מנקודת מבט אנושית, אין זה אפשרי שצאצאי מואב יהפכו למושלמים, ואין הם ראויים לכך. לעומת זאת, לבני דוד יש בהחלט תקווה והם אכן יכולים להפוך למושלמים. אם מישהו הוא צאצא של מואב, הוא לא יכול להפוך למושלם. גם עכשיו, אתם עדיין לא מבינים את משמעות העבודה הנעשית בכם; בשלב הזה אתם עדיין אוחזים בליבכם את סיכויי העתיד שלכם ומסרבים לוותר עליהם. איש אינו מתעניין מדוע האל בחר היום לעבוד דווקא על קבוצת אנשים כה בלתי ראויה כמוכם. האם ייתכן שהוא טעה בעבודה הזאת? האם העבודה הזאת היא מחדל רגעי? מדוע האל, שתמיד ידע שאתם בני מואב, ירד לפעול דווקא בקרבכם? האם הדבר מעולם לא עלה בדעתכם? האם האל לא חושב על כך כשהוא עושה את עבודתו? האם הוא מתנהג בפזיזות? האם הוא לא ידע מלכתחילה שאתם צאצאי מואב? האם אינכם יודעים לחשוב על הדברים האלה? לאן נעלמו התפיסות שלכם? האם החשיבה הבריאה שלכם השתבשה? לאן נעלמו פיקחותכם וחוכמתכם? האם אתם כה רחבי לב עד שאינכם שמים לב לעניינים פעוטים שכאלה? מוחכם רגיש ביותר לדברים כמו סיכויי העתיד שלכם וגורלכם, אך כשמדובר בכל דבר אחר, הוא קהה, אטום ובור לחלוטין. במה אפוא אתם מאמינים? בסיכויי העתיד שלכם? או באל? האם כל מה שאתה מאמין בו אינו היעד היפהפה שלך? האין אלה סיכויי העתיד שלך? כמה מדרך החיים אתה מבין כעת? כמה השגת? האם אתה חושב שהעבודה הנעשית כעת על צאצאי מואב נעשית כדי להשפיל אתכם? האם היא נעשית בכוונה כדי לחשוף את כיעורכם, כדי שתקבלו ייסורים ואז להשליך אתכם לאגם האש? מעולם לא אמרתי שאין לכם סיכויים לעתיד, ועל אחת כמה וכמה שלא אמרתי שתושמדו או שתלכו לאבדון. האם הכרזתי על כך בפומבי? אתה אומר שאתה חסר תקווה, אך האין זו מסקנה שהסקת בעצמך? האין זו השפעה של הלך הרוח שלך? האם המסקנות שלך נחשבות? אם אני אומר שאינך מבורך, אז בוודאי תהיה מושא להרס; ואם אני אומר שאתה מבורך, אזי בהחלט לא תושמד. אני רק אומר שאתה צאצא של מואב; לא אמרתי שתושמד. העניין הוא פשוט שעל צאצאי מואב הוטלה קללה, והם סוג אחד של בני אנוש מושחתים. החטא הוזכר קודם לכן; האם אינכם חוטאים כולכם? האם השטן לא השחית את כל החוטאים? האם החוטאים כולם לא מתריסים נגד האל ומורדים בו? האם מי שמתריס נגד האל לא יקולל? האם כל החוטאים לא יושמדו? במקרה כזה, מי מבין בני התמותה יכול להיוושע? כיצד שרדתם עד היום? הפכתם לשליליים מפני שאתם צאצאי מואב; האם אינכם נחשבים גם לבני אנוש שהם חוטאים? כיצד החזקתם מעמד עד היום? כאשר מזכירים שלמות אתם נעשים שמחים. לאחר ששמעתם שעליכם לחוות את הצרה הגדולה, אתם מרגישים שהדבר הופך אתכם למבורכים עוד יותר. אתם חושבים שאתם יכולים להפוך למתגברים לאחר שתצאו מהצרה, ויתרה מכך, שזוהי ברכתו הגדולה של האל ושהוא ירומם אתכם מאוד. עם אזכורו של מואב, קמה מהומה בקרבכם; מבוגרים