הקדשנו זמן מה לשיתוף על סוגיית הטענות העוסקות בהתנהלות מוסרית בתרבות המסורתית, ולניתוחה – האם יש לכם ניסיון ממשי כלשהו בכך? (בעבר, רק הכרתי בכך שאמירות אלה העוסקות בהתנהלות מוסרית אינן האמת, אך לא הבנתי כמה עמוקה הייתה השחתתן את האנושות. רק דרך השיתוף והניתוח שלך הבנתי שהאמירות השונות העוסקות בהתנהלות מוסרית אותן מנחיל השטן לאנשים נראות לאנשים נכונות וטובות, אך הן השחיתו, שיתקו וכלאו את מחשבותיהם, גרמו להם להתכחש לאל ולהתנגד לו, וממשיכות להרחיק אותם ממנו עוד ועוד. כך השחית השטן את האנושות צעד אחר צעד עד עצם היום הזה.) אלמלא הייתי משתף על כך בפירוט, האם אנשים היו מסוגלים לזהות זאת בעצמם? האם היה עולה בידם לנתח את מהות האמירות האלה העוסקות בהתנהלות מוסרית? (אנשים לא היו מסוגלים לנתח או לזהות את מהות האמירות האלה העוסקות בהתנהלות מוסרית.) ולאחר ניסיון ממושך? (אנשים יוכלו לזהות את הבעייתיות בחלק מן האמירות העוסקות בהתנהלות מוסרית, אך לא לנתח בבירור את מהותן.) לעתים תכופות אנשים נוטים להתייחס באופן שווה לאמירות ידועות מהתרבות המסורתית ולאמת, ולשלב בין השתיים, בייחוד כשמדובר בדברים שכלפי חוץ מזכירים את האמת, או שנדמה כי הם תואמים למוסריות אנושית, לרף מצפונם ולתחושות אנושיים. כולם מאמינים שהדברים האלה חיוביים ועולים בקנה אחד עם האמת, אך איש לא רואה שמקורם בשטן ושלמעשה הם דברים שליליים. האם יש דבר מה חיובי מבין הדברים שהשטן מנחיל באדם? (לא.) אין שום דבר חיובי בדברים האלה כלל ועיקר. נהפוך הוא, הם כולם דברים שליליים ורעלים שטניים. אין בכך שום ספק. אם כך, האם למדתם להכיר את הדברים השליליים והרעלים השטניים האלה, ולעקור אותם מתוככם? האם נותר במוחכם משהו שדומה לדברים האלה מהתרבות המסורתית שאתם שוקלים לתקן? אם כן, מדובר בנגע, בסרטן! עליכם להרהר בכך יותר כעת, ובחיי היום-יום שלכם עליכם לבחון זאת בקפידה יתרה, ולהבחין בכך. בחנו אם בדברים שאחרים אומרים ושאתם שומעים, בדברים שמותירים בכם רושם או שאתם זוכרים אותם, או בדברים שאתם מקבלים בלבכם ומייחסים להם חשיבות, יש דבר מה שמזכיר את מה שמקדמת התרבות המסורתית. אם כן, עליכם להבחין בו ולנתחו, ואז לזנוח אותו כליל. זה יועיל לחתירתכם אל האמת.

אנשים מסוימים מזכירים את האמירה, "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", כשהם כותבים מאמרי עדות חווייתית – עליכם להבחין האם אמירה זו נכונה או שגויה, האם היא דבר חיובי או שלילי, והאם היא קשורה לאמת, לדרישות האל, ולעקרונות שאנשים צריכים לאחוז בהם כאשר הם מתמודדים עם בעיות. האם האמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" נכונה? האם היא עולה בקנה אחד עם האמת? האם היא תוצר של החוקים ושל התקנות אותם קבע האל? האם היא קשורה לעובדה שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם? אתם מוזמנים לחלוק את הידע שלכם בנוגע לאמירה זו ואת הבנתכם אותה. (גם אני אמרתי זאת בעבר, בייחוד כשארגנתי את עבודת הכנסייה. כאשר אנשי צוות אינם מוקצים כראוי בהתאמה עם העקרונות, לעתים הדבר יוצר אי סדר בעבודה. כשאנשי צוות מוקצים לעבודה בהתאמה עם העקרונות, אפשר לבצע את העבודה היטב. בזמנו, תפקידיהם של אנשים נראו לי חשובים ומשמעותיים מאוד, ולכן ציטטתי את האמירה, "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים". כעת אני מבין שלא אחזתי בהבנה של ריבונות האל ושל כל-יכולתו. תמיד התמקדתי בתפקידיהם של אנשים, ובלבי לא היה כלל מקום לאל.) מי עוד רוצה לחלוק את מחשבותיו? (האמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" איננה עדות לאל כי אם לבני אנוש, כאילו הצלחה תלויה במאמץ אנושי. זוהי התכחשות לריבונות האל והיא שוות ערך לנשיאת עדות לשטן. אם האמירה הזאת תכה שורש בלבותיהם של אנשים, עם הזמן, כאשר הם יתמודדו עם בעיות, הם יחשבו שהם רק צריכים למצוא את האנשים הנכונים על מנת להצליח, לא תהיה להם אמונה באל והם לא יסתמכו עליו. על כן, זוהי אמירה מעוותת במיוחד.) בעיקרון, הבנתכם את אמירה זו היא שאין היא נכונה או חיובית, ושהיא בהחלט לא האמת. אם כן, מדוע אתם משתמשים בה? אם אתם משתמשים בה, איזו בעיה חושף הדבר? (שאין לנו הבחנה של האמירה הזאת.) מנין נובע אי ההבחנה שלכם? האם מכך שאתם עדיין מאמינים שיש לה היבט נכון ותקף? (כן.) אם כך, מה שגוי באמירה זו? מדוע אתם אומרים שאין היא נכונה או חיובית? תחילה, הבה נבדוק אם היא עולה בקנה אחד עם החוקים האובייקטיביים של דברים. על פניו, נדמה כי מדובר באנשים המבצעים כל משימה שהיא. הם מסדרים את העבודה, מבצעים אותה, ומתמידים בה. יש להם תפקיד מכריע בכל שלב ושלב, ובסופו של דבר הם קובעים את התוצאות ואת ההתקדמות של העבודה המסוימת הזאת. כלפי חוץ, נראה כי אנשים הם אלה שקובעים את הסיבות, את תהליך ההתפתחות של דברים ואת התוצאות. אך במציאות, מיהו זה שחולש על כל זה, מתזמר, ומסדר זאת? האם יש לכך כל קשר לאנשים? האם אנשים מקבלים את התזמורים של הגורל ושל הריבון באופן סביל, או שהם משתלטים על הכול בעצמם באופן פעיל? (הם מקבלים באופן סביל.) כל האנשים כולם מקבלים באופן סביל את הריבונות, את התזמורים ואת הסידורים של האל. מהו תפקידם של אנשים כאן? האין הם בובות בידי האל? (כן.) אנשים הם כבובות שחוטים מפעילים אותן. החוט שבו מושכים קובע איזו פעולה יבצעו ואיזו הבעה יעטו. לאן הולכים אנשים, מה הם אומרים, ומה הם עושים מדי יום ביומו – בידי מי מצוי כל זה? (בידי האל.) הכול מצוי בידי האל. אנשים מקבלים את ריבונות האל באופן סביל. לאורך התהליך כולו, האל קובע מה הוא יעשה, האם הוא יחשוף מישהו, אילו שינויים והתקדמות הוא יחולל בעניין זה, ומתי, מה יהיה הסוף המוחלט, ואת מי הוא יחשוף או יסלק; הוא קובע אילו לקחים יפיקו אנשים במהלך העניין, אילו אמיתות הם יבינו ובאיזה סוג של ידע הם יזכו ממנו, אילו השקפות הוא יגרום לאנשים להפוך, ואילו תפיסות הוא יגרום להם לזנוח. האם אנשים יכולים להשיג את כל הדברים האלה שעושה האל? כן? (לא, אין הם יכולים.) אנשים אינם יכולים. אין הם יכולים להשיג את הדברים האלה. בכל סוגיה שהיא, לאורך התפתחות הסוגייה כולה, אנשים פשוט עושים דברים באופן סביל, במודע או שלא במודע, אך איש אינו יכול לחזות את הסיבות, את התהליך, את התוצאות הסופיות ואת הסופים שיושגו בעניין ככלל, ושום אדם אף לא יכול לשלוט בדברים אלה. מי חוזה את כל הדברים האלה ואף שולט בהם? רק האל! בין אם מדובר במאורע משמעותי שמתרחש בעולם, או בתקרית זניחה המתרחשת בכל מקום נידח שהוא, אין הדבר תלוי באנשים. שום אדם אינו יכול לשלוט בחוקים שחולשים על הכול, או בתהליך התקדמות כל הדברים כולם, ובתוצאותיהם הסופיות. שום אדם לא יכול לחזות את העתיד של הכול או לצפות את העומד לקרות, קל וחומר לשלוט בתוצאה הסופית של כל הדברים כולם. רק האל, שהוא ריבון על כל הדברים כולם, שולט בכל זה וחולש על כך. ההשפעה היחידה שיכולה להיות לאנשים היא במילוי תפקידים שונים שעשויים להיות חיוביים או שליליים, במסגרת סביבות, הן גדולות והן קטנות, ולצד סוגים שונים של אנשים, מאורעות ודברים שהאל חולש עליהם, מתזמר ומסדר אותם. זוהי ההשפעה שיש לאנשים והתפקיד אותו הם ממלאים. כאשר דבר מה לא מצליח, או כאשר נדמה כי התוצאות לא טובות כמצופה, והסוף איננו הדבר שאנשים כמהים לו, כאשר הסוף אף גורם להם עצב וצער רבים, גם אלה הם דברים שלבני אדם אין ריבונות עליהם, אין הם יכולים לחזותם, והם בהחלט לא יכולים לשלוט בהם. כאשר הקץ הסופי של דבר מה הוא טוב מאוד, השפעתו חיובית ופעילה מאוד, יש לו היכולת לחנך אנשים והשפעתו עליהם עמוקה, אזי מקורו באל. כאשר דבר מה לא משיג את הקץ הרצוי לו, אם הקץ איננו טוב או אופטימי, ואם נדמה כי השפעתו על אנשים שלילית ולא חיובית ופעילה, אזי האל תזמר וסידר גם את התהליך של דבר זה במלואו. שום אדם איננו שולט בו. הבה לא נדבר על דברים רחוקים; הבה נדבר על מה שאפשר לראות בכנסייה, כמו למשל הופעתם של צוררי משיח. מן הרגע שצורר משיח מגיע ומתחיל לפעול, מקודם לתפקיד של מנהיג או עובד, ומבצע עבודה חשובה בכנסייה, ועד לשלב שבו הוא נחשף כצורר משיח, והאחים והאחיות בוחנים וחושפים אותו, ובסופו של דבר הוא מסולק ונדחה – לאורך התהליך כולו, אנשים רבים מולכים שולל, חלקם אף נוהים אחר צורר המשיח וחלקם חווים אובדן בהיווכחות שלהם בחיים עקב השפעתו של צורר המשיח, וכן הלאה. אף שכל זה נובע מהפרעותיו של השטן, ושזוהי עבודתם של משרתי השטן, האם פירוש הדבר שהאל לא רואה את ההתרחשות ואת ההתפתחות של כל הדברים האלה? האם האל לא יודע מה יהיו ההשלכות של הופעת צורר משיח? האם האל לא יודע איזו השפעה תהיה לצורר משיח על הכנסייה ועל האחים והאחיות? האם כל זה הוא כשל שנגרם בידי אנשים, ותו לא? כאשר אנשים ניצבים אל מול הופעתם של דברים שליליים שכאלה, הם חושבים לעתים תכופות, "הו לא, השטן ניצל פרצה, הייתה זו הפרעה של השטן". משתמע מכך, "מדוע האל לא השגיח על הנעשה? האין האל בוחן את כל הדברים כולם? האין האל נוכח בכל מקום? האין האל כל יכול? היכן היו סמכותו וכוחו של האל?" ספקות מתעוררים בלבם של האנשים. מהו מקור הספקות הללו? משום שהתוצאה של המאורע שלילית, לא רצויה, ולא מה שאנשים רוצים לראות, ואף פחות מכך עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם ועם דמיונותיהם, הדבר מערער את אמונתם המקודשת באל. אנשים לא מסוגלים להבין זאת, והם חושבים: "אם האל ריבון על כל הדברים כולם וחולש על הכול, מדוע שנראה לנגד עינינו צורר משיח שמוליך שולל אנשים? מדוע שדבר כה לא רצוי יתרחש בכנסייה, ובקרב האחים והאחיות?" ספקות מתעוררים בלבם של האנשים, ואמונתם כי "האל הוא רב עוצמה ונוכח בכל מקום" עומדת למבחן. כאשר אמונתם של אנשים באל עומדת למבחן, אם תשאל אותם, "מי אשם בכך שפיתחת תפיסות בנוגע לאל?" הם ישיבו, "השטן אשם". אך משום שבני האדם לא יכולים לראות את השטן, מי צריך לשאת באחריות בסופו של דבר? צורר המשיח או קבוצתו של צורר המשיח צריכים לשאת באחריות. אנשים יאמרו שאלה שהולכו שולל בידי צורר המשיח ושחייהם חוו אובדן ראויים לכך שהולכו שולל בידי צורר המשיח. בסופו של יום, איזו אמירה משקפת את האופן בו אנשים מבינים את הנושא? "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים". זוהי מסקנתם. היכן הם ממקמים את האל בכל זה? אין הם מבינים כי האל הוא ריבון על כל הדברים כולם, ולכן במקום זאת, הם תולים את כל מה שקורה בתאוריה החלולה לפיה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים".

