אמירותיו של המשיח של אחרית הימים-קטעים נבחרים

תוכן
  • חלק א' אמירותיו של אלוהים לתבל כולה (אמירותיו של המשיח בראשית) (קטעים נבחרים)
    • חלק ב' דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (קטעים נבחרים)
      • חלק ג' אמירותיו של המשיח בימים המאוחרים של עבודתו

        מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו

        אלוהים בהתגלמותו הראשונה חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי, אך ביצע את כהונתו במשך שלוש וחצי מהשנים האלה בלבד. הן במשך הזמן שבו עבד והן בטרם החל בעבודתו, היתה לו אנושיות רגילה. הוא שכן באנושיותו הרגילה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. לכל אורך שלוש וחצי השנים האחרונות, הוא התגלה כאלוהים בהתגלמותו. בטרם החל לבצע את כהונתו, הופיע באנושיות רגילה ושגרתית, מבלי להראות סימן כלשהו לאלוהותו, ורק לאחר שהחל לבצע את כהונתו באופן רשמי, אלוהותו באה לידי ביטוי. חייו ועבודתו במהלך עשרים ותשע השנים הראשונות הדגימו כי הוא בן אדם אמיתי, בר אנוש, בשר ודם; שכן כהונתו החלה ברצינות רק לאחר גיל עשרים ותשע. משמעותה של ההתגלמות היא כי אלוהים מופיע בבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שברא, בדמות בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם בבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם, בעל אנושיות רגילה; דבר זה, לכל הפחות, מוכרח להיות אמת. למעשה, ההשלכה של התגלמות אלוהים בבשר ודם היא כי אלוהים חי ועובד כבשר ודם, אלוהים בעצם מהותו נעשה בשר ודם, נעשה אדם. את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם ניתן לחלק לשני שלבים. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במלים אחרות, במהלך השלב הראשון הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהחל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני לעל-טבעי. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין בשירות העבודה הרגילה של אלוהותו; שכן בעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד לשלב שבו הוא מסוגל לבצע את כהונתו. כך, השלב השני של חייו הוא לבצע את כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, הוא כי אנושיותו עדיין אינה שווה לכלל העבודה האלוהית, אינה בוגרת עדיין; רק לאחר שאנושיותו מתבגרת, נעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. כיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה, ואילו בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו ברצינות מרגע לידתו, נותן אותות על-טבעיים ועושה נסים, לא היתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית; לא ייתכן בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות אינו בן אדם. בדרך זו, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של התגלמות אלוהים בבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים נעשה בשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל אינו אנושי", היא חילול הקודש, מפני שזוהי עמדה בלתי אפשרית, המפירה את עקרון ההתגלמות בבשר ודם. גם לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, אלוהותו עדיין שוכנת במעטפת החיצונית האנושית כשהוא עושה את עבודתו; אלא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגיל. לפיכך, סוכן העבודה הוא האלוהות השוכנת באנושיותו. אלוהותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהות החבויה בתוך אנושיותו; עבודתו נעשית במהותה על ידי אלוהותו המוחלטת, ולא על ידי אנושיותו. אך מבצע העבודה הוא בשרו וגופו. ניתן לומר שהוא אדם וגם אלוהים, כי אלוהים נעשה לאל החי כבשר ודם, עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם מהותו של אלוהים. כיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא מעל לכל אדם שנברא, מעל לכל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. וכך, בקרב כל מיש שיש לו מעטפת אנושית כשלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם שנבראו. על אף שלכולם יש אנושיות, בני אדם שנבראו הם אנושיים בלבד, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם: בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהות. את אנושיותו ניתן לראות במראה החיצוני של גופו ובחיי היום יום שלו, אך את אלוהותו קשה לתפוס. מכיוון שאלוהותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, והוא אינו על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם לראות זאת. גם היום קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. למעשה, גם לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. הסוגייה הזו פשוטה מאוד: כיוון שאלוהים מתגלם בבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהות. שילוב זה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

        החיים שחי ישוע על פני האדמה היו חיים רגילים של בשר ודם. הוא חי באנושיות הרגילה של בשרו. סמכותו – לעשות את עבודתו של אלוהים ולומר את דברו של אלוהים, או לרפא חולים ולגרש שדים, לעשות דברים יוצאי דופן שכאלה – לא באה לידי ביטוי, ברובה, עד שהחל את כהונתו. חייו לפני גיל עשרים ותשע, לפני שביצע את כהונתו, היו הוכחה מספקת לכך שהוא בשר ודם רגיל בלבד. בשל כך, ומשום שלא החל עדיין לבצע את כהונתו, בני אדם לא ראו בו שום דבר אלוהי, לא ראו יותר מבן אנוש רגיל, אדם רגיל – כפי שבתחילה, היו שהאמינו כי הוא בנו של יוסף. אנשים חשבו שהוא בנו של אדם רגיל, ולא היתה להם דרך לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים בבשר ודם; גם כאשר במהלך ביצוע כהונתו, הוא עשה נסים רבים, רוב האנשים עדיין אמרו שהוא בנו של יוסף, כי הוא היה המשיח עם מעטפת חיצונית של אנושיות רגילה. אנושיותו הרגילה ועבודתו התקיימו שתיהן כדי להגשים את משמעותה של ההתגלמות הראשונה ולהוכיח שאלוהים התגלם כולו בבשר ודם, נעשה לאדם רגיל לחלוטין. העובדה שהיתה לו אנושיות רגילה בטרם החל בעבודתו, היתה הוכחה לכך שהוא בשר ודם רגיל; והעובדה שעבד לאחר מכן הוכיחה אף היא שהוא בשר ודם רגיל, כי הוא הראה אותות ומופתים, ריפא חולים וגירש שדים כבשר ודם עם אנושיות רגילה. הסיבה לכך שיכול היה לעשות נסים, היתה שבשרו נשא בתוכו את סמכותו של אלוהים והיה הבשר שעטתה רוח אלוהים. היתה לו הסמכות הזו בזכות רוח אלוהים, ומשמעות הדבר לא היתה שהוא אינו בשר ודם. ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה שהיה עליו לבצע בכהונתו, ביטוי לאלוהותו החבויה בתוך אנושיותו, ואין זה משנה אילו אותות הראה וכיצד הדגים את סמכותו, הוא עדיין חי באנושיות רגילה ועדיין היה בשר ודם רגיל. עד לשלב שבו קם לתחייה לאחר מותו על הצלב, הוא שכן בתוך בשר ודם רגיל. הענקת חסד, ריפוי חולים וגירוש שדים היו כולם חלק מכהונתו, כולם היו עבודה שביצע כבשר ודם רגיל. בטרם הלך אל הצלב, הוא לא יצא מעולם מתוך גופו האנושי הרגיל, ללא קשר למעשיו. הוא היה אלוהים עצמו, שעשה את עבודתו של אלוהים עצמו, אך מכיוון שהיה התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, הוא אכל מזון ולבש בגדים, היו לו צרכים אנושיים רגילים, היגיון אנושי רגיל ושכל אנושי רגיל. כל הדברים האלה היו הוכחה לכך שהוא אדם רגיל, וזו היתה הוכחה לכך שהתגלמות אלוהים בבשר ודם היא בשר ודם עם אנושיות רגילה ולא על-טבעית. תפקידו היה להשלים את עבודת התגלמותו הראשונה של אלוהים, להשלים את הכהונה של ההתגלמות הראשונה. חשיבותה של התגלמות בבשר ודם היא בכך שאדם רגיל מבצע את עבודתו של אלוהים עצמו; כלומר, שאלוהים מבצע את עבודתו האלוהית באנושיות ועל ידי כך מביס את השטן. התגלמות בבשר ודם פירושה שרוח אלוהים נעשית לבשר ודם, כלומר, אלוהים נעשה לבשר ודם; העבודה שהוא עושה כבשר ודם היא עבודתה של רוח הקודש, אשר מתממשת בבשר ודם, באה לידי ביטוי בבשר ודם. איש מלבד אלוהים בשר ודם אינו יכול להשלים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו; כלומר, רק התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואיש מלבדה – יכולה להביא לידי ביטוי את העבודה האלוהית. אילו במהלך התגלותו הראשונה, לא היתה לאלוהים