פריט חמישה עשר: להגן על עובדים חשובים מכל סוג, לגונן עליהם מפני ההפרעה של העולם החיצון, ולשמור על בטחונם כדי להבטיח שפריטי העבודה החשובים יוכלו להתקדם באופן מסודר

היכן עצרנו בפעם שעברה כששיתפנו על נושא תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים? (בפעם שעברה, שיתפנו בעיקר על שלושת הביטויים האחרונים בתחום האחריות הארבעה-עשר של מנהיגים ועובדים, הנוגעים להבחנה בסוגים שונים של אנשים על סמך אנושיותם. שלושת הביטויים האלה הם: מתנהג בפחדנות ובחשדנות, נוטה לעשות צרות, ובעל רקע מורכב.) סיימנו לשתף על שלושת הנושאים האחרונים בתחום האחריות הארבעה-עשר של מנהיגים ועובדים בפעם שעברה, ולכן היום נשתף על תחום האחריות החמישה-עשר. מהו תחום האחריות החמישה-עשר? ("פריט חמישה-עשר: להגן על עובדים חשובים מכל סוג, לגונן עליהם מפני ההפרעה של העולם החיצון, ולשמור על בטחונם כדי להבטיח שפריטי העבודה החשובים יוכלו להתקדם באופן מסודר.") "להגן על עובדים חשובים מכל סוג, לגונן עליהם מפני ההפרעה של העולם החיצון, ולשמור על בטחונם." אחריות זו כוללת היבט נוסף מתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים; זהו גם פריט עבודה ספציפי שמנהיגים ועובדים חייבים לבצע היטב. למה נוגע פריט עבודה זה? (הוא נוגע לשמירה על ביטחונם של אנשיו הנבחרים של האל.) הוא כולל נושאים של ביטחון אישי. האין זה נושא שנתקלים בו לעיתים קרובות בעבודת הכנסייה? האם אינכם מכירים נושא זה? (לא.) נושא זה אינו זר לאחים ולאחיות הסינים, משום שבסביבה החברתית של סין, מאמינים נרדפים ונעצרים, והם זקוקים לערובות ביטחון בביצוע חובתם ובכל היבטי החיים. לכן, עבודה זו נכללת בתחום אחריותם של מנהיגים ועובדים; הדבר לא נתון לבחירה. ללא קשר לשאלה אם במדינה יש חופש דת, סידור נכון של שיבוצים לאנשי צוות המבצעים חובות חשובות שונות הוא פריט עבודה ספציפי שמנהיגים ועובדים חייבים לקחת על עצמם. המיקוד או הדרישות הספציפיות של עבודה זו עשויים להשתנות, אך בעיקרון כולם נוגעים לשאלה האם האחים והאחיות יכולים לבצע את חובותיהם בבטחה ובביטחון, והאם ניתן להבטיח את תוצאות חובותיהם. לכן, אל תזניח עבודה זו ואל תחשוב שהיא אינה רלוונטית לך משום שאתה חי במדינה דמוקרטית. ללא קשר למערכת השלטון במדינה שבה אתם חיים, או אם מאמינים נרדפים שם, עבודה זו נכללת בתחום אחריותם של מנהיגים ועובדים; זוהי עבודה שמנהיגים ועובדים חייבים לבצע – איש אינו פטור, ואין להתייחס אליה כאל עבודה "נוספת". היום, אם כן, הבה נשתף על כל הנושאים השונים הכרוכים בנושא זה.

טווח העובדים החשובים

ראשית, הבה נבחן למה הכוונה ב"עובדים חשובים מכל סוג" המוזכרים בתחום האחריות החמישה-עשר. האין זה נושא שעלינו לשתף עליו? (כן.) אם כן, למה מתייחס "עובדים חשובים מכל סוג"? הבה נגדיר תחילה את היקף מושאי עבודה זו. מי יכול לדבר על כך? (עובדים חשובים מכל סוג כוללים אחים ואחיות בצוותי וידאו, צוותי הפקת סרטים, צוותי הגהה, וצוותי מזמורים, ואלה המבצעים חובות חשובות אחרות. בנוסף, זה כולל כמה אחים ואחיות הממלאים תפקידי מפתח בפריטי עבודה חשובים שונים, וכן את המפקחים של כל צוות.) מי עוד רוצה להוסיף על כך? (זה כולל גם מנהיגים ועובדים.) על מנהיגים ועובדים יש אכן להגן היטב. מי עוד? (ישנם גם אנשי צוות חשובים המטפלים בעניינים כלליים, כגון אנשי כספים.) (וגם אחים ואחיות שמבוקשים או שיש להם רישום פלילי בגלל אמונתם באל וביצוע חובות, גם הם זקוקים להגנה.) זוהי קטגוריה נוספת, והיא קבוצה מיוחדת. הבה נסכם כמה קטגוריות יש. הקטגוריה הראשונה כוללת מנהיגים ועובדים. הקטגוריה השנייה מורכבת מאנשי צוות החיוניים לפריטי העבודה השונים בבית האל, במיוחד ראשי הצוותים והמפקחים על פריטי העבודה השונים, ואנשי צוות שניחנים באיכות טובה, בהבנה רוחנית, וביכולת לתפוס עקרונות ולקחת על עצמם באופן עצמאי עבודה חשובה. ישנם סוגים רבים של אנשי צוות המטפלים בפריטי עבודה שונים, כגון אלה העוסקים בעבודה מבוססת טקסט, עבודת מזמורים, עבודת הפקת סרטים, וכן הלאה, וכן אלה המטיפים את הבשורה, מעידים, או משרתים כאחראי בשורה, בין היתר. בנוסף, זה כולל אנשי צוות המטפלים בעבודת הכספים, השמירה, וענייני חוץ. יחידים אלה ממלאים תפקיד תומך בעבודת הכנסייה והם חיוניים; כולם נכללים כחלק מאנשי הצוות המטפלים בפריטי עבודה שונים. זוהי הקטגוריה העיקרית השנייה. הקטגוריה העיקרית השלישית כוללת את אלה העוסקים בעבודה המסוכנת של הכנסייה. בפרט, במדינות בעלות משטרים סמכותניים שבהן אין חופש דת, ישנם כמה פריטי עבודה מסוכנים ביותר, כגון הדפסת ספרים, הובלת ספרים, שמירה על נכסי הכנסייה, וכן אירוח וסידור שיבוצים לאנשי צוות המבצעים חובות חשובות. מי עוד נכלל? (ישנם גם כמה אנשי צוות לעניינים כלליים המעבירים מידע החוצה; החובות שהם מבצעים גם הן מסוכנות יחסית.) יחידים אלה נחשבים גם הם כעוסקים בעבודה מסוכנת. אולם אנשים אלה בהחלט אינם מבצעים עבודה זו מדי פעם; במקום זאת, הם מתמחים בביצוע משימות חשובות ומסוכנות אלה, כגון העברת מידע, הפצת סידורי עבודה, הפצת כל סרטי הווידאו, הסרטים, או הקלטות הדרשות של בית האל, וכן הלאה. במדינות סמכותניות כאלה ללא חופש דת, מנהיגים ועובדים חייבים לדעת בבירור אילו מאנשיו הנבחרים של האל מבצעים חובות חשובות ונוטלים על עצמם עבודה מסוכנת. בקיצור, גם יחידים אלה הם קטגוריה אחת של אנשי צוות עבודה חשובים, ומנהיגים ועובדים חייבים להקדיש שיקול דעת מיוחד לביטחונם; אין להתעלם מכך. זוהי הקטגוריה השלישית. הקטגוריה הרביעית היא קבוצה חיונית נוספת בעבודת הכנסייה. יחידים אלה ניחנים במיומנויות ובכישורים מיוחדים, כגון מיומנות בהטפת הבשורה, בנשיאת דרשות, בהשקיית הכנסייה, או בלקיחת אחריות על ארגון פריטי עבודה מסוימים. יחידים אלה עשויים להיות מנהיגים ועובדים, מפקחים על פריטי עבודה שונים, או אנשים העוסקים בעבודה מסוכנת. ללא אנשים כאלה, יהיה פער בעבודה החשובה שהם מטפלים בה, ואף איש אחר לא יוכל למלא את תפקידם. לכן, על יחידים אלה יש להגן, ויש להבטיח את ביטחונם. זוהי קטגוריה אחת של אנשים. קטגוריה נוספת היא אלה אשר, במדינות שבהן דתות נרדפות, מבוקשים או שיש להם רישום פלילי בשל אמונתם באל. ללא קשר להיקף הצו או לעבודה הספציפית שהם מבצעים בתוך הכנסייה, כל עוד הם מבוקשים בגלל אמונתם באל ובשל ביצוע חובתם, מנהיגים ועובדים צריכים למצוא דרכים להגן עליהם, ולדאוג לשיבוצם במקומות בטוחים יחסית כדי לבצע את חובתם. מבין כל המדינות הרודפות אמונה דתית, רדיפתה של סין היא החמורה ביותר. במחוזות ובאזורים שונים ברחבי סין, אנשים רבים נעצרו או מבוקשים, ואינם יכולים לשוב לביתם. ישנן כמה מדינות דומות, ברחבי העולם ובכל יבשת, הרודפות אמונה דתית כמו סין, ובמדינות אלה ישנם גם כאלה אשר, בשל קבלת האל הכול יכול, מתמודדים עם רדיפה ואינם יכולים לשוב לביתם. עבור אלה הנרדפים ואינם יכולים לשוב לביתם, מנהיגים ועובדים צריכים לדאוג לשיבוצם, מהר ככל האפשר, בכנסייה עם חובות במשרה מלאה. מנהיגים ועובדים צריכים לשכנם בסביבות בטוחות יחסית על פי התנאים המקומיים כדי שיוכלו לבצע את חובותיהם. זהו פריט עבודה בעדיפות גבוהה שיש לבצעו היטב. יחידים אלה שנעצרו או מבוקשים מהווים את הקטגוריה החמישית של אנשי צוות הזקוקים להגנה. ישנה קטגוריה נוספת ומיוחדת בקרב אנשי הצוות המטפלים בפריטי עבודה חשובים שונים. יחידים אלה אולי אינם מנהיגים או עובדים כיום, וגם אינם עוסקים בעבודה מסוכנת, אך הם ביצעו בעבר חובות רבות ועבודתם כיסתה תחום רחב. הם מכירים משפחות מארחות רבות וגם מכירים כמה אנשי צוות המבצעים חובות חשובות. לכן, אם יחידים כאלה ייעצרו, הדבר ימיט אסון גם על עבודת הכנסייה. יש להתייחס ליחידים אלה כאל "יודעי דבר", ויש לכלול גם אותם בין העובדים החשובים מכל סוג. מנהיגים ועובדים צריכים להבטיח את ביטחונם, למען הגנה על ביטחונם של כל אנשיו הנבחרים של האל והבטחת התנהלותה התקינה של עבודת הכנסייה. יש יחידים בקטגוריה זו במיוחד שהם די רשלנים; הם אינם יודעים להיזהר, ואין להם חוכמה רבה. הם תמיד נוטים לפעול מתוך התלהבות, ולעשות דברים בפזיזות בחוץ. מכיוון שמעולם לא נעצרו או עונו, הם לא מודעים לסכנה הכרוכה בכך ולהשלכות האפשריות אם משהו ישתבש, קל וחומר שאינם מבינים מה תהיה חומרת ההשלכות הללו. מכיוון שהם מאמינים שהם רק מאמינים באל, ולא עושים שום דבר רע, הם אינם פוחדים מדבר. כתוצאה מכך, לאחר שעבדו במקום מסוים זמן מה, הם עשויים להפוך לדמויות מוכרותולהיות תחת מעקב ממשלתי. האין זה מהווה סכנה? מרגע שהם נעצרים, אם אינם יכולים לעמוד בחקירה בעינויים, הם עלולים להפוך ליהודה איש קריות ולהסגיר את האחים והאחיות. הדבר יביא להפסדים עצומים לכנסייה, יסבך אחים ואחיות אחרים, ויעמיד אותם בסכנת מעצר ומאסר, מה שישפיע קשות על פריטי העבודה השונים של הכנסייה. לכן, הכנסייה צריכה לתת עדיפות גם להגנה על יחידים כאלה. אם לא ניתן למצוא מקום בטוח להסתירם בסביבה הקרובה, יש להעבירם למקום בטוח יחסית באזור אחר שבו יבצעו את חובתם. זוהי קטגוריה נוספת של אנשים. בשל האופי המיוחד של מצבם, מנהיגים ועובדים צריכים לדאוג לשיבוצם, ולכן גם הם נכללים בין כל מיני העובדים החשובים. כמה קטגוריות של אנשים יש בסך הכול? (שש קטגוריות. הקטגוריה הראשונה היא מנהיגים ועובדים. השנייה מורכבת מאנשי צוות חיוניים המטפלים בפריטי עבודה שונים בבית האל; מפקחים, ראשי צוותים, ואחראי בשורה; ואלה שיכולים לקחת על עצמם עבודה. הקטגוריה השלישית היא אנשי צוות העוסקים בעבודת כנסייה מסוכנת. הרביעית היא אלה בעלי מיומנויות וכישורים מיוחדים. הקטגוריה החמישית מורכבת מאנשים בעלי רישום פלילי, אלה הניצודים, ואלה המבוקשים. והקטגוריה השישית היא יודעי דבר.) כיסינו בעצם את כל אנשי הצוות החשובים המעורבים בפריטי עבודה שונים, אך ישנה קטגוריה אחת להוסיף: אם אחים או אחיות כלשהם בכנסייה, בשל יציאה לביצוע חובתם, מעצר, או התמודדות עם מצב בלתי צפוי אחר, אינם מסוגלים לטפל בילדיהם הקטינים, אז מנהיגים ועובדים צריכים לדאוג לשיבוץ ילדים אלה בבית מתאים כדי שיהיו להם אמצעי מחיה. גם זה פריט עבודה מיוחד. אף שפריט עבודה זה אינו נוגע לעבודת הכנסייה, והוא נובע רק מצירוף נסיבות מיוחד, מנהיגים ועובדים חייבים לקחת אחריות על סידור שיבוצים מתאימים לילדים קטינים אלה. אם אין להם קרובי משפחה מתאימים, או אם קרוביהם כופרים ואינם מוכנים לקבלם, אז הכנסייה צריכה לקבלם. הכנסייה צריכה לא רק לארגן עבורם בית מארח מתאים אלא גם להקצות אחים ואחיות שיהיו אחראים לטפל בהם. לאחר שסודר עבורם שיבוץ מתאים, אם הם מאמינים באל, זה בוודאי אידיאלי, וכשיגיעו לבגרות, הם יוכלו לבצע את חובתם בכנסייה. אם אינם מאמינים באל, אז כשיגיעו לבגרות וייכנסו לחברה, הם לא יהיו קשורים עוד לכנסייה, ואחריותנו תושלם. לא נצטרך לדאוג עוד לענייניהם מעבר לנקודה זו. האם זה הולם? (כן.) אף שעבודה זו אינה כרוכה בפריטי העבודה השונים של הכנסייה, יש לכלול גם אותה בתחום אחריותם של מנהיגים ועובדים. אם ישנם ילדים של אלה המבצעים את חובתם בכנסייה הזקוקים לשיבוץ, אלא אם כן מנהיגים ועובדים אינם מודעים למצב, אסור להם להתעלם מכך. אם הם יודעים על כך, עליהם לשאול שאלות, לטפל בכך, ולקחת על עצמם את האחריות לארגן עבורם שיבוצים נאותים. מנהיגים ועובדים צריכים להבטיח שהאחים והאחיות המבצעים את חובתם – במיוחד אלה הנוטלים על עצמם עבודה חשובה – יהיו חופשיים מדאגה בכל הנוגע לעניין זה. ביצוע טוב של פריט עבודה זה אינו קשה, הלא כן? (לא, זה לא.) ישנן לפחות שש קטגוריות של עובדים חשובים. הקטגוריה השביעית היא נוספת, היא מייצגת נסיבות מיוחדות מאוד. אנשי הצוות השונים המתוארים בשש הקטגוריות הראשונות אולי אינם נוכחים כולם בכל אזור כמורה או מדינה. אולם ללא קשר למדינה, הגנה על מנהיגים ועובדים ועל אלה המבצעים חובות חשובות היא פריט עבודה חיוני. זהו פריט עבודה שכל מנהיגי ועובדי הכנסייה חייבים לשים אליו לב, וזוהי אחריות שעליהם למלא היטב.

