באספה האחרונה שיתפנו בעיקר על האמרה "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" שבתרבות המסורתית וניתחנו אותה. האמרות והתאוריות בתרבות המסורתית שהשטן משתמש בהן כדי להטיף לאנשים אינן נכונות, וכך גם המילים שנשמעות גבוהה-גבוהה שהוא גורם לאנשים להישמע להן. נהפוך הוא, הן גורמות לכך שאנשים מולכים שולל ומוטעים, ומחשבתם מוגבלת. על ידי חינוך ההמונים, הטפה להם והשפעה עליהם באמצעות הרעיונות וההשקפות השגויות הללו בתרבות המסורתית, המטרה הסופית היא לנסוך בהם ביטחון כך שיתמסרו לריבונות המעמד השולט, ואפילו ישרתו את השליטים בנאמנות של אלו האוהבים את ארצם ואת מפלגתם, ונחושים להגן על ביתם ולהבטיח את המדינה. די בכל זה כדי להראות שהממשלה הלאומית הופכת את החינוך התרבותי המסורתי לפופולרי על מנת לאפשר את השליטה של השליטים על המין האנושי ועל מגוון קבוצות אתניות, ולהגביר עוד יותר את היציבות של המשטר של השליטים ואת ההרמוניה והיציבות בחברה תחת שליטתם. לא משנה כמה המעמד השולט מפיץ ומקדם את החינוך התרבותי המסורתי והופך אותו לפופולרי, באופן כללי, האמרות האלה על התנהלות מוסרית הוליכו שולל אנשים והטעו אותם, ושיבשו באורח חמור את יכולתם להבחין בין אמת ושקר, טוב ורע, נכון ולא נכון, דברים חיוביים ודברים שליליים. אפשר גם לומר שהאמרות האלה על התנהלות מוסרית הופכות לחלוטין שחור ולבן, מערבבות אמת עם שקרים ומוליכות שולל את הציבור הרחב, וכך גורמות לאנשים ללכת שולל אחר הדעות הללו מהתרבות המסורתית, בהקשר שבו הם אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, מה אמת ומה שקר, אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים, מה בא מן האל ומה בא מן השטן. האופן שבו התרבות המסורתית מגדירה כל מיני דברים וממיינת לקטגוריות כל מיני סוגים של אנשים כטובים או רעים, נעימים או מזיקים הפריע, הוליך שולל והטעה בני אדם, ואפילו הגביל את המחשבות של אנשים במסגרת האמרות השונות על התנהלות מוסרית שהתרבות המסורתית תומכת בהן, כך שהם אינם מסוגלים להיחלץ. כתוצאה מכך, אנשים רבים נשבעים אמונים מרצונם למלכי שדים, ומראים מסירות עיוורת עד הסוף ומכבדים את השבועה עד מוות. המצב הזה נמשך עד היום, ועם זאת רק מעטים התעשתו. על אף שבימינו אנשים רבים שמאמינים באל מסוגלים לזהות את האמת, יש הרבה אבני נגף שמונעות מהם לקבל זאת וליישם זאת בפועל. אפשר לומר שאבני הנגף הללו באות בעיקר מן הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית, שקנו להם חזקה בליבם מזמן. אנשים למדו אותם קודם והם עדיין דומיננטיים, וכבר שולטים במחשבות של אנשים, מה שיוצר כל כך הרבה אבני נגף וכל כך הרבה התנגדות לכך שאנשים יקבלו את האמת ויתמסרו לעבודת האל. זה היבט אחד. היבט אחר נובע מכך שלאנשים יש צביונות מושחתים, שנגרמים חלקית על ידי האופן שבו התרבות המסורתית מוליכה אנשים שולל ומשחיתה אותם. התרבות המסורתית השפיעה באורח חמור ושיבשה את השקפותיהם של אנשים על האופן שבו יש למדוד טוב ורע, אמת ושקר, וגרמה לכך שלאנשים יהיו הרבה תפיסות, רעיונות ודעות מופרכים. הדבר גרם לכך שאנשים לא מסוגלים להבין באורח חיובי דברים שהם חיוביים, יפים וטובים, את החוקים של כל הדברים שהאל ברא, ואת העובדה שהאל מושל על כל הדברים. במקום זה, אנשים מלאים תפיסות וכל מיני רעיונות מעורפלים ולא מעשיים. אלו תוצאות של הרעיונות השונים שהשטן משריש באנשים. מנקודת מבט אחרת, כל האמרות למיניהן על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית הן אמרות שקריות שמשחיתות את חשיבתם של אנשים, מפריעות לשכלם, מזיקות לתהליכי המחשבה הרגילים שלהם, ומשפיעות באורח חמור על האפשרות שאנשים יקבלו דברים חיוביים ויקבלו את האמת, וגם משפיעות באורח חמור על ההבנה הטהורה של אנשים ועל הבנתם את החוקים ואת הכללים של כל הדברים שנבראו על ידי האל.

במובן אחד, האמרות השונות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית הפריעו לדרכי החשיבה הנכונות שבאמצעותן אנשים מבחינים בין נכון ולא נכון, וכן שיבשו את רצונם החופשי. יתרה מכך, לאחר שבני אדם קיבלו את האמרות השונות האלה על התנהלות מוסרית, הם נעשו צבועים ומזויפים. הם מצטיינים בהעמדת פנים – אפילו עד כדי כך שהם מכנים צְבי סוס, הופכים בין שחור ולבן, ומתייחסים לדברים שליליים, מכוערים ורעים כחיוביים, יפים וטובים, ולהיפך – והם כבר הגיעו לשלב של סגידה לרע. בכל רחבי החברה האנושית, בלי קשר לתקופה או לשושלת, הדברים שאנשים תומכים בהם וסוגדים להם הם בעיקרו של דבר האמרות הללו על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית. תחת ההשפעה החמורה של האמרות הללו על התנהלות מוסרית, כלומר, תחת ההחדרה המעמיקה והיסודית של האמרות האלו על התנהלות מוסרית מהתרבות המסורתית, אשר הולכת ומתגברת, אנשים מאמצים באורח לא מודע את האמרות הללו כהון של הקיום וכחוקי קיום. אנשים פשוט מקבלים אותן באורח מלא ללא הבחנה, מתייחסים אליהן כאל דברים חיוביים וכאידאולוגיה מובילה וקריטריונים לאופן שבו עליהם לטפל באחרים, להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול. אנשים מתייחסים אליהן כאל חוקים עליונים כדי להתקדם בחברה, או להשיג תהילה ויוקרה, או להפוך למוערכים ולזכות בהערצה. קח כל קבוצה בכל חברה או אומה, בכל תקופה – האנשים שהם מעריכים, מעריצים ומכריזים עליהם שהם הטובים ביותר במין האנושי אינם אלא מה שבני אדם מכנים מופתים מוסריים. לא משנה איזה מין חיים אנשים כאלו מנהלים מאחורי הקלעים, לא משנה מה הכוונות והמניעים של מעשיהם ואיך המהות האנושית שלהם, לא משנה איך הם מתנהלים באמת ומטפלים באחרים, ולא משנה מהי המהות של האדם העטוף במעטה של התנהלות מוסרית יפה וטובה, לאף אחד לא אכפת מהדברים האלו, ואף אחד גם לא מנסה לחקור מעבר לכך. כל עוד הם נאמנים, פטריוטים ומפגינים נאמנות לשליטים, אנשים מעלים אותם על נס ומשבחים אותם, ואפילו מחקים אותם כגיבורים, כיוון שכולם לוקחים את ההתנהלות המוסרית החיצונית של אדם כבסיס להערכת היותו נעים או מזיק, טוב או רע, וכדי לאמוד את המוניטין שלו. על אף שכתבי הקודש מתעדים באורח ברור את הסיפורים של מספר קדושים וחכמים קדומים כמו נח, אברהם, משה, איוב ופטרוס, ואת הסיפורים של נביאים רבים וכן הלאה, ועל אף שאנשים רבים מכירים סיפורים כאלו, בכל זאת אין ארץ, אומה או קבוצה שמקדמת בהיקף רחב את האנושיות ואת האופי המוסרי של הקדושים והחכמים הקדומים הללו – או את הדוגמאות של סגידתם לאל, או אפילו את הלב ירא-האל שהם גילו – בין אם בחברה, ברחבי האומה או בקרב האנשים. שום ארץ, אומה או קבוצה אינה עושה זאת. אפילו ארצות שבהן הנצרות היא דת המדינה, או ארצות שבהן האוכלוסייה ברובה דתית, בכל זאת אינן מפנות את תשומת הלב או מעלות על נס את אופיים האנושי של הקדושים והחכמים הקדומים הללו, או את הסיפורים שלהם על יראתם את האל והתמסרותם לו, כמתועד בכתבי הקודש. על מה הדבר מורה? האנושות המושחתת הידרדרה עד לנקודה שבה אנשים סולדים מן האמת, סולדים מדברים חיוביים וסוגדים לרע. אלמלא האל דיבר באורח אישי ועבד אישית בקרב אנשים, בעודו אומר לאנשים באורח ברור מה חיובי ומה שלילי, מה נכון ומה לא נכון, מה יפה וטוב ומה מכוער וכן הלאה, הרי שהמין האנושי לעולם לא היה מסוגל להבחין בין טוב ורע, ולא היה מסוג להבחין בין דברים חיוביים ושליליים. מאז ראשית המין האנושי, ואפילו במהלך ההתפתחות האנושית, המעשים הללו והתיעוד ההיסטורי הזה של ההופעות של האל ועבודתו עברו מדור לדור בארצות ובקבוצות אתניות מסוימות באירופה וביבשת אמריקה, עד לימינו אלה יחד עם זאת, בני אדם עדיין אינם מסוגלים להבחין בין דברים חיוביים ושליליים, או בין דברים יפים וטובים ודברים מכוערים ורעים. לא רק שבני האדם אינם מסוגלים להבחין, אלא שהם גם מקבלים באורח פעיל ומרצונם כל מיני טענות מהשטן, כגון אמרות על התנהלות מוסרית, וכן את ההגדרות השגויות ואת המושגים השגויים של השטן ביחס לכל מיני אנשים, עניינים ודברים. מה הדבר מראה? האם יתכן שהוא מראה שלמין האנושי פשוט אין את האינסטינקט לקבל דברים חיוביים באורח אוטונומי וגם לא את האינסטינקט להבחין בין דברים חיוביים ושליליים, בין טוב ורע, בין נכון ללא נכון, בין אמת ושקר? (כן.) בקרב המין האנושי, שני דברים שולטים בעת ובעונה אחת, אחד שבא מן השטן ואילו האחר שבא מן האל. אך בסופו של דבר, בכל רחבי החברה האנושית ובכל תולדות ההתפתחות של המין האנושי, המין האנושי אינו יכול להעלות על נס את כל הדברים שהאל אמר, ואת כל הדברים החיוביים שהוא מלמד ומבהיר למין האנושי, והם אפילו לא יכולים להפוך לזרם המרכזי בקרב המין האנושי, וגם לא לגרום לאנשים למחשבות נכונות, או להוליך אותם לחיות באורח רגיל בקרב כל הדברים שהאל ברא. אנשים מתקיימים באורח לא מודע תחת ההכוונה של ההערות, הרעיונות והמושגים השונים של השטן והם חיים תחת ההכוונה של ההשקפות השגויות הללו. בכך שהם חיים באופן הזה, הם אינם עושים זאת באורח סביל, אלא באורח פעיל. על אף מה שהאל עשה, הישגיו בבריאתם של כל הדברים ובשלטון עליהם, והדברים הרבים שנותרו בעקבות עבודת האל בארצות רבות, וכן ההגדרות של אנשים, עניינים ודברים שונים שעברו מדור לדור עד ימינו, בני אדם עדיין חיים באורח לא מודע תחת הרעיונות וההשקפות השונות שהשטן משריש באנשים. שלל הרעיונות וההשקפות האלה, שהשטן משריש ותומך בהם, הם רעיונות והשקפות מקובלים ברחבי החברה האנושית, אפילו בארצות שבהן הנצרות נפוצה באורח רחב. לעומת זאת, לא משנה כמה אמירות חיוביות, רעיונות והשקפות חיוביים, והגדרות חיוביות של אנשים, עניינים ודברים האל מותיר למין האנושי על ידי עשיית עבודתו, אלה קיימים רק בפינות מסוימות, או גרוע מכך, הם נשמרים על ידי מספר קטן מאוד של אנשים בקבוצות מיעוט אתניות, ונותרים בפיהם של אנשים מסוימים בלבד, אך בני האדם אינם מסוגלים לקבל אותם באורח פעיל כדברים חיוביים שידריכו אותם ויובילו אותם בחיים. אם לשפוט על פי ההשוואה בין שני סוגי הדברים הללו, ועל פי הגישות השונות של המין האנושי כלפי דברים שליליים שמקורם בשטן והדברים החיוביים השונים שמגיעים מן האל, המין האנושי כולו מצוי תחת ידיו של הרע. זאת עובדה, ואפשר לאשר אותה בוודאות. משמעותה העיקרית של העובדה הזאת היא שהמחשבות של אנשים, אופני החשיבה שלהם, הדרכים שלהם לטפל באנשים, עניינים ודברים, כולם נשלטים, מוטים ועוברים מניפולציה על ידי הרעיונות וההשקפות השונים של השטן, ואפילו מוגבלים על ידם. לאורך תולדות ההתפתחות האנושית, מצבי הקיום של המין האנושי, יסודות הקיום שלו והשקפותיו בנוגע להתמודדות עם אנשים, עניינים ודברים, התבססו כולם על הרעיונות השונים שהוחדרו באנשים על ידי השטן ולא על ידי האל – ולא משנה באיזה שלב או תקופה מדובר – בין אם בעידן לא מפותח באופן יחסי, או בעידן הנוכחי המפותח כלכלית – או באיזה אזור, לאום או קבוצת אנשים. זה עניין מצער ביותר. האל בא לעשות את עבודתו ולהושיע את המין האנושי במצב שבו בני האדם הושחתו על ידי השטן באורח כה עמוק, ושבו המחשבות ונקודות המבט שלהם, וכן דרכי ההתבוננות שלהם בכל מיני סוגים של אנשים, עניינים ודברים, והדרכים שלהם לחיות ולהתמודד עם העולם הוגבלו לחלוטין על ידי הרעיונות של השטן. אפשר לדמיין כמה מסובכת וקשה בהקשר הזה עבודת האל להושעת המין האנושי. איזה מין הקשר זה? ההקשר שבו האל בא לעשות את עבודתו הוא הקשר שבו הפילוסופיות והרעל השטניים כבר מזמן חדרו ללבם ולשכלם של אנשים והגבילו אותם. הוא לא בא לעשות את עבודתו במסגרת הקשר שבו לאנשים אין שום אידאולוגיות, או שום השקפות על אנשים, עניינים ודברים, אלא במסגרת הקשר שבו לאנשים יש דרכים להתבונן באנשים, בעניינים ובדברים שונים, ושבו דרכי ההתבוננות, המחשבה והחיים הוסטו ממסלולם ועברו הטעיה חמורה בידי השטן. כלומר, האל בא לבצע עבודה ולהושיע את המין האנושי במסגרת הקשר שבו בני האדם קיבלו באורח מלא את הרעיונות וההשקפות של השטן, והם מלאים, רוויים, כבולים ונשלטים על ידי רעיונות שטניים. זה סוג האנשים שהאל מושיע, והדבר מלמד עד כמה קשה עבודתו. האל רוצה שאנשים כאלו, שרוויים ומוגבלים על ידי רעיונות שטניים, יגיעו מחדש לכלל הכרה ויבחינו בין דברים חיוביים ושליליים, בין יופי וכיעור, בין מה שנכון ולא נכון, בין אמת ובין הטעיה רעה, ובסופו של דבר יגיעו לנקדה שבה הם יהיו מסוגלים לתעב ולדחות מעומק ליבם את כל הרעיונות והדברים המופרכים שהשטן השריש, ובכך לקבל את כל ההשקפות הנכונות ואת דרכי החיים הנכונות שבאות מן האל. זאת המשמעות הספציפית של ישועת האל את המין האנושי.

