על כל מי שנמנה על האנושות לקבל את בחינתה של רוחי, לבדוק בקפידה כל מילה ומעשה שלו, ויתרה מזו, עליו להתבונן במעשיי המופלאים. איך אתם מרגישים בשעת הופעת המלכות על פני האדמה? כשבניי ובני עמי זורמים אל כס מלכותי, אני פותח בשיפוט באופן רשמי לפני הכיסא הלבן הגדול. כלומר, כשאני מתחיל את עבודתי על פני האדמה באופן אישי, וכשתקופת המשפט מתקרב לקצו, אני מתחיל להפנות את דבריי לתבל כולה ולהשמיע את הקול של רוחי לתבל כולה. באמצעות דבריי, אשטוף ואנקה לחלוטין את כל בני האדם ואת כל צבאות השמיים והארץ, כדי שהאדמה כבר לא תהיה מטונפת ומופקרת אלא מלכות קדושה. אני אחדש את כל הדברים כדי שהם יהיו לשימושי, כדי לטהר אותם מהנופך הארצי ומטעם האדמה שהכתים אותם. על פני האדמה, האדם גישש בחיפוש אחר המטרה והמקור של דבריי והתבונן במעשיי, אך איש מעולם לא הכיר באמת את מקור דבריי ואיש מעולם לא חזה במופלאות של מעשיי. רק כעת, כשאני בא באופן אישי בקרב בני האדם ואומר את דבריי, האדם זוכה להכיר אותי במקצת, מפנה את המקום השמור במחשבותיו ל"אני", ויוצר במקום זאת מקום לאל המעשי שבתודעתם. יש לאדם תפיסות והוא מלא בסקרנות – מי לא ירצה לראות את אלוהים? מי לא ירצה לפגוש את אלוהים? אולם הדבר היחיד התופס מקום מוחלט בלבו של האדם הוא האל שהאדם מרגיש שהוא מעורפל ומופשט. מי היה מבחין בכך אילולא אמרתי לו את זה בפשטות? מי באמת היה מאמין שאני אכן קיים, בוודאות, בלי שמץ של ספק? יש הבדל עצום בין "קיומי" בלבו של האדם לבין "קיומי" במציאות, ואיש לא מסוגל להשוות ביניהם. אילולא הפכתי לבשר ודם, האדם לעולם לא היה מכיר אותי, ואפילו אם היה מתחיל להכיר אותי, הרי שהכרה כזו הייתה בכל זאת תפיסה, הלא כן? בכל יום, אני פוסע בתוך השטף הבלתי פוסק של בני האדם, ובכל יום, אני פועל בקרבו של כל אדם. כשהאדם יראה אותי באמת, הם יהיה מסוגל להכיר אותי בדבריי, והוא יתפוס את אופן דיבורי ואת כוונותיי.

