הדבר מופיע בבשר

תוכן

האמירה השמינית

כשההתגלויות שלי יגיעו לשיאן, וכשמשפטי יגיע אל קצו, יגיע הזמן שבו כל בני עמי יתגלו ויושלמו. צעדיי פוסעים בכל קצווי עולם התבל בחיפוש תמידי אחר בני אדם כלבבי המתאימים לשימוש שלי. מי יכול לקום על רגליו ולשתף איתי פעולה? אהבתו של האדם כלפיי עלובה מדי ואמונתו בי מעוררת רחמים. אילו עיקר דבריי לא היו מכוונים לחולשותיו של האדם, הוא היה מתרברב ומגזים, והיה מדבר גבוהה גבוהה וממציא תיאוריות מנופחות, כאילו הוא כל-יודע בכל הנוגע לעניינים שעל פני האדמה. מי מבין אלה שהיו "נאמנים" לי בעבר עדיין מעז להתרברב, ומי "עומד איתן" בפניי כיום? מי לא נהנה בסתר מסיכוייו העתידיים? כשלא חשפתי דברים באופן ישיר, האדם לא יכול היה להסתתר והבושה ייסרה אותו. עד כמה יחריף המצב כשאדבר באמצעים אחרים? לבני האדם תהיה אפילו תחושה גדולה יותר של הכרת תודה, הם יסברו שדבר לא יוכל לרפא אותם, והפסיביות שלהם תכבול אותם במקומם. כשהאדם מאבד תקווה, תרועת המלכות מושמעת באופן רשמי, וזה "הזמן שבו רוח האל המחוזקת פי שבעה מתחילה לעבוד," כפי שהאדם מתאר זאת. במילים אחרות, זה הזמן שבו חיי המלכות מתחילים באופן רשמי על פני האדמה, כלומר, הזמן שבו האלוהיות שלי יוצאת לפעול ישירות (ללא עיבוד של המוח). ידיהם של כל בני האדם מתמלאות בעבודה. נדמה שהם קמים לתחייה, כאילו התעוררו מחלום, וברגע שהם ערים, הם מופתעים לגלות שהם מצויים בנסיבות כאלה. בעבר אמרתי דברים רבים על בניית הכנסייה, גיליתי תעלומות רבות, וכשבניית הכנסייה הגיעה לשיאה, היא הסתיימה בפתאומיות. עם זאת, בניית המלכות שונה. רק כשהקרב במישור הרוחני יתקרב לסופו, אתחיל מחדש על פני האדמה. כלומר, רק כשהאדם יעמוד לסגת, אתחיל בעבודתי החדשה באופן רשמי. ההבדל בין בניית המלכות ובניית הכנסייה הוא שבבניית הכנסייה עבדתי באנושיות ששלטה בה אלוהיות. טיפלתי באופיו הישן של האדם באופן ישיר, גיליתי את הווייתו המכוערת של האדם באופן ישיר וחשפתי את מהותו של האדם. כתוצאה מכך, האדם הכיר את עצמו על סמך זה, ולכן הוא היה משוכנע לגמרי. בבניית המלכות, אני פועל ישירות באלוהיות שלי ומאפשר לכל בני האדם להכיר את מה שיש לאלוהים ומה שאלוהים הינו על סמך הכרת דבריי, ובסופו של דבר, אני מאפשר להם להכיר את התגלמותי כבשר ודם. כך אני שם סוף לכל עיסוקה של האנושות באל המעורפל ושם סוף למקומו של "האל שבשמיים" בלבו של האדם. כלומר, אני מאפשר לאדם להכיר את מעשיי כבשר ודם, ולכן אני יכול לחתום את תקופת היותי על פני האדמה.

בניית המלכות מכוונת ישירות למישור הרוחני. במילים אחרות, הקרב של המישור הרוחני מתממש ישירות אצל כל בני עמי, ומכך אפשר לראות שכל בני האדם נמצאים תמיד במצב של מלחמה, לא רק בכנסייה, אלא על אחת כמה וכמה בזמן המלכות. אפשר לראות מכך גם שעל אף שהאדם הוא בשר ודם, המישור הרוחני מתגלה ישירות, והאדם מעורב בחיי המישור הרוחני. לפיכך, כשתתחילו להיות נאמנים, יהיה עליכם להתכונן לחלק הבא של עבודתי. עליכם למסור לי את כל לבכם ורק אז תוכלו לְרַצות את לבי. לא אכפת לי כלל ממה האדם עשה בעבר בכנסייה – כיום, הדברים האלה נעשים במלכות. בתוכנית שלי, השטן תמיד עקב אחריי בכל צעד ושעל, ותמיד ניסה למצוא דרכים ואמצעים לשבש את התוכנית המקורית שלי, בהיותו מכשול חוכמתי. אולם האם המזימות הערמומיות שלו יכולות להכניע אותי? צבאות השמיים והארץ משרתים אותי – האם המצב יכול להיות שונה עבור המזימות הערמומיות של השטן? זו בדיוק הצטלבות חוכמתי, זה בדיוק מה שמופלא במעשיי וזה העיקרון שעל פיו מתבצעת כל תוכנית הניהול שלי. במהלך בניית המלכות, אני בכל זאת לא בורח ממזימותיו הערמומיות של השטן, אלא ממשיך לעשות את העבודה שאני חייב לעשות. מבין כל הדברים בתבל בחרתי את מעשיו של השטן כמכשול בדרכי. האין זאת חוכמתי? האין זה בדיוק מה שמופלא בעבודתי? בעת ההיווכחות בעידן המלכות, מתרחשים שינויים עצומים בכל צבאות השמיים והארץ, וכולם חוגגים ושמחים. האם המצב שונה עבורכם? מי לא מרגיש תחושה מתוקה כדבש בלבו? מי לא מתפקע מרוב אושר בלבו? מי לא רוקד בעונג? מי לא אומר דברי שבח?

מכל הדברים שאמרתי והבעתי מלמעלה, האם אתם תופסים או לא תופסים את הכוונות והמקורות של אמירותיי? אילו לא שאלתי זאת, רוב בני האדם היו סוברים שאני סתם מפטפט ולא היו מסוגלים לאתר את מקור דבריי. אם תשקלו את דבריי בזהירות, תדעו את חשיבותם. מוטב שתקראו אותם בקפידה: אילו מהם לא מועילים לכם? אילו מהם לא נועדו לפתח את חייכם? אילו מהם לא דנים במציאות של המישור הרוחני? רוב בני האדם סבורים שדבריי חסרי מטרה ושחסר בהם הסבר ופרשנות. האם דבריי באמת כל כך מופשטים וחסרי פשר? האם אתם באמת נשמעים לדבריי? האם אתם באמת מקבלים את דבריי? האם אתם מתייחסים אליהם כאל צעצועים? האם אתם לא משתמשים בהם כבגד כדי לכסות את מראכם המכוער? בעולם העצום הזה, את מי בדקתי באופן אישי? מי שמע באופן אישי את דבריה של רוחי? בני אדם רבים כל כך מגששים באפילה, בני אדם רבים כל כך מתפללים במצוקתם, בני אדם רבים כל כך נושאים עיניים בתקווה ברעב ובקור, בני אדם רבים כל כך כבולים בידי השטן, וכן בני אדם רבים כל כך לא יודעים לאן לפנות, בני אדם רבים כל כך בוגדים בי כשהם מאושרים, בני אדם רבים כל כך הם כפויי טובה ובני אדם רבים כל כך נאמנים למזימותיו הערמומיות של השטן. מי בכם הוא איוב? מי בכם הוא פטרוס? מדוע הזכרתי שוב ושוב את איוב? ומדוע התייחסתי לפטרוס כל כך הרבה פעמים? האם אי-פעם תפסתם מה אני מייחל לכם? עליכם להקדיש יותר זמן להרהר בדברים כאלה.

פטרוס היה נאמן אליי במשך שנים רבות, ולמרות זאת, הוא מעולם לא רטן או היה בעל לב מתלונן, ואפילו איוב לא השתווה לו. לאורך העידנים, גם הקדושים לא הגיעו לקרסוליו. לא רק שהוא עסק בניסיון להכיר אותי, אלא גם הצליח להכיר אותי בזמן שהשטן ביצע את מזימותיו הערמומיות. הדבר הוביל לשנים רבות של שירות כלבבי, וכתוצאה מכך, השטן מעולם לא ניצל אותו. פטרוס שאב מאמונתו של איוב, אך הוא גם תפס בבירור את חסרונותיו. על אף שלאיוב הייתה אמונה גדולה, הוא לא ידע את ענייני המישור הרוחני, ולכן הוא אמר דברים רבים שלא תאמו את המציאות. זה מוכיח שהכרתו הייתה בכל זאת שטחית, והוא לא היה מסוגל להיות מושלם. על כן, פטרוס תמיד שאף להרגיש את הרוח ותמיד התמקד בהתבוננות בדינמיקה של המישור הרוחני. כתוצאה מכך, לא רק שהוא היה מסוגל לפענח את רצונותיי במידת מה, אלא שהוא גם הבין במקצת את התוכניות הערמומיות של השטן. לכן, הכרתו הייתה רבה יותר מזו של כל אדם אחר לאורך העידנים.

מניסיונותיו של פטרוס, קל להבין שאם מישהו רוצה להכיר אותי, עליו להתרכז בהרהור קפדני ברוח. אני לא דורש מכם "להקדיש" לי כמות רבה מבחינה חיצונית. זה עניין משני. אם לא תכירו אותי, כל האמונה, האהבה והנאמנות שאתם מדברים עליהן הן רק אשליות ודברי הבל, ואתם ודאי תהפכו לבני אדם שמרבים להתרברב בפניי אבל לא מכירים את עצמם, ולכן השטן שוב ילכוד אתכם ולא תוכלו להיחלץ. אתם תהפכו לבני האבדון ותהיו מושא ההשמדה. אבל אם אתם קרים ומנוכרים לדבריי, אין ספק שאתם מתנגדים אליי. זוהי עובדה, ומוטב שתביטו מבעד לשער למישור הרוחני על הנפשות הרבות השונות שאני מייסר. מי מבני האדם האלה לא היה אדיש ומנוכר כלפיי דבריי ולא קיבל אותם? מי מהם לא היה ציני כלפי דבריי? מי מהם לא ניסה למצוא דרך לשלוט בדבריי? מי מהם לא השתמש בדבריי כ"כלי נשק להגנה" כדי "להגן על עצמו"? הם לא עסקו בניסיון להכיר אותי באמצעות דבריי, אלא פשוט השתמשו בהם כצעצועים. האם הם לא התנגדו אליי בכך? מי הם דבריי? מי היא רוחי? כל כך הרבה פעמים הצגתי בפניכם דברים כאלה, אך האם התובנות שלכם היו אי-פעם רמות יותר וברורות יותר? האם חוויותיכם היו אי-פעם אמיתיות? אני מזכיר לכם שוב: אם לא תכירו את דבריי, אם לא תקבלו אותם ואם לא תנהיגו אותם, באופן בלתי נמנע תהיו מושא הייסור שלי! אין ספק שתהפכו לקורבנות של השטן!

29 בפברואר, 1992