בפעם הקודמת שיתפנו על תחום האחריות השלושה עשר של מנהיגים ועובדים: "להגן על אנשיו הנבחרים של האל מפני הפרעה, הולכת שולל, שליטה ופגיעה חמורה מצד צוררי משיח, ולאפשר להם להבחין בצוררי משיח ולסלק אותם מלבם". הבה נסכם: על אילו פריטים ספציפיים שיתפנו, שנוגעים לתוכן הספציפי של תחום האחריות השלושה עשר של מנהיגים ועובדים? (שיתפנו על חמישה פריטים: חשיפה, גיזום, ניתוח, הגבלה ופיקוח.) חמשת הפריטים האלה הם המשימות הספציפיות שבתחום אחריות זה של מנהיגים ועובדים; אלה הן המשימות הספציפיות שמנהיגים ועובדים צריכים לבצע בנוגע לצוררי משיח. מהם אפוא הביטויים של מנהיגי שקר בהקשר של משימות אלה? האם בפעם שעברה שיתפנו גם כמה פרטים? (כן.) הביטויים של מנהיגי שקר הם אלו: ראשית כול, הם מפחדים לפגוע באנשים ולא מעזים להרחיק או לגרש צוררי משיח. שנית, הם לא מסוגלים להבחין בצוררי משיח. שלישית, הם מגוננים על צוררי משיח. רביעית, הם מגלים חוסר אחריות כלפי אנשיו הנבחרים של האל. במה מתבטא חוסר האחריות? כשהם מתמודדים עם הפרעות ועם הטעיה מצד צוררי משיח, מנהיגי שקר לא יכולים להגן על האחים והאחיות, לא יכולים לחשוף את מעשיהם הרעים של צוררי משיח, לא יכולים לחשוף את מזימות השטן ולא יכולים לשתף על האמת כדי לעזור לאחים ולאחיות להבחין בצוררי משיח – הם לא מבצעים עבודה שכזו. בנוסף, באשר לאלה שהם משוללי הבחנה וששיעור קומתם נמוך, ושהולכים שולל אחרי צוררי משיח, לא רק שהם לא מבצעים שום עבודת שיקום, הם גם אומרים דברים בלתי אנושיים כמו "זה הגיע להם". זהו ביטוי ספציפי של חוסר אחריות, המצביע על כך שלמנהיגי שקר אין שום תחושת עול ביחס לעבודת הכנסייה. ביטויים אלה הם פעולות וגישות ספציפיות של מנהיגי שקר, כשצוררי משיח מטעים את אנשיו הנבחרים של האל ומפריעים להם. הגישה הספציפית שלהם לעבודה זו היא של חוסר אחריות ושל חוסר נאמנות. הם משמיעים תירוצים שונים ונוקטים מגוון שיטות כדי להניח לצוררי משיח לפעול כרצונם ומגוננים עליהם, ובמקביל אינם מגינים על עבודת הכנסייה ועל הזכויות והאינטרסים של אנשיו הנבחרים של האל. לו מנהיגי שקר היו מסוגלים לפתור ללא דיחוי בעיות כגון הפרעה, הולכת שולל, שליטה ופגיעה חמורה מצד צוררי משיח באנשיו הנבחרים של האל, ולאחר מכן להגביל את צוררי המשיח, לבודד אותם ולהרחיק או לגרש אותם, אנשיו הנבחרים של האל היו מקבלים את ההגנה הטובה ביותר. אולם כמנהיגים הם בלתי כשירים לעבודה זו. מנקודת מבט מסוימת, ניתן לומר שהם מגינים בחשאי על צוררי משיח וסוללים להם את הדרך להמשיך להונות, לשלוט ולפגוע חמורות באנשיו הנבחרים של האל, ולהפריע לחיי הכנסייה הרגילים של אנשיו הנבחרים של האל ולביצוע חובתם. אלה הם ביטויים שונים של מנהיגי שקר.

פריט ארבעה עשר: להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם (חלק א')

סיימנו לשתף על תחום האחריות השלושה עשר של מנהיגים ועובדים, והיום נשתף על התחום הארבעה עשר. תוכנו של תחום האחריות הארבעה עשר דומה במובנים מסוימים לתחום השלושה עשר. העבודה המוגדרת שמנהיגים ועובדים צריכים לבצע בתחום האחריות הארבעה עשר לא נוגעת רק לצוררי משיח אלא גם למגוון אנשים רעים, ועל כן היקפו של תחום זה רחב יותר מזה של תחום האחריות השלושה עשר. לפני שנשתף על תחום האחריות הארבעה עשר, הבה נקרא קודם את תוכנו. (תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים: "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם".) המשפט הזה לא ארוך, אבל כשמדובר בעבודה הספציפית שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות, אין זה פשוט כפי שזה נראה על פניו. מהם בדיוק תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים המוזכרים במשפט הזה? מיהם מושאי העבודה שמנהיגים ועובדים צריכים לבצע? (אנשים רעים לסוגיהם וצוררי משיח.) מהי העבודה הספציפית שיש לבצע? (להבחין בהם במהירות. ברגע שמבחינים בהם, להרחיקם או לגרשם.) הבחנה מהירה, ללא שיהוי; ברגע שמזהים סימנים, יש לערוך שיפוטים ואפיונים מדויקים, ולאחר מכן לטפל באנשים המעורבים באמצעות הרחקתם. למעשה, העבודה הספציפית שמנהיגים ועובדים צריכים לבצע מורכבת משתי משימות: הבחנה באנשים ופתרון בעיות. על פניו, זה פשוט: קודם יש להבחין באנשים הרעים לסוגיהם ובצוררי המשיח שבית האל דורש להרחיקם או לגרשם, ולאחר מכן להגות במהירות פתרונות ודרכי פעולה. מנקודת המבט הזאת, נראה שקל למנהיגים ועובדים לבצע את העבודה הזאת היטב ולמלא את תחום האחריות הזה בלי קושי רב, משום שבית האל שיתף בעבר רבות על הפרטים של הבחנה במגוון אנשים והרחקתם, והנושא נדון רבות. על פניו, העבודה הכרוכה בתחום האחריות הארבעה עשר דומה באופנים מסוימים לתוכן הספציפי של תחומי האחריות השנים עשר והשלושה עשר ששותפו קודם לכן, אולם בתחום האחריות הארבעה עשר מושאי העבודה של מנהיגים ועובדים אינם רק צוררי משיח אלא גם אנשים רעים לסוגיהם. בכך מתרחב ההיקף וכולל בתוכו מגוון טיפוסים של אנשים רעים, דבר המצריך שיתוף שיטתי וספציפי. מכיוון שאין מדובר בביטויים של סוג אחד של אנשים רעים אלא במגוון סוגים, נתמקד בשיתוף הזה, על תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ושל עובדים, בהגדרתם של מושאי העבודה הזאת. זהו היבט אחד. בנוסף, נשתף בהמשך במפורט על האופן המדויק שבו יש להתייחס לאנשים האלה – אם להגבילם, לבודדם, להרחיקם או לגרשם.

מהי כנסייה

לפני שנשתף במפורט על העבודה הזאת, הבה נשתף קודם על נושא צדדי. ייתכן שהנושא הצדדי הזה מוכר היטב, וייתכן שהוא נושא שאין לכם הבנה ספציפית שלו. מהו הנושא הזה? הנושא הוא "מהי כנסייה?" מה דעתכם על הנושא הזה? יש שיגידו: "אתה משתף על תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים, אז שתף רק על זה באופן ספציפי. בשביל מה לשתף על מהי כנסייה? האם זה קשור לנושא?" על פניו אין קשר, ויש שיגידו אפילו: "זה נושא שאין לו שום קשר. בשביל מה להעלות אותו לשיתוף?" בלי קשר לדעתכם, הניחו את המחשבות האלה בצד וחשבו קודם מהי כנסייה. לאחר שתשותף באופן ברור ההגדרה למילה הזאת, למונח "כנסייה", תדעו למה אנחנו משתפים על הנושא הזה.

1. מספר דרכים להבין כנסייה

השיתוף על השאלה מהי כנסייה נועד לספק הסבר ברור ומדויק למונח "כנסייה"; הוא נועד להבהיר את ההגדרה הספציפית והמדויקת של המונח "כנסייה". אתם יכולים קודם לדון בשאלה כיצד אתם מבינים ותופסים את המונח "כנסייה". מהי כנסייה? הבה נתחיל בהסבר תאורטי ואז נתקדם להגדרה יותר מעשית, יחסית, וספציפית. (להבנתי קוראים כנסייה למקום שבו אחים ואחיות שבכנות מאמינים באל וחותרים אל האמת מתכנסים כדי לסגוד לאל.) הגדרה זו מתייחסת לסוג המקום שהוא כנסייה; זו בעצם ישות מוחשית ופיזית. זו הגדרה תאורטית. האם ההגדרה הזאת מדויקת? האם קיימים אי-דיוקים כלשהם? מבחינה תאורטית, ההגדרה הזאת קבילה. מי יכול להרחיב? (אני ארחיב מעט. הודות להופעת האל, לעבודתו ולהבעתו את האמת, קיימת קבוצה של אנשים שנוהה אחרי האל; הקולקטיב שהם יוצרים נקרא כנסייה.) הגדרה זו מתארת את סוג הקולקטיב שמהווה כנסייה. זו גם הגדרה פורמלית ותאורטית. (אוסיף שבקבוצה זו של אנשים שורה העבודה של רוח הקודש, ושכאשר הם מתכנסים לקרוא את דברי האל, שורה הנאורות של רוח הקודש והם מסוגלים ליישם את האמת בפועל ולצמוח בחיים. כנסייה היא כינוס של אנשים כאלה.) התוספת הזו להגדרה של כנסייה מתארת איזה סוג כינוס זה – המאפיין של הכינוס הזה הוא אכילה ושתייה של דברי האל, התקיימות העבודה של רוח הקודש וצמיחה בחיים. גם זו בעצם הגדרה פורמלית ותאורטית של כנסייה. יש עוד תוספות? (זו קבוצה של אנשים שמתייחסת לדברי האל כעיקרון ליישום בפועל, ושמושלים בה האמת והמשיח. הקבוצה הזאת יכולה לחוות את עבודת האל, לקבל את האמת, לצמוח בחיים ולהיוושע. קבוצה כזאת נקראת כנסייה.) ה"קבוצה" הזאת זהה ל"קולקטיב" שנזכר זה עתה. יש עוד תוספות? אם אין לכם עוד תוספות, אתם יכולים לחזור שוב על ארבע ההבנות שצוינו לעיל; כלומר, מה בדיוק הייתה בעיניכם ההגדרה של כנסייה מתחילת אמונתכם באל ועד עכשיו. זה אמור להיות קל להגדיר זאת באופן תאורטי, נכון? לדוגמה, קולקטיב של אנשים שבכנות נוהה אחרי האל וסוגד לו יכול להיקרא כנסייה; לחלופין, קבוצה שנוהה אחר רצון האל, חותרת להתמסרות לאל וסוגדת לאל יכולה להיקרא כנסייה; או קבוצה ששוררות בה העבודה של רוח הקודש, הנחייתה של רוח הקודש ונוכחות האל, ושמסוגלת לסגוד לאל, יכולה להיקרא כנסייה. האין אלה הגדרות תאורטיות של כנסייה? (כן.) כולכם מבינים ומכירים את תוכנם של המאפיינים האלה בהגדרה של כנסייה, נכון? (נכון.) אם כך, חזרו עליה. (המונח 'כנסייה' מתייחס לקולקטיב של אנשים שבכנות מאמינים באל ונוהים אחרי המשיח. בכנסייה אמיתית שוררות עבודתה של רוח הקודש והנחיית האל; המשיח והאמת מושלים בה, והיא המקום שבו מאמיני האל אוכלים ושותים את דבריו, חווים את עבודתו, ויש להם היווכחות בחיים. זו כנסייה אמיתית. כנסייה שונה מקהילות דתיות. כנסייה אינה עוסקת בטקסים דתיים או בצורות חיצוניות של סגידה לאל.) זו בעצם ההגדרה התאורטית של כנסייה. לדוגמה, הגדרת כנסייה כמקום שבו מתכנסים אנשים שהאל קרא להם, או הגדרת כנסייה כקולקטיב של אנשים שבכנות מאמינים באל, נוהים אחריו, מתמסרים לו וסוגדים לו, או הגדרת כנסייה כהתכנסות של אנשים שהאל קרא להם, וכן הלאה – מינוחים אלה משקפים הבנות או הגדרות בסיסיות מסוימות של כנסייה מצד קבוצות שונות של מאמינים. הבה לא ניכנס לאופן המדויק שבו דתות ופלגים שונים מגדירים כנסייה – עבורנו הנוהים אחרי האל, מהי ההגדרה של כנסייה? היא בסך הכול קבוצה של אנשים שמאמינים בכנות באל, ששורה עליהם העבודה של רוח הקודש והנחיה של האל, ושיכולים לאכול ולשתות את דברי האל, לחתור אל האמת, לחתור להתמסרות לאל ולסגוד לאל. לא משנה באיזה מונח משתמשים, בין אם כנסייה מוגדרת כמקום, כקולקטיב, ככינוס, כקבוצה, כקהילה או ככל דבר אחר – מאפייני ההגדרה הם אלה בעיקרון. אם לשפוט על פי ההבנה הבסיסית של אנשים את המונח "כנסייה", עולה בבירור מהמאפיינים שאתם משתמשים כדי להגדיר אותו שברגע שאנשים נוהים אחרי האל ומבינים אמיתות מסוימות, ההבנה שלהם את המונח כנסייה איננה עוד שזו קהילה או קבוצה רגילה, אלא שכנסייה קשורה לאמונה כנה באל, לקריאת דברי האל, לקיומה של עבודת רוח הקודש וליכולת להתמסר לאל ולסגוד לו, או להיבטים הכרוכים בהיווכחות בחיים, בשינוי בצביון, בנשיאת עדות לאל, ועוד. כשמסתכלים על זה כך, אחרי שהאל התחיל לבצע את עבודתו, הצטברו בליבם של רוב האנשים הבנה ותפיסה עמוקות וספציפיות יותר של המונח "כנסייה", שתואמות טוב יותר למושג של האל לגבי כנסייה. זה לא עוד דבר פשוט כמבנה, כקהילה חברתית, כמחלקה, כמוסד או כל דבר אחר, אלא זה מתקשר לדברים כמו אמונה באל, דברי האל, האמת וסגידה לאל.

2. הערך הטמון בקיומה של כנסייה והעבודה שהיא מבצעת

אשר למושג ולהגדרה הספציפיים של כנסייה, לא ניחפז כרגע להגיע למסקנות. עכשיו שיש לכם מושג בסיסי לגבי המונח "כנסייה" או לגבי ההגדרה שלו, האם ברורים לכם דברים כגון הערך הטמון בקיומה של כנסייה, העבודה שמופקת מקיומה של כנסייה, והתפקיד שממלאת כנסייה בקרב אנשים? האם תוכן ההיבטים הללו מתקשר גם להגדרה של כנסייה? במילים פשוטות, מה שכנסייה עושה הוא ערך קיומה. קחו לדוגמה בית מגורים – מה תכליתו של בית המגורים הזה? מה ערכו וחשיבותו עבור האנשים שגרים בו ומשתמשים בו? הוא לכל הפחות מספק להם מחסה מרוח ומגשם, וזה אחד הערכים הטמונים בו; ערך נוסף הוא שכשאתה מותש ועייף ואין לך שום מקום ללכת אליו, בית מגורים הוא מקום שבו אתה יכול לנוח ולהישאר בו בשלווה ובנחת. בית המגורים הזה נקרא בית, אבל מה הפונקציה שלו מבחינתך? הוא מספק מחסה מרוח ומגשם, מנוחה, התרגעות, יכולת ליהנות מחופש וכן הלאה; מבחינתך התפקידים האלה הם הערך של בית המגורים הזה. אם כך מהו, שוב, תפקידה של כנסייה? מהם הערך והחשיבות של הקמתה ושל קיומה? במילים פשוטות, מה כנסייה עושה, איזה תפקיד היא ממלאת? האם זה ברור לכם? איזו עבודה ספציפית או סוג של עבודה כנסייה צריכה לעשות, ומה צריך היקף עבודתה לכלול כדי שהיא תיקרא כנסייה, כדי שהעבודה הזאת תהיה מה שכנסייה אמיתית אמורה לעשות? זה חלק מהתוכן הספציפי שיש לשתף עליו ביחס להגדרה של כנסייה. ראשית, איזו עבודה בדיוק כנסייה עושה? (היא בעיקר מפיצה את דברי האל, נושאת עדות לעבודת האל ומפיצה את הבשורה, ובכך מאפשרת לאנשים רבים יותר לבוא לפני האל ולקבל את ישועתו.) האם זו משימה ספציפית? (כן.) זו חשיבות קיומה של כנסייה ואחת המשימות הספציפיות שהיא צריכה לבצע, אבל זה לא הכול. הפצת דברי האל ונשיאת עדות לעבודת האל זו משימה ספציפית. מי אחראי למשימה הזאת? צוות הבשורה הנוכחי. איזו עבודה נוספת כנסייה עושה? (ארגון התכנסויות של האחים והאחיות כדי לאכול ולשתות יחד את דברי האל ולשתף את דברי האל, דבר המאפשר להם להבין תמיד את האמת לבצע את חובותיהם באופן רגיל.) המשימה הספציפית הזאת היא להוביל אנשים לאכול ולשתות את דברי האל, להבין את האמת ולבצע את חובותיהם באופן רגיל. הפצת דברי האל היא משימה עיקרית וחשובה של כנסייה. הובלת אנשים לאכול ולשתות את דברי האל, להבין את האמת ולבצע את חובותיהם באופן רגיל היא עבודתה החיונית של כנסייה; דבר זה מנוהל באופן פנימי. שתי המשימות האלה, אחת חיצונית ואחת פנימית, הן העבודה שמופקת מכוח קיומה של כנסייה. ניתן גם לומר שהן שתי משימות חשובות שכנסייה צריכה לבצע. האם יש אחרות? (משימה אחרת היא להוביל אנשים לחוות את משפט האל כדי שהם יטוהרו וישיגו שינוי בצביון.) זוהי משימה פנימית ספציפית של כנסייה. כל המשימות האלה שציינתם הן בעצם משימות מייצגות. ההתנסות בעבודת האל, כגון התנסות במגוון סביבות, בשיפוט, בייסור, בגיזום וכן הלאה, משיגה בסופו של דבר שינוי בצביון וישועה והיא משימה ספציפית. אלה הם האפקט וההשפעה שיש להקמתה של כנסייה ולקיומה על אנשים. העבודה של הפצת דברי האל ונשיאת עדות לאל אינה מיושמת רק על ידי צוות הבשורה; היא מושגת גם באמצעות מגוון מאמרי עדות חווייתית, מזמורים, סרטוני וידאו וסרטים שונים, וכן הלאה, שהם גם התכנים והפרויקטים הספציפיים הכלולים בעבודה של הפצת דברי האל. בנוסף, יש משימות הקשורות לחיי כנסייה: אכילה ושתייה של דברי האל כדי להבין את האמת, היכולת להתמסר לאל ולהכיר את האל, והתנסות בעבודת האל ובסביבות השונות שהאל יצר תוך כדי ביצוע חובות, כדי להשיג שינוי בצביון וישועה. אלה הן מספר משימות שמופקות על בסיס קיומה של כנסייה לאחר שנוסדה. חוץ מהמשימות הראשיות האלה, האם יש משימות משניות? מהן המשימות המשניות? אלה משימות שמתייחסות לעבודה לא-עיקרית או לעבודה כללית, ועם זאת הן מעניקות תועלת מסוימת לאנשיו הנבחרים של האל בחתירתם אל האמת ובביצוע חובותיהם; עבודה זו יכולה להשפיע לחיוב על הצמיחה בחיים של אנשים ועל שינוי השקפותיהם על דברים. בנסיבות מיוחדות, האם עבודה כללית הנובעת מעבודת הכנסייה וקשורה להישרדות פיזית של אנשים נחשבת לעבודתה החיונית של כנסייה? לדוגמה, חקלאות, טיפול במשק חי ופעילויות אחרות שמספקות מזון חיוני למי שמבצעים את חובותיהם – האם הללו נחשבים לעבודה חיונית של כנסייה? (לא.) מה לגבי אספקת מחשבים, ציוד ודברים אחרים למי שמבצעים את חובותיהם – האם הללו נחשבים לעבודתה החיונית של כנסייה? (לא.) אם כך, למה מתייחס המונח 'העבודה החיונית של כנסייה'? דבר זה כרוך בהגדרה של כנסייה. ההגדרות הקודמות שלכם לכנסייה היו טובות; הייתי מרוצה מהן משום שהמאפיינים בהגדרותיכם קשורים לאמיתות נעלות יותר כגון היווכחות בחיים של אנשים, אמונתם האמיתית באל ונהייתם אחריו, ידיעת האל, ואפילו שינוי בצביון, התמסרות לאל וסגידה לאל. לאור זאת, קיומה של כנסייה הוא בשום אופן לא לשם דברים הקשורים לחיי הבשר של אנשים ולאינטרסים שלהם, כמו למשל לדאוג להם לקורת גג ולאוכל, לשמור על בריאותם או לדאוג לסיכוייהם העתידיים. כנסייה אינה קיימת בשביל לתמוך בהישרדות פיזית של אנשים או כדי לאפשר לאנשים ליהנות יותר מחיי הבשר. יש האומרים: "זה לא בסדר. החיים הפיזיים שלנו והישרדותנו נזכרים בדברי האל, שאומרים לנו לרכוש תחומי אומנות וידע מודרניים כלשהם לגבי שמירה על הבריאות. האין הם קשורים להישרדותנו?" האם הם נחשבים לעבודתה החיונית של כנסייה? (לא.) מכיוון שכנסייה מורכבת ממאמינים באל, ומכיוון שחיי אנשים כרוכים מטבעם במזון, בביגוד, במחסה, בתחבורה ובצורכי היומיום, בשולי הדברים הכנסייה עוזרת לאנשים ונותנת מענה לבעיות האלה. כשדברים אלה נפתרים, אנשים חושבים לעצמם: "הכנסייה אחראית גם לצורכי היומיום שלנו. זו העבודה הסדירה של הכנסייה ועבודתה החיונית." האין זו אי הבנה? (כן.) מה גורם לאי ההבנה הזאת? (לא ברור להם מהי עבודתה החיונית של כנסייה.) למה זה עדיין לא ברור להם אפילו עכשיו? האין להם בעיה בהבנה? (כן.) למה יש להם בעיה בהבנה? זה עניין של איכות. בסופו של דבר זה נובע מאיכות נמוכה.

בקשר לעבודה החיונית של כנסייה, הוזכרו זה עתה שלושה פריטים: האחד הוא נשיאת עדות לדברי האל והפצתם. השני הוא הובלת אנשים לאכילה ולשתייה של דברי האל ולכניסה למציאות של דברי האל, ועזרה לאנשים להבין את האמת, ליישם בפועל את דברי האל ולבצע טוב יותר את חובותיהם. השלישי הוא הובלת אנשים לחוות את עבודת האל, לחוות את ריבונות האל ולהשליך מעליהם את צביונם המושחת כדי להשיג שינוי בצביון על סמך הבנה של דברי האל. המטרה של כל אלה היא שאנשים ישיגו ישועה. זה סיכום יפה של שלושת הפריטים הללו; הם העבודה שכנסייה צריכה לבצע והערך והחשיבות של קיום כנסייה עבור המין האנושי, עבור חברי כנסייה ועבור אנשיו הנבחרים של האל. אבל זה לא מקיף מספיק. חוץ מהמשימות החיוניות האלה, חישבו שוב איזו תועלת חיונית אחרת אנשים מרוויחים חוץ מהתנסות בעבודה הזאת שכנסיות מבצעות. (אנשים לומדים להבחין במגוון אנשים, מאורעות ודברים.) הבחנה במגוון אנשים, מאורעות ודברים זה די קרוב; זה קשור לעבודה החיונית של כנסייה. כשאנחנו מדברים על עבודה חיונית, אנחנו מדברים על המשימות המייצגות. מה ששיתפנו עליו זה עתה הם הרווחים החיוביים שאנשים משיגים, או חלק מהעבודה אשר מונהגת בכנסיות ושבה אנשים עוסקים או מתנסים. חוץ מהמשימות החיוניות האלה, ערך נוסף לקיומה של כנסייה הוא עזרה לאנשים להבין את המין האנושי, את העולם ואת השפעת האופל. האם זו משימה חיונית של כנסייה, מעבר לשלוש המשימות ששיתפתם עליהן? האם זו משימה ספציפית? (כן.) בהשוואה לשלוש המשימות הראשונות, זו נחשבת משימה משנית. למה היא נחשבת משנית? מכיוון שהיא תוצאה שהשיגו אנשים באמצעות התנסות בשלוש המשימות הראשונות – היא מושגת על ידי התנסות בעבודת האל, על ידי אכילה ושתייה של דברי האל, על ידי הבנה של האמת, על ידי הבנת צביונך המושחת ועל ידי ידיעת האל. התוצאה היא שאנשים מגיעים להבנה של המין האנושי המרושע הזה, של העולם האפל הזה ושל השפעת האופל. האם תוצאה זו הושגה כעת באופן חלקי? (כן.) האין זה ערך קיומה של כנסייה? האין זה תפקיד ואפקט שצריכים להיות לקיומה של כנסייה, למען מי שנוהים אחרי האל? (כן.) ראשית כול, יש לכך את האפקט האובייקטיבי הזה; בנוסף, כנסיות גם מיישמות באופן פעיל וחיובי את העבודה הזאת. אילו פרויקטים ספציפיים כרוכים בעבודה הזאת? לדוגמה, סרטים על אנשיו הנבחרים של האל המתנסים במעצר ובעינוי – ראשית כול, אלה הן עדויות שהופקו על ידי מי שנוהים אחרי האל כשהם סובלים מרדיפתו האכזרית של השטן; שנית, הם חושפים כיצד המין האנושי המרושע הזה, העולם האפל הזה והשפעות אפלות מתנגדים לאל ולאמת ומוקיעים אותם. הסרטים חושפים גם את הדרכים השונות שבהן הם רודפים באכזריות את מי שנוהים אחרי האל. בחושפם את הדברים האלה, הסרטים מסייעים לאנשים להבין את המין האנושי, את העולם ואת השפעת האופל מנקודת המבט הזאת. יש האומרים: "למה כוונתך ב'הבנת המין האנושי והעולם'?" מה כולכם חושבים שזה אומר? (זה אומר הבנת האופל והרשעות של המין האנושי ושל העולם, כמו גם הבנת המהות של כל המין האנושי שהינו אויב האל.) נכון. פירוש הדבר הבנה של המרושעות ושל האופל של המין האנושי, והבנה של פרצופם הכעור והאמיתי של כל בני המין האנושי כאויבי האל. סרטונים על עינוי או על עדויות חווייתיות אישיות הם דוגמאות ספציפיות של העבודה הזאת שכנסיות עושות. בנוסף, מה תכלית החשיפה של תרבות מסורתית, של השקפות מוסריות אנושיות, של המחשבות של עדות או של גזעים מסוימים, כמו גם של דוקטרינות מסורתיות של דאואיזם ושל קונפוציאניזם בסין, של חצאי-אמיתות מסוימים, ושל כללים משפחתיים וחינוך שכובלים אנשים ומגבילים את מחשבותיהם? לאיזו קטגוריה של עבודה זה שייך? נכון שתוכן שניתחתי בעבר בסיפור "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" הוא חלק מהבנה של העולם, של המין האנושי ושל השפעת האופל? (כן.) זו דוגמה לתוכן הספציפי של העבודה הזאת. אם כך, העבודה הזאת היא משימה ספציפית שכנסייה צריכה לבצע. בקצרה, עבודתה של כנסייה היא מצד אחד להדריך אנשים באופן חיובי אל מציאות-האמת דרך האמת, ולהוביל אותם להגיע לכדי התמסרות לאל. מצד שני עבודתה היא לחשוף את העולם השטני והאפל ואת מגוון מעשי העוינות של השטן נגד האמת ונגד האל, ולחשוף את המגמות הרעות בחברה האנושית, את התפיסות והרעיונות השונים של אנושות מושחתת, כמו גם את כפירותיהם, את דבריהם המופרכים וכן הלאה, כדי שאנשים יוכלו להבין את הטבע והמהות האמיתיים של העידן המרושע הזה. האין זו עבודתה החיונית של כנסייה? (כן.) למעשה, כבר הרווחתם הרבה מעבודת הכנסייה וזכיתם בהטבות משמעותיות. כשמדובר באנשים בכנסייה, בין אם הם מי שמעוניינים באמת או מי שאינם מעוניינים בה, אחרי שלוש עד חמש שנים של נהייה אחר האל, הם יגיעו שלא ביודעין להבחנה ולהבנה של העולם האפל הזה, של האנושות המרושעת, של רשויות השלטון ושל ההשפעה האפלה של העולם כולו, דרך כינוסים לשיתוף על האמת, דרך קריאת-תפילה של דברי האל והתנסות ברדיפה ובזלזול מצד כופרים, דרך ההפרעות מצד אנשים רעים ומצד צוררי משיח, ודרך כל מיני אנשים, מאורעות ודברים אחרים. אלה הם הרווחים שהם משיגים. ואיך הרווחים האלה נוצרים? האם הם נוצרים מכוח קיומן של הכנסיות? האם הם נוצרים מכוח העבודה שהכנסיות עושות? (כן.) מצד אחד, אנשים הרוויחו הבנה מסוימת של דברי האל, עבודה וצביון; מצד שני, הם גם זכו במודעות תואמת ובהבחנה של העולם, של האנושות ושל השפעת האופל. התוצאות והאפקטים החיוביים של שני הרווחים האלה על אנשים הם מה שהם צריכים להשיג כדי לזכות בישועה.

ניתן לתמצת את עבודתה של כנסייה כהפצה של דברי האל ושל עבודתו וכעדות להם, וכהובלה של אנשים לאכילה ולשתייה של דברי האל כדי שהם יוכלו להבין את האמת, ליישם את דברי האל בפועל ולבצע טוב יותר את חובותיהם. בנוסף, על בסיס ההבנה של האמת, הם יכולים לחוות את עבודת האל, להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהשיג שינוי בצביון. חוץ משלושת ההיבטים האלה, העבודה כרוכה גם בעזרה לאנשים להבין את האנושות המרושעת, את העולם האפל ואת השפעת האופל. אף שהפרויקטים של עבודת הכנסייה אינם רבים, התוכן הספציפי הוא עצום. התוכן כולו מתייחס לדברי האל, לאמת, להשלכה של צביונות מושחתים ולהתמסרות לאל; מובן שזה קשור ביתר שאת לישועה. זה התפקיד של כנסייה והערך לקיומה של כנסייה. כל היבט בעבודת כנסייה קשור קשר הדוק להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, משום שהוא כרוך באופן שבו אנשים מתייחסים לדברי האל, לגישה שלהם לאל, לישועתם ולהשקפות ולגישות שלהם כלפי העולם, כלפי המין האנושי וכלפי השפעת האופל. בקצרה, הקיום של כנסייה קשור קשר הדוק לכולם, ולא ניתן להפריד בין העבודה שכנסייה עוסקת בה, על הערך והחשיבות של קיומה, לבין כל אדם שמקבל את ישועת האל.

אחרי ששיתפנו על העבודה הספציפית שכנסייה צריכה לבצע, הבה נדון בהגדרות ובהשקפות הבלתי הולמות שיש לאנשים ביחס למונח "כנסייה" ולחשיבות קיומה של כנסייה. ראשית כול, אנשים חושבים על כנסייה כעל מקום מנחם באופן יחסי, מקום מלא בחום ובאור שמש, ידידותי יחסית וחף מסכסוך, ממלחמה, מהרג או משפיכות דמים – מקום אידאלי ומלא בשמחה שליבם של אנשים כמהַ אליו. כאן אין קנאה או ריב, אין תככים, אין מגמות רעות ואין שום תופעות אחרות שקיימות בעולם הכפירה. הכנסייה נתפסת כנמל מבטחים שבו אנשים יכולים להטיל את עוגן ליבם. יהיו אשר יהיו דמיונותיהם היפים של אנשים ביחס למונח "כנסייה", בגדול, הם מוצאים בכנסייה כמות מסוימת של מזון רוחני. למזון הרוחני הזה יש תפקיד מוחשי יותר עבור אנשים: כשהם נתקלים בקשיים, הם יכולים לבוא לכנסייה לשטוח את בעיותיהם, והכנסייה יכולה לעזור להם להשקיט את דאגותיהם ולפתור את קשייהם. לדוגמה, כשהם נתקלים בבעיות בעבודה או בחיים, כשילדיהם אינם צייתנים, כשהבעל או האישה שלהם מנהלים רומן, כשקיימים סכסוכים בין כלה לחמותה, כשמתגלעות מחלוקות עם חברים לעבודה או עם שכנים, כשמתעמרים בילדיהם, כשעריץ מקומי כלשהו משתלט על אדמתם, וכן הלאה – כשדברים אלה קורים, אנשים מקווים שמישהו בכנסייה ייעמד לצידם ויעזור לפתור וליישב את הבעיות האלה. בדמיונם של אנשים, כנסייה היא מקום כזה. ללא ספק, אנשים חושבים שכנסייה היא מקום מקלט, גן עדן אידאלי, מקום להשקיט דאגות ולפתור קשיים, לדכא אלימות ולאפשר לאנשים טובי לב לחיות בשלווה ולתמוך בצדק. כשהחיים הופכים קשים, הכנסייה צריכה לספק סיוע; כשאין ירקות למאכל ואורז לבישול, הכנסייה צריכה לחלקם; כשאין בגדים, הכנסייה צריכה לרוכשם; כשמישהו חולה, הכנסייה צריכה לשלם על טיפול. כשאדם נתקל בקשיים בעבודה, האחים והאחיות בכנסייה צריכים להושיט לו יד, למשוך בחוטים ולמנף קשרים או להנחותו. כשילדיו של אדם ניגשים לבחינות כניסה לאוניברסיטה, הוא הולך לכנסייה למצוא עוד אנשים שיתפללו למענם, במטרה להבטיח שילדיו יתקבלו ללימודים. בלי קשר לסוג הקשיים שנתקלים בהם, כל עוד אדם בא לכנסייה, ניתן לפתור וליישב את כולם. גם כשאדם סובל מהתעמרות מצד אנשים רעים, הכנסייה, על אנשיה הרבים ועל השפעתה הנרחבת, יכולה להסדיר דברים. אדם שמקבל עידוד ותמיכה מצד אנשים רבים לא יחשוש ולא יפחד עוד מהצקות של בריונים. גם כשמתעמרים באדם, מנדים אותו והוא נאבק בלי הרף בחברה בלי שום דרך להתפרנס, הוא יכול לבקש עזרה ועצה טובה מהכנסייה ולמצוא עבודה מתאימה. כל הדברים האלה ואחרים הם התפקיד שאנשים מאמינים שכנסייה צריכה למלא והעבודה שהיא צריכה לעשות. אם לשפוט על פי מחשבותיהם ותפיסותיהם של אנשים, או על פי מה שהם דורשים מכנסייה, ברור שהם ללא ספק רואים בכנסייה מוסד רווחה, ארגון צדקה, סוכנות שידוכים, חברת כוח אדם או אגודה של הצלב האדום. יש אף הסבורים שלא משנה עד כמה הם מוכשרים או מה מעמדם בחברה ובקרב המין האנושי, עליהם להסתמך תמיד על ישות בעלת עוצמה. כשהם נתקלים בקשיים בחברה או מתמודדים עם בעלי הכוח, הם זקוקים לכוח חזק שיתמוך בהם, ישמיע את קולם, ינהל עבורם את העניינים ויילחם על הזכויות ועל האינטרסים שלהם. לדעתם, הכנסייה יכולה למלא את התפקיד הזה ולהשיג את המטרה שהם מייחלים לה, ולכן הכנסייה הופכת לברירה היחידה מבחינתם. הם בבירור רואים בכנסייה איגוד או ארגון סוציאלי כמו ארגון המורים, איגוד התחבורה, אגודת החקלאים, התאגדות הנשים, אגודת הגיל השלישי וכן הלאה – אותם סוגים של עמותות חברתיות ושל ארגונים סוציאליים. לא משנה מהן בפועל הגדרותיהם של אנשים לכנסייה, אם לשפוט על סמך העבודה שכנסייה עושה ועל סמך הגדרה מדויקת לכנסייה, ברור שגישותיהם של אנשים לכנסייה ודרישותיהם ממנה הן מוטעות ובלתי תקפות, ושהם לא אמורים להחזיק בהן. כנסייה אינה מקום שנועד "לשדוד את העשירים כדי להאכיל את העניים", שנועד לדכא אלימות ולאפשר לאנשים טובים לחיות בשלווה, או לתמוך בצדק, קל וחומר היא אינה מקום שנועד לסייע לעולם ולהציל אנשים או להשקיט את דאגותיהם ולפתור את קשייהם. כנסייה אינה ארגון צדקה, אינה מוסד רווחה ואינה ארגון סוציאלי. הקמתה של כנסייה ונוכחותה לא נועדו לשמש כאגודה או כארגון סוציאליים. למעט המשימות החיוניות הספורות שכנסייה צריכה לבצע, שהן לשאת עדות לדברי האל ולהפיצם ולהוביל אנשים לאכול ולשתות את דברי האל, לחוות את עבודת האל ולהשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים כדי להשיג ישועה, לכנסייה אין שום מחויבויות למלא תפקידים כלשהם או לסייע לחברה או לכל קבוצה אתנית שהיא. בנוסף, כנסייה אינה מקום שנועד להילחם על זכויות אנשים ועל האינטרסים שלהם, ואין לה שום מחויבות להבטיח את חייהם הפיזיים של אנשים, את מעמדם החברתי, את משרותיהם, משכורותיהם, קצבאות הרווחה שלהם וכן הלאה. על פי תפיסותיהם של אנשים, תפקידיה של כנסייה הם ביסודו של דבר לדכא אלימות ולאפשר לאנשים טובי לב לחיות בשלווה, לתמוך בצדק, להקל את דאגותיהם של אנשים ולפתור את קשייהם, לעזור לעולם ולהציל אנשים, ולהילחם למען זכויותיהם של אנשים ולמען האינטרסים שלהם. לכן אנשים מאמינים שהכנסייה היא העזרה המיידית שלהם ושהיא יכולה לפתור וליישב כל קושי. אנשים בבירור רואים בכנסייה מוסד או עמותה או ארגון סוציאליים. אולם האם הכנסייה היא מוסד שכזה? (לא.) אם הפונקציות והתפקידים שאנשים מאמינים שכנסייה קיימת למענם הם לדכא אלימות ולאפשר לאנשים טובי לב לחיות בשלווה, לתמוך בצדק, להשקיט את דאגותיהם של אנשים ולפתור את קשייהם, לעזור לעולם ולהציל אנשים, להילחם למען זכויות ואינטרסים של אנשים וכן הלאה, אז הכנסייה הזאת לא יכולה להיקרא כנסייה משום שאין לה שום קשר לדברי האל, לעבודה של רוח הקודש או לעבודת האל להושעת אנשים. לאגודה או לארגון כאלה צריך פשוט לקרוא אגודה או ארגון, היות שאין להם שום קשר – לא לכנסייה ולא לעבודתה של כנסייה. אם בכסות של אמונה באל ארגון עוסק בפעילויות כגון קיום טקסים, סגידה לאל, קריאת כתבי הקודש, תפילה, שירת מזמורים ואמירת הלל, והוא אפילו מקיים פולחן וכינוסים רשמיים, כמו גם מפגשים ללימוד כתבי הקודש, כביכול, מפגשי תפילה, מפגשי עובדים, מפגשי החלפות וכן הלאה, בלי קשר לסוג החברים בו ולמבנה שלו – אין לאלה שום קשר לכנסייה אמיתית. אם כך מהי בדיוק כנסייה אמיתית? איך היא מתהווה? כנסייה אמיתית נוצרת הודות להופעת האל, הודות לעבודתו והודות להבעתו את האמת כדי להושיע את המין האנושי. היא נוצרת כשאנשים שומעים את קול האל, פונים אל האל ומתמסרים לעבודת האל. זו כנסייה אמיתית. לא בני אדם מארגנים ומייסדים כנסייה, אלא האל עצמו מקים אותה ובאופן אישי מוביל ורועה אותה. לפיכך, האל מטיל תפקידים על הכנסיות שלו. תפקידה של כנסייה הוא להפיץ את דברי האל, לשאת עדות לעבודת האל ולעזור לאנשים לשמוע את קול האל, לחזור לנוכחות האל, לקבל את ישועת האל, לחוות את עבודת האל כדי לזכות בישועתו, ולשאת עדות לאל – זה עד כדי כך פשוט. אלה הם הערך והחשיבות של קיומה של כנסייה.

3. ההגדרה של כנסייה

אחרי השיתוף על הנושא "מהי כנסייה", יש לכם עכשיו הבנה מסוימת של התהוות כנסייה, של העבודה שכנסייה עושה ושל התוצאות שהיא משיגה. אתם יכולים גם להבין חלק מהערך ומהחשיבות של קיומה של כנסייה. אם כך, האם אנו יכולים עכשיו להגדיר במדויק מהי כנסייה? ראשית כול, כנסייה אינה מקום שאמור לספק לאנשים נחמה רגשית, וגם לא מקום שמבטיח לאנשים מזון לשובע, לבוש או מקלט. כנסייה אינה מקום שמבטיח את הזכויות והאינטרסים הפיזיים של אנשים או פותר את הקשיים שהם מתמודדים עימם בחיים. היא לא מקום שממלא את הריק הרוחני של אנשים ומספק הזנה רוחנית. מכיוון שכנסיות אינן מה שאנשים מניחים שהן בהתאם לתפיסותיהם ולדמיונותיהם, מהי אפוא ההגדרה המדויקת של כנסייה? מהי בדיוק כנסייה? בכתבי הקודש, ישוע אדוננו העניק תיאור בסיסי למונח 'כנסייה'. איך בדיוק הוא ניסח זאת? ("כִּי בְּמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים לִשְׁמִי שָׁם אֲנִי בְּתוֹכָם" (מתי י"ח 20).) משמעות המילים האלה היא שלא משנה כמה אנשים מתכנסים יחדיו, כל עוד שורה עליהם העבודה של רוח הקודש והם מרגישים שהאל שם עימם, מקום זה הוא כנסייה – בדיוק כך. באחרית הימים, האל הופיע כדי לעבוד ולבטא את האמת. כשאנשים מתכנסים יחד לאכול ולשתות, לקרוא קריאת-תפילה ולשתף את דברי האל, האל נוכח שם, וכך גם הנאורות של רוח הקודש, ופירוש הדבר שהאל מכיר בכך ככנסייה. אם אנשים מתכנסים אבל לא אוכלים ושותים את דברי האל, אם הם רק מדקלמים דוקטרינות רוחניות נבובות ולא מסוגלים להרגיש את העבודה של רוח הקודש – זו אינה כנסייה, משום שהאל אינו מכיר בה, ולכן לא שורה בה העבודה של רוח הקודש. האל מברך ומנחה כינוסים שהוא נוכח בהם, וכשאנשים נאספים בכינוסים שכאלה, לא משנה אם הם אוכלים ושותים את דברי האל, משתפים על האמת או משתמשים באמת כדי לפתור בעיות – כל אלה קשורים לדרישות האל ולהנהגתו, ולפיכך הוא מעניק לכולם את ברכתו. זו הסיבה שכל עוד סוג של כינוס נהנה מהדרכתו, מהנהגתו ומנוכחותו של האל, הוא יכול להיקרא כנסייה. זו ההגדרה הפשוטה והבסיסית ביותר לכנסייה, והיא הייתה ההגדרה לכנסייה בתקופה של עידן החסד. היא נוצרה בהקשר של עבודת האל באותה תקופה, ולפיכך היא מדויקת ונכונה. אבל בשלב זה של עבודת השיפוט באחרית הימים, מכיוון שהאל אמר עוד דברים ועשה עבודה גדולה יותר, ההגדרה לכנסייה חייבת להיות עמוקה יותר מאותה הגדרה בסיסית מעידן החסד. עבודת האל התקדמה הלאה. כנסייה אינה מתמקדת עוד רק בעבודה של רוח הקודש ובנוכחות של האל. כעת האל עצמו עובד בכנסיותיו, מנחה ורועה אותן; אנשיו הנבחרים של האל מסוגלים לאכול ולשתות את דבריו העכשוויים, לנהות אחרי המשיח ולשאת לו עדות. אי לכך, ההגדרה לכנסייה היא מתקדמת יותר באחרית הימים משהייתה בעידן החסד; זהו תיאור יותר מעמיק, יותר מדויק ויותר ספציפי ביחס למה שהיה קודם, וכמובן שהוא בלתי נפרד מהאמת ומדברי האל. אם כך, מהי הדרך המדויקת והראויה ביותר להגדיר כנסייה? ראשית, ההגדרה הבסיסית צריכה להיות קבוצת אנשים שנוהים אחרי האל בכנות. ליתר דיוק, כנסייה היא קבוצה של אנשים שנוהה בכנות אחרי האל ושדבריו מושלים בה; אנשיה חותרים אל האמת, מיישמים את דבריו בפועל ומתנסים בהם, ומסוגלים להתמסר לאל ולסגוד לו, לנהות אחר רצונו ולהשיג את ישועתו. החלק העיקרי בהגדרה הזאת הוא "קבוצה של אנשים". כנסייה אינה מקום או קולקטיב או קהילה, קל וחומר אינה רק כינוס של אנשים בעלי אמונה. ה"קבוצה" יכולה למנות כתריסר אנשים, או שלושים עד חמישים איש, וכמובן מספרים גדולים אף יותר. הם יכולים להתכנס יחד או להתפצל לקבוצות קטנות יותר; דבר זה גמיש ובר שינוי. בקצרה, כשמאמיניו אלה של האל מהללים אותו, נושאים לו עדות וסוגדים לו ונוהים אחר רצונו, הם כנסייה. לא משנה כמה מהם מתכנסים יחד, הם עדיין כנסייה. לדוגמה, חמישים אנשים נקראים כנסייה קטנה, ומאה אנשים נקראים כנסייה גדולה – גודלה של כנסייה נקבע על פי מספר חבריה. ישנן כנסיות גדולות, בינוניות וקטנות בהיקפן; מספר האנשים בכנסייה אינו קבוע. הבה נסתכל שוב על ההגדרה של כנסייה: קבוצה של אנשים שנוהה בכנות אחרי האל ושדבריו מושלים בה; אנשיה חותרים אל האמת, מיישמים את דבריו בפועל ומתנסים בהם, ומסוגלים להתמסר לאל ולסגוד לו, לנהות אחר רצונו ולהשיג את ישועתו. מדוע כנסייה מוגדרת כך? משום שהאל רוצה לעבוד בכנסיות, והאל מעוניין להושיע את קבוצת האנשים הזאת. רק קבוצה כזו של אנשים יכולה להיקרא כנסייה. ורק כשקבוצה של אנשים כאלה מתכנסת יחדיו הם יכולים לאכול ולשתות את דברי האל באופן רגיל וליישם אותם בפועל, ובאמת להתפלל לאל, להתמסר לו ולסגוד לו. דברי האל מושלים באותה קבוצה של אנשים ומובילים אותה; ולכן מקבוצה כזו של אנשים נובעת ההגדרה של כנסייה. מכיוון שאנשים דתיים אינם מקבלים את האמת ואת עבודת האל והאל אינו מושיע אותם, הם אינם כנסייה, הם קהילה דתית. זה ההבדל המובהק ביותר בין כנסייה לדת. דברי האל מושלים אך ורק בכנסייה, ורק בכנסייה שהמשיח עצמו רועה מושלים דברי האל. למה הכוונה שדברי האל מושלים במשהו? האם עלינו לציין כאן את העבודה של רוח הקודש, או את ההנחיה, את הנאורות ואת ההארה של רוח הקודש? (לא.) אימרו לי, מה יותר מעשי: שדברי האל ימשלו במשהו, או שתשרה עליו העבודה של רוח הקודש? (שדברי האל ימשלו במשהו.) יותר מעשי ויותר מוחשי שדברי האל ימשלו במשהו. העבודה של רוח הקודש רק מספקת לאנשים נאורות והארה מסוימות כדי לעזור להם להבין את האמת ולהוביל אותם למצוא עקרונות ליישום בפועל בדברי האל. כפועל יוצא, דברי האל מושלים בהם. לו רוח הקודש לא הייתה עובדת, האם אנשים היו יכולים עדיין למלא את חובותיהם על ידי הבנה של דברי האל ושל עקרונות? (כן.) דברי האל הרי נאמרו כה רבות; אנשים מקשיבים לדרשות לעתים קרובות ומסוגלים להבין את דברי האל. הם יודעים מה לעשות גם בלי עבודתה של רוח הקודש. מי שאוהבים את האמת יכולים ליישם בפועל את דברי האל ולהתמסר לעבודת האל כל עוד הם מבינים את האמת. מי שלא אוהבים את האמת לא יבינו את דברי האל גם אם ישמעו אותם, וגם אם יבינו מעט הם לא יהיו נכונים ליישם בפועל, ולפיכך ניתן רק לסלקם. באחרית הימים, האל מבטא את האמת ישירות כדי להוביל אנשים ולרעותם בעצמו. עבודתה של רוח הקודש היא רק לעזר. זה כמו ילד שרק לומד ללכת; לפעמים מבוגר יושיט לו יד לעזרה. ברגע שהילד יכול ללכת באופן יציב ולרוץ, אין כל צורך שמישהו יתמוך בו. לפיכך, עבודתה של רוח הקודש אינה אבסולוטית ואינה חיונית. כשדברי האל מושלים באנשים, פירוש הדבר שהם מבינים את דבריו, מבינים את האמת ויודעים מה משמעותם של דברי האל ומהם העקרונות ואמות המידה שהאל דורש מאנשים, ושהם יכולים להבין וליישם את העקרונות ואת אמות המידה האלה. לכך הכוונה שדברי האל מושלים בלב אנשים. האל כבר דיבר על הדברים האלה באופן בהיר ונהיר דיו, ולכן אין כל צורך לציין כאן את העבודה של רוח הקודש. באחרית הימים האל ביטא כל כך הרבה אמיתות ודאג שכל אמת תהיה ברורה ומובנת לאנשים. לפיכך, העבודה של רוח הקודש אינה חשובה באותה מידה והיא משמשת רק לעזר. רוח הקודש מבצעת עבודת עזר מסוימת ומעודדת את הטבע רק כשאנשים אינם מבינים את האמת או כשהאל לא אמר כל כך הרבה דברים ביסודיות ובבהירות שכאלה, ובכך מספקת לאנשים קצת אור פשוט ודוחפת אותם מעט כדי לעזור להם לבחור בחירות נכונות וללכת בנתיב הנכון בחייהם ובסביבות שונות. עכשיו הוא העידן של דברי האל, שבו האל עצמו מדבר כדי להוביל את המין האנושי ודברי האל שולטים בכול. העבודה של רוח הקודש היא רק לעזר. כשאנשים מבינים את האמת, מסוגלים ליישם בפועל את דברי האל וחיים על פיהם, הם מרַצים את כוונותיו.

הבה נסתכל על הביטוי הראשון בהגדרה הבסיסית לכנסייה: "לנהות בכנות אחרי האל". למילה "בכנות" יש משמעות ספציפית. היא לא מתייחסת למי שרק מושכים את הזמן, למי שרק מחממים את הכיסא, למי שאוכלים לשובע, למי שמסתמכים על חסד לשם ישועה או למי שיש להם מטרות או מניעים נסתרים. אם כך, למה הכוונה במילה "בכנות"? ההסבר הבסיסי והפשוט ביותר הוא זה: כל עוד אדם שומע על האל, על האמת או על הבורא, הוא חש כמיהה בליבו, נוטש מרצון, מקדיש את עצמו מרצון וסובל קושי מרצון, ומוכן לבוא לפני האל כדי לקבל את קריאתו ונוטש הכול כדי לנהות אחרי האל. כל עוד הוא ניחן בלב כן, די בכך. יש האומרים: "למה אינך אומר שזו קבוצה של אנשים מלאי אמונה שנוהים אחרי האל?" אנשים אינם יכולים להגיע לרמה הזאת. מבין מי שמבצעים כעת את חובותיהם, חלקם האמינו כעשר שנים וחלקם האמינו עשרים או שלושים שנה; עקרונית, די שתהיה להם הכנות הזאת. הגדרתם כמלאי אמונה אינה מדויקת. ההגדרה שלנו לכנסייה מבוססת על מצב בסיסי וספציפי, בלי לברור מילים או לקבוע הגדרה ורף גבוהים מדי, היות שדבר זה יהיה בלתי מעשי. יש האומרים: "לא מספיק להגיד 'בכנות' או 'מלאי אמונה'. צריך לקרוא לזה קבוצה של אנשים צדיקים שיראים את האל וסרים מרע – זה יהיה נפלא!" אם נקבע את הרף כל כך גבוה, הביטויים הבאים "חותרים אל האמת, מיישמים את דבריו בפועל ומתנסים בהם" יתייתרו. הנקודה העיקרית היא שכל חברי הכנסייה הם מי שהאל רוצה להושיע. קבוצת האנשים הזאת מלאה בצביונות מושחתים של השטן ובתפיסות ובדמיונות לגבי האל. אם לדבר באופן יותר מציאותי, הם מלאי מרדנות, משוללי התמסרות, אינם מבינים את האמת, ואין להם שום ידיעה שהיא של האל – זה המצב הריאלי ביותר. לפיכך, בעיני האל, אלה הם המצב האמיתי והמעמד בפועל של חברי כנסייה. בחירתו של האל באנשים מבוססת על התנאי הבסיסי הזה: שהם יכולים בכנות לנהות אחרי האל ובכנות להשקיע מעצמם ולנטוש. יש האומרים: "אם הם כנים, למה יש להם עדיין תשוקות מופרזות? אם הם כנים, למה הם עדיין רוצים לזכות בברכות?" דברים אלה ישתנו בהדרגה כשאנשים יתנסו בעבודת האל. כרגע, אנחנו מגדירים את המושג הבסיסי "כנסייה". המושג הבסיסי הזה הוא הדרישה המזערית ואמת המידה הנמוכה ביותר לבחירת אנשים בידי האל. אמות המידה האלה אינן חלולות או מופרזות כלל וכלל; הן תואמות ביותר למצבכם האמיתי. במילים אחרות, כשהאל בוחר אתכם ומחליט להושיע מי מכם, אלה הן אמות המידה שהוא מסתכל עליהן. אם אתה עומד בדרישות האלה, האל מביא אותך לביתו ואתה הופך לחבר בכנסייה. זה המצב בפועל. לפיכך, הביטוי הראשון בהגדרה לכנסייה הוא "נוהה בכנות אחרי האל"; זה יחסית מדויק. קבוצת האנשים הזאת אינה יראת-אל ואינה סרה מרע, הם לא מסוגלים להשתחרר מן ההשפעה האפלה והם לא מתמרדים כל-כולם נגד העולם ונגד הדרקון הגדול האדום כאש. הם לא עושים את כל הדברים האלה. למה? משום שההגדרה מציינת בהמשך גם את היכולת לחתור ליישום בפועל של דברי האל. מכיוון שאנשים ניחנים בלב שאוהב את האמת וכמהַ לאמת, בתהליך החתירה הם יכולים להתנסות בדברי האל וליישם אותם בפועל, ובסופו של דבר הם יכולים לסגוד לאל. הסגידה לאל כרוכה בהתמסרות לאל, בהקשבה לדברי האל, בקבלה של תזמורי האל ובקבלה של ריבונות האל וסידוריו. בסופו של דבר קבוצת האנשים הזאת יכולה להשיג ישועה. זהו בעיני האל המעמד בפועל של חברי כנסייה. האין זה התנאי הבסיסי ביותר? (כן.) יש האומרים: "לא ציינת השלכת צביונות מושחתים של השטן והשגת טוהר. ההגדרה הזאת של כנסייה לא כוללת את הדברים האלה." האם הם כלולים בהגדרה הזאת? (כן.) איזה חלק כולל אותם? החתירה ליישום בפועל של דברי האל. אם אתה יכול לחתור ליישום בפועל של דברי האל, האין צביונותיך המושחתים נפתרים בהדרגה? האינך מסוגל להשליך מעליך את צביונותיו המושחתים של השטן ולהשיג שינוי בצביון? (כן.) בתקופה של השגת שינוי בצביון, אתה מבין בהדרגה את דברי האל ופותר את צביונותיך המושחתים האישיים. כשאתה פותר חלק מהצביונות המושחתים שלך, האם האמונה שלך באל וההתמסרות שלך אליו מתגברות? האם קיים קשר בין הדברים? (כן.) ככל שאתה סוגד יותר לאל, כך תהיה לך יותר התמסרות לאל. ככל שהתמסרותך לאל גוברת, האינך מתקרב יותר להשגת ישועה? (כן.) אם כך, איזה מין אנשים הם חברי הקבוצה הזאת? הם מי שיכולים להשיג ישועה. זהו המצב בפועל של חברי כנסייה. יש האומרים: "ההגדרה הזאת של כנסייה אינה מציינת את העבודה שהכנסייה עוסקת בה". האם יש פה חלק כלשהו שמתייחס לעבודה החיונית שכנסייה מבצעת? (החתירה להשגת ישועה.) החלק הזה קשור קשר הדוק. העבודה שכנסייה עושה, בין אם היא הפצת דברי האל ובין אם הובלת אנשים לאכילה ולשתייה של דברי האל וסיוע להם להכיר את עצמם ולהשליך מעליהם צביונות מושחתים של השטן – מטרתה בסופו של דבר לעזור לאנשים להשיג ישועה. אם כך, האם אתם יכולים עכשיו לקבל את המושג הבסיסי והפשוט ביותר הזה של כנסייה? (כן.) ההגדרה הזאת אינה מוגזמת או חלולה, והיא לא משתמשת במונחים ובביטויים נשגבים כביכול, אלא כוללת את הצרכים הבסיסיים ביותר ליצירתה או להגדרתה של כנסייה.

האם אתם מבינים את הרקע להגדרה של המושג כנסייה, עתה שהסברתי לכם אותו? (כן.) אם לא הייתי מסביר אותו באופן הזה, הייתם חושבים שהעבודה החיונית של כנסייה וההגדרה של כנסייה הן מעמיקות מאוד. עכשיו, כשאתם מבינים את ההגדרה לכנסייה, אתם מרגישים שההבנה שלכם את המונח 'כנסייה' היא שטחית מאוד. ההגדרה לכנסייה הובהרה – היא בפשטות עד כדי כך מעשית. ככל שדברים הם יותר מעשיים, כך אנשים מרגישים לעתים קרובות יותר שהם שטחיים. למעשה, אם אתה מסתכל מקרוב, כל מילה בהגדרה הזאת קשורה ומקושרת במידה רבה למצבים מעשיים וספציפיים, ואינה שטחית כלל וכלל. הביטוי הראשון בהגדרה לכנסייה הוא "נוהה בכנות אחר האל". "בכנות" זה מה שהאל רוצה. כמה אנשים ניחנים בכנות כזאת? האם קל לאנשים שתהיה להם הכנות הזאת? זה לא קל. אשר ל"שדבריו מושלים בה", האם השגת זאת כבר? אתה חושב שהביטוי הזה שטחי וקל להשגה. אם האל אומר: "קומו, נהו אחריי ובצעו את חובתכם" ואנשים מצייתים, האם פירוש הדבר שדברי האל מושלים בהם? זה רק אומר שאנשים מוכנים להאמין באל ולנהות אחריו, אבל הם לא הגיעו לנקודה שבה דברי האל מושלים בהם – הם עדיין רחוקים ממנה! מה אתה זקוק שיהיה לך כדי שדברי האל יוכלו למשול בך? הדרישה המזערית היא שאתה חייב להבין את דברי האל; אתה צריך לדעת למה מתייחסות הדרישות בדברי האל, אילו עקרונות דברי האל דורשים, וכשאתה מתמודד עם מגוון אנשים, מאורעות ודברים, עליך לדעת איך ליישם את דברי האל ואיך להפוך את דברי האל ליישום בפועל שמשביע את רצון האל. זה לא קל. דרושה תקופה ממושכת של אכילה ושתייה, של קריאת-תפילה, של התנסות ושל הבנת דברי האל, ודרושה הבנה של כוונות האל ושל צביון האל כדי לבוא בהדרגה לכדי כך שדברי האל ימשלו בך במידת מה. לפיכך הביטוי "שדבריו מושלים בה" נראה על פניו פשוט, כאילו דברי האל מושלים ברוב האנשים, אבל למעשה אין זה כך. אם לשפוט על פי מצביהם בפועל של אנשים, ברור שהביטוי הזה הוא רק דרישה של האל מאנשים, כזו שהם כלל לא עמדו בה עדיין. הביטוי הבא, "חותרים ליישם בפועל את דבריו", הוא דרישת האל מאנשים. עדיין לא הגעת לכדי יישום בפועל של דברי האל; אתה רק חותר לכך. איך עליך לחתור? כשאתה נתקל במצבים, יישם בפועל בהתאם לדרישות האל. אל תשקר; היה ישר. האם אתה מסוגל לכך? זה לא קל לביצוע. כשגוזמים אותך, עליך להיות מסוגל להתמסר ולהרהר בעצמך ולהכיר את עצמך, וליישם בפועל בהתאם לאמת. האם אתה מסוגל להשיג זאת? אם אתה חש שאתה מתאמץ, או אם הרצון האישי שלך חזק מדי ואתה רוצה תמיד להניח לפזיזות שלך להתפרץ, אתה חייב לשאוף להתמודד עם דברים בהתאם לעקרונות ולא לחשוף את הפזיזות שלך או לפעול באופן זדוני או שרירותי; חובה עליך לפעול על פי דברי האל, לקבל את הגיזום, ללמוד להכיר את העבירות שלך ולהבין איפה טעית. זה נקרא לחתור ליישום בפועל של דברי האל. האם תחילת היישום בפועל של דברי האל משמעה שאדם השתנה? זה לא עד כדי כך פשוט. אם אתה נבחר לשמש מנהיג או עובד, האם אתה יכול להימנע מפעולה זדונית ושרירותית? זה לא קל; זה מצריך שתבין את האמת ושתהיה מסוגל ליישם בפועל את דברי האל ולהתנסות בהם תקופת-מה; רק אז יהיה בכוחך להגיע לכך. אם אתה אומר שאתה רוצה ליישם בפועל את דברי האל אבל יש לך רק נכונות מילולית כזו ושום מוטיבציה בליבך, זה לא יספיק. כשליבך נכון לכך ואתה באמת רוצה ליישם בפועל את האמת, אתה יכול ליישם אותה בפועל. כשאין בליבך מוכנות ליישם בפועל את האמת, גם אם תישבע או אם אחרים יתמכו בך, זה לא יועיל. אתה חייב שתהיה לך הנחישות, כלומר אתה חייב שיהיה לך לב שניחן בתשוקה אדירה לאל. אתה צריך לדעת איך האל מגדיר עניין ומה הוא דורש ביחס אליו, למצוא ולאסוף את כל דברי האל הקשורים להיבט הזה, ואז לקרוא אותם קריאת-תפילה ולהבינם. כתוב אותם במחברת או שים אותם במקום שתוכל לראותם בקלות. בהפסקות מעבודתך הבט בהם, קרא אותם, ועם הזמן תשנן את דברי האל האלה ותנצור אותם בליבך. הרהר כל יום במשמעות האמיתית של דברי האל וחשוב איזו דרך בדיוק של דיבור ופעולה נחשבת ליישום בפועל של דברי האל. דבר זה נקרא חתירה ליישום בפועל של דברי האל. האם קל להשיג זאת? זה לא קל; זה לא משהו שניתן להשיג בן-לילה או בפרץ של מאמץ. אנשים מסוימים אומרים: "אני נשבע שבועת דם", אבל זה חסר תועלת. אתה אומר: "אני אצום ואתפלל ולא אוכל ואשתה", אבל זה חסר תועלת. אתה אומר: "אני אישאר ער כל הלילה ואתענה", אבל גם זה חסר תועלת. אתה חייב לחתור אל האמת; אתה חייב שיהיו לך ביטויים של חתירה אל האמת, ואתה חייב שיהיה לך נתיב לחתירה אל האמת; אתה חייב שיהיו לך השיטות והאמצעים הנכונים. לא משנה אילו סוגי שיטות ואמצעים יש לך, אינך יכול לסטות מדברי האל; אתה חייב להשקיע מאמץ בדברי האל, להעמיד כל דבר בהשוואה לדברי האל ולהשתמש בדברי האל כדי לפתור בעיות בכל סיטואציה, ועליך לשים את דברי האל בעדיפות הראשונה. דבר זה נקרא לחתור אל האמת. לדוגמה, מבחינת אינטראקציה עם אנשים אחרים, עליך לראות מה דברי האל אומרים על כך ולמצוא את דברי האל שמתייחסים לאינטראקציות עם אחרים. לגבי שיתוף פעולה הרמוני, מצא את דברי האל גם ביחס להיבט הזה. בקשר לביצוע נאמן של חובה, מצא את דברי האל בנושא ביצוע חובות באופן שעומד בדרישות, שנן את דברי האל החיוניים ונצור אותם בליבך. אשר לשאלה מהו מנהיג שקר, אילו ביטויים מגלים מנהיגי שקר, האם יש להם מצפון והיגיון ואיך האל מאפיין מנהיגי שקר – מצא את דברי האל המרכזיים האלה וכתוב אותם במחברת. שים אותם במקום שתוכל לראותם בקלות, ובכל פעם שיש לך זמן, קרא אותם קריאת-תפילה. בכל דבר שקשור להיווכחות בחיים ולשינוי בצביון שלך, יישם בפועל והשקע מאמץ באופן זה. זה נקרא חתירה אל האמת. אם המאמץ שלך אינו מגיע לרמה הזאת, הוא לא נקרא לחתור אל האמת; הוא נקרא לצאת ידי חובה, לפעול בשטחיות ולמשוך את הזמן.

הבה נסתכל על "לסגוד לאל". סגידה לאל כרוכה ביראה, בפחד, בכנות ובכבוד אמיתיים, וכן בהתייחסות לאל כמו לאלוהים, במָקום בלב לאל, בהתמודדות רציונלית עם הסביבות שהאל הקים ועם התפקידים שהאל הטיל, ובהתייחסות רצינית ואחראית לכל דבר שהאל אמר, וכן הלאה. כל הביטויים האלה נקראים סגידה. בין אם אלה דברים שהאל אמר לך פנים אל פנים ובין אם אלה כל הדברים שהוא ביטא אי-פעם, כל עוד אתה יודע וזוכר אותם, וכל עוד אתה מבין ומאשר אותם בליבך, עליך להתייחס אליהם כאל אמות המידה לאופן שבו אתה מתנהל, חי וכולי – זה הביטוי לסגידה לאל. כשמתמודדים עם דברים, ולא משנה אם הם תואמים לטעמך, לתשוקותיך או לתפיסותיך, עליך להיות מסוגל בכל מקרה להשקיט את ליבך ולשקול: "האם האל עשה זאת? האם זה נבע מהאל? למה האל עשה זאת? מה האל רוצה לזכך בי, מה הוא רוצה לשנות בי? מהי בדיוק כוונת האל? איך עליי להתמסר לסידורי האל? איך עליי לרצות את כוונת האל? איך עליי למלא את אחריותי כבן אנוש?" כל הביטויים האלה, בנוסף לאחרים שכמותם, הם ביטויים של סגידה לאל. גם אם אינך מבין עוד אמת, כאדם רגיל, כאדם שמאמין בקיום האל ושנוהה בכנות אחרי האל, זו הגישה שלכל הפחות צריכה להיות לך כלפי האל. כל דבר שכרוך באל, כל דבר שנוגע לדברי האל, כל דבר הנוגע לתפקיד שהאל הטיל עליך, לחובתך ולאחריותך – לכל אלה עליך להתייחס בדאגה ובזהירות, לא באדישות, לא ברשלנות, לא בבוז – זה נקרא סגידה לאל. לטפל בכל דבר הקשור לאל בלב זהיר, דואג, ירא-אל, חרד-אל – זה נקרא סגידה לאל. האם קל להשיג זאת? זה לא קל. בלי ניסיון מעשי, אפילו הבנה של שתי המילים "לסגוד לאל" היא קשה, לא כל שכן יישום בפועל הלכה למעשה של סגידה לאל. הביטוי האחרון בהגדרה לכנסייה הוא "להשיג את ישועתו". כיצד יש להבינו? הנתיב להשגת ישועה הוא ארוך, והדרישות פה אף גבוהות יותר. ראשית, הנתיב שאתה הולך בו חייב להיות נכון; אתה חייב להיות מסוגל לקבל את כל האמיתות בדברי האל ולהיות אדם שחותר ליישם בפועל את דברי האל ולהתמסר לאל. דברי האל חייבים למשול בחייך. אתה חייב לא רק להכיר בקיומו של האל אלא גם לאהוב את האמת ולפעול בהתאם לאמת; אתה חייב שיהיו לך יראה כנה של האל והתמסרות כנה אליו, להתפלל אליו בליבך לעתים קרובות ולעבור בהדרגה לסגידה לאל. או-אז תהיה אדם שאוהב את האמת ומתמסר לאל; תהיה בדיוק סוג האדם שהאל רוצה להושיע. אדם שבכנות מאמין באל חייב להיות אדם נכון. מה התועלת בהיותך אדם נכון? התועלת היא שהשגת ישועה לא תהיה קשה לך מדי; תהיה לך תקווה להשיגה. בזאת מסתכם השיתוף שלנו על הפרטים הספציפיים של הגדרת הכנסייה.

4. התפיסות והדעות שיש לאנשים כלפי הכנסייה

זה עתה שיתפנו על השאלה מהי כנסייה, על העבודה החיונית שכנסייה עושה, ומה אנשים מדמיינים לגבי כנסייה ודורשים ממנה כחלק מתפיסותיהם. לבסוף סיפקנו הגדרה למושג כנסייה. עתה כשהמושג הוגדר, אמורה להיות לכם הבנה מדויקת של המונח "כנסייה"; אמורה להיות לכם הבנה בסיסית של העבודה שכנסייה אמורה לעשות, של התפקיד שכנסייה ממלאת בעזרה לאנשים לזכות באמת ולהשיג ישועה, ובחשיבותה של כנסייה לכל מי שנוהה אחרי האל. ערכנו גם בקצרה ניתוח וחשיפה מייצגים של מה שאנשים מאמינים, לפי תפיסתם, שהוא ערך הקיום של כנסייה והעבודה שכנסייה צריכה לבצע. האם יש דבר מה שאינכם מסוגלים לזהות או להבין לגבי ההבנות והפרשנויות שיש בתפיסותיהם של אנשים ביחס לכנסיות? אנשים מסוימים חושבים שכנסייה צריכה לעסוק בסוג כלשהו של עבודה בחברה או שיהיה לה תפקיד כלשהו בחברה, כמו למשל לפעול למען הצדק. על פי תפיסותיהם של אנשים, הכנסייה מייצגת דימוי חיובי, אז למה שהיא לא תפעל למען הצדק? האם פעולה למען צדק קשורה באופן כלשהו לעבודת כנסייה או לדרישות האל? (לא.) למה מתייחסת ה"פעולה למען הצדק" שאנשים מדברים עליה? (מה שאנשים קוראים לו פעולה למען הצדק אינו צדק אמיתי. זו רק שמירה של האינטרסים של הבשר והיא לא תואמת לאמת.) האם לצדק הזה יש קשר כלשהו לאמת? (לא.) זה מה שהמין האנושי קורא לו צדק. לדוגמה, ניצחון על כוחות רעים, תיקון עוולות מסוימות ומקרים שבהם נעשה לאנשים עוול והם הושפלו, או ענישה הולמת לאנשים רעים, שיקום אינטרסים של קבוצות פגיעות והגנה עליהם, וכן הלאה – זה מה שאנשים קוראים לו פעולה למען הצדק. מה תכליתה העיקרית של הפעולה הזאת למען צדק? האם יש לה קשר כלשהו לאנשים החותרים אל האמת? האם יש לה קשר כלשהו לישועת אנשים? (לא.) זו בסך הכול אמירה שנסמכת על צדק מוסרי ועל אתיקה; בשום אופן אין לה קשר כלשהו לאמת. האם נוכל לומר שהיא אינה מתעלה לדרגת האמת? (כן.) האומנם? (לא; אין קשר בין שני הדברים.) נכון, הם לחלוטין לא קשורים זה לזה; הם שני דברים נפרדים. באיזה מין צדק המין האנושי דוגל? בסוג שבו, אחרי דיכוי של אדם פשוט ממעמד חברתי מעט נמוך או קיפוח של זכויותיו ושל האינטרסים שלו בידי אנשים רעים, האנשים הרעים נענשים כדין והאדם הפשוט או הרגיל לא סובל עוד מיחס לא ראוי. זה נוגע לשיקום האינטרסים של הבשר של אנשים ולהבטחתם, להשגת שוויון יחסי בין אנשים, לסילוק פערים בין מעמדות חברתיים, ולהבטחה שאנשים רעים לא יצליחו במעשיהם הרעים, ושיטופלו תלונותיהם של מי שקופחו. זה מה שהמין האנושי קורא לו פעולה למען צדק, ואין לה בשום אופן כל קשר לאמת. איך אתם עדיין יכולים לומר שהיא לא מתעלה לדרגת האמת? האם היא קשורה לאמת? לא. אימרו לי, האם האנשים הפשוטים והרגילים האלה שקופחו הם בהכרח אנשים טובים? (לא בהכרח.) האם למנוע מהם את המשך קיפוחם זה צדק? האם זה תואם לאמת? האם האנשים האלה יכולים אחר כך להיוושע? אלה הם בבירור שני עניינים שונים – איך ניתן לבלבל ביניהם? אין שום ספק אם זה מתעלה לדרגת האמת; זה פשוט לא אותו דבר כמו האמת. אם יש לכם טענות כלשהן לגבי הנושא הזה, ייתכן שרובכם לא יכולים לעמוד על העניין של תמיכה בצדק ועדיין קשורים אליו במידת מה וחושבים: "איך יכול להיות שזו טעות? איך יכול להיות שזו לא העבודה שכנסייה צריכה לעשות?" למעשה, אין לזה שום קשר לעבודתה של כנסייה. יש גם אנשים מסוימים שחושבים שכנסייה צריכה להיות מקום שבו הרע בא על עונשו והטוב זוכה לעידוד, שהיא צריכה למלא את התפקיד הזה ולהעניש מעשים רעים, את הרוע ואת כוחות האופל, ובמקביל לעודד את הדברים הטובים וההגונים. האם כך הדבר? האם ענישת הרע ועידוד הטוב מתעלים לדרגת האמת? כשמדובר בהבחנה בין טוב לרע, אנשים לא יכולים להבדיל בבירור בין הדברים האלה. למה אנשים מתכוונים בענישת הרע ובעידוד הטוב? האם זה קשור לענישת הרע, לתגמול הטוב ולסיווג כל דבר לסוגו בהתאם למה שהאל אומר? (לא.) זה לא קשור. מהי אמת המידה של המין האנושי להגדרת רע וטוב? בהתאם להגדרה של העם הסיני, מהו רע ומהו טוב? מה הבסיס להגדרה שלהם לטוב ורע? הבסיס הוא התרבות הבודהיסטית. הבודהיזם מדבר על מושגים כמו עזרה לעולם והצלת אנשים, הימנעות מהרג וכן הלאה – אלה נחשבים לטובים, ואילו אכילת עוף, דגים, בקר או טלה נחשבת לרע ואנשים שעושים כן צריכים להיענש. אין לאכול שום בשר, ואין להרוג שום יצורים חיים. הריגה נחשבת לרע, ומי שהורגים צריכים להתוודות ולהתחנן בפני בודהא למחילה. זו ההגדרה הבודהיסטית לרע; האם זה אותו הרע שהאל מדבר עליו? (לא.) אלה שני דברים שונים, כך שלהגדרה לרע אין בשום אופן כל קשר לאמת והיא בהחלט לא יכולה להתעלות לדרגת האמת. אם כך, מה נחשב בבודהיזם לטוב? זה אפילו עוד יותר מגוחך, שטחי וצבוע. הבודהיסטים מאמינים שאי-הריגת יצורים חיים כלשהם היא טובה וששחרור חיות משבי הוא טוב. לא משנה כמה אנשים אדם רע הרג או כמה חטאים הוא ביצע, אם הוא מניח מידו את סכין השוחט, הוא יכול מיד להפוך לבודהא – זה נחשב לטוב. ישנה גם האמירה: "טובה הצלת נפש אחת מבניית פגודה של שבע קומות", שמשמעותה הצלה עיוורת של אנשים ללא תנאי ושלא על פי עקרונות – אפילו הצלת שדים, אנשים רעים, בריונים, חוליגנים וכל אדם אחר נחשבת טובה. איזה מין טוב זה? אנשים כאלה הם רפי שכל, בלי שום הבחנה, עמדה או עקרונות. הצלה של כולם ומחילה לכולם – האם זה יכול להיחשב לטוב? זה אפילו לא ראוי למילה הזו; זוהי העמדת פנים של שטן ושל שדים. הם לא הורגים חיות אבל הם טרפו אינספור נשמות. זה הטוב שלהם כביכול, שלמעשה הוא רק העמדת פנים. אם כך, האם התפיסה האנושית שכנסייה צריכה למלא את התפקיד של ענישת הרע ועידוד הטוב יש לה על מה להסתמך? (לא.) בלי קשר לרקע התרבותי של כל גזע או דת, לענישת הרע ולעידוד הטוב אין שום קשר לעבודה או לעדות של כנסייה. אל תחשבו שבגלל שהמונחים האלה נראים צודקים וראויים לשבח, הם צריכים להיות קשורים לעבודת כנסייה או שזה התפקיד שכנסייה צריכה למלא בחברה. אלה תפיסה ודמיון אנושיים. חוץ מ"פעולה למען הצדק" ו"ענישת הרע ועידוד הטוב", מונחים טובים אחרים על פי התפיסות האנושיות, כגון "מאבק למען זכויות ואינטרסים של אנשים" ו"השקטת דאגות ופתרון קשיים", גם להם אין שום קשר לעבודת כנסייה או לעדות של כנסייה. כולכם צריכים להיות מסוגלים להבין זאת. שיתפנו באופן ברור פחות או יותר על ההגדרה של כנסייה, על העבודה שכנסייה צריכה לעשות, ועל הערך והחשיבות של קיומה של כנסייה.

הסטנדרטים והבסיסים להבחנה באנשים רעים מסוגים שונים

הבה נחזור לתחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים: "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם". הבה נתבונן אם העבודה הזאת שמנהיגים ועובדים חייבים לעשות קשורה לכל הפרטים הנוגעים לכנסיות שזה עתה שיתפתי עליהם. למה אנו צריכים לשתף על הפרטים הספציפיים האלה? מה הקשר בין הפרטים האלה לעבודה הזאת שמנהיגים ועובדים חייבים לבצע? (האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה אינם חברי כנסייה ויש לטהר אותה מהם. יתרה מזו, קיומם מכשיל את העבודה שכנסיות עושות ומפריע לה.) אם כך, קיים קשר; השיתוף הזה אינו לחינם. אחרי שהבנו כל פרט בשם או בהגדרה של כנסייה, הבה נבחן כיצד מנהיגים ועובדים צריכים להתייחס לחברי כנסייה, איך הם צריכים להתייחס לאנשים השונים שיש להרחיק או לגרש מהכנסייה, איך הם יכולים לבצע כראוי את העבודה הזאת, ואיך הם צריכים למלא את האחריות שלהם ולתמוך בעבודת הכנסייה. ראשית, מנהיגים ועובדים חייבים להבין מהי ההגדרה לכנסייה, למה כנסייה צריכה להתקיים ואיזו עבודה כנסייה אמורה לבצע. אחרי שהם מבינים את הדברים האלה, עליהם להסתכל אילו חברי כנסייה באותו זמן אינם ממלאים תפקיד חיובי כשמדובר בערך של קיום הכנסייה או של העבודה שהכנסייה עושה, או מי עשוי להסב שיבושים והפרעות לעבודתה החיונית של הכנסייה ולהשפיע עליה באופן שלילי, ואפילו להזיק באופן חמור למוניטין של הכנסייה ולהמיט קלון על שם האל. הבחנה ברורה והרחקה או גירוש ללא דיחוי של האנשים האלה – האין זו העבודה שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות? (כן.) אם כך, מה כרוך בביצוע יאות של העבודה הזאת? כדי להרחיק או לגרש אנשים רעים מסוגים שונים ולטהר את הכנסייה, ולאפשר לערך של קיום הכנסייה להתבטא ולכנסייה למלא את התפקיד שהיא אמורה למלא, ובה בעת לאפשר לעבודת הכנסייה להתקדם ללא הפרעה, מנהיגים ועובדים חייבים קודם כול רק להבחין אילו אנשים בכנסייה הם אנשים רעים וצוררי משיח. זה המידע או המצב האמיתי שמנהיגים ועובדים צריכים לתפוס דבר ראשון כשהם מבצעים את העבודה הזאת. העניין הראשון שמנהיגים ועובדים מתמודדים עימו בעבודה הזאת הוא הבחנה בסוגים שונים של אנשים. מה מטרתה של הבחנה בסוגים שונים של אנשים? מטרתה למיין אותם לסוגיהם ולהגן על מי שהם חברי כנסייה אמיתיים. אולם הגנה על האנשים האלה כשלעצמה אין משמעה שהעבודה שפורטה בתחום האחריות הארבעה עשר מתבצעת בהצלחה. מהו אפוא ההיבט החשוב ביותר ביישום מוצלח של העבודה הזאת? ההיבט החשוב ביותר הוא הרחקה או גירוש של כל חסרי האמונה והאנשים הרעים לסוגיהם שאינם משתייכים לכנסייה. לא משנה אם מאפיינים את האנשים האלה כאנשים רעים או כצוררי משיח, אם הם עונים על התנאים להרחקה או לגירוש, עולה הצורך בעבודה הזאת, וזו שעתם של מנהיגים ועובדים למלא את אחריותם. הבה נשתף קודם על אופן ההבחנה בסוגים שונים של אנשים.

1. על בסיס מטרתו של אדם באמונתו באל

איך עלינו להבחין בסוגים שונים של אנשים? אמת המידה הראשונה היא להבחין בהם בהתאם למטרתם באמונתם באל. השנייה היא בהתאם לאנושיותם. והשלישית היא בהתאם לגישתם לחובתם. אם היינו משתמשים בכמה כותרות פשוטות וקצרות, הן היו: ראשית, מטרתם באמונתם באל; שנית, אנושיותם; ושלישית, גישתם לחובתם. עתה כששלוש הכותרות האלה ברשותנו, כיצד אתם מבינים כל אחת מהן? בעבר לא דנו הרבה במטרתם של אנשים באמונתם באל. דיברנו יותר על אנושיותם של אנשים ועל גישתם לחובתם, ולכן הדברים האלה יותר מוכרים לכם. למעשה, מטרתם של אנשים באמונתם באל גם היא די מוכרת לכם, משום שאתם עצמכם הגעתם לאמונה באל עם מטרה. חלק מהאנשים מאמינים באל מכיוון שהם לא רוצים ללכת לגהינום, אחרים מכיוון שהם רוצים להגיע לגן עדן, חלק מכיוון שהם לא רוצים למות, חלק כדי לחמוק מאסונות, חלק רק מכיוון שהם רוצים להיות אנשים טובים, חלק מכיוון שהם רוצים לחמוק מיחס רע, וכן הלאה. הנושא הזה אמור להיות לכם מוכר, אלא שהפרטים שאדבר עליהם עשויים להיות במידת מה בלתי מוכרים – אתם עשויים להרגיש חוסר ודאות לגביהם ולא לדעת מה אני עומד לומר עליהם או במה אפתח. אם כך, הבה נדבר על זה קצרות. אימרו לי, מיהם האנשים שצריך להרחיק או לגרש – אילו סוגים של כוונות ומטרות יש להם באמונתם באל? (מי שרק חותרים לתהילה ולמעמד ורק רוצים לשלוט, ושלמען מעמדם יפריעו לכנסייה בלי נקיפות מצפון.) זה סוג אחד של אנשים. יש עוד סוגים? (חסרי אמונה שרק רוצים בברכות ומבקשים לאכול לשובע.) חסרי אמונה הם סוג נוסף. יש עוד? ייתכן שעולים בדעתכם כמה ביטויים של אנשים, אבל אינכם יכולים להבחין בבירור אם האנשים האלה רק חושפים צביונות מושחתים או שמא הם באמת אנשים שמטרותיהם באמונתם באל בלתי טהורות ושיש להרחיקם או לגרשם. אינכם יכולים לענות על כך ואתם מרגישים שזה מעט לא ברור, ולכן אינכם יכולים לבטא זאת. הנושא הזה של מטרת אנשים באמונתם באל הוא רחב. לכל אחד יש כוונות ומטרות מסוימות באמונתו באל. אולם סוגי האנשים שאנחנו מדברים עליהם פה, אשר מטרותיהם באמונתם באל לא טהורות, אינם עומדים בתנאים לישועת האל. הם לא יכולים להשיג ישועה והם לא יכולים אפילו להגיע לרף המינימלי לשמש עובדים. לא משנה מה מטרת האנשים האלה באמונתם באל, אלה שמגיעים לאמונה באל עם מטרה ינסו, בכל פעם שתיקרה ההזדמנות, להשיג את מטרותיהם, ואם לא תהיה להם הזדמנות, הם יעשו רע ויחוללו הפרעות. דבר זה יגרור השלכות שאין לשערן על עבודת הכנסייה או על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, ואת האנשים האלה יש להרחיק או לגרש. אם נניח לעת עתה בצד את האנושיות של האנשים האלה ואת גישותיהם לחובותיהם, ונדבר רק במונחים של מטרתם באמונתם באל, הרי שמטרתם היא בשום אופן לא לקבל את האמת ולהשיג ישועה, לא כל שכן להתמסר לאל ולסגוד לו. לפיכך, באופן טבעי תוצאת אמונתם באל לא תהיה ישועה. במקום לאפשר לאנשים האלה להישאר בכנסייה ולהפריע ללא הרף לאנשיו הנבחרים של האל – לאחים ולאחיות האמיתיים – מוטב להבחין בהם ולאפיין אותם במדויק בהקדם האפשרי, ולאחר מכן להרחיקם ללא דיחוי מהכנסייה. אסור להתייחס אליהם כאל חברי כנסייה או כאל אחים ואחיות. מיהם אפוא סוגי האנשים האלה? זה עתה דיברתם באופן כללי על כמה מושגים. אני אתן כמה דוגמאות מוחשיות וברגע שתשמעו אותן, תבינו.

א. לממש את רצונו להיות בעל תפקיד רשמי

ראשית כול, הבה נדבר על הסוג הראשון של אנשים שיש להרחיק או לגרש מהכנסייה. אנשים מסוימים רוצים תמיד להיעשות לבעלי תפקידים רשמיים בחברה ולהביא תהילה לאבותיהם הקדמונים, אבל הקריירה שלהם לא זוכה להצלחה. עם זאת, הרצון שלהם להיות בעלי תפקידים רשמיים לא פוחת כהוא זה. אלא שמעמדה החברתי של משפחתם אינו גבוה, ולכן, משלא עולה בידם להגשים ולו את השאיפה הפעוטה הזאת, הם חשים שהחיים חסרי תקווה ורואים את העולם כבלתי-הוגן עד מאוד. לתחושתם יש להם יכולת וידע מסוימים אבל איש לא מעריך אותם. הם לא יכולים למצוא מישהו שיתמוך בהם, והסיכוי להיעשות לבעלי תפקיד רשמי נראה להם נמוך ביותר. במצב נואש זה, הם מצאו את הכנסייה. לתחושתם, אם הם יוכלו להיעשות למנהיגים בכנסייה, זה כמו להיות בעלי תפקיד רשמי, והשאיפה שלהם יכולה להתגשם. לכן הם באים לבית האל בשאיפה להשיג גדוּלה. הם חושבים שהכישרון והיכולות שלהם מתאימים בדיוק לשימוש בבית האל, ותקוותם להיות בעלי תפקידים רשמיים ואנשים נכבדים יכולה להתממש, ובכך הם יגשימו את משאלתם מימים ימימה. את השקפתם על אמונה באל ניתן לתמצת באמרות כגון "דבר תמורת דבר", "זהב אמיתי סופו שינצוץ", ו"ציפור נבונה בוחרת ענף בחוכמה" – על רקע מעין זה הם בחרו ללכת בנתיב של אמונה באל. אם לשפוט על פי מהות האנשים האלה, ברור שהם לא מאמינים בקיומה של אמת בעולם, קל וחומר שהם לא מאמינים בקיומו של המושיע. בקצרה, הם לא מאמינים באל האמיתי האחד, על אחת כמה וכמה לא בקיומו של הבורא. בין אם זה מה שכתוב בכתבי הקודש או מה שהעולם הדתי מטיף – שהאל ברא את העולם ואת המין האנושי, שהאל הוא ריבון על הכול ומוביל את המין האנושי – כל האמירות האלה הן, מבחינתם, רק מסמכים היסטוריים. איש לא חוקר אותם ואיש לא יכול לאמתם; הם בסך הכול אגדות וסיפורים, סוג של תרבות דתית. זו ההבנה הבסיסית ביותר שלהם את האמונה. עם ההבנה הזאת הם באים להאמין באל וחושבים שהם הולכים בנתיב הנכון, שהם נוטשים את האופל למען האור, שהם "הציפור הנבונה" שבוחרת בחוכמה את הענף שלה. מובן שהם לא ויתרו על הבחירה ועל הרצון שלהם להיעשות לבעלי תפקידים רשמיים ולאנשים נכבדים. הם מאמינים שבעולם העצום הזה, שמכיל כל כך הרבה אנשים, אין מקום עבורם ושרק בית האל יכול לתת להם תקווה. רק חיים בכנסייה יכולים לתת להם סיכוי לנצל את הכישרונות שלהם ולממש את שאיפתם להיעשות לאנשים מכובדים. זאת משום שהשקפתם על המצב הנוכחי היא שהעולם החיצוני הולך ונעשה יותר מרושע ואפל, ורק הכנסייה היא חלקה של טוהר בעולם הזה; הכנסייה היא המקום היחיד בעולם שיכול לספק לאנשים מזון רוחני, ורק הכנסייה עולה ומשגשגת. הם מתחילים להאמין באל כשאלה הן משאלותיהם ומטרותיהם. אחרי שהם נוטלים על עצמם את האמונה, הם לא מבינים דבר באמונה באל, בחתירה אל האמת או בעניינים הכרוכים באמת, בצביון האל ובעבודת האל. הם לא חותרים לדברים האלה ולא מקדישים להם תשומת לב. בליבם הם לא ויתרו כהוא זה על הרצון שלהם במעמד ובתפקיד רשמי, אלא הם ממשיכים להיאחז בתפיסות ובהשקפות האלה בעודם מסתובבים להם בכנסייה. הם רואים בכנסייה ארגון חברתי או קהילה דתית, ורואים בעבודת האל ובדברי האל אשליות שנוצרו בידי מאמינים עקב אמונותיהם הטפלות. לפיכך, בכל מה שנוגע לחתירה אל האמת, בכל פעם שמדובר בדברי האל ובעבודת האל, הם חשים גועל והם מלאי התנגדות. אם מישהו מציין שדבר-מה הוא מעשה ידי האל, ריבונות האל או תיזמור האל, הם חשים גועל. אולם לא משנה כמה גועל הם חשים, ולא משנה אם הם מכירים באמת או מקבלים אותה, הרצון שלהם לזכות בתפקיד בעל מעמד בכנסייה כדי להשביע את תשוקתם לסמכות מעולם לא פחת והם מעולם לא ויתרו עליו. מכיוון שאלה הם השאיפה והרצון שלהם, באופן טבעי הם חושפים מגוון ביטויים. לדוגמה, הם מסיתים אנשים באמירות כגון: "אל תבסס הכול על דברי האל ואל תקשר כל דבר לדברי האל ולאל. למעשה, הרבה רעיונות ואמירות של אנשים הם נכונים; אנשים צריכים שיהיו להם השקפות ועמדות משלהם." הם מפיצים את ההצהרות האלה כדי להטעות אנשים. בה בעת הם גם מפגינים במרץ את הכישורים, את הכישרונות ואת מגוון הטקטיקות והתכסיסים שלהם שעומדים לרשותם בעולם, בניסיון לגרום לאנשים להבחין בהם ולהעניק להם תשומת לב וכבוד. מהי מטרת המפגן הנמרץ שלהם? מטרתו לגרום לאנשים להעריכם ולהעריצם; מטרתו להשיג מעמד בקרב אנשים ובכך להגשים את שאיפתם לקריירה של בעל תפקיד רשמי ולהבאת תהילה לאבותיהם הקדמונים. הם מרוצים כשאנשים מכבדים ומשבחים אותם, נוהים אחריהם, תומכים בהם ומעריצים אותם, ואפילו כשהם מחניפים להם. יתרה מזו, הם חותרים לדברים האלה ללא הרף ונהנים מהם. אף שבית האל כל הזמן חושף צוררי משיח, אנשים רעים ואת מגוון הצביונות המושחתים של אנשים, בליבם הם מזלזלים בדברים האלה, חושבים שהם אף לא ראויים לבוז שלהם, ונגעלים מהם במיוחד. הם חותרים בנחישות להשגת מעמד ולהערצה ולהערכה מצד אחרים כדי להגשים את משאלותיהם שהם לא הצליחו להשיג בעולם ובחברה. אם כך, מה מטרתם באמונה באל? מטרתם אינה לזכות ב"פי מאה בחיים האלה ובחיי נצח בעולם הבא", ובוודאי אינה לקבל את האמת ולהיוושע. מטרתם באמונתם באל היא לא לפעול כיציר בריאה אלא להיות בעלי תפקידים רשמיים ואדונים, ליהנות מהטבות המעמד. אנשים כאלה בוודאות קיימים בכנסייה; אלה הם עושי הרע שמסתננים אליה. הכנסייה בשום אופן לא מרשה שאנשים כאלה יתערבבו בקהל אנשיו הנבחרים של האל, ולכן את האנשים האלה יש להרחיק. האם קל להבחין במטרה שלהם באמונתם באל? (כן.) בהתחשב בכוונותיהם ובמטרותיהם באמונתם באל, בשילוב עם הביטויים השונים שלהם בכנסייה, איזה מין אנשים הם? (חסרי אמונה.) כן, הם חסרי אמונה. חוץ מהיותם חסרי אמונה, הם גם רוצים לחתור למעמד ולהזדמנויות בבית האל כדי להשביע את תשוקתם לסמכות. מטרתם באמונתם באל היא להיעשות לבעלי תפקידים רשמיים. אם כך, למה צריך לטהר את הכנסייה מהאנשים האלה? יש שיגידו: "אם חסרי אמונה עובדים בבית האל, וכידידי הכנסייה הם עוזרים מעט, מה לא בסדר בהשארתם?" האם יש אחיזה לקביעה הזאת? (לא.) למה אין לה אחיזה? (הרצון שלהם להיעשות לבעלי תפקידים רשמיים יוביל בוודאות לביצוע דברים שמפריעים לאחרים, שלא מביאים שום תועלת לעבודה של בית האל ושישפיעו על האחים והאחיות בחתירתם אל האמת.) לא משנה איך מסתכלים על זה, חסרי אמונה מתנגדים לאמת ומתכחשים לאל, ולכן בית האל לא יכול להשאירם. הם לא ימלאו תפקיד חיובי. בלי קשר לשאלה אם הם שואפים להיות בעלי תפקידים רשמיים, עצם ההערות, הביטויים והמעשים שלהם כחסרי אמונה יכולים לחולל הפרעות ולא תהיה להם השפעה חיובית. ישנם אחים ואחיות המתנסים בסביבות מסוימות ואומרים: "זו ריבונות האל ואנו חייבים להתמסר". האם חסרי אמונה יכולים להתמסר? אם הם לא קמים להפריע ולהתנגד, זה כבר טוב. בליבם הם אפילו אומרים: "אל תגיד שכל דבר הוא ריבונות האל. אנשים צריכים דעות מסוימות משל עצמם ושתהיה להם עצמאות מסוימת; אל תייחס הכול לריבונות האל!" הם לא רק מדרדרים אחרים אלא גם אומרים דברים מופרכים מטעים ומעורפלים כדי להוליך אנשים שולל. האין זה חוסר בושה? בקרב כופרים יכול להיות שהם מסוגלים לבצע תרגילים ותכסיסים מתוחכמים, אבל בית האל הוא המקום הלא-נכון לנסות לבצע את התרגילים והתכסיסים האלה! אנשים מסוימים מנהלים מרפאות שכולם אוהבים ללכת אליהן בגלל שאומרים שהזריקות שם לא מכאיבות. למה הזריקות לא מכאיבות? כי קצה המחט טבול בחומר מאלחש, אז מובן שזה לא כואב. האם זה מהלך חכם? (לא, זה מהלך זדוני.) ואף על פי כן הם רואים בכך מהלך חכם ומתפארים בכך, וחושבים שהוא מוכיח את יכולתם ואת מיומנותם, ואומרים: "כל מה שאתה עושה זה לדבר על התמסרות לאל, על תזמור האל ועל ריבונות האל. האם אתה ניחן בכישורים שיש שלי?" האין זה חוסר בושה? (כן.) הם אפילו מתפארים בתכסיסים זדוניים שכאלה! את האנשים שמסתננים לכנסייה ויש להם מניעים של חסרי אמונה יש להרחיק. למה? בליבם, האנשים האלה מתנגדים לאמת וסולדים ממנה. בלי קשר למטרתם באמונתם באל, בין אם זה דבר-מה שהם יכולים להודות בו בגלוי ובין אם לאו, על סמך מהותם כחסרי אמונה, הכנסייה צריכה להרחיקם או לגרשם. חסרי האמונה האלה מסתננים לכנסייה במטרה מסוימת ורוצים להפגין את כישוריהם, לממש את שאיפותיהם ולהגשים את משאלותיהם במסגרת הכנסייה. הם רוצים להשתמש במקום היקר שהוא הכנסייה כאמצעי להשיג את מטרתם להחזיק בעמדת כוח, להתרברב ולהטעות אנשים ולשלוט בהם. בהתחשב במטרתם באמונתם באל, הם מסוגלים להפריע לאנשיו הנבחרים של האל ולשבש את עבודת הכנסייה. לפיכך, חייבים להרחיק או לגרש את האנשים האלה מבית האל. מנהיגים ועובדים חייבים לראות את מהות חסרי האמונה שלהם כהווייתה. בין אם אתה קובע זאת על סמך ביטוייהם או על סמך הכרזותיהם העקביות לגבי אמונה באל, ברגע שתפסת את המצב והבחנת בבירור שהם חסרי אמונה, עליך לדחות אותם בהחלטיות וללא היסוס. לא משנה איזו שיטה או חוכמה אתה נוקט, מצא כל דרך אפשרית להרחיקם – זו העבודה שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות; זו העבודה שהם צריכים ליטול על עצמם. זה סוג אחד של אנשים שיש להרחיק או לגרש.

ב. לחפש בן או בת זוג

אם כך, מהם ביטוייהם של הסוג השני של אנשים שיש להרחיק או לגרש? אנשים מסוימים מעולם לא עסקו באמונה באל; יש להם רק רושם חיובי לגביה. לא מעניין אותם לדעת למה אדם צריך לחתור או מה הוא ירוויח מאמונה באל. הם שמעו שאנשים שמאמינים באל הם צייתנים ותמימים, ולכן הם רוצים למצוא בכנסייה בן או בת זוג, ואז להתחתן ולחיות חיים יציבים. זו כוונתם ומטרתם, ולכן הם באים לכנסייה כדי למצוא את בן הזוג האידאלי שלהם. לחסרי האמונה האלה אין שום עניין להאמין באל; לא אכפת להם כהוא זה מהבורא, מהאמת, מישועה, מידיעת האל, מביצוע חובה או מעניינים מעין אלה. אפילו אם אחרי שמיעת דברי האל והקשבה לדרשות הם מסוגלים להבין, הם לא רוצים להפנים זאת. הם רק רוצים למצוא בן זוג אידאלי, וכמובן מקווים לפגוש עוד אנשים ולהרחיב את מעגל הקשרים שלהם. הם באים לאמונה באל במטרה למצוא בן זוג אידאלי. יש מי שישאל: "האל, איך אתה יודע שזו מטרתם? הם לא אמרו שום דבר ולא ציינו זאת בפניך!" הם מפגינים זאת בהתנהגותם. ראו איך תמיד כשהם מבצעים את חובותיהם הם מחפשים את בני המין הנגדי או יוצרים קשר עם מישהו. ברגע שמישהו מוצא חן בעיניהם, הם כל הזמן משתפים עם אותו אדם ומתקרבים אליו, ותמיד מבררים עליו פרטים ולומדים להכירו. הפעולות והביטויים החריגים האלה אמורים למשוך מספיק תשומת לב ממנהיגים ומעובדים, שצריכים להבחין בכוונותיהם ובמטרה שהם מבקשים להשיג; הם צריכים לברר מי הטיף להם את הבשורה, למה הם מחפשים קשר במיוחד עם בני המין השני, למה תמיד יש להם מה לומר לבני המין השני, ולמה הם רוחשים להם חיבה מיוחדת ובפרט מפגינים סקרנות ודאגה מיוחדות כלפי האנשים שמוצאים חן בעיניהם. המאמינים באל מותירים רושם חיובי על אנשים כאלה. גם אם הם לא מתעניינים ביותר בכינוסים, בהקשבה לדרשות, בשיתוף דברי האל, בשירת מזמורים, בשיתוף חוויות אישיות וכיוצא באלה, בדרך כלל הם לא אומרים שום דבר שמחולל הפרעות ושיבושים. הם ממוקדים אך ורק במציאת בן זוג כדי לחיות איתו חיים טובים. אם הם מוצאים בן זוג, הם יכולים להצטרף אליו באמונה באל; גם אם הם עצמם אינם חותרים, הם יכולים לתמוך בבן הזוג שלהם באמונתו באל. אנשים מסוימים ניחנים באנושיות מקובלת יחסית, הם עוזרים ועושים כמיטב יכולתם להיות חברותיים ונחמדים. לדוגמה, הם יכולים לסבול אחרים ולעשות כל מה שהם יכולים לחשוב עליו כדי לעזור לבעלי קשיים לפתור אותם, לייעץ לאנשים האלה, וכן הלאה. הם אדיבים יחסית כלפי אחרים ואין בהם שום זדון, אבל המטרה והתכלית שלהם באמונתם באל אינן מכובדות ביותר. הם לא חותרים אל האמת והם לא מקבלים את האמת, לא משנה מי משתף עליה איתם. אחרי שהם נוהים במשך חצי שנה או שנה – שנתיים, לא חל בהם שום שינוי. אף שהם לא אומרים דבר על אי-אמונה ולא מחוללים שום שיבושים והפרעות, הם לא מפתחים שום עניין במה שקשור לאמונה באל. האם ראוי שאנשים כאלה יישארו בכנסייה? (לא.) האם יש לטהר אנשים כאלה ממנה? (יש לטהר גם אותם.) מדוע? (מכיוון שהם לא מתעניינים באמת, והם לא מושאים לישועה. אם הם יישארו בכנסייה וכל הזמן יחפשו בן זוג, זה יפריע לאחרים ויגרום להם להתפתות; הם לא ימלאו תפקיד חיובי.) זה בדיוק העניין. לדוגמה, אנשים מסוימים אוהבים במיוחד לאכול בשר. כשהם אוכלים בשר, הם שוכחים מהעבודה שלהם. אם אין בשר, הם עדין מסוגלים לבצע כמה משימות ראויות, אבל כשיש לפניהם בשר, עבודתם מתעכבת. מהו הבשר עבורם? (פיתוי.) בדיוק, זה פיתוי. אם כך, האם מי שכל הזמן מחפשים בן זוג יכולים להיחשב מקור לפיתוי? (כן.) הם אכן מקור לפיתוי. לאנשים כאלה יש להבהיר: "אינך כן באמונתך באל או בביצוע חובתך. מעולם לא הצלחת להשתלב בכנסייה ומעולם לא נחשבת למאמין אמיתי. בשנתיים האלה שעמדנו בקשר נוכחנו במטרה שלך: אתה בסך הכול רוצה למצוא זיווג בכנסייה. האם זה לא פוגע באנשים טובים? האנשים בכנסייה אינם מתאימים לך. בקרב הכופרים יש הרבה זיווגים שמתאימים לך. לך מצא לך זיווג בקרב הכופרים." מה שמשתמע מהדברים האלה הוא: "עמדנו על טיבך. אתה לא אחד מאנשיו הנבחרים של האל. אתה לא אדם של בית האל. אינך יכול להיחשב אח או אחות שלנו". אנשים כאלה יש להרחיק מהכנסייה בהתאם לעקרונות של בית האל. באופן זה יטוהרו מהכנסייה אנשים אלה שמחפשים בן זוג באורח מופקר ומפתים אחרים. האין זה קל להבחין באנשים כאלה? (כן.) האנשים האלה הם גם חסרי אמונה. הם נוטים מעט חיבה לכנסייה, לאמונה דתית ולמאמינים באל. הם רק רוצים לנצל את ההזדמנות של אמונה באל כדי למצוא בת זוג מבין המאמינים, לחיות עימה ושהיא תשרת אותם נאמנה. אימרו לי, האם דבר כזה אפשרי? האם עלינו לספק את מבוקשם? האם הכנסייה צריכה לארגן דברים כאלה? (לא.) לכנסייה אין שום מחויבות להשביע את העדפותיהם האישיות. לא משנה עד כמה לדעתם מאמינים הם אנשים טובים, אם הם חושבים שיוכלו לחיות את חייהם כראוי עם המאמינים האלה או שמאמינים יכולים ללכת בנתיב הנכון, זה חסר תועלת – דעתם לא משנה. גם חסרי אמונה כאלה ניתן למצוא ברוב הכנסיות. הדרך להתמודד עם האנשים האלה היא להשתמש בשיטה שזה עתה שיתפנו עליה, או שתוכלו להשתמש בשיטות טובות יותר אם יש לכם, כל עוד הם יטופלו בהתאם לעקרונות. חסרי האמונה האלה נמנים עם הסוגים השונים של אנשים רעים – האם זה מוגזם? (לא.) זה בדיוק האופן שבו אנו נוהגים בחסרי אמונה.

ג. להימנע מאסונות

אילו סוגים אחרים של אנשים יש להרחיק או לגרש מהכנסייה? (סוג אחר הוא מי שמאמינים באל רק כדי להימנע מאסונות.) אמונה באל רק כדי להימנע מאסונות היא עוד מטרה של אנשים באמונתם. האין זה זיוף שקיים אצל רוב האנשים שמאמינים באל? (כן.) אם כך, איך עלינו להבדיל בין האנשים שיש להרחיק או לגרש בגלל זה, לבין האנשים שרק מפגינים גילוי רגיל של שחיתות ושלא צריך להרחיק או לגרש? אצל רוב האנשים, המניע של הימנעות מאסונות מהול באמונתם – זו עובדה. בקרב מי שמאמינים באל כדי להימנע מאסונות, עליכם לזהות את חסרי האמונה שעונים על הדרישות להרחקה או לגירוש. לדוגמה, אנשים כאלה, כאשר הם רואים שאסונות מתחילים להחריף, מתחילים להשתתף בכינוסים בתדירות גבוהה יותר, ממהרים לקחת חזרה את הספרים של דברי האל שלפני כן הם החזירו לכנסייה, ואומרים שעכשיו הם רוצים להאמין באל ברצינות. אולם ברגע שהאסונות חולפים או שוככים, הם חוזרים לעשות עסקים וכסף וחוסמים כל אפשרות ליצירת קשר, כך שהאחים ואחיות לא יוכלו למצוא או להשיג אותם לצורך כינוסים. כשהאסונות מכים, הם מחפשים נמרצות את האחים והאחיות, אבל משהם חולפים קשה מאוד לאחים ולאחיות למצוא אותם, ורק לעתים נדירות מישהו מסוגל להשיגם. האין הביטויים האלה מובהקים? (כן.) כשאין שום אסון, הם אומרים: "אנשים צריכים חיים רגילים. אנחנו צריכים להמשיך בשיגרה שלנו. אני צריכה לבשל בבית כל יום, ואני צריכה לקחת את הילדים לבית הספר וממנו, אז לפעמים אני לא מספיקה להגיע לכינוסים. חוץ מזה, כדי לחיות צריך כסף; כל הוצאות המחיה עולות כסף. אנחנו לא יכולים לשרוד בלי להרוויח כסף. בעולם הזה, אף אחד לא יכול להסתדר בלי כסף. האמונה באל צריכה להיות מעשית!" דבריהם הגיוניים והם מספקים שפע סיבות, ומתמקדים כל-כולם בהשגת כסף ובשיגרת חייהם, ורק מדי פעם משתתפים בכינוס ולעתים רחוקות קוראים את דברי האל. גישתם לאמונה באל פושרת, לא קרה ולא חמה. כשאסון מכה, הם אומרים: "אני לא יכול להיות בלי אלוהים; אני זקוק לאלוהים! אני חייב להתפלל לאלוהים ולפנות אליו כל יום! אני לא מנסה להימנע מאסונות; הדבר העיקרי הוא שאני לא יכול לחיות בלי אלוהים בלב. לחיות חיים טובים בלי אלוהים בליבי זו תחושה ריקה!" הם לא מסוגלים לומר ולו מילה אחת שמפגינה ידע כלשהו על האל; הם רק אומרים מילים שיצדיקו את מעשיהם ואת התנהגותם. הם לא יודעים כמה ספרים בית האל מחלק לכולם; הם לא יודעים מה נושא הדרשות כרגע; הם לא יודעים על אילו אמיתות משתפים עכשיו בחיי הכנסייה. הם משתתפים בכינוס אחת לשישה חודשים או אחת לשנה. כשהם כן משתתפים, הם אומרים: "הכופרים הם פשוט איומים. החברה לא הוגנת. העולם הזה רע. המאמץ להרוויח כסף הוא כל כך קשה! נטל האל על האנשים הוא קל...." הם ממשיכים לדבר על הדברים חסרי התועלת האלה, שאין להם שום קשר לנושאים ולתוכן השיתוף בכינוס. הם אומרים כמה מילים ריקות בתפילתם וכמה מילים שטחיות על אמונה באל, ואז הם חושבים את עצמם למאמינים, ליבם נינוח והם חשים שלווה. האם זו אמונה באל? איזה מין חלאות הם אנשים כאלה? אם תשאלו אדם כזה "למה אתה לא משתתף בכינוסים באופן סדיר?" הוא ישיב: "הנסיבות שלי לא מאפשרות זאת. זו הסביבה שהאל הקים עבורי, ואני חייב להתמסר". איזה צליל נחמד יש למילים האלה! אדם כזה גם אומר: "תראה, האל הקים עבורי את הסביבה הזאת. כל המשפחה שלי תלויה בי לאוכל, אז אני חייב להרוויח כסף כדי להסתדר! כרגע, המשימה שהאל נתן לי היא להרוויח כסף". הוא בשום אופן לא מציין את ביצוע חובתו, כמו גם את תחומי האחריות והמחויבויות שלו כיציר בריאה, קל וחומר שהוא לא מציין איך ליישם בפועל את דברי האל; רק מדי פעם הוא משתתף בכינוס ומפריש פרוטות אחדות, וחושב שהפריש תרומה לבית האל. ישנם אנשים אחרים אשר מתפללים לאל כשילדיהם חולים, וכעבור ימים אחדים, כשילדיהם מרגישים טוב יותר, הם ממהרים להפריש לכנסייה קצת כסף ואז נעלמים שוב. כשהם באינטראקציה עם אחים ואחיות, הם אף פעם לא משתפים על האמת וגם לא קוראים את דברי האל. כשלא מתרחשים אסונות או קטסטרופות, הם אף פעם לא מתפללים לאל. שיחות היומיום שלהם תמיד נוגעות לזוטות מענייני הבית, לוויכוחים על מה נכון ומה לא, לחיי הבשר, לתופעות חברתיות שונות ולמגוון דברים שהם רואים ושומעים; לעתים רחוקות הם משתפים על דברי האל, והם אף פעם לא מבטאים מילה אחת שיוצאת מהלב שקשורה לאמונה באל. הם רק שומרים על מקומם בכנסייה כדי לבקש את דאגת האל ואת הגנתו. כזה הוא אופן אמונתם באל; הם פשוט מחפשים שלווה וברכות בלי לחתור כלל לאמת. אין להם שום עניין שהוא באמת. הם רק רוצים להרוויח הטבות, חסד וברכות מהאמונה באל. לא אכפת להם מהחיים שלאחר המוות מכיוון שהם לא מסוגלים לראותם ומכיוון שהם כלל לא מאמינים בהם. הם רק רוצים ליהנות מחסד האל בחיים האלה ולהימנע מכל אסון. מכיוון שהאל והכנסייה הם מפלטם, בכל פעם שהם כן משתתפים בכינוסים, זה תמיד לאחר שהם נתקלו בקשיים או באסונות. האם אנשים כאלה הם מאמינים כנים באל? (לא.) איזה מין אנשים הם? (אופורטוניסטים וחסרי אמונה.) אלה חסרי אמונה שרוצים להשתמש בכנסייה כדי להימנע מאסונות. האם יש לאפשר לאנשים כאלה להישאר בכנסייה? (לא.) כשהם באים לכינוסים, הם מפריעים לאחרים וגורמים להם לחוש דכדוך. רוב האנשים מנומסים מדי ויהיו נבוכים מכדי לנסות לרסן אותם, ולכן הם מניחים להם להמשיך לקשקש ולהפריע לכולם באכילה ובשתייה של דברי האל. מה מנהיגים ועובדים צריכים לעשות בשלב זה? האין הם צריכים ליטול על עצמם את האחריות להגביל אנשים כאלה, ובכך להגן על האינטרסים של הרוב ולשמור על חיי כנסייה רגילים? (כן.) אתה יכול לקחת מהם את הספרים של דברי האל ולייעץ להם לעזוב את הכנסייה. יש מגוון דרכים לשכנע אדם לעזוב את הכנסייה – אתם יכולים להגות דרכים משלכם. רק ודאו שהם לא יכולים ליצור עוד קשר עם האחים והאחיות. נניח שאדם אומר: "האיש הזה טוב. הוא רק מדבר קצת בכנסייה על זוטות מחיי הבית, אבל הוא לא מפריע לעבודת הכנסייה ולא פוגע בביצוע החובה שלנו, אז עלינו להיות סובלניים! באמונתנו באל, האם איננו צריכים לגלות סובלנות וסבלנות לכל סוגי האנשים? אלוהים רוצה שכל בני האדם ייוושעו ואינו רוצה שאף אחד יילך לאבדון!" אם כך עליך לשקול אם הם מושא לישועה. אם לא, האם איננו צריכים להבחין בהם ולהרחיקם? (כן.) יש האומרים: "אני מנומס מדי; אהיה נבוך לנסות לשכנע אותם לעזוב את הכנסייה". את הבעיה הזאת קל לפתור. אם פשוט אינך יוצר איתם קשר, הם לא יפריעו לך ולא יגבילו אותך. גם אם תיתקל בהם, אינך צריך לבוא עימם בדברים. אין שום צורך לדבר איתם על ענייני אמונה באל; פשוט התייחס אליהם כאל כופרים. יש האומרים: "האם איננו יכולים לעזור להם עם אהבה ולשתף איתם על האמת שאנחנו מבינים?" עם חסרי אמונה שכאלה, אם באמת יש לך אהבה, אתה יכול לנסות. אם באמת תוכל לשנותם, לא יהיה צורך להרחיקם או לגרשם. יש האומרים: "אני לא אתאמץ סתם. אין טעם לעזור להם, זה כמו לרחוץ חזיר באמבטיה; לא משנה כמה תנקה אותו, הוא עדיין ילך להתגלגל בבוץ. זה בדיוק סוג היצור שהוא; זה לא ישתנה!" אם אתה מסוגל להבין זאת, הצדק עימך. האם עדיין תשתף את האמת עם חסרי אמונה כאלה כדי לעזור להם? האם עדיין תעשה את העבודה חסרת התוחלת הזאת? (לא.) בשלב זה, אתם מבינים שהייתם טיפשים ושלא עמדתם על טיבם של אנשים. חסרי אמונה לא יכולים להשתנות. האנשים האלה גם יודעים שמי שמאמינים באל עושים מעשים טובים ונמנעים ממעשים רעים, שהם לא מתעמרים באחרים ולא מרמים אותם. המאמינים באל מותירים עליהם רושם טוב, ולכן הם מסתתרים מאחורי הכסות של "אני מאמין שיש אלוהים" ושל "אמונה באל היא טובה", מפלסים בנכלוליות את דרכם לכנסייה וגורמים לאנשים לחשוב עליהם כעל אח או כאחות. אנשים מסוימים אכן מתפתים לכך ובאמת מתייחסים אליהם כאל אח או כאחות, מבקרים אצלם לעתים קרובות ועוזרים להם. רק אחרי זמן רב הם מבינים: "האדם הזה בא לכנסייה רק כשהוא מתמודד עם אסונות או עם קשיים, ואומר דברי שטות חסרי תועלת. כשדברים הולכים למישרין והכול בסדר אצלו, כשהחיים שלו טובים, הוא מתעלם מכולם. לו ידענו קודם שהוא כזה מנוול, לא היינו עוזרים לו ולא היינו משקיעים כל כך הרבה מאמץ!" האם יש עכשיו תועלת כלשהי בחרטה? מאוחר מדי להתחרט – כבר דיברת כל כך הרבה לשווא! בקצרה, יש להבחין בחסרי אמונה כאלה, לטפל בהם ולהרחיקם מהכנסייה בהקדם האפשרי. אל תתייחסו אליהם כאל אחים ואחיות; הם אינם אחים ואחיות. רק אנשים שהאל בוחר הם אחים ואחיות; רק מי שיכולים להיוושע ושחותרים לסגידה לאל הם אחים ואחיות. מי שמסתובבים להם בבית האל כדי להימנע מאסונות ונהנים בחמדנות מחסד האל בלי לקבל את האמת הם חסרי אמונה. הם לא אחים ואחיות, והם בהחלט לא אנשיו הנבחרים של האל. האם אתם מבינים? בחסרי אמונה כאלה יש לטפל בהתאם לעקרונות; יש להיפטר מהם באופן הראוי. זו אחריותם של מנהיגים ושל עובדים, והיא גם עיקרון שצריך להיות ברור לכל אחד מאנשיו הנבחרים של האל.

23 באוקטובר 2021