בכינוס האחרון שלנו, השיתוף עסק בתחום האחריות האחד-עשר של מנהיגים ושל עובדים. שיתפנו על האחריות שמנהיגים ועובדים צריכים למלא ועל העבודה שעליהם לבצע בעת שמירה על מנחות. איזו עבודה צריכים מנהיגים ועובדים לבצע בעת שמירה על מנחות? (המשימה הראשונה היא לשמור עליהן. המשימה השניה היא לבדוק את החשבונות. השלישית היא לעקוב, לבחון ולבדוק אם ההוצאות השונות עולות בקנה אחד עם העקרונות. יש לבצע בדיקה מחמירה, ויש להגביל בקפדנות הוצאות בלתי סבירות. עדיף למנוע בזבוז ופזרנות לפני שהם מתרחשים. אם הם כבר התרחשו, האחראים חייבים לתת את הדין. לא רק שיש לפרסם אזהרות, אלא שיש גם לדרוש פיצויים.) אלה בעצם הדברים. העיקר הוא לשמור על המנחות, ואז לבדוק את החשבונות, ובהמשך לעקוב ולפקח אחר ההוצאות, ולהשתמש בהן בצורה נכונה. לאחר שסיימנו את השיתוף שלנו על תחום האחריות האחד-עשר, לאנשים יש כעת הבנה וידע מדויקים לגבי המנחות, והם גם יודעים כעת מהי העבודה שעל מנהיגים ועובדים לבצע כדי לשמור על המנחות, וכן כיצד מנהיגי שקר מבצעים את העבודה הזו, ומהן ההתנהגויות הספציפיות שלהם כשהם מבצעים אותה. בין אם השיתוף שלנו עוסק בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים או בהתנהגויות השונות של מנהיגי שקר, ובין אם מדובר בשיתוף על דברים חיוביים או בחשיפה של דברים שליליים, המטרה העיקרית של השיתוף היא לגרום לאנשים להבין כיצד לבצע כראוי את עבודת השמירה על המנחות, וכיצד לסלק נוהגים לא הגיוניים של שמירה על מנחות, הוצאות וחלוקת המנחות. כל אנשיו הנבחרים של האל – בין אם הם מנהיגים או עובדים ובין אם לאו – צריכים למלא את אחריותם בשמירה על המנחות. אם כן, מהי האחריות הזו? האחריות היא לפקח ולדווח מיד על כל בעיה שתימצא – כלומר, לבצע את פעולות הפיקוח והדיווח. אל לכם לחשוב ש"שמירת המנחות היא באחריותם של מנהיגים ועובדים, ואין לה שום קשר אלינו, המאמינים מן השורה". השקפה זו שגויה. מכיוון שאנשים הבינו את האמיתות האלה, עליהם למלא את אחריותם. לגבי בעיות שמנהיגים ועובדים לא מסוגלים לזהות, או לגבי נקודות מתות ודברים שלא קל לזהותם, אם מישהו מוצא בעיות כלשהן של חוסר סבירות או של הפרת עקרונות בשמירה, בחלוקה ובשימוש במנחות, עליו לדווח על כך מיד למנהיגים ולעובדים, כדי להבטיח שמירה, שימוש וחלוקה סבירים של המנחות. זו אחריותו של כל אחד מאנשיו הנבחרים של האל.

פריט שנים עשר: לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם (חלק א')

כעת, לאחר השלמת השיתוף על תחום האחריות האחד-עשר, אנו עוברים לשיתוף על תחום האחריות השנים-עשר של מנהיגים ועובדים: "לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם". מהו התוכן העיקרי של אחריות זו? היא נסובה בעיקר על הדרישה ממנהיגים ומעובדים לטפל באנשים, במאורעות ובדברים השונים בכנסייה – כמו גם בבעיות השונות – שמשבשים את הסדר הרגיל של הכנסייה, מפריעים לו ופוגעים בו. מה נדרשים מנהיגים ועובדים להבין תחילה כדי לטפל בבעיות הללו ביעילות ולפתור אותן, למלא את אחריותם ולבצע היטב את העבודה הזו? אחריות זו היא "לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם". זהו היקף העבודה הזו. כשיש מטרה והיקף, מתברר אילו בעיות יש לפתור, ואיזו עבודה ואחריות מצופה שמנהיגים ועובדים יקחו על עצמם. מהי הדרישה העיקרית ממנהיגים ומעובדים במסגרת תחום האחריות השנים-עשר? המטרה היא לעצור ולהגביל את האנשים, המאורעות והדברים השונים שגורמים להפרעות ולשיבושים, ולשנות את פני הדברים, ובמקביל, גם לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יפתחו יכולת הבחנה באמצעות דברים כאלה וילמדו מהם. באילו תנאים מוקדמים יש לעמוד כדי לעשות זאת? אם אתה רואה אנשים, מאורעות ודברים שונים שמפריעים לסדר הרגיל של הכנסייה, משבשים אותו ופוגעים בו, ואתה בכל זאת חושב שאלה לא בעיות, אזי יש בעיה. הדבר מצביע על כך שאינך יכול לראות את מהות הבעיה לאשורה, כלומר, אינך מבין את הנזק ששיבוש והפרעה לחיי הכנסייה יכולים לגרום לעבודת הכנסייה, ואת ההשלכות וההשפעות שעשויות להיות לכך על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. האם מנהיגים ועובדים כאלה עדיין יכולים לבצע היטב את עבודת הכנסייה? האם הם יכולים לפתור בעיות ולשנות את פני הדברים? (לא.) אם כן, מהו כאן לב העניין, שעליו יש לשתף? מנהיגים ועובדים יכולים לראות לאשורן את המהות של סוגיות שונות ולפתור ביעילות בעיות מעשיות שונות, רק על ידי כך שיבינו תחילה את עקרונות-האמת. כדי לבצע היטב את עבודת הכנסייה, מנהיגים ועובדים צריכים קודם כל לדעת אילו בעיות מתעוררות בדרך כלל בעבודת הכנסייה. לאחר מכן, עליהם להבין, להבחין ולשפוט במדויק את טבען של הבעיות שמתעוררות, אם הן משפיעות על עבודת הכנסייה ועל הסדר הרגיל של חיי הכנסייה, ואם מטבען הן מפריעות לעבודת הכנסייה ומשבשות אותה. זהו נושא חשוב מאוד שעל מנהיגים ועובדים להבין תחילה. רק לאחר שיבינו זאת, הם יוכלו לפתור את הבעיות הללו ביעילות, ויהיו מסוגלים "לעצור בעדן ולהגביל אותן, ולהשיב את הדברים על כנם", כפי שהוזכר בתחום האחריות השנים-עשר. לסיכום, לפני שתפתור בעיה, עליך להבין תחילה היכן טמונה הבעיה, מהם המצבים והנסיבות המעורבים, מהו טבעה של הבעיה, עד כמה היא חמורה, כיצד לנתח אותה ולהבחין בה, וכיצד ליישם בפועל בצורה מדויקת. אלה הדברים שעל מנהיגים ועובדים להבין תחילה. מכיוון שמנהיגים ועובדים צריכים להבין את הדברים האלה, הבה נשתף עליהם מכמה היבטים ספציפיים, כדי שגם המנהיגים, העובדים ואנשיו הנבחרים של האל יוכלו להבין כיצד להתמודד עם הבעיות האלה כשהן מתעוררות, כיצד לקשר אותן לדברי האל וכיצד להשתמש בעקרונות-האמת כדי לפתור אותן. כך, כשמנהיגים ועובדים ייתקלו בקשיים שלא יוכלו לפתור, כל אנשיו הנבחרים של האל יוכלו להתמודד איתם ביחד ולחפש את האמת לפתרונות, וכשהם ייתקלו בבעיות של הפרעה לעבודת הכנסייה ושיבושה, כולם יוכלו לקום ולעצור בעדן ולהגביל אותן. במקביל, הם יוכלו לבצע ניתוח, הבחנה ואפיון באופן פומבי לגבי אנשים ועניינים שליליים, ובכך להביא לעצירתם ולהגבלתם של הנושאים הללו, ולמיגורם מהשורש. הבה נשתף אם כן, ונתחיל בנושאים הספציפיים ביותר.

האנשים, המאורעות והדברים השונים אשר משבשים את חיי הכנסייה ומפריעים להם

מהם התחומים שמנהיגים ועובדים צריכים להתחיל בהם, כדי לזהות נושאים שמשבשים את עבודת האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם? כדי לגלות את הנושאים האלה, עליהם להתחיל בהתבוננות בחיי הכנסייה. האם כולכם מכירים מעט את הבעיות שצצות בדרך כלל בחיי הכנסייה, שגורמות מטבען להפרעות ולשיבושים? אין ספק שבכנסייה יש לא מעט אנשים שמשבשים את עבודתה ומפריעים לא, ולא משנה כמה אנשים יש בכנסייה. מהם מעשי השיבוש וההפרעה שעליהם נודע לכם? (סטייה מן הנושא לעתים תכופות בעת שמשתפים על האמת בכינוסים, מבלי להתמקד בסוגיות הליבה.) (כמו כן, אמירת מילים ודוקטרינות דרך קבע.) סטייה מן הנושא לעתים תכופות בעת שמשתפים על האמת. לדוגמה, כשאחרים משתפים על האופן שבו יש להיות נאמן בביצוע חובה, הם ידברו על האופן שבו אישה צריכה לטפל היטב בבעלה (או איש באשתו) ובילדיהם. כשאחרים משתפים על האופן שבו נאמנות בביצוע חובה נועדה לרצות את האל ולהתמסר לו, הם יאמרו שנאמנות בביצוע חובה נועדה לכך שאדם ישיג ברכות עבור משפחתו ויקיריו. האין זו סטייה מן הנושא? (כן.) אם לא תעצרו בעדם, הם ימשיכו ללא סוף. אם תגבילו אותם, הם יכעסו ויתפרצו בזעם מתוך מבוכה, ובכך התנהגותם הרעה תחמיר. הבעיה הזו, אם כן, היא מטבעה ברמה של שיבוש והפרעה, והיא חמורה מאוד. למרות שסטייה מן הנושא בעת שיתוף על האמת היא בעיה נפוצה, מבחינה אובייקטיבית, היא עלולה לשבש את חיי הכנסייה ולהפריע להם. זו הבעיה הראשונה. לגבי הבעיה השניה, "אמירת מילים ודוקטרינות", השאלה אם היא נחשבת להפרעה ולשיבוש תלויה בחומרת המקרה. יש אנשים שאומרים מילים ודוקטרינות מפני שאין להם את מציאות-האמת. ברגע שהם פותחים את פיהם, הכול מילים ודוקטרינות, תיאוריות ריקות מתוכן ותו לא. עם זאת, כוונתם אינה להטעות אחרים ולזכות בהערכתם. באמצעות הגבלות והרתעה, הם ירכשו מודעות עצמית, ולאחר מכן הם יאמרו פחות מילים ודוקטרינות ולא יעכבו עוד את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות. הדבר לא נחשב כהפרעה וכשיבוש. עם זאת, אלה שאומרים דברים ודוקטרינות בכוונה תחילה ובמטרה להטעות אחרים, עושים זאת גם כשהם יודעים היטב שדבריהם הם מילים ודוקטרינות בלבד. מטרתם בכך היא לזכות בהערכה של אחרים; הם רוצים למשוך אנשים לצד שלהם ולהטעות אותם, ולתפוס מעמד. הדבר חמור למדי מטבעו. הוא שונה בטבעו מהיכולת לומר רק מילים ודוקטרינות בגלל חוסר הבנת האמת. התנהגות כזו מהווה הפרעה ושיבוש. האנשים, המאורעות והדברים השונים שגורמים לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה הם נפוצים. לא מדובר רק בבעיות כמו אמירת מילים ודוקטרינות או סטייה מן הנושא. אילו עוד בעיות קיימות? (יצירת קליקות, זריעת מחלוקות ודיכוי החיוביות של אחרים.) (יש גם פורקן שליליות, גרימת בעיות והטרדה מתמדת של אנשים.) (כשלאנשים מסוימים יש תפיסות לגבי סידורי העבודה של בית האל, הם מפיצים את התפיסות הללו ופורקים את השליליות שלהם, וגורמים לכך שהתפיסות לגבי סידורי העבודה יתעוררו גם אצל אחרים.) הדברים האלה אכן נחשבים לשיבושים והפרעות. יצירת קליקות היא בעיה אחת, זריעת מחלוקת היא בעיה נוספת, כמו גם התעללות באנשים ותקיפתם, הפצת תפיסות, הפצת שליליות, הפצת שמועות חסרות בסיס ותחרות על מעמד – כל אלה הם הפרעות ושיבושים. מטבען, הבעיות האלה חמורות הרבה יותר מאשר סטיה מן הנושא בעת שיתוף האמת. יש גם נושא שקשור לבחירות. אילו בעיות שמתעוררות במהלך בחירות נוגעות לגרימת הפרעה ושיבוש? למשל, הטיית קולות – אדם מבטיח הטבות כדי להשיג לעצמו קולות. זו אחת הדרכים לערער את הבחירות. ופעולות חשאיות – הפעלת השפעה על מוחם של אנשים מאחורי הקלעים כדי למשוך אותם לצד שלך, להוליך אותם שולל ולגרום להם להצביע עבורך. כל אלה הן בעיות שמתעוררות במהלך בחירות. האם הן מהוות הפרעות ושיבושים? (כן.) הבעיות הללו מוגדרות באופן קולקטיבי כהפרה של עקרונות הבחירות. בעיה נוספת היא ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים, וטיפול בעניינים אישיים. אדם עשוי לבוא לכינוסים עבור הדברים האלה – לא כדי להבין את האמת או לשתף על דברי האל, אלא כדי לטפל בעניינים אישיים. האם בעיה מסוג זה נחשבת לחמורה? (כן.) גם היא מהווה גרימת שיבוש והפרעה.

