פריט ארבעה עשר: להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם (חלק ז')

תחום האחריות הארבעה עשר במספר של מנהיגים ושל עובדים הוא "להבחין במהירות באנשים רעים ובצוררי משיח מכל סוג שהוא, ואז להרחיקם או לגרשם". בפעם שעברה שיתפנו על אמת המידה השנייה להבחנה בסוגים שונים של אנשים רעים, שמבוססת על האנושיות שלהם, וסקרנו שלושה ביטויים. קראו את שלושת הביטויים האלה. (השמיני: מסוגל לבגוד בכל רגע נתון; התשיעי: מסוגל לעזוב בכל רגע נתון; העשירי: מהסס.) אחרי השיתוף על שלושת הביטויים האלה, האם אתם מבינים אותם? (כן.) לרוב האנשים שסובלים מהבעיות האלה חסרה היכולת להבין את האמת; הם לא מבינים את מהות האמת וגם לא מבינים מה משמעות הדבר להאמין באל. בנוסף על כך, חלקם לא מסוגלים להבין על מה נסובה בכלל האמונה באל. הם חושבים שהאמונה באל היא אמונה דתית ותו לא, ושכל שנדרש הוא בסך הכול להקפיד על פולחן דתי. הם לא מבינים את החשיבות של האמונה באל, וגם לא מבינים את החשיבות של ביצוע חובה; אפילו לא ברור להם בליבם אם האל קיים, והם לא בטוחים אם הנתיב של נהייה אחר האל הוא נכון. לא משנה כמה שנים הם מאמינים או כמה דרשות הם שמעו, הם אף פעם לא מסוגלים לבסס אצלם את הדרך האמיתית. כתוצאה מכך הם מהססים, וכשקורה דבר מה שמסב להם אי שביעות רצון, הם עשויים אפילו לעזוב את הכנסייה ולבגוד בה בכל רגע נתון. לבית האל יש עקרונות ספציפיים לטיפול בסוגים אלה של אנשים. יש תוכניות מוגדרות לטיפול בהם ולפתרון, שתלויות במצבים השונים שלהם; מי שיש להרחיק – יורחק, ומי שיש לגרש – יגורש. אף שחלקם אינם אנשים רעים, ועל אחת כמה וכמה אינם צוררי משיח, על סמך טבעם של ביטוייהם אלה ועל סמך גישותיהם לאמונה באל, הם אינם אנשי בית האל והם גם לא אחים ואחיות אמיתיים. גם אם הם יישארו בכנסייה, יהיה להם קשה מאוד להבין את האמת. מה משתמע מהקושי שלהם להבין את האמת? משתמע שבגלל שהם אף פעם לא מסוגלים להבין את דברי האל ואת האמת, הם בסופו של דבר לא יצליחו להשיג ישועה והאל לא יוכל לזכות בהם. כלומר, בסוף הם לא יוכלו להפוך לאנשי בית האל, לא יוכלו להיעשות ליצירי בריאה אמיתיים, ולא יוכלו למלא את החובה של יצירי בריאה ולחזור לפני האל. בנוסף, הם לעתים קרובות ממלאים תפקיד שלילי בכנסייה. לא רק שאין להם השפעה חיובית, אלא שמפעם לפעם הם גם מחוללים הפרעות וזורעים הרס, משפיעים על המצבים של אנשים מסוימים ומפריעים לחלק מהאנשים שמבצעים את חובתם. לפיכך הכנסייה צריכה לנקוט צעדים מתאימים בשביל לטפל בהם, בין אם על ידי שכנועם לעזוב ובין אם באמצעות הרחקתם או גירושם. בכל מקרה אין להתיר להם לחולל שיבושים והפרעות בכנסייה.

הסטנדרטים והבסיסים להבחנה באנשים רעים מסוגים שונים

2. על בסיס אנושיותו של אדם

י. מהסס

המהססים אף פעם אינם מסוגלים לאשר את דבר קיומו של האל, ואף פחות מכך את העובדה שהאל שהם מאמינים בו הוא האל האמיתי. היום הם רוצים לחפש פה ומחר הם רוצים ללכת לבדוק דברים שם בחוץ, בלי לדעת מהי הדרך האמיתית, ודוגלים תמיד בגישה של "נחכה ונראה". כשמדובר באנשים כאלה, שכנעו אותם מהר לעזוב בכך שתגידו: "אתה אף פעם לא מסוגל לאשר שעבודת האל היא הדרך האמיתית ואינך מחפש את האמת כדי לפתור את הקשיים שלך. איזו תוצאה יכולה להתקבל אם תמשיך להאמין באופן הזה? מכיוון שאינך אוהב את האמת ואינך נהנה מחיי הכנסייה, עליך לבחור מקום כלשהו שמעניין אותך וללכת לשם. הרי אתה רוצה להיות טוב מכולם ולהשיג הצלחה כבירה, לא? אם כך עליך לצאת לעולם ולפעול להשיג זאת. אולי תוכל להתעשר או להיות פקיד ממשל בכיר ולהגשים את החלומות שלך בעולם שבחוץ. אל לך להתמהמה עוד בבית האל." כשמדובר באנשים כאלה, אל לכם בשום אופן לאלץ אותם או לנסות לשדל אותם להישאר. אם הם רוצים לעזוב את הכנסייה, הניחו להם ללכת. שכנוע ושידול מתמשכים של חסרי האמונה האלה להישאר אינם עולים בקנה אחד עם כוונות האל. האל לעולם לא כופה את עבודתו על אנשים, וכשאתה ממשיך לגרור ולמשוך את מי שאינם החלטיים, יש בכך אלמנט של אילוץ. האנשים האלה רוצים לצאת לעבוד, להרוויח כסף ולחיות חיים טובים או לרדוף אחרי דברים שהם אוהבים באופן אישי. אלה היו כוונותיהם מאז ומתמיד, ותמיד היו להם שאיפות ותוכניות אישיות. אמנם איש לא ידע על כך, אבל התנהגותם כבר חושפת זאת. לדוגמה, בעת ביצוע חובתם הם לעתים קרובות פועלים באי חשק או שוכחים דברים, והם אדישים ורק יוצאים ידי חובה. לעתים קרובות הם מגלים הסתייגות מיוחדת בעת ביצוע חובתם; הם חשים תמיד ששכרם בהפסדם וחושבים שביצוע חובתם מפריע להם להרוויח כסף. אנשים כאלה יש לשכנע לעזוב במילים אלה: "אתה תמיד יוצא ידי חובה ואדיש כשאתה מבצע את החובה שלך, ובסופו של דבר לא תצליח לזכות באמת והאל לא יאשר אותך – איזה הפסד גדול זה יהיה! מכיוון שאתה לא מתעניין באמת, לא מסוגל לאשר את קיום האל ואת הריבונות שלו וחושב שהעולם נפלא, ומכיוון שאתה מאמין שאם תצא לעולם תוכל להצליח מאוד ולהיות טוב יותר מכולם, מוטב לך לחזור לעולם ולהקדיש לשם כך את מאמציך. מה הטעם שתסבול פה את הקשיים האלה?" אנשים אלה, במיוחד, חשים לעתים קרובות שהם בקיאים בתחום מסוים, שיש להם כישורים ויכולות מסוימים, והם מאמינים שאם הם יצאו בסערה לעולם או לחברה, הם עשויים לזכות בתהילה ובהון גם יחד וליהנות ממעמד גבוה ומתגמול. אולם אחרי שהם מתחילים להאמין באל ומשרכים את דרכם שנים אחדות, הם לא מקבלים שום קידום ולא נבחרים לתפקיד חשוב. הם חשים בתוך תוכם מקופחים מאוד, ומאוד חסרי נכונות, כשהם לא מסוגלים להתבלט מעל כולם. הם לא מוכנים ללכת בנתיב של האמונה באל, לא כל שכן לבצע את חובתם. ליבם כל הזמן חסר מנוחה ונפשם נודדת, והם הפכפכים ולא יציבים. מפעם לפעם הם חושבים על ידידים ועל חבריהם לספסל הלימודים שהשיגו עבודות כל כך טובות, שקיבלו תפקידים בכירים כל כך ושחייהם עולים על אלה של אחרים; דבר זה במיוחד גורם להם להרגיש שהם עושים לעצמם עוול רב בכך שהם מאמינים באל, והם חושבים שהם נכשלו, שהם לא-יוצלחים וחדלי אישים בגלל שהם מאמינים באל, והם מתביישים מדי להתייצב מול הוריהם ואבותיהם הקדמונים. דבר זה גורם להם להיות עוד יותר מדוכדכים וחסרי נכונות, והם מתחרטים עד מאוד שמלכתחילה בחרו להאמין באל! וכך נפשם מהססת אף יותר. בשנים שהם האמינו באל וביצעו את חובתם, לא רק שאמונתם לא התחזקה, הם גם איבדו את ההתלהבות הראשונית שפעם הייתה להם. איך לדעתכם יש לטפל באנשים כאלה? (לשכנע אותם לעזוב.) אם תשכנע אותם לעזוב, הם עשויים לומר: "האמנתי באל כל כך הרבה שנים, ויתרתי על לימודים, על נישואין ועל הזדמנויות. עכשיו אתה אומר לי לעזוב את הכנסייה – האין פירוש הדבר שכל הקושי שסבלתי בשנים האלה היה לשווא? האם לא יהיה לי בכלל יעד עתידי? אני יוצא כך קירח מכאן ומכאן. האם דבר זה לא שקול לנטילת חיי?" האם שכנועם לעזוב אכזרי מדי? האם ראוי לעשות זאת? (אנשים כאלה אף פעם לא רצו להאמין באל מלכתחילה. הם נכנסו לכנסייה בעורמה רק כדי לקבל ברכות. כשהם רואים שהכנסייה מתמקדת כל הזמן באכילה ובשתייה של דברי האל ובשיתוף האמת, הם חשים סלידה כלפי הדברים האלה ורוצים לעזוב. אנשים כאלה צריך לשכנע לעזוב. בהם עצמם אולי אפשר להחזיק, אבל לא בליבם.) אם הם מבצעים את חובתם בכנות מסוימת ופשוט לא ברורה להם לגמרי האמת, או שבאופן זמני הם נעשים שליליים וחלשים מעט בגלל שהם מתמודדים עם קשיים ועם כישלונות או בגלל שעברו גיזום – במקרים כאלה אתה יכול לשתף איתם את האמת כדי לעזור להם ולתמוך בהם. אולם אם מתברר שהם מהסוג שחולשתו אינה זמנית ושהם באופן עקבי אדישים ומבצעים את חובתם כלאחר יד, עושים זאת בחוסר חשק ומסתפקים רק בכך שלא מגרשים אותם, מבצעים את חובתם בלי כנות ובלי מוטיבציה, אין להם שום מטרות לחתור אליהן, והם רק מעבירים את הזמן – במקרה כזה ניתן לשכנע אותם לעזוב.

אנשים מסוימים הם חסרי אמונה. אם אתה נוכח בבירור שהם, בבסיסם, אנשים שלא אוהבים את האמת ולא רוצים אפילו לעבוד, יש לשכנעם לעזוב. ביטוייהם העיקריים הם שאף פעם הם לא קוראים את דברי האל, אף פעם לא לומדים מזמורים, אף פעם לא מקשיבים לדרשות ואף פעם לא משתפים את האמת או מדברים על הכרה עצמית. הם גם לא אוהבים להקשיב לעדויות החווייתיות של האחים והאחיות. הם אף פעם לא צופים בסרטים, בסרטוני מזמורים או בסרטונים של עדויות חווייתיות שהפיק בית האל, וגם אם כן הם עושים זאת רק בשביל הבידור או מתוך סקרנות, ובמקרה כזה הם צופים רק זמן קצר ובאי רצון; והם עושים זאת לא מתוך תחושת עול לטובת ההיווכחות בחיים שלהם עצמם, אלא אך ורק בשביל השעשוע וההתרגשות שבכך. מה הם עושים רוב הזמן? מפטפטים, מרכלים או גולשים באינטרנט להסתכל על דברים שהם אוהבים. לדוגמה, חלקם אוהבים את שוק המניות וכל הזמן בודקים באופן מקוון את מגמות המניות; חלקם אוהבים מכוניות או מוצרים אלקטרוניים וכל הזמן מחפשים באינטרנט אילו מותגים הוציאו דגמים חדשים או פיתחו טכנולוגיה חדשה כלשהי; אחרים אוהבים לצפות בדיווחי חדשות מקוונים שהפיקו בלוגרים עצמאיים; וחלקם אוהבים מוצרי יופי ואיפור או שירותים רפואיים, ולעתים קרובות גולשים כדי לקרוא דברים על תעשיית היופי, השירות הרפואי או על דרכים לשמור על בריאות טובה ולהשיג אריכות ימים. לאנשים האלה אין שום עניין באמיתות השונות שמאמינים צריכים להיכנס אליהן כדי להיוושע או בעדויות החווייתיות של האחים והאחיות. למעט ביצוע מועט ומסויג של חובה, הם כל הזמן מרוכזים בין היתר במצב המשתנה של עולם הכפירה, במגמות החדשות ובידיעות החדשותיות החשובות בעולם, ובהתפתחויות בארצם. הם רק מסתכלים כל הזמן על סוג המידע הזה. בגלל שהם כל הזמן מסתכלים על הדברים האלה, ליבם מלא בעניינים כאלה בלבד, והם מתעלמים כליל מהאמיתות שהם צריכים להבין כמאמינים באל. לא משנה מי משתף איתם, הם לא מפנימים זאת. לא מעניינים אותם ולא מטרידים אותם עניינים שקשורים להיווכחות בחיים, כמו למשל אילו עקרונות הם צריכים ליישם בעת ביצוע חובתם, אילו צביונות מושחתים הם חושפים ואילו בעיות קיימות בביצוע חובתם, ואילו מהדרישות השונות של האל מאנשים הם מילאו או לא מילאו. אף שהם מבצעים את חובתם, הם עושים את המינימום ולא מחפשים כלל את עקרונות-האמת. אנשים כאלה אמנם טוענים שהם מאמינים באל, אבל בתוך תוכם הם אוהבים כסף, מעמד ואת מגמות עולם הכפירה ומתמקדים בהם, והם אוהבים להתרועע עם מי שנוהים אחרי המגמות האלה. כשהם מדברים על ענייני עולם הכפירה, הם עושים זאת בהתלהבות רבה ובלהט שלא מתפוגג, מדברים ברהיטות וממשיכים לדבר על כך עוד ועוד, אבל כשהם נפגשים עם מי שאוהבים לשתף על האמת אין להם שום דבר לומר. כשאח או אחות אומרים: "יש מזמור כל כך יפה, שיננתי את כל המילים שלו", הם משיבים בשטחיות: "שיננת אותו. נחמד." כשאח או אחות אומרים: "העדות החווייתית של אחות זו-וזו ממש טובה!" הם משיבים: "יש עכשיו כל כך הרבה סרטונים של עדויות חווייתיות, יש אחד שהוא לא טוב? כולם די טובים." הם מגיבים בשטחיות שכזו וזהו; למעשה, אין להם שום עניין באמת ושום שפה משותפת עם האחים והאחיות. אם מישהו שואל אותם: "כשאתה מתמודד עם מצבים, אתה מתפלל?" הם משיבים: "איך להתפלל? על מה?" הם לא מתפללים, וגם אין להם שום דבר לומר לאל. לאנשים האלה אין שום עניין בשום דבר שקשור לאמונה באל, וליבם מלא רק בכל מיני דברים מעולם הכפירה. מה דעתכם – האם לאנשים כאלה יש בעיה? (כן.) אם אתה רואה שאנשים מסוימים אף פעם לא עושים דברים בלב שלם בעת ביצוע חובתם, שכאשר משבצים אותם למשימה כלשהי הם נעשים חסרי סבלנות ומתלוננים ברגע שהם חווים מעט קושי, ושאחרי שנים אחדות של אמונה באל הם חושפים לעתים קרובות מחשבות כגון: "יצאתי מופסד מהאמונה באל. אלמלא האמנתי באל, עכשיו המשכורת שלי הייתה מגיעה לסכום כזה וכזה והייתי יכול ליהנות ממעמד כזה וכזה, ומחיי מותרות כאלה וכאלה" – כיצד יש לטפל בהם? (צריך לשכנע אותם לעזוב.) פשוט שכנעו אנשים כאלה לעזוב, ודאגו שהם לא יבצעו שום חובה יותר, מכיוון שהם לא מוכנים אפילו לעבוד. הם חושבים שניתן לסבול נוכחות בכינוסים כמאמינים, אולם ביצוע חובתם ואמונה באל מפריעים למשימותיהם הדגולות. הם חשים שביצוע חובתם ואמונה באל מהווים מכשול גדול לרדיפה שלהם אחרי האושר. הם מאמינים שאם הם לא היו מבצעים את חובתם, הם היו כבר משיגים את כולם, הופכים לעובדי ציבור בכירים, ומשתכרים הרבה כסף בעולם. אז למה שנעצור בעדם? לפיכך ייטב לכולם לשכנע אותם לעזוב. אילוצם להישאר או ניסיון לשדלם להישאר יהיו טעות אדירה. אנשים כאלה יש לשכנע באופן הבא: "למה בחרת להאמין באל? האם תוכל אי פעם לזכות באמת אם אינך מתעניין באמת וכל הזמן מלא ספקות לגבי האל? אתה אדם בעל רעיונות, תעודות וכישרון – אם תתאמץ מספיק בעולם, תוכל בהחלט להפוך ליושב ראש או מנכ"ל של חברה או להיעשות מיליונר או מיליארדר. כשאתה סתם תועה לך ללא מטרה בבית האל, ראשית כול אינך יכול להתבלט מעל כולם; שנית, אינך יכול להשיג הצלחה כבירה; ודבר אחרון, אינך יכול להביא תהילה לאבותיך הקדמונים. יתרה מזו, אתה תמיד אדיש בעת ביצוע חובתך, והדבר מוביל לכך שגוזמים אותך ואתה נותר מדוכדך כל הזמן. למה לך הסבל הזה? אתה צריך לצאת לעולם, לפוליטיקה או לעסקים, ובטוח תשיג מידה מסוימת של הצלחה. אתה לא כמונו: יש לך גם תעודות וגם כישרון ואתה אדם נעלה – האין זה מתחת לרמתך להאמין באל לצידנו, האנשים הפשוטים? כמו שהכופרים אומרים: 'כל העולם פרוש לפניך' – כל עוד יש לך הזדמנות אתה צריך לנצל את העובדה שנותר עדיין זמן בעולם לרדוף אחרי תהילה, רווח ומעמד כלשהם. אל תעשה לעצמך עוול ותישאר פה." האם זו דרך ראויה לשכנע אותם? הניסוח די מנומס, הלא כן? (כן.) הוא לא פוגעני וגם אומר את מה שהם רוצים לשמוע. אני חושב שהגישה הזאת ראויה, היא מקלה עליהם לקבל את העצה והם יכולים לעזוב ללא חשש ובלי דאגות. כשמטפלים באנשים מהסוג הזה, אם אתה בטוח שהם חסרי אמונה ורואה שאין להם שום התלהבות מהאמונה באל, שהם אף פעם לא כנים בביצוע חובתם, שהם לא זכו מעולם בשום היווכחות בחיים ואף לא סביר שיזכו בה בהמשך, יש לשכנעם לעזוב. אם לא תשכנעם לעזוב, תמיד תהיה להם גישה שטחית ופושרת בעת ביצוע חובתם, ועלול לבוא יום שבו הם יגרמו אסון גדול.

