מהי המשמעות של חתירה אל האמת (9)

מזה זה זמן, מה, אנחנו משתפים על נושא ההתנהגות המוסרית. בפעם האחרונה שיתפנו על האמירה: "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם". היום אנחנו משתפים על האמירה: "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", שהיא עוד אחת מהדרישות של התרבות המסורתית להתנהגות המוסרית האנושית. לאילו היבטים של ההתנהגות המוסרית של אנשים נוגעת האמירה הזאת? האם היא דורשת מאנשים להיות רחבי-לב וסובלניים? (כן.) זאת דרישה שמתייחסת לנדיבות של האנושיות. מה הקריטריון לדרישה הזאת? היכן נקודת המפתח? (היה סלחן בכל מקום אפשרי.) זה נכון, נקודת המפתח היא שאתה צריך להיות סלחן בכל מקום אפשרי, ולא אגרסיבי עד כדי כך שאינך מותיר לאנשים מוצא. האמירה הזאת על אודות התנהגות מוסרית דורשת מאנשים להיות רחבי-לב ולא לטפח טינה קטנונית. כשאתה בא במגע עם אנשים או עסוק בענייניך, אם מתגלעים מחלוקת או עימות או איזו טינה, אל תהיה תובעני מדי, אל תפריז או תהיה קשה במגע עם הצד הפוגע. היה סלחן כשהדבר דרוש, תהיה נדיב כשהדבר דרוש, התחשב בעולם והתחשב במין האנושי. האם לאנשים יש נדיבות גדולה שכזאת? (לא.) לאנשים אין נדיבות גדולה כזאת. אנשים אינם בטוחים כמה גדולה היכולת של האינסטינקט האנושי לעמוד בדבר כזה, ובאיזו מידה היא רגילה. מה הגישה הבסיסית של אנשים רגילים כלפי מישהו שפגע בך, התייחס אליך בעוינות או פגע באינטרסים שלך? שנאה. כששנאה עולה בליבם של אנשים, האם הם מסוגלים "להיות סלחנים בכל מקום אפשרי"? לא קל להשיג את זה, ורוב האנשים אינם מסוגלים לכך. כשהדבר נוגע לרוב האנשים, האם הם סומכים על המצפון ועל השכל שיש להם באנושיותם כדי להיות סלחנים כלפי האדם האחר ולפתוח דף חדש? (לא.) אבל זה לא לגמרי מדויק לומר שאי-אפשר להשיג זאת. מדוע אין זה לגמרי מדויק? הכול תלוי במה היא הסוגייה, ועד כמה היא טריוויאלית או חשובה. פרט לכך, לבעיות יש דרגות שונות של חומרה, כך שהדבר תלוי בחומרת העניין. אם מישהו פוגע בך במילים שלו רק מדי פעם, הרי שאם אתה אדם בעל מצפון ושכל אתה תחשוב: "זה לא שהוא נוהג בזדון. הוא לא מתכוון למה שהוא אומר, הוא פשוט יורה מן המותן. בשם כל השנים שהסתדרנו היטב ביחד, למען כך-וכך או למען עניין זה או אחר, לא ארשום זאת לחובתו. כדברי האמרה: 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'. זאת הייתה רק הערה אחת, היא לא פגעה בגאוותי או הזיקה לאינטרסים שלי בשום צורה שהיא, שלא לדבר על כך שהיא לא השפיעה על המעמד שלי או על סיכויי לעתיד, כך שאתעלם ממנה". כשאנשים ניצבים מול העניינים הפעוטים הללו, הם יכולים לנהוג על פי האמירה: "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". אבל אם מישהו באמת מזיק לאינטרסים החיוניים שלך, או למשפחתך, או שהנזק שהם גורמים לך משפיע על כל חייך, האם אתה עדיין יכול לנהוג על פי האמירה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? למשל, אם מישהו היה הורג את הוריך והיה רוצה לטבוח ביתר בני המשפחה שלך, האם היית יכול להחיל את האמירה: "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" על מישהו כזה? (לא, לא הייתי יכול.) כל אדם רגיל, בשר ודם, לא היה מסוגל לעשות את זה. האמירה הזאת לא יכולה לרסן כלל את השנאה הנטועה עמוק בקרב אנשים, ועוד פחות מכך להשפיע על הגישות והדעות של אנשים בעניין הזה. אם מישהו פוגע באינטרסים שלך או משפיע לרעה על סיכוייך לעתיד, בכוונה או שלא בכוונה, או גורם לך לנזק פיזי, בכוונה או לא, ומותיר אותך מוגבל ביכולותיך או מצולק, או מטיל צל על נפשך ועמוק בתוך ליבך, האם אתה יכול לנהוג על פי האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? (לא.) אתה לא יכול לעשות את זה. אם כך, התרבות המסורתית דורשת מאנשים להיות סובלניים ורחבי-לב בהתנהגותם המוסרית, אך האם אנשים יכולים לעשות את זה? זה לא דבר קל לעשות. העניין תלוי במידה שבה הדבר פגע באדם המעורב והשפיע עליו, והאם המצפון והשכל של אותו אדם יכולים לעמוד בכך או לא. אם לא נעשה נזק גדול ביותר, והאדם יכול לעמוד בו, והעניין אינו חורג מעבר למה שהאנושיות שלו יכולה לעמוד בו, כלומר שכמבוגר רגיל הוא יכול להתמודד עם הדברים האלו, ואפשר להפיס את הטינה והשנאה, ויחסית קל להרפות, הרי שהוא מסוגל להיות סובלני וסלחן כלפי האדם האחר. אתה יכול לעשות את זה בלי ששום אמרה מהתרבות המסורתית על התנהגות מוסרית תגביל אותך, תלמד אותך או תדריך אותך מה לעשות, כיוון שזה משהו שמצוי בידיה של האנושיות הרגילה ואפשר להשיג אותו. אם פגיעתו של העניין הזה לא הייתה עמוקה מדי או שלא הייתה לו השפעה גדולה עליך פיזית, מנטלית ורוחנית, הרי שאתה יכול לעשות זאת בקלות. אם, לעומת זאת, הייתה לו עליך השפעה פיזית, מנטלית ורוחנית רבה, כך שהוא מטריד אותך לאורך כל חייך, ולעתים קרובות גורם לך להיות מדוכא וממורמר, ואתה מרגיש לעתים קרובות עגמומי ומדוכדך בגללו, והוא גורם לך להביט על המין האנושי ועל העולם הזה בעוינות, ואין בליבך שלווה או שמחה, ואתה למעשה חי את כל חייך בשנאה, כלומר, אם העניין הזה חרג מעבר למה שאנושיות רגילה יכולה לעמוד בו, הרי שכאדם בעל מצפון ושכל קשה מאוד להיות סלחן בכל מקום אפשרי. אם אנשים מסוימים יכולים לעשות זאת, הם מקרים יוצאי דופן, אבל על מה זה חייב להתבסס? איזה סוג של תנאים צריכים להתקיים? יש אנשים שאומרים: "אם כך הם צריכים לקבל את הבודהיזם ולוותר על שנאה כדי להשיג את טבע הבודהה". זה יכול להיות הנתיב לשחרור בקרב אנשים פשוטים, אבל זה בסך הכול שחרור ותו לא. מהו בכלל פירוש המונח הזה "שחרור"? פירושו הימנעות ממחלוקות ארציות, משנאה ומהריגה, והוא שקול לאמירה "רחוק מן העין, רחוק מן הלב". אם אתה נמנע מעניינים כאלו ואינך יכול לראות אותם, הרי שלא תהיה להם כמעט השפעה על התחושות הפנימיות ביותר שלך, והם יתפוגגו בהדרגה מהזיכרון שלך עם חלוף הזמן. אבל זה לא נקרא לקיים את האמירה: "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". אנשים אינם מסוגלים להיות סלחניים, או לסלוח ולהיות סובלניים בעניין הזה ולוותר עליו פעם אחת ולתמיד. העניינים האלו רק התפוגגו מן הרבדים העמוקים ביותר של ליבם של אנשים, וכבר לא אכפת להם מהם. או שרעיונות בודהיסטים כלשהם הם שגורמים בסך הכול לאנשים להפסיק באי-רצון לחיות בשנאה, ולהיות מסובכים ברגשות הארציים האלו של אהבה ושנאה. אין זה אלא אילוץ פסיבי של עצמך להתרחק מן המקומות האלו של עימות וריב שמלאים באהבה ובשנאה, אבל אין משמעות הדבר שאתה יכול לנהוג על פי האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". מדוע? ככל שהדבר נוגע לאנושיות הרגילה, אם משהו קורה לאדם שגורם נזק חמור לגופו, לשכלו ולנפשו, כגון לחץ בלתי נסבל או פגיעה, אזי לא משנה אילו יכולות יש לו, הוא אינו יכול לשאת את זה. למה כוונתי ב"לא יכול לשאת את זה"? כוונתי שהאנושיות הרגילה של אנשים, הרעיונות והדעות שלהם, אינם מסוגלים לעמוד בדברים האלו או להפיג אותם. בשפת המין האנושי אפשר לומר שהם אינם יכולים לשאת זאת, שהדבר חורג מסף הסיבולת האנושית. בשפת המאמינים אפשר לומר שהם פשוט אינם מסוגלים להבין את העניין, לראות אותו לאשורו או לקבל אותו. וכך, היות שאין דרך אפשרית לעמוד בתחושות השנאה האלו או להפיג אותן, האם אפשר לנהוג על פי האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? (לא.) מה ההשלכות של חוסר היכולת להשיג את זה? למעשה, שהאנושיות הרגילה אינה אוחזת בנדיבות מהסוג הזה. למשל, נניח שמישהו היה הורג את הוריך ומחסל את כל המשפחה שלך, האם היית יכול שלא להגיב על דבר כזה? האם אפשר להפיג את השנאה הזאת? האם היית יכול להביט באויב שלך כפי שהיית מביט באנשים רגילים, או לחשוב על האויב שלך כפי שהיית חושב על אנשים רגילים, ללא תחושה בגופך, בשכלך או ברוחך? (לא.) איש לא יכול לעשות זאת, אלא אם כן הוא מאמין בבודהיזם והוא עד לקרמה במו-עיניו, כך שהוא יכול לוותר על הרעיון של הריגה לשם נקמה. יש אנשים שאומרים: "אני בעל מזג טוב, כך שאילו מישהו היה הורג את הוריי, הייתי יכול להיות סלחן כלפיו ולא הייתי מחפש לנקום בו, כי אני מאמין גדול בקרמה. האמרה 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי' מסכמת את העניין עד תום: אם נקמה מולידה נקמה, האם אי-פעם יהיה לכך סוף? פרט לכך, הוא כבר הודה בטעותו ואפילו ירד על ארבע והתחנן בפניי למחילה. החשבון סגור כעת. אהיה סלחן כלפיו!" האם אנשים יכולים להיות רחבי-לב עד כדי כך? (לא.) הם אינם מסוגלים לעשות את זה. גם אם נניח בצד את מה שאתה עלול לעשות כשתתפוס אותו, הרי שאפילו לפני שאתה תופס אותו, כל מה שאתה יכול לחשוב עליו כל העת ומדי יום הוא מימוש הנקמה שלך. כיוון שהעניין הזה פגע בך מאוד והשפיע עליך מאוד, כאדם רגיל, אתה בוודאי לא תשכח אותו לעולם, כל חייך. אפילו בחלומותיך תראה תמונות של הרג המשפחה שלך ותמונות שלך נוקם את הריגתה. העניין הזה יכול להשפיע עליך כל חייך, עד לנשימתך האחרונה. פשוט אי אפשר לוותר על שנאה כזאת. כמובן, יש מקרים קצת פחות חמורים מזה. למשל, נניח שמישהו סטר לך בפומבי, הביך והשפיל אותך בפני כולם, והעליב אותך ללא כל סיבה. מאז, אנשים נועצים בך מבטים מפלים ואפילו לועגים לך, כך שאתה מתבייש להיות בסביבת אנשים. זה הרבה פחות רציני מהרג הוריך וקרובי המשפחה שלך. ולמרות זאת, קשה לנהוג על פי האמרה: "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", כיוון שהדברים האלו שקרו לך הם כבר מעבר לתחום הסיבולת של אנושיות רגילה. הם גרמו לך לנזק פיזי ונפשי גדול, ופגעו מאוד בכבודך ובאופייך. אין לך כל אפשרות לשכוח אותו או לוותר עליהם, כך שקשה לך מאוד לנהוג על פי האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" – וזה דבר רגיל.

