פריט ארבעה עשר: להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם (חלק ג')

הסטנדרטים והבסיסים להבחנה באנשים רעים מסוגים שונים

1. על בסיס מטרתו של אדם באמונתו באל

בכינוס האחרון שיתפנו על תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים: "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם." על בסיס התוכן של תחום האחריות הזה, סיכמנו את הביטויים השונים של מגוון אנשים בנסיבות שונות, ואז הבחנו באותם אנשים על סמך ביטוייהם. באמצעות הבחנה באנשים אלה ביקשנו לזהות בבירור את האנשים הרעים שבית האל צריך להבחין בהם ולהרחיקם – כלומר, את מי שאסור להתיר לו להישאר בבית האל ומיועד להרחקה. בפעמיים האחרונות שיתפנו על ההבחנה ועל החלוקה לקטגוריות של מגוון סוגים של אנשים רעים על סמך שלושה היבטים. היום נמשיך לשתף פרטים שונים אודות החלוקה לקטגוריות של מגוון סוגים של אנשים רעים באמצעות שלושת ההיבטים האלה. ראשית, קיראו את תחום האחריות הארבעה עשר ואת שלוש הקטגוריות הספציפיות שנמנות בו. (תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים: "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם." הראשונה, מטרתו של אדם באמונתו באל; השנייה, אנושיותו; השלישית, גישתו לחובתו.) אחרי שקראתם, האם אתם זוכרים חלק מהתוכן הבסיסי משני השיתופים הקודמים? (כן.) הבה נחזור קודם בקצרה על תוכן השיתוף האחרון שלנו. (בפעם שעברה האל שיתף על מטרתו של אדם באמונתו באל, ועבר על נקודות מספר ארבע עד שמונה בנושא זה: הנקודה הרביעית, לעסוק באופורטוניזם; החמישית, לחיות על חשבון הכנסייה; השישית, לחפש מקלט; השביעית, לחפש תמיכה; השמינית, להגשים שאיפות פוליטיות.) חמש הנקודות האלה נדונו בשיתוף האחרון. באמצעות שיתוף על הביטויים הבסיסיים של חמשת סוגי האנשים האלה ועל מהויותיהם המושחתות היוצאות לאור, ועל סמך התנהגויותיהם וכוונותיהם ומטרותיהם באמונתם באל, כמו גם על דרישותיהם הבלתי פוסקות מהאל – האם יש להחשיב את האנשים האלה כאחים וכאחיות ולהשאירם בכנסייה? (לא, אנשים כאלה יש לטהר מכיוון שאמונתם באל אינה לצורך חתירה אל האמת או להשגת ישועה. לכולם יש כוונות ותוכניות אישיות בתקווה להשיג לעצמם בתחבולות יתרונות ולזכות בהטבות בבית האל. הם לא אנשים שבאמת מאמינים באל; כולם חסרי אמונה.) אם לא מרחיקים חסרי אמונה מהכנסייה, איזה איום הם מהווים על עבודת הכנסייה ועל האחים והאחיות? (הם לא אוכלים ולא שותים את דברי האל ולא מתנסים בעבודת האל; הם נשארים בכנסייה בלי לקבל את האמת. יתרה מזו, הם עשויים לתת פורקן לשליליות ולבטא תפיסות, ובכך לחולל שיבושים והפרעות ולמלא תפקיד שלילי.) הביטויים האלה גלויים, בעיקרון, לאנשים.

אם לשפוט על פי הביטויים של חמשת סוגי האנשים שנדונו בשיתוף האחרון, האם יש לאנשים האלה מאפיין משותף? (כן.) מהו המאפיין המשותף שלהם? (כל האנשים האלה חסרי אמונה.) (הם לא מאמינים בקיום האל, לא מאמינים באמת, ולא מעוניינים באמת.) דבר זה נוגע למהות שלהם. מכיוון שהם לא מאמינים באמת, הם לא יקבלו את האמת. המהות של מי שכלל אינו מקבל את האמת היא של חסר אמונה. מהם סימני ההיכר של חסרי אמונה? הם מאמינים באל כדי לעסוק באופורטוניזם, כדי לחיות על חשבון הכנסייה, כדי להימנע מאסונות וכדי למצוא תמיכה ומקור פרנסה קבוע. חלקם אפילו מבקשים להגשים שאיפות פוליטיות, ורוצים לבסס קשרים עם הממשלה באמצעות עניינים מסוימים כדי לזכות ביחס מועדף ולהשיג משרה רשמית. אנשים כאלה הם חסרי אמונה, כל אחד ואחד מהם. הם נושאים באמונתם באל את המניעים ואת הכוונות האלה, ולא מאמינים בליבם בביטחון מלא שקיים אלוהים. גם אם הם מכירים בו, הם מפקפקים, משם שההשקפות שבהן הם דבקים הן אתאיסטיות. הם מאמינים רק בדברים שהם יכולים לראות בעולם החומרי. למה אנחנו אומרים שהם לא מאמינים שהאל קיים? בגלל שהם כולם כאחד לא מאמינים ולא מכירים בעובדות שהאל ברא את השמיים והארץ וכל הדברים, ושאחרי בריאת המין האנושי האל הנהיג והחיל עליהם ריבונות. לפיכך הם לא יכולים בשום אופן להאמין בעובדה שהאל יכול להפוך לבשר. אם הם לא מאמינים שהאל יכול להפוך לבשר, האם הם מסוגלים להאמין בכל האמיתות שהאל ביטא ולהכיר בהן? (לא.) אם הם לא מאמינים באמיתות שהאל ביטא, האם הם מאמינים אפוא שהאל יכול להושיע את המין האנושי ומאמינים בתוכנית הניהול שלו להושעת המין האנושי? (לא.) הם לא מאמינים בדבר מכל אלה. מה עומד בבסיס חוסר האמונה שלהם? זה שהם לא מאמינים שהאל קיים. הם אתאיסטים ומטריאליסטים. הם מאמינים שרק דברים שהם יכולים לראות בעולם החומרי הם אמיתיים. הם סבורים שתהילה, רווח ומעמד ניתן להשיג רק באמצעות תככים ואמצעים לא כשרים. הם סבורים שהדרך היחידה להצליח ולחיות חיים מאושרים היא לחיות על פי פילוסופיות שטניות. הם סבורים שגורלם נתון אך ורק בידיים שלהם ושהם חייבים להסתמך על עצמם כדי ליצור ולהבטיח לעצמם חיים מאושרים. הם לא מאמינים בריבונות האל או בכול-יכולתו. הם חושבים שאם הם יסתמכו על האל לא יהיה להם דבר. בסופו של דבר הם לא מאמינים שדברי האל יכולים להשיג הכול, והם לא מאמינים בכול-יכולתו של האל. זו הסיבה שבאמונתם באל צפות הכוונות והמטרות כגון עיסוק באופורטוניזם, חיים על חשבון הכנסייה, חיפוש מקלט, חיפוש תמיכה, התחברות עם בני המין הנגדי והגשמת שאיפות פוליטיות – הבטחת תפקיד רשמי ומקור פרנסה קבוע לעצמם. בדיוק בגלל שהאנשים האלה לא מאמינים שהאל מושל וריבון על הכול, הם מסוגלים להסתנן לכנסייה בעזות מצח וללא נקיפות מצפון עם הכוונות והשאיפות האישיות שלהם, בתקווה לנצל את כישוריהם או להגשים את משאלותיהם בכנסייה. פירוש הדבר שהם מסתננים לכנסייה כדי לממש את כוונתם ורצונם לזכות בברכות; הם רוצים להשיג תהילה, רווח ומעמד בכנסייה, ובכך הם ישיגו את מקור הפרנסה הקבוע שלהם. ניתן לראות מהתנהגותם, כמו גם ממהות הטבע שלהם, שמטרותיהם, מניעיהם וכוונותיהם באמונתם באל אינם לגיטימיים, ושאיש מהם אינו מקבל את האמת או מאמין בכנות באל – אפילו אם הם מצליחי להסתנן לכנסייה, הם רק משמשים תפאורה ולא ממלאים שום תפקיד חיובי. לפיכך, אסור לכנסייה לקבל אנשים כאלה. אף שהם הסתננו לכנסייה, אין הם אנשיו הנבחרים של האל אלא הם הוכנסו אליה על ידי אחרים מתוך כוונות טובות. "אין הם אנשיו הנבחרים של האל" – כיצד יש לפרש זאת? פירוש הדבר שהאל לא הועיד אותם מראש ולא בחר אותם; הוא לא רואה בהם מושאים לעבודתו והוא גם לא הועיד אותם להיות בני אדם שהוא יושיע. מרגע שהאנשים האלה הסתננו לכנסייה, באופן טבעי איננו יכולים להתייחס אליהם כאל אחים ואחיות, משום שהם לא מי שמקבלים בכנות את האמת או מתמסרים לעבודת האל. יש שעשויים לשאול: "מכיוון שהם לא אחים ואחיות שבאמת מאמינים באל, למה הכנסייה לא מרחיקה או מגרשת אותם?" כוונת האל היא שאנשיו הנבחרים ילמדו דרך האנשים האלה להבחין, ובכך יזהו את מזימות השטן וידחו את השטן. ברגע שלאנשיו הנבחרים של האל יש הבחנה, יש לטהר את הכנסייה מחסרי האמונה האלה. מטרת ההבחנה היא לחשוף את חסרי האמונה האלה שהסתננו לבית האל עם שאיפותיהם ורצונותיהם ולהרחיקם מהכנסייה, מכיוון שהאנשים האלה אינם מאמינים אמיתיים באל, קל וחומר אין הם אנשים שמקבלים את האמת וחותרים אליה. שום דבר טוב לא ייצא מהישארותם בכנסייה – אבל כן ייגרם נזק רב. ראשית כול, אחרי הסתננותם לכנסייה, חסרי האמונה האלה אף פעם לא אוכלים או שותים את דברי האל ולא מקבלים את האמת אפילו במעט. הם תמיד מדברים על דברים אחרים ולא על דברי האל ועל האמת, ומפריעים בכך ללב האחרים. הם רק ישבשו את עבודת הכנסייה ויפריעו לה, ויזיקו להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. שנית, אם הם יישארו בכנסייה הם ישתוללו ויבצעו מעשים רעים, בדיוק כמו כופרים, ישבשו את עבודת הכנסייה ויפריעו לה, וישיתו עליה סכנות סמויות לרוב. שלישית, גם אם הם יישארו בכנסייה, הם לא יפעלו בחפץ לב כנותני שירות, ואף שהם עשויים לתת שירות מועט, הדבר ייעשה אך ורק כדי לזכות בברכות. בבוא היום, כשהם יבינו שהם לא יכולים לזכות בברכות, הם ייתקפו זעם, יפריעו לעבודת הכנסייה ויסבו לה נזק. במקום לעודד זאת, מוטב להרחיקם מהכנסייה בהקדם האפשרי. רביעית, חסרי האמונה האלה נוטים לגבש סיעות ולתמוך בצוררי משיח ולנהות אחריהם, ויוצרים בכך כוח רע בתוך הכנסייה שיש בו משום איום גדול על עבודתה. לאור ארבעת שיקולים אלה, הכרחי להבחין בחסרי האמונה האלה שמסתננים לבית האל ולחשוף אותם, ולאחר מכן להרחיקם. זו הדרך היחידה לשמור על התקדמות רגילה של עבודת הכנסייה, ולהבטיח באופן אפקטיבי שאנשיו הנבחרים של האל יאכלו וישתו את דברי האל ויחיו חיי כנסייה רגילים, וכך יעלו על המסלול הנכון של אמונה באל. זאת משום שהסתננותם של חסרי האמונה האלה לכנסייה יש בה משום נזק רב להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. קיימים אנשים רבים שלא יכולים להבחין בהם, ומתייחסים אליהם כאל אחים ואחיות. אנשים מסוימים הנוכחים שהם ניחנים בכמה כישורים וחוזקות בוחרים בהם לשמש מנהיגים ועובדים. כך מנהיגי שקר וצוררי משיח מתקדמים בכנסייה. כשמסתכלים על מהותם, ניתן להיווכח שאיש מהם לא מאמין בקיום האל ושדבריו הם האמת או שהוא ריבון על הכול. בעיני האל הם כופרים. הוא לא מתייחס אליהם כלל, ורוח הקודש לא תפעל עליהם. לכן, על סמך מהותם, הם אינם מושאים לישועת האל, והוא לבטח לא מייעד אותם ולא בוחר בהם. האל לא יוכל בשום אופן להושיעם. לא משנה איך מסתכלים על זה, איש מחסרי האמונה האלה אינו נמנה עם אנשיו הנבחרים של האל. יש להבחין בהם במדויק וללא דיחוי ואז להרחיקם. אסור לאפשר להם לארוב בכנסייה ולהפריע לאחרים. חסרי האמונה האלה מסתננים לכנסייה מתוך מטרות ומניעים שונים, וייתכן שבהתחלה לא תהיה מסוגל לעמוד על טיבם או להבחין בהם. אולם עם הזמן, ככל שיהיה לך לעתים קרובות יותר שיג ושיח איתם, בהדרגה תבין אותם יותר ותיווכח בבירור רב יותר בביטויים השונים שמעידים עליהם כי הם חסרי אמונה. נכון שאז יהיה קל יותר להבחין בהם על סמך דברי האל? (כן.) כשכל אנשיו הנבחרים של האל יוכלו להבחין בחסרי אמונה, יגיע הזמן לחשוף אותם ולהרחיקם. בלי קשר לאופיים, למעמדם החברתי או לבכירותם בכנסייה, אם אחרי כמה וכמה שנים של הקשבה לדרשות הם עדיין לא מסוגלים לקבל את האמת ועדיין מלאי תפיסות לגבי האל, זה כבר חושף אותם כחסרי אמונה. בהתחשב במטרות ובביטויים שלהם באמונתם באל, הם ללא ספק אלה שצריך להרחיק או לגרש. זו עבודת טיהור שכנסייה חייבת לבצע בכל תקופה.

הנושא של מטרת האמונה באל כלל שמונה נקודות, כלומר ישנם שמונה סוגים של אנשים שדי בביטוייהם כדי שנבחין באנשים רעים לסוגיהם ולאחר מכן נאפיין אותם במדויק ונטפל בהם בהתאם. בקצרה, שמונת סוגי האנשים האלה לא יכולים להישאר בכנסייה. יש שעשויים לשאול: "האם כל אחד משמונת סוגי האנשים האלה מפגין רק סוג אחד של התנהגות?" לא בהכרח; אצל אנשים מסוימים, מטרת האמונה באל מקיפה ארבע או חמש נקודות – הם מחפשים מקלט, חיים על חשבון הכנסייה, עוסקים באופורטוניזם, מבקשים להגשים שאיפות פוליטיות ומחפשים באקראי בן או בת זוג, והם מסתננים לכנסייה כדי לפתות אחרים כאוות נפשם. מטרתם של אנשים מסוימים באמונתם באל עשויה להקיף שתי נקודות – האחת, לבקש להיעשות לבעל תפקיד רשמי בכנסייה, והשנייה, לבקש ברכות באמצעות אופורטוניזם, ויש מי שעשויים לחפש בן או בת זוג וגם מבקשים לחיות על חשבון הכנסייה. ברור שאנשים אלה באים לבית האל במטרה להשיג יתרון ומתוך כוונה להשתמש בבית האל או באחים ובאחיות כדי שיעזרו להם לבצע דברים וישקיעו מאמץ למענם; כדי להשיג את מטרותיהם ולספק את מאווייהם, הם משתמשים בכל אמצעי אפשרי כדי לגרום לאחים ולאחיות לשרתם. בקצרה, בבואם לבית האל, מטרתם המובהקת של חסרי האמונה והאופורטוניסטים האלה שהסתננו לכנסייה ושיש להרחיקם או לגרשם היא לחיות על חשבון אחרים ולנצל את המצב לטובת רווח אישי שלהם. בין אם בדיבור ובין אם במעשה, ניתן תמיד להבחין במעורפל במטרתם. האנשים האלה לא מקבלים כלל את האמת ואין להם שום עניין בה; לפעמים הם אפילו מפגינים מצבי רוח וגישות של שאט נפש ושל התנגדות. לא משנה איזו חובה הכנסייה מסדרת להם, הם משתפים עימה פעולה באי רצון ורק אם היא מועילה להם. אם הם לא מפיקים שום תועלת, הם מתנגדים בתוך תוכם ומפגינים שליליות ופסיביות, ואפילו שאט נפש או סירוב. הם מבצעים מעט עבודה רק אם היא כרוכה בהטבה; בלעדיה הם או מתחמקים או מדשדשים באופן פסיבי. ברגעים גורליים בעבודה הם משחקים מחבואים ונעלמים, ומזניחים את עבודת הכנסייה. מביטויים אלה ברור שאמונתם באל נועדה אך ורק כדי לחיות על חשבון אחרים; אפילו ניצולם למתן שירות מסב יותר נזק מתועלת.

