האדם חי בתוך האור, אך הוא אינו מודע לערכו הרב של האור. הוא אינו יודע את מהותו של האור ואת מקורו של האור, ויתרה מזו, הוא אינו יודע למי האור שייך. מיד לאחר שאני מעניק לאדם את האור, אני בוחן את מצבו של האדם: משום האור, כל בני האדם משתנים וגדלים, והם עזבו את החשכה. אני מביט בכל פינה בתבל ורואה שההרים נבלעים בערפל, שהמים קפאו מהקור, ושמשום בואו של האור, בני האדם מביטים למזרח בתקווה לגלות משהו יותר יקר ערך – אך האדם עדיין לא מסוגל לזהות כיוון ודאי בתוך הערפל. מפני שהעולם כולו מכוסה בערפל, כשאני מביט מתוך העננים, האדם אף פעם לא מגלה את קיומי. האדם מחפש משהו על פני האדמה; נדמה שהוא תר אחר מזון; נדמה שהוא מתכוון להמתין לבואי, אך הוא לא מכיר את יומי, וכל מה שהוא יכול לעשות הוא להביט לעתים תכופות בנצנוץ האור במזרח. מבין כל העמים, אני מחפש בני אדם שהם באמת כלבבי. אני מהלך בקרב כל העמים וחי בקרב כל העמים, אך האדם בריא ושלם על פני האדמה, ולכן איש לא באמת כלבבי. בני האדם לא יודעים איך לדאוג לרצוני, הם לא יכולים לראות את מעשיי, הם לא יכולים לנוע באור והאור לא יכול להאיר אותם. על אף שהאדם תמיד נצר את דבריי בלבו, הוא לא מסוגל לזהות את מזימותיו הערמומיות של השטן. מפני ששיעור קומתו של האדם עלוב מדי, הוא לא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה. האדם מעולם לא אהב אותי בכנות. כשאני מרומם אותו, הוא מרגיש לא ראוי לכך, אך זה לא גורם לו לנסות לְרַצות אותי. הוא בסך הכל מחזיק בידו את המעמד שנתתי לו ובוחן אותו בקפידה. משום שהוא אדיש לחביבותי, הוא מתעקש במקום זאת לזלול את הברכות שמעמדו טומן בחובו. האין זה הליקוי של האדם? כשההרים זזים, האם הם יכולים לשנות את מסלולם כדי לא לפגוע במעמדכם? כשהמים זורמים, האם הם יכולים לעצור לפני מעמדו של האדם? האם מעמדו של האדם יכול להניע את השמיים והארץ לאחור? פעם הייתי רחום כלפי האדם שוב ושוב, אך איש לא הוקיר זאת או נצר זאת בלבו – הוא בסך הכל הקשיב לכך כאל סיפור או קרא זאת כרומן. האם דבריי באמת לא מרגשים את לבו של האדם? האם לאמירותיי אין כל השפעה? האם ייתכן שאיש לא מאמין בקיומי? האדם לא אוהב את עצמו – במקום זאת, הוא עושה יד אחת עם השטן כדי לתקוף אותי ומשתמש בשטן כ"נכס" כדי לשרת אותי. אני אחדור לכל מזימותיו הערמומיות של השטן ואמנע מבני האדם על פני האדמה ללכת שולל אחרי השטן, כדי שהם לא יתנגדו לי משום קיומו של השטן.

במלכות, אני המלך, אך במקום להתנהג אליי כאל המלך שלו, האדם מתייחס אליי כאל "המושיע שירד מהשמיים". כתוצאה מכך, הוא משתוקק שאתן לו נדבה, והוא אינו עוסק בניסיון להכיר אותי. בני אדם כה רבים קראו אליי כקבצנים; בני אדם כה רבים פתחו בפניי את "שקיהם" והפצירו בי לתת להם מזון כדי שיוכלו לשרוד; בני אדם כה רבים נעצו בי עיניים תאוותניות כזאבים רעבים ברצון לזלול אותי ולמלא את בטנם; בני אדם כה רבים הרכינו את ראשם בשקט עקב העבירות שלהם והתביישו והתפללו שאמחל להם או קיבלו ברצון את הייסורים שאני מטיל עליהם. כשאני מדבר, המעשים השטותיים השונים של האדם נראים מגוחכים ודמותו האמיתית נחשפת באור, ובאור הזוהר, האדם לא מסוגל לסלוח לעצמו. לכן הוא ממהר להתייצב בפניי כדי להשתחוות ולהתוודות על חטאיו. משום ה"כנות" של האדם, אני מעלה אותו אל מרכבת הישועה, ולכן האדם מודה לי ושולח אליי מבט אוהב. אולם הוא בכל זאת לא מוכן למצוא בי מחסה באמת, והוא לא התמסר אליי בכל לבו. הוא בסך הכול מתרברב עליי, אך הוא לא אוהב אותי באמת משום שהוא לא נתן דעתו עליי. גופו בפניי, אך לבו מאחוריי. משום שהאדם לא מבין היטב כללים ומשום שאין לו עניין להתייצב בפניי, אני מספק לו תמיכה הולמת כדי שהוא יפנה לעברי בבורותו העיקשת. זה בדיוק החסד שאני מעניק לאדם, וזו בדיוק השיטה שבה אני חותר להושיע את האדם.

בני אדם ברחבי תבל חוגגים את בואו של יומי, ומלאכים מתהלכים בין כל אנשיי. כשהשטן גורם לצרות, המלאכים תמיד עוזרים לבני עמי, משום שירותם בשמיים. השטן לא מוליך אותם שולל משום שאין להם חולשה אנושית, במקום זאת, כתוצאה ממתקפת כוחות החושך, הם חותרים כל הזמן להתקרב אל חייו אפופי הערפל של האדם. כל בני האדם נשמעים לשמי, ואיש לעולם לא מתנגד אליי בגלוי. הודות לעמלם של המלאכים, האדם מקבל את שמי וכולם מצויים בזרם עבודתי. העולם נופל! בבל משותקת! העולם הדתי – איך ייתכן שסמכותי על פני האדמה לא תשמיד אותו? מי עוד מעז להמרות את פי ולהתנגד אליי? הרשמים? כל בעלי הסמכות הדתיים? כל השליטים והרשויות על פני האדמה? המלאכים? מי לא חוגג את השלמות והמלאות של גופי? מבין כל בני האדם, מי לא שר לי שירי הלל בלי הרף ומי לא מאושר כל הזמן? אני גר בארץ של מאורת התנין הגדול האדום כאש, אך עובדה זו לא גורמת לי לרעוד מפחד או לברוח, משום שכל אנשיו כבר החלו לתעב אותו. דבר לא מילא את "חובתו" מעולם בפני התנין למען התנין. במקום זאת, כל הדברים פועלים כפי שהם מוצאים לנכון, וכל אחד הולך בדרכו. איך ייתכן שהמדינות על פני האדמה לא ייחרבו? איך ייתכן שהמדינות על פני האדמה לא ייפלו? איך ייתכן שבני עמי לא יריעו? איך ייתכן שהם לא ישירו בשמחה? האם זו עבודה שהאדם עשה? האם זה מעשה ידיו של האדם? נתתי לאדם את שורש הקיום וסיפקתי לו דברים חומריים, אך האדם לא מרוצה מהמצב הנוכחי ומבקש להיכנס למלכותי. אולם איך ייתכן שהוא ייכנס למלכותי בקלות כזו, מבלי לשלם מחיר, ומבלי שהוא מוכן להתמסר באופן חסר אנוכיות? במקום לתבוע משהו מהאדם, אני מציב לו דרישות, כדי שמלכותי על פני האדמה תתמלא בכבוד. כיוונתי את דרכו של האדם עד הלום. הוא קיים במצב הזה והוא חי תחת הכוונתו של אורי. אלמלא כן, מי מבין בני האדם על פני האדמה היה מודע למה שצפוי לו? מי היה מבין את רצוני? אני מוסיף את התנאים שלי לדרישות מהאדם. האם זה לא עולה בקנה אחד עם חוקי הטבע?

אתמול חייתם ברוח ובגשם, היום נכנסתם למלכותי והפכתם לבני עמי, ומחר תיהנו מברכותיי. מי תאר לעצמו דברים כאלה אי-פעם? כמה צרות ומצוקות תחוו בחייכם? האם אתם יודעים? אני מתקדם ברוח ובגשם, וביליתי שנה אחר שנה בקרב בני האדם, והגעתי בזמן ליום הזה. האין אלה בדיוק השלבים של תוכנית הניהול שלי? מי אי-פעם הוסיף לתוכנית שלי? מי יכול להתנתק משלבי התוכנית שלי? אני שוכן בלבם של מאות מיליוני בני אדם, אני מלכם של מאות מיליוני בני אדם, ומאות מיליוני בני אדם דחו אותי ותיעבו אותי. צלמי לא באמת נמצא בלבו של האדם. האדם תופס בדבריי רק בקושי את ארשת פניי רבת הכבוד, אך משום ההפרעה במחשבותיו, הוא לא סומך על רגשותיו שלו. ישנו רק קיום מעורפל שלי בלבו, אך הוא לא נשאר שם לזמן רב. על כן, כך הדבר גם באשר לאהבתו כלפיי: אהבתו כלפיי מופיעה לפרקים, כאילו שכל אדם אהב אותי לפי המזג שלו, כאילו אהבתו באה ונעלמת תחת אור ירח עמום. כיום, האדם חי והצליח לשרוד רק בזכות אהבתי. אלמלא כן, מי מבין בני האדם לא היה נכרת באור הלייזר משום שגופו כה כחוש? האדם עדיין לא מכיר את עצמו. הוא מתפאר ומתרברב מאחורי גבי, אך איש לא מעז "להתנגד" אליי בפניי. עם זאת, האדם לא יודע מה פירושה של ההתנגדות שאני מציין. במקום זאת, הוא ממשיך לנסות לשטות בי וממשיך לרומם את עצמו – ובכך, האין הוא מתנגד לי בגלוי? אני סובלני כלפי חולשתו של האדם, אך אני לא נוהג במידת הרחמים כלל בהתנגדות של האדם הנובעת ממנו עצמו. על אף שהוא יודע את פירושה, הוא לא מוכן לפעול על פי הפירוש הזה, והוא רק פועל בהתאם להעדפותיו ומרמה אותי. אני תמיד חושף את טבעי בבירור בדבריי, אך האדם לא משלים עם התבוסה, ובכך הוא מגלה את טבעו. תחת שיפוטי, האדם ישתכנע לגמרי, ותחת הייסורים שאני מטיל, הוא סוף-סוף יביא את צלמי לידי ביטוי ויהווה התגשמות שלי על פני האדמה!

22 במרץ, 1992