פריט שביעי: להקצות אנשים מסוגים שונים ולהשתמש בהם בחוכמה, על סמך האנושיות והחוזקות שלהם, כך שכל אחד יוכל לעשות את המיטב שלו (חלק ב')

בשיתוף האחרון דנו בתחום האחריות השביעי של מנהיגים ועובדים: "להקצות אנשים מסוגים שונים ולהשתמש בהם בחוכמה, על סמך האנושיות והחוזקות שלהם, כך שכל אחד יוכל לעשות את המיטב שלו". שיתפנו בעיקר על שלושה היבטים של אחריות זו. מהם שלושת ההיבטים הללו? (האחד הוא שימוש מושכל בסוגים שונים של אנשים על סמך אנושיותם; השני הוא שימוש מושכל בסוגים שונים של אנשים על סמך חוזקותיהם; והשלישי הוא כיצד להתייחס לכמה סוגים מיוחדים של אנשים ואיך להשתמש בהם.) אלה הם בעצם שלושת ההיבטים. אם בוחנים את שלושת ההיבטים הללו, האם העיקרון של בית האל לשימוש באנשים אכן מאפשר שיהיה שימוש מיטבי בכל אדם ואדם? (כן.) האם העיקרון הזה מדויק? האם הוא הוגן כלפי אנשים? (הוא הוגן.) באשר לטיפשים בעלי אינטליגנציה לקויה, הם אינם מסוגלים לעשות דבר, ואינם יכולים אפילו לבצע מעט חובה. אם אתה מטיל עליהם עבודה, הם אינם יכולים להשלים אותה בין אם בהיבטים מקצועיים וטכניים או מבחינת עבודה פיזית. אין להשתמש באנשים כאלה בשום אופן, אפילו לא למתן שירות. כך מהיבט האינטליגנציה. באשר לאנושיות, ישנם אנשים שאנושיותם רעה והם אנשים רעים. אף על פי שהם יכולים לעשות עבודה מסוימת ולבצע חובה כלשהי, מכיוון שאנושיותם רעה מדי, הם יגרמו להפרעות ושיבושים בביצוע חובתם, כך שיצא שכרו בהפסדו, והם לא יהיו מסוגלים לעשות דבר כהלכה. אנשים כאלה אינם מתאימים לביצוע חובה ובהחלט אין להשתמש בהם. אם ישנם אנשים הניחנים בחוזקות מסוימות, כל עוד הם עומדים בכל התנאים הנדרשים לעבודת בית האל – על בסיס אנושיות שעומדת בדרישות – אזי ניתן לסדר אותם ולהשתמש בהם בחוכמה. בפעם הקודמת שיתפנו גם על האופן שבו יש להתייחס לכמה סוגים מיוחדים של אנשים וכיצד להשתמש בהם. הסוג הראשון הוא אנשים שהם כמו יהודה איש קריות, שהם פחדנים במיוחד. אם שופטים לפי פחדנותם המיוחדת, ברגע שהדרקון הגדול האדום כאש ילכוד אותם, יש סיכוי של מאה אחוז שהם יהפכו לבוגדים; אם תוטל עליהם עבודה חשובה, ברגע שיקרה משהו, הם יבגדו בהכול. האם אין להם אופי מסוכן? ישנו גם סוג של אנשים הדומים לחסרי אמונה, שאנו מכנים אותם ידידי הכנסייה. נראה שאנשים אלה מאמינים בליבם שיש איש זקן כלשהו בשמיים, אך הם אינם יודעים אם האל באמת קיים, היכן הוא נמצא, או אם הוא אכן עשה את עבודתו החדשה, ולעתים קרובות הם מפקפקים בקיומו של האל. הם אינם מאמינים באל ואינם נוהים אחריו באמת. לכן, אי אפשר להשתמש באנשים כאלה, הם אינם מתאימים לביצוע חובה בבית האל. אפילו מי שמאמין באמת לא בהכרח יכול לבצע את חובתו באופן שעומד בדרישות, קל וחומר שלא אדם חסר אמונה, ידיד הכנסייה! סוג נוסף של אנשים הוא אלה שהודחו; קבוצה זו נחלקת גם היא לכמה מצבים.

תוכנו של השיתוף האחרון בנוגע לתחום האחריות השביעי של מנהיגים ועובדים כיסה ביסודו של דבר את שלוש הנקודות העיקריות הבאות: האחת היא שימוש מושכל בסוגים שונים של אנשים על סמך אנושיותם; השניה היא שימוש מושכל בסוגים שונים של אנשים על סמך חוזקותיהם; והשלישית היא כיצד להתייחס לכמה סוגים מיוחדים של אנשים ואיך להשתמש בהם. שיתפנו על שלוש הנקודות העיקריות הללו על בסיס כמה היבטים שהוזכרו בתחום האחריות השביעי, וכל העקרונות שותפו בבירור. יש אנשים שאומרים: "אף על פי שהעקרונות שותפו בבירור, כשמדובר בעניינים ספציפיים ובנסיבות מיוחדות, אנחנו עדיין לא יודעים כיצד ליישם את העקרונות האלה, כיצד להתייחס לאנשים, או כיצד לקדם אנשים ולהשתמש בהם; רוב הזמן אנחנו עדיין אובדי עצות". האם בעיה כזו קיימת? (כן.) כיצד יש לפתור את הבעיה הזו? השיקול הראשון בקידום אנשים ובשימוש בהם הוא צורכי עבודתו של בית האל. השיקול השני הוא אם ההשפעה של שימוש באדם על עבודת בית האל מועילה יותר מאשר מזיקה, או להפך. אם אנושיותו של אדם פגומה, אך השימוש בו מועיל יותר מאשר מזיק לעבודת בית האל, אזי ניתן להשתמש באדם כזה באופן זמני עד שיימצא אדם טוב יותר. אם השימוש באדם זה מביא יותר נזק מתועלת, יותר הפסד מרווח, ורק גורם לקלקול ושיבוש של עבודת הכנסייה, אזי אסור בהחלט להשתמש באדם כזה. זהו העיקרון של שקלול היתרונות והחסרונות שיש להבין תחילה במצבים שבהם אין מועמדים מתאימים, וזהו גם העיקרון לשימוש זמני באנשים. כשלא מוצאים מועמד מתאים ולא ברור מי עשוי להיות טוב יותר יחסית, כשלא ברור מי מתאים לחלוטין למשימה וכולם נראים אותו הדבר, מה צריך לעשות? האפשרות היחידה היא למצוא שני אנשים בעלי הבנה רוחנית יחסית, כלומר, כאלה שמבינים את האמת בצורה טהורה, כדי שישתפו פעולה בביצוע העבודה. בזמן שהם יבצעו את חובותיהם, יש לשתף איתם יותר על האמת, ויש להתבונן במצבים שלהם ולהבינם; כך אפשר לקבוע למי יש איכות טובה יותר יחסית, מה שמקל על מציאת המועמד הנכון. לא משנה מי מסודר לביצוע חובה, הדבר חייב להתבסס על איכותו, חוזקותיו ואופיו; זה חיוני. אם אי אפשר להבין את ההיבטים הללו לאשורם ולא מבינים אילו חוזקות יש לאדם, יש להטיל עליו תחילה חובה פשוטה או עבודת כפיים כלשהי, או לסדר אותו לאיתור מקבלי בשורה לצורך הטפת הבשורה. לאחר תקופת ניסיון, מעקב והתבוננות נוספת אפשר יהיה להעריך במדויק את מצבו ולקבוע ביתר קלות מהי החובה המתאימה לו ביותר. אם איכותו ירודה מדי ואין לו חוזקות, די יהיה להטיל עליו עבודה פיזית כלשהי. מנהיגים ועובדים חייבים להכיר את המפקחים על עבודות חשובות, את אחראי הבשורה, את כל ראשי הצוותים, את הבמאים של צוותי הפקת הסרטים וכן הלאה, וזאת על סמך מקורות שונים, ולהתבונן באנשים האלה ולבחון אותם באופן אינטנסיבי יותר, לפני שיוכלו להיות בטוחים בהם. רק באמצעות הקצאת חובות לאנשים באופן קפדני כזה ניתן להבטיח שהסידורים יהיו הולמים, ושהאנשים יהיו יעילים בחובותיהם. יש אנשים שאומרים: "אפילו כופרים אומרים: 'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. איך ייתכן שבית האל כל כך חסר אמון? כולם מאמינים; כמה גרועים הם כבר יכולים להיות? האם הם לא כולם אנשים טובים? מדוע בית האל חייב להכיר אותם, לפקח עליהם ולהתבונן בהם?" האם יש תוקף לדברים האלה? האם הם בעייתיים? (כן.) האם להבין אדם, להתבונן בו לעומק ולקיים עמו אינטראקציה קרובה, זו דבקות בעקרונות? זו לחלוטין דבקות בעקרונות. באילו עקרונות הדבר דבק? (בפריט הרביעי מתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים: "להתעדכן בנסיבותיהם של מפקחים על עבודות שונות ושל אנשי צוות האחראים על משרות חשובות שונות, ולהתאים מיד את שיבוץ החובה שלהם או להדיחם לפי הצורך, כדי למנוע או להפחית הפסדים הנגרמים משימוש באנשים לא מתאימים, וכדי להבטיח את יעילותה והתקדמותה החלקה של העבודה".) זוהי נקודת התייחסות טובה, אך מהי הסיבה המעשית לעשות זאת? הסיבה היא שלאנשים יש צביונות מושחתים. אף על פי שכיום אנשים רבים מבצעים חובה, ישנם רק מעטים שחותרים אל האמת. מעטים מאוד חותרים אל האמת ונכנסים למציאות תוך כדי ביצוע חובתם; לרובם עדיין אין עקרונות לאופן שבו הם עושים דברים, הם עדיין אינם אנשים שמתמסרים לאל באמת; הם רק טוענים שהם אוהבים את האמת, ושהם מוכנים לחתור אל האמת, לשאוף אליה, אך עדיין לא ידוע כמה זמן נחישותם תחזיק מעמד. אנשים שאינם חותרים אל האמת עלולים לחשוף את צביונותיהם המושחתים בכל עת ובכל מקום. הם חסרי כל חוש אחריות כלפי חובתם, לעתים קרובות הם פועלים כלאחר יד, הם פועלים כרצונם, ואף אינם מסוגלים לקבל גיזום. ברגע שהם הופכים שליליים וחלשים, הם עלולים לנטוש את עבודתם – זה קורה לעתים קרובות, אין דבר נפוץ מזה; כך מתנהגים כל מי שאינם חותרים אל האמת. לכן, כל עוד אנשים עדיין לא השיגו את האמת, הם לא מהימנים ולא אמינים. מה פירוש הדבר שהם לא אמינים? זה אומר שכשהם נתקלים בקשיים או במכשולים, הם עלולים ליפול ולהפוך שליליים וחלשים. האם אדם שהוא לעתים קרובות שלילי וחלש הוא אדם אמין? בהחלט לא. אך אנשים שמבינים את האמת הם שונים. לאנשים שבאמת מבינים את האמת יש בהכרח לב ירא-אל ולב של התמסרות לאל, ורק אנשים עם לב ירא-אל הם אנשים אמינים; אנשים ללא לב ירא-אל אינם אמינים. כיצד יש לגשת לאנשים ללא לב ירא-אל? כמובן, יש להעניק להם סיוע ותמיכה אוהבים. יש לעקוב אחריהם יותר בזמן שהם מבצעים את חובתם, ולהעניק להם יותר עזרה והדרכה; רק אז ניתן להבטיח שהם יבצעו את חובתם ביעילות. ומהי מטרת המעשה הזה? המטרה העיקרית היא לשמור על עבודת בית האל. מטרה משנית היא לזהות בעיות מיד, לספק להם מיד, לתמוך בהם, או לגזום אותם, לתקן את סטיותיהם, ולפצות על החסרונות והליקויים שלהם. הדבר מועיל לאנשים; אין בכך שום דבר זדוני. פיקוח על אנשים, התבוננות בהם, ניסיון להבינם – כל זה נועד לעזור להם להיכנס למסלול הנכון של אמונה באל, לאפשר להם לבצע את חובתם כפי שהאל מבקש ועל פי עיקרון, למנוע מהם לגרום להפרעות או לשיבושים, ולמנוע מהם לעשות עבודה חסרת תועלת. המטרה בכך היא אך ורק הפגנת אחריות כלפיהם וכלפי עבודת בית האל; אין בכך שום זדון. נניח שמישהו אומר: "אז אלה הם העקרונות שבאמצעותם בית האל מתייחס לאנשים, אלה הם האמצעים שהם משתמשים בהם. מעתה ואילך עליי להיזהר. אין תחושת ביטחון בבית האל. תמיד יש מישהו שמשגיח עליך; קשה לבצע את חובתך!" האם אמירה זו נכונה? איזה סוג של אנשים יאמרו דבר כזה? (חסרי אמונה.) חסרי אמונה, אנשים אבסורדיים, וכאלה החסרים הבנה רוחנית – הם נוטים לדבר דברי הבל מבולבלים מבלי להבין את האמת. מה הבעיה כאן? האם אלה אינן מילים השופטות ומגנות את עבודת הכנסייה? זהו גם שיפוט וגינוי של האמת ושל דברים חיוביים. אלה המסוגלים לומר מילים כאלה הם בהחלט אנשים פזורי נפש שאינם מבינים את האמת, הם כולם חסרי אמונה שאינם אוהבים את האמת.