ט. לנהל מעקב אחר הכנסייה

היום נשתף על הנקודה האחרונה בנושא מטרתו של אדם באמונתו באל. חוץ משמונה הנקודות הקודמות שהוזכרו, קיים עוד סוג אדם שמטרתו וכוונתו באמונתו באל אינן לגיטימיות. מה מבדיל בינו לבין מי שנזכרו לעיל, שהדבר היחיד שמניע אותם הוא הטבות וחתירה כמיטב יכולתם לתהילה, לרווח ולמעמד? סוג אדם זה לא נכנס לכנסייה כדי להיעשות בעל תפקיד רשמי, כדי לקבל מעמד, כדי להשיג פרנסה קבועה או כדי לעשות את חייו לנוחים יותר, וכן הלאה; יש לו מטרה שקשה לאנשים רגילים לעמוד עליה. מהי המטרה הזאת? המטרה היא לנהל מעקב אחר הכנסייה ולשלוט בה. ניהול מעקב אחר הכנסייה הוא הנקודה התשיעית בנושא מטרתו של אדם באמונתו באל. אנשים אלה נכנסים לכנסייה כשמשימתם היא לעקוב אחריה ומטרתם היא לשלוט במהלך ההתפתחות של הכנסייה. מי ששולחים אותם – הממונים עליהם או הבוסים שלהם – עשויים לייצג את הממשלה, קבוצה דתית מסוימת או ארגון כלשהו בחברה. מכיוון שהם לא מכירים את הכנסייה, ומכיוון שהם מלאים בסקרנות ואפילו חשים לא בנוח מהופעת הכנסייה, מהקמתה ומקיומה, כוונתם היא להבין את הכנסייה לעומק וללמוד את המבנה שלה, את עבודתה ונסיבות שונות שלה. לפיכך, אנשים מסוימים נשלחים לכנסייה לבצע את משימת המעקב. מי שנוטלים את משימת ניהול המעקב אחר הכנסייה, בין אם הם באים מהממשלה, מקבוצות דתיות או מארגון חברתי כלשהו, מטרתם באמונתם באל שונה בתכלית ממטרת האחים והאחיות האמיתיים. הם לא פה בשביל לקבל את ישועת האל; הם לא באו לקבל את דברי האל, את האמת ואת ישועת האל על סמך אמונה באל והכרה בו. אמונתם באל מלווה בשאיפות פוליטיות או במשימה שהוטלה על ידי ארגון כלשהו. לפיכך, ניהול מעקב אחר הכנסייה הוא גם מטרתם בהסתננותם לכנסייה ובאמונתם באל וגם משימה שהוטלה על ידי הממונים עליהם; זו משימה שהם מבצעים בשביל כסף.

אשר למי שמסתננים לכנסייה כדי לעקוב אחריה, מה הדבר שהם עוקבים אחריו? הם עוקבים אחרי היבטים רבים, למשל תורות הכנסייה, מטרותיה, מה היא מקדמת, העבודה שהיא עושה והמחשבות והדעות של חבריה, לצורך הערכה אם יש בכל אלה משום איום כלשהו על הממשלה, על דתות או על החברה. מבחינת דברים שנאמרים, הם מחפשים הצהרות אנטי-חברתיות, אנטי-ממשלתיות או נגד המדינה. מבחינת תורות הכנסייה, הם עוקבים אילו רעיונות בדיוק הכנסייה מקדמת. ייתכן שלא יהיה לך קל לזהות את האנשים האלה כשהם מסתננים לכנסייה מכיוון שהם עשויים להקשיב רוב קשב בכינוסים ולרשום לעצמם הערות ברצינות בלי להירדם. הם עשויים אפילו לסכם ברצינות את הנאומים של אנשים מסוימים בכל כינוס, ובסופו של דבר לסכם ולסווג את המחשבות והדעות השונות של מגוון אנשים כדי לראות אילו מהן תואמות לאינטרסים ולדרישות של הממשלה, ואילו מהן מזיקות לשלטון, מנוגדות לעמדות הממשלה וכן הלאה. הם עשויים לתמצת ולסווג בדקדקנות את ההשקפות המושרשות האלה של חברי כנסייה ולנהל תיעוד. מדוע הם עושים זאת? מכיוון שזה תפקידם, זו משימתם; הם חייבים לדווח לממונים עליהם. זה החלק הראשון בעבודתם: לעמוד על תורות הכנסייה ועל נטיותיהם האידאולוגיות של כלל חבריה. ברגע שלדעתם נטיות אלה כוללות רכיבים שמזיקים לחברה או למדינה, או אם הם סבורים שמחשבות והשקפות רדיקליות כלשהן עולות, הם ידווחו ויספרו על כך ללא דיחוי לממונים עליהם כדי שניתן יהיה לנקוט אמצעים הולמים. לפני הכול הם מבקשים להבין את תורות הכנסייה – זה אחד התפקידים העיקריים שלהם בניהול המעקב אחר הכנסייה – ולאחריו בא מידע על אנשי הצוות בכנסייה. לדוגמה, הם אוספים מידע מיהם המנהיגים הבכירים של הכנסייה, ובכלל זה כתובות המגורים שלהם, גילם, מראם, רמת השכלתם, תחומי עניין ותחביבים, מצבם הבריאותי, נושאי שיחתם בחיי היומיום, לאן הם הולכים, מהי עבודתם, וכן שעות העבודה שלהם מדי יום ותוכן עבודתם. בין היתר הם בוחנים אם המנהיגים האלה השמיעו הצהרות כלשהן או נקטו פעולות כלשהן נגד הממשלה, נגד דתות או נגד מגמות חברתיות, כמו גם את תגובות המנהיגים האלה למערכת השלטון הלאומית ולהתפתחויות הפוליטיות האקטואליות. כל אלה הם היבטים שמי שמנהלים מעקב אחר הכנסייה מבקשים לעמוד עליהם. יתרה מזו, הם גם מקדישים כל הזמן תשומת לב למבנה הכנסייה ולמבנים המנהליים שלה. לדוגמה, הם עוקבים מיהם המנהיגים והעובדים בכנסייה, מה דרגתם של מנהיגים שהודחו, אילו סידורים נעשו עבורם לאחר שהם הודחו, אילו מנהיגים נעצרו ומי השתלטו לאחר מכן על עבודתם. בין היתר הם אוספים מידע על גילו של המחליף בתפקיד, מינו, כמה שנים הוא מאמין באל, רמת ההשכלה שלו, וכן, אם הוא בוגר אוניברסיטה מוכשר, אם יש לו השפעה שלילית כלשהי על המדינה או על החברה, ואם ניתן פוטנציאלית לגייסו לעבודה במשרדי ממשלה. הם רוצים אפילו למצוא מנהיגי כנסייה ספציפיים שמקבלים תפקידים או מודחים. כלומר, מעמדם של אנשי צוות, עבודה מנהלית מוגדרת ומבנה הכנסייה הם כולם היבטים שהם מבקשים ללמוד ולהכיר. נוסף על כך הם מבקשים, בין היתר, להבין על בוריו מידע אודות כמות פריטי העבודה שישנם בכנסייה, כמה קבוצות ישנן, ואת הפרטים על המפקחים בכל קבוצה. הם מסתובבים ומבררים, מתצפתים ולומדים, ויורדים לפרטי פרטים בביצוע עבודתם. עבודתם ומשימתם של אנשים מהסוג הזה שמסתננים לכנסייה הן לתפוס במהירות את כל ההיבטים של מצב הכנסייה ואת התפתחויותיה השונות, כדי להשיג את המטרה של ניהול מעקב אחר הכנסייה. דבר זה כולל, למשל, את האופן שבו הכנסייה מתפתחת בארצות זרות, לכמה ארצות הבשורה התפשטה, ובאילו ארצות הוקמו כנסיות – הם צריכים לדעת את כל הפרטים האלה. אלה הן המשימות העיקריות שהם מבצעים במעקבם אחר הכנסייה: ראשית, תפיסת תורות הכנסייה; שנית, תפיסת מצב אנשי הצוות בכנסייה; ושלישית, תפיסת סטטוס עבודת הכנסייה והכוחות המרכזיים בה נכון לעכשיו. הם פועלים באופן מלא כשותפיו וכמשרתיו של השטן, של הדרקון הגדול האדום כאש; הם משרתים אמיתיים של השטן.

אנשים מסוג זה שמנהלים מעקב אחר הכנסייה מסתננים אליה למטרת איסוף מידע הקשור לתורות הכנסייה, לאנשי הצוות שלה, למגמות העבודה, להיקף הכנסייה ולהיבטים אחרים. מטרתם היא להבין כל אחד מההיבטים האלה ולאחר מכן לדווח עליהם לממונים עליהם, שעשויים, בכל רגע נתון, לגבש על סמך המצב מדיניות מתוכננת תואמת או אמצעים ביחס לכנסייה. בקצרה, מטרתם בניהול מעקב אחר הכנסייה היא לחלוטין לא מתוך כוונות טובות. אחרת, למה שהם ינהלו עדיין מעקב אחר הכנסייה, בהתחשב בכך שהם לא מפיקים ממנה לא הון ולא תועלת? האין זה משום שקיומה של הכנסייה מסב להם אי נוחות? הם לא מאמינים שכנסייה שנוסדה ומובלת בידי האל מורכבת מאנשים שמאמינים באל באופן טהור, שאין להם שום קשרים למדינה, לחברה או לקבוצות ולארגונים פוליטיים. אבל לא משנה כמה בוחנים את הכנסייה, הם נותרים בתחושת אי נוחות. מדוע? משום שהם אתאיסטים, משום שהם לא מכירים באל, וגם משום שהם שונאים את האמת. לפיכך, הם מסוגלים לבצע פעולות טיפשיות ואבסורדיות כגון דיכוי ומעצר מאמינים, כמו גם ניהול מעקב אחר הכנסייה. למה הם נוקטים אמצעי מעקב והתנגדות נגד הכנסייה? משום שדאגתם הגדולה ביותר היא שלכנסייה שמתרחבת יתר על המידה ושיש לה יותר מדי חברים תהיה השפעה ניכרת על המדינה, על הממשלה ועל החברה, ושהיא אפילו תאיים ותשפיע על תרבויות מסורתיות ועל קבוצות דתיות מסורתיות. זו הסיבה האמיתית מאחורי המעקב שלהם ומאחורי התנגדותם לכנסייה. לפיכך, הם מתייחסים למעקב אחרי הכנסייה ולהתנגדות אליה כאל משימה פוליטית שיש להוציא אל הפועל.

יכול להיות לא קל להבחין בכנסייה באנשים מסוג זה שמנהלים אחריה מעקב, מכיוון שיש להם מניעים נסתרים והם מסווים את עצמם היטב כדי שאחרים לא יוכלו לזהותם. לפיכך הם עשויים לנהוג כמנהג הרוב בכנסייה ולא לעשות שום דבר חריג, להפגין התנהגות מיטבית ולעולם לא לבטא שום דעות מתנגדות בנוגע לעבודה שהכנסייה מבצעת. אולם לאנשים האלה יש מאפיין אחד: יחסם לאמונתם באל פושר – הם לא מאוד פעילים ולא מאוד פסיביים לגביה. הם עשויים לבצע קצת מהחובות שהוטלו עליהם, אבל הם אף פעם לא חושפים את פרטיהם האישיים, כמו למשל את מקום עבודתם, את מצבם המשפחתי או אם הם האמינו לפני כן באל. אם מישהו מזכיר עבודה במשרד ממשלתי, הם חמקמקים מאוד ונמנעים מהשמעת דעות כלשהן על הממשלה, על פוליטיקה, על מדיניות או על דת. התנהגותם מתאפיינת בהימנעות מנושאים רגישים; הם לא מותחים ביקורת על הממשלה אך גם לא משבחים אותה, והם גם לא דנים במדיניותה או בשיטת הממשל. כשמישהו מציין שאדם מסוים הוא מרגל, הם באופן גלוי נעשים מתוחים ואף עשויים לקום מהר ולהגן על עצמם. חוץ מהמתיחות שהם מפגינים, אתה עשוי להבחין גם על פי מבטם בנטייה להימנע מנושאים רגישים שכאלה; הם מתרחקים מכל אדם שעשוי לעמוד על טיבם. בנוסף על כך, הם לעתים קרובות מקבלים שיחות ממקורות לא ידועים, או שאנשים מסתוריים שלא קשורים לכנסייה יוצרים איתם קשר, ומיד כשהם עונים לאחת השיחות האלה הם מתרחקים מאחרים. כשמישהו רואה אותם במקרה ברגעים האלה, הם מתבלבלים באופן שגלוי לעין כול ומסמיקים, וניכר בהם שהם מרגישים מאוד לא בנוח וחוששים שמא זהותם נחשפה. חוץ מאיסוף חשאי של מידע על הכנסייה, הם גם מבררים מפעם לפעם על מצב האחים והאחיות ושואלים שאלות כגון: "כמה שנים אתה מאמין באל? האם הוריך מאמינים? האם בני משפחתך נמצאים בסין היבשתית? מבין בני משפחתך בסין היבשתית, מי מהם מאמין באל, וכמה שנים? בני כמה הם? כמה אנשים יש בכנסייה המקומית שלך? מה מצבם כרגע?" מפעם לפעם הם מבקשים מידע רגיש ואישי שאנשים לא מעוניינים לחשוף. בשיג ושיח הכללי בין האחים והאחיות, איש לא מברר במתכוון או באופן יזום מידע אישי רגיש אם מישהו לא מוכן לשתף אותו. אולם אדם זה מקדיש תשומת לב מיוחדת לעניינים כאלה, ואף מרחיק לכת ועוקב אחר תנועותיהם של חלק מהמנהיגים והעובדים או של אנשים שאחראים לעבודה חשובה, ומנסה להשיג גישה למידע במחשבים ובטלפונים הניידים של האנשים האלה, או את כתובתם, ומתעקש לחקור ביסודיות את הפרטים האלה. אם הוא שם לב שמנהיג מסוים לא נכח בכינוס, הוא ישאל: "מר זה-וזה לא נמצא היום בכינוס. מה הוא עושה?" אם מישהו מציין שהוא עסוק, הוא ימשיך ויברר: "במה הוא עסוק? האם הוא משקה שוב את המאמינים החדשים האלה? מיהם המאמינים החדשים האלה? מתי הם התחילו להאמין? איך זה שאני לא יודע על כך?" הוא ממשיך ונובר עמוק יותר. האחים והאחיות משיבים: "אם אנחנו לא אמורים לדעת, מוטב שלא נשאל. בשביל מה להמשיך לשאול? זה לא קשור להיווכחות בחיים, זה לא קשור לאמת; אין שום צורך לדעת." על כך המסתנן עונה: "אבל אלה עניינים של בית האל, של עבודת הכנסייה; למה אנחנו לא יכולים לדעת עליהם? כולנו מאמינים באל, לא מזיק לדעת קצת. אם אתם לא רוצים לדעת, סימן שלא אכפת לכם מעבודת הכנסייה או ממנהיגי הכנסייה. את מי בדיוק המנהיג הלך לפגוש? כמה מאמינים חדשים יש? איפה הם? הייתי רוצה לפגוש גם אותם." הם כל הזמן מבררים את העניינים האלה.