לא משנה באיזו תקופה של האנושות, או לאיזה שלב של התפתחות החברה הגיעה, או מה שיטת הממשל של השליטים – בין אם היא דיקטטורה פאודלית או מערכת חברתית דמוקרטית – אף אחד מן הדברים האלו אינו משנה את העובדה שהתאוריות האידאולוגיות למיניהן והאמרות השונות על התנהלות מוסרית שהשטן מקדם נפוצות ברחבי החברה האנושית. מן החברה הפאודלית ועד לחברה המודרנית, על אף שהתחום, העקרונות המובילים ומצבי הממשל של השליטים משתנים פעם אחר פעם, ומספר הקבוצות האתניות, הגזעים וקהילות האמונה למיניהן משתנה גם הוא כל הזמן, הרעל של האמרות השונות של תרבות המסורתית שהשטן משריש באנשים עדיין נפוץ ומתפשט, משתרש עמוק במחשבותיהם ובמעמקי נפשם, שולט באופני הקיום שלהם ומטה את המחשבות וההשקפות שלהם על אנשים, עניינים ודברים. כמובן, הרעל הזה גם משפיע באורח חמור על הגישות של אנשים כלפי האל ושוחק באורח רציני את הנכונות של המין האנושי ואת כמיהתו לקבל את האמת ואל ישועת הבורא. לכן, האמרות המייצגות על התנהלות מוסרית הנובעות מן התרבות המסורתית שלטו תמיד בחשיבה של אנשים בכל רחבי המין האנושי, והעמדה הדומיננטית והתפקיד שלהם בקרב האנושות מעולם לא השתנו, בשום תקופה או הקשר חברתי. לא חשוב באיזו תקופה שליט מושל, או האם הוא חרוץ או נחשל, או האם שיטת הממשל שלו דמוקרטית או דיקטטורית, שום דבר מזה לא יכול לגדוע או לשרש את הולכת השולל ואת השליטה המופעלת על בני אדם על ידי הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית. ההשפעה שיש לאמרות על התנהלות מוסרית מן התרבות המסורתית על החשיבה האנושית לא השתנתה מעולם, והשפעתן על אנשים מעולם לא איבדה מעוצמתה, ולא משנה באיזו תקופה היסטורית מדובר, או באיזו קבוצה אתנית, או במידת ההתקדמות או השינוי של האמונה האנושית, ולא משנה כמה התקדמו בני האדם והשתנו במונחי החשיבה שלהם אודות החיים והמגמות החברתיות. מנקודת המבט הזאת, אמרות על התנהלות מוסרית הגבילו את החשיבה של אנשים באורח עמוק מדי, והשפיעו באופן חמור לא רק על היחסים בין בני אדם, אלא גם על הגישות של אנשים כלפי האמת, והשפיעו והזיקו באורח קשה ליחסים בין יצירי אנוש ברואים והבורא. כמובן, אפשר גם לומר שהשטן משתמש ברעיונות של התרבות המסורתית כדי לפתות, להוליך שולל, לעמעם ולהגביל את המין האנושי שהאל ברא, ושהוא משתמש בשיטות האלה כדי לחטוף בני אדם מן האל. ככל שרעיונות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית יתפשטו באורח רחב בקרב המין האנושי, וככל שהם ישתרשו עמוק יותר בליבם של אנשים, כן בני אדם יהיו רחוקים יותר מן האל, וכך התקווה לישועתם תהיה קלושה יותר. חשוב על כך, לפני שאדם וחווה פותו על ידי הנחש לאכול את פרי עץ הדעת טוב ורע, הם האמינו שיהוה הוא אדונם ואביהם. אך כשהנחש פיתה את חווה בכך שהוא אמר: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בראשית ג' 1) וכן "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע" (בראשית ג' 4-5), אדם וחווה נכנעו לפיתוי של הנחש, והיחסים שלהם עם האל השתנו במהירות. איזה מין שינוי אירע? הם כבר לא באו עירומים בפני האל, אלא חיפשו חפצים כדי לכסות את עצמם בהם ולהסתתר, ונמנעו מן האור שבנוכחות האל; כשהאל חיפש אותם, הם הסתתרו מפניו וכבר לא דיברו אליו פנים אל פנים כמו קודם. השינוי הזה שאירע ביחסים של אדם וחוה עם האל לא קרה כיוון שהם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, אלא כיוון שהמילים שאמר הנחש – השטן – השרישו באנשים סוג שגוי של חשיבה, ופיתו והוליכו אותם שולל כל שהטילו ספק באל, התרחקו ממנו, והסתתרו מפניו. וכך, אנשים לא רצו עוד לראות את האור של נוכחות האל באורח ישיר, ולא רצו לבוא בפניו חשופים לחלוטין, וניכור נוצר בין האנשים והאל. כיצד נוצר הניכור הזה? לא בגלל שינויים בסביבה או בגלל חלוף הזמן, אלא כיוון שליבם של אנשים השתנה. כיצד השתנה ליבם של אנשים? האנשים עצמם לא נקטו ביוזמה לשינוי. אלא שהדבר קרה בגלל המילים שהנחש אמר, שזרעו מחלוקת ביחסים בין האנשים והאל, והרחיקו אותם מן האל וגרמו להם להימנע מן האור של נוכחות האל, לדחות את דאגתו ולהטיל ספק בדבריו. מה היו התוצאות של שינוי כזה? אנשים לא היו עוד מה שהם היו קודם לכן, ליבם ומחשבותיהם כבר לא היו כה טהורים, והם כבר לא ראו באלוהים את האל ואת האחד הקרוב אליהם ביותר, אלא הטילו בו ספק ויראו מפניו, וכך התרחקו ממנו ופיתחו מנטליות של רצון להסתתר מן האל ולשמור מרחק מפניו, וזאת הייתה תחילת הנפילה של המין האנושי. תחילת הנפילה של המין האנושי נבעה מן המילים שהשטן אמר, מילים שהיו רעילות, מפתות ומטעות. המחשבות שהושרשו באנשים על ידי המילים האלה גרמו להם לפקפק, לא להבין נכון ולחשוד באל, והרחיקו אותם ממנו כך שלא רק שהם לא היו מוכנים עוד לעמוד בפני האל, אלא שהם רצו להסתתר מן האל, ואפילו לא האמינו עוד במה שהוא אמר. מה אמר על כך האל? האל אמר: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב' 16-17). בעוד שהשטן אמר שאנשים שיאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע לא בהכרח ימותו. בגלל המילים המטעות שהשטן אמר, אנשים החלו לפקפק בדברי האל ולהכחיש אותם, כלומר אנשים פיתחו בליבם דעות על האל, והם כבר לא היו טהורים כמו קודם לכן. בגלל הדעות והספקות הללו שהיו לאנשים, הם כבר לא האמינו בדברי האל, והפסיקו להאמין שהאל הוא הבורא ושיש קשר בלתי-נמנע בין האנשים והאל, ואפילו חדלו להאמין שהאל יכול להגן על אנשים ולטפל בהם. מהרגע שהם חדלו להאמין בדברים הללו, אנשים כבר לא היו מוכנים לקבל את הטיפול ואת ההגנה של האל, וכמובן הם לא היו מוכנים עוד לקבל שום מילה מפי האל. נפילת המין האנושי החלה כתוצאה מדבריו המפתים של השטן, וראשיתה ברעיון ובהשקפה שהשטן השריש באנשים. כמובן, היא גם החלה כתוצאה מכך שהשטן פיתה והטעה אנשים והוליך אותם שולל. הרעיון וההשקפה הזאת שהשטן השריש באנשים גרמו להם להפסיק להאמין באל או בדבריו, וגם גרמו להם לפקפק באל, לא להבין אותו, לחשוד בו, להסתתר מפניו, לסטות ממנו, להכחיש את מה שהוא אמר, להכחיש את עצם זהותו, ואפילו להכחיש שאנשים באים מן האל. כך השטן מפתה ומשחית אנשים צעד אחר צעד, משבש את היחסים שלהם עם האל ומזיק להם, וגם מונע מן האל לבוא בפני האל ולקבל דברים מפיו. השטן משבש בהתמדה את נכונותם של האנשים לחפש את האמת ולקבל את דברי האל, בהיותם חסרי יכולת להתנגד להערות השונות של השטן, אנשים נשחקים על ידן באורח לא מודע ומוספגים בהן, ובסופו של דבר מתנוונים עד לנקודה שבה הם הופכים לאויבי האל ומתנגדיו. זהו באורח בסיסי הנזק וההשפעה שיש לאמרות על התנהלות מוסרית על המין האנושי. כמובן, על ידי שיתוף על הדברים הללו אנחנו גם מנתחים אותם מהשורש, כדי שאנשים יוכלו לזכות בהבנה בסיסית של האופן שבו השטן משחית את המין האנושי ושל השיטות שבהן הוא משתמש. הטקטיקה העיקרית של השטן להשחתת המין האנושי היא לכוון למחשבות ולהשקפות של אנשים, להרוס את היחסים בין האנשים והאל, ולמשוך אותם מן האל צעד אחר צעד. בתחילה, כשאנשים שמעו את דברי האל הם האמינו שהדברים נכונים, ורצו לפעול וליישם בפועל בהתאמה איתם. במצב הזה השטן השתמש בכל מיני רעיונות ומילים כדי לשחוק ולפרק, אט-אט, את פיסת האמונה, הנחישות והשאיפה היחידה שהייתה לאנשים, כמו גם את אותם מעט דברים חיוביים ורצונות חיוביים קלושים שבהם הם דבקו, והחליף אותן באמרות משלו, ובהגדרות, בדעות ובתפיסות שלו ביחס לדברים שונים. כך, אנשים נשלטים מבלי דעת על ידי הרעיונות של השטן, והפכו לשבויים ולעבדים שלו. האם אין זה כך? (אכן.) בתולדות המין האנושי, ככל שבני אדם מקבלים באורח עמוק וממשי יותר את הרעיונות של השטן, כך היחסים בין המין האנושי והאל נעשים רחוקים יותר ויותר, וכך המסר לפיו "בני אדם הם יצירי בריאה והאל הוא הבורא" נעשה רחוק יותר ויותר מאנשים, וכבר לא מאמינים בו ומכירים בו אנשים רבים כל כך כמו בעבר. במקום זאת, המסר הזה נתפס כמיתוס ואגדה, כעובדה שאינה קיימת וכהטעיה רעה, ואפילו מוקע ככפירה על ידי אנשים מסוימים בחברה בת ימינו. יש לומר שכל זה הוא התוצאה וההשפעה של הדברים המופרכים למיניהם של השטן שמופצים באורח נרחב בקרב המין האנושי. יש לומר גם שלאורך תולדות ההתפתחות האנושית השטן גרר את המין האנושי צעד אחר צעד אל תהום החטא והמוות, והרחיק את המין האנושי מן האור של נוכחות האל, מן הטיפול וההגנה שלו, וומישועתו, וכל זאת במסווה של עשיית דברים חיוביים כמו לימוד אנשים, פיקוח על דבריהם ומעשיהם וכן הלאה. הברית הישנה של כתבי הקודש מתעדת סיפורים אודות שליחי האל שבאו לדבר עם האנשים ולחיות בקרבם, אך דברים כאלו הפסיקו להתקיים ב-2,000 השנים האחרונות. הסיבה לכך היא שבקרב כל המין האנושי כולו, אין עוד קדושים וחכמים קדומים כמו אלו המתועדים בכתבי הקודש – כגון נח, אברהם, משה, איוב או פטרוס – והמין האנושי כולו הוספג ברעיונות ובהערות של השטן ונכבל על ידם. זאת האמת.