בית האל מפקח על אלה המבצעים חובה, מתבונן בהם ומנסה להבינם. האם אתם מסוגלים לקבל את העיקרון הזה של בית האל? (כן.) זה דבר נפלא אם אתה יכול לקבל את הפיקוח, ההתבוננות והניסיון להבינך מצד בית האל. הדבר עוזר לך למלא את חובתך, להיות מסוגל לבצע את חובתך באופן שעומד בדרישות ולרצות את כוונות האל. הוא מועיל לך ועוזר לך, ללא שום חיסרון. לאחר שהבנת את העיקרון הזה, האם לא ראוי שלא יהיו לך עוד רגשות התנגדות או התגוננות כלפי הפיקוח של מנהיגים, עובדים ואנשיו הנבחרים של האל? גם אם לפעמים מישהו מנסה להבין אותך, מתבונן בך ומפקח על עבודתך, אין זה משהו שיש לקחת באופן אישי. מדוע אני אומר זאת? כי המשימות שהן כעת שלך, החובה שאתה מבצע, וכל עבודה שאתה עושה אינן ענייניו הפרטיים או עבודתו האישית של אדם כלשהו; הן נוגעות לעבודת בית האל וקשורות לחלק מעבודתו של האל. לכן, כשמישהו מקדיש מעט זמן לפיקוח עליך או להתבוננות בך, או מנסה להכיר אותך לעומק, מנסה לנהל איתך שיחת נפש ולגלות מה היה מצבך בתקופה זו, ואפילו לפעמים כשיחסו קשוח מעט יותר, והוא גוזם אותך, מטיל עליך משמעת ומוכיח אותך מעט, כל זה נובע מגישה מצפונית ואחראית כלפי עבודת בית האל. אל לך לחשוב מחשבות שליליות או לחוש רגשות שליליים כלפי זה. אם אתה יכול לקבל זאת כשאחרים מפקחים עליך, מתבוננים בך ומנסים להבינך, מה זה אומר? שאתה מקבל את בחינתו של האל בליבך. אם לא תקבל את הפיקוח, ההתבוננות והניסיונות של אנשים להבינך – אם תהדוף את כל זה – האם תהיה מסוגל לקבל את בחינתו של האל? בחינתו של האל מפורטת, מעמיקה ומדויקת יותר מניסיונותיהם של אנשים להבינך; דרישותיו של האל ספציפיות, מחמירות ומעמיקות יותר. אם אינך יכול לקבל פיקוח מאנשיו הנבחרים של האל, האם טענותיך שאתה יכול לקבל את בחינתו של האל אינן מילים ריקות? כדי שתהיה מסוגל לקבל את בחינתו ובדיקתו של האל, עליך לקבל תחילה פיקוח מבית האל, מהמנהיגים והעובדים, או מהאחים והאחיות. יש אנשים שאומרים: "יש לי זכויות אדם, יש לי חופש, יש לי דרך עבודה משלי. האם זו לא דרך חיים חונקת להיות נתון לפיקוח ובדיקה בכל מה שאני עושה? היכן זכויות האדם שלי? היכן החופש שלי?" האם אמירה זו נכונה? האם זכויות אדם וחופש הם האמת? הם אינם האמת. זכויות אדם וחופש אלה רק דרכים מתורבתות ומתקדמות יחסית להתייחס לאנשים בחברה האנושית, אך בבית האל, דבר האל והאמת הם מעל לכול – אי אפשר להזכירם באותה נשימה עם "זכויות אדם" ו"חופש". לכן, בבית האל, כל מה שנעשה אינו מבוסס על התיאוריות הגבוהות או על הידע של עולם הכפירה, אלא על דבר האל ועל האמת. אם כן, כשאנשים מסוימים אומרים שהם רוצים זכויות אדם וחופש, האם הדבר תואם את העקרונות? (לא.) ברור למדי שהדבר אינו תואם את העיקרון של ביצוע חובה. אתה נמצא בבית האל, מבצע חובה של יציר בריאה, אינך עובד בחברה כדי להרוויח כסף. לפיכך, אין צורך שמישהו יגן עליך כדי לשמור על זכויות האדם שלך; דברים כאלה אינם נחוצים. האם לרוב האנשים יש הבחנה בנוגע לזכויות אדם וחופש? אלה שייכים למחשבות ולהשקפות אנושיות ואי אפשר להזכירם באותה נשימה עם האמת; רעיונות כאלה אינם תקפים בבית האל. מנהיג המפקח על עבודתך הוא דבר טוב. מדוע? כי פירוש הדבר שהוא לוקח אחריות על עבודת הכנסייה; זוהי חובתו, אחריותו. היכולת למלא אחריות זו מוכיחה שהוא מנהיג מוכשר, מנהיג טוב. אם היו ניתנים לך חופש מלא וזכויות אדם, והיית יכול לעשות כל מה שרצית, לנהות אחר רצונותיך, וליהנות מחופש ודמוקרטיה מלאים, ובלי קשר למה שעשית או איך עשית זאת, למנהיג לא היה אכפת והוא לא היה מפקח עליך, לא היה שואל אותך אף פעם, לא היה בודק את עבודתך, לא היה מתבטא כשנמצאו בעיות, ורק היה מפייס אותך או מנהל איתך משא ומתן, האם הוא היה מנהיג טוב? ברור שלא. מנהיג כזה מזיק לך. הוא מתיר לך לעשות רע, מאפשר לך לפעול בניגוד לעקרונות ולעשות כרצונך – הוא דוחף אותך לבור של אש. זהו אינו מנהיג אחראי שעומד בדרישות. לעומת זאת, אם מנהיג מסוגל לפקח עליך באופן קבוע, לזהות בעיות בעבודתך ולהזכיר לך או לגעור בך ולחשוף אותך מיד, ולתקן ולעזור באופן מידי עם חתירותיך השגויות וסטיותיך בביצוע חובתך, ותחת פיקוחו, תוכחתו, אספקתו ועזרתו, גישתך השגויה כלפי חובתך תשתנה, תהיה מסוגל להשליך כמה דעות אבסורדיות, רעיונותיך ודברים הנובעים מפזיזות יפחתו בהדרגה, ותהיה מסוגל לקבל ברוגע אמירות ודעות נכונות ותואמות את עקרונות-האמת, האם זה לא יועיל לך? התועלת אכן עצומה!

מנהיגים ועובדים בבית האל נתונים לפיקוח, להתבוננות ולהבנה. מהו הבסיס להתייחסות כזו לאנשים? מדוע להתייחס לאנשים באופן זה? האם אין אלה שיטה וגישה הנובעות מעקרונות של נאמנות, רצינות ואחריות כלפי חובתו של אדם? (כן.) אם מנהיג לעולם אינו מפקח, מתבונן או מבין לעומק את האנשים שתחת אחריותו בביצוע חובותיהם, האם ניתן להחשיבו כמנהיג הנאמן לחובתו? ברור שלא. האם המנהיגים, העובדים והמפקחים שלכם בדקו אי פעם את עבודתך? האם הם התעניינו בהתקדמות עבודתך? האם הם פתרו בעיות שהתעוררו בעבודתך? האם הם תיקנו פגמים או סטיות ברורים בעבודתך? האם הם הציעו עזרה, אספקה, תמיכה או גיזום בנוגע לביטויים ולגילויים השונים של אנושיותך ושל חתירתך להיווכחות בחיים? אם מנהיג אף פעם לא מספק הדרכה לאלה שמבצעים חובות רגילות, וגם לעולם אינו מספק שיתוף, עזרה או תמיכה לאלה העוסקים בעבודה משמעותית – שלא לדבר על פיקוח, התבוננות או הבנה מעמיקה – האם ללא ביטויים ופעולות אלה, ניתן להחשיב מנהיג זה כמנהיג שעושה עבודה ממשית? האם הוא עומד בדרישות כמנהיג? (לא.) יש אנשים שאומרים: "המנהיג שלנו פשוט מקיים עבורנו כינוסים פעמיים בשבוע, משתף קצת מדברי האל, ואז קורא קצת שיתוף מהעליון, ולפעמים הוא משתף על הבנתו החווייתית האישית. אבל הוא מעולם לא הציע שום עצה, אספקה או עזרה בנוגע למצבינו השונים, וגם לא בנוגע לקשיים שאנו נתקלים בהם בביצוע חובותינו או בהיווכחות בחיים". מה דעתכם על מנהיג כזה? (הוא לא עומד בדרישות, הוא מנהיג שקר.) אם למנהיג לא אכפת מעבודתו שלו או מהמצבים השונים של האנשים הכפופים לו, והוא גם לא ממלא את אחריותו, אזי הוא אינו עומד בדרישות כמנהיג. הוא אינו מפקח, מתבונן או מנסה להבין אף אחד. בכל פעם, השיחות שלך איתו מתנהלות כך: "איך האדם הזה מסתדר עכשיו?" "אני מתבונן בו כרגע". "כמה זמן אתה מתבונן? אתה מכיר אותו?" "אני מתבונן בו שנה או שנתיים. אני עדיין לא מכיר אותו היטב". "מה לגבי האדם ההוא?" "אני עדיין לא לגמרי בטוח לגביו, אבל הוא יכול לשאת קושי בביצוע חובתו, יש לו נחישות, והוא מוכן להשקיע מעצמו למען האל". "כל זה שטחי. מה לגבי חתירתו אל האמת?" "אני צריך ללמוד גם על זה? טוב, אבדוק את זה". לא ידוע כמה זמן עוד תצטרך לחכות לתוצאות אחרי שהוא אומר שיבדוק את זה, זהו חוסר ודאות. מנהיג שקר כזה אינו אמין בעבודתו.

האם למנהיגי הכנסייה ולמפקחים שלכם יש גישה אחראית כלפי עבודתכם? האם הם באמת תופסים ומבינים את מצביכם בנוגע לעבודה? האם היבט זה של העבודה טופל כראוי? (לא.) איש מהם לא טיפל כראוי בהיבט זה; איש לא הגיע לנקודה של נאמנות לחובתו ושל רצינות ואחריות כלפי העבודה. אם כן, האם קל להשיג זאת? האם זה קשה? זה לא קשה. אם אתה באמת ניחן באיכות במידה מסוימת, באמת יש לך הבנה במיומנויות מקצועיות בתחום אחריותך, ואינך זר למקצועך, אז אתה רק צריך לדבוק בביטוי אחד, ותוכל להיות נאמן לחובתך. איזה ביטוי? "השקע את ליבך". אם תשקיע את הלב בדברים ובאנשים, תוכל להיות נאמן ואחראי בחובתך. האם קל ליישם בפועל את הביטוי הזה? כיצד מיישמים אותו בפועל? הוא לא אומר להשתמש באוזניים כדי לשמוע, וגם לא במוח כדי לחשוב – הוא אומר להשתמש בליבך. אם אדם יכול באמת להשתמש בליבו, אזי כשעיניו רואות מישהו עושה משהו, פועל בדרך כלשהי, או מגיב באופן כלשהו למשהו, או כשאוזניו שומעות דעות או טיעונים של אנשים מסוימים, באמצעות שימוש בליבו כדי להרהר ולחשוב על הדברים האלה, יעלו במוחו כמה רעיונות, דעות ועמדות. רעיונות, דעות ועמדות אלה יביאו לידי כך שתהיה לו הבנה עמוקה, ספציפית ונכונה של האדם או הדבר, ובאותו הזמן, יובילו לשיפוטים ועקרונות הולמים ונכונים. רק כשאדם מפגין את הביטויים האלה של שימוש בליבו, פירוש הדבר שהוא נאמן לחובתו. אבל אם אינך משקיע את ליבך בדברים, אם חסר לך הלב לכך, אז עיניך אינן מגיבות למה שאתה רואה, ואוזניך אינן מגיבות למה שאתה שומע. עיניך אף פעם אינן מבחינות באנשים, במאורעות ובדברים; הן אינן מבחינות במידע שאתה נתקל בו. בליבך לא תבחין בקולות ובטיעונים השונים שתשמע, לא תוכל להבחין במידע שתשמע. זה כמו להיות עיוור עם עיניים פקוחות. כשליבו של אדם עיוור, גם עיניו עיוורות. אם כן, מה מוביל להיווצרות של רעיונות, דעות ועמדות מהתבוננות בדברים בעיניים וקבלת מידע באוזניים? הכול תלוי בהשקעת ליבך בדברים ובחיפוש האמת. אם אתה משקיע את הלב בדברים, בכל פעם שתקבל מידע, בין אם תראה אותו או אם תשמע אותו, תוכל לגבש דעות ולהשיג הבנה עמוקה של אדם או דבר. אבל אם לא תשקיע את הלב בדברים, שום כמות של מידע שתקבל לא תועיל; אם לא תשקיע את ליבך בהבחנה או בהבנת דבר לאשורו, לא תשיג כלום ותהפוך לחסר ערך, לחסר תועלת. למה הכוונה אדם חסר תועלת? הכוונה למי שאינו משקיע את ליבו בביצוע חובתו – יש לו עיניים ואוזניים, אך אין בהן כל תועלת. אדם ללא לב לא יהיה נאמן לחובתו וגם לא יפגין יחס רציני ואחראי כלפי עבודתו.

בית האל נוהג לפקח על מנהיגים ועובדים בכל הדרגים, להתבונן בהם ולהבינם לעומק, במטרה לשפר את עבודת הכנסייה ולהוביל במהירות האפשרית את אנשיו הנבחרים של האל לנתיב הנכון של אמונה באל. לכן, פיקוח והתבוננות במנהיגים ובעובדים הם חיוניים ויש ליישם זאת כך בפועל. אם מתגלה על ידי הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל שמנהיגים ועובדים אינם עוסקים בעבודה אמיתית אך מטפלים בהם ונותנים לכך מענה מיד, הדבר מועיל להתקדמות עבודת הכנסייה. פיקוח על מנהיגים ועובדים הוא באחריותם של אנשיו הנבחרים של האל, ועשייה זו תואמת לחלוטין את כוונות האל. מכיוון שלמנהיגים ולעובדים יש צביונות מושחתים, אם לא יפקחו עליהם, לא זו בלבד שהדבר יזיק להם, אלא גם ישפיע ישירות על עבודת הכנסייה. באילו נסיבות מנהיגים ועובדים אינם זקוקים עוד לפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל? זה קורה כאשר מנהיגים ועובדים מבינים את האמת במלואה, נכנסים למציאות-האמת, פועלים על פי עקרונות, ונעשים אנשים שהאל הפך למושלמים ושהוא משתמש בהם. במקרים כאלה, הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל הופך למיותר, ובית האל לא ידגיש עוד את העניין הזה. עם זאת, האם מובטח שמי שהאל הפך למושלם חף לחלוטין מטעויות וסטיות? לא בהכרח. לפיכך, בחינתו של האל עדיין נחוצה, וכך גם הפיקוח של אלה המבינים את האמת; יישום בפועל באופן זה תואם לחלוטין את כוונות האל. מכיוון שלכל בני האדם יש צביונות מושחתים, רק באמצעות פיקוח ניתן לדרבן מנהיגים ועובדים לקחת אחריות על עבודתם ולהיות נאמנים לחובותיהם. ללא פיקוח, רוב המנהיגים והעובדים יפעלו בפזיזות ויתנהלו כלאחר יד – זוהי עובדה אובייקטיבית. אם אתה מנהיג או עובד, והאחים והאחיות סביבך מפקחים עליך ומתבוננים בך לעתים קרובות, ומנסים להבין אם אתה אדם החותר אל האמת או לא, אז עבורך, זהו דבר טוב. אם הם יגלו אצלך בעיה ותהיה מסוגל לפתור אותה במהירות האפשרית, הדבר יועיל לחתירתך אל האמת ולהיווכחותך בחיים. אם הם יגלו שאתה עושה רע, ושאתה מפגין התנהגויות רעות רבות בסתר, ושאתה בהחלט לא אדם החותר אל האמת, הם יחשפו אותך וידיחו אותך מתפקידך, מה שיסיר מכשול בפני אנשיו הנבחרים של האל, וגם יאפשר לך להימנע מעונש חמור יותר: פיקוח כזה מועיל לכל אחד. לכן, על מנהיגים ועובדים להגיב נכונה לפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל. אם אתה אדם שירא את האל וסר מרע, תרגיש שאתה זקוק לפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל, ואף יותר מכך, שאתה זקוק לעזרתם. אם אתה אדם רע, ויש לך מצפון לא נקי, תפחד מפיקוח ותנסה להימנע ממנו; זה בלתי נמנע. לכן, אין ספק שלכל מי שמתנגדים לפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל וסולדים ממנו, יש מה להסתיר, והם בהחלט אינם אנשים ישרים; איש אינו חושש מפיקוח יותר מאנשים ערמומיים. אם כן, איזו גישה על מנהיגים ועובדים לאמץ כלפי הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל? האם עליהם להיות שליליים, מתגוננים, מתנגדים ונוטרים טינה, או שעליהם לציית לתזמורים ולסידורים של האל, ולקבל בענווה? (לקבל בענווה.) למה הכוונה לקבל בענווה? הכוונה היא לקבל הכול מהאל, לחפש את האמת, לאמץ את הגישה הנכונה, ולא להיות פזיז. אם מישהו באמת מגלה בעיה אצלך ומצביע עליה בפניך, עוזר לך להבחין בה ולהבינה, ומסייע לך בפתרון הבעיה, אזי הוא נוהג באחריות כלפיך וכלפי עבודת בית האל והיווכחותם בחיים של אנשיו הנבחרים של האל; זהו הדבר הנכון לעשות, והוא טבעי ומוצדק לחלוטין. אם ישנם כאלה הרואים בפיקוח של הכנסייה דבר שמקורו בשטן ובכוונות זדון, אזי הם שדים ושטנים. עם טבע שטני כזה, הם בוודאי לא יקבלו את בחינתו של האל. אם מישהו באמת אוהב את האמת, תהיה לו ההבנה הנכונה לגבי הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל, הוא יוכל לראות בו דבר הנעשה מתוך אהבה, כבא מהאל, והוא יוכל לקבלו מהאל. הוא בהחלט לא יהיה פזיז ולא יפעל מתוך דחף, ובוודאי שבליבו לא יופיעו התנגדות, התגוננות או חשד. הגישה הנכונה ביותר להתייחס לפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל היא זו: כל מילה, פעולה, פיקוח, התבוננות או תיקון – אפילו גיזום – שעוזרים לך, עליך לקבל מהאל; אל תהיה פזיז. פזיזות באה מהרשע הזה, מהשטן, היא אינה באה מהאל, וזו אינה הגישה שאנשים צריכים לנקוט כלפי האמת.

