בפעם האחרונה שיתפנו על ארבע אמירות של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית. אימרו לי מהן. ("יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", "הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים", "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית", וכן "כששותים את מי הבאר, זכרו מי חפר אותה".) האם יש לכם הבנה ברורה של מה צריך לנתח ולהבין בכל אמירה? כל אמירה בתרבות המסורתית קשורה קשר הדוק לחייהם האמיתיים של אנשים ולאופן שבו הם מתנהלים. אין כל ספק שלאמירות אלה של התרבות המסורתית יש השפעה מסוימת על חייהם האמיתיים של אנשים ועל הדרך שבה הם מתנהלים. העקרונות של המילים, המעשים וההתנהלות העצמית של אנשים בחיים האמיתיים נגזרים בעיקרון מאמירות אלה ומן ההשקפות של התרבות המסורתית. ברור שההשפעה של התרבות המסורתית וחדירתה בקרב אנשים עמוקות למדי. לאחר שסיימתי לשתף בכינוס האחרון, האם עסקתם בהרהור נוסף ושיתפתם זה עם זה? (שיתפנו והבנו מעט מן האמירות האלה אודות התנהלות מוסרית, והצלחנו מעט לשנות את ההשקפות ואת נקודות המבט שלנו בנוגע לדברים מסוג זה, אבל עדיין אין לנו הבנה מעמיקה שלהם.) חלק אחד של השגת הבנה מעמיקה הוא, שעליכם לבסס את הבנתכם על הדברים שעליהם שיתפתי; החלק האחר הוא, שעליכם להבין לאור נקודות המבט שבהן אתם מחזיקים בחיים האמיתיים, כמו גם לאור המחשבות והפעולות שמתרחשות כאשר דבר מה קורה לכם. אין זה מספיק להקשיב לדרשות ותו לא. מטרת ההקשבה לדרשות היא להיות מסוגלים לזהות דברים שליליים בחיים האמיתיים, להיות מסוגלים להבחין ביתר דיוק בדברים שליליים, ואז להיות מסוגלים להבין דברים חיוביים ולהחזיק בהבנה טהורה שלהם, כדי שדברי האל יהפכו לקריטריונים של ההתנהגות וההתנהלות של האדם בחיים האמיתיים. במובן אחד, למימוש ההבחנה ביחס לדברים שליליים אלה יש השפעה מתקנת על התנהגותם של אנשים ועל התנהלותם, במידה שהוא מאפשר לתקן את הרעיונות, ההשקפות והגישות השגויים של אנשים בנוגע למאורעות ולדברים; יתר על כן, מכוח תפקידו החיובי, הוא יכול לגרום לאנשים לאמץ דרכים ושיטות נכונות, כמו גם עקרונות מדויקים ליישום בפועל, בהקשר להשקפותיהם על אנשים ועל דברים ולהתנהלותם ולפעולותיהם. זו המטרה וההשפעה המיועדת של שיתוף על אמירות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית ושל ניתוחן.

שיתפנו כבר פעמיים על אמירות של התרבות המסורתית הסינית בנוגע להתנהלות מוסרית, שבאופן עקרוני הן דרישות שהתעוררו בהקשר חברתי רחב לגבי התנהלותם המוסרית של אנשים. ברמה הפרטנית, אמירות אלה יכולות להגביל ולהתנות את התנהגותם של אנשים במידה מסוימת; מנקודת מבט רחבה יותר, הן נועדו ליצור אתוס חברתי נאות, וכמובן, לאפשר לשליטים לשלוט טוב יותר בעם. אם לאנשים יש רעיונות משלהם והם יכולים לחשוב באופן חופשי ולחפש אמות מידה מוסריות משלהם להתנהלות, אם הם יכולים להביע את דעותיהם, לחיות על פי רעיונותיהם-שלהם, להתנהל כראות עיניהם ולאמץ דרך משלהם להתייחסות לדברים, לאנשים, לחברה שלהם ולמדינה שבה הם חיים, אין ספק שזהו דבר רע או סימן מבשר רעות עבור השליטים, משום שיש בכך איום ישיר על עמדתם השלטת. בקיצור, אמירות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית גובשו בעיקרון על ידי אנשי מוסר כביכול, הוגי דעות ומחנכים, כדרך לרצות את השליטים ולהתחנף אליהם, במטרה להראות כי הם יכולים להשתמש במחשבות ובתאוריות אלה, כמו גם במוניטין וביוקרה האישיים שלהם, כדי לשרת את השליטים. זהו בעיקרון טבען של כל אותן הצהרות בנוגע להתנהלות מוסרית שעליהן שיתפנו; מטרתן לא הייתה אלא להגביל את מחשבותיהם של אנשים, את התנהלותם המוסרית ואת השקפותיהם בנוגע לדברים לאותו תחום מוסרי אשר לשיטתם של אנשים היה מעט טוב יותר, חיובי יותר ואצילי יותר, וזאת כדי לצמצם את ההתנגשויות בין אנשים, להשליט הרמוניה בקשרים שביניהם וליצור שלווה, וכך להועיל לריבונותם של השליטים על העם ובנוסף לבסס את מעמדו של המעמד השליט ולשמר הרמוניה ויציבות חברתית. וכך, אנשים אלה אשר קידמו אמות מידה של התנהלות מוסרית השיגו את כל אשר ייחלו לו, דהיינו, הם זכו להערכה ומונו למשרות חשובות על ידי המעמד השליט. זה היה במידה רבה מסלול הקריירה שאליו הם שאפו וקיוו, וגם אם לא עלה בידם להיות פקידי ממשל בדרג גבוה, לכל הפחות יזכרו אותם בדורות הבאים והם יירשמו בין דפי ההיסטוריה. חישבו על כך – מי מבין אותם אנשים שקידמו את האמירות האלה אודות התנהלות מוסרית אינו זוכה להערצת החברה הזו? מי מהם אינו מוערך על ידי המין האנושי? אפילו כיום, הוגי דעות, מחנכים ואנשי מוסר לכאורה כמו קונפוציוס, מנציוס, לאו-דזה, האן פיי-דזה ועוד, זוכים לאהדה מתמשכת, הערכה והערצה בקרב העם הסיני. כמובן, פירטנו רק כמה מן האמירות בנוגע להתנהלות מוסרית, והדוגמאות שניתנו הן רק כמה מן האמרות המייצגות יותר. אף על פי שאמירות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית מגיעות מאנשים רבים, הרעיונות וההשקפות שמקודמים על ידי אותם מורי הדור, לכאורה, תואמים לחלוטין לרצון השליטים והמעמד השליט, וכל תפיסותיהם בנוגע למשילות ורעיונותיהם המרכזיים דומים: לגבש נורמות מוסריות של התנהלות ופעולה שעל פיהם יתנהלו בני האדם, על מנת להתנהג כראוי, לתרום בענווה לחברה ולמדינה ולחיות בענווה בקרב אחיהם – באופן עקרוני זה הכול. לרעיונות ולהשקפות שלהם יש מטרה זהה, ולא משנה מהי השושלת או מיהו האדם שמהם נבעו הצהרות אלה של התנהלות מוסרית: לשרת את המעמד השליט, ולהוליך שולל את האנושות ולשלוט בה.

כבר שיתפנו על שמונה אמירות בנוגע להתנהלות מוסרית. טבען של שמונה אמירות אלה הוא, בעיקרון, הדרישה שאנשים יוותרו על רצונותיהם האנוכיים ועל מאווייהם האישיים, ובמקום זאת ישרתו את החברה, את הגזע האנושי ואת ארצם, וכך ישיגו חוסר אנוכיות. לדוגמה, לא משנה לאיזו קבוצה מיועדות אמירות בנוגע להתנהלות מוסרית כמו "הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים", "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית" וכן "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", כולן דורשות מאנשים לגלות ריסון עצמי – ריסון של רצונותיהם ושל התנהלותם הלא-מוסרית – ולאחוז בהשקפות אידיאולוגיות ומוסריות חיוביות. לא משנה כמה ההצהרות האלה משפיעות על האנושות, ולא משנה אם השפעתן חיובית או שלילית, אם ננסח זאת בתמציתיות, מטרתם של אותם אנשי מוסר כביכול הייתה להגביל ולווסת את התנהלותם המוסרית של אנשים על ידי קידום הצהרות מעין אלה, כדי לספק לאנשים קוד בסיסי בנוגע לאופן התנהלותם ופעולתם, לאופן שבו עליהם להתייחס לאנשים ולדברים, ולדרך שבה עליהם לתפוס את החברה ואת המדינה שלהם. אם נסתכל על הצד החיובי, המצאתן של אמירות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית מילאה, במידה מסוימת, תפקיד בהגבלה ובוויסות ההתנהלות המוסרית של האנושות. אבל אם נבחן את העובדות האובייקטיביות, היא גרמה לאנשים לאמץ מחשבות והשקפות צבועות ויומרניות והפכה את מי שהתרבות המסורתית השפיעה עליהם והוחדרה בהם לערמומיים ובוגדניים יותר, למיומנים יותר בהעמדת פנים ולמוגבלים יותר בחשיבתם. בגלל ההשפעה וההחדרה של התרבות המסורתית, אנשים אימצו בהדרגה את הגישות וההצהרות השגויות האלה של התרבות המסורתית כדברים חיוביים, והם סוגדים לאותם מורי הדור ודמויות נשגבות, אשר מטעים אנשים, כאילו היו קדושים. כאשר אנשים הולכים שולל, דעתם הופכת מבולבלת, קהה ומעומעמת. הם לא יודעים מהי אנושיות רגילה, או אל מה צריכים לחתור אנשים בעלי אנושיות רגילה ובמה עליהם לדבוק. הם לא יודעים כיצד אנשים צריכים לחיות בעולם, או איזה סוג של מצב או כללי קיום עליהם לאמץ, קל וחומר מהי המטרה הראויה של הקיום האנושי. ההשפעה, ההחדרה ואפילו התחימה של התרבות המסורתית גרמו לדיכוי הדברים החיוביים, הדרישות והכללים שמקורם באל. במובן זה, ההצהרות השונות בנוגע להתנהלות מוסרית שבתרבות המסורתית גרמו, במידה רבה, להטעיה ולהשפעה עמוקה על חשיבתם של אנשים, תוך הגבלת מחשבותיהם והסטתם מן הנתיב הנכון בחיים, ותוך הרחקתם במידה הולכת וגוברת מדרישות האל. המשמעות היא שככל שהרעיונות וההשקפות השונות של התרבות המסורתית על התנהלות מוסריתמשפיעים עליך באופן עמוק יותר, וככל שהם מוחדרים בך לאורך זמן, כך אתה מתרחק יותר מן המחשבות, השאיפות, המטרה שאליה יש לחתור וכללי הקיום שבהם צריכים לדבוק אנשים בעלי אנושיות רגילה, וכך אתה מתרחק יותר מן הרף שהאל דורש מאנשים. לאחר שאנשים הופכים נגועים ברעיונות אלה של התרבות המסורתית, ולאחר שהם מוחדרים ומושרשים בהם, הם מאמצים אותם כקודים ואף מתייחסים אליהם כאל האמת וכאל קריטריונים שעל פיהם יש להתייחס לאנשים ולדברים וגם להתנהל ולפעול. אנשים כבר לא חושבים או תוהים אם הדברים האלה נכונים בכלל, ובחושבם על הדרך שבה עליהם לחיות הם מסתפקים באמירות השונות של התרבות המסורתית בנוגע לחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות. אנשים לא יודעים זאת, וגם לא חושבים על כך. מדוע הם לא חושבים על כך? משום שמחשבותיהם של אנשים מלאות וממוקדות באותם כתבים מוסריים, אשר מטיפים לחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות. אף על פי שאנשים רבים מאמינים באל האמיתי וקוראים את כתבי הקודש, הם עדיין מבלבלים בין דברי האל והאמת לבין שלל ההצהרות בנוגע להתנהלות מוסרית שמקורן בחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות. אנשים מסוימים אפילו מתייחסים לרבות מן ההצהרות האלה שבתרבות המסורתית ככתבי קודש שעוסקים בדברים חיוביים ומציגים אותן כאמת, מטיפים ומקדמים אותן ככאלה, ואפילו