כשאנשים רואים שמתרחשים סביבם דברים טובים וחיוביים יחסית, כמו למשל כאשר רוח הקודש מבצעת עבודה עוצמתית, וכולם אוחזים באמונה גדולה למדי, כאשר אנשים ניצבים איתן גם בעיצומן של רדיפות ומצוקה, מבלי שאיש יהפוך ליהודה איש קריות, וכאשר לא נגרם שום אובדן לנכסי בית האל ולחיי האחים והאחיות, הם אומרים, "זוהי הגנתו של האל. אנשים לא גרמו להצלחה הזו; אין ספק כי זוהי עבודתו של האל". נניח שאנשים רואים שמתרחשים סביבם דברים לא רצויים, למשל, שהכנסייה ניצבת אל מול דיכוי ומעצרים מידי הדרקון הגדול האדום כאש, ושהשטן משתלט על נכסי הכנסייה. נניח שנגרם אובדן לחיי האחים והאחיות, ושאנשיו הנבחרים של האל מתפזרים לכל עבר, עקורים ואינם יכולים לשוב הביתה. נניח שחיי הכנסייה נהרסים, ושחבריה כבר לא יכולים לנהל את אותם חיי כנסייה כבעבר. תארו לכם שהם כבר לא יכולים לנהל חיים שמחים ומאושרים בדו קיום רוגע עם אחיהם ועם אחיותיהם, להתאסף יחדיו על מנת לאכול ולשתות את דברי האל, ולבצע את חובותיהם, ושכמה אנשים רעים וחסרי אמונה מתחילים להפיץ תפיסות על מנת להוליך שולל אחרים, וגורמים להם לאבד אמונה באל ולשקוע בשליליות ובחולשה. בעת שכזו, אנשים לא יכולים שלא להתלונן. אין הם מעזים להתלונן נגד האל, ולכן הם מתלוננים כך: "האדם הזה וזה הוא אדם רע, האדם הזה והזה הוא שטן, האדם הזה והזה הוא שד. אלמלא הם היו רשלניים בכינוסים ונעצרים, לא היינו מוצאים את עצמנו במצב שבו אין באפשרותנו לשוב הביתה. אלמלא הם, עדיין היינו מנהלים את חיי הכנסייה בשמחה, אוכלים ושותים את דברי האל ומבצעים את חובותינו כרגיל. כל זה קרה עקב אדם מסוים, שד מסוים, שטן מסוים, או משטר שטני מסוים". אנשים אמנם אינם מעזים לשטוח את תלונותיהם כנגד האל או להטיל עליו את האחריות למצב כולו, אך ברגע ההוא, הם מפתחים אי אמון בלתי מוסבר כלפיו, שהוא לא גדול ולא חסר משמעות. אילו דברים יצמחו מהמחשבות חסרות האמון האלה? אנשים יאמרו, "למדתי לקח מהחוויה הזאת. מעתה ואילך, אשקול בקפידה כל דבר שאני נתקל בו ואחשוב פעמיים בטרם אפעל. לא אנהג בפזיזות, ולא אבטח באיש בקלות. אהיה זהיר במיוחד בכל מצב ואלמד להתגונן". האם האל עדיין שוכן בלבם? האם הם עדיין מסתמכים על האל ומאמינים בו? יש כאלה שאומרים, "איך אוכל אחרת? בלבי, אני עדיין מאמין באל, ואני מסתמך עליו באמת ובתמים". אך בסתר הם אומרים לעצמם, "אל תבטח בדברי האל בקלות רבה כל כך. האל תמיד בוחן אנשים ומזכך אותם. אסור להסתמך על האל! פשוט הביטו מה קרה ממש לנגד עינינו. הדרקון הגדול האדום כאש עצר חברים מהכנסייה שלנו. מדוע האל לא הגן עלינו? האם האל רוצה לראות שנגרם נזק לאינטרסים של ביתו? האם האל אדיש כשהוא רואה חסרי אמונה מוליכים שולל אנשים? אם האל באמת רואה זאת, מדוע לא אכפת לו? מדוע הוא לא מונע או חוסם זאת? מדוע הוא לא מעניק לנו נאורות כדי שנוכל להבחין שהאדם שמוליך אותנו שולל הוא אדם רע וחסר אמונה, להתרחק ממנו מוקדם ככל האפשר, ולהימנע מכל ההשלכות האלה? מדוע האל לא מגן עלינו כאשר חסר האמונה מוליך אנשים שולל? היה די אפילו באזהרה זריזה!" שאלות ה"מדוע" שלהם נותרות ללא מענה, והם אף לא יכולים לזכות במענה. בסופו של דבר, לאחר שהם חווים זאת, הם מגיעים למסקנה הבאה: "אסתמך על האל בעניינים שבהם אני אמור להסתמך עליו, ואסתמך על עצמי בעניינים שבהם אל לי להסתמך על האל. אל לי להיות טיפש. אנו האחים והאחיות מוכרחים ללמוד לחבור יחדיו ולעזור זה לזה. באשר לכל השאר, נניח לאל לעשות כרצונו. איננו יכולים לשלוט בכך". אם הדרקון הגדול האדום כאש יעצור את אנשיו הנבחרים של האל, הדבר ישבש קשות את עבודת הכנסייה ואת חיי הכנסייה, ותהיה לו השפעה עצומה על ביצוע חובותיהם של האחים והאחיות. ברגעים כאלה יופיעו חסרי אמונה וצוררי משיח במטרה לשבש ולהוליך שולל, יפיצו דברי כפירה וכזבים, יטענו שהמעצרים בוצעו משום שהמנהיגים והעובדים פעלו בניגוד לכוונות האל, ואנשים יולכו שולל בידי צוררי המשיח והאנשים הרעים האלה. כאשר מתרחשים מאורעות כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם ועם דמיונותיהם של אנשים, ואף לא עם תחושות אנושיים, אנשים אף פעם לא מפיקים מהם לקחים. אנשים אף פעם לא מבינים מן המאורעות האלה את ריבונות האל, את תזמורו ואת צביונו. אנשים אף פעם לא תופשים את כוונות האל או מבינים אילו לקחים הוא רוצה שהם יפיקו, מה הוא רוצה שהם ילמדו, ובאיזו הבחנה הוא רוצה שהם יזכו מן המאורעות האלה. אנשים אינם יודעים אף אחד מן הדברים הללו, ואין הם יודעים כיצד לחוות אותם. על כן, באשר לכל הדברים שאנשים רואים שמתרחשים סביבם, הם מאמינים באמת ובתמים שהאמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" היא מדויקת, וכן שהיא אמינה ואמיתית יותר מהעובדה ש"האל הוא ריבון על כל הדברים כולם, האל נוכח בכל מקום והאל בוחן הכול". למעשה, בתוככם, אתם עדיין מאמינים שהאמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" היא אמיתית יותר, שבני אנוש קובעים הכול, ולכן האמירה לפיה האל מחליט הכול נראית מעורפלת במקצת. מדוע אנשים סבורים שהיא מעורפלת? מדוע אנשים סבורים שהאמירה "האל מחליט הכול" איננה אמינה? באופן תאורטי, זה משום שאנשים אינם מבינים את האמת ואינם מכירים את האל, אך מהי הסיבה במציאות? (במציאות, אנשים אינם מכירים או מאמינים בכך שהאל הוא ריבון על הכול.) נכון לומר שאנשים אינם מכירים או מאמינים בכך שהאל הוא ריבון על הכול, אך ישנה סיבה ספציפית יותר, והיא שהאמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" חושפת את ההשקפה הפגומה שבני אדם מחזיקים בה כאשר הם תופשים דבר מה כטוב או כרע. אנשים מאמינים שדברים שמעניקים להם שלווה, אושר, נחמה ושמחה הם טובים ושמקורם מן האל. ישנם דברים מסוימים שגורמים לאנשים אי נוחות או פחד, שגורמים להם לבכות, לסבול, או שממלאים אותם אבל כה כבד שהם מייחלים למותם – ישנם אף דברים שלא מאפשרים לאנשים להבטיח חיי כנסייה רגילים וסביבה רגילה לשם ביצוע חובותיהם. אנשים תופשים דברים מן הסוג הזה כ"דברים רעים". יש לשים את הביטוי "דברים רעים" במירכאות. האם ל"דברים רעים" יכולה להיות השפעה טובה על אנשים? אנשים לא יכולים לראות את ההשפעות הטובות הללו או לחוש בהן, ולכן, במחשבותיהם, ה"הכול" שריבונות האל חלה עליו כולל רק דברים שמעניקים להם שלווה, אושר, סיפוק, תועלת, לימוד ורווחים, וכן דברים שמחזקים את אמונתם באל. אנשים מאמינים שאלה הם הדברים שריבונות האל על הכול חלה עליהם. לעומת זאת, אם על פני השטח נדמה כי חלק מהדברים גורמים סבל לחייהם של אנשים, ונזק לאינטרסים של הכנסייה, אם כמה מן האנשים מולכים שולל וחלקם אף מסולקים, ואם חלקם חווים מאורעות מצערים או סובלים כאב, אנשים מאמינים שלדברים האלה אין כל קשר לריבונות האל, ושהם עבודתו של השטן. אנשים מאמינים שאם הייתה זו עבודת האל, הדברים השליליים האלה לא היו מופיעים או מתקיימים, זה מה שקבעו האנשים. לכן, אנשים מבינים את האמירה "האל הוא ריבון על כל הדברים כולם" באופן חד צדדי ושטחי מאוד. היא מוגבלת לתפיסות אנושיות, עמוסה רגשות אנושיים, ואיננה משקפת את העובדות. הרשו לי לתת לכם דוגמה. האל ברא כל מיני חרקים וציפורים. יש כאלה שאומרים, "אני מאמין שכל הדברים אותם ברא האל הם בעלי משמעות, שכל החרקים כולם הם מועילים, ושכולם טובים. האל ברא דבורים, וכן זנים שונים של ציפורים טובות. יתושים תמיד עוקצים אנשים ומפיצים מחלות, ולכן יתושים אינם טובים. אולי האל לא ברא את היתושים". האין זו הבנה מעוותת? במציאות, האל ברא את כל הדברים כולם. יש רק אל אחד, הבורא, וכל דבר חי ודומם מקורו באל. במסגרת תפיסותיהם, אנשים מאמינים שמספר חרקים וציפורים מועילים וכן יצורים מועילים אחרים מקורם באל – באשר לזבובים, ליתושים, לפשפשים, וכן למספר בעלי חיים טורפים אחרים שנחשבים אלימים במיוחד בעיני בני האדם, נראה שמקורם של היצורים האלה איננו מן האל, וגם אם כן, אין הם דברים טובים. האין זו תפיסה אנושית? במסגרת רעיונותיהם ותפיסותיהם של אנשים, הדברים האלה קוטלגו בהדרגה באופן שיטתי: כל דבר שבני אנוש אוהבים ושהוא מועיל להם נחשב חיובי והאל ברא אותו, בעוד שכל דבר שבני אנוש לא אוהבים ושהוא מזיק להם נחשב שלילי והאל לא ברא אותו, ואפשר שנברא בידי השטן או שהוא יציר הטבע. במוחם של אנשים, לעתים תכופות הם מאמינים באופן לא מודע כי: "זבובים, יתושים ופשפשים אינם דברים טובים, האל לא ברא אותם. האל בהחלט לא היה בורא דברים כאלה". או שהם חושבים, "אריות ונמרים תמיד טורפים כבשים וזברות, הם אכזריים מדי. אין הם דברים טובים. זאבים הם מרושעים, ערמומיים, פראיים, אלימים ואכזריים. זאבים הם רעים, אבל פרות וכבשים הן טובות, וכלבים טובים אף יותר". צרכים רגשיים או טעמים אנושיים הם לא הבסיס לאומדן השאלה האם דבר מה שברא האל הוא טוב או רע – לא כך הדברים האלה נאמדים. האל ברא בעלי חיים מכל המינים, כולל זברות, צבאים, שלל זני אוכלי צמחים, וכן אוכלי בשר פראיים כגון אריות, טיגריסים, נמרים ותנינים, שהם אלימים במיוחד, כולל טורפים מסוימים שדי בנשיכה אחת שלהם על מנת להרוג את טרפם. האל ברא את כל בעלי החיים האלה, ואין זה משנה אם בעיני בני האדם הם טובים או רעים. יש אנשים שרואים אריות טורפים זברות וחושבים, "הו לא, הזברה המסכנה. אריות הם כה פראיים משום שהם טורפים זברות". כשהם רואים זאב טורף כבשה, הם מהרהרים, "זאבים הם כה אכזריים וערמומיים. מדוע ברא האל את הזאבים? כבשים הן כה חמודות, אדיבות ועדינות. מדוע לא ברא האל רק בעלי חיים עדינים? זאבים הם האויב הטבעי של הכבשים, אם כך מדוע האל ברא גם זאבים וגם כבשים?" אין הם מבינים את התעלומה החבויה כאן, והם תמיד מטפחים תפיסות ודמיונות אנושיים. במקרים שבהם צוררי משיח מוליכים שולל אנשים בכנסייה, יש כאלה שאומרים, "אם האל מרחם על האנושות הזו, מדוע הוא ברא את השטן? מדוע הוא מאפשר לשטן להשחית את האנושות? האל הרי בחר בנו, מדוע הוא מאפשר לצוררי משיח להופיע בכנסייה?" אינכם מבינים, נכון? זוהי ריבונות האל. כך חולש האל על כל הדברים כולם, ורק כאשר האל חולש עליהם כך, יכולים כל הדברים להתקיים באופן רגיל במסגרת הכללים והחוקים שהוא קבע. לו האל היה מגן עליך ומונע הופעת צוררי משיח בכנסייה, האם היית יודע מהם צוררי משיח? האם היית יודע מהו צביונו של צורר משיח? אם רק היו אומרים לך מספר מילים ודוקטרינות על הבחנה בצוררי משיח, מבלי שפגשת אחד מהם הלכה למעשה, האם היית מסוגל להבחין בצוררי משיח? (לא.) בהחלט לא. אם צוררי משיח ואנשים רעים לא היו מורשים להופיע, תמיד היית כפרח בחממה: ברגע שמתרחש שינוי פתאומי בטמפרטורה, אתה קמל אל מול פרץ הקור ואינך מסוגל לשאתו. לפיכך, אם אנשים רוצים להבין את האמת, עליהם לקבל את כל הסביבות, וכן את כל האנשים, המאורעות והדברים שהאל חולש עליהם ומתזמר אותם, ולהתמסר להם. "כל האנשים, המאורעות והדברים" כולל את החיובי ואת השלילי, דברים שעולים בקנה אחד עם תפיסותיך ועם דמיונותיך, ודברים שלא. זה כולל דברים שבעיניך הם חיוביים, וכן דברים שליליים שאינך אוהב, דברים התואמים לתחושותיך, ודברים שאינם טועמים לתחושותיך או לטעמיך. עליך לקבל את כל הדברים האלה. מהי המטרה של קבלת כל הדברים האלה? לא זו בלבד שהדבר בונה את הידע שלך ומעצים את החוויה שלך, הוא גם מאפשר לך ללמוד להכיר את דברי האל באופן מעשי וממשי יותר, להבין את האמת, ולחוות דרך העובדות הללו את האמיתות ואת הדיוק של דברי האל. בסופו של דבר, אתה תאשר שדברי האל הם האמת, תפיק לקחים מאנשים, ממאורעות ומדברים שונים, וכך תאפשר לעצמך להבין אמיתות נוספות, להבין דברים רבים לעומקם, ולהעשיר את עצמך עוד ועוד. התוצאה הסופית שתשיג מכך היא שיעלה בידך לזכות בידע על הבורא באמצעות הופעתם והתפתחותם של אנשים, מאורעות ודברים שונים, תלמד להבין את צביונו ואת מהותו, ותלמד שהוא שולט על כל הדברים כולם ומתזמר אותם.

