בכל תקופה ובכל שלב קורים בכנסייה דברים מסוימים שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסות של אנשים. למשל, אנשים מסוימים חולים, מנהיגים ועובדים מוחלפים, אנשים מסוימים נחשפים ומסולקים, אחדים מתמודדים עם מבחן החיים והמוות, בכנסיות מסוימות יש אפילו אנשים רעים וצוררי משיח שגורמים להפרעות, וכן הלאה. הדברים האלו קורים מפעם לפעם, אבל הם בשום אופן לא מקריים. כל הדברים הללו הם התוצאה של הריבונות והסידורים של האל. תקופה שלווה מאוד יכולה להיות מופרת לפתע על ידי מספר תקריות או אירועים לא רגילים, שמתרחשים סביבכם או לכם באופן אישי, והתרחשותם של הדברים הללו מפרה את הסדר הרגיל ואת רגילותם של חייהם של אנשים. מן החוץ, הדברים האלו אינם תואמים את התפיסות והדמיונות של אנשים, הם דברים שאנשים לא רוצים שיקרו להם או להיות עדים להם. אם כך, האם התרחשותם של הדברים האלו מועילה לאנשים? כיצד אנשים צריכים לטפל בהם, לחוות אותם ולהבין אותם? האם זה משהו שמישהו מכם חשב עליו? (עלינו להבין שזאת התוצאה של ריבונותו של האל.) האם זה רק עניין של הבנה שזאת התוצאה של ריבונות האל? האם הפקתם מכך איזשהם לקחים? האם אתם יכולים להבין טוב יותר כיצד האל ריבון על כל הדברים הללו? מה כרוך ספציפית בריבונות של האל? אילו דברים ספציפיים מתבטאים באנשים, שעליהם לדעת ולהבין אותם? האם הפקתם איזשהם לקחים מן הדברים שקרו סביבכם? האם אתם יכולים לקבל אותם מן האל ולהרוויח משהו מכך? או שאתם מתנהלים באורח מבולבל וחושבים לעצמכם: "הכול תוצאה של הריבונות של האל, פשוט תתמסר לאל, אין בכך שום דבר שדורש מחשבה", ונותנים לדבר לחמוק מכם בעודם חושבים מחשבות פשוטות כאלה? איזה מהמצבים מתקיים אצלכם? לפעמים אירועים גדולים קורים בכנסייה, למשל, בהפצת עבודת הבשורה מושגות תוצאות טובות באורח בלתי צפוי, או שיש איזשהם קשיים לא צפויים, צרות, מכשולים או אפילו שיבוש והשמדה מצדם של כוחות חיצוניים. לפעמים משהו לא רגיל קורה בכנסייה מסוימת או בקרב אנשים מסוימים שמבצעים את חובותיהם. בין אם בזמנים רגילים ובין אם בזמנים לא רגילים, האם אי פעם הרהרתם בדברים יוצאי הדופן הללו שקורים? איזו מסקנה סופית הסקתם? או שרוב הזמן אין לכם שום הבנה בכלל? יש אנשים שרק חושבים על זה בתוכם, ואז פשוט אומרים תפילה קצרה, בלי אפילו לחפש את האמת כדי להשיג איזו הבנה של הדברים הללו. הם פשוט מודים בכך שהדברים האלו הם מן האל, ובזה מסתיים הסיפור. האם אין זו פעולה כלאחר יד? רוב האנשים פשוט מתנהלים בפיזור נפש. וכשאנשים באיכות נמוכה ביותר נתקלים בדברים האלו, הם מפתחים מידה גדולה של אי-הבנה ובלבול, ויכולים לפתח בקלות תפיסות ואי-הבנות ביחס לאל, וספקות באשר לריבונות של האל והתזמור שלו. לאנשים אין כל הבנה של האל מלכתחילה, וכשהם נתקלים בדברים מסוימים שנוגדים את התפיסות שלהם, אם אינם מחפשים את האמת או מוצאים אנשים לשתף איתם, אלא רק מתייחסים אליהם על בסיס התפיסות והדמיונות שלהם, לפני שהם מגיעים לבסוף למסקנה ש"עדיין לא ברור אם הדברים האלו הם מן האל או לא" ומתחילות להיות להם הסתייגויות ביחס לאל, ויש להם אפילו ספקות ביחס לדבריו. כתוצאה מכך, הספקות, הספקולציות והזהירות ביחס לאל הופכים לרציניים יותר ויותר, והם מאבדים את המוטיבציה לבצע את חובותיהם. הם לא מוכנים לסבול ולהקריב קורבנות, והם משתמטים, מתנהלים בפיזור נפש לאורך כל יום, בלי שום תוכנית. לאחר שהם חוו מספר תקריות ספציפיות, מעט ההתלהבות, הנחישות והרצון שהיו להם קודם לכן נטשו אותם ונעלמו, וכל מה שנותר הוא מחשבות כיצד לעשות תוכניות משלהם לעתיד ולחפש לעצמם דרך החוצה. אנשים כאלו אינם מיעוט. כיוון שאנשים אינם אוהבים את האמת ואינם מחפשים אותה, כל אימת שקורה להם משהו, הם רואים אותו בעיניהם-שלהם, בלי שהם אי-פעם לומדים לקבל אותו מן האל. הם לא מחפשים את האמת בדברי האל כדי למצוא את התשובות, והם לא מחפשים אנשים שמבינים את האמת כדי לשתף איתם ולפתור את הדברים האלו. במקום זה, הם תמיד משתמשים בידע ובניסיון שלהם בהתמודדות עם העולם כדי לנתח ולשפוט את הדברים שקורים להם. ומה התוצאה הסופית? הם לוכדים את עצמם במצב משונה בלי שיהיה להם לאן ללכת – זה מה שקורה כשלא מחפשים את האמת. שום דבר אינו קורה במקרה, הכול נתון לממשלו של האל. על אף שאנשים מסוגלים להבין ולקבל זאת בתאוריה, כיצד על אנשים להתייחס לריבונות של האל? זאת האמת שאנשים צריכים לחתור אליה ולהבינה, והם צריכים ליישם אותה בפועל באורח ספציפי. אם אנשים מכירים בריבונות של האל רק בתאוריה, אבל אין להם הבנה ממשית שלה, והתפיסות והדמיונות שלהם לא נפתרו, הרי שלא חשוב כמה שנים הם מאמינים באל וכמה דברים הם חווים, הם עדיין לא יהיו מסוגלים להשיג את האמת בסוף. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, םהם לא יכולים להכיר את עבודת האל. ככל שהם חווים דברים רבים יותר, כך יהיו להם תפיסות רבות יותר ביחס לאל, וכך הם ירבו לפקפק בו, וכמובן, הספקולציות, אי-ההבנות והזהירות שלהם מפני האל יהפכו ליותר ויותר חמורות. העובדה היא שכל מה שקורה הוא תוצאה של הריבונות והסידור של האל. המטרה והמשמעות של עשיית כל הדברים האלו על ידי האל אינה להגדיל את אי-ההבנה שלך ואת הספקות שלך ביחס אליו, אלא להבהיר ולפתור את התפיסות והדמיונות הפנימיים שלך, וכן את הספקות, אי-ההבנות והזהירות שלך מפני האל, כמו גם דברים שליליים אחרים כאלו. אם לא תפתור בעיות במהרה כשהן קורות, הרי שכשהבעיות הללו בתוכך יצטברו ויהפכו לרציניות במידה גוברת, וההתלהבות והנחישות שלך כבר לא יספיקו כדי לתמוך בביצוע חובותיך, אתה תקרוס לשליליות, אפילו עד כדי כך שתהיה סכנה שתיטוש את האל, ואתה בהחלט לא תוכל לעמוד איתן. יש אנשים שעושים מאמץ סמלי באי-רצון בביצוע חובותיהם, אך רק כדי לזכות בברכות, בלי לחתור אל האמת בשום אופן, והם נעשים שליליים כל אימת שניצב בפניהם איזה קושי. כאלו הם אנשים שאינם חותרים אל האמת. כיוון שלא ברורה להם עד תום האמת של חזונות, ואין להם הבנה אמיתית של עבודת האל, אפילו אם הם מבצעים את חובותיהם ומשקיעים מעצמם למען האל, אין להם די כוח בליבם, ומעט הדוקטרינה שהם מבינים אינה יכולה להחזיק אותם זמן רב לפני שהם נופלים. אם אנשים לא מתכנסים באורח סדיר, מקשיבים לדרשות או מחפשים את האמת כדי לפתור את הבעיות שלהם, הם לא מסוגלים לעמוד איתן. לכן, אלו שמבצעים חובות צריכים לשתף על האמת באורח סדיר, וכל אימת שדברים קורים להם והם מפתחים תפיסות, עליהם לתקן זאת על ידי חיפוש האמת במהרה. רק כך הם יכולים להיות בטוחים שהם נותרים נאמנים בביצוע חובתם ומסוגלים ללכת בעקבות האל עד הסוף ממש.

דרך האמונה רצופה במהמורות ולא אחידה. הדבר הזה נקבע על ידי האל. כל דבר שקורה, ולא משנה אם זה כפי שאנשים רוצים, או אם זה בהתאמה עם התפיסות והדמיונות שלהם, או אם הדבר ניתן לחיזוי על ידם, לא ניתן לנתק את התרחשותו מהריבונות של האל ומתזמוריו. העובדה שהאל עושה את כל מה שהוא עושה היא משמעותית בכך שהיא מאפשרת לאנשים להפיק לקח ולהכיר את הריבונות של האל. המטרה בהכרת הריבונות של האל אינה שהאנשים יתנגדו לאל, וגם לא שאנשים, לאחר שהם הבינו את האל, יהיו בעלי כוח והון רבים יותר כדי להתחרות בו באמצעותם. להיפך, המטרה היא שכשדברים יקרו לאנשים הם ילמדו לקבל אותם מן האל, יחפשו את האמת כדי להבין אותם, ואז יישמו בפועל את האמת כדי להשיג התמסרות אמיתית, ויפתחו אמונה אמיתית בו. האם אתם מבינים את זה? (כן.) ובכן, כיצד אתם מיישמים זאת בפועל? האם נתיב היישום שלכם בפועל בנוגע לדברים האלו נכון? האם אתם מתייחסים לכל דבר שקורה לכם בלב מסור ובגישה של חיפוש אחר האמת? אם אתה מישהו שחותר אל האמת, יהיה לך דפוס חשיבה כזה. כל דבר שיקרה לך, יהיה אשר יהיה, אתה תקבל אותו מן האל, ותמשיך לחפש את האמת, לתפוס את כוונותיו ולראות את האנשים ואת הדברים על בסיס דבריו. בכל הדברים שיקרו לך, אתה תהיה מסוגל להתנסות ולהכיר את עבודת האל, ותהיה מסוגל להתמסר לו. אם אינך מישהו שחותר אל האמת, הרי שלא משנה מה יקרה לך, לא תטפל בדבר בהתאמה עם דברי האל, וגם לא תחפש את האמת. אתה פשוט תתנהל באורח מבולבל, וכתוצאה מכך לא תשיג שום אמיתות בכלל. האל מביא אנשים לידי שלמות על ידי סידור דברים רבים שאינם תואמים את התפיסות שלהם, כדי לאמן אותם לחפש את האמת, להשיג הבנה של מעשיו ולראות את כול-יכולתו ואת חוכמתו, כדי שחייהם יתקדמו בהדרגה. מדוע אלו שחותרים אל האמת חווים את עבודת האל, משיגים את האמת ומובאים לידי שלמות על ידי האל, בעוד שאלו שאינם עושים כן מסולקים? הסיבה לכך שהיא שאלו שחותרים אל האמת יכולים לחפש בלי קשר למה שקורה להם, אז יש להם את העבודה והנאורות של רוח הקודש, ולכן הם יכולים ליישם בפועל את האמת, להיכנס למציאות של דברי האל, ולהיות מובאים לידי שלמות על ידו; בעוד שאלו שאינם אוהבים את האמת רואים שעבודת האל אינה תואמת את התפיסות שלהם, ולמרות זאת עם אינם מתקנים זאת על ידי חיפוש האמת, והם אפילו יכולים להפוך לשליליים ולהתלונן. במשך הזמן, התפיסות שלהם ביחס לאל מתרבות, והם מתחילים לפקפק בו ולהכחיש אותו. כתוצאה מכך הם מושלכים ומסולקים על ידי עבודת האל. זאת הסיבה שגישתם של אנשים כלפי האמת צריכה להיות לחפש אותה, ליישם אותה בפועל ולהתאמץ לעמוד בדרישות האל, במקום להיות שליליים ופסיביים. כדי לחוות את עבודת האל, עליהם לעמוד בפני דברים רבים, ולראות את כולם בהתאמה לדברי האל, וכן להשקיע זמן רב יותר בהרהור, בחיפוש האמת ובשיתוף עליה, כך שהם יוכלו להכיר את עבודת האל ולא להישאר מאחור. רק כך הם יוכלו להבין את האמת ולהתעמק בה מיום ליום, ורק כך יוכלו דברי האל וכל היבט של האמת להכות שורש באנשים. אי-אפשר להפריד בין החוויה של עבודת האל ובין החיים האמיתיים, שלא לדבר על הסביבות של האנשים, העניינים והדברים השונים שהאל מסדיר, אחרת אנשים לא יהיו מסוגלים להבין את האמת ולזכות בה. רוב האנשים אינם יודעים כיצד להתנסות בעבודת האל כל אימת שקורית להם בעיה. הם לא יודעים כיצד לחפש את האמת כדי לפתור את התפיסות והדמיונות שלהם, וכיצד לתקן את ההבנה השגויה שלהם ואת ההשקפות המגוחכות שלהם. כתוצאה מכך, על אף שהם חווים דברים רבים, הם לא מסוגלים להבין את האמת ובמקום זה אינם משיגים דבר – זה בזבוז זמן. לא משנה מה קורה לאנשים, בסופו של דבר מה שהם צריכים ליישם בפועל הוא ההתמסרות לתזמורים ולסידורים של האל. אין משמעותה של ההתמסרות הזאת שאנשים צריכים להתמסר באורח שלילי, פסיבי, או כמוצא אחרון, אלא שצריכה להיות להם כוונה חיובית, מלאת יוזמה, ונתיב ליישום בפועל של האמת. מה פירוש להתמסר לתזמור ולסידורים של האל? פירושו שלא משנה מה האל מסדר, לא משנה מה קורה לך, תן לאל לעשות את זה ולמד להתמסר אליו. אל תאחז בשום רצונות או תוכניות אישיות, ואל תנסה לעשות דברים על פי דרכך. כל מה שאנשים אוהבים, כל מה שהם חותרים אליו וכמהים לו הוא מגוחך ואבסורדי. אנשים מתמרדים יותר מדי נגד האל. הוא מבקש מאנשים ללכת מזרחה, אך הם לא רוצים ללכת מזרחה. אפילו אם הם מתמסרים באי-רצון, הם עדיין חושבים בליבם על הליכה מערבה. זאת אינה התמסרות אמיתית. המשמעות של התמסרות אמיתית היא שכשהאל אומר לך ללכת מזרחה, עליך ללכת מזרחה, ולנטוש ולסלק את כל המחשבות על הליכה דרומה, צפונה או מערבה, ולהיות מסוגל להתמרד נגד רצון הבשר, ואז ליישם בפועל על ידי הליכה בנתיב ובכיוון שהאל הראה לך. זאת המשמעות של התמסרות. מהם העקרונות של יישום בפועל של התמסרות? העקרונות הם להקשיב לדברי האל ולהתמסר, וליישם בפועל לפי מה שהאל אומר. אל תטפח כוונות משלך, וגם אסור לך להיות גחמן. בין אם אתה מבין באורח ברור את דברי האל ובין אם לאו, עליך ליישם אותם בפועל בענווה, ולעשות דברים לפי דרישותיו. מתהליך היישום בפועל וההתנסות אתה תגיע באורח לא מודע להבנת האמת. אם פיך אומר שאתה מתמסר לאל, אבל אתה לעולם לא מתמרד נגד התוכניות והרצונות הפנימיים שלך ומוותר עליהם, האם אין זה לומר דבר אחד ולחשוב דבר אחר? (כן.) זאת אינה התמסרות אמיתית. אם לא תתמסר באמת, יהיו לך דרישות רבות מן האל כל אימת שדברים יקרו לך, ובתוכך תהיה חסר סבלנות שהאל יעמוד בדרישות שלך. אם האל לא יעשה כרצונך, אתה תרגיש מיוסר ונרגז מאוד, אתה תסבול הרבה, ולא תהיה מסוגל להתמסר לריבונות ולסידורים של האל ולסביבות שהאל הסדיר עבורך. מדוע? כיוון שתמיד יש לך הדרישות והרצונות שלך, ואינך מסוגל לוותר על הרעיונות האישיים שלך, ואתה רוצה להיות מי שקובע. לכן, כל אימת שאתה נתקבל בדברים שנוגדים את התפיסות שלך, אתה לא מסוגל להתמסר וקשה לך להתמסר לאל. על אף שאנשים יודעים באופן תאורטי שעליהם להתמסר לאל ולוותר על הרעיונות שלהם-עצמם, הם פשוט לא מסוגלים לוותר עליהם, והם חוששים כל העת שידם תהיה על התחתונה ושהם יספגו הפסדים. אמור לי, האם אין הדבר מציב אותם בפני קשיים רבים? האם הייסורים שלהם לא גדלים? (כן.) אם אתה יכול לוותר על הכול ולוותר על דברים שאתה אוהב ודורש אבל נוגדים את כוונות האל, אם אתה יכול לוותר עליהם באורח יזום וברצון, ולא להציב תנאים לאל אלא להיות מוכן לעשות מה שהאל דורש, אזי הקושי בתוכך יהיה הרבה יותר קטן והמכשולים יהיו הרבה יותר קטנים. אם המכשולים בפני ההתמסרות של אדם לאל פוחתים, האם ייסוריו לא יהיו פחותים? ככל שייסוריו פוחתים, הסבל שהוא נתון בו שלא לצורך פוחת באורח חד. האם תלכו להתנסות בדרך הזאת? קרוב לוודאי שעוד לא. אנשים מסוימים, כשהם רואים מישהו שנתקל בקשיים, הם מייד דואגים לעצמם על ידי כך שהם שמים את עצמם בנעליו של האדם הזה. כל אימת שהם רואים מישהו שנתקל באיזשהו סוג של ייסורים, מחלה, צרה או אסון, הם מיד חושבים על עצמם ותוהים: "אילו זה היה קורה, מה הייתי עושה? מסתבר שמאמינים עדיין יכולים להיתקל בדברים האלו ולסבול ייסורים כאלו. אז איזה סוג של אל הוא בדיוק? אם האל כל כך חסר התחשבות ברגשות של הבחור הזה, האם הוא יתייחס אלי באותו אופן? זה מראה שאי-אפשר לסמוך על האל. בכל מקום שהוא ובכל זמן שהוא, הוא מסדר לאנשים סביבה בלתי צפויה, והוא יכול להציב אותם במצבים מביכים בכל עת ובכל הנסיבות". הם חוששים שאם הם לא יאמינו הם לא יזכו בברכות, אבל אם ימשיכו להאמין הם יחוו אסון. כך, כשאנשים מתפללים בפני האל, הם רק אומרים: "אלוהים, אני מתחנן בפניך לברך אותי", ולא מעזים לומר "אלוהים, אני מבקש ממך לנסות אותי, להטיל עלי משמעת ולעשות כרצונך, אני מוכן לקבל זאת" – הם לא מעזים להתפלל כך. לאחר שאנשים חווים כמה אכזבות וכישלונות, הנחישות והאומץ שלהם פוחתים, ויש להם "הבנה" שונה של הצביון הצודק של האל, שלו הייסורים והשיפוט שלו ושל ריבונותו, והם גם מפתחים תחושה של זהירות מפני האל. כך יש חומה, ניכור, בין אנשים ובין האל. האם זה בסדר שלאנשים יהיו המצבים האלו? (לא.) אם כך, האם המצבים האלו נוטים להתפתח בתוככם? האם קורה לכם שאתם חיים במצבים האלו? (כן.) כיצד יש לפתור בעיות כאלה? האם זה בסדר לא לחפש את האמת? אם לא תבינו את האמת ולא תהיה לכם אמונה, יהיה לכם קשה ללכת אחר האל עד הסוף, ואתם תיפלו כל אימת שתיתקלו באסונות ופורענויות, בין אם מהטבע ובין אם מעשה ידי אדם.

לאחר שאיוב הועמד בניסיון, הוא אמר את המלים: "יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ" (איוב א' 21). כיום, אנשים רבים לומדים לדקלם את המשפט הזה, והם עושים זאת ברהיטות. אך כל אימת שהם מדקלמים אותו, הם חושבים רק על כך שיהוה הוא זה שנותן, ולעולם לא חושבים איך יהיו הדברים כשיהוה ייקח, ואיזה מין מכאוב, קושי וצרה אנשים יחוו אז, או כיצד ישתנה ליבם של אנשים עם הסביבה. הם מעולם לא הקדישו לכך מחשבה נוספת, הם פשוט ממשיכים לדקלם "יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ", אפילו עד כדי שימוש במשפט הזה כסיסמה ודוקטרינה שהם שולפים בכל הזדמנות. הדבר היחיד שכולם מסוגלים לחשוב עליו הוא גילויי החסד, הברכות וההבטחות שיהוה מעניק לאנשים, אך הם לעולם לא חושבים – ואינם יכולים לדמיין – מה יקרה כשיהוה ייקח מהם את כל הדברים האלו. כל מי שמגיע לכדי אמונה באל מוכן לקבל רק את החסד, הברכות וההבטחות של האל, ונכון רק לקבל את הנעימות והחמלה שלו. עם זאת, איש אינו מחכה או מתכונן לקבל את הייסור והשיפוט של האל, הניסיונות והזיכוך שלו, או המחסור שהוא יוצר, ואין אדם אחד שעושה הכנות כדי לקבל את השיפוט והייסור של האל, את המחסור או את הקללות. האם היחסים האלו בין האנשים והאל רגילים או לא רגילים? (לא רגילים.) מדוע אתה אומר שהם לא רגילים? מה חסר בהם? שלאנשים אין את האמת. הסיבה לכך היא שלאנשים יש יותר מדי תפיסות ודמיונות, הם שוגים בהתמדה בהבנת האל, ולא מתקנים את הדברים הללו על ידי חיפוש האמת – הדבר יוצר סבירות גבוהה לבעיות. אנשים מאמינים באל רק כדי להיות מבורכים. הם רק רוצים לעשות עסקה עם האל, ודורשים ממנו דברים, אבל הם לא חותרים אל האמת. זה מסוכן מאוד. ברגע שהם נתקלים במשהו שנוגד את התפיסות שלהם, הם מיד מפתחים תפיסות, טרוניות ואי-הבנות בנוגע לאל, ויכולים להרחיק לכת עד כדי בגידה בו. האם התוצאות של זה חמורות? באיזה נתיב הולכים רוב האנשים באמונתם באל? יתכן שהקשבתם לכל כך הרבה דרשות עד שאתם חשים שאתם מבינים לא מעט אמיתות, אך העובדה היא שאתם עדיין הולכים בנתיב האמונה באל רק כדי לספק את צרכיכם. אם שכלך כבר מוכן לקבל שיפוט וייסור, ניסיונות וזיכוך, וגם התכוננת מנטלית לסבול אסונות, ובלי קשר למידה שבה אתה משקיע מעצמך למען האל וכמה אתה מקריב בביצוע חובתך, אילו היית עומד בפני הניסיונות של איוב והאל היה נוטל ממך את כל רכושך, אפילו עד כדי כך שחייך היו עומדים להיגמר, מה היית עושה אז? כיצד עליך להתמודד עם הריבונות והסידורים של האל? כיצד עליך לטפל בחובתך? כיצד עליך לטפל במה שהאל הפקיד בידיך? האם יש לך את ההבנה הנכונה והגישה הנכונה? האם קל לענות על השאלות הללו או לא? זהו מכשול גדול המוצב בפניכם. היות שזהו מכשול ובעיה, האם לא צריך לפתור אותו? (כן.) כיצד יש לפתור אותו? האם קל לפתור אותו? בהנחה שלאחר שאתה מאמין באל מזה שנים כה רבות, וקראת כל כך הרבה מדברי האל, והקשבת לכל כך הרבה דרשות, והבנת כל כך הרבה אמיתות, אתה כבר מוכן לתת לאל לתזמר את הכול, בין אם יהיו אלו ברכות ובין אם אסונות. ובהנחה שלמרות שנטשת והשקעת מעצמך, ולמרות הקורבנות שהקרבת, וחיים שלמים של אנרגיה, כל מה שאתה מקבל בחזרה הוא קללות ומחסור מצד האל. אם, אפילו אז, אין לך שום דברי תלונה, שום רצונות או דרישות משלך, אלא אתה רק מחפש להתמסר לאל ולהיות נתון לחסדי התזמורים שלו, ואתה חש שחייך עדיין ראויים לחיותם, אפילו אם יש לך רק קצת הבנה וקצת התמסרות לריבונות של האל – אם יש לך גישה נכונה כזאת, האם לא קל אז לפתור כמה מהקשיים? האם יש לכם כעת ידע אמיתי על הריבונות של האל וסידוריו? האם יש לכם עדיין עמוק בליבכם תוכניות לעתיד האישי שלכם ולגורל שלכם? האם אתם מסוגלים להותיר מאחור את הכול ולהשקיע מעצמכם בכנות למען האל? האם השקעתם זמן ואנרגיה בהרהור ובמחשבה קפדניים על הנושאים האלו? או שחוויתם דברים מסוימים כדי להשיג הבנה של אמיתות ולהכיר את ריבונותו של אל? אם מעולם לא חשבתם על הבעיה המעשית הזאת, האופן שבו צריכים אנשים שהולכים בעקבות האל להתמודד עם הריבונות שלו ועם התזמורים והסידורים של הבורא, שהיא גם הבעיה הגדולה ביותר הניצבת בפניכם, ואתם לא מבינים שזאת האמת הגדולה ביותר של החזיונות, הרי שאם יום אחד יקרה אירוע גדול או אסון, האם תהיה מסוגל לשאת עדות? קשה לומר, וזה עדיין גורם לא ידוע, נכון? (כן.) האם צריך להרהר ביסודיות על הנושא הזה? (כן.) אם כך, כיצד יכול להיות לך מספיק שיעור קומה כדי לעמוד בפני עתיד שאינך יכול לחזות? כיצד אתה יכול לשאת עדות בתוך הסביבות שהאל מסדיר? האם אין זה נושא שיש לבחון אותו ברצינות ולהגות בו? אם אתה חושב כל העת: "אני אדם טוב מטבעי, נהניתי ממידה גדולה של חסדו של האל, מברכותיו, מהגנתו. כשאחרים נתקלים בקושי, הם במצב של חוסר אונים, אבל כל אימת שאני נתקל בקושי האל דואג לי, מדריך אותי ועוזר לי. כעת אני מסוגל לעמוד בקשיים ולהקריב קורבנות בביצוע חובתי, אמונתי באל התחזקה ואני גם מבצע חובה חשובה. אני רואה שהאל מגלה כלפי חסד באופן מיוחד, ואני נהנה מהגנתו ומברכתו. אם אמשיך כך, אפילו אם בעתיד אסבול מידה של ייסור, שיפוט, ניסיונות וזיכוך, צפוי שאהיה מסוגל להתגבר עליהם. בסופו של דבר, בהחלט אהיה אחד מאלו שמבורכים, והאל בהחלט יביא אותי אל המלכות, ובהחלט אראה את היום שבו האל יזכה לתהילה!" מה דעתך על מחשבה כזאת? אתה מאמין שאתה שונה, שהאל מגלה כלפיך יחס מיטיב באורח מיוחד, ושאם האל יסלק או ייטוש מישהו, זה לא יהיה אתה. האם המחשבות האלה נכונות? (לא.) מדוע אין הן נכונות? (זה לא אובייקטיבי לחשוב כך.) האם המילים הללו מגיעות לכלל ידע אמיתי על האל? או שהן סובייקטיביות וספקולטיביות מדי? האם אנשים שיש להם מחשבות כאלו הם אנשים שחותרים אל האמת? (לא.) אם כך, האם הם יכולים באמת להתמסר לאל? (לא.) האם הם מוכנים לקבל את הייסור, השיפוט, הניסיונות והזיכוך של האל, ואפילו את קללותיו? (לא.) מה הם יעשו כשהייסור, השיפוט, הניסיונות והזיכוך של האל באמת יקרו להם? האם הם יפתחו תפיסות ויתלוננו על האל? האם הם מסוגלים לקבל את הדברים האלו מן האל ובאמת להתמסר? (לא.) יהיה קשה להשיג את זה, אם להתבטא בעדינות. זאת כיוון שהם מאמינים באל רק כדי לחפש חסד או לאכול כדי צורכם. הם לא יודעים שלאל יש גם חרון אף ומלכותיות, ושאי-אפשר להעליב את הצביון של האל. האל מתייחס לכולם בהגינות, וכשמדובר בכל יציר בריאה שהוא, הצביון של האל הוא חמלה ואהבה, אך גם מלכותיות וחרון אף. באופן שבו האל מטפל בכל אדם, החמלה, האהבה, המלכותיות וחרון האף שבצביון הצודק שלו אינם משתנים. האל לעולם לא יגלה חמלה ואהבה רק לאנשים מסוימים, ומלכותיות וחרון אף רק לאחרים. האל לעולם לא יעשה כן, כיוון שהוא אל צודק, והוא הוגן לכולם. החמלה, האהבה, המלכותיות וחרון האף של האל קיימים עבור כל אדם. הוא יכול להעניק חסד וברכות לאנשים, והוא יכול לתת להם הגנה. בה בעת, האל יכול גם לשפוט אנשים ולייסר אותם, לקלל אותם ולקחת מהם את כל מה שהוא נתן להם. האל יכול לתת לאנשים, אך הוא גם יכול לקחת מהם את הכול. זהו הצביון של האל, וזה מה שעליו לעשות עם כל אדם. לכן, אם אתה חושב: "אני יקר בעיני האל, כמו בבת עינו. הוא בשום אופן לא יכול לסבול לייסר ולשפוט אותי, וליבו בשום אופן לא ייתן לו לקחת ממני את כל מה שהוא נתן לי, פן אחוש אומלל ובמצוקה", האם החשיבה הזאת אינה מוטעית? האם אין זאת תפיסה ביחס לאל? (כן.) אם כך, לפני שאתה מבין את האמיתות האלו, האם אינך חושב רק על הנאה מחסדו של האל, מחמלתו ומאהבתו? כתוצאה מכך, אתה שוכח כל הזמן שלאל יש גם מלכותיות וחרון אף. על אף ששפתיך אומרות שהאל צודק, ואתה מסוגל להודות לאל ולהלל אותו כשהוא מגלה כלפיך חמלה ואהבה, כל אימת שהאל מראה מלכותיות וחרון אף בכך שהוא מייסר ושופט אותך, אתה חש אומלל מאוד. "אילו רק אל כזה לא היה קיים", אתה חושב. "אילו רק לא היה זה האל שעושה זאת, אילו רק האל לא היה פועל נגדי, אילו רק זאת לא הייתה כוונת האל, אילו רק הדברים האלו היו נעשים לאחרים. כי אני אדם בעל לב אדיב, ולא עשיתי כל רע, ושילמתי מחיר כבד על כך שאני מאמין באל מזה שנים כה רבות, האל לא היה צריך להיות כל כך חסר רחמים. אני אמור להיות זכאי וראוי ליהנות מחמלתו ואהבתו של האל, וכן משפע חסדו וברכותיו. האל לא ישפוט או ייסר אותי, וליבו גם אינו מתיר לו לעשות כן". האם אין זאת בסך הכול משאלת לב וחשיבה שגויה? (כן.) מאיזו בחינה זה שגוי? מה ששגוי כאן הוא שאתה לא רואה את עצמך כיציר בריאה, כחבר במין האנושי הנברא. אתה מנתק את עצמך בטעות מן המין האנושי הנברא ורואה את עצמך כשייך לקבוצה מיוחדת או לסוג מיוחד של יציר בריאה, ואתה מייחס לעצמך מעמד מיוחד. האם אין זה גאוותני וצדקני? האם אין זה בלתי סביר? האם זה אדם שבאמת מתמסר לאל? (לא.) בהחלט לא.

במשפחתו של האל, בין אחים ואחיות, לא משנה כמה גבוהים המעמד או העמדה שלך, או כמה חשובה החובה שלך, ולא משנה כמה זמן אתה מאמין באל, בעיני האל אתה יציר בריאה, יציר בריאה רגיל, והתארים האציליים והכינויים הרמים שהענקת לעצמך אינם קיימים. אם אתה רואה בהם תמיד כתרים, או הון שמאפשר לך להשתייך לקבוצה מיוחדת או להיות אישיות מיוחדת, אתה מתנגד בכך להשקפות של האל ומתעמת איתן, ואינך תואם לאל. מה יהיו התוצאות של זה? האם הדבר יגרום לך להתנגד לחובות שיציר בריאה צריך לבצע? בעיני האל אינך אלא יציר בריאה, אך אינך רואה את עצמך ככזה. האם אתה יכול להתמסר באמת כשזהו אופן החשיבה שלך? אתה תמיד חושב ומקווה: "האל לא צריך להתייחס אליי כך, הוא לעולם לא היה יכול להתייחס אלי כך". האם אין זה יוצר עימות עם האל? כשהאל יפעל בניגוד לתפיסות שלך, למנטליות שלך ולצרכים שלך, מה תחשוב בליבך? כיצד תתמודד עם הסביבות שהאל סידר עבורך? האם תתמסר? (לא.) אתה לא תתמסר, ואתה בהחלט תתנגד, תתעמת, תרטון ותתלונן, כשאתה תמהָ על כך בליבך שוב ושוב וחושב: "אבל האל נהג להגן עלי ולהתייחס אלי ברוב חסד. מה השתנה כעת? אני לא יכול לחיות עוד!" וכך אתה מתחיל להיות קצר רוח ולעשות צרות. אילו התנהגת כך בבית, כלפי הוריך, הדבר היה נסלח והם לא היו עושים לך שום דבר. אבל זה לא מקובל בבית האל. כיוון שאתה אדם בוגר ומאמין, אפילו אנשים אחרים לא יסבלו את השטויות שלך – האם אתה חושב שהאל יסבול התנהגות כזאת? האם הוא ימחל על מעשיך נגדו? לא, הוא לא יקבל את זה. מדוע לא? האל אינו הורה שלך. הוא האל, הוא הבורא, והבורא לעולם לא היה מאפשר ליציר בריאה להיות קצר רוח ולא הגיוני ולהתפרץ בזעם בפניו. כשהאל מייסר ושופט אותך, מנסה אותך או לוקח ממך, כשהוא מציב אותך במצב של קושי, הוא רוצה לראות את הגישה של יציר בריאה אל מול הבורא, הוא רוצה לראות איזה מין נתיב יציר בריאה בוחר, והוא לעולם לא ירשה לך להיות קצר רוח ולא הגיוני, או לפלוט הצדקות מגוחכות. לאחר שאנשים מבינים את הדברים האלו, האם אין הם צריכים לחשוב על האופן שבו עליהם להתמודד עם כל מה שהבורא עושה? ראשית, אנשים צריכים לתפוס את מקומותיהם הראויים כיצירי בריאה ולהכיר בזהותם כיצירי בריאה. האם אתה יכול להכיר בכך שאתה יציר בריאה? אם אתה יכול להכיר בכך, הרי שעליך לתפוס את מקומך הראוי כיציר בריאה ולהתמסר לסידורים של הבורא, ואפילו אם אתה סובל מעט, אתה סובל בלי להתלונן. זאת המשמעות של להיות אדם בעל שכל ישר. אם אינך חושב שאתה יציר בריאה, אלא חושב שיש לך תארים והילה סביב ראשך, ושאתה אדם בעל מעמד, מנהיג גדול, מוביל, עורך או מנהל במשפחתו של האל, ושאתה אדם שתרם תרומות רבות ערך לעבודה של משפחת האל – אם זה מה שאתה חושב, אז אתה אדם בלתי הגיוני ביותר וחסר בושה באורח בוטה. האם אתם אנשים בעלי מעמד, עמדה וערך? (אנחנו לא.) אז מה אתה? (אני יציר בריאה.) זה נכון, אתה בסך הכול יציר בריאה רגיל. בין אנשים אתה יכול להתפאר בכישוריך, לשחק את קלף הבכירות, להתרברב על תרומותיך, או לדבר על מעלליך ההרואיים. אך בפני האל הדברים הללו אינם קיימים, ואסור לך לדבר עליהם אי-פעם, או להתהדר בהם, או להפגין כמה אתה ותיק ומנוסה. אם תתפאר בכישוריך, הדברים לא יצלחו. האל יראה אותך כבלתי הגיוני וגאוותני באורח קיצוני. הוא יחוש גועל ודחייה מפניך, והוא ידחק אותך הצדה, ואז תהיה בצרות. עליך ראשית להכיר בזהות ובעמדה שלך כיציר בריאה. בלי קשר למעמד שלך בין אחרים, או כמה מכובדת עמדתך, או אילו יתרונות יש לך, או האם האל העניק לך איזה כישרון מיוחד כך שאתה נהנה מתחושה גדולה של עליונות בין אנשים – כשאתה בא בפני האל, לדברים האלו אין כל ערך או משמעות. לכן, אל לך להתרברב, אלא עליך להיות יציר בריאה ברוב ענווה בפני האל. בפני האל אתה בסך הכול חבר במין האנושי הנברא. לא משנה כמה אתה מפורסם, או כמה אתה מוכשר ורב מיומנויות, ולא משנה כמה גדולים הישגיך בקרב אנשים, בפני האל הדברים האלו אינם ראויים שיזכירו אותם, שלא לדבר על התרברבות, ועליך פשוט לתפוס את מקומך הראוי כיציר בריאה. זה הדבר הראשון. הדבר השני הוא לא לחפש רק ליהנות מהחסד והברכות של האל, בעוד שבליבך אתה מתנגד לייסור ולשיפוט של האל ודוחה אותם, או חושש מהניסיונות והזיכוך שהאל מכין עבורך. החששות הללו וההתנגדות הזאת הן ללא הועיל. יש אנשים שאומרים: "אם אני מוכן לקבל את השיפוט, הייסור, הניסיונות והזיכוך של האל, האם הסבל הזה יכול להיחסך ממני?" האל אינו עושה את כל הדברים האלו בהתאמה לכך שאתה אוהב אותם או לא, או בהתאמה לרצון או לבחירה הסובייקטיביים שלך, אלא בהתאמה לרצונות שלו, למחשבות שלו ולתוכניות שלו. לכן, כיציר בריאה, בנוסף לכך שתקבל את החסד והברכות של האל, עליך גם להיות מסוגל באמת לקבל ולחוות בליבך את הייסור, השיפוט, הניסיונות והזיכוך של דברי האל. יש אנשים שיאמרו: "האם אתה מתכוון שהחסד של האל יכול להיות מוענק לאנשים בכל מקום ובכל זמן, אבל שהייסור, השיפוט, הניסיונות, הזיכוך והאסונות יכולים גם הם לפגוע באנשים בכל מקום ובכל זמן?" האם אתם חושבים שהייסור, השיפוט, הניסיונות והזיכוך של האל היו קורים לאנשים באורח מקרי, וגורמים לכך שיהיה זה בלתי אפשרי מבחינתם להישמר מפניהם? (לא.) בהחלט לא, זה לא המקרה בכלל. בני אדם מושחתים אינם ראויים לשיפוט ולייסור של האל – זה דבר שעליכם להיות מודעים לו. אך עליך להבין שהגילוי והחשיפה של האל אותך, הטלת המשמעת, ההוכחה והייסור שלך, והשיפוט, הניסיונות והזיכוך שלו, ואפילו הקללות שהוא מקלל אותך, מבוססים על שיעור הקומה שלך, על הנסיבות שלך, וכמובן על החתירה האישית שלך. אם האל מאשר אותך, הרי שהשיפוט, הייסור, הניסיונות והזיכוך שלו יקרו לך ברגע הנכון. במהלך האמונה שלך באל, הברכות והחסד שלו מלווים אותך בכל עת ובכל מקום, כפי שילוו אותך החשיפות, הייסור, המשמעת, ההוכחה והשיפוט, הניסיונות והזיכוך שלו וכן הלאה. כמובן, "בכל עת ובכל מקום" פירושו בדיוק במידה, ברגע הנכון, על בסיס התוכנית של האל. הדבר אינו קורה לאנשים באופן מקרי, ואין פירושו שאסון גדול יקרה פתאום לאנשים ברגע שהם מפסיקים להיות זהירים. זה כלל לא כך. אם אין לך שיעור קומה מסוים והאל עוד לא תכנן לעשות איתך שום דבר, אל תדאג, אתה עשוי רק להיות מלווה על ידי החסד והברכות של האל והנוכחות שלו בחייך. אם אין לך מספיק שיעור קומה, או שאתה מתנגד במיוחד ופוחד מהייסור, השיפוט, הניסיונות והזיכוך של האל, הרי שהאל לא יכפה עליך דברים בניגוד לרצונך, כך שאתה לא צריך לדאוג בכלל זה. בלי קשר להתרחשותם או אי-התרחשותם של הדברים הללו, אנשים צריכים להכיר את עבודת האל ולהבין את כוונותיו. רק עם ידע מדויק של דברי האל יכולה להיות לאנשים גישה נכונה, מצב רגיל, והיכולת להתמודד עם כל מה שקורה להם. האם אתם מוכנים כעת לקבל את הייסור, השיפוט, הניסיונות והזיכוך של האל? האם אתם מוכנים לקבל? (אנו מוכנים.) פיכם אומר כן, אבל בליבכם אתם עדיין מבוהלים מאוד. אם, מיד לאחר שאמרת כן, אסון היה פוגע בך פתאום ללא כל הכנה מראש, כיצד היית מתמודד איתו? האם היית פורץ בדמעות? האם היית פוחד מהמוות? האם היית דואג שלא תבורך? האם היית דואג שלא תוכל לראות את היום שבו האל יהולל? כל אלו בעיות שאנשים ניצבים בפניהן כשדברים קורים להם. בקיצור, אם אתה רוצה לעמוד איתן בתוך הניסיונות והמצוקות, צריכים להיות לך שני דברים. ראשית, תפוס את מקומך הראוי כיציר בריאה. צריך להיות לך ברור בליבך שאתה יציר בריאה רגיל, אדם רגיל בתוך האנושות המושחתת, שום דבר יוצא דופן או מיוחד, ואתה צריך לתפוס את מקומך הראוי כיציר בריאה. שנית, שיהיה לך לב כן שמתמסר לאל, ותהיה מוכן בכל עת לקבל ברכות וחסד מן האל, וכן לקבל ממנו ייסור, שיפוט, ניסיונות וזיכוך. כפי שאמר איוב: "גַּם אֶת־הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת־הָרָע לֹא נְקַבֵּל" (איוב ב' 10) וגם "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 21). זאת עובדה, וזאת עובדה שלא תשתנה לעולם. אתה מבין, נכון? (כן.) אם יש לך את שני הדברים האלו, ביסודו של דבר תהיה מסוגל לעמוד איתן ולעמוד באסונות ובמצוקות כלליות. על אף שאולי לא תהיה מסוגל לעמוד בעדות חזקה ומהדהדת, לכל הפחות לא סביר שתסטה מן הדרך, תמעד או תעשה משהו בוגדני. אם כך, האם אינך בטוח? (אני בטוח.) אם כך, עליכם ליישם בפועל בהתאמה עם שני הדברים הללו, ולראות האם קל להשיג את זה והאם אתם מסוגלים לקבל אותם עמוק בליבכם. ברגע שתדעו את הדברים האלו, כשתיתקלו בניסיונות מסוימים, עד כמה אחרת תראו ותבינו אותם זה לחלוטין עניינכם. פה מסתיים השיתוף שלנו על הנושא הזה.

באשר לאמרות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית, על אילו אמרות שיתפנו בפעם הקודמת? (שיתפנו על שלוש אמרות, "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ו"אקריב את עצמי למען חבר".) בפעם האחרונה שיתפנו על שלוש הדרישות והאמרות האלו על התנהלות מוסרית, וגם על התמצית של אמרות על התנהלות מוסרית. על מה שיתפנו בנוגע לתמצית האמרות על התנהלות מוסרית? (האל דיבר על ההבדלים בין אמרות על התנהלות מוסרית ובין האמת. אמרות על התנהלות מוסרית רק מגבילות את ההתנהגות של אנשים וגורמת להם לנהוג על פי כללים בלבד, בעוד שהאמת של דברי האל אומרת לאנשים מהם עקרונות-האמת שעליהם להבין, ומצביעה על כמה נתיבים ליישום בפועל עבורם, כך שיהיו להם עקרונות וכיוון ליישום שלהם בפועל כל אימת שדברים יקרו להם. אלו ההיבטים שבהם אמרות על התנהלות מוסרית שונות מן האמת.) בפעם האחרונה שיתפנו, שאמרות על התנהלות מוסרית בעיקר דורשות מאנשים לקיים מנהגים וכללים מסוימים, ושמות דגש רב יותר על שימוש בכללים כדי להגביל את התנהגותם של אנשים. לעומת זאת, הדרישות של האל מאנשים בעיקר מצביעות עבורם על נתיבים ליישום בפועל על בסיס מה שאנושיות רגילה יכולה להשיג, ונתיבי היישום בפועל האלו, שיש להם היקף נרחב, מכונים עקרונות. משמעות הדבר היא שכל אימת שבעיה קורית לך, האל יאמר לך מהו נתיב היישום בפועל המדויק והחיובי, ויאמר לך מהם העקרונות, המטרות, והכיוון ליישום בפועל שלך. הוא לא רוצה שתקיים כללים, אלא שתיצמד לעקרונות הללו. כך, אנשים מממשים את מציאות-האמת, והנתיב שהם ילכו בו יהיה נכון. היום, בואו נמשיך ונבחן אילו בעיות מהותיות נוספות יש באמרות על התנהלות מוסרית. אמרות רבות על התנהלות מוסרית לא רק מגבילות את המחשבות של אנשים, אלא גם מוליכות שולל את החשיבה שלהם ומשתקות אותה. בה בעת, יש עוד כמה אמרות קיצוניות שעולות בחייהם של אנשים. למשל, האמרה המזעזעת שהזכרנו בשיתוף הקודם, "אקריב את עצמי למען חבר", לא רק שולטת במחשבותיהם של אנשים ומגבילה אותן, אלא גם עולה להם בחייהם בכך שהיא לא רק מונעת מהם להוקיר את חייהם שלהם, אלא גם גורמת להם לנטות לוותר על חייהם בפזיזות מסיבות שרירותיות, באורח אימפולסיבי וחסר זהירות. האם אין אין זו נטילת חייהם של אנשים? (כן.) לפני שאנשים אפילו הבינו מהם החיים, ולפני שהם מצאו את הנתיב הנכון בחיים, הם מוותרים עליהם בשרירותיות למען חבר-כביכול תמורת השמץ הקטן ביותר של אדיבות, ומתייחסים לחייהם-שלהם כשפלים וחסרי ערך לחלוטין. זאת התוצאה של סוג חשיבה שהתרבות המסורתית מלמדת אנשים. כשמסתכלים על האופן שבו אמרות על התנהלות מוסרית יכולות להגביל את המחשבות של אנשים, אין בהן ולו דבר חיובי אחד, וכשמסתכלים על האופן שבו הן תובעות את חייהם של אנשים בשרירותיות, בהחלט אין להן השפעות חיוביות על אנשים והן לא מיטיבות איתם. בנוסף, אנשים מולכים שולל ומשותקים על ידי הרעיונות הללו. למען היהירות והגאווה שלהם, וכדי לא להיות מוקעים על ידי דעת הקהל, הם נאלצים לפעול בהתאמה עם הדרישות להתנהלות מוסרית. אנשים כבר נעשו לגמרי כבולים, מוגבלים ואזוקים על ידי מבחר האמרות והרעיונות הללו על התנהלות מוסרית, כך שלא נותרה להם ברירה. המין האנושי מוכן לחיות באזיקים של אמרות על התנהלות מוסרית, מבלי שתהיה לו שום בחירה חופשית, אך ורק כדי לחיות חיים מכובדים יותר, להיראות טוב בעיני אחרים, להיות מוערכים ביותר ולזכות להערות חיובית מאנשים, וכן כדי להימנע מלהיות מטרה לדברי גנאי, ולהביא כבוד למשפחתם. כשמסתכלים על הרעיונות וההשקפות האלו של אנשים, וכן על התופעות האלו שבאמצעותן הם נשלטים על ידי אמרות על התנהלות מוסרית, על אף שבמידה מסוימת אמרות כאלו מגבילות וכובלות את ההתנהגות האנושית, הרי שבמידה רבה הן מסתירות את העובדה שהשטן משחית אנשים, ואת העובדה שלאנשים יש צביונות מושחתים וטבע שטני. הן משתמשות בהתנהגות חיצונית כדי להסתיר אנשים כך שכלפי חוץ הם מנהלים חיים מכובדים, מתורבתים, אלגנטיים, מיטיבים, ראויים לשבח ומלאי כבוד. לכן, אחרים יכולים לקבוע איזה סוג של אנשים הם – האם הם מכובדים או שפלים, טובים או רעים – רק על פי התנהגותם החיצונית. בנסיבות כאלה, כולם בודקים ושופטים האם מישהו הוא טוב או רע על בסיס הדרישות השונות ביחס להתנהלות מוסרית, אך אף אחד אינו יכול לראות מעבר להתנהלות המוסרית השטחית של אנשים ולראות את התמצית המושחתת שלהם, והם גם לא מסוגלים לראות בבירור את כל הבוגדנות והרשע שמסתתרים מאחורי השכבה החיצונית של התנהלות מוסרית. כך, אנשים משתמשים בהתנהלות מוסרית כגלימה כדי להסתיר עוד יותר את התמצית המושחתת שלהם. למשל, כלפי חוץ אישה היא חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית, והיא זוכה לשבח ולהערצה מצד אנשים סביבה. היא מתנהגת כיאות, בעלת נימוסים נאים, מאופקת במיוחד במגעים שלה עם אחרים, אינה נוטרת טינה, ממלאת את חובותיה להוריה, מטפלת בבעלה ומגדלת את ילדיה, מסוגלת לעמוד בקשיים ונחשבת מודל לחיקוי לנשים אחרות. על פי המראה החיצוני שלה אי-אפשר לגלות שום בעיות, אבל אף אחד אינו יודע מה או איך היא חושבת עמוק בתוכה. היא לעולם לא אומרת מה הם רצונותיה או שאיפותיה, והיא גם לא מעזה לומר. מדוע אין היא מעזה לומר? כיוון שהיא רוצה להתנהג כמו אישה שהיא חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית. אם היא באמת תיפתח ותגלה את ליבה ואת כיעורה, היא לא תוכל להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית, ואחרים אפילו ימתחו עליה ביקורת וילעגו לה, כך שהיא יכולה רק להסוות את עצמה ולייפות את עצמה כלפי חוץ. להיות תחת מסווה של התנהגות חיצונית כחסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית משמעו שאנשים רואים רק את מעשיה הטובים ומשבחים אותה, ובכך היא השיגה את מטרתה. אך לא משנה כמה היא מסווה את עצמה ומוליכה אחרים שולל, האם היא באמת טובה כפי שאנשים סבורים שהיא? בהחלט לא. האם אכן יש לה צביון מושחת? האם יש לה את תמצית השחיתות? האם היא ערמומית? גאוותנית? קשת עורף? מרושעת? (כן.) היא בהחלט כל הדברים האלו, אך כולם מוסווים, זאת עובדה. אישים היסטוריים סיניים מסוימים מועלים על נס כקדושים וחכמים קדומים. מה הבסיס לקביעה הזאת? משבחים אותם כקדושים וכחכמים אך ורק על בסיס מספר מקורות לא מאומתים ואגדות. העובדה היא שאיש אינו יודע מה בדיוק היו המעשים וההתנהגות שלהם בפועל. האם יש לכם כעת הבנה יסודית של הבעיות הללו? לאחדים מכם בוודאי יש הבנה עמוקה במידה מסוימת, כי הקשבתם לכל כך הרבה דרשות, וראיתם באורח ברור למדי את התמצית והאמת של השחיתות האנושית. כל עוד אנשים מבינים אמיתות אחדות, הם מסוגלים להשיג הבנה עמוקה של אנשים, עניינים ודברים מסוימים. האם אישה חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית – לא משנה כמה התנהגותה החיצונית והתנהלותה המוסרית מופתיות, וכמה היא מסווה את עצמה היטב ומייפה את עצמה כלפי חוץ – תחשוף את צביונה הגאוותני? (כן.) בהחלט כן. אם כך, האם יש לה צביון עיקש? (כן.) היא חושבת שהיא נוהגת נכון וחשה שהיא חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית, ושהיא אדם טוב, מה שמוכיח שהיא אדם צדקני מאוד וגם עיקש מאוד. העובדה היא שבעומק ליבה היא מכירה באני האמיתי שלה ובפגמים שיש לה, אבל היא עדיין יכולה להכריז ברמה על מעלותיה שלה. האם אין זאת עיקשות? האם אין זאת גאוותנות? בנוסף, הכרזתה על עצמה שהיא אדם חסוד, אדיב, עדין ומוסרי נועדה כולה כדי להותיר מאחוריה מוניטין טובים ולהביא כבוד למשפחתה. האם אין מחשבות כאלה ורדיפה כזאת מופרכים ומרושעים? אנשים מחמיאים לה והיא זוכה לשם טוב, אך בעומק ליבה היא עדיין מסתירה את כוונותיה, את מחשבותיה ואת הדברים המבישים שהיא עשתה, ואינה אומרת עליהם דבר לאף אחד. היא חוששת שברגע שאנשים יראו אותה כהווייתה הם יעבירו עליה ביקורת, ישפטו אותה וידחו אותה. איזה צביון זה? האם אין זה צביון ערמומי? (כן.) וכך, לא משנה כמה ראויה ומכובדת התנהגותה החיצונית, או כמה מכובדת ההתנהלות המוסרית שלה, הצביון המושחת שלה אכן קיים, אלא שכופרים שמעולם לא שמעו את דברי האל ואינם מבינים את האמת אינם מסוגלים לקלוט או לדעת את זה. יתכן שהיא יכולה להוליך שולל כופרים, אך היא לא יכולה להוליך שולל את מי שמאמינים באל ומבינים את אמת. האין זה כך? (כן.) הסיבה לכך היא שהיא נתונה לשחיתות של השטן, ויש לה צביון מושחת ותמצית מושחתת. זאת עובדה. לא חשוב כמה התנהלותה המוסרית מופתית, או כמה גבוה הסטנדרט שהיא משיגה, העובדה שיש לה צביון מושחת אינה ניתנה להכחשה או לשינוי. ברגע שאנשים יבינו את האמת, הם יהיו מסוגלים להבחין מי היא לאמיתו של דבר. יחד עם זאת, השטן מנצל את האמרות האלו על התנהלות מוסרית כדי להוליך בני אדם שולל, וגם, כמובן, כדי לשתק אנשים ולהגביל את מחשבותיהם, ולגרום להם לחשוב בטעות שאם הם עומדים בדרישות ובסטנדרטים האלו של התנהלות מוסרית, הרי שהם אנשים טובים והם הולכים בנתיב הנכון. למעשה, ההפך הוא הנכון. אפילו אם אנשים מסוימים מראים התנהגויות טובות אחדות התואמות לאמרות על התנהלות מוסרית, הם לא פנו אל הנתיב הנכון בחיים. להפך, הם פנו לדרך הלא-נכונה והם חיים בחטא. הם פנו לנתיב הצביעות ונפלו ברשתו של השטן. הסיבה לכך היא שהצביונות המושחתים והתמצית המושחתת של בני האדם לא ישתנו כהוא זה רק כיוון שיש להם מידה של התנהלות מוסרית טובה. התנהלות מוסרית כלפי חוץ היא בסך הכול קישוט, היא רק הצגה, וטבעם האמיתי והצביון האמיתי שלהם עדיין ייחשפו. השטן פועל להגביל אנשים ולשלוט בהם באמצעות ההתנהגות שלהם ומראית העין החיצונית שלהם, וגורם לאנשים להתחפש ולהציג את עצמם באורח חיובי כלפי חוץ באמצעות התנהגות טובה, בעוד שבאותו זמן הוא משתמש בהתנהגותם הטובה של אנשים כדי להסתיר את העובדה שהשטן השחית את המין האנושי, וכמובן, גם כדי להסתיר את העובדה שלאנשים יש צביונות מושחתים. במובן מסוים, מטרתו של השטן היא להכפיף את האנשים לשליטתן של האמרות האלו על התנהלות מוסרית כדי לגרום להם לעשות עוד מעשים טובים ופחות מעשים רעים, ובהחלט לא לעשות דברים שמתנגדים למעמד השליט. עניין זה מיטיב עוד יותר עם השליטה והבקרה של המעמד השליט על המין האנושי. במובן אחר, לאחר שבני אדם מקבלים את האמרות האלו על התנהלות מוסרית כבסיס תאורטי להתנהלותם ולמעשיהם, הם נוטים להרחיק את עצמם מן האמת ומדברים חיוביים ולהתנגד להם. כמובן, כשמדובר בדברים שהאל אמר, ובדברים החיוביים או באמיתות שהאל מלמד אנשים, נעשה להם אז קשה להבין ולתפוס, או שהם עלולים לפתח כל מיני התנגדויות ותפיסות. ברגע שאנשים נתונים בידי רעיונות כאלו על התנהלות מוסרית, קשה להם יותר לקבל את דברי האל ואת האמת, וכמובן נעשה להם קשה יותר להבין צביונות מושחתים ולשנות אותם. לכן, כל האמרות והרעיונות למיניהם על התנהלות מוסרית הציבו מכשול משמעותי בפני האפשרות של אנשים לקבל ולהבין את דברי האל, וכמובן הם גם השפיעו על המידה שבה אנשים מקבלים את האמת. השטן משתמש באינדוקטרינציה של אנשים באמרות על התנהלות מוסרית כשיטה לגרום להם להעלות כל מיני רעיונות והשקפות לא ראויים ושליליים, כך שהם יתייחסו לאנשים ולדברים, ויתנהלו ויפעלו על בסיס הרעיונות וההשקפות הללו. כשאנשים יאמצו את הרעיונות שמאחורי האמרות האלו על התנהלות מוסרית כבסיס תאורטי וכסטנדרט להשקפות שלהם על אנשים ודברים, להתנהלות ולמעשים שלהם, לא רק שאי-אפשר יהיה להקל או לשנות את הצביונות המושחתים שלהם, אלא להיפך, במידה מסוימת הם יחמירו עוד יותר, וההתמרדות באל וההתנגדות לו יהפכו לעוד יותר גרועות. לכן, כשהאל מושיע אנשים, כשדברי האל ניתנים להם, המכשול הגדול ביותר אינו הצביונות המושחתים של אנשים אלא הפילוסופיות השטניות למיניהן, אמרות על התנהלות מוסרית, והרעיונות וההשקפות השטניים למיניהם שבאים מן השטן. זאת התוצאה של השחתת המין האנושי על ידי השטן, וזאת גם ההשפעה השלילית שיש לאמרות השונות על התנהלות מוסרית על בני האדם המושחתים. זאת המטרה האמיתית שהשטן רוצה להשיג על ידי הטפה וקידום של אמרות על התנהלות מוסרית.

באספה האחרונה שלנו בעיקר שיתפנו על שלוש אמרות על התנהלות מוסרית, "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ו"אקריב את עצמי למען חבר". היום נשתף על "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו". האמרה הזאת על התנהלות מוסרית גם היא הופיעה בקרב המין האנושי, לאחר שבאה מהרעיונות וההשקפות של בני אדם מושחתים. כמובן, מקורה המדויק יותר הוא ההשחתה והולכת השולל של המין האנושי על ידי השטן. יש לה אותה ההשפעה ואותו טבע כמו האמרות על התנהלות מוסרית ששיתפנו עליהן קודם לכן, אם כי בגישה שונה. הן אמירות נועזות וגרנדיוזיות באופן דומה, כל כך נלהבות, מלאות תשוקה והרואיות. אילו אנשים מעולם לא היו שומעים על דברי האל ומבינים את האמת, הם היו מרגישים שהאמירות האלו מסעירות ביותר וגורמות לדם לזרום בשצף בעורקים. לאחר שהם היו שומעים את המילים הללו, הם היו מתמלאים מיד עזוז וקופצים את אגרופיהם. הם לא היו מסוגלים עוד לשבת בשקט או לרסן את ההתרגשות הפנימית שלהם, והיו מרגישים שזאת המהות כולה של התרבות הסינית ושל רוח הדרקונים. האם אתם מרגישים כך כעת? (לא.) איך אתה מרגיש כשאתה שומע את המילים הללו כעת? (כעת אני מרגיש שהמילים הללו אינן טובות או חיוביות.) מדוע אתה מרגיש אחרת כעת לעומת קודם לכן? האם זה כיוון שכשאנשים מתבגרים ועוברים כל כך הרבה סבל, הם מאבדים את כוח הנעורים המתפרץ שלהם? או כיוון שלאחר שאנשים מבינים אמיתות מסוימות, הם יכולים להבחין שהאמרות האלו על התנהלות מוסרית הן יותר מדי חלולות, לא מציאותיות וחסרות תועלת? (עיקר העניין הוא שהאמרות האלו אינן תואמות לאמת והן לא מעשיות.) אכן, האמרות האלו על התנהלות מוסרית הן יותר מדי חלולות ולא מציאותיות. ובכן, באשר לאמרה על התנהלות מוסרית "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו", הבה ננתח מה לא בסדר בה, בהתחשב בעקרונות ששיתפנו עליהם קודם לכן, כדי לחשוף באורח ספציפי את האבסורדיות של האמרה הזאת ואת התחבולות הערמומיות של השטן שמסתתרות בה. האם אתם יודעים כיצד לנתח אותה? אמרו לי מה היא בדיוק המשמעות של המשפט הזה. (אלו שלושת הקריטריונים שמנציוס הציע כדי להפוך לאדם גברי וחסון. הפירוש המודרני הוא: תהילה ועושר לא יכולים להפר את הנחישות שלך, עוני ונסיבות עלובות לא יכולות לשנות את הרצון החזק שלך, והאיום מצדם של כוח ואלימות לא יכולים לגרום לך להיכנע.) האמרה על התנהלות מוסרית שהזכרנו קודם לכן – "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית" – מכוונת לנשים, אבל זאת מכוונת בבירור לגברים. בין אם אלו חיים של תהילה ועושר, נסיבות של עוני, או עמידה מול כוח ואלימות, דרישות מוטלות על גברים בכל מיני סביבות. כמה דרישות מוטלות על גברים, בסך-כול? נדרש מגברים להיות בעלי רצון עז, נחישות נחרצת, ולא להיכנע בפני כוח ואלימות. חשבו האם לדרישות הללו שמוצבות יש נגיעה לאנושיות רגילה, והאם הן נוגעות לסביבות של החיים האמיתיים שאנשים חיים בהן. במילים אחרות, חשבו האם הדרישות הללו המוטלות על אנשים הן חלולות ולא מציאותיות. הדרישות של התרבות המסורתית ביחס להתנהלות המוסרית של נשים הן שאישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית; "חסודה" פירושו שיש לה סגולות נשיות, "אדיבה" פירושו שיש לה לב אדיב, "עדינה" פירושו שהיא אישה מעודנת, ו"מוסרית" פירושה שהיא אדם מוסרי ושיש לה התנהלות מוסרית טובה. כל אחת מהדרישות הללו היא כל כך מתונה. גברים לא צריכים להיות חסודים, אדיבים, עדינים ומוסריים, בעוד שלנשים לא צריך להיות רצון חזק ונחישות נחרצת, והן יכולות להיכנע כל אימת שהן ניצבות בפני כוח ואלימות. כלומר, הדרישה הזאת בנוגע להתנהלות מוסרית, "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" נותנת מספיק חופש לנשים, שכן היא סובלנית ומתחשבת כלפיהן באופן מיוחד. מה המשמעות של הסובלנות וההתחשבות האלה? האם אפשר להבין אותן אחרת? (הן צורה של אפליה.) גם אני חושב כך. העובדה היא שזו אפליה נגד נשים, האמונה שלנשים אין כוח רצון חזק, שהן מוגות-לב, פרחים עדינים, ושמספיק לצפות מהן ללדת ילדים, לטפל בבעלים שלהן ולגדל את ילדיהן, לדאוג לעבודות הבית ולא לריב עם אחרים או לרכל. יהיה זה בלתי אפשרי לדרוש מהן לבנות קריירה או להיות בעלות רצון חזק – הן לא מסוגלות לכך. וכך, אם מביטים על הדבר מנקודת מבט אחרת, הדרישות הללו מנשים הן מפלות ומשפילות בעליל. האמרה הזאת על התנהלות מוסרית, "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" מכוונת לגברים. היא דורשת מגברים להיות בעלי רצון חזק ונחישות שלא ניתנת לעצירה, וכן רוח גברית שאינה נכנעת בפני כוח ואלימות. האם הדרישה הזאת נכונה? האם היא סבירה? הדרישות הללו מגברים מראות שהאדם שהציע את האמרה הזאת על התנהלות מוסרית מעריך גברים מאוד, כיוון שהדרישה שלו מגברים גבוהה יותר מהדרישה מנשים. אפשר להבין שמשמעות הדבר היא שגם לאור המהות של המגדר שלהם וגם לאור המעמד החברתי והאינסטינקטים הגבריים שלהם, גברים צריכים להיות מעל לנשים. האם האמרה הזאת על התנהלות מוסרית נוסחה מנקודת המבט הזאת? (כן.) ברור שזה תוצר של חברה שבה אין שוויון בין גברים ונשים. בחברה הזאת, גברים ממשיכים להפלות נשים ולהשפיל אותן, להצר את תחום החיים של נשים, להתעלם מן הערך של קיומן של נשים, להפריז כל העת בערך של עצמם, לקדם את המעמד החברתי שלהם עצמם, ולתת לזכויותיהם עדיפות על פני זכויותיהן של נשים. מה ההשפעות וההשלכות של הדבר בחברה? החברה הזאת נשלטת על ידי גברים ונתונה להם. היא חברה פטריארכלית, שבה נשים אמורות להיות תחת הנהגתם, דיכויים ושליטתם של גברים. בה בעת, גברים יכולים לעסוק בכל עבודה, בעוד שתחום העיסוקים שנשים יכולות לעסוק בהם צריך להיות מצומצם ומוגבל. גברים צריכים ליהנות תמיד מכל הזכויות בחברה, בעוד שתחום הזכויות שנשים נהנות מהן הוא בהחלט מוגבל. עבודות שגברים לא רוצים לעשות או לא בוחרים לעשות, או שהיו מופלים אילו עשו אותן, הן עבודות שאפשר להותיר לנשים לעשותן. למשל, לעשות את הכביסה, לבשל, תחומי שירות ומספר עיסוקים שמניבים הכנסה נמוכה למדי ושיש להם מעמד חברתי נמוך או שאנשים מפלים בגינם, כל אלו שמורים לנשים. במילים אחרות, גברים יכולים ליהנות באופן מלא מזכויותיהם כגברים, מבחינת הבחירה בעיסוק והמעמד החברתי, וליהנות מהזכויות המיוחדות שהחברה מעניקה לגברים. בחברה כזאת, גברים קודמים בעוד שנשים הן סוג ב', אפילו עד כדי כך שאין להן כלל מרחב של חופש בחירה, ואפילו לא את הזכות לבחור. הן יכולות רק לחכות באופן פסיבי שיבחרו בהן, ובסופו של דבר החברה נפטרת מהן ומסלקת אותן. לכן, הדרישות של החברה הזאת מנשים מתונות יחסית, בעוד שהדרישות מגברים קפדניות ונוקשות יחסית. יחד עם זאת, בין אם הדרישות מופנות לגברים ובין אם לנשים, המניע והמטרה של העמדת הדרישות הללו להתנהלות מוסרית הן לגרום לאנשים להיטיב לשרת את החברה, את האומה, את המדינה, וכמובן בסופו של דבר לשרת אל המעמד השולט ואת השליטים. קל לראות מן האמרה הזאת "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" שהאיש שהעמיד את הדרישה הזאת להתנהלות מוסרית מוטה נגד גברים. בעיניו של אותו אדם, על גברים להיות בעלי רצון חזק, נחישות נחרצת, ורוח שאינה נכנעת לכוח ולאלימות. מתוך הדרישות הללו, האם אתה יכול לראות מה הייתה המטרה של האדם שהציע את האמרה הזאת? מטרתו הייתה לגרום לגברים השימושיים ולגברים בעלי הרצון החזק בחברה הזאת להיות מסוגלים לשרת טוב יותר את החברה, את האומה ואת המדינה, ובסופו של דבר להיות מסוגלים לשרת טוב יותר את אלו שנמצאים בשלטון, ולהביא לידי מימוש את הערך והפונקציה של הגברים בחברה הזאת. רק גברים כאלו יכולים להיקרא גבריים וחסונים. אם גברים אינם עומדים בדרישות האלו, אז בעיני אנשי המוסר והשליטים הם אינם נקראים גבריים וחסונים, אלא יכולים להיקרא רק אנשים בינוניים ודחויים, ומפלים אותם לרעה. כלומר, אם לגבר אין רצון חזק, נחישות נחרצת ורוח שאינה נכנעת לכוח ולאלימות כפי שהם דורשים, אלא הוא פשוט אדם רגיל, בינוני וללא הישגים, ויכול רק לחיות את חייו ואינו יכול לתרום את ערכו לחברה, לאומה ולמדינה, והשליטים, המדינה והאומה אינם יכולים לתת לו תפקיד חשוב, הרי שאדם כזה לא יהיה מקובל על החברה והיא לא תעריך אותו, וגם אלו שבשלטון לא יעריכו אותו, והשליטים או אנשי המוסר הללו יראו בו אדם בינוני, אדם דחוי, ואדם מנוון בתכלית. האם אין זה כך? (כן.) האם אתם מסכימים עם האמרה הזאת? האם האמרה הזאת ראויה? האם היא הוגנת כלפי גברים? (לא, היא לא הוגנת.) האם אנשים צריכים לשאת את עיניהם לעולם כולו, למדינה, למפעלות הגדולים של האומה? האם אינם יכולים להיות פשוט גברים רגילים שעושים את הנדרש מהם? האם אינם יכולים לבכות, לסבול מאהבה, לטפח מניעים אנוכיים בקנה מידה קטן, או לנהל חיים פשוטים לצד אהוביהם? האם הם חייבים לשאת את עיניהם לעולם כדי שיתארו אותם כגבריים וחסונים? האם הם צריכים להיקרא גבריים וחסונים כדי להיחשב כלל לגברים? האם ההגדרה של גבר היא שאתה חייב להיות גברי וחסון? (לא.) הרעיונות הללו הם עלבון לגברים, הם שקולים להתקפה אישית על גברים. האם מישהו מכם מרגיש כך? (כן.) האם זה בסדר שלגברים לא יהיה רצון חזק? האם זה בסדר שלגברים לא תהיה נחישות נחרצת? כשגברים מתמודדים עם כוח ואלימות, האם זה בסדר שהם ייכנעו ויחפשו פשרה כדי לשרוד? (כן.) האם זה גם בסדר שלגברים לא יהיה כל דבר שאין לנשים? האם זה בסדר שגברים יוותרו לעצמם בכך שהם לא יהיו גבריים וחסונים, אלא יהיו רק גברים רגילים? (כן.) כך אנשים ישתחררו, הנתיב להיות גבר יתרחב, והגברים לא יהיה כל כך עייפים בחיים, אלא יוכלו לחיות באופן רגיל.

יש עדיין לא מעט ארצות שבהן רעיונות של התרבות המסורתית, כגון "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו", מגבילים גברים. הארצות האלו הן עדיין חברות פטריארכליות שבהן הגברים קובעים ומושלים ביד רמה מהמשפחה ועד לחברה ולארץ כולה, יש להם עדיפות בכל עניין, ידם על העליונה בכל מצב, ויש להם תחושה כללית של עליונות. בו בזמן, בחברות, אומות וארצות כאלו יש דרישות גבוהות מגברים, מה שמפעיל עליהם לחץ גדול וגורם למצבים שליליים רבים. יש גברים שמאבדים את משרתם ואינם מעזים אפילו לספר למשפחותיהם. יום אחר יום הם לוקחים את התיק שלהם ומעמידים פנים שהם הולכים לעבודה, אבל למעשה הם יוצאים החוצה ומשוטטים ברחובות. לפעמים הם מגיעים הביתה מאוחר בלילה ואפילו משקרים לבני המשפחה שלהם ואומרים שעבדו שעות נוספות במשרד. למחרת הם ממשיכים להעמיד פנים ושוב יוצאים להתהלך ברחובות. הרעיונות האלו של התרבות המסורתית, וכן האחריות החברתית של גברים ומקומם בחברה, הם מקור ללחץ ואפילו להשפלה, והם גם מעוותים את האנושיות של גברים, וגורמים לגברים רבים להיות דאגנים, מדוכאים ולעתים קרובות על סף התמוטטות כל אימת שהם סובלים מקשיים. מדוע זה כך? כיוון שהם חושבים שהם גברים, שגברים אמורים להרוויח כסף כדי לפרנס את המשפחה שלהם, שהם אמורים למלא את אחריותם כגברים, שאסור לגברים לבכות או להיות עצובים, ושאסור לגברים להיות מובטלים – עליהם להיות עמודי התווך של החברה ועמוד השדרה של המשפחה. בדיוק כפי שכופרים אומרים: "גברים אינם מזילים דמעות בקלות", אסור שיהיו לגבר חולשות או חסרונות כלשהם. הרעיונות וההשקפות הללו נוצרים בגלל סיווג לא צודק של גברים על ידי אנשי מוסר, ובגלל שהללו מרוממים כל העת את מעמדם של גברים. לא רק שהרעיונות וההשקפות האלו גורמות לגברים כל מיני צרות, רוגז ומכאוב, הם גם הופכים לכבלים בשכלם, וגורמים לעמדתם, למצבם ולמפגשיהם בחברה להיות לא נוחים במידה גוברת. ככל שגובר הלחץ על גברים, כך גם גוברות ההשפעות השליליות על גברים מצד הרעיונות וההשקפות הללו. יש גברים שאפילו מסווגים את עצמם כגברים דגולים בשל פירוש לא נכון של המקום של המין הגברי בחברה, כשהם חושבים שזכרים הם גברים דגולים ונקבות הן נשים קטנות, ושלכן גברים חייבים להוביל בכל דבר, להיות אדוני הבית, וכשדברים לא מסתדרים, מותר להם לנקוט אלימות נגד נשים בבית. כל הבעיות האלו קשורות לאופן שבו המין הגברי מסווג באורח לא נכון על ידי המין האנושי, האין זה כך? (כן.) אתה יכול לראות שברוב הארצות בעולם, המעמד החברתי של גברים גבוה מזה של נשים, במיוחד במשפחה. גברים לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מללכת לעבודה ולהרוויח כסף, בעוד שנשים עושות את כל מטלות הבית, לא יכולות להתווכח או להתלונן, ואינן מעזות לספר על כך לאחרים, לא משנה עד כמה המטלות מעייפות או קשות. עד כמה מעמדן של נשים נמוך? למשל, גברים מקבלים את זכות הראשונים לאוכל הטעים ביותר על השולחן, בעוד שנשים הן במקום השני, ובפנקסי הרישום של יחידת משק הבית הגבר מסומן כראש היחידה, והאישה כבת משפחה. גם מתוך הדברים הפעוטים הללו אנו יכולים לראות את חוסר השוויון במעמד בין גברים ונשים. חלוקת העבודה בין גברים ונשים שונה בשל הבדלים מגדריים, אבל האם זה הוגן שאי-השוויון במעמד במשפחה בין גברים ונשים עצום כל כך? האם זה לא נגרם על ידי החינוך בתרבות המסורתית? בחברה, לא רק שנשים חושבות שגברים מכובדים ואציליים יותר, אלא אפילו גברים חושבים שהם אציליים ובדרגה גבוהה יותר בהשוואה לנשים, כיוון שגברים מייצרים יותר ערך ומפיקים יותר מהיכולות שלהם בחברה, באומה ובמדינה, בעוד שנשים אינן יכולות לעשות זאת. האם אין זה עיוות של העובדות? כיצד קרה עיוות כזה של העובדות? האם הוא קשור באופן ישיר להשרשה של החינוך החברתי והתרבות המסורתית ולהשפעתם? (כן.) הוא קשור באורח ישיר לחינוך של התרבות המסורתית. בקרב המין האנושי, בין אם בחברה ממשית, או באומה או במדינה, לא משנה אילו בעיות חריגות מופיעות, כולן נגרמות על ידי מספר קטן של רעיונות שגויים שמקודמים על ידי קומץ סוציולוגים או שליטים, והן קשורות באורח ישיר לרעיונות השגויים שמקודמים על ידי מנהיגי החברה, האומה או המדינה. אם הרעיונות וההשקפות שהם מקדמים הם חיוביים יותר, וקרובים יותר לאמת, יהיו יחסית פחות בעיות במין האנושי; אם הרעיונות שהם מקדמים מעוותים ואינם מייצגים נכון את האנושיות, דברים חריגים רבים יקרו בחברה, בקבוצה אתנית או במדינה. אם סוציולוגים מקדמים את זכויות הגברים, מעלים את ערכם של גברים ומפחיתים בערכן ובכבודן של נשים, ברור שבחברה הזאת יהיה פער עצום במעמד החברתי בין גברים ונשים, מלווה בכל מיני סוגים של אי-שוויון כגון אי-שוויון תעסוקתי, במעמד חברתי וברווחה חברתית, וכן פער עצום במעמד של המינים במשפחה וחלוקה שונה לחלוטין של העבודה – וכל זה חריג. הופעתן של הבעיות החריגות הללו קשורה לאנשים שמקדמים את הרעיונות וההשקפות האלה, והיא נגרמת על ידי הפוליטיקאים והסוציולוגים הללו. אילו למין האנושי היו מלכתחילה נקודות מבט נכונות ואמרות נכונות על הדברים האלו, הייתה ירידה יחסית בבעיות החריגות הללו בארצות או באומות השונות.

לאור מה ששיתפנו עליו זה עתה, מה צריכה להיות נקודת המבט הנכונה להתייחסות לגברים? איזה סוג של התנהגויות, אנושיות, עיסוקים ומעמד חברתי צריכים להיות לגברים כדי שהם יהיו רגילים? כיצד צריכים גברים לגשת לאחריות החברתית שלהם? פרט להבדלים מגדריים, האם צריכים להיות הבדלים בין גברים ונשים מבחינת האחריות החברתית והמעמד החברתי שלהם? (לא, לא צריך להיות הבדל.) אם כך, כיצד יש להתייחס לגברים בצורה שהיא נכונה, אובייקטיבית, הומנית ועולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? זה בדיוק מה שעלינו להבין כעת. אם כן, בואו נדבר על האופן המדויק שבו יש להתייחס לגברים. האם יש ליצור הבדלה בין האחריות החברתית של גברים ונשים? האם לגברים ולנשים צריך להיות מעמד חברתי שווה? האם הוגן לרומם במידה רבה את מעמדם של גברים ולזלזל בנשים? (לא, זה לא הוגן.) אם כך, כיצד בדיוק יש לטפל במעמד החברתי של גברים ונשים באופן שהוא הוגן ורציונלי? מה העיקרון עבור זה? (שגברים ונשים שווים ושיש להתייחס אליהם באופן הוגן.) יחס הוגן הוא הבסיס התאורטי, אך כיצד יש ליישם אותו באופן שמשקף הגינות ורציונליות? האם אין לכך איזשהו קשר לבעיות מעשיות? ראשית, עלינו לקבוע שהמעמד של גברים ונשים הוא שווה – על כך אי-אפשר להתווכח. לכן, חלוקת העבודה בחברה בין גברים ונשים צריכה גם היא להיות שווה, וצריך לשקול ולסדר אותה בהתאמה עם האיכות והיכולת לעשות את העבודה. צריך להיות שוויון במיוחד כשמדובר בזכויות אדם, כך שנשים יהנו גם הן ממה שגברים נהנים ממנו, כדי להבטיח מעמד שווה בין גברים ונשים בחברה. כל מי שיכול לעשות את העבודה, או כל מי שיש לו היכולת להיות מנהיג, יש לאפשר לו לעשות זאת, ולא משנה אם זה גבר או אישה. מה אתם חושבים על העיקרון הזה? (טוב.) הדבר משקף שוויון בין גברים ונשים. למשל, אם יש שני גברים ושתי נשים שמגישים מועמדות למשרת כבאי, במי צריך לבחור? יחס הוגן הוא הבסיס התאורטי והעיקרון. אם כך, כיצד צריך להתנהל בפועל? כפי שאמרתי זה עתה, הנח לכל מי שמסוגל לבצע את העבודה לעשות אותה, על פי יכולתו ואיכותו. פשוט תבחר לפי העיקרון הזה, על ידי כך שתראה מי מבין המועמדים בכושר טוב ואינו גמלוני. כל העניין בכבאות הוא לפעול מהר במצב חירום. אם אתה גמלוני מדי, לא זריז מחשבה ואיטי, כמו צב או פרה זקנה, אתה תעכב דברים. לאחר בחינת המאפיינים של כל מועמד, מבחינת האיכות, היכולות, הניסיון, מידת המיומנות בעבודת הכבאות וכן הלאה, המסקנה שמגיעים אליה היא שגבר אחד ואישה אחת מתאימים למדי: הגבר גבוה, חזק גופנית, יש לו ניסיון בכבאות והוא השתתף במספר פעולות כיבוי והצלה; האישה זריזה, היא עברה אימונים מפרכים, היא בעלת ידע רב בתחום הכבאות ונוהלי עבודה הקשורים לכך, יש לה איכות, היא הצטיינה בעבודות אחרות וזכתה בפרסים. אם כך, בסופו של דבר, שניהם נבחרים. האם זה נכון? (כן.) זה נקרא לבחור את הטובים שבטובים, בלי להעדיף אף אחד. משמעות הדבר היא שכאשר בוחרים אדם מהסוג הזה, בלי שיהיה לנו בראש כלל שאומר שהאדם צריך להיות זכר או נקבה – גברים ונשים כולם אותו הדבר, ומי שמתאים לעבודה יהיה בחירה טובה. לכן, כשאנו מחליטים האם לבחור בגבר או באישה כדי לעשות דבר-מה, פרט לעיקרון הכולל בדבר יחס הוגן, העיקרון הספציפי שיש ליישמו הוא לתת לכל מי שמסוגל ומתאים לעבודה לעשות אותה, בין אם מדובר בזכר או בנקבה. כשאתה פועל כך, אתה לא מוגבל עוד או כבול על ידי הרעיון ש"גברים עליונים על נשים", ושום רעיונות שאבד עליהם הכלח לא ישפיעו על השיפוט שלך או על הבחירה שלך בעניין הזה. מנקודת המבט שלך, יש לאפשר לכל מי שמתאים לעבודה לעשות אותה, ולא משנה אם מדובר בזכר או בנקבה – האם אין זאת הגינות? בראש ובראשונה, כשאתה מטפל בעניין, אין לך שום דעה קדומה נגד גברים או נשים. אתה מאמין שיש הרבה נשים מצטיינות ומוכשרות, ואתה מכיר לא מעט כאלה. לכן, התובנה שלך משכנעת אותך שיכולתן של נשים לעבוד אינה נחותה ביחס ליכולתם של גברים, ושהערך שנשים מביאות לחברה אינו קטן מזה של גברים. ברגע שיהיו לך התובנה וההבנה האלה, כל אימת שתבחר בעתיד, אתה תשפוט נכון ותבחר נכון על בסיס העובדה הזאת. במילים אחרות, אם אינך מגלה העדפה לטובת אף אחד, ואין לך הטיה מגדרית, הרי שהאנושיות שלך תהיה רגילה יחסית בהיבט הזה, ותוכל לפעול באורח הוגן. האיסורים של התרבות המסורתית, במובן שגברים נחשבים עליונים על נשים, יוסרו, המחשבות שלך כבר לא יהיו מוגבלות, וכבר לא תהיה מושפע מההיבט הזה של התרבות המסורתית. בתוך זמן קצר תתגבר על נטיות המחשבה והמוסכמות שולטות בחברה, לא תהיה עוד מוגבל על ידן ומושפע מהן, ותוכל לעמוד בפני העובדות והאמת. ומה שטוב עוד יותר, כמובן, הוא שתוכל להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול בהתאמה עם דברי האל ועקרונות-האמת, והתוצאה תהיה שרעיונות והשקפות כגון "גברים צריכים להיות גבריים וחסונים בעוד שנשים הן פרחים עדינים" לא יהיו קיימים ככל שהדבר נוגע אליך. ובכן, האם המחשבות וההשקפות שלך מתקדמות יחסית בקרב בני-האדם? (כן.) זאת קידמה, באופן יחסי. בין אם מדובר בזכר או בנקבה, באדם זקן או צעיר, כולם יכולים לזכות ליחס הוגן כשהם באים אליך. למעשה, כך מקדמים אנשים במקום לפגוע בהם. אם אתה עדיין נצמד להשקפות של התרבות המסורתית בכך שאתה טוען ש"מאז ימי קדם, לגברים היה מעמד גבוה יותר מנשים, ובכל תחומי החיים יש יותר גברים מצטיינים ומוכשרים מאשר נשים. לכן, אפשר לקבוע שגברים חזקים מנשים, ושערכם של גברים לחברה גדול מערכן של נשים. אם ערכם לחברה גדול יותר, האם המעמד החברתי שלהם לא צריך להיות גבוה יותר? לכן, בחברה הזאת, לגברים צריכה להיות המילה האחרונה והם צריכים לתפוס עמדת שליטה, בעוד שנשים צריכות לשמוע בקולם של גברים, ולהיות תחת פיקוחם ושלטונם" – הרי שחשיבה מהסוג הזה היא מפגרת מדי ודקדנטית, ואינה מתאימה ולו במידה הקטנה ביותר לעקרונות-האמת. אם יש לך רעיונות והשקפות כאלו, אתה יכול רק להפלות נשים ולדכא אותן, ואתה תוקָע ותסולק על ידי מגמות חברתיות. שוויון בין גברים ונשים הוא השקפה נכונה שכבר מוכרת באורח אוניברסלי, והיא בהתאמה מלאה לכוונות האל. יש להתייחס לאנשים באופן הוגן, לא צריך לשאת עיניים לגברים ולא צריך להביט מלמעלה על נשים, ולא צריך להתעלם מערכן של נשים, וגם לא צריך להתעלם מיכולתן לעבוד ומהאיכות שלהן. זה כבר הקונצנזוס הבסיסי בקרב ההמונים המיודעים בכל מדינה. אם הרעיונות הדומיננטיים שלך עדיין מושפעים מהתרבות המסורתית, ואתה עדיין מרגיש שגברים הם מכובדים ונשים הן יצורים עלובים, הרי שכל אימת שתפעל, הראייה שלך והבחירות שלך ייטו לטובת המין הגברי, ואתה תיתן לגברים הזדמנויות רבות באופן יחסי. אתה תחשוב שאפילו שגברים מסוימים פחות מיומנים, הם עדיין חזקים יותר מנשים, ושנשים אינן יכולות להתמודד עם מה שגברים עושים או להשיג את אותם הישגים. אם אתה חושב כך, נקודת המבט שלך תהיה מוטה והשיפוט וההחלטות הסופיות שלך יהיו מעוותים כתוצאה מצורת המחשבה שלך. למשל, באשר לבחירת כבאים שהזכרנו זה עתה, אתה תוהה על העניין ושואל את עצמך: "האם נשים מסוגלות לטפס על סולמות? כמה כוח יכולות נשים להפעיל? איזה שימוש יש לזריזות אצל אישה? אפילו אם היא עברה אימונים מפרכים, אין בכך כל תועלת". אבל אז אתה חושב על התייחסות הוגנת לאנשים, כך שבסופו של דבר אתה בוחר שני גברים ואישה אחת. העובדה היא שבכך שבחרת אישה אחת במקרה הזה, אתה פועל כלאחר יד ועושה מחווה סמלית כדי להפיס את דעתה של האישה ולהציל את כבודה העצמי. מה דעתך על הדרך הזאת לעשות דברים? לא רק שאתה בוחר אנשים בדרך הזאת, אלא שכאשר אתה מקצה עבודה, אתה מאמץ נקודת מבט שלא מעריכה את האישה במידה הראויה, ואפילו מקצה לה מטלות שוליות וקלות. אתה עדיין חושב שיש לך גישה אנושית ושאתה דואג לאישה בכך שאתה נותן לה יחס מועדף ומגן עליה. העובדה היא שמנקודת המבט של האישה, אתה פגעת מאוד בהערכה העצמית שלה. כיצד פגעת בה? כיוון שאתה חושב שנשים הן חלשות ופגיעות, שנשים הן פרחים עדינים וגברים הם גבריים, כך שצריך להגן על נשים. כיצד נוצרו הרעיונות הללו? האם זה בשל השפעתה של התרבות המסורתית? (כן.) פה שורש הסיבה. לא משנה מה אתה אומר על התייחסות הוגנת לאנשים, אם מסתכלים על מעשיך אתה ללא ספק עדיין כבול ומוגבל על ידי הרעיון הזה בתרבות המסורתית, "גברים עליונים על נשים". ברור בעליל מכל המעשים שלך שלא נפטרת מן הרעיון הזה. האם זה כך? (כן.) אם אתה רוצה להיפטר מן האזיקים הללו, עליך לחפש אחר האמת, להבין באורח מלא את התמצית של הרעיונות הללו, ולא לפעול תחת השפעתם או שליטתם של הרעיונות הללו בתרבות המסורתית. עליך לנטוש אותם ולהתמרד נגדם פעם אחת ולתמיד, ולא לראות עוד אנשים ודברים, ולהתנהל ולפעול לפי הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית, וגם לא לשפוט ולבחור על יסוד התרבות המסורתית; אלא לראות אנשים ודברים, להתנהל ולפעול לפי דברי האל ועקרונות-האמת. כך תלך בנתיב הנכון, ותהיה יציר בריאה אמיתי שהאל אישר. שאם לא כן, אתה עדיין תישלט על ידי השטן, ותמשיך לחיות תחת שלטונו של השטן, ולא תהיה מסוגל לחיות בדברי האל: אלה העובדות.

האם אתם מבינים כעת את מהות האמרה הזאת על התנהלות מוסרית, "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו"? והאם אתם גם מבינים את ההקשר החברתי שבו האמרה הזאת הוצגה? (כן.) כדי לשפר את המעמד החברתי של גברים ולהעניק להם זכויות רבות יותר, צריך להציב דרישות גדולות יותר מגברים, לבסס בדמיונם של אנשים את תדמית הגבר, ולעצב אותה לתדמית של גבריות וחוסן. זו התדמית שמובעת באמרה "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" שאנשים מדברים עליה. היבט אחד של מה שאנשי המוסר שהציגו את האמרה הזאת על התנהלות מוסרית אומרים לאנשים, היא שאלו שמממשים את האמרה הזאת הם גברים גבריים באמת, כלומר אנשי המוסר הללו אומרים לאנשים מהי הגדרתו של גבר; ההיבט האחר הוא שהם טוענים שגברים צריכים להתבלט ולהיחשב בחברה, להפגין שהם לא קונבנציונליים, להשיג דריסת רגל יציבה מבחינת המעמד החברתי שלהם ולהפעיל סמכות על הזרם המרכזי בחברה. המחשבה הזאת ש"גברים עליונים על נשים" התקיימה עד עתה. על אף שארצות מסוימות או קבוצות אתניות מסוימות השתפרו במובן הזה, חשיבה כזאת עדיין תופסת מקום מרכזי בארצות ובאומות רבות אחרות, שבהן היא עדיין מושלת ושולטת במגמות הלאומיות והחברתיות, שולטת בחלוקת העבודה בין גברים ונשים בחברה וכן במעמד החברתי ובערך החברתי שלהם, ולא השתנתה מאוד אפילו עד עצם היום הזה. כלומר, בארצות ובאומות רבות, עדיין מפלים נשים לרעה ומדירים אותן. זה דבר מצער ביותר, ואי-השוויון הגדול ביותר בעולם. מדד טוב לבחינה האם ארץ או אומה היא מתקדמת הוא מפגרת הוא האם מפלים נשים לרעה ומדירים אותן, או שהן שוות לגברים.

זה עתה שיתפנו על האופן שבו צריך להתייחס לגברים ולנשים שהאל ברא, ואילו דעות נכונות צריכות להיות לנו ביחס אליהם. הן לגברים והן לנשים יש אנושיות רגילה, ויש להם מצפון והיגיון אנושיים רגילים – הדברים הללו משותפים לגברים ולנשים. פרט להבדלים מגדריים, גברים ונשים הם בעיקרו של דבר שווים מבחינת המחשבה, האינסטינקטים והתגובה שלהם לעניינים שונים, מבחינת האיכות והיכולת שלהם, והיבטים אחרים למיניהם. אי-אפשר לומר שהם בדיוק אותו הדבר, אבל בעיקרו של דבר הם פחות או יותר דומים. הרגלי החיים שלהם והכללים שלהם לחיים, וכן הרעיונות, ההשקפות והגישות שלהם כלפי החברה, מגמות עולמיות, אנשים, מאורעות, דברים וגם כל מה שהאל ברא, וכן התגובות שלהם בעניינים ספציפיים מסוימים, כולל התגובות הפיזיות והמנטליות שלהם, זהים. מדוע הדברים הללו זהים? כיוון שהן גברים והן נשים נבראו על ידי הבורא האחד והיחיד, ונשמת חייהם, רצונם החופשי וכן הפעילויות השונות שהם יכולים לעסוק בהן, שגרות חייהם וכן הלאה, מקור כולם בבורא. לאור התופעות הללו, אין שום דבר שונה בין גברים ונשים פרט להבדלים של מגדר, וגם כמה דברים שונים או מיומנויות מקצועיות שהם מצטיינים בהן. למשל, עבודות רבות שגברים יכולים לעשות יכולות להיעשות גם בידי נשים. יש מדעניות, טייסות ואסטרונאוטיות, וגם נשיאות ונשים בעלות תפקידים בממשלה, מה שמוכיח שהעבודות שגברים ונשים יכולים לעשות הן פחות או יותר אותו הדבר, למרות ההבדלים המגדריים ביניהם. כשמדובר בסיבולת הפיזית ובהבעת רגשות, גברים ונשים הם פחות או יותר אותו הדבר. כשמת קרוב משפחה של אישה, היא בוכה את עצמה כמעט למוות מצער קורע לב; כשמת הורה או מתה אהובה של גבר, גם הוא מבכה בקול רם כל כך עד שנדמה שהאדמה רועדת; כשנשים עומדים בפני גירושין, יש בהן שנעשות מיואשות, מדוכאות ועצובות, ואפילו עלולות להתאבד, וגברים גם הם יהיו מדוכאים אם האישה שלהם תיטוש אותם, ואחדים אפילו יבכו בסתר תחת השמיכות. כיוון שהם גברים, הם לא מעזים להתלונן על הסבל הזה בפני אחרים, והם חייבים להעמיד פנים כלפי חוץ שהם חזקים, אבל כשאין אף אחד בסביבה, הם יבכו כמו אדם רגיל. כל אימת שדברים מסוימים קורים, הן גברים והן נשים מביעים רגשות כפי שהיינו מצפים, בין אם מדובר בבכי או בצחוק. בנוסף, בקרב אנשי צוות שמבצעים חובות ועבודות למיניהן בבית האל, לנשים יש הזדמנויות להיות מקודמות, להשיג קידום דרך הכשרה ולהתמנות לתפקידים חשובים, וגם לגברים יש את אותן הזדמנויות להיות מקודמים, להשיג קידום דרך הכשרה ולהתמנות לתפקידים חשובים – ההזדמנויות זהות ושוות. השחיתויות השונות שנשים מגלות בחייהן היומיומיים ובביצוע חובותיהן אינן שונות מאלו שגברים מגלים. אפילו בקרב נשים יש נשים רעות וצוררות משיח שמפריעות לעבודת הכנסייה ומשבשות אותה – האם אין זה אותו הדבר ביחס לגברים? הסיבה לכך היא שהצביונות המושחתים של אנשים זהים. אם הם אנשים רעים שעושים רע, משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, ומנסים להקים לעצמם ממלכת עצמאית משלהם, האם תהיה הבחנה בין גברים ונשים כשהם יורחקו? לא, כולם יורחקו באותו האופן. האם אתם חושבים שבקרב אלו שמורחקים יש יותר גברים מנשים? מספרם של אלו ושל אלה פחות או יותר זהה. כל מי שעושים רע, משבשים ומפריעים, ונחשבים לצוררי משיח ולאנשים רעים, ולא משנה אם מדובר בזכרים או בנקבות, צריכים להיות מורחקים. יש אנשים שאומרים: "נשים לא מסוגלות לעשות דברים שמשבשים ומפריעים, כמה מביש יהיה זה שנשים יעשו דברים כאלו, נשים צריכות לדאוג לשמור על כבודן! כיצד יכלו נשים קטנות לעשות מעשים רעים גדולים כל כך? הן לא יכולות, צריך לתת להן הזדמנות להתחרט. גברים הם נועזים, הם נולדים לעשות דברים רעים, הם נולדים להיות צוררי משיח ועושי רע. אפילו אם הם עושים רק קצת רע, ואפילו אם אין לנו הבנה ברורה של הנסיבות, עדיין צריך לגרש אותם". האם בית האל עושה זאת? (לא.) בית האל אינו עושה זאת. בית האל מסלק אנשים על בסיס עקרונות. הוא אינו מבחין בין גברים ונשים, ואינו עסוק בשמירה על הכבוד של נשים או גברים, אלא מתייחס אליהם באורח הוגן. אם אתה גבר שעשה דבר רע וחלים עליך את העקרונות הקובעים שיש להרחיק ולסלק אותך, הרי שבית האיל יסלק אותך על פי העקרונות; אם את אישה שגרמה לשיבוש ולהפרעה, ואת אדם רע או צוררת משיח, הרי שירחיקו ויסלקו אותך גם כן, ולא יחוסו עלייך רק כי את נקבה ואת בוכה או מזילה דמעה. בית האל חייב לטפל בדברים האלו על פי עקרונות. מאמינות רודפות אחר ברכות ויש להן רצון וכוונה להיות מבורכות. האם גם לגברים יש את זה? כן, ובאותו האופן, לגברים אין פחות שאיפה ורצון להיות מבורכים לעומת נשים. התנגדותו לאל של מי חמורה יותר, של גברים או של נשים? זה אותו הדבר. יש מי שיאמרו: "כעת אני סוף סוף מבין את האמת, מסתבר שגברים ונשים מושחתים באותה המידה! פעם חשבתי שגברים הם גבריים וחסונים, וחייבים להתנהל כג'נטלמנים, ועושים הכול באורח צודק ומכובד, ובאופן גלוי, בניגוד לנשים, שרבות מהן צרות-מוחין, טורחות בלי סוף על דברים של מה-בכך, מרכלות ללא הרף מאחורי גבם של אנשים ולא פועלות באורח גלוי. אבל לא לקחתי בחשבון שיש בהחלט לא מעט אנשים רעים שהם גברים, ושהדברים הרעים שהם מחוללים הם אפילו יותר חמורים וגם רבים יותר". כעת אתם מבינים את הדברים הללו. בקיצור, בין אם אדם הוא זכר או נקבה, הצביונות המושחתים של כולם הם אותו הדבר, ורק האנושיות של אנשים שונה – זאת הדרך ההוגנת היחידה לראות גברים ונשים. האם יש איזו הטיה בנקודת המבט הזאת? (לא.) האם היא מושפעת מהרעיון שגברים עליונים על נשים? (לא.) היא לא מושפעת כלל מהדברים האלו. כשאומדים האם אדם הוא טוב או רע, יש להביט ראשית ולראות לא האם הוא גבר או אישה, אלא מהי האנושיות שלו, ואז לשפוט את מהותו על בסיס הגילויים של הצביון המושחת שלו בכל היבטיו – זאת הדרך להביט באנשים באורח מדויק.

מבחינת התופעות ששיתפנו עליהן קודם לכן, פרט להבדלים מגדריים, אין שום הבדל שהוא בין זכרים ונקבות, בין אם בגילוי של האינסטינקטים שלהם, או בחשיפה של הצביונות המושחתים שלהם למיניהם, או במהות הטבע שלהם. במונחי התמצית הגופנית והצביונות של אנשים, וכן מבחינת האינסטינקט, כוח הרצון והרצון החופשי שהאל העניק לאנשים כשהוא ברא אותם, אין כל הבדל בין אנשים. לכן, כשאנשים מתייחסים לגברים ולנשים, עליהם להתייחס אליהם לא על יסוד הופעתם החיצונית, בוודאי שלא על יסוד הרעיונות של התרבות המסורתית שהעולם הזה מלמד אנשים, אלא על יסוד דברי האל. מדוע יש להתייחס אליהם על יסוד דברי האל? מדוע לא על יסוד הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית? יש מי שאומרים: "לאורך אלפי שנות ההיסטוריה האנושית נטענו טענו כה רבות ונכתב עליהן בספרים. האם אף אחת מההשקפות והאמרות של המין האנושי אינה נכונה? האם אין בהן שום אמת בכלל?" באיזה אופן המילים האלה מגוחכות? בני אנוש נחשבים יצירי בריאה, הם הושחתו על ידי השטן במשך אלפי שנים, והם מלאים בצביונות שטניים, וזה מה שגורם לאפלה ולרוע כאלו בחברה האנושית. אף אחד אינו יכול לראות בבהירות את הסיבות שבשורש הדברים, או להבחין בשטן, או באמת להבין את האל. לכן, ההשקפות של המין האנושי המושחת אינן תואמות לאמת, ורק הבורא יודע על כך את הכול. זאת עובדה אמיתית. אפשר להשיג את האמת רק מדברי האל, בעוד שהתרבות של העולם האנושי נוצרת על ידי השחיתות של השטן. אנשים מעולם לא חוו את עבודת האל, ואף אחד אינו יכול להכיר את האל, כך שבלתי אפשרי לייצר אמת בתרבות המסורתית של המין האנושי, כיוון שכל האמת באה מן האל ומבוטאת על ידי המשיח. לאחר שהם הושחתו על ידי השטן, לכל בני האדם יש טבע וצביונות שטניים. כולם סוגדים לידוענים ולדמויות דגולות, וכולם הולכים בעקבות השטן. לבני אדם יש סיבות ומטרות משלהם כשהם מביטים בדברים מסוימים או מגדירים אותם. לא משנה את מי המניעים והמטרות האלו משרתים ומה הכוונה שטמונה בהם, כולם נשלטים על ידי צביונות מושחתים. לכן, הדברים המוגדרים על ידי בני אדם שהושחתו והמחשבות שהם מקדמים מושפעים בהכרח מהתחבולות הערמומיות של השטן. זה היבט אחד של העניין. היבט אחר, מנקודת מבט אובייקטיבית, הוא שלא משנה כמה יכולת יש לבני אדם, אף אחד אינו מבין את הפונקציות, האינסטינקטים והמהות של בני אדם ברואים. כיוון שבני אדם אינם נבראים על ידי שום אדם, וגם לא על ידי איזשהן דמויות דגולות כביכול, מלכי שדים, השטן או רוחות רעות, בני אדם אינם מבינים כלל את האינסטינקטים, את הפונקציות ואת המהות של אנשים. אם כך, מי כן מיטיב להכיר את האינסטינקטים, הפונקציות והמהות של אנשים? רק הבורא מיטיב להכיר אותם. מי שברא את בני האדם מיטיב להכיר את הפונקציות, את האינסטינקטים ואת המהות שלהם, וכמובן מסוגל להגדיר בני אדם ולקבוע את ערכם, את זהותם ואת מהותם של גברים ונשים. האם אין זאת עובדה אובייקטיבית? (כן.) מה שמשמש את האל כדי לברוא בני אדם, האינסטינקטים שהוא נותן לאנשים כשהוא בורא אותם, הפונקציות והחוקים של גופם, מה שהם מתאימים או לא מתאימים לעשות, ואפילו מה צריך להיות משך חייהם – כל זה נקבע מראש על ידי האל. רק לאל יש ההבנה הטובה ביותר של בני האדם שהוא בורא, ואף אחד אחר אינו מבין יותר במין האנושי הנברא. האם אין זאת עובדה? (כן.) לכן, האל הוא המתאים ביותר להגדיר בני אדם ולקבוע את הזהות, המעמד, הערך והפונקציה של גברים ונשים, ווכן את הנתיב הנכון שאנשים צריכים ללכת בו. האל מיטיב לדעת מה צריכים בני האדם שהוא ברא, מה הם מסוגלים להשיג ומה מצוי במסגרת יכולותיהם. מנקודת מבט אחרת, מה שבני אדם ברואים צריכים יותר מכל הוא המילים שנאמרו על ידי הבורא. רק האל יכול להוביל אישית בני אדם, לקיים אותם ולהיות להם רועה. כל האמרות האלו של מין אנושי מושחת שלא באו מן האל מוליכות שולל, בעיקר האמרות מהתרבות המסורתית, שכולן מטעות, הופכות אנשים לקהי-חושים ומגבילות אותם, וכמובן פועלות כמין רסן ובקרה. יש היבט נוסף, שהוא שהאל ברא את בני האדם, והדאגה הגדולה ביותר של האל ביחס לבני האדם היא האם הם מסוגלים ללכת בנתיב הנכון בחיים. חברות, אומות ומדינות, לעומת זאת, לוקחות בחשבון רק את האינטרסים של המעמד השולט ואת היציבות של המשטר הפוליטי, בלי לדאוג לחייהם של המעמדות הנמוכים יותר. הדבר גורם להתרחשותם של דברים קיצוניים וכאוטיים מסוימים. המעמד השולט והמשטר לא מובילים את האנשים לנתיב הנכון כדי שיוכלו לחיות חיים של ערך ובהירות ולהתמסר לריבונות ולסידורים של האל, אלא רוצים לנצל את האנשים כדי שישרתו את השלטון שלהם-עצמם, את הקריירות שלהם, ואת השאיפות והרצונות שלהם. לא משנה אילו טענות, או אילו רעיונות והשקפות הם מציבים, המטרה של כל זה היא להוליך אנשים שולל, להגביל את מחשבותיהם ולשלוט במין האנושי, כך שכל האנשים ישרתו אותם ויהיו נאמנים להם. הם לא לוקחים בחשבון את עתיד המין האנושי או את הצפוי לו, וגם לא כיצד בני אדם יוכלו לשרוד טוב יותר. אך מה שהאל עושה שונה לחלוטין, שכן מה שהאל עושה הוא בהתאמה לתוכניתו. לאחר שהאל בורא בני אדם, הוא מוביל אותם אל הבנה של עוד אמיתות ועקרונות להתנהלות, וגורם להם לראות בבירור את האמת בנוגע להשחתה של המין האנושי על ידי השטן. על היסוד הזה, בהתאמה עם עקרונות-האמת הללו שהאל מלמד אנשים ומשתמש בהם כדי להוכיח אותם, הם מסוגלים לבחור בנתיב הנכון בחיים.

הכללים והמוסכמות הללו בנוגע להתנהלות מוסרית בתרבות המסורתית הם בעלי השלכות רחבות מאוד והם משפיעים על החשיבה של אנשים בכל מיני היבטים, מוליכים אותם שולל ומגבילים את החשיבה שלהם. מה ששיתפנו עליו היום הוא מספר אמרות והשקפות מעוותות של התרבות המסורתית בנוגע למגדר, שהשפיעו במידה משמעותית על ההשקפות הנכונות של אנשים ביחס למגדר וגם כפו על גברים ונשים כל כך הרבה אזיקים, כבלים, הגבלות, אפליות וכדומה. כל אלו עובדות שאנשים יכולים לראות, והם גם ההשפעות שיש לתרבות המסורתית על לאנשים וההשלכות שלה מבחינתם.

14 במאי 2022