הגנה על עובדים חשובים מפני ההפרעה של העולם החיצון

1. דרישות בטיחות עבור משפחות מארחות

עכשיו, משהבהרנו מי הם העובדים החשובים, הבה נבחן את העבודה הספציפית שמנהיגים ועובדים חייבים לבצע – כלומר, הגנה על עובדים חשובים לסוגיהם, מיגונם מפני הפרעות מהעולם החיצון, ושמירה על ביטחונם. אם כן, איזו עבודה ספציפית צריך לעשות כדי להגן עליהם באופן יעיל מפני הפרעות מהעולם החיצון, כדי שמנהיגים ועובדים ייחשבו כמי שמילאו את אחריותם? כשצריך לבצע עבודה ספציפית, יש מנהיגים ועובדים שמרגישים מבוכה, מגרדים בראשם ומתעצבנים, לא בטוחים כיצד לפעול. יש עיקרון חשוב בסידור מקומות לעובדים חשובים אלה: חייבים להגן עליהם מפני הפרעות מהעולם החיצון כדי להבטיח את ביטחונם. בין אם עובדים חשובים משובצים בבתיהם של אחים ואחיות או בבתים שכורים, הנקודה העיקרית היא שחייבים להבטיח את ביטחונם. הבטחת ביטחונם פירושה מיגונם מפני הפרעות מהעולם החיצון. אם כן, מה על מנהיגים ועובדים לעשות כדי להגן עליהם מפני הפרעות מהעולם החיצון? הדבר דורש סידור הצבה לאנשים המבצעים חובות חשובות במקומות מתאימים. הבה נבחן זאת משני היבטים: האחד הוא הסביבה הפנימית של המשפחה המארחת, והאחר הוא הסביבה החיצונית. מבחינת הסביבה הפנימית, ראשית, המארח חייב להיות מאמין אמיתי, להיות מוכן לארח, להיות מסוגל לשמור דברים בסוד, לפעול בזהירות, ולהתמודד עם העולם החיצון בחוכמה. אם מתעורר מצב מיוחד כלשהו, עליו לדעת כיצד להגיב לו; עליו להיות מסוגל לטפל בו ולהתייחס אליו באופן יוזם ולא פסיבי. בנוסף, צריך שיהיה לו שם טוב בסביבה, או אולי יוקרה מסוימת וקשרים מקומיים. אפילו אם אין לו השפעה, עליו להיות לפחות אדם ששומר על מקומו הראוי וחי חיים הגונים, ושאינו מחפש צרות או מושך לביתו טיפוסים מפוקפקים. לא אמורים להיות לו חברים שמתאספים לשחק מה-ג'ונג או לשתות. בנוסף, יחסיו עם העולם החיצון ועם שכניו צריכים להיות נורמליים יחסית. אסור לו להיות מעורבים בסכסוכי חובות כלשהם ואסור לו להיות בסכסוך עם שכניו. במילים אחרות, סביבת ביתו צריכה להיות שקטה יחסית, למארח צריכים להיות יחסים לא מסובכים, ורצוי שמעט מאוד אנשים מבחוץ יגיעו לביתו ויגרמו להפרעות, וכן הלאה – כל ההיבטים צריכים להיות מתאימים. יתרה מזאת, ילדי המארח או קרוביו צריכים לתמוך באמונתו באל, או לפחות לא להתנגד לאירוח אחים ואחיות, ובוודאי שלא לדבר על כך מחוץ לבית בפזיזות. יש שיאמרו: "לא קל למצוא משפחה מארחת העונה על כל הקריטריונים האלה!" הכוונה היא למציאת מקום מתאים יחסית; אין דרישה לשלמות מוחלטת. לכל הפחות, סביבת המגורים צריכה להיות הולמת – שקטה וחופשייה מהפרעות חיצוניות – מה שממלא את הדרישה להגנה על עובדים חשובים מפני הפרעות מהעולם החיצון. בכמה משפחות מארחות, אף על פי שלא כל בן משפחה הוא מאמין, האדם המארח הוא בעל יוקרה בתוך הבית והוא זה שמקבל את ההחלטות. ילדיו או קרוביו הכופרים אינם מעיזים להתערב באמונתו באל או באירוח האחים והאחיות; אפילו אם הם חולקים על כך בליבם, הם לא יעזו לשתף את המידע הזה עם אנשים מחוץ למשפחה. אם משהו אכן קורה, הם אפילו יכולים לעזור לספק הגנה. בדרך זו, האחים והאחיות השוהים בבית מארח זה יכולים גם הם להישאר ללא השפעה מהפרעות העולם החיצון. במקרים מסוימים, המארח הוא פחדן, חושש שילדיו יחשפו את אמונתו באל, ששכניו יגלו על אמונתו וילשינו עליו, ובמיוחד שהעניינים יסתבכו והוא ייעצר. מיד כשהוא מתחיל לארח אחים ואחיות, הוא נמצא על קוצים כל יום, אינו מסוגל לאכול ביום או לישון בלילה, מבלה את כל היום בחרדה ובפחד, כמו גנב. בכל פעם שהוא שומע שמשהו קורה, כגון שהממשלה מתכננת לבדוק רישומי מרשם אוכלוסין או שעובדי ממשלה מגיעים לביתו לעשות משהו בתירוצים שונים, הוא נבהל מאוד ורוצה תמיד שהאחים והאחיות יעזבו מיד כדי שהוא עצמו לא יסתבך. כשהאחים והאחיות רואים זאת, עליהם לעבור מיד, שכן מקום כזה אינו מתאים לאירוח; הוא יכול לשמש רק כתחנה זמנית לכמה ימים. אם ילדי המשפחה המארחת, קרוביה או חבריה הם אנשים רעים, שברגע שילמדו שהמארח מקבל מאמינים הם עלולים לבוא להפריע או אפילו להסגיר את האחים והאחיות למשטרה, אזי זה הרבה יותר מדי מסוכן. משפחה מארחת כזו אינה מתאימה לשהייה. כמה הורים מתנהגים כעבדים בפני ילדיהם; הם אולי יאמרו, "זה בסדר, הילדים שלי מקשיבים לי", אך למעשה, ציותם של ילדיהם תלוי במצב. כאשר האינטרסים שלהם-עצמם מעורבים, הילדים לא יקשיבו להם. אדם כזה לא יעז ליידע את ילדיו שהוא מארח אחים ואחיות. אם ילדיו או קרוביו יגלו זאת, הם בוודאי יגרשו את האחים והאחיות, והמארח לא יוכל לעצור בעדם – אין לו את המילה האחרונה בביתו שלו. אדם כזה אינו מתאים לאירוח; יש לו אולי את הרצון אך חסר לו האומץ לארח. האם אדם פחדן באמת יעז לארח? אם אינך יכול להבטיח את ביטחונם של האחים והאחיות, אזי אינך מתאים לחובה זו – אסור לך להתנדב לכך ואסור לך להבטיח הבטחות שווא למנהיגים ולעובדים, וגם אסור לך לקבל על עצמך חובה זו. אם מנהיגים ועובדים מסדרים מקומות לאירוח אחים ואחיות בבית כזה, האם אתם חושבים שזה הולם? (לא.) זה בשום פנים ואופן לא הולם. אל תשלחו את האחים והאחיות אל תוך זרועות הסכנה. ייתכן שהאחים והאחיות היו בטוחים למדי כשגרו במקום אחר; אם תסדר להם מקום בביתו של אדם זה, שבו הילדים או הקרובים הם כופרים ועלולים להלשין עליהם ולהסגירם למשטרה ברגע שיגלו שמאמינים שוהים שם, ובכך לסכן את חייהם, האם לא יבוא אסון על אותו מארח? אם המארח מוכן לסכן את חייו כדי להגן על האחים והאחיות במצבים כאלה ויכול להבטיח את ביטחונם באופן יעיל, ואם הוא בדרך כלל מפגין חוכמה רבה, אזי משפחה מארחת זו עדיין יכולה להיות בחירה מתאימה. אך אם הוא לא יכול לסכן את חייו כדי להגן על האחים והאחיות, וכשהכופרים במשפחתו מאיימים להלשין על האחים והאחיות ולהסגירם למשטרה, אין לו פתרון והוא יכול רק להתכווץ כמו צב המכניס את ראשו לשריונו, לא להגן על האחים והאחיות ופשוט להניח לכופרים להסגירם, אזי בית זה אינו מתאים לאירוח. אם האחים והאחיות שוהים שם זמנית לכמה ימים, ואז עוברים מיד למקום מתאים ברגע שנמצא כזה, זה בקושי נסבל. לא יהיה זה הולם לשהות לתקופה ארוכה בבית כזה כדי לבצע את חובתם. המארח חייב לכל הפחות להיות מסוגל להגן על ביטחונם של האחים והאחיות – זוהי דרישה אחת ממארח. כדי שאלה המבצעים את חובתם יוכלו להימנע מהפרעות מהעולם החיצון, ראשית, סביבת מגוריהם חייבת להיות מתאימה; בנוסף, גם תכונותיו של המארח עצמו חייבות להיות מתאימות מכל הבחינות – כלומר, עליו להיות מסוגל להגן על עובדים חשובים מפני הפרעות מהעולם החיצון. רק אם הוא מסוגל להשיג זאת, מנהיגים ועובדים יכולים לסדר לעובדים חשובים מקום בביתו. אם למארח יש מעט אמונה והוא חסר יכולת וחסר עמוד שדרה, אינו מסוגל לומר את המילה האחרונה בביתו שלו, וכל ילד או קרוב משפחה כופר שלו יכול להיכנס ולהשתלט עליו, אזי זה בעייתי למדי. מקום כזה אינו מתאים לאירוח בשום אופן. גם אם הבית גדול, עם חדרים רבים, סביבה נוחה, ותנאים טובים מכל בחינה אחרת, הוא עדיין אינו מתאים לאירוח. סביבת מגורים מתאימה לבדה אינה מספיקה; גם המארח חייב להיות מתאים. הנקודה המרכזית כאן היא שהמארח חייב קודם כול להבטיח שהעובדים המבצעים את חובתם ומתארחים אצלו יהיו מוגנים מפני הפרעות מהעולם החיצון. רק אז יש לשקול את סביבת המגורים. סביבה קצת פחות אידיאלית עדיין קבילה – כגון חלל קטן יותר, אינטרנט מוגבל, אוכל פשוט יותר, או גישה פחות נוחה למים. כל עוד המארח מתאים, מסוגל להגיב לסכנה כשהיא מתעוררת, לנהל מצבים מורכבים שונים, ובמיוחד לטפל כראוי בנסיבות מיוחדות כלשהן שעלולות להתעורר כדי להגן על ביטחונם של האחים והאחיות, אזי הוא עומד בדרישות כמארח. הדרישות שלנו מסביבת המגורים של משפחה מארחת אינן גבוהות; הדבר החשוב ביותר הוא שהיא תוכל להבטיח ביטחון. אין צורך להיכנס לפרטים בנקודה זו.

2. דרישות הנוגעות לסביבה בבית האירוח

הדבר הראשון שעל המנהיגים והעובדים לשקול בקשר לסביבה החיצונית של מקום מגוריה של המשפחה המארחת הוא השאלה האם היא בטוחה. לא משנה מהם תנאי המשפחה המארחת או האם מקום המגורים הוא בית של אח או אחות או בית שכור, יש לשקול אם הסביבה החיצונית של מקום המגורים בטוחה; זוהי הנקודה החשובה ביותר. ראשית כול, זה מתאים רק אם אמונתה של משפחה מארחת זו באל אינה ידועה ברבים, ואין רישומים על אמונתם בלשכת הביטחון הציבורי. אם בעבר, כשהאחים והאחיות התאספו שם, השכנים היו מדווחים על כך לממשלה, והממשלה כבר מודעת לכך שמשפחה זו מקיימת לעיתים קרובות כינוסים עם זרים, אז מיקום זה אינו מתאים לאירוח. אם שוכרים בית, גם אז אין זה מתאים לשכור את ביתה של משפחה כזו. זהו היבט אחד. בנוסף, במקומות מסוימים הביטחון הציבורי ירוד, ויש תקריות תכופות של שוד, רצח ומקרים שונים אחרים. התושבים הם גם אנשים מורכבים יחסית, והמשטרה מגיעה לשם לעיתים קרובות כדי לבדוק רישומי משקי בית ותעודות זהות, ולחקור חשודים בפלילים, בין היתר. אימרו לי, אילו התגוררתם במקום כזה, האם לא הייתם סובלים לעיתים קרובות מהפרעות? (כן.) גם מקומות כאלה אינם מתאימים למגורים. המשטרה מגיעה ודופקת על הדלת כל כמה ימים, באומרה שהיו גניבה או רצח בקרבת מקום, מבקשת שיתוף פעולה עם החקירה, ואומרת לאנשים לדווח מיד אם הם רואים את הפושע. המשטרה תמיד מגיעה ודופקת על דלתות בכל מיני תירוצים, בטענה שהיא חוקרת מקרים, אך למעשה היא בודקת אם יש אנשים מבחוץ וזרים – ליתר דיוק, היא מחפשת אנשים המאמינים באל. האם היית חש תחושת ביטחון כלשהי בשהותך בבית מארח כזה? (לא.) ללא ספק, היית על קוצים כל היום. אף על פי שלתקריות הפליליות הללו בחוץ אין כל קשר למשפחה המארחת, עדיין לא היית חש בנוח. מגורים בסביבה כזו גורמים לך לעיתים קרובות להרגיש שביטחונך האישי מאוים. מי יודע אם יום אחד המשטרה, בראותה את האחים והאחיות, תתחיל לתשאל את הזרים הללו, ובסופו של דבר תעצור אותם. האם לא היית אומר שזהו מצב מפחיד? (כן.) בנוסף, רוב הסינים חסרי מודעות בנוגע לביטחון; ברגע שהם שומעים מישהו דופק, הם פותחים את הדלת, והם גם בדרך כלל לא נועלים את דלתותיהם, מה שמוביל בקלות לתקריות. במדינות המערב שבהן יש חופש ודמוקרטיה, מגורים פרטיים נחשבים לרשות הפרט. אם אדם מבחוץ נכנס לרשות הפרט ללא רשות, זה נחשב בלתי חוקי, והאנשים הגרים שם יתקשרו למשטרה. הפולש נושא אז באחריות משפטית. לכן, אם זר דופק, אינך חייב לפתוח את הדלת – אתה יכול לסרב. גם אם מישהו קבע איתך ביקור, אם אינך מוכן או ששינית את דעתך, אתה עדיין לא חייב לפתוח את הדלת; אתה יכול לקבוע איתו מועד חדש. לאנשים במדינות המערב יש את הזכות זו, יש להם את המודעות המשפטית הזו. אולם לסינים חסרה המודעות המשפטית הזו. בכל פעם שהם שומעים דפיקה בדלת, הם ממהרים לפתוח אותה. זה מראה על חוסר ערנות, חוסר מודעות להגנה עצמית, ואי-היכרות עם חוקים קשורים. זה מפני שסין היא דיקטטורה, עם שלטון מפלגה אחת המוצב מעל לחוק, שמערכת המשפט שלה היא חזות חיצונית בלבד. הדרקון הגדול האדום כאש פועל בהתעלמות מוחלטת מחוק וסדר בסין, מבצע מעשים רעים בפזיזות, ולאנשים אין זכויות אדם כלל. הסינים אינם שמים לב לזכויות אדם, וגם לא פיתחו חוש של שמירה על תקנות משמעת וציות לחוק; במיוחד חסרה להם מודעות להגנה עצמית, ורוב האנשים אינם יודעים להשתמש בחוק כדי להגן על עצמם. כתוצאה מכך, אין ערובה לביטחון. לסיכום, בכל מקום עם ביטחון ציבורי ירוד, תושבים עם רקעים וזהויות מורכבים, בדיקות תכופות, או תקריות תכופות של מקרים פליליים שונים, קל לאנשים להיות מושפעים מהפרעות העולם החיצון. מקום כזה אינו מתאים לשהייה. זהו גורם של ביטחון ציבורי שיש לשקול בעת סידור מקומות לינה לעובדים חשובים.

יש לבחור בקפידה את סביבת המגורים עבור אלה המבצעים את חובתם; עדיף להימנע מאזורים עירוניים סואנים וממקומות מסוכנים. לאילו מקומות אנו מתכוונים כשאנו אומרים אזורים עירוניים סואנים? בין השאר, כאלה שקרובים למסילות רכבת, כבישים מהירים, צמתים ושווקים. במיוחד לאורך קווי רכבת ראשיים, שבהם עוברות אינספור רכבות מדי יום, ורצפות הבתים הסמוכים רועדות עם כל רכבת חולפת. בסביבה כזו, בלתי אפשרי לחלוטין למצוא שלווה בעת ביצוע חובתו של אדם. בנוסף, אנשים מסוימים שבילו שנים בביצוע חובתם הרחק מביתם חיים בחרדה מתמדת, ולבם אינו במצב הטוב ביותר, מה שהופך את מגוריהם במקומות כאלה למתאימים אף פחות. אם עבודה מסוימת דורשת סביבה שקטה, כגון עבודת הקלטה או עבודה מבוססת טקסט, חייב להיות לכל הפחות שקט מרעשים, ויש להבטיח גם בטיחות – זה יהיה אידיאלי. אם אין מקום בטוח לחלוטין, יש למצוא מקום בטוח יחסית. במקרה זה, מעט רעש מקובל, ואל לנו להציב דרישות גבוהות מדי; כל עוד סביבת המגורים בטוחה, די בכך. בנוסף, אם הבית ממוקם באזור תנועה ראשי, כגון ליד רמזורים או צומת, יעברו שם אינספור הולכי רגל וכלי רכב מדי יום. בית כזה חשוף לעיניהם של עוברים ושבים רבים, ובמבט חטוף, אנשים חולפים יכולים לראות בקלות את הנמצאים בפנים. במיוחד כשהאורות דולקים בלילה, המצב בתוך הבית נראה בבירור. האם היית אומר שבית כזה עדיין מקובל למגורים? האם סביבה זו מתאימה? (לא, היא לא.) היא אכן לא מתאימה. אנשים השוהים במקום כזה סובלים לעיתים קרובות מהפרעות, ולעיתים קרובות רואים זרים מתבוננים בהם. כשמבטם פוגש במבטו של זר, הם נבהלים, חשים אי נוחות מדי יום, חשים כל הזמן שצופים בהם – מי יודע אם מישהו עומד מאחורי זה, מכוון ושולט בדברים. האם אתה חושב שאפשר להרגיש בנוח לחיות בסביבה כזו? כמו כן, יש בתים באיכות ירודה עם בידוד אקוסטי גרוע, כך שכאשר מדברים בקול רם או מנגנים מזמורים בפנים, אנשים בחוץ יכולים לשמוע הכול. בנוסף, יש בתים הממוקמים בנקודה הגבוהה ביותר בקהילה, ובמקרה כזה הם לא רק מועדים לפגיעות ברק אלא גם מאפשרים לשכנים מסביב לראות את האחים והאחיות בכל פעם שהם יוצאים החוצה. לא נוח להם אפילו לפתוח מדי פעם חלון לאוורור או כדי להתקרר קצת; החלונות חייבים להישאר סגורים היטב כשהווילונות מוגפים, כך שאור לעולם אינו חודר פנימה, והיציאה החוצה לפעילות היא אף פחות נוחה. יש דאגה מתמדת שמא אנשים מבחוץ יתבוננו בהם ויבחינו בהם. אף על פי שהאחים והאחיות אינם נכנסים ויוצאים כולם בבת אחת, בכל פעם שמישהו נכנס או יוצא, אנשים בחוץ יכולים לראות בבירור. בסופו של דבר, יהיה להם מושג כללי כמה זרים גרים בבית הזה. האם הייתם אומרים שביטחונם של אנשים עדיין יכול להיות מובטח בשהותם כאן? (לא, הוא לא יכול.) יש אנשים החושבים: "רוב הזמן אנו מבצעים את חובתנו בתוך הבית, וגם אם אנו יוצאים החוצה, אנו עושים זאת בתורות ואיננו יוצאים כולם בבת אחת. על ידי יישום בפועל בדרך זו, השכנים מסביב לא יהיו מודעים לדבר". אך גם אם אתה יוצא לפי תור, זה עדיין יגרום לצרות אם מישהו ישים לב שאתה זר. כופרים רבים אינם מנהלים חיים נעימים במיוחד בעצמם, אך מוצאים הנאה מיוחדת בהתבוננות ובחטטנות בענייניהם של אחרים. חלקם עשויים אפילו להשתמש במשקפת כדי לרגל אחריך, ולצפות במה שאתה עושה בפנים. אם הם מגלים שמאמינים מתאספים, הם ממהרים לדווח על כך לממשלה תמורת פרס. ברגע שאדם כזה שם עליך עין, האין זה מצב מסוכן? (כן.) ברגע שהם שמו עליך עין, האם יכול לצאת מזה משהו טוב? אתה תיעצר בוודאות בסופו של דבר! לא משנה באיזו מדינה או אזור, לעולם אין מחסור בחטטנים. גם אם הם לא מרוויחים אגורה מהמעקב אחריך, הם מוכנים ומזומנים לעשות זאת – הם אפילו ישלמו מכיסם ויעכבו את עבודתם-שלהם כדי להשקיע זמן במעקב. ואם יש פרס על דיווח עליך, הם יהיו להוטים עוד יותר לעשות זאת. במיוחד בדיקטטורה כמו סין, יש יותר מדי אנשים העוקבים אחר אלה המאמינים באל. מכיוון שהם סולדים מהאמת ומרגישים סלידה כלפי אלה המאמינים באל, ברגע שהם מגלים מאמינים המקיימים אינטראקציה או מתאספים, הם מדווחים על כך. אם יש פרס על דיווח, הם מוצאים סיפוק בלתי נלאה בעשייתם כן. האין זה מביא בקלות צרות לכנסייה? (כן.) אם מפריעים לך בדרך זו, האין זה מפני שהמנהיגים והעובדים לא סידרו את השיבוצים היטב? אם המיקום והסביבה לשיבוץ עובדים חשובים אינם מתאימים מכיוון שהמנהיגים והעובדים לא שקלו את הדברים ביסודיות, אלו הן התוצאות הנובעות מכך. אם המקום שבו אדם גר מושך תשומת לב רבה מדי, זה יכול להוביל בקלות לכך שדברים ישתבשו. ברגע שמשהו משתבש ורק אז אתה מבין שהמקום הזה אינו מתאים למגורים, זה כבר מאוחר מדי. לכן, בחירת מקום מגורים מתאים לאלה המבצעים את חובתם היא גם משימה מרכזית, ובחירה לקויה עלולה להוביל בקלות לסכנה.