אין זה משנה אם המאורעות שאתה רואה שמתרחשים סביבך הם טובים או רעים בעיני האדם, אם אתה רוצה בהם או לא, אם הם גורמים לך אושר ושמחה או צער וכאב; עליך להתייחס אליהם כאל אנשים, מאורעות ודברים המכילים לקחים שיש להפיק ואמיתות שיש לחפש, וכן כדברים שמקורם באל. הם לא מתרחשים במקרה, בני אנוש לא אחראים להתרחשותם, שום אדם לא גורם להם, ושום אדם לא יכול לשלוט בהם. למעשה, האל הוא זה שחולש על כל הדברים האלה; האל מתזמר ומסדר את כל הדברים האלה. כל מאורע שמתרחש איננו תלוי ברצון אנושי, זה לא שכל אדם באשר הוא יכול לשלוט במאורע רק משום שהוא רוצה בכך. האל חולש על כל תהליך ההופעה, ההתפתחות והמהפך של כל האנשים, המאורעות והדברים ומתזמר אותו, עד שאלה מגיעים לקץ הסופי שלהם. אם אינך מאמין בכך, נסה לחוות ולבחון דברים על פי המילים והעקרונות עליהם דיברתי. בדוק אם מה שאני אומר נכון הוא. בדוק אם האמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" שאתם מאמינים בה נכונה היא, או אם האמירה, "האל חולש על כל תהליך ההופעה, ההתפתחות והמהפך של כל האנשים, המאורעות והדברים ומתזמר אותו, עד שאלה מגיעים לקץ הסופי שלהם", היא נכונה. בדוק איזו משתי ההצהרות האלה היא נכונה, איזו מהן עולה בקנה אחד עם העובדות, איזו מהן מאפשרת לאנשים לזכות בהבהרה ומועילה להם, ואיזו מהן מאפשרת לאנשים להכיר את האל ולאחוז באמונה אמיתית בו. כשתחווה את כל מה שמתרחש סביבך בהתבסס על השקפה ועל גישה לפיהן האל חולש על הכול ומתזמר הכול, יתחולל שינוי מוחלט בהשקפתך ובנקודת מבטך. אם תמשיך להתייחס לכל דבר ולכל סוגייה בהשקפה המבוססת על האמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", אזי, בלשון המעטה, כשיקרה לך דבר מה, באופן טבעי ולא רצוני תסתבך ברעיון של נכון ולא נכון, תנסה להטיל את האחריות על אחרים, ותנתח את הסיבות של תקריות שונות, את הגורמים שהובילו להשלכות נוראות בנושאים שונים, וכן הלאה, במקום לחפש את עקרונות-האמת ואת כוונות האל בהתבסס על דבריו. ככל שתאמין יותר באמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", השקפותיהם של חסרי האמונה ישלטו בך יותר. או-אז, הקץ הסופי של כל מה שתחווה יסתור את האמת יותר ויותר, ואמונתך באל תהפוך לדוקטרינה או לסיסמה ותו לא. ברגע ההוא, תהפוך לחסר אמונה מוחלט. במילים אחרות, ככל שתאמין באמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", כך תוכיח יותר את היותך חסר אמונה. אם האל או דברי האל אינם מצויים בלבך, אם אינך מכיר כלל בדברי האל, באמיתות או בדברים חיוביים ואינך מקבלם, אם אין להם שום מקום בלבך, אזי השטן שוכן לחלוטין במעמקי נשמתך, הם מלאים מחשבות ורעיונות על אבולוציה ועל חומרנות, כולם דברים שטניים של שדים ושל השטן. אתה מאמין בכל העובדות שאתה רואה במו עיניך, אך אינך מאמין שהאחד שחולש על כל דבר ביקום, האחד ששום אדם לא יכול לראות, אכן קיים. אם השקפתך כלפי כל דבר מבוססת על האמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", אזי אינך שונה מהשטן והמטריאליסטים. אבל אם השקפתך כלפי כל דבר מבוססת על האמירה "האל חולש על כל דבר בעולם ומסדיר אותו", אזי גם אם לא יעלה בידך להבין דברים מסוימים לאשורם, יעלה בידך לחפש תשובות לגבי מאורעות מסוימים שמתרחשים סביבך, לחפש את שורש העניין, ולחפש בדברי האל את מהות הבעיה ואת האמת שלה. לא תחקור מי צדק ומי טעה. לא תנסה להטיל אחריות על מישהו ותו לא; במקום זאת, יעלה בידך להשוות את העניין לדברי האל, לחפש את שורש הבעיה, לזהות את עיקרו של הדבר, ואתה תחקור היכן כשלו האנשים, מה חסר להם, אילו צביונות מושחתים הם חשפו, כיצד התבטאה מרדנותם, ואילו היבטים בהם לא עלו בקנה אחד עם האל לאורך העניין כולו. יעלה בידך לחפש מה היו כוונותיו ומטרותיו של האל בעשותו את המעשים האלה, מה הוא רצה להשיג באנשים, אילו תוצאות הוא שאף להשיג, אילו תועלות הוא רצה שאנשים יפיקו, ולאילו עקרונות אנשים מוכרחים לציית. כשתבחן מאורע מסוים ותתייחס אליו על פי השקפות אלה, יחול שינוי במצבך הפנימי. דברי האל יכווינו וידריכו באופן לא מודע את השקפתך. אתה תזכה מבלי משים בנאורות ובכיוון בדברי האל, וכן בעקרונות-האמת שעליך לציית להם וליישמם בפועל כשאתה מתמודד עם עניינים כאלה. כאשר תיכנס אל עקרונות-האמת האלה באמת ובתמים, תאחז באמונה אמיתית באל ותסתמך עליו באמת ובתמים, תפילותיך ותחנוניך יהיו כנים, התמסרותך תהיה אמיתית, ויעלה בידך ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת – מה תהיה התוצאה הסופית של זה? לאורך המאורע כולו, אתה תראה בבירור את האמת שבעניין, תפיק לקחים, יעלה בידך להבין נכונה כל דבר שניקרה על דרכך, וכן יעלה בידך להבין שמקורו בסידוריו של האל, ושהוא מכיל את רצונו הטוב של האל. וכך, בדיוק כפי שאנשים נוהגים לומר, אתה "תוציא מתוק מעז", תהיה מסוגל באופן טבעי להתייחס לכל מאורע שאנשים מוקיעים, מתעבים ושונאים אותו כאל דבר חיובי, וכן יעלה בידך להכיר בכך שהאל חולש עליו ומסדר אותו, ושיש לקבלו מן האל. אתה תראה בו דבר שמכיל את מאמציו הבלתי נלאים של האל, את כוונותיו ואת ציפיותיו. בעודך חווה זאת, תתחיל להבין מבלי משים מה היו כוונותיו של האל בעת שתזמר את כל העניין. מבלי שתהיה מודע לכך, תלמד להבין ולתפוש את כוונותיו, וברגע שזה יקרה, תבין בהיסח הדעת את האמיתות שבעניין, ויעלה בידך להבחין בין כל האנשים והמאורעות הקשורים בעניין כולו. אם לאורך המאורע כולו, תבחן את הבעיה מתוך השקפה של "האל חולש על כל דבר בעולם ומסדיר אותו", תזכה מכך להטבות רבות. תזכה באמת, באמונה כנה באל, ובהבנה של ריבונות האל על כל הדברים כולם. תבין את כוונות האל ואת מחשבותיו הדקדקניות בעניין זה. מובן שתזכה גם להבין ולחוות את האמירה, "האל נוכח בכל מקום", שקודם לכן התקיימה רק בתודעתך. אם לאורך המאורע כולו, תבחן את הבעיה מתוך השקפה של "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", אתה תתלונן, תתעלם מהאל, ותחוש כי האל הוא מרוחק ומעורפל מאוד. המילה "אלוהים", זהותו של האל, מהות האל, וכל דבר הקשור באל ייראו לך מרוחקים וחלולים עד מאוד. אתה תאמין שההתרחשות, ההתפתחות והקץ של המאורע כולו תלויים בתחבולות אנושיות, וכן שגורמים אנושיים מחלחלים אל תוך העניין כולו. לכן, אתה תמשיך ותהרהר בסוגיות אלה, ותחשוב, "מי טעה בשלב הזה? מי נהג בפזיזות והביא לאובדן בשלב ההוא? מי שיבש את השלב הזה, הפריע לו והרס אותו? אוודא שהם ישלמו על כך". אתה תתקבע על אנשים ועל עניינים מסוימים, תחיה ללא הרף בעולם של נכון ולא נכון, בעודך מתעלם לחלוטין מדברי האל, מהאמת, מכל אחריות, חובה ומחויבות המוטלות על בני אנוש, וכן מההשקפות ומהעמדות שעליך לנקוט. לאל כבר לא יהיה מקום בלבך כלל וכלל. לאורך התהליך כולו של המאורע לא תהיה מערכת יחסים בינך לבין האל, ואף לא בינך לבין דברי האל. דהיינו, כאשר תיקלע למצב מסוים, תתקבע רק על אנשים ועל דברים. לא יעלה בידך למצוא אפילו מילה אחת שתעלה בקנה אחד עם האמת, או אמירה של האמת שמקורה באל על מנת להשוותה עם הסוגייה, לא יעלה בידך להשתמש בכך כבסיס לניתוח המצב, לא תפיק לקחים מהמצב או תזכה בהבחנה, לא תחזק את אמונתך או תלמד להכיר את האל. לא תעשה אף אחד מהדברים האלה. לאורך המאורע כולו, תדבק באמירה הפופולרית, "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", שהיא, ביתר דיוק, טיעון והשקפה של חסרי אמונה. לעומת זאת, נניח שמתחילת המאורע, אתה מסוגל לקבלו מנקודת מבט של יציר בריאה, מבלי לבחון האם אדם מסוים צודק או טועה, מבלי לנתח יתר על המידה אף אחד ושום דבר, ומבלי להתקבע על אנשים ועל דברים. נניח שבמקום זאת אתה מחפש באופן פעיל תשובות בדברי האל, אתה בא לפני האל בתפילה ומסתמך עליו באופן יזום, ומחפש את נאורות האל ואת הדרכתו, מאפשר לאל לעבוד ולתזמר. נניח שאתה נוקט בגישה של יראת אל והתמסרות כלפיו, של צמא לאמת, ושל שיתוף פעולה פעיל עם האל – אין אלה ההשקפה והגישה של חסר אמונה, אלא ההשקפה והעמדה שאדם הנוהה אחר האל באמת ובתמים מוכרח להחזיק בהן. עם השקפה ועמדה שכאלה, תזכה באופן לא מודע במה שמעולם לא חווית בעבר, כלומר מציאויות-האמת שלא אחזת בהן בעבר. מציאויות-האמת האלה הן למעשה ההשפעות שהאל שואף להשיג ולממש בך במהלך ריבונותו על המאורע כולו. אם האל מממש את מה שבכוונתו להשיג, אזי הוא לא פעל לשווא, משום שהוא ביצע בך את ההשפעה הרצויה. מהן ההשפעות האלה? האל רוצה שתבין מה באמת קורה, ששום דבר לא קורה במקרה, וכן שדבר לא נגרם בידי אנשים, אלא שהאל נמצא בשליטה. האל רוצה שתחווה את קיומו האמיתי, ושתבין את עובדת ריבונותו ותזמורו על גורל כל הדברים כולם, וכן שזוהי עובדה, לא סתם אמירה חלולה.

אם, דרך חוויותיך, באמת תלמד להבין את העובדה שהאל חולש על הכול ושהוא מתזמר את גורל כל הדברים כולם, יעלה בידך להשמיע אמירה כמו זו של איוב: "לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ; וְעַתָּה, עֵינִי רָאָתְךָ. עַל-כֵּן, אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" (איוב מ"ב 5-6). האם אמירה זו טובה? (כן.) נעים מאוד לשמוע אמירה זו, והיא מרגשת. האם אתם רוצים לחוות את אמיתות האמירה הזאת? האם אתם רוצים להבין כיצד הרגיש איוב כשאמר את הדברים האלה? (כן.) האם רצונכם רגיל, או שמא רצון עז? (רצון עז.) בקצרה, אכן יש בכם נחישות ורצון שכאלה. אם כן, כיצד ניתן לממש רצון זה? כפי שאמרתי קודם לכן. עליך לאמץ השקפה של יציר בריאה ולהתייחס לכל האנשים, המאורעות והדברים הנקרים על דרכך מנקודת מבט של הכרה בכך שהאל חולש על כל הדברים כולם, ושהכול נשלט ומתוזמר על ידו. עליך להפיק מכך לקחים, להבין את כוונות האל בכל מעשיו, ולזהות את הדבר שהאל רוצה להשיג ולממש בך. כשתעשה זאת, ביום מן הימים, בעתיד הקרוב, תרגיש כפי שהרגיש איוב כשאמר את הדברים האלה. כשאני שומע אתכם אומרים שאתם באמת רוצים לחוות כיצד הרגיש איוב כשהוא אמר את הדברים האלה, אני יודע שלמעלה מ-99 אחוזים מהאנשים מעולם לא חוו תחושות כאלה בעבר. מדוע זה כך? משום שמעולם לא אימצתם השקפה של יציר בריאה וחוויתם את העובדה שהבורא חולש על כל הדברים כולם ושולט בכל, כפי שעשה איוב. הסיבה לכך היא בורות, אווילות ומרדנות אנושיות, וכן הולכת השולל וההשחתה מידי השטן, שמובילות אנשים לאמוד כל דבר שקורה להם באופן לא רצוני מנקודת מבט של חסר אמונה, ולהתייחס אליו בהתאם, ואף לזהות כל דבר שקורה סביבם על סמך כמה מהשיטות והבסיסים התאורטיים שכופרים נוהגים להשתמש בהם, ולהתייחס אליו בהתאם. המסקנות שהם מגיעים אליהן בסופו של דבר לא קשורות לאמת כלל ועיקר, חלקן אף מנוגדות לאמת. בטווח הארוך, הדבר מונע מאנשים לחוות את העובדה שהבורא חולש על כל הדברים כולם ושולט עליהם, ואת מה שחש איוב כשאמר את הדברים הללו. אם עברת ניסיונות כמו אלה שעבר איוב, גדולים או קטנים, וכבר חשת דרכם בעבודתה של יד אלוהים ובעובדת ריבונות האל, אם גם זיהית את כוונותיו הספציפיות של האל בשליטתו בעניינים האלה ובתזמורו אותם, וכן את הדרך שאנשים צריכים ללכת בה, אזי בסופו של דבר יעלה בידך לחוות, בין השאר, את ההשפעות החיוביות שהאל רצה להשיג בך לאורך המאורעות כולם, את כוונותיו הטובות של האל ואת ציפיותיו ממך. אתה תחווה את כל זה. כשתחווה את כל זה, מעבר לכך שתאמין כי האל יכול להשמיע את האמת ולספק לך חיים, אתה גם תבין באופן מוחשי שהבורא אכן קיים, וכן תבין את העובדה שהבורא ברא את כל הדברים כולם ושהוא חולש עליהם. בעודך חווה את כל הדברים האלה, יתעצמו אמונתך באל ואמונתך בבורא. בה בעת, הדבר יגרום לך להבין את העובדה שתקשרת עם הבורא באופן אמיתי, והוא יאשש באופן מוחשי ומוחלט את אמונתך באל, את אמונך באל, את האופן שבו אתה נוהה אחר האל, וכן את העובדה שהאל חולש על הכול ונוכח בכל מקום. כאשר תקבלו את האישור ואת ההבנה האלה, האם אתם סבורים שלבכם יתמלא אושר ושמחה או כאב וצער? (אושר ושמחה.) בהחלט יהיו אלה אושר ושמחה! אין זה משנה כמה כאב וצער חווית בעבר, הם יתפוגגו בן רגע כעשן, ולבך יתמלא אושר משולח רסן, אתה תעלוץ ותדלג משמחה. כאשר תבין כי קיבלת אישור לעובדת ריבונותו של האל על כל הדברים כולם ואף חווית אותה באמת ובתמים, יהיה זה כאילו באמת פגשת את האל פנים אל פנים, נתקלת בו ותקשרת עמו. ברגע ההוא, תרגיש בדיוק כפי שהרגיש איוב. מה אמר איוב ברגע ההוא? ("לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ; וְעַתָּה, עֵינִי רָאָתְךָ. עַל-כֵּן, אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר".) כלפי חוץ, איוב השתמש בהתנהגות ובמעשים של תיעוב עצמי והכאה על חטא על מנת לבטא את שנאתו כלפי העבר, אך למעשה, בעומק לבו, הוא היה מאושר ושמח. מדוע? משום שבאורח בלתי צפוי הוא ראה את פני הבורא, הוא ניצב מולו פנים אל פנים, והוא נתקל באל במאורע, מאורע מפתיע וחסר חשיבות. אמרו לי, איזה יציר בריאה, איזה חסיד של האל, לא משתוקק לראות את האל? כשמתרחש מצב שכזה, כשקורה דבר שכזה, מי לא ישמח, מי לא יתרגש? אין אחד שלא יתרגש; הוא יהיה נרגש ומאושר. זה יהיה משהו שהוא לא ישכח לעולם, עד סוף ימיו, וזהו דבר ששווה לזכור. חשבו על כך, האם אין לכך יתרונות רבים? כולי תקווה כי בעתיד, אתם תחוו את התחושה הזאת באמת ובתמים, תאחזו בחוויה שכזו, ויהיו לכם מפגשים שכאלה. כשאדם באמת רואה את פני האל ובאמת מסוגל לחוות את התחושות שאיוב חש כאשר פגש באל יהוה, הדבר הופך לציון דרך באמונתו באל. זה דבר כה מופלא! כל אדם מצפה לתוצאה שכזו ולמצב שכזה, וכולם מקווים לחוות זאת ולזכות במפגש שכזה. משום שיש לך תקוות כאלה, עליך לאחוז בהשקפה ובעמדה הנכונות בעודך חווה את כל הנעשה סביבך, חווה ומבין את הכול באופן שבו האל מלמד ומורה, לומד לקבל את הכול מן האל, ולהתייחס לכל דבר על פי דברי האל, כאשר האמת היא הקריטריון שלך. באופן זה, אמונתך תתעצם עוד ועוד מבלי שתבחין בכך, ובלבך תאושש ותתאמת בהדרגה העובדה כי האל הוא ריבון על כל הדברים כולם וחולש על הכול. כשתקבל אישור על כל זה, האם עדיין תחשוש ששיעור קומתך אינו צומח? (לא.) זה אך רגיל שתחשוש מעט כעת, משום ששיעור קומתך כה נמוך, ואינך מבין דברים רבים לאשורם – בלתי אפשרי שלא תחשוש, אינך יכול להימנע מכך. הסיבה לכך היא שמקורם של דברים רבים בקרב אנשים הוא ידע, האדם, השטן, החברה וכן הלאה. כל הדברים האלה משפיעים עמוקות על יחסם של אנשים כלפי האל, וכן על נקודת המבט ועל העמדה בהן עליהם לנקוט בעודם חווים שלל דברים. לפיכך, אין זה פשוט כלל וכלל לנקוט בעמדה ובנקודת המבט הנכונות כשקורה לך דבר מה. אתה נדרש לחוות לא רק דברים חיוביים, אלא גם דברים שליליים. הבחנה והבנה של מהות הדברים השליליים האלה יאפשרו לך להפיק לקחים רבים יותר וללמוד להבין את מעשי האל, את כל יכולתו ואת חוכמתו בעודו חולש על כל הדברים כולם.