מי שמנהלים מעקב אחר הכנסייה מקדישים את מרב תשומת הלב שלהם למשימה נוספת: עמידה על מצבה הפיננסי של הכנסייה. במובן אחד, הם מבקשים להבין את מקורות המימון של הכנסייה. הם רוצים לדעת אם לכנסייה יש מפעלים או עסקים מבוססים, אם בבעלותה סדנאות יזע, אם היא מעבידה ילדים ואם מגוון פריטי העבודה של הכנסייה כוללים מיזמים רווחיים. הפרטים שהם רוצים לדעת הם, לדוגמה, אם הפקת סרטוני הווידאו, הסרטים והמזמורים, והדפסת הספרים של דברי האל על ידי הכנסייה, הן רווחיות או מניבות רווח חריג; מהם מקורות המימון של הכנסייה; האם ישנם אנשים אמידים כלשהם שתורמים כדי לתמוך בכנסייה; והאם עם האנשים האלה נמנים מי מהאליטות הפוליטיות או מולטי-מיליונרים ומיליארדרים. מעבר להבנת המבנים המנהליים של הכנסייה ומקורות המימון שלה, הם גם מבקשים להבין את משמורת כספי הכנסייה, במטרה להתחקות אחר זרימת הכספים הללו. חלק מהמצבים החשובים שהם מבקשים להבין הם גם איך הכנסייה מוציאה את כספה, האם הדבר כרוך בפעילויות בלתי חוקיות כלשהן, האם היא מארגנת אליטות חברתיות או משתפת פעולה עם מגוון עמותות וארגונים חברתיים כדי להתנגד יחד לממשלות דיקטטוריות ולפעול למען זכויות אדם, וכן הלאה. יש המפקפקים: "האם העבודה של ניהול מעקב אחר הכנסייה נעשית רק על ידי ארצו של הדרקון הגדול האדום כאש?" האם הקביעה הזאת מדויקת? למעשה, כל העולם והחברה האנושית כולה מתנגדים לאל. לא רק הארצות שנתונות לשלטון דיקטטורי מתנגדות לאל; אפילו בארצות הנוצריות-כביכול רוב בעלי הכוח הם אתאיסטים וכופרים, ואפילו מתוך אלה שנמצאים בשלטון והם מאמינים או מתיימרים להיות נוצרים, מספרם של מי שיכולים לקבל את האמת הוא במיעוט. רוב האנשים אינם מכירים באמת, לא כל שכן מקבלים אותה. אם כך, האם אין אלה אנשים שמאמינים באל ובכל זאת מתנגדים לו? לדוגמה, בדתות כמו הנצרות, הקתוליות והיהדות בישראל, האם הדרגים הבכירים מאוישים באנשים שמקבלים את האמת? כלל וכלל לא. איש מהם לא בא לחקור את עבודת האל; איש מהם לא יכול לקבל את האמת. ליתר דיוק, הם כולם חסרי אמונה; הם כולם מתנגדים לאל וצוררי משיח. הם מפריעים לעבודת האל ומחבלים בה, מדכאים בברוטאליות את מי שנוהים אחרי האל ורודפים אותם, דבר שמוכח על ידי יחסם לעבודת האל באחרית הימים. איזה פלג מאפשר למאמיניו לחקור באופן חופשי את הדרך האמיתית, להקשיב למטיפים מבחוץ או לקבל זרים? אין ולו פלג אחד שיכול לעשות זאת. איזה עם או איזו מדינה ידידותיים לכנסייה? (אין כאלה.) עצם זה שהם מעניקים לך מעט חופש דת וקצת מרווח לנשימה ראוי להערכה. האם אתה עדיין מצפה מהם לתמיכה נוספת? כשכנסיית האל מופיעה או כשהיא מתחילה להטיף את הבשורה, האנשים האלה, שכלל לא מאמינים בקיום האל ושמרגישים דחייה ותיעוב במיוחד כלפי האמיתות שהאל מביע, נוטלים על עצמם עבודה מיוחדת, והיא להטיל על אנשים לנהל מעקב צמוד אחר הכנסייה. "ניהול מעקב" פירושו כאן לרגל, להבין ולשלוט; כלומר לעקוב מקרוב, להבין ולשלוט בכל ההיבטים של הכנסייה בכל תקופה. יש האומרים: "הם לא גינו את עבודת האל או התנגדו לה באופן פומבי, וגם לא סבלנו רדיפה או הטרדה בחיינו כאן. לתחושתנו, האמונה באל, כינוסים, ביצוע חובתנו והפצת הבשורה הרבה יותר טובים ובטוחים בארצות זרות מאשר בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש. לא חווינו שום התערבות." אל לכם להתכחש לעבודת המעקב שלהם אחר הכנסייה רק מפני שלא הייתה שום התערבות וניתנה לכם מעט חירות. מעט חופש הדת שניתן לכם הוא מוסד חברתי בסיסי; מה שאתם נהנים ממנו הוא בסך הכול הזכויות הבסיסיות של כל אזרח במדינה שאתם חיים בה. הנאה מהזכויות הבסיסיות האלה אין פירושה שהממשלה, שקבוצות חברתיות או שהעולם הדתי מקבלים את עבודת האל ואת עבודת הכנסייה ומכירים בהן, שהם נעשו ידידותיים או שאין עוד שום עוינות ומעקב. הלא כן? (כן.) העניין הזה הוא לא מופשט, נכון? (נכון.)

מה צריכה להיות גישתנו כלפי עוינות ומעקב מצד משטרים שטניים? האם עלינו לדחות אותם ולחמוק מהם, או פשוט להתעלם מהם? ראשית, שיקלו את הדבר הבא: האם הכנסייה מפחדת מהמעקב שלהם אחר עבודה כלשהי שהיא מבצעת? (לא.) האם יש לנו פעילויות סודיות כלשהן? האם אנחנו יוצאים בהצהרות פוליטיות כלשהן נגד המדינה או הממשלה? (לא.) דבר זה ניתן לאשר. אמונה באל לעולם אינה כרוכה בפעילות פוליטית. רובכם האמנתם באל יותר משלוש שנים, חלקכם אפילו עשרים או שלושים שנה. לכל אורך השנים האלה שהקשבתם לדרשות, האם מישהו מצא אי פעם שהכנסייה יצאה בהצהרות נגד המדינה או החברה? (לא.) אפילו לא במעט; בית האל אף פעם לא דן בפוליטיקה. יתרה מזו, כנסיית האל הכול-יכול נוסדה בידי האל ויש בה משום טעימה ממלכות האל על פני הארץ, היא אינה ארגון שיצר או הקים אדם כלשהו. אם כך, מהי העבודה שלשם ביצועה ייסד האל את הכנסייה? הוא לא ייסד אותה לשם עבודה אנטי-חברתית, אנטי-דתית או אנטי-פוליטית. אם כך מהי עבודת הכנסייה? ראשית כול, עבודתה העיקרית היא להפיץ את החדשות הטובות שהאל הפך לבשר כדי להושיע את המין האנושי באחרית הימים, ולאפשר למין האנושי לקבל את כל האמיתות שהאל מביע כדי שבני האדם יוכלו לפנות אל האל ולסגוד לו. שנית, הדבר כרוך בהבאה לפני האל של מי שנכספים לאמת כדי שיקבלו את המשפט והייסור של דברי האל וייטהרו, ובסופו של דבר ישיגו ישועה. זו העבודה שהכנסייה, כפי שנוסדה בידי האל, מבצעת, ואלה הם החשיבות והערך של לקיומה. זה לא נוגע לפוליטיקה, לעסקים, לתעשייה, לטכנולוגיה או לכל מגזר אחר בחברה; זה מנותק מהדברים האלה ולחלוטין לא קשור אליהם. מהי אם כן מהות עבודת הישועה של האל במסגרת הכנסייה? במונחים הפשוטים והנוקבים ביותר, מהותה היא ניהול המין האנושי. התוכן הספציפי של ניהול המין האנושי כרוך בהבאת אנשים לפני האל אל מציאות דברי האל, ומתן האפשרות בידם לקבל את משפט האל וייסורו כדי שהם יטוהרו וישיגו ישועה. זו העבודה הספציפית של ניהול המין האנושי. כל עבודה שהכנסייה עוסקת בה קשורה לניהול האל ולתוכנית האל, וכמובן כרוכה בדברים שהאל ביטא; אין לה שום קשר שהוא למגוון העבודות שאנשים חילונים מבצעים. לפיכך, כל מידע על הכנסייה, בין אם הוא נוגע לתורותיה, לאנשי הצוות שלה, למבנים המנהליים שלה, למצב העבודה שלה או אפילו למצבה הפיננסי של הכנסייה – אין לו שום קשר שהוא לשום מדינה, לשום חברה, לשום עם, לשום דת ולשום קבוצה אנושית, אפילו לא קשר קלוש. לפיכך, בהתחשב בנקודות האלה, בין אם מדובר במפלגת השלטון, בקבוצות דתיות או בקבוצות חברתיות, במה מסתכמת כל הפעולה שלהן של שליחת אנשים לנהל מעקב אחר הכנסייה? (בפעולה מיותרת.) "פעולה מיותרת" זה ביטוי פורמלי. מה האימרה הרווחת? אין להם משהו יותר טוב לעשות בחיים, נכון? בעיניי זה בדיוק זה; יותר מדי נוח ונעים להם, אז הם משגרים כמה אנשים בטלים ממעש כאלה לנהל מעקב אחר הכנסייה, ואפילו מתייחסים לכך כאל משימה פוליטית, כאל עבודה רצינית – זה לגמרי מגוחך! את המאמץ הזה מוטב היה הרבה יותר להשקיע בפתיחת מוסדות חינוך או צדקה. זה בסך הכול מקרה של יותר מדי נוחות בשר שמובילה לבטלה ולאי התמקדות במשימות ראויות! אם כל המין האנושי היה כמו כנסיית האל, כשהאל עצמו רועה ומנהיג, העולם הזה, המין האנושי הזה, היו חוסכים הרבה הוצאות, צרות ומוסדות מיותרים. למצער לא היה כל שימוש לסוכנויות כמו ארגוני ריגול ותחנות משטרה, כל שירותי הביטחון האלה, והיה צריך לפרק אותם ולשבצם מחדש לעבודה אחרת.

לאנשים שהוטל עליהם לנהל מעקב אחר הכנסייה יש משימה. משימתם העיקרית לאחר הסתננותם לכנסייה היא אותם היבטים אחדים ששיתפנו עליהם; אחרי שהם תופסים כמה מצבים בסיסיים וחשובים במסגרת הכנסייה, הם מדווחים לממונים עליהם. בלי קשר למחשבותיהם, לדעותיהם או למטרת עבודתם, נוכחות העוקבים האלה בכנסייה צריכה להניע את האחים והאחיות להיות ערניים ולנהוג בהם בחוכמה. האם הגישה הזאת נכונה? (כן.) אם כך, האם יש צורך כלשהו בדאגה יתרה? (לא.) איך עלינו לגשת להופעתם של אנשים כאלה? ישנם שני עקרונות, זה פשוט מאוד. אם הם מסתובבים ומבררים ומחפשים מידע, זה מסמן אותם במובהק כמרגלים או כסיירים. לאנשים כאלה יש אנושיות נתעבת וחצופה במיוחד; הם מסבים הפרעות חמורות לכנסייה. עצם נוכחותם מעוררת תסיסה בקרב אנשים ומונעת מהם לבוא לפני האל. גם הכינוסים וביצוע החובות נפגעים וסובלים מהפרעות, והבטיחות נפגעת. איך יש לטפל באנשים כאלה? (יש להרחיקם מהכנסייה.) נכון; אם הם מפריעים לחיי הכנסייה או לעבודת הכנסייה, יש לטהר אותם ממנה לאלתר. אם כך, האם יש צורך כלשהו להסתתר מפניהם או לפחד מהם? (לא.) אנשים מסוימים הנתקלים במרגלים בארצות זרות נתקפים חרדה ומסתתרים כל הזמן, כאילו ראו את המשטרה בסין היבשתית. כשאחים ואחיות מסוימים יוצאים לסידורים ונתקלים במרגלים ששואלים אותם שאלות, ושומעים את הטון המאיים של התשאול – כמו בחקירת משטרה – הם נתקפים פחד כה גדול שהם בורחים בלי להשלים אפילו את הסידורים. אני אומר: "איך אתה יכול להיות כזה נמושה? למה לברוח? ממה אתה מפחד? בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש, אחים ואחיות רבים כל כך נלכדו ולא פחדו; הם לא הפכו לבוגדים, הם עמדו איתן בעדותם. למה, אם כן, אחרי שכבר עברת לארץ אחרת, אתה עדיין מפחד כל כך? לא הפרת שום חוק; ממה יש לפחד?" יש מי שאומר: "הם כל הזמן מנסים להתקרב אליי והם כל הזמן חוקרים אותי." אתה לא יכול לתשאל אותם בחזרה? יכולת לומר: "איזו זכות יש לך לחקור אותי? אני מכיר אותך? אתה שוטר של הדרקון הגדול האדום כאש שבודק תעודות זהות? את מי אתה מייצג? אם תמשיך לשאול אותי שאלות אני אתבע אותך!" האם יש צורך כלשהו לפחד מהם? (לא.) יש אנשים, שכאשר הם נתקלים במרגלים כאלה, לא מעזים לדבר ונמלטים מהר בפחד. אנשים פזורי נפש מסוימים לא מסוגלים בכלל להבחין, ואפילו מנסים להטיף את הבשורה למרגלים ולכלבי השעשועים השטניים האלה. אחרי ניסיונות אחדים הם מבינים: "זה לא אדם שמאמין שהאל קיים. למה הוא נראה כמו בעל תפקיד אצל הדרקון הגדול האדום כאש?" כשהם מרגישים שדבר-מה אינו כשורה, הם מרימים ידיים. מאוחר יותר הם מהרהרים בכך: "האל מגן עליי; מזל שלא גיליתי להם שום מידע אישי. איזו דאגת שווא!" הם כל כך מפחדים שהם לא מעזים להטיף עוד באקראי את הבשורה לאף אדם שהם פוגשים. לאמיתו של דבר אכן היו מרגלים שהובאו לכנסייה באמצעות הטפה. אלה הם סיירים שהדרקון הגדול האדום כאש שותל בכנסייה, השטן מארגן אותם במתכוון. הם כמו זאבים בעור של כבש, מסתננים לכנסייה בלי לאכול ולשתות את דברי האל ובלי לשתף על האמת, כל הזמן מרחרחים אחרי מידע על הכנסייה ומחטטים בפרטים אישיים. ברגע שמתגלה כי התנהגותם חשודה או שהם כבר חוללו הפרעות בכנסייה, יש לטהרם ממנה ללא דיחוי – בשום אופן אין להתיר שהסיירים של הדרקון הגדול האדום כאש, משרתי השטן, יפריעו לכנסייה. הרחיקו את כל מי שאתם מוצאים; אל תגלו כלפיהם שום רחמים! אם מישהו ביחסים טובים עם מרגל ורוצה תמיד להתייחס אליו באדיבות מתוך תחושת אהבה, להשיב לכל שאלה שהוא שואל ולמלא את תפקיד כלב השעשועים של אותו מרגל – חלאה כזאת יש לגרש לאלתר! יש להשגיח היטב ולתצפת על אנשים חשודים; אין להסגיר לידיהם שום פרט על הכנסייה, בייחוד לא מיהם המנהיגים והעובדים. אם מאפשרים למרגל להשיג מידע כלשהו, בכל רגע נתון הדבר עשוי לטמון בחובו איום או אסון עבור הכנסייה ועבור האחים והאחיות. לפיכך, כשמגלים שאדם הוא חשוד, כל עוד הוא אף פעם לא אוכל ושותה את דברי האל או משתף על האמת, הוא בפירוש חסר אמונה, ונכון להרחיקו מיידית. גם אם אדם כזה אינו מרגל, הוא לא אדם טוב, ובשום אופן אין בהרחקתו משום חוסר צדק. אם מגלים שלאדם כלשהו יש קשר קרוב עם מרגל ושהוא מסוגל "למכור" את הכנסייה, בכל מצב יש להרחיקו מיד. חלאה ונבל שכזה יכול רק להמיט אסון על הכנסייה ועל האחים והאחיות. הוא גרוע יותר אפילו מכלבי שמירה; גם אם הוא לא מבצע שום מעשים רעים, חייבים בכל זאת להרחיקו. הדרקון הגדול האדום כאש על סף קריסה כעת, אבל הוא לא מוכן לקבל את תבוסתו ואת חורבנו. הוא ממשיך לעצור את אנשיו הנבחרים של האל ולרדוף אותם ולנהל מבצעי ריגול לצורך הסתננות לבית האל. הפרעותיו את עבודת הכנסייה והחבלה בה מעולם לא נפסקו. כמה אנשים חשודים במובהק נחשפו. ניסיונותיהם לאסוף מידע חוללו מהומה והקלו על אחרים לזהותם. ברגע שהם חושפים את עצמם, הם מורחקים מהכנסייה. אבל האם כל המרגלים הערמומיים נחשפו? בשום אופן לא. סוכניו של הדרקון הגדול האדום כאש יכולים להסתנן לכנסיות בכל מקום. אחרי שאנשים מסוימים נתפסים בידי הדרקון הגדול האדום כאש, השטן מאלץ אותם, באיומים, בפיתויים ובמגוון אמצעים אחרים, לפעול בשמו ולהסתנן לכנסייה. אלה הם המרגלים הסמויים. סיירים כאלה הם בוגדניים וערמומיים וניחנים בפיקחות ובאינטלקט. כפי שאומרים הכופרים, יש להם יכולת מסוימת. כשהם מנהלים מעקב אחר הכנסייה, הם עושים זאת באופן לא מובחן, פועלים בשקט ובחשאי, ובאינטראקציות שלהם הם אף פעם לא חושפים את כוונותיהם האמיתיות. רוב האנשים לא חושדים במאום כשהם מתקשרים עימם; הם לא מודעים לכך שהמרגל אוסף מידע וגם לא חשים את שאט הנפש של המרגל מן האמונה באל. ייתכן שהמרגל כבר תפס את המצב הבסיסי של הכנסייה לפני שרוב האנשים אף הבינו שהוא שם כדי לנהל מעקב אחר הכנסייה. כלפי חוץ, אנשים כאלה לא מפריעים בשום דרך לכנסייה או לרוב האנשים, אז איך יש לנהוג בהם? האם עלינו לנקוט אמצעים או פתרונות כלשהם כדי לטפל במעקב שלהם אחר הכנסייה? כפי שצוין קודם, האם הכנסייה מפחדת באופן כלשהו מהמעקב שלהם? (לא.) קיום הכנסייה שלנו ופריטי העבודה השונים שהיא עוסקת בה פתוחים וגלויים; פריטי העבודה האלה הם המטרות הצודקות ביותר בקרב המין האנושי. אם ארגון כלשהו רוצה להבין היבט כלשהו של הכנסייה, העדויות החווייתיות של הכנסייה זמינות לכול באופן מקוון – כל אחד יכול לצפות בהן כאוות נפשו. אין שום סודות, אין שום פעילויות לא חוקיות, וודאי שאין שום שיבושים של הסדר החברתי או דיבורים ומעשים לעומתיים. לפיכך, אם הם חוקרים בחשאי את מצב הכנסייה ומנהלים אחריה מעקב, שיבושׂם להם. למה אני אומר זאת? האנשים האלה שעובדים כסוכנים הם ברמה מקצועית מסוימת, ואנשים מן השורה לא יכולים לזהות מהן בדיוק המשימות שהם מבצעים מאחורי הקלעים. לכן, כל עוד הם לא מפריעים, אין שום צורך לטרוח בעניינם; הניחו להם לנפשם. יתרה מזו, אנשים אלה – חסרי אמונה, אתאיסטים ומי שעוסקים בפוליטיקה – אינם רגילים לחיי כנסייה ולא מעוניינים בהם. בכנסייה, שבה אנשים קוראים מדי יום את דברי האל, מקבלים משפט וייסור ודנים בהכרה עצמית, בידיעת האל ובשינוי צביון, הייתכן שהם לא ירגישו בחרדה ומתח או כמי שמעונים? בכל כינוס הם חסרי מנוחה כנמלים על מחבת חמה; הם לא מוכנים להכריח את עצמם להישאר בכנסייה. הם מבינים בליבם שהכנסייה היא רק כנסייה, ובשום אופן אינה ארגון העוסק בפוליטיקה. תוך מעקבם אחר הכנסייה ולמידתה הם נעשים מודעים בדיוק למה שהיא עושה, לומדים את העובדה שהאל ריבון על כל הדברים ועל גורל המין האנושי, ומרחיבים את אופקיהם כדי שלא יחיו בבורות שכזו. גם הם יצירי בריאה, אך הם אפילו לא יודעים שהאל ברא את האדם, דבר שמוכיח כמה הם טיפשים וחסרי חשיבות! האם קיים סיכון כלשהו כשמניחים להם להישאר בכנסייה? אם אין בהם שום איום והם לא מפריעים לכנסייה או לאחים ולאחיות, הניחו להם לנפשם. ברגע שהם יעשו דבר-מה שיגרום הפרעה, זו השעה לחשוף אותם ולטפל בהם. על סמך העובדות והראיות, הבחינו בהם ללא דיחוי ואפיינו אותם – משימתם באה על סיומה, והכנסייה באופן טבעי מגרשת אותם. האם הגישה הזאת טובה? (כן.) יש השואלים: "האין עבודת הכנסייה פתוחה ושקופה? לשם מה להגביל מעקב של אנשים?" דבר זה נוגע בעיקר למשטר של הדרקון הגדול האדום כאש, לשטן. ניהול המעקב שלו אחר הכנסייה נועד למטרת דיכוי, מעצר ופגיעה באנשיו הנבחרים של האל; לפיכך, בית האל אינו מאפשר את המעקב הזה, כדי למנוע מאנשיו הנבחרים של האל לסבול רדיפה והרג. אם אנשים ממדינות דמוקרטיות או מקבוצות דתיות באים לחקור את הדרך האמיתית, הם יכולים לחפש זאת באינטרנט או ליצור קשר עם הכנסייה. הכנסייה מקבלת כל מי שבכנות מחפש את האמת. אבל אם לצד השני יש כוונות זדוניות והוא מבקש לסלף את פני הדברים ולהכפיש את הכנסייה, האם בית האל יכול לאפשר את המעקב שלו? האם לא יהיה טיפשי ביותר לאפשר זאת? האם לא יהיה בזה משום טיפשות ונבערות? (כן.) בית האל תמיד מקדם בברכה את מי שמחפשים את האמת ומקבל אותם בחום, דבר שתואם לחלוטין את כוונות האל. אם אנשים אינם מבינים זאת, זה משום טיפשותם או נבערותם. מדיניותה של הכנסייה כלפי חוץ פתוחה ושקופה ותואמת לחלוטין לעקרונות-האמת, והיא חדורת אינטליגנציה וחוכמה. אם מישהו אינו מסוגל להבין את הדברים החיוביים האלה, הוא מגוחך ופזור נפש. יש האומרים: "אם סיירים או משרתי השטן באים ללמוד על הכנסייה, האם עלינו להיות ישרים ולהשיב לשאלותיהם בכנות?" אמירת האמת לשדים ולשטן היא טיפשית; זה לא עושה אדם לישר, אלא לכלב שעשועים של השטן. כשבני מינו של השטן רוצים ללמוד על נסיבות הכנסייה ולהבינן, לאנשיו הנבחרים של האל אין שום אחריות לספר להם. הם לא יכולים לקבל את האמת ואין להם שום רצון טוב, ולכן אין לנו דבר לומר להם! פעולה כזו לא נחשבת לפזיזות אלא לחוכמה. יש השואלים: "אם הם ישאלו אותי 'מי מנהיג את הכנסייה שלכם? כמה שנים הוא מאמין?', האם אני יכול לומר להם?" עליך לשאול אותם: "לשם מה אתה צריך לדעת על המנהיג שלנו? תגיד לי קודם אתה, אני אחשוב על כך ואז אחליט אם להגיד לך או לא." האם התשובה הזאת חכמה? (כן.) זה נקרא לפעול בהתאם לעקרונות. האם אתם מבינים? ככל שעבודת הבשורה מתרחבת ומספר האנשים בכנסייה הולך וגדל, מרגלים וסיירים עשויים להופיע מפעם לפעם בכנסיות בארצות ובאזורים שונים. ביחס לאנשים כאלה, די ליידע את אנשיו הנבחרים של האל בשביל לטפל בהם בחוכמה. אם מתגלה שהם מחוללים הפרעות או שיבושים, או-אז יש להרחיקם ללא דיחוי. לרוב האנשים אמורה להיות הבנה והבחנה כלשהן של האופן שבו הסוכנים האלה מדברים ופועלים, או של אופן התנהלותם, ובהחלט תהיה להם מודעות או תחושה כלשהי בשיג ושיח עימם. אם רק אחים ואחיות מעטים בכנסייה מבחינים באנשים כאלה אבל לא בטוחים אם הם מרגלים או סיירים, יש להתייחס אליהם בזהירות ולנקוט גישה חכמה. אם רוב האנשים הבחינו בהם, הם יכולים ליידע זה את זה ולנקוט אמצעי זהירות. אם החשודים בריגול לא מפגינים שום ידידותיות כלפי הכנסייה או כלפי האחים והאחיות, וכל הזמן מבקשים להפיל בפח את האחים והאחיות ולהפריע לכנסייה, ותמיד מחפשים ראיות לצורך הכפשת הכנסייה, ואף מרחיקים לכת ומצלמים את האחים והאחיות או מקליטים אותם, או משתמשים בהדחה ובפיתוי כדי להוציא מהם מידע שהם מבקשים לדעת – יש להרחיקם מהכנסייה ללא דיחוי, ומרגע שאנשים כאלה נחשפים, אסור שהם יסתובבו ללא פיקוח. ייתכן שלא נתקלתם במצבים כאלה קודם, ולכן אני נותן לכם התראה מראש. מדובר בהרחבת הבנתכם, בהכרת המין האנושי, החברה, הפוליטיקה והעולם – הוא אפל ורע עד כדי כך.

