היו בעלי הבחנה בענייני הרוח, קשובים לדברי והיו מסוגלים לראות באמת ובתמים את רוחי ואת הווייתי, ואת דברי ואת הווייתי, כמכלול בלתי ניתן להפרדה, כדי שכל בני האדם יוכלו לְרַצות אותי בנוכחותי. הנחתי את כף רגלי בכל מקום שישנו, התבוננתי במרחבי היקום העצומים והתהלכתי בין כל בני האדם, כשאני טועם את המתיקות והמרירות בקרב בני האדם – אולם האדם מעולם לא הכיר אותי באמת ומעולם הוא לא שם לב אליי במסעותיי. משום שהייתי דומם ומעולם לא ביצעתי מעשים על-טבעיים, איש לא ראה אותי באמת. היום הזה שונה מהעבר: אעשה דברים שלא נראו מאז הבריאה, אומר דברים שלא נשמעו לאורך כל העידנים, משום שאני מבקש שכל בני האדם יכירו אותי כבשר ודם. אלה שלבים בניהול שלי, אבל לאנושות אין שמץ של מושג. למרות שדיברתי ברורות, בני האדם עדיין מבולבלים. קשה לגרום להם להבין. האין זו שפלותו של האדם? האין זה בדיוק מה שאני רוצה לתקן? במשך שנים, לא עשיתי דבר באדם. במשך שנים, למרות היותי בקשר ישיר עם בשרי בהתגלמותו כבשר ודם, איש מעולם לא שמע את הקול שבקע ישירות מהאלוהיות שלי. לכן, באופן בלתי נמנע, בני האדם חסרי ידע עליי, אם כי הדבר לא השפיע על אהבתם אליי במהלך העידנים. היום, לעומת זאת, ביצעתי בכם עבודה מופלאה, עבודה בלתי נתפסת שלא ניתן למדוד אותה, ואמרתי מילים רבות. ובכל זאת, בנסיבות כאלה, ישנם עדיין רבים שמתנגדים לי ישירות, בנוכחותי. אתן לך עכשיו כמה דוגמאות.

מדי יום אתה מתפלל לאל מעורפל, מנסה להבין את כוונותיי ולקבל את תחושת החיים. עם זאת, לנוכח דבריי, אתה מסתכל עליהם אחרת. אתה רואה את דבריי ואת רוחי כמכלול, אך בועט הצידה את הווייתי ומאמין שהאדם שהוא אני אינו מסוגל במהותו לבטא מילים שכאלה, שהן מכוונות על-ידי רוחי. מה לגבי הידע שלך בנסיבות כאלה? אתה מאמין במילים שלי עד גבול מסוים, אולם יש לך תפיסות במידות שונות של חוּמרה לגבי הבשר שאני עוטה על עצמי. אתה מבלה כל יום בלימוד על כך ואומר, "למה הוא עושה דברים בדרך זו? הם באמת באים מהאל? לא ייתכן! הוא אינו שונה ממני בהרבה – הוא הרי גם אדם רגיל ונורמלי". כיצד ניתן להסביר נסיבות כאלה?

מי מבינכם אינו ניחן במה שתואר לעיל? מי לא עוסק בדברים כאלה? נראה שאלו דברים שאתה נוצר כאילו היו חפצים אישיים שלך ואינך מוכן לוותר עליהם. עוד פחות מכך אתה חותר למאמצים סובייקטיביים. תחת זאת, אתה מחכה שאעשה זאת בעצמי. למען האמת, אף לא אחד מבין אלו שאינם מחפשים לא יצליח להכיר אותי בקלות. המילים האלו שאני מלמד אתכם לא נאמרות בקלות דעת, כי אני יכול לתתך דוגמה נוספת להתייחסותך, מנקודת מבט אחרת.

כשבני האדם מזכירים את פטרוס, יש להם דברים טובים אין קץ לומר עליו. הם נזכרים מיד בשלוש הפעמים שבהן הוא התכחש לאל, כיצד הוא פיתה את האל בכך שנתן שירות לשטן, כיצד, בסופו של דבר, הוא נצלב במהופך למען האל, וכן הלאה. עכשיו אתמקד עבורכם בתיאור כיצד פטרוס הכיר אותי ומה היה קיצו הסופי. פטרוס היה בעל איכות טובה, אך נסיבותיו לא היו כשל פאולוס: הוריו רדפו אותי, הם היו שדים שהשטן שלט בהם, וכתוצאה מכך, הם לא לימדו את פטרוס דבר על האל. פטרוס היה חכם, מוכשר ואהוב מאוד על הוריו מגיל צעיר. עם זאת, כבוגר, הוא הפך לאויב שלהם כי הוא מעולם לא הפסיק לחתור אל הידע שלי, וכתוצאה מכך, הוא הפנה להם עורף. הסיבה לכך הייתה, מעל לכול, שהוא האמין שהשמיים והארץ וכל הדברים נתונים בידי האל הכול יכול, ושהאל הוא מקור כל הדברים החיוביים ושהם נובעים ישירות ממנו, מבלי שהשטן מעבד אותם. דוגמת הנגד של הוריו של פטרוס העניקה לו ידע נרחב יותר אודות נדיבות לבי וחמלתי, ובכך עוררה עוד יותר את רצונו לבקש אותי. הוא התמקד לא רק באכילה ובשתייה של דבריי. יותר מכך, הוא התמקד בהבנת כוונותיי ועמד תמיד על המשמר בלבו. כתוצאה מכך, רוחו תמיד הייתה רגישה, ולכן הוא היה תמיד בהתאמה לכוונותיי בכל מעשיו. בדרך כלל הוא התמקד בהפקת לקחים מכשלונות של אנשים אשר כשלו בעבר כדי לדרבן את עצמו, מתוך פחד עמוק להילכד בכישלון בעצמו. באותה מידה הוא גם ראה חשיבות בהטמעת אמונתם ואהבתם של כל אלה שאהבו את האל במהלך העידנים. באופן זה, הוא התפתח במהירות רבה יותר – לא רק בהיבטים השליליים, אלא חשוב מכך הרבה יותר, בהיבטים החיוביים – כך שהידע שלו בנוכחותי היה הרב ביותר מכולם. לא קשה לדמיין, אם כן, כיצד הוא הפקיד בידיי את כל מה שהיה לו, כיצד הוא אפילו ויתר על קבלת החלטות משלו בנוגע למזון, לבגדים, לשינה ולמקום מגורים, ותחת זאת נהנה מהעושר שלי בכך שהשביע את רצוני בכל דבר ועניין. העמדתי אותו באינספור ניסיונות – וכמובן, הוא עבר עינויים שהובילו אותו כמעט עד מוות – אך במהלך מאות הניסיונות הללו, הוא מעולם לא איבד את אמונתו בי או התאכזב ממני. גם כשאמרתי שנטשתי אותו, הוא עדיין לא התייאש ולא התאכזב והמשיך לאהוב אותי באופן מעשי, בהתאמה עם עקרונות היישום בפועל הקודמים. אמרתי לו שלא אשבח אותו למרות שהוא אוהב אותי, ושבסופו של דבר אשליך אותו לידי השטן. אבל במהלך הניסיונות הללו, ניסיונות שלא הושתו על בשרו אלא היו מילוליים, הוא עדיין התפלל אליי ואמר, "הו האל! בינות לשמים ולארץ ולכל הדברים, היש אדם כלשהו, דבר כלשהו, או אירוע כלשהו שאינו נתון בידיך, האל הכול יכול? כאשר אתה מרחם עליי, לבי עולז מאוד בשל רחמיך. כאשר אתה שופט אותי, בלתי ראוי ככל שהנני, אני זוכה בתחושה חזקה יותר של אופיים הבלתי נתפס של מעשיך, כי אתה מלא בסמכות ובחוכמה. למרות שבשרי חווה סבל, רוחי מתנחמת. איך אוכל שלא להלל את חוכמתך ואת מעשיך? גם אם אמות לאחר שהכרתי אותך, איך אוכל שלא לעשות זאת בעליצות ובשמחה? האל הכול יכול! האם באמת אינך רוצה לאפשר לי לראותך? האם באמת אינני כשיר לקבל את משפטך? הייתכן שיש בי משהו שאינך רוצה לראות?" במהלך ניסיונות כאלה, אף על פי שפטרוס לא הצליח לתפוס במדויק את כוונותיי, היה ברור שהוא חש גאווה וכבוד על כך שאני משתמש בו (למרות שמשפטי הושת עליו כדי שהאנושות תוכל לחזות במלכותיות שלי ובחרון אפי), ושהוא איננו מתייסר בשל ניסיונות אלה. בזכות נאמנותו בפניי ובזכות ברכתי לו, הוא היה למודל ולמופת לאדם במשך אלפי שנים. האין זה בדיוק הדבר שעליכם לחקות? חשבו היטב ולעומק מדוע תיארתי כך בפרוטרוט את פטרוס. אלה צריכים להיות העקרונות שעל-פיהם תפעלו.

למרות שמעטים מכירים אותי, אינני מנחית את חרון אפי על האדם, כי בני האדם לוקים מדי בחסר וקשה להם להגיע לרמה שאני מבקש מהם. לכן, אני סובלני כלפי האדם זה אלפי שנים, ממש עד ימינו אלה, ובכל זאת אני מקווה שלא תקלו על עצמכם בגלל הסובלנות שלי. באמצעות פטרוס, עליכם להכיר אותי ולחפש אחריי. בזכות כל מעלליו, עליכם להפוך לנאורים כפי שלא הייתם מעולם, ובכך להגיע למישורים שהאדם מעולם לא הגיע אליהם. בכל היקום והרקיע, בין כל הדברים שבשמיים ובארץ, כל הדברים על פני האדמה ובשמיים עושים כל מאמץ עבור שלב העבודה הסופי שלי. ודאי לא תרצו להיות צופים מהצד, כשכוחות השטן פוקדים עליכם אנה ואנה, הלא כן? השטן נוכח תמיד והוא מכלה את הידע אודותיי בלבם של בני האדם, חורק את שיניו ומכופף את טפריו בעוויתות המוות האחרונות שלו. האם אתם רוצים ליפול טרף למזימות הערמומיות שלו בעת הזו? האם אתם רוצים להרוס את חייכם בדיוק בזמן שעבודתי מגיעה סוף סוף לסיומה? האם אתם מחכים שאפגין שוב את סובלנותי? החתירה אל הידע אודותיי היא המפתח, אבל ההתמקדות ביישום בפועל הכרחית. דבריי מתגלים בפניכם ישירות ואני מקווה שתוכלו לפעול על פי הנחיותיי ושכבר אין לכם תוכניות ושאיפות עבור עצמכם.

27 בפברואר 1992