יא. מתנהג בפחדנות ובחשדנות

סיימנו לשתף על הביטוי העשירי – מהסס. עתה בואו נסתכל על הביטוי האחד עשר – מתנהג בפחדנות ובחשדנות. מהם הביטויים של אנשים פחדנים? (הפחדנים מפחדים כשהם מתמודדים עם מעצר ועם רדיפה. הם רוצים לבצע את חובתם אבל לא מעזים.) זה רק היבט אחד פעוט. הבעיה העיקרית היא שיש להם השקפה לגבי האמונה באל: הם תמיד מרגישים שמאמינים באל נראים חריגים בעולם הזה; הם מרגישים שהאמונה שלהם באל מביכה. בייחוד בארצות מסוימות בעלות משטר סמכותני או בארצות בלי חופש דת, שבהן המאמינים באל לא רק שאינם מוגנים בחוק אלא גם נתונים לרדיפה, אנשים מסוימים לא מעזים להודות שהם מאמינים באל וחוששים שאחרים יגלו. לתחושתם, האמונה באל היא לא דבר הגון ולא מכובד. אף שהם יודעים שהם מאמינים באל האמיתי, הם לא חשים שיש בכך כבוד כלשהו וגם אין להם ביטחון. עם כל סימן לצרה, או כשהם רואים את הממשלה עוצרת מאמינים, רודפת, מדכאת ומנדה אותם, הם מתחילים לדאוג במיוחד שמא הם ייפגעו. במצבים כאלה אנשים מסוימים ממהרים להתנער מהכנסייה ואף נחפזים להחזיר ספרים לבית האל. אחרים, מפחד שייעצרו, לא מעזים להשתתף עוד בכינוסים ולא מעזים לברך לשלום אחים ואחיות שהם פוגשים, במיוחד את אלה שמוּכרים יחסית כמאמינים או שנעצרו בעבר. הם לא מעזים להיות איתם בקשר כלשהו – הם עד כדי כך פחדנים. גרוע מכך, כשהם שומעים שהממשלה התחילה בגל נרחב של מעצרים, הם ממהרים אל הרשויות כדי להודות מיוזמתם שבעבר הם האמינו באל ושהם יודעים אילו אנשים מאמינים; בתמורה להקלות הם "מוכרים" אותם מיוזמתם ומוסרים ספרים של דברי האל וחומרים אחרים שקשורים לאמונה באל, כשמטרתם היחידה היא שימור עצמי. אימרו לי, האין אלה ביטויים של פחדנות? (כן.) יש אנשים מסוימים שמרגע שהאמינו באל, כל הזמן מפחדים במיוחד שאחרים יגלו את דבר אמונתם, ומפחדים אפילו יותר שאם מישהו ייעצר הוא ימכור אותם. ברגע שנודע למישהו שהם מאמינים באל, הם ממהרים ומסבירים שהם כבר לא מאמינים, ואפילו נחפזים לעשות דברים שיגרמו לכופרים להפסיק לחשוד בהם שהם מאמינים. הם מטפחים, לדוגמה, קשרים עם כופרים, אוכלים, מתהוללים, מהמרים ושותים יחד אלכוהול, וכן הלאה. עם הסימן הכי קטן לצרות, הם לא מעזים להשתתף בכינוסים ולא מבצעים עוד את חובתם, ומתעלמים מכל מי שמנסה לפנות אליהם ולדבר איתם. כשהכול על מי מנוחות הם חושבים איך האמונה באל מביאה ברכות, מאפשרת לחמוק מהמוות ולהגיע לשמים ולקבל יעד טוב – או-אז הם מלאי מרץ באמונתם באל. אבל ברגע שהם מתמודדים עם סביבה מעט מסוכנת, הם נעלמים בלי להותיר עקבות. אחר כך, כשהמצב חולף והשקט שב על כנו, הם חוזרים. אנשים מהסוג הזה לעתים קרובות מנתקים לחלוטין את הקשר ונעלמים בלי הסבר. לא משנה כמה חשובה החובה שהוטלה עליהם, ברגע שמתקרבת סכנה פעוטה, הם מסוגלים לשמוט לאלתר את העבודה מידם בלי לבצע שום סידורים להמשך, ואיש לא יכול להשיגם לאחר מכן. אחרים, המתמודדים בדומה עם סביבה מסוכנת, הוגים כל מיני דרכים לטפל כיאות במצב שנוצר. אם הסביבה כרגע עוינת מדי והסיכון למעצר גבוה, הם מחכים עד יעבור זעם לפני שהם ממשיכים בעבודה. לחלופין, אם הם מוּכרים מדי כמאמינים ויכולים בקלות להיעצר אם יראו את פניהם בעבודה, הם מסדרים שמישהו אחר יעשה אותה. אבל כשהפחדנים האלה מריחים צרה ולו הקלושה ביותר, הם ממהרים להסתתר, נחפזים לחפות על ראשיהם ולהציל את עורם, מתעלמים לחלוטין מעבודת הכנסייה ומרכושה ולא מתייחסים אליהן, ולא עושים כל מאמץ להגן על עבודת הכנסייה או על האחים והאחיות. מה מפחיד אותם יותר מכול באמונתם באל? קודם כול, הם מפחדים שייוודע לממשלה שהם מאמינים. שנית, הם מפחדים ששכניהם יגלו. שלישית, מה שמפחיד אותם יותר מכול הוא שהם ייעצרו וייכלאו או שיכו אותם למוות. לכן, בכל פעם שקורה משהו, הדבר הראשון שהם חושבים עליו הוא אם נשקפת להם סכנת מעצר או מוות. אם יש סיכוי ולו של אחוז אחד שאחד מהשניים יקרה, הם ימצאו דרך להימלט. לדוגמה, בזמן כינוס, אח או אחות עשויים לומר: "בדרכי לפה ראיתי לא רחוק מישהו שנראה לא מוכר. יכול להיות שזה כופר שעוקב אחרינו?" די בהערה הזאת כדי שהפחדנים לא ישתתפו בכינוס הבא וינתקו את הקשר עם כולם. האם היית קורא לכך נקיטת משנה זהירות? (זו לא זהירות רגילה, זו פחדנות – בלב שלהם אין מקום לאל.) זו נקיטת זהירות קיצונית. בארצות או באזורים שבהם הסביבה עוינת במיוחד, נכון שמאמינים צריכים להיות זהירים, אבל זה לא אומר שהם צריכים להפסיק לבצע את חובתם או להשתתף בכינוסים מפחד שייעצרו, ולהיזהר עד כדי כך שלא יהיה להם מקום בלב לאל. מהו עקרון הזהירות של הפחדנים? לא משנה מה הדבר שקורה – גדול כקטן – הם לא מאמינים כלל שהכול נתון בידי האל. הם חושבים שאיש אינו מהימן, והם סומכים רק על עצמם כדי להתגונן. זה העיקרון שלהם. הם לא מאמינים שהכול נתון בידי האל; שהאל מתזמר ומסדר הכול; שאם משהו באמת קורה, האל התיר זאת, ושאם האל אינו מתיר זאת, איש לא ייעצר. אין להם שום אמונה מההיבט הזה. במקום זה ליבם מלא בפחדנות בלבד. יתרה מזו, יש פגם הרה אסון בפחדנות שלהם, וזהו גם הדבר הנתעב ביותר בהם: כדי להגן על עצמם ולהתמודד עם כל סביבה שגורמת להם לחשוש, הם פועלים על פי מה שהם רואים בו "חוכמה עילאית" שלהם, והיא שלא משנה מה קורה – בין אם עוקבים אחריהם, עוצרים אותם או כולאים אותם – ברגע שדבר מה משתבש ויש איום על ביטחונם, ראשית כול הם מתכחשים לאמונתם באל, ושנית הם מסגירים כל מה שידוע להם, בלי להחסיר דבר. למה הם עושים זאת? פשוט כדי להגן על עצמם מסבל פיזי; לכן הם חושפים כל מה שהם יודעים. דבר ראשון הם מוכרים את מנהיגי הכנסייה, ומגלים גם את זהות המנהיגים המחוזיים והמנהיגים האזוריים ואת מקומות מגוריהם, תוך שהם חושפים כל מה שידוע להם. הם מסגירים הכול, אפילו לפני שמענים אותם. יתרה מזו, אם מבקשים מהם לחתום על "שלוש ההצהרות", הם חותמים מיד בלי לחשוב על זה אפילו – הם התכוננו לכך מלכתחילה. זאת כדי שהם יוכלו לחמוק ממאסר, מעינויים ולהרחיק מעצמם כל סכנה למוות. הם כל כך פחדנים. הם לא מאמינים בריבונות האל וגם לא מסוגלים לסכן את חייהם. במקום זה הם הוגים כל דרך אפשרית להגן על עצמם. עבורם השיטה הטובה ביותר היא "למכור" את האחרים ואת הכנסייה – זו הדרך האפקטיבית ביותר. הם משתמשים בבגידה באחרים כמחיר לשמירת ביטחונם האישי ולהתחמקות מכל סבל וכאב. הם תכננו זאת מראש – זוהי "החוכמה העילאית" שלהם. אימרו לי, האם הפחדנות של אנשים מהסוג הזה היא פחדנות רגילה? (לא.) אם כך מה הבעיה פה? (הם כל כך פחדנים שהם הופכים לבוגדים, ומוכנים למכור את האחים והאחיות ואת הכנסייה בכל מקום ובכל עת. אנשים כאלה הם לא מאמינים אמיתיים.) בואו נשים לרגע בצד את השאלה אם הם מאמינים אמיתיים או שקריים. הסתכלו רק על האנושיות שלהם – הם חושבים שאמונה באל היא דבר ערמומי ומביש ולא הגון ומכובד, והם מתייחסים לעניין האמונה באל, לדבר כה הגון, מכובד וחיובי, כאל דבר מה שלילי – אילו מין אנשים הם לדעתך? (מבולבלים, ומרושעים יחסית.) ההשקפה שלהם על דברים ודרך הבנתם שונות מאלה של אנשים רגילים. לפעמים הם מסוגלים אפילו להגיד שלבן זה שחור, ולא מסוגלים להבדיל בין טוב לרע. איך ייתכן שמאמינים באל יכולים להיות במתכוון כל כך ערמומיים? זה משום שהעולם הזה יותר מדי רע – החוק אינו מגן על חופש הדת, ויותר מכך, המשטר השטני שונא את האל ומתייחס בעוינות לעבודתו. הוא לא מרשה לדברים חיוביים להתקיים ומקדיש מאמץ רב לרדוף את מי שמאמינים באל. לכן, בנסיבות חברתיות שכאלה, למאמינים אין ברירה אלא לנקוט משנה זהירות כשהם מתכנסים ומבצעים את חובתם; הם לא מעזים לעשות זאת בגלוי. מבחוץ אפשר לחשוב שהם חמקמקים כגנבים, אבל למעשה הכול נובע מכך שהם נרדפים, נכון? (כן.) איך, אם כן, הדרקון הגדול האדום כאש מתאר את הפעולות של אמונה באל ושל ביצוע חובה? כ"התנהגות חשודה". האם זו התנהגות חשודה? (לא.) זו לא התנהגות חשודה – זה דבר שאנשים עושים בגלל שאין להם שום ברירה אחרת. האם האנשים האלה עשו דבר מה בלתי חוקי? (לא.) הם לא עשו שום דבר בלתי חוקי ולא שום דבר שמתנגד לממשלה, לא כל שכן הפרו את החוק או הפריעו את הסדר הציבורי. מה האנשים האלה עשו? הם פשוט ביצעו את החובה של יצירי בריאה. העבודה הזאת היא המשימה רבת הערך, המשמעותית והצודקת ביותר בעולם. אבל בגלל שהעולם הזה הוא רע ואפל וטוען שלבן הוא שחור, הוא מכנה את המשימה הצודקת, רבת הערך והמשמעותית ביותר "חשודה". זוהי פרשנותו של השטן. האם פרשנותו של השטן היא האמת? האם היא חיובית? (לא.) בפירוש לא. ואולם כשאנשים פחדנים שומעים את הפרשנות הזאת, לא רק שהם מסכימים עימה לחלוטין בליבם, הם גם מקבלים אותה מהשטן. כתוצאה מכך הם גם חושבים שאמונה באל וביצוע חובתם בחשאי הם בלתי ראויים וככל הנראה שגויים. הם תמיד חוששים שיום אחד, החברה והממשלה יענו גם אותם, לא תהיה להם שום אפשרות לטעון להגנתם, ואיש לא יעזור להם או יחלצם. לפיכך הם מפחדים במיוחד שאנשים יגלו אודות האמונה שלהם באל. הם לא מודים בליבם שהדברים שהאל ביטא הם האמת, או שהנתיב שהאל מוביל בו אנשים הוא הנכון, ולמרות זאת הם רוצים עדיין לקבל ברכות מהאל. האין זו סתירה? בסוף, הם חשים מקופחים ביותר בגלל שהאמינו באל וסבלו את הקשיים האלה בסביבה שכזאת. למה הם חשים מקופחים? בגלל שהם מפחדים מאוד מהמשטר הרע בעולם הזה ומכוחות הרוע של שדים ושטנים, והם מפחדים תמיד שהשדים והשטנים יענו ויהרגו אותם. מכיוון שאין להם שום אמונה אמיתית באל, הם מתנהגים ביתר פחדנות, עד כדי כך שהם לא מבצעים כלל את חובתם. אם שום סכנה לא אורבת, הם ישתתפו בכינוסים או יתקשרו עם האחים והאחיות, או יעשו דברים מסוימים למען הכנסייה, אבל הם פשוט לא מעזים להודות שהם מאמינים באל, שהם חלק מהכנסייה, ולא מעזים לקום לשאת עדות לאל או לבצע את חובתם – הם מפחדים מעומק ליבם. אין להם שום אמונה אמיתית באל, ולמרות זאת הם עדיין רוצים לזכות בברכות וביעד טוב מהאל. האם הייתם אומרים שזו סתירה? (כן.) ההתמקדות שלהם באינטרסים האישיים שלהם מערפלת את מחשבתם, הלא כן? (כן.) האנשים האלה חמדנים ותאבי רווח אישי. הם לא מאמינים שהאל ריבון על כל הדברים, ובכל זאת רוצים לקבל ברכות מהאל. הם לא מאמינים שעבודת הכנסייה והחובה שהאחים והאחיות עושים הן צודקות, רבות ערך ומשמעותיות. הם חוששים במיוחד מביצוע חובות חשובות, או שהמנהיגים והעובדים יבקשו מהם לעתים קרובות לצאת ולטפל בעניינים, מחשש שאם דבר מה ישתבש הם ייפגעו. כשהפחדנים האלה ניצבים בפני סכנה, הם עשויים להיהפך לבוגדים ולמכור את הכנסייה – גם זה סוג של אנשים מסוכנים.

אילו ביטויים נוספים יש לפחדנים? אנשים אלה מסוגלים בכל רגע נתון להתכחש לשם האל ולהתנכר לו, לבגוד באל ולהפוך לבוגדים. פחדנים אינם ראויים להיכנס למלכות השמים, הלא כן? (כן.) מהי החולשה הרת האסון של פחדנים? (הם מפחדים למות ועשויים לבגוד.) האנשים האלה משרכים את רגליהם בחיים באופן מביש, הם תאבי חיים ומפחדים מהמוות. הפחד מהמוות הוא חולשתם הרת האסון. בתנאי שלא הורגים אותם, הם מוכנים לעשות הכול: להיעשות לבוגדים, להפוך לבן האבדון או להיות מושא לקללה; כל עוד יוכלו לחיות, הם מוכנים לעשות כל דבר. מטרתם העליונה היא לחיות. לא משנה כמה אתה משתף שחיי אנשים ומותם נתונים בידי האל; שהאל שולט בגורלם של אנשים, ריבון עליו ומתזמר אותו; ושאנשים צריכים להתמסר לתזמורי האל ולסידוריו – הם לא מאמינים בדברים האלה ולא מקבלים אותם. הם רק חושבים שזו הזדמנות נדירה להיוולד מחדש כבן אנוש, ולכן בשום אופן אסור להם למות; הם גם חושבים שברגע שהם ימותו ובשרם יירקב, נשמתם תיוולד מחדש כחיה או תיהפך לרוח תועה ולא תהיה להם לעולם הזדמנות להיוולד מחדש כבני אנוש. לפיכך הם מפחדים במיוחד מהמוות. עבורם המוות הוא אסון קטסטרופלי, לא הזדמנות טובה לגלגול הבא וגם לא התחלה חדשה לתחייה נוספת. לפיכך הם מוכנים לשלם כל מחיר כדי לשמור על חייהם. גם אם פירוש הדבר מכירת אחרים או הסבת נזק מכל סוג שהוא לעבודת הכנסייה, הם לא יהססו לעשות כן; לא אכפת להם מההשלכות גם אם פירוש הדבר לנטוש את שם האל – אכפת להם רק לחיות בבטחה. אילו מין אנשים הם? (אנשים שקיומם מביש.) הם אנשים בזויים שקיומם מביש! הם חיים בלי כבוד ובלי יושרה, מוכנים לעשות כל דבר ולרדת לכל שפל כדי להישאר בחיים. אנשים מסוימים כבר חישבו בליבם מה יעשו לפני שיתמודדו עם סביבה מסוכנת: "אם יעצרו אותי, אני פשוט אלשין. כשהדרקון הגדול האדום כאש מענה, מאיים ומפחיד אתכם ומאלץ אתכם למכור את הכנסייה, כולכם מסרבים לומר מילה. אבל אני לא טיפש כמוכם, שמעדיפים לסבול פיזית מאשר להלשין. אני אלשין עוד לפני שיכו אותי או יאיימו עליי – תראו איזה חכם אני! כמו שאומרים, 'החכם נכנע לנסיבות'. מה כל כך רע בזה שאמכור את האחים והאחיות של הכנסייה? כולם צריכים להיות אנוכיים, לא? זה לא סתם טיפשי, לא לדאוג לעצמך?" לפני שמשהו קורה, הם כבר מתכננים איך להגן על עצמם. הם כבר מזמן חשבו על הכול. מהו הקו המנחה אותם באופן התנהלותם? "למה שמישהו יעשה לעצמו חיים קשים? למה להיות עיקש כל כך? רק אם תהיה טוב לעצמך החיים האלה לא יהיו לשווא!" זהו הקו המנחה את התנהלותם. אין להם שום גבולות מוסריים. מה לדעתכם צריך לעשות עם אנשים כאלה? (כשמגלים אנשים כאלה, חייבים להרחיק אותם בחוכמה – הם פצצות מתקתקות.) בדיוק, הם פצצות מתקתקות. הם פחדנים גמורים, וכשסכנה תגיע הם ימכרו את הכנסייה. אם אדם ניחן באנושיות תקינה, הוא ישתמש בשיטות חכמות כדי להגיב לסביבות מסוכנות ותהיה לו אמונה אמיתית באל. הוא לא יאפשר שהשתתפותו בכינוסים או ביצוע חובתו יופרעו, והוא יעשה כמיטב יכולתו כדי להשקיע מעצמו למען האל על סמך שיעור הקומה שלו ובהתאם לנסיבותיו. זהו גילוי של אנושיות תקינה. אבל פחדנים מוקירים את חייהם במיוחד; הם תאבי חיים ויראים מפני המוות וחייהם יקרים להם יותר מכול. אין להם שום אמונה אמיתית באל והם לא רואים שהאל ריבון על הכול. לכן, כשהם מתמודדים עם רדיפה, באופן טבעי הם נחשפים כפחדנים. פחדנים עשויים להיהפך לבוגדים כדי להגן על עצמם. אנשים כאלה הם אלמנטים מסוכנים, הם אנשים מפחידים. הכנסייה בשום אופן לא יכולה לשבץ אותם לשום עבודה וגם לא להתיר להם לבצע חובה כלשהי. אחרת, אם הם יבגדו, הנזק לעבודת הכנסייה יהיה רב מדי; הדבר יסב יותר נזק מתועלת.