זה כל מה שנוסיף ונשתף בנוגע לתחום האחריות השביעי של מנהיגים ועובדים. אם כן, האם פירוש הדבר שהאחריות נדונה במלואה ואין עוד תוכן ספציפי שצריך להוסיף? לא, כל תחום אחריות עדיין מכיל תוכן ספציפי ומפורט הרבה יותר. אני שיתפתי על עקרונות היסוד; כל השאר, כיצד ליישם את הפרטים הספציפיים וליישם בפועל את העקרונות האלה, תלוי במעורבותכם באמצעות ניסיון. אם אתם עדיין לא יכולים להבין את העקרונות האלה לאשורם או לדעת כיצד ליישם אותם, אזי חפשו ושתפו יחד. אם שיתוף יחד עדיין אינו מביא לתוצאות, פנו בשאלות לאלה שמעליכם. בקיצור, בין שמדובר בהתמודדות עם כל סוג של אדם ובין שבהחלטה את מי לקדם ובמי להשתמש, הכול חייב לדבוק בעקרונות. באשר לאנשים מוכשרים מסוימים, במצבים שבהם איש אינו יכול להבינם לאשורם, ניתן לקדמם ולהשתמש בהם באופן ראשוני בהתאם לצרכים של עבודת הכנסייה – אל תעכבו את העבודה, ואל תעכבו את טיפוח האנשים; זהו המפתח. יש אנשים ששואלים: "מה אם הם יקלקלו את העבודה אחרי שישתמשו בהם? מי אחראי?" כשאתה משתמש במישהו, האם זה כאילו שאתה מניח אותו על אי בודד ואף אחד לא יכול ליצור איתו קשר? האם אין למעשה רבים אחרים סביבם העוסקים במשימות ספציפיות? יש דרכים לפתור את כל העניינים האלה; כלומר, באמצעות פיקוח, התבוננות והבנה שלהם, ואם התנאים מאפשרים, באמצעות קשר קרוב. מה בדיוק כרוך בקשר קרוב? הדבר כרוך בעבודה משותפת איתם; תהליך העבודה הוא תהליך ההבנה שלהם. האם לא תגיע להבנתם בהדרגה באמצעות קשר מסוג זה? אם יש לך הזדמנות ליצור קשר אך אינך עושה זאת, ורק מבצע שיחת טלפון כדי לשאול כמה שאלות ואז מניח לזה, לא תוכל להבינם. עליך ליצור קשר עם מי שאפשר כדי לפתור בעיות. לכן, אל למנהיגים ועובדים להיות עצלנים בעבודתם. אם כן, אם ברצונך להתבונן במישהו ולהבינו, כיצד עליך לעשות זאת? (על ידי יצירת קשר איתו.) נכון! המפתח הוא להשקיע את הלב! ניתן לדמות את המידע שאתם יכולים להחזיק במוחכם לקוף הקוטף תירס – הוא קוטף תוך כדי הליכה, מפיל תוך כדי קטיף, ובסופו של דבר נותר רק קלח תירס אחד, מה שהופך את כל המאמץ לעקר. בסוף האזנה לדרשה, אתם לא זוכרים את התוכן שעליו שיתפו קודם לכן; מה הסיבה לכך? (אנחנו לא משקיעים בזה את הלב שלנו.) בדרך כלל אתם לא מתמקדים ביישום האמת בפועל, ולכן ליבכם אינו מתמקד בעניינים אלה. בנוגע לאופן שבו יש להבין את האמת ולהיכנס למציאות, כיצד להכיר את עצמכם, וכיצד לראות לאשורה את התמצית של אנשים, מאורעות ודברים שונים באמצעות האמת, אין לכם שום כניסה; לפיכך, לעניינים אלה אין בסיס בליבכם. באשר לדברים הכרוכים בכניסה למציאות-האמת, אתם תמיד חשים מבולבלים. כעת, אתם עדיין משתתפים בכינוסים מדי שבוע כדי להאזין לדרשות. אם לא תאזינו לדרשות, האם האמונה המעטה באל שקיימת בליבכם לא תדעך ותיעלם אט-אט? זהו אות מסוכן! האם אתם יכולים להשקיע את ליבכם או לא? אמרתי לכם את כל הפרטים; אם באמת יש לך את הלב, תוכל לעשות זאת. אם אין לך את הלב, לא משנה איך אדבר, לא תבין. זה הכול לשיתוף שלנו בנושא זה.

פריט שמיני: לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון (חלק א')

מנהיגים ועובדים מוכרחים לזהות ולפתור קשיים באופן מיידי

היום נשתף על תחום האחריות השמיני של מנהיגים ועובדים: "לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון". נחשוף את הביטויים השונים של מנהיגי שקר בנוגע לאחריות זו. לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון – האין זה חלק מעבודתם ומחובותיהם של מנהיגים ועובדים? (כן.) בעבודתם, מנהיגים ועובדים יתמודדו באופן בלתי נמנע עם סוגיות סבוכות, ייתקלו בקשיים החורגים מהיקף עבודת הכנסייה, או ייתקלו במקרים מיוחדים שאינם כרוכים בעקרונות-האמת, ולא ידעו כיצד להתמודד עם מצבים אלה. לחלופין, מכיוון שהם בעלי איכות ירודה ולפיכך אינם מסוגלים לתפוס את העקרונות בדייקנות, הם נתקלים באופן בלתי נמנע בבלבולים ובקשיים שקשה לפתור. בלבולים וקשיים אלה עשויים להיות קשורים לסוגיות של שימוש בכוח אדם, לסוגיות הקשורות לעבודה, לבעיות הנובעות מהסביבה החיצונית, לסוגיות הנוגעות להיווכחות בחיים של אנשים, לשיבושים ולהפרעות הנגרמים על ידי אנשים רעים, וכן לסוגיות של הרחקה או גירוש של אנשים, וכן הלאה. לבית האל יש דרישות ותקנות ספציפיות לגבי כל הסוגיות הללו, או שישנן כמה הוראות בעל פה. מעבר לתקנות ספציפיות אלה, באופן בלתי נמנע ישנם כמה מקרים מיוחדים שלא הוזכרו. באשר למקרים מיוחדים אלה, ישנם מנהיגים שיכולים לטפל בהם על ידי היצמדות לעקרונות הנדרשים על ידי בית האל, כגון הגנה על האינטרסים של בית האל, הבטחת שלומם של האחים והאחיות, ושמירה על התנהלותה החלקה של עבודת הכנסייה – ויותר מכך, הם עושים זאת היטב – בעוד שמנהיגים אחרים אינם מצליחים לעשות זאת. מה צריך לעשות בנוגע לבעיות שלא מצליחים לטפל בהן? ישנם מנהיגים ועובדים שעובדים בצורה מבולבלת, אינם מסוגלים לזהות בעיות, וגם אם הם מזהים, הם אינם יכולים לפתור אותן. הם פשוט מתמודדים עם המצב כלאחר יד מבלי לחפש פתרונות מהעליון, ופשוט אומרים לאחים ולאחיות: "פתרו את זה בעצמכם; הסתמכו על האל ופנו אליו בבקשה לפתרונות", ואז הם רואים את העניין כסגור. לא משנה כמה בעיות נערמות, הם אינם יכולים לפתור אותן בעצמם, ובכל זאת הם אינם מדווחים על כך לדרגים עליונים ואינם מחפשים דרך לפתור אותן, אולי מחשש שהעליון יראו אותם לאשורם והם יאבדו את כבודם. ישנם גם כמה מנהיגים ועובדים שאף פעם אינם מדווחים על בעיות לעליון, ואיני יודע מדוע. דיווח לדרגים עליונים אינו בהכרח דיווח ישיר לעליון; בהחלט אפשר לדווח תחילה למנהיגי מחוז או אזור. ואם הם אינם יכולים לפתור את הבעיה, אפשר לבקש ממנהיגים ועובדים לדווח עליה ישירות לעליון. אם תבקש ממנהיג או מעובד לדווח על עניין לעליון, ותבהיר את המצב, האם הוא יוכל פשוט להשתיק זאת ולהתעלם מהעניין? אנשים כאלה הם נדירים. גם אם אכן ישנם מנהיגים כאלה, עדיין תוכל להבהיר את העניין עם מנהיגים ועובדים אחרים כדי לחשוף את מי שמשתיק את הבעיה ואינו מדווח עליה. אם המנהיגים והעובדים האחרים עדיין לא ידווחו על העניין, ישנו מוצא אחרון: תוכל לכתוב ישירות לאתר האינטרנט של בית האל כדי שיעבירו את זה לעליון, ובכך להבטיח שהבעיה תדווח לעליון. זאת משום שהעליון טיפלו במכתבים כאלה פעמים רבות בעבר, ובהמשך הם הפקידו ישירות בידי מנהיגים ועובדים את הטיפול בעניין. למעשה, ישנם נתיבים מרובים לדיווח על בעיה לדרגים עליונים; קל ליישם זאת בפועל, זה פשוט תלוי בשאלה אם האדם באמת רוצה לפתור את הבעיה. גם אם אינך בוטח במנהיג או בעובד מסוים, עליך עדיין להאמין שהאל צודק ושהעליון פועלים על פי עקרונות-האמת. אם אין לך אמונה אמיתית באל, ואינך מאמין שהאמת שולטת בבית האל, אזי אינך יכול להשיג דבר. אנשים רבים אינם מבינים את האמת; הם אינם מאמינים שהאמת שולטת בבית האל, ואין להם לב ירא-אל. הם תמיד חושבים שכל פקידי העולם מחפים זה על זה, ושבית האל ודאי פועל באותו אופן. הם אינם מאמינים שהאל הוא האמת והצדק. לפיכך, אדם כזה יכול להיקרא חסר אמונה. עם זאת, מיעוט של אנשים מסוגלים לדווח על בעיות ממשיות. אנשים כאלה יכולים להיקרא אנשים המגנים על האינטרסים של בית האל; הם אנשים אחראים. ישנם מנהיגים ועובדים שלא רק שאינם פותרים בעיות חמורות כשהם מוצאים אותן; הם גם אינם מדווחים עליהן לדרגים עליונים. הם מתחילים לחוש בחומרת הבעיה רק כאשר העליון חוקרים אותה. זה מעכב את העניינים. לכן, לא משנה אם אתה אח או אחות מן השורה, או מנהיג או עובד, בכל פעם שאתה נתקל בבעיה שאינך יכול לפתור והיא נוגעת לעקרונות העבודה הגדולים יותר, עליך לדווח עליה לדרגים עליונים ולחפש פתרון באופן מיידי. אם אתה נתקל בדברים מבלבלים או בקשיים אך אינך פותר אותם, חלק מהעבודה לא יוכל להתקדם; יהיה צורך להניח את העבודה בצד ולעצור אותה. זה פוגע בהתקדמות של עבודת הכנסייה. לכן, כאשר מתעוררות בעיות כאלה שיכולות להשפיע ישירות על התקדמות העבודה, יש לחשוף ולפתור אותן באופן מיידי. אם יש בעיה שלא קל לפתור אותה, עליך למצוא אנשים שמבינים את האמת ואנשים בעלי מומחיות בתחום, ואז לשבת איתם ולחקור ולפתור יחד את הבעיה. בעיות מסוג זה אינן סובלות דיחוי! כל יום שאתה מעכב את פתרונן הוא יום של עיכוב בהתקדמות העבודה. זה לא מעכב את ענייניו של אדם אחד; זה משפיע על עבודת הכנסייה וכן על האופן שבו אנשיו הנבחרים של האל מבצעים את חובותיהם. לכן, כאשר אתה נתקל בבלבול או בקושי מסוג זה, יש לפתור אותו מיידית, אין לדחות זאת. אם באמת אינך יכול לפתור את הבעיה, דווח עליה במהירות לעליון. הם יתערבו ישירות כדי לפתור אותה, או יורו לך על הנתיב. אם מנהיג או עובד אינו מסוגל לטפל בבעיות מסוג זה, ומתעלם מהבעיה במקום לדווח עליה לעליון ולחפש אצלם פתרון, אזי מנהיגים כאלה הם עיוורים; הם חסרי תבונה וחסרי תועלת. יש להדיחם ולסלקם מתפקידיהם. אם לא יסלקו אותם מתפקידיהם, עבודת הכנסייה לא תוכל להתקדם; היא תיהרס בידיהם. לפיכך, יש לטפל בזה באופן מיידי.

