כדי להשלים היטב את חובתך, הבנת האמת חיונית ביותר

כדי לבצע את חובתך באופן משביע רצון, הדבר החשוב ביותר הוא להשקיע מאמץ גדול עבור האמת. רק על ידי תפיסה של עקרונות-האמת אנשים יכולים לנהוג על פי העקרונות הללו. בנוסף, אנשים צריכים ללמוד על אודות תחומי מומחיות שונים ומיומנויות מיוחדות הקשורים לחובותיהם, וחיוני ללמוד כמה טכניקות פשוטות ומעשיות. יש אנשים שיש להם מעט מומחיות טכנית, אבל אינם יודעים כיצד ליישם זאת בהקשר של חובותיהם. כשהם עושים דברים, ליבם לעולם אינו ברור ביחס לעניין. הם לא יודעים איזה אופן של עשיית הדברים הוא נכון, תואם לעקרונות-האמת ויכול להיטיב עם אחרים, או איזו דרך שגויה ומפירה את העקרונות. שכלם נמצא במצב מבולבל. בעיניהם, נראה שהדרך הזאת נכונה, אך דרכים אחרות נראות אפשריות גם הן. הם לעולם לא בטוחים כיצד לפעול כראוי ואינם יודעים כיצד ליישם בפועל כך שהם ילכו בנתיב הנכון. מה זה מוכיח? (שהם לא מבינים את האמת). האנשים האלו לא מבינים את האמת והם במצב של אי-בהירות ביחס למצבם הפנימי ולהבנה שלהם ולסטנדרטים שלהם עבור הערכה של דברים רבים. כשהם עוסקים במשהו, הם מרגישים שהם מבינים הכול ושהכול קל להם. אך כשהם נתקלים בפועל במצב של החיים הממשיים, הם לא יודעים איך להבין אותו, כיצד להתמודד איתו או מה הדרך הנכונה להתקדם בה. רק אז הם מרגישים שאין להם שום דבר ושהם אינם מבינים דבר ביחס לאמת. הדוקטרינות שקודם לכן הם ניהלו עליהן שיח חסרות תועלת. אין להם ברירה אלא לחפש אצל אנשים אחרים ולדון איתם על המצב. זה מה שקורה כשאנשים שאינם מבינים את האמת נתקלים במצב – הם חסרי אונים, מלאי חרדה, מרגישים שלא נכון לעשות כך ושגוי לעשות אחרת, והם אינם יכולים למצוא את הנתיב הנכון. רק אז הם רואים שללא האמת, אכן קשה לעשות ולו צעד אחד! בשלב הזה, מה אנשים זקוקים לו יותר מכול? האם זה פילוסופיה וידע שטניים, או הבנה של האמת? הדבר המכריע ביותר הוא להבין את האמת. אם אינך מבין את האמת, אפילו לאחר שאתה משלים עבודה, תרגיש לא בטוח ביחס אליה. לא תדע אם עשית אותה כראוי או מה תהיה התוצאה לאחר שהעבודה תושלם. אינך יכול למדוד את הדברים האלו. מדוע אינך יכול למדוד אותם? מדוע ליבך מלא תמיד באי-ודאות? כיוון שכשאתה עושה דברים, אינך בטוח שאתה עושה אותם באופן שבאמת ובתמים תואם לעקרונות, אם מה שאתה מיישם בפועל הוא עקרונות, והאם היישום שלך בפועל תואם לאמת או לא. אינך יכול לוודא את זה. אם תשיג איזו תוצאה קטנה בביצוע חובתך, אתה תרגיש שאתה מוכשר מאוד ושהשגת הון מסוים, ותהפוך לשאנן. לעומת זאת, אם אין תוצאה ברורה מאליה או שהתוצאה אינה עומדת בסטנדרטים של עקרונות, אתה מיד תהפוך שלילי ותחשוב: "מתי יעניק לי האל נאורות? מדוע האל תמיד מעניק נאורות לאחרים, בעוד שאני לא מקבל שום השראה, שום נאורות, שום הארה?" לפעמים אתה עשוי להרגיש שעשית דברים עם כוונות נכונות והשקעת מאמץ גדול, כך שאתה מקווה שהאל יקבל, יאשר ויאשש בשמחה את המאמץ שלך. אך בה בעת, אתה גם חושש שהאל יאמר שפעלת לא נכון ולא יאשר את הדבר. האם אין זה מראה שאכפת לך מרווח והפסד? כשתראה ששיעור הקומה שלך נמוך, שאתה מרדן וגאוותן מדי, ושאתה נעשה שאנן כל אימת שאתה משיג את הדבר הקטן ביותר, אתה תרגיש שאתה מושחת מדי, שאתה השטן, ושאינך ראוי לישועת האל. או-אז, לאחר שתשיג עוד כמה הישגים קטנים, תחשוב שאתה לא כל כך גרוע בסופו של דבר, שיש לך מידה של יכולת ושאתה מסוגל להשיג כמה תוצאות, ושלכן עליך לקבל פרס. האם זה מראה על דאגה לרווח והפסד? מה גורם למצב הזה של דאגה לרווח והפסד? הדבר קשור באורח ישיר לחוסר הבנה של האמת. כשאנשים לא מבינים את האמת, הדבר גורם למצבים רבים ולביטויים רבים. הדבר העיקרי הוא שלעתים קרובות אנשים חיים במצב של דאגה לרווח והפסד. זה מצבם הרגיל. בגלל שאתה לא מבין את האמת, אתה לא יכול למדוד את היכולות שלך; אתה לא יודע מה אתה יכול ולא יכול לעשות. כיוון שאתה לא מבין את האמת, אתה לא יודע על פי אילו עקרונות וסטנדרטים לנהוג כשאתה מבצע את חובתך, או לאיזו תוצאה לכוון. אתה גם לא יודע מה המטרה והכיוון של החיים. אתה לא יודע מדוע האל כועס עליך, מדוע האל מקבל אותך או מדוע האל מגלה כלפיך גמישות – אתה לא יודע אף אחד מהדברים האלו. אתה לא יודע היכן אתה צריך לעמוד, ואתה לא יכול לאמוד האם מה שעשית מילא את חובתך כיציר בריאה והאם הביצועים שלך היו מספקים. לפעמים אתה עושה דברים בביישנות, ובפעמים אחרות אתה נועז ואחוז קדחתנות. המצב שלך תמיד בלתי-יציב. כיצד הופך מצבו של אדם לבלתי-יציב? בסופו של עניין, הדבר קשור לחוסר הבנה של האמת. כשאנשים לא מבינים את האמת, הם מטפלים בדברים ללא עקרונות. הם מאוד לא יציבים כשהם עושים דברים, ותמיד ובהכרח סוטים בצורה זו או אחרת. כשהם לא עושים שום דבר, נראה שהם מבינים הכול והם מדברים היטב בענייני דוקטרינה – אך כשמשהו קורה והם מתבקשים להסדיר אותו, ליישם בחיים האמיתיים את כל האמיתות שהם מבינים, אין להם שום נתיב, הם לא יודעים באיזה עיקרון להשתמש, והם אומרים לעצמם: "אני מבין שעלי לבצע את חובתי בנאמנות, אני חייב להיות ישר, אסור שיהיו לי תפיסות ואי-הבנות ביחס לאל, אני חייב להיות מסור לאל – אבל איך אני צריך למעשה לטפל בזה?" הם חושבים על כך שוב ושוב ומנסים ליישם תקנות, ובסופו של דבר אין להם מושג אילו תקנות ליישם. האם אתם חושבים שמישהו שצריך לחפש בספר של דברי האל כשמשהו קורה לו הוא מישהו שמבין את האמת? זה לא נחשב להבנה אמיתית של האמת. אנשים כאלו בסך הכול מבינים כמה דוקטרינות, ועוד לא תפסו את המציאות של האמיתות האלו. הדבר מראה שמה שהם אומרים בדרך כלל, ומה שהם מאמינים שהם מבינים, אינם אלא דוקטרינות. אם אתה מבין את האמת, אם יש לך את מציאות-האמת, הרי שכשמשהו יקרה לך, אתה תדע כיצד לפעול על פי הכוונות של האל, וכיצד לפעול במסגרת גבולות העיקרון. אם כל מה שאתה מבין זה דוקטרינה – ולא האמת – הרי שכשמשהו באמת יקרה לך, ואם אתה נסמך על דוקטרינה ומקיים תקנות, לא תהיה לך דרך להיחלץ. לא תהיה מסוגל למצוא את העיקרון ולא תהיה מסוגל למצוא את הנתיב ליישום בפועל. כלומר, יכול להיראות כאילו שאתה מבין היבט של האמת, כאילו אתה מבין את משמעות המילים האלו של האמת, וכאילו אתה מבין מעט מכוונות האל וממה שהאל מבקש – כאילו אתה יודע את כל זה – אבל כשמשהו קורה לך, אתה לא מסוגל ליישם בפועל את האמת, אתה מיישם תקנות בלי שיקול דעת ואתה מבלבל את הדברים. האם אין זה מביש? כשמשהו קורה לאנשים שאכן מבינים את האמת, הם מסוגלים למצוא את העקרונות ליישם בפועל, יש להם נתיב של יישום בפועל, והם יכולים ליישם בפועל את עקרונות-האמת. באשר לאנשים שיכולים רק לפלוט מילים ודוקטרינות, נראה כאילו שהם מבינים את האמת, אך כשמגיעה השעה לפעול, הם נעשים מבולבלים לגמרי. הדבר מוכיח שאנשים שפולטים מילים ודוקטרינות לחלוטין לא מבינים את האמת. אנשים שפולטים מילים ודוקטרינות מנסים להוליך שולל אנשים אחרים, והם עצמם רמאים. הם מרמים הן את עצמם והן אחרים – ומשמעות הדבר שהם מזיקים לעצמם וגם לאחרים!

האם מה שאתם מבינים כעת הוא יותר אמיתות או יותר דוקטרינות? (יותר דוקטרינות). מה הסיבה לכך? (זאת התוצאה של אי-חתירה אל האמת). (היעדר מאמץ ללכת ולהרהר באמת). יש לכך קשר לכל הדברים האלו, אבל הסיבות שנתתם סובייקטיביות כולן. יש גם סיבה אובייקטיבית, הקשורה לאיכותם של אנשים. יש אנשים שמקשיבים לדרשות במשך יותר מעשור אבל אינם יכולים להבדיל בין אמת ודוקטרינה, והם גם לא יכולים להבחין בהבדל בין קיום תקנות ויישום בפועל של האמת. הם מקשיבים לדרשות ברצינות ועובדים בקפידה כדי לבצע הבחנות, אבל הם פשוט לא מסוגלים להבחין בהבדל. הם מרגישים שהשיתופים שכולם עושים עוסקים כולם באותו הדבר, כלומר שכולם טובים למדי, וכולם מעשיים למדי. לאחר שהם מקשיבים להם, הם לא יכולים להבדיל בין דוקטרינה לבין האמת. האם זו בעיה של איכות? (כן). האם האיכות שלכם יכולה לעלות לרמה של מציאות-אמת? בכל פעם שמנהיגים ועובדים משתפים באספות או באים במגע ומתקשרים איתכם בהזדמנויות אחרות, האם אתם יכולים להבחין כמה מזה הוא מציאות-האמת וכמה מזה הוא דוקטרינה? (כן). אם אתם יכולים להבחין, הדבר מוכיח שיש לכם מידה של הבחנה, ואתם לא לגמרי חסרי יכולת להבחין. אם אתם יכולים להבחין בהבדל, הדבר מוכיח שהאיכות שלכם אינה רעה. אפשר לחלק את איכותם של אנשים למספר דרגות: נמוך, ממוצע, טוב, טוב במיוחד. מדובר בעיקרו של דבר בארבע דרגות. אלו שיש להם איכות שרמתה פחותה מנמוכה אינם יכולים לתפוס את האמת; אין להם איכות כלל. הם לא יכולים להבין שום דבר שהם שומעים והם אינם פועלים עם מחשבה, היגיון או עקרונות בשום דבר שהם עושים. בראשם, הכול אי-סדר מבולבל. הם אנשים מבולבלים, מה שאפשר לכנות בשפה עממית בהמות גסות. אם האיכות שלהם נמוכה באורח קיצוני, הם מוגבלים מבחינה אינטלקטואלית. אין להם ההיגיון של אנשים רגילים. אלו אנשים שאנו יכולים לכנות טיפשים, מטורפים למחצה או כסילים.

אנשים בעלי איכות נמוכה ביותר הם נכים מבחינה אינטלקטואלית – אין צורך שנדון בהם עוד. בואו נדבר על האופן שבו באה לידי ביטוי איכות נמוכה. יש אנשים שמאמינים באל מזה שנים אבל עדיין לא מבינים את האמת. הם לא יכולים לבצע אפילו את החובה הבסיסית של הפצת הבשורה, הם לא יכולים לשתף על האמת, והם לא יכולים לשאת עדות. אלו ביטויים של איכות ירודה. מה הביטויים הנוספים של איכות ירודה? לאחר שהם הקשיבו לדרשות במשך שנים רבות, אנשים בעלי איכות ירודה מרגישים שכולן אותו הדבר – שכולן עוסקות באותם הדברים. הם לא יכולים להבדיל באורח ברור בין הפרטים של האמיתות השונות, קל וחומר להבחין בין אמת ודוקטרינה. הם לא יכולים אפילו לומר את המילים הפשוטות ביותר ואת הדוקטרינות, ובוודאי לא להבין את האמת. האם לאנשים כאלו יש את האיכות הגרועה מכולן? באשר לאנשים כאלו, בלי קשר לאופן שבו הם מקשיבים לדרשות או כמה שנים הם מקשיבים לדרשות, הם לא מסוגלים להבין אותן והם לא מבינים מה היא האמת או מה המשמעות של לדעת את עצמך. בלי קשה לכמה זמן הם מאמינים באל או לכמה דרשות הם שמעו, בסופו של דבר, הם עדיין לא מסוגלים ליישם בפועל את האמת. הם יכולים רק להישמע לכמה תקנות ולזכור כמה דברים שהם רואים אותם כחשובים – כל דבר מעבר לכך, הם לא מסוגלים לזכור. מדוע זה כך? כיוון שהאיכות שלהם גרועה, הם לא מסוגלים להתעלות אל האמת, ולא מסוגלים להבין דברים רבים מדי. לכל היותר, הם יכולים להבין כמה דוקטרינות שטחיות. זה המירב שהם מסוגלים להגיע אליו. אנשים כאלו לעתים קרובות גאוותנים למדי ומדברים על עצמם גבוהה-גבוהה. יש אנשים שיאמרו: ״אני האמנתי באדון עוד כשהייתי ברחם אמי. הפכתי לקדוש לפני זמן רב, ומזמן הוטבלתי וטוהרתי״. אחדים מהם מקבלים את העבודה החדשה של האל במשך שלוש, חמש ואפילו עשר שנים, ועם זאת הם עדיין חוזרים על אותו הדבר. האם אין זה סימן לאיכות ירודה? יש אנשים שאומרים: ״אתם אומרים שאני לא מכיר את עצמי – אתם אלו שלא מכירים את עצמכם. אני נעשיתי קדוש לפני זמן רב״. אנשים שאומרים את זה הם אלו שחסרה להם הבנה רוחנית במידה הרבה ביותר, אלו שהאיכות שלהם היא הגרועה. האם אתם יכולים לשתף על האמת עם אנשים כאלו? אתם לא יכולים. לא משנה כמה תדבר, הם לא יבינו מהי האמת, מה זה ליישם בפועל את האמת, מה זה להתמסר לאל, מה היא היווכחות בחיים, ומה זה לשנות את הצביון שלך. הם לא יכולים להבין את הדברים האלו או להגיע לרמה הזאת. באמונתם באל, הם מקפידים לקיים תקנות מסוימות, כמו לפרוש מענייני העולם, לוותר על העולם, לא לקיים כל קשר עם שדים, לא לעשות רע, לעשות פחות חטאים, לדבוק בשמו של האל, לא לבגוד באל ולהתפלל ולהסתמך על האל בכל הדברים – רק הדברים האלו. בעיקרו של דבר הם ממשיכים להיות מוגבלים להיבטים הפורמליים של האמונה הדתית. לאחר שהם שמעו כל כך הרבה מדברי האל ודרשות על האמת, הם לא מבינים את מה שהם שומעים. ככל שהם שומעים יותר, כך הם מרגישים מבולבלים יותר, וכך הם לא סופגים אליהם דבר מכל זה. אם אתה שואל אותם מה מבקש האל מבני-האדם בשלב הזה של העבודה, הם לא מסוגלים לומר לך. הם מסוגלים לומר רק כמה דברים פשוטים על דוקטרינות. פירוש הדבר שהאיכות שלהם נמוכה ביותר ושהם לא מסוגלים להבין את דברי האל.

מה הביטויים של אנשים בעלי איכות ממוצעת? הביטוי העיקרי הוא שאין להם היכולת להבין את דברי האל. לאחר שהם מקשיבים לדרשות, הם מבינים רק חלק מהמילים והדוקטרינות, אך הם לא מסוגלים לגלות שום אור חדש. כשדברים קורים להם, הם עדיין לא מסוגלים להתמודד איתם, והם גם לא יכולים ליישם בפועל את האמת. הם יכולים רק לפלוט כמה דוקטרינות ריקות ולנהוג על פי תקנות. כשהם מקשיבים לדרשות, נראה שהם מבינים, אך כשדברים יקרו להם, הם עדיין יפעלו על פי התקנות ויפעלו לפי הרצון שלהם עצמם. והם תמיד גוערים באחרים על ידי כך שהם מפטירים מילים ודוקטרינות. לאחר שהם מאמינים באל במשך שנים רבות, הם מבינים דוקטרינות רבות, וכשהם משתפים עם אחרים, הם יכולים לדבר מעט יותר על הידע שלהם. הם מסוגלים לבטא את הכוונה שלהם באורח מלא ומוחשי והם מסוגלים לנהל שיחות רגילות עם אנשים. יחד עם זאת, הם עדיין לא מבינים מהי האמת או מהי המציאות. הם חושבים שהדוקטרינות שהם מדברים עליהן הן מציאות-האמת, והם לא יכולים להבין את מה שאנשים אחרים אומרים על החוויות שלהם המערבות את מציאות-האמת, את ההבנה שלהם עצמם או נתיבים של יישום בפועל. האנשים האלו בעלי האיכות הממוצעת מרגישים שאין הבדל בין אמת ודוקטרינה. בלי קשר לכמה דרשות הם שומעים, הם לא מסוגלים להבין את האמיתות שעליהם ליישם בפועל ואת האמיתות שצריכות להיות להם כדי להיוושע. הם גם לא יודעים להבין את עצמם, ולא יודעים אילו אמיתות עליהם ליישם בפועל כדי להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם. בחייהם האמיתיים, הם מסוגלים רק לקיים כללים, לקיים טקסים דתיים, להשתתף בהתמדה באספות, להטיף בהתמדה דוקטרינות לאחרים, ולהשקיע בהתמדה מאמץ מסוים כדי לבצע את חובותיהם. יחד עם זאת, עבור האמיתות שכרוכות בשינויים בצביון, בהכרת הצביון המושחת שלהם עצמם או בהיווכחות בחיים, הם לא נכנסים אליהן או מעמיקים בהן יותר. זאת המשמעות של העובדה שיש לאדם איכות ממוצעת. אנשים בעלי איכות ממוצעת יכולים להגיע רק עד לרמה הזאת. יש אנשים שמאמינים באל מזה 20 או 30 שנה ועדיין מדברים רק על דוקטרינות ותו לא. האם אי-פעם באתם במגע עם אנשים שמאמינים באל יותר מעשור, ועם זאת כל מה שהם עושים הוא לפלוט דוקטרינות? (כן). אנשים מהסוג הזה הם בעלי איכות ממוצעת.

