעים את חובותיכם, האם אתם עדיין יכולים להיות מוגבלים על ידי כל סוג של אדם, אירוע ודבר? האם אתם מסוגלים לדבוק באמת ולעשות דברים לפי העקרונות? (לא). אם כך, אילו קשיים יש לכם בדרך כלל? (לפעמים, כשאני רואה שאנשים אחרים עושים דברים שפוגעים באינטרסים של בית האל, אני מצביע על כך, אבל כשאני רואה שהם לא מקבלים את זה, או שיש להם גישה לא טובה, אני חושש לגרום לוויכוח, אז אני מתפשר). האם להתפשר זה דבר נכון או לא נכון לעשות? (זה דבר לא נכון, אבל אני חושש שאם אתעקש על העניין, יפרוץ ויכוח ויפר את השלווה ואנשים לא יתרשמו ממני לטובה). אם אתם רוצים להימנע מוויכוחים, האם פשרה היא הדרך היחידה? באילו מצבים אתם יכולים להתפשר? אם הדבר נוגע לעניינים קטנים, כמו לאינטרס האישי שלכם או לגאווה שלכם, הרי שאין כל צורך להתווכח על העניין. אתם יכולים לבחור להיות סובלניים או להתפשר. אבל בעניינים שעשויים להשפיע על עבודת הכנסייה ולהזיק לאינטרסים של בית האל, עליכם לדבוק בעקרונות. אם לא תקיימו את ההוראה הזאת, אתם לא נאמנים לאל. אם תבחרו להתפשר ולנטוש את עקרונות האמת כדי להציל את כבודכם או לשמר את היחסים הבין-אישיים שלכם, האם אין זאת התנהגות אנוכית ושפלה מצדכם? האם אין זה סימן שאינכם מגלים אחריות כלפי החובה שלכם ושאתם לא נאמנים לאל? (אכן). אם כך, אם מגיע רגע במהלך החובה שלכם שבו כולם נתונים באי-הסכמה, כיצד עליכם ליישם בפועל? האם להתווכח על כך בכל כוחכם יפתור את הבעיה? (לא). אם כך, כיצד עליכם לפתור את הבעיה? במצב הזה, אדם שמבין את האמת צריך לקדם את פתרון הסוגייה, ראשית על ידי הנחתה על השולחן ומתן אפשרות לשני הצדדים לומר את שלהם. לאחר מכן, כולם צריכים לחפש את האמת ביחד, ולאחר שיתפללו לאל, יש להציג את האמת הרלוונטית בדברי האל כדי לשתף עליה. לאחר שהם ישתפו על עקרונות האמת וישיגו בהירות, שני הצדדים יהיו מסוגלים להתמסר. עליהם ללמוד להתמסר לאמת. אם רוב האנשים מסוגלים להתמסר לאמת, אבל יש אחדים שאינם מתמסרים לאמת, או שאי-אפשר לגרום להם לראות את הדברים באופן הגיוני, הרי שהם אנשים שלא מקבלים את האמת, והטבע שלהם הוא טבע של אנשים רעים, ואנשיו הנבחרים של האל יבחינו בהם בקלות. זאת הדרך הטובה ביותר לפתור את סוגיית הוויכוחים בכנסייה. השימוש באמת כדי לפתור בעיות הוא עיקרון חשוב, ואי-אפשר לעשות פשרות שלא לפי העקרונות. אם אתם מסוגלים להקריב את האינטרסים של בית האל כדי לשמר את היחסים האישיים שלכם, את הגאווה והאינטרס האישי, הרי שאתם מתפשרים עם השטן. זה נוגד את העקרונות, וזה חוסר נאמנות לאל. אם כל אדם נלחם כדי לשמור על כבודו ושם את הדגש על סיבותיו שלו, האם זאת גישה של חיפוש האמת? האם זאת גישה שצריכה להיות לך בביצוע חובתך? (לא). כדי שאדם ישיג נאמנות בחובתו, עליו לא ללחום למען שמו הטוב או האינטרס האישי שלו, עליו לתת לאל להיות בעל הסמכות, ולתת לאמת לשלוט בו, האינטרסים של בית האל ניצבים במקום הראשון, ועבודה אפקטיבית היא הניצבת במקום הראשון. האם אין העיקרון הזה נכון? (כן). אם כולכם תהיהו מסוגלים לדבוק בעיקרון הזה, על מה נותר להתווכח עם אנשים? לא יהיו שום ויכוחים. אלו שתמיד מגינים על האינטרסים שלהם ולא מיישמים את האמת בפועל כלל אינם אנשים טובים, ואלו שתמיד מוכרים את האינטרסים של בית האל כדי לשאת חן בעיני אחרים, גרועים עוד יותר. כל האנשים האלו הם חסרי אמונה, ואנשים שבוגדים באל. אם אדם נכנס לעימותים ומתווכח עם אחרים כדי להגן על האינטרסים של בית האל ועל האפקטיביות של עבודת הכנסייה, והגישה שלו מעט לא מתפשרת, האם תאמרו שזאת בעיה? (לא). כי כוונתו נכונה; הדבר נועד להגן על האינטרסים של בית האל. זה אדם שניצב לצד האל ודבק בעקרונות האמת, אדם שהאל מתענג בו. להיות בעל גישה חזקה ונחושה בהגנה על האינטרסים של בית האל הוא סימן לעמדה נחושה ולדבקות בעקרונות, והאל מאשר זאת. הרבה אנשים עלולים להרגיש שיש בעיה עם הגישה הזאת, אבל אין זו בעיה גדולה; היא לא קשורה לגילוי של צביון מושחת. זכרו, הדבקות בעקרונות האמת הוא הדבר החשוב ביותר.

ההיווכחות בחיים היא הדבר המכריע ביותר. לְמה קשורה היווכחות בחיים, בראש ובראשונה? (לחתירה אל האמת). זה נכון. היא קשורה בראש ובראשונה לחתירה אל האמת. רק לאנשים שחותרים אל האמת יש היווכחות בחיים. אם אנשים רוצים שתהיה להם היווכחות בחיים, הרי שהדבר נוגע ליישום האמת בפועל. כיצד אנו אמורים להבחין האם אדם חותר אל האמת? האם אתם יודעים? הסוג הראשון שדיברתי עליו הוא אנשים שאין להם הבנה רוחנית. מה התמצית של אנשים שאין להם הבנה רוחנית? (לאחר שהם קוראים את דברי האל שחושפים את הצביונות המושחתים של אנשים, הם לא מסוגלים לקשור בין דברי האל והמצבים והגילויים שלהם עצמם; הם חושבים שהאל מדבר על אנשים אחרים). העניין הוא בעיקר בכך שהם לא מסוגלים להשוות את עצמם עם דברי האל, אבל האם הם יודעים את זה? (לא). אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא מסוגלים להבין את הדברים האלו. הלב שלהם עדיין שמח ומרוצה; הם חושבים שהם מבינים רבים מדברי האל, אך למעשה, מבחינתם כל דבר מדברי האל הוא בסך הכול תקנה. הם חושבים: "אם האל יגרום לי לעשות משהו, אני אעשה אותו. אם הוא יגרום לי לזנוח משהו, אזנח אותו; אם הוא יגרום לי להשקיע מעצמי, הרי שאעשה זאת. על ידי התמסרות לאל באופן הזה, אני זוכה בישועה". לאחר שהם מאמינים באופן הזה במשך שנים אחדות, הם חושבים שיש להם הון, בדיוק כפי שאמר פאולוס: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ב' ד' 7-8). לא משנה כיצד תנסחו זאת, לפאולוס חסרה הבנה רוחנית. זה חבל מאוד. זה כבר בעייתי שלא הייתה לו הבנה רוחנית, אך בנוסף לכך, הוא לא חתר אל האמת. הוא התייחס לכל הדוקטרינה שלו, לסיסמאות, לדמיונות, לתפיסות, לידע ולפילוסופיות שלו כאילו היו האמת, והוא השתמש בהם כיסוד להרחיב ממנו את הפעילויות שלו. כתוצאה מכך, בלי קשר למה שהוא עשה, הוא לא הביא לידי ביטוי את מציאויות-האמת, ובלי קשר למה שהוא עשה, הדבר לא תאם את כוונות האל. הבעיה שלו הייתה חמורה! בכל מה שקשור להיעדר הבנה רוחנית, פאולוס עולה על כולם, הלא כן? (כן). האם אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא אוהבים את האמת? בהחלט לא, כי אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא מסוגלים לתפוס את האמת, ואם הם לא תופסים את האמת, אין שום אפשרות שהם יהיו מסוגלים לאהוב את האמת. איך אנשים שאין להם הבנה רוחנית באים לידי ביטוי? הביטוי העיקרי הוא שבלי קשר לאופן שבו אנשים משתפים איתם על דברי האל, הם עדיין לא מבינים, ובלי קשר לבהירות שבה אנשים משתפים איתם על האמת, הם עדיין לא מסוגלים לתפוס אותה. זה קשור קשר ישיר לכך שהם באיכות נמוכה מדי. האם אנשים שאין להם הבנה רוחנית יכולים לחתור אל האמת? הם לא יוכלו אפילו אם ירצו. אנשים שאין להם הבנה רוחנית לא יכולים להבין על מה מדבר האל, הם לא יודעים אילו מצבים האל חושף, והם לא מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם. הם מתייחסים לכל דברי האל כאל תקנות, משפטים, סיסמאות ודוקטרינה, ולעולם אינם יודעים שדברי האל הם האמת. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שהאיכות שלהם נמוכה מדי, אין להם שום יכולת הבנה בכלל, והם מגלים חוסר הבנה רוחנית.

הסוג השני הוא אנשים שיש להם הבנה רוחנית. אנשים שיש להם הבנה רוחנית מסוגלים להבין את האמת, לערוך השוואות עם עצמם כשהם אוכלים ושותים את דברי האל, ולהבין מה חושפים דברי האל, אילו אמיתות יש בדברי האל, ומה האל דורש. האם היכולת להבין שקולה לכך שיש לאדם כניסה? (לא). אם כך, כשאני אומר שהם מסוגלים להבין, למה נוגע הדבר? למה הוא מתייחס? (הם מסוגלים לערוך השוואות בין דברי האל לבין עצמם). היכולת לערוך השוואות עם עצמם היא חלק מהעניין. הם מודים בצביונות המושחתים של האדם ובכל סוג של מצב שהאל חושף. אם כך, האם הם מסוגלים לדעת מה האל דורש? הם אמורים לדעת במידה מסוימת – לדעת מה הדרישות של האל, לדעת על אילו עקרונות מדובר בדברי האל, ומה הן כוונותיו. הדברים האלו ברורים להם והם מבינים אותם; לכן הם נקראים אנשים שיש להם הבנה רוחנית. כשאנשים שיש להם הבנה רוחנית אוכלים ושותים את דברי האל, הם מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם, להבין למה מתייחסים דברי האל ומה הן דרישותיו. הדבר מראה שלסוג זה של אנשים יש האיכות והיכולת להבין את האמת. אם כך, האם העובדה שהם בעלי איכות ויכולת כאלו משמעה בהכרח שיש להם היווכחות בחיים? (לא). יש מספר תרחישים. יש אנשים שיכולים להבין את דברי האל, ויש להם האיכות והיכולת להבין את דבריו, אבל הם מעולם לא ערכו השוואות עם עצמם. הם פשוט עורכים השוואות בין דברי האל ואנשים אחרים, מחפשים פגמים באנשים אחרים, מציבים בפניהם את פגמיהם, נטפלים למצבים שלהם, ומנסים לקרוא את מחשבותיהם, כאילו הם גלאים. כשאין להם משהו אחר לעשות, הם מהרהרים על מה אנשים אחרים חושבים, מנסים לגלות מה אנשים חושבים בליבם, מה היא כוונתם, מה מטרתם, מה המניע שלהם, למה הם מקווים, ואילו צביונות מושחתים הם מגלים בשעה שהם עושים דברים. מה מטרתם בגילוי הדברים האלו? לערוך השוואות בין דברי האל ואנשים אחרים, ואז לפתור את בעיותיהם. למשל, הסביבה שבה חי "מר סמית'", כיצד נראה הרקע המשפחתי שלו, כמה שנים הוא מאמין באל, אילו בעיות יש לו בדרך כלל, אילו חולשות יש לו כשהוא חותר לביצוע טרנספורמציה של הצביון שלו, אילו קשיים יש לו לעתים קרובות כשדברים קורים, באילו מצבים הוא הופך בקלות לשלילי, עד כמה הוא מבצע היטב את חובתו, כיצד הוא ניגש לדברי האל, והאם החיים הרוחניים שלו רגילים – יש להם מושג ברור על הדברים האלו. הם פיקחים מאוד, אך למרבה הצער הם לא מפעילים את פיקחותם במקומות הנכונים. הם פותרים בעיות של אנשים אחרים, אבל לא מיישמים בפועל את האמת בעצמם. אדם מהסוג הזה הוא לרוב מנהיג או עובד, או מישהו עם מידה של אחריות. האם שיטת החתירה אל האמת של אדם מהסוג הזה בעייתית? (כן). שיטת החתירה הזאת אל האמת בעייתית, ובאורח חמור. כמה חמור? עלינו לשתף על כך. לאדם מהסוג הזה יש הבנה רוחנית, הוא מסוגל להבין את דברי האל, והוא יודע כיצד לערוך השוואות עם דברי האל, אך הוא מעולם לא ערך השוואות בין דברי האל ובינו עצמו; במקום זאת הוא עורך השוואות בין דברי האל ובין אנשים אחרים. מה היא מטרתו בעריכת השוואות עם אנשים אחרים? (להתפאר). אכן כך. הוא מתפאר כדי לספק את רצונותיו ואת שאיפותיו, ולגרום למעמד שלו להיות בטוח יותר, וכדי לשפר את יכולתו ללכוד את ליבם של אנשים. העובדה שהוא היה יכול לעשות זאת קשורה לטבע שלו, וקשורה ישירות למה שהוא חותר אליו כשהוא מאמין באל. אילו שפטנו על פי העובדה שהוא משקיע את כל ליבו בדברים ושהוא ממלא את תפקידו במלואו, ועל פי העובדה שהוא מסוגל לתפוס טוב מאוד את המצבים השונים שיש לאנשים אחרים, האם נוכל לומר שזה אדם שחותר אל האמת? לא בהכרח. אם כך, כיצד לומר אם אדם מסוים הוא מישהו שחותר אל האמת? אם הוא אחראי במיוחד כשמדובר בהיווכחות בחיים של אחים ואחיות, משקיע בדברים מאמץ ועבודה רבים, עושה את עבודתו טוב מאוד, מחפש לעתים קרובות את האמת ביחס לכל סוג של מצב שיש לאחים ולאחיות, ואז פותר את הבעיה, על ידי כך שהוא מסוגל לבצע את חובתו באופן כזה, האם הוא מנהיג מתאים? אם נשפוט על פי הביטויים והחשיפות שלו, האם אפשר להיות בטוחים שהוא מישהו שחותר אל האמת? (לא בהכרח). מדוע? (הוא מסוגל לפתור בעיות של אנשים אחרים, אבל מעולם לא ערך השוואות בין דברי האל ובינו עצמו). אם הוא מעולם לא פתר את הבעיות שלו עצמו, אזי איך הוא פותר בעיות של אנשים אחרים? (הוא מסתמך על מילים ודוקטרינות כדי לפתור אותן). הוא מבין מילים ודוקטרינות אחדות, יש לו קצת שכל, יש לו זיכרון טוב, הוא מגיב מהר לדברים, וברגע שהוא שומע דרשה, הוא מסוגל מיד ללכת ולהתפאר בה בפני אחרים. אם נשפוט על פי הדברים האלו, האם יש לו כניסה? (לא). לפתור קשיים של אנשים אחרים אבל לעולם לא לפתור את הקשיים שלך עצמך אינו ביטוי של חתירה אל האמת. הוא בסך הכול משתמש בדוקטרינה ובדברי האל, או בכל מיני טקטיקות ושיטות, כדי לשדל ולשכנע אנשים אחרים; הוא משתמש במלים ובדוקטרינות שהוא מבין, או מחקה ומעתיק מילים של ניסיון חיים כדי לעזור לאנשים להיחלץ מקושי. הוא משתמש בשיטות האלו כדי לפתור את הקשיים של אנשים אחרים במקום להשתמש במה שהוא עבר באופן אישי ובחוויות הממשיות שלו כדי לפתור אותן. הדבר מוכיח שהאדם הזה הוא לא מישהו שחותר אל האמת. מה הוא מספק לאנשים אחרים? (דוקטרינה). מדוע אנחנו אומרים שזאת דוקטרינה? כי היא לא באה מההתנסויות שלו עצמו, זה לא משהו שהוא חווה באורח ממשי, וזאת לא ההבנה האמיתית שלו. במה הוא בעצם משקה את האחרים? דוקטרינה, משפטים ומלים שמשכנעות ומנחמות אנשים. הוא גם משתמש בשיטוח, טקטיקות וקצת שכל, ולא חשוב מה, הוא חושב שלענות לשאלות אל אנשים זה לפתור בעיות, ושזה נקרא לעשות עבודה. אם נשפוט על פי הביטויים שלו, על פי הדברים שהוא מספק לאחרים, האופן שבו הוא עובד, והנתיב שהוא הולך בו, האם האדם הזה הוא מישהו שחותר אל האמת? (לא). הוא לא אדם שחותר אל האמת. האם עשיית שימוש באמת כדי לפתור בעיות כשלאדם עצמו אין כניסה, אינה מראה על מידה של חוסר כנות? (כן). זה חסר כנות; זה צבוע, וזה מוליך אחרים שולל. אם כך, האם אנשים כאלו יכולים לבצע את חובותיהם היטב? (לא). מדוע לא? כי הם לא חותרים אל האמת, ויש קשר ישיר בין ביצוע טוב של חובתך והבנת האמת. למשל, אדם צריך להבין את האמת כדי להשקות את הכנסייה; אדם צריך להבין את האמת כדי לפתור בעיות; אדם צריך גם להבין את האמת כדי להתמודד עם בעיות; הבנת האמת נחוצה עוד יותר כדי שתהיה לך הבחנה ביחס לאנשים. כל היבט של עבודת הכנסייה קשור לאמת; אם אדם אינו מבין את האמת, הוא לא יוכל לעשות היטב את עבודתה המהותית של הכנסייה, ויעשה עבודה סבירה בלבד במשימות כלליות. לכן, אם מנהיג אינו חותר אל האמת, בלי קשר לכמה הוא עסוק, כמה עבודת רגליים הוא עושה, כמה הוא סובל, הוא לא יעשה עבודה טובה ולא יהיה מסוגל להשלים את חובתו במלוא היקפה ובכל מידת האחריות הכרוכה בה. כשהוא עובד, הוא מתרוצץ ממקום למקום ללא סיבה, רואה היכן יש בעיות ומתקן אותן בצורה פשטנית. כשלמישהו יש איזה קושי, הוא משתף מעט דוקטרינה, וכשמישהו שלילי וחלש, הוא מעודד אותו ודוחק בו; אלו הדברים שהוא עושה. הוא חושב שאם הוא משגיח על האנשים שהוא מנהיג, כל עוד כולם עסוקים ולא בטלים ממעש, הוא עושה את עבודתו היטב, ושאם הוא יכול להסתובב בכל מקום ולפקח על העבודה ולנהל אותה, ואף אחד לא מדווח עליו או חושף אותו, והוא מסוגל להטיף ולדבר בכל מקום שהוא הולך אליו, ולדאוג לכך שהכול יתנהל חלק בלי הפרעות, הרי שהוא משלים את חובתו ואת האחריות שלו. זאת עשיית העבודה ממקום של מעמד, לא תוך שימוש באמת כדי לפתור בעיות במובן המעשי. הוא מייחס חשיבות לעשיית העבודה, ובעוד הוא מייחס חשיבות לעבודה, יתכן שהוא לא עושה דבר לטובת המעמד שלו – כל שהוא עושה אינו אלא שימוש ממוקד בדוקטרינה ובסיסמאות כדי לדחוק באדם כזה או לעודד אדם אחר, תוך שהוא מעסיק את עצמו באורח מרוכז בעבודה הזאת. הוא חושב שכל עוד הוא לא בטל ממעש, זה בסדר. הדבר הראשון הוא, שהוא לא יכול להתבטל, השני הוא שהוא חייב להיות עמלני מאוד, והשלישי הוא שהוא חייב להיות מסוגל לעמוד בסבל. הוא מתרוצץ כל היום – אם יש בעיה באיזשהו מקום חייבים לתקן אותה מוקדם ככל האפשר, והוא תמיד חייב לשאול סביבו האם למישהו יש איזושהי בעיה. הוא חושב שלעשות כן משמעו לחתור אל האמת. למעשה, האם הביטויים האלו משמעותם בהכרח שהוא חותר אל האמת? האם זה אומר בהכרח שיש לו היווכחות בחיים? זה עדיין עניין שיש לברר. זה הביטוי הראשון של אנשים שיש להם הבנה רוחנית אבל לא חותרים אל האמת.