האם אתם מבינים לחלוטין שהאמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" איננה נכונה? (אנחנו מבינים.) האם יש באמירה היבטים נכונים כלשהם? האם יש בה מרכיבים הגיוניים? (לא, אין.) בכלל לא? (לא.) נכון להבין שאין שום מרכיבים כאלה. זוהי הבנה תאורטית. או-אז, בחיים האמיתיים, באמצעות התבוננות וניסיון, תגלה שהאמירה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" היא שגויה, מגוחכת, והשקפתם של חסרי האמונה. כשתגלה את העובדה הזאת, ותוכל להשתמש בעובדות על מנת להדגים מדוע אמירה זו שגויה, תנטוש ותבטל אותה לחלוטין, ותחדל להשתמש בה. טרם הגעת לשלב הזה. אמנם קיבלת את דבריי, אך בהמשך, כשמצבים שונים יקרו על דרכך, אתה תתהה, "בזמנו חשבתי שהאמירה 'ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים' איננה נכונה כלל וכלל, אז מדוע עכשיו אני חושב שהיא נכונה מעט?" תתחיל להתחבט בינך לבין עצמך ושוב תחווה סתירות. אם כן, מה עליך לעשות אז? תחילה, עליך לשנות את השקפתך. הרפה מכל המחשבות וההשקפות שנובעות מדבקות באמירה זו. הרפה מכל המעשים שנובעים מאמירה זו. אל תתקבע על אנשים או על עניינים. תחילה בוא לפני האל והתפלל, ואז חפש את הבסיס ואת העקרונות בדברי האל. במסגרת החיפוש, מבלי משים תזכה בנאורות ותלמד להבין את האמת. ייתכן ויהיה זה מאתגר לחפש את העקרונות בכוחות עצמך, לכן כנס את כל המעורבים בעניין וחפשו יחדיו את הבסיס ואת עקרונות-האמת בדברי האל. לאחר מכן קראו קריאת-תפילה, שתפו על דברי האל המתאימים, ובדקו אותם לשם השוואה. לאחר ההשוואה עם דברי האל, קבלו את ההשקפות הנכונות, וכך תרפו באופן טבעי מן ההשקפות השגויות. מרגע זה ואילך, פתרו בעיות והתמודדו איתן על פי העקרונות האלה. איך נשמעת השיטה הזאת? (טובה.) הדברים שעליך להרפות מהם בעודך מחפש את האמת הם המעשים שנובעים מההשקפה לפיה "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים". חפש את דברי האל המתאימים, והתבסס על דברי האל על מנת לפתור בעיות ולהתמודד איתן. באמצעות חיפוש האמת ופתרון בעיות באופן זה, ייפתרו השקפותיך השגויות. כאשר אתה מתבסס על דברי האל ועל עקרונות-האמת בעת שאתה מתמודד עם דברים, הכיוון והגישה שלך להתמודדות עם בעיות ישתנו בהתאם. כתוצאה מכך, קץ העניין יתפתח בכיוון מיטיב. לעומת זאת, פתרון בעיות והתמודדות איתן תוך שימוש בנקודת המבט ובהשקפה לפיהן "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים" יגרמו להן להתפתח בכיוון מזיק. לדוגמה, כשצוררי משיח מוליכים שולל אנשים בכנסייה, אם אנשים לא מחפשים את האמת אלא מתקבעים על אנשים ועל עניינים ותו לא, דנים בנכון ולא נכון, ומטילים אחריות על אחרים, התוצאה הסופית תהיה טיפול במספר אנשים והנחה שהבעיה נפתרה. יהיו כאלה שיאמרו, "אמרת שזה התפתח בכיוון מזיק, אבל לא ראיתי שום תוצאות מזיקות. צוררי המשיח גורשו, ואם כך, האם הבעיה לא נפתרה? היכן הקץ המזיק הזה?" האם כולם הפיקו לקח מהחוויה הזאת? האם הם הבינו ממנה את האמת? האם הם יכולים להבחין בין צוררי משיח? האם הם מבינים את כוונותיו של האל? האם הם הבינו את ריבונותו של האל? אף אחת מההשפעות החיוביות האלה לא התממשה. נהפוך הוא, אנשים ממשיכים לחיות על פי פילוסופיות שטניות, אינם סומכים זה על זה, נשמרים זה מפני זה, ומטילים אחריות זה על זה. כאשר הם נקלעים למצב מסוים, הם ממהרים להתגונן, מחפשים שרידות עצמית ותו לא. הם חוששים לשאת באחריות ושיטפלו בהם. הם לא מפיקים שום לקחים ולא מקבלים דבר מן האל, קל וחומר שאינם מחפשים את כוונות האל. האם אנשים יכולים לצמוח בחייהם בצורה כזאת? בסופו של דבר, אנשים יודעים רק מה הם מסוגלים או לא מסוגלים לעשות אל מול המנהיגים שלהם, מה לומר ומה לעשות על מנת לשמח את המנהיגים שלהם, ואילו מילים ומעשים יגרמו למנהיגים שלהם להתרעם עליהם ולא לחבב אותם. כתוצאה מכך, אנשים מתחילים להישמר זה מפני זה, ומידרדרים עד לכדי התבודדות, התעטפות בתחפושות ואי פתיחות. כאשר אנשים מתעטפים, נשמרים ומתחפשים בצורה כזו, האם הם באו לפני האל? לא. לאחר שהם חווים דברים רבים, אנשים לומדים להתחמק ממצבים, והם חוששים לתקשר עם אחרים ולהיתקל בבעיות. בסופו של דבר, הם מתבודדים לחלוטין, לא נפתחים בפני איש, ולבבותיהם נטולי אל. אופן כזה של אמונה באל מבוסס לחלוטין על פילוסופיה שטנית. אין זה משנה כמה חוויות הם עוברים, אין הם יכולים להפיק לקחים, להכיר את עצמם, קל וחומר להשיל את צביונם המושחת. האם כך הם יכולים ללמוד להבין את האמת ולהכיר את האל? האם הם יכולים לחוש חרטה אמיתית? לא, הם אינם יכולים. במקום זאת, הם לומדים להישמר מפני אחרים, להגן על עצמם, לבחון בקפידה דברים וביטויים של אחרים, ולפנות לאן שתישא אותם הרוח. הם לומדים להשתמש בתכסיסים, להפוך מנומסים יותר, וכן להיות מסוגלים להתמודד עם ריבים ועם עימותים. כשבעיות ניקרות על דרכם, הם נמנעים מנשיאה באחריות ומטילים אותה על אחרים. כבר אין להם מערכת יחסים עם האל, עם דבריו, או עם האמת. לבבותיהם רק מתרחקים מהאל יותר ויותר. האין זו התפתחות מזיקה? (כן.) מאין נובע כיוון זה של התפתחות מזיקה? אם אדם מתייחס לאנשים ולדברים, מתנהל ופועל על פי דברי האל, ומתייחס לאמת כאל העיקרון שלו; אם הוא מחפש את דברי האל כבסיס כאשר הוא נתקל בבעיה, מחפש תשובות בדבריו, מזהה את שורש הבעיה בדברי האל ומשתמש בהם לצורך השוואה, ומשתמש בדבריו על מנת לפתור את כל הבעיות והקשיים, אזי דברי האל יספקו נתיב קדימה כך שהעניינים האלה לא יעכבו, יכשילו או ילכדו אותו. בסופו של דבר הוא יבין את עקרונות היישום בפועל שהאל דורש במקרים כאלה ויהיה לו נתיב ללכת בו. האם אנשים עדיין היו נשמרים זה מפני זה לו כולם היו באים לפני האל כאשר אתגרים היו נקרים על דרכם, מקבלים הכול מן האל, לומדים להסתמך על האל, ומוצאים את עקרונות-האמת המהווים את בסיס תהליך החיפוש? האם מישהו היה ממשיך לעסוק בנכון ולא נכון מבלי להתייחס לשורש הבעיה? (לא, הם לא היו עושים זאת.) גם אם ישנו אדם שאיננו מיישם בפועל את האמת ועדיין עוסק בעניינים שכאלה, מדובר במישהו חריג, שכולם דוחים אותו. אם אנשים יכולים לקבל דברים מן האל כאשר אלה נקרים על דרכם, המצב יתפתח בכיוון מיטיב. בסופו של דבר אנשים ילמדו להבין ולהכיר את דברי האל ויזכו באמת. הדבר שאנשים מיישמים בפועל הוא האמת, והדברים שהם משיגים הם המטרה הנכונה של הזכייה באמת וכן היכולת לשאת עדות לאל. אמונתם תתעצם, הבנתם את האל תתחזק, והם יפתחו לב ירא-אל. האין זה כיוון התפתחות מיטיב? (כן.) מה מוביל לתוצאות כאלה? האם עצם כך שנקודת המבט והעמדה שאנשים נוקטים בכל דבר ועניין הן נכונות ועולות בקנה אחד עם האמת? (כן.) במונחים פשוטים וישירים, נקודת המבט והעמדה האלה משמען קבלת דברים מן האל, מה שמוביל באופן טבעי לכיוון התפתחות מיטיב ולצעדי התפתחות מיטיבים, ומשיג באופן טבעי את התוצאה של הבנת האמת והכרת האל. לעומת זאת, אם אנשים לא יקבלו דברים מן האל אלא יתייחסו לדברים מנקודת מבט אנושית ועל פי פילוסופיות שטניות, וימשיכו להסתמך על פילוסופיה שטנית בהתייחסותם לבעיות ולהתקבע על אנשים ועל דברים, כל מה שיקרה כתוצאה מכך יהיה מזיק. התוצאה הסופית היא שאיש לא יוכל להבין את האמת ולזכות בהטבות. זה מה שקורה כאשר לא יודעים כיצד לחוות את עבודת האל. על כן, בכנסיות מסוימות יש אווירה של חוסר הרמוניה בין אנשים המבצעים חובות. הם תמיד חושדים זה בזה, נשמרים זה מפני זה, מאשימים זה את זה, מתחרים זה בזה, ומתווכחים זה עם זה. במעמקי לבם הם נלחמים בסתר. זה מאשש דבר אחד: בקבוצה הזאת איש אינו מחפש את האמת, איש לא מקבל דברים מן האל כאשר אלה נקרים על דרכו. הם כולם חסרי אמונה ואינם חותרים אל האמת. לעומת זאת, בכנסיות מסוימות, ישנם אנשים שעל אף שיעור קומתם הנמוך ועצם כך שהם מבינים מעט מן האמת, הם מסוגלים באמת ובתמים לקבל דברים מן האל בכל מצב, חמור או פעוט, ואז ליישם בפועל ולחוות על פי דברי האל, ולהיכנס אל המציאות של דברי האל. אנשים אלה שמבצעים את חובותיהם יחדיו אמנם מתקוטטים, מתווכחים ורבים לעתים, אך ישנה אווירה מסוימת בקרבם, כזו שאיננה מצויה בקרב כופרים. כשהם מתכנסים יחדיו כדי לעשות כל דבר שהוא, הם עושים זאת באופן הרמוני במיוחד, כמשפחה או כשבט, ללא פערים המתגלעים בין לבבותיהם, והם מאוחדים בעבודתם. עצם קיומה של אווירה כה הרמונית מעיד על כך שלפחות המפקחים או מספר אנשי מפתח מחפשים את האמת ומטפלים בעניינים בצורה הנכונה כשבעיות נקרות על דרכם, ושהם אכן השיגו תוצאות בכך שיישמו את העיקרון של "לקבל הכול מן האל". אנשים רבים מאמינים באל, אך משום שאין הם חותרים אל האמת או מתייחסים ברצינות לדברי האל, הם מאמינים כבר שנים רבות ללא היווכחות בחיים. אין זה משנה מה קורה להם, הם אינם מקבלים דבר מן האל, ובמקום זאת תמיד תופשים דברים בהסתמך על תפיסותיהם ועל דמיונותיהם האנושיים. אין הם יכולים לחוות את עבודת האל. בכנסייה, אם יש מספר אנשים בעלי הבנה רוחנית שיכולים לראות שהאל מסדר וקובע דברים רבים, הם יכולים להסתמך על האל, לחפש את האמת באופן פעיל, ליישם את האמת בפועל, ולטפל בדברים על פי עקרונות-האמת. בכנסייה שכזו, צומחת אווירה של עבודת רוח הקודש. אין ספק כי אנשים יכולים לחוש באווירה ההרמונית והמהנה במיוחד, ובאופן טבעי, הלך רוחם מצוי במצב הטוב ביותר. ביתר דיוק, ישנה הבנה הדדית בין אנשים, שאיפה, מטרה ומניע משותפים לחתירה עמוק בלבם. משום כך, הם יכולים להתאחד יחדיו. בכנסייה שכזו, אתה יכול לחוות אווירה הרמונית במיוחד. אווירה כזו ממלאת אנשים בביטחון ומדרבנת אותם להתקדם. בלבם הם חשים מועצמים, וכאילו יש להם כוח בלתי נדלה להשקיע מעצמם למען האל. זוהי הרגשה מהנה עד מאוד. כל מי שמשתתף במפגשים בכנסייה הזו יכול ליהנות מהאווירה הזאת ומתחושת הביטחון. ברגע שכזה הם חשים שהם חיים בתוך חיבוקו של האל, כאילו הם נמצאים בנוכחותו מדי יום ביומו. זוהי חוויה שונה באמת ובתמים. בכנסיות שרוח הקודש איננה עובדת בהן, רוב האנשים אינם חותרים אל האמת. כשמצבים מסוימים נקרים על דרכם, הם לא יכולים לקבל דברים מן האל, והם מסתמכים על דרכים ועל אמצעים אנושיים על מנת לשלוט בכול. בקהילה שכזו, הרגשות בין אנשים הם שונים, ומערכות היחסים בין האנשים לבין האווירה שנוצרת שונות אף הן. אינך חש כלל באווירת העבודה של רוח הקודש, ואף לא באווירה של אהבה הדדית. במקום זאת, אתה יכול לחוש אך ורק בקור. דהיינו, אנשים מתייחסים בקרירות זה כלפי זה. הם נשמרים זה מפני זה, מתווכחים זה עם זה, מתחרים בסתר זה בזה, ושואפים להתעלות זה על זה. אף אדם לא מתמסר לחברו, והם אף מדכאים, מחרימים ומענישים זה את זה. הם כמו כופרים במקום העבודה, בעולם העסקים ובפוליטיקה, מעוררים בך גועל, שנאה ופחד, ומותירים אותך נטול כל תחושת ביטחון. אם תחווה רגשות כאלה בקרב כל קבוצת אנשים שהיא, תבין כמה מדויקת האמירה, "השטן השחית עמוקות את האנושות", וזה יגרום לך לאהוב את עבודת רוח הקודש אפילו יותר. האווירה שונה לחלוטין ללא עבודת רוח הקודש, כלומר, כאשר בני אנוש, השטן, ידע וחסרי אמונה שולטים. זה יגרום לך לתחושת אי נוחות וחוסר שמחה, ועד מהרה תחוש מוגבל ומדוכא. תחושה זו נובעת מן השטן ומן האנושות המושחתת, זה מדויק. זה חותם את השיתוף על נושא זה.

באשר לאמירות העוסקות בהתנהלות מוסרית בתרבות המסורתית, בפעם שעברה שיתפתי ש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו". היום, אמשיך ואשתף על "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". בדיוק כמו האמירה הקודמת עליה שיתפתי, "ההצלחה והכישלון של דברים תלויים באנשים", גם אמירה זו היא כמובן השקפתם של חסרי האמונה. השקפתם של חסרי האמונה רווחת בקרב אנשים ואפשר לשמוע אותה בכל מקום. מרגע שאנשים מתחילים לדבר, הם לומדים שלל אמירות מאנשים אחרים, מחסרי אמונה, מהשטן, ומהעולם. זה מתחיל בחינוך הראשוני, במסגרתו הוריהם ומשפחותיהם של אנשים מלמדים אותם כיצד עליהם להתנהל, מה עליהם לומר, באילו ערכים עליהם להחזיק, אילו מחשבות ואופי עליהם לאמץ, וכן הלאה. גם לאחר שאנשים מתערים בחברה, הם ממשיכים לקבל באופן לא מודע אינדוקטרינציה של שלל דוקטרינות ותאוריות מן השטן. משפחתו של אדם והחברה מנחילות בו את האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" כהתנהלות מוסרית אחת שבו עליו לאחוז. אם אתה אוחז בהתנהלות המוסרית הזו, אנשים אומרים שאתה אצילי, מכובד, בעל יושרה, וכן שהחברה מעריצה ומעריכה אותך מאוד. משום שהאמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" מקורה באנשים ובשטן, היא הופכת למושא ניתוחנו והבחנתנו, ובהמשך אף לדבר שאנו נוטשים. מדוע אנו מבחינים באמירה זו ונוטשים אותה? תחילה, הבה נבדוק האם אמירה זו נכונה והאם מי שנשמע לה צודק. האם אדם האוחז ברף המוסרי "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" הוא אכן אצילי? האם אדם שכזה אוחז במציאות-האמת? האם יש לו האנושיות ועקרונות ההתנהלות שהאל אמר שצריכים להיות ליצירי בריאה? האם כולכם מבינים את האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך"? ראשית הסבירו מה משמעותה במילים שלכם. (משמעותה היא, שכאשר מישהו מפקיד בידיך משימה, עליך לעשות כל מאמץ על מנת להשלימה.) זה אמור להיות כך, הלא כן? אם מישהו מפקיד בידיך משימה, הרי הוא מעריך אותך, הלא כן? הוא מעריך אותך, מאמין בך, וחושב שאתה אמין. לפיכך, אין זה משנה מה אחרים מבקשים ממך לעשות, עליך להסכים לעשות את הדבר היטב ועד תום על פי דרישותיהם, כדי שהם יהיו מאושרים ומרוצים. בעשותך כן, אתה אדם טוב. משתמע מכך שעצם היותך אדם טוב נקבע על פי שביעות הרצון של האדם שהפקיד בידיך את המשימה. האם אפשר להסביר זאת כך? (כן.) אם כך, האין זה קל להיראות כאדם טוב בעיני אחרים ולזכות בהכרה מהחברה? (כן.) מה פירוש הדבר, שזה "קל"? פירוש הדבר הוא שהרף נמוך מאוד ולא אצילי כלל וכלל. אם אתה עומד ברף המוסרי של "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", אתה נחשב אדם בעל התנהלות מוסרית בעניינים שכאלה. באופן מרומז, פירוש הדבר הוא שאתה ראוי לאמון של אנשים, לכך שהם יפקידו בידיך משימות, וכן ששמך הולך לפניך, ושאתה אדם טוב. זוהי משמעות האמירה הזאת. אינכם סבורים כך? האם יש לכם התנגדות כלשהי לרף השיפוט וההערכה של האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך"? אם תוכלו לספק דוגמה שסותרת אמירה זו וחושפת את המופרכות שלה, כלומר, יש באפשרותכם להשתמש בדוגמה של ממש שמוכיחה שאין היא נכונה, אזי האמירה איננה תקפה. ייתכן ובאופן תאורטי, אתם כבר מאמינים שאמירה זו בהחלט איננה נכונה, משום שאין היא האמת ואין היא נובעת מן האל. כיצד תוכלו להשתמש בעובדות על מנת להפוך אמירה זו על פיה? לדוגמה, אם אתה עסוק מכדי ללכת לקנות מצרכים היום, תוכל לבקש משכן לעשות זאת למענך. תוכל לומר לו בדיוק איזה אוכל לקנות, כמה לקנות, ומתי לקנות אותו. לאחר מכן, השכן יקנה את המצרכים שביקשת ממנו, וימסור לך אותם בזמן. האם הדבר נחשב "אדם שעושה כמיטב יכולתו על מנת לבצע נאמנה את מה שאחר הפקיד בידיו"? האם זהו אדם ששמו הולך לפניו? זהו אדם שבקושי נקף אצבע. האם אדם שהיה מסוגל לעזור לאחר לקנות משהו נחשב מוסרי במיוחד? (לא.) באשר לשאלות האם הוא עושה מעשים רעים או לא, ומהו אופיו, האם יש להן ולו שמץ של קשר ליכולתו "לעשות כמיטב יכולתו על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיו"? האם אדם המסוגל לעשות כמיטב יכולתו על מנת להשיג דבר פעוט שאחרים הפקידו בידיו אוחז ברף להתנהלות מוסרית? האם יכולתו של אדם להצליח במשימה כה פעוטה היא הוכחה לכך שהוא מוסרי במיוחד? יש כאלה שאומרים, "האדם הזה אמין מאוד. בכל פעם שהוא מתבקש להביא דבר מה, לא משנה במה מדובר או כמה, הוא תמיד חוזר איתו. הוא מהימן ובעל התנהלות מוסרית טובה". כך אחרים תופשים ומעריכים אותם. האם הערכה שכזו היא ראויה? (לא.) אתם הרי שכנים. שכנים נוטים לא להפגין עוינות זה כלפי זה או לפגוע זה בזה משום שהם מרבים להיתקל זה בזה. אם מתגלעים סכסוכים, נעשה קשה לתקשר בהמשך. אולי זה היה המניע של השכן לעזור לך. ייתכן גם שהיה לו נוח לעשות לך את הטובה הקטנה הזאת, המשימה לא הייתה קשה, והוא לא איבד דבר. יתרה מכך, הדבר עזר לו להותיר רושם טוב ולזכות במוניטין, מה שמועיל לו. כמו כן, בכך שהוא עוזר לך ועושה לך טובות קטנות, הרי בעתיד יהיה לו נוח לבקש זאת ממך, הלא כן? אולי בעתיד הוא יבקש ממך לעשות לו טובה גדולה, ואתה תהיה מחויב לעשות זאת. האם האדם הזה משאיר לעצמו דלת פתוחה? כאשר אנשים עוזרים זה לזה, מתקשרים זה עם זה, ומטפלים זה בזה, יש לכך מטרה. אם בעיניו אתה חסר תועלת, ואין לו כוונה לבקש ממך עזרה בהמשך, ייתכן והוא לא יעזור לך ויעשה לך את הטובה הזאת. ייתכן ויש במשפחה שלך רופאים, עורכי דין, נציגי ממשל או אנשים בעלי מעמד חברתי, והדבר עשוי להועיל לאדם זה באופן מסוים. ייתכן והוא יעזור לך על מנת להשאיר לעצמו דלת פתוחה. ייתכן והוא ייעזר בך בעתיד, או לכל הפחות, יחוש בנוח להשאיל כלים מביתך. לעתים אתה מפקיד בידיו טובות פעוטות, ומספר ימים לאחר מכן הוא מופיע בביתך על מנת להשאיל דבר מה. אנשים לא נוקפים אצבע אלא אם הם עצמם מרוויחים מהדבר! ראה כיצד כאשר ביקשת ממנו טובה, הוא הסכים בחפץ לב, כשחיוך נסוך על פניו, ולכאורה ללא היסוס; אך למעשה, במוחו הוא ערך חישובים קפדניים, ומחשבותיו של אף אדם אינן פשוטות. פעם, הלכתי לאן שהוא על מנת לתקן את בגדיי. לתופרת הקשישה הייתה בת שחזרה אל ארץ מולדתה. לשכן שלה הייתה מכונית, ולכן הקשישה ביקשה ממנו לקחת את בתה אל נמל התעופה כדי שלא תצטרך לשלם על מונית. השכן הסכים, והקשישה שמחה מאוד. אך השכן הזה לא היה פשוט כל כך. הוא לא רצה לעשות זאת בחינם. לאחר שהסכים, הוא נשאר שם, הוציא באיטיות פריט לבוש כלשהו ושאל, "את חושבת שתוכלי לתקן את בגדיי?" הקשישה נדהמה, ומהבעתה השתמע, "מדוע האיש הזה מנצל דבר כה פעוט? הוא הסכים בחפץ לב, אך מסתבר שהוא לא מוכן לעשות זאת בחינם". הקשישה הגיבה במהירות, וכעבור שנייה או שתיים אמרה, "בסדר, תניח אותו שם, אתקן אותו למענך". לא היה שום אזכור לכסף. ראו כיצד תיקון פריט הלבוש מאזן את בקשת הטובה הפשוטה ממישהו. האין זה אומר שאיש אינו מפסיד? האם תקשורת בין-אישית היא דבר פשוט? (לא.) שום דבר איננו פשוט. בחברה האנושית הזאת, לכל אחד יש הלך רוח עסקי, וכולם עוסקים בעסקאות. כולם דורשים דברים מאחרים ורוצים להרוויח על חשבון אחרים מבלי לספוג שום אובדן בעצמם. יש כאלה שאומרים, "בקרב אלה ש'עושים כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיהם' ישנם גם רבים שאינם מחפשים להרוויח על חשבון אחרים. הם פשוט שואפים לעשות דברים היטב וכמיטב יכולתם, אנשים אלה באמת אוחזים בהתנהלות מוסרית". אמירה זו איננה נכונה. גם אם הם לא מחפשים עושר, רכוש חומרי, או כל הטבה שהיא, הם כן מחפשים מוניטין. מהו ה"מוניטין" הזה? פירושו, "אנשים סומכים עליי שאבצע את משימותיהם. אין זה משנה אם האדם שהפקיד את המשימה בידיי נוכח או לא, כל עוד אני עושה כמיטב יכולתי על מנת לבצעה היטב, יהיה לי מוניטין חיובי. לפחות מספר אנשים ידעו שאני אדם טוב, אדם מוסרי במיוחד, ואדם שכדאי לחקותו. יכול להיות לי מקום בקרב אנשים וכן אוכל להותיר מאחוריי מוניטין חיובי בקרב קבוצת אנשים. זה גם כדאי!" אחרים אומרים, "'עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך', ומשום שאנשים הפקידו בידינו דבר מה, אין זה משנה אם הם נוכחים או לא, עלינו לבצע את משימותיהם היטב ולדבוק בהן עד תום. גם אם לא יעלה בידינו להותיר מורשת ארוכת שנים, לפחות לא יוכלו להעביר עלינו ביקורת מאחורי הגב ולומר שאיננו מהימנים. אל לנו לאפשר לדורות הבאים לסבול מאפליה ומאי צדק משווע שכזה". מה הם מחפשים? הם עדיין מחפשים מוניטין. יש כאלה שמייחסים חשיבות עצומה לעושר ולרכוש, בעוד אחרים מעריכים מוניטין. מה זאת אומרת, "מוניטין"? מהם ביטויים ספציפיים ל"מוניטין" בקרב אנשים? הכוונה היא להיקרא אדם טוב, אדם מוסרי במיוחד, דוגמה ומופת, אדם בעל מידות טובות, או קדוש. יש אפילו אנשים שזוכים לשבחים באופן מתמיד משום שעלה בידם "לעשות כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיהם" בעניין אחד ולהפגין אופי מוסרי כזה, וצאצאיהם מרוויחים מהמוניטין שלהם. אתה מבין, זה יקר ערך הרבה יותר מההטבות הפעוטות שהם זוכים להן כרגע. לכן, נקודת ההתחלה של כל מי שנשמע לרף המוסרי לכאורה, "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" איננה פשוטה כל כך. הם לא סתם שואפים לממש כל מחויבות ואחריות שיש להם כפרט, אלא הם נשמעים לו לשם רווח אישי או מוניטין, בחיים האלה או בעולם הבא. מובן שישנם גם אלה שרוצים להימנע מהשמעת ביקורת מאחורי גבם ומקלון. בקצרה, נקודת ההתחלה של אנשים שעושים דברים כאלה איננה פשוטה, היא לא ממש נקודת התחלה מנקודת המבט של האנושיות, ואף לא מתוקף האחריות החברתית של האנושות. כאשר בוחנים זאת מהכוונה ומנקודת ההתחלה של אנשים שעושים דברים כאלה, מטרתם של אלה הדבקים באמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" היא מורכבת עד מאוד.

זה עתה ניתחנו את האמירה העוסקת בהתנהלות מוסרית, "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" מבחינת כוונותיהם ומניעיהם של אנשים בעשותם דברים וכן מבחינת שאיפותיהם ורצונותיהם של אנשים. זהו היבט אחד. מהיבט אחר, באמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" יש שגיאה נוספת. מהי? ההתנהגות "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" נחשבת בעיני אנשים כאצילית ללא גבול, אך אין הם יודעים שהם אינם יכולים להבחין אם הדברים המופקדים בידי אחרים הם צודקים או לא. אם מישהו מפקיד בידיך משימה שכיחה מאוד, דבר מה קל לביצוע וזניח ביותר, אזי אין כאן שאלה של מהימנות, משום שכאשר אנשים מתקשרים זה עם זה ומסתדרים זה עם זה, זה אך רגיל שיפקידו משימות זה בידיו של זה. זה פשוט וקל כנקיפת אצבע. השאלה האם אופיו המוסרי של אדם הוא אצילי או נחות איננה תקפה כאן. אין זה מגיע לרמה כזאת. לעומת זאת, אם מישהו מפקיד בידיך משימה בעלת חשיבות רבה, משימה רצינית הכוללת למשל עניין של חיים ומוות, גורל או העתיד, ואתה בכל זאת מתייחס אליה כאילו מדובר בעניין שולי, עושה כמיטב יכולתך לבצעה היטב ללא הבחנה, כאן עלולות לצוץ בעיות. אילו בעיות? אם הופקדה בידיך משימה נאותה, הגיונית, צודקת, חיובית, כזו שלא תזיק לאחרים או תגרום להם לאבד דבר מה, ושלא תהיה לה השפעה שלילית על האנושות, אזי זה בסדר לקבל את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך על מנת לבצעה נאמנה. זוהי אחריות שעליך לממש וכן עיקרון שעליך לציית לו. לעומת זאת, אם המשימה שאתה מקבל איננה צודקת ותגרום נזק, הפרעה, השמדה, או אפילו אובדן חיים לאחרים או לאנושות, ואתה בכל זאת עושה כמיטב יכולתך על מנת לבצעה נאמנה, אזי כיצד משליך הדבר על אופייך המוסרי? האם הוא טוב או רע? (הוא רע.) באיזה מובן הוא רע? יש אנשים שנוהים אחר אדם לא צודק או מתיידדים איתו, והשניים מחשיבים זה את זה כחברים קרובים. לא אכפת להם אם החבר הזה הוא טוב או רע; כל עוד חברם יפקיד בידיהם משימה, הם יעשו כמיטב יכולתם על מנת לבצעה היטב. אם החבר יבקש מהם להרוג מישהו, הם יהרגו אותו, אם הוא יבקש מהם לפגוע במישהו, הם יפגעו בו, ואם הוא יבקש מהם להשמיד משהו, הם יעשו זאת. כל עוד מדובר במשימה שחברם הפקיד בידיהם, הם יעשו זאת ללא הבחנה וללא היסוס. הם מאמינים שהם מוציאים לפועל את הטענה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". כיצד משליך הדבר על אנושיותם ועל אופיים המוסרי? האם הוא טוב או רע? (הוא רע.) גם אנשים רעים יכולים "לעשות כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיהם", אבל המשימות שאחרים הפקידו בידיהם ושהם עושים כמיטב יכולתם לבצען נאמנה הן כולן דברים רעים ושליליים. אם הדבר שאחרים הפקידו בידיך הוא לפגוע באנשים, להרוג אנשים, לגנוב רכוש של אחרים, לנקום או לעבור על החוק, האם זה תקין? (לא, אין זה תקין.) כל אלה הם דברים שפוגעים באנשים, הם מעשים רעים ופשעים. אם מישהו מפקיד בידיך משימה רעה, ואתה עדיין נשמע לעיקרון של התרבות המסורתית, "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", באומרך, "הפקדת זאת בידיי, ופירוש הדבר הוא שאתה סומך עליי, מעריך אותי, ומתייחס אליי כאחד משלך, כחבר, ולא כמישהו מן החוץ. לכן, אעשה כמיטב יכולתי על מנת לבצע נאמנה את מה שהפקדת בידיי. אני נשבע בחיי שאבצע היטב את הדבר אותו הפקדת בידיי, ולעולם לא אחזור בי", אזי איזה מין אדם הוא זה? האין זה בן בליעל של ממש? (כן.) זהו בן בליעל גדול. אם כך, כיצד עליך להתייחס לדברים מסוג "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך"? אם מישהו מפקיד בידיך משימה פשוטה, דבר מה נפוץ מאוד במסגרת תקשורת בין-אישית, אזי גם אם תבצעה, אי אפשר לקבוע אם אופייך המוסרי אצילי או לא. אם מישהו מפקיד בידיך משימה גדולה וחשובה מאוד, אזי עליך להבחין האם היא חיובית או שלילית, והאם היא משהו בר השגה מבחינת איכותך. אם אין הדבר בר השגה מבחינתך, עשה כמיטב יכולתך. אם מדובר במשימה שלילית, כזו שעוברת על החוק, פוגעת באינטרסים ובחיים של הזולת, או אפילו הורסת את הסיכויים של אחרים ואת עתידם, ואתה בכל זאת נשמע לרף המוסרי של "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", אזי אתה בן בליעל. בהתבסס על ההשקפות האלה, כאשר אנשים מקבלים משימות שהופקדו בידיהם, העיקרון שעליהם להישמע לו הוא לא "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". אמירה זו איננה מדויקת, יש בה פרצות ובעיות משמעותיות, והיא מוליכה שולל אנשים באופן חמור. לאחר שהם מקבלים אמירה זו, אנשים רבים משתמשים בה ללא היסוס על מנת להעריך את ההתנהלות המוסרית של אחרים, וכמובן, על מנת לאמוד את עצמם ולהגביל את המידות הטובות שלהם-עצמם. אך אין הם יודעים מי בעולם ראוי להפקיד משימות בידי אחרים, ומתי מעט מפקידים בידי אחרים משימות שהן צודקות, חיוביות, מועילות לזולת, ערכיות ומעניקות שגשוג לאנושות. אין כאלה. על כן, אם אתה משתמש ברף של "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" על מנת לאמוד את איכות מידותיו הטובות של מישהו, לא זו בלבד שיותר מדי ספקות ובעיות מתגלעים אגב כך, הדבר גם מנחיל באנשים רעיונות שגויים, וכן עקרונות שגויים וכיוון שגוי להתמודדות עם עניינים כאלה, מה שמוליך שולל, משתק ומטעה את אופן מחשבתם של אנשים. לפיכך, יהיה אשר יהיה האופן בו אתה בוחן או מנתח את האמירה הזאת, אין שום ערך בקיומה, אין היא משהו שאנשים צריכים ליישם בפועל, והיא לא מועילה לאנשים בשום אופן.

ישנה שגיאה נוספת באמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". מנקודת מבט נוספת, מבחינת האנשים הרעים שרוצים לנצל ולתמרן אחרים וכן לשלוט בהם, מבחינת בעלי האינטרסים, ומבחינת בעלי המעמד והכוח בחברה, האמירה הזאת מעניקה להם הזדמנות לעשוק אחרים, וכן תירוץ לנצל ולתמרן אחרים, וכן לשלוט בהם. היא מאפשרת להם להשתמש באנשים באופן אסטרטגי על מנת שיבצעו משימות למענם. אלה שאינם מבצעים משימות למענם או לא עושים כמיטב יכולתם "מסומנים" כאנשים שאי אפשר להפקיד בידיהם דברים ושאינם עושים כמיטב יכולתם על מנת לבצע משימות נאמנה. הם מתויגים כאנשים בעלי התנהלות מוסרית נחותה שאינם ראויים לאמון, שלא מגיע להם לזכות בהוקרה או בכבוד, ושמעמדם החברתי נחות. אנשים כאלה נדחקים הצדה. לדוגמה, אם הבוס שלך מפקיד בידיך משימה, אתה מהרהר בדבר, "משום שהבוס שלי הטיל זאת עליי, אין זה משנה במה מדובר, עליי להסכים. אין זה משנה כמה קשה הדבר, גם אם עליי ללכת באש ובמים, עליי לעשות זאת", ואז אתה מסכים. קודם כול, הוא הבוס שלך, ואינך מעז לסרב. נוסף לכך, לעתים תכופות הוא לוחץ עליך, ואומר, "רק אלה שעושים כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה את מה שמפקידים בידיהם הם עמיתים טובים לעבודה". הוא הנחיל בך את הרעיון הזה בשלב מוקדם, וחיסן אותך מראש על מנת שתהיה מוכן נפשית. ברגע שהוא מבקש ממך דבר מה, אתה מחויב לציית לו מתוך כבוד, ואינך יכול לסרב; אחרת, זה לא ייגמר טוב מבחינתך. לכן, עליך להקדיש את כל האנרגיה שלך לביצוע דברים למענו. גם אם לא קל לבצעם, עליך למצוא דרך לעשות זאת. עליך להפעיל קשרים, לנקוט בתחבולות, ולבזבז כסף על מתנות. בסופו של דבר, עם השלמת המשימה, אינך יכול להזכיר את הכסף שבזבזת או לבוא בדרישות, ועליך לומר, "'שומה על אנשים לעשות כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה את מה שמפקידים בידיהם'. אתה מוקיר ומעריך אותי, לכן עליי לעשות כל שביכולתי על מנת לבצע את המשימה הזאת היטב". בפועל, רק אתה יודע כמה קשיים וצרות חווית. אם תצליח לעשות זאת, אנשים יאמרו שהתנהלותך המוסרית אצילית. אבל אם תיכשל, אנשים יזלזלו בך, יתעבו אותך, ולעגם ימיט עליך סבל. יהיו אשר יהיו המעמד החברתי או הקבוצה האתנית אליהם אתה משתייך, כל עוד מישהו מפקיד משימה בידיך, עליך לעשות כמיטב יכולתך ולא לחסוך במאמצים, ואינך יכול לסרב. מדוע? כמו שנאמר, "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". משום שקיבלת דבר מה שאחר הפקיד בידיך, עליך לבצעו נאמנה עד תום ולוודא שהמשימה הושלמה בהצלחה, היטב ובמלואה, וכן לשביעות רצונו של האחר, ואז לחזור ולעדכן אותו. גם אם הוא לא שואל על כך, עליך לעשות כל מאמץ על מנת לבצע את הדבר. באופן עקרוני, אנשים מסוימים לא מנהלים איתך מערכת יחסים אמיתית, כמו למשל קרובי משפחה רחוקים במשפחתך המורחבת. הם רואים שיש לך עבודה טובה בחברה, מעמד ויוקרה, או כישרון מסוים, ולכן הם מפקידים בידיך דבר זה או אחר. האם מותר לסרב? למעשה, בהחלט מותר, אך עקב מערכות יחסים חברתיות סבוכות בקרב בני אדם וכן הלחץ שנגרם כתוצאה מדעת הקהל המושפעת מהרעיון של "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", כשאדם שאין לך כל מערכת יחסים איתו מבקש ממך לעשות דברים למענו, עליך לעשות את הכול. מובן שאתה רשאי לבחור שלא לעשות זאת. כך אתה עלול להעליב אדם אחד או לאבד מערכת יחסים עם מספר קרובי משפחה, או שכמה קרובי משפחה עלולים להחרים אותך. אבל שוב, מה זה משנה? למעשה, אין זה משנה. אינך מתגורר איתם, וגורלך אינו נתון בידיהם. לפיכך, מדוע אינך יכול פשוט לסרב לעשות זאת? אחת הסיבות שאי אפשר להימנע מהן היא שדעת הקהל הקובעת שיש "לעשות כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" כובלת ומדכאת אותך. כלומר, בכל קהילה חברתית, לעתים תכופות אתה שבוי בידי הרף המוסרי ודעת הקהל שיש "לעשות כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". כאשר אתה עושה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה משימות, אינך מממש אחריות חברתית או כל חובה ואחריות המוטלות על יציר בריאה. במקום זאת, אתה שבוי של אמירות של אמות המידה המוסריות, וכן של הכבלים הבלתי נראים של דעת הקהל. מדוע אתה מועד להיות שבוי שלהם? היבט אחד הוא משום שאינך יכול להבחין אם האמירות המוסריות האלה אותן הורישו לך אבותיך הן נכונות, ואף לא אם אנשים צריכים להישמע להן. היבט נוסף הוא שאין לך הכוח והאומץ להשתחרר מהלחץ החברתי ומדעת הקהל הנובעים מהתרבות המסורתית הזאת. כתוצאה מכך, אינך יכול להשתחרר מכבליהם ומהשפעתם עליך. סיבה נוספת היא שבכל קהילה או קבוצה בחברה, אנשים רוצים שאחרים יחשיבו אותם כאדם מוסרי במיוחד, אדם טוב, אמין, מהימן, כזה שאפשר להפקיד בידיו משימות. כולם רוצים לבסס תדמית כזו שמעוררת כבוד וגורמת לאחרים להאמין שהם בני אדם מכובדים העשויים בשר ודם ולהם תחושות ונאמנות, ולא מנוכרים או קרי דם. אם אתה רוצה להשתלב בחברה, שיקבלו ויאשרו אותך, תחילה עליך לגרום לאנשים לזהות אותך כאדם מוסרי במיוחד, מישהו בעל יושרה ואמינות. לפיכך, אין זה משנה מה אנשים מבקשים ממך, אתה משתדל לרצות אותם, לשמח אותם, ואז מקבל מהם שבחים על כך שאתה אדם אמין ומוסרי במיוחד, ושאחרים מוכנים להתרועע עמך. כך אתה חש לחץ בחייך. אם יעלה בידך לזכות באישור מהחברה, מההמונים, מעמיתיך ומחבריך, אזי חייך יהיו מזינים ומספקים במיוחד. אך אם תחיה בצורה שונה מהם, אם מחשבותיך והשקפותיך יהיו שונות מאלה שלהם, אם נתיב חייך יהיה שונה משלהם, אם איש לא יאמר שאתה אדם מוסרי במיוחד, שאתה אמין ושאפשר להפקיד בידיך משימות, או בעל כבוד, ואם כולם ינטשו ויבודדו אותך, אזי חייך יהיו מדכאים ועצובים. מדוע תחוש מדוכא ועצוב? משום שהערכתך העצמית נפגעה. מנין נובעת ההערכה העצמית שלך? היא נובעת מהאישור ומהקבלה של החברה ושל ההמונים. אם קבלתם אותך היא אפסית, אם אתה לא לרוחם, אם הם לא משבחים או מעריכים אותך, ואם הם לא תולים בך מבטי הערצה, חיבה והערכה, אזי אתה חש שאין שמץ של כבוד בחייך. אתה חש חסר ערך עד מאוד, ללא שום תחושת נוכחות. אינך יודע היכן טמון ערכך, ובסופו של יום אינך יודע כיצד לחיות. חייך הופכים לעינוי ולייסורים. אתה תמיד מנסה לגרום לאחרים לקבל אותך, מנסה להתערות בקרב ההמונים ובחברה. לפיכך, ציות לרף המוסרי "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" הוא עניין חשוב ביותר לכל מי שחי בסביבה חברתית שכזו. זהו גם היבט חשוב כאשר בוחנים את אופיו המוסרי של אדם וכן האם אחרים מקבלים אותו. אך האם המדד הזה נכון? בהחלט לא. למעשה, אפשר אפילו לומר שהוא מגוחך.

יש להבחין בהיבט נוסף של האמירה המוסרית "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". אם המשימה שהופקדה בידיך לא גוזלת יותר מדי מזמנך ומהאנרגיה שלך, והיא בגבולות איכותך, או אם עומדים לרשותך הסביבה הנכונה והתנאים הנכונים, אזי מתוך מצפון והיגיון אנושיים, אתה רשאי לעשות מספר דברים למען אחרים כמיטב יכולתך על מנת להיענות לדרישותיהם ההגיוניות והנאותות. לעומת זאת, מה תעשה אם המשימה שהופקדה בידיך גוזלת יותר מדי מזמנך ומהאנרגיה שלך, במידה שגורמת לך להקריב את חייך, וכל אחריות ומחויבות שיש לך בחייך וחובותיך כיציר בריאה מצטמצמות לכדי שום כלום ואף מוחלפות? עליך לסרב משום שאין זו אחריותך או מחויבותך. באשר לכל אחריות ומחויבות בחייו של אדם, מעבר לטיפול בהורים ולגידול ילדים, וכן מימוש כל אחריות חברתית בחברה ובמסגרת החוק, הדבר החשוב ביותר הוא שהאנרגיה והזמן של אדם, וכן חייו, יושקעו בביצוע חובתו של יציר בריאה, ולא שאדם אחר יפקיד בידיו משימה שתגזול את כל הזמן והאנרגיה שלו. זאת משום שהאל בורא אדם, מעניק לו חיים, ומביא אותו אל העולם הזה, ואין זה תפקידו לעשות דברים ולמלא כל אחריות שהיא למען אחרים. הדבר שאנשים צריכים לקבל יותר מכל הוא הפקדת משימות מאת האל. רק הפקדת משימות מאת האל היא הפקדת משימות אמיתית, וקבלת משימה שאדם הפקיד בידיך אין משמעה מילוי חובותיך הראויות. איש לא מוסמך לבקש ממך להקדיש את נאמנותך, את האנרגיה שלך, את זמנך או אפילו את נעוריך ואת כל חייך למשימות אותן הוא מפקיד בידיך. רק האל מוסמך לבקש מאנשים לבצע את חובתם כיצירי בריאה. מדוע? אם משימה כלשהי שהופקדה בידיך תגזול כמות משמעותית מזמנך ומהאנרגיה שלך, היא תמנע ממך לבצע את חובתך כיציר בריאה ואף ללכת בנתיב הנכון בחיים. היא תשנה את הכיוון ואת המטרות של חייך. אין זה דבר טוב, זוהי קללה. אם הדבר מצריך ממך כמות גדולה של זמן ושל אנרגיה, ואף גוזל את נעוריך ושולל ממך הזדמנויות לזכות באמת ובחיים, אזי כל הפקדת משימה שכזו מקורה בשטן ולא בסתם אדם רגיל. זוהי דרך נוספת להבין את העניין. אם מישהו מפקיד בידיך משימה שגוזלת ומבזבזת הרבה מזמנך ומהאנרגיה שלך, ואף גורמת לך להקריב את נעוריך ואת כל חייך, "משתלטת" על הזמן שהיית אמור להקדיש לביצוע חובתך כיציר בריאה, אזי לא רק שהאדם הזה איננו חברך, אפשר אפילו להחשיבו כאויב וכיריב. בחייך, בנוסף למילוי כל אחריות ומחויבות כלפי הוריך, ילדיך ומשפחתך אותן הרעיף עליך האל, עליך להקדיש ולהשקיע את כל זמנך והאנרגיה שלך בביצוע חובתך כיציר בריאה. איש לא מוסמך למלא את זמנך ואת האנרגיה שלך או לגזול אותם בתואנה של הפקדת משימה כזו או אחרת בידיך. אם אינך נשמע לעצה, מקבל את המשימה אותה מישהו הפקיד בידיך, ומשקיע בה לא מעט מזמנך ומהאנרגיה שלך, אזי הזמן שיעמוד לרשותך לביצוע חובתך כיציר בריאה יפחת בהשוואה לכך, ואף יישלל וייגזל ממך. מה פירוש הדבר אם נשללים ממך הזמן והאנרגיה לבצע את חובתך? פירוש הדבר הוא שההזדמנות שלך לחתור אל האמת מצטמצמת. כשההזדמנות לחתור אל האמת מצטמצמת, האין זה אומר גם שסיכוייך להיוושע קטנים אף הם? (כן.) האם זו ברכה או קללה בעבורך? (קללה.) זוהי קללה ללא ספק. זה כמו בחורה שיש לה בן זוג, ובן זוגה אומר לה, "את יכולה להאמין באל, אבל עלייך לחכות עד שאהיה מצליח, עשיר ובעל השפעה, ועד שאוכל לקנות לך מכונית, בית, וטבעת יהלום גדולה, ואז אינשא לך". הבחורה אומרת, "אם כך בשנים הספורות האלה, לא אאמין באל או אבצע את חובותיי. קודם אעבוד קשה איתך ואחכה עד שתתעשר, תהפוך לבכיר, ותגשים את משאלותיך, ואז אבצע את חובותיי". האם הבחורה הזאת חכמה או טיפשה? (טיפשה.) היא טיפשה עד מאוד! עזרת לו לזכות בהצלחה, להתעשר ולצבור כוח, ולאחוז בתהילה ובהון, אבל מי יפצה על הזמן שאבד לך? לא השלמת את חובתך כיציר בריאה, אז מי יפצה על האובדן הזה; מי יגמול עליו? בשנים הספורות האלה של אמונה באל, לא זכית באמת שהיה עלייך לזכות בה, ולא זכית בחיים שהיה עלייך לזכות בהם. מי יפצה על האמת ועל החיים האלה? יש אנשים שמאמינים באל אבל לא חותרים אל האמת. במקום זאת, הם מקדישים מספר שנים מזמנם למילוי משימה, משאלה או דרישה שמישהו אחר הפקיד בידיהם. בסופו של דבר, לא זו בלבד שאין הם זוכים בדבר, הם גם מחמיצים את ההזדמנות לבצע את חובתם על מנת לזכות באמת. הם לא מקבלים את אישור האל; האובדן גדול מדי, והמחיר גבוה מדי! האין זה כה מטופש לוותר על האמונה באל ועל ביצוע חובתו של יציר בריאה רק לשם הימנעות מבגידה באמון של אחרים, כדי שאחרים ירעיפו עליך שבחים, יחשיבו אותך כאדם מוסרי במיוחד, אמין ובעל שם טוב, וכדי "לעשות כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" בהצלחה? יש גם כאלה שמנסים ליהנות משני העולמות, מרצים אנשים מחד גיסא בעודם מקדישים כמות מסוימת של אנרגיה לביצוע חובה מסוימת מאידך גיסא, ומרצים אחרים בעודם רוצים לרצות את האל בה בעת. מה קורה בסוף? אולי אתה מרצה את האל, אך אינך משלים את חובתך כיציר בריאה, אינך מבין את האמת כלל, ואתה מאבד כל כך הרבה! אמנם עשית כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה דברים למען אנשים, קיבלת מהם שבחים על כך שאתה עומד במילתך ושאתה אדם בעל התנהלות מוסרית אצילית, אך לא זכית באמת מן האל, ואף לא קיבלת את אישורו או את קבלתו של האל. זאת משום שעשייה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה דברים למען אנשים היא לא דרישתו של האל מן האנושות, והיא אף לא משימה אותה הפקיד האל בידיך. עשייה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה דברים למען אחרים היא סטיה מהמסלול, היא אי התייחסות לחובותיך הנאותות, ואין בה כל ערך או חשיבות. אין זה מעשה טוב הראוי להנצחה כלל וכלל. הקדשת לא מעט מזמנך ומהאנרגיה שלך למען אחרים, ומשום כך, לא זו בלבד שהאל איננו זוכר אותך, אלא שאיבדת את ההזדמנות הטובה ביותר לחתור אל האמת וכן את הזמן היקר לבצע את חובתך כיציר בריאה. כשאתה משנה את דרכיך ורוצה לחתור אל האמת ולבצע היטב את חובותיך, אתה כבר מבוגר, נטול אנרגיה וכוח גופני, וסובל ממחלות. האם זה שווה את זה? כיצד תשקיע מעצמך למען האל? ניצול הזמן שנותר לך לחתירה אל האמת ולביצוע חובתך כיציר בריאה הוא מתיש. כוחך הגופני לא יעמוד בזה, הזיכרון שלך מידרדר, ואין לך די אנרגיה. אתה מרבה לנמנם במהלך מפגשים, וכשאתה מנסה לבצע את חובותיך, גופך סובל מקשיים ומתחלואים. בעת ההיא, אתה תתחרט על כך. במה זכית מכך ש"עשית כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך"? לכל היותר, באפשרותך לשחד אחרים ולקבל מהם מחמאות. אך מה הטעם בשבחים מאת אחרים? האם הם יכולים לייצג את אישורו של האל? אין הם מייצגים אותו כלל ועיקר. במקרה זה, אין שום טעם במילות השבח האלה מאדם. האם כדאי לסבול כאב כה רב לשם קבלת שבחים, אך בה בעת לאבד את ההזדמנות להיוושע? אם כך, מה על אנשים להבין כעת? אם מישהו מפקיד בידיך משימה, לא משנה מהי, כל עוד היא לא כרוכה בביצוע חובתך כיציר בריאה או דבר מה שהפקיד בידיך האל, אתה רשאי לסרב משום שאין זו מחויבותך, קל וחומר אחריותך. יש כאלה שיאמרו, "אם אסרב, אחרים יאמרו שאינני מוסרי, או שהם יאמרו שאינני חבר טוב או נאמן מספיק". אם זה מטריד אותך, אתה מוזמן לבצע זאת, ולאחר מכן ראה מה יהיו ההשלכות. יש גם אנשים שלא סיימו לעשות דברים למען אחרים ולא יכולים להמשיך בכך משום שהם מבצעים את חובותיהם. הם תוהים, "זה לא בסדר שלא השלמתי את המשימה עד תום. כאדם, מוכרחה להיות לי אמינות. אדם מוכרח לעשות דברים מההתחלה ועד הסוף ולא להתחיל בעוצמה ולסיים בקול ענות חלושה. אם המשימות שהבטחתי לעשות למען אחרים לא הושלמו עד תום ואינני מבצע את השאר, אינני יכול להצדיק זאת באוזני אחרים, אין בכך יושרה!" אם מחשבות כאלה מעסיקות את מוחך ואינך יכול להרפות מגאוותך, אתה מוזמן לבצע משימות למען אחרים, וכשתסיים, בדוק במה זכית והאם יש ערך כלשהו בקיום הבטחות ובאחיזה ביושרה שכזו. האין זה עיכוב של דבר חשוב? אם בכוחו של הדבר לעכב אותך מביצוע חובותיך והוא משפיע על זכייתך באמת, אזי הוא שווה ערך לסיכון חייך, הלא כן? אם מבחינתך האמירות והדרישות האלה הנוגעות להתנהלות מוסרית חשובות יותר מביצוע חובתך כיציר בריאה ומחתירה אל האמת, אזי אינך יכול להשתחרר מהאופן שבו האמירות האלה שובות וכובלות אותך. אם עולה בידך להבחין בהן ולראות בבירור את מהותן האמיתית, להחליט לנטוש אותן, ולא לחיות על פיהן, אזי יש לך תקווה להשתחרר מן השבי ומן הכבלים של אמירות אלה הנוגעות להתנהלות מוסרית. כמו כן, יש לך תקווה להשלים את חובתך כיציר בריאה ולזכות באמת.

לאחר ששיתפנו כה רבות, האם יש לכם כעת מעט הבחנה באשר לאמירה ולמדד השיפוט של מידותיו הטובות של אדם, "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך"? (כן.) אם כן, לסיכום, מתוך כמה היבטים עלינו להבחין אם אמירה זו נכונה או שגויה? ראשית, ברור כי אמירה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמת או עם דברי האל, ואין היא עיקרון-אמת שאנשים מוכרחים להישמע לו. אם כן, כיצד עליכם להתמודד עם העניין? אין זה משנה מי מפקיד בידיך משימה, אתה רשאי לסרב ולומר, "אינני רוצה לעזור לך; אינני מחויב להיות נאמן לך". אם בזמנו קיבלת את המשימה שהופקדה בידיך, אך כעת משאתה מבין את העניין, אינך רוצה לעזור וחש שאין צורך או מחויבות, כאן מסתיים העניין. האם זהו עיקרון ליישום בפועל? (כן.) אתה יכול לומר "לא" ולסרב. שנית, מה שגוי באמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך"? אם מישהו מפקיד בידיך משימה פשוטה שאפשר לבצעה בנוחות, מדובר בדבר רגיל במסגרת תקשורת בין-אישית. הדבר לא יכול לקבוע אם אתה נאמן או מוסרי במיוחד, הוא לא יכול לשמש מדד לאומדן מידותיו הטובות של אדם. האם עזרה למישהו במשימה הכרוכה במאמץ מועט ביותר היא עדות לכך שאדם הוא מוסרי ומהימן? לא בהכרח, משום שבחדרי חדרים ייתכן ואדם זה עשה מעשים רעים רבים. אם הוא אכן עשה מעשים רעים רבים, אך עשה דבר מה הכרוך במאמץ מועט על מנת לעזור לזולת, האם הוא נחשב מוסרי במיוחד? (לא.) לפיכך, דוגמה זו הופכת על פיה את האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". היא איננה נכונה ואי אפשר להשתמש בה כמדד לאומדן התנהלותו המוסרית של אדם. זוהי הדרך להתמודד עם דברים רגילים. אם כן, כיצד עליך להתמודד עם מקרים מיוחדים? אם מישהו מפקיד בידיך משימה חשובה ומיוחדת שהיא מעל ליכולותיך, והיא מתישה אותך, דורשת ממך מאמץ ואתה חש שאינך מסוגל לבצעה, אתה רשאי לסרב מבלי להתייסר מכך. כמו כן, אם מישהו מפקיד בידיך משימה לא הגיונית, לא חוקית, או כזו המזיקה לאינטרסים של הזולת, אז במיוחד אל לך לבצעה למענם. אם כן, כשמישהו מפקיד בידיך משימה, מה הדבר העיקרי שבו עליך להבחין? תחילה, עליך להבחין אם המשימה שהופקדה בידיך היא האחריות והמחויבות שלך ואם עליך לקבלה. נוסף לכך, לאחר קבלתך אותה, האם תבצעה או לא, והאם תבצעה היטב או לא, האם היא כרוכה בנאמנות ובמוסריותו של אדם? זהו מוקד ההבחנה. היבט נוסף להבחנה הוא טבעה של המשימה שהופקדה בידיך, האם היא הגיונית, חוקית, חיובית, או שלילית. תהליך ההבחנה שלך מתבצע דרך שלושת ההיבטים האלה. כעת, הרהרו במה שזה עתה שיתפנו, סכמו זאת, ודונו בדעותיכם ובהשקפותיכם. (באשר לאמירה המוסרית "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", ראשית, אנשים אינם מחויבים לבצע דברים למען אחרים, הם רשאים לסרב, זוהי זכותו של כל אחד. שנית, גם אם הם מקבלים משימה שאחרים הפקידו בידיהם, מידותיהם הטובות אינן קשורות בשאלות האם הם מבצעים אותה או לא והאם הם מבצעים אותה היטב או לא, ואי אפשר להשתמש בכך כמדד לאומדן מידותיו הטובות של אדם. בנוסף, אם המשימה שהופקדה בידיו של מישהו היא לא חוקית ופשע, באמת מוטב שלא יבצע אותה. אם יעשה זאת, מדובר בעשיית מעשה רע והוא ייענש. באמצעות הנקודות האלה, אנו אכן יכולים להפוך על פיה את ההשקפה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך".) הנקודה המכריעה ביותר היא שהאמירה הזאת היא שגויה. היכן היא שגויה? ראשית, היא מנחילה עיקרון שגוי להתייחסות לסוגיות כאלה ולהתמודדות עמן. בנוסף, השימוש באמירה זו על מנת לשפוט את התנהלותו המוסרית של אדם שגוי אף הוא. כמו כן, השימוש באמירה זו על מנת לאמוד את התנהלותו המוסרית של אדם, על מנת לכבול ולהגביל אותו, על מנת לנצל אותו לעשות דברים, ולגרום לו לבזבז זמן ואנרגיה וכן לשלם מחיר על מנת לבצע אחריות שאל לו לשאת בה או שהוא איננו מוכן לשאת הוא מעין חטיפה, וגם זה שגוי. די בדברים השגויים הללו על מנת להפוך על פיהם את הערך ואת הנכונות של האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". הבה נסכם בקצרה. ראשית, האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" מורה לאנשים כיצד להתמודד עם משימות שהופקדו בידיהם. היא רומזת שכאשר מישהו מפקיד בידיך משימה, כל עוד היא הופקדה בידיך, עליך לקיים את הבטחתך, ואין זה משנה אם המשימה הגיונית או לא, טובה או רעה, או חיובית או שלילית. אתה מחויב לבצע את המשימה היטב ועד תום על מנת לרצות אותו. רק לאדם שכזה יכולה להיות אמינות. הדבר גורם לאנשים לבצע את המשימה ללא הבחנה, ויותר מכול זוהי שגיאה, שגיאה המנוגדת לעקרונות. שנית, יכולתם של אנשים "לעשות כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיהם" משמשת כמדד לאומדן התנהלותם המוסרית. האין המדד הזה שגוי אף הוא? לו כולם היו עושים כמיטב יכולתם על מנת לבצע נאמנה משימות רעות ומרושעות שהופקדו בידיהם, הרי הדבר היה הופך את החברה על פיה, הלא כן? בנוסף לכך, אם האמירה הזאת תמיד תשמש מדד לאומדן ההתנהלות המוסרית של אנשים, היא תיצור באופן טבעי אווירה חברתית, דעת קהל, ולחץ חברתי לכבול ולהגביל את מחשבותיהם של אנשים. מה יהיו השלכות הדבר? מעצם קיומה של האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" וכן מעצם הנוכחות של דעת קהל שכזו בחברה, אתה נתון תחת לחץ חברתי ומחויב לפעול כך במצבים שכאלה. אופן פעולתך איננו רצוני, הוא אינו בטווח יכולותיך, ואין הוא בגדר מילוי מחויבויותיך. נכפה עליך לעשות זאת, ואין זו דרישה ממעמקי לבך, או מאנושיות רגילה, ואף אין זו דרישה לתחזק את מערכות היחסים הרגשיות שלך. זוהי תוצאה של לחץ חברתי, והדבר שווה ערך לחטיפה מוסרית. אם תיכשל בביצוע משימות שהסכמת לבצע למען אחרים, הוריך, משפחתך, עמיתיך לעבודה וחברים יעבירו עליך ביקורת ויאמרו, "מה אתה חושב שאתה עושה? כפי שנאמר, 'עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך'. מאחר והסכמת, למה לא המשכת עד תום? אם הסכמת, היה עליך לעשות זאת היטב!" כשאתה שומע זאת, אתה חש שטעית, ולכן אתה מבצע את המשימה בצייתנות. בעודך עושה זאת, אתה עדיין לא רוצה בכך; אין לך היכולת, ואינך מסוגל לעשות זאת, ובכל זאת אתה נאלץ לחשוק שיניים ולפעול. בסופו של דבר, כל המשפחה שלך עוזרת לך לעשות זאת, ולשם השלמת המשימה בקושי רב נדרשת כמות גדולה של כסף, אנרגיה וסבל. האדם שהפקיד בידיך את המשימה מרוצה, אבל לבך חווה סבל רב ואתה מותש. אף שאתה עושה זאת בלב לא מפויס ומתוך תחושת כפייה, אינך מוותר, ובפעם הבאה שמצב כזה ייקרה על דרכך, תעשה שוב את אותו הדבר. מדוע זה כך? משום שאתה רוצה כבוד עצמי, אתה אוהב יהירות, ובה בעת, אתה קורס תחת לחץ דעת הקהל. גם אם איש לא ימצא בך פגמים, אתה תעביר ביקורת על עצמך ותאמר, "לא עשיתי מה שהסכמתי לעשות למען אחרים. מה אני עושה? אני אפילו מתעב את עצמי. האין זה לא מוסרי?" אפילו אתה חוטף את עצמך; האם מוחך כבר נכלא? (כן.) למעשה, המשימה הזאת איננה קשורה אליך כלל וכלל. ביצועה אינו מזכה אותך בשום הטבה או תועלת. זה בסדר גמור אם לא תבצע אותה, ורק אנשים ספורים יעבירו עליך ביקורת. אך מה זה משנה? זה לא ישנה כלל את ייעודך. אין זה משנה מה אנשים מבקשים ממך, אתה רשאי לסרב, כל עוד הדבר לא עולה בקנה אחד עם דרישות האל. האם אתם מבינים את מהות האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" באמצעות ניתוחה על בסיס שלוש הנקודות האלה? (כן.)

