על כל בני עמי המשרתים לפניי להיזכר בעבר: האם אהבתכם כלפיי הייתה מוכתמת בטומאה? האם נאמנותכם אליי הייתה טהורה ובלב שלם? האם הכרתם אותי באמת? כמה מקום תפסתי בלבכם? האם מילאתי אותו לגמרי? כמה השיגו דבריי בקרבכם? אל תנסו לשטות בי! הדברים האלה ברורים לי לחלוטין. כיום, כשקול הישועה שלי נישא, האם אהבתכם כלפיי גברה? האם חלק מנאמנותכם אליי הפכה לטהורה? האם אתם מכירים אותי באופן עמוק יותר? האם שבחי העבר הניחו יסודות יציבים להיכרותכם אותי כיום? כמה מקום תופסת רוחי בתוככם? כמה מקום תופס צלמי בקרבכם? האם אמירותיי פגעו בנקודת התורפה שלכם? האם אתם באמת מרגישים שאין לכם מקום להסתיר את הבושה? האם אתם באמת מאמינים שאינכם כשירים להיות עמי? אם אינכם מודעים לגמרי לשאלות לעיל, זו הוכחה לכך שאתם דגים במים עכורים, שאתם נוכחים רק כדי למלא את השורות, ושבזמן שאקבע מראש אתם תסולקו ללא ספק ותושלכו לבור ללא התחתית בפעם השנייה. אלה דברי האזהרה שלי, ואני אכה במשפטי את כל מי שיקל בהם ראש ואמיט עליו אסון בזמן שנקבע לכך. לא כך? האם אני עדיין צריך לתת לכם דוגמות כדי להמחיש זאת? האם עליי לדבר בפשטות רבה יותר כדי לספק לכם מופת להבנה? מאז ימי הבריאה ועד ימינו, בני אדם רבים מרדו בדבריי, ולכן הם ננטשו וסולקו על ידי זרם ההתאוששות שלי. בסופו של דבר גופותיהם יאבדו ורוחותיהם יושלכו להאדס, וגם היום הם עדיין נענשים בחומרה. בני אדם רבים צייתו לדבריי, אך הם התנגדו לנאורות ולהארה שלי, ולכן השלכתי אותם הצדה והם נפלו תחת השפעתו של השטן והפכו למתנגדיי. (כיום, כל מי שמתנגד לי ישירות נשמע רק לדבריי כפי שהם נראים על פני השטח, והוא מתמרד כנגד תמצית דבריי). היו גם רבים שסתם הקשיבו לדברים שאמרתי אתמול, נצמדו ל"פסולת" העבר ולא העריכו את ה"תוצרת" של ההווה. בני האדם האלה לא רק נשבו בידי השטן, אלא גם הפכו לחוטאים נצחיים והיו לאויביי, והם מתנגדים לי ישירות. בני אדם כאלה הם מושא השיפוט שלי בשיא חמתי, וכיום הם עדיין עיוורים, עדיין מצויים בצינוק חשוך (כלומר, בני אדם כאלה הם בתוך גוויות רקובות וקהות חושים שהשטן שולט בהן. משום שכיסיתי את עיניהם, אני אומר שהם עיוורים). כדאי לתת דוגמה לעיונכם, כך שתוכלו ללמוד ממנה:

כשמזכירים את פאולוס, אתם חושבים על תולדותיו ועל כמה סיפורים עליו שאינם מדויקים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות. הוריו לימדו אותו מגיל צעיר והוא קיבל את חיי, וכתוצאה מייעודי מראש, הוא ניחן באיכות שאותה אני דורש. בגיל 19 הוא קרא ספרים שונים על החיים. לכן, אני לא צריך לתאר בפרוטרוט איך בזכות איכותו, ובזכות הנאורות וההארה שלי, לא רק שהוא היה יכול להשמיע תובנות מסוימות אודות ענייני הרוח, אלא שהוא היה יכול גם לתפוס את כוונותיי. כמובן, דבר זה לא פוסח על השילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. אף על פי כן, הליקוי האחד שלו היה שהוא הרבה לדבר בקלות לשון ובשחצנות משום כישרונותיו. כתוצאה מכך, בגלל מרדנותו שחלקה ייצג ישירות את הארכי-מלאך, כשהפכתי לבשר ודם בפעם הראשונה, הוא עשה כל מאמץ כדי להתריס נגדי. הוא היה אחד מבני האדם שלא הכירו את דבריי, ומקומי בלבו כבר נעלם. אנשים כאלה מתנגדים ישירות לאלוהיות שלי, והם יוכו, ורק בסוף הם ישתחוו ויתוודו על חטאיהם. לפיכך, לאחר שהשתמשתי במעלותיו – כלומר, לאחר שהוא עבד למעני לזמן מה – הוא חזר לסורו, ועל אף שהוא לא מרד בדבריי באופן ישיר, הוא מרד בהכוונה הפנימית ובנאורות שלי, ולכן כל מה שהוא עשה בעבר היה חסר תועלת. במילים אחרות, עטרת הכבוד שהוא דיבר עליה הפכה למילים ריקות מתוכן ולפרי דמיונו שלו, מפני שאפילו היום הוא עדיין כפוף לשיפוט שלי בכבלי שעבודי.

מהדוגמה לעיל ניתן לראות שכל מי שמתנגד לי (בהתנגדות לא רק לדמותי כבשר ודם, אלא, חשוב לכך, לדבריי ולרוחי – כלומר לאלוהיות שלי) חווה את השיפוט שלי על בשרו. כשרוחי תעזוב אתכם, אתם תצללו הישר להאדס. על אף שגוף הבשר והדם שלכם נמצא על פני האדמה, אתם כמו חולי רוח: איבדתם את ההיגיון שלכם, ואתם מיד מרגישים כמו גוויות, עד כדי כך שאתם מתחננים אליי להביא קץ לבשרכם ודמכם ללא דיחוי. רובכם בעלי רוח ויש לכם הערכה עמוקה של הנסיבות האלה, ואין צורך שאפרט מעבר לכך. בעבר, כשעבדתי באנושיות רגילה, רוב בני האדם כבר בחנו את עצמם כנגד חרון אפי ומלכותיותי וכבר ידעו מעט על חוכמתי וצביוני. כיום, אני מדבר ופועל ישירות באלוהיות, ועדיין ישנם בני אדם שיחזו במו עיניהם בחרון אפי ובמשפטי. יתרה מזאת, העבודה העיקרית של החלק השני של עידן המשפט היא לגרום לכל בני עמי להכיר באופן ישיר את מעשיי כבשר ודם ולגרום לכולכם לראות באופן ישיר את צביוני. אולם מפני שאני מתגלם כבשר ודם, אני מתחשב בחולשותיכם. אני מקווה שלא תתייחסו אל רוחכם, נשמתכם וגופכם כאל צעצועים, ושלא תקדישו אותם לשטן מתוך חוסר מחשבה. מוטב לנצור את מה שיש לכם, ולא להתייחס אליו כאל משחק, מפני שדברים כאלה נוגעים לגורלכם. האם אתם באמת יכולים להבין את פירושם האמיתי של דבריי? האם אתם באמת מסוגלים להתחשב ברגשותיי האמיתיים?

האם אתם מוכנים ליהנות מברכותיי על פני הארץ, ברכות הדומות לאלו שבשמיים? האם אתם מוכנים לנצור את הבנתכם אותי, הנאתכם מדבריי והיכרותכם אותי בתור הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בחייכם? האם אתם באמת מסוגלים להתמסר לי לגמרי, מבלי לחשוב על סיכוייכם העתידיים? האם אתם באמת מסוגלים לאפשר לעצמכם להיהרג בידיי ולהיות מובלים ככבשים על ידיי? האם יש ביניכם כאלה שמסוגלים להשיג דברים כאלה? האם ייתכן שכל מי שאני מקבל וכל מי שמקבל את הבטחותיי הוא מי שזוכה בברכתי? האם הבנתם משהו מהדברים האלה? אם אני אבחן אתכם, האם באמת תניחו לתזמר כאוות נפשי, ובמהלך הניסיונות האלה, האם באמת תוכלו לחפש את כוונותיי ולתפוס את לבי? אני לא רוצה שתהיו מסוגלים לומר הרבה מילים מרגשות מאוד או לספר הרבה סיפורים מרתקים. במקום זאת, אני דורש שתהיו מסוגלים לשאת עליי עדות טובה, ושתוכלו להיכנס למציאות באופן מלא ועמוק. אלמלא דיברתי באופן ישיר, האם יכולת לנטוש את כל מה שחיצוני לך ולהתיר לי להשתמש בך? האין זו המציאות שאני דורש? מי מסוגל לתפוס את משמעות דבריי? עם זאת, אני מבקש שתפסיקו לכרוע תחת נטל הדאגות, שתנקטו גישה חיובית בכניסתכם ושתתפסו את התמצית של דבריי. כך תימנעו מאי-הבנת דבריי ומאי-בהירות באשר לכוונתי, ועל ידי כך מהפרת הצווים המנהליים שלי. אני מקווה שתתפסו את כוונותיי עבורכם בדבריי. אל תחשבו עוד על סיכוייכם העתידיים ופעלו על פי ההחלטה הנחושה שקיבלתם בפניי – להניח לאל לתזמר אתכם בכל דבר ועניין. כל מי שנמצא בביתי צריך לעשות כמיטב יכולתו. עליכם להקדיש את מיטבכם לחלק האחרון של עבודתי על פני האדמה. האם אתם באמת מוכנים ליישם בפועל דברים כאלה?

23 בפברואר 1992