כשהברק יוצא ממזרח – וזה גם בדיוק הרגע שבו אני מתחיל לדבר – ברגע שהברק יוצא, הרקיע כולו מואר, וחל שינוי בכל הכוכבים. נדמה שהאנושות כולה עוברת מיון. תחת הזוהר של קרן האור הזאת ממזרח, כל בני האדם מתגלים בצורתם המקורית ועיניהם מוכות בסנוורים ומפסיקות לפעול מרוב בלבול. על אחת כמה וכמה, הם לא מסוגלים להסתיר את פרצופם המכוער. שוב, הם כמו בעלי חיים הבורחים מאורי בחיפוש אחר מחסה במערות שבהרים. אולם אף אחד מהם לא יכול להימלט מאורי. כל בני האנוש נדהמים וממתינים בציפייה. עם הופעת אורי, כולם שמחים על יום הולדתם, ולצד זאת, כולם מקללים את יום הולדתם. אי-אפשר לבטא רגשות מנוגדים. דמעות של ענישה עצמית נקוות לנהרות, נישאות למרחקים בזרם הסוחף ונעלמות כליל בן-רגע. שוב, יומי הולך וקרב על האנושות, ושוב הוא מעורר את האנושות לחיים ומעניק לאנושות נקודת פתיחה חדשה. לבי פועם, ולפי קצב פעימות לבי, המים רוקדים בשמחה והגלים, על פי הקצב, מכים בשוניות הסלעיות. קשה לבטא את מה שבלבי. אני רוצה שכל הדברים הטמאים יישרפו ויהפכו לאפר ברגע שאביט בהם. אני רוצה שכל בני המרי ייעלמו מפניי ויחדלו להתקיים. לא רק שיצרתי נקודת פתיחה חדשה במקום מגוריו של התנין הגדול האדום כאש, אלא שגם התחלתי בעבודה חדשה בתבל. במהרה, ממלכות העולם יהפכו למלכותי. במהרה, ממלכות העולם יפסיקו להתקיים אחת ולתמיד משום מלכותי, משום שכבר ניצחתי, משום שחזרתי כמנצח. התנין הגדול האדום כאש מיצה את כל המשאבים האפשריים כדי לשבש את תוכניתי, בתקווה למחות את עבודתי מעל פני האדמה, אך האם אני יכול לאבד תקווה משום תכסיסיו הערמומיים? האם ייתכן שאיומיו יפחידו אותי כל כך שאאבד את הביטחון העצמי שלי? מעולם לא הייתה אפילו ישות אחת בשמיים או בארץ שלא החזקתי בכף ידי. הדבר נכון במיוחד לגבי התנין הגדול האדום כאש, הגורם הזה המהווה לי ניגוד גמור? גם הוא רק חפץ שאני שולט בו בידיי, הלא כן?

בתקופת התגלמותי כבשר ודם בעולם האנושי, האנושות הגיעה ליום הזה בלא יודעין בסיוע ידי המכוונת והכירה אותי בלא יודעין. אולם אין לאיש שמץ של מושג כיצד לצעוד בדרך הפרושה לפניו, ועל אחת כמה וכמה, אין לאיש מושג לאן מובילה הדרך הזו. רק כשהאל הכול יכול שומר על מישהו, הוא מסוגל לצעוד בדרך עד סופה. רק כשהברק היוצא ממזרח מכוון מישהו, הוא מסוגל לחצות סף מלכותי. מבין בני האדם, איש לא ראה את פניי, ואיש לא ראה את הברק ממזרח. על אחת כמה וכמה, איש לא שמע את הקול הבוקע מכס מלכותי, הלא כן? למעשה, מאז ימים עברו, אף בן אנוש לא בא במגע עם גופי. רק כיום, לאחר שירדתי ארצה, יש סיכוי שבני האדם יראו אותי. אולם אפילו כעת, בני האדם עדיין לא מכירים אותי, בדיוק כפי שהם רק מביטים בפניי ורק שומעים את קולי, אך מבלי להבין את כוונתי. זה מצבם של כל בני האנוש. בהיותכם בני עמי, האם אתם לא מרגישים גאווה עמוקה כשאתם רואים את פניי? והאם אתם לא מרגישים בושה מחפירה משום שאתם לא מכירים אותי? אני מהלך בקרב בני האדם וחי בקרב בני האדם, משום שהפכתי לבשר ודם ובאתי אל העולם האנושי. כוונתי היא לא סתם לאפשר לאנושות להביט בבשרי ודמי – באופן יותר חשוב מכך, היא לאפשר לאנושות להכיר אותי. יתרה מזאת, בהתגלמותי כבשר ודם, אני אפסוק את דינה של האנושות על חטאיה; בהתגלמותי כבשר ודם, אני אביס את התנין הגדול האדום כאש ואשמיד את מאורתו.