מה ששיתפנו עליו זה עתה הוא היבט אחד של מהות האמרות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית, והדבר גם מסמן, מוכיח ומסמל את ההשחתה של השטן את המין האנושי. מנקודת המבט של המהות של כל הסוגיות הללו, כל בני האדם ללא יוצא מהכלל – בין אם הם ילדים קטנים או בוגרים קשישים, או בני כל מעמד חברתי או מכל רקע חברתי שהוא – מוגבלים על ידי ההערות השונות של השטן, אפילו ללא הבדל של עומק, והם חיים לחלוטין בתוך צורת קיום שספוגה ברעיונות שטניים. כמובן, מהי העובדה שאי-אפשר להכחישה? שהשטן משחית אנשים. מה שהוא משחית אינו אברי הגוף השונים של בני האדם, אלא מחשבותיהם. השחתת המחשבות של בני האדם גורמת לכך שכל המין האנושי פונה נגד האל, כך שבני האדם שהוא ברא אינם יכולים לסגוד לו, ובמקום זה הם משתמשים בכל מיני רעיונות והשקפות מהשטן כדי למרוד באל, וכדי להתנגד לו, לבגוד בו ולדחות אותו. זאת השאיפה של השטן והתוכנית הערמומית שלו, וכמובן שאלו פניו האמיתיים של השטן, וכך השטן משחית את המין האנושי. עם זאת, לא משנה במשך כמה אלפי שנים השטן משחית את המין האנושי, או כמה עובדות מצביעות על השחתת האנושות בידי השטן, או כמה מעוותים ואבסורדיים הרעיונות וההשקפות השונות שבאמצעותם הוא משחית את המין האנושי, וכמה המחשבות האנושיות מוגבלות על ידם באורח עמוק – בקיצור, בלי קשר לכל זאת, כשהאל בא לבצע את עבודתו של הושעת אנשים, וכשהוא מבטא את האמת, האל עדיין יכול למשוך אותם בחזרה משלטונו של השטן, ועדיין יכול לכבוש אותם, גם אם הם חיים בתוך הקשר כזה. וכמובן, האל עדיין יכול לגרום לאנשים להבין את האמת שבייסור ובשיפוט שלו, לדעת את התמצית ואת האמת של השחיתות שלהם, להשליך מעליהם את הצביונות השטניים שלהם, להתמסר אליו, לירוא אותו ולסור מרע. זאת התוצאה הסופית שתושג באורח בלתי נמנע, וגם מגמה שבה תוכנית הניהול בת 6,000 השנה של האל מגיע לידי מימוש, ושבה האל מופיע בפני כל הארצות והעמים בתהילתו. בדיוק כפי שאומרים דברי האל: "האל מתכוון למה שהוא אומר, מה שהוא אומר יבוצע, ומה שהוא יבצע יישאר לנצח נצחים". המשפט הזה נכון. האם אתם מאמינים בכך? (כן.) זאת עובדה שבהחלט תתקיים. כיוון שהשלב האחרון של עבודת האל הוא העבודה המספקת את האמת והחיים למין האנושי. בתוך פרק זמן קצר של מעט יותר משלושים שנה, מספר משמעותי של אנשים באו בפני האל, נכבשו על ידו וכעת הולכים אחריו בנחישות שאין לערערה. הם אינם רוצים כל הטבות מן השטן, הם מוכנים לקבל את הייסור והשיפוט של האל, ואת ישועתו, וכולם מוכנים לתפוס מחדש את מקומותיהם כיצירי בריאה ולקבל את הריבונות ואת הסידורים של הבורא. האם אין זה סימן שתוכניתו של האל מתממשת? (כן.) זאת עובדה מוגמרת וגם עובדה שכבר קרתה, וכמובן שזה משהו שקורה כעת ושכבר קרה. לא חשוב כיצד השטן משחית את המין האנושי, או באילו שיטות הוא משתמש, לאל תמיד יהיו דרכים לקחת את בני האדם בחזרה משליטתו של השטן, להושיע אותם, להחזיר אותם בפניו ולשקם את היחסים בין המין האנושי והבורא. זאת כל-יכולתו של האל וזאת סמכותו, ובין אם אתה מאמין בכך ובין אם לאו, היום הזה יבוא במוקדם או במאוחר.

באספה האחרונה שיתפנו על האמרה על התנהלות מסורתית "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך", והשקענו זמן-מה בניתוח ובחשיפה של הדרישות, הביטויים והרעיונות וההשקפות האינהרנטיים לאמרה הזאת, ואנשים זכו בהבנה מסוימת של מהותה. כמובן, במונחים הנוגעים להיבט הזה, גם שיתפנו על מה בדיוק היא כוונתו של האל, מהי גישתו, באילו אמיתות היא כרוכה וכיצד על אנשים לראות את המוות. לאחר שהם מבינים את האמת ואת כוונת האל, כל אימת שאנשים נתקלים בדברים כאלו, הם צריכים להביט בנושאים כאלו בהתאמה עם דברי האל ולטפל בהם בהתאמה עם האמת, כדי שהם יוכלו לעמוד בדרישות של האל. יתרה מכך, האמרה על התנהלות מוסרית שהזכרנו בפעם הקודמת – "תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו" – שטחית מדי, ותחום המחשבה שלה וולגרי מדי, כך שהיא אינה ראויה לניתוח נוסף. האמרה הבאה על התנהלות מוסרית שנשתף עליה, "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", ראויה לניתוח. דברים שראויים לניתוח תופסים מקום מסוים במחשבות ובתפיסות של אנשים. במהלך תקופה מסוימת, הם יטו את החשיבה של אנשים, את אופן הקיום שלהם, את הנתיב שלהם וכמובן את הבחירות שלהם. זאת התוצאה שהשטן משיג על ידי ניצול התרבות המסורתית כדי להשחית את המין האנושי. האמירה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" תופסת מקום מסוים בלב ובמחשבה של אנשים, כלומר, סוג הנושא שהאמרה הזאת מתייחסת אליו מייצג במיוחד. בצמתים קריטיים בגורל של ארצם, אנשים יבחרו על בסיס האמרה הזאת, וזה יכבול ויגביל את החשיבה שלהם ואת תהליכי החשיבה הרגילים שלהם. לכן, רעיונות והשקפות כאלו ראויים לניתוח. בהשוואה לאמרות שהזכרנו קודם לכן, כלומר "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", "אקריב את עצמי למען חבר", "יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך" וכן הלאה, הסטנדרט להתנהלות מוסרית "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" תופס תחום גבוה יותר בעולם של השטן. האמרות על התנהלות מוסרית שניתחנו קודם לכן מתייחסות לסוג אחד של אדם או לסוג אחד של עניין קטן בחיים, שכולם מוגבלים, בעוד שהאמרה הזאת מכסה תחום רחב יותר. היא אינה נוגעת לדברים בתחום של "העצמיות הפחותה", אלא נוגעת למספר סוגיות ודברים הקשורים ל"עצמיות הנשגבת". לכן, היא תופסת מקום מכריע בליבם של אנשים, ויש לנתח אותה כדי לראות האם היא צריכה לתפוס מקום מסוים בליבם של אנשים, ולקבוע כיצד אנשים צריכים לראות את האמרה הזאת על התנהלות מוסרית באופן שתואם את האמת.

האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" מחייבת אנשים להיות ערים לאחריות שלהם לגורל ארצם, על ידי כך שהיא אומרת שכולם צריכים לשאת אחריות עליו. אם אתה ממלא את האחריות שלך לגורל ארצך, הממשלה תגמול לך בהערכה ויראו בך אדם בעל אופי אצילי; לעומת זאת, אם לא תדאג לגורל הארץ, ותעמוד בחיבוק ידיים בעודה שוקעת, ולא תתייחס לכך כנושא בעל חשיבה רבה, או שתצחק על כך, הרי שהדבר ייראה ככישלון מוחלט במילוי האחריות שלך. אם אינך ממלא את החובות והאחריות שלך כשארצך זקוקה לך, הרי שאיכותך ירודה למדי, ואתה למעשה אדם חסר משמעות. אנשים כאלו מושלכים הצדה וזוכים ללעג בחברה, ועמיתיהם בזים להם ומביטים עליהם בזלזול. עבור כל אזרח של כל מדינה ריבונית, האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" היא אמרה שזוכה לאישורם של אנשים, אמרה שאנשים יכולים לקבל, ואפילו כזאת שזוכה לכבוד מצד המין האנושי. היא גם רעיון שהמין האנושי מחשיב כאצילי. אדם שמסוגל לדאוג ולהיות מוטרד בגלל גורל מולדתו, ויש לו כלפיה תחושה עמוקה של אחריות, הוא אדם בעל צדיקות רבה יותר. אנשים שדואגים ומוטרדים בגלל משפחותיהם הם בעלי צדיקות מועטה יותר, בעוד אלו שאכפת להם מגורלה של ארצם הם אנשים בעלי רוח של צדיקות רבה יותר, ומכל האנשים הם הראויים לשבח מצד השליטים והאנשים. בקיצור, רעיונות כאלו ללא כל ספק מוכרים כבעלי משמעות חיובית עבור אנשים וכמשמשים כדי להוביל את המין האנושי באורח חיובי, וכמובן הם גם מוכרים כדברים חיוביים. האם גם אתם חושבים כך? (כן.) זה דבר רגיל שתחשבו כך. משמעות הדבר היא שהחשיבה שלכם אינם שונה מהחשיבה של אנשים רגילים, ואתם אנשים מהשורה. אנשים מהשורה יכולים לקבל רעיונות שנפוצים בציבור הרחב, ואת כל הרעיונות וההערות למיניהם שהם כביכול חיוביים, פרואקטיביים, צופים קדימה ואציליים שבאים משאר המין האנושי. אלו אנשים רגילים. האם רעיונות שאנשים רגילים מקבלים ומקדשים, בהכרח חיוביים? (לא.) תאורטית, הם לא חיוביים, כי הם אינם תואמים לאמת, הם אינם באים מן האל, והאל לא מלמד אותם או אומר אותם למין האנושי. אם כך, מהן בדיוק העובדות? כיצד יש להסביר את העניין הזה? אסביר אותו כעת בפירוט, וכשאסיים לדבר, תדעו מדוע האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" אינה דבר חיובי. לפני שאגלה את התשובה, חשבו תחילה על האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו": האם היא אכן דבר חיובי? האם זה לא בסדר לגרום לאנשים לאהוב את ארצם? יש אנשים שאומרים: "גורל מולדתנו משפיע על ההישרדות שלנו, על האושר ועל העתיד שלנו. האם האל לא אומר לאנשים לקיים את חובותיהם להוריהם, לגדל היטב את ילדיהם ולמלא את האחריות החברתית שלהם? מה לא בסדר במילוי כמה חובות במדינה שלנו? האם זה לא דבר חיובי? על אף שזה לא מתעלה לדרגת האמת, הוא צריך להיות רעיון נכון, הלא כן?" ככל שהדבר נוגע לאנשים, הסיבות הללו תקפות, האין זאת? אנשים משתמשים בטענות הללו, בסיבות הללו ואפילו בהצדקות הללו כדי לטעון לנכונות האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". אם כך, האם האמרה הזאת בעצם נכונה או לא נכונה? אם היא נכונה, מה נכון בה? אם היא לא נכונה, מה לא בסדר בה? אם תהיו מסוגלים לענות בבהירות על שתי השאלות הללו, הרי שבאמת תבינו את ההיבט הזה של האמת. יש אחרים שאומרים: "האמרה 'כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו' לא נכונה. מדינות נשלטות על ידי שליטים, ונמשלות על ידי מערכות פוליטיות. כל אימת שפוליטיקה מעורבת בדברים, אין לנו אחריות, כי האל אינו מתערב בפוליטיקה האנושית. לכן, גם אנחנו לא מתערבים בפוליטיקה, כך שהאמרה הזאת אינה נוגעת לנו כלל; כל מה שנוגע לפוליטיקה לא קשור אלינו כלל. כל מי שנעשה מעורב בפוליטיקה, ואוהב פוליטיקה, אחראי לגורל הארץ. איננו מקבלים את האמרה הזאת, היא אינה דבר חיובי מנקודת המבט שלנו". האם ההסבר הזה נכון או לא נכון? (הוא לא נכון.) מדוע הוא לא נכון? אתם יודעים תאורטית שההסבר הזה לא מסתדר, שהוא לא מתייחס לשורש הבעיה, והוא לא מספיק כדי להסביר את מהות העניין הזה. בלי קשר לסוג ההסבר, כל עוד הוא אינו נוגע במהות הספציפית של הסוגייה הזאת, הוא אינו הסבר אמיתי, הוא לא תשובה מדויקת, והוא לא האמת. אז מה לא בסדר עם האמרה על התנהלות מוסרית "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו"? לאיזו אמת מתייחסת הסוגייה הזאת? בהקשר הזה, משפט אחד או שניים לא מספיקים כדי להבהיר את האמת. הדבר ידרוש הסברים רבים כדי שתבינו את האמת הגלומה בכך. אם כן, הבה נשתף על כך במונחים פשוטים.

