זה שנים רבות רוח האל מחפשת במהלך עבודתה על פני האדמה ורבים מאוד האנשים שאלוהים השתמש בהם כדי לבצע את עבודתו במהלך העידנים. עם זאת, במשך כל הזמן הזה, לא היה לרוח האל מקום מנוחה מתאים. לכן אלוהים מחליף בין בני אדם שונים לצורך עבודתו. בסיכומו של דבר, עבודתו מתבצעת באמצעות בני אדם. כלומר, בכל השנים האלה, עבודתו של אלוהים מעולם לא פסקה, אלא המשיכה בבני האדם, ברציפות עד היום. על אף שאלוהים אמר כל כך הרבה מילים ועשה כל כך הרבה עבודה, האדם עדיין אינו מכיר את אלוהים, משום שאלוהים מעולם לא הופיע בפני האדם ומשום שאין לו צורה מוחשית. לכן על אלוהים להשלים את העבודה הזו – העבודה של הבאה לידיעת כל בני האדם את החשיבות המעשית של האל המעשי. לשם כך, על אלוהים להראות לאנושות את רוחו באופן מוחשי ולעשות את עבודתו בקרבה. כלומר, רק כאשר רוח האל לובשת צורה פיזית, עוטה עור ועצמות ומתהלכת באופן פיסי בקרב בני האדם בגלוי, מלווה אותם בחייהם, לפעמים גלויה ולפעמים נסתרת, רק אז בני האדם מסוגלים להבין את אלוהים יותר לעומק. אם אלוהים היה נשאר רק בשר ודם, הוא לא היה מסוגל להשלים את העבודה שלו כולה ולאחר שהוא יעבוד כבשר ודם לזמן מה ויבצע את הכהונה שיש לעשותה כבשר ודם, אלוהים יעזוב את הבשר והדם ויעבוד בעולם הרוחני בדמות הבשר והדם, בדיוק כפי שעשה ישוע לאחר שעבד זמן מה באנושיות הרגילה והשלים את כל העבודה שהיה עליו להשלים. אולי אתם זוכרים את החלק הזה מתוך 'הנתיב... (5)': "אני זוכר את אבי אומר לי, 'על פני האדמה, בקש רק לעשות את רצון אביך ולהשלים את המטלה שהטיל עליך. שום דבר אחר אינו נוגע לך.'" מה ניתן לראות בפסקה זו? כשאלוהים יורד ארצה, הוא עושה רק עבודתו שבאלוהות, שזו המשימה שהרוח השמיימית הפקיד בידי אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כשהוא בא, הוא רק מדבר בכל רחבי האדמה, כדי לבטא את האמירות שלו באמצעים שונים ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הם בעיקר מטרותיו ועקרון העבודה שלו והוא אינו עוסק בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. כהונתו העיקרית היא לדבר בשם רוח האל. כלומר, כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לאספקה לחייו של האדם ומשחררת את האמת. היא לא מתערבת בעבודת האדם, כלומר, היא לא משתתפת בעבודה האנושית. בני אנוש אינם יכולים לעשות עבודה אלוהית ואלוהים לא משתתף בעבודה אנושית. לאורך כל השנים מאז שאלוהים ירד ארצה כדי לבצע את עבודתו, הוא תמיד עשה אותה דרך בני אדם. אולם בני האדם האלה אינם יכולים להיחשב כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אלא רק כאנשים שאלוהים משתמש בהם. אולם אלוהים של ימינו יכול כבר לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהות, להכריז את קולה של רוח האל ולעבוד בשמה. בדומה לכך, באופן דומה, כל בני האדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים הם מקרים שבהם רוח האל עבדה בגוף בשר ודם. אם כך, מדוע הם לא נקראים אלוהים? אולם כיום, אלוהים הוא גם רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם וגם ישוע היה רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה נקראים אלוהים. אם כך מה ההבדל? בני האדם שאלוהים השתמש בהם לאורך כל העידנים היו כולם בעלי חשיבה והיגיון רגילים. הם הבינו את עקרונות ההתנהלות האנושית. היו להם רעיונות אנושיים רגילים והם החזיקו בכל הדברים שצריכים להיות לבני אדם רגילים. לרובם היו כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודתה של רוח האל בבני האדם האלה, היא רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל מביאה את כישוריהם לידי ביטוי ומשתמשת במעלותיהם בשירות האל. עם זאת, מהות האל נטולת רעיונות למחשבה, היא אינה מהולה בכוונות אנושיות ואף אין בה את מה שבני אדם רגילים מצוידים בו. כלומר אלוהים אפילו לא בקי בעקרונות ההתנהגות האנושית. זה המצב כשאלוהים של ימינו יורד ארצה. עבודתו ודבריו אינם מהולים בכוונות אנושיות או בחשיבה אנושית, אלא הם ביטוי ישיר של כוונותיה של רוח האל וזו עובדת ישירות מטעם אלוהים. פירוש הדבר הוא שרוח האל מדברת ישירות, כלומר, האלוהות עושה את העבודה ישירות ואינה משלבת כוונות אנושיות כלל. במילים אחרות, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהות באופן ישיר, ללא חשיבה או רעיונות אנושיים ואינו מבין כלל את עקרונות ההתנהלות האנושית. לו רק האלוהות עבדה (כלומר, לו רק אלוהים עצמו היה עובד), עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתבצע על פני האדמה. לכן, כאשר אלוהים יורד ארצה, הוא חייב להשתמש בבני אדם מעטים כדי לעבוד באנושיות, במקביל לעבודתו באלוהות. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, האדם לא יוכל לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו, ישוע ביטל את המצוות הישנות וייסד דברות חדשים. הוא גם אמר דברים רבים. כל העבודה הזו נעשתה באלוהות. כל האחרים, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן, התבססו בעבודתם אחר כך על דבריו של ישוע. כלומר אלוהים השיק את עבודתו בעידן ההוא ופתח את עידן החסד. כלומר הוא פתח תקופה חדשה, ביטל את הישנה וגם הגשים את הדברים: "אלוהים הוא הראשית והתכלית". במילים אחרות, על האדם לבצע את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו על פני האדמה, הוא עזב את האדם. לאחר מכן, כל בני אדם עבדו על פי העקרונות שהתבטאו בדבריו והנהיגו על פי האמיתות שהוא אמר. כל בני אדם האלה עבדו למען ישוע. אילו ישוע היה עובד לבדו, לא משנה כמה דברים הוא היה מדבר, לא היה לבני האדם אמצעי כלשהו לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא היה עובד באלוהות והיה יכול היה רק לומר דברים אלוהיים. הוא לא היה מסוגל להסביר דברים באופן שבו בני אדם רגילים יכלו להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זה העיקרון שעל פיו אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם עובד – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולעבוד על מנת להשלים את העבודה האלוהית, ולאחר מכן שימוש במתי-מעט בני אדם או אולי יותר, כלבבו של אלוהים, כדי להוסיף על עבודתו. כלומר אלוהים משתמש בבני אדם כלבבו כדי לעשות את עבודת הרעייה וההשקיה באנושות, כך שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו להיווכח במציאות האמת.

אילו אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היה עושה רק את העבודה האלוהית ולא היו בני אדם כלבבו שיעבדו בתיאום איתו, אזי האדם לא יכול היה להבין את רצון האל או ליצור קשר עם אלוהים. אלוהים חייב להשתמש בבני אדם רגילים כלבבו כדי להשלים את העבודה הזו, כדי להשגיח על הכנסיות ולרעות אותן וכדי להגיע לרמה שהתהליכים הקוגניטיביים של האדם ומוחו של האדם מסוגלים לדמיין. במילים אחרות, אלוהים משתמש בבני אדם ספורים כלבבו כדי "לתרגם" את העבודה שהוא עושה באלוהות שלו כדי שאפשר יהיה לפתוח אותה, להמיר את השפה האלוהית לשפה אנושית, כך שכל בני האדם יוכלו לתפוס ולהבין אותה. אילולא אלוהים היה עושה כך, איש לא היה מבין את שפתו האלוהית, מכיוון שאחרי הכול, מעטים הם בני האדם כלבבו של אלוהים ויכולת ההבנה של האדם מועטה. זו הסיבה שאלוהים בוחר בשיטה הזו רק כשהוא עובד בהתגלמותו כבשר ודם. אילו הייתה רק עבודה אלוהית, לא הייתה לאדם דרך להכיר את אלוהים או להיות בקשר עמו, מכיוון שהאדם אינו מבין את שפתו של אלוהים. האדם מסוגל להבין את השפה הזו רק באמצעות בני אדם כלבבו של אלוהים שמבהירים את דבריו. עם זאת, אילו היו רק בני אדם כאלה העובדים באנושיות, היה ניתן רק לשמר את חייו הרגילים של האדם. לא היה ניתן לשנות את טבעו של האדם. לא הייתה לעבודתו של אלוהים התחלה חדשה. היו רק השירים הישנים, רק הדברים הנדושים. רק באמצעות פעולתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אשר אומר כל מה שצריך להיאמר ועושה כל מה שצריך להיעשות בתקופת התגלמותו, שאחריה בני האדם עובדים וחווים חוויות בהתאם לדבריו – רק כך יוכל טבע חייהם להשתנות ורק כך הם יוכלו לזרום עם הזמן. מי שעובד באלוהות מייצג את אלוהים, בעוד מי שעובד באנושיות נמנה על בני האדם שאלוהים משתמש בהם. כלומר, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מבני האדם שאלוהים משתמש בהם. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את העבודה האלוהית ואילו בני האדם שאלוהים משתמש בהם אינם יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי ופותחת את התקופה החדשה כדי להביא את האדם להתחלה חדשה. כשרוח האל מסיימת את דבריה, הדבר מסמל שעבודתו של אלוהים באלוהות שלו הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי להיווכח בחוויית החיים שלהם. באופן דומה, זה גם השלב שבו אלוהים מביא את האדם אל העידן החדש ומעניק לבני האדם התחלה חדשה. בזאת מסתיימת עבודתו של אלוהים כבשר ודם.

אלוהים לא יורד ארצה כדי להפוך את האנושיות הרגילה שלו למושלמת. הוא לא בא כדי לעשות את העבודה של האנושיות הרגילה. הוא בא רק כדי לעשות את העבודה האלוהית באנושיות רגילה. מה שאלוהים מגדיר כאנושיות רגילה אינו כפי שבני האדם מתארים לעצמם. האדם מגדיר "אנושיות רגילה" כנישואין וגידול ילדים, שזו הוכחה לכך שאתה בן אדם רגיל. אולם אלוהים לא רואה זאת כך. הוא תופס אנושיות רגילה כחשיבת מחשבות אנושיות רגילות, ניהול חיים רגילים והיוולדות לבני אדם רגילים. אולם אורח חייו הרגיל אינו כולל אישה או בעל וילדים, כפי שבני האדם מדברים על אורח חיים רגיל. כלומר עבור האדם, האנושיות הרגילה שעליה אלוהים מדבר היא דבר שהאדם תופס כהיעדר אנושיות, כמעט ללא רגשות ולכאורה ללא צרכים של הבשר, ממש כמו ישוע, שהיה רק בעל חיצוניות של אדם רגיל ולבש צורה של אדם רגיל, אך במהותו לא ניחן בכל המאפיינים ההולמים אדם רגיל. מכאן ניתן לראות שהמהות של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אינה מכילה את כל מה שנכלל באנושיות רגילה, אלא רק חלק מהדברים שבני האדם צריכים להצטייד בהם כדי לקיים את שגרת החיים האנושיים הרגילים וכן היגיון אנושי רגיל. אולם לדברים אלה אין כל קשר למה שאדם מחשיב כאנושיות רגילה. אלה הדברים שצריכים להיות לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. עם זאת, יש שטוענים שניתן יהיה לומר שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ניחן באנושיות רגילה רק אם יהיה נשוי ויהיו לו בנים ובנות, משפחה. בלי הדברים האלה, הם אומרים, הוא איננו בן אדם רגיל. אם כן, אני שואל אותך, "האם לאלוהים יש רעיה? האם ייתכן שלאלוהים יש בעל? האם יכולים להיות לאלוהים ילדים?" האין אלה טענות מופרכות? עם זאת, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול לצוץ מתוך סדק בין סלעים או ליפול מהשמיים. הוא רק יכול להיוולד למשפחה אנושית רגילה. לכן יש לו הורים ואחיות. אלה הם הדברים שחייבים להיות לאנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו כבשר ודם. כך היה עם ישוע. לישוע היו אב ואם, אחיות ואחים וכל זה היה רגיל. אולם לו היו לו רעיה ובנים ובנות, אזי האנושיות הרגילה שלו לא הייתה זו שאלוהים רצה עבור אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לו היה זה כך, הוא לא היה מסוגל לעבוד בשם האלוהות. דווקא משום שלא היו לו רעיה או ילדים אך שהוא נולד להורים רגילים במשפחה רגילה, הוא היה מסוגל לבצע את העבודה האלוהית. לשם הבהרה נוספת, אלוהים מחשיב בן אדם רגיל כמי שנולד למשפחה רגילה. רק אדם כזה כשיר לבצע את העבודה האלוהית. מנגד, אילו היו לאדם זה רעיה, ילדים או בעל, הוא לא יכול היה לעשות עבודה אלוהית מכיוון שהוא היה ניחן רק באנושיות הרגילה שבני האנוש דורשים, אך לא באנושיות הרגילה שאלוהים דורש. הדברים שנחשבים בעיני אלוהים והדברים שבני האדם מבינים לרוב שונים מאוד, כשמיים וארץ. חלק ניכר מהשלב הזה של עבודתו של אלוהים מנוגד לתפיסותיהם של בני האדם ושונה מהן לאין שיעור. אפשר לומר שהשלב הזה בעבודתו של אלוהים מורכב לגמרי מעבודה ממשית של האלוהות, כאשר האנושיות תומכת בעבודה זו. מכיוון שאלוהים יורד ארצה כדי לבצע את עבודתו בעצמו, במקום להניח לאדם לעשות זאת, הוא מתגלם כבשר ודם (באדם רגיל, בלתי שלם) כדי לבצע את עבודתו. הוא משתמש בהתגלמות זו כדי להציג לאנושות עידן חדש, כדי לספר לאנושות על השלב הבא בעבודתו וכדי לבקש מבני האדם להנהיג בהתאם לנתיב המתואר בדבריו. בזאת, עבודתו של אלוהים כבשר ודם מסתיימת. הוא עומד לעזוב את האנושות, לא עוד לשכון בבשר ובדם של האנושיות הרגילה, אלא להתרחק מן האדם כדי להתקדם בחלק נוסף של עבודתו. לאחר מכן, הוא משתמש בבני אדם כלבבו כדי להמשיך בעבודתו על פני האדמה בקרב הקבוצה הזו של בני אדם, אך באנושיות שלהם.

אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אינו יכול להישאר עם האדם לנצח מכיוון שיש לאלוהים עוד הרבה עבודה לעשות. הוא לא יכול להיות לכוד בבשר ודם. עליו להשיל את הבשר כדי לעשות את העבודה שעליו לעשות, למרות שהוא עושה את עבודתו בצלם הבשר והדם. כשאלוהים יורד ארצה, הוא לא ממתין עד שיגיע למצב שאליו אדם רגיל צריך להגיע לפני שימות ויעזוב את האנושות. בלי קשר לגילו של הבשר שלו, כאשר עבודתו מסתיימת, הוא עוזב את האדם. אין לו גיל – הוא אינו סופר את ימיו על פי תוחלת החיים האנושית. במקום זאת, הוא מסיים את חייו כבשר ודם על פי שלבי עבודתו. ייתכן שיהיו כאלה שיחשבו שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם חייב לגדול במידה מסוימת, להתבגר, להזדקן ולעזוב רק כאשר גופו כושל. זהו דמיונו של האדם. אלוהים אינו עובד כך. הוא מתגלם כבשר ודם רק כדי לעשות את העבודה שהוא אמור לעשות, לא כדי לחיות חיים של אדם רגיל של היוולדות להורים, התבגרות, הקמת משפחה ופיתוח קריירה, הבאת ילדים לעולם או חוויית העליות והמורדות של החיים – כל הפעילויות של אדם רגיל. כאשר אלוהים יורד ארצה זו רוח האל בהתגלמותה כבשר ודם וכניסתה לגוף בשר ודם, אך אלוהים לא חי חיים של אדם רגיל. הוא בא רק כדי לבצע חלק אחד בתוכנית הניהול שלו. לאחר מכן הוא יעזוב את האנושות. כאשר הוא מתגלם כבשר ודם, רוח האל לא הופכת את האנושיות הרגילה של הבשר והדם למושלמת. במקום זאת, בזמן שאלוהים קובע מראש, האלוהות עובדת באופן ישיר. לאחר מכן, אחרי שאלוהים עושה את כל מה שעליו לעשות ומשלים את כהונתו, עבודתה של רוח האל בשלב זה מסתיימת, ואז חיי אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מגיעים גם הם לסיומם, בין אם גופו העשוי בשר ודם מיצה את תוחלת חייו ובין אם לאו. כלומר שלב החיים שאליו הבשר מגיע, משך הזמן שהוא חי על פני האדמה – הכול נקבע על פי עבודתה של רוח האל. אין לכך כל קשר למה שהאדם מחשיב כאנושיות רגילה. קחו לדוגמה את ישוע. הוא חי כבשר ודם במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. על פי תוחלת החיים של גוף אנושי, הוא לא היה צריך למות בגיל כזה והוא לא היה צריך לעזוב. אולם לרוח האל כל זה לא היה חשוב. כשהעבודה שלו הסתיימה, באותו רגע גופו נלקח ונעלם יחד עם הרוח. זה העיקרון שעל פיו אלוהים עובד כבשר ודם. אם כך, במובן הצר של הדברים, אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם איננה בעלת חשיבות עליונה. שוב, הוא לא יורד ארצה כדי לחיות חיים של בן אנוש רגיל. הוא אינו מבסס לעצמו תחילה חיי אדם רגילים ורק לאחר מכן מתחיל לעבוד. במקום זאת, כל עוד הוא נולד למשפחה אנושית רגילה, הוא מסוגל לבצע עבודה אלוהית שאינה מוכתמת בכוונותיהם של בני אדם, דהיינו כזו שאינה נוגעת לבשר, כזו שבהחלט אינה מאמצת את דרכי החברה או מערבת את מחשבותיו ותפיסותיו של האדם, ויתר על כן, כזו שאינה מערבת תורות חיים של האדם. זו העבודה שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מתכוון לבצע וזו גם החשיבות המעשית של התגלמותו כבשר ודם. אלוהים מתגלם כבשר ודם בעיקר כדי לעשות שלב של העבודה שצריך להתבצע כבשר ודם, בלי לעבור אף תהליך טריוויאלי אחר. ובאשר לחוויות של אדם רגיל – אין לו כאלה. העבודה שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם צריך לעשות אינה כוללת חוויות אנושיות רגילות. לכן, אלוהים עוטה בשר ודם כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע כבשר ודם. לשאר הדברים אין שום קשר אליו. הוא לא עובר תהליכים טריוויאליים רבים כל כך. לאחר שעבודתו מסתיימת, מסתיימת גם החשיבות של התגלמותו כבשר ודם. סיום השלב הזה פירושו שהעבודה שהיה עליו לעשות כבשר ודם הסתיימה והכהונה של בשרו הושלמה. אולם הוא אינו יכול להמשיך לעבוד כבשר ודם ללא הגבלת זמן. עליו לעבור למקום אחר כדי לעבוד, מקום מחוץ לבשר. רק כך הוא יכול לבצע את עבודתו במלואה ולהגביר את השפעתה. אלוהים עובד על פי תוכניתו המקורית. הוא יודע בבירור, כמו שהוא מכיר את כף ידו, איזו עבודה עליו לעשות ואיזו עבודה הוא השלים. אלוהים מוביל כל אדם לצעוד בנתיב שהוא קבע מראש. לא ניתן להתחמק מכך. רק מי שרוח האל מנחה אותו יוכל להיווכח במנוחה. ייתכן שבעבודה מאוחרת יותר, לא אלוהים ינחה את האדם באמצעות דיבור כבשר ודם, אלא רוח עם דמות מוחשית תנחה את האדם בחייו. רק אז יוכל האדם לגעת באלוהים באופן קונקרטי, להתבונן באלוהים ולהיווכח באופן טוב יותר במציאות שאלוהים דורש, כדי שהאל המעשי יוכל להפוך אותו למושלם. זו העבודה שאלוהים מתכוון להשלים והדבר שהוא תכנן מזמן. מכאן, תוכלו כולכם לראות את הנתיב שעליכם ללכת בו!