האנושיות הרגילה לפני גיל עשרים ותשע – אילו מייד לאחר שנולד יכול היה לעשות נסים, אילו מייד לאחר שלמד לדבר, יכול היה לדבר בשפת השמיים, אילו ברגע שבו דרך לראשונה על האדמה, יכול היה לתפוס את כל ענייני העולם, להבחין במחשבותיו וכוונותיו של כל אדם – לא ניתן היה לכנותו אדם רגיל, ולא ניתן היה לכנות את בשרו, אדם בשר ודם. אם כך היה הדבר במקרה של המשיח, משמעותה ומהותה של התגלמות אלוהים היו הולכות לאיבוד. העובדה שהיתה לו אנושיות רגילה מוכיחה שהוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם; העובדה שעבר תהליך גדילה אנושי רגיל מוסיפה ומדגימה שהוא היה בשר ודם רגיל; ויתרה מזאת, עבודתו מהווה הוכחה מספקת לכך שהוא היה דבר אלוהים, רוח אלוהים, בהתגלמותם בבשר ודם. אלוהים מתגלם בבשר ודם בשל צורכי העבודה; במלים אחרות, שלב זה של העבודה עליו לעשות כבשר ודם, באנושיות רגילה. זהו התנאי המוקדם ל"דבר המתגלם בבשר" ל"דבר המופיע בבשר" והסיפור האמיתי מאחורי שתי ההתגלמויות של אלוהים. ייתכן שבני אדם מאמינים שכל חייו של ישוע לוו בנסים ונפלאות, שעד לסוף עבודתו על פני האדמה הוא לא ביטא אנושיות רגילה, שלא היו לו צרכים אנושיים רגילים, חולשות או רגשות אנושיים, שהוא לא נזקק לצורכי החיים הבסיסיים ולא היו לו מחשבות אנושיות רגילות. הם פשוט מדמיינים שהיה לו שכל על-אנושי, אנושיות נשגבת. הם מאמינים כי מכיוון שהוא אלוהים, הוא אינו אמור לחשוב ולחיות בדומה לבני אדם רגילים, כי רק אדם רגיל, בן אנוש המתקיים בתום לב, יכול לחשוב מחשבות אנושיות רגילות ולחיות חיים אנושיים רגילים. כל אלה הם רעיונותיו ותפיסותיו של האדם, המנוגדים לכוונות המקוריות בעבודתו של אלוהים. חשיבה אנושית רגילה מקיימת היגיון אנושי רגיל ואנושיות רגילה; אנושיות רגילה מקיימת את תפקודי הבשר הרגילים; ותפקודי הבשר הרגילים מאפשרים את החיים הרגילים כבשר ודם, בשלמותם. רק על ידי עבודה כבשר ודם כזה, יכול אלוהים להגשים את מטרת התגלמותו. אילו לאלוהים בהתגלמותו בבשר ודם היתה רק מעטפת הבשר החיצונית, אך הוא לא חשב מחשבות אנושיות, לבשר ודם זה לא היה היגיון אנושי, כל שכן אנושיות המתקיימת בתום לב. כיצד יכול בשר ודם כזה, ללא אנושיות, להגשים את הכהונה שעל אלוהים בהתגלמותו לבצע? השכל הרגיל מקיים את כל היבטי החיים האנושיים; ללא שכל רגיל, האדם לא היה אנושי. במלים אחרות, אדם שאינו חושב מחשבות רגילות הוא חולה נפש. ועל משיח שאין לו אנושיות אלא רק אלוהות, לא ניתן לומר שהוא אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם. כיצד אם כן ייתכן שלאלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא תהיה אנושיות רגילה? האין זה חילול הקודש לומר שלמשיח אין אנושיות? כל הפעילויות שבני אדם רגילים עוסקים בהן נשענות על תפקודו של השכל האנושי הרגיל. בלעדיו, בני אדם היו מתנהגים באופן חריג; הם אף לא היו מסוגלים להבדיל בין שחור ללבן, בין טוב לרע; ולא היו להם אתיקה ועקרונות מוסר אנושיים. בדומה לכך, לולא אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם היה חושב כאדם רגיל, הוא לא היה בשר ודם המתקיים בתום לב, בשר ודם רגיל. בשר ודם כזה שאינו חושב, לא היה מסוגל לקחת על עצמו את העבודה האלוהית. הוא לא היה מסוגל לעסוק בפעילויות הרגילות של בשר ודם, לא כל שכן לחיות יחד עם בני אדם על פני האדמה. וכך משמעות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, עצם מהות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, היתה הולכת לאיבוד. אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמור על העבודה האלוהית הרגילה כבשר ודם; חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה וכל פעילויותיו הגופניות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את עבודתו של אלוהים המתגלם בבשר ודם. לולא היה לבשר ודם זה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד כבשר ודם, והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא יכולים היו להתגשם. על אף שלאלוהים בהתגלמותו יש שכל אנושי רגיל, עבודתו אינה מהולה במחשבה אנושית; הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי מוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. אין זה משנה עד כמה נשגבות מחשבותיו כבשר ודם, עבודתו אינה נושאת את חותם ההיגיון או החשיבה. במלים אחרות, עבודתו אינה נהגית על ידי מחשבותיו כבשר ודם, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להשלים, ודבר ממנה אינו נהגה על ידי מוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי, שום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשימם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של היום היא כהונה שעל אלוהים בהתגלמותו לבצע, אך היא אינה עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שעל אלוהותו לעשות, עבודה ששום אדם בשר ודם אינו מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל, בעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו, עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

        בטרם ישוע ביצע את העבודה, הוא רק חי באנושיותו הרגילה. איש לא יכול היה להבחין בכך שהוא אלוהים, איש לא גילה שהוא אלוהים בהתגלמותו; בני אדם הכירו אותו רק כאדם רגיל לחלוטין. אנושיותו הרגילה לחלוטין היתה הוכחה לכך שאלוהים התגלם בבשר ודם ושעידן החסד הוא עידן עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ולא עידן עבודתה של הרוח. זו היתה הוכחה לכך שרוח אלוהים התממשה באופן מלא בבשר ודם, לכך שבעידן התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, גופו הגשמי יבצע את כל עבודתה של הרוח. המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא בשר ודם שהרוח מתממשת בו, בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים מתגלם באדם, רוחו מתגלמת בבשר ודם; במלים פשוטות, הדבר מתרחש כאשר אלוהים עצמו שוכן בבשר ודם בעל אנושיות רגילה, ומבטא דרכו את עבודתו האלוהית – זוהי משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות. במהלך התגלמותו הראשונה, היה צורך שאלוהים ירפא חולים ויגרש שדים, מפני שעבודתו היתה גאולה. כדי לגאול את המין האנושי כולו, היה עליו להיות סלחן ומלא חמלה. העבודה שעשה בטרם נצלב, היתה ריפוי חולים וגירוש שדים, דבר שבישר על ישועת האדם על ידו מחטא וזוהמה. כיוון שהיה זה עידן החסד, היה צורך שירפא חולים, וכך יראה אותות ומופתים, שייצגו את החסד בעידן ההוא; שכן עידן החסד התרכז סביב הענקת חסד, שאותו מסמלים שלום, שמחה וברכות חומריות, כולם סימנים לאמונתם של בני האדם בישוע. כלומר, ריפוי חולים, גירוש שדים והענקת חסד היו יכולות אינסטינקטיביות של גופו של ישוע בעידן החסד, הן היו עבודת הרוח שהתממשה בבשר ודם. אך בשעה שביצע עבודה זו, הוא חי כבשר ודם, הוא לא התעלה על הבשר. אין זה משנה אילו מעשי ריפוי ביצע, עדיין היתה לו אנושיות רגילה, הוא עדיין חי חיים אנושיים רגילים. הסיבה לכך שאני אומר כי בעידן התגלמותו של אלוהים, הגוף ביצע את כל עבודתה של הרוח, היא שאין זה משנה איזו עבודה עשה, הוא עשה אותה כבשר ודם. אך בשל עבודתו, בני אדם לא בגופו גוף בעל מהות גשמית לחלוטין, כי גופו יכול היה לעשות נסים וברגעים מיוחדים יכול היה לעשות מעשים שהתעלו על הבשר. מוכן שכל ההתרחשויות האלה חלו לאחר שהוא החל בכהונתו, כגון העובדה שנבחן במשך ארבעים יום או שצורתו השתנתה על ההר. כך, במקרה של ישוע, המשמעות של התגלמות אלוהים בבשר ודם לא הושלמה, אלא התגשמה רק באופן חלקי. החיים שהוא חי כבשר ודם בטרם החל בעבודתו היו רגילים לחלוטין בכל המובנים. לאחר שהחל לעבוד, שמר לעצמו רק את המעטפת החיצונית של בשרו. כיוון שעבודתו היתה ביטוי של אלוהות, היא חרגה מן התפקודים הרגילים של הבשר. אחרי הכל, אלוהים שהתגלם בבשר ודם היה שונה מבני אדם בשר ודם. מובן שבחיי היום יום שלו, הוא נזקק למזון, לבוש, שינה ומחסה כמו כל אדם אחר, היה זקוק לכל הצרכים הבסיסיים הרגילים, הגה וחשב כמו בן אנוש רגיל. בני אדם עדיין ראו בו אדם רגיל, אלא שעבודה שעשה היתה על-אנושית. למעשה, אין זה משנה מה עשה, הוא חי באנושיות רגילה, וכל עוד ביצע את העבודה, ההיגיון שלו היה רגיל במיוחד, מחשבותיו צלולות במיוחד, יותר ממחשבותיו של כל אדם רגיל אחר. לאלוהים בהתגלמותו היה צורך לחשוב ולהגות בדרך זו, מפני שהיה על העבודה האלוהית לבוא לידי ביטוי בבשר ודם שההיגיון שלו רגיל במידה רבה ושמחשבותיו צלולות מאוד – רק בדרך זו יכול היה גופו לבטא את העבודה האלוהית. לכל אורך שלושים ושלוש השנים וחצי שישוע חי על פני האדמה, הוא שמר על אנושיותו הרגילה, אך בשל עבודתו במהלך כהונתו בת שלוש השנים וחצי, בני אדם חשבו שהוא נעלה מאוד, שהוא על-טבעי הרבה יותר מכפי שהיה בעבר. למעשה, אנושיותו הרגילה של ישוע נותרה ללא שינוי בטרם החל בכהונתו ולאחר מכן; אנושיותו היתה זהה לכל אורך הדרך, אך בשל ההבדל בין התקופה שקדמה להתחלת כהונתו לבין התקופה שלאחר מכן, הופיעו שתי דעות שונות בנוגע לבשרו. אין זה משנה מה חשבו בני האדם, אלוהים בהתגלמותו שמר על אנושיותו הרגילה המקורית במשך כל הזמן, שכן מאז התגלם אלוהים בבשר ודם, הוא חי כבשר ודם, בשר ודם שהיתה לו אנושיות רגילה. בין אם ביצע את כהונתו ובין אם לא, את האנושיות הרגילה של בשרו לא ניתן היה למחוק, שכן אנושיות היא המהות הבסיסית של הבשר. בטרם ביצע ישוע את כהונתו, נותר גופו רגיל לחלוטין ועסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות; הוא לא נראה על-טבעי כלל וכלל, לא הראה סימנים פלאיים כלשהם. באותה עת, הוא היה רק אדם פשוט מאוד שעבד את אלוהים, על אף שעיסוקו היה כן וישר יותר מזה של כל אדם. כך אנושיותו הרגילה לחלוטין באה לידי ביטוי. כיוון שלא עשה כל עבודה בטרם החל בכהונתו, איש לא היה מודע לזהותו, איש לא יכול היה להבחין בכך שגופו שונה מכל היתר, כיוון שהוא לא עשה ולו נס אחד, לא ביצע ולו מעט מעבודתו של אלוהים עצמו. אולם, לאחר שהחל לבצע את כהונתו, הוא שמר על המעטפת החיצונית של האנושיות הרגילה ועדיין חי עם היגיון אנושי רגיל, אך כיוון שהחל לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו, לקחת על עצמו את כהונת המשיח ולעשות עבודה שבני תמותה, בני אדם בשר ודם, אינם מסוגלים לה, בני אדם הניחו שלא היתה לו אנושיות רגילה והוא לא היה בשר ודם רגיל לחלוטין, אלא בשר ודם לא שלם. בשל העבודה שביצע, בני אדם אמרו שהוא אלוהים בשר ודם שאין לו אנושיות רגילה. זוהי הבנה שגויה, מפני שבני האדם לא תפסו את משמעות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם. אי-ההבנה נבעה מן העובדה שהעבודה שביטא אלוהים בבשר ודם היתה העבודה האלוהית, שבאה לידי ביטוי בבשר ודם שהיתה לו אנושיות רגילה. אלוהים עטה בשר ודם, שכן בבשר ודם, ועבודתו באנושיותו ערפלה את הרגילות של אנושיותו. מסיבה זו, בני אדם האמינו שלאלוהים לא היתה אנושיות.

        אלוהים בהתגלמותו הראשונה לא השלים את עבודת ההתגלמות; הוא השלים רק את השלב הראשון בעבודה שהיה צורך כי אלוהים יעשה כבשר ודם. וכך, כדי לסיים את עבודת ההתגלמות, אלוהים שב פעם נוספת להיות בשר ודם, כשהוא מביא לידי ביטוי את כל הרגילות והמציאות של הבשר, כלומר, מביא לידי ביטוי את דבר אלוהים בבשר ודם רגיל לחלוטין, וכך מסיים את העבודה שהוא הותיר, כבשר ודם. ההתגלמות השניה בבשר ודם דומה במהותה לראשונה, אך היא ממשית ורגילה עוד יותר מן הראשונה. כתוצאה מכך, הסבל שעוברת ההתגלמות השניה בבשר ודם רב מזה של הראשונה, אך הסבל הזה הוא תוצאה של כהונתו כבשר ודם, והוא שונה מסבלו של אדם מושחת. הוא נובע גם מן הרגילות של בשרו. כיוון שהוא מבצע את כהונתו כבשר ודם רגיל ומציאותי לחלוטין, על הבשר ודם הזה לשאת קשיים רבים. ככל שגופו רגיל יותר, כך הוא יסבול יותר בעת ביצוע כהונתו. אלוהים עובד כבשר ודם רגיל מאוד, שאינו על-טבעי כלל וכלל. כיוון שגופו רגיל ועליו לשאת על כתפיו גם את עבודת ישועת האדם, הוא סובל במידה רבה עוד יותר מכפי שהיה סובל גוף על-טבעי – כל הסבל הזה נובע מן המציאות והרגילות של גופו. מן הסבל שעברו שתי ההתגלמויות בבשר ודם בעת ביצוע כהונתן, ניתן לראות את מהותה של ההתגלמות בבשר ודם. ככל שהבשר ודם רגיל יותר, כך עליו לעבור קשיים גדולים יותר בעת ביצוע העבודה; ככל שהבשר ודם שמבצע את העבודה ממשי יותר, כך הרעיונות שבני אדם מקבלים אכזריים יותר וכך עלולות לפקוד אותו סכנות רבות יותר. אולם, ככל שהבשר ודם ממשי יותר וכלל שיש לו צרכים והיגיון מלא של אדם רגיל, כך הוא מסוגל יותר לקחת על עצמו את עבודתו של אלוהים כבשר ודם. היה זה גופו של ישוע שנצלב, בשרו שאותו הקריב כקורבן חטאת; באמצעות בשר ודם עם אנושיות רגילה הוא הביס את השטן והושיע באופן מלא את האדם מן הצלב. וכבשר ודם שלם, התגלמותו השניה של אלוהים מבצעת את עבודת הכיבוש ומביסה את השטן. רק בשר ודם רגיל ומציאותי לחלוטין יכול לבצע את עבודת הכיבוש בשלמותה ולשאת עדות רבת עוצמה. כלומר, עבודת[א] כיבושו של האדם מקבלת השפעה דרך המציאותיות והרגילות של אלוהים כבשר ודם ולא דרך נסים והתגלויות על-טבעיים. כהונתה של התגלמות זו של אלוהים היא לדבר, וכך לכבוש את האדם ולהביאו לידי שלמות. במלים אחרות, עבודתה של הרוח המתממשת בבשר ודם, חובתו של הבשר ודם, היא לדבר וכך לכבוש, לגלות, להביא לידי שלמות ולהשמיד את האדם לחלוטין. לפיכך, בעבודת הכיבוש תוגשם עבודתו של אלוהים כבשר ודם במלואה. עבודת הגאולה ההתחלתית היתה רק תחילתה של עבודת ההתגלמות; הבשר ודם שעושה את עבודת הכיבוש ישלים את עבודת ההתגלמות כולה. מבחינת מגדר, האחת היא זכר והשניה היא נקבה; בכך הושלמה משמעות התגלמותו של אלוהים. היא מפיגה את תפיסותיו השגויות של האדם לגבי אלוהים: אלוהים יכול להיות הן זכר והן נקבה, ואלוהים בהתגלמותו הוא במהותו חסר מגדר. אלוהים יצר את הגבר והאשה כאחד, והוא אינו מבחין בין המגדרים. בשלב זה של העבודה, אלוהים אינו מראה אותו ומופתים, כך שהעבודה תשיג את תוצאותיה באמצעות מלים. זאת ועוד, הפעם עבודתו של אלוהים בהתגלמותו אינה לרפא חולים ולגרש שדים, אלא לכבוש את האדם על ידי דיבור, כלומר, היכולת המולדת שיש להתגלמות זו של אלוהים בבשר ודם היא לומר דברים ולכבוש את האדם ולא לרפא חולים ולגרש שדים. עבודתו באנושיות רגילה אינה לעשות נסים ולא לרפא חולים ולגרש שדים, אלא לדבר, ולפיכך ההתגלמות השניה בבשר ודם נראית לבני האדם רגילה הרבה יותר מזו הראשונה. בני אדם רואים שהתגלמותו של אלוהים בבשר ודם אינה שקר; אך התגלמות זו של אלוהים שונה מן ההתגלמות של ישוע, ועל אף ששניהם התגלמויות בבשר ודם, הם אינם זהים לחלוטין. לישוע היתה אנושיות רגילה, אך הוא לווה באותות ומופתים רבים. בהתגלמות זו של אלוהים, עיני האדם לא יראו אותות ומופתים, לא ריפוי חולים ולא גירוש שדים, לא הליכה על המים ולא צום במשך ארבעים יום... הוא אינו עושה עבודה זהה לזו שעשה ישוע, לא מפני שבשרו שונה במהותו מזה של ישוע, אלא מפני שאין זו כהונתו לרפא חולים ולגרש שדים. הוא אינו הורס את עבודתו שלו, אינו מפריע לעבודתו שלו. כיוון שהוא כובש את האדם באמצעות דבריו הממשיים, אין צורך להכניעו בעזרת נסים, וכך שלב זה הוא השלמת עבודת ההתגלמות. אלוהים בהתגלמותו, שאותו אתם רואים היום, הוא לחלוטין בשר ודם, ואין בו שום דבר על-טבעי. הוא נעשה חולה בדומה לאחרים, זקוק למזון וללבוש בדיוק כמו אחרים, בהיותו בשר ודם לחלוטין. אילו הפעם, היה אלוהים בהתגלמותו מראה אותות ומופתים על-טבעיים, אילו ריפא חולים, גירש שדים או יכול היה להרוג במלה אחת, כיצד ניתן היה לבצע את עבודת הכיבוש? כיצד ניתן היה להפיץ את העבודה בקרב אומות הגויים? ריפוי חולים וגירוש שדים היו עבודת עידן החסד, השלב הראשון בעבודת הגאולה, ועתה לאחר שאלוהים הושיע את האדם מן הצלב, הוא אינו מבצע עוד את העבודה הזו. אילו באחרית הימים, הופיע "אל" זהה לישוע, שהיה מרפא חולים, מגרש שדים ונצלב למען האדם, "האל" הזה, למרות היותו זהה לתיאורו של אלוהים בכתבי הקודש ועל אף שקל לאדם לקבלו, לא היה במהותו בשר ודם שעוטה רוח אלוהים, אלא רוח רעה. שכן עקרון עבודתו של אלוהים הוא לעולם לא לחזור על מה שכבר השלים. לפיכך, עבודת התגלמותו השניה של אלוהים שונה מעבודתה של הראשונה. באחרית הימים, אלוהים מממש את עבודת הכיבוד בבשר ודם רגיל; הוא אינו מרפא חולים, לא ייצלב למען האדם, אלא הוא בפשטות אומר דברים כבשר ודם, כובש את האדם כבשר ודם. רק בשר ודם כזה הוא התגלמות אלוהים בבשר ודם; רק בשר ודם כזה יכול להשלים את עבודתו של אלוהים כבשר ודם.

        בין אם בשלב זה אלוהים סובל קשיים או מבצע את כהונתו, הוא עושה זאת כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות בבשר ודם, מפני שזוהי התגלמותו האחרונה של אלוהים. אלוהים יכול להתגלם בבשר ודם רק פעמיים. לא תיתכן פעם שלישית. ההתגלמות הראשונה היתה בזכר, השניה בנקבה, וכך דמותו של אלוהים כבשר ודם הושלמה במחשבתו של האדם; יתרה מזאת, שתי ההתגלמויות כבר סיימו את עבודתו של אלוהים כבשר ודם. בפעם הראשונה היתה לאלוהים בהתגלמותו אנושיות רגילה כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות. גם הפעם יש לו אנושיות רגילה, אך משמעותה של התגלמות זו שונה: היא עמוקה יותר, ולעבודתו יש חשיבות עמוקה יותר. הסיבה לכך שאלוהים התגלם בבשר ודם פעם נוספת היא כדי להשלים את משמעותה של ההתגלמות. כשאלוהים יסיים לגמרי שלב זה בעבודתו, מלוא המשמעות של ההתגלמות, כלומר, עבודתו של אלוהים כבשר ודם, תושלם, ולא תהיה עוד עבודה לעשות כבשר ודם. כלומר, מעתה והלאה אלוהים לא יתגלם עוד לעולם בבשר ודם כדי לעשות את עבודתו. אלוהים עושה את עבודת ההתגלמות רק כדי להושיע את האדם ולהביאו לידי שלמות. במלים אחרות, בשום אופן אין זה רגיל שאלוהים יתגלם בבשר ודם, אלא רק למען העבודה. על ידי התגלמות בבשר ודם כדי לעבוד, הוא מראה לשטן שאלוהים הוא בשר ודם, אדם רגיל – אך הוא יכול למשול בעולם כמנצח, להביס את השטן, לגאול את האנושות, לכבוש את האנושות! מטרת עבודתו של השטן היא להשחית את האנושות, ואילו מטרת עבודתו של אלוהים היא להושיע את האנושות. השטן לוכד את האדם בתהום ללא תחתית, ואילו אלוהים מחלץ אותו ממנה. השטן גורם לכל בני האדם לסגוד לו, ואילו אלוהים גורם להם להישמע לריבונותו, כי הוא אדון הבריאה. כל העבודה הזו מתגשמת דרך שתי ההתגלמויות של אלוהים. גופו הוא במהותו איחוד בין אנושיות לאלוהות ויש לו אנושיות רגילה. לפיכך, ללא התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, אלוהים לא יכול היה להשיג את התוצאות בהושעת האנושות, וללא האנושיות הרגילה של בשרו, עבודתו כבשר ודם עדיין לא יכולה היתה לנחול הצלחה. מהות התגלמותו של אלוהים היא בכך שמוכרחה להיות לו אנושיות רגילה; כל מצב אחר יהיה מנוגד לכוונתו המקורית של אלוהים בהתגלמותו.