מצטטים אותן כדרך ללימוד אחרים. זו בעיה חמורה ביותר; זהו דבר שהאל לא רוצה לראות, דבר שמעורר בו שאט נפש. אם כן, האם כל מי שמקבלים את עבודת האל של אחרית הימים יכולים לראות נכוחה את דברי התרבות המסורתית ולהבחין בהם בבירור? לא בהכרח. מן הסתם יש אנשים שממשיכים לסגוד לדברים של התרבות המסורתית ולצדד בהם. אם הרעלים השטניים האלה לא יורחקו, יקשה על אנשים מאוד להבין את האמת ולזכות בה. אנשיו הנבחרים של האל צריכים לראות עובדה אחת לאשורה: דבר האל הוא דבר האל, האמת היא האמת, ומילים אנושיות הן מילים אנושיות. חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות הם מילים אנושיות, והתרבות המסורתית היא מילים אנושיות. מילים אנושיות לעולם אינן האמת ולעולם לא יהפכו לאמת. זו עובדה. לא משנה עד כמה אנשים מזדהים עם חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות במחשבותיהם ובהשקפותיהם, הדברים האלה לא יכולים להחליף את דברי האל; לא משנה עד כמה הוכחה ואוששה נכונותם של ערכים אלה במשך אלפי שנים של קיום אנושי, הם לא יכולים להפוך לדברי האל ולא להחליפם, קל וחומר שלא ניתן לבלבל אותם עם דברי האל. גם אם אמירות בנוגע לחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות תואמות למצפון ולהיגיון של אנשים, הן לא דברי האל וגם לא יכולות להחליף את דבריו, לא כל שכן להיקרא האמת. אמירות ודרישות בנוגע לחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות בתרבות המסורתית משרתות אך ורק את החברה ואת המעמד השליט. אמירות ודרישות אלה מיועדות אך ורק ולהגביל ולווסת את התנהגותם של אנשים על מנת להשיג אתוס חברתי טוב יותר, אשר יוביל בתורו לייצוב כוחו של המעמד השליט. מובן שלא משנה עד כמה תקיים את הערכים של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות, לא תוכל להבין את האמת ולא תוכל להתמסר לאל, וגם לא תהפוך, בסופו של דבר, ליציר בריאה מניח את הדעת. אם אינך מבין את האמת, לא תוכל לבצע את חובתך בהתאם לרף מקובל, ולא משנה עד כמה אתה מיטיב להתנהל על פי הדברים האלה. מה תהיה אז בעיני האל? תמשיך להיות כופר ותשתייך לשטן. האם מי שיש בו איכות מוסרית ואתיקה אצילית שאין כדוגמתן, לכאורה, ניחן במצפון ובהיגיון של אנושיות רגילה? האם הוא יכול באמת ובתמים לקבל את האמת? האם הוא יכול להאמין באל ולנהות אחריו? בהחלט לא! כיוון שהדברים שהוא סוגד להם הם השטן, שדים, קדושים מזויפים ואנשי דת כוזבים. בעומק ליבם ולשד עצמותיהם הם סולדים מן האמת ושונאים אותה. לפיכך, הם בהכרח אנשים שמתנגדים לאל ואויבי האל. אנשים שסוגדים לשדים ולשטן הם האנשים הגאוותנים, היהירים וחסרי ההיגיון ביותר – הם הסוטים של המין האנושי, ועצמותיהם מלאות ברעלים שטניים, דברי כפירה שטניים וסברות מוטעות. מיד כשהם רואים את דברי האל ואת האמת, עיניהם מאדימות ושערותיהם סומרות בכעס, ופרצופו הזוועתי של השד נחשף. לכן, כל מי שמעריץ את התרבות המסורתית ומאמין מתוך עיוורון בהטעיות מסורתיות כמו חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות סולד מן האמת ושונא אותה. הוא לא ניחן כלל בתחושת האנושיות הרגילה, ולעולם לא יקבל את האמת. דברי התרבות המסורתית ואמירותיה בנוגע להתנהלות מוסרית העוסקים בחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות לא עולים בקנה אחד עם האמת ולא עם דברי האל, ולו במעט. גם אם אנשים מיישמים אותם באופן מצפוני וגם אם הם מיטיבים לדבוק בהם, אין הדבר דומה להבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. הסיבה היא שלאנשים יש צביונות מושחתים. זהו לב העניין. הם מלאים בכל מיני סוגים של תורות שטניות, והאמרה "כל אחד לעצמו והשטן ייקח את האחרון" הפכה למהות טבעם של אנשים. לא ניתן ליישם את האמירות האלה של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית, ולא משנה כמה תגרום להן לסבר את האוזן, כמה גבוהה שפתך או כמה נשגבות התאוריות שלך. גם אם תקיים כל אחד מן הכללים שנקבעו על בסיס הערכים של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות של התרבות המסורתית, התנהגותך תהיה נאותה באופן שטחי בלבד. אבל בכל הנוגע לאמונה באל, נהייה אחריו וביצוע חובתך, והתמסרות לאל, כמו גם לגישתך ולהשקפותיך כלפיו וכלפי האמת, אין בערכים אלה של התרבות המסורתית כל תועלת. הם לא יכולים לרסן את המרדנות שלך וגם לא להפוך על פיהן את תפיסותיך בנוגע לאל, או לתקן את צביונותיהם המושחתים של אנשים, קל וחומר לפתור את בעיית השטחיות של אנשים בביצוע חובתם. ערכים אלה לא מועילים כהוא זה להגבלת התנהגותם המושחתת של אנשים, ובאופן בסיסי אין להם יכולת לגרום לאנשים להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה.

רוב האנשים שרק מתחילים להאמין באל סבורים שהאמונה פשוטה מאוד. הם חושבים שאמונה באל ונהייה אחריו משמען למידה להיות סבלני וסובלני, נכונות לתת צדקה, רצון לעזור לאחרים, מדידה של אדם על פי דבריו ומעשיו, הימנעות מגאוותנות יתר ומגישה מחמירה מדי כלפי אחרים. הם חשים שאם יתנהלו באופן כזה, האל יהיה שבע רצון והם לא ייגזמו בעת ביצוע חובתם. אם הם משרתים כמנהיגים או כעובדים, הם מאמינים שהם לא יוחלפו ולא יסולקו. הם מאמינים שמובטח להם שישיגו ישועה. האם האמונה באל היא באמת עניין פשוט כל כך? (לא.) מספר לא מבוטל של אנשים מחזיקים בנקודת המבט הזו, אבל בסופו של דבר, הרעיונות, ההשקפות והדרך שבהם הם מתנהלים בחייהם מסתיימים כולם בכישלון. בסופו של דבר, אנשים מסוימים שלא יודעים מה מקומם ביקום מסכמים הכול במשפט אחד: "כבן אדם, הייתי כישלון!" הם סבורים שהתנהלות כבן אנוש משמעה לציית לערכים של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות. אבל האם ניתן לכנות זאת התנהלות כבן אנוש? אין זו התנהלות כבן אנוש; זו התנהלות של שד. אל אותם אנשים שאומרים "כבן אדם, הייתי כישלון" אפנה את השאלה: האם התנהלת כבני אדם? לא ניסית אפילו להתנהל כבן אדם, ואם כך, איך אתה יכול לומר, "כבן אדם, הייתי כישלון"? זהו כישלון של ערכים תרבותיים מסורתיים, כמו חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות, לפעול את פעולתם על אנשים, ולא כישלון שלך להתנהל כאדם. כאשר אנשים מבצעים את חובתם בבית האל, דברים כמו חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות הם לחלוטין חסרי תועלת ואין בהם עוד שימוש. כהרף עין, אנשים מגיעים למסקנה: "חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות – הם לא עובדים! נהגתי לחשוב שהתנהלות היא עניין פשוט, ושאמונה באל גם היא פשוטה מאוד ולא מסובכת כל כך. רק עכשיו אני מבין שפישטתי יתר על המידה את האמונה באל". לאחר שהם מקשיבים לדרשות במשך זמן רב, הם מבינים בסופו של דבר שאנשים חייבים להבין את האמת. אם אנשים לא מבינים תחום מסוים של האמת, הם מועדים לעשות טעויות בתחום הזה ולהיגזם, להיכשל, להישפט ולעבור ייסור. אותם דברים שבהם האמינו בעבר כנכונים, טובים, חיוביים ואציליים הופכים לחסרי משמעות וחסרי ערך נוכח האמת. לכל האמירות השונות בנוגע לחסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות הייתה השפעה מסוימת על מחשבותיהם ועל השקפותיהם של אנשים, כמו גם על הדרכים ועל האמצעים שמשמשים אותם לניהול ענייניהם. אם עבודת הניהול של האל להושעת האנושות לא הייתה מעורבת בעניין, והאנושות הייתה ממשיכה לחיות כפי שהיא חיה, תחת השפעתו של השטן, אזי חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות, מעצם היותם דברים חיוביים יחסית, היו ממלאים תפקיד מינורי בחשיבתם של אנשים ובסביבה ובאתוס החברתיים. לכל הפחות, הדברים האלה לא מסיתים אנשים לעשות רע, לרצוח ולהצית או לאנוס ולבזוז. עם זאת, בכל הנוגע לעבודת האל של הושעת אנשים, אף אחד מן הדברים האלה – חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות – אינו רלוונטי לאמת, לדרך או לחיים שהאל רוצה להעניק לבני האדם. וזה לא הכול: אם נבחן את הרעיונות השונים שהערכים של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות מקדמים, את הדרישות שהם מציבים בנוגע להתנהלות מוסרית של אנשים ואת ההשפעות וההגבלות שיש להם על התנהלותם המוסרית של אנשים, אף אחד מהם לא מילא תפקיד בהכוונת אנשים בחזרה אל האל, או בהובלתם אל הנתיב הנכון בחיים. במקום זאת, הם הפכו למכשולים משמעותיים בפני חתירה אל האמת וקבלתה. האמירות אודות התנהלות מוסרית שעליהן שיתפנו ושאותן ניתחנו מוקדם יותר – אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת; התענג על מתן עזרה לאחרים; היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים; על רע יש לגמול בטוב; יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה; הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים; אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית; ששותים את מי הבאר, זכרו מי חפר אותה – באופן עקרוני הבהרנו אותן בשיתוף שלנו וכל אחד מבין לפחות את משמעותן הכללית. עובדה היא, שלא משנה באיזה היבט של התנהלות מוסרית נוגעות אמירות מעין אלה, הן תוחמות את חשיבתם של אנשים. אם אינך יכול להבחין בדברים כאלה, להבין בבירור את מהותן של אמירות אלה ולהפוך על פיהן את ההשקפות המופרכות הללו, אזי אינך יכול לוותר על האמירות האלה בנוגע להתנהלות מוסרית, וגם לא להיפטר מההשפעה שיש להן עליך. אם אינך יכול לשחרר את הדברים האלה, יהיה לך קשה לקבל את האמת מן האל, את הקריטריונים של דברי האל ואת הדרישות הספציפיות של הבורא בנוגע להתנהלותם המוסרית של אנשים, ויקשה עליך לקיים וליישם בפועל את דברי האל כעקרונות וכקריטריונים של האמת. האם זו לא בעיה חמורה?