אף על פי שבני האנוש המאכלסים את פני האדמה הם ככוכבי השמיים לרוב, אני מכיר אותם כפי שאני מכיר את כף ידי. ואף על פי שבני האנוש ש"אוהבים" אותי גם רבים כחול אשר על שפת הים, אני בוחר רק במעטים מהם: רק במי שעוסק בחיפוש האור הבהיר, שהוא נפרד מאלה ש"אוהבים" אותי. אני לא מפריז בהערכתי את האדם, ולא ממעיט בערכו. במקום זאת, אני בא לאדם בדרישות על פי תכונותיו הטבעיות, ולכן אני זקוק לאדם המחפש אותי באמת ובתמים – זאת כדי להגשים את מטרתי בבחירת בני אדם. יש אינספור חיות פרא בהרים, אבל הן כולן מבויתות ככבשים בפניי. במעמקי האוקיינוס שוכנות תעלומות ללא פשר, אך הן נחשפות בפניי בבירור כמו כל הדברים על פני האדמה. ברקיע השמיים יש מישורים שהאדם לעולם לא יכול להגיע אליהם, אבל אני מהלך בחופשיות במישורים הבלתי נגישים האלה. האדם מעולם לא זיהה אותי באור, אלא רק ראה אותי בעולם האפלה. האם אתם לא בדיוק באותו מצב כיום? שיא השתוללותו של התנין הגדול האדום כאש סימן גם את הרגע שבו לבשתי בשר ודם באופן רשמי כדי לעשות את עבודתי. הרגע שבו התנין הגדול האדום כאש חשף את צורתו האמיתית לראשונה היה גם הרגע שבו נשאתי עדות על שמי. כשהתהלכתי בדרכי האנושות, אף ישות ואף אדם לא התעוררו בבהלה, ולכן כשהתגלמתי כבשר ודם בעולם האנושי, איש לא ידע זאת. אולם כשהתחלתי לעסוק בעבודתי כבשר ודם, האנושות התעוררה – הקיצה מחלומותיה בבהלה לנוכח קולי הרועם – ומהרגע ההוא, האנושות החלה בחייה בהכוונתי. שוב התחלתי בעבודה חדשה בקרב בני עמי. אף על פי שעבודתי על פני האדמה לא הושלמה, די בכך להראות שבני עמי שדיברתי עליהם קודם לכן אינם אלה שלבי זקוק להם, אך למרות זאת, אני עדיין בוחר אחדים מקרבם. מכך ניכר שאני עושה זאת לא רק כדי לאפשר לבני עמי להכיר את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אלא גם כדי לטהר את בני עמי. משום חומרת הצווים המנהליים שלי, רוב רובם של בני האדם עדיין מצויים בסכנה שאסלק אותם. אם לא תקדישו כל מאמץ לטיפול בעצמכם ולהכנעת גופכם, אין ספק שתהפכו למושא תיעובי ודחייתי ותושלכו לגיהינום, בדיוק כפי שהטלתי על פאולוס במו ידיי ייסורים שאין מהם מנוס. האם ייתכן שגיליתם משהו בדבריי? כבעבר, אני עדיין מתכוון לנקות את הכנסייה ולהמשיך לטהר את בני האדם שאני צריך, מפני שאני אלוהים עצמו, שכולו קדוש וללא דופי. אבנה את מקדשי לא רק בכל צבעי הקשת, אלא גם נקי ללא רבב, ופנימיותו תהיה זהה לחיצוניותו. בנוכחותי, על כל אחד ואחד מכם להיזכר במה שעשיתם בעבר, ולקבוע אם אתם יכולים לקבל החלטה היום לְרַצות את לבי באופן מושלם.

העניין הוא לא סתם שהאדם לא מכיר אותי כבשר ודם – המצב חמור מכך: הוא לא הצליח להבין את הווייתו שלו השוכנת בגוף בשר ודם. במשך שנים רבות כל כך בני האנוש מרמים אותי, מתייחסים אליי כאל אורח מבחוץ. פעמים רבות כל כך הם נעלו בפניי את "הדלתות לביתם", פעמים רבות כל כך הם לא התייחסו אליי כשהם עומדים מולי. פעמים רבות כל כך הם התכחשו לי בקרב בני אדם אחרים. פעמים רבות כל כך דחו אותי בנוכחות השטן. ופעמים רבות כל כך הם תקפו אותי בפיהם המתלונן. ובכל זאת, אני לא עורך מעקב אחר כל מגרעותיו של האדם, ואני גם לא גומל לו שן תחת שן על כל התמרדות. כל מה שעשיתי היה לתת לו תרופה לתחלואותיו, כדי לרפא את מחלותיו חשוכות המרפא וכך להשיב את בריאותו, כדי שהוא יוכל להכיר אותי סוף-סוף. כל מה שעשיתי היה לשם הישרדותה של האנושות וכדי להעניק לאנושות הזדמנויות, הלא כן? באתי לעולמם של בני האדם פעמים רבות, אך משום שבאתי לעולם בגופי שלי, בני האדם לא התייחסו אליי מעולם. במקום זאת, כל אדם נהג כרצונו בחיפוש אחר מוצא לעצמו. הם לא יודעים כלל שאני הוא זה שמתווה כל דרך תחת השמיים! הם לא יודעים כלל שכל דבר תחת השמיים כפוף לגזרותיי! מי מבינכם מעז לנטור לי טינה בלבו? מי מבינכם מעז ליישב דברים בקלות ראש? אני בסך הכל עוסק בעבודתי בשקט בקרב בני האדם. אם במהלך תקופת התגלמותי כבשר ודם, לא הזדהיתי עם חולשתו של האדם, האנושות כולה הייתה מאבדת את העשתונות מרוב פחד אך ורק משום התגלמותי כבשר ודם, וכתוצאה מכך, היא הייתה נופלת לשאול. האנושות ניצלה מאסון, נחסכו ממנה הייסורים שאני מטיל והיא הגיעה כך עד הלום רק מפני שאני מצטנע ומסתתר. בהתחשב בקושי שבו הגעתם עד הלום, האם לא כדאי על אחת כמה וכמה שתוקירו את המחר שעתיד לבוא?

8 במרץ, 1992