בכך מסתיים השיתוף שלנו על התוכן הבסיסי של המטרה התשיעית שיש לאדם באמונתו באל – לנהל מעקב אחר הכנסייה. האם הכול שותף באופן ברור? (כן.) מהם התכנים שמי שמנהלים מעקב אחר הכנסייה מבקשים לעקוב אחריהם? (תורות הכנסייה, פרטי אנשי הצוות, תנאי העבודה והמצב הפיננסי.) ארבעת התחומים האלה הם באופן בסיסי מה שמעניין אותם יותר מכול. מה כוללים ארבעת ההיבטים האלה? הם כוללים את מה שמדאיג אותם יותר מכול: ההשפעה של נוכחות הכנסייה על החברה, על המדינה ועל העולם הדתי. מדאיג אותם גם שהכנסייה עלולה להשתמש בדת כמסווה לעיסוק בפוליטיקה ולהפיל את הממשלה, והם רואים בכך את הסכנה הסמויה הגדולה מכולן. לפיכך הם מדכאים את הכנסייה, רודפים אותה, מוציאים אותה מחוץ לחוק ועוצרים את חבריה. ארצו של הדרקון הגדול האדום כאש אוסרת כל אמונה דתית, ארצות שונות אוסרות אמונות מסוימות, ורוב הארצות חוששות שהאמת תחזיק בשררה ושאנשים יקבלו את האמת, דבר שיאיים על שלטונן. בקצרה, ככל שבמקום מסוים האל יותר עובד ומביע את האמת, וככל שבכנסייה מתקיימת יותר העבודה של רוח הקודש, כך סביר יותר שהם יהיו נתונים למעקב ויזכו ליחס עוין מצד ממשלות שונות. לפיכך, ממשלות לעתים קרובות משגרות סוכנים המסתווים לאנשים החוקרים את הדרך האמיתית כדי לעמוד על מצב הכנסייה ולהבינו, כדי לנהל מעקב אחרי כל הדינמיקות בכנסייה. בנוסף, הם מנסים בין היתר לעמוד על המגמות של עבודת הכנסייה, לראות אם הכנסייה מעורבת בפוליטיקה, אם היא משתתפת בפעילויות פוליטיות מסוימות במסווה של ביצוע עבודת הכנסייה או אם יש לה קשרים כלשהם עם כוחות דתיים בארצות אחרות. אלה הם הדברים שהם מבקשים לעמוד עליהם ושמדאיגים אותם. מעבר לזה, גם מצבה הפיננסי של הכנסייה הוא דבר-מה שהם רוצים לדעת. הם תוהים: "מספר חברי הכנסייה הזאת גדל והיא התפתחה במהירות – מאיפה מגיע הכסף שלה? אילו ארגונים או אנשים עשירים תורמים לה?" בקצרה, אין דבר שיכול לעלות בדעתנו שהם לא הביאו בחשבון. מדוע? משום שהם רעים; הם בני אדם רעים. ניסיונותיהם לעמוד על מצב הכנסייה נובעים מדאגתם העצומה מקיום הכנסייה ומחששם שהיא עשויה להשפיע על אנשים נוספים, דבר שיהיה בו משום איום על שלטונם; זה בדיוק מה שמדאיג אותם ביחס לכנסייה. לא משנה עד כמה שהעבודה שהכנסייה מבצעת צודקת או לגיטימית, הם עדיין לא מאמינים. מדוע? משום שהם חסרי אמונה, אתאיסטים וחומרנים – זה בדיוק מה שחומרנים יכולים לעשות. אלה הם ארבעת המצבים שמדאיגים אותם. זה עתה שיתפנו שני עקרונות באשר לדרך הטיפול הראויה באנשים כאלה, אחרי שהבנו את הסיבות והמטרות שבבסיס דאגתם מארבעת המצבים האלה. סכמו בקצרה את העקרונות האלה ודברו עליהם. (אם הם מחוללים הפרעות בכנסייה, יש לטהר אותם ממנה; אם הם לא מחוללים הפרעות, אין צורך לטרוח בעניינם.) אם הם מחוללים הפרעות, מרחרחים בכל מקום וזורעים בהלה, יש לטהרם מהכנסייה בלי רחמים; אם הם לא מחוללים הפרעות ורוב האנשים לא שמים לב אליהם או לא מסוגלים להבחין בהם, התעלמו מהם. ברגע שהם רואים בבירור שזו אכן עבודת כנסייה, שהכול זה פעילויות דתיות וכי היא לא מעורבת בשום פוליטיקה, עצם אימות הנקודה הזאת יגרום להם לעזוב מעצמם. זו הגישה שמדינות דמוקרטיות נוקטות כדי להבין סיטואציות דתיות. צוין קודם גם שהמין האנושי מורכב מאוד. מה הסיבה למורכבות המין האנושי? האין היא נגזרת מן הרוע של המין האנושי? (כן.) מה מקור הרוע של המין האנושי? למה אומרים שהמין האנושי רע? משום שהשטן השחית את המין האנושי יותר מדי. איך אומרים זאת במילים פשוטות? שהשטן הפך אנשים לשדים; כל המין האנושי נתון לשליטתם של שדים, יש יותר מדי שדים, גדולים כקטנים, ולכן מקומות שאנשים מתקבצים בהם הפכו לערים של שדים. כשהרבה שדים מתקבצים יחדיו, זה נעשה מורכב; הם מסוגלים לבצע כל מיני מעשים רעים ולעסוק בכל מיני פעילויות נלוזות. מכיוון שכל השדים הם רעים, ושתמיד מתחולל ביניהם מאבק, ושהם אף פעם לא מסוגלים לדור בכפיפה אחת זה עם זה, העניינים מסתבכים. כשאנשים שמאמינים באל בכנות נפגשים, זה הרבה יותר פשוט; הם מוכנים כולם לקרוא את דברי האל ולחיות חיי כנסייה, והם נהנים כולם לבצע את חובותיהם ולעסוק במשימות ראויות. הם לא משתתפים בפעילויות מפוקפקות ונלוזות – לכל היותר הם עשויים לגלות שחיתות מסוימת. רק אנשים כאלה יכולים באמצעות אמונה באל להשיג ישועה. שדים לעולם לא יוכלו להיוושע באמצעות אמונה באל משום שנמר לא יכול לשנות את חברבורותיו. גם אם שדים היו מאמינים באל עשרות או מאות שנים, הם לא היו משתנים, דבר שהוא עובדה גלויה לעין כול. כיום כנסיות רבות טיהרו מהן את מי שהם שדים, דבר שהוא טוב ותואם לחלוטין לכוונות האל. בכנסיות מסוימות חצי מהאנשים הם שדים, ואילו באחרות השדים הם מיעוט. האם קל להוציא לפועל את עבודת הכנסייה בכנסיות כאלה? בהחלט לא. אם השדים מטוהרים מהן ונשארים רק בני אנוש מושחתים, עבודת הכנסייה הופכת הרבה יותר קלה לביצוע. המצב הבזוי ביותר הוא כשמנהיגי שקר או צוררי משיח מחזיקים בכנסיות מסוימות בשררה, ושדים נוטלים את תפקיד ההנהגה; או-אז אנשיו הנבחרים של האל בכנסיות האלה באמת נפגעים. אימרו לי, האם מנהיגי שקר או צוררי משיח שמחזיקים בשררה יכולים להביא שלווה ואושר לאנשיו הנבחרים של האל? המחשבות והרעיונות של מנהיגי שקר ושל צוררי משיח הם כל כולם רעים ומנוגדים לאמת. אם ישנם עשרה או עשרים שדים חיים שתומכים בהם, החיים בכנסייה כזאת כמוהם כחיים במקום שבו שדים מתקהלים, במאורה של שדים שנשלטת בידי מלך שד; הדבר דומה לחיים בתוך מטחנת בשר, המחוללת אי שקט בראשך וברוחך. מה שממלא את מחשבותיך בכל יום הם דברים כמו במי להילחם או להיאבק, עם מי להתיידד ולמי להתקרב, ממי להתחמק ולהישמר, וכן הלאה; אפילו סביבה שלווה אין לך, אתה חי בפחד ובאימה תמידיים, בלי שמץ רגיעה. האין זה כמו להיות בתוך מטחנת בשר? (כן.) החברה הרעה הזאת, המין האנושי הרע הזה, מתייחס לכל אדם ולכל קבוצה וארגון באותו אופן, ומחיל את אותן דעות והשקפות על כולם. גם מהכנסייה, מוסד חיובי יחסית, הם מוטרדים באותה במידה ולא מדלגים עליה. בכל מקרה, האופן שבו אנו מתייחסים אליהם מעוגן בעקרונות, נכון?

שיתפנו עכשיו באופן מלא על המטרה התשיעית לאמונה באל – לנהל מעקב אחר הכנסייה, וכן שותף באופן בסיסי כל התוכן של הקטגוריה הראשונה בתחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים. סיכום המטרות של חסרי האמונה והאתאיסטים האלה באמונתם באל מקיף באופן בסיסי את הנקודות האלה. המטרה האחרונה ששותפה שונה במעט בתוכן מקודמותיה. כאשר מי שמנהלים מעקב אחר הכנסייה מסתננים אליה, הם לא מחפשים פרנסה, מעמד או נוחות בחיים ובעבודה, אלא הם באים עם מטרות פוליטיות. בלי קשר למטרותיהם, ברגע שאנחנו מזהים אותם ומבחינים בהם, עלינו לנקוט ללא דיחוי פעולה הולמת, להרחיקם או לגרשם, ובשום אופן אל לנו לאפשר להם לארוב בכנסייה לאורך זמן. זו משימה חשובה למנהיגים ולעובדים. על סמך מטרת אמונתם באל, הבחינו וקבעו מיהם האחים והאחיות האמיתיים – אנשיו הנבחרים של האל – ומיהם האנשים הרעים לסוגיהם שהכנסייה צריכה להרחיק או לגרש; זהו את האנשים הרעים האלה במהירות, ולאחר מכן אמצו ללא דיחוי גישה מתאימה להרחקתם או לגירושם. זו הקטגוריה הראשונה של הבחנה ושל סיווג אנשים רעים לסוגיהם השונים: מטרתו של אדם באמונתו באל. סיימנו את השיתוף שלנו עליה.

