בכינוסנו הקודם, שיתפנו על הפריט העשירי בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים: "לאבטח כראוי ולהקצות באופן שקול את הפריטים החומריים השונים של בית האל (ספרים, מגוון פריטי ציוד, דגנים וכן הלאה), ולבצע דרך קבע ביקורות, תחזוקה ותיקונים כדי לצמצם את הנזק ואת הבזבוז. כמו כן, למנוע מאנשים רעים לנכס לעצמם פריטים אלה". השיתוף על הפריט העשירי עסק בעבודה שמנהיגים ועובדים נדרשים לבצע ובתחומי האחריות שעליהם למלא ביחס לפריטים החומריים השונים של בית האל, ובה בעת, הוא חשף את הביטויים השונים של מנהיגי שקר באמצעות השוואה. אם מנהיגים ועובדים ממלאים את תחומי האחריות שהם נדרשים ויכולים למלא בכל אחד מסעיפי העבודה של בית האל, אזי הם עומדים בדרישות כמנהיגים ועובדים; אם הם לא ממלאים את תחומי האחריות שלהם ואינם מבצעים עבודה ממשית כלשהי, ברור למדי שהם מנהיגי שקר. באשר לפריט העשירי, מובן שמנהיגי שקר אינם מצטיינים באבטחה ובהקצאה באופן שקול של הפריטים החומריים השונים של בית האל – פריטים אלה אינם מאובטחים היטב, או ייתכן ואינם מאובטחים כלל, ומנהיגי השקר יוצרים אי-סדר בהקצאתם. ייתכן אף שאינם מתייחסים לעבודה זו ברצינות כלל. אמנם מדובר בעבודה כללית, אולם זו עדיין אחריות שמנהיגים ועובדים אמורים למלא ועבודה שעליהם לבצע. אין זה משנה אם הם מבצעים את העבודה בעצמם, או מסדרים שאנשים מתאימים יבצעו אותה, ובנוסף מבצעים פיקוח, בדיקות, מעקבים, וכדומה; כך או כך, עבודה זו היא חלק בלתי נפרד מתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים – יש ביניהם קשר ישיר. לפיכך, באשר לעבודה זו, מנהיגים ועובדים אשר אינם מאבטחים כראוי ומקצים באופן שקול את הפריטים החומריים השונים של בית האל אינם ממלאים את תחומי האחריות שלהם, ואינם מבצעים היטב את עבודתם. זהו ביטוי אחד של מנהיגי שקר. בכינוסנו הקודם ביצענו חשיפה וניתוח פשוטים של הביטויים אותם מציגים מנהיגי שקר כשהם מטפלים בפריט העבודה הכללית הזה, ונתנו מספר דוגמאות. אם מאן דהוא הוא מנהיג שקר, אזי הוא בשום פנים ואופן לא מילא את תחומי האחריות שלו במסגרת עבודה זו, ועבודתו אינה עומדת בדרישות. זאת משום שמנהיגי שקר אף פעם לא משקיעים מאמץ בעבודה ממשית – לאחר שהם עורכים סידורים, העניין גמור מבחינתם, והם אף פעם לא מבצעים מעקב על העבודה או לוקחים בה חלק. סיבה עיקרית נוספת היא שמנהיגי שקר אינם מבינים את העקרונות של אף עבודה שהם מבצעים. גם אם הם אינם מתבטלים במסגרת עבודתם, מעשיהם אינם עולים בקנה אחד עם העקרונות והחוקים אותם דורש בית האל, או אפילו סותרים לחלוטין את העקרונות. מה פירוש הדבר, לסתור את העקרונות? משתמע מכך שהם נוהגים בפזיזות ובפראות על בסיס דמיונותיהם, רצונותיהם, רגשותיהם, וכן הלאה. לכן, בכל מקרה, באשר לפריט זה בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים, ישנם שני ביטויים עיקריים של מנהיגי שקר: הראשון הוא שהם לא מסוגלים לבצע עבודה ממשית, והשני הוא שהם לא יכולים להבין את העקרונות, ולכן הם לא מבצעים עבודה ממשית. אלה הם הביטויים הבסיסיים. בכינוסנו הקודם שיתפנו על האופן שבו אנושיותם של מנהיגי שקר באה לידי ביטוי כשהם מטפלים בעבודה כללית מעין זו, וחשפנו אותו. גם כשמדובר בעבודה יחידה ופשוטה, מנהיגי שקר אינם יכולים למלא את תחומי האחריות שלהם. יש להם יכולת לבצע את העבודה הזאת, אולם הם לא מבצעים אותה. יש לכך קשר לאופי ולאנושיות של אנשים מעין אלה. מה הבעיה באנושיותם? לבם אינו טהור, ואופיים נחות. בעיקרון סיימנו את שיתופנו על תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים, על העקרונות הכלליים ועל הביטויים השונים של מנהיגי שקר הכלולים בפריט העשירי. היום נתקדם ונשתף על הפריט האחד עשר בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים.

פריט אחד עשר: לבחור אנשים מהימנים שאנושיותם עומדת בדרישות, בפרט עבור המשימה של רישום שיטתי של מנחות, ספירתן ואבטחתן. לסקור ולבדוק דרך קבע את הפריטים הנכנסים והיוצאים כדי שניתן יהיה לזהות במהירות מקרים של מעילה, של בזבוז ושל הוצאות לא סבירות – וכן למנוע מצבים כאלה ולדרוש פיצוי הולם. בנוסף, למנוע, בכל אופן שהוא, מצבים שבהם מנחות יפלו לידיהם של אנשים רעים שינכסו אותן לעצמם

מהן מנחות

תוכן הפריט האחד עשר בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים הוא: "לבחור אנשים מהימנים שאנושיותם עומדת בדרישות, בפרט עבור המשימה של רישום שיטתי של מנחות, ספירתן ואבטחתן. לסקור ולבדוק דרך קבע את הפריטים הנכנסים והיוצאים כדי שניתן יהיה לזהות במהירות במקרים של מעילה, של בזבוז ושל הוצאות לא סבירות – וכן למנוע מצבים כאלה ולדרוש פיצוי הולם. בנוסף, למנוע, בכל אופן שהוא, מצבים שבהם מנחות יפלו לידיהם של אנשים רעים שינכסו אותן לעצמם". מהם תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים בעבודה זו? מה העבודה העיקרית שהם נדרשים לבצע? (אבטחה ראויה של מנחות.) הפריט העשירי עסק באבטחה ובהקצאה באופן שקול של הפריטים החומריים של בית האל; פריט זה עוסק באבטחה ראויה של מנחות. הפריטים החומריים השונים של בית האל ומנחותיו דומים במידה מסוימת – אבל האם הם אותו הדבר? (לא.) מה ההבדל? (מנחות מתייחסות בעיקר לכסף.) כסף הוא היבט אחד שלהן. כיצד הפריטים החומריים השונים של בית האל ומנחות נבדלים בטבעם? האם ספרים של דברי האל הם מנחות? האם המכונות השונות בהן משתמשים לעבודה הן מנחות? האם הפריטים החיוניים היום-יומיים השונים שבית האל רוכש הם מנחות? (לא.) אם כך, מה אלה? בבית האל, כל הספרים של דברי האל, וכל המכשירים השונים הנחוצים לעבודה אותם רוכשים בכסף אשר העניקו אנשיו הנבחרים של האל, כולל מגוון פריטים כגון מצלמות, מקליטי שמע, מחשבים, וטלפונים ניידים – כל אלה הם פריטים חומריים של בית האל. מעבר לאלה, שולחנות, כיסאות, ספסלים, מזון, ופריטים חיוניים יום-יומיים מעין אלה גם הם פריטים חומריים של בית האל. חלק מהפריטים האלה נרכשים על ידי אחים ואחיות, ואת האחרים רוכש בית האל בכספי מנחות; הם כולם מסווגים כפריטים החומריים של בית האל. שיתפנו על נושא זה בכינוסנו הקודם. כעת נבחן סוגיה חשובה אשר נשתף עליה במסגרת הפריט האחד עשר: מנחות. מהן בדיוק מנחות? כיצד נקבע הטווח שלהן? בטרם נשתף על תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים, הכרחי להבהיר מהן מנחות. רוב האנשים אמנם האמינו בישוע בעבר וקיבלו את שלב העבודה הזה לפני מספר שנים, אולם מושג המנחות עדיין מעורפל מבחינתם, והן לא בטוחים מהן באמת. חלקם יאמרו שמנחות הן כסף ופריטים חומריים שמוענקים לאל, בעוד אחרים יאמרו שמנחות מתייחסות בעיקר לכסף. אילו משתי האמירות הללו היא מדויקת? (כל עוד דבר מה מוענק לאל, ואין זה משנה אם מדובר בכסף או בפריט כלשהו, גדול או קטן, זוהי מנחה.) זהו סיכום מדויק יחסית. כעת משהבהרנו את הטווח ואת הגבולות של מנחות, הבה נגדיר במדויק מהן, כדי שהמושג יהיה ברור לכולם.

בנושא מנחות, נאמר בכתבי הקודש שבמקור, האל ביקש מהאדם להעניק לו מעשר – זוהי מנחה. אין זה משנה אם הסכום שהוענק כמנחה היה גדול או קטן, או מה הוענק כמנחה – כסף או פריטים חומריים – כל עוד היה מדובר בעשירית מהכנסתו של האדם אותה התבקש להעניק, זו בהחלט הייתה מנחה. זה היה מה שביקש האל מהאדם, זה היה מה שמאמינים באל היו אמורים להעניק לו. מעשר זה הוא היבט אחד של מנחות. יש כאלה ששואלים: "האם העשירית הזאת מתייחסת רק לכסף?" לא בהכרח. לדוגמה, אם אדם קוצר עשרה אקרים של תבואה, אזי אין זה משנה כמה תבואה יש, בסופו של דבר יש להעניק לאל אקר אחד מתוכה – העשירית הזו היא מה שאנשים אמורים להעניק. על כן, המושג "עשירית" לא מתייחס רק לכסף – אין זה אומר רק שאם אדם מרוויח אלף דולרים, עליו להעניק לאל מאה – אלא הכוונה היא לכל מה שאנשים משיגים: טווח רחב הרבה יותר, הכולל פריטים חומריים וכסף. על כך מדברים כתבי הקודש. מובן שכיום בית האל אינו נצמד לדרישה הקפדנית בכתבי הקודש שאנשים יעניקו עשירית מכל מה שהם משיגים. כאן אני בסך הכול משתף על המושג ועל ההגדרה של "עשירית" ומפיץ אותם, כדי שאנשים ידעו שהמעשר הוא היבט אחד של מנחות. אינני דורש מאנשים להעניק עשירית; גודל מנחתם תלוי בהבנתם ובנכונותם האישיות, ולבית האל אין דרישות נוספות ביחס לעניין זה.

היבט נוסף של מנחות הוא הדברים שאנשים מעניקים לאל. באופן כללי, מובן שזה כולל גם את המעשר; באופן פרטני, מלבד המעשר, כל מה אנשים מעניקים לאל נכלל בקטגוריית המנחות. פריטים שמוענקים לאל מהווים טווח רחב – למשל מזון, מכשירי חשמל, פריטים חיוניים יום-יומיים, תוספי תזונה, כמו גם הצאן והבקר וכן הלאה, אשר הוקרבו על המזבח בתקופת הברית הישנה. כל אלה הן מנחות. השאלה האם פריט כלשהו נחשב מנחה תלויה בכוונת האדם שהעניק אותו; אם הוא מציין שפריט זה הוענק כמנחה לאל, אזי אין זה משנה אם הוא הוענק ישירות לאל או הונח בבית האל למשמרת, הוא נכלל בקטגוריית המנחות, ואסור לאחרים לגעת בו סתם כך. לדוגמה: כשמישהו קונה מחשב משוכלל ומעניק אותו לאל, הוא הופך למנחה; כשמישהו קונה לאל מכונית, היא הופכת למנחה; כשמישהו קונה שני בקבוקים של תוספי תזונה ומעניק אותם לאל, אותם בקבוקים הופכים למנחות. אין הגדרה פרטנית ומוחלטת באשר לזהות הפריטים החומריים אשר מוענקים לאל. לסיכום, הטווח הוא רחב ביותר – אלה הדברים אשר מוענקים לאל מידי מי שנוהה אחריו. יש כאלה שיאמרו: "כעת האל התגלם כבשר ודם על פני האדמה, ופריטים שמוענקים לו שייכים לו – אבל מה אם הוא לא היה על פני האדמה? כאשר האל בשמים, האם הפריטים שמוענקים לו אז אינם נחשבים מנחות?" האם זה נכון? (לא.) הדבר לא מבוסס על השאלה האם האל נמצא בתקופה של התגלמות כבשר ודם. כך או כך, כל עוד דבר-מה מוענק לאל, זוהי מנחה. אחרים עשויים לומר: "דברים רבים כל כך מוענקים לאל. האם הוא יכול להפיק מהם תועלת? האם הוא יכול להשתמש בכולם?" (אין זה מעניינו של האדם.) זהו ניסוח נכון ונוקב. בני אנוש מעניקים את הדברים האלה לאל; השאלות כיצד הוא משתמש בהם, האם הוא יכול להשתמש בכולם, וכיצד הוא מקצה אותם ומטפל בהם, אינן מעניינו של האדם. אין צורך לחשוש או לדאוג מכך. בקצרה, ברגע שמישהו מעניק לאל דבר מה, דבר זה נכלל בטווח המנחות. הוא שייך לאל, ואין הוא מעניינו של שום אדם. יש כאלה שיאמרו: "מצורת הניסוח שלך משתמע שהאל כופה את בעלותו על פריט זה". האם זה מה שקורה? (לא.) פריט זה שייך לאל, ולכן הוא נקרא מנחה. אנשים אינם יכולים לגעת בו או להקצותו כרצונם. יש כאלה שישאלו: "האין זה בזבוז?" גם אם כן, אין זה עניינך. אחרים עשויים לומר: "כשהאל נמצא בשמים ואינו מתגלם כבשר ודם, הוא לא יכול ליהנות מהפריטים שאנשים מעניקים לו, או להשתמש בהם. מה יש לעשות אז?" יש לכך פתרון פשוט: בית האל והכנסייה מטפלים בפריטים האלה על פי העקרונות; אין צורך שתחשוש או שתטריד את מנוחתך בנושא. לסיכום, אין זה משנה כיצד מטפלים בדבר מה, ברגע שהוא נכלל בקטגוריית המנחות, ברגע שהוא מסווג כמנחה, אין הוא מעניינו של האדם. ומשום שפריט זה שייך לאל, אנשים לא יכולים לעשות בו כרצונם – למעשה כזה יש השלכות. בעידן הברית הישנה, בתקופת הקציר בסתיו, אנשים הקריבו במזבחות כל מיני דברים. חלק הקריבו תבואה, פירות, ויבולים שונים אחרים, בעוד אחרים הקריבו צאן ובקר. האם האל נהנה מהם? האם הוא אוכל את הדברים האלה? (לא.) איך אתה יודע שלא? האם ראית זאת? זוהי תפיסתך. אתה אומר שהאל אינו אוכל אותם – ובכן, איך היית מרגיש אם הוא היה נוגס בהם? האם הדבר היה סותר את התפיסות ואת הדמיונות שלך? יש כאלה שסבורים שמשום שהאל לא אוכל את הדברים האלה או נהנה מהם, אין צורך להקריבם, הלא כן? איך אתם יכולים להיות בטוחים כל כך? האם אתם אומרים "האל לא אוכל אותם" משום שלדעתכם הוא גוף רוחני ואינו יכול לאכול, או משום שלדעתכם האל מזוהה כאל, הוא לא עשוי בשר ודם ואינו בן תמותה, ואל לו ליהנות מהדברים האלה? האם זו חרפה שהאל נהנה מהמנחות שמעניקים לו אנשים? (לא.) אם כך, האם הדבר סותר את תפיסותיהם של אנשים, או האם הוא סותר את זהותו של האל? מה מהשניים מדויק? (אסור לאנשים לדון בכך.) נכון – העניין לא אמור להטריד את מנוחתם של אנשים. אינך צריך להחליט שהאל מוכרח ליהנות מהם, וגם לא שאסור לו ליהנות מהם. עשה את המוטל עליך, השלם את חובתך ואת תחומי האחריות שלך, ומלא את המחויבויות שלך – די בכך. או-אז תושלם עבודתך. באשר לאופן טיפולו של האל באותם הפריטים, זהו עניינו. באשר לשאלות האם האל יחלוק אותם עם אנשים, או יאפשר להם להתקלקל, או האם הוא ייהנה מחלק מהם, או יביט בהם, מדובר בדבר לגיטימי שאינו נתון לביקורת. לאל יש חירות באשר לאופן טיפולו בעניינים אלה. אל לאנשים להטריד את מנוחתם בעניין זה, ואל להם להעביר עליו ביקורת. אל לאנשים להפליג בדמיונות שרירותיים בעניינים אלה, קל וחומר להעביר עליהם ביקורת או לחרוץ את דנם סתם כך. האם כעת אתם מבינים? כיצד אמור האל לטפל במנחות שמעניקים לו אנשים? (הוא יטפל בהן איך שירצה.) נכון. אנשים שמבינים זאת כך ניחנו בהיגיון רגיל. האל יטפל בפריטים האלה איך שירצה. אולי הוא יעיף בהם מבט, או פשוט לא יביט בהם ולא יתייחס אליהם כלל. עליכם להתעסק רק בהענקת מנחות כשמגיעה העת לכך, ובהענקת מנחות כשאתם רוצים בכך, על פי דרישות האל, ובמילוי אחריותו של האדם. אל תטרידו את מנוחתכם בנוגע לאופן שבו האל מטפל באותם הפריטים ומתייחס אליהם. בקצרה, אם מעשיך מצויים בטווח דרישותיו של האל, עולים בקנה אחד עם רף המצפון, ותואמים לחובה, למחויבות, ולאחריות של האנושות, די בכך. באשר לאופן שבו האל מטפל בפריטים אלה ומתייחס אליהם, זהו עניינו, ואל לאנשים בשום פנים ואופן להעביר ביקורת על העניין או לחרוץ את דינו. טעיתם טעות מרה בתוך שניות ספורות. שאלתי אתכם האם האל נהנה מהדברים האלה או אוכל אותם, ואתם השבתם שהוא לא אוכל אותם או נהנה מהם. מה הייתה טעותכם? (העברנו ביקורת על האל.) הטעות הייתה יצירת תיחום פזיז והעברת ביקורת פזיזה, וזה מעיד על כך שבתוך תוכם, לאנשים עדיין יש דרישות מן האל. מבחינתם, אין זה בסדר אם האל נהנה מאותם הדברים, ואין זה בסדר אם הוא לא נהנה מהם. אם הוא נהנה מהם, הם אומרים: "אתה גוף רוחני, לא גוף בן תמותה עשוי בשר ודם. למה שתיהנה מהדברים האלה? זה לא יעלה על הדעת!" ואם האל אינו מתייחס לדברים האלה, אנשים אומרים: "עמלנו בפרך כדי להעניק לך את לבנו, ואתה אפילו לא מעיף מבט בפריטים שהעלינו לך כמנחה. האם אכפת לך מאיתנו בכלל?" גם במקרה זה יש לאנשים מה לומר. זה משולל היגיון. לסיכום, באיזו גישה צריכים אנשים להתייחס לנושא זה? (אנשים צריכים להעניק לאל מה שהם אמורים להעניק, ואסור להם לפתח שום תפיסות או דמיונות באשר לאופן שבו האל יטפל באותם הפריטים, כמו גם להעביר ביקורת על כך.) כן – זה ההיגיון שאמור להיות לאנשים. זה קשור לפריטים אשר מוענקים לאל, וגם הם היבט אחד של מנחות. הפריטים החומריים אשר מוענקים לאל כוללים מנעד רחב. זאת משום שאנשים חיים בעולם חומרי, וישנם דברים רבים נוספים שנחשבים בעיניהם טובים ויקרי ערך מלבד ממון, זהב, כסף ותכשיטים, וכשאנשים מסוימים חושבים על האל או על אהבתו, הם נכונים להעניק לו את מה שבעיניהם הוא יקר ובעל ערך. כשמעניקים לאל את הדברים האלה, הם נכללים בטווח המנחות; הם הופכים למנחות. ומרגע שהם הופכים למנחות, הטיפול בהם תלוי באל – אסור לאנשים לגעת בהם אז, הם לא נתונים לשליטתם של אנשים, והם לא שייכים לאנשים. מרגע שאתה מעניק לאל דבר מה, הוא שייך לאל, אתה לא אמון על הטיפול בו ואינך יכול עוד להתערב בעניין. אין זה משנה כיצד האל מטפל בפריט או מתייחס אליו, אין זה מעניינו של האדם. גם פריטים חומריים שמוענקים לאל הם היבט של מנחות. יש כאלה ששואלים: "האם רק ממון, וכן זהב, כסף ותכשיטים יקרים יכולים לשמש כמנחות? נניח שמישהו העניק לאל זוג נעליים, זוג גרביים, או זוג מדרסים – האם הם נחשבים מנחות?" אם אנו נשמעים להגדרת המנחות, אין זה משנה עד כמה דבר מה הוא גדול או קטן, יקר או זול – גם אם מדובר בעט או בפיסת נייר – כל עוד הוא הוענק לאל, זוהי מנחה.