3. כיצד מנהיגים ועובדים צריכים לבצע את עבודת סידור השיבוצים לעובדים

באשר לסביבת המגורים של עובדים חשובים, בין שמדובר בסביבה הפנימית ובין שבסביבה החיצונית, על המנהיגים והעובדים לשקול את כל ההיבטים ביסודיות. אל להם להיות פשטניים בחשיבתם, ולהניח תמיד שאם לא ניצור קשר עם העולם החיצון, דבר לא יקרה. החברה של ימינו מורכבת להפליא, מלאה בכל מיני שדים, ולא משנה היכן המקום, תמיד יש חטטנים המתבוננים בך, מה שהופך את ההימנעות מבדיקתם הקפדנית לבלתי אפשרית. אתה עשוי לחשוב: "לא הפרתי שום חוק ולא עשיתי שום דבר רע בכך שאני מאמין באל. אני פשוט מבצע את חובתי; שום דבר לא אמור לקרות לי, נכון?" אך העובדות אינן פשוטות כפי שאתה מדמיין. מדוע המפלגה הקומוניסטית של סין משקיעה כל כך הרבה כוח אדם ומשאבים בהתנגדות לאל ובדיכוי כנסיית האל? האם אתה יכול להבין זאת? לעולם לא תוכל. עד כמה אתה יכול לראות את טבעם של שדים ושטנים לאשורו? אתה מבין מעט מדי על שדים ושטנים. חברה זו מורכבת להפליא, ושדים ושטנים הם נבלים המבצעים מעשים רעים. מה שהם רוצים יותר מכול הוא לעצור את אנשיו הנבחרים של האל ולהפריע לעבודת הכנסייה. אם אתה תמיד רואה בשטנים רק אנשים רגילים, אז אתה באמת בור; זה מראה שלא ראית את רשעותה של חברה זו לאשורה, ובהחלט לא ראית את שנאתם של שדים ושטנים לאשורה. לכן, כדי שמנהיגים ועובדים יבצעו היטב את עבודת הכנסייה, עליהם להבטיח את ביטחונם של אלה המבצעים את חובתם – יש לזה חשיבות עליונה. במדינה תחת שלטון דיקטטורי, שבה אין חופש אמונה, הבטחת ביטחונם של אלה המבצעים את חובתם היא קשה למדי. אולם לא משנה כמה זה קשה, יש לבחור בקפידה מקומות מגורים מתאימים; אסור לפספס שום דבר בהקשר זה. סידורי העבודה של בית האל כללו שיתוף בעניינים אלה. על מנהיגים ועובדים להבטיח שהאחים והאחיות יוכלו לבצע את חובתם ללא הפרעה וללא התערבות מהעולם החיצון – כל עוד הם משקיעים בכך את ליבם, הם יכולים להשיג זאת. החשש היחיד הוא כשהם פועלים בשטחיות ובחוסר אחריות, דואגים רק לביטחונם האישי תוך התעלמות מביטחונם של האחים והאחיות. זה הופך את ביצוע עבודת הכנסייה היטב לבלתי אפשרי. אם, עקב רשלנותך, חוסר רצינותך, חוסר אחריותך, או פחדך מהסביבה ומצרות, אתה נכשל בביצוע דברים אלה, וכתוצאה מכך נעצרים עובדים המבצעים חובות חשובות וחיי האחים והאחיות מאוימים – מה שמעכב את עבודת הכנסייה וגורם נזק לאחים ולאחיות – אז, כמנהיג או כעובד, עליך לשאת באחריות. אחריות זו אינה יכולה להיפתר פשוט על ידי הוצאת כסף כפיצוי או על ידי וידוי בתפילה; זה לא כל כך פשוט. אם כן, מהו טבעו של עניין זה? זהו כתם שאינו נמחק, עבירה נצחית – נרשמה לך נזיפה. "נזיפה" זו אינה מצביעה על טעות רגילה; בעיני האל, זוהי עבירה. אם עבירותיך רבות מדי – ביצעת עבירות בעבר, אתה עדיין מבצע אותן היום, ותבצע עוד בעתיד – בשילוב של כמה עבירות חמורות, תסבול אבדון והרס. האל כבר לא יושיע אותך, ואמונתך באל תהיה לשווא. לא רק שלא תהיה לך תקווה לישועה, אלא גם תעמוד בפני עונש. לכן, חיוני שמנהיגים ועובדים יבצעו את עבודתם על פי עקרונות! האם שיננת זאת? (כן.) על מנהיגים ועובדים למלא את אחריותם, ולא משנה כמה הסביבה עוינת או מסוכנת, עליהם לעשות כל שניתן בהתאם לתנאים המקומיים כדי להגן על ביטחונם של עובדים חשובים ולסדר להם שיבוצים כראוי. המטרה היא להבטיח שעבודת הכנסייה תוכל להתנהל כסדרה.

כדי שמנהיגים ועובדים יוכלו להבטיח שהמקומות המסודרים עבור עובדים חשובים יהיו חופשיים מהפרעות העולם החיצון, בנוסף לדרישות ועקרונות הנוגעים למקום המגורים וסביבתו, יש גם דרישות ועקרונות הנוגעים להיבטים שונים של מצב המשפחה המארחת. כאשר מנהיגים ועובדים מוצאים משפחה מארחת פוטנציאלית, עליהם לברר תחילה מהם סביבתה ותנאיה של המשפחה, מצב חבריה, האם יש להם סכסוכים עם אחרים, אויבים כלשהם, הסתבכויות כלשהן עם הממשלה, האם הם מעורבים לעיתים קרובות בתביעות משפטיות, האם יש להם קשרים חברתיים מורכבים, וכן הלאה. יש לברר וללמוד ביסודיות את כל המצבים הבסיסיים הללו. אם למארח או לילדיו ובני משפחתו האחרים יש קשרים חברתיים מורכבים, והמשפחה חסרת מנוחה כל הזמן – אנשים מפוקפקים מבקרים אצלה לעיתים קרובות כדי לחפש צרות או לגבות חובות, או שהם מקבלים מכתבי איום משודדים או גנבים, וכן זימונים מהממשלה או מבית המשפט – כל אלה הם עניינים מטרידים מאוד. אילו היית מתאסף או מבצע את חובתך בבית זה, אלה היו הפרעות, לא? לכן, כשאתה מוצא משפחה מארחת, עליך לשאול תחילה שאלות וללמוד על מצבה הבסיסי. עדיף שבעיות אלו לא יהיו קיימות, אך אם הן קיימות ואינך יכול למצוא כרגע מקום מתאים יותר, אז שקול אם המארח יכול לטפל ביעילות בבעיות אלו. אם המארח אינו יכול לטפל בהן ביעילות ואינו יכול להיפטר מהבעיות הכאוטיות הללו, אז בית זה אינו מתאים לאירוח האחים והאחיות, שכן מגורים כאן משמעותם שהם עלולים לסבול בכל עת מהפרעות מצד העולם החיצון ומצד אנשים, מאורעות ודברים חיצוניים. סביבות אלו אינן מכוונות ישירות נגד אנשים המאמינים באל. אולם מאמינים הם קבוצה רגישה במיוחד במדינה שבה הדת נרדפת, ויותר מכך, לאחר מאמציה המקיפים של הממשלה להפיץ תעמולה, לשטוף מוחות, להמציא שמועות ולהשמיץ, כופרים לא רק שאינם מבינים אנשים המאמינים באל אלא אף מאמינים לרטוריקה של המפלגה הקומוניסטית של סין, ומפתחים שנאה ועוינות מיוחדות כלפי מאמינים. לכן, אם הם מגלים שבית מסוים מארח מאמינים, זה נעשה מסוכן מאוד הן למשפחה המארחת והן לאחים ולאחיות. כאשר אחים ואחיות גרים בסביבה כזו, לא רק שהם סובלים לעיתים קרובות מהפרעות אלא שגם ביטחונם אינו יכול להיות מובטח. אם כן, מדוע שימשיכו לגור שם? זהו בבירור מקום מסוכן, שאינו מתאים למגורים – יש להעבירם במהירות. על מנהיגים ועובדים לא רק לסדר שיבוצים לאחים ולאחיות ואז לנער את חוצנם מהעניין, במחשבה: "כל עוד יש להם מקום לאכול ולישון, מוגנים מפגעי מזג האוויר, זה בסדר. כל עוד הם יכולים לבצע את חובתם, אין בעיה. היכן בכלל נמצא כל כך הרבה מקומות מתאימים?" זהו חוסר אחריות משווע! אם אין מקום מתאים זמין באותו זמן, הם יכולים לשהות שם באופן זמני, אך עליך לחפש מיד מיקום מתאים להעבירם אליו בהקדם האפשרי; אל תתייחס לזה כאל מקום מגורים לטווח ארוך.

יש מנהיגים ועובדים שאינם מבצעים עבודה ממשית. הם מסדרים שיבוצים לעובדים חשובים במקום מסוים, שואלים מהם תנאי האוכל והמנוחה, ושואלים אם כופרים כלשהם שמו עליהם עין. מששמעו שלא נצפה דבר חריג במשך כמה ימים, הם מניחים לעניין, ואינם בודקים אותם שוב במשך חצי שנה או יותר. הם מאמינים שסידרו את השיבוצים היטב ומילאו את אחריותם, ומבחינתם הכול תם ונשלם. הם לא מקדישים עוד תשומת לב לשאלה אם הסביבה תסבול מאוחר יותר מהפרעות או אם קיימים סיכוני בטיחות פוטנציאליים. האם זה הולם? (לא.) מדוע זה לא הולם? (לאחר סידור השיבוצים, על מנהיגים ועובדים להמשיך לעקוב. אם לא יעשו כן, והאחים והאחיות ימצאו את עצמם במצב מסוכן ולא יוכלו לעבור למקום אחר, הם עלולים להיעצר בסופו של דבר.) אך יש מנהיגים ועובדים החושבים: "אתם כולכם מבוגרים – האם אני באמת צריך להמשיך לעקוב? אתה לא יכול לראות אם יש סכנה? אם אינך יכול, אז מוחך כנראה אינו פועל! אם אתם מבחינים בסכנה, פשוט עברו למקום אחר בעצמכם – האם אני באמת צריך לומר לכם?" הם מצטדקים בדרך זו. האם אתם חושבים שהנימוק הזה הגיוני? (הוא לא.) מדוע לא? (מכיוון שהבטחת ביטחונם של אלה המבצעים חובות חשובות היא מטבעה אחריותם של מנהיגים ועובדים; זוהי עבודה הכלולה בתפקידם שעליהם לבצע.) הם לא רואים זאת כחלק מהעבודה שעל מנהיגים ועובדים לבצע; הם חושבים שזה פשוט סיוע לאחים ולאחיות, כמו ללכת בעקבות דוגמתו של ליי פנג בעשיית מעשים טובים. הם גם לא רואים זאת כדבר הנעשה כדי לתמוך בעבודת הכנסייה, אלא רק כסידור שיבוצים לאנשי צוות, שאינו קשור לעבודת הכנסייה. האם לא היית אומר שזה טיפשי? איזה מין אדם יחשוב כך? (אדם חסר חוש אחריות.) אותם מנהיגי שקר עצלנים, לא נאמנים וחסרי אחריות חושבים כך. הם לא תומכים בעבודת בית האל; לאחר שסידרו מקום לאחים ולאחיות, הם חושבים: "סידרתי לכם שיבוצים במקום כל כך טוב – איזו טובה ענקית עשיתי לכם!" הם לא רואים זאת כתמיכה בעבודת הכנסייה. כמנהיגים ועובדים, אם אינכם מסדרים כראוי שיבוצים לעובדים חשובים ואינכם מבטיחים ביעילות את ביטחונם, אז אם הם נתקלים בסכנה ואינם יכולים לבצע את חובתם כרגיל, עבודת הכנסייה תתעכב, לא? עליך לסדר להם תחילה שיבוצים כראוי כדי שביטחונם יובטח, ורק אז הם יוכלו להמשיך לעבוד כרגיל. אך אותם מנהיגי שקר אינם חושבים כך; הם משאירים את האנשים האלה במקום מסוים ואז מתעלמים מהם, ואינם בודקים אותם במשך זמן רב. כשמתעורר מצב מסוכן והם לא יכולים להשיג את מנהיגם, אין להם ברירה אלא לעבור למקום אחר בעצמם. עד שמנהיגם מגלה ולבסוף הולך לבדוק, האנשים כבר מזמן אינם, ולמנהיג אין מושג לאן הלכו. איזה מין אדם זה? איזה מין מנהיג או עובד זה? מנהיג שקר. במיוחד כשמדובר באחים ואחיות שהגיעו מאזורים אחרים ואינם מכירים את הסביבה המקומית, על המנהיגים והעובדים לבקר ולעקוב אחריהם באופן קבוע עוד יותר. אסור למנהיגים ולעובדים להניח שסידור שיבוצים עבורם פעם אחת פותר הכול לצמיתות; למעשה, עבודה זו רחוקה מהשלמה. עליהם לבקר ולעקוב אחריהם לעיתים קרובות. אם למנהיגים ולעובדים לא נוח להראות את פניהם במקום, עליהם להטיל על אחרים לבדוק. לכל הפחות, עליהם לעקוב אחר עבודה זו – להעריך את סביבת המגורים של עובדים חשובים אלה, לבדוק אם קיימת סכנה כלשהי או דבר חריג, או אם התרחשו נסיבות מיוחדות כלשהן, והאם יש צורך במעבר למקום אחר. יש ללמוד על כל זה ולהמשיך לעקוב. אם, בטווח הקצר, מקום זה נראה המתאים ביותר, זה בסדר, אך לאחר זמן מה, עליהם לחזור ולבדוק את סביבתם וביטחונם, והאם יש להם מספיק מזון ואספקה – יש לברר את כל הפרטים הללו. ייתכן שהמנהיגים והעובדים אינם מבינים את עבודתם של עובדים חשובים, ובמקרה כזה אל להם להתערב בהיבט זה, אך סידור שיבוצים כראוי עבורם הוא אחריותם של מנהיגים ועובדים – אם לא יעשו כן, זוהי הזנחה של אחריותם וזה מראה שהם מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה ממשית. במיוחד כשמדובר באחים ואחיות המגיעים מאזורים אחרים, הם דורשים תשומת לב נוספת וקרובה, ואין להתייחס אליהם ברשלנות. על המנהיגים והעובדים לבדוק איתם מדי פעם, לראות אם יש להם קשיים כלשהם הזקוקים לפתרון, והאם היו בעיות כלשהן או נסיבות מיוחדות בסביבה שבה הם מבצעים את חובתם במהלך זמן זה, לדוגמה, האם הייתה פעילות חריגה כלשהי הקשורה לממשל המקומי, לוועד השכונתי או לתחנת המשטרה. על המנהיגים והעובדים לברר ולשאול על דברים אלה כדי שיוכלו להישאר מעודכנים היטב. אז, על המנהיגים והעובדים לשתף עם המארח עקרונות ונתיבי יישום בפועל לאירוח והגנה נאותים של אלה המבצעים את חובתם, כך שהמארח יבין במלואם עקרונות ונתיבי יישום בפועל אלה. זה עדיין לא סוף העניין. על המנהיגים והעובדים גם לבקר ולברר מדי פעם על מצב המשפחה המארחת. כל בעיה שהם מזהים יש לפתור מיידית כדי להבטיח שלא יתעוררו בעיות. רק אז העבודה נעשית היטב באמת. אם המארח נתקל בקשיים באירוח, כגון מגבלות כלכליות או חוסר חוכמה הגורמים לו לא להיות מסוגל להגיב למצבים המתעוררים או לטפל בהם, אז על המנהיגים והעובדים לסייע בפתרון בעיות אלו. מגבלות כלכליות קל לפתור – בית האל יכול לספק את הכספים לאירוח, בעוד המשפחה המארחת צריכה רק לתרום את כוח האדם. אם המארח חסר חוכמה, זוהי בעיה משמעותית. על המנהיגים והעובדים להסביר בבירור את החוכמה הדרושה וכמה עקרונות יישום בפועל הנוגעים לתחום זה. אם המארח עדיין אינו עומד בדרישות, אז על המנהיגים והעובדים למצוא אח או אחות חכמים בקרבת מקום שישתפו פעולה עם המארח בביצוע עבודה זו היטב. אם הבעיה טמונה במארח עצמו – כגון שהוא חששן או פוחד ממעצר – אז על המנהיגים והעובדים לשתף על האמת כדי להציע תמיכה ועזרה, ולשתף את כוונות האל וכן את הערך והמשמעות של ביצוע חובה זו. אם זו בעיה עם הסביבה האובייקטיבית, אין להתעכב בעניינה או פשוט לחיות איתה, ובוודאי שאין לטפל בה ברשלנות; יש לפתור אותה מיידית. לדוגמה, אם אנשים כבר שמו לב למקום זה, זרים חשודים באים והולכים לעיתים קרובות, וייתכן שמישהו עוקב אחר המיקום, הדבר מהווה סכנה חבויה. אם כן, העבר את האחים והאחיות מיידית – אם תחכה עד שמשהו ישתבש, זה יהיה מאוחר מדי. אם המצב זמני וזהו רק הליך רגיל ושגרתי, אז עדיין אפשר איכשהו להתמודד עם זה: בקש מהאחים והאחיות לעזוב זמנית כדי להימנע ממנו ליום או יומיים, והם יוכלו לחזור מאוחר יותר. אם אנשים כבר שמו לב, אז שהייה שם אינה אפשרית עוד, ויש צורך במעבר קבוע למקום אחר. אלו כמה מהסוגיות המפורטות שעל מנהיגים ועובדים לטפל בהן ולפתור אותן בעבודה זו. עבודה זו בשום אופן אינה מסתכמת רק בשיבוץ כמה אנשים במקום עם אוכל ומחסה והכרזה שהעניין סגור; מעורבים בכך פרטים רבים. במיוחד במדינה כמו סין, שבה הסביבה עוינת במיוחד והרדיפות הדתיות חמורות, על המנהיגים והעובדים להיות קשובים במיוחד ולעקוב מקרוב עוד יותר אחר סביבת המגורים וסוגיות הבטיחות של עובדים חשובים. אל להם להיות רשלנים. יש לבצע היטב את כל ההיבטים של העבודה הספציפית כדי להבטיח את ביטחונם של עובדים חשובים אלה וכדי שהם יוכלו לבצע את חובתם בראש שקט. בדרך זו, העבודה נעשית היטב. זוהי העבודה שעל המנהיגים והעובדים לבצע בנוגע למשפחות מארחות, ומעורבים בזה לא מעט פרטים.