2. על בסיס אנושיותו של אדם

אנו עוברים עתה לקטגוריה השנייה, שהיא אנושיותו של אדם. על סמך ביטויי האנושיות של אנשים, אנו מבחינים וקובעים אם אותם אנשים באמת מאמינים באל ואם הם ראויים להישאר בכנסייה. אם על פי ביטוייהם ועל פי גילויי אנושיותם ומהות האנושיות שלהם הם אינם אחים ואחיות אמיתיים ואינם ראויים להישאר בכנסייה, ונוכחותם מפריעה לאחים ולאחיות, ואם על פי התנהגותם הם נמנים עם מי שיש להרחיק או לגרש מהכנסייה – על הכנסייה לגבש במהירות תוכניות מתאימות להרחקת אנשים אלה או לגירושם. השיתוף על תחום האחריות הארבעה עשר של מנהיגים ועובדים נוגע להרחקה או לגירוש של אנשים רעים מכל סוג שהוא. כשמסתכלים דרך העדשה של האנושיות, אנושיות האנשים האלה היא בהחלט רעה; במילים אחרות, הם פשוט חסרי תקנה. על סמך ביטויי האנושיות שלהם, יש להרחיקם או לגרשם מהכנסייה כדי למנוע מהם להמשיך לחולל הפרעות בכנסייה ולפגוע בסדר חיי הכנסייה הרגיל של אנשיו הנבחרים של האל ובביצוע חובתם. אם כך, על בסיס אילו ביטויים אנו שופטים אם אנושיותו של אדם טובה או רעה וכך מחליטים אם על הכנסייה להרחיקו או לגרשו? הקטגוריה השנייה – אנושיות – מקיפה גם היא, בסיכומו של דבר, נקודות רבות, אולם הבה נשתף ראשית כול על הנקודה הראשונה.

א. אוהב להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה

הנקודה הראשונה עוסקת במי שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה. כולכם בוודאי ראיתם לעתים קרובות אנשים מהסוג הזה. מהו הביטוי העיקרי של האהבה להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה? הביטוי העיקרי הוא דיבור שאינו מעוגן בעקרונות, תוך זריעה מתמדת של מחלוקות מתוך כוונות ומטרות, דבר שיש לו השפעות שליליות. ברור שלאנשים כאלה יש בעיות רציניות בדיבור שלהם, שנובעות מצביון דל ומחוסר אנושיות, ושגורמות להם לאהוב להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה. כשמסתכלים על כך מהזווית של המונח הזה, המשמעות של "להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה" היא לטעון לעתים קרובות שעובדה היא כזב ולהפך; מדובר בהפיכת שחור ללבן ואפילו קישוט עובדות בפרטים שאינם אמת, בהטחת האשמות חסרות בסיס, במתיחת ביקורת חסרת תימוכין ובהפרחת דברים כאוות נפשך. אנשים כאלה אף פעם לא מציגים דברים באופן חיובי; מה שהם אומרים אינו תורם דבר לאנשים, ואין בו כל תועלת או עזרה לאנשים. פעולת ההקשבה לדבריהם במהלך אינטראקציה איתם, כשמדברים ומתקשרים עימם, גורמת לעתים קרובות לליבם של אנשים לשקוע באפלה ובעכירות, ואפילו גורמת להם לאבד אמון באמונתם, עד שאין להם שום נטייה להאמין באל והם לא מסוגלים להשקיט את נפשם בזמן הקדשות רוחניות וכינוסים. הטענות מה נכון ומה לא והרכילות שאנשים כאלה מפיצים מערערות את נפשם ואת רוחם לעתים קרובות, והם מתחילים לראות את כולם באופן שלילי ולא מוצאים באף אדם דבר פרט לפגמים. לעתים קרובות, אחרי שהם שומעים עובדות וכזבים שמוצגים בצורה שגויה, חשיבתם הרגילה של אנשים משתבשת, ואפילו השקפותיהם הנכונות על עניינים משתבשות ומקשות עליהם להבחין מה נכון ומה לא. מי שאין להם הבחנה מודחים לעתים קרובות ומתפתים בלי להבין זאת אפילו, בגלל דברים מסוימים שאומרים אנשים שמציגים עובדות וכזבים בצורה שגויה. הם חושבים: "האנשים האלה לא הזיקו לאיש, הם משתתפים בכינוסים באופן רגיל, לפעמים הם אפילו נותנים תרומות ועוזרים לאחרים, והם לא עשו שום דבר רע." אולם השלכות האינטראקציה שלהם עם אנשים כאלה הן לעתים קרובות שהם שוקעים בסוגיות של נכון ולא נכון ובבעיות של פיתוי, ונקלעים לתסבוכות רגשיות בין אנשים וליחסים בינאישיים בלתי הולמים. האנשים האלה שמציגים עובדות וכזבים בצורה שגויה מתמחים בשיבוש יחסים ראויים בין אנשים ובחבלה בכמה מההבנות הטהורות בשכלם של אנשים. לשיטתם, כל אדם שנהנה ממערכת יחסים טובה ויכול להיות תומך ועוזר לרעהו הופך יעד למתקפותיהם החשאיות ולביקורתם. באופן דומה, כל מי שמבצע את חובתו בנאמנות מסוימת ומשקיע מעצמו במידה מסוימת, גם הוא יעד למתקפותיהם. לא משנה עד כמה דבר כלשהו הוא טוב או חיובי, הם מוצאים דרכים להשמיצו. הם מותחים ביקורות סמויות על כל דבר, מעירים על כל דבר ויש להם דעה משלהם על כל דבר ועניין. דעות אלה אינן דעות אמיתיות כלל וכלל, אלא הם מדברים שטויות ומבלבלים בין עובדות אמיתיות לכזבים, והופכים שחור ללבן; כדי להשיג מטרה, או כדי לסכסך בין אנשים או להכפיש אנשים מסוימים, הם אפילו מרחיקים לכת ובודים דברים באופן מכוון ומופקר על ידי קישוט העובדות בפרטים שאינם אמת והטחת האשמות חסרות בסיס, ויוצרים יש מאין. מי שאינם מודעים לעובדות מקשיבים להם כשהם מדברים וסבורים שיש טעם בטענותיהם וכי לא ייתכן שהן שקריות, וכך הולכים שולל. אנשים מסוג זה שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה מותחים ביקורת מוסווית על כל דבר חיובי. האם זה משום שהם ניחנים בחוש צדק? (לא.) הם מתריסים כלפי מי שמבצעים במרץ את חובתם, כלפי מי שהם נאמנים, כלפי מי שמשקיעים מעצמם בהתלהבות וכלפי מי שניחנים במצפון ובהיגיון, ולא מעריכים אותם. אם כך, מה הסיבה לדבריהם המופקרים של האנשים האלה? מה מקורם? למה הם אוהבים תמיד להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה? (מפני שהאנושיות שלהם רעה.) נכון; זה בגלל אנושיות רעה. לו אנושיותם הייתה טובה, הם לא היו מציגים עובדות וכזבים בצורה שגויה. אמירת דברים צריכה להתבסס על מצפון ועל רציונליות; אי אפשר להפריח כל הזמן תאוריות מסולפות ודברי כפירה. מקור ההצגה של עובדות וכזבים בצורה שגויה הוא אנושיות רעה. כל דבר שאנשים כאלה אומרים ניחן בטעם חמצמץ; במילים עדינות, הם שופטים אחרים, אבל למעשה בדבריהם יש רכיבים מסוימים של כוונת זדון להוקיע ולנאץ, וניחוחות של שיסוי, קנאה, התגרות, שנאה ואפילו קורטוב התעללות בחסרי ישע. בקצרה, אלה הם המאפיינים העיקריים של הצגת העובדות והכזבים שלהם בצורה שגויה. מלבד מאפיינים אלה, לאנשים כאלה יש עוד תכונה משותפת: הם נוטרים טינה למי שיש להם מה שלהם אין, והם צוחקים על אנשים שאין להם את מה שלהם יש. האם האנושיות שלהם טובה? (לא.) אנשים מסוג זה, שנוטרים טינה למי שיש להם את מה שלהם אין, ושצוחקים על אנשים שאין להם את מה שלהם יש, מקנאים בכל מי שטוב מהם ומאחורי גבם מדברים בהם סרה, מותחים עליהם ביקורת ומגנים אותם; לעומת זאת, אם אדם כלשהו נחות מהם, הם צוחקים עליו בבוז ומוכנים ללעוג לו, לעשות ממנו צחוק ולזלזל באותו אדם. הם לא מסוגלים להבין שום דבר לאשורו או לגשת אליו על סמך ערכי המוסר הבסיסיים ביותר. הם לא צריכים לאחל ברכות לאף אחד, הם לא צריכים לאחל טובות לאנשים או שכל מבוקשם יתגשם או שהם ילכו בנתיב הנכון; אבל לכל הפחות עליהם לאמוד אחרים בלי שום זדון – אפילו בזה הם נכשלים. מה הסיבה להצגתם עובדות וכזבים בצורה שגויה? ניכר בבירור מאופן דיבורם, מגישתם לאחרים, ממה שהם חושבים, ומהאופן שבו הם מתייחסים לאחרים בעומק ליבם, שהאנושיות של אנשים מהסוג הזה היא זדונית. אף שאנשים מסוג זה משתמשים בפיהם רק כדי להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה, עמוק בליבם ובבסיס מעשיהם נמצאים ההישגים והמטרות שהם רוצים להשיג, כמו גם השקפותיהם וגישותיהם האמיתיות לאנשים ולעניינים. אם נשים לרגע בצד את השאלה אם מי שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה מבינים היטב את האמת ואם הם אנשים שאוהבים את האמת, על סמך תכונה זו של אישיותם – האהבה להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה – האם יכולה להיות להם השפעה כלשהי טובה או חיובית על האחים ועל האחיות בכנסייה? (לא.) בשום אופן לא!

הבה נתבונן בכמה דוגמאות ספציפיות כדי לראות מהם הביטויים של מי שמציגים עובדות וכזבים בצורה שגויה. נגיד, לדוגמה, שלאחות כלשהי יש משפחה אמידה מאוד, אבל לצורך הטפת הבשורה ונשיאת עדות לאל היא ויתרה על הנאות הבשר ועזבה את ביתה כדי לבצע את חובתה. אימרו לי, איך אנשים רגילים היו רואים את המצב הזה? האם הם לא היו מעריצים אותה ומקנאים בה? לכל הפחות הם היו חושבים שהאחות ראויה לשבח ולחיקוי על יכולתה להקריב את הנאות הבשר כדי לבצע את חובתה. אבל איך מדברים עליה מי שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה? הם אומרים: "היא מוותרת על חיים של עשירה כדי לצאת ולהטיף את הבשורה כל היום; אם היא תמשיך כך, במוקדם או במאוחר בעלה יזרוק אותה! המטרה של אמונה באל היא קבלת ברכות והנאה, לא? תראו אותה, יש לה ברכות אבל היא לא יודעת איך ליהנות מהן, נוטשת את משפחתה ואת הקריירה שלה כדי לבצע את החובה שלה מכל הלב; זה לא מטופש? לו המשפחה שלי הייתה עשירה, הייתי פשוט נהנה לי בבית." אימרו לי, האם יש משפט אחד בדברים האלה שעולה בקנה אחד עם אנושיות, שמעשיר אחרים? (לא.) מי שניחנים ולו במעט הבחנה, בשומעם זאת, יחשבו לעצמם: "האין זה סילוף של העובדות? כשמאמין נוטש הכול כדי להשקיע מעצמו למען האל ולא לרדוף אחרי הנאות חומריות, זה דבר חיובי באופן אינהרנטי, אבל הם מגנים זאת." כשאדם חסר הבחנה שומע זאת, הוא ילך שולל ויחוש מוטרד; להיטותו לאמונה באל ולנטישת דברים ולהשקעה מעצמו בביצוע חובתו תספוג מיד מכה חמורה. אף שמילותיהם של מי שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה הן מועטות, ההשפעה השלילית שיש להן על אחרים היא ניכרת, ודי בה לגרום לאדם לחוש שלילי לזמן-מה ושהוא לא יוכל להתאושש. האין אלה פני הדברים? (כן.) די בכמה אמירות סבירות לכאורה כדי לנסוך רעל באנשים מסוימים השומעים אותן. מה זה אומר על האנושיות של מי שמסוגלים לומר כאלה דברים ארסיים? (זה אומר שהיא רעה.) האם יש באמירותיהם משפט כלשהו שעשוי לחזק את אמונתו של אדם אחרי שישמע אותם? (לא.) מהן כל האמירות האלה? כללית, אלה אמירות של חסרי אמונה; אין בהן משפט אחד שאמורים להגיד מי שנוהים אחרי האל. ליתר דיוק, אף משפט שאומרים האנשים האלה אינו משקף שום אנושיות. מה פירוש הדבר להיות משולל אנושיות? פירושו שלאדם אין אפילו ערכי מוסר. למה הכוונה שאין ערכי מוסר? לאחות יש תנאי מחיה טובים ומשפחה אמידה, ומהי גישתם של האנשים האלה? האם זו רק קנאה שלאחריה באים איחולים לטוב ואז הם ממשיכים הלאה? (לא.) אם כך, מהי גישתם? קנאה, זעם, עוינות וטיפוח תלונות בליבם: "האם מגיע לה שיהיה לה כל כך הרבה כסף? למה לי אין כל כך הרבה כסף? למה האל מברך אותה ולא אותי?" האחות עשירה ומצליחה, אז הם חשים קנאה ושנאה, בלי מילה אחת של הערצה כנה או של ברכה. דבר זה מצביע על היעדר מוחלט של ערכי מוסר ולו הבסיסיים ביותר. האחות אמידה, ולכן הם חשים שנאה, כמעט עד כדי ניסיון לגזול ממנה את רכושה או להוציא אותו ממנה במרמה. יתרה מזו, האחות הזאת חיה במשפחה עשירה, ולמרות זאת היא מסוגלת להותיר מאחור תנאי חיים טובים ונוחות חומרית כדי לצאת לבצע את חובתה; עבור מאמין באל, זה דבר-מה שראוי לברך עליו, הוא ראוי להערצה ולקנאה. אנשים צריכים לברכה ולנסות להתקרב אליה ולחקות אותה. אבל האם האנשים האלה שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה אומרים דבר-מה מעין זה? (לא.) איך הם מדברים? כל משפט שלהם מתאפיין במילים קשות ובקורטוב של שנאה. למה הם מדברים כך? משום שהם לא מרוצים ולא שבעי רצון ממצבם האישי והם נוטרים טינה, ולכן הם פורקים את כעסם על האחות העשירה הזאת. כמאמין באל, אדם צריך להעריך במיוחד את מי שמסוגלים לבצע את חובתם בפעלתנות ולחתור אל האמת, עליו להעריצם, ללמוד מהם ולחקותם. במקום ללמוד מחוזקותיה של האחות כדי לפצות על חולשותיהם, האנשים האלה לועגים לה כטיפשה ואף מקווים שבעלה יתגרש ממנה; הם מחכים לצפות בנפילתה. לו באמת בעלה של האחות הזאת היה מגרש אותה, האם הם לא יהיו מרוצים? האם תקוותם לא הייתה מתגשמת? דבר זה משקף את רגשותיהם האמיתיים, וכן את כוונתם ומטרתם. הם לא מאחלים טוב לאחרים; כשהם רואים מישהו שמצליח או שטוב מהם, הם מתמלאים בקנאה ובטינה. יהיה אשר יהיה חוזק אמונתו של אדם אחר באל, אם אותו אדם טוב מהם, זה פשוט לא מקובל עליהם. הם משוללי כל אנושיות, ולא מסוגלים להגות מילה אחת של ברכה או של עידוד. למה הם לא מסוגלים להגות מילים כאלה? מפני שהאנושיות שלהם רעה מדי! זה לא שהם לא רוצים לדבר או שחסרות להם המילים הנכונות, אלא שליבם מלא בקנאה, בטינה ובזעם ואינו מאפשר להם להעלות על דל שפתם מילות ברכה. אם כך, האם העובדה שליבם גדוש בדברים מושחתים שכאלה מצביעה על כך שאנושיותם זדונית? (כן.) אכן. מכיוון שהם חושפים צביונות מושחתים שכאלה, הדבר מקל על אחרים להבחין במהותם המושחתת ולזהותה.