עבודת הפקת סרטים היא גם פריט עבודה חשוב בבית האל. בצוותי הפקת סרטים מתעוררת לעתים קרובות בעיה של מחלוקות לגבי התסריט. לדוגמה, הבמאי סבור שהתסריט שונה מהחיים האמיתיים או חורג מהם, ושהוא ייראה לא מציאותי על המסך, ולכן הוא רוצה לערוך בו שינויים. אולם התסריטאי מתנגד בתוקף כי הוא סבור שהתסריט כתוב בצורה הגיונית, והוא דורש מהבמאי לצלם על פי התסריט. גם לשחקנים יש התנגדויות משלהם, והם חלוקים על דעתם של התסריטאי והבמאי גם יחד. שחקן אומר: "אם הבמאי יתעקש לצלם ככה, אני לא אשחק!" התסריטאי אומר: "אם הבמאי ישנה את התסריט, אתם תהיו האחראים כשיתעוררו בעיות!" הבמאי אומר: "אם אאלץ לצלם לפי התסריט ויהיו טעויות, בית האל יטיל עליי את האחריות. אם אתה רוצה שאצלם, זה חייב להיות לפי דעתי; אם לא, אני לא אצלם". עכשיו, כל שלושת הצדדים הגיעו למבוי סתום, נכון? ברור שהעבודה אינה יכולה להתקדם. האין זה בלבול שהתעורר? אם כן, מי באמת צודק? לכל אחד יש תיאוריות משלו, טיעונים משלו, ואיש אינו מוכן להתפשר. כששלושת הצדדים נמצאים במבוי סתום כזה, מה נפגע? (עבודת בית האל.) עבודת בית האל נבלמת ונפגעת. האם חשתם חרדה ודאגה כשהתמודדתם עם מצבים כאלה? אם לא, זה מוכיח שלא באמת השקעתם את ליבכם בכך. כאשר מתעוררים בלבולים כאלה ומגיעים למבוי סתום, יש אנשים שנעשים כה חרדים עד שהם אינם יכולים לאכול או לישון, והם חושבים: "מה צריך לעשות? ויכוחים והתעקשות על עמדה לא מובילים לשום מקום. האין זה משפיע על התקדמות הצילומים? כבר נגרם עיכוב של כמה ימים ואי אפשר לדחות את זה עוד. איך נוכל לפתור את הבעיה הזאת כדי להבטיח שהצילומים יתנהלו בצורה חלקה והעבודה לא תתעכב? למי עלינו לפנות כדי לפתור את הבעיה הזאת?" אם יש לך לב, עליך לחפש פתרונות מהמנהיגים, ואם המנהיגים אינם יכולים לפתור זאת, עליך לדווח על כך במהירות לעליון. אם אתה באמת מתחשב בכוונותיו של האל, עליך לעשות כל שביכולתך כדי לפתור את הבעיה במהירות האפשרית; זהו הדבר החשוב ביותר. ואם אינך מודאג? אתה עשוי להרהר בכך ולחשוב: "הם טועים. אני אדבוק בנקודת המבט שלי – אני בספק אם הם יכולים לעשות לי משהו. אני אוכל ואז אנמנם קצת, ממילא אין מה לעשות אחר הצהריים". רגליך נעשות כבדות, ראשך מסתחרר, ליבך מאבד את מרצו, ואתה נעשה איטי. ישנה ערימה של קשיים, אך אתה חסר תשומת לב ואיטי, ולכן אין דרך לפתור את הבעיה. מדוע לא? מכיוון שחסר לך הדחף והרצון לפתור אותה, ולכן אינך יכול לחשוב על פתרון. אתה חושב לעצמך: "לא קורה לעתים קרובות שמתעוררים קשיים והעבודה נעצרת. אנצל את ההזדמנות הזאת לנוח כמה ימים ולהירגע קצת. למה להיות כל כך עייף כל הזמן? אם אקח הפסקה עכשיו, איש לא יוכל לומר על כך דבר. אחרי הכול, אני לא מתרשל או חסר אחריות כלפי עבודתי. אני רוצה להיות אחראי, אבל הקושי הזה עומד בדרכנו – מי יפתור אותו? איך נוכל לצלם מבלי לפתור אותו? אם ישנם קשיים שמונעים מאיתנו לצלם, האם לא כדאי פשוט לקחת הפסקה?" כשבעיה כה גדולה ניצבת בפניך, מה יהיו ההשלכות אם היא לא תיפתר מיידית? אם בעיות ממשיכות לצוץ ואף אחת מהן אינה ניתנת לפתרון, האם העבודה יכולה להמשיך להתקדם? זה יגרום לעיכובים עצומים. התקדמות העבודה יכולה רק לנוע קדימה, לא אחורה, ולכן, בידיעה שבעיה זו מציבה קשיים, אל לך להתמהמה עוד; עליך לפתור אותה במהירות. לאחר שבעיה זו תיפתר, מהר לפתור את הבעיה הבאה כשהיא תתעורר, והשתדל לא לבזבז זמן כדי שהעבודה תוכל להתקדם בצורה חלקה ולהסתיים כמתוכנן. איך זה נשמע? (טוב.) אלה שיש להם לב מתמודדים עם בלבולים וקשיים בגישה זו. הם אינם מבזבזים זמן, אינם ממציאים תירוצים לעצמם, ואינם חומדים נוחות גשמית. לעומתם, חסרי הלב ינצלו פרצות; הם ימציאו תירוצים ויחפשו הזדמנויות לקחת הפסקה, יעשו הכול בקצב נינוח וללא תחושת דחיפות או חרדה, ויהיו חסרי כל נחישות לסבול או לשלם מחיר. ומה קורה בסוף? כאשר הם מתמודדים עם בלבול או קושי, כולם מוצאים את עצמם במבוי סתום במשך ימים רבים. לא הבמאים, לא השחקנים ולא התסריטאים מדווחים על הבעיה. המנהיגים עיוורים בינתיים, ואינם מסוגלים להכיר בכך כבעיה; גם אם הם מכירים בכך כבעיה אך אינם יכולים לפתור אותה בעצמם, הם אינם מדווחים עליה לדרגים עליונים. חולפים עשרה ימים או שבועיים עד שהבעיה מדווחת מדרג לדרג עד לעליון. מה נעשה במהלך עשרת הימים עד השבועיים הללו? האם מישהו ביצע את חובותיו? לא, הם בילו את זמנם באכילה, שתייה ושעשועים! האין הם פשוט חיים על חשבון הכנסייה? כל אותם מפקחים שאינם מסוגלים לחפש באופן מיידי פתרונות לבלבולים ולקשיים שמתגלים בעבודתם, הם פשוט אוכלי חינם ומעבירים את הימים ללא מטרה. אנשים כאלה מכונים בקיצור "בטלנים". ומדוע "בטלנים"? מכיוון שאנשים אלה אינם ניגשים לחובותיהם בגישה של רצינות, אחריות, קפדנות או חיוביות, אלא מתנהלים כלאחר יד, הם שליליים ומתרשלים, ומקווים שיתעורר קושי או מבוי סתום כלשהו כדי שתהיה להם עילה לסגור את העסק ולהפסיק לעבוד.

מנהיגים ועובדים צריכים לפתור באופן מיידי לא רק את הבלבולים והקשיים שמתגלים בעבודה, אלא גם עליהם לבדוק ולזהות את הבעיות האלה באופן מיידי. מדוע צריך לעשות זאת? ישנה מטרה אחת בלבד לכך: להגן על עבודת האל ועל עבודת בית האל, ולהבטיח שכל פריט עבודה יתקדם בצורה חלקה ויושלם בהצלחה במסגרת לוח הזמנים הרגיל של העבודה. אילו בעיות יש לפתור כדי להבטיח שהעבודה תתקדם בצורה חלקה? ראשית, חיוני להרחיק ביסודיות כל אבן נגף או מכשול שמפריעים לעבודת הכנסייה, ולהגביל את חסרי האמונה ואת האנשים הרעים כדי למנוע מהם לגרום לצרות. בנוסף, יש להדריך את המפקחים על כל פריט עבודה ואת האחים והאחיות להבין את האמת ולמצוא נתיב ליישום בפועל, ללמוד לשתף פעולה בהרמוניה ולפקח זה על זה. רק כך ניתן להבטיח את השלמת העבודה. ללא קשר לקשיים או לדברים המבלבלים העומדים בפניהם, אם מנהיגים ומפקחים אינם יכולים לפתור אותם, עליהם לדווח במהירות על הבעיות לעליון ולחפש פתרונות. ללא קשר לעבודה שמנהיגים ומפקחים מבצעים, עליהם לתת עדיפות לפתרון בעיות, תוך טיפול בבעיות טכניות ובסוגיות עקרוניות הקשורות לעבודה, וכן בקשיים השונים שאנשים נתקלים בהם מבחינת היווכחותם בחיים. אם אינך יכול לפתור בלבולים וקשיים, לא תוכל לבצע את עבודתך היטב. לכן, כאשר אתה נתקל בקשיים או בבלבולים יוצאי דופן שאינך יכול לפתור, עליך לדווח עליהם באופן מיידי לעליון. אל תבזבז זמן, שכן עיכוב של שלושה עד חמישה ימים עלול לגרום להפסדים בעבודה, ואם העיכוב נמשך שבועיים או חודש, ההפסדים יהיו גדולים מדי. יתרה מכך, לא משנה מהי הבעיה, יש לטפל בה על בסיס עקרונות-האמת. בשום פנים ואופן אל תשתמש אף פעם בפילוסופיות של האדם להתנהלות בעולם כדי לפתור בעיות. אל תהפוך בעיות חמורות לקלות, ואז תהפוך בעיות קלות לשום דבר, אל תסתפק בנזיפה בשני הצדדים המעורבים בבעיות ואז תפייס אותם בסוכריה, ותמיד תפנה למשא ומתן ולפיתויים מחשש להסלמת הבעיות. זה מוביל לכך שבעיות אינן נפתרות באופן יסודי, מה שמותיר אותן בעיות מתמשכות. האין זו דרך לנסות רק לטייח את העניינים? אם אתה מרגיש שמיצית את כל הפתרונות האנושיים לבעיה והיא באמת אינה ניתנת לפתרון, ואינך יכול למצוא כלל את העקרונות לבעיות טכניות במסגרת העבודה, עליך לדווח במהירות על בעיות אלה לעליון ולחפש פתרונות מבלי להמתין או להתמהמה. יש לדווח לעליון באופן מיידי על כל בעיה שלא ניתן לפתור כדי לחפש פתרון. איך העיקרון הזה נשמע לך? (טוב.)

האם צוותי הפקת הסרטים וצוותי כתיבת התסריטים מגיעים לעתים קרובות למבוי סתום בנושאי צילום? לכל אחד יש את ההיגיון שלו, והם אינם מסוגלים להגיע להסכמה, ותמיד עוסקים בוויכוחים מילוליים. האם מנהיגים יכולים לפתור את הבעיות האלה כשהן מתעוררות? (לפעמים הם יכולים.) האם נתקלתם אי פעם במצב שבו מנהיג פתר כמה בעיות באמצעות שיתוף, והפתרון נשמע הגיוני לחלוטין ומוצק מבחינה תיאורטית, אך עדיין לא הייתם בטוחים אם הוא תואם את דרישות בית האל או את עקרונות-האמת? (כן.) כיצד טיפלתם במצבים כאלה? (לפעמים היינו מחפשים אצל העליון.) זוהי הגישה הנכונה. האם הייתם אי פעם במצב שבו החלטתם לא לשאול על בעיה מכיוון שראיתם שהאח העליון עסוק למדי, וחשבתם שזה בסדר כל עוד העניין נכון מבחינה תיאורטית, ואז החלטתם להמשיך לצלם תחילה ללא קשר לשאלה אם זה תואם את האמת או לא? (היו לנו בעיות חמורות עם זה בעבר. זה הוביל לכך שנאלצנו לעשות דברים מחדש ולעבודה נגרמו שיבושים והפרעות.) המצב הזה חמור! רבות מהבעיות שבהן נתקלים צוותי הפקת הסרטים הן בסופו של דבר באחריות צוות כתיבת התסריטים. לדוגמה, אם מסתבר שלסרט באורך של כשעתיים וחצי יש סיפור לא ממוקד, התסריטאים הם האחראים העיקריים. אבל מה לגבי אחריות הבמאים? אם התסריט לא ממוקד, האם הבמאים צריכים להיות מסוגלים לראות זאת? בתיאוריה, הם צריכים. עם זאת, במאים עדיין יכולים להשקיע חודשים ולצרוך כוח אדם, משאבים חומריים וכספים ניכרים כדי להשלים את הצילומים בנסיבות כאלה. איזה מין בעיה זו? כבמאים, מהי אחריותכם? עם קבלת תסריט עליכם לחשוב: "התסריט הזה ארוך ועשיר למדי בתוכן, אך חסרה לו ליבה, אין לו נושא; המבנה כולו חסר נשמה. אי אפשר לצלם את התסריט הזה; יש להחזירו לתסריטאים כדי שישכתבו אותו". האם אתם מסוגלים לעשות זאת? האם החזרתם אי פעם תסריט? (לא.) האם זה מפני שאינכם יכולים לראות את הבעיות, או מפני שאתם חוששים להחזירו? או שמא אתם חוששים שמישהו ישפוט אתכם ויאמר: "הם נתנו לך את התסריט הגמור הזה ואתה דחית אותו במילה אחת, ושלחת אותו בחזרה – אתה גאוותן מדי, הלא כן?" ממה בדיוק אתם חוששים? אתם רואים את הבעיה, אז מדוע לא להחזיר את התסריט לכותבים? (אין לנו אחריות על עבודת הפקת הסרטים שלנו.) עבור צוותי הפקת הסרטים, מלבד מנהיגי הכנסייה, הבמאים צריכים לפעול כמפקחים, אלה שמקבלים החלטות ויש להם את המילה האחרונה. בהתחשב בכך שאתה הבמאי, עליך לקחת אחריות מלאה על עניין זה ולבצע בדיקה נאותה של התסריט מהרגע שאתה מקבל אותו. נניח שאתה מקבל תסריט וסוקר אותו מתחילתו ועד סופו, ומוצא שהתוכן טוב למדי. יש לו ליבה ונושא, העלילה סובבת סביב קו עלילה מרכזי, ונראה שלתסריט הכולל אין בעיות גדולות – הוא נראה טוב, ראוי לצילום, ולכן ניתן לקבל את התסריט. עם זאת, אם התסריט ארוך, מספר את סיפורו של אדם מתחילתו ועד סופו ללא מיקוד או נושא בולט, ומשאיר אי-בהירות לגבי מה שהתסריט שואף לבטא, מה הוא שואף להשיג אצל הצופים, או מה הרעיון המרכזי והמשמעות הרוחנית שלו – זה בעצם רק דיווח מתמשך, תסריט מבולבל – האם ניתן לקבל את התסריט הזה? מה הבמאים צריכים לעשות במצב כזה? עליהם להחזיר את התסריט ולהציע הצעות לשכתובו על ידי התסריטאים. אנשים מצוות כתיבת התסריטים עשויים להתנגד ולומר: "זה לא הוגן! מי הם שיבדקו את התסריט שכתבנו? למה הם אלה שמחליטים? בית האל צריך להתייחס לאנשים בהגינות ובהיגיון!" מה צריך לעשות אז? אם הבמאים יכולים לזהות בעיות בתסריט, אל להם למהר לקבל החלטה, אלא לשתף תחילה על העניין עם מנהיגי הכנסייה וחברי צוות הפקת הסרטים. אם כולם, על סמך שנות ניסיונם בצילום והבנתם בתסריטים, סבורים פה אחד שהתסריט אינו עומד בסטנדרטים, ומאמינים שלא זו בלבד שצילומו יעכב את עבודת הפקת הסרט אלא גם יבזבז את כל המשאבים האנושיים, החומריים והכספיים המעורבים, ואיש לא יוכל לשאת באחריות כזו, אזי יש להחזיר את התסריט הזה. אסור בהחלט לצלם תסריט לא ממוקד; זהו עיקרון. אם כולם חשים אותו הדבר לגבי התסריט, על התסריטאים לקבלו ללא תנאי ולשכתב אותו על פי ההצעות של צוות הפקת הסרטים. אם עדיין ישנם חילוקי דעות, חברים ומנהיגים משני הצדדים יכולים לדון יחד כדי לראות טיעוניו של מי תואמים את עקרונות-האמת. אם המבוי הסתום נמשך ללא הגעה למסקנה, יש להשתמש במוצא האחרון, שהוא תחום האחריות השמיני של מנהיגים ועובדים שעליו שיתפנו היום: "לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון". בעיות שהגיעו למבוי סתום ולא ניתן לפתור אותן מכונות בלבולים וקשיים. כל צד חושב שהנימוקים שלו נכונים, ואיש אינו מסוגל לקבל החלטה. ויכוחים חוזרים ונשנים גורמים לבלבול, ומטשטשים את ההבנה של כולם לגבי כל פרטי הבעיה והכיוון שיש לנקוט. בשלב זה, על המנהיגים והעובדים לקחת על עצמם את אחריותם ולדווח באופן מיידי ולחפש פתרונות לבעיות ולבלבולים האלה שמתעוררים בעבודה, תוך שאיפה לפתור אותם באופן מיידי כדי למנוע מהם לעכב את התקדמות העבודה, ועל אחת כמה וכמה למנוע הצטברות של בעיות נוספות. כשמדווחים מייד על בעיות וממהרים לחפש להן פתרון – האם זה לא ביצוע עבודה? האם זו לא הפגנת גישה רצינית ואחראית כלפי העבודה? האם זו לא השקעת הלב בביצוע חובתו של אדם? האין זו נאמנות? (כן.) זוהי נאמנות לחובתו של אדם.