אם נבחן את ההיבטים האלו ששיתפנו עליהם היום, האמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", שמתייחסים אליה בתרבות הסינית המסורתית, היא דוקטרינה שמרסנת והופכת אנשים לנאורים. היא יכולה לפתור רק מחלוקות קטנות ועימותים פעוטים, אך אין לה כל השפעה שהיא כשמדובר באנשים שרוחשת בהם שנאה עמוקה. האם האנשים שמעמידים את הדרישה הזאת באמת מבינים את האנושיות של האדם? אפשר לומר שהאנשים שמעמידים את הדרישה הזאת בהחלט מודעים לטווח הסובלנות הגדול של המצפון והשכל האנושיים. אלא שקידום התאוריה הזאת עשוי לגרום להם להיראות מתוחכמים ואציליים, ולזכות לאישור ולחנופה של אנשים. האמת היא שהם יודעים היטב שאם מישהו פוגע בכבודו או באופיו של אדם, מזיק לאינטרסים שלו או אפילו משפיע על סיכוייו העתידיים ועל כל חייו, הרי שמנקודת המבט של האנושיות, הצד הנפגע חייב להגיב. בלי קשר לכמה מצפון ושכל יש לו, הוא לא יספוג את זה ללא תגובה. לכל היותר, רק העוצמה והשיטה של הנקמה יהיו שונים ממקרה למקרה. בחברה האמיתית הזאת, בסביבה החברתית הזאת שאנשים חיים בה, שהיא רעה ואפלה באורח קיצוני ושבה לא קיימות זכויות אדם, אנשים מעולם לא חדלו לריב ולהרוג אלו את אלו, רק כיוון שהם יכולים לנקום כל אימת שהם נפגעים. ככל שהם נפגעים באורח קשה יותר, כך עז יותר רצונם בנקמה וכך אכזריות יותר השיטות שמשמשות אותם כדי לנקום. אם כך, מה יהיו הנטיות השולטות בחברה כזאת? מה יקרה ליחסים בין אנשים? האם החברה הזאת לא תהיה שטופה בהרג ובפעולות תגמול? לכן, האדם שהעמיד את הדרישה הזאת אומר לאנשים באופן מעורפל מאוד שלא להגיב, תוך שהוא משתמש באמרה הזאת על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" – כדי לרסן את התנהגותם. כל אימת שאנשים סובלים מיחס לא הוגן, או שאופיים סופג עלבון או כבודם נפגע, האמרה הזאת על התנהגות מוסרית משפיעה על האנשים האלו על ידי כך שהיא גורמת להם לחשוב פעמיים לפני שהם פועלים, ועוצרת אותם מלהיות אימפולסיביים ומלנקוט בתגובה מופרזת. אילו אנשים בחברה הזאת היו רוצים לנקום כל אימת שהם סובלים מיחס לא הוגן, הרי שבלי קשר למקור היחס הזה – המדינה, החברה או אנשים שהם באים איתם במגע – האם הגזע האנושי הזה והחברה הזאת לא היו קשים לניהול? בכל מקום שבו היו התקהלויות, קטטות היו בלתי נמנעות, ונקמות היו עניין שבשגרה. אם כך, האם המין האנושי הזה והחברה הזאת לא היו אז נתונים בכאוס? (כן.) האם קל לשליטים לנהל חברה הנתונה בכאוס, או לא? (לא, לא קל לנהל אותה.) לכן, אותם מחנכים והוגים חברתיים לכאורה ניסחו את האמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" כדי להוכיח אנשים ולהעניק להם נאורות, כך שכל אימת שהם סובלים מיחס לא הוגן או מאפליה ועלבונות וגם אם פוגעים בהם ורומסים אותם, ובלי קשר לעוצמת הסבל הרוחני או הגופני שלהם, הם יחשבו תחילה לא על פעולת תגמול, אלא על האמת הכללית הקלאסית על אודות המוסריות, "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", כך שהדבר יגרום להם לקבל באורח לא מודע את המגבלות של האמירות הללו על התנהגות מוסרית של התרבות המסורתית, ובכך ירסן באורח יעיל את המחשבות ואת ההתנהגות שלהם, ויגרום להפגת השנאה הרוחשת בהם כלפי אחרים, כלפי המדינה, כלפי החברה. כשהעוינות והזעם הזה שקיימים בהכרח באנושיות והמחשבות האינסטינקטיביות האלו על הגנה על כבודו של אדם יתפוגגו, האם המאבקים והנקמות בין אנשים בחברה הזאת יופחתו במידה משמעותית? (כן.) למשל, יש אנשים שאומרים: "בוא נכריז שהעניין הגיע לסיומו, פשרה תגרום לכך שיהיה הרבה יותר קל לפתור סכסוך. אומרים ש'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'. היו לו סיבות להרוג את משפחתי. לקטטה דרושים שני צדדים, ושני הצדדים נצמדים לנימוקים שלהם. חוץ מזה, משפחתי מתה כבר לפני שנים, מה הטעם שוב לעורר את העניין? היה סלחן בכל מקום אפשרי – אנשים חייבים ללמוד להיות רחבי-לב כדי שיוכלו לוותר על השנאה שלהם, ורק כשהם יוותרו על השנאה שלהם הם יוכלו להיות מאושרים בחיים". יש אנשים אחרים שאומרים: "מה שהיה היה. אם הוא אין לו טינה כלפיי והוא לא מביט בי בעוינות כמו קודם, גם אני מצדי לא אריב איתו, ופשוט נפתח דף חדש. כדברי האמרה: 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'". אם אנשים כאלו, יהיו מי שיהיו, פתאום מרסנים את עצמם בדיוק כשהם עומדים לנקוט פעולת תגמול, האם המילים שלהם, המעשים שלהם והבסיס התאורטי שלהם לא נובעים כולם מהשפעתם של רעיונות ודעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? (כן.) ויש גם אחרים שאומרים: "למה כל הוויכוחים? איזו מין דוגמה אתה מעמיד, אתה אפילו לא יכול לוותר על עניין פעוט כל כך! לאנשים דגולים מסוימים יש לב גדול כל כך, עד שאפשר להשיט בו ספינה. לכל הפחות, פנה מקום לקצת נדיבות! האם אנשים לא צריכים להיות קצת רחבי-לב בחיים? קח צעד אחד לאחור והסתכל על התמונה הרחבה יותר, במקום להתעסק בזוטות. כל הוויכוחים הבלתי נגמרים האלה מגוחכים בעיני מי שמתבונן מבחוץ". באמירות וברעיונות האלו גלומה מין גישה אנושית כלפי ענייני העולם, גישה שמקורה אינו אלא ב"הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" ובאמרות נוספות מעין אלה, שנובעות מעקרונות קלאסיים על מוסריות. האמירות האלו מוטבעות באנשים ומשפיעות עליהם, ואנשים מרגישים שהן ממלאות איזה תפקיד בהוכחת אנשים ובהענקת נאורות לאנשים, כך שהם סבורים שהמילים האלו הן דברים נכונים וראויים.

מדוע אנשים אינם מסוגלים לוותר על שנאה? מה הסיבות העיקריות? מצד אחד, הם מושפעים מן האמרה הזאת על התנהגות מוסרית – "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". מצד אחר, הם מודאגים מהמחשבה שאם הם יטפחו טינה קטנונית, וישנאו אנשים כל הזמן, ולא יהיו סובלניים כלפי אחרים, הם לא יוכלו להשיג דריסת רגל בחברה ויוקעו על ידי דעת הקהל ואנשים יצחקו עליהם, כך שעליהם לבלוע את כעסם באי-רצון ובעל כורחם. מצד אחד, אם מביטים על האינסטינקט האנושי, הרי שאנשים החיים בעולם הזה אינם יכולים לשאת את כל הדיכוי הזה, את פגיעה חסרת ההיגיון ואת היחס הלא הוגן. כלומר, היכולת לעמוד בדברים האלה היא לא חלק מהאנושיות של אנשים. לכן, לא הוגן ולא אנושי להעמיד את הדרישה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" בפני אף אחד. מצד אחר, ברור שרעיונות ודעות כאלו גם משפיעים על ההשקפות ועל נקודות המבט של אנשים ביחס לדברים האלו או מעוותים אותן, כך שהם אינם מסוגלים להתייחס כראוי לעניינים כאלו ובמקום זאת סבורים שאמרות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" הן נכונות וחיוביות. כשאנשים סובלים מיחס לא הוגן, הרי שכדי להימנע מהוקעה מצד דעת הקהל, אין להם ברירה אלא לבלוע את העלבונות ואת היחס הלא שוויוני שהם סבלו, ולהמתין להזדמנות לגמול עליו. על אף שכלפי חוץ הם אומרים דברים שנשמעים נחמד כגון "'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'. לא נורא, אין טעם לגמול, בטל זמנו בטל קרבנו", האינסטינקט האנושי מונע מהם מלשכוח אי-פעם את הנזק שהמקרה הזה גרם להם, כלומר הנזק שהוא גרם לגופם ולנפשם לא יוכל אי-פעם להימחק או להתפוגג. כשאנשים אומרים "תשכחו מהשנאה, העניין הזה תם ונשלם, בטל זמנו בטל קרבנו", זאת רק מראית עין שנוצרת אך ורק מכורח האילוץ ובשל השפעתם של רעיונות ודעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". כמובן, אנשים גם מוגבלים על ידי רעיונות והשקפות אלו מבחינה זו שהם חושבים שאם לא יעלה בידיהם ליישם אותם, אם לא יהיו להם האומץ או הנדיבות להיות סלחנים בכל מקום אפשרי, כולם יביטו עליהם בביקורתיות ויוקיעו אותם, ויַפלו אותם לרעה עוד יותר בחברה או במסגרת הקהילה שלהם. לְמה גורמת אפליה? היא גורמת לכך שכשאתה בא במגע עם אנשים ועוסק בענייניך, אנשים אומרים: "הבחור הזה צר מוחין ונקמן. היזהרו כשיש לכם קשר איתו!" למעשה, הדבר הופך למשוכה נוספת כשאתה עוסק בענייניך במסגרת הקהילה. מדוע קיימת המשוכה הנוספת הזאת? כיוון שהחברה בכללותה מושפעת מרעיונות ומדעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". המנהגים של החברה בכללותה מאדירים חשיבה כזאת, והחברה בכללותה מוגבלת, מושפעת ונשלטת על ידה, כך שאם אינך יכול ליישם אותה, יהיה לך קשה להשיג דריסת רגל בחברה, ולשרוד בתוך הקהילה שלך. לכן, לאנשים מסוימים אין ברירה אלא להכפיף את עצמם למנהגים החברתיים הללו ולקיים אמרות ודעות כגון "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", ולחיות חיים פתטיים. לאור התופעות האלו, האם לאותם אנשי מוסר לכאורה אכן היו מטרות או כוונות מסוימות בכך שהם העמידו את האמרות הללו על אודות רעיונות ודעות? האם הם עשו זאת כדי שאנשים יוכלו לחיות באורח חופשי יותר, ושגופם, שכלם ורוחם יהיו משוחררים יותר? אם שמא היה זה כדי שאנשים יוכלו לחיות חיים מאושרים יותר? די ברור שלא. האמרות האלו על התנהגות מוסרית אינן משרתות כלל את הצרכים של האנושיות הרגילה של אנשים, ועוד פחות מכך העמידו אותן כדי לגרום לאנשים לממש אנושיות רגילה. להיפך, הן משרתות באופן מוחלט את השאיפה של המעמד השליט לשלוט באנשים ולייצב את כוחו שלו. הן משרתות את המעמד השליט, והועמדו כדי שהמעמד השליט יוכל לפקח על הסדר החברתי ועל המנהגים החברתיים, תוך שימוש בדברים האלו כדי להגביל כל אדם, כל משפחה, כל פרט, כל קהילה, כל קבוצה, ואת החברה הבנויה מכל הקבוצות השונות. דווקא בחברות האלו, תחת האינדוקטרינציה, ההשפעה וההנחלה של רעיונות ודעות מוסריים כאלו, מופיעים ומתגבשים הרעיונות והדעות המוסריים של הזרם המרכזי של החברה. ההתגבשות הזאת של המוסר החברתי ושל המנהגים החברתיים אינה מועילה יותר להישרדות של המין האנושי, והיא גם לא מועילה יותר לקדמה ולטיהור של המחשבה האנושית או לשיפור האנושיות. נהפוך הוא, בגלל עלייתם של הרעיונות והדעות המוסריים האלו, החשיבה האנושית מוגבלת לתחום שנמצא בשליטה. ובכן, מי מרוויח בסופו של דבר? האם המין האנושי הוא המרוויח? או המעמד השליט? (המעמד השליט.) אכן, המעמד השליט הוא שמרוויח בסופו של דבר כשכתבי המוסר האלו מהווים בסיס לחשיבה ולהתנהגות המוסרית של בני האדם, קל יותר לשלוט בהם וסביר יותר שהם יהיו אזרחים צייתנים, שיהיה קל יותר לתמרן אותם, ושיהיה קל יותר לשלוט בהם באמצעות האמרות השונות של כתבי המוסר בכל מה מעשיהם, וגם באמצעות מערכות חברתיות, מוסר חברתי, מנהגים חברתיים ודעת הקהל. באופן הזה ובמידה מסוימת, הרעיונות וההשקפות של האנשים הכפופים לאותן מערכות חברתיות, לאותה סביבה מוסרית ולאותם מנהגים חברתיים עברו עיבוד ותקנון על ידי אותם אנשי מוסר, הוגים ומחנכים לכאורה, ולכן יש להם יש באופן בסיסי רעיונות ודעות אחידים ומסקנה סופית אחידה באשר לאופן שבו עליהם להתנהל. מה משמעות המילה הזאת, "אחיד"? משמעותה שכל אלו שנשלטים – כולל המחשבות והאנושיות הרגילה שלהם – נטמעו והוגבלו על ידי האמרות הללו מתוך כתבי המוסר. המחשבות של האנשים מוגבלות, והפיות והמוחות שלהם מוגבלים גם הם באותו זמן. כולם נאלצים לקבל את הרעיונות והדעות המוסריים הללו של התרבות המסורתית, תוך שהם משתמשים בהם כדי לשפוט ולהגביל את ההתנהגות שלהם עצמם מצד אחד, ולשפוט אחרים ואת החברה הזאת מצד אחר. כמובן, בה בעת, הם גם נשלטים על ידי דעת הקהל, שממוקדת באמרות האלו מכתבי המוסר. אם אתה חושב שהדרך שלך לעשות דברים סותרת את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", אתה מרגיש מאוד כעוס ומאוד לא בנוח, ועד מהרה עולה בדעתך ש"אם לא אצליח להיות סלחן בכל מקום אפשרי, אם אני כל-כך קטנוני וצר אופקים כמו איזה ליליפוטי אטום, ואני לא יכול לוותר ולו על השנאה הקטנה ביותר, אלא נושא אותה איתי כל הזמן, האם יצחקו עלי? האם עמיתים וחברים יפלו אותי לרעה?" וכך אתה חייב להעמיד פנים שאתה רחב לב באורח מיוחד. אם אנשים מתנהגים כך, האם זה אומר שהם נשלטים על ידי דעת הקהל? (כן.) אם מדברים באופן אובייקטיבי, הרי שעמוק בליבך יש כבלים בלתי נראים, כלומר דעת הקהל וההוקעה של החברה כולה הם עבורך כמו כבלים בלתי נראים. למשל, יש אנשים שיודעים שטוב להאמין באל, ושעל ידי אמונה באל הם יכולים להשיג ישועה, ושהאמונה באל משמעה ללכת בנתיב הנכון ולא לעשות דברים רעים, אבל כשהם מתחילים לראשונה להאמין באל, אם לא מעזים להיות פתוחים בנוגע לכך, או להודות באמונתם, אפילו עד כדי כך שהם אינם מעזים להפיץ את הבשורה. מדוע אין הם מעזים להיות פתוחים בנוגע לכך ולגרום לאנשים לדעת? האם הם מושפעים על ידי הסביבה בכללותה? (כן.) אם כך, מה הן ההשפעות וההגבלות שהסביבה בכללותה מפעילה עליך? מדוע אינך מעז להודות שאתה מאמין באל? מדוע אינך מעז אפילו להפיץ את הבשורה? פרט למקרים מיוחדים כגון ארצות סמכותניות, שבהן אנשי אמונה נרדפים, סיבה נוספת היא שהאמרות השונות שמקורן בדעת הקהל הן יותר מכפי שאתה יכול לשאת. למשל, יש אנשים שאומרים שברגע שאתה מתחיל להאמין בדת, לא אכפת לך מהמשפחה שלך; יש אנשים שמציגים אותך כשטן, ואומרים שמאמינים בדת רוצים להפוך לבני-אלמוות, ושהם מבדלים את עצמם מן החברה; אחרים אומרים שמאמינים יכולים להסתובב בלי לאכול, ולא לישון במשך ימים על ימים בלי להרגיש עייפים; ויש אחרים שאומרים דברים עוד יותר גרועים. האם מלכתחילה לא העזת להודות שאתה מאמין באל כיוון שהושפעת מהדעות הללו? האם הדעות האלו במסגרת הסביבה החברתית בכללותה משפיעות עליך? (כן.) במידה מסוימת, הן משפיעות על מצב הרוח שלך ופוגעות בגאווה שלך, כך שאינך מעז להודות בגלוי שאתה מאמין באל. כיוון שהחברה הזאת לא ידידותית ועוינת כלפי אנשי אמונה ואלו שמאמינים באל, ואנשים מסוימים אפילו פולטים עלבונות נוראים והערות מכפישות שהם יותר ממה שאתה מסוגל לשאת, אתה לא מעז להודות בגלוי שאתה מאמין באל, ואתה נאלץ להתגנב החוצה כדי להשתתף בחשאי באספות, כמו גנב. אתה פוחד שאחרים יאמרו דברים מכפישים אם ייוודע להם, כך שכל מה שאתה יכול לעשות הוא לכבוש את כעסך. כך, עמדת בלא מעט מכאובים בדממה, אבל לסבול את כל המכאובים האלו הוא עניין מחנך מאוד והרווחת תובנה ברורה ביחס לדברים רבים, והבנת אמיתות אחדות.