מה הביטויים של אנשים שיש להם איכות טובה? בלי קשר לכמה זמן הם מאמינים באל, לאחר שהם מקשיבים לדרשה, הם יהיו מסוגלים להבחין שהיא שונה ממה שנאמר בכתבי הקודש ושהיא שונה לחלוטין ממה שמלמדים בדת. הם יכולים להבחין שהיא מגיעה עמוק יותר, שהיא מפורטת יותר, ושהיא מעשית לחלוטין. לכן, לאחר שהם מקבלים את העבודה החדשה של האל, הם מתחילים להתמקד ביישום האמת בפועל ובכניסה למציאות. בחייהם האמיתיים, הם מאמנים את עצמם כיצד ליישם בפועל וכיצד ולחוות את דברי האל. למשל, האל אומר: ״אתם צריכים להיות אנשים ישרים״. בשלב הראשוני ביותר, האנשים האלו רק מקיימים את זה כתקנה, והם אומרים כל דבר שהוא שעולה בדעתם. בהדרגה, בתהליך ההקשבה לדרשות, ובחוויה הממשית שלהם, הם מסכמים כל העת את מה שהם למדו, ובסופו של דבר, הם חווים ומבינים מה היא אכן האמת של היות אדם ישר ומה הם באמת החיים. הם מסוגלים ליישם בחייהם הממשיים את המילים שהאל אמר ואת האמיתות שהם מבינים מהקשבה לדרשות, ולהפוך אותן למציאות שלהם עצמם. עם ניסיון ממשי, ניסיון החיים שלהם מעמיק בהדרגה. כשהאנשים האלו מקשיבים לדרשות או קוראים את דברי האל, הם יכולים להבין את האמת שהללו מכילים. מה הכוונה באמת כאן? זאת לא דוקטרינה ריקה, וגם לא צורת ביטוי, ולא תאוריה על דבר מסוים. אלא שהיא מערבת את הקשיים שנתקלת בהם בחיים הממשיים ואת המצבים המושחתים למיניהם שאתה חושף. אנשים בעלי איכות טובה יכולים לזהות את המצבים האלו ולערוך השוואה בינם ובין מה שהאל אומר וחושף. ואז, הם ידעו כיצד ליישם בפועל לפי דברי האל. זאת הכוונה באיכות טובה. היכן בעיקר משתקפת איכות טובה? היכולת להבין את מה שנאמר בדרשות, להבין את הקשר בין המלים הללו והמצב האמיתי שלנו, להבין איזו השפעה תהיה למילים האלו עלינו ולקשור את המילים האלו לעצמנו – זו איכות טובה. בנוסף לכך שהם מסוגלים להבין את המילים האלו ולקשור את המילים האלו לעצמם, אנשים בעלי איכות טובה יכולים גם לתפוס את עקרונות היישום בפועל בחיים הממשיים וליישם את העקרונות האלו בכל קושי או מצב שהם נתקלים בו בחייהם הממשיים. זה מה שנקרא להיות בעל תובנות. רק אלו שיש להם תובנה כזו הם אכן בעלי איכות טובה.

כשאנשים בעלי איכות בינונית חושפים משהו מצביונם המושחת, הם לא יכולים להבחין באופן ברור בין המצב שלהם עצמם ובין תמצית הבעיה. הם רק שופטים אותם על ידיי השוואה בינם ובין הדוקטרינות שהם מבינים. הם לא יכולים לראות לאשורה את תמצית הבעיה או לזהות את שורש התמצית הזאת ואת ההיבט הקשור באמת. כשהם ניצבים בפני מצב כלשהו, לאחר שגזמו אותם, הרי שלאחר שהם מפרקים ומנתחים אותו, הם משיגים התרשמת עמוקה ומידה של הבנה ביחס למצב עצמו. יחד עם זאת, כשהם יעמדו בפני מצב שונה או נסיבות שונות, הם שוב לא יבינו אותם, לא ידעו מה לעשות, ולא ימצאו את העקרונות לנהוג לפיהם. זאת המשמעות שלאדם יש איכות בינונית. ובאשר לאילו שיש להם איכות טובה, מדוע אנחנו אומרים שיש להם איכות טובה? כשאנשים בעלי איכות טובה ניצבים בפני מצב כלשהו, אולי לא יהיה להם מיד נתיב ליישום בפועל, אבל הם מסוגלים למצוא נתיב על ידי הקשבה לדרשות או חיפוש של דברי האל. ואז, הם ידעו כיצד לגשת למצב. האם הם ידעו מה לעשות בפעם הבאה שהם ייתקלו במצב דומה? (כן). מדוע? (הם לא רק מקיימים תקנות ותו-לא. הם מהרהרים במצב כדי למצוא נתיב, ואז הם מיישמים עבור מצבים דומים את מה שהם למדו). נכון, הם מצאו את העיקרון והם מבינים את ההיבט הזה של האמת. מרגע שהם מבינים את האמת, הם יודעים את המצבים, את הגילויים ואת הצביונות המושחתים של אנשים שאליהם מתייחס ההיבט הזה של האמת, וכן את העניינים, הנסיבות שהם נתקלים בהן בחייהם וכן הלאה - שמעורבים בדבר. ברורים להם העקרונות של עשיית דברים כאלו, וכשהם ייתקלו בדברים דומים בעתיד, הם יידעו כיצד ליישם בפועל לפי עקרונות-האמת. זאת המשמעות של הבנת האמת באורח אמיתי. לכן, כיוון שאנשים מסוימים יכולים להבין את האמת, כיוון שיש להם האיכות כדי להבין את האמת, הם מסוגלים להפוך למובילי צוותים או למנהיגים בכנסייה. יחד עם זאת, יש אחרים שמסוגלים להבין רק ברמת הדוקטרינה, כך שהם לא יכולים להיות מובילי צוותים כי הם לא מסוגלים לתפוס את העקרונות או להתמודד עם פיקוח. לבקש ממך לשמש כמוביל של צוות זה לבקש ממך לקחת על עצמך מנהיגות ולהתמודד עם פיקוח. במה אתה צריך להשתמש כדי להתמודד עם פיקוח? לא בדוקטרינה, בסיסמאות, בידע או בתפיסות. משמעות הדבר היא לבקש ממך להשתמש בעקרונות-האמת כדי להתמודד עם פיקוח. זה העיקרון הבסיסי ביותר והנעלה ביותר שלפיו נעשה כל דבר בבית האל. אם האיכות שלך ממוצעת או נמוכה ואתה לא יכול להבין את האמת, כיצד תוכל להתמודד עם פיקוח? כיצד תוכל לשאת את האחריות הזאת? אתה לא ברמה הנדרשת לתפקיד הזה, לחובה הזאת. יש אנשים שנבחרים להיות מובילי צוותים, אבל הם לא מבינים את האמת ולא יכולים להשיג שום דבר בכלל. הם לא ראויים להיקרא מובילי צוותים ויש להחליף אותם. יש אנשים שנבחרים להיות מובילי צוותים וכיוון שהם מסוגלים להבין משהו מעקרונות-האמת, הם יכולים ליטול על עצמם את העבודה ולפתור כמה בעיות מעשיות. זה מה שגורם למישהו להיות מוכשר לעבודה ומתאים להיות מוביל צוות. יש אנשים שלא יכולים ליטול על עצמם את נטל העבודה או לבצע היטב את חובותיהם. מה הסיבה העיקרית לכך? עבור מיעוט מקרב האנשים מהסוג הזה, הסיבה היא אנושיות ירודה. אלא שעבור הרוב, הסיבה היא איכותם הנמוכה. זאת הסיבה לכך שהם לא מסוגלים לעשות את העבודה שלהם או לבצע היטב את חובותיהם. בין אם מדובר בהבנת האמת או בלימוד מקצוע או מיומנות מיוחדת, אנשים בעלי איכות טובה מסוגלים לתפוס את העקרונות שהללו כוללים, לרדת לשורשם של דברים, ולזהות את מציאות הדברים ואת תמציתם. כך, בכל מה שהם עושים, בכל עבודה שהם עוסקים בה, הם שופטים באורח נכון וקובעים את הסטנדרטים והעקרונות הנכונים. זה מה שנקרא איכות טובה. אנשים בעלי איכות טובה מסוגלים להתמודד עם פיקוח על העבודה לסוגיה בבית האל. אלו שיש להם איכות ממוצעת או נמוכה אינם מסוגלים לבצע עבודה כזאת. אין מדובר בשום אופן בכך שבית האל מעדיף אנשים מסוימים או מביט בזלזול באנשים מסוימים, או מתייחס לאנשים מסוימים באופן שונה - אלא פשוט שהרבה אנשים לא מסוגלים להתמודד עם פיקוח בגלל האיכות שלהם. מדוע אין הם יכולים להתמודד עם פיקוח? מה הסיבה שבשורש העניין? הסיבה היא שהם לא מבינים את האמת. ומדוע הם לא מבינים את האמת? כיוון שהאיכות שלהם ממוצעת, או אפילו נמוכה מאוד. זאת הסיבה שהאמת מעבר להבנתם והם לא מסוגלים להבין את האמת כשהם שומעים אותה. יש אנשים שיתכן שאינם מבינים את האמת כיוון שהם לא מקשיבים בתשומת-לב, או שהם אולי צעירים ועוד אין להם תפיסה של האמונה באל, והדבר אינו מעניין אותם ביותר. יחד עם זאת, הדברים האלו אינם הסיבה העיקרית. הסיבה העיקרית היא שהאיכות שלהם אינה מספיקה. עבור אנשים בעלי איכות נחותה, בלי קשר למה היא חובתם או לכמה זמן הם עושים את העבודה, בלי קשר לכמה דרשות הם שומעים או איך אתה משתף איתם על האמת, הם עדיין לא מסוגלים להבין את העניין. הם גוררים את ביצוע חובתם, מבלבלים לחלוטין את הכול ואינם משיגים דבר. עבור אנשים מסוימים שמשמשים כמובילי צוותים ומתמודדים עם פיקוח על חלק מהעבודה, כשהם נוטלים לראשונה את האחריות על העבודה, הם לא תופסים את העקרונות. לאחר כמה כישלונות, הם מגיעים להבנה של האמת ותופסים את העקרונות על ידי חיפוש והצבת שאלות. ואז, על בסיס העקרונות האלו, הם יכולים להתמודד עם פיקוח ולשאת בנטל העבודה בכוחות עצמם. זאת המשמעות שלאדם יש איכות. באשר לאנשים אחרים, אתה יכול לומר את כל העקרונות ואפילו לתאר בפירוט כיצד ליישם אותם, וייראה שהם מבינים את מה שאתה אומר להם, אבל הם עדיין לא יהיו מסוגלים לתפוס את העקרונות כשהם יעשו דברים. במקום זאת, הם מסתמכים על הרעיונות והדמיונות שלהם עצמם, ואפילו מאמינים שהדבר נכון. עם זאת, הם לא מסוגלים לומר בבירור ולא באמת יודעים האם הם עושים דברים בהתאם לעקרונות. אם העליון שואל אותם שאלות אחדות, הם נבוכים ולא יודעים מה לומר. הם רק מרגישים בטוחים כשהעליון דואג לפיקוח ומספק הדרכה. הדבר מורה על כך שהאיכות שלהם נמוכה מאוד. עם איכות כה נמוכה, הם לא מסוגלים לספק את הדרישות של האל או להיות ראויים לעקרונות-האמת, קל וחומר לבצע את חובותיהם באורח מספק.

רק לפני רגע הזכרתי שיש עוד רמה מעל לאיכות טובה, שהיא איכות טובה מאוד מאוד. לאחר שאנשים שיש להם איכות טובה מאוד מתחילים להאמין באל, הם קוראים את דברי האל, ובמהלך הניסיון שלהם, הם עוברים, מרגישים ומבינים בהדרגה למה מתייחסים המצבים השונים המוזכרים בדברי האל. אפילו כשהם מקבלים מעט מאוד אמצעים או עזרה, הם מסוגלים למצוא את הנתיב כדי ליישם בפועל את דברי האל, לקבוע לעצמם דרישות על פי העקרונות, ההנחיות והסטנדרטים כפי שנאמרו להם על ידי דברי האל, ולהימנע מסטיות ומעיוותים. הם מסוגלים להבין את האמת, ומגיעים לידי כך שהם יודעים את עצמם ויודעים את האל, על ידי כך שהם אוכלים ושותים את דברי האל בעצמם. זאת האיכות הגבוהה ביותר, ולאנשים כאלו יש התובנה הגדולה ביותר. אמרו לי, האם יש אנשים כאלו בקרב בני האדם? אולי אתם לא יכולים למצוא אנשים כאלו בקרב בני האדם כיום, אבל האם אתם יכולים לחשוב על מישהו כזה בכתבי הקודש? (כן, איוב ופטרוס). איוב ופטרוס שניהם מהסוג הזה. הם בין בני האדם בעלי האיכות הגבוהה ביותר. אם נשים בצד את האנושיות, האופי, והאמונה שלהם באל, במונחי איכות, הם שני האנשים בעלי האיכות הגבוהה ביותר. מה הבסיס לאמירה הזו? (איוב מעולם לא קרא את דברי האל, ועם זאת הוא הגיע לכך שהוא ידע את האל, ירא את האל וסר מרע). האל מעולם לא דיבר אל איוב, אז מנין באו הניסיון והידע שלו? איוב ערך תצפיות וגילה דברים בחייו, ואז התענג עליהם בזהירות, והדבר הטביע רשמים מסוימים בליבו, והביא לו מידה של נאורות והארה. הוא הבין את האמיתות אט-אט, ולאחר שהבין אותן, הוא יישם אותן בפועל על פי הקליטה שלו והבנתו את האמת, ובהדרגה הגיע לירוא את האל ולסור מרע. ״לירוא את האל ולסור מרע״ זה מה שאנשים צריכים לקיים וליישם. זאת הדרך הנעלה ביותר שאנשים צריכים ללכת בה. בעיניהם של דורות מאוחרים יותר, נראה שאיוב יישם את ההנחיה הזאת באורח קל למדי. אתה חושב שזה היה פשוט וקל כיוון שאתה לא יודע או שלא חווית את הצד המעשי של המילים האלו. כיצד הגיע איוב להנחיה הזאת? הוא השיג אותה באמצעות הניסיון המעשי שלו. בעיני אנשים, המילים ״לירוא את האל ולסור מרע״ צריכות לשמש כמוטו; הם צריכים לקיים את זה וליישם את הדבר כעיקרון-אמת – זה נכון. אך איוב לא התמקד באופן שבו יש לומר את זה; הוא התמקד רק בדרך שבה יש לפעול. אם כך, כיצד הוא הגיע לעיקרון שהוא יישם באורח פעיל? (באמצעות הניסיון של חיי היומיום שלו). כיצד הוא היה מסוגל לקיים את העיקרון הזה במעשיו? (באמצעות החוויות שלו בחיים, הוא הגיע לכך שהוא ידע את האל). הוא ראה את מעשי האל ואת העבודה שהאל עשה על אנשים בחייו הרגילים. באמצעות החוויות האלו, הוא פיתח יראה מן האל, אמונה אמיתית באל, הערצה אמיתית והתמסרות ואמון אמיתיים. כך נוצרה יראתו כלפי האל. הוא לא נולד כשהוא יודע לירוא את האל. יראת האל היא סיכום המנהגים וההתנהגות שלו לאחר שהוא האמין באל ונהה אחר האל שנים רבות. אפשר לומר שזאת הייתה התמצית של התנהגותו, של הידע ושל עקרונות הפעולה שלו. חזותו, מה שהוא חשף, וכיצד הוא התנהג בפני האל, וכן הכוונות ועקרונות הפעולה העמוקים ביותר שלו – יראת האל הייתה התמצית של כל הגילויים האלה. כך הגדיר אותו האל. איוב היה מסוגל לעשות את הדברים האלו, אבל זה לא היה כיוון שהאל אמר לו מילים רבות או סיפק לו מידה רבה של אמת, כך שלאחר מכן הוא ירא את האל באמצעות ההבנה שלו עצמו. באותה תקופה, האל לא אמר לו מילים ברורות. מה שאיוב היה יכול לראות היה לכל היותר שליחים של האל; ומה שהוא היה יכול לשמוע היה לכל היותר האגדות והסיפורים על אודות האל שהגיעו אליו מאבותיו. זה כל מה שהוא היה יכול לדעת. עם זאת, תוך שהוא מסתמך רק על המידע הזה, איוב למד בהדרגה דברים נוספים ודברים מעשיים יותר מכך שהוא חי את חייו. בהדרגה, אמונתו באל התחזקה עוד ועוד, ויראה אמיתית של האל גם היא התהוותה בו. לאחר ששני הדברים הללו התהוו בו, שיעור הקומה האמיתי של איוב והאיכות האמיתית שלו נעשו ברורים לעין. מה אנו יכולים לראות מאיוב? אנחנו יכולים לראות שיש אמיתות רבות מאוד – אמיתות הקשורות לכוונות האל, לידיעת האל, לדרישות של האל מן המין האנושי, ולישועה של המין האנושי – שאנשים אכן יכולים להבין אט-אט בחייהם היומיומיים, כל עוד יש להם חשיבה אנושית רגילה ואיכות. איוב הוא דוגמה לכך. הוא היה מסוגל להבין כמה דברים מעשיים. מה הוא הבין? המוטו הנעלה ביותר שלו, שזכה לאישור כשהוא חווה את הניסיונות שלו, היה גם ההבנה הנעלה ביותר שלו. מהו המוטו הזה, ההבנה הנעלה ביותר הזאת? ״יהוה נתן ויהוה לקח; יהי שם יהוה מבורך״ (איוב א׳, כ״א). בקרב המין האנושי הנוכחי, במונחי הסוגייה הזאת, האם יש מישהו עם אותה הבנה אמיתית כמו איוב? האם יש מישהו שמסוגל להגיע להבנה של איוב? (לא). מה שאנשים מבינים כיום זה רק דוקטרינה. המילים האלו עלו מתוך הניסיון של איוב. דורות מאוחרים יותר יכולים לומר את המילים האלה, אבל אין להם בליבם את אותה הבנה שלהן. גם לאיוב לא הייתה ההבנה הזאת בהתחלה, אבל המילים האלה באו ממנו ועלו מתוך הניסיון הישיר שלו. לאיוב הייתה המציאות שלו. לא משנה כמה הדורות המאוחרים בהרבה חזרו כמו תוכים על דברי איוב וחיקו אותו, הם מבינים רק דוקטרינה. מדוע אני אומר שזאת רק דוקטרינה? ראשית, כיוון שאנשים לא יישמו אותה. שנית, לאנשים פשוט אין את החוויות שהיו לאיוב, ואין להם את הידע שרוכשים מחוויות כאלה, כך שהידע שלהם ריק. בלי קשר לכמה הרבה אתה אומר את זה או באיזה קול חזק אתה צועק – ״׳יהוה נתן ויהוה לקח, יהי שם יהוה מבורך׳ אני מתמסר מרצוני לתזמורים ולסידורים של האל״ – כשדברים קורים בחייך, האם אתה יכול להכיר בליבך שזאת העבודה של האל? אם האל נוטל והורס, האם אתה עדיין מסוגל לברך בליבך את שמו של האל? הדבר קשה לך. מדוע כל כך קשה לך לעשות זאת? כיוון שאתה לא יודע את הכוונה המקורית של האל בעשותו כן, ואתה גם לא מכיר בריבונות שלו. אתה לא יכול להבין את שני הדברים האלו. אתה לא מסוגל לתפוס את הכוונות של האל ואתה גם לא יכול להבין את העמדה שצריכה להיות ליציר בריאה, ההתמסרות שצריכה להיות ליציר בריאה או המעשים שיציר בריאה צריך לנקוט. אינך מסוגל לעשות שום דבר מזה. וכך, כשאתה מדקלם את המילים של איוב, מבלי משים הן נעשות ריקות מתוכן, לא יותר ממילים לקישוט, מילים מסוגננות. לכן, על אף שאיוב ואתה אמרתם שניכם את אותן המילים, ההבנה והתפיסה של איוב ביחס למילים האלה בליבו היו שונות משלך, והוא אמר את המילים האלה בהקשר רגשי שונה משלך. אלו שני מצבים מנטליים שונים בתכלית. איוב ברגיל לא אמר את המילים האלו. אלא שכשהאל נטל ממנו את הכול, הוא נפל אפיים ארצה ושיבח את מעשי האל. אתה, לעומת זאת, מטיף את המילים האלה לעתים קרובות, אבל איך היית מתנהג נוכח מצב שבו האל היה לוקח ממך? האם היית מסוגל לכרוע ברך ולהתפלל? לא היית מסוגל להתמסר. אפילו אם אתה אומר, כלפי חוץ: ״אני צריך להתמסר. זה נעשה על ידי האל, ולנו בני-אנוש, אין כל יכולת ואיננו יכולים להתנגד, אז אתן לדברים להתגלגל״, האם זאת התמסרות אמיתית? אם נניח בצד את הטבע של הרגשות השליליים, המרדניים והמתנגדים שלך, האם יש איזשהו הבדל בין הגישה שלך וגישתו של איוב? (כן). יש הבדל עצום. זה ההבדל בין אחיזה במציאות-האמת לבין היעדר אחיזה במציאות-האמת. זה ההבדל הברור בין מצב שבו דברים שחווית והבנת הפכו לגילוי הטבעי של חייך, ובין הבנה של דוקטרינות ותו לא, בלי שתהיה לך מציאות. כשאנשים אינם עומדים בפני שום דבר, הם יטיפו את דבריו של איוב, אבל כשדברים קורים להם, אנשים רבים אינם יכולים לומר את המילים של איוב. הדבר מראה שהם מבינים רק דוקטרינות. המלים האלה לא הפכו לחייהם והן אינן מדריכות את המחשבות שלהם ואת הגישה שלהם כשדברים קורים להם. יחד עם זאת, כשדברים קורים לאנשים שעבורם המילים האלה הם חיים, קל לראות שהמילים האלה אינן רק מוטו שהם מטיפים לו בחיים היומיומיים, אלא הן גם הגישה האמיתית שלהם כלפי אנשים, מאורעות ודברים. יתרה מכך, זאת גישתם האמיתית כלפי האל. המילים האלה הן התגלמות חייהם, לא רק סיסמה שהם צועקים. הדבר מדגיש את ההבדל בין הבנת האמת ואי-הבנת האמת.