כיצד צריך לראות ולנתח את האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו"? האם היא דבר חיובי? כדי להסביר את האמרה הזאת, בואו נתבונן ראשית על מהי ארץ. מהו המושג של ארץ בדעתם של אנשים? האם המושג של ארץ נוגע לכך שהיא גדולה מאוד? תאורטית, ארץ היא שטח קרקע הכולל את כל הבתים שנשלטים על ידי אותו השליט ונמשלים על ידי אותה המערכת החברתית. כלומר, כמות גדולה של בתים יוצרת ארץ. האם כך מגדירה זאת החברה? (כן.) רק כשיש בתים קטנים יכול להיות בית גדול, ובית גדול מציין ארץ – זאת ההגדרה של ארץ. אם כך, האם ההגדרה הזאת מקובלת? האם אתם מזדהים איתה בתוככם? לטעמים ולאינטרסים של מי ההגדרה הזאת מתאימה ביותר? (של השליטים.) נכון, היא אמורה לעמוד בראש מעייניהם של השליטים. כיוון שבכך שיש להם את כל משקי הבית תחת ריבונותם, הכוח נתון בידיהם. ככל שהדבר נוגע לשליטים, ההגדרה הזאת תקפה, והם מזדהים איתה. לא משנה מהי ההגדרה של ארץ על פי השליטים, מבחינת כל אדם מהשורה יש מרחק בין הארץ ובין כל אדם המצוי בה. עבור אנשים מהשורה, כלומר האנשים הפרטניים בכל ארץ, הגדרתם עבור "ארץ" שונה לחלוטין מההגדרה שהשליטים או המעמד השליט אימצו. האופן שבו המעמד השליט מגדיר ארץ מבוסס על שליטתו ועל האינטרסים הפרטיים שלו. בני המעמד השליט ניצבים בעמדה רמה ומשתמשים בנקודת התצפית הנישאת שלהם ובפרספקטיבה הרחבה שלהם הנגועות בשאיפה וברצון כדי להגדיר מהי ארץ. למשל, השליטים רואים בארץ את ביתם הפרטי, את האדמה שלהם, והם חושבים שהיא ניתנה להנאתם הפרטית, ושכל סנטימטר בארץ וכל משאב, ואפילו כל אדם בארץ אמורים להיות שייכים להם ולהיות תחת שליטתם, ושהם אמורים להיות מסוגלים ליהנות מכל זה ולהיות אדוני האנשים כרצונם. אך לאנשים מהשורה אין רצונות כאלו, וגם אין להם תנאים כאלו, וכמובן שבהחלט אין להם פרספקטיבה רחבה כזאת כדי להגדיר מהי ארץ. כך שעבור אנשים מהשורה, עבור כל אדם עצמאי, מהי הגדרתם לארץ? אם הם משכילים ומסוגלים לקרוא מפות, הם יודעים רק את היקף השטח של ארצם, ואלו ארצות שכנות מקיפות אותה, וכמה נהרות ואגמים יש בה, וכמה הרים, כמה יערות, כמה קרקע, וכמה אנשים יש בארצם ... המושג שבו הם אוחזים עבור ארץ אינו אלא מבוסס-מפה ומילולי, בסך-הכול מושג תיאורטי שקיים בכתובים, והוא לחלוטין לא עולה בקנה אחד עם הארץ הקיימת במציאות. במקרה של אדם משכיל למדי ובעל מעמד חברתי מסוים, מושג הארץ שלו הוא בערך כזה. אם כך, מה לגבי אנשים פשוטים מתחתית החברה? מהי הגדרתם לארץ? לדעתי, ההגדרה של האנשים האלו לארץ אינה אלא פיסת האדמה הצנועה של משפחתם, עץ הערבה הגדול בקצה המזרחי של הכפר, ההר בקצה המערבי, והדרך בכניסה לכפר והמכוניות שחולפות בדרך לעתים קרובות, וכן כמה תקריות מרעישות יחסית שאירעו בכפר, ואפילו קצת רכילות טריוויאלית. עבור אנשים מהשורה, מושג הארץ הוא משהו מעין זה. על אף שהגבולות של ההגדרה הזאת מצומצמים מאוד והתחום שלה צר מאוד, ככל שהדבר נוגע לאנשים מהשורה שחיים בהקשר חברתי כזה, ההגדרה הזאת מציאותית ומעשית מאוד – עבורם, ארץ אינה יותר מכך. לא משנה מה שקורה בעולם החיצון, לא משנה שקורה בארץ, עבורם מדובר בסך הכול בעוד פריט חדשותי בעל חשיבות מסוימת, שהם יכולים לבחור אם להקשיב לו או לא. אם כך, מה נוגע לאינטרסים המיידיים שלהם? מה שנוגע לאינטרסים המיידיים שלהם הוא האם התבואה שהם זרעו השנה תניב יבול שופע, האם היבול הזה יספיק כדי להאכיל את משפחתם, מה לשתול בשנה הבאה, האם יהיו הצפות על אדמתם, האם יפלשו אליה בריונים וישתלטו עליה, ועניינים ודברים נוספים מעין אלו שקשורים קשר הדוק לחיים, עד לרמתם של דברים כגון בניין בכפר, נחל, שביל וכן הלאה. מה שאכפת להם ומה שהם מדברים עליו, וכן מה שמותיר רישום עמוק בדעתם, אינו אלא אנשים, עניינים ודברים סביבם שקשורים קשר הדוק לחייהם. אין להם מושג מה גודל התחום של ארץ, וגם אין להם מושג באשר לשגשוג או להידרדרות של הארץ. ככל שדברים חדשניים יותר, וככל שענייני הארץ חשובים יותר, כך הם רחוקים יותר מאנשים כאלו. עבור האנשים הללו, אנשים מהשורה, מושג הארץ הוא רק האנשים, העניינים והדברים שהם יכולים להכיל בשכלם, והאנשים, העניינים והדברים שהם יכולים לבוא איתם במגע בחייהם. אפילו אם מגיע אליהם מידע על גורל הארץ, הוא רחוק מהם עד מאוד. היותו רחוק מהם פירושו שהוא אינו תופס כל מקום בליבם והוא לא ישפיע על חייהם, כך שהשגשוג או ההידרדרות של הארץ לא נוגעים להם כלל. ליבם, מהו גורלה של ארצם? גורלה הוא האם הגידולים שהם שתלו השנה זכו לברכה משמיים, האם היבול שופע, כיצד המשפחה שלהם מסתדרת, וזוטות נוספות מחיי היומיום, בעוד שעניינים לאומיים אינם קשורים אליהם כלל. עניינים בעלי חשיבות לאומית, פוליטיקה, כלכלה, חינוך, מדע וטכנולוגיה, האם שטחה של הארץ התרחב או התכווץ, מקומות שהשליטים ביקרו בהם, ואילו דברים קרו בתוך המעמד השליט – הדברים הללו הם פשוט מעבר ליכולת תפיסתם של אנשים מהשורה. אפילו אם הם היו יכולים לתפוס אותם, איזו מטרה היה הדבר משרת? גם אם הם היו מדברים לאחר ארוחת הערב על מה שקורה למעמד השליט, מה הם היו יכולים לעשות בנוגע לכך? לאחר שהם מניחים את הקערה ואת מקלות האכילה שלהם, הם עדיין צריכים להיאבק על קיומם ולצאת לעבוד בשדות. שום דבר אינו נראה אמיתי כמו הגידולים בשדות שלהם שיכולים להניב יבול טוב. מה שאכפת לאדם הוא מה שהוא שומר בליבו. האופקים של אדם רחבים רק כמידת רוחבם של הדברים שיכולים למצוא מקום בליבו. האופקים של אנשים מהשורה נמתחים רק עד למקומות שהם יכולים לראות סביבם והמקומות שהם יכולים להגיע אליהם. ובאשר לגורל ארצם ועניינים בעלי חשיבות לאומית, הרי שהם כה רחוקים ומחוץ להישג-יד. לכן, כשגורל הארץ מונח על כף המאזניים, או כשהארץ ניצבת בפני פלישה מצדו של אויב רב-עוצמה, הם חושבים מיד: "האם הגידולים שלי ייתפסו בסופו של דבר על ידי הפולשים? השנה אנחנו בונים על מכירת התבואה הזאת כדי לשלם את שכר הלימוד כך שהילדים שלנו ילכו לאוניברסיטה!" אלו הדברים שיש להם הרלוונטיות המעשית ביותר לאנשים מהשורה, הדברים שהם מסוגלים לתפוס, והדברים ששכלם ונפשם יכולים לשאת. עבור אנשים מהשורה, האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" מכבידה מדי. הם אינם יודעים כיצד לממש אותה, והם אינם רוצים לשאת במשא הכבד הזה ובאחריות המכבידה הזאת. המושג שיש לאנשים מהשורה לגבי ארץ הוא משהו מעין זה. לכן, תחום חייהם, וכל הדברים שהמחשבות והנשמה שלהם עוסקים בהם, אינם אלא הקרקע והמים של עיר הולדתם שמספקים להם שלוש ארוחות ביום ונותנים להם את כל מה שהם צריכים לגדל, וכן האוויר והסביבה של עיר הולדתם. מה עוד יכול להיות פרט לדברים הללו? אפילו אם אנשים מסוימים מגיעים אל מעבר לסביבה המוכרת של עיר הולדתם, העיר שהם הם נולדו וגדלו בה, כל אימת שהארץ נתונה בקשיים וצריכה שהם ימלאו את האחריות שלהם לאומה, איש אינו חושב על הגנה על הארץ כולה. על מה חושבים אנשים במקום זה? כל מה שהם יכולים לחשוב עליו הוא מילוי האחריות שלהם להגן על עיר הולדתם ולדאוג לשמור על חלקת הקרקע שהם מחזיקים בליבם, ואפילו להקריב את חייהם שלהם למטרה הזאת. לא משנה לאן אנשים הולכים, עבורם המילה "ארץ" היא רק שם, סמן וסמל. מה שבאמת תופס מקום משמעותי בליבם אינם שטחה של הארץ, ועוד פחות מכך השלטון של השליטים, אלא ההר, חלקת האדמה, הנהר והמעיין שמספקים להם שלוש ארוחות ביום, נותנים להם חיים ומסייעים להם לקיים את חייהם; זה הכול. זה מושג הארץ בדעתם של אנשים – הוא כל כך אמיתי, כל כך ממשי, וכמובן כל כך מדויק.