היום, הבה נמשיך בכך שניקח את האמרה אודות התנהלות מוסרית: "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם", נשתף עליה וננתח אותה. אמרה זו מתארת שיטה לקיום אינטראקציה עם אחרים, שאותה החדיר השטן באנשים. משמעותה היא שכאשר אתה מקיים אינטראקציה עם אחרים, עליך להותיר להם מרחב תמרון מסוים. אל לך להחמיר איתם מדי או להזכיר את כשלי העבר שלהם, עליך לשמור על כבודם, אסור לך לפגוע בקשרים הטובים עימם, עליך להיות סלחני כלפיהם וכן הלאה. אמרה זו בנוגע למוסריות מתארת בעיקר סוג של פילוסופיה להתנהלות בעולם, אשר מכתיבה אינטראקציות בין בני אנוש. בפילוסופיות להתנהלות בעולם יש עיקרון אשר גורס: "שתיקה בנוגע לפגמים של חברים טובים מאפשרת חברות ארוכה וטובה". המשמעות היא שכדי לשמר קשרי חברות, על האדם לשמור על שתיקה בנוגע לבעיות של חבריו, גם אם הוא רואה אותן בבירור – עליו לקיים את העקרונות של הימנעות מהכאת אנשים בפנים או העברת ביקורת על חסרונותיהם. עליהם להונות זה את זה, להסתתר זה מפני זה, לזמום זה כנגד זה; ואף על פי שהם יודעים בבירור איזה סוג אדם הוא האחר, הם לא אומרים זאת בגלוי אלא משתמשים בשיטות ערמומיות כדי לשמר את קשרי החברות. מדוע שאדם ירצה לשמר קשרים כאלה? הדבר נוגע לחוסר רצון של אדם להקים לעצמו אויבים בחברה הזו, בקבוצה שלו, כשהמשמעות היא חשיפה תכופה של עצמו למצבים מסוכנים. מתוך ידיעה שאדם יהפוך לאויבך ויזיק לך לאחר שתעביר ביקורת על חסרונותיו או תפגע בו, ומתוך חוסר רצון להעמיד את עצמך במצב כזה, אתה משתמש בעיקרון של הפילוסופיות להתנהלות בעולם אשר קובע: "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". לאור זאת, אם שני אנשים נמצאים בקשר שכזה, האם הם נחשבים כחברי אמת? (לא.) הם לא חברי אמת, קל וחומר אנשי סוד. אם כך, באיזה סוג קשר מדובר בדיוק? האין זה קשר חברתי בסיסי? (אכן.) במסגרת קשרים חברתיים כאלה, אנשים לא יכולים לחשוף את תחושותיהם, לקיים שיחות עמוקות או לדבר על כל עניין שעולה על רוחם. הם לא יכולים לומר בקול את אשר בליבם, להביע את הבעיות שהם רואים זה בזה או להשמיע דברים שייטיבו עם האחר. במקום זאת, הם בוחרים לומר דברים חביבים כדי לשאת חן זה בעיני זה. הם לא מעזים לומר את האמת או לדבוק בעקרונות, שמא הדבר יעורר עוינות כלפיהם בקרב אנשים אחרים. כשאין איום על אדם, האם הוא לא חי בנוחות ובשלווה באופן יחסי? האין זו מטרתם של אנשים כשהם מקדמים את האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם"? (אכן כן.) ברור שזו דרך קיום ערמומית ומתעתעת שיש בה אלמנט של מגננה, אשר מטרתה היא שימור עצמי. לאנשים שחיים כך אין חברי נפש או חברים קרובים שלהם הם יכולים לומר את כל אשר על ליבם. הם נוהגים זה כלפי זה במגננה, מחשבים חשבונות ונוקטים באסטרטגיות, כשכל אחד מהם לוקח ממערכת היחסים את מה שהוא צריך. האין זה כך? בבסיס, המטרה של "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" היא להימנע מפגיעה באחרים ומיצירת אויבים, להגן על עצמך על ידי כך שאינך פוגע באיש. זו טכניקה ושיטה שאדם מאמץ כדי למנוע מעצמו פגיעה. כשאנו בוחנים את ההיבטים השונים האלה של מהותה, האם הדרישה בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" אצילית? האם היא חיובית? (לא.) אם כך, מהי מלמדת אנשים? שאל לך לפגוע או להזיק לאנשים, אחרת אתה הוא זה שייפגע בסופו של דבר; ובנוסף, שאסור לך לבטוח באיש. אם תפגע בחבר טוב, החברות תתחיל להשתנות מבלי משים: מחבר טוב וקרוב הוא יהפןך לזר או לאויב. כשהדרישה מלמדת אנשים להתנהג כך, אילו בעיות היא יכולה לפתור? גם אם לא תקים לעצמך אויבים ואפילו תאבד כמה מהם על ידי כך שתנהג באופן זה, האם הדבר יגרום לאחרים להעריך אותך, לאשר אותך ולהישאר חברים שלך? האם הדבר משיג את הסטנדרט להתנהלות מוסרית במלואו? לכל היותר, אין זו אלא פילוסופיה להתנהלות בעולם. האם קיום האמרה והנוהג האלה יכול להיחשב כהתנהלות מוסרית טובה? כלל וכלל לא. זו הדרך שבה הורים מסוימים מחנכים את ילדיהם. אם ילדם סופג מכות במקום כלשהו, הם אומרים לו, "אתה רכיכה. מדוע לא החזרת? אם הוא חובט בך, פשוט בעט בו!" האם זו הדרך הנכונה? (לא.) איך קוראים לזה? קוראים לזה הסתה. מהי מטרת ההסתה? למנוע הפסדים ולנצל אחרים. אם מישהו חובט בך, לכל היותר זה יכאב במשך כמה ימים; אם תבעט בו בחזרה, האם לא יהיו השלכות חמורות יותר? ומי גרם לכך? (ההורים, בגלל ההסתה שלהם.) אם כן, האם אופי ההצהרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" לא דומה לכך במידה מסוימת? האם נכון לקיים קשרים עם אנשים אחרים בהתאם לאמרה הזו? (לא.) לא, זה לא נכון. אם נסתכל על כך מהזווית הזו, האם זו לא דרך להסית אנשים? (אכן כן.) האם היא מלמדת אנשים לנהוג בחוכמה כשהם מקיימים אינטראקציה עם הזולת, להיות מסוגלים להבדיל בין אנשים, לראות אנשים ודברים בדרך הנכונה ולקיים קשרים עם אנשים בדרך חכמה? האם היא מלמדת שבעת מפגש עם אנשים טובים, אנשים עם אנושיות, עליך להתייחס אליהם בכנות, להעניק להם עזרה אם ניתן, ואם לא, אז להפגין כלפיהם סבלנות ולנהוג בהם כיאות, ללמוד להיות סובלניים כלפי חסרונותיהם, להשלים עם אי ההבנות והשיפוט שהם מפגינים כלפיך וללמוד מחוזקותיהם ומתכונותיהם הטובות? האם זה מה שהיא מלמדת אנשים? (לא.) אם כך, מה קורה בסופו של מה שהאמרה הזו מלמדת אנשים? האם היא הופכת אנשים לישרים יותר או לערמומיים יותר? היא גורמת לכך שאנשים הופכים ערמומיים יותר; לבבותיהם של אנשים הולכים ומתרחקים זה מזה, המרחק בין אנשים גדל וקשרים בין אנשים הופכים מורכבים; הדבר שווה ערך לסיבוך בקשריהם החברתיים של אנשים. תקשורת מלב אל לב בין אנשים נעלמת ומתעורר הלך רוח של זהירות הדדית. האם קשרים בין אנשים יכולים להיות רגילים בדרך זו? האם האקלים החברתי ישתפר? (לא.) אם כך, זו הסיבה שבגינה האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם" שגויה. לא ניתן לגרום לאנשים להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה על ידי כך שמלמדים אותם לנהוג באופן כזה; יתרה מכך, לא ניתן להפוך אנשים לגלויים, ישרים או כנים. ברור שהאמרה הזו לא יכולה להשיג שום דבר חיובי.

האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" מתייחסת לשתי פעולות: האחת היא הכאה, והאחרת היא מתיחת ביקורת. במסגרת אינטראקציות רגילות בין אנשים, האם הכאה של מישהו היא נכונה או שגויה? (שגויה.) האם הכאה של מישהו היא הפגנה והתנהגות של אנושיות רגילה במסגרת אינטראקציות של אדם עם הזולת? (לא.) הכאה של אנשים היא ללא ספק שגויה, בין אם אתה מכה אותם בפנים או בכל מקום אחר. אם כך, ההצהרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים" שגויה מעצם מהותה. על פי האמרה הזו, נראה שאין זה נכון להכות אדם בפנים, אבל נכון להכותו בכל מקום אחר, משום שכאשר חובטים בפנים הן הופכות אדומות, נפוחות ופצועות. זה גורם לאדם להיראות רע ולא ייצוגי, וגם מוכיח שאתה מתייחס לאנשים בדרך גסה, בוטה ושפלה במיוחד. אם כך, האם אצילי להכות אדם במקומות אחרים? לא – גם זה לא אצילי. למעשה, מוקד האמרה הזו הוא לא היכן להכות אדם, אלא המילה "להכות" עצמה. אם בעת קיום אינטראקציה עם אחרים אתה תמיד מכה אותם כדרך להתמודדות עם בעיות ופתרונן, עצם השיטה שלך שגוי. הדבר נעשה מתוך פזיזות ולא מתבסס על המצפון ועל ההיגיון שבאנושיותו של אדם, ומובן שעוד פחות מכך זהו יישום בפועל של האמת או ציות לעקרונות-האמת. אנשים מסוימים לא פוגעים בכבודם של אחרים בנוכחותם – הם נזהרים בדבריהם ונמנעים מלהכות אחרים בפנים, אבל תמיד מתנהלים בחוסר הגינות מאחורי גבם, לוחצים את ידם מעל לשולחן אבל בועטים בהם מתחתיו, אומרים דברים טובים פנים אל פנים אבל זוממים כנגדם מאחורי גבם, משתמשים בחסרונותיהם כדי לפגוע בהם, ממתינים להזדמנות לנקום, מפלילים וזוממים, מפיצים שמועות או מלבים התנגשויות ומשתמשים באנשים אחרים כדי לפגוע בהם. במה השיטות הערמומיות האלה טובות מהכאת אדם בפנים? האם הן לא חמורות אף יותר מאשר להכות אדם בפרצופו? האם הן לא חתרניות, זדוניות ונטולות אנושיות יותר? (אכן כן.) אם כך, האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים" היא חסרת משמעות מעצם מהותה. ההשקפה הזו היא בעצמה טעות, עם שמץ של העמדת פנים כוזבת. זו שיטה צבועה, והדבר הופך אותה לעוד יותר מאוסה, מעוררת שאט נפש ומתועבת. ברור לנו כעת שהכאת אנשים כשלעצמה מתבצעת מתוך פזיזות. על בסיס מה אתה מכה אדם? האם הדבר מאושר על פי חוק, או האם זו זכות שהוענקה לך על ידי האל? אף אחד מבין השניים. אם כך, מדוע להכות אנשים? אם אתה יכול להסתדר עם מישהו באופן רגיל, הרי שבאפשרותך להשתמש בדרכים נכונות כדי להתנהל מולו ולקיים עמו אינטראקציה. אם אתה לא יכול להסתדר איתו, תוכלו להיפרד לשלום ללא כל צורך לנהוג בפזיזות או להגיע לכדי מהלומות. זה צריך להיות דבר שאנשים עושים בתחום המצפון וההיגיון של האנושיות. מיד כאשר אתה נוהג בפזיזות, גם אם אתה לא מכה את האדם בפנים אלא במקום אחר, זו בעיה חמורה. זו לא דרך רגילה של קיום אינטראקציה. זו הדרך שבה אויבים מקיימים אינטראקציה, לא הדרך הרגילה שבה אנשים מתקשרים. היא חורגת מגבולותיה של תחושת האנושיות. האם הביטוי "למתוח ביקורת" באמרה "אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" הוא טוב או רע? האם יש בביטוי "למתוח ביקורת" רובד שבו הוא מתייחס לחשיפה או לגילוי של אנשים במסגרת דברי האל? (לא.) על פי הבנתי את הביטוי "למתוח ביקורת", כפי שהוא קיים בשפה האנושית, זו לא משמעותו. מהותו היא של צורת חשיפה שיש בה רשעות מסוימת; משמעותו היא לחשוף את הבעיות ואת החסרונות של אנשים, או דברים והתנהגויות מסוימים שאינם ידועים לאחרים, או תככים, רעיונות או השקפות שפועלים ברקע. זו המשמעות של הביטוי "למתוח ביקורת" באמרה "אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". אם שני אנשים מסתדרים היטב והם חברים קרובים, ללא מחסומים ביניהם, וכל אחד מהם מקווה להועיל ולסייע לאחר, מוטב שישבו יחד ויציגו זה את בעיותיו של זה בפתיחות ובכנות. זה ראוי, וזו אינה מתיחת ביקורת על חסרונותיו של האחר. אם אתה מגלה את בעיותיו של אדם אחר, אך מבין שהוא עדיין לא מסוגל לקבל את עצתך, אז כדי להימנע מריב או מקונפליקט פשוט אל תאמר דבר. אם ברצונך לעזור לו, תוכל לשמוע את דעתו ולשאול אותו תחילה: "אני רואה שיש לך בעיה מסוימת, ואני מקווה לייעץ לך. אני לא יודע אם תוכל לקבל זאת. אם אתה יכול, אייעץ לך. אם לא, לא אומר דבר לעת עתה". אם הוא יאמר: "אני בוטח בך. לא משנה מה יש לך לומר, אתה לא תעבור את הגבול; אני יכול לקבל זאת", פירושו של דבר שהרשות ניתנה לך ואתה יכול לשוחח עימו על בעיותיו, בזו אחר זו. לא רק שהוא יקבל באופן מלא את מה שיש לך לומר, אלא שהוא גם יפיק מכך תועלת, ושניכם תוכלו עדיין לקיים קשר רגיל. האין זו התנהלות של כנות הדדית? (כן.) זו השיטה הנכונה לקיום אינטראקציה עם אחרים; זו לא מתיחת ביקורת על חסרונות של אחרים. מהי המשמעות של הימנעות מ"מתיחת ביקורת על חסרונות של אחרים", כפי שמציגה זאת האמרה המדוברת? המשמעות היא לא לדבר על חסרונות של אחרים, לא לדבר על הבעיות שהן בגדר טאבו חמור ביותר עבורם, לא לחשוף את מהות בעיותיהם ולא להיות בוטים כל כך בביקורת עליהם. המשמעות היא להסתפק בהערות שטחיות מסוימות, לומר דברים שנאמרים בדרך כלל על ידי כולם, לומר דברים שהאדם עצמו כבר מסוגל להבחין בהם ולא לחשוף טעויות שאותו אדם עשה בעבר או עניינים רגישים. איזו תועלת יש בכך לאדם אם אתה פועל באופן זה? אולי לא פגעת בו או הפכת אותו לאויב, אבל מה שעשית לא עוזר לו ולא מועיל לו בשום אופן. לכן, הביטוי "אל תבקר את החסרונות של אחרים" כשלעצמו הוא מתחמק ואינו אלא צורה של תחבולנות שלא מאפשרת כנות ביחסים בין אנשים. ניתן לומר שהתנהלות כזו היא טיפוח של כוונות רעות; אין זו דרך נכונה של קיום אינטראקציה עם הזולת. הכופרים אפילו רואים את "אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" כדבר מה שאדם בעל עקרונות מוסריים נאצלים צריך לעשות. זו בבירור דרך התנהלות ערמומית מול אחרים, שאנשים מאמצים כדי להגן על עצמם; אין זה בשום אופן מצב נאות של אינטראקציה. הימנעות ממתיחת ביקורת על חסרונות של אחרים היא כשלעצמה לא כנה, וייתכן שבעצם מתיחת הביקורת על חסרונותיהם של אחרים יש כוונה נסתרת. בדרך כלל, באילו נסיבות אפשר לראות אנשים מותחים ביקורת זה על זה? הנה דוגמה: אם שני מועמדים מתמודדים על תפקיד מסוים, הם ימתחו ביקורת זה על חסרונותיו של זה. האחד יאמר, "עשית משהו רע, ומעלת בסך כזה וכזה של כספים", ואילו האחר יגיד, "גרמת נזק לכך וכך אנשים". הם חושפים דברים שכאלה זה על זה. האם זה לא נקרא למתוח ביקורת זה על חסרונותיו של זה? (אכן כן.) מי שמותחים ביקורת זה על חסרונותיו של זה בזירה הפוליטית הם יריבים פוליטיים, בעוד שכאשר אנשים מן השורה עושים זאת, הם אויבים. במונחים פשוטים, ניתן לומר ששני האנשים האלה לא מסתדרים זה עם זה. בכל פעם שהם נפגשים הם מתחילים להתווכח, מותחים ביקורת זה על חסרונותיו של זה, שופטים ומוקיעים זה את זה ואפילו ממציאים דברים ומטיחים האשמות שווא. כל עוד יש משהו מפוקפק בענייניו של האדם האחר, הם יחשפו זאת ויוקיעו את האדם ההוא בשל כך. אם אנשים חושפים דברים רבים זה על זה אך לא את חסרונותיהם, האם זה דבר אצילי? (לא.) זה לא אצילי, אבל אנשים בכל זאת מתייחסים לעיקרון הזה כהתנהלות מוסרית אצילית ומהללים אותו, וזה מגעיל לכל הדעות! האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" לא מצליחה כשלעצמה לקדם עניינים חיוביים. היא לא דומה לאמרות "יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", "על רע יש לגמול בטוב" ו"אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית", אשר לפחות מקדמות התנהלות מוסרית ראויה לשבח. האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" היא הצהרה בנוגע להתנהלות מוסרית אשר מעודדת התנהגות שלילית ואין לה כל השפעה חיובית על אנשים. היא לא אומרת לאנשים מהם הדרכים או העקרונות הנכונים להתנהלות במשך החיים בעולם הזה. היא לא מספקת מידע שכזה. כל שהיא עושה הוא לומר לאנשים לא להכות אחרים בפנים, כאילו שזה בסדר להכות אותם בכל מקום אחר מלבד בפנים. הכו אותם כאוות נפשכם; השאירו אותם חבולים וחבוטים, בעלי מום ואפילו מתים למחצה, כל עוד הם עדיין נושמים. וכאשר אנשים נמצאים בקונפליקט זה עם זה, כאשר אויבים או יריבים פוליטיים נפגשים, הם יכולים למתוח ביקורת זה על זה ככל שיחפצו, כל עוד הם לא מצביעים האחד על חסרונותיו של האחר. איזה מין מצב הוא זה? האם בעבר האמרה הזו לא הייתה מקובלת עליכם למדי? (כן.) נניח שמחלוקת מתגלעת בין שתי נשים והן מתחילות להתווכח. אחת מהן אומרת, "אני יודע שבעלך הוא לא אבי ילדך" והאישה האחרת אומרת, "אני יודעת באילו תחבולות משתמש העסק המשפחתי שלכם כדי לעשות כסף". אנשים מסוימים מתייחסים לתוכן הריב שלהן ואומרים: "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם. ראו איך הן חושפות את מעט החסרונות והסודות שיש לכל אחת מהן ומנפחות אותם. איזו התנהגות קטנונית! וגם חוסר יושרה שכזה. לכל הפחות אפשר להפגין מעט כבוד כלפי אנשים, אחרת איך הם יוכלו להתנהל כראוי בעתיד?" האם נכון או לא נכון להעיר הערות כאלה? (לא נכון.) האם יש לכך ולו שמץ של השפעה חיובית? האם משהו מכל זה תואם לאמת? (לא.) באיזה סוג של רעיונות והשקפות צריך אדם לאחוז כדי להשמיע הערות שכאלה? האם הערות כאלה מגיעות ממישהו שיש לו חוש צדק ושהבין את האמת? (לא.) מהו הבסיס שממנו נובעות הערות כאלה? האם הן מושמעות משום שהן הושפעו לחלוטין מרעיון התרבות המסורתית "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם"? (כן.) הערות אלה מבוססות לחלוטין על הרעיון ועל ההשקפה האלה של התרבות המסורתית.