כעת הבה נחשוב על פטרוס. מדוע אנחנו אומרים שפטרוס הוא בעל איכות טובה? זה כיוון שפטרוס היה מסוגל להבין את האמת שביטא ישוע אדוננו ולהבין את דבריו של ישוע אדוננו. העידן שפטרוס חי בו היה עידן החסד. דרך הישועה שאותה לימד ישוע אדוננו בעידן החסד הייתה נעלה יותר מהדרך בעידן החוק. היא עירבה כמה אמיתות בסיסיות על ההיווכחות בחיים של האדם, וגם כמה אמיתיות ראשוניות על שינוי הצביון האנושי. למשל, היא עירבה התמסרות לאל, התמסרות לריבונות האל ולתזמוריו וכן כיצד אנשים צריכים להגיב כשהם חושפים משהו מהצביונות המושחתים שלהם. על אף שהדברים הללו לא נדונו באורח מקיף ושיטתי, הם הוזכרו. כמובן, הם נדונו הרבה יותר מאשר בימיו של איוב, אך פחות באורח משמעותי מאשר היום. על אף שבכתבי הקודש לא מתועדות מילים על אודות היבטים כאלו של האמת כגון שינוי צביון אנושי, הגישה של בני אנוש כלפי האל, התמצית של השחיתות עמוק בליבם של אנשים, או החשיפה של הצביון המושחת של האדם, ישוע אדוננו בהחלט דיבר במידה מסוימת על אודות הדברים הללו. אנשים פשוט לא היו מסוגלים להתעלות לרמה הזאת, וכך המילים האלו לא תועדו. למשל, ישוע אדוננו אמר את זה לפטרוס: ״אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי״ (מתי, כ״ו, 34). לכך, פטרוס השיב: ״גַּם אִם עָלַי לָמוּת אִתְּךָ לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לְך״ (מתי, כ״ו, 35). איזה סוג של מילים הן אלה? (אלו מילים של גאוותנות שמורות על היעדר הכרה עצמית). אלו מילים גאוותניות שנאמרו על ידי מישהו שאינו יודע את עצמו. כך שהדבר קשור לידיעת עצמך. מה הבין פטרוס לאחר שהתרנגול קרא? (שהוא דיבר על עצמו בהתרברבות). כשהוא הבין את זה, האם הוא הרגיש משהו בליבו? (כן). לאחר שזה קרה, מה הייתה תגובתו הראשונה? (חרטה, ליבו היה מלא אשמה). התגובה הראשונה שלו הייתה תחושה של אשמה וכן חרטה. הוא אמר: ״מה שהאדון אמר היה נכון. מה שאני אמרתי על כך שאני אוהב את האדון היה בסך הכול משאלה, אידאל, מעין סיסמה. אין לי שיעור קומה שכזה״. נוכח הנסיבות של מעצרו של ישוע אדוננו, פטרוס היה מוג-לב והוא פחד. מישהו שאל אותו: ״האם זה אדונכם? האם אינך מכיר אותו?״ ומה חשב לעצמו אז פטרוס? ״כן, אני מכיר אותו, אבל אם אודה בכך, הם יעצרו גם אותי״. בגלל מוגות-הלב שלו והפחד שלו לסבול, וכיוון שהוא פחד להיעצר עם ישוע אדוננו, הוא לא הודה בכך שהוא מכיר אותו. החששנות שלו גברה על אמונתו. אם כך, האם האמונה שלו הייתה אמיתית או שקרית? (שקרית). ברגע הזה, הוא הבין שכשהוא אמר קודם לכן: ״אדוני, אני מוכן ללכת איתך, הן לכלא והן למוות״, המילים הללו היו הבעה של משאלת-לב. הן לא היו אמונתו האמיתית, אלא רק מילים ריקות, סיסמה, דוקטרינה. לא היה לו שום שיעור-קומה אמיתי. (כשהעובדות נחשפו). רק כשהוא עומת עם העובדות וכשהוא הרגיש אשם ומלא חרטה הוא הבין, ״מסתבר שהאמונה שלי ושיעור הקומה שלי היו קטנים מאוד, בדיוק כפי שאמר האדון. מה שהאדון אמר היה נכון. מה שאני אמרתי לאדון היה בסך-הכול התרברבות. זאת לא הייתה אמונה אמיתית, אלא דחף רגעי. כשניצבתי מול דבר מה, הייתי מוג-לב, לא הייתי מוכן לסבול, היו לי רעיונות אנוכיים משלי, עשיתי את הבחירות שלי עצמי, לא התמסרתי, ולא היה לי לב שבאמת אהב את האדון. זאת הייתה העליבות של אמונתי, זאת הייתה מידת שיעור-הקומה שלי״. החרטה שלו גרמה למחשבות הללו לעלות בתוכו, האין זאת? החרטה שלו מראה שכבר הייתה לו ידיעה של עצמו ואומדן מדויק של שיעור-הקומה שלו, של המצב שלו, ושל אמונתו. הברית החדשה רק מתעדת שפטרוס התכחש לאדון שלוש פעמים, אך היא לא מתעדת את העדות החווייתית של פטרוס בנוגע להיותו מלא חרטה, וכיצד הוא הפך את עצמו והשתנה. למעשה, פטרוס כתב על כך מכתבים, אך העורכים של כתבי הקודש בחרו לא לכלול אותם. זאת בעיה מובהקת, שמראה שהמנהיגים של הכנסייה בתקופה ההיא השקיעו כולם תשומת לב בדרך שיש להטיף ולהעיד, אבל איש מהם לא הבין את ניסיון החיים. כולם התמקדו באופן שבו השליחים האלו הטיפו ועבדו, באופן שבו הם סבלו, בלי לדעת שהדבר המכריע ביותר הוא ההיווכחות בחיים של בני-אדם, וכן ההבנה של בני-האדם את האמת וידיעת האל. אלו שערכו את כתבי הקודש תיעדו את מה שקרה לפטרוס באורח מפושט מדי ובמונחים כלליים, אבל הם תיעדו את האירועים בחייו של פאולוס בפירוט ובהיקף גדולים במיוחד. הדבר מראה שהאנשים הללו היו מוטים. הם לא הבינו מה הייתה האמת, גם לא מה הייתה המשמעות של לשאת עדות לאל. הם סגדו לפאולוס, וכך הם בחרו יותר מהמכתבים של פאולוס, בעוד הם בוחרים רק מעטים מאלו של פטרוס. על ידי עריכת כתבי הקודש באופן הזה, הם עשו טעות עקרונית, שגרמה לאלו שהאמינו באדון לסגוד לפאולוס ולחקות אותו במשך אלפיים שנה. הדבר הוביל לכך שכל העולם הדתי הלך בדרך של התנגדות לאל, כך שהוא הפך למלכות דתית תחת שליטתם של צוררי משיח. הם התעלמו מהעדות המצוינת של פטרוס, ותיעדו רק שניים ממכתביו של פטרוס – האיגרת הראשונה והשנייה של פטרוס. אבל באשר לאופן שבו פטרוס חווה בפועל את מה שקרה לו, כיצד האל העניק לו נאורות, מה ישוע אמר כשהוא הופיע בפניו, כיצד פטרוס קיבל את השיפוט, הייסור, הגיזום, הניסיונות והזיכוכים, כיצד הוא לבסוף נצלב מרצונו בתנוחה הפוכה, כיצד פטרוס הגיע לנקודה הזאת, כיצד הוא השיג שינוי כזה בצביון החיים שלו, וכיצד הוא השיג אמונה והתמסרות כאלה – אין תיעוד של תהליך החוויה הזה. זה כלל לא האופן שבו הדבר צריך להיות. חבל כל כך שהדברים רבי הערך האלו לא תועדו!

משלוש ההתכחשויות של פטרוס לאדון כפי שהן מתועדות בארבע הבשורות, ועד לצליבתו במהופך של פטרוס למען האל, מה אנשים רואים כשהם שמים את שני האירועים הללו זה לצד זה? פטרוס עבר מהתכחשות לאדון שלוש פעמים לכך שבסופו של דבר הוא נצלב הפוך עבור האל. האם לא היה כאן תהליך קשה, תהליך שראוי לחקור אותו? מה היה התהליך הזה? (התהליך של ההיווכחות בחיים של אדם ושל השינוי של צביונו). נכון, השינוי בצביון האנושי הוא מסע חיים של היכולת לוותר ולהשקיע מעצמך עבור האל ולהתמסר ברצון לכל התזמורים של האל. ניסיון חיים הוא בדיוק התהליך הזה. הוא בשום פנים ואופן לא המחזה. מהשלב הראשוני ביותר, כשפטרוס לא העז להודות שהוא אדם שהולך בעקבות ישוע אדוננו, ועד לסוף כשהיו לו אומץ ואמונה, והוא היה מוכן להיצלב הפוך למען האל, והוא התעלה לרמה הזאת. איזה תהליך של טרנספורמציה הוא עבר באמונתו, בצביונו ובהתמסרותו! היה בהחלט תהליך של צמיחה. אנשים מודרניים לא צריכים לדעת בדיוק איזה סוג של תהליך צמיחה זה היה, כיוון שהמילים הנאמרות היום הן האמיתות שאלו שחווים את עבודת האל חייבים להבין. כיום, האל כבר הבהיר את הדברים האלו לאנשים וסיפק להם את האמיתות האלו. אם כן, איך הייתה החוויה של פטרוס? לאחר שישוע אדוננו עזב, איש לא אמר לו באורח ברור מה הוא צריך לחוות כדי להשיג התמסרות לאל. באותה תקופה, כשמילים ברורות מן האל לא היו זמינות לו, הוא השיג בסופו של דבר שיעור קומה ואמונה של התמסרות מרצון ללא תלונות או בחירות אישיות. אִמרו לי, אילו אמיתית הוא השיג בסוף? וכיצד הוא השיג אותן? זה היה באמצעות תפילה, חיפוש ולאחר מכן ניסיון וגישוש הדרגתיים. כמובן, במהלך הזמן הזה, פטרוס קיבל את הנאורות ואת ההארה של האל, ואת החסד המיוחד וההדרכה של האל. פרט לדברים כאלו, הוא היה יכול להשיג תובנה רק באמצעות המאמצים שלו עצמו. בתהליך הזה, הידע של פטרוס ביחס לעצמו, הידיעה שלו את כוונות האל, וכל ההיבטים של האמת שאנשים צריכים להיכנס אליהם הפכו בהדרגה מעכירות לבהירות, ואז לדיוק ואז לנתיב מעשי וסופי של יישום בפועל. התהליך הזה נמשך כל הדרך עד לסוף, כשהוא היה מסוגל להתמסר לחלוטין ללא כל סטייה. הוא העז ליישם בפועל בדרך הזאת רק לאחר שהוא השיג אישור בליבו. מניין בא האישור? באמצעות גישוש וכן באמצעות תפילה וחיפוש. הוא אפשר לרוח הקודש לפעול ואפשר לאל לפעול. לא הייתה כל מניעה או משמעת. הייתה לו הנאורות של רוח הקודש, שלווה ושמחה, ובה בעת הוא החזיק בתמיכה של האל, בברכתו ובהדרכתו. כך הוא קיבל אישור. לאחר שהוא קיבל אישור, הוא המשיך להתקדם באומץ כדי לחפש, לגשש וליישם בפועל. לאחר שהוא עבר תהליך מורכב כל כך, פטרוס הגיע בהדרגה להבנה מדויקת של ההיבטים של הטבע האנושי, ההכרה-העצמית האנושית והצביון האנושי, וכן של המצבים השונים שהצביון המושחת של האדם יוצר בסביבות שונות. לאחר שהוא קלט את זה, הוא פנה לעבוד על הדברים האלו כדי לחפש את הנתיבים המתאימים ליישום בפועל. בסוף, הוא פתר כל אחד מן המצבים שעלו מהצביונות המושחתים למיניהם בסביבות שונות. כיצד הוא פתר אותם? הוא פתר אותם אט-אט על ידי שימוש באמיתות ובעקרונות שזכו להארה על ידי האל. כמובן, הוא חווה ניסיונות וזיכוכים רבים בתקופה הזאת. באיזו מידה האל ניסה וזיכך אותו? בסופו של דבר, הוא תפס את כוונת האל והבין שהאל רוצה שאנשים ילמדו את לקח ההתמסרות. אם כך, באיזו מידה האל ביצע עבודה בפטרוס כדי לגרום לו להבין שאנשים צריכים ליישם התמסרות? קודם הזכרנו משהו שפטרוס אמר. אתם זוכרים מה זה היה? (״אם האל מתייחס אלי כאל צעצוע, כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?״). אכן, זה הדבר. בתהליך ההתנסות והקבלה של עבודת האל או הדרכתו, פטרוס פיתח באורח לא מודע את ההרגשה הבאה: ״האם אין האל מתייחס לבני-אדם כאל צעצועים?״ אך זה בוודאי לא מה שמניע את מעשי האל. בני-אדם נסמכים על הפרספקטיבה, המחשבה והידע האנושיים שלהם כדי להעריך את העניין הזה ולהרגיש שהאל משחק עם בני-אדם כלאחר יד, כאילו הם היו צעצועים. יום אחד הוא אומר לעשות כך, וביום המחרת הוא אומר להם לעשות אחרת. באורח לא מודע, אתה מתחיל להרגיש: ״הו, האל אמר דברים רבים כל כך. מה הוא מנסה בכלל לעשות?״. אנשים מרגישים מבולבלים וקצת הלומים. הם לא יודעים אילו בחירות לעשות. האל השתמש בשיטה הזאת כדי לבחון את פטרוס. מה הייתה התוצאה הסופית של המבחן הזה? (פטרוס השיג התמסרות עד מוות). הוא השיג התמסרות. זאת הייתה התוצאה שהאל רצה, והאל ראה זאת. אילו מילים שפטרוס אמר מראות לנו שהוא נעשה מסור וצמח מבחינת שיעור הקומה שלו? מה אמר פטרוס? כיצד פטרוס קיבל וראה את כל מה שהאל עשה ואת הגישה של האל להתייחס לאדם כאל צעצוע? מה הייתה הגישה של פטרוס? (הוא אמר: ״כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?״) כן, זאת הייתה הגישה של פטרוס. אלו היו המילים המדויקות שלו. אנשים שאין להם שום חוויה של הניסיונות והזיכוכים של האל לעולם לא היו אומרים את המילים האלה כיוון שהם לא מבינים את מהלך הסיפור כאן ומעולם לא חוו אותו. היות שהם לא חוו אותו, העניין הזה בהחלט לא ברור להם. אם העניין הזה לא ברור להם, האם הם היו מסוגלים לומר את זה באורח אגבי כל כך? המילים האלה הם משהו שבן אנוש מעולם לא היה יכול להעלות בדעתו. פטרוס היה מסוגל לומר את זה כיוון שהוא חווה ניסיונות וזיכוכים כה רבים. האל מנע ממנו דברים רבים, אבל בה בעת גם נתן לו הרבה. לאחר שהוא נתן, הוא שוב לקח. לאחר שהוא לקח ממנו דברים, האל גרם לפטרוס ללמוד להתמסר ולאחר מכן שוב נתן לו. מנקודת המבט של האדם, דברים רבים שהאל עושה נראים גחמניים, מה שגורם לאנשים לאשליה שהאל מתייחס לאנשים כאל צעצועים, שהוא אינו מכבד אנשים, ואינו מתייחס לאנשים כאל בני-אנוש. אנשים חושבים שהם חיים ללא כבוד, כמו צעצועים; הם חושבים שהאל אינו נותן להם את הזכות לבחור באופן חופשי, ושהאל יכול לומר כל מה שהוא רוצה. כשהוא נותן לך משהו הוא אומר: ״מגיע לך הפרס הזה על מה שעשית. זאת הברכה של האל״. כשהוא לוקח דברים, פשוט יש לו דבר אחר לומר. בתהליך הזה, מה צריכים אנשים לעשות? לא לך לשפוט את האל כצודק או טועה, לא לך לזהות את טבע המעשים של האל, ובהחלט לא לך לייחס לחייך כבוד רב יותר בתהליך הזה. זאת לא בחירה שאתה צריך לעשות. התפקיד הזה אינו שלך. אם כך, מה התפקיד שלך? באמצעות ניסיון, עליך ללמוד להבין את כוונות האל. אם אינך יכול להבין את כוונות האל ואינך יכול לעמוד בדרישות האל, האפשרות היחידה שלך היא להתמסר. בנסיבות כאלה, האם יהיה לך קל להתמסר? (לא). לא קל להתמסר. זה לקח שעליך ללמוד. אילו היה לך קל להתמסר, לא הייתי צריך ללמוד לקחים, לא היה צורך לגזום אותו ולגרום לך לעבור ניסיונות וזיכוכים. דווקא כיוון שקשה לך להתמסר לאל הוא מנסה אותך כל העת, משחק איתך כרצונו כאילו היית צעצוע. ביום שבו ייעשה לך קל להתמסר לאל, כשההתמסרות שלך לאל תבוא ללא קושי או מניעה, כשתוכל להתמסר ברצון ובשמחה, ללא הבחירות, הכוונות וההעדפות שלך, אזי האל לא יתייחס אליך כאל צעצוע ואתה תנהג בדיוק כפי שאתה צריך לנהוג. אם יום אחד תאמר ״האל מתייחס אלי כאל צעצוע ואני חי ללא כבוד. אני לא מסכים לכך ואני לא מוכן להתמסר״, זה עלול להיות היום שבו האל ייטוש אותך. מה אם שיעור הקומה שלך הגיע לרמה שבה תאמר ״אל אף שלא קל לתפוס את כוונות האל והאל תמיד מסתתר מפניי, כל מה שהאל עושה הוא נכון. בלי קשר למה האל עושה, אתמסר ברצון. אפילו אם איני יכול להתמסר, עדיין עלי לאמץ את הגישה הזאת ולא להתלונן או לבחור בעצמי. זה כיוון שאני יציר בריאה. חובתי היא להתמסר, וזאת חובה שאיני יכול לחמוק ממנה. האל הוא הבורא, וכל מה שהאל עושה הוא נכון. אני לא צריך לעסוק בשום תפיסות או דמיונות באשר למה שהאל עושה. זה לא ראוי מבחינת יציר בריאה. על מה שהאל נתן לי, אני מודה לאל. על מה שהאל לא נתן לי או נתן לי ואז לקח, אני גם מודה לאל. מעשי האל מיטיבים איתי כולם; אפילו אם איני יכול לראות את התועלת, מה שעלי לעשות הוא בכל זאת להתמסר״. האם אין אלו מילים ששקולות לאלו של פטרוס כשהוא אמר: ״כיצד אוכל לא להיות מוכן ומזומן?״ רק אלו שיש להם שיעור-קומה כזה באמת מבינים את האמת.

כעת, הבה נשתף על איכותם של בני-אדם. כשאתה מודד האם לאדם יש או אין איכות, הבט האם הוא מסוגל לתפוס את הכוונות והגישות של האל כשדברים קורים לו בחיים היומיומיים, וכן על העמדה שהוא צריך לאמץ והעקרונות שהוא צריך לקיים, והגישה שצריכה להיות לו. אם אתה יכול לתפוס את כל הדברים האלו, הרי שיש לך איכות. אם מה שאתה תופס לא קשור כלל לכל מה שהאל מתזמר עבורך בחיים הממשיים, הרי שאו שאין לך איכות או שהאיכות שלך נמוכה. כיצד נוצר שיעור-הקומה האמיתי של פטרוס ושל איוב וכיצד הם השיגו בסופו של דבר את מה שהם השיגו וקצרו את מה שהם קצרו מאמונתם באל? הם בשום אופן לא נהנו ממה שאתם נהנים היום. לכם יש תמיד מישהו לשתף עמכם על האמת, לדאוג לכם, לתמוך בכם ולעזור לכם. יש תמיד מישהו שיעזור לכם לבדוק דברים. להם לא היה דבר מכל זה. את רוב האמיתות שהם הבינו הם השיגו ממה שהם קלטו, ממה שהם חוו, ממה שהם הסיקו בהדרגה ועברו בחיי היומיום שלהם. זאת המשמעות של העובדה שאדם הוא מאיכות גבוהה. כשלאנשים אין איכות כזאת, ואין להם גישה מהסוג הזה ביחס לאמת ולישועה, הם לא יחפשו את האמת וגם לא ישימו לב ליישום האמת בפועל בכל דבר. כתוצאה מכך, הם לא מסוגלים להשיג את האמת. לאחר שהם שומעים את הסיפורים על איוב ופטרוס, רוב האנשים מקנאים בהם. יחד עם זאת, לאחר שהם מקנאים בהם זמן-מה, הם לא לוקחים את העניין ברצינות. הם מרגישים שגם הם יכולים לומר את המילים הקלאסיות של איוב ושל פטרוס כשדברים קורים להם, כך שהם חושבים שהדברים האלו פשוטים. כשאנו בוחנים את הדברים האלה כעת, הם אינם פשוטים.

בברית החדשה, פרט לארבע הבשורות, האיגרות של פאולוס תופסות את עיקר המקום. קרוב לוודאי שפאולוס ופטרוס עשו פחות או יותר את אותה העבודה במהלך אותו פרק זמן, אך המוניטין של פאולוס היו הרבה יותר גדולים מאלו של פטרוס. מה אנחנו יכולים לראות משני המצבים הללו? אנחנו יכולים לראות את הנתיב ששני האישים הללו הלכו בו. שורות רבות מן האיגרות של פאולוס אומצו כמוטו על ידי דורות מאוחרים יותר, וכולם השתמשו באמירות המפורסמות של פאולוס כדי לתת לעצמם מוטיבציה. כתוצאה מכך, סופם שכולם הלכו בנתיב הלא נכון ורבים אפילו הלכו בנתיב של צוררי משיח. לעומת זאת, פטרוס הראה את עצמו בציבור לעתים נדירות בלבד. בעיקרו של דבר, הוא לא כתב ספרים, הוא לא הציע שום דוקטרינות עמוקות ומסתוריות, והוא לא סיפק סיסמאות שנשמעות גבוהה-גבוהה או תאוריות שנועדו ללמד ולעזור לאחים ולאחיות של הימים ההם, והוא גם לא נתן תאוריות נשגבות כדי להשפיע על הדורות העתידיים. הוא פשוט ביקש לאהוב ולרצות את האל באופן מעשי ומחובר לקרקע. זה ההבדל בין הנתיבים שהשניים הלכו בהם. בסוף, פאולוס הלך בנתיב של צוררי משיח ואבד, בעוד שפטרוס הלך בנתיב של החתירה אל האמת ואהבת האל והובא לידי שלמות. על ידי בחינה של הנתיבים שהם הלכו בהם, אתה יכול לראות איזה סוג של אנשים האל רוצה, איזה סוג של אנשים האל אינו אוהב, את הגילויים והביטויים של האנשים שהאל אינו אוהב, איזה סוג של נתיב האנשים האלו הולכים בו, איזה סוג של יחסים יש להם עם האל, ולאילו דברים הם שמים לב. האם הייתם אומרים שלפאולוס הייתה איכות? לאיזה סוג השתייכה האיכות של פאולוס? (היא הייתה טובה מאוד). שמעתם כל כך הרבה דרשות אבל עדיין אינכם מבינים. האם האיכות של פאולוס יכולה להיחשב כטובה מאוד? (לא, היא הייתה נמוכה). מדוע האיכות של פאולוס הייתה נמוכה? (לא הייתה לו הכרה עצמית והוא לא היה מסוגל להבין את דברי האל). זה כיוון שהוא לא הבין את האמת. גם הוא שמע את הדרשות שישוע אדוננו נשא, ובתקופה שהוא עבד הייתה כמובן עבודה רוח הקודש. אז כיצד קרה שכשהוא עשה את כל העבודה ההיא, כתב את כל האיגרות ההן, ונסע לכל אותן כנסיות, הוא עדיין לא הבין דבר מן האמת והטיף רק דוקטרינה? איזו מין איכות הייתה זאת? איכות נמוכה. יתרה מכך, פאולוס רדף את ישוע אדוננו ועצר את תלמידיו, ולאחר מכן ישוע אדוננו היכה בו באור משמיים. כיצד ניגש פאולוס לאירוע הגדול הזה שקרה לו וכיצד הוא הבין אותו? אופן ההבנה שלו היה שונה מזה של פטרוס. הוא חשב: ״ישוע אדוננו היכה אותי, חטאתי, כך שעלי לעבוד קשה יותר כדי לפצות על כך, ולאחר שהמעלות שלי יאזנו את החסרונות שלי, אזכה לתמורה״. האם הייתה לו הכרה עצמית? לא. הוא לא אמר: ״התנגדתי לישוע אדוננו בגלל טבעי המרושע, הטבע שלי כצורר משיח. התנגדתי לישוע אדוננו – אין בי שום דבר טוב!״ האם היה לו ידע כזה על עצמו? (לא). וכיצד הוא תיעד את האירוע הזה באיגרותיו? מה הייתה דעתו על הדבר? (הוא הרגיש שהוא נקרא על ידי האל לעשות עבודה). הוא האמין שהאל קרא לו על ידי כך שהוא האיר עליו באור גדול, ושהאל יתחיל לעשות בו שימוש משמעותי. היות שלא היה לו שמץ של הכרה עצמית, הוא האמין שזאת ההוכחה החזקה ביותר שהוא יזכה לתמורה ויוכתר, וכן ההון הגדול ביותר שהוא יוכל להשתמש בו כדי לזכות בתגמולים ובכתר. בנוסף, עמוק בליבו, הוא הרגיש דקירה של קוץ. מה היה הקוץ הזה? זו הייתה המחלה שהאל נתן לו כעונש על התנגדותו המטורפת לישוע אדוננו. כיצד הוא התמודד עם העניין הזה? תמיד הייתה לו מחלה בליבו והוא חשב: ״זאת הייתה הטעות הגדולה ביותר בחיי. אני לא יודע האם האל יכול לסלוח עליה. למרבה המזל, ישוע אדוננו הציל את חיי והטיל עלי להפיץ את הבשורה. זאת הזדמנות טובה לכפר על מעשיי. עלי להפיץ את הבשורה בכל כוחי, ואולי לא רק שיסלחו לי על חטאיי, אלא גם אוכל לקבל כתר ותגמולים. זה יהיה נהדר!״ עם זאת, הוא מעולם לא היה מסוגל להיפטר מהקוץ הזה, שגרם למועקה בליבו. הוא תמיד הרגיש לא נוח ביחס לכך. ״כיצד אוכל לפצות על הטעות הקשה הזאת? כיצד אוכל לבטל אותה, כך שהיא לא תשפיע על הסיכויים שלי לכתר שאני מקווה לקבל? אני חייב לעשות עוד עבודה עבור האדון, לשלם מחיר גבוה יותר, לכתוב עוד איגרות ולבלות זמן רב יותר בהתרוצצות, במאבק עם השטן, בנשיאת עדות נפלאה״. כך הוא ניגש לעניין. האם הוא התחרט? (לא). לא היה לו שמץ של חרטה, לא כל שכן שמץ של הכרה עצמית. לא היה לו אף אחד מהדברים האלו. הדבר מראה שהייתה בעיה עם האיכות של פאולוס ושלא הייתה לו יכולת להבין את האמת. הוא לא היה מסוגל לתפוס את הדברים האלה, חלקית בגלל האנושיות שלו ומה שהוא חתר אליו, וחלקית בגלל האיכות שלו, והוא גם לא הבין, ״האדם הושחת באורח עמוק מדי על ידי השטן. הטבע של האדם רקוב מדי, מרושע מדי. טבעו של האדם הוא הטבע של השטן וצוררי המשיח. זה ביסוד גאולתו של האל את המין האנושי. האדם זקוק לגאולה של האל. אם כך, כיצד על האדם לבוא בפני האל כדי לקבל את גאולתו?״ הוא מעולם לא אמר דברים כאלו. הוא לא הבין כלל מדוע הוא התנגד לישוע והוקיע אותו. על אף שהוא הודה שהוא האשם העיקרי, הוא לא הרהר על העניין כלל. הוא רק הרהר על האופן שבו הוא יוכל לאזן חטאים חמורים כל כך, כיצד הוא יוכל לכפר על חטאיו, לפצות על חטאיו באמצעות מעשים ראויים להערכה, ובסופו של דבר עדיין להשיג את הכתר ואת התמורות שהוא ציפה להן. בלי קשר למה שקרה לו, הוא לא היה מסוגל להבין את האמת או את הכוונות של האל מתוך הדברים שקרו לו. הוא לא הבין את כוונות האל כלל. באשר להבנת האמת, פאולוס היה האדם הגרוע ביותר, כך שאנו יכולים לומר שהאיכות של פאולוס הייתה הגרועה ביותר.

האם אנשים שיש להם איכות נמוכה מאוד מסוגלים להבין את האמת? (לא). האם אנשים שאינם מסוגלים להבין את האמת יכולים להיוושע? (לא). אנשים שרוצים להיוושע חייבים להיות בעלי איכות משביעת רצון. הם חייבים להיות לפחות בעלי איכות ממוצעת, ואינם יכולים להיות ירודים מדי באיכותם. הם חייבים להגיע להבנה של האמת. בלי קשר למידה שבה הם מבינים את האמת, הם חייבים לפחות להגיע לדעת את עצמם על בסיס הבנתם את האמת ולדעת כיצד ליישם בפועל את האמת. כך הם יוכלו להיוושע. מדוע אני אומר שכך הם יוכלו להיוושע? כשתוכל לקשור בין הדברים שאתה נתקל בהם בחייך היומיומיים ובין האמת ותוכל לראות ולהתייחס לדברים על בסיס דברי האל, אזי תהיה מסוגל להביא את דברי האל אל חייך האמיתיים, ועל הבסיס הזה אתה תהיה מסוגל לקבל את השיפוטים של דברי האל, את הגיזום שלך על פי דבריו, ואת הניסיונות והזיכוכים שבדבריו. אחרת, אם אינך מבין את האמת, לא תהיה אפילו ראוי לקבל את השיפוטים, הניסיונות והזיכוכים של דבריו. לפני שתקבל את השיפוט והייסור, עליך לפחות להבין כמה אמיתות, להיות בעל גישה של התמסרות לאל, ולעבור שינויים מסוימים. אתה חייב גם לדעת באמצעות איזו גישה, מנטליות ופרספקטיבה עליך להתמודד עם מעשי האל. כל הדברים הללו מערבים את האמת. זה לא שאנשים יכולים להשתמש בסיסמאות דתיות פשוטות, בטקסים דתיים ובתקנות כדי להתמודד עם הדבר כלאחר יד ולהתייחס לאמת. וגם אין זה המקרה, שבו עשייה של כמה מעשים טובים ותו לא מערבת את היישום בפועל של האמת. זה לא כל כך פשוט. ביחס למה שאתה יודע, למה שאתה חווה ולמה שקורה סביבך, אתה חייב לדעת בליבך את העקרונות שאתה צריך לקיים. רק כך יהיה לך קשר לאמת. בנוסף, האופן שבו אתה מתייחס לדברים שהאל גורם לך לעשות, האופן שבו אתה מתייחס לאופן ולגישה שבה האל מתייחס אליך, וכן הגישה והפרספקטיבה שאתה מאמץ, צריכים לערב את האמת. רק כך יכולה להיות לך היווכחות בחיים. אחרת, האל לא יוכל לבצע בך שום עבודה. האם אתם מבינים? (אנחנו מבינים). ראו את האנשים ההם בדתות שנוהגים לפי תקנות, מדברים על דוקטרינות ומעמידים פנים שהם טובים. המעשים שלהם נראים טובים מן החוץ, אבל מדוע האל לעולם לא מבצע בהם עבודה? הסיבה לכך היא שהדברים שהם עושים וכל מעשיהם הטובים אינם מערבים את האמת. יש רק שינו את התנהגותם, אבל הדבר אינו מערב שינוי בצביון שלהם. הסיבה לכך היא שהם לא עומדים בדרישות ובסטנדרטים של האל. זה כאילו שילד שזה עתה סיים בית ספר יסודי היה רוצה ללכת ישר לאוניברסיטה. האם זה אפשרי? זה בשום אופן לא אפשרי, כיוון שאתה לא מוכשר לכך. לכן, בין אם אנו מדברים על הנתיב שאנשים הולכים בו או על האנושיות ועל האיכות שלהם, אנשים צריכים לכל הפחות לעמוד בתנאים ההכרחיים לישועה. ספציפית, עליהם להבין את האמת, להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם, ולהיות מסוגלים באמת להתמסר לאל.

כיצד אנו מודדים את איכותם של אנשים? הדרך הנאותה לעשות זאת היא על ידי בחינת הגישה שלהם לאמת והאם הם מסוגלים להבין את האמת או לא. יש אנשים שיכולים ללמוד התמחויות מסוימות מהר מאוד, אבל כשהם שומעים את האמת, הם נעשים מבולבלים ומנמנמים להם. בליבם, הם נעשים פזורי נפש, שום דבר ממה שהם שומעים אינו חודר אליהם, והם גם לא מבינים את מה שהם שומעים – זאת המשמעות של איכות נמוכה. יש אנשים שכשאתה אומר להם שהם בעלי איכות נמוכה, הם לא מסכימים. הם חושבים שלהיות בעלי השכלה רבה ובעלי ידע משמעו שיש להם איכות טובה. האם השכלה טובה מראה על איכות גבוהה? לא. כיצד יש למדוד את איכותם של אנשים? היא צריכה להימדד על בסיס המידה שבה הם מבינים את דברי האל ואת האמת. זוהי הדרך המדויקת ביותר לעשות זאת. יש אנשים בעלי לשון זריזה, מהירי מחשבה ומיומנים במיוחד בהתמודדות עם אנשים אחרים - אך כשהם מקשיבים לדרשות, הם לעולם לא מסוגלים להבין שום דבר, וכשהם קוראים את דברי האל, הם אינם מבינים אותם. כשהם מדברים על העדויות החווייתיות שלהם, הם תמיד אומרים מילים ודוקטרינות, נחשפים כחובבנים, ונותנים לאחרים את התחושה שאין להם שום הבנה רוחנית. אלו אנשים בעלי איכות נמוכה. אם כך, האם אנשים כאלו מתאימים לעשות עבודה עבור בית האל? (לא). מדוע? (אין להם את עקרונות-האמת). נכון, זה משהו שאתם אמורים להבין בשלב הזה. דרך אחרת לומר שלעשות עבודה עבור בית האל זה לבצע את חובתך. כשמדובר בביצוע חובתך, הדבר מערב את האמת, את עבודת האל, את עקרונות ההתנהלות ואת הדרכים והשיטות להתייחסות לכל מיני סוגים של אנשים. לכל הסוגיות האלו יש השפעה על השאלה האם אנשים יכולים או לא יכולים לבצע את חובותיהם באורח אפקטיבי ומשביע רצון. האם הסוגיות הללו הקשורות לביצוע חובתך מערבות את האמת? אם הן מערבות את האמת, אבל אתה אינך מבין את האמת ורק נסמך על הפיקחות הקטנונית שלך, האם תהיה מסוגל לפתור בעיות ולבצע את חובתך כראוי? (לא). לא. אפילו אם שום דבר אינו משתבש בעניינים מסוימים, יתכן שהדברים הללו אינם קשורים כלל לאמת, והם דברים חיצוניים לחלוטין. יחד עם זאת, אתה עדיין צריך לאחוז בעקרונות כשאתה עושה דברים חיצוניים, ולטפל בהם באופן שהכול מחשיבים כְּראוי. נניח שמבקשים ממך לטפל בדבר מסוים לגמרי בעצמך על פי העקרונות, ובשעה שאתה עושה זאת, מתגלה מצב לא צפוי, ואינך יודע כיצד להתמודד איתו. אתה חושב שאתה צריך להתקדם על פי הניסיון שלך, אבל פעולה בדיוק לפי מה שהניסיון לימד אותך בסך הכול משבשת ומפריעה לדבר שאתה עושה, ומקלקלת אותו לגמרי. האם אין זו טעות? מה הסיבה לכך? זה בגלל שאין לך הבנה טהורה, אינך מבין את האמת, ואין לך הבנה של העקרונות. כל אימת שאתה נתקל בעניינים המערבים את האמת ואת העקרונות, אינך מסוגל להתמודד איתם, והרצון שלך מתפרץ. כתוצאה, אתה מזיק לעבודת הכנסייה ולאינטרסים של בית האל, ואתה מבייש את עצמך. האם זה אפקטיבי להתמודד עם בעיות על בסיס ניסיון אנושי ושיטות אנושיות? (לא). מדוע אין זה אפקטיבי? זה כיוון שהניסיון האנושי והשיטות האנושיות אינם האמת, ואנשיו הנבחרים של האל לא יקבלו אותם. אם אתה תמיד מתמודד עם בעיות תוך שימוש בניסיון אנושי ובשיטות אנושיות, האם זה לא פשוט אומר שאתה חושב שאתה יותר פיקח ממה שאתה באמת? האם אין זה גאוותני וצדקני? יש אנשים שאפילו טוענים: ״זה לא שאני לא מבין את האמת ביחס לעניין הזה – אני מבין אותה בליבי. אלא שאני לא חושב עליה מספיק. אם אשקיע מאמץ רב יותר ואבחן את הדבר ביתר תשומת-לב, אוכל לטפל בו היטב. בעבר, כשבאתי במגע עם כופרים וטיפלתי בדברים איתם, היה עלי להשתמש בשיטות ובאמצעים מסוימים. יחד עם זאת, בית האל אינו מתיר את הגישות האלו, כך שלא ידעתי מה לעשות. פשוט התמודדתי עם העניין בדרך שלי, כך שאין זה מפתיע שעשיתי טעות קטנה״. האם האנשים האלו מכירים את עצמם? (לא). מדוע אין הם מכירים את עצמם? האם אין הדבר קשור לאמת? הם לא מחפשים את האמת בעניין הזה, אלא חושבים על דרכים כדי לחפות על הטעות שלהם. הם חושבים שהם בסך-הכול עשו טעות ושהם היו רשלנים מבחינת התנהגותם. הם לא חושבים שהטעות שלהם מערבת את האמת, או שהיא התרחשה בשל חוסר ההבנה של האמת ובשל העובדה שהם פעלו על בסיס הצביונות המושחתים שלהם. זאת המשמעות שלאדם יש איכות נמוכה. כשדברים קורים, האנשים האלו תמיד מחפשים סיבות ותירוצים. הם חושבים שהם בסך הכול עשו טעות. בתגובה הראשונה שלהם, הם לא יודעים שהם חייבים לחפש את האמת. בתגובה השנייה שלהם, הם עדיין לא יודעים שהם חייבים לחפש את האמת. ובתגובה השלישית שלהם, הם עדיין לא יודעים שהם צריכים לחפש את האמת ולהכיר את עצמם. זאת המשמעות שלאדם יש איכות נמוכה מאוד. לא משנה כמה אתה מדריך אותם, חושף אותם ומשתף איתם, הם עדיין לא יבינו אילו עקרונות-אמת הם הפרו ואילו אמיתות הם צריכים ליישם בפועל. בלי קשר לאופן שבו אתה מדריך אותם, הם לעולם לא יהיו מודעים לדברים האלו. אין להם ולו שמץ של יכולת להבין את האמת. זאת המשמעות שלאדם יש איכות נמוכה. בלי קשר למידת הבהירות שבה אתה משתף על האמת, הם לא יקלטו שזאת האמת. הם ישתמשו בסיבות ובתירוצים שלהם עצמם, או יאמרו שזאת בסך הכול הייתה שגיאה או טעות, כדי לחפות על העובדות. הם לא יודו ולו במידה הקטנה ביותר שהם הפרו את האמת או חשפו את צביונותיהם המושחתים. לא משנה אילו טעויות הם עשו, אילו צביונות מושחתים הם חשפו או לכמה מצבים מושחתים הם גרמו, הם לעולם לא יבינו מה הם בפועל הצביונות המושחתים שהם חשפו, ובוודאי לא מה היא תמציתם המושחתת. הם גם לא יודעים כיצד לחפש את האמת או כיצד להכיר את עצמם בעניין הזה. הם אינם יודעים דבר על אודות הענייניים הללו. הם חסרי רגישות מבחינה רוחנית ואין להם ולו שמץ של תחושה ביחס לדברים הללו. זה ביטוי של איכות נמוכה.

הבה נביא כמה דוגמאות כדי לשתף מעט על הדרך שבה יש למדוד איכות של אדם. למשל, אמרתי שיש אנשים שדוחים דברים, והם שטחיים בעשיית דברים. לאחר שאנשים בעלי איכות טובה שומעים זאת, הם מיד מבינים שהמצב הזה הוא משהו שגם הם חווים, ושהם חווים מצב כזה וגישה כזאת לעתים קרובות כשהם אינם מרגישים טוב מבחינה פיזית או כשהם שליליים או עצלנים. בנוסף, במוחם יצופו תמונות מסוימות על פעמים שבהן הם היו דחיינים או פעלו באופן שטחי במשימות מסוימים. הם ישוו את עצמם ביחס לדברי האל ויודו שמה שהאל חושף הוא המציאות של שחיתות האדם ושהדבר מתייחס לצביונות המושחתים של האדם. כמו-כן, הם יודו שדברי האל הם האמת ויבינו אותם באופן טהור, ללא אי-הבנות או התפיסות שלהם עצמם. זאת המשמעות שלאדם יש איכות טובה. כשהם ישמעו את המילים האלה, התגובה הראשונה שלהם תהיה למדוד את עצמם ביחס אליהן. הם יבינו שזה מצב שגם הם חווים, והם יקשרו את הדברים האלה של האל עם המצבים והחיים היומיומיים שלהם. ואז, הם יפנו להרהר על עצמם, יביטו במבט צלול על המצב הזה שלהם, ויקבלו שדברי האל הם האמת. כך מגיבים אנשים בעלי איכות טובה כשהם שומעים את דברי האל. כשמדובר באדם בעל איכות ממוצעת, אתה לא יכול פשוט לומר ״דחיינות״ ו״שטחי״. אתה חייב להצביע באפן ישיר על הבעיות שלהם על ידי חשיפת ביטוייהן ותוך שילוב של הדבר עם דברים הם עושים, כשאתה אומר: ״אתה מבולבל לעתים קרובות ואתה לא מתייחס לדברים ברצינות. אתה פשוט נוהג בשטחיות בכך שאתה מבצע את חובתך באופן הזה. איך אתה יכול לא לקלוט את זה? כמה פעמים אמרתי לך את זה? זה מה שנקרא להיות שטחי ודחיין״. כך תצביע על הבעיות שלהם. לאחר שהם ישמעו את זה, הם יהרהרו על האופן שבו הם נהגו בדחיינות ופעלו באורח שטחי. לאחר שהם באמת יהרהרו על כך ויגיעו לדעת זאת, הם יודו בטעויותיהם ויהיו מסוגלים לתקן אותן. יחד עם זאת, מה שהם מזהים הוא דבר קבוע, מצב קבוע. הם יכולים לקבל את מה שאתה אומר ולהודות בו רק הדבר תואם את הדמיונות שלהם עצמם. זה מה שאנו מכנים איכות ממוצעת. ביצוע עבודה באנשים בעלי איכות ממוצעת דורש מאמץ, ורק על ידי דיבור על בסיס עובדות תוכל לשכנע אותם באורח מלא. מה מצבם של אנשים בעלי איכות נמוכה? כיצד יש לגשת אליהם? אנשים בעלי איכות נמוכה הם תמימים ולא העיפרון המחודד ביותר. הם לא יכולים לרדת לעומק אף אחד מהמצבים שהם נתקלים בהם, והם אינם מחפשים את האמת. אם אנשים לא אומרים להם דברים באופן ברור וישיר, הם לא מסוגלים להבין אותם בכוחות עצמם. וכך, כשאתה מדבר אל אנשים בעלי איכות נמוכה אתה צריך לדבר באורח יותר ברור וישיר, ואתה גם חייב לתת דוגמאות. אתה חייב לדבר על בסיס עובדות, ולחזור על עצמך שוב ושוב. זאת הדרך היחידה שבה למילים שלך יכולה להיות איזושהי השפעה. אתה צריך לדבר כך: ״אתה לוקה בדחיינות ונוהג בשטחיות על ידי כך שאתה מבצע את החובה שלך באופן הזה!״ מה תהיה תגובתם הראשונה? ״באמת? אני הייתי דחיין? ברגע שאני מתעורר בבוקר אני מתחיל לחשוב על דברים שקשורים לחובה שלי, ואני עושה אותם קודם. כשאני יוצא, אני גם חושב איך לעשות את הדברים האלו היטב. אני לא דוחה ולא פועל בשטחיות. אני משקיע מאמץ רב בדברים האלו!״ התגובה הראשונה שלהם תהיה להכחיש את מה שאמרת. אין להם שום מודעות, וביסודו של דבר הם לא מבינים שהם מבצעים את חובותיהם באורח שטחי ושהם מגלים דחיינות. תצטרך אז להסביר להם מה הגילויים של דחיינות ושל עשייה שטחית, ולדבר באופן שבאמת ישכנע אותם לפני שהם יקבלו את דבריך. לא קל להם להודות שהם לא פעלו היטב או שהם עשו שגיאות בעניינים חיצוניים. אם משהו מערב את האמת, את עקרונות היישום בפועל או את צביונו של האל, הדבר עוד יותר קשה לאנשים בעלי איכות נמוכה. הם לא יבינו דבר ממה שתאמר, וככל שתדבר יותר, כך הם ירגישו מבולבלים יותר ונתונים יותר באפלה, והם לא ירצו עוד להקשיב. אלו אנשים בעלי איכות נמוכה ביותר; זה הגילוי של חוסר יכולתם להגיע אל האמת. עבור אנשים בעלי איכות נמוכה, לא משנה כמה אתה משתף על האמת, אין בכך תועלת. בלי קשר לכמה אתה מנסה לדבר איתם, הם לא מסוגלים להבין. לכל היותר הם יכולים להבין כמה דוקטרינות ותקנות. לכן, אין צורך לשתף על האמת בפירוט רב עם אנשים בעלי איכות נמוכה ביותר. פשוט אמור להם מה לעשות, באופן פשוט, ואם הם יכולים לדבוק בכך, זה טוב למדי. לאנשים בעלי איכות נמוכה ביותר אין כל יכולת הבנה, עד כי הם לעולם לא יהיו מסוגלים להבין את האמת, ובהחלט אי-אפשר לדרוש מהם להגיע לרמה של פעולה בהתאם לעקרונות. אם משהו יקרה ממש בפני האנשים האלו ותפרט להם את זה עד תום, הם עדיין לא יהיו מסוגלים לקשר את זה לעצמם. זה מה שאנו מכנים איכות נמוכה. למשל, כשמדובר בשקרים, ראה כיצד מגיבים אנשים בעלי איכות טובה. כשאנשים בעלי איכות טובה שומעים אחרים מדברים על האופן שבו הם התמודדו ופתרו מצבים של שקר והולכת שולל, תוך שהם מדברים על מצבי השקר שלהם ונותנים דוגמאות, הם יהרהרו על עצמם וישוו את מה שהם שמעו עם המצבים שלהם עצמם. לאחר מכן, הם יהיו מסוגלים לזהות מצבים שבהם הם שיקרו ואילו כוונות היו להם בשעה שהם נהגו כך. על בסיס הגילויים בחייהם היומיומיים, באמצעות בחינה של כוונותיהם, מניעיהם ומחשבותיהם, אנשים בעלי איכות טובה יהיו מסוגלים לגלות אילו מדבריהם היו שקרים ואילו כללו רמיה. כשהם מקשיבים לעדויות החווייתיות של אנשים אחרים, הם יכולים להפיק תועלת ולהרוויח משהו. אפילו אם אתה מדבר רק על כמה עקרונות, הם יבינו וילמדו ליישם אותם. ואז, הם יתייחסו אל המילים האלו כאל עקרונות-האמת, יהפכו אותן למציאות שלהם ואט-אט ישנו את עצמם. לאחר שאדם בעל איכות ממוצעת שומע את העדויות החווייתיות של אנשים אחרים, הוא יהיה מסוגל לראות כיצד מקרים ברורים מאליהם נוגעים אליהם, אבל הם לא יהיו מסוגלים לקשור את עצמם לדברים הפחות ברורים מאליהם או לדברים שבעומק ליבם של האנשים הללו שלא בוטאו במילים שלהם. בנוסף, הבנתם את עקרונות-האמת גם היא מעט שטחית יותר, כמו דוקטרינות. רמת ההבנה שלהם הרבה יותר גרועה מזו של אנשים בעלי איכות טובה. באשר לאנשים בעלי איכות נמוכה, כשהם מקשיבים לעדויות של אחרים, ובלי קשר לאופן שבו האנשים האחרים הללו מנתחים בקפידה אילו דברים הם שקרים ומילים ריקות ואילו דברים הם מצבים של ערמומיות, הם לא יהיו מסוגלים לקשור זאת לעצמם, והם לא יהיו מסוגלים להרהר על עצמם או להגיע לכדי הכרת עצמם. לא רק שהאנשים הללו אינם מזהים את מצבי השקר והערמומיות שלהם עצמם, אלא שהם אפילו חושבים את עצמם לאנשים ישרים מאוד שאינם יכולים לשקר. אפילו אם אחרים משקרים ומוליכים אותם שולל, הם אינם יכולים להבחין בכך והם מוטעים בקלות. הם עוד פחות מסוגלים להבין את עקרונות האמת שאחרים משתפים עליהם. אין להם שמץ של יכולת הבנה. זה גילוי של איכות נמוכה.

מבין האנשים בעלי שלושת סוגי האיכות שהוזכרו זה עתה, איזה יכול להשיג שינוי בצביון? איזה סוג של אדם יכול להיכנס אל מציאות-האמת? (אנשים בעלי איכות טובה). אנשים בעלי איכות טובה מסוגלים להיכנס למציאות-האמת מעט מהר יותר ועמוק יותר. אנשים בעלי איכות ממוצעת נכנסים לאט יותר ובאורח שטחי יותר. אנשים בעלי איכות נמוכה לא יכולים להיכנס כלל. זה ההבדל. האם אתה רואה את ההבדלים בין אנשים? (כן). היכן טמונים ההבדלים ביניהם? ההבדלים טמונים באיכות שלהם ובגישה שלהם כלפי האמת. אנשים שאוהבים את האמת ויש להם איכות טובה נכנסים למציאות-האמת במהירות ומסוגלים להשיג חיים. אנשים בעלי איכות ממוצעת הם עקשנים וחסרי רגישות. כניסתם אל האמת איטית, וגם התקדמותם בחיים איטית. אנשים בעלי איכות נמוכה אינם רק מטופשים וגאוותנים, אלא שהם גם אווילים ובעלי פנים ריקות וחסרות מבע. הם קהי רוח, מגיבים לאט ומבינים את האמת לאט. אנשים כאלו הם נטולי חיים, שכן הם אינם מבינים את האמת, ולא עושים שום דבר חוץ מלדבר על דוקטרינות, לצעוק סיסמאות ולקיים תקנות. היות שהם לא מבינים את האמת, הם לא יכולים להיכנס אל מציאות-האמת. האם יש חיים באלו שאינם יכולים להיכנס אל מציאות-האמת? הם נטולי חיים. כשדברים קורים לאנשים נטולי חיים, הם הולכים בעקבות רצונם ופועלים באורח עיוור, לעתים בוחרים במעקף בכיוון מסוים ובפעמים אחרות בכיוון אחר, בלי שיהיה להם נתיב מדויק של יישום בפועל, כשהם תמיד מרגישים מהוססים וחסרי-אונים. המראה שלהם פתטי. במשך השנים, שמעתי פעם אחר פעם אנשים שאומרים שהם לא יודעים מה לעשות כשדברים קורים להם. כיצד יתכן שזה עדיין קורה לאחר שהם הקשיבו לדרשות כה רבות? הבעות הפנים שלהם מראות שהם אבודים. פניהם ריקות וחסרות מבע. יש אנשים שאומרים: ״איך אפשר לקרוא לי חסר רגישות? אני רגיש מאוד למה שפופולרי בעולם. אני יודע להשתמש בכל מיני מחשבים, טלפונים סלולריים וקונסולות משחק. אתם טיפשים ולא יודעים איך להשתמש בהם. כיצד יכולה האיכות שלכם להיות כל כך נמוכה?״ אך קמצוץ הפיקחות הקטן שלהם הוא לא יותר ממיומנות, קמצוץ של שכל מעשי – זה לא נחשב לאיכות. אם אתה מבקש מהם להקשיב לדרשה או לשתף על האמת, האנשים האלו נחשפים: ברוחם, הם חסרי-רגישות עד מאוד. כמה הם חסרי-רגישות? הם מאמינים באל מזה שנים, אבל הם עדיין לא בטוחים האם הם ייוושעו ואינם יכולים לאמוד את זה, וגם לא ברור להם איזה מין אדם הם. אם תשאל אותם מה הם חושבים על האיכות שלהם, הם יאמרו: ״האיכות שלי מעט יותר גרועה מאיכות טובה, אבל הרבה יותר טובה מאיכות ממוצעת״. הדבר מראה כמה איכותם נמוכה. האם אין זה קצת טיפשי? אנשים שהם באמת בעלי איכות נמוכה מגלים טיפשות מהסוג הזה. אם דבר כלשהו קשור באמת או בעקרונות, ולא משנה מהו, הם לא יבינו דבר ביחס אליו ולא יהיו מסוגלים להתעלות לרמתו. זו המשמעות שלאדם יש איכות נמוכה.