וילדים כאחד חשים עצב שאין לתארו, אין בליבכם כל שמחה, ואתם מתחרטים על שנולדתם. אינכם מבינים את המשמעות של שלב העבודה הזה הנעשה על צאצאי מואב; אתם יודעים רק לחפש מעמד גבוה, ובכל פעם שאתם חשים שאין תקווה, אתם נסוגים לאחור. עם אזכור השלמות והיעד העתידי, אתם חשים שמחה; אתם מאמינים באל כדי לזכות בברכות וכדי שיהיה לכם יעד טוב. יש אנשים שחשים כעת דאגה בגלל מעמדם. הם אינם רוצים לחפש להפוך למושלמים מכיוון שערכם ומעמדם נמוכים. תחילה דובר על שלמות, ואז הוזכרו צאצאי מואב, ולכן אנשים שללו את נתיב השלמות שהוזכר קודם לכן. זאת משום שמההתחלה ועד הסוף, מעולם לא הבנתם את משמעותה של העבודה הזאת, וגם לא אכפת לכם ממשמעותה. שיעור קומתכם נמוך מדי ואינכם יכולים לשאת אפילו את ההפרעה הקלה ביותר. כשאתם רואים שמעמדכם נמוך מדי, אתם הופכים לשליליים ומאבדים את הביטחון להמשיך ולחפש. אנשים רואים רק בהשגת חסד ובהנאה משלווה סמלים לאמונה, ורואים בחיפוש אחר ברכות את הבסיס לאמונתם באל. מעטים מאוד מחפשים להכיר את האל או מחפשים שינוי בצביונם. באמונתם, אנשים מחפשים שהאל ייתן להם יעד הולם ואת כל החסד שהם צריכים, שיהפוך למשרתם, שיקיים איתם יחסים שלווים וידידותיים, כך שלעולם לא יתעורר ביניהם סכסוך. כלומר, אמונתם באל דורשת ממנו להבטיח למלא את כל דרישותיהם ולהעניק להם כל מה שהם מבקשים בתפילתם, בהתאם לדברים שקראו בכתבי הקודש: "אקשיב לכל תפילותיכם." הם מצפים מהאל לא לשפוט או לגזום איש, שכן הוא תמיד היה המושיע הרחום ישוע, המקיים יחסים טובים עם אנשים בכל עת ובכל מקום. כך אנשים מאמינים באל: הם פשוט דורשים דרישות מהאל בחוסר בושה, מתוך אמונה שהוא יעניק להם הכול באופן עיוור, בין שהם מרדנים ובין שהם צייתנים. הם פשוט "גובים חובות" מהאל ללא הרף, מתוך אמונה שעליו "לשלם" להם ללא כל התנגדות, ויותר מכך, לשלם כפליים; הם חושבים, שבין אם האל קיבל מהם דבר-מה ובין אם לאו, הוא נתון למניפולציות שלהם בלבד, ושהוא אינו יכול לתזמר אנשים באופן שרירותי, וקל וחומר שאינו יכול לגלות לאנשים את חוכמתו ואת צביונו הצודק שהיו נסתרים במשך שנים רבות בכל עת שירצה וללא רשותם. הם פשוט מתוודים על חטאיהם בפני האל מתוך אמונה שהאל פשוט ימחל להם, שלא יימאס לו לעשות זאת, ושזה יימשך לנצח. הם פשוט פוקדים על האל מתוך אמונה שהוא פשוט יציית להם, כי כתוב בכתבי הקודש שהוא לא בא כדי שבני אדם ישרתו אותו, אלא כדי לשרת אותם, ושהוא כאן כדי להיות משרתם. האם לא האמנתם תמיד בדרך זו? בכל פעם שאינכם מצליחים להשיג משהו מהאל, אתם רוצים לברוח; כשאינכם מבינים משהו, אתם מתמלאים טינה, ואף מרחיקים לכת עד כדי הטחת כל מיני גידופים כלפיו. אתם פשוט לא תאפשרו לאל עצמו לבטא במלואן את חוכמתו ואת מופלאותו, אלא רק רוצים ליהנות מנוחות ורוגע זמניים. עד עכשיו, גישתכם באמונתכם באל כללה רק את אותן השקפות ישנות. אם האל מראה לכם ולו שמץ מהמלכותיות שלו, אתם נעשים מדוכדכים. האם אתם רואים כעת בדיוק כמה גדול שיעור קומתכם? אל תניחו שכולכם נאמנים לאל, כשלמעשה השקפותיכם הישנות לא השתנו. כששום דבר לא קורה לך, אתה מאמין שהכול מתנהל כשורה, ואהבתך לאל מגיעה לשיא. כשקורה לך משהו קטן, אתה נופל לַשְּׁאוֹל. האם זו נאמנות לאל?

אילו השלב הסופי של עבודת הכיבוש היה מתחיל בישראל, לא הייתה לעבודת כיבוש כזו כל משמעות. העבודה משמעותית ביותר כשהיא נעשית בסין, וכשהיא נעשית עליכם, האנשים. אתם האנשים השפלים ביותר, בעלי המעמד הנמוך ביותר; אתם נמצאים במעמד הנמוך ביותר בחברה הזו, והייתם אלה שבתחילה הכירו באל במידה המועטה ביותר. אתם האנשים שהתרחקו מהאל יותר מכול, ואלה שנפגעו באופן החמור ביותר. מכיוון ששלב עבודה זה נועד רק למען הכיבוש, האין זה מתאים ביותר לבחור בכם לשאת את העדות העתידית? אילו הצעד הראשון של עבודת הכיבוש לא היה נעשה על אנשים כמוכם, היה קשה לקדם את עבודת הכיבוש העתידית, שכן עבודת הכיבוש שתבוא לאחר מכן תשיג תוצאות על סמך העובדה שעבודה זו נעשית היום. עבודת הכיבוש הנוכחית היא רק תחילתה של עבודת הכיבוש הכוללת. אתם הקבוצה הראשונה שנכבשת; אתם נציגי האנושות כולה שתיכבש. אנשים בעלי ידע אמיתי יראו שכל העבודה שהאל עושה היום היא גדולה, ושלא זו בלבד שהוא מאפשר לאנשים להכיר את מרדנותם, אלא גם חושף את מעמדם. מטרת דבריו ומשמעותם אינה להפוך אנשים לשליליים, וגם לא להפיל אותם. היא נועדה לכך שהם יזכו בנאורות ובישועה באמצעות דבריו; היא נועדה לעורר את רוחם באמצעות דבריו. מאז בריאת העולם האדם חי תחת השפעתו של השטן מבלי לדעת או להאמין שיש אל. העובדה שאנשים אלה יכולים להיכלל בישועתו הגדולה של האל ושהוא יכול לרומם אותם במידה רבה, מראה אכן את אהבת האל; כל מי שמבין זאת באמת יאמין בכך. ומה לגבי אלה שאין להם ידע כזה? הם יאמרו: "אה, האל אומר שאנחנו צאצאי מואב; הוא אמר זאת במילותיו שלו. האם נוכל עדיין להשיג קץ טוב? אנחנו צאצאי מואב, והתנגדנו לו בעבר. האל בא לגנות אותנו; האם אינך רואה כיצד הוא תמיד שפט אותנו, מההתחלה? מכיוון שהתנגדנו לאל, כך עלינו לקבל ייסורים." האם הדברים האלה נכונים? היום האל שופט אתכם, מייסר אתכם ומגנה אתכם, אך אתה חייב לדעת שמטרת הגינוי שלך היא שתכיר את עצמך. האל מגנה, מקלל, שופט ומייסר כדי שתוכל להכיר את עצמך, כדי שצביונך ישתנה, ויתרה מכך, כדי שתכיר את ערכך, ותראה שכל מעשי האל צודקים ותואמים לצביונו ולדרישות עבודתו, שהוא פועל בהתאם לתוכניתו לישועת האדם, ושהוא האל הצודק שאוהב, מושיע, שופט ומייסר את האדם. אם אתה יודע רק שמעמדך נמוך, שאתה מושחת ומרדן, אך אינך יודע שהאל רוצה להבהיר את ישועתו באמצעות המשפט והייסורים שהוא עושה בך היום, אזי אין לך דרך לחוות דברים, ועל אחת כמה וכמה אינך מסוגל להמשיך הלאה. האל לא בא להרוג או להשמיד, אלא לשפוט, לקלל, לייסר ולהושיע. עד שתוכנית הניהול שלו בת ששת אלפים השנים תסתיים – לפני שהוא יגלה את סופו של כל סוג אדם – עבודתו על פני האדמה תהיה למען הישועה; מטרתה היא אך ורק להפוך את אוהביו למושלמים – באופן יסודי – ולהביאם להיכנע תחת ריבונותו. לא משנה כיצד האל מושיע אנשים, הכול נעשה על ידי כך שהוא גורם להם להתנתק מטבעם השטני הישן; כלומר, הוא מושיע אותם על ידי כך שהוא גורם להם לחפש חיים. אם הם לא יעשו זאת, לא תהיה להם דרך לקבל את ישועת האל. הישועה היא עבודתו של האל עצמו, והחיפוש אחר החיים הוא משהו שהאדם חייב לקחת על עצמו כדי לקבל ישועה. בעיני האדם, הישועה היא אהבת האל, ואהבת האל אינה יכולה להיות ייסורים, משפט וקללות; הישועה חייבת להכיל רחמים וחסד, ויתרה מכך, דברי נחמה וכן ברכות אין-סופיות המוענקות על ידי האל. אנשים מאמינים שכאשר האל מושיע את האדם, הוא עושה זאת על ידי כך שהוא נוגע לליבם בברכותיו ובחסדו, כדי שיוכלו לתת לו את ליבם. כלומר, הנגיעה שלו בליבו של אדם, היא ישועתו. סוג כזה של ישועה נעשה על ידי עריכת עסקה. רק כאשר האל יעניק לאדם מאה מונים, הוא ייכנע בפני שם האל וישאף להיטיב עמו ולהביא לו כבוד. זו אינה כוונת האל כלפי האנושות. האל בא לעבוד על פני האדמה כדי להושיע את האנושות המושחתת; אין בכך כל שקר. אילו היה, הוא בוודאי לא היה בא לעשות את עבודתו באופן אישי. בעבר, אמצעי הישועה שלו כללו הפגנת רחמים וחסד עילאיים, עד כדי כך שהוא נתן את כל כולו לשטן בתמורה לאנושות כולה. אין ההווה דומה כלל לעבר: הישועה המוענקת לכם היום מתרחשת בעת אחרית הימים, במהלך הסיווג של כל אחד לפי סוגו; האמצעי לישועה שלכם אינו רחמים או חסד, אלא ייסורים ומשפט, כדי שהאדם ייוושע באופן יסודי יותר. לכן, כל מה שאתם מקבלים הוא ייסורים, משפט ומכות חסרות רחמים, אך דעו זאת: במכות חסרות הלב האלה אין ולו שמץ של ענישה. תהיה אשר תהיה חומרת דבריי, מה שנופל בחלקכם הוא רק כמה מילים שעשויות להיראות לכם חסרות לב לחלוטין, ולא משנה כמה גדול כעסי, מה שמגיע אליכם הוא עדיין דברי תוכחה, ואינני מתכוון לפגוע בכם או להמית אתכם. כל זה עובדה, הלא כן? דעו שכיום, בין שזה משפט צדק ובין שזה זיכוך וייסורים חסרי רגש, הכול למען הישועה. לא משנה אם כיום כל אחד ימוין לפי סוגו או שכל מיני אנשים ייחשפו, מטרת כל דברי האל ועבודתו היא להושיע את אלה שאוהבים את האל באמת. הן משפט צדק והן זיכוך חסר רגש נעשים כדי לטהר את האדם; מילים קשות או דברי תוכחה נאמרים כדי לטהר ולמען הישועה. לכן, שיטת הישועה של היום שונה מזו של העבר. היום אתם זוכים לישועה באמצעות משפט צדק, וזהו