יש מנהיגים ועובדים שלאחר שסידרו לעובדים חשובים מסוימים שיבוץ בבתי אירוח מתאימים, הם מתעלמים מהם לחלוטין ואינם בודקים באופן עקבי את מצב המשפחות המארחות. הם אומרים: "אני עסוק בעבודת הכנסייה כל יום – איך יהיה לי זמן לבקר את האנשים האלה? חוץ מזה, יש הרבה עבודה אחרת, וזה גם די מסוכן. ביצוע עבודתנו אינו קל!" הם מדגישים ללא הרף סיבות אובייקטיביות, אך אינם רוצים למלא את אחריותם שלהם. מה דעתכם – האם טענתם זו מחזיקה מים? (לא.) מדוע לא? (למעשה, ביצוע עבודה זו אינו דורש יותר מדי זמן ואנרגיה מהמנהיגים והעובדים. הם יכולים לבקר אותם דרך אגב כשהם בחוץ. ואם אין להם זמן, הם יכולים גם לארגן שאחים ואחיות קרובים ילכו לבקר.) אם מנהיגים ועובדים רוצים לבצע עבודה זו היטב, גם אם עבודתם העיקרית מעסיקה אותם, הם עדיין יפנו זמן להתמקד בעבודה זו. אם אין להם זמן ללכת בעצמם, הם יכולים לארגן שאחרים ילכו. בין שהם מארגנים אחרים ובין שהם הולכים בעצמם, בסופו של דבר, עבודה זו נכללת בתחום האחריות של המנהיגים והעובדים. ביצוע עבודה זו היטב הוא אחריות חשובה של מנהיגים ועובדים, ואין להזניחה. אם המנהיגים והעובדים עסוקים מדי ואין להם זמן בעצמם, והם גם לא מארגנים שאחרים ילכו, אז איש לא יטפל בעניין זה. אם משהו משתבש, זו תהיה הזנחה של אחריות מצד המנהיגים והעובדים. כדי למנוע מאלה המבצעים חובות חשובות לסבול מהפרעות העולם החיצון, על המנהיגים והעובדים לקחת בחשבון את כל היבטי הבעיות, ולהבטיח במידה המרבית האפשרית שהם יוכלו לבצע את חובותיהם בשלווה ולבצע את עבודתם הנוכחית באופן מסודר. אם עובדים חשובים מוגנים היטב, זה שקול להגנה על העבודה החשובה עצמה. כאשר עובדים חשובים יכולים לעבוד כרגיל, גם העבודה החשובה יכולה להתנהל באופן מסודר. לכן, מטרתם של המנהיגים והעובדים בהגנה על עובדים חשובים היא, למעשה, להגן על כל פריט עבודה חשוב. אם יש מנהיגים ועובדים האומרים: "אתה מבצע חובה חשובה ומבקשים ממני להגן עליך, אך אני בתפקיד מנהיגותי, וגם אני אינני בטוח. אני אפילו לא יכול להבטיח את ביטחוני שלי, אז איך אוכל להגן עליכם?" – האם טענה זו נכונה? (היא אינה נכונה.) איזו מין הבנה יש למנהיגים ועובדים כאלה? (הבנתם ירודה; אנשים כאלה הם אנוכיים ונוטים לעיוותים.) הם אנשים הנוטים לעיוותים. האם אנשים הנוטים לעיוותים חסרי רציונליות? (כן.) אם האחים והאחיות הללו לא היו מבצעים את חובותיהם בבית האל אלא עובדים בעבודות וחיים את חייהם בעולם, האם הם עדיין היו זקוקים להגנתך? דווקא משום שהם מבצעים עבודת כנסייה וחובות חשובות בבית האל, ומכיוון שאם ייעצרו הם עלולים להישלח למאסר או להיות מוכים עד כדי פציעה או נכות, מה שישפיע קשות על עבודת הכנסייה, יש להגן היטב על עובדים חשובים. רק כך תוכל עבודת הכנסייה להתנהל באופן מסודר. אם הם נמצאים במדינות דמוקרטיות מסוימות שבהן יש חופש אמונה דתית, ומאמינים באל אינם נרדפים, אז עבודה זו נעשית פשוטה עבור המנהיגים והעובדים. הם בעצם רק צריכים למצוא בית מתאים, ובהתאם לחוקים ולתקנות המקומיים, לסדר כראוי שיבוצים לאלה המבצעים את חובתם. לכל היותר, הם רק צריכים לשאול איך מתנהלים חיי היומיום שלהם לאחרונה והאם סביבת המגורים מפרה תקנות ממשלתיות כלשהן. אם קיימת הפרה, יש להבהיר מהי הבעיה, וכן כיצד יש לתקנה ולפתור אותה. אם אין הפרות אך הממשלה גורמת לצרות, או שאנשים רשעים או אנשים לא ידועים גורמים להטרדה, אז יש להתייעץ עם עורך דין כדי לטפל בעניינים אלה כראוי. במדינות חופשיות ודמוקרטיות מסוימות, לכל היותר נדרשת רק עבודה מסוג זה. אולם בדיקטטורות שבהן אין חופש אמונה דתית, הדרישות לסביבה ולתנאים של משפחות מארחות חייבות להיות מחמירות יותר, ויש לבצע יותר עבודה – וכן עבודה מפורטת יותר – בנוגע לבטיחות. כמובן, גם הקושי הכרוך בעבודה כזו גדול יותר. באשר לעבודה של הגנה על עובדים חשובים מהפרעות העולם החיצון, אם כל היבט של הסביבה נשקל ביסודיות, ההפרעות הנובעות מהסביבה יצטמצמו יחסית. אם גם הסביבה החיצונית וגם הסביבה הפנימית נלקחות בחשבון במלואן, אז ניתן למצוא נתיב מציאותי ובר ביצוע. בדרך זו ניתן לשפר את הסביבה במידה מסוימת, ולהפחית הפרעות. גישה זו הולמת יחסית.

שמירה על ביטחונם של עובדים חשובים

1. כיצד להבטיח את ביטחונם של אנשיו הנבחרים של האל במדינות בהן האמונה נרדפת

תחום האחריות החמישה-עשר של מנהיגים ועובדים הוא בראש ובראשונה להגן על עובדים חשובים מפני ההפרעה של העולם החיצון; בנוסף, מנהיגים ועובדים נדרשים גם לשמור על בטיחותם של אנשים אלה. הדרישות לשמירה על בטיחותם הן קפדניות אף יותר. הבה נבחן תחילה אילו היבטים כרוכים בבטיחות – אילו סוגיות הקשורות לבטיחות עולות בדעתכם? כדי להבטיח את בטיחותם של אלה המבצעים חובות חשובות, חיוני קודם כול להבטיח שהם לא יושפעו מהפרעות של העולם החיצון – זהו המינימום שיש להשיג, ורק על בסיס זה ניתן בסופו של דבר להבטיח את בטיחותם. הבטיחות שעליה אנחנו מדברים פירושה פשוט היכולת להבטיח שלא יפריעו לאלה המבצעים את חובותיהם או יעצרו אותם, והם יוכלו לבצע את חובותיהם כרגיל. זה פשוט עד כדי כך. אם מנהיגים ועובדים אינם יכולים להבטיח שאלה המבצעים את חובותיהם יהיו מוגנים מפני הפרעות ומעצרים, אזי אין דרך להבטיח את בטיחותם. חישבו על כך – למה נדרשים מנהיגים ועובדים לשים לב כדי להבטיח את בטיחותם של עובדים חשובים? ראשית, עליהם לדאוג למקם עובדים חשובים במיקום מתאים. מה פירוש "מיקום מתאים"? עליו לעמוד בשני תנאים לפחות. ראשית, המיקום חייב להיות נטול כל הפרעה סביבתית שהיא. שנית, אסור לו למשוך תשומת לב; רק מספר אחים ואחיות מקומיים יודעים שמשפחה זו מאמינה באל ומארחת אחרים, בעוד שאיש מלבדם אינו מודע לכך. רק מקום כזה מתאים לאירוח של אלה המבצעים חובות חשובות. לאחר שעובדים חשובים אלה עוברים לגור שם, אין לחשוף בפני אחרים כלאחר יד מידע אישי כגון שמו ומקום מוצאו של כל אדם, וכן פרטים ספציפיים כגון סוג עבודת הכנסייה שבה הם עוסקים, והאם נעצרו בעבר או שהם מבוקשים על ידי הממשלה. ככל שפחות אנשים יידעו, כן ייטב. מכיוון ששיעור קומתם של אנשים קטן מדי ולא בטוח אם יוכלו לעמוד איתן אם יעצרו ויכלאו אותם, עליהם להיות בעלי מודעות עצמית ולהימנע מלשאול כלאחר יד על מידע אישי של אחים ואחיות, כדי למנוע מעצמם צרות בעתיד. יש לשתף לעתים קרובות על העקרונות ועל החוכמה בעניין זה, כדי שכולם יבינו אותם. הדבר מועיל לא רק לעבודת בית האל, אלא גם לכל אדם ואדם. לכן, מנהיגים ועובדים נדרשים להנחות את האחים והאחיות במשפחות המארחות לסכור את פיהם ולא לחשוף את המידע האישי של אלה המבצעים חובות חשובות בפני אחים ואחיות אחרים או בפני בני משפחתם הכופרים. האם יש צורך לבצע את העבודה הזאת? (כן.) ישנם אחים ואחיות במשפחות מארחות שאינם מסוגלים לסכור את פיהם. לדוגמה, מישהו אירח כמה מנהיגים ועובדים, והוא למד להכיר את מצבם האישי, את הרקע המשפחתי שלהם ואת החובות שהם מבצעים. לאחר מכן, הוא אמר לילדיו: "תראה, הוא באותו גיל כמוך. הוא מאמין באל כבר עשר שנים ואפילו עזב את עבודתו כדי לבצע את חובתו. הוא עבד במשרד ממשלתי בעיר פלונית, עם הכנסה שנתית של עשרות אלפי יואן!" אתה מבין, כאילו היה מדובר בשיחה אקראית, הוא חשף את מצבם של האנשים האלה, המבצעים חובות חשובות, בפני בני משפחתו הכופרים. ישנם אפילו כאלה שכאשר הם מארחים אחים ואחיות שנעצרו ונכלאו בעבר, הם מספרים לבני משפחתם: "תראו, הם היו בכלא שנים ומעולם לא הפכו לבוגדים. לאחר ששוחררו, הם ממשיכים לבצע את חובתם. עכשיו הממשלה רוצה לעצור אותם שוב, אז הם לא יכולים לחזור הביתה להתאחד עם משפחותיהם, ובכל זאת הם לא שליליים. רואים כמה גדולה אמונתם? למה אתה לא יכול להאמין כמו שצריך?" כשהם מדריכים את ילדיהם בדרך זו, הם חושפים כלאחר יד מידע חשוב על האחים והאחיות. האם הדבר עלול להוביל לצרות בעתיד? (כן.) האם זו בעיה? (כן.) אם לא קורה כלום בגלל זה, ניחא; אבל ברגע שהדרקון הגדול האדום כאש מבצע מעצרים, בני משפחתם הכופרים הם הראשונים לצאת ולדווח על האחים והאחיות: "שוטר! פלוני הוא מנהיג – אותו אתה מחפש". או-אז, הדרקון הגדול האדום כאש עוצר את האדם שנבגד, ומכה אותו מכות רצח, עד כדי כך שמוטל בספק אם יוכל להמשיך לבצע את חובתו או לחיות חיים רגילים. זוהי התוצאה של בגידה. זה נגרם עקב דבריו הלא-שקולים של המארח, נכון? (כן.) אם עובדים חשובים נחשפים לסיכוני בטיחות כאלה, האין זה אומר שמנהיגים ועובדים לא ביצעו את עבודתם ביסודיות? (כן.) המארח חושב: "כל בני משפחתנו הם אנשים טובים; הם לא 'ימכרו' אתכם. הם תומכים באמונה באל – הם אפילו קונים ירקות ובשר כשאתם באים!" הוא מתייחס לבני משפחתו הכופרים כאילו היו אחים ואחיות, ואינו מסוגל לראות בבירור למה משפחתו מסוגלת או כמה חמורות עלולות להיות ההשלכות אם "ימכרו" את האחים והאחיות. הוא גם נוטה לחטט במצבם של האחים והאחיות, ושואל: "כמה שנים אתה כבר מבצע את החובה הזאת? האם אי פעם ביצעת חובות מסוכנות? האם אתה ידוע במקום מגוריך כמאמין באל? האם נעצרת אי פעם?" במיוחד כשמדובר באנשים מבוקשים או בעלי רישום פלילי בשל אמונתם באל, המפיצים את הבשורה באזור או במדינה אחרים, המארח תמיד חוקר לגביהם ושואל: "אתה מבוקש? האם זה צו מקומי, צו מחוזי או צו ארצי?" "יש לך רישום פלילי – כמה פעמים נעצרת? לכמה שנים נגזר עליך מאסר?" הם שואלים על עניינים אלה בפירוט רב. האחים והאחיות השוהים בביתם רואים שהם מארחים בהתלהבות רבה ושהם אינם אנשים רעים. אם הם לא משתפים במידע זה, הם חשים שהדבר ייתפס כגסות רוח, מה שמעמיד אותם במצב קשה. יש אנשים שמרגישים מחויבים לומר כמה דברים, ולאחר מעשה, הדבר מוביל לעתים באופן בלתי נמנע לתוצאות חמורות. לכן, מנהיגים ועובדים נדרשים להנחות ישירות את המארח: "בעת אירוח אחים ואחיות, עליך להישמע למספר כללים. אל תחקור ואל תשאל בחוסר זהירות – לא יועיל לך לדעת עליהם יותר מדי. אם יקרה משהו ולא תוכל לעמוד בעינויים, אתה עלול להפוך ליהודה איש קריות. במקרה כזה, המידע שלמדת ואספת בעצם סולל את הדרך לבגידתך בהם. אם זה יקרה, תתחרט על כך עד סוף ימיך, ובסופו של דבר גם תיענש. אם לא תדע את הפרטים האלה, לא תהפוך ליהודה איש קריות. לכן, אל לך לחקור ולנסות ללמוד על עניינים אלה בשום אופן. אי-הידיעה מגן עליך ואינו משפיע על האירוח שלך או על הזכייה באמת במסגרת אמונתך באל. עדיף שלא תדע. ברור לך שהאחים והאחיות האלה נמצאים כאן כדי לבצע את חובתם ושהם אינם אנשים רעים או מרושעים, ולכן אין צורך להמשיך ולחקור. הדבר החשוב ביותר הוא מילוי חובתך לארח אותם, ודי בכך שתבטיח את ביטחונם". זהו פריט עבודה שמנהיגים ועובדים חייבים לבצע. בנוסף, באשר למאמינים מקומיים שאמונתם אינה מבוססת היטב והם מאמינים להלכה בלבד, אלה שהם פטפטנים ונוטים לחקור, אלה שמקיימים קשר הדוק עם אנשי ממשל, ואלה שמיד טומנים את ראשם בחול כאשר צרות מתעוררות – ואשר עלולים אפילו "למכור" את הכנסייה ולהפוך ליהודה איש קריות – אסור בתכלית האיסור לאפשר להם לדעת שאחים ואחיות מתארחים אצל משפחות מארחות. אם יש צורך באחים ואחיות שיסייעו בעבודת האירוח של עובדים חשובים, יש לבחור לשיתוף פעולה רק את אלה שיש בסיס באמונתם באל והם ניחנים בחוכמה. אלה שאין להם בסיס או חוכמה אינם מתאימים כלל. אם כך, כיצד בדיוק יש לסייע? האחים והאחיות של המשפחות המארחות מתמקדים באירוח בבתיהם, בעוד אחים ואחיות מקומיים בעלי חוכמה ואמונה מסייעים מבחוץ על ידי מתן חיפוי ואבטחת הסביבה. עליהם להתרועע עם אנשים בעלי השפעה, להישאר מעודכנים לגבי מדיניות הממשלה, מגמות ופעולות פוטנציאליות, וליידע מיד את האחים והאחיות של המשפחות המארחות. בדרך זו, אם הממשלה יוזמת מבצעי מעצרים כלשהם, ניתן יהיה לנקוט באמצעי מנע מיד, ועדיין יהיה זמן לפינוי, להעברה, או להסתתרות, ובכך תימנע כל סכנה. רק כך ניתן להבטיח באופן בסיסי את שלומם של המבצעים חובות חשובות. לסיכום, אסור למנהיגים ועובדים לגשת לעבודה זו בחשיבה פשטנית; תמיד עדיף לחשוב על התרחישים המורכבים ביותר מאשר לפשט את הדברים, מכיוון שאי אפשר להתעלם מסוגיות הבטיחות – אם משהו ישתבש, זה לא יהיה עניין של מה בכך!

