פריט ארבעה עשר: להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם (חלק ב')

בכינוס האחרון שיתפנו על תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים: "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם". בשיתוף סקרנו היבט אחד של הנושא: "מהי כנסייה". אחרי השיתוף על ההגדרה לכנסייה, האם ברור לכם הקשר בינה לבין תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ושל עובדים? (אחרי שהאל שיתף על ההגדרה לכנסייה, הבנו מדוע כנסיות קיימות, את התפקיד שכנסייה ממלאת ואת העבודה שכנסייה עושה. על סמך זה אנו יכולים להבחין אילו אנשים בכנסייה מחוללים שיבושים והפרעות ולא ממלאים תפקיד חיובי, ואז להרחיק את האנשים האלה או לגרשם.) אחרי שמבינים מהי כנסייה, מנהיגים ועובדים צריכים לדעת למה האל מקים כנסיות, מהי השפעתה של הקמת כנסיות על אנשים, מהי העבודה שכנסיות אמורות לעשות, מהם סוגי האנשים שכנסייה כוללת בתוכה ואילו אנשים הם אחים ואחיות אמיתיים. אחרי הבנת הדברים האלה וידיעתם, יש לכם מושג והגדרה בסיסיים, כמו גם בסיס של עקרונות לעבודה המותווית בתחום האחריות הארבעה עשר: "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם". זה דבר-מה שצריך להיות לכם ברור ושעליכם להבין מבחינה תאורטית ומבחינת החזון. אחרי שמבינים זאת, העבודה הראשונה שמנהיגים ועובדים צריכים ליטול על עצמם היא להבחין באנשים רעים מכל סוג שהוא. מהם אמות המידה והעקרונות לביצוע הדבר? הבחנה באנשים רעים מכל סוג שהוא צריכה להתבסס על ההגדרה לכנסייה, על חשיבות קיומה של כנסייה ועל ערך קיומה, ועל העבודה שלשם ביצועה האל מייסד כנסיות. בפעם שעברה אמות המידה והבסיסים להבחנה בסוגים שונים של אנשים רעים חולקו לשלוש קטגוריות עיקריות. מהן שלוש הקטגוריות האלה? (מטרתו של אדם באמונתו באל, אנושיותו וגישתו לחובתו.) האם שלוש הקטגוריות הראשיות האלה ספציפיות ומקיפות מספיק? יש האומרים: "למה הבחנה באנשים לסוגיהם לא מבוססת על מידת אהבתם לאמת, על מידת התמסרותם לאל ועל יראתם מפניו, אלא על מטרתו של אדם באמונתו באל, על אנושיותו ועל גישתו לחובתו? האין אלה דרישות נמוכות מדי? במילים אחרות, אם לשפוט על פי התוכן הספציפי של שלוש הקטגוריות האלה, למה אין דיון מעמיק יותר בגישתם של אנשים לאל ולאמת? למה אין שום אזכור אם אנשים מוכנים לקבל גיזום, שיפוט וייסור, אם יש להם לב שמתמסר לאל וירא את האל, ותוכן אחר יותר מעמיק שקשור לאמת?" האם חשבתם פעם על השאלה הזאת? לעת עתה הבה לא ניכנס לנושא הזה. הבה נסתכל קודם על שלוש אמות המידה: מטרתו של אדם באמונתו באל, אנושיותו וגישתו לחובתו. על פי כותרותיהן, האם שלוש אמות המידה האלה רדודות או לא? אם אדם אינו עומד ברף מבחינת שלוש אמות המידה הבסיסיות ביותר האלה, האם ניתן לקרוא לו אח או אחות? (לא.) האם ניתן להחשיבו לחבר כנסייה? האם האל יכול להכיר בו כחלק מהכנסייה? (לא.) דבר מאלה אינו אפשרי בנוגע אליו. אם כך, אם אדם הוא בלתי ראוי או אינו עומד בדרישות מבחינת כל שלוש אמות המידה האלה, יש להבחין בו; הוא נמנה עם האנשים הרעים לסוגיהם השונים, ויש להרחיקו או לגרשו. השאלה אם אדם הוא אח או אחות, אם האל מכיר בו או אם הוא חבר שעל הכנסייה לקבל, תלויה לכל הפחות בשאלה אם הוא עומד ברף ובשלוש אמות המידה האלה. אם הוא אפילו לא עומד בשלוש אמות המידה האלה, אז הוא בהחלט לא אח או אחות. באופן טבעי האל אינו מכיר בו, וגם הכנסייה לא צריכה לקבלו. אם כך, איך הכנסייה צריכה להתייחס אליו ולטפל בו? (יש להרחיקו או לגרשו.) ברגע שמבחינים בו, יש להרחיקו או לגרשו. בדיוק כך.

הסטנדרטים והבסיסים להבחנה באנשים רעים מסוגים שונים

1. על בסיס מטרתו של אדם באמונתו באל

ד. לעסוק באופורטוניזם

בכינוס האחרון שיתפנו ומנינו שלוש מטרות לאמונה באל. אם נמנה אותן ככותרות, הראשונה היא לממש רצון להיות בעל תפקיד רשמי; השנייה היא לחפש בן או בת זוג; והשלישית היא להימנע מאסונות. סיימנו את השיתוף על שלוש המטרות האלה. עתה נשתף על המטרה הרביעית: אנשים מסוימים מאמינים באל אך ורק מסיבות אופורטוניסטיות, ולכן כותרת המטרה הזאת היא "לעסוק באופורטוניזם". אנשים מסוימים רואים שכל הדתות והפלגים בעולם הדתי נטושים ושעבודתה של רוח הקודש אינה שורה עליהם – שהאמונה והאהבה של אנשים פחתו, שהאנשים עצמם הלכו ונעשו בהדרגה מושחתים יותר ולא רואים תקווה לישועה, ושאנשים האמינו באדון שנים רבות בלי שיזכו בדבר. בראותם שהעולם הדתי כולו הפך לשממה, הם מחפשים לעצמם דרך להתקדם. הם חושבים לעצמם: "באיזו כנסייה יש עכשיו יותר אנשים, איזו כנסייה משגשגת ויש לה סיכוי להתפתח?" הם מגלים שכנסיית האל הכול יכול, שהעולם הדתי מתנגד לה ומוקיע אותה, עולה כפורחת, שעבודתה של רוח הקודש שורה עליה ושהיא מתפתחת היטב הן מבית והן בארצות אחרות. הם חושבים לעצמם: "שמעתי שמספר החברים בכנסייה הזאת הולך וגדל, שהיא מתפתחת יפה ושיש לה שפע כוח אדם, משאבים חומריים ומקורות מימון, ושיש לה סיכויים להתפתח. אם אנצל את שעת הכושר הזאת ואצטרף לכנסייה שלהם, האם לא אזכה בהטבות כלשהן? האם לא אבטיח לעצמי סיכויים עתידיים טובים?" הם מסתננים לכנסייה כשאלה כוונתם ומטרתם, ומתוך מעט סקרנות. אחרי שהאנשים האלה מסתננים לכנסייה, לא מעניינים אותם האמת, האמונה באל או השינוי בצביון החיים שלהם. מטרתם בהצטרפותם לכנסייה היא אך ורק למצוא תומך או מקום להישאר בו ולזכות בו בסיכויים העתידיים שהם משתוקקים להם. למעשה, בליבם אין שום עניין באמונה באל, באמיתות שהאל מבטא או בעבודת הישועה של האל, והם לא רוצים לשמוע על הדברים האלה או לבקשם. בפרט אין להם שום עניין בעבודת האל או בעבודה של רוח הקודש. האנשים האלה דומים לאופורטוניסטים בחברה, שלא משנה לאיזו תעשייה הם מצטרפים, הם עושים זאת אך ורק כדי למצוא הזדמנויות להשגת תהילה, רווח ומעמד, ורק משקיעים ומשלמים מחיר למען סיכוייהם העתידיים האישיים ולמען יעדם. ברגע שהם מגלים שאין כרגע שום סיכויים נראים לעין בתחום או בתעשייה שאליהם הם נכנסו בהתלהבות, או שהתעשייה הזאת לא מאפשרת להם להפגין את כישוריהם ולהתקדם בעולם, הם לעתים קרובות חוככים בדעתם אם להחליף עבודה או לעבור לתחום אחר. בכל דבר שאנשים כאלה עושים, הם תמיד מחכים להזדמנות לבצע מהלך; יש להם כוונה ומטרה בהצטרפותם לכנסייה. כשהכנסייה משגשגת, כשהיא מבוססת ויש לה סיכויים להתפתח בחברה או במדינה כלשהי, הם מצטרפים לעבודת הכנסייה בהתלהבות ובמרץ. אבל ברגע שהכנסייה נתונה לדיכוי ולהגבלות, או לא יכולה לממש את שאיפותיהם ואת דרישותיהם האישיות, הם מהרהרים אם לעזוב את הכנסייה ולמצוא לעצמם דרך אחרת להתקדם. המטרה האמיתית של האנשים האלה בהצטרפותם לכנסייה היא בבירור לא העניין שיש להם באמת; הם לא הצטרפו לכנסייה על סמך הכרה בקיום האל ובעבודתו החדשה של האל להושעת אנשים. אפילו כשהם בוחרים כנסייה, הם בוחרים בכנסייה ידועה וגדולה שיש בה חברים רבים, במיוחד כזו שידועה במידה מסוימת גם מבית וגם בארצות אחרות. מבחינתם רק כנסייה כזו עומדת ברף שלהם ותואמת לחלוטין למטרות שהם שואפים או חותרים אליהן. אבל יהיה אשר יהיה, הם מעולם לא ממש האמינו בָאמת ולא הכירו בכנות בקיום האל או בעבודת האל. גם אם נראה שלפעמים הם עושים דבר-מה למען הכנסייה או מצטרפים בהתלהבות לחלק כלשהו של עבודת הכנסייה, בעומק ליבם גישתם לאמת ולאל נותרת כשהייתה. מהי גישתם? גישתם העקבית היא רק ללכת עם הזרם לעת עתה, לראות מה בדיוק הם יכולים להרוויח מהכנסייה הזאת, לראות כמה בדיוק מדברי האל שנאמרו מתממשים ובאיזו מידה, ולראות מתי ניתן יהיה להשיג את הברכות שהאל הבטיח לאדם, ואם ניתן להיווכח בהתגשמות הברכות האלה בטווח הקצר. זו תמיד גישתם. הם באים לבית האל עם סקרנות ועם רצון לתת לכך הזדמנות, ובגישה שאם דברי האל יתמלאו ויתגשמו, הם יקבלו ברכות והפסדם ייצא בשכרם. אנשים כאלה באים לבית האל, וגם אם נדמה שהם ידידותיים כלפי אנשים אחרים, שהם מצייתים לכללים ושהם לא מחוללים שיבושים והפרעות ולא עוסקים בגרימת נזקים – על סמך גישתם לאל ולאמת ניתן לזהותם כחסרי אמונה מובהקים.

איך אנו יכולים להבחין בחסרי האמונה מהסוג שמאמין באל רק כדי לזכות בברכות באופן אופורטוניסטי, ואין לו שום רצון לזכות באמת? מחשבותיהם ודעותיהם על אנשים ועל דברים, והשקפתם על החיים ועל ערכים, לעולם לא משתנים, ולא משנה כמה דרשות הם שומעים ואיך משתפים איתם על האמת. מדוע? משום שהם אף פעם לא הוגים ברצינות בדברי האל ולחלוטין לא מקבלים את האמיתות שהאל מביע או את מה שהאל אומר במגוון נושאים. הם פשוט נצמדים לדעותיהם האישיות ולפילוסופיות של השטן. בליבם הם מאמינים עדיין שהפילוסופיות וההיגיון של השטן הם טובים ונכונים. לדוגמה: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "הפקידים אינם מקשים על נותני-המתנות" או "לטובים יש חיים שלווים". ישנם אף מי שאומרים: "אנשים שמאמינים באל חייבים להיות טובים, כלומר הם לעולם לא יהרגו; נטילת חיים היא חטא והיא בלתי נסלחת בעיני האל." איזו מין השקפה זו? זו השקפה בודהיסטית. אף שההשקפה הבודהיסטית עשויה לתאום לתפיסות ולדמיונות של אנשים, אין בה כל אמת. האמונה באל חייבת להתבסס על דברי האל; רק דבריו של האל הם האמת. באמונתם באל, אנשים מסוימים אף מקבלים כאמת את ההשקפות המגוחכות של הכופרים ואת התאוריות השגויות של העולם הדתי, מוקירים אותן ונצמדים אליהן. האם אלה אנשים שמקבלים את האמת? הם לא יכולים להבדיל בין דברי האדם לדברי האל, או בין השדים והשטן לאל האחד האמיתי, הבורא. הם לא מתפללים לאל ולא מחפשים את האמת, וגם לא מקבלים אף אחת מהאמיתות שהאל ביטא. מחשבותיהם והשקפותיהם על אנשים, על העולם החיצוני ועל כל העניינים האחרים לעולם לא משתנות. הם נצמדים רק להשקפותיהם מאז ומתמיד, שנובעות מתרבות מסורתית. לא משנה עד כמה ההשקפות האלה מגוחכות, הם לא מסוגלים לעמוד על כך והם נצמדים לאותן השקפות שגויות ולא מרפים מהן. זהו אחד הביטויים של חסרי אמונה. איזה ביטוי נוסף ישנו? ביטוי נוסף הוא הלהט, הסנטימנטים ושינוי האמונה שלהם כאשר הכנסייה גדלה ומתרחבת ומעמדה בחברה הולך ומתחזק. לדוגמה, כשעבודת הכנסייה התפשטה בארצות זרות והיקפה התרחב, כשעבודת הבשורה התפשטה במלואה, הם ראו זאת והרגישו מיד מלאי מרץ. הם הרגישו שהכנסייה צוברת יותר ויותר השפעה ולא תסבול עוד מהדיכוי ומהרדיפה של הממשלה, הם האמינו שיש תוחלת לאמונתם באל, שהם יוכלו לשאת את ראשם בגאון; ולכן הם הרגישו שבאמונתם באל הם הימרו נכון, ושההימור שלהם סוף סוף עומד להשתלם. הם הרגישו שהסיכויים שלהם לזכות בברכות הולכים וגדלים, וסוף סוף התחילו להתעודד. בשנים קודמות הם הרגישו מדוכאים, כאובים ומיוסרים מכיוון שלעתים קרובות ראו את המעצרים של נוצרים ואת דיכוים בידי הדרקון הגדול האדום כאש. למה הם חשו מיוסרים? בגלל שהכנסייה הייתה במצב כל כך איום והם דאגו שמא באמונתם באל הם לא בחרו נכון, ויתרה מזו, טרדה והדאיגה אותם השאלה אם עליהם להישאר או לעזוב את הכנסייה. באותן שנים, לא משנה עם אילו נסיבות שליליות הכנסייה התמודדה, הייתה לכך השפעה על רגשותיהם; לא משנה איזו עבודה הכנסייה עשתה ואם המוניטין והמעמד של הכנסייה עלה או ירד, זה השפיע על רגשותיהם ועל מצב רוחם. השאלה אם עליהם להישאר או ללכת תמיד ריחפה בראשם. האין אנשים כאלה חסרי אמונה? כאשר הממשלה מוקיעה ומדכאת את הכנסייה, או כשמאמינים נעצרים או נשפטים, מוקעים, מוכפשים ונדחים בידי העולם הדתי, הם נכלמים ואף חשים בושה והשפלה רבה מכך שהצטרפו לכנסייה; הם חשים פקפוק בליבם ומתחרטים שהאמינו באל ושהצטרפו לכנסייה. אין להם אף פעם שום כוונה להשתתף בגורלה של הכנסייה או לסבול לצידו של המשיח. כשהכנסייה משגשגת הם נראים מלאי אמונה, אבל כשהכנסייה נרדפת, נדחית, מדוכאת ומוקעת, הם רוצים לברוח ולעזוב. כשהם לא רואים שום תוחלת לקבלת ברכות, או שום תקווה שבשורת המלכות תתפשט, הם רוצים ביתר שאת לעזוב. כשהם לא רואים את דברי האל מתגשמים ולא יודעים מתי הקטסטרופות הגדולות יחלו ומתי הן יסתיימו, או מתי מלכות המשיח תהפוך למציאות, הם מהססים בחוסר ודאות ולא מסוגלים לבצע את חובתם בשלוות נפש. בכל פעם שזה קורה הם רוצים לעזוב את האל, לעזוב את הכנסייה ולמצוא דרך החוצה. האין אנשים כאלה חסרי אמונה? כל מהלך שלהם נועד לשרת את האינטרסים האישיים של בשרם. מחשבותיהם והשקפותיהם לעולם לא ישתנו בהדרגה באמצעות התנסות בעבודת האל, קריאת דבריו, שיתוף על האמת, או דרך חיי הכנסייה. כשדבר-מה קורה להם, הם אף פעם לא מחפשים את האמת או את מה שדברי האל אומרים על כך, את כוונות האל, איך האל מנחה אנשים או מה הוא מבקש מאנשים. מטרתם היחידה בהצטרפותם לכנסייה היא לחכות ליום שבו הכנסייה תוכל "לשאת את ראשה בגאון", כדי שהם יוכלו לשלוח ידם במהירות להטבות שתמיד חשקו בהן. מובן שהם הצטרפו לכנסייה גם בגלל שהם נוכחו שדברי האל הם האמת – אבל הם לחלוטין לא מקבלים את האמת, והם לא מאמינים שכל דברי האל יתגשמו. אם כך, מה דעתכם, האם אנשים כאלה הם חסרי אמונה? (כן.) לא משנה מה קורה בכנסייה או בעולם שבחוץ, הם אומדים עד כמה ייפגעו האינטרסים שלהם והמטרות שהם חותרים אליהן. די בסימן הקלוש ביותר לצרה כדי שהם יתחילו מיד לחשוב בחדות רבה על סיכוייהם העתידיים ועל האינטרסים שלהם, ואם עליהם להישאר או לעזוב את הכנסייה. ישנם אפילו אנשים שממשיכים ושואלים: "בשנה שעברה אמרו שעבודת האל תסתיים – אז למה היא עדיין נמשכת? באיזו שנה בדיוק עבודת האל תסתיים? האם לא מגיע לי לדעת? סבלתי מספיק זמן, הזמן שלי יקר, הנעורים שלי יקרים – אתם לא יכולים לתת לי לחכות ככה!" הם רגישים במיוחד לשאלה אם דברי האל התגשמו, למצב הכנסייה, ולמעמדה ולמוניטין שלה. לא אכפת להם אם הם מסוגלים לזכות באמת או אם הם יכולים להיוושע, אבל הם מאוד רגישים לשאלה אם הם יוכלו לשרוד ולקבל הטבות וברכות בכך שיישארו בבית האל. אנשים כאלה הם אופורטוניסטים בתשוקתם לקבל ברכות. גם אם הם יאמינו ממש עד הסוף, הם עדיין לא יבינו את האמת ולא תהיה להם עדות חווייתית ראויה לשמה. האם פגשתם אנשים כאלה? למעשה, אנשים כאלה קיימים בכל כנסייה. עליכם להקפיד להבחין בהם. כל האנשים האלה הם חסרי אמונה, הם מקור לפורענות בבית האל, הם ימיטו על הכנסייה נזק רב ולא יביאו לה שום תועלת, וחייבים להרחיקם ממנה.