בנוגע למחלוקת בין שני האנשים שזה עתה דיברנו עליה, אם תבחנו את העניין מנקודת המבט של מישהו שמאמין באל, כיצד יש להתייחס אליו על פי דברי האל וכאשר האמת היא הקריטריון? האם זו לא סוגייה שאנשים צריכים להרהר בה? (כן.) זה משהו שעליכם להרהר בו. על פי אילו עקרונות צריכים מאמינים לנהוג? עליהם להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול, אך רק בהתאם לדברי האל, כשהאמת היא הקריטריון. אם מתגלעת מחלוקת בין אחים ואחיות, עליהם להיות סובלניים וסבלנים זה כלפי זה, ולהתייחס זה לזה באהבה. תחילה עליהם להרהר ולזכות במודעות עצמית, ולאחר מכן לפתור את הבעיה בהתאם לאמת שבדברי האל, כך שיוכלו להכיר בטעויותיהם ולמרוד בבשר, ולהתייחס לאחרים בהתאם לעקרונות-האמת. בדרך זו, הם יפתרו את הבעיה מן השורש. עליכם להשיג הבנה מעמיקה של הבעיה הזו. האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" איננה סטנדרט למדידת אנושיות, אלא רק פילוסופיה בסיסית להתנהלות בעולם, כזו שלא יכולה להגביל כלל את התנהגותם המושחתת של אנשים. אמרה זו היא חסרת משמעות ואין כל צורך שהמאמינים יתנהלו על פי כלל כזה. אנשים צריכים לקיים אינטראקציה זה עם זה על פי דברי האל ועקרונות-האמת. אלה הדברים שעל פיהם צריכים להתנהל המאמינים. אם אנשים מאמינים באל, ועדיין מאמינים בהשקפות תרבותיות מסורתיות ובפילוסופיות שטניות, ומשתמשים ברעיונות של התרבות המסורתית כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" כדי לאמוד אנשים ולהגביל אחרים, או להציב לעצמם דרישות, אזי זה אבסורדי ומגוחך מצדם, והם חסרי אמונה. האמרה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" היא פילוסופיה שטנית לקיום אינטראקציה עם חבריו של אדם, שלא יכולה לפתור את בעיות היסוד המהותיות של קשרים בין-אישיים. לכן, אמרה זו היא כלל רדוד, פילוסופיה רדודה ביותר להתנהלות בעולם. היא לא מגיעה לרף של עקרונות-האמת וההתנהלות על פי כלל שטחי שכזה לא יכולה להשיג דבר והיא חסרת משמעות. האם הוגן לומר זאת כך? (כן.) כאשר מתגלעת מחלוקת בין אחים ואחיות, מה צריכים להיות העקרונות להתייחסות לעניין ולהבנתו? האם יש לציית לכללי התרבות המסורתית, או להתייחס לאמת שבדברי האל כעיקרון? אימרו לי מה השקפתכם. (ראשית כול, עלינו לנתח ולהכיר את טבע המחלוקת ביניהם ואת האישומים הפזיזים שהם מטיחים זה בזה בהתאם לדברי האל, ולהכיר בכך שאלה גילויים של צביונות מושחתים. לאחר מכן, עלינו לשתף עימם על הנתיב הרלוונטי ליישום בפועל. עליהם להתייחס זה לזה באהבה, הם צריכים לאחוז במצפון ובהיגיון, והדברים שהם אומרים ועושים צריכים לאפשר לאחר לצמוח במקום לפגוע בו. אם לאדם האחר יש חסרונות או שהוא עשה טעויות, יש להתייחס לכך בצורה נכונה על ידי מתן עזרה, אם אפשר, ולא לתקוף אותו, לשפוט אותו או להוקיעו.) זו צורה של הושטת עזרה לאנשים. אם כך, מה ניתן לומר כדי לעזור לו ולפתור את המחלוקת? (הם מתווכחים בכנסייה, וזה כשלעצמו אינו מכבד את הקדושים ולא עולה בקנה אחד עם דרישות האל. לכן, נוכל לשתף עימם ולומר, "כשתגלו שלמישהו יש בעיות, הושיטו עזרה אם ניתן. אם אינכם יכולים לעזור, אין כל צורך להתווכח, שכן הדבר יפריע לחיי הכנסייה, ואם תמשיכו להתווכח למרות אזהרות חוזרות, הכנסייה תטפל בכך בהתאם לצווים המנהליים שלה".) נראה שכולכם יודעים כיצד להתמודד עם אנשים שמפריעים לחיי הכנסייה בהתאם לעקרונות, אבל עדיין אינכם יודעים בדיוק כיצד להתמודד עם מחלוקות בין אנשים, או באילו מדברי האל יש להשתמש כדי לטפל בהן – עדיין אינכם יודעים כיצד לעשות שימוש בדברי האל ובעקרונות-האמת לצורך פתרון בעיות. בעניין הזה, אילו בעיות יש לכל אחד מן הצדדים בפני עצמו? האם לשניהם יש צביונות מושחתים? (כן.) לאור העובדה שלשניהם יש צביונות מושחתים, בידקו אילו צביונות מושחתים גילה כל אדם כאשר התרחשה המחלוקת, ומה היו מקורותיהם. אתרו את הצביונות המושחתים שבאו לידי ביטוי ואז השתמשו בדברי האל כדי לחשוף ולנתח אותם, כדי ששניהם יחזרו לפני האל ויזכו במודעות עצמית בהתאם לדברי האל. אם כך, מהם הדברים העיקריים שעליהם אתם צריכים לשתף עימם? אתם יכולים לומר משהו כגון: "אם שניכם מכירים בכך שאתם חסידי האל, אל תתווכחו, משום שוויכוחים לא יכולים לפתור בעיות. אל תתייחסו ככה לאנשים שמאמינים לאל ונוהים אחריו, ואל תתייחסו לאחים ולאחיות בדרך שבה הכופרים מתייחסים לאנשים. התנהלות כזו לא תואמת לכוונות האל. איך האל דורש מאנשים להתייחס לזולת? דברי האל ברורים מאוד: היו סלחניים, סובלניים וסבלניים, ואהבו זה את זה. אם אתה רואה שלאדם האחר יש בעיות חמורות ואינך שבע רצון ממה שעשה, עליך לשתף על כך בדרך הגיונית ואפקטיבית, בגישה סלחנית, סובלנית וסבלנית. מוטב שהאדם יפנים ויקבל זאת מידי האל. אם אינו יכול לקבל זאת מן האל, עדיין מילאת את אחריותך, ואינך צריך לתקוף אותו בפזיזות. כאשר אחים ואחיות מתווכחים ומצביעים זה על חסרונותיו של זה, מדובר בהתנהגות שאינה ראויה לקדושים, ואינה תואמת לכוונות האל. אין זו הדרך שבה צריכים להתנהג מאמינים. ובאשר לאדם שבו מוטחות האשמות, גם אם אתה סבור שפעלת בצורה הגיונית ושאל לאדם האחר למתוח עליך ביקורת, הרי שבכל זאת עליך להניח לדעות הקדומות שלך ולהתמודד עם הבעיה ועם האשמותיו של הצד האחר בשלווה ובפתיחות. לעולם אל תשיב מלחמה שערה באופן נמהר. אם שניכם נגררתם למצב של פזיזות ולא יכולים לשלוט בעצמכם, עליכם להתחיל בכך שתתרחקו מן המצב. הירגעו ואל תמשיכו לעסוק בבעיה, כדי שלא ליפול למלכודת השטן ולהתפתות על ידו. באפשרותכם להתפלל בפרטיות, לבוא לפני האל כדי לחפש את עזרתו ולנסות להשתמש בדברי האל כדי לפתור את הבעיות שלכם. כששניכם תהיו מסוגלים להירגע ולהתייחס זה לזה בשלווה ובאופן רציונלי, מבלי לפעול או לדבר בצורה נמהרת, תוכלו להיפגש ולשתף על הנושאים שבמחלוקת, עד שתגיעו להסכמה, תתאחדו בדברי האל ותשיגו פתרון לבעיה". האם זה לא דבר שראוי לאומרו? (כן.) עובדה היא שכאשר שני אנשים מתווכחים, שניהם מביאים לידי ביטוי את צביונותיהם המושחתים ושניהם נותנים ביטוי לנמהרות שלהם. זו כולה התנהגות שטנית. איש אינו צודק או טועה, ואף אחד מהאנשים לא מתנהג בהתאם לאמת. אם היית יכול להתייחס לבעיה ולטפל בה בהתאם לדברי האל ולאמת, המחלוקת שלכם לא הייתה מתרחשת. אם רק אחד מן הצדדים היה יכול להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול בהתאם לדברי האל, המחלוקת לא הייתה מתרחשת. לכן, אם שני אנשים מותחים ביקורת זה על חסרונותיו של זה ומכים זה את זה בפנים, אזי שניהם בריונים נמהרים. אין בהם שום דבר טוב; אף אחד מהם לא צודק ואף אחד מהם לא טועה. מהו הבסיס למדידה של נכון או לא נכון? הדבר תלוי בפרספקטיבה ובעמדה שאימצת בקשר לעניין הזה, מהם המניעים שלך, האם יש לך את הבסיס של דברי האל והאם מה שאתה עושה תואם לאמת. ברור שהמניע שמאחורי המחלוקת שלכם הוא להכניע ולדכא את האדם האחר. אתם פוגעים זה בזה וחושפים זה את זה באמצעות מילים מרושעות. לא משנה אם מה שאתם חושפים הוא נכון, או אם מהות המחלוקת שלכם נכונה או לא – כיוון שאינכם מתמודדים עם העניין בהתאם לדברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלכם, ומה שאתם מביאים לידי ביטוי הוא הנמהרות שלכם, כשהשיטה והעקרונות של מעשיכם מבוססים במלואם על פזיזות, לאחר שאולצתם לנהוג כך על ידי צביונות שטניים ומושחתים. לכן לא משנה מי צודק, או למי יש יתרון ומי בעמדת נחיתות, עובדה היא ששניכם שוגים ונושאים באחריות. הדרך שבה אתם מתמודדים עם העניין לא מבוססת על דברי האל. שניכם צריכים להירגע ולשקול בקפידה את בעיותיכם. רק כששניכם תהיו רגועים לפני האל ותתייחסו לבעיה בקור רוח תוכלו לשבת ולשתף על כך באופן שליו ומאופק. כל עוד ההשקפות של שני הצדדים על אנשים ועל דברים, וההתנהלות והמעשים שלהם מבוססים על דברי האל ועל עקרונות-האמת, אזי לא משנה כמה שונות התפיסות וההשקפות שלהם בנוגע לעניין ספציפי, למעשה בפועל אין כל מחלוקת אמיתית ואין כל בעיה. כל עוד הם מתמודדים עם המחלוקות שביניהם כשדברי האל והאמת משמשים כעיקרון עבורם, בסופו של דבר הם ללא ספק יוכלו להסתדר וליישב את המחלוקות. האם כך אתם מטפלים בבעיות? (לא.) פשוט אינכם יודעים כיצד להשתמש באמת כדי לפתור בעיות, למעט השיטה של נקיטה בסנקציות מנהליות. אם כך, מהי המסקנה העיקרית בנוגע להתמודדות עם העניין במלואו? לא מדובר בדרישה מאנשים להניח לחילוקי הדעות ביניהם, אלא בפתרונן בדרך הנכונה והשגת אחדות. מהו הבסיס לפתרון חילוקי דעות? (דברי האל.) זה נכון. חפשו את הבסיס בדברי האל. לא מדובר בניתוח של מי צודק ומי טועה, למי יש יתרון ומי