כעת, הבה נסכם את הבעיות השונות שמתעוררות בחיי הכנסייה וגורמות לשיבוש ולהפרעה: בעיה ראשונה, סטיה מן הנושא לעתים תכופות בעת שמשתפים על האמת; בעיה שניה, השמעת מילים ודוקטרינות על מנת להוליך שולל אנשים ולזכות בהערכתם; שלישית, ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים וטיפול בעניינים אישיים. רביעית, יצירת קליקות; חמישית, תחרות על מעמד; שישית, זריעת מחלוקות; שביעית, התעללות באנשים ותקיפתם; שמינית, הפצת תפיסות; תשיעית, פורקן שליליות; עשירית, הפצת שמועות חסרות בסיס; והבעיה האחת עשרה, הפרה של עקרונות הבחירות. אחת עשרה בעיות בסך הכל. אחד עשר הביטויים הללו הם בעיות של הפרעה ושיבוש שמתעוררות לעתים קרובות בחיי הכנסייה. אם הבעיות הללו מתעוררות כאשר חיים את חיי הכנסייה, יש צורך שמנהיגים ועובדים יקומו, יעצרו בעדן ויגבילו אותן, ולא יאפשרו להן להתפתח ללא בקרה. אם המנהיגים והעובדים לא מסוגלים להגביל אותן, כל האחים והאחיות צריכים להתאחד כדי לעשות זאת. אם לאדם המעורב אין אנושיות רעה, והוא לא גורם להפרעות ולשיבושים בכוונה תחילה, אלא שהוא פשוט חסר הבנה של האמת, ניתן לעזור לו ולתמוך בו באמצעות שיתוף על האמת. אם האדם שגורם להפרעות ולשיבושים הוא אדם רע, ומדובר במקרה פעוט, אזי יש לעצור ולהגביל את ההפרעות והשיבושים שלו באמצעות שיתוף וחשיפה. אם הוא יהיה מוכן להכות על חטא, ולא ידבר או יפעל יותר בדרכים שגורמות להפרעות ולשיבושים, אם הוא יהיה מוכן להיות החבר הפחות משמעותי בכנסייה, יוכל להקשיב ולהישמע בצייתנות, ולעשות כל מה שהכנסייה מסדרת, ולקבל את ההגבלות שהציבו האחים והאחיות, אזי הוא יוכל להישאר בכנסייה באופן זמני. אך אם הוא לא יקבל את הדברים הללו ובמקום זאת יתנגד להם ויהיה עוין כלפי רובם, אזי יש לנקוט בצעד השני – להרחיק אותו. האם זו גישה ראויה? (כן.)

1. סטיה מן הנושא לעתים תכופות בעת שמשתפים על האמת

כעת נשתף על האנשים, המאורעות והדברים השונים המופיעים בחיי הכנסייה, שמהווים מטבעם הפרעות ושיבושים. הראשון שבהם הוא סטייה תכופה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת. כיצד ניתן לקבוע סטייה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת? כיצד נוכל לתפוס בבירור דברי שיתוף שסטו מן הנושא? האם אתם סוטים לעתים תכופות מן הנושא כאשר אתם משתפים על האמת? (כן.) לאיזה היקף צריכה בעיה זו להגיע כדי שתיחשב מטבעה לשיבוש והפרעה? אם כל מקרה של סטייה מן הנושא בעת שיתוף על האמת היה מאופיין כהפרעה ושיבוש, האם אנשים לא יחששו לדבר או לשתף בחיי הכנסייה בעתיד? ואם אנשים חוששים לשתף, האין פירוש הדבר שהם לא תפסו בצורה ברורה את הבעיה? (כן.) לפיכך, כאשר ייקבע במדויק איזה סוג של סטייה מן הנושא מהווה הפרעה ושיבוש בעת שמשתפים על האמת, רוב האנשים ישתחררו מהמגבלות שלהם. מכיוון שאתם סוטים מן הנושא אפילו בשיחת חולין, סטייה בעת שמשתפים על האמת נפוצה הרבה יותר. לכן, כדי לשחרר אתכם ממגבלות, יש צורך לשתף על כך בבהירות רבה. אל תאפשרו לפחד מסטייה מן הנושא ומיצירת שיבוש והפרעה להרתיע אתכם מלדבר ולגרום לכם לא להעז לשתף, גם אם יש לכם ידע, או – כשאתם אכן רוצים לשתף – לאלץ אתכם לחשוב תחילה: "האם מה שאני רוצה לומר קשור לנושא? האם זה מחוץ לנושא? עלי לנסח ולפרט את המחשבות שלי לפני שאני מדבר, ואז לדבוק במתווה כדי לא לסטות מן הנושא בשום אופן. אם אכן אסטה מן הנושא, הדבר לא יועיל לאיש, יבזבז את הזמן היקר של הכינוס וישפיע על הבנת האמת על ידי האחים והאחיות. ואם הסטייה תהיה חמורה, הדבר יכול אפילו לשבש את חיי הכנסייה ולהפריע להם". אם כן, כיצד עלינו להתייחס לעניין הסטייה מן הנושא? ראשית, עלינו לשקול אם סטייה מן הנושא מועילה לאחים ולאחיות, ולאחר מכן עלינו לראות בבירור מהן ההשלכות של סטייה מן הנושא על חיי הכנסייה. כך נוכל לראות בבירור שסטייה מן הנושא אינה עניין של מה בכך; במקרים חמורים היא עלולה אפילו להוות הפרעה ושיבוש לחיי הכנסייה ולעבודת הכנסייה. נניח שאתם מחפשים קטע מדברי האל בנושא כלשהו כדי לשתף על הידע וההבנה שלכם; או שאתם משתפים בהקשר לנושא כלשהו על הידע שצברתם, על האמיתות שהבנתם ועל כוונותיו של האל, שהבנתם מדבר-מה שחוויתם; או שהשיתוף שלכם על נושא מסוים מייגע מעט, ואינכם מבטאים את עצמכם בבירור לגביו, וחוזרים על עצמכם כמה פעמים – האם במצבים כאלה אתם סוטים מן הנושא? אף אחד מאלה לא נחשב כסטייה מן הנושא. אם כך, מהי סטייה מן הנושא? סטייה מן הנושא מתרחשת כאשר לדברים שאתם אומרים יש קשר מועט או אפסי לנושא השיתוף, כשדבריכם פשוט גולשים לעניינים חיצוניים ואינם תומכים כלל באנשים. זוהי לחלוטין סטייה מן הנושא. כעת, הבה נדון במשמעות של גרימת הפרעה ושיבוש. אילו סוגים של מילים והתנהגויות מהווים הפרעות ושיבושים במקרה של סטייה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת? מה מהות הבעיה כאן? כיצד סטייה מן הנושא מהווה מטבעה הפרעה ושיבוש? האין הדבר ראוי לשיתוף? לאחר שנשתף על כך, האם תבינו מה המשמעות של סטייה מן הנושא? (כן.) אם כך, השיבו לשאלה. (כששיתוף של מישהו עוסק בנושאים שאין להם שום קשר לאמת – למשל, פטפוטי סרק ודיבורים על ענייני הבית, ודיון בדברים הקשורים למגמות חברתיות המטרידות את לבם של אנשים, ומונע מהם להיות שקטים בפני האל ולהרהר בדבריו – השיתוף הזה סוטה מן הנושא.) לכמה נקודות עיקריות הדבר מתייחס? (האחת היא שהנושאים לא קשורים לאמת.) זו נקודה חשובה מאוד: הם לא קשורים לאמת. נקודה אחת היא פטפוטים ודברי סרק על ענייני הבית. נקודה נוספת היא דיבורים על תרבות מסורתית, על חשיבה מוסרית אנושית ועל דברים שאנשים מחשיבים כאציליים כאילו היו האמת. זוהי בעיה של הבנה מעוותת; כל הדברים האלה לא קשורים לאמת. לדוגמה, דברי האל אומרים: "אסור לאנשים צעירים להיות נעדרי שאיפות". מישהו משתף: "מאז ימי קדם, גיבורים הופיעו בצעירותם", או "השאפתנות אינה מוגבלת על ידי הגיל". או, כשאתה מדבר על האופן שבו יש לירוא את האל, הם משתפים: "יש אלוהים שלושה מטרים מעליכם"; "כאשר אדם פועל, השמים צופים"; "אם יש לך מצפון נקי, אינך צריך לפחד מרוחות רפאים שמתדפקות על דלתך"; או "הלב חייב לנטות אל הטוב". האם זו לא סטייה מן הנושא? האין המילים האלה לא קשורות לאמת? מהן המילים האלה? (פילוסופיות שטניות.) הן פילוסופיות שטניות, והן גם התרבות המסורתית של מוצא אתני מסוים. הביטוי הראשון של סטייה מן הנושא הוא כאשר הנושא המדובר לא קשור לאמת; כאשר אדם משמיע פילוסופיות ותיאוריות שכופרים מאמינים שהן נכונות ונשגבות, ומקשר אותן בכוח לאמת. זו המשמעות של סטייה מן הנושא. הנושא לא קשור לאמת – הביטוי הזה צריך להיות קל להבנה. הביטוי השני הוא כאשר הנושאים הנדונים משבשים את דעתם של אנשים. כאשר בכינוס לא משתפים על האמת, אלא על ידע, השכלה, פילוסופיה וחוק, או על תופעות חברתיות ויחסים בין-אישיים מורכבים שונים, הדבר משבש את דעתם של אנשים. זהו מקרה שבו שמישהו משתף על נושאים כאילו הם האמת, אך ביסודם הם לא נוגעים באמת ואין להם שום קשר אליה. הדבר גורם לבלבול בדעתם של אחרים, וכשהם מקשיבים, חשיבתם סוטה משיתוף על האמת לעניינים חיצוניים. אם כך, כיצד מתנהגים האנשים האלה? הם מתחילים להתמקד בידע ובהשכלה. שיבוש דעתם של אנשים הוא דבר חמור מטבעו. הביטוי השלישי הוא כאשר הנושאים הנדונים גורמים לאנשים להבין את האל בצורה שגויה, וכתוצאה מכך נוצר חוסר בהירות לגבי חזונות. יש אנשים שהאמת לא לגמרי ברורה להם עצמם, ובכל זאת הם רוצים להעמיד פנים שהיא ברורה ומובנת להם. לכן, כשהם משתפים על האמת, הם מכניסים לתוך דבריהם כמה דוקטרינות מעמיקות, מערבבים יחד דוקטרינות דתיות שהם שמעו והבינו, ומדברים ללא בסיס ובאופן ראוותני. כאשר אנשים מקשיבים להם, הם מאבדים את הבהירות לגבי חזונות; הם לא יודעים בדיוק על איזו אמת האדם התכוון לדבר. ככל שהם מקשיבים יותר, כך הם נעשים פזורי נפש יותר, אמונתם באל פוחתת והם עלולים אפילו לפתח אי-הבנות לגבי האל. לא רק שהדברים האלה מותירים אנשים ללא הבנת האמת – אלא שהם נעשים פזורי נפש. יש לכך השפעה שלילית. זה מה שנגרם על ידי סטייה מן הנושא.

סטייה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת באה לידי ביטוי בכמה דרכים, וכל אחת מהן מהווה מטבעה הפרעה להיווכחות של אנשים בחיים. כשאנשים מקשיבים לשיתוף כזה, לא רק שחסרים להם הבנה ברורה של האמת ונתיב ליישום בפועל, אלא שהם נעשים פזורי נפש, האמת הופכת לגביהם למעורפלת, והם גם מפתחים כמה פרשנויות שגויות והבנות מופרכות. זו ההשפעה ואלה הן ההשלכות השליליות שיש לסטייה מן הנושא על אנשים בעת שמשתפים על האמת. כל אחד משלושת הביטויים הללו הוא די חמור מטבעו. לדוגמה, הביטוי הראשון הוא "הנושא המדובר לא קשור לאמת". כאשר אומרים בכנסייה דברים שנשמעים נכונים אך אינם כאלה, ומביאים לתוך הכנסייה דברים שטניים כגון ידע אנושי, פילוסופיה, תיאוריות, תרבות מסורתית ואמירות מפורסמות של דמויות ידועות – כדי להטיף עליהם ולנתח אותם, תוך ניצול ההזדמנות לשתף על האמת כדי להוליך אנשים שולל, הדבר מהווה הפרעה עבורם. הדבר חמור מאוד מטבעו. אם אדם בעל יכולת הבחנה היה מקשיב לשיתוף כזה, הוא היה אומר: "דבריך לא נכונים; זו לא האמת. אתה מדבר על התנהגות מוסרית ועל אמירות שכופרים חושבים שהן טובות. אלה הם עקרונות של כופרים לגבי אופן התנהלותם והתמודדותם עם העולם, וביסודם הם לא קשורים לאמת". עם זאת, יש אנשים חסרי יכולת הבחנה, וכשהם שומעים את הדברים המופרכים האלה, הם אפילו מאמצים אותם ודבקים בהם כאילו הם האמת. אם מנהיגים ועובדים לא יעצרו בעדם ולא יגבילו זאת במקרים כאלה, אם הם לא ישתפו על כך ולא ינתחו זאת כדי שאנשים ישיגו הבחנה, הרי שחלק מאנשיו הנבחרים של האל עלולים ללכת שולל. מהן ההשלכות של הטעיה זו? הם יאמינו שהדברים שמטיפים להם האנשים המפורסמים מעולם הכופרים, הנחשבים בעיני אנשים כנכונים, טובים ועמוקים – כגון פתגמים עממיים, אמרות כנף ותיאוריות של אנשים מפורסמים לגבי התנהלות עצמית – כולם נכונים ושהם האמת, בדיוק כמו דברי האל. האם לא הוליכו אותם שולל? על פני השטח, נראה כאילו הם משתפים על האמת, אך למעשה, השיתוף שלהם מערב כמה רעיונות אנושיים וכמה מהפילוסופיות המטעות של השטן, וברור שהדבר מהווה הפרעה לאנשים. אם מישהו מטעה אנשים בכך שהוא מציג את הפילוסופיה של השטן ואת הידע האנושי כאמת, אזי על המנהיגים והעובדים לחשוף ולנתח את העניין, כדי שההבחנה של האחים והאחיות תצמח והם יבינו מהי האמת לאמיתה. זו העבודה שעל מנהיגים ועובדים לבצע. הביטוי השני הוא "שיבוש דעתם של אנשים". יש אנשים שתמיד מנצלים הזדמנויות לשתף על האמת כדי לדבר על דברים שנראים נכונים, אך אינם כאלה, והם מאדירים את הידע, ההשכלה, הכישורים והכישרונות האנושיים. הם גם מדברים על נורמות מוסריות, תרבות מסורתית וכן הלאה. הם מציגים את הדברים הללו שבאים מהשטן כדברים חיוביים וכאמת, מה שמוביל אנשים לאמונה שגויה שיש לתמוך בהם, להפיץ ולהלל אותם בכנסייה, ושעל כולם לדבוק בהם; הדבר גורם לכך שבדעתם של אנשים מתרבים רעיונות מופרכים ודברי כפירה שנראים נכונים אך אינם כאלה, והם מבלבלים את דעתם וגורמים להם להרגיש אבודים, ללא כל מושג מהי האמת בפועל, או כיצד יש ליישם בפועל בצורה נכונה בעת התמודדות עם בעיות, או מהו הנתיב הנכון. הדבר גורם לליבם לשקוע באופל. זו התוצאה של הפצת דברי כפירה ורעיונות מופרכים כדי להטעות אנשים. באשר לביטוי השלישי, לא נשתף עליו בפירוט. לסיכום, בין היתר, חלק מהדיונים הסוטים מן הנושא כולליםידע, חלקם נוגעים בתפיסות אנושיות, וחלקם עוסקים בהתנהגויות טובות מבחינה מוסרית. אך אף אחד מהדברים האלה לא קשור לאמת – כולם מנוגדים לה. לכן, כאשר נושאים אלה מתעוררים, מנהיגים ועובדים צריכים לעצור בעדם ולהגביל אותם. אם לאחר שאנשים שומעים מישהו משתף, לא רק שאין בלבם בהירות לגבי האמת, אלא שהם גם מוטרדים, והם נעשים פזורי נפש לאחר שדעתם הייתה צלולה בעבר, והם לא יודעים כיצד ליישם בפועל כראוי, הרי שיש לעצור ולהגביל את השיתוף של אנשים שכאלה. לדוגמה, יש אנשים, שבשיתוף שלהם על אמיתות הנוגעות לאנושיות רגילה, אומרים: "מה שהאל אוהב יותר מכול באנושיות רגילה הוא היכולת לשאת קשיים, לא לחמוד הנאה או נוחות של הבשר, לוותר על אוכל טעים, לא ליהנות ממה שאדם אמור ליהנות ממנו או ממה שהאל מכין, להיות מסוגל למרוד ברצונות הגשמיים האלה, לרסן את כל רצונות הבשר, להכניע את הגוף ולא לאפשר לבשר לשלוט. לכן, אם אתה רוצה לישון בלילה, עליך למרוד בבשר. אם אינך יכול, עליך למצוא דרכים לרסן את הבשר. ככל שרצונך למרוד בבשר גדול יותר, וככל שתמרוד יותר בבשר, כך יוכח שיש בך יותר ביטויים של יישום האמת בפועל ושאתה ניחן בנאמנות רבה יותר לאל. לדעתי, הביטוי הבולט ביותר של אנושיות רגילה – והביטוי שיש לתמוך בו יותר מכול – הוא הכנעת הגוף, מרידה ברצונות הבשר, לא לחמוד את נוחות הבשר ולחסוך בהנאה חומרית. ככל שתהיה חסכן יותר, כך תצבור יותר ברכות במלכות השמים". האם המילים האלה לא נשמעות חיוביות למדי? האם יש בהן טעות? אם נמדוד זאת על פי ההיגיון, התפיסות והעקרונות האנושיים, מילים אלה היו מתקבלות בכל קבוצה דתית או חברתית; כולם היו מביעים את הסכמתם ומאשרים אותן, והיו אומרים שדבריהם נכונים, ושאמונתם טובה וטהורה. האם אין בכנסייה אנשים מסוימים שגם הם יאמינו בכך? על פי תפיסות אנושיות, כל המילים האלה נכונות – מה נכון בהן? יש שיאמרו: "האל אכן אוהב אנשים כאלה. זו גם הדרך החסכנית שלפיה הוא עצמו חי". האין זו תפיסה אנושית? לאנשים יש תפיסות כאלה, ולכן, אם אדם כלשהו באמת ישמיע סוג כזה של שיתוף, האם הדבר לא יהיה תואם את תפיסות הרוב? (כן.) כשאנשים מאמצים תפיסה כזו, האין הם מסכימים עם נקודת המבט של אותו אדם? כאשר אתה מסכים עם נקודת המבט של אותו אדם ומקבל אותה, האם אינך מסכים אז גם עם מעשיו? האם לא תנסה אז לחקות אותו? וכאשר תהיה מסוגל לעשות זאת, האם הנתיב שבו תלך, הנתיב שלך ליישום בפועל, לא יהיה מקובע? מה זה אומר להיות מקובע? המשמעות היא שאתה נחוש בדעתך לפעול וליישם בפועל בצורה כזו. כשאתה מאמין בלבך שהאל אוהב אנשים כאלה ואוהב את ההתנהגות הזאת שלך, שרק כך תוכל להיות אדם שהאל מקבל, אדם שיכול להיכנס למלכות השמיים ולהתברך בשמיים, שיש לו יעד טוב, אזי אתה מחליט לנהוג כך. כאשר תקבל את ההחלטה הזו, האם לא נגרמו כבר שיבוש והטעיה לדעתך על ידי סוג כזה של מחשבה ונקודת? זו עובדה; זו התוצאה. דעתך משובשת, ואתה אפילו לא מבין זאת. יש כאן בעיה נוספת: ברגע שדעתך משותקת ומשובשת על ידי מחשבות ונקודות מבט כאלה, האם אינך מאבד את הבהירות לגבי כוונותיו ודרישותיו של האל? האם אינך מפתח אז אי-הבנות לגבי האל ומתרחק ממנו? האם אין בכך כדי להצביע על חוסר הבהירות שלך לגבי חזונות? חשוב על כך היטב: אם אתה מוטעה על ידי מחשבה או נקודת מבט שגויה כלשהי שבעיני אנשים היא נכונה, האם דעתך לא משתבשת? האם החזונות שבלבך עדיין יכולים להיות ברורים? (לא.) אם כן, האם הידע שלך לגבי האל מדויק או שזו אי הבנה? ברור שזו אי הבנה. אם כך, האם מה שאתה מבין ומה שאתה מאמין שהוא נכון, הוא אכן האמת? לא, זו לא האמת – הדבר סותר את דברי האל, את האמת, ומנוגד להם. לפיכך, סוג זה של סטייה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת אכן גורם הפרעה לדעתם של אנשים. בהתחשב בכך שהסטייה הזו מהנושא מהווה שיבוש כה גדול בדעתם של אנשים, האם ניתן לומר שהיא מהווה הפרעה לעבודתו של האל? היא מובילה אנשים לתוך תפיסות ולתוך פילוסופיה והיגיון של השטן, ואם כך, האין היא מרחיקה אנשים מנוכחותו של האל? כשאנשים לא מבינים את האל כהלכה, כשהם לא מבינים את כוונותיו ואינם יכולים ליישם בפועל בהתאם לכוונותיו ולדרישותיו, אלא מיישמים בפועל על פי ההיגיון של השטן ועל פי תפיסות אנושיות, האם הם קרובים יותר לאל או רחוקים ממנו? (הם רחוקים ממנו.) הם רחוקים ממנו. אם כן, האם לא צריך להגביל שיתוף על נושא כזה במהלך כינוסים? (כן.) סוג זה של סטייה מן הנושא מהווה הפרעה לאנשים, ואם כך, אכן יש להגביל אותו. אם לא יעצרו אותו ולא יגבילו אותו, אזי מספר אנשים פזורי נפש, בעלי איכות ירודה וקהי חושים – במיוחד אלה שאין להם הבנה רוחנית – יחקו את האדם שסוטה מן הנושא וינהו אחריו. זה הזמן שבו מנהיגים ועובדים צריכים לקום מיד ולעצור זאת. אל להם לאפשר לאותו אדם להמשיך לסטות מן הנושא, אל להם לאפשר לנושא השיתוף שלו להטעות עוד אנשים ולשבש את דעתם של אנשים נוספים. זוהי אחריות שעל מנהיגים ועובדים למלא, תפקיד שעליהם למלא.

כאן נסיים את השיתוף שלנו על הנושא סטייה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת. בהמשך, נסכם עד כמה חמורה צריכה להיות סטייה מן הנושא בעת שיתוף על האמת, ועל אילו נושאים אדם חייב לשתף, כדי שהם ייחשבו מטבעם כשיבוש והפרעה. סוגים מסוימים של סטייה מן הנושא הם ברורים: כאשר אדם סוטה לגמרי מהנושא, כשהוא מתחיל לעסוק בפטפוטי סרק או לדון בענייני משפחה, קל להבחין בכך. לדוגמה, כשכולם משתפים על האופן שבו עליהם לבצע את חובתם, מישהו עשוי לשתף על עברו ה"מפואר", לדבר על המעשים הטובים שהוא עושה או על האופן שבו הוא עוזר לאחים ולאחיות וכן הלאה. אף אחד לא רוצה להקשיב לזה, וככל שהוא ממשיך, כך הם סולדים מכך יותר, עד שהם מתעלמים ממנו. אותו אדם יחוש אז מבוכה. כל עוד הרוב יוכל להבחין באדם הזה, הוא לא יוכל להמשיך. כדי להיות מסוגל להבחין בסוגים השונים הללו של סטייה מן הנושא, לא נדרשת הבנה רבה מדי של האמת. פטפוטים בטלים, ליהוג על ענייני בית, התנשאות, התרברבות וניצול נושא השיתוף כדי לדבר על העבר ה"מפואר" של האדם עצמו – קל להבחין בסוג כזה של סטייה מן הנושא. ככלל, הדבר לא מהווה הפרעה רבה, מפני שרוב האנשים סולדים מדברים כאלה ולא מוכנים להקשיב לו. הם יודעים שהוא מתרברב ולא משתף על האמת, שהוא סטה מן הנושא. ייתכן שהקבוצה מנסה שלא להביך אותו מיד כשהוא מתחיל לדבר, אך ככל שהוא ממשיך לדבר, האנשים דוחים זאת, לא מוכנים להקשיב עוד, ומרגישים שבמקום זאת, מוטב שיקראו את דברי האל בעצמם. אם האדם היה ממשיך, הם היו קמים ועוזבים. כשהאדם היה רואה שהדברים קיבלו תפנית ושהוא מביך את עצמו, הוא לא היה ממשיך לדבר. לאיזה סוג של סטייה מן הנושא כבר יש השפעה שלילית על אנשים, אך הם עדיין לא יכולים לראות אותו לאשורו כמשהו שלילי, ובמקום זאת, הם מתייחסים לתוכן שסוטה מהנושא כאמת, ומקשיבים לו בתשומת לב? סוג זה של סטייה מן הנושא יכול להוות הפרעה לאנשים, ויש להבחין במקרים כאלה. תנו דוגמה לסוג כזה של סטייה מן הנושא. (כשמישהו לא מהרהר בעצמו לאחר שנגזם, אלא ממקד את דבריו רק בצדק או בחוסר הצדק של העניין, הדבר מבלבל את דעת כולם. לא רק שזה משאיר את האנשים ללא יכולת לפתח הבחנה; אלא שאנשים מרגישים שדבריו של האדם הזה עולים בקנה אחד עם האמת, ושהוא צודק. הדבר גורם לכולם לנטות לצידו.) באמתלה של שיתוף על האופן שבו יש לקבל גיזום, הוא מגן על עצמו ומצדיק את עצמו, וגורם לאנשים לחשוב שהוא נגזם שלא כדין, גורם לאנשים לצדד בו ולהזדהות איתו, ובנוסף, הוא גורם לאנשים להעריץ את יכולתו להתמסר ולקבל את הגיזום בנסיבות כאלה. דבר זה מטעה אנשים; זהו מקרה מכוון ומתוכנן של סטייה מן הנושא, שלא רק גורם למאזינים לא להתמסר כשהם מתמודדים עם גיזום, ולא להיות מסוגלים לקבל גיזום ולהרהר ולהכיר את עצמם, אלא במקום זאת, גורם להם להישמר מפני הגיזום ולהתנגד לו. שיתוף כזה לא עוזר לאנשים להבין את חשיבות הגיזום, ולא כיצד על אנשים לאמץ את הגישה הנכונה כשהם מתמודדים עם גיזום, או כיצד לקבל זאת וכיצד ליישם בפועל. במקום זאת, הדבר מוביל אנשים לבחור בדרך אחרת להתמודדות עם גיזום, דרך שאינה יישום האמת בפועל ואינה התנהגות בהתאם לעקרונות-האמת, אלא כזו שהופכת את האנשים לערמומיים יותר. שיתוף כזה משמש להטעיית אנשים. סטייה מן הנושא בעת שמשתפים על האמת היא סוג אחד של בעיה שמתעוררת בחיי הכנסייה. אם בעיה מסוג זה מגיעה לרמה של הפרעה ושיבוש, מנהיגים ועובדים צריכים להתגייס כדי לעצור בעדה ולהגביל אותה, לשתף עליה ולנתח אותה, כדי שהרוב ירכוש יכולת הבחנה, ילמד מהניסיון ויפיק לקח.

2. השמעת מילים ודוקטרינות על מנת להוליך שולל אנשים ולזכות בהערכתם

הביטוי השני הנוגע לאנשים, מאורעות ודברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה הוא כאשר אנשים משמיעים מילים ודוקטרינות על מנת להוליך שולל אנשים ולזכות בהערכתם. בדרך כלל, רוב האנשים עשויים להשמיע מילים ודוקטרינות מסוימות. רוב האנשים עושים זאת. עלינו להתייחס להתרחשות האופיינית שבה אדם משמיע מילים ודוקטרינות כאל תוצאה משיעור קומתו הנמוך ומחוסר הבנתו את האמת. כל עוד הוא לא גוזל זמן רב מדי, לא עושה זאת בכוונה תחילה, לא משתלט על השיחה, לא דורש מכולם חופש מוחלט לדבר כרצונו, לא דורש מכולם להקשיב לו, לא מטעה אחרים ולא מנסה לזכות בהערכתם, אזי הדבר לא מהווה הפרעה או שיבוש. השמעת מילים ודוקטרינות היא תופעה שכיחה מאוד מכיוון שלרוב האנשים אין את מציאות-האמת. ניתן לסלוח לדיבור שאינו הולם במידת מה, ולא לייחס לו חשיבות רבה מדי. עם זאת, יש מקרה חריג אחד והוא, כאשר האדם בוחר במכוון להשמיע מילים ודוקטרינות. מה הוא עושה באופן מכוון? לא מדובר בעצם השמעת המילים והדוקטרינות באופן מכוון, מכיוון שגם לו אין את מציאות-האמת. מעשיו, כגון השמעת מילים ודוקטרינות, אמירת סיסמאות ודיבור על תיאוריות, זהים למעשיהם של כל האחרים. עם זאת, קיים הבדל אחד: כשהוא משמיע מילים ודוקטרינות, הוא תמיד רוצה שאחרים יעריכו אותו, ורוצה להשוות את עצמו למנהיגים, לעובדים ולאלה החותרים אל האמת. באופן בלתי הגיוני אף יותר, לא משנה מה הוא אומר או איך הוא אומר זאת, מטרתו היא למשוך אנשים לצידו, להטעות את לבם, והכול כדי לזכות בהערכה. מהי המטרה בחיפוש הערכה? הוא רוצה להיות בעל מעמד ויוקרה בלבם של אנשים, להפוך לאדם בולט או למנהיג בקרב ההמון, להפוך לאדם יוצא דופן ונדיר, להפוך לדמות מיוחדת, לאדם שמילותיו נושאות סמכות. מצב זה שונה מההתרחשויות האופייניות של אנשים שמשמיעים מילים ודוקטרינות, ומהווה הפרעה ושיבוש. מה מבדיל את האנשים האלה ממי שמשמיעים מילים ודוקטרינות בצורה הנפוצה יותר? יש להם רצון תמידי לדבר; אם תינתן להם הזדמנות כלשהי, הם ידברו. כל עוד יש כינוס או קבוצה של אנשים שמתאספים – כל עוד יש להם קהל – הם ידברו מתוך רצון עז במיוחד לעשות זאת. מטרתם בדיבור היא לא לחלוק את מחשבותיהם הפנימיות, את ההישגים, החוויות, ההבנות או התובנות שלהם עם האחים והאחיות, כדי לטפח הבנה של האמת או נתיב ליישומה בפועל. במקום זאת, מטרתם היא לנצל את ההזדמנות להשמעת דוקטרינות, כדי להציג את עצמם לראווה, להראות לאחרים עד כמה הם מלומדים, להראות שיש להם שכל, ידע והשכלה, ובכך להתעלות מעל האדם הממוצע. הם רוצים שיכירו בהם כאנשים בעלי יכולת, לא רק כאנשים מן השורה. הם רוצים זאת כדי שכולם יפנו אליהם בכל עניין ויתייעצו איתם. הם רוצים שאנשים יפנו קודם כל אליהם לגבי כל עניין בכנסייה או לגבי כל קושי שעמו מתמודדים האחים והאחיות; הם רוצים זאת כדי שאחרים לא יוכלו לעשות דבר בלעדיהם, כדי שהם לא יעזו לטפל בשום עניין בלעדיהם, ושכולם ימתינו לפקודתם. זו ההשפעה שהם רוצים להשיג. מטרתם בהשמעת מילים ודוקטרינות היא ללכוד אנשים ולשלוט בהם. עבורם, השמעת מילים ודוקטרינות היא רק שיטה, גישה; הם משמיעים מילים ודוקטרינות לא מפני שהם לא מבינים את האמת, אלא משום שבעשותם זאת, מטרתם היא לגרום לאנשים להעריץ אותם מעומק הלב, להעריך אותם ואפילו לפחד מהם, ובכך לשלוט עליהם ולהגביל אותם. סוג זה של השמעת מילים ודוקטרינות מהווה אפוא שיבוש והפרעה. יש להגביל אנשים כאלה בחיי הכנסייה, וכן יש לעצור את ההתנהגות הזו של השמעת מילים ודוקטרינות, ולא לאפשר לה להימשך ללא בקרה. יש שיאמרו: "יש להגביל אנשים כאלה; אם כך, האם עדיין צריך לתת להם הזדמנות לדבר?" במונחים של הוגנות, ניתן לאפשר להם לדבר, אך ברגע שהם יחזרו לדרך ההתרברבות הישנה שלהם, וכששאיפתם תתפרץ שוב, יש לבלום אותם מיד, כדי לגרום להם להיות צלולים ורגועים. מה ניתן לעשות אם הם מתרברבים כך לעתים קרובות, ושאיפתם עדיין מתגלה לעתים קרובות, וקשה לרסן את רצונותיהם? יש להגביל אותם לחלוטין ולמנוע מהם לדבר. אם איש לא רוצה לראות אותם ולהקשיב להם כשהם מדברים, וכולם מרגישים סלידה מהטון ומההתנהגות שלהם, מהמבט בעיניהם, ומהמחוות שלהם, הרי שזה סוג של בעיה חמורה. העניין מגיע לנקודה שבה כולם סולדים מהם. האם אין זה הזמן שאנשים כאלה, הממלאים תפקיד של ניגוד בכנסייה, יירדו מהבמה? הגיעה העת שתפקידם יסתיים. האם זה לא אומר שהם סיימו לתת שירות? מה צריך לעשות כשהם נותנים את השירות האחרון שלהם? יש לטהר אותם. ברגע שהם מתחילים לדבר, זהו אותו דיבור ישן שלהם, שהגבלה לא יכולה לעצור בעדו. לכולם נמאס להקשיב לדבריהם. פרצופם המבחיל מתגלה, פרצופו של השטן, של שד. איזה מין אנשים אלה? הם צוררי משיח. אם הם יורחקו מוקדם מדי, רוב האנשים יטפחו תפיסות ולא ישתכנעו בלבם, ויאמרו: "בבית האל אין אהבה, הוא מרחיק אדם מבלי להעמיד אותו אפילו לתקופת מעקב, ומותיר אותו ללא כל הזדמנות להכות על חטא. הוא בסך הכול אמר כמה מילים של אדם זר, חשף מעט צביון מושחת והיה מעט גאוותן, אך כוונותיו לא היו רעות. אין זה הוגן להתייחס אליו כך". אך כשהרוב יכול להבחין במהות של אנשים רעים ולראות אותה לאשורה, האם ראוי אז לאפשר לאנשים רעים כאלה להמשיך במעשיהם הרעים והמופקרים, בהפרעות ובשיבושים שלהם בכנסייה? (לא.) הדבר לא הוגן כלפי כל האחים והאחיות. במקרים כאלה, הרחקתם תפתור את הבעיה. לאחר שהם יתנו את שירותם האחרון ורוב האנשים יבחינו בהם, אזי למרביתם לא יהיו תלונות כשתרחיק אותם – הם לא יתלוננו ולא יבינו את האל שלא כהלכה. אם עדיין יהיו אנשים שיגנו עליהם, תוכל לומר: "האדם הזה ביצע הרבה מעשים רעים בכנסייה. הוא אופיין כצורר משיח והורחק. ובכל זאת, אתה עדיין מזדהה איתו כל כך; אתה עדיין חושב על טוב הלב שהוא הפגין כלפיך, ואתה יוצא להגנתו. אתה נוהג ברגשנות רבה מדי ואין לך כלל עקרונות. מהן ההשלכות של הדבר? קיבלת ממנו מעט עזרה ואינך יכול לשכוח זאת; לא משנה מה הוא אומר, אתה מציית לכך ברצינות ורוצה תמיד לגמול לו. כעת הוא הורחק. האם אתה רוצה להתלוות אליו? אם אתה רוצה שירחיקו גם אותך, אזי כך יהיה". האם זו דרך נכונה לטפל במצב? בשלב זה, זו הדרך הנכונה. אם אנשים כאלה משמיעים מילים ודוקטרינות באופן עקבי כדי להטעות אחרים, ומפריעים לאנשים באופן כה בלתי נסבל עד שהם לא רוצים לבוא עוד לכינוסים, האין זה מפני שהמנהיגים והעובדים קהי חושים ורפי-שכל, חסרי יכולת הבחנה ולא מסוגלים לטפל באנשים האלה בזמן? זהו חוסר יכולת לבצע את עבודתם, כישלון במילוי אחריותם.

נכון לעכשיו, לרוב האנשים יש מידה מסוימת של הבחנה כלפי אותם צוררי משיח שמשמיעים מילים ודוקטרינות. אם הם לא ישמרו על פרופיל נמוך, אזי ברגע שהם יזקפו את ראשם, יפגינו התנהגות ספציפית דיה בדרכים שונות, והביטויים השונים שלהם יספיקו כדי שאנשים יזהו אותם כצוררי משיח, אסור יהיה להתמהמה או להסס עוד. יש להגביל ולבודד אותם באופן מיידי. אם לשירות שלהם לא יהיה עוד ערך, אזי יש להרחיקם מיד. קל להבחין בצוררי משיח צבועים כאלה שמשמיעים מילים ודוקטרינות, מפני שברור שאנשים כאלה הם צוררי משיח. אלא שצורר משיח מסוג זה תמיד רוצה להטעות אנשים על ידי ניצול ההזדמנות להשמיע מילים ודוקטרינות, כדי להשיג את מטרתו לשלוט. זו אחת הדרכים שבהן צוררי משיח באים לידי ביטוי, וקל להבחין בה. נושא זה כבר נדון מספיק בעבר, ולכן לא נרחיב עליו כאן. לסיכום, על מנהיגים ועובדים לשים לב היטב לאנשים כאלה, להבין ולתפוס במהירות ובדייקנות את מהלכיהם, מחשבותיהם והשקפותיהם, כמו גם את תוכניותיהם ומעשיהם ואת ההערות השגויות שהם מפיצים, ולטפל בהם מיד בהתאם. זו אחריות של מנהיגים ועובדים. לכן, לכל הפחות, במשימה זו על מנהיגים ועובדים להיות נחרצים מבחינה רוחנית וקפדנים מבחינה מנטלית, ולא קהי חושים ואדישים. אם צורר משיח מטעה אנשים רבים בכך שהוא משמיע מילים ודוקטרינות במהלך כינוסים, ומנהיגי כנסייה עדיין לא מכירים בו כצורר משיח ולא יכולים לחשוף אותו ולטפל בו במהירות, זהו כישלון במילוי אחריותם. אם צוררי משיח כבר הוליכו שולל אנשים רבים, ואותם אנשים חושבים שהכינוסים חסרי משמעות משום שהם לא יכולים לשמוע את צוררי המשיח משמיעים שם מילים ודוקטרינות, ולכן הם לא מוכנים להשתתף בכינוסים ואפילו לא מוכנים לאכול ולשתות את דברי האל ולהקשיב לדרשות, ומעדיפים להקשיב להטפות של צוררי משיח – אם מנהיגי הכנסייה יבינו את חומרת המצב ויתחילו לנקוט בפעולה וישיבו את הדברים על כנם רק לאחר שצוררי משיח כבר הטעו אנשים במידה כה רבה ושולטים בהם – הדבר יגרום לעיכובים משמעותיים! ההיווכחות בחיים של רבים מאנשיו הנבחרים של האל תסבול בשל קהות החושים והעמימות של מנהיגי שקר כאלה. כאשר מנתחים צוררי משיח, מבחינים בהם ומרחיקים אותם, אנשים מסוימים עלולים ללכת שולל ולנהות אחריהם. יש שיאמרו אפילו: "אם תרחיק אותם, לא נאמין יותר באל. אם תגרום להם לעזוב, כולנו נעזוב!" בשלב זה, מתברר לחלוטין שמנהיגי הכנסייה לא מבצעים עבודה מעשית כלשהי, וזהו כישלון חמור במילוי אחריותם.

הדבר הראשון שמנהיגים ועובדים חייבים לעשות בחיי הכנסייה הוא לתפוס את מצבם של אנשים שונים. עליהם להתבונן בקפידה ולהבין באמצעות אינטראקציה באיזה נתיב הולך כל אחד מחברי הכנסייה ומה מהות צביונו, ועליהם לגלות ולזהות במהירות ובדייקנות מי הולך בנתיב של צורר משיח ומי ניחן במהות של צורר משיח. ואז, עליהם להתמקד באנשים האלה, לשים לב אליהם היטב, להבין ולתפוס מיד את נקודות המבט ואת ההצהרות שהם מפיצים, ואת הפעולות שהם מתכוננים כעת לבצע. במקום להמתין באופן פסיבי, על המנהיגים והעובדים לקום במהירות כדי לעצור בעדם כאשר הם רוצים להטעות אנשים, ללכוד אותם ולשלוט בהם. אם תמתינו עד שהאל יחשוף את צוררי המשיח, או עד שהם יוליכו שולל את האחים והאחיות, או עד שלאחים ולאחיות תהיה הבנה והבחנה לגביהם לפני שיחשפו אותם, העניינים כבר יעוכבו. לפיכך, על מנהיגים ועובדים לנקוט יוזמה ולהקדים תרופה למכה ולהיות ערוכים כדי להישמר מפני צוררי משיח. הצעד הראשון הוא לקדם ולטפח את האנשים הישרים יחסית, שיכולים לחתור אל האמת, כלומר, להשקות כראוי אנשים שלוקחים על עצמם תפקיד מוביל בפריטי עבודה שונים, לתמוך בהם ולטפח אותם כדי שיהוו עמודי תווך בכנסייה. רק כך פריטים שונים של עבודת הכנסייה יוכלו להתקדם בצורה חלקה וללא הפרעה, ועבודת הבשורה תוכל להמשיך להתפשט. לא משנה באיזו עבודה מדובר, אם לא יהיה מנהיג טוב, יהיה קשה מאוד לבצעה. הביטוי העיקרי של התרסת צוררי משיח כנגד האל הוא הטעיית אנשיו הנבחרים של האל כדי שינהו אחריהם, על מנת לשבש כל פריט עבודה בבית האל ולהפריע לו. בכנסייה, הדבר הראשון שצוררי משיח שואפים לעשות הוא לפגוע באלה שיש להם חוש צדק ובאלה הנוטלים על עצמם תפקיד מוביל בפריטי עבודה שונים. הם מושכים לצידם את אלה שהם יכולים להטעות ולשלוט בהם, ואילו את מי שהם לא יכולים להוליך שולל ולשלוט בו, הם מפלילים, לוכדים ומכשילים, ובסופו של דבר מרחיקים אותו. כך צוררי משיח סוללים את הדרך לשליטה בכנסייה. הם מכשילים קודם כל את אנשי המפתח המעטים שיכולים לחתור אל האמת; היתר, ברובם, הם אלה ההולכים עם הזרם. לאחר מכן, הרבה יותר קל להם להתמודד עם מנהיגים ועובדים באופן ספציפי. ללא שיתוף הפעולה והעזרה של אלה החותרים אל האמת, המנהיגים והעובדים נלחמים למעשה לבד וללא סיוע. אתה נמצא באור, בעוד שצוררי משיח אורבים באופל, מוכנים בכל רגע לתקוף בעורמה, להפליל, ללכוד ולהכפיש אותך, ולהכשיל אותך כך שלא תוכל לקום. ואז צוררי המשיח מוצאים אנשים שיבעטו בך כאשר אתה בעמדת שפל, וישאירו אותך מיואש ומדוכא לחלוטין. לפיכך, אם האנשים החותרים אל האמת לא מאחדים כוחות, קשה מאוד לפתור לגמרי את בעיית צוררי המשיח. הדבר הראשון שמנהיגים ועובדים חייבים לעשות בחיי הכנסייה הוא לשמור על הסדר הרגיל של הכנסייה. כל עוד נוכחים בחיי הכנסייה אותם אנשים רעים שהולכים בנתיב של צוררי משיח, לא יהיו שם תוצאות טובות, לא יהיה קל לעלות על דרך הישר, ומרבית האנשים ימצאו עצמם לעתים קרובות מוטרדים ונתונים להשפעה. לפיכך, המשימה הראשונה והחשובה ביותר שעל מנהיגים ועובדים לקחת על עצמם בכל הנוגע לחיי הכנסייה היא לגלות, להבין, לתפוס ולאתר אנשים רעים, צוררי משיח ואנשים ההולכים בנתיב של צוררי משיח. רק על ידי הגבלת האנשים האלה או הרחקתם, ניתן לשמור על הסדר הרגיל של חיי הכנסייה. אם לא יגבילו אותם, ויתירו להם לפעול בפזיזות זדונית ולגרום להפרעות, הפריטים השונים של עבודת הכנסייה ייעצרו. מכיוון שרוב האנשים חסרי הבחנה כלפיהם והם לא יכולים לראות את מהותם לאשורה, ומחשבותיהם ונקודות המבט השגויות השונות של האנשים האלה אף מפריעות לאנשיו הנבחרים של האל ומטעות אותם, קשה להם לעלות על המסלול הנכון ולהיכנס למציאות-האמת בחיי הכנסייה. אם במהלך התקופה הזו חיי הכנסייה יהיו רגילים מאוד, אנשיו הנבחרים של האל ישיגו הישגים ויתקדמו באכילה ובשתייה של דברי האל ובשיתוף על האמת, ואם בסופו של דבר תהיה להם היווכחות מסוימת בחיים ומעט ממציאות-האמת, אך אז צוררי המשיח ישמיעו מילים ודוקטרינות שיוליכו אותם שולל ויטרידו אותם, הרי שלא רק שהם יאבדו את מעט ההבנה הטהורה והאמיתית שזה עתה זכו בה, אלא שהם גם יספגו הרבה דברי כפירה ורעיונות מופרכים וכוזבים – ומהר מאוד הם יהפכו שוב לפזורי נפש, כמו חותרים שנהדפים לאחור על ידי הזרם ברגע שהם מפסיקים לחתור, והדבר בעייתי עד מאוד. לא קל לאנשים לממש צמיחה בחיים; ייתכן שיחלפו שנים עד שהם יראו התקדמות מסוימת, וזה איטי במיוחד. קשה לאנשים להשיג את מעט שיעור הקומה שיש להם – לא קל להשיג אותו. ההבנה הטהורה המועטה שיש לאנשים אובדת בשל ההטעיה וההפרעה של צוררי המשיח. עוד יותר חמור מכך, שלאחר ההפרעה על ידי השטן וצוררי משיח, אנשים מתמלאים בהרבה מהפילוסופיה של השטן, במזימותיו ובתחבולותיו של השטן, וברעל שהשטן זרע בתוכם. לא רק שהדברים האלה לא מאפשרים לאנשים להכיר את האל ולהתמסר לו, אלא להיפך, הם גורמים לאנשים לפתח תפיסות ואי-הבנות לגבי האל ולהתרחק ממנו, מה שהופך את צביונותיהם המושחתים של אנשים לחמורים עוד יותר, ומאפשר עוד יותר את בגידתם באל. ההשלכות של הדבר חמורות מאוד. אימרו לי, לנוכח השלכות כה חמורות, האם הכרחי לעצור ולהגביל את אלה שמטעים אנשים באמצעות מילים ודוקטרינות? האין זו משימה חשובה שעל מנהיגי כנסייה לקחת על עצמם? (כן.) לכן, הגבלת אנשים רעים וחסרי אמונה היא משימה חשובה עבור הכנסייה. יש אנשים שאומרים: "אין לי יכולת הבחנה. אינני יודע איך לעשות זאת". למעשה, כל עוד יש לך את הרצון, כל עוד אתה מתבונן היטב ותמיד בוחן את כוונותיהם ומניעיהם של אנשים, אתה תפתח בהדרגה יכולת הבחנה. ברגע שחסרי האמונה והאנשים הרעים האלה מופיעים, יש להם כוונות ומניעים משלהם, שכולם נועדו לגרום לאנשים להעריץ אותם, לסגוד להם ולהקשיב לדבריהם. אם תוכל לתפוס את הכוונות והמניעים שלהם, כבר תהיה בעל הבחנה מסוימת. אם לא תהיה בטוח, תוכל לשתף על נושא זה עם אנשים מסוימים שמבינים את האמת באופן יחסי. במהלך השיתוף תוכל לקבוע את זהותם של צוררי משיח בשתי דרכים עיקריות: האחת, תוכל לקבוע זאת באמצעות האמת שכולם מבינים ועל ידי הראיות העובדתיות השונות שהובנו. בדרך השניה, תוכל לקבל אישור לגבי העניין הזה, ולאשר אם האדם המדובר הוא אכן צורר משיח ואם הוא אכן אדם שיש להגביל אותו, וזאת באמצעות הנאורות וההכוונה של האל והאור שהוא מעניק במהלך השיתוף. אם כולם יאשרו באמצעות שיתוף ויסכימו פה אחד שאדם זה הוא אכן צורר משיח שיש להגביל אותו – לאחר שתושג הסכמה עם האחים והאחיות וכולם יגיעו לנקודת מבט משותפת – הצעד הבא שעל המנהיגים והעובדים לנקוט הוא לטפל באדם זה ולהרחיקו במהירות בהתאם לעקרונות-האמת. זהו העיקרון. כאשר אנשים יבינו את העיקרון הזה, עליהם לבצע עבודה מעשית, כלומר, למלא את אחריותם ולהיות נאמנים. הבנת עקרונות לא נועדה להטפה או למילוי ראשך בהם, אלא כדי שתיישם אותם בעבודה המעשית של חובתך. בעבודה מעשית, הבנת העקרונות מאפשרת לך למלא טוב יותר ובאופן יסודי יותר את תחומי האחריות והמחויבויות שלך. לפיכך, זהו גם חלק מעבודתם של מנהיגים ועובדים. כדי לשמור על הסדר הרגיל של חיי הכנסייה, לאפשר לאחים ולאחיות לחיות את חיי הכנסייה באופן רגיל ולהיכנס לכל האמיתות כפי שהאל דורש, אזי כשצוררי משיח מופיעים ומשמיעים מילים ודוקטרינות, מנהיגים ועובדים צריכים להיות הראשונים לקום, לעצור בעדם ולהגביל אותם. הגבלת אותם צוררי משיח שמשמיעים מילים ודוקטרינות לא נעשית רק משום שהם אמרו כמה דברים שגויים. אם התבוננות ארוכת-טווח, משוב של רוב האנשים, והביטויים הספציפיים שלהם מספיקים כדי לקבוע שהם אכן סוג של צוררי משיח, הרי שעל מנהיגים ועובדים לפעול כדי לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולא לאפשר להם להמשיך להתנהל ללא פיקוח. כניעה להם כמוה כמתן דרור לשטנים, לשדים מזוהמים ולרוחות רעות להשתולל בטירוף בכנסייה, מה שאומר שמנהיגים ועובדים כאלה מזניחים את אחריותם, ולמעשה עובדים עבור השטן. כעת הסתיים השיתוף על הסוג השני של הבעיה הקשורה לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה.

3. ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים, וטיפול בעניינים אישיים

כעת, הבה נשתף על הבעיה השלישית: ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים וטיפול בעניינים אישיים. כמובן שהבעיות הללו הכלולות בנושא השלישי, שאליהן נתייחס בשיתוף שלנו, לא אמורות להתרחש בחיי כנסייה. כשאנשים חיים את חיי הכנסייה, הם באים כדי לאכול ולשתות את דברי האל, לחלוק את דברי האל, לשתף על האמת ועל העדויות החווייתיות האישיות שלהם, ובמקביל הם גם מחפשים את כוונותיו של האל ומבקשים להבין את האמת. אם כן, האם יש לעצור ולהגביל בעיות כמו ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים וטיפול בעניינים אישיים בחיי כנסייה? (כן.) יש אנשים שאומרים: "האם זה לא בסדר לברך זה את זה? אם שני אנשים כבר קרובים יחסית ומכירים זה את זה, ונפגשים במהלך חיי הכנסייה ומשוחחים מעט, האם זה ליהוג על עניינים מבית? האם יש להגביל גם את זה?" האם הנושא השלישי מתייחס לבעיות מסוג זה? (לא.) ברור שלא. אם אפילו ברכות פשוטות של נימוס יוגבלו, אזי כשאנשים ייפגשו בעתיד הם יפחדו לדבר זה עם זה. הנושא השלישי – ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים, וטיפול בעניינים אישיים – עשוי להיות מורכב משלושת המונחים הללו בלבד, אך הבעיות שמונחים אלה מייצגים אינן ברכות או שיחות פשוטות של נימוס. אלה מעשים רעים שיכולים לשבש את חיי הכנסייה, להפריע להם ולהזיק להם. מכיוון שהם מהווים הפרעות ושיבושים, כדאי לשתף עליהם. על מה צריך לשתף? אילו בעיות בדיוק, אילו מילים אנשים אומרים, אילו דברים הם עושים, ואילו דיבורים, התנהגויות והתנהלויות של אנשים יכולים להגיע לרמה של שיבוש והפרעה לעבודת הכנסייה. הבה נדון בכמה דוגמאות ספציפיות כדי לראות אם הבעיות הללו חמורות, אם הן מהוות הפרעות ושיבושים, ואם יש לעצור בעדן ולהגביל אותן.

בחיי כנסייה, יש אנשים שמדברים לעתים קרובות על עניינים משפחתיים טריוויאליים ועל התפיסות והרעיונות שלהם, כאילו היו נושאים עיקריים לדיון. היא אומרת: "החברה כל כך אפלה עכשיו; כל כך מתיש לקיים אינטראקציה עם כופרים ולחיות בקרבם. כופרים מסוגלים לכל דבר; זה באמת בלתי נסבל!" ואז, כמה אחים ואחיות אומרים: "אנחנו מאמינים באל; לא משנה עם אילו מצבים אנחנו מתמודדים, עלינו להיות מסוגלים לנקוט הבחנה, ולחפש את האמת ואת נתיבי היישום בפועל. אם תחיי כך, לא תרגישי שאת מותשת". אך היא אומרת: "דבר האל הוא האמת, אבל הוא לא תרופת פלא. חששתי שבעלי מנהל רומן והתברר שזה נכון – הוא מצא מישהי צעירה ויפה ממני. איך אני אמורה לחיות את חיי?" בעודה מלהגת כך, היא מתחילה לבכות בעצב. כשהיא מדברת בדרך זו, מתעורר צערם של כמה מהאחרים. חלקם, שחווים מצוקה דומה לשלה, מתחברים איתה מיד ומתחילים לשוחח בו-במקום. במהלך כינוס שנמשך שעתיים, היא מספרת בפירוט כיצד היא ובעלה התווכחו בעקבות הרומן שהוא ניהל, כיצד ניסתה לחשוב על דרכים להעביר את הרכוש המשותף שלהם, כיצד התייעצה עם עורך דין כדי להימנע מהפסדים לאחר הגירושין, וכן הלאה וכן הלאה. האם זה סוג הנושאים שיש לדון בהם בחיי כנסייה? (לא.) אם ענייני משפחתך לא מוסדרים ואתה מוטרד מכדי להשתתף בכינוסים, מוטב שלא תגיע אליהם. מקום הכינוסים של הכנסייה אינו מקום המיועד לפריקת תלונותיך האישיות, וגם לא לליהוג על עניינים מבית. אם אתה מתמודד עם קשיים בבית ואינך רוצה להסתבך, להיות מוגבל או כבול על ידי הבעיות האלה, ואתה רוצה לחפש את האמת כדי להבין את כוונת האל וכדי לשחרר את עצמך מכל אלה, תוכל לשתף בקצרה על הבעיות שלך במהלך הכינוס, כדי שהאחים והאחיות יוכלו לשתף על האמת ובכך לעזור לך. הדבר יוכל לעזור לך להבין את כוונת האל ולהתחזק, ולא להיות מוגבל על ידי הבעיות האלה, לצאת מהשליליות ומהחולשה, ולבחור את הנתיב הנכון והמתאים ביותר עבורך. על הדברים האלה עליך לשתף. עם זאת, אם תביא את הדברים הטריוויאליים המרגיזים הללו מביתך אל חיי הכנסייה כדי לפרוק ולהטיף עליהם, ורוב האנשים לא יעצרו בעדך ולא יפריעו לך מתוך מבוכה, אלא פשוט יתאזרו בסבלנות ויכריחו את עצמם להקשיב לך מדבר על הדברים הטריוויאליים והמטרידים הללו, האם הדבר ראוי? האם כך מגלים אהבה? האם זו דרך להיות סובלניים וסבלניים? התנהגותך זו כבר גרמה להפרעות בחיי הכנסייה. מי סובל מזה? אנשיו הנבחרים של האל. במיוחד בסביב של סין, שבה לא קל לקיים כינוסים, והמאמינים חייבים להסתתר בכל מקום, ואפילו לתזמן דברים מראש – האם ראוי הדבר שאדם יפרוק את כל העניינים המשפחתיים המטרידים הללו במקום הכינוס, כדי שכולם יוכלו לשמוע ולהגיב עליהם? רוב האנשים באים לכינוסים כדי להבין את האמת ואת כוונות האל, לא כדי לשמוע את הדברים הטריוויאליים המטרידים האלה, ולא כדי להקשיב לך מלהג על ענייני בית. יש אנשים שאומרים: "אין אף אחד שאני קרוב אליו, ואם כך, מה רע בכך שאדבר על הדברים הללו עם האחים והאחיות?" אתה יכול לדבר עליהם, אבל התזמון חשוב. אתה רשאי לדבר עליהם מחוץ לזמני הכינוסים, כל עוד הצד השני מוכן להקשיב; זוהי חירותך, ובית האל לא יגביל אותך. עם זאת, המקום והזמן שבחרת כעת לא מתאימים כדי לדבר על עניינים כאלה. זה קורה בחיי הכנסייה, בזמן ההתכנסות, והפטפוט האינסופי שלך על ענייני משפחה מטריד את האחים והאחיות ללא הרף ויש להגביל אותו. האין זה כלל? זה אכן כלל. אין זה מקובל לא להבין כללים, מכיוון שהדבר עלול להוביל לפעולה נטולת היגיון ולהפריע לאחרים. יש להגביל התנהגויות, התנהלויות ודיבורים הגורמים להפרעות; זוהי אחריותם של מנהיגים ועובדים, כמו גם אחריותם של כל האחים והאחיות. יש אנשים שבדרך כלל משתפים מעט בכינוסים, אך בכל פעם שצצות בעיות בחיי המשפחה שלהם, הם פורקים על אחרים את הדברים הטריוויאליים המטרידים האלה, כדי שיקשיבו להם. האם אחרים מחויבים להקשיב? האם הם מחויבים לשפוט עבורך מה נכון ומה שגוי? אין להם מחויבויות כאלה. הדברים האלה הם עניינים אישיים שלך ועליך לטפל בהם בעצמך; אל לך לדבר על העניינים האישיים שלך בעת הכינוס. הדבר מנוגד לכללים, הוא לא רציונלי ויש להגביל התנהגות כזו.

יש אנשים שילדיהם הולכים לאוניברסיטה, והם מתחילים לדאוג לגבי הסיכויים העתידיים של ילדיהם, מחפשים עבורם קשרים, ומהרהרים ללא הרף: "במשפחה שלנו אין פקידי ממשלה; איזו עבודה הבן שלי יוכל למצוא לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה? מה לגבי עתידו? האם הוא יוכל לתמוך בי לעת זקנה? אני צריך למצוא דרך להבטיח שתהיה לו עבודה טובה אחרי סיום הלימודים". כשהם משתתפים בכינוסים, הם אומרים: "הבן שלי צייתן מאוד. לא רק שהוא תומך באמונתי באל, הוא גם רוצה להיות מאמין לאחר שיסיים את האוניברסיטה. עם זאת, יש עניין אחד והוא, שגם אם אנחנו מאמינים באל, עדיין עלינו להתפרנס, נכון? אינני יודע איזה סוג של עבודה הוא יוכל למצוא אחרי שיסיים את לימודיו. באילו עבודות השכר הוא טוב כעת? האחות פלונית, שמעתי שבעלך מנהל. האם הוא יוכל לעזור? הבן שלי משכיל, הוא ראה עולם, יש לו איכות טובה יותר משלי והוא טוב במחשבים; בעתיד הוא יוכל לבצע חובות בבית האל. אבל תחילה יש לפתור את עניין מציאת העבודה; יהיה לו קשה אם הוא לא יוכל למצוא עבודה". הם מעלים את העניינים האלה בכל פעם שהם מגיעים לכינוס, והשיחה נמשכת ללא סוף. הם מחפשים מי עשוי להזדהות איתם, ואז מבקשים לבנות קשרים עם האנשים האלה. במהלך כינוסים הם מנסים להתקרב אליהם, להיענות לרצונותיהם ואפילו נותנים להם מתנות, ולפעמים מביאים להם אוכל טעים או קונים עבורם פריטים קטנים. האם אין אלה בניית קשרים אישיים והכשרת הקרקע? מה המטרה בהכשרת הקרקע? המטרה היא להשתמש באחרים כדי שיטפלו בענייניך האישיים, כדי להשיג את המטרות שלך-עצמך. במהלך כינוסים, הם לא מוכנים להקשיב לאחים ולאחיות שחולקים את העדויות החווייתיות שלהם, מתעלמים מכל עבודה שבית האל מסדר עבורם, ולא מוכנים להקשיב לאחים ולאחיות שמנסים לעזור להם ולייעץ להם לגבי מצבם. הם נלהבים במיוחד רק מכך שבנם ימצא עבודה, ומדברים על הדבר בלי סוף. לא רק שהם מדברים עם כל מי שהם רואים, אלא שהם מדברים על כך גם במהלך כינוסים. בקיצור, הם קשובים במיוחד לעניין הזה ומשקיעים בו מאמץ רב. בכל כינוס, הם חייבים לגזול זמן מהאחים והאחיות כדי לדבר על הנושא הזה. אפילו כשהם משתפים על החוויות שלהם עצמם, הם לא שוכחים להזכיר זאת ומדברים עד שכולם נעשים חסרי סבלנות וחשים שאט נפש, כשרוב האנשים מרגישים נבוכים מכדי לעצור בעדם. בשלב זה, מנהיגים ועובדים צריכים למלא את אחריותם ולהגביל אותם, ולומר: "כולם מודעים למצבך. אם יש אחים ואחיות שמוכנים לעזור, זהו עניין אישי ביניכם. אם אחרים לא מוכנים לעזור, אל לך לכפות זאת עליהם. זו לא חובתם או אחריותם של האחים והאחיות לעזור לבנך למצוא עבודה אלא זהו עניינך האישי, ואל לך לגזול מזמנם היקר של האחים והאחיות שאוכלים ושותים את דברי האל ומשתפים על האמת. אל תפריע לאחרים לאכול ולשתות את דברי האל על ידי שיתוף על ענייניך האישיים. לאחר הכינוס, תוכל לדבר עם מי שאתה רוצה ולבקש עזרה ממי שאתה רוצה, אך אל תנצל את זמן הכינוס כדי לדבר על כך. ניצול זמן הכינוס לטיפול בעניינים אישיים הוא חסר היגיון ומביש; זהו ביטוי של הפרעה לחיי כנסייה. העניין הזה צריך להיפסק כאן". זה מה שצריכים לעשות מנהיגים ועובדים.

יש נשים מבוגרות אשר מגלות במהלך כינוסים שהאחיות הצעירות במשפחות המארחות הן נאות, כנות ובאמת מאמינות באל וחותרות אל האמת, ולכן הן מחבבות אותן ורוצות שהאחיות הצעירות האלה יהיו כלותיהן. לא רק שהן תמיד מעלות את העניין במהלך כינוסים, אלא הן גם מרעיפות על האחיות הצעירות טובות הנאה קטנות ומעניקות להן תשומת לב יתרה בכל פעם שהן מגיעות לכינוסים. גם כשהאחיות הצעירות לא מסכימות לכך, הן ממשיכות להטריד אותן ולהציק להן מבלי להרפות. איזה מין נשים הן? האין הן בעלות אופי ירוד? מכיוון שכולן אחיות לאמונה, רובן יכולות לפתור את הדברים האלה רק על ידי שיתוף על כוונותיו של האל ועל דבריו. עם זאת, לאנשים מסוימים אין מצפון, היגיון ומודעות עצמית, אך יש להם המון רצונות אישיים, והם רוצים להגשים את כל הרצונות האנוכיים שלהם ללא כל תחושת בושה. לפיכך, יש אנשים שהופכים לקורבנות ומרגישים לא בנוח במהלך כינוסים. האם זה לא נקרא לגרום הפרעות לאחרים? מה צריך לעשות במצבים כאלה? מנהיגי הכנסייה חייבים להגביל ולסלק עניינים כאלה מחיי הכנסייה ומקרב האחים והאחיות. יתר על כן, יש אנשים שמביאים עמם לכינוסים כל מיני מצבי רוח – בנם לא מכבד אותם, כלתם תמיד לוקחת דברים לבית הוריה, סכסוכים בין חמות לכלתה... הם מדברים על הדברים הטריוויאליים והמטרידים הללו בכל כינוס, ופותחים את דברי התלונה שלהם במילים: "כל דברי האל הם אמת; האנושות כל כך מושחתת עכשיו! רק הסתכלו על בני וכלתי, הם חסרי מצפון והיגיון – זהו היעדר האנושיות שעליו האל מדבר, הם אפילו יותר גרועים מבעלי חיים. אפילו טלאים יודעים לכרוע ברך כשהם יונקים, אך בני שוכח את אמו ברגע שיש לו אישה!" הם מביעים את התלונות האלה בכל פעם שהם משתתפים בכינוסים. יש גם אנשים שכאשר הם משתתפים בכינוסים, הם מדברים על עניינים בחברות שבהן הם עובדים – למי יש ביצועים גבוהים בעבודה ומקבל יותר בונוסים; מי יקודם בחודש הבא, בעוד שלהם אין תקווה; מי לובשת את מיטב הבגדים ורוכשת את מירב המוצרים הממותגים, מי התחתנה עם בעל עשיר... האנשים שמאמינים באל במשך זמן רב יותר ושיש להם בסיס כלשהו לא רוצים לשמוע דיבורים כאלה והם חשים כלפיהם דחייה. אולם, מאמינים חדשים מסוימים, שטרם ביססו לעצמם יסודות ולא פיתחו עניין בדברי האל, מתלהבים מנושאים כאלה ומאמינים שהם מצאו מקום לשיחה ולבניית קשרים אישיים. במהלך כינוסים הם משוחחים על הא ועל דא, ובהדרגה השניים מוצאים עניין זה בזה ונוצר ביניהם חיבור, וכך מתפתחים ביניהם יחסים אישיים. מקום המפגש הופך לזירת עסקאות, למקום בו אנשים עוסקים בדיבורי סרק, יוצרים קשרים אישיים, מנהלים עסקים ומעורבים בפעילויות מסחריות. על מנהיגים ועובדים לזהות בעיות כאלה ולעצור בעדן מיד.

יש אנשים שמשתתפים בכינוסים במטרה למצוא לעצמם עבודה טובה. יש נשים שמשתתפות כדי לעזור לבעליהן לקבל קידום, חלקן כדי למצוא עבודות טובות לילדיהן וחלקן כדי לקנות מוצרים מוזלים. אחרים באים כדי למצוא רופא בכיר וראוי עבור בני משפחתם החולים מבלי שיצטרכו לתת כל כך הרבה מתנות. בקצרה, חסרי האמונה האלה, שאינם חותרים אל האמת ויש להם מניעים נסתרים, מוצאים שזמן הכינוסים בכנסייה הוא הזמן הטוב ביותר לבניית קשרים אישיים ולטיפול בעניינים אישיים. לעתים קרובות הם מעלים את הקשיים שלהם-עצמם ואת העניינים שבהם הם רוצים לדון במסווה של שיתוף על דברי האל או הכרת העולם המרושע הזה ומהותה של האנושות המושחתת הזו, ובסופו של דבר, חושפים בהדרגה את מניעיהם האנוכיים והנסתרים ואת העניינים האישיים שהם שואפים לקדם. הם חושפים את הכוונות שלהם, וגורמים לאחרים להאמין בטעות שהם מתמודדים עם קשיים, ומציעים לכולם לגלות אהבה ולעזור להם ללא תנאי ומבלי לצפות לשום דבר בתמורה. הם מניפים את דגל האמונה באל כדי לנצל פרצות שונות, ומחפשים במקומות הכינוס חברים שהם רוצים להכיר וכאלה שיכולים לעשות דברים עבורם. יש כאלה המבקשים לרכוש מכונית במחיר של "מקורבים", ומחפשים בקרב האחים והאחיות את מי שעובד בסוכנות רכב או שיש לו קשרים עם הבעלים של סוכנות רכב. ברגע שהם מזהים את מטרתם, הם מתקרבים אליו, מתחנפים אליו ובונים איתו קשרים. אם אותו אדם אוהב לקרוא את דברי האל, הם מבקרים לעתים קרובות בביתו כדי לקרוא את דברי האל בצוותא, ובכינוסים הם יושבים לידו ומחליפים פרטי קשר. ואז הם פותחים במתקפה, נחושים לא לוותר עד שמטרתם תושג. כל אלה הם נושאים שצצים לעתים קרובות בתוך הכנסייה ובקרב אנשים. אם בעיות אלה מתעוררות במקומות הכינוסים ובמהלכם, הן יגרמו למעשה לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה וישפיעו עליהם. אם בכנסייה מסוימת לא יהיו חיי כנסייה במשך תקופה ארוכה, אזי כנסייה זו תהפוך לקבוצה חברתית, לזירה של ביצוע עסקאות, למקום לבניית קשרים אישיים, לחיפוש טובות הנאה בדרכים עקלקלות ולטיפול בעניינים אישיים. טבעו של המקום הזה ישתנה, ומהן ההשלכות של הדבר? לכל הפחות, הדבר מוביל לאובדן חיי הכנסייה, כלומר, לאובדן זמן יקר שמוקדש לקריאת-תפילה של דברי האל עם האחים והאחיות, ולהבנת האמת. יתרה מזאת, וחשוב מכול, הדבר מוביל לאובדן ההזדמנות יקרת הערך לעבודת רוח הקודש ולהפיכת אנשים לנאורים כדי שיבינו את האמת. כל אלה פוגעים בהיווכחות בחיים של האנשים. לפיכך, לטובת אנשיו הנבחרים של האל והיווכחותם בחיים, וכדי להיות אחראים לחייהם של כולם, יש לעצור ולהגביל אנשים כאלה – זו העבודה שעל מנהיגים ועובדים לבצע. כמובן, אם אחים ואחיות מן השורה יכולים לראות לאשורם את האנשים האלה ואת מעשיהם, עליהם גם לקום ולסרב, ולומר להם "לא". אם מישהו משתלט על זמן הכינוסים כדי לדבר על העניינים האלה ולטפל בהם במיוחד בתקופה החשובה ביותר לאנשים, כשהם חיים את חיי הכנסייה, לאחים ולאחיות יש את הזכות להתעלם ממנו, ואף יותר מכך, יש להם זכות לעצור דברים כאלה ולסרב להם. האם נכון לעשות זאת? (כן.) יש אנשים שחושבים שאם בית אל מסוים עושה זאת, הדבר מעיד על חוסר בחום אנושי. האם חום אנושי הוא אנושיות רגילה? האם חום אנושי תואם את האמת? אם יש לך חום אנושי ואתה משתלט על זמן הכינוס כדי להעלות את ענייניך האישיים, ואפילו גורם לרוב האנשים להצטרף אליך ולתמוך בך בהשגת מטרתך של טיפול בענייניך האישיים, ואתה מפריע לסדר הרגיל של אנשיו הנבחרים של האל הקוראים את דברי האל ומשתפים על האמת, וגורם להם להפסיד את הזמן היקר הזה, האם הדבר הוגן כלפיהם? האם הדבר תואם להיות אדם בעל חום אנושי? זוהי הגישה הבלתי אנושית והבלתי מוסרית ביותר, ועל האנשים לקום ולגנות אותה. אם המנהיגים והעובדים חלשים, חסרי תועלת, ולא מסוגלים לעצור ולהגביל התנהגויות כאלה במהירות, ואינם עוסקים בעבודה מעשית, הרי שהאחים והאחיות שהם בעלי חוש צדק צריכים להתאחד כדי למנוע את מהתנהגות כזו ומהאווירה הזו להתפשט בכנסייה. אם אינך רוצה לאבד את הזמן היקר המיועד לקריאת דברי האל ולשיתוף על האמת, ואינך רוצה שתיגרם הפרעה להיווכחות שלך בחיים ושתסבול מהפסדים, דבר שיהרוס את הסיכוי שלך לישועה, אזי עליך לקום ולסרב להתרחשויות האלה, לעצור בעדן ולהגביל אותן. פעולה זו הולמת ועולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל. חלקכם נבוכים לעשות זאת; אתה אולי נבוך, אבל הרשעים לא נבוכים. יש להם את החוצפה להשתלט על הזמן היקר של הכינוס: הזמן המיועד לכך שרוח הקודש תפעל ושהאל יהפוך אותך לנאור. אם אתה מוצא שמביך לסרב להם, אזי מגיע לך לאבד את חייך! אם תהיה מוכן להפגין אהבה כלפי השטנים, השדים וחסרי האמונה, ותציע להם עזרה, תקריב את עצמך למען אחרים ותתעלם מעקרונות, את מי תוכל להאשים באובדן חייך? לכן, כל המקרים של בניית קשרים אישיים וטיפול בעניינים אישיים חייבים להימחק לחלוטין מחיי הכנסייה. אם בזמן הכינוסים מישהו יתעקש בדרכו שלו ללהג על ענייניו מבית, לעסוק בפטפוטי סרק, לטפל בעניינים אישיים או לחפש עבור אחרים עבודות ובני זוג רומנטיים, וכך למצוא תירוצים שונים להעביר את הזמן הזה, כיצד יש לנהוג באדם כזה? קודם כל, יש לעצור בעדו. אם הוא עדיין לא יקשיב, יש ליישם בידוד והגבלות. אם הוא ימשיך לגרום להפרעות מאחורי הקלעים, להתחנף לכל מי שהוא יכול ולהטריד בכל מקום את חייהם הרגילים של האחים והאחיות, אזי יש להרחיקו ולא להתייחס אליו כאל אח או אחות. הוא לא כשיר לחיות חיי כנסייה ולא ראוי להשתתף בכינוסים. יש להגביל אנשים כאלה ולדחות אותם. מובן שעבודה זו היא גם משימה חשובה שמנהיגים ועובדים בכל הרמות צריכים לבצע. כאשר מתעוררים עניינים ומצבים כאלה, על המנהיגים והעובדים להיות הראשונים לקום ולעצור בעדם. כיצד תוכל לעצור בעדם? עליך לומר להם: "האם אתה יודע שההתנהגות הזו שלך כבר גרמה לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה? כל האחים והאחיות חושבים שהדבר מעורר שאט נפש ושהוא נתעב, וגם האל מגנה אותו. עליך להפסיק את ההתנהגות הזו. אם לא תקשיב לדברי השכנוע ותתעקש ללכת בדרכך, אזי חיי הכנסייה שלך ייפסקו, הספרים של דברי האל שברשותך יילקחו, והכנסייה לא תכיר בך יותר!" מובן שיש אנשים, שבשל שיעור קומתם הנמוך וחוסר הבנתם את האמת, יפטפטו מדי פעם על עניינים מבית, ייצרו קשר עם מישהו או יטפלו בעניין פעוט כלשהו, והמצב אינו חמור מדי. האם זה בסדר? (כן.) מקובל הדבר שאחים ואחיות יעזרו זה לזה ויפגינו מעט אהבה זה לזה, בנסיבות שאינן גורמות הפרעה כלשהי לכולם. אך על מה אנחנו משתפים? על כך שהתנהגויות ופעולות כאלה כבר גרמו לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה הרגילים. במקרים כאלה, יש לעצור ולהגביל את המעורבים. אל לנו לאפשר להם להמשיך לשבש את חיי הכנסייה ולהפריע להם. נקיטת הפעולות האלה מועילה להיווכחות בחיים של האחים והאחיות. יש אנשים שמפגינים התנהגויות דומות, אך המצב לא חמור ואינו כולל הפרעות ושיבושים, אלא רק אינטראקציות רגילות בקרב האחים והאחיות, עזרה זה לזה והתייעצות לקבלת מידע באופן רגיל, או בירור על ידע כללי שאינו מובן. כל עוד הדבר לא תופס את זמן הכינוסים וכל עוד שני הצדדים מסכימים ומוכנים מבלי לכפות זה על זה, וזו אינטראקציה הנכללת בגדר אנושיות רגילה, הרי שהדבר מותר והכנסייה לא תגביל זאת. עם זאת, יש דבר אחד: אם דבריו ומעשיו הפזיזים של אדם בחיי הכנסייה גורמים להטרדה או להפרעה לאחים ולאחיות, ויש אנשים שנוכח זאת חשים שאט נפש ומביעים את התנגדותם, הרי שעל המנהיגים והעובדים לצעוד קדימה ולפתור את הבעיה הזו. או, אם אחרים כבר דיווחו על מישהו, וציינו שאדם זה לא משתף על דברי האל במהלך הכינוסים אלא מלהג על עניינים מבית, יוצר קשרים אישיים, מתייחס למקום הכינוס כאל מקום לבניית קשרים אישיים ולטיפול בעניינים אישיים, תוך שהוא מבקש טובות מאחרים ומנצל את כל מי שהוא יכול, והם אומרים שאדם זה הוא בעל אופי נחות, אנוכי, מתועב ונאלח, ושהוא לא חותר אל האמת אלא מחפש בכל מקום תועלות והזדמנויות שונות לטובתו האישית, הרי שיש לבודד אדם כזה.

יש אנשים שמנצלים חלק מהאחים והאחיות העשירים ובעלי ההשפעה כדי שיעשו למענם דברים, ואם בקשותיהם לא נענות, לעתים קרובות הם שופטים אותם מאחורי גבם, בטענה שהאנשים האלה חסרי אהבה ואינם מאמינים אמיתיים, ואפילו רוצים לדווח עליהם. האם נתקלתם באנשים כאלה? האם לא צריך לטפל בהם? מה צריך לעשות כאשר מתמודדים עם מצבים כאלה? מנהיגים ועובדים צריכים להתערב כדי לפתור את הבעיה תוך שהם פועלים על פי עקרונות, כדי להבטיח שלא תיגרם הפרעה לאחים ולאחיות. האם זה לא בסדר שאדם מסרב לעשות דבר-מה למענם? האם סירוב לעזור להם שווה ערך לאי-יישום האמת בפועל או לאי-אהבת האל? (לא.) הם חופשיים להחליט אם הם רוצים לעזור למישהו; יש להם את הזכות לבחור. בית האל לא קובע שאחים ואחיות חייבים לעזור זה לזה בפתרון קשיים משפחתיים במסגרת חיי הכנסייה. חיי הכנסייה אינם מקום לפתרון בעיות משפחתיות, אלא מקום כינוס לאכילה ולשתייה של דברי האל ולצמיחה בחיים. יש אנשים שמשתמשים בחיי הכנסייה כדי לפתור את בעיותיהם שלהם – אילו השלכות עלולות להיות לכך? האין זה משפיע על האכילה והשתייה של דבר האל על ידי אנשיו הנבחרים של האל ועל הצטיידותם באמת? ניתן לפתור את הבעיות האישיות בחייו של אדם באופן אישי עם האחים והאחיות; אין צורך להכניס אותם לחיי הכנסייה כדי לפתור אותם. על כולם לדעת אילו השלכות מתעוררות כאשר הטיפול בעניינים אישיים מפריע לאנשיו הנבחרים של האל לחיות את חיי הכנסייה. כאשר מנהיגים ועובדים מגלים עניינים כאלה, עליהם להתערב כדי לפתור אותם. עליהם להגן על אותם אנשים בכנסייה שיכולים לבצע את חובותיהם כרגיל, להגן על אלה שבאמת חותרים אל האמת, להגביל אנשים רעים ולמנוע מהם להשיג את מטרותיהם. זוהי אחריותם של מנהיגים ועובדים. יש לעשות הבחנות ברורות לגבי אופן הטיפול במקרים רגילים של הנושא השלישי, אילו ביטויים הם בעלי טבע חמור או נסיבות חמורות, ואילו סוגים וביטויים מהווים שיבושים והפרעות. כאשר חומרת הנסיבות מובחנת בבירור, יש לטפל בהן בהתאם לטבען. מנהיגים ועובדים צריכים להבין זאת, וזהו גם דבר שכולם צריכים להבין.

4. יצירת קליקות

יצירת קליקות הוא הביטוי הרביעי לשיבוש חיי הכנסייה והפרעה להם, וטבעו חמור מאוד. אילו התנהגויות מהוות יצירת קליקות? אם שני אנשים מאמינים באל במשך תקופה דומה, והם בגילאים דומים, וגם מצבם המשפחתי, תחומי העניין שלהם, אישיותם וכן הלאה דומים, והם מסתדרים היטב יחד, יושבים לעתים קרובות זה ליד זה במהלך כינוסים, ומכירים זה את זה מקרוב, האם הדבר נחשב ליצירת קליקות? (לא.) זוהי תופעה שכיחה של אינטראקציה בין-אישית רגילה, שאינה מהווה הפרעה כלשהי לאחרים; לכן, היא לא נחשבת ליצירת קליקות. אם כן, למה הכוונה ביצירת קליקות, כפי שמוזכר כאן? לדוגמה, מבין חמישה אחים ואחיות המתכנסים יחד, שלושה הם פועלים עירוניים ושניים הם חקלאים כפריים. שלושת העובדים העירוניים מבלים לעתים קרובות יחד ומדברים על החיים הטובים בעיר לעומת החיים הגרועים באזורים הכפריים, שם לאנשים אין השכלה, אופקים רחבים ונימוסים. הם מזלזלים באנשי הכפר ותמיד מדברים אליהם בהתנשאות, ושני אנשי הכפר מרגישים פגועים ורוצים להתנגד להם, ואומרים שאנשי העיר קטנוניים ומחשבים כל פרט, בעוד שאנשי הכפר הם נדיבים. במהלך כינוסים, נראה שהם לא מסכימים ביניהם אף פעם, והדבר מוביל לעתים קרובות למחלוקות ולויכוחים מיותרים. האם החמישה האלה מסתדרים בהרמוניה? האם הם מאוחדים בדבר האל? האם הם תואמים זה לזה? (לא.) כשאנשי עיר תמיד אומרים "אנחנו אנשי העיר" ותושבי הכפר תמיד אומרים "אנחנו אנשי הכפר", מה הם עושים? (יוצרים קליקות.) זהו הנושא הרביעי שעליו נשתף: יצירת קליקות. התנהגות זו של יצירת קליקות פירושה יצירת קבוצות וסיעות. יצירת כנופיות, סיעות וקבוצות פנימיות שונות המבוססות על אזור, תנאים כלכליים ומעמד חברתי, כמו גם על נקודות מבט שונות, מהווה יצירת קליקות. לא משנה מי מנהיג את הקליקות האלה, היווצרותן של כנופיות וסיעות שונות בתוך הכנסייה, והיווצרותן של כנופיות לא תואמות, כולן תופעות של יצירת קליקות. במקומות מסוימים, משפחה מורחבת שלמה מאמינה באל, ומלבד שני אנשים בעלי שמות משפחה שונים, במקום הכינוס, כולם שייכים למשפחתם. משפחה זו יוצרת סיעה או כנופיה, מה שהופך לזרים את שני האנשים בעלי שמות המשפחה השונים. לא משנה מי במשפחה הזו מתמודד עם בעיה כלשהי או נגזם, אם אדם אחד מביע תלונות, השאר מצטרפים כדי להדהד את הרגש שלו. אם מישהו פועל בניגוד לעקרונות, האחרים מחפים עליו, מסתירים את מעשיו, ואוסרים על כולם לחשוף אותו; אפילו אזכור קל ביותר של נושא זה אינו מקובל, קל וחומר גיזום. מה הבעיה כאן? האם אתם יכולים להבחין בה? כשבני המשפחה האלה מתכנסים, נדמה שהם כולם שרים באותו קול ובתיאום מושלם, הם בודקים לאן נושבת הרוח וממתינים לסימנים לפני שהם מדברים. אם מנהיג הכנופיה שלהם נוקט עמדה מסוימת, כל השאר הולכים בעקבותיו, ואחרים לא מעזים להתגרות בהם או להביע התנגדות. האם התרחשותה של תופעה זו בחיי הכנסייה אינה מהווה שיבושים והפרעות לסדר הרגיל של הכנסייה? אנשי הכנופיה הזו מכתיבים אילו קטעים מדברי האל יש לאכול ולשתות במהלך כינוסים, וכולם חייבים להקשיב; אפילו מנהיגי הכנסייה חייבים לכבד אותם ואינם יכולים להתנגד. הם מכריזים במי יש לבחור כמנהיגים וכעובדים, ומנהיגי הכנסייה חייבים להתייחס לדעתם כחשובה ביותר ולא להקל בה ראש. בה בעת, הם מגייסים ללא הרף "כישרונות", מושכים לקבוצה שלהם את אלה שנכונים להקשיב להם, את אלה שעליהם הם יכולים לסמוך ואת אלה שיועילו להם, כדי להשתמש בהם למטרות הקבוצה, והם ממשיכים להרחיב את השפעתם. קליקה זו שואפת לשלוט בחיי הכנסייה; מנהיג הכנופיה שלהם רוצה לשלוט בכנסייה. לקבוצה זו יש כוח משמעותי; הם מתאגדים יחד כדי לפעול בתוך הכנסייה. לא משנה מה קורה בכנסייה, הם רוצים להיות מעורבים. אחרים נדרשים לקרוא את הבעות פניהם לפני שהם מדברים או מנהלים דבר מה, עד כדי כך שתוכנו של כל כינוס המיועד לאכילה ולשתייה חייב לדבוק בסידוריהם וברצונותיהם. גם אם מנהיגי הכנסייה רוצים לעשות דבר מה, עליהם להתייעץ איתם תחילה ולהקשיב לדעותיהם ולרעיונותיהם. הם שולטים ברוב האחים והאחיות ובעניינים רבים בעבודת הכנסייה. אותם אנשים שיוצרים קליקות משבשים את חיי הכנסייה ואת עבודת הכנסייה ומפריעים באופן חמור. האם הבעיה הזו חמורה? האם יש להגביל את הפעולות הללו? האם צריך לטפל בהם? יש להגביל את ראשי הכנופיות הללו ולהרחיק אותם או לגרשם, בעוד שבמקרה של אותם אנשים פזורי נפש שהולכים בעקבותיהם באופן עיוור, צריך תחילה לשתף ולעזור להם. אם הם לא יכו על חטא וישנו את דרכם, אזי יש להגביל אותם. אל תגלו כלפיהם שום אדיבות!

מה מהווה יצירת קליקות – האם הדבר קל להבנה? אם אדם אחד מעלה נושא וכמה אחרים מהדהדים את דעתו, האם הדבר נחשב ליצירת קליקות? (לא.) כאשר אחים ואחיות מסוימים, הנושאים בעול כבד יחסית והם בעלי חוש צדק מפותח יותר באופן יחסי, קוראים לאחרים להצטרף אליהם כדי להשלים משימה חשובה, או כאשר הם מובילים את כולם בשיתוף במטרה להשיג תוצאות בנושא משמעותי במהלך כינוס, ועל מנת להבין את האמת ואת כוונותיו של האל, וכולם עוקבים אחר קו המחשבה שלהם בשיתוף ובקריאת-תפילה של דברי האל, האם הדבר נחשב ליצירת קליקות? (לא.) אילו אנשים בכנסייה נוטים ליצור קליקות? איזה סוג של התנהגות מהווה יצירת קליקות? (כאשר מספר אנשים מחפים זה על זה ומרצים זה את זה, או עוסקים בקנאה ובמריבות, וכל אלה משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה – זוהי יצירת קליקות.) זהו היבט אחד. מהי נקודת המפתח כאן? חיפוי וריצוי הדדי מובילים לשיבושים ולהפרעות; לדעת שעשיית דבר מה היא פסולה ולא תואמת עם עקרונות-האמת, אך עדיין להסתיר זאת בכוונה תחילה, להעלות טיעונים מתוחכמים, לא לומר את האמת, להעדיף לפגוע בעבודת הכנסייה ובאינטרסים של בית האל רק כדי להגן על כבודו ומעמדו של מישהו, לחפות על אנשים שעושים רע וגורמים להפרעות ולשיבושים במחיר של בגידה באינטרסים של בית האל – התנהגויות כאלה יוצרות קליקות. תרחיש אחר כרוך בהסתה ובפיתוי של אנשים כדי שיתנגדו באופן קולקטיבי לסידורים של בית האל. דבר זה חמור מטבעו, וזו גם צורה של שיבוש והפרעה לעבודת האל ולסדר הרגיל של הכנסייה. מהי המטרה העיקרית של יצירת קליקות? המטרה היא לשלוט בכנסייה ובאנשיו הנבחרים של האל.

