על מה שיתפתי בכינוס הקודם, מישהו יכול לומר לנו? (בפעם הקודמת האל שיתף על שני היבטים. היבט אחד היה שכשקורים מקרים מסוימים בכנסייה בתקופות שונות או בשלבים שונים – למשל, אנשים מסוימים נעצרים על ידי הדרקון הגדול האדום כאש, מנהיגים ועובדים מסוימים מוחלפים, אנשים מסוימים חולים, ואנשים מסוימים מתמודדים עם עניינים של חיים ומוות – המקרים הללו אינם קורים במקרה, ואנו צריכים לחפש את האמת ביחס אליהם. האל גם תיאר מספר נתיבים ליישום בפועל. כשאנו מתמודדים עם הנסיבות האלו, עלינו לקיים שני דברים: ראשית, לקבל עלינו את מקומו הנאות של יציר בריאה; שנית, להחזיק בלב כן ומסור – בין אם אנו עומדים מול שיפוט וייסור, ניסיונות וזיכוך, או חסד וברכות, עלינו לקבל את כל הדברים הללו מן האל. בנוסף, השיתוף של האל ניתח אמרה על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית, "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו".) הנושא העיקרי של השיתוף הקודם היה גם הבעיות הקיימות באמרות על התנהלות מוסרית. שיתפתי על הנושא הזה זמן רב, וחשפתי כמה אמרות, דרישות והגדרות נפוצות של התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית. לאחר השיתוף על הנושאים האלו, האם יש לכם איזו הבנה חדשה והגדרות חדשות על האמרות האלו על התנהלות מוסרית? האם הבחנתם באמת ביחס לאמירות האלו וראיתם בבירור את מהותן? האם אתם מסוגלים לוותר על הדברים האלו מעומק ליבכם, לנטוש אותם, להפסיק לבלבל בינם ובין האמת, ולהפסיק לראות בהם דברים חיוביים, להפסיק לחתור אליהם כאל אמיתות ולקיים אותם? בעיקר כשאתה נתקל בדברים מסוימים בחייהיומיום המתייחסים לאמרות על התנהלות מוסרית, האם יש בך מודעות, והאם אתה יכול להרהר בתשומת לב האם אתה עדיין מושפע מהאמרות האלו על התנהלות מוסרית? האם אתה כבול, אזוק ונשלט על ידי הדברים האלו? האם בתוך-תוכך אתה עדיין יכול להשתמש באמרות על התנהלות מוסרית כדי לרסן את עצמך ולהשפיע על הדיבור ועל ההתנהגות שלך, וכן על גישתך לדברים? שתפו את מחשבותיכם. (לפני שהאל שיתף על התרבות המסורתית וניתח אותה, לא הייתי מודע לכך שהרעיונות וההשקפות האלו על התנהלות מוסרית שגויות, או איזה נזק הן יגרמו לי, אבל כעת יש לי מידה של מודעות.) טוב שיש לך מידה של מודעות. כמובן, לאחר זמן מה, אתה אמור להיות מסוגל לזהות את השגיאות שבאמרות האלו על התנהלות מוסרית. מנקודת מבט סובייקטיבית, אתה גם אמור להיות מסוגל לנטוש אותן ולהפסיק לראות בהן דברים חיוביים, אבל מנקודת מבט אובייקטיבית, אתה עדיין חייב לקלוט, לחשוף ולנתח בקפידה אמרות כאלו על התנהלות מוסרית בחיי היומיום, כדי שתוכל להביט לעומקן ולנטוש אותן. להיות מודע מנקודת מבט סובייקטיבית אין פירושו שאתה מסוגל לנטוש את הרעיונות וההשקפות השגויות הללו של התרבות המסורתית בחיי היומיום שלך. כשתיתקל בדברים כאלו, יתכן שתחוש לפתע שהאמרות האלו סבירות, ולא תהיה מסוגל לנטוש אותן כליל. במקרים כאלו, עליך לחפש את האמת בחוויות שלך, לנתח בזהירות את ההשקפות השגויות האלו בתרבות המסורתית בהתאמה עם דברי האל, ולהגיע לנקודה שבה תוכל לראות בבירור כי מהות האמרות האלו מהתרבות המסורתית מנוגדת לאמת, לא מציאותית, מוליכת שולל ומזיקה לאנשים. רק כך אפשר לנקות את הרעל של ההשקפות המגוחכות האלו מליבך אחת ולתמיד. כעת הבנתם את הפגמים של האמרות השונות בתרבות המסורתית מבחינת דוקטרינה, וזה טוב, אבל זאת רק ההתחלה. באשר לשאלה אם יהיה אפשר לעקור משורש את ההשפעה הרעילה של התרבות המסורתית בעתיד, הדבר תלוי באופן שבו אנשים חותרים אל האמת.

לא משנה מהי האמרה על התנהלות מוסרית, זהו סוג של נקודת השקפה אידאולוגית על התנהלות מוסרית שהמין האנושי דוגל בה. קודם לכן חשפנו את המהות של לא מעט מתוך האמרות השונות על התנהלות מוסרית, אך בנוסף להיבטים ששיתפנו עליהם קודם לכן, בהחלט יש אמרות נוספות על התנהלות מוסרית שיש לחשוף אותן, כדי להשיג הבנה עמוקה יותר וניתוח של שפע האמרות על התנהלות מוסרית שבני האדם דוגלים בהן. זה משהו שעליכם לעשות. באשר לאמרה על התנהלות מוסרית "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" ששיתפנו עליה בפעם הקודמת, הרי שאם לשפוט על פי משמעות המשפט הזה, הוא מכוון בעיקר לגברים. זו דרישה מגברים, והיא גם אמת מידה למה שהמין האנושי מכנה "גברים גבריים וחסונים". חשפנו וניתחנו את הסטנדרט הזה הנוגע לגברים. בנוסף על הדרישה הזאת כלפי גברים, ישנה גם האמרה: "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית", ששיתפנו עליה קודם לכן, ושהועלתה ביחס לנשים. משתי האמרות האלו אפשר לראות בבירור שלא רק שהתרבות המסורתית של המין האנושי מציבה בפני נשים דרישות לא מציאותיות ולא אנושיות שאינן תואמות את הטבע האנושי, אלא שהיא גם לא חסה על גברים, בכך שהיא מקדמת טענות ודרישות ביחס אליהם, שהן לא מוסריות, לא אנושיות ונוגדות את הטבע האנושי, ובכך לא רק שהיא גוזלת מנשים את זכויות האדם שלהן, אלא גם מגברים. מנקודת המבט הזאת, נראה הוגן להיות חסרי פניות, על ידי כך שנימנע מלהקל על נשים וגם מלחוס על גברים. יחד עם זאת, על פי הדרישות והסטנדרטים של התרבות המסורתית הנוגעים לנשים ולגברים, ברור שיש בעיות רציניות בגישה הזאת. על אף שמצד אחד, התרבות המסורתית מציבה סטנדרטים של התנהלות מוסרית לנשים, ומצד אחר היא גם קובעת קריטריונים להתנהלות עבור גברים גבריים וחסונים, הרי שאם לשפוט על פי הדרישות והסטנדרטים האלו קיים בבירור חוסר הוגנות. אם אי-אפשר לומר שזה כך? (אכן.) הדרישות והסטנדרטים האלו בנוגע להתנהלות המוסרית של נשים מגבילים באורח חמור את חירותן של נשים, כובלים לא רק את המחשבות של הנשים אלא גם את רגליהן, שכן הם דורשים מהן להישאר בבית ולחיות חיים מבודדים, לעולם לא לצאת מן הבית ולקיים מגע מינימלי עם העולם החיצון. פרט לכך שהם מזהירים נשים שעליהן להיות חסודות, אדיבות, עדינות ומוסריות, הם אפילו מטילים תקנות קפדניות על תחום הפעילות ומרחב החיים של נשים, שכן הם הם דורשים מהן לא להיראות בציבור, לא לנסוע רחוק ולא לפתח קריירה, קל וחומר לטפח שאיפות גדולות, רצונות ואידאלים, ואפילו מגיעות לכדי הצבתה של טענה עוד יותר לא אנושית – שהמידה הטובה לאישה היא להיות חסרת מיומנויות. כיצד אתם מרגישים כשאתם שומעים זאת? האם הטענה הזאת ש"המידה הטובה לאישה היא להיות חסרת מיומנויות" באמת נכונה? כיצד יתכן שהמידה הטובה לאישה היא שלא יהיו לה מיומנויות? מהי בדיוק המשמעות של "מידה טובה"? האם פירושו חוסר מידה טובה, או להיות חסודה? אם כל הנשים שאין להן מיומנויות נחשבות לחסודות, האם כל הנשים שיש להן מיומנויות חסרות מידה טובה ואין להן שום מוסר? האם זה שיפוט והוקעה של נשים בעלות מיומנות? האם יש בכך שלילה חמורה של זכויות האדם של נשים? האם זאת פגיעה בכבודן של נשים? (כן.) לא רק שהדבר מתעלם מקיומן של נשים, אלא שיש בכך גם זלזול בקיומן, וזה לא הוגן כלפי נשים וגם לא מוסרי. ובכן, מה דעתך על האמרה הזאת "המידה הטובה לאישה היא להיות חסרת מיומנויות"? האם היא לא אנושית? (כן.) כיצד יש לפרש את המילה "לא אנושית"? האם זה חוסר מידה טובה? (כן.) זה חוסר רציני במידה טובה. אם להשתמש באמרה סינית, זה חוסר של שמונה פרקי חיים של מידה טובה. טענה מהסוג הזה היא ללא ספק לא אנושית! לאנשים שמשמיעים ברמה את הטענה ש"המידה הטובה לאישה היא להיות חסרת מיומנויות" יש סיבות ומטרות נסתרות: הם לא רוצים שנשים יהיו מיומנות, והם לא רוצים שנשים ייטלו חלק בעבודה של החברה ויהיו במעמד שווה לגברים. הם רק רוצים שנשים יהיו כלי שרת של גברים, כשהן משרתות אותם בהכנעה בבית בלי לעשות שום דבר נוסף – הם חושבים שזאת המשמעות של "חסודה". הם כמהים להגדיר את הנשים כחסרות תועלת, ולהכחיש את ערכן, תוך שהם הופכים אותן ללא יותר מאשר שפחות לגברים, וגורמים להן לשרת את הגברים לנצח, מבלי אפילו לאפשר להן להיות באותו מעמד כמו הגברים וליהנות מאותו היחס. האם נקודת המבט הזאת באה מחשיבה אנושית רגילה או מהשטן? (מהשטן.) זה נכון, אין ספק שהיא באה מהשטן. בלי קשר לאילו חולשות אינסטינקטיביות או חולשות גופניות יש לנשים, שום דבר מזה אינו בעיה ולא אמור להפוך לתירוץ או לסיבה כדי שגברים יכפישו נשים, יפגעו בכבודן או יגזלו מהן את חירותן או את זכויות האדם שלהן. בעיני האל, החולשות האלו וסוגי הפגיעוּת המולדת שאנשים מקשרים לנשים אינם בעיה. ומדוע? כיוון שנשים נבראו על ידי האל, הדברים הללו שאנשים חושבים שהם חולשות ובעיות באים בדיוק מן האל. הם נבראו ונקבעו מראש על ידו, והם למעשה לא פגמים או בעיות. הדברים הללו שנראים כחולשות ופגמים בעיניהם של בני אדם ובעיניו של השטן הם בעיקרון דברים טבעיים וחיוביים, והם גם תואמים לחוקי הטבע שנקבעו על ידי האל כשהוא ברא את המין האנושי. רק השטן יכול להשמיץ כך את היצורים שהאל ברא, על ידי כך שהוא רואה דברים שאינם תואמים לתפיסה האנושית כפגמים, חולשות ובעיות הקשורות לכשלים אינסטינקטיביים, ולעשות מהם עניין, ולהשתמש בהם כדי להכפיש, ללעוג, להשמיץ ולנדות אנשים, ולגזול מנשים את זכותן להתקיים, את זכותן למלא את חובותיהן ואת מחויבויותיהן בקרב המין האנושי, וגם לגזול מהן את הזכות להפגין את מיומנויותיהן ואת כישרונותיהן המיוחדים במסגרת המין האנושי. למשל, מונחים כגון "פרח עדין" או "בחורונת" משמשים בחברה לעתים קרובות כדי לתאר נשים ולהציג אותן כחסרות ערך. אילו מילים נוספות כאלו קיימות? "רכרוכית", "ארוכת שיער אבל קצרת רואי", "חתיכה עם חזה גדול" וכן הלאה, כולם מונחים שמעליבים נשים. כפי שאתה יכול לראות, המונחים האלו משמשים כדי להעליב נשים על ידי התייחסות לתכונות הייחודיות להם או על ידי התייחסות לכינויים הנוגעים למין הנשי. אין ספק שהחברה והגזע האנושי רואים נשים מנקודת מבט שונה לחלוטין מזו של גברים, נקודת מבט שגם היא אינה שוויונית. האם אין זה בלתי הוגן? אין זו התייחסות או גישה לדברים על יסוד של שוויון בין גברים ונשים, אלא זה הסתכלות על נשים בבוז מנקודת מבט של עליונות גברית, ושל אי-שוויון מוחלט בין גברים ונשים. לכן, בחברה ובקרב בני אנוש, הופיעו מונחים רבים שמתייחסים לתכונות נשיות ספציפיות ולכינויים המתייחסים לנשים כדי לתאר בעיות שונות הקשורות לאנשים, מאורעות ודברים למשל, הביטויים "פרח עדין", "בחורונת", "רכרוכית" וגם "ארוכת שיער אבל קצרת רואי", "חתיכה עם חזה גדול" שהזכרנו זה עתה משמשים אנשים לא רק כדי לתאר נשים ולפגוע בן, אלא גם כדי ללעוג, לבזות ולחשוף אנשים, מאורעות ודברים שהם בזים להם, תוך שימוש במונחים הקשורים לתכונות נשיות ולמין הנשי. זה בדיוק כמו כשאנחנו מתארים מישהו כחסר אנושיות, אנחנו עשויים לומר שלאדם הזה יש לב של זאב וריאות של כלב, כי אנשים חושבים שלא ליבו של זאב ולא ריאותיו של כלב הם דברים נחמדים, כך שהם מצרפים את שני הדברים האלו ביחד כדי לתאר כמה דוחה הוא אדם שאיבד את אנושיותו. באופן דומה, כיוון שבני אדם בזים לנשים ומתעלמים מקיומן, הם משתמשים במספר מונחים הקשורים לנשים כדי לתאר אנשים, מאורעות ודברים שהם בזים להם. זאת בפירוש השמצה של המין הנשי. האין זאת? (כן.) בכל מקרה, האופן שבו המין האנושי והחברה רואים נשים ומגדירים אותם אינו הוגן ונוגד את העובדות. בקיצור, אפשר לתאר את היחס של המין האנושי כלפי נשים בשתי מילים, "מבזה" ו"דכאני". נשים לא רשאיות לקום ולעשות דברים, וגם לא למלא שום אחריות או חובות חברתיות, קל וחומר למלא תפקיד כלשהו בחברה. לסיכום, אין מתירים לנשים לצאת מן הבית כדי ליטול חלק בשום עבודה בחברה – זאת שלילה של זכויות הנשים. לא מרשים לנשים לדמיין בחופשיות וגם לא לדבר בחופשיות, ובוודאי לא לפעול בחופשיות, לא מרשים להן לעשות שום דבר ממה שהן אמורות לעשות. האם אין זאת רדיפה של הנשים? (כן.) רדיפת הנשים בידי התרבות המסורתית ניכרת מהדרישות ביחס להתנהלות מוסרית שמוטלות עליהן. במבט על הדרישות השונות שמוטלות על נשים בידי המשפחה, החברה והקהילה, הרדיפה של נשים החלה רשמית כשקהילות נוצרו לראשונה ואנשים יצרו חלוקות ברורות בין מגדרים. מתי הגיע הדבר לשיאו? רדיפת הנשים הגיעה לשיאה לאחר ההופעה ההדרגתית של אמרות ודרישות שונות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית. כיוון שיש תקנות כתובות ואמרות מפורשות, התקנות הכתובות והאמרות המפורשות הללו בחברה עיצבו את דעת הקהל וגם יצרו מעין כוח. דעת הקהל הזאת והכוח הזה הפכו כבר למין כלוב בלתי נמנע ולכבלים מבחינת הנשים, שאין להן ברירה אלא לקבל את גורלן, כיוון שמעצם כך שהן חיות בקרב האנושות ובתקופות שונות של החברה, נשים יכולות רק לעמוד באי-הצדק ולסבול עלבונות, להשפיל את עצמן ולהפוך לשפחות של החברה ואפילו של גברים. עד עצם היום הזה, הרעיונות והאמרות הוותיקים והקדומים הללו שמקודמים כחלק מנושא ההתנהלות המוסרית עדיין משפיעים באורח עמוק על החברה האנושית, כולל על הגברים, וכמובן על נשים. נשים משתמשות באמרות האלו על התנהלות מוסרית וכן בדעות של החברה בכלל מבלי דעת וללא מחשבה כדי להגביל את עצמן, וכמובן הן גם נאבקות באורח לא מודע כדי להשתחרר מן הכבלים והכלובים הללו. יחד עם זאת, כיוון שלאנשים אין כל התנגדות לכוח רב העוצמה הזה של דעת הקהל בחברה – או, ליתר דיןק, בני אדם אינם מסוגלים לראות בבירור את מהות האמרות השונות בתרבות המסורתית וגם לא לראות לעומקן – הם לא מסוגלים להשתחרר ולצאת מן הכבלים והכלובים הללו, על אף שהם כמהים לעשות כן. ברמה הסובייקטיבית, הסיבה לכך היא שאנשים אינם יכולים לראות את הבעיות הללו בבירור; ברמה האובייקטיבית, הסיבה היא שאנשים אינם מבינים לא את האמת ולא מה בדיוק הייתה כוונת הבורא בבריאתם של אנשים, או מדוע הוא ברא אינסטינקטים זכריים ונקביים. לכן, הן גברים והן נשים חיים ומתקיימים במסגרת העצומה הזאת של מוסריות חברתית, ולא משנה כמה קשה הם נאבקים בתוך הסביבה החברתית העצומה הזאת, הם עדיין אינם מסוגלים להיחלץ מהאזיקים של אמרות על התנהלות מוסרית בחברה המסורתית, אמרות שהפכו לכבלים בלתי נראים בדעתו של כל אדם.

