הדבר מופיע בבשר

תוכן

האמירה השביעית

על כל סניפי המערב לשמוע את קולי:

בעבר, האם הייתם נאמנים אליי? האם שמעתם לעצותיי המצוינות? האם יש לכם תקוות שהן מציאותיות ולא מעורפלות או לא בטוחות? נאמנותו, אהבתו ואמונתו של האדם – אינן אלא מה שנהיה על ידי, אינן אנא מה שנתתי אני. עמי, כשאתם מקשיבים לדבריי, האם אתם מבינים את רצוני? האם אתם רואים את לבי? בעבר, כשצעדתם בנתיב השירות, נתקלתם בעליות ובמורדות, בהתקדמויות ובעיכובים, והיו זמנים שבהם הייתה סכנה שתפלו או שאפילו תבגדו בי. אולם האם ידעתם שבכל רגע עסקתי בפעולת הושעתכם? שבכל רגע השמעתי את קולי כדי לקרוא לכם ולהושיע אתכם? כמה פעמים נפלתם ברשתו של השטן? כמה פעמים נלכדתם בפח של בני אדם? ושוב, כמה פעמים שקעתם במאבקים אינסופיים זה עם זה ולא הצלחתם להרפות מעצמכם? כמה פעמים הייתם בגופכם בביתי, אך בלבכם במקום אחר ולא ידוע? אף על פי כן, כמה פעמים הושטתי את ידי כדי להושיע אתכם ולרומם אתכם? כמה פעמים זרעתי בקרבכם את זרעי הרחמים? כמה פעמים לא יכולתי לשאת את מצבכם מעורר הרחמים בשעת סבלכם? כמה פעמים... אתם לא יודעים?

אולם היום, תחת חסותי, סוף-סוף התגברתם על כל הקשיים ונוכחתם באושר יחד איתי. זוהי התממשות חוכמתי. אף על פי כן, זכרו היטב! מי מכם נפל כשאתם נותרתם איתנים? מי מכם היה איתן ולא סבל אף-פעם מרגעי חולשה? מי מקרב בני האדם זכה לברכה כלשהי שלא באה ממני? מי חווה אסון כלשהו שלא בא ממני? האם ייתכן שכל מי שאוהב אותי זוכה לברכה בלבד? האם ייתכן שאסונות פקדו את איוב מפני שהוא לא הצליח לאהוב אותי ודווקא התנגד אליי? האם ייתכן שפאולוס הצליח לשרת אותי בנאמנות בנוכחותי מפני שהוא באמת היה מסוגל לאהוב אותי? על אף שאתם יכולים לדבוק בעדותי, האם ייתכן שיש ביניכם מישהו שעדותו זכה וללא דופי כזהב טהור? האם האדם מסוגל לנאמנות אמיתית? העובדה שעדותכם מסבה לי הנאה לא סותרת את "נאמנותכם," מפני שמעולם לא דרשתי הרבה מאף אחד. על פי הכוונה המקורית של תוכניתי, כולכם הייתם "סחורה מסוג ב' – לא משביעת רצון." זו דוגמה למה שאמרתי לכם בנוגע ל"זריעת זרעי הרחמים", הלא כן? מה שאתם רואים הוא הישועה שלי, הלא כן?

כולכם צריכים להיזכר בעבר: מאז שחזרתם לביתי, האם יש ביניכם מישהו שמצליח להכיר אותי כמו שפטרוס הכיר אותי, מבלי להרהר ברווח ובהפסד עבורו? למדתם את פני השטח של כתבי הקודש לעילא ולעילא, אך האם הפנמתם משהו ממהותם? למרות זאת, אתם עדיין נצמדים ל"הון" שלכם ומסרבים להרפות מעצמכם באמת. כשאני מבטא אמירה, כשאני מדבר אליכם פנים אל פנים, מי מכם אי-פעם הניח את ה"מגילה" הסגורה כדי לקבל את דברי החיים שאני מגלה לכם? אין לכם כבוד לדבריי ואתם גם לא מוקירים אותם. במקום זאת, אתם משתמשים בדבריי כמקלע כדי לירות באויבים שלכם על מנת לשמר את מעמדכם. אתם לא מקבלים את שפיטתי אפילו במידה המעטה ביותר כדי להכיר אותי. כל אחד מכם מכוון כלי נשק כלפי מישהו אחר, כולכם "בלתי אנוכיים," וכולכם "מקדישים מחשבה לזולת " בכל מצב. האין זה בדיוק מה שעשיתם אתמול? והיום? ה"נאמנות" שלכם עלתה בכמה נקודות, וכולכם מעט מנוסים יותר, מעט בוגרים יותר, ולכן ה"פחד" שלכם מפניי גבר במידת מה, ואף אחד לא "מעז לנהוג בקלות דעת." מדוע אתם מצויים במצב של פסיביות מתמדת? מדוע אתם תמיד חסרים את ההיבטים החיוביים? הו, עמי! העבר חלף לו – הפסיקו להיצמד אליו. לאחר שעמדתם על שלכם אתמול, היום עליכם לתת לי את נאמנותכם הכנה, ויותר מזה, עליכם לשאת עליי עדות טובה מחר ואתם תירשו את ברכתי בעתיד. זה מה שאתם צריכים להבין.

על אף שאני לא ניצב לפניכם, רוחי לבטח תעניק לכם חסד. אני מקווה שאתם תנצרו את ברכתי, ושעל סמך זה תהיו מסוגלים להכיר את עצמכם. אל תהפכו את זה להון שלכם. במקום זאת, עליכם להשלים את מה החסר בכם מתוך דבריי, ולשאוב מהן את היסודות החיוביים שאתם זקוקים להם. זה המסר שאני מוריש לכם!

28 בפברואר, 1992