ישנו היבט נוסף של מנחות: פריטים חומריים אשר מוענקים לבית האל ולכנסייה. גם פריטים אלה נכללים בקטגוריית המנחות. מה כוללים פריטים חומריים אלה? נניח, למשל, שמישהו קנה מכונית, ולאחר שנהג בה זמן מה, הוא חש שהיא התיישנה מעט, ולכן קנה מכונית חדשה, ואת הישנה העניק לבית האל, כדי שבית האל ישתמש בה במסגרת עבודתו. כעת המכונית שייכת לבית האל. יש לסווג כמנחות דברים ששייכים לבית האל – זה ראוי. מובן שלבית האל ולכנסייה לא מעניקים רק מכשירים וציוד, אלא גם דברים נוספים; טווח זה רחב למדי. יש שאומרים: "העשירית שאנשים מעניקים מכל מה שהשיגו היא מנחה, כמו גם הכסף והפריטים החומריים אשר מוענקים לאל; אין לנו התנגדות לסווגם כמנחות, אין שום ספק בכך. אבל מדוע הפריטים החומריים אשר מוענקים לכנסייה ולבית האל נכללים גם הם בקטגוריית המנחות? זה לא הגיוני". אימרו לי, האם הגיוני לסווגם כמנחות? (כן.) ומדוע אתם אומרים את זה? (הכנסייה קיימת רק משום שהאל קיים, ולכן גם מה שמוענק לכנסייה נחשב כמנחה.) יפה אמרתם. הכנסייה ובית האל שייכים לאל, והם קיימים רק משום שהאל קיים; לאחים ולאחיות יש מקום להתכנס ולגור בו רק משום שהכנסייה קיימת, ולכל הבעיות של האחים והאחיות יש מקום להיפתר בו, ולאחים ואחיות יש בית אמיתי, רק משום שישנו בית האל. כל זה קיים רק על יסוד קיומו של האל. אנשים לא מעניקים דברים לכנסייה ולבית האל משום שהאנשים בכנסייה מאמינים באל והם חברים בבית האל – זו לא הסיבה הנכונה. אנשים מעניקים דברים לכנסייה ולבית האל בגלל האל. מה משתמע מכך? אלמלא האל, מי היה מעניק דברים לכנסייה, כלאחר יד? אלמלא האל, הכנסייה לא הייתה קיימת. כשלאנשים יש דברים שאין להם צורך בהם או בכמות גדולה מהנדרש, הם יכולים להשליך אותם או לא להשתמש בהם; אפשר גם למכור את חלקם. אפשר לנקוט בכל השיטות האלה על מנת לטפל באותם הדברים, נכון? אם כך, מדוע אנשים לא מטפלים בהם בדרכים אלה – מדוע, במקום זאת, הם מעניקים אותם לכנסייה? האין זה בגלל האל? (כן.) אנשים מעניקים דברים לכנסייה בדיוק משום שהאל קיים. על כן, יש לסווג כמנחה כל דבר אשר מוענק לכנסייה או לבית האל. יש שאומרים: "אני מעניק לכנסייה את הפריט הזה ששייך לי". הענקת הפריט ההוא לכנסייה היא שוות ערך להענקתו לאל, ולכנסייה ולבית האל יש סמכות מלאה על הטיפול בפריטים מעין אלה. כשאתה מעניק לכנסייה דבר מה, הוא מאבד כל קשר אליך. בית האל והכנסייה יקצו את אותם פריטים חומריים, ישתמשו בהם ויטפלו בהם באופן שקול, על פי העקרונות אותם התווה בית האל. ובכן, מנין נובעים עקרונות אלה? מהאל. ביסודו של דבר, העיקרון לשימוש בפריטים אלה הוא שעליהם לשמש את תוכנית הניהול של האל ולהפצת עבודת הבשורה שלו. הם לא מיועדים לשימושו הבלעדי של אדם כלשהו, קל וחומר של קבוצת אנשים כלשהי, אלא עליהם לשמש את עבודת הפצת הבשורה, ואת פריטי העבודה השונים בבית האל. על כן, לאיש אין זכות להשתמש בפריטים אלה; העיקרון והבסיס היחידים לשימוש בהם ולהקצאתם הוא לעשות זאת על פי העקרונות אותם דורש בית האל. זה הגיוני והולם.

אלה הם שלושת החלקים של הגדרת המנחות. כל אחד מהם מגדיר היבט אחד של מנחות, והיבט אחד של הטווח שלהן. כעת ברור לכולכם מהן מנחות, נכון? (כן.) בעבר היו כאלה שאמרו: "הפריט הזה איננו כסף, והאדם שהעניק אותו לא ציין שהוא מיועד לאל. הוא רק אמר שהוא מעניק אותו. לכן, בית האל אינו יכול להשתמש בו, קל וחומר אי אפשר לתת אותו לאל". לכן הם לא תיעדו את הפריט, והשתמשו בו בסתר כרצונם. האם זה הגיוני? (לא.) דבריהם כשלעצמם הם משוללי היגיון; הם אמרו גם: "מנחות לכנסייה ולבית האל הן רכוש משותף – כל אחד יכול להשתמש בהן", וזהו חוסר היגיון מובהק. בדיוק משום שההגדרה והמושג של מנחות מתעתעים ברוב האנשים ואינם ברורים להם, נבלים בזויים ואנשים בעלי לב חמדן ושאיפות לא הולמות מנצלים את המצב וחושבים לנכס לעצמם את אותם הפריטים. כעת כשההגדרה והמושג המדויקים של מנחות ברורים לכם, תהיה לכם הבחנה כשמאורעות ואנשים כאלה יקרו על דרככם בעתיד.

תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים בהקשר לאבטחת מנחות

1. אבטחה ראויה של מנחות

כעת נמשיך ונבחן בדיוק אילו תחומי אחריות מנהיגים ועובדים נדרשים למלא בכל הנוגע לאבטחת מנחות. באשר למנחות, מנהיגים ועובדים מוכרחים תחילה להבין מהן. כאשר אנשים מעניקים עשירית מהכנסתם, זוהי מנחה; כשהם מצהירים במפורש שהם מעניקים לאל כסף או פריטים, אלה הן מנחות; כשהם מצהירים במפורש שהם מעניקים פריט כלשהו לכנסייה ולבית האל, זוהי מנחה. לאחר שמנהיגים ועובדים מבינים את ההגדרה ואת המושג של מנחות, עליהם להכיר באופן מושלם את המנחות שאנשים מעניקים, לנהל אותן, ולבצע בדיקות רקע יסודיות הולמות בהקשר זה. תחילה, עליהם למצוא אנשים מהימנים שאנושיותם עומדת בדרישות על מנת שישמשו כאחראי שמירה שיתעדו את המנחות בשיטתיות ויאבטחו אותן. זוהי המשימה הראשונה בעבודה שמנהיגים ועובדים נדרשים לבצע. ייתכן שאיכותם של שומרי המנחות האלה היא ממוצעת, ושאינם מסוגלים להיות מנהיגים ועובדים, אולם הם יהיו אמינים ולא ימעלו בדבר, וכל עוד המנחות ברשותם, הן לא ייעלמו או יתבלגנו, והן יאובטחו כראוי. ישנם חוקים בסידורי העבודה האלה. נדרש אדם מהימן שאנושיותו עומדת בדרישות, לא פחות מכך. כאשר אנשים שאנושיותם ירודה רואים דבר מה נחמד, הם חומדים אותו, ותמיד מחפשים הזדמנויות לנכסו לעצמם. הם תמיד מחפשים לנצל הזדמנויות ויהי מה. אסור להשתמש באנשים כאלה. אדם שאנושיותו עומדת בדרישות מוכרח לפחות להיות אדם ישר, מישהו שאנשים בוטחים בו. אם יפקידו בידיו את משימת אבטחת המנחות או את ניהול נכסי הכנסייה, הוא יבצע זאת היטב, בדקדקנות, בחריצות, ובקפידה יתרה. לבו ירא-אל והוא לא יעשה שימוש לרעה בפריטים האלה, ישאיל אותם, וכן הלאה. בקצרה, כשתפקיד בידו את המנחות, תנוח דעתך ששום פרוטה לא תיעלם ושום פריט לא יאבד. מוכרחים למצוא אדם מעין זה. נוסף על כך, לבית האל יש חוק לפיו יש למצוא יותר מאדם אחד כזה; הכי טוב למצוא שניים או שלושה – חלקם אחראים לרישום וחלקם עוסקים באבטחה. מרגע שנמצאים האנשים הללו, יש לקטלג את המנחות, ולתעד באופן שיטתי מי שומר על איזו קטגוריית פריטים, ועל כמה פריטים הוא שומר. כאשר מוצאים אנשים מתאימים והפריטים מאובטחים ורשומים על פי קטגוריות, האם זהו סוף הסיפור? (לא.) אם כך, מה יש לעשות לאחר מכן? אחת לשלושה עד חמישה חודשים יש לבחון את חשבונות ההכנסות וההוצאות כדי לבדוק אם הם נכונים – כלומר, אם האדם האמון על הרישום מבצע את תפקידו בצורה מדויקת, אם פריט כלשהו הושמט בעת קליטתו, אם הסכום הכולל תואם את סכומי ההוצאות וההכנסות, וכן הלאה. יש לבצע עבודת חשבונאות מעין זו בקפידה יתרה. מנהיגים ועובדים שאינם בקיאים בעבודה כזו נדרשים לדאוג שהיא תבוצע על ידי אדם שיחסית מתמצא בה, ואז לבצע ביקורות דרך קבע ולהאזין לדיווחיו. לסיכום, בין אם הם עצמם מבינים את עבודת החשבונאות והתכנון הכללי ובין אם לאו, אל להם להותיר את נושא אבטחת המנחות ללא טיפול, ואין הם יכולים להתעלם ממנו או פשוט לא לברר אודותיו. במקום זאת, עליהם לבצע ביקורות דרך קבע, לברר מה מצב החשבונות שנבדקו והאם הם תואמים, ואז לערוך בדיקה נקודתית למספר רישומי הוצאות על מנת לבחון את מצב ההוצאות העדכני, האם היה בזבוז, מהו מצב ספרי החשבונות, והאם ההכנסות תואמות להוצאות. מנהיגים ועובדים נדרשים להתמצא היטב בכל הנסיבות האלה. זוהי משימה אחת הכרוכה באבטחת מנחות. האם לדעתכם מדובר במשימה קלה? האם היא מאתגרת במידת מה? יש מנהיגים ועובדים שאומרים: "אינני אוהב מספרים; כשאני רואה אותם, אני חוטף כאב ראש". אם כך, מצא אדם מתאים שיסייע לך בבדיקות ובפיקוח; בקש ממנו לעזור לך לבצע בדיקה יסודית של עניינים אלה. ייתכן ואינך אוהב את העבודה הזאת או שאינך מצטיין בה, אולם אם אתה יודע כיצד להשתמש באנשים ולעשות זאת נכון, עדיין יעלה בידך לבצעה היטב. השתמש באנשים המתאימים שיבצעו אותה, ותוכל רק להאזין לדיווחיהם. גם זה מתאים. ציית לעיקרון הזה: בצע דרך קבע בדיקה וספירה של כל הנכסים המאובטחים עם האדם אשר אחראי על עבודה זו, ואז שאל מספר שאלות אודות הוצאות חשובות – האם ביכולתך להשיג זאת? (כן.) מדוע מוכרחים מנהיגים ועובדים לבצע את העבודה הזאת? משום שכך מגינים על מנחות – זוהי אחריותך.

המנחות שאנשים מעניקים לאל נועדו להנאתו של האל, אבל האם הוא משתמש בהן? האם לאל יש מה לעשות בכסף ובאותם פריטים? האם מנחות אלה לאל לא אמורות לשמש להפצת עבודת הבשורה? האם הן לא נועדו לכסות את הוצאות העבודה של בית האל? משום שהמנחות קשורות לעבודה של בית האל, הן ניהולן והן הוצאתן הם חלק מתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים. אין זה משנה מי מעניק את הכסף או מנין הגיעו אותם פריטים, כל עוד הם שייכים לבית האל, עליך לנהלם היטב, ולבצע מעקב על עבודה זו, לבחון אותה, ולדאוג לה. אם אי אפשר להשתמש כראוי במנחות שהוענקו לאל במטרה להפיץ את עבודת הבשורה של האל, ובמקום זאת מנצלים ומבזבזים אותן בצורה מופקרת, או שאנשים רעים אף משתלטים עליהן ומנכסים אותן לעצמם, האם זה הולם? האין זו הפקרת אחריות מצד מנהיגים ועובדים? (כן.) זוהי הפקרת אחריות מצדם. אם כך, מנהיגים ועובדים מוכרחים לבצע את העבודה הזאת. היא מוטלת עליהם. אחריותם של מנהיגים ועובדים היא לנהל היטב את המנחות ולאפשר שימוש נכון בהן בהפצת עבודת הבשורה ובכל עבודה הקשורה לניהול האל, ואין להתעלם ממנה. האחים והאחיות מצליחים במאמץ רב לחסוך מעט כסף על מנת להעניקו לאל. נניח שעקב כך שמנהיגים ועובדים מפגינים הזנחה ורישול במסגרת חובותיהם, הכסף הזה נופל לידיהם של אנשים רעים – אנשים רעים מנצלים ומבזבזים את כולו בפזיזות, או אפילו מנכסים אותו לעצמם. כתוצאה מכך, למנהיגים ולעובדים אין די כסף להוצאות נסיעה או מחיה, ואפילו אין די כסף כשמגיע הזמן להדפיס ספרים של דברי האל או לקנות מכשירים וכלים חיוניים. האין זה עיכוב של העבודה? כאשר אנשים רעים מנכסים לעצמם את הכסף שאחים ואחיות העניקו במקום שייעשה בו שימוש הולם, וכשיש צורך להוציא כסף למען עבודת בית האל, אולם אין מספיק, חל עיכוב בעבודה, הלא כן? המנהיגים והעובדים כשלו במילוי אחריותם, הלא כן? (כן.) משום שהמנהיגים והעובדים כשלו במילוי אחריותם ולא ניהלו היטב את המנחות, והם לא הצטיינו כנאמני שמירה או השקיעו את הלב במילוי אחריותם ביחס לעבודה זו, נגרמו הפסדים למנחות ועבודת הכנסייה שותקה בחלקה או נעצרה כליל לזמן מה. המנהיגים והעובדים אחראים לכך במידה רבה, הלא כן? זהו עוול. ייתכן ולא ניכסת לעצמך את המנחות הללו, ולא ניצלת או בזבזת אותן, וייתכן ולא שלשלת אותן לכיסך, אולם המצב הזה נוצר משום שהתרשלת באחריותך והפקרת אותה. עליך לשאת באחריות על כך, הלא כן? (כן.) מדובר באחריות כבדה מאוד!

2. בדיקת החשבונות

פרט ליישום ראוי של סידורי העבודה השונים וליכולת לשתף על האמת על מנת לפתור בעיות, מנהיגים ועובדים נדרשים לאבטח היטב את המנחות במסגרת עבודתם. עליהם למצוא אנשים מתאימים, על פי דרישות בית האל, אשר יבצעו את הניהול השיטתי של המנחות, וכן לבדוק את החשבונות מפעם לפעם. יש כאלה ששואלים: "כיצד אוכל לבדוק כשהנסיבות אינן מאפשרות זאת?" "הנסיבות אינן מאפשרות זאת" – האם זו סיבה לא לבדוק את החשבונות? אתה יכול לבדוק אותם גם כאשר הנסיבות אינן מאפשרות זאת; אם אינך יכול לגשת בעצמך, עליך לשלוח אדם אמין ומתאים לבצע פיקוח, ולבדוק האם האחראי על שמירת המנחות מאבטח אותן בצורה ראויה, האם ישנן אי-התאמות בחשבונות, האם שומר המנחות אמין, מה היו מצביו באחרונה, האם הוא היה שלילי, האם הוא פחד אל מול מצבים מסוימים, והאם בגידה היא אפשרות. נניח שאתה שומע שמצבה הכלכלי של משפחתו בכי רע – האם הוא עלול לעשות שימוש לרעה במנחות? באמצעות שיתוף ובחינת המצב, ייתכן שתגלה ששומר המנחות הוא אמין למדי, שהוא יודע שאסור לגעת במנחות, ושאין זה משנה כמה רעוע מצבה הכלכלי של משפחתו, הוא לא הניח אצבע על המנחות, ותקופה ארוכה של התבוננות עשויה להוכיח שאותו שומר הוא אמין לחלוטין. זאת ועוד, יש לבדוק האם הסביבה המקיפה את הבית שבו נשמרות המנחות היא מסוכנת, האם נעצרו שם אחים ואחיות בידי הדרקון הגדול האדום כאש, האם נשקפת סכנה כלשהי לשומר המנחות, האם המנחות מאוחסנות במקום מתאים, והאם יש להעבירן או לא. יש לבחון לעתים תכופות את הסביבה ואת הנסיבות של בתיהם של שומרי המנחות, כדי שבכל רגע נתון אפשר יהיה להגות תגובות ותוכניות מתאימות. בעודך עושה זאת, עליך גם לברר מפעם לפעם אילו צוותים רכשו באחרונה מכשירים חדשים, וכיצד הושגו מכשירים אלה. אם הם נרכשו, עליך לברר אם מישהו בחן את הבקשות וחתם עליהן טרם הרכישה, אם הם נרכשו ביוקר או במחיר שוק סביר, אם בוזבז כסף שלא לצורך, וכן הלאה. נניח שמבדיקה ומסקירה של החשבונות לא עולות בעיות בספרים, אולם מתגלה שמספר קונים בזבזו מנחות בפזרנות לעתים תכופות. אין זה משנה עד כמה יקר פריט מסוים, הם רוכשים אותו; זאת ועוד, כשידוע להם היטב שמוצר כלשהו עתיד להימכר בהנחה, שמחירו יופחת, הם לא ממתינים אלא רוכשים אותו מיד, והם רוכשים פריטים איכותיים, משוכללים, את הדגמים החדישים ביותר. קונים אלה מבזבזים כסף ללא עקרונות ובפזרנות, והם מבזבזים מנחות על מנת לרכוש פריטים לבית האל כאילו הם פועלים למען אויב. הם אף פעם לא רוכשים פריטים מעשיים בהתאמה עם העקרונות, אלא פשוט מוצאים כל חנות שהיא ורוכשים דברים כלאחר יד, ללא התחשבות במחירם ובאיכותם. כאשר הם מביאים את הפריטים, הם מתקלקלים ימים ספורים לאחר שמתחילים להשתמש בהם, ואותם קונים אינם מתקנים אותם כשהם מתקלקלים – הם קונים פריט חדש. אם בעת בדיקת החשבונות וסקירת ההוצאות הכספיות מתגלה שאנשים מסוימים ניצלו ובזבזו מנחות באופן חמור, כיצד יש לטפל בכך? האם יש לתת לאותם אנשים אזהרת משמעת, או שיש לאלצם לשלם פיצוי? מובן שיש צורך בשני הדברים. אם מתגלה שלבם אינו טהור, שהם פשוט כופרים, חסרי אמונה, שהם שדים, אזי אי אפשר לפתור את הבעיה רק על ידי מתן אזהרת משמעת או גיזום. אין זה משנה כיצד משתפים על האמת, הם לא יקבלו אותה; אין זה משנה כיצד גוזמים אותם, הם לא יתייחסו לכך ברצינות. אם הם יתבקשו לשלם פיצוי, הם יעשו זאת, אולם בעתיד ימשיכו להתנהג באותו האופן ולא ישתנו. הם בהחלט לא יתנהגו בהתאמה עם הדרישות של בית האל; במקום זאת, התנהגותם תהיה עיקשת, פזיזה, ומשוללת עקרונות. כיצד יש לטפל באדם מעין זה? האם ניתן להשתמש בו בעתיד? לא; אם כן משתמשים בו, המנהיגים והעובדים הם כסילים גמורים – הם פשוט טיפשים מדי! כשמגלים חסרי אמונה מעין אלה, יש לפטרם, לסלקם, ולטהרם מהכנסייה לאלתר. הם אפילו לא עומדים בדרישות כנותני שירות – הם אינם כשירים לעשות זאת!

כאשר מנהיגים ועובדים בודקים את החשבונות ואת ההוצאות, ייתכן שלא יאתרו רק מקרים של ניצול ושל בזבוז או מספר הוצאות לא סבירות – הם גם עלולים לגלות שכמה מהאנשים אשר מבצעים את העבודה הזאת הם בעלי אופי נחות, שהם בזויים ואנוכיים, ושהם גרמו הפסדים לעבודת הכנסייה. אם אתה מגלה מצב מעין זה, כיצד עליך לטפל בו? הטיפול בו פשוט: עליך להתמודד עמו ולפתור אותו על המקום – להדיח את אותם אנשים, ואז לבחור אנשים מתאימים לביצוע העבודה. אנשים מתאימים משמעו כאלה אשר אנושיותם עומדת בדרישות, שניחנים במצפון ובהיגיון, ושמסוגלים לטפל בדברים על פי עקרונות בית האל. בעת רכישה עבור בית האל, הם רוכשים פריטים חסכוניים שהם גם מעשיים ועמידים יחסית, פריטים שרכישתם חיונית. הם לא בהכרח מקובעים על רכישת פריטים זולים, אולם הם גם לא חשים צורך לרכוש את הפריטים היקרים ביותר; מבין מקבץ פריטים דומים, הם בוחרים בפריט שהביקורות והמוניטין שלו טובים יחסית ומחירו סביר, וכמובן, אם תקופת האחריות עליו ארוכה, עדיף. עליך למצוא אדם מעין זה שיבצע את הרכישות עבור בית האל. עליו להיות בעל לב הגון, ועליו להביא בחשבון את בית האל במעשיו, ולהפעיל שיקול דעת; כמו כן, עליו להתמודד עם עניינים על פי דרישות בית האל, לפעול ולהתנהל בנימוס, בבהירות ובאופן חד משמעי. כאשר תמצא אדם מעין זה, הנח לו לטפל במספר דברים עבור בית האל וצפה בו. אם הוא נראה מתאים למדי, אפשר להשתמש בו. אולם ברגע שנקבע הסידור, אין זה סוף הסיפור – בהמשך, עליך להיפגש עמו, לשתף עמו, ולבחון את עבודתו. יש כאלה ששואלים: "האם זה משום שאין לבטוח בו?" לא מדובר אך ורק בחוסר אמון – לפעמים עדיין יש צורך לבצע בדיקות גם כשמדובר באדם שאפשר לבטוח בו. ומה יש לבדוק? לבחון אם היו סטיות ביישומו בפועל במצבים בהם הוא לא הבין את העקרונות או אם הבנתו הייתה מעוותת. הכרחי לסייע לו על ידי ביצוע בדיקת רקע יסודית. לדוגמה, נניח שהוא אומר שפריט כלשהו הוא פופולרי מאוד בשוק, אבל הוא לא יודע אם לבית האל יש מה לעשות בו, והוא חושש שאם לא ירכוש אותו מיד, בעתיד יפסיקו למכור אותו. הוא שואל אותך כיצד לטפל בעניין. אם אינך יודע, עליך להפנות אותו למישהו שעוסק באותה עבודה מקצועית. אותו איש מקצוע אומר שפריט זה הוא חידוש שלא ייעשה בו שימוש רוב הזמן, ושאין צורך לבזבז כסף על רכישתו. על בסיס דעתו של איש המקצוע, מחליטים שאין צורך לרכוש את הפריט, שרכישתו תהווה בזבוז כסף, ושאי-רכישתו כעת לא תגרום להפסד. זה מוכרח להיות טווח עבודתם של מנהיגים ועובדים. אין זה משנה עד כמה פריט כלשהו הוא חשוב או זניח, אם הם יכולים לראות אותו, לחשוב עליו, או לברר אודותיו, עליהם לבצע עליו מעקב ולבחון אותו באופן אחיד, ולעשות זאת באופן שהוגדר ושתואם לדרישות של בית האל. זהו הפירוש של מילוי אחריותו של אדם.

יש כאלה שתמיד מגישים בקשה לרכוש פריטים כלשהם ומבקשים מבית האל לרכוש את אותם מוצרים, ובסקירה ובדיקה קפדניות מתגלה בדרך כלל שיש צורך ברכישת רק אחד מכל חמישה פריטים מבוקשים, ושאין צורך לרכוש את הארבעה האחרים. מה יש לעשות במקרים כאלה? יש לסקור ולשקול בחומרה את הפריטים שהם ביקשו, אין להיחפז ברכישתם. אסור לרכוש אותם רק משום שאותם אנשים טוענים שהם דרושים לעבודה – אין לאפשר לאנשים אלה להגיש כרצונם בקשות שרירותיות לרכישת פריטים בתואנה שהם דרושים לעבודתם. אין זה משנה באיזו תואנה משתמשים אנשים אלה, ואין זה משנה מהי בהילותם, מנהיגים ועובדים, או אנשים האחראים על המנחות, מוכרחים לגלות יציבות בלבם. עליהם לבחון ולבדוק את הדברים האלה במצפוניות; אסור שתהיה ולו הטעות הפעוטה ביותר. מנהיגים מוכרחים לערוך מחקר על פריטים שמוכרחים לרכוש אותם, ולאשר את רכישתם, ואם הרכישה איננה בגדר חובה, עליהם לסרב ולא לאשר אותה. אם מנהיגים ועובדים יבצעו עבודה זו בקפידה, באופן מרוכז ומעמיק, יהיו פחות מקרים של ניצול ובזבוז מנחות, ואף יותר מכך, כמובן, ההוצאות הלא-סבירות יפחתו. ביצוע עבודה זו אינו כולל רק בחינה קפדנית של רישום ההוצאות וההכנסות בספרי החשבונות, של הנתונים. זה משני. הדבר החשוב ביותר הוא שלבך מוכרח להיות טהור, ושתתייחס לכל הוצאה ולכל רישום כאילו הייתה זו פעולה בחשבון הבנק האישי שלך. או-אז אתה תבחן אותם לפרטי-פרטים, ויעלה בידך לזכור אותם ולהבינם – ואם תהיה טעות או בעיה, תוכל לדעת זאת. אם תתייחס אליהם כאל חשבונות של אחרים או כאל חשבונות ציבוריים, לבטח תסבול מעיוורון של העין ושל השכל, ולא יעלה בידך לגלות בעיות כלשהן. לאנשים מסוימים יש סכום כלשהו בבנק, ומדי חודש הם בוחנים את נתוני החשבון ובודקים את הריבית, ואז הם בודקים את החשבונות – כמה הם מוציאים בכל חודש, כמה משיכות הם מבצעים, וכמה כסף הם מפקידים. כל רישום מתועד בראשם, הם זוכרים כל נתון כאילו הייתה זו כתובתם, והנתונים ברורים להם. אם מתעוררת בעיה היכן שהוא, הם יכולים להבחין בה כהרף עין, ואינם מפספסים גם את הטעות הזניחה ביותר. אנשים נוהגים בזהירות יתרה בכספם האישי, אולם האם הם מגלים את אותה דאגה כלפי מנחותיו של האל? לדעתי, 99.9 אחוז מהאנשים לא עושים זאת, אז כאשר מנחותיו של האל מופקדות בידיהם של אנשים למשמרת, לעתים תכופות ישנם מקרים של ניצול ובזבוז והוצאות לא סבירות מסוגים שונים, ועם זאת איש אינו חש שמדובר בבעיה, ומצפונם של האנשים האמונים על עבודה זו גם לא מייסר אותם אף פעם. גם אם הם מפסידים אלף או עשרת אלפים דולר, לבם נטול תחושת תוכחה, חבות, או האשמה, ועל מאה דולרים כלל אין מה לדבר. מדוע אנשים כה מבולבלים כשמדובר בסוגיה זו? האין זה מצביע על כך שלבם של רוב האנשים אינו טהור? איך ייתכן שכל כך ברור לך מה גודלו של החיסכון שלך בבנק? כאשר כספו של בית האל מופקד בחשבונך באופן זמני, על מנת שתאבטח אותו, אינך מתייחס לכך ברצינות ולא אכפת לך מכך. איזו מנטליות היא זו? אינך מגלה נאמנות אפילו כשמדובר באבטחת מנחותיו של האל, אם כך האם אתה עדיין מאמין באל? גישתם של אנשים כלפי מנחות מוכיחה את גישתם כלפי האל – גישתם כלפי מנחות חושפת רבות. אנשים מגלים אדישות כלפי מנחות והן לא טורדות את מנוחתם. אם מנחות אובדות, הדבר לא מעציב אותם; הם לא לוקחים אחריות ולא אכפת להם. ובכן, גישתם כלפי האל היא זהה, הלא כן? (כן.) האם מישהו אומר: "מנחותיו של האל שייכות לו. כל עוד אינני חומד אותן או מנכס אותן לעצמי, הכול בסדר. מי שינכס אותן לעצמו ייענש – זה עניינו, וזה מגיע לו. אין לזה שום קשר אליי. אינני מחויב לדאוג בקשר לכך"? האם אמירה זו נכונה? ברור שלא. אם כך, מה מוטעה בה? (לבו אינו תקין; הוא לא מגן על עבודת בית האל, ואינו מגונן על המנחות.) מהי אנושיותו של אדם מעין זה? (היא אנוכית ובזויה. אכפת לו מאוד מחפציו-שלו והוא מיטיב להגן עליהם, אולם לא אכפת לו ממנחותיו של האל ואין הוא מברר אודותיהן. אנושיותם של אנשים מעין אלה היא באיכות ירודה ביותר.) בראש ובראשונה, היא אנוכית ובזויה. אנשים מעין אלה הם אכזריים, הלא כן? הם אנוכיים ובזויים, אכזריים, ונטולי רגש אנושי. האם אנשים כאלה יכולים לאהוב את האל? האם ביכולתם להתמסר לו? האם יכול להיות להם לב ירא-אל? (לא.) ובכן, לשם מה אנשים מעין אלה נוהים אחר האל? (לשם זכייה בברכות.) האין זו התנהגות חסרת בושה? יחסו של אדם כלפי מנחות חושף מאוד את טבעו. אנשים לא באמת מסוגלים לעשות משהו למען האל. גם אם עולה בידם לבצע מעט מחובה כלשהי, יכולת זו מוגבלת מאוד. אם אינך יכול אפילו להתייחס כראוי למנחות – השייכות לאל – או לאבטח אותן היטב, אם אתה אוחז בהשקפה ובגישה מעין אלה, אזי האם אינך אדם נטול אנושיות בעליל? האין זה כוזב מצדך להצהיר על אהבתך כלפי האל? האין זה מטעה? זה מטעה ביותר! באדם מעין זה אין שמץ של אנושיות – האם האל יושיע חלאה שכזו?

3. ביצוע מעקב אחר כל סוגי ההוצאות, בדיקתן ובחינתן, וכן ביצוע בדיקת רקע מחמירה

על מנת שמנהיגים ועובדים יהיו סוכנים טובים של בית האל, העבודה הראשונה שהם נדרשים לבצע היטב היא לנהל כראוי את המנחות. מעבר לאבטחה ראויה של המנחות, עליהם לבצע בדיקת רקע מחמירה בנוגע להוצאה של מנחות. מה פירוש הדבר, לבצע בדיקת רקע מחמירה? בראש ובראשונה, פירוש הדבר הוא לשלול לחלוטין הוצאות לא סבירות, ולשאוף לכך שכל הוצאה של המנחות תהיה הגיונית ויעילה, במקום שמנחות ינוצלו ויבוזבזו. אם מתגלים מקרים של ניצול או של בזבוז, לא זו בלבד שמנהיגים ועובדים נדרשים לעצור מיד את אותם אנשים, אלא גם לראות בהם אחראים, וכן לאתר אנשים מתאימים לביצוע העבודה. במסגרת טווח הניהול של מנהיגים ועובדים, הם נדרשים לדעת בדיוק לאן מגיעה כל הוצאה ולמה משמשת כל הוצאה – עליהם לסקור את הפרטים האלה בקפדנות. לדוגמה, אם חסר מאוורר בחדר מסוים, עליהם להגדיר פרמטרים למי שיקנה אותו, כמה כסף יש להשקיע ברכישה, ומה הפונקציות המתאימות ביותר שיהיו לו. יש מנהיגים ועובדים שאומרים: "אנחנו עסוקים; אין לנו זמן לגשת לרכוש אותו". אינך מתבקש לגשת לרכוש אותו בעצמך. עליך למצוא אדם טוב בעל איכות שיבצע את המשימה. אל תטיל את הקנייה על אדם אטום או על אדם רע שלבו אינו מצוי במקום הנכון. אנשים שאנושיותם רגילה יודעים שעליהם לרכוש פריטים עם פונקציות מתאימות שמחירם הולם – אין תועלת בפונקציות מוגזמות, ופריט כזה הוא יקר משמעותית. לעומת זאת, אנשים רודפי תענוגות שלבם אינו מצוי במקום הנכון רוכשים פריטים לא מעשיים בעלי בליל של פונקציות, שהם יקרים יותר. קונים מוכרחים להיות הגיוניים; עליהם להבין את העקרונות. הפריטים שרוכשים מוכרחים להיות מעשיים אך לא יקרים, ולהיחשב מתאימים בעיני כולם. אם תטיל את הרכישה על אדם לא אחראי שאוהב לבזבז כסף ללא הבחנה, הוא פשוט יקנה מזגן משוכלל במחיר גבוה פי עשרה מזה של מאוורר. הוא סבור שהמזגן אמנם היה יקר יותר, אולם אנשים אמורים להיות העדיפות הראשונה שלנו – לא זו בלבד שהמזגן מסנן את האוויר, הוא גם יכול לווסת את הלחות ואת הטמפרטורה, ויש לו שלל טיימרים והגדרות. האין זה בזבוז? אלה הם בזבוז ופזרנות. אותו אדם יצא לבילוי, והוא מבזבז כסף להנאתו, על מנת להתרברב, לא לשם רכישת פריטים מעשיים. לבם של אנשים כאלה אינו מצוי במקום הנכון. אם הם קונים דבר מה לעצמם, הם מוצאים דרכים לחסוך כסף, מחפשים פריטים בהנחה, ומנסים להתמקח. הם חוסכים כסף אם מתאפשר להם – ככל שהפריט זול יותר, כן ייטב. אולם כאשר הם רוכשים דבר מה עבור בית האל, לא אכפת להם כמה כסף הם מבזבזים. הם אפילו לא טורחים לבחון פריטים זולים; הם רק רוצים לרכוש פריטים יקרים, חדישים ומשוכללים. פירוש הדבר הוא שלבם אינו מצוי במקום הנכון. האם ניתן להשתמש באנשים אשר לבם אינו מצוי במקום הנכון? (לא.) בעת טיפול במשימות בבית האל, אנשים שלבם אינו מצוי במקום הנכון עושים אך ורק מעשים מגוחכים וחסרי תועלת. הם לא מוציאים כסף על הפריטים הנכונים; הם פשוט מנצלים ומבזבזים מנחות, וכל אחת מהוצאותיהם איננה סבירה.

אנשים אחרים מתנהלים מתוך תפיסת עוני והם סבורים שכאשר הם רוכשים פריטים לבית האל, עליהם לרכוש את הפריטים הזולים ביותר, כמה שיותר זול, כן ייטב. הם סבורים שכך הם חוסכים את כספו של בית האל, ועל כן הם רוכשים אך ורק פריטים ישנים במחירים נמוכים. כתוצאה מכך, הם רוכשים את המכונות הזולות ביותר שאיכותן ירודה. המכונות האלה מתקלקלות ברגע שמשתמשים בהן, ואי אפשר לתקן אותן ולהשתמש בהן. לאחר מכן יש צורך לרכוש מכונות חדשות שאיכותן סבירה, כאלה שאפשר להשתמש בהן בקביעות, ועל כן מוציאים סכום נוסף. האין זו איוולת? יש לכנות אנשים כאלה קמצנים ובעלי תפיסת עוני. הם תמיד רוצים לחסוך כסף לבית האל, ומה התוצאה של הקיצוצים והחיסכון שלהם? הם הופכים לפזרנות, לבזבוז של כסף. הם אפילו מצדיקים את עצמם: "לא עשיתי זאת בכוונה. כוונותיי היו טובות – פשוט ניסיתי לחסוך כסף לבית האל – לא רציתי לבזבז כסף ללא הבחנה". האם יש טעם בכך שהם לא רצו לעשות זאת? למעשה, הם כן מבזבזים כסף ללא הבחנה, הם כן גורמים לבזבוז, והמעשה כן מכלה כסף וכוח אדם. גם באנשים כאלה אי אפשר להשתמש – הם אטומים, הם לא פיקחים דיים. בקצרה, אין להשתמש באנשים אשר לבם אינו מצוי במקום הנכון, וגם לא באנשים אטומים, לצורך רכישות עבור בית האל. יש להשתמש באנשים פיקחים בעלי ניסיון מסוים בקניות ואיכות מסוימת, שתופסים הכול בצורה שאינה מעוותת. הפריטים שנרכשים מוכרחים להיות מעשיים, ומחירם מוכרח להיות סביר, וגם אם הם מתקלקלים, תיקונם מוכרח להיות פשוט, וחלקי החילוף שלהם צריכים להיות זמינים לרכישה. זה הגיוני. לאחר שאנשים מסוימים רוכשים פריט כלשהו, הם רואים שניתן להחזירו בתוך חודש ימים, ממהרים לנסות אותו, ומקבלים את התוצאות הדרושות להם בתוך חודש. אם הפריט תקול מעט ולא עובד היטב, הם מחזירים אותו מיד ורוכשים פריט אחר, ועל ידי כך מצמצמים הפסדים. אנושיותם של אנשים אלה היא טובה יחסית. אנשים נטולי אנושיות רוכשים דבר מה, ואז משליכים אותו הצדה. הם לא מנסים אותו על מנת לבדוק את תקינותו או את עמידותו, והם גם לא בוחנים את תקופת האחריות עליו, או עד מתי ניתן להחזירו – הפרטים האלה לא מעניינים אותם. כשיום אחד הם לפתע מגלים עניין באותו הפריט, הם מוציאים אותו ומנסים אותו, ורק אז מגלים שהוא מקולקל. הם בודקים את הקבלה ורואים שמועד ההחזרה חלף, ושכבר אי אפשר להחזיר את הפריט. אז הם אומרים: "אז בואו נקנה חדש". האין זה בזבוז? "בואו נקנה חדש" – בצל המשפט הזה, בית האל צריך לגייס סכום כסף נוסף. על פני השטח נדמה כי הגשת בקשה לרכישת פריט נוסף נעשית למען עבודת הכנסייה, והוצאה מתקבלת על הדעת, אולם בפועל, מאחורי הקלעים, הדבר נעשה משום שהם התרשלו בחובותיהם ולא בדקו את הפריט מיד לאחר הרכישה. סכום אחד של מנחות בוזבז, וסכום נוסף שולם, ועדיין אין אף אחד מוצלח שיאבטח את הפריט החדש, ולכן משתמשים גם בו רק לזמן קצר לפני שהוא מתקלקל. מפתיע שאיש לא משגיח על העניינים האלה, אף אחד לא מטפל בבעיות שמתגלעות – מה עושים המנהיגים והעובדים? הם הפקירו כליל את תחומי האחריות שלהם בנוגע לעבודה זו – הם כשלו בתפקידם ולא ביצעו פיקוח, בחינה ובדיקת רקע, ועל כן מנחות מנוצלות ומבוזבזות בצורה כזו. אם הרוכשים הם אנשים אחראיים, כאשר הם רואים שפריט כלשהו שרכשו איננו מעשי, הם ממהרים להחזיר אותו. מעשה זה מפחית הפסדים ובזבוז. אם הם אנשים לא אחראיים ולבם אינו מצוי במקום הנכון, הם רוכשים פריטים שאיכותם ירודה, ובכך מבזבזים מנחות. אם כך, למי בדיוק יש לייחס את אובדן הכסף הזה? הן הרוכש והן המנהיגים והעובדים נושאים באחריות על כך, הלא כן? לו המנהיגים והעובדים היו מטפלים בעניין במצפוניות, באופן מעשי ובקפדנות, הבעיות האלה היו מתגלות, הלא כן? היו מפצים על הפגמים האלה, הלא כן? (אכן.) אם מנהיגים ועובדים ירבו לבקר בכנסיות במקומות שונים על מנת לבחון את מצב הוצאות המנחות, הם יוכלו לאתר בעיות, ולהיפטר מניצול ובזבוז מעין אלה. אם מנהיגים ועובדים יהיו עצלים וחסרי אחריות, מקרים אלה של הוצאות לא סבירות, ושל ניצול ובזבוז, יחזרו על עצמם שוב ושוב – הם ימשיכו לשגשג. מה גורם לשגשוג הזה? האין הוא קשור לכך שמנהיגים ועובדים אינם מבצעים עבודה אמיתית, אלא ממקמים את עצמם מעל האחרים ומתנהגים כפקידים חסרי תועלת? (כן.) מנהיגים ועובדים מעין אלה לא ניחנו במצפון ובהיגיון, והם נטולי אנושיות. משום שכל הכסף שהכנסייה מוציאה שייך לבית האל, וכל כולו מנחות של האל, ומשום שהם סבורים שאין לו שום קשר אליהם, לא אכפת להם ממנו, הם לא מבררים אודותיו, והם מתעלמים ממנו. רוב האנשים סבורים שצריך להוציא את הכסף של בית האל, שזה בסדר להוציאו בכל צורה שהיא, שכל עוד הם לא משלשלים אותו לכיסם או מועלים בו, אין זה משנה אם מבזבזים אותו, ושאלה שעושים זאת פשוט רוכשים ניסיון ומרחיבים את אופקיהם. מנהיגים ועובדים פשוט מעלימים עין בנושא: "כל אחד יכול להוציא את הכסף הזה כפי שהוא מוצא לנכון, ולרכוש בו ככל העולה על רוחו. אין זה משנה כמה כסף מבזבזים – מי שמבזבז אותו אחראי לכך, ובעתיד נכונים לו תגמול ועונש – אין לזה שום קשר אליי. הרי אני לא זה שמוציא את הכסף, ולא מוציאים את הכסף שלי". האין זו אותה השקפה וגישה שיש לכופרים כלפי הוצאה של כספי ציבור? זה ממש כאילו בזבזו את כספם של אויביהם. כשכופרים עובדים במפעל, אם ההנהלה אינה מקפידה על הדבר, פריטים משותפים תמיד נגנבים ומגיעים אל בתיהם של אנשים או נהרסים כלאחר יד, ואם דבר מה מתקלקל, הם מבקשים מהמפעל לקנות חדש. כשהם מבצעים רכישות עבור המפעל, הם רוכשים אך ורק פריטים איכותיים ויקרים. כך או כך, מבזבזים את הכסף בשרירותיות, וללא שום גבול עליון. אם גם למאמינים באל יש מנטליות מעין זו לגבי מנחות, האם ביכולתם להיוושע? האם האל יבצע עבודה בקבוצת אנשים מעין זו? (לא.) אם לאנשים יש גישה מעין זו לגבי מנחותיו של האל, אזי עליך לדעת מבלי שאומר לך מהי גישתו של האל כלפי אנשים אלה.

גישתו של אדם כלפי מנחות היא הדרך הישירה ביותר שבה גישתו כלפי האל באה לידי ביטוי. תהא אשר תהא גישתך כלפי מנחות, זוהי גישתך כלפי האל. אם אתה מתייחס למנחות כפי שאתה מתייחס לרישומים בחשבון הבנק האישי שלך – בקפדנות, בזהירות, בתשומת לב, ביסודיות, באחריות, ובדקדקנות – אזי גישתך כלפי האל זהה לכך פחות או יותר. אם גישתך כלפי מנחות זהה לגישתך כלפי רכוש ציבורי, כלפי ירקות בשוק – אתה קונה כלאחר יד כמה יחידות ממה שנחוץ לך ואפילו לא מעיף מבט בירקות שאינם לרוחך, מתעלם מהם היכן שלא יהיו, לא אכפת לך אם יקנו אותם או יעשו בהם שימוש, מעמיד פנים שאינך רואה אם הם נופלים לקרקע ומישהו דורך עליהם, וסבור שכל זה לא קשור אליך – אזי פירוש הדבר הוא שאתה בצרות. אם זוהי גישתך כלפי מנחות, האם אתה אדם אחראי? האם אדם כמוך יכול לבצע חובה היטב? ברור איזה סוג אנושיות יש לך. בקצרה, במסגרת עבודת ניהול המנחות, מעבר לאבטחתן הראויה, האחריות העיקרית של מנהיגים ועובדים היא ביצוע מעקב על העבודה שבאה לאחר מכן – חשוב מכל, עליהם לבדוק דרך קבע את החשבונות, וכן לבצע מעקב על הוצאות מכל הסוגים, לחקור ולבחון אותן, כמו גם לבצע בדיקת רקע מחמירה. הם נדרשים באופן חד משמעי להיפטר מהוצאות לא סבירות בטרם אלה יהפכו לניצול ולבזבוז; ואם ההוצאות הלא-סבירות כבר הובילו לכך, עליהם להטיל את האחריות על מי שגרם לכך, להזהיר אותו, ולאלץ אותו לשלם פיצוי. אם אינך יכול אפילו לבצע היטב את העבודה הזאת, מהר להתפטר – אל תמלא את תפקידו של מנהיג או עובד, משום שאינך יכול לבצע את עבודתם. אם אינך יכול אפילו לקחת על עצמך את העבודה הזו ואינך יכול לבצעה היטב, איזו עבודה ביכולתך לבצע? אימרו לי באופן שיטתי: כמה משימות בסך הכול מנהיגים ועובדים נדרשים לבצע ביחס למנחות? (הראשונה היא אבטחתן. השנייה היא בדיקת החשבונות. השלישית היא ביצוע מעקב אחר כל סוגי ההוצאות, בדיקתן ובחינתן, וכן ביצוע בדיקת רקע מחמירה; יש להיפטר מהוצאות לא סבירות, ואין זה משנה מי גורם לניצול או לבזבוז, יש לדרוש ממנו לשאת באחריות ולשלם פיצוי.) האם קל לעבוד על פי הצעדים האלה? (כן.) זוהי דרך עבודה מסודרת לכל הדעות. אם אינך יכול אפילו לבצע עבודה כה פשוטה, אזי מה ביכולתך לעשות כמנהיג או עובד – כסוכן של בית האל? על כל צעד ושעל ישנן דוגמאות של ניצול ובזבוז מנחות, ואם כמנהיג או עובד אינך מודע לכך והדבר אינו מצער אותך כלל, האם האל בכלל מצוי בלבך – האם בכלל יש לו מקום שם? הדבר מוטל בספק. אתה טוען שלבך ירא-האל הוא גדול ושאכן יש לך לב ירא-אל, אולם כאשר מנצלים ומבזבזים כך את מנחותיו, איכשהו אינך מודע לכך כלל והדבר אינו מצער אותך כלל – האין זה מטיל ספק באהבתך כלפי האל וביראתך מפניו? (אכן.) אפילו אמונתך מוטלת בספק, קל וחומר אהבתך כלפי האל ויראתך מפניו. אהבתך כלפי האל ויראתך מפניו אינן תקפות – אין זה דבר בר קיימא! אבטחה ראויה של מנחות היא מחויבות שמנהיגים ועובדים נדרשים למלא, וזוהי גם אחריותם שאין להתנער ממנה. אם המנחות אינן מאובטחות כראוי, פירוש הדבר הוא שהם מזניחים את אחריותם – ניתן לומר שכל מי שמאבטח מנחות בצורה ירודה הוא מנהיג שקר ועובד שקר.

4. בירור מיידי של מיקום המנחות, וכן הנסיבות השונות של מי שאחראים עליהן

למנהיגים ועובדים יש משימה נוספת חשובה ביותר מלבד בדיקת מצבה של הוצאת המנחות ופתרון הוצאות לא סבירות: עליהם לבצע בירור מיידי של מיקום המנחות, וכן של הנסיבות השונות של מי שאחראים עליהן. מטרת המשימה היא למנוע מאנשים רעים, מאנשים החורשים מזימות מפוקפקות, ומאנשים אשר חמדנות שוכנת בלבם, לנצל פרצות בהשגחה על מנת לנכס לעצמם את המנחות. יש כאלה שרואים שלבית האל יש פריטים כה רבים, ושחלקם ללא השגחה או תיעוד, ולכן תמיד הם חושבים על הרגע שבו יהפכו את אותם הפריטים לרכושם הפרטי, וישתמשו בהם בעצמם. בכל מקום יש אנשים מעין אלה. יש כאלה שכלפי חוץ אינם נראים כאילו הם מנצלים אחרים וחושקים בפריטים חומריים או בכסף, אולם זה משום שהמצב והתנאים אינם מתאימים – לו היו מפקידים בידיהם מנחות למשמרת, בהחלט ייתכן שהם היו מנכסים אותן לעצמם. יש כאלה ששואלים: "אבל הוא היה כזה אדם טוב קודם לכן: הוא לא היה חמדן, ואופיו היה חיובי – אז מדוע הוא נחשף פשוט על ידי מספר מנחות שהופקדו בידיו?" זה נובע מכך שלא בילית זמן רב בחברת אנשים אלה, לא צברת הבנה מעמיקה לגביהם, ולא ראית לאשורה את מהות טבעם. לו היית מבין בשלב מוקדם יותר שהם אנשים כאלה, היה נחסך ביש המזל של הפקדת המנחות בידי אנשים רעים. אם כך, על מנת למנוע ממנחות ליפול לידיהם של אנשים רעים, למנהיגים ועובדים יש משימה נוספת, חשובה יותר: עליהם לבצע בירור מיידי של מיקום המנחות, וכן של הנסיבות השונות של מי שאחראים עליהן, ולהישאר מעודכנים בקשר אליהם. נניח שמישהו אמון על ניהולם של כמה מאות או אלפי דולרים שנמצאים ברשותו: אם יש לו שמץ של מצפון, הוא לא ימעל בכסף – אולם אם היה מדובר בעשרות או במאות אלפים, אי אפשר היה להסתמך על רוב האנשים, היה זה מסוכן, ושינוי היה עלול להתחולל בלבם. כיצד יכול היה להתחולל שינוי בלבם? כמה מאות או אלפים לא מועדים לחולל שינוי בלבו של אדם, אבל שינוי כזה עלול להתחולל בקלות כשמדובר בעשרות או במאות אלפים. "לא הייתי יכול להרוויח סכום כזה גם אם הייתי חי מספר פעמים, וכעת הוא נמצא ברשותי – מצבי היה טוב בהרבה אם הוא היה שלי!" הם הופכים בדבר: "המחשבות האלה לא מעוררות בי רגשות אשמה – אז האם באמת יש אלוהים או לא? היכן האל? הרי איש אינו יודע שהמחשבות האלה עוברות במוחי, נכון? איש אינו יודע, ואינני חש אשמה או צער – האם פירוש הדבר הוא שאין אלוהים? אז אם אקח לעצמי את הכסף הזה, האם לא נכונים לי עונש ותגמול? האם לא יהיו לכך השלכות?" לבו של האדם הזה מצוי בתהליך של שינוי, הלא כן? האם לא נשקפת סכנה למנחות המופקדות בידיו? (אכן.) נוסף לכך, חלק מהאנשים אשר מנהלים את המנחות הם טובים למדי, יש יסוד באמונתם באל ונאמנות במעשיהם, וגם אם תטיל עליהם את אבטחתם של כמה עשרות או מאות אלפי דולרים, הם יוכלו לעשות זאת היטב, וברור שהם לא ימעלו בכסף. אולם במשפחותיהם ישנם מספר כופרים, וכשאנשים אלה מבחינים בכסף עיניהם נדלקות, כזאב המאתר את טרפו. תשכחו מעשרות או ממאות אלפים – הם היו משלשלים לכיסם אלף דולרים לו היו מבחינים בהם. לא אכפת להם של מי הכסף; הם סבורים שהוא שייך למי שמצליח לשלשל אותו לכיסו, לראשון שגוזל אותו. אם האדם אשר מאבטח מנחות מוקף זאבים רעים מעין אלה, האם לא קיימת סכנה להשתלטות על המנחות בכל מקום ובכל רגע נתון? האם מצב כזה עלול לקרות? (כן.) אם מנהיגים ועובדים הם רשלנים ונטולי חוש אחריות, וכשהמנחות מצויות במצב כה מסוכן הם כלל לא מבחינים בכך או עורכים בירור בנושא ובוחנים אותו, האין זה מסוכן? משהו עלול להשתבש בכל מקום ובכל רגע נתון. ישנו סוג נוסף של מצב: ישנם שומרים אשר מאבטחים בבתיהם הן כסף והן פריטים שונים, והם גם מארחים שם אחים ואחיות, מנהיגים ועובדים. כסידור זמני, ייתכן שזה בטוח יחסית, אבל האם ראוי לאחסן שם מנחות לטווח הארוך? (לא.) גם אם האדם אשר מאבטח את המנחות הוא מתאים, הסביבה והתנאים בהחלט לא. יש לסלק את האנשים אותם הוא מארח, או לקחת משם את המנחות. אם מנהיגים ועובדים אינם בוחנים את העבודה הזאת או ממלאים את אחריותם בנוגע אליה, משהו עלול להשתבש בכל מקום ובכל רגע נתון; המנחות עלולות לספוג הפסדים, וליפול לידיהם של שדים בכל מקום ובכל רגע נתון. ישנו סוג נוסף של מצב: כנסיות מסוימות מצויות בסביבות עוינות בהן אנשים נעצרים לעתים תכופות, ומשום כך קל מאוד לחשוף את הבתים בהם מאובטחות המנחות, והדרקון הגדול האדום כאש יכול לפשוט עליהם ולחפש בהם בנקל – שדים עלולים לשדוד את המנחות בכל רגע נתון. האם אלה מקומות הולמים לאחסון מנחות? (לא.) אם כך, מה יש לעשות אם הן כבר מאוחסנות שם? להעבירן מיד. ישנם מנהיגים ועובדים אשר אינם ממלאים את אחריותם ואינם מבצעים עבודה אמיתית. הם לא מסוגלים לחזות את המקרים האלה או לחשוב עליהם, הם לא מודעים להם, ורק כאשר משהו משתבש ושדים גוזלים את המנחות, הם חושבים: "היה עלינו להעבירן עוד קודם", ורק חשים שמץ של חרטה מעין זו. אולם אם שום דבר לא משתבש, עשר שנים נוספות עשויות לחלוף, והם עדיין לא יזיזו את המנחות. הם לא יכולים לראות אילו השלכות חמורות עלולות להיות לעניין זה, ואינם מסוגלים לתעדף דברים על בסיס חשיבותם ובהילותם. כאשר מצב כזה נקרה על דרכם של מנהיגים ועובדים, עליהם להבינו בבירור: "אחד ממקומות האחסון של המנחות איננו מתאים. הסביבה מסוכנת מדי, ולא מעט אחים ואחיות באזור נעצרו, או היו נתונים למארב או למעקב. עלינו לחשוב כיצד להוציא משם את המנחות. מוטב להעבירן למקום בטוח יחסית מאשר להשאיר אותן במקומן ולהמתין שמישהו ייקח אותן". ברגע שמתגלע מצב כלשהו והם צופים שנשקפת סכנה למנחות, עליהם להעבירן באופן מיידי, כדי למנוע מהשד, הדרקון הגדול האדום כאש, לנכס אותן לעצמו ולטרוף אותן. זוהי הדרך היחידה להבטיח את בטיחות המנחות, ולהימנע ממכשולים או מטעויות. זוהי עבודה שמנהיגים ועובדים נדרשים לבצע. ברגע שמתגלה הרמז הקטן ביותר לקיומה של סכנה, ברגע שמישהו נעצר, ברגע שמתגלע מצב כלשהו, מחשבתם הראשונה של מנהיגים ועובדים צריכה להיות האם נשקפת סכנה למנחות, האם הן עלולות ליפול לידיהם של אנשים רעים, או שאלה עלולים לנכס אותן לעצמם, או ששדים עלולים לגזול אותן, וכן האם נגרמו למנחות הפסדים כלשהם. עליהם לנקוט אמצעים באופן מיידי על מנת להגן על המנחות. זוהי אחריותם של מנהיגים ועובדים. ישנם מנהיגים ועובדים שיאמרו: "ביצוע הפעולות האלה דורש מאיתנו להסתכן. האם נוכל לא לבצען? הרי העדיפות הראשונה שלנו היא אנשים, ופירוש הדבר הוא שאין צורך לתעדף את המנחות ושיש למקם אנשים בעדיפות העליונה, הלא כן?" מה דעתכם על השאלה שלהם? האם לאנשים אלה יש אנושיות? (לא.) אבטחה ראויה של מנחות, ניהולן כראוי, והשגחה ראויה עליהן – אלה הם תחומי אחריות שסוכן טוב נדרש למלא. במונחים רציניים יותר, גם אם עליך להקריב את חייך, זה כדאי, וזה מה שעליך לעשות. זוהי אחריותך. אנשים תמיד צועקים: "מוות למען האל הוא מוות ראוי". האם אנשים באמת מוכנים למות למען האל? אינך מתבקש כעת למות למען האל; אתה רק מתבקש להסתכן מעט על מנת לאבטח היטב את המנחות. האם אתה מוכן לעשות זאת? עליך לומר בשמחה: "אני מוכן!" מדוע? משום שזהו התפקיד שהאל הטיל על האדם ודרישתו ממנו, זוהי אחריותך שאינך יכול להתנער ממנה, ואל לך לנסות לחמוק ממנה. אתה הרי טוען שתמות למען האל, ובכן מדוע אינך מוכן לשלם מחיר מסוים, ולהסתכן מעט על מנת לאבטח את המנחות? זה מה שאתה אמור לעשות, הלא כן? אם אינך עושה שום דבר אמיתי, אולם תמיד צועק על מוות למען האל, האין אלה דברים בעלמא? למנהיגים ועובדים אמורה להיות הבנה טהורה של עבודת אבטחת המנחות, ועליהם לשאת בנטל האחריות הזאת. אל להם לחמוק ממנה או להימנע ממנה, ואל להם להירתע מפני האחריות שלהם. מעצם היותך מנהיג או עובד, עבודה זו היא נטל שהוטל על כתפיך. זוהי עבודה חשובה – האם אתה מוכן לבצעה, גם אם אתה מסתכן מעט, גם אם נשקפת סכנה לחייך? האם עליך לעשות זאת? (כן.) עליך לעשות זאת ברצון; אל לך להתכחש לאחריות הזו. זוהי דרישתו של האל מן האדם והתפקיד אותו הטיל עליו. האל ציין בפניך את הדרישה והתפקיד המינימליים ביותר שלו – אם אינך מוכן אפילו לבצעם, מה אתה מסוגל לעשות?

מנהיגים ועובדים נדרשים לבצע את עבודת אבטחת והוצאת המנחות באופן קפדני ומרוכז ככל האפשר. אל להם להתרשל בביצועה, קל וחומר להתייחס אליה כעניינו של אחר ולהתכחש לאחריות. מנהיגים ועובדים נדרשים לבצע בעצמם בדיקת רקע מחמירה, להיות מעורבים, ולערוך בירורים בנוגע לעניינים אלה, ואפילו לטפל בהם בעצמם, על מנת למנוע מאנשים רעים ומאנשים שאנושיותם ירודה לנצל פרצות בהשגחה ולגרום להרס. ככל שעבודתך תהיה קפדנית יותר, לאנשים רעים ומרושעים יהיו פחות הזדמנויות לנצל פרצות בהשגחה; כל שבירוריך יהיו מפורטים יותר וניהולך קפדני יותר, יהיו פחות תקריות של הוצאות לא סבירות, של ניצול, ושל בזבוז. יש כאלה שאומרים: "האם עושים זאת על מנת לחסוך כסף לבית האל? האם לבית האל חסר כסף? אם כן, אעניק לו כמנחה עוד כסף". האם זה העניין? (לא.) זוהי אחריותם של מנהיגים ועובדים, זוהי דרישתו של האל מן האדם, וזהו עיקרון שמנהיגים ועובדים נדרשים לציית לו בעודם מבצעים עבודה זו. כמי שמאמין באל, כמי שלקח על עצמו את תפקידו של סוכן בבית האל, גישתך כלפי מנחות צריכה להיות גישה של אחריות ושל ביצוע בדיקת רקע מחמירה; אחרת אינך עומד בדרישות לביצוע עבודה זו. לו היית מאמין רגיל נטול חוש אחריות שאינו חותר אל האמת, לא היית נדרש לבצע את הפעולות האלה. אתה מנהיג או עובד; אם אין לך חוש האחריות הזה, אינך מתאים להיות כזה, וגם אם אתה משרת בתפקיד זה, אתה מנהיג שקר או עובד שקר חסר אחריות, ובמוקדם או במאוחר תסולק. כל אלה שאין להם שום חוש אחריות הם אנשים שאינם מגינים כלל על עבודת בית האל – לכולם אין אפילו שמץ של מצפון והיגיון. איך יכולים אנשים כאלה לבצע חובות? הם כולם זבלים חסרי התחשבות – עליהם לעזוב את בית האל לאלתר, ולשוב אל העולם אליו הם שייכים!

אלמלא היינו משתפים כך על ידע כללי בנוגע למנחות, וכן על האמיתות הכרוכות באבטחתן ועל העקרונות שאנשים נדרשים ליישם בפועל, הנושאים האלה לא היו ברורים לכם, הלא כן? (אכן.) כשהעקרונות המדויקים אינם ברורים לאנשים, האם הם יכולים למלא חלק מאחריותם? האם הם כבר ממלאים את אחריותם? רוב האנשים הרי מסתמכים על התאוריה והעיקרון הרדודים ביותר: "בכל אופן, אינני חומד את מנחותיו של האל, אינני מועל בהן או עושה בהן שימוש לא ראוי, ואני משגיח עליהן היטב ולא מאפשר לאנשים לבזבז אותן בשרירותיות – די בכך", הלא כן? האם כך מיישמים בפועל את האמת? האם כך אדם ממלא את אחריותו? (לא.) אם הידע של רוב האנשים לא מרחיק מעבר לרף זה, אזי בהחלט יש צורך לשתף על נושא זה. באמצעות שיתוף זה, האם כעת אתם תופשים ומבינים מעט יותר כיצד יש לאבטח מנחות ובאילו גישה וידע עליכם להחזיק בעודכם מאבטחים אותן? (כן.) נסיים כאן את שיתופנו על אמיתות העוסקות במנחות ועל עקרונות הקשורים באופן שיש להתייחס למנחות ולנהל אותן.

הגישות והביטויים של מנהיגי שקר ביחס למנחות

1. מתייחסים למנחות כאל רכוש הכלל

כעת נבצע חשיפה וניתוח פשוטים של מנהיגי שקר, ביחס לפריט האחד-עשר של תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים. נבחן אילו ביטויים קיימים בגישותיהם של מנהיגי שקר כלפי למנחות ובאופן שבו הם מאבטחים ומנהלים אותן. הביטוי הראשון הוא שלמנהיגי שקר אין ידע מדויק אודות המנחות. הם סבורים: "מבחינה רשמית, מנחות מוענקות לאל, אולם בפועל הן מוענקות לכנסייה. איננו יודעים היכן האל, וממילא הוא אינו יכול להשתמש בפריטים כה רבים. מנחות אלה מוענקות לאל להלכה בלבד; למעשה הן מוענקות לכנסייה ולבית האל, ואינן מוענקות במפורש לשום אדם שהוא. הכנסייה ובית האל הם שמות נרדפים לסך כל אנשיהם, ומשתמע מכך שהמנחות שייכות לכולם, ומה ששייך לכולם הוא רכוש הכלל. אם כך, מנחות הן רכוש הכלל אשר שייך לכל האחים והאחיות". האם הבנה זו מדויקת? ברור שלא. יש בעיה באנושיות של אנשים אשר אוחזים בהבנה מעין זו, הלא כן? האין הם אנשים אשר חומדים מנחות? אנשים בעלי לב חמדן ורצון לנכס לעצמם מנחות מאמצים שיטה והשקפה אלה ביחס אליהן. ברור שהם שמים עין על המנחות ושהיו רוצים להשתמש בהן להנאתם. אילו מין יצורים הם אלה? הם קורצו מאותו החומר של יהודה איש קריות, הלא כן? אם כך, מנהיג או עובד כזה סבור שמנחותיו של האל הן רכושה הכללי של הכנסייה. בלבם רווחת גישה מעין זו – הם לא מאבטחים את המנחות ברצינות, או מנהלים אותן בהיגיון ובאחריות, אלא משתמשים בהן כרצונם, בחוצפה, ובאופן משולח רסן לחלוטין ונטול עקרונות. הם מאפשרים לכל אחד להשתמש בהן, ומי מקרב האחים והאחיות ש"תפקידו הרשמי" מכובד יותר, שמעמדו רם יותר, ושהוא שם דבר, מקבל זכות ראשונים בבעלות ובשימוש. כך קורה גם בחברות ובמפעלים בחברה, כאשר מנהלים, בכירים במפעלים, ויושבי ראש משתמשים ברכבי החברה ובפריטים האיכותיים והחדישים ביותר. הם סבורים שכך צריך להיות גם עם מנחותיו של האל, שלכל מי שהוא מנהיג או עובד יש זכות ראשונים בהנאה מהפריטים החדישים של בית האל, מהמנחות אשר הוענקו לאל. אם כך, כל מי שמשתמש בהיותו מנהיג או עובד כתואנה לרכישת מחשבים וטלפונים ניידים חדישים, וכן כל אותם מנהיגים ועובדים אשר מנכסים לעצמם מנחות, סבורים שמנחות הן רכוש הכלל, ושאפשר להשתמש בהן ולבזבז אותן ככל העולה על רוחם. כשאחים ואחיות מסוימים מעניקים תכשיטי זהב וכסף, תיקים, בגדים, ונעליים, הם לא מציינים שהם מעניקים אותם לאל, ולכן ישנם מנהיגי שקר שסבורים: "משום שהם לא ציינו שהפריטים האלה מוענקים לאל, עליהם להיות מיועדים לשימוש הכנסייה. כל מה שמוענק לכנסייה הוא רכוש הכלל, ולמנהיגים ועובדים צריכה להיות זכות ראשונים בהנאה מרכוש הכלל". וכך, הם לוקחים את אותם הפריטים לעצמם כדבר שבשגרה. מי שרוצה בכך רשאי להשתמש בפריטים אשר נותרו מאחור לאחר שחיטטו בהם, ולקחת אותם – כולם מחלקים אותם ביניהם. מנהיגים ועובדים אלה מכנים זאת התחלקות בעושר; מי שנוהה אחריהם יכול לאכול ולשתות היטב, וליהנות מהחיים באמת ובתמים. כולם מרוצים, והם אומרים: "תודה לאל – האם היינו מסוגלים ליהנות מהדברים האלה אלמלא היינו מאמינים בו? אלה הן מנחות, ואיננו ראויים ליהנות מהן!" הם אומרים שאינם ראויים, אולם נצמדים לאותם הפריטים ואינם מרפים. לא זו בלבד שמנהיגים ועובדים כאלה מנכסים לעצמם מנחות ומחלקים אותן, ונהנים מהן באופן אישי מבלי לקבל אישור מאיש – בעודם עושים זאת, הם לא מגלים בשום אופן שום שמץ של עניין בניהול המנחות, בהוצאתן ובשימוש בהן, לא בוחרים אנשים מתאימים לנהל ולתעד עבורם, ואף פחות מכך, בודקים את החשבונות, או סוקרים בדקדקנות את מצב ההוצאות. אדישותם של מנהיגי שקר לניהול המנחות גורמת תוהו ובוהו, וחלק מהן אובדות או מתבזבזות. הדבר הבולט ביותר בעבודתם של מנהיגי שקר הוא שכל אחד פועל על דעת עצמו. כשמפקח של צוות כלשהו אומר דבר-מה, דבריו מתקבלים, וכשצוות כלשהו צריך לרכוש דבר מה, אנשיו יכולים להחליט לעשות זאת בעצמם, בלי צורך להגיש בקשה לאישור. כל עוד דבר-מה נחוץ לעבודה, הם יכולים לרכוש אותו, מבלי לחשוב מהו מחירו, אם הוא שימושי להם, או אם הוא נחוץ או לא – כך או כך, הם מבזבזים מנחות, לא את כספו של מאן דהוא. מנהיגי שקר אינם מפקחים על כך או מבצעים בדיקות רקע, קל וחומר משתפים על העקרונות. כשרוכשים פריט כלשהו, מנהיגי שקר אף פעם לא מתעניינים אם יש מי שיאבטח אותו, אם משהו בו עלול להשתבש, או אם הוא שווה את הכסף שהושקע בו. מדוע הם לא מתעניינים בפרטים אלה? משום שהכסף אינו שלהם – הם סבורים שכל אחד רשאי לבזבז אותו, שכן כך או כך, הכסף שמבזבזים אינו שלהם. תוהו ובוהו שורר בכל היבט של ניהול המנחות. תוהו ובוהו באיזו מידה? זה כמו במפעלים גדולים בבעלות המדינה במדינות סוציאליסטיות, בהם כל אחד מקבל חלק שווה ואין זה משנה כמה עבודה הוא מבצע. כולם לוקחים פריטים הביתה, אוכלים את האוכל של המפעל, מרוויחים כסף מהמפעל, ומועלים בפריטי המפעל. זהו תוהו ובוהו מוחלט. מנהיגי שקר לא קובעים חוקים באשר להוצאות על רכישת כל מכשיר או ציוד שהוא. בית האל קובע חוקים, אולם הם אינם סוקרים, בודקים או בוחנים הוצאות בקפדנות, ואינם מבצעים עליהן מעקב. הם לא מבצעים שמץ מן העבודה הזאת. עבודתם של מנהיגי שקר היא תוהו ובוהו מוחלט, נטולת סדר ומלאת פגמים. על כל צעד ושעל, אנשים רעים וכאלה שלבם אינו מצוי במקום הנכון רשאים לנצל פרצות והזדמנויות. אנשים אלה מנצלים ומבזבזים את מנחות האל בצורה מופקרת, ועם זאת איש אינו מעניש אותם או מטיל עליהם סנקציות – אפילו לא נותנים להם אזהרה. אילו מין מנהיגים ועובדים הם אלה? האין הם יורקים לבאר שהם שותים ממנה? האם הם סוכנים של בית האל? הם בוגדים גנבים של בית האל!

כיצד יש לראות את אותם מנהיגים ועובדים אשר לא לוקחים אחריות כשמדובר באבטחת מנחות? האין הם בעלי אופי נחות ונטולי מצפון והיגיון? מנהיגי שקר אלה מחשיבים את הפריטים שהאחים והאחיות מעניקים לאל ולכנסייה כרכושו של בית האל, ואומרים שהאחים והאחיות צריכים לנהלם כקבוצה. וכך, כאשר נחשפות בעיות, והעליון מחפשים אשמים, הם עושים כל שביכולתם על מנת להגן על עצמם, ואינם מכירים בטבעו החמור של המעשה – הם גנבו את מנחותיו של האל וניכסו אותן לעצמם לאחר שהתמנו כמנהיגים וזכו במעמד. האין אלה אנשים שאופיים נחות? הם פשוט נטולי בושה! הם לא יודעים מדוע האחים והאחיות מעניקים כסף ופריטים, וגם לא למי הם מעניקים אותם. אלמלא היה אלוהים, מי היה מעניק על נקלה פריטים האהובים עליו? זה הגיון כה פשוט, ובכל זאת אותם "מנהיגים" לכאורה אינם יודעים או מבינים זאת. למנהיגי שקר אלה יש ביטוי אהוב: "המנחות של בית האל". יש לתקן את הביטוי הזה, הלא כן? מה אמור להיות הביטוי הנכון? "מנחות" או "מנחותיו של האל". אם כבר מוסיפים מילת שייכות, יש להוסיף "האל" – המנחות שייכות אך ורק לאל. אם לא מוסיפים שייכות, פשוט אומרים "מנחות" – אנשים עדיין נדרשים לדעת שהבעלים של המנחות הוא הבורא, האל, ולא האדם. האדם לא ראוי להיות בעליהן של מנחות, ואפילו כמרים לא יכולים לומר שהמנחות שלהם – הם רשאים ליהנות ממנחות ברשותו של האל, אולם הן לא שייכות להם. מילת השייכות ל"מנחות" אף פעם לא תהיה שום אדם – היא יכולה להיות רק האל, ואף אחד אחר. על כן ברור למדי שהביטוי "המנחות של בית האל" שמנהיגי שקר מרבים להשמיע הוא שגוי, ושיש לתקנו. לא אמורים להיות ביטויים כגון "המנחות של בית האל" או "המנחות של הכנסייה". יש אפילו כאלה שאומרים "המנחות שלנו" ו"המנחות של בית האל שלנו". כל הביטויים האלה הם שגויים. מנחות מוענקות לאל על ידי האנושות הברואה, על ידי אלה הנוהים אחריו. אך ורק לאל יש הזכות הבלעדית להיות בעליהן, זה שמשתמש בהן ונהנה מהן. מנחות אינן רכוש הכלל; הן לא שייכות לאדם, קל וחומר לכנסייה ולבית האל, אלא הן שייכות לאל. האל מרשה לכנסייה ולבית האל להשתמש בהן – זוהי שליחות מטעמו. לכן, ביטויים כגון "המנחות של בית האל", "המנחות של הכנסייה", "המנחות שלנו", אינם מדויקים, ויותר מכך, הם ביטוייהם של אנשים בעלי מניעים נסתרים, ביטויים אשר נועדו להטעות אחרים ולהקהות את חושיהם, ואף יותר מכך, להוליך אחרים שולל. אנשים אלה מסווגים מנחות כרכוש הכלל השייך לכנסייה, או לבית האל, או לכל האחים והאחיות. כל זה הוא בעייתי ושגוי ויש לתקנו. זהו ביטוי של סוג אחד של מנהיג שקר. אנשים מעין אלה מתייחסים אל מנחות כאל רכוש הכלל ומשתמשים בהן ככל העולה על רוחם; או שהם סבורים שכמנהיגים, יש להם זכות להקצות את אותם פריטים, וכך הם מקצים אותם למי שהם מחבבים או לכולם באופן שווה. איזה מין תרחיש הם מנסים ליצור? כזה בו כולם שווים, יכולים ליהנות מחסדו של האל, וחולקים. הם נדיבים עם המשאבים של בית האל כי הם רוצים להתחבב על אנשים. האין זה דוחה? זוהי התנהגות בזויה ונטולת בושה! כיצד יש לאפיין אנשים מעין אלה? מנהיגי שקר מעין אלה חומדים מנחות, ועל מנת למנוע מאנשים לפקח עליהם, לחשוף אותם, ולהבחין בהם, הם מקצים לאחים ולאחיות את הפריטים שנותרו שהם לא משתמשים בהם, מתחבבים עליהם ויוצרים תרחיש שבו כולם שווים, ומאפשרים לכולם להרוויח מהקשר עמם, על מנת שאיש לא יחשוף אותם. לו הייתם נתקלים במנהיג מעין זה, שיכול היה לאפשר לכם ליהנות ממספר הטבות, ושעמו יכולתם ליהנות מ"רכוש הכלל" – לו הייתה לכם הזכות הזאת, והייתם מנצלים הזדמנות כזו, האם הייתם מרוצים מכך? האם הייתם מסוגלים לסרב? (כן.) אם אתם חמדנים, לבכם אינו ירא-אל, ואינכם פוחדים מהאל, לא תהיו מסוגלים לסרב. כל מי שניחן בשמץ של יושרה, בשמץ של היגיון, ולבו ירא את האל ולו במעט, יתנגד לכך, והוא גם יקום ויוכיח את אותו מנהיג, יגזום אותו, יעצור בעדו, ויאמר: "הדבר הראשון שעליך לעשות כמנהיג הוא לנהל כראוי את המנחות, לא למעול בהן, קל וחומר להחליט ללא הרשאה להקצותן לכולם על בסיס רצונך האישי. אין לך הזכות הזאת; זו לא שליחות האל שהוטלה עליך. מנחות נועדו לשימושו של האל, וישנם עקרונות לשימוש שהכנסייה עושה בהן – איש לא רשאי לומר את המילה האחרונה ביחס אליהן. אתה אולי מנהיג, אולם אין לך הזכות הזאת. האל לא העניק לך אותה. אין לך זכות להשתמש בפריטים של האל – האל לא הטיל עליך את העבודה הזאת. אם כך, הזדרז להסיר את תכשיטי הזהב והכסף שהאחים והאחיות העניקו לאל, ופשוט את הבגדים שהם העניקו לו. הזדרז לשלם פיצוי על מה שלא היית אמור לאכול ואכלת. אם אתה עדיין בן אנוש וחש מידה מסוימת של בושה, עשה זאת מיד. זאת ועוד, אין זה משנה למי שלחת את המנחות הללו על מנת להתחבב עליו, או למי אפשרת לנכס אותן וליהנות מהן, השב את המנחות האלה מיד. אם לא תעשה זאת, ניידע את כל האחים והאחיות ונטפל בך כביהודה איש קריות!" האם הייתם מעזים לעשות זאת? (כן.) כשמדובר במנחות, האחריות הזו מוטלת על כולם, ועליהם להפגין כלפיהן מצפון כזה וגישה כזו. מובן שיש להם גם מחויבות לפקח כיצד אחרים מתייחסים למנחות, אם הם מאבטחים אותן כראוי, ואם הם מנהלים אותן על פי העקרונות. אל תחשבו שאין לזה שום קשר אליכם, ואז תתנהגו בחוסר אחריות ותאמרו: "כך או כך, אינני מנהיג או עובד, אין זו אחריותי. גם אם אני מגלה זאת, זה לא צריך להטריד אותי ואינני צריך לומר על כך משהו – מנהיגים ועובדים צריכים לדאוג לכך. מי שמוציא כסף בשרירותיות ומועל במנחות הוא יהודה איש קריות, והאל יעניש אותו בבוא העת. מי שגורם להשלכות כלשהן אחראי עליהן. אין צורך שאתעסק בדבר. איזו תועלת תצמח מכך שאדבר על כך ללא סמכות?" מה דעתכם על אדם מעין זה? (הוא נטול מצפון.) אם אתה מגלה אנשים אשר מנצלים מנחות ומנכסים אותן לעצמם במספר אזורים שאינם נתונים לבדיקתם של מנהיגים ועובדים, עליך להזהיר באופן אישי את המעורבים, וכן לדווח על כך מיד למנהיגים והעובדים. עליך לומר: "ראש הצוות שלנו והמנהיג שלנו לוקחים מנחות לעצמם לעתים תכופות. הם גם מוציאים מנחות באופן שרירותי, ואינם דנים עם אחרים אלא מחליטים על דעת עצמם לרכוש פריט זה או אחר. רוב ההוצאות שלהם אינן עולות בקנה אחד עם העקרונות. האם בית האל יכול לטפל בכך?" זוהי אחריותם של אנשיו הנבחרים של האל לדווח וליידע על הבעיות שהם מוצאים. שיתופנו הקודם עסק בביטוי של סוג אחד של מנהיג שקר – גישתו כלפי מנחות היא להתייחס אליהן כאל רכוש הכלל.

2. לא אכפת להם לגבי הוצאות של מנחות, והם אינם שואלים על כך

ביטוי נוסף של מנהיגי שקר הקשור לאבטחת מנחות הוא שהם לא יודעים כיצד לנהל מנחות. הם יודעים רק שאסור לגעת במנחות, שאין לעשות בהן שימוש לא הולם באופן שרירותי או למעול בהן, שהן מקודשות, נבדלות כקדושות, ושאסור לחשוב עליהן מחשבות בלתי ראויות. אולם באשר לשאלות כיצד בדיוק יש לנהל את המנחות כראוי, כיצד לתפקד כסוכן טוב במסגרת אבטחתן, אין להם נתיב, עקרונות, תוכניות או צעדים ספציפיים לעבודה זו. לפיכך, בנושאים כגון תיעוד, חישוב ואבטחת המנחות, וכן בדיקת חשבונות של הוצאות והכנסות ובדיקת רישומים, מנהיגי שקר אלה סבילים למדי. כשמישהו מגיש דבר-מה לאישור, הם חותמים עליו. כשמישהו מגיש בקשה להחזר כספי, הם נענים לו. כשמישהו מבקש כסף למטרה כלשהי, הם נותנים לו אותו. הם לא יודעים היכן מאבטחים את מגוון המכונות והציוד. הם גם לא יודעים אם מי ששומר עליהם מתאים, וגם לא כיצד לבדוק את התאמתו; הם לא רואים לאשורם את לבם ואת מהותם של אנשים. לכן, אף על פי שישנו תיעוד של כל המנחות היוצאות תחת טווח ניהולם של אנשים אלה, כאשר בוחנים את פרטי ההוצאות בחשבונות אלה, רוב ההוצאות אינן סבירות ואינן נחוצות – רובן מוגזמות ובזבזניות. המנחות הולכות לאיבוד תחת חתימותיהם של המנהיגים והעובדים האלה. למראית עין, נדמה כי הם מבצעים עבודה ספציפית, אולם בפועל, מעשיהם נטולי עקרונות לחלוטין. הם לא מבצעים בדיקות רקע – הם יוצאים ידי חובה, נשמעים לחוקים ולתקנות, לא יותר מזה. זה כלל לא עומד בדרישות לניהול מנחות, ודאי שלא בעקרונות. אם כך, במהלך תקופת עבודתם של מנהיגי שקר, יש יותר מדי הוצאות לא סבירות. אם יש שם מישהו שמפקח ומנהל את העניינים, מה הסיבה להוצאות הלא סבירות האלה? הסיבה היא שאותם מנהיגים ועובדים אינם נוטלים אחריות על עבודתם. הם יוצאים ידי חובה, מטפלים בדברים באופן שטחי, ואינם פועלים על פי העקרונות. הם לא מעליבים אחרים, הם נוהגים כאנשים שרוצים לרצות את הזולת, והם לא מבצעים בדיקות רקע ראויות. ייתכן ובקרב האנשים אשר מנהלים את המנחות אין אפילו אדם אחד שהוא אחראי באמת ובתמים, אף לא אחד שבאמת יכול לבצע בדיקות רקע. למנהיגי שקר לא אכפת אם האנשים אשר מאבטחים מנחות הם מתאימים, או אם ישנם מצבים מסוכנים בכנסיות של אותם אנשים. מבחינתם, כל עוד להם-עצמם לא נשקפת שום סכנה, הכול בסדר. כאשר מתעוררת סכנה, מחשבתם הראשונה היא לאן יוכלו להימלט ואם כספם שלהם יילקח, ולעומת זאת הם לא שואלים או מבררים לגבי מיקומן של המנחות או אם נשקפת להן סכנה. מספר חודשים או אפילו חצי שנה לאחר התקרית, הם עשויים לשאול עקב ייסורי מצפון, וכשהם מגלים שהדרקון הגדול האדום כאש השתלט על חלק מן המנחות, שאנשים רעים בזבזו את חלקן, ושמיקומן של חלק מהן אינו ידוע, הם מרגישים רע למשך זמן מה – הם מתפללים מעט, מודים שטעו, וזהו סוף הסיפור. אילו מין יצורים הם האנשים האלה? צורת עבודה כזו היא בעייתית, הלא כן? כיצד מתייחס האל למי שזוהי גישתו כלפי מנחות? האם הוא מחשיב אותו כמאמין אמיתי? (לא.) אם כך, כיצד הוא מחשיב אותו? (ככופר.) כאשר האל מחשיב מישהו ככופר, האם אותו אדם חש בכך? רוחו הופכת אדישה וקהת חושים, וכשהוא פועל, אין לו את נאורות האל או הדרכתו, או שום אור שהוא. האל אינו מגן עליו כאשר קורים לו דברים, ולעתים תכופות הוא שלילי וחלש, וחי באפלה. הוא אמנם מאזין לדרשות לעתים תכופות, ובעבודתו הוא מסוגל לסבול ולשלם מחיר, אולם הוא לא משיג שום התקדמות, והוא מעורר רחמים. אלה הן ה"תוצאות" שלו. נכון שקשה יותר לשאת זאת מאשר עונש? אימרו לי, אם זו התוצאה של אמונתו של אדם באל, האם זו סיבה לאושר ולחגיגה, או שמא לאבל ולצער? לדעתי, זה לא מבשר טובות.

מנהיגי שקר אף פעם אינם מתייחסים ברצינות לעבודת ניהול המנחות. הם אמנם אומרים: "אסור לאנשים לגעת במנחותיו של האל; אסור לאיש למעול בהן, ואל להן ליפול לידיהן של אנשים רעים", הם צועקים את הסיסמאות האלה לא רע, ודבריהם נשמעים מוסריים והגונים מאוד, אולם הם לא מתנהגים כבני אנוש. הם אמנם לא מועלים במנחות, ואין להם מחשבות לא ראויות אודותיהן, או שום כוונה להשתלט עליהן, וחלקם אף לא משתמשים בכסף של בית האל או נוגעים במנחותיו של האל לשום הוצאה שלהם, אלא מוציאים מכספם הפרטי, אולם כמנהיגים ועובדים, הם לא מבצעים שום עבודה ממשית בכל הנוגע לניהול המנחות. הם לא מבצעים אפילו דברים פשוטים כמו בירור אודות מצב ההוצאות של המנחות או בדיקת רקע שלהן. ברור שאלה הם מנהיגי שקר. זוהי גישתם כלפי המנחות: "אינני מבזבז אותן ואינני מועל בהן, וגם לא אכפת לי כיצד אחרים מוציאים אותן או אם הם מועלים בהן". לאותם מנהיגי שקר אני אומר שגישתך הפושרת הזו מטרידה ביותר. אנשים אמורים לא לבזבז אותן ולא למעול בהן, אולם כמנהיג או עובד, עוד יותר מכך אתה נדרש לנהל את המנחות היטב, ועם זאת כשלת בכך. זה נקרא הזנחת אחריות. זהו ביטוי של מנהיג שקר. אולי לא בזבזת אגורה או מעלת אפילו במנחה אחת, אולם משום שאינך מבצע עבודה ממשית, ואינך מבצע שום עבודת ניהול ספציפית הקשורה למנחות, אתה מאופיין כמנהיג שקר, ומוצדק והגיוני לאפיין אותך כך. ישנם מנהיגים שאף פעם לא לוקחים שום מנחה או משתמשים בה – גם אם כל שאר המנהיגים והעובדים משתמשים בהן, הם לא עושים זאת, ומסרבים אם בית האל מסדר לתת להם דבר מה. הם נראים טהורים למדי ונטולי חמדנות, אולם כשמסדרים להם לנהל מנחות, הם לא מבצעים שום עבודה ספציפית. אין זה משנה מי מבזבז מנחות, הם מאשרים זאת – הם כלל לא עורכים בירורים, ולא אומרים על כך מילה נוספת. אנשים אלה אמנם לא מועלים באגורה מהמנחות, אולם תחת טווח ניהולם, אנשים רעים משתלטים עליהן, ומשום שהם נוהגים בחוסר אחריות ומזניחים את אחריותם, כל אחד עלול לנצל ולבזבז את המנחות. הניצול והבזבוז הללו קשורים בכשל הניהולי שלהם, הלא כן? הם נגרמים משום שהם מזניחים את אחריותם, הלא כן? (אכן.) האם אין להם חלק במעשיהם הרעים של אותם אנשים? האין הם אחראים למעשים אלה? זוהי אחריות גדולה לשאת בה, והם לא יכולים להתנער ממנה! הם פשוט דבקים בעמדתם: "בכל אופן, אינני מועל במנחותיו של האל, אינני רוצה או מתכנן לעשות זאת. אין זה משנה מי מבזבז את מנחותיו של האל, אני אינני עושה זאת; אין זה משנה מי לוקח אותן ומשתמש בהן, אני אינני עושה זאת; אין זה משנה מי נהנה מהן, אני אינני עושה זאת. זוהי גישתי כלפי מנחות – אתה יכול לעשות ככל העולה על רוחך!" האם ישנם אנשים מעין אלה? (כן.) צוררי משיח מבזבזים מנחות על בגדים איכותיים, פריטי יוקרה, ואפילו מכוניות. אימרו לי, האם מנהיג שקר מעין זה יכול להבין את הבעיה הזאת? הוא לא מועל במנחות בעצמו, וזוהי גישתו, אז נכון שהוא סבור שזה לא בסדר למעול בהן? (אכן.) ובכן, כאשר צוררי משיח מבצעים עוולות כה גדולות, מדוע הוא מתעלם מכך ולא שם לזה סוף? מדוע הוא לא מתייחס לעניין ברצינות? (הוא לא רוצה לפגוע.) האין זה מעשה רע? (אכן.) אין זה מילוי האחריות שסוכן נדרש לה. אם אנשים רעים משתלטים על המנחות בעודך מנהל אותן, אם מנצלים, מבזבזים ומוציאים אותן בצורה לא סבירה, אם הן מתמוססות באופן זה, אולם אינך מבצע שום עבודה ואף לא אומר מילה, האין זו הזנחת אחריות? האין זה ביטוי של מנהיג שקר? אם אינך אומר את מה שעליך לומר, אינך מבצע את העבודה שעליך לבצע, אינך ממלא את האחריות שעליך למלא, ואתה פשוט לא מבצע עבודה ממשית אף שאתה מבין כל דוקטרינה, אזי אתה בהחלט מנהיג שקר. אתה מאמין: "כך או כך, אינני מועל במנחות; אם אחרים עושים זאת, זה עניינם". אם כך, האין אתה מנהיג שקר? אם אינך מועל במנחות, זהו עניינך הפרטי, אולם האם אבטחת אותן היטב? האם מילאת את אחריותך ביחס למנחות? אם לא, אתה מנהיג שקר. אל תחפש תירוצים עבור עצמך, ותאמר: "בכל אופן, אינני מועל במנחות, לכן אינני מנהיג שקר!" אי-מעילה במנחות לא נחשבת קריטריון על מנת לאמוד אם מנהיג או עובד עומד בדרישות; הקריטריון האמיתי לאמוד אם הם עומדים בדרישות הוא אם הם ממלאים את אחריותם, מבצעים את מה שאדם נדרש לבצע, וממלאים את המחויבות שאדם נדרש למלא, במה שהאל הפקיד בידיהם – זה הדבר החשוב ביותר. אם כך, מהן המחויבות והאחריות שלך ביחס לניהול המנחות? האם ביצעת הכול? ברור שלא. אתה פשוט יוצא ידי חובה; אתה חושש לפגוע באנשים, אולם אינך חושש לפגוע באל. אתה מזלזל במנחות מתוך חשש לפגוע באנשים, ולהזיק לתדמיתך החיובית אצלם – אם יש לך הביטוי הזה, אתה בהחלט מנהיג שקר. לא מודבקת עליך תווית. העובדות חשופות לעיני כל: אינך יכול אפילו למלא את המחויבות ואת האחריות שלך – אתה כה אנוכי! אתה מנהל את ענייניך הפרטיים, את רכושך הפרטי, בצורה טובה למדי, במצפוניות ובקפדנות. אינך מאפשר לדברים אלה להישאר ללא הגנה; אינך מאפשר לאיש להסתלק איתם, ואינך מאפשר לאיש לנצל אותך. אולם ביחס למנחות, אין לך שום תחושת אחריות – אינך נושא אפילו בעשירית מהאחריות שאתה מפגין כשמדובר בניהול ענייניך הפרטיים. איך אפשר להחשיבך סוכן טוב? איך אפשר להחשיבך מנהיג או עובד? ניכר שאתה מנהיג שקר. זהו ביטוי של סוג אחד של מנהיג שקר.

3. מגבילים הוצאות הגיוניות

ישנו סוג נוסף של מנהיג שקר, וגם הם נתעבים למדי. לאחר שאנשים מעין אלה מתמנים למנהיגים, הם רואים שהאדם האמון על אבטחת המנחות מוציא כסף בהגזמה ובפזרנות רבה, ועל כן מדיחים אותו. או-אז הם מחפשים אדם אשר מסוגל לתכנן בקפידה ולתקצב בדקדקנות, אדם קמצן אשר יודע לנהל בית בחסכנות. הם סבורים שאדם מעין זה ישמש סוכן טוב, ומתברר שאף אחד אינו מתאים מבחינתם, ובסופו של דבר הם מאבטחים את המנחות בעצמם. כשהאחים והאחיות מציינים שיש להדפיס מספר עותקים של ספרי דברי האל לשם הטפת הבשורה, מנהיגים אלה אינם מאפשרים זאת, מתוך מחשבה שהדפסת ספרים עולה לא מעט; לא אכפת להם אם זה נחוץ בדחיפות לצורכי עבודה – מבחינתם, כל עוד הם חוסכים כסף, זה בסדר. הם פשוט לא יודעים היכן השימוש במנחותיו של האל עולה בקנה אחד עם כוונותיו באופן מיטבי; הם רק יודעים להגן על מנחותיו של האל, ולא לאפשר לאיש לגעת בהן כלל. הם לא מוציאים את הכסף שאותו אמורים להוציא – הם בהחלט "מיטיבים" לבצע בדיקת רקע מחמירה! כיצד יכולה העבודה להתקדם באופן זה? האם יש עקרונות למעשיהם של המנהיגים האלה? (לא.) הם לא מאפשרים את ביצועה של עבודה שאמורה להתבצע, את הדפסתם של ספרים שצריכים להיות מודפסים, או הוצאה של כסף שצריך להוציא – הם לא מאפשרים שום הוצאה הגיונית. האם זהו ניהול? (לא.) מה זה? זהו חוסר הבנה של העקרונות. אנשים שאינם מבינים את העקרונות אינם יודעים כיצד לנהל את המנחות כאשר הם עובדים. הם סבורים שעליהם להשגיח על הכסף ולא לאפשר לו להתמעט אפילו באגורה, וכן שאסור לגעת בכסף, ואין זה משנה לשם איזו הוצאה. האם זה עולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל? (לא.) הסדרת עניינים וביצוע בדיקת רקע ללא עקרונות הם לא ניהול. פזרנות, בזבוז, וניצול בצורה מופקרת הם לא ניהול, אולם גם סירוב להוציא אפילו אגורה וכן הגבלת הוצאות הגיוניות עקב בדיקת רקע הם לא ניהול. אף אחד מהם לא עולה בקנה אחד עם העקרונות. יש אנשים שאינם מבינים את העקרונות לשימוש במנחות, להקצאתן, ולניהולן, ועקב כך מתגלעים שלל מצבים מגוחכים וכאוטיים. כלפי חוץ מנהיגים אלה נראים אחראיים ומסורים למדי, אולם איך נראית העבודה שהם מבצעים? (היא נטולת עקרונות.) ומשום שהיא נטולת עקרונות, עבודת הבשורה באזור שלהם סובלת ממכשולים ומהגבלות, וכך גם עבודות מקצועיות מסוימות, כי הם עורכים בדיקות רקע מחמירות יתר על המידה באשר לשימוש במנחות. על פניו, נדמה שהם פועלים במצפוניות ובאחריות באופן שבו הם מאבטחים את המנחות. אולם למעשה, משום שאין להם הבנה רוחנית, והם פועלים רק על סמך תפיסותיהם ודמיונותיהם, ואפילו עורכים לבית האל בדיקות רקע במסווה של חסכנות למען הכנסייה, הם משפיעים באופן חמור על ההתקדמות של מספר פריטים בעבודת הכנסייה מבלי שיהיו אפילו מודעים לכך. האם ניתן לאפיין אנשים כאלה כמנהיגי שקר? (כן.) התנהגותם מוכיחה שהם מנהיגי שקר. הם כבר גרמו, במידת מה, הפרעות ושיבושים לעבודת הבשורה ולעבודת הכנסייה. הפרעות ושיבושים אלה נגרמו משום שלא הבינו את העקרונות, וכן משום שעבדו בפזיזות על בסיס העדפותיהם ותפיסותיהם האישיות, ולא חיפשו את עקרונות-האמת, דנו בדברים או שיתפו פעולה עם אחרים. כשהמנחות מצויות ברשותם, איש לא מנצל או מבזבז אותן, אולם הם לא יכולים להשתמש במנחות בצורה הגיונית על פי העקרונות, ובמטרה להגן עליהן, הם לא מאפשרים שימוש בהן, וכתוצאה מכך חל עיכוב בעבודת הפצת הבשורה, ויש לכך השפעה על התפקוד הרגיל של עבודת בית האל. לפיכך, בהתבסס על ביטוי זה, לא יהיה זה מוגזם כלל לאפיין אותם כמנהיגי שקר. מדוע אנשים מעין אלה מאופיינים גם כמנהיגי שקר? הם לא יודעים כיצד לבצע עבודה, והבנתם באשר ליחס כלפי מנחות ולדרכי הטיפול בהן היא כה מעוותת, אז האם ביכולתם לבצע היטב עבודה אחרת? בהחלט לא. יש בעיה בהבנתם של אנשים אלה, הלא כן? (יש.) הבנתם מעוותת, הם מצייתים לתקנות, הם מעמידים פנים, ורוחניותם היא מדומה. הם לא מביאים בחשבון את עבודת בית האל, ואינם פועלים על פי העקרונות – הם לא יכולים למצוא את העקרונות לפעולה, והם פשוט נשמעים לפיקחותם הקטנונית ולרצונם ומצייתים לתקנות. לכן עבודתם מסתכמת בהפרעות ובשיבושים. הם עובדים בצורה מטופשת ומרושלת – זה דוחה. מובן שאנשים מעין אלה הם מנהיגי שקר. האם יש מישהו שאומר: "אני מאבטח את המנחות טוב כל כך, אני מבצע את העבודה הזאת בקשב כה רב, ובכל זאת אני מאופיין כמנהיג שקר. אם כך, אחדל לנהל אותן! מי שרוצה להוציא אותן, רשאי לעשות זאת; מי שרוצה להשתמש בהן, רשאי לעשות זאת; מי שרוצה לקחת אותן, רשאי לעשות זאת!"? האם מישהו חושב כך? אם כן, מהי מטרתנו בחשיפת שלל המצבים והביטויים של מנהיגי שקר לסוגיהם? (לגרום לאנשים להיות בקיאים בעקרונות ולהימנע מהליכה בנתיב של מנהיגי שקר.) נכון. המטרה היא לגרום לאנשים להיות בקיאים בעקרונות, להיות מסוגלים לבצע היטב את עבודתם ולמלא את אחריותם בהתאמה עם העקרונות, לא להיסחף בדמיונות ובתפיסות, לא לטפח רצון אנושי ופזיזות, לא לאפשר לתאוריה שהם הגו להחליף את עקרונות-האמת, לא להעמיד פני רוחניים, ולא להשתמש במה שהם סבורים שהוא רוחניות כחיקוי או כתחליף לעקרונות. אנשים מעין אלה אכן קיימים בקרב מנהיגים ועובדים, וכדאי לראות בהם אזהרה.

4. מנכסים לעצמם מנחות ונהנים מהן

ישנו סוג נוסף של מנהיגי שקר, והעבודה שהם מבצעים ביחס לניהול מנחות מבולגנת אף יותר. הם סבורים שכמנהיג או עובד, הם לא יכולים תמיד להשגיח על המנחות, או להיות קשובים כל כך ביחס אליהן. הם סבורים שעליהם רק לבצע היטב את העבודה המנהלתית של הכנסייה, וכן את העבודה של חיי הכנסייה ושל ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, ובנוסף, לדאוג לכך שהעבודה המקצועית על שלל סוגיה מתבצעת היטב. הם סבורים שמנחות הן כסף ופריטים שהאל מספק לכנסייה, ושהן נועדו לספק את צורכיהם של מנהיגים ועובדים בחייהם ובעבודתם. משתמע מכך שהמנחות ניתנות למען מנהיגים ועובדים, ושברגע שמאן דהוא מתמנה למנהיג או עובד, האל מרשה לו ליהנות מהמנחות האלה, ושמנהיגים ועובדים מקבלים זכות ראשונים בהקצאתן, בהנאה מהן, ובהוצאתן – וכך, ברגע שמאן דהוא מתמנה למנהיג או עובד, הוא הופך לאדון המנחות, למנהל ולבעלים שלהן. כשאנשים מעין אלה באים במגע עם מנחות במסגרת עבודתם, הם לא מתעדים, סוכמים, או מאבטחים אותן, והם גם לא בודקים את חשבונות ההכנסות וההוצאות של המנחות, קל וחומר את מצב ההוצאות וההקצאות שלהן. במקום זאת, הם בודקים ומקבלים מושג אילו מנחות ישנן, ואם ישנן כאלה שמנהיגים ועובדים יכולים ליהנות מהן. זוהי גישתם של מנהיגים ועובדים אלה כלפי מנחות. על פי השקפתם, אין צורך לתעד, לסכום ולאבטח מנחות, או לבחון את הכנסותיהן והוצאותיהן או את מצב השימוש בהן – פרטים מעין אלה אינם קשורים אליהם – עליהם פשוט להקצות את המנחות למנהיגים ועובדים, ולתעדף אותם בכל הנוגע להנאה מהן. על פי השקפתם, מה שאומרים מנהיגים ועובדים הוא העיקרון – הם אלה שמחליטים כיצד להוציא ולהקצות את המנחות. הם סבורים שאדם שנבחר למנהיג או עובד כבר הובא לידי שלמות, ושכמו כומר, יש לו הזכות ליהנות ממנחות, כמו גם הזכות לומר את המילה האחרונה ביחס למנחות, להשתמש בהן, ולהקצותן. בכנסיות מסוימות, לפני שהצוות המתאים מספיק לתעד, לסכום, ולאחסן את הפריטים אשר האחים והאחיות מעניקים, מנהיגים ועובדים כבר בוחנים אותם, מחטטים בהם וממיינים אותם, שומרים כל מה שהם יכולים להשתמש בו, אוכלים כל מה שאפשר לאכול, לובשים כל מה שאפשר ללבוש, ומקצים את כל מה שהם לא זקוקים לו ישירות למי שכן זקוק לו, ובכך מקבלים החלטות במקום האל. זהו העיקרון שלהם. מה קורה כאן? האם הם באמת סבורים שהם כמרים? האין זה משולל היגיון לחלוטין? (לחלוטין.) מנהיגים ועובדים אחרים רואים שלמשפחה אחת חסרים שני כיסאות, לאחרת חסר תנור, ושבריאותו של מישהו רופפת והוא זקוק לתוספי תזונה, והם משתמשים בכסף של בית האל על מנת לרכוש את כל הפריטים האלה. ההקצאה, הצריכה, וההוצאה של כל המנחות, וכן זכות השימוש בהן, שייכות לאותם מנהיגים ועובדים – האם זה הגיוני? גישה זו נובעת מכך שמשהו אינו תקין בצורת החשיבה שלהם, הלא כן? על איזה בסיס הם מקבלים את ההחלטות? האם למנהיגים ועובדים יש זכות לשלוט במנחות? (לא.) הם נדרשים לנהל את המנחות, לא לשלוט ולהשתמש בהן. אין להם זכות ליהנות מהן. האם מנהיגים ועובדים הם שווי ערך לכמרים? לאנשים שהובאו לידי שלמות? האם הם הבעלים של המנחות? (לא.) אם כך, מדוע הם מחליטים להשתמש במנחות לשם רכישת פריטים למשפחה זו או אחרת ללא הרשאה – מדוע יש להם הזכות הזאת? מי העניק להם את הזכות הזאת? האם סידורי העבודה קובעים: "לאחר שמנהיגים ועובדים מתמנים לתפקידם, המעשה הראשון שלהם צריך להיות השתלטות מוחלטת על הכספים של בית האל"? (לא.) אם כך, מדוע חלק מהמנהיגים והעובדים מאמינים בכך? מה הבעיה שם? כאשר אח או אחות מעניקים פריט לבוש יקר, ולמחרת מנהיג או עובד כלשהו לובשים אותו, מה העניין? מדוע מנחותיהם של אחים ואחיות מגיעות לידיו של אדם פרטי? "אדם פרטי" בהקשר זה הוא אך ורק המנהיג או העובד. לא זו בלבד שאינם מצליחים לנהל כראוי את המנחות – אלא הם מובילים את האחרים בניכוסן ובהנאה אישית מהן. מה הבעיה כאן? אם בוחנים את המנהיג או העובד הזה על רקע העובדה שאינו מבצע עבודה ממשית באשר לניהול המנחות, ניתן לאפיינו כמנהיג שקר – אולם אם בוחנים את האופן שבו הוא מנכס את המנחות ונהנה מהן באופן אישי, ניתן לאפיינו באופן מוחלט כצורר משיח. אם כך, מהי בדיוק הדרך הנכונה לאפיין את האדם המדובר? (כצורר משיח.) הוא גם מנהיג שקר וגם צורר משיח. כאשר מנהיגי שקר מנהלים מנחות, הם סוקרים את כולן וממנים אנשים לנהל אותן. אולם לפני שהם עושים זאת, הם מנכסים לעצמם חלק מהן ומחליטים ללא הרשאה להקצות חלק נוסף. את הפריטים שנותרים – אלה שאינם רוצים, או אלה שאינם מזהים אולם אינם רוצים למסור – הם מניחים בצד לעת עתה. מנהיגי שקר מגלים חוסר עניין גורף בכל הנוגע למיקומן של מנחות אלה, בהימצאותו של אדם מתאים לאבטח אותן, ובשאלות האם יש לבחון אותן דרך קבע, האם מישהו גונב אותן, או האם מישהו מנכס אותן לעצמו. זהו העיקרון שלהם: "כבר לקחתי את הפריטים שאוכל ליהנות מהם ואת אלה אשר נחוצים לי. מי שרוצה לקחת את הפריטים שאיני זקוק להם יכול לקחת אותם; מי שרוצה לנהל אותם יכול לנהל אותם. הם שייכים למי שתופס אותם ראשון – האדם שהם נופלים לידיו מנצל את ההזדמנות". אילו מין עיקרון והיגיון הם אלה? אנשים מעין אלה הם פשוט שדים ובהמות!

פעם, מנהיג שקר אחד אמר שיש פריטים רבים למדי בחדר האחסון, ושאלתי אם הוא רשם אותם. הוא השיב: "אינני יודע אפילו מה חלק מהם, כך שאין שום דרך לרשום אותם". אמרתי: "שטויות. איך ייתכן שאין לך דרך לרשום אותם? אמור להיות תיעוד שלהם מיום הבאתם הנה!" "זה קרה די מזמן, אין שום דרך לדעת". אילו מין דיבורים הם אלה? האם הוא לוקח אחריות? (לא.) אמרתי: "יש מספר בגדים – תבדוק מי מהאחים והאחיות זקוקים להם, וחלק להם את הבגדים". "חלק מהם יצאו מהאופנה. אף אחד לא מעוניין". אמרתי: "תחלק את הפריטים שהאחים והאחיות זקוקים להם, וטפל כראוי בפריטים שהם לא זקוקים להם". הוא לא עשה זאת. האם הוא נהג במצפוניות ובחריצות? כשהוא מתבקש לבצע עבודה כלשהי, הוא מתלונן ללא הרף, משמיע דברים שליליים ומציין קשיים. הוא לא אומר שיטפל היטב באותם עניינים, על פי העקרונות. אין לו שום כוונה להתמסר. אין זה משנה מה מבקשים ממנו לעשות, הוא מדבר עוד ועוד על קשיים, כאילו שאם יצליח להשתיק את האדם שמולו בליהוגיו הבלתי פוסקים, הוא ינצח וידו תהיה על העליונה, ואז עבודתו תסתיים. איזה מין יצור הוא אדם זה? לא מינו אותך למנהיג או עובד כדי שתעשה צרות, או כדי שתציין קשיים ובעיות – אלא כדי שתפתור בעיות ותטפל בקשיים. אם אתה מיומן בעבודתך באמת ובתמים, לאחר הצפת הבעיות והקשיים תמשיך ותספר כיצד תטפל בהם ותפתור אותם על פי העקרונות. מנהיגי שקר יכולים רק לצעוק סיסמאות, להטיף דוקטרינות, להשמיע דברי רהב, ולספק הצדקות ותירוצים אובייקטיביים – אין להם שום יכולת עבודה אמיתית, וגם באשר לניהול מנחות, הם אינם מסוגלים לפעול על פי העקרונות או למלא את אחריותם. הם עד כדי כך רפי שכל ונעדרי יכולת, ואף על פי כן הם חשים שכעת משהם מנהיגים או עובדים, יש להם זכויות ומעמד, הם אוחזים בזהות מכובדת, והם הבעלים והמשתמשים של המנחות. מנהיג שקר מעין זה יודע רק כיצד ליהנות מהזכות לבזבז מנחות – הוא לא יכול לזהות או לגלות שום מקרה של הוצאת מנחות לא סבירה או חסרת הבחנה, ואף ייתכן שהוא מזהה מקרה כזה אבל לא עושה דבר על מנת לטפל בו. מדוע? משום שהוא יודע רק כיצד ליהנות מתחושת העליונות אשר נלווית להיותו של אדם מנהיג או עובד – הוא אינו מבין כלל את דרישותיו של האל ממנהיגים ועובדים או את העקרונות לביצוע העבודה של בית האל. הוא פשוט חסר תועלת, אשפה, ורפה שכל. האין זה מחליא שאנשים כה מבולבלים עדיין מייחלים ליהנות מהטבות המעמד? מה אתם מבינים מחשיפתנו את סוג זה של מנהיג שקר? ברגע שאדם מעין זה מתמנה למנהיג או עובד, הוא רוצה לחרוש מזימות נגד המנחות, והוא לא מוריד מהן את העיניים. די במבט חטוף על מנת לראות שכבר זמן רב הוא משתוקק להוציא כסף בראוותנות ולבזבז את המנחות. עכשיו, סוף סוף, יש לו הזדמנות; הוא יכול להוציא כסף בשרירותיות באופן זה, ולהשתמש במנחותיו של האל ככל העולה על רוחו, ליהנות מפריטים שהוא לא עבד עבורם. כך נחשף כליל פרצופו החמדן האמיתי. האם אתם רואים אנשים כאלה בקרב המנהיגים והעובדים, בעבר או בהווה? הם תמיד מפרשים שלא כהלכה את תחומי האחריות ואת ההגדרה של מנהיגים ועובדים, וברגע שהם מתמנים למנהיגים או עובדים, הם חשים שהם אדוני בית האל, כוללים את עצמם בדרגי הכמרים, ורואים בעצמם אנשים רמי מעלה. האין זה רפה שכל במקצת? האם מאן דהוא חדל להיות בן אנוש מושחת כאשר הוא מתמנה למנהיג או עובד? האם הוא הופך מיד לאדם מקודש? ברגע שהם מתמנים למנהיגים, הם כבר לא יודעים מיהם, וסבורים שעליהם ליהנות מהמנחות – אנשים מעין אלה הם רפי שכל, הלא כן? אנשים מעין אלה הם בהחלט רפי שכל, הם לא ניחנו בהיגיון של אנושיות רגילה. גם לאחר ששיתפנו באופן זה, החובות ותחומי האחריות של מנהיגים ועובדים עדיין לא ידועים להם. בהחלט ישנם מנהיגים ועובדים מעין אלה, וביטוייהם של אנשים כאלה הם ברורים ובולטים למדי.

בעיקרון, אלה הם הביטויים של מנהיגי שקר מסוגים שונים ביחס לאבטחת מנחות. אלה שבעיותיהם חמורות יותר אינם מסווגים כמנהיגי שקר – הם צוררי משיח. לפיכך, עליכם להיות בקיאים היטב בטווח זה. אם מאן דהוא הוא מנהיג שקר, זה מה שהוא – אי אפשר לאפיינו כצורר משיח. צוררי משיח הם נבזיים הרבה יותר ממנהיגי שקר מבחינת אנושיות, מעשים, ביטויים, ומהות. רוב מנהיגי השקר הם בעלי איכות ירודה, הם רפי שכל, אין להם יכולת עבודה, הבנתם מעוותת ואין להם הבנה רוחנית, אופיים נחות, הם אנוכיים ונאלחים, ולבם אינו מצוי במקום הנכון. כתוצאה מכך הם לא מסוגלים לבצע עבודה ממשית ביחס לאבטחת המנחות, והם לא מבצעים אותה, ויש לכך השפעה על הניהול ההגיוני של המנחות ועל אבטחתן ההולמת. חלק מהמנחות אפילו נופל לידיהם של אנשים רעים משום שמנהיגי שקר מזניחים את תחומי האחריות שלהם, אינם מבצעים עבודה ממשית, ואינם פועלים בהתאמה עם העקרונות ועם הדרישות של בית האל – גם בעיה זו מתעוררת לא מעט. בעיקרון, כך נחשפים הביטויים השונים של מנהיגי שקר ביחס לאבטחת מנחות: אופיים נחות, הם אנוכיים ונאלחים, הבנתם מעוותת, אין להם יכולת עבודה, איכותם ירודה, הם לא מחפשים כלל את עקרונות-האמת, והם כמו אנשים טיפשים ורפי שכל. יש כאלה שיאמרו: "אנחנו מכירים בכל שאר הביטויים אשר חשפת, אבל אם הם טיפשים ורפי שכל, איך יכלו להתמנות למנהיגים?" האם אתם מכירים בכך שישנם מנהיגים ועובדים שהם טיפשים ורפי שכל? האם קיימים אנשים כאלה? יש כאלה שיאמרו: "אתה ממעיט בערכנו. כולנו אנשים מודרניים, בוגרי תיכון או מכללה – יש לנו כושר הבחנה מעולה ביחס לחברה זו ולאנושות. איך היינו יכולים לבחור אדם רפה שכל להיות המנהיג שלנו? זה לא היה קורה בשום פנים ואופן!" מדוע זה בלתי אפשרי? רובכם רפי שכל, וגם האינטליגנציה שלכם אינה מספקת, ולכן קל מאוד עבורכם לבחור אדם רפה שכל למנהיג. מדוע אני אומר שרובכם רפי שכל? משום שאין זה משנה כמה חוויתם, רובכם לא יכולים לראות לאשורה את מהות הדברים ואינכם מסוגלים להבין עקרונות. אין זה משנה כיצד משתפים עמכם על האמת, אתם יכולים להתמיד אך ורק בהישמעות לתקנות במשך שנים על גבי שנים, לאמץ את אותה הגישה שוב ושוב ללא שינוי, ועדיין לא להבין את העקרונות. מה הבעיה כאן? איכותכם ירודה מדי. אינכם יכולים לראות מהות של בעיות לאשורה או לזהות את שורשן, ואינכם מסוגלים למצוא את דפוסי ההתפתחות של דברים, קל וחומר לנהות אחר העקרונות שאמורים להיות לכם במעשיכם – זה נקרא להיות רפי שכל. כמה זמן לוקח לכולכם להבין את העקרונות לדברים הקשורים בחובותיכם? ישנם כאלה שמבצעים עבודה מבוססת טקסט כבר מספר שנים, אבל אפילו כעת, המאמרים והתסריטים שהם כותבים הם עדיין מילים חלולות, הם עדיין לא מצליחים להבין מהם העקרונות, ואינם יודעים מהי מציאות, או כיצד לומר דבר מה אמיתי. זה פירוש הדבר, להיות בעלי איכות ירודה מדי ואינטליגנציה נחותה מדי. אם זו האינטליגנציה שניחנתם בה, יהיה לכם קל מאוד לבחור אדם רפה שכל למנהיג, הלא כן? ואתם לא סתם תבחרו בו, אלא הוא יתחבב עליכם מאוד. כשהוא יהיה בסכנת הדחה, לא תרצה שזה יקרה. שנתיים לאחר מכן, כשתראה אותו לאשורו ותזכה בהבנה, או-אז תהיה מסוגל להבחין בהיותו מנהיג שקר, אולם בעבר, אין זה משנה מה נאמר לך, לא היית מאפשר את הדחתו. אתה אפילו יותר רפה שכל ממנו, הלא כן? מדוע אני אומר שהאינטליגנציה של חלק מהמנהיגים והעובדים אינה מספקת? משום שהם יודעים רק כיצד לבצע את העבודה הפשוטה ביותר. כשמדובר בעבודה מורכבת מעט יותר, הם לא יודעים כיצד לבצעה, כשמעט קושי ניקרה בדרכם, הם לא יודעים כיצד להתמודד עמו, וכשנותנים להם עבודה נוספת, הם חסרי אונים. האין זו בעיה באינטליגנציה שלהם? האם לא אתם בחרתם מנהיגים כאלה? ואתם משתחווים אפיים ארצה לפניהם בהערצה: "הם מאמינים באל מבלי לחפש בן או בת זוג, ומשקיעים מעצמם למען האל כבר למעלה מעשרים שנים. בהחלט יש להם נכונות לסבול, והם מתייחסים לעבודתם ברצינות רבה". "אולם האם הם מבינים את העקרונות בעבודתם?" "אם לא הם, אז מי?" וכשבוחנים את עבודתם, מתברר ששורר בה תוהו ובוהו – הם לא מסוגלים ליישם שום היבט של העבודה. העקרונות של עבודתם נאמרים להם, אולם הם אף פעם לא יודעים כיצד לעשות זאת. הם פשוט שואלים עוד ועוד שאלות, ואינם יודעים מה לעשות אלא אם נאמר להם ישירות. פירוט העקרונות באוזניהם הוא בדיוק כמו לא לומר דבר; גם אם יפרטו את העקרונות בזה אחר זה, הם עדיין לא ידעו כיצד ליישם את העבודה. האם יש מנהיגים כאלה? אין זה משנה כיצד אומרים להם את העקרונות, הם לא מבינים אותם, ואינם מסוגלים ליישם את העבודה. גם אם משתפים עמם או מסבירים להם מספר פעמים את אותן המילים או את אותו הדבר, הם עדיין לא מבינים, ולאחר מכן הבעיה לא תבוא על פתרונה כלל – הם עדיין ישאלו מה לעשות, ואסור יהיה להשמיט אפילו שורה אחת. האין הם רפי שכל? אתם בוחרים את המנהיגים רפי השכל האלה, נכון? (כן.) אינכם יכולים להכחיש זאת, הלא כן? בהחלט ישנם מנהיגים מעין אלה.

הביטויים השונים של מנהיגי שקר אשר שיתפנו עליהם היום קשורים בעיקר לעבודת ניהול המנחות. באמצעות חשיפתנו את הביטויים השונים של מנהיגי שקר, אנשים צריכים לדעת שניהול מנחות הוא חלק חשוב בעבודתם של מנהיגים ועובדים, ושאל להם להתעלם ממנו. עבודה כללית זו אמנם שונה מעבודות אחרות, אולם היא קשורה לתפעול הרגיל של שאר העבודה של בית האל. לפיכך, ניהול מנחות הוא עבודה חשובה ומכריעה ביותר. מה חשוב בה? הפריטים אותם מאבטחים במסגרת עבודת ניהול המנחות שייכים לאל – אם ננסח זאת בצורה מעט לא הולמת, פריטים אלה הם רכושו הפרטי של האל, ולכן המנהיגים והעובדים נדרשים אף יותר לבצע עבודה זו מכל הלב, במצפוניות ובחריצות. אם אנו בוחנים את טבעה של עבודה זו, אינני חושב שיהיה זה מוגזם לכלול אותה תחת עבודה מנהלתית. אנו מסווגים אותה כעבודה מנהלתית משום שביצועה קשור לגישותיהם של אנשים כלפי האל וכלפי נכסיו. לכן, חיוני שלאנשים המבצעים את העבודה הזאת תהיה הגישה הנכונה ושהם יהיו בקיאים בעקרונות הנכונים. אנו מסווגים אותה כעבודה מנהלתית על מנת לגרום למנהיגים ועובדים להבין שחשוב מאוד לבצע את העבודה הזו, ושמדובר במשימה רבת חשיבות ובעול כבד מאוד. המטרה היא לגרום להם להבין שאל להם להתייחס אליה כאילו מדובר בעבודה כללית רגילה – מוכרח להיות להם ידע מדויק ומעמיק על חשיבות העבודה הזאת, ואז עליהם לבצעה מכל הלב, במצפוניות ובחריצות. לעתים אנשים אינם קשובים כלפי אחרים – גם אם קורות טעויות, לא מדובר בבעיה חמורה. אולם אני מפציר באנשים שלא יהיו מבולבלים, ינהגו כלאחר יד, וידברו גבוהה-גבוהה מבלי לפעול, ביחסם כלפי האל. ביצוע ראוי של עבודת ניהול המנחות הוא תפקיד חשוב שהאל מטיל על מנהיגים ועובדים.

8 במאי 2021