האמרות האלה שרודפות נשים בתרבות המסורתית הן כמו כבלים בלתי נראים, לא רק עבור נשים אלא כמובן גם עבור גברים. מדוע אני אומר זאת? כיוון שהיות שגברים נולדו בקרב המין האנושי, והם חברים חשובים באותה המידה בחברה הזאת, גם בהם מוטבעות באורח דומה התרבויות המסורתיות הללו של מוסריות וגם הם מושפעים מהן. הדברים הללו גם מושרשים באורח עמוק בשכלו של כל גבר, וכל הגברים מושפעים ואזוקים באורח לא מודע על ידי התרבות המסורתית. למשל, גם גברים מאמינים באמונה שלמה בביטויים כגון "פרח עדין", "המידה הטובה לאישה היא להיות חסרת מיומנויות", "נשים צריכות להיות חסודות, אדיבות, עדינות ומוסריות" ו"נשים צריכות להיות צנועות", והם מוגבלים באורח עמוק על ידי הדברים האלו מהתרבות המסורתית באותה המידה כמו נשים. מצד אחד, האמרות האלה שרודפות נשים מיטיבות מאוד עם גברים ועוזרות להעצים את מעמדם, ומכאן אפשר לראות שמבחינה זו, גברים זכו לסיוע רב בחברה מצד דעת הקהל ולכן, הם מקבלים ברצון את הדעות והביטויים הללו הרודפים נשים. מצד שני, האמרות האלו של התרבות המסורתית בנוגע למוסריות מוליכות שולל גברים ומשפיעות עליהם, כך שאפשר לומר שמלבד הנשים, הגברים הם הקורבנות הנוספים של מגמת התרבות המוסרית. יש מי שאומרים: "החברה בכללותה תומכת בעליונות של זכויות הגברים, אז למה לומר שגם גברים הם קורבנות?" את זה צריך לראות מנקודת המבט שגורסת כי התרבות המסורתית של המוסריות מפתה את המין האנושי, מוליכה אותו שולל, מטעה, מקהה ומגבילה אותו. נשים ניזוקו באורח עמוק על ידי רעיונות על מוסריות בתרבות המסורתית, וגם גברים הולכו שולל באורח עמוק וסבלו רבות. מה המשמעות של "הולכו שולל" במובן אחר? משמעותו לאנשים אין את נקודת המבט הנכונה להעריך על פיה גברים ולהגדיר נשים. ללא קשר לזווית שממנה מביטים על הדברים הללו, הכול מבוסס על התרבות המסורתית, לא על האמיתות שהאל הביע או על הכללים והחוקים השונים שהאל ניסח עבור המין האנושי, וגם לא על על הדברים החיוביים שהוא גילה למין האנושי. מנקודת המבט הזאת, גם גברים הם קורבנות שהתרבות המסורתית פיתתה, הוליכה שולל, הטעתה, הקהתה והגבילה. לכן גברים אינם צריכים לחשוב על נשים כמעוררות רחמים באורח משפיל רק כיוון שאין להן שום מעמד בחברה, והם גם אינם צריכים להיות שאננים רק כיוון שהמעמד החברתי שלהם גבוה יותר ממעמדן של נשים. אל תמהר לשמוח; למעשה, גם גברים הם מעוררי רחמים. אם תשווה אותם לנשים, הם מעוררי רחמים באותה מידה. מדוע אני אומר שכולם מעוררי רחמים באותה המידה? הבה נבחן שוב את האופן שבו החברה והמין האנושי מגדירים גברים ומעריכים אותם, וכן מספר היבטים של אחריות שמיוחסים להם. לאור הדרישה של המין האנושי מגברים ששיתפנו עליה בפעם האחרונה – "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" – המטרה העליונה של הדרישה הזאת היא להגדיר גברים כגברים גבריים וחסונים, שהוא הקביעה הסטנדרטית לגבי גברים. ברגע שהקביעה הזאת "גבר גברי וחסון" מונחת על כתפיו של גבר, הוא מחויב להצדיק את התואר, ואם הוא רוצה להצדיק אותו, עליו להקריב קורבנות חסרי תוחלת ולעשות דברים רבים באופן שנוגד את האנושיות הרגילה. למשל, אם אתה גבר ואתה רוצה שהחברה תכיר בך כגבר גברי וחסון, הרי שלא יכולות להיות לך שום חולשות, אתה לא יכול להיות ביישן בשום דרך, חייב להיות לך רצון חזק, אתה לא יכול להתלונן שאתה עייף, אתה לא יכול לבכות או להראות שום חולשה אנושית, אתה אפילו לא יכול להיות עצוב, ואתה לא יכול להתרשל. בכל עת חייבים להיות לך ניצוץ בעיניים, הבעה נחושה וחסרת מורא, ואתה חייב להיות מסוגל לשפוך את חמתך על אויביך, כדי להצדיק את התואר שלך כ"גבר גברי וחסון". כלומר, בחיים האלה אתה חייב לאזור אומץ ולעמוד זקוף. אתה לא יכול להיות אדם בינוני, רגיל, שגרתי או לא בולט. אתה חייב להתעלות על בני תמותה רגילים ולהיות יצור על-אנושי שניחן בכוח רצון יוצא דופן ובהתמדה, סיבולת ונחישות יוצאות דופן, כדי להיות ראוי שיתייגו אותך כ"גבר גברי וחסון". זאת רק אחת הדרישות של התרבות המסורתית מגברים. כלומר, גברים שותים, נואפים ומהמרים, אבל עליהם להיות חזקים יותר מנשים ולהיות בעלי כוח רצון חזק ביותר. אין זה משנה מה קורה לך, אסור לך להיכנע, למצמץ או לומר "לא", ואסור לך להראות חשש, פחד או מוגות-לב. אתה חייב להסתיר את הגילויים הללו של אנושיות רגילה ולהסוותם, ואסור לך לחשוף אותם בכל דרך שהיא, וגם לא לתת לאף-אחד לראות אותם, אפילו לא להוריך, לבני משפחתך הקרובים ביותר, או לאנשים שאתה אוהב יותר מכול. מדוע? כיוון שאתה צריך להיות גבר גברי וחסון. מאפיין נוסף של גברים גבריים וחסונים הוא ששום אדם, מאורע או דבר אינו יכול לקעקע את נחישותם. כל אימת שגבר רוצה לעשות משהו – כשיש לו שאיפות, אידאלים או רצונות, כמו לשרת את ארצו, להראות נאמנות לחבריו, או להקריב את חייו למענם, או כל קריירה שהוא רוצה לפתח, או כל שאיפה שיש לו, ולא חשוב אם היא טובה או רעה – איש אינו יכול לעצור בעדו, ולא אהבתו לנשותיו, לא קרבה משפחתית, לא משפחה ולא אחריות חברתית כלשהי אינן יכולות לשנות את נחישותו, וגם לא לגרום לו לוותר על השאיפות, האידאלים והרצונות שלו. אף-אחד לא יכול לשנות את נחישותו, את המטרות שהוא שואף להשיג או את הנתיב שהוא רוצה ללכת בו. בה בעת, עליו גם לדרוש מעצמו לא להרפות בשום רגע. ברגע שהוא מרפה, מתרשל ורוצה לשוב ולמלא את האחריות המשפחתית שלו, להיות בן טוב להוריו, לטפל בילדיו ולהיות אדם רגיל, והוא מוותר על האידאלים שלו, על השאיפות שלו, על הנתיב שהוא רוצה ללכת בו, ועל המטרות שהוא רוצה להשיג, הוא כבר לא יהיה גבר גברי וחסון. ואם הוא אינו גבר גברי וחסון, מה הוא? הוא הופך לרכרוכי מגודל, לאדם חסר-תועלת, מאפיינים שהחברה כולה בזה להם, ושכמובן גם הוא בז להם. ברגע שגבר מבין שיש בעיות ופגמים במעשיו ובהתנהלותו שאינם עומדים בסטנדרט הנדרש כדי להיות גבר גברי וחסון, הוא יבוז לעצמו בליבו, ויחוש שאין לו מקום בחברה, שאין לו שום דרך ביטוי ליכולותיו ושהוא אינו יכול להיקרא גבר גברי וחסון, או אפילו סתם גבר. עוד מאפיין של גברים גבריים וחסונים הוא שכוח אינו יכול לכופף אותם, וזהו סוג של רוח שגורמת לכך ששום כוח, אלימות, איומים וכדומה אינם יכולים להכניע אותם. לא חשוב באיזה כוח, אלימות, איום או אפילו סכנת מוות הם נתקלים, גברים כאלו אינם פוחדים מן המוות ויכולים להתגבר על כל רצף של קשיים. אי-אפשר לסחוט אותם וגם לא לגרום להם להכפיף את עצמם מתוך חשש, הם לא ייכנעו לשום כוח רק כדי לשרוד, והם לא יסכימו לפשרות. ברגע שהם נכנעים לשלטון או לכל סוג של כוח למען איזו אחריות, מחויבות או מסיבה אחרת, הרי שאפילו אם הם שורדים ונותרים בחיים, הם ירגישו שאט נפש בשל התנהגותם בגלל התרבות המסורתית של המוסריות שהם מעלים על נס. במידה מסוימת, רוח הבושידו ביפן היא כזו. ברגע שאתה נכשל או שמומט עליך קלון, אתה חש שאתה חייב להתאבד על ידי כך שתוציא לעצמך את מעיך. האם כל כך קל לזכות בחיים? אנשים חיים רק פעם אחת. אם אפילו כישלון קטן או מכשול זעיר גורמים למחשבות על מוות, האם הדבר נגרם בשל השפעתה של התרבות המסורתית? (כן.) כשהם נתקלים בבעיה ואינם מסוגלים לקבל החלטה מהירה, או לבחור באורח שתואם את הדרישות של התרבות המסורתית, או להוכיח את כבודם ואת אופיים, או להוכיח שהם גבר גברי וחסון, הם יבקשו את המוות ויתאבדו. הסיבה שבגלל גברים יכולים להחזיק ברעיונות ובהשקפות כאלו היא ההשפעה החמורה של התרבות המסורתית, והאופן שבו היא מגבילה את חשיבתם. אם הם לא היו מושפעים על ידי הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית, לא היו כל כך הרבה גברים שמתאבדים ומוציאים לעצמם את המעיים. באשר להגדרה של גבר גברי וחסון, גברים מקבלים את הרעיונות וההשקפות הללו של התרבות המסורתית בהחלטיות ובביטחון רב, ורואים בהם דברים חיוביים המאפשרים להם למדוד ולרסן את עצמם, וגם למדוד ולרסן גברים אחרים. אם לשפוט על פי המחשבות, ההשקפות, האידאלים והמטרות של גברים והנתיבים שהם בוחרים, כל זה מוכיח שכל הגברים מושפעים ומורעלים באורח עמוק על ידי התרבות המסורתית. הסיפורים הרבים על מעללי גבורה ואגדות יפות הם דיוקן אמיתי של האופן שבו התרבות המסורתית מושרשת עמוק בדעתם של אנשים. מנקודת המבט הזאת, האם גברים מורעלים על ידי התרבות המסורתית בדיוק באותו אופן עמוק כמו נשים? התרבות המסורתית פשוט מציבה סטנדרטים שונים של דרישות בפני גברים ובפני נשים, והיא מעליבה, מבזה ומגבילה נשים ושולטת בהן ללא רסן, בעוד שהיא דוחקת בגברים, מפתה אותם, דוחפת ומסיתה אותם לא להיות מוגי לב או אנשים רגילים ושגרתיים. הדרישה מגברים היא שכל מה שהם עושים חייב להיות שונה מנשים, להתעלות עליהן, להיות מעליהן ולהתנשא עליהן. הם חייבים לשלוט בחברה, לשלוט במין האנושי ולשלוט במגמות ובכיוון של החברה, ולשלוט בכל הדברים בחברה. גברים חייבים להיות בעלי כוח מוחלט בחברה, בעלי כוח לשלוט בחברה ובבני האדם, והכוח הזה כולל גם שליטה ופיקוח על נשים. זה מה שגברים אמורים לחתור אליו, וזאת גם ההתנהגות ההרואית של גבר גברי וחסון.

בעידן הנוכחי, ארצות רבות הפכו לחברות דמוקרטיות שבהן הזכויות והאינטרסים של נשים וילדים מובטחים במידה מסוימת, וההשפעה וההגבלות של הרעיונות וההשקפות הללו של התרבות המסורתית כבר אינן ניכרות כל כך. בסופו של דבר, נשים רבות התקדמו בחברה, והמעורבות שלהן בתחומים ועיסוקים רבים גוברת. יחד עם זאת, כיוון שהרעיונות של התרבות המסורתית מושרשים עמוק בדעתם של בני אדם מזה זמן רב – ולא רק בדעתן של נשים, אלא גם בדעתם של גברים – אזי הן גברים והן נשים מאמצים באורח לא מודע את הפרספקטיבה ונקודת המבט של התרבות המסורתית, כשהם חושבים על דברים שונים וניגשים אליהם. כמובן, הם גם בוחרים בקריירות ובמשרות שונות כשהם מודרכים על ידי רעיונות והשקפות של התרבות המסורתית. בחברה של ימינו, על אף שהשוויון בין גברים ונשים השתפר במידה מסוימת, הרעיון בדבר עליונות גברים המצוי בתרבות המסורתית עדיין שולט בדעתם של אנשים, וברוב הארצות, החינוך מבוסס באורח מהותי על רעיונות הליבה הללו של התרבות המסורתית. לכן, על אף שבחברה הזאת בני אדם משתמשים באמירות הללו של התרבות המסורתית רק לעתים רחוקות בדברם על נושאים שונים, הם עדיין כלואים במסגרת האידאולוגית של התרבות המסורתית. איזה מין מונחים יש לחברה המודרנית כדי לשבח אישה? למשל, "אישה גברית" ו"אישה חזקה". האם אלו צורות התייחסות מכבדות או מבזות? יש נשים שאומרות: "מישהו קרא לי אישה גברית, ואני חשבתי שזה מחמיא מאוד. מה אתם אומרים על זה? נטמעתי בחברה הגברית והמעמד שלי השתפר. על אף שאני אישה, על ידי הוספת המלה 'גברית' אני הופכת לאישה גברית, וכך אני יכולה להיות מישהי ששווה לגברים, וזה סוג של כבוד!" זה סוג של הכרה וקבלה של האישה הזאת על ידי קהילה או קבוצה בחברה האנושית, וזה דבר מכובד ביותר, הלא כן? אם אישה מתוארת כאישה גברית, הדבר מוכיח שהאישה הזאת מוכשרת מאוד, כמו גברים, ולא נחותה ביחס אליהם, והקריירה, הכישרונות ואפילו המעמד החברתי שלה, האיי-קיו שלה והדרכים שבהן היא זוכה לעמדה בחברה מספיקים כדי שאפשר יהיה להשוותה לגברים. כפי שאני רואה את הדבר, מבחינת רוב הנשים, הכינוי "אישה גברית" הוא פרס מהחברה, סוג של הכרה במעמד חברתי שהחברה המודרנית מעניקה לנשים. האם יש נשים שרוצות להיות נשים גבריות? על אף שהכינוי הזה אינו נעים, בלי קשר לנסיבות, לכנות אישה "גברית" זה בהחלט לשבח אותה על כך שהיא מוכשרת ומיומנת מאוד, ויש בכך מתן אישור מבחינתם של גברים. באשר לכינויים המיועדים לגברים, אנשים עדיין נצמדים לתפיסות מסורתיות, שאינן משתנות לעולם. למשל, גברים מסוימים אינם מכווני-קריירה ואינם חותרים לכוח או למעמד, אלא מקבלים את מצבם הנוכחי ומרוצים מעבודתם השגרתית ומחייהם השגרתיים, ודואגים מאוד למשפחתם. אילו מין שמות מצמידה החברה לגברים כאלו? האם גברים כאלו מתוארים כחסרי-תועלת? (כן.) גברים מסוימים יסודיים וקפדניים מאוד במה שהם עושים, ולוקחים את הדברים צעד אחר צעד ובזהירות רבה. איך מכנים אותם אנשים מסוימים? "קצת כמו בחורה" או "פרח עדין". אתה רואה, לא מעליבים גברים על ידי שימוש במילים גסות, אלא באמצעות ביטויים הקשורים לנשים. אם אנשים רוצים לרומם את המין הנשי, אם משתמשים במונחים כמו "אישה גברית" או "אישה חזקה" כדי להעצים מעמדה של אישה או לאשר את התאמתה, בעוד שמונחים כמו "פרח עדין" משמשים כדי לבזות גברים ולהוכיח אותם על כך שהם אינם גבריים. האם אין זאת תופעה נפוצה מאוד בחברה? (כן.) האמרות האלו שהופיעו בחברה המודרנית מוכיחות בעיה מסוימת, והיא שעל אף שהתרבות המסורתית נראית כבר רחוקה מאוד מהחיים המודרניים, ורחוקה מאוד מדעתם של אנשים, ועל אף שאנשים כיום מכורים לאינטרנט או להתקנים אלקטרוניים למיניהם, או נתונים באובססיה לכל מיני סגנונות חיים מודרניים, ואפילו אם אנשים נהנים מחיים נוחים להפליא בסביבות חיים מודרניות, או שיש להם זכויות אדם וחירויות אנושיות, זאת רק מראית-עין חיצונית; העובדה היא שהרבה מן הרעל של התרבות המסורתית נותר בדעתם. על אף שאנשים זכו בחירויות פיזיות אחדות, ונראה כי חלק מההשקפות על אנשים ודברים השתנו, ונראה שהם זכו במידה של חירות בחשיבתם, ושהם רכשו תובנות חדשות בחברה המודרנית הזאת תודות לתפוצה המהירה של חדשות ולטכנולוגיית המידע המתקדמת, והם יודעים על אודות דברים רבים בעולם החיצוני וגם ראו אותם, בני אדם עדיין חיים בצילן של אינספור אמרות על התנהלות מוסרית שהתרבות המסורתית מקדמת. אפילו אם יש אנשים מסוימים שאומרים: "אני האדם הבלתי-מסורתי ביותר שקיים, אני מודרני מאוד, אני מודרניסט", ויש להם נזם זהב באפם, שורה של מסמרי-קישוט באוזן והבגדים שלהם מאוד אוונגרדיים וטרנדיים, ההשקפות שלנו על אנשים ודברים, וכן ההשקפות שלהם על האופן שבו עליהם להתנהל ולפעול, עדיין בלתי ניתנות להפרדה מן התרבות המסורתית. מדוע אנשים לא יכולים להסתדר בלי התרבות המסורתית? כיון שליבם ושכלם משוקעים בתרבות המסורתית וכלואים על ידה. כל מה שמיוצר בעומקים הפנימיים ביותר של הנפש, ואפילו הרעיונות שמבזיקים לרגע בדעתם, נובע מן האינדוקטרינציה וההשרשה של התרבות המסורתית, והכול מיוצר בתוך המסגרת העצומה הזאת של התרבות המסורתית, ולא במנותק מהשפעתה. האם העובדות הללו מוכיחות שבני האדם כלואים על ידי התרבות המסורתית? (כן.) בני אדם כבר כלואים על ידי התרבות המסורתית. ולא משנה אם קראת הרבה ואתה משכיל מאוד או לא, כל עוד תחייה בקרב בני אדם, באורח בלתי נמנע התרבות המסורתית של המוסריות של המין האנושי תהיה מושרשת בך ותשפיע עליך, כיוון שהדברים בתרבות המסורתית מפעילים מעין כוח ועוצמה בלתי נראים שקיימים בכל מקום, לא רק בבית הספר ובספרי הלימוד של אנשים, אלא בעיקר במשפחותיהם, וכמובן בכל פינה בחברה. כך, אנשים עוברים אינדוקטרינציה מבלי דעת, והם מושפעים, מולכים שולל ומוטעים על ידי הדברים הללו. לכן, בני אדם חיים תחת הכבלים, האזיקים והשליטה של התרבות המסורתית והם אינם יכולים להסתתר או להימלט מפניה, גם אילו רצו בכך. הם חיים בסוג כזה של סביבה חברתית. זה מצב הדברים כיום, ואלו גם העובדות.

במבט על הדברים על בסיס האמרות על התנהלות מוסרית ומהותן ששיתפנו עליהן בפעם הקודמת, אמרות כאלה בתרבות המסורתית מסתירות את הצביונות המושחתים ואת התמצית של המין האנושי, וכמובן הן גם מסתירות את העובדה שהשטן משחית את המין האנושי. ההגדרות של גברים ונשים בתרבות המסורתית ששיתפנו עליהן היום מראות באורח ברור היבט מהותי נוסף של אמרות על התנהלות מוסרית. איזו מהות היא זאת? האמרות הללו על התנהלות מוסרית לא רק מוליכות שולל, מטעות ומגבילות את החשיבה של אנשים, אלא כמובן, הן גם מטמיעות באנשים את המושגים וההשקפות המוטעים על אנשים, עניינים ודברים למיניהם. זאת עובדה, והיבט מהותי נוסף של האמרות על התנהלות מוסרית שהשטן מקדם. כיצד אפשר להוכיח את הקביעה הזאת? האם ההגדרות של גברים ונשים באמרות על התנהלות מוסרית ששיתפנו עליהן זה עתה מספיקות כדי להמחיש את הנקודה הזאת? (כן.) הן אכן מספיקות כדי להמחיש את הנקודה הזאת. אמרות על התנהלות מוסרית מדברות רק על התנהגות נכונה ולא נכונה, על נוהגים טובים ורעים, ומדברות באורח שטחי בלבד על טוב ורע, נכון ולא נכון. הן לא מאפשרות לאנשים לדעת מה חיובי ומה שלילי, מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא נכון כשמדובר באנשים, עניינים ודברים. הדברים שהם גורמים לאנשים לקיים אינם קריטריונים נכונים או עקרונות להתנהלות ולהתנהגות שתואמים לאנושיות או שמיטיבים עם אנשים. לא משנה אם האמרות האלו על התנהלות מוסרית מפֵרות את החוקים הטבעיים של האנושיות, או אם אנשים מוכנים לקיים אותן או לא, הן כופות על אנשים להיצמד בנוקשות לדוגמה בלי להבחין בין נכון ולא נכון, בין טוב ורע. אם אתה לא מקיים אותן, החברה תגנה ותוקיע אותך, ואתה אפילו תגנה את עצמך. האם זה דיוקן אמיתי של האופן שבו התרבות המסורתית מגבילה את החשיבה האנושית? זה בדיוק שיקוף אמיתי של האופן שבו התרבות המסורתית מגבילה את החשיבה האנושית. ברגע שהתרבות המסורתית מצמחת מתוכה אמרות, דרישות וכללים חדשים, או מעצבת את דעת הקהל, או קובעת מגמה או מוסכמה בחברה, הרי שאתה בהכרח תיסחף על ידי המגמה או המוסכמה, ולא תעז לומר "לא" או לסרב, ובוודאי שלא תעלה שום ספקות ודעות שונות. אתה יכול רק להתחייב לה, שאם לא כן החברה תבוז לך ותעניש אותך, ואפילו תגונה על ידי דעת הקהל ותוקע על ידי המין האנושי. אילו תוצאות יש לכך שאתה תגונה ותוקע? אתה לא תהיה מסוגל עוד להיות בסביבת אנשים, כי לא יהיה לך שום כבוד, כי אתה לא יכול לקיים את האתיקה החברתית, אין לך שום מוסר ואין לך את ההתנהגות המוסרית שהתרבות המסורתית דורשת, וכך לא יהיה לך שום מעמד בחברה. אילו תוצאות יש להיעדר מעמד בחברה? שאתה לא תהיה ראוי לחיות בחברה הזאת, וכל ההיבטים של זכויות האדם יינטלו ממך, אפילו עד כדי כך שהזכות שלך לחיות, הזכות שלך לדבר והזכות שלך לבצע את ההתחייבויות שלך ירוסנו ויוגבלו. כך משפיעה התרבות המסורתית על המין האנושי וכך היא מאיימת עליו. כולם קורבנותיה, וכמובן כולם אוכפים את דרישותיה. אתה נופל קורבן לדעת הקהל הזאת, אתה כמובן גם נופל קורבן לכל האנשים השונים בחברה, ובה בעת אתה נופל קורבן גם לקבלתך שלך את התרבות המסורתית. בסופו של חשבון, אתה נופל קורבן לדברים הללו של התרבות המסורתית. האם לדברים הללו בתרבות המסורתית יש השפעה גדולה על המין האנושי? (כן.) למשל, אם אישה היא נושא לשמועות הטוענות שהיא אינה חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית, ושהיא אינה אישה טובה, הרי שלאחר מכן, כל אימת שהיא תתחיל עבודה חדשה או תצטרף לאיזושהי קבוצה, ברגע שאנשים ייעשו מודעים לסיפורים על אודותיה, ויקשיבו למפיצי הרכילות וישפטו אותה, היא לא תיחשב לאישה טובה בעיני איש מהם. ברגע שנוצר המצב הזה, יהיה לה קשה לפלס לעצמה דרך בחברה או לשרוד בה. יש אנשים שאפילו אין להם ברירה אלא להסתיר את זהותם ולהעתיק את מגוריהם לעיר או לסביבה אחרת. האם דעת הקהל רבת עוצמה? (כן.) הכוח הבלתי נראה הזה יכול להרוס כל אחד, לעשות בו שמות ולרמוס אותו. למשל, אם אתה מאמין באל, ברור שקשה לך לשרוד בסביבה החברתית של סין. מדוע קשה לשרוד? כיוון שברגע שאתה מאמין באל, מבצע את חובתך ומשקיע מעצמך למענו, לעתים, באורח בלתי נמנע, לא תתפנה לדאוג למשפחתך, והשדים הכופרים הללו יפיצו שמועות שאתה "לא מנהל חיים רגילים", שאתה "נוטש את משפחתך", שאתה "בורח עם מישהי" וכן הלאה. על אף שהטענות הללו אינן תואמות לעובדות, והן כולן ספקולציות ושמועות שווא, ברגע שתהיה נושא ההאשמות הללו, אתה תהיה בצרה קשה מאוד. כל אימת שתלכי לעשות קניות, אנשים יפנו לעברך מבטים משונים, וימלמלו ויעירו הערות מאחורי גבך, ויאמרו: "האישה הזאת דתייה, חסרה לה מידה טובה נשית, היא מנהלת חיים לא ראויים, מבלה את כל היום בריצה לכל מיני מקומות. זאת אישה שאינה ממקדת את האנרגיות שלה בניהול חיים רגילים. למה היא רצה לכל מיני מקומות? נשים צריכות לקיים את הקוד של קונפוציוס על שלושת הציותים וארבע המעלות הטובות, ולדאוג לבעלים שלהן ולגדל את ילדיהן". כיצד היית מרגישה לשמע הדברים האלו? האם היית כועסת מאוד? מה זה עניינם שאת מאמינה באל ומבצעת את חובתך? זה לא עניינם כלל, ועם זאת הם יכולים להתייחס לכך כאל נושא לשיחה לאחר ארוחת הערב, ולהשמיע הערות ולרכל על כך כאילו זה עניין חשוב. האם אין זאת תופעה בחברה? האם אין זאת תופעה שאפשר לראות בכל מקום? למשל, עמית שבעבר הסתדר איתך היטב, אך כשהוא שמע שאת מאמינה באל, הוא הפיץ רכילות שונה ומשונה עלייך מאחורי גבך, וכעת אנשים מתרחקים ונמנעים ממך, וכבר לא ביחסים טובים איתך. על אף שיש לך את אותה הגישה כלפי העבודה שלך כמו קודם, ברגע שרוב האנשים ישמעו את הרכילות הזאת, האם עדיין יהיה לך קל לפלס לך דרך בעבודה הזאת? (לא, זה לא יהיה קל.) האם הגישות של אנשים כלפייך יהיו שונות לעומת העבר? (כן.) על מה הם ידברו? "האישה הזאת לא ממקדת את האנרגיות שלה בניהול חיים רגילים. מה פתאום היא מאמינה בדת?" ו"מדוע גברים מאמינים בדת? רק לוזרים מאמינים בדת! זה משהו שנשים עושות, בעוד שגברים גבריים וחסונים צריכים להתמקד בקריירה שלהם!" האם מישהו אמר את הדברים האלו? (כן.) מנין באות המילים הללו? מה זה עניינם שאת מאמינה באל? אנשים חופשיים להאמין במה שהם רוצים, ולאחרים אין זכות להתערב. אז מדוע הם יכולים לדבר עלייך? מדוע הם מותחים עלייך ביקורת ללא הבחנה ברגע שאת מתחילה להאמין באל? במידה מסוימת, מסגרת ההתייחסות של ההערות שלהם מבוססת באורח בלתי נמנע על הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית, ועל הגישה של הממשלה כלפי אמונה. אף כי על פני השטח הם מדברים עלייך, העובדה היא שהם מותחים עליך ביקורת ללא הבחנה, מספרים סיפורים ומוקיעים אותך באורח משולח רסן. בכל אופן, הבסיס להערות ולשיפוטים של אנשים, וכן להשקפותיהם ולגישותיהם כלפי האמונה שלך, מושפע במידה משמעותית על ידי התרבות המסורתית והאידאולוגיה האתאיסטית. כיוון שבנוסף לכך שהיא מלמדת אנשים כיצד להיות אישה וכיצד להיות גבר, מה הרעיונות הבסיסיים של התרבות המסורתית? שאין שמים ואין אל. במילים אחרות, אלו דעות והשקפות אתאיסיטיות. לכן, הם דוחים אנשים בעלי אמונה, במיוחד אלו המאמינים באל האמיתי. אם אתה עוסק בפעילויות הקשורות באמונות טפלות, אם אתה שייך לאיזו כת או עוסק בפעילויות דתיות כלשהן, הם עשויים להתעלם ממך. אם יש לך אמונות טפלות הם עדיין עשויים לקיים איתך קשרים, אבל ברגע שתתחיל להאמין באל, לקרוא את דבריו מדי יום, להפיץ את הבשורה, לבצע את חובתך וללכת בעקבות האל, הם יהפכו לבלתי-תואמים איתך. מה המקור לחוסר ההתאמה שלהם איתך? אם להיות מדויקים, היבט אחד הוא כיוון שהם כופרים ונוהים אחר השטן ושייכים לשטן; היבט אחר הוא שהם מביטים בדברים בהתאמה לרעיונות ולהשקפות של התרבות המסורתית ובהתאמה למדיניות ולחוקים של הדרקון הגדול האדום כאש – אלו עובדות אובייקטיביות. כל אימת שהם רואים אנשים, מאורעות ודברים שאינם תואמים לרעיונות של התרבות המסורתית, וכל אימת שהם רואים שמאמינים הם מטרות לדיכוי מצד המדינה ושאוספים ועוצרים אותם, הם בזים להם, מותחים ביקורת, שופטים ומוקיעים אותם ללא הבחנה, ומשתפים פעולה עם הממשלה כדי לפקח על אנשים שמאמינים באל ולדווח עליהם. מה הבסיס שלהם כשהם עושים זאת? הדבר מבוסס בעיקר על התרבות המסורתית, על אידאולוגיה אתאיסטית, ועל המדיניות הרעה של הדרקון הגדול האדום כאש. למשל, הם שופטים אנשים המאמינים באל, ואומרים: "זאת אישה שאינה ממקדת את האנרגיות שלה בניהול חיים רגילים. מה פתאום היא מתרוצצת בכל מקום?" ו"זה גבר שאינו מטפח קריירה ראויה לשמה. מה פתאום הוא מאמין בדת? לגברים ראויים לשמם יש שאיפות מרחיקות-לכת. גברים גבריים וחסונים צריכים להתמקד בקריירות שלהם!" חשוב על כך, האם האמירות הבנאליות האלה לא נגזרות בבירור מן התרבות המסורתית? (כן.) כולן נגזרות מן התרבות המסורתית. האנשים הבנאליים והשגרתיים האלו אינם נוהים אחר שום אמונות, אלא נוהים רק אחר אכילה, שתייה והנאות הבשר. דעתם לא רק מלאה במגמות רעות, אלא גם כבולה ומוגבלת באורח עמוק על ידי הדברים האלו של התרבות המסורתית, שהם חיים תחת השפעתה בלי להבחין בכך, כך שמבחינתם זה דבר רגיל לאמץ את נקודות ההשקפה האלה כשהם באים במגע עם כל אדם ועם כל דבר. זה דבר שיכול לקרות בכל פינה של החברה המודרנית, והוא רגיל בהחלט. כך הם הדברים בעולם שנתון לשליטת השטן ובעידן של רוע וניאוף.