מנהיגים ועובדים האחראים על עבודה חייבים להבחין באופן מיידי בבעיות כלשהן שמתעוררות בעבודה ולפתור אותן, שכן רק כך ניתן להבטיח את התקדמותה החלקה של העבודה. כל המנהיגים והעובדים שאינם מסוגלים לפתור בעיות הם חסרי מציאות-אמת והם מנהיגי שקר ועובדי שקר. כל מי שמגלה בעיות אך אינו פותר אותן, ובמקום זאת נמנע מהן או מטייח אותן, הוא חדל אישים וחסר תועלת שרק מחבל בעבודה. בעיות שנויות במחלוקת יש לפתור באמצעות שיתוף ודיון. אם אלה אינם מניבים את התוצאות הנכונות אלא רק מעכירים עוד יותר את המצב, אזי על המנהיג הראשי לקחת על עצמו באופן אישי את הטיפול בעניין, להציע מייד פתרונות ושיטות, ובה בעת להתבונן, להבין ולשפוט במהירות כדי לראות כיצד יתפתחו הדברים. כאשר מחלוקות סביב בעיה כלשהי עדיין נמשכות ולא ניתן להגיע להכרעה, יש לדווח על הבעיה לעליון במהירות כדי לחפש פתרון, ולא לנסות לטייח את העניינים, להמתין או להתמהמה, ובמיוחד לא להתעלם מהבעיה. האם כך פועלים המנהיגים והעובדים הנוכחיים שלכם? עליהם לעקוב באופן מיידי אחר התקדמות העבודה ולדחוף אותה קדימה, ובה בעת לזהות את העימותים השונים שמתעוררים בעבודה, מבלי להתעלם גם מהבעיות הקטנות השונות. כאשר מזהים בעיות משמעותיות, על המנהיגים והעובדים הראשיים להיות נוכחים כדי להשתתף בפתרונן, וכדי להשיג הבנה מדויקת של כל פרטי הבעיה, הסיבה להיווצרותה, ונקודות המבט של המעורבים, על מנת לתפוס במדויק את המתרחש בפועל. בה בעת, עליהם להשתתף בשיתוף, בדיון ואף בוויכוח על בעיות אלה. זהו הכרח; ההשתתפות חיונית, שכן היא מסייעת לך לשפוט ולפתור בעיות שמתעוררות בעבודה. אם רק תקשיב מבלי להתערב, תמיד תעמוד מנגד בחיבוק ידיים ותתנהג כמי שיושב בשיעור, ותחשוב שכל בעיה שמתעוררת בעבודה אינה מעניינך, ולא תהיה לך שום דעה או גישה כלפי העניין, אזי ברור שאתה מנהיג שקר. כשתתערב, תדע בפירוט אילו בעיות בדיוק התעוררו בעבודה, מה גרם להן, מי אחראי, היכן טמונה הבעיה המרכזית, ואם היא נובעת מתפיסות ודמיונות של אנשים או מחוסר יכולת טכנית ומקצועית – כל אלה חייבים להתברר כדי שניתן יהיה לטפל בבעיות ולפתור אותן בהגינות. כאשר אתה משתתף בעבודה זו ומגלה שהבעיות אינן מעשה ידי אדם או נגרמו בכוונה על ידי מישהו, אך אתה מתקשה להצביע על מהות הבעיה ואינך יודע כיצד לפתור אותה, כששני הצדדים מתווכחים עליה זמן רב, או כשכולם השקיעו את ליבם ומאמציהם בבעיה אך עדיין אינם מצליחים לפתור אותה ואינם מסוגלים למצוא את העקרונות או למצוא כיוון, מה שגורם לעבודה להיתקע, וגם לחשש שהמשך העבודה יגרום לטעויות נוספות, לשיבושים ולהשלכות שליליות, מה עליך לעשות אז? הדבר שהמנהיגים והעובדים צריכים לעשות יותר מכול הוא לא לדון עם כולם על אמצעי נגד או על פתרונות, אלא לדווח על הבעיה לעליון בהקדם האפשרי. על המנהיגים והעובדים לסכם ולתעד את הבעיות בעבודה ולדווח עליהן באופן מיידי לעליון מבלי להתמהמה, להמתין או לאמץ הלך רוח של הסתמכות על המזל, במחשבה ששנת לילה עשויה להביא להשראה או לבהירות פתאומית – אירוע נדיר שלא סביר שיתרחש. לכן, הפתרון הטוב ביותר הוא לדווח על הבעיה לעליון ולחפש פתרון במהירות האפשרית, ולהבטיח שהבעיה תיפתר באופן מיידי ובמהירות האפשרית; זוהי עבודה של ממש.

בלבול וקשיים שמנהיגים ועובדים מרבים להיתקל בהם במהלך עבודתם

1. בלבול

על סמך התוכן שדנו בו זה עתה, הבה נסכם למה בדיוק הכוונה ב"בלבולים" ו"קשיים". שני אלה אינם אותו הדבר. ראשית, אסביר את המונח "בלבול". בלבול מתרחש כאשר אינך יכול לראות עניין כלשהו לאשורו; אינך יודע כיצד לשפוט או להבחין באופן שתואם לעקרונות או בצורה מדויקת. גם אם אתה יכול לראות אותו לאשורו במידת מה, אינך בטוח אם דעתך נכונה, אינך יודע כיצד לטפל בעניין או לפתור אותו, וקשה לך להגיע למסקנה לגביו. בקיצור, אינך בטוח לגביו ואינך מסוגל לקבל החלטה. אם אינך מבין ולו שמץ מהאמת ואיש אינו פותר את הבעיה, אזי היא הופכת לבלתי פתירה. האין זו התמודדות עם אתגר קשה? כאשר מתמודדים עם בעיות כאלה, על המנהיגים והעובדים לדווח עליהן לעליון ולחפש אצלם פתרון כדי לפתור את הבעיות במהירות רבה יותר. האם אתם נתקלים בבלבולים לעתים קרובות? (כן.) התמודדות קבועה עם בלבולים היא בעיה בפני עצמה. נניח שאתה ניצב בפני בעיה ואינך יודע מהי הדרך הראויה לטפל בה. מישהו מציע פתרון שאתה חושב שהוא הגיוני, בעוד שאדם אחר מציע פתרון שונה שגם הוא נראה לך הגיוני, ואם אינך יכול לראות בבירור איזה פתרון מתאים יותר, כשדעות כולם חלוקות ואיש אינו תופס את שורש הבעיה או את מהותה, אזי בהכרח יופיעו כשלים בפתרון הבעיה. לפיכך, כדי לפתור בעיה, חיוני וחשוב לקבוע את שורשה ואת מהותה. אם מנהיגים ועובדים אינם בעלי הבחנה, אינם מצליחים לתפוס את מהות הבעיה, ואינם יכולים להגיע למסקנה הנכונה, עליהם לדווח על הבעיה באופן מיידי לעליון ולחפש אצלם פתרון; זהו הכרח ואין זו הגזמה. בעיות בלתי פתורות עלולות להוביל להשלכות חמורות ולהשפיע על עבודת הכנסייה – יש להבין את הדבר לאשורו. אם אתה מלא חששות, תמיד חושש שהעליון יראו את מידתך האמיתית, או שהם עלולים להתאים את הקצאת חובתך, או להדיח אותך כשיבינו שאינך מסוגל לבצע עבודה אמיתית, ולכן אינך מעז לדווח על הבעיה, הדבר עלול לעכב עניינים בקלות. אם אתה נתקל בבלבולים שאינך יכול לפתור בעצמך, ובכל זאת אינך מדווח עליהם לעליון, כאשר הדבר יגרום להשלכות חמורות והעליון יטילו עליך את האחריות, תהיה בצרה צרורה. האם אין בכך אלא להאשים רק את עצמך? כאשר מתמודדים עם בלבולים כאלה, אם מנהיגים ועובדים אינם אחראים ורק מדברים דוקטרינות כלשהן ומיישמים כמה תקנות כדי ליישב את העניין כלאחר יד, אזי הבעיה נותרת בלתי פתורה והעבודה נתקעת במקום ואינה יכולה להתקדם. זה בדיוק מה שקורה כאשר בלבולים אינם נפתרים; זה גורם לעיכובים בקלות רבה.

כאשר מתעורר בלבול, ישנם מנהיגים ועובדים שמסוגלים להרגיש שנוצרה בעיה, בעוד שמנהיגים ועובדים אחרים אינם מסוגלים להבחין בבעיה – אלה הם בעלי איכות ירודה ביותר, אטומים וקהי חושים; אין להם רגישות לשום בעיה. לא משנה עד כמה גדול הבלבול שניצב מולם, הם מפגינים אטימות וקהות חושים; הם מתעלמים מהבעיה ומנסים לעקוף אותה – אלה הם מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה אמיתית. לעומתם, מנהיגים ועובדים שניחנים באיכות מסוימת וביכולת עבודה, מסוגלים להבין כשמצבים כאלה מתעוררים: "זוהי בעיה. עליי לרשום אותה לעצמי. העליון מעולם לא הזכירו בעיה מסוג זה בעבר, וזו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בה, אז מהם בדיוק העקרונות לטיפול במצב מסוג זה? כיצד יש לפתור את הבעיה הספציפית הזאת? נדמה שיש לי כמה מחשבות אינטואיטיביות אבל הן אינן ברורות, ויש לי גישה מסוימת כלפי עניינים כאלה, אבל גישה בלבד אינה מספיקה; חיוני לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה. אנחנו צריכים להעלות את העניין הזה כדי שכולם ישתפו וידונו בו יחד". לאחר סבב של שיתוף ודיונים, אם הם עדיין אינם יודעים כיצד להמשיך, ואין להם תוכנית מדויקת ליישום בפועל של פתרון הבעיה, והבלבול נותר בעינו, אזי עליהם לחפש פתרון אצל העליון. בשלב זה, על המנהיגים והעובדים מוטלת האחריות לרשום את נקודות הבלבול לגבי הבעיה, כדי שבבוא העת יוכלו להסביר בבירור מהי בדיוק בעיית הבלבול ומה בדיוק הם מחפשים. זה מה שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות.

2. קשיים

א. מהם קשיים

בהמשך, הבה נבחן את המונח "קשיים". מבחינה מילולית, קשיים חמורים יותר מבלבול. אם כן, למה בדיוק מתייחס המונח קשיים? שמישהו יסביר. (אלוהים, לפי הבנתנו, קשיים הם הבעיות הממשיות שנתקלים בהן, שאדם כבר ניסה לפתור אך עדיין לא הצליח; אלה נחשבים קשיים.) (נקודה נוספת, לפעמים אדם עלול להיתקל בבעיות סבוכות מאוד שמעולם לא נתקל בהן בעבר, שלאיש אין ניסיון איתן, כולם מבולבלים לחלוטין, ולאף אחד אין דעות או רעיונות – אלה סוג של בעיות מאתגרות מאוד.) בעיות מאתגרות מאוד נקראות קשיים, נכון? ההסבר הפשוט והישיר ביותר לקשיים הוא שהם בעיות שקיימות בפועל. לדוגמה, איכותו של אדם, כישוריו המקצועיים, מחלות גופניות, וכן סוגיות סביבתיות וזמניות, וכן הלאה, בעיות אלה הקיימות בפועל נקראות קשיים. אולם, תחום האחריות השמיני של מנהיגים ועובדים שעליו אנו משתפים כעת הוא שעליהם לדווח באופן מיידי על בלבול וקשיים שנתקלו בהם בעבודה ולמהר לחפש להם פתרון. כאן, הכוונה לקשיים אינה לאותן בעיות כלליות הקיימות בפועל, אלא לסוגיות סבוכות במיוחד שנתקלים בהן בעבודה ושלא ניתן לטפל בהן. איזה מין בעיות אלה? אלה הם עניינים חיצוניים שאינם קשורים במיוחד לעקרונות-האמת. אף על פי שסוגיות אלה אינן כרוכות בעקרונות-האמת, הן סבוכות יותר מבעיות כלליות. במה הן סבוכות יותר? לדוגמה, הן כרוכות בתקנות משפטיות וממשלתיות, או נוגעות לביטחונם של אנשים מסוימים בתוך הכנסייה, וכן הלאה. כל אלה הם קשיים שמנהיגים ועובדים נתקלים בהם בעבודתם. לדוגמה, באמונה באל במדינות אחרות, לא משנה באיזו מדינה אדם מתגורר, כל עבודת הכנסייה וסביבות המחיה של האחים והאחיות חייבות לציית לתקנות הממשל המקומי ונדרשת הבנה של החוקים ושל המדיניות המקומיים. עניינים אלה כרוכים בקשר עם העולם החיצון ובטיפול בעניינים חיצוניים; הם מורכבים יחסית בהשוואה לסוגיות כוח אדם פנימיות בכנסייה. היכן טמונה המורכבות? זה לא פשוט כמו רק לומר לאנשים בכנסייה להתמסר לאל, לציית, ליישם בפועל את האמת, לבצע חובה בנאמנות, ולהבין את האמת ולטפל בעניינים בהתאם לעקרונות – אמירת הדברים האלה לבדה לא תפתור את הבעיות. במקום זאת, נדרשת הבנה של כל היבט בחוקי המדינה, במדיניות ובתקנות, ובמנהגים ובנוהגים המקומיים, בין היתר. ישנם גורמים רבים המעורבים בעניינים חיצוניים אלה, וזה שכיח שמתעוררות בעיות בלתי צפויות או בעיות שקשה לטפל בהן באמצעות עקרונות הכנסייה, והופעתן של בעיות אלה מהווה קשיים. לדוגמה, בתוך הכנסייה, אם אנשים מסוימים מבצעים את חובותיהם כלאחר יד, ניתן לפתור את הבעיות הללו על ידי שיתוף על האמת, על ידי גיזום, או על ידי מתן עזרה ותמיכה. אבל כלפי חוץ, האם אתה יכול להשתמש בעקרונות ובשיטות האלה כדי לטפל בעניינים? האם גישה זו יכולה לפתור בעיות כאלה? (לא.) אם כן, מה צריך לעשות? יש להשתמש בשיטות נבונות מסוימות כדי לטפל בסוגיות כאלה ולתת להן מענה. בתהליך הטיפול בעניינים חיצוניים אלה, בית האל גם קבע כמה עקרונות, אך לא משנה כיצד מסבירים אותם, עדיין מתעוררים לעתים קרובות כל מיני קשיים. מכיוון שהעולם הזה, החברה הזאת והאנושות הזאת אפלים ומסובכים מדי, ובגלל ההפרעה של כוחות הרוע של הדרקון הגדול האדום כאש, כאשר מטפלים בעניינים חיצוניים אלה, יתעוררו קשיים בלתי צפויים ונוספים. כאשר קשיים אלה מתעוררים, אם נותנים לכם רק עיקרון פשוט שאומר:"פשוט התמסרו לסידורי האל; הכול מתוזמר על ידי האל, פשוט התעלמו מהבעיה", האם זה יכול לפתור את הבעיה? (לא.) אם לא ניתן לפתור את הבעיה, מה שקורה הוא שהסביבה שבה האחים והאחיות מבצעים את חובותיהם, וסביבת המחיה שלהם, נתקלות בהפרעות, הטרדות ונזקים. האין זה מוביל להופעתם של קשיים? מה צריך לעשות אם כן? האם ניתן לטפל בזה בפזיזות? ברור שלא. יש האומרים: "אם כך, האם נוכל לפתור זאת באמצעים משפטיים?" דברים רבים אינם ניתנים לפתרון על ידי החוק. לדוגמה, במקומות שבהם הדרקון הגדול האדום כאש מתערב ומפריע, האם החוק יכול לפתור בעיות? לחוק אין שם שום השפעה. במקומות רבים, כוח אנושי עולה לעתים קרובות על החוק, לכן אל תצפו לפתור בעיות על ידי הסתמכות על החוק. שימוש בשיטות אנושיות או בפזיזות כדי לפתור אותן גם הוא אינו מתאים. מה על מנהיגים ועובדים לעשות במצבים כאלה? האם אלה שיודעים רק לפלוט מילים ודוקטרינות יכולים לפתור את הבעיות הללו כשהן מתעוררות? האין אלה סוגיות סבוכות במיוחד? האם אתה חושב ששכירת עורך דין ופנייה לבית המשפט כדי לפתור אותן תעבוד? האם האנשים האלה מבינים את האמת? אין בעולם הזה מקום להיגיון; אפילו שופטים במדינה שומרת חוק לא תמיד פועלים על פי החוק, אלא מתאימים את פסיקותיהם על סמך מי שמעורב, אין להם הגינות. בכל מקום בעולם הזה, אנשים מסתמכים על כוח ועל עוצמה כדי לתת תוקף לדבריהם. אם כך, על מה עלינו, המאמינים באל, להסתמך? עלינו להתייחס לאנשים ולטפל בעניינים על פי דברי האל, על פי האמת. אבל האם הכול יכול להתנהל עבורנו באופן חלק בעולם אם נסתמך על דברי האל ועל האמת? לא, זה לא יכול לקרות; נדרשת חוכמה. לכן, כאשר מנהיגים ועובדים מתמודדים עם סוגיות כאלה, אם הם חשים שהעניין משמעותי ביותר וחוששים שהם עלולים לטפל בו באופן בלתי הולם ובכך להביא צרות על בית האל, ולגרום להשפעות או לתוצאות בלתי רצויות, אזי סוגיות כאלה הן קשיים עבורם. כאשר הם מתמודדים עם קשיים שאינם יכולים לפתור, עליהם לדווח עליהם באופן מיידי לעליון ולחפש שיטות מתאימות לפתרון הבעיות; זה מה שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות.