הבה נסכם את מאפייניהם של אנשים אופורטוניסטים. המאפיין הראשון שלהם הוא שהם לא מתייחסים ברצינות לשאלת קיום האל. אם תשאל אותם אם האל קיים, הם יגידו: "כנראה. אבל זה בסדר אם הוא לא. אני פה רק בשביל לראות בדיוק אם נבואות האל יתגשמו או לא ואם הקטסטרופות הגדולות יבואו". במחשבותיהם ובהשקפותיהם, הגישה שלהם היא שזה לא משנה אם האל קיים או לא. האין זו בדיחה אפוא שהם מאמינים באל ומצטרפים לכנסייה? (כן.) אמונתם באל היא אמונה פשוטה, היא מעין משחק, והיא לא קשורה לאמת או לנתיב החיים שלהם. בעצם לא אכפת להם אם האל קיים או לא; זה בסדר אם הוא כן, וזה בסדר אם הוא לא. אנשים מסוימים חולקים עליהם ואומרים שהאל לא קיים, והם לא מתרגזים או שונאים אנשים כאלה. אם אנשים אומרים שהאל קיים, הם משיבים: "אם הוא קיים, אז הוא קיים. בכל מקרה, אם אתה מאמין – הוא קיים, ואם לא – לא". זו השקפתם. האם אנשים כאלה הם מאמינים אמיתיים? הם חסרי אמונה, הלא כן? (כן.) לא משנה להם אם האל קיים או לא, אז האם קיימת כנות באמונתם באל? הם בשום אופן לא יכולים להיות כנים. מה המאפיין הראשון של אנשים אופורטוניסטים? (הם לא מתייחסים ברצינות לשאלת קיום האל.) זה המאפיין הראשון.

מה המאפיין השני של אנשים אופורטוניסטים? המאפיין השני הוא שהם לא כנים ביותר לגבי הבדלה בין דברים חיוביים לדברים שליליים. הם לא מבחינים אילו אמירות, אנשים, מאורעות ודברים הם חיוביים ואילו הם שליליים, והם לא מתייחסים לכך ברצינות. עבורם דברים טובים יכולים להפוך לרעים ודברים רעים יכולים להפוך לטובים, בדיוק כמו באימרה של הכופרים: "שקר שחוזרים עליו אלף פעם הופך לאמת"; האימרה הזאת תקפה לגביהם. אם תשאל אותם מהי האמת, הם בוודאות לא יגידו שדברי האל הם האמת, משום שהם לא מכירים בכך. מה הם יגידו? השקפתם האמיתית היא ששקר שחוזרים עליו אלף או עשרת אלפים פעמים הופך לאמת, כלומר אם אנשים רבים יגידו דבר-מה, הם יאמינו שהוא אמת. זה כמו שהכופרים אומרים: "במקור לא היה שביל בעולם, אנשים יצרו אותו בהליכתם". לא אכפת להם מה טוב ומה רע, מה צודק ומה מרושע; הם מאמינים שמי שיש לו יכולת גדולה יותר הוא צודק, ומי שהוא חסר תועלת וכישורים הוא שלילי. הם בשום אופן לא יכירו בכך שכל הדברים שהאל אומר ועושה הם חיוביים, וגם לא יכירו בכך שמה שהאל דורש מאנשים לממש הן המציאויות של דברים חיוביים. האנשים האלה אפילו יגידו דברים מופרכים כמו: "אתה אומר שהאל הוא האמת, ושדברי האל הם המציאות של כל הדברים החיוביים. האם פירוש הדבר שאין שום דברים חיוביים בעולם? האם אין אמיתות ודברים חיוביים גם בעולם?" האין אלה שטויות? האין זה דבר מופרך? (כן.) האנשים האלה לא מתייחסים לדברי האל כקריטריון לאמירותיהם או למעשיהם. לדוגמה, כשהם מביעים דבר מופרך ואתה סותר אותם, הם יגידו: "אתה חושב שאתה צודק, ואני חושב שאני צודק, אז בוא נסכים לא להסכים. אם מישהו חושב שמשהו טוב, זה נכון." איזו מין השקפה זאת? האם זה לא רק ניסיון לטשטש דברים? (כן.) זו השקפה מטופשת ומבולבלת; האנשים האלה אינם כנים בנוגע להבדלה בין דברים חיוביים לשליליים. למה הכוונה לא להיות רציני לגבי זה? הכוונה שהם לא מסוגלים להכיר מהלב בכך שכל הדברים החיוביים שהאל מדבר עליהם קשורים לאמת, תואמים לאמת ובאים מהאל, ושהדברים השליליים שהאל מדבר עליהם מנוגדים לאמת ובאים מהשטן. הם לא מקבלים את העובדה הזאת, וכל הזמן רוצים לטשטש את המושגים. כדי להימנע מכך שאחרים יבחינו בהם ויוקיעו אותם, הם אף פעם לא כנים לגבי הבדלה בין דברים חיוביים לשליליים, הם אף פעם לא חושפים את דעותיהם האמיתיות ותמיד מדברים באופן דו-משמעי, ואף פעם לא אומרים לאנשים מה הם באמת חושבים. הם אומרים לכל אחד דבר אחר בהתאמה לאותו אדם, ועל פי הצורך מתאימים את עצמם לגמרי למצב. האנשים האלה, מכל בחינה, אינם מתעניינים באמת או בקיום האל. זהו הביטוי השני של אנשים אופורטוניסטים: הם לא כנים ביותר לגבי הבדלה בין דברים חיוביים לדברים שליליים.

במה עוד מתאפיינים האנשים האופורטוניסטים האלה? האנשים האלה תמיד יבחרו אם להישאר או לעזוב על פי אופן התפתחות הדברים, והם מיומנים במיוחד בהסתגלות לנסיבות. הצטרפותם לכנסייה נעשית לאחר שהם כבר ביצעו שפע הכנות לאסטרטגיית היציאה שלהם ולסיכוייהם העתידיים, ולאחר שתכננו כל צעד. בליבם הם מחשבים ורוקמים תוכניות מה יעשו אם דברי האל יתגשמו, ומה יעשו אם הם לא יתגשמו אחרי מספר נקוב של שנים. אנשים מסוג זה אף פעם לא מתחייבים באופן מלא לעבודת כנסייה לאחר הצטרפותם לשורותיה, אלא כל הזמן בוחנים את התפתחות הכנסייה, את גישתה, את אופן יחסה אליהם וגורמים נוספים כדי להחליט על צעדיהם הבאים. המחשבות של האנשים האלה מסובכות, הלא כן? (כן.) אף שהם הצטרפו לכנסייה, הם כל הזמן מחזיקים בנקודת מבט זמנית, כשל עובד קבלן, נותרים תמיד במצב של "פיזית פה אבל מנטלית במקום אחר", וראשם עסוק במזימות ובתככים. בחירתם להאמין באל ולהצטרף לכנסייה היא בסך הכול פשרה באי רצון, לא כורח רוחני או תשוקה לנהות אחרי האל וללכת בנתיב הנכון לחיי אנוש על סמך הכרה בקיום האל. הם לא ניחנים באמונה הנדרשת. האנשים האלה מאמינים באל בגישה של "נחכה ונראה", ומחשבים בליבם: "אם האמונה באל תאפשר לי 'לקבל פי מאה בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא', ואת הסיכוי להיוושע ולהיכנס למלכות השמים – אני אצטרף ואאמין. אם לא אוכל לקבל את הדברים האלה, אעזוב את הכנסייה בכל עת ובכל מצב, ואפסיק להאמין". הם באים לאמונה באל אך ורק מתוך התקווה האופורטוניסטית לזכות בברכות. אם אין ביכולתם לקבל ברכות, הם עשויים לנטוש את חובותיהם בכל עת ובכל מצב ולארגן לעצמם נתיב אחר, מכיוון שליבם מעולם לא היכה שורש בכנסייה, והם גם לא באמת בחרו בנתיב של אמונה באל ושל נהייה אחריו.