כשהמלכות מופיעה רשמית על פני האדמה, מה מבין כל הדברים אינו שקט? מי מבין כל בני האדם לא מפחד? אני פוסע בכל מקום ברחבי עולם התבל, ואני מסדר הכל באופן אישי. באותו זמן, מי לא יודע שמעשיי נפלאים? ידיי תומכות בכל, אך אני גם מעל הכל. התגלמותי ונוכחותי האישית כיום בקרב בני האדם היא הפירוש האמיתי של ענוותי והיחבאותי, הלא כן? למראית עין, בני אדם רבים משבחים אותי ומהללים את יופיי, אך מי באמת מכיר אותי? מדוע אני דורש כיום שתכירו אותי? מטרתי היא להמיט חרפה על התנין הגדול האדום כאש, הלא כן? אני לא רוצה לכפות על האדם להלל אותי, אלא רק לגרום לו להכיר אותי, כדי שהוא יוכל לאהוב אותי, ואי לכך להלל אותי. הלל כזה ראוי להיקרא כך, והוא לא מילים נבובות. רק הלל כזה יכול להגיע לכס מלכותי ולהרקיע שחקים. משום שהשטן פיתה והשחית את האדם, ומשום שהשתלטו על האדם תפיסות וחשיבה, הפכתי לבשר ודם כדי לכבוש את האנושות כולה באופן אישי, לחשוף את כל התפיסות של האדם ולקרוע לגזרים את חשיבתו של האדם. כתוצאה מכך, האדם כבר לא עורך מצעדים בפניי וכבר לא משרת אותי באמצעות התפיסות שלו עצמו, ואי לכך, "הווייתי" בתפיסותיו של האדם מתפוגגת לגמרי. בבוא המלכות, אני מתחיל ראשית בשלב הזה בעבודה, ואני עושה זאת בקרב בני עמי. בהיותכם בני עמי שנולדו בארצו של התנין הגדול האדום כאש, ודאי יש בכם לא מעט ואף חלק ניכר מארס התנין. לפיכך, השלב הזה בעבודתי מתמקד בכם בראש ובראשונה, וזה היבט אחד של חשיבותה של התגלמותי כבשר ודם בסין. רוב בני האדם לא מסוגלים לתפוס אפילו שמץ של הדברים שאני אומר, וכשהם כן מבינים אותם, מדובר בהבנה מעורפלת ומבולבלת. זוהי נקודת מפנה בשיטה שבה אני מדבר. אילו כל בני האדם היו מסוגלים לקרוא את דבריי ולהבין את פירושם, את מי מהם הייתי מושיע ולא משליך לשאול? הזמן שבו האדם יכיר אותי ויישמע לי יהיה הזמן שבו אני אנוח, וזה יהיה זה בדיוק הזמן שבו האדם יהיה מסוגל לתפוס את פירושם של דבריי. כיום, שיעור קומתכם עלוב מדי – הוא עלוב כמעט באופן מעורר רחמים ואפילו לא ראוי להינשא מעלה – והאופן שבו אתם מכירים אותי עלוב עוד יותר.

אף על פי שאני אומר שהתחלתי לשלוח את המלאכים כדי לרעות את בניי ואת בני עמי, איש לא מסוגל להבין את פירוש דבריי. כשאני בא באופן אישי בקרב בני האדם, במקביל לכך, המלאכים מתחילים בעבודת הרעייה, ובמהלך רעיית המלאכים, כל בניי וכל בני עמי לא רק חווים ניסיונות ורעייה, אלא גם מסוגלים לחזות במו עיניהם בהתרחשותם של כל מיני חזיונות. מפני שאני פועל באופן ישיר באלוהיות, כל דבר נכנס להתחלה חדשה, מפני שהאלוהיות הזאת עובדת באופן ישיר, האנושיות לא מגבילה אותה כלל, ולאדם נדמה שהיא פועלת בחופשיות בנסיבות על-טבעיות. אולם עבורי הכול רגיל (האדם מאמין שזוהי תופעה על-טבעית משום שהוא מעולם לא נתקל באלוהיות באופן ישיר). האלוהיות הזו חפה מתפיסותיו של האדם ולא מזוהמת ברעיונות אנושיים. בני האדם יראו זאת רק כשהם יעלו על דרך הישר. מפני שעכשיו רק ההתחלה, בכל הנוגע להיווכחותו בחיים, לאדם יש מגרעות רבות, ולא ניתן להימנע מכשלים וערפול. כיום, מכיוון שהובלתי אתכם עד כה, ערכתי הסדרים מתאימים ויש לי כוונות משלי. אילו הייתי מגלה לכם אותם היום, האם