זה עתה, שיתפנו בהרחבה על אודות האמרה הזו הנוגעת להתנהגות מוסרית, "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". מנקודת המבט של האנושיות, האמרה הזאת מגדירה את ההתנהגות המוסרית המינימלית שצריכה להיות לך מבחינת נדיבות ורוחב דעת. העובדה היא שלאור הנזק וההשפעה על זכויות האדם של אנשים, ועל כבודם, יושרתם ואנושיותם, השימוש באמרה הזאת בלבד "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", שהיא כמו העגה של שודדים וגנבים של העולם התחתון, כדי לנחם ולהגביל אנשים, הוא עלבון חמור לאנשים בעלי מצפון והיגיון, והוא לא אנושי ולא מוסרי. לאנושיות הרגילה יש מעצם הווייתה שמחה, כעס, צער ואושר. לא אומר עוד דבר על שמחה, צער ואושר. כעס גם הוא רגש שבו ניחנה האנושיות הרגילה. באילו נסיבות מתעורר כעס ומבטא את עצמו באורח רגיל? כשהזעם של האנושיות הרגילה מבטא את עצמו – כלומר, כשהיושרה, הכבוד, האינטרסים, הרוח והדעת של אנשים נפגעים, נרמסים וסופגים עלבונות, כעסם מתעורר באורח טבעי ואינסטינקטיבי, מה שמביא למורת רוח ואפילו לשנאה – זאת הסיבה שבגללה מופיע כעס, וזה הביטוי הספציפי שלו. יש אנשים שכועסים ללא כל סיבה. עניין פעוט עשוי להצית את חמתם, או שמישהו במקרה אומר משהו שפוגע בהם וזה יכול לגרום לעננה לוהטת של כעס לכסות את עיניהם. הם יותר מדי חמי-מזג, הלא כן? שום דבר מהדברים האלו אינו קשור לרוחם, ליושרתם, להדרם, לזכויות האדם שלהם או לעולמם הרוחני, ועם זאת מתעורר בהם זעם כהרף עין, וייתכן שזה כיוון שהם כל כך חמי-מזג. אין זה דבר רגיל להפגין תחושות של חימה על כל דבר שהוא. מה שאנו מדברים עליו כאן הוא מורת הרוח, הכעס, הזעם והשנאה שמבוטאים על ידי האנושיות הרגילה. אלו חלק מהתגובות האינסטינקטיביות של אנשים. כשהיושרה, הכבוד, זכויות האדם והרוח של אדם נרמסים, או סופגים עלבונות, או נפגעים, האדם הזה מתמלא מורת רוח. מורת הרוח הזאת אינה התקף רגעי של תרעומת, והיא גם לא תחושה רגעית, אלא היא תגובה אנושית רגילה כל אימת שהיושרה, הכבוד והרוח של אדם סופגים טראומה. היות שזאת תגובה אנושית רגילה, אפשר לומר שהתגובה הזאת מוצדקת ורציונלית, כך שהיא אינה פשע ואין צורך להגביל אותה. באשר לבעיות שפוגעות באנשים במידה הזאת, יש לפתור אותן ולטפל בהם בצורה הוגנת. אם אי-אפשר לפתור את העניין בצורה הגיונית והוגנת, ומצופה מאנשים באורח לא הגיוני ליישם את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", זה דבר לא מוסרי ולא אנושי כלפי הקורבן, ואנשים צריכים להיות מודעים לכך.

באילו נקודות דנו בנוגע לאמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? הבה נסכם. מהות האמרה הזאת זהה לזאת של אמרות אחרות על התנהגות מוסרית. כולן משמשות את המעמד השליט ואת המנהגים החברתיים – הן אינן מועמדות כך מנקודת המבט של האנושיות. לומר שכתבי המוסר האלו משמשים את המעמד השליט ואת המנהגים החברתיים יכול להיות מעט מעבר לטווח של מה שעליכם להבין ולהיות מסוגלים להשיג באמצעות אמונתכם באל, אם כי אלו שיודעים משהו על פוליטיקה, מדעי החברה והחשיבה האנושית יכולים להשיג זאת במידה מסוימת. מנקודת המבט של האנושיות, כלומר מנקודת המבט שלך, כיצד עליך להתמודד עם דברים כאלו? למשל, נניח שבעבר נעצרת, נכלאת ועונית בשל אמונתך. במשך מספר ימים ולילות הדרקון הגדול האדום כאש לא נתן לך לישון, ועינה אותך כמעט עד מוות. לא משנה אם מדובר בגבר או אישה, הגוף והשכל שלך סבלו כל מיני פגיעות ועינויים, והשדים האלו גם קיללו אותך, ביזו אותך ותקפו אותך תוך שימוש בכל מיני ביטויים מטונפים ומנאצים. לאחר שסבלת את העינוי הזה, מה אתה חש כלפי הארץ הזאת והממשלה הזאת? (שנאה.) הדבר מוליד שנאה, שנאה כלפי המערכת החברתית הזאת, שנאה כלפי המפלגה השלטת הזאת, ושנאה כלפי הארץ הזאת. פעם הרגשת כבוד עצום כל אימת שראית את המשטרה הלאומית, אבל לאחר שהיית קרבן לרדיפותיהם, לעינויים ולביזוי שלהם, אותו רגש קודם של כבוד נעלם כלא היה, וליבך מלא במילה אחת – שנאה. שנאה בשל היעדר האנושיות שלהם, שנאה בשל חוסר המצפון המוחלט שלהם, ושנאה על כך שהם חיות ושדים ושטנים. על אף שסבלת רבות בכך שהמשטרה הלאומית עינתה, ביזתה והעליבה אותך, ראית אותם כפי שהם באמת, וראית שכולם בהמות בעור של אדם, ושדים ששונאים את האמת ושונאים את האל, כך שאתה מלא שנאה כלפיהם. זאת אינה שנאה אישית או טינה אישית, זאת התוצאה של העובדה שראית באורח ברור את תמציתם הרעה. לבך מלא בשנאה לא בגלל משהו שדמיינת, הסקת או קבעת, אלא בגלל כל אותם זכרונות שבהם הם מעליבים אותך, מבזים אותך ורודפים אותך – לרבות עצם ההתנהגות שלהם, מעשיהם ודבריהם. האם זה דבר רגיל? (כן.) ברגע שאתה מלא בשנאה, אם מישהו אומר לך "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי. אל תחיה בשנאה. להפיג את השנאה זאת הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה", כיצד אתה מרגיש לשמע הדברים הללו? (הייתי מרגיש תחושה של גועל.) מה עוד היית מרגיש, חוץ מגועל? אם כך, אמור לי, האם אפשר להפיג את השנאה הזאת? (לא.) אי-אפשר להפיג אותה. כיצד אפשר להפיג שנאה שלא ניתן לפייס אותה? אם מישהו משתמש באמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" כדי לשכנע אותך לוותר על השנאה שלך, האם היית מסוגל לוותר עליה? איך היית מגיב? התגובה הראשונה שלך תהיה: "כל ה'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי' האלו הם מילים מלאכותיות ושטניות, הערות חסרות אחריות מפיהם של צופים בטלים מהצד! האנשים האלו שמפיצים את הרעיונות והדעות של התרבות המסורתית רודפים נוצרים ואנשים טובים מדי יום – האם הם מוגבלים ומושפעים על ידי המילים האלו? הם לא יעצרו עד שהם לא יגרשו או ישמידו את האחרון שבהם! הם שדים ושטנים בתחפושת. הם מתאכזרים לאנשים בעודם בחיים, ואז, לאחר שהאנשים מתים הם אומרים מילים אחדות של השתתפות כדי להטעות אחרים. האם אין זה מרושע עד מאוד?" האם לא היית מגיב ומרגיש כך? (כן.) בהחלט היית מרגיש כך, והיית שונא את כל מי שמנסה לשכנע אותך, עד כדי כך שאפילו היית רוצה לקלל אותו. אבל אנשים מסוימים אינם מבינים. הם אומרים: "מדוע אתה עושה את זה? האם אין זה מלא שנאה? האם אין זה נקמני?" אלו הערות חסרות אחריות של צופים בטלים מהצד. אתה היית משיב מצדך: "אני בן אדם, יש לי כבוד ויושרה, אבל הם לא התייחסו אליי כמו אל בן אדם. במקום זה הם התייחסו אלי כמו אל חיה או בהמה, ופגעו מאוד ביושרה ובכבוד שלי. האם לא הם הנקמנים? אתה מקבל בשתיקה את הנקמנות שלהם, ועם זאת כשאנו מתנגדים להם ושונאים אותם, אתה מוקיע אותנו על כך. אם כך, מה זה אומר עליך? האם לא אתה הוא המרושע? הם לא מתייחסים אלינו כאל בני אדם, הם מענים אותנו, אבל אתה עדיין אומר לנו לאחוז בהתנהגות המוסרית האנושית ולהשיב טובה על רעה. האם אתה לא פשוט מדבר שטויות? האם האנושיות שלך רגילה? אתה מעמיד פנים וצבוע. לא רק שאתה נקמן באורח קיצוני, אלא שאתה גם מרושע וחסר בושה!" אם כך, כשמישהו מנחם אותך באמרו: "תשכח מזה, העניין תם ונשלם, אל תטפח טינות. אם תהיה תמיד קטנוני כל כך, אתה תהיה זה שייפגע בסוף. אנשים צריכים ללמוד לוותר על שנאה וליישם בפועל סלחנות בכל מקום אפשרי", מה היית חושב על כך? האם לא היית חושב: "כל התרבות הסינית המסורתית הזאת היא בסך הכול כלי שמשמש בידי המעמד השליט כדי להוליך שולל אנשים ולשלוט בהם. הם עצמם לעולם אינם מוגבלים על ידי הרעיונות והדעות האלו, אלא מוליכים שולל אנשים ופוגעים בהם באכזריות מדי יום. אני אדם בעל כבוד ויושרה ששיחקו איתו באורח מופקר ופגעו בו כמו בחיה או בבהמה. סבלתי כל כך הרבה עלבונות והשפלות בנוכחותם, ועינו אותי ונטלו ממני את כבודי ואת היושרה שלי, עד כדי כך שאפילו לא נראיתי אנושי. ולמרות זאת, אתה מדבר על מוסריות? מי אתה שתאמר דברים מתנשאים כאלו? האם לא די בכך שהושפלתי פעם אחת, שאתה רוצה שהם ישפילו אותי שוב? אין שום סיכוי שאוותר על השנאה הזאת!" האם זה ביטוי של אנושיות רגילה? (כן.) זה ביטוי של אנושיות רגילה. יש אנשים שאומרים: "זה לא ביטוי של אנושיות רגילה, זאת הסתה לשנאה". במקרה כזה, מי גרם להתנהגות של האדם הזה ולשנאה הזאת שלו? האם אתה יודע? אלמלא הוא נרדף באורח כה ברוטלי על ידי הדרקון הגדול האדום כאש, האם הוא היה מתנהג כך? הוא נרדף והוא בסך הכול מביע את אשר על לבו – במה זאת הסתה לשנאה? משטרים שטניים רודפים אנשים כך, ועם זאת הם אינם מאפשרים לאנשים להביע את דעתם? השטן רודף אנשים ועם זאת רוצה שפיותיהם יישארו סגורים. הוא אינו מאפשר להם לשנוא או להתנגד. איזה מין היגיון הוא זה? האם אנשים בעלי אנושיות רגילה לא אמורים להתנגד לדיכוי ולניצול? האם הם צריכים פשוט להתמסר בהכנעה? השטן משחית את המין האנושי ופוגע בו מזה אלפי שנים. ברגע שמאמינים מבינים את האמת, עליהם להתעורר, להתנגד לשטן, לחשוף אותו, לשנוא אותו ולהתמרד נגדו. זאת אנושיות רגילה, והיא טבעית ומוצדקת לחלוטין. זה המעשה הטוב והצודק שהאנושיות הרגילה צריכה להיות מסוגלת לעשות, והוא זוכה לשבח מן האל.

