היו חדי עין בענייני הרוח, שימו לב והיו מסוגלים להתחשב באמת ובתמים ברוחי ובהווייתי, ובדבריי ובהווייתי, כמכלול בלתי ניתן להפרדה, כדי שכל בני האדם יוכלו לְרַצות אותי בנוכחותי. הנחתי את כף רגלי בכל מקום שישנו, התבוננתי במרחבי היקום העצומים והתהלכתי בין כל בני האדם, כשאני טועם את המתיקות והמרירות בקרב בני האדם – אולם האדם טרם הכיר אותי באמת ומעולם הוא לא שם לב למסעותיי. משום שהייתי דומם ומעולם לא ביצעתי מעשים על-טבעיים, איש לא ראה אותי באמת. היום הזה שונה מהעבר: אעשה דברים שלא נראו מאז הבריאה, אומר דברים שלא נשמעו לאורך כל העידנים, משום שאני מבקש שכל בני האדם יכירו אותי כבשר ודם. אלה שלבים בניהול שלי, אבל לאנושות אין שמץ של מושג. למרות שדיברתי ברורות, בני האדם עדיין מבולבלים. קשה לתקשר איתם. האין זו שפלותו של האדם? האין זה בדיוק מה שאני רוצה לתקן? במשך שנים, לא עשיתי דבר באדם. במשך שנים, למרות היותי בקשר ישיר עם בשרי בהתגלמותו כבשר ודם, איש מעולם לא שמע את הקול שבקע ישירות מהאלוהיות שלי. לכן, באופן בלתי נמנע, בני האדם חסרי ידע עליי, אם כי הדבר לא השפיע על אהבתם אליי במהלך העידנים. היום, לעומת זאת, ביצעתי בכם עבודה מופלאה, עבודה בלתי נתפסת שלא ניתן למדוד אותה, ואמרתי מילים רבות. ובכל זאת, בנסיבות כאלה, ישנם עדיין רבים שמתנגדים לי ישירות, בנוכחותי. אתן עכשיו כמה דוגמאות.

מדי יום אתה מתפלל לאל מעורפל, מנסה להבין את רצוני ולקבל תחושת חיוניות. עם זאת, לנוכח דבריי, אתה מסתכל עליהם אחרת. אתה מתייחס לדבריי ולרוחי כמכלול, אך בועט הצידה את הווייתי ומאמין שהאדם שהוא אני אינו מסוגל במהותו לבטא מילים שכאלה, שהן מכוונות על-ידי רוחי. מה לגבי הידע שלך בנסיבות כאלה? אתה מאמין במילים שלי עד גבול מסוים, אולם יש לך תפיסות במידות שונות של חוּמרה לגבי הבשר שאני עוטה על עצמי. אתה מבלה כל יום בלימוד על כך ואומר, "למה הוא עושה דברים בדרך זו? הם באמת באים מאלוהים? לא ייתכן! הוא אינו שונה ממני בהרבה – הוא הרי גם אדם רגיל ונורמלי". כיצד ניתן להסביר נסיבות כאלה?

מי מבינכם אינו ניחן במה שתואר לעיל? מי לא עוסק בדברים כאלה? נראה שאלו דברים שאתה נוצר כאילו היו חפצים אישיים שלך ואינך מוכן לוותר עליהם. עוד פחות מכך אתה נוהה אחר מאמצים סובייקטיביים. תחת זאת, אתה מחכה שאעשה זאת בעצמי. למען האמת, אף לא אחד מבין אלו שאינם מחפשים לא יצליח להכיר אותי בקלות. המילים האלו שאני מלמד אתכם לא נאמרות בקלות דעת, כי אני יכול לתת לכם דוגמה נוספת להתייחסותכם, מנקודת מבט אחרת.

כשבני האדם מזכירים את פטרוס, יש להם דברים טובים אין קץ לומר עליו. הם נזכרים מיד בשלוש הפעמים שבהן הוא התכחש לאלוהים, כיצד הוא בחן את אלוהים בכך שנתן שירות לשטן, כיצד, בסופו של דבר, הוא נצלב במהופך למען אלוהים, וכן הלאה. עכשיו אתמקד עבורכם בתיאור כיצד פטרוס הכיר אותי ומה היה סופו המוחלט. פטרוס היה בעל איכות טובה, אך נסיבותיו לא היו כשל פאולוס: הוריו רדפו אותי, הם היו שדים שהשטן קנה לו שליטה עליהם, וכתוצאה מכך, הם לא לימדו את פטרוס דבר על אלוהים. פטרוס היה חכם, מוכשר ואהוב מאוד על הוריו מגיל צעיר. עם זאת, כבוגר, הוא הפך לאויב שלהם כי הוא מעולם לא הפסיק לנהות אחר הידע שלי, וכתוצאה מכך, הוא הפנה להם עורף. הוא התמקד לא רק באכילה ובשתייה של דבריי. יותר מכך, הוא התמקד בהבנת רצוני ועמד תמיד על המשמר בלבו. כתוצאה מכך, רוחו תמיד הייתה רגישה, ולכן הוא היה אדם כלבבי בכל מעשיו. הוא התמקד תמיד בכישלונות של אנשים מהעבר כדי לדרבן את עצמו, מתוך פחד עמוק להילכד בכישלון. לכן, הוא גם התרכז בהטמעת אמונתם ואהבתם של כל אלה שאהבו את אלוהים במהלך העידנים. באופן זה, הוא התפתח במהירות רבה יותר – לא רק בהיבטים השליליים, אלא חשוב מכך הרבה יותר, בהיבטים החיוביים – כך שהידע שלו בנוכחותי היה הרב ביותר מכולם. לא קשה לדמיין, אם כן, כיצד הוא הפקיד בידיי את כל מה שהיה לו, כיצד הוא אפילו ויתר על קבלת החלטות בנוגע למזון, לבגדים, לשינה ולמקום מגורים, ותחת זאת נהנה מהעושר שלי בכך שהשביע את רצוני בכל דבר ועניין. העמדתי אותו באינספור ניסיונות – ניסיונות שכמובן הותירו אותו חצי מת – אך במהלך מאות הניסיונות הללו, הוא מעולם לא איבד את אמונתו בי או התאכזב ממני. גם כשאמרתי שנטשתי אותו, הוא עדיין לא התייאש והמשיך לאהוב אותי באופן מעשי ובהתאם לעקרונות הנוהג הקודמים. אמרתי לו שלא אשבח אותו למרות שהוא אוהב אותי, ושבסופו של דבר אשליך אותו לידי השטן. אבל במהלך הניסיונות הללו, ניסיונות שלא הושתו על בשרו אלא היו מילוליים, הוא עדיין התפלל אליי ואמר, "הו אלוהים! בינות לשמים ולארץ ולכל צבאם, היש אדם כלשהו, יצור כלשהו, או דבר כלשהו שאינו נתון בידיך, האל הכול יכול? כאשר אתה חומל עליי, לבי עולז מאוד בשל חמלתך. כאשר אתה שופט אותי, עלוב ככל שהנני, אני זוכה בתחושה חזקה יותר של אופיים הבלתי נתפס של מעשיך, כי אתה מלא בסמכות ובחוכמה. למרות שבשרי נתון במצוקה, רוחי מתנחמת. איך אוכל שלא להלל את חוכמתך ואת מעשיך? גם אם אמות לאחר שהכרתי אותך, איך אוכל שלא לעשות זאת בעליצות ובשמחה? האל הכול יכול! האם באמת אינך רוצה לאפשר לי לראותך? האם באמת אינני כשיר לקבל את משפטך? הייתכן שיש בי משהו שאינך רוצה לראות?" במהלך ניסיונות כאלה, אף על פי שפטרס לא הצליח להבין במדויק את רצוני, היה ברור שהוא חש גאווה וכבוד על כך שאני משתמש בו (למרות שמשפטי הושת עליו כדי שהאנושות תוכל לחזות במלכותיות שלי ובחרון אפי), ושהוא איננו מתייסר בשל משפטים אלה. בזכות נאמנותו בפניי ובזכות ברכתי לו, הוא היה למודל ולמופת לאדם במשך אלפי שנים. האין זה בדיוק הדבר שעליכם לחקות? חשבו היטב ולעומק מדוע תיארתי כך בפרוטרוט את פטרוס. אלה צריכים להיות העקרונות שעל-פיהם תפעלו. הסיבה לכך הייתה, מעל לכול, שהוא האמין שהשמיים והארץ וכל צבאם נתונים בידי האל הכול יכול, ושאלוהים הוא מקור כל הדברים החיוביים ושהם נובעים ישירות ממנו, מבלי שהשטן מעבד אותם. דוגמת הנגד של הוריו של פטרוס העניקה לו ידע נרחב יותר אודות רוחב לבי וחמלתי, ובכך גברה תשוקתו לחפש אותי.

למרות שמעטים מכירים אותי, אינני מנחית את חרון אפי על האדם, כי בני האדם לוקים מדי בחסר וקשה להם להגיע לרמה שאני מבקש מהם. לכן, אני סובלני כלפי האדם זה אלפי שנים, ממש עד ימינו אלה, ובכל זאת אני מקווה שלא תקלו על עצמכם בגלל הסובלנות שלי. באמצעות פטרוס, עליכם להכיר אותי ולנהות אחריי. בזכות כל מעלליו, עליכם להפוך לנאורים כפי שלא הייתם מעולם, ובכך להגיע למישורים שהאדם מעולם לא הגיע אליהם. בכל היקום והרקיע, בין כל הדברים שבשמיים ובארץ, כל הדברים על פני האדמה ובשמיים עושים כל מאמץ עבור שלב העבודה הסופי שלי. ודאי לא תרצו להיות צופים מהצד, כשכוחות השטן פוקדים עליכם אנה ואנה, הלא כן? השטן נוכח תמיד והוא מכלה את הידע אודותיי בלבם של בני האדם, חורק את שיניו ומכופף את טפריו בעוויתות המוות האחרונות שלו. האם אתם רוצים ליפול טרף למזימות הערמומיות שלו בעת הזו? האם אתם רוצים להרוס את חייכם בדיוק בזמן שעבודתי מגיעה סוף סוף לסיומה? האם אתם מחכים שאפגין שוב את סובלנותי? הנהייה אחר הידע אודותיי היא המפתח, אבל ההתמקדות ביישום בפועל הכרחית. דבריי מתגלים בפניכם ישירות ואני מקווה שתוכלו לפעול על פי הנחיותיי ושכבר אין לכם תוכניות ושאיפות עבור עצמכם.

27 בפברואר, 1992