בעמדת נחיתות, או למי יש צידוק ולמי לא. למעשה, מדובר בפתרון הבעיה של השקפותיהם ותפיסותיהם של אנשים, כשהמשמעות היא פתרון ההשקפות והתפיסות השגויות של אנשים, ודרכי ההתמודדות השגויות שלהם עם עניין מסוים. רק על ידי חיפוש בסיס בדברי האל והבנת עקרונות-האמת ניתן לפתור בעיות באמת ובתמים, ואנשים יוכלו לחיות זה עם זה בהרמוניה אמיתית, תוך השגת אחדות. אחרת, אם תשתמשו באמירות של התרבות המסורתית ובשיטות כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" לצורך התמודדות עם דברים, הבעיות לעולם לא ייפתרו, או שלכל הפחות, הפערים בין התפיסות וההשקפות של אנשים לא ייפתרו. לכן, על כל אחד ללמוד לחפש בסיס בדברי האל. דברי האל כולם אמת ואין בהם סתירות. הם הקריטריון היחיד למדידת כל האנשים, העניינים והדברים. אם כולם ימצאו בסיס בדברי האל, והשקפותיהם על דברים ישיגו אחדות בדברי האל, האם לא יהיה זה קל עבור אנשים להגיע להסכמה? אם כל אחד יוכל לקבל את האמת, האם עדיין יהיו חילוקי דעות בין אנשים? האם עדיין יהיו מחלוקות? האם עדיין יהיה צורך להשתמש ברעיונות, השקפות ואמירות כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" כהגבלות בין אנשים? לא יהיה בכך צורך, משום שדברי האל יכולים לפתור את כל הבעיות. לא משנה אילו אי-הסכמות יש בין אנשים, או כמה רבות נקודות המבט שלהם, יש להביא את כולן לפני האל, להבחין בהן ולנתח אותן בהתאם לדברי האל. או-אז אפשר יהיה לקבוע אם הן תואמות לאמת. כאשר אנשים יבינו את האמת, הם יוכלו לראות שרוב הרעיונות וההשקפות של האנושות המושחתת מגיעים מן התרבות המסורתית, מגדולי הדור והדמויות הנשגבות שאנשים סוגדים להם – ועם זאת, בבסיסם, הם מגיעים מפילוסופיות שטניות. לכן, למעשה קל לפתור את הרעיונות וההשקפות המופרכים האלה. מדוע אני אומר שקל לפתור אותם? משום שאם אתה אומד את הרעיונות וההשקפות האנושיים האלה באמצעות דברי האל, תגלה שכולם מעוותים, מופרכים ולא תקפים. אם אנשים יוכלו לקבל את האמת, יהיה קל לשחרר את הדברים האלה וניתן יהיה לפתור את כל הבעיות בהתאם. מה יושג לאחר פתרון הבעיות? כל אחד יוכל לוותר על דעותיו שלו ועל רעיונותיו והשקפותיו האישיים והסובייקטיביים. לא משנה עד כמה הם נאצלים ונכונים לדעתך, לא משנה כמה זמן הם מופצים בין אנשים, כל עוד הם לא תואמים לאמת, עליך להתכחש להם ולוותר עליהם. בסופו של דבר, לאחר שכל האנשים יקבלו את דברי האל כבסיס שלהם ויתכחשו לכל מה שמגיע מאנשים, האם הרעיונות ונקודות המבט שלהם לא יהפכו מאוחדים? (כן.) כאשר הרעיונות ונקודות המבט שקובעים את השקפותיהם של אנשים בנוגע לאנשים ולדברים, כמו גם את ההתנהלות והמעשים שלהם, יהיו כולם מאוחדים, אילו חילוקי דעות יהיו אז בין אנשים? לכל היותר יהיו הבדלים מסוימים בהרגלי האכילה ואורחות החיים. אבל בכל הנוגע לסוגיות שנוגעות באמת ובתמים לצביונותיהם המושחתים של אנשים, לנתיב שבו הם הולכים ולמהות המין האנושי, הרי שאם כל האנשים יתייחסו לדברי האל כבסיס שלהם ולאמת כקריטריון שלהם, הם יתאחדו זה עם זה. אין זה משנה אם אתה בן המזרח או בן המערב, קשיש או צעיר, גבר או אישה, או אם אתה אינטלקטואל, עובד או איכר: כל עוד אתה יכול לקיים אינטראקציה עם אחרים בהתאם לאמת שבדברי האל, האם יהיו עדיין מאבקים וקונפליקטים בין אנשים? לא. אם כך, האם דרישות ילדותיות כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" יוכלו עדיין לשמש כפתרון למחלוקות בין אנשים? האם יהיו עדיין מימרות שעל פיהן יוכלו אנשים להתנהל בעת שהם מקיימים אינטראקציה זה עם זה? כללים רדודים שכאלה הם חסרי ערך מבחינת המין האנושי והם לא יכולים להשפיע על השקפותיהם של אנשים בנוגע לאנשים ולדברים, כמו גם על התנהלותם ומעשיהם, בחיי היום-יום שלהם. חישבו על כך: האין אלה פני הדברים? (אכן כן.) כיוון שהם רחוקים מדי מן האמת, ואין להם כל השפעה על השקפותיהם של אנשים בנוגע לאנשים ולדברים, או על התנהלותם ומעשיהם, יש לוותר עליהם, אחת ולתמיד.

כשבוחנים את הדברים שעליהם שיתפנו לעיל, האם ניתן לומר בוודאות שדברי האל והאמת הם הקריטריונים שעל פיהם יש לאמוד את כל האנשים, המאורעות והדברים, וכי התרבות המסורתית וכתבי המוסר של האנושות אינם תקפים ולא ראוי להזכירם נוכח דברי האל והאמת? (כן.) באשר לאותה דרישה מוסרית "נאצלת" "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" ש המין האנושי סוגד לה, על בסיס איזו נקודת מבט ואיזו השקפה צריכים אנשים להתייחס אליה? האם אנשים צריכים להמשיך לסגוד ולציית לדברים כאלה? (לא.) אם כן, כיצד לוותר עליהם? התחילו בכך שלא תנהגו בפזיזות או מתוך דחף רגעי כאשר קורים לכם דברים. התייחסו לכל אדם ולכל דבר בצורה נכונה, הירגעו, בואו לפני האל, חפשו את עקרונות-האמת בדברי האל ומצאו נתיב של יישום בפועל, כדי שתוכלו להתייחס לאנשים ולמאורעות בדיוק על פי דברי האל, במקום להיות כבולים ומוגבלים על ידי האמרה בנוגע להתנהלות מוסרית, שקובעת: "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". האם החיים בדרך זו לא יהיו קלים ושמחים יותר עבורך? אם אנשים לא מקבלים את האמת, אין להם כל דרך להשתחרר מן המגבלות של הצביונות המושחתים, וקשה להם לקיים אינטראקציה עם אחרים בקבוצה שבה הם חיים. ייתכן שיש אדם שאינך מציק לו, אולם הוא רוצה להציק לך. אתה רוצה להסתדר היטב עם מישהו, אבל הוא תמיד גורם לך צרות. אתה נזהר מפני אנשים מסוימים ונמנע מהם, אבל הם ממשיכים בכל זאת לרדוף אותך ולהטריד אותך. אם אינך מבין את האמת ואין לך בסיס בדברי האל, כל שבאפשרותך לעשות הוא להמשיך ולהיאבק בהם עד הסוף. אם במקרה תיתקל בבריון אימתני, תרגיש שאין לך ברירה אלא לנהוג על פי האמרה "לעולם לא מאוחר מדי בשביל ג'נטלמן לנקום את נקמתו". אתה תמתין להזדמנות הנכונה כדי לנקום בו, ותשתמש בשיטות חכמות כדי להפילו. לא רק שתוכל לפרוק את זעמך, אלא גם תגרום לכולם לשבח אותך על חוש הצדק שלך ותגרום להם לחשוב שאתה הוא הג'נטלמן והוא הנבל. מה דעתכם על הגישה הזו? האם זו הדרך הנכונה להתנהל בעולם? (לא.) כעת אתם מבינים. אם כך, מיהו הגיבור הטוב: הג'נטלמן או הנבל? (אף אחד מהם.) לאותם ג'נטלמנים שהם מושא להערצת הכופרים חסר שם תואר: "מזויפים". הם "ג'נטלמנים מזויפים". לכן, לא משנה מה תעשו, אל תהיו ג'נטלמנים, כיוון שכל הג'נטלמנים מעמידים פנים. אם כך, כיצד צריך אדם להתנהל כדי להישאר בנתיב הנכון? האם זה בסדר להתנהג כמו "ג'נטלמן אמיתי", אשר "אם הוא מכה אחרים, הוא לא מכה אותם בפנים; אם הוא מותח ביקורת על אחרים, הוא לא מבקר את החסרונות שלהם"? (לא.) כל אותם ג'נטלמנים ואנשים מפורסמים הם מעושים וערמומיים, והם ג'נטלמנים מזויפים. כולם יכולים ללכת לעזאזל! אם כך, כיצד צריך אדם להתנהל? על ידי כך שיהיה מישהו שחותר אל האמת, שמתייחס אל אנשים ואל דברים ומתנהל ופועל אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלו. רק דרך התנהלות כזו ניתן להפוך לאדם אמיתי. האם זו הדרך הנכונה או לא? (הנכונה.) מה עליך לעשות אם מישהו לא מפסיק להצביע על החסרונות שלך? אתה יכול לומר: "אם תעביר עלי ביקורת, גם אני אעביר עליך ביקורת!" האם טוב להפוך זה את זה למטרה בדרך זו? האם זו הדרך שבה אנשים צריכים להתנהל, לפעול ולהתייחס לאחרים? (לא.) ייתכן שאנשים יודעים, כחלק מדוקטרינה, שאל להם לעשות זאת, ועם זאת רבים עדיין לא מסוגלים להתגבר על פיתויים ומלכודות שכאלה. ייתכן שלא שמעת שמישהו מותח ביקורת על החסרונות שלך, או הופך אותך למטרה או שופט אותך מאחורי גבך – אבל כשתשמע שמישהו אומר דברים כאלה, לא תוכל לסבול זאת. ליבך יהלום מהר יותר והרגזנות שלך תתפרץ; אתה תאמר, "איך אתה מעז להעביר עלי ביקורת? אם אתה נוהג כלפיי שלא כשורה, אני אפגע בך! אם אתה מעביר ביקורת על חסרונותיי, אל תחשוב שלא אעביר ביקורת על הנקודות הרגישות שלך!" אחרים אומרים: "יש אמרה, 'אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם', ולכן לא אמתח ביקורת על החסרונות שלך, אבל אמצא דרכים אחרות לטפל בך ולהוציא לך את הרוח מהמפרשים. נראה מי הקשוח בינינו!" האם השיטות האלה טובות או לא? (לא טובות.) כמעט בכל המקרים, אם מישהו מגלה שאדם אחר מתח עליו ביקורת, שפט אותו או אמר עליו משהו רע מאחורי גבו, תגובתו הראשונה תהיה כעס. שערותיו יסמרו מזעם והוא לא יהיה מסוגל לאכול או לישון – ואם יעלה בידו לישון, הוא אפילו יקלל בחלומות! אין גבול לפזיזות שלו! מדובר בעניין שולי כל כך, ובכל זאת הוא לא מסוגל להתגבר עליו. זו ההשפעה שיש לפזיזות על אנשים, התוצאות הרעות שמקורן בצביונות מושחתים. כאשר צביון מושחת הופך לחייו של אדם, היכן בעיקר הוא בא לידי ביטוי? הוא בא לידי ביטוי כאשר האדם נתקל בדבר מה שאינו נעים לו, ואותו דבר משפיע תחילה על תחושותיו ולאחר מכן מתפרצת הפזיזות שלו. וכאשר היא מתפרצת, האדם יחיה בנמהרותו ויתייחס אל העניין במסגרת צביונו המושחת. ההשקפות הפילוסופיות של השטן יתעוררו בליבו, והוא יתחיל לשקול באילו דרכים ואמצעים לנקוט כדי לנקום את נקמתו, וכך יחשוף את צביונו המושחת. הרעיונות ונקודות המבט של אנשים בנוגע להתמודדות עם בעיות כגון אלה, הדרכים והאמצעים שעולים בדעתם, ואפילו תחושותיהם והנמהרות שלהם – כולם מגיעים מצביונות מושחתים. אם כך, מהם הצביונות המושחתים שמתעוררים במקרה זה? הראשון הוא ללא ספק זדון, ואחריו גאוותנות, רמיה, רשעות, עיקשות, סלידה מן האמת ושנאת האמת. מבין הצביונות המושחתים האלה, גאוותנות היא אולי בעלת ההשפעה הפחותה מכולם. מהם, אם כן, הצביונות המושחתים שמסוגלים לשלוט בתחושותיו ובמחשבותיו של אדם במידה הרבה ביותר, ולקבוע כיצד הוא יתמודד עם העניין בסופו של דבר? אלה הם זדון, עיקשות, סלידה מן האמת ושנאת האמת. צביונות מושחתים אלה כובלים את האדם בלפיתת חנק, וברור שהוא חי ברשתו של השטן. מה גורם לרשתו של השטן להופיע? האין אלה הצביונות המושחתים שמעלים אותה? הצביונות המושחתים שלך טוו עבורך כל מיני סוגים של רשתות שטניות. לדוגמה, כשאתה שומע שמישהו עושה דבר מסוים כמו לשפוט אותך, לקלל אותך או להעביר ביקורת על חסרונותיך מאחורי גבך, אתה מניח לפילוסופיות השטניות ולצביונות המושחתים להיות חייך ולשלוט במחשבותיך, בהשקפותיך ובתחושותיך, וכך אתה מחולל רצף של פעולות. המעשים המושחתים האלה הם בעיקר התוצאה של היותך בעל טבע וצביון שטניים. יהיו הנסיבות אשר יהיו, כל עוד אתה כבול לצביון המושחת של השטן, נשלט על ידו וכפוף לו, כל מה שתביא לידי ביטוי, כל מה שתחשוף וכל מה שתציג – או התחושות, המחשבות וההשקפות שלך, וגם הדרכים והאמצעים שבהם אתה עושה דברים – כולם יהיו שטניים. כל הדברים האלה מפרים את האמת והם עוינים לדברי האל ולאמת. ככל שתהיה רחוק יותר מדבר האל ומן האמת, כך תהיה נשלט יותר ולכוד ברשתו של השטן. אם במקום זאת תוכל להשתחרר מן הכבלים ומן השליטה של צביונותיך המושחתים ולמרוד בהם, לבוא לפני האל ולפעול ולפתור בעיות על פי השיטות והעקרונות שעליהם מספרים לך דברי האל, אזי תשתחרר בהדרגה מרשת השטן. לאחר שתשתחרר, מה שתביא לידי ביטוי כבר לא יהיה אותו צלם ישן של אדם שטני, אשר נשלט על ידי צביונותיו המושחתים, אלא צלמו של אדם חדש אשר מתייחס לדברי האל כחייו. דרך חייך תשתנה כולה. אבל אם תיכנע לתחושות, למחשבות, להשקפות ולנוהגים שהצביונות השטניים מעוררים, אתה תנהג על פי מסכת של פילוסופיות ושלל טכניקות שטניות, כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם", "לעולם לא מאוחר מדי בשביל ג'נטלמן לנקום את נקמתו", "מוטב להיות נבל אמיתי מאשר ג'נטלמן מזויף", "מי שלא מחפש נקמה אינו גבר". אלה יהיו בליבך ויכתיבו את מעשיך. אם תשתמש בפילוסופיות השטניות האלה כבסיס לפעולותיך, האופי של פעולותיך ישתנה ואתה תעשה רע ותתנגד לאל. אם תהפוך את המחשבות ואת נקודות המבט השליליות האלה לבסיס למעשיך, ברור שהתרחקת מתורת האל ומדבריו, ושנפלת לרשתו של השטן ואינך יכול לחלץ את עצמך. למעשה, אתם מעבירים את כל חיי היום-יום שלכם בתוך צביונות שטניים – אתם חיים ברשתו של השטן. סבלם של אנשים נובע ביסודו מכך שהם נשלטים על ידי צביונותיהם השטניים, כך שאינם יכולים לחלץ את עצמם. הם חיים בחטא וסובלים, לא משנה מה יעשו. אתה חש מעונה גם כאשר אתה מביס את היריב שלך, משום שאינך יודע מי יהיה האויב הבא שעימו תתמודד, ואם יעלה בידך להביסו באותה דרך. אתה פוחד ומיוסר. ומה באשר למי שהובס? מובן שגם הוא מיוסר. לאחר שעבר התעמרות, הוא חש שאין לו כבוד ולא יושרה בחייו. קשה לספוג התעמרות, ולכן הוא ממתין בהתמדה לרגע המתאים שבו יוכל להכות, ומחכה להזדמנות לנקום – עין תחת עין, ושן תחת שן – ולהחזיר ליריבו כגמולו. הלך רוח שכזה גם הוא עינוי. בקיצור, הן זה שנוקם והן זה שנוקמים בו חיים ברשתו של השטן, כשהם כל העת עושים רע, מחפשים בהתמדה דרכים להיחלץ ממצבם המסוכן, ובעשותם כן הם מייחלים למצוא שלווה, אושר וביטחון. מצד אחד, אנשים נשלטים על ידי צביונות שטניים וחיים ברשתו של השטן, כשהם מאמצים את השיטות, המחשבות ונקודות המבט השונות שנותן להם השטן כדי לפתור בעיות שמתרחשות סביבם. מצד שני, אנשים עדיין מקווים להשיג שלווה ואושר מידי האל. עם זאת, כיוון שהם תמיד כבולים על ידי צביונו המושחת של השטן ולכודים ברשתו, ללא יכולת למרוד בו במודע ולהיחלץ ממנו, וכיוון שהם מתרחקים מדבר האל ומעקרונות-האמת, אנשים אף פעם לא מסוגלים להשיג את הנוחות, השמחה, השלווה והאושר שמקורם באל. באיזה מצב חיים אנשים, בסופו של דבר? הם לא יכולים להתמודד עם המשימה של חתירה אל האמת, למרות שהם רוצים בכך, והם לא מסוגלים לעמוד בדרישות האל, אף על פי שהם רוצים לבצע את חובותיהם כיאות. הם תקועים במקום שבו הם נמצאים. זהו עינוי מייסר. אנשים חיים בתוך צביונו המושחת של השטן, למרות רצונם. הם יותר שדים מאשר אנשים, ולעתים קרובות חיים בפינות חשוכות, תרים אחר שיטות מבישות ורעות שבאמצעותן יוכלו לפתור את שלל הקשיים שעימם הם מתמודדים. עובדה היא שבמעמקי נפשם, אנשים נכונים להיות טובים ושואפים אל האור. הם מקווים לחיות כבני אנוש, עם כבוד. הם גם מקווים שיוכלו לחתור אל האמת ולהסתמך על דבר האל כדי לחיות, ולהפוך את דבר האל לחיים ולמציאות שלהם, אבל הם אף פעם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל, ולמרות הדוקטרינות הרבות שהם מבינים, הם לא יכולים לפתור את בעיותיהם. אנשים מתחבטים ונאבקים בדילמה הזו, לא מסוגלים להתקדם ולא מוכנים לחזור אחורה. הם תקועים במקום. ותחושת ה"תקיעות" היא תחושת כאב – כאב עצום. לאנשים יש רצון לשאוף אל האור, והם לא רוצים לעזוב את דבר האל ואת הנתיב הנכון. עם זאת, הם לא מקבלים את האמת ולא מסוגלים ליישם את דברי האל, ונשארים ללא יכולת להשליך את הכבלים ואת השליטה של צביונם השטני המושחת. בסופו של דבר, כל שביכולתם לעשות הוא לחיות בסבל, ללא כל אושר אמיתי. האין אלה פני הדברים? (אכן.) בכל מקרה, אם אנשים רוצים ליישם בפועל את האמת ולהשיג את האמת, עליהם לחוות את דברי האל טיפין-טיפין, החל בדברים הקטנים, כדי לפוגג את ההשפעה שיש לאמרות האלה אודות התנהלות מוסרית על ההשקפות ועל נקודות המבט שלהם, ועל חתירתם אל האמת. יש לכך חשיבות מרכזית; חובה לפתור את הבעיות האלה.

אם אנשים רוצים לשנות את צביונותיהם ולהשיג ישועה, עליהם לא רק להיות נחושים, אלא גם לאחוז בהלך רוח שלא ניתן להכנעה. עליהם לרכוש ניסיון מתוך כישלונותיהם ולהשיג נתיב של יישום בפועל על סמך נסיונם. אל תהיו שליליים ומיואשים כאשר אתם נכשלים, ובוודאי אל תוותרו. אבל אל לכם גם להפוך שאננים כאשר אתם משיגים זכייה צנועה כלשהי. לא משנה במה אתה נכשל או באיזו עשייה אתה הופך חלש, הדבר לא קובע כי לא תוכל להיוושע בעתיד. עליך להבין את כוונות האל, לחזור ולקום על רגליך, לציית לדברי האל ולהמשיך להיאבק בצביונות השטניים המושחתים שלך. על האדם להתחיל בכך שיראה בבירור את הנזק שנגרם לחתירתם של אנשים אל האמת על ידי הדרישות והאמרות השונות אודות התנהלות מוסרית שמקורן בשטן, ואת המכשול שהן יוצרות: האמרות האלה אודות התנהלות מוסרית כובלות ומגבילות בהתמדה את מחשבותיהם של אנשים, ובה בעת מטפחות את צביונותיהם המושחתים. מובן, שהן גם פוגעות במידה כזו או אחרת בקבלת האמת ודברי האל על ידי אנשים, וגורמות לאנשים לפקפק באמת ולהתנגד לה. אמרה אחת כזו היא "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". פילוסופיה זו להתנהלות בעולם השתרשה בנשמותיהם הילדותיות של אנשים, והם מושפעים באופן תת מודע מרעיונות והשקפות כאלה בכל התייחסויותיהם לאחרים ובדרכים שבהן הם מטפלים במה שמתרחש סביבם. הרעיונות וההשקפות האלה מטייחים ומסווים באופן לא מורגש את צביונות הרשעות, הרמייה והזדון בין צביונותיהם המושחתים של אנשים. לא זו בלבד שהם לא מצליחים לפתור את בעיית הצביונות המושחתים, הם גם הופכים את האנשים לתחבלנים וערמומיים יותר וכך מחריפים עוד יותר את צביונותיהם המושחתים. בקיצור, האמרות האלה אודות התנהלות מוסרית והפילוסופיות להתנהלות בעולם של התרבות המסורתית לא רק משפיעות על מחשבותיהם והשקפותיהם של אנשים; יש להן גם השפעה עמוקה על צביונותיהם המושחתים של אנשים. לכן, יש להבין את ההשפעה של תפיסות והשקפות של התרבות המסורתית, כגון "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם", על אנשים. אין להתעלם מכך.