כעת, מששיתפנו על הדברים הללו, האם תהיו מסוגלים למדוד מה היא איכות טובה ומה היא איכות נמוכה? אם תוכלו להבין מה היא איכות טובה ומה היא איכות נמוכה, ולראות בבירור את האיכות שלכם עצמכם ואת מהות הטבע שלכם, הדבר יעזור לכם להכיר את עצמכם. ברגע שיהיה לכם מושג טוב לגבי המקום שלכם, יהיה לכם מעט היגיון ותדעו את המידה שלכם. לא תהיה סכנה שתהפכו לגאוותנים ובעת ביצוע חובתכם תהיו איתנים יותר ותרגישו בנוח. לא תישאו את עיניכם גבוה מדי ותהיו מסוגלים לטפל בעבודתכם הראויה. כשאנשים לא מכירים את עצמם, הדבר גורם לצרות רבות. איזה מין צרות? על אף שהאיכות שלהם ממוצעת בעליל, הם תמיד חושבים שיש להם איכות טובה, שעולה על איכותם של אחרים. תמיד יש להם בליבם דחפים והם תמיד רוצים לשמש כמנהיגים ולהנהיג אחרים. תמיד יש להם דברים כאלו בליבם, אז האם הדבר ישפיע על ביצוע חובותיהם? הדברים הללו מפריעים להם ללא הרף, ליבם אינו נינוח והם לא מסוגלים להירגע. לא רק שהם אינם מסוגלים לבצע היטב את חובותיהם, אלא שהם גם עושים דברים מסוימים שהם מטופשים ומביכים, ודברים מסוימים ללא סיבה, שהאל מתעב. יש להם בעיות כל-כך רציניות – האם זה בסדר שהן יישארו ללא פתרון? בהחלט לא, האנשים האלו חייבים לחפש את האמת כדי לפתור אותן. ראשית, הם חייבים להתפלל לאל ולהרהר על הסיבות שבגללן יש להם מחשבות כאלה, מדוע הם כל-כך שאפתנים, ומנין באים הדברים האלו. אם הם רק יחשבו על הדברים האלו בצורה פשוטה, האם הם יהיו מסוגלים לחדור אל תמצית הבעיות? בשום פנים ואופן לא. עליהם להתפלל לאל ולקרוא את דברי האל ולמצוא את שורש הבעיות – רק אז יהיה להם קל לפתור אותן. יהיה אפשר לעקור משורש את השאיפות והרצונות שלהם רק כשהם יישבו את הצביונות המושחתים שלהם. כך, הם יהיו מסוגלים לבצע את החובות שלהם באופן מעשי ופשוט, ולהיות הרבה יותר צייתנים; הם כבר לא יתהלכו כל-כך ביהירות, ולא יאמינו שהם טובים מכל השאר, או ינהגו בעליונות שכזאת, והם לא ירגישו שהם שונים מאחרים. הצביונות המושחתים האלו לא יפריעו להם עוד, והם ייעשו הרבה יותר בוגרים. לכל הפחות, תהיה להם הגינות של קדושה, מכובדת וישרה. רק כך הם יכולים להיות בטוחים שהם חיים בפני האל. כשאנשים מאמינים באל ובאים לבית האל, צריכים להיות להם לפחות מצפון והיגיון כדי לקבל את האמת. אם הם כמו כופרים, כמו חיות פרא לא מאולפות, הם לא יהיו מסוגלים לבוא בפני האל. יש אנשים שאומרים: ״מה כל כך קשה לבוא בפני האל? אני בא בפני האל לעתים קרובות״. לבוא בפני האל זה לא דבר פשוט. אתה חייב להיות בעל גישה נכונה ולב של התמסרות לאל כדי שהאל יקבל אותך. אם אנשים הדומים לבהמות יבואו בפני האל, הוא בוודאי ישנא אותם ויתעב אותם. לכן, לבוא בפני האל זה לא משהו שאפשר להשיג באמצעות משאלות לב של אנשים, זה לא כאילו שהאל יכיר בכך שבאת לפניו רק כיוון שאתה רוצה בכך. הדרך הנכונה לקבלת החלטה בעניין הזה נמצאת בידיו של האל. אתה תבוא בפני האל רק כשהאל יכיר בך. רק כשיהיו לך הכוונות הנכונות, תחפש את האמת ותתפלל לאל לעתים קרובות, תוכל לקבל את הנאורות של רוח הקודש. רק אז תבוא באמת בפני האל. אם האל יאמר שאתה פשוט-עם נבער, חית פרא לא מאולפת, האם הוא בכלל ישים לב אליך? (לא). האל לא ישים לב אליך כלל. הוא רק ייתן לך דברים ברמה השטחית, כמו מעט חסד וכמה ברכות. במובן האמיתי, לא תוכל באמת להתקרב לאל או לבוא בפניו בכלל. וכך, לפני שהאל יכיר בך כמי שנוהה אחריו, אתה צריך לבצע כמה שינויים כדי להגיע לנקודה שבה האל יכיר בך כחבר בביתו. רק אז האל יתחיל לבחון את החובה שלך ולבחון כל מילה וכל מעשה שלך, כל מחשבה וכל רעיון שלך. רק אז האל יתחיל לבצע בך עבודה. לפני שהם חוצים את הדלת של בית האל, כמה מן ההתנהגויות והביטויים של האנשים, החשיפות של האנושיות שלהם, הנוהגים שלהם, המחשבות והרעיונות שלהם, והגישות שלהם כלפי האל, הם נתעבים ודוחים מבחינת האל. האם האל ייקח את ידיהם של אנשים שהוא מוצא אותם נתעבים ודוחים ויוביל אותם דרך דלת ביתו? (הוא לא יעשה זאת). אם כך, מדוע אנשים מסוימים כאלו מרגישים כל כך מרוצים ושמחים? מהיכן באה ההרגשה הזאת? מיומרה. האם אין בכך חוסר היגיון מסוים? (כן). לאל – הבורא – בהחלט יש אמות מידה משלו לבחירת אלו הנוהים אחריו. לא מספיק שאנשים רק יאמינו. האל אוהב אנשים ישרים, והאל מברך אנשים שמשקיעים מעצמם למענו בכנות. האל משתמש באלו שיכולים לרומם אותו ולשאת עדות בפניו. הסטנדרטים של האל עבור אנשים הם שונים מהסטנדרטים של האדם. כשאתה בוחר חבר להתחבר אליו, עליך לקחת בחשבון את אופיו, האם הוא מתאים לטעמים שלך, איזה מין אישיות יש לו, האם הוא חולק איתך תחביבים משותפים, וכן את חזותו. אפילו לך יש סטנדרטים כשאתה בוחר אנשים, אז מה לגבי האל? יש אנשים שאומרים: ״באיזה סטנדרט משתמש באל כדי לבחור אנשים? האם כל כך קשה לגשת לאל? האם כל כך קשה לאנשים לבוא בפני האל ולעבור בדלת של בית האל?״ למעשה, זה לא קשה, הרף לא גבוה, אבל יש סטנדרטים. ראשית, אנשים צריכים לפחות להיות בעלי גישה אדוקה ולדעת את מקומם. בנוסף, הם צריכים לגשת לאל בלב ישר וטהור. והם גם צריכים להתנהג בהגינות של קדושה בכל מה שהם עושים ואומרים, ולכל הפחות עליהם להחזיק בכמה מילים טובות ומעשים טובים, בנימוסים ובחינוך. בכנות, אם אתה לא עומד אפילו בתנאים הבסיסיים האלה, האל לא ישים לב אליך כלל. אתה יודע מה קורה כאן? כשמדובר באנשים מסוימים שמאמינים באל, ראה מה הם עושים, מה הם מבטאים ומה הם חושפים. מדוע הם כל-כך דוחים ונתעבים בעיני האל? הסיבה לכך היא שלאנשים האלו אין שום אנושיות, שום מצפון והיגיון, ואין להם אפילו את ההגינות של קדושה במידה הבסיסית והיסודית ביותר. אנשים כאלו רוצים שהאל יוביל אותם ביד דרך דלת ביתו, אך זה בלתי-אפשרי. רק שוטים יפיצו את הבשורה לאנשים כאלו שחסרים אנושיות. יש אנשים שמתהלכים בחיי היומיום שלהם כשהם מאופרים בכבדות והם לובשים בגדים חושפניים. הם מתלבשים באורח פתייני יותר מאשר רקדניות צעירות בין הכופרים. בחייהם הפרטיים ובהתנהגותם, אינך יכול לראות במה הם שונים מכופרים. כשהם בין האחים והאחיות, הם נראים בעליל ככופרים וחסרי אמונה. אנשים כאלו עשויים להיראות כמאמינים אמיתיים מהחוץ. יתכן שהם ויתרו על דברים, יתכן שהם מסוגלים לבצע את חובותיהם, וחלקם עשויים לא לסגת כשהם עומדים בפני רדיפות ומצוקות, אך האם אנשים כאלו מסוגלים לקבל את האמת? האם הם מסוגלים לקבל את השיפוט והייסור של האל? על יסוד הדברים שהם מביאים לידי ביטוי, האם הם אנשים מכובדים והגונים? האם הם אנשים ישרים? האם הם אנשים שאוהבים את האמת? האם הם אנשים שמשקיעים מעצמם בכנות למען האל? האם האל רוצה אנשים כאלו? בשום פנים ואופן לא. אלו כופרים שהתגנבו לבית האל. הם מחוץ לדלת של בית האל ועוד לא עברו בה. הדברים שהם עושים למען בית האל הם עזרה ועמל – אלו ידידי הכנסייה, אך לא חלק מבית האל. האל לא רוצה כופרים או חיות פרא. יש גם אנשים שעל יסוד שנים רבות של אמונה באל, מעט הון שיש בידיהם, והחובות החשובות שהם ביצעו בעבר, מפעילים את השפעתם בבית האל, ורוצים לשלוט בכנסייה ולהיות בעלי סמכות מלאה. הגישות של האנשים הללו כלפי האל והאמת נתעבות בעיני האל. על בסיס התמצית שלהם והדברים המצויים בעומק ליבם, האל אינו מכיר באנשים כאלו כחברים בביתו. היות שהאל אינו מכיר באנשים כאלו כחברים בביתו, מדוע הוא מאפשר להם לעבוד בביתו? האל מאפשר להם לעזור או לבצע עבודה זמנית. בשעה שהם עוזרים ומבצעים עבודה זמנית, אם באמת יש להם מצפון והיגיון, אם הם מסוגלים להקשיב, להתמסר ולקבל את האמת, ואם יש להם הגינות של קדושה ומידה של לב ירא-אל, והם עושים דברים בלב כן, אם הם עומדים במבחנים האלו, הרי שהאל יוביל אותם אל ביתו, והם יהפכו לחברים בבית האל. בעת הזאת, העבודה שהם יעשו ומה שהאל יפקיד בידיהם יהפכו לחובותיהם. מה שאנשים עושים מחוץ לדלת של בית האל אינו ביצוע של חובה, אלא עבודה למען בית האל ועזרה לבית האל, והאנשים הללו הם עובדים.

האם אתם יכולים למדוד אם אתם חברים בבית האל? אם שופטים על פי משך הזמן שאתם מאמינים באל, הרי שאתם אמורים להיות חברים, אבל האם זו שיטת מדידה מדויקת? (לא). באיזה בסיס עליכם להשתמש לצורך מדידה? הדבר מבוסס על השאלה, האם יש לך איזו תגובה פנימית כשאתה שומע את האמת, האם כשאתה מפר את האמת, או מתנגד לאל או מורד בו, עמוק בלבך אתה מרגיש אשם, נזוף ושהטילו עליך משמעת. יש אנשים שמוטלת עליהם משמעת בכך שהם מפתחים פצעים בפה לאחר שהם אומרים מילים שיפוטיות; אחרים פועלים באופן שטחי ולא מתייחסים לדברים ברצינות, כך שהאל מביא עליהם מחלה. אם, כאשר הדברים האלו מוזכרים, האנשים הללו מרגישים חרטה עמוק בתוך תוכם ויכולים להכות על חטא – אם הם מפגינים את הביטויים האלו – הרי שהם חברים בבית האל. האל מתייחס לאנשים האלו כחברים בבית האל, כמשפחה שלו. הוא מוכיח אותם, מטיל עליהם משמעת, גוער בהם וגוזם אותם – זאת המשמעות של היות אדם חבר בבית האל. כשהגישה שלך כלפי האל תשתנה ותוכל להכות על חטא, גם האל ישנה את גישתו כלפיך. כשתיכנס אל החיים, והדעות שלך על דברים וכן הכיוון של חייך ישתנו במובנים אחדים, והאמונה באל והיראה מפני האל המצויים עמוק בליבך יגדלו בהדרגה ויעברו שינוי, תהפוך לחלק מבית האל. יש אנשים שהאמינו באל שנים רבות, אבל לא עשו הרבה כדי להיטיב עם בית האל. למעשה, הם עשו לא מעט דברים רעים. הם שיקרו ורימו, עשו דברים באופן שטחי, פעלו בשרירותיות ובאופן חד-צדדי, גנבו מנחות, זרעו מחלוקת, גרמו לשיבושים ולהפרעות, והרסו את עבודת הכנסייה. הם ביצעו עבירות רבות, אך מעולם לא חשו תוכחה. ליבם לא חש שום חרטה, ואין להם ולו שמץ של תחושת אשמה. אלו אנשים שניצבים מחוץ לדלת של בית האל. אנשים מהסוג הזה תמיד חיים מחוץ לדלת של בית האל. הם לא נשמעים לשום עקרונות במה שהם עושים והם אינם מעוניינים בדברי האל או באמת. הם מתמקדים אך ורק בביצוע משימות, בהתרוצצות, בהשקעת מאמץ, בהבלטת עצמם ובצבירת הון אישי. הם פועלים באופן שטחי כשמדובר בעבודת הכנסייה ובחובותיהם; הם משקרים לאל ומרמים אותו, ואפילו מוליכים שולל את האחים והאחיות ושולטים בהם. הם אינם חשים ולו שמץ של גערה או חרטה, ואף לא את המשמעת של האל. האנשים הללו אינם חברים בבית האל. כלפי חוץ, סוג האדם הזה מפגין התלהבות רבה להתרוצצות ולהשקעה מעצמו; יש לו הרבה אמונה והוא מוכן להשקיע מעצמו. נראה שהוא אוהב את האמת, אוהב את האל ומוכן ליישם בפועל את האמת. יחד עם זאת, ברגע שאנשים מהסוג הזה מקשיבים לדרשה, הם מתנמנמים להם, אינם מסוגלים לשבת בשקט, ומרגישים דחייה. בליבם, הם חושבים, ״האם שיתוף על הדברים האלו אינו בסך-הכול הצבעה על המצבים של אנשים, אמירה לאנשים שהם צריכים להכיר את עצמם, ואז הבאתם לידי כך שהם יבינו מעט מן האמת ובסופו של דבר ישיגו התמסרות? אני מבין את כל זה, אז למה צריך לשתף על כך שוב?״ האנשים האלו אינם אוהבים את האמת כלל, ואפילו כך, הם לא מרגישים שום תוכחה ואינם מקבלים שום משמעת, כאילו שאין להם בכלל לב. כל האנשים הללו נמצאים מחוץ לדלת של בית האל. הם כופרים. מן הרגע שבו הם קיבלו על עצמם לראשונה את עבודת האל ועד היום, הם מעולם לא הכירו באמת בכך שהם יצירי בריאה ושהאל הוא בוראם. הם אינם מקבלים את האמת ולו במידה הקטנה ביותר ואינם מבצעים את חובותיהם ברצון. יחד עם זאת, כיוון שיש להם מעט אינטליגנציה ממולחת ומידה של התלהבות, בשילוב השאפתנות שלהם, הם מתמקדים בהתרוצצות ובביצוע עבודה כדי לזכות בהערצתם של אנשים, הכול כדי שהם יוכלו לכבוש לעצמם מקום בבית האל. הם חושבים: ״על ידי כך שביצעתי את המשימות האלו והתרוצצתי כך, השגתי יוקרה וזכיתי באמינות במקומות שונים. הבטחתי את עמדתי בכנסייה, ובכל מקום שאליו אני הולך, אחים ואחיות נושאים אליי את עיניהם. די והותר להיות בעל מוניטין כזה בקרב אחים ואחיות; משמעות הדבר היא שיש לי חיים. באשר לאופן שבו האל מגדיר זאת, לא צריך לדקדק בעניין הזה״. איזה סוג אנשים הוא זה? אם לדייק, הם חסרי אמונה. מה הבסיס לאמירה הזו? הבסיס הוא גישתם כלפי האמת וכלפי האל. הם מעולם לא הכו על חטא, מעולם לא הגיעו לכדי הכרה של עצמם, ומעולם לא ידעו מה זה להתמסר לאל. במקום זאת הם עושים כל מה שהם רוצים, עוסקים בניהול עצמם בשם ביצוע חובותיהם, ומספקים את שאיפותיהם והעדפותיהם. הם האמינו באל שנים רבות כל-כך והקשיבו לדרשות רבות כל-כך, אך אין להם שום מושג על האמת, ואין להם שום מושג שאמונה באל דורשת ממך ליישם את האמת בפועל. לאחר שהם הקשיבו לדרשות כה רבות, הם עדיין לא הבינו מה באמת מהותה של הדרך. מעומק ליבם, הם לא מרגישים שהאדם מושחת ביותר וזקוק לישועת האל. גם אין להם רצון אמיתי וכמיהה לאמת ולאל מעומק ליבם. האין זה בעייתי? (כן). זה בעייתי מאוד. עבורם, האל, אמת וישועה הם בסך-הכול רטוריקה, בסך-הכול מין טיעון או סיסמה. זה בעייתי מאוד.

מה הוא בעיניכם ההבדל המובהק ביותר בין פאולוס ופטרוס? פאולוס עבד במשך שנים רבות, נסע, השקיע מעצמו, העלה תרומות ועמד בסבל רב, אך הנתיב שהוא הלך בו לא עירב את האמת, לא עירב התמסרות לאל, לא עירב שינוי בצביון, ובהחלט לא עירב היוושעות. לכן, לא משנה כמה טוב המוניטין של פאולוס, לא משנה כמה כתביו השפיעו על דורות עתידיים, הוא לא היה מישהו שבאמת אהב את ישוע אדוננו. לא הייתה לו שום הבנה אמיתית של ישוע אדוננו, הוא לא הכיר בישוע אדוננו כאל האחד והאמיתי, אלא רק הכיר בישוע אדוננו כבנו של האל, כאדם רגיל. כתוצאה מכך, לא הייתה לו התמסרות אמיתית לישוע אדוננו; הוא רק עשה כל מה שביכולתו כדי להפיץ את הבשורה ולכבוש אנשים, להקים כנסיות, ולהוביל אותן אישית כרועה בתקווה לזכות באישור של האל, אך האל בחן את ליבו של פאולוס ולא אישר את פאולוס. פטרוס, לעומת זאת, עשה את הדברים בשקט, וליבו היה תמיד מלא במה שישוע אדוננו אמר לו. הוא חתר לאהוב ולהבין את האל על פי הדרישות של ישוע אדוננו. במהלך הזמן הזה, הוא הסכים לקבל תוכחה, גיזום ואפילו גערות מן האל. מה היו המילים ששימשו את האל כדי לגעור בפטרוס? (״סור מלפניי, שטן״ (מתי, ט״ז, 23).) אכן, ״סור מלפניי, שטן״. האל אמר דברים כאלו, אך הדברים האלו לא קבעו את הסוף של פטרוס, אלא היו בסך הכול גערה. האם האל גער בפאולוס במהלך עבודתו? (לא). במובן מסוים, במבט על גורמים סובייקטיביים, האל לא גער בו. במובן אחר, מנקודת המבט של גורמים אובייקטיביים, פאולוס לא קיבל את האמת, לא חיפש את האמת, ולא חיפש דרך לזכות בישועה כלל, כך שהוא לא היה יכול לקבל או לחוות את הדברים הללו. העבודה שהאל ביצע בו הייתה להשתמש בשירות שלו – אם הוא יוכל לעבוד עד הסוף בלי לעשות שום רעות גדולות, הוא יוכל להישאר כעובד; עם זאת, אם הוא יעשה איזו רעה גדולה, הסוף יהיה שונה. זה ההבדל. פטרוס, לעומת זאת, קיבל הרבה משמעת, ייסור וגערה מן האל. מן החוץ, יכול להיראות שפטרוס לא תאם את כוונות האל, וגרם לאל להיות לא מרוצה, אבל מנקודת המבט של כוונות האל, אדם כזה היה בדיוק מי שהאל רצה ומי שריצה אותו. לכן האל ייסר וגזם אותו באופן מתמיד, כך שהוא צמח אט-אט, נכנס אל האמת, והגיע להבין את הכוונות של האל, ובסופו של דבר השיג התמסרות אמיתית ושינוי אמיתי. זאת הייתה אהבת האל וישועת האל.

כעת, האם ברור בליבכם האם אתם חברים בבית האל? האם באמת נכנסתם לבית האל? על יסוד מה ששיתפתי זה עתה, האם אתם יכולים למדוד את זה? האם אתם יכולים להיות בטוחים שנכנסתם מבעד לדלת של בית האל ושאתם חברים בבית האל? (אנחנו בטוחים). זה טוב שאתם יכולים להיות בטוחים. זאת הוכחה שלאמונה שלכם באל יש כבר יסוד, ושהיכיתם שורש בבית האל. אלו שאין להם יסוד נמצאים מחוץ לבית האל, והאל אינו מכיר בהם. מה אם אתה מעיד למען האל ואומר לאחרים שאתה נוהה אחר האל וחבר בכנסיית האל הכול-יכול, אבל האל אומר שהוא לא מכיר אותך? זאת תהיה בעיה, נכון? האם זאת תהיה ברכה או קללה לאנשים? זה לא יהיה סימן טוב. לכן, אם אתה רוצה לזכות באישור של האל ולומר שאתה מאמין אמיתי באל, עליך לעשות כמה דברים כדי להיטיב עם העבודה של בית האל, לארגן כמה מעשים טובים, להפנות את ליבך לעבר האל, ולהיות בעל לב שמכבד את האל כגדול. רק אז האל יכיר בך. ראשית עליך לשנות את הטעויות בדעותיך, בגישותיך ובנוהגים שלך ביחס לאל ולאמת, וכן את הנתיב השגוי שהלכת בו. את הדברים האלו אתה חייב לשנות. זה היסוד. לאחר מכן עליך לקבל את כל האמיתות שהאל ביטא ולמלא את חובותיך כפי שהאל דורש. כשיושגו הדברים האלו, האל יהיה מרוצה והוא יכיר בך כמי שנוהה בעקבותיו. שנית, עליך לאפשר בהדרגה לאל להכיר בך כיציר בריאה אמיתי, כזה שעומד בסטנדרט. אם אתה עדיין מחוץ לבית האל והאל עוד לא הכיר בך כחבר בביתו, אבל אתה אומר שאתה רוצה להיוושע, האם אין מדובר בלא יותר מחלום באספמיה? כעת חוויתם מידה של ייסור והטלת משמעת, יש לכם את ברכות האל ואת חסדו ולאמונה שלכם באל יש יסוד. זה דבר טוב. הצעד הבא הוא להיות מסוגלים להשיג היווכחות בחיים על בסיס הבנה של האמת, להפוך את האמיתות האלו לחיים שלכם עצמכם ולהביא אותן לידי ביטוי, ליישם אותן בפועל בביצוע חובתכם ובכל הדברים שהאל הטיל עליכם. ואז, תהיה לכם תקווה לישועה. רובכם אינכם בעלי איכות נמוכה, ניתן להתייחס לכולכם כבעלי איכות ממוצעת. יש תקווה לישועה, אך לכולכם יש חסרונות ופגמים אחדים באנושיות שלכם. אחדים מכם עצלנים, אחרים מדברים גבוהה-גבוהה, אחרים גאוותנים, ואחרים מעט אטומים, חסרי רגישות ועיקשים. אלו עניינים של צביון. עבור כמה בעיות באנושיות ובצביון, עליך לחפש את האמת באמצעות התנסות, להרהר על עצמכם ולהסכים שיגזמו אתכם כדי לבצע שינוי הדרגתי ולהשיג ניסיון ועומק ביחס לתפיסה ולהבנה שלכם של האמת. באופן הזה, תצמחו בחיים אט-אט. עם חיים, יש לאדם תקווה. ללא חיים, אין תקווה. האם יש לכם חיים כעת? האם יש לכם הבנה וניסיון של האמת בליבכם? עד כמה ובאיזו מידה אתם מתמסרים לאל? עליכם להיות ברורים בליבכם בנוגע לדברים האלו. אם אינכם ברורים אלא מבולבלים, יהיה קשה להשיג צמיחה בחיים.

בכנסייה, יש מי שחושבים שלעשות מאמץ גדול או לעשות כמה דברים שיש בהם סיכון משמעו שהם צברו ערך. למעשה, על פי המעשים שלהם הם אכן ראויים לציון, אבל הצביון והגישה שלהם כלפי האמת מתועבים ודוחים. אין להם שום אהבה לאמת, אלא שהם סולדים מן האמת. זה בלבד הופך אותם לנתעבים. אנשים כאלו הם חסרי-ערך. כשהאל רואה שאנשים הם בעלי איכות נמוכה, שיש להם כשלים מסוימים, ויש להם צביונות מושחתים או תמצית שמתנגדת לו, הוא אינו חש כלפיהם דחייה, והוא לא מרחיק אותם מעליו. זאת לא כוונתו של האל, וזאת לא גישתו כלפי האדם. האל אינו מתעב את האיכות הנמוכה של אנשים. הוא אינו מתעב את טיפשותם, והוא אינה מתעב את העובדה שיש להם צביונות מושחתים. מה הדבר שהאל מתעב באנשים יותר מכול? כשהם סולדים מן האמת. אם אתה סולד מן האמת, הרי בשל כך בלבד, האל לעולם לא יתענג עליך. זה חקוק בסלע. אם אתה סולד מן האמת, אם אינך אוהב את האמת, אם הגישה שלך כלפי האמת היא של אי-אכפתיות, של בוז ושל גאוותנות, או שאתה אפילו חש דחייה, מתנגד ודוחה אותה – אם כך אתה מתנהג – הרי שהאל נגעל ממך לחלוטין, ואתה גמור, מעבר לאפשרות להיוושע. אם אתה באמת אוהב בליבך את האמת, ועם זאת האיכות שלך נמוכה במידה מסוימת וחסרה לך תובנה, ואתה מעט טיפש; אם אתה טועה לעתים קרובות, אך אינך מתכוון לעשות רע, ופשוט עשית כמה דברים מטופשים; אם אתה מוכן בליבך לשמוע את האל משתף על האמת, אתה כמהָ בליבך לאמת; אם הגישה שאתה נוקט בהתייחסות שלך לאמת ולדברי האל היא גישה של כנות והשתוקקות, ואתה יכול להעריך ולהוקיר את דברי האל – די בכך. האל אוהב אנשים כאלו, אפילו שאתה עלול להיות מעט מטופש לפעמים, אתה עדיין מוצא חן בעיני האל. האל אוהב את ליבך, שמשתוקק לאמת, והוא אוהב את הגישה הכנה שלך כלפי האמת. וכך, האל חומל עליך ותמיד מעניק לך חסד. הוא לא לוקח בחשבון את האיכות הנמוכה שלך או את הטיפשות שלך והוא גם לא לוקח בחשבון את העבירות שלך. כיוון שהגישה שלך כלפי האמת היא כנה ומלאת רצון, וליבך כן, הרי – בהתחשב בכנות של ליבך ובגישה הזאת שלך – הוא תמיד יגלה כלפיך חמלה, ורוח הקודש תעשה בך עבודה ותהיה לך תקווה לישועה. מצד אחר, אם אתה קשה-לב ועסוק בסיפוק-עצמי, אם אתה סולד מן האמת, ולעולם אינך נשמע לדברי האל ולכל מה שמערב את האמת, ואתה מלא התנגדות ולעגני מעומק ליבך, הרי מה הגישה של האל כלפיך? תיעוב, דחייה, וזעם בלתי פוסק. אילו שני מאפיינים בולטים בצביון הצודק של האל? שפע של חמלה וזעם עמוק. ה״שפע״ ב״שפע של חמלה״ משמעו שהחמלה של האל סובלנית, סבלנית, מקבלת, מבליגה, ושהיא האהבה הגדולה ביותר – זאת המשמעות של ״שפע״. כיוון שאנשים הם טיפשים ובעלי איכות נמוכה, כך האל צריך לפעול. אם אתה אוהב את האמת אבל אתה טיפש ובעל איכות נמוכה, הגישה של האל היא של שפע של חמלה כלפיך. מה כוללת החמלה? סבלנות וסובלנות: האל סובלני וסבלני כלפי הבורות שלך. הוא מעניק לך מספיק אמונה וסובלנות כדי לתמוך בך, כדי לספק את צרכיך ולעזור לך, כך שתבין את האמת אט-אט ותתבגר בהדרגה. על איזה יסוד זה עומד? זה עומד על היסוד של אהבתו של האדם וכמיהתו לאמת, ועל גישתו הכנה כלפי האל, דבריו והאמת. אלו התנהגויות בסיסיות שצריכות להתבטא באנשים. אך אם מישהו סולד בליבו מן האמת, חש דחייה ממנה ואפילו שונא את האמת, הוא לעולם לא לוקח את האמת ברצינות, ותמיד מדבר על הישגיו, על האופן שבו הוא עבד, כמה ניסיון יש לו ועל מה שהוא עבר, על האופן שבו האל מעריך אותו והפקיד בידיו משימות גדולות – אם הוא מדבר רק על הדברים האלו, על הכישורים, ההישגים והכישרונות שלו, תמיד מתפאר, ולעולם אינו משתף על האמת, נושא עדות לאל או משתף על הבנה שהוא השיג מהניסיון של עבודת האל או מהיכרותו את האל, האם אדם כזה אינו סולד מן האמת? כך מתבטאים סלידה מן האמת וחוסר אהבה של האמת. יש אנשים שאומרים: ״כיצד הם יכולים להקשיב לדרשות אם הם אינם אוהבים את האמת?" האם כל מי שמקשיב לדרשות אוהב את האמת? יש אנשים שרק עושים את הדברים כלפי חוץ. הם נאלצים להעמיד פנים בפני האחרים, מתוך חשש שאם הם לא ישתתפו בחיי הכנסייה, בית האל לא יכיר באמונתם. כיצד מגדיר האל את הגישה הזאת כלפיי האמת? האל אומר שהם אינם אוהבים את האמת, שהם סולדים מן האמת. בצביון שלהם יש דבר אחד שהוא הקטלני ביותר, קטלני אפילו יותר מגאוותנות וערמומיות, והוא סלידה מן האמת. האל רואה זאת. לאור הצביון הצודק של האל, כיצד הוא מתייחס לאנשים כאלו? הוא זועם עליהם. אם האל זועם על מישהו, לעתים הוא גוער בו, או מטיל עליו משמעת ומעניש אותו. אם האדם הזה לא מתנגד לאל באורח מכוון, האל יהיה סובלני, ימתין ויתבונן. בגלל המצב או בגלל סיבות אובייקטיביות אחרות, האל עשוי להשתמש בחסר-האמונה הזה כדי שייתן לו שירות. אך ברגע שהסביבה מאפשרת זאת, וכשמגיע הרגע הנכון, אנשים כאלו יסולקו מבית האל, שכן הם לא מתאימים אפילו כדי לתת שירות. כזה הוא זעמו של האל. מדוע האל זועם באורח כה עמוק? הדבר מבטא את שנאתו הקיצונית של האל כלפי מי שסולדים מן האמת. הזעם העמוק של האל מורה על כך שהוא הגדיר את הסוף והייעוד של אנשים כאלו שסולדים מן האמת. כיצד מסווג האל את האנשים האלו? האל מסווג אותם במחנה השטן. כיוון שהוא זועם עליהם וחש דחייה מהם, האל טורק בפניהם את הדלת, הוא אינו מרשה להם להציב את רגלם בבית האל, ואינו נותן להם את ההזדמנות להיוושע. זה ביטוי אחד לזעמו של האל. האל גם מציב אותם באותה רמה כמו השטן, כשדים מטונפים וכרוחות רעות, כחסרי-אמונה, ובבוא השעה הוא ייפטר מהם. האם אין זאת דרך אחת לטפל בהם? (כן). כזה הוא זעמו של האל. ומה מצפה להם לאחר שהם יסולקו? האם הם יוכלו אי-פעם שוב ליהנות מהחסד והברכות של האל ומישועת האל? (לא). לעתים קרובות, אנשים בעידן החסד אמרו משהו כמו: "האל רוצה שכל אדם ייוושע ואינו רוצה שאף-אחד יסבול אבדון". רוב האנשים מסוגלים להבין את משמעות המילים האלו. זה הרגש והגישה של האל בכך שהוא מושיע את האנושות המושחתת. אך כיצד מושיע האל את האנושות? האם הוא מושיע את כל האנושות או רק חלק ממנה? איזה חלק מושיע האל ואילו אנשים הוא נוטש? רוב האנשים אינם יכולים לחדור ללב הסוגייה הזאת. הם מסוגלים לדבר עם אנשים רק על דוקטרינות. ״האל רוצה שכל אדם ייוושע ואינו רוצה שאף-אחד יסבול אבדון״. יש אנשים רבים מדי שאומרים זאת, אבל הם אינם מבינים כלל את כוונת האל. למעשה, הכוונה של האל היא להושיע רק את אלו שאוהבים את האמת ושמסוגלים לקבל את ישועתו. אלו שסולדים מן האמת ומסרבים לקבל את ישועת האל הם אלו שמכחישים את האל ומתנגדים לו. לא רק שהאל לא יושיע אותם, אלא שבסופו של דבר הוא ישמיד את האנשים האלו. על אף שאלו שמאמינים באל יודעים שאהבתו אינסופית, עצומה לאין ערוך, ואדירה, האל אינו מוכן להעניק את חסדו ואת אהבתו לאלו שסולדים מן האמת. האל לא יעניק את אהבתו ואת ישועתו לאנשים הללו ללא תמורה. זאת גישתו של האל. אלו שסולדים מן האמת ואינם מקבלים את ישועת האל הם כמו קבצן שמחפש אוכל – בלי קשר בפני מי הם מתחננים לאוכל, בליבם לא רק שאין להם כבוד למיטיבים שלהם, אלא שהם גם לועגים להם ושונאים אותם. הם אפילו היו מעדיפים לחטוף לעצמם את הרכוש של מי שמיטיבים איתם. האם המיטיבים היו מוכנים לתת אוכל לקבצן כזה? בהחלט לא, כיוון שהם לא באמת ראויים לרחמים, אלא הם נתעבים ביותר. מה גישתו של המיטיב כלפי אדם כזה? הוא היה מעדיף לתת אוכל לכלב מאשר לתת אותו לקבצן כזה. כך הם מרגישים באמת. איזה סוג של אנשים, אתם חושבים, הם אלו שסולדים מן האמת? האם הם אלו שמתנגדים לאל ועומדים מולו? הם עשויים להתנגד לאל, אך מהות הטבע שלהם היא להכחיש את האל ולהתנגד לו, והדבר שקול לאמירה גלויה לאל: ״אני לא אוהב לשמוע את מה שאתה אומר, אני לא מקבל את זה, וכיוון שאני לא מקבל שדבריך הם האמת, אני לא מאמין בך. אני מאמין שכל מי שרווחי מבחינתי ומועיל לי״. האם זאת גישתם של כופרים? אם זאת גישתך לאמת, האם אינך עוין באופן גלוי כלפי האל? ואם אתה עוין באופן גלוי כלפי האל, האם האל יושיע אותך? הוא לא. זאת הסיבה לזעם של האל כלפי כל מי שמכחישים את האל ומתנגדים לו. תמציתם של אנשים כאלו, אנשים שסולדים מן האמת, היא התמצית של עוינות כלפי האל. האל אינו מתייחס לאנשים שיש להם תמצית כזאת כאל אנשים. בעיניו, הם אויבים ושדים. הוא לא יושיע אותם לעולם. בסוף, כולם יפלו לאסונות ויושמדו. מה אתם אומרים – אם קבצן אוכל את האוכל של מי שמיטיב איתו וגוער, מלגלג, לועג ואפילו תוקף את המיטיב שלו, האם המיטיב ישנא אותו? בהחלט כן. מה הסיבה לשנאה הזאת? (לא רק שהקבצן אינו מוקיר תודה למיטיבו על כך שנתן לו אוכל, אלא שבמקום זה הוא לועג, מלגלג ותוקף את המיטיב. אדם כזה אין לו שמץ של מצפון או היגיון, וגם שום אנושיות). איזה גישה צריכה להיות למיטיב כלפי הקבצן הזה? על המיטיב לקחת בחזרה את הדברים שהוא נתן בתחילה לקבצן, ולאחר מכן לסלק אותו. מוטב לו לתת את הדברים האלו כמזון לכלבים או לחיות פרא מאשר לתת אותם לקבצן הזה. זאת התוצאה שהקבצן הביא על עצמו. יש סיבה שבגללה האל זועם באורח כה עמוק על אדם אחד או על סוג אחד של אדם. הסיבה אינה נקבעת על ידי העדפה מצדו של האל, אלא על ידי הגישה של אותו אדם כלפי האמת. כשאדם סולד מן האמת, זה ללא ספק קטלני מבחינת האפשרות שהוא ישיג ישועה. זה לא משהו שאפשר או אי-אפשר לסלוח עליו, זאת לא צורה של התנהגות, או משהו שנחשף בו באורח חולף. זאת מהות הטבע של אדם, והאל חש דחייה קשה מאנשים כאלו. אם אתה מגלה מדי פעם שחיתות של סלידה מן האמת, עליך לבחון, על יסוד דברי האל, האם הגילויים הללו נובעים מהאנטיפתיה שלך לאמת או מחוסר הבנה של האמת. הדבר דורש חיפוש, והוא דורש את הנאורות של האל ואת עזרתו. אם מהות הטבע שלך היא כזו שאתה סולד מן האמת, ואתה לעולם לא מקבל את האמת, ואתה חש דחייה מיוחדת ממנה ואתה עוין אותה, הרי שיש צרות. אתה ללא ספק אדם רע, והאל לא יושיע אותך.

מה ההבדל בין כופרים ובין אלו שמאמינים באל? האם זה רק ההבדל באמונה הדתית? לא. כופרים אינם מכירים באל, ובמיוחד, הם אינם יכולים לקבל את האמת שהאל מבטא. הדבר מוכיח שכל הכופרים סולדים מן האמת ושונאים את האמת. האם זאת עובדה, למשל, שהאדם נברא בידי האל? האם זאת האמת? (כן). אם כך, מה הגישה של האנשים שמאמינים באל כשהם שומעים את זה? הם מכירים ומאמינים בכך באורח מוחלט. הם מאמצים את העובדה הזאת, את האמת הזאת, כיסוד של אמונתם באל – זאת המשמעות של קבלת האמת. משמעותה לקבל, מעומק ליבנו, את בריאתו של האדם בידי האל, את היותו יציר בריאה ברוב שמחה, שמקבל ברצון את ההדרכה ואת הריבונות של האל, ומכיר בכך שהאל הוא האל שלנו. ומהי הגישה של אלו שאינם מאמינים באל כשהם שומעים ״האדם נברא בידי האל״? (הם אינם מקבלים זאת או מודים בכך). פרט לכך שהם אינם מקבלים זאת, מהי תגובתם? הם אפילו ילגלגו עליך, יעשו ככל יכולתם כדי לנסות לעשות בכך שימוש נגדך, ילעגו לך ויצחקו עליך, יביטו בך בבוז ויזלזלו בדברים האלו ובעובדה הזאת. הם אפילו עלולים לאמץ גישה של לגלוג, סרקזם, בוז ועוינות כלפי כל מי שמכירים בדברים הללו. האם אין זו סלידה מן האמת? (כן). האם אתה שונא אנשים כאלו כשאתה רואה אותם? מה אתה חושב? אתה חושב, ״האדם נברא בידי האל. זאת עובדה. זה נכון באורח שאי-אפשר לערער עליו. אינך מקבל את זה, אינך מכיר במקורות שלך, אתה באמת כפוי-טובה, אתה חסר-מצפון ובוגדני. אתה באמת זרע השטן!״ האם זה מה שאתה חושב? (כן). ומדוע אתה חושב כך? האם אתה חושב כך רק כיוון שהם לא אוהבים את האמירה הזאת? (לא). ומה גורם למנטליות כזו של סלידה לעלות בקרבך? (זה בגלל גישתם לאמת). הזעם שלך לא היה כה גדול אילו הם כיבדו את הדברים האלו כדברים רגילים, כתאוריה או אמונה דתית. אך כשאתה רואה שעולים מתוכם שאט-נפש, אנטגוניזם ולעג, כשאתה רואה אותם באים עם מילים, גישות וצביונות שמבזים את הצהרת האמת הזאת, אתה כועס. האם ככה זה? אף שאנשים מסוימים אינם מאמינים באל, הם מכבדים את אמונתם של אנשים אחרים, ולא מנסים למוטט את ענייני האמונה שאחרים מבטאים. אין לך שום דחייה או תיעוב כלפיהם, אתה עדיין יכול להתיידד איתם ולחיות איתם בשלום. אתם לא תהפכו לאויבים. למעשה, יש מספר קטן של כופרים שאתה יכול להסתדר איתם. על אף שהם אינם מקבלים את הדרך האמיתית ואינם הופכים לחברים בבית האל, אתה עדיין יכול להסתדר איתם ולהיות איתם בקשר. לפחות יש להם מצפון והיגיון. הם לא זוממים נגדך ולא יתקעו לך סכין בגב, כך שאתה יכול להיות איתם בקשר. כלפי אלו שמנסים למוטט את האמת – אלו שסולדים מן האמת – אתה מרגיש כעס בליבך. האם יכולת להיות חבר שלהם? (לא). פרט לכך שאינך חבר שלהם, מה עוד אתה חושב עליהם? אילו התבקשת לבחור את יחסך אליהם, כיצד היית מתייחס אליהם? היית אומר ״האדם נברא בידי האל. זאת עובדה, זאת האמת, ואיזה דבר גדול ומקודש הואזה! לא רק שאינך מקבל זאת, אלא שאתה גם מנסה למוטט את זה – באמת אין לך שום מצפון! אילו האל היה נותן לי את הכוח, הייתי מקלל אותך, הייתי מכה בך, הייתי הופך אותך לאפר!״ האם זאת התחושה שלך? (כן). זו תחושה של צדק. אבל כשאתה רואה שהם שדים, הדבר ההגיוני לעשות היה להתעלם מהם, להתרחק מהם. כשהם מדברים אליך, זה בסדר גמור פשוט לשתף פעולה. זה הדבר החכם לעשות. אלא שעמוק בפנים, אתה יודע שאתה נמצא בנתיב שונה לעומת אנשים כאלו. לעולם לא יכולה להיות להם אמונה באל, הם בשום פנים ואופן לא יקבלו את האמת לעולם. גם אם הם היו מאמינים באל, הוא לא היה רוצה אותם. הם מתכחשים לאל ומתנגדים לו, הם בהמות, הם שדים, הם לא הולכים באותו נתיב כמונו. אלו שיש להם אמונה אמיתית באל אינם מוכנים לבוא במגע עם שדים. הם בסדר כשהם לא רואים שדים, אבל כשהם כן רואים, הם מיד מתנגדים להם. ליבם ירגיש שהוא שליו רק אם הם לעולם לא יראו שדים. יש אנשים שמדברים תמיד על ענייני בית האל עם שדים כופרים. אלו האנשים הטיפשים ביותר. הם אינם מבחינים בין מי שבפנים ובין מי שבחוץ, הם טיפשים שעושים שטויות ושאינם מבינים שום דבר בכלל. האם האל יכול להושיע אנשים שמסוגלים לעשות דברים אבסורדיים שכאלו? בהחלט לא. אנשים שיש להם תמיד מגעים עם שדים הם חסרי-אמונה. הם בהחלט לא שייכים לבית האל, ובמוקדם או במאוחר, הם יהיו חייבים לשוב אל השטן. יש אנשים שאינם יכולים להבחין מי אח ואחות ומי כופר. הם האנשים המבולבלים ביותר. הם מספרים לחסרי-אמונה ולשדים על אודות ענייני בית האל. זה כמו לזרוק פנינים לחזירים ולתת לכלבים את מה שקדוש. חסרי-האמונה והשדים האלו הם כמו חזירים וכלבים, הם מסווגים בין הבהמות הגסות. אם תדון איתם על ענייני בית האל, אתה תיראה מטופש. לאחר שהם ישמעו את הדברים, הם יכפישו כלאחר יד את בית האל ואת האמת. אם תעשה זאת, תכזיב את האל ויהיה לך חוב כלפי האל. לעולם אין לדון בענייני בית האל עם חסרי-אמונה ועם שדים. אנשים לא חשים בנוח, מתנגדים, ואינם מוכנים לבוא במגע עם אילו שאינם אוהבים את האמת, שסולדים מן האמת או מכפישים את האמת, אז איך אתה חושב שהאל מרגיש? הצביון של האל, התמצית של האל, תכונות האל ומהותו, החיים של האל והתמצית של האל כפי שהתגלתה לו – כולם אמיתות. אדם שסולד מן האמת הוא, ללא ספק, אדם שמתנגד לאל ושהוא אויב האל. זה יותר מאשר עניין של אי-התאמה עם האל. עבור אנשים כאלו, זעמו של האל עצום.

לכולכם יש כעת יסוד מסוים, ואפשר לִמְנות אתכם בין החברים בבית האל. עליכם לחתור אל האמת בחריצות, ובמהלך ביצוע חובותיכם, לבחון כל העת את המילים והמעשים שלכם עצמכם, לבחון את המצבים השונים שלכם ולשאוף לזכות בכמה שינויים בצביון שלכם. זה דבר בעל ערך. ואז, אתם באמת תהיו מסוגלים לבוא בפני האל. לכל הפחות, עליך לגרום לאל לקבל אותך. אם אינך יכול להגיע לרמה של איוב ואין לך הכישורים שיובילו את האל להתערב באופן אישי עם השטן כדי לנסות אותך, אתה יכול לפחות לחיות לאורו של האל על ידי המעשים וההתנהגות שלך, והאל ידאג לך ויגן עליך, ויכיר בך כאחד מאלו שנוהים אחריו וכחבר בביתו. מדוע? כיוון שמאז שאתה הכרת באל והאמנת בו, ביקשת כל העת ללכת בדרכו של האל. כיוון שהאל מרוצה מההתנהגות שלך ומהכנות שלך, הוא הוביל אותך לביתו כדי לקבל הכשרה, כדי שיגזמו אותך, וכדי לקבל את ישועתו. איזו ברכה גדולה! לאחר שהתחלת כאדם מחוץ לבית האל, אדם שלא ידע דבר על אודות האל או האמת, קיבלת את הניסיון הראשון של האל, ולאחר שעמדת בו, האל הוביל אותך אישית אל ביתו, הביא אותך בפניו, הטיל עליך תפקיד, סידר לך חובות לבצע, ונתן לך לבצע כמה חובות אנושיות במסגרת תוכנית הניהול של האל. על אף שזאת איזו עבודה לא בולטת, בסופו של דבר, יש לך את הטיפול וההגנה של האל וקיבלת הבטחה מהאל. הברכה הזאת גדולה במידה מספקת. נניח בצד את הרעיון בדבר הכתרה וקבלת תגמול בגלגול הבא, ונדבר רק על מה שאנשים יכולים ליהנות ממנו בחיים האלו – האמיתות שאתה שומע, החסד, החמלה, הטיפול וההגנה של האל שאתה נהנה מהם, אפילו מיני המשמעת והייסור שהאל נותן לך, ואספקת כל האמיתות האלו שהאל נותן לאדם – אמור לי, כמה אתה מקבל? בסופו של דבר, בנוסף להבנת האמיתות האלו, האל גם יושיע אותך לחלוטין ממחנה השטן, כך שתשתנה ותהיה אדם שמכיר את האל, שיש לו את האמת כחייו, ושמועיל לבית האל. האם הברכה הזאת אינה ברכה גדולה? (היא גדולה). זאת ההבטחה של האל. לאחר שהאל מביא אותך אל ביתו, הוא אומר לך: ״אתה מבורך. על ידי כניסה אל הכנסייה, יש לך תקווה להיוושע״. אולי אתה לא יודע מה מתרחש, אך למעשה, ההבטחה של האל כבר ניתנה לך. בה בעת, האל עושה את כל הדברים הללו כדי לקיים את הבטחתו – בכך שהוא מספק את האמת, גוזם אותך, נותן לך חובות ומטיל עליך תפקידים – כך שחייך יצמחו אט-אט, ותהפוך לאדם שמתמסר לאל וסוגד לו. האם אנשים קיבלו כעת את ההבטחה הזאת? יש עדיין כברת דרך ללכת בה לפני היום שבו הדבר יושג ויתממש. למעשה, אחדים מכם כבר קיבלו את זה, ולאחדים מכם יש הנחישות אך עוד לא קיבלו את זה. הדבר תלוי בשאלה האם יש לכם הנחישות לתפוס את ההבטחה הזאת והאם אתם מסוגלים לממש אותה. כל מה שהאל עושה ניתן לאנשים צעד-צעד, בזמן הראוי ובאופן הראוי. לעולם אין שגיאות, כך שאתה לא צריך לדאוג מהיותך מטופש, בעל איכות נמוכה, צעיר או אדם שמאמין באל זמן קצר. אל תיתן לסיבות האובייקטיביות האלה להשפיע על ההיווכחות שלך בחיים. בלי קשר למה שהאל אומר, ראשית, הדבר מאפשר לאנשים לדעת באורח מדויק ולמדוד את שיעור הקומה והאיכות הנוכחיים שלהם ולהגיע לידיעה של המידה שלהם. שנית, בהיבט החיובי, הדבר מעניק לאנשים הבנה עמוקה יותר של האמת ומאפשר להם להיכנס למציאות-האמת ולבצע את חובותיהם היטב כך שהם ירצו את כוונות האל. אלו המטרות של דברי האל. למעשה, פשוט מאוד להשיג את הדברים האלו. כל עוד יש לך לב שאוהב את האמת, אין שום קושי. מה הקושי הגדול ביותר מבחינתם של בני אנוש? הקושי הגדול ביותר הוא שאתה סולד מן האמת ואינך אוהב את האמת כלל. זה הקושי הגדול ביותר. הוא מערב בעיה של טבע. אם אינך מתחרט באמת, הדבר עלול לבשר על צרות. אם אתה סולד מן האמת, ואתה תמיד מכפיש את האמת ובז לה, אם יש לך טבע מהסוג הזה, לא תשתנה בקלות. אפילו אם תשתנה, נותר לראות האם גישתו של האל השתנתה. אם מה שאתה עושה יכול לשנות את גישתו של האל, הרי שיש לך עדיין תקווה להיוושע. אם אינך מסוגל לשנות את גישתו של האל, ובעומק ליבו של האל הוא מזמן סולד מהתמצית שלך, הרי שאין לך שום תקווה לישועה. לכן, אתם צריכים לבחון את עצמכם. אם אתה במצב שבו אתה סולד מן האמת ומתנגד לאמת, זה מסוכן מאוד. אם אתה מייצר מצב כזה לעתים קרובות, נופל לעתים קרובות למצב כזה, או אם אתה ביסודו של דבר אדם מהסוג הזה, הדבר עוד יותר בעייתי. אם אתה נמצא מדי פעם במצב של סלידה מן האמת, ראשית יתכן שהדבר נובע משיעור הקומה הקטן שלך; שנית, הצביון המושחת של האדם, כולל בעצמו סוג כזה של תמצית, שבאורח בלתי-נמנע גורם למצב הזה. יחד עם זאת, המצב הזה אינו מייצג את התמצית שלך. לפעמים, רגש חולף עלול ליצור מצב שגורם לך לסלוד מן האמת. זה רק זמני. זה לא נגרם על ידי מהות הצביון שלך שסולדת מן האמת. אם זה מצב זמני, אפשר להפוך אותו, אבל כיצד תהפוך אותו? עליך לבוא מיד בפני האל כדי לחפש את האמת בהיבט הזה ולהפוך למי שמסוגל להכיר באמת, ולהתמסר לאמת ולאל. ואז המצב הזה ייפתר. אם לא תפתור אותו ותיתן נותן לו להימשך עוד ועוד, הרי שאתה בסכנה. למשל, יש אנשים שאומרים: ״בכל אופן, אני בעל איכות נמוכה ואיני מסוגל להבין את האמת, אז אפסיק לחתור אליה ואני גם לא צריך להתמסר לאל. כיצד יכול היה האל לתת לי את האיכות הזאת? האל לא צודק!״ אתה מכחיש את צדקתו של האל. האם אין זאת סלידה מן האמת? זאת גישה של סלידה מן האמת ושל ביטוי של היותך אדם הסולד מן האמת. יש הקשר להתרחשות של הביטוי הזה, כך שנדרש לפתור את ההקשר ואת הסיבה שבשורש המצב הזה. לאחר שהסיבה שבשורש המצב הזה תיפתר, המצב שלך ייעלם יחד איתה. מצבים מסוימים הם כמו תסמין, כגון שיעול, שיכול להיגרם על ידי הצטננות או על ידי דלקת-ריאות. אם אתה מרפא את ההצטננות או את דלקת-הריאות, יהיה שיפור גם בשיעול. כשהסיבה שבשורש הדבר נפתרת, התסמינים נעלמים. אך מצבים מסוימים של סלידה מן האמת הם לא תסמין, אלא גידול. הסיבה שבשורש המחלה נמצאת בפנים. יתכן שלא תוכל למצוא שום תסמינים על ידי כך שתביט מן החוץ, אך ברגע שהמחלה מתרחשת, היא קטלנית. זאת בעיה רצינית ביותר. אנשים כאלו לעולם לא מקבלים את האמת או מכירים בה, והם אף מכפישים ללא הרף את האמת כמו הכופרים. אפילו אם המילים לעולם לא בוקעות מפיהם, הם ממשיכים להכפיש, לדחות ולסתור את האמת בליבם. בלי קשר לאיזו אמת – בין אם מדובר בהכרת עצמך, בהכרה בצביון המושחת שלך עצמך, בקבלת האמת, בהתמסרות לאל, באי-עשיית דברים באורח שטחי או בכך שתהיה אדם ישר – הם אינם מקבלים שום היבט של האמת, אינם מודים בו או שמיים לב אליו, והם אף סותרים ומכפישים את כל ההיבטים של האמת. זה הצביון של אדם שסולד מן האמת, זו מעין תמצית. לאיזה מין סוף מובילה התמצית הזאת? לכך שהאל ידחה אותך בתיעוב וייפטר ממך. ההשלכות חמורות ביותר.

האם השיתוף של היום על הדברים האלו עזר לכם? (כן, אני יודע מהי איכות טובה ומהי איכות רעה, ויש לי מידה של הבנה ממשית ביחס לאיכות שלי עצמי, ואני יכול למדוד את עצמי באורח מדויק כשדברים קורים לי. לא אהיה גאוותן וצדקן, אלא אבצע את חובתי בצורה מציאותית). בלי קשר להיבט של האמת שעליו אנו משתפים, הדבר יועיל להיווכחות שלכם בחיים. אם אתם מסוגלים לקחת את הדברים האלו לשלב אותם בחייכם היומיומיים, הרי שמה שאמרתי לא היה לשווא. בכל פעם שתגיעו להבנה של מעט מן האמת, תהיו מדויקים יותר בעשיית דברים, והנתיב שלכם ייפתח באורח מעט יותר רחב. אם תדעו מעט אמיתות ולא תהיה לכם הבנה ברורה של שיעור הקומה והאיכות האמיתיים שלכם, תמיד תהיו לא-מדויקים בעשיית דברים, תמיד תעריכו את עצמכם יתר על המידה וההערכה שלכם את עצמכם תהיה גבוהה מדי, ותעשו דברים על בסיס תפיסות ודמיונות אך ללא ידיעה, מתוך מחשבה שאתם פועלים על בסיס האמת. אתם תראו בתפיסות ובדמיונות האלו עקרונות-אמת. הסטייה בדברים שתעשו תהיה גדולה באורח קיצוני. אם התפיסות, הדמיונות, הידע והלימוד האנושיים הללו דומיננטיים בליבם של אנשים, הם לא יחפשו את האמת. אם האמת הופכת למה שנמצא במקום השני, השלישי או אפילו האחרון בליבך, הרי מה שולט בך? הצביון השטני שלך והתפיסות, הפילוסופיות, הידע והלימוד האנושיים הם השולטים בך. הדברים האלו ריבונים עליך, כך שהעבודה שהאל מבצע בך לא תהיה אפקטיבית. אם דברי האל והאמת לא הפכו לחייך בתוכך, הרי שאתה עדיין רחוק מלהיוושע. האם אתה חושב שליבו של האל אינו חרד? כמה חמלה צריך האל להראות כדי להציב אותך על נתיב הישועה? אם אתם מסוגלים להימלט מן התרבות והידע המסורתיים ומן הפילוסופיה השטנית, ללמוד למדוד את כל הדברים הללו באמצעות האמת על בסיס דברי האל, להשתמש בעקרונות-האמת כאמות-מידה לפיקוח על דברים, ולבצע את חובותיכם היטב, הרי שאתם באמת תהפכו לאדם שיש לו את מציאות-האמת, לאדם שיש לו היכולת לחיות באורח עצמאי. כיום, אתם לא ברמה הזאת, יש לכם עדיין כברת דרך לעשות. יש לכם רק מעט חיים, ואתם עדיין צריכים לחיות על החמלה, האהבה והסובלנות של האל. משמעות הדבר היא ששיעור הקומה שלכם קטן מדי. אילו ניתנה לך משימה, האם היית מסוגל להשלים אותה באורח עצמאי? האם הייתי מסוגל לעשות את העבודה היטב? אם תבלבל את הדברים, זה יהיה בבחינת התנגדות לאל ואי-כיבוד של האל. אם אתה משלים מחצית מן העבודה, אבל אז אתה הולך להשתעשע קצת, האם אין הדבר מראה שאתה מעט לא יציב? הדבר מראה שאתה לא עובד מהימן ושאתה לא עושה את העבודה שלך כראוי. תמיד תצטרך אנשים שישגיחו עליך ויפקחו עליך אם אתה אמור לבצע את חובתך. יש אנשים בשנות השלושים והארבעים שלהם שעדיין יש להם האופי הזה. העסק גמור מבחינתם. הם לא ישיגו שום דבר בחייהם. אם אתה בשנות העשרים לחייך ואתה מאמין באל רק שנתיים או שלוש, אפשר לסלוח לך על כך שאתה אדם בעל שיעור קומה קטן. אי-יציבות, חוסר מהימנות, תמיד חייב שהאל יטפל בך, יגן עליך, יזכיר לך, ידחק בך וידריך אותך, כשאתה תמיד צריך ליהנות מחסדי האל, תוך שאתה חי על ידי הסתמכות על החסדים הללו, ולא מסוגל להסתדר בלי אף אחד מהדברים האלו, זאת המשמעות של היותו של אדם בעל שיעור קומה נמוך. אתם במצב הזה כעת. אם הדברים לא מפורשים עבורכם באורח מלא, אתם לפעמים תעשו טעות ותבלבלו את העבודה שלכם. אם לא יסבירו לכם כל דבר ולו הקטן ביותר, אתם תסטו מהדרך, מה שגורם לאחרים דאגה מתמדת. כלפי חוץ, כולכם אנשים בוגרים, אך למעשה אין לכם הרבה חיים ברוח שלכם. על אף שיש לכם הרצון והכנות לבצע את חובותיכם, ויש לכם כמה מידה של אמונה אמיתית, אתם מבינים מעט מדי ביחס לאמת. כשאתם מבצעים את חובתכם, אתם נסמכים לחלוטין על חסדו של האל, על ברכותיו, הדרכתו והתזכורות שלו לנוע קדימה. פחות מכך, והעניינים לא יתנהלו כשורה. אם כך, איזה היבט של הצביון הצודק של האל מתבטא בכם? שפע החמלה שלו, וכמובן זה העיקרון של עבודת האל. מדוע טרם נהניתם מן הניסיונות והזיכוכים של האל? הסיבה לכך היא שאין לכם שיעור קומה כזה. אתם קטנים מדי מבחינת שיעור הקומה שלכם, אתם מבינים מעט מדי מן האמת אינכם יכולים לחדור לליבה של שום דבר, ואתם מתבלבלים כשאתם נתקלים בקשיים, אינכם יודעים מניין להתחיל, אתם תמיד גורמים דאגה לאנשים, אנשים אחרים צריכים ללמד אתכם לעשות את זה צעד-צעד, והדבר דורש מאמץ גדול מדי מאחרים. הכול צריך להיאמר לכם באורח מפורש ויש לחזור על הדברים יותר מפעם אחת, שאם לא כן זה לא יתנהל היטב. דברים רגילים צריכים להיאמר פעמיים ושלוש, אך לאחר זמן-מה אתם תשכחו ויהיה צורך לחזור על הדברים מספר פעמים נוספות. איזה סוג של אדם הוא זה? זה אדם מבולבל שאינם משקיע את ליבו או את שכלו במה שהוא עושה, ושאינו מוכשר לעבודה. האם אנשים כאלו מסוגלים להבין את האמת? בהחלט לא קל להם להבין את האמת כיוון שהאיכות שלהם כל-כך נמוכה והם לא יכולים להתעלות לרמה של האמת. יש אנשים בעלי שיעור קומה קטן, אבל הם מסוגלים ללמוד משהו לאחר שהם עוברים עליו פעם אחת, פעמיים או שלוש פעמים. אם הם מסוגלים לקלוט, להבין ולתפוס אך האמת לאחר שהם שמעו שיתוף על האמת, הרי שהם אנשים בעלי איכות. אין זו בעיה גדולה להיות בעל איכות, אבל להיות בעל שיעור קומה קטן. הדבר קשור רק לעומק הניסיון של אנשים כאלו, והוא קשור ישירות לעומק הבנתם את האמת. לאחר ניסיון נוסף והבנה עמוקה יותר של האמת, שיעור הקומה שלכם יגדל באופן טבעי.

3 במרץ, 2019

קודם: חשוב לתקן את היחסים בין האדם לאלוהים

הבא: הערכת דברי האל כאילו הם אוצר יקר היא היסוד לאמונה באל

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה