קול רוחי הוא ביטוי של כל צביוני. האם אתם מבינים? אי הבנה של נקודה זו כמוה כהתנגדות ישירה אליי. האם ראיתם באמת ובתמים את החשיבות הטמונה בכך? האם אתם באמת יודעים כמה מאמץ וכמה אנרגיה אני משקיע בכם? האם אתם באמת מעזים לחשוף את מעשיכם והתנהגותכם בפניי? ויש לכם החוצפה לכנות את עצמכם "בני עמי" בפניי – אין לכם בושה, ועל אחת כמה וכמה שאין לכם שכל. במוקדם או במאוחר אנשים כמותכם יסולקו מביתי! אל תתיימרו להיות כחיילים ותיקים בפניי, בהנחה שעמדתם בעדות למעני! האם זה משהו שהאנושות מסוגלת לעשות? אילו לא היה נותר דבר מכוונותיך ומטרותיך, כבר מזמן היית פונה לנתיב אחר. האם אתה חושב שאינני יודע כמה לב האדם יכול להכיל? מעתה ואילך, עליך להיכנס בכל הדברים למציאות של יישום בפועל; דיבורי סרק, כפי שעשית בעבר, לא יועילו לך עוד. בעבר, רובכם חייתם כטפילים תחת גגי; העובדה שאתם מסוגלים לעמוד איתן כיום נובעת כולה מחומרת דבריי. האם אתה חושב שאני מדבר באקראי וללא מטרה? בלתי אפשרי! אני משקיף על כל הדברים ממרום, ומושל בריבונות על כל הדברים ממרום. באותה הדרך, כוננתי את ישועתי עלי אדמות. אין רגע שבו אינני מתבונן ממקום סתרי בכל תנועה של בני האדם ובכל מה שהם אומרים ועושים. בני האדם הם כספר פתוח בפניי: אני רואה ויודע את כולם, איש איש ואחד אחד. מקום הסתר הוא מעוני, וכל כיפת השמיים היא המיטה שעליה אני שוכב. כוחותיו של השטן אינם יכולים להגיע אליי, כי אני שופע מלכותיות, צדק ומשפט. בדבריי שוכן מסתורין שלא ניתן לתארו. כאשר אני מדבר, אתם הופכים כעופות שהושלכו למים, אובדי עצות, או כתינוקות שזה עתה נבהלו, ונראה שאינם יודעים דבר, כי רוחכם נפלה למצב של קהות חושים. מדוע אני אומר שמקום הסתר הוא מעוני? האם אתה יודע מהי המשמעות העמוקה יותר של דבריי? מי מבני האדם מסוגל לדעת אותי? מי מסוגל לדעת אותי כמו שהוא מכיר את אביו ואמו? כשאני נח במעוני, אני מתבונן בקפידה: כל האנשים על פני האדמה מתרוצצים, "מטיילים בעולם" וממהרים הלוך ושוב, הכול למען גורלם ועתידם. אך אין ולו אדם אחד שיש לו שמץ של אנרגיה מיותרת להקדיש לבניית מלכותי, אפילו לא כמידת המאמץ הדרוש לנשימה. אני בראתי את בני האדם, והצלתי אותם פעמים רבות מתלאות; אך בני האדם הללו כולם כפויי טובה: אין ביניהם ולו אחד שמסוגל למנות את כל המקרים של ישועתי. מבריאת העולם ועד היום חלפו כל כך הרבה שנים – כל כך הרבה מאות; חוללתי כל כך הרבה ניסים והפגנתי את חוכמתי פעמים רבות. ועם זאת, בני האדם הם כחולי נפש, קהי חושים, ולפעמים אפילו כחיות פרא המתפרעות ביער, ללא כוונה קלה שבקלות לשים לב לענייניי. פעמים רבות גזרתי על בני האדם עונש מוות ודנתי אותם למיתה, אך איש אינו יכול לשנות את תוכנית הניהול שלי. ועל כן, בידיי, בני האדם ממשיכים לחשוף את הדברים הישנים שבהם הם דבקים. בשל שלבי עבודתי, הצלתי פעם נוספת אתכם, יצורים שנולדתם לתוך משפחה גדולה מנוונת, מושחתת, מטונפת ומזוהמת.

עבודתי המתוכננת ממשיכה להתקדם ללא הפסק ולו לרגע. משעברתי לעידן המלכות, ועכשיו שהבאתי אתכם לתוך מלכותי כבני עמי, יהיו לי דרישות אחרות מכם; כלומר, אתחיל לפרסם בפניכם את החוקה שבאמצעותה אמשול בעידן זה:

כיוון שאתם מכונים בני עמי, עליכם להיות מסוגלים לפאר את שמי; כלומר, לעמוד בעדות בעת ניסיון. אם מישהו ינסה לשדל אותי ולהסתיר ממני את האמת, או לעסוק בעסקאות מפוקפקות מאחורי גבי, אנשים כאלה, ללא יוצא מן הכלל, יגורשו ויסולקו מביתי וימתינו עד שאטפל בהם. אלה שלא היו נאמנים כלפיי ולא כיבדו אותי בעבר, ואלה שקמים שוב היום כדי לשפוט אותי בגלוי – גם הם יגורשו מביתי. אלה שהם בני עמי חייבים להתחשב תמיד בעול שלי וכן לחפש להכיר את דבריי. רק לאנשים כאלה אעניק נאורות, והם בוודאי יחיו תחת הנחייתי ונאורותי, ולא יתקלו לעולם בייסורים. אלה שאינם מתחשבים בעול שלי, ומתרכזים בתכנון עתידם שלהם – כלומר, אלה שמעשיהם אינם מכוונים לרצות את לבי, אלא מחפשים נדבות – ביצורים קבצניים אלה אני מסרב בהחלט להשתמש, כי מאז שנולדו, הם אינם יודעים מה פירוש הדבר להתחשב בעול שלי. הם אנשים חסרי היגיון רגיל; אנשים כאלה סובלים מ"תת-תזונה" של המוח, והם צריכים לחזור הביתה כדי לקבל מעט "הזנה". אין לי שימוש באנשים כאלה. בקרב בני עמי, כל אחד יידרש להתייחס להכרתי כאל חובה הכרחית שיש לבצעה עד תום, כמו אכילה, לבוש ושינה, דבר שאף פעם לא שוכחים ולו לרגע, כך שבסוף, הכרתי תהפוך למוכרת כמו אכילה – דבר שאתה עושה ללא מאמץ, ביד מיומנת. בנוגע לדברים שאני אומר, יש לקבל כל אחד ואחד מהם באמונה מרבית ולהטמיע אותו במלואו; לא תיתכן התייחסות שטחית ומרושלת. כל מי שלא ישים לב לדבריי ייחשב כמי שמתנגד לי ישירות; כל מי שלא יאכל את דבריי, או לא יחפש לדעת אותם, ייחשב כמי שלא שם לב אליי, ומיד יושלך החוצה מדלת ביתי. זאת משום שכפי שאמרתי בעבר, מה שאני רוצה הוא לא מספר גדול של אנשים, אלא מצוינות. מתוך מאה אנשים, אם רק אחד יוכל לדעת אותי דרך דבריי, אהיה מוכן לסלק את כל האחרים כדי להתמקד בהענקת נאורות ובהארה של האחד הזה. מכאן אתם יכולים להבין שלא בהכרח מספר גדול יותר של אנשים יכול לבדו לבטא ולממש אותי. מה שאני רוצה הוא חיטה (גם אם הגרעינים אינם מלאים) ולא זונין (גם כאשר הגרעינים מלאים דיים כדי להתפעל מהם). בנוגע לאלה שאינם מקדישים תשומת לב לחיפוש, אלא שמתנהגים ברשלנות, עליהם לעזוב מעצמם; אינני רוצה לראותם עוד, פן ימשיכו להביא חרפה על שמי. בנוגע למה שאני דורש מבני עמי, אעצור בצווים אלה לעת עתה, ואמתין להטיל סנקציות נוספות, בהתאם להשתנות הנסיבות.

בעבר, רובם המכריע של האנשים סברו שאני הוא אל החכמה בעצמו, שאני הוא האל הבוחן כליות ולב; אולם אלה היו רק אמירות מן השפה ולחוץ. אילו בני האדם באמת הכירוני, הם לא היו מעזים להסיק מסקנות פזיזות, אלא היו ממשיכים לנסות להכירני דרך דבריי. רק אם היו מגיעים לשלב שבו היו רואים באמת את מעשיי, הם היו ראויים לכנותני חכם ונפלא. הכרתכם אותי רדודה מדי. לאורך העידנים, כה רבים שירתו אותי במשך שנים רבות, ולאחר שראו את מעשיי הצליחו באמת להכיר משהו ממני. מסיבה זו, תמיד היה להם לב מסור כלפיי, והם לא העזו לטפח ולו כוונה קלה שבקלות להתנגד לי, בשל הקושי הרב לחפש את עקבותיי. אם לא הייתה הנחייתי בקרב אנשים אלה, הם לא היו מעזים לפעול בפזיזות. לכן, לאחר שנים רבות של ניסיון, בסופו של דבר הם הגיעו להכללה של ידע מסוים אודותיי, וכינו אותי חכם, מופלא ויועץ, אמרו שדבריי הם כחרב פיפיות, שמעשיי גדולים, מדהימים ונפלאים, שאני עוטה מלכותיות, שחוכמתי מגיעה אל מעל הרקיע, ותובנות נוספות. אולם כיום, הכרתכם אותי מבוססת אך ורק על היסוד שהם הניחו, ולכן רובכם המכריע – כתוכים – פשוט חוזרים על הדברים שהם אמרו. רק משום שאני לוקח בחשבון עד כמה רדודה הדרך שבה אתם מכירים אותי ועד כמה "השכלתכם" ירודה, חסכתי מכם ייסורים רבים כל כך. אף על פי כן, רובכם המכריע עדיין לא מכירים את עצמם, או חושבים שכבר הגשמתם את כוונותיי במעשיכם, ומסיבה זו נמלטתם ממשפט; או שאתם חושבים שלאחר שהתגלמתי כבשר ודם, איבדתי לחלוטין כל מעקב אחר מעשי האנושות, ומסיבה זו נמלטתם גם מייסורים; או שאתם חושבים שהאל שבו אתם מאמינים אינו קיים במרחבי היקום, ולכן הפכתם את הכרת האל למטלה שיש לבצעה בזמנכם הפנוי, במקום להחזיק בה בליבכם כחובה שיש לבצע, ונהגתם להשתמש באמונה באל כדרך להפיג את הזמן שאחרת היה מבוזבז בבטלה. אילולא ריחמתי על חוסר הכישורים, ההיגיון והתובנות שלכם, כולכם הייתם אובדים בתוך ייסוריי, נמחקים מהקיום. אף על פי כן, עד שעבודתי על פני האדמה תושלם, אמשיך להיות סובלני כלפי האנושות. זהו דבר שעל כולכם לדעת, וחדלו לבלבל בין טוב לרע.

25 בפברואר 1992