        מדוע אני אומר שמשמעותה של ההתגלמות לא הושלמה בעבודתו של ישוע? מפני שהדבר לא היה לבשר באופן מלא. מה שעשה ישוע היה רק חלק אחד מעבודתו של אלוהים כבשר ודם; הוא עשה רק את עבודת הגאולה ולא עשה את עבודת הזכייה באדם באופן מלא. מסיבה זו, אלוהים התגלם בבשר ודם פעם נוספת באחרית הימים. גם שלב זה של העבודה נעשה כבשר ודם רגיל, על ידי בן אנוש רגיל לחלוטין, שאנושיותו אינה נעלה כלל ועיקר. במלים אחרות, אלוהים נעשה לבן אנוש שלם, וזהו אדם שזהותו היא זהות אלוהים, אדם שלם, בשר ודם שלם, המבצע את העבודה. בעיניים אנושיות, נראה שהוא רק בשר ודם שאינו נעלה כלל ועיקר, אדם רגיל מאוד שיכול לדבר בשפת השמיים, שאינו מראה סימנים פלאיים כלשהם, אינו עושה נסים, לא כל שכן חושף את האמת הפנימית על הדת באולמות כינוס גדולים. נדמה לבני אדם שעבודתה של ההתגלמות השניה בבשר ודם שונה לחלוטין מזו של הראשונה, עד כדי כך שנדמה שלשניים אין שום דבר במשותף, ולא ניתן לראות הפעם דבר מעבודתה של ההתגלמות הראשונה. על אף שעבודתה של ההתגלמות השניה בבשר ודם שונה מזו של הראשונה, הדבר אינו מוכיח שמקורן אינו זהה. השאלה אם מקורן זהה, תלויה באופי העבודה שעושות שתי ההתגלמויות בבשר ודם, ולא במעטפות החיצוניות שלהן. במהלך שלושת שלבי עבודתו, התגלם אלוהים פעמיים, ובשתי הפעמים עבודתו של אלוהים בהתגלמותו משיקה עידן חדש, מבשרת על עבודה חדשה; ההתגלמויות משלימות זו את זו. עיניים אנושיות אינן מסוגלות להבחין בכך ששתי ההתגלמויות בבשר ודם באות למעשה ממקור זהה. אין צורך לומר שהדבר הוא מעבר ליכולתה של העין האנושית או המחשבה האנושית. אך במהותן, הן זהות, שכן עבודתן נובעת מאותה הרוח. לא ניתן לשפוט בשאלה אם שתי ההתגלמויות בבשר ודם באות ממקור זהה, על פי התקופה והמקום שבו נולדו, או גורמים דומים אחרים, אלא על פי העבודה האלוהית שהן מביאות לידי ביטוי. ההתגלמות השניה בבשר ודם אינה מבצעת שום דבר מן העבודה שעשה ישוע, כי עבודתו של אלוהים אינה מצייתת למוסכמות, אלא פותחת דרך חדשה בכל פעם. ההתגלמות השניה בבשר ודם אינה מתכוונת להעמיק או לגבש את הרושם שעשתה ההתגלמות הראשונה בדעתם של בני האדם, אלא להשלים אותה ולהביאה לידי שלמות, להעמיק את ידע האדם על אודות אלוהים, להפר את כל הכללים הקיימים בלבם של בני האדם ולמחוק את דמויותיו הכוזבות של אלוהים מלבם. ניתן לומר ששום שלב בודד בעבודתו של אלוהים עצמו אינו יכול להעניק לאדם ידע מלא על אודותיו; כל אחד מהם נותן רק חלק, ולא את השלם. על אף שאלוהים ביטא את טבעו באופן מלא, בגלל כושר ההבנה המוגבל של האדם, הידע שלו על אלוהים נותר עדיין לא מלא. בלתי אפשרי לבטא את טבעו של אלוהים במלואו בשפה אנושית; באיזו מידה יכול שלב בודד בעבודתו לבטא פחות את אלוהים באופן מלא? הוא עובד כבשר ודם במסווה אנושיותו הרגילה, וניתן להכירו רק על פי ביטויי האלוהות שלו, ולא על פי המעטפת הגופנית שלו. אלוהים מתגלם בבשר ודם כדי לאפשר לאדם להכירו באמצעות עבודתו המגוונת, ואין בעבודתו שני שלבים הדומים זה לזה. רק בדרך זו יכול האדם לקבל ידע מלא על עבודתו של אלוהים כבשר ודם, ללא הגבלה לפן בודד. על אף שעבודתן של שתי ההתגלמויות בבשר ודם שונה, מהותן של ההתגלמויות והמקור לעבודתן, זהים; אלא שהן קיימות כדי לבצע שני שלבים שונים של העבודה, ועולות בשני עידנים שונים. יהיה אשר יהיה, התגלמויותיו של אלוהים בבשר ודם חולקות מהות זהה ומקור זהה – זוהי אמת שאיש אינו יכול להכחיש.

        הערות שוליים:

        א. בטקסט המקורי המלה "עבודת" אינה מופיעה.