באמת הייתם מסוגלים להכיר אותם? אני מכיר היטב את המחשבות שבדעתו של האדם ולמשאלות לבו: מי מעולם לא חיפש לעצמו דרך מוצא? מי מעולם לא חשב על סיכוייו העתידיים? אולם על אף שהאדם ניחן באינטלקט עשיר ורבגוני, מי היה מסוגל לחזות שאחרי כל העידנים, יהיה ההווה כפי שהוא? האם זה באמת פרי מאמציך הסובייקטיביים? האם זה גמול על שקדנותך הבלתי נלאית? האם זו התמונה היפהפייה שדימית בנפשך? לולא הכוונתי את האנושות כולה, מי היה מסוגל להתנתק מההסדרים שלי ולמצוא מוצא אחר? האם המחשבות והרצונות של האדם הם אלה שהביאו אותו עד הלום? בני אדם רבים מעבירים חיים שלמים מבלי להגשים את רצונותיהם. האם הסיבה לכך היא באמת חשיבה לקויה? חייהם של בני אדם רבים מלאים באושר ובסיפוק בלתי צפויים. האם הסיבה לכך היא באמת ציפיות נמוכות מדי? מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? האם חייו ומותו של האדם קורים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו? בני אדם רבים כמהים למוות, אך הוא רחוק מהם; בני אדם רבים רוצים להיות אלה שחזקים בחיים ומפחדים מהמוות, אך הם אינם יודעים שיום מותם הולך וקרב ומשליך אותם אל תהום המוות; בני אדם רבים מביטים ברקיע ונאנחים עמוקות; בני אדם רבים ממררים ביללות בכי רמות; בני אדם רבים לא עומדים בניסיונות; ובני אדם רבים הופכים לאסירי הפיתוי. אף על פי שאני לא מופיע באופן אישי כדי לאפשר לאדם לחזות בי בבירור, בני אדם רבים חוששים לראות את פניי מפחד מר שמא אכה אותם ואחסל אותם. האם האדם מכיר אותי באמת או לא? איש לא יודע בוודאות, הלא כן? אתם פוחדים הן ממני והן מהייסורים שאני מטיל, אך אתם גם קמים על רגליכם ומתנגדים אליי ומותחים עליי ביקורת בגלוי, הלא כן? הסיבה לכך שהאדם מעולם לא הכיר אותי היא שהוא מעולם לא ראה את פניי או שמע את קולי. לפיכך, על אף שאני שוכן בלבו של האדם, האם יש מישהו שאני לא מעורפל ועמום בלבו? האם יש בני אדם שאני ברור כשמש בלבם? אני לא רוצה שגם בני עמי יראו אותי באופן מטושטש וקלוש, ולכן אני פותח בעבודה האדירה הזו.

אני בא בקרב בני האדם בשקט ועוזב חרישית. האם מישהו ראה אותי אי-פעם? האם השמש יכולה לראות אותי משום להבותיה הבוערות? האם הירח יכול לראות אותי משום בהירותו המבריקה? האם מערכות הכוכבים יכולות לראות אותי משום מיקומן ברקיע? כשאני בא, האדם לא יודע, ואף אחד מהדברים לא יודע, וכשאני עוזב, האדם עדיין לא מודע לכך. מי יוכל לשאת עליי עדות? האם ייתכן שיהיה זה ההלל של בני האדם על פני האדמה? האם ייתכן שיהיו אלה החבצלות הפורחות בטבע? האם יהיו אלה הציפורים העפות ברקיע? האם יהיו אלה האריות השואגים בהרים? אף אחד לא יכול לחזות בי לגמרי! אף אחד לא יכול לעשות את העבודה שאני אעשה! אפילו אם מישהו אחר היה עושה את העבודה, איזו השפעה הייתה יכולה להיות לה? בכל יום אני משקיף על כל מעשיהם של בני אדם רבים, ובכל יום אני מחפש בלבם ובדעתם של בני אדם רבים. איש מעולם לא נמלט ממשפטי, ואיש מעולם לא השיל מעצמו את המציאות של משפטי. אני ניצב מעל הרקיע ומביט למרחקים: הכיתי אינספור בני אדם, אך ישנם גם בני אדם רבים מספור שחיים הודות לרחמיי ואדיבותי. גם אתם חיים בנסיבות דומות, הלא כן?

5 במרץ, 1992