למען האמת, בני ישראל אינם מאוכזבים. הם ראו את העבודה שאלוהים עשה בששת אלפי השנים האחרונות מכיוון שלא נטשתי אותם. תחת זאת, משום שאבותיהם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע שאותו השטן הגיש להם, הם נטשו אותי לטובת החטא. הטוב תמיד היה שייך לי, ואילו הרוע שייך לשטן אשר משדל אותי למען החטא. אני לא מאשים את בני האנוש ואני לא משמיד אותם ללא רחמים או מטיל עליהם ייסורים ללא כל חמלה, מכיוון שהרשע במקורו לא היה שייך לאנושות. לפיכך, אף על פי שאותם בני ישראל צלבו אותי בפומבי, הם שהמתינו למשיח וליהוה וכמהו לבואו של ישוע המשיח לא שכחו מעולם את הבטחתי. זאת משום שלא זנחתי אותם. אחרי הכול, נטלתי דם כראיה לברית שכרתי עם האנושות. העובדה הזו הפכה ל"ברית הדמים" החרוטה בלבם של הצעירים והתמימים כסימון בברזל מלובן וכמו התלות ההדדית בין השמיים והארץ. מאחר שמעולם לא רימיתי את הנפשות האומללות שגאלתי, שהועדתי מראש, בחרתי ומאוחר יותר גאלתי וזכיתי בהן, ואשר אהבו אותי יותר מאשר את השטן, הם מצפים בלהיטות לשובי וממתינים בקוצר רוח לפגוש אותי. מאחר שמעולם לא מחקתי את הברית שכרתי איתם בדם, אין זה מפתיע שהם מחכים לי בלהיטות. אני אלכוד מחדש את השיים האלה שאבדו לפני שנים, מכיוון שתמיד אהבתי את בני האדם. העניין הוא פשוט שיסודות של רוע נוספו לטוב שבהם. אני אזכה בנפשות המסכנות שאוהבות אותי ואשר אהבתי זה זמן רב, אך איך אכניס לביתי את הרשעים שמעולם לא אהבו אותי ואשר התנהגו כאויבים? לא אכניס למלכותי את צאצאיו אלה של השטן ושל הצפעוני, אשר שונאים אותי, מתנגדים לי, מתקיפים אותי ומקללים אותי, למרות הברית שכרתי עם האדם. עליך לדעת במדויק מהי תכלית עבודתי ולמען מי אני עושה אותה. האם אהבתך מכילה טוב או רע? האם הידע שלך אודותיי קרוב או לא קרוב לזה של דוד ומשה? האם השירות שלך אותי דומה או לא דומה לזה של אברהם? נכון שאני הופך אותך למושלם, אך עליך לדעת את מי תייצג, כמו גם את התוצאה של מי תחלוק. במהלך חייך, בהתנסותך בעבודתי, האם קצרת קציר משמח ועשיר? האם הוא שופע ופורה? עליך לבחון את עצמך. במשך שנים עמלת למעני, אך האם אי-פעם זכית בדבר-מה? האם עברת שינוי כלשהו או רכשת דבר כלשהו? בתמורה להתנסויותיך המפרכות, האם נעשית כמו פטרוס שנצלב, או כמו פאולוס שהוכה אפיים ארצה וקיבל אור גדול? צריך להיות לך חוש מסוים לדברים האלה. אני לא מדבר וחושב ללא-הרף על חייך, שהם קטנים יותר מגרגיר חרדל וזעירים כגרגיר חול. למען הכנות, האנושות היא זו שאני מנהל. יחד עם זאת, אני לא מתייחס לחיי האדם, שאותו שנאתי בעבר אך לאחר מכן אימצתי אותו שוב, כאל חלק חשוב של הניהול שלי. עליכם להבין בבירור את האופי האמיתי של זהותכם הקודמת, ולמי השתייכתם כעבדים. לפיכך, אני לא משתמש בפניהם של בני האדם, הזהים לפניו של השטן, בתור חומרי גלם לניהול בני אדם, משום שבני האדם מעולם לא היו חפצים בעלי ערך. עליכם להיזכר בגישתי כלפיכם בראשית וכיצד פניתי אליכם באותה עת – כינוי שלא היה חסר חשיבות מעשית. עליכם לדעת שהתגיות שלכם אינן ללא סיבה. אני מניח שכולכם יודעים שלא השתייכתם לאלוהים, אלא שהשטן לכד אתכם בשלב מוקדם וששירתם בביתו כמשרתים נאמנים. יתר על כן, שכחתם אותי זה מכבר, מכיוון שזמן רב הייתם מחוץ לביתי, בידיו של השטן. בני האדם שאני מושיע הם אלה שהועדתי מראש מזמן ושאותם גאלתי, ואילו אתם הנכם נפשות אומללות שהוצבו בקרב האנושות כיוצאות מן הכלל. עליכם לדעת שאינכם שייכים לבית דוד או לבית יעקב, אלא לבית מואב, שחבריו הם שבט גויים. זאת מכיוון שלא כרתי איתכם ברית, אלא רק עבדתי ודיברתי בקרבכם והובלתי אתכם. דמי לא ניגר למענכם. רק ביצעתי את עבודתי בקרבכם למען העדות שלי. האם לא ידעתם זאת? האם עבודתי באמת דומה לאופן שבו ישוע דימם למוות למענכם? זה לא היה שווה את זה מלכתחילה שאשא השפלה אדירה כזו למענכם. אלוהים, הנקי לגמרי מכל חטא, בא ישירות למקום מתועב ודוחה ביותר, לעולם של חזירים וכלבים שאינו ראוי למגורי אדם, ובכל זאת, סבלתי את כל ההשפלות האכזריות האלה למען כבודו של אבי ולמען עדות נצחית. עליכם להכיר את התנהלותכם ולהבין שאינכם ילדים שנולדו ל"משפחות עשירות ורבות השפעה", אלא רק צאצאיו חסרי הכול של השטן. אתם גם לא האבות המייסדים של האנושות ואין לכם זכויות אדם או חירות. במקור, לא היה לכם שום חלק בברכות של האנושות או באלה של מלכות שמיים. זאת מפני שאתם בשכבה התחתונה ביותר של האנושות ומעולם לא הקדשתי מחשבה לעתידכם. לפיכך, על אף שתוכניתי המקורית הייתה שכיום יהיה לי ביטחון להפוך אתכם למושלמים, זו עבודה חסרת תקדים, מפני שמעמדכם עלוב מדי ומשום שבמקור לא היה לכם חלק באנושות. האין זאת בדיוק ברכה לבני האדם?

אלה שהושעתי הם נפשות שחילצתי מכור המצרף לפני זמן רב, כמו גם הנבחרים שאותם ביקרתי לפני זמן רב, מכיוון שהם כמהו להופעתי המחודשת בקרבם. הם אוהבים אותי והם חרטו על לבם את הברית שלי, שאותה כרתי בדם, משום שאהבתי אותם. הם כמו שיים אבודים שמחפשים אותי זה שנים רבות, והם טובים, ולפיכך אני קורא להם בני ישראל טובים ומלאכים קטנים ושובי לב. לא הייתי סובל כזו השפלה אילו הייתם בקרבם. זאת משום שהם אוהבים אותי יותר מאשר הם אוהבים את חייהם שלהם ומשום שאני אוהב אותם כדבר היפה ביותר מכל הדברים. זאת משום שבראתי אותם ושהם שייכים לי. הם מעולם לא שכחו אותי. אהבתם עולה על אהבתכם, והם אוהבים אותי יותר מאשר אתם אוהבים את חייכם שלכם. הם נשמעים לי כמו שיונים לבנות קטנות נשמעות לרקיע ויש בלבם התמסרות רבה יותר כלפיי מאשר בלבכם. זאת מפני שהם צאצאיו של יעקב, מזרע אדם, ומפני שהם נמנים על נבחריי, מפני שאני אוהב אותם זמן רב כל כך, ואוהב אותם אף יותר מאשר אני אוהב אתכם. זאת מפני שאתם מרדניים מדי, התנגדותכם חמורה כל כך, אתם מזלזלים בי יותר מדי, אתם קרים מדי אליי, אתם אוהבים אותי מעט מדי ואתם שונאים אותי יותר מדי. אתם בזים לעבודתי ומתעבים את מעשיי יותר מדי. בניגוד אליהם, מעולם לא הוקרתם את מעשיי. תחת זאת, אתם מתעבים אותם, עיניכם אדומות מדאגה כמו עיני השטן. איפה הציות שלכם? איפה האישיות שלכם? איפה האהבה שלכם? מתי הפגנתם יסודות של אהבה הטמונה בכם? מתי התייחסתם ברצינות לעבודתי? רחמים על המלאכים החביבים האלה שמצפים לבואי בכיליון עיניים וסובלים רבות בציפייה דרוכה, מכיוון שאני אוהב אותם כל כך. עם זאת, מה שאני רואה כיום הוא עולם כל כך בלתי אנושי שאין לו שום קשר אליהם. אינכם חושבים שמצפונכם נעשה קהה חושים ואדיש לפני זמן רב? אינכם חושבים שאתם הזוהמה שמונעת את האיחוד ביני לבין אותם מלאכים חביבים? מתי הם לא המתינו לשובי? מתי הם לא חיכו להתאחד איתי? מתי הם לא ציפו להיות מסוגלים לבלות ביחד איתי ימים יפים ולסעוד איתי? האם אי-פעם הבנתם מה אתם עושים היום – משתוללים ברחבי העולם, זוממים זה נגד זה, מוליכים שולל איש את רעהו, מתנהגים בבוגדניות, בחשאיות ובחוסר בושה, לא יודעים את האמת, פועלים בנוכלות ובמרמה, מנהיגים חנופה, רואים בעצמכם כתמיד נכונים וטובים יותר מהזולת, ניחנים ביהירות ופועלים בפראות כמו חיות פרא בהרים ובגסות כמו מלך החיות – האם אלה התנהגויות המתאימות לבן אנוש? אתם חצופים וחסרי היגיון. מעולם לא הוקרתם את דבריי, אלא, תחת זאת, אימצתם גישה מלאת בוז כלפיהם. מהיכן יבואו באופן זה הישגים, חיים אנושיים אמיתיים ותקוות יפהפיות? האם הדמיון הראוותני שלך באמת יחלץ אותך מלוע הטיגריס? האם הוא באמת יחלץ אותך מהלהבות הבוערות? האם היית נופל עד למקום הזה אילו באמת התייחסת לעבודתי כאל אוצר שלא יסולא בפז? הייתכן שבאמת לא ניתן לשנות את גורלך? האם אתה מוכן למות עם חרטות כאילו?