ישנם גם מצבים ספציפיים שיש לתת עליהם את הדעת במסגרת העבודה להבטחת שלומם של ממלאי תפקידים חשובים. ישנם אנשים הנוטלים על עצמם חובות הכרוכות בסיכון, כגון הובלת הספרים של דברי האל, מסירת הנחיות עבודה או טיפול בהשלכות באזורים בעייתיים. למי שמבצע עבודה מסוכנת כזו אסור בתכלית האיסור להתגורר עם מי שמבצע חובות חשובות, וכן אין לאפשר לו לדעת היכן מתגורר אותו אדם או איזו משפחה מארחת אותו. זאת משום שמי שמבצע עבודה מסוכנת מצוי בסכנת מעקב ומעצר בכל עת. אם הוא ייתפס ויעבור עינויים, הוא עלול לבגוד בכנסייה, ובכך לסבך את מי שמבצע חובות חשובות ואת המשפחות המארחות. האין זה קשור לנושא הבטיחות? אם עובדים חשובים מסוימים יוצאים לטפל בעניינים וסוכם שיחזרו תוך שלושה ימים, אך הם לא חוזרים כעבור שלושה ימים, האם הייתם אומרים שמצב זה מסוכן? האם שאר העובדים המבצעים את חובותיהם מוכרחים להתפנות? (כן.) במקרים כאלה, יש צורך בפינוי מיידי; אסור להתעכב ולהסתכן – אסור להם להסתמך על המזל. ישנם אנשים עצלנים, שחשים שמדובר בטרחה, וממאנים להתפנות, ואומרים: "מה כבר יקרה אם נחכה עוד יום? אולי מצב מיוחד כלשהו גרם לעיכובם". המתנה של יום נוסף רק מגבירה את הסכנה. אם תתפנה ולא יקרה כלום, תמיד תוכל לחזור, ולא תהיה זו טעות. אבל אם לא תתפנה ותחכה עוד יום, עלולה להתרחש תקרית, וכשזה יקרה, יהיה מאוחר מדי לחרטה. לכן, אי-חזרתם של האחים והאחיות שיצאו לטפל בעניינים בזמן שסוכם, עלול להצביע על כך שמשהו השתבש. ליתר ביטחון, האחים והאחיות הנוגעים בדבר נדרשים להתפנות מיד ולעבור למקום בטוח יחסית. לאחר שיימצא מקום מתאים, הם יוכלו לחדש את ביצוע חובותיהם כרגיל, ולא יהיה זה מאוחר מדי. מצב נוסף הוא כאשר הדרקון הגדול האדום כאש עוצר את האדם בכנסייה המקומית אשר אחראי על שיבוצי המגורים של אחים ואחיות המבצעים את חובתם. מה יש לעשות במקרים כאלה? (להעביר מיד את העובדים החשובים.) העדיפות הראשונה של מנהיגים ושל עובדים היא להעביר מיד את העובדים החשובים הללו למקום בטוח יחסית. מעל לכל, יש להבטיח את ביטחונם. אסור שייחשפו ולו לסיכון הקל ביותר. לאחר העברתם, ניתן יהיה לבצע את העבודה הבאה בתור. ישנם אנשים פזורי נפש שתמיד מסתמכים על המזל: "פלוני נעצר, אבל זה בסדר; אמונתו חזקה למדי, והוא תמיד היה חזק במיוחד בנסיבות קשות. הוא לעולם לא יבגוד. לכן, אני יכול להבטיח שלא נשקפת שום סכנה – אין צורך שאיש יעבור מקום". האם הדברים האלה נכונים? (לא.) ישנם גם אנשים שאומרים: "גם אם הוא יבגוד, הוא יעשה זאת באופן סלקטיבי – הוא ימסור רק מידע על עניינים לא חשובים, שבוודאי לא ישפיעו על ביטחונכם". האם הדברים האלה נכונים? (לא.) לדברים אלה אין אחיזה במציאות! האם אנשים יכולים לראות אנשים אחרים לאשורם? גם אם לאדם המדובר יש שיעור קומה, עלינו להימנע מהצהרות נחרצות, שכן איש אינו יכול לשאת בתוצאות אם משהו אכן ישתבש. איזו עבודה נוספת נדרשת כדי לשמור על ביטחונם של עובדים המבצעים חובות חשובות? כשהם מתחילים את חובותיהם, מנהיגים ועובדים נדרשים לשתף בבירור על עקרונות-האמת הקשורים לביצוע חובתם, וכן על אילו עקרונות ואיזו חוכמה יש ליישם כאשר מתגלעות בעיות. בנוסף, כשהם יוצאים לבצע את חובותיהם, מנהיגים ועובדים נדרשים להקצות אדם אחד או שניים בעלי ניסיון חברתי וחוכמה שישתפו עמם פעולה. רק גישה זו היא בטוחה ומהימנה. יישום בפועל בדרך זו יכול להגן על ביטחונם האישי, מחד. מאידך, הוא יכול לסייע להם לפתור כמה בעיות שאין הם יכולים לפתור בעצמם. הדבר ימנע צרות מסוימות ויבטיח שמי שיוצא לבצע את חובותיו יוכל לבצע את עבודתו כרגיל. הבטחת ביטחונם של אנשים המבצעים את חובותיהם היא פריט עבודה חשוב מאוד עבור מנהיגים ועובדים, במיוחד במדינות שאין בהן חופש אמונה. כדי לבצע היטב את עבודת הכנסייה, העדיפות הראשונה היא להבטיח את ביטחונם של העובדים המבצעים את חובותיהם, ואין זה משנה אם הם מבצעים את חובותיהם באופן מקומי או יוצאים לבצען. רק מנהיגים ועובדים שיכולים לטפל היטב בעבודת הבטיחות ראויים לשימוש האל. אלה שאינם יכולים לבצע עבודה זו הם אנשים שאנושיותם אינה בוגרת, ושאין להם תובנה וחוכמה. יהיה להם קשה להפוך להיות ראויים לשימוש האל.

2. כיצד להבטיח את ביטחונם של אנשיו הנבחרים של האל במדינות זרות

א. הסדרת מעמדם החוקי של אנשיו הנבחרים של האל

כאשר מבצעים את עבודת הכנסייה במדינות זרות שונות, העדיפות הראשונה צריכה להיות סידור נאות של שיבוצי מגורים לעובדים המבצעים את חובותיהם, והבטחת שלומם כדי שיוכלו לבצע את חובותיהם כרגיל. עניין חשוב נוסף הוא הטיפול בסוגיית המעמד החוקי, שיש לטפל בה מיד עם הגעת אנשיו הנבחרים של האל למדינה חדשה. אם אין להם מעמד חוקי או אם מעמדם אינו לגיטימי, תמיד קיימת סכנה שיגורשו, ואין זה משנה כמה טובה סביבת המגורים שלהם. אנשים שמעמדם אינו לגיטימי נחשבים תושבים בלתי חוקיים, ובטיחותם של אנשים אלה נמצאת בסיכון; ללא הבטחת שלומם, הם אינם יכולים לבצע את חובותיהם לאורך זמן. לכן, המשימה הראשונה של מנהיגים ושל עובדים במדינות זרות היא סידור שיבוצים נאותים לעובדים המבצעים את חובותיהם. לאחר ששיבוציהם מסודרים כראוי, הצעד הבא הוא לדאוג לכך שיתחילו בתהליך הסדרת מעמדם החוקי. המטרה בהסדרת המעמד החוקי בכל מדינה צריכה להיות לאפשר לאחים ולאחיות להתגורר שם באופן חוקי, לכל הפחות. זהו פריט עבודה חשוב נוסף בהבטחת שלומם של עובדים חשובים. הדרישה הראשונה להשגת תושבות חוקית היא, שמעמדו של אדם מוכרח להיות חוקי; אסור לו להתגורר במקום כלשהו באופן בלתי חוקי. מנהיגים ועובדים נדרשים לעשות ככל יכולתם כדי לסדר שיבוצים לאחים ולאחיות בהתאם לתקנות הממשלה לתושבות חוקית. מנהיגים ועובדים יכולים להיות מעורבים ישירות בעבודת שיבוץ זו או לבצע עליה מעקב. אם ישנם עניינים שאינם יכולים לראותם לאשורם, עליהם לפנות מיד למנהיגים ועובדים בדרג גבוה יותר. בהיעדר נסיבות מיוחדות, עליהם ליישם בפועל בהתאם לכללי הכנסייה הקודמים. מנהיגים ועובדים נדרשים לערוך בירורים מעת לעת, ואם נודע להם שלמישהו יש בעיות עם מעמדו החוקי או נסיבות מיוחדות כלשהן, עליהם לדאוג לכך שעובדים המטפלים בענייני חוץ יפתרו את בעיות הסדרת מעמדם החוקי של אנשיו הנבחרים של האל. הצעד הראשון הוא, כמובן, למצוא מספר עורכי דין המתמחים בהסדרת מעמד כדי לטפל בעניין. כאשר מעסיקים עורכי דין, יש לנקוט באמצעי זהירות כדי להימנע מהונאה – אין להעסיק עורכי דין מזויפים או כאלה שאינם מתמחים בהסדרת מעמד חוקי. מנהיגים ועובדים נדרשים בראש ובראשונה לשקול את ההיבטים הללו הקשורים להסדרת המעמד החוקי, ויש לסדר עניינים אלה היטב. עבודה זו היא גם חלק מהגנה על עובדים חשובים ומהבטחת ביטחונם, ולכן כשמדובר בביצוע עבודה זו, מנהיגים ועובדים נדרשים לא לעמוד מנגד בחיבוק ידיים. יש אנשים שאומרים: "סידור שיבוצים לעובדים המבצעים את חובותיהם הוא עבודת בית האל; עלינו לעשות זאת רק לאחר קבלת סידורים ישירים מהעליון. אם העליון לא מסדר זאת, איננו צריכים לטרוח בעניין, וגם אם משהו משתבש, אין לזה שום קשר אלינו. חוץ מזה, לכל מדינה יש תקנות שונות לגבי הגירה ומעמד חוקי; איננו מסוגלים לטפל בסוגיה כה גדולה! שכל אחד ידאג לעצמו ויקווה לטוב – אם הם יכולים להישאר במדינה, הם נשארים; אם לא, הם חוזרים". האם הדברים האלה נכונים? (לא.) מה דעתכם על גישה זו? (היא חסרת אחריות.) במובן אחד, היא חסרת אחריות; במובן אחר, היא ביטוי של מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה ממשית ומתנערים מאחריות. גם סידור שיבוצים לעובדים חשובים במדינות זרות הוא פריט עבודה חשוב עבור מנהיגים ועובדים. לאחר ששיבוציהם מסודרים כראוי והם יכולים לבצע את חובותיהם כרגיל, הצעד המיידי הבא הוא לדאוג לכך שעובדים המטפלים בענייני חוץ ינחו אותם בהסדרת מעמדם החוקי. במיוחד כאשר מתגלעות במהלך התהליך בעיות מיוחדות שהאחים והאחיות אינם יכולים לטפל בהן, מנהיגים ועובדים נדרשים לחשוב על דרכים למצוא פתרונות, ולא להתעלם מהסוגייה. אם יש בעיה כלשהי בהסדרת המעמד החוקי, אין זה עניין של מה בכך ויש לטפל בו ולפתור אותו מוקדם ומהר ככל האפשר. אל תתעכבו – אסור לדחות למחר מה שניתן לעשות היום; דחייה למחר עלולה להוביל להשלכות שקשה לשער את חומרתן. כאשר מנהיגים ועובדים נוהגים באחריותם ברשלנות ומזניחים אותה, אינם נותנים דחיפות לעניין ומעכבים את הזמן הטוב ביותר להסדרת המעמד החוקי, וכך פוגמים ביכולתם של עובדים המבצעים את חובותיהם להתנהל כרגיל, מי נושא באחריות? אנשים אלה הגישו את בקשותיהם למנהיגי הכנסייה ולצוות ההסדרה, והמנהיגים והעובדים היו מודעים לכך, אך מכיוון שהם לא התייחסו לעניין ברצינות או השמיעו תירוצים כדי לא לטפל בו, חל עיכוב בהסדרת מעמדם החוקי של מספר עובדים חשובים, מה שהשפיע במידה מסוימת על מספר פריטי עבודה חשובים של הכנסייה. ובכן, מי לדעתכם צריך לשאת באחריות כאן? (המנהיגים והעובדים.) בית האל הדגיש עניין זה שוב ושוב. המנהיגים והעובדים מודעים לו, וגם יש להם מידע והבנה; אולם למרות שהם יודעים על כך, הם לא מתייחסים לכך ברצינות. כל עוד הדבר לא נוגע לענייניהם האישיים, כל עוד מדובר בבעיות של מישהו אחר, הם דוחים זאת בכל הזדמנות אפשרית, ובסופו של דבר מעכבים עניין כה משמעותי כמו הסדרת מעמדם החוקי של אנשיו הנבחרים של האל. כאשר נוצרות השלכות, המנהיגים והעובדים נדרשים לשאת באחריות. אחריות זו אינה רק דיבורים בעלמא – אם היא משפיעה על עבודת הכנסייה, ובמיוחד על עבודתו החשובה של בית האל, אזי האחריות שנושאים בה המנהיגים והעובדים הופכת למשמעותית. לכל הפחות, האל יזקוף זאת לחובתם, זו תהיה עבירה – זוהי התוצאה. אם מוטל עליך לעשות דבר מה, משהו שמצוי במסגרת תחומי האחריות שלך, ואינך עושה אותו או מתעלם ממנו, או מעכב אותו מסיבות אישיות כלשהן, אזי עליך לשאת באחריות. יש אנשים שאומרים: "לא ידעתי איך לפתור את זה; לא הייתה לי שום דרך להתקדם". אבל האם התייחסת לזה ברצינות ובהזדמנות הראשונה פנית למנהיגים ולעובדים בדרג גבוה יותר? אחרים אומרים שהם שכחו מזה כי היו עסוקים בעבודה אחרת. גם אם באמת שכחו מזה בגלל שהיו עסוקים, איך הם יכולים להמשיך לשכוח לאחר שמישהו מעלה בפניהם את הסוגייה ומזכיר להם שוב ושוב? על איזו בעיה זה מצביע? (הם לא אימצו אל ליבם את עניין הסדרת מעמדם החוקי של האחים והאחיות; אין להם שום תחושת עול.) העובדה שהם יכולים לשכוח עניין כה חשוב מעידה על כך שהם חסרי חוש אחריות ושאינם מהימנים. אתה יכול לשכוח דבר משמעותי כמו הסדרת מעמדם החוקי של אנשיו הנבחרים של האל – האם היית שוכח את הסדרת המעמד החוקי שלך? אם לא היית שוכח את ענייניך האישיים אבל יכול לשכוח את ענייניהם של אחרים, זו הוכחה לכך שאופייך נחות, שאתה חסר אהבה, אנוכי ובזוי. הסדרת את המעמד החוקי שלך, אך אתה מתייחס להסדרת מעמדם החוקי של האחים והאחיות כעניין רגיל וטריוויאלי – או אפילו מתעלם ממנו לחלוטין – ובסופו של דבר מעכב את הסדרת מעמדם החוקי, עניין משמעותי עד מאוד. האם אתה יכול לשאת באחריות הזו? האין מנהיגים ועובדים כאלה משוללי מצפון והיגיון לחלוטין? הם כל כך אנוכיים ובזויים! הם דואגים רק לעצמם ומתעלמים מאחרים – על איזו בעיה מצביע הדבר? האין הם מנהיגי שקר? (כן.) כך נחשפת במלואה תמצית בעייתם. הם פשוט לא רוצים לטפל בהסדרת מעמדם החוקי של האחים והאחיות; מבחינתם זוהי טרחה. בליבם, הם חושבים: "מה הקשר ביני לבין הסדרת מעמדם החוקי של האחים והאחיות?" זוהי גישתם כלפי עניין הסדרת מעמדם החוקי של האחים והאחיות, ובסופו של דבר הם מעכבים עניין משמעותי זה, פוגעים בביצוע חובתם של האחים והאחיות, וכן בעבודת הכנסייה. האם תאמר שמנהיגי שקר כאלה ראויים לעונש? (כן.) יש לדרוש מהם דין וחשבון כי מדובר במעשה מכוון; זה בוודאי לא היה עיכוב מקרי שנבע מגורמים אובייקטיביים. לו היו מתרחשים אסון טבע, כמו רעידת אדמה, שיטפון, או אירוע פוליטי גדול כלשהו ששיבש את התחבורה ואת התקשורת, והיו הופכים את הטיפול בעניינים אלה לבלתי אפשרי, זה היה מובן. אבל אם אף אחד מהאירועים הללו לא התרחש, והם עדיין שכחו או הזניחו את הסדרת מעמדם החוקי של האחים והאחיות, ועיכבו עניין כה חשוב – מעמדם החוקי של אנשים אלה – אזי מנהיג או עובד כזה מתרשל בתפקידו. הדבר ייזקף לחובתו והוא יישא באחריות. האם אתם מבינים? (כן.) מאחר שאתה מנהיג או עובד, יש לך אחריות לבצע את העבודה אתה נדרש לבצע. עליך לטפל כראוי בכל דבר המצוי במסגרת אחריותך ולהשלימו בהתאם לדרישות בית האל. אבל אם אתה נמנע מביצועו בכוונה או מעכב אותו, זוהי התרשלות באחריותך, והתרשלות זו היא עבירה. אם אתה מעכב עניין בכוונה ולא מטפל בו, כישלונך יהפוך בסופו של דבר לעבירה, והאל יזקוף זאת לחובתך. אתה תישא באחריות על עניין זה.

במדינות שמעבר לים, אם ישנן בעיות מסוימות במעמדם החוקי של אנשיו הנבחרים של האל, או אם שכניהם או זרים מגישים עליהם תלונות או מדווחים עליהם, הם עלולים לעמוד בפני סכנת גירוש. ייתכן גם שחלק מאנשיו הנבחרים של האל במדינות שמעבר לים ייעצרו וייענשו או ייאסרו וייכלאו על ידי ממשלות של מדינות מסוימות על סמך האשמות מפוברקות. ללא קשר למצב, כאשר מנהיגים ועובדים יודעים על כך, אל להם להתנהג כמו צבים המסתתרים בשריונם; עליהם לטפל בעניין זה ברגע הראשון, כשהמטרה הסופית היא להבטיח את שלומם של האחים והאחיות, ולא לאפשר להם ליפול לידי אנשים רעים. אם מנהיגים ועובדים דואגים רק לסידור עבודת הכנסייה, אך אינם מקדישים תשומת לב לעניין הטיפול במעמד החוקי של האחים והאחיות, וכתוצאה מכך אחים ואחיות נעצרים או מגורשים בשל היעדר מעמד חוקי, מהן ההשלכות הללו? מנהיגים ועובדים כאלה הרסו את ההזדמנות של האחים והאחיות לבצע את חובתם, הלא כן? האין זה משפיע ישירות על עבודת הכנסייה? טבעה של בעיה זו הוא אפוא חמור למדי. אם המנהיגים והעובדים לא טיפלו בעניין זה בעבר, הם יכולים למצוא בקרב האחים והאחיות מישהו המיומן בטיפול בעניינים חיצוניים כדי שיתייעץ עם עורך דין שיטפל בעניין זה, תוך שאיפה להשיג את המטרה של הגנה על האחים והאחיות והגנה על שלומם של עובדים חשובים. זהו גם פריט עבודה חשוב שמנהיגים ועובדים חייבים לבצע מעבר לים; מנהיגים ועובדים מקומיים חייבים ליזום ולטפל בעניין זה. בנוסף להגנה על שלומם של אחים ואחיות מקומיים, עליהם להגן ביתר שאת על שלומם של אחים ואחיות זרים; רק כך תובטח עבודת הכנסייה. זוהי האחריות שהמנהיגים והעובדים בכל מדינה צריכים למלא כלפי האחים והאחיות המקומיים וכלפי עובדים חשובים זרים; אל להם לעמוד מנגד בחיבוק ידיים. ישנם מנהיגים ועובדים שאומרים: "הם אחים ואחיות זרים, ואיננו מכירים אותם; אין בינינו יחסים אישיים. הם נשלחו על ידי בית האל כדי להטיף כאן את הבשורה – מה זה קשור אלינו? הם הביאו על עצמם את התקלה הזו; הם לא ביררו היטב את המצב לפני שבאו, ולא טיפלו בעניינים אלה כראוי. אין לנו דרך להתערב בתקלה זו; מי יודע מה הממשלה תעשה להם". הם פשוט משתמשים בתירוצים שונים כדי להתחמק ולהימנע מעניינים אלה, ואינם מנסים למצוא דרכים להתייצב ולפתור אותם. האם נכון לפעול כך? (לא.) מדוע לא? (אם המנהיגים והעובדים לא יתייצבו כדי לפתור את הבעיות האלה, ובינתיים לאחים ולאחיות לא יהיה נתיב לפתור את הבעיות, בוודאי שתתעורר צרה. המנהיגים והעובדים לא מילאו את אחריותם להגן על האחים והאחיות – זוהי התרשלות באחריותם.) חובתם של מנהיגים ועובדים היא למלא כל אחריות ואחריות שמנהיגים ועובדים צריכים למלא בבית האל. תחומו של בית האל אינו מוגבל לסביבה המקומית, לאזור, או למדינה מסוימת; לבית האל אין גבולות לאומיים ואין מגבלות אזוריות. האם ישנן מגבלות לפי גזע בבחירת אנשים והושעתם על ידי האל? (אין.) האם ישנן מגבלות לפי לאום או אזור? (גם אין.) אין כאלה. זהו העיקרון שלפיו האל מבצע את עבודתו; לפיכך, עיקרון זה הוא האמת! לא משנה מאיזו מדינה באים האחים והאחיות, כולם מאמינים באל אחד, נוהים אחר אל אחד, וגם אוכלים ושותים את האמת שאל אחד משתף ומספק. הם חווים את העבודה שאל אחד עושה, ועובדים אל אחד. ללא קשר לצבע עור או לגזע, בבית האל ובפני האל הם אחד – הם משפחה אחת. מכיוון שהם משפחה אחת, לא צריכות להיות הבחנות ביניהם; לא צריכות להיות מגבלות לפי גזע או לפי אזור; לא צריכות להיות חלוקות של "אתה אסיאתי, אני אירופאי", או "אתה לבן, אני אדם בעל צבע עור שונה" – לא צריכות להיות הבחנות כאלה. אם אתה עדיין עושה הבחנות כאלה בבית האל, ברור שאינך רואה בבית האל את בית האל, ואינך רואה בעצמך חבר בו. לכן, כאשר אחים ואחיות זרים נתקלים בבעיות כמו גירוש או מעצר בלתי חוקי, ללא קשר למוצאם, ללאומיותם, או לצבע עורם, הם אחים ואחיות – ומכיוון שהם אחים ואחיות, כאשר הם מתמודדים עם בעיות, על המנהיגים והעובדים המקומיים להתייצב ולטפל בעניין זה מתוך חובה, ואל להם לעשות הבחנות בין אנשים. הדבר תואם לעקרונות, עולה בקנה אחד באופן מלא עם כוונות האל, והוא האמת שאנשים צריכים ליישם בפועל.