הביטוי השני של אנשים שיש להם הבנה רוחנית אבל לא חותרים אל האמת היא יכולתם להבין את דברי האל, להבין את הצד המעשי של מה שדבריו אומרים ולהיות מסוגלים לערוך השוואות בין דברי האל ובין עצמם, אבל בלי שהם מיישמים זאת בפועל אי-פעם. אדם מהסוג הזה לא עושה דברים על פי דברי האל, או על פי עקרונות האמת, והוא גם לא מרסן את עצמו. כשמשהו קורה, הוא פשוט רוצה לגרום לאנשים להתמסר אליו ולהקשיב לו, אבל הוא עצמו לא רוצה להתמסר לאמת. הוא מתייחס ליישום האמת בפועל ולהתמסרות לאמת כאל אחריות של אנשים אחרים, ככורח וחובה, וכמשהו שאנשים אחרים צריכים לעשות. הוא מתייחס לעצמו כאילו הוא נבדל. לא משנה כמה הוא מבין, או כמה מדברי האל הוא יכול לקשור לעצמו, הוא חושב שכל מה שהאל אומר מופנה לאנשים אחרים ולא קשור אליו כלל. אם כך, מה הוא עושה? גם הוא עסוק מאוד. הוא הולך לכנסייה ורואה למי יש ביקורת עליו, ומציין זאת לעצמו. ואז, הוא מאמץ את מוחו כדי לחשוב על דרכים "לתקן" את זה. הוא אומר: "בואו ניפתח ונשתף. מה שאתה חושב בפנים, כל דעה שהיא שיש לך ביחס אלי, פשוט ספר לי ואני אעשה את המיטב כדי להשתנות ולעשות את הדברים אחרת". מה היא מטרתו בכך שהוא ישתנה? לגרום לאנשים לחבב אותו. חוץ מזה, הוא רואה למי יש ביקורת עליו, ומי לא מתמסר לו, ואז הוא מוצא קטעים רלוונטיים מדברי האל כדי "לתקן" את זה. הוא אומר: "האל הוא האדון כשבית האל בוחר מנהיגים ועובדים. בבית האל, האמת היא הסמכות. כל מי שהאחים והאחיות בוחרים בו כמנהיג, זה מה שהאל רצה, ואתם צריכים להתמסר לכך. אתה לא מתמסר לי, אלא להדרכה של רוח הקודש, ולאמת. אם לא תתמסר, תיענש!" לאחר שהם מקשיבים, אנשים מסוימים יודעים שהמנהיג אינו מפרש נכון את דברי האל, ומעוות את העובדות כדי להוליך אנשים שולל, והם לא מקשיבים. כשהמנהיג רואה שהאנשים האלו לא בדיוק מתמסרים לו, הוא חושב: "אתה מסרב להתמסר לי, נכון? יש לי דרכים אחרות לטפל בך. אני הולך להסיר את הכפפות". המנהיג אומר לאנשים שלא מתמסרים לו: "האם סיימת את המשימה שנתתי לך?" והאנשים אומרים: "נותר רק קצת לעשות לפני שהיא תושלם. זה לא יגרום לשום עיכובים". המנהיג אומר: "איך אם נותר קצת זה לא עיכוב? בעיני האל, קצת זה הרבה. זה ביטוי של חוסר נאמנות. אתה קורא לזה ביצוע של חובתך?" למעשה, האם זה באמת מה שהמנהיג רוצה לומר? איזו מטרה יש לו בליבו? הוא רוצה לאלץ את האנשים האחרים להתמסר, להביס אותם ולהוריד אותם מדרגה אחת בסולם, אבל הוא לא יכול לומר זאת באורח מפורש. אילו אמר זאת, האחים והאחיות היו קולטים את כוונתו וחושפים אותו, כך שעליו למצוא סיבה ראויה ותירוץ כדי לעשות דברים; הוא חייב לדכא אנשים באופן "מכובד וסביר", כך שלאחר שהוא מדכא אנשים הדבר לא יהיה גלוי לאחרים, יגרום לאנשים האמורים לציית וישיג את מטרתו של המנהיג לחזק את עמדתו ולבצר את מעמדו. איזה צביון זה? (הוא חתרן וערמומי). הוא חתרן, ערמומי, ארסי ועושה דברים לטובת מעמדו. הוא לא שם לב לדברים שלא נוגעים למעמד, ואינו משקיע את ליבו בהם, אך כשמדובר בדברים שמשפיעים על התהילה, הרווח, המעמד, הגאווה והעמדה שלו בכנסייה, הוא נצמד לדברים האלו ואינו מרפה מהם, ומתחיל להיות רציני. כשהוא משתף על האמת בכינוסים השגרתיים שלהם, הוא לפעמים ידע את עצמו, יערוך השוואות בין דברי האל ובין עצמו ויחשוף את הצביון המושחת שלו עצמו, אבל יש מטרה מאחורי זה, יש כוונה: הכול נועד לגרום לאחרים להעריץ אותו, לקנא בו, לסגוד לו, כדי לבצר את מעמדו. יש לו שאיפות ומטרה. אם זה לא לטובת המעמד שלו, הוא לא אומר מילה; אם זה לא כדי לבצר את מעמדו, הוא לא עושה כלום – כל מה שהוא עושה זה לטובת מעמדו. הוא יעבוד בפרך לטובת המעמד שלו, אבל אם זה לטובת עבודת הכנסייה, כשהוא יגלה בעיות הוא לא יפתור אותן, כשאנשים אחרים ידווחו על בעיות הוא לא יתייחס אליהן, והוא לא ינקוף אצבע כדי לטפל בשום דבר; הוא רואה אנשים אחרים עסוקים בביצוע חובותיהם, אבל הוא לא עושה שום דבר בכלל. איזה מין אדם הוא זה? (אדם בזוי ונאלח שחי רק עבור תהילה, רווח ומעמד). האם מישהו שחי רק עבור מעמד הוא אדם שחותר אל האמת? האם הוא מסוגל לחתור את האמת? (לא). קשה לומר. אם יש לו מעט מודעות של תודעה, אם יש לו רגש אשמה, כבוד ואופי, והוא מסוגל לקבל את האמת לאחר שהוא חווה מידה של ייסורים ושיפוט, לאחר שהוא חווה גיזום, או לאחר שהוא עובר ניסוי וזיכוך, הרי שיתכן שהוא יכול להפוך את הדברים. יחד עם זאת, אם הוא אטום, קשה הבנה, עיקש ולא מקבל את האמת בכלל, הרי שבלי קשר לכמה הוא מבין, האם יש בכך תועלת כלשהי? (לא). בלי קשר לכמה הוא מבין, הדבר לא יוכל לשנות את ליבו. בלי קשר לכמה הוא נראה עסוק כלפי חוץ, כמה זמן הוא מבלה בהתרוצצות ברחובות, כמה הוא מקריב, על כמה הוא מוותר, ומשקיע מעצמו, האם סוג האנשים שתמיד יכולים רק לדבר ולפעול לטובת מעמד יכולים להיחשב אנשים שחותרים אל האמת? בשום פנים ואופן לא. עבור מעמד, אנשים ישלמו כל מחיר. עבור מעמד, הם יסבלו כל קושי. עבור מעמד, הם לא יירתעו משום דבר. הם מנסים למצוא לכלוך על אחרים, להפליל אותם ולהקשות עליהם, תוך שהם דורכים על אנשים אחרים. הם אפילו לא חוששים מסכנת העונש והגמול; הם פועלים למען מעמד ללא מחשבה על התוצאות. למה חותרים אנשים כאלו? (למעמד). היכן הדמיון לפאולוס? (החתירה אל הכתר). הם חותרים אל כתר הצדקה, הם חותרים למעמד, לתהילה ולרווח, הם מתייחסים לחתירה למעמד, לתהילה ולרווח כאל חתירה לגיטימית, במקום לחתור אל האמת. מה המאפיין העיקרי של אנשים כאלו? המאפיין העיקרי שלהם הוא שבכל מובן, הם פועלים למען מעמד, תהילה ורווח. אדם מהסוג הזה, שעושה דברים למעט תהילה, רווח ומעמד, הוא המיומן ביותר בהולכת שולל. כשאתה פוגש אותו לראשונה, אתה לא יכול לראות את מהותו. אתה רואה שהדוקטרינה שהוא מבטא נשמעת טובה, מה שהוא אומר נראה מעשי, העבודה שהוא מסדר מתאימה מאוד, ונראה שיש לו מידה של איכות, ואתה מעריץ אותו לא מעט. אדם מהסוג הזה גם מוכן לשלם מחיר כשהוא מבצע את חובתו. הוא עובד קשה מאוד מדי יום אך לעולם אינו מתלונן שהוא עייף. אין בו ולו גרם של שבריריות. כשאנשים אחרים חלשים, הוא לא. הוא גם לא משתוקק לתענוגות הבשר ואינו בררן באוכל. כשהמשפחה המארחת שלו מכינה משהו מיוחד עבורו, הוא מסרב ולא אוכל את זה. הוא אוכל רק מזונות יומיומיים. כל מי שרואה אנשים כאלו מעריץ אותם. אז איך אפשר להבחין אם הם עושים דברים למען מעמד? ראשית, צריך לראות אם זה אדם שחותר אל האמת. היכן הדבר הזה יהיה גלוי לעין? (הכוונה שלו ונקודת המוצא שלו כשהוא עושה דברים). זה חלק מהעניין. הדבר יהיה גלוי לעין בעיקר במטרה שהוא חותר אליה. אם היא למען השגת האמת, הוא יעניק חשיבות לקריאה של דברי האל לעתים קרובות, להבנת האמת ולהכרת עצמו דרך דברי האל. אם הוא משתף לעתים קרובות על ידיעת עצמו, הוא יהיה מסוגל לראות שחסרים לו דברים רבים מדי, שאין לו את האמת והוא ישאף באופן טבעי לחתור אל האמת. ככל שאנשים יודעים את עצמם יותר, כך הם מסוגלים לחתור אל האמת. אלו שתמיד אומרים ועושים דברים לטובת מעמד הם בעליל לא אנשים שחותרים אל האמת. כשגוזמים אותם הם לא מקבלים את זה – הם חוששים מאוד ששמם הטוב ייפגע. אם כך, האם הם מסוגלים לקבל את דברי השיפוט והייסורים של האל ולהרהר על עצמם? האם הם באמת יכולים להבין סטיות בחוויה שלהם? אם אין להם אף אחד מהגילויים האלו, אפשר להיות בטוחים שהם לא אנשים שחותרים אל האמת. אִמרו לי, אילו עוד גילויים יש לאנשים שלא אוהבים את האמת ושחותרים למעמד? (כשאחרים מותחים עליהם ביקורת, הם לא מקבלים אותה, ובמקום זה הם מתחילים להתגונן, מצדיקים את עצמם ומעמידים סיבות. הם מדברים כדי לשמור על הגאווה שלהם ולשמר את מעמדם. אם מישהו לא תומך בהם, הם תוקפים אותו ושופטים אותו). כשאנשים תוקפים ושופטים אחרים, ומדברים ומגינים על עצמם לטובת הגאווה והמעמד שלהם עצמם, הכוונה והמטרה מאחורי המעשים שלהם שגויה בעליל, והם חיים לחלוטין למען מעמד. האם סוג האנשים שאומרים ועושים הכול למען מעמד יכולים להתחשב בכוונות האל? האם הם יכולים לקבל את האמת? בשום פנים ואופן לא. הם חושבים שאם הם יתחשבו בכוונות האל הם יהיו חייבים ליישם בפועל את האמת, ואם הם יישמו בפועל את האמת הם יהיו חייבים לסבול ולשלם מחיר. ואז, הם יאבדו את ההנאה שבאה עם המעמד, ולא יהיו מסוגלים ליהנות מההטבות של המעמד. לכן, הם בוחרים רק לחתור לתהילה, לרווח ולמעמד, ולחתור לקבל גמולים. באילו דרכים נוספות מתבטאים אנשים שחותרים למעמד? אילו דברים נוספים הם עושים? (אם הם רואים כמה אנשים מוכשרים סביבם שמסורים יותר לחתירה אל האמת, ושראויים לטיפוח, ושאחים ואחיות נוטים יותר לתמוך בהם, הרי שמתוך חשש שהאנשים הללו יקומו ויחליפו אותם, ויאיימו על מעמדם, הם חושבים על דרכים לדכא את האנשים המוכשרים האלו, ומוצאים כל מיני סיבות ותירוצים לזלזל בהם. הדרך הנפוצה ביותר היא לתייג אותם כגאוותנים מדי, צדקנים, וכמי שתמיד מגבילים אחרים, ולגרום לאנשים להאמין שהדברים האלו נכונים, ולא לתת לבית האל לקדם או לטפח את האנשים האלו). זה הביטוי הנפוץ ביותר. האם יש משהו שאתם רוצים להוסיף? (הם תמיד אוהבים להעיד לטובת עצמם ולהתפאר. הם תמיד מדברים על אודות איזשהו דבר נהדר ביחס לעצמם; הם לעולם לא מדברים על הצד המכוער שלהם, ואם הם עושים משהו רע, הם לא מהרהרים על מעשיהם ולא מנתחים אותם). הם תמיד מדברים על כמה שהם סובלים ומשלמים מחיר, על איך האל מדריך אותם, והם מראים את העבודה שהם עשו. גם זה חלק מהדרך שבה מתבטאת ההגנה על המעמד שלהם וביצורו. לאנשים שחותרים למעמד ועושים דברים עבור מעמד יש תכונה נוספת – בולטת ביותר – והיא שלא חשוב מה קורה, הם מוכחרים שתהיה להם את המילה האחרונה. הם רוצים להיות מי שקובעים את הדברים, ולהיות האדם היחיד שיש לו סמכות. בלי קשר למצב, כולם חייבים להקשיב להם, ובלי קשר למי יש בעיה, האדם הזה חייב לבוא אליהם לחפש ולבקש הכוונה. מה שהם רוצים ליהנות ממנו הוא ההטבות האלו של המעמד. בלי קשר למצב, הם חייבים להיות מי שאומרים את המילה האחרונה. לא חשוב אם מה שהם אומרים נכון או לא, אפילו אם זה נכון, הם עדיין חייבים לומר את המילה האחרונה, והם חייבים לגרום לאחרים להקשיב ולציית להם. זאת בעיה חמורה. בלי קשר למצב, הם חייבים לומר את המילה האחרונה; לא חשוב אם זה מצב שהם מבינים או