אמרות על התנהלות מוסרית לא רק מטמיעות באנשים מושגים שגויים והשקפות שגויות, אלא גם מעודדות ומסיתות אותם ללכת בעקבות מחשבות קיצוניות מסוימות ולאמץ התנהגויות קיצוניות מסוימות בהקשרים ובנסיבות ספציפיים. למשל, כפי שהוזכר קודם לכן, "אקריב את עצמי למען חבר" הוא סוג הדרישה שהשטן מעמיד בתירוץ של פיקוח על ההתנהלות המוסרית של אנשים כשמדובר בהתייחסות לחבריהם. ברור שאמרות על ההיבט הזה של התנהלות מוסרית מיועדות לגרום לכך שלאנשים יהיו מחשבות והשקפות לא סבירות כשהם מתייחסים לחבריהם, ואפילו לגרום להם לוותר כלאחר יד על חייהם לטובת חבריהם. זאת דרישה קיצונית ומופרזת שהשטן מציב בפני בני האדם ביחס להתנהלות מוסרית. העובדה היא שיש כמה אמרות נוספות על התנהלות מוסרית שדומות ל"אקריב את עצמי למען חבר", ושגם הן דורשות מאנשים לאמץ התנהגויות קיצוניות. כל אלו הן אמרות לא אנושיות ולא רציונליות. באותה עת שהשטן מטמיע באנשים את הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית, הוא גם דורש מאנשים לקיים את המחשבות הלא רציונליות ואת האמרות הלא אנושיות האלה, וגם גורם להם להיצמד בנוקשות לרעיונות ולנוהגים הללו. אפשר לומר שהדבר שווה ערך למשחק במין האנושי ולהחרבתו! באילו אמרות מדובר? למשל, שתי האמרות "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" ו"תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו" אומרות לאנשים – בדרך מפורשת יותר מאשר "אקריב את עצמי למען חבר" – לא להוקיר את החיים, ושצריך לבזבז את החיים באופן הזה. כשאנשים נדרשים לוותר על חייהם, אל להם להוקיר את החיים יתר על המידה, ובמקום זאת עליהם להיצמד לאמרות "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" ו"תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו". כולכם פחות או יותר מבינים את המובן המילולי של שתי האמרות הללו על התנהלות מוסרית, אבל מה בדיוק הן מצהירות ולמה בדיוק הן קוראות? עבור מי אתה אמור להיות "נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך"? עבור מי "תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו"? אנשים צריכים לשאול ולהרהר על עצמם: האם משמעותי לעשות את מה שהאמרות הללו מציעות? ראשית, אמרות כאלה מוליכות שולל את דעתך ומעמעמות אותה, מפריעות לראייתך, ואז נוטלות ממך את זכויות האדם שלך ומובילות אותך בכיוון הלא נכון, תוך שהן נותנות לך את ההגדרות ונקודות ההשקפה השגויות, ולאחר מכן מאלצות אותך לוותר על נעוריך ועל חייך עבור המדינה, החברה והאומה הזאת, או עבור קרירה או אהבה. כך, בני אדם מוותרים על חייהם מבלי דעת לטובת השטן במצב של בלבול וטשטוש, ויתרה מכך, הם עושים זאת ברצון וללא תלונות או חרטות. רק בעצם הרגע שבו הם מוותרים על חייהם הם מבינים את הכול וחשים מרומים משום שהם עושים זאת מסיבות חסרות טעם, אבל כבר מאוחר מדי, ולא נותר עוד זמן לחרטות. כך, כל חייהם השטן מוליך אותם שולל, מרמה אותם, משמיד אותם, מביא אותם לחוסר-כל, ורומס אותם, ובסוף, הדבר היקר ביותר שיש להם – החיים – גם הוא ניטל מהם. זאת התוצאה הנובעת מכך שאנשים מתחנכים על פי אמרות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית, והדבר מוכיח באורח מלא איזה גורל אומלל מצפה לאלו החיים תחת שלטונו של השטן ומולכים שולל ומרומים על ידו. אילו מילים יש כדי לתאר את הטקטיקות השונות שמשמשות את השטן כשהוא מטפל במין האנושי? ראשית, יש את "לעמעם", "להוליך שולל", ומה עוד? אִמרו לי כמה. (לרמות, להרוס, לרמוס ולשדוד.) יש גם "להסית", "לפתות", "לדרוש את חייך" ולבסוף "לשחק עם אנשים ולטרוף אותם". זה מה שנגרם מכך שהשטן משחית אנשים. אנשים חיים תחת השפעתו של השטן ובהתאמה עם צביונות שטניים. אלמלא האל ביטא את האמת ועשה את עבודת השיפוט והייסור כדי להושיע אנשים, האם לא היה המין האנושי כולו נחרב, נטרף ומושמד על ידי השטן?

על אילו דברים בתרבות המסורתית מצהיר המין האנושי? מה המשמעות של "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך"? הדרישה העיקרית של האמרה הזאת היא שכל אימת שאנשים עושים דברים, עליהם להיות כנים וחרוצים, להשקיע את כל-כולם, ולעשות את המיטב שלהם עד מותם. את מי בדיוק משרתים האנשים בכך שהם עושים זאת? כמובן שמדובר בחברה, במולדתם, ובאומה. ומי שולט על החברה הזאת, על המולדת הזאת, על האומה הזאת? אין כל ספק שאלו השטן ומלכי השדים. אז מה המטרות שהשטן ומלכי השדים רוצים להשיג תוך שימוש בתרבות המסורתית כדי להוליך אנשים שולל? אחת היא להפוך את המדינה לרבת עוצמה ואת האומה למשגשגת, ואחרת היא לגרום לאנשים להביא כבוד לאבותיהם ולהיזכר לדורות. כך, אנשים ירגישו שאין כבוד גדול יותר מאשר לעשות את כל הדברים האלו, והם יהיו אסירי תודה למלכיהשדים, ויהיו מוכנים לוותר על חייהם היקרים עבור האומה, החברה והמולדת. לאמיתו של דבר, כל מה שהם עושים הוא לשרת את השטן ואת מלכי השדים, ולשרת את העמדות השולטות של השטן ושל המלכים השדים, ולוותר על חייהם היקרים עבורם. אם, במקום לומר לאנשים למלא את חובתם כיציר בריאה בכל ליבם, שכלם וכוחם, ולממש את הצלם של יצור אנושי, האמרות של התרבות המסורתית מבקשות במקום זה מאנשים למות למען המדינה, עבור מלכי שדים, או למען איזו מטרה אחרת, הרי שהן מוליכות אנשים שולל. על פניו, הן אומרות לאנשים לתרום את חלקם למען המדינה והאומה, תוך שימוש במילים שנשמעות גבוהה-גבוהה ומתקבלות על הדעת, אך למעשה הן מאלצות אנשים להקדיש חיים שלמים של מאמץ, ואפילו להקריב את חייהם, כדי לשרת את העמדות השולטות של השטן ומלכי השדים. האם אין זאת הולכת שולל, הטעיה וגרימת נזק לאנשים? האמרות השונות המקודמות על ידי התרבות המסורתית אינן אומרות לאנשים כיצד עליהם לממש אנושיות רגילה בחיים האמיתיים, או כיצד למלא את האחריות והחובות שלהם, אלא שהן אומרות לאנשים איזה סוג של התנהלות מוסרית עליהם להפגין במסגרת של החברה בכלל, כלומר, תחת שלטונו של השטן. באותו האופן, האמרה על התנהלות מוסרית, "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" גם היא דוֹגמה שמוצבת כדי לאלץ בני אדם להיות נאמנים לחברה, לאומה ובמיוחד למולדתם. דוֹגמה מהסוג הזה דורשת מאנשים להיות נחושים לשרת את האומה, את מולדתם ואת החברה, ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם. רק אלו שהם שקדנים ונותנים את כל מה שיש להם עד יום מותם נחשבים אציליים, בעלי מידה טובה וראויים שהדורות העתידיים יעריצו וינציחו אותם. החלק הראשון של האמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך", פירושו להיות שקדן ולתת את כל מה שיש לך. האם יש בעיה עם המשפט הזה? אם אנו מביטים בו מנקודת המבט של האינסטינקט האנושי ותחום הדברים שהמין האנושי מסוגל להשיג, הרי שאין בעיות גדולות עם המשפט הזה. הוא דורש מאנשים להיות חרוצים ולהשקיע את כל מה שיש להם כשהם עושים דברים או לוקחים על עצמם עניין. בבסיסו של דבר, אין שום בעיה עם הגישה הזאת, התואמת באופן יחסי את הסטנדרט של האנושיות הרגילה, וצריך שלאנשים תהיה גישה כזאת כשהם עושים דברים. זה דבר חיובי יחסית. כלומר, כשאתה עושה משהו אתה צריך להיות שקדן, להשקיע את כולך, למלא את האחריות והמחויבות שלך, ולעמוד בדרישות של מצפונך. מבחינת כל אדם בעל אנושיות, מצפון ושכל רגילים, אין דבר רגיל יותר מזה, ואין זאת דרישה מופרזת. אך מה מופרז? החלק שדורש מאנשים לא להפסיק "עד יום מותם". יש בעיה עם המשפט "עד יום מותך", והיא שלא רק שאתה חייב להיות שקדן ולתת את כולך, אלא שאתה גם אמור לתת את חייך, ואתה יכול להפסיק רק אם אתה מת, אחרת אתה לא יכול להפסיק. משמעות הדבר היא שאתה חייב להקריב את חייך וכן פרק חיים שלם של מאמץ. לא יכולים להיות לך מניעים אנוכיים, ואתה לא יכול לוותר כל עוד אתה חי. אם אתה מוותר באמצע הדרך במקום להתמיד עד מוות, הרי שהדבר לא נחשב להתנהלות מוסרית טובה. זה סטנדרט שמיועד למדוד את ההתנהלות המוסרית של אנשים בתרבות המסורתית. אם, בעת ששאדם עשה משהו, הוא נהג מראש בשקדנות ונתן את כל-כולו בטווח של מה שהיה לאל ידו להשיג וככל שהוא היה מוכן לעשות זאת, אבל פשוט לא המשיך לעשות זאת עד מוות, אלא ויתר באמצע הדרך ובחר ליטול על עצמו עניין אחר או לנוח ולטפל בעצמו בשנותיו המאוחרות יותר, זה לא "להיות נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך", ואם כך לאדם הזה אין התנהלות מוסרית טובה. איזה מין סטנדרט זה? האם הוא נכון או שגוי? (שגוי.) ברור שהסטנדרט הזה אינו תואם לאינסטינקטים של אנושיות רגילה ולזכויות שאנשים רגילים זכאים להן. לא רק שהוא דורש מאנשים להיות שקדנים, לתת את הכול, ושום דבר פרט לכך, אלא שהוא כופה על אנשים להמשיך ולא להפסיק עד שהם מתים – זה מה שהסטנדרט הזה דורש מאנשים. בלי קשר לכמה אתה שקדן, או לכמה אתה מתאמץ לתת את הכול כשאתה עושה משהו, ברגע שאתה מוותר באמצע הדרך כיוון שאינך מוכן להמשיך, אתה לא אדם עם התנהלות מוסרית טובה; בעוד שאם אתה מפעיל מידה ממוצעת של חריצות ואינך משקיע את כולך, אבל אתה ממשיך עד מוות, הרי שאתה אדם בעל התנהלות מוסרית טובה. האם זה סטנדרט כדי למדוד את ההתנהלות המוסרית של אנשים בתרבות המסורתית? (כן.) זה אכן סטנדרט כדי למדוד את ההתנהלות המוסרית של אנשים בתרבות המסורתית. אם מביטים על זה כך, האם הדרישה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" תואמת את הצרכים של אנושיות רגילה? האם זה הוגן ואנושי ככל שהדבר נוגע לאנשים? (לא, זה בלתי הוגן ולא אנושי.) מדוע אתה אומר זאת? (זאת לא דרישה שמוצבת במסגרת התחום של האנושיות הרגילה, היא משהו שאנשים אינם מוכנים לבחור בו, והיא גם נוגדת את המצפון והשכל.) המשמעות העיקרית של הסטנדרט הזה היא, שהוא דורש מאנשים לוותר על בחירות אישיות, על רצונות ואידאלים אישיים. אם האיכות והכישרונות שלך יכולים להיות מועמדים לשירות החברה, המין האנושי, האומה, מולדתך והשליטים, הרי שעליך לציית ללא תנאי, ולא אמורות להיות לך ברירות אחרות. אתה אמור לוותר על חייך לטובת החברה, האומה ומולדתך ואפילו לטובת השליטים, עד מותך. לא יכולות להיות אלטרנטיבות לעניין שאתה חייב ליטול על עצמך בחיים האלו – לא יכולות להיות לך ברירות אחרות. אתה יכול לחיות רק למען האומה, המין האנושי, החברה, מולדתך ואפילו השליטים. אתה יכול רק לשרת אותם, ולא צריכות להיות לך שום שאיפות אישיות, שלא לומר מניעים אנוכיים. אתה חייב לא רק לוותר על נעוריך ולהקדיש את האנרגיה שלך, אלא שאתה חייב לוותר על חייך, וזאת הדרך היחידה שבה תוכל להיות אדם בעל התנהלות מוסרית טובה. כיצד מכנה האנושות התנהלות מוסרית טובה כזאת? "יתר צדיקות". אם כן, האם יש דרך אחרת לבטא את "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך"? מה לגבי האמרה "גיבורים אביריים גדולים עושים את חלקם למען מדינתם ועמם", ששומעים אותה לעתים קרובות? היא קובעת שגיבורים אביריים גדולים כביכול, חייבים לעשות את חלקם למען מדינתם ועמם. האם הם חייבים לעשות זאת למען המשפחה, ההורים, הנשים והילדים, האחים והאחיות שלהם? האם הם חייבים לעשות זאת כדי לקיים את האחריות ואת החובות שלהם כבני-אדם? לא, אלא שהם חייבים להיות נאמנים למדינה ולאומה ולהקדיש את עצמם אליהן. זאת דרך אחרת לומר "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך". להיות שקדנים ולתת את הכול, שהדרישה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך" מדברת עליה, היא בסך הכול אמרה שאנשים יכולים לקבל, ושמשמשת כדי לגרום לאנשים "לעשות את המיטב שלהם עד יום מותם" מרצונם. מי המושא של המסירות הזאת כל משך החיים? (המדינה והאומה.) אם כך מי מייצג את המדינה ואת האומה? (השליטים.) זה נכון, השליטים. שום אדם בודד או קבוצה עצמאית אינם יכולים לייצג את המדינה ואת האומה. רק השליטים יכולים להיקרא דוברים בשם המדינה והאומה. על פניו, האמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" אינה אומרת לאנשים שהם חייבים לעשות את חלקם בשקדנות למען המדינה, האומה והשליטים ולתת את כל מה שיש להם עד מותם. אף על פי כן, העובדה היא שהיא מחייבת אנשים להקדיש את חייהם לשליטים ולמלכי השדים עד שהם מתים. האמרה הזאת אינה מכוונת סתם לכל גורם חסר משמעות בחברה או במין האנושי; היא מכוונת לכל אותם אנשים שיכולים לתרום תרומה גדולה לחברה, למין האנושי, למולדתם, לאומה ובמיוחד לשליטים. בכל שושלת, בכל עידן ובכל אומה שהיא יש תמיד אנשים אחדים שהם בעלי מיומנויות, יכולות וכישרונות מיוחדים ש"מנוכסים" על ידי החברה ומנוצלים ומועלים על נס על ידי השליטים. בגלל כישרונותיהם ויכולותיהם המיוחדים, וכיוון שהם יכולים להעמיד את הכישרונות והחוזקות שלהם לשימוש לתועלת החברה, האומה ומולדתם, ותחום שלטונם של השליטים, בעיני השליטים האלו הם נתפסים לעתים קרובות כסוג האדם שיכול לסייע להם לשלוט במין האנושי ביתר יעילות, ולהיטיב לייצב את החברה ולהשליט שקט בתחושות הציבור. אדם מהסוג הזה מנוצל לעתים קרובות על ידי שליטים, שמקווים שלאנשים כאלו אין "עצמיות פחותה" אלא רק "עצמיות נשגבת", ושהם יכולים להעמיד את רוחם האבירית לתועלת ולהפוך לגיבורים אביריים גדולים שבליבם יש מקום רק למדינה ולעם, ושיכולים כל העת לדאוג למדינה ולעם, ואפילו שהם מסוגלים להיות נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם. אם הם באמת יכולים לעשות את זה, אם הם יכולים לשרת את המדינה והעם בשקדנות בכל כוחם, ואפילו מוכנים לעשות זאת עד מותם, הרי שהם ללא ספק הופכים לעוזרים יעילים לאיזשהו שליט ואפילו זוכים להכרה כגאוות האומה או החברה, או אפילו המין האנושי כולו, במהלך תקופה מסוימת. כל אימת שיש קבוצה כזאת בחברה בתקופה מסוימת, או שיש קומץ של נאמנים צדיקים שמועלים על נס כגיבורים אביריים גדולים, שיכולים להיות נחושים לבצע את המשימה של שירות החברה, המין האנושי, מולדתם, האומה והשליט, תוך שהם שואפים לעשות את המיטב שלהם עד יום מותם, הרי שהתקופה הזאת נחשבת על ידי המין האנושי כתקופה זוהרת בהיסטוריה.

