בדבריי ובאמירותיי נסתרות כמה מכוונותיי, אך בני האדם אינם מכירים או מבינים אף אחת מהן. הם ממשיכים לקבל את דבריי מהחוץ ולציית להם מהחוץ, ואינם יכולים להבין את לבי או לפענח את רצוני מתוך דבריי. למרות שאני מבהיר את דבריי היטב, האם מישהו מבין אותם? מציון באתי אל האנושות. מאחר שהתלבשתי באנושיות רגילה ובעור אדם, בני האדם מכירים רק את המראה החיצוני שלי אך הם לא מכירים את החיים הטמונים בחובי ולא מזהים בי את רוח האל, אלא רק את האדם הבשר ודם. האם האלוהים האמיתי עצמו לא ראוי לכך שתנסו להכיר אותו? האם האלוהים האמיתי עצמו לא ראוי לכך שתנסו "לנתח" אותו? אני מתעב את השחיתות של האנושות כולה, אך אני מרחם על חולשתה. אני גם מטפל באופי הישן של האנושות כולה. בהיותכם מבני עמי שבסין, גם אתם חלק מהאנושות, הלא כן? מבין כל בני עמי, ומבין כל בניי – כלומר, מבין אלה שבחרתי בהם מהאנושות כולה – אתם שייכים לקבוצה הנחותה ביותר. זו הסיבה לכך שהשקעתי בכם את רוב האנרגיה, את המאמץ הגדול ביותר. האם עדיין אינכם מוקירים את החיים הברוכים שאתם נהנים מהם כיום? האם אתם עדיין מקשים את לבכם כדי למרוד בי וזוממים את מזימותיכם? אילולא המשכתי לרחם עליכם ולאהוב אתכם, השטן היה לוכד את האנושות כולה כבר מזמן ו"זולל אותה בתענוג". כיום, מתוך כל בני האדם, אפשר לספור על אצבעות יד אחת את אלו שבאמת מקדישים לי את כל כולם ואת אלו שבאמת אוהבים אותי, משום נדירותם. כיום, האם התואר "בני עמי" הוא רכושכם הפרטי? האם המצפון שלכם פשוט הפך לקר כקרח? האם אתם באמת ראויים להיות העם שנחוץ לי? היזכרו בעבר, והביטו שוב בהווה – מי מכם ריצה את לבי? מי מכם באמת הראה דאגה כנה לכוונותיי? אילולא עוררתי אתכם, לא הייתם מתעוררים עוד, אלא הייתם נותרים קפואים, כאילו אתם בתרדמת חורף.

מבין הגלים הסוערים, האדם רואה את חרון אפי. בערבוביה הפרועה של העננים הכהים, האדם מוכה אימה ומפוחד, ולא יודע לאן להימלט, כאילו הוא מפוחד שהרעמים והגשם יסחפו אותו. לאחר מכן, עם חלוף סופת השלגים המסתחררת, מצב רוחם נעשה רגוע וקל דעת, כשהם נהנים מהנוף היפהפה של הטבע. ואולם ברגעים כאלה, מי מהם חווה אי-פעם את האהבה חסרת הגבולות שיש לי כלפי האנושות? דמותי שוכנת בלבם של בני האדם, אך מהותה של רוחי אינה שם: האם האדם לא קורא עליי תיגר בגלוי? כשהסופה שוככת, האנושות כולה נראית כאילו היא התחדשה, כאילו אחרי הזיכוך של התלאות שעברה השיבה לעצמה את האור והחיים. לאחר ששרדתם את המכות שהכיתי אתכם, התמזל מזלכם להגיע ליום הזה, הלא כן? אולם כשהיום הזה יחלוף ויבוא יום המחר, האם תוכלו לשמור על הטוהר ששרה עליכם אחרי הגשם הכבד? האם תוכלו להתמיד במסירות שבאה אחרי הזיכוך שלכם? האם להתמיד בציות של היום? האם המסירות שלכם תוכל לעמוד איתן ולא להשתנות? זו ודאי אינה דרישה שמעבר ליכולתם של בני האדם, נכון? יום אחר יום, אני חי בקרב האנושות, ומתנהל עם האנושות, בקרב בני האדם, אך איש מעולם לא שם לב לכך. אילולא ההכוונה של רוחי, מי מהאנושות כולה היה עדיין קיים בעידן הנוכחי? כשאני אומר שאני חי ומתנהל בחברת בני האדם, האם אני מגזים? בעבר אמרתי ש"בראתי את האנושות וכיוונתי את האנושות כולה, ופקדתי על האנושות כולה". האם לא כך היה באמת? האם ייתכן שהניסיון שלכם בעניינים האלה לא מספיק? הניסיון להסביר רק את הביטוי "עושי שירות" יצרוך את כל חייכם. בלי ניסיון בפועל, בן אנוש לעולם לא יכיר אותי, ולעולם לא יהיה מסוגל להכיר אותי דרך דבריי. אולם כיום אני נמצא בקרבכם באופן אישי: האם זה לא יועיל יותר להבנתכם? האם התגלמותי כבשר ודם אינה גם ישועה עבורכם? אילולא ירדתי אל האנושות בגופי שלי, האנושות כולה הייתה זה מכבר חדורה בתפיסות – כלומר, היא הייתה הופכת לרכושו של השטן. זאת משום שמה שאתם מאמינים בו הוא בסך הכול צלם השטן ואין לו כל קשר לאלוהים עצמו. זו הישועה שלי, הלא כן?

כשהשטן בא בפניי, איני נרתע מאכזריותו הפראית, ולא נבהל מזוועתיותו – אני פשוט מתעלם ממנו. כשהשטן מנסה לפתות אותי, אני מזהה את התכסיסים שלו, והדבר גורם לו לחמוק בבושת פנים ובהשפלה. כשהשטן נלחם בי ומנסה לחטוף את עמי הנבחר, אני נלחם בו כבשר ודם, וכבשר ודם, אני מקיים את בני עמי ורועה אותם, כדי שהם לא ייפלו או יאבדו בקלות, ואני מוביל אותם בכל צעד ושעל. וכשהשטן יסתלק בתבוסה, בני עמי ירכשו לי כבוד ובני עמי יישאו עליי עדות יפהפיה ומהדהדת. מכאן אקח את המכשולים הנקרים בדרכה של תוכנית הניהול שלי ואשליך אותם אחת ולתמיד לבור התהום. זו תוכניתי וזו עבודתי. יכול להיות שיבוא יום בחייכם שבו תיתקלו במצב כזה. האם תאפשרו לעצמכם ברצון ליפול בשבי השטן, או שמא תתנו לי לזכות בכם? זה גורלכם שלכם, ועליכם להרהר בו בזהירות.

החיים במלכות הם החיים של בני האדם ושל אלוהים עצמו. האנושות כולה נמצאת תחת דאגתי והגנתי, וכולם נאבקים בתנין הגדול האדום כאש בקרב עד המוות. כדי לנצח בקרב הסופי הזה וכדי לחסל את התנין הגדול האדום כאש, על כל בני האדם להקדיש לי את כל הווייתם במלכותי. ה"מלכות" האמורה מתייחסת לחיים תחת חסותו הישירה של האלוהיות, שבהם אני רועה לאנושות כולה, המקבלת את הדרכתי הישירה, כדי שכל בני האדם ירגישו כאילו הם חיים בשמיים, על אף שהם עדיין יהיו על הארץ – התגלמות אמיתית של החיים ברקיע השלישי. על אף שאני מתגלם כבשר ודם, אני לא סובל ממגבלות הבשר והדם. כה הרבה פעמים באתי להיות בקרב בני האדם להקשיב לתפילותיהם, וכה הרבה פעמים נהניתי מדברי ההלל של בני האדם כשהתהלכתי בקרבם. אף על פי שבני האנוש מעולם לא היו מודעים לקיומי, אני ממשיך כך בעבודתי. במקום שכינתי – שהוא המקום שבו אני נסתר – הבסתי את כל אויביי; במקום שכינתי, רכשתי ניסיון אמיתי בחיים על פני האדמה; ממקום שכינתי, אני צופה בכל מילה ומעשה של האדם, משגיח על כל המין האנושי ומנהל אותו. אילו האנושות הייתה יכולה לדאוג לכוונותיי, וכך לְרַצות את לבי ולהסב לי עונג, ודאי הייתי מברך את האנושות כולה. זה מה שאני מועיד לאנושות, הלא כן?

כשהאנושות שוכבת בתרדמת, רק הרעם שלי מעיר את בני האנוש מחלומותיהם. כשהם פוקחים את העיניים, עיניהם של רבים מהם מוכות בהלם לנוכח ההדף העצום הזה של זוהר קר, עד שהם מאבדים את חוש הכיוון ולא יודעים מאין באו ולאן הם הולכים. רוב בני האדם מוכים בקרני אור דמויות לייזר וקורסים זה על גבי זה בסופה, והזרמים השוצפים סוחפים את גופיהם עד שלא נותר מהם זכר. באור, הניצולים סוף-סוף מסוגלים לראות את פניי בבירור, ורק אז הם מכירים את המראה החיצוני שלי במידת מה, עד שאינם מעזים עוד להישיר אליי מבט משום פחדם הגדול ששוב אטיל את הייסורים והקללות שלי על בשרם ודמם. בני אדם כה רבים פורצים ביבבות ומתייפחים מרה. כה רבים מוכים בייאוש. מדמם של כה רבים נקווים נהרות. כה רבים הופכים לגוויות הנישאות בזרם אנה ואנה ללא תכלית. בני אדם כה רבים, שמצאו את דרכם באור, מרגישים כאב ראש פתאומי ומזילים דמעות על שנות האומללות הרבות שלהם. בני אדם כה רבים מתוודים על טומאתם ומחליטים לחזור בתשובה תחת אילוצי האור. בני אדם כה רבים, שהתעוורו כבר איבדו את שמחת החיים ואי לכך אין להם כל נטייה להבחין באור, ולכן הם ממשיכים לקפוא על השמרים ולהמתין לסופם. ובני אדם כה רבים מניפים את מפרשי החיים שלהם, ותחת ההכוונה של אורי, מצפים ליום המחר שלהם בכיליון עיניים... וכיום, מי מהאנושות לא שרוי במצב הזה? על מי האור לא שורה? אפילו אם אתה חזק, וגם אם אתה חלש, כיצד אתה יכול להימנע מבואו של אורי?

10 במרץ, 1992