לא, הם חייבים להתערב ולומר את המילה האחרונה. בלי קשר לאיזה נושא המנהיגים והעובדים משתפים, הם חייבים לקבל את ההחלטה, ואין אפשרות לאחרים לדבר. בלי קשר לפתרון שהם מציעים, הם חייבים לגרום לכולם לקבל אותו, ואם אחרים לא מקבלים אותו, הם כועסים וגוזמים אותם. אם למישהו יש ביקורת או דעות, אפילו אם זה נכון ותואם את האמת, הם חייבים לחשוב על כל מיני דרכים להתנגד לכך. הם טובים במיוחד בהתפלפלויות, הם ישכנע את מי שמולם באמצעות מילים חלקלקות, ובסופו של דבר יגרמו לו לעשות את הדברים על פי דרכם. הם חייבים לומר את המילה האחרונה בכל עניין. הם לעולם לא מנהלים משא ומתן עם עמיתיהם לעבודה או עם בני-זוגם; הם לא דמוקרטיים. די בכך כדי להוכיח שהם גאוותנים מדי וצדקנים, לא מסוגלים לקבל את האמת בכלל, ולא מתמסרים לאמת בכלל. אם קורה משהו גדול, או משהו קריטי, והם מסוגלים לתת לכולם לבצע הערכה ולהשמיע את קולם, ובסופו של דבר מסכימים על דרך יישום בפועל על פי דעת הרוב, ומבטיחים שהדבר לא יזיק לעבודת בית האל, ושהדבר יועיל לעבודה של הכלל – אם זאת גישתם, הרי שהם אנשים שמגנים על העבודה של בית האל, ואנשים שמסוגלים לקבל את האמת, כי יש עקרונות מאחורי עשיית דברים באופן הזה. יחד עם זאת, האם אנשים שחותרים למעמד יעשו דברים באופן הזה? (לא). כיצד הם יעשו דברים? אם משהו היה קורה, לא היה להם אכפת אילו עצות היו לאנשים אחרים. כבר היה להם פתרון או החלטה בראש הרבה לפני שאנשים היו חולקים את עצתם. בליבם, הם כבר החליטו שזה מה שהם יעשו. בנקודה הזאת, בלי קשר למה אנשים היו אומרים, הם לא היו נותנים לדבר הזדמנות. אפילו אם מישהו היה נוזף בהם, לא היה להם אכפת כלל. הם לא מתחשבים כלל בעקרונות האמת, האם הדבר מועיל לעבודת הכנסייה, או האם האחים והאחיות יכולים לקבל את זה. הדברים האלו אינם בגדר מה שהם מביאים בחשבון. מה הם מביאים בחשבון? עליהם לומר את המילה האחרונה; הם רוצים להיות מי שמקבל את ההחלטות בעניין הזה; את העניין הזה צריך לעשות על פי דרכם; הם חייבים לראות האם הדבר הזה מועיל למעמד שלהם או לא. זאת נקודת המבט שממנה הם רואים את הדברים. האם זה אדם שחותר אל האמת? (לא). כשאנשים שלא חותרים אל האמת עושים דברים, הם תמיד מביאים בחשבון את המעמד, התהילה והרווח שלהם; הם תמיד מביאים בחשבון את האופן שבו זה מיטיב איתם. זאת נקודת ההתחלה שלהם לעשיית דברים.

יש אנשים שיש להם הבנה רוחנית אבל אינם חותרים אל האמת. אכן יש אנשים כאלו. באשר לביטויים העיקריים שלהם, הרי שהראשון הוא שהם עושים דברים לשם העשייה; הם אוהבים לעבוד ואינם יכולים לשבת בשקט. כל עוד הם עסוקים בעשייה של משהו, הם מרוצים, יש להם תחושה של הישג והם מרגישים אמיתיים. הביטוי מהסוג השני הוא שהם עושים דברים לטובת מעמד. לאנשים מהסוג הזה יש שאיפות ורצונות חזקים במיוחד. הם תמיד רוצים לשלוט באנשים ולכבוש את ליבם, והם תמיד רוצים להחליף את האל. לרצות להחליף את האל, לאילו מהמטרות של פאולוס מתייחס הדבר? (למטרה שלו להפוך למשיח). המטרה שלהם בכך שהם חותרים למעמד היא לא פשוט להיות מישהו שמתעלה מעל לאחרים, מישהו עם מעמד שהאחרים סוגדים לו. מטרתם הסופית היא להיות מסוגלים לכבוש את ליבם של אנשים ולשלוט בהם, לגרום לאנשים אחרים לסגוד להם ולהתייחס אליהם כאל אלוהים, ולגרום לכולם ללכת בעקבותיהם, להתמסר להם ולהאמין בהם. מה המשמעות של כל זה? שהם יהפכו לאל בליבם של אנשים. זאת לא חתירה אל האמת, אלא חתירה אל השטן. ברור בעליל שהחתירה למעמד אינה חתירה אל האמת, וגם חתירה לעבודה או למוניטין אינה חתירה אל האמת. אילו עוד ביטויים יש? (הם חותרים לברכות). זה נכון. הם משלמים מחיר, משקיעים מעצמם, סובלים ויכולים לוותר על האינטרס האישי שלהם בכל מיני עניינים, אבל הם עושים את זה כדי לזכות בברכה. הם מתבטאים באופן הזה רק כדי לזכות בברכה ולזכות ביעד טוב. גם זאת לא חתירה אל האמת. זאת הדרך השלישית שבה מתבטאים אנשים שיש להם הבנה רוחנית אך אינם חותרים אל האמת. בדיוק כמו פאולוס, הם עושים דברים וסובלים כדי לזכות בברכה ולטובת היעד שלהם, ואינם חוסכים כל מחיר. המטרה שלהם בעשיית דברים ברורה: הדבר שהוא החשוב ביותר והמהותי ביותר כדי לקבל ברכות, הוא הדבר שהם מתמקדים בו באורח בלעדי בעשייתם. כל עוד הם זוכים לאישור ולתמיכה מן האחים והאחיות, זה בסדר. הם מתמקדים אך ורק באופן שבו כולם רואים אותם, ובאופן שבו העליון רואה אותם, והאם הם בליבו של האל. כל עוד ודאי שהם יבורכו ויתוגמלו, זה בסדר. יחד עם זאת, הם לעולם לא משתמשים באמת כדי להעריך את מה שהם עושים, והם לעולם לא מוותרים על הרצון להיות מבורכים; הם לא מתמסרים לתזמורים ולסידורים של האל. אם הם עושים משהו באופן גרוע וגוזמים אותם, אם העליון אינו מרוצה מהם, והם רואים שאין להם תקווה לזכות בברכה או אולי לקבל יעד טוב, הם יהפכו לשליליים ויוותרו, ולא ירצו לבצע את חובתם. יש אפילו אנשים שפשוט לא רוצים להאמין; הם חושבים שאין טעם באמונה באל. שלוש שיטות החתירה שלעיל הן כולן נתיבים שהולכים בהם אלו שאינם חותרים אל האמת. יש לא מעט אנשים מהסוג הזה בכל כנסייה, וכולם אנשים שלא אוהבים את האמת. בלי קשר לאיזו חובה הם מבצעים, הם תמיד קושרים אותה לאינטרס האישי שלהם, לקבלת ברכות, לקבלת תגמול, והם לעולם לא קושרים אותה להיווכחות שלהם בחיים, להבנת האמת, לביצוע טרנספורמציה בצביון שלהם. בלי קשר לכמה שנים הם מאמינים באל, או כמה שנים הם מבצעים חובות, הם מעולם לא חתרו לדעת את עצמם, מעולם לא חתרו להיווכחות בחיים ומעולם לא חתרו לאהבת האל או להתמסרות לאל. בכל מה שהם עושים, הם אינם מחפשים את האמת. בלי קשר לאיזו שחיתות הם חושפים, הם לא קושרים קשרים בינה ובין האמת בדברי האל. בכל מה שהם עושים, הכוונות שלהם אנוכיות ושפלות, כולן מכוונות להשגת ברכות ורווח אישי. בלי קשר לאופן שבו גוזמים אותם הם לא מהרהרים על עצמם, וממשיכים לחשוב שהם צודקים. נדיר שאנשים מהסוג הזה יהיו שליליים. הם לא חוששים משום כמות של סבל אם משמעות הדבר היא שהם יבורכו וייכנסו למלכות. אכן יש להם התמדה, אך קשה להם מאוד לקבל את האמת. הם היו מעדיפים למות מאשר להרהר על עצמם ולהשיג ידע על עצמם, והם חושבים שהם מצליחים למדי. לאנשים שיש להם הבנה רוחנית אבל אינם חותרים אל האמת יש ביטוי נוסף: יש אנשים שהקשיבו לדרשות רבות, אבל אינם מעוניינים באמיתות שהאל מביע, או בדברים שלו שחושפים את המצבים השונים של אנשים. אפילו אם הם מבינים את הדברים האלו, הם אינם מעוניינים. אם כך, מדוע הם עדיין מאמינים באל אם הם אינם מעוניינים? בהחלט יש להם בליבם איזה סוג של מחשבה מעורפלת ולא ריאליסטית. הם אומרים: "אני לא יודע מה בכלל האל שעל פני האדמה מסוגל לעשות. אני לא יכול לדעת. נראה שהוא בעיקר מסוגל לשתף על אודות האמת. אני לא בדיוק מבין את האמיתות לכאורה האלה, אבל בכל אופן, הדברים שהוא אומר טובים למדי, וגורמים לאנשים ללכת בנתיב הנכון. יחד עם זאת, אני לא יכול להבחין האם הוא באמת האל". היות שהם מפקפקים כל כך באל, מדוע הם נשארים בבית האל במקום לעזוב אותו? זה כיוון שיש להם בליבם דעה מעורפלת ופנטזיה. הם חושבים: "אם אמשיך להרוג את הזמן כאן, יתכן שבסופו של דבר אמלט מן המוות, ובסופו של דבר אכנס לשמיים ואזכה בברכות גדולות". וכך, בעוד שאחרים חותרים לשינוי בצביון ומסכימים שיגזמו אותם, הם בשלהם ומתפללים לאל שבשמיים ואומרים: "הו, אלוהים, הולך אותי דרך הקשיים האלו, וגרום לי להיות מסוגל לקבל גיזום. אני מוכן להתמסר לתזמורים ולסידורים שלך". אתה שומע שהמילים שהם נושאים בתפילה אינן שגויות, אבל הם לעולם לא מודים שיש להם צביון מושחת או שהם טועים. בליבם, הם רק מכירים באל שבשמיים. ובאשר לאל שבארץ – האל בהתגלמותו – ולדברי השיפוט של האל, הם לא שמים לב אליהם כלל, כאילו הדברים האלו לא קשורים אליהם כלל. עד כדי כך פשוטה וריקה אמונתם באל. בלי קשר לאופן שבו אחרים מדברים על הצביון המושחת של בני האדם ועל הצורך לחתור לשינוי בצביון, הם מהרהרים: "איך זה שכולכם מושחתים כל כך ואני לא?" הם חושבים שהם מושלמים וללא דופי, ושאין להם צביון מושחת. לפעמים, יש להם דעה קדומה או שהם מביטים על אחרים בזלזול, אבל הם רואים בזה עניין רגיל, וחושבים שזאת פשוט מחשבה רעה שתסתלק אם הם ידחיקו אותה. או כשהם רואים אנשים אחרים מתמרדים נגד האל, הם חושבים: "מעולם לא התמרדתי נגד האל. האהבה שיש לי אליו בליבי מעולם לא התערערה". הם רק אומרים את המשפטים המעטים האלו ולא מהרהרים בעצמם או יודעים כיצד לפעול בהתאם לעקרונות. האם אנשים כאלו הם אנשים שחותרים אל האמת? (לא). אז מדוע הם עדיין חושבים על עצמם דברים טובים כל כך וחושבים שדרך זו של אמונה באל אינה רעה? מה קורה כאן? זה מראה שהם לא אוהבים את האמת. על פי התפיסות של אנשים, אילו אנשים הם? באילו דרכים הם מתבטאים? הם רהוטים, ממולחים, מהירים ללמוד, ובעלי יכולת גדולה להבין דברים. הם מבינים את מה שאתה אומר ברגע שהמילים יוצאות מפיך, והם זריזים במיוחד בהבנה של דוקטרינה. יחד עם זאת, בלי קשר לְמה הם מבינים, הכיוון והמטרה של החתירה שלהם לקבלת ברכות נותרים ללא שינוי. יתרה מכך, הם מתייחסים לאמיתות שהם מבינים כאל תאוריות תאולוגיות, או כמין דוגמה או תורה. הם לא חושבים שהן האמת, ולכן הם לא מיישמים אותן בפועל או חווים אותן, שלא לדבר על יישומן בחייהם. הם רק מקבלים ומטיפים את הדוקטרינות שהם אוהבים ושתואמות לתפיסות ולדמיונות שלהם, במחשבה שהם השיגו משהו. היכולת להטיף דוקטרינות ולהרשים הרבה אנשים היא הדבר הגדול ביותר שהם מרוויחים מהאמונה באל. באשר לשאלה אם הם מיישמים בפועל את האמת או אם יש להם איזו ידיעה של עצמם, הרי שהם חושבים שאלו עניינים של מה-בכך ובעלי חשיבות מועטה, ושלהיות מסוגלים להטיף דוקטרינות רוחניות, לענות לשאלות, ולגרום לאנשים אחרים להעריץ אותם הם הדברים החיוניים ביותר ומה שגורם לכך שהם אכן ראויים ליהנות מהטבות המעמד. לכן, הם אינם שמים לב כלל ליישום האמת בפועל, הם אינם מהרהרים על עצמם, והם רק מרוצים מכך שהם מסוגלים לשאת דרשות נשגבות. הבעיה הזאת היא חמורה יחסית, חמורה אף יותר ממה שהיא בקרב מי שאין להם הבנה רוחנית, כי הם יודעים באורח ברור שזאת האמת אבל אינם מיישמים אותה בפועל או חווים אותה. זה אדם שסולד מן האמת ומשתעשע עם האמת. האם אין טבעה של הבעיה הזאת רציני מאוד?

כעת אתם מסוגלים להבחין באנשים שיש להם הבנה רוחנית אבל אינם חותרים אל האמת, נכון? האם אתם מתבטאים כמו אדם מהסוג הזה באיזושהי צורה? (כן, בעיקר בכך שאני עושה דברים עבור מעמד). אמירת דברים עבור מעמד ועשיית דברים עבור מעמד – הכול נסוב על מעמד; זה בעייתי. האם כך אפשר לחתור אל האמת? מה הם הביטויים של עשיית דברים עבור מעמד? בראש ובראשונה, הדבר מערב התמקדות ביוקרה, בדימוי ובכבוד של אדם, וכן במעמד שלו בליבם של אחרים – האם אחרים מעריצים אותו וסוגדים לו. בכל מה שהם עושים, הם שמים לב רק להיבטים האלו, ולעולם לא מהללים או משמשים כעדים לאל. למשל, כשמישהו שאינו חותר אל האמת פוגש מאמין חדש, הוא חושב בליבו: "אתה מאמין באל שנים אחדות בלבד, אתה לא מבין שום דבר", ומתייחס אליו בזלזול. אם המאמין החדש רוצה לחפש את האמת, האדם הזה יבחן ראשית את חזותו, את האופן שבו הוא מדבר והאם הוא מוצא חן בעיניו. אם המאמין החדש הוא באיכות ירודה, האדם הזה לא יהיה מוכן לשתף על האמת; הוא רק יאמר לו כמה מילות עידוד ויסתפק בכך. מה הבעיה כאן? (הוא חושב שהוא מאמין במשך שנים רבות ויש לו הון, אז הוא מפגין את המעמד הבכיר שלו). ההון הזה הוא ביטוי של הכרזה על מעמדו. היות שיש לו את ההון, הוא מרגיש שיש לו זכות לדבר ממקום של מעמד – מעמד שהוא נטל לעצמו, לא כזה שניתן לו על ידי אחרים. האם אנשים כאלו שעובדים ומדברים בצורה כזאת הם אלו שחותרים אל האמת? (לא). האם אתם מתבטאים בצורה הזאת? אתם אומרים: "אני מאמין באל עשר שנים. האם לשבץ אותי עם מישהו שמאמין רק שנתיים זה לא עלבון מבחינתי? אני אפילו לא רוצה לדבר איתו. אפילו מילה אחת תתיש אותי. הוא לא מבין כלום!" זה נובע מכך שאתם נשלטים על ידי צביון גאוותני. אלמלא היה לך לב שמעריך מעמד, אלמלא דירגת אנשים על פי הניסיון שלהם או הבכירות שלהם, ולא חשבת שיש לך הון, האם היית מתייחס כך למישהו? ברור, שהיות שיש לך בתוכך צביון מושחת, הביטויים של הדרך שבה אתה מתייחס לאנשים אינם מיטיבים עם אחרים, מה שחושף את הצביון המושחת שלך, את הדברים שאתה חותר אליהם, ואת מה שמצוי עמוק בליבך. יש עוד ביטוי של פעולה למען מעמד. למשל, יש אנשים שרכשו ידע מקצועי או שהם מומחים בתחום מסוים. יחד עם זאת, כשהם דנים בתחום הזה, ואם אחרים מדברים תחילה, הם כועסים וחושבים: "איך אתם יכולים לדבר ללא היגיון? לא הייתם מזהים גדוּלה גם אילו היא הייתה ממש מול האף שלכם!" הם אומרים: "אני התמחיתי בנושא הזה באוניברסיטה והקדשתי את כל המחקר שלי לעניינים האלו. לאחר שסיימתי את לימודיי, עבדתי בתחום הזה מספר שנים. עזבתי את המקצוע למשך יותר מעשר שנים מאז שאני מאמין באל, אבל אני יכול לזכור כל דבר שקשור אליו בעיניים עצומות. אני לא אוהב לדבר על כך, זה נראה כאילו שאני מתרברב". מה אתם חושבים על המילים האלה? המילים האלו הן של אנשי אקדמיה כופרים, והן נאמרות על בסיס פילוסופיות שטניות, שגורמות להם להיראות בעלי ידע כך שהם זוכים באישור של כולם. הם טענו שהם לא רוצים להתרברב, אבל זה בדיוק מה שהם עושים, רק שבצורה יותר מיומנת. הם הזכירו את ההון שיש להם, כגון מספר השנים שהם למדו את המקצוע הזה ומה הם השיגו, והשתמשו בשיטה הזאת כדי להעביר מסר שהם מומחים בתחום. האם זה שאתה מומחה בתחום משמעו בהכרח שאתה מבין את התחום? האם זאת הגישה שעליך לנקוט אם אתה מומחה שעושה עבודה בבית האל? (לא). אם כך, מה עליך לעשות? (לחפש את האמת; לדון ולחפש יחד עם האחים והאחיות). כולם צריכים לחפש ביחד. אתה אומר: "אני צריך להיות ישר. עבדתי במקצוע הזה שנים אחדות ויש לי מושג לגביו, אבל אני לא יודע את העקרונות מאחורי האופן שבו בית האל משתמש במקצוע הזה. אני לא יודע האם הידע שיש לי מועיל לבית האל – אנחנו יכולים לדון בכך ביחד. אספר לכם מעט על היסודות של התחום הזה". זאת הדרך הרציונלית לדבר. על אף שהם בעלי ידע בנוגע למקצוע, הם צנועים ולא מלאי גאווה. הם לא מעמידים פנים; הם באמת רוצים לעשות עבודה טובה ולחלוק עם כולם את מה שהם למדו ואת מה שהם יודעים, בלי להסתיר דבר. הם עושים זאת לחלוטין כדי לבצע את חובתם היטב, ללא קשר לאופן שבו האחרים רואים אותם או מתייחסים אליהם. הם מבצעים את חובתם אך ורק כדי לרצות את האל, וכדי לזכות באמת ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש. לכן, בכל היבט של ביצוע חובתם, הם לוקחים בחשבון את האינטרסים של בית האל ומקדישים מחשבה להיווכחות בחיים של אחים ואחיות. בלי קשר למה שהם עושים, הם ראשית משתפים עם אחרים, ולאחר מכן דנים בכך ביחד כדי להגיע להסכמה, תוך שהם מאפשרים לאחים ולאחיות לתרום רעיונות ומאמץ, וכשכולם מאוחדים בביצוע נאות של המשימה. מה אתם חושבים על הגישה הזאת? רק אנשים שחותרים אל האמת יעשו את זה כך. על אף שהם כולם מאמינים באל באותה המידה, אלו שחותרים אל האמת ואלו שאינם חותרים אל האמת מבטאים את עצמם באופנים שונים. איזה סוג של אדם הוא דוחה? (אנשים שלא חותרים אל האמת הם דוחים). אין צורך להתרברב אם אתה יודע קצת על איזשהו מקצוע וגם אין צורך להקטין או להגביל אחרים אם אתה יודע קצת על המקצוע. יש אנשים שנעשים מתנשאים כשהם הופכים למנהיגים או לעובדים, הם מתנהלים ומדברים ותוך שהם מקרינים יומרנות, ואפילו מרשים לעצמם לנהוג כבעלי מעמד רשמי. הדרך הזאת לעשות דברים היא אפילו עוד יותר דוחה. אפילו אם יש לך מעט מעמד אין צורך לנופף בו או להיות מתנשא. אתה צריך לנהוג באחריות כדי להוביל את האחים והאחיות כך שיבצעו היטב את חובותיהם. זאת האחריות שלך ומה שעליך להשיג. יתרה מכך, אם יש לך אנושיות ואתה נאמן, עליך לקחת אחריות כשאתה עושה את הדברים האלו. כיצד עליך לקחת אחריות? על ידי שיתוף באופן ברור על תחומים שאנשים לא מבינים, תחומים שבהם אנשים נוטים לטעות או להיות מולכים שולל, ולתקן כל שגיאה או סטייה שמתגלה, אתה מבטיח שכולם יוכלו לעשות דברים תוך שימוש בשיטה הנכונה, כך שהם לא יעשו עוד טעויות ולא יהיו מוגבלים על ידי אחרים. כך תמלא את האחריות שלך. זה נקרא להיות אחראי ונאמן בחובתך. לאחר שתשיג את זה, האם אנשים אחרים יוכלו עדיין לומר שאתה חותר למעמד? לא, הם לא יוכלו. העקרונות שאתה מיישם בפועל כבר נכונים, וכך גם הנתיב שלך. אלו הביטויים של אלו שחותרים אל האמת; כך אלו שחותרים אל האמת צריכים ליישם בפועל. ההיפך אינו אלא שלל התנהגויות מבישות. לרצות להתפאר ולזכות בהערכה, אבל גם לרצות להסתיר דברים ולא לחשוף את מה שהם יודעים, מתוך חשש שאם אחרים ידעו את הדברים האלו, הם עצמם לא יוכלו עוד להציג את עצמם לראווה ולזכות בהערכה – זה כל כך מרדני! הם מתעלמים מהאינטרסים של בית האל, ואפילו עומדים בצד ומביטים, כשהם מגחכים לעצמם, "אם אני לא אדבר, בוא נראה אם מישהו יוכל להסביר את העניין הזה באורח ברור! אפילו אם אומר משהו, לא אומר את הכול. אגלה מעט היום, ומעט מחר, ועדיין לא אומר לכם את האמת. אתן לכם להרהר על כך בעצמכם. לא כל כך קל לחלץ ממני משהו! אם אומר לכם את כל מה שאני מבין, ואגרום לכם להבין את זה, הרי שלא יישאר לי שום דבר, ואתם תהיו טובים יותר ממני. כיצד תתייחסו אלי אז?" איזה מין יצור יחשוב כך? האדם הזה ארסי! אין בו שום דבר טוב. האם זה אדם ישר? (לא). האם מישהו מכם עשה את זה? (אני עשיתי. במיוחד לאחר שהפצתי את הבשורה במשך תקופה ארוכה יותר והשגתי תוצאות מסוימות, הרגשתי שיש לך כמה נכסים וגם הון. כשאנשים אחרים שאלו האם אני מכיר שיטות טובות או שיש לי ניסיון טוב לחלוק, סירבתי. חייתי לפי האמירה הארסית של השטן, "ברגע שתלמיד יודע כל מה שיודע המורה, המורה יאבד את פרנסתו". פחדתי שאחרים יעלו עלי, ושאז אפסיד את המעמד שלי). הפחד שאנשים אחרים יגנבו לך אור הזרקורים הוא לא דבר שקל להתגבר עליו. מוניטין ואינטרס אישי הם מטרות שאנשים מקדישים את כל חייהם למאבק על השגתן, אבל הם גם שני פגיונות בלב – הם יעלו לך בחייך!

אנשים מסוימים שעשו דברים שמטיבים עם עבודת הכנסייה ועם האחים והאחיות חושבים שהם תרמו תרומה ושיש להם איזשהו מעמד במסגרת הכנסייה. כל אימת שהם עומדים בפני אחרים, הם מזכירים את הדברים הטובים האלו שהם עשו, כך שלכולם תהיה תפישה והבנה חדשות לגמרי ביחס אליהם – הבנה של ההון והמעמד שלהם, והבנה של המוניטין והמקום שלהם במסגרת הכנסייה. מדוע הם עושים את זה? (כדי להתרברב ולהתפאר בזה). ומה המטרה בהתפארות בזה? לבסס את עצמם. ומה הם יכולים לעשות בכך שהם מבססים את עצמם? (לגרום לאנשים אחרים להעריץ אותם). לגרום לאנשים להעריץ אותם, לשוחח עליהם ולסגוד להם. לאחר שהם משיגים את הדברים האלו, איך הם מרגישים בפנים? (הם נהנים מכך). הם נהנים מההטבות של המעמד. האם גם אתם חותרים לדברים האלו? מה גורם למחשבות, לרעיונות ולדרכי המחשבה האלו שיש לאנשים? מה גורם להם להופיע? מה מקורם? מקורם הוא הצביון המושחת של האדם. הצביון המושחת של האדם הוא שגורם לאנשים להתבטא כך, והוא מה שיוצר סוגים כאלו של חתירה. יש אנשים שלעתים קרובות מרגישים עליונים בבית האל. באילו אופנים? מה גורם להם להרגיש עליונים באופנים הללו? למשל, יש אנשים שיודעים לדבר בשפה זרה, והם חושבים שזה אומר שיש להם כישרון ושהם מיומנים, ושאילו לבית האל לא היה אותם, ככל הנראה היה ממש קשה להרחיב את עבודתו. כתוצאה, הם רוצים לגרום לאנשים להעריץ אותם בכל מקום שהם הולכים. באיזו שיטה משתמשים אנשים מהסוג הזה כשהם פוגשים אחרים? בליבם, הם מייחסים כל מיני דרגות לאנשים שמבצעים חובות שונות בבית האל. המנהיגים נמצאים בפסגה, אנשים שיש להם כישרונות מיוחדים נמצאים במקום השני, ואחריהם אנשים שיש להם כישרונות ממוצעים, ובתחתית נמצאים אלו שמבצעים על מיני חובות תומכות. יש אנשים שמתייחסים ליכולת לבצע חובות חשובות וחובות מיוחדות כהון, ומתייחסים לכך כאילו יש להם מציאויות-אמת. מה הבעיה כאן? האם אין זה אבסורדי? לביצוע של כמה חובות מיוחדות גורם להם להיות שחצנים ומתנשאים, והם מביטים על כל האחרים בזלזול. כשהם פוגשים מישהו, הדבר הראשון שהם עושים תמיד הוא לשאול איזו חובה האדם הזה מבצע. אם האדם מבצע חובה ממוצעת, הם מביטים עליו בזלזול, והם חושבים שהאדם הזה לא ראוי לתשומת-לבם. כשהאדם הזה רוצה לשתף איתם, הם מביעים נכונות לכך על פניו, אך בפנים הם חושבים: "אתה רוצה לשתף איתי? אתה סתם אפס. תסתכל על החובה שאתה מבצע – איך אתה ראוי לדבר איתי?" אם החובה שהאדם מבצע חשובה יותר משלהם, הם מתחנפים אליו ומקנאים בו. כשהם רואים מנהיגים או עובדים, הם כנועים ומתחנפים אליהם. האם הם בעלי עקרונות באופן שבו הם מתייחסים לאנשים? (לא, הם מתייחסים לאנשים על פי החובה שהאנשים מבצעים, ועל פי הדרגות השונות שהם קובעים להם). הם מדרגים אנשים על פי הניסיון והבכירות שלהם, ועל פי הכישרונות והיכולות המיוחדות שלהם. איזו עובדה נחשפת מהאופן שבו הם מדרגים כך אנשים? הדבר מגלה את מה שהאדם חותר אליו, את ההיווכחות בחיים שלו, את מהות הטבע של האדם, ואת איכות האנושיות שלו. יש אנשים שכשהם רואים מנהיג בכיר מהם, הם מנידים בראשם וקדים קלות, והם מנומסים. כשהם רואים מישהו שיש לו יכולות מסוימות, מישהו שהתברך בכישרונות, שמיומן בדיבור, שביצע חובות חשובות בבית האל, או שהעליון קידם אותו ורואה אותו כאדם חשוב, הם מדברים באורח מנומס במיוחד. כשהם רואים מישהו באיכות נמוכה או מישהו שמבצע חובה ממוצעת, הם מביטים עליו בזלזול ומתייחסים אליו כאילו הוא בלתי-נראה – האופן שבו הם מתייחסים אליו שונה. מה הם חושבים בתוכם? "מישהו כמוך הוא עדיין במעמד נמוך על אף שאתה מאמין באל, ועם זאת אתה בכל זאת רוצה לדבר איתי כאילו אתה באותה רמה כמוני, ולחלוק איתי על היווכחות בחיים ועל להיות אדם ישר. אתה לא ראוי לעשות את זה!" איזה צביון הוא זה? גאוותנות, אכזריות ורשעות. האם יש בכנסייה הרבה אנשים מהסוג הזה? (כן). להתייחס לאנשים באורח שונה על פי מי שהם – אף אחד מהדברים האלו הוא לא ביטוי של אנשים שחותרים אל האמת. לְמה הם חותרים? (הם חותרים למעמד). ההתנהגות של אנשים, הגילויים שלהם, והביטויים הרגילים שלהם יכולים להראות את כל המחשבות, הדעות והכוונות שלהם והדברים שהם חותרים אליהם, וכן את הנתיב שהם נמצאים בו. מה שאתה מגלה, ומה שאתה מבטא באורח רגיל, הוא מה שאתה חותר אליו – החתירה שלך נחשפת. אפילו שלאנשים מהסוג הזה יש הבנה רוחנית, והם יכולים להבין את דברי האל, לקשר לדבריו ולהשוות את דבריו למצבים שלהם עצמם – מה שלא קורה, הם לא מחפשים את האמת, הם לא ניגשים אליה תוך שימוש באמת של דברי האל כעקרונותיהם. במקום זה, הם ניגשים לכך ופועלים על פי התפיסות, הדמיונות, הכוונות, המטרות והתשוקות שלהם, וכן על פי ההעדפות שלהם עצמם. האם אנשים כאלו יכולים להיכנס אל מציאויות-האמת? (לא). ליבם עדיין מכיל את העקרונות והשיטות שיש לאנשים שאינם מאמינים בבואם להתנהל בעולם; הם עדיין מדרגים אנשים על פי הניסיון והבכירות שלהם, ומייחסים כל מיני דרגות לאנשים בבית האל. הם לא משתמשים באמת כדי להעריך אנשים, אלא מעריכים אנשים תוך שימוש בדעות ובסטנדרטים של אלו שאינם מאמינים. האם זאת חתירה אל האמת? (לא). על אף שכשהם מדברים ומטיפים הם נראים כמו מישהו שלא מבין את האמת, האם אפשר לראות ולו שמץ של מציאות-אמת באופן שבו הם מבצעים את חובותיהם? (לא). אם כך, האם אלו אנשים שיש להם היווכחות בחיים? (לא). יש בתוכם יותר מדי דברים מושחתים, והם לא מגיעים לרמה הדרושה בכל הנוגע לעמידה בדרישות לישועה. אם הם מתייחסים תמיד לדברים האלו כאל הון, כמה מדברי האל שהם מבינים יש ביכולתם ליישם בפועל? האם ליבם באמת מכיל את האמת, או את דברי האל? עבורם, מה משקלם של היווכחות בחיים ושל ביצוע טרנספורמציה בצביון שלהם? מה בדיוק השתרש בליבם? אלו בוודאי כל הפילוסופיות השטניות והדברים שהתקבלו בירושה מן האדם, וכן התפיסות והדמיונות שלהם ביחס לאמונה באל. אם הדברים האלו משתרשים עמוק מדי בליבם של אנשים, יהיה להם קשה ביותר לקבל את האמת. הם תמיד חושבים על איך העליון רואה אותם, האם העליון מעריך אותם, האם הם בליבו של האל, והאם האל מכיר אותם. הם רואים אנשים אחרים באותו האופן: הם מסתכלים האם העליון מעריך אותם, האם האל מרוצה מהם – הם מתייחסים לאנשים באופן שונה, על-פי מי שהם. כשליבם מייחס תמיד חשיבות לדברים האלו, איזו מידה של השפעה עליהם יכולה להיות לאמת? למה חותרים למעשה אנשים שתמיד חיים במצבים האלו וחיים בפילוסופיות האלו להתנהלות בעולם? האם הם יכולים להיכנס למציאויות-האמת? (לא). אם כך, על פי מה הם חיים את חייהם? (הם חיים על פי הפילוסופיות השטניות להתנהלות בעולם). הם חיים על פי פילוסופיות שטניות, ועם זאת הם חושבים שיש להם ידע, שהם מלומדים וחכמים, והם מרגישים הרבה הנאה בתוכם. בתור מה הם רואים את בית האל? (בתור חברה). הם רואים אותו בתור חברה. הם עוד לא נטשו את הדעה הזאת. אם כך, איך הם מתקנים את העניינים האלו? זה לא רק תלוי בכך שאנשים יקראו את דברי האל ויהיו מסוגלים להכיר בעובדות שהאל חשף. עליהם גם לחוות גיזום, ניסיונות וזיכוך. הם גם צריכים להכיר את מהות הטבע שלהם, לראות באורח ברור את המהות של הון, כישרונות, ידע ומיומנויות, לוותר על הדברים האלו, לקבל את האמיתות בדברי האל ולחיות על פי האמת. רק אז אפשר לתקן בעיה של טבע מושחת.