כשמישהו מפקיד בידיך משימה, מהו העיקרון שעליך להישמע לו? מוכרחים להיות עקרונות לשם ביצועה, הלא כן? מהו הבסיס לכך מבחינת האמת? הזכרתי זה עתה את הנקודה החשובה מכולן, והיא שבמהלך חייו של אדם, למעט התמיכה בהורים, גידול הילדים ומילוי כל אחריות חברתית במסגרת החוק, אין מחויבות לקבל משימה שמישהו מפקיד בידיך או עבודה למען מישהו ואין צורך לחיות למען ענייניו של אחר או משימה שהוא מפקיד בידיך. רק בביצוע חובתו של יציר בריאה אפשר למצוא ערך ומשמעות בחיים האנושיים. מלבד זאת, אין שום משמעות בעשיית דברים למען הזולת; אין זו אלא עבודה חסרת תועלת. על כן, האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" היא דבר שאנשים כופים על אחרים ואיננה קשורה לאל. האמירה הזו היא בשום פנים ואופן לא דרישה מן האל לבני האדם. מקורה באחרים שמנצלים אותך, חוטפים אותך מבחינה מוסרית, שולטים בך וכובלים אותך. אין לה שום קשר למשימות שהאל מפקיד בידיך או לביצוע חובתך כיציר בריאה. האם אתה מבין? (כן.) בעולם הזה, ביקום כולו, כיציר בריאה, שום דבר ואף אחד אינם ראויים לנאמנותך מלבד נאמנותך לאל, לכל מה שאל מפקיד בידיך, וכן לחובתך כבן אנוש. ברור ש"עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" איננה עיקרון להתנהלות. היא דבר שגוי שמפר עקרונות. אם מישהו מפקיד בידיך משימה, מה עליך לעשות? אם המשימה שהופקדה בידיך דורשת מאמץ מועט בלבד מצדך, אתה נדרש רק לדבר או לבצע פעולה פשוטה, ויש לך האיכות הנדרשת לביצועה, אתה רשאי לעזור מתוך אנושיות וחמלה; זה לא נחשב דבר פסול. זהו עיקרון. לעומת זאת, אם המשימה שהופקדה בידיך תגזול כמות רבה מזמנך ומהאנרגיה שלך, או אפילו תבזבז לא מעט מזמנך, אתה רשאי לסרב. גם אם מדובר בהוריך, אתה רשאי לסרב. אינך מוכרח להפגין נאמנות כלפיהם או לקבל את המשימה שהפקידו בידיך, זוהי זכותך. מנין נובעת זכות זו? האל מרעיף אותה עליך. זהו העיקרון השני. העיקרון השלישי הוא שאם מישהו מפקיד בידיך משימה כלשהי, גם אם היא לא גוזלת ממך כמות משמעותית של זמן ושל אנרגיה, אך היא עלולה להפריע לביצוע חובתך או להשפיע עליה, או להשמיד את רצונך לבצע את חובתך וכן את נאמנותך לאל, עליך לסרב לה גם כן. אם מישהו מפקיד בידיך דבר מה שעלול להשפיע על חתירתך אל האמת, לשבש את רצונך לחתור אל האמת ואת קצב חתירתך אל האמת, ולהפריע להם, וכן לגרום לך לוותר באמצע הדרך, אזי עליך לסרב לדבר ביתר שאת. עליך לסרב לכל דבר שמשפיע על ביצוע חובתך או על חתירתך אל האמת. זוהי זכותך; אתה רשאי לומר "לא". אין צורך שתשקיע את זמנך ואת האנרגיה שלך. אתה רשאי לסרב לכל מה שאין בו משמעות, ערך, התפתחות, עזרה או תועלת לביצוע חובתך, לחתירתך אל האמת, או לישועתך. האם אפשר להחשיב זאת כעיקרון? כן, זהו עיקרון. לפיכך, אם אתם אומדים על פי העקרונות האלה, מהו מקור המשימות שמופקדות בידי אנשים ושהם רשאים לקבלן בחייהם? (מקורן מן האל.) נכון, מקורן יכול להיות אך ורק מן האל. המילים "מן האל" הן חלולות ומרוחקות יחסית, ואם כן מה אמור להיות טיבה של ההפקדה הזו? (ביצוע חובתנו.) נכון, המשמעות היא ביצוע חובתך בכנסייה. בלתי אפשרי שהאל יאמר לך בכבודו ובעצמו, "לך להפיץ את הבשורה", "לך להנהיג את הכנסייה" או "לך לבצע עבודה המבוססת על כתבים". בלתי אפשרי שהאל יאמר לך בכבודו ובעצמו, אך האל הפקיד בידיך את חובתך דרך הסידור של בית האל. כל הסידורים של בית האל נובעים מן האל ומקורם מן האל, אם כן האם האל בכבודו ובעצמו מוכרח לומר לך זאת? כבר חווית את כל האנשים, המאורעות והדברים של ריבונות האל ושל תזמורו, ויש לך תחושות אמיתיות. מה שחווית קשור לעבודת האל, לאמת, ולתוכנית הניהול שלו. האין זה ביצוע חובתו של יציר בריאה? זהו היבט קבלת משימה שהופקדה בידיך. נוסף לכך, אנשים צריכים להפגין נאמנות כלפי כל מה שהאל מפקיד בידיהם, ולא כלפי שום דבר אחר. רק האל ראוי לנאמנות מוחלטת; אנשים אינם ראויים. איש אינו ראוי, כולל אבותיך, הוריך והממונים עליך. מדוע? האמת הנעלה ביותר היא שטבעי ומוצדק לחלוטין שיצירי בריאה יפגינו נאמנות כלפי הבורא. האם עליכם לנתח את האמת הזאת? לא, משום שכל דבר הקשור באנשים מקורו בבורא, טבעי ומוצדק לחלוטין שיצירי בריאה יפגינו נאמנות כלפי הבורא. זוהי אמת עליונה ששומה על אנשים לזכור תמיד! האמת השנייה שאנשים מוכרחים להבין היא שעל ידי הפגנת נאמנות כלפי האל, כל מה שאנשים זוכים בו מן האל הוא האמת, החיים והדרך. זכיותיהם הן עשירות ושופעות, גדושות במיוחד ועולות על גדותיהן. כשבני אנוש זוכים באמת, בחיים ובדרך, חייהם מתמלאים ערך. לפיכך, כאשר אתה מפגין נאמנות כלפי האל, תתוגמל באופן חיובי על הזמן, על האנרגיה ועל המחירים שהקרבת, ולעולם לא יהיו לך חרטות. עד כה, אנשים מסוימים נהו אחר האל במשך עשרים או שלושים שנים, וחלקם נהו אחר האל במשך שלוש או חמש שנים, או במשך עשר שנים. אני מאמין שלרובם אין חרטות ושהם צברו זכיות במידת מה. באשר לאלה האוהבים את האמת, ככל שהם נוהים אחר האל, גוברת תחושתם שהחסר שלהם גדול מאוד ושהאמת היא יקרה מפז. נחישותם לחתור אל האמת גוברת, והם חשים שקיבלו את האל מאוחר מדי ושלו היו מקבלים אותו שלוש, חמש או עשר שנים קודם לכן, כמה אמת הם היו מבינים! כעת אנשים מסוימים מתחרטים על כך שקיבלו את האל מאוחר מדי, על כך שהאמינו באל במשך מספר שנים מבלי לחתור אל האמת ובזבזו את זמנם, ועל כך שהאמינו באל במשך מספר שנים מבלי לבצע היטב את חובתם. בקצרה, אין זה משנה כמה זמן אדם מאמין באל, כולם זוכים במשהו וחשים שהחתירה אל האמת היא חשובה עד מאוד. זוהי האמת השנייה: על ידי הפגנת נאמנות כלפי האל, כל מה שאנשים זוכים בו מידי האל הוא האמת, הדרך והחיים, והם יכולים להיוושע, ולחדול לחיות תחת השפעתו של השטן. האמת השלישית היא שאם יעלה בידי אנשים להשיג נאמנות נצחית כלפי האל, מה יהיה יעדם הסופי? (להיוושע ולהישאר על מנת להיכנס למלכות האל.) כשאנשים נוהים אחר האל ונושעים בסופו של דבר, היעד שהם מקבלים הוא לא השלכה לאבדון והשמדה, כי אם להישאר כבן אנוש חדש, להיות מסוגל להמשיך לחיות. אם אנשים ממשיכים לחיות, אזי יש להם תקווה לראות את האל. איזו ברכה היא זו! באשר לסוגיית הנאמנות כלפי האל, האם די בכך שאנשים מבינים את שלוש האמיתות האלה? (כן.) מהן ההטבות בנהייה אחר אחרים ובהפגנת נאמנות כלפיהם? אם אתה מפגין נאמנות כלפי אחרים, אנשים אומרים שאתה מוסרי. יש לך מוניטין חיובי, ואתה זוכה רק בהטבה הפעוטה הזו. האם זכית באמת ובחיים? אינך זוכה בהם כלל וכלל. מה יכול כל אדם להעניק לך כשאתה מפגין כלפיו נאמנות? לכל היותר, תוכל להפיק תועלת מההתרועעות בחברתו במהלך ההצלחה המהירה בקריירה שלו, זה הכול. איזה ערך יש בכך? האין זה ריק מתוכן? דברים שאינם קשורים לאמת הם חסרי תועלת, ואין זה משנה כמה מהם אתה צובר. נוסף לכך, עלולות להיות השלכות לנהייתך אחר אנשים ולהפגנת נאמנות כלפיהם. אתה עלול להפוך לקורבן, למנחה. אם האדם שאתה מפגין כלפיו נאמנות לא פוסע בנתיב הנכון, מה יקרה אם תנהה אחריו? האם תפסע בנתיב הנכון? (לא.) אם תנהה אחריו, גם אתה לא תפסע בנתיב הנכון; אפילו תסכים לעשות איתו מעשים רעים, ותלך להיענש בגיהינום, ואז אתה אבוד. אם אתה מפגין נאמנות כלפי מישהו, גם אם אתה מרבה במעשים טובים, לא תזכה באישור האל. אם אתה מפגין נאמנות כלפי מלכי השדים, השטן או צוררי משיח, אתה הופך לשותף לפשע ולנושא כליו של השטן. הקץ יכול להיות אך ורק קבורה לצד השטן, היותך מנחה לשטן. כופרים אומרים, "קרבה למלך מסוכנת כמו שכיבה ליד נמר". אין זה משנה כמה גדולה נאמנותך כלפי מלכי השדים, בסופו של דבר, ברגע שהם ינצלו אותך עד תום, הם יטרפו אותך ויהפכו אותך לקורבן. תמיד תישקף סכנה לחייך. זהו גורלו של מי שמפגין נאמנות כלפי מלכי השדים והשטן. מלכי שדים והשטן אף פעם לא יראו לך את הכיוון ואת המטרה הנכונים בחייך, ולא ידריכו אותך אל עבר נתיב החיים הנכון. לעולם לא תזכה מהם באמת או בחיים. סופה של נאמנותך כלפיהם היא או ללכת איתם לאבדון ולהיות מנחתם, או שהם ילכדו, ישחיתו ויטרפו אותך; כל זה הוא התוצאה הסופית של הליכה לגיהינום. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. לפיכך, אין זה משנה כמה מפורסם, רם מעלה או מוצלח הוא אדם, אף אחד איננו ראוי לנאמנותך ולכך שתקריב למענו את כל חייך. אין הוא ראוי, ואין לו הכוח לסדר או לתמרן את ייעודך. האם די בהבנת עיקרון-האמת הזה על מנת לפתור בעיות כגון נהייה אחר אנשים והפגנת נאמנות כלפיהם? (כן.) כאשר אתם מתמודדים עם משימות שהופקדו בידיכם על ידי אחרים, יש לציית לשלושה עקרונות, ושיתפנו על שלושה עקרונות בהקשר עם הערך ועם המשמעות שבנאמנותם של אנשים כלפי האל – האם אתם מבינים היטב את כל שלושת העקרונות? (כן.) בקצרה, ניתוחה של האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" נועד לעזור לכם לראות בבירור שהיא מגוחכת וכוזבת על מנת שתוכלו לוותר עליה. אך לא די בוויתור; עליכם גם להבין ולתפוש את עקרונות היישום בפועל שאנשים מוכרחים לאחוז בהם, וכן את כוונות האל במקרים כאלה. באשר לאמירה המוסרית "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", זהו בעיקרון תוכנה העיקרי. זה עתה ניתחתי מתוך מספר היבטים והשקפות, ואז שיתפתי באופן ספציפי על עקרונות היישום בפועל אותם חשף האל לפני אנשים, מהן כוונותיו של האל, ואילו אמיתות על אנשים להבין. כאשר אנשים מבינים את הנקודות הללו, עליהם להבין ביסודיות כיצד להבחין באמירה המוסרית "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך".

ניתוח הנושא "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" הוא בעצם פשוט למדי, ואנשים יכולים להבחין בו ולהבין אותו בנקל. אמירה זו היא גם הצהרתם של אנשי מוסר שמטרתה לשתק אנשים, להוליך שולל את מחשבותיהם, ולשבש את החשיבה הרגילה, והיא איננה מבוססת על מצפון אנושי רגיל, על היגיון או על צרכים אנושיים רגילים. הוגים ואנשי מוסר לכאורה ממציאים רעיונות שכאלה, המוצגים כמוסריים. לא זו בלבד שהם משוללי בסיס ונטולי היגיון, הם גם לא מוסריים. מדוע הם נחשבים לא מוסריים? משום שאין הם נובעים מן הצרכים של אנושיות רגילה, לא ניתן להשיגם במסגרת האיכות האנושית, ואין זו מחויבות או חובה שעל בני אדם לבצע. עבור אותם אנשי מוסר לכאורה, האמירה "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך" היא רף להתנהלות עליו הם מקפידים עם אנשים, ובכך הם יוצרים סוג של אווירה חברתית ודעת קהל. לאחר מכן, דעת הקהל הזאת מדכאת אנשים, והם נאלצים לחיות בצורה כזאת. כך, צורת החשיבה השטנית הזו כובלת מבלי משים את מחשבותיהם של אנשים. ברגע שמחשבותיו של אדם כבולות, אמירה זו ודעת הקהל כובלות גם את פעולותיו מן הסתם. מה פירוש הדבר, להיות כבול? פירוש הדבר הוא שאנשים לא יכולים לבחור מה יעשו, אין הם יכולים להישמע בחופשיות לרצונות ולדרישות של טבע האדם, ואין הם יכולים להישמע לדרישות של המצפון ושל ההיגיון שלהם על מנת לעשות את מה שהם רוצים לעשות. במקום זאת, הם מוגבלים וכבולים על ידי מחשבה מעוותת, על ידי תאוריה אידאולוגית ודעה חברתית שאנשים לא יכולים לאבחן אותה או להשתחרר ממנה. מבלי שיהיו מודעים לכך, אנשים חיים בסביבה ובאווירה חברתית אלה ואינם יכולים להשתחרר. אם אנשים לא יבינו את האמת, אם הם לא יוכלו להבין בבירור את העיוותים ואת השגיאות שבאמירות אלה, ואם הם לא יוכלו להבין את הנזק ואת ההשלכות הנגרמים על ידי האמירות שכובלות את מחשבותיהם, הם לעולם לא יצליחו להשתחרר מהמגבלות, מהכבלים ומהלחצים שהתרבות המסורתית ודעת הקהל כופות עליהם. הם יוכלו לחיות אך ורק תוך הסתמכות על הדברים האלה. אנשים חיים תוך הסתמכות על הדברים האלה משום שאין הם יודעים מהו הנתיב הנכון, מהם הכיוון והמטרה של התנהלותם, ואף לא מהם העקרונות להתנהלותם. האמירות המוסריות בתרבות המסורתית מוליכות אותם שולל באופן טבעי ופסיבי, התאוריות השגויות הללו מטעות אותם ושולטות בהם. כאשר אנשים מבינים את האמת, הם לומדים להבחין בדברי הכפירה ובכזבים האלה ולדחות אותם בקלות רבה יותר. דעת הקהל, האווירה והסביבה בחברה שהיא יציר כפיו של השטן כבר לא כובלות, חוטפות או מנצלות אותם. באופן זה, חל שינוי מוחלט בכיוון ובמטרה של חייהם, והם יכולים לחיות ולהתקיים בהתאמה עם דרישותיו של האל ועם דברי האל. התאוריות השטניות וכן הכזבים השונים של התרבות המסורתית כבר לא מוליכים אותם שולל או כובלים אותם. כאשר אנשים נוטשים לחלוטין אמירות שונות בתרבות המסורתית העוסקות בהתנהלות מוסרית, זהו הרגע שבו הם משחררים את עצמם לחלוטין מהשחיתות, מהולכת השולל ומהכבלים של השטן. בהתבסס על כך, כאשר הם מבינים את האמת וכאשר הם מבינים את עקרונות היישום בפועל שהאל דורש ומעניק לבני האדם, חל מהפך מוחלט במטרת חייהם ויש להם חיים חדשים. כאשר יש להם חיים חדשים, הם בני אנוש שזה עתה נולדו והם אנשים חדשים. משום שהמחשבות המאוחסנות במוחם כבר לא מלאות בדברי הכפירה והכזבים אותם הנחיל השטן, והאמת החליפה את הדברים השטניים האלה, בהמשך לכך, ובהדרכת דברי האל, האמת הופכת לחיים בתוכם, מדריכה את האופן שבו הם מתייחסים לאנשים ולדברים, מתנהלים ופועלים, ושולטת בו. הם פוסעים בנתיב הנכון של החיים האנושיים ויכולים לחיות באור. זה בדיוק כמו להיוולד מחדש דרך דברי האל, הלא כן? טוב, הבה נסיים כאן את השיתוף של היום.

2 ביולי, 2022