במה מתבטאת החשדנות של אנשים פחדנים וחשדנים? אנשים מסוימים לא מסוגלים לעולם להבין בבירור את ההיבטים השונים של עבודת בית האל. הם לא יודעים איזו עבודה בדיוק האל עושה או אם הדברים שהאל אומר הם האמת. אין להם הבנה נכונה של העניינים האלה או השקפה נכונה לגביהם, ולכן הם לא יכולים לאשר מה בדיוק נעשה בעבודה של בית האל, אילו תוצאות העבודה הזאת אמורה להשיג או אם מטרתה להושיע אנשים. הם לא מסוגלים להבין בבירור דבר מכל זה. גם לא ברור להם מהי מהות הכנסייה. לא משנה כמה דרשות הם שומעים, הם לא מבינים אפילו מעט מהאמת. תמיד יש להם ספקות לגבי האחים והאחיות שמבצעים את חובותיהם, והם חושבים לעצמם: "האנשים האלה כל הזמן עסוקים, כל יום באים והולכים – מה בדיוק הם עושים?" במיוחד בהקשר של אמונה באל ושל ביצוע חובות בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש, מנהיגים ועובדים משתפים ודנים בפריטים מסוימים של עבודת הכנסייה – למשל מנהלה, כוח אדם, עניינים כלליים, ובמיוחד עבודה מסוימת שכרוכה בנטילת סיכונים – בלי לאפשר לאחים ולאחיות מהשורה לדעת את הדברים האלה. דבר זה לא מזיק להם, הוא מגן עליהם. אולם אנשים מסוימים לא מבינים זאת וכל הזמן רוצים לברר את הדברים האלה. לדוגמה, הם מבררים איפה הספרים מודפסים או איפה מנהיגים ועובדים מסוימים מתארחים. האם ידיעת הדברים האלה תועיל לך? (לא.) האם אתה מפסיד משהו כשאינך יודע את הדברים האלה? (לא.) אי ידיעת הדברים האלה אינה משפיעה על האכילה והשתייה שלך את דברי האל, היא לא משפיעה על השגתך את האמת והיא בוודאי לא פוגעת בהיווכחות בחיים שלך או בשינוי הצביון שלך. אם כך, נכון שאינך צריך לברר את הדברים האלה ולחקור אותם? מארחים מסוימים תמיד חשדנים. כשמנהיגים ועובדים לא מכניסים אותם בסוד שיתופיהם ובדיוניהם בעניין עבודת הכנסייה, הם חושבים לעצמם: "למה המנהיגים והעובדים תמיד מתכנסים ומשתפים מאחורי גבי? מה הם זוממים?" הם לא חשופים לפרטיהם האישיים של מנהיגים ועובדים מסוימים, והם מתחילים לתהות: "למה הם לא מגלים לי את הדברים האלה? אני לא יודע את שמותיהם, איפה הם גרים או מה המצב הנוכחי שלהם. האם האנשים האלה עשויים להערים עליי או להזיק לי, כשבמקביל הם מנחים אותי באמונתי באל?" ישנם גם כמה סוגי עבודה רגישים, למשל עבודה שקשורה למנחות או כרוכה בסיכון כלשהו – אלה דברים שמלכתחילה לא צריך לשאול, ולמרות זאת אנשים תמיד רוצים לברר לגביהם. כשאחרים לא מספקים להם תשובות, הם נעשים חשדנים אף יותר. ספציפית ישנם אנשים מסוימים שמלכתחילה מעולם לא הייתה להם אמונה רבה באל; אחרי שהם מתחילים להאמין הם נוכחים שהעסק המשפחתי שלהם מצליח יותר ושבני המשפחה שלהם בריאים, והם חושבים שהללו הם חסד האל וברכתו. מתוך השמחה החולפת הזאת הם מעלים כמנחה מעט כסף, אבל אז הם מתחילים לתהות: "איפה הוצא הכסף שהעליתי? האם הוא שימש לעבודת הכנסייה? האם הוא הושקע בעסק או שימש לפעילויות לא חוקיות?" הם כל הזמן רוצים לברר ולהבין את הדברים האלה ולרדת לעומקם. לאנשים מסוימים יש ספקות גדולים אף יותר. לדוגמה, כשהכנסייה רוכשת ציוד או מכשיר כלשהו לצורכי העבודה, או כשהיא מספקת טיפול וסיוע מסוימים לחיי היומיום של מי שמבצעים את חובתם, אותו אדם חשדן יחשוד תמיד: "מוציאים כסף בכל כך הרבה תחומים – מאיפה הוא בא? האם לכנסייה יש גם עסקים כלשהם? האם יש לה פטרון אמיד או תומך רב עוצמה כלשהו מאחורי הקלעים? האם קיימת קבוצה כלשהי שתומכת בכנסייה?" ספקותיהם לגבי הכנסייה ולגבי עבודת האל מתחזקים אף יותר כשהם נחשפים לשמועות חסרות בסיס כלשהן ולדברים שטניים מצד הרשויות, שמכפישים את הכנסייה – טענות כגון "פלוני מהכנסייה רצח ועבר על החוק", "אלמוני הוא עבריין מבוקש", "פלוני ברח לחו"ל עם סכום כסף גדול", וכן הלאה. האם אנשים כאלה ניחנים בחשיבה תקינה? האם הם מסוגלים להבין בבירור את העקרונות שמאמינים צריכים לפעול על פיהם? לרוב האנשים אין עוד ספקות לגבי האל מרגע שהם בטוחים שזו עבודתו. לא משנה אילו בעיות או אילו סוגי אנשים מופיעים בכנסייה, הם מסוגלים להתייחס אליהם בהתאם לדברי האל. גם אם אנשים רעים או צוררי משיח מחוללים הפרעות, הם מסוגלים להבין זאת נכונה. אף פעם אין להם חשדות לגבי האל ועבודתו, או לגבי הכנסייה ובית האל. לכל היותר עשויות להיות להם דעות על אנשים מסוימים או תפיסות מסוימות לגבי עבודת האל, אבל בכך שהם חיים את חיי הכנסייה, עולה בידם בהדרגה ליישב אותן. אולם החשדנים שונים. כבר מתחילת אמונתם באל הם מחזיקים בחשדות ובכל מיני תפיסות. הם לא בטוחים אם דברי האל הם האמת, אם הבעתו את הדברים היא עבודתו, ועוד יותר מכך הם לא בטוחים אם האחים והאחיות שמתכנסים יחדיו הם-הם כנסיית האל. הם כל הזמן מטפחים חשדות ומחפשים ראיות עובדתיות שיוכיחו את חשדותיהם. איזו מין גישה זו? האם לדעתך אנשים שזו גישתם יכולים באמונתם באל להבין את האמת? (לא.) הם לעולם לא יוכלו להבין את האמת. במה הם מתמקדים יותר מכול בליבם? הם כל הזמן תוהים: "מי האנשים האלה? האם זה סוג כלשהו של ארגון חברתי? אף שבית האל מספק את הוצאות המחיה של האנשים האלה בזמן שאני מארח אותם, עדיין אני נוטל סיכון באירוחם. אם כך, האם האל יזכור את מעשיי הטובים? אם האל לא יזכור אותם, האירוח שלי יהיה לשווא, לא?" ספקות כאלה מתרוצצים בליבם כל הזמן. האם לדעתך הם מארחים את האחים והאחיות בחפץ לב? (לא.) הם עושים זאת אך ורק מתוך תשוקה לזכות בברכות, בעודם אכולי ספקות. הספקות בליבם מתגברים במיוחד כשהם שומעים דברים מסוימים שהם לא מסוגלים להבין בבירור ושהם חושבים לשליליים על סמך תפיסותיהם. לדוגמה, בזמן כינוסים מישהו עשוי להעלות נושאים הקשורים לפעולותיו של משטר הדרקון הגדול האדום כאש ולפניהם הכעורות של המלכים השדים, או לפעמים השיתוף על האמת בכינוסים נוגע בדיכוי ובמעצרים שמבצע הדרקון הגדול האדום כאש ובמהות הטבע של הדרקון הגדול האדום כאש, וכן הלאה. הנושאים האלה לא באמת מערבים פוליטיקה – הם רק עוזרים לאנשים ללמוד להבחין בדרקון הגדול האדום כאש ולראות את פניו בבירור, כדי שיוכלו ללמוד לשנוא ולדחות אותו ולא יהיו נתונים עוד למגבלות השפעתו של השטן ולכבליו. אבל כשהחשדנים שומעים נושאים כאלה, הם נוהגים בפחדנות וחשים מפוחדים: "האנשים האלה אפילו מדברים על פוליטיקה! האין הם פושעים פוליטיים? האין הם מתנגדי המהפכה? הנושאים האלה רגישים מדי! מהר, הגיפו את החלונות, נעלו את השער, נתקו את האינטרנט ואת קווי הטלפון! אם הממשלה מצותתת, כולנו עלולים להיות בצרה גדולה! בטוח נקבל מאסרי עולם!" הם לא מוכנים להקשיב לנושאים כאלה וינסו בכל דרך להפריע לשיתוף כדי למנוע את הדיון בהם. הם חושבים לעצמם: "איזו מין עבודה האנשים האלה עושים בדיוק? אומרים שהאל לא מתערב בפוליטיקה של בני אדם, אז למה האנשים האלה מדברים על פוליטיקה? האם מאמינים לא אמורים לדבר רק על עניינים של אמונה באל? למה הם מדברים על הדברים האלה? האם זה לא מתכון בטוח לצרות? אם הם רוצים לדבר על הדברים האלה, שיעשו מה שהם רוצים, אבל אסור להם לעשות זאת בביתי. אני לא רוצה להיות ה'פראייר' שלהם לצורך העניין!" הם לא מסוגלים לראות שום דבר בבירור. כשמגיעות אליהם שמועות כוזבות מסוימות מטעם הממשלה, לא רק שהם לא מצליחים להבחין בהן, החשדות שלהם אף מחריפים עוד יותר. לו הם היו חשדנים וספקנים לעתים קרובות כלפי קבוצת השדים בשלטון או כלפי כוחות צוררי המשיח וכתות הרוחות הרעות שבדת, הדבר למעשה היה עוזר להם להגן על עצמם. אבל האל ביטא כל כך הרבה אמת בכנסייה שבה הוא עובד, ובכל זאת הם לא מסוגלים להבין אותה ולא יכולים לקבוע שזו הדרך האמיתית. אחרי שהם מקשיבים לדרשות זמן כה רב ורואים את האל מדבר כה רבות, החשדנות שלהם נותרת בעינה והתפיסות והדמיונות שלהם לא מוגרו. ברור שהאיכות שלהם נמוכה מדי, שאין להם שום יכולת הבנה ושהם לא אנשים שחותרים אל האמת. מתחילת אמונתם באל הם אף פעם לא האמינו שהאל ריבון על הכול ושכל דברי האל הם האמת; והם האמינו אף פחות מכך שרוח הקודש מנחה את עבודתו של בית האל במלואה. כפועל יוצא כל דבר גורם להם לפקפק. לדוגמה, כאשר משתפים בכינוסים על הבחנה בסוגים שונים של אנשים, אנו עשויים לדבר על האופן שבו צוררי משיח מטעים אנשים; על אנשים מסוימים שלא מבצעים שום עבודה אמיתית אף שמנחות האל מספקות את כל מה שהם צורכים ונהנים ממנו, דבר המהווה חיים על חשבון הכנסייה; על אנשים מסוימים שגונבים או מבזבזים מנחות; על אנשים מסוימים בכנסייה שעוסקים בפעילויות מופקרות; או על אנשים מסוימים שמטיפים את הבשורה ועושים דברים שממיטים כלימה על האל. אנחנו מדברים על הדברים האלה כדי שאנשים יוכלו ללמוד איך להבחין באחרים ויוכלו לראות אנשים ועניינים בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת, וכדי שהם יפיקו לקחים וילמדו מהדברים האלה ולא ילכו שולל אחרי אחרים או יוגבלו על ידם. אולם כשהחשדנים שומעים את הדברים האלה הם אומרים: "אוי לא! זה בית האל, המקום שבו מתבצעת עבודת האל – איך יכול להיות שדברים כאלה קורים פה? כנראה צדקתי שהייתי קודם חשדן. מעכשיו עליי להיזהר אף יותר. אי אפשר לבטוח באנשים, וגם בית האל לא מהימן. אם כך, האם האל מהימן? מי יודע, אולי גם האל לא מהימן." עיניכם הרואות, הם לא מבינים את האמת וגם לא מסוגלים להבין אותה. לא משנה על איזה היבט של האמת משתפים בבית האל, לאיזו מסקנה הם תמיד מגיעים בסוף? שכל אותן שנים הם צדקו שהיו חשדנים, שחשדנותם הייתה במקומה. מי שחותרים אל האמת וניחנים בחשיבה של אנושיות תקינה, כאשר הם שומעים את הדברים האלה, יכולים להתייחס אליהם נכונה. במובן אחד, הם מרחיבים כך את אופקיהם ומשיגים הבחנה מהדברים האלה. במובן נוסף, הם יכולים להפיק מהם לקחים, ללמוד מהם, ולהבין שאנשים לא יכולים לנהות אחרי אנשים אחרים, שהם צריכים להבחין באחרים ולהבין יותר אמת, שניתן ללכת שולל בכל מקום ובכל עת כשלא מבינים את האמת, וגם שברגע שאנשים מבינים את האמת וניחנים בשיעור קומה, אחרים לא יגבילו, יטעו אותם או ישלטו בהם. אולם החשדנים לעולם לא יחשבו כך. ככל שבית האל מרבה לשתף על הבחנה בסוגים שונים של אנשים ושל עניינים, כך מתגברת תחושתם שחשדותיהם זכו לאישור והם נכונים: "רואים, אני החכם! מזל שהייתי זהיר. לעתים קרובות אנשים אומרים שאני חשדן ולא נותן אמון, אבל העובדות מוכיחות שצדקתי שהייתי חשדן. תראו כמה טיפשים כולכם – באמונתכם באל, אתם רק יודעים לבצע את חובותיכם ולדבר על הידע החווייתי שלכם. מה התועלת בכך? האם זה יכול להגן עליך? לא! לא משנה עם אילו מצבים אתה מתמודד, אתה יכול להגן על עצמך רק אם אתה זהיר יותר ומטיל יותר ספק בדברים. אתה צריך להישמר מכולם. אתה לא יכול לסמוך על אף אחד יותר מאשר על עצמך, אפילו לא על הוריך!" אימרו לי, איזה מין אנשים הם בדיוק? האם הם מאמינים באל? (לא.) לא משנה על איזה סוג של עבודה בית האל משתף או באילו סוגים של אנשים הוא מבחין, ולא משנה אילו סביבות האל פורש בפני אנשים, המטרה היא שאנשיו הנבחרים של האל יפיקו מהדברים האלה לקחים, שהם יקבלו באופן מעשי יותר הכשרה במלכות, ושבאמצעות הלקחים המעשיים האלה הם יבינו את האמת ויזכו בהבחנה של אנשים, יראו אנשים ועניינים שונים באופן ברור וכך יבינו טוב יותר לאילו אנשים, מאורעות ודברים אמיתיים מתייחסים בדיוק הדברים והאמיתות שהאל מביע. אבל החשדנים לא רק שאינם מסוגלים להפיק לקחים כלשהם מהדברים האלה, הם אף נעשים עוד יותר חשדנים וערמומיים.