מכל זווית שאתה מסתכל עליה, האמרה על התנהגות מוסרית, "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", היא מאוד בלתי-אנושית ודוחה. היא אומרת לאנשים מהמעמד הנשלט לא להתנגד לשום יחס לא הוגן – בלי קשר להתקפות, לביזוי או לפגיעות שהם סובלים ביושרה, בכבוד ובזכויות האדם שלהם – אלא להתמסר אליו בהכנעה. אל להם לנקום או לחשוב על דברים מאוסים, שלא לדבר על תגמול, אלא עליהם להקפיד להיות סלחנים בכל מקום אפשרי. האין זה בלתי-אנושי? די ברור שזה בלתי-אנושי. נוכח העובדה שהדבר דורש שהמעמד הנשלט – אנשים מהשורה – יעשו את כל זה ויתנהלו על פי סוג כזה של התנהגות מוסרית, האם ההתנהגות המוסרית של המעמד השולט לא צריכה להתעלות מעבר לדרישה הזאת? האם זה משהו שהם צריכים להיות עוד יותר מחויבים לעשותו? האם הם עשו את זה? האם הם היו יכולים לעשות את זה? האם הם השתמשו באמרה הזאת כדי להגביל את עצמם ולמדוד את עצמם? האם הם יישמו את האמרה הזאת על היחס שלהם לאנשים, האנשים שהם מושלים עליהם? (לא.) הם מעולם לא עשו את זה. הם רק אומרים לאנשים שלהם לא להתייחס בעוינות לחברה הזאת, למדינה הזאת או למעמד השולט, וכי עליהם ללמוד להיות סלחנים בכל מקום אפשרי, לא משנה איזה יחס לא הוגן הם סובלים בחברה או במסגרת הקהילה שלהם, ולא משנה כמה הם סובלים פיזית, מנטלית או רוחנית. לעומת זאת, אם אנשים מהשורה – פשוטי-עם בעיניהם – אומרים להם "לא", או שיש להם דעות או קולות מתנגדים בנוגע למעמד, לשלטון ולסמכות של המעמד השולט, הם יטופלו בקפידה ואפילו ייענשו בחומרה. האם זאת ההתנהגות המוסרית שצריכה להיות למעמד השולט, הדוגל בפני האנשים ב"הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? אם, בקרב האנשים מהשורה של המעמד הנשלט, יש ולו הבעיה הקטנה ביותר או התזוזה הקלה ביותר, או אם יש ולו שמץ של התנגדות כלפיהם במחשבות של האנשים, הרי שאלה ייקטעו בעודם באיבם. הם שולטים בלב ובשכל של האנשים, ומאלצים אנשים להתמסר להם ללא פשרות. זה בדיוק כמו באמרות "כשהקיסר מצווה על אנשיו למות, אין להם ברירה אלא למות" ו"כל האדמות תחת השמיים שייכות למלך, וכל האנשים בעולם הם ווסלים של המלך". זה מתמצה בכך שכל מה שהשליט עושה הוא נכון, והאנשים צריכים להיות מולכים שולל על ידו, להישלט על ידו, לספוג ממנו עלבונות, להיות כלי-משחק בידו, להירמס על ידו ובסופו של דבר להיטרף על ידו; ובלי קשר למה שהמעמד השולט עושה, הם צודקים, וכל עוד אנשים חיים, עליהם להיות אזרחים צייתנים ואל להם להיות לא נאמנים למלך. בלי קשר לכמה המלך רע, בלי קשר לכמה רע שלטונו, לאנשים מהשורה אסור לומר "לא" ואסור להם לטפח מחשבות של התנגדות ועליהם לציית באורח מוחלט. היות ש"כל האנשים בעולם הם ווסלים של המלך", כלומר שפשוטי העם שנשלטים על ידי המלך הם ווסלים שלו, האם המלך לא צריך להדגים את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" בפני פשוטי העם? כיוון שפשוטי העם הם טיפשים, בורים, חסרי ידע ואינם מבינים את החוק, לעתים קרובות הם מבצעים כל מיני מעשים בלתי חוקיים ופשעים. אם כך, האם המלך לא צריך להיות הראשון שיישם את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? להיות סלחן כלפי אנשים מהשורה כפי שהוא סלחן כלפי ילדיו שלו – האם אין זה מה שמלך צריך לעשות? האם למלך לא צריך להיות גם רוחב לב שכזה? (כן.) אם כך, האם הוא דורש זאת מעצמו? (לא.) כשמלכים הורו על דיכוי אמונות דתיות, האם הם דרשו מעצמם לקיים את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? כשהצבא והמשטרה שלהם רדפו ועינו נוצרים באורח ברוטלי, האם הם ביקשו מהממשלה שלהם לקיים את האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? הם מעולם לא ביקשו מהממשלה או מהמשטרה שלהם לעשות זאת. במקום זה, הם דחקו בממשלה ובמשטרה והכריחו אותן לדכא בחומרה אמונות דתיות, ואפילו פרסמו הוראות מסוג "הכו בהם עד מוות ללא הגבלה" ו"השמידו אותם בלי להשמיע קול", מה שמראה שהמלכים של העולם הרע הזה הם שדים, הם מלכי-שדים, הם שטנים. הם מרשים רק לפקידי הממשלה להדליק מדורות, אבל אינם מרשים לעם אפילו להדליק מנורות. הם משתמשים באמרות המסורתיות האלו על התנהגות מוסרית כדי לאלץ ולהגביל את האנשים, מתוך פחד שהאנשים יתקוממו נגדם. היות שכך, המעמד השולט משתמש בכל מיני אמרות על התנהגות מוסרית כדי להוליך אנשים שולל. יש להם מטרה אחת בלבד, שהיא להגביל ולכבול את הידיים ואת הרגליים של האנשים, כך שאנשים יתמסרו לשלטונם, והם אינם מקבלים שום התנגדות. הם משתמשים בתאוריות האלו על התנהגות מוסרית כדי להמם אנשים ולרמות אותם, כשהם מטעים אותם כדי שהם יתכופפו ויהיו אזרחים צייתנים. בלי קשר לכמה המעמד השולט חומק מלתת את הדין וכמה הוא רומס אנשים, בלי קשר לכמה הוא מדכא אנשים ומנצל אותם, האנשים יכולים רק להתמסר לכך בהכנעה, ואינם יכולים להתנגד כלל. אפילו כשהם ניצבים מול המוות, האנשים יכולים רק לבחור להימלט. הם אינם יכולים להתנגד, ואפילו לא מעזים לטפח מחשבות על התנגדות. הם אפילו לא יכולים להסתכל על מעדרים ומגלים או לשמור אותם בצד, ואפילו לא לשאת על גופם אולרים או קוצצי ציפורניים, במטרה להראות שהם אזרחים צייתנים, ושהם תמיד יתמסרו לשלטון המלך ויהיו לנצח נאמנים למלך. עד לאן צריכה נאמנותם להגיע? איש אינו מעז לומר: "בתור העם, עלינו להשתמש ברעיונות ובדעות של התרבות המסורתית כדי לפקח על המלך שלנו ולהגביל אותו", וכאשר הם מגלים שהמלך עושה מעשים רעים, איש אינו מעז להביע דעות ששונות ולו במידה הקטנה ביותר, שכן דבר כזה יביא למותם. ברור למדי שהשליט רואה את עצמו לא רק כמלך של האנשים, אלא גם כריבון של העם וכמי ששולט בו. בהיסטוריה הסינית, הקיסרים האלו כינו את עצמם "טיאנזי". מה הפירוש של "טיאנזי"? פירושו בנו של הרקיע השמיימי, או בקיצור "בן השמיים". מדוע הם לא קראו לעצמם "בן הארץ?" אם הם נולדו בארץ עליהם להיות בני הארץ, והיות שברור שהם נולדו בארץ, מדוע לכנות את עצמם "בן השמים"? מה הייתה המטרה בכך שקראו לעצמם "בן השמיים"? האם ההם רצו להביט מלמעלה על כל היצורים החיים ועל כל פשוטי העם האלו? דרכם למשול הייתה לשלוט באנשים באמצעות כוח ומעמד מעל לכל דבר אחר. כלומר, כשהם עלו לשלטון ונעשו קיסרים, הם לא היססו לרכוב בגסות על גבם של אנשים, והאנשים שהראו ולו את ההתנגדות הקלה ביותר היו בסכנה של הוצאה להורג. כך נוצר התואר "בן השמיים". אילו הקיסר אמר שהוא בן הארץ, הוא היה נראה כמי שיש לו מעמד נמוך ולא הייתה לו הדרת המלכות שהוא טוען שאמורה להיות למלך, והוא גם לא היה מסוגל להטיל מורא על המעמד הנשלט. וכך, הוא העלה את הרף, וטען שהוא בן השמיים ורוצה לייצג את השמיים. האם הוא היה מסוגל לייצג את השמיים? האם הייתה לו התמצית הדרושה? אם מישהו מתעקש לייצג את השמיים בלי שיש לו התמצית לעשות כן, זה נקרא להעמיד פנים. מצד אחד, השליטים האלו מביטים בעוינות בשמיים ובאל, אך מצד אחר, הם מעמידים פנים שהם בן השמיים, ושהם הוסמכו על ידי השמיים, כדי לאפשר את השלטון שלהם. האם אין זה חסר בושה? במבט על העובדות הללו, המטרה של האמרות השונות על התנהגות מוסרית שנפוצות בקרב המין האנושי היא להגביל את החשיבה הרגילה של האנשים, לכבול את ידיהם ורגליהם, להגביל את התנהגותם ואפילו להגביל את מחשבותיהם, דעותיהם וביטוייהם השונים במסגרת התחום של האנושיות הרגילה. במבט על שורש העניין, מטרתן היא לעצב מנהגים חברתיים טובים ומוסריות חברתיות. כמובן, על ידי השגת האפקט הזה הן גם משרתות את השאיפה של המעמד השולט להישאר בשלטון לאורך זמן. אך בלי קשר לאופן שבו הם שולטים, בסופו של דבר הקורבן הוא המין האנושי. המין האנושי מוגבל ומושפע על ידי הרעיונות וההשקפות השונות של התרבות המסורתית. לא רק שאנשים החמיצו את ההזדמנות לשמוע את הבשורה ולקבל את ישועת האל, אלא שהם גם החמיצו את ההזדמנות לחפש את האמת וללכת בנתיב הנכון בחיים. יתרה מכך, תחת שליטתם של השליטים, לאנשים אין ברירה אלא לקבל כל מיני רעלים, דברי כפירה ודברים מופרכים, וכן דברים שליליים נוספים שבאים מן השטן. במשך אלפי השנים האחרונות של ההיסטוריה הארוכה של המין האנושי, השטן חינך, השריש והוליך שולל את המין האנושי על ידי הפצת ידע וקידום תיאוריות אידאולוגיות שונות, והתוצאה היא שדורות של אנשים הושפעו באורח עמוק והוגבלו על ידי הרעיונות והדעות הללו. כמובן, תחת השפעתם של הרעיונות והדעות שמקורם בשטן, הצביונות המושחתים של אנשים מתעצמים ונעשים חמורים יותר. כלומר, הצביונות המושחתים של אנשים טופחו ו"רוממו" על בסיס זה, והושרשו עמוק בליבם של אנשים, מה שגרם להם להתכחש לאל, להתנגד לאל ולשקוע עמוק בחטא שממנו הם אינם מסוגלים להיחלץ. באשר להיווצרות האמרה הזאת על התנהגות מוסרית – "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" – וכן באשר למטרות של העמדת הדרישה הזאת, הנזק שנעשה לאנשים מאז נוצרה האמרה הזאת על התנהגות מוסרית, ולהיבטים הנוספים האחרים, הרי שלא נשתף על הדברים הללו כעת, ואתם יכולים להקדיש זמן מאוחר יותר ולהמשיך להרהר עליהם בעצמכם.

אמרות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית מוכרות לסינים, אך הדברים האלו לא משפיעים על אנשים מהיום למחר. אתה חי בסביבה חברתית מהסוג הזה, קיבלת חינוך אידאולוגי מהסוג הזה על היבטים של התרבות המסורתית והמוסריות, ואתה מכיר את הדברים הללו, אבל מעולם לא עלה בדעתך שלדברים האלו עלולה להיות השפעה שלילית אדירה. עד כמה הדברים הללו יחסמו את דרכך לאמונה באל, לחתירה אל האמת ולכניסה למציאויות-האמת, או מה תהיה מידת ההשפעה או החסימה שלהם בנתיב שתלך בו בעתיד? האם אתם מודעים לסוגיות הללו? עליכם להרהר עוד ולהבחין בסוגיה שעליה שיתפנו היום, כדי לזכות בהבנה יסודית של התפקיד שהתרבות המסורתית ממלאת בחינוך המין האנושי, מה היא בדיוק, וכיצד אנשים צריכים להתייחס אליה בצורה נכונה. הדברים האלה ששיתפנו לעיל מסייעים ומועילים להבנתכם את הדברים הקשורים לתרבות המסורתית. כמובן, ההבנה הזאת אינה רק הבנה של התרבות המסורתית אלא גם הבנה של ההשחתה שהשטן מחולל במין האנושי, ושל הדרכים והאמצעים השונים שבאמצעותם השטן משחית את המין האנושי, ואפילו באורח ספציפי של הדעות השונות שהוא משריש באנשים, וכן של הדרכים השונות והאמצעים, הדעות, נקודות המבט, העמדות וכן הלאה, שבאמצעותם הוא מתייחס לעולם ולמין האנושי. לאחר שתזכו בהבנה יסודית של הדברים הקשורים לתרבות המסורתית, מה שעליכם לעשות הוא לא רק להימנע מהאמרות ומן ההשקפות השונות של התרבות המסורתית ולדחות אותן. במקום זאת, עליהם להבין ולנתח באורח ספציפי יותר איזה נזק, מגבלות וכבלים גרמו לך האמרות על התנהגות מוסרית שאתה מקיים ואוחז בהן, ואילו תפקידים הן מילאו בהשפעה, בהפרעה ובהכשלה של המחשבות וההשקפות שלך על התנהלותך, וכן של הקבלה שלך את דברי האל ושל החתירה שלך אל האמת, וכתוצאה מכך כיצד גרמו לך עיכוב בקבלת האמת, בהבנתה, ביישומה בפועל ובהתמסרות לאל באורח שלם ומוחלט. הדברים הללו הם בדיוק מה שאנשים צריכים להרהר עליו ולהיות מודעים לו. אתה לא יכול פשוט לחמוק מהם או לדחות אותם, אתה חייב להיות מסוגל להבחין בהם ולהבין אותם לעומק, כדי שתוכל לשחרר לחלוטין את דעתך מן הדברים המטעים ומוליכי השולל של התרבות המסורתית. אפילו אם אמרות מסוימות על התנהגות מוסרית אינן מושרשות בך עמוק, אלא מתבטאות מפעם לפעם בחשיבה ובתפיסות שלך, הן עדיין עלולות להפריע לך לתקופה קצרה או במהלך תקרית בודדת. אם אינך יכול להבחין בהם בבהירות, אתה עדיין עלול לראות באמרות ובדעות מסוימות דברים שהם חיוביים למדי או קרובים לאמת, וזה דבר בעייתי מאוד. יש אמרות מסוימות על התנהגות מוסרית שבתוך תוכך אתה אוהב למדי. לא רק שאתה מסכים איתן בליבך, אלא שאתה גם מרגיש שאפשר להשמיע אותן בציבור, שאנשים יהיו מעוניינים לשמוע אותן ושהם יקבלו אותן כדברים חיוביים. האמרות האלו הן ללא ספק אלו שקשה לך ביותר לוותר עליהן. על אף שלא הודית שהן האמת, בתוך לבך אתה מכיר בהן כדברים חיוביים, ובאורח לא מודע הן משתרשות בליבך והופכות לחייך. מיד כאשר אתה מתחיל להאמין באל ומקבל את האמת שמובעת על ידי האל, הדברים הללו יעלו באורח טבעי ויפריעו לך, ויהוו עבורך מכשול בפני קבלת האמת. כל אלו הם דברים שמהווים מכשול לאנשים בפני חתירה אל האמת. אם אינך יכול להבחין בהם בבהירות, קל לבלבל בין הדברים האלו לבין האמת ולהעניק להם את אותו המעמד, מה שיכול להיות בעל השפעות שליליות מסוימות על אנשים. יתכן שאמרות כגון "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", "הפק הנאה מעזרה לאחרים" ו"היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", לא נתפסו בעיניך כאמת ושאתה לא רואה בהן אמת מידה לאומדן ההתנהגות המוסרית שלך, ושאתה לא חותר אליהם כמטרות להתנהלותך, אבל אין משמעות הדבר שלא הושפעת על ידי התרבות המסורתית ושלא הושחתת על ידה. כמו-כן, יתכן שאתה אדם שמגלה אדישות לפרטים טריוויאליים, מבחינה זאת שלא אכפת לך האם אתה מכניס לכיסך כסף שאתה מוצא או לא, או האם אתה מפיק הנאה מעזרה לאחרים. אבל דבר אחד צריך להיות ברור ומובן לך: אתה חי בסביבה חברתית מהסוג הזה ותחת השפעתם של תרבות מסורתית וחינוך אידאולוגי, כך שאתה בהכרח תקיים את האמרות הללו שהמין האנושי תומך בהן, ותאמץ לפחות חלק מהן כסטנדרט שלך למדידת התנהגות מוסרית. זה הדבר שעליך להרהר בו בתשומת לב. יתכן גם שאינך מאמץ אמרות כגון "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", או "הפק הנאה מעזרה לאחרים" כסטנדרט שלך לאומדן התנהגות מוסרית, אבל עמוק בליבך אתה חושב שאמרות אחרות, כגון "אקריב את עצמי למען חבר" הן אציליות במיוחד והן הפכו לעקרונות שמשפיעים על חייך, או הפכו לקריטריון הנעלה ביותר שעל פיו אתה מתייחס לאנשים ולדברים ומתנהל ופועל. מה זה מראה? על אף שעמוק בליבך אתה לא סוגד לתרבות המסורתית או מקיים אותה מתוך כוונה, האמונות שלך ביחס להתנהלות, לדרכים שבהן אתה מתנהל ולמטרות שלך בחיים, וכן העקרונות, השורה התחתונה והאמונות הנוגעים למטרות החיים שאתה חותר אליהן אינם נקיים כלל ועיקר מן התרבות המסורתית. הם לא חמקו מערכי החסד, הצדיקות, ההגינות, החוכמה והמהימנות שהמין האנושי אוחז בהם, מעקרונות כלשהם של התנהגות מוסרית שהמין האנושי דוגל בהם – לא חמקת כלל מן המגבלות הללו. אם לומר זאת בפשטות, כל עוד אתה בן אנוש מושחת, בן אנוש חי, ואתה אוכל את המזון של העולם האנושי, הרי שעקרונות ההתנהלות והחיים שאתה מקיים אינם אלא העקרונות והאמונות להתנהגות מוסרית של התרבות המסורתית. עליכם להבין את המילים הללו שאני אומר ואת הבעיות הללו שאני חושף. ועם זאת, אולי אתה חושב שאין לך את הבעיות האלו, ולכן לא אכפת לך מהדברים שאני אומר. העובדה היא שלאנשים כולם יש הבעיות הללו בדרגות שונות, בין אם אתה מכיר בכך או לא, וזהו דבר שמי שמאמינים באל וחותרים אל האמת צריכים להרהר עליו בתשומת לב ולהבין אותו.