כמה גיבורים אביריים גדולים בהיסטוריה של סין היו מסוגלים להיות נחושים לבצע את המשימה של שירות ארצם ועמם, ושאפו לעשות את המיטב שלהם עד יום מותם? האם אתם יכולים לציין את השמות של אחדים מהם? (קו יואן, ז'וגה ליאנג, יואה פיי וכן הלאה.) בהיסטוריה של סין, יש אכן קומץ של דמויות מפורסמות שהיו מסוגלות לדאוג למדינה ולעם, להיות נחושות לבצע את המשימה של שירות ארצן ואומתן ולהבטיח את הישרדות העם, ולשאוף לעשות את המיטב שלהן עד יום מותן. בכל תקופה בהיסטוריה, בסין ומעבר לה, בין אם בזירה הפוליטית ובין אם באוכלוסייה הכללית, יש אנשים – בין אם הם פוליטיקאים ובין אם אבירים נודדים – שדבקים באמירות של התרבות המסורתית כגון "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך". אנשים כאלו מסוגלים לקיים בקפידה את הדרישה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" וגם מסוגלים לדבוק בהקפדה רבה לרעיון הזה של שירות הארץ והעם, ולדאוג לארץ ולעם. הם מסוגלים לדבוק באמרות כאלו על התנהלות מוסרית, ודורשים מעצמם בקפדנות לעשות את הדברים הללו. כמובן, הם עושים זאת למען תהילה, כך שאנשים יזכרו אותם בעתיד. זה היבט אחד. ההיבט האחר, יש לומר, הוא שההתנהגויות האלו עולות כתוצאה מכך שבאנשים כאלו מוטמעים הרעיונות הללו של התרבות המסורתית והם מושפעים על ידם. אם כך, האם הדרישות הללו שהתרבות המסורתית דורשת מאנשים ראויות מנקודת המבט של האנושיות? (לא.) מדוע הן לא ראויות? בלי קשר לכמה יכולת יש לאדם, כמה הוא מחונן, מוכשר או ידען, הזהות והאינסטינקט שלו הם אלו של בן אנוש, ובלתי אפשרי מבחינתו לחרוג מעבר לתחום הזה. הוא פשוט מעט יותר מוכשר ויש לו קצת יותר איכות מאחרים, והוא מתעלה מעל לאדם הממוצע מבחינת נקודות ראות על דברים, ויש לו דרכים יותר מגוונות וגמישות לעשות דברים, והוא יעיל יותר ומשיג תוצאות טובות יותר – זה הכול. אך בלי קשר לכמה הוא יעיל, או לכמה טובות התוצאות שלו, הוא עדיין לא יותר מאנשים מהשורה מבחינת הזהות והמעמד שלו. מדוע אני אומר שהוא עדיין אדם מן השורה? כיוון שאדם שחי בבשר, לא משנה כמה שכלו חד, או כמה הוא מוכשר או בעל איכות גבוהה, הוא תמיד פועל על פי חוקי ההישרדות של בני אדם ברואים, ושום דבר מעבר לכך. קח למשל כלבים. כמה גבוהים, נמוכים, שמנים או רזים שהם לא יהיו, ולא משנה מאיזה גזע הם או מה גילם, כל אימת שהם באים במגע עם כלב אחר, הם לרוב מבחינים במינו, אישיותו וגישתו של הכלב האחר כלפיהם על ידי כך שהם קולטים את ריחו. שיטת התקשורת הזאת היא אינסטינקט ההישרדות של הכלבים, והיא גם אחד החוקים וכללים להישרדותם של הכלבים, שנקבעו על ידי האל. באורח דומה, גם אנשים שורדים במסגרת החוקים שהאל קבע. בלי קשר לכמה אתה חד-שכל או ידען, בלי קשר לכמה איכותך גבוהה או כמה אתה מוכשר, בלי קשר לכמה אתה מיומן, או כמה גדולים הישגיך, מדי יום עליך לישון שש עד שמונה שעות ולאכול שלוש ארוחות מלאות. אם תחמיץ ארוחה, תחוש רעב, ואם לא תשתה מספיק, תחוש צמא. אתה גם צריך לעשות פעילות גופנית סדירה כדי לשמור על בריאותך. ככל שתתגבר, הראייה שלך תיטשטש ותלקה בכל מיני תחלואים. זה החוק הרגיל והטבעי של לידה, הזדקנות, מחלה ומוות, והוא נקבע על ידי האל. אף אחד אינו יכול להפר את החוק הזה וגם לא להימלט ממנו. על בסיס זה, לא משנה כמה אתה בעל יכולת, וללא קשר לאיכות ולכישרון שלך, אתה עדיין אדם מהשורה. אפילו אילו יכולת להרכיב על עצמך כנפיים ולעוף ולעשות שני מעגלים בשמיים, בסופו של דבר תהיה עדיין חייב לרדת בחזרה לקרקע וללכת על שתי רגליך, ולנוח כשאתה עייף, לאכול כשאתה רעב ולשתות כשאתה צמא. זה אינסטינקט אנושי, והאינסטינקט הזה הוא מה שהאל קבע עבורך. אינך יכול לשנות אותו לעולם, וגם לא להימלט מפניו. לא משנה כמה גדולות היכולות שלך, אתה לא יכול להפר את החוק הזה וגם לא להגיע מעבר לתחום זה. לכן, לא משנה כמה אנשים מוכשרים, הזהות והמעמד שלהם כאנשים אינם משתנים, וגם לא הזהות והמעמד שלהם כיצירי בריאה. אפילו אם אתה יכול לתרום תרומות למין האנושי שהן קצת מיוחדות ויוצאות מהכלל, אתה עדיין בן אדם, וכל אימת שתיתקל בסכנה, אתה תחוש מפוחד ובפניקה, פיק ברכיים, ואפילו תאבד שליטה על תפקודי הגוף שלך. מדוע אתה עלול להתנהג כך? כיוון שאתה אנושי. והיות שאתה אנושי, יש לך את ההתנהגויות האלה שאמורות להיות לבני אדם. אלו חוקי הטבע, איש אינו יכול להימלט מהם. רק כיוון שתרמת הרבה תרומות יוצאות דופן, זה בהחלט לא אומר שאתה הופך לעל-אנושי או ליוצא מהכלל או מפסיק להיות אדם רגיל. כל זה בלתי אפשרי. לכן, אפילו בהנחה שאתה מסוגל להיות נחוש לשרת את הארץ ואת האומה, ושאתה שואף לעשות את המיטב שלך עד יום מותך, כיוון שאתה חי במסגרת התחום של אנושיות רגילה, יהיה עליך לשאת לחץ גדול מאוד עמוק בליבך! אתה דורש מעצמך לדאוג לארץ ולעם כל היום, ולפנות מקום בליבך לכל האוכלוסייה והארץ, מתוך אמונה שגודל הבמה נקבע על ידי גודלו של ליבך – אך האם זה כך? (לא.) אדם לעולם לא יהפוך לשונה מאנשים רגילים רק על ידי חשיבה מחוץ לקופסה, והוא גם לא יהיה שונה מאנשים מהשורה או נעלה עליהם, והוא גם לא יורשה להפר את החוקים של האנושיות הרגילה ואת חוקי ההישרדות רק כיוון שיש לו מיומנויות מיוחדות או כישרונות מיוחדים, או כיוון שהוא תרם תרומות יוצאות דופן למי האנושי. לכן, הדרישה הזאת המוצבת בפני המין האנושי "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" היא בלתי אנושית עד מאוד. אפילו אם לאדם יש כישרון גדול יותר ורעיונות גדולים יותר מאשר לאנשים מהשורה, או יכולת טובה יותר לצפות את העתיד ושיפוט טוב יותר, או שהוא טוב יותר מאנשים מהשורה בטיפול בעניינים, או טוב יותר בהתבוננות באנשים ובקריאתם – משנה באיזה אופן הוא טוב יותר מאנשים מהשורה – הוא חי בבשר ועדיין חייב לקיים את החוקים והכללים להישרדות של האנושות הרגילה. היות שעליו לקיים את החוקים והכללים להישרדות של האנושיות הרגילה, האם אין זה בלתי אנושי להציב בפניו דרישות לא מעשיות, שאינן תואמות את האנושיות? האם אין זו באופן מסוים רמיסה של האנושיות שלו? (כן.) יש אנשים שאומרים: "עם המתנות והכישרונות שהשמיים נתנו לי, אני יוצא מגדר הרגיל, ואני לא אדם מן השורה. עלי לשמור בליבי את כל מה שתחת השמיים – את האנשים, את האומה, את מולדתי ואת העולם". תן לי לומר לך שלשמור את הדברים האלו בליבך זה משא נוסף המוטל עליך על ידי המעמד השליט ועל ידי השטן, כך שכשאתה עושה כן אתה מציב את עצמך בנתיב לאבדון. אם אתה רוצה לשמור בליבך את העולם, את האנשים, את האומה, את מולדתך ואת האידאלים והרצונות של השליטים, הרי שתמות בטרם עת. אם תשמור את הדברים האלו בליבך, הדבר דומה לעמידה על חבית של אבק שריפה ולישיבה על שק של חומר נפץ. מסוכן מאוד לעשות כן, ולחלוטין חסר משמעות. כשאתה שומר את הדברים האלו בליבך, אתה מטיל על עצמך דרישות, על ידי כך שאתה חושב "עלי להיות נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתי עד יום מותי. עלי לתרום למטרה הגדולה של האומה והמין האנושי, עלי לוותר על חיי לטובת הגזע האנושי". להיות בעל שאיפות כה גדולות ונישאות רק יוליך אותך לסוף בטרם עת, למוות שלא בדרך הטבע או לחורבן מוחלט. חשוב על כך, כמה מהדמויות ההיסטוריות המפורסמות ההן שאצרו את העולם בליבן מתו מוות טוב? אחדים התאבדו על ידי כך שהשליכו עצמם לנהר, אחדים הוצאו להורג על ידי שליטים, ראשם של אחרים נערף בגיליוטינה ואחרים נחנקו למוות בחבל. האם אפשרי לבני אדם להחזיק את העולם בליבם? האם המטרות הגדולות של המולדת שלך, שגשוגה של האומה, יעודה של המדינה וגורלה של האנושות הם דברים שאדם יכול לשאת על כתפיו ולפנות להם מקום בליבו? אם אתה יכול לפנות מקום בליבך להוריך ולילדיך, למי שהם הקרובים והיקרים ביותר לך, לאחריות ולשליחות שהופקדו בידיך על ידי השמיים, הרי שאתה כבר מצליח יפה מאוד, ואתה כבר מקיים את האחריות שלך. אתה לא צריך לדאוג ביחס למדינה ולאנשים, אתה לא צריך להיות גיבור אבירי גדול. מי הם האנשים האלו שתמיד רוצים להחזיק בליבם את העולם, את האומה ואת מולדתם? כולם אנשים שאפתנים מדי שמעריכים את היכולות שלהם יתר על המידה. האם ליבך באמת גדול כל כך? האם אתה לא שאפתן מדי? מנין בדיוק באה השאפתנות שלך? מה אתה יכול לעשות ברגע שאתה מחזיק בליבך את הדברים האלו? בגורלו של מי אתה יכול לבצע מניפולציה ולשלוט? אתה לא מסוגל אפילו לשלוט בגורלך שלך, ועם זאת אתה רוצה להחזיק בליבך את העולם, את האומה ואת המין האנושי. האם אין זאת שאפתנות של השטן? אם כך, לאלו שרואים את עצמם כאנשים מוכשרים, קיום קפדני של הדרישה להיות "נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" הוא הליכה בנתיב לחורבן, הוא משאלת מוות! כל מי שרוצה לדאוג לארץ ולעם, ולהיות נחוש לבצע את המשימה של שירות העם והמולדת ולעשות כמיטב יכולתו עד יום מותו, הולך אל קיצו. האם האנשים הללו ראויים לאהבה? (לא, הם לא ראויים לאהבה.) לא רק שהאנשים האלו אינם ראויים לאהבה, אלא שהם אפילו קצת פתטיים ומגוחכים, ובאמת טיפשיים ביותר!

כאדם, עליך למלא את החובות והאחריות שלך במסגרת המשפחה, למלא היטב את תפקידך ואת האחריות שלך בכל קבוצה חברתית או אתנית, לקיים את החוקים והתקנות של החברה ולפעול באורח רציונלי, במקום לומר דברים שנשמעים גבוהה-גבוהה. לעשות מה שאנשים יכולים וצריכים לעשות – זהו הדבר הראוי. באשר למשפחה, לחברה, למדינה ולעם, אינך צריך להיות נחוש לבצע את המשימה לשרת אותם ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך. אתה צריך רק לבצע את חובתך היטב במשפחת האל, בכל לבבך, שכלת וכוחך, ולא יותר מכך. אם כן, כיצד עליך לבצע את חובתך היטב? מספיק ללכת בעקבות דברי האל ולקיים את עקרונות-האמת כפי שהאל דורש. אתה לא צריך לשמור בליבך לאורך כל היום את רצון האל, את אנשיו הנבחרים, את תכנית הניהול שלו, את עבודתו בת שלושת השלבים ואת עבודתו להושעת המין האנושי. אין צורך שתשמור את הדברים הללו בליבך. מדוע אין בכך צורך? כי אתה אדם מן השורה, לא-כלום, וכיוון שאתה יציר בריאה בידי האל, העמדה שעליך לאמץ והאחריות שעליך לשאת היא לבצע את חובתך היטב בכנות, לקבל את ריבונות האל ואת סידוריו, להתמסר לכל מה שהאל מתזמר, וזה מספיק. האם הדרישה הזאת מופרזת? (לא, היא אינה מופרזת.) האם האל מבקש ממך להקריב את חייך? (לא.) האל אינו דורש ממך להקריב את חייך, בעוד שהאמרה הזאת על התנהלות מוסרית דורשת ממך ש"ככל שיש לך ולו השמץ הקטן ביותר של יכולת, לב ורוח אבירית, הרי שעליך לקום ולהיות נחוש לבצע את המשימה לשרת את מולדתך ולשרת את האומה. לוותר על חייך, לנטוש את משפחתך ואת קרוביך, לנטוש את האחריות שלך. עליך להציב את עצמך בתוך החברה, בקֶרב המין האנושי וליטול על עצמך את המטרה הגדולה של האומה, המטרה הגדולה של החייאת הארץ, והמטרה הגדולה של הצלת המין האנושי, עד מותך". האם זאת דרישה קיצונית? (כן.) ברגע שבני אדם מקבלים רעיונות קיצוניים כאלו, הם מאמינים שהם נעלים. במיוחד במקרה של אנשים מסוימים שהם בעלי כישרונות מיוחדים ושאיפות ורצונות גדולים במיוחד, הם מבקשים להירשם בהיסטוריה, ולהיזכר לדורות, ודורשים מעצמם ליטול על עצמם מטרה כלשהי בחיים האלו, וכך הם מעריכים במיוחד את ההשקפות של התרבות המסורתית ומקדשים אותן. ממש כמו האמרות "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" ו"המוות עשוי להיות כבד יותר מהר טאי, או קל יותר מנוצה", שמקודמות על ידי התרבות המסורתית, אנשים כאלו נחושים להיות כבדים יותר מהר טאי. מה הכוונה באמרה "המוות עשוי להיות כבד יותר מהר טאי"? היא לא עוסקת במוות למען הישגים חסרי משמעות, וגם לא למען ניהול חיים של אדם מן השורה, או מילוי חובה של יציר בריאה, או קיום חוקי הטבע. אלא שהיא מדברת על מוות למען המטרה הגדולה של האנושות, למען תחיית האומה, למען שגשוג המדינה, ולמען פיתוח החברה וכדי לנווט את האנושות. המחשבות הלא מציאותיות האלה של בני האדם השליכו אותם אל עין הסערה. האם כך אנשים יכולים לחיות באושר? (לא.) הם לא יחיו באושר. ברגע שאנשים חיים בלב הסערה, הם חושבים ופועלים אחרת מאנשים מהשורה, וגם רודפים אחר דברים אחרים. הם רוצים ליישם את התוכניות השאפתניות שלהם, לבצע משימות גדולות ומעללים גדולים, ולהשיג דברים גדולים בהינף-יד. בהדרגה, אנשים מסוימים נכנסים לפוליטיקה, כיוון שרק בזירה הפוליטית הם יכולים לספק את הרצונות והשאיפות שלהם. יש אנשים שאומרים: "הזירה הפוליטית עכורה מדי, לא אכנס לפוליטיקה, אבל עדיין יש לי הרצון לתרום משהו למטרתה הצודקת של האנושות". וכך הם מצטרפים לארגון לא פוליטי. אחרים אומרים: "לא אצטרף לארגון לא פוליטי. אהיה גיבור בודד, אנצל את המומחיות שלי בצורה הטובה ביותר על ידי כך שאשדוד את העשירים כדי לעזור לעניים ואתמחה בהריגתם של פקידים מושחתים, רודנים מקומיים, אצולה רעה, שוטרים רשעים, שודדים ובריונים, ואסייע לאנשים מהשורה ולעניים". לא משנה באיזה נתיב הם בוחרים, הם עושים זאת תחת השפעת התרבות המסורתית, ואף אחד מהם אינו נמצא בנתיב הנכון. לא חשוב כמה הביטויים של אנשים תואמים את המגמות החברתיות ואת הטעמים הפופולריים, באורח בלתי נמנע הם מושפעים מן התרבות המסורתית, כיוון שהמין האנושי תמיד רואה בביטויים כגון "לדאוג למדינה ולעם", "להחזיק בליבך את כל מה שתחת השמים", "גיבורים אביריים גדולים" ו"המטרה הצודקת של המולדת שלך" מטרות שיש לחתור אליהן ולהקדיש את עצמך להן, תוך שאתה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך. זאת המציאות לאמיתה. האם מישהו אמר אי-פעם "מה שאני רוצה בחיים זה להפוך לאיכר, כשאני נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתי עד יום מותי"? האם מישהו אמר אי-פעם "ארעה בקר וכבשים כל ימי חיי, כשאני נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתי עד יום מותי"? האם מישהו השתמש באמרה הזאת בנסיבות האלה? (לא.) אנשים משתמשים באמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" במין שאפתנות ורצון לא מעשיים, תוך שהם משתמשים ברטוריקה שנשמעת יפה כדי להסתיר את הרצונות והשאיפות שבקרבם. כמובן, האמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" גם הולידה מחשבות מחשבות ונוהגים לא מעשיים ומעוותים כמו דאגה למדינה ולעם, והחזקה בתוך ליבך של כל מה שתחת השמיים, שהזיקו למספר משמעותי של אידיאליסטים ואנשי חזון.

כעת, משניתחנו את האמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" ושיתפנו עליה בהרחבה, האם אתם מבינים את כל מה שנאמר? (כן.) לסיכומו של דבר, אנחנו יכולים להיות בטוחים כעת שהאמרה הזאת אינה חיובית, ושאין לה כל משמעות חיובית או מעשית. אז איזה מין השפעה יש לה על אנשים? האם האמרה הזאת קטלנית? האם היא דורשת את חייהם של אנשים? האם ראוי לכנות אותה "אמרה קטלנית"? (כן.) העובדה היא שהיא נוטלת ממך את חייך. היא משתמשת במילים שנשמעות יפה כדי לגרום לך לחוש כמה נהדרת ורבת תהילה היא היכולת לבלות את חייך בעודך נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך, ולאיזה אדם רחב-לב זה הופך אותך. להיות בעל לב רחב כזה פירושו שאין לך עוד מקום למחשבות על עץ להסקה, אורז, שמן, מלח, רוטב סויה, חומץ, תה ועוד כהנה וכהנה זוטות של חיי הבית, שלא לדבר על טיפול באשתך ובילדיך, או על כמיהה למיטה חמה. כיצד זה יכול להיות בסדר שאדם רחב-לב יסתדר ללא כמה דברים מיוחדים? האם זה גשמי מדי שיהיה לך מקום בלב רק לדברים כמו עץ להסקה, אורז, שמן, מלח, רוטב סויה, חומץ ותה? עליך לפנות שם מקום לדברים שהאדם הממוצע לא יכול לעשות להם מקום, כגון האומה, המפעלות הגדולים של מולדתך, גורל המין האנושי וכן הלאה – אלה פני הדברים "כשהשמיים עומדים להטיל אחריות גדולה על אדם". ברגע שרעיון מהסוג הזה עולה אצל אנשים, הם ישאפו עוד יותר להיות נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם, תוך שימוש באמרה הזאת על התנהלות מוסרית כדי לדרבן את עצמם כל העת, בעודם חושבים "עלי להיות נחוש לבצע את המשימה ולשרת את גורל מולדתי והמין האנושי ולהיות נחוש לעשות כמיטב יכולתי עד יום מותי, זה המאמץ והשאיפה שלי לכל חיי". אך מסתבר שהם אינם יכולים לשאת על גבם את המטרה הגדולה של מולדתם ואומתם, והם נעשים כל כך עייפים עד שהם מקיאים דם – נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם. אנשים כאלו אינם יודעים כיצד בני אדם צריכים לחיות, או מהי אנושיות, או מהן תחושות אנושיות, או מהי שנאה, ואפילו בוכים כל כך בדאגה למדינה ולעם שאוזלות להם הדמעות, עד נשימתם האחרונה הם עדיין לא מסוגלים לוותר על המשימה הגדולה של מולדתם ואומתם. האם "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" אמרה קטלנית שדורשת את חייהם של אנשים? האם אין אנשים כאלו מתים מוות מעורר רחמים? (כן.) אפילו ברגע המוות, אנשים כאלו מסרבים לנטוש את המחשבות והאידיאלים החלולים שלהם, ובסופו של דבר הם מתים כשבתוכם טרוניות ושנאה. מדוע אני אומר שהם מתים כשבתוכם טרוניות ושנאה? כיוון שהם לא מסוגלים לוותר על האומה, על מולדתם, על גורל המין האנושי ועל השליחות שהופקדה בידיהם על ידי השליטים. הם חושבים: "למרבה הצער, חיי קצרים מדי. אילו רק יכולתי לחיות עוד כמה אלפי שנים, הייתי רואה מה צופן העתיד למין האנושי". כל חייהם הם מחזיקים בליבם את כל מה שתחת השמיים, ובסוף הם אינם מסוגלים לוותר על זה. אפילו ברגע המוות, הם אינם יודעים מהי זהותם שלהם, ומה עליהם לעשות או לא לעשות. העובדה היא שהם אנשים מהשורה, ועליהם לנהל חיים של אנשים מהשורה, אך הם קיבלו את הולכת השולל של השטן ואת הרעל של התרבות המסורתית, ורואים את עצמם כמושיעי העולם. האם אין זה מעורר רחמים? (כן.) זה מעורר רחמים באורח קיצוני! אמור לי, אילו קו יואן לא היה מושפע על ידי הרעיון המסורתי הזה של צדיקות גדולה יותר של האומה, האם הוא היה משליך את עצמו לנהר ומתאבד? האם הוא היה נוקט צעד קיצוני כל כך ושם קץ לחייו? (לא.) הוא בהחלט לא היה עושה זאת. הוא היה קרבן של התרבות המסורתית, ששם קץ לחייו באורח נמהר לפני שהוא חי אותם עד תום. אלמלא הושפע מן הדברים הללו ולא היה דואג למדינה ולעם, ובמקום זה היה מתמקד בניהול חייו שלו, האם הוא היה יכול להגיע לזִקנה ולמות מוות טבעי? האם הוא היה יכול למות מוות רגיל? אלמלא הוא שאף להיות נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתו עד יום מותו, האם הוא היה יכול להיות מאושר יותר, חופשי יותר ולהיות שליו יותר בחיים? (כן.) לכן "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" היא אמירה קטלנית שדורשת מאנשים את חייהם. ברגע שאדם נגוע במחשבה מהסוג הזה, הוא מתחיל לבלות את כל היום בהתייסרות בגלל המדינה והעם וסופו שהוא דואג עד מוות, אך בלי שיהיה מסוגל לשנות את מצב העניינים הנוכחי. האם חייו לא נגזלים על ידי הרעיון וההשקפה הזאת, להיות נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתו עד יום מותו? רעיונות והשקפות כאלו הם אכן קטלניים ודורשים את חייהם של אנשים. מדוע אני אומר זאת? מי יכול לפנות מקום בליבו לגורל של מדינה או של אומה? מי יכול לשאת משא כזה? האם אין זו הערכה מופרזת של יכולותיך שלך? מדוע אנשים נוטים להעריך את יכולותיהם באורח מופרז? האם הם מוכנים לעשות זאת ביוזמתם שלהם? העובדה היא שהם קורבנות, אבל קורבנות של מה? (של הרעיונות וההשקפות שהשטן משריש באנשים.) זה נכון, הם קורבנות של השטן. השטן משריש את הרעיונות הללו באנשים ואומר להם ש"אתה חייב להחזיק בליבך את כל מה שתחת השמיים, לשמור את ההמונים בליבך, לדאוג למדינה ולעם, להיות אביר נודד, אדם צדיק שגונב מהעשירים כדי לעזור לעניים ולתרום לגורל המין האנושי, תוך שאתה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך, במקום לחיות חיים שאינם ראויים לציון מיוחד. מדוע למלא אחריות משפחתית וחברתית? אין טעם להזכיר את הדברים הללו, האנשים שעושים אותם הם בדיוק כמו נמלים. אתה לא נמלה, ואתה גם לא צריך להיות דרור. במקום זאת, אתה צריך להיות עיט, ועליך לפרוש את כנפיך ולנסוק, ולהיות בעל שאיפות גדולות". הסתה ודרבון כאלו מבלבלים אנשים וגורמים להם לחשוב: "זה בדיוק כך! אני לא יכול להיות דרור, אני חייב להיות עיט שנוסק למרומים". אלא שהם אינם מסוגלים לעוף גבוה, ולא משנה כמה הם מנסים, ובסופו של דבר הם צונחים ללא רוח חיים מרוב תשישות, לאחר שהביאו על עצמם חורבן במו ידיהם. העובדה היא שאתה לא-כלום. אתה לא דרור ואתה גם לא עיט. ובכן, מה אתה? (יציר בריאה.) זה נכון, אתה אדם מהשורה, יציר בריאה מהשורה. זה בסדר לדלג על אחת משלוש הארוחות היומיות שלך, אבל זה לא בסדר לא לאכול ימים על ימים. אתה תזדקן, אתה תחלה, אתה תמות, אתה בסך הכול אדם מהשורה. אנשים עם מעט כישרון ויכולת יכולים להפוך לגאוותנים ללא גבול, ולאחר שהשטן מעודד אותם, משדל אותם, דוחק בהם ומוליך אותם שולל באופן הזה, הם מבולבלים ואכן חושבים שהם מושיעי העולם. הם מרקדים להם למקום מושבו של המושיע, ונחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם, והם לא מחשיבים כלל את השליחות, האחריות, המחויבויות או החיים של המין האנושי, שהם הדבר החשוב ביותר שהאל מעניק לאנשים. כתוצאה מכך, הם חשים שהחיים אינם חשובים או יקרים, שהמטרה של מולדתם היא הדבר היקר ביותר, ושהם צריכים להחזיק בליבם את כל מה שתחת השמים, ולדאוג למדינה ולעם, ובעשותם כן הם יהיו בעלי האופי הנהדר ביותר והמוסר הנאצל ביותר, ושכל האנשים צריכים לחיות כך. השטן משריש את המחשבות הללו באנשים, מוליך אותם שולל ומעודד אותם להשליך מעליהם את הזהויות שלהם כיצירי בריאה וכאנשים מהשורה, ולעשות כמה דברים שאינם תואמים למציאות הזאת. מה התוצאה של הדבר? הם מוליכים את עצמם בנתיב אל סופם, ומקצינים מבלי דעת. מה פירוש "מקצינים"? פירושו לסטות יותר ויותר מן הדרישות שהציב האל עבור בני האדם, ומן האינסטינקטים שהאל קבע מראש למין האנושי. בסופו של דבר, אנשים כאלו מגיעים למבוי סתום, שהוא הנתיב אל סופם.

באשר לאופן שבו אנשים צריכים לחיות, מהן הדרישות של האל מן המין האנושי? העובדה היא שהן פשוטות מאוד. ליטול את המקום הראוי של יציר בריאה ולמלא את החובה שעל אדם למלא. האל לא ביקש ממך להיות על-אנושי או אדם בולט, והוא גם לא נתן לך כנפיים כדי שתעוף בשמיים. הוא רק נתן לך שתי ידיים ושתי רגליים כדי לאפשר לך ללכת על הקרקע צעד אחד צעד וכדי לרוץ כשצריך. האיברים הפנימיים שהאל ברא עבורך מעכלים וסופגים מזון, ומספקים תזונה לכל גופך, כך שעליך לדבוק בשגרה של שלוש ארוחות ביום. האל נתן לך רצון חופשי, שכל של אנושיות רגילה, ואת המצפון והשכל שצריכים להיות לבן אדם. אם אתה משתמש היטב ונכון בדברים הללו, מקיים את החוקים להישרדות הגוף הפיזי, משגיח כראוי על בריאותך, מקפיד לעשות את מה שהאל מבקש ממך ומשיג את מה שהאל דורש ממך להשיג, הרי שדי בכך, וזה גם פשוט מאוד. האם האל ביקש ממך להיות נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך? האם הוא ביקש ממך לענות את עצמך? (לא.) האל אינו דורש דברים כאלו. אנשים לא צריכים לענות את עצמם, אבל צריך להיות להם שכל ישר ועליהם לדאוג כראוי לצרכים השונים של הגוף. שתה מים כשאתה צמא, השלם את התפריט שלך כשאתה רעב, נוח כשאתה עייף, התעמל לאחר שישבת זמן רב, לך לרופא כשאתה חולה, דבוק בשלוש ארוחות ביום והקפד על חיים של אנושיות רגילה. כמובן, עליך גם לעמוד בחובות הרגילות שלך. אם החובות שלך מערבים איזשהו ידע מיוחד שאינך מבין, עליך ללכת ללמוד אותו וליישם אותו. אלו חיים רגילים. העקרונות השונים ליישום בפועל שהאל מציב עבור אנשים הם כל הדברים שהשכל של האנושיות הרגילה מסוגל לתפוס, דברים שאנשים מסוגלים להבין ולקבל, ושאינם חורגים כהוא-זה מתחומה של האנושיות הרגילה. כולם במסגרת תחום ההשגה של בני האדם, ואינם חורגים בשום אופן ממה שראוי. האל אינו דורש שאנשים יהיו על-אנושיים או אנשים בולטים, בעוד שאמרות על התנהלות מוסרית מחייבות אנשים לשאוף להיות על-אנושיים או אנשים בולטים. לא רק שהם צריכים לקחת על עצמם את המטרה הגדולה של המדינה ושל האומה שלהם, אלא שהם גם נדרשים להיות נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם. הדבר מחייב אותם לוותר על חייהם, מה שנוגד לחלוטין את דרישות האל. מה גישתו של האל כלפי חייהם של אנשים? האל שומר על ביטחונם של אנשים בכל מצב ושומר עליהם שלא יפלו לפיתוי ולצרות מסוכנות נוספות, ומגן על חייהם. מה מטרתו של האל בעשותו כן? מטרתו היא לגרום לאנשים לנהל את חייהם כראוי. מה היא המטרה שלו בכך שהוא גורם לאנשים לנהל את חייהם כראוי? הוא אינו מכריח אותך להיות על-אנושי, וגם לא להחזיק בליבך את כל מה שתחת השמיים, וגם לא לדאוג למדינה ולעם, קל וחומר לא לתפוס את מקומו של האל בשלטון על כל הדברים, תוך תזמור כל הדברים ושלטון על המין האנושי. למעשה, הוא דורש ממך לתפוס את המקום הראוי של יציר בריאה, לבצע את החובות של יציר בריאה, לבצע את החובות שאנשים צריכים לבצע, ולעשות מה שאנשים צריכים לעשות. יש דברים רבים שעליך לעשות, והם אינם כוללים שליטה על גורלו של המין האנושי, החזקה בליבך של כל מה שתחת השמיים או החזקה בליבך של המין האנושי, מולדתך, הכנסייה, רצון האל או המשימה הגדולה שלו להושיע את המין האנושי. הדברים הללו אינם כלולים. אז מה כוללים הדברים שעליך להחזיק בליבך? הם כוללים את השליחות שהאל מפקיד בידך, את החובות שהאל נותן לך, וכל דרישה שבית האל מציב בפניך בכל תקופה. האם אין זה פשוט? האם אין זה קל לעשות? זה פשוט וקל מאוד לעשות. אבל אנשים תמיד טועים בהבנתם את האל והם חושבים שהוא לא לוקח אותם ברצינות. יש מי שחושבים "אנשים שמאמינים באל לא צריכים לראות את עצמם כחשובים כל כך, הם לא צריכים להיות מודאגים ביחס לגופם הפיזי, ועליהם לסבול יותר, ולא לשכב לישון מוקדם מדי בלילה, כי האל עלול לא להיות מרוצה אם הם ילכו לישון מוקדם מדי. הם צריכים לקום מוקדם וללכת לישון מאוחר, ולעמול כל הלילה בביצוע חובתם. אפילו אם הם אינם מפיקים תוצאות, עליהם להישאר ערים עד שתיים או שלוש לפנות בוקר". כתוצאה מכך, אנשים משקיעים את כל כוחותיהם עד שהם כל כך מותשים שאפילו כדי ללכת נדרש מהם מאמץ עילאי, ועם זאת הם אומרים שביצוע חובותיהם הוא מה שגורם להם להיות מותשים. האם הדבר לא נגרם בגלל טיפשותם ובורותם של אנשים? יש אחרים שחושבים: "האל לא שמח שאנחנו לובשים בגדים שהם קצת מיוחדים ונחמדים, והוא גם לא שמח שאנחנו אוכלים בשר ואוכל משובח מדי יום. בבית האל, אנחנו יכולים רק להיות נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתנו עד יום מותנו", והם מרגישים שכמאמינים באל, עליהם לבצע את חובתם עד מוות, שאם לא כן האל לא יחוס עליהם. האם זה אכן כך? (לא.) האל דורש מאנשים לבצע את חובתם באחריות ובנאמנות, אבל הוא אינו כופה עליהם להקשות על גופם, ועוד פחות מכך הוא מבקש מהם להיות שטחיים, או לבזבז את הזמן בחוסר מעש. אני רואה שמנהיגים ועובדים מסוימים דואגים לכך שאנשים יבצעו את חובתם באופן הזה, בלי לדרוש יעילות אלא רק תוך בזבוז הזמן והאנרגיה של אנשים. העובדה היא שהם מבזבזים את חייהם של אנשים. בסופו של דבר, בטווח הארוך, אנשים מסוימים מפתחים בעיות בריאות, וכאבי גב, והברכיים שלהם כואבות והם מרגישים מסוחררים כל אימת שהם מביטים במסך של מחשב. כיצד זה יתכן? מי גרם לכך? (הם גרמו לכך בעצמם.) בית האל דורש שכולם יפרשו לישון לא יאוחר מ-10 בערב, אבל יש אנשים שלא הולכים לישון אלא ב-11 או ב-12, והדבר משפיע על מנוחתם של אנשים. יש אנשים שאפילו גוערים באלו שנחים באופן רגיל, על כך שהם חומדים את הפינוקים של החיים. זה לא בסדר. כיצד תוכל לעשות עבודה טובה אם גופך לא נח היטב? מה אומר על כך האל? כיצד מנהל זאת בית האל? הכול צריך להיעשות בהתאם לדברי האל ולהוראות של בית האל, ורק זה נכון. יש אנשים בעלי הבנות מגוחכות שתמיד הולכים לקיצוניות, ואפילו כופים על אחרים. זה לא תואם את עקרונות-האמת. יש אנשים שהם פשוט טיפשים מגוחכים ללא כל הבחנה שהיא, והם חושבים שכדי לבצע את חובותיהם, עליהם להישאר ערים עד שעה מאוחרת, אפילו כשהם אינם עסוקים בעבודה, בלי לאפשר לעצמם לישון כשהם עייפים, והם לא מרשים לעצמם לומר לאף אחד כשהם חולים, וגרוע מכך, הם אינם מאפשרים לעצמם לראות רופא, שכן הדבר נתפס בעיניהם כבזבוז זמן שמעכב את ביצוע חובתם. האם נקודת המבט הזאת נכונה? מדוע מאמינים עדיין מגיעים להשקפות מגוחכות כאלו לאחר שהם שומעים דרשות כה רבות? כיצד מנוהלים סידורי העבודה בבית האל? עליך ללכת לישון ב-10 בערב בדיוק, ולקום ב-6 בבוקר, ועליך לדאוג לכך שתישן שמונה שעות. בנוסף, פעם אחר פעם מודגש הצורך לדאוג לבריאותך על ידי התעמלות לאחר העבודה ולדבוק בתזונה בריאה ובשגרה בריאה כדי להימנע מבעיות בריאות כשאתה מבצע את חובתך. אבל יש אנשים שפשוט לא מבינים את זה, הם אינם יכולים להיצמד לעקרונות או לקיים כללים, והם נשארים ערים עד מאוחר ללא צורך ואוכלים דברים לא נכונים. ברגע שהם גורמים לעצמם לחלות, הם אינם מסוגלים לבצע את חובתם, ובשלב הזה אין טעם לחוש חרטה. שמעתי לאחרונה שאנשים מסוימים חלו. האם הדבר לא נגרם על ידי כך שהם עשו את חובתם בלי להישמע לעקרונות ופעלו בחוסר זהירות? נכון שאתה עושה את חובתך באופן רציני, אבל אינך יכול להפר את החוקים הטבעיים של גופך. אם אכן תפר אותם, אתה תגרום לעצמך להיות חולה. אתה חייב, באורח מוחלט, להיות בעל הבנה כללית של האופן שבו עליך לדאוג לבריאותך. אתה צריך להתעמל כשמתאים, ולאכול במועדים סדירים. אתה לא יכול להפריז בצפייה בטלוויזיה או לשתות יותר מדי, אתה לא יכול להיות מפונק במה שאתה אוכל או שהתזונה שלך תהיה לא בריאה. בנוסף, אתה צריך לווסת את מצב הרוח שלך, להקפיד לחיות בפני האל וליישם בפועל את האמת, ולפעול על פי העקרונות. כך, יהיו בליבך שלווה ושמחה, ולא תרגיש חלול או מדוכא. במיוחד, אם אנשים ישליכו מעליהם צביונות מושחתים ויממשו אנושיות רגילה, הרי שהלך רוחם יהיה רגיל לחלוטין וגופם יהיה בריא. מעולם לא אמרתי לכם ללכת לישון מאוחר ולקום מוקדם, או לעבוד יותר מעשר שעות ביום. הכול קורה כיוון שאנשים אינם מתנהגים בהתאם לכללים ואינם מקיימים את הסידורים של בית האל. בסופו של דבר, אנשים כל כך בורים שהם מתייחסים לבריאות כמובנת מאליה. ראיתי את זה במקומות אחדים, אנשים תמיד ביצעו את חובותיהם בתוך הבית, ולא יצאו החוצה לספוג קצת שמש או להיות פעילים, כך שעשיתי סידורים כדי שאנשים ישיגו להם קצת ציוד כושר ואמרתי להם להתעמל פעם או פעמיים בשבוע, מה שתואם שגרה בריאה. מטבע הדברים, אנשים שאינם מתעמלים כראוי יחלו, וזה גם משפיע על חייהם הרגילים. ברגע שאני עושה סידורים כאלו, האם אני צריך לבדוק מי מתעמל ובאיזו תדירות? (לא.) אני לא צריך לעשות את זה, מילאתי את האחריות שלי, הבעתי את דעתי ואמרתי לך בכל הכנות מה עליך לעשות, בלי לשקר ולו במילה אחת, ואתה רק צריך לעשות כפי שהורו לך. אבל אנשים לא קולטים את זה, הם חושבים שהם צעירים ובריאים, כך שהם לא לוקחים את המילים שלי ברצינות. אם אינכם מעריכים את בריאותכם שלכם, אני לא צריך להטריד את עצמי בנוגע אליה – רק אל תאשים אחרים כשתחלה. אנשים לא מקדישים תשומת לב לצורך להתעמל. היבט אחד נוגע לכך שיש להם דעות והשקפות לא נכונות. ההיבט האחר הוא שיש להם גם בעיה קטלנית, שהיא עצלנות. אם לאנשים יש בעיה גופנית קטנה, כל מה שעליהם לעשות הוא להקפיד לטפל בבריאותם ולהיות פעילים יותר. אבל אנשים מסוימים מעדיפים ללכת לקבל זריקה או לקחת תרופה כשהם חולים, מאשר להתעמל ולדאוג לבריאותם. הדבר נגרם בשל עצלנות. אנשים עצלנים ואינם מוכנים להתעמל, כך שאין טעם לומר להם שום דבר. בסופו של דבר, הם לא יכולים להאשים אחרים כשהם חולים; הם יודעים בעומק ליבם מהי הסיבה האמיתית לכך. כל אדם צריך לדאוג לכמות רגילה של התעמלות מדי יום. מדי יום עלי ללכת לפחות שעה או שעתיים ולעשות כמה תרגילים הכרחיים. הדבר עוזר לא רק לחיזוק כללי שלי, אלא גם מסייע למניעת מחלות וגורם לי להרגיש טוב יותר מבחינה גופנית. התעמלות אינה נוגעת רק למניעת מחלות, אלא היא צורך גופני רגיל. בעניין הזה, הדרישה של האל כלפי בני אנוש היא שיהיה להם שמץ של תובנה. אל תהיה בור, ואל תקשה על גופך, אלא לך בעקבות החוקים הטבעיים שלו. אל תפגע בבשרך, אבל גם אל תהיה מודאג בגללו יתר על המידה. האם קל לתפוס את העיקרון הזה? (כן.) למעשה, קל מאוד לתפוס אותו, ולב העניין הוא האם אנשים מיישמים אותו. מהי עוד אחת מהחולשות הקטלניות של אנשים? שהם תמיד נותנים לדמיון שלהם להתפרע והם חושבים: "אם אני מאמין באל, לא אחלה, לא אזדקן, וכמובן, בוודאי שלא אמות". זאת שטות מוחלטת. האל אינו עושה את הדברים העל-טבעיים האלו. הוא מושיע אנשים, מבטיח להם הבטחות, ומבקש מהם לחתור אל האמת ולהבין אותה, להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם, להשיג את ישועתו, ולהיכנס ליעד היפהפה של המין האנושי. אבל האל מעולם לא הבטיח לאנשים שהם לא יחלו או יזדקנו, והוא גם לא הבטיח לאנשים שהם לא ימותו. וכמובן, האל בוודאי לא הציב דרישה בפני אנשים לפיה עליהם להיות "נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם". כשמדובר בביצוע חובתך ובביצוע עבודת הכנסייה, ובאילו קשיים יש לעמוד, מה צריך לנטוש, במה להשקיע, ועל מה לוותר, אנשים צריכים לפעול על פי עקרונות. כשהם עוסקים בחייהם הפיזיים ובצרכים הגופניים שלהם, לאנשים צריך להיות מעט שכל ישר, ואל להם להפר את הצרכים הרגילים של גופם, שלא לדבר על החוקים והכללים שהאל קבע לאנשים. כמובן, זה גם המינימום שבמינימום של שכל ישר שצריך להיות לאנשים. אם אנשים אינם יודעים אפילו איך להתמודד עם הצרכים והחוקים של הגוף הפיזי שלהם, ואין להם שום שכל ישר, אלא הם מסתמכים על דמיונות ותפיסות, ואפילו יש להם כמה רעיונות קיצוניים והם מאמצים כמה שיטות קיצוניות כדי לטפל בגופם הפיזי, הרי שלאנשים כאלו יש הבנה אבסורדית. איזה מין אמת יכולים אנשים בעלי איכות כזאת להבין? יש פה סימן שאלה. כיצד דורש האל מאנשים לטפל בגופם הפיזי? כשהאל ברא את האנשים, הוא קבע עבורם כללים, כך שהוא דורש ממך לטפל בגופך הפיזי על פי הכללים הללו. זאת הדרישה וזה הסטנדרט שהאל מעמיד עבור אנשים. אל תסתמך על תפיסות, ועל תסתמך על דמיונות. האם אתה מבין?

חת ההשרשה וההשפעה של האמרה הזאת על התנהלות מוסרית, "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך", אנשים אינם יודעים כיצד לטפל בגופם הפיזי וכיצד לנהל חיים רגילים. זה היבט אחד. ההיבט האחר הוא שאנשים אינם יודעים כיצד להתמודד עם מותם, וגם לא כיצד לחיות באורח משמעותי. הבה נתבונן, אם כן, בגישה של האל לטיפול במותם של אנשים. לא חשוב איזה היבט של החובה מבוצע, המטרה של האל היא שאנשים, במהלך ביצוע חובתם, יבינו את האמת, יישמו אותה בפועל, יניחו בצד את הצביונות המושחתים שלהם, יממשו בחיים את הצלם של אדם רגיל ויגיעו לסטנדרט הנדרש כדי להשיג ישועה, במקום למהר הישר לעבר המוות. יש אנשים שחולים במחלה קשה או בסרטן וחושבים: "זה האל שמבקש ממני למות ולוותר על חיי, אם כך – אציית!" למעשה, האל לא אמר את זה, וגם לא עלה בדעתו רעיון כזה. אין זאת אלא אי-הבנה מצדם של אנשים. אז למה מתכוון האל? כולם חיים מספר מסוים של שנים, אך משך חייהם שונה. כולם מתים כשהאל קובע זאת, במקום ובזמן הנכונים. כל זה נקבע על ידי האל. הוא גורם לכך לקרות על פי הזמן שהוא קבע למשך החיים של אותו אדם ולמקום ולאופן של מותו, במקום לתת למישהו למות בשל איזה עניין מקרי. האל רואה חשיבות רבה בחייו של אדם, והוא גם רואה חשיבות רבה במותו של אדם ובסוף חייו הפיזיים. כל זה נקבע על ידי האל. אם מסתכלים על זה מנקודת המבט הזאת, בין אם האל דורש מאנשים לבצע את חובותיהם או ללכת אחריו, הוא אינו מבקש מאנשים למהר הישר אל מותם. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר היא שהאל אינו דורש ממך להיות מוכן לוותר על חייך בכל עת למען ביצוע חובתך או כדי להשקיע מעצמך למען האל, או לטובת התפקיד שהוא מטיל. אתה לא צריך לעשות הכנות כאלה, אתה לא צריך להיות בעל תבנית חשיבה כזאת, ואתה בהחלט לא צריך לתכנן או לחשוב כך, כיוון שהאל אינו זקוק לחייך. מדוע אני אומר זאת? אין צורך לומר שחייך שייכים לאל, הוא מי שהעניק אותם, אז מדוע שהוא ירצה אותם בחזרה? האם חייך בעלי ערך? מהפרספקטיבה של האל, השאלה אינה אם חייך בעלי ערך או לא, אלא רק איזה תפקיד אתה ממלא בתוכנית הניהול של האל. ככל שהדבר נוגע לחייך, אילו האל רצה לקחת אותם, הוא היה יכול לעשות זאת בכל עת, בכל מקום ובכל דקה. לכן, חייו של כל אדם חשובים לו עצמו, וחשובים לחובותיו, למחויבויותיו ולאחריות שלו, וגם לתפקיד שמטיל האל. כמובן, הם חשובים גם לתפקידו בתוכנית הניהול הכוללת של האל. על אף שחייך חשובים, לאל אין צורך לקחת אותם. מדוע? כשחייך נלקחים, אתה הופך לאדם מת, ואין בך עוד תועלת. רק כשאתה בחיים, חי בקרב המין האנושי שהאל מושל עליו, אתה יכול למלא את התפקיד שנועדת למלא בחיים האלו, ולמלא את האחריות והמחויבויות שאתה אמור למלא, ואת החובות שהאל דורש ממך לבצע בחיים האלו. רק כשאתה קיים בצורה הזאת יכול להיות ערך לחייך והם יכולים לממש את ערכם. אם כך, אל תפלוט כלאחר יד משפטים כמו "למות למען האל" או "לוותר על חיי למען עבודת האל" ואל תחזור עליהם, וגם אל תחזיק אותם בדעתך או עמוק בליבך; זה מיותר. כשאדם רוצה כל העת למות למען האל ולהציע את עצמו ולוותר על חייו למען חובתו, זה הדבר הבזוי, הבלתי ראוי והנתעב ביותר. מדוע? אם חייך הסתיימו, ואתה כבר לא חי בצורה הבשרית הזאת, כיצד תוכל עדיין למלא את חובתך כיציר נברא? אם כולם ימותו, מי יישאר כדי שהאל יושיע אותו באמצעות עבודתו? אם אין בני אדם שזקוקים לישועה, כיצד תתבצע תוכנית הניהול של האל? האם עבודת האל להושעת המין האנושי עדיין תתקיים? האם היא עדיין תוכל להימשך? אם מתבוננים על כך מן ההיבטים הללו, האם אין זה עניין חשוב שאנשים יטפלו היטב בגופם וינהלו חיים בריאים? האם זה לא שווה את זה? זה בהחלט שווה את זה, ואנשים צריכים לעשות כן. ובאשר לאותם אנשים טיפשים שאומרים בקלילות "במקרה הגרוע ביותר, אמות למען האל", ושיכולים כלאחר יד להקל ראש במוות, ולוותר על חייהם, ולהזיק לגופם, איזה מין אנשים הם אלו? האם הם אנשים מרדניים? (כן.) אלו האנשים המרדניים ביותר, ויש לבוז וללעוג להם. כשמישהו מסוגל לומר כלאחר יד שהוא היה מת למען האל, אפשר לומר שהוא חושב בקלות דעת על שימת קץ לחייו, ויתור על חובתו וויתור על מה שהאל הטיל עליו והפקיד בידו, ועל מניעה של דברי האל מלהתממש בו. האם אין זאת דרך מטופשת לעשות דברים? אתה יכול לוותר בקלילות וברצון על חייך ולומר שאתה רוצה להציע אותם לאל, אבל האם האל צריך שתציע אותם? החיים שלך עצמם שייכים לאל, והאל יכול לקחת אותם בכל עת, אז מה הטעם להציע לו אותם? אם אינך מציע אותם אך האל זקוק להם, האם הוא יבקש אותם ממך יפה? האם יהיה עליו לשוחח איתך על כך? לא. אבל מדוע שהאל ירצה את חייך? ברגע שהאל ייקח בחזרה את חייך, אתה כבר לא תהיה מסוגל לבצע את חובתך, ואדם אחד יחסר מתוכנית הניהול של האל. האם הוא יהיה שמח ומרוצה מכך? מי באמת יהיה שמח ומרוצה? (השטן.) אם אתה מוותר על חייך, מה אתה יכול להרוויח מלעשות כן? ומה יכול האל להרוויח מכך שהוא לוקח את חייך? אם אתה מחמיץ את ההזדמנות להיוושע, האם זה רווח או הפסד מבחינת האל? (הפסד.) עבור האל אין זה רווח, אלא הפסד. האל מאפשר לך, כיציר בריאה, שיהיו לך חיים ושתתפוס את המקום של יציר בריאה כדי לבצע את החובה של יציר בריאה, ועל ידי כך שתהיה מסוגל להיכנס אל מציאות-האמת, להתמסר לאל ולהבין את כוונותיו ולהכיר אותו, לנהות אחר רצונו, לשתף פעולה איתו בהשלמת עבודתו להושעת המין האנושי, וללכת אחריו עד הסוף ממש. זאת צדיקות, וזה הערך והמשמעות של קיום חייך. אם חייך קיימים לשם כך, ואת חי באורח בריא לצורך כך, הרי שזה הדבר המשמעותי ביותר, ככל שהדבר נוגע לאל, זאת התמסרות אמיתית וזה שיתוף פעולה אמיתי – עבורו זה הדבר המספק ביותר. מה שהאל רוצה לראות הוא יציר בריאה שחי בבשר, אשר משליך מעליו את הצביון המושחת שלו בתוך הייסור והשיפוט שלו, תוך שהוא דוחה את אינספור הרעיונות המופרכים שהושרשו בו על ידי השטן, ומסוגל לקבל את האמיתות והדרישות מן האל, מתמסר באורח מלא לריבונותו של האל, ממלא את החובה שיציר בריאה צריך למלא, ומסוגל להפוך ליציר בריאה אמיתי. זה מה שהאל רוצה לראות, זה הערך והמשמעות של קיומם של חיים אנושיים. לכן, עבור כל יציר בריאה, המוות אינו היעד הסופי. הערך והמשמעות של קיום של חיים אנושיים אינו במוות, אלא בחיים למען האל, בקיום למען האל ולמען חובתך שלך, קיום כדי למלא את החובות ואת האחריות של יציר בריאה, לנהות אחר רצון האל ולהשפיל את השטן. זה הערך של קיומו של יציר בריאה, וגם המשמעות של חייו.

באשר לדרישות של האל כלפי אנשים, הדרך שבה האל מתייחס לחיים ולמוות של אנשים שונה לחלוטין ממה שמתואר באמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" בתרבות המסורתית. השטן רוצה כל העת שאנשים ימותו. הוא מרגיש לא בנוח לראות אנשים בחיים, והוא כל העת חושב על דרכים ליטול את חייהם. ברגע שהאנשים מקבלים מן השטן את הרעיונות המופרכים של התרבות המסורתית, כל מה שהם רוצים הוא להקריב את חייהם למען ארצם ואומתם, או למען הקריירה, עבור אהבה או למען משפחתם. הם בזים לחייהם כל העת, ומוכנים למות ולמסור את חייהם בכל מקום ובכל עת, ולא רואים בחיים שהאל נתן להם את הדבר היקר ביותר ומשהו שצריך להוקיר. היות שהם אינם מסוגלים למלא את חובותיהם ומחויבויותיהם במהלך חייהם, כשעוד יש להם החיים שהאל נתן להם, במקום זה הם מקבלים מן השטן את הדברים המופרכים ואת המילים השטניות, מוכוונים תמיד להיות נחושים לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתם עד יום מותם, והם מכינים את עצמם למות למען האל בכל עת. העובדה היא שאם אתה אכן מת, הרי שאתה לא עושה זאת למען האל, אלא למען השטן, והאל לא יזכור אותך. כיוון שרק מי שחיים יכולים להלל את האל ולשאת עדות עבורו, ורק מי שחיים יכולים לתפוס את המקום הראוי כיצירי בריאה ולמלא את חובותיהם, וכך לא להותיר שום חרטות, ולהיות מסוגלים להשפיל את השטן, ולשאת עדות למעשים המופלאים של הבורא ולריבונותו – רק מי שחיים יכולים לעשות את הדברים הללו. ואם אין לך אפילו חיים, כל זה חדל להתקיים. האם אין זה כך? (כן.) לכן, על ידי העמדת האמרה על התנהלות מוסרית, "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך", השטן ללא ספק משחק עם החיים האנושיים ורומס אותם. השטן אינו מכבד את החיים האנושיים, אלא משחק איתם משחקים, גורם לאנשים לקבל רעיונות כגון "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך". הם חיים על פי רעיונות כאלו, ואינם מוקירים את החיים או רואים את חייהם כיקרים, כך שהם מוותרים כלאחר יד על החיים, אותו דבר יקר מכול שהאל נותן לאנשים. זה דבר בוגדני ולא מוסרי. כל עוד תאריך היעד שהאל קבע לך טרם הגיע, אל לך לדבר בקלות על ויתור על חייך, ולא משנה מתי. כל עוד נשימה באפך, אל תוותר, אל תיטוש את חובתך, ואל תיטוש את מה שהאל הטיל עליך והפקיד בידיך. כיוון שחייו של כל יציר בריאה קיימים רק עבור הבורא, ורק למען ריבונותו, התזמור שלו והסידורים שלו, וגם קיימים ומממשים את ערכם רק עבור העדות לבורא ולעבודתו להושעת המין האנושי. אתה יכול לראות שהראייה של האל את החיים האנושיים שונה לחלוטין מזאת של השטן. אם כך, מי באמת מוקיר את החיים האנושיים? (האל.) רק האל, בעוד שהאנשים עצמם אינם יודעים להוקיר את חייהם שלהם. רק האל מוקיר את החיים האנושיים. על אף שבני אדם אינם מעוררים אהבה או ראויים לה, והם מלאים בזוהמה, במרדנות ובסוגים הרבים של רעיונות והשקפות אבסורדיים שהושרשו על ידי השטן, ועל אף שהם סוגדים לשטן ונוהים אחריו, עד כדי כך שהם אפילו מתנגדים לאל, הרי שיחד עם זאת, כיוון שבני אדם נבראים על ידי האל, והוא מעניק להם נשימה וחיים, רק הוא מוקיר את החיים האנושיים, רק הוא אוהב אנשים, ורק הוא דואג כל העת למין האנושי ומוקיר אותו. האל מוקיר את בני האדם – לא את הגוף הפיזי שלהם, אלא את חייהם, כי רק בני אדם שקיבלו חיים מן האל יכולים בסופו של דבר להפוך ליצירי בריאה שסוגדים לו באמת ונושאים לו עדות. לאל יש עבודה, תפקידים שהוא מטיל וציפיות מאנשים, יצירי הבריאה הללו. לכן, האל מוקיר ומעניק ערך לחייהם. זאת האמת. האם אתה מבין? (כן.) אם כך, ברגע שאנשים מבינים את כוונת האל הבורא, האם לא צריכים להיות עקרונות לאופן שבו עליהם לטפל בגופם הפיזי, ולהתמודד עם החוקים והצרכים שעל פיהם הוא שורד? על מה מבוססים העקרונות האלו? הם מבוססים על דברי האל. מהם העקרונות ליישומם בפועל? מן ההיבט הסביל, אנשים צריכים לנטוש את ההשקפות המופרכות הרבות שהושרשו בהם על ידי השטן, לחשוף ולהכיר את המופרכות של השקפות השטן – כמו האמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" – שמעמעמות אנשים, מזיקות להם ומגבילות אותם, ולנטוש את ההשקפות הללו; בנוסף, מן ההיבט הפעיל, עליהם להבין בדיוק מהן הדרישות של האל הבורא מן המין האנושי, ולהפוך את דברי האל ליסוד של כל מה שהם עושים. כך, אנשים יהיו מסוגלים ליישם בפועל באופן נכון ללא סטיות, ובאמת לחתור אל האמת. מהי חתירה אל האמת? (להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון.) נכון לסכם זאת במילים אלה.

היום שיתפנו בעיקר על הדרך להתמודד עם המוות, וכן כיצד להתמודד עם החיים. השטן רומס אנשים, עושה בהם שמות ונוטל את חייהם של אנשים. הוא מוליך אנשים שולל ומעמעם אותם על ידי כך שהוא משריש בהם את הסוגים המופרכים של רעיונות והשקפות, וגורם לאנשים להתייחס בבוז לדבר היקר ביותר שיש להם – חייהם – ובכך הוא משבש ומשמיד את עבודת האל. אִמרו לי, אילו כל האנשים בעולם כולו רצו למות, והיו עושים זאת כלאחר יד, האם החברה לא הייתה נקלעת לכאוס? האם היה אז קשה לבני האדם לשרוד ולהתקיים? (כן.) אם כך, מה גישתו של האל לחיים האנושיים? הוא מוקיר אותם. האל מוקיר ומעניק ערך לחיים האנושיים. איזה נתיב של יישום בפועל אנשים צריכים להפיק מהדברים האלו של האל? במהלך חייהם, כל עוד יש להם עדיין חיים ונשימה, שהם הדברים היקרים ביותר שהאל נותן, אנשים צריכים לחתור כראוי אל האמת ולהבין אותה, ולמלא את חובותיהם כיצירי בריאה בהתאמה לדרישות ולעקרונות של האל, בלי להותיר מאחור שום חרטות, כך שביום מן הימים הם יוכלו לתפוס את המקום של יצירי בריאה ולשאת עדות לבורא ולסגוד לו. בעשותם כן, הם יעניקו ערך ומשמעות לחייהם, על ידי כך שהם יחיו לא למען השטן, אלא למען הריבונות של האל, העבודה שלו ועדותו. לחייהם של אנשים יש ערך ומשמעות כשהם יכולים להעיד על מעשי האל ועל עבודתו. אך אי-אפשר לומר שהחיים האנושיים הגיעו לשעתם המהוללת ביותר. אין זה נכון לומר זאת, כיוון שאותה שעה טרם הגיעה. ברגע שתבין את האמת נכוחה, תזכה באמת, תזכה בהיכרות של האל, ותוכל לתפוס את מקומו של יציר בריאה כדי לסגוד לאל, ולהעיד על האל, על ריבונות הבורא, על מעשיו, על תמציתו וזהותו, או-אז ערכם של חייך יגיע לשיאו ולהיקפו המלא ביותר. המטרה והמשמעות של אמירת כל זה היא לגרום לכם להבין את הערך ואת המשמעות של קיום החיים, וכיצד עליך להתייחס לחייך שלך, כדי שתבחר בנתיב שעליך ללכת בו על בסיס כך. זוהי הדרך היחידה שתואמת את כוונות האל.

4 ביוני 2022