חתירה אל האמת אינה עניין קל. אנשים צריכים ללמוד לראות את הדברים על פי דברי האל. בעבר, לאנשים היו דעות שגויות רבות. אם הם לא יחפשו את האמת, הם לא יתפשו אותן, וימשיכו כמו קודם, מתוך מחשבה שהם צודקים, וימשיכו להיות גאוותנים וצדקנים, כך שאפילו אם תגזום אותם הם עדיין לא יודו בטעותם. קשה מאוד לשנות את נקודת המבט שממנה אנשים שלא חותרים אל האמת רואים את הדברים. למשל, כשאנשים מסוימים רואים שיש אדם בכנסייה שבעבר עמד בראש חברה מסחרית, יעלו בליבם רגשות של כבוד והערצה. הם מקנאים, מעריצים, נושאים אליו את עיניהם ואפילו סוגדים לאנשים כאלו. לאדם הזה יש מעמד בליבם. מה צריך לעשות במצב הזה? אתה צריך להבחין באדם הזה ולהתייחס אליו לפי עקרונות-האמת, ולראות האם הוא מישהו שאוהב את האמת וחותר אל האמת, והאם הוא מישהו שראוי לכבוד. אם, לאחר שבאת איתו במגע והבחנת בו, אתה מגלה שהוא לא אדם מהסוג הזה, לא תעריץ עוד את האדם הזה בלבך ולא תהיה לך הערכה רבה כלפיו. אתה צריך להתייחס אליו ולבוא איתו במגע באופן רגיל. מה פירוש להתייחס אליו באופן רגיל? זה אומר להיות מסוגל להתייחס אליו כראוי. ליבם של אנשים מלא בהעדפות, ברצונות ובחתירות שלהם, והערכים שלהם מתגלים בהתנהגויות זעירות רבות. אם יש מישהו שהם סוגדים לו, אזי כשהם מדברים עליו, המילים שלהם יהיו במיוחד מלאות טקט ומנומסות, והם יתייחסו אליו באורח מכבד במיוחד. על מה מורה הדבר הזה? שלאדם הזה יש מעמד בליבם, והם נושאים אליו את עיניהם. פרט לכך, יש דברים אחרים שהם אומרים. לעתים קרובות הם אומרים: "האדם הזה היה פעם בעל תפקיד רשמי. אם הוא יבוא לבית האל ויתייחסו אליו כאל אדם רגיל, זה לא יהיה ראוי". במחשבות שלהם, הם חושבים שבית האל אינו מייחס חשיבות לאנשים מוכשרים. אישיות נעלה שכזו הייתה מסוגלת לנהוג בענווה ולבוא אל בית האל, להיות מאמין ולבצע חובה, ועם זאת איש לא נשא אליה את עיניו או קידם אותה, והעליון לא הקפיד במיוחד להציג אותה לאחים ולאחיות. אתה שואל אותם איך מתקדמות החובות של האדם הזה והם אומרים: "האדם הזה היה בעבר בעלים של חברה, והיו לו תחתיו כמה אלפי אנשים. לעשות את טיפת העבודה הקטנה הזאת זה שום דבר מבחינתו. אין בבית האל מישהו באיכות גבוהה ממנו. הם אליטה. אין אליטות בבית אל". איזה מין דיבור הוא זה? הם חושבים שבעולם החילוני יש אליטות, אך לא בבית האל. לאנשים בבית האל יש את האמת – האם לאנשים בעולם החילוני יש את האמת? אתה אומר שבעולם החילוני יש אליטות, אז מדוע אינך מאמין באליטות? מדוע באת לכאן להאמין באל? יש לך תפיסות על אודות האל, ואתה צריך למהר לחזור לעולם החילוני. האם אין העובדה שהם מסוגלים לומר דברים כאלו משמעה שמדובר בקולו של השטן? הם מאמינים באל ובאים לבית האל, אך מהללים את השטן. הם כמעט אמרו: "אם אדם מפורסם מסוים מאמין באל, הוא יהיה האדם בעל האיכות הגבוהה ביותר בינינו. אם אי-אפשר להביא אותו לידי שלמות, הרי שאין לנו, כל היתר, כל תקווה. בעיניו, אנחנו לא כלום". בליבם ובעיניהם, אנשים שמאמינים באל אינם טובים כמו אנשים מפורסמים, יזמים, ובעלי תפקידים רשמיים בעולם החילוני. רק האנשים האלו הם אליטות, ומי שיש להם כובד משקל. כשאתה קורא בין השורות של מה שהם אומרים, האם הם מישהו שחותר אל האמת? (לא). בלי קשר למספר הדרשות שהם מקשיבים להן, בלי קשר לדעותיהם ולמחשבותיהם, דעותיהם של העולם, והדעות והגישות שלהם ביחס לאנשים מפורסמים ולאליטות אינן משתנות. האם הם השיגו את האמת? האם יש להם היווכחות בחיים? (לא). מה הוא האדם הזה? (חסר אמונה). הוא אדם חסר אמונה. הוא יהודה איש קריות ובוגד! לדעתו, האל אינו הנישא מכל והאמת אינה הנישאה מכל. במקום זאת, כוח ארצי, יוקרה, תהילה ורווח הם הנישאים מכל. האדם הזה הוא בוגד. אלו המחשבות והדעות של יהודה איש קריות. אלו המחשבות וההיגיון של השטן. על אף שהאנשים האלו מבינים את האמת, המחשבות והדעות שלהם לא ישתנו. מה שהם חותרים אליו הוא מוניטין, מעמד וכוח. כשאתה נמצא בסביבתו של מישהו כזה, הבעת הפנים שיש לו כשהוא מדבר איתך אינה כפי שצריך, והיא גורמת לך לתחושה מסוימת: שקשה להתקרב לאדם הזה, ושהאדם הממוצע הוא בלתי-נראה מבחינתו. לכן יכולות להיות להם כל כך הרבה תפיסות ביחס לאל. בלי קשר לכמה אמיתות האל יכול לבטא, בליבם יש תמיד מחסום בינם ובין האל. הם חושבים שהאנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו היא שגרתית, ובכלל לא גדולה או רבת-עוצמה. לכן הם מסוגלים לסגוד לידע ולכישרונות, ולהפוך דמויות גדולות לאלילים. כשאנשים גאוותנים, בעלי חשיבות עצמית ויהירות כאלה, אשר מלאים בצביון שטני, רואים את המשיח שיש לו אנושיות רגילה והוא מלא באמת, כיצד הם יוכלו להשתחוות ולסגוד לו? בתוכם, הם חושבים: "אתה האל. יש לך רק את האמת. איך לך ידע. לי יש כישרונות; הידע שלי מתקדם יותר משלך; הכישרונות שלי יותר מתקדמים משלך; יכולתי להתמודד עם דברים חזקה יותר משלך, ואני טוב ממך בדיבור עם העולם החיצון". כשהם עושים איזו עבודה לטובת הכנסייה, כשיש להם איזה הון או כשהם תורמים איזו תרומה, הם מעריכים את האל עוד פחות. האם זה אדם שחותר על האמת? (לא). אנשים שלא חותרים אל האמת מציגים מגוון עצום של התנהגויות מכוערות, ואין להם קמצוץ של היגיון. וכך האנשים האלו נתפסים לעתים קרובות לתופעות החיצוניות של אנשים, אירועים ודברים – רגע אחד הם חושבים שהאל צודק וברגע אחר הם חושבים שהוא טועה; רגע אחד הם חושבים שיש אלוהים, ורגע אחר הם חושבים שאין אלוהים; רגע אחד הם חושבים שהאל הוא האחד שהוא הריבון על השמיים והארץ ועל כל הדברים, ורגע אחר הם מפקפקים בכך שהאל ריבון על השמיים והארץ ועל כל הדברים. ליבם תמיד חלוק ונאבק. על אף שלאנשים מהסוג השני יש הבנה רוחנית והם מבינים את האמת במובן השטחי ביותר של משמעותה – שהוא זה של מילים ודוקטרינה ותו-לא, מה שעדיין נחשב לכך שלאדם יש יכולות הבנה מסוימות – על אף שהם מסוגלים להבין אמיתות מסוימות, הם לעולם לא מיישמים אותן בפועל. מה הם הביטויים שלהם? החתירה לעבודה, החתירה להיות מבורכים, החתירה לספק את אמונתם המעורפלת ואת המחיה הרוחנית שלהם, והחתירה למוניטין ולמעמד. זה הסוג השני של אנשים.

הסוג השלישי הוא אנשים שיש להם הבנה רוחנית והם חותרים אל האמת. אנשים שיש להם הבנה רוחנית יכולים להבין מה אומרים דברי האל, לקחת את המצבים השונים שנחשפים בדברי האל ולערוך השוואות עם עצמם, ולזהות מה בעייתי במצב שלהם. יחד עם זאת, היכולת לערוך השוואות אין פירושה שאתה מישהו שחותר אל האמת. אם לאחר שערכת השוואות עם עצמך, אתה מיישם בפועל ונכנס פנימה, רק אז אתה מישהו שחותר אל האמת. אם אנשים יכולים להבין את דברי האל ולהשתמש בעקרונות של דברי האל שהם מבינים כיסוד כדי באמת להיכנס, כיצד אנשים כאלו מתבטאים מבחינת החתירה אל האמת? ראשית, הם מסוגלים לקבל את מה שהאל מטיל עליהם, ולבצע את חובתם היטב. בנוסף לכך, הם מסוגלים לחפש את האמת כשהם ניצבים בפני נסיבות שהאל הסדיר, ולהשיג התמסרות. היבט נוסף הוא שהם מייחסים חשיבות לבחינה של כל היבט של המצבים ושל הגילויים שלהם בחיי היומיום, ואז הם מסוגלים לערוך השוואות עם עצמם על פי דברי האל, לפתור בעיות, והם מסוגלים להגיע לנקודה שבה יש להם עקרונות באופן שבו הם ניגשים לכל סוג של עניין, ויש להם נתיב ליישם בו בפועל בכל סוג של עניין. למשל, בפעם האחרונה שיתפתי וניתחתי את שבעת החטאים העיקריים של פאולוס, אתם חייבים להיות מסוגלים לערוך השוואות עם עצמכם, להבין זאת באמת ובתמים, וליישם בפועל ולהיכנס. עריכת השוואות והיווכחות בחיים קשורים זו לזו באורח מורכב. היכולת לערוך השוואות עם עצמך היא השער להיווכחות בחיים. האופן שבו תיכנס לאחר שתעבור בשער יהיה תלוי בשאלה האם אתה מבין את ההיבט הזה של האמת. כשאתה מבין היבט של האמת, אתה מסוגל להיכנס להיבט של המציאות, וכשאתה מבין שני היבטים של האמת, אתה מסוגל להיכנס לשני היבטים של המציאות. אם אתה רק מבין את הדוקטרינה ואין לך את עקרונות הכניסה, הרי שלא תהיה מסוגל להיכנס אל המציאות. לכן, חיוני שראשית תבין אמיתות רבות. כיצד אתה יכול להבין אותן? עליך לקרוא הרבה מדברי האל, להרהר בדבריו, לקשור קשרים בינם ובין החיים הממשיים שלך והחובות שאתה מבצע, למצוא עקרונות של יישום בפועל, ונתיב ליישום בפועל. אז יהיה קל להיכנס אל המציאות. אם קיימות בעיות ממשיות מסוימות, אתה חייב להשוות אותן לקטעים רלוונטיים בדברי האל, ולפתור אותן. אם יש לך תפיסות או אי-הבנות ביחס לאל, אז עוד יותר חשוב לערוך השוואות עם דברי האל, להיות מסוגל להבחין באיזה אופן התפיסות או אי-ההבנות האלו שגויות למעשה, ומה טבען של הבעיות. אתה חייב להיות מסוגל לנתח את הבעיות האלו, ואז לחפש את האמיתות המתאימות כדי לתקן אותן. זה הנתיב להיווכחות בחיים. פאולוס עשה עבודה רבה כל כך, אך האם היה לו נתיב להיווכחות בחיים? בשום פנים ואופן לא. מה היה החטא הראשון בשבעת החטאים הגדולים של פאולוס? הוא התייחס לחתירה אל הכתר ולחתירה לברכות כמטרות ראויות. באיזה אופן ההתייחסות אל חתירה לברכות כמטרה היא שגויה? הדבר נוגד לחלוטין את האמת, ואינו תואם את כוונת האל להושיע אנשים. כיוון שלהיות מבורך אינו מטרה שראוי שאנשים יחתרו אליה, מהי מטרה ראויה? החתירה אל האמת, החתירה לשינויים בצביון, והיכולת להתמסר לכל התזמורים והסידורים של האל: אלו מטרות שאנשים צריכים לחתור אליהן. נניח, למשל, שלהיגזם גורם שיהיו לך תפיסות ואי-הבנות, ובעקבות כך אתה לא מסוגל להתמסר. מדוע אינך יכול להתמסר? כי אתה מרגיש שקראו תיגר על היעד שלך או על החלום שלך להיות מבורך. אתה נעשה שלילי וכעוס, ואתה מנסה לחמוק מביצוע חובתך. מה הסיבה לכך? יש בעיה בחתירה שלך. אז איך צריך לפתור את זה? חובה עליך לנטוש מיד את הרעיונות השגויים האלו, וחובה עליך לחפש מיד את האמת כדי לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך. אתה צריך לומר לעצמך: "אסור לי להרים ידיים, אני עדיין צריך לבצע את החובה שיציר בריאה צריך לבצע, ולשים בצד את התשוקה שלי להיות מבורך". כשאתה זונח את התשוקה שלך להיות מבורך ואתה הולך בנתיב החתירה אל האמת, אבן נגולה מעל ליבך. והאם עדיין תהיה מסוגל לשליליות? על אף שעדיין יש זמנים שבהם אתה שלילי, אתה לא מאפשר לכך להגביל אותך, ובליבך אתה ממשיך להתפלל ולהיאבק, תוך שאתה משנה את המטרה של החתירה שלך מהחתירה להיות מבורך ושיהיה לך יעד, לחתירה אל האמת, ואתה חושב לעצמך, "החתירה אל האמת היא חובתו של יציר בריאה. להבין אמיתות מסוימות היום – אין יבול גדול יותר, זאת הברכה הגדולה מכולן. אפילו אם האל לא ירצה בי, ולא יהיה לי יעד טוב, והתקוות שלי להיות מבורך יתנפצו, עדיין אבצע את חובתי כראוי, אני מחויב לכך. תהיה הסיבה אשר תהיה, הדבר לא ישפיע על ביצוע החובה שלי, הדבר לא ישפיע על השלמת התפקיד שהאל הטיל עלי; זה העקרון שעל פיו אתנהל". ובכך, האם לא התגברת על מגבלות הבשר? יש מי שעשוי לומר: "ובכן, ומה אם אני עדיין שלילי?" אז חפש שוב את האמת ופתור את זה. בלי קשר למספר הפעמים שבהן תיפול לשליליות, אם פשוט תמשיך לחפש את האמת כדי לפתור את זה, ותמשיך לשאוף אל האמת, תיחלץ אט-אט מן השליליות שלך. ויום אחד תרגיש שאין לך רצון לזכות בברכות ושאתה לא מוגבל על ידי היעד שלך והסוף שלך, ושקל לך יותר ואתה חופשי יותר כשאתה חי ללא הדברים האלו. אתה תרגיש שהחיים שהיו לך קודם, שחיית כל יום בהם במטרה להשיג ברכות ואת היעד שלך, היו מתישים. כל יום, לדבר, לעבוד ולאמץ את מוחך כדי להרוויח ברכות – ומה היית מרוויח מכך, בסופו של דבר? מה ערכם של חיים כאלו? לא חתרת אל האמת, אלא בזבזת את כל הימים הטובים ביותר שלך על דברים חסרי-משמעות. בסופו של דבר, לא השגת שום אמת, ולא היית מסוגל לדבר על שום עדויות חווייתיות. עשית צחוק מעצמך, נכשלת ובוישת לחלוטין. ומה הסיבה לכך, בעצם? הסיבה היא שהכוונה שלך להשיג ברכות הייתה נמרצת מדי, שהסוף והיעד שלך מילאו את ליבך וכבלו אותך חזק מדי. ועם זאת, כשיבוא היום שבו תיחלץ מכבלי התוכניות והגורל שלך, תהיה מסוגל להותיר את הכול מאחור ולנהות אחר האל. מתי תהיה מסוגל לוותר על הדברים האלו לחלוטין? כשההיווכחות שלך בחיים תעמיק ללא הרף, תשיג שינוי בצביון שלך, ואז תהיה מסוגל לוותר עליהם כליל. יש מי שאומרים "אני יכול לוותר על הדברים האלו בכל רגע שארצה". האם זה עולה בקנה אחד עם חוק הטבע? (לא). אחרים אומרים: "הבנתי את כל זה במשך הלילה. אני אדם פשוט, לא מורכב או שברירי כמו כולכם. השאיפות והרצונות שלכם גדולות מדי, מה שמראה שאתם מושחתים באופן עמוק יותר ממני". האם זה המצב? לא. לכל המין האנושי יש אותו טבע מושחת, שבעומק הדברים אינו שונה. ההבדל היחיד ביניהם טמון בשאלה האם יש להם אנושיות או לא, ובאיזה סוג של אדם הם. אלו שאוהבים את האמת ומקבלים אותה מסוגלים לידיעה יחסית עמוקה ובהירה של הצביון המושחת שלהם עצמם, ואחרים חושבים בטעות שאנשים כאלו מושחתים באורח עמוק. אלו שאינם אוהבים ומקבלים את האמת חושבים תמיד שאין בהם כל שחיתות, שבאמצעות עוד כמה התנהגויות טובות הם יהיו אנשים קדושים. נקודת המבט הזאת חסרת בסיס, כמובן – למעשה, העניין אינו בכך שהשחיתות שלהם רדודה, אלא שהם לא מבינים את האמת ואין להם כל ידיעה ברורה של התמצית ושל האמת של השחיתות שלהם. בקיצור, כדי להאמין באל, צריך לקבל את האמת, ליישם את האמת בפועל, להיכנס אל המציאות, ולהשיג שינויים בצביון החיים שלך לפני שתוכל לשנות את הדרך הלא נכונה ואת הנתיב הלא נכון של החתירה שלך, ולפני שתוכל לפתור באורח שלם את הבעיה של חתירה לברכות ושל הליכה בנתיב של צוררי משיח. באופן הזה, האל יכול להושיע אותך ולהביא אותך לידי שלמות. כל האמיתות שהאל מבטא כדי לשפוט את האדם ולטהר אותו פועלות למטרה הזאת.

ובכן, האם יש בכם מי שעדיין רוצים להיות אלוהים? (לא). האם הסיבה שאין לכם את הרצון הזה היא שאינכם מעזים או כיוון שאין לכם תקווה או את הרקע והסביבה המתאימים? קשה לומר. ראשית, אין ספק שאף אחד איננו רוצה באורח פעיל לחתור להיות אלוהים. יחד עם זאת, אילו, בנסיבות מיוחדות, אנשים היו מעריצים אותך, מרוממים אותך, מחמיאים לך ומציינים אותך לשבח לעתים קרובות, והיו רואים אותך כבעל מעמד, תוך שהם מציבים אותך באופן לא מודע כמין דמות מושלמת ואדירה – והם היו מעריצים אותך, מצייתים לך ומתייחסים אליך כאילו היית אלוהים, אף על פי שלא העידו כי אתה אלוהים, ומתוך ידיעה כי אתה אנושי – איך היית מרגיש בתוכך? האם לא היית מרגיש הנאה וסיפוק יוצאים מן הכלל? (כן). די בכך כדי להוכיח שעדיין יש לך הרצון הזה. כל מי שיש לו צביון מושחת יש לו הרצון להיות אלוהים. אלא שכשאף אחד לא מתייחס אליך כאל אלוהים, אתה מרגיש שאתה לא מתאים לכך. כשתרגיש שאתה כן מתאים לכך, שהסביבה נכונה, ושהתנאים מספיקים, אתה תעלה את עצמך לעמדה הזאת. או אולי לא תעלה את עצמך, אבל כשאנשים אחרים יעלו אותך בנחישות, האם עדיין תהיה צנוע? תקבל את ההעלאה "ללא הסתייגות". מה קורה כאן? הטבע של השטן השתרש עמוק בתוך אנשים, והוא נותר לא פתור – אנשים לעולם אינם רוצים להיות אנשים, הם תמיד רוצים להיות אלוהים. האם אדם יכול להיות אלוהים רק על ידי כך שהוא רוצה את זה? השטן תמיד רצה להיות אלוהים, ומה קרה לו? הוא הושלך מהשמיים לארץ. כזה היה גורלו של השטן בגלל שהוא רצה להיות האל. אִמרו לי, איך אני מרגיש ביחס לזהות, למעמד, לתמצית שלי עצמי? אתם בוודאי לא יודעים. אני לא מרגיש שום דבר; הכול רגיל מאוד. האל בהתגלמותו הוא מעשי ורגיל במיוחד. אין בו שום דבר על-טבעי, אין לו רגשות מיוחדים. אתה יודע מה אתה חושב; אתה יודע איך אתה; אתה יודע לאיזו משפחה נולדת, מה גילך, וכמה השכלה קיבלת; אתה יודע איך אתה נראה. אך האם זה דבר רגיל לדעת מה התמצית הפנימית שלך, או שזה דבר רגיל לא לדעת? (זה רגיל לא לדעת). זה דבר רגיל שלא יהיו לך כל רגשות ביחס לזה. אילו היו לך רגשות זה היה על-טבעי. זה לא היה של הבשר, זאת לא הייתה אנושיות רגילה. על-טבעיות היא לא רגילה. אלו שתמיד מתנהגים בדרכים לא רגילות ויש להם רגשות לא רגילים הם רוחות רעות, לא יצורים בני-תמותה. יש אנשים ששואלים אותי אם אני יודע מי אני. אמרו לי, האם הייתי יודע? האם אני אמור לדעת? יש לי את ההיגיון ואת דרכי החשיבה של אנושיות רגילה. יש לי מחשבות רגילות, ושגרה רגילה של חיי הבשר. יש לי מצפון, רציונליות, ויכולת שיפוט של אנושיות רגילה, ויש לי העקרונות של התנהלות עצמית, התמודדות עם דברים והתקשרות עם אחרים, שמאפיינים אנושיות רגילה. כל הדברים האלו ברורים. בכל הקשור לדרך העשייה של דברים, כיצד להתייחס לאנשים שונים, כיצד לעזור לאנשים, ולאילו אנשים לעזור, יש לי את כל העקרונות האלו. לחיות באנושיות רגילה ולעשות דברים שאני אמור לעשות, זאת אנושיות רגילה. אין בכך שום דבר על-טבעי. האל אינו עושה דברים על-טבעיים. העובדה שאני לא יודע היא דבר רגיל. אילו ידעתי, הדבר היה מבשר צרות. מדוע שהוא יבשר צרות? אילו ידעתי, הייתה עלי מעמסה; ודברים רבים מדי היו מעורבים בכך, והם היו נוגדים אלו את אלו. החלק שיודע אינו שייך לבשר או לעולם החומרי; הוא על-טבעי והוא נוגד את ענייני העולם הזה. בדיוק כפי שאנשים מסוימים יכולים לראות דברים שקורים בממלכת הרוח. הם חיים בבשר ובעולם החומרי, ועם זאת רואים עולם לא אנושי, לא חומרי. הם יכולים לראות שני עולמות, ויכולים לומר כמה דברים מוזרים. זה לא רגיל. הדבר הזה ישפיע על המחשבות ועל העבודה של אנשים אחרים. פרט לכך, מבחינת אנשים שמאמינים באל וחותרים אל האמת, עדיין נדרש שהם ידעו משהו על אודות ממלכת הרוח. יש הרבה דברים שאין לאנשים דרך לדעת, אבל לא לדעת הוא למעשה לא הפסד; לדעת או לא לדעת, שניהם בסדר גמור. האל כבר התווה את הגבולות של תחום הדברים שבני תמותה יכולים להבין, לדעת ולהרגיש. האל אינו מדבר משפט אחד פחות ממה שאתה צריך לדעת – הוא אומר לך הכול, ולא מותיר את הידע שלך במצב של חסר. יחד עם זאת, הוא נועל בפניך היטב את מה שאינך צריך לדעת. הוא לא יאמר לך ולא יטריד את מחשבותיך ואת דעתך. היבט אחר הוא שמבחינת יצורים בני-תמותה, ענייני ממלכת הרוח הם מעין מסתורין, תופעות מוזרות, או עניינים של עולם שונה. בליבם, אנשים רוצים לדעת עליהם מעט, אבל מה אתה יכול לעשות עם ידע כזה? האם אתה יכול לאמת אותו? האם אתה יכול להיות חלק ממנו? עניינים רבים של ממלכת הרוח הם סודיים ואי-אפשר לחשוף אותם לפני זמנם. זה משהו שאף-אחד לא יכול ליטול בו חלק – מספיקה ידיעה של כמות מוגבלת. האל ריבון על העולם הזה ועל המין האנושי, ויש יותר מדי דברים מסתוריים. מה שעלינו להבין הוא דברי האל ואמיתות, ואת כוונותיו; עלינו להיכנס למציאויות-האמת, להשיג התמסרות לכל הריבונות של האל שאנשים יכולים להשיג אליה גישה, להבין ולזהות אותה, ואז להיות מסוגלים לירוא את האל, להכיר באל כבורא שלך, להכיר שהאל ריבון על הכול, ולהיות מסוגלים לבסוף לומר את המילים האלו שאיוב אמר: "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 21). מה אנשים צריכים לחוות כדי להשיג את התוצאה הזאת? הם צריכים לחוות שיפוט וייסור, לעבור גיזום, בחינה וזיכוך, ולחוות כל סוג של נסיבות שהאל מסדר, ודרכן לדעת את מעשי האל, לדעת את הצביון שלו, להבין את התמצית של הבורא, ולהיות מסוגלים לערוך השוואות בין עצמם ובין דברי האל שהם קראו או דרשות שהם שמעו. בסופו של דבר, בלי קשר לאופן שבו האל מתייחס אליהם, בין אם הוא נותן ובין אם הוא לוקח, הם משיגים הבנה הוגנת ומדויקת של מעשי האל ומתמסרים אליהם ומקבלים אותם באורח שתואם את הרציונליות של יצירי בריאה. זה מה שהאל מבקש להשיג.

בואו נחזור לנושא השיתוף שלנו להיום. הביטויים של אנשים שחותרים אל האמת, והביטויים של אנשים שלא חותרים אל האמת הם בעיקרו של דבר שלושת הסוגים האלו. ערכתי הבחנה מפורטת בין שלושת סוגי האנשים הללו. הסוג הראשון הם אנשים שאין להם הבנה רוחנית; הסוג השני הם אנשים שיש להם הבנה רוחנית אבל לא חותרים אל האמת; והסוג השלישי הוא אנשים שיש להם הבנה רוחנית והם חותרים אל האמת. משלושת סוגי האנשים הללו, למי יש תקווה להיכנס למציאויות-האמת ומי יכולים להשיג ישועה? (הסוג השלישי). לאיזה סוג של אדם יש תקווה להיכנס למציאויות-האמת, כלומר, שהוא יכול להתפתח ולהשתנות כך שהוא יהיה אדם שיש לו את מציאויות-האמת? (הסוג השני). במקרה הזה, האם אדם מהסוג הראשון נידון למעשה למוות? האם אנשים שאין להם הבנה רוחנית יכולים להפוך לאנשים שיש להם הבנה רוחנית, או לכאלו שיש להם הבנה למחצה? לאנשים שאין להם הבנה רוחנית יש מעט תקווה להפוך לבעלי הבנה למחצה; זה מעט יותר טוב מלהיות ללא כל הבנה רוחנית. מבין שלושת סוגי האנשים הללו, למי יש תקווה גדולה יותר לזכות לישועה? (לסוג השלישי). מה לגבי אדם מהסוג השני? (זה תלוי בחתירה האישית שלו. אם הוא באמת מסוגל לשנות את הדברים, להתחרט ולחתור אל האמת, ואז יכולה להיות לו תקווה להיוושע). הרשו לי להיות כן אתכם. האדם מהסוג השני עוד לא לגמרי ברור לכם. על אף שלאדם מהסוג השני יש הבנה רוחנית, אנשים מהסוג הזה כולם אנשים שלא חותרים אל האמת, וזה קריטי. ללא קשר לשאלה האם יש להם הבנה רוחנית או לא, כל עוד הם לא חותרים אל האמת, הם בשום פנים ואופן לא מסוגלים להגיע לישועה. מה שאני רוצה להדגיש פה הוא אנשים מהסוג הראשון, אלו שאין להם הבנה רוחנית. נניח שאין להם הבנה רוחנית, אבל יש להם אנושיות טובה, והם משקיעים מעצמם ברצון למען האל, שומעים לכל מה שהאל אומר, ויש להם לב שנוטה להתמסר – אלא שפשוט אין להם יכולת הבנה כשמדובר באמת – אבל הם מבינים חלק מדברי האל ובוחנים את עצמם ביחס אליהם, ואז מיישמים בפועל ונכנסים לתוכם. לאנשים כאלו יש תקווה להיוושע. הם יכולים להגיע בהדרגה למצב שתהיה להם הבנה רוחנית, על יד כך שהם יעברו חוויה כזאת במשך זמן-מה. ככל שהם קוראים את דברי האל בתשומת-לב רבה יותר, ככל שרוח הקודש מעניקה להם נאורות, הם מסוגלים להשוות את כל מה שהם מבינים מדברי האל עם המצבים שלהם עצמם, לקבל את הגיזום של האל, את השיפוט, הייסורים, הניסיונות והזיכוך שלו, לשלם על כך את המחיר, ולבסוף להשיג מספר שינויים מתאימים בצביון שלהם. אנשים כאלו נחשבים גם הם כמי שחותרים אל האמת. היות שהם נחשבים לאלו שחותרים אל האמת, האם יש להם אם כך תקווה להיוושע? (כן). אכן – וכך, אנשים כאלו לא יכולים להידון למוות. להיפך, קשה לומר מה יהיה הסוף עבור סוג האנשים שיכולים להבין את האמת ולהשוות את עצמם אליה, ועם זאת הם לעולם לא נכנסים אליה. מהו שורש הבעיה הזאת? (הגישה שלהם כלפי האמת). הגישה שלהם כלפי האמת, שהיא גישה של חוסר כבוד ובוז. מה פירוש "בוז"? פירושו לא לקבל את האמת; פירושו להתייחס לאמת בזלזול. פירושו לא לקבל את דברי האל כאמת, ולא להתייחס אליהם ברצינות. בלי קשר לכמה הם מבינים ממה שהם שומעים, הם לא מיישמים בפועל את האמת; ובלי קשר למידה שבה הם משווים את עצמם אליה, ואפילו אם הם יודעים איזה סוג של אנשים הם, הם עדיין לא מתחרטים. על אף שהם יודעים שההיבט המכריע ביותר באמונה באל הוא היישום בפועל של האמת, המילה "יישום" לא רלוונטית לאנשים כאלו. אנשים כאלו אינם נושעים בקלות.

ובכן, כיצד עלינו להגדיר חתירה אל האמת? מה היא בדיוק חתירה אל האמת? מי יכול לומר לי? (להיות מסוגלים לקבל את דברי האל, להשתמש בדברי האל כדי להרהר על עצמך ולהשוות עם עצמך, וגם להיות בעל היווכחות בחיים. רק זה נחשב כחתירה אל האמת). זה נכון. רק על ידי כך שאדם מסוגל לקבל את האמת וליישם בפועל את האמת הוא אדם שחותר אל האמת. אם הוא לא מקבל את דברי האל ולא מסוגל להרהר על עצמו, הרי שלא תהיה לו היווכחות בחיים, והוא לא אדם שחותר אל האמת. לכן, יש קשר ישיר בין חתירה אל האמת ובין היווכחות בחיים. אם אדם יכול לומר הרבה מילים ודוקטרינות, אך מעולם לא יישם בפועל את האמת, אין לו אמונה אמיתית באל, ואפילו הם הוא יודע בבירור שמשהו הוא הריבונות והסידורים של האל ובא מן האל, הוא אינו מתמסר, והוא מתנגד, שופט ומתמרד כל העת, ועדיין חי על פי פילוסופיות שטניות, ועושה דברים על פי ההעדפות שלו עצמו, הרי שהוא לא אדם שחותר אל האמת. יש אנשים שיש להם הבנה רוחנית והם מסוגלים להבין את דברי האל, אבל הם לא אוהבים את האמת, כך שהם לא מיישמים בפועל את האמת – אנשים כאלו אינם מי שחותרים אל האמת. יש אנשים שמוכנים לחתור אל האמת, אבל האיכות שלהם ירודה מדי, והם לא מסוגלים להגיע אל האמת. כתוצאה מכך, הם מאמינים באל שנים רבות אבל לא מסוגלים להבין את האמת. האם אנשים כאלו הם מי שחותרים אל האמת? לא. אילו ביטויים עיקריים יש לאנשים שלא חותרים אל האמת? הביטויים העיקריים הם שהם אינם קוראים את דברים האל, ואינם מוכנים להתפלל לאל, לא כל שכן לשתף על האמת, והם אפילו לא מוכנים להשתתף בכינוסים או לשמוע דרשות. כשהם שומעים דרשות, הם מרגישים כאילו כל מילה מופנית אליהם, וחושפת אותם, מה שגורם להם להרגיש מסומנים ולא בנוח. וכך, בכל פעם שמגיע הזמן לשמוע דרשה, הם רק רוצים לישון או עוסקים בשיחה בטלה. יש לא מעט אנשים כאלו. הם מאמינים באל רק כדי לזכות בברכה, לא כדי לקבל את האמת, לזכות באמת, להשליך מעליהם את שחיתותם, להביא לידי ביטוי צלם אנוש, או להשיג ישועה מן האל. שורש הבעיה טמון בעיקר בכך שהם לא אוהבים את האמת ולא מעוניינים באמת. הם מאמינים באל רק כדי לזכות בברכות. זה המוקד היחיד של כמיהתם. כדי לקבל ברכות, הם יכולים לעמול ולוותר על דברים, אבל הם לא יכולים לקבל את האמת ואינם מעוניינים באמת. הם חושבים שלהבין את הדוקטרינות זה מספיק, שזה שהם עושים פחות מעשים רעים משמעו שהם השתנו ושהשקעת עבודה, ויתור על דברים ובנוסף לכך סבל, הופכים אותם ראויים להיות מבורכים. זאת התפישה שלהם ביחס לאמונה באל. לכן, לא משנה כמה שנים הם מאמינים, לא משנה כמה דוקטרינה הם מבינים ומסוגלים להטיף, ולא משנה לכמה מילים שתואמות את האמת בוקעות מפיהם, הם לעולם לא מסוגלים ליישם בפועל את האמת, הצביונות שהם מגלים נותרים עקשנים, רודפי תענוגות ובלתי מרוסנים, הם מגוננים על הגאווה והאינטרסים שלהם עצמם בכל מהלך, והם אנוכיים ושפלים במיוחד, ואפילו כשמוכיחים אותם או גוזמים אותם, הם לא מסוגלים לקבל את זה, ואין להם שמץ של התמסרות. אנשים כאלו עושים כרצונם; הם לא מתייעצים עם אחרים לפני שהם נוקטים פעולה, ואפילו אם הם מתייעצים עם אחרים, זה רק כשאין להם שום ברירה אחרת ורק לצורך מראית עין פורמלית – הם מדברים באורח לא ישיר, הולכים סחור-סחור, ובסוף עדיין גורמים לאחרים לעשות כדברם. איזה צביון נחשף דרך עשיית דברים באופן הזה? (ערמומיות). זו לא רק ערמומיות; יש משהו עוד יותר חמור. בלי קשר לכמה נעימות נשמעות המילים שלהם כשהם מייעצים לאחרים, מסבירים להם שאלו הסידורים של בית האל, וגורמים לאנשים אחרים להתמסר, כשהדבר נוגע להם, לא כך הם מתפקדים. במקום זאת, הם עיקשים ומרדנים, לא מתמסרים, ואינם מסוגלים להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל. פרט לכך, כיצד הם מתבטאים כשהם באים במגע עם אחרים? הם פועלים בהתאם לפילוסופיות להתנהלות בעולם, מחפשים יתרון בכל מהלך ומגוננים על הקשרים האישיים שלהם. לאנשים מהסוג הזה יש צביון בוגדני במיוחד. במה מסתכמת הבוגדנות הזו? היא מסתכמת ברשעות. על פי רוב לא קל לאנשים לזהות צביונות מרושעים. כשאנשים עם צביונות מרושעים מדברים עם אחרים, יש תמיד יסוד של בחינה וגישוש כדי להשיג מידע. הם לא אומרים דברים באופן ישיר, ואפילו אם הם נפתחים, המטרה שלהם היא רק לגרום לך לשפוך את הלב – הם לעולם לא מגלים שום דבר ממשי ביחס לעצמם. יש אנשים שאומרים "כיצד אתה יכול לומר שהם לעולם לא מגלים שום דבר ממשי ביחס לעצמם? הם תמיד משתפים עם אנשים אחרים בנוגע לצביון המושחת שהם חושפים". מה משקלו של השיתוף המועט הזה? הם לא אומרים לאף אחד מה הם באמת חושבים בתוכם. פרט לכך, הם משתמשים בכל מיני טקטיקות ושיטות, או בכל מיני ניסוחים כדי להסוות ולהסתיר במרץ מי הם, בעודם מציגים דימוי שקרי בפני אנשים. אם אנשים מסוימים מגלים איך הם באמת, ויודעים את הדברים הרעים שהם עשו, הם פשוט מעמידים פנים ואומרים כמה מילים של חרטה, תוך שהם מאמצים שיטות מטעות כדי לגרום לאנשים להאמין שהם התחרטו והשתנו. אם הם שוב עושים משהו רע וחושפים את מעשיהם הרעים, ונותנים לאנשים לראות שהם למעשה אנשים רעים, הם יאמצו את מוחם ויחשבו על כל דרך שבה הם יוכלו להסוות את העובדה הזאת ולגרום לאנשים בכל זאת להתייחס אליהם כאח או אחות. איזה צביון הוא זה? זה צביון מרושע. לא רק שאנשים שיש להם צביון מרושע מהסוג הזה לא מקבלים את האמת בשום דרך, אלא שהם מיומנים בהעמדת פנים ותמיד מוצאים הגנה מחוכמת או הצדקה לעצמם. הם פרושים צבועים. מה שאדם מהסוג הזה חושש מפניו יותר מכול הוא מכך שאנשים ישתפו על האמת, שאנשים יפתחו את ליבם כדי לדעת ולנתח את עצמם, או שאנשים יחשפו את העובדות האמיתיות על עניין כלשהו ובכך יחשפו אותם. בכל פעם שמישהו משתף על האמת, הם נעשים כעוסים במיוחד ולא רוצים להקשיב; ליבם מתנגד לכך והם נרתעים מהעניין. הדבר חושף לחלוטין את ההיבט המכוער של סלידה מן האמת שמאפיין אותם. פרט לכך שהם מבינים את האמת אך לא מיישמים אותה בפועל, לאדם מהסוג הזה יש בעיה נוספת, והיא שיש לו גישה של התנגדות ובוז כלפי דברים חיוביים ודעות נכונות, במיוחד כלפי מילים שתואמות את האמת. כשמדובר בכל דבר חיובי שהוא או במילים שתואמות את האמת, כל עוד זה לא מה שהוא עצמו מחשיב כטוב או שהדבר לא נאמר על ידו אלא על ידי מישהו אחר, הוא לא יקבל את הדברים. איזה צביון הוא זה? אווילות, עיקשות וטיפשות. כיצד עליך להעריך האם אדם חותר אל האמת? הדבר העיקרי שיש לבחון הוא מה שהאדם חושף ומבטא במהלך הביצוע הרגיל של חובותיו ובמעשיו. מתוך כך, אפשר לראות את צביונו של אדם. מהצביון שלו, אתה יכול לראות האם הוא השיג איזשהו שינוי ואם זכה בהיווכחות בחיים. אם מישהו חושף רק צביונות מושחתים כשהוא פועל ואין לו שום דבר ממציאויות-האמת בכלל, הוא ללא ספק אינו אדם שחותר אל האמת. האם לאלו שאינם חותרים אל האמת יש היווכחות בחיים? לא, בהחלט אין להם. הדברים שהם עושים מדי יום, ההתרוצצות שלהם, המאמצים שהם משקיעים, הסבל שלהם, המחיר שהם משלמים – בלי קשר למה שהם עושים, הכול אינו אלא עבודה, והם עובדים. בלי קשר לכמה שנים אדם מאמין באל, מה שחשוב יותר מכול זה האם הוא אוהב את האמת. אפשר לראות את מה שאדם אוהב וחותר אליו על פי מה שהוא אוהב לעשות יותר מכול. אם רוב הדברים שאדם עושה תואמים לעקרונות האמת ולדרישות של האל, הרי שהוא אדם שאוהב את האמת וחותר אליה. אם הוא יכול ליישם בפועל את האמת, והדברים שהוא עושה מדי יום הם במסגרת ביצוע בפועל של החובה שלו, הרי שיש לו היווכחות בחיים ויש לו את מציאויות-האמת. הפעולות שלו אולי לא נאותות בעניינים מסוימים, או שהוא אולי לא תופס את עקרונותהאמת באופן מדויק, או אולי יש לו הטיות עיקשות בבהקשר הזה, או שלפעמים הוא עלול להיות גאוותן וצדקן, להתעקש על הדרכים שלו עצמו, ולא להצליח לקבל את האמת, אבל אם לאחר מכן הוא מסוגל להתחרט וליישם בפועל את האמת, הדבר מוכיח ללא ספק שיש לו היווכחות בחיים ושהוא חותר אל האמת. אם מה שאדם חושף במהלך ביצוע חובתו אינו אלא צביונות מושחתים, פה מלא שקרים, גאוותנות, שאיפה לספק תאוות, התנשאות עצומה, והוא עושה חוק לעצמו, וגם עושה ככל העולה על רוחו וכן הלאה, ואם, בלי קשר לכמה שנים הוא מאמין באל או לכמה דרשות הוא שמע, אין בסופו של דבר ולו שמץ של שינוי בצביונות המושחתים האלו, הרי שזה בהחלט לא אדם שחותר אל האמת. יש הרבה אנשים שמאמינים באל שנים רבות, ושכלפי חוץ אינם אנשים מרושעים ואפילו יש להם התנהגויות טובות מסוימות. הם מאמינים באל באורח נלהב למדי, אך צביונות החיים שלהם אינם משתנים כלל, ואין להם אפילו מעט עדות חווייתית לחלוק. האם אנשים כאלו אינם מעוררים רחמים? לאחר שנים כה רבות של אמונה באל, הם לא יכולים לדבר ולו על העדות החווייתית הקטנה ביותר. אדם כזה הוא עובד ותו-לא. הוא באמת מעורר רחמים! בקיצור, כדי להעריך האם אדם חותר אל האמת ויש לו היווכחות בחיים, אתה חייב להביט בצביון שלו ובתמצית שלו כפי שהוא חושף ומבטא אותם, ולראות האם יש שינוי כלשהו בצביון שלו. אי אפשר להמשיך זמן רב באמירה מתמדת של מילים ודוקטרינות, ובעיסוק בהסוואה ובהולכת שולל. הוא רק מזיק לעצמו, בלי להוליך שולל אחרים. אלו שלא מקבלים את האמת ולא חותרים אל האמת, במוקדם או במאוחר ייחשפו ויסולקו. רק אלו שמקבלים את האמת ומיישמים אותה בפועל יכולים להשיג היווכחות בחיים ולזכות לשינוי בצביון.

סיימתי לשתף על מה היא היווכחות בחיים, מה היא חתירה אל האמת וכל הביטויים השונים של אנשים שחותרים אל האמת. אנשים צריכים לערוך השוואות בינם ובין הדברים האלו, וכשהם מבינים את האמת, הם צריכים ליישם זאת בפועל. מה הקושי הגדול ביותר עבור רוב האנשים שמאמינים באל? הקושי הגדול ביותר שלהם הוא שהם מבינים את האמת אבל לא מיישמים אותה בפועל. אף כי הם יכולים להשוות את עצמם לדברי האל לאחר שהם קוראים אותם, והם מסוגלים להשיג מידה של ידע על עצמם, מדוע אין הם יכולים ליישם את האמת בפועל? רוב האנשים לא מסוגלים לגלות את הסיבה לכך. למשל, לכל בני האדם יש צביונות גאוותניים – כולם גאוותנים וצדקנים במיוחד. רוב בני האדם מסוגלים להכיר בכך, אך האם הם יכולים להימנע מלגלות את גאוותנותם? לא קל להגיע לידי כך. על אף שהם מסוגלים להשוות את עצמם לדברי האל כשהם קוראים אותם, הם מכירים בכך שיש להם צביון גאוותני, ויש להם נתיב ליישום בפועל, הדבר הקשה הוא שבכל פעם שהם עושים משהו לעתים קרובות יש להם ההעדפות, הכוונות והמטרות שלהם עצמם, והם לא מסוגלים לראות שכל אלו קשורים לצביון המושחת שלהם. הם צריכים ללמוד להיות בעלי הבחנה ביחס לדברים האלו, והם חייבים להבין את האמת, לתקן את מה שצריך לתקן, ולוותר על מה שיש לוותר עליו. כלומר, הם צריכים להפסיק לעשות דברים לטובת הכוונות, הרצונות, הגאווה, המעמד והאינטרסים שלהם. הם צריכים לעצור את מהלך עשיית הרע שלהם, ולהימנע מלומר משפט נוסף או לעשות מעשה נוסף למען האינטרסים שלהם. אם תעשה את זה, כבר תרוויח לב של חרטה, ותתחיל לחולל טרנספורמציה בצד השלילי שלך. אם תיקח יוזמה רבה עוד יותר, ובנוסף לכך שלא תדבר לטובת עצמך, גם תהיה מסוגל לנתח את עצמך, כשאתה מאפשר לאחים ולאחיות לראות את הביטוי של הצביון הגאוותני שלך כדי שהם יוכלו ללמוד מכך, לזכות בלקחים אחדים, להפיק מכך תועלת, ולמצוא נתיב של יישום בפועל, זה יהיה עוד יותר טוב. מהו הדבר הקשה? הדבר הקשה הוא לוותר על כל הכוונות, המטרות, השאיפות, הרצונות והאינטרסים שלך, לא לעשות דברים למען עצמך, ולא להעסיק את עצמך או להתרוצץ למען עצמך. פאולוס אמר שהוא סיים את המרוץ שלו. עבור מי הוא רץ את המרוץ שלו? (הוא רץ אותו כדי שהוא יוכל להיות מבורך ולהשיג כתר). אך לפאולוס חסרה ההבנה הזאת. סביר להניח שהוא עדיין חשב שהוא רץ את המרוץ למען האל וכדי להשלים את מה שהאל הטיל עליו, בוודאי לא למען עצמו. זאת הסיבה שהוא העז להתפאר ולהעיד לטובת עצמו באופן כל כך רברבני וחסר עכבות. ברור שהוא הגן על עצמו והסביר את עצמו. בה בעת, זאת גם ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא העיד שעבורו לחיות משמעו המשיח. הוא העיד למען עצמו באופן בוטה והתנגד לאמת; הוא ניאץ את האמת. יש הרבה אנשים כיום שסוגדים לפאולוס, שליבם מלא שאיפות ורצונות, ושרוצים כולם להעיד למען עצמם: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ב' ד' 7-8). בעשותם כן, האם הם לא נותנים יד חופשית לרצונות ולשאיפות שלהם, ומאפשרים להם להתנפח כל העת ומגלים אותם בכל מצב על מנת לממש אותם? אם אינך יכול להתגבר על הרצונות שלך, הרי שהעניין גמור לחלוטין מבחינתך; לא תהיה מסוגל להיכנס למציאויות-האמת. מהו לב הנושא הזה? (עלינו להתמרד נגד הכוונות שלנו). התמרדות נגד הכוונות שלך היא דרך שלילית ליישם בפועל. אתה חייב גם להיות מסוגל לחשוף אותן באורח פעיל, בדיוק כמו חשיפה של אנשים אחרים. אילו אמרת משהו כגון "אומר לכם את האמת על עצמי: יש לי שאיפות מופרזות מאוד, ואני רוצה לכבוש את כולכם. ברגע זה אני נפתח בפני כולכם. אני מוכן להתמרד נגד הבשר; לא אהיה שותפו לפשע של השטן. מטרתי בכך שאני חושף את עצמי כך היא לתת לכם לראות בבירור את פניי האמיתיות, כך שלא תעריצו אותי" – איזו השפעה הייתה לאופן הזה של יישום בפועל? כולם היו בוודאי מעריכים אותך. האם זה לא היה הרבה יותר טוב מאשר ההערצה וההערכה הרבה שהיית מקבל בתמורה לשימוש בכל מיני טקטיקות שפלות? (כן). לפחות זה חיובי. על אף שכולם היו מעריכים אותך במידה מסוימת, האם הם היו מעריצים אותך? אולי אחדים היו נוהגים כן, אבל אתה חייב למצוא דרכים לגרום להם לנטוש את ההתנהגות הזאת. תמיד תחשוף את עצמך ותאמר: "אני גם מרדן, והמרדנות שלי חמורה יותר משלכם. אני גם ערמומי ומרושע. כשדיברתי בשעתו, הייתה לנגד עיניי מטרה, והיא לגרום לכם להעריץ אותי ולא להביט עלי בזלזול". לאחר שכולם ישמעו זאת, לא רק שהם לא יביטו בך עם זלזול בליבם, אלא שהם יכבדו אותך עוד יותר. זאת דרך גלויה ליישם בפועל. רק אנשים שאוהבים את האמת יעשו זאת; אנשים שלא אוהבים את האמת אינם מסוגלים לעשות את זה בשום אופן. אם תחשוב בליבך שלעשות את זה הוא באמת דבר טוב וזכות גדולה, שזה מרצה את האל, ותשאף לפעול באופן הזה; אם יהיה בליבך רצון עז, ותאמין שעליך לעשות כן ושזה סוג האדם שאתה צריך להיות – אדם שהוא גלוי, ישר ושאי-אפשר למצוא שקר במה שהוא אומר, אדם שמתמרד באורח יסודי נגד הצביון המושחת שלו ונגד השטן – רק אז תהיה אדם שבאמת מאמין באור. ואם תימשך להיות אדם כזה ותאהב להיות אדם כזה, הרי שתהיה מסוגל לאהוב את האמת, להיכנס אל האמת ולוותר על אותם הדברים שהם מן השטן. אבל אם אתה עדיין מעוניין בכוונות, במטרות, בשאיפות, ברצונות ובאינטרסים שלך, ועדיין יש לך חיבה מתמשכת לחתירה לידע, לתהילה, לרווח ולמעמד, הרי שלדברים הללו יש עדיין מקום בליבך. אתה אומר: "אקח את הדברים בקלות עד שיהיה לי שיעור קומה ראוי, ואז נראה". זה נקרא לספק את רצונך, ולא להיות מסוגל להתמרד נגד עצמך באורח מלא. על ידי סיפוק כזה של רצונך, ההיווכחות שלך בחיים מואטת, ולא רק שהבעיות שלך בכל הנוגע להשתוקקות להנאות הבשר ולהשתוקקות שלך להטבות המעמד לא נפתרו, אלא שהן נעשו עוד יותר עיקשות. אם כך, האם אפשר לנקות באורח יסודי את הדברים בליבך ששייכים לשטן? האם חוויית החיים שלך יכולה עדיין להעמיק? האם חייך יכולים להמשיך לצמוח? האם אתה עדיין יכול להגיע לכך שהאל יביא אותך לידי שלמות? כבר נפלת להנאות הבשר והטבות המעמד כבלו אותך חזק – האם אתה עדיין יכול להשתחרר מהן? אינך רוצה להשתחרר; אט-אט, אתה נעשה מישהו שמוליך אנשים שולל. זה יהיה בעייתי, והחטא שלך יהיה חמור. מדוע הסתיימו הדברים כפי שהסתיימו מבחינת פאולוס? הדבר קרה כיוון שהוא לא חתר אל האמת כלל. הוא תמיד חתר אל האידאלים ואל הכמיהות שלו, ורצה לשלוט באנשיו הנבחרים של האל כך שכולם ילכו אחריו, וינהגו כמוהו. הוא גם רצה לעשות שימוש בעבודה קשה ובתשלום מחיר כמנוף לעשיית עסקה עם האל, ולהשגת פרסים וכתר. בסופו של דבר, הוא נענש על ידי האל. אם הנתיב שמישהו הולך בו זהה בדיוק לנתיב של פאולוס, הרי שאי-אפשר עוד לעזור לו והוא גמור לחלוטין. כל מי שהוא אדם מהסוג של פאולוס הוא צורר משיח שלא יתחרט בשום מקרה. אם יש לך רק חלק מהמצבים שהיו לפאולוס, אבל המטרה שאתה חותר אליה שונה מעט מהמטרה של פאולוס, הרי שאתה חייב להתחרט מיד, ואולי תספיק לעשות זאת בזמן. אם נוהג כמו פאולוס, סוגד לפאולוס ואתה בדיוק כמו פאולוס, הרי שלא רק שאתה חסר אמונה, אלא שאתה רוצה להיות אלוהים ולהיות משיח. האם אין משמעות הדבר שאתה רוצה להיות באותו מעמד כמו האל? בליבך, אתה סוגד לאל מעורפל בשמיים; אתה רוצה להיות באותו מעמד כמו המשיח, ואפילו מתייחס לכישרונות שלך ולידע שלך כחיים, ומתייחס לחתירות לא ראויות כראויות. המטרות שאתה חותר אליהן, והאופן של החתירה שלך, מתקרבים והולכים לאלו שהיו לפאולוס, ותואמים לחתירות של פאולוס באורח מושלם יותר ויותר. זה מבשר צרות מבחינתך; אתה לחלוטין חסר תקווה, ואי אפשר להושיע אותך. עליך לנהוג כמו פטרוס וללכת בנתיב החתירה אל האמת, להתמרד באורח יסודי נגד הבשר, ולהתמרד נגד אותם הדברים שהם של השטן, ורק אז תהיה לך תקווה להיוושע. האם יש לכם נתיב לזכות לישועה כעת? (לחשוף את עצמנו ללא הרף ולוותר על עצמנו). ראשית, עליכם לוותר על הכוונות, המטרות, השאיפות והרצונות שלכם. בלי קשר לשאלה האם אתה חותר באורח פעיל או שאתה חותר באורח שלילי ופסיבי, עליך לוותר על הדברים האלו וללמוד להתמסר. זה עניין בעל חשיבות עליונה. אם אתה מחליט לפעול בדרך מסוימת כשמשהו קורה לך, עליך ראשית להעריך לשם מה אתה פועל כך. אם זה עבור גאווה ומעמד, עצור מיד, והאט את הצעדים שאתה עושה לקראת פעולה. עליך להתפלל: "אלוהים, אני לא מוכן לעשות את זה. אני רוצה להתמרד נגד זה, אבל אין לי הכוח. אנא תן לי כוח, הגן עליי, עצור את מעשיי הרעים בעודם באיבם". ואז, בלי לשים לב, יהיה לך הכוח. לפעמים יכולתם של אנשים להתגבר על החטא, להתמרד נגד הבשר ולהתמרד נגד הצביון המושחת שלהם באה מתוך הרצון וכוח הרצון שלהם, ומהשאיפה שלהם לאהוב את האמת. לעתים, הדבר דורש את עבודת האל, ודורש הסתמכות על האל – אנשים לא יכולים לעזוב את האל. לפעמים אתה מבין את האמת, יש לך נתיב ללכת בו, ואתה חושב שאתה יכול לחיות באורח עצמאי, אבל כשאתה ניצב מול נסיבות חדשות, אתה לא יודע כיצד ליישם בפועל – עליך להתפלל לאל ולהסתמך עליו. חייהם של אנשים מלאים בעליות ובמורדות. ניתן לומר כי אנשים לעולם אינם יכולים להיות בלי האל. בלי קשר לכמה אמיתות הם מבינים, הם אינם יכולים לעזוב אותו. בלי קשר לכמה רגעים של שליליות יש להם, או כמה רגעים של פסיביות, בסופו של דבר הם אינם יכולים לעזוב את ההנהגה של האל ואת הדרכתו. ככל שאתה מתמסר לאל פעמים רבות יותר, כך מציאויות-האמת שלך יתרבו. ככל שמציאויות-האמת שלך מתרבות, משמעות הדבר היא שההיווכחות שלך בחיים נעשית יותר ויותר עמוקה. ככל שההיווכחות שלך בחיים מעמיקה, משמעות הדבר היא שהצביון שלך משתנה עוד ועוד. כשהצביון שלך השתנה במידה רבה, משמעות הדבר היא שזכית בשיעור קומה רב יותר. שיעור הקומה שלך מייצג את ההיווכחות שלך בחיים. כשיהיה לך שיעור קומה, תוכל להתגבר על השליטה והכבלים שבאמצעותם הצביון המושחת שלך שולט בך, היכולת שלך להתגבר על החטא תיעשה חזקה יותר, ולליבך יהיה כוח. לא יהיו לך רק רצון רגשי, תקווה ושאיפה; לא תישאר ברמה הזאת, אלא תעלה, ותצמח להיות אדם בוגר, ותהפוך לאדם שיש לו אמת ואנושיות. זה הנתיב של חתירה אל האמת, והוא גם התוצאה של חתירה אל האמת. האם אתם יכולים לראות את הכיוון? האם אתם יכולים לראות תקווה? (כן). זה דבר טוב.

היווכחות בחיים היא תהליך שאינו מסתיים לעולם. אתה חייב לחוות חיים שלמים כדי להרוויח מכך ולעבור שינוי. אפילו אם אתה הולך בדרך של חתירה אל האמת, אם אתה עדיין כמהָ להנאות הבשר ולהטבות המעמד, אתה בכל זאת תמעד ותיכשל. כעת הנתיב שלך נכון, ומצאת את הכיוון שלך. כבר הבחנת באופן ברור באותם דברים שאינם נכונים, שהם פסיביים, מנוגדים ושליליים. יש גבול בינך ובין הדברים האלו. בכל הנוגע לדברים חיוביים, אתה גם הבנת וזכית בלא מעט מהם, ואתה כבר יכול להבין ולקבל די הרבה מהם. מה שנותר לאחר שהשגת הבחנה ביחס לדברים ולמעשים השגויים, המרושעים והשליליים הללו, הוא להרחיקם באורח יסודי מליבך, לזנוח אותם באופן מעמיק ולמרוד בהם, ואז ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת. כך, תהיה לך היווכחות בחיים. היווכחות בחיים היא למעשה לא דבר קשה; היא רק תלויה בשאלה האם אתה אכן אוהב את האמת. אם אתה אכן אוהב את האמת, הדברים השליליים הללו לא יוכלו להביס אותך. אתה עלול להיות פסיבי וחלש במשך זמן-מה, אבל תהיה מסוגל להמשיך לנוע קדימה. אם אינך אוהב את האמת, או שאתה לא אוהב את האמת חזק כל כך, ואתה רק מתמקד במחוות חיצוניות ומשקיע מעט מעצמך ונותן מעט מעצמך, כשאתה מסוגל לקום מוקדם וללכת לישון מאוחר כדי לבצע את חובתך; אם רק תתעכב על שלב העבודה, בלי שתרצה להשיג הבנה של האמת או להיכנס למציאות, אלא רק תסתפק בכך שתשקיע מעצמך למען האל ולא תבצע עוד עבירות חמורות, ותקפא על שמריך ולא תנוע קדימה, מה יהיו התוצאות של כל זה? אתה בשום פנים ואופן לא תקבל את אישורו של האל. אם אתה רוצה שהחתירה שלך אל האמת תנחל הצלחה, ואתה באמת רוצה לזכות בחיים, זה לא עניין פשוט. אתה חייב לוותר על האינטרסים שלך ולנטוש את כל החתירות הלא ראויות, כמו החתירה לתהילה, לרווח ולמעמד, החתירה לברכות או החתירה לכתר או לפרסים. על כל אלו יש לוותר. אם אתה אכן אוהב את האמת ונהנה להרהר בדברי האל, הרי שהכניסה לחיים לא תהיה לך עניין קשה. כל עוד אתה מבין את האמת, מובן שיהיה לך נתיב, ולא יהיה לך קושי רב.

21 ביוני, 2018