המאפיינים העיקריים של האנשים האופורטוניסטים האלה הם שלושה: הם לא מתייחסים ברצינות לשאלת קיום האל; הם לא מבדילים ברצינות בין דברים חיוביים לשליליים; והם יכולים לעזוב את הכנסייה בכל עת ובכל מצב. לא משנה כמה יפה האחים והאחיות נוהגים בהם, כל עוד הדברים אינם תואמים לאינטרסים שלהם ולא עונים על צורכיהם הנוכחיים, הם עשויים לעזוב את הכנסייה. אבל כשאין להם לאן ללכת, הם בוחרים לחזור. אחרי שהם חוזרים, הם עדיין לא חותרים אל האמת, ובכל רגע עשויים לעזוב שוב את הכנסייה. איזה מין אנשים נקלים הם? הם הולכים ובאים בקלילות שכזו; הם לא מאמינים באל בכנות. אלה הם המאפיינים של אנשים אופורטוניסטים; מבחינת מהותם, הם חסרי אמונה. אנשים מסוימים יכולים להתמיד באמונתם בין שלוש לחמש שנים, חלקם יכולים להתמיד שמונה או עשר שנים, אבל מטרתם היא אך ורק לבקש לעצמם ברכות באופן אופורטוניסטי. אנשים כאלה אינם פשוטים. הם אפילו החזיקו מעמד עד עכשיו בסביבה האכזרית והנרדפת של סין – האין זה דומה קצת ל"לישון על מיטת זרדים וללקק מרה"? אנשים מסוימים, אחרי שהאמינו במשך עשר שנים, לא יכולים עוד להתמיד ועל כן מתלוננים: "עברו עשר שנים. הנעורים שלי התבזבזו בכנסייה. לו עבדתי קשה בעשר השנים האלה בעולם, כמה כסף הייתי מרוויח? אולי הייתי הופך למנהל, וקרוב לוודאי היו לי הרבה מאוד נכסים". הם הופכים חסרי מנוחה לאחר מכן. הם האמינו באל עשר שנים רק כדי לספק את סקרנותם הדלה ואת תשוקתם לברכות, אבל הם מעולם לא חתרו אל האמת. כפועל יוצא הם לא זכו במאום. הם מתחרטים על אמונתם באל, ואפילו נוזפים בעצמם ואומרים: "טיפש שכמוך, אידיוט! לא הלכת בדרך המלך הקלה והתעקשת ללכת במסלול המפרך הזה. אף אחד לא הכריח אותך; זו הייתה הבחירה שלך ורק שלך!" אנשים מסוימים מסוגלים אף לעזוב אחרי עשר שנות אמונה, וקמים והולכים בן-רגע. אחרי שנתיים או שלוש שהם בקושי שורדים בחברה, הם מגלים שהחברה אינה קלה וחלקה לניווט כפי שהם דמיינו, ושהעולם הכופר אינו ססגוני ואידאלי כפי שהוא נראה; לא קל להם להסתדר בשום מקום בעולם שבחוץ. אחרי שהם מקדישים לכך מחשבה, הם מגלים שהכנסייה בכל זאת טובה יותר, ולכן הם חוזרים, בלי בושה. בחזרתם הם אומרים: "האמונה באל טובה; הכופרים הם רעים, כל הזמן מתעמרים באנשים. יש יותר מדי סבל בעולם. בשנים האלה בלי קריאה בדברי האל, בלי לחיות את חיי הכנסייה, נפלתי לאפלה, בכיתי וחרקתי שיניים כל יום; כתשו אותי עד כדי כך שאיבדתי צלם אנוש. מוטב להאמין באל!" הם מכריזים שמוטב להאמין באל, אבל למעשה זה משום שהם שמעו שיש יותר מדי אסונות בעולם, ושהמין האנושי יחווה בקרוב קטסטרופה גדולה. אין שום טעם בכסף, בקרקע, במכוניות ובבתים; רק מי שמאמינים יוכלו להיוושע. לכן הם חוזרים שוב להאמין באל. האין זה אופורטוניסטי? (כן.) אנשים אופורטוניסטים עשויים לעזוב את הכנסייה בכל עת. אם הם ייווכחו שדרך החזרה לכנסייה יש תוחלת לזכות בברכות, הם גם עשויים לחזור בכל עת. אחרי חזרתם הם עשויים לומר כמה מילות חרטה ולהגיד שהם לעולם לא יעזבו עוד את האל, אבל אחרי שהם רואים שהדברים רגועים ושלווים בעולם ושהם יכולים עדיין ליהנות מכמה ימים טובים, הם עשויים לעזוב שוב את הכנסייה בכל עת. איך הם תופסים את בית האל ואת הכנסייה? הם תופסים אותם כשוק פתוח, ובאים והולכים כרצונם. אימרו לי, אם אנשים כאלה מורחקים או עוזבים מעצמם, האם על הכנסייה לקבלם בחזרה כשהם רוצים לחזור? (לא.) אסור לקבל אותם בחזרה. לקבל אותם בחזרה זו טעות והיא מפרה את העקרונות. האנשים האלה אינם עומדים בדרישות מחברי הכנסייה. הם יכולים לעזוב את הכנסייה בכל עת, וכדי לזכות בברכות הם עלולים לפלס את דרכם באופן נכלולי בחזרה לכנסייה בכל עת, אבל לכל אורך הדרך הם אף פעם לא מקבלים את האמת. דבר זה מוכיח שהם לא מאמינים אמיתיים. אנשים כאלה לעד יהיו מועדים להרחקה ולגירוש. הכנסייה צריכה להרחיקם ולומר להם: "אל תתחרטו, ברגע שתלכו לא תוכלו לחזור. הכנסייה לא תפתח בפניכם את הדלת פעם שנייה. זה העיקרון". יש האומרים: "הם היו טיפשים בפעם ההיא, אבל עכשיו הם מתנהגים יפה מאוד. הם צייתנים כשׂיות ומעוררי רחמים כנוודים חסרי בית. בכל פעם שהם רואים את האחים והאחיות הם מביעים את חרטתם ואת אסירוּת התודה שלהם, ועיניהם אדומות מרוב בכי של חרטה. הם נראים מעוררי רחמים ביותר, וגישתם המכה על חטא טובה מאוד. הבה נאפשר להם לחזור". האם יש כאן משפט אחד שתואם לעקרונות? (לא.) גם אחרי שהם האמינו במשך שלוש ואף עשר שנים, הם עדיין מסוגלים לעזוב את הכנסייה בנחישות ובלי היסוס. איזה מין אנשים נקלים הם? האם הם מאמינים אמיתיים? (לא.) האם הייתה להם כנות כלשהי בתחילה כשהם בחרו לנהות אחרי האל? לא. לו הייתה להם כנות כלשהי, הם לא היו נחושים כל כך לעזוב את הכנסייה. באופן כללי, מחשבות כאלה עשויות לעבור בראשו של אדם לכל היותר כשהוא חלש ומיואש או כשדברים לא מתנהלים היטב עבורו, אבל הוא לעולם לא יחליט בנחישות לעזוב את הכנסייה כדי למצוא דרך אחרת אחרי שהאמין באל שלוש, חמש ואפילו עשר שנים. אם אנשים אלה מסוגלים לעזוב את הכנסייה מרצונם, זה מוכיח שהם מלכתחילה לא היו כנים כשהם קיבלו את הדרך האמיתית והצטרפו לכנסייה; היו להם כוונות ומניעים נסתרים – אין שום דרך אחרת לומר זאת. באנשים כאלה יש להבחין באופן ברור. הם לא מאמינים אמיתיים. האמונה שלהם באל והנהייה שלהם אחרי האל הן מתוך תקווה אופורטוניסטית לזכות בברכות. אנשים כאלה מאופיינים כאופורטוניסטים, ומרגע שמבחינים בהם יש להרחיקם מהכנסייה. אם הם לא עוזבים את הכנסייה וממשיכים לנצל את המצב לטובת רווח אישי שלהם במסגרת הכנסייה, זה משום שאיש לא מסוגל להבחין במה שהם. אולם באמצעות השיתוף היום על מגוון הביטויים של האופורטוניסטים האלה, למנהיגים ולעובדים ולאנשיו הנבחרים של האל צריכה להיות הבנה ברורה של אנשים כאלה ויכולת הבחנה בהם. ברגע שמתברר שהם אף פעם לא קוראים את דברי האל או מתפללים לאל, שהם לא מתעניינים בעבודת האל או באמיתות שהאל מבטא, שהם לא מתעניינים בדברים חיוביים ולא מתייחסים אליהם ברצינות, יש להקפיד ולהישמר מהם. הכרחי להתבונן במניעים ובכוונה שלהם באמונתם באל, ולוודא מהן גישותיהם לכנסייה, לאמת ולאל. אם גלוי וברור שאין להם גישה נכונה, שהם אדישים במיוחד כלפי חתירה אל האמת וביצוע חובה, שהם לא מגלים שום עניין ושגישתם לדברי האל תמיד ספקנית – ניתן לאשר שהאנשים האלה הם אופורטוניסטים וחסרי אמונה. במקרה כזה, אין להחשיבם כאחים וכאחיות; הם לא חלק מהכנסייה, ויש להרחיקם ממנה. הם האמינו במשך שנים ועדיין לא מקבלים את האמת; האם יש טעם להמשיך לשתף איתם על האמת? האם יהיה מציאותי להמשיך להמתין לחרטה מצידם? אל תשקיעו עוד מאמץ באנשים כאלה, ואל תחכו שהם יתחרטו. אם הם לא מוכנים לבצע את חובתם ועדיין רוצים להאריך את שהותם בכנסייה בלי לעזוב, על מנהיגי הכנסייה למצוא דרך לבודד אותם בחוכמה. האם זה ראוי? (כן.) ברגע שמבחינים באנשים האלה כאופורטוניסטים, הם כבר מסווגים כמי שנמנים עם האנשים הרעים וחסרי האמונה לסוגיהם השונים. מכיוון שהם אנשים רעים וחסרי אמונה, הם עונים על העקרונות והתנאים להרחקה או לגירוש מהכנסייה. ללא ספק מוטב להרחיקם במוקדם מאשר במאוחר. הרחקתם בשלב מוקדם מונעת צרות רבות, והם לא צריכים להרגיש פגועים עוד. עליכם לומר לאנשים כאלה באופן ברור: "אתה לא צריך להמשיך לחשב בלב מתי לעזוב או איך לעזוב, ואתה לא צריך להמשיך לחשב אם תישאר או תעזוב. בית האל והאל אינם מכריחים אנשים; אם רצונך לעזוב, הכנסייה לא תנסה לדחוק בך להישאר. אבל דבר אחד צריך להיות לך ברור: אם אתה בטוח שאינך אדם המשתייך לבית האל, ואינך מוכן להיות חבר בכנסייה – עזוב בהקדם האפשרי; אל תתמהמה. זה לטובת כולם. אם אתה מאמין בקיום האל, אם אתה יכול לקבל את דברי האל כאמת ומעוניין בכנות להצטרף לכנסייה – אתה חבר לגיטימי בכנסייה. אבל כרגע אינך חבר לגיטימי. באת מתוך אופורטוניזם, ואולי אינך יודע זאת בעצמך, אבל אנחנו – בהתאם לדברי האל, לאמת ולעקרונות של הכנסייה לטיפול באנשים לסוגיהם – הבחנו שאתה אופורטוניסט. אתה ממשיך לחשב את הזמן הנכון לעזוב את הכנסייה; זו כזו טרחה. אינך צריך למצוא את הזמן הנכון; אתה יכול לעזוב עכשיו. אם תמיד אינך בטוח לגבי הופעת האל ועבודתו, אז אומר לך עכשיו באופן ברור: אינך צריך עוד להרהר בדברים או לבחון אותם, אינך חייב להמשיך להקשות על עצמך – אתה יכול לעזוב את הכנסייה עכשיו, דלתו של בית האל פתוחה ובית האל לא יחזיק בך, הוא לא מכריח אנשים." האם ראוי לעשות זאת? (כן.) תנו להם "דרך החוצה"; אל תניחו להם לסבול פה עינוי יומיומי כמו נמלים על מחבת חמה, ושייסרו אותם כל הזמן הרגשות שלהם, בשרם, סיכוייהם העתידיים והסוגיה אם להישאר או לעזוב. לא משנה כמה הדברים האלה מייסרים אותם, זה לעולם לא מוביל לשום דבר. הם עדיין מהרהרים בליבם מתי לעזוב, איך לעזוב, אם הם יפסידו ויבוא עליהם מזל רע אם יעזבו מוקדם, ואם יוכלו לקבל ברכות אם יישארו זמן רב יותר. מה אם הם יעזבו ואז דברי האל יתגשמו? מה אם הם לא יעזבו ודברי האל לא יתגשמו? אין שום צורך שהם כל הזמן ידאגו בגלל הדברים האלה ויחששו מהם. מכיוון שהם לא מאמינים באל מתוך נכונות כנה, עליהם לעזוב בהקדם האפשרי. אסור להם להישאר כאן לנסות לנצל את המצב לטובת הרווח האישי שלהם ולהעמיד פנים שהם מה שאינם. אימרו לי, האם טוב לייעץ להם כך ולטפל בעניין באופן הזה? (כן.) האם מוגזם לסווג אופורטוניסטים בין האנשים הרעים לסוגיהם שיש להרחיק או לגרש? (לא.) יש האומרים: "איך אנשים כאלה יכולים להיחשב רעים?" כמה אנשים טובים יש בקרב חסרי האמונה? בעיני האל, מהות הצביון של מי שמאמינים באל ומכירים בקיום האל נחשבת רעה, קל וחומר מהות הצביון של מי שלחלוטין לא מאמינים באל ולא מכירים בקיום האל. לכן, האם זה מוגזם לסווג אותם כאנשים רעים? (לא.) בכל מקרה, הם לפחות נקראים עדיין אנשים – אנשים רעים. העובדה שהם לא סווגו כשדים רעים טובה כשלעצמה. סיווגם כאנשים רעים ראוי והולם לחלוטין, ואינו מופרז כלל וכלל. אנשים רעים כאלה הם גם אחד הסוגים השונים של אנשים שיש להרחיק או לגרש מבית האל. זה הסוג הרביעי של חסרי אמונה: אלה שמטרתם באמונתם באל היא אופורטוניסטית.

מהם המאפיינים העיקריים של אופורטוניסטים? אילו מאפיינים עיקריים מצאתם באמצעות האינטראקציות עם האנשים האלה וההתבוננות בצביונותיהם, בהשקפותיהם, בגישותיהם או באנושיות שהם מגלים? תמצתו אותם. (אנשים אופורטוניסטים מלכתחילה לא באים להאמין באל כדי לחתור אל האמת. הם שומעים שכנסיית האל הכול יכול מצליחה, אז בחיפוש אחר רווח הם באים להאמין באל אך ורק בתקווה לקבל כמה הטבות וברכות מבית האל. ואם אחרי זמן מה הם לא מקבלים את הדברים האלה, הם רוצים לעזוב. האנשים האלה אינם כנים באמונתם באל ואינם מעוניינים כלל באמונה באל.) מה הבעיה הגדולה ביותר עם אופורטוניסטים? הבעיה העיקרית היא שהם לא מתעניינים באמת, אלא מעוניינים יותר מכול בזכייה בברכות, ולכן הדבר הקשה ביותר עבורם הוא לקבל את האמת. יש האומרים: "אינך יכול להרחיקם או לגרשם רק בגלל שהם לא מתעניינים באמת, נכון?" חוסר העניין של האנשים האלה באמת ניכר בעיקר בכך שהם אף פעם לא קוראים את דברי האל ולא משתפים על האמת. אם הם שומעים מישהו משתף על האמת ומדבר על הכרה עצמית, או מחפש את האמת כדי לפתור בעיות, הם חשים בליבם סלידה מיוחדת, לא מגלים כל עניין, ומתחילים לנמנם. הם סולדים ביותר מהדברים האלה, ואפילו משתמשים בשיחה בטלה, מדברים על אסונות ודנים באותות ובמופתים שעשה האל על מנת להפריע לאחרים לשתף על האמת. כפועל יוצא, אנשים מסוימים שאינם חותרים אל האמת מתרגשים כשהם שומעים את הנושאים האלה ומצטרפים לדיון. האין הדבר מפריע באופן בוטה לחיי הכנסייה? הם לעתים רחוקות קוראים את דברי האל בחיי היומיום שלהם, וכשהם עושים זאת מדי פעם, זה קרוב לוודאי בגלל שיש דבר-מה שמטריד אותם מבפנים. הם לא מתעניינים בכינוסים, באכילה ובשתייה של דברי האל או בשיתוף על דברי האל. אכפת להם רק "מתי יבוא יום האל? מתי הקטסטרופות הגדולות יסתיימו? מתי נוכל ליהנות מהברכות של מלכות השמים?" הם תמיד תוהים לגבי הדברים האלה. אם איש לא דן בנושאים האלה, הם מחפשים ברשת ולאחר מכן מתחילים להפיץ את הדברים האלה בכינוסים. ליבם מוצף בדברים האלה. כל עוד הם שומעים אחרים משתפים על נושאים שהם מתעניינים בהם, הם עשויים להצטרף לשיתוף. אבל ברגע שהם שומעים תוכן שקשור לאמת או לדברי האל, הם לא רוצים להקשיב. הם מתחילים לנמנם וחלקם אף עוזבים, ואילו אחרים מתחילים להתנועע בעצבנות – הם עוטים כל מיני הבעות מכוערות. אתה אומר: "בואו נשתף על דברי האל". הם משיבים: "אני צמא, אני צריך לשתות מים". אתה אומר: "בואו נשתף על הכרה עצמית" או "בואו נשתף על הפרטים לגבי ביצוע חובות; בואו נראה מה דברי האל אומרים על כך ומהם עקרונות-האמת". הם משיבים: "אני צריך לעשות משהו. אני יוצא. תיהנו מהשיחה שלכם". הם מוצאים כל מיני תירוצים לסרב לשתף על דברי האל ועל האמת. דבר זה חושף בבירור את העובדה שלא רק שהם לא אוהבים את האמת, הם גם סולדים ממנה ומתנגדים לה מעומק ליבם. בכל פעם שדברי האל והאמת נזכרים, הם לא מתנגדים או מתווכחים בגלוי, אלא מוצאים מגוון תירוצים לסרב להם ולהתחמק מהם. האין התנהגויות אלה מראות בבירור שהם אופורטוניסטים? האין הן מעידות בבירור שהם חסרי אמונה, שהם מאמינים באל למטרה מסוימת, מתוך אופורטוניזם? (כן.) יש האומרים: "אתה אומר שהם חסרי אמונה ולא נוהים בכנות אחרי האל, אז למה עד עכשיו הם מסוגלים להאמין ועדיין להשקיע מעצמם ולסבול קשיים למען עבודת הכנסייה?" האין די בהתנהגויות שזה עתה ציינו כדי להשיב על השאלה הזאת? די בהתנהגויות האלה כדי להוכיח שההבחנה והאפיון שלנו אותם הם מדויקים. לפיכך, כדי להעריך אם מטרתו של אדם באמונתו באל היא אופורטוניסטית, עליך לאמוד אותו ולהבחין בו על סמך גישתו לאל, לעבודת האל, לאמת ולדברים חיוביים ושליליים. זה הדבר המדויק ביותר. זה לא מדויק ולא אובייקטיבי לאמוד זאת על פי התנהגותם ומעשיהם כלפי חוץ. רק מחשבותיהם הכמוסות האמיתיות וגישתם לאל ולאמת חושפות את הבעיות; רק אלה הן אמות המידה המדויקות ביותר לאפיון סוג האנשים שהם. האם ברורה לכם באופן עקרוני המהות של מי שמטרתם באמונתם באל היא אופורטוניסטית? האם כולכם הכרתם אנשים כאלה? (כן.) מוטב שאנשים כאלה יעזבו בהקדם האפשרי. אם הם בכנות מוכנים לתת שירות, אפשר באי רצון להשאירם. אולם אם הם לא מבצעים את חובותיהם ולא מסוגלים לתת שום שירות, ולעומת זאת הם מפריעים לעבודת הכנסייה ולחיי הכנסייה ויש להם השפעה שלילית עליהם – יש לגרום להם לעזוב בהקדם האפשרי. זהו העיקרון להרחקת חסרי אמונה. בית האל צריך אנשים שמאמינים באל ואוהבים את האמת בכנות; הוא זקוק לנותני שירות נאמנים. הוא בשום אופן לא צריך חסרי אמונה או את מי שמתצפתים ופוסחים על שתי הסעיפים בשביל שישמשו תפאורה. הכנסייה גם לא צריכה אף אחד שישמש תפאורה. בזאת נסיים את השיתוף על הנושא הזה.