הנה דוגמה נוספת: הייתה אחות, שלפני שהאמינה באל הייתה מסוכסכת תמיד עם גיסתה. מאוחר יותר שתיהן התחילו להאמין באל, ובאמצעות אכילה ושתייה של דברי האל הן הגיעו לכדי הבנה של כמה אמיתות. הן הבינו איך צריך להתנהל ולהסתדר עם אחרים, ולאחר שהשחיתות שלהן נחשפה הן היו מסוגלות להיפתח זו לפני זו ולנסות להכיר את עצמן, דבר שהפך את היחסים שלהן להרמוניים יותר ויותר. אנשים מסוימים קינאו בהן ואמרו: "תראו אותן, המשפחה כולה מאמינה באל והגיסות הן ממש כמו אחיות אמיתיות. האין זה הכול בזכות האמונה שלהן באל? משפחות של כופרים לא מסתדרות ביניהן בכלל, בני המשפחה תמיד רבים ומתחרים זה בזה, אפילו ילדים לאותה אם. המאמינים הרבה יותר טובים; גם אם הגיסות הן לא אחיות אמיתיות, כל עוד הן מאמינות באל ויש להן מטרות משותפות לחתור אליהן, כל עוד הן הולכות באותו נתיב ויש להן שפה משותפת – רוחן תואמת, שזה נהדר!" דבר זה מוכיח שמי שבאמת מאמין באל שונה מהכופרים. אנשים ממשפחות שונות מתאחדים סביב מטרות וחתירות משותפות, והם בהרמוניה בבית האל ולפני האל. מטרת אמירת הדבר הזה היא שאנשים יידעו שזה האפקט של דברי האל ושל עבודתו, שזה חסד שהאל מעניק לאנשים. זה דבר שלכופרים אין ושהם לא יכולים ליהנות ממנו. אחרי ששומעים זאת, לכל הפחות מרגישים שטוב להאמין באל ונותר רושם חיובי של אמונה באל. אבל הקשיבו למה שיש לאדם שאוהב להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה לומר על כך: "אולי נראה לך שהגיסות האלה מסתדרות ביניהן כלפי חוץ, שיש ביניהן הרמוניה מלאה בכינוסים – אבל האם הן לא גם רבות זו עם זו לפעמים? אתה לא יודע, הן היו רבות מריבות נוראיות!" אחרים אומרים: "המחלוקות והוויכוחים שלהן בעבר היו בגלל שהן לא האמינו באל ולא הבינו את האמת. עכשיו הן מסתדרות נפלא! זה משום ששתיהן מאמינות עכשיו באל, מבינות כמה אמיתות ויכולות להיפתח זו בפני זו בשיתוף ולהכיר את השחיתויות של עצמן, ולעתים קרובות לבצע יחד את חובותיהן. אף שיש עדיין קצת חיכוך ביניהן, בדרך כלל הן מסוגלות להודות בטעויותיהן זו בפני זו ולהתייעץ זו עם זו על כל דבר שהן עושות. זה דבר ששום כופר לא יכול להשיג, אפילו לא עם מי שיש לו איתם קרבת דם." למרות זאת, האדם שמציג עובדות וכזבים בצורה שגויה אומר: "באיזו משפחה אין ריבים? שכחו מגיסות, אפילו אחיות ביולוגיות רבות, נכון? ההרמוניה שלכאורה יש ביניהן עכשיו היא בסך הכול הצגה לאחרים. ברגע שחמיהן ימות, אני בטוח שהן יריבו על הירושה! האם אמונה באל אינה רק משאלה, מעין נחמה רוחנית? האם הן באמת יכולות לוותר על כל כך הרבה הון בגללה? אין מצב!" האם יש קביעה אחת בין האמירות האלה שתואמת לעובדות? האם יש ייחול כלשהו לרווחתם האישית של אנשים, ברכה כלשהי? (לא.) האם יש דבר-מה שמביע את הרגש האישי כי אמונה באל היא אכן טובה, לאחר שהם ראו אחרים נהנים מחסד האל כפי שהם עצמם נהנים? (לא.) בעיני מי שמציגים עובדות וכזבים בצורה שגויה, השינויים האישיים הגדולים האלה שקורים בקרב האחים והאחיות הם כולם שקריים; רכישת האמת והשינויים בצביון שנובעים מן האמונה באל כולם שקריים; הם לא מאמינים שהאל יכול לטהר אנשים, שהאל יכול לשנות אנשים. בדבריהם ניכרים לא רק השיפוט השרירותי שלהם, שנאתם וניאוץ האנשים, אלא גם חוסר אמונתם והתכחשותם לאפקט של עבודת האל ודבריו על אנשים. הגיסות ביחסים טובים ומגלות סובלנות וסבלנות זו כלפי זו כשהן יחד הודות לאמונתן באל. אדם זה שאוהב להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה חש בליבו אי נוחות ואי שביעות רצון, ולכן מנסה כל דרך אפשרית לסכסך בין האחיות, ושמח כשהוא מצליח לגרום לגיסות להתווכח ולריב כשהן נפגשות. איזו מין התנהגות זאת? איזו מין צורת חשיבה זו? אם לשפוט על סמך צורת החשיבה שלו, האין זה מעט פרוורטי? (כן.) מבחינת התנהגותו, האין היא מחרידה? (כן.) ואף על פי כן אנשים מהסוג הזה עדיין משתתפים בחיי כנסייה, ובקרב מי שמבצעים את חובותיהם לא חסרים אנשים כמותם. על האנשים האלה נהוג לומר שהם בעלי "לשון ארסית." לאמיתו של דבר, לא רק הלשון שלהם ארסית; עולמם הפנימי הוא אפל ורעיל להדהים! לא משנה אילו עדויות חווייתיות טובות האחים והאחיות חולקים ביניהם, בעיניהם הן כולן מלאכותיות ומדומיינות, ואין בהן שום דבר מיוחד. לא משנה על מי האל מפעיל את עבודת המשפט והייסור, שתוצאותיה הן רווחים ניכרים עד כדי כך שמושאיה מסוגלים לקום ולחלוק את החוויה שלהם ולשאת עדות לאל – בתוך תוכם האנשים האלה בזים לכך וחושבים לעצמם: "מה כל כך נפלא בזה? אחרי ששומעים כל כך הרבה דרשות, לכל אחד תהיה קצת הבנה, לא? אתה בסך הכול כותב מאמר של עדות חווייתית ואתה מרוצה וחושב את עצמם למתגבר? הייתי רוצה לראות אם עדיין תתלונן על האל כשדברים ישתבשו בעתיד. כשהאל ייקח ממך את הילד שלך, ארצה לראות אם תבכה ואם תוכל עדיין להאמין באל!" מה לדעתכם ממלא את ליבם? האין זו תקווה לכאוס בעולם כולו, חשש מפני הליכה של אנשים בנתיב הנכון? בקיצור, לא משנה מה קורה במשפחתו של אדם כלשהו, הם חייבים להעיר על כך הערות, אבל בלי קשר למה שהם אומרים, לכל האנשים האלה יש מאפיין אחד, והוא שהם מקווים שלאף אחד לא יהיה טוב – הם מדברים על כל אדם כאילו אין בו שום מעלה; משמח אותם לדבר על אחרים כאילו הם אשפה, והם תמיד עולצים על מזלם הרע של אחרים. כשלאדם יש משפחה אמידה, הם מקנאים, כועסים ורוויי שנאה, כל הזמן מלינים בליבם ומייחלים שהאל יגזול מאותו אדם את עושרו ואת החסד שהוא נהנה ממנו וייתן אותו להם. קשה מנשוא לשמוע את התלונות שהם משמיעים מאחורי גבם של אנשים. האם הם דומים באופן כלשהו למאמינים באל? מובן שאנשים מהסוג הזה מיומנים בהסוואה של עצמם. לא משנה עד כמה ליבם זדוני או אפל, בנוכחות אחים ואחיות בכינוסים גם הם ישתפו את ההבנה ואת התובנות שלהם, יפריחו דוקטרינות מרהיבות כדי להסוות את עצמם וייצרו לעצמם תדמית טובה ו"מפוארת." אולם מאחורי הקלעים הם לא מדברים ולא פועלים כבני אנוש. רוב האנשים שרק שמעו אותם מדברים נכוחה בכינוסים, לא היה להם שיג ושיח איתם והם לא מכירים את הביטויים האמיתיים שלהם או את מה ששוכן בעומק ליבם, לא יגלו שהאנושיות שלהם נאלחת או אכזרית או שאופיים שפל, והם אפילו יחשבו עליהם טובות אחרי. רק אחרי שעושים בחברתם זמן-מה נוסף ומבינים את מעשיהם ואת התנהגותם בחיים מאחורי הקלעים, אנשים מתחילים בהדרגה להבחין בהם ולחוש גועל. לפיכך, הבחנה באדם לא צריכה להתבסס רק על הדברים הנחמדים שהוא אומר בזמן כינוסים; חייבים גם לצפות במעשיו ובאמירותיו בחיים מאחורי הקלעים כדי לעמוד על מהותו ועל פרצופו האמיתי.

יש עוד מאפיין לסוג האנשים שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה, מעבר לזה שהם לא מדברים כמו בני אדם: הם רוצים להעיר הערות על כל אדם ועל כל דבר, גם על מי שהם לא מכירים או שמעולם לא היה להם שום שיג ושיח איתם, והם לא מדלגים ולו על העניינים הפעוטים ביותר בחיי אנשים. כפועל יוצא מההערות שלהם, דבריהם מסלפים כל דבר, חיובי ככל שיהיה, לשלילי; לא משנה עד כמה דבר-מה הוא ראוי, כשהוא עובר בעד שפתיהם הנאלחות הוא מעוות והופך לשלילי. דבר זה משמח אותם ומאפשר להם לאכול היטב ולישון שינה ערבה. אימרו לי, איזה מין יצורים הם? לדוגמה, אם לאחים ולאחיות מסוימים הייתה הכנסה נאה השנה, כלכלית מצבם טוב והם מפרישים קצת יותר, יותר מעשירית – הם מקנאים ואומרים: "למה אתה מפריש השנה כל כך הרבה? הקביעה של האל אם אדם הוא טוב או רע לא מבוססת על כמה שאתה מפריש. מה הטעם בלהיטות שלך? לבית האל לא חסר כסף." הדברים הלא-נעימים נפלטים שוב, נכון? כשמישהו עושה דבר-מה ראוי או דבר-מה שתואם לאמת, ולא משנה מי, בעיניהם זה מקומֵם והם חשים דחייה עצומה בליבם. הם מנסים כל אמצעי אפשרי להשתלט עליך ומחפשים תירוצים לתקוף, להאשים ולהוקיע אותך עד שיביסו אותך ויוציאו ממך כל חיוביות, ויותירו אותך מבולבל לחלוטין ולא מסוגל להבחין בין מה שנכון לבין מה שאינו נכון. או-אז הם צוחקים צחוק גדול, לועגים לך בתוך תוכם ואומרים לעצמם: "זה כל מה שאתה שווה, ואתה עוד מדבר על עדות חווייתית!" האין זה שד שחושף את פרצופו האמיתי? האין אלה מילותיו של משרת השטן, של צורר משיח? (כן.) ככל שאני מדבר יותר על אדם מעין זה, כך אני יותר מתרגז ומרגיש מיאוס. האם נתקלתם אי פעם באנשים כאלה? בלי קשר להופעתם או לתווי פניהם, בכל פעם שהם עומדים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה, הבעותיהם הופכות מוזרות: שפתיהם מתעקלות, עיניהם מתלכסנות, הם לא מביטים עוד לאחרים בעיניים ותוויהם של אנשים מסוימים נראים אפילו כאילו הם זזים ממקומם. זהו איתות עבורך שאומר לך שהם עומדים לדבר שלא כמו בני אדם. מה אתה עושה, אם כך? האם אתה מקבל את האיתות או חוסם אותו? (חוסם אותו.) אתה חייב להרחיק את עצמך ולומר להם: "אל תדבר; אני לא רוצה לשמוע את זה. אתה מרכל יותר מדי. אם אתה לא הולך לדבר כמו בן אדם, שמור ממני מרחק. אני לא רוצה שתפריע לי; אני לא רוצה להילכד ביחסים הבינאישיים הלא ראויים האלה, אני לא אתייחס לאדם כמוך." צפו וראו מי מביניכם אוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה, מי מתנהגים בצורה שכזאת, ואז הרחיקו את עצמכם מהם במהירות. מה מאפיין את האנושיות של האנשים האלה? הם מדברים באופן ארסי, או כמו שאומרים, יש להם "לשון ארסית." על ידי חשיפת מילותיהם הארסיות, אתם יכולים לראות את ההצהרות השונות שהם מצהירים; על סמך הצהרותיהם אתם יכולים לעמוד על עולמם הפנימי ולקבוע במדויק מהי מהות האנושיות שלהם ואם הם אנשים רעים. אנשים מהסוג הזה שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה מאפשרים לאחרים, על סמך האותות וההצהרות שהם מפיקים, לקבוע בבירור שהם אנשים רעים. אנשים מסוג זה עומדים בכל הדרישות להרחקה או לגירוש; אין לגלות כלפיהם שום רחמים. חייבים להרחיקם ולא לאפשר להם לחולל הפרעות בכנסייה.

זה עתה שיתפנו על מאפייניהם של אנשים מהסוג שאוהב להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה, ועל פי מצב אמונתם באל וביטויי האנושיות שלהם אמור להיות גלוי וברור שהם סוג של אנשים שסולדים מהאמת ושלא אוהבים את האמת. האנושיות שלהם עלובה עד כדי כך שהם אטומים להיגיון ושאין להם ולו ערכי מוסר אנושי בסיסיים; פשוט, במקרה הספציפי שלהם, המאפיין של אנושיותם העלובה הוא שהם אוהבים במיוחד להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה. על סמך אמירותיהם ניתן להבחין במאפיין של אנושיותם ובמהות האנושיות שלהם; ברור שאנשים מהסוג הזה הם אנשים בעלי אנושיות עלובה. עד כמה אנושיותם עלובה? היא עלובה עד כדי כך שהם רעים, והדבר מכניס אותם לקטגוריה של אנשים רעים. זאת משום שהאמירות האופייניות להם אינן תלונות אקראיות ואינן מבטאות מעט קנאה או מדי פעם מגלות מעט חולשה אנושית; הביטויים שלהם אינם ביטויים של צביון מושחת רגיל ונפוץ, אלא די בהם להוכיח שניתן לסווגם כאנשים רעים. זה הסוג הראשון של אנשים: מי שאוהבים להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה.