זה עתה אמרנו שהאמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" היא דרישה שמוצבת ביחס להתנהגות המוסרית של המין האנושי. גם ניתחנו כמה מהבעיות שיש באמרה הזאת וכמה מההשפעות שהיו לה על המין האנושי. האמרה החדירה למין האנושי כמה רעיונות והשקפות לא בריאות והיו לה כמה השפעות שליליות על מה שאנשים חותרים אליו ועל הישרדותם, השפעות שאנשים צריכים להיות מודעים להן. אם כן, כיצד צריכים מאמינים להבין את הבעיות הקשורות לרוחב הלב ולרחבות הדעת במין האנושי? כיצד אפשר להבין אותן מן האל באופן נכון וחיובי? האם לא צריך להבין גם את זה? (כן.) למעשה, לא קשה להבין את הדברים האלו. אתה לא צריך לנחש וגם לא לחקור כדי לגלות מידע. אנחנו יכולים לדעת בדיוק את דעתו של האל על האמרות וההשקפות הללו של התרבות המסורתית, ולדעת מה הן בדיוק כוונותיו, פשוט על ידי כך שנלמד מן הדברים שהאל אמר ומן העבודה שהוא עשה בקרב אנשים, ומהצביון של האל כפי שהוא משתקף באופנים השונים שהוא מתייחס לכל סוגי האנשים. על ידי התבוננות בכוונות ובהשקפות של האל, לאנשים אמור להיות נתיב כדי לחתור בו אל האמת. האמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו" שאנשים דבקים בה, משמעותה שכשראש של אדם נערף ונופל ארצה, זהו סוף העניין ואין לעסוק בו עוד. האם אין זה סוג של השקפה? האם אין זאת השקפה שנפוצה בקרב אנשים? משמעותה שברגע שאדם מגיע אל סוף חייו הגשמיים, החיים תמו ונשלמו. בו ברגע מוכרז כי הסתיימו כל הדברים הרעים שהאדם הזה עשה בחייו, וכל האהבה, השנאה, התשוקה והעוינות שהוא חווה, ושהחיים נחשבים כאילו הם הסתיימו. אנשים מאמינים בכך, אבל במבט על דברי האל ועל כל הסימנים השונים של מעשי האל, האם זה הוא העיקרון של מעשי האל? (לא.) אם כך, מה הוא העיקרון של מעשי האל? על איזה בסיס עושה האל דברים כאלו? יש אנשים שאומרים שהאל עושה דברים כאלו על בסיס הצווים המנהליים שלו, וזה נכון, אך זאת אינה התמונה השלמה. מצד אחד, הדבר נעשה על פי הצווים המנהליים שלו, אבל מצד שני הוא מתייחס לאנשים מכל הסוגים על בסיס הצביון והתמצית שלו – זאת התמונה השלמה. בעיני האל, אם אדם נהרג וראשו נופל ארצה, האם חייו של האדם הזה הגיעו לסיומם? (לא.) אם כך, באיזה אופן מסיים האל את חייו של אדם? האם זאת הדרך שהאל מטפל באדם? (לא.) דרכו של האל לטפל בכל אדם שהוא אינה רק להרוג אותו על ידי עריפת ראשו ובכך לסיים את העניין. לאופן שבו האל מטפל במין האנושי יש התחלה וסוף, קוהרנטיות. מהעת שבה נשמה מתגלמת מחדש כבן אנוש, ועד לעת שבה הנשמה שבה לממלכת הרוח לאחר סיום חייו הגשמיים של האדם, ובכל נתיב שהיא הולכת, בין אם בממלכת הרוח ובין עם בעולם הגשמי, היה חייבת להיות כפופה לטיפול של האל. בסופו של דבר, הצווים המנהליים של האל הם שיקבעו אם היא תזכה בתגמול או בעונש, ויש כללים שמימיים. משמעות הדבר היא שהאופן שבו האל מתייחס לאדם תלוי בייעוד החיים הכולל שקבע האל לכל אדם. לאחר שהייעוד של אדם מסתיים, הוא כפוף לטיפול על בסיס החוק שהאל קבע ועל בסיס הכללים השמיימיים של הענשת הרע ותגמול לטוב. אם האדם הזה עשה רע משמעותי בעולם, הרי שהוא צריך לספוג עונש משמעותי; אם האדם הזה לא עשה הרבה רע ואפילו עשה כמה מעשים טובים, הרי שיש לגמול לו על כך. יכולתו להמשיך להתגלם ולהיוולד מחדש כאדם או כבעל חיים תלויה בביצועיו בחיים האלו. מדוע אני משתף על הדברים האלו? כיוון שלאמרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו" נלווה משפט נוסף, "היה סלחן בכל מקום אפשרי". האל לא מדבר ולא עושה דברים באופן זה, שיש בו ניסיון חסר עקרונות להחליק דברים. המעשים של האל מתגלים באופן שבו הוא מטפל בכל יציר בריאה מן ההתחלה ועד הסוף, וכל זה מאפשר לאנשים לראות באורח ברור שהאל הוא הריבון על גורלם של בני האדם, מתזמר ומסדר אותו, ולאחר מכן מעניש על הרע וגומל על הטוב, על פי התנהגותו של האדם, תוך שהוא מטיל עונש כאשר מגיע עונש. בהתאמה עם מה שהאל קבע, אדם ייענש במשך מספר השנים הדרוש ובמשך מספר ההתגלמויות הדרוש, על פי כמות המעשים הרעים שהוא עשה, וממלכת הרוח אוכפת זאת לפי כללים שנקבעו וללא הסטייה הקלה ביותר. אף אחד לא יכול לשנות את זה, וכל מי שעושה כן מפר את הכללים השמיימיים שהאל קבע, והוא ייענש ללא יוצא מהכלל. בעיני האל, אי-אפשר להפר את הכללים השמיימיים האלו. מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא שכל אדם, ולא חשוב איזה דבר רע הוא עשה או אילו כללים ותקנות שמיימיים הוא הפר, יטופל בסופו של דבר ללא פשרות. בניגוד לחוקי העולם – שבהם יש עונשים על תנאי, או שמישהו יכול להתערב לטובת נאשם, או שהשופט יכול לנהוג על פי נטיותיו האישיות ולהחיל גישה מיטיבה על ידי היותו סלחן בכל מקום אפשרי, כך שהאדם לא יורשע בפשע ולא ייענש בהתאם – לא כך מתנהלים הדברים בממלכת הרוח. האל יטפל בחיי העבר וההווה של כל יציר בריאה בדיוק בהתאם לחוקים שהוא קבע, כלומר חוקי השמיים. אין זה משנה כמה חמורות או חסרות משמעות העבירות שאדם ביצע, או כמה גדולים או חסרי משמעות מעשיו הטובים, וגם אין זה משנה כמה זמן נמשכות העבירות או נמשכים המעשים הטובים של האדם, או לפני כמה זמן הם אירעו. שום דבר מזה אינו משנה את האופן שבו אדון הבריאה מתייחס לבני האדם שברא. כלומר, הכללים השמיימיים שהאל קבע לעולם לא ישתנו. זה העיקרון העומד מאחורי מעשי האל והאופן שבו הוא עושה דברים. מאז שבני האדם החלו להתקיים והאל החל לעבוד בקרבם, הצווים המנהליים שהוא קבע, כלומר כללי השמיים, לא השתנו. לכן, לאל יהיו בסופו של דבר דרכים לטפל בעבירות של המין האנושי, במעשיו הטובים, ובכל מיני המעשים הרעים. כל יצירי הבריאה כולם חייבים לשלם את המחיר המגיע להם על מעשיהם והתנהגותם. יחד עם זאת, כל יציר בריאה נענש על ידי האל בגלל התמרדותו נגד האל, המעשים הרעים שהוא עשה והעבירות שהוא הותיר מאחוריו, ולא בגלל שהאל נעשה מלא שנאה כלפי אנשים. האל אינו חבר במין האנושי. האל הוא האל, אדון הבריאה. כל יצירי הבריאה כולם נענשים לא כיוון שאדון הבריאה שונא אנשים, אלא כיוון שהם הפרו את כללי השמיים, את התקנות, את החוקים והדיברות שהאל קבע, ואיש אינו יכול לשנות את העובדה הזאת. מנקודת המבט הזאת, בעיני האל לעולם אין משהו כגון "להיות סלחן בכל מקום אפשרי". יתכן שאינכם מבינים באורח מלא את מה שאני אומר, אבל בכל מקרה, המטרה הסופית היא לגרום לכם לדעת שלאל אין שום שנאה, אלא רק את כללי השמיים, צווים מנהליים, חוקים, הצביון שלו, וחרון האף והמלכותיות שלו, שאינם סובלים כל פגיעה שהיא. לכן, בעיני האל אין דבר כזה "להיות סלחן בכל מקום אפשרי". אל לכם למדוד את האל על פי הדרישה להיות סלחן בכל מקום אפשרי, וגם לא להעמיד את האל לבחינה אל מול הדרישה הזאת. מה פירוש "להעמיד את האל לבחינה"? פירושו שלעתים כשהאל מגלה חמלה וסובלנות כלפי אנשים, יש מי שיאמרו: "תראו, האל טוב, האל אוהב אנשים, הוא סובלני בכל מקום אפשרי, הוא באמת סובלני כלפי בני אדם, דעתו של האל היא הרחבה ביותר, היא הרבה יותר רחבה מדעתם של בני אדם, ואפילו גדולה יותר מזאת של ראשי ממשלות!" האם נכון לומר זאת? (לא.) אם אתה משבח את האל באופן הזה, האם זה דבר שראוי לומר? (לא, זה לא ראוי.) צורת הדיבור הזאת לא נכונה ואי-אפשר להחיל אותה על האל. בני אדם שואפים להיות סלחנים בכל מקום אפשרי כדי להראות את נדיבותם ואת סובלנותם, והם מתפארים בכך שהם אנשים סובלניים ורחבי-לב, אנשים בעלי מעלות נאצלות. באשר לאל, הרי שיש רחמים וסובלנות בתמצית של האל. רחמים וסובלנות הם התמצית של האל. אך התמצית של האל אינה זהה לרוחב לב ולסובלנות שבני אדם מגלים בהיותם סלחנים בכל מקום אפשרי. אלו שני דברים שונים. בכך שבני אדם סלחנים בכל מקום אפשרי, מטרתם היא לגרום לאנשים לומר עליהם דברים נחמדים, שיש להם נדיבות וחסד, ושהם אנשים טובים. בנוסף, הדבר גם נובע מלחצים חברתיים, לצורך הישרדות. אנשים מגלים רק מעט נדיבות ומעט רוחב דעת כלפי אחרים כדי להשיג את המטרה הזאת, לא כדי להיצמד או לקיים קריטריונים של מצפון, אלא כדי לגרום לאנשים להעריץ אותם ולסגוד להם, או כיוון שזה חלק מאיזושהי סיבה נסתרת או תחבולנות. אין טוהר במעשיהם. אם כך, האם האל עושה דברים כגון להיות סלחן בכל מקום אפשרי? האל אינו עושה דברים כאלו. יש אנשים שאומרים: "האם האל לא מגלה גם סלחנות כלפי אנשים? אז כשהוא עושה זאת, האם הוא אינו סלחן בכל מקום אפשרי?" לא, יש פה הבדל שעל אנשים להבין. מה הוא הדבר שאנשים צריכים להבין? הדבר שהם צריכים להבין הוא שכשאנשים מחילים את האמרה "היה סלחן בכל מקום אפשרי" הם עושים זאת ללא עקרונות. הם עושים זאת כיוון שהם נכנעים ללחצים החברתיים ולדעת הקהל, וכדי להעמיד פנים שהם אנשים טובים. אנשים עושים זאת באי רצון, עם המטרות הלא טהורות הללו ובעודם עוטים מסכה של צביעות כדי להפגין שהם אנשים טובים. או אולי הם נאלצים לעשות זאת מכורח נסיבות, והם רוצים להתנקם אבל אינם יכולים לעשות כן, ובמצב הזה שבו אין ברירה אחרת, הם מקיימים באי-רצון את העיקרון הזה. הדבר לא בא מביטוי של תמציתם הפנימית. האנשים שמסוגלים לעשות זאת אינם באמת אנשים טובים, או אנשים שבאמת אוהבים דברים חיוביים. אם כך, מה הוא ההבדל בין העובדה שהאל סובלני ורחום כלפי אנשים, ובין אנשים שמיישמים את האמירה הזאת "היה סובלני בכל מקום אפשרי"? אמרו לי מה ההבדלים. (במה שהאל עושה יש עקרונות. למשל, אנשי נינווה קיבלו את הסובלנות של האל לאחר שהם התחרטו באמת. מכך, אנו יכולים לראות שיש עקרונות במעשי האל, ואנחנו גם יכולים לראות שבתמצית של האל יש רחמים וסובלנות כלפי אנשים.) יפה אמרתם. יש פה שני הבדלים עיקריים. זה עתה הזכרתם נקודה קריטית, והיא שיש עקרונות במה שהאל עושה. יש גבול ותחום ברורים לכל מה שהאל עושה, והגבול והתחום האלו הם דברים שאנשים מסוגלים להבין. העובדה היא שיש עקרונות מסוימים בכל מה שהאל עושה. למשל, האל גילה סלחנות כלפי אנשי נינווה על העבירות שלהם. כשאנשי נינווה ויתרו על הרוע שלהם והתחרטו באמת ובתמים האל סלח להם והבטיח לא להשמיד את העיר. זה היה העיקרון מאחורי מעשי האל. כיצד אפשר להבין את העיקרון הזה כאן? הוא היה השורה התחתונה. על פי ההבנה של בני האדם ואופן דיבורם, אפשר לומר שזאת הייתה השורה התחתונה של האל. כל עוד אנשי נינווה זנחו את הרוע שבידיהם והפסיקו לחיות בחטא ולדחות את האל כפי שעשו בעבר, וכשהם היו מסוגלים באמת להתחרט בפני האל, החרטה האמיתית הזאת הייתה השורה התחתונה שהאל נתן להם. אם הם יוכלו להשיג חרטה אמיתית, הרי שהאל יהיה סלחן כלפיהם. אם, לעומת זאת, הם לא היו מצליחים להשיג חרטה, האם האל היה שוקל את הדברים מחדש? האם החלטתו ותוכניתו הקודמות של האל להשמיד את העיר הזו היו משתנות? (לא.) האל נתן להם שתי ברירות: הראשונה הייתה להמשיך בדרכיהם הרעות ולעמוד בפני השמדה, ובמקרה כזה כל העיר הייתה מושמדת; הברירה השנייה הייתה לוותר על הרוע שלהם, להתחרט בפניו באמת בשק ואפר, ולהודות בפניו על חטאיהם מעומק ליבם, ובמקרה כזה הוא יהיה סלחן כלפיהם, וללא קשר לרע שעשו בעבר או לחומרה של מעשי הרוע שלהם, הוא יחליט לא להשמיד את העיר, כיוון שהם התחרטו. האל נתן להם שתי ברירות, ובמקום ללכת עם הראשונה, הם בחרו בשנייה – להתחרט באמת ובתמים בפני האל בשק ואפר. מה הייתה התוצאה הסופית? הם הצליחו לגרום לאל לשנות את דעתו, כלומר לשקול מחדש, לשנות את תוכניותיו, לגלות כלפיהם סלחנות, ולהימנע מהשמדת העיר. האם אין זה העיקרון שהאל עובד על פיו? (כן.) זה העיקרון שהאל עובד על פיו. בנוסף, יש עוד נקודה קריטית, שהיא שבתמצית של האל יש אהבה ורחמים, אבל כמובן יש גם חוסר סובלנות כלפי הפגיעות של האדם, וכן חרון אף. במקרה של השמדת נינווה, התגלו שני ההיבטים הללו של התמצית של האל. כשהאל ראה את מעשיהם הרעים של האנשים הללו, תמצית חמתו של האל התבטאה והתגלתה. האם יש עיקרון בחרון אפו של האל? (כן.) במילים פשוטות, העיקרון הוא שיש בסיס לחרון אפו של האל. לא מדובר בכעס או בחימה ללא הבחנה, קל וחומר בסוג של הרגשה. למעשה, מדובר בצביון שעולה ומתגלה באופן טבעי בהקשר מסוים. חרון אפו ומלכותיותו של האל אינם סובלים שום פגיעה שהיא. בשפה אנושית, משמעות הדבר היא שהאל התרגז וזעם כשהוא ראה את המעשים הרעים של אנשי נינווה. ליתר דיוק, האל כעס כיוון שיש לו צד שאינו סובלני לפגיעות מצד אנשים, כך שלאחר שהוא רואה את מעשיהם הרעים של האנשים ואת התרחשותם והופעתם של דברים שליליים, האל באופן טבעי יגלה את חרון אפו. ובכן, אם חרון אפו של האל היה מתגלה, האם הוא היה משמיד את העיר מיד? (לא.) כך אתם יכולים לראות שיש עקרונות במה שהאל עושה. זה לא שברגע שהאל כועס הוא אומר: "יש לי סמכות, אשמיד אותך! בלי קשר לקושי שלך, לא אתן לך הזדמנות!" לא כך הם פני הדברים. אילו דברים עשה האל? האל עשה סדרה של דברים. כיצד על האנשים לפרש אותם? סדרת הדברים שהאל עשה מבוססת כולם על הצביון של האל. המעשים לא הופיעו אך ורק על בסיס חרון אפו. כלומר, חרון האף של האל אינו פזיזות. זה לא כמו פזיזותם של בני האדם, שאומרים מתוך דחף רגעי: "יש לי את הכוח, אהרוג אותך, אטפל בך" או כפי שאומר הדרקון הגדול האדום כאש: "אם אתפוס אותך, אגמור אותך, אכה אותך למוות ללא כל השלכות". זאת הדרך שבה השטן והשדים עושים דברים. אין כל פזיזות בחרון האף של האל. באיזה אופן מתבטא היעדר הפזיזות שלו? כשהאל ראה כמה מושחתים היו אנשים נינווה, הוא כעס וזעם. אך לאחר שהוא כעס הוא לא השמיד אותם בלי לומר מילה בשל קיום התמצית של זעמו. במקום זה, הוא שלח את יונה להודיע לאנשי נינווה מה הוא עומד לעשות, ואמר להם מה הוא יעשה ומדוע, כדי שיהיה להם ברור וכדי לתת להם שביב של תקווה. העובדה הזאת מראה למין האנושי שהזעם של האל מתגלה בשל הופעתם של דברים שליליים ורעים, אך שהזעם של האל שונה מפזיזותו של המין האנושי, ושונה מתחושות אנושיות. ש אנשים שאומרים: "זעמו של האל שונה מפזיזות אנושית ומתחושות אנושיות. האם זעמו של האל ניתן לשליטה?" לא, 'ניתן לשליטה' אינו המונח הנכון להשתמש בו במקרה הזה, לא מתאים לומר את זה. אם לדייק, יש עקרונות בזעם של האל. בזעמו, האל עשה סדרה של דברים שמוכיחה עוד יותר שיש אמיתות ועקרונות במעשיו, ובה בעת מסבירה למין האנושי שפרט לזעמו, לאל יש גם רחמים ואהבה. כשהרחמים והאהבה של האם מושקעים במין האנושי, אילו הטבות מקבל המין האנושי? כלומר, אם אנשים מודים בחטאיהם ומתחרטים באופן שהאל מלמד, הם יכולים לזכות מן האל בסיכוי לחיים, ובתקווה ובאפשרות לשרוד. משמעות הדבר היא שאנשים יכולים להמשיך לחיות ברשותו של האל, בתנאי שהם באמת הודו ובאמת התחרטו, ואז הם יוכלו לקבל את ההבטחה שהאל נותן להם. והאם אין עקרונות בכל סדרת האמירות האלו? אתה מבין, אם להשתמש בשפה אנושית, אזי מאחורי כל דבר וכל סוג של עבודה שהאל עושה יש רציונל וקפדנות, או אם להשתמש במילים של האל, יש אמיתות ועקרונות. זה שונה מדרך עשיית הדברים של המין האנושי, ועוד פחות מכך זה מהול בפזיזות של המין האנושי. יש אנשים שאומרים: "הצביון של האל שליו ולא אימפולסיבי!" האם זה כך? לא, אי-אפשר לומר שהצביון של האל שליו, רגוע ולא אימפולסיבי – זאת דרכו של המין האנושי למדוד ולתאר אותו. יש אמיתות ועקרונות במה שהאל עושה. בלי קשר למה הוא עושה, יש לכך בסיס, והבסיס הזה הוא האמת והוא הצביון של האל.

