פריט שנים עשר: לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם (חלק ה')

האנשים, המאורעות והדברים השונים אשר משבשים את חיי הכנסייה ומפריעים להם

9. פריקת שליליות

היום אנחנו ממשיכים לשתף על תחום האחריות השנים-עשר של מנהיגים ועובדים: "לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם". בנוגע לשיבושים ולהפרעות השונים המתעוררים בחיי הכנסייה, בפעם הקודמת שיתפנו על הסוגיה השמינית – הפצת תפיסות – והיום נשתף על התשיעית – פריקת שליליות. פריקת שליליות היא דבר שעליו שומעים לעיתים קרובות גם בחיי היומיום. בדומה לכך, כאשר מעשים או אמירות של פריקת שליליות מופיעים בחיי הכנסייה, יש להגבילם ולעצור בעדם. זאת משום שפריקת שליליות אינה תומכת באיש; אדרבה, היא משפיעה על אנשים, מפריעה להם וגורמת להם הפסד. לכן, פריקת שליליות היא דבר שלילי. טבעה זהה לזה של התנהגויות, פעולות ואמירות אחרות המפריעות לחיי הכנסייה, והוא גם עלול להפריע לאנשים וגורם להשפעות שליליות. איש אינו יכול לתמוך באחרים או להביא להם תועלת באמצעות פריקת שליליות; היא גורמת רק להשפעות מזיקות ועלולה לפגוע גם בביצוע חובותיהם התקין של אנשים. לפיכך, כאשר פריקת שליליות מתרחשת בכנסייה, יש לעצור ולהגביל אותה, ולא להתיר או לעודד אותה.

א. מהי פריקת שליליות

תחילה, הבה נבחן כיצד יש להבין את פריקת השליליות ולהבחין בה. כיצד עלינו להבחין בכך? אילו מאמירותיהם וביטוייהם של אנשים מהווים פריקת שליליות? בראש ובראשונה, השליליות שאנשים פורקים אינה חיובית. היא דבר שלילי הסותר את האמת, והיא נוצרת מצביונם המושחת. צביון מושחת מוביל לקשיים ביישום בפועל של האמת ועל ההתמסרות לאל, ובשל קשיים אלה, מתגלות באנשים מחשבות שליליות ודברים שליליים אחרים. דברים אלה נוצרים בהקשר של הניסיון ליישם בפועל את האמת; אלה הן מחשבות ונקודות מבט המשפיעות על אנשים ומעכבות אותם בניסיונם ליישם בפועל את האמת, והן שליליות לחלוטין. לא משנה עד כמה מחשבות ונקודות מבט שליליות אלה נשמעות הגיוניות ותואמות לתפיסות האדם, הן אינן נובעות מהבנת דברי האל, וקל וחומר שאינן ידע חווייתי של דבריו. הן נוצרות במוחו של האדם ואינן תואמות את האמת כלל. לכן, הן היבטים של שליליות, ואלה דברים שליליים. כוונתם של אנשים הפורקים שליליות היא למצוא סיבות אובייקטיביות רבות לכישלונם ביישום בפועל של האמת, כדי לזכות באהדתם ובהבנתם של אחרים. אמירות שליליות אלה משפיעות ומערערות במידות שונות את היוזמה של אנשים ליישם בפועל את האמת, ואף עלולות למנוע מאנשים רבים מליישם בפועל את האמת. בשל השלכות והשפעות שליליות אלה, ניתן בהחלט לאפיין את הדברים האלה כשליליים, כמנוגדים לאל וכעוינים לחלוטין את האמת. יש אנשים שאינם יכולים לראות מבעד למהותה של השליליות, וסבורים ששליליות תכופה היא דבר רגיל, שאין לו השפעה רבה על חתירתם של אנשים אל האמת. קו מחשבה זה שגוי; למעשה, יש לה השפעה גדולה מאוד, ואם שליליותו של אדם הופכת לנטל כבד מדי עבורו, הדבר עלול להוביל בקלות לבגידה. השליליות היא שגורמת להשלכה הנוראה הזו, ולא שום גורם אחר. אם כן, כיצד יש להבחין בפריקת שליליות ולהבינה? בפשטות, לפרוק שליליות פירושו להטעות אנשים ולמנוע מהם ליישם בפועל את האמת; זהו שימוש בטקטיקות רכות, בשיטות שנראות רגילות לכאורה, כדי להטעות אנשים ולהכשילם. האם הדבר מזיק להם? למעשה, הוא מזיק להם עמוקות. על כן, פריקת שליליות היא דבר שלילי והאל מגנה אותו; זוהי הפרשנות הפשוטה ביותר של "פריקת שליליות". אם כן, מהו בדיוק המרכיב השלילי בפריקת שליליות? אילו דברים הם שליליים, ועלולים להשפיע לרעה על אנשים ולגרום להפרעה ולנזק לחיי הכנסייה? מה כוללת השליליות? אם לאנשים יש הבנה טהורה של דברי האל, האם הדברים שעליהם ישתפו יכילו שליליות כלשהי? אם לאנשים יש גישה של התמסרות אמיתית כלפי הנסיבות שהאל קבע עבורם, האם הידע שלהם על נסיבות אלה יכיל שליליות כלשהי? כשהם חולקים את הידע החווייתי שלהם עם כולם, האם הוא יכיל שליליות כלשהי? בוודאי שלא. אם אנשים מסוגלים לקבל מהאל כל דבר שקורה בכנסייה או סביבם, לנקוט בגישה הנכונה, ולהיות בעלי גישה של חיפוש והתמסרות, האם הידע, ההבנה והחוויה שלהם לגבי מה שקורה יכילו שליליות כלשהי? (לא.) בהחלט לא. אם כן, מנקודת מבט זו, מהי בדיוק השליליות? כיצד ניתן להבינה? האם השליליות אינה מכילה דברים שטבעם הוא אי-ציות, חוסר שביעות רצון, תלונות וטינה? מקרים חמורים יותר של שליליות כוללים גם התנגדות, התרסה ואף צעקנות. הבעת אמירות המכילות מרכיבים אלה יכולה להיות מאופיינת כפריקת שליליות. אם נשפוט על פי ביטויים אלה, כאשר אדם פורק שליליות, האם יש בלבו התמסרות כלשהי לאל? בוודאי שלא. האם ישנה נכונות כלשהי למרוד בבשר ולפתור את השליליות? לא – אין דבר מלבד התנגדות, מרדנות והתקוממות. אם לבם של אנשים מלא בדברים האלה – אם לבם נכבש על ידי הדברים השליליים האלה – תיווצר התנגדות, מרדנות והתרסה כלפי האל. ואם זה המצב, האם הם עדיין יוכלו ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל? הם לא יוכלו; כל מה שיקרה הוא שהם יתרחקו מהאל, יהפכו לשליליים יותר, ואף יהיו עלולים לפקפק באל, להתכחש לו ולבגוד בו. האין זה מסוכן? כל מי ששלילי לעיתים קרובות מסוגל לפרוק שליליות, ולפרוק שליליות פירושו להתנגד לאל ולהתכחש לו; משום כך, אנשים שפורקים שליליות לעיתים קרובות עלולים לבגוד באל ולעזוב אותו בכל עת ובכל מקום.

על פי משמעות המילה "שליליות", כאשר אדם הופך לשלילי, מצב רוחו שוקע לרמה ירודה מאוד והוא שרוי בהלך מחשבה רע. רגשותיו מלאים במרכיבים שליליים, וחסרה לו גישה של התקדמות פעילה וחתירה קדימה, וכן חסרים לו שיתוף פעולה וחיפוש חיוביים ופעילים. יתרה מכך, הוא אינו מפגין כל התמסרות מרצון, אלא להפך, מצב רוחו מדוכדך ביותר. מה מייצג מצב רוח מדוכדך? האם הוא מייצג את ההיבטים החיוביים של האנושיות? האם הוא מייצג קיום של מצפון והיגיון? האם הוא מייצג חיים בכבוד, חיים במסגרת הכבוד של האנושיות? (לא.) אם הוא אינו מייצג את הדברים החיוביים האלה, מה הוא כן מייצג? האם הוא יכול לייצג חוסר אמונה אמיתית באל, וכן חוסר נחישות והחלטיות לחתור אל האמת ולהתקדם באופן יזום? האם הוא יכול לייצג חוסר שביעות רצון עז מהמצב הנוכחי ומהקשיים, קושי להבינם, וחוסר רצון לקבל את עובדות ההווה? האם הוא יכול לייצג מצב שבו לבו של אדם מלא באי-ציות, ברצון להתריס וברצון לברוח מהמצב הנוכחי ולשנותו? (כן.) אלה המצבים שאנשים מפגינים כשהם מתמודדים עם המצב הנוכחי מתוך שליליות. בקיצור, כך או כך, כאשר אנשים שליליים, חוסר שביעות הרצון שלהם מהמצב הנוכחי וממה שהאל קבע אינו דבר פשוט כמו אי-הבנות, חוסר הבנה, חוסר תפיסה או חוסר יכולת לחוות. חוסר תפיסה עשוי להיות עניין של איכות או של זמן, וזהו ביטוי אנושי רגיל. חוסר יכולת לחוות עשוי לנבוע גם מסיבות אובייקטיביות, אך כל אלה אינם נחשבים לדברים שליליים. ישנם אנשים שגם הם אינם מסוגלים לחוות, אך כשהם ניצבים בפני דברים שהם לא מבינים ולא רואים לאשורם, או דברים שאינם מסוגלים לתפוס או לחוות, הם יתפללו לאל ויחפשו את רצונו, ימתינו לנאורותו ולהארתו של האל, ויחפשו באופן פעיל מאחרים וישתפו עימם. עם זאת, אנשים מסוימים הם שונים; אין להם נתיבים כאלה של יישום בפועל, וגם אין להם גישה כזו. במקום להמתין, לחפש או למצוא מישהו לשתף איתו, הם מפתחים אי-הבנות בליבם. הם מרגישים שהמאורעות והנסיבות שנקרים על דרכם אינם עולים בקנה אחד עם רצונותיהם, העדפותיהם או דמיונותיהם, מתעוררים בהםאי-ציות, חוסר שביעות רצון, התנגדות, תלונות, התרסה, צעקנות ודברים שליליים דומים. לאחר שדברים שליליים אלה נוצרו בהם, הם אינם מייחסים להם חשיבות רבה, ואינם באים בפני האל בתפילה ובהרהור כדי להכיר את מצבם ואת שחיתותם. הם אינם קוראים בדברי האל כדי לחפש את רצונו או כדי להשתמש בדברי האל לפתרון בעיות, וקל וחומר שאינם פונים לאחרים כדי לחפש ולשתף. במקום זאת, הם מתעקשים שמה שהם מאמינים בו הוא נכון ומדויק, אוצרים אי-ציות וחוסר שביעות רצון בליבם, ונשארים לכודים ברגשות שליליים. כשהם לכודים ברגשות אלה, הם אולי יצליחו לשמור אותם בבטן ולעמוד בהם יום או יומיים, אך לאורך זמן נוצרים במוחם דברים רבים: תפיסות ודמיונות אנושיים, אתיקה ומוסר אנושיים, תרבות, מסורות וידע אנושיים, וכן הלאה. הם משתמשים בדברים אלה כדי למדוד, לחשב ולהבין את הבעיות שלפניהם, כשהם לכודים לחלוטין ברשתו של השטן, ומתוך כך מתעוררים מצבים שונים של חוסר שביעות רצון ואי-ציות. מתוך מצבים מושחתים אלה, צצים ועולים רעיונות ונקודות מבט שגויים, ובליבם הדברים השליליים האלה יוצאים מכלל שליטה. ואז הם מחפשים הזדמנויות לשפוך ולפרוק את הדברים האלה. כאשר לבם מלא בשליליות, האם הם אומרים: "אני מלא בדברים שליליים; אסור לי לדבר בפזיזות, כדי לא לפגוע באחרים. אם מתחשק לי לדבר ואני לא יכול להתאפק, אדבר אל קיר, או אל משהו שלא מבין דיבור אנושי"? האם הם טובי לב עד כדי כך? (לא.) מה הם עושים אז? הם מחפשים הזדמנויות למצוא קהל שיקבל את דעותיהם, אמירותיהם ורגשותיהם השליליים, ומשתמשים בכך כדי לשפוך מלבם את רגשותיהם השליליים השונים, כגון חוסר שביעות רצון, אי-ציות וטינה. הם מאמינים שחיי הכנסייה הם הזמן הטוב ביותר לשחרר קיטור, והזדמנות טובה לשפוך את השליליות, חוסר שביעות הרצון ואי-הציות שלהם, כי יש מאזינים רבים ודבריהם יכולים להשפיע על אחרים להפוך לשליליים ולהביא להשלכות מזיקות על עבודת הכנסייה. כמובן, אלה שפורקים שליליות אינם יכולים להתאפק גם מאחורי הקלעים; הם תמיד שופכים את דיבורם השלילי. כשאין הרבה אנשים שישמעו אותם, אין בכך ריגוש לטעמם, אבל כשכולם מתכנסים יחד, הם מתמלאים מרץ. אם נשפוט על פי הרגשות, המצבים והיבטים אחרים של אלה שפורקים שליליות, מטרתם אינה לעזור לאנשים להבין את האמת, לראות לאשורם את הדברים האמיתיים, ליישב אי-הבנות או ספקות לגבי האל, להכיר את עצמם ואת מהותם המושחתת, או לפתור את בעיות המרדנות והשחיתות שלהם כדי שלא ימרדו באל או יתנגדו לו, אלא דווקא יתמסרו לו. בעיקרון, מטרותיהם כפולות: מצד אחד, הם פורקים שליליות כדי לשפוך את רגשותיהם; מצד שני, הם שואפים למשוך יחד איתם עוד אנשים לשליליות, ולמלכודת של התנגדות והתקוממות נגד האל. לכן, יש לעצור באופן מוחלט את מעשה פורקן השליליות בתוך חיי הכנסייה.

ב. המצבים והביטויים השונים של אנשים אשר פורקים שליליות

(1) פריקת שליליות תוך תחושת אי שביעות רצון בעקבות פיטורים

הרגשות והביטויים של שליליות הם בעיקר אלה. לאחר ששיתפתי על כך, על כל אחד להשוות את עצמו אליהם ולבחון אילו מהתנהגויותיו, אמירותיו ושיטותיו בחיים האמיתיים מהווים פריקת שליליות, ואילו מצבים גורמים לו לשקוע לתוך שליליות, ובכך מובילים אותו לפריקתה. אימרו לי, בנסיבות רגילות, אילו מצבים גורמים לאנשים להיות שליליים? מהן הצורות הנפוצות של שליליות? (כאשר מישהו מודח או עובר גיזום, עלולה להתפתח בלבו שליליות מסוימת.) הדחה היא תרחיש אחד, וגיזום הוא תרחיש אחר. מדוע הדחה מובילה לשליליות? (יש אנשים שלאחר הדחתם אין להם כל הכרה עצמית, והם חושבים שהיה זה מעמדם שהוביל לנפילתם. אז הם אומרים: "ככל שאתה מטפס גבוה יותר, כך הנפילה קשה יותר", ומביעים נקודות מבט שליליות. אין להם הבנה טהורה לגבי הדחתם; הם סרבנים בליבם.) בתוכם יש אי-ציות וחוסר שביעות רצון, שהם רגשות שליליים. האם הם מתלוננים? (כן. הם מרגישים שהם סבלו קשיים ושילמו מחיר, שתמיד עבדו במאמץ רב ולא קיבלו דבר בתמורה, ובכל זאת הודחו. לפיכך הם אומרים: "קשה להיות מנהיג; כל מי שהופך למנהיג הוא חסר מזל. בסוף כולם מודחים".) הפצת אמירות כאלה היא פריקת שליליות. אם הם רק סרבנים וחסרי שביעות רצון אך אינם מפיצים זאת, הדבר עדיין לא מהווה פריקת שליליות. אם מתוך אי-ציות וחוסר שביעות רצון מתפתח בהדרגה מצב רוח של תלונה, והם אינם מכירים בעובדה שאיכותם ירודה ושהם לא היו מסוגלים לבצע את העבודה, ואז הם מתחילים להעלות טיעונים מתוך ההיגיון העקום שלהם ויוצרים כל מיני אמירות, נקודות מבט, תירוצים, סיבות, הסברים, הצדקות וכן הלאה – הרי שהשמעת אמירות מסוג זה כמוה כפריקת שליליות. מנהיגי שקר מסוימים, שהודחו כי לא עשו עבודה אמיתית, אוצרים בליבם אי-ציות וחוסר שביעות רצון, ואין להם כלל התמסרות. הם תמיד חושבים: "נראה מי יכול לתפוס את מקומי כמנהיג. אחרים לא יותר טובים ממני; אם אני לא יכול לעשות את העבודה, גם הם לא יכולים!" מה גורם להם להיות סרבנים? הם חושבים שאיכותם אינה ירודה ושהם עשו עבודה רבה, אז מדוע הודחו? אלה המחשבות הפנימיות של מנהיגי שקר. הם אינם מהרהרים כדי להכיר את עצמם ולראות אם אכן עשו עבודה אמיתית, כמה בעיות ממשיות פתרו, או אם זו אכן עובדה שהם שיתקו את עבודת הכנסייה. הם שוקלים את הדברים האלה רק לעתים רחוקות. הם אינם חושבים שהבעיה היא שחסרה להם מציאות-אמת ושהם אינם יכולים לראות דברים לאשורם; אדרבה, הם מאמינים שלאחר שעשו עבודה רבה, אין לאפיין אותם כמנהיגי שקר. זוהי הסיבה העיקרית לאי-הציות ולחוסר שביעות הרצון שלהם. הם תמיד חושבים: "ביצעתי את חובותיי במשך שנים רבות, השכמתי קום ונשארתי ער עד מאוחר כל יום – למען מי? לאחר שהתחלתי להאמין באל עזבתי את משפחתי, ויתרתי על הקריירה שלי, ואף הסתכנתי במעצר ובמאסר כדי לבצע את חובותיי. כמה קשיים סבלתי! ועכשיו אומרים שלא עשיתי עבודה ממשית ופשוט מדיחים אותי? זה כל כך לא הוגן! אם לא תרמתי, לפחות סבלתי; אם לא סבלתי, לפחות התשתי את עצמי! עם האיכות שלי והיכולת שלי לשלם מחיר בעבודתי, הרי שאם אפילו אני נחשב כמי שאינו עומד בדרישות ומודח, אז אני חושב שאין כמעט מנהיגים שעומדים בדרישות!" האם הם פורקים שליליות באומרם את הדברים האלה? האם יש בדבריהם ולו משפט אחד המבטא התמסרות? האם יש אפילו רמז לרצון לחפש את האמת? האם יש הרהור עצמי כלשהו, כמו: "אומרים שעבודתי אינה עומדת בדרישות, אז היכן בדיוק אני לוקה בחסר? איזו עבודה ממשית לא עשיתי? אילו ביטויים של מנהיג שקר אני מפגין?" האם הם הרהרו בעצמם כך? (לא.) אם כן, מה טבען של המילים שהם אומרים? האם הם מתלוננים? האם הם מצדיקים את עצמם? מה מטרתם בהצדקת עצמם? האין זה כדי לזכות באהדתם ובהבנתם של אנשים? הם רוצים שעוד אנשים ייצאו להגנתם ויקוננו על העוול שנגרם להם, הלא כן? (כן.) אם כך, נגד מי הם צועקים? הם מתווכחים עם האל וצועקים נגדו, הלא כן? (כן.) דיבורם הוא תלונה על האל, התנגדות לאל. ליבם מלא בתלונות, בהתנגדות ובמרדנות. לא רק זאת, אלא שעל ידי פריקת שליליות, הם שואפים לגרום לעוד אנשים להבין אותם, להזדהות איתם, ולגרום לעוד אנשים לפתח שליליות כמותם, לטפח תלונות, התנגדות והתרסה נגד האל, או לצעוק נגדו, בדיוק כמוהם. האין הם פורקים שליליות כדי להשיג מטרה זו? מטרתם היא פשוט ליידע עוד אנשים על "האמת" כביכול של העניין, ולגרום לאחרים להאמין שנגרם להם עוול, שמה שהם עשו היה נכון, שלא היו צריכים להדיח אותם, ושהדחתם הייתה טעות; הם רוצים שעוד אנשים ייצאו להגנתם. כך הם מקווים להשיב את כבודם, מעמדם והמוניטין שלהם. לאחר שמנהיגי שקר וצוררי משיח מודחים, כולם פורקים שליליות בדרך זו כדי לזכות באהדתם של אנשים. אף לא אחד מהם מסוגל להרהר בעצמו ולהכיר את עצמו, להודות בטעויותיו, או להראות חרטה והכאה על חטא אמיתיות. עובדה זו מוכיחה שמנהיגי שקר וצוררי משיח הם כולם אנשים שאינם אוהבים את האמת, ואינם מקבלים אותה כלל. לכן, לאחר שהם נחשפים ומסולקים, הם אינם יכולים להכיר את עצמם באמצעות האמת ודברי האל. איש לא ראה אותם מביעים חרטה או משיגים הכרה אמיתית של עצמם, ואיש גם לא ראה אותם מפגינים הכאה על חטא אמיתית. נראה שהם לעולם אינם משיגים הכרה עצמית או מודים בטעויותיהם. אם נשפוט על פי עובדה זו, הדחתם של מנהיגי שקר וצוררי משיח הולמת לחלוטין וכלל אינה בלתי צודקת. בהתבסס על ההיעדר המוחלט של הרהור והכרה עצמית מצדם, וכן על היותם נטולי כל חרטה, ניכר שצביון צורר המשיח שלהם חמור, ושהם אינם אוהבים את האמת כלל.