ב. אוהב לנצל

הסוג השני של אנשים הוא זה שאוהב לנצל. לאנשים מסוימים בהחלט יש תפיסות כשמדובר בשיתוף על האהבה לניצול, והם חושבים: "איזה בן אדם מושחת לא אוהב לנצל? זה טבע האדם; כל עוד לא עושים רע, מה חמור כל כך במעט ניצול?" האהבה לניצול שעליה אנחנו משתפים פה חורגת מהאהבה של אנשים רגילים לניצול – היא ברמה של רוע. אמורים להיות לא מעט אנשים מהסוג הזה בכנסייה, או לכל הפחות חלק מסוים. בתואנה של "כולנו אחים ואחיות" הם מנצלים כל הזמן, מנצלים אחים ואחיות, בבית האל ובכנסייה. באיזה אופן הם מנצלים? לדוגמה, אם המשפחה שלהם צריכה לקנות בית אבל אין לה מספיק כסף, הם לא פונים לקרובי משפחה או לחברים כדי ללוות אותו, וגם לא הולכים לבנק לקחת הלוואה; הם לווים מהאחים ומהאחיות, בלי להזכיר ריבית או מתי יחזירו את ההלוואה – הם פשוט לווים אותו. לומר שהם "לווים" אותו זה ניסוח עדין; העובדה היא שהם פשוט לוקחים אותו, משום שהם לא מתכוונים לעולם להחזיר את הכסף או לשלם ריבית. למה הם שמים על הכוונת את האחים והאחיות? הם חושבים שמכיוון שהם כולם אחים ואחיות, עליהם לעזור בזמנים קשים, ושאם מישהו לא עוזר הוא לא אח או אחות. לפיכך, הם הולכים לאחים ולאחיות ללוות כסף ומעלים סיבות שיגרמו לאחים ולאחיות להרגיש שזה אך נכון וראוי להלוות להם כסף. אנשים אחרים רואים שלמשפחתם של אח או של אחות יש מכונית, הדבר מעסיק את מחשבתם, וכל כמה ימים הם מבקשים לשאול אותה. הם שואלים אותה אבל לא מחזירים, ולא ממלאים דלק, ולפעמים אפילו מעקמים את הפח או עושים תאונה. הם מתאווים לכל אוכל טוב, לפריטים שימושיים או לכל דבר בעל ערך שהם רואים בבתי אחרים, זוממים להשיגם וחומדים אותם לעצמם. לא משנה לבית של מי הם הולכים, עיניהם נוצצות בחמדנות של גנבים כשהם בולשים ומביטים לכל עבר בחיפוש אחר תועלת כלשהי שניתן להשיג או דברים כלשהם שהם יוכלו לקחת – אפילו עציץ קטן לא יחמוק מעיניהם. כשיוצאים לבלות או לאכול עם אחרים, הם אף פעם לא מציעים לשלם עבור הנסיעה או הארוחה. בכל פעם שהם רואים דבר-מה נאה הם רוצים לקנות אותו, אבל כשמגיעה השעה לשלם הם גורמים לאחרים לשלם עבורם את החשבון, ואחר כך אפילו לא מזכירים את הנושא של החזרת הכסף; הם פשוט רוצים לנצל, גם אם רק ירוויחו מכך אגורה שחוקה. אם אתה רוצה דברים נאים, אתה יכול לשלם עליהם בעצמך; אם אתה לא רוצה לשלם עליהם מכספך, אל תבקש לנצל אחרים ואל תהיה כל כך חמדן; אמורה להיות לך יושרה מסוימת כדי שאנשים אחרים יכבדו אותך. אבל לאנשים מהסוג הזה אין יושרה והם רק רוצים לנצל, וככל שהם מנצלים יותר כך הם מרגישים יותר עליזים. האם הופעתם של אנשים כאלה בכנסייה היא חרפה או תהילה? (היא חרפה.) זו חרפה. האם הייתם אומרים שניצול שכזה על ידם הוא הכרחי? האם זה בגלל שהם לא יכולים להרשות לעצמם ארוחות או מזון למשפחתם? כלל וכלל לא. למעשה, יש להם מספיק כסף ואוכל; אלא שחמדנותם כה רבה, שהיא גוזלת מהם את יושרתם ומעוררת באחרים תיעוב וסלידה. האם אנשים כאלה הם טובים? (לא.) אנשים מסוימים מבקשים כל הזמן לנצל בעת ביצוע חובותיהם, ואם הם סופגים הפסד, ולו מועט, הם חשים פגועים ומרגישים צורך להתלונן על כך. כשמטילים עליהם משימה, הם תמיד מעלים את נושא הכסף: "ההוצאות על נסיעה אחת יהיו ככה-וככה, הלינה תעלה ככה-וככה, הארוחות יעלו ככה-וככה, וכן הלאה." אומרים להם: "אל תדאגו לגבי הכסף, הכנסייה תשלם." אבל אחרי שהם מקבלים את הכסף, הם מהרהרים ואומרים: "זה לא מספיק. מה אני יכול לעשות שם עם 200 יואן בסך הכול? ישנה אימרה: 'היה חסכן בביתך אבל קח הרבה כסף לנסיעה.' אני צריך להביא עוד כסף ליתר ביטחון; אם לא אשתמש בו, אחזיר לכנסייה את מה שנשאר." כשהם חוזרים, הם לא אומרים מילה על עודף וגם לא מדווחים על ההוצאות שלהם. הם אפילו מעזים לנצל את הכנסייה; האם הם היו מעזים למעול במנחות האל? (כן.) איזה מין יצורים הם? אין להם יושרה, וגם לא מצפון והיגיון. האם האל היה מאשר אנשים כאלה? יש גם מי שאפילו הולכים למקומות כינוס או לבתים מארחים כדי להתרחץ, לחפוף את שערם ולכבס את בגדיהם, ומשתמשים במכונת הכביסה של הכנסייה, במחמם המים, בשמפו, באבקת הכביסה וכן הלאה; הם מנצלים אפילו את השירותים האלה ומשתמשים בדברים של הכנסייה כדי לחסוך בשלהם. הם חושבים שבגלל שהם מאמינים באל הם חלק מבית האל, ולכן מותר להם להשתמש באופן חופשי בכל פריט ששייך לבית האל, והם סבורים שיהיה זה בזבוז לא להשתמש בו או לא לקחת אותו או לא להפיק ממנו תועלת כלשהי; וגם אם הם מקלקלים אותו, אין להם כל כוונה לפצות על כך. כשמדובר בחפצים שלהם, הם יודעים לחסוך בשימוש בהם ולדאוג להם בקפידה, אבל הם משתמשים בציוד ובפריטים של בית האל כאוות נפשם, בלי לפצות כשהם מקלקלים אותם. האם אלה אנשים טובים? הם בהחלט לא טובים בשום צורה. במיוחד במקרים מסוימים כשהכנסייה צריכה לרכוש פריטים מסוימים, הם מתנדבים במרץ ומגלים נכונות מיוחדת לטפל במשימות שכאלה. למה הם כה להוטים? הם סבורים שניתן להפיק מכך רווח ותועלת; אחרי רכישת הפריטים הם משלשלים לכיסם את העודף. הם רוצים לנצל כל מה שניתן, וסבורים שיהיה זה בזבוז לא לעשות כן; זה ההיגיון שהם דבקים בו. אם הם לא יכולים לנצל, הם מקללים את האחים והאחיות ואת בית האל – הם מקללים את כולם; הם פשוט שדים רעים, קבצנים מסריחים, מקבצי נדבות ברישיון שפושטים את ידם בכל מקום כדי להפיק תועלת ברמייה ולנצל. אנשים אומרים: "אתה תמיד מבקש משהו; האינך בסך הכול קבצן מסריח?" הם משיבים: "זה בסדר, תקרא לי איך שמתחשק לך – קמצן, קבצן מסריח, מקבץ נדבות, אביון – כל עוד אני יכול להפיק תועלת, זה בסדר." האם אנשים מהסוג הזה ניחנים ביושרה כלשהי? (לא.) האין אנשים כאלה מפריעים במידה מסוימת לאחים ולאחיות? במיוחד לאותן משפחות שחיות בתנאים קשים, במצב כלכלי גרוע, האם הם לא מפריעים להם במידה מסוימת ופוגעים בהן? (כן.) האם הם יכולים להשפיע לרעה על מי ששיעור הקומה שלהם נמוך והם פגיעים במיוחד? (כן.) אנשים נגעלים רק לראותם; כל מי שרואה אותם מתרגז, ולמרות זאת נבוך מדי לסרב, וכך מאפשר להם לסחוט אותו באופן כה בוטה. כולם יודעים שיש להם אנושיות רעה ואופי שפל, אבל בהתחשב בכך שהם כולם אחים ואחיות, ונוכח העובדה שהם מסוגלים לפעמים לבצע קצת חובות ויש להם קורטוב אמונה, ומדי פעם הם מסוגלים להשקיע מעט מאמץ על ידי אירוח בביתם – מחמת הדברים האלה רוב האנשים מעלימים עין מהתנהגותם הנצלנית בכל מקום ולא מתייחסים אליה ברצינות. אולם ההפרעות שהם מחוללים בכנסייה הולכות וגוברות, במידה שדי בה לגרום לרוב האנשים לחוש שלא בנוח; האין זו בעיה? (כן.) האנשים האלה, גם אם אין הם כלבים מוכי כלבת שנושכים בכל מקום אנשים ומסוגלים לנשוך אותם למוות, הם כמו זבובים דוחים שהצקותיהם לא נותנות מנוח לאנשים. אם לא ירחיקו אותם, הם יחוללו בלי סוף הפרעות. הישארותם בכנסייה תוביל תמיד לאסון ותמנע שלווה מאנשים. אנשים מתרגזים עליהם בגלל הפרעותיהם ולעתים קרובות חשים סלידה מאנשים כאלה; אבל מכיוון שאין שום פתרון, הם פשוט סובלים זאת שוב ושוב. איזה מין אנשים הם? בקרב בני אדם יש אפילו נבלים מתועבים כאלה; למה אנשים כאלה בכלל מאמינים באל? פשוט לא מגיע להם לחיות! מנצלים כל מה שהם יכולים – זה כל כך מחפיר! אתה יכול ליהנות לך מדברים חומריים כל כמה שידך משגת; אם אין ידך משגת, אל תיהנה ואל תגנוב מה ששייך לאחרים. אם אתה מנצל באופן זניח ומוגבל מכיוון שאחרים מציעים מדי פעם בחסדם דבר-מה בחינם, או מכיוון שדבר-מה מוצא חן בעיניך במיוחד או שהתאהבת בדבר כלשהו, כולם יכולים לסלוח על כך. כמו שאומרים, "העוני מגביל את האמביציה"; זו לא בעיה מהותית. אבל אם אתה מבקש תמיד תועלות כאלה, עד כדי כך שאתה מאבד כל בושה והופך בעיני כולם לקבצן מסריח או לכלב מוכה כלבת או לזבוב, יש להרחיקך מיידית. באנשים מסוג זה יש לטפל אחת ולתמיד ולשים קץ לכל הבעיות האלה.

עד כמה אתם מסוגלים לסבול את מי שאוהבים לנצל? אם ממש אינכם יכולים לסבול אותם ומרגישים כאילו בלעתם זבוב מת אחרי שהם ניצלו אתכם, ובשלב זה כולכם מתרגזים ללא שליטה ומתלוננים עליהם כל הזמן כשאתם יחד, האם לא היה צריך להרחיקם כבר? (כן.) כשזה נעשה בלתי נסבל, כשזה עובר את הגבול, כולם צריכים לשתף פעולה ולהרחיקם. זו הרחקה של מפגע מבית האל; זה עניין שמסב סיפוק רב לאנשים. אדם כזה הוא בסך הכול עלוב נפש שגורם לרוב האנשים אי שקט. יש בכך משום מקרה ממאיר שמפריע לחיי הכנסייה ומשבש אותם, ומאלץ אנשים להתכנס יחד לשתף ולפתור את הבעיה שנוגעת לאותו אדם. הפרקטיקה הזאת מוצדקת משום שההפרעה שהאדם הרע גורם כבר פגעה בכמה אנשים. כדי למנוע מהאיש הרע להמשיך לעשות רע, וכדי לשמור על הסדר הרגיל של חיי הכנסייה ולמנוע פגיעה נוספת באנשיו הנבחרים של האל, יש לטפל באדם הרע במהירות ולטהרו מהכנסייה. אם הוא עשוי לדווח על הכנסייה אחרי שיורחק, יש להבהיר לו בחוכמה: "אתה לא מורחק או מגורש. לך הביתה לבידוד והרהר במעשיך. לאחר שתהרהר כראוי, כתוב מכתב חרטה ואז נוכל לקבל אותך בחזרה לכנסייה בברכה. בינתיים עליך לנסות להרוויח יותר כסף וליהנות מהחיים; בנוסף, שקול את העניין של אמונה באל. באופן זה לא תזניח אף היבט." איך זה נשמע? (טוב.) לא נגיד שהוא מורחק או מגורש, אבל מהיום האיש הזה לא יהיה עוד בכנסייה. מה דעתכם על אופן הטיפול הזה? (הוא טוב.) הוא נפלא! אין שום צורך בוויכוחים או ביישוב חשבונות, רק בפתרון פשוט וברור שמאפשר לו לחזור לעולם לעבוד, להרוויח כסף ולחיות את חייו-הוא. בקצרה, האנושיות של מי שאוהבים לנצל לא נפלאה כל כך. אף שלא ניתן לומר שהיא רעה, האופי שלהם שאוהב לנצל הופך אותם למרגיזים ולנתעבים. הם מנצלים כל הזדמנות אפשרית! גם אם אנשים כאלה אינם עוסקים בפעילויות בלתי חוקיות או פליליות, ההשלכות של השיבושים וההפרעות שהם גורמים בטווח הארוך לחיי הכנסייה חמורים יותר מכל מעשה רע; די בהם כדי לאפיין אותם כחסרי אמונה או כאנשים רעים ולהרחיקם מהכנסייה. דבר זה שם קץ לחלוטין להפרעות לכנסייה ולהטרדה של האחים והאחיות מצד חסרי אמונה.

שיתפנו קודם על דרך מיוחדת לטיפול במי שאוהבים לנצל, שיטה שפותחה על סמך הנסיבות המיוחדות של הרדיפה בסין היבשתית. בכנסיות בארצות אחרות, זה בסדר פשוט להרחיק אותם ישירות. אולם לא משנה לאיזה סוג של אנשים מכוונת שיטת הטיפול, חיוני להבטיח שהיא גם מעוגנת בעקרונות וגם חכמה. לכנסייה יש צווים מנהליים וכללים, שכולם נועדו להגן על חיי כנסייה רגילים של האחים והאחיות ועל הסדר הרגיל בביצוע חובות. אם מישהו מפריע לחיי הכנסייה של האחים והאחיות או לביצוע חובתם, דבר זה אסור; האל ידחה את אותו אדם בתיעוב. מובן ששום הטרדה של חיי היומיום של האחים והאחיות או הפרעה לה אינן מותרות. זו בעיה שבאחריותם של מנהיגים ועובדים לפתור. עשויים להיות אנשים שהם קרובי משפחה, חברים או מכרים של האחים והאחיות, שבמסווה של "האחים והאחיות" מבקשים להסית אחים ואחיות, להוליך אותם שולל ולמנוע מהם לבצע את חובותיהם. למנהיגים ועובדים, או לאחים ולאחיות, יש מחויבות ואחריות לטפל באנשים כאלה. התנהגותם ומעשיהם מונעים מאחרים לבצע את חובותיהם ולנהות אחרי האל, וגם מסבים הפרעות לעבודת הכנסייה, ולכן על מנהיגים ועובדים לדאוג לפתור את הבעיה ולהטיל מגבלות. מובן שיש לנו שיטות ראויות להתמודד עם אנשים כאלה ולטפל בהם. אין צורך להידרש למכות או לנזיפות; אנחנו פשוט מבהירים להם את מהות הבעיה שלהם ואת ההאשמות והטענות נגדם מצד רוב אנשיו הנבחרים של האל, ובסופו של דבר אומרים להם: "הרחקתך היא החלטה שהתקבלה ואושרה על ידי הרוב. בין אם אתה מסכים ובין אם לא, לכנסייה יש סמכות להחליט כך ולטפל בך בהתאם. עליך לציית." בכך העניין הזה נפתר, וטיפול שכזה מעוגן לחלוטין בעקרונות. אשר למי שאוהבים לנצל, יש לנהוג ולטפל בהם בהתאם לעקרונות. אם הם רוצים לשאול ממך דבר-מה כדי לנצל אותך, אם רצונך בכך אתה יכול להשאיל להם, ואם אינך רוצה אתה יכול לסרב; ההחלטה בידיך. ההשאלה היא מעשה של חסד; הסירוב הוא זכותך. אם הם אומרים: "האם לא כולנו אחים ואחיות? איזה קמצן, לא מוכן אפילו להשאיל משהו!" אתה יכול להשיב: "זה הרכוש שלי וזכותי לא להשאיל אותו. זה תואם לעקרונות. אל תפעיל עליי את הלחץ של 'כולנו אחים ואחיות'; מה שאתה אומר זה לא האמת. רק אם האל יגיד 'אתה חייב להשאיל להם את זה', אשאיל לך." לאף אחד אין זכות לסחוט או לשאול רכוש אישי עבור הכנסייה כביכול, או באמתלה של הרעיון ש"כולנו מאמינים וכולנו אחים ואחיות." האם זו האמת? (כן.) זו האמת. רק באמצעות היצמדות לאמת הזאת ניתן להבטיח הוגנות לכול, וכולם יכולים ליהנות מזכויותיהם האמיתיות. אבל אם מישהו משתמש בתואנות של "צורכי העבודה של בית האל", "צורכי העבודה של הכנסייה" או "צורכי האחים והאחיות" כדי לסחוט או לשאול פריטים אישיים, האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? (לא.) האם מותר לך לסרב לבקשות שאינן עולות בקנה אחד עם האמת? (כן.) ואם מישהו קורא לך קמצן בשל סירובך, האם תפחד? (לא.) אם מישהו עושה מזה עניין וטוען שאינך תומך בעבודת הכנסייה או שאין לך אהבה לאחים ולאחיות, וגורם לאחים ולאחיות לדחות אותך ולבודד אותך, האם תפחד? אתה תוותר. באותו רגע תחשוב: "בשביל מה לעשות עניין מהשאלת מכונית? לא משנה מי שואל אותה – הכנסייה, בית האל או האחים והאחיות – זה בסדר. מוטב לא לפגוע באחים ובאחיות. פגיעה באדם אחד לא מפחידה, אבל מה עליי לעשות אם כל האחים והאחיות ייפגעו, יחסם כלפיי יתקרר ואישאר מבודד?" מכיוון שאתה מאמין באל, ממה יש לך לפחד? זה שהם מבודדים אותך לא אומר שהאמת ברשותם או שמעשיהם עולים בקנה אחד עם האמת. האמת היא תמיד האמת. היא האמת בין אם מיעוט של אנשים מסכים איתה או רוב. בלי האמת, גם אם המיעוט יתמסר לרוב זו לא תהיה האמת. זו עובדה שאיש לא יכול להכחישה. השאלה אם אדם ניחן במציאות-האמת אינה תלויה בנועם דיבורו, אלא ביכולתו ליישם בפועל את האמת ולפעול בהתאם לעקרונות. לדוגמה, קנית מחשב חדש לצורך ביצוע חובתך, ומישהו רוצה לשאול אותו בטענה שזה לצורך עבודת הכנסייה. אתה מסרב להשאיל לו אותו, והוא אומר: "אין לך אהבה, אתה לא אוהב את האל, אתה לא מקריב מעצמך. אפילו להקרבה הפעוטה הזאת אתה לא מסוגל." האם הדברים האלה נכונים? האם הם עולים בקנה אחד עם האמת? (לא.) עליך להשיב: "המחשב נועד לביצוע חובתי. אני כרגע מבצע את חובתי, אז אני לא יכול להיות בלי המחשב שלי. אם תשאל את המחשב שלי, האם זה לא יפגע בביצוע חובתי? האם זה יעלה בקנה אחד עם האמת? בשביל מה בדיוק אתה צריך את המחשב? אתה אומר שזה לצורך עבודת כנסייה; אם זה אכן כך, עליך למצוא מישהו שיוכיח זאת. חוץ מזה, גם אם זה לצורך עבודת כנסייה, אתה לא אמור לשאול ממני. במה אני אמור להשתמש כדי לבצע את חובתי אם תיקח את המחשב שלי? זה אנוכי ביותר מצדך! אל תנצל את הצרכים של עבודת הכנסייה כתירוץ לנצל, אני לא אפול בפח הזה. אל תחשוב שאני איזה פזור נפש שאין לו הבחנה; אתה רוצה לנצל, אבל זה לא יקרה!" הכרחי לדבר כך לאנשים כאלה, כדי לא ליפול במלכודת השטן. האם קל לפתור את הבעיה הזאת? ברגע שתבין את האמת ותפעל בהתאם לעקרונות, לא תצטרך לפחד ממה שמישהו אומר. אל תקדיש שום תשומת לב לתוויות השקריות שהם מצמידים אליך; מעט הדוקטרינה שהם מדקלמים לא תשכנע איש. ביטויי האנושיות של מי שאוהבים לנצל, והעקרונות לטיפול בהם, שותפו אם כן בפשטות.