ב. ההשקפות והגישות הנכונות שעל אדם לאמץ כאשר הוא נתקל בקשיים

מה שעלי להסביר לכם כאן אינו מכוון רק למנהיגים ולעובדים, אלא גם לכל הנוכחים – זהו עיקרון חשוב ביותר. בכל מקום שבו אתם מבצעים את עבודת הכנסייה, מבצעים את חובותיכם או מטיפים את הבשורה, הדרך לעולם לא תהיה סוגה בשושנים. אפילו עבודתו של האל עצמו רצופה קשיים – האם כולכם הבחנתם בעובדה זו? אף על פי שאינכם יודעים או מבינים בבירור את הפרטים, כולכם מודעים לנסיבות הכלליות. הפצת עבודת הבשורה של האל אינה כמו הפלגה על מים שקטים, ועל כולכם להיות מוכנים נפשית ולהכיר בכך. עובדה מוגמרת זו פרושה לפנינו, ואם כך איזו גישה עלינו לאמץ כלפי עניינים אלה כדי שתהיה הולמת ביותר, הגיונית ביותר ונכונה ביותר? האם נכון להיות ביישנים ויראים בלב? (לא.) מאחר שלא נכון להיות ביישנים ויראים, האם נכון לאמץ את הגישה וההשקפה שאינכם יראים לא משמיים ולא מארץ, שאתם אויבי העולם כולו, שאתם מתנגדים לעולם כולו עד הסוף, והולכים נגד הזרם? (לא.) האם זוהי הרציונליות של אנושיות רגילה או שזו פזיזות? השקפות שגויות אלה הן כולן השתקפות של פזיזות, לא של אמונה אמיתית. אם כן, איזה מין השקפות וגישות הן נכונות? הרשו לי למנות כמה מהן עבורכם. זוהי ההשקפה הראשונה שאנשים צריכים לאמץ: המטרה הצודקת ביותר בקרב כלל האנושות מאז ימי קדם ועד היום, בין אם בסין או במדינות אחרות, היא להשקיע את כל הלב למען האל ולבצע את החובות. אנו מבצעים את חובתנו באופן גלוי וישר, לא בחשאי, כי מה שאנחנו עושים עכשיו הוא המטרה הצודקת ביותר בקרב האנושות. למה מתייחס ה"צדק" הזה? הוא מתייחס לאמת, לרצון האל, לסידורים ולתפקידים של הבורא; הוא מתעלה לחלוטין על מוסר, אתיקה וחוקים אנושיים, והוא מטרה המבוצעת תחת הנהגתו ודאגתו של הבורא. האין זו ההשקפה הנכונה ביותר? מצד אחד, השקפה זו היא עובדה קיימת באמת; מצד שני, היא גם ההכרה הנכונה ביותר בחובה שאדם מבצע. זוהי ההשקפה השנייה שאנשים צריכים לאמץ: האל הוא ריבון על כל הדברים ועל כל המאורעות. הכול, לרבות שליטי העולם וכל כוח, דת, ארגון ומוצא אתני בעולם, נשלט על ידי האל ונמצא תחת פיקוחו – אף אחד לא שולט בגורלו-שלו בעצמו. אנחנו לא יוצאים מן הכלל; גורלנו נשלט על ידי האל ונמצא תחת פיקוחו, ואיש אינו יכול לשנות את כיוון דרכנו ואת מקומנו, ואיש גם אינו יכול לשנות את עתידנו ואת יעדנו. בדיוק כפי שנאמר בכתבי הקודש: "פַּלְגֵי-מַיִם לֶב-מֶלֶךְ, בְּיַד-יְהוָה; עַל-כָּל-אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" (משלי כ"א 1). קל וחומר כשמדובר בגורלנו, בני אנוש חסרי חשיבות! השלטון והשיטה של שליט המדינה שבה אנו שוכנים, וכן סביבת המחיה של מדינה זו, בין שהם מאיימים, עוינים או ידידותיים כלפינו – כל זה נמצא תחת ריבונותו של האל, ואין לנו מה לדאוג או לחשוש. זוהי ההשקפה שאנשים צריכים לאמץ והמודעות שעליהם לרכוש, וכן האמת שבה עליהם להיות ניחנים ולהבין. וזוהי ההשקפה השלישית, שהיא כמובן גם החשובה ביותר: לא משנה היכן אנו חיים, באיזו מדינה, וללא קשר ליכולותינו או לאיכותנו, אנו רק חלק אחד מהמון יצירי בריאה חסרי חשיבות. האחריות והחובה היחידות שעלינו למלא הן להתמסר לריבונותו, לסידוריו ולתזמוריו של הבורא; אין שום דבר אחר, זה עד כדי כך פשוט. אף על פי שאנו נמצאים כעת במדינה חופשית ובסביבה חופשית, אם יום אחד האל יקים כוח עוין שירדוף אותנו ויפגע בנו, אל לנו להתלונן כלל. מדוע שלא נתלונן? כי אנו מוכנים זה מכבר; חובתנו, אחריותנו ומחויבותנו היא להתמסר לכל מה שהאל עושה, לכל מה שהאל מתזמר. האם התמסרות זו היא האמת? האם זוהי הגישה שאנשים צריכים לאמץ? (כן.) אם יום אחד, כלל האנושות והסביבה כולה יפנו נגדנו, ונעמוד בפני מוות, האם עלינו להתלונן? (לא.) יש האומרים: "האם האל לא הוביל אותנו אל מחוץ למדינה כדי שלא נצטרך עוד לסבול מרדיפתו האכזרית של השטן? האם זה לא היה כדי שנוכל לבצע את חובותינו בחופשיות ולנשום את אוויר החופש? אם כך, מדוע האל עדיין מתכוון שנעמוד בפני המוות?" דברים אלה אינם נכונים. התמסרות לתזמורים ולסידורים של האל היא גישה, הגישה שאנשים צריכים לאמץ כלפי האל, כלפי ריבונותו של האל. יציר בריאה צריך להיות ניחן בגישה זו.

ישנה עוד נקודה מכרעת ביותר שאנשים צריכים להבין: אף על פי שבאופן יחסי יש יציבות וחופש במדינות אחרות, עדיין קשה להימנע מהטרדות תכופות מצד הדרקון הגדול האדום כאש. מול הטרדותיו של הדרקון הגדול האדום כאש, יש אנשים שחוששים: "כוחו של הדרקון הגדול האדום כאש גדול מדי. הוא יכול לשחד אישים חשובים ברחבי העולם כדי שיתנו לו שירות, שיעבדו למענו. לכן, גם אם נברח אל מדינות אחרות אנחנו עדיין בסכנה, עדיין בסכנה מיידית! מה נוכל לעשות?" בכל פעם ששומעים חדשות כאלה, יש אנשים שנעשים מודאגים ומפוחדים, רוצים להתפשר, רוצים לברוח, ולא יודעים היכן עליהם להסתתר. בכל פעם שזה קורה, יש החושבים: "העולם כה רחב, ובכל זאת אין לי מקום! תחת כוחו של הדרקון הגדול האדום כאש, אני סובל מרדיפתו, ומדוע אני עדיין מוטרד על ידו אפילו מחוץ לתחום סמכותו? כוחו של הדרקון הגדול האדום כאש גדול מדי; גם אם אברח לקצה העולם, מדוע הוא עדיין מסוגל למצוא אותי?" אנשים אינם יכולים שלא להיות מבועתים והם לא יודעים מה לעשות. האם זהו ביטוי של אמונה? מהי הבעיה כאן? (חוסר אמונה באל.) האם זה רק חוסר אמונה באל? האם אתם חשים עמוק בפנים שאתם פחותים מאחרים? האם אתם מרגישים שאתם פועלים בחשאיות, כמו גנבים, באמונתכם באל הכול יכול ובביצוע חובתכם בכנסייה? האם אתם מרגישים נחותים במידת מה מאנשי העולם הדתי? "ראו את כוחם; יש להם כמרים רשמיים וקתדרלות מפוארות המוכרות על ידי המדינה, זה כל כך יוקרתי! יש להם מקהלות ועסקים במדינות שונות. אבל הביטו בנו, תמיד מתעמרים בנו, אנו מתמודדים עם נידוי בכל מקום שאליו אנו הולכים – מדוע אנו שונים מהם? מדוע איננו יכולים להיות גלויים לגבי זה בכל מקום שאליו אנו הולכים? מדוע עלינו לחיות בצורה כה אומללה? בפרט, יש את כל התעמולה השלילית הזאת באינטרנט. מדוע כנסיות אחרות אינן סובלות מכך, מדוע אנו תמיד צריכים לסבול מהדברים האלה? מאמינים אחרים באל מכריזים בגלוי על אמונתם בנצרות בכל מקום שאליו הם הולכים, אבל אנו, המאמינים באל הכול יכול, איננו מעזים לדבר בגלוי מחשש שאנשים רעים ידווחו עלינו ואז יעצרו אותנו". לאחרונה שמעתי שאדם שטען שהוא פקיד ממשלתי, שאל כמה אחים ואחיות מספר שאלות. כשהם ראו שפקיד חוקר אותם, הם נבהלו וגילו את כל מה שידעו, וענו על כל מה שנשאלו. מה הייתה הבעיה בהתנהגותם זו? אתה מאמין באל – מדוע שתפחד מפקידים? אם לא עשית שום דבר בלתי חוקי, אין צורך לפחד. אם יש לך את האמת, מדוע לפחד משדים ומהשטן? האם אתה חושב שהאמונה באל אינה הדרך הנכונה? האם אתה מרגיש שעשית משהו בלתי חוקי? אם כך, מדוע אתה מפחד מפקיד? האם אנשים כאלה אינם טיפשים ונבערים? יש אנשים שסבלו במידה רבה מרדיפות ומציד בסין; לאחר שהגיעו אל מדינות אחרות, האם הם מרגישים אשמים על אמונתם באל? האם הם מרגישים מושפלים מרדיפתו של הדרקון הגדול האדום כאש? האם הם מרגישים בושה וחסרי כבוד כשהם עומדים בפני אבותיהם משום שנאלצו לברוח אל מחוץ למדינה כדי להאמין באל ולבצע את חובתם? האם הם רואים את המשטר השטני ואת העולם הדתי מתייחסים לאל ולכנסייה בעוינות, ומרגישים נחותים, אולי אפילו בושה גדולה יותר מזו שהיו חשים לו היו מבצעים פשע? האם יש לכם את התחושות האלה? (לא.) אתם אולי מנידים בראשכם על פני השטח, ולא רוצים שיהיו לכם המחשבות והתחושות האלה, אבל כאשר אתם מתמודדים עם מצבים ממשיים, המנטליות של אדם, התנהגויותיו והפעולות הלא מודעות שהוא נוקט חושפות באופן בלתי נמנע את ההיבטים העמוקים והנסתרים ביותר של ליבו. מה קורה כאן? אם אין לך את הדברים האלה, מדוע אתה מפחד? האם אדם שלא הפר את החוק מפחד מהמשטרה? האם הוא מפחד מהשופט? לא. רק מי שהפרו את החוק מפחדים מהמשטרה יותר מכול, ורק הסינים, שהתרגלו לדיכוי מצד המשטרה, מפחדים מהם יותר מכול, כי משטרת המפלגה הקומוניסטית הסינית פועלת ללא חוק ועושה ככל העולה על רוחה. לכן, כאשר סינים מגיעים לראשונה אל ארץ אחרת, עצם הראייה של המשטרה גורמת להם לפחד. זוהי תוצאה של הפחד משלטונו של הדרקון הגדול האדום כאש, זהו דבר שמתגלה בתת-המודע שלהם. במדינות המערב, מעמדך חוקי, יש לך זכויות תושבות, לא הפרת שום חוק, לא תקפת את הממשלה ולא ביצעת שום פשע. לא משנה כמה מחלוקת אמונתך עלולה לעורר בעולם הדתי, עובדה אחת נותרת ודאית: אמונתך מוגנת על פי חוק, היא חוקית וחופשית, וזוהי זכות האדם הראויה לך. לא הפרת שום חוק כלל, אז אם מישהו טוען שהוא שוטר וחוקר אותך, "האם אתה מאמין באל הכול יכול? הצג לי את תעודת הזהות שלך! מאין אתה? בן כמה אתה? כמה שנים אתה מאמין? היכן אתה גר? תן לי את כתובתך!" איך היית משיב? לשאלה הראשונה, "האם אתה מאמין באל הכול יכול?" איך היית עונה? (כן.) מדוע שתענו "כן"? האם זה מבוסס על עובדה? או שזו אחריותך כאזרח, שעליך לומר "כן" אם נשאלת? או שהאל הורה לך לומר "כן"? מהו הבסיס שלכם? באשר לדבר השני שביקשו, "הצג לי את תעודת הזהות שלך!" האם הייתם מציגים אותה? (לא.) והשאלה השלישית: "היכן אתה גר? רשום את כתובתך". האם היית רושם אותה? (לא.) השאלה הרביעית: "כמה שנים אתה מאמין באל? מי הכיר לך את האמונה? מדוע אתה מאמין? כמה שנים אתה מחוץ למדינה?" האם היית עונה על אלה? (לא.) השאלה החמישית: "איזו חובה אתה מבצע כאן? מיהו המנהיג שלך?" האם היית משיב על כך? (לא.) למה לא? (אני לא מחויב לומר להם.) אם כך, נחזור לשאלה הראשונה: אם נשאלת אם אתה מאמין באל הכול יכול, כולכם אמרתם פה אחד שתענו "כן". האם תשובה כזו נכונה? (לא.) מדוע היא אינה נכונה? (כי אמונה היא חירות אישית. למשטרה אין סמכות להתערב. לכן, יש לי הזכות לא לומר להם.) אם כך, מדוע שלא תאמר להם? (כי אני צריך לברר תחילה מדוע הם חוקרים אותי, באיזו סמכות הם עושים זאת, והאם חקירתם חוקית או לא. אם מטרתם וזהותם אינן ברורות, אני לא מחויב לענות על שאלותיהם.) אמירה זו נכונה. בהתחלה, כולכם ציינתם שתענו "כן", אבל ככל שהמשכתי לשאול, התחלתם להרגיש שמשהו אינו כשורה, שהתשובה שלכם אינה נכונה. האם זיהיתם היכן הייתה הבעיה? בעניין זה, זוהי ההבנה שעליכם לרכוש: לא הפרנו שום חוק באמונתנו באל, איננו פושעים, יש לנו את זכויות האדם והחירות שלנו. לא כל אחד יכול לחקור או לשאול אותנו כרצונו. זה לא המקרה שכל מי ששואל אותנו שאלות, עלינו לענות בכנות; איננו מחויבים לעשות זאת. האם דברים אלה נכונים? (כן.) זה בלתי חוקי שמישהו, יהיה אשר יהיה, יחקור אותנו באופן שרירותי; עלינו להבין את החוק וללמוד כיצד להשתמש בו כדי להגן על עצמנו. זוהי החוכמה שאנשיו הנבחרים של האל צריכים לרכוש. אם כן, מה עליך לעשות אם תיתקל במצב כזה בעתיד? אם מישהו ישאל אותך אם אתה מאמין באל הכול יכול, איך תשיב, איך תטפל בזה? הדבר הראשון שתאמר הוא: "מי אתה? באיזו זכות אתה שואל אותי את זה? האם אני מכיר אותך?" אם הוא יאמר שהוא עובד של סוכנות ממשלתית כלשהי, עליך לבקש ממנו להציג את תעודותיו. אם הוא לא יציג את תעודותיו, תאמר: "אינך מוסמך לדבר איתי, ואיני מחויב לענות לך. ישנם עובדי ממשלה רבים; האם אני אמור לענות לכולם? לממשלה יש אנשים ייעודיים לטיפול במשימות מסוימות – האם אתה באמת אחראי על עניין זה? גם אם כן, לא הפרתי את החוק, אז מדוע שאענה לך? מדוע שאומר לך הכול? אם אתה חושב שעשיתי משהו לא בסדר והפרתי את החוק, אתה יכול להציג ראיות. אבל אם אתה רוצה שאענה על כל שאלה שלך, לך לדבר עם עורך הדין שלי. איני מחויב לענות לך, ואין לך הזכות לשאול!" איך שיטת התגובה הזו? האם היא משדרת כבוד? (כן.) אם כך, מה הראתה התגובה שלכם? האם היא שידרה כבוד? (לא.) תגובה כמו שלכם מעידה על בורות בחוק. אתם פשוט עונים על כל מה שאחרים שואלים, ומה קורה בסוף? אתם הופכים ליהודה איש קריות. אתם יכולים לענות בפזיזות, ויש לכך סיבה: אנשים בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש עברו אינדוקטרינציה ושטיפת מוח לחשוב שמאמינים באל הם נבערים, ממעמד נמוך ונרדפים על ידי המדינה, שבמדינה זו עליהם לחיות ללא זכויות אדם או כבוד; לכן, מאמינים משייכים את עצמם למעמד נמוך יותר. לאחר שהגיעו למדינות המערב, הם אינם מבינים דברים כמו מהן זכויות אדם, מהו כבוד, או מהן חובותיו של אזרח. לכן, כאשר מישהו שואל אם אתה מאמין באל, אתה מודה בחיפזון מתוך פחד, מספר לו את כל מה שאתה יודע ולא מפגין שום שיעור קומה. מי גרם לכל זה? האינדוקטרינציה והשלטון של הדרקון הגדול האדום כאש הם שגרמו לכך. עמוק בתת-המודע של כל אחד בסין, יש רעיון שברגע שאתה מאמין באל, אתה נמצא במעמד הנמוך ביותר בחברה זו, בקרב האנושות; אתה מתנתק מהחברה ומהאנושות. לכן, לאנשים אלה אין כבוד, זכויות אדם ומודעות להגן על עצמם; הם טיפשים, נבערים וחסרי תובנה, ומאפשרים לאחרים להתעמר בהם ולתמרן אותם כרצונם. זהו הלך הרוח שלכם. אתם רחוקים מלעמוד איתן בעדותכם למען האל, מוכרים אותו בכל רגע, והופכים ליהודה איש קריות בכל רגע. אם כן, כיצד תוכלו לפעול בכבוד? כיצד עליכם להתמודד עם זר ששואל אתכם שאלות? ראשית, שאלו מיהו, ואז בקשו ממנו להציג את תעודותיו. זהו ההליך המשפטי התקין. במדינות המערב, שוטרים או כל עובד ממשלתי אחר, כאשר הם מתקשרים עם הציבור כנציגים הפועלים מטעם הממשלה, תמיד מציגים תחילה את תעודותיהם. לאחר שתאמתו את זהותם על סמך תעודותיהם, תחליטו כיצד להשיב לשאלותיהם או כיצד להתמודד עם דרישותיהם מכם. כמובן, בעניין זה, בהחלט יש לכם מרחב בחירה, יש לכם אוטונומיה מוחלטת, אינכם בובה על חוט. אף על פי שאתה סיני וחבר בכנסיית האל הכול יכול, אתה גם תושב חוקי ומוכר במדינה שבה אתה מתגורר. אל תשכח שיש לך אוטונומיה; אינך עבד או אסיר של שום מדינה, אתה אדם שיכול ליהנות מהחוקים, מזכויות האדם ומהמערכות של מדינה זו.

על סמך התוכן ששיתפתי, כיצד עליכם להתמודד עם נסיבות פתאומיות ועם מאורעות בלתי צפויים? זוהי הנקודה הרביעית שעליה נשתף – אל תהיו פחדנים. יש אנשים ששואלים: "האם לא להיות פחדן פירושו לפעול בפזיזות ובטיפשות?" לא, לא להיות פחדן פירושו לא לפחד משום כוח, כי אנחנו לא פושעים, אנחנו לא עבדים; אנחנו אנשיו הנבחרים והמכובדים של האל, יצירי בריאה מכובדים תחת ריבונותו של הבורא. בגישתכם לעניין זה, ראשית כול, אל תהיו פחדנים; בנוסף, שמרו באופן פעיל על חובתכם ועל הסביבה שבה אתם מבצעים את חובתכם, וכן התמודדו בגישה יוזמת עם סביבות שונות ועם האמירות, הפעולות וכיוצא באלה מצד כוחות שונים המכוונים נגדנו. להתמודד איתם באופן פעיל ולא להיות פחדנים – מה דעתכם על הגישה הזאת? (היא טובה.) לחיות כך זה מכובד, כמו בן אדם; אלה לא חיים בזויים שנועדו רק כדי לשרוד. אנחנו באים לארצות אחרות כדי לבצע את חובתנו, לא כדי לחפש את לחמנו או להתקיים בדוחק; לא עברנו על שום חוק, לא גרמנו צרות לאף מדינה, ואנחנו בהחלט לא עבדים של אף מדינה. אנחנו מבצעים את חובתם של יצירי בריאה בתוך בית האל; אנחנו מתקיימים בכוחות עצמנו, ולא תלויים באחרים; זה חוקי לחלוטין.

מבין ארבע הנקודות שדנו בהן זה עתה, כל אחת היא חיונית. מה הייתה הנקודה הראשונה? (המטרה הצודקת ביותר בקרב כלל האנושות מאז ימי קדם ועד היום, בין אם בסין או במדינות אחרות, היא להשקיע את כל הלב למען האל ולבצע את החובות. אנו מבצעים את חובתנו באופן גלוי וישר, לא בחשאי, כי מה שאנחנו עושים עכשיו הוא המטרה הצודקת ביותר בקרב האנושות.) והשנייה? (האל הוא ריבון על כל הדברים ועל כל המאורעות. הכול, לרבות שליטי העולם וכל כוח בעולם נשלט על ידי האל ונמצא תחת פיקוחו – אף אחד לא שולט בגורלו-שלו בעצמו. אנחנו לא יוצאים מן הכלל; גורלנו נשלט על ידי האל ונמצא תחת פיקוחו, ואיש אינו יכול לשנות את כיוון דרכנו ואת מקומנו. השלטון והשיטה של שליט המדינה שבה אנו שוכנים, וכן סביבת המחיה של מדינה זו, בין שהם מאיימים, עוינים או ידידותיים כלפינו – כל זה נמצא תחת ריבונותו של האל, ואין לנו מה לדאוג או לחשוש.) הנקודה השלישית? (לא משנה היכן אנו חיים, וללא קשר ליכולותינו או לאיכותנו, אנו רק חלק אחד מהמון יצירי בריאה חסרי חשיבות. האחריות והחובה היחידות שעלינו למלא הן להתמסר לריבונותו, לסידוריו ולתזמוריו של הבורא. אף על פי שאנחנו נמצאים כעת במדינה חופשית, אם יום אחד האל יקים כוח עוין שירדוף אותנו ויפגע בנו, אל לנו להתלונן כלל. זאת משום שהמחויבות, האחריות והחובה שלנו הן להתמסר לכל מה שהאל עושה, לכל מה שהאל מתזמר.) הנקודה הרביעית היא להתמודד באופן פעיל עם כל האנשים, המאורעות והדברים החיצוניים, ללא פחדנות. ארבע הנקודות הללו הן הגישות וההבנות שצריכות להיות לכל מי שמבצע את חובתו, והן גם האמיתות שכל מי שמבצע את חובתו צריך להבין. אף על פי שארבע הנקודות הללו אינן קשורות במיוחד לתחום האחריות השמיני של מנהיגים ועובדים שעליו שיתפנו היום, מכיוון שאנחנו מדברים על הקשיים בעבודה, אנחנו עדיין צריכים להתייחס לעניינים אלה; זה לא לשווא.

ג. העקרונות שמנהיגים ועובדים מוכרחים ליישם בפועל כאשר הם נתקלים בקשיים

ישנם מנהיגים ועובדים שנתקלים בעניינים חיצוניים בבעיות שקשה למדי לטפל בהן, ובסופו של דבר הם אובדי עצות, אינם מסוגלים לראות את שורש הבעיה לאשורה וגם לא יודעים כיצד לגשת אליה. הם פשוט מתעלמים ממנה, וכתוצאה מכך העניין מתעכב. איזו בעיה זו? אלה מנהיגי שקר שאינם מסוגלים לבצע עבודה ורק גורמים לעיכובים. למנהיגי שקר אין את ההיגיון של אדם רגיל; מדוע הם לא מדווחים לעליון על בעיות אם הם לא יכולים לטפל בהן? אם תדווח על בעיה לעליון, נוכל להתמודד איתה יחד, והבעיה תיפתר בסופו של דבר. ישנם דברים מסוימים שאינכם יכולים להבין לאשורם; אני אעזור לכם לנתח אותם. כל עוד איננו מפרים את החוק או את תקנות הממשלה, אין בעיה גדולה מדי שאי אפשר להתגבר עליה. בבעיות הכרוכות בעקרונות-האמת, אנחנו מטפלים בעצמנו; בבעיות הכרוכות בחוק, אנחנו יכולים לחפש ייעוץ משפטי לעזרה ולפתור אותן באמצעים משפטיים. לא משנה אילו כוחות רעים מפריעים ומחבלים בכוונה בעבודת בית האל, זכרו דבר אחד: כל עוד איננו עוברים על החוק או מפרים את תקנות הממשלה, איש אינו יכול לעשות לנו כלום. זאת משום שרוב המדינות מחוץ לסין הן דמוקרטיות ונשלטות על ידי החוק; גם אם כוחות רעים פועלים בניגוד לחוק, הם חוששים מחשיפה ומסנקציות משפטיות. זוהי עובדה. לא משנה כיצד ידיו האפלות של הדרקון הגדול האדום כאש מפריעות לעבודת בית האל ומחבלות בה, או מטרידות את חיינו הרגילים, או משחדות מישהו לעשות מעשים רעים, עלינו לצלם תמונות ולהקליט סרטונים אותנטיים, לתעד ברצינות ובדייקנות, ולרשום בבירור את הזמן, המקום והאנשים המעורבים. כשהזמן יבשיל, נפתור זאת באמצעים משפטיים, ואין לנו צורך לחשוש מכך. למרות הדיכוי המטורף של הדרקון הגדול האדום כאש, איננו פוחדים ממנו כי האל הוא משענתנו, ויבוא יום שבו האל ישלח אסונות כדי להשמידו, האל יגמול לו ישירות, ואנחנו לא צריכים לעשות דבר. לפעמים אינכם יכולים להבין בעיות מסוימות לאשורן; במקרה כזה עליכם לדווח על כך במהירות לדרגים עליונים, והעליון יראו לכם נתיב, וכך בעיות גדולות יהפכו לקטנות, ובעיות קטנות ייפתרו. למעשה, במקרים רבים אינכם יודעים כיצד לנתח בעיות, אינכם יכולים לראות את מהותן, ואתם חושבים שהמצב משמעותי וחמור, אך לאחר ניתוח של העליון, תבינו שבעצם אין בכך כלום; אין ממה לחשוש וזה לא משהו משמעותי – פשוט אמצו גישה של אי-התערבות, והעניין יסתדר מעצמו לאחר זמן מה. ההפרעות של כוחות הרוע אינן יכולות לחולל סערה גדולה; הם חוששים ביותר מחשיפה ציבורית ולכן אינם מעזים לחצות גבולות. אם קומץ ליצנים יעז לחצות גבולות, נוכל לפתור זאת באופן חוקי תוך נקיטת צעדים משפטיים. זהו דבר שכל המנהיגים והעובדים צריכים להבין לאשורו. לא משנה באיזה מצב אתם נתקלים, בשום אופן אל תתנהגו בבלבול או בטיפשות. אם אינך יכול להבין מצב לאשורו או לטפל בו, עליך לדווח על כך מיד לדרגים עליונים ולאפשר לעליון לתת לך עצה ואסטרטגיות. החשש האמיתי היחיד הוא שמנהיגי שקר אינם יכולים להבין בעיות לאשורן או לטפל בהן, ובכל זאת אינם מדווחים עליהן לעליון ולא מיידעים אותם; הם מחכים עד שהמצב יסלים ויעכב את העבודה לפני שהם מדווחים לדרגים עליונים, וכך סביר שיאבדו את ההזדמנות הטובה ביותר לטפל בבעיה. הדבר דומה לאדם חולה סרטן שאינו נבדק או מטופל בזמן, והולך לטיפול בבית החולים רק בשלב המאוחר של הסרטן, אבל אז כבר מאוחר מדי והוא יכול רק לחכות למותו. לפיכך, מנהיגי שקר הם אלה שסביר ביותר שיעכבו עניינים בעבודתם. מנהיגי שקר הם רפי שכל, הם נבלים, חסרי אחריות ואינם מקיימים את עבודת בית האל. מדוע אומרים שמנהיגי שקר הם חלאות, מבשרי רעות, אידיוטים חסרי כל היגיון? זוהי הסיבה. יש להדיח ולסלק מיד כל מנהיג שקר בעל איכות ירודה כל כך, עד שאינו יכול אפילו לטפל בעניינים חיצוניים, ולעולם לא להשתמש בו שוב, כדי למנוע עיכוב נוסף בעבודת בית האל. עבודתם של מנהיגי שקר היא המעכבת ביותר. לעתים קרובות, כאשר מתעוררת בעיה, ניתן היה לפתור אותה באמצעות התייעצות בזמן עם כולם; החשש היחיד הוא שמנהיג השקר האחראי הוא רפה שכל, שהוא אינו מסוגל לפתור את הבעיה בעצמו ובכל זאת אינו דן בה עם קבוצת מקבלי ההחלטות ולא מדווח עליה לעליון, והוא מאמץ גישה של רשלנות, מטייח ומדחיק את הבעיה – זה מה שמעכב עניינים יותר מכול. אם הבעיה מתעכבת והנסיבות משתנות, הדבר עלול להוביל לאיבוד היוזמה ולמצב פסיבי בטיפול בבעיה. מה זה מוכיח? ישנם דברים שלא ניתן לעכב ויש לטפל בהם מיד, בהזדמנות הראשונה. אולם מנהיגי שקר אינם מודעים לכך, ולכן בשום אופן אל לאנשים בעלי איכות ירודה ביותר להנהיג. מנהיגי שקר יודעים רק לדקלם כמה מילים ודוקטרינות ואינם יכולים לפתור שום בעיה ממשית; הם רק מזיקים לאנשים או גורמים לעיכובים. עבודת הכנסייה תוכל להתקדם כסדרה רק על ידי הדחת מנהיגי השקר הללו ובחירת אנשים בעלי עול וחוש אחריות לתפקידי מנהיגים ועובדים. לא משנה עם אילו בעיות אתם מתמודדים, כל עוד אתם יכולים לחפש את האמת, יש דרך לפתור אותן. עניינים חיצוניים והפרעות הנגרמות על ידי הדרקון הגדול האדום כאש יכולים להיפתר באמצעים משפטיים בעת הצורך, זה לא עניין גדול. כל עוד איננו עוברים על החוק ולא מפרים את תקנות הממשלה, איש אינו יכול לעשות לנו כלום, ועם הביטחון הזה, איננו צריכים לחשוש מהפרעות כלשהן מצד השטן או משדים.