בכל פעם שאנשים חשדנים מסוימים אומרים או עושים דבר-מה בבית האל, הם זהירים ביותר וחוששים כל הזמן שהאחים והאחיות או המנהיגים והעובדים יגזמו אותם ואף יענו אותם. הם אומרים: "אם אפסיק להאמין באל ואעזוב את הכנסייה, האם הכנסייה תתנקם בי?" דעתם יכולה לנוח בעניין הזה. כשחסר אמונה עוזב את הכנסייה, זהו אירוע משמח לכל המעורבים – זה טוב לכולם. לכן, אם ברצונך לעזוב את הכנסייה או לוותר על חובתך כדי לחזור הביתה ולחיות את חייך, עליך לציין זאת ללא כל דאגה וחשש. אתה יכול גם לכתוב הצהרה שלפיה "החל מתאריך כך וכך, הריני עוזב רשמית את 'כנסיית האל הכול יכול' ופורש משורות מבצעי החובה." דבר זה מותר לחלוטין. דלתות בית האל פתוחות, ואתה יכול לעזוב בלי חשש ובלי דאגה שמישהו יתנקם בך. אין שום צורך לפחד או לחשוד. האם אתה רואה אנשים רעים כלשהם בין האנשים האלה בכנסייה? בשום אופן לא. גם אם ישנם אנשים רעים, יש לטהר את הכנסייה מהם. רוב האנשים מחונכים ואוהבים ללכת בנתיב הנכון בחיים. נקמה או פגיעה באחרים מפרות את עקרונות-האמת והם לעולם לא יעשו דבר שכזה. מה לדעתכם לא בסדר באופן שבו החשדנים מתנהלים? יש להם רק שכל חשדני, לא אינטליגנציה. הם מאמינים ששכלם הנכלולי, הערמומי והחשדני הוא צורת החוכמה הנעלה ביותר כשמדובר באופן שבו הם מתנהלים. הם לא מתעניינים בעקרונות-האמת וגם לא בעבודת האל ובדבריו – הם לא מבינים וגם לא מבקשים להבין. במקום זה הם חיים רק על פי פילוסופיות השטן, וחושבים: "לא משנה מה יקרה לי, אני צריך להטיל יותר ספק בדברים. בנוסף אני חושב שלא משנה במי אני חושד, הגיוני שאעשה זאת, ולא משנה אם החשדות שלי תואמים לעובדות, הם מוצדקים. בקיצור, בהתמודדות עם מצבים מועיל לי להיות יותר חשדן." כפועל יוצא, לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, הם אף פעם לא מחפשים את האמת בדברי האל וגם לא מחפשים בהם תשובות כדי לפתור את הבעיות והחשדות השונים שיש להם. במקום זה הם מסתמכים על שכלם, על צורת המחשבה החשדנית שלהם, על הפילוסופיות האישיות שלהם להתנהלות בעולם או על חוויות החיים הפרטיות שלהם כדי לנתח את העניינים האלה ולהתמודד עימם. בסוף, ככל שהם נתקלים יותר בסיטואציות שונות וככל שמגיע לאוזניהם יותר מידע מסוגים שונים, לא רק שטבעם החשדן נותר כשהיה, גם החשדות שלהם הולכים ומתגברים. לדוגמה, כשחשדנים מעין אלה מאמינים באל במשך שנה או שנתיים ושומעים על תקרית גָ'אוֹיוּאָן שהמפלגה הקומוניסטית הסינית בדתה כדי להשמיץ את בית האל, הם חושבים: "אולי בית האל עשה זאת. גם אם בית האל לא הורה על כך, בוודאי אחים ואחיות זוטרים כלשהם עשו זאת ואתם פשוט לא מודים בכך." אחרי שהם האמינו באל בין שלוש לחמש שנים, הם עדיין מאמינים לגירסת האירועים של הדרקון הגדול האדום כאש. גם אחרי שמונה או עשר שנים החשדות שלהם לגבי בית האל נותרים בעינם. הם לא מאמינים שהדרקון הגדול האדום כאש הוא שהפליל את הכנסייה והכפיש את שמה; הם פשוט מניחים שאנשי בית האל עשו זאת. אתה מבין, הם אף פעם לא מתייחסים לדברים על סמך דברי האל או על פי עקרונות-האמת – הם מאמינים לגירסת הדרקון הגדול האדום כאש ורואים את העניין מנקודת המבט של שדים ושל השטן. לא משנה כמה השטן מדכא את אנשיו הנבחרים של האל ומתאכזר אליהם, הם מבינים זאת אבל אף פעם לא מאמינים שבית האל חף מפשע או שהאחים והאחיות שסובלים מרדיפה בגלל אמונתם באל חפים מכל אשם. אף שהם נוכחים במו עיניהם שכל האחים והאחיות בבית האל הם אנשים מחונכים שיודעים את מקומם, בליבם הם תמיד מאמינים בלי צל של ספק בדברים שהדרקון הגדול האדום כאש עשה כדי להכפיש את הכנסייה. אף שבאמונתם באל אנשים כאלה יכולים לשאת קשיים, לשלם מחיר ואפילו להעלות מנחות, בסופו של דבר הם עדיין חסרי אמונה. למעשה, החשדנים בעייתיים יותר ממי שלא אוהבים את האמת או לא מקבלים אותה. באיזה מובן הם בעייתיים יותר? מי שאינם מעוניינים באמת אדישים לחלוטין לעבודת הכנסייה ולביצוע חובות ולא מגלים בהן עניין; לא משנה איך מאמינים נוהים אחרי האל או מבצעים את חובותיהם, זה לא חשוב להם. כפועל יוצא הם לא חושדים בעניינים של אמונה באל או של ביצוע חובה, ובעיקרון הם אף פעם לא שואלים שאלות הנוגעות לענייני הכנסייה. אבל החשדנים הם ההפך הגמור – הם אוהבים לברר שמועות. למה הם רוצים לברר את הדברים האלה? אחת המטרות המפורשות שלהם היא ש"אם אברר ואדע יותר, זה יעזור לי להכין מראש את תוכנית הגיבוי שלי ולהחליט בכל רגע נתון אם אישאר או אעזוב." הם גם מתמקדים בבירור עניינים מסוימים, למשל מהו שמו האמיתי של מנהיג או של עובד מסוים, איפה הוא מתגורר, איזו קריירה יש לו בעולם החילוני או למה הוא עזב את ביתו כדי לבצע את חובתו. הם עשויים גם לברר פרטים על מי שמטיפים את הבשורה, למשל למי הם הטיפו, מי מבני משפחתם מאמין באל, כמה שנים הם הטיפו את הבשורה, כמה אנשים הם צירפו וכן הלאה. את כל הדברים האלה הם מבררים ביתר פירוט. החשדנים אוהבים ללקט מידע מעין זה, ומרגע שהם ליקטו אותו הם רגועים כי הם סבורים שהכרחי ביותר לדעת את הדברים האלה, ושבעתות גורליות יהיה בכוחם לנצל את המידע הזה. החשדנים יודעים יותר מדי. הם "מאגרי מידע" ויודעים אפילו דברים מסוימים שמנהיגים ועובדים לא יודעים, למשל מי נסע לחו"ל כדי לבצע את חובתו ולאיזו מדינה הוא נסע – אפילו את הדברים האלה על אנשים שנסעו לארצות אחרות הם יודעים. אבל אם תשאל אותם מהו פרק הדרשות האחרון שיצא, הם לא יוכלו לומר לך. הם אף פעם לא מקדישים תשומת לב לעניינים של היווכחות בחיים, אבל כשמדובר בפרטים אישיים של האחים והאחיות או בנסיבות מסוימות של הכנסייה – את הדברים האלה הם יודעים היטב. אחת המטרות שלהם בכך שהם מבררים דברים לעתים קרובות היא לדעת יותר על כל מיני נסיבות, כך שלאחר מכן הם יכולים להכין לעצמם דרך מילוט בכל רגע נתון. הם מאמינים שיהיה טיפשי ביותר מצידם לא להקדיש כל מחשבה למילוטם, או במילותיהם של כופרים, "לעזור למי שבגד בהם לספור את כספו". למעשה, הם דומים לאוכל ישן ורקוב: הם לא שווים פרוטה ובכל זאת רואים בעצמם רבי ערך. מה דעתכם, האם האנשים האלה חשדנים? (כן.) אכן אלה אנשים חשדנים. לחשדנים יש אנושיות נכלולית וערמומית במיוחד. אנשים מסוימים רואים בנכלוליות ובערמומיות סימן לאינטליגנציה גבוהה, אבל טעות בידם. למעשה, האנשים הנכלוליים והערמומיים האלה טיפשים ביותר ואין להם שום איכות. האיכות שלהם כה ירודה, ואת זה כשלעצמו קשה לשנות; היותם ערמומיים משמעה גם שקשה אף יותר לרפאם. כשלאדם רק יש איכות נמוכה אבל הוא ישר, יחסית, לא ערמומי ויכול בכנות לבצע את חובתו, אולי קיים עדיין שביב תקווה שהוא ייוושע. אם איכותו נמוכה והוא ערמומי משהו אבל יכול לקבל את האמת ומכיר את עצמו, אולי קיים שביב תקווה שהוא ישליך מעליו את הצביון הערמומי. אם הוא יכול להבין את האמת ובהדרגה לדעת אותה ולהיכנס אליה, החשדנות שלו עשויה לפחות בהדרגה. אבל לרוע המזל לאנשים האלה, הערמומיים והנכלוליים, אין איכות ובנוסף הם טיפשים מאוד. זה כמו עיוור שסובל מבעיה בעין – אין לכך מרפא, נכון? (נכון.) אנשים כאלה הם חסרי תקנה. מכיוון שהאנשים האלה חשדנים באופן חסר תקנה, איך לדעתכם יש לטפל בהם? (כשמגלים אנשים כאלה יש להישמר מפניהם. הם מסוגלים למכור את הכנסייה כדי להגן על עצמם; הם אנשים מסוכנים. אנחנו יכולים לחפש הזדמנויות לחשוף אותם ולהרחיקם, או לחלופין אם אנחנו לא מוצאים הזדמנות לעשות כן, אנחנו יכולים באופן חכם לשכנע אותם לעזוב.) ברגע שאתם משוכנעים שאדם כלשהו חשדן, אל תתעסקו איתו. התעסקות איתו רק תביא צרות. אם תתעסק איתו, הוא תמיד ינסה לברר עליך. אם אתה עומד לנסוע, הוא ישגיח עליך וישאל כל הזמן: "לאן אתה הולך? כמה ימים תיעדר? מה אתה הולך לעשות?" כשתחזור הוא ישאל: "את מי פגשת? האם השלמת את המשימה שלך? על מה כולכם דיברתם?" אם לא תענה לו, הוא יתלונן: "הוא לא משתף אותי בשום דבר. הוא לא בוטח בי, נכון? הוא לא מתייחס אליי כמו לחבר בבית האל! הוא אמר שהוא הולך לבצע עבודת כנסייה, אבל למה הוא לא סיפר לי מהי? הוא בטח נסע לעשות משהו לא חוקי." הם תמיד ירגלו אחריך. אנשים כאלה הם באמת בעייתיים. הם מבררים הרבה דברים ורוצים לדעת הכול. אבל ברגע שהם יודעים את הדברים האלה, הם לא מסוגלים להבין אותם לאשורם או להתייחס אליהם נכונה, והם גם מנסים לחפש בהם חלקים חשודים, דבר שמגדיל את ספקותיהם עוד ועוד. נניח שתייעץ להם ותגיד: "מכיוון שיש לך ספקות כה גדולים לגבי האל, ומכיוון שאתה לא מאמין שדברי האל הם אמיתות ושבכוחם לטהר אנשים ולהושיעם, עליך להפסיק פשוט להאמין באל!" הם לא יהיו מוכנים לעשות זאת – הם עדיין ירצו להאמין והם עדיין ירצו לזכות בברכות. האין האנשים האלה בעייתיים? (כן.) קל לטפל באנשים האלה. אם הם עשויים לגרום צרות חמורות לכנסייה, יש לשכנע אותם במהירות לעזוב. האנשים האלה אינם מהימנים, אין להם היכולת להבין את האמת, וגם אם הם מסוגלים לבצע מעט חובה, הם יגרמו לבית האל צרות צרורות – הם מסבים יותר נזק מתועלת. ולכן הכרחי לשכנע אותם לעזוב.

הפחדנים הם בעייתיים, והחשדנים הם גם בעייתיים. אבל אנשים שהם גם פחדנים וגם חשדנים בעייתיים אף יותר. האנשים האלה חששנים ביותר ומפחדים ממוות, הם חשדנים לגבי כל דבר וכל הזמן חושדים שמא האמונה באל עלולה לגרום לכך שהם יולכו שולל. הם חוששים שסיכוייהם העתידיים ייפגעו וחושבים שמעצר ורדיפה שיובילו למותם לא ממש משתלמים להם. אם הם עד כדי כך חשדנים, מה הטעם מבחינתם להאמין באל? האין זה רק מקשה עליהם? הם נשמרים מפני האחים והאחיות ומפני כל סידור עבודה של בית האל כמו מפני נוכלים, בדיוק כשם שהם נשמרים מפני הדרקון הגדול האדום כאש או מפני שדים ושטנים. אנשים מסוימים בכל זאת מנסים לייעץ לאדם כזה ואומרים: "דאג רק להתמיד באמונתך באל, לחתור אל האמת ולמלא את חובתך, והאל יאשר אותך." אבל מה הם חושבים בסתר ליבם? "אתה רוצה שאבצע את חובתי כראוי, אבל ברגע שאהיה מוכר והדרקון הגדול האדום כאש יעצור אותי, זה יהיה הסוף שלי, לא?"אם זה אכן הלך הרוח שלהם, אין שום טעם לנסות לייעץ להם. הם חששנים ביותר וכל הזמן מבועתים מהמוות. כשהם שומעים שמאמינים באל נעצרו, הם כל כך מפחדים שהם מרטיבים במכנסיים. אבל כשמדובר בהונאת אנשים בעסקים, לא משנה לאיזו צרה הם נכנסים, הם לא מפחדים כלל – בהיבט הזה הם נועזים. אולם כשמדובר בעניינים של אמונה באל, הם חששנים ביותר. הם מלאים בכל מיני חשדות לגבי האחים והאחיות, לגבי בית האל, ובמיוחד לגבי האל ודברי האל ועבודתו, ושום שיתוף שבעולם לא יפיס את החשדות האלה. לא משנה כמה שנים הם מאמינים, הם עדיין לא יודעים מה פירוש הדבר להאמין באל או למה הם צריכים להתכנס ולבצע את חובתם. מובן שהאינטליגנציה של אנשים האלה לוקה בחסר ושהם נכלוליים וערמומיים. אנשים כאלה צריך לשכנע לעזוב במהירות. אם הם יפסיקו לבוא לכינוסים ולא ירצו עוד לבצע את חובתם בגלל שהם פחדנים או מכל סיבה אחרת, מה טוב – זה חוסך את הטרחה והטרדה הכרוכות בהרחקתם. אם יום אחד הם יתחילו שוב לגלות עניין באמונה באל וירצו לחזור אליה, תוכל לומר להם: "כמאמין באל, אתה עשוי בכל רגע נתון להיעצר ולהיכלא, וקיים אפילו הסיכוי שתקפח את חייך. אבל כשאינך מאמין באל אלא עושה עסקים בעולם ומרוויח הרבה כסף, אולי תוכל ליהנות ממימים של נוחות". אחרי שישמעו זאת ליבם יידע מנוח והם לא יחשבו עוד על אמונה באל. הם יחשבו: "סוף סוף תמו שנות הדאגה והפחד שלי. אני לא צריך לחשוד יותר בכנסייה, באחים ובאחיות או בבית האל. סוף סוף השתחררתי ויצאתי לחופשי." וסתם כך הפחדנים והחשדנים האלה משתכנעים לעזוב. נכון שדבר זה פותר את הצרה הצרורה? (נכון.) זו דרך מצוינת ליישב את העניין.

יב. נוטה לעשות צרות

הבה נתבונן בביטוי הבא: נוטה לעשות צרות. האם אתם יודעים איזה סוג של אנשים נוטה לעשות צרות? האם נתקלתם בכנסייה באנשים מהסוג שנוטה לעשות צרות? אם האנשים האלה כל הזמן עושים צרות ודברים שמפרים חוקים ותקנות, יוצרים השפעות שליליות על הכנסייה ועורמים מכשולים אדירים על עבודת הבשורה, אזי על הכנסייה לטפל בהם ללא דיחוי, בלי קשר לגילם, למינם או למקצועם בעולם. ראשית כול הזהירו אותם, ואם המצב חמור מדי גרשו אותם או הרחיקו אותם. אל לכם לגלות כלפיהם שום אדיבות. איזה מין אנשים הם מי שנוטים לעשות צרות? לדוגמה, אנשים מסוימים שעושים עסקים או מנהלים מפעלים בעולם מתרועעים עם טיפוסים מפוקפקים, ולעתים קרובות עוברים על החוק ומפרים תקנות. היום הם משתמטים מתשלום מיסים או מעלימים הכנסות, ומחר הם יעסקו בהונאה וברמייה ואפילו יהיו מעורבים בהליכים משפטיים על גרימת מוות. עקב כך הם מקבלים לעתים קרובות זימונים לבית משפט, מכלים את ימיהם בתביעות משפטיות ומעורבים כל הזמן בסכסוכים. האם אנשים כאלה יכולים להאמין באל בכנות? זה בלתי אפשרי. ישנם גם אנשים מסוימים שטוענים שהם מאמינים באל אבל מתנהגים בדרכים מאוד מוזרות וחריגות. היום הם מטרידים את בני המין הנגדי, ומחר הם עשויים לתקוף מישהו מינית ויתלוננו עליהם. האם הייתם אומרים שהאנשים האלה נוטים לעשות צרות? (כן.) אם כך, האם אנשים כאלה יכולים להאמין באל בכנות? (לא.) האנשים האלה שנוטים לעשות צרות, אחרי שהאמינו באל, עדיין מתרועעים כל הזמן עם אנשים מפוקפקים מהחברה וכל הזמן מסתכסכים, למשל על עניינים רגשיים, עניינים כספיים, ענייני רכוש או אינטרסים אישיים. לחלופין, תמיד יש אנשים שרוצים לגרום להם צרות עקב תקרית מסוימת שמעוררת מתח באחת ממערכות היחסים שלהם, או בגלל רווחים לא כשרים שלא חולקו באופן שווה. כשהאחים והאחיות מבקרים מדי פעם בביתם, הם עשויים להיתקל באנשים המפוקפקים האלה. אפילו כשהם בכינוסים או מבצעים את חובתם, האנשים המפוקפקים האלה מופיעים לפעמים בפתח או שולחים מסרים מטרידים, כך שקיים סיכוי סביר שכל מי שבחברת אותם אנשים שנוטים לעשות צרות ייגרר לתסבוכות שלהם; במיוחד, קיים סיכוי גבוה אף יותר שהאנשים האלה יסבכו את עבודת הכנסייה ואת המוניטין שלה ויזיקו להם. אימרו לי, האם טוב שאנשים כאלה יישארו בכנסייה? (לא.) גם באנשים מהסוג הזה יש לטפל וצריך להרחיק אותם.

ישנם גם אנשים שבלי קשר למקצוע שלהם בחברה, רוצים תמיד להתנגד לממשלה, לפקידי ממשל או לקבוצות חברתיות ולאישים ידועים מסוימים. היום הם חושפים את עוולות הממשלה, מחר הם יתבעו קבוצה או ארגון כלשהו וידרשו פיצוי על נזקים, וביום שלמחרת הם יחשפו את חייה הפרטיים של אישיות ידועה ויגרמו לכך שאנשים יבואו לחפשם. האם זו עשיית צרות? (כן.) גם אחרי שהם מגיעים לאמונה באל, הם עדיין רוצים להמשיך להיות מעורבים בעניינים חברתיים. כשהם רואים דבר מה שגורם להם חוסר שביעות רצון ורוגז, הם רוצים תמיד להילחם על הצדק ולהבליט את עצמם, או לכתוב תגובה או מאמר כדי למתוח ביקורת על העוול שבדבר. מה קורה בסוף? הם לא משיגים דבר אבל נקלעים לצרה צרורה, מסתבכים בתביעות משפטיות והורסים לעצמם את המוניטין. ותמיד ישנם אנשים מפוקפקים מהחברה שמחפשים אותם ורוצים לנקום בהם או לפעול נגדם, ולכן הם חיים בפחד רב. כדי להימלט מחיים מעין אלה ולחמוק מצרות, הם רוכשים כמה בתים ומסבירים: "'הארנבת הפיקחית חופרת שלוש מחילות', כמו שאומרים. רק אחד הבתים שלי מוּכר לציבור; אף אחד לא יודע על שני האחרים. אני שומר אותם לשימוש הכנסייה וכדי שהאחים והאחיות יוכלו לשהות בהם." האם לדעתך האחים והאחיות יהיו בטוחים בשהותם שם? (לא.) דבריהם נאים לכאורה וכוונותיהם טובות, אבל עקב אופיים והפגם שבאופיים, של נטייה לעשות צרות, מי יעז לשהות בביתם? אם תשהה שם, אנשים עשויים לחשוב שאתה חלק ממשפחתם. אם מישהו יחפש אותם כדי להפליא בהם את מכותיו אבל לא ימצא אותם, האם לא תחטוף את המכות במקומם? אנשים מסוימים נוטים לעשות צרות. כשהם נוסעים לתומם באזור נידח, מישהו עשוי לעצור אותם, לגרור אותם מתוך המכונית, להרביץ להם בפראות ולהזהיר אותם. הם יודעים שזה בגלל שהם פגעו קודם לכן במישהו והמיטו על עצמם צרה, ושמי שזה לא יהיה שהם פגעו בו רוצה לייסר אותם. האם זה לא בדיוק מה שמגיע להם? אנשים כאלה הם מהסוג שנוטה לעשות צרות. אחרי שהם מתחילים להאמין באל, הם כל הזמן רוצים להתערב בכל עניין שהכנסייה דנה בו, ולא משנה מהו; הם רוצים להשמיע את דעתם בעניין ולהעיר כמה הערות, וגם מנסים לגרום לאנשים להקשיב להם. בהיותם חסרי מודעות ליכולותיהם, אם הכנסייה אינה מאמצת את הצעותיהם הם מתרגזים ונעשים ממורמרים ביותר. לא משנה כמה הפסדים הם סופגים, הם אף פעם לא זוכרים אותם ולא מפיקים לקחים מכישלונותיהם. אנשים כאלה מועדים לצרות אפילו כשהם מאמינים באל. ראשית כול, הם לא מבינים את האמת ובכל זאת רוצים תמיד להיות מעורבים בעבודת הכנסייה ומנסים להתערב בכל דבר, וכתוצאה מכך משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה. שנית, בכל פעם שהם נמצאים זמן רב עם אח או אחות, הם מסבכים גם אותם בצרות. אנשים מעין אלה שנוטים לעשות צרות הם מטרד אדיר. האם לדעתך אנשים שעושים צרות אינם מפריעים? האם הם אנשים שיודעים את מקומם? (לא.) הם בהחלט לא אנשים שיודעים את המקום הראוי להם. באופן כללי, אנשים שחייהם מהוגנים נוטים לדעת את מקומם. כל עוד עניינים חברתיים לא נוגעים כלל לאמונתם באל, הם בשום אופן לא מתערבים בהם ולא שואלים עליהם. זה נקרא להיות רציונלי, להבין את רוח הזמן ולהבין את משמעות הדברים. החברה והאנושות האלה הן כה מרושעות ומורכבות. כדברי הכופרים: "בעידן ובעולם הכאוטיים האלה, אנשים צריכים ללמוד להגן על עצמם". יתרה מזו, אתה כל הזמן מעיר לגבי עניינים חברתיים ורוצה להתערב בהם, אבל זה לא הנתיב שעליך ללכת בו בחיים. אין ערך לעשיית הדברים האלה וזה אינו הנתיב הנכון בחיים. גם אם אתה מסוגל לדבר בהגינות, זה עדיין לא נחשב כמטרה מוצדקת. למה לא? בגלל שאין שום הגינות בעולם הזה; מגמות רעות אינן מאפשרות זאת. אם אתה מסוגל באמת לומר דברים הוגנים וכנים בבית האל, לכך יש ערך ומשמעות. אבל אם אתה אומר דברים הוגנים וכנים בעולם הרע, המושחת והכאוטי הזה של בני האדם, דברים כאלה הם מתכון לצרות ולסכנה. אם כך, האם לא יהיה טיפשי ביותר לומר דברים כאלה? לא רק שזה לא יאפשר לך לחיות באופן בעל ערך, אלא גם יסבך אותך באינסוף צרות. לכן, אנשים חכמים מבינים שעניינים חברתיים אלה הם מקור לפורענות, שומרים מהם מרחק ונמנעים מהם, בעוד אנשים טיפשים מכוונים את עצמם אליהם וממיטים על עצמם צרות צרורות. במיוחד אנשים מסוימים שהתאמנו כמה ימים באומנויות לחימה, למדו כמה טכניקות מרהיבות וזכו במעט תהילה, רוצים אחר כך להילחם למען הצדק ולשדוד את העשירים כדי לסייע לעניים. הם רוצים ליטול על עצמם את תפקיד האביר הנודד או הלוחם ולתקן עוולות, והם אפילו מתנדבים לעזור בכל מקום שבו הם עדים לאי-צדק. הדבר מוביל לצרות – הם לא מבינים את מורכבותה של החברה. אמור לי, כשאתה מתנדב לעזור, האם לא תפגע בסופו של דבר באנשים מסוימים? האם לא תהרוס את התוכניות הקפדניות שערכו אנשים מסוימים? (כן.) כשאתה הורס את התוכניות הקפדניות של אותם אנשים, האם הם יניחו לך לחמוק מכך? (לא.) אתה עשוי לומר: "מה שאני עושה הוא למען מטרה צודקת", אבל גם אם המטרה צודקת, אין די בכך – העולם הזה לא יניח לך לפעול למען מטרות צודקות. אם תעשה זאת, תזמן לעצמך צרות. טיפשים אינם מבינים זאת, הם לא עומדים על טיבו של העולם. הם חושבים תמיד שמכיוון שהם האביר הנודד, הם צריכים להתנדב לעזור לאחרים. אבל בסופו של דבר הם משבשים תוכניות מוקפדות של מישהו אחר, ואותו אדם רוצה לנקום בהם ומסרב לוותר. זה האופן שבו הם גורמים צרות. אותו אדם מתחיל לברר בחשאי את שמם, איפה הם גרים, מה מצבם המשפחתי, מי בני משפחתם, אם יש להם השפעה כלשהי באותו אזור ומה דרך הפעולה הטובה ביותר נגדם. ברגע שיש לו מושג ברור של כל הדברים האלה, הוא מתחילים לפעול נגד "האביר הנודד" ומאותו רגע חייו של הלה נעשים קשים. אנשים מעין אלה לעתים קרובות עושים צרות, ולא משנה מה גודל האובדן שהם סופגים, הם אף פעם לא לומדים את הלקח. כשהם נתקלים בדבר מה שאינו צודק בעיניהם, הם עדיין רוצים להילחם למען הצדק ולהתנדב לעזור. לא רק שהם ממיטים צרות על עצמם, הם גם מעמידים בסכנה את משפחתם ולפעמים אפילו מסכנים חברים או עמיתים בסביבתם. אם הם מאמינים באל ונכנסים לכנסייה, גם האחים והאחיות עשויים למצוא עצמם בסכנה בגללם. לדוגמה, אם הם מסתבכים בצרות בחברה ומישהו רוצה לנקום בהם, ואותו אדם יודע שאתה משתתף בכינוסים איתם, הוא עשוי לבוא אליך כדי להוציא מידע על מצבם האישי והמשפחתי. אם כך, האם תגלה זאת לאותו אדם או לא? אם תגלה, הדבר שקול לבגידה בהם ויסבך אותם בצרה; אם לא, אותו אדם עלול לענות אותך. יש בעולם הזה יותר מדי אנשים רעים, ולאנשים רעים אין שום היגיון. אם מישהו פוגע בהם, הם ינקטו כל אמצעי כדי לנקום. האין זה כך? (כן.) לא משנה באיזה סוג של צרות מסתבכים אנשים שנוטים לצרות, זה תמיד מחולל צרות ומפריע לביצוע חובתם, ועשוי גם לפגוע במידה כזו או אחרת בעבודת הכנסייה. אם מישהו כל הזמן עושה צרות, האם לדעתכם שיתוף האמת איתו עשוי לפתור את הבעיה הזאת? (לא.) לעתים קרובות לאנשים כאלה אין היגיון בריא. גם כשהם מסתבכים בצרה, הם לא רואים זאת כך; הם עשויים אפילו לחשוב שהם ניחנים בחוש צדק. במקרים כאלה, אין כל תועלת בשיתוף על האמת איתם, בגלל שהם אנשים בעלי הבנה מסולפת, הם אנשים מגוחכים. אנשים מגוחכים לא מקבלים את האמת בקלות. יש שעשויים לומר: "הם מתמודדים עם קשיים; איך אנחנו יכולים להתעלם מהם? איך נוכל שלא לגלות קצת רחמים כלפיהם? עלינו להתייחס אליהם באהבה." להתייחס אליהם באהבה זה בסדר, אבל האם הם יכולים לקבלה? אם הם בשום אופן לא מקבלים את האמת וממשיכים לדבוק בהשקפותיהם, האם ראוי שתמשיך לשתף איתם על האמת בלי סוף? (לא.) למה זה לא ראוי? (אנשים מהסוג הזה לא כנים באמונתם באל. המהות שלהם היא של חסרי אמונה. גם אם נשתף איתם את האמת, זה לא יפתור את הבעיה והם יכולים עדיין לסבך את הכנסייה בצרות רבות.) אם כך, האם יש להרחיק אנשים מהסוג הזה? (כן.)

יש סוג נוסף של אנשים שנוטים לעשות צרות. בכנסייה הם תמיד מסיתים את האחים והאחיות לעשות דברים מסוימים. לדוגמה, הם אומרים: "אין היגיון בפעולה הזאת שהממשלה עשתה ובמדיניות שהיא ניסחה. כנוצרים אנחנו חייבים תמיד לנהוג בצדיקות, אנחנו חייבים להשמיע קול ולא לקפל את הזנב בין הרגליים כמו פחדנים. אנחנו צריכים לצעוד ברחובות עם כרזות ולמחות, להילחם למען רווחת האחים והאחיות, הכנסייה שלנו וכל האנושות!" ומה התוצאה של כל זה? לפני שהם יכולים בכלל לצעוד, הממשלה כבר מגלה זאת ובית המשפט שולח זימונים. אימרו לי, האם התמזל מזלה או אתרע מזלה של הכנסייה שיש בה אנשים כאלה? (אתרע מזלה.) יש האומרים: "מתברר שבכנסייה שלנו יש אדם כל כך מוכשר – אדם שקורץ מחומר של מנהיגים! הביטו באנשים בכנסייה שלנו; הם כולם צייתנים והולכים בתלם, בלי שום השפעה בחברה. הם חששנים ולא מעזים לקחת על עצמם שום עניינים בעלי חשיבות, והם מפחדים מאוד לעשות צרות. האיש הזה שונה – הוא אמיץ, בעל תובנות והחלטי; יש לו גם השפעה בחברה, הוא מוכשר, וכשהוא נתקל באי צדק הוא מעז להתקומם ולפעול. גם כשהוא מתמודד עם תביעה משפטית, הוא לא מתבלבל ולא דואג. בזכות היכולת הנפשית שלו הוא מתאים באופן טבעי לשמש בתפקיד ציבורי בכיר. אם האדם הזה היה נכנס לפוליטיקה, הוא היה נבחר ציבור או לכל הפחות מושל מחוזי. אנחנו לא טובים מספיק. לכן, הכנסייה צריכה לבחור בו למנהיג. אם הוא ינהיג אותנו, מובטח שנשיג ישועה!" טיפשים מסוימים מעריכים מאוד ומעריצים במיוחד את מי שנוטים לעשות צרות בחברה, ואף רוצים לבחור בהם למנהיגי כנסייה. האם זה ראוי לדעתכם? (לא.) למה זה לא ראוי? האם הכנסייה לא צריכה "אנשים מוכשרים" שכאלה? (הכנסייה לא צריכה אנשים כאלה. מנהיגי הכנסייה צריכים להנהיג את אנשיו הנבחרים של האל בכינוסים לאכול ולשתות יחד את דברי האל, לחתור אל האמת ולבצע את חובתם להפצת הבשורה. אף שלכאורה לאנשים כאלה יש אומץ, יכולת תובנה והחלטיות, הם לא מסוגלים לבצע עבודה מהסוג הזה ויסבכו את הכנסייה בצרות לאינסוף. לפיכך הם לא ראויים להיות מנהיגי כנסייה.) אני אומר לך, זו טעות להשאיר אדם כזה בכנסייה, ובחירה באדם כזה למנהיג תהיה הרת אסון אף יותר. לאן הוא יוביל את הכנסייה? הוא יהפוך את הכנסייה לקבוצה דתית! זאת משום שכשהוא יראה מקרים של אי צדק בחברה, הוא יגיש תביעות; כשהוא יראה אנשים רעים מתעמרים בעניים, הוא יילחם למענם; כשהוא יראה עובדי ציבור מושחתים פוגעים באלימות באנשים, הוא ירצה להגן על הצדק בשם שמיים. כתוצאה מכך, כולכם תיעשו בהדרגה לאבירים נודדים הלוחמים למען הצדק. האם באופן זה עדיין תוכלו להשיג ישועה? על פניו, אנשים שנוטים לעשות צרות עשויים להיראות מוכשרים למדי, אבל בסופו של דבר מה קורה? מסלקים את כולם בגלל שהם מפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה, משום שהנתיב שהם הולכים בו הוא לא הנתיב הנכון. לא משנה איזה סוג של צרה הם עושים, הם לא הולכים בנתיב הנכון וגם לא נוהים אחר רצון האל. לשום דבר שהם עושים אין כל קשר לכנסייה, לעבודת האל או לכוונות האל; כל דבר שהם עושים רחוק מכוונות האל וסוטה מהנתיב הנכון. טבע הצרות שהם עושים הוא שהם מתעסקים ומסתבכים עם שדים; הם רדופי שדים. לפיכך בית האל חייב למתוח קו ברור בינו לבין אנשים כאלה. אם הם כל הזמן עושים צרות, מסרבים להקשיב ולא משנה מי מנסה לייעץ להם, ועושים צרות בלי ללמוד מטעויותיהם, ואפילו מבצעים בקלות דעת מעשים רעים, יש לשכנעם לעזוב. אפשר לומר לאדם כזה: "ראה את כל הצרות שעשית, איך הן מכשילות את עבודת הכנסייה ופוגעות בביצוע החובה של אנשים רבים. איך אתה לא מבין זאת? יש לך נפש גדולה מדי – היא גדולה מספיק להקיף את כל העולם. אדם כמוך צריך לצאת אל העולם; אתה צריך לקדם את עצמך, לעמוד בראש המדינה ולהביא שלום לעולם. הולם אותך להתרועע עם פקידי ממשל בכירים; רק אז תוכל לרומם את עצמך מהבנאלי, לפרוש כנפיים ולעוף. אם תישאר כל היום עם אנשים שמאמינים באל – האם זה לא יחבל בשאיפות הגדולות שלך ויגביל את יכולתך לפרוש כנפיים ולעוף? תראה אותנו – לאף אחד מאיתנו אין שאיפות גדולות. אנחנו ממוקדים אך ורק באמונה באל, בקריאה מתמדת של דברי האל בשביל להבין אמיתות מסוימות, ואנחנו שואפים לעשות פחות רע; ואז אולי נוכל לקבל את אישור האל – זה הכול. כולנו אנשים שאנשי העולם משמיצים ומעליבים ושהעולם דוחה מעליו, אז אתה לא נועדת להתרועע עם אנשים כמונו. מוטב לך לחזור לעולם ולהשקיע שם את מאמציך; אולי תשיג הצלחה רבה ותממש את שאיפותיך." האם זוהי דרך ראויה לשכנע אותם לעזוב? האם זו דרך טובה לפתור את הבעיה? (כן.) זו הדרך שבה הכנסייה צריכה לטפל בחסרי אמונה שכאלה; פתרון העניין בדרך זו תואם לחלוטין את עקרונות-האמת.

אילו סוגים אחרים של אנשים נוטים לעשות צרות? ישנו סוג אדם שאהוד במיוחד על המין הנגדי וכל הזמן מפלרטט עם טיפוסים מפוקפקים. הוא לא מחפש יחסים רומנטיים ראויים אלא מנהל מערכות יחסים קרובות מאוד ובלתי ראויות עם בני זוג מרובים מהמין הנגדי. בגלל שהוא לא מסוגל לנהל את מערכות היחסים האלה כראוי, ייתכן שהאנשים שהוא מפלרטט איתם יתחילו לקנא ואפילו ירצו לנקום זה בזה. האם זו בעיה מבחינתו? (כן.) גם זו בעיה חמורה. לאנשים מסוימים אולי לא אכפת מהעניינים האלה, אבל דברים כאלה לעתים קרובות מביאים צרות על חייהם הפרטיים ועל אמונתם, ועשויים אף להשפיע על ביטחונם האישי. הצרות האלה כל הזמן רודפות אחריהם, ומי שעומדים עימם בקשר תכוף מסתבכים גם הם באופן בלתי נמנע. בין אם הם באמת בקשר רומנטי עם אותם בני זוג או רק מפלרטטים איתם והם מנצלים זה את זה – דברים אלה אינם מענייננו. מה כן מעניין אותנו? מעניין אותנו אם לצרות שהם מביאים תהיה השלכה מזיקה כלשהי על האחים והאחיות או על הכנסייה. אם ישנה פגיעה, הכנסייה צריכה להתערב כדי לפתור את הבעיה ולטפל בה, ולייעץ להם לטפל בצרות האלה כנדרש. אשר לאופן הטיפול שלהם בהן, אנו לא נתערב. אם הם עדיין מסרבים להקשיב, למרות הייעוץ שקיבלו, ולא דואגים לטפל בצרות האלה ולפתור אותן, יש לבודדם ולהזהירם בזו הלשון: "עליך קודם כול לטפל בבעיותיך האישיות. ברגע שתטפל בהן, תוכל לחזור לבצע את חובתך. אם לא תטפל בהן כראוי, תישאר מבודד." אף על פי שהם מאמינים ואפילו עשויים לבצע את חובתם, ואולי אף חובה חשובה, אסור למנהיגי הכנסייה להתעלם מהבעיות החמורות בחייהם הפרטיים ומהצרות שהם עושים, מכיוון שהן עשויות לפגוע בעבודת הכנסייה וטומנות בחובן סיכונים פוטנציאליים. לדוגמה, האנשים שהם נכנסים איתם למערכות יחסים עשויים ללמוד מהם על חלק מנסיבות הכנסייה או מידע אישי על האחים והאחיות. אם הם ידליפו את המידע הזה לאנשים שוחרי רע, או לדרקון הגדול האדום כאש, הדבר יזיק גם לכנסייה וגם לאחים ולאחיות. לפיכך, מבחינת הכנסייה הם אלה שמביאים את כל הצרות והסיכונים הפוטנציאליים האלה, ולכן הכנסייה צריכה לדאוג שהם יפתרו קודם כול את בעיותיהם האישיות. אם הם מטפלים בהן במלואן, בית האל יכול להחליט לקבלם שוב על סמך נסיבותיהם. אבל אם הם ממשיכים לא לפתור את הצרות שלהם ועדיין רוצים לבצע את חובתם, מה צריך לעשות? (אסור לתת להם לבצע את חובתם.) במקרה הזה, חייבים לשכנעם לעזוב או להרחיקם. לסיכום, בין אם אלה מנהיגי כנסייה או האחים והאחיות, ברגע שהם מגלים שישנם אנשים בכנסייה שנוטים לעשות צרות, הם צריכים לטפל בעניין בהתאם לעקרונות ולעשות זאת בהקדם. אסור להם לחכות עד שהאנשים האלה יעמידו את האחים והאחיות בסכנה או יסבכו את עבודת הכנסייה בצרות קודם שהם יטפלו בכך ויפתרו את העניין.

אנשים מסוימים עושים צרות ונקלעים לקטטות ולתגרות בקלות. הם תמיד מרגישים שהם יכולים לתת חבטה מוצלחת ורוצים תמיד להגן על כולם בעולם, או לחלופין אם הם יודעים קצת אומנויות לחימה מפוארות הם תמיד רוצים להשתמש באלימות ובכוח נגד אחרים. גם סוג כזה של אדם נוטה לעשות צרות, נכון? (כן.) ישנם גם מי שבשום מקום לא יודעים את מקומם. הם לא מצייתים לכללים ולא שומרים על הסדר הציבורי, ורוצים תמיד להיות שונים מאחרים. כשהם נוהגים, הם מתעקשים לעבור באור אדום או לפנות שמאלה במקומות שאסור, וכשהמשטרה עוצרת אותם ונותנת להם קנס הם מסרבים לקבל זאת ורוצים להתלונן על השוטר. אתה מבין, הם מעזים להתלונן על כל אחד. אף שהשוטרים פועלים על פי החוק, הם בכל זאת רוצים להתלונן עליהם – הם בזים לחוק. האין השוטים האלה גם כן נוטים לעשות צרות? (כן.) אנשים מהסוג הזה שנוטה לעשות צרות חושבים שהם יכולים להסתמך על האל בגלל שהם מאמינים בו ושלכנסייה יש הרבה מאמינים והשפעה רבה, ולכן הם לא מפחדים משום דבר. הם עושים בכל מקום מעשים רעים ומופקרים כדי להתרברב ביכולותיהם ולהוכיח שהם מזרי אימה. גם אחרי שהם נקלעים לתסבוכת משפטית, הם לא יודעים איך לשנות את התנהגותם. בסוף, מה הם אומרים? "העולם הזה באמת רע. נעצרתי רק בגלל שנלחמתי על הצדק. העולם הזה ממש לא הוגן!" הם עדיין מסרבים להודות בטעויותיהם. הם מחוללים צרות ומביאים אותן על עצמם, ולמרות זאת מתלוננים שזה לא הוגן כלפיהם. האין זה אבסורדי לגמרי? (כן.) לא משנה כמה העולם רע ואפל, לא חכם מצידם לעשות צרות. האל מעולם לא ביקש מאיש לעשות צרות, וגם לא ביקש מאף אחד לנופף באמונה באל כדי להילחם למען הצדק ולהשליט צדק בשמו. יש האומרים: "חוקי העולם אינם האמת, ולכן אין צורך לציית להם." אף על פי שהחוק אינו האמת, האל אף פעם לא אמר לך שאתה יכול לעבור עליו כרצונך, וגם לא אמר לך שאתה יכול לרצוח או להצית שריפות. האל מבקש ממך לציית לחוק ולשמור על הסדר הציבורי בחברה, לדעת לציית למוסכמות מוסריות ולציית לכללים בכל מקום, לא להיות פרובוקטיבי ולא לעשות צרות. אם אתה מפר את החוק, אתה לבדך תישא בהשלכות – אל תצפה שבית האל ייקח עליך את האחריות, מכיוון שזו התנהגות אישית שמייצגת רק אותך כאדם פרטי; בית האל אף פעם לא הנחה אותך לעשות שום דבר בלתי חוקי. לא משנה באיזו מדינה אתה מטפל בעניינים, מבחינת בית האל עליך לבדוק את לשון החוק ולהתייעץ עם עורך דין. כל מה שעורך הדין אומר הוא ראוי, זה מה שעליך לעשות. אם עורך הדין לא יעץ לך לפעול בדרך מסוימת ואתה פועל באופן עיוור, מקלקל דברים ועובר על החוק, אתה לבדך תישא בהשלכות – אל תסבך את בית האל בצרות. גם אם הגישה שעורך הדין מציע אינה האפשרות הטובה ביותר, עליך בכל זאת לשעות לעצתו. כל עוד זה חוקי ולא גורם נזק משמעותי לבית האל, ניתן לעשות זאת. בית האל תמיד אומר לאנשים להתייעץ עם עורכי דין ולטפל בעניינים על פי החוק. אולם אנשים מסוימים חושבים: "בית האל לא שייך לעולם, ולכן אנחנו לא צריכים לציית למגמות של העולם! החוק לא מייצג את האמת – רק האל הוא האמת, והאל הוא עליון. אנו מתמסרים רק לאמת ולאל!" אף שהקביעה הזאת נכונה, אתה עדיין חי בעולם הזה וצריך להתמודד עם הרבה סוגיות מציאותיות. לכן אינך יכול להפר את החוק וגם אינך יכול להפר את עקרונות-האמת. עליונות האל מתייחסת לזהות האל ולמעמדו; היא לא סיבה שתעסוק בפעילויות לא חוקיות או שתפעל בחברה בשתלטנות, שתעשה ככל העולה על רוחך ותחולל צרות בכל מקום. האל מעולם לא עודד איש ולא דרש מאף אחד להפר את החוק באופן כלשהו, אלא אומר לך לציית לחוק ולשמור על כללי החברה, ושאם תפר את החוק ותיענש עליך לקבל את העונש, ושאסור לך לגרום בעיות או לעשות צרות. אם אתה כל הזמן עושה צרות וחושב שבגלל שאתה מאמין באל האל שומר עליך, ואתה לא מפחד משום דבר, אני אומר לך: טעות בידך! האל אינו מגבה את חוסר הפחד המוחלט שלך, ובית האל לא ישלם על ההיגיון הנכלולי שלך. אל תחשוב שאתה יכול לעשות מה שמתחשק לך רק בגלל שיש הרבה אנשים בבית האל ושיש לו השפעה רבה. אם זה מה שאתה חושב, טעות בידך. זהו היגיון של השטן. בית האל אף פעם לא אמר דבר כזה וגם לא האל. בית האל לא מעודד אף אחד לפעול בדרך הזאת. נכון שבבית האל יש הרבה אנשים, אבל כמות האנשים – בין אם מועטה ובין אם רבה – לא נועדה לגבות אף אחד, לנסוך עליו אומץ או להגן עליו מצרה ולהסדיר את בעיותיו. האל בוחר אנשים כדי שהם יאמינו בו וינהו אחר רצונו, בשביל שהם יהיו ראויים כיצירי בריאה וימלאו את חובתם של יצירי בריאה. זה לא כדי שתוכל להתנגד לעולם, זה לא כדי שתדקלם רעיונות נשגבים לכאורה בעולם, ובטח ובטח לא בשביל שתלמד את העולם לקח. האמונה באל אינה נסובה על הליכה נגד הזרם; אין לה שום קשר להליכה נגד הזרם או לבוז לעולם. לכן, אל תבין לא נכון את כוונות האל ביחס לאנשים, ואל תפרש לא נכון או תבין לא נכון את חשיבות האמונה באל. מהי מטרת האל בבחירת אנשים? (מטרתו שאנשים יאמינו באל, ינהו אחרי רצון האל ויבצעו את החובה של יצירי בריאה.) האל בוחר אנשים כדי לזכות בהם, בשביל להשיג יצירי בריאה אמיתיים ובני אדם שבאמת סוגדים לאל; זאת כדי שתיווצר אנושות חדשה, כזו שיכולה לסגוד לאל. מטרתו של האל בבחירת אנשים היא לא שהם יתנגדו לעולם או לאנושות. לפיכך, יש להרחיק ככל האפשר מהכנסייה וממקומות שבהם אנשים מבצעים את חובתם את מי שנוטים לעשות צרות, כדי למנוע פגיעה בביצוע חובתם של אחרים.

אשר למי שנוטים לעשות צרות, ולא משנה איזה סוג של צרה הם עושים, אם זה מסבך את הכנסייה בצרות ופוגע בביצוע החובה של האחים והאחיות, על המנהיגים והעובדים להתערב ולפתור את העניין. אסור בשום אופן לעבור על כך לסדר היום. הם צריכים להבין ולתפוס את המצב ללא דיחוי, למצוא את שורש הבעיה ואז להציע פתרון הגיוני ולטפל בכך. למה יש לטפל בכך? ראשית כול, הצרות האלה עשויות לפגוע בעבודת הכנסייה, בחיי הכנסייה או בביצוע החובה של האחים והאחיות. שנית, בין אם האנשים האלה שנוטים לעשות צרות נתפסים על ידי אחרים כמוכשרים או כבטלנים וכנבלים, כל עוד הם ממיטים צרות יש לטפל בהם במהירות. אם כך, איך יש לטפל בהם? העניין איננו טיפול בצרה אלא באנשים שאחראים לגרימתה. על ידי טיהורם מהכנסייה, שורש הבעיה נפתר ובכך הנושא טופל. לעולם אל לך לנהוג במידת הרחמים רק בגלל שאנשים מסוימים שנוטים לעשות צרות נראים בעיניך מוכשרים או מחוננים כביכול. אם אתה נוהג איתם במידת הרחמים, אתה באמת אדם מבולבל מאוד ולא ראוי להיות מנהיג כנסייה, ועל האחים והאחיות להדיח אותך מתפקידך. אם אינך שומר על האינטרסים של בית האל ואינך מגן על האחים והאחיות אלא על אנשים רעים ועושי צרות, ואפילו מעריץ אותם באופן מופלג ומתייחס אליהם כאל אורחים נכבדים ואנשים מחוננים, חושב שהם אנשים מוכשרים שקשה למצוא כמותם בכנסייה, משתמש בהם לביצוע משימות חשובות, ואפילו דואג לטפל עבורם בבעיותיהם – אז אתה לחלוטין לא מתאים לתפקיד של מנהיג כנסייה. אתה אדם פזור נפש ומנהיג שקר, וצריך לפטר אותך ולסלק אותך. אם מנהיג כנסייה מסרב להקשיב לעצה ומתעקש להגן על אדם רע שנוטה לעשות צרות או שהוא משתמש בו למשימות חשובות, על האחים והאחיות לא רק להדיח את המנהיג אלא גם לצרף אותו לאותו אדם שעושה צרות ולהרחיק את שניהם יחד. האינך מעריץ את האדם שעושה צרות? גם הוא מרגיש מוגן על ידך ואתם מסתדרים יחד כל כך יפה – אם כך, צר לי אבל שניכם צריכים ללכת. בית האל לא זקוק לאיש מכם! אם קיימים בִכנסייה אנשים שנוטים לעשות צרות, המנהיגים הבכירים אינם מודעים לכך ומנהיג הכנסייה הוא מבולבל וחסר הבחנה, על האחים והאחיות שמבינים את האמת להתערב ולפתור את הבעיה. ראשית כול, הם צריכים לדווח על העניין ללא דיחוי למנהיגים הבכירים. שנית, הם צריכים להתאחד עם האחים והאחיות האחרים, לשתף על מנהיג השקר ולהבחין בו. ברגע שאושר שהוא מנהיג שקר, עליהם לפטרו או להדיחו, ויש לבחור מנהיג חדש – מישהו שיכול לשמור על האינטרסים של בית האל, על עבודת הכנסייה ועל חיי הכנסייה. האם הדרך הזאת ליישום ראויה? (כן.) טהרו מהכנסייה את מנהיג הכנסייה הזה ואת האיש שנוטה לעשות צרות גם יחד. האין הם שני אנשים שמסתדרים יחד היטב הודות לאיכויותיהם הנתעבות המשותפות, ושמקנאים זה בזה ומעריצים זה את זה? אם כך, מלאו את רצונם ותנו להם לחזור יחד לעולם – בית האל לא רוצה אנשים כמותם. אם הם יישארו בכנסייה, הם רק יחפשו צרות ויחוללו אותן, ויסבו נזק רב לעבודת הכנסייה. יש לטהרם ממנה. לאן הם רוצים ללכת ואיזו צרה צרורה הם רוצים לחולל – זה עניינם הפרטי. בכל מקרה, אין לזה שום קשר לכנסייה והדבר לא יסבך אותה. האם כך הבעיה תיפתר? (כן.) זה פתרון טוב. בזאת נסיים את השיתוף שלנו על הביטוי השנים עשר, ביחס לאנשים שנוטים לעשות צרות.

יג. בעל רקע מורכב

הבה נסתכל על הביטוי הבא: בעל רקע מורכב. לאילו סוגים של אנשים יש לדעתכם רקע מורכב? (יש אנשים שמסתובבים גם בעולם התחתון וגם בחוגים נורמטיביים, ושהרקע החברתי שלהם מורכב יחסית – האם הם נכללים בקטגוריה הזאת?) כשאנחנו מדברים על רקע מורכב, אנחנו בהחלט מתכוונים לאנשים חלקלקים. מהו אופן ההתנהגות הטיפוסי של אנשים חלקלקים? הם מתיישבים, משכלים רגליים ומתחילים לדבר בלי הפסקה; הם מלהגים על כל דבר תחת השמש ומסוגלים לפטפט לאורך זמן על עניינים מקומיים ובינלאומיים כאחד, אבל אף מילה שהם אומרים אינה אמת – הכול דיבורים באוויר, מומצאים או סתם פרי הדמיון. שחצנים אינם בהכרח מי שיש להם רקע חברתי מורכב. שחצנים עשויים להיות פשוט בטלנים או סתם אנשים מהשורה – בכל מקום שהם נמצאים בו הם מדברים גבוהה גבוהה על דברים נשגבים ובלתי מציאותיים כדי להטעות אנשים ולגרום לאחרים להעריכם, ולא חולף זמן רב בטרם המוניטין שלהם נהרס. לאילו סוגי אנשים יש רקע מורכב? לדוגמה, יש אנשים שמצטרפים למפלגה פוליטית בחברה, אבל אחרי ניסיונות במשך כמה שנים, לא זוכים בשום מעמד. לאחר מכן הם מצטרפים למפלגה אחרת וסוף סוף מצליחים להשיג תפקיד זוטר של מנהיג או של פקיד. יש להם קשרים חברתיים סבוכים במיוחד. איש לא יכול לומר בוודאות אם האנשים שהם מתרועעים איתם הם חבריהם או אויביהם – אפילו בני משפחתם לא יודעים, רק הם עצמם. האין אנשים כאלה בעלי רקע מורכב? (כן.) לאנשים האלה יש רקע פוליטי מורכב. היום הם תומכים במפלגה הזאת, מחר באחרת; היום הם תומכים באדם מסוים בבחירות, ומחר באחר. בקצרה, איש לא יודע מה הם באמת חושבים. הם לא אומרים לאנשים רגילים במי בדיוק הם תומכים, מהי בדיוק עמדתם הפוליטית או מהן מטרותיהם הפוליטיות; הם חשאיים במיוחד כשהם מדברים על הדברים האלה, ואנשים רגילים ואפילו בני משפחותיהם לא יודעים עליהם את הדברים האלה. אולם הם מתאפיינים בתשוקה רבה במיוחד לפוליטיקה ויש להם כמה מכרים בזירה הפוליטית; אלא שלעת עתה הם לא הצליחו לממש את שאיפותיהם. אחרי שאנשים כאלה נכנסים לכנסייה, הם רואים שהאחים והאחיות הם בסך הכול אנשים מן השורה שלא מבינים בפוליטיקה ולא עוסקים בה, ובליבם הם בזים למי שבאמת מאמינים באל. אף על פי כן הם רוצים תמיד לנצל את תהילת הכנסייה בעולם הדת ובחברה או לנצל את השפעת הכנסייה כדי לעשות מה שהם רוצים, לספק את תשוקותיהם המופרזות או לממש את מלוא שאיפותיהם הפוליטיות – כלומר הם רוצים להתחבא בכנסייה ולחכות להזדמנות הנכונה, כדי שיוכלו להשתמש באנשי הקהילה של הכנסייה או באנשים, במאורעות ובדברים מסוימים בכנסייה כדי להגשים את מטרותיהם הפוליטיות. האם אדם מעין זה יכול להיחשב כבעל רקע מורכב? (כן.) המחשבות, עקרונות הטיפול בעניינים, הטקטיקות השונות והאסטרטגיות ושיטות הדיבור שמשמשים את העוסקים בפוליטיקה הם דברים שאנשים מהשורה לא מסוגלים לעמוד על טיבם. במיוחד צעירים או מי שאין להם ניסיון חברתי לא יכולים כלל לעמוד על טיבם. עבור האנשים האלה שיש להם רקע פוליטי מורכב, אותם אנשים חסרי תחכום פוליטי הם כחומר ביד היוצר והם מזלזלים בהם באופן מוחלט. אם לתת דוגמה מקורבת מעולם החי, היצורים הערמומיים ביותר הם נחשים, שועלים וטיגריסים. מנקודת המבט שלהם, חיות כמו כבשים, ארנבות, צבאים וכלבים הן טיפשות. אנשים בעלי רקע פוליטי תופסים את רוב האחים והאחיות באותו אופן שבו חיות ערמומיות כמו שועלים ונחשים תופסות חיות תמימות כמו כבשים, צבאים וכלבים. הם תופסים את האחים והאחיות באופן ברור, אבל האחים והאחיות אינם עומדים על טיבם. אם כך, איך אנו יכולים להבחין באנשים בעלי רקע פוליטי מורכב? ליבם של המעורבים בפוליטיקה מכוון לפוליטיקה ולשררה. כל עוד הם אוהבים שררה ואת העיסוק בפוליטיקה, במוקדם או במאוחר הם ייכנסו לפוליטיקה; הם לא יכולים להסתתר בכנסייה לנצח. כשהם אכן יחשפו את עצמם, אתה תבין: "מתברר שהם מאמינים באל למטרות פוליטיות! יש להם רקע פוליטי והם לא מאמינים בכנות באל. לאמונה שלהם באל יש מטרה אחרת!" כשאותם אנשים נכנסים לראשונה לכנסייה, הם מקפידים להסתתר היטב, משתתפים בכינוסים ומבצעים את חובתם כרגיל. אבל כשמגיע הרגע הנכון הם ינסו להשתמש בכנסייה כדי לעשות כרצונם, ובאופן טבעי תשוקותיהם המופרזות ופרצופם האמיתי ייחשפו. רק אז יבינו האחים והאחיות שהם חסרי אמונה. כשהם נחשפים, קל מאוד להבחין בהם. להמחשה, כשזאב בעור של כבשה משתלב בעדר, ייתכן שיהיה לך קשה להבחין אם זהו זאב או כבשה, אבל כשהוא יתחיל לטרוף את הכבשים, תבחין שזה זאב. העסקנים הפוליטיים הם כולם חסרי אמונה שהסתננו לכנסייה. כשהאנשים האלה מנסים להטעות את האחים והאחיות ולפתות אותם להצטרף למפלגה פוליטית כלשהי ולהיכנס איתם לפוליטיקה, תיווכח שהאמונה שלהם באל שקרית ושהמטרה האמיתית שלהם היא לעסוק בפוליטיקה – לא משנה כמה הרקע שלהם מורכב, הוא יתגלה וייחשף. בשלב זה אנשים יוכלו להבחין בהם. זהו סוג אחד של אנשים בעלי רקע מורכב – בעלי הרקע הפוליטי המורכב.

ישנו עוד סוג של אנשים שנכלל בקטגוריה של בעלי רקע מורכב. אנשים מסוימים בחברה לא נשארים במקום הראוי להם ומנהלים אורח חיים מהוגן, אלא אוהבים להתרועע עם טיפוסים מפוקפקים. עם טיפוסים אלה נמנים, למשל, זייפנים ורמאים או אנשי העולם התחתון, וכן אנשים בעלי מעמד, תהילה ויוקרה בחברה, שלכאורה הם עובדי ציבור או אנשי עסקים אבל מאחורי הקלעים הם עוסקים תמיד בפעילויות בלתי חוקיות ופליליות, ורוקחים מזימות עם פקידי ממשל מסוימים או עם אנשי העולם התחתון כדי להבריח נשק, סמים או טובין אסורים אחרים. עוד נמנים עימם גם אנשים שהורשעו וריצו פעמים רבות תקופות מאסר ושביצעו מעשים רעים מסוימים כמו למשל שוד קברים, אונס, תקיפה מינית, ואפילו סוחרים בבני אדם ומבריחי אנשים. אנשים מהסוג הזה שהם בעלי רקע מורכב מתרועעים עם אנשים כאלה, ויתרה מזו מנהלים עימם יחסים קרובים במיוחד – הם קוראים זה לזה "אחים", משתמשים זה בזה ועושים דברים זה למען זה. על פניו האנשים האלה לא עושים שום מעשים רעים במובהק ולא גונבים, שודדים, רוצחים או מציתים רכוש, אבל הקבוצות שהם חוברים אליהן והחוגים שהם נעים בהם, כולם מורכבים מהאנשים הבלתי מהוגנים האלה. אנשים מהסוג הזה הם גם די מפחידים, נכון? (כן.) הם חוברים לאנשים האלה כדי להשקיע בעסקים, וכשהשותף שלהם עושה דבר מה בלתי חוקי וזקוק לעזרתם, הם מציעים סיוע. אף שייתכן כי האשם העיקרי אינו הם עצמם, הם שותפים לדבר עבירה. ניתן לומר שאנשים כאלה לעתים קרובות מתחככים עם החוק. למה הכוונה "מתחככים עם החוק"? (הכוונה שהם עוסקים לעתים קרובות בפעילויות שבאופן פוטנציאלי עשויות להוות עבירה על החוק.) זה היבט אחד. בנוסף, הם לעתים קרובות מנצלים לרעה פרצות בחוק, וכל הדברים שהם מעורבים בהם הם עניינים חמורים. אם הם ייתפסו פעם, אפילו כשותפים לדבר עבירה, הם עשויים להישפט לעשר עד עשרים שנות מאסר או לקבל קנסות כבדים. האם היית אומר שאנשים מעין אלה הם בעייתיים? (כן.) אף פעם לא ראית אותם מבצעים מעשה רע במובהק, ולא ראית אותם רוצחים אנשים, מציתים רכוש, מרמים או מפלילים מישהו, אבל האנשים שמרפדים את כיסיהם באופן בלתי חוקי ועוברים על החוק הן בעולם התחתון והן בחוגים נורמטיביים עוסקים בפעילויות בלתי חוקיות כדי להפיק רווחי עתק – ואנשים מעין אלה נוטלים גם הם חלק מהשלל ומקבלים נתח מהעוגה. האם הייתם אומרים שאנשים כאלה נחשבים לבעלי רקע מורכב? (כן.) האם טוב שאנשים כאלה יישארו בבית האל? (לא.) הם מתרועעים גם עם העולם התחתון וגם עם חוגים נורמטיביים, ויתרה מזו, הם עוסקים בפעילויות בלתי חוקיות – זה רקע מורכב. אם הם מתרועעים עם פקידי ממשל מסוימים ועומדים עימם בקשר תקין, זה מקובל. אך אם האנשים שהם מתרועעים איתם הם טיפוסים שליליים שמעורבים במגוון פעילויות בלתי חוקיות ופליליות, דבר זה בעייתי ביותר ובמוקדם או במאוחר משהו עתיד להשתבש. אנשים מסוג זה אוהבים לחבור לאנשים האלה; הם גם רוכבים על הצלחתם, נסמכים על השפעתם כדי לעשות כסף, מתעשרים וחיים את החיים הטובים. האם ניתן אפוא להחשיבם כאנשים טובים? (לא.) כמאמר הביטוי, "מצא מין את מינו": הם מסוגלים להתרועע גם עם אנשי העולם התחתון וגם עם אנשים מחוגים נורמטיביים; האם לדעתך הם אנשים הגונים שנשארים במקום הראוי להם? (לא.) בפירוש לא. הם מתרועעים עם האנשים האלה, מצד אחד, בגלל שהם אולי מועילים להם – הם יכולים לטפל במשימות מסוימות עבור מי שמקושרים אליהם, ומצד שני, משום שהאנשים שהם מתרועעים איתם מוצאים חן בעיניהם, הן אלה מהעולם התחתון והן אלה מהחוגים הנורמטיביים; הכישורים והיכולות של האנשים האלה, השפעתם והתועלות שהם מפיקים עבורם – כולם דברים שהם צריכים ושהם נהנים מהם. אם כך, איזה סוג של אנשים הם, בדיוק? (הם לא אנשים הגונים.) רק כך אפשר לנסח זאת. הם דומים לאנשים שהם מתרועעים עימם – הם כולם מנצלים זה את זה. בעולם הזה, אין הרבה אנשים שיכולים לעשות דברים למענך או שבוטחים בך לגמרי והם חבריך, אבל הם כן קיימים – אין צורך להתרועע עם האנשים ההם. אנשים כאלה מתרועעים איתם, מצד אחד, בגלל שהם מסתדרים יחד יפה הודות לתכונותיהם הנאלחות המשותפות ומשום שהם בבחינת מין שמצא את מינו, ומצד שני זה משום שהאנשים האלה יעשו כל מאמץ למען האינטרסים האישיים שלהם ולמען הישרדותם בעולם החילוני, ואין להם שום עקרונות כשמדובר בהתרועעות עם אנשים, וגם לא בשום דבר שהם עושים. הכופרים אף נוהגים לומר: "הג'נטלמן אוהב ההון משיג אותו בדרך הישר", ומקפידים על הרף המינימלי הזה. בין אם הם יכולים לעמוד ברף המינימלי הזה או לא, בכל מקרה זו נחשבת פילוסופיה נאצלת יחסית להישרדות בקרב המין האנושי. אולם אנשים מהסוג הזה, שהם בעלי רקע מורכב, הם חסרי מצפון ולא בוחלים באיש כשמדובר בהתרועעות עם אנשים לטובת האינטרסים האישיים שלהם ולשם השגת רווח; כל עוד הם יכולים להפיק מכך תועלת, הם יתרועעו עם כל אדם. יתרה מזו, הם מתגאים מאוד ביכולתם להתחבר עם האנשים האלה, וחושבים שהשיטות שהם עצמם נוקטים בהתרועעות עם אנשים הן מצוינות. אם כך, איך עלינו לראות את סוג האנשים האלה? יש להם דריסת רגל גם בעולם התחתון וגם בחוגים נורמטיביים – זהו רקע מורכב. אנשים כאלה מפחידים מאוד! האם זהו פרצופם האמיתי? לא, הם תמיד חובשים מסכה. אף פעם אינך יכול לעמוד על טיבם או לדעת מה הם חושבים בתוך תוכם. הם חובשים מסכה כשהם מתרועעים איתך, ואפילו אורבים בין המאמינים באל. זה בדיוק כמו שד שמתערב בקהל של אנשים, או שועל או זאב שמתגנבים לתוך עדר של כבשים. האם זה מסב לך תחושת ביטחון? (לא.) למה אתה אומר זאת? על סמך טבעם הערמומי, האכזרי והמרושע; הם כל הזמן זוממים נגדך – כאילו תמיד יש זוג עיניים ערמומיות ומרושעות מאחוריך, שמשגיחות על כל צעד שלך – והם רק מחכים להזדמנות להרוס אותך ולטרוף אותך. האין זה מבעית? (כן.) התחושה שאדם מעין זה משרה עליך היא לעולם לא תחושה של ביטחון, בגלל שהטבע והרקע שלו תמיד גורמים לך להרגיש שהוא מהווה איום עבורך. איזה מין איום? כאשר הוא בסביבה, אתה כל הזמן מרגיש שהוא עשוי לזמום נגדך, לשחק בך ולטמון לך מלכודות בכל מקום ובכל עת, ושאתה אף פעם לא יודע מתי הוא עלול לנצל אותך או להזיק לך, להרוס אותך או להרוג אותך. זו הסיבה שבשום אופן אין לשמור על קירבה לאנשים כאלה. אימרו לי אתם, האם זה לא כך? (כן.) לדוגמה, האם הכנסת זאב לעדר כבשים תגן על הכבשים או תחסל אותן? (היא תחסל אותן.) מטבעו של הזאב, הוא אף פעם לא יישאר לצד הכבשה להגן על ביטחונה בגלל שבעיניו הכבשים הן מזון, וכשהוא יהיה רעב הוא יטרוף אותן; אין לו שום רחמים על הכבשים והוא לא יחוס עליהן. לזאב אין איכויות של כלב. כשכלב גדל עם כבשים, הוא רואה בהן דבר שיש להגן עליו, וכשזאב בא לתקוף את הכבשים או לטרוף אותן, הכלב יילחם וייטול את האחריות להגנתן כאילו זו חובתו ותפקידו – בכלבים פשוט מוטבעת האיכות הזאת. אבל זאבים שונים מהם; תכונתם המוטבעת של הזאבים היא לשחר לטרוף כבשים. כשאדם כזה בעל רקע מורכב מסתנן לכנסייה, זה כמו זאב שמסתנן לעדר של כבשים – כשהזאב לא רעב, הוא לא מהווה סכנה לכבשים, אבל כשהוא נעשה רעב, אין מנוס מכך שהכבשים יהיו טרפו, ואין בכוחו של איש לשנות את העובדה הזאת. דבר זה נגזר מטבעו. כדי לפתור את הבעיה של הזאב שטורף את הכבשים, עליך למהר ולזהות את הזאב. ברגע שתזהה מיהו הזאב בעור של כבש, עליך להיפטר ממנו לאלתר – אל תהסס, ואל תגלה כלפיו שום רחמים. לאנשים מעין אלה שהם בעלי רקע מורכב חייבים להתייחס בזהירות. אם תגלה שהם עושים רע ומפריעים לכנסייה, אסור לך בשום אופן לנהוג בהם באדיבות כלשהי. עליך לומר להם: "אתה איש העולם הגדול ואינך מתאים לאמונה באל. בחרת במקום הלא נכון כשבאת לבית האל; המקום הזה אינו מתאים לך. עליך לשחר להזדמנויות שלך בחברה. המאמינים באל רק קוראים את דברי האל, משתפים על האמת ומבצעים את חובתם כדי לרצות את האל; הם לא עוסקים בתככים ובמזימות ולא נכנסים לפוליטיקה. כאן אינך יכול להתקדם או להתעשר או לחיות חיים טובים משל אחרים. לא משנה כמה זמן תהיה פה, זה יהיה בזבוז זמן ותו לא." באופן זה הם ישתכנעו לעזוב, נכון? (כן.) חלק מהאנשים שיש להם קשרים חברתיים מסועפים אינם בהכרח אנשים רעים וגם לא עשו הרבה רע, אבל הם לא מקבלים כלל את האמת, ולמעשה משתייכים לקטגוריה של חסרי אמונה. הניסיון לגרום לאנשים כאלה להאמין באל בכנות ולחתור אל האמת משול לניסיון להפוך זאב לכבש – זה בלתי אפשרי. לא משנה כמה זמן הזאב ילבש עור של כבש, הוא יישאר זאב; הוא אף פעם לא יהפוך לכבשה. אלה הם פשוט פני הדברים. אם כך, אנשים כאלה שמאמינים באל הם פשוט בדיחה; באמונה באל הם טעו בכתובת!

קיים עוד סוג של אנשים בעלי רקע מורכב. אף שהם מאמינים באל, הם מקורבים מאוד לכמה מהמנהיגים ומבעלי התפקידים הדתיים או לאנשים בעלי מעמד מפלגים דתיים שונים. הם אוהבים להתרועע עם האנשים האלה ולעתים קרובות פוקדים פעילויות דתיות של פלגים שונים; הם טווים קשרים ויחסי חברות עם האנשים האלה, והם נעזרים זה בזה ועושים דברים זה למען זה. מעת לעת, בין אם במכוון ובין אם לאו, הם אפילו חושפים בפני האנשים האלה עבודה פנימית מסוימת של הכנסייה בתחום כללי או בתחום של כוח אדם. זוהי סוגיה בעייתית ביותר. אם אתה רק בקשר עם אנשים בני דת אחרת, או בשום אופן לא מסוגל להתנתק ממקומות הכינוס הדתיים האלה וגם אוהב להשתתף במגוון פעילויות דתיות לחגים ובטקסים דתיים שונים, דבר זה קביל. אולם אסור לך במסגרות האלה לחשוף את עבודת הכנסייה או מידע אודות האחים והאחיות. לדוגמה, אסור לך לחשוף שאדם מסוים מקבל את ה"ברק ממזרח", איזו חובה הוא מבצע בכנסיית האל הכול יכול, איפה הוא גר ועם מי הוא בדרך כלל מתרועע – אם תחשוף את הדברים האלה, זה יוכיח שאתה בלתי מוסרי ביותר. אם מישהו ידווח את המידע הזה לממשלה, ההשלכות יהיו בלתי נתפסות. אם אתה קרוב מאוד לאנשים בדת, או שיש לך אינטרסים כלשהם ששלובים איתם או שהענקתם טובות הנאה זה לזה, אז לכל היותר אפשר להחשיב זאת כאילו אתה בעל רקע מורכב. אך אם אתה עושה בחשאי דברים אחרים, למשל חושף את סידורי העבודה של בית האל או עניינים פנימיים שלו, או פרטים אישיים של האחים והאחיות, טבע הדבר הוא בגידה והיא מוקעת. אחים ואחיות מסוימים באופן ספציפי לא רוצים שאחרים יידעו את מצבם ושהוא ייחשף, בגלל שהם נעצרו בעבר או בגלל שכרגע הם מופיעים ברשימת מבוקשים, אבל אדם מעין זה שהוא בעל רקע מורכב רואה במידע הזה דבר שניתן לסחור בו בתמורה להטבות מסוימות או פשוט רואה בו דבר בלתי חשוב, חושף אותו ומסבך בצרה את אותם אחים ואחיות. אם בית האל יגלה עניינים כאלה, הוא בשום אופן לא יקל ראש בדבר או יפטור את אותו אדם בעונש קל; אנשים כאלה יש לטהר מיד מהכנסייה. בהקשר החברתי שבו אנשים נרדפים על אמונתם באל, קשה למאמינים לקבל אפילו את ההזדמנות לבצע חובה, וכל אחד באמת מוקיר אותה. אף אחד לא רוצה שביצוע חובתו יהיה נתון לסיכונים פוטנציאליים בגלל אחרים או בגלל טיפשותו-הוא. לפיכך, אם מישהו מסב סיכונים פוטנציאליים לביצוע חובתם של האחים והאחיות או לביטחונם האישי, או אם מישהו מציב מכשולים בדרכם של אחרים לאמונה באל, בית האל לא יקל בכך ראש. ברגע שבית האל יגלה אותם, הוא ירחיק אותם או יגרשם לאלתר, הוא בשום אופן לא יהסס! אם הם יגנו על עצמם בטיעונים ובתירוצים ויגידו "זו הייתה בסך הכול מעידה רגעית של הלשון כי לא שמתי לב", בשום אופן אסור לך להאמין לכך – תירוצים כאלה אינם משכנעים. למה הם לא סיפרו לאנשים על ענייני המשפחה האישיים שלהם? למה במקום זה הם דיברו על ענייניהם של האחים והאחיות? בבירור יש להם כוונות רעות. הם חשפו את עבודת הכנסייה ומידע על האחים והאחיות; אם דבר זה יסבך את האחים והאחיות בצרות, יש לקללם! האם לא צריך לקלל אנשים כאלה? (כן.) במהלך הפצת עבודת הבשורה בידי הכנסייה, מן הנמנע שאנשים מסוימים כאלה לא יצטרפו לכנסייה. אין להם שום נקיפות מצפון לגבי מכירת הכנסייה, מכירת האחים והאחיות ואפילו בגידה באינטרסים של בית האל. הם מתרועעים באופן פרטי עם כל מיני אנשים, והמטרה שלהם בהתרועעות עימם אינה טהורה. כשהם מדברים עם האנשים האלה, הם אפילו נותנים דרור ללשונם ומספרים להם את כל המידע הפנימי של הכנסייה שידוע להם, בלי להחסיר דבר; בסופו של יום דבר זה מסבך את האחים והאחיות ואת הכנסייה בצרות. את האשם בכך יש לתלות באותם אנשים שנותנים דרור ללשונם. חלקם עשויים לומר שלא עשו זאת במתכוון, אבל גם אם זה לא היה מכוון, זה לא הופך את זה לקביל. אם זה לא היה מכוון, למה לא פגעת במקום זה בעצמך? למה פגעת רק באחרים? סיבכת בצרה את הכנסייה ואת האחים והאחיות, זו עובדה מוגמרת. לפיכך יש לתלות את האשם בך. אם היית הורג מישהו ואז אומר "לא עשיתי את זה בכוונה; לא הייתה לי שום כוונה להרוג אותו – לא תכננתי לעשות דבר כזה", האם בעיני החוק היית חף מפשע בגלל ההצהרה הזאת? (לא.) גם אם היית דובר אמת, זה היה חסר טעם. העובדה היא שהרגת מישהו, וחוקית יש ראיה חותכת לכך, ולכן על סמך העובדות חייבים להרשיע אותך. ביצעת רצח, ולכן אתה רוצח, ושום הצטדקויות לא יועילו לך. אנשים מסוימים לעתים קרובות מסבכים במעשיהם את הכנסייה בצרות, ולפעמים, כשהצרות האלה משמעותיות, זה לא מסתיים רק במעצר ובכליאה של אחים ושל אחיות, אלא גם פוגע חמורות בעבודת הכנסייה. בית האל בשום אופן לא יניח לאנשים כאלה לחמוק מעונש; הוא יגרש כל אחד שייתפס ויטיל עליהם קללה – בית האל לא יהסס כלל! לו הדברים האלה היו מתרחשים בעידן החוק, עושי הרע היו נגררים החוצה ומוכים למוות במוטות או נסקלים למוות; זה האופן שבו צריך היה לטפל במקרים כאלה. בימינו, מכיוון שאין זה חלק מהצווים המנהליים של בית האל, הם יגורשו והאחים והאחיות יטילו עליהם יחד קללה. אין שום סיכוי שהם יקבלו ברכות או ישועה – הם חייבים להישלח לגהינום ולהיענש!

ישנו עוד סוג של אנשים בעלי רקע מורכב; הם באים לכנסייה לצורך ביצוע משימות מיוחדות. חלק מהאנשים מהסוג הזה נשלחים בידי ממשלות, בעוד אחרים נשלחים למשימה בידי קבוצות דתיות או חברתיות שונות. לדוגמה, המשימות האלה עשויות לכלול פיקוח על האחים והאחיות ועל הכנסייה, או בחינה מקרוב של פריטי העבודה השונים ושל סידורי העבודה של הכנסייה מתקופות שונות. לא משנה מהי משימתם, בכל מקרה מנקודת המבט שלנו אדם מעין זה הוא בעל רקע מורכב. רוב האנשים האלה בעלי הרקע המורכב הם חסרי אמונה; הם אלה שכלל לא מקבלים את האמת. הם שונים ממי שניחנים במעט אמונה, באיכות נמוכה או בתפיסות רבות – אנשים אלה באמת מאמינים, ואילו עם האנשים האלה שהם בעלי רקע מורכב יש בעיה חמורה. ראשית, הבה נשקול: איזה סוג של אנושיות יש לאנשים כאלה? (יש להם אנושיות רעה, הם רשעים, והם חברים בכנופיית השטן.) אם כך, איזה סוג של אנשים הם? (הם שדים.) נכון, קלעתם במדויק – הם שדים שהסתננו לכנסייה. הם אנשים שמסתננים לכנסייה וחיים בצללים בזמן שהם מטפחים מגוון כוונות ומזימות. אנשים כאלה הם שדים. מלכתחילה כשהאנשים האלה נכנסים לכנסייה כוונותיהם אינן טובות. לא משנה מי הטיל עליהם את המשימה – חלקם נשלחו בידי ממשלות או קבוצות מסוימות, ואילו אחרים איש לא שלח והם פשוט מבקשים להסתנן לכנסייה מרצונם – הם חלקלקים בכל רמ"ח איבריהם. הם מתרועעים עם מגוון רחב של אנשים ויש להם מערכות יחסים בינאישיות מורכבות וקשרים חברתיים מסועפים – הם בעלי רקע מורכב. "רקע מורכב" פירושו שהקשרים החברתיים, מערכות היחסים הבינאישיות וסביבות המחיה שלהם הם בלתי טהורים במיוחד ומורכבים; הם לא כמו אנשים מן השורה שרק מנסים להרוויח כסף ולחיות חיים טובים. התפקידים שהאנשים האלה ממלאים בחברה הם של דמויות בולטות, של מנהיגים או של אישים יוצאי דופן יחסית בתוך מגוון חוגים וקבוצות – הם מסוג האנשים שכופרים מתייחסים אליהם כאל "אנשים מוכשרים" או "מורים רוחניים". הם לא מהאנשים שיודעים את מקומם, בשום מקום, והם לא אנשים הגונים. בין אם הם מחפשים הזדמנויות לרווח אישי או לשררה או לשליטה באחרים בתוך קבוצות וחוגים שונים, זו מטרתם וזו תכלית קיומם. לא משנה באיזו כנסייה הם, הלך הרוח שלהם הוא כשל שדים, הם תמיד חשים דחף לבצע מהלך, ורוצים לשלוט בסיטואציות, באנשים ובכסף ולצבור השפעה וכוח. אלה ביטוייהם של אנשים מהסוג הזה. לפיכך, לא משנה אם לאנשים כאלה יש משימה או אם ממשלה או קבוצה חברתית כלשהי מממנת אותם, אחרי בואם לכנסייה הם בשום אופן לא מסוגלים להישאר במקומם הראוי. גם אם אין להם שום משימה, וגם אם הכנסייה או האחים והאחיות אינם מטרות הניצול שלהם, הם אינם אנשים שרוצים להאמין באל בכנות, והם בהחלט לא אנשים שמאמינים בקיום האל. מטרת הצטרפותם לכנסייה אינה טהורה כלל – לכל הפחות דבר אחד מציאותי מאוד מבחינתם, והוא "לרכוב על הצלחת הכנסייה" ולחכות לשעת כושר לממש את המטרות האישיות שלהם. אם הם נכשלים בהשגת מטרותיהם ותשוקותיהם נכזבות, הם עשויים לעזוב את הכנסייה בכל עת. הם מחפשים הזדמנויות בכך שהם ממתינים שהרגע הנכון יגיע – אם יש מישהו שהם יכולים לנצל או רגע מתאים שיכולים לאפשר להם לממש את מטרותיהם, את רצונותיהם או את שאיפותיהם, הם בשום אופן לא ירפו מאותו אדם או מאותו רגע. אם הם כל הזמן נכשלים במציאת הזדמנות, הם מתייאשים ומתאכזבים ורוצים לעזוב את הכנסייה. לפיכך זהו סוג של אנשים מסוכנים בכנסייה, וחייבים להבחין בהם ולדאוג לא לקרבם. עיקרון נוסף וחשוב יותר הוא שאם אינך בטוח מהו הרקע של אדם, או שאתה חש במעומעם שהרקע שלו מורכב מאוד, בתור מנהיג או עובד עליך לפחות לדעת שאין לשבץ את אותו אדם לתפקידים חשובים, לאפשר לו לקבל מעמד או כוח, או לאפשר לו לבצע עבודה חשובה כלשהי בכנסייה. אם אינך יכול לעמוד על טיבו אתה יכול להשקיף עליו, אבל בשום אופן אסור לך לפעול באופן נחפז או מוקדם מדי. אם תיתן לו מעמד או אפילו תמנה אותו לאחראי לחלק חשוב של עבודה לפני שעמדת על טיבו, אתה נוהג בטיפשות רבה! ככל שאתה מתקשה יותר לעמוד על טיבו, כך עליך להימנע מלהפקיד בידיו עבודה חשובה, ועליך להיות זהיר יותר, להשגיח עליו יותר מקרוב ולפקח עליו בקפידה. למעשה, לא משנה אם אנשים מהסוג הזה של בעלי רקע מורכב הם בשליחות לבצע משימה או לא, בסופו של דבר הם לא נשארים לאורך זמן בכנסייה. זאת משום שעניינים של אמונה דוחים את חסרי האמונה האלה בעומק ליבם. אתאיסטים אינם מאמינים שהאל קיים ואינם מתעניינים בשום דבר שקשור לאל, לעבודת האל או לביטוי האל את האמת. הם כל הזמן חוקרים: "האם יש רווח מהאמונה באל? האם אוכל לעשות הרבה כסף ולהתעשר ממנה? האם אני יכול להשתמש פה במזימות ובתכסיסים שלי כפי שאני עושה בעולם?" כשהם רואים שבית האל לא מקדם את הדברים האלה אלא כל הזמן מדבר על הנושא של יושר אישי, וכשהם רואים שכל מי שאדיש או פועל באי חשק בעת ביצוע חובתו נגזם לעתים קרובות, הם חשים דחייה ואומללות ושהם כבולים בבית האל, ורוצים כל הזמן למצוא הזדמנות לעזוב. אם מישהו הוא אכן חלק מצאן מרעיתו של האל, אחד מנבחרי האל, הוא לא יתעייף מהקשבה לאמיתות שנידונות לעתים קרובות במהלך האמונה באל, גם אם הן נידונות כבר עשרים או שלושים שנה; הוא יוכל להקשיב להן כל חייו ועדיין ירגיש שהן רעננות. ככל שהוא מקשיב יותר, כך האמיתות האלה נעשות ברורות לו יותר; ככל שהוא מקשיב יותר, כך ליבו מקבל יותר הזנה; ככל שהוא מקשיב, כך הוא נכסף יותר לאמת. גם אם הוא היה נדרש להקשיב לדברים האלה יום יום, הוא היה עושה זאת בחפץ לב. במיוחד כשהוא שומע עדויות חווייתיות שמועילות לו, הוא חש מאושר ומסופק כאילו נהנה מסעודה דשנה – מאושר יותר מאשר לו היה מוצא מטבע זהב. אשר לחסרי האמונה אלה, לשדים האלה, ובמיוחד לאותם אנשים בעלי רקע מורכב – ככל שהם שומעים יותר שיתוף על האמת, כך הם מתרגזים יותר; ככל שהם מקשיבים יותר, כך הם מתעצבנים יותר וחשים בתוכם דחייה. הדברים האלה משעממים, חדגוניים ומייגעים בעיניהם. אם תאלץ אותם לשבת ולהקשיב לדרשות, הם ירגישו שהם עוברים עינוי. הם אומרים: "איך יכול להיות שכולכם נהנים כל כך להקשיב לדברים האלה, כאילו שאכלתם ארוחה דשנה? למה כשאני שומע אותם אני חש כזו דחייה?" אחרי הקשבה ממושכת הם לא מסוגלים לשבת עוד בשקט. אם הם לא יכולים להיות מנהיגים, הם לא מוכנים לבצע את חובתם או לסבול קשיים, ועם הזמן הם חושבים שכל זה חסר טעם ומתחילים להרהר בוויתור על אמונתם. כך חסרי אמונה נחשפים. אשר לאנשים בעלי רקע מורכב, אם במהלך התצפית שלך עליהם אתה מגלה שמוצאם מפוקפק ושהם בעלי רקע מורכב, נסה כל אמצעי אפשרי למצוא הזדמנות לשכנע אותם לעזוב. עם אנשים כאלה שאינם מקבלים כלל את האמת, הכרחי לפעול במידה של חוכמה. אתה יכול לומר להם: "אתה רוצה להתעשר וחולם להפוך לבכיר בשירות הציבורי, ולכן תפסיד הרבה מאוד אם כל החיים לא תתמנה לתפקיד כזה! אתה צריך להיות פקיד בכיר, להתעשר ולחתור אל העולם – שם נמצאת התועלת המוחשית. יש לך ראש לעסקים ואתה בנוי להיות פקיד בכיר – אם תחתור אל העולם תוכל בוודאות להתעשר ולהגיע לתפקיד הזה." כשהם ישמעו זאת הם יחשבו שמצאו נפש תאומה, ויגידו: "אתה צודק לגמרי! הרגשתי שאין שום תועלת באמונה באל – מה שאמרת ממש מדבר אליי. לאמונה בעצם יש רק אפקט פסיכולוגי; זה לא באמת משנה אם יש לך אמונה או לא. החיים קצרים – כמה עשורים בלבד שחולפים כהרף עין. כל הזמן שלי שאני מכלה פה עם אנשים שמאמינים באל לא נתן לי שום דבר ואני תמיד מרגיש חוסר סיפוק. האם איני עושה לעצמי עוול בכך? מה שבאמת חשוב זה לצאת לעשות הרבה כסף!" הם יסכימו עם מה שאמרת. ברגע שהם יסכימו, ייתכן שיום אחד הם יעזבו מעצמם בגלל שלתחושתם אין טעם להישאר בכנסייה, ובגלל שמעבר לזה דברים מסוימים לא מסתדרים להם, או לחלופין הם חווים נסיגות וכישלונות מסוימים ועוברים כמה גיזומים. האין זה נפלא? (כן. זו גישה חכמה.) קל לגרום לשדים לעזוב את הכנסייה: ברגע שהבנתם את הלך הרוח שלהם, אם יש משהו שהם רוצים, עודדו אותם להשיג אותו. באופן זה תוכלו לשכנעם לעזוב. נצלו את שאיפותיהם כדי לכוון אותם אל הדלת. זו הדרך לטפל בחסר אמונה מסוג זה.

אם אנשים כאלה בעלי רקע מורכב מתגלים בכנסייה, יש לשכנעם לעזוב או להרחיקם ללא דיחוי; אל תנסו לשדל אותם להישאר. למה? ראשית כול, הם לא ממלאים שום תפקיד חיובי בכנסייה; שנית, הם בשום אופן לא נמנים עם נבחרי האל. יתרה מזו, גם אם הם יישארו בכנסייה, בסופו של דבר יהיה בלתי אפשרי עבורם לקבל את דברי האל, את עבודת האל או את ייסור האל ומשפטו לצורך השגת ישועה. אם הם יישארו בכנסייה, הדבר יזיק לעבודתה והם עשויים להוליך שולל חלק מהאחים והאחיות שניחנים בשיעור קומה נמוך ולהשפיע עליהם. בעיני אנשים בבית האל הם לא נעימים, והם מצידם תופסים את האחים והאחיות בבית האל בצורה דומה. בליבם הם תמיד עוינים כלפי בית האל, כלפי הכנסייה וכלפי האחים והאחיות. אם כך אימרו לי, לו היה בכנסייה כזה יריב ואויב, האם היית מרגיש מוטרד? (כן.) לפיכך, מוטב לא לשדל אנשים כאלה להישאר. ברגע שהם נחשפים, שכנעו אותם מיד לעזוב, הרחיקו אותם או גרשו אותם. איך יש להתייחס לאנשים כאלה אם נתקלים בהם במהלך הטפת הבשורה? (פשוט להתרחק ולהתעלם מהם.) כשאתם נתקלים באדם מסוג זה, אל תטיפו לו את הבשורה. הוא דברן ומדבר בדרך כה אקסטרווגנטית וחסרת יסוד, ולמעשה אין לו שום כישרון. בית האל לא זקוק לאנשים מסוג זה שהם בעלי רקע מורכב; הם לא נמנים עם נבחרי האל. גם אם עכשיו הם יומרו, במוקדם או במאוחר עדיין יהיה צורך לטהר את הכנסייה מהם. לפיכך, כשמטיפי הבשורה נתקלים באנשים כאלה, הם פשוט צריכים לוותר עליהם. בית האל לא רוצה אנשים כאלה ולא מקדם אותם בברכה. זו הדרך לטפל באנשים בעלי רקע מורכב, וזה העיקרון. מובן שבעת הטיפול בבעיה הזאת אין צורך להוציא דברים מפרופורציה; עליכם להבין בבירור אם אדם שייך לקטגוריה של אנשים בעלי רקע מורכב. אם הביטויים שלו תואמים לסוג זה של אנשים, יש להציבו בקבוצה זו. ואולם אם מישהו רק מתפאר או מדבר שטויות מדי פעם, ובגלל ההתפארות המוגזמת שלו הוא בטעות נתפס כבעל רקע מורכב, כשלמעשה האמונה שלו באל כנה והוא לא שייך לקטגוריה הזאת, מצב זה מצריך טיפול שונה כדי לא לטפול בטעות אשמה על אדם טוב.

3. על בסיס הגישה שיש לאדם בעת ביצוע חובתו

סיימנו פחות או יותר לשתף על אמת המידה להבחנה באנשים על בסיס אנושיותם. ישנה עוד אמת מידה – הבחנה באנשים על בסיס הגישה שלהם בעת ביצוע חובותיהם. בדרשות קודמות דיברנו די הרבה על אמת המידה הזאת, ולכן אין צורך לומר עוד דבר על כך.

יפה מאוד. בזאת מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות!

6 ביולי 2024