סוג נוסף של יצירת קליקות כולל שימוש בלשון חלקלקה על מנת לכבוש סוגים שונים של אנשים. על פני השטח, נראה שכל אחד בכנופיות מסוגים אלה יכול לדבר בחופשיות ולהביע את דעותיו. עם זאת, על ידי התבוננות בתוצאות הסופיות, ניתן לראות שלמעשה הם הולכים בעקבות הנהגתו של אדם אחד – אותו אדם הוא השבשבת שלהם. אם כך, כיצד אותו אדם מושך אחרים לצד שלו? הוא רואה את מי מהם הוא יכול למשוך לצידו ואת מי קל למשוך, והוא מעניק להם טובות הנאה קטנות ומציע להם מעט עזרה אוהבת. ואז הוא מחלץ מידע עליהם, מברר מה הם אוהבים, איך הם אוהבים לדבר, מהי האישיות שלהם ומהם התחביבים שלהם. בה בעת, במהלך שיחה הוא מסכים איתם לעתים קרובות כדי לכבוש את ליבם, ובסופו של דבר הוא "מזיז" אותם בהדרגה וטיפין טיפין, ומבלי שהם מודעים לכך, גורם להם להיכנס לקליקה שלו ולהצטרף לשורותיו. באופן כללי, דיבור חלקלק הוא שיטה עדינה מאוד שמטרתה לזכות באנשים, שיטה שמלאה ב"חמימות אנושית" והיא יעילה מאוד. לדוגמה, אם אדם מפגין דרך קבע חיבה כלפי אדם אחר, מסכים עמו בשיחה ומגלה כלפיו הבנה וסובלנות, אותו אדם יפתח באופן לא מודע רושם חיובי כלפיו ויתקרב אליו, ואז ישתלב בכוחותיו. באילו מצבים פועלות כנופיות וסיעות כאלה? ברגע שאחד מחסידיהן המושבעים נחשף, מרגיש שנעשה לו עוול, או שהאינטרסים שלו, מעמדו או המוניטין שלו נפגעו, או שנגרם לו נזק על ידי משהו או מישהו מחוץ לסיעתו, אזי אנשים כאלה יקומו וידברו בשמם, יילחמו למען האינטרסים והזכויות שלהם – כך הם יוצרים קליקה. שני הסוגים הברורים של יצירת קליקות הם חיפוי על אנשים וריצויים, לצד התנגדות קולקטיבית. עם זאת, יצירת קליקות באמצעות דיבור חלקלק לא נחשבת כוחנית כמו שני הסוגים שהוזכרו זה עתה, ובדרך כלל קשה לזהות בתוך הכנסייה חברים בקליקות כאלה. אך כשמגיע הזמן שבו אנשים צריכים לבחור ולנקוט עמדה ברורה, הסיעות האלה מתגלות באופן ברור. לדוגמה, אם מנהיג סיעה אומר שלמנהיג כנסייה מסוים יש איכות, חסידיו יביאו מיד כמה דוגמאות לאופן שבו אותו מנהיג מפגין את איכותו. אם מנהיג הסיעה יאמר שמנהיג הכנסייה חסר יכולת עבודה, שאיכותו ירודה ויש לו אנושיות גרועה, החברים האחרים ילכו בעקבותיו וידברו על כך שמנהיג הכנסייה אינו כשיר, שהוא לא מסוגל לשתף על האמת, שהוא אומר מילים ודוקטרינות, והם יאמרו שכולם צריכים לבחור את האדם הנכון במקומו. זהו סוג של קליקה בלתי נראית. למרות שהם לא יוצאים בפומבי במטרה לתפוס את השלטון ולשלוט באנשים בכנסייה, בתוך סיעות וכנופיות כאלה יש כוח בלתי נראה ששולט בחיי הכנסייה ובסדר של הכנסייה. זוהי צורה מפחידה ונסתרת יותר של יצירת קליקה. מלבד שני המצבים של יצירת קליקות שהוזכרו קודם ושבהם ניתן להבחין בקלות, ואשר מהווים בעיות שאותן מנהיגי הכנסייה צריכים לפתור, סוג זה של יצירת קליקה באופן נסתר הוא בעיה שעל מנהיגי הכנסייה לפתור ולטפל בה ביתר שאת. כיצד עליהם לעשות זאת? הם חייבים לפנות ישירות למנהיג כנופיה מסוג זה באמצעות שיתוף. מדוע יש להתמקד קודם כל בשיתוף עם אותו מנהיג כנופייה? על פני השטח, נראה שאיש לא שולט בחברי קליקה כזו, אך למעשה, כולם יודעים עמוק בתוכם למי הם מצייתים, והם רוצים לציית לאותו אדם. לפיכך, יש לטפל באדם שהם מעריצים וששולט בהם, ויש לשתף איתו על האמת כדי שהוא יבין את טבע מעשיו. למרות שייתכן שמנהיג הכנופיה לא יתנגד בגלוי לבית האל ולא ירים את קולו נגד המנהיגים, הוא שולט בזכות הדיבור של האנשים האלה, במחשבותיהם, בהשקפותיהם ובנתיב שבו הם הולכים. הוא צורר משיח נסתר. יש לזהות אנשים כאלה, ואז להבחין בהם ולנתח אותם. אם הם לא יכו על חטא, יש להגביל אותם ולבודד אותם. לאחר מכן, יש לחקור כל אחד מחבריהם כדי לראות מי מהם הוא מאותו סוג. ראשית, הפרידו את האנשים האלה מהאחרים, ולאחר מכן שתפו עם פזורי הנפש שהם הססנים ופחדנים, ואשר הולכו שולל. אם הם יוכלו להכות על חטא ולוותר על ההליכה אחרי צורר המשיח, הם יוכלו להישאר בכנסייה. אם לא, יש לבודד אותם. האם זו גישה ראויה? (כן.) האם תופעה זו קיימת בתוך הכנסייה? האם יש לפתור בעיה מסוג זה? (יש לפתור אותה.) מדוע צריך לפתור אותה? מאז שבית האל החל להפיץ את הבשורה, כוחותיהם של צוררי משיח היו בכל מקום בחיי הכנסייה, והכוחות האלה השפיעו על רבים מאנשיו הנבחרים של האל, הגבילו אותם או שלטו בהם בדרגות שונות. בכל פעם שאנשים אלה מדברים או פועלים, מצבם אינו מצב של חופש ושחרור, אלא הם נתונים להטייה, להשפעה, לשליטה ולכבילה על ידי המחשבות ונקודות המבט של אנשים מסוימים. אנשים אלה מרגישים מחויבים לדבר ולפעול בדרכים מסוימות, ואם לא יעשו זאת, הם ידאגו ויחששו מפני נשיאה בהשלכות שינבעו מכך. האם הדבר לא משפיע על חיי הכנסייה ומפריע להם? האם זהו ביטוי של חיי כנסייה רגילים? (לא.) בחיי כנסיה מסוג זה אין סדר רגיל, אלא הם נשלטים על ידי אנשים רעים. כל עוד בכנסייה הכוח נתון בידיהם של אנשים רעים, דבר האל והאמת לא שולטים בה. מנהיגים, עובדים ואחים ואחיות שמבינים את האמת ידוכאו. בכנסייה כזו שולטים כוחות של צוררי. זו גם בעיה ותופעה של שיבוש הסדר הרגיל של הכנסייה והפרעה לו, ועל מנהיגים ועובדים לטפל בכך ולפתור זאת. יש אנשים שהם חברים בכנופיה של צורר משיח וחוששים לאבד את אמון הכנופיה בהם, לאבד את תומכיהם, את חבריהם, לא לקבל תמיכה בשעת צרה וכן הלאה. לכן, הם מנסים כמיטב יכולתם להישאר בכנופיה. האין מצב זה חמור? האם לא צריך לפתור אותו? (כן.) כשמצב כזה מתעורר בתוך הכנסייה, האם רוב האנשים חשים בכך? האם רוב האנשים מבחינים בכך? יש אנשים שאדם מסוים שולט בהם מבלי שהם מבינים זאת, הם תמיד צריכים לעקוב אחר המחשבות ונקודות המבט של אותו אדם, אחר ההצהרות והפעולות שלו ואחר תורתו, והם מפחדים לומר "לא", חוששים לצאת נגד אותו אדם, ואפילו צריכים להנהן בהסכמה ולחייך בחוסר כנות כשאותו אדם מדבר, מתוך חשש לפגוע בו. האם קיימים מצבים כאלה? מהי הבעיה שיש לפתור כאן? על מנהיגי הכנסייה לטפל במנהיג הכנופיה וצורר המשיח הזה, שמסוגל להטעות אחרים ולשלוט בהם. ראשית, עליהם לשתף על האמת כדי לאפשר לרוב האנשים להבחין בצורר משיח זה, ולאחר מכן להגביל את צורר המשיח עצמו. אם צורר המשיח לא יכה על חטא, עליהם להרחיק אותו מיד כדי למנוע ממנו להמשיך להפריע לסדר הרגיל של הכנסייה.

לסיכום, בחיי כנסייה רגילים, על האחים והאחיות להיות מסוגלים לשתף בחופשיות וללא מעצורים על דברי האל, כמו גם על התובנות, ההבנות, החוויות והקשיים האישיים שלהם. מובן שצריכה להיות להם גם הזכות להציע הצעות, להעביר ביקורת ולחשוף כל פעולה של מנהיגים ועובדים המפרים את העקרונות, ובמקביל יש להם את הזכות לספק עזרה וייעוץ. כל זה צריך להתקיים בחופשיות, וכל ההיבטים האלה צריכים להיות רגילים. איש לא רשאי לשלוט בהם, אחרת הדבר יוביל להגבלת אנשיו הנבחרים של האל – ואלה לא יהיו חיי כנסייה רגילים. לבית האל יש דרישות, כללים ועקרונות לגבי האופן שבו על האחים והאחיות לדבר, לפעול ולהתנהל, וכיצד עליהם לכונן קשרים בין-אישיים רגילים בחיי הכנסייה, וכן הלאה, והדברים האלה לא נקבעים על ידי אף אדם. כשהאחים והאחיות עושים דבר מה, הם לא צריכים לבדוק את הבעת פניו של אדם כלשהו, הם לא צריכים לציית לפקודותיו של אדם כלשהו או להיות מוגבלים על ידו. אף אחד לא צריך לשמש כשבשבת או כנווט; הדבר היחיד שיכול לספק כיוון הוא דבר האל, האמת. לפיכך, אנשיו הנבחרים של האל חייבים לדבוק בדבר האל, באמת ובעקרונות של שיתוף על האמת בכינוסים. אם תמיד תהיה מוגבל על ידי אדם אחר, תמיד תפעל על פי הנחיותיו, ולא תעז עוד להמשיך לדבר כשתראה את מבטו הלא מרוצה או את פניו הזעופות, אם תהיה תמיד מוגבל על ידי אותו אדם כאשר תשתף על דברי האל ועל ההבנות החווייתיות האישיות שלך, ותמיד תרגיש מוגבל ושאינך מסוגל לפעול על פי עקרונות-האמת, ואם המילים, המראה, הבעות הפנים, נימת הדיבור והאיומים המרומזים בדיבור של אותו אדם תמיד יכבלו אותך, אזי האדם הזה שמנהיג את הקליקה שולט בך. הדבר בעייתי; אלה אינם חיי כנסייה, אלא חיים של סיעה הנשלטת על ידי צורר משיח. כשמדובר בבעיה כזו, על מנהיגים ועובדים להתייצב ולפתור אותה, וגם לאחים ולאחיות יש את המחויבות והזכות להגן על הסדר הרגיל של הכנסייה. יש לעצור, לחשוף ולנתח את האנשים שמפריעים לחיי הכנסייה ומשבשים אותם, במיוחד את אלה שיוצרים קליקות ורוצים לשלוט בכנסייה, כדי לאפשר לכולם לזכות בהבחנה ולהבין לאשורה את מהות הבעיה, שהיא ניסיון להקים מלכות עצמאית. הכנסייה לא מתירה יצירת קליקות ופילוג בכנסייה מכל סיבה שהיא. לדוגמה, התפלגות לכנופיות על בסיס זהות חברתית ומעמד חברתי, שכונות, אזורים או פלג דתי, או התפלגות לכנופיות על בסיס רמת השכלה, עושר, גזע וצבע עור וכן הלאה – כל אלה מנוגדים לעקרונות-האמת ואסור שיתרחשו בכנסייה. לא משנה באיזו אמתלה משתמשים כדי לחלק אנשים להיררכיות, לדרגות, לפלגים ולקליקות האלה, הדבר ישבש את עבודת הכנסייה ואת הסדר הרגיל של חיי הכנסייה ויפריע להם, וזו בעיה שעל מנהיגים ועובדים לפתור מיד. בקצרה, לא משנה מהן הסיבות לפיצול אנשים לקליקות, פלגים או כנופיות, אם הם צברו כוח מסוים והם מהווים הפרעה לעבודת הכנסייה ולסדר החיים של הכנסייה, יש לעצור בעדם ולהגביל אותם. אם לא ניתן להניא את חברי הקליקות הללו, יש לבודד את עושי הרע הללו ולהרחיק אותם. טיפול בבעיות אלה הוא גם חלק מהאחריות ומהעבודה שעל מנהיגים ועובדים לבצע. אם כן, מה צריך להבין כאן? צריך להבין שכאשר אנשים מסוימים יוצרים כוחות בכנסייה, ומסוגלים להתמודד עם מנהיגי הכנסייה, עם עבודת הכנסייה ועם דברי האל, והם מסוגלים להפריע לסדר הרגיל של חיי הכנסייה ולפגוע בהם, יש להגביל התנהגויות, ביטויים ומצבים כאלה ולטפל בהם באופן מיידי. בכל הנוגע ליצירת קליקה, אין לעשות הבחנות על סמך מספר האנשים המעורבים. אם שני אנשים מסתדרים היטב ולא גורמים להפרעות כלשהן לכנסייה, אין צורך להתערב. עם זאת, ברגע שהם מתחילים לגרום להפרעות ויוצרים כוח כדי לשלוט בכנסייה, יש לעצור את האנשים האלה ולהגביל אותם. אם הם לא יכו על חטא, יש להרחיק אותם מיד או לגרש אותם. זהו העיקרון.

22 במאי 2021