מדוע הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" מקודם תמיד בתרבות המסורתית, במיוחד בחשיבה על התנהלות מוסרית? הדבר נוגע הן לשלטון של השליט והן לכוונות ולמטרות של האנשים שמגינים על הרעיון הזה. אילו ההגדרה של ארץ בדעתו של כל פרט הייתה כל כך חסרת משמעות, כל כך ממשית, כל כך אמיתית, מי היה מגן על הארץ? מי היה מקיים את שלטונו של השליט? האם אין כאן בעיות? אכן עולות כאן בעיות. אילו המושג של ארץ אצל כולם היה כזה, האם השליט לא היה הופך לשליט סמלי בלבד? אילו ארצו של השליט הייתה עומדת בפני פלישה מצדו של אויב רב-עוצמה וההגנה עליה הייתה תלויה בשליט בלבד, בקליקה השולטת, האם הם לא היו נראים כמתקשים, חסרי ישע, מבודדים וחלשים? הוגי דעות הגיבו לבעיות הללו על ידי שימוש במוחם. הם האמינו שכדי להגן על הארץ ולקיים את שלטונו של השליט, בלתי אפשרי להסתמך רק על מספר קטן של אנשים שיתרמו לכך, אלא שנדרש לעורר את האוכלוסייה כולה לשרת את השליט של הארץ. אילו ההוגים הללו היו אומרים ישירות לאנשים לשרת את השליט ולהגן על הארץ, האם האנשים היו מוכנים לעשות זאת? (לא.) אנשים בהחלט לא היו מוכנים, כיוון שהמטרה מאחורי הבקשה הייתה בוטה מדי, והם לא היו מסכימים לה. הוגי הדעות הללו ידעו שעליהם להשריש באנשים ביטוי שיישמע יפה, אצילי, וגרנדיוזי באורח שטחי, ולומר להם שכל מי שחושב כך הוא אדם בעל התנהלות מוסרית אצילית. כך, אנשים יקבלו את הרעיון הזה בקלות, ואפילו יקריבו קורבנות ויתרמו למען הרעיון הזה. או-אז מטרתם תושג, האם לא כן? הרעיון "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" הופיע בהקשר הזה ובתגובה לצרכים של השליטים. הטבע האנושי הוא כזה, שלא משנה איזה רעיון צץ, תמיד יהיו כמה אנשים שיראו אותו כאופנתי ואוונגרדי, ויקבלו אותו על הבסיס הזה. האם אין זה מועיל לשליט שאנשים מסוימים מקבלים את הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו"? משמעות הדבר שיהיו אנשים שיקריבו קורבנות ויתרמו למשטר של השליט. כך, לשליט יש תקווה לשלוט זמן רב, האין זאת? האם השלטון שלו לא יהיה יציב יותר, באופן יחסי? לכן, כשהשלטון של השליט מאוים או ניצב בפני השמדה, או כשארצו מתמודדת עם פלישה מצדו של אויב רב-עוצמה, אלו שמקבלים את הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" יתייצבו באומץ וללא חת כדי לתרום או להקריב את חייהם על מנת להגן על הארץ. מי מפיק מכך תועלת בסופו של דבר? (השליט.) מי שמפיק מכך תועלת בסופו של דבר הוא השליט. מה עולה בגורלם של אותם אנשים שמקבלים את הרעיון ה"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" ושמוכנים לוותר למענו על חייהם? הם הופכים לקרש קפיצה עבור השליט ולפיונים שאפשר להקריב אותם, הם הופכים לקורבנות של הרעיון הזה. לאנשים מהשורה החיים בתחתית החברה אין מושג ברור ומוחלט, או הגדרה ברורה מהי ארץ. הם אינם יודעים מהי ארץ, או כמה גדולה היא ארץ, והם יודעים עוד פחות מכך על העניינים החשובים הנוגעים לגורלה של ארץ. כיוון שההגדרה והמושג שיש לאנשים לגבי ארץ הם עמומים, המעמד השולט משתמש באמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" כדי להוליך אותם שולל ולהשריש בדעתם את הרעיון הזה, כדי שהכול יקומו להגן על ארץ ויסכנו את חייהם עבור המעמד השולט, ובכך מטרתו תושג. למעשה, ככל שהדבר נוגע לאנשים מהשורה, לא חשוב מי שולט בארץ, או אם הפולשים טובים יותר או גרועים יותר מן השליטים הנוכחיים, בסופו של דבר, חלקת הקרקע העלובה של משפחתם עדיין זקוקה לעיבוד מדי שנה, והעץ בקצה המזרחי של הכפר שלהם לא השתנה, ההר בקצה המערבי של הכפר לא השתנה, וגם המעיין במרכז הכפר לא השתנה, וזה כל מה שחשוב. באשר למה שקורה מחוץ לכפר, כמה שליטים באים והולכים, או כיצד הם שולטים על הארץ, לכל זה אין כל נגיעה שהיא אליהם. כאלה הם חייהם של אנשים מהשורה. חייהם כה אמיתיים ופשוטים, והמושג שלהם לגבי הארץ ממשי כמו המושג שלהם ביחס למשפחה, אלא שהוא גדול בהיקפו מאשר המשפחה. לעומת זאת, כשאויב רב-עוצמה פולש לארץ וקיומה והישרדותה מונחים על כף המאזניים, לשלטונו של השליט נגרמת הפרעה ויציבותו מופרת, אותם אנשים שמקבלים ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" נשלטים על ידי הרעיון הזה, וכל מה שהם רוצים הוא להשתמש בכוחות האישיים שלהם כדי לשנות את הדברים הללו שמשפיעים על גורלה של הארץ ומפריעים לשלטון של השליט. ומה קורה בסוף? מה הם משנים בפועל? אפילו אם הם מצליחים להשאיר את השליט בשלטון, האם משמעות הדבר היא שהם עשו דבר צודק? האם משמעות הדבר היא שהקורבן שלהם היה חיובי? האם הוא ראוי להיזכר? אותם אנשים בתקופה מסוימת של ההיסטוריה, שייחסו חשיבות כה גדולה לרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", גם קיימו ביתר שאת את הרוח של הרעיון הזה בכך שהם הגנו על הארץ והשאירו את השליטים בשלטון, אך שלטונם של השליטים שעל מעמדם שמרו היה נחשל, עקוב מדם ולא היו לו כל משמעות או ערך עבור המין האנושי. מנקודת המבט הזאת, האם אותה אחריות כביכול שמילאו האנשים האלה הייתה חיובית או שלילית? (שלילית.) אפשר לומר שהיא הייתה שלילית, לא ראויה להיזכר וזכתה לבוז מצדם של אנשים. לעומת זאת, אנשים מהשורה אינם מזדהים באורח עמוק עם האמירה ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", שמקודמת על ידי ההוגים התככנים הללו, והם גם לא באמת מקבלים ומיישמים אותה. לכן, חייהם יציבים באורח יחסי. על אף שהישגיהם לאורך חייהם אינם מרשימים כמו אלו של אנשים שמוותרים על חייהם למען גורלה של ארצם, הם עושים דבר משמעותי. מהו הדבר המשמעותי הזה? עיקרו, שהם לא מתערבים באורח מלאכותי בגורל של ארץ, וגם לא בתהליך שנועד לקבוע מי הם השליטים על הארץ. במקום זאת, כל מה שהם מבקשים הוא לחיות חיים טובים, לעבד את האדמה, להגן על עיר הולדתם, ליהנות ממזון כל השנה, ולחיות חיים של שפע, נוחות, שלווה ובריאות, בלי לגרום בעיות לארצם, בלי לבקש מארצם אוכל או כסף, ותוך שהם משלמים את המיסים הרגילים כשמגיע המועד לשלם אותם – זה מה שנקרא מילוי האחריות שאזרח צריך למלא. אם אתה יכול להיות חופשי מכל התערבות מצד רעיונותיהם של הוגים, ולחיות את חייך שלך כאדם מן השורה באופן פשוט וארצי בהתאמה עם המעמד שלך, להיות אדם המספק את צרכיו שלו, הרי שדי בכך, ואתה מילאת את האחריות שלך. זה הדבר החשוב ביותר והאחריות הגדולה ביותר שאדם החי בעולם הזה צריך למלא. הדאגה להישרדות שלך עצמך ולצרכים הבסיסיים שלך היא הסוגייה שעליך לפתור בכוחות עצמך, בעוד שלאנשים מן השורה אין כל יכולת להתערב בכל העניינים החשובים הקשורים לגורל הארץ והקשורים לאופן שבו השליטים מושלים בארץ, ואף לא לעשות דבר בנוגע אליהם. הם יכולים רק להותיר את כל הדברים הללו בידי הגורל, ולתת לטבע לעשות את שלו. כל מה שהשמיים מחליטים, זה מה שיקרה. אנשים מהשורה יודעים מעט מאוד, וחוץ מזה השמיים לא הפקידו בידי אנשים אחריות מהסוג הזה כלפי ארצם. לאנשים מהשורה יש בליבם רק את הבית שלהם, וכל עוד הם שומרים על ביתם, די בכך, והם מילאו את אחריותם.

בדיוק כמו אמרות אחרות על התנהלות מוסרית, "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" היא רעיון והשקפה שקודמה על ידי הוגי דעות כדי להשאיר שליטים בשלטון, וכמובן אלה גם רעיון והשקפה המקודמים כדי שאנשים רבים יותר יתמכו בשליטים. למעשה, לא משנה לאיזה מעמד חברתי אנשים משתייכים, אם אין להם שאיפות ורצונות והם לא רוצים להיכנס לפוליטיקה או שיהיה להם איזשהו קשר למעמד השולט, אזי מנקודת המבט של האנושות הגדרתה של ארץ על ידי אנשים אינה אלא המקומות שהם רואים בקו הראייה שלהם, או הקרקע שהם יכולים למדוד ברגל, או המרחב שבו הם יכולים לחיות באושר, בחירות ובאורח חוקי. עבור כל מי שיש לו מושג כזה של ארץ, האדמה שהוא חי עליה ומרחב החיים שלו יכולים לתת לו חיים יציבים, מאושרים וחופשיים, שהם צורך בסיסי בחייו. הצורך הבסיסי הזה הוא גם כיוון ומטרה שאנשים שואפים להגן עליהם. ברגע שקוראים תיגר על הצורך הבסיסי הזה, ברגע שמפירים אותו או פוגעים בו, אנשים בהחלט יקומו ויגנו עליו באופן ספונטני. ההגנה הזאת מוצדקת, והיא נובעת מן הצרכים של האנושות, וגם מצורכי ההישרדות. אף אחד לא צריך לומר לאנשים "כשעיר הולדתך ואזור המחייה שלך ניצבים בפני פלישה של אויב זר, עליך לקום ולהגן עליהם, לקום ולהילחם בפולשים". הם יקומו ויגנו עליהם אוטומטית. זה אינסטינקט אנושי, אבל גם הצורך בהישרדות אנושית. כך שכשמדובר באדם רגיל, אתה לא צריך להשתמש ברעיונות כגון "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" כדי לעודד אותו להגן על מולדתו ועל אזור המחייה שלו. אם מישהו באמת רוצה להשריש רעיונות כאלו באנשים, הרי שמטרתו אינה פשוטה כל כך. מטרתו אינה שאנשים יגנו על אזור המחייה שלהם, יבטיחו את צורכי החיים הבסיסים שלהם, או שאנשים יחיו חיים טובים יותר. יש לו מטרה אחרת, שאינה אלא לשמור את השליטים בשלטון. אנשים יקריבו אינסטינקטיבית כל קורבן כדי להגן על אזור המחייה שלהם, ויגנו במודע על אזור המחייה וסביבת החיים שלהם כדי להבטיח שצורכי ההישרדות הבסיסיים שלהם ימולאו, בלי שאחרים יצטרכו להשתמש בשום ביטויים בומבסטיים כדי לומר להם מה לעשות, או כיצד לעמוד ולהגן על בתיהם. זהו אינסטינקט, תודעה בסיסית, ואפילו לבעלי חיים יש אותו, ובהחלט יש אותו לבני אדם, שהם יצירי בריאה נעלים מכל בעל חיים. אפילו בעלי חיים יגנו על אזור המחייה שלהם, על התחום שלהם, על ביתם ועל קהילתם מפני פלישה של אויב זר. ואם לבעלי חיים יש תודעה מהסוג הזה, הרי שלבני האדם בהחלט יש תודעה כזאת גם כן! לכן, הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", שהציעו אותם הוגים, מיותר עבור כל בני המין האנושי. וכשמדובר בהגדרה של ארץ המצויה עמוק בליבם של אנשים, הרי שהרעיון הזה גם הוא מיותר באורח בסיסי. אבל מדוע ההוגים האלו בכל זאת הציעו אותו? כיוון שהם רצו להשיג מטרה אחרת. המטרה האמיתית שלהם לא הייתה לאפשר לאנשים לחיות טוב יותר באזור המחייה הנוכחי שלהם, וגם לא לאפשר להם סביבת חיים יציבה יותר, שמחה ומאושרת יותר. הם לא יצאו מנקודת המוצא של הגנה על אנשים, וגם לא מנקודת המוצא של הגנה על אזורי המחייה של אנשים, אלא מנקודת המוצא ומעמדתם של שליטים, כדי להשריש באנשים את הרעיון "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" ולגרום להם להחזיק ברעיון הזה. אם אין לך רעיון כזה, הרי שתחום החשיבה שלך נחשב לנחות, וכולם ילעגו לך וכל קבוצה אתנית תביט בך בזלזול; אם אין לך רעיון כזה, אם אין לך את הצדיקות הגדולה הזאת ואת אופן המחשבה הזה, הרי שתיחשב לאדם בעל אופי מוסרי נחות, עלוב-נפש, אנוכי ובזוי. עלובי-הנפש הללו הם אנשים בזויים בחברה, אנשים שמפלים אותם לרעה ושהחברה בזה להם.

בעולם הזה, בחברה, כל מי שנולד בארץ ענייה או נחשלת, או שבא מאומה בעלת מעמד נמוך, לא משנה לאן הוא הולך, ברגע שהוא מצהיר על הלאומיות שלו, המעמד שלו ייקבע מיד והוא ייחשב נחות מאחרים, ויביטו בו בזלזול ויפלו אותו לרעה. אם הלאומיות שלך היא הלאומיות של מדינה חזקה, יהיה לך מעמד גבוה מאוד בקרב כל קבוצה אתנית, ותיחשב כנעלה על אחרים. כך, לרעיון הזה לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" שמור מקום חשוב בליבם של אנשים. לאנשים יש מושג סופי מאוד וקונקרטי לגבי מהי ארץ, אך בגלל שלאופן שבו המין האנושי מתייחס לכל קבוצה אתנית ולכל אדם מארץ אחרת, וגם לשיטה ולקריטריונים שבאמצעותם הוא קובע את מעמדם יש קשר הדוק לגורל של ארצם, כולם מושפעים פנימית ובמידה זו או אחרת על ידי הרעיון לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". אם כך, כיצד אנשים צריכים להשיל מעצמם את השפעתו של הרעיון הזה? ראשית, בואו נביט באופן שבו הרעיון הזה משפיע על אנשים. על אף שההגדרה של אנשים לארץ אינה מגעת מעבר לסביבה הספציפית שהם חיים בה, ואנשים רוצים רק לשמור על זכותם הבסיסית לחיות ועל צרכי ההישרדות שלהם כדי שהם יוכלו לנהל קיום טוב יותר, בימינו כל המין האנושי נע ומסתובב ללא הרף, ובני אדם מקבלים באורח לא מודע את הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". כלומר, מנקודת המבט של האנושות, אנשים לא רוצים לקבל את ההגדרות החלולות והמפוארות האלו של ארץ, כגון "אומה גדולה", "שושלת משגשגת", "מעצמת-על", "מעצמת הייטק", "מעצמה צבאית" וכן הלאה. אין מושגים כאלו באנושיות הרגילה, ואנשים אינם רוצים להית מוטרדים בגלל הדברים האלו בחייהם היומיומיים. אך בה בעת, כשהם מתערבבים עם יתר המין האנושי, אנשים בכל זאת מקווים להיות בעלי לאומיות של מדינה חזקה. במיוחד, כשאתה נוסע למדינות זרות ואתה נמצא בין אנשים מקבוצות אתניות אחרות, יש לך תחושה חזקה שהגורל של ארצך משפיע על האינטרסים החיוניים שלך. אם הארץ שלך חזקה, עשירה ויש לה מעמד גבוה בעולם, הרי שהמעמד שלך בין אנשים יעלה בהתאם למעמד של ארצך, ויתייחסו אליך בהערכה. אם אתה בא מארץ ענייה, מאומה קטנה, או מאיזושהי קבוצה אתנית עלומה, הרי שהמעמד שלך יהיה נמוך יותר, בהתאם ללאומיות ולשיוך האתני שלך. לא משנה איזה סוג של אדם אתה, או מהי הלאומיות שלך, או לאיזה גזע אתה שייך, אם אתה חי במרחב מצומצם, הרעיון "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" לא ישפיע עליך כלל. אך כשאנשים מארצות שונות ברחבי האנושות מתכנסים יחד, הרעיון לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" מקובל על אנשים רבים יותר. הקבלה הזאת אינה פסיבית, אלא שהיא הכרה עמוקה יותר מתוך הרצון הסובייקטיבי שלך בכך שהאמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" נכונה, כי גורלה של ארצך קשור באורח בלתי נפרד למעמדך, למוניטין שלך ולערך שלך בקרב אנשים. בנקודה הזאת, אתה כבר לא מרגיש שהמושג וההגדרה של ארצך הם רק המקום הקטן שבו נולדת וגדלת. במקום זאת, אתה מקווה שארצך תהפוך לגדולה יותר ולחזקה יותר. עם זאת, כשאתה שב לארצך, בדעתך היא שוב הופכת להיות ספציפית לך. המקום הספציפי הזה אינו אומה חסרת צורה, אלא השביל, הנחל והמעיין בעיר הולדתך, והשדות בביתך שבהם גדלים הגידולים שלך. לכן, ככל שהדבר נוגע לך, החזרה לארצך היא באופן ספציפי יותר חזרה לעיר הולדתך, חזרה הביתה. וכשאתה חוזר הביתה, לא משנה אם הארץ קיימת או לא, וגם לא מי השליט, וכמה גדול שטחה של הארץ, ומה מצבה הכלכלי של הארץ, וגם לא אם היא ענייה או עשירה – שום דבר מזה לא משנה לך. כל עוד ביתך עדיין שם, הרי כשתיטול את תיק הנסיעות שלך מתוך כוונה לחזור, יהיו לך כיוון ומטרה. כל עוד יהיה לך עדיין מקום לתלות בו את כובעך, והמקום שבו נולדת וגדלת עדיין יהיה שם, תהיה לך תחושת שייכות ויעד. אפילו אם הארץ שבה הוא ממוקם אינה קיימת עוד והשליט התחלף, כל עוד ביתך עדיין שם, יש לך מקום לשוב אליו בכל זאת. זו תפיסה מלאת סתירות ומעורפלת מאוד של ארץ שקיימת בדעתם של אנשים, אך זהו גם מושג קונקרטי מאוד של בית. אנשים למעשה לא כל כך בטוחים אם הרעיון לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" נכון או לא. אך כיוון שלרעיון הזה יש השפעה מסוימת על המעמד החברתי הספציפי שלהם, אנשים מפתחים באורח לא מודע תחושה חזקה של ארץ, לאומיות וגזע. כשאנשים חיים רק במרחב המצומצם של עיר הולדתם, יש להם מידה מסוימת של חסינות או עמידות בפני הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". אך כל אימת שהם יוצאים מעיר הולדתם וממולדתם, והולכים מעבר לתחום שבשליטת ארצם, יש להם באופן לא מודע מידה של מודעות וקבלה של הרעיון לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". למשל, כשאתה נוסע למדינות זרות, אם מישהו שואל אותך מאיזו ארץ אתה, אתה תתהה: "אם אומר שאני סינגפורי, אנשים יעריכו אותי; בעוד שאם אומר שאני סיני, אנשים יביטו עלי בזלזול". וכך אינך מעז לומר להם את האמת. אבל יום אחד הלאומיות שלך נחשפת. אנשים מגלים שאתה סיני, ומאותו רגע ואילך, הם רואים אותך באור שונה. מפלים אותך לרעה, מביטים עליך בזלזול ואפילו רואים בך אזרח מדרגה שנייה. בשלב אתה, אתה חושב באורח לא מודע: "האמרה הזאת 'כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו' נכונה בדיוק! פעם חשבתי שאיני אחראי לגורל ארצי, אך כעת נראה שגורל ארצו של אדם משפיע על כולם. כשהארץ משגשגת, כולם משגשגים, אבל כשהארץ נופלת, כולם סובלים מכך. האם ארצנו אינה ענייה? האם היא אינה דיקטטורה? והאם לשליטים שלנו לא יצא שם רע? זאת הסיבה שאנשים מביטים בי בזלזול. ראו כמה האנשים בארצות המערב אמידים ומאושרים. יש להם החירות ללכת לכל מקום ולהאמין בכל דבר. בעוד שתחת המשטר הקומוניסטי, אנחנו נרדפים כיוון שאנחנו מאמינים באל ואנחנו חייבים להימלט למקומות רחוקים, בלי אפשרות לחזור הביתה. כמה נפלא היה אילו נולדנו בארץ מערבית!" בשלב הזה, אתה חש שהלאומיות שלך חשובה ביותר, ושגורל ארצך נעשה חשוב מבחינתך. בכל אופן, כשאנשים חיים בסביבה ובהקשר כאלו, הם מושפעים באורח לא מודע מן הרעיון לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" ומוטים על ידו במידות שונות. בשלב הזה, ההתנהגויות של אנשים וההשקפות שלהם, נקודות המבט והעמדות כלפי אנשים, עניינים ודברים ישתנו במידות שונות, וכמובן הדבר מביא לתוצאות ולהשפעות בעוצמות שונות. לכן, יש כמות מסוימת של ראיות ממשיות באשר להשפעה של האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" על החשיבה של אנשים. על אף שהמושג שיש לאנשים ביחס לארץ אינו ברור כל כך כשמביטים בו מנקודת המבט של האנושיות, הרי שבכל זאת, במסגרת הקשרים חברתיים מסוימים, ללאומיות שכרוכה בהשתייכות לארץ יש עדיין השפעה על אנשים. אם אנשים לא יבינו את האמת ולא יקלטו את הנושאים הללו בבהירות, הם לא יהיו מסוגלים להיפטר מן האזיקים ומן ההשפעות השוחקות של הרעיון הזה, מה שגם ישפיע על מצב הרוח ועל הגישה שלהם לטיפול בדברים. בין אם מביטים על כך מנקודת המבט של האנושיות או מבחינת השינויים ופריצות הדרך בחשיבה של אנשים כשהסביבה הכללית משתנה, לרעיון שהשטן מקדם, לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", יש השפעה מסוימת על אנשים, ויש לו אפקט שוחק מסוים על החשיבה האנושית. כיוון שאנשים אינם מבינים כיצד להסביר נכון עניינים כגון גורלה של ארץ, ואינם מבינים את האמת המעורבת בעניין זה, בסביבות שונות הם לעתים קרובות מוטים או מושחתים על ידי הרעיון הזה, או שהוא משפיע על מצב הרוח שלהם – זה פשוט לא שווה את זה.

באשר לנושא גורלה של ארץ, האם אנשים צריכים להבין כיצד האל רואה את זה, וכיצד אנשים צריכים לראות זאת באורח נכון? (כן.) אנשים צריכים להבין בדיוק איזו עמדה עליהם לאמץ בעניין הזה, כדי להיפטר מן האפקטים השוחקים ומן ההשפעה שלרעיון "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" יש עליהם. בואו נביט ראשית בשאלה האם גורלה של ארץ יכול להיות מוטה על ידי אדם בודד, כוח מסוים או קבוצה אתנית אחת. מי קובע את גורלה של ארץ? (הוא נקבע על ידי האל.) נכון, חייבים להבין את סיבת היסוד הזאת. גורלה של ארץ קשור בקשר הדוק לריבונות של האל, ואין לו קשר לאף אחד אחר. שום כוח, רעיון או אדם לא יכולים לשנות את גורלה של ארץ. מה כולל גורלה של ארץ? את השגשוג והשקיעה של הארץ. האם הארץ מפותחת או נחשלת, וללא קשר למיקום הגאוגרפי שלה, על כמה שטח היא משתרעת, גודלה וכל משאביה – כמה משאבים יש בקרקע, מתחת לקרקע ובאוויר – מי השליט של הארץ, איזה סוג אנשים מרכיבים את ההיררכיה השולטת, מה העקרונות הפוליטיים המנחים של השליט ומהי שיטת הממשל, האם הם מכירים באל, מתמסרים לו, וגישתם כלפי האל וכן הלאה – כל הדברים האלו משפיעים על גורלה של ארץ. הדברים הללו אינם נקבעים על ידי אדם בודד, ובוודאי לא על ידי כוח אחד בלבד. לשום אדם או כוח אין את המילה האחרונה, וגם לא לשטן. אז למי יש את המילה האחרונה? רק לאל יש את המילה האחרונה. בני אדם אינם מבינים את הדברים האלו, וגם לא השטן, אבל הוא מתריס. הוא רוצה כל העת להשתלט על בני האדם ולשלוט בהם, כך שהוא משתמש כל העת בכמה רעיונות ודעות מתסיסים ומטעים כדי לקדם דברים כמו התנהלות מוסרית ומנהגים חברתיים, ולגרום לאנשים לקבל את הרעיונות הללו, וכך לנצל אנשים כך שהם ישרתו את השליטים, וישאירו את השליטים בשלטון. אך למעשה, לא משנה מה השטן עושה, לגורלה של ארץ אין כל קשר לשטן, וגם אין לו כל קשר לעוצמה, לעומק ולהיקף שבהם מופצים הרעיונות הללו של התרבות המסורתית. תנאי החיים וצורת הקיום של כל ארץ בכל תקופה שהיא – בין אם היא עשירה או ענייה, נחשלת או מפותחת, וכן הדירוג שלה בין הארצות הרבות בעולם – לכל זה אין כל קשר שהוא לכוח הממשל של השליטים, וגם לא למהות הרעיונות של ההוגים הללו, וגם לא לעוצמה שבה הם מפיצים אותם. גורלה של ארץ קשור רק לריבונות של האל ולתקופה שבה האל מנהל את כל המין האנושי. בכל תקופה שבה האל צריך לעשות כל עבודה שהיא ולשלוט על דברים כלשהם ולתזמר אותם, ולהוביל את כל החברה לכל כיוון שהוא, וליצור כל צורה שהיא של חברה – במהלך אותה תקופה, יופיעו איזשהן דמויות מפתח מיוחדות, ויקרו איזשהם דברים גדולים ומיוחדים. למשל, מלחמה, או סיפוח של שטחן של ארצות מסוימות על ידי ארצות אחרות, או שיופיעו איזשהן טכנולוגיות מיוחדות ומתפתחות, או אפילו תנועתם של כל האוקיינוסים וכל הלוחות היבשתיים בכדור הארץ, וכן הלאה – הדברים הללו כפופים כולם לריבונות ולסידורים של ידו של האל. אפשר גם שההופעה של אדם חסר ייחודיות תוביל את כל המין האנושי לכך שהוא יעשה צעד עצום קדימה. באותה המידה יתכן שהתרחשותו של אירוע מאוד לא בולט, מאוד חסר משמעות, תניע נדידה מסיבית של המין האנושי, או שתחת ההשפעות של אירוע חסר משמעות, המין האנושי כולו יעבור תמורה גדולה, או שיהיו דרגות שונות של שינויים מבחינת הכלכלה, הצבא, העסקים או הטיפול הרפואי וכן הלאה. השינויים הללו משפיעים על הגורל של כל ארץ בעולם, וגם על השגשוג והדעיכה של כל ארץ. זאת הסיבה שהגורל, העלייה והנפילה של כל ארץ, בין אם היא חזקה או חלשה, קשורים כולם לניהול של האל בקרב המין האנושי ולריבונותו. אם כן, מדוע רוצה האל לעשות את הדברים כך? כוונותיו הן בשורש כל הדברים. בקיצור, ההישרדות, העלייה והנפילה של כל ארץ או אומה אינן קשורות כלל ועיקר לשום גזע, לשום כוח, לשום מעמד שולט, לשום אופן או שיטה של ממשל, וגם לא לאף אדם בודד. הן קשורות רק לריבונות של הבורא, והן גם קשורות לתקופה שבה הבורא מנהל את המין האנושי, ולצעד הבא שהבורא יעשה בניהול המין האנושי ובהובלתו. לכן, כל מה שהאל עושה משפיע על הגורל של כל ארץ, אומה, גזע, קבוצה או אדם בודד. מנקודת המבט הזאת, אפשר לומר שהגורלות של כל אדם, גזע, אומה וארץ למעשה קשורים וכרוכים באורח הדוק זה עם זה, וקיים ביניהם יחס בלתי ניתן להפרדה. יחד עם זאת, היחס בין כל הדברים הללו אינו נוצר בשל הרעיון וההשקפה לפיהם "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" אלא שהוא נוצר בשל הריבונות של הבורא. בדיוק כיוון שהגורלות של הדברים הללו מצויים תחת ריבונות של האל האמיתי היחיד, הבורא, יש ביניהם קשר בלתי ניתן להפרדה. זאת סיבת היסוד והמהות של גורלה של ארץ.

ובכן, מהפרספקטיבה של רוב האוכלוסייה, איזו נקודת השקפה צריכה להיות לך באשר לגורל של ארצך? בראש ובראשונה, עליך לראות כמה הארץ עושה כדי לשמור על רוב האוכלוסייה ולדאוג שהיא תהיה מרוצה. אם רוב האוכלוסייה חיה היטב, נהנית מחירות ויש לה הזכות לדבר בחופשיות, אם כל המדיניות המקודמת על ידי הממשלה הלאומית רציונלית ביותר ואנשים סבורים שהיא הוגנת והגיונית, אם זכויות האדם של אנשים מהשורה יכולות להיות מוגנות, ואם לא נוטלים מאנשים את הזכות לחיות, הרי שבאופן טבעי אנשים יהיו תלויים בארץ הזאת, ירגישו מאושרים לחיות בה, ויאהבו אותה מעומק ליבם. ואז, כולם יהיה אחראים לגורל הארץ הזאת ואנשים יהיו מוכנים בכנות למלא את האחריות שלהם כלפיה וירצו שהיא תתקיים לנצח כיוון שהיא מיטיבה עם חייהם ועם כל מה שקשור אליהם. אם הארץ הזאת אינה יכולה להבטיח את חייהם של אנשים מהשורה ואינה מעניקה להם את זכויות האדם שמגיעות להם, ואין להם אפילו חופש דיבור, ואם אלו שמביעים את דעתם נתונים להגבלות ולרדיפות, ונאסר על אנשים לדבר או לדון במה שהם רוצים, ואם כשאנשים סובלים מתוקפנות, מהשפלה ומרדיפה, לארץ לא אכפת, ואם אין שום חירות שהיא, ומאנשים נמנעות זכויות האדם הבסיסיות שלהם והזכות לחיות, ואם מי שמאמינים באל ונוהים אחריו אפילו מדוכאים ונרדפים כך שהם אינם יכולים לחזור הביתה, ואם מאמינים נהרגים בלי שאיש ייתן על כך את הדין, הרי שהארץ הזאת היא ארץ של שדים, ארץ של השטן, והיא לא ארץ אמיתית. במקרה כזה, האם כולם עדיין אמורים להיות אחראים לגורלה? אם אנשים כבר מתעבים ושונאים בליבם את הארץ, הרי שאפילו אם הם יודו שיש להם אחריות עליה בתאוריה, הם לא יהיו מוכנים למלא את האחריות הזאת. אם אויב רב-עוצמה יבוא בכוונה לפלוש לארץ, רוב האנשים אפילו יטפחו תקווה להתמוטטות קרובה של הארץ, כך שהם יוכלו לחיות חיים של אושר. לכן, מידת האחריות של כולם לגורלה של ארץ תלויה באופן שבו הממשלה שלה מתייחסת לאנשים. לב העניין הוא האם יש לה את תמיכת הציבור – הדבר נקבע בעיקר על בסיס ההיבט הזה. ההיבט האחר, אם נדבר מבחינה בסיסית, הוא שמאחורי כל מה שקורה בכל ארץ, יש מספר סיבות וגורמים לכך שהדבר הזה קורה, וזה לא דבר שאדם מן השורה או אדם חסר משמעות יכול להשפיע עליו. לכן, כשמדובר בגורלה של ארץ, לאף אדם אינדיבידואלי ולאף קבוצה אתנית אין את המילה האחרונה, או את הכוח להתערב. האם אין זאת עובדה? (כן.) נניח, למשל, שהמעמד השולט של ארצך רוצה להרחיב את שטחה ולתפוס קרקע, תשתיות ומשאבים איכותיים של ארץ שכנה. לאחר קבלת ההחלטה, המעמד השולט מתחיל להכין כוחות צבאיים, לגייס כספים, לאגור כל מיני סוגים של אספקה, ולדון מתי לצאת למבצע הצבאי הקרקעי. האם לאנשים מן השורה יש הזכות לדעת על כל זה? אין לך אפילו הזכות לדעת. כל מה שאתה יודע הוא שבשנים האחרונות, חלה עלייה במיסים מטעם המדינה, בהיטלים ובתעריפים שהוטלו בתירוצים שונים, וגם בחוב הלאומי. החובה היחידה שלך היא לשלם מיסים. באשר למה שיקרה לארץ ומה יעשו השליטים, האם יש לכך בכלל קשר אליך? עד לרגע שבו הארץ מחליטה לצאת למלחמה, רק המעמד השליט יודע לאיזו ארץ ולאילו שטחים היא תפלוש, וכיצד היא תפלוש אליהם, ואפילו החיילים שיישלחו לקרב אינם יודעים אותם. אין להם אפילו את הזכות לדעת. הם חייבים להילחם בכל מקום שהשליט מורה עליו. באשר לסיבה לכך שהם נלחמים, כמה זמן הם אמורים להילחם, האם הם יכולים לנצח או לא, ומתי הם יכולים ללכת הביתה – הם פשוט אינם יודעים, הם לא יודעים דבר. ילדיהם של אנשים מסוימים נשלחים למלחמה, אך הם כהורים אפילו לא זוכים לדעת זאת. גרוע מכך, כשילדיהם נהרגים הדבר הם אפילו לא יודעים זאת. רק כשהאפר מוחזר נודע להם שילדיהם מתו. אז אמור לי, האם גורלה של ארצך, והדברים שארצך תעשה, וההחלטות שהיא תקבל, בכלל קשורים אליך כאדם מהשורה? האם המדינה מספרת לך, כאדם מן השורה, על הדברים הללו? האם יש לך הזכות ליטול חלק בקבלת ההחלטות? אין לך אפילו זכות לדעת, קל וחומר זכות ליטול חלק בקבלת ההחלטות. לא משנה מה משמעות הארץ מבחינתך, האם האופן שבו היא מתפתחת, הכיוון שהיא הולכת אליו, והדרך שבה היא נשלטת קשורים אליך בכלל? אין לכל זה שום קשר אליך. מדוע? כיוון שאתה אדם מן השורה, וכל הדברים האלו קשורים רק לשליטים. המילה האחרונה היא של השליטים והמעמד השולט, ושל בעלי העניין, אבל אין לכך כל קשר שהוא אליך כאדם מן השורה. אם כך, צריכה להיות לך מעט מודעות-עצמית. אל תעשה דברים לא רציונליים; אין שום צורך שתוותר על חייך או תסכן את עצמך למען שליט. נניח ששליטי הארץ הם דיקטטורים, ושהכוח נמצא בידיהם של שדים שאינם מקיימים את החובות הראויות שלהם, ושמבלים את כל היום בשתייה ובהתנהגות מופקרת, וחיים בפזרנות, ולא עושים שום דבר למען העם. הארץ שוקעת בחובות ובכאוס, והשליטים מושחתים וחדלי אישים, והתוצאה היא שפולש אליה אויב זר. רק אז השליטים חושבים על האנשים הפשוטים, ופונים אליהם ואומרים: "אם הארץ תחדל להתקיים, מצפים לכם חיים קשים. כעת, המדינה בצרות, ופולשים חצו את גבולותינו. כדי להגן על הארץ, מהרו אל שדה הקרב, הגיעה השעה שבה הארץ זקוקה לכם!" אתה מהרהר בכך, ואתה חושב: "זה נכון, 'כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו'. הארץ סוף-סוף זקוקה לי, אז יש לי אחריות, אני צריך לוותר על חיי כדי להגן על הארץ. ארצנו לא יכולה לעבור מיד ליד, אם השליט הזה לא יהיה על כס השלטון, אנחנו אבודים!" האם טיפשי לחשוב כך? השליטים של הדיקטטורות האלה מתכחשים לאל ומתנגדים לו, הם אוכלים ושותים ומשתעשעים כל היום, מתנהגים באורח שלוח רסן, נוהגים בברוטליות באנשים מהשורה, ומזיקים להמונים ומתעללים בהם. אם תרוץ באומץ וללא חת כדי להגן על שליטים כאלו, ותשמש למענם כבשר תותחים בשדה הקרב, ותשליך את חייך למענם, הרי שאתה בהחלט טיפש, ואתה נשבע נאמנות מתוך עיוורון! מדוע אני אומר שאתה בהחלט טיפש? עבור מי בדיוק לוחמים החיילים בשדה הקרב? עבור מי הם מקריבים את חייהם? עבור מי הם משמשים כבשר תותחים? ואם אתה, מכל האנשים, אדם חלש ורופס מהשורה, יוצא לשדה הקרב, הרי שהדבר אינו אלא הפגנה של הרפתקנות ובזבוז של חיים. אם מתחוללת מלחמה, עליך להתפלל לאל ולבקש ממנו להגן עליך כדי שתוכל להימלט למקום מבטחים, במקום להקריב קורבן חסר תוחלת ולהתנגד. כיצד מוגדר קורבן חסר תוחלת? הרפתקנות. מטבע הדברים בארץ יהיו כמובן אותם אנשים שמוכנים לקיים את הרוח של "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", כדי להגן על השליטים ולסכן את חייהם למענם. לגורלה של הארץ יש השפעה גדולה על האינטרסים ועל ההישרדות של אנשים כאלו, אז תן להם לדאוג לענייניה של הארץ. אתה אדם מן השורה, אין לך שום כוח להגן על הארץ, ולדברים האלו אין כל קשר אליך. איזו מין ארץ בדיוק ראויה שיגנו עליה? אם מדובר בארץ שיש לה מערכות חופשיות ודמוקרטיות, והשליט אכן עושה דברים למען האנשים ויכול להבטיח להם חיים רגילים, הרי שארץ כזאת ראויה שיגנו עליה. פשוטי העם חשים שלהגן על ארץ כזאת זה כמו להגן על ביתם שלהם, וזאת אחריות שאי-אפשר לחמוק ממנה, כך שהם מוכנים לעבוד למען הארץ ולמלא את האחריות שלהם. אך אם שדים או השטן מושלים על הארץ הזאת, והשליטים מרושעים וחדלי-אישים עד כדי כך ששלטונם של המלכים השדים האלו מאבד את כוחו והם צריכים לוותר על כס השלטון, האל יקים עליהם ארץ חזקה שתפלוש. זה אות משמיים לבני האדם, האומר להם שהשליטים של המשטר הזה צריכים לרדת מכס השלטון, ושהם אינם ראויים להחזיק בכוח כזה, או לשלוט בארץ, או לגרום לאנשים בארץ הזאת לדאוג לצורכיהם של השליטים, כיוון שהם לא עשו דבר וחצי דבר כדי לדאוג לרווחה של אוכלוסיית הארץ, וגם השלטון שלהם לא היטיב עם האנשים מהשורה בשום צורה ולא הביא שמחה לחייהם. הם רק גרמו לסבל לאנשים מהשורה, הזיקו להם, עינו אותם ופגעו בהם. לכן, שליטים כאלו צריכים לרדת מכס השלטון ולוותר על עמדותיהם. אם המשטר הזה יוחלף במערכת דמוקרטית עם אנשים מוסריים על כס השלטון, הדבר יגשים את התקוות והציפיות של האוכלוסייה, והוא גם יהיה בהתאמה לרצון של השמיים. אלו שמקיימים את דרכי השמיים ישגשגו, בעוד שאלו שמתנגדים לשמיים יאבדו. כאזרח מן השורה, אם אתה הולך שולל כל העת אחרי האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" ואתה תמיד סוגד למעמד השולט ונוהה אחריו, הרי שאתה בוודאי תמות טרם זמנך וסביר שתהפוך לקורבן שהועלה על המזבח ולפריט קבורה של המעמד השולט. אם אתה חותר אל האמת, נמנע מללכת שולל אחר השטן ומסוגל להימלט מהשפעתו ולשמור על חייך, יש לך תקווה לחזות בעלייתה של ארץ חיובית, ולראות בעלייתם לשלטון של אדונים נבונים ושליטים חכמים, וגם לראות את הקמתה של מערכת חברתית טובה, ויהיה לך המזל הטוב לחיות חיים מאושרים. האם אין זאת בחירתו של אדם פיקח? אל תחשוב שכל מי שפולשים הם אויבים או שדים; זה לא נכון. אם אתה רואה תמיד את השליטים כעליונים ומעל כל האחרים, ומתייחס אליהם כאל באדונים הנצחיים של הארץ הזאת בלי קשר לכמה דברים רעים הם עושים, או לכמה הם מתנגדים לאל ומתאכזרים למאמינים, זאת שגיאה חמורה. חשוב על כך, לאחר שכל השושלות הפיאודליות השולטות מן העבר נעקרו משורש, ובני האדם חיו תחת מגוון מערכות חברתיות דמוקרטיות יחסית, הם נעשו חופשיים ומאושרים יותר במידת-מה, חייהם נעשו טובים יותר מן הבחינה החומרית לעומת העבר, ורוחב הראייה של המין האנושי, התובנה שלו והשקפותיו ביחס לדברים שונים הפכו מתקדמים יותר מאשר בעבר. אילו כל האנשים היו נחשלים בחשיבתם והיו מאמינים כל העת ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", והיו רוצים בהתמדה להחיות מסורות ישנות, להחזיר את שלטון הקיסרים על כנו, ולשוב למערכת הפיאודלית, האם המין האנשים היה מתפתח כפי שהוא התפתח? האם סביבת המחייה שלהם הייתה כפי שהיא כעת? בהחלט לא. לכן, כשארץ נתונה בצרות, אם חוקי הארץ קובעים שעליך למלא את חובותיך האזרחיות ולשרת בצבא, הרי שעליך לשרת בצבא על פי חוק. אם אתה צריך לצאת לקרב במהלך שירותך הצבאי, הרי שעליך למלא את חובתך באופן דומה, כיוון שזה מה שעליך לעשות על פי חוק. אתה לא יכול להפר את החוק, ועליך להישמע לו. אם החוק אינו דורש זאת, הרי שאתה חופשי לבחור. אם הארץ שאתה מתגורר בה מכירה באל, נוהה אחריו, סוגדת לו, ויש לה הברכות שלו, הרי שיש להגן עליה. אם הארץ שאתה מתגורר בה מתנגדת לאל ורודפת אותו, ועוצרת ומדכאת נוצרים, הרי שארץ כזאת היא ארץ שטנית שמושלים בה שדים. על ידי התנגדות מתמדת לאל בחמת זעם, היא כבר פגעה בצביון של האל, והוא קילל אותה. כשארץ כזאת ניצבת בפני פלישה מצד אויב זר, והיא סובלת מצרות בתוך גבולותיה ומחוץ להם, זאת תקופה של התמרמרות גדולה, חוסר שביעות רצון ותרעומת בקרב האל והמין האנושי. האם אין זה הזמן שבו האל רוצה להקים סביבה במטרה להשמיד את הארץ הזאת? זה הזמן שבו האל מתחיל לפעול. האל שמע את תפילותיהם של האנשים, והגיע הזמן שהוא יתקן את העוולות שנעשו לאנשיו הנבחרים של האל. זה דבר טוב, ואלו גם חדשות טובות. הזמן שבו האל עומד להשמיד את השדים ואת השטן הוא גם הזמן שבו האנשים הנבחרים של האל יכולים להתלהב ביותר ולהפיץ את החדשות בכל מקום. בעת הזאת, אל לך לסכן את חייך למען המעמד השולט. עליך להשתמש בחוכמתך כדי להשליך מעליך את המגבלות שהמעמד השולט הטיל, להימלט במהירות על חייך ולהציל את עצמך בדחיפות. יש אנשים שאומרים: "אם אמלט, האם אהיה עריק? האם אין זה מעשה אנוכי?" אתה יכול גם לא להיות עריק, אלא רק לשמור על ביתך ולהמתין שהפולשים יפציצו ויתפסו אותו, ולראות מה תהיה התוצאה אז. העובדה היא שכשקורה מאורע גדול בעל חשיבות לאומית, לאנשים מן השורה אין הזכות לבחור בעצמם. כולם יכולים רק להמתין באורח פסיבי, להתבונן, ולהשלים עם התוצאות הבלתי-נמנעות של המאורע הזה. האם אין זאת עובדה? (כן.) זאת אכן עובדה. בכל מקרה, בריחה היא דרך הפעולה החכמה ביותר. באחריותך להגן על חייך ועל ביטחון משפחתך. אילו כולם נדרשו להיות אחראים לגורלה של הארץ שלהם, וכולם היו מוצאים את מותם, וכל מה שהיה נותר מן הארץ היה פיסת קרקע, האם מהותה של הארץ הייתה עדיין קיימת? "ארץ" הייתה לא יותר ממילה ריקה, האין זאת? בעיני דיקטטורים, חיי אדם הם הדבר בעל הערך הנמוך ביותר בהשוואה לשאיפות ולרצונות שלהם, למעשי התוקפנות שלהם ולכל החלטה ופעולה שלהם, אך בעיני האל, חיי אדם הם הדבר החשוב ביותר. הניחו לאלה המוכנים להיות בשר תותחים של דיקטטורים ולקיים את רוח האמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" לתרום ולהקריב למען השליטים. לאלו שנוהים אחר האל אין כל חובה להקריב קורבנות למען ארץ של השטן. אפשר לומר זאת גם כך – שהצאצאים הנאמנים של השטן ואלו הנוהים אחריו יקריבו קורבנות למען שלטון השטן, שאיפותיו ורצונותיו. מן הצדק לתת להם להיות בשר תותחים. אף אחד לא אילץ אותם להית בעלי שאיפות ורצונות כה גדולים. הם פשוט אוהבים ללכת אחר שליטים, ומתעקשים להישבע אמונים לשדים, אפילו אם הדבר יביא למותם. בסופו של דבר, הם הופכים לקורבנות ולפריטי קבורה של השטן, וזה מה שמגיע להם.

כשארץ פולשת לארץ אחרת, או כשאיזשהו מהלך לא שוויוני מול ארץ אחרת מוביל למלחמה, בסופו של דבר הקורבנות פשוטי העם, כל מי שחי בארץ הזאת. זאת עובדה שהיה אפשר למנוע מלחמות מסוימות אם אחד הצדדים היה מסוגל להתפשר, לוותר על השאיפות, על הרצונות ועל הכוח שלו, ולחשוב על ההישרדות של אנשים מהשורה. מלחמות רבות נגרמות בפועל בגלל ששליטים נצמדים לשלטונם שלהם, ולא רוצים לוותר על הכוח שבידיהם או לאבד אותו, אלא מתעקשים לדבוק באמונותיהם, נצמדים לשלטון, ודבקים באינטרסים שלהם. ברגע שפורצת מלחמה, האנשים הפשוטים, האנשים מהשורה, הם הקורבנות. בעתות מלחמה הם מתפזרים לכל עבר, והם מסוגלים פחות מכולם לעמוד בכל זה. האם השליטים הללו מתחשבים באנשים הפשוטים? תאר לך אילו שליט מסוים היה אומר: "אם אדבק באמונות שלי עצמי ובתאוריות שלי, יתכן שבסופו של דבר אגרום למלחמה, והקורבנות יהיו האנשים הפשוטים. אפילו אם אנצח, הארץ הזאת תושמד על ידי נשק ותחמושת, והבתים שאנשים חיים בהם יושמדו, כך שהאנשים ששוכנים בארץ הזאת לא יחיו חיים מאושרים בעתיד. כדי להגן על האנשים מהשורה, אוותר על כס השלטון, אתפרק מהנשק, אכנע ואתפשר", ובעקבות כך, תימנע מלחמה. האם יש שליט כזה? (לא.) למעשה, האנשים מהשורה אינם רוצים להילחם, והם גם לא רוצים ליטול חלק ביריבות או בתחרויות בין כוחות פוליטיים. כולם נשלחים על ידי השליט באורח פסיבי אל שדה הקרב ואל הגרדום. כל האנשים הללו הנשלחים לשדה הקרב, בין אם הם מתים ובין אם הם שורדים, בסופו של דבר משמשים להשארת השליט בשלטון. אם כך, האם השליט הוא מי שבסופו של דבר מרוויח מכך? (כן.) מה יכולים אנשים מהשורה להרוויח ממלחמה? אנשים מהשורה יכולים רק להיפגע ממנה קשות, ולסבול את ההשמדה של בתיהם ושל סביבת המחייה שהם תלויים בה. אחדים מאבדים את משפחותיהם, ורבים עוד יותר נעקרים ונותרים חסרי בית, ללא סיכוי לחזור. יחד עם זאת, השליט טוען ברוב רושם שהמלחמה נפתחה כדי להגן על בתיהם של אנשים ועל הישרדותם. האם הטענה הזאת מחזיקה מים? האם אין היא אלא היתממות וגיבוב של שטויות? בסופו של דבר, האנשים מהשורה, העם, הם אלו שנושאים בכל התוצאות הרעות של הדבר, והמוטב הגדול ביותר הוא השליט. הוא יכול להמשיך למשול על האנשים, למשול על הארץ, להמשיך להחזיק בשלטון, ולהמשיך לעמוד בעמדת השליט ולחלק הוראות, בעוד שאנשים מהשורה חיים במצוקה ללא עתיד או תקווה. יש אנשים שחושבים שהרעיון הזה לפיו "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" נכון לחלוטין. אם מביטים עליו כעת, האם הוא נכון? (לא, הוא לא נכון.) אין טיפה של אמת באמרה הזאת. בין אם מביטים עליה מנקודת המבט של מניעי השטן להשרשת הרעיון הזה בקרב אנשים, או של התוכניות, הרצונות והשאיפות של שליטים בשלבים שונים בתולדות ההתפתחות האנושית, או של כל עובדה הנוגעת לגורלה של ארץ, אף אדם, גורם אינדיבידואלי או קבוצה אתנית אינם יכולים לשלוט בהתרחשותם של המאורעות הללו. בסופו של דבר, הקורבנות הם ההמונים התמימים והאנשים מהשורה, בעוד מי שמפיקים מכך את מירב התועלת הם בני המעמד השולט של הארץ, השליטים שיושבים למעלה. כשהארץ נתונה בצרות, הם שולחים את האנשים מהשורה אל החזית כדי שישמשו בשר תותחים. כשהארץ אינה נתונה בצרות, האנשים מהשורה הם היד שמאכילה אותם. הם מנצלים את האנשים מהשורה, מקיזים את דמם וחיים על חשבונם, מאלצים את העם לקיים אותם, ובסופו של דבר משרישים באנשים את הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" ומאלצים אותם לקבל אותו. כל מי שאינו מקבל את הרעיון הזה מתויג כלא-פטריוטי. המסר שהשליטים האלו מעבירים הוא: "מטרת השלטון שלי היא שתחיו חיים מאושרים. ללא השלטון שלי, לא הייתם מסוגלים לשרוד, כך שעליכם לעשות כפי שאני אומר, להיות אזרחים צייתניים, ותמיד להיות מוכנים להקדיש את עצמכם ולהקריב את עצמכם למען גורלה של ארצכם". מי היא הארץ? מי הוא מילה נרדפת לארץ? השליטים הם מילה נרדפת לארץ. על ידי כך שהם משרישים באנשים את הרעיון ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", במובן אחד הם מאלצים אנשים למלא את האחריות שלהם ללא אפשרות בחירה, היסוס או כל התנגדות. במובן אחר, הם אומרים לאנשים שגורלה של הארץ והשאלה האם השליטים שלה יישארו בשלטון או יודחו, הם בעלי חשיבות גדולה לאוכלוסייה, כך שעליהם להקפיד מאוד להגן הן על הארץ והן על שליטיה, כדי להבטיח את הקיום הרגיל שלהם. האם זה אכן כך? (לא.) ברור בהחלט שאין זה כך. שליטים שאינם יכולים להתמסר לאל, לנהות אחר רצונו, או לעבוד לטובת האנשים מהשורה לא יזכו בתמיכה עממית ולא יהיו שליטים טובים. אם במקום לפעול למען האנשים מהשורה, השליטים דואגים רק לאינטרסים שלהם, נוהגים בברוטליות באנשים, וסוחטים מהם דם ויזע כמו טפילים, הרי ששליטים כאלו הם שטנים ושדים, ואינם ראויים לתמיכת האנשים, ולא משנה כמה הם חזקים. אילו לארץ לא היו שליטים כאלו, האם היה הייתה קיימת? האם חיי האנשים היו קיימים? הם היו קיימים בכל מקרה, והאנשים היו אפילו עשויים לחיות חיים טובים יותר. אם אנשים רואים בבירור את מהות השאלה לגבי מה צריכות להיות המחויבויות והאחריות שלהם לארצם, הרי שלא משנה באיזו ארץ הם חיים, אמורות להיות להם דעות נכונות על אודות העניינים המשמעותיים באותה ארץ, ועל עניינים הנוגעים לפוליטיקה ולגורלה של אותה ארץ. כשהדעות הנכונות הללו יתגבשו, אתה תהיה מסוגל לבחור נכון בסוגיות הנוגעות לגורלה של הארץ. בעניין גורלה של הארץ, האם אתם מבינים באופן בסיסי את האמת שאנשים צריכים להבין? (כן.)

שיתפתי רבות על האמרה על התנהלות מוסרית "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". בנוגע למושג הארץ, להשפעת המונח "ארץ" על אנשים בחברה, לאחריות שצריכה להיות לאנשים כלפי ארצם ואומתם כשמדובר בגורלה של אותה ארץ, לבחירות שהם צריכים לעשות ולמה שדורש האל מן המין האנושי בעניין זה, האם שיתפתי בבהירות על כל אלו? (כן.) אם כך, בזאת מסתיים השיתוף שלנו להיום.

11 ביוני 2022