אשר לאנשים בכנסייה שאוהבים לנצל, ראשית כול אנשים צריכים להבחין בהם באופן מדויק ומעשי יותר, ושנית, אנשים חייבים להבין את האמת; העמדה שהם צריכים לנקוט כלפי אמונה באל, העבודה שהם צריכים לעשות, העקרונות שהם צריכים להחזיק בהם, וכן הגישה שצריכה להיות להם כלפי אנשים, מאורעות ודברים – כל אלה צריכים להיות ברורים בליבם. אל תלכו עם העדר ואל תפחדו לפגוע באנשים, ובמיוחד אל תוותרו על העקרונות ועל העמדה שצריכים להיות לכם, בשביל לרַצות אנשים מסוימים, כי בסופו של דבר תרצו אנשים אבל תפגעו בלב האל ותגרמו לאל לדחות אתכם בתיעוב. אם זו פעולה שעולה בקנה אחד עם עקרונות, אז גם אם ביצועה פוגע באנשים או גורם לכך שיבקרו אותך מאחורי גבך, זה לא חשוב; אולם אם זו פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות, אז גם אם ביצועה מקנה לך אישור ותמיכה מצד כל האנשים ויחסים טובים עם כולם, והבעיה היחידה היא שאתה לא יכול לתת דין וחשבון לפני האל, ספגת הפסד. אם תשמור על יחסים עם הרוב, תשַמח ותרַצה אותם ותִזכה בשבחם, אך תפגע באל, בבורא – אז אתה שוטה מאין כמותך. לפיכך, לא משנה מה אתה עושה, אתה חייב להבין בבירור אם הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות, אם זה מרצה את האל, מהי גישת האל לדבר, איזו עמדה אנשים צריכים לנקוט, באילו עקרונות אנשים צריכים לדגול, איך האל הנחה, וכיצד עליך לבצע זאת – לפני הכול, הדברים האלה צריכים להיות ברורים לך. הקשרים שלך עם אחרים, עסקי החליפין שלך וההתנהלות שלך עם אחרים – האם הללו מושתתים על תאימות לעקרונות? האם הם מושתתים על ריצוי האל? אם לא, האל לא יזכור את כל הדברים שאתה עושה, ולא משנה כמה טוב אתה מתחזק או מבצע אותם, או כמה הלל מרעיפים עליך אחרים. לפיכך, העקרונות לקשריך וליחסיך עם כל אדם לא צריכים לעסוק בשאלה אם הוא מנצל אותך או אם אתה מנצל אותו – לא על זה הם צריכים להיות מושתתים. במקום זאת, הם צריכים לעסוק בשאלה אם מה שאתה עושה עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. רק אז ניתן להחשיב זאת באמת כדבר שהוא "לאור אמונתנו באל"; רק אז אתה יכול לומר: "כולנו מאמינים, כולנו אחים ואחיות"; רק אז אתה יכול לראות בזה הנחת יסוד. חוץ מעניינים הקשורים להיווכחות בחיים, לחובה ולעבודת כנסייה, שום שיג ושיח אחר לא צריך להיות מבוסס על הנחת היסוד של "האחים והאחיות". אם מטרה מסוימת לא כרוכה בחובה, בהיווכחות בחיים או באינטראקציות רגילות בין אנשים, אבל מישהו כל הזמן משתמש בתואנה של "אחים ואחיות" כתירוץ להשגתה, הוא ללא ספק מבקש להשתמש בהצהרות, בשיטות ובתנאים שיש בהם יתרון כעילה לנצל ולרקום מזימות לתועלתו האישית. אנשיו הנבחרים של האל צריכים להיות ערים לכך ולטפל בבעיות כאלה בחוכמה כדי להימנע מרמייה. זאת משום שרוב האנשים בכנסייה אינם מבינים את האמת, וחלקם אפילו חסרי אמונה הפועלים ללא עקרונות ומבצעים מעשים מופקרים. זה שהם עושים דברים במסווה של ה"אחים ואחיות" הוא מה שמשפיע בקלות הרבה ביותר על עבודת הכנסייה ומפריע לה. מה מטרת אמירת כל הדברים האלה היום? המטרה היא להבהיר שבין אם בתקשורת ובין אם באינטראקציה עם אחרים, התשתית צריכה להיות עקרונות-האמת. דבר זה מונע התנהלות לא ראויה בין אנשים; מובן שזה גם מונע ממי שאוהבים לנצל למצוא פרצות לצורך ניצולן לרעה, ובה-בעת מונע ניצול, רמייה והפסדים תמידיים של מי שתדמיתם מעסיקה אותם יתר על המידה או שחלשים באנושיותם. אנשים מסוימים – למרות שמצבם המשפחתי הוא בבירור קשה – מוצאים את עצמם "מעמידים פנים שהכול בסדר" על חשבונם ומלווים את כספם שהורווח בדי-עמל, מכיוון שמישהו שאוהב לנצל מבקש ללוות מהם, וטוען שבחר באנשים האלה משום שהוא מעריך אותם. מה קורה אחרי שהכסף הולווה? הלווה נעלם. אחר כך, המלווה מלין על האל שלא הגן עליו. האם יש בכך היגיון? האם חשבת שאמונה באל פירושה שאינך צריך לחשוב כשאתה עושה דבר-מה, שהאל ידאג לכול? האין זה הופך אותך לאדם חסר תועלת? האל דורש מאנשים להיות ישרים, חכמים ולפעול בהתאם לעקרונות-האמת. אינך מבין זאת? אם אינך פועל על פי עקרונות-האמת האלה, מגיע לך לספוג תמיד הפסדים ושירמו אותך. בסופו של דבר, כשאין שום מוצא בחייך, את מי אתה יכול להאשים? אתה הבאת את זה על עצמך. מעשיך לא היו מתוך אהבה; הם היו טיפשיים! הלווית כסף לרמאי כדי לרצות אותו, אבל כשתצטרך כסף, האם תוכל לבקש זאת מבית האל? האם בית האל צריך לשאת באחריות הזאת במקומך? כשאתה מצפה מבית האל לכסות את ההוצאה הזאת, האינך נעשה בעל חוב לאל? בלי מוצא בחיים, איך תוכל לבצע את חובתך? אם תתפלל לאל, האל עשוי שלא לרַצותך; במצב זה תקצור את מה שזרעת ותקבל את המגיע לך. מי אמר לך להיות כל כך טיפש! האם האל אמר לך לבטוח באותו אדם? האם הוא אמר לך להלוות לו כסף? לא; זו הייתה פעולה אישית שלך, שאינה מייצגת את כוונת האל. אם טעית במעשיך האישיים ויש להם השלכות שליליות, האחריות היא אך ורק עליך. למה שתטיל את האחריות על בית האל או שתדרוש מהאל לתת דין וחשבון במקומך? למה שתלין על האל שלא הגן עליך? אתה אדם בוגר; למה אין לך כושר שיפוט של אדם בוגר? האם בחברה היית מלווה כסף לכל אחד שמבקש ממך? היית מקדיש לזה מחשבה, לא? למה שתלווה כסף למישהו רק בגלל שהוא הוסיף לבקשתו אזכור של התואר "האחים והאחיות"? האין זה מוכיח שאתה שוטה? אתה לא רק שוטה, אתה טיפש; טיפש שאין כדוגמתו! האם אתה חושב שכל האחים והאחיות מאמינים באל בכנות, שכולם מבינים את האמת? לפחות שליש מהם חסרי אמונה ולא אוהבים את האמת. האינך יכול להבחין בכך? האם אתה חושב שכל האחים והאחיות הם מושאים לישועת האל ושהאל באמת בחר אותם? האינך יודע ש"רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים"? את מי מייצגים האחים והאחיות? הם מייצגים את המין האנושי המושחת! האינך טיפש אם אתה בוטח בהם? לא משנה מהן השלכות השליליות של מעשיך האישיים, אל תלך לחפש את בית האל או את האחים והאחיות; אף אחד לא יכול לחפות עליך, וגם אין לאף אחד מחויבות לשאת באחריות לך. אתה בישלת את הדייסה, אתה תאכל אותה; האחריות מוטלת עליך. כמו כן, אל תכניס את הנושאים האלה לחיי הכנסייה לצורך שיתוף ודיון; אף אחד לא רוצה לשמוע את זה, ואחרים אינם מחויבים לטפל בתסבוכות שלך. אם מישהו באמת רוצה לעזור לך, אתם יכולים לפתור זאת ביניכם באופן פרטי. מובן?

השיתוף על העניינים האלה משמש תזכורת לאנשים, מרחיב את הידע שלהם ומהווה התראה עבורם, המבהירה שבקרב המאמינים באל יש כל מיני סוגים של אנשים. ישנה נקודה חשובה שעליכם לזכור, שבעבר הזכרתי אותה כמה וכמה פעמים: המאמינים באל נבחרים מקרב המין האנושי המושחת. מה זה אומר? זה אומר שכל אדם הושחת בידי השטן, שלכולם יש צביונות מושחתים ושכולם מסוגלים לעשות רע במידה כזו או אחרת, ושבהקשר הנכון כולם מסוגלים לבצע דברים שמתנגדים לאל. הצגת עובדות וכזבים בצורה שגויה ואהבה לנצל, שזה עתה שיתפנו עליהן, נעשות בידי מאמינים; כופרים אינם רלוונטים לנו, ולכן לא נזכיר אותם כאן. ביטויי האנושיות האלה ששיתפנו הם בדיוק הביטויים של מי שמאמינים באל. לכן, אל תתייחסו לתואר "האחים והאחיות" כאל דבר-מה דגול, נאצל או מקודש ובלתי ניתן להפרה. יהיה טיפשי מצדכם לעשות כן. האל מעולם לא אמר: "האחים והאחיות יקרים. ברגע שהם הופכים לאחים ולאחיות, הם מקודשים, הופכים לאנשי סודו של האל וניתן לבטוח בהם באופן מלא; אתה יכול לבטוח בהם לגמרי, וכל מה שהם אומרים או עושים הוא האמת." דבר זה מעולם לא קרה; אלה הם תפיסות ודמיונות שלך. אם עד עכשיו אינך מסוגל עדיין לראות את הקונוטציה הממשית מאחורי התואר "האחים והאחיות", אתה באמת טיפש; לשווא הקשבת לדרשות כל השנים האלה. לא הבנת אפילו איזה סוג אדם אתה, אבל אתה כל כך בוטח באחרים; אתה מתייחס אל האחים והאחיות כאל כה קדושים ודגולים ומלהג על כך ש"האחים והאחיות לא אוהבים זאת", "האחים והאחיות כועסים", "האחים והאחיות סובלים", "האחים והאחיות כך וכך", מדבר עליהם בחיבה שכזו. האם ראית מקום כלשהו בדברי האל שנאמר בו כי האחים והאחיות הם כה נאצלים וקדושים, כה מהימנים? אין אף משפט כזה, נכון? אז למה אתה רואה אותם כך? זה עושה אותך לשוטה מוחלט. לפיכך, לא משנה מידת הפגיעה או ההפסד שאתה סופג מהאחים ומהאחיות, זו אשמתך הבלעדית. בסופו של דבר, ראה בהפסדים ובפגיעות שאתה סופג שכר לימוד. זהו לקח שעליך להפיק. עליכם לזכור תמיד: האחים והאחיות לא מייצגים את האמת, קל וחומר את האל; הם לא שקולים לאנשי אמונו של האל, לעדי האל או לילדיו האהובים של האל. מיהם האחים והאחיות? הם בני אדם מושחתים, בדיוק כמוך; יש להם תפיסות לגבי האל, הם לא אוהבים את האמת, הם סולדים מהאמת, יש להם צביון גאוותן, יש להם צביונות אכזריים ומרושעים, הם מסוגלים להעמיד את עצמם מכל בחינה כאויבי האל, לבצע את חובותיהם כלאחר יד ואפילו לנצל את האחים והאחיות האחרים במסווה של אמונה באל. מה מטרת אמירת כל הדברים האלה? מטרתה אינה לסכסך בינך לבין האחים והאחיות אלא לעזור לך לראות בבירור את פרצופם האמיתי של כולם, להתייחס נכונה לתואר "האחים והאחיות", להתייחס נכונה לאנשים סביבך ולבסס יחסים בינאישיים ראויים עם כולם. אל תנסה לבסס או לתחזק יחסים טובים עם אחרים באמצעות טובות אישיות, עסקי חליפין, חנופה, התרפסות, ויתורים או אמצעים אחרים מעין אלה במטרה להשתלב בין האחים והאחיות. זה לא הכרחי, וכל דבר שאתה עושה בהיבט הזה הוא שיקוץ ותועבה בעיני האל. מהי אפוא הדרך הטובה ביותר לחיות בקרב אנשים, הגישה והעיקרון הטובים ביותר לאמץ כלפי החיים? דבר האל. מה דברי האל אומרים? הם אומרים לבסס יחסים בינאישיים רגילים וראויים. איך מבססים את היחסים האלה? יוצרים אינטראקציה, מדברים ומתרועעים עם אחרים על סמך דברי האל. לדוגמה, אם מישהו עובר דירה ושואל אם יש לך זמן לעזור, אם אתה מעוניין, אתה יכול ללכת; אם אתה לא מעוניין משום שאתה מפחד שהדבר עשוי לפגוע בביצוע החובה שלך, אתה יכול לסרב. זו זכותך וכמובן גם העיקרון שעליך לנהוג על פיו. אינך צריך לוותר ולהסכים באי-רצון ומתוך תחושת קונפליקט מחשש לפגוע בו או מחשש לשבש את ההרמוניה בקרב האחים והאחיות, ולאחר מכן להרגיש אי-רצון בליבך, דבר שכפועל יוצא פוגע בביצוע חובותיך. אתה יודע היטב שפעולה כזו מנוגדת לעקרונות, ואף על פי כן אתה בכל זאת מאפשר לאחרים לסחוט אותך ולחלק לך הוראות כמו עבד כדי לרצותם ולשמור על יחסים טובים. זה שאתה מרצה אנשים אחרים אינו מעשה טוב, והאל לא יזכור זאת. מה שאתה עושה הוא אך ורק תחזוק יחסים בינאישיים; אינך פועל לטובת עבודת הכנסייה או כדי לבצע את חובתך, קל וחומר זו אינה האחריות או המחויבות שלך. האל לעולם לא יזכור מעשים כאלה, וגם אם תבצע אותם, זה יהיה לשווא. אם כך, כשאתה נתקל בעניינים כאלה, האם אינך צריך לשקול ברצינות ובזהירות איך לבחור? מאנשים מסוימים מבקשים עזרה, אבל למעשה הם עסוקים מאוד בביצוע חובותיהם ובקושי הצליחו למצוא זמן להשתתף בכינוס או לבצע כמה הקדשות רוחניות. הם בבירור לא רוצים ללכת, ועל פי העקרונות הם גם לא צריכים. אבל בגלל שאכפת להם יותר מדי מתדמיתם, הם לא מסוגלים להגיד לא. בסופו של דבר מה קורה? הם מאפשרים לאנשים השפלים האלה, שמחפשים יתרונות, לנצל אותם ולגזול את הזמן שהם היו צריכים להקדיש להיווכחות בחיים שלהם. האין זה הפסד? זה הפסד שלגמרי מגיע להם! ספיגת הפסד שכזה כלל אינה ראויה לאהדה או לרחמים מצד אחרים. למה אני אומר שזה הפסד שמגיע להם? מי גרם לך להתעלם מדברי האל? מי גרם לך לחשוש לפגוע באנשים? אם אתה מעדיף לא לפגוע באנשים במקום להקשיב לדברי האל, אז ההפסד הזה מגיע לך בדין! יש האומרים: "אנשים לא חיים בריק; חייבות להיות אינטראקציות בין אנשים." מה שמשנה זה איך אתה יוצר אינטראקציה. מה תואם לעקרונות-האמת, לכוונות האל ומועיל יותר להיווכחות בחיים שלך: אינטראקציות שמבוססות על עקרונות, או אינטראקציות בלי עקרונות, להיות מי שמחפש לרַצות אחרים ומנסה תמיד ליישר הדורים? אתה יודע במה לבחור, נכון? אם אתה יודע במה לבחור אבל עדיין מסתבך, עליך לשאת לבד בתוצאה הסופית. האין זה ברור מאליו? (כן.)

יש עוד ביטויים לאנושיותם של אנשים רעים, והשיתוף היום היה מוגבל והתמקד רק בהיבטים של האהבה להציג עובדות וכזבים בצורה שגויה והאהבה לנצל אחרים. רוב האנשים מתחילים לחוש ולהבחין מעט ואומרים "אז זוהי אנושיות רעה!" רק אחרי שהם שומעים על שני ההיבטים האלה. אבל אנשים כאלה אכן קיימים בכנסייה, אז מה צריך לעשות? הנוכחות שלהם אינה מהווה בעיה מהותית, משום שלכנסייה יש עקרונות ותקנות; היא יכולה לנקוט אמצעים הולמים כדי לטפל באנשים כאלה. מטרת השיתוף היום על העניינים האלה היא לאפשר לרוב האנשים להבין באופן ברור את שני סוגי האנשים הרעים האלה ולהבחין בהם, ואז לעבוד יחד כדי להרחיקם.

20 בנובמבר 2021