ישנם מנהיגי שקר שלאחר הדחתם אינם מכירים כלל בטעויותיהם, וגם אינם מחפשים את האמת או מהרהרים בעצמם ומכירים את עצמם. אין להם ולו שמץ של התחשבות או גישה של התמסרות. במקום זאת, הם מבינים את האל לא נכון ומתלוננים שהוא נוהג בהם בחוסר הגינות, ומאמצים את מוחם כדי למצוא תירוצים וסיבות שונות להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם. יש כאלה שאף אומרים: "מעולם לא רציתי להיות מנהיג, כי ידעתי שזו עבודה קשה. אם אתה מצליח, אינך מקבל גמול, ואם אינך מצליח, אתה מודח ויוצא לך שם רע, אתה דחוי על ידי האחים והאחיות, ונשאר ללא טיפת כבוד. איך אדם יכול להראות את פניו אחרי דבר כזה? עכשיו, לאחר שהודחתי, אני משוכנע עוד יותר שלא קל להיות מנהיג או עובד; זו עבודה מפרכת וכפוית טובה!" מה פירוש האמירה "להיות מנהיג או עובד זו עבודה מפרכת וכפוית טובה"? האם יש כאן כוונה כלשהי לחפש את האמת? העניין הוא שהם החלו לשנוא את העובדה שבית האל סידר שיהיו מנהיגים או עובדים, וכעת הם משתמשים באמירה מסוג זה כדי להטעות אחרים, הלא כן? (כן.) אילו השלכות יכולה אמירה זו להביא? התודעה והחשיבה של רוב האנשים, וגם הבנתם בנושא זה, יושפעו וישוּבּשו על ידי מילים אלה. זוהי ההשלכה שפריקת שליליות מביאה על אנשים. לדוגמה, אם אינך מנהיג ואתה שומע זאת, תיבהל ותחשוב: "זה כל כך נכון! אסור לי להיבחר למנהיג. אם אבחר אצטרך למצוא במהירות כל מיני סיבות ותירוצים כדי לסרב. אומר שחסרה לי האיכות ושאני לא יכול לעשות את העבודה". ישנם מנהיגים שמושפעים גם הם מאמירה זו, וחושבים: "כמה נורא! האם גם אני אתמודד עם אותו סוף כמותם בעתיד? אם כך יתפתחו פני הדברים, אסרב בתוקף להיות מנהיג". האם הרגשות השליליים והאמירה השלילית האלה מפריעים לאנשים? ברור שהם גורמים להפרעות. לא משנה מיהו האדם, בין אם איכותו טובה או ירודה, כשהוא שומע את המילים האלה, הוא יפנים אותן באופן לא רצוני, והן יתפסו מקום דומיננטי במחשבותיו וישפיעו עליו במידות משתנות. מהן ההשלכות של השפעה זו? רוב האנשים לא יוכלו להתייחס נכונה לעניין של כהונה כמנהיג והדחה ממנהיגות, ולא תהיה להם גישה של התמסרות. במקום זאת, ליבם יהיה תמיד מלא באי-הבנות ובחשדנות כלפי האל, הם יפתחו רגשות שליליים בנושא זה, ויהיו רגישים ומפוחדים במיוחד כאשר הנושא יוזכר. כאשר אנשים מפגינים התנהגויות אלה, האם הם לא נפלו לפיתויו ולהטעייתו של השטן? ברור שהאנשים הפורקים שליליות הוליכו אותם שולל והפריעו להם. הדברים שאנשים נותנים להם פורקן נובעים מצביונם המושחת ומהשטן; הם אינם הבנה של האמת או תובנות חווייתיות המושגות דרך התמסרות לסביבות שהאל קובע, ולכן השומעים אותם מוטרדים במידות שונות. השליליות שאנשים נותנים לה פורקן גורמת להשפעות שליליות ומטרידות על כולם. יש כאלה שמחפשים את האמת באופן פעיל וייפגעו פחות. אחרים, חסרי כל התנגדות, אינם יכולים שלא להיות מוטרדים ולא להיפגע עמוקות, גם אם הם יודעים שהמילים שגויות. לא משנה מה האל אומר, כיצד הוא משתף על הנושא, או אילו דרישות יש לו, הם מתעלמים מכל זה. במקום זאת, הם שומרים בזיכרונם את דבריהם של אלה שפורקים שליליות, ותמיד מזהירים את עצמם לא להרפות מדריכותם, כאילו אמירות שליליות אלה הן מטריית ההגנה והמגן שלהם. הם אינם יכולים להרפות מההתגוננות ומאי ההבנות שלהם, ולא משנה מה האל אומר. לאנשים כאלה, שאין להם כניסה לאמת או לדברי האל, ושאינם מבינים את מציאות-האמת, אין כל הבחנה לגבי אמירות שליליות אלה, ואין להם כל התנגדות אליהן. בסופו של דבר הם מוגבלים ומשועבדים על ידי אמירות שליליות אלה, ואינם יכולים עוד לקבל את דברי האל. האם הם לא נפגעו מכך? עד כמה הם נפגעו? הם אינם יכולים להפנים או להבין את דברי האל. במקום זאת, הם רואים במילים השליליות – מילות חוסר שביעות הרצון, אי-הציות והתלונה שאנשים מביעים – דברים חיוביים, מתייחסים אליהן כמוטו אישי שיש לשמור קרוב ללב, ומשתמשים בהן כדי להנחות את חייהם, להתנגד לאל ולהתריס נגד דבריו. האם הם לא נפלו לרשתו של השטן? (כן.) אנשים אלה נלכדים ברשתו של השטן בעל כורחם, והם שבויים בידיו. לאמירות השליליות שאנשים אלה מביעים על עניין פשוט כמו הדחה מתפקיד יש בכל זאת השפעות עצומות על אחרים. יש לכך סיבה שורשית: אלה שמקבלים את האמירות השליליות האלה היו כבר מלאים בתפיסות ובדמיונות – ואף באי-הבנות ובחשדנות מסוימת – לגבי הכהונה כמנהיג. אי-ההבנות והחשדנות אלה אמנם לא היו מגובשות לחלוטין במוחם, אולם לאחר ששמעו את האמירות השליליות האלה, הם משוכנעים ביתר שאת שהזהירות ואי ההבנות שלהם נכונות; הם מרגישים שיותר מתמיד, יש להם סיבה להאמין שכהונה כמנהיג טומנת בחובה הרבה חוסר מזל ומעט דברים טובים, ושעליהם להימנע לחלוטין מלהפוך למנהיגים או לעובדים כדי להימנע מהדחה ומדחייה בגין טעויות. האם הם לא הוטעו והושפעו כליל על ידי אלה שנותנים פורקן לשליליות? רק האמירות השליליות המובעות על ידי אדם שהודח, וכן רגשות אי-הציות וחוסר שביעות הרצון שלו, יכולים לגרום להשפעות ולנזק כה משמעותיים לאנשים. מה דעתכם – האם זו בעיה חמורה שהרגשות השליליים שאנשים נותנים להם פורקן מלאים באווירה של מוות? (כן, זו בעיה חמורה.) מה הופך אותה לחמורה כל כך? העובדה שהיא מתאימה באופן מושלם לחשדנות ולאי-ההבנות כלפי האל המושרשות עמוק באנשים, ובה בעת גם משקפת את מצבי אי-ההבנה והספק של אנשים כלפי האל, וכן את גישתם הפנימית כלפיו. לכן, האמירות שמפיצים אלה הנותנים פורקן לשליליות פוגעות ישירות בנקודות התורפה של אנשים, והם מקבלים אותן במלואן, ונופלים לרשתו של השטן באופן כה מוחלט עד שאינם יכולים להשתחרר. האם זה דבר טוב או רע? (רע.) מהן ההשלכות של זה? (זה גורם לאנשים לבגוד באל.) (זה גורם לאנשים להתגונן מפני האל ולא להבינו, להתרחק מהאל בליבם, לגשת לחובותיהם בשליליות, ולפחד לקבל על עצמם תפקידים חשובים שמוטלים עליהם. הם מסתפקים בביצוע חובות רגילות ובכך מחמיצים הזדמנויות רבות להגיע לידי שלמות.) האם אנשים כאלה יכולים להיוושע? (לא.)

לפני אלפיים שנה, פאולוס הציג נקודות מבט רבות וכתב איגרות רבות. באיגרות אלה, הוא העלה טענות מופרכות רבות. מכיוון שאנשים חסרי הבחנה, מי שקראו את כתבי הקודש במהלך אלפיים השנים האחרונות קיבלו בעיקר את מחשבותיו ונקודות מבטו של פאולוס, תוך שהניחו בצד את דברי האדון ישוע, מבלי לקבל את האמיתות מהאל. האם אלה המקבלים את מחשבותיו ונקודות מבטו של פאולוס יכולים לבוא בפני האל? האם הם יכולים לקבל את דבריו? (לא.) אם אינם יכולים לקבל את דברי האל, האם הם יכולים להתייחס לאל כאל? (לא.) כאשר האל מגיע ועומד בפניהם, האם הם יכולים להכיר את האל? האם הם יכולים לקבל אותו כאלוהיהם וכאדונם? (לא.) מדוע הם לא יכולים? המחשבות ונקודות המבט המופרכות של פאולוס מילאו את ליבם של אנשים, ויצרו כל מיני תיאוריות ואמירות. כשאנשים משתמשים באלה כדי למדוד את האל – את עבודתו, דבריו, צביונו וגישתו כלפיהם – הם חדלים להיות בני אדם מושחתים מהסוג הרגיל והפשוט. במקום זאת, הם ניצבים מנגד לאל, בוחנים ומנתחים אותו, ונעשים עוינים כלפיו. האם האל יכול להושיע אנשים כאלה? (לא.) אם האל אינו מושיע אותם, האם עדיין תהיה להם ההזדמנות לזכות בישועה? הקביעה מראש והבחירה של האל העניקו לאנשים הזדמנות, אך אם לאחר הקביעה מראש והבחירה של האל, אנשים בוחרים בנתיב של נהייה אחר פאולוס, האם הזדמנות זו לישועה עדיין קיימת? יש אנשים שאומרים: "האל ייעד אותי מראש ובחר בי, אז אני כבר באזור הבטוח. אני בוודאי איוושע". האם יש ממש בדברים האלה? מה פירוש הדבר להיות מיועד מראש ולהיבחר על ידי האל? פירוש הדבר הוא שהפכתָ למועמד לישועה, אבל יכולתך להיוושע תלויה באיכות חתירתךָ ובבחירתך בנתיב הנכון. האם כל המועמדים ייבחרו וייוושעו בסופו של דבר? לא. באופן דומה, אם אנשים מקבלים את הרגשות, כגון אי-ציות, חוסר שביעות רצון ותלונה, או את האמירות, המחשבות ונקודות המבט שמביעים אלה הפורקים שליליות, וליבם מלא ונשלט על ידי דברים שליליים אלה, אין זה מצביע על כך שהם מסכימים לדברים האלה במידה מועטה – פירוש הדבר הוא שהם מקבלים אותם במלואם ורוצים לחיות על פיהם. כשאנשים חיים על פי הדברים השליליים האלה, למה הופכים יחסיהם עם האל? הם הופכים ליחסי איבה. אלה אינם היחסים שבין הבורא ליצירי הבריאה, וגם לא היחסים שבין האל לאנושות המושחתת, ובוודאי שלא היחסים שבין האל לאלה שזוכים בישועה. במקום זאת, הם הופכים ליחסים שבין האל לשטן, שבין האל לאויביו. לכן, יכולתם של אנשים לקבל ישועה הופכת לסימן שאלה, לנעלם. האמירות השליליות של אלה שהודחו מלאות בתלונות, אי-הבנות, הצדקות והתגוננויות; הם אף אומרים דברים שמטעים ומושכים אנשים אליהם. לאחר ששמעו את האמירות האלה, אנשים מפתחים אי-הבנות וחשדנות כלפי האל, ואף מתרחקים ממנו ודוחים אותו בליבם. לפיכך, כאשר אנשים כאלה פורקים שליליות, יש להגבילם ולעצור אותם מיד. חוסר יכולתם לקבל מהאל את המצבים שהם חווים, לחפש את האמת ולהתמסר לו – זוהי בעיה אישית שלהם, ואין להתיר להם להשפיע על אחרים. אם אינם יכולים לקבל זאת, שיעכלו ויפתרו זאת בהדרגה. אך אם הם פורקים שליליות ומשפיעים על כניסתם הרגילה של אחרים ומפריעים לה, יש לעצור ולהגביל אותם מיד. אם אי אפשר להגבילם והם ממשיכים לפרוק שליליות כדי להטעות ולמשוך אנשים לצדם, יש להרחיק אותם מיד. אין להתיר להם להמשיך ולהפריע לחיי הכנסייה.

(2) פריקת שליליות בעת סירוב לקבל גיזום

ישנו מצב נוסף שבו אנשים נוטים לתת פורקן לשליליות: כשהם ניצבים בפני גיזום ואינם יכולים לקבל כמה מדברי הגיזום, הם יטפחו בליבם מרי, חוסר שביעות רצון ותרעומת, ולעיתים אף ירגישו שנעשה להם עוול. הם מאמינים שקופחו: "למה לא מרשים לי להסביר או להבהיר את עצמי? למה גוזמים אותי ללא הרף?" איזה סוג של שליליות אנשים אלה בדרך כלל פורקים? גם הם מחפשים סיבות להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם. במקום לנתח את טעויותיהם, לכפר עליהן או לתקן אותן, הם טוענים לצדקתם. הם מסבירים מדוע לא עשו משהו היטב, מה היו הסיבות לכך, מה היו הגורמים והתנאים האובייקטיביים, וכיצד לא עשו זאת בכוונה. הם משתמשים בתירוצים אלה כדי להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם, במטרה להשיג את מטרתם של סירוב לגיזום. אנשים אלה אינם מכירים בכך שהגיזום נכון, והם מנתחים את תקרית הגיזום עם רבים אחרים, בניסיון להסביר את העניין בבהירות בפני כולם. הם אף מפיצים רעיונות כמו: "גיזום מסוג זה ירפה את ידיהם של אנשים מלמלא את חובותיהם. איש לא ירצה עוד לבצע את חובותיו. אנשים לא יידעו כיצד לפעול ולא יהיה להם נתיב ליישום בפועל". ישנם אפילו כאלה שכלפי חוץ משתפים כיצד הם מקבלים את הגיזום, אך למעשה הם משתמשים בשיתוף כדי להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם, ובכך גורמים לאנשים רבים יותר להאמין שבית האל כלל אינו מתחשב ברגשותיהם של אנשים, ושאפילו טעות קטנה עלולה להוביל לגיזום. אלה הנוטים לתת פורקן לשליליות לעולם אינם מהרהרים בעצמם. גם כשהם ניצבים בפני גיזום, הם אינם בוחנים את מהות טעויותיהם או את הגורמים להן. הם אינם מנתחים סוגיות אלה, אלא מתווכחים, מצדיקים את עצמם ומגנים על עצמם בהתמדה. יש אנשים שאף אומרים: "לפני שגזמו אותי, הרגשתי שיש לי נתיב ללכת בו. אבל כשגזמו אותי, התבלבלתי. אני כבר לא יודע איך ליישם בפועל או איך להאמין באל, ואני לא רואה את הדרך קדימה". הם גם אומרים לאחרים: "עליכם להיזהר מאוד שלא יגזמו אתכם; זה כל כך כואב, כמו לקלף שכבת עור. אל תלכו בנתיב הישן שלי. ראו לאיזה מצב הגעתי אחרי שגזמו אותי. אני תקוע, לא יכול להתקדם או לחזור לאחור; שום דבר שאני עושה אינו נכון!" האם הדברים האלה נכונים? האם יש בהם בעיה כלשהי? (כן. הם מצדיקים את עצמם וטוענים שלא עשו שום דבר רע.) איזה מסר מועבר באמצעות הצדקה וטיעון אלה? (הם אומרים שבית האל טועה בכך שהוא גוזם אנשים.) יש אנשים שאומרים: "לפני שגזמו אותי, הרגשתי שיש לי נתיב ללכת בו, אבל אחרי שגזמו אותי, אני לא יודע מה לעשות". מדוע הם לא יודעים מה לעשות אחרי שגוזמים אותם? מה הסיבה לכך? (כאשר הם ניצבים בפני גיזום, הם אינם מקבלים את האמת או מנסים להכיר את עצמם. הם מטפחים כמה תפיסות ואינם מחפשים את האמת כדי לפתור אותן. זה מותיר אותם ללא נתיב. במקום למצוא את הסיבה בתוך עצמם, הם טוענים את ההפך, שהגיזום הוא שגרם להם לאבד את דרכם.) האין זו האשמת נגד? זה כמו לומר: "מה שעשיתי היה בהתאם לעקרונות, אבל הגיזום שעשית לי מבהיר שאתה לא נותן לי לפעול על פי עקרונות. אז איך אני אמור ליישם בפועל בעתיד?" זו כוונתם של אנשים שאומרים דברים כאלה. האם הם מקבלים את הגיזום? האם הם מקבלים את העובדה שטעו? (לא.) האין משמעותה של אמירה זו שהם יודעים כיצד לעשות מעשים נלוזים בקלות דעת, אך כאשר גוזמים אותם ומבקשים מהם לפעול על פי עקרונות, הם אינם יודעים מה לעשות ומתבלבלים? (כן.) אם כן, כיצד הם פעלו קודם לכן? כשאדם ניצב בפני גיזום, האין זה מפני שלא פעל על פי עקרונות? (כן.) הם מבצעים מעשים נלוזים בקלות דעת, אינם מחפשים את האמת, ואינם פועלים על פי עקרונות או על פי כללי בית האל, ולכן הם נגזמים. מטרת הגיזום היא לאפשר לאנשים לחפש את האמת ולפעול על פי עקרונות, כדי למנוע מהם לעשות מעשים נלוזים בקלות דעת. אולם, כשהם ניצבים בפני גיזום, אותם אנשים אומרים שהם אינם יודעים עוד כיצד לפעול או כיצד ליישם בפועל – האם דברים אלה מכילים מרכיב כלשהו של ידיעה עצמית? (לא.) אין להם כל כוונה להכיר את עצמם או לחפש את האמת. במקום זאת, הם רומזים: "נהגתי לבצע את חובותיי היטב, אבל מאז שגזמת אותי, בלבלת את מחשבותיי ושיבשת את גישתי לחובותיי. עכשיו החשיבה שלי אינה נורמלית, ואני כבר לא החלטי או נועז כפי שהייתי קודם, אני לא אמיץ כפי שהייתי, וכל זה נגרם כתוצאה מהגיזום. מאז שגזמו אותי, ליבי נפצע עמוקות. לכן, עליי לומר לאחרים להיות זהירים מאוד בביצוע חובותיהם. אסור להם לחשוף את פגמיהם או למעוד; אם ימעדו, יגזמו אותם, ואז הם יהפכו להססנים ויאבדו את הדחף שהיה להם פעם. רוחם הנועזת תיחלש באופן ניכר, ואומץ הנעורים שלהם ורצונם לתת את כל-כולם ייעלמו, ויותירו אותם עלובים ורכרוכיים, חוששים מצילם שלהם, ומרגישים ששום דבר שהם עושים אינו נכון. הם כבר לא ירגישו את נוכחות האל בליבם, וירגישו מרוחקים ממנו יותר ויותר. אפילו תפילה וזעקה לאל ייראו כנשארות ללא מענה. הם ירגישו שאין להם עוד את אותה חיוניות, מרץ וראויים לחיבה, ואף יתחילו לבוז לעצמם". האם אלה הדברים היוצאים מן הלב ששותפו על ידי אדם בעל ניסיון? האם הם אמיתיים? האם הם מועילים או מביאים תועלת לאנשים? האין זה פשוט עיוות של עובדות? (כן, הדברים האלה די מופרכים.) הם אומרים: "אל תלכו בעקבותיי ואל תחזרו על הנתיב הישן שלי! כעת אתם רואים אותי כמי שמתנהג יפה למדי, אבל למעשה פשוט פחדתי אחרי אותו גיזום ומאז לא הייתי חופשי ומשוחרר כפי שהייתי קודם". איזו השפעה יש לדברים אלה על השומעים? (הם גורמים לאנשים להיות זהירים יותר כלפי האל, וגורמים להם לנהוג בזהירות מחשש שיגזמו אותם.) יש להם השפעה שלילית כזו. לאחר שישמעו זאת, אנשים יחשבו: "זה בדיוק כך! רשלנות קטנה אחת ואתה נגזם – אי אפשר למנוע את זה! למה ביצוע חובות בבית האל צריך להיות קשה כל כך? תמיד מדברים על עקרונות-אמת – זה ממש תובעני! האם זה לא בסדר פשוט לחיות חיים פשוטים ויציבים? זו לא דרישה גבוהה או תקווה מוגזמת, אבל למה כל כך קשה להשיג זאת? אני ממש מקווה שלא יגזמו אותי. אני אדם מאוד ביישן; בדרך כלל, כשאנשים נועצים בי מבטים ומדברים בקול רם, הלב שלי מתחיל להלום. אם באמת אתמודד עם גיזום והמילים יהיו כל כך חמורות, וינתחו את העובדות כך, איך אוכל להתמודד עם זה? האם זה לא יגרום לי לסיוטים? כולם אומרים שגיזום זה דבר טוב, אבל אני לא רואה איך זה ייתכן. האם אותו אדם לא פחד מכך? אם היו גוזמים אותי, גם אני הייתי פוחד". האין זו ההשפעה הנגרמת מדבריהם של אלה שפורקים שליליות? האם השפעה זו חיובית או שלילית? (שלילית.) אמירות שליליות אלה עלולות לגרום נזק עצום לאלה שמוכנים לשאוף לאמת! אם כן, אמרו לי, האם אלה שמרבים לתת פורקן לשליליות ומפיצים מוות הם משרתי השטן? האם הם מפריעים לעבודת הכנסייה? (כן.)

ישנם אנשים שפועלים על פי רעיונותיהם והולכים נגד העקרונות. לאחר שגוזמים אותם, הם מרגישים שנגזמו למרות שעבדו קשה כל כך ושילמו מחיר, ולכן ליבם מתמלא מרי, והם אינם מקבלים חשיפה או ניתוח. הם מאמינים שהאל אינו צודק ושבית האל אינו הוגן כלפיהם, מעצם כך שאדם מוכשר ומועיל כמוהם, שסובל כל כך הרבה ומשלם מחיר כה גבוה, אינו זוכה לשבחים מבית האל ואף נגזם. מתוך המרי שלהם נובעות תלונות, והם יתנו פורקן לשליליות שלהם: "לדעתי, אין דבר קשה יותר מלהאמין באל; קשה מאוד לקבל כמה ברכות וליהנות מקצת חסד. שילמתי מחיר כה גבוה, אבל גזמו אותי כי עשיתי דבר אחד בצורה גרועה. אם מישהו כמוני אינו כשיר למשימה, מי כן יכול להיות? האין האל צודק? מדוע איני מצליח להכיר בצדקתו? איך ייתכן שצדקת האל כל כך לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של אנשים?" הם אינם מנתחים את מה שעשו ושנוגד את העקרונות, או אילו צביונות מושחתים חשפו. לא רק שחסר להם ולו שמץ של חרטה או התמסרות – הם אף שופטים ומתנגדים בגלוי. לאחר שרוב האנשים שומעים אותם מביעים אמירה כזו, הם מתחילים לחוש כלפיהם אהדה מסוימת ומושפעים מהם: "זה נכון, הלא כן? הם מאמינים באל במשך עשרים שנה ועדיין התמודדו עם גיזום כזה. אם מישהו שמאמין במשך עשרים שנה לא בהכרח ייוושע, אז לאנשים כמונו יש עוד פחות תקווה". האם הם לא הורעלו? ברגע שנותנים פורקן לשליליות, הרעל נזרע, כמו זרע שנטמן בליבם של אנשים, משתרש, נובט, פורח ונושא פרי במחשבותיהם. מבלי משים אנשים מורעלים, והתנגדות ותלונות כלפי האל עולות בתוכם. כאשר אותם אנשים נגזמים, הם הופכים לסרבנים כלפי האל ולחסרי שביעות רצון מהאופן שבו בית האל טיפל בהם. במקום לאמץ גישה של חרטה ווידוי, הם מתווכחים, מצטדקים ומגנים על עצמם. הם מפרסמים ברבים כמה קשיים סבלו, איזו עבודה עשו, ואילו חובות ביצעו במשך שנות אמונתם הרבות, וכי במקום לקבל כעת גמול, הם ניצבים בפני גיזום. לא רק שהם אינם מצליחים להכיר מתוך הגיזום את שחיתותם ואת הטעויות שעשו, אלא הם גם מפיצים את הרעיון שהאופן שבו בית האל נהג בהם אינו הוגן ואינו הגיוני, שאין לנהוג בהם כך, ואם נוהגים בהם כך, הרי שהאל אינו צודק. הם נותנים פורקן לשליליות זו משום שהם אינם יכולים לקבל את הגיזום או את העובדה שטעו, ועל אחת כמה וכמה אינם מקבלים או מכירים בעובדה שגרמו נזק להיווכחות בחיים של האחים והאחיות ולעבודת הכנסייה. הם מאמינים שפעלו נכון, ושבית האל הוא זה שטעה כשגזם אותם. בכך שהם נותנים פורקן לשליליות, הם מתכוונים לומר לאנשים שבית האל אינו הוגן באופן שבו הוא נוהג באנשים: ברגע שמישהו טועה, בית האל ישתמש בזה ככלי לנגח אותו, ייתפס לעניין הזה ויגזום אותו ללא רחם, עד לנקודה שבה יהפוך לצייתן ויחשוב שלא תרם דבר, שלא יהיה לו עוד מי שמעריץ אותו, ושהוא כבר לא יעריך את עצמו וכבר לא יעז לבקש מהאל גמול – רק אז בית האל ישיג את מטרתו. במתן פורקן לשליליות זו מטרתם היא לגרום לאנשים רבים יותר לצאת להגנתם, לגרום לאנשים רבים יותר להבין את "אמיתת הדברים" ולראות כמה סבל סבלו במשך שנות אמונתם הרבות באל, כמה משמעותיות היו תרומותיהם וכמה הם כשירים, ואיזה מאמינים מנוסים הם. בכך הם רוצים לגרום לאחרים לעמוד לצידם בהתנגדות משותפת לכללי בית האל ולגיזום שבית האל המיט עליהם. האין זה מטבעו ניסיון למשוך אנשים לצידם? (כן.) על ידי מתן פורקן לשליליות בדרך זו, מטרתם היא למשוך אנשים לצידם ולהטעות אותם, והם מפריעים לעבודת הכנסייה כדי לתת פורקן לטינתם. לא משנה מה תהיה בסופו של דבר ההשפעה על אנשים לאחר שנתנו פורקן לשליליותם, ההשפעה והתוצאה היא שאנשים מוטעים ומוטרדים, שהם ניזוקים. אין בכך דבר בונה. זוהי השפעה שלילית.

כשאנשים ניצבים בפני גיזום, אלה הם בעצם סוגי השליליות שהם פורקים. הם אינם יכולים לקבל את הגיזום והם חסרי שביעות רצון וסרבנים בליבם, ואינם מסוגלים לקבל זאת מהאל. תגובתם הראשונה אינה לחפש את האמת בנוגע לגיזום ולהרהר בעצמם, להכיר את עצמם ולנתח את עצמם, כדי לראות מה בדיוק עשו לא בסדר, האם מעשיהם תאמו את העקרונות, מדוע בית האל גזם אותם, והאם היחס הזה כלפיהם נבע מטינה אישית או שהיה הוגן והגיוני. תגובתם הראשונה אינה לבקש את הדברים האלה – במקום זאת, תגובתם הראשונה היא להסתמך על כישוריהם, על הקשיים שסבלו ועל השקעתם כדי להתנגד לגיזום. בעשותם כן, כל מה שעולה בליבם חייב להיות שלילי, ללא שום דבר חיובי. לכן, כשהם משתפים על רגשותיהם והבנתם לאחר שנגזמו, הם ללא ספק פורקים שליליות ומפיצים תפיסות. יש לעצור ולהגביל לאלתר את פריקת השליליות והפצת התפיסות, ולא להתעלם מהן או להתיר אותן. הדברים השליליים האלה יחסמו את ההיווכחות בחיים של כל אדם, יפריעו לה ויפגעו בה, והם אינם יכולים למלא תפקיד חיובי, ועל אחת כמה וכמה אינם יכולים לעורר באנשים נאמנות לאל או את ביצוע חובתם נאמנה. לכן, כשאנשים כאלה פורקים שליליות, הם מפריעים לחיי הכנסייה ויש להגבילם.

(3) פריקת שליליות כשנגרם נזק למוניטין, למעמד ולאינטרסים של אדם

מלבד פריקת שליליות לאחר הדחה או גיזום, באילו מצבים נוספים אנשים פורקים שליליות? (כשהאינטרסים של אנשים נפגעים והם מרגישים שהפסידו.) (יש אנשים שמילאו את חובותיהם במשך שנים רבות, אך כשהם חולים או שאסונות פוקדים את משפחותיהם, הם אומרים, "מה הרווחתי מהאמונה באל במשך כל כך הרבה שנים?") "אמרת הכנף" הנפוצה של הקוטרים הנצחיים היא "מה הרווחתי?". איזה עוד מצבים יש? (יש אנשים שלא רק שאינם משיגים תוצאות בחובותיהם, אלא גם טועים לעיתים קרובות, ולכן הם אומרים, "מדוע האל מעניק נאורות לאחרים ולא לי? מדוע האל נתן להם איכות כה טובה בעוד שהאיכות שלי כה ירודה?". במקום להרהר בבעיותיהם, הם מעבירים את האחריות לאל, באומרם שהאל לא העניק להם נאורות או הדריך אותם, ואז הם ממשיכים להתלונן על האל.) הם טוענים שהאל אינו הוגן, ושואלים מדוע הוא מעניק נאורות ומעניק חסד לאחרים ולא להם, ובאים בטענות על כך שאינם משיגים תוצאות בחובותיהם – הם מתלוננים. הדוגמאות שנתתם טובות. יש עוד? (יש אנשים שמתמלאים טינה כאשר תפקידם עובר התאמה, והם שואלים מדוע זה קרה, וחושדים שהמנהיגים והעובדים מתנכלים להם ומקשים עליהם.) האם הם מרגישים שבית האל מזלזל בהם? (כן.) יש אנשים שאינם עושים עבודה מעשית, מודחים ומסולקים, והם מרגישים שהמוניטין והמעמד שלהם נפגעו. כדי לפרוק את חוסר שביעות רצונם, הם תמיד רוטנים מאחורי הגב: "אני מאמין באלוהים זמן קצר, יכולת ההבנה שלי לא טובה, והאיכות שלי ירודה. אני לא משתווה לאחרים. אם הם אומרים שאני לא מסוגל, כנראה שזה נכון!". כלפי חוץ, הם מכירים בחסרונותיהם, אך למעשה, הם מנסים להשיב לעצמם את ההטבות שאיבדו, רוטנים ללא הרף, ואומרים דברים כדי לעורר אהדה ולגרום לאנשים להרגיש שבית האל אינו הוגן. ברגע שהאינטרסים שלהם נפגעים, הם מסרבים, ותמיד מקווים לכסות על הפסדיהם ולקבל פיצוי. אם לא, הם מאבדים את אמונתם באל וכבר אינם יודעים כיצד להאמין בו, ואומרים דברים כמו: "חשבתי שלהאמין באלוהים זה נהדר, ושלהיות מנהיג או עובד בכנסייה בוודאי יביא ברכות גדולות. מעולם לא ציפיתי להיות מודח ומסולק, ולהידחות על ידי אחרים. לחשוב שדבר כזה יכול לקרות בבית האל! לא כל מי שמאמין באל הוא בהכרח אדם טוב, ולא כל מה שבית האל עושה מייצג את האל או את הצדק". מה טיבן של אמירות כאלה? דבריהם משדרים התקפה, בהן במפורש והן במשתמע. הם טומנים בתוכם שיפוט והתנגדות. על פני השטח, נראה שהם מכוונים למנהיג מסוים או לכנסייה, אך מה שהם באמת מכוונים אליו בליבם הוא האל, דבריו, והצווים המנהלתיים והכללים של ביתו. הם פשוט נותנים פורקן לטינתם. מדוע הם נותנים פורקן לטינתם? הם מרגישים שנגרם להם הפסד; בליבם, הם חשים אי-הגינות וחוסר שביעות רצון, והם רוצים לדרוש דברים ולקבל פיצוי. בעוד שהשליליות שאנשים כאלה פורקים אינה מהווה איום משמעותי על רוב האנשים, המילים הנתעבות האלה הן כמו זבובים מטרידים או פשפשים שיוצרים הפרעה מתונה במוחם של אנשים. רוב האנשים חשים דחייה וסלידה כשהם שומעים את הדברים האלה, אך באופן בלתי נמנע יהיו כאלה שהם תפוחים רקובים כמו אותם אנשים, בעלי אותם צביונות, מהויות ונטיות, אשר יושפעו ויוטרדו מהם. זה בלתי נמנע. יתרה מכך, יש אנשים בעלי שיעור קומה נמוך וחסרי הבחנה, שהערות שליליות אלה עלולות לגרום להם הפרעה, ושאמונתם באל יכולה להיות מושפעת. אנשים אלה כבר אינם יודעים לשם מה בדיוק הם מאמינים באל, ולא ברורה להם אמיתות החזונות, ויכולתם להבין את האמת ירודה אף היא. כשהם שומעים את האמירות השליליות האלה, סביר מאוד שהם יקבלו אותן באופן לא רצוני, וכך יסבלו מהשפעתן. המילים האלה הן רעל. הן יכולות להשתרש בקלות בליבם של אנשים. כשבית האל מבקש ממישהו לבצע חובה, והוא מקבל את ההערות השליליות האלה, הוא מגיב באדישות. כשבית האל מבקש את שיתוף הפעולה שלו במשימה כלשהי, הוא פושר. הוא יקבל אותה רק אם יתחשק לו; אחרת, הוא לא יקבל זאת, ותמיד עם סיבות ותירוצים מכל הסוגים. לפני ששמע את ההערות השליליות האלה, הייתה לו מידה של כנות באמונתו באל, והייתה לו גישה חיובית ויוזמת בביצוע חובותיו. אך לאחר ששמע את ההערות השליליות האלה, הוא נעשה אדיש, והוא קר גם כלפי אחיו ואחיותיו. הוא נזהר מהם. כשהכנסייה מסדרת לו לבצע חובה, הוא ממשיך להתחמק ולדחות אותה שוב ושוב, ומגלה פסיביות רבה. העבר הוא הקפיד להגיע בקביעות לכינוסים, אך לאחר ששמע את ההערות האלה, נוכחותו אינה סדירה – הוא מגיע כשהוא במצב רוח טוב, אך לא מגיע כשמצב רוחו רע. אם קורה משהו לא נעים בבית, הוא חושש שאסון כלשהו עלול להתרחש, ולכן הוא משתתף ביותר כינוסים וקורא יותר מדברי האל. אם הוא נרגש, שמח ומתרגש לאחר קריאת דברי האל, הוא אף יפריש קצת כסף. אך ברגע שהדברים בבית רגועים, הוא שוב מפסיק להגיע לכינוסים. כשהאחים והאחיות מנסים לשתף איתו בתקווה לתמוך בו, הוא מוצא תירוצים לסרב; וכשהאחים והאחיות הולכים לביתו, הוא לא פותח את הדלת, גם כשברור שהוא בבית. מה קורה כאן? הוא הושפע מאותן הערות שליליות – הוא הורעל ומאמין שמאמינים באל אינם מהימנים. בהתחלה, הוא בטח באנשים האלה לא מעט, וכשקרא את דברי האל חשב, "אלה דברי האל, האנשים האלה הם אחיי ואחיותיי, זה בית האל – כמה נפלא!". אך לאחר ששמע את ההערות השליליות שהפיצו אנשים מסוימים, הוא השתנה. האם הוא לא הושפע? האם ההיווכחות בחיים שלו לא נפגעה? (כן.) מי השפיע עליו? אלה האנשים שפורקים שליליות, אלה שהשמיעו את ההערות האלה. אם מישהו עדיין לא הניח יסוד מוצק בדרך האמיתית או לא אכל ושתה את דברי האל במידה שבה הוא מבין את האמת, הוא יכול להיות מושפע בקלות מדברים שליליים. ובפרט, אלה שאין להם יכולת להבין את האמת, אלא פשוט צופים במגמות, מתבוננים במצב, ומסתכלים על תופעות שטחיות – הם מושפעים עוד יותר בקלות ממילים שליליות. במיוחד כשהם שומעים אנשים אומרים דברי הבל כמו, "בית האל אינו בהכרח הוגן, ולא כל מה שבית האל עושה הוא חיובי", הזהירות שלהם גוברת עוד יותר. אמירה שתואמת את האמת לא תמיד מתקבלת בקלות, אך אמירה שלילית, אמירה מופרכת, אמירה שסותרת את האמת – אלה יכולות להשתרש בקלות רבה מדי בליבם של אנשים, והסרתן אינה קלה. כל כך קשה לאנשים לקבל את האמת וכל כך קל להם לקבל דברי הבל!

ישנם אנשים בעלי אנושיות גרועה המייחסים חשיבות רבה ליוקרתם, לתהילתם, להנאותיהם הגשמיות, וגם לרכושם ולאינטרסים האישיים שלהם. כאשר המוניטין, המעמד והאינטרסים הישירים שלהם סופגים הפסדים, הם אינם מקבלים זאת מהאל, או אינם מקבלים את הסביבה שהאל הכין עבורם, והם אינם מסוגלים להרפות מהדברים האלה ולהתעלם מרווחיהם והפסדיהם האישיים. במקום זאת, הם מנצלים הזדמנויות שונות כדי לתת פורקן לחוסר שביעות רצונם ולסרבנות שלהם, ולפרוק את רגשותיהם השליליים, ובכך גורמים לאנשים מסוימים לסבול סבל רב. לכן, כשאנשים כאלה פורקים שליליות, על מנהיגי הכנסייה להבין תחילה את המצב במהירות, ולעצור ולהגביל את אותם אנשים באופן מיידי. כמובן, על מנהיגי הכנסייה גם לחשוף את אותם אנשים באופן יזום, ולשתף עם האחים והאחיות כיצד להבחין בהם, ומדוע הם אומרים את הדברים השליליים והמופרכים האלה, וכן כיצד להתייחס לדבריהם ולהבחין בהם כדי למנוע מהם להוליך אנשים שולל ולפגוע בהם. יש צורך להיות מסוגלים להבחין באנשים כאלה ולנתח אותם, וכך להימנע מהם ולדחות אותם, ולא להיות מוטעים על ידם עוד. זוהי העבודה שמנהיגי הכנסייה צריכים לעשות. כמובן, אם אחים ואחיות רגילים מגלים אנשים כאלה ומבחינים במהות האנושיות שלהם, עליהם גם להתרחק מהם. אם אין לךָ יכולת מספקת להתנגד, או את שיעור הקומה הדרוש כדי לתמוך בהם, לעזור להם ולשנות אותם, ואתה מרגיש שאינךָ יכול לעמוד בפני הערותיהם השליליות ודברי הסרבנות וחוסר שביעות הרצון שלהם, הגישה הטובה ביותר היא להתרחק. אם אתה מרגיש שאתה חזק מאוד, שיש לךָ שיעור קומה מסוים, ושאתה יכול להפעיל הבחנה ולהישאר לא מושפע ולא משנה מה יאמרו אנשים, שלא משנה כמה חמורה השליליות שהם פורקים, זה לא ישנה את אמונתךָ באל, ושאתה יכול להבחין באנשים כאלה, וגם לחשוף ולעצור אותם כשהם פורקים שליליות – אז אינךָ צריך להימנע מאנשים כאלה או להישמר מפניהם. אבל אם אתה מרגיש שאין לךָ שיעור קומה כזה, הדרך והעיקרון להתמודד עם אנשים כאלה היא להתרחק מהם. האם זה קל להשגה? (כן.) יש אנשים שאומרים, "האם אני יכול לסבול אותם, לשאת אותם ולסלוח להם?". גם זה בסדר, וזה לא שגוי, אבל זה לא הנוהג המכריע ביותר או הטוב ביותר. נניח שאתה סובל אותם, נושא אותם ומוותר להם, ובסופו של דבר, הם מטעים אותךָ ומושכים אותךָ לצדם. ונניח שלא משנה איך בית האל דואג לך ומספק לךָ תמיכה, אינךָ מרגיש זאת; או שכאשר אתה קורא את דברי האל, אתה מושפע לעיתים קרובות ממחשבותיהם והערותיהם, וברגע שאתה חושב על משהו שהם אמרו, דעתךָ מושפעת, ואינךָ מסוגל להמשיך לקרוא. וכשהאחים והאחיות משתפים את הבנתם את האמת – במיוחד כשהם משתפים על הבחנה בהערות של אנשים כאלה – אתה שוב מושפע ומוטרד מדבריהם, מה שגורם לדעתךָ להיות מבולבלת. אם זה המצב, עליךָ להתרחק מאנשים כאלה. הסובלנות ויכולת העמידה שלךָ לא יהיו יעילים, והם אינם הדרך הטובה ביותר להתגונן מפני אנשים כאלה. נניח שהסובלנות והאיפוק שלךָ אינם התנהגות חיצונית מזויפת, אלא שבאמת יש לךָ מספיק שיעור קומה להתמודד עם אנשים כאלה. גם אם אינךָ אומר מילה, אתה עדיין יכול להבחין בהם בליבךָ, ולא משנה מה הם אומרים; אתה מסוגל לנהוג כלפיהם בסבלנות ולהתעלם מהם, אך כל מילה שלילית או דברי אי-הבנה ותלונה על האל שהם אומרים לא ישפיעו כהוא זה על אמונתךָ באל, וגם לא ישפיעו על נאמנותךָ במילוי חובתךָ או על התמסרותךָ לאל. במקרה כזה, אתה יכול לסבול אותם ולשאת אותם. מהו העיקרון של יישום בפועל של סובלנות ויכולת עמידה? לא להיפגע. התעלם מהם, תן להם לומר מה שהם רוצים – אחרי הכול, אנשים כאלה הם פשוט עושי צרות נטולי היגיון, והם עקשנים חסרי בושה. לא משנה איך תשתף איתם את האמת, הם לא יקבלו אותה; הם שייכים לשדים ולשטן, ואין כל טעם לשתף איתם. לכן, אם יש לךָ את שיעור הקומה המאפשר לסבול אותם ולשאת אותם מבלי להיפגע, עוד לפני שבית האל מרחיק אותם ומטפל בהם, זה הכי טוב. האם אתם בדרך כלל מאמצים את העיקרון הזה, של סובלנות ויכולת עמידה? אתם סובלים כל מיני אנשים, אבל לפעמים אתם לא נזהרים ומוטעים במידה מסוימת; לאחר מכן אתם הופכים מודעים לכך, מרגישים אסירי תודה לאל, מתפללים כמה ימים, ומצבכם משתנה לטובה, ואתם מתקרבים לאל. רוב הזמן, אתם יכולים לראות בבירור שאנשים כאלה הם חסרי תועלת, ושהם שייכים לשדים. למרות שאתה יכול לתקשר איתם כרגיל, בתוך תוכך אתה מרוחק מהם והם מעוררים בך שאט נפש. לא משנה מה הם אומרים או אילו הערות והשקפות שליליות הם מביעים, אתה מסרב להקשיב, מתעלם, וחושב, "אמור מה שתרצה. אני יכול להבחין בךָ. אני פשוט לא מתרועע עם אנשים כמוךָ". האם זה העיקרון שאתם נוהגים לפיו רוב הזמן בהתמודדות עם עניינים כאלה זה לא רע להשיג גם את זה; זה לא קל ודורש הבנת אמיתות מסוימות ושיעור קומה מסוים. אם אין לךָ אפילו רמה כזו של שיעור קומה, אזי לא תוכל לעמוד איתן, ולא תבצע את חובתךָ היטב.

(4) פריקת שליליות כשנהרס רצונו של אדם לזכות בברכות

לפריקת שליליות ישנו ביטוי נוסף. יש אנשים שאומרים: "אני מאמין באל כל כך הרבה שנים, ומה השגתי?" כשאנשים כאלה פורקים שליליות, הדבר העיקרי שהם אומרים הוא, "מה השגתי?" – כלומר, הם לא השיגו שום דבר. הם סבורים שקשה במיוחד להשיג הטבות או ברכות כלשהן מבית האל או מהאל בזמן האמונה בו. לדעתם, על אנשים להעניק אהבה אדירה, להיות בעלי סיבולת יוצאת דופן, ולא להיות להוטים להשיג תוצאות מהירות. באשר לדברי האל שחושפים אנשים, גוזמים אותם, מזככים אותם ומטהרים את שחיתותם, הם מאמינים שזוהי רק רטוריקה שטחית ומתנשאת שאי אפשר לבטוח בה באופן מוחלט; הם חושבים שאם יישמו בפועל לפי דברי האל, הם באמת יסבלו הפסד גדול. הם סבורים שבכל עת הדבר החשוב ביותר הוא השגת הטבות ויתרונות ומימוש שאיפותיהם ורצונותיהם, ושהשאלה אם הם מיישמים את האמת בפועל או לא, אינה חשובה כלל – הם מאמינים שכל עוד הם לא עושים רע, זה מספיק, והם לא יסולקו על ידי הכנסייה. איך רוב האנשים מרגישים לאחר שהם שומעים את המילים השליליות האלה? האם הם בתוך תוכם הם מאשרים את המילים האלה ומסכימים איתן, או שהם חשים בוז מסוים כלפיהן, חושבים שהאנשים האלה אנוכיים, נתעבים, מרושעים ומטונפים, ויכולים להבחין בהם, לחשוף אותם ולהגביל אותם, ולמנוע מהם להמשיך להפיץ שליליות ומוות? האם רוב האנשים חשים שאט נפש כלפי מילים שליליות כאלה ומגנים אותן, או שהם עלולים להיות מוטעים על ידן ולהפוך לשליליים? יש אנשים שלאחר ששמעו את הדברים האלה וראו שהם עם ידיים ריקות, חושבים: "האין זה נכון! גם אני לא השגתי שום דבר. בבית האל אני רק מקבל שלוש ארוחות ביום, אני עסוק כל הזמן, ובאמת לא השגתי שום דבר אחר". האם יש לכם מחשבות כאלה? האם אתם מרגישים אותו הדבר? מי שמבינים את האמת יאמרו: "מה זאת אומרת לא השגתם שום דבר? השגנו כל כך הרבה מהאל! הגענו להבנה של כל כך הרבה אמיתות!" אבל יש אנשים שעשויים לחלוק עליהם ולומר: "לא נראה מציאותי במיוחד לומר שהשגנו 'כל כך הרבה'. רק קיבלנו קצת חסד, קיבלנו כמה הזדמנויות לבצע את חובותינו, הבנו כמה דוקטרינות בנוגע להתנהלות עצמית, פגשנו והכרנו אחים ואחיות רבים ממקומות שונים, והרחבנו מאוד את אופקינו. זה נחשב שהשגנו מעט ותו לא". לאיזו מהקטגוריות האלה אתם משתייכים? יש אנשים בכל הקטגוריות האלה, נכון? (כן.) נדון בזה משתי זוויות. ראשית, הבה נדבר על מה שקורה עם אלה שמאמינים באל תמיד למען השגת חסד – האם הם מאמינים באל כדי לחתור להשגת האמת, כך שיוכלו להגיע לישועה? (לא, הם מאמינים למען זכייה בברכות.) אם כן, האם האל העניק להם מעט חסד, הגנה, טוב לב, נאורות והארה? (האל העניק להם הרבה מהדברים האלה.) ניתן לומר שכל אדם שמאמין באל קיבל את הגנת האל. האם הגנת האל היא מוחשית? האם יש לכך דוגמאות מהחיים האמיתיים? אילו סוגי הגנה קיבלו האנשים? (סוג אחד ברור יחסית הוא שלאחר האמונה באל, אנחנו כבר לא מושפעים מהמגמות המרושעות של העולם. אנחנו לא נופלים לניוון או חותרים לאותם דברים מרושעים, כמו ללכת למועדוני לילה, לעשן, לשתות וכן הלאה. לכל הפחות, אנחנו לא מתערבים בדברים האלה ואני מאמין שאנחנו מוגנים למדי בהיבט הזה.) זהו היבט מוחשי מאוד שאנשים יכולים לראות ולחוות באופן אישי. היעדר השפעה והטעיה על ידי המגמות המרושעות של העולם, לחיות כמו בן אדם, וחיים בתוך אנושיות רגילה עם צלם אנוש – זוהי דוגמה מעשית ועדות להגנת האל. האם יש עוד? (לא להיות מוטרד על ידי רוחות רעות ולהיות מסוגל לחיות תחת הגנת האל.) גם זו דוגמה מעשית. האם לרוב האנשים הייתה חוויה כזו? האם אתם מבינים את המשמעות הטמונה בכך? יש אנשים שאומרים: "גם כופרים אינם מוטרדים על ידי רוחות רעות. כמה כופרים מוטרדים על ידי רוחות רעות?" האם ההכרזה הזו נכונה? האם לדעתכם הכרזה זו תואמת את העובדות? (לא מעט מחבריי לכיתה הוטרדו על ידי רוחות רעות. חלקם חווים שיתוק שינה, ואחרים שומעים קולות. הם לא מאמינים באל ולא יודעים מה קורה. הם מחפשים טיפול בכל מקום אך אינם יכולים להירפא, הם חיים בפחד ובאימה; זה מייסר. אולם, מכיוון שאני מאמין באל מאז ילדותי, מעולם לא הוטרדתי או סבלתי בדרך זו. רוב הזמן, ליבי מרגיש יציב ושליו יחסית.) למאמינים אמיתיים באל אין את הדאגה הזו. אנחנו לא דואגים שניפגע מהפרעת המרה או שנוטרד או נישלט על ידי רוחות רעות; אנחנו לא מפחדים כי יש לנו את האל. בנוסף, בחיים האמיתיים, כופרים מדברים כל הזמן על קריאת פנים, פנג שווי וניבוי עתידות – במערב, יש אפילו אסטרולוגיה. יש אנשים שסוגדים לפסלי בודהה מפורסמים, לרוחות רעות ולאלילים, ויש כאלה שלא, אבל בין שהם עושים זאת ובין שלא, כולם מושפעים ומוגבלים במידה מסוימת על ידי הדברים. לדוגמה, לפני שהם יוצאים מהבית, הם מוכרחים לערוך ניבוי עתידות קטן כדי לראות איזה כיוון הוא מבשר טובות ואיזה מבשר רעות. כשהם פותחים חנות, הם קובעים איזו עמדה של הדלפק תכניס כסף ואיזו לא, אילו חפצים להניח בחנות ולאילו אלילים לסגוד כדי למשוך עושר, והיכן להניח חפצים מסוימים כדי להימנע משיבוש הפנג שווי. כשהם עוברים דירה, עליהם לקבוע איזה זמן מעבר מבשר טובות כדי להבטיח את שגשוגה העתידי של המשפחה ולהימנע מתקלות, ולקבוע אילו זמנים מבשרים רעות. אפילו תלמידים מושפעים מאמונות אלה כשהם ניגשים למבחני כניסה. ביום הבחינה הם נמנעים מלומר מילים המרמזות על כישלון, ובמקום זאת חייבים לומר מילים כמו "הצטיינות" ו"הצלחה". כל היבט בחיים מושפע בין היתר ממה שמכונה פנג שווי ומזל – החל מילדים שהולכים לבית הספר, דרך הורים שמנהלים את חיי היומיום שלהם, מרוויחים כסף, עוברים דירה ומחפשים עבודה, וכלה בנישואי הילדים וכן. אם כן, כשאנשים מושפעים מהדברים האלה, מה מגביל אותם? הם מוגבלים על ידי רוחות רעות; כל הדברים האלה נשלטים על ידי רוחות רעות. אז מדוע אנשים סוגדים לאותן רוחות רעות? מדוע הם מושפעים מהדברים האלה? בעניין פשוט כמו מעבר דירה, מדוע אנשים חייבים תמיד להרהר איזו שעה מבשרת טובות למעבר ואיזו לא, מה טוב יותר להעביר קודם, ומה לא? מדוע הם תמיד חייבים לשקול את הדברים האלה? הם חייבים לשקול אותם, כי אם לא יעשו זאת, הרוחות הרעות יפעלו, ייסרו ויענו אותם. מה אתם מבינים מהעניינים האלה? האנושות כולה חיה תחת שליטתם של הרעים. מי הם הרעים? כוחות הרע הגדולים הם שטן ושדים, וכוחות הרע הפחותים הם הרוחות הרעות במקומות שונים, אלה ששולטות בגזעים שונים של בני אדם. כל היבט בחיי האדם מוגבל ונשלט על ידי הרוחות הרעות האלה. אפילו בעת בניית בית, במהלך התקנת הקורה הראשית, אנשים תולים בד אדום ומדליקים חזיזים למזל טוב, ופועלי הבניין כולם לובשים בגדים אדומים כדי להביא שגשוג כלכלי ולהימנע מתאונות. ישנן דרישות ואמירות מסוימות לגבי כל הדברים האלה, כמו גם איסורים, והם חייבים להימנע מהאיסורים ולנהוג לפי האמירות האלה. לדוגמה, יש אנשים שנתקלים לעתים קרובות בקשיים והדברים לא הולכים להם חלק – הם מאבדים את עבודתם, נשותיהם עוזבות אותם, ולא נשאר להם כלום בבית. הם אפילו לא מצליחים להחזיר את המשכנתה, ונראה ששום דבר לא מסתדר. הם לא עשו שום דבר רע, אז למה הדברים האלה קורים להם? בהיעדר ברירות אחרות, הם פונים לסגידה לאלילי שקר ולרוחות רעות, או מחפשים בדחיפות מישהו שיבדוק את הפנג שווי שלהם כדי לשנות את מזלם, ולאחר שעשו זאת, הדברים מתחילים להסתדר להם בהדרגה. הם לא האמינו בדברים האלה קודם, אבל עכשיו כשמתעוררות בעיות, הם סוגדים בכנות לאלילי שקר ולרוחות רעות, ולפני שהם עושים משהו הם חייבים להיעזר בניבוי עתידות או בגילוי עתידות. האם זה לא מתיש לחיות כך? (כן.) זה מתיש לחלוטין! אף שהם רוצים, הם לא יכולים לחיות בחופשיות ובנחת, או להימלט מהמגבלות של האמירות והכללים האלה. אם הם מפרים את הכללים האלה, הרוחות הרעות פועלות ומפריעות להם, והן כופות עליהם את מרותן בכוח, והם חייבים לסגוד להן מדי יום כדי שחייהם יתנהלו על מי מנוחות. אולם, מי שמאמינים באל אינם כבולים לאמונות הטפלות האלה או לפעולותיהן של רוחות רעות. הם יכולים לעבור דירה או ללכת כרצונם, מבלי להימנע מאיסורים כלשהם. בסין היבשתית, המפלגה הקומוניסטית תמיד מדכאת ורודפת אמונות דתיות. אם מאמין אינו יכול עוד לחיות במקום מסוים, עליו לעבור במהירות – האם הוא צריך לבחור יום או שעה שיש בהם מזל או לסגוד למשהו? לא. הוא מתפלל לאל, והאל מגן עליו. הכול בידי האל – הם אינם כבולים לדברים האלה. בכל פעם שהם רוצים לאכול משהו או לצאת מהבית, האם הם צריכים לעיין בלוח השנה או לראות אם זה מפר איסור כלשהו? לא, הם מתפללים לאל, והכול בידי האל. כשאנשים חיים תחת ריבונותו ושלטונו של האל, עם הגנתו והדרכתו, רוחות רעות ושדים טמאים, גדולים כקטנים, נשמרים במרחק; הם אינם מעזים לפעול נגד מי שמאמינים באל. האין האנשים האלה מוגנים? האין הם חיים בחופשיות ובקלות? (כן.) האם החסד הזה גדול? (כן.) לא משנה אם השגת כבר את האמת או לא, כל עוד אתה אדם שמאמין באל בכנות, אתה אדם שנועד ונבחר על ידי האל, וכשאתה בא לפני האל, הוא מגן עליך כך, ומאפשר לך ליהנות מחסד כזה. איזה חסד עצום זה! ביטחונך האישי וכל תנועותיך נשארים בטוחים ומוגנים, האל לוקח אחריות על הדברים האלה ומגן עליהם, כך שאינך צריך לדאוג. רוב הזמן, אנשים אפילו לא מתפללים או חושבים במודע לעצמם, "אתפלל לאל, ואבקש מהאל להגן עליי. אני מקווה שהכול בסדר וששום דבר רע לא יקרה". אינך צריך אפילו להתפלל. כל עוד יש בליבך את האמונה הפשוטה, "אני מאמין באל; הכול בידי האל", האל יפעל. אנשים נהנים מחסד עצום כל כך מהאל – האם זה נקרא להשיג מעט? (זה להשיג לא מעט.) האל הוא הריבון האחד והיחיד בעולם. חייך וכל רכושך בידי האל, בידי הריבון הזה, ליבך שליו, יציב ורגוע, ואינך צריך לדאוג לשום דבר. לא משנה כמה ידע יש לך על האל או כמה אמיתות אתה מבין, בליבך אתה יכול להיות בטוח לחלוטין בדבר הזה. הכול בידי האל. אם למאמינים באל יש מקום עבורו בליבם והם מבינים את האמת, רוחות רעות אינן מעזות להפריע, להזיק או להתקרב אליהם. כתוצאה מכך, מאמינים אינם צריכים לעסוק בתהליכים המיותרים הללו. זהו חסד עצום כל כך – איך אתה עדיין יכול לומר שלא השגת דבר מהאמונה באל? האין אתה חסר מצפון? מבלי להתייחס לשום דבר אחר, עצם הטענה שלא השגת דבר מוכיחה חוסר מצפון מוחלט, ומוכיחה שמצפונך רקוב לחלוטין; אין צורך לומר דבר נוסף על השאר.

האל מעניק לאנשים בחופשיות את האמת והחיים, ומספק את דבריו לאנשים מבלי לבקש דבר בתמורה. אף שאנשים עשויים להרגיש ששיעור קומתם עדיין אינו בוגר, שהם לא הבינו הרבה מהאמת, ושהם אינם יכולים לבטא בבירור את המעט שהם כן מבינים, עצם הדברים האלה שהאל העניק להם, החיבה והאהבה הזו – איזה חסד עצום זה! האל העניק לאנשים את הדברים היקרים ביותר; אנשים קיבלו מהאל את הדברים יקרי הערך ביותר בעולם. בין שהרגשת זאת ובין שלא, האל כבר העניק את הדברים האלה לאדם. על מה יש לאנשים עדיין להתלונן? האם הם ראויים לקבל את הדברים האלה? אלה שנבחרים על ידי האל הם האנשים המאושרים ביותר בעולם. אתה נבחרת על ידי האל; אתה אחד האנשים המאושרים ובני המזל ביותר בעולם. איך אתה יכול לומר שלא השגת דבר? הפכת לאחד האנשים המאושרים ובני המזל ביותר מכיוון שהאל בחר בך, ולכן רוחות רעות ושדים טמאים אינם מעזים להתקרב אליך. יש אנשים ששואלים: "האם זה אומר שמעמדי וזהותי הפכו למכובדים?" האם ניתן לומר זאת? לא, כי כל זה בזכות אהבת האל ומעשיו. אנשים השיגו כל כך הרבה! רק בחיים האלה לבדם, אנשים השיגו כל כך הרבה; איך אנשים בכלל כשירים לקבל את כל זה? יש שמאמינים באל ואינם חותרים כלל אל האמת ועדיין ממשיכים לומר: "מה השגתי משנים רבות של אמונה באל?" האינך יכול לחשב זאת בעצמך? אתה יודע בליבך אם אתה מבין את האמת, כמה פחות רע עשית, ויתרה מכך, אתה יודע בליבך מכמה חסד נהנית. אם בליבך הנקודות האלה ברורות, לא תאמר דברים חסרי מצפון כל כך. יש גם שאומרים: "בית האל מספק גם את מזוני, לבושי ומחסה עבורי". האין זה זניח מאוד בהשוואה לחסד האל ולהגנתו? האין זה אפילו לא ראוי לאזכור? אולם, בעלי מצפון חשים שאף שזה לא ראוי לאזכור, זה עדיין חלק מחסד האל. חסד האל הוא בלתי ניתן למדידה; האל העניק כל כך הרבה לאנשים! באשר לאותם דברים חומריים, מנקודת מבטו של האל, הוא אפילו לא מתייחס אליהם.

היבט אחד של מעשי האל הוא להגן על אנשים, והיבט אחר הוא להוביל אותם אל נתיב הישועה כדי שיוכלו להינצל. אנשים נהנו מחיבה זו של האל ומאהבתו אליהם, והאל העניק להם חסד שופע! בנוסף, ישנו דבר שהוא החשוב ביותר: האמת שהאל העניק לאנשים, כלומר, מילים שאיש מעולם לא שמע או קיבל במהלך ההיסטוריה האנושית ובשום עידן. ללא קשר למספר הפעמים שהאל ברא את האנושות, הוא מעולם לא עשה את העבודה הזו או אמר את המילים האלה. כל התעלומות הקשורות לאנושות, מה שאנשים יכולים לשאת, לתפוס ולהבין – האל סיפר לכם את כל זה. האם ניתן למדוד את התעלומות האלה, את האמיתות האלה, בכמות כלשהי? לא ניתן למדוד אותן; אנשים אינם יכולים למצות את ההנאה מהן במשך מחזורי חיים רבים. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שהמילים האלה מהאל הן הבסיס לקיומם של אנשים, והן יכולות להתקיים לנצח. אם אתה באמת בר מזל מספיק כדי לשרוד ולחיות לנצח, אז המילים והאמיתות האלה מהאל יכולות לספק לך את צרכיך לעד. מהי משמעות הנצח? משמעותו היא לא להיות מוגבל בזמן, להיות חסר גבולות. אם נפרש זאת מילולית, משמעותו היא שאין לו סוף – לחיות לנצח, ממש כמו האל עצמו. המילים והאמיתות האלה מהאל יכולות להתקיים עד לאותו זמן. "אותו זמן" הוא מושג והגדרה של זמן המובעים בשפה אנושית, אך משמעותו האמיתית היא ללא הגבלת זמן. אימרו לי, האם ערכן של המילים האלה מהאל גדול או לא? הוא גדול להפליא! אם אינך חותר אליהן, אז ההפסד כולו שלך; זוהי טיפשות מצדך. אבל אם אתה חותר אליהן, למילים האלה יש ערך עבורך שחורג הרבה מעבר לחיים האלה בלבד; הוא נמשך אל תוך הנצח. הן תמיד יהיו יעילות ושימושיות עבורך, ויהיו להן ערך ומשמעות לנצח, והן יספקו לך את צרכיך לנצח. אם תבין את המילים האלה, תשיג אותן, ותחיה לפיהן, תוכל לחיות לנצח. במילים פשוטות יותר, תחיה לנצח מבלי לטעום את טעם המוות. האין זה משהו שאנשים חולמים עליו? עידנים אינספור יחלפו, אנשים אינספור ימותו, אך אתה עדיין תישאר בחיים. באמצעות מה תישאר בחי-ים? באמצעות דברי האל, באמצעות האמת, יהיו לך הכישורים להמשיך לחיות כך. מה תעשה עם החיים המתמשכים האלה? יש לך את התפקיד שהאל הטיל עליך, את הנהגת האל, ויש לך גם שליחות. מהי שליחותך? באמצעות העובדה שאתה חי את דבריו, האל רוצה שתפאר אותו ותהיה לו עדות. זהו ערכם של דברי האל. הערך והמשמעות של האמת והמילים שאנשים שומעים, באים איתן במגע וחווים בעידן הזה יתקיימו לנצח. מדוע הם יתקיימו לנצח? המילים האלה של האל אינן תיאולוגיה, תיאוריה, סיסמה או סוג של ידע, אלא דברי חיים. כל עוד תשיג את המילים האלה, תחיה לפיהן, ותשרוד לפיהן, האל ירשה לך להמשיך לחיות ולא יניח לך למות. כלומר, הוא לא ישמיד אותך או ייקח את חייך – הוא יניח לך להמשיך לחיות. האין זו ברכה גדולה? (כן, היא גדולה.) באמצעות המילים האלה האל רוצה שתטעם טעימה מוקדמת מהברכה הזו בחיים האלה ותשיג אותה בעולם הבא. זוהי הבטחת האל. בהתחשב בהבטחה העצומה שהאל נתן לאנושות, האם אנשים קיבלו הרבה? (כן.) האל נתן הבטחה גדולה כל כך לאנושות, והודיע עליה לכול. הוא סיפר לכם עליה, ואפשר לכם לבוא ולקחת אותה בחופשיות. אינכם צריכים להקריב את חייכם או למסור את כל רכושכם; עליכם רק להקשיב לדברי האל, ולפעול לפי דרישות האל ורצונותיו, ותוכלו לקבל את ההבטחה הזו מהאל. האם האל לא נתן הרבה לאנושות? אתה נמצא כעת בנתיב להשגת ההבטחה הזו: אף שעדיין לא קיבלת אותה במלואה, האם קיבלת מעט? אם נבח את ההבטחה שהאל העניק לאנושות, אנשים קיבלו לא מעט. הם זכו ליתרון משמעותי; הם לא הפסידו או סבלו הפסדים כלל. הם השקיעו רק מעט זמן, וייתכן שבשרם סבל מעט עמל. ייתכן שהם הקריבו מעט אושר ביתי אישי, אהבות ורצונות אישיים של הבשר, ויתרו על כמה משאיפותיהם, תחומי העניין והרצונות שלהם, וכו'. אולם, בהשוואה להבנת האמת, להשגת ישועה ולקבלת הבטחת האל, כל אותם סיכויים, מטרות ושאיפות אישיים אינם ראויים לאזכור, מכיוון שהם יכולים להוביל אותך רק לגיהינום, והאל לא יעניק לך את הבטחתו עבור הדברים האלה. לעומת זאת, כשאנשים משקיעים זמן מוגבל, מחיר שהם מוכנים ומסוגלים לשלם, בסופו של דבר הם מגיעים להבנת האמת, ותופסים כמה תעלומות, עקרונות להתנהלות עצמית, מהויות מסוימות וסיבות שורשיות של כל המאורעות והדברים, וכן הלאה, שלא הובנו על ידי האנושות מאז הבריאה בידי האל. חשוב מכך, הם רוכשים ידע מסוים על האל ומסוגלים לירוא אותו. לאחר שהשיגו את כל זה, האין זה כדאי לשלם מחיר כזה? אילו תלונות יש לאנשים? מדוע הם אומרים שהם לא משיגים דבר מהאמונה באל? האם מצפונם לא הפך לרקוב לחלוטין? השגת כל כך הרבה, ואתה עדיין לא מרוצה. מה עוד אתה רוצה? האם תהיה מרוצה אם תהפוך לנשיא או למיליארדר? אילו האל היה נותן לך את הדברים האלה, אז לא היית נבחר על ידי האל. האל אינו רוצה להשיג אנשים כאלה.

אנשים תמיד אומרים שהם לא השיגו דבר מהאמונה באל, מה שמעיד על כך שהם חסרי מצפון, חסרי כל יכולת להבין את האמת, אינם חותרים אל האמת, ואופיים ירוד במיוחד. בין היתר, לאנשים כאלה אין הבנה טהורה של מה שהאל עושה, מה שהאל דורש מאנשים, ומה שהאל העניק להם. בסופו של דבר, כשקורים דברים שגורמים להם אי-שביעות רצון קלה, הכעס הרב שהם צברו מתפרץ מיד: "מה השגתי מהאמונה באל? בשרי סבל כל כך הרבה. ביצעתי כל חובה שהכנסייה הקצתה לי. לא משנה כמה זה היה קשה או מתיש, מעולם לא התלוננתי; לא משנה כמה גדולים היו הקשיים, מעולם לא אמרתי דבר. מעולם לא הצגתי שום דרישות בפני בית האל. עם אהבתי הגדולה ונאמנותי הגדולה, מה השגתי? אם אפילו אני לא משיג דבר, לאחרים יש עוד פחות תקווה להשיג משהו!" המשמעות המשתמעת היא: "אתם לא הקרבתם כמוני, לא שילמתם את המחיר שאני שילמתי; אם אפילו אני לא השגתי דבר, מה אתם יכולים להשיג? כולכם צריכים להיזהר; אל תהיו טיפשים!" האין אנשים כאלה חסרי מצפון? אדם חסר מצפון תמיד אומר דברים טיפשיים ועיקשים. הוא אינו יכול להבין ולו אחת מכל האמיתות הרבות שהאל אמר, או מכל הדברים והאמירות הטהורים והחיוביים הרבים, ובמקום זאת הוא דבק בעקשנות בדעותיו: "אני סובל קשיים ומשלם מחיר למען האל, לכן האל חייב לברך אותי, וחייב לאפשר לי להשיג יותר מאחרים. אם לא, אפרוק את זעמי, אתפוצץ, אקלל! כל מה שאני רוצה, האל חייב להעניק לי, ואם לא אקבל זאת, אז האל אינו צודק, ואומר שלא השגתי דבר – זוהי אמירת האמת הפשוטה!" האין הם חסרי אנושיות? דבריו של אדם חסר אנושיות בוודאי אינם יכולים לעמוד איתן, לא כל שכן להתאים לאמת; קצת מוגזם לבקש מהם את האחרון מבין השניים. המילים שאדם אומר חייבות להיות בקשות לגיטימיות, אמירות לגיטימיות, לא טיעונים מעוותים; הן חייבות לעמוד איתן, לא משנה מי מקשיב להן או מי מעריך אותן. אולם, המילים והמעשים של אנשים בעלי אנושיות ירודה אינם יכולים לעמוד איתן. כשהם מתפרצים בזעם ופורקים את תלונותיהם, יש אנשים שחושבים: "מדוע הם אומרים שהם לא השיגו דבר? האם ייתכן שבית האל עשה להם עוול כלשהו? האם ייתכן שחלק מפעולותיו של בית האל אינן תואמות לעקרונות ולא ניתן לפרסם אותן? בדרך כלל נראה שהאדם הזה מסוגל בהחלט לסבול קשיים ולשלם מחיר, אבל היום הוא התפרץ בזעם כה רב, ואמר שהוא לא השיג דבר; נראה שהוא באמת לא השיג דבר. האין זה לעורר את זעמו של אדם שמתנהג כיאות? מוטב שאהיה זהיר אם כן; איני צריך לסבול קושי כזה או לשלם מחיר כזה כפי שעשיתי בעבר בביצוע חובותיי!" כך מושפעים כמה אנשים פזורי נפש וחסרי הבחנה.

באשר לאנשים שפורקים שליליות לעתים קרובות, אם באמת יש להם דעות או רעיונות להביע, הניחו להם לדבר תחילה ולחשוף את דעותיהם. לאחר שיעשו זאת, כולם יבינו: "הם מרגישים שהמחיר ששילמו אינו תואם את מה שהשיגו. הם מרגישים שהם לא השיגו שום הטבות ושהם סבלו הפסדים, ולכן הם הפכו לסרבנים. הם מתלוננים על האל, מקווים להתמקח עם האל, דורשים חסד והטבות!" האם אדם מן השורה יכול להבחין באדם כזה לאחר ששמע אותו מדבר? ברגע שכולם מסוגלים להבחין בו, אמרו לאותו אדם: "האם סיימת לדבר? אם אין לך עוד מה לומר, אז שתוק, אחרת תעשה מעצמך צחוק. אם טבעך המרושע ייחשף בפני כולם ולא ירוסן מיד, הוא יעורר זעם ציבורי. כשכולם יחשפו וידחו אותך, יהיה מאוחר מדי לחרטה". הזהירו אותם בדרך זו, ובכך תגבילו אותם. לחלופין, אתה יכול גם לומר: "אם אתה מרגיש שהפסדת, אינך חייב להאמין באל. אתה מרגיש שלא השגת דבר, אז מה בדיוק אתה רוצה להשיג? אם זה לעשות הון ולהתעשר, או לכהן במשרה רמה, אז אני מצטער, אבל אלה אינם דברים שאדם יכול להשיג רק כי הוא רוצה; אלה עניינים שנקבעו על ידי האל. הופעת האל ועבודת הישועה שלו אינן עוסקות במתן הדברים האלה לאנשים. לך לאן שתוכל להשיג אותם; בית האל אינו העולם, הוא אינו יכול לרצות שדים ושטנים. מוטב שלא תדרוש דברים כאלה מבית האל, וגם לא מהאחים והאחיות; אם תעז לבקש מהאל את הדברים האלה, תפגע בצביונו ותעורר את חמתו. זאת מכיוון שהאל העניק שפע של חסד לאנשים, ועוד יותר מכך הוא העניק אמיתות לאנשים כדי שיהיו חייהם. העובדה שאינך רואה בהשגת האמת דבר יקר ערך היא טיפשותך ובורותך". כולם נוזפים בהם וגוזמים אותם כך. מה דעתכם על נוהג זה? או, אתם יכולים לומר: "בית האל אינו חייב לך דבר. ההשקעה שלך למען האל וביצוע חובותיך היו כולם מרצון. האם אתה יודע מכמה מחסדי האל נהנית מאז שהתחלת להאמין בו ולבצע חובות? אם יש לך שמץ של מצפון, אינך צריך לומר לאל שלא השגת דבר; עליך לבוא לפני האל ולהכיר בבעיותיך שלך. אם אתה באמת מאמין שהאל הוא האמת, שכל מה שהאל עושה הוא האמת ודבריו הם האמת, אז אינך צריך לומר זאת; אינך צריך להתלונן. גישתך הנוכחית אינה גישה שצריכה להיות למי שמאמין באל, וגם לא הגישה שצריכה להיות למי שמחפש את האמת. אתה מנסה למרוד, לפתוח מחדש את בעיותיך הישנות עם האל! אתה מנסה להיפרד מהאל, לסגור את החשבון הסופי! אבל האל אינו חייב לך דבר, וגם בית האל אינו חייב לך דבר. אם אתה מתכוון לסגור חשבונות עם בית האל, אז מהר ועזוב את ביתו. אל תטריד את בית האל, אחרת תעורר את חמתו של האל והוא יכה אותך. זו לא תהיה תוצאה נהדרת. אם יש לך שמץ של מצפון או היגיון, עליך להירגע כדי להתפלל ולחפש, לראות אם יש משהו שגוי בנקודת המבט שמאחורי חתירתך באמונתך באל, ואם הנתיב שאתה הולך בו הוא זה שהאל דורש ממך ללכת בו. יש לך כל כך הרבה דרישות בלתי סבירות כלפי האל, טינה כה גדולה; זה מצביע על כך שמשהו השתבש בחתירתך. לא צברת טינה עמוקה כל כך ביום או יומיים; היא הצטברה במשך זמן רב. או שאולי אתה בא לפני האל עם נקודת מבט שגויה מאז שהתחלת להאמין בו, ולא משנה מה הוא אמר, היית קהה חושים, וכתוצאה מכך אינך חש חרטה או חוב כלל. אולי זה מה שהוביל לכך שהדברים הם כפי שהם היום. מוטב שתמהר להתוודות ולהכות על חטא; עדיין יש זמן להכות על חטא. אם לא תעשה זאת, ותמשיך לעשות רע ולפרוק שליליות, אז תהפוך לשד, לצורר משיח. כשבית האל ירחיק אותך, לא תהיה לך עוד שום הזדמנות להינצל – מה שבית האל מגנה, גם האל מגנה. אנחנו מזהירים אותך כך בהתחשב ביכולתך לסבול קשיים ולשלם מחיר במשך השנים הרבות שהאמנת באל. אנחנו נותנים לך הזדמנות. אם תתעקש על דרכך שלך ותסרב להקשיב לעצה, ובית האל יחליט להרחיק אותך, אזי לא תימנה עוד עם האחים והאחיות. תהיה לך אפס תקווה להיוושע. כשיגיע הזמן הזה, באמת לא תשיג דבר. אל תתחרט אז. מה שהכי חיוני עבורך עכשיו הוא לשנות את מחשבותיך, דעותיך, ואת כיוון חתירתך. אל תחתור תמיד להשיג משהו נוסף. הקשב לדברי האל; ראה בכמה ממה שהאל חושף על צביונותיהם המושחתים של אנשים אתה יכול להרהר ולהכיר בעצמך. האם פתרת את הבעיות שאתה יכול לזהות בעצמך, אלה שאתה יכול לראות בבירור? האם הכרת במרדנותך נגד האל? האם פתרת אותה? הבעיה הגדולה ביותר שאתה מתמודד איתה עכשיו היא שתמיד אתה רוצה לסגור חשבונות עם האל – מהי הבעיה הזו? האין זו בעיה שצריך לפתור? אתה מאמין באל תמיד עם כוונה כלשהי, מתוך מחשבה על עסקה; אתה תמיד להוט לזכות בברכות, מקווה להחליף מאמץ, השקעה וסבל גשמי בברכות מלכות השמיים – האין זו לוגיקה של פורע חוק? מדוע אינך בודק לאיזה סוג של אנשים האל מעניק ברכות, מהן דרישותיו של האל מאנשים, מה האל אמר לאנשים, ומה אנשים צריכים להשיג כדי לקבל את הבטחות האל? אם אתה באמת מאמין באל ובאמת רוצה להינצל, אז אל תנסה תמיד להשיג משהו מהאל. אתה צריך לבדוק כמה מדברי האל יישמת בפועל, אם אתה אדם שנוהה אחר דברי האל. לנהות אחר דברי האל פירושו ליישם בפועל ולחיות לפי דרישות האל ועקרונות-האמת, לא רק לסבול קצת פיזית ולשלם מחיר קטן. צביונך המושחת לא נפתר, ויש כוונות לכל המחירים שאתה משלם ולכל הקשיים שאתה עובר. האל אינו מאשר זאת; הוא אינו רוצה מחיר כזה. אם תתעקש לסגור חשבונות עם האל, אם תתעקש להתווכח ולהתמודד עם האל, אזי אתה פוגע בצביונו, והוא יניח לך לקבל את מבוקשך, עד לגיהינום כדי להיענש. זהו הגמול על עשיית רע. נהנית מברכות וחסדים רבים מהאל, והוא העניק לך יחס חומרי מיוחד. כבר קיבלת את מה שהיית צריך לקבל – מה עוד אתה רוצה מהאל?" אם תשתפו את הדברים האלה, האם מצב הרוח המתלונן של אדם עם שמץ של מצפון והיגיון לא יירגע מעט לשמעם? האם אלה דברי הבנה טהורה התואמים את האמת? (כן.) אם לאדם יש אנושיות והיגיון, הוא יכול להבין ולקבל אותם. רק אלה שאין להם אנושיות, אלה שאין להם מצפון והיגיון, יחשבו שהמילים האלה הן ניסיון לרמות אותם, שהן רטוריקה מתנשאת, שאינן ראויות לאמון, ושהן אינן מועילות באופן מוחשי כמו חסד נראה לעין או ברכות חומריות. לכן, לפני שהם יראו את ההטבות המוחשיות האלה, כל מה שתאמרו יהיה חסר תועלת; הם לא יקבלו זאת. הם אולי לא יתנגדו לכם פנים אל פנים, אבל מאחורי גבכם, הם עדיין ימשיכו להתנגד בליבם, יפרקו שליליות מדי פעם, יציגו לראווה את תרומותיהם, יספרו את הקשיים שסבלו, וכן את האופן שבו בית האל מתייחס אליהם, וכיצד הם סובלים את בית האל – הם תמיד שומרים את הדברים האלה בליבם. לא משנה מה קורה להם, כל עוד הם לא מקבלים את מה שהם חושקים בו, החייתיות שלהם מתפרצת, הם מתפוצצים בזעם, חושפים את התנהגותם המבישה, ופורקים שליליות. האם עדיין יש לנסות לשכנע אדם כזה? אם לאחר דחיקה קלה, הוא עדיין מפגין את אותו אופי, בעיותיו הישנות חוזרות, והשטניות שלו מתלקחת שוב, מה יש לעשות? או-אז מגיע הזמן להטיל הגבלות. אל תשאירו לו הזדמנות להתחרט. הוא כמו עץ רקוב; הוא חלאה טיפשה ועקשנית. באיזה מובן הוא "חלאה טיפשה ועקשנית"? במובן שהוא אינו מקבל את הדרך הטהורה ואינו מקבל דברים חיוביים. במקום זאת, הוא מאמץ טיעונים מעוותים, דברי כפירה ושקרים, ודבק בדעותיו בנוגע להשגת הטבות מוחשיות, לניצול, ולהימנעות מהפסדים. לא משנה איך בית האל משתף את האמת, הם תמיד אומרים: "כל אלה הן מילים יפות. מי לא יכול לומר כמה דברים יפים? אם הייתם מפסידים, לא הייתם אומרים את זה". הם דבקים בעקשנות בדעות כאלה, וכשקורה משהו לא נעים או שהם סופגים הפסד, הם מרגישים שהם לא השיגו דבר מהאמונה באל, והם יפרקו שוב שליליות. האם עדיין יש לתת להם הזדמנות? די להזדמנויות. אם הם לא מבצעים את חובותיהם היטב, ובמקום זאת מפריעים לאחרים, עצרו והגבילו אותם מיד. אל תאפשרו להם לדבר בחופשיות. אם הם ממשיכים להפיץ שליליות ולהפריע לאחרים, אל תגלו כלפיהם עוד נימוס. טהרו אותם במהירות. זה לא חוסר אהבה, נכון? (לא.) האמת הוגשה להם בכפית בשיתוף, אך הם אינם יכולים לקלוט אותה, ולא משנה איך משתפים עליה – על מה זה מעיד? על פני השטח, אדם זה נראה ככופר, אך במהותו, הוא שד. הוא בא לבית האל כדי לבקש חסד וברכות מהאל, כדי להשיג הטבות, והוא לא ינוח עד שישיג אותן. אם הוא לא השיג שום הטבות לאחר שהאמין זמן מה, צביונותיו השטניים יתפרצו; הוא ישפוך את חוסר שביעות רצונו מהאל, יעשה רע ויגרום להפרעות. זהו שד. מעט הסבל וההשקעה שהוא קיבל על עצמו אינם ביסודם יישום בפועל של דברי האל. הם נסובים אך ורק על עשיית עסקה, ועל השגת הטבות וברכות לעצמו. כשדברים קורים לאלה שתמיד רוצים להשיג משהו מאמונתם באל, והם שליליים וחלשים, הם תמיד אומרים: "לא השגתי דבר מהאמונה באל". אז הם מוותרים ומתחילים לפעול בפזיזות, מבקשים לנקום, ולעתים קרובות פורקים שליליות כדי לשפוך את רגשותיהם של חוסר שביעות רצון. כבר שיתפנו על האופן שבו יש להתייחס לאנשים כאלה: יש לטפל בהם לפי העקרונות. אם הם יכולים לקבל את האמת ולהבטיח שלא יגרמו עוד הפרעות בעתיד, ניתן לתת להם הזדמנות נוספת להישאר בכנסייה. אם הם תמיד מחפשים להפריע ולהזיק לעבודת הכנסייה ולחיי הכנסייה, אז הרחיקו אותם. זאת כדי להגן על עבודת הכנסייה ולהבטיח שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לחיות את חיי הכנסייה ללא הפרעה. החלטה זו מתקבלת ושיטה זו מוטמעת על בסיס עיקרון זה. זה אך מתאים.

בחיי הכנסייה, מי עוד נוטה לתת פורקן לשליליות? ישנם אנשים שמבצעים את חובתם ללא תוצאות ותמיד נכשלים; הם אינם מהרהרים בעצמם אלא תמיד מרגישים שהאל אינו צודק או הוגן, שהאל תמיד חונן אחרים ולא אותם, שהאל מזלזל בהם ולעולם אינו מעניק להם נאורות, ולכן ביצוע חובתם לעולם אינו מניב פירות, והם לעולם אינם מסוגלים להשיג את מטרתם להתבלט ולהיות נחשבים. הם מתחילים לנטור טינה לאל בליבם, ותוך כדי כך מתעוררים בהם קנאה, שאט נפש ושנאה כלפי אלה שמבצעים את חובותיהם נאמנה. איזו מין אנושיות יש לאנשים כאלה? האין הם קטנוניים? ומלבד זאת, האין הם נכשלים בהבנת האופן שבו יש לחתור אל האמת באמונתם באל? הם אינם מבינים מהי אמונה באל. הם חושבים שאמונה באל וביצוע חובה הם כמו מבחן כניסה לאוניברסיטה, שתמיד צריך להשוות בו ציונים ודירוגים. לכן הם מייחסים חשיבות רבה לדברים אלה. האין זה מצבם? ראשית כול, מנקודת המבט של הבנת האמת, האם אנשים כאלה בעלי הבנה רוחנית? לא, ואין להם הבנה מהי אמונה באל וחתירה אל האמת. מצד אחד, הם מייחסים חשיבות רבה למעמדם בקרב אחרים; מצד שני, הם תמיד משתמשים בשיטת ניקוד כדי להעריך באיזו מידה אחרים מבצעים את חובותיהם ועד כמה הם עצמם מבצעים אותן, ממש כאילו היו מעריכים תלמידים בבית ספר, ומודדים את אמונתם של אנשים באל ואת ביצוע חובתם בשיטה זו. האין בכך משהו שגוי בנוסף, האם דרך המאמץ שבה הם מבצעים את חובותיהם אינה שגויה? האם הם אינם מבצעים את חובותיהם במאמץ של לימוד ועמידה במבחנים? (כן.) מדוע אנו אומרים זאת? האם אנשים כאלה מבינים כיצד לחפש את העקרונות כשהם מאמינים באל ומבצעים את חובותיהם? האם הם מסוגלים לחפש את העקרונות? מהיבט אחד, הם אינם יודעים כיצד לחפש את העקרונות. כיצד על אנשים לקרוא את דברי האל, כיצד לשתף על האמת וכיצד לבצע את חובותיהם כראוי – הם אינם מבינים את העניינים הללו וגם לא אכפת להם מהם. הם רק יודעים שעליהם למצוא עקרונות ולפעול לפיהם, אך הם אינם מבינים מה העקרונות קובעים, מה האל דורש, או כיצד אחרים פועלים על פי העקרונות. הם פשוט אינם מבינים את הדבר לאשורו. ומהיבט אחר, האם הם מסוגלים להעריך את ביצוע החובה על סמך הסטנדרטים של האל למדידת השאלה אם ביצוע חובתם של אנשים עומד בדרישות, ועל סמך העקרונות שהוא דורש מאנשים בביצוע חובתם? האם הם יכולים להבין את העניינים הללו מדברי האל ומהשיתוף של האחים והאחיות? ראשית כול, הם אינם מבינים את דברי האל וגם לא את ענייני ביצוע החובה. לאחר שהם מתחילים להאמין באל ולבצע חובות, הם מהרהרים: "כשהייתי בבית הספר, גיליתי כלל: כל עוד אתה מוכן לעבוד קשה וללמוד יותר, אתה יכול להשיג ציונים גבוהים. לכן אעשה כך גם באמונתי באל. אקרא יותר מדברי האל ואתפלל יותר. בזמן שאחרים משוחחים או אוכלים, אלמד מזמורים ואשנן את דברי האל. במאמץ כזה, האל בוודאי יברך אותי לאור עבודתי הקשה, שקדנותי וחריצותי, וביצוע חובתי בוודאי יניב פירות. אני בטוח שאקבל ציון גבוה בקרב אחרים, ואזכה להוקרה ולקידום". אך למרות שהם עושים זאת, הם עדיין אינם מצליחים להגשים את משאלותיהם: "מדוע אני עדיין פחות יעיל מאחרים בביצוע חובתי? איך אוכל אי פעם לקבל קידום או לשמש למשימות חשובות? האין זה אומר שאין תקווה? נולדתי תחרותי, לא מוכן להישאר מאחור. כך הייתי בבית הספר, וכך אני עדיין, באמונתי באל. כל מי שעולה עליי, אני נחוש להתעלות עליו. לא אנוח עד שאעשה זאת!" הם מאמינים ש הם יוכלו לקבל את ברכות האל, והם בטוחים שישיגו תוצאות בביצוע חובתם בעזרת השיטה והגישה הנכונות – פשוט יישום המאמץ של לימוד קשה בקריאה מרובה של דברי האל ובלימוד מזמורים נוספים; הימנעות משיחות בטלות; הימנעות מהתמקדות בהופעה חיצונית; לישון פחות וליהנות פחות; הכנעת גופם; והימנעות מהתענגות על נוחות גשמית. אולם הדברים תמיד מסתדרים אחרת ממה שציפו: "מדוע אני עדיין תמיד טועה בביצוע חובתי, ומדוע אני עדיין לא מצליח לעשות זאת טוב כמו אחרים? אחרים עושים דברים במהירות ובצורה טובה, והמנהיג תמיד משבח ומוקיר אותם. עברתי כל כך הרבה סבל וקושי. מדוע אני עדיין לא משיג תוצאות?" כשהם מהרהרים בכך, הם סוף סוף מגלים תגלית משמעותית: "מתברר שהאל אינו צודק. האמנתי באל כל כך הרבה זמן, ורק עכשיו אני רואה את זה! האל חונן את אשר הוא חפץ לחון. אז למה הוא לא חפץ לחון אותי? האם זה בגלל שאני טיפש, בגלל שחנופה וכושר ביטוי הם מעבר ליכולתי, בגלל שאינני מהיר תפיסה? או שזה בגלל שאני נראה רגיל מדי, ואינני משכיל במיוחד? זו חשיפה שלי בידי האל, הלא כן? קראתי כל כך הרבה מדברי האל – מדוע האל אינו מגלה חסד כלפיי, אלא חושף אותי במקום זאת?" כשהם חושבים על כך, הם נעשים שליליים: "אני לא רוצה לבצע את חובתי יותר. לא בורכתי על ידי האל בזמן ביצוע חובתי, וקראתי יותר מדברי האל, אך הוא לא העניק לי נאורות. נאמר בדברי האל שהאל חונן את אשר הוא חפץ לחון, ומפגין רחמים כלפי מי שעליו הוא חפץ לרחם. אני לא מישהו שהאל מרחם עליו או חונן אותו. מדוע עליי לסבול את הייסורים האלה?" ככל שהם חושבים יותר, כך הם נעשים שליליים יותר, וכך הם מרגישים פחות שיש להם דרך קדימה. הם חשים חנוקים מרוב מרמור, והם אינם רוצים עוד לבצע את חובתם; וכשהם מבצעים את חובתם, הם רק יוצאים ידי חובה. לא משנה כיצד אחרים משתפים על העקרונות, זה לא חודר אליהם. אין תגובה בתוכם. כשהם במצב כזה, האם יש להם היווכחות בחיים כלשהי? האם יש להם נאמנות כלשהי בביצוע חובתם? לא עוד, וגם מעט המאמץ והשקדנות שהיו להם פעם נעלמו. אם כן, מה נשאר בליבם? "אני פשוט אזרום עם מה שיבוא, ואקח את הדברים כפי שהם. האל עלול לחשוף ולסלק אותי בכל יום, ולוותר עליי. כשיבוא היום שבו לא יורשה לי לבצע את חובתי, לא אבצע אותה. אני יודע שאני לא מספיק טוב. האל אולי עוד לא סילק אותי, אבל אני יודע שהוא לא אוהב אותי. זה רק עניין של זמן עד שיסלקו אותי". המחשבות והדעות הללו עולות בליבם, וכשהם מתקשרים עם אחרים, הערות כאלה חומקות מפיהם מדי פעם: "המשיכו להאמין ברצינות, אתם כולכם. אמונתכם וביצוע חובותיכם בוודאי יבורכו על ידי האל. לי אין תקווה. הגעתי לסוף דרכי. לא משנה כמה חרוץ או שקדן אני, זה לא מועיל. אם האל לא אוהב מישהו, שום מאמץ שהוא ישקיע לא יועיל. אני מבצע את חובתי על ידי השקעת מאמץ כפי יכולתי; אם אין לאן להפנות את מאמציי, אין מה לעשות בנידון. האם האל יכול לכפות על אנשים לעשות מה שמעבר ליכולתם? האל לא יכול להכריח דג לחיות על היבשה!" מה נאמר כאן? המשתמע הוא: "זה פשוט מי שאני. לא משנה איך האל יתייחס אליי, זו תהיה גישתי". אימרו לי, מדוע שאדם עם גישה וכוונה כאלה עדיין ירצה לקבל את ברכות האל? האם המצב והגישה שהם פיתחו יכולים להשפיע על אחרים? הם יכולים בקלות להשפיע באופן שלילי ומזיק, ולהוביל אחרים לשליליות ולחולשה. האין זה להטעות אחרים ולהזיק להם? אנשים עם רמה כזו של שליליות הם שדים, הלא כן? שדים אף פעם לא אוהבים את האמת.

ישנם אנשים שאינם נותנים פורקן לשליליות שלהם בשיחות ארוכות; הם פשוט אומרים כמה משפטים: "אתם כולכם טובים ממני. אתם כולכם מבורכים מאוד. אני חסר תקווה. לא משנה כמה אני משתדל, זה חסר תועלת. אין לי תקווה לקבל את ברכות האל". אף שהמילים פשוטות ולא נראות בעייתיות, כך שהם נשמעים כאילו הם בוחנים את עצמם, מנתחים את עצמם ומכירים בעובדות כמו האיכות הירודה והחסרונות שלהם, הרי שבפועל הם נותנים פורקן לסוג של שליליות סמויה. המילים הללו טומנות בחובן עוקצנות ולעג, וכן התנגדות, וכמובן, אף יותר מכך, הן טומנות בחובן חוסר שביעות רצון מהאל, יחד עם מצב רוח שלילי ומדוכדך. המילים השליליות הללו אולי מעטות, אך מצב הרוח הזה, כמו מחלה מידבקת, יכול להשפיע על אחרים. אף שהם אינם אומרים במפורש, "אינני רוצה עוד לבצע את חובותיי, אין לי תקווה לישועה, וגם אתם כולכם בסכנה", הם משדרים אות שגורם לאנשים להרגיש שאם לאדם הזה, למרות מאמציו, אין תקווה לישועה, אזי לאלה שאינם מתאמצים כלל יש סיכוי קטן עוד יותר לתקווה. עם שידור האות זה, הם אומרים לכולם, "תקווה היא חשובה. אם האל לא נותן לך תקווה, אם האל לא מברך אותך, אז לא משנה כמה מאמץ תשקיע, הכול לשווא". לאחר שרוב האנשים מקבלים את האות הזה, אמונתם באל דועכת מאליה במעמקי ליבם, והנאמנות והכנות שעליהם להפגין בעת ביצוע חובותיהם פוחתות מאוד. אף שהם נותנים פורקן לשליליות זו ללא כוונה ברורה להטעות או למשוך אנשים לצדם, מצב הרוח השלילי הזה משפיע במהירות על אחרים, גורם להם לחוש משבר, להרגיש שמאמציהם מתבזבזים בקלות; הוא גורם לאנשים לחיות לפי הרגש, להשתמש ברגשות כדי להעלות השערות לגבי האל, ולנתח ולבחון את גישתו של האל ואת כנותו כלפי בני האדם על סמך מראית עין שטחית. כאשר מצב הרוח השלילי הזה מועבר לאחרים, הם אינם יכולים שלא להתרחק מהאל, לפרש לא נכון את דברי האל ולהטיל בהם ספק, וכבר אינם מאמינים בדבריו. בה בעת, אין להם עוד כנות כלפי חובותיהם; הם אינם מוכנים לשלם מחיר, ואינם מוכנים לגלות נאמנות כלשהי. זוהי ההשפעה של הערות שליליות אלה על אנשים. מהי תוצאת ההשפעה הזו? לאחר שמיעת המילים הללו, אנשים אינם זוכים לחיזוק, ובוודאי שאינם משיגים מודעות עצמית, מגלים את חסרונותיהם או נעשים מסוגלים ליישם בפועל את האמת ולבצע את חובותיהם על פי עקרונות – הם אינם משיגים אף אחת מהתוצאות החיוביות הללו. במקום זאת, השפעה זו גורמת לאנשים להיות שליליים יותר, לחשוב על ויתור על החתירה אל האמת, ולאבד את נחישותם בחובותיהם. מדוע הם איבדו את אמונתם? (הם מרגישים שאין להם תקווה לישועה.) נכון, קיבלת את המסר הזה ואתה מרגיש שאין לך תקווה לישועה, ולכן אינך מוכן להתאמץ כדי לבצע את חובתך. התנהגות זו מראה שאינך חותר בכנות אל האמת אלא תמיד שופט אם האל מרוצה ממך, אם יש לך תקווה לישועה, ואם האל מאשר את ביצוע חובתך על סמך רגשות, מצבי רוח והשערות. כאשר אנשים שופטים את הדברים הללו על סמך השערות, אין להם מוטיבציה רבה ליישם בפועל את האמת. מדוע זה כך? האם אנשים יכולים לשפוט את האל בדייקנות כשהם שופטים אותו על סמך השערות? האם אנשים יכולים להעלות השערות מדויקות לגבי כל מחשבה ורעיון של האל? (לא.) מוחותיהם של אנשים מלאים בערמומיות, בעסקאות, בפילוסופיות להתנהלות בעולם, בהיגיון של השטן וכן הלאה. מהן התוצאות של השערות שמעלים אנשים לגבי האל על סמך הדברים הללו? זה מוביל להטלת ספק באל, להתרחקות מהאל, ואף לאובדן מוחלט של האמונה באל. כאשר אדם מאבד לחלוטין את אמונתו באל, ספק גדול יתעורר בהכרח בליבו לגבי קיומו של האל. באותו זמן, תקופתו כמאמין באל תגיע לסיומה – הוא הרוס לחלוטין. בנוסף, האם נכון שאנשים יעלו השערות לגבי האל? האם זוהי הגישה שיציר בריאה צריך לנקוט כלפי הבורא? ברור שלא. אנשים לא צריכים לשער השערות על האל, וגם לא להעלות השערות לגבי כוונותיו של האל או על מחשבותיו לגבי בני האדם. זה כשלעצמו שגוי; נקודת המבט והעמדה שאימצו אנשים הן שגויות.

אנשים לא צריכים להתייחס לאל דרך השערות, ניחושים, ספקות או חשדות, וגם לא לשפוט אותו על סמך מחשבות והשקפות אנושיות, פילוסופיות להתנהלות בעולם או ידע אקדמי. אם כן, כיצד על אנשים להתייחס לאל? ראשית, על אנשים להאמין שהאל הוא האמת. דרישותיו של האל מאנשים, כוונותיו כלפיהם, אהבתו ושנאתו כלפי אנשים, וסידוריו, מחשבותיו וכוונותיו לגבי סוגים שונים של אנשים, וכן הלאה, אינם דורשים השערות מצדך; לעניינים אלה יש הסברים ברורים ומשמעויות ברורות בדברי האל. עליך רק להאמין, לחפש, ואז ליישם בפועל לפי דברי האל – זה עד כדי כך פשוט. האל אינו מבקש ממך לשפוט מה בכוונתו לעשות איתך או כיצד הוא רואה אותך על סמך רגשות. אם כן, אתה חושב שאין לך תקווה לישועה – האם זו תחושה או עובדה? האם דברי האל אמרו זאת? (לא.) אם כן, מה אומרים דברי האל? בכל פעם שאנשים נתקלים בבעיה כלשהי או חושפים צביונות מושחתים, האל אומר להם כיצד לחפש את האמת לפתרונות ולמצוא את הנתיב ליישום בפועל של. דבר זה מאשר עניין אחד: זה נכון שהאל רוצה להושיע אנשים ולשנות את צביונותיהם המושחתים; האל אינו מרמה אותך, וזה אינו דיבור ריק מתוכן. אתה חושב שאין לך תקווה לישועה, אך זהו רק מצב רוח זמני, תחושה שנוצרה בסביבה מסוימת. הרגשות שלך אינם מייצגים את רצונותיו או את כוונותיו של האל, ובוודאי שלא את מחשבותיו, והם גם אינם מייצגים את האמת. לפיכך, אם אתה חי לפי הרגש הזה, אם אתה משער השערות לגבי האל על סמך הרגש הזה, ומשתמש ברגש שלך כתחליף לרצונותיו של האל, אזי אתה טועה בגדול ונפלת למלכודת של השטן. מה על אדם לעשות במצב זה? אל תסתמך על רגשות. יש אנשים שאומרים: "אם אסור לנו להסתמך על רגשות, על מה עלינו להסתמך?" אין כל טעם להסתמך על דברים שהם שלך; רגשות אנושיים אינם מייצגים את האמת. מי יודע כיצד נוצר הרגש שלך, מאין הוא באמת הגיע – אם מקורו בהטעיה של השטן, הרי שזה דבר בעייתי. בכל מקרה, הרגש לא מייצג את האמת ולא משנה כיצד הוא נוצר. ככל שהרגשות והאינטואיציות של אדם עזים יותר, כך הוא צריך יותר לחפש את האמת, לבוא לפני האל ולהרהר בעצמו. רגשות אנושיים, ועובדות והאמת, הם שני דברים שונים. האם רגשות יכולים לספק לך את האמת? האם הם יכולים להראות לך נתיב ליישום בפועל? הם אינם יכולים. רק דברי האל, רק האמת, יכולים להראות לך נתיב ליישום בפועל, יכולים לחולל בך תפנית, ולהראות לך דרך מוצא. לפיכך, מה שעליך ליישם בפועל אינו לחפש את רגשותיך שלך – רגשותיך אינם חשובים. מה שעליך לעשות הוא לבוא לפני האל כדי לחפש את האמת, כדי להבין את כוונותיו של האל דרך דבריו. ככל שאתה מסתמך יותר על רגשות, כך אתה מוצא את עצמך יותר ללא דרך קדימה, כך אתה שוקע עמוק יותר בשליליות, וכך אתה מאמין יותר שהאל אינו הוגן, שהאל לא בירך אותך. לעומת זאת, אם אתה מניח בצד את הרגשות הללו כדי לחפש את עקרונות-האמת, כדי לראות אילו פעולות בתהליך ביצוע חובתך הפרו את עקרונות-האמת, אילו פעולות נעשו על פי רצונך האישי והן חסרות כל קשר לעקרונות-האמת, אזי בתהליך החיפוש, אתה תגלה שיש לך יותר מדי רצון עצמי, יותר מדי דמיונות. רק על ידי כך שתפעיל את מעט הרצינות הזו, תחשוף בעיות רבות: "אני מרדן מדי, עקשן מדי, גאוותן מדי! זה לא שאין לי תקווה לישועה; הרגשות שלי אינם מדויקים. זה מפני שלא התייחסתי ברצינות לדברי האל, ושלא יישמתי בפועל לפי עקרונות-האמת. אני תמיד מתלונן שהאל לא מברך אותי, לא מנחה אותי, ונוהג במשוא פנים, אך למעשה לא הכרתי בכך שאני פועל בשטחיות, על דעת עצמי ובפזיזות בביצוע חובתי – זו אשמתי. עכשיו הבנתי, האל אינו נוהג במשוא פנים. כשאנשים אינם מחפשים את האמת או באים לפני האל, האל כבר מגלה סלחנות רבה בעצם כך שאינו שולל את זכאותם לבצע חובה. ובכל זאת, עדיין הרגשתי מלא תלונות, ואף התווכחתי והתעמתתי עם האל. בעבר חשבתי שאני די טוב, אבל עכשיו אני רואה שזה כלל לא נכון. כל מה שעשיתי לא היה מבוסס על עקרונות; העובדה שהאל לא הטיל עליי משמעת הייתה חסדו – הוא הכיר בשיעור קומתי הקטן!" באמצעות חיפוש כזה, תבין כמה אמיתות ותוכל ליזום וליישם בפועל באופן פעיל על פי עקרונות-האמת. לאט לאט, תרגיש שיש לך כמה עקרונות בהתנהלותך ובביצוע חובתך. בשלב זה, האם לא תרגיש הרבה יותר שקט במצפונך? "בעבר הרגשתי שאין לי תקווה לישועה, אבל עכשיו מדוע התחושה הזו, המודעות הזו, הולכת ודועכת? איך ייתכן שהמצב הזה השתנה? בעבר חשבתי שאין לי תקווה; האם לא היו אלה רק שליליות והתנגדות, ומלחמה נגד האל? הייתי מרדן מדי!" לאחר שתתמסר, מבלי משים ובתהליך ביצוע חובתך, תתחיל להבין כמה עקרונות, וכבר לא תשווה את עצמך לאחרים; אתה פשוט תתמקד בהימנעות מפעולה כלאחר יד בביצוע חובותיך על פי עקרונות. באופן לא מודע, כבר לא תרגיש שאינך יכול להיוושע, וכבר לא תהיה לכוד במצב השלילי ההוא; תבצע את חובותיך על פי עקרונות, ותרגיש שהיחסים שלך עם האל הפכו לנורמליים. כשתהיה לך התחושה הזו, אתה תחשוב, "האל לא נטש אותי; אני יכול להרגיש את נוכחותו של האל, ואני יכול להרגיש את הנחייתו ואת ברכותיו של האל כשאני מחפש את האל בזמן ביצוע חובותיי. סוף סוף אני מרגיש שהאל מברך אחרים וגם מברך אותי, ושהאל אינו נושא פנים; נראה שעדיין יש לי תקווה לישועה. מתברר שהנתיב שבו הלכתי בעבר היה שגוי; תמיד יצאתי ידי חובה ועשיתי מעשים פזיזים בביצוע חובתי, ואפילו חשבתי שאני בסדר, בעודי שקוע בעולמי הקטן ובהערצה עצמית. עכשיו אני רואה שטעות גדולה הייתה לעשות זאת! לחיות לחלוטין במצב של התרסה נגד האל והתנגדות לו – אין פלא שלא קיבלתי את נאורותו של האל. איך יכולתי לקבל את נאורותו של האל אם איני פועל על פי עקרונות?" אתה רואה, שתי דרכים שונות לחלוטין ליישום בפועל, שתי דרכים שונות לחלוטין להתמודדות עם רעיונותיו של אדם, מובילות בסופו של דבר לתוצאות שונות.

באמונתם באל, אנשים אינם יכולים לחיות לפי הרגש. רגשותיהם של אנשים הם רק מצבי רוח חולפים – האם יש להם קשר כלשהו לקצם? לעובדות? (לא.) כשאנשים מתרחקים מהאל, כשהם חיים במצב נפשי שבו הם מפרשים לא נכון את האל, או מתנגדים לו, נלחמים בו ומתריסים נגדו, הם הרחיקו את עצמם לחלוטין מהשגחתו ומהגנתו של האל, ואין עוד מקום לאל בליבם. כשאנשים חיים במצב כזה, הם אינם יכולים שלא לחיות לפי הרגש שלהם. מחשבה פעוטה כלשהי יכולה להטריד אותם כל כך עד שהם אינם יכולים לאכול או לישון, הערה שנאמרה כלאחר יד על ידי מישהו יכולה לדרדר אותם להשערות ולתהיות, ואפילו סיוט בודד יכול להפוך אותם לשליליים ולגרום להם לפרש לא נכון את האל. ברגע שמעגל קסמים כזה נוצר, אנשים קובעים שזה הסוף מבחינתם, שאיבדו כל תקווה להיוושע, שהאל נטש אותם, ושהוא לא יושיע אותם. ככל שהם חושבים כך יותר, וככל שיש להם יותר רגשות כאלה, כך הם שוקעים עמוק יותר בשליליות. הסיבה האמיתית לכך שלאנשים יש את הרגשות הללו היא שהם אינם מחפשים את האמת או מיישמים בפועל על פי עקרונות-האמת. כשקורה להם משהו, אנשים אינם מחפשים את האמת, אינם מיישמים בפועל את האמת, ותמיד הולכים בדרכם שלהם, חיים בתוך הפיקחות הקטנונית שלהם. הם מבלים כל יום בהשוואת עצמם לאחרים ובתחרות איתם, מקנאים ושונאים כל מי שלדעתם טוב מהם, ולועגים ומלגלגים על כל מי שלדעתם נחות מהם, חיים בצביון של השטן, אינם עושים דברים על פי עקרונות-האמת, ומסרבים לקבל עצה מאיש. דבר זה מוביל אותם בסופו של דבר לפתח כל מיני אשליות, השערות ושיפוטים, והם הופכים את עצמם לחרדים תמידית. והאם אין זה מגיע להם? פרי באושים כזה יכול לצמוח רק מהם – ובאמת מגיע להם. מה גורם לכל זה? זה מפני שאנשים אינם מחפשים את האמת, הם גאוותנים וצדקנים מדי, הם תמיד פועלים על פי רעיונותיהם שלהם, הם תמיד מתרברבים ומשווים את עצמם לאחרים, תמיד מנסים להתבלט, תמיד מציבים דרישות בלתי סבירות לאל, וכן הלאה – כל הדברים הללו גורמים לאנשים להתרחק בהדרגה מהאל, להתנגד לאל ולהפר את האמת שוב ושוב. בסופו של דבר, הם מדרדרים את עצמם לאופל ולשליליות. ובזמנים כאלה, לאנשים אין הבנה אמיתית של המרד וההתנגדות שלהם, ובוודאי שאין זה אפשרי עבורם לגשת לדברים הללו בגישה הנכונה. במקום זאת, הם באים בטענות אל האל, מפרשים אותו לא נכון, ומעלים לגביו השערות. כשזה קורה, אנשים סוף סוף מבינים שהשחיתות שלהם עמוקה מאוד ושהם בעייתיים מדי, ולכן הם קובעים שהם מהסוג שמתנגד לאל, והם אינם מסוגלים שלא לשקוע בשליליות, ללא יכולת להיחלץ ממנה. מה שהם מאמינים הוא: "האל דוחה אותי בתיעוב, האל לא רוצה אותי. אני מרדן מדי, זה מגיע לי, האל בוודאי לא יושיע אותי עוד". הם מאמינים שכל אלה הן עובדות. הם קובעים שהניחושים שבליבם הם עובדות. לא משנה מי ישתף איתם על האמת, זה לא יועיל, הם לא יקבלו זאת. הם חושבים: "האל לא יברך אותי, הוא לא יושיע אותי, אז מה הטעם להאמין באל?" כשנתיב אמונתם באל מגיע לנקודה זו, האם אנשים עדיין מסוגלים להאמין? לא. מדוע הם אינם יכולים להמשיך עוד? יש כאן עובדה. כשהשליליות של אנשים מגיעה לנקודה מסוימת שבה ליבם מלא בהתנגדות ובתלונות, והם רוצים לנתק את יחסיהם עם האל אחת ולתמיד, אזי זה כבר לא עניין פשוט כמו העובדה שהם אינם יראים את האל, אינם מתמסרים לאל, אינם אוהבים את האמת, ואינם מקבלים את האמת. במקום זאת, במה מדובר? בליבם, הם בוחרים באופן פעיל לוותר על אמונתם באל. הם סבורים שהמתנה פסיבית לסילוק היא מבישה, ושהבחירה לוותר היא מכובדת יותר, ולכן הם נוקטים יוזמה ומוותרים על ההזדמנות שלהם, ומביאים את הדברים לכדי סיום בעצמם. הם מגנים את האמונה באל כרעה, הם מגנים את האמת ככזו שלא מסוגלת לשנות אנשים, והם מגנים את האל כלא צודק, ומתלוננים עליו שאינו מושיע אותם: "אני כל כך חרוץ, אני סובל כל כך הרבה יותר קשיים מאחרים, ומשלם מחיר גבוה יותר מכולם, אני מבצע את חובתי בכנות, ועדיין האל לא בירך אותי. עכשיו אני רואה בבירור שהאל לא אוהב אותי, שהאל נוהג במשוא פנים!" יש להם את החוצפה להפוך את ספקותיהם לגבי האל לגינוי של האל ולניאוצו. כאשר עובדה זו מתגבשת, האם הם יכולים להמשיך בנתיב האמונה באל? מכיוון שהם מורדים באל ומתנגדים לו, ואינם מקבלים כלל את האמת או מהרהרים בעצמם, הם אבודים. האין זה בלתי סביר שאדם ינטוש את האל מיוזמתו ואז יתלונן שהאל לא מברך אותו או מעניק לו חסד? כל אחד בוחר את נתיבו שלו והולך בו בעצמו; איש אינו יכול לעשות זאת עבורו. אתה הוא שבחרת במבוי סתום, אתה הוא שנטשת את האל ודחית אותו. מההתחלה ועד הסוף, האל מעולם לא אמר שהוא לא רוצה אותך, או שהוא ויתר עליך, או שהוא מסרב להושיע אותך; אתה הוא שהגבלת את האל על סמך ניחושיך. אם באמת היית מאמין באל, והיית ממשיך להאמין בו גם אם הוא לא היה רוצה אותך, והיית עדיין מאמין באל, וממשיך לקרוא את דבריו, ועדיין מקבל את האמת ומבצע את חובותיך כרגיל, גם אם הוא היה מתעב אותך, מי אז יכול היה להגביל או לעצור אותך? האין הכול תלוי בבחירותיך ובחתירותיך שלך? אתה עצמך נטול אמונה ובכל זאת מסתובב ומתלונן על האל; זהו חוסר היגיון. אתה אינך מתחזק את יחסיך עם האל ומתעקש להרוס אותם; ברגע שיש קרע, האם ניתן לשקם אותו? קשה לאחות מראה שבורה, וגם אם האיחוי יצליח, הסדק עדיין יהיה שם. עכשיו שהיחסים התפרקו, לעולם לא ניתן יהיה להשיבם למצבם המקורי. לכן, לא משנה איזו סביבה הם פוגשים במהלך אמונתם באל, על אנשים ללמוד להתמסר ועליהם לחפש את האמת – רק אז יוכלו לעמוד איתן. אם אתה רוצה ללכת בעקבות האל עד סוף הדרך, חיוני לחתור אל האמת; בין אם בביצוע חובותיך ובין אם בעשיית כל דבר אחר, הבנת עקרונות-האמת ויישומם בפועל והטמעתם הם חיוניים, כי בתהליך של הבנת האמת ויישום בפועל בהתאם לעקרונות-האמת אתה לומד להכיר את האל, להבין את האל, ולתפוס אותו, ואתה תופס את כוונותיו של האל ומשיג תאימות עמו, וזוכה להבנה ולקבלה של מהותו של האל. אם אינך מיישם בפועל את עקרונות-האמת ורק פועל או מבצע את חובותיך על פי רצונך האישי, לעולם לא תבוא במגע עם האמת. מה פירוש הדבר, לעולם לא לבוא במגע עם האמת? פירוש הדבר שלעולם לא תבוא במגע עם גישתו של האל כלפי כל דבר, עם דרישותיו, או עם מחשבותיו; וסביר עוד פחות שתבוא במגע עם צביונו ומהותו של האל כפי שהם נגלים בעבודתו. אם לא תצליח לבוא במגע עם עובדות אלה של עבודת האל, הבנתך את האל תהיה מוגבלת לעד לדמיונות ולתפיסות אנושיות. היא תישאר בתחום הדמיונות והתפיסות ולעולם לא תעלה בקנה אחד עם מהותו וצביונו האמיתי של האל. בדרך זו, לא תוכל להשיג הבנה אמיתית של האל.

במהלך ביצוע חובותיהם, אנשים חווים לעתים קרובות מצבים של שליליות ומרדנות. אם הם מסוגלים לחפש את האמת ולהשתמש בעקרונות-האמת כדי לטפל בבעיות הללו ולפתור אותן, רגשותיהם השליליים לא יהפכו לתלונות, להתנגדות, למרד, להתרסות ואפילו לניאוץ. אולם אם אנשים מתמודדים עם הדברים הללו בהסתמך אך ורק על פיקחותם הזעומה, על איפוק אנושי, מאמץ אנושי, חריצות, הטלת משמעת על הבשר ועל גישות דומות אחרות, אזי במוקדם או במאוחר, הדמיונות, השיפוטים וההשערות האנושיים הללו יהפכו לתלונות, להתנגדות, למרד, להתרסות ואפילו לניאוץ נגד האל. כאשר אנשים לכודים ברגשות שליליים כאלה, הם מועדים לפתח אי-ציות, חוסר שביעות רצון ותלונות נגד האל, בין שאר רגשות או מחשבות דומים. כאשר המחשבות הללו נערמות בתוך האנשים לאורך זמן והם עדיין לא מחפשים את האמת או משתמשים בה כדי לפתור אותן, אי-הציות, חוסר שביעות הרצון והתלונות שלהם יהפכו להתרסה; בין שאר התנהגויות שליליות, הם ינקטו התנהגות מרדנית, כגון ביצוע חובותיהם כלאחר יד או שיבוש וחבלה מכוונים בעבודת הכנסייה, כדי לבטא את אי-הציות וחוסר שביעות הרצון שלהם, וכך להשיג את מטרתם, של התרסה כנגד האל. יש אנשים שמשבשים ומפריעים לביצוע חובתם של אחרים. המשמעות מאחורי מעשיהם היא: "אם אני לא יכול לבצע את חובתי, או אם האל לא יברך אותי בחובתי, אני אדאג לכך שאף אחד מכם לא יבצע את חובתו היטב!" ואז הם מתחילים לגרום להפרעות. יש אנשים שעושים זאת באמצעות מילים, בעוד שאחרים משתמשים במעשים. אילו דברים עלולים לעשות אלה שמפריעים לאחרים במעשיהם? למשל, הם עלולים למחוק בכוונה קבצים ממחשבו של מישהו אחר כדי להשפיע על תוצאות חובתו, או שהם עלולים להפריע בכוונה לכינוסים מקוונים. אלה הם שדים ושטנים המפריעים לאנשים. אנשים לא מבינים: "איך אדם בגיל כזה יכול לעשות מעשים נתעבים כאלה? הוא לא נער, אחרי הכול; איך הוא עדיין יכול לעשות מעשי קונדס כאלה?" למעשה, גם אנשים בשנות השלושים, הארבעים, החמישים או השישים לחייהם יכולים לעשות את הדברים האלה. ההתנהגויות השונות הללו הן בלתי נתפסות; אלה אינן פעולות של אדם בעל מצפון והיגיון, אלא של שדים ושטנים. כשאדם כזה רואה שאחרים אינם מושפעים ומטרותיו אינן מושגות, הוא ייתן פורקן לשליליות ויגרום להפרעות בזמנים שבהם נוכחים אנשים רבים או במהלך כינוסים. כשהם מתחילים לשפוך את חוסר שביעות רצונם באמצעות מעשים, כבר קשה לשלוט במצב; קשה מאוד לרסן אותם, ואם המצב ימשיך להתפתח הוא רק יסלים ויהפוך לחמור יותר ויותר בטבעו. הם לא רק גורמים להפרעות במעשיהם, אלא גם משתמשים באמצעים ובשיטות שונות, תוך שימוש בשפה תוקפנית ושיפוטית כדי להפריע לאחרים בעת ביצוע חובתם. ללא קשר לשאלה אם הם משיגים את מטרותיהם, הם מתנגדים לאל בליבם; הם לא קוראים את דברי האל ולא לומדים מזמורים, והם מסרבים לקרוא כל ספר הקשור לדברי האל או לאמת. מה הם עושים בבית? הם קוראים רומנים, צופים בסדרות טלוויזיה, לומדים טכניקות בישול, לומדים איפור ועיצוב שיער... במהלך כינוסים, הם לא משתפים על הבנתם את דברי האל, וגם לא משתפים על הדרך לפתור צביונות מושחתים וגילויים של שחיתות. כשאחרים משתפים, הם משתלטים בכוונה על השיחה, קוטעים את הדובר, משנים בכוונה את הנושא וכן הלאה, ותמיד אומרים דברים שמערערים ומפריעים. מדוע הם פועלים כך? הסיבה טמונה באמונתם שאין להם תקווה לישועה, מה שגורם להם לוותר ולהתחיל לנהוג בפזיזות; הם מנסים למצוא כמה בני לוויה לפני שהם מורחקים או מגורשים מהכנסייה – אם הם לא יכולים להתברך, הם יוודאו שגם אחרים לא יוכלו. מדוע הם חושבים כך? הם מאמינים שהאל שהם מאמינים בו אינו כמו האל שדמיינו בתחילה; הוא אינו אוהב אנשים כפי שדמיינו וגם אינו צודק כפי שדמיינו, והוא בוודאי אינו אוהב אנשים בכנות כפי שדמיינו. האל אוהב אחרים אך לא אותם; האל מושיע אחרים אך לא אותם. כעת, כשהם אינם רואים תקווה לעצמם ומרגישים שאינם יכולים להיוושע, הם מוותרים ומתחילים לנהוג בפזיזות ובחוסר אחריות. אבל זה לא הכול; הם גם רוצים שאחרים יראו שמכיוון שאין להם תקווה, גם לאחרים אין תקווה, והם באים על סיפוקם רק לאחר שגרמו לכולם לוותר על אמונתם באל ולסגת מאמונתם. מטרתם בכך היא: "אם אני לא יכול לקבל את ברכות מלכות השמיים, כדאי שאתם אפילו לא תחלמו להשיג אותן!" איזה מין חלאה הוא אדם כזה? האינו שד? הוא שד שפניו מועדות לגיהינום, והוא גם אוסר על אחרים להאמין באל ולהיכנס למלכות השמיים; הוא צועד היישר למבוי סתום! כל מי שיש לו שמץ של מצפון ושמץ של לב ירא-אל לא צריך לנהוג כך; אם הוא באמת מבצע רוע גדול ונחשף, מה שגורם לו להרגיש שאין לו עוד תקווה, הוא עדיין ישאף לעזור לאחרים להצליח, יניח לאחרים להאמין באל בכנות ולא ללכת בעקבותיו. הוא עשוי לומר: "אני חלש מדי, רצונות הבשר שלי חזקים, ואני מאוהב מדי בעולם. זו אשמתי; זה מגיע לי! אתם המשיכו להיות מאמינים רציניים; אל תושפעו ממני. במהלך כינוסים, אעמוד על המשמר, ואם שוטרי הדרקון הגדול האדום כאש ייכנסו לכפר, אזעיק אתכם". כל מי שיש לו שמץ של אנושיות צריך לכל הפחות לעשות את זה, ואסור לו להפריע לחתירתם של אחרים אל האמת. אבל אלה שאין להם אנושיות, כאשר דברים אינם מסתדרים כרצונם או כשהם רואים את האחים והאחיות מזלזלים בהם ומתרחקים מהם, הם מרגישים שהאל חשף וסילק אותם, שאין להם תקווה לישועה. כשהם אוצרים רעיונות ומחשבות כאלה, הם מוותרים ומתחילים לנהוג בפזיזות ובחוסר אחריות, נותנים פורקן לשליליות ומפריעים לחיי הכנסייה ללא עכבות. איזה מין אנשים עושים זאת? האינם שדים? (כן.) האם יש לנהוג באדיבות כלפי אנשים שהם שדים? (לא.) אז איך יש לטפל בזה? אתה אומר: "אתה בא לכינוסים אך לא קורא את דברי האל וגם לא מקבל את האמת. לשם מה אתה כאן, אם כן? כדי לגרום להפרעות, נכון? אתה חושב שאין לך תקווה לישועה; למעשה, גם אנחנו לא מרגישים שיש לנו תקווה רבה, אבל אנחנו חותרים. אנחנו מאמינים שהאל אינו נוהג במשוא פנים, שהוא מהימן, שליבו בהושעת אנשים הוא כן, ושליבו אינו משתנה. כל עוד ישנו שמץ של תקווה, לא נוותר. לא נהיה כל הזמן שליליים ולא נבין את האל לא נכון כמוך. אתה חולם אם אתה חושב שתוכל להפריע לנו או לעכב אותנו! אם תתעקש, תמשיך להאמין כך, ותמשיך לרצות להפריע לנו בזדון, אל תאשים אותנו אם נתייחס אליך בגסות. מהיום, אתה מורחק; אין לך עוד מקום בכנסייה. עכשיו הסתלק מכאן!" באופן זה, האם הבעיה לא מטופלת? זה פשוט, רק כמה מילים והם מטוהרים. זה דבר שכל כך קל לעשות! מדוע לטפל בזה כך? מכיוון שמהות טבעם של אנשים כאלה אינה יכולה להשתנות; הם לא יקבלו את האמת. הם חושבים שאין להם תקווה לישועה; האל לא אמר זאת, וגם לא האחים והאחיות, ובכל זאת הם עושים רע וגורמים להפרעות בדרך זו. מה הם יעשו אם ביום מן הימים הם באמת יגורשו בגלל עשיית רע והפרעה לעבודת הכנסייה, או אם האל יטיל עליהם משמעת כי הם אינם חותרים אל האמת? האם הם עלולים להפוך לאויבי האל, האם הם עלולים לבקש נקמה? זה סביר מאוד! טוב שאנשים כאלה נחשפים לפני שהם יכולים לבצע מעשים רעים כלשהם או לעשות רע גדול. זהו מעשה האל; האל חשף אותם. טיהורם הוא בדיוק הדבר הנכון; לאנשים אחרים לא נגרם עדיין כל הפסד. הטיפול בעניין בדרך זו הוא בעיתו וראוי; כולם זוכים להבחנה, והאנשים הרעים מטופלים. תפקידם כניגוד מולא כראוי.

בעיקרון, אלה הם המצבים והביטויים השונים של אנשים הנותנים פורקן לשליליות. כאשר רצונם לחתור אל מעמד, תהילה ורווח לא מתממש, כאשר האל עושה דברים שנוגדים את תפיסותיהם ודמיונותיהם, דברים שנוגעים לאינטרסים שלהם, הם נלכדים ברגשות של אי-ציות וחוסר שביעות רצון. וכאשר יש להם את הרגשות הללו, מוחם מתחיל לייצר תירוצים, אמתלות, הצדקות, הגנות ומחשבות תלונה אחרות. בזמן הזה, הם לא מהללים את האל או מתמסרים לו, וקל וחומר שאינם מחפשים את האמת כדי להכיר את עצמם; במקום זאת, הם נלחמים נגד האל באמצעות תפיסותיהם, דמיונותיהם, מחשבותיהם והשקפותיהם, או פזיזותם. וכיצד הם נלחמים נגד האל? הם מפיצים את רגשות אי-הציות וחוסר שביעות הרצון שלהם, ובאמצעות זאת מבהירים לאל את מחשבותיהם והשקפותיהם, בניסיון לגרום לאל לפעול על פי רצונם ודרישותיהם כדי לספק את משאלותיהם; רק אז רגשותיהם נרגעים. בפרט, האל מבטא אמיתות רבות כדי לשפוט ולייסר אנשים, כדי לטהר את צביונותיהם המושחתים, כדי להושיע אנשים מהשפעתו של השטן, ומי יודע כמה חלומות של אנשים להתברך נגדעו על ידי האמיתות הללו, שניפצו את הפנטזיה של להילקח אל מלכות השמיים שלה ייחלו יומם ולילה. הם רוצים לעשות כל שביכולתם כדי להפוך את המצב על פיו – אך הם חסרי אונים, הם יכולים רק להיות מושלכים אל תוך אסון עם שליליות וטינה. הם נוהגים בחוסר ציות כלפי כל מה שהאל סידר, מכיוון שמה שהאל עושה מתנגש עם תפיסותיהם, האינטרסים שלהם וחשיבתם. בפרט, כאשר הכנסייה מבצעת את עבודת הטיהור ומסלקת אנשים רבים, אנשים אלה חושבים שהאל אינו מושיע אותם, שהוא דחה אותם בתיעוב, שמתייחסים אליהם בחוסר הוגנות, ולכן הם יתאחדו כדי למרוד באל; הם יכחישו שהאל הוא האמת, יכחישו את זהותו ומהותו של האל, ויכחישו את צביונו הצודק של האל. כמובן, הם גם יכחישו את עובדת ריבונותו של האל על כל הדברים. ובאילו אמצעים הם מכחישים את כל זה? באמצעות מרד והתנגדות. המשמעות היא "מה שהאל עושה נוגד את התפיסות שלי, ולכן אני לא מתמסר, אני לא מאמין שאתה האמת. אני אתריס נגדך ואפיץ את הדברים האלה בכנסייה ובקרב אנשים! אני אגיד מה שאני רוצה, ולא אכפת לי מה יהיו ההשלכות. יש לי חופש ביטוי; אתה לא יכול לסתום לי את הפה – אני אגיד מה שאני רוצה. מה אתה יכול לעשות?" כאשר אנשים אלה מתעקשים להשמיע את מחשבותיהם והשקפותיהם השגויות, האם הם מדברים על הבנתם-שלהם? האם הם משתפים על האמת? בהחלט לא. הם מפיצים שליליות; הם נותנים קול לדברי כפירה ולטענות מופרכות. הם לא מנסים להכיר את שחיתותם או לחשוף אותה; הם לא חושפים את הדברים שעשו הנוגדים את האמת, וגם לא חושפים את הטעויות שעשו. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם כדי להצדיק את טעויותיהם ולהגן עליהן, כדי להוכיח שהם צודקים, ובה בעת הם גם מסיקים מסקנה אבסורדית, ומשמיעים השקפות שליליות ומעוותות, וכן טיעונים מסולפים ודברי כפירה. ההשפעה על אנשיו הנבחרים של האל בכנסייה היא הטעיה והפרעה; היא יכולה אפילו להכניס אנשים מסוימים למצב של שליליות ובלבול. כל אלה הן ההשפעות השליליות וההפרעות הנגרמות על ידי אנשים הנותנים פורקן לשליליות. לפיכך, יש להגביל את אלה הנותנים פורקן לשליליות, יחד עם דיבורם והתנהגותם – אין לוותר להם או להתיר להם זאת. לכנסייה צריכות להיות שיטות ועקרונות הולמים לטפל באנשים אלה. מצד אחד, על האחים והאחיות להבחין באנשים אלה ובהערותיהם השליליות. מצד שני, כאשר לאנשיו הנבחרים של האל יש הבחנה, על הכנסייה להרחיק או לגרש בהקדם את האנשים הללו על פי עקרונות-האמת, כדי למנוע מאנשים נוספים להיות מושפעים ומוטרדים. בזאת מסתיים השיתוף שלנו על ההיבטים השונים של מתן פורקן לשליליות.

ג. העקרונות והנתיבים לפתרון שליליות

לאנשים יש טבע שטני; כשחיים על פי צביון שטני, קשה להימנע ממצבים שליליים. במיוחד כאשר אדם אינו מבין את האמת, שליליות הופכת לדבר שבשגרה. לכל אחד יש רגעים של שליליות; לחלק לעתים קרובות יותר, לחלק פחות, לאחדים לתקופות ארוכות יותר, ולאחדים לתקופות קצרות יותר. שיעור הקומה של אנשים שונה, וכך גם מצבי השליליות שלהם. בעלי שיעור קומה גדול יותר הופכים לשליליים במידת מסוימת בלבד כאשר הם מתמודדים עם ניסיונות, בעוד שבעלי שיעור קומה נמוך יותר, שעדיין אינם מבינים את האמת, אינם מסוגלים להבחין כאשר אחרים מפיצים תפיסות מסוימות או מדברים דברי הבל; הם עלולים להיות מוטרדים, מושפעים ולהפוך לשליליים. כל בעיה שמתעוררת, אפילו עניינים של מה בכך שאינם ראויים לאזכור, יכולה להוביל לשליליות מצדם. כיצד יש לפתור את בעיית השליליות התכופה הזו? אם מישהו אינו יודע כיצד לחפש את האמת, כיצד לאכול ולשתות את דברי האל, או כיצד להתפלל לאל, אזי הדבר הופך לבעייתי מאוד; הוא יכול להסתמך רק על תמיכתם ועזרתם של האחים והאחיות. אם איש אינו מסוגל לעזור, או אם הוא אינו מקבל עזרה, הוא עלול להישאר שלילי כל כך עד שלא יוכל להתאושש ואף יפסיק להאמין. ראו, מסוכן מאוד עבור אדם להחזיק תמיד בתפיסות ולהפוך לשלילי בקלות. אנשים כאלה לא מקבלים את האמת ולא משנה איך משתפים איתם עליה, והם תמיד מתעקשים שתפיסותיהם ודמיונותיהם נכונים; הם אנשים בעייתיים ביותר. עד כמה שלא תהיה שלילי, עליך להבין בליבך שלהיות בעל תפיסות אין פירושו שהן עולות בקנה אחד עם האמת; פירוש הדבר הוא שיש בעיה בהבנתך. אם יש לך היגיון כלשהו, אל לך להפיץ את התפיסות הללו; זה המינימום שאנשים צריכים להקפיד עליו. אם יש לך שמץ של לב ירא-אל ואתה יכול להודות שאתה חסיד של האל, עליך לחפש את האמת כדי לפתור את תפיסותיך, להתמסר לאמת, ולהימנע מגרימת שיבוש והפרעה. אם אינך יכול לעשות זאת ומתעקש להפיץ תפיסות, אזי איבדת את ההיגיון שלך; אתה חריג מבחינה נפשית, אחוז דיבוק, ואינך שולט בעצמך. כשאתה נשלט על ידי שדים, אתה מדבר ומפיץ את התפיסות הללו ויהי מה – אין מה לעשות, זוהי עבודתן של רוחות רעות. אם יש לך מצפון והיגיון כלשהם, אתה אמור להיות מסוגל לעשות זאת: לא להפיץ תפיסות, ולא להפריע לאחים ולאחיות. גם אם אתה הופך לשלילי, אינך אמור לעשות דברים שמזיקים לאחים ולאחיות; עליך פשוט לבצע את חובתך היטב, לעשות את מה שעליך לעשות כראוי, ולהבטיח שאתה פועל ללא דופי – זהו הסטנדרט המינימלי להתנהלות עצמית. גם אם אתה לפעמים שלילי, אך לא עשית דבר שחורג מהגבולות, האל לא יתעכב על השליליות שלך. כל עוד יש לך מצפון והיגיון, אתה מסוגל להתפלל לאל ולהסתמך עליו, ולחפש את האמת, בסופו של דבר תבין את האמת ותשנה את דרכיך. אם אתה מתמודד עם אירועים משמעותיים, כגון הדחה וסילוק על אי-ביצוע עבודה אמיתית כמנהיג, ואתה מרגיש שאין תקווה לישועה, והופך לשלילי – שלילי יתר על המידה עד כדי כך שאינך יכול להתאושש, מרגיש כאילו גינו עליך וקיללו אותך, ואתה מפתח אי-הבנות ותלונות נגד האל – מה עליך לעשות? קל מאוד לטפל בזה: מצא כמה אנשים שמבינים את האמת כדי לשתף ולחפש איתם, ודבר איתם מלב אל לב. חשוב מכך, בוא לפני האל כדי להתפלל בכנות על השליליות והחולשה שלך, וכן על כמה מהדברים שאינך מבין ואינך יכול להתגבר עליהם, בזה אחר זה – שתף עם האל, אל תסתיר דבר. אם ישנם דברים שלא ניתן לדבר עליהם ואינך יכול לבטא בפני אחרים, חיוני עוד יותר שתבוא לפני האל להתפלל. יש אנשים ששואלים: "האם דיבור עם האל על כך לא מוביל לגינוי?" האם לא עשית כבר דברים רבים שמתנגדים לאל וזוכים לגינויו? מדוע לדאוג לדבר הנוסף הזה? האם אתה חושב שאם לא תדבר על כך, האל לא יידע? האל יודע כל מה שאתה חושב. עליך לשתף בגלוי עם האל, לדבר מלב אל לב, להציג בפניו בכנות את בעיותיך ומצביך. חולשתך, מרדנותך, ואפילו תלונותיך יכולים כולם להיאמר לאל; גם אם אתה רוצה לתת פורקן, זה בסדר – האל לא יגנה זאת. מדוע האל אינו מגנה זאת? האל מכיר את שיעור הקומה של האדם; גם אם לא תדבר איתו, הוא עדיין מכיר את שיעור הקומה שלך. בכך שאתה מדבר עם האל, מצד אחד, זוהי ההזדמנות שלך לחשוף את עצמך ולהיפתח בפני האל. מצד שני, זה גם מראה את גישת ההתמסרות שלך לאל; לכל הפחות, אתה מאפשר לאל לראות שליבך אינו סגור בפניו, אתה פשוט חלש, ואין לך מספיק שיעור קומה כדי להתגבר על העניין הזה, זה הכול. אינך מתכוון למרוד; גישתך היא להתמסר, אלא ששיעור הקומה שלך קטן מדי, ואינך יכול לשאת את העניין הזה. כאשר אתה פותח את ליבך לחלוטין בפני האל ומסוגל לחלוק איתו את מחשבותיך העמוקות ביותר, אף על פי שמה שאתה אומר עשוי להכיל חולשה ותלונות – ובפרט, דברים שליליים רבים – יש בכך דבר אחד נכון: אתה מכיר בכך שיש לך צביון מושחת, אתה מכיר בכך שאתה יציר בריאה, אינך מכחיש את זהותו של האל כבורא, וגם אינך מכחיש שהיחסים בינך לבין האל הם של יציר בריאה ובורא. אתה מפקיד בידי האל את הדברים שאתה הכי מתקשה להתגבר עליהם, את הדברים שהופכים אותך לחלש ביותר, ואתה מספר לאל את כל רגשותיך הכמוסים ביותר – זה מראה את גישתך. יש אנשים שאומרים: "התפללתי לאל פעם אחת, וזה לא פתר את השליליות שלי. אני עדיין לא יכול להתגבר עליה". זה לא משנה; אתה רק צריך לחפש את האמת ברצינות. ללא קשר למידת הבנתך, האל יחזק אותך בהדרגה, ולא תהיה עוד חלש כפי שהיית בהתחלה. לא משנה כמה חולשה ושליליות יש בך, או כמה תלונות ורגשות שליליים יש לך, דבר עם האל; אל תתייחס לאל כאל זר. לא משנה ממי אתה מסתיר דברים, אל תסתיר דבר מהאל, כי האל הוא משענתך היחידה וגם ישועתך היחידה. ניתן לפתור את הבעיות האלה רק על ידי ביאה לפני האל; הסתמכות על אנשים היא חסרת תועלת. לפיכך, אלה שבאים לפני האל בעת התמודדות עם שליליות וחולשה ומסתמכים עליו הם החכמים ביותר. רק אנשים טיפשים ועקשנים מתרחקים ונמנעים מהאל ביתר שאת ורוקמים מזימות במוחם כאשר הם מתמודדים עם אירועים משמעותיים וקריטיים וצריכים לשפוך את ליבם בפני האל. ומהי התוצאה של כל התכנון הזה? השליליות והתלונות שלהם הופכות למרד, והמרד הופך להתנגדות ולהתרסה נגד האל; אנשים אלה הופכים למי שלא יכולים להתפייס עם האל, ויחסיהם עם האל נשברים לחלוטין. אולם אם כאשר אתה מתמודד עם שליליות וחולשה כאלה, אתה יכול עדיין לבחור לבוא לפני האל כדי לחפש את האמת, ולבחור להתמסר לתזמוריו וסידוריו של האל, ואתה מאמץ גישה של התמסרות אמיתית, אזי, כשהאל רואה שאתה עדיין רוצה בכנות להתמסר לו גם כשאתה שלילי וחלש, הוא יידע כיצד להדריך אותך, ולהוציא אותך מהשליליות והחולשה שלך. לאחר שיהיו לך החוויות הללו, תפתח אמונה אמיתית באל. תרגיש שלא משנה עם אילו קשיים אתה מתמודד, כל עוד אתה מחפש את האל וממתין לו, הוא יסדר לך דרך מוצא מבלי שתדע זאת, ויאפשר לך לראות שמבלי שאפילו שמת לב, המצבים השתנו, והפכת מחלש לחזק, ואמונתך באל גברה. כאשר תהרהר באירועים אלה, תרגיש כמה ילדותית הייתה חולשתך באותו זמן. למעשה, אנשים הם פשוט ילדותיים כל כך, וללא תמיכתו של האל, הם לעולם לא יתבגרו מן הילדותיות והבורות שלהם. רק על ידי קבלה והתמסרות הדרגתית לריבונותו של האל תוך כדי התנסות בדברים הללו, התמודדות חיובית ופעילה עם עובדות אלה, חיפוש עקרונות, חיפוש כוונותיו של האל, הפסקת ההימנעות וההתרחקות מהאל, ואי-התמרדות נגד האל, ובמקום זאת הפיכה ליותר ויותר מסור, עם פחות ופחות מרד, התקרבות הדרגתית לאל, ויכולת גוברת והולכת להתמסר לאל – רק על ידי התנסות כזאת חייו של אדם צומחים ומתבגרים בהדרגה, וצומחים במלואם לכדי שיעור קומה של אדם בוגר.

כיצד יש להתייחס למצבים שליליים ולפתור אותם? אין לחשוש משליליות; המפתח הוא היגיון. האם לא קל לאדם לנהוג בטיפשות כשהוא שלילי כל הזמן? כשאדם שלילי, הוא רק מתלונן או מוותר לעצמו, ומדבר ופועל ללא כל היגיון – האין זה משפיע על ביצוע חובתו? אם אדם יכול להיכנע לייאוש ולהתעצל בשליליות, האין זו בגידה באל? שליליות חמורה היא כמו מחלת נפש, היא דומה במקצת להשתלטות של דיבוק; זהו חוסר היגיון. אי-חיפוש האמת לשם פתרונות הוא אכן מסוכן. אם לאנשים אין לב ירא-אל, כשהם שליליים הם יאבדו בקלות את ההיגיון; הם יסתובבו ויפיצו את שליליותם, חוסר שביעות רצונם ותפיסותיהם. זוהי התנגדות מכוונת לאל והיא עלולה בקלות רבה לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה, תוצאה נוראה מכדי להעלותה על הדעת, וייתכן מאוד שהאל ידחה אותם בתיעוב. אולם אם אדם בשליליותו מסוגל לחפש את האמת, לשמור על לב ירא-אל, לא לדבר בשליליות, לא להפיץ את שליליותו ותפיסותיו, ולשמור על אמונתו באל ועל גישה של התמסרות כלפיו, אדם כזה יכול לצאת בקלות מהשליליות. לכל אחד יש רגעים של שליליות; הם פשוט משתנים בעוצמתם, במשכם ובסיבותיהם. יש אנשים שבדרך כלל אינם שליליים אך הופכים לכאלה כשהם מתמודדים עם כישלון או מעידה במשהו; אחרים יכולים להפוך לשליליים בגלל עניינים של מה בכך, אפילו אם אין זה אלא דבר מה שנאמר על ידי מישהו ופגע בגאוותם. ויש שהופכים לשליליים בגלל נסיבות מעט לא נוחות. האם אנשים כאלה מבינים כיצד לחיות את החיים? האם יש להם תובנה? האם יש להם את רוחב הדעת והנדיבות של אדם רגיל? לא. לא משנה מהן הנסיבות, כל עוד אדם חי בתוך צביונותיו המושחתים, הוא ייפול לעתים קרובות למצבים שליליים כלשהם. כמובן, אם אדם מבין את האמת ויכול לראות דברים לאשורם, מצבי השליליות שלו יהפכו לנדירים יותר ויותר והשליליות שלו תיעלם בהדרגה ככל ששיעור הקומה שלו יגדל, ובסופו של דבר היא תיעלם לחלוטין. אלה שאינם אוהבים את האמת, שאינם מקבלים את האמת כלל, יהיו להם יותר ויותר רגשות שליליים, מצבים שליליים, ומחשבות וגישות שליליות, שיהפכו לחמורים יותר ככל שיצטברו, וברגע שהדברים הללו יכריעו אותם, הם לא יוכלו להתאושש, וזה מסוכן מאוד. לפיכך, פתרון מהיר של שליליות הוא חיוני. כדי לפתור שליליות, יש לחפש את האמת באופן יזום; קריאה והרהור בדברי האל תוך שמירה על מצב של שקט בנוכחותו יובילו לקבלת נאורות והארה, ויאפשרו לאדם להבין את האמת ולראות את מהות השליליות לאשורה, ובכך לפתור את בעיית השליליות. אם אתה עדיין דבק בתפיסותיך ובסיבותיך, אזי אתה טיפש ביותר, ותמות מטיפשותך ומבורותך. כך או כך, פתרון שליליות צריך להיות יזום, לא סביל. יש אנשים שחושבים שכאשר מתעוררת שליליות, עליהם פשוט להתעלם ממנה; כשהם ירגישו שוב שמחים, השליליות שלהם תהפוך באופן טבעי לשמחה. זוהי פנטזיה; ללא חיפוש או קבלת האמת, שליליות לא תסיר את עצמה באופן אוטומטי. גם אם תשכח אותה ולא תרגיש דבר בליבך, אין זה אומר ששורש השליליות שלך נפתר. ברגע שיתעוררו הנסיבות הנכונות, היא תתפרץ שוב, וזוהי תופעה שכיחה. אם אדם חכם ובעל היגיון, עליו לחפש מיד את האמת כאשר מתעוררת שליליות ולהשתמש בשיטה של קבלת האמת כדי לפתור אותה, ובכך לפתור את בעיית השליליות מהשורש. כל מי ששלילי לעתים קרובות הוא כזה מכיוון שאינו יכול לקבל את האמת. אם אינך מקבל את האמת, השליליות תידבק אליך כשד, תהפוך אותך לשלילי באופן תמידי, תגרום לך לפתח רגשות של אי-ציות, חוסר שביעות רצון ותלונה כלפי האל, עד שתמצא את עצמך מתנגד, נלחם באל ומתריס כנגדו – ואז תגיע לסוף דרכך, ופניך המכוערים ייחשפו. אנשים יתחילו לחשוף אותך, לנתח אותך ולאפיין אותך, ורק עכשיו, מול המציאות העגומה, דמעותיך יתחילו לזרום; זה הרגע שבו תתמוטט ותתחיל להכות על חזך בייאוש – רק חכה לקבל את עונשו של האל! שליליות לא רק מחלישה אנשים, אלא היא גם גורמת להם להתלונן על האל, לשפוט את האל, להתכחש לאל, ואפילו להילחם באל ולהתריס ישירות נגדו. לפיכך, אם פתרון השליליות של מישהו מתעכב, ברגע שהוא חושף מילים של ניאוץ ופוגע בצביון האל, ההשלכות חמורות מאוד. אם אתה נופל לשליליות ואוצר תלונות בגלל אירוע בודד, ביטוי, או מחשבה או השקפה, זה מראה שהבנתך את העניין מעוותת, ויש לך תפיסות ודמיונות לגביו; השקפותיך על עניין זה בוודאי אינן עולות בקנה אחד עם האמת. בנקודה זו, עליך לחפש את האמת ולהתמודד איתה נכונה, ולשאוף לתקן במהירות את התפיסות והרעיונות השגויים הללו מוקדם ככל האפשר, ולא לאפשר לעצמך לתפיסות האלה לכבול אותך ולהוליך אותך שולל לתוך מצב של אי-ציות, חוסר שביעות רצון ותלונה כלפי האל. חיוני לפתור את השליליות במהירות, ובאותה מידה גם חשוב מאוד לפתור אותה לגמרי. כמובן, הדרך הטובה ביותר לפתור שליליות היא לחפש את האמת, לקרוא יותר מדברי האל, ולבוא לפני האל כדי לחפש את נאורותו. לפעמים, ייתכן שבאופן זמני לא תוכל להפוך על פיהן את מחשבותיך והשקפותיך, אך לכל הפחות, עליך לדעת שאתה טועה ושהמחשבות הללו שלך מעוותות. באופן זה, התוצאה המינימלית תהיה שהמחשבות וההשקפות השגויות הללו לא ישפיעו על נאמנותך בביצוע חובתך, לא ישפיעו על יחסיך עם האל, ולא ישפיעו על בואך לפני האל כדי לפתוח את ליבך ולהתפלל – לכל הפחות, זוהי התוצאה שיש להשיג. כאשר אתה שקוע בשליליות ואינך מציית ואינך מרוצה, ואתה אוצר תלונות כלפי האל אך אינך רוצה לחפש את האמת לשם פתרון, וחושב שיחסיך עם האל תקינים בעוד שלמעשה ליבך רחוק מהאל ואינך רוצה עוד לקרוא את דבריו או להתפלל, האם הבעיה לא הפכה לחמורה? אתה אומר: "לא משנה כמה אני שלילי, ביצוע חובתי לא נפגע ולא נטשתי את עבודתי. אני נאמן!" האם המילים הללו תקפות? אם אתה שלילי לעתים קרובות, אין זה עניין של צביון מושחת; ישנן בעיות חמורות יותר: יש לך תפיסות לגבי האל, אתה מבין אותו לא נכון, ויצרת מחסומים בינך לבין האל. אם אינך מחפש את האמת כדי לפתור זאת, זה מסוכן מאוד. אם אדם שלילי לעתים קרובות, כיצד ניתן להבטיח שהוא יבצע את חובתו נאמנה עד הסוף וללא שטחיות? האם שליליות יכולה פשוט לחלוף או להיעלם מעצמה אם לא פותרים אותה? אם אדם אינו מחפש בזמן את האמת לשם פתרון, השליליות תמשיך להתפתח ורק תחמיר. התוצאות שהיא תגרום רק יהפכו למזיקות יותר. הן בשום אופן לא יתפתחו בכיוון חיובי, אלא רק יתעצמו בכיוון שלילי. לפיכך, כאשר מתעוררת שליליות, עליך לחפש במהירות את האמת כדי לפתור אותה; רק זה מבטיח שתוכל לבצע את חובותיך היטב. פתרון שליליות הוא חיוני, ואין לדחותו.

26 ביוני 2021