הדבר מופיע בבשר

תוכן

חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

כשפטרוס יוסר על ידי אלוהים, הוא התפלל: "אלי, סורר הוא גופי, ואתה מייסר אותי ושופט אותי. הייסורים והשיפוט שלך מסבים לי שמחה, ואפילו אם אינך רוצה בי, בשיפוטך אני רואה את טבעך הקדוש והצודק. כשאתה שופט אותי כדי שאחרים יראו בשיפוטך את טבעך הצודק, אני חש סיפוק. אם הדבר יכול לחשוף את טבעך ולאפשר לכל הבריות לחזות בטבעך הצודק, ואם זה יכול לזכך את אהבתי אליך כך שאוכל לזכות בתדמית של אדם צדיק, אזי טוב הוא שיפוטך, שכן כזה הוא רצונך הרחום. אני יודע שעדיין קיימת בי מרדנות רבה, ושאני עדיין לא ראוי להתייצב בפניך. רצוני הוא שתשפוט אותי עוד יותר, בין אם על ידי סביבה עוינת או על ידי תלאות קשות – אין זה משנה כיצד תשפוט אותי, יהיה לזה ערך רב עבורי. אהבתך כה עמוקה, ואני מוכן למסור עצמי לרחמיך ללא שום תלונות." זה הידע שזכה בו פטרוס לאחר שחווה את עבודתו של אלוהים, וזו גם עדות לאהבתו כלפי אלוהים. כיום, אתם כבר נכבשתם, אבל כיצד התבטא בכם כיבוש זה? יש שאומרים, "כיבושי הוא החסד העילאי והתרוממות הרוח העילאית שמעניק אלוהים. רק עכשיו מבין אני שחיי האדם ריקניים וחסרי חשיבות. החיים הם חסרי תכלית, אני מעדיף למות. על אף שהאדם מעביר את חייו בהתרוצצויות, בהולדת ילדים ובגידולם דור אחר דור, בסופו של דבר הוא נותר בלי כלום. היום, רק לאחר שנכבשתי בידי אלוהים, נוכחתי שאין ערך בחיים כאלה – אלו באמת חיים חסרי משמעות. אפשר פשוט למות ולגמור עם העניין!" האם אנשים כאלה שנכבשו יכולים להתקבל לנחלתו של אלוהים? האם הם יכולים להוות דוגמה מייצגת או מודל לחיקוי? אנשים כאלה הם דוגמה לפסיביות, אין להם שום שאיפות, והם אינם שואפים להשתפר! על אף שהם נחשבים לאנשים שנכבשו, לא ניתן להביא אנשים פסיביים כאלה לידי שלמות. לקראת סוף חייו, לאחר שהוא הובא לידי שלמות, פטרוס אמר: "אלי! אם הייתי יכול לחיות עוד מספר שנים, הייתי רוצה להעמיק ולזכך את אהבתי אליך עוד יותר." ממש לפני שעמדו לצלוב אותו, פטרוס התפלל בלבו, "אלי! זמנך הגיע, הזמן שהועדת לי הגיע. אני חייב להיצלב עבורך, אני חייב לשאת בעדות הזו עבורך, וכולי תקווה שאהבתי יכולה לספק את דרישותיך ולהזדכך עוד יותר. היום, עצם העובדה שאני יכול למות למענך ולהיצלב למענך, מנחמת ומרגיעה אותי, שכן אין דבר יותר משביע רצון עבורי מאשר להיצלב למענך ולספק את רצונותיך ומאשר האפשרות להעניק לך את עצמי ולהקריב את חיי למענך. אלי! אתה כה חביב! אילו היית מתיר לי להמשיך לחיות, הייתי מוכן לאהוב אותך אפילו עוד יותר. כל עוד אני חי, אוהב אותך. הייתי רוצה לאהוב אותך יותר לעומק. אתה שופט אותי, מייסר אותי ומנסה אותי משום שאיני אדם צדיק, משום שחטאתי. וטבעך הצודק מתחוור לי עוד יותר. זו ברכה עבורי, משום שאני מסוגל לאהוב אותך יותר לעומק ומשום שאני מוכן לאהוב אותך בצורה זו גם אם אינך אוהב אותי. אני מוכן לחזות בטבעך הצודק, שכן זה מאפשר לי עוד יותר לחיות חיים בעלי משמעות. אני מרגיש שלחיי כעת יש יותר משמעות משום שנצלבתי למענך, ולמות למענך זה דבר משמעותי. למרות זאת, אני עדיין לא מרגיש שבע רצון, שכן אני יודע מעט מאוד אודותיך, אני יודע שאיני מסוגל לספק את רצונותיך בשלמות, וכן שלא השבתי לך מספיק כגמולך. בחיי, לא הייתי יכול להשיב לך את כל-כולי – אני מאוד רחוק מכך. בעודי מביט לאחור על הרגע הזה, אני מרגיש שאני חייב לך רבות, ולרשותי עומד רק הרגע הזה כדי לכפר על כל טעויותיי ועל כל האהבה שלא השבתי לך."

על האדם להתאמץ לחיות חיים בעלי משמעות, ואל לו להסתפק בנסיבותיו הנוכחיות. כדי להביא לידי ביטוי את דמותו של פטרוס, על האדם לרכוש את הידע והניסיון של פטרוס. על האדם לעסוק בחיפוש אחר דברים יותר נעלים ועמוקים. עליו לשאוף להשגת אהבה עמוקה וטהורה יותר כלפי אלוהים ולחיים בעלי ערך ומשמעות. רק חיים כאלה הם חיים אמיתיים – רק כך יוכל האדם להידמות לפטרוס. עליך להתמקד בנקיטת יוזמה בנוגע להיווכחות על צדה החיובי, ואל לך להיכנע ולאפשר לעצמך להתדרדר למען הקלה רגעית תוך התעלמות מאמיתות יותר עמוקות, מוגדרות ומעשיות. על אהבתך להיות מעשית, וחובה עליך למצוא דרכים להשתחרר מהחיים המושחתים והשאננים האלה שאינם שונים מחייה של חיה. עליך לחיות חיים בעלי משמעות, חיים ערכיים, ואסור לך להשלות את עצמך או להתייחס לחייך כאל צעצוע שיש לשחק בו. אמיתות שלא ניתנות להשגה אינן קיימות עבור כל מי ששואף לאהוב את אלוהים, ואין שום דין שהללו לא יוכלו לעמוד בו. כיצד עליך לחיות את חייך? כיצד עליך לאהוב את אלוהים? כיצד עליך להשתמש באהבתך אליו כדי לספק את רצונו? אין דבר חושב מזה בחיים. מעל לכול, עליך להיות בעל שאיפות והתמדה, ואל לך להיות כמו אותם אנשים חלשים וחסרי עמוד שדרה. עליך ללמוד כיצד לחוות חיים בעלי משמעות, כיצד לחוות אמיתות בעלות משמעות, ואל לך לנהוג בעצמך כלאחר יד בעניין הזה. בלי שתשים לב, חייך יחלפו להם – ואחרי הכול, האם תהיה לך עוד הזדמנות לאהוב את אלוהים? האם האדם יכול לאהוב את אלוהים לאחר מותו? עליך להחזיק באותן השאיפות ובאותו המצפון שהיו לפטרוס. על חייך להיות בעלי משמעות, ואל לך לשחק משחקים עם עצמך! בתור בן אדם, ובתור אדם שמנסה להתקרב לאלוהים, עליך להיות מסוגל לשקול בזהירות את הדרך שבה אתה נוהג בחייך, את האופן שבו תציע את עצמך לאלוהים, את הדרך שבה תוכל להעמיק את המשמעות של אמונתך באלוהים, וכיצד – משום שאתה אוהב את אלוהים – עליך לאהוב את אלוהים בצורה טהורה יותר, יפה יותר וטובה יותר. כיום, אינך יכול להסתפק רק בדרך שבה אתה נכבש בידי אלוהים, אלא עליך גם לשקול את הדרך שבה תלך בעתיד. עליך להיות בעל שאיפות ולהיות אמיץ מספיק כדי להיעשות מושלם, ואל לך תמיד לחשוב שאתה נעדר יכולת. האם האמת מעדיפה אנשים מסוימים? האם האמת יכולה להתנגד במכוון לאנשים? אם אתה עוסק בחיפוש אחר האמת, האם האמת מסוגלת להמם אותך? אם תעמוד איתן למען הצדק, האם הוא יוכל למוטט אותך? אם שאיפתך האמיתית היא לעסוק בחיפוש אחר חיים, האם יכולים החיים לחמוק ממך? אם אינך מחזיק באמת, אין זאת משום שהאמת לא מכירה בך, אלא משום שאתה שומר מרחק מהאמת. אם אינך מסוגל לעמוד איתן למען הצדק, אין זאת משום שיש משהו לא כשורה עם הצדק, אלא משום שאתה מאמין שהוא לא תואם את העובדות. אם לא זכית בחיים לאחר שעסקת שנים רבות בחיפוש אחריהם, אין זאת משום שהחיים לא הוגנים כלפיך, אלא משום שאתה לא הוגן כלפי החיים ומשום שהרחקת אותם ממך. אם אתה חי באור אך לא הצלחת לקבל את האור, אין זאת משום שהאור אינו מסוגל לזהור עליך, אלא משום שלא הקדשת שום תשומת לב לקיומו של האור, ולכן האור נסוג ממך חרישית. אם אינך עוסק בחיפוש אחר הדברים האלה, ניתן רק לומר עליך שאתה פסולת חסרת ערך, שאתה נטול אומץ בחייך, ושאין לך העוז להתנגד לכוחות החושך. אתה חלש מדי! אינך מסוגל להימלט מכוחות השטן אשר צרים עליך. אתה מוכן רק לנהל חיים בטוחים ומוגנים ולמות בבורות. הדבר שעליך לעשות הוא לפעול למען כיבושך – זוהי חובתך המצפונית. אם אתה שבע רצון מכך שנכבשת, אזי אתה מגרש את קיומו של האור. עליך להתמודד עם קשיים למען האמת, עליך למסור את עצמך לאמת, עליך לשאת בהשפלה למען האמת, ועליך להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליך לעשות. אסור לך להשליך את האמת לטובת חיי משפחה שלווים, ואל לך לאבד את הכבוד והיושר של חייך לטובת הנאה רגעית. עליך לעסוק בחיפוש אחר כל מה שיפה וטוב ואחר דרך חיים משמעותית יותר. אם אתה מנהל חיים וולגריים כאלה ולא עוסק בחיפוש אחר שום מטרה, האין אתה מבזבז את חייך? מה תוכל להשיג מחיים כאלה? עליך לזנוח את כל הנאותיך הגשמיות לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה. אנשים כאלה הם חסרי כבוד ויושר – לקיומם אין כל משמעות!

אלוהים מייסר ושופט את האדם משום שעבודתו דורשת זאת, ויתרה מזאת, משום שהאדם צריך זאת. האדם צריך להתייסר ולהישפט, ורק לאחר מכן הוא יכול לזכות באהבת אלוהים. כיום, שוכנעתם לחלוטין, אך כאשר אתם נתקלים במכשול הקטן ביותר, אתם בצרות. שיעור קומתכם עדיין נמוך מאוד, ואתם עדיין צריכים לחוות ייסורים ושיפוט נוספים על מנת לרכוש ידע מעמיק יותר. כיום, אתם יראים את אלוהים במידת מה, אתם מפחדים מאלוהים, ואתם יודעים שהוא האל האמיתי, אך אינכם רוחשים כלפיו אהבה גדולה, והרבה פחות מכך הצלחתם להשיג אהבה טהורה. הידע שלכם שטחי מדי, ושיעור קומתכם עדיין אינו מספק. כשאתם באמת נתקלים בסביבה, אתם עדיין לא נושאים עדות – היווכחותכם אינה יזומה מספיק, ואין לכם מושג כיצד לנוהג לפי הדת. רוב האנשים פסיביים ועצלים, הם רק אוהבים בסתר את אלוהים בלבם, אך אין להם שיטה לנהוג לפיה, וגם מטרותיהם אינן ברורות להם די הצורך. אלה שהובאו לידי שלמות אינם בעלי אנושיות רגילה גרידא, אלא הם גם מחזיקים באמיתות אשר מעבר לאמות המידה של המצפון ואשר מעל לרף של המצפון. הם לא משתמשים במצפונם לגמול על אהבתו של אלוהים בלבד, אלא יותר מכך, הם מכירים את אלוהים, הם נוכחו לדעת שאלוהים חביב וראוי לאהבתו של האדם, ואף שיש דברים כה רבים לאהוב באלוהים, ולכן האדם אינו יכול שלא לאהוב אותו. אהבתם של אלה שהובאו לידי שלמות כלפי אלוהים, מטרתה להגשים את שאיפותיהם האישיות. אהבתם היא ספונטנית, אהבה שלא מבקשת דבר בתמורה, אהבה שאינה מלאכה. הם אוהבים את אלוהים אך בזכות הידע שיש להם אודותיו. לאנשים כאלה לא אכפת אם אלוהים מרעיף אליהם מחסדיו, והם שבעי רצון אך ורק מגרימת סיפוק לאל. הם לא מתמקחים עם אלוהים, אף לא מודדים את אהבתם לאלוהים לפי המצפון: אתה נתת לי, ובתמורה אני אוהב אותך – אם אתה לא נותן לי, אז אין לי דבר לתת לך בתמורה. אלה שהובאו לידי שלמות תמיד מאמינים שאלוהים הוא הבורא, שהוא מוציא לפועל את עבודתו עליהם, ושעליהם לשאוף לנהל חיים בעלי משמעות ולרצות את אלוהים משום שהם זכו בהזדמנות להיעשות מושלמים, עמדו בתנאים לכך והיו כשירים לכך. חווייתו של פטרוס הייתה בדיוק כך: כשהיה בשיא חולשתו, הוא התפלל לאלוהים ואמר, "אלי! בלי להתחשב בזמן או במקום, אתה יודע שאני תמיד זוכר אותך. לא משנה הזמן או המקום, אתה יודע שאני רוצה לאהוב אותך, אבל שיעור קומתי נמוך מדי, אני חלש מדי וחסר ישע, אהבתי מוגבלת מדי, וכנותי כלפיך דלה מדי. בהשוואה לאהבתך, אני פשוט לא כשיר לחיות. אני מקווה רק שחיי אינם לשווא, ולא רק שאוכל לגמול לך על אהבתך, אלא גם שאוכל להקדיש לך את כל אשר לי. אם אוכל לרצות אותך, אז בתור ברייה אזכה לשקט נפשי ולא אבקש עוד דבר. על אף שאני חלש וחסר ישע כרגע, לא אשכח את תוכחותיך, ולא אשכח את אהבתך. כעת איני עושה דבר, אלא רק גומל לך על אהבתך. אלי, אני מרגיש נורא! כיצד אוכל להשיב לך את האהבה שיש בלבי כלפיך? כיצד אוכל לעשות את כל אשר יכול אני לעשות כדי להיות מסוגל להגשים את רצונותיך ולהציע לך את כל אשר לי? אתה מכיר את חולשתם של בני האדם – כיצד אוכל להיות ראוי לאהבתך? אלי! אתה יודע ששיעור קומתי נמוך, שאהבתי דלה מדי. כיצד יכול אני לפעול כמיטב יכולתי בסביבה מהסוג הזה? אני יודע שעלי לגמול לך על אהבתך, אני יודע שעלי לתת לך את כל אשר לי, אך היום שיעור קומתי נמוך מדי. אני מבקש שתעניק לי כוח, שתעניק לי ביטחון עצמי, כך שאהיה מסוגל יותר להחזיק באהבה טהורה המוקדשת לך, ומסוגל יותר להקדיש לך את כל אשר לי – לא רק שאוכל לגמול לך על אהבתך, אלא גם אוכל לחוות יותר לעומק את הייסורים שלך, השיפוט שלך והניסיונות שלך, ואף יותר מכך, את קללותיך החמורות. הרשית לי לחזות באהבתך, ואיני מסוגל שלא לאהוב אותך, ועל אף שאני חלש וחסר ישע היום, כיצד אוכל לשכוח אותך? האהבה, הייסורים והשיפוט שלך גרמו לי להכיר אותך, עם זאת אני גם מרגיש שאיני מסוגל להגשים את אהבתך, משום שאתה כה אדיר. כיצד אני יכול להקדיש את כל אשר לי לבורא?" זו הייתה בקשתו של פטרוס, עם זאת שיעור קומתו לא היה מספק. ברגע ההוא פטרוס חש שסכין כמו ננעצת בלבו, והוא חווה ייסורים – הוא לא ידע מה לעשות בתנאים כאלה. אך הוא המשיך להתפלל: "אלי! שיעור קומתו של האדם הוא ילדותי ומצפונו רפה, והדבר היחיד שבאפשרותי להשיג הוא לגמול לך על אהבתך. היום איני יודע כיצד לספק את רצונותיך, לעשות ככל יכולתי, לתת את כל אשר לי או כיצד להקדיש את כל אשר לי לך. ללא קשר לשיפוטך, ללא קשר לייסוריך, ללא קשר למה שהענקת לי, ללא קשר למה שאתה לוקח ממני, שחרר אותי מהתלונה הקלושה ביותר נגדך. פעמים רבות כשייסרת ושפטת אותי, רטנתי לעצמי ולא הייתי מסוגל להיטהר או להגשים את רצונותיך. הגמול שלי לאהבתך נולד מתוך כפייה, וברגע זה אני אפילו שונא את עצמי עוד יותר." פטרוס התפלל בצורה זו משום שהוא ביקש לאהוב את אלוהים בצורה טהורה יותר. הוא ביקש והתחנן, ובנוסף על כך הוא הטיח האשמות כנגד עצמו והתוודה על חטאיו לאלוהים. הוא חש עצמו חייב לאלוהים, הוא חש שנאה כלפי עצמו, אך הוא גם היה עצוב ופסיבי במידה מסוימת. הוא תמיד חש כך, כאילו הוא אינו טוב מספיק בשביל רצונותיו של אלוהים, ואינו מסוגל לפעול כמיטב יכולתו. בתנאים כאלה, פטרוס עדיין עסק בחיפוש אחר אמונתו של איוב. הוא ראה מה גדולה הייתה אמונתו של איוב, שכן איוב נוכח לדעת שאלוהים העניק לו את כל אשר לו, ושזה טבעי שאלוהים ייקח ממנו את הכול, שאלוהים מעניק למי שהוא רוצה – כזה הוא טבעו הצודק של אלוהים. לאיוב לא היו תלונות, והוא עדיין המשיך להלל את אלוהים. פטרוס גם הכיר את עצמו, ובלבו הוא התפלל, "היום לא אהיה שבע רצון מלגמול לך על אהבתך באמצעות מצפוני ובאמצעות האהבה שאני משיב לך, רבה ככל שתהיה, משום שמחשבותיי מושחתות מדי ומשום שאני לא מסוגל לראות בך את הבורא. בגלל שאיני כשיר עדיין לאהוב אותך, עלי לסגל לעצמי את היכולת להקדיש לך את כל אשר לי, דבר שאעשה ברצון. עלי להכיר את כל מה שעשית, להיות חסר ברירה, עלי לחזות באהבתך ולהיות מסוגל לדבר בשבחך ולהלל את שמך הקדוש, כך שתזכה לתהילה רבה באמצעותי. אני מוכן לעמוד איתן בעדותי זו אודותיך. אלי! אהבתך כה יקרה ויפה – איך אוכל לרצות לחיות בידיו של השטן? האם לא נוצרתי על ידך? כיצד אוכל לחיות בתחום השפעתו של השטן? אני מעדיף שכל ישותי תחיה בקרב ייסוריך. אני מסרב לחיות בתחום השפעתו של השטן. אם אוכל להיעשות טהור, ואם אוכל להקדיש לך את כל-כולי, אני מוכן להקריב את גופי ונפשי לשיפוטך וייסוריך, שכן אני מתעב את השטן ומסרב לחיות תחת תחום השפעתו. באמצעות שיפוטך אותי אתה מכריז על טבעך הצודק – אני שמח ואין לי ולו תלונה קטנה אחת. אם אוכל למלא את חובתי בתור ברייה, אני מוכן שכל חיי ילוו בשיפוטך, אשר באמצעותו אלמד להכיר את טבעך הצודק ואפטור את עצמי מהשפעת השטן." פטרוס תמיד התפלל בצורה זו, תמיד ביקש בצורה זו, והוא הגיע למחוזות נעלים. לא רק שהוא הצליח לגמול לאלוהים על אהבתו, אלא חשוב יותר, הוא גם מילא את חובתו בתור ברייה. לא רק שהוא לא הואשם על ידי מצפונו, אלא הוא גם הצליח להתעלות מעל הרף של המצפון. תפילותיו המשיכו להתנשא אל אלוהים, עד כדי כך ששאיפותיו היו גדולות מתמיד ואהבתו לאלוהים הייתה גדולה מתמיד. על אף שהוא סבל כאב מייסר, הוא לא שכח לאהוב את אלוהים, והוא עדיין ניסה לסגל לעצמו את היכולת להבין את רצון אלוהים. בתפילותיו בוטאו הדברים הבאים: לא השגתי דבר, אלא רק גמלתי לך על אהבתך. לא נשאתי עדות עבורך בפני השטן, לא שחררתי את עצמי מהשפעת השטן, ואני עדיין חי בתוך הבשר. אני רוצה להשתמש באהבתי כדי להביס את השטן ולבייש אותו, וכך לספק את רצונך. אני רוצה לתת לך את כל-כולי, ולא לתת לשטן ולו דבר מעצמי, שכן השטן הוא אויבך. ככל שחיפושו התקדם בכיוון הזה, כך הוא רוגש יותר, וכך העמיק הידע שלו בנושאים הללו. בלי לשים לב, הוא גילה שהוא צריך להשתחרר מהשפעת השטן, ולהשיב את עצמו כליל לאלוהים. כאלה היו המחוזות אשר הוא העפיל אליהם. הוא התעלה על השפעת השטן, פטר את עצמו מהתענוגות וההנאות של הבשר, והיה מוכן לחוות יותר לעומק גם את הייסורים וגם את השיפוט של אלוהים. הוא אמר, "על אף שאני חי בקרב ייסוריך ובקרב שיפוטך, וללא קשר לקשיים הכרוכים בכך, אני עדיין מסרב לחיות תחת השפעת השטן, עדיין איני מוכן לסבול את הונאתו של השטן. אני סופג הנאה מחיים בקרב קללותיך, וסופג כאב מחיים בקרב ברכותיו של השטן. אני אוהב אותך על ידי כך שאני חי בקרב שיפוטך, וזה מסב לי הנאה רבה. הייסורים והשיפוט שלך צודקים וקדושים – מטרתם היא לטהר אותי, ואפילו יותר מכך, להושיע אותי. הייתי מעדיף לבלות את כל חיי בקרב שיפוטך ולהיות תחת טיפולך. אני לא מוכן לחיות תחת תחום השפעתו של השטן ולו לרגע נוסף – אני רוצה להיטהר על ידך, לסבול קשיים, ואני לא מוכן להיות מנוצל ומרומה על ידי השטן. אני, הברייה הזאת, צריך להיות בשימושך, להיות תחת שליטתך, להישפט על ידך, ולהתייסר מידך. אני אפילו צריך להיות מקולל על ידך. לבי נמלא שמחה כאשר אתה מוכן לברך אותי, משום שראיתי את אהבתך. אתה הוא הבורא, ואני הוא הברייה: אסור לי לבגוד בך ולחיות בתחום השפעתו של השטן, וכן אסור לי להיות מנוצל בידי השטן. עדיף שאהיה הסוס או השור שלך, ולא שאחיה עבור השטן. אני מעדיף לחיות בקרב ייסוריך, ללא שמחה גופנית, וזה יסב לי הנאה אפילו אם אאבד את חסדך. על אף שחסדך אינו שורה עלי, אני נהנה להתייסר ולהישפט על ידך – זוהי ברכתך העילאית, חסדך הגדול ביותר. על אף שאתה תמיד מלכותי ומלא זעם כלפיי, עדיין איני מסוגל לעזוב אותך, עדיין איני יכול לאהוב אותך מספיק. אני מעדיף לחיות בביתך. אני מעדיף שתקלל אותי, תייסר אותי ותלקה אותי, ואני מסרב לחיות בתחום השפעתו של השטן או להיחפז ולהתעסק בדברים למען הבשר בלבד, ופחות מכך אני מוכן לחיות למען הבשר." אהבתו של פטרוס הייתה אהבה טהורה. זו חוויית ההפיכה למושלם, ואלו הם המחוזות העילאיים ביותר אליהם ניתן להגיע כאשר מובאים לידי שלמות, ואין חיים יותר משמעותיים מאלו. פטרוס קיבל את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים, הוא העריך את טבעו הצודק של אלוהים, ודבר בפטרוס לא היה יותר יקר ערך מזה. הוא אמר, "השטן מעניק לי הנאות חומריות, אבל איני מעריך אותן. הייסורים והשיפוט של אלוהים מוצאים אותי – זה מזכה אותי בחסד, בזה אני מוצא הנאה, ובזה אני מבורך. אלמלא השיפוט של אלוהים, לעולם לא הייתי אוהב את אלוהים, עדיין הייתי חי תחת תחום השפעתו של השטן, עדיין הייתי נשלט על ידו ונשמע לפקודותיו. אילו זה היה המצב, לעולם לא הייתי הופך לבן אדם אמיתי, משום שלא הייתי מסוגל לרצות את אלוהים ומשום שלא הייתי מקדיש את כל-כולי לאלוהים. על אף שאלוהים לא מברך אותי, מה שמותיר אותי ללא נחמה בפנים, כמו בוערת אש בתוכי, ללא שלווה וללא שמחה, ועל אף שהייסורים והמשמעת שאלוהים מטיל עלי הם לעולם חלק בלתי נפרד ממני, באמצעות הייסורים והשיפוט של אלוהים אני מסוגל לחזות בטבעו הצודק. אני סופג מזה עונג – אין דבר יותר משמעותי ובעל ערך בחיים. על אף שההגנה והדאגה של אלוהים הפכו לייסורים חסרי רחמים, לשיפוט חסר רחמים ולקללות והלקאות אכזריות, אני עדיין מוצא בדברים האלה הנאה, וזאת משום שבכוחם לטהר אותי, לשנות אותי, לקרב אותי לאלוהים, לאפשר לי לאהוב עוד יותר את אלוהים וכן לטהר עוד יותר את אהבתי לאלוהים. הדברים האלה מאפשרים לי למלא את חובתי בתור ברייה, והם מקרבים אותי אל אלוהים ומרחיקים אותי מהשפעתו של השטן, כך שלא אוכל לשרת עוד את השטן. כשלא אחיה בתחום השפעתו של השטן, וכשאוכל להקדיש לאלוהים את כל אשר לי ואת כל אשר יכול אני לעשות, מבלי לעצור בעצמי כלל וכלל – אז אהיה שבע רצון לחלוטין. הייסורים והשיפוט של אלוהים הם שהושיעו אותי, וחיי הם בלתי נפרדים מייסורים והשיפוט של אלוהים. חיי עלי האדמה נתונים בתחום השפעתו של השטן, ואלמלא הדאגה וההגנה שבייסוריו ושיפוטו של אלוהים, הייתי נותר לחיות תמיד תחת תחום השפעתו של השטן, ויתרה מזאת, לא הייתה לי ההזדמנות או האמצעים לחיות חיים בעלי משמעות. רק אם ייסוריו ושיפוטו של אלוהים לעולם לא יזנחו אותי, אהיה מסוגל להיטהר על ידי אלוהים. רק באמצעות דבריו הנוקשים של אלוהים, טבעו הצודק ושיפוטו המלכותי, זכיתי בהגנה עילאית ובברכותיו של אלוהים, וחייתי באור. להיות מסוגל להיטהר, להשתחרר מהשטן ולחיות תחת ריבונותו של אלוהים – זו הברכה העילאית בחיי היום." אלה הם המחוזות העילאיים ביותר שבהם התנסה פטרוס.

אלה הן הנסיבות שחובה על אדם להשיג לאחר שהובא לידי שלמות. אם אינך יכול להשיג זאת, אינך יכול לחיות חיים בעלי משמעות. האדם חי בקרב הבשר, כלומר הוא חי בגיהינום אנושי, וללא השיפוט והייסורים של אלוהים, האדם טמא בדיוק כמו השטן. כיצד יכול להיות האדם קדוש? פטרוס האמין שייסורים ושיפוט על ידי אלוהים הם ההגנה הטובה ביותר שעומדת לרשות האדם וכן החסד העילאי ביותר. רק אם האדם ייוסר ויישפט על ידי אלוהים, הוא יוכל להתעורר ולשנוא את הבשר ואת השטן. המשמעת המחמירה של אלוהים משחררת את האדם מהשפעת השטן, משחררת אותו מעולמו האישי והקטן, ומאפשרת לו לחיות באור שבנוכחותו של אלוהים. אין ישועה טובה יותר מאשר ייסורים ושיפוט! פטרוס התפלל, "אלי! כל עוד אתה מייסר ושופט אותי, אדע שלא נטשתני. אפילו אם אינך מעניק לי שמחה או שלווה, ואפילו אם אתה גורם לי לחיות בסבל ומטיל עלי אינספור תוכחות, כל עוד אינך נוטש אותי, לבי יהיה רגוע. היום, הייסורים והשיפוט שלך נהפכו להגנתי הטובה ביותר ולברכתי הגדולה ביותר. החסד שאתה מעניק לי מגן עלי. החסד שאתה עושה לי היום הוא ביטוי של טבעך הצודק, הוא ייסור ושיפוט – יתרה מזאת, הוא ניסיון, ויותר מכך הוא חיים של סבל." פטרוס היה מסוגל להניח בצד את תענוגות הבשר ולחפש אחר אהבה עמוקה יותר והגנה גדולה יותר משום שהוא זכה להרבה חסדים באמצעות הייסורים והשיפוט של אלוהים. בחיים האלה, אם אדם רוצה להיטהר ולשנות את טבעו, אם הוא רוצה לחיות חיים בעלי משמעות ולמלא את חובתו בתור ברייה, אזי חייב הוא לקבל על עצמו את הייסורים והשיפוט של אלוהים, ואל לו להתרחק מהמשמעת של אלוהים ומהלקאותיו, כך שיוכל להשתחרר מתמרונו והשפעתו של השטן ולחיות באורו של אלוהים. דע שהייסורים והשיפוט של אלוהים הם האור, האור של ישועת האדם, ואין ברכה, חסד או הגנה טובים יותר מזה לאדם. האדם חי תחת השפעתו של השטן ומתקיים בבשר – אם הוא לא יטוהר ולא יקבל את הגנתו של אלוהים, הוא יעשה מושחת יותר מתמיד. אם הוא רוצה לאהוב את אלוהים, עליו להיטהר ולהינצל. פטרוס התפלל, "אלי! כאשר אתה נוהג בי בנועם, אני נמלא שמחה ונחמה – כאשר אתה מייסר אותי, אני נמלא אף יותר נחמה ושמחה. על אף שאנוכי חלש וסובל ייסורים מופלגים, על אף שיש דמעות ועצבות, אתה יודע שהעצבות הזאת נובעת מחוסר המשמעת שלי ומחולשתי. אני בוכה משום שאיני יכול לספק את רצונותיך, אני חש צער וחרטה משום שאני בלתי ראוי לדרישותיך, אבל אני מוכן להעפיל למחוזות הללו, אני מוכן לעשות ככל יכולתי על מנת להשביע את רצונך. ייסוריך זיכו אותי בהגנה והעניקו לי את הישועה הטובה ביותר. השיפוט שלך מאפיל על סובלנותך וסבלנותך. ללא הייסורים והשיפוט שלך, לא הייתי נהנה מחמלתך וחסדיך. היום אני רואה טוב יותר שאהבתך התעלתה על השמיים והצטיינה בכל. אהבתך אינה מסתכמת בחמלה וחסדים, אלא יותר מכך, היא ייסורים ושיפוט. הייסורים והשיפוט שלך העניקו לי כה רבות. ללא הייסורים והשיפוט שלך, אפילו אדם אחד לא היה מיטהר, ואפילו אדם אחד לא היה מסוגל לחוות את אהבת הבורא. על אף שהתנסיתי במאות ניסיונות וסבלתי מאות תלאות, וכמעט שמתּי, ייסורים כאלה אפשרו[א] לי להכיר אותך באמת ולזכות בישועה עילאית. אם הייסורים, השיפוט והמשמעת שלך יורחקו ממני, אזי אחיה בחושך, תחת תחום השפעתו של השטן. איזו תועלת יש בבשר האדם? אם הייסורים והשיפוט שלך יעזבוני, זה יהיה כאילו רוחך נטשה אותי, כאילו אתה אינך עמי עוד. אם כך היה, כיצד הייתי יכול להמשיך לחיות? אם תיתן בי חולי ותיקח את חירותי, אוכל להמשיך לחיות, אבל אם הייסורים והשיפוט שלך יעזבוני, לא יהיה באפשרותי להמשיך לחיות. אם אחיה ללא הייסורים והשיפוט שלך, אאבד את אהבתך, אהבה עמוקה מכדי שאוכל לנסחה במילים. ללא אהבתך, אחיה תחת תחום השפעתו של השטן ולא אהיה מסוגל לראות את פניך המהוללים. אמור לי כיצד אוכל להמשיך לחיות? חושך כזה, חיים שכאלה, לא יהיה בכוחי לשאת. היותך עמי זה כמו לראות אותך, אם כן, כיצד אוכל לעזוב אותך? אני מפציר בך, אני מתחנן אליך לא לקחת ממני את נחמתי הגדולה ביותר, אפילו אם מדובר רק במספר מילות הרגעה ועידוד. עד כה נהניתי מאהבתך, והיום איני יכול להיות הרחק ממך – אמור לי כיצד אוכל שלא לאהוב אותך? הזלתי דמעות רבות של יגון בשל אהבתך, עם זאת תמיד חשתי שחיים כאלה הם משמעותיים יותר, שבכוחם להשביח אותי עוד יותר, לשנות אותי עוד יותר ולאפשר לי להשיג את האמת שכל הבריות אמורות להחזיק בה."

בני האדם חיים את כל חייהם תחת תחום השפעתו של השטן, ואין ולו אדם אחד שמסוגל להשתחרר בכוחות עצמו מהשפעת השטן. כולם חיים בעולם מזוהם, בשחיתות וריקנות, ללא משמעות או ערך ולו הפחותים ביותר – הם חיים חיים נטולי דאגות שכאלה למען הבשר, למען תאווה ולמען השטן. לקיומם אין ולו הערך הפחות ביותר. האדם אינו מסוגל למצוא את האמת שתשחרר אותו מהשפעת השטן. על אף שהאדם מאמין באלוהים וקורא את כתבי הקודש, הוא לא מבין כיצד לשחרר את עצמו משליטתה של השפעת השטן. במהלך העידנים, בודדים גילו את הסוד הזה, בודדים התייחסו אליו. ולכן, על אף שהאדם מתעב את השטן ומתעב את הבשר, הוא אינו יודע כיצד לפטור את עצמו מהשפעתו הלוכדת של השטן. היום, האין אתם עדיין תחת תחום השפעתו של השטן? אתם לא מתחרטים על מעשיכם המרדניים, ופחות מכך אתם מרגישים שאתם מזוהמים ומרדניים. לאחר שהתנגדתם לאלוהים, אתם אפילו חווים שקט נפשי ושאננות עמוקה. האין השאננות שלכם נובעת מהיותכם מושחתים? האין מקורו של השקט הנפשי הזה במרדנות שלכם? האדם חי בגיהינום אנושי, הוא חי תחת השפעתו האפלה של השטן – על פני האדמה רוחות חיות ביחד עם האדם, פולשות לבשרו של האדם. על פני האדמה, אתם לא חיים בגן עדן יפיפה. המקום שבו אתם נמצאים הוא ממלכת השטן, גיהינום אנושי, עולם השאול. אם האדם לא ייטהר, הוא ייוותר חלק מהזוהמה. אם אלוהים לא יגן על האדם וידאג לו, הוא ייוותר אסיר של השטן. אם האדם לא יישפט וייוסר, לא יהיו לו האמצעים להימלט מהדיכוי של השפעתו האפלה של השטן. הטבע המושחת שאתם מציגים וההתנהגות המרדנית שאתם מציגים מספיקים כדי להוכיח שאתם עדיין חיים תחת תחום השפעתו של השטן. אם הנפש והמחשבות שלכם לא טוהרו, והטבע שלכם לא נישפט ויוסר, אז כל ישותכם עדיין נמצאת תחת שליטתו של השטן: הנפש שלכם נשלטת בידי השטן, המחשבות שלכם מתומרנות על ידי השטן, וכל ישותכם נשלטת בידי השטן. האם יודעים אתם כמה רחוקים אתם עכשיו מאמות המידה של פטרוס? האם יש לכם איכות? כמה אתם יודעים על הייסורים והשיפוט של היום? באיזו מידה אתם מחזיקים בידע של פטרוס? אם אינכם יודעים היום, האם תוכלו לרכוש את הידע הזה בעתיד? מישהו עצלן ופחדן כמוכם פשוט אינו מסוגל להכיר את הייסורים והשיפוט של אלוהים. אם אתם מחפשים אחר השלווה של הבשר ואחר תענוגות הבשר, אז לא יהיו לכם האמצעים להיטהר, ובסופו של דבר אתם תשובו לשטן משום שאתם מביאים לידי ביטוי את השטן והבשר. כפי שהדברים נראים היום, אנשים רבים אינם עוסקים בחיפוש אחר החיים, מה שאומר שלא אכפת להם מהיטהרות או מהיווכחות בחוויית חיים עמוקה יותר. לכן, כיצד ניתן להביאם לידי שלמות? לאנשים שלא עוסקים בחיפוש אחר החיים אין הזדמנות להגיע לידי שלמות, והאנשים שלא מנסים לרכוש ידע אודות אלוהים ולא מנסים לשנות את טבעם, אינם מסוגלים להימלט מהשפעתו האפלה של השטן. הם אינם רציניים ביחס לידע שלהם אודות אלוהים ולהיווכחות בשינויים בטבעם, בדיוק כמו האנשים שרק מאמינים בדת ושעבודת אלוהים שלהם מסתכמת בציות לטקסים בלבד. האין זה בזבוז זמן? אם האדם, כחלק מאמונתו באלוהים, אינו רציני בנוגע לענייני החיים, אינו מנסה להיווכח באמת, אינו מנסה לשנות את טבעו, ופחות מכך מנסה לרכוש ידע אודות עבודתו של אלוהים, אז הוא לא יכול להיעשות מושלם. אם אתה רוצה להיעשות מושלם, עליך להבין את חשיבות עבודתו של אלוהים. בפרט, עליך להבין את חשיבות הייסורים והשיפוט של אלוהים, ומדוע הללו מיושמים על האדם. האם מסוגל אתה לקבל זאת? האם מסוגל אתה להשיג במהלך ייסורים מהסוג הזה את אותן ההתנסויות והידע של פטרוס? אם תעסוק בחיפוש אחר ידע אודות אלוהים ואודות העבודה של רוח הקודש, ותנסה לשנות את הטבע שלך, אז תזכה בהזדמנות להיעשות מושלם. עבור אלה שאמורים להיעשות מושלמים, שלב עבודה זה שבו הם נכבשים הוא הכרחי – רק לאחר שנכבש, יוכל האדם לחוות את העבודה שבה הוא נעשה מושלם. אין ערך רב בביצוע התפקיד שבו אתה רק נכבש, שכן זה לא יעשה אותך ראוי לשימוש בידי אלוהים. לא יהיו לך האמצעים למלא את חלקך בהפצת הבשורה, משום שאתה לא עוסקים בחיפוש אחר החיים ולא מנסה להשתנות ולהתחדש, ולכן אין לך התנסות בחיים בפועל. במהלך העבודה הזו בשלבים, פעלת פעם בתור עושה-שירות ובתור ניגוד, אבל אם בסופו של דבר אינך מנסה להידמות לפטרוס, ואם אינך עושה זאת לפי הדרך שבה פטרוס הובא לידי שלמות, אזי, מטבע הדברים, לא תחווה שינויים בטבעך. אם אתה אדם שמנסה להגיע לידי שלמות, תישא עדות ותאמר: "בעבודה זו בשלבים של אלוהים, קיבלתי על עצמי את עבודת הייסורים והשיפוט של אלוהים, ועל אף שסבלתי סבל רב, למדתי להכיר את הדרך שבה אלוהים מביא את האדם לידי שלמות, זכיתי בעבודה שבוצעה על ידי אלוהים, למדתי על הצדק של אלוהים, ובאמצעות ייסוריו נושעתי. טבעו הצודק מצא אותי והעניק לי ברכות וחסד, והייסורים והשיפוט שלו הגנו עלי וטיהרו אותי. לולא יוסרתי ונשפטתי בידי אלוהים, ולולא דבריו הנוקשים של אלוהים היו מוצאים אותי, לא הייתי לומד להכיר את אלוהים, וכן לא הייתי יכול להיוושע. היום אני מבין שבתור ברייה האדם לא רק נהנה מכל הדברים שברא הבורא, אלא חשוב מכך, כל הבריות צריכות ליהנות מטבעו הצודק של אלוהים וליהנות משיפוטו הצודק משום שטבע אלוהים ראוי להנאה של בני האדם. בתור ברייה שהושחתה על ידי השטן, על האדם ליהנות מטבעו הצודק של אלוהים. טבעו הצודק של אלוהים כולל ייסורים ושיפוט, ויתרה מזאת, הוא כולל אהבה עצומה. על אף שאיני מסוגל להשיג בשלמות את אהבתו של אלוהים היום, היה לי המזל לראות אותה, וזוהי ברכה עבורי." זו הדרך שבה מתהלכים אלה שמובאים לידי שלמות ושמתנסים בידע שעליו הם מדברים. אנשים כאלה הם בדיוק כמו פטרוס – יש להם אותן ההתנסויות כמו לפטרוס. אנשים כאלה הם גם אלו שזכו בחיים ואשר מחזיקים באמת. אם האדם ימשיך להתנסות ממש עד הסוף, הוא באופן בלתי נמנע ינתק את עצמו לגמרי מהשפעת השטן במהלך השיפוט של אלוהים ויתקבל לנחלתו של אלוהים.

לאחר שנכבשו, אין לאנשים שום עדות מובהקת. הם פשוט השפילו את השטן, אך הם לא הביאו לידי ביטוי את המציאות של דברי אלוהים. לא השגת את הגאולה השנייה, פשוט השגת קורבן חטאת, אך עדיין לא הגעת לידי שלמות – איזה אובדן גדול זה. עליכם להבין במה עליכם להיווכח ומה עליכם להביא לידי ביטוי, ועליכם להיווכח בזאת. אם בסופו של דבר לא הגעתם לידי שלמות, אזי לא תהיו בני אדם אמיתיים ותימלאו בחרטה. אדם וחווה שנבראו בידי אלוהים היו בהתחלה אנשים קדושים, כלומר כל עוד הם היו בגן עדן הם היו קדושים ולא נוגעו בזוהמה. הם גם היו נאמנים ליהוה והיו בורים בכל הנוגע לבגידה ביהוה. הסיבה לכך היא שהם לא התנסו בהפרעה של השפעת השטן, הם לא באו במגע עם הרעל של השטן, והם היו הטהורים ביותר בקרב האנושות. הם חיו בגן עדן, בלא ששום זוהמה פשתה בהם, בלא שעבוד לבשר ומתוך יראת כבוד ליהוה. לאחר מכן, כשהם פותו בידי השטן, הם טומאו על ידי הרעל של הנחש והרצון לבגוד ביהוה, וחיו תחת השפעת השטן. בהתחלה, הם היו קדושים ויראו את יהוה – רק כך הם היו אנושיים. בהמשך, לאחר שהם פותו בידי השטן, הם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע וחיו תחת השפעתו של השטן. הם הושחתו בהדרגה בידי השטן ואיבדו את צלם האדם המקורי. בהתחלה, האדם ניחן בנשימתו של יהוה ולא היה בו ולו שמץ של מרדנות, ואף לא רוע בלבו. בזמן ההוא, האדם היה באמת אנושי. לאחר שהושחת בידי השטן, האדם הפך לחיה: מחשבותיו התמלאו ברוע וזוהמה, ולא היה בהן שום טוּב או קדושה. האם אין זה השטן? חווית רבות את עבודתו של אלוהים, אך עדיין לא השתנית ולא היטהרת. אתה עדיין חי תחת תחום השפעתו של השטן ועדיין לא נשמע לאלוהים. זהו אדם שנכבש אך לא הובא לידי שלמות. ומדוע נאמר שאדם כזה לא הגיע לידי שלמות? משום שאדם כזה אינו עוסק בחיפוש אחר החיים או אחר ידע אודות עבודתו של אלוהים, הוא חומדים אך ורק את תענוגות הבשר והנוחות הרגעית. כתוצאה מכך, לא היו שינויים בטבע חייו והוא לא רכש מחדש את הצלם של אדם שנברא בידי אלוהים. אנשים אלה הם הגוויות המהלכות, הם האנשים המתים ומחוסרי הנשמה! אלה שלא עוסקים בחיפוש אחר ידע העוסק בענייני הנשמה, שלא עוסקים בקדושה, שלא מנסים להביא לידי ביטוי את האמת, שהם שבעי רצון רק מכיבושם בהיבט השלילי, ושלא מסוגלים להביא לידי ביטוי את האמת ולהציגה, וכן להיעשות לאנשים קדושים – אלה הם אנשים שלא נושעו. משום שהאדם, בהנחה שהוא לא מחזיק באמת, אינו מסוגל לעמוד איתן בניסיונותיו של אלוהים – רק אנשים שנושעו מסוגלים לעמוד איתן בניסיונותיו של אלוהים. מה שאני רוצה זה אנשים כמו פטרוס, אנשים שמנסים להגיע לידי שלמות. האמת של ימינו ניתנת לאנשים אשר כמהים אליה ומבקשים אותה. הישועה הזו מוענקת לאנשים אשר כמהים להיוושע בידי אלוהים, ומטרתה אינה רק כדי שתיוושעו, אלא גם כדי שתתקבלו לנחלתו של אלוהים. אתם זוכים באלוהים כדי שאלוהים יזכה בכם. היום השמעתי באוזניכם דברים אלה, ואתם שמעתם אותם, לכן עליכם לפעול בהתאם לדברים הללו. בסופו של דבר, הרגע שבו תוציאו לפועל את דבריי, יהיה הרגע שבו אזכה בכם באמצעות דברים אלה – באותו הזמן, אתם גם תזכו בדברים האלה, כלומר אתם תזכו בישועה העילאית. לאחר שתטוהרו, אתם תהיו בני אדם אמיתיים. אם אתה לא מסוגל להביא לידי ביטוי את האמת או את דמותו של אדם שהגיע לידי שלמות, אז ניתן לומר שאתה לא אנושי, אתה גווייה מהלכת, חיה, משום שאין בך אמת, או במילים אחרות, שאין בך את נשימתו של יהוה, ולכן אתה אדם מת ומחוסר נשמה! על אף שאפשר לשאת עדות לאחר שנכבשים, הרי שבעצם זכית בישועה קטנה ולא הפכת ליצור חי בעל נשמה. על אף שהתנסית בייסורים ושיפוט, הטבע שלך לא התחדש ולא השתנה כתוצאה מכך – נותרת בדיוק כפי שהיית מקודם, אתה עדיין שייך לשטן, ואינך אדם שהיטהר. רק לאנשים שהגיעו לידי שלמות יש ערך, ורק אנשים כאלה זכו בחיים אמיתיים. יום אחד מישהו יאמר לך, "התנסית בעבודתו של אלוהים, אם כך ספר מעט על עבודתו. דוד התנסה בעבודתו של אלוהים וחזה במעשיו של יהוה. משה גם כן חזה במעשיו של יהוה. שניהם היו יכולים לתאר את מעשיו של יהוה ולספר על פלאיותו של יהוה. אתם חזיתם בעבודה שנעשתה על ידי התגלמותו של אלוהים בבשר ודם – האם אתם יכולים לדבר על חוכמתו? האם יכולים אתם לדבר על הפלאיות שבעבודתו? אילו דרישות אלוהים הציב בפניכם ומה הייתה התנסותכם בעקבות כך? אתם חוויתם את עבודתו של אלוהים במהלך אחרית הימים – מהו החזון המדהים ביותר שלכם? האם יכולים אתם לספר עליו? האם יכולים אתם לספר על טבעו הצודק של אלוהים?" מה תענה כאשר תישאל שאלות כאלה? אם תוכל לומר, "צודק הוא אלוהים, הוא מייסר ושופט אותנו, וחושף אותנו ללא רחמים. טבע אלוהים בכלל לא סובל עלבונות מהאדם. לאחר שחוויתי את עבודתו של אלוהים, למדתי להכיר את החייתיות שלנו, ובאמת חזיתי בטבעו הצודק של אלוהים." האדם האחר ימשיך לשאול אותך, "מה עוד אתה יודע אודות אלוהים? כיצד אדם נוכח בחיים? האם יש לך שאיפות אישיות כלשהן?" אתה תענה, "לאחר שהושחתו ביד השטן, הבריות של אלוהים נהפכו לחיות, ולא היה שום שוני בינן לבין חמורים. היום אני חי בידי אלוהים, ולכן עלי לספק את רצונותיו של הבורא ולציית לכל מה שהוא מלמד. אין לי שום ברירה אחרת." אם תדבר רק בהכללות כאלה, שואל השאלה לא יבין מה אתה אומר. כשהוא שואל אותך מה אתה יודע על עבודתו של אלוהים, הוא מתכוון לחוויותיך האישיות. הוא שואל מה אתה יודע על הייסורים והשיפוט של אלוהים לאחר שהתנסית בהם, והוא מתכוון לחוויותיך האישיות, ומבקש שתספר את שאתה יודע על האמת. אם אתה לא מסוגל לדבר על הדברים הללו, זה מוכיח שאתה לא יודע דבר על העבודה הנוכחית של אלוהים. אתה תמיד משתמש במילים שנשמעות נכון לכאורה או מילים שמוכרות לכולם – אין לך שום חוויות ספציפיות, ופחות מכך יש תוכן לידע שלך, מה גם שאין לך שום עדויות אמיתיות, ולכן אחרים לא משתכנעים על ידך. אל תהיה חסיד פסיבי של אלוהים, ואל תעסוק בדברים מסקרנים. אם לא תהיה קר ולא חם, תפסיד את עצמך ותעכב את חייך. עליך להיפטר מפסיביות ועצלות כאלה ולהיעשות מיומן בעיסוק בדברים חיוביים ובהתגברות על חולשותיך, כך שתוכל לזכות באמת ולהביא את האמת לידי ביטוי. אין שום דבר מפחיד בחולשותיך, ומגרעותיך הן לא הבעיה הגדולה ביותר שלך. הבעיה הגדולה ביותר שלך והמגרעת הרצינית ביותר שלך היא היותך לא חם ולא קר, וכן חוסר רצונך לחפש אחר האמת. הבעיה הגדולה ביותר של כולכם היא מנטליות פחדנית שגורמת לכם לשמוח בדברים כפי שהם ולהמתין בפסיביות. זהו המכשול הגדול ביותר שניצב בפניכם, וכן האויב הגדול ביותר שלכם בחיפושכם אחר האמת. אם אתה מציית רק משום שדבריי כה עמוקים, אז אינך באמת מחזיק בידע או מוקיר את האמת. משמעת כמו זו שלך לא נחשבת בתור עדות, ואני לא מאשר משמעת כזו. מישהו עלול לשאול אותך, "מאיפה בדיוק בא האל שלך? מהי המהות של האל הזה שלך?" אתה תשיב, "המהות שלו היא ייסורים ושיפוט." "האם אלוהים לא מרחם על האדם ואוהב אותו? היודע אתה?" אתה תאמר, "זהו האל של אחרים. זה האל שאנשי דת מאמינים בו, זה לא האל שלנו." כשאנשים כמוך מפיצים את הבשורה, הדרך האמיתית מעוותת על ידכם, ואם כך, מה התועלת שבך? כיצד אחרים יוכלו לקבל את הדרך האמיתית ממך? אתה לא מחזיק באמת ואינך יכול לומר דבר על האמת, ויתרה מזאת, אתה גם לא יכול להביא את האמת לידי ביטוי. מה מסמיך אותך לחיות בפני אלוהים? כשאתה מפיץ את הבשורה לאחרים, כשאתה מדבר על האמת, וכשאתה נושא עדות לאלוהים, אם אתה לא מסוגל לשכנע אותם, הרי שהם יסתרו את דבריך. האם אתה לא בזבוז של מקום? חווית כה רבות מעבודתו של אלוהים, עם זאת כשאתה מדבר על האמת אתה לא נשמע הגיוני. האם אינך חדל אישים? איזו תועלת יש בך? איך ייתכן שחווייתם כה רבות מעבודתו של אלוהים ועדיין אינכם יודעים ולו דבר על אלוהים? כשהם שואלים איזה ידע אמיתי יש לכם אודות אלוהים, אין מילים בפיכם, ואם לא כך, אתם עונים תשובה לא רלוונטית – אומרים שאלוהים הוא רב עוצמה, שהברכות הנפלאות שקיבלתם הן התרוממות רוח של אלוהים ושאין זכות גדולה יותר מאשר להיות מסוגל לחזות במו עיניך באלוהים. איזה ערך יש באמירת דברים כאלה? אלה הן מילים ריקות וחסרות תועלת! לאחר שחווייתם כה רבות מעבודתו של אלוהים, האם אתם רק יודעים שהתרוממות הרוח של אלוהים היא האמת? עליכם להכיר את עבודתו של אלוהים, ורק אז תוכלו לשאת עדות אמיתית לאלוהים. הכיצד יכולים אלה שלא מחזיקים באמת לשאת עדות לאלוהים?

אם עבודה כה רבה ומילים כה רבות לא השפיעו עליך, אז כאשר יגיע הזמן להפיץ את עבודתו של אלוהים, לא תהיה מסוגל לבצע את חובתך, אתה תבויש ותושפל. בזמן המדובר תרגיש שאתה חייב הרבה מאוד לאלוהים ושהידע שלך אודות אלוהים מאוד שטחי. אם היום, בעוד אלוהים מוציא לפועל את עבודתו, אתה לא עוסק בחיפוש אחד ידע אודות אלוהים, אחר כך יהיה מאוחר מדי. בסופו של דבר, לא יהיה לך ידע לדבר עליו – אתה תיוותר ריק וחסר-כל. אם כך, במה תשתמש כדי לתת דין וחשבון בפני אלוהים? היש לך החוצפה להביט באלוהים? עליך לעבוד קשה ברגע זה, כדי שבסוף תדע, כמו פטרוס, עד כמה מועילים הם לאדם הייסורים והשיפוט של אלוהים, ושהאדם לא יכול להיוושע ללא הייסורים והשיפוט של אלוהים, אלא רק לשקוע עמוק יותר מתמיד בארץ המזוהמת הזו וברפש. בני האדם הושחתו בידי השטן. הם זממו מזימות אחד כנגד השני והתייחסו זה לזה בבוז ובחוסר התחשבות. הם איבדו את פחדם מפני אלוהים. מרדנותם עזה מדי ותפיסותיהם רבות מדי, והכול שייך לשטן. ללא הייסורים והשיפוט של אלוהים, טבעו המושחת של האדם לא יכול להיטהר והאדם לא יכול להיוושע. הדבר שמובע באמצעות העבודה בבשר של התגלמות אלוהים הוא בדיוק הדבר שמובע על ידי רוח אלוהים, והעבודה שהוא מבצע מוצאת לפועל בהתאם למה שנעשה על ידי רוח אלוהים. היום, אם אין לך שום ידע אודות העבודה הזו, אזי אתה מאוד טיפש ואיבדת הרבה מאוד! אם לא זכית בישועתו של אלוהים, אמונתך היא אמונה דתית ואתה נוצרי השייך לדת. משום שאתה נאחז בדוקטרינה מתה, איבדת את העבודה החדשה של רוח הקודש. אחרים, אלה העוסקים בחיפוש אחר אהבת אלוהים, מסוגלים לרכוש את האמת ואת החיים, בעוד שאמונתך לעולם לא תזכה באישור אלוהים. במקום זאת, נעשית רשע, אדם שמבצע מעשים הרסניים ונתעבים, נעשית למושא בדיחותיו של השטן ולאסיר של השטן. האדם לא צריך להאמין באלוהים, אלא לאהוב את אלוהים, לסגוד לו ולשאוף אליו. אם לא תשאף לאלוהים היום, יבוא יום ותאמר: "אילו רק הייתי חסיד טוב של אלוהים והשבעתי את רצונו כנדרש. אילו רק ניסיתי לשנות את טבע חיי. כמה מתחרט אני שלא יכולתי להישמע לאלוהים בזמנו ושלא עסקתי בחיפוש אחר הידע אודות דבריו של אלוהים. אלוהים דיבר כה רבות בזמנו – כיצד לא עסקתי בכך? הייתי כל כך טיפש!" אתה תשנא את עצמך בשלב מסוים. היום אתה לא מאמין בדברים שאני אומר ולא מקדיש להם תשומת לב. כשיגיע היום להפיץ את העבודה הזו ואתה תראה את סך כל העבודה, אתה תצטער ותוכה בהלם. ישנן ברכות, אך אתה לא יודע כיצד ליהנות מהן. ישנה אמת, אך אתה לא יודע כיצד להשיג אותה. האם אתה לא מביא על עצמך בוז? היום, על אף שהשלב הבא בעבודתו של אלוהים עדיין לא החל, אין שום דבר יוצא דופן בדרישות כלפיך ובדברים שאתה מתבקש להביא לידי ביטוי. יש עבודה כה רבה, ואמיתות כה רבות – האם הן לא ראויות מספיק כדי שתדע אותן? האם הייסורים והשיפוט של אלוהים לא מסוגלים להעיר את רוחך? האם הייסורים והשיפוט של אלוהים לא מסוגלים לגרום לך לשנוא את עצמך? האם אתה מסופק מחיים תחת השפעתו של השטן, חיים עם שלווה, שמחה ומעט נוחות גופנית? האין אתה הנחות בבני האדם? אין אנשים טיפשים יותר מאשר אלה שחזו בישועה אך לא ניסו להשיג אותה: אלה הם אנשים אשר מפטמים עצמם בבשר ואשר נהנים מהשטן. אתה מקווה שאמונתך באלוהים לא תביא עליך שום אתגרים ותלאות, אף לא את הקשיים הקלושים ביותר. אתה תמיד עוסק בדברים חסרי ערך ולא מייחס שום ערך לחיים, ובמקום זאת מציב את מחשבותיך המוגזמות לפני האמת. אתה כל כך חסר ערך! אתה חי כמו חזיר – איזה הבדל יש בינך לבין חזיר או כלב? האם כל אלה שלא מנסים להשיג את האמת, ובמקום זאת אוהבים את הבשר, אינם חיות? האם כל האנשים המתים ומחוסרי הנשמה הללו אינם הגוויות המהלכות? כמה דברים נאמרו לכם? האם רק עבודה מעטה נעשתה בקרבכם? כמה הענקתי לכם? אם כך, מדוע לא זכית בדבר מהללו? על מה יש לך להתלונן? האין זה נכון שלא השגת דבר משום שאתה מאוהב מדי בבשר? האם זה לא כך משום שהמחשבות שלך מוגזמות מדי? האם זה לא כך משום שאתה מאוד טיפש? אם אתה לא יכול לזכות בברכות הללו, היכול אתה להאשים את אלוהים על שלא הושיע אותך? אתה מנסה להשיג שלווה הודות לאמונתך באלוהים – כדי שהילדים שלך יהיו פטורים ממחלות, כדי שלבעלך תהיה עבודה טובה, כדי שהבן שלך ימצא אישה טובה, כדי שהבת שלך תמצא בעל הגון, כדי שהשוורים והסוסים שלך יחרשו את האדמה כראוי, כדי שתזכה בשנה של מזג אוויר טוב עבור יבולך. זה מה שאתה מחפש. מטרת החיפוש שלך היא כדי לחיות בנוחות בלבד, כדי שלא יקרו תאונות למשפחה שלך, כדי שהסערות יחלפו על פניך, כדי שחצץ לא יפגע בפניך, כדי שהיבולים של משפחתך לא יוצפו, כדי שלא תושפע משום אסון, כדי לחיות בחיק אלוהים, כדי לחיות בקן נעים וחמים. פחדן שכמותך שתמיד עוסק בבשר – היש לך לב, היש לך נשמה? האין אתה חיה? אני מעניק לך את הדרך האמיתית בלי לבקש דבר בתמורה, אך אתה לא מנסה ללכת בה. האם אתה אחד מאלה שמאמינים באלוהים? אני מעניק לך את החיים האנושיים האמיתיים, אך אתה לא מנסה לחיות אותם. האם יש הבדל בינך לבין חזיר או כלב? חזירים לא מנסים לחיות את חיי האדם, הם לא מנסים להיטהר, והם לא מבינים מה הם החיים. מדי יום לאחר שהם אוכלים לשובעה, הם פשוט ישנים. אני נתתי לך את הדרך האמיתית, אך אתה לא קיבלת אותה: אתה חסר-כל. האם אתה מוכן להמשיך בחיים האלה, בחיים של חזיר? מה החשיבות בחייהם של אנשים כאלה? חייך נבזים ושפלים, אתה חי בקרב זוהמה ופריצות ואתה לא שואף לשום יעד – האין חייך הם החיים השפלים ביותר שיש? היש לך החוצפה להביט באלוהים? אם תמשיך לחוות בצורה זו, האין זה נכון שלא תשיג דבר? הדרך האמיתית ניתנה לך, אך מעשיך האישיים והתנהגותך הם אלה שיקבעו אם בסופו של דבר תוכל ללכת בה או לא. אנשים אומרים שאלוהים הוא אל צודק, וכל עוד האדם נוהג לפי דבריו בשלמות, אלוהים בוודאי יהיה הוגן כלפי האדם, שכן אין צודק ממנו. אם האדם נוהג בשלמות לפי דברי אלוהים, האם יוכל אלוהים לזנוח את האדם? אני הוגן כלפי כל בני האדם. אני שופט את כל בני האדם על ידי טבעי הצודק. עם זאת, יש תנאים מתאימים לדרישות שלי מהאדם, והדברים שאותם אני דורש מחייבים את כל בני האדם, ולא משנה מי הם. לא אכפת לי כמה נרחבים או נכבדים הם כישוריך – אכפת לי רק אם אתה הולך בדרכי ואם אתה אוהב את האמת וכמה לה או לא. אם אתה לא מחזיק באמת ובמקום זאת אתה ממיט קלון על שמי, אם אתה לא נוהג לפי דרכי אלא רק נוהג כחסידים חסר זהירות ונטול דאגה, אז כשיגיע הזמן אני אכה אותך ואעניש אותך בשל רשעותך, ומה יהיה לך לומר אז? האם תוכל לומר שאלוהים לא צודק? היום, אם כבר ציית לדברים שאמרתי, אז אתה מסוג האנשים שאני מקבל. אתה טוען שבתור חסיד אלוהים תמיד סבלת, שדבקת באלוהים באש ובמים, שחלקת עם אלוהים את הטוב ואת הרע, אבל לא הבאת לידי ביטוי את דברי אלוהים – אתה רק רוצה להתרוצץ אחרי אלוהים מדי יום, ומעולם לא העלית בדעתך לחיות חיים בעלי משמעות. אתה טוען שבכל מקרה אתה מאמין שאלוהים הוא אל צודק: סבלת למענו, התרוצצת עבורו, הקדשת לו את עצמך, ועבדת קשה על אף שלא קיבלת שום הכרה – הוא בוודאי יזכור אותך. נכון שאלוהים הוא אל צודק, אך הצדק הזה אינו נגוע בשום טומאה: אין בו דבר מן הרצון האנושי ואין הוא מזוהם על ידי הבשר או עסקאות אנושיות. כל המתנגדים, המורדים ומי שלא מציית לדרכו של אלוהים, ייענשו – אף אחד לא יזכה במחילה ועל איש לא יחוסו! יש אנשים שאומרים, "היום אני מתרוצץ עבורך – התוכל להעניק לי ברכה קטנה כשיגיע הקץ?" אז אני שואל אותך, "האם כבר ציית לדבריי?" הצדק עליו אתה מדבר מבוסס על עסקה. אתה רק חושב שאני אל צודק, שאני הוגן כלפי כל בני האדם, ושכל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות ויזכו בברכותיי. יש משמעות סמויה לדבריי והיא ש"כל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות": החסידים שילכו בדרכי עד הסוף הם אלה שיתקבלו לנחלתי, הם אלו, שלאחר שנכבשו, מחפשים אחר האמת ומובאים לידי שלמות. באילו תנאים עמדת? הצלחת רק ללכת בדרכי עד הסוף, אך מה עוד? האם ציית לדבריי? מילאת אחת מחמש דרישותיי, אך אין לך שום כוונה למלא את ארבע הנותרות. רק מצאת את הדרך הפשוטה והקלה ביותר והלכת בה בעודך מאמין שאתה בר מזל. כלפי אדם כמוך, הטבע הצודק שלי הוא חלק מהייסורים והשיפוט, הוא תגמול צודק, הוא העונש הצודק לכל הרשעים. כל מי שלא הולך בדרכי ללא ספק ייענש, אפילו אם הוא ייוותר חסידי עד הסוף. זהו הצדק של אלוהים. כשהטבע הצודק הזה מבוטא על ידי הענשת בני האדם, הללו יוכו הלם ויצטערו על שבזמן היותם חסידי אלוהים הם לא הלכו בדרכו. בזמן המדובר, האדם סבל אך מעט בעודו חסיד אלוהים, אך לא הלך בדרכו של אלוהים. איך ניתן לתרץ זאת? אין אפשרות אחרת מלבד ייסורים! עם זאת, בראשו הוא חושב, "בכל מקרה הייתי חסיד עד הסוף, אז אפילו אם תייסר אותי, לא ייתכן שאלה יהיו ייסורים חמורים, ולאחר שתייסר אותי כך, עדיין תרצה בי. אני יודע שאתה אל צודק, ושלא תנהג בי כך לנצח. אחרי הכול, אני לא דומה לאלה שיושמדו – אלה שיושמדו יקבלו ייסורים חמורים, בעוד שהייסורים שלי יהיו קלים יותר." הטבע הצודק של אלוהים אינו כמו שאתה טוען. אין זה נכון שמי שטוב בהתוודות על חטאיו זוכה לטיפול ביד רכה. צדק הוא קדושה, וזהו טבע שאינו יכול לסבול עלבונות מן האדם. כל מי שפשתה בו הזוהמה ומי שלא השתנה מהווה מטרה לתיעובו של אלוהים. הטבע הצודק של אלוהים אינו חוק, אלא צו מנהלי: צו מנהלי זה הוא חלק מהמלכות, והוא העונש הצודק לכל מי שלא מחזיק באמת ושלא השתנה, ואין מרווח לישועה. משום שכאשר בני האדם ימוינו לפי סוגים, הטובים יתוגמלו והרעים ייענשו. זהו הרגע שבו יעד האדם יתבהר, הרגע שבו עבודת הישועה תסתיים. עבודת הישועה של האדם לא תבוצע יותר, וכל מי שביצע מעשים רעים יקבל כגמולו. יש האומרים, "אלוהים זוכר כל אחד מהאנשים שנמצאים לצדו לעיתים קרובות. אני אחד מהאחים והאחיות הללו, ואלוהים לא יכול לשכוח אף אחד מאתנו. מובטח לנו שאלוהים יביאנו לידי שלמות. אלוהים לא יזכור את מי שמתחתינו – מובטח שאלה מתוכם שיובאו לידי שלמות יהיו פחותים מאתנו, האנשים שפוגשים באלוהים לעיתים קרובות. אלוהים לא שכח אף אחד מביננו. כולנו זכינו לאישורו של אלוהים ומובטח לנו שנובא לידי שלמות." לכולכם יש תפיסות כאלה – האם זוהי צדיקות? האם הוצאתם לפועל את האמת או לא? למעשה, אתם אלה שהפיצו שמועות כאלה – אין לכם שום בושה!

היום יש אנשים שעוסקים בחיפוש הדרך שבה יוכלו להיות שימושיים לאלוהים, אך לאחר שנכבשו, הם אינם יכולים להיות מנוצלים בצורה ישירה. באשר לדברים שנאמרים היום, אם כשאלוהים עושה שימוש באנשים, אתה עדיין לא מסוגל לבצע את דבריו, אזי לא הובאת לידי שלמות. במילים אחרות, סוף התקופה שבה בני האדם מובאים לידי שלמות יקבע אם האדם יושמד בידי אלוהים או ינוצל על ידו. אלה שנכבשו אינם אלא דוגמאות של פסיביות ושליליות – הם דגימות ודגמים, אך אין הם דבר מלבד ניגוד. האדם יושלם רק לאחר שיהיו לו חיים, לאחר שטבעו ישתנה ולאחר שישיג שינויים פנימיים וחיצוניים. מה אתה רוצה היום: להיכבש או להיעשות מושלם? מה מבין השניים רוצה אתה להשיג? בכמה מהתנאים הנדרשים כדי להיעשות מושלם אתה עומד? באילו תנאים אינך עומד? כיצד תצייד את עצמך וכיצד תפצה על ליקוייך? כיצד תיווכח בדרך המביאה לשלמות? כיצד תישמע באופן מוחלט? אתה מבקש להיעשות מושלם, אך האם אתה מחפש אחר קדושה? האם אתה מחפש ייסורים ושיפוט כדי שתוכל לזכות בהגנתו של אלוהים? אתה מנסה להיטהר, אם כך האם מוכן אתה לקבל עליך ייסורים ושיפוט? אתה מבקש להכיר את אלוהים, אך האם יש לך ידע על ייסוריו ושיפוטו? היום, מרבית העבודה שאני מבצע עליך היא ייסורים ושיפוט – מה אתה יודע על העבודה הזו שבוצעה עליך? האם הייסורים והשיפוט שחווית טיהרו אותך? האם הם שינו אותך? האם הם השפיעו עליך? האם אתה יגע מהעבודה הרבה של התקופה הנוכחית – קללות, שיפוטים וחשיפות – או שמא אתה מרגיש שהיא מעניקה לך תועלת גדולה? אתה אוהב את אלוהים, אך מדוע אתה אוהב אותו? האם אתה אוהב את אלוהים משום שזכית רק לחסד קטן או משום שכבר זכית בשלווה ושמחה, ושמא אתה אוהב את אלוהים משום שכבר נטהרת על ידי ייסוריו ושיפוטו? מה בדיוק גורם לך לאהוב את אלוהים? באילו תנאים עמד פטרוס כדי להגיע לידי שלמות? לאחר שהוא הובא לידי שלמות, כיצד בוטא הדבר באופן מכריע? האם הוא אהב את אדוננו ישוע משום שהוא השתוקק אליו או משום שהוא לא היה יכול לראות אותו, ושמא משום שהוא ננזף? האם הוא אהב עוד יותר את אדוננו ישוע משום שהוא קיבל את הסבל והתלאות ומשום שהוא למד להכיר את הזוהמה והמרדנות שבו וכן את הקדושה של ישוע? האם אהבתו לאלוהים נעשתה טהורה יותר בזכות הייסורים והשיפוט של אלוהים או בשל משהו אחר? מהי הסיבה? אתה אוהב את אלוהים תודות לחסדו של אלוהים ומשום שהוא העניק לך היום ברכה זעומה. האם זו אהבה אמיתית? כיצד עליך לאהוב את אלוהים? האם עליך לקבל על עצמך את הייסורים והשיפוט של אלוהים? האם, לאחר שחזית בטבעו הצודק, תהיה מסוגל באמת לאהוב אותו עד כדי כך שתהיה משוכנע לחלוטין ותחזיק בידע אודותיו? האם יכול אתה לומר כמו פטרוס, שאינך מסוגל לאהוב את אלוהים במידה מספקת? האם אתה מחפש להיכבש באמצעות ייסורים ושיפוט או שמא להיטהר ולזכות בהגנה וטיפול באמצעות ייסורים ושיפוט? מה בין הללו אתה מחפש? האם חייך בעלי משמעות או שמא הם חסרי תכלית וללא כל ערך? האם אתה רוצה את הבשר או את האמת? האם אתה רוצה שיפוט או נוחות? כיצד עליך לנהוג לאחר שחווית כל כך הרבה מעבודתו של אלוהים ולאחר שחזית בקדושתו של אלוהים ובצדק שלו? כיצד עליך ללכת בדרך הזו? כיצד עליך לממש את אהבתך לאלוהים? האם לייסורים ולשיפוט של אלוהים הייתה השפעה כלשהי עליך? הדברים שאתה מביא לידי ביטוי, וכן השאלה באיזו מידה אתה אוהב את אלוהים, קובעים אם יש או אין לך ידע אודות הייסורים והשיפוט של אלוהים! השפתיים שלך אומרות שאתה אוהב את אלוהים, אך אתה מביא לידי ביטוי את טבעך הישן והמושחת – אין בך פחד מפני אלוהים ופחות מכך יש לך מצפון. האם אנשים כאלה אוהבים את אלוהים? האם אנשים כאלה נאמנים לאלוהים? האם הם אלו שמקבלים את הייסורים והשיפוט של אלוהים? אתה טוען שאתה אוהב את אלוהים ומאמין בו, אך אתה לא מרפה מהתפיסות שלך. בעבודה שלך, בהיווכחות שלך, בדברים שאתה אומר ובחיים שלך אין שום ביטוי לאהבת אלוהים שלך ואין שום יראה מאלוהים. האם זו דוגמה למישהו שזכה בייסורים ושיפוט? האם אדם כזה יכול להיות כפטרוס? האם לאנשים שדומים לפטרוס יש רק ידע אך לא את הביטוי שלו? מהו התנאי שנדרש היום לאדם כדי להביא לידי ביטוי חיים אמיתיים? האם תפילותיו של פטרוס לא היו אלא מילים שיצאו מפיו? האם אלה לא היו מילים שנבעו מעומק לבו? האם פטרוס רק התפלל ולא הוציא לפועל את האמת? למען מי מוקדש חיפושך? כיצד תזכה בהגנה ותיטהר במהלך הייסורים והשיפוט של אלוהים? האם אין לאדם תועלת בייסורים ובשיפוט של אלוהים? האם כל שיפוט הוא עונש? הייתכן שרק שלווה ושמחה, שרק ברכות חומריות ונוחות רגעית, מועילות לחיי האדם? האם אדם החי בסביבה נעימה ונוחה, ללא חיים של שיפוט, יכול להיטהר? במידה שאדם רוצה להשתנות ולהיטהר, כיצד עליו לקבל את הבאתו לידי שלמות? באיזו דרך עליך לבחור היום?

הערת שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "זה אפשר".