כשהאל טיפל באנשי נינווה, הוא עשה סדרה של דברים. ראשית, הוא שלח את יונה לומר לאנשי נינווה, "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג' 4). האם ארבעים יום הם זמן רב? הם בדיוק חודש ועשרה ימים, שזה לא מעט זמן, מספיק כדי שאנשים יחשבו ויהרהרו זמן-מה ויגיעו לחרטה אמיתית. אילו היה מדובר בארבע שעות, או בארבעה ימים, זה לא היה מספיק זמן כדי להתחרט. אך האל נתן ארבעים יום, שזה זמן ארוך בהחלט ויותר ממספיק. כמה גדולה יכולה להיות עיר? יונה סבב ברחבי העיר מקצה לקצה והודיע לכולם בתוך ימים אחדים בלבד, כך שכל אזרח וכל בית אב קיבלו את המסר. ארבעים הימים האלו היו די והותר זמן כדי להכין שקים ואפר ולעשות כל הכנה אחרת שהייתה דרושה. מה אתה מבין מהדברים האלו? האל נתן לאנשי נינווה מספיק זמן כדי לאפשר להם לדעת שהוא עומד להשמיד את עירם, כדי לתת להם להתכונן, להרהר ולבחון את עצמם. בשפה אנושית, האל עשה כל מה שהוא היה יכול וכל מה שהיה עליו לעשות. אותו פרק זמן של ארבעים יום היה מספיק, שכן הוא נתן לכולם – מהמלך ועד לאנשים הפשוטים – די זמן כדי להרהר ולהתכונן. מצד אחד, מכך אפשר להבין שמה שהאל עושה עבור אנשים הוא להראות סובלנות, ומצד אחר, אפשר לראות שלאל אכפת בליבו מאנשים ויש לו כלפיהם אהבה אמיתית. הרחמים והאהבה של האל אכן קיימים, ללא כל העמדת פנים, וליבו נאמן, ללא כל העמדת פנים. כדי לתת לאנשים את ההזדמנות להתחרט, הוא נתן להם ארבעים יום. אותם ארבעים יום אצרו בחובם את הסובלנות והאהבה של האל. ארבעים הימים האלו היו ארוכים מספיק כדי להוכיח ולאפשר לאנשים לראות באורח מלא שלאל יש דאגה אמיתית ואהבה לאנשים, ושהרחמים והאהבה של האל אכן קיימים, ללא כל העמדת פנים. יש מי שיאמרו: "האם לא אמרת קודם לכן שהאל אינו אוהב אנשים, שהוא שונא אנשים? האם אין זאת סתירה ביחס למה שאתה אומר כעת?" האם זאת סתירה? (לא.) לאל אכפת בליבו מאנשים, יש לו את תמצית האהבה. האם זה שונה מלומר שהאל אוהב אנשים? (כן.) במה זה שונה? האם האל אכן אוהב או שונא אנשים? (הוא אוהב אנשים.) אם כן, מדוע האל בכל זאת מקלל ומייסר ושופט אנשים? אם משהו כה חשוב אינו ברור לכם, בוודאי לא הבנתם אותו נכונה. האם זאת סתירה בינך ובין האל? אם יש משהו שלא ברור לך, האם לא סביר שתהום תיפער בינך ובין האל? אמור לי, אם האל אוהב אנשים, האם האל גם שונא אנשים? האם אהבתו של האל לאנשים משפיעה על שנאתו לאנשים? האם שנאתו של האל לאנשים משפיעה על אהבתו לאנשים? (לא.) אם כן, מדוע האל אוהב אנשים? האל הפך לבשר כדי להושיע אנשים – האם אין זאת האהבה הגדולה ביותר? כמה זה מעורר רחמים אם אינכם יודעים זאת! אם אינכם יודעים אפילו מדוע האל אוהב אנשים, הרי שזה מגוחך. אמרו לי, מנין באה אהבתה של אם לבנה? (מאינסטינקט.) נכון. אהבה אימהית באה מאינסטינקט. אם כן, האם האהבה הזאת מבוססת על היותו של הילד טוב או מרושע? (לא.) למשל, אפילו אם ילד שובב מאוד ולפעמים משגע את אמא שלו, בסופו של יום היא עדיין אוהבת. מדוע? האופן הזה שבו היא מתייחסת לילד נובע מהאינסטינקט של תפקידה כאם. בגלל האהבה האימהית האינסטינקטיבית הזאת שיש לה, אהבתה לילד אינה מבוססת על היותו של הילד טוב או מרושע. יש אנשים שאומרים: "היות שאֶם אוהבת את בנה באורח אינסטינקטיבי, מדוע היא בכל זאת סוטרת לו? מדוע היא בכל זאת שונאת אותו? מדוע היא בכל זאת כועסת עליו לפעמים וגוערת בו? ומדוע היא לפעמים כועסת כל כך עד כי היא לא רוצה עוד שום קשר איתו? האם לא אמרת שלאם יש אהבה, ושהיא אוהבת את הילד שלה? אז כיצד היא יכלה להיות כל-כך חסרת-לב?" האם זאת סתירה? לא, זאת לא סתירה. האופן שבו אם מתייחסת לילד שלה תלוי בגישה של הילד כלפי האם ובהתנהגות של הילד. אבל בלי קשר לאופן שבו היא מתייחסת לילד שלה, אפילו אם היא סוטרת לו ושונאת אותו, אין לכך כל השפעה על קיום האהבה האימהית שלה. באותו אופן, מנין באה אהבתו של האל לאנשים? (לאל יש את תמצית האהבה.) נכון. סוף-סוף הבהרת את זה. לב העניין כאן הוא שלאל יש את תמצית האהבה. הסיבה שבגללה האל אוהב אנשים ואכפת לו מהם היא שמצד אחד, לאל יש את תמצית האהבה. במסגרת האהבה הזאת יש רחמים, רכות אוהבת, סובלנות וסבלנות. כמובן, יש גם גילויים של דאגה, ולפעמים חרדה ועצב וכן הלאה. כל זה נקבע על ידי התמצית של האל. זו התייחסות לעניין מנקודת מבט סובייקטיבית. מנקודת מבט אובייקטיבית, בני האדם נבראים על ידי האל, בדיוק כפי שילד נולד מאמו, ולאם אכפת ממנו באופן טבעי ויש ביניהם קשרי דם שאינם ניתנים לניתוק. על אף שלבני האדם ולאל אין קשרי דם כאלה, כדבריהם של אנשים, הרי שעם זאת, בני האדם נבראים על ידי האל, ואכפת לו מהם והוא מרגיש חיבה כלפיהם. האל רוצה שבני האדם יהיו טובים וילכו בנתיב הנכון, אבל כשהוא רואה אותם מושחתים בידי השטן, הולכים בנתיב הרע וסובלים, הדבר גורם לאל להיות עצוב ומעונה. זה רגיל, הלא כן? לאל יש התגובות, התחושות והביטויים האלו, שכולם מתעוררים בגלל התמצית של האל, והם בלתי נפרדים מן היחסים שנוצרו כתוצאה מבריאת האדם על ידי האל. כל אלה הן עובדות אובייקטיביות. יש אנשים שאומרים: "היות שבתמצית של האל יש אהבה, מדוע האל בכל זאת שונא אנשים? האם לאל לא אכפת מאנשים? איך זה שהוא בכל זאת שונא אותם?" יש פה גם עובדה אובייקטיבית, שהיא שהצביון, התמצית והיבטים אחרים של אנשים אינם תואמים לאל ולאמת, כך שמה שאנשים מגלים וחושפים בפני האל מעורר בו גועל ונתעב בעיניו. עם חלוף הזמן, הצביונות המושחתים של האנשים נעשים יותר ויותר חמורים, החטאים שלהם נעשים יותר ויותר חמורים, והם גם עיקשים באורח קיצוני, נחושים בסירובם להתחרט ואינם מקבלים ולו שמץ של האמת. הם בסכסוך מוחלט עם האל, וכך שנאתו מתעוררת. אם כך, מנין באה שנאתו של האל? מדוע היא מופיעה? היא מופיעה כיוון שצביונו של האל צודק וקדוש, והתיעוב של האל מתעורר על ידי תמציתו. האל מתעב את הרע, שונא דברים שליליים וסולד מכוחות רעים ודברים רעים. לכן, האל מתעב את הגזע האנושי המושחת הזה. אם כך, האהבה והשנאה שהאל מגלה כלפי יצירי בריאה הן רגילות ונקבעות על ידי תמציתו. אין כל סתירה שהיא. יש אנשים ששואלים: "אם כך האם האל בעצם אוהב או שונא אנשים?" כיצד היית משיב על כך? (זה תלוי בגישה של האנשים כלפי האל, או בשאלה האם אנשים באמת התחרטו.) זה נכון באופן בסיסי, אבל לא לגמרי מדויק. מדוע אין זה מדויק? האם אתם חושבים שהאל צריך בהכרח לאהוב אנשים? (לא.) דברי האל למין האנושי וכל העבודה שהוא עושה באנשים הם הביטויים הטבעיים של הצביון ושל התמצית של האל. לאל יש העקרונות שלו, הוא לא צריך בהכרח לאהוב אנשים, אבל הוא גם לא צריך בהכרח לשנוא אנשים. מה שהאל מבקש מאנשים הוא לחתור אל האמת, לנהות בדרכו ולהתנהל ולפעול בהתאמה עם דבריו. האל לא צריך בהכרח לאהוב אנשים, אבל הוא גם לא צריך בהכרח לשנוא אנשים. זאת עובדה, ועל אנשים להבין אותה. זה עתה אמרתם שהאל אוהב או שונא אנשים על פי התנהגותם. מדוע אין זה מדויק לומר זאת? האל לא צריך בהכרח לאהוב אותך, והוא גם בהחלט לא צריך לשנוא אותך. האל אפילו עשוי להתעלם ממך. בין אם אתה חותר אל האמת ומתנהל ופועל בהתאמה עם דברי האל, ובין אם אינך מקבל את האמת ואפילו מתמרד נגד האל ומתנגד לו, בסוף הוא יגמול לכל אדם בהתאם למה שהאדם עשה. אלו שעושים טוב יזכו לתגמול, בעוד אלו שעושים רע ייענשו. זה מה שנקרא לטפל בדברים באורח הגון ושוויוני. כלומר, כיציר בריאה אין לך בסיס לדרוש שהאל יתייחס אליך בצורה מסוימת. כשאתה מתייחס לאל ולאמת בכמיהה, ואתה חותר אל האמת, אתה חושב שהוא חייב לאהוב אותך, אבל אם האל מתעלם ממך ואינו אוהב אותך, אתה חש שהוא לא האל. או כשאתה מתמרד נגד האל, אתה חושב שהוא בוודאי שונא אותך ומעניש אותך, אבל אם הוא מתעלם ממך, אתה חש שהוא לא האל. האם נכון לחשוב כך? (לא, זה לא נכון.) אפשר להעריך באופן הזה יחסים בין בני אדם, כמו היחסים בין הורים וילדיהם – כלומר, האהבה או השנאה שיש להורים כלפי ילדיהם מבוססות לעתים על התנהגותם של הילדים – אבל את היחסים בין בני האדם והאל אי-אפשר להעריך באופן הזה. היחסים בין בני האדם והאל הם היחסים בין יצירי הבריאה והבורא, ואין שום קשרי דם. אלה אך ורק יחסים בין יצירי בריאה והבורא. לכן, בני אדם אינם יכולים לדרוש שהאל יאהב אותם או יצהיר מה עמדתו כלפיהם. אלו דרישות לא הגיוניות. השקפה כזאת מוטעית ולא נכונה; אנשים לא יכולים להעמיד דרישות כאלו. אם כך, אם מביטים על העניין כעת, האם לבני אדם יש אכן הבנה מדויקת ביחס לאהבת האל? ההבנה הקודמת שלהם לא הייתה מדויקת, האין זאת? (כן.) יש עקרונות לכך שהאל אוהב או שונא אנשים. אם התנהגותם או חתירתם של בני אדם עולה בקנה אחד עם האמת והיא מוצאת חן בעיני האל, הרי שהוא מאשר אותה. לעומת זאת, לאנשים יש תמציות מושחתות והם יכולים לגלות צביונות מושחתים ולחתור לאידאלים ולרצונות שהם סבורים שהם נכונים ושהם אוהבים. זה משהו שהאל שונא ואינו מאשר. אבל בניגוד למה שאנשים חושבים – כלומר שהאל יעתיר פרסים על אנשים כל אימת שהוא מאשר אותם, או יטיל משמעת על אנשים ויעניש אותם כל אימת שהוא אינו מאשר אותם – אין הדבר כך. יש עקרונות למעשי האל. זה מעיד על תמציתו של האל, ואנשים חייבים להבין זאת כך.