כלי טוב למיון כל אחד מכם לפי סוגו. יתרה מכך, ייסורים חסרי רחמים משמשים כישועתכם העליונה – ומה יש לכם לומר לנוכח ייסורים ומשפט כאלה? האם לא נהניתם תמיד מישועה, מההתחלה ועד הסוף? ראיתם את האל בהתגלמותו והבנתם את כל-יכולתו ואת חוכמתו; בנוסף, חוויתם מכות והטלת משמעת חוזרות ונשנות. אולם, האם לא קיבלתם גם חסד עליון? האם ברכותיכם אינן גדולות משל כל אחד אחר? חסדיכם שופעים אף יותר מהכבוד והעושר שמהם נהנה שלמה! חשבו על כך: אילו כוונתי בבואי הייתה לגנות ולהעניש אתכם ולא להושיע אתכם, האם ימיכם היו נמשכים כל כך הרבה זמן? האם אתם, יצורים חוטאים מבשר ודם, הייתם יכולים לשרוד עד היום? אילו מטרתי הייתה רק להעניש אתכם, מדוע הייתי צריך להתגלם כבשר ודם ולצאת למפעל כה גדול? האם לא הייתי יכול להעניש אתכם, בני תמותה עלובים שכמותכם, באמירת מילה אחת בלבד? האם הייתי צריך להשמיד אתכם לאחר שגיניתי אתכם בכוונה? האם אתם עדיין לא מאמינים לדבריי אלה? האם הייתי יכול להושיע את האדם רק באמצעות רחמים וחסד? או האם הייתי יכול להשתמש רק בצליבה כדי להושיע את האדם? האם צביוני הצודק לא תורם יותר להפיכת האדם למסור לחלוטין? האם הוא לא מסוגל יותר להושיע את האדם עד תום?

אף על פי שדבריי קשים, הם כולם ישועת האדם, שכן אני רק אומר דברים ואינני מעניש את בשר האדם. דברים אלה גורמים לאדם לחיות באור, לדעת שהאור קיים, לדעת שהאור יקר ערך, ויתרה מכך, לדעת עד כמה דברים אלה מועילים לו, וכן לדעת שהאל הוא ישועה. אף על פי שאמרתי דברי ייסורים ומשפט רבים, דבר לא בא עליכם למעשה. באתי בדיוק כדי לעשות את עבודתי ולומר את דבריי, ואף על פי שדבריי קשים, הם נאמרים כדי לשפוט את שחיתותכם ואת מרדנותכם. מטרתי כשאני עושה זאת נותרה להושיע את האדם מהשפעתו של השטן. המטרה היא להשתמש בדבריי כדי להושיע את האדם; מטרתי אינה לפגוע באדם באמצעות דבריי. דבריי קשים כדי להשיג תוצאות בעבודתי. רק באמצעות עבודה כזו יכול האדם להכיר את עצמו ולהתנתק מצביונו המרדני. המשמעות הגדולה ביותר של עבודת המילים היא לאפשר לאנשים ליישם את האמת בפועל כאשר הם מבינים אותה, להשיג שינויים בצביונם, ולזכות בידע על עצמם ועל עבודת האל. רק ביצוע העבודה באמצעות אמירת דברים, יכול לגשר על מערכת היחסים בין האל לאדם, ורק מילים יכולות להסביר את האמת. עבודה בדרך זו היא האמצעי הטוב ביותר לכיבוש האדם; מלבד אמירת דברים, שום שיטה אחרת אינה מסוגלת להעניק לאנשים הבנה ברורה יותר של האמת ושל עבודת האל. לכן, בשלב האחרון של עבודתו, האל משתמש בשיטת הדיבור אל האדם כדי לפתוח בפניו את כל האמיתות והתעלומות שהוא לא הבין, ומאפשר לו לזכות מהאל בדרך האמיתית ובחיים, ובכך לרצות את כוונותיו. מטרת העבודה של האל על האדם היא לאפשר לו לרצות את כוונות האל, והיא נעשית כדי להביא לו ישועה. לכן, בזמן שהאל מושיע את האדם, הוא אינו עושה את עבודת הענישה. בעת הבאת הישועה לאדם, האל אינו מעניש את הרעים או גומל לטובים, וגם אינו מגלה את היעדים של סוגי האנשים השונים. אלא, רק לאחר שהשלב האחרון של עבודתו יושלם, הוא יעשה את העבודה של הענשת הרעים וגמול לטובים, ורק אז הוא יגלה את סופם של כל סוגי האנשים השונים. אלה שייענשו יהיו אלה שלא ניתן להושיעם בפועל, ואילו אלה שייוושעו יהיו אלה שזכו בישועת האל בזמן ישועתו את האדם. בעת שעבודת הישועה של האל נעשית, כל אדם שניתן להושיעו ייוושע ככל האפשר, ואף אחד לא ייזנח, שכן מטרת העבודה של האל היא להושיע את האדם. כל אלה שבזמן ישועת האל את האדם לא יהיו מסוגלים להשיג שינוי בצביונם – וכן כל אלה שלא יהיו מסוגלים להתמסר לאל לחלוטין – יהפכו למושא לענישה. שלב עבודה זה – עבודת המילים – יפתח בפני אנשים את כל הדרכים והתעלומות שהם לא מבינים, כדי שיוכלו להבין את כוונות האל ואת דרישותיו מהם, וכדי שיהיו להם התנאים המוקדמים ליישם בפועל את דברי האל ולהשיג שינויים בצביונם. האל משתמש רק במילים כדי לעשות את עבודתו, ואינו מעניש אנשים על היותם מעט מרדנים; זאת משום שכעת הוא זמן עבודת הישועה. אם כל מי שפועל במרדנות היה נענש, לאף אחד לא הייתה הזדמנות להיוושע; כולם היו נענשים ונופלים לַשְּׁאוֹל. מטרת השימוש במילים כדי לשפוט את האדם היא לאפשר לו להכיר את עצמו ולהתמסר לאל; המטרה היא לא להעניש אותו בשיפוט כזה. בזמן עבודת המילים, אנשים רבים יחשפו את מרדנותם ואת התרסתם, וכן את חוסר התמסרותם לאל בהתגלמותו. אף על פי כן, הוא לא יעניש את כל האנשים האלה כתוצאה מכך, אלא רק יזנח את אלה המושחתים עד היסוד ושלא ניתן להושיעם. הוא ימסור את בשרם לשטן, ובמקרים ספורים, יחסל את בשרם. ואילו הנותרים ימשיכו לנהות אחר האל ולחוות גיזום. אם האנשים האלה ינהו אחר האל אך עדיין לא יהיו מסוגלים לקבל גיזום ויהפכו ליותר ויותר מנוונים, אזי הם יאבדו את הסיכוי שלהם לישועה. לכל אדם שקיבל את כיבושו על ידי דברי האל יהיו מספר הזדמנויות לישועה; האל יגלה את הסובלנות המרבית כלפי ישועתו של כל אחד מהאנשים האלה. במילים אחרות, הם יזכו למידת הרחמים הגדולה ביותר. כל עוד אנשים יחזרו מהדרך השגויה, וכל עוד הם יוכלו להכות על חטא, האל ייתן להם הזדמנויות לזכות בישועתו. כאשר בני אדם מורדים באל לראשונה, אין לו רצון להכותם; אלא, הוא עושה כל שביכולתו כדי להושיעם. אם למישהו באמת אין סיכוי לישועה, האל יזנח אותו. הסיבה שהאל לא ממהר להעניש אנשים מסוימים היא שהוא רוצה להושיע את כל מי שניתן להושיע. הוא שופט, מעניק נאורות ומדריך אנשים רק באמצעות מילים, ואינו משתמש במקל כדי להכותם. שימוש במילים כדי להביא ישועה לבני אדם הוא המטרה והמשמעות של השלב האחרון של העבודה.