הדבר מופיע בבשר

תוכן

האמירה הרביעית

על כל בני עמי המשרתים אותי להיזכר בעבר: האם אהבתכם כלפיי הייתה מוכתמת בטומאה? האם נאמנותכם אליי הייתה טהורה ובלב שלם? האם הכרתם אותי באמת? כמה מקום תפסתי בלבכם? האם מילאתי אותו לגמרי? עד כמה דבריי השיגו משהו בקרבכם? אל תחשבו שאני טיפש! הדברים האלה ברורים לי לחלוטין. כיום, כשקול הגאולה שלי נישא, האם אהבתכם כלפיי גברה? האם חלק מנאמנותכם אליי הפכה לטהורה? האם אתם מכירים אותי באופן עמוק יותר? האם שבחי העבר הניחו יסודות יציבים לאופן שבו אתם מכירים אותי כיום? כמה מקום תופסת רוחי בתוככם? כמה מקום תופס צלמי בקרבכם? האם אמירותיי פגעו בנקודת התורפה שלכם? האם אתם באמת מרגישים שאין לכם מקום להסתיר את הבושה? האם אתם באמת מאמינים שאתם לא כשירים להיות עמי? אם אתם לגמרי לא מודעים לשאלות לעיל, זו הוכחה שאתם דגים במים עכורים, שאתם שם רק כדי לנפח את מספר בני האדם, ושבזמן שאני אקבע מראש אתם תסולקו ותושלכו לבור התהום בפעם השנייה. אלה דברי האזהרה שלי, ואני אכה במשפטי בכל מי שיקל בהם ראש , ואמיט עליו אסון בזמן שנקבע לכך. לא כך? האם אני עדיין צריך לתת דוגמות כדי להמחיש זאת? האם עליי לדבר בפשטות רבה יותר כדי לספק לכם תשתית להבנה? מאז הבריאה ועד היום, בני אדם רבים המרו את פי ולכן הושלכו וסולקו מזרם השחזור שלי. בסופו של דבר גופותיהם יירקבו ונשמותיהם יושלכו לשאול, ועד היום הם עדיין נענשים בחומרה. בני אדם רבים צייתו לדבריי, אך הם התנגדו לנאורות ולהארה שלי, ולכן השלכתי אותם הצדה, והם נפלו לתחומו של השטן והפכו למתנגדיי. (כיום, כל מי שמתנגד אליי ישירות נשמעים רק לדבריי כפי שהם נראים על פני השטח, והם ממרים את מהותם של דבריי). היו גם רבים שסתם הקשיבו לדברים שאמרתי אתמול, נצמדו לפסולת העבר ולא העריכו את התוצרת של ההווה. בני האדם האלה הם לא רק שבויים של השטן, אלא שהם גם הפכו לחוטאים נצחיים והפכו לאויביי, והם מתנגדים אליי ישירות. בני אדם כאלה הם מושא השיפוט שלי בשיא חמתי, וכיום הם עדיין עיוורים, עדיין מצויים בתחתיות ארץ ונתונים בכבלי אופל (כלומר, בני אדם כאלה הם גוויות רקובות ומשותקות שהשטן שולט בהן. משום שכיסיתי את עיניהם, אני אומר שהם עיוורים). כדאי לתת דוגמה לעיונכם, כך שתוכלו ללמוד ממנה:

כשמזכירים את פאולוס, אתם חושבים על תולדותיו ועל כמה סיפורים עליו שאינם מדויקים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות. הוריו לימדו אותו מגיל צעיר והוא קיבל את חיי, וכתוצאה מייעודי מראש, איכותו תאמה את צרכיי. בגיל 19 הוא קרא ספרים שונים על החיים. לכן, אני לא צריך לתאר בפרוטרוט איך ייתכן שהוא יכול היה לבטא תובנות מעטות בלבד על עניינים שברוח אך יכול היה גם לתפוס את כוונותיי, בזכות איכותו ובזכות ההבנה הנאורות והארה שהענקתי לו. כמובן, תיאור זה לא פוסח על השילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. אף על פי כן, הליקוי האחד שלו היה שהוא הרבה לדבר בקלות לשון ובשחצנות משום כישרונותיו. כתוצאה מכך, בגלל מרדנותו שחלקה ייצג ישירות את הארכי-מלאך, כשהפכתי לבשר ודם בפעם הראשונה, הוא עשה כל מאמץ כדי לקרוא עליי תיגר. הוא היה אחד מבני האדם שלא הכירו את דבריי, ומקומי בלבו כבר נעלם. בני אדם כאלה מתנגדים ישירות לאלוהיות שלי, ואני אכה אותם, ובסופו של דבר הם ישתחוו ויתוודו על חטאיהם. לפיכך, לאחר שניצלתי את מעלותיו – כלומר, לאחר שהוא עבד למעני לזמן מה – הוא חזר לסורו, ועל אף שהוא לא המרה את פי באופן ישיר, הוא לא שמע להכוונה והנאורות הפנימיים שלי, ולכן כל מה שהוא עשה בעבר היה חסר תועלת. במילים אחרות, עטרת הכבוד שהוא דיבר עליה הפכה למילים ריקות מתוכן ולפרי דמיונו שלו, מפני שעד היום הוא עדיין כפוף למשפטי ולכבליי.

מהדוגמה לעיל ניתן לראות שכל מי שמתנגד אליי (בהתנגדות לא רק לבשרי ודמי, אלא מעבר לכך, לדבריי ולרוחי – כלומר לאלוהיות שלי) חווה את השיפוט שלי על בשרו. כשרוחי תעזוב אתכם, אתם תצללו הישר לשאול. על אף שגוף הבשר והדם שלכם נמצא על פני האדמה, אתם כמו חולי רוח: איבדתם את ההיגיון שלכם, ואתם מיד מרגישים כמו גוויות, עד כדי כך שאתם מתחננים אליי להביא קץ לבשרכם ודמכם ללא דיחוי. רובכם בעלי רוח ומבינים היטב את הנסיבות האלה, ואין צורך שאפרט מעבר לכך. בעבר, כשעבדתי באנושיות רגילה, רוב בני האדם כבר השוו את עצמם לחרון אפי ולמלכותיותי וכבר ידעו מעט על חוכמתי וטבעי. כיום, אני מדבר ופועל ישירות באלוהיות, ובכל זאת יש בני אדם שיראו את חרון אפי ומשפטי במו עיניהם. יתרה מזאת, העבודה העיקרית של החלק השני בעידן המשפט היא לגרום לכל עמי להכיר את מעשיי כבשר ודם באופן ישיר, ולגרום לכולכם לראות את טבעי באופן ישיר. אולם מפני שאני מתגלם כבשר ודם, אני מתחשב בחולשותיכם. אני מקווה שלא תתייחסו אל רוחכם, נשמתכם וגופכם כאל צעצועים, ושלא תקדישו אותם לשטן מתוך אדישות. מוטב לנצור את מה שיש לכם, ולא להתייחס אליו כאל משחק, מפני שדברים כאלה נוגעים לגורלכם. האם אתם באמת יכולים להבין את פירושם האמיתי של דבריי? האם אתם באמת מסוגלים להתחשב ברגשותיי האמיתיים?

האם אתם מוכנים ליהנות מברכותיי על הארץ, ברכות הדומות לאלה שבשמיים? האם אתם מוכנים להתייחס לאופן שבו אתם מבינים אותי, נהנים מדבריי ומכירים אותי בתור הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בחייכם? האם אתם באמת מסוגלים להישמע לי לגמרי, מבלי לחשוב על סיכוייכם העתידיים? האם אתם באמת מסוגלים לקבל את העובדה שאני אמית אתכם ואוביל אתכם כמו כבשים? האם יש ביניכם כאלה שמסוגלים להשיג דברים כאלה? האם ייתכן שכל מי שאני מאשר וכל מי שמקבל את הבטחותיי הוא מי שזוכה בברכתי? האם הבנתם משהו מהדברים האלה? אם אני אבחן אתכם, האם באמת תוכלו להיות נתונים לרחמיי, ובמהלך הניסיונות האלה, האם באמת תוכלו לחפש את כוונותיי ולתפוס את לבי? אני לא רוצה שתהיו מסוגלים לומר הרבה מילים מרגשות רבות או לספר הרבה סיפורים מרתקים. במקום זאת, אני דורש שתהיו מסוגלים לשאת עליי עדות טובה, ושתוכלו להיווכח במציאות באופן מלא ועמוק. אלמלא דיברתי באופן ישיר, האם יכולתם לנטוש כל מה שסביבכם ולהתיר לי להשתמש בכם? זו המציאות שנחוצה לי, הלא כן? מי מסוגל לתפוס את משמעות הדברים האלה? עם זאת, אני דורש שתפסיקו לכרוע תחת עול הדאגות, שתהיו זהירים בהיווכחותכם ושתבינו את מהותם של דבריי. כך תימנעו מאי-הבנת דבריי ואי-בהירות באשר לכוונתי שעלולות לגרום להפרה של הצווים המנהליים שלי. אני מקווה שאתם תופסים את כוונותיי עבורכם בדבריי. אל תחשבו עוד על סיכוייכם העתידיים, ותפעלו על פי החלטתכם בפניי שהכל נתון לחסדו של אלוהים. כל מי שנמצא בביתי צריך לעשות כמיטב יכולתו. עליכם להקדיש את מיטבכם לחלק האחרון של עבודתי על פני האדמה. האם אתם באמת מוכנים להנהיג דברים כאלה?

23 בפברואר, 1992