ה. לחיות על חשבון הכנסייה

עתה נשתף על המטרה החמישית: אמונה באל כדי לחיות על חשבון הכנסייה. כולכם מכירים את הנושא הזה של חיים על חשבון הכנסייה, נכון? (נכון.) מהם הביטויים של אנשים שחיים על חשבון הכנסייה? אילו ביטויים מאפשרים לנו לקבוע שמטרתם באמונתם באל אינה טהורה, שהם לא נוהים אחרי האל בכנות ולא מנסים להשיג ישועה, שהם לא באו לחתור אל האמת ולקבל את האמת, שהם לא באו ליישם בפועל את דברי האל על סמך אמונה בקיום האל ועל סמך נכונות לקבל את ישועת האל במטרה להשיג ישועה, ושבמקום כל אלה הם באים לחיות על חשבון הכנסייה? למה הכוונה בחיים על חשבון הכנסייה? המשמעות הגלויה לעין ברורה מאוד. הכוונה היא הצטרפות מאמין לקהילה דתית כדי לפתור בעיות שקשורות לחיי היומיום שלו, ואת הבעיה שלו להשיג מזון. זו ההגדרה המתומצתת והמדויקת ביותר לחיים על חשבון הכנסייה, והיא גם ההגדרה הנהירה ביותר. אם כך, אילו ביטויים האנשים האלה מפגינים, שמאשרים כי הם אינם מאמינים אמיתיים ובעצם באו לחיות על חשבון הכנסייה? אנשים מסוימים ניחנים במיומנות מסוימת וביכולת לעבוד כמו אדם רגיל, אבל נוכחים שהחברה הזאת בלתי הוגנת ושלא קל להתפרנס מעבודתם. הפרנסה מעבודה שנועדה לתמוך בכל בני משפחתו של אדם מצריכה להשכים קום ולעבוד עד מאוחר, לסבול קשיים רבים ולהתמודד עם הרבה מרמור; אדם צריך להיות גם מנומס וגמיש וגם מספיק אכזר ורע, והוא חייב להיות בעל כושר תחבולה ויכולות – רק אז הוא יוכל להבטיח לעצמו פרנסה קבועה ולבסס את עצמו בחברה. כשמסתכלים על מי שעובדים – ולא משנה באיזו תעשייה או אם מעמדם החברתי גבוה, בינוני או נמוך – התפרנסות אינה דבר קל. אותם עובדי הצווארון הלבן מעמידים פנים שיש להם צלם אנוש, עם הופעתם הזוהרת, תוארי התפקיד הבכירים שלהם, השכלתם הגבוהה והמשכורות וההטבות הנפלאות שלהם; כולם מקנאים בהם, אבל כל משוכה שהם נתקלים בה במקום העבודה היא ניסיון מר. בכל תחום העבודה אינה קלה. להיות חקלאי ולעבד אדמה זה קשה אף יותר. חקלאים עומלים בפרך ולמרות זאת משיגים רק די מזון כדי להאכיל את בני משפחתם, ואין להם כסף לקנות בגדים או מצרכים הכרחיים אחרים או לתקן את בתיהם, וכשהם רוצים להוציא כסף הם חייבים להסתמך על מכירת ירקות או על גידול חיות משק כדי לעשות כן – להיות חקלאי זו אומללות רבה אף יותר! כפי שהכופרים אומרים, "להיוולד קל אבל לחיות קשה; להרוויח כסף זה קשה" – קשה מאוד להתפרנס. לאנשים מסוימים אין שום דרך להתפרנס, והם נוכחים שהכופרים רעים מאוד; הם חושבים שהמאמינים הם תמימים ושאולי קצת יותר קל להתפרנס בכנסייה, ולכן הם מנצלים את שעת הכושר כשבית האל מטיף את הבשורה כדי להסתנן לכנסייה. אחרי שהם שומעים שנותנים אוכל למי שמבצע חובות, הם באים לבצע חובה. אנשים מסוימים שרוצים לבצע חובה חושבים: "אני המפרנס במשפחתי. כל עוד יש אנשים שיעבדו את האדמה בבית והוצאות המחיה של משפחתי יסופקו, אבצע את חובתי". מטרתם העיקרית באמונתם באל ובביצוע חובתם היא להשיג די אוכל ובגדים חמים כדי להבטיח את הישרדותם – שיהיו להם שלוש ארוחות ביום לאכול ושהם לא יצטרכו עוד להסתמך על עבודה ועל שכר כדי לקיים את עצמם; הכול בסדר מבחינתם כל עוד יש להם הסיוע של הכנסייה ושל האחים והאחיות. לשם כך הם עושים כל מה שהכנסייה מסדרת להם לעשות. ישנם גם אנשים מסוימים שאחרי כניסתם לכנסייה מתחילים ללמוד איך להיות מנהיגים ולהטיף דרשות. הם קוראים הרבה בדברי האל, מרבים להעתיק ולשנן אותם, ואחרי ששיננו אותם הם לומדים להטיף לאחרים ולעזור לאנשים לפתור בעיות. הם מנסים כל דרך אפשרית לעזור לכולם, ומקווים שאנשים יושיטו להם עזרה אחרי שיקבלו את סיועם, ושאנשים ירגישו אסירי תודה כלפיהם אחרי שיקשיבו לדרשותיהם ולדברי האל שהם מטיפים, וכך יעניקו להם צדקה וסיוע. לדוגמה, אם אין להם כסף לשלם את חשבונות המים והחשמל הביתיים, האחים והאחיות יכולים לעזור להם לשלם, ואם אין להם כסף לשלם את שכר הלימוד של ילדיהם או לשלם הוצאות רפואיות של הוריהם החולים, הכנסייה או האחים והאחיות יכולים לספק להם את הכסף הזה משום שהם מבצעים חובה. באופן זה הם חשים בנוח באמונתם באל ומרגישים שאמונתם באל משתלמת, שהיא לא הסבה להם שום הפסד ושהם השיגו את מטרתם. הם כל הזמן מודים בליבם לאל ואומרים: "כל זה הוא חסד האל וטובו. תודה לאל!" כדי "לגמול" על אהבת האל, הם "נענים" לסידורי הכנסייה, וכל עוד מספקים להם אוכל והוצאות מחיה הם יבצעו משימות מכל סוג – מטרתם היא פשוט להבטיח לעצמם בתמורה פרנסה יציבה. ברגע שהכנסייה מתעלמת מצורכי הקיום שלהם ולא פותרת את קשייהם במהירות, הם כבר לא מרוצים. גישתם לעבודת הכנסייה ולחובות שהטיל עליהם בית האל משתנה מיד. הם אומרים: "זה לא יעבוד, אני חייב לצאת להרוויח כסף. בעבר לא הייתה לי הזדמנות להרוויח כסף בגלל שביצעתי את עבודת הכנסייה. אפילו הסתכנתי לעתים קרובות במעצר על ידי הדרקון הגדול האדום כאש בכך שבאתי בעצמי לבצע את אותה עבודה, כשכולם מכירים אותי. עכשיו קשה לי להרוויח כסף. מה עליי לעשות?" במצב מעין זה, הם ישטחו באופן יזום את קשייהם ואת דרישותיהם בפני האחים והאחיות, ואפילו יבואו לבית האל בדרישות. לאנשים מסוימים אין כסף להוצאות המחיה שלהם או לכלכל את עצמם לעת זיקנה, אבל הם לא פותרים את הבעיות האלה בעצמם. במקום זה הם רוצים להסתמך על השקעת מאמציהם בבית האל כדי להרוויח כסף להוצאות מחייתם. יש שאף מגדילים ועושים – הם לא רק מבקשים מבית האל לממן את הוצאות המחיה שלהם ואת עלויות גידול ילדיהם והתמיכה בהוריהם, הם גם מבקשים כסף להוצאות הרפואיות שלהם. אנשים מסוימים אפילו מבקשים כסף מבית האל כדי להחזיר את ההלוואות שלהם – הדרישות שלהם הולכות ונעשות מופרזות, זהו חוסר בושה של ממש מצידם לבקש דברים כאלה. אחרי שאנשים מסוימים באים להאמין באל ומצטרפים לכנסייה, סכום הכסף שבית האל משלם כדי לכסות את הוצאותיהם ואת המימון הנוסף שהם תובעים לקבל עולה על משכורתם מעבודתם. כל עוד התנאים האלה נענים, כלפי חוץ נראה שהם מבצעים את העבודה שהטיל עליהם בית האל במסירות ובנאמנות רבה. אולם ברגע שההטבות האלה פוחתות או נעלמות, גישתם משתנה. גישתם לעבודה שהכנסייה הטילה עליהם משתנה על סמך הגישה של האחים והאחיות כלפיהם ועל סמך כמות הסיוע הכספי שבית האל מעניק להם. ברגע שהחסד שממנו הם נהנו נלקח או תם, לא תראו אותם עוד מבצעים את חובותיהם. מהרגע שהם מתחילים להאמין באל, האנשים האלה מחשבים איך לפלס לעצמם במרמה דרך לבית האל כדי ליהנות "באופן לגיטימי" מהצדקה ומעזרתם של האחים והאחיות אחרי שיזכו בדריסת רגל כאן, וכדי ליהנות מעזרתו של בית האל ומהאספקה שלו לחיי היומיום שלהם. הם בשום אופן לא משקיעים מעצמם בכנות למען האל, הם בשום אופן לא באים להשקיע מעצמם ללא תנאי, אלא הם מצטרפים לכנסייה במטרה אחת בלבד, והיא לחיות על חשבונה ולהבטיח לעצמם מחיה. ברגע שלא ניתן להשיג את המטרה הזאת כפי רצונם, הם מהר מאוד נעשים עוינים וחושפים את פרצופם האמיתי, זה של חסרי אמונה. מרגע שהם מתחילים להאמין באל, אין בהם כנות; הם לא נוהים אחרי האל בכנות ולא נוטשים דברים ומשקיעים מעצמם למען האל ברצון, בלי לבקש תגמול ובלי לדרוש שום דבר בתמורה. במקום זה הם באים להאמין באל עם דרישות, כוונות ומטרה משלהם – המטרה הנחושה לחיות על חשבון הכנסייה ולהסתמך על הכנסייה ועל האחים והאחיות לפרנסתם מכיוון שהם מאמינים באל. ברגע שלא ניתן להשיג את המטרה הזאת או לממש אותה כמבוקשם, הם מוצאים דרך אחרת להתקדם, על ידי יציאה לעבודה או כניסה לעסקים. האם אין אנשים כאלה? (יש.) יש בכנסייה כמה אנשים מהסוג הזה. בתחילה, כשבית האל או האחים והאחיות תורמים להם דברים מסוימים כמו בגדים, מצרכי יסוד או כסף, כלפי חוץ הם נראים נבוכים, אבל למעשה מבפנים הם עולצים מאושר. לדוגמה, נניח שהם מארחים אח אחד או שניים או מבצעים חובה במשרה מלאה, ולכן בית האל או האחים והאחיות נותנים למשפחותיהם קצת צדקה וסיוע כספי. הם מאושרים ומרוצים מכך, וסבורים שהאמונה באל משתלמת ורווחית ושהם לא יצאו כששכרם בהפסדם. עם הזמן חמדנותם גוברת, הם פושטים את ידיהם עוד יותר רחוק וחוסר הבושה שלהם הולך וגדל – לא משנה כמה נותנים להם, הם אף פעם לא מרוצים. בתחילה הם חשים נבוכים לקבל דברים, אבל עם הזמן הם מרגישים שזה מוצדק במידת-מה, ואז הם מתחילים להתמרמר שאין בכך די. מאוחר יותר הם דורשים ישירות שבית האל ייתן סכום מסוים; אחרת הם לא יוכלו לשרוד, ועל כן לא יוכלו לבצע את חובותיהם. נכון שחמדנותם הולכת וגדלה? (כן.) אף על פי שהם נהנים מכל כך הרבה חסד, לא רק שהם לא חושבים להחזיר זאת, בהדרגה הם אף דורשים יותר ויותר מבית האל. הם מאמינים שבית האל הוא שחייב להם, שהאחים והאחיות הם שחייבים להם, ושאך צודק שהם יקבלו צדקה וסיוע כספי. אם נותנים להם פחות, או אם הם מקבלים זאת מאוחר יותר, הם לא מרוצים. הם מקבלים כל סכום כסף וכל דבר שניתן להם ומרגישים שזה אך צודק. ככל שהם ממשיכים לבצע את חובתם למשך פרקי זמן ארוכים יותר, הם מרגישים אפילו עוד יותר ראויים וזכאים, ומתחילים לדרוש שבית האל יספק להם מחשבים וטלפונים ניידים יוקרתיים. הם דורשים גם שבית האל יתקין מזגנים בבתיהם ויספק להם מכשירים כגון תנורי מיקרוגל ומדיחי כלים. הם אפילו דורשים שבית האל יקנה להם בית וייתן להם מכונית, ויש שמבקשים עוזרת בית. דרישותיהם וחמדנותם הולכות וגדלות, ובסופו של דבר התיאבון שלהם לא יודע שובע והם מעזים לבקש כל דבר. הם סבורים ש"באמונתי באל השקעתי מעצמי ועמלתי למען בית האל. אני חלק מבית האל. אתם האנשים מפרישים כל כך הרבה מנחות לאל – מה לא בסדר בכך שאקבל חלק? חוץ מזה, אם תתנו לי חלק, זה לא יהיה ללא תמורה; גם אני משקיע מעצמי בבית האל ונוטל סיכונים, גם אני סובל קושי ומשלם מחיר. האין זה אך נכון שאזכה ליהנות מהדברים האלה? לכן, בית האל חייב להיענות לדרישות שלי ללא תנאי, עליו לתת לי כל מה שאני צריך ואסור לו להתקמצן". אימרו לי, האין אלה הביטויים של חיים על חשבון הכנסייה? אנשים כאלה הם חסרי אמונה, נכון? (כן.) האפיון המדויק של ההתנהגויות האלה הוא חיים על חשבון הכנסייה. למה הכוונה בחיים על חשבון הכנסייה? הכוונה לסחיטה של כסף ושל טובין מבית האל במסווה של אמונה באל, ודרישת פיצוי מבית האל במסווה של השקעת מאמץ למען בית האל ושל ביצוע חובה. זו המשמעות של חיים על חשבון הכנסייה. האם אנשים כאלה יכולים לחתור אל האמת? (לא.) למה הם נוטשים דברים, משקיעים מעצמם וסובלים קושי? האם זה בשביל לבצע חובה? האם הם מיישמים בפועל את האמת? (לא.) הם משקיעים מעצמם וסובלים קשיים לא במטרה לבצע את חובתם, אלא אך ורק בשביל להבטיח את מחייתם, והם לא מאפשרים לאיש למתוח עליהם ביקורת כלשהי – הם רק רוצים לחיות על חשבון הכנסייה באופן לגיטימי. אלה האנשים שחיים על חשבון הכנסייה.

מי שחיים על חשבון הכנסייה מאמינים באל אך ורק כדי להבטיח לעצמם מחיה ולהשיג פרנסה. האם יש בסביבתכם אנשים שחיים על חשבון הכנסייה? פרטו אודות הביטויים שלהם. (פגשתי אדם כזה. בהתחלה הוא נראה אינטליגנטי ונלהב משהו, ולכן הכנסייה סידרה לו להטיף את הבשורה. באותו זמן החיים של משפחתו היו קשים, ולכן הכנסייה סייעה לו קצת. אבל מאוחר יותר התברר שהוא בזבז כסף שלא על פי העקרונות, הוציא אותו על דברים שלא היה צריך, ולא חסך היכן שניתן. כשהאחים והאחיות שיתפו איתו על עקרונות-האמת, הוא לא היה מרוצה וגילה התנגדות רבה מבפנים. בגלל שהוא ניצל לרעה את כספו של בית האל, הכנסייה הכניסה שינויים סבירים בהתאם לסידורים ולתנאים של בית האל והפחיתה את הסיוע הכספי שניתן לו. כתוצאה מכך אבד לו המרץ שהיה לו מקודם בביצוע חובתו, ובהדרגה הוא נעשה אדיש. מאוחר יותר הכנסייה הפסיקה לעזור לו, וליבו לא היה נתון עוד לביצוע חובתו. הוא כל הזמן חשב איך לעבוד ולהרוויח כסף. הוא אפילו לווה כסף מהאחים ומהאחיות בטענה שהוא צריך לקנות מכונית ולהשקיע בהקמת חברה, ואמר שדבר זה יהפוך את הטפת הבשורה לנוחה יותר ויביא להצטרפות של יותר אנשים. באמירות אלה הוא ללא ספק הונה והטעה אנשים; הוא השתמש בתירוץ של הטפת הבשורה כדי להוציא כסף במרמה מהאחים ומהאחיות.) איך טיפלו באותו אדם? (הוא גורש לאלתר.) זה היה הדבר הנכון לעשותו. דבר זה הוא חיים על חשבון הכנסייה. כשאנשים שחיים על חשבון הכנסייה באים בתחילה להאמין באל, הם נראים נלהבים משהו ומשקיעים מעצמם מעט, ובשלב זה דרישותיהם אינן גבוהות – מקובל עליהם לקבל רק ארוחות. אבל עם הזמן הם לא מרוצים עוד ממה שניתן להם והם מתחילים להציב דרישות הולכות וגדלות, ואם דרישותיהם לא נענות הם מתחילים לפעול באופן חלקלק ולא מוכנים לתת שירות. כשהם מבצעים קצת את חובותיהם, צריך אפילו להשגיח עליהם, אחרת הם עושים זאת כלאחר יד. בסופו של דבר, כשמתברר שהשירות שהם נותנים מסב יותר נזק מתועלת, מסלקים אותם. יש האומרים: "למה בית האל אינו מפגין כלפיהם אהבה?" גם כשמדובר בהפגנת אהבה יש עקרונות. אותם אנשים הם חסרי אמונה, הם לא קוראים את דברי האל ולא מקבלים את האמת, הם פועלים תמיד באופן חלקלק ואדיש בעת ביצוע חובותיהם, לא מקשיבים כשמשתפים את האמת ולא מקבלים שום סוג של גיזום, וניתן לומר שהם חסרי תקנה. כפועל יוצא ניתן לטפל בהם אך ורק על ידי הרחקתם וסילוקם. כשמנהיגים ועובדים מגלים אדם מעין זה עליהם לטפל בו ללא דיחוי, ואם האחים והאחיות מגלים אדם כזה, עליהם לדווח על כך ללא דיחוי למנהיגים ולעובדים. זו האחריות של כל אחד ואחד מאנשיו הנבחרים של האל. מרגע שאומת כי אדם זה חי על חשבון הכנסייה, שהוא רק מבקש להבטיח לעצמו מחיה ושהוא חסר אמונה, וכן אומת כי הוא מסרב לעבוד כשלא נותנים לו כסף, שהוא נעשה עוין וחסר רצון כשהוא מרגיש שלא משלמים לו די ועובד מעט רק כשמשלמים לו מספיק – אין להעניק לו שום הקלות, חייבים להרחיקו! ליתר דיוק, אנשים כאלה לא ראויים אפילו לתת שירות בבית האל. אם אינך משלם להם, הם לא יהיו מוכנים לתת שירות; אבל גם אם הם מודעים לכך שהם רק נותנים שירות, הם עדיין יהיו מוכנים לעשות זאת ובלבד שתשלם להם. אבל איזה מין שירות חסרי האמונה האלה מסוגלים לתת? הם אפילו לא מסוגלים לתת שירות כהלכה, השירות שלהם לא עומד בדרישות, ולכן יש להרחיקם. לפיכך, הדבר הראשון לעשותו ברגע שמבחינים שהם מסוג האנשים שחיים על חשבון הכנסייה הוא לטפל בהם ולגרשם מהכנסייה כאנשים רעים. זה לא מוגזם כלל וכלל; הדבר תואם לחלוטין לעקרונות של בית האל להרחקת אנשים ולגירושם. האם אנשים מסוג זה צריכים לקבל הזדמנות להכות על חטא? האם יש להשאירם לתצפית? (לא.) האם הם מסוגלים להתחרט? (לא.) זה בדיוק טבעם; הם לעולם לא יתחרטו. הם בני מינו של השטן. בקרב בני מינו של השטן, יש סוג אחד של אנשים שניחן בטבע של נבל שטני, שתמיד רוצה לחיות על חשבון אחרים ולא עוסק באף עבודה ראויה בשום מקום שהוא מגיע אליו, רק מבקש להונות אנשים ולרמותם. הוא רואה שהמאמינים באל ניחנים באנושיות ומניח שאנשים אלה הם מטרה קלה, ולכן הוא בא לבית האל כדי לחיות על חשבון הכנסייה. הוא לא יודע שבית האל מזמן הבחין בו ונשמר מפניו, ושיש לו עקרונות לטיפול באנשים כמוהו. כשניסיונותיו לחיות על חשבון הכנסייה נוחלים כישלון, הוא נתקף בזעם נבוך וחושף את פרצופו האמיתי. בנקודה זו אתה תדע למה בית האל לא נותן לאנשים כאלה הזדמנות להכות על חטא – זה משום שאין להם שום אנושיות ומשום שהם לא מסוגלים להשתנות. הם הנבלים השטניים שהכופרים מדברים עליהם. לפיכך, בית האל מטפל באנשים כאלה על ידי הרחקתם או גירושם לאלתר, ואף פעם לא מקבל אותם בחזרה לכנסייה. האם ראוי לטפל בהם כמו באנשים רעים? (כן.) בכך נסיים את השיתוף שלנו על הנושא הזה.

ו. לחפש מקלט

עתה נשתף על המטרה השישית, הסוג השישי של חסרי אמונה שיש להרחיק או לגרש מהכנסייה: מי שמטרתם באמונתם באל היא לחפש מקלט. יש האומרים: "מהם הביטויים של חיפוש מקלט? האם יש מי שמאמינים באל כדי לחפש מקלט? האם אנשים כאלה אכן קיימים?" האם שמעתם פעם מישהו אומר: "הכנסייה היא מקום מקלט; אנשים מאמינים באל כדי שהם יוכלו לחפש מקלט"? הרבה אנשים בדת אומרים זאת. מבחינת מהות האמירה הזאת, האם קיים הבדל בין האמירה הזאת למטרה שאנו עומדים לנתח – "אמונה באל בשביל לחפש מקלט"? (כן.) מה ההבדל? מהו הדבר שמפניו הם מחפשים מקלט? (גם מי שבכנות מאמינים באל ניחנים בסיאוב מסוים בעת חתירתם אל האמת; גם הם מקווים להימנע מאסונות או מקשיים ולזכות במעט שלווה. אולם סוג האדם במטרה השישית מאמין באל אך ורק כדי לחפש מקלט ואין בו שמץ אמונה כנה באל. זה ההבדל.) ההבדל כאן הוא סיאוב במטרת האמונה באל, לעומת אמונה באל במטרה אחת בלבד, חיפוש מקלט. למעט ההבדל הזה, יש הבדל גם מבחינת מה שהם מחפשים מפניו מקלט. מטרתם של אנשים מסוימים באמונתם באל מסואבת; הם מאמינים באל כדי להימנע מאסונות ולהימלט מפניהם, או כדי שהאל יגן עליהם וישמור עליהם, ואז הם יוכלו באופן אובייקטיבי להימנע מסכנות ומאסונות מסוימים. האסונות הם הדברים שהם מבקשים להימנע מהם. סוג האנשים שאנו משתפים עליו במטרה זו השישית במספר – הסוג שמטרת אמונתו באל היא לחפש מקלט – מחפש מקלט ממגוון רחב יותר של דברים. עבור אנשים אלה, הבעיה הממשית ביותר מרחיקה הרבה מעבר להימנעות מהקטסטרופות הגדולות שטרם התרחשו. אם כך, מהן הבעיות הממשיות ביותר מבחינתם? דברים כגון היתקלות באויבים מטילי אימה בחברה, התמודדות עם תביעות משפטיות, פגיעה בפקידי ממשל או באנשים בעלי השפעה, הפרת החוק, מלחמה או מגוון אסונות שקורים בארצם, אנשים או מאורעות מסוימים שמסכנים את חייהם או את בטיחות משפחתם, וכן הלאה. אחרי שהם נתקלים בסיטואציות האלה, הם מוצאים כנסייה שלדעתם היא מהימנה ואמינה כדי לחפש מקלט; זהו חיפוש המקלט שמדובר בו במטרה השישית. כלומר, כשהם נתקלים בקשיים מסוימים בחיי היומיום שלהם שמסכנים את חייהם, את משפחתם, את עבודתם, את הקריירה שלהם וכן הלאה, הם באים לכנסייה כדי לחפש מקלט ואת העזרה של הכוח שמתקבל מריבוי אנשים. זו אמונה באל לתכלית של חיפוש מקלט, כפי שמצוין במטרה השישית. האין זה שונה מהסיאוב של מאמינים אמיתיים? (כן.) המטרה של אנשים מסוג זה באמונתם באל היא לחפש מקלט, לבקש עזרה מהכנסייה. כלומר, הם מקווים שהכנסייה תוכל להושיט להם יד לעזרה, וחוץ מסיוע כספי הם גם דורשים שהכנסייה תספק להם הגנה, תמיכה וסיוע. אנשים מסוימים כאלה רוצים גם להשתמש בהשפעת הכנסייה, במעמדה ובמוניטין שלה בחברה כדי להתמודד עם המשטרים והכוחות המרושעים שמדכאים את המאמינים באל ופוגעים בהם, כדי שחייהם ופרנסתם יהיו מוגנים. זו מטרתם באמונתם באל. האם קיימים אנשים כאלה? הם מאמינים שהכנסייה היא מקום טוב למקלט, מקום שניתן להפרידו מפוליטיקה ומהחברה, והם סבורים שכשהם יצטרכו עזרה, הכנסייה תושיט להם יד לעזרה בנדיבות ומכל הלב ותספק להם כל סיוע כספי, תפעל למענם, תגן עליהם, תייצג אותם בתביעות משפטיות ותילחם על זכויותיהם ועל האינטרסים שלהם. זו מטרתם של האנשים האלה באמונתם באל. האם קיימים אנשים כאלה בכנסייה כיום? האם שמעתם על קיומם של אנשים כאלה? בהחלט יש אנשים כאלה בכנסיות בארצות אחרות. אנשים אלה מאמינים באל ומצטרפים לכנסייה רק למטרה של חיפוש מקלט. הם לא מבינים מהי אמונה, קל וחומר אינם מתעניינים באמת. אולם כשהם נתקלים בקשיים ולא יכולים למצוא שום עזרה בחברה, הם חושבים על הכנסייה ומאמינים שהיא מקום שבו הם יכולים לחפש מקלט בבטחה, שזו דרך המילוט הטובה ביותר והמקום הבטוח ביותר, ולכן הם בוחרים להאמין באל ולהיכנס לכנסייה כדי להשיג את מטרתם להימנע מאסונות.

האסונות הולכים ומתרבים כעת, ולאדם אין שום דרך לחיות. יש מי שבוחרים להאמין באל אך ורק בשביל להימנע מאסונות. הם מאמינים שהאל קיים, אבל אין להם ולו שמץ אהבה לאמת. אם אנשים כאלה באים להאמין באל, האם הכנסייה צריכה לקבלם? אנשים רבים לא מבינים את הסוגיה הזאת באופן ברור, וחושבים שהכנסייה צריכה לקבל את כל מי שמאמין שהאל קיים, ללא יוצא מן הכלל. זו טעות איומה. החלטת הכנסייה לקבל מישהו צריכה להתבסס על השאלה אם אותו אדם יכול לקבל את האמת ואם הוא מושא לישועת האל, לא על השאלה אם הוא מוכן להאמין באל. יש הרבה שדים שהיו רוצים לזכות בברכות ולמצוא דרך קָדימה באמצעות אמונה באל – האם הכנסייה צריכה לקבל גם אנשים כאלה? זה לא כמו הטפת הבשורה בעידן החסד, כשכל אחד התקבל ובלבד שהאמין; יש עקרונות וישנן המגבלות של הצווים המנהליים של האל ביחס למי שהכנסייה מקבלת בעידן המלכות. יהיה האיש אשר יהיה, אם הוא לא אוהב או מקבל את האמת, לא ניתן לקבלו. למה אנשים כאלה לא מתקבלים? אנשים כאלה לא יכולים להתקבל בראש ובראשונה משום שאנו לא יכולים להבין בבירור את הרקע שלהם או איזה סוג של אנשים הם באמת. אם הכנסייה הייתה מקבלת שד, אדם רע בעל רשעות נתעבת – כולם יודעים אילו השלכות שליליות היו לכך על הכנסייה. יתרה מזו, באמונתנו באל עלינו להבין את כוונותיו, את מי האל מושיע וממי הוא נפטר. מאילו אנשים הכנסייה מורכבת? היא מורכבת מאותם אנשים שמקבלים את ישועת האל, ממי שאוהבים את האמת, ממי שהאל מקבל. האל לא מושיע את מי שלא מאמינים בו בכנות ולא מקבלים את האמת, משום שאי קבלת האמת היא בעיה בטבע של האדם, ואנשים מעין אלה משתייכים לשטן ולעולם לא ישתנו. לכן, לאנשים כאלה לעולם אין לאפשר להיכנס לכנסייה. אם מישהו מאפשר לאדם רע, לשד, להיכנס לכנסייה, אותו אדם הוא משרת השטן. הוא במתכוון בא להרוס ולהשמיד את עבודת הכנסייה, והוא אויב האל. מתן אפשרות כניסה לכנסייה לשד שכזה, אויב של האל, יש בו משום פגיעה בצביון האל והפרה של צוויו המנהליים, ובית האל בשום אופן לא יסבול זאת. אין להתיר כניסה של אנשים רעים, של שדים, לכנסייה – זו אחת העמדות והדרישות הברורות של הכנסייה ביחס לעבודה של הטפת הבשורה. לכנסייה אין שום אחריות לקבל את מי שבוחרים להאמין באל כדי להימלט מאסון, והיא גם לא חייבת אי פעם לאפשר כניסה למי שכלל לא מקבלים את האמת, משום שהאל לא מושיע אנשים כאלה. מי שלא מכיר בדברי האל הכול יכול כאמת, מי שמתנגד לאמת וסולד ממנה, הוא איש רע והאל לא מושיע אותו. אשר למי שמכירים באל בליבם אבל לא אוהבים את האמת ומסוּוגים כחסרי אמונה שאוכלים לשובע – אל לכנסייה לעולם לקבל איש מהם. זאת מבלי להזכיר את אותם אנשים חסרי מצפון בחברה שהיו רוצים לבוא לחפש מקלט בכנסייה – קל וחומר אין לקבלם. זאת משום שהכנסייה אינה ארגון צדקה, אלא היא מקום שבו האל מבצע את העבודה של הושעת האדם. לעבודת הכנסייה אין שום קשר לשלטונות המדינה. ארגונים חברתיים משכנעים אנשים לעשות מעשים טובים ולהניח את נשקם – לטובת האומה – ואין לזה שום קשר לכנסייה. אם מישהו מעז לקבל לכנסייה אדם רע שהינו כופר, שד או חסר אמונה, אותו אדם יפגע בצביון האל ויפר את צוויו המנהליים. על בית האל להרחיק או לגרש את כל מי שמקבל לכנסייה שד ואדם רע. זו עמדה ברורה של הכנסייה בנוגע לעבודה של הטפת הבשורה. כשהאנשים הרעים האלה, השדים, ירצו לבוא לחפש מקלט בבית האל, יש לומר להם שהם טעו בכתובת ובחרו במקום הלא נכון. הכנסייה בהחלט לא תקבלם. זו עמדתה הברורה של הכנסייה ביחס לכופרים שהיו רוצים לחפש מקלט. האם זה הובהר? (כן.) אם כך, כיצד עלינו לטפל באנשים כאלה? מה הדרך הראויה לומר להם זאת? אתה אומר להם: "בכל מדינה יש בחברה ארגונים של הצלב האדום, מוסדות רווחה, מקלטים, מקדשים בודהיסטיים, כמו גם כמה עמותות שפועלות בהתנדבות. אם אתה נתקל בצרות ומרגיש שיש לך קובלנות שצריך לטפל בהן, אתה יכול לבקש עזרה מאותם ארגונים. בנוסף, אתה יכול לבקש מהממשלה מקלט מדיני או מקלט כפליט, ואם מצבך הפיננסי מאפשר זאת, אתה יכול לשכור עורך דין שיעזור לך. אבל פה זו כנסייה – מקום שבו האל עובד, מקום שבו האל מושיע אנשים, לא מקום עבורך לחפש מקלט. לכן, כניסתך לכנסייה אינה ראויה, והישארותך כאן היא חסרת טעם. האל לא מקבל אנשים כאלה, וגם הכנסייה לא. לא משנה מהם קשייהם של הכופרים, עליהם לפנות לעזרה לארגוני צדקה ורווחה בחברה או לרשויות ממשלתיות העוסקות בעניינים אזרחיים – הארגונים האלה עוסקים בשירות אנשים, במתן צדקה ובסיוע לאחרים. כל תלונה או דרישה שיש לך, אתה יכול לשטוח בפניהם או לפנות לממשלה. אלה הם המקומות הראויים ביותר עבורך." הכנסייה לא מקבלת אף חסר אמונה וכופר. אם מישהו הוא "אוהב" במיוחד, הניחו לו לקבל אנשים כאלה באופן אישי, וחסל; הוא יכול לרעות אנשים כאלה בעצמו ובית האל לא יתערב בכך. אנשים מסוימים עשויים לשאול: "אם כך, מדוע הכנסייה מטיפה את הבשורה? מה מטרת הטפת הבשורה?" הטפת הבשורה היא תפקיד שהאל הטיל. מקבלי הבשורה הפוטנציאליים הם מי שמחפשים את האל ומחפשים את הדרך האמיתית, שכמהים להופעת האל, שאוהבים את האמת ויכולים לקבל אותה, ומי שבאמת מאמינים באל – רק לאנשים האלה ניתן להטיף את הבשורה. אשר למי שלא מבקשים את האל, שלא באים לקבל את האמת אלא לחפש מקלט – להם לא מטיפים את הבשורה. אנשים פזורי נפש מסוימים לא מסוגלים להבין את העניין הזה לאשורו ומתבלבלים כשדברים קורים להם – אלה הם המבולבלים שלעולם לא יבינו את כוונות האל.

ז. לחפש תמיכה

המטרה השביעית שיש לאנשים באמונתם באל היא לחפש תמיכה. האם ראיתם מעודכם אנשים כאלה? זה מצב די ייחודי; אף שאינם רבים, הם בהחלט קיימים. זאת משום שכנסיות האל הופיעו לא רק בסין אלא גם באסיה, באירופה, באמריקה הצפונית והדרומית ובמדינות שונות באפריקה, ולכן האופורטוניסטים וחסרי האמונה האלה מופיעים יחד איתן. לא משנה מה הסבירות שהאנשים האלה יופיעו, ברגע שזה קורה, בכל מקרה עליכם להתמודד איתם ולהבחין בהם, ולא להניח לחסרי האמונה האלה לזכות במעמד כלשהו או לחולל הפרעות בכנסייה. אם לדעתכם הבעיות האלה אינן קיימות בגלל שהן לא הופיעו או שלא נתקלתם בהן, זה רעיון מטופש. ברגע שהבעיות האלה עולות, אם אין לכם הבחנה ואתם לא יודעים כיצד לפתור אותן, הן יביאו עימן סכנות סמויות חמורות לכנסייה, לבית האל, לאחים ולאחיות ולעבודת הכנסייה. לכן, לפני שדבר-מה יקרה, עליך לדעת עם אילו בעיות צריך להתמודד וכיצד יש לפתור אותן. זו הדרך הטובה ביותר; היא משמשת עבורך הגנה בלתי נראית. האנשים המוזכרים במטרה השביעית לאמונה באל, מי שמאמינים באל כדי לחפש תמיכה, אינם מעטים. בחברה הזאת רווחים בכל מקום אי צדק, אפליה ודיכוי. האנשים מכל שדרות החברה מלאי תיעוב ושנאה לאי הצדק לסוגיו, והם גם מלאי זעם. אולם לא קל להימלט מאי הצדק של העולם האנושי, אלא אם אתה נעלם ממנו. כל עוד אדם חי בעולם הזה, כל עוד הוא חי בקרב האנשים האלה, יתעמרו בו וישפילו אותו במידה כזו או אחרת וכוחות רבי עוצמה עשויים אפילו לצוד ולרדוף אותו. אי הצדק וחוסר השוויון לסוגיהם מסבים מצוקה נפשית עזה לאנשים, היוצרת לחץ פסיכולוגי ניכר, וכמובן הם מסבים הרבה סוגים של אי נוחות בחייהם הרגילים של אנשים. כפועל יוצא לאנשים מסוימים אין מנוס אלא לפתח רעיון מסוים: "כדי שאדם יבסס את עצמו בחברה, הוא חייב שיהיה מאחוריו כוח להישען עליו. כך, כשהוא נתקל בקשיים וזקוק לעזרה או כשהוא לבדו וחסר אונים, תהיה קבוצה של אנשים שתתמוך בו, תקבל החלטות, תפתור את הצרות והבעיות שהוא מתמודד איתן או תבטיח את הצרכים החיוניים למחייתו." לפיכך הם מתאמצים לחפש תמיכה שכזו. מובן שחלק מהאנשים האלה מוצאים בסופו של דבר את הכנסייה. הם מאמינים שהאנשים בכנסייה מאוחדים בליבם ועובדים לשם אותה מטרה, שלכל אחד מהם יש אמונה וכוונות טובות ושכל אחד מהם נוהג בזולתו בחסד, מתרחק מעימותים חברתיים ונמנע ממגמות רעות בחברה. עבור מי שמאמינים באל, הכנסייה היא ללא ספק סמל לצדק רב בחברה ובעולם; לאנשים בכנסייה יש גם תדמית חיובית, טובה ונדיבה בעיני רוחם של אנשים. חלקם בוחרים להאמין באל מכיוון שהם בתחתית הסולם החברתי, אין להם שום כוח בחברה ואין להם רקע משפחתי טוב כלשהו. הם מתמודדים עם מגוון קשיים ברכישת השכלה וחברים, במציאת עבודה או בביצוע דברים שונים, ולכן הם מאמינים שכדי לשרוד ולבסס את עצמם בחברה, הם חייבים אנשים שיעזרו להם. לדוגמה, כשהם מחפשים עבודה, אם הם מסתמכים על עצמם וסורקים ללא מטרה הצעות עבודה בזו אחרי זו, הם עשויים לבזבז את כל חסכונותיהם כמעט, בלי שבהכרח ימצאו עבודה מתאימה. אבל אם הם מסתייעים באנשים מהימנים שיכולים בכנות לעזור להם, פוחתים מאוד התלאות שהם צריכים לעבור והזמן שהם משקיעים בחיפוש עבודה. לפיכך הם מאמינים שאם הם יוכלו למצוא תמיכה שכזו, יהיו להם כמה אנשים שימשכו בחוטים ויתמכו בהם – קבוצה של אנשים נלהבים שיעזרו להם מאחורי הקלעים בכל מה שקשור להתמודדות בחברה: רכישת השכלה, מציאת עבודה, ואפילו חיי היומיום והישרדות. לפיכך, כשהם מוצאים את הכנסייה, הם חשים שמצאו את המקום הנכון. הכנסייה נעשית לבחירה טובה מאוד עבורם לבסס את עצמם בחברה ולהשיג חיים שלווים. לדוגמה, בין אם זה ביקור אצל רופא, קניות, רכישת ביטוח, קניית בית, עזרה לילדיהם לבחור בתי ספר ואפילו טיפול בכל דבר שהוא – הם תמיד ימצאו בכנסייה אנשים אוהבים שיושיטו יד ויעזרו להם לפתור את הבעיות האלה. באופן זה חייהם הופכים הרבה יותר נוחים, הם כבר לא בודדים כל כך בחברה, וקשייהם בטיפול בעניינים פוחתים מאוד. לפיכך בואם לכנסייה להאמין באל באמת כרוך מבחינתם בהטבות מוחשיות. אפילו כשהם הולכים לרופא, האחים והאחיות ימצאו מכרים בבית החולים שיעזרו להם; הם יכולים להשתמש בהם להשיג את המחירים הטובים ביותר ברכישות, ואפילו לקנות בתים בהנחות מיוחדות. בעזרת האחים והאחיות בכנסייה כל הבעיות האלה נפתרות. הם חשים ש"האמונה באל היא כל כך נהדרת! הכול נוח עכשיו – למצוא עבודה, לטפל בעניינים ולבצע רכישות! בכל פעם שאני צריך משהו אני רק צריך להרים טלפון או לשלוח הודעה לקבוצה, וכולם משלבים כוחות להושיט עזרה. יש כל כך הרבה אנשים נחמדים בכנסייה; כל כך נוח לטפל בדברים! לא היה קל למצוא תמיכה, אז אני לא אעזוב את הכנסייה ויהי מה. אלא שהכינוסים בבית האל תמיד כרוכים בקריאת דברי האל ובשיתוף על האמת, וזה גורם לי קונפליקט רגשי ותחושה לא נעימה. אני לא רוצה לאכול ולשתות את דברי האל, ואני מרגיש סלידה בכל פעם שאני שומע שיתוף על האמת. אבל אם לא אקשיב, זה לא יעבוד – אני לא יכול לעזוב אותם. הם עוזרים לי כל כך. אם אסרב להקשיב, ארגיש נבוך וגם לא יהיה לי נעים להגיד שאני לא מאמין עוד, אז אני פשוט חייב לשחק את המשחק ולהגיד דברים נחמדים." בליבם הם לא באמת רוצים להאמין, אבל הם רק יכולים להדחיק את התחושה הזאת. יש האומרים: "אתה רק רואה אותם כל הזמן מבקשים מהאחים ומהאחיות לטפל בעניינים, ושהם מרוצים כשהאחים והאחיות עוזרים – אבל האם אתה יכול להבחין שמטרתם באמונתם באל היא לחפש תמיכה רק על סמך זה?" מלבד הביטויים האלה, שימו לב אם הם בדרך כלל קוראים את דברי האל ומשתפים על האמת, אם הם מסוגלים למלא את חובתם ולעבור שינוי אמיתי כלשהו; דברים אלה יאפשרו לכם לדעת אם הם מאמינים באל בכנות. מי שמחפשים תמיכה מאמינים באל רק כדי להשתמש בכנסייה ובאחים ובאחיות בשביל שיטפלו עבורם בעניינים ויפתרו את הקשיים בחייהם. אבל הם אף פעם לא מזכירים את ביצוע חובתם ולא אוכלים ושותים את דברי האל או משתפים עליהם. ברגע שהם שומעים על דרך מתוחכמת לגרום לדברים להיעשות, הם מתרגשים מאוד; הם מתחילים ללהג בלי הפסקה ולא ניתן לעוצרם. אבל כשמדובר בביצוע חובה או בהתנהגות ישרה, באי אמירת שקרים או באי רמייה של אחרים, הם נאלמים. בליבם הם לא מתעניינים בדברים האלה – לא משנה באיזה להט אתה מדבר, הם לא מגיבים ולא מגלים עניין; הם אפילו מנסים כל הזמן להפריע לך ולהסיט את הנושא לדבר-מה שמעניין אותם. הם מוגיעים את מוחם במציאת דרכים לגרום לאחים ולאחיות לבצע עבורם דברים ולהשקיע מאמץ למענם, כדי לא לתת לאחים ולאחיות שום הזדמנות להזכיר ביצוע של חובה או השקעה מעצמך למען האל. אם מישהו מציע שהם יבצעו את חובותיהם וישקיעו מעצמם למען האל, הם מוצאים מהר עניין דחוף משלהם להציע; בעוד האחים והאחיות מטפלים באותו עניין עבורם, הם באי רצון משקיעים מאמץ כלשהו למען בית האל, ממלאים בקושי את בקשתם של האחים והאחיות, וברגע שהעניין האישי שלהם הוסדר הם מפגינים יחס קר כלפי האחים והאחיות. כדי לשמור על קשר עם הכנסייה ולא לאבד אותה כתומכת או את האחים והאחיות שעוזרים להם, הם שומרים על קשר קרוב עם כל מי שמועיל להם, ולעתים קרובות שואלים לשלומם ואומרים מילים מתחשבות ובלתי כנות כדי לתחזק את היחסים. הם מדברים על אמונתם הרבה בקיום האל, על הברכות הרבות שהאל הרעיף עליהם, על החסד הרב שהאל מעניק להם ועל כך שהם לעתים קרובות מזילים דמעות, חשים אסירי תודה לאל ומוכנים לגמול לו על אהבתו – זאת כדי להונות את האחים והאחיות ולזכות בעזרתם. מרגע שלא משתלם עוד לנצל אדם, הם מיד חוסמים אותו ומוחקים את פרטי הקשר. למי שמועילים להם ושניצולם משתלם להם יותר מכול הם מתחנפים, דואגים למחסורם ומבקשים את קרבתם, כל זאת במרץ רב. אשר למי שניצולם אינו משתלם, למי שכמותם חסרי כל השפעה ומעמד בחברה ונמצאים גם הם בתחתית הסולם החברתי, בלי איש להסתמך עליו – עליהם הם אפילו לא מעיפים מבט. הם מתרועעים אך ורק עם מי שמשתלם לנצל ושיש להם קשרים בחברה, עם אותם אנשים שהם רואים בהם כבעלי יכולות. הם יכולים להשקיע מאמץ ולסבול קושי למען הכנסייה רק כשהם זקוקים למשהו ממנה או מהאחים והאחיות. למעשה, אנשים אלה מפגינים ביטויים מובהקים מאוד של חסרי אמונה. בביתם הם אף פעם לא קוראים את דברי האל, אף פעם לא מתפללים לאל כשאין להם קשיים, והם משתתפים באי חשק רב בחיי הכנסייה. הם לא מבקשים לבצע חובות ולא יוזמים מעורבות בעבודת הכנסייה; בעיקר הם אף פעם לא משתתפים בעבודה מסוכנת. גם אם הם מסכימים לבצעה, הם מגלים הרבה חוסר סבלנות, ורק כשקוראים להם או מזמינים אותם הם משקיעים, באי רצון, מעט מאמץ. אלה הם ביטויים של חסרי אמונה. אי קריאת דברי האל, אי ביצוע חובה – אף שהם משתתפים באי רצון בחיי הכנסייה, הדבר נעשה כדי לא לאבד את קהילת האחים והאחיות, המהווה תמיכה אדירה עבורם. הם שומרים על קשרים עם האנשים האלה רק כדי שבעתיד יהיה להם נוח יותר לטפל בעניינים. ברגע שאנשים כאלה יזכו בדריסת רגל בחברה ויהיה להם מקום להתיישב בו ולהתחיל את חייהם, וברגע שהם יצליחו בעולם וישיגו השפעה וסיכויים לעתיד מזהיר, הם יעזבו חיש מהר ובלי היסוס את הכנסייה, ינתקו את הקשרים עם האחים והאחיות וייעלמו. אם קיים מקבל בשורה פוטנציאלי שהם ביחסים טובים איתו ואתה רוצה ליצור איתם קשר כדי להטיף לאותו אדם את הבשורה, לא תצליח להשיגם. לא רק שהם מנתקים קשרים עם הכנסייה, הם גם מנתקים חברויות עם אנשים מסוימים. האם הם לא הסגירו כבר את עצמם כחסרי אמונה? (כן.) אם כך, איך על הכנסייה לטפל באנשים כאלה? (עליה להרחיקם.) האם עלינו לתת להם הזדמנות, לגלות הבנה לחולשתם ולקשיים בחייהם, ולתמוך בהם ולעזור להם יותר כדי שהם יגיעו להאמין בקיומו של האל, יפַתחו עניין באמת וישקיעו מעצמם בכנות למען האל? האם צריך לבצע את העבודה הזאת? (לא.) למה לא? (מכיוון שהאנשים האלה כלל אינם פה בשביל להאמין באל.) נכון, הם לא באו להאמין באל; מטרתם ברורה מאוד – הם פה כדי לחפש תמיכה. אם כך, האם שיתוף על האמת עם אנשים כאלה עשוי להניב תוצאות כלשהן? (לא.) הם לא יפנימו אותה; הם לא מעריכים אותה, הם לא זקוקים לה והם לא מתעניינים בה.

איך עלינו לתאר את מי שמאמינים באל רק כדי לחפש תמיכה? תיאור הולם שלהם הוא כמי שמעמידים את האינטרסים שלהם בראש סדר העדיפויות. כל עוד הם נוכחים שמישהו מועיל ותורם להם, הם יעשו כל דבר שאותו אדם מבקש; הם אפילו יבצעו כל הוראה שלו. הם מעמידים את האינטרסים שלהם מעל לכול; כל עוד דבר-מה משרת את האינטרסים שלהם, זה בסדר. אם תאמר להם שאמונה באל תביא ברכות והטבות, הם בוודאות יאמינו בו ויעשו כל מה שתבקש מהם לעשות. כל עוד היכולת שלך לטפל בעניינים בחברה עונה על צרכיהם ומאפשרת להם להפיק תועלת, הם כמובן יתרועעו איתך. אולם ההתרועעות שלהם איתך אין פירושה שהם באמת מאמינים באל, או שהם ישקיעו מעצמם בכנות למען האל כפי שאתה משקיע. גם אם הם מסתדרים איתך יפה ויש לכם יחסים טובים במיוחד, זה לא בהכרח אומר שאתם דוברים את אותה שפה, הולכים באותו נתיב או שאתם חותרים אל אותם דברים. לפיכך אסור שאנשים כאלה יטעו אתכם. האנשים האלה חלקלקים ויש להם טקטיקות לאינטראקציה עם אנשים. מטרתם באמונתם באל היא לחפש תמיכה, לא לחתור אל האמת ולהשיג ישועה. דבר זה מעיד על אופיים השפל והאפל! הם באים לכנסייה למצוא אנשים שהם יכולים לנצל וזוממים להשיג מגוון הטבות לעצמם. האין פירוש הדבר שאנשים כאלה מסוגלים לפעול בלי שום נקיפות מצפון ולבצע מעשים חסרי בושה מכל סוג? (כן.) מעצם העובדה שמטרתם באמונתם באל היא לחפש תמיכה ולהבטיח מחיה ברור שאין שום דבר טוב באנשים האלה, ושאופיים שפל, אנוכי, נתעב ונקלה ושהם חיים באפלה רבה. לפיכך, העיקרון של הכנסייה להתמודדות עימם הוא, בהתאם, להבחין בהם ולהרחיקם או לגרשם. ברגע שאתם מבחינים שהם אינם מאמינים אמיתיים, שהם באו לכנסייה בחיפוש אחר מוצא וכדי להפיק תועלת, ושרצונם הוא לנצל את האחים והאחיות שיטפלו בענייניהם וייתנו להם שירות – או-אז מנהיגים ועובדים והאחים והאחיות צריכים לטפל במצב במהירות ובדיוק. הרחיקו אותם או גרשו אותם בהקדם האפשרי, בלי לסכן את ביטחון הכנסייה או את ביטחונם של האחים והאחיות. אין לאפשר להם להמשיך לארוב בקרב האחים והאחיות. הם אינם מושאים לישועת האל. כשאנשים כאלה אורבים בקרבכם, הם כל הזמן פוקחים עין חמדנית וערנית על כולם לראות את מי כדאי לנצל. הם כל הזמן מחשבים אם ישנם אנשים בכנסייה שהם יוכלו להשתמש בהם – למי יש קרובי משפחה שעובדים בבית חולים, מי יודע איך לטפל במחלות, למי יש תרופות סודיות, מי יכול להשיג בחנויות מחירים סיטונאיים, למשפחה של איזה אח יש סוכנות למכירת רכב, מי יכול לקבל הנחות מיוחדות במחירי בתים – הם חוקרים בפרט את העניינים האלה. האנשים האלה מדקדקים בחישוביהם! הם מחשבים אפילו עניינים פעוטים, והם גם רוצים לזמום כנגד האחים והאחיות ולרקום מזימות כיצד לנצל אותם. הם חוקרים את הרקע המשפחתי של כולם ודואגים שכולם יישארו בטווח מזימותיהם ותככיהם. האם ליבכם יכול להיות שליו כשאתם מדברים עם אנשים כאלה? (לא.) מה עושים כשאין שלווה? עם אנשים כאלה צריך להיות על המשמר. האנשים האלה מאמינים באל ממניעים נסתרים; הם לא פה בשביל לחתור אל האמת או בשביל ישועה, אלא כדי לחפש תמיכה, פרנסה ומוצא עבור עצמם. אנשים כאלה הם אנוכיים במיוחד, נתעבים וזדוניים. הם לא מבצעים שום חובה ולא משקיעים מעצמם למען האל. כשהכנסייה זקוקה להם לצורך כלשהו לא ניתן למצוא אותם בשום מקום, אבל הם חוזרים ומופיעים ברגע שהעניין הסתיים. האנשים האלה יודעים רק לנצל, ואין טעם להניח להם להישאר בכנסייה; יש לנקוט מגוון שיטות כדי לטהרם ממנה בהקדם האפשרי. יש האומרים: "האם באמת נדרשות מגוון שיטות כדי להתמודד עם אדם אחד?" בכנסייה יש כל מיני סוגים של אנשים; רבים מהם מאמינים באל רק כדי לחפש תמיכה ומוצא, לזכות בברכות או להימנע מאסונות. רק חומרת המניעים האלה משתנה; חלק מהאנשים מתנהגים באופן אחד, ואילו אחרים מתנהגים באופן אחר. לפיכך, לאנשים שונים יש להתייחס באופן שונה; רק דבר זה תואם לעקרונות. אשר לחסרי האמונה האלה שמחפשים תמיכה, יש לטהרם מהכנסייה ללא דיחוי. אל תניחו להם לחיות על חשבון הכנסייה. הם מבקשים מהאחים ומהאחיות לטפל עבורם בעניינים – אם זה מצריך למעשה רק מאמץ קטן לעזור להם לטפל בהם, למה לא להושיט להם אפילו את העזרה הפעוטה הזאת? הנקודה הראשונה והקריטית היא שהאנשים האלה אינם מאמינים אמיתיים; הם חסרי אמונה מוחלטים. הנקודה השנייה היא שהאנשים האלה לא יכולים להשתנות ממצב של חוסר אמונה ולהפוך למאמינים אמיתיים. הם לא מי שהאל ייעד ובחר; הם לא מושאים לישועתו, אלא הם עושי רע שהסתננו לכנסייה. הנקודה השלישית היא שהאנשים האלה מתרוצצים בכל מקום בכנסייה בחיפוש תמידי של עזרה מהאחים ומהאחיות, ולא משנה גודל הבעיה שהם מתמודדים עימה; דבר זה מהווה באופן בלתי מורגש הטרדה של האחים והאחיות, ובה בעת יוצר אווירה שלילית חמורה בכנסייה, שפוגעת בכולם. לפיכך, מוטב לטהר בהקדם האפשרי את הכנסייה מהשדים האלה, שמאמינים באל רק כדי לחפש תמיכה. אם טרם זיהיתם אותם או תפסתם שהם אנשים מהסוג הזה, אתם יכולים להשאירם לתצפית. ברגע שתבחינו ותעמדו על כך שהם משתייכים לאנשים הרעים לסוגיהם שבית האל צריך להרחיק, אל תהססו ואל תגלו כלפיהם שום אדיבות. אחרי שתקיימו דיון עם כולם ותגיעו לאחדות דעים, אתם יכולים להרחיקם. אם המנהיגים והעובדים בכנסייה מתעלמים מהעניין הזה, אך רוב האחים והאחיות מאשרים שהם מהסוג שמאמין באל רק כדי לחפש תמיכה ומוצא, יש לכם זכות להרחיקם ישירות בלי לעבור דרך מנהיגי שקר. פעולה זו נכונה ותואמת לגמרי לעקרונות-האמת. זו זכותכם, מחויבותכם, אחריותכם; הדבר נועד להגנתכם-אתם. מובן שכאשר האחים והאחיות שהם מאמינים אמיתיים נתקלים בקשיים, יש לנו אחריות ומחויבות לעשות כמיטב יכולתנו כדי לעזור להם, בין אם בעזרה ובתמיכה אוהבת ובין אם בסיוע חומרי. זו האהבה השוררת בין אחים ואחיות, האהבה של מי שמאמינים באל. אולם אין לנו שום אחריות או מחויבות לעזור לחסרי אמונה, מכיוון שהם אינם אחים ואחיות ולא ראויים לחסד הזה או לעזרה שכזו. זו התייחסות לאנשים בהתאם לעקרונות. כאן מסתיים השיתוף שלנו על המטרה השביעית באמונה באל. אין צורך לספק דוגמאות ספציפיות נוספות כלשהן על סוגי האנשים האלה. בקצרה, כל מי שמטרתו באמונתו באל היא לחפש תמיכה, הוא אדם שיש להרחיקו או לגרשו מהכנסייה. ברגע שמנהיגים ועובדים מבחינים שיש אנשים כאלה בכנסייה, עליהם להרחיקם ללא דיחוי. הרחיקו את כל מי שאתם מוצאים, אל תותירו איש. אם רוב האחים והאחיות כבר הוטרדו עד כדי כך שהם חשים חוסר אונים ולא מסוגלים לשאת זאת עוד, והמנהיגים והעובדים עדיין מגינים על האנשים האלה ואומרים: "יש להם קשיים; עלינו לעזור להם", יש להשיב למנהיגים כאלה: "הם כלל לא מאמינים אמיתיים באל. הם מתעלמים מכל מי שמשתף איתם על דברי האל ומסרבים לבצע את חובתם כשאומרים להם. מעולם לא הייתה להם שום כוונה להשקיע מעצמם למען האל, והם רק רוצים לנצל את האחים והאחיות כדי שיטפלו בענייניהם. אין לנו שום אחריות או מחויבות לעזור לחסרי אמונה כאלה!" גם אם מנהיג הכנסייה אינו מאשר, יש לכם זכות להתאחד עם הרוב כדי להרחיקם מהכנסייה. אם מנהיג הכנסייה עדיין לא מסכים בשלב הזה, דווחו על העניין לממונים; בודדו את המנהיג והניחו לו להרהר. אתם יכולים לקבל שוב את מנהיגותו ברגע שהוא יסכים. אם הוא ממשיך לא להסכים, אתם יכולים לסלקו ולבחור מנהיג חדש. זו המטרה השביעית לאמונה באל: לחפש תמיכה.

ח. להגשים שאיפות פוליטיות

עתה נשתף על המטרה השמינית: אמונה באל מתוך מטרות ושאיפות פוליטיות. הסבירות שיופיעו אנשים כאלה אינה גבוהה ביותר, אבל בלי קשר לסבירותה, כל עוד קיים סיכוי להופעתם עלינו לספק דוגמאות שלהם ולחשוף אותם, לשתף עליהם ולאפיין אותם. עלינו לעשות זאת כדי שלכולם תהיה הבחנה לגביהם, ואז ניתן יהיה להרחיקם בהקדם האפשרי ובכך למנוע מהכנסייה ומהאחים והאחיות צרות וסכנות פוטנציאליות. דבר זה נעשה כדי להגן על הכנסייה ועל האחים והאחיות. לפיכך, אלה שמאמינים באל מתוך שאיפות פוליטיות הם אנשים שעלינו להבחין בהם ולהישמר מפניהם, והם גם אנשים רעים שהכנסייה צריכה להרחיק בהקדם האפשרי. מהם הביטויים של בעלי השאיפות הפוליטיות? הם לא יגלו לך את מחשבותיהם האמיתיות. הם לא יגידו בבירור: "אני מתעניין רק בפוליטיקה, אני אוהב לעסוק בפוליטיקה, ולכן אני מאמין באל מתוך שאיפות פוליטיות ומטרות פוליטיות, ולא משום סיבה אחרת. אתם מוזמנים לטפל בי איך שאתם רוצים." האם הם יגידו את זה? (לא.) אם כך, אילו ביטויים יש להם שמאפשרים לך להבחין שיש להם שאיפות פוליטיות? כלומר, מהן האמירות שלהם, אילו דברים הם עושים, מהן הבעות הפנים שלהם, מהם המבט בעיניהם וטון הדיבור שלהם, שדי בהם עבורך כדי לאשר שמטרתם באמונתם באל אינה טהורה? לא משנה מה הם אומרים או עושים, הם מסתירים בליבם דברים ואיש לא יכול לרדת לפשרם. יש להם זהות ורקע מיוחדים; מדיבורם ומהתנהגותם ניתן לראות שהם רוקחים מזימות ותככים, ושאופן דיבורם והאופן שהם מבצעים בו דברים הם אסטרטגיים. כשהם מדברים, האדם הממוצע לא מסוגל לעמוד על המניעים או על המחשבות האמיתיים שלהם, ולא יודע למה הם אומרים את הדברים שהם אומרים. אף שכלפי חוץ האנשים האלה לא מגלים שום עוינות או שיפוט כלפי אמונה באל או שיתוף על האמת, ועשויים אפילו להפגין חיבה מסוימת לדברים האלה, אתה פשוט מרגיש שהם מוזרים – שהם שונים מהאחים ומהאחיות האחרים ושהם במידה מסוימת בלתי מובנים. מה בדרך כלל אתה עושה עם אנשים בלתי מובנים במידה מסוימת? האם אתה פשוט נשמר מפניהם וזהו? או נוקט יוזמה לחקור אותם ולגלות מה באמת קורה איתם? (צריך לצפות בהם.) לא משנה מה אדם עושה, לא קל, באופן כללי, לחשוף את המטרה ואת השאיפות שלו בתוך זמן קצר. אבל ככל שהזמן עובר הוא לבטח יסגיר את סודו כשיפעל, אלא אם הוא לחלוטין לא עושה דבר. צפו וחפשו רמזים על סמך הפרטים הקטנים – אתם יכולים לגלות מידע ורמזים מסוימים על סמך דיבורו והתנהגותו, על סמך כוונות מעשיו וכיווני הפעולה שלו, ועל פי מילותיו והטון שהוא נוקט כשהוא מדבר. היכולת לעשות זאת תלויה בשאלה אם אתה יסודי ואם אתה ניחן במידה מסוימת של אינטליגנציה ושל איכות. טיפשים מסוימים לא מסוגלים לזהות את הסכנה ואת הרשעות שקיימת בחברה האנושית; לא משנה את מי הם פוגשים, הם תמיד נוקטים את אותה שיטה באינטראקציה עימו. כפועל יוצא, כשהם פוגשים פוליטיקאים ערמומיים ונכלוליים בעלי שאיפות פוליטיות, הם בקלות הופכים לבוגדים ולכלי שרת לצורך "מכירת" הכנסייה, ושלא ביודעין עושים מעשים מטופשים שמעמידים את הכנסייה במצב בעייתי.

מהם בפועל ביטוייהם של האנשים האלה בעלי השאיפות הפוליטיות? לאנשים האלה יש רקע חברתי מסוים; הם מתערים בחוגים פוליטיים. לא משנה מה מעמדם בחוגים אלה – אם הם בעלי תפקידים רשמיים, עובדים בעבודות מזדמנות או מתכוננים לזכות בדריסת רגל בחוגים הפוליטיים – בקצרה, לאנשים האלה יש רקע פוליטי בחברה; זהו מצב מורכב ומיוחד. לא משנה אם האנשים האלה מאמינים בקיום האל או לא, אם לשפוט על פי הדברים שהם חותרים אליהם, הנתיבים שהם הולכים בהם ומהות הטבע שלהם, האם האנשים האלה יכולים להפוך למי שבכנות מאמינים באל? האם הם יכולים להשתנות כליל מחסרי אמונה ומפוליטיקאים נלהבים למי שבכנות מאמינים באל? (לא.) אתם בטוחים? או שמא קיימת אפשרות כזו? (בשום אופן לא.) זה בפירוש בלתי אפשרי. אמונה באל ופוליטיקה הן שני נתיבים שונים; שני הנתיבים האלה מתפתחים בכיוונים מנוגדים, אין להם שום מכנה משותף והם בשום אופן לא מצטלבים. אלו נתיבים נפרדים לחלוטין. לפיכך, מי שיש להם שאיפות פוליטיות או אוהבים פוליטיקה ומתלהבים ממנה, גם אם הם מאמינים באל בלי שום מטרות פוליטיות מפורשות, עדיין מטפחים מטרות אחרות; ובטוח שהמטרה שלהם אינה לזכות באמת או להיוושע. לכל הפחות ניתן לקבוע שהם לא מאמינים באל בכנות. הם רק מכירים באגדה שקיים אל, אבל לא מכירים בקיומו של האל או בעובדה שהאל ריבון על הכול. לכן, האנשים האלה לעולם לא יעברו שינוי מוחלט מחסרי אמונה חובבי פוליטיקה למאמינים אמיתיים שמאמינים בקיום האל, מקבלים את עבודת האל ומקבלים את משפט האל וייסורו.

אילו מטרות יש לחסרי האמונה האלה בעלי השאיפות הפוליטיות באמונתם באל? דבר זה מתקשר לדברים שהם חותרים אליהם ולעיסוקיהם המקצועיים. לדוגמה, לאנשים מסוימים תמיד יש דרישות אישיות מסוימות בחוג פוליטי, מתוך מטרות ושאיפות פוליטיות מרחיקות לכת וכן הלאה, שלא משנה מהן בדיוק – כולן קשורות לפוליטיקה. למה הכוונה ב"פוליטיקה"? במילים פשוטות, הדבר קשור למשטרים, לכוח ולשלטון. לפיכך, אמונתם באל בשילוב עם שאיפות פוליטיות קשורה כמובן למטרותיהם הפוליטיות. מהן אם כן שאיפותיהם? מה מושך אותם באנשים בכנסייה? הם רוצים להשתמש במוסד הכנסייה, במספרם הרב של האנשים בכנסייה ובהשפעה של אותם אנשים בכנסייה ממגוון תחומים מקצועיים ומעמדות חברתיים, כדי להשיג את מטרותיהם. הם מנסים להשתלב בכנסייה אחרי שהם לומדים על עיקרי האמונה של הכנסייה, על האופרציה של מגוון פריטי עבודה של הכנסייה, על האופן שבו אנשיו הנבחרים של האל חיים חיי כנסייה, על עשיית חובותיהם וכן הלאה. הם חוקקים בראשם דברים כמו מונחים רוחניים ומגוון אמירות שמשמשים לעתים קרובות בשיתופים של אנשיו הנבחרים של האל, בתקווה שיום אחד הם יוכלו להשתמש בדברים האלה כדי לגרום לכולם להקשיב להם ולנצלם, ובכך יגשימו את מטרותיהם הפוליטיות. בדיוק כמאמר הכופרים, אחרי תקופת הבשלה מסוימת הם יוכלו להניף את הדגל ולגרום לאנשים לקום ולהתמרד, אנשים נוספים ייענו לקריאתם וינהו אחריהם, וכך הם יוכלו לגייס לצידם חלק מהאנשים בכנסייה ככוח להתמודדות עם יריביהם. דברים כאלה קרו כמה וכמה פעמים בהיסטוריה המודרנית של סין. לדוגמה, מרד הלוטוס הלבן ומרד טאיפּינג בתקופת שושלת צ'ינג היו מקרים של אנשים בעלי שאיפות פוליטיות שהשתמשו בדת כדי להילחם בשלטון. משנתם הדתית סטתה מהדרך האמיתית וכללה היבטים אבסורדיים ומגוחכים רבים שכלל לא עלו בקנה אחד עם האמת. אנשים בעלי שאיפות פוליטיות השתמשו במשנות מעין אלה כדי ללכד ולחבר את מחשבותיהם של אנשים, להשפיע עליהן ולהחדיר בהן את משנתם. בסופו של דבר הם ניצלו את האנשים האלה שעברו אינדוקטרינציה כדי להשיג את מטרותיהם הפוליטיות. מהרגע הראשון, כשהאנשים האלה בעלי השאיפות הפוליטיות באים להאמין באל, שם הכנסייה הוא שמושך אותם. כלומר, הם יכולים להסתיר את זהותם ואת שאיפותיהם מאחורי שם המוסד שהוא הכנסייה – זה היבט אחד. היבט אחר הוא סברתם כי כל עוד הם מפיצים את השקפותיהם הפוליטיות בכסות של אמונה באל, יהיה קל מאוד להחדיר את משנתם באנשים בכנסייה, וכי סביר שהאנשים האלה יסגדו לאנשים ידועים ויקשיבו להם. לפיכך האנשים האלה שיש להם שאיפות פוליטיות נוטים לתפוס את האנשים בכנסייה כאובייקטים שניתן להשתמש בהם. הם סבורים שיהיה להם קל מאוד להסוות את זהותם במקום כמו הכנסייה, ושחברי הכנסייה הם אובייקטים שניתן בקלות להשתמש בהם – במילים פשוטות, כך הם רואים דברים. לפיכך, מטרתם בהצטרפותם לכנסייה היא לקוות שיום אחד הם יוכלו, ברגע שכוכבם ידרוך, להתחרות עם יריביהם הפוליטיים ולזכות בכוח – זו שאיפתם הפוליטית. הם רוצים להשתמש בעילה של אמונה באל, לכאורה, כדי להגדיל את מספר האנשים שמעריצים אותם ונוהים אחריהם, ולהופכם לחלק ממעגל ההשפעה הפוליטית שלהם. יש האומרים: "ייתכן שזו המטרה שלהם, אבל אם הם לא מבצעים שום מהלכים, אנו יכולים לכל היותר לראות רק שהם חסרי אמונה או מאמיני שקר. איך אנחנו יכולים לדעת שיש להם מטרות פוליטיות ברורות?" זה לא קשה. קחו רק את הזמן לתצפת. כל עוד יש להם שאיפות פוליטיות, הם בוודאות ינקטו פעולה. אם הם לא היו רוצים לנקוט פעולה, לשם מה הם הסתננו לכנסייה? אם הם טרם נקטו פעולה, זה משום שהם לא מצאו שעת כושר. ברגע שתזדמן להם שעת כושר, הם יפעלו בהתאם. לדוגמה, אם הממשלה מחוקקת מדיניות שגויה או מדכאת את אנשיו הנבחרים של האל ועוצרת אותם, האחים והאחיות לכל היותר ידונו בעניין הזה ויבחינו בו, וחסל. יהיה אשר יהיה, האמונה באל, ביצוע חובותיהם ונהייה אחר רצון האל הם מה שחשוב. הפרטים הקטנים לא ימנעו מהם לראות את התמונה הכוללת; הם ימשיכו להאמין באל ולבצע את חובותיהם כרגיל כפי שהם אמורים. אולם אנשים בעלי שאיפות פוליטיות הם שונים. הם יעשו סיפור מהעניין, יחשפו ויפרסמו אותו בלי סוף ויקוו נואשות להסית את כולם להתקומם נגד הממשלה כדי לשרת את שאיפותיהם הפוליטיות האישיות, והם לא יחדלו עד שישיגו את מטרותיהם. לטובת העיסוק בפוליטיקה, הם מסיטים הצידה לחלוטין את העניינים של אמונה באל ואת ביצוע חובותיהם, ומתעלמים מדרישות האל מהאדם ומכוונות האל. עד כדי כך הם משוגעים – האם אנשים עדיין לא מסוגלים להבחין בהם? האם אנשים כאלה נוהים אחרי האל או אחרי הפוליטיקה? אנשים מסוימים חסרי הבחנה הולכים שולל על נקל. אנשים אלה שעוסקים בפוליטיקה לא יודעים מהי האמת, קל וחומר הם לא מבינים שעבודת האל היא לטהר צביונות מושחתים של אנשים ולחלצם מהשפעת השטן. הם סבורים שעיסוק בזכויות אדם ובפוליטיקה משמעו שאדם ניחן בחוש צדק ומתמסר לאל. האם עיסוק בפוליטיקה ובזכויות אדם משמעו שאדם ניחן במציאות-האמת? האם משמעו שאדם מתמסר לאל? לא משנה כמה טוב הטיפול שלך בזכויות אדם ובפוליטיקה, האם משמעו שהצביון המושחת שלך טוהר? האם משמעו שהשאיפה והרצון שלך להחזיק בכוח טוהרו? אנשים רבים לא רואים את הבעיות האלה כהווייתן. כפי הנראה, סוּן יאט-סֵן היה גם נוצרי. כשהוא היה בסכנה, הוא התפלל לאל להושיע אותו. הוא עסק כל חייו במהפכה – האם הוא קיבל את אישור האל? האם הוא היה אדם שיישם בפועל את האמת והתמסר לאל? האם הייתה לו עדות חווייתית של יישום בפועל של דברי האל? לא, לא ולא. אחרי שפאולוס נקרא, הוא הטיף את הבשורה ללא הרף וסבל קשיים רבים, אבל מכיוון שהוא לא באמת היכה על חטא, מכיוון שלא הייתה לו היווכחות בחיים, מכיוון שהוא חזר וביצע את אותם חטאים ישנים ושיבח את עצמו והעיד על עצמו בכל הזדמנות, הוא הפך לצורר משיח ונענש. לא משנה מה, אמונה באל בלי לקבל את האמת, תוך רדיפה מתמדת אחרי תהילה ומעמד ורצון להיות אדם-על או איש דגול היא מסוכנת מאוד. כל מי שיש להם שאיפות פוליטיות הם צוררי משיח. האנשים האלה לא יוותרו בקלות על מימוש שאיפותיהם הפוליטיות ותמיד יחפשו הזדמנויות לשלהב מאמינים ולגייסם לצידם ככוח פוליטי. אם הם מגלים יום אחד שלא קל לנצל מאמינים, שמאמינים רק אוהבים את האמת וחותרים אליה, ושהם נוהים רק אחרי המשיח ולא אחרי אנשים, או-אז הם מושכים לגמרי את ידיהם מהמאמינים האלה.

ביסודו של דבר, את ראשי האנשים בעלי השאיפות הפוליטיות מעסיקים אך ורק רעיונות הקשורים לפוליטיקה – כוח והשפעה, שלטון, מזימות, אמצעים פוליטיים וכן הלאה. הם לא מבינים מה פירוש הדבר להאמין באל, מהי אמונה, מהי האמת, קל וחומר הם לא מבינים איך להתמסר לאל. הם גם לא מבינים מה רצון השמים. עקרונות ההישרדות שלהם הם "האדם יגבר על הטבע" ו"גורלו של אדם מסור בידיו." לפיכך בלתי אפשרי לנסות לשנות אנשים כאלה וזהו רעיון טיפשי. האנשים האלה מפיצים לעתים קרובות השקפות פוליטיות בקרב האחים והאחיות בכנסייה, ומסיתים אותם לעסוק בפעילות פוליטית ולהשתתף בפוליטיקה. ברור לגמרי שמטרתם באמונתם באל מונעת משאיפות פוליטיות. אחרים יכולים במהירות ובקלות להבחין במהות הזאת. האנשים האלה לא יודעים דבר וחצי דבר על אמונה, על הליכה בנתיב הנכון ועל התמסרות לרצון השמים – הם מאמינים שמחשבותיו ונתיביו של כל אדם יכולים להשתנות תוך שימוש בטקטיקות פוליטיות, והם במיוחד מאמינים שייעודו של אדם יכול להשתנות באמצעות שיטות ואמצעים אנושיים. לפיכך הם לא יודעים דבר על העניינים המעמיקים, אך הברורים מאליהם, של חוקי הטבע שברא האל וריבונות האל על גורל האדם; הם הדיוטות כשמדובר בעניינים האלה ופשוט לא מסוגלים לקלוט אותם. למה כוונתי? אם אתה מוצא אדם שמטרתו באמונתו באל מונעת משאיפות פוליטיות, אסור לך בשום אופן לנסות לשנות או לשכנע אותו, ואין שום צורך לשתף איתו על אמיתות רבות כל כך. מלבד ההישמרות מפניו עליך לדווח עליו בהקדם האפשרי למנהיגי כנסייה בדרגות שונות או לאחים ואחיות שאפשר לסמוך עליהם, ולאחר מכן למצוא דרך לגרשו מהכנסייה. אסור לך להישמר מפניו בשקט ובחשאי בלי ליידע אחרים אודותיו. אם כן, לאיזה סוג של אנשים יכולה להיות מעט הבחנה בנוגע למי שאוהבים לדבר על פוליטיקה ושיש להם שאיפות פוליטיות? האם לאנשים מבוגרים או צעירים? האם לאחים או אחיות? (אחים מבוגרים.) נכון; אחים מבוגרים, כלומר מי יש להם ניסיון חברתי ונגעו בפוליטיקה או נרדפו פוליטית, שיש להם הבנה בעניינים האלה, יכולים לתפוס בעיות פוליטיות בבהירות יחסית. באופן טבעי יש להם יכולת מסוימת להבחין במי שעוסקים בפוליטיקה, ובייחוד הם מסוגלים לזהות בבהירות יחסית את שאיפותיהם ורצונותיהם, מחשבותיהם, השקפותיהם, חלומותיהם ויעדיהם. לפיכך הם יכולים להבחין באנשים האלה יחסית מהר יותר מאחרים. ברגע שמישהו מבחין שלאנשים האלה יש שאיפות פוליטיות ושהם חסרי אמונה, עליו להישמר מפניהם ולחשוף את חסרי האמונה האלה. בה בעת עליו גם להגן על הטיפשים והבורים שלא מבינים את האמת, ולמנוע מהם ללכת שולל, להיות מנוצלים ולהדליף בלי כוונה מידע פנימי כלשהו של הכנסייה. הכרחי ליידע את מנהיגי הכנסייה ולדון עימם בעניין הזה, וליידע בהקדם האפשרי עוד אנשים מבוגרים או את מי שמבינים אמת כלשהי ויש להם שיעור קומה מסוים כי עליהם להישמר מפני האנשים האלה בעלי השאיפות הפוליטיות. חשוב לעזור לאחרים לעמוד בבירור על מהות האנשים האלה כחסרי אמונה, ובכך להגן על האחים והאחיות הטיפשים והבורים מפני ניצול על ידם. אם אינך מסוגל לראות את העניינים האלה כהווייתם ואין לך שום הבחנה, כשאנשים זדוניים, נכלוליים וערמומיים מדברים ומפטפטים איתך, אתה תשפוך את ליבך ברצון, תשתף את כל הפרטים של מצבך האמיתי וכל דבר שאתה יודע בלי שתישאל אפילו, ושלא במתכוון תהפוך לבוגד. האם ישנם אנשים כאלה? (כן.) כשאתה מדבר, אינך יודע מה מטרתו של בן שיחך ואתה מתייחס אליו כאל אח או אחות ומספר לו כל דבר שעל ליבך בלי להבין זאת – אחרי שדיברת, אינך יודע אילו השלכות יהיו לכך. כשאתה רואה אנשים אחרים נשמרים מפני אנשים כאלה, אתה אומר: "אתה זהיר מדי. מה יש להסתיר בין אחים ואחיות?" אינך מבין למה אחרים לא מדברים – זה נקרא טיפשות.

אנשים בעלי שאיפות פוליטיות הם בהחלט גם חסרי אמונה, מכיוון שהם לא אוהבים את האמת ולא מוכנים לקבל את האמת. אפילו אם הם מאמינים באל, הם לחלוטין משתייכים לקטגוריה של האנשים הרעים שהינם צוררי משיח. הישמרות מפני אנשים כאלה היא למעשה הגישה הפסיבית ביותר. הגישה היוזמת היא לחשוף אותם מוקדם, להתמודד איתם ולגרשם בהקדם האפשרי, על מנת שלא להמיט צרות על הכנסייה ועל האחים והאחיות. מכיוון שהאנשים האלה מסוגלים להשפיע על אחרים בכל זמן ובכל מקום במסגרת הכנסייה, ומכיוון שהם מסוגלים להרוס את הסדר הרגיל של הכנסייה בכל זמן ובכל מצב – אל תמשיכו לסבול חסרי אמונה שכאלה או לגלות כלפיהם סבלנות. אל תיתנו להם הזדמנות נוספת להתחרט; אל תהיו טיפשים. ברגע שהם נחשפים, יש לגרשם בהקדם האפשרי כדי למנוע צרות עתידיות. מטרת הדבר היא למנוע ממי שאינם חותרים אל האמת ללכת שולל ולהיות מנוצלים, ולהפוך לבובות על חוט של השטן ושל שדים רעים. מובן שהדבר שעליכם לעשות כרגע בראש ובראשונה הוא למנוע ממי שיש להם שאיפות פוליטיות לגלות מידע כלשהו על הכנסייה שיש לו חשיבות. ככל שתקדים להבחין בהם ולגרשם, כך יהיה לאחים ולאחיות פחות מגע איתם, והם פחות יוליכו אותם שולל וישפיעו עליהם. לפיכך, מבחינת תזמון, מוטב להתמודד עם אנשים כאלה ולגרשם במוקדם ולא במאוחר, וכמה שיותר מהר. מוטב לנקוט יוזמה מאשר להיות פסיבי. כוונותיהם של אנשים בעלי שאיפות פוליטיות הן רעות; אין להם כל יכולת לבצע דבר מה בכנות למען הכנסייה ולמען בית האל. אם לא יהיה בכוחם להטעות את האחים והאחיות או לנצלם, השפלתם תהיה מוחלטת והם יעזבו את הכנסייה מרצונם, אפילו בלי להגיד שלום. בכך מסתיים השיתוף שלנו על המטרה השמינית באמונה באל: להגשים שאיפות פוליטיות.

30 באוקטובר 2021