כעת, יש לנתח ולהבין את סוגיית מנהיגי השקר. הדבר חיוני לביצוע נכון של עבודת הכנסייה! הבה נשתף כעת על הסיבה לכך שמנהיגי שקר אינם מדווחים לעליון על בעיות שאיתן הם מתמודדים גם כאשר הם לא יכולים לפתור אותן בעצמם. כיצד עלינו לראות זאת? כולכם יכולים לנתח זאת ולהפיק מכך תועלת. הבעיה של מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה ממשית היא חמורה כשלעצמה, אך קיימת בעיה חמורה אף יותר: כאשר הכנסייה נתקלת בהפרעות מצד אנשים רעים וצוררי משיח, לא זו בלבד שמנהיגי השקר לא מטפלים בזה; גרוע מכך, הם גם נמנעים מלדווח על כך לעליון, ומניחים לאנשים רעים ולצוררי משיח להפריע לכנסייה – הם פשוט יושבים על הגדר ואינם פוגעים באיש. לא משנה באיזו מידה הפריעו לעבודת הכנסייה, למנהיגי השקר לא אכפת. מהי הבעיה כאן? האם מנהיגי שקר כאלה כל כך נטולי מוסר? די בעובדה זו בלבד כדי לגרש מנהיגי שקר כאלה. העובדה שמנהיגי שקר מניחים לאנשים רעים ולצוררי משיח להפריע לכנסייה בחופשיות שקולה למסירת הכנסייה ואנשיו הנבחרים של האל לידי אותם אנשים רעים וצוררי משיח, והם משמשים מגן לאנשים רעים ולצוררי משיח. הדבר מביא אובדן גדול מדי לעבודת הכנסייה! בנקודה זו בלבד, השאלה אינה אם יש להדיח את מנהיגי השקר, אלא אם צריך להרחיקם. מה חמור יותר מטבעו: מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה ממשית או מנהיגי שקר המניחים לאנשים רעים ולצוררי משיח להפריע לכנסייה? אי-ביצוע עבודה ממשית יכול להשפיע על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל ועל התקדמות עבודת הכנסייה; זה כבר גורם לעיכובים בעניינים משמעותיים. אולם, כאשר מנהיגי שקר מאפשרים לאנשים רעים ולצוררי משיח להפריע לכנסייה באופן שרירותי, מבלי לחפש פתרון או לדווח על כך לעליון, ההשלכות הופכות לבלתי נתפסות. לכל הפחות, חיי הכנסייה מושלכים לתוהו ובוהו מוחלט על ידי אנשים רעים וצוררי משיח, ובנוסף, עבודת הכנסייה נהרסת ומשותקת. האין זה משפיע ישירות על הפצת עבודת הבשורה? ההשלכות אכן חמורות! לפיכך, אם מנהיגי שקר עושים את הטעות הזו, חובה לגרשם. למנהיגים ועובדים רבים יש תמיד מחשבה ותפיסה שונות לגבי דיווח על בעיות לעליון. יש האומרים: "אפילו אם ידווחו על בעיות לעליון יתכן שהן לא ייפתרו". זהו דיבור מופרך! מה כוונתך "יתכן שהן לא ייפתרו"? רק מפני שאתה אינך יכול לפתור זאת, אין זה אומר שהעליון לא יכולים. אם העליון נותנים לך נתיב, הבעיה למעשה נפתרת בפועל; אם העליון לא מספקים נתיב, אתה נותר ללא נתיב. אינך יכול להבין לאשורה אפילו בעיה פעוטה זו; אתה גאוותן וצדקני מדי! יש גם האומרים: "כאשר אנו נתקלים בקשיים או בבעיות, עלינו להרהר תחילה כמה ימים, ורק אם באמת איננו מוצאים פתרון, לדווח על כך". אולי זה נשמע כאילו יש היגיון בדבריהם, אך האם ימי ההרהור הללו אינם עלולים לגרום לעיכובים? האם אתה יכול להיות בטוח שכמה ימי הרהור יפתרו את הבעיה? האם אתה יכול להבטיח שזה לא יגרום לעיכוב נוסף? אחרים אומרים: "אם נדווח על בעיה מיד, האם העליון לא יחשבו שאיננו יכולים להבין לאשורה אפילו בעיה פעוטה זו? האם לא יקראו לנו טיפשים ובורים ויגזמו אותנו?" הם טועים באמרם זאת – בין אם תדווח על הבעיה ובין אם לאו, טיב איכותך כבר גלוי; העליון יודעים הכול. האם אתה חושב שהעליון יעריכו אותך אם לא תדווח על בעיה כלשהי? אם תדווח על הבעיה, והיא לא גרמה לעיכובים בעניינים משמעותיים, בית האל לא יטיל עליך אחריות. אולם אם לא תדווח והדבר יוביל לעיכובים, תוטל עליך אחריות ישירה, ותודח מיד, ולעולם לא ישתמשו בך שוב. אנשיו הנבחרים של האל גם יראו בך בור, טיפש, רפה שכל ומעורער בנפשך, והם ישנאו אותך ויבוזו לך לנצח. אלה שתמיד חוששים שיגזמו אותם או שהעליון יזלזלו בהם בגלל דיווח על בעיות, הם בעלי איכות ירודה והטיפשים ביותר; חובה להדיחם, ולעולם לא להשתמש בהם שוב. להיות בעל איכות ירודה כל כך ועדיין לרצות לשמור על שמך הטוב – האין זה חוסר בושה מוחלט? אימרו לי, מנהיגי שקר, שלא זו בלבד שהם מבצעים את עבודתם בצורה גרועה אלא גם גורמים לעיכובים בעניינים משמעותיים – האם הם לא נתעבים? האם יש להדיחם? (כן.) אם הם ניצבים בפני בעיה חמורה ומסוגלים לדווח עליה מיד מבלי לגרום לעיכובים או להשלכות חמורות, כיצד יש לראות מנהיגים כאלה? לכל הפחות הם נחשבים כבעלי היגיון ומסוגלים לקיים את עבודת הכנסייה. האם יש להמשיך ולהשתמש במנהיגים כאלה? יש לעשות כן. רק המנהיגים הטיפשים ביותר יימנעו מלדווח על בעיות מחשש שיגזמו אותם. האם ניתן יהיה עדיין להשתמש במנהיגים כאלה בעתיד? אני חושב שלא ניתן להשתמש בהם עוד, כי השימוש בהם גורם לעיכוב רב מדי. כעת, כולכם אמורים להיות מסוגלים להבין בעיות מסוג זה לאשורן, נכון? כאשר אתם נתקלים בבעיות שאינכם יכולים לטפל בהן, דווחו עליהן במהירות ושתפו עם קבוצת מקבלי ההחלטות כדי למצוא פתרונות. אם קבוצת מקבלי ההחלטות אינה יכולה לטפל בהן, דווחו עליהן מיד לעליון; אל תדאגו לגבי דבר זה או אחר, היכולת לפתור את הבעיה מיד היא הדבר המכריע ביותר. הדוגמה שהוזכרה זה עתה מתרחשת בכל הכנסיות; קשיים ובעיות אלה יצוצו. בהשוואה לקשיים פנימיים מסוימים של הכנסייה, לבעיות חיצוניות אלה יש השלכות חמורות יותר. לפיכך, הקושי שבבעיות חיצוניות גדול במידת מה בהשוואה לזה שבבעיות הפנימיות של הכנסייה. אם אתם ניצבים בפני בעיות חיצוניות, עליכם לפתור אותן במהירות באמצעות התייעצות או לדווח עליהן לעליון; זה חיוני. רק יישום בפועל בדרך זו יכול להבטיח את ההתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה ולהבטיח שהפצת בשורת המלכות לא תיתקל במכשולים. זה הכול לגבי השיתוף שלנו על העקרונות לטיפול בענייניה החיצוניים של הכנסייה.

בכל כנסייה ישנם אנשים בעלי איכות ירודה, והם תמיד נתקלים בקשיים בביצוע חובותיהם, ואינם מסוגלים לזהות עקרונות ליישום בפועל, ולא משנה כיצד משתפים איתם על האמת. הם רק מיישמים תקנות באופן עיוור ללא שום יעילות אמיתית. במקרים כאלה, יש צורך להתאים את הקצאת החובות של אנשים אלה. התאמה זו היא הקצאה מחדש של כוח אדם. לדוגמה, ישנו אדם שהוקצתה לו עבודה חשובה, אך יש לו בעיות מסוימות בעבודתו שלא ניתן לפתור, ולא משנה איך תשתף איתו. אינך יכול להבין לאשורה את מהות הבעיה או אם ניתן עדיין להשתמש באדם זה, וגם תצפית או שיתוף נוסף אינם מניבים תוצאות. אף על פי שאדם זה אינו גורם לעיכובים רבים מדי בעבודה, הבעיות הקריטיות לעולם אינן נפתרות, מה שמשאיר אותך תמיד בתחושת אי-נוחות מסוימת. מה עליך לעשות כאשר אתה ניצב בפני מצב כזה? זוהי בעיה מכריעה. אם אינך יכול לפתור אותה בעצמך, עליך להעלות אותה בכינוס של מנהיגים ועובדים לצורך שיתוף, ניתוח ודיון. אם בסופו של דבר ניתן להגיע להסכמה, הבעיה תיפתר. אם יישום בפועל בדרך זו אינו פותר את הבעיה והיא נמשכת, האם היא עלולה לגרום לעיכובים בעניינים משמעותיים? אם כן, עליך לדווח על כך לעליון ולחפש פתרון בהקדם האפשרי. בקיצור, לא משנה באילו בלבולים או קשיים תיתקל בעבודתך, כל עוד הם יכולים להשפיע על אנשיו הנבחרים של האל בביצוע חובותיהם או להפריע להתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה, יש לפתור את הבעיות מיד. אם אינך יכול לפתור בעיה בעצמך, עליך לחפש כמה אנשים שמבינים את האמת כדי לפתור אותה בשיתוף פעולה. אם גם זה לא עובד, עליך להעלות את הבעיה ולדווח עליה לעליון כדי לחפש פתרון. זוהי האחריות והמחויבות של מנהיגים ועובדים. מנהיגים ועובדים חייבים להתייחס ברצינות לכל קושי או בלבול שהם נתקלים בו, ולא רק להטיף כלאחר יד כמה מילים ודוקטרינות, לצעוק סיסמאות כדי להלהיב את האחים והאחיות, או לגזום אותם ואז להחשיב את העניין כסגור לאחר גילוי בעיות או קשיים. לפעמים דיבור על מילים ודוקטרינות עשוי לפתור כמה בעיות שטחיות, אך בסופו של דבר הוא אינו יכול לפתור את בעיות השורש. בעיות הכרוכות בשורש, בצביונות מושחתים ובתפיסות ובדמיונות של אנשים, חייבות להיפתר באמצעות שיתוף על האמת המבוסס על דברי האל. ישנן גם בעיות אישיות של אנשים, בעיות סביבתיות ובעיות הקשורות לידע מקצועי הדרוש לביצוע חובות; כל הבעיות המעשיות הללו דורשות פתרונות מצד מנהיגים ועובדים. מבין הבעיות הללו, כל בלבול וקושי שמנהיגים ועובדים אינם יכולים לפתור, ניתן להעלותם בכינוס של מנהיגים ועובדים לצורך ניתוח, דיון ופתרון, או שניתן לדווח עליהם ישירות לעליון כדי לחפש את האמת לצורך פתרון. זה נקרא ביצוע עבודה אמיתית, ורק על ידי הכשרה לביצוע עבודה אמיתית בדרך זו יכול שיעור הקומה של אדם לגדול והוא יכול לבצע את חובותיו היטב. כל עוד יש למנהיגים ועובדים חוש אחריות, הם יזהו בעיות בכל עת ובכל מקום; ישנן בעיות שעליהם לפתור מדי יום. לדוגמה, הזכרתי זה עתה תקרית שבה מישהו שואל אם אתה מאמין באל הכול יכול, וכולכם הייתם נבוכים. בתחילה, כולם הצהירו שיענו "כן", אך מאוחר יותר חלק אמרו שזו לא התגובה הנכונה, ואחרים אמרו שאינם יודעים; היו תגובות מכל הסוגים. בסופו של דבר, גם המנהיגים והעובדים היו מבולבלים, וחשבו: "לומר 'לא' לאמונה באל הכול יכול פירושו להתכחש לאל בפני אחרים, ואז האל לא יכיר בנו – אך מה יהיו ההשלכות של אמירת 'כן' לאמונה באל הכול יכול? שתי האפשרויות נראות שגויות". המנהיגים והעובדים לא ידעו כיצד לפתור זאת ולא יכלו לקבל החלטה; לפיכך, כאשר האחים והאחיות יתקלו במצבים כאלה שוב, עדיין לא יהיו להם ההשקפות והגישות הנכונות, והבעיה תישאר ללא פתרון, מה שאומר שהמנהיגים והעובדים לא מילאו את אחריותם – הם נכשלו בביצוע אחריותם. אי-ביצוע אחריותו של אדם הוא בעיה של יכולת ושל איכות, אך כאשר בעיות כאלה מתעוררות, מה עליך לעשות אם אתה יודע שהן לא נפתרו? אל לך להתעלם מהן או להדחיק את העניין כדי לתת לו לשקוע, ולאפשר לכולם לפעול בחופשיות ולעשות כראות עיניהם. במקום זאת, עליך לדווח על כך לעליון, ולחפש את הפעולות המתאימות ואת נתיב היישום בפועל שיש לנקוט במצבים כאלה. בסופו של דבר, יש לגרום לכולם להבין מהן כוונות האל במצבים אלה, באילו עקרונות אנשים צריכים לדבוק, ואילו גישות ועמדות עליהם לאמץ. אז, כאשר יתמודדו עם מצבים כאלה שוב בעתיד, הם יבינו את עקרונות-האמת ויהיה להם נתיב ליישום בפועל. בדרך זו, מנהיגים ועובדים ממלאים את אחריותם. אז מדוע כולכם אמרתם בתחילה שתענו "כן" אם הייתם נשאלים אם אתם מאמינים באל הכול יכול? יש לכך סיבה: מנהיגים ועובדים מעולם לא שיתפו איתכם כיצד לפתור בעיות כאלה. הם רואים בכך עניינים פעוטים שבהם לכל אחד יש הבנה משלו, שכל אחד יכול להבין אותם כרצונו וליישם בפועל כראות עיניו. לפיכך, כאשר נשאלתם שאלה זו, היו תגובות מכל הסוגים. אם כן, האם הגעתם כעת למסקנה בעניין זה? מה עליך לעשות אם מישהו שואל אותך אם אתה מאמין באל הכול יכול? ראשית, שאל מיהו. שנית, בקש ממנו להציג תעודה. אם הוא שואל אותך על פרטים אישיים אחרים, אל תענה. גם אם הוא מציג תעודה, אל תספר לו, כי זוהי פרטיותך. כמה שנים האמנת באל, מי הטיף לך את הבשורה, היכן ביצעת את חובותיך, כמה חזקה אמונתך, כיצד תבחר את נתיבך העתידי, כיצד תחתור אל האמת ותשיג אותה – עניינים אלה יקרים לנו מכדי לחשוף אותם כלאחר יד בפני זר כלשהו. אין לו זכות לברר מידע חשוב כזה. אם מנהיגים ועובדים אינם יכולים לפתור בעיות כאלה, עליהם לדווח עליהן מיד לעליון כדי לחפש פתרונות ולבקש דרכי תגובה הולמות. העליון לא ילעגו לך; לכל היותר, הם יאמרו שאתה נבער מדי. כך או כך, היכולת לפתור את הבעיה היא התוצאה הטובה ביותר.

היום, בנוגע לאחריות השמינית של מנהיגים ועובדים – לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון – שיתפנו בעיקר מה נחשב לבלבולים וקשיים, וכן כיצד על מנהיגים ועובדים לטפל בבעיות הללו ולפתור אותן כשהם נתקלים בהן, וכיצד לגשת לעניינים אלה. באשר לביטויים של מנהיגי שקר כשהם נתקלים בבעיות אלה, נשתף על החלק הזה בשיתוף הבא.

27 במרץ 2021