זה עתה הצגתי שאלה ושיתפתי על העקרונות של מעשי האל ועל תמציתו של האל. מה הייתה השאלה ששאלתי זה עתה? (האל שאל על ההבדל בין הסובלנות והרחמים שלו כלפי אנשים ובין הנוהג האנושי להיות סלחניים בכל מקום אפשרי. לאחר מכן שיתפת שהאל אינו פועל על פי הפילוסופיה הזאת להתנהלות בעולם. האל עוסק בעבירות של אנשים בעיקר על בסיס שני היבטים: מצד אחד, יש עקרונות במה שהאל עושה, ומצד אחר, בתמצית של האל יש הן רחמים והן חרון אף.) זאת אכן הדרך הנכונה להבין את הדבר. העקרונות של האל בעשיית דברים באופן הזה מבוססים על תמציתו ועל צביונו, ואין להם כל קשר שהוא עם סלחנות בכל מקום אפשרי, שהיא פילוסופיה להתנהלות בעולם שהמין האנושי נוהג על פיה. המעשים של אנשים מבוססים על פילוסופיות שטניות והם נשלטים על ידי צביונות שטניים. המעשים של האל הם ביטוי של צביונו ותמציתו. בתמצית של האל יש אהבה, רחמים וכמובן שנאה. ובכן, כיצד אתם מבינים מה היא גישתו של האל כלפי מעשיהם הרעים של בני האדם וכלפי הצורות השונות שלהם להתמרד ולבגוד? מה הבסיס לגישתו של האל? האם הוא נוצר על ידי התמצית שלו? (כן.) בתמצית של האל יש רחמים, אהבה וחרון אף. התמצית של האל היא צדקה, ומהתמצית הזאת נובעים העקרונות של מעשי האל. אז מה הם בדיוק העקרונות של מעשי האל? להעניק רחמים בשפע ולפרוק חרון אף באורח עמוק. אין לכך כל קשר שהוא עם סלחנות בכל מקום אפשרי, אשר נהוגה בקרב בני האדם ונראית כגישה אצילית מאוד, אך בעיני האל היא אינה ראויה לאזכור. מצד אחד, כמאמין, אינך יכול לשפוט את תמצית האל, את מעשיו ואת העקרונות של מעשיו על בסיס הגישה הזאת. בנוסף, מנקודת המבט של האנשים עצמם, אל להם לנהוג על פי הפילוסופיה הזאת להתנהלות בעולם; צריך להיות להם עיקרון לאופן שבו הם עושים בחירות כשדברים קורים להם ושבו הם מטפלים בדברים האלו. מהו העיקרון הזה? לאנשים אין את התמצית של האל, ומובן שהם אינם יכולים לעשות את הכול עם עקרונות ברורים כפי שהאל עושה, או להימצא בעמדת כוח ולחלק הזדמנויות ולהיות סלחנים עם כל מי שזה לא יהיה. אנשים אינם יכולים לעשות זאת. אם כך, מה עליך לעשות כשאתה נתקל בדברים שמפריעים לך, פוגעים בך או מעליבים אותך מבחינת הכבוד או האופי או אפילו פוגעים בליבך ובנשמתך? אם אתה נוהג על פי האמרה הנוגע להתנהגות מוסרית, "היה סלחן בכל מקום אפשרי", הרי שאתה מנסה להחליק דברים בלי להתחשב בעקרונות, ולהיות אדם שמחפש לרצות אחרים, ואתה חש שלא קל להסתדר בעולם הזה, ושאתה לא יכול לרכוש לך אויבים ושעליך להשתדל להעליב אנשים במידה פחותה או אפסית, ולהיות סלחן בכל מקום אפשרי, לשבת על הגדר בכל הזדמנות, לבחור בדרך האמצע, לא להציב את עצמך בשום מצב מסוכן, וללמוד להגן על עצמך. האם אין זאת פילוסופיה להתנהלות בעולם? (כן.) זאת פילוסופיה להתנהלות בעולם, ולא עיקרון שהאל מלמד את המין האנושי. אם כך, מהו העיקרון שהאל מלמד אנשים? כיצד מוגדרת החתירה אל האמת? להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו. אילו היה קורה משהו שהיה מעורר את שנאתך, כיצד הייתי מתייחס אליו? על איזה בסיס היית רואה אותו? (על בסיס דברי האל.) נכון. אם אינך יודע כיצד לראות את הדברים האלו בהתאמה עם דברי האל, הרי שאתה יכול רק להיות סלחן בכל מקום אפשרי, לכבוש את ההתמרמרות שלך, לעשות ויתורים ולהמתין בעודך תר אחר הזדמנויות לנקום – זה הנתיב שהיית בוחר בו. אם אתה רוצה לחתור אל האמת, עליך להתייחס אל אנשים ואל דברים על פי דברי האל, ולשאול את עצמך: "מדוע האדם הזה מתייחס אלי כך? איך זה יכול לקרות לי? כיצד יתכן שיש לכך סוף כזה?" צריך לראות דברים כאלו על פי דברי האל. הדבר הראשון שיש לעשות הוא להיות מסוגל לקבל את העניין הזה מן האל, ולקבל באורח פעיל שהוא בא מן האל, ושהוא דבר מסייע ומועיל עבורך. כדי לקבל את העניין הזה מן האל, אתה חייב ראשית לראות אותו כמשהו שתוזמר ונשלט על ידי האל. כל מה שקורה תחת השמש, כל מה שאתה יכול לחוש, כל מה שאתה יכול לראות, כל מה שאתה יכול לשמוע – הכול קורה ברשותו של האל. לאחר שתקבל את העניין הזה מן האל, מדוד אותו לעומת דברי האל, וגלה איזה מין אדם הוא מי שעשה את הדבר הזה ומהי תמצית העניין הזה, ולא משנה אם מה שהוא אמר או עשה פגע בך, אם ליבך ונשמתך ספגו מכה או אם אופייך נרמס. ראשית, הבט האם האדם הוא אדם רע או שמא אדם מושחת מהשורה, כשאתה בוחן אותו ראשית כמי שהוא בהתאמה עם דברי האל, ואז תבחן את העניין הזה ותטפל בו בהתאמה עם דברי האל. האם אין אלו הצעדים הנכונים לנקוט? (כן.) ראשית קבל את העניין הזה מן האל, והבט באנשים המעורבים בעניין הזה בהתאמה עם דברי האל, כדי לקבוע האם הם אחים ואחיות מהשורה, אנשים רעים, צוררי משיח, חסרי אמונה, רוחות רעות, שדים מטונפים, או מרגלים מטעם הדרקון הגדול האדום כאש, והאם מה שהם עשו היה גילוי כללי של שחיתות, או מעשה רע שנועד, מתוך כוונה, להפריע ולשבש. את כל זאת יש לבחון בהשוואה לעומת דבר האל. למדוד דברים על פי דברי האל הוא הדרך המדויקת והאובייקטיבית ביותר. יש להבחין באנשים ויש לטפל בעניינים בהתאמה עם דברי האל. עליך להרהר: "התקרית הזאת פגעה מאוד בליבי ובנשמתי והותירה עננה מעלי. אבל מה עשתה ההתרחשות של האירוע הזה כדי להשכיל אותי לטובת ההיווכחות שלי בחיים? מה היא כוונת האל?" הדבר מוליך אותך ללב העניין, שעליך לגלות ולהבין – זה מה שנקרא ללכת בנתיב הנכון. עליך לחפש את כוונת האל, על ידי כך שתחשוב: "התקרית הזאת גרמה לטראומה לליבי ולנשמתי. אני מרגיש ייסורים וכאב, אך אני לא יכול להיות שלילי ומלא תוכחה. הדבר החשוב ביותר הוא לבחון, להבדיל ולהחליט האם התקרית הזאת אכן מועילה לי או לא, בהתאמה עם דברי האל. אם היא באה מהטלת המשמעת של האל, והיא מועילה להיווכחות שלי בחיים ולהבנה שלי את עצמי, הרי שעלי לקבל אותה ולהתמסר לה; אם היא פיתוי מן השטן, הרי שעלי להתפלל לאל ולטפל בה בחוכמה". האם חיפוש ומחשבה כאלו הם כניסה חיובית? האם זה להתייחס אל אנשים ודברים בהתאמה לדברי האל? (כן.) לאחר מכן, בכל עניין שאתה מטפל בו, או בכל בעיה שתצוץ במגעים שלך עם אנשים, עליך לחפש את הדברים הרלוונטיים של האל כדי לפתור אותם. מה המטרה של כל סדרת המעשים הזאת? המטרה היא לראות את האנשים והדברים בהתאמה לדברי האל, כך שהפרספקטיבה ונקודת המבט שלך ביחס לאנשים ולדברים יהיו שונות לחלוטין. הכוונה אינה לזכות במוניטין טובים ולהציל את כבודך כדי שיעריכו אותך, או להביא הרמוניה לארץ ולחברה ובכך לספק את המעמד השולט, אלא לחיות על פי דברי האל והאמת, כדי לספק את האל ולהלל את הבורא. רק על ידי יישום בפועל בדרך הזאת תוכל להיות בהתאמה מלאה עם כוונות האל. לכן, אתה לא צריך לנהוג על פי אמרות על התנהגות מוסרית של התרבות המסורתית. אתה לא צריך להרהר "כשדבר כזה קורה לי, האם אני צריך ליישם את האמרה 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'? אם איני יכול לעשות זאת, מה תהיה דעתו של הציבור עלי?" אינך צריך להשתמש בגישות המוסריות האלו כדי להגביל ולשלוט בעצמך. במקום זה, עליך לאמץ פרספקטיבה של מישהו שחותר אל האמת. האם אין זה אופן קיום חדש לחלוטין? האם אין אלה השקפת חיים ומטרת חיים חדשות לחלוטין? (כן.) כשאתה מאמץ את אופן הראייה הזה של אנשים ושל דברים, אתה לא צריך לומר לעצמך באורח מכוון "עלי לעשות כך וכך אם אני רוצה להיות רחב לב ולזכות בדריסת רגל בין האנשים", אתה לא צריך להיות כל כך קשה עם עצמך, אתה לא צריך לחיות באורח המנוגד לרצונך, והאנושיות שלך לא צריכה להתעוות כל כך. במקום זה, אתה תקבל את הסביבות, האנשים, העניינים והדברים הללו שבאים מן האל, באופן טבעי ומתוך רצון. לא רק זאת, אלא שאתה גם יכול להפיק מהם רווחים לא צפויים. בכך שתתמודד עם דברים כאלו שמעוררים את שנאתך, אתה תלמד לבחון אנשים בתור מה שהם באמת בהתאמה לדברי האל, ולבחון ולהתמודד עם דברים כאלו בהתאמה עם דברי האל. לאחר שתעבור תקופה של התנסות, חוויות ומאבק, אתה תגלה את עקרונות-האמת שמאפשרים להתמודד עם דברים כאלו, ותלמד באיזה סוג של עקרונות אמת אתה צריך להשתמש כשאתה מתמודד עם אנשים, עניינים ודברים כאלו. האם אין זאת הליכה בנתיב הנכון? באופן הזה, האנושיות שלך תשתפר כיוון שאתה הולך בנתיב של החיפוש אחר האמת, כלומר אתה כבר לא חי פשוט על פי המצפון וההיגיון האנושיים שלך, וכשדברים קורים אינך מתייחס אליהם אך ורק על פי מחשבה והשקפות המבוססות על מצפון ועל היגיון, אלא כיוון שקראת רבים מדברי האל, וחווית בפועל את עבודת האל, הבנת כמה אמיתות וזכית במידה של הבנה אמיתית של האל – הבורא. זה בהחלט יבול שופע, שדרכו תזכה הן באמת והן בחיים. על בסיס המצפון וההיגיון שלך, תלמד להשתמש בדברי האל ובאמת כדי להתמודד ולפתור את כל הבעיות שאתה נתקל בהן, ובהדרגה תתחיל לחיות בהתאמה עם דברי האל. איך הם בני אדם כאלו? האם הם בהתאמה עם כוונות האל? בני אדם כאלו קרובים במידה גוברת והולכת להפיכתם ליצירי בריאה ראויים הנדרשים על ידי האל, ובכך שהם עושים כן הם מסוגלים בהדרגה להשיג את התוצאות המקוות של עבודת האל ביחס לישועה. כשאנשים מסוגלים לקבל את האמת ולחיות על פי דברי האל, כמה קל לחיות כך, ללא כל שמץ של מכאוב. אך ביחס לאנשים שקיבלו חינוך תרבותי מסורתי, כל מה שהם עושים כל כך נוגד את רצונם, כל כך צבוע, והדברים שנחשפים על ידי האנושיות שלהם הם כל כך מעוותים ולא רגילים. מדוע זה כך? כיוון שהם אינם אומרים את מה שהם חושבים. שפתיהם אומרות: "היה סלחן בכל מקום אפשרי", אך ליבם אומר: "לא גמרתי איתך. לעולם לא מאוחרי מדי כדי שג'נטלמן ינקום את נקמתו" – האם אין זה נוגד את רצונם שלהם? (כן.) מה הפירוש של "מעוות"? פירושו שכלפי חוץ הם מדברים רק על גישה מיטיבה ועל מוסריות, אך מאחורי גבם של אחרים הם עושים כל מיני דברים רעים, כמו יחסי מין אסורים וביזה. כל הדיבור הזה כלפי חוץ על גישה מיטיבה ועל מוסריות הוא בסך הכול מסיכה וליבם מלא בכל מיני סוגים של רוע, כל מיני רעיונות והשקפות דוחים; זה מטונף באורח חסר תקדים, בזוי עד מאוד, שפל ומביש. זאת המשמעות של "מעוות". בשפה המודרנית, עיוות נקרא סטייה. כולם כל כך סוטים, אבל הם עדיין יעמידו פנים שהם לגמרי הגונים, מתוחכמים, ג'נטלמניים ומכובדים בנוכחות אחרים. באמת אין להם שום בושה, הם כל כך מרושעים! הנתיב שהאל הראה לאנשים לא אמור לגרום לך לחיות כך, אלא לאפשר לך לקיים את העקרונות הנכונים ואת נתיב היישום בפועל שהאל הצביע עליו לאנשים בכל מה שאתה עושה, בין אם בפני האל ובין אם בפני אנשים אחרים. אפילו אם אתה נתקל בדברים שפוגעים באינטרסים שלך ושאינם מוצאים חן בעיניך, או שאפילו משפיעים עליך לכל ימי חייך, עליך להיות בעל עקרונות לטיפול בדברים הללו. למשל, עליך להתייחס לאחים ולאחיות אמיתיים באהבה, ללמוד להיות סובלני, נכון לעזור ותומך כלפיהם. אם כך, מה עליך לעשות עם אויבי האל, צוררי משיח, אנשים רעים וחסרי אמונה, או סוכנים ומרגלים שמסתננים לכנסייה? עליך לדחות אותם פעם אחת ולתמיד. התהליך כולל זיהוי וחשיפה, תחושה של שנאה ולבסוף – דחייה. לבית האל יש צווים מנהליים ותקנות. כשמדובר בצוררי משיח, באנשים רעים ובאלו שהם מאותו סוג כמו שדים, השטן ורוחות רעות, הם לא מוכנים לעמול, ולכן יש לנתק אותם לנצח מבית האל. אם כך, כיצד צריכים אנשיו הנבחרים של האל לנהוג בהם? (לדחות אותם.) נכון, עליך לדחות אותם, לדחות אותם לנצח. יש אנשים שאומרים: "דחייה היא בסך הכול מילה. בהנחה שאתה דוחה אותם תאורטית, כיצד אתה עושה זאת בפועל בחיים האמיתיים?" האם זה בסדר להתנגד להם באורח שאין ממנו חזרה? אין לך מה להתיש את עצמך כך, ללא צורך. אתה לא צריך להתנגד להם באורח בלתי מתפשר, אתה לא צריך ללחום בהם עד מוות, ואתה לא צריך לקלל אותם מאחורי גבם. אתה לא צריך לעשות שום דבר מכל זה. פשוט תנתק את עצמך מהם עמוק בליבך, ואל תבוא איתם במגע בנסיבות רגילות. בנסיבות מיוחדות וכשאין לך ברירה, אתה יכול לדבר איתם באופן רגיל, ואז להתרחק מהם בהזדמנות הראשונה, מבלי להתערב בשום עניין מענייניהם. משמעות הדבר היא לדחות אותם מעומק ליבך, לא להתייחס אליהם כאל אחים ואחיות, או כחברים במשפחת האל, ולא להתייחס אליהם כאל מאמינים. עבור אלו ששונאים את האל ואת האמת, שמפריעים בכוונה לעבודת האל ומשבשים אותה, או שמנסים להשמיד את עבודת האל, אתה לא צריך רק להתפלל שהאל יקלל אותם, אלא גם לכבול ולהגביל אותם לנצח, ולדחות אותם פעם אחת ולתמיד. האם לעשות כן נמצא בהתאמה עם כוונות האל? זה לחלוטין בהתאמה עם כוונות האל. כדי לטפל באנשים האלו, יש לנקוט עמדה ולהחזיק בעקרונות. מה המשמעות של לנקוט עמדה ולהחזיק בעקרונות? משמעותו לראות את התמצית שלהם בבהירות, לעולם לא לראות בהם מאמינים, ובשום פנים ואופן לא לראות בהם אחים או אחיות. הם שדים, הם שטנים. זאת לא שאלה של לסלוח להם או לא לסלוח להם, אלא של ניתוק עצמך מהם ודחייתם פעם אחת ולתמיד. וזה מוצדק לחלוטין ובהתאמה עם האמת. יש אנשים שאומרים: "האם זה לא מאוד חסר רחמים שאנשים שמאמינים באל יעשו דברים כאלו?" (לא.) זאת המשמעות של נקיטת עמדה ולהיות בעל עקרונות. אנו עושים כל מה שהאל אומר לנו לעשות. אנחנו סלחנים כלפי כל מי שהאל אומר לנו להיות סלחניים כלפיו, ואנחנו בזים לכל מה שהאל אומר לנו לבוז לו. בעידן החוק, אלו שהפרו את החוקים והדיברות היו נסקלים למוות על ידי אנשיו הנבחרים של אל, אך היום, בעידן המלכות, לאל יש צווים מנהליים, והוא מרחיק ומגרש רק אנשים שהם מאותו סוג כמו השדים והשטן. האנשים הנבחרים של האל חייבים ליישם בפועל ולציית לדברי האל ולצווים המנהליים שהוא מנפיק, בלי להפר אותם, בלי להיות מוגבלים או מושפעים על ידי תפיסות אנושיות, ובלי לחשוש מכך שאנשים דתיים ישפטו וירשיעו אותם. לפעול בהתאמה עם דברי האל זה משהו רגיל ומוצדק לחלוטין. בכל עת, רק האמֶן שדברי האל הם האמת, ושדברי האדם אינם האמת, ולא חשוב כמה יפה הם נשמעים. לאנשים חייבת להיות האמונה הזאת. לאנשים חייבת להיות האמונה הזאת באל, והם חייבים גם להיות בעלי הגישה המתמסרת הזאת. זאת שאלה של גישה.

