כאשר ההתגלויות שלי יגיעו לשיאן, וכאשר משפטי יגיע לסיומו, זו תהיה העת שבה כל אנשיי ייחשפו ויהפכו לשלמים. אני תר בכל קצוות היקום והעולם בחיפוש מתמיד אחר אלה התואמים את כוונותיי והראויים לשימושי. מי יכול לקום ולשתף פעולה עמי? אהבתם של בני האדם כלפיי מזערית, וגם אמונתם בי קטנה עד כדי רחמים. אילולא כיוונתי את עיקר דבריי אל חולשותיהם של אנשים, הם היו מתרברבים ומפריזים, מתנשאים ומעלים תיאוריות מנופחות, כאילו הם יודעי-כול ובקיאים בכל העניינים הארציים. מבין אלה שהיו "נאמנים" לי בעבר, ומבין אלה ש"עומדים איתן" בפניי כיום, מי עוד מעז לדבר בהתרברבות? מי אינו שמח בחשאי על סיכוייו לעתיד? כשלא חשפתי אנשים במישרין, לא היה להם היכן להסתתר והם התענו מבושה. האם לא יהיה זה חמור יותר אם אדבר באופן שונה? אנשים יחושו תחושת חוב גדולה עוד יותר, יאמינו שאין להם מרפא, וכולם יהיו כבולים בחוזקה בשליליותם. כאשר אנשים יאבדו תקווה, תישמע רשמית תרועת המלכות, שהיא, כפי שאמרו אנשים: "העת שבה הרוח המתעצמת שבעתיים מתחילה לפעול". במילים אחרות, זו העת שבה חיי המלכות מתחילים רשמית על פני האדמה; זו העת שבה האלוהיות שלי באה כדי לפעול ישירות (ללא כל "עיבוד" מנטלי). כל האנשים ממהרים ועסוקים, כאילו התעוררו לתחייה או ניעורו מחלום, ובהקיצם, הם נדהמים למצוא את עצמם בנסיבות כאלה. בעבר דיברתי רבות על בניית הכנסייה; חשפתי תעלומות רבות, אך כשאותה עבודה הגיעה לשיאה, היא הסתיימה באופן פתאומי. בניית המלכות, לעומת זאת, שונה. רק כשהמלחמה בממלכת הרוח מגיעה לשלב הסופי שלה, אני מתחיל את עבודתי מחדש על פני האדמה. כלומר, רק כשכל בני האדם עומדים על סף נסיגה, אני מתחיל באופן רשמי את עבודתי החדשה ומקים אותה. ההבדל בין בניית המלכות לבין בניית הכנסייה הוא שבבניית הכנסייה פעלתי דרך אנושיות שנשלטה על ידי אלוהות; גזמתי ישירות את טבעם הישן של בני האדם, תוך שאני חושף ישירות את כיעורם ואת מהותם. כתוצאה מכך, הם למדו להכיר את עצמם על בסיס זה, וכך היו משוכנעים בליבם ובפיהם. בבניית המלכות אני פועל ישירות באמצעות האלוהיות שלי, ומאפשר לכל בני האדם להכיר את תכונותיי ומהותי על יסוד הידע שלהם על דבריי, ובסופו של דבר מאפשר להם להשיג ידע אודותיי בבשר. כך תבוא לקיצה כל החתירה של המין האנושי אל האל המעורפל, וכך הם יחדלו להקדיש מקום בליבם לאל שבשמיים; כלומר, אגרום לכך שהאנושות תכיר את המעשים שאני עושה בעת שאני מתגלם כבשר ודם, וכך תסתיים התקופה שבה אני על פני האדמה.

בניית המלכות מכוונת ישירות אל ממלכת הרוח. כלומר, מצב המאבק בממלכת הרוח נחשף במישרין בפני כל אנשיי, ודי בכך כדי להראות שלא רק בתוך הכנסייה, אלא אף יותר מכך בעידן המלכות, כל אדם נתון במלחמה מתמדת. על אף גופם הפיזי, ממלכת הרוח מתגלה באופן ישיר, והם באים במגע עם חייה של ממלכת הרוח. לפיכך, כאשר אתם מתחילים להיות נאמנים, עליכם להתכונן כראוי לחלק הבא של עבודתי. עליכם למסור את לבבכם כולו; רק אז תוכלו לרצות את לבי. אין לי כל עניין במה שהתרחש בעבר בכנסייה; כעת, העניין הוא במלכות. בתוכניתי, השטן עוקב כל העת אחר כל צעד, וכניגוד שמדגיש את חוכמתי, הוא תמיד מנסה למצוא דרכים ואמצעים לשבש את תוכניתי המקורית. אך האם אוכל להיכנע לתחבולותיו הערמומיות? האם יש דבר כלשהו בשמיים ועל פני האדמה שאינו משמש ככלי שרת עבורי? האם ייתכן שתחבולותיו הערמומיות של השטן יהיו יוצאות מן הכלל? כאן בדיוק חוכמתי באה לידי ביטוי; זהו בדיוק הדבר המופלא במעשיי, וזהו עיקרון הפעולה של כל תוכנית הניהול שלי. במהלך עידן בניית המלכות, אני עדיין לא נמנע מתחבולותיו הערמומיות של השטן, אלא ממשיך לעשות את העבודה שעלי לעשות. בתוך היקום וכל הדברים, בחרתי במעשי השטן שישמשו לי כניגוד. האין זה ביטוי לחוכמתי? האין זה בדיוק הדבר המופלא בעבודתי? עם הכניסה לעידן המלכות, כל הדברים בשמיים ומתחתיהם משתנים לחלוטין, והם עולזים וצוהלים. האם אתם שונים במשהו? בליבו של מי אין מתיקות כדבש? ליבו של מי אינו מתפקע משמחה? ידיו ורגליו של מי אינן רוקדות מעונג? פיו של מי אינו דובר דברי הלל?

האם אתם תופסים את מטרותיי ואת המקור לכל מה שדיברתי ודנתי בו לעיל, או לא? אילולא שאלתי זאת, רוב האנשים היו מאמינים שאני בסך הכול מפטפט, ולא היו מסוגלים להבין את מקור דבריי. אם תהרהרו בהם היטב, תבינו את חשיבותם. מוטב שתקרא אותם בעיון: אילו מדבריי אינם מועילים לך? אילו מהם אינם מיועדים לגרום לחייך לצמוח? אילו מהם אינם מדברים על המציאות של ממלכת הרוח? רוב האנשים מאמינים שאין היגיון או סדר בדבריי, שהם חסרי הסבר ופירוש. האם דבריי באמת כל כך מופשטים וסתומים? האם אתם באמת מתמסרים לדבריי? האם אתם באמת מקבלים את דבריי? האם אינכם מתייחסים אליהם כאל צעצועים? האם אינך משתמש בהם כלבוש כדי לכסות את הופעתך המכוערת? בעולם הרחב הזה, מי קיבל באופן אישי את בחינתי? מי שמע באופן אישי את דברי רוחי? כה רבים מגששים ומחפשים באפלה; כה רבים מתפללים מתוך מצוקה; כה רבים, רעבים וסובלים מקור, מחפשים משען; וכה רבים כבולים על ידי השטן; אך כה רבים אינם יודעים לאן לפנות, כה רבים בוגדים בי בשעת אושרם, כה רבים כפויי טובה, וכה רבים נאמנים לתחבולותיו הערמומיות של השטן. מי מביניכם הוא איוב? מי מביניכם פטרוס? מדוע הזכרתי שוב ושוב את איוב? מדוע התייחסתי לפטרוס פעמים כה רבות? האם תפסתם אי פעם מהן תקוותיי לגביכם? עליכם להקדיש יותר זמן להרהור בדברים כאלה.

פטרוס היה נאמן לי במשך שנים רבות, אך מעולם לא רטן ולא הייתה לו כל תלונה; אפילו איוב לא השתווה לו, ולאורך העידנים, כל הקדושים היו רחוקים מאוד מלהשתוות לפטרוס. לא רק שהוא ביקש להכיר אותי, אלא הוא גם למד להכיר אותי בזמן שהשטן הוציא לפועל את תחבולותיו הערמומיות. הדבר הוביל את פטרוס לשרת אותי במשך שנים רבות, תמיד בהתאם לכוונותיי, ומסיבה זו, השטן מעולם לא ניצל אותו. פטרוס הפיק לקחים מאמונתו של איוב, אך גם הבחין בבירור בחסרונותיו. על אף שאיוב ניחן באמונה גדולה, הוא היה חסר ידע בעניינים של ממלכת הרוח, ולכן אמר דברים רבים שלא תאמו את המציאות; הדבר מראה שהידע של איוב היה שטחי ולא הצליח להגיע לשלמות. לפיכך, פטרוס התמקד תמיד בהשגת תחושה של הרוח, ותמיד הקפיד להתבונן בדינמיקה של ממלכת הרוח. כתוצאה מכך, לא רק שהוא היה מסוגל להבין משהו מכוונותיי, אלא גם היה לו שמץ של ידע על תחבולותיו הערמומיות של השטן. בשל כך, הידע שלו אודותיי הפך להיות גדול יותר מזה של כל אדם אחר לאורך העידנים.

לא קשה לראות מתוך חוויותיו של פטרוס שאם בני אדם רוצים להכיר אותי, עליהם להתמקד במחשבה מעמיקה בתוך רוחם. איני מבקש ש"תקדיש" לי כמות מסוימת באופן חיצוני; זה עניין משני. אם אינך מכיר אותי, אזי כל האמונה, האהבה והנאמנות שאתה מדבר עליהן אינן אלא אשליות; הן כמו קצף, ואתה בוודאי תהפוך לאדם שמרבה בהתרברבות בפניי אך אינו מכיר את עצמו. ככזה, תילכד שוב במלכודת השטן ולא תוכל להיחלץ ממנה; תהפוך לבן אבדון ולמושא להשמדה. אבל אם תהיה חסר אכפתיות ואדיש כלפי דבריי, אזי אין ספק שאתה מתנגד לי. זוהי עובדה, ומוטב שתביט דרך שערה של ממלכת הרוח ברוחות הרבות והמגוונות שעברו ייסור על ידי. איזו מהן לא הייתה שלילית, אדישה וסרבנית אל מול דבריי? איזו מהן לא הייתה צינית כלפי דבריי? איזו מהן לא ניסתה למצוא פגם בדבריי? איזו מהן לא השתמשה בדבריי כ"נשק הגנתי" שבאמצעותו "הגנה" על עצמה? הן לא השתמשו בתוכן דבריי כדרך להכיר אותי, אלא רק כצעצועים לשחק בהם. בכך הן התנגדו לי ישירות, הלא כן? מה הם דבריי? מי היא רוחי? שאלתי אתכם שאלות כאלה פעמים כה רבות, אך האם השגתם אי פעם תובנות גבוהות וברורות יותר לגביהן? האם חוויתם אותם אי פעם באמת? אני מזכיר לכם שוב: אם לא תכירו את דבריי, לא תקבלו אותם ולא תיישמו אותם בפועל, אזי תהפכו בהכרח למושאים לייִסּוּרַי! אתם בוודאי תהפכו לקורבנותיו של השטן!

29 בפברואר 1992