כיום, רבים מאנשיו הנבחרים של האל מסין יוצאים למדינות שונות מעבר לים כדי להטיף את הבשורה ולהעיד על האל. כאשר הם מגיעים למדינות אלה, הדבר הראשון שעליהם לעשות הוא לטפל במעמדם החוקי לפני שיוכלו לעבוד בראש שקט. הטיפול במעמד חוקי אינו עניין פשוט; הוא דורש שיתוף פעולה של אנשים מהכנסייה המקומית. האחראים על הכנסיות במדינות השונות צריכים לחפש אחים ואחיות המבינים את מדיניות ארצם ומכירים את חוקיה כדי לעזור לאנשיו הנבחרים של האל שבאו מסין לפתור את סוגיית הטיפול במעמד החוקי. פתרון סוגיה זו הוא בעל חשיבות עליונה. על המנהיגים והעובדים של הכנסיות במדינות השונות לעשות כל מאמץ כדי לעבוד על כך, שכן רק על ידי פתרון מלא של סוגיית המעמד החוקי של האנשים עבודת הכנסייה תוכל להתנהל כסדרה; אחרת, עבודת הכנסייה תיפגע. על האחראים על הכנסיות במדינות השונות להיות מוכנים עם אנשים המסוגלים לטפל בעניינים כאלה. הכנה זו מועילה לעבודת הכנסייה והיא גם ביטוי של התחשבות בכוונות האל. ישנם מנהיגים ועובדים שעשויים לומר: "מעולם לא טיפלנו בעניין מסוג זה, וגם איננו יודעים מה לעשות". במצב זה, עליהם לחפש אנשים המבינים בעניינים מסוג זה. בקרב אנשיו הנבחרים של האל בכל מדינה ישנם בעלי השכלה וידע, וישנם גם כאלה המבינים בחוקים ובמדיניות של המדינה. מבחינתם, טיפול בעניינים אלה דורש רק מעט התייעצות כדי למצוא נתיב – האין זה כך? בטיפול בעניין מסוג זה, אל לכם להיות פסיביים וחסרי מעש; אם אינכם מבינים דבר-מה, עליכם למצוא עורך דין ולהתייעץ עמו. כל עוד יימצא עורך דין מהסוג הרלוונטי, באופן טבעי יהיה נתיב. אנו אולי לא נבין את העניין הזה, אך עורך הדין יבין. להיות בעל לב שמחפש, זו הגישה הנכונה; כשיש לאדם לב שמחפש, זהו ביטוי של תחושת אחריות. אם מתעוררים קשיים מסוימים, עליכם להתפלל, לחפש ולשתף יחד בלב אחד ובנפש אחת, ולאחר שתמצאו את העקרונות ואת הנתיב לפתרון הבעיה, עליכם לפתור אותה לחלוטין. רק אז עבודת הכנסייה תוכל להתקדם בצורה חלקה. בעת גילוי בעיה, אם מנהיגים ועובדים יכולים ללמוד עליה, לעקוב אחריה ולפתור אותה במהירות, אז הם מנהיגים ועובדים אחראים, נכון? (אכן כן.) למנהיגים ועובדים כאלה, יש לא רק תחושת אחריות, אלא הם גם יכולים לפתור בעיות במהירות, מה שאומר שיש להם תקווה להפוך למנהיגים ועובדים העומדים בדרישות. ללא קשר לעומק הבנתם את האמת, אם הם יתמקדו בפתרון בעיות, הם יהיו מסוגלים לבצע עבודה אמיתית. לכל הפחות, הם יוכלו להגיע למצב שבו הם יעשו פחות טעויות או לא יעשו טעויות כלל; וגם אם הם יעשו כמה טעויות, הם יוכלו לתקן אותן במהירות כדי להשיב חלק מההפסדים, ובסופו של דבר להשיג את המטרה של שמירה על עבודת בית האל. האם אתם חושבים שמילוי אחריות זו הוא קשה? (לא.) למעשה, זה לא קשה; הדבר תלוי בשאלה אם לאנשים יש נאמנות בביצוע חובתם ואם הם יכולים למלא את אחריותם בעבודתם. אתם רק צריכים להשקיע קצת מחשבה, להקדיש קצת זמן, ולהשקיע קצת אנרגיה; זה לא דורש מכם להוציא כסף או לקחת סיכון כלשהו. אתה רק צריך להתייצב כדי לעזור לפתור בעיות ולטפל בעניינים היטב, ובדרך זו תוכל לעמוד בדרישות. לכן, זה לא עניין קשה, ועבור מנהיגים ועובדים, זה אמור להיות קל להשגה. אך ישנם אנשים שאינם יכולים להשיג אפילו משהו קל כל כך, וברור מאוד שזה לא נובע מאיכות או מיכולת לא מספקות, או מתנאים או מסביבה שאינם מאפשרים זאת, אלא מפני שהם אינם רוצים לעשות זאת. כאשר מתעוררים מצבים מיוחדים הכרוכים במעמד החוקי או במעמד התושבות של אנשי מפתח בעבודה, או בעניינים הנוגעים להשמתם, על המנהיגים והעובדים מוטלת האחריות לקחת על עצמם עבודה זו. לא משנה למי אתה מסדר השמה, או מהי לאומיותם או גזעם; כל שעליך לעשות הוא לקבל זאת מהאל. עבודה זו מופקדת בידיך על ידי האל; זוהי אחריותך ומחויבותך, וכן שליחותך. עבודה זו שאתם מקבלים באה מהאל, לא מאף אדם, ולכן אל לכם לדאוג מיהם האנשים שאתם מסדרים השמה עבורם. ישנם אנשים שעשויים לומר: "הגנה על האחים והאחיות המקומיים מקובלת, אך זה לא ענייננו אם אחים ואחיות זרים מגיעים לכאן". האם לאנשים שאומרים זאת יש תחושת אחריות או אנושיות? (אין להם.) הם רואים באחים ובאחיות המקומיים אחים ואחיות, אך אינם רואים באחים ובאחיות הזרים אחים ואחיות – האם זו גישה נכונה? (לא.) האם זה תואם את האמת? (לא.) מדוע זה לא תואם את האמת? (מנהיגי שקר אינם מתחשבים בכוונות האל; הם מתעלמים מאחים ואחיות זרים, ואינם מתייצבים לטפל בבעיות כאשר הן מתעוררות – הם אינם שומרים על עבודת בית האל.) מנהיגי שקר מתנערים מאחריות בתירוצים שונים ואינם מבצעים עבודה אמיתית. הם טוענים שהם מוכנים להשקיע מעצמם למען האל ומוכנים ליישם את האמת בפועל, אך כאשר זה מגיע באמת לעניינים קריטיים של עבודת הכנסייה, הם מסתתרים. זוהי חוסר אחריות. בכל הסוגיות הקשורות להגנה על שלומם של אחים ואחיות מעבר לים, על מנהיגים ועובדים לטפל בהן באופן מיידי, ולהתייחס לכך כאחריות ומשימה שיש להשלים. אל להם להמציא תירוצים כדי להימנע מכך, או לאפשר להזנחתם את עבודה זו להשפיע על התקדמות פריטי העבודה השונים של בית האל.

ב. הקניית ידע משפטי בסיסי לכל האחים והאחיות

על אילו היבטים נוספים של העבודה הקשורה לשלומם של אחים ואחיות מעבר לים אתם יכולים לחשוב? (במדינות שמעבר לים, על מנהיגים ועובדים גם לספק לכל האחים והאחיות ידע משפטי בסיסי כלשהו, כדי שיפתחו מודעות משפטית ויימנעו מעיסוק בפעילויות המפרות את החוק.) על מנהיגים ועובדים לספק לכל האחים והאחיות ידע משפטי בסיסי והבנה של תקנות ממשלתיות שונות. עליהם ללמוד יותר על תחומים אלה, כגון מדיניות הגירה ומדיניות הקשורה לחיי היומיום, מאחים ואחיות מקומיים במדינה שבה הם נמצאים, ולאחר מכן לארגן את האחים והאחיות שילמדו אותם כדי שיקפידו על תקנות הממשל הלאומי ויימנעו מעשיית דבר כלשהו המפר את החוק. בפרט, אנשיו הנבחרים של האל מסין, שהיו תחת שלטון דיקטטורי במשך שנים רבות כל כך, חסרים ידע משפטי ואינם מבינים את חשיבות החוק. כתוצאה מכך, הם פועלים כלאחר יד ובחוסר זהירות, כמו אנשים לא מתורבתים. כשהם באים לגור מעבר לים, הם נראים בורים מאוד ולעתים קרובות עושים דברים המעידים על חוסר הבנה של הכללים. לדוגמה, בכמה מדינות דמוקרטיות מערביות, הסדר החברתי מנוהל היטב, עם תקנות האוסרות על רעש בין 10 בלילה ל-8 בבוקר – אסורים קולות כמו נביחות כלבים או טרטור של מכונות בנייה. אם מישהו מפר תקנות אלה ומדווחים עליו, המשטרה תטפל בכך. בסין היבשתית, איש אינו מנהל עניינים אלה; בכל מקום שבו מתגוררים אנשים יהיה רועש להפליא, עם קולות של מוזיקה רועשת, ריקודים, שתייה ומסיבות, ואיש אינו מתערב. אם מישהו ינסה לעשות משהו, הוא עלול לעמוד בפני נקמה, ולכן לאנשים סינים אין ברירה אלא לסבול זאת. מדינות המערב שונות; כולם מוגנים על ידי החוק. אם הכלב שלך נובח לעתים קרובות באמצע הלילה, ומפריע למנוחת שכניך, הם יגישו נגדך תלונה. מה שאתה עושה משפיע על חייהם הנורמליים של אחרים, ואם הפרת תקנות חוקיות, לגיטימי עבורם להשתמש בחוק כנשק כדי להגיש נגדך תלונה. ישנם גם אנשים שממשיכים בעבודות בנייה עד 11 או 12 בלילה, מפריעים למנוחת שכניהם וכתוצאה מכך מוגשות תלונות. המשטרה מגיעה לתת קנס ומזהירה אותם לא להרעיש בשעות המיועדות. ישנם אנשים שאף חסרים מודעות לניקיון סביבתי, משליכים אשפה ומשאירים זבל פזור ברחובות. מדינות דמוקרטיות מערביות מסודרות במיוחד. לתושבים יש זמנים קבועים להשלכת אשפה, ומשאיות זבל מגיעות בימים קבועים לאסוף אותה. לאחר האיסוף, הרחובות נשארים נקיים. אלה שאינם מבינים זאת עלולים לזהם את הסביבה באשפה, מה שנחשב גם כן להפרת תקנות. הדבר פוגע בתברואה הציבורית ובמראה העיר, ולכן עלולות להיות מוגשות נגדם תלונות. אנשים סינים, שאינם נוהגים לפי הכללים, מקבלים לעתים קרובות תלונות כשהם גרים מעבר לים. לאחר שדווח עליהם פעמים רבות, הם מפתחים דעות על מערביים, ואומרים: "מערביים פשוט אוהבים להגיש תלונות; הם מגישים תלונות על כל דבר קטן", ועל כך אני אומר: "הם הגישו נגדך תלונות על כל כך הרבה עניינים, ואתה לא הרהרת בעצמך אלא מאשים אותם בהגשת תלונות. האם הם צדקו בהגשת התלונות? האם הדברים שעשית היו בסדר או לא?" הם צדקו לחלוטין בהגשת התלונות הללו; פגעת באינטרסים שלהם והשפעת על חייהם, אז מדוע שלא יגישו נגדך תלונות? הדבר נעשה כדי לשמור על הסדר החברתי ומוכיח שמדינה זו נשלטת על ידי חוק; כולם מוגנים על ידי החוק, והחוק במדינה זו אינו להצגה בלבד – כל אחד יכול להשתמש בחוק כנשק כדי לשמור על זכויותיו ועל האינטרסים שלו. הם מגישים נגדך תלונות כי אינך מבין את החוק והפרת תקנות מקומיות. עליך ללמוד תחילה את התקנות המקומיות ולפעול על פי חוקים ותקנות – ואז, האם אתה חושב שהם עדיין יגישו נגדך תלונות? (הם לא יגישו יותר תלונות.) אז מדוע אנשים סינים לעולם אינם מגישים תלונות, לא משנה כמה חמור העניין? (הם דוכאו על ידי הממשלה במשך זמן רב מדי. הם לא מעזים להגיש תלונות. לאנשים סינים גם אין שום תפיסה של הגנה על זכויותיהם.) סין אינה מדינת חוק. היא אינה נשלטת על פי החוק. חוקי סין הם להצגה בלבד, והגשת תלונה שם חסרת תועלת. אם תגיש תלונה, והצד השני בעל כוח והשפעה, הוא עלול לרדוף אותך. אם אין לך השפעה, אפילו לא תעז להגיש תלונה; הגשת תלונה עלולה בקלות להביא עליך צרות. לכן, כאשר אנשים סינים נתקלים ברדיפה – במיוחד במקרים שבהם מישהו נהרג – לא משנה כמה לא צודק המוות, העניין פשוט מסודר באופן פרטי אם ההורג משלם קצת כסף. מדוע בני משפחתו של הקורבן אינם מגישים תביעה? הם יודעים שלעולם לא ינצחו; זה יעלה הרבה כסף, ובכל זאת הם עדיין לא יקבלו צדק, וההורג גם לא יובא לדין, ולכן הם בוחרים לא לתבוע משפטית ובמקום זאת "סוגרים" זאת באופן פרטי. חוקי סין הם להצגה בלבד; סין אינה מדינה הנשלטת על ידי החוק, ואין בה אל מי לפנות כדי לחפש צדק. הגשת תביעה היא חסרת טעם. לכן, לא משנה באילו מצבים בלתי חוקיים נתקלים אנשים סינים, הם לא מעזים להגיש תלונות. זאת מכיוון שהמפלגה הקומוניסטית אינה עושה דבר מלבד לבצע מעשי רשע, היא מעבר להיגיון, ואינה שולטת על פי החוק. בסין, כל עוד אדם הוא אדם רגיל, לא משנה כמה חמורה הבעיה שהוא מתמודד איתה, היא לא נחשבת ראויה להתייחסות בעיני המפלגה הקומוניסטית – איש לא יטפל בה. דברים כמו הפרעה למנוחת אחרים, או אפילו מקרים של גניבה, שוד ופריצה, פשוט אינם נחשבים לבעיות בעיני המפלגה הקומוניסטית. במדינות המערב, לעומת זאת, זה שונה. למערב יש מערכת דמוקרטית והוא חברה הנשלטת על ידי החוק; כל עוד מנוחתו של מישהו מופרעת, תוגש תלונה, והמשטרה תבוא לבדוק ולטפל בעניין. למערביים יש מודעות משפטית זו והם אינם עושים דברים טיפשיים כאלה; רק אלה המגיעים מארץ זרה ואינם מבינים את הכללים עושים דברים טיפשיים אלה. כאשר אנשים סינים מתחילים לחיות מעבר לים, הם מקבלים לעתים קרובות תלונות. עם הזמן, הם לומדים על החוקים והתקנות המקומיים וכבר אינם מעזים לעשות דברים המפרים את החוק או מפריעים לאחרים. לכן, על מנהיגים ועובדים לארגן את האחים והאחיות שילמדו על החוקים והתקנות השונים של המדינה שבה הם נמצאים. לא משנה מה הם מתכוונים לעשות, עליהם להתייעץ תחילה עם החוק – גם אם הם מגדלים תרנגולות או חזירים בחצרם, עליהם לבדוק תחילה את תקנות הממשלה. הם יכולים לחפש מידע באינטרנט או להתייעץ עם אחים ואחיות מקומיים ובדרך זו למצוא תשובות מדויקות. בכל העניינים במדינות המערב השונות, לממשלה יש תקנות ספציפיות. לדוגמה, בבנייה, ישנן תקנות לגבי גובה שקעי החשמל מעל הרצפה והמרחק בין השקעים. ישנם גם תקנים ספציפיים לעובי ולרוחב של מעקות במדרגות ו. כל שלב בבנייה נבדק על ידי אנשי ממשל, ולכן מקרים של מבנים המפרים את חוקי הבנייה או של בנייה בלתי מוסדרת הם נדירים. אם תושבים רוצים לבנות בית, מחסן כלים, או מחסן קטן בחצרם, עליהם לקבל אישור ממשלתי. אם הם רוצים לגדל תרנגולות או ברווזים, ישנן תקנות לגבי המרחק המינימלי בין המתחם לרכוש של שכניהם. גם אם מנהיגים ועובדים אינם מבינים חוקים ותקנות אלה, אם עבודת הכנסייה כרוכה בעניינים אלה, אז על המנהיגים והעובדים לשים לב אליהם. עליהם להתייעץ תחילה עם חוקים מקומיים ותקנות ממשלתיות; הבהרת עניינים אלה מועילה לביצוע חובתנו. אף שעניינים משפטיים אינם קשורים ישירות לעבודה הפנימית של הכנסייה, הקניית ידע משפטי בסיסי לכולם עדיין מועילה. לכל הפחות, הם יכולים לרכוש קצת ידע, להבין כמה כללים, ללמוד כיצד לחיות כראוי, ולהשיג מראית עין של אנושיות. בנוסף, על מנהיגים ועובדים לשתף עם האחראים על עניינים חיצוניים, ולעזור להם לפתח מודעות משפטית. בעניינים קטנים, אין צורך להתייעץ עם עורך דין – הם רק צריכים להבין את התקנות המקומיות ולפעול לפיהן בקפדנות. בעניינים גדולים, לעומת זאת, עליהם להתייעץ עם עורך דין כדי להבין את החוקים המקומיים. לסיכום, לא משנה מה נעשה, כל הפעולות חייבות לציית לחוקים ולתקנות. יישום בפועל בדרך זו למשך תקופה יאפשר לאנשים לחוות את חשיבות הציות לחוקים ולתקנות, והם ינהגו לפי הכללים בעשיית דברים. הדבר מועיל גם לעבודת הכנסייה.