שיתפנו זה עתה בעיקר על השאלה אם, כאשר מתגלעות מחלוקות בין אנשים, יש לגשת אליהן לפי האמרות ונקודות המבט של התרבות המסורתית, או לפי דברי האל ועקרונות-האמת; ועל השאלה אם השקפות התרבות המסורתית הן אלה שיכולות לפתור בעיות, או שדברי האל והאמת הם אלה שיכולים לפתור את בעיותיו של אדם. כאשר אנשים רואים דברים אלה בבירור, הם יעשו את הבחירות הנכונות ויהיה קל יותר לפתור מחלוקות עם אחרים בהתאם לאמת שבדברי האל. כאשר בעיות כאלה נפתרות, תיפתר באופן עקרוני גם הבעיה של ההשפעה על מחשבותיהם של אנשים וכבילתן על ידי האמרה אודות התנהלות מוסרית "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". לכל הפחות, התנהגותם של אנשים לא תושפע מסוגים אלה של רעיונות והשקפות; הם יוכלו להשתחרר מרשת ההטעיה של השטן, להשיג את האמת מתוך דברי האל, למצוא את עקרונות-האמת של קיום אינטראקציה עם אנשים ולהפוך את דברי האל לחייהם. עצם הניתוח וההבחנה, על פי דברי האל, בהשקפות השגויות של התרבות המסורתית ובכבלים והאזיקים של הפילוסופיות השטניות יכול לאפשר הבנה של האמת ופיתוח הבחנה. הדבר מאפשר לאדם להשליך מעליו את השפעת השטן ולהשתחרר מכבלי החטא. באופן זה, דברי האל והאמת הופכים לחייך ומחליפים את חייך הקודמים, שמהותם הייתה פילוסופיות וצביונות שטניים. או-אז תהפוך לאדם שונה. אף על פי שהאדם הזה הוא עדיין אתה, מדובר באדם חדש שהופיע, אדם שמתייחס לדברי האל ולאמת כחייו. האם אתם מוכנים להיות אדם כזה? (כן.) מוטב להיות אדם כזה – לפחות תהיו מאושרים. כאשר אתה רק מתחיל ליישם בפועל את האמת, יהיו קשיים, מכשולים וכאב, אבל אם תוכל לחפש את האמת כדי לפתור את הקשיים שלך עד שתגבש יסוד בדברי האל, אזי הכאב ייפסק, וככל שחייך יימשכו, תהפוך מאושר ונינוח יותר. מדוע אני אומר זאת? משום שההשפעה והשליטה של הדברים השליליים האלה שבקרבך תשכך בהדרגה, ותוך כדי כך, יותר ויותר מדברי האל והאמת ייכנסו לתוכך, וההשפעה של דברי האל והאמיתות בתוך ליבך תהפוך עמוקה יותר ויותר. המודעות שלך בחיפוש האמת תהפוך חזקה וחדה יותר, וכאשר דברים יקרו לך, הנתיב הפנימי, הכיוון שלך והיעד של היישום בפועל יהפכו ברורים יותר ויותר, וכאשר יתחולל בך מאבק פנימי, ידם של הדברים החיוביים תהיה על העליונה במידה גוברת והולכת. האם האושר שבחייך לא יגדל אז? האם השלווה והשמחה שתקבל מן האל לא יגדלו אז? (אכן.) בחייך יהיו פחות דברים שיגרמו לך להיות מוטרד, מיוסר, מדוכא וכעוס, בין יתר הרגשות השליליים. במקום הדברים האלה, דברי האל יהפכו להיות חייך ויביאו לך תקווה, אושר, שמחה, חופש, שחרור וכבוד. כאשר הדברים החיוביים האלה יתרבו, אנשים ישתנו לחלוטין. כשיגיע הזמן הזה, בדוק כיצד אתה מרגיש והשווה זאת למה שהיה בעבר: האם אין זה שונה לחלוטין מדרך החיים הישנה שלך? רק כאשר תשליך מעליך את רשת השטן ואת צביונותיו המושחתים, את מחשבותיו והשקפותיו ואת שיטותיו, השקפותיו ועקרונותיו הפילוסופיים להתייחסות לאנשים ולדברים ולהתנהלות עצמית ולפעולה – רק כאשר תשליך מעליך את הדברים האלה במלואם תוכל ליישם בפועל את האמת ולהתייחס לאנשים ולדברים, לנהוג בהם ולקיים עימם אינטראקציה בהתאם לדברי האל, ולחוות בתוך דבריו כמה באמת ובתמים טוב להתייחס לאנשים בהתאם לעקרונות-האמת ולחיות חיים של נינוחות ושמחה – או-אז תשיג אושר אמיתי.

היום שיתפנו על האמרה אודות התנהלות מוסרית "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" וניתחנו אותה. האם אתם מבינים את הבעיות שיש באמירה זו כשלעצמה? (כן.) אם כך, האם אתם מבינים גם מהן דרישות האל מאנשים? (כן.) לאחר שהבנתם את הדבר, כיצד תממשו זאת בסופו של דבר בעצמכם? על ידי כך שלא תנהגו באימפולסיביות כאשר דבר מה קורה לכם, לא תחפשו בסיס בתרבות המסורתית, לא תחפשו בסיס במגמות חברתיות או בדעת הקהל, וכמובן, לא תחפשו בסיס בהתניות החוק. במקום זאת, חפשו בסיס בדברי האל. לא משנה כמה עמוקה או רדודה היא הבנתכם את האמת; די בכך שהיא יכולה לפתור את הבעיה. עליך לראות בבירור שאתה חי בעולם רע ומסוכן. אם אינך מבין את האמת, אין לך ברירה אלא לנהות אחר מגמות החברה ולהיסחף במערבולת הרוע. אם כך, כאשר דבר מה קורה לך, מה עליך לעשות תחילה, ויהי מה? תחילה עליך להירגע, להשקיט את עצמך לפני האל ולקרוא את דבריו לעתים תכופות. דבר זה יאפשר לך בהירות הבנה ומחשבה, ותוכל לראות בבירור כי השטן מטעה את המין האנושי ומשחית אותו, וכי האל הגיע כדי להציל את המין האנושי הזה מהשפעת השטן. זהו כמובן הלקח הבסיסי ביותר שעליך ללמוד. עליך להתפלל לאל, לחפש ממנו את האמת ולבקש ממנו להנחות אותך – להנחות אותך לעבר קריאת דבריו הרלוונטיים, להנחות אותך לקראת קבלת נאורות והארה רלוונטיות, כדי שתוכל להבין את מהות הדבר שמתרחש לפניך, וכיצד עליך להתייחס אליו ולהתמודד עימו. ואז, השתמש בשיטה שהאל לימד אותך וסיפר לך אודותיה כדי להתייצב מול העניין ולהתמודד עמו. עליך לסמוך על האל באופן מלא ומוחלט. הנח לאל לשלוט; הנח לאל להיות האדון. לאחר שתשקיט את עצמך, לא יהיה מדובר עוד בשימוש בשכלך כדי לשקול מהי הטכניקה או השיטה שבה יש להשתמש, וגם לא תהיה זו שאלה של התנהלות על פי ניסיונך או על פי פילוסופיות ותחבולות שטניות. במקום זאת, העניין ייסוב על המתנה לנאורות של האל ועל הנחיית דבריו. מה שעליך לעשות הוא לוותר על רצונך שלך, להניח בצד את מחשבותיך והשקפותיך, לבוא בחרדת קודש לפני האל, להקשיב לדברים שהוא יאמר לך, לאמיתות שיפרוש בפניך ולתורות שיראה לך. ואז, עליך להשקיט את עצמך, ולהרהר בפרוטרוט בדברים שהאל לימד אותך ולקרוא אותם קריאת-תפילה שוב ושוב, על מנת להבין במדויק מה רוצה האל שתעשה ומה עליך לעשות. אם תוכל להבין בבירור למה מתכוון האל ומהי תורתו, אזי תחילה עליך להודות לאל על שסידר את הסביבה והעניק לך את ההזדמנות לאמת את דבריו, להפוך אותם למציאות ולהביאם לידי ביטוי, כדי שיהפכו לחיים שבליבך וכדי שהדברים שתביא לידי ביטוי יוכלו להעיד שדברי האל הם האמת. באופן טבעי, בעת שתתמודד עם בעיות אלה, יהיו עליות ומורדות רבים, קשיים ותלאות, וגם כמה וכמה קרבות, וכן טענות והערות מצד אנשים שונים. אבל כל עוד אתה בטוח שדברי האל ברורים מאוד בנוגע לבעיות כאלה, ושהדברים שאותם אתה מבין ואשר להם אתה מציית הם תורת האל, עליך ליישם אותם בפועל ללא היסוס. אל תניח לסביבה שלך, ולא לאף אדם, מאורע או דבר לעכב אותך. עליך להישאר איתן בעמדתך. קיום עקרונות-האמת אינו גאוותנות או צדקנות. כשאתה מבין את דברי האל ומתייחס לאנשים ולדברים, מתנהל ופועל, בהתאם לדבריו, ואתה מסוגל לנהוג על פי העקרונות מבלי להשתנות, אתה מיישם את האמת בפועל. זה סוג הגישה והנחישות שבו צריכים להיות ניחנים מי שמיישמים בפועל את האמת וחותרים אליה.

שיתפנו מספיק על הבעיות שנוגעות לאמירה "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". האם אתם עדיין מתקשים להבין בעיות כאלה? האם דרך השיתוף והניתוח של היום זכיתם בהבנה חדשה לחלוטין של אמרה זו אודות התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית? (כן.) על בסיס ההבנה החדשה לחלוטין הזו שיש לכם, האם אתם עדיין חושבים שאמרה זו היא האמת ודבר חיובי? (לא.) ייתכן שהשפעתה של אמרה זו על אנשים עדיין קיימת במעמקי נפשם ובתת מודע שלהם, אבל דרך השיתוף של היום אנשים הרחיקו ממחשבותיהם וממודעותם את האמרה הזו אודות התנהלות מוסרית. אם כך, האם עדיין תנהג על פיה באינטראקציה שלך עם הזולת? מה עליך לעשות כשאתה מתמודד עם מחלוקת? (ראשית, עלינו לזנוח את הפילוסופיה השטנית הזו, "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". עלינו לבוא בשקט לפני האל כדי להתפלל ולחפש את האמת, ולחפש בדברי האל את עקרונות-האמת שיש ליישם.) אם לא היינו משתפים על הדברים האלה, הייתם חשים שמעולם לא התייחסתם לאנשים ולדברים ולא התנהלתם או פעלתם בהתאם לקריטריון המוסרי "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". כעת, כשהבעיה הזו נחשפה, ראה בעצמך אם תהיה מושפע מרעיונות ומהשקפות כאלה כשדבר דומה יקרה לך שוב, כלומר, אם הדברים האלה קיימים ברעיונות ובהשקפות שלך. באותה עת, טבעי שתגלה כי יש עניינים רבים שבהם אתה מושפע מרעיונות ומהשקפות כאלה, כשהמשמעות היא שבסביבות רבות ובעת התרחשותם של שלל דברים, אתה עדיין מושפע מרעיונות ומהשקפות כאלה, והם השתרשו עמוק בנפשