אלוהים בהתגלמותו הראשונה חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי וביצע את כהונתו רק במשך שלוש וחצי מהשנים האלה. הן במשך הזמן שבו הוא עבד והן לפני שהוא החל בעבודתו, הוא ניחן באנושיות רגילה. הוא שכן באנושיותו הרגילה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. לכל אורך שלוש וחצי השנים האחרונות, הוא התגלה כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפני שהוא החל לבצע את כהונתו, הוא הופיע באנושיות רגילה ושגרתית, בלי להראות סימן כלשהו לאלוהותו ורק לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו באופן רשמי, האלוהות שלו באה לידי ביטוי. חייו ועבודתו במהלך עשרים ותשע השנים הראשונות הדגימו שהוא בן אדם אמיתי, בר אנוש ובשר ודם. זאת מפני שכהונתו החלה ברצינות רק לאחר גיל עשרים ותשע. "ההתגלמות" היא הופעתו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עובד בקרב האנושות שנבראה בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעל אנושיות רגילה. זו הדרישה המוקדמת הבסיסית ביותר. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם, שאלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, שינה, מחסה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם קליפה אנושית רגילה, בלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לקיים את העבודה הרגילה של אלוהותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין היא שאנושיותו עדיין אינה מסוגלת לקיים את העבודה האלוהית בכללותה ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את הכהונה שעליו לבצע. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהות מוחלטת כאחת. לו אלוהים בהתגלמותו החל את כהונתו ברצינות מרגע לידתו, לו הוא עשה אותות ומופתים על-טבעיים, אזי לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. באופן זה, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש מפני שקביעה זו פשוט לא קיימת והיא מפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, הוא עדיין חי באלוהות שלו עם קליפה חיצונית אנושית כאשר הוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהותו לבצע את העבודה בבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך אלוהות זו חבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמבצע את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם קליפה אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל בני האדם שנבראו ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו קליפה אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, לבני האדם הנבראים אין דבר פרט לאנושיות, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהותו. מכיוון שאלוהותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מדמיינים, קשה מאוד לבני אדם לראותה. אפילו כיום קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. אפילו לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. למעשה, הסוגייה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

החיים שישוע חי על פני האדמה היו חיים רגילים של בשר ודם. הוא חי באנושיות הרגילה של בשרו ודמו. סמכותו – לעשות את עבודתו ולומר את דברו או לרפא חולים ולגרש שדים, לעשות דברים כה יוצאי דופן – לא באה לידי ביטוי, ברובה, עד שהחל את כהונתו. חייו לפני גיל עשרים ותשע, לפני שהוא ביצע את כהונתו, היו הוכחה מספקת לכך שהוא גוף גשמי רגיל בלבד. משום כך ומשום שהוא עדיין לא החל לבצע את כהונתו, בני אדם לא ראו בו שום דבר אלוהי ולא ראו יותר מבן אנוש רגיל, אדם רגיל – כשם שבאותה עת אנשים אחדים האמינו שהוא בנו של יוסף. בני האדם חשבו שהוא בנו של אדם פשוט ולא הייתה להם דרך לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. גם כאשר הוא עשה נסים רבים במהלך ביצוע כהונתו, רוב בני האדם עדיין אמרו שהוא בנו של יוסף, משום שהוא היה המשיח עם קליפה חיצונית של אנושיות רגילה. אנושיותו הרגילה ועבודתו התקיימו שתיהן כדי להגשים את חשיבותה של ההתגלמות הראשונה ולהוכיח שאלוהים התגלם כולו כבשר ודם והפך לאדם פשוט לחלוטין. האנושיות הרגילה שלו לפני שהוא החל בעבודתו הייתה הוכחה לכך שהוא בשר ודם רגילים. בנוסף לכך, העובדה שהוא עשה לאחר מכן הוכיחה אף היא שהוא בשר ודם רגילים, מפני שהוא עשה אותות ומופתים, ריפא חולים וגירש שדים כבשר ודם עם אנושיות רגילה. הסיבה לכך שהוא יכול היה לעשות נסים הייתה שבשרו טמן בחובו את סמכותו של אלוהים ושהוא היה הבשר שעטתה רוח האל. הייתה לו הסמכות הזו בזכות רוח האל ופירוש הדבר לא היה שהוא לא בשר ודם. ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה שהיה עליו לבצע בכהונתו, הם היו ביטוי לאלוהיות החבויה באנושיות שלו, ובלי קשר לשאלה אילו אותות הוא עשה וכיצד הוא הפגין את סמכותו, הוא עדיין חי באנושיות רגילה ועדיין היה בשר ודם רגילים. עד לשלב שבו הוא קם לתחייה לאחר מותו על הצלב, הוא שכן בתוך בשר ודם רגילים. הענקת חסד, ריפוי חולים וגירוש שדים היו כולם חלק מכהונתו – כולם היו עבודה שהוא ביצע כבשר ודם רגילים. לפני שהוא הלך אל הצלב, הוא מעולם לא עזב את בשרו האנושי הרגיל, היו אשר היו מעשיו. הוא היה אלוהים עצמו והוא עשה את עבודתו של אלוהים עצמו, אך מכיוון שהוא היה התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, הוא אכל מזון ולבש בגדים והיו לו צרכים אנושיים רגילים, היגיון אנושי רגיל ושכל אנושי רגיל. כל הדברים האלה היו הוכחה לכך שהוא היה אדם רגיל וזו הייתה הוכחה לכך שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם הייתה בשר ודם עם אנושיות רגילה ולא על-טבעית. תפקידו היה להשלים את עבודת ההתגלמות הראשונה של אלוהים ולהגשים את הכהונה שעל ההתגלמות הראשונה לבצע. חשיבותה של התגלמות כבשר ודם היא בכך שאדם רגיל מבצע את עבודתו של אלוהים עצמו. כלומר שאלוהים מבצע את עבודתו האלוהית באנושיות, ועל ידי כך מביס את השטן. התגלמות כבשר ודם פירושה שרוח האל הופכת לבשר ודם, כלומר, אלוהים הופך לבשר ודם. העבודה שהבשר עושה היא עבודתה של רוח הקודש שמתממשת כבשר ודם ומתבטאת כבשר ודם. אף אחד מלבד אלוהים כבשר ודם לא יכול להגשים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו. כלומר, רק התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואף אחד מלבדה – יכולה לבטא את העבודה האלוהית. אילו במהלך ביאתו הראשונה של אלוהים בהתגלמותו לא הייתה לו אנושיות רגילה לפני גיל עשרים ותשע – אילו מיד לאחר שנולד הוא יכול היה לעשות נסים, אילו מיד לאחר שלמד לדבר הוא יכול היה לדבר בשפת השמיים, אילו ברגע שדרך לראשונה על פני האדמה הוא יכול היה לתפוס את כל העניינים הארציים ולהבחין במחשבותיו וכוונותיו של כל אדם – לא ניתן היה לכנות אדם כזה אדם רגיל ולא ניתן היה לכנות בשר ודם כאלה בשר ודם אנושיים. אם כך היה קורה עם המשיח, משמעותה ומהותה של התגלמותו של אלוהים היו אובדות. העובדה שיש לו אנושיות רגילה מוכיחה שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. העובדה שהוא עובר תהליך גדילה אנושי רגיל מוסיפה ומדגימה שהוא בשר ודם רגילים. יתרה מזאת, עבודתו מהווה הוכחה מספקת לכך שהוא דבר האל ורוח האל בהתגלמותם בבשר. אלוהים הופך לבשר משום צורכי עבודתו. במילים אחרות, השלב הזה של העבודה חייב להיעשות כבשר ודם, חייב להתבצע באנושיות רגילה. זהו התנאי המקדים ל"דבר המתגלם בבשר" ול"דבר המופיע בבשר" וזה והסיפור האמיתי מאחורי שתי ההתגלמויות של אלוהים. בני אדם עשויים להאמין שישוע עשה נסים כל ימי חייו, שעד לסוף עבודתו על פני האדמה הוא לא הראה סימנים לאנושיות, שלא היו לו צרכים אנושיים רגילים, חולשות או רגשות אנושיים, שהוא לא נזקק לצורכי החיים הבסיסיים, ושלא היו לו מחשבות אנושיות רגילות. הם מדמיינים שהיה לו רק שכל על-אנושי ואנושיות נשגבה. הם מאמינים שמכיוון שהוא אלוהים, הוא לא אמור לחשוב ולחיות בדומה לבני אנוש רגילים, שרק אדם רגיל, בן אנוש של ממש, יכול לחשוב מחשבות אנושיות רגילות ולחיות חיים אנושיים רגילים. כל אלה הן דעות ותפיסות אנושיות ותפיסות אלו מנוגדות לכוונות המקוריות בעבודתו של אלוהים. חשיבה אנושית רגילה מקיימת היגיון אנושי רגיל ואנושיות רגילה, אנושיות רגילה מקיימת את תפקודי הבשר הרגילים ותפקודי הבשר הרגילים מאפשרים את חיי הבשר הרגילים בשלמותם. רק על ידי עבודה כבשר ודם כאלה, אלוהים יכול להגשים את מטרת התגלמותו. אילו לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הייתה רק קליפת בשר חיצונית אולם הוא לא היה חושב מחשבות אנושיות, אזי לבשר והדם האלה לא היה היגיון אנושי, לא כל שכן אנושיות של ממש. איך ייתכן שגוף בשר ודם כזה ללא אנושיות יגשים את הכהונה שאלוהים בהתגלמותו צריך לבצע? השכל הרגיל מקיים את כל היבטי החיים האנושיים. ללא שכל רגיל, האדם לא היה אנושי. במילים אחרות, אדם שלא חושב מחשבות רגילות הוא חולה נפש ועל משיח שאין לו אנושיות אלא רק אלוהיות לא ניתן לומר שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אם כן, כיצד ייתכן שלאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא תהיה אנושיות רגילה? האין זה חילול הקודש לומר שלמשיח אין אנושיות? כל הפעילויות שבני אנוש רגילים עוסקים בהן נשענות על תפקודו של שכל אנושי רגיל. בלעדיו, בני אדם היו מתנהגים באופן חריג, הם אף לא היו מסוגלים להבדיל בין שחור ללבן ובין טוב לרע ולא היו להם אתיקה ועקרונות מוסר אנושיים. בדומה לכך, אילולא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היה חושב כאדם רגיל, הוא לא היה גוף בשר ודם של ממש – בשר ודם רגילים. גוף בשר ודם כזה שאינו חושב לא היה מסוגל לקחת על עצמו את העבודה האלוהית. הוא לא היה מסוגל לעסוק באופן רגיל בפעילויות של בשר ודם רגילים, לא כל שכן לחיות יחד עם בני אדם על פני האדמה. על כן, המשמעות של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, עצם מהותה של ביאתו של אלוהים בבשר, הייתה אובדת. אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמר את העבודה האלוהית הרגילה בבשר. חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה ואת כל פעילויותיו הגשמיות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את כל עבודתו של אלוהים בבשר. לולא היה לבשר הזה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד בבשר והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא היו יכולים להתגשם. על אף שיש לאלוהים בהתגלמותו שכל אנושי רגיל, עבודתו לא מהולה במחשבה אנושית. הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי המוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. יהיו מחשבותיו כבשר ודם נשגבות ככל שיהיו, עבודתו אינה מוכתמת בהיגיון או בחשיבה. במילים אחרות, עבודתו לא נהגית על ידי השכל של בשרו, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להגשים ודבר ממנה לא נהגה במוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי ושום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשים אותם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של ימינו היא כהונה שאלוהים בהתגלמותו חייב לבצע, אך היא לא עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שהאלוהיות שלו צריכה לעשות – עבודה ששום בן אנוש בשר ודם לא מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל ובעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו – עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

לפני שישוע ביצע את העבודה, הוא פשוט חי באנושיותו הרגילה. איש לא יכול היה להבחין בכך שהוא אלוהים ואיש לא גילה שהוא אלוהים בהתגלמותו. בני אדם הכירו אותו רק כאדם פשוט לחלוטין. אנושיותו הפשוטה והרגילה לחלוטין הייתה הוכחה לכך שאלוהים התגלם כבשר ודם ושעידן החסד הוא עידן עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ולא העידן לעבודתה של הרוח. זו הייתה הוכחה לכך שרוח האל התממשה באופן מלא כבשר ודם ולכך שבעידן התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, גופו הגשמי יבצע את כל עבודתה של הרוח. המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא גוף בשר ודם שהרוח מתממשת בו והוא בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים הופך לאדם, רוחו הופכת לבשר. במילים פשוטות, הדבר מתרחש כשאלוהים עצמו שוכן בבשר בעל אנושיות רגילה ומבטא דרכו את עבודתו האלוהית – זו משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות. במהלך ההתגלמות הראשונה של אלוהים, היה צורך שאלוהים ירפא חולים ויגרש שדים, מפני שעבודתו הייתה גאולה. כדי לגאול את האנושות כולה, היה עליו להיות סלחן ומלא חמלה. העבודה שהוא עשה לפני שהוא נצלב הייתה ריפוי חולים וגירוש שדים, דבר שבישר על כך שהוא מושיע את האדם מחטא ומזוהמה. מכיוון שהיה זה עידן החסד, היה צורך שהוא ירפא חולים ויעשה בכך אותות ומופתים שייצגו את החסד בעידן ההוא. זאת מפני שעידן החסד התמקד בהענקת חסד, שאותו מסמלים שלום, שמחה וברכות חומריות – כולם סימנים לאמונתם של בני האדם בישוע. כלומר ריפוי חולים, גירוש שדים והענקת חסד היו יכולות אינסטינקטיביות של גוף הבשר והדם של ישוע בעידן החסד. הן היו עבודתה של רוח האל שהתממשה כבשר ודם. אולם בשעה שהוא ביצע את העבודה הזו, הוא חי כבשר ודם ולא התעלה על הבשר. בלי קשר למעשי הריפוי שהוא ביצע, הוא עדיין ניחן באנושיות רגילה והוא עדיין חי חיים אנושיים רגילים. הסיבה לכך שאני אומר שבעידן התגלמותו של אלוהים, הבשר ביצע את כל עבודתה של הרוח היא שבלי קשר לעבודה שאלוהים עשה, הוא עשה אותה בבשר. אולם משום עבודתו, בני אדם לא ראו בבשרו גוף בעל מהות גשמית לחלוטין, מפני שבשר זה יכול היה לעשות נסים וברגעים מיוחדים, הוא יכול היה לעשות מעשים שהתעלו על הבשר. מובן שכל ההתרחשויות האלה חלו לאחר שהוא החל בכהונתו, כגון המבחן שעבר במשך ארבעים יום או כשצורתו השתנתה על ההר. על כן, במקרה של ישוע, המשמעות של התגלמות האל כבשר ודם לא הושלמה, אלא התגשמה רק באופן חלקי. החיים שהוא חי כבשר ודם לפני שהוא החל בעבודתו היו רגילים לחלוטין בכל המובנים. לאחר שהוא החל לעבוד, הוא שמר לעצמו רק את הקליפה החיצונית של בשרו ודמו. מכיוון שעבודתו הייתה ביטוי של אלוהיות, היא חרגה מהתפקודים הרגילים של הבשר והדם. אחרי הכול, אלוהים שהתגלם כבשר ודם היה שונה מבני אדם העשויים מבשר ודם. מובן שבחיי היום-יום שלו, הוא נזקק למזון, ללבוש, לשינה ולמחסה. הוא היה זקוק לכל הצרכים הבסיסיים הרגילים, ניחן בתחושות כמו בן אנוש רגיל וחשב כמו בן אנוש רגיל. בני האדם עדיין ראו בו אדם רגיל, אלא שהעבודה שהוא עשה הייתה על-טבעית. למעשה, בכל מה שעשה, הוא חי באנושיות שגרתית ורגילה וכל עוד הוא ביצע את העבודה, התחושה שלו הייתה רגילה במיוחד ומחשבותיו היו צלולות במיוחד, יותר ממחשבותיו של כל אדם רגיל אחר. אלוהים בהתגלמותו היה צריך להחזיק במחשבות ובתחושות כאלה, מפני שהעבודה האלוהית הייתה צריכה להתבטא על ידי בשר ודם שהתחושה שלו רגילה מאוד ושמחשבותיו צלולות מאוד – רק כך גופו העשוי בשר ודם היה יכול לבטא את העבודה האלוהית. לכל אורך שלושים ושלוש השנים וחצי שישוע חי על פני האדמה, הוא שמר על אנושיותו הרגילה, אך משום עבודתו במהלך כהונתו בת שלוש השנים וחצי, בני אדם חשבו שהוא נעלה מאוד ושהוא על-טבעי הרבה יותר מכפי שהיה בעבר. למעשה, אנושיותו הרגילה של ישוע נותרה ללא שינוי לפני שהוא החל בכהונתו ולאחר מכן. אנושיותו הייתה זהה לכל אורך הדרך, אך משום ההבדל בין התקופה שקדמה להתחלת כהונתו לבין התקופה שלאחריה, הופיעו שתי השקפות שונות בנוגע לבשרו. בלי קשר לשאלה מה בני האדם חשבו, אלוהים בהתגלמותו שמר על אנושיותו הרגילה המקורית כל הזמן, מפני שמאז שאלוהים התגלם כבשר ודם, הוא חי כבשר ודם, בשר ודם שניחנו באנושיות רגילה. בין אם הוא ביצע את כהונתו ובין אם לאו, לא ניתן היה למחוק את האנושיות הרגילה של בשרו ודמו, מפני שאנושיות היא המהות הבסיסית של הבשר והדם. לפני שישוע ביצע את כהונתו, גוף הבשר והדם שלו נותר רגיל לחלוטין ועסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. הוא לא נראה על-טבעי כלל וכלל ולא הראה סימנים פלאיים כלשהם. באותה עת, הוא היה רק אדם פשוט מאוד שעבד את אלוהים, על אף שעיסוקו היה כן וישר יותר מזה של כל אדם. כך באה לידי ביטוי אנושיותו הרגילה לחלוטין. מכיוון שהוא לא עשה שום עבודה לפני שהחל בכהונתו, איש לא היה מודע לזהותו ואיש לא יכול היה להבחין בכך שבשרו שונה מכל היתר, מכיוון שהוא לא עשה שום נס ולא ביצע שום דבר מעבודתו של אלוהים עצמו. אולם לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו, הוא שמר על הקליפה החיצונית של האנושיות הרגילה ועדיין חי עם היגיון אנושי רגיל. עם זאת, מכיוון שהוא החל לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו, לקחת על עצמו את כהונת המשיח ולעשות עבודה שבני תמותה, בני אדם בשר ודם, לא מסוגלים לה, בני אדם הניחו שאין לו אנושיות רגילה ושהוא לא עשוי בשר ודם רגילים לחלוטין, אלא שהיה לו גוף בשר ודם לא שלם. משום העבודה שהוא ביצע, בני אדם אמרו שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שאין לו אנושיות רגילה. זו הבנה שגויה, מפני שבני האדם לא תפסו את החשיבות של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. אי-ההבנה הזו נבעה מהעובדה שהעבודה שביטא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הייתה העבודה האלוהית שבאה לידי ביטוי בגוף בשר ודם שניחן באנושיות רגילה. אלוהים עטה בשר ודם, הוא שכן בבשר ודם ועבודתו באנושיותו הסתירה את הרגילות של אנושיותו. לכן, בני אדם האמינו שאלוהים לא ניחן באנושיות, אלא רק באלוהיות.

אלוהים בהתגלמותו הראשונה לא השלים את עבודת ההתגלמות. הוא השלים רק את השלב הראשון בעבודה שהיה צורך שאלוהים יעשה כבשר ודם. על כן, כדי לסיים את עבודת ההתגלמות, אלוהים שב אל הבשר, כשהוא מביא לידי ביטוי את כל הרגילות והמציאות של הבשר והדם, כלומר מביא לידי ביטוי את דבר האל בבשר ודם רגילים לחלוטין ובכך מסיים את העבודה שלא סיים כבשר ודם. ההתגלמות השנייה כבשר ודם דומה במהותה לראשונה, אך היא ממשית ורגילה עוד יותר מהראשונה. כתוצאה מכך, הסבל שעוברת ההתגלמות השנייה כבשר ודם רב מזה של הראשונה, אך הסבל הזה הוא תוצאה של כהונתו של אלוהים כבשר ודם והוא שונה מסבלו של האדם המושחת. הוא נובע גם מהרגילות של בשרה ודמה של ההתגלמות. מכיוון שאלוהים מבצע את כהונתו כבשר ודם רגילים ומציאותיים לחלוטין, על הבשר והדם האלה לשאת קשיים רבים. ככל שבשרו ודמו יהיו רגילים יותר, כך הוא יסבול יותר בעת ביצוע כהונתו. עבודתו של אלוהים מתבטאת כבשר ודם רגילים מאוד שאינם על-טבעיים כלל וכלל. מכיוון שגופו רגיל ושעליו לשאת על כתפיו גם את העבודה להושיע את האדם, הוא סובל במידה רבה עוד יותר מכפי שהיה סובל גוף על-טבעי – וכל הסבל הזה נובע מהמציאות והרגילות של גופו. מהסבל שעברו שתי ההתגלמויות כבשר ודם בעת ביצוע כהונתן, ניתן לראות את מהותה של ההתגלמות כבשר ודם. ככל שהבשר ודם רגילים יותר, כך אלוהים נדרש לעבור קשיים גדולים יותר בעת ביצוע העבודה. ככל שהבשר ודם שמבצעים את העבודה הם ממשיים יותר, כך התפיסות של בני האדם נוקשות יותר וכך עלולות לפקוד את אלוהים סכנות רבות יותר. אולם ככל שהבשר ממשי יותר וככל שהוא ניחן בצרכים ובהיגיון מלא של אדם רגיל, כך הוא מסוגל יותר לקחת על עצמו את עבודתו של אלוהים בבשר. גופו של ישוע הוא זה שמוסמר אל הצלב, בשרו שאותו הקריב כקורבן חטאת. באמצעות בשר ודם עם אנושיות רגילה, הוא הביס את השטן והושיע לחלוטין את האדם מהצלב. כגוף של בשר ודם שלמים, התגלמותו השנייה של אלוהים מבצעת את עבודת הכיבוש ומביסה את השטן. רק גוף בשר ודם רגיל ומציאותי לחלוטין יכול לבצע את עבודת הכיבוש בשלמותה ולשאת עדות רבת עוצמה. כלומר, כיבוש האדם מקבל תוקף דרך המציאותיות והרגילות של אלוהים כבשר ודם ולא דרך נסים והתגלויות על-טבעיים. כהונתה של ההתגלמות הזו של אלוהים היא לדבר ובכך לכבוש את האדם ולהפוך אותו למושלם. במילים אחרות, עבודתה של הרוח המתממשת בבשר, חובתו של גוף הבשר והדם, היא לדבר ובכך לכבוש את האדם, לחשוף אותו, להפוך אותו למושלם ולהשמיד אותו לחלוטין. על כן, בעבודת הכיבוש תוגשם עבודתו של אלוהים כבשר ודם במלואה. עבודת הגאולה ההתחלתית הייתה רק תחילתה של עבודת ההתגלמות. גוף הבשר ודם שעושה את עבודת הכיבוש ישלים את עבודת ההתגלמות כולה. מבחינת מגדר, התגלמות אחת היא זכר והשנייה היא נקבה. בכך הושלמה משמעות התגלמותו של אלוהים והופרכו תפיסותיו של האדם לגבי אלוהים: אלוהים יכול להיות הן זכר והן נקבה ואלוהים בהתגלמותו הוא במהותו נטול מגדר. הוא ברא את האיש והאישה כאחד ובעיניו אין הבחנה בין המינים. בשלב הזה בעבודה, אלוהים לא עושה אותות ומופתים, כך שהעבודה תשיג את תוצאותיה באמצעות מילים. זאת ועוד, הסיבה לכך היא שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו הפעם היא לא לרפא חולים ולגרש שדים, אלא לכבוש את האדם על ידי דיבור. כלומר, היכולת המולדת שיש להתגלמות הזו של אלוהים כבשר ודם היא לומר דברים ולכבוש את האדם, לא לרפא חולים ולגרש שדים. עבודתו באנושיות רגילה איננה לעשות נסים, לרפא חולים ולגרש שדים, אלא לדבר. לכן ההתגלמות השנייה כבשר ודם נראית לבני האדם רגילה הרבה יותר מהראשונה. בני אדם רואים שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם איננה שקר. אולם ההתגלמות הזו של אלוהים שונה מההתגלמות של ישוע ועל אף ששתיהן התגלמויות של אלוהים, הן לא זהות לחלוטין. לישוע הייתה אנושיות רגילה ופשוטה, אך הוא לווה באותות ומופתים רבים. בהתגלמות הנוכחית של אלוהים, עיני האדם לא יראו אותות ומופתים ולא ריפוי חולים או גירוש שדים, גם לא הליכה על המים או צום במשך ארבעים יום... היא לא עושה עבודה זהה לזו שעשה ישוע, לא מפני שגוף הבשר והדם שלה שונה במהותו מזה של ישוע, אלא מפני שכהונתה היא לא לרפא חולים ולגרש שדים. אלוהים לא הורס את עבודתו שלו ולא מפריע לעבודתו שלו. מכיוון שהוא כובש את האדם באמצעות דבריו הממשיים, אין צורך להכניע אותו בעזרת נסים. לכן השלב הזה הוא השלמת עבודת ההתגלמות. אלוהים בהתגלמותו שאתה רואה היום הוא לחלוטין בשר ודם ואין בו שום דבר על-טבעי. הוא נעשה חולה בדומה לאחרים וזקוק למזון וללבוש בדיוק כמו אחרים. הוא לגמרי בשר ודם. אילו הפעם אלוהים בהתגלמותו היה עושה אותות ומופתים על-טבעיים, אילו הוא היה מרפא חולים ומגרש שדים ואילו הוא היה יכול להרוג במילה אחת, כיצד ניתן היה לבצע את עבודת הכיבוש? כיצד ניתן היה להפיץ את העבודה בקרב אומות הגויים? ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה של עידן החסד. הם היו השלב הראשון בעבודת הגאולה. עתה, לאחר שאלוהים הושיע את האדם מהצלב, הוא לא מבצע עוד את העבודה הזו. אילו באחרית הימים, הופיע "אל" זהה לישוע שהיה מרפא חולים, מגרש שדים ונצלב למען האדם, "האל" הזה, למרות היותו זהה לתיאורו של אלוהים בכתבי הקודש ועל אף שהאדם היה מקבל אותו בקלות, לא היה במהותו גוף בשר ודם שרוח האל עוטה, אלא רוח רעה. זאת מפני שעקרון עבודתו של אלוהים הוא לעולם לא לחזור על מה שכבר השלים. לפיכך, עבודת התגלמותו השנייה של אלוהים שונה מעבודתה של הראשונה. באחרית הימים, אלוהים מממש את עבודת הכיבוש בבשר ודם רגילים. הוא לא מרפא חולים והוא לא ייצלב למען האדם, אלא הוא פשוט אומר דברים כבשר ודם וכובש את האדם כבשר ודם. רק גוף בשר ודם כזה הוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. רק גוף בשר ודם כזה יכול להשלים את עבודתו של אלוהים כבשר ודם.

בין אם בשלב זה אלוהים בהתגלמותו סובל קשיים או מבצע את כהונתו, הוא עושה זאת כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות בבשר ודם, מפני שזוהי התגלמותו האחרונה של אלוהים. אלוהים יכול להתגלם כבשר ודם רק פעמיים. לא תיתכן פעם שלישית. ההתגלמות הראשונה הייתה זכר, השנייה נקבה, וכך דמותו של אלוהים כבשר ודם הושלמה במחשבתו של האדם. יתרה מזאת, שתי ההתגלמויות כבר סיימו את עבודתו של אלוהים כבשר ודם. בפעם הראשונה הייתה לאלוהים בהתגלמותו אנושיות רגילה כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות. גם הפעם יש לו אנושיות רגילה, אך משמעותה של ההתגלמות הזו שונה: היא עמוקה יותר ולעבודתה יש חשיבות עמוקה יותר. הסיבה לכך שאלוהים התגלם כבשר ודם פעם נוספת היא כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות. כשאלוהים יסיים לגמרי את השלב הזה בעבודתו, מלוא המשמעות של ההתגלמות, כלומר עבודתו של אלוהים כבשר ודם, תושלם ולא תהיה עוד עבודה לעשותה כבשר ודם. כלומר, מעתה והלאה, אלוהים לא יתגלם עוד לעולם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו. אלוהים עושה את עבודת ההתגלמות רק כדי להושיע את האדם ולהפוך אותו למושלם. במילים אחרות, בשום אופן אין זה רגיל שאלוהים יתגלם כבשר ודם, אלא רק למען העבודה. על ידי התגלמות כבשר ודם כדי לעבוד, הוא מראה לשטן שאלוהים הוא בשר ודם, אדם רגיל, אדם פשוט – אך הוא יכול למשול בעולם כמנצח, להביס את השטן, לגאול את האנושות ולכבוש את האנושות! מטרת עבודתו של השטן היא להשחית את האנושות ואילו מטרת עבודתו של אלוהים היא להושיע את האנושות. השטן לוכד את האדם בבור ללא תחתית ואילו אלוהים מחלץ אותו ממנה. השטן גורם לכל בני האדם לעבוד אותו, ואילו אלוהים גורם להם להישמע לריבונותו שלו, מפני שהוא אדון הבריאה. כל העבודה הזו מתגשמת דרך שתי ההתגלמויות של אלוהים. גוף הבשר והדם של אלוהים הוא במהותו איחוד בין אנושיות לאלוהיות והוא ניחן באנושיות רגילה. לפיכך, ללא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, אלוהים לא יכול היה להצליח להושיע את האנושות וללא האנושיות הרגילה של בשרו, עבודתו כבשר ודם עדיין לא הייתה יכולה להשיג את התוצאות האלה. מהות התגלמותו של אלוהים היא בכך שמוכרחה להיות לה אנושיות רגילה. כל מצב אחר יהיה מנוגד לכוונתו המקורית של אלוהים בהתגלמותו.

מדוע אני אומר שמשמעותה של ההתגלמות לא הושלמה בעבודתו של ישוע? מפני שהדבר לא היה לבשר באופן מלא. מה שישוע עשה היה רק חלק אחד מעבודתו של אלוהים כבשר ודם. הוא עשה רק את עבודת הגאולה ולא עשה את עבודת הזכייה באדם באופן מלא. לכן, אלוהים התגלם כבשר ודם פעם נוספת באחרית הימים. גם השלב הזה בעבודה נעשה כבשר ודם פשוטים בידי בן אנוש רגיל לחלוטין שאנושיותו אינה נעלה כלל ועיקר. במילים אחרות, אלוהים הפך לבן אנוש שלם. הוא אדם שזהותו היא זהות אלוהים, אדם שלם, גוף בשר ודם שלם, שמבצע את העבודה. עיניים אנושיות רואות רק גוף בשר ודם שאינו נעלה כלל ועיקר, אדם רגיל מאוד שיכול לדבר בשפת השמיים, שאינו מראה סימנים פלאיים כלשהם, לא עושה נסים, לא כל שכן חושף את האמת הפנימית אודות הדת באולמות כנסים גדולים. נדמה לבני אדם שעבודתה של ההתגלמות השנייה כבשר ודם שונה לחלוטין מזו של הראשונה, עד כדי כך שנדמה שלשתיים אין שום דבר משותף ושלא ניתן לראות הפעם דבר מעבודתה של ההתגלמות הראשונה. על אף שעבודתה של ההתגלמות השנייה כבשר ודם שונה מזו של הראשונה, הדבר לא מוכיח שמקורן לא זהה. השאלה אם מקורן זהה תלויה באופי העבודה שעושות שתי ההתגלמויות כבשר ודם, ולא בקליפות החיצוניות שלהן. במהלך שלושת שלבי עבודתו, אלוהים התגלם פעמיים ובשתי הפעמים עבודתו של אלוהים בהתגלמותו משיקה עידן חדש ופותחת בעבודה חדשה. ההתגלמויות משלימות זו את זו. עיניים אנושיות לא מסוגלות להבחין בכך ששתי ההתגלמויות כבשר ודם נובעות למעשה ממקור זהה. מיותר לציין שהדבר הוא מעבר ליכולתן של העין האנושית או המחשבה האנושית. אולם הן זהות במהותן, מפני שעבודתן נובעת מאותה רוח. לא ניתן לענות על השאלה אם שתי ההתגלמויות כבשר ודם באות ממקור זהה על פי התקופה והמקום שבהם הן נולדו או על פי גורמים דומים אחרים, אלא רק לפי העבודה האלוהית שהן מבטאות. ההתגלמות השנייה כבשר ודם לא מבצעת שום דבר מהעבודה שישוע עשה, מפני שעבודתו של אלוהים לא מצייתת למוסכמות, אלא מפלסת נתיב חדש בכל פעם. ההתגלמות השנייה כבשר ודם לא מתכוונת להעמיק או לחזק את הרושם שעשתה ההתגלמות הראשונה בדעתם של בני האדם, אלא להוסיף על כך ולהביא זאת לידי שלמות, להעמיק את הידע של האדם לגבי אלוהים, להפר את כל הכללים הקיימים בלבם של בני האדם ולמחוק את הצלמים הכוזבים של אלוהים מלבם. ניתן לומר ששום שלב בודד בעבודתו של אלוהים עצמו לא יכול להעניק לאדם ידע מלא לגביו. כל אחד מהם נותן רק חלק ולא את השלם. על אף שאלוהים ביטא את טבעו באופן מלא, משום כושר ההבנה המוגבל של האדם, הידע שלו על אלוהים נותר עדיין לא שלם. בלתי אפשרי לבטא את טבעו של אלוהים במלואו בשפה אנושית. יתר על כן, איך שלב בודד בעבודתו של אלוהים יכול לבטא אותו באופן מלא? הוא עובד כבשר ודם במסווה אנושיותו הרגילה וניתן להכיר אותו רק על פי ביטויי האלוהיות שלו, ולא על פי הקליפה הגופנית שלו. אלוהים מתגלם כבשר ודם כדי לאפשר לאדם להכיר אותו באמצעות עבודתו המגוונת ואין בעבודתו שני שלבים הדומים זה לזה. רק כך האדם יכול לקבל ידע מלא על עבודתו של אלוהים כבשר ודם, ללא הגבלה לפן בודד. על אף שעבודתן של שתי ההתגלמויות כבשר ודם שונה, מהותן של ההתגלמויות והמקור לעבודתן זהים. העניין הוא רק שהן קיימות כדי לבצע שני שלבים שונים של העבודה ושהן מופיעות בשני עידנים שונים. יהיה אשר יהיה, התגלמויותיו של אלוהים כבשר ודם חולקות מהות זהה ומקור זהה – זו אמת שאיש אינו יכול להכחיש.