ג. עקרונות מנחים כאשר שולחים אנשים להטיף את הבשורה

במונחים של הגנה על שלומם של המבצעים חובות חשובות, ישנו תחום עבודה נוסף שמנהיגים ועובדים חייבים לטפל בו, והוא להגן על שלומם של היוצאים לבצע את חובתם. על פי אילו עקרונות יש לנהוג בעת שליחת אנשים לבצע את חובתם? ראשית, יש להתחשב בגילם ובמינם של האנשים, וכן בתובנתם ובניסיון חייהם – מנהיגים ועובדים אינם יכולים להיות מבולבלים או פזיזים בהקשר זה. לדוגמה, אם אתם שולחים עובדי בשורה להטיף את הבשורה במקום לא מוכר, איזה סוג של אנשים יהיה זה מתאים לשלוח? (אנשים עם קצת תובנה וחוכמה.) אם בכנסייה מסוימת אין הרבה אנשים מתאימים, ורובם צעירים החסרים ניסיון חיים ותובנה, שאינם יודעים כיצד להתמודד עם מצבים – במיוחד בעיות מאתגרות – כשהם נתקלים בהם, שמדברים ללא עקרונות, וגם חסרים חוכמה, אז הם לא יוכלו לבצע את העבודה. אם אנשים כאלה נשלחים, לא רק שהם לא יוכלו לפתור בעיות, אלא שהם גם עלולים להשפיע ולעכב את העבודה. לכן, בעת שליחת אנשים לבצע את חובתם, חובה לבחור את אלה שיש להם אנושיות בוגרת וחוכמה – רק אנשים כאלה מתאימים. אם אין מספיק אנשים מתאימים, אז תנו לצעירים לשתף פעולה עם מבוגרים כדי לצאת ולבצע את חובתם. לדוגמה, נניח שיש אחות צעירה בסביבות גיל 25 או 26, שלמרות שהאמינה באל מזה זמן מה, יש לה אמונה ושיעור קומה, והיא עשתה את חובתה במשך זמן רב, היא לא תדע כיצד לשמור על ביטחונה אם תישלח לבצע את חובתה במקום לא מוכר – במקרה כזה, יהיה צורך למצוא אח או אחות מקומיים עם ניסיון בחברה כדי לשתף איתה פעולה בביצוע החובה. כמובן, אם מיקום החובה הוא אזור מוכר או מקום שבו כבר יש כנסייה, אז אחים ואחיות צעירים יכולים ללכת. עם זאת, אם אנשים הולכים למקום לא מוכר, במיוחד כזה שהביטחון הציבורי בו ירוד, כדי להטיף את הבשורה או לבצע עבודה אחרת, יש להתחשב בביטחונם האישי. עבור מנהיגים ועובדים, לא משנה את מי הם שולחים לבצע עבודה, בטיחות היא השיקול הראשון. אם לא ברור איזה סוג של אנשים הם מקבלי הבשורה הפוטנציאליים, או אם אנשים אלה עלולים לעשות דברים לא הולמים, יש לנהוג בזהירות בעת שליחת אנשים להטיף את הבשורה. בעבר שמעתי שכמה מנהיגים ועובדים היו שולחים לעתים קרובות אחיות צעירות – בסביבות גיל 18 או 19, או בתחילת שנות ה-20 לחייהן – למקומות לא מוכרים כדי להטיף את הבשורה, ולפי הדיווחים, אירעו כמה תקריות מצערות. ללא קשר למה שקרה בפועל, בסופו של דבר זה היה קשור לכך שהמנהיגים והעובדים לא היו יסודיים בשיקוליהם בעת ביצוע העבודה. על מנהיגים ועובדים לקחת בחשבון גורמים אלה בעבודתם ואל להם להקצות כלאחר יד אחיות או אחים צעירים מאוד למקומות לא מוכרים ומסוכנים כדי לבצע את חובתם. היה מנהיג שסידר פעם לשתי אחיות, בנות 18 או 19, ללכת להטיף את הבשורה. כשמישהו אמר שהן צעירות מדי ולא מתאימות לכך, המנהיג מצא אחות בת 21 שתלך במקומן, וחשב: "אמרת ש-19 זה צעיר מדי, אז מצאתי מישהי בת 21. זה מבוגר יותר, לא?" מה הייתה איכותו של מנהיג זה? הוא נטה לעיוותים, הלא כן? (כן.) בהיותה מבוגרת רק בשנתיים מ-19 – האם יכול היה להיות לה ניסיון חיים? האם יכול היה להיות לה ניסיון בחברה? לנוכח קשיים או מצבים מסוכנים, האם ייתכן שהייתה בסופו של דבר בוכה? אף שהייתה מבוגרת בשנתיים, מבחינת הגיל, היא עדיין הייתה צעירה מדי ולא מסוגלת לקחת על עצמה עבודה זו. לכל הפחות, יש צורך למצוא אח או אחות בשנות ה-30 או ה-40 לחייהם, או בשנות ה-50 או ה-60 לחייהם – הם מבוגרים יותר ובעלי ניסיון בחברה; כאשר הם נתקלים במצבים, יש להם את החוכמה לטפל בהם, ולמנוע התרחשות של מצבים מסוכנים. צעירים לא ראו או חוו דברים רבים ואינם יודעים כיצד לטפל בהם; כאשר הם נתקלים בסכנה, הם עלולים אפילו לא להבין זאת, מה שמקל על התרחשות תקריות. אנשים מבוגרים, שראו יותר מהרישעוּת בחברה זו ובאנושות זו, נוטים להיות ערניים יותר לאנשים. על סמך ניסיונם בחברה וידיעותיהם מהחיים האמיתיים, הם יכולים לעשות כמה שיפוטים סבירים לגבי סוג הסכנה שעלול להתעורר במצבים מסוימים, כמה גבוהה רמת הסכנה, אילו אנשים הם אנשים רעים, ואיזה סוג של דברים אנשים מסוימים עלולים לעשות. כאשר הם נתקלים במצבים מסוכנים, יש להם גם את החוכמה להימלט מהסכנה. צעירים, לעומת זאת, חסרים ניסיון. כאשר הם נתקלים במצבים, הם לא יכולים לתפוס את ההשלכות המסוכנות הפוטנציאליות. לכן, כשמדובר בסוגיות בטיחות, אנשים מבוגרים יסודיים יותר בשיקוליהם מאשר צעירים. כאשר מנהיגים ועובדים מסדרים לאנשים לצאת ולבצע את חובתם, עליהם להתחשב בתנאים המקומיים ולסדר שאנשים מבוגרים יחסית, עם קצת חוכמה וניסיון, ישתפו פעולה עם צעירים בביצוע חובתם. על מנהיגים ועובדים להיות יסודיים בשיקוליהם בעניינים אלה.

בכל מדינה שבה נעשית עבודת כנסייה, על המנהיגים והעובדים להקדיש תשומת לב רבה להבטחת שלומם של מבצעי החובות. לא משנה מי נשלח לבצע איזו עבודה, עליו להיות בעל איכות מסוימת ויכולת כלשהי כדי שיהיה כשיר לעבודה וכדי ששלומו יובטח; הדבר נכון במיוחד באזורים או במדינות שבהן הביטחון הציבורי ירוד. על מנהיגים ועובדים להתייחס לשלומם של מבצעי החובות כשיקול ראשון במעלה, ולא לזלזל בכך. יש אנשים שאומרים: "זה בסדר. אנחנו מבצעים חובות בבית האל – יש לנו את הגנת האל, אז איש לא ימות. מה כבר יכול להשתבש?". האם אמירתם נכונה? (לא.) מדוע לא? (דיבור כזה הוא חסר אחריות, ונקודת מבט זו גם מנותקת מאוד מהמציאות.) על אנשים לעשות כמיטב יכולתם למלא את האחריות שהם מסוגלים למלא ולטפל במה שהם מסוגלים לשקול; אל להם להעמיד את האל במבחן, או להמר על שלומם של האחים והאחיות. האל יכול להגן על אנשים, אך אם אינך מתחשב בבעיות שהיה ביכולתך להתחשב בהן, ומהמר על שלומם של האחים והאחיות כדי להעמיד את האל במבחן, האל יחשוף אותך – מי הפך אותך לאוויל שכזה, שעושה מעשי שטות כאלה! לכן, על מנהיגים ועובדים להימנע משימוש בדיבורים כאלה כתירוץ למעשים חסרי אחריות; הבטחת שלומם של מבצעי החובה היא אחריותך, ועליך למלא את אחריותך- שלך. לאחר שטיפלת בכל מה שביכולתך לשקול ולעשות, מה שהאל יעשה בנוגע למה שלא שקלת הוא עניינו של האל בלבד ואין לו כל קשר אליך. יש אנשים שמטילים את כל האחריות על האל, ללא הבחנה, ואומרים: "האל אחראי לשלומם של אנשים, איננו צריכים לפחד; אנחנו יכולים להטיף איך שאנחנו רוצים. עם האל, הכול חופשי ומשוחרר; איננו צריכים לדאוג לדברים האלה!". האם אמירה מסוג זה נכונה? (לא.) על פי אמירה מסוג זה, אנשים אינם צריכים לחפש עקרונות כאשר דברים קורים; אילו זה היה המצב, איזו תועלת הייתה באמת שהאל ביטא? היא הייתה חסרת תועלת. במשך השנים הללו, האל דיבר שוב ושוב בסבלנות ובמאמץ רב כדי ללמד אנשים, במטרה לאפשר לאנשיו הנבחרים לדעת כיצד לשרוד, כיצד לחתור אל האמת, וכיצד להתנהל בעולם רע זה ובקרב אנושות רעה זו, כדי להתאים לכוונות האל. זה לא נעשה כדי שתעמיד את האל במבחן, וגם לא כדי שתפעל כרצונך על פי מילים ודוקטרינות וללא עקרונות. כדי שמנהיגים ועובדים יעשו עבודה טובה בעבודת הטפת הבשורה, עליהם בראש ובראשונה להבטיח את שלומם של אנשים. לשם כך, עליהם תחילה לברר ולהבין את הנסיבות הספציפיות של מבצעי החובות, לשלוח אנשים מתאימים, וגם להבין מה לעשות במצבים שונים כדי להבטיח את שלומם. אם מקום מסוים הוא כאוטי במיוחד, לאיש אין שם מכרים, ולא ניתן להבטיח את שלומו של מי שהולך לשם להטיף את הבשורה, אז אל תשלח לשם אנשים לעת עתה; אל תיקח את הסיכון הזה, אל תקריב קורבנות מיותרים. לא משנה איזו חובה מבוצעת או איזו עבודה נעשית, אין צורך שתפלס את דרכך בעולם או תסכן את חייכם, וגם אין צורך שתהמר על שלומך או על חייך. כמובן, בסביבה של סין, לקיחת סיכונים כדי לבצע חובה היא בלתי נמנעת. הממשלה רודפת את המאמינים באל, וגם בידיעה מלאה שיש סכנה, עליך עדיין להאמין באל, לנהות אחר האל, ולבצע את חובתך; אינך יכול לנטוש את חובתך, ושום עבודה אינה יכולה להיעצר. המצבים במדינות שמעבר לים שונים כולם – חלקן מדינות אוטוריטריות הדומות לסין, בעוד אחרות הן בעלות מערכות דמוקרטיות. במדינות עם מערכות דמוקרטיות, עבודת הטפת הבשורה יכולה להתקדם בצורה חלקה, ופריטי עבודה שונים יכולים גם הם להתבצע בצורה חלקה יותר. אך במדינות מסוימות עם מאפיינים אוטוריטריים, האנשים הם ברבריים ונחשלים כאחד, ולא קל להם לקבל את הדרך האמיתית. כאשר מטיפים להם את הבשורה, לא רק שאינם חוקרים אותה, הם עשויים לגנות אותה בעיוורון, ואף עלולים לדווח על המצב למשטרה. במקרים כאלה, אין לשלוח אנשים להטיף שם את הבשורה; במקום זאת, יש לבחור במקומות שבהם ניתן להבטיח את שלומם כדי לבצע את העבודה. כל אלה הם דברים שמנהיגים ועובדים צריכים לשקול היטב. לדוגמה, במדינות כמו מלזיה, אינדונזיה או הודו, שיש להן רקעים דתיים מורכבים מאוד, לזרמים דתיים מסוימים יש השפעה רבה והם שולטים בחברה כולה, עד כדי כך שאפילו הממשלות נכנעות להשפעת הדתות הללו. למדינות כאלה, אם כן, אין לשלוח אנשים נוספים להטיף את הבשורה; מספיק שרק הכנסיות המקומיות יטיפו את הבשורה. בארצות מסוימות, המצב משתנה בין מדינות או מחוזות שונים, והחוקים והתקנות המקומיים שונים מהחוקים והתקנות הלאומיים. לדוגמה, לאזורים מסוימים יש רקעים דתיים מיוחדים, ובאזורים אלה, הכנסייה והמדינה מאוחדות. במקרים מסוימים, למנהיגים הדתיים יש סמכות גדולה עוד יותר מזו של פקידי ממשל מקומיים, והם יכולים להפר בגלוי כמה מכללי המדיניות של המדינה. אם תטיף את הבשורה באזורים כאלה, יהיו סיכוני בטיחות פוטנציאליים. סיכונים פוטנציאליים אלה אינם מוגבלים להפצת שמועות עליך או לגירושך – הם יכולים גם לעצור אותך, לכלוא אותך ללא אישום, ואף לענות אותך, להטיל בך מום או להרוג אותך, והממשלה לא תתערב. למעשה, מנהיגי רוב הזרמים הדתיים שונאים דתות חיצוניות. מכיוון שהשפעתם גדולה מדי והם אינם מרוסנים כלל על ידי החוק, איש אינו מעז לדרוש מהם דין וחשבון, לא משנה באיזו אכזריות הם רודפים את עובדי הבשורה, ואפילו פקידי ממשל מקומיים אינם מוכנים להרגיז אותם. ברגע שתתחיל להטיף את הבשורה בשטחם, הם יכולים לענות אותך כרצונם. לכן, על מנהיגים ועובדים להיות זהירים במיוחד כאשר הם שולחים אנשים להטיף את הבשורה במקום כלשהו. ראשית, עליהם לחקור וללמוד על המצב באותו מקום – האם יש חופש אמונה, כמה חזקים הכוחות הדתיים, ומה עלולות להיות ההשלכות אם ידווחו על אנשים המטיפים שם את הבשורה. יש להבין עניינים אלה בבירור לפני שמחליטים אם לשלוח לשם אנשים או לא. אם, לאחר למידה על מקום כלשהו, נקבע שהוא אינו מתאים להטפת הבשורה, אזי אין לאיש רשות לשלוח לשם אנשים להטיף. זהו גם חלק מהעבודה שיש לעשות כדי להבטיח את שלומם של עובדי הבשורה. לכמה מנהיגים ועובדים יש הבנה מעוותת, והם אומרים: "זה בסדר; האל יגן עלינו. ככל שהאתגר קשה יותר, כך עלינו להתמודד איתו ביתר שאת. יש כל כך הרבה אנשים שמאמינים באדון במקום ההוא, אז למה שלא נלך להטיף שם את הבשורה?". מישהו אומר להם: "יש שם בתי כלא פרטיים. אם נלך לשם להטיף את הבשורה, לא רק שניעצר, אנחנו עלולים אפילו למות שם. איננו יכולים ללכת!". מנהיגי השקר האוויליים מהרהרים בכך: "לדרקון הגדול האדום כאש יש כל כך הרבה בתי כלא, אבל איננו פוחדים ממנו – אז למה שנפחד מכמה בתי כלא פרטיים שם? בתי כלא יכולים להחזיק את גופנו אך אינם יכולים להחזיק את ליבנו! אל תפחדו – פשוט לכו!". לאחר מכן הם שולחים גל אחר גל של אנשים, ובסופו של דבר, איש מהם אינו חוזר; כולם נעצרים. מנהיגי השקר נדהמים. מה הבעיה כאן? (מנהיגי שקר כאלה הם סתומים.) מנהיגי שקר כאלה הם נבלים; הם חסרי אחריות, ושולחים אנשים אל לוע הארי. מדוע אינם הולכים בעצמם? מאחר שאינם פוחדים מסכנה, עליהם ללכת ראשונים. אם הם ילכו, יחזרו בשלום וישיגו אנשים, אז אחרים יוכלו ללכת אחריהם. לא משנה מה, יש להבטיח את שלומם של אנשים בהטפת הבשורה. בשום אופן אין לקחת סיכונים באזורים שבהם מסוכן ולא מתאים להטיף את הבשורה. אל תניחו שכל מקום מחוץ לסין היבשתית הוא בטוח; זוהי אשליה, הבנה מעוותת. רק אנשים בורים חושבים כך – אנשים כאלה מבינים מעט מדי על העולם הזה! אל תניחו שמכיוון שברוב מדינות המערב יש חופש אמונה וישנם יחסית הרבה אנשים המאמינים באדון, אתם יכולים להטיף את הבשורה בגלוי ולהביע בגלוי הצהרות שונות החושפות כמה חשוך ומרושע עולם הדת; אם תעשו זאת, ההשלכות יהיו בלתי נתפסות. עליכם להבין שכאשר אתם מטיפים את הבשורה, בין אם לאנשים דתיים ובין אם לכופרים, אתם עומדים מול אנושות מושחתת, אנושות המתנגדת לאל. אל תתייחסו לעניין זה בפשטנות יתרה.

אם מנהיגים ועובדים רוצים להבטיח את שלומם של עובדי הבשורה, עליהם לשקול ביסודיות את כל היבטי הסוגיה, ובמקרה שמתעוררת בעיה כלשהי, יש לטפל בה מיד. לאחר מכן, יש לסכם את הניסיון והלקחים כדי למצוא את העקרונות ואת הנתיב ליישום בפועל, ולקבוע כיצד ליישם בפועל בהמשך – גם זה פריט עבודה חשוב שיש לבצע. ישנם עניינים מסוימים שמנהיגים ועובדים לא לקחו בחשבון או לא נתקלו בהם בעבר; לאחר שמתעוררות בעיות, עליהם לסכם: "האם עלינו עדיין ללכת למקום מסוג זה? האם דרך זו של שליחת אנשים נכונה? האם עלינו להתאים את התוכניות, האסטרטגיה או הכיוון לצעדים הבאים בהטפת הבשורה או בביצוע כל עבודה חשובה אחרת?". בתהליך המתמשך של הסיכום, על המנהיגים והעובדים לקבוע בהדרגה את שיטות העבודה ואת עקרונותיה, כך שככל שהם מבצעים את העבודה, היא נעשית ספציפית יותר ומגיעה לרמה הנדרשת, עם פחות תקלות, או ללא תקלות כלל, או אפילו מבלי לחייב עובדים חשובים לקחת סיכון כלשהו. כדי להשיג תוצאה זו, על מנהיגים ועובדים לסכם לעתים קרובות חוויות ולרכוש הבנה של הסביבות והמצבים השונים שעומדים בפניהם באזורים שונים בעת הטפת הבשורה. ככל שהמידע שהם משיגים רב יותר ומדויק יותר, כך העקרונות והתוכניות לטיפול בעניינים יהיו מדויקים יותר, ובסופו של דבר תושג התוצאה של הבטחת שלומם של אנשים. בדרך זו ניתן להבטיח שעבודת הטפת הבשורה תתנהל באופן מסודר.

3. כיצד להתמודד עם מנהיגים ועם עובדים שאינם שמים לב לעבודת בטיחות

למנהיגים ועובדים מסוימים יש איכות ירודה והם חסרי חוש אחריות; הם לא מסוגלים לבצע עבודה ממשית וגם עצלנים מכדי לעשות זאת. באזורים שהם אחראים עליהם, אנשים שמבצעים חובות חשובות נתקלים לעתים קרובות בסיכוני בטיחות, מה שמחייב אותם לעבור למיקום אחר או להעתיק את מקום מגוריהם, וגורם להם לא להיות מסוגלים לבצע את חובתם בראש שקט. אפילו עניינים שלא אמורים להתרחש קורים לעתים קרובות. לדוגמה, מנהיג או עובד כלשהו מוצא בית מארחים הממוקם באזור נמוך. כאשר צפויים גשמים עזים ושיטפונות, מחשש שהבית יוצף, האחים והאחיות השוהים שם צריכים לעבור מראש – כשהם לוקחים ציוד עבודה, סירים, מחבתות וכל השאר, ועוברים במשך יומיים רצופים. הדבר מתיש את כולם עד מאוד, והם מרכינים את ראשם בייאוש. הם אומרים: "אנחנו עוברים כל כמה ימים, תמיד במנוסה. מתי זה ייגמר? האם איננו יכולים למצוא בית בטוח ואמין שבו נוכל לבצע את חובתנו כרגיל?". מנהיגים ועובדים כאלה אינם יכולים אפילו לשאת בנטל של עבודה פעוטה זו; האחים והאחיות שתחתיהם אינם יכולים לאכול או לישון היטב, וגם אין להם מגורים הולמים. תנאי המחיה שלהם תמיד זמניים, וכולם מוכנים לברוח מאסון בכל עת. ברגע שהם מסיימים להשתמש בחפציהם היומיומיים, הם אורזים אותם במהירות, שכן בכל רגע עלול להיווצר מצב שבו תוכרז בדיקת רישום אוכלוסין. כולם יודעים שמשמעות הדבר בפועל היא חיפוש של מאמינים באל, ולכן עליהם להיות מוכנים לעבור בכל עת. כתוצאה מכך, מבצעי החובה תמיד חוששים ואין להם תחושת ביטחון. האין זה משפיע על תוצאות חובתם? האין זה קשור לעבודה שמנהיגים ועובדים מבצעים? (כן.) איך הם מבצעים את העבודה הזו? (הם מבצעים אותה בצורה גרועה, ואינם ממלאים את אחריותם.) כמה מנהיגים ועובדים הם חסרי אחריות וחסרי מסירות. להם עצמם אין סטנדרטים גבוהים לתנאי מחיה; כל עוד יש מקום שמגן עליהם מפני הרוח והגשם, זה מספיק. לכן, הם אינם עושים כל מאמץ למצוא מקום בטוח ויציב למגורי האחים והאחיות. לכמה מנהיגים ועובדים יש איכות ירודה; הם לא יודעים איזה סוג של סביבה שקטה ומתאימה למגורים, או מתאימה לאחים ולאחיות לביצוע חובתם. הם שוכרים בית נמוך שאף אחד אחר לא רוצה לשכור, ולאחר שהאחים והאחיות עוברים לגור בו, תוך ימים ספורים הם מפתחים אקזמה, ומגרדים בכל גופם. מה קורה? הבית לח מדי, ומים מחלחלים מהרצפה. האם מישהו יכול לגור במקום כזה? מנהיגים ועובדים כאלה אינם יכולים אפילו לפתור בעיה זו, אינם יכולים למצוא בית המתאים לביצוע חובה – איזו מין איכות זו? מנהיגים ועובדים אחרים שוכרים בתים שדולף לתוכם גשם ללא הרף, שחודרות אליהם רוחות פרצים, שאין להם בידוד אקוסטי, או שחסרים בהם אינטרנט, מים או חשמל – איך מישהו יכול לגור שם? הם מתעלמים מבתים טובים ומתעקשים לשכור את הבתים הלקויים האלה – האין זה מעכב את העניינים? אף שהאחים והאחיות אינם ישנים תחת כיפת השמיים, חסרות תשתיות רבות בבית; עדיף להם לגור באוהל. גם אם רוב האחים והאחיות רגילים לקשיים, חשים שסבל ברמה זו אינו קיצוני ויכולים לסבול זאת, האין ייסורים מתמידים כאלה כל כמה ימים משפיעים על ביצוע חובתם? לכן, אם למנהיגים ועובדים יש איכות ירודה והם חסרי חוש אחריות, הם לא יכולים לשאת בנטל עבודה זו; עליהם להתפטר מיד ולהמליץ על מישהו שיכול לבצע עבודה זו היטב כדי שיקבל את התפקיד, כך שלא ישפיעו על חייהם ועל ביצוע חובתם של רוב העובדים החשובים. סידור השמה למבצעי חובות חשובות אינו דורש התחשבות בכל היבט והיבט, אך לפחות יש להבטיח את סביבת המחיה הבסיסית. רק כאשר יש ביטחון בהיבט זה, עבודת הכנסייה לא תיפגע. האם עבודה זו קלה לביצוע? (כן.) קל לומר שהיא קלה לביצוע, אך אם מנהיגים ועובדים הם אנשים מבולבלים בעלי איכות ירודה וחסרי כל חוש אחריות, הם פשוט לא יכולים לעשות זאת. כאשר מנהיגים ועובדים אינם יכולים לבצע עבודה זו או לבצעה היטב, כל כך הרבה אנשים סובלים מההשלכות, וחיים כל יום כאילו הם בורחים מרעב – איך הם יכולים לבצע את חובתם כך? מנהיגי שקר מסוימים אינם מבינים את עקרונות-האמת אך עדיין אוהבים להיות באור הזרקורים. הם לא יכולים לבצע את העבודה היטב אך מסרבים לפרוש, נאחזים במעמדם ואינם עוזבים. כיצד יש להתמודד עם מנהיגים כאלה? (יש להדיח אותם.) להדיח אותם זה קל; הבעיה היא אם יש מישהו טוב יותר שיקבל את עבודתם. אם אין, האם אתם יכולים לשאת בנטל עבודה זו? האם אתם יכולים להבטיח שלעובדים חשובים תהיה סביבת מגורים יציבה? אם אדם אחד אינו יכול להתמודד עם זה, האם שלושה או חמישה מכם יכולים לשתף פעולה יחד כדי לשאת בנטל עבודה זו? אם גם אתם אינכם יכולים לנהל עבודה זו – אם אינכם יכולים אפילו לבצע משימה כה פשוטה, ואינכם מסוגלים אפילו להבטיח סביבת מחיה בסיסית – אזי עליכם לסבול באופן זמני קצת יותר קשיים וסבל. אם אתם עדיין יכולים להתמיד בביצוע חובתכם, והאל, בראותו שנחישותכם לעמוד בקשיים איתנה דיה, שולח מישהו המטפל בעניינים באופן מהימן ויכול לפתור בעיות כדי שיבצע את העבודה, אזי ימי סבלכם יסתיימו ויוחלפו בזמנים טובים. אם איש כזה אינו מגיע לפתור בעיות אלה, אזי עליכם לקבל עליכם את הדין – נועדתם לסבול קשיים, אתם אמורים לעמוד בהם; עליכם להשקיט את ליבכם ולעמוד בהם. למעשה, סבל קטן זה כדאי; הוא טוב בהרבה מלהיות בכלא ולסבול עינויים. לפחות אינכם נתונים לעינויים או לחקירות; אתם עדיין יכולים לקרוא את דברי האל, לבצע את חובתכם, ולחיות חיי כנסייה יחד עם האחים והאחיות. אף שישנם כמה בהלות, מכשולים ומהמורות בדרך, ואתם נאלצים לעבור לעתים קרובות, זוהי עדיין חוויה יוצאת דופן בחייכם, שממנה תוכלו ללמוד לקחים ולהפיק משהו. האין זה טוב למדי? (כן.) על אנשים להיות בעלי נחישות לעמוד בקשיים, ולהניח לאל לתזמר כרצונו. אם באמת אינכם יכולים לסבול קושי זה, תוכלו להתפלל בכנות לאל בליבכם: "אלוהים, אנו מבקשים ממך להביט בנו הסובלים – כמה אנו ראויים לרחמים! אנו נוהים אחריך ללא תלונות או חרטות! אנו מבקשים ממך, לאור נאמנותנו הבלתי מעורערת לך, לשים קץ לחיי קושי אלה! אנו מבקשים ממך לשלוח מנהיג או עובד מתאים שימצא לנו מקום מתאים! אנו ישנים תמיד תחת כיפת השמיים, עוברים ממקום למקום כל יום, ואיננו יודעים כמה זמן זה יימשך. איננו רוצים להיות עקורים עוד – אנא מצא לנו משכן יציב!". האם ראוי להתפלל כך? אתם רשאים להתפלל כך; בהתבסס על צורכי הסביבה, עליכם להתפלל כך.

עמידה בסבל, אם מסתכלים עליה מזווית אחרת, אינה דבר רע כל כך; סבל מסוים יכול לחשל את רצונך. מה פירוש 'לחשל את רצונך'? פירושו שבאמצעות עמידה מתמידה בקושי זה, אתה נעשה קהה חושים כלפיו ואינך מזהה אותו עוד כקושי; לא משנה כמה קושי תסבול, אינך חש עוד כאב. אולם, כאשר אתה מתמודד עם מצבים, עליך ללמוד כמה לקחים, להשיג תובנה מסוימת, וללמוד כיצד להבחין באנשים. אם למנהיג או לעובד יש איכות ירודה במיוחד והוא לא יכול אפילו לבצע כראוי את עבודת סידור ההשמות, כיצד יוכל לספק לאנשיו הנבחרים של האל ולהנהיג אותם? אנשים כאלה אינם מתאימים להיות מנהיגים או עובדים. לבית האל לא חסר כסף לשכור בתים, והוא לא רוצה לראות אחים ואחיות ללא מקום מגורים קבוע. בית האל אינו דוגל בכך שאנשים יסבלו תמיד קשיים או יחיו חיים קשים מדי יום, אף שכמובן הוא גם אינו נרתע מכך שאנשים יסבלו קושי כלשהו. אך אם מנהיגים ועובדים אינם יכולים אפילו לטפל בעבודת סידור ההשמות, ועשיית כל דבר ראוי היא מאבק אמיתי עבורם, אז מה נותר להם להתהדר בו? כל אחד ואחד מהם נראה ייצוגי, בעל תעודות, והוא אדם בעל מעמד, ובכל זאת הטיפול בעניין קטן זה הוא מאבק כה גדול עבורם. במקרה כזה, אין מה לעשות – אתה יכול רק לקבל זאת מהאל. זהו הקושי שאנשים צריכים לסבול; עליך להניח לאל לתזמר כרצונו. זה נכון. אולי, יום אחד, לאחר קושי זה יבואו ימים טובים יותר, וסוג חיים זה לא יימשך עוד. לא משנה באיזו סוג של סביבה אתה נמצא, עליך לשמור על גישה של התמסרות ולהימנע מתלונות. אם מנהיג או עובד מסוים אינו אמין ואינו מבצע את העבודה היטב, אל תיתן לזה להשפיע על כנותך ונאמנותך לאל, ואל תיתן לזה להשפיע על התמסרותך לאל ועל גישת ההתמסרות שלך כלפי האל. בדרך זו, תעמוד איתן בעניין זה. מנהיגים ועובדים הם רק אנשים רגילים. אם יש להם איכות ירודה והם לא יכולים לבצע את העבודה, או אם הם מנהיגי שקר שאינם ממלאים את אחריותם, זוהי בעייתם האישית ואין לה שום קשר לבית האל. לא בית האל הוא שהנחה אותם לפעול כך; הם פשוט נחשפו בגלל חוסר אחריותם. הם לא יכולים להשלים את העבודה שהופקדה בידיהם על ידי בית האל, ולכן ניתן רק להדיחם ולסלקם. בנסיבות כאלה, כאשר אנשיו הנבחרים של האל סובלים קושי זה, עליהם לקבל זאת מהאל ולהניח לאל לתזמר כרצונו. גם אם מנהיגים ועובדים לא ביצעו את העבודה היטב או שיש להם בעיות כלשהן, העובדה שהאל הוא האמת, הדרך והחיים היא נצחית ובלתי משתנה. הליכתך אחר האל, התמסרותך לאל, וקבלת דברי האל לא צריכות להשתנות לעולם. אלו הן אמיתות נצחיות. בעת ביצוע חובתך, לא משנה אילו עניינים לא נעימים מתעוררים, עליך לקבל אותם מהאל וללמוד את הלקחים שטמונים בהם. עליך להשקיט את עצמך לפני האל ולהתפלל אליו, ולא לתת לעצמך להיות מושפע מהעולם החיצון. עליך ללמוד להסתגל לסביבות שונות וללמוד לחוות את עבודת האל בכל מיני סביבות. רק בדרך זו תוכל להשיג היווכחות בחיים. לאנשים מסוימים יש שיעור קומה קטן; כאשר מתעורר קושי, הם מתלוננים ונעשים מודאגים, חשים מצוקה ומאבדים את אמונתם באל – זה טיפשי ונבער ביותר! מנהיגים ועובדים שאינם מבצעים עבודה ממשית נחשפו וסולקו, אך מה הקשר בין זה לבינך? מדוע שתהפוך לשלילי ומרוחק מהאל רק משום שהם סידרו דברים באופן לא הולם? האין זו מרדנות חמורה? (כן.) כאשר אנשים עושים משהו לא נכון, אתה רשאי להבחין בהם ולדחות אותם, אך אל תדחה את האל או את האמת. האמת אינה שגויה, האל אינו שוגה. כוונתו המקורית של האל אינה שאנשים יסבלו קושי כזה; אך עבור אנושות מושחתת, סבל מסוים הוא אכן הכרחי. סבל קטן מועיל לך; התועלת היא שאתה לומד לקחים ולומד לחפש את האמת כדי לפתור בעיות. אם אתה מסוגל לסבול קשיים שונים, אתה רוכש סיבולת מסוימת, ונעשה מסוגל לעמוד איתן בעדותך בכל מיני סביבות. היכולת לסבול קשיים מחשלת את נחישותך להתמסר לאל. זוהי כוונתו המקורית של האל והתוצאה שהאל רוצה לראות בך. אם אתה יכול להבין את כוונות האל ולפעול וליישם בפועל על פי כוונות האל; אם אתה יכול להימנע מנטישת האל, לא משנה באילו סוגי אנשים או סביבות אתה נתקל; ואם אתה יכול ללמוד ליישם את האמת בפועל, להיות בעל התמסרות לאל, להיות בעל הבנה וגישה נכונות, לשמור על אמונה בלתי משתנה באל, ולהימנע מתלונות על האל או מהתרחקות ממנו בליבך, ללא קשר לכמה סבל בשרך סובל; אז יש לך שיעור קומה.

על מנהיגים ועובדים להגן על שלומם של אלה שמבצעים חובות חשובות, ולהגן עליהם מפני הפרעות מהעולם החיצון. עבודה זו כרוכה בפרטים רבים. ראשית, על מנהיגים ועובדים להבין כיצד ליישם באופן ספציפי משימות מפורטות אלה. בנוסף, כאשר הם נתקלים במצבים מיוחדים מסוימים, עליהם להבין אותם בצורה מדויקת, לאחר מכן למצוא את העקרונות המתאימים ולפתח תוכניות ספציפיות לטיפול במצבים. המטרה הסופית היא להבטיח את שלומם של עובדים חשובים למיניהם. רק בדרך זו ניתן להבטיח שעבודת הטפת הבשורה תתנהל באופן מסודר. דבקות בעיקרון זה נכונה; זוהי המטרה והעיקרון של מנהיגים ועובדים בביצוע עבודה זו. אם מנהיגים ועובדים דבקים במטרה ובעיקרון זה בדייקנות, אזי הם בעצם עומדים בדרישות בביצוע עבודה זו. אילו בעיות אחרות כרוכות בעבודה זו? יש אנשים שאומרים: "מעולם לא הייתי מנהיג או עובד, וגם לא נתקלתי בעניינים מסוג זה. איני יודע מה עליי לעשות בעבודה זו, ואיני יודע כיצד לעשותה. לכן, איני צריך לעשותה – למי אכפת אם אתם בטוחים או לא? טפלו בזה בעצמכם". האם זה קביל, שהם פשוט מתנערים מהעניין? (לא, זה לא.) יש להרחיק מנהיגים ועובדים כאלה. אם אינך מבצע עבודה ממשית, איזו תועלת יש בך? האם אנחנו משאירים אותך לקישוט כי אתה נראה טוב? יש להדיח ולסלק מנהיגים ועובדים כאלה; אין לאפשר להם להחזיק במשרה מבלי לבצע שום עבודה. מנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה ממשית – אין להם מצפון או היגיון, הלא כן? אם באמת היה להם מצפון והיגיון, מדוע לא חיפשו את האמת כדי לפתור בעיות כאשר הן מתעוררות? איש אינו נולד כשהוא יודע הכול; כולם לומדים תוך כדי עשייה. אם אתה יכול לחפש את האמת, תמצא דרך לבצע את העבודה היטב. אם יש לך חוש אחריות, תחשוב על דרך לבצע את העבודה היטב. למעשה, ביצוע עבודת הנהגה אינו קשה; כל עוד אדם יכול לחפש את האמת, קל לבצע את העבודה היטב. בנוסף, למנהיגים ועובדים יש שותפים; כל עוד שניים או שלושה אנשים פועלים בלב אחד ובנפש אחת, כל עבודה קלה לביצוע. נכון לעכשיו, מנהיגים ועובדים רבים מתאמנים; הם מתאמנים בחיפוש האמת בכל הדברים כדי לפתור בעיות. בשלב זה, לפחות כמה מנהיגים ועובדים כשירים לעבודת הנהגה ומסוגלים לחלוטין לבצע היטב את עבודת הפצת הבשורה, נכון? (נכון.) אם כך, נשתף עד כאן להיום. להתראות!

20 ביולי 2024