אמרנו פחות או יותר מספיק אודות האמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי" ואודות העקרונות של מעשי האל. כשמדובר בעניינים כמו אלו הפוגעים באנשים, האם אתם מבינים כעת את עיקרון הטיפול בהם, העיקרון שהאל מנחיל לאנשים? (כן.) העיקרון הוא, שהאל לא מרשה לאנשים להיות פזיזים בטיפול בעניינים שקורים להם, קל וחומר להשתמש בקודים מוסריים אנושיים כדי לטפל בכל עניין שהוא. מה הוא העיקרון שהאל מספר עליו לאנשים? איזה עיקרון אנשים צריכים לקיים? (להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על בסיס דברי האל.) זה נכון, להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל והאמת. מה שלא יקרה, יש לטפל בדבר בהתאמה עם דברי האל, כיוון שבכל העניינם ובכל הדברים יש סיבה שהיא השורש, הסיבה מאחורי כל מה שקורה וכל אדם או עניין שמופיע, ואת כולם האל מסדר ויש לו ריבונות עליהם. לכל מה שקורה יכולה להיות תוצאה סופית חיובית או שלילית, וההבדל ביניהן תלוי בחתירה של האנשים ובנתיב שהם הולכים בו. אם אתה בוחר לטפל בעניינים בהתאמה עם דברי האל, התוצאה הסופית תהיה חיובית; אם אתה בוחר לטפל בהם על פי דרכי הבשר והפזיזות, ועל פי כל האמרות, הרעיונות וההשקפות למיניהן שבאים מאנשים, אזי התוצאה הסופית בהחלט תהיה תוצאה שכולה פזיזות ושליליות. הדברים האלו הנוגעים לפזיזות ולשליליות, אם הם מערבים פגיעה בכבודם של אנשים, בגופם, בנשמתם ובאינטרסים שלהם וכן הלאה, בסופו של דבר הם יותירו באנשים רק שנאה וצל, שנאה שמהם לא יצליחו להיפטר לעולם. רק על ידי נהייה אחר דברי האל אפשר לגלות את הסיבות לאנשים, לעניינים ולדברים השונים שאנו נתקלים בהם, ורק על ידי נהייה אחר דברי האל אפשר לראות בבהירות את התמצית של אנשים, עניינים ודברים מעין אלה. כמובן, רק על ידי קיום דברי האל אנשים יכולים לטפל ולפתור נכון בעיות הקשורות לכל האנשים, העניינים והדברים למיניהם שהם נתקלים בהם במציאות. בסוף, זה יאפשר לאנשים להפיק תועלת מכל הסביבות שהאל יוצר, חייהם יתפתחו בהדרגה, הצביונות המושחתים שלהם ישתנו, ובה בעת הם ימצאו בכך את הכיוון הנכון בחיים, את ההשקפה הנכונה על החיים, את צורת הקיום הנכונה, ואת המטרה הנכונה והנתיב הנכון ללכת בו. בעיקרו של דבר, השלמנו את השיתוף שלנו אודות האמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". האמרה הזאת שטחית במידה מסוימת, אך כשמנתחים אותה בהתאם לאמת, התמצית שלה לא כל כך פשוטה. בכל הנוגע למה שאנשים צריכים לעשות בעניין הזה וכיצד עליהם לטפל במצבים כאלו, זה עוד פחות פשוט. הדבר קשור ליכולתם של אנשים לחפש את האמת ולחתור אליה, וכמובן הוא גם קשור עוד יותר לשינוי בצביון של אנשים ולישועתם של אנשים. לכן, בלי קשר להיותן של הבעיות האלו פשוטות או מורכבות, שטחיות או עמוקות, יש לטפל בהן נכון וברצינות. שום דבר שקשור לשינויים בצביון של אנשים או שמערב את הישועה של אנשים אינו עניין של מה-בכך, הכול קריטי וחשוב. אני מקווה שמעתה ואילך, בחייכם היומיומיים, תשלפו מתוך המחשבות והתודעה שלכם את כל האמרות וההשקפות הנוגעות למוסריות בתרבות המסורתית, תנתחו אותן ותבחינו במה שהן באמת בהתאמה עם דברי האל, כדי שתוכלו בהדרגה להבין ולפתור אותן, לאמץ כיוון ומטרה חדשים לחלוטין בחיים, ולשנות באורח מוחלט את אופן הקיום שלכם. אוקיי, בואו נסיים כאן את השיתוף להיום. שלום ולהתראות!

23 באפריל, 2022

קודם: מהי המשמעות של חתירה אל האמת (6)

הבא: מהי המשמעות של חתירה אל האמת (10)

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה