כשהברק יוצא מהמזרח – וזה גם בדיוק הרגע שבו אני מתחיל להביע את דבריי – ברגע שהברק יוצא, היקום כולו מואר, וחל שינוי בכל הכוכבים. נדמה שהאנושות כולה עברה טיהור. תחת הזוהר של קרן האור הזאת ממזרח, כל בני האדם מתגלים בצורתם המקורית, ועיניהם מוכות בסנוורים ומפסיקות לפעול מרוב בלבול. הם לא בטוחים מה לעשות ועוד פחות בטוחים כיצד להסתיר את פרצופם המכוער. הם גם כמו בעלי חיים הבורחים מאורי ומוצאים מחסה במערות שבהרים. אולם אף אחד מהם לא יכול להימחות מתוך אורי. כל בני האנוש נדהמים וממתינים בציפייה. עם הופעת אורי, כולם שמחים על יום הולדתם, ולצד זאת, כולם מקללים את יום הולדתם. אי-אפשר לבטא רגשות מנוגדים. דמעות של ענישה עצמית נקוות לנהרות, נישאות למרחקים בזרם הסוחף ונעלמות כליל בן-רגע. שוב, יומי הולך וקרב על האנושות כולה, ושוב הוא מעורר את האנושות לחיים ומעניק לאנושות נקודת פתיחה חדשה נוספת. לבי פועם, ולפי קצב פעימות לבי, ההרים מקפצים משמחה, המים רוקדים בשמחה והגלים מכים בשוניות הסלעיות. קשה לבטא את מה שבלבי. אני רוצה לגרום לכך שכל הדברים הטמאים יישרפו ויהפכו לאפר תחת מבטי. אני רוצה לגרום לכך שכל בני המרי ייעלמו מפניי ויחדלו להתקיים. לא רק שיצרתי נקודת פתיחה חדשה במקום מגוריו של הדרקון הגדול האדום כאש, אלא שגם התחלתי בעבודה חדשה בתבל. במהרה, ממלכות העולם יהפכו למלכותי. במהרה, ממלכות העולם יפסיקו להתקיים לנצח משום מלכותי, משום שכבר ניצחתי, משום שחזרתי כמנצח. הדרקון הגדול האדום כאש מיצה את כל המשאבים האפשריים כדי לשבש את תוכניתי, בתקווה למחות את עבודתי מעל פני האדמה, אך האם אני יכול לאבד תקווה בגלל תכסיסיו הערמומיים? האם ייתכן שאיומיו יפחידו אותי כל כך שאאבד את הביטחון העצמי שלי? מעולם לא הייתה אפילו ישות אחת בשמיים או בארץ שלא החזקתי בכף ידי. הדבר נכון במיוחד לגבי הדרקון הגדול האדום כאש, הגורם הזה המהווה לי ניגוד? האין גם הוא רק חפץ שאני שולט בו בידיי?

במהלך התגלמותי כבשר ודם בעולם האנושי, האנושות הגיעה ליום הזה בלא יודעין תחת הכוונתי, ולמדה להכיר אותי בלא יודעין. אולם אין לאיש שמץ של מושג כיצד לצעוד בדרך הפרושה לפניו, ועל אחת כמה וכמה, אין לאיש מושג באיזה כיוון יוביל אותם הנתיב הזה. רק כשהאל הכול יכול שומר על אדם כלשהו, הוא מסוגל לצעוד בדרך עד סופה. רק כשהברק היוצא ממזרח מכוון מישהו, הוא מסוגל לחצות את הסף שמוביל למלכותי. מבין בני האדם, איש לא ראה את פניי, ואיש לא ראה את הברק ממזרח. על אחת כמה וכמה, האם מישהו שמע את האמירות הבוקעות מכס מלכותי? למעשה, מאז ימים עברו, אף בן אנוש לא בא במגע ישיר עם גופי. רק כיום, כעת משירדתי ארצה, יש סיכוי שבני האדם יראו אותי. אולם אפילו כעת, בני האדם עדיין לא מכירים אותי, בדיוק כפי שהם רק מביטים בפניי ורק שומעים את קולי, אך אינם מבינים את כוונתי. זה מצבם של כל בני האנוש. בהיותכם בני עמי, האם אתם לא מרגישים גאווה עמוקה כשאתם רואים את פניי? והאם אתם לא מרגישים בושה מחפירה משום שאתם לא מכירים אותי? אני מהלך בקרב בני האדם וחי בקרב בני האדם, משום שהפכתי לבשר ודם ובאתי אל העולם האנושי. כוונתי היא לא סתם לאפשר לאנושות להביט בבשרי ודמי – באופן יותר חשוב מכך, היא לאפשר לאנושות להכיר אותי. יתרה מזאת, בהתגלמותי כבשר ודם, אני ארשיע את האנושות בחטאיה; בהתגלמותי כבשר ודם, אני אביס את הדרקון הגדול האדום כאש ואשמיד את מאורתו.

אף על פי שבני האנוש המאכלסים את פני האדמה הם ככוכבי השמיים לרוב, אני מכיר אותם בבירור, כפי שאני מכיר את כף ידי. ואף על פי שבני האנוש ש"אוהבים" אותי הם גם רבים כחול אשר על שפת הים, אני בוחר רק במעטים מהם: רק מי שחותר אחר האור הבהיר, שהוא נפרד מאלה ש"אוהבים" אותי. אני לא מפריז בהערכתי את האדם, ולא ממעיט בערכו. במקום זאת, אני בא לאדם בדרישות על פי תכונותיו הטבעיות, ולכן אני זקוק לסוג האדם המחפש אותי בכנות – זאת כדי שאוכל להגשים את מטרתי בבחירת בני אדם. יש אינספור חיות פרא בהרים, אבל הן כולן מבויתות ככבשים בפניי. מתחת לגלים שוכנות תעלומות ללא פשר, אך הן נחשפות בפניי בבירור כמו כל הדברים על פני האדמה. ברקיע שמעל יש מישורים שהאדם לעולם לא יכול להגיע אליהם, אבל אני מהלך בחופשיות במישורים הבלתי נגישים האלה. האדם מעולם לא זיהה אותי באור, אלא רק ראה אותי בעולם האפלה. האם אתם לא בדיוק באותו מצב כיום? היה זה בשיא השתוללותו של הדרקון הגדול האדום שהתחלתי לבצע את עבודתי באופן רשמי כבשר ודם. הרגע שבו הדרקון הגדול האדום כאש חשף את צורתו האמיתית לראשונה היה גם הרגע שבו נשאתי עדות על שמי. כשהתהלכתי בדרכי האנושות, אף ישות אחת, אף אדם אחד, לא התעוררו בבהלה, ולכן כשבאתי בהתגלמותי כבשר ודם אל העולם האנושי, איש לא ידע זאת. אולם כשהתחלתי לעסוק בעבודתי כבשר ודם, האנושות התעוררה – הקיצה מחלומותיה בבהלה לנוכח קולי הרועם – ומהרגע ההוא, היא החלה בחייה בהכוונתי. שוב התחלתי בעבודה חדשה בקרב אנשיי. אמרתי שעבודתי על פני האדמה לא הושלמה, ודי בכך להראות אנשיי שדיברתי עליהם קודם לכן אינם אלה שלבי זקוק להם, אך למרות זאת, אני עדיין בוחר אחדים מקרבם. מכך ניכר שאני לא רק מאפשר לאנשיי להכיר את האל בהתגלמותו כבשר ודם, אלא מטהר אותם. משום חומרת הצווים המנהליים שלי, רוב רובם של בני האדם עדיין מצויים בסכנה שאסלק אותם. אם לא תקדישו כל מאמץ לגיזום עצמכם ולהכנעת גופכם, אין ספק שתהפכו למושא שאדחה בתיעוב ותושלכו לגיהינום, בדיוק כפי שהטלתי על פאולוס במו ידיי ייסורים שאין מהם מנוס. האם ייתכן שהבנתם משהו מדבריי? אמשיך לטהר את הכנסייה, אמשיך לטהר את האנשים שאני צריך, מפני שאני האל עצמו, שכולו קדוש וללא דופי. אבנה את מקדשי לא רק בכל צבעי הקשת, אלא גם נקי ללא רבב, ופנימיותו תהיה זהה לחיצוניותו. בפניי, על כל אחד ואחד מכם להיזכר במה שעשיתם בעבר, ולקבוע אם אתם יכולים היום לקבל החלטה לְרַצות את לבי באופן מושלם.

האדם לא רק לא מכיר אותי בבשר ודם; מעבר לכך: הוא לא הצליח להבין את עצמיותו שלו, השוכנת בגוף בשר ודם. במשך שנים רבות כל כך בני האנוש מרמים אותי, מתייחסים אליי כאל אורח מבחוץ. פעמים רבות כל כך הם נעלו בפניי את "הדלתות לביתם", פעמים רבות כל כך הם לא שמו לב אלי, כשעמדו מולי. פעמים כה רבות הם התנערו ממני בקרב בני אדם אחרים. פעמים רבות כל כך הם התכחשו לי בנוכחות השטן. ופעמים רבות כל כך הם תקפו אותי בפיהם המתלונן. ובכל זאת, אני לא עורך מעקב אחר כל מגרעותיו של האדם, ואני גם לא גומל לו שן תחת שן בגלל התמרדותו. כל מה שעשיתי היה לתת לו תרופה לתחלואותיו, כדי לרפא את מחלותיו חשוכות המרפא וכך להשיב את בריאותו, כדי שהוא יוכל ללמוד להכיר אותי. כל מה שעשיתי היה לשם הישרדותה של האנושות וכדי להעניק לאנושות הזדמנות לחיים, הלא כן? באתי לעולמם של בני האדם פעמים רבות, אך משום שבאתי לעולם בגופי שלי, בני האדם לא התייחסו אליי מעולם. במקום זאת, כל אדם נהג כרצונו וחיפש אחר מוצא לעצמו. הם לא יודעים כלל שאני הוא זה שמתווה כל דרך תחת השמיים! הם לא יודעים כלל שכל דבר תחת השמיים כפוף לגזרותיי! מי מבינכם מעז לנטור לי טינה בלבו? מי מבינכם מעז ליישב דברים בקלות ראש? אני בסך הכול עוסק בעבודתי בשקט בקרב האנושות. אם במהלך תקופת התגלמותי כבשר ודם, לא הזדהיתי עם חולשתו של האדם, האנושות כולה הייתה מאבדת את העשתונות מרוב פחד אך ורק משום התגלמותי כבשר ודם, וכתוצאה מכך, היא הייתה נופלת לשאול. האנושות ניצלה מאסון, והתמזל מזלה ונחסכו ממנה הייסורים שאני מטיל והיא הגיעה כך עד הלום רק מפני שאני מצטנע ומסתתר. בהתחשב בקושי שבו הגעתם עד הלום, האם לא כדאי על אחת כמה וכמה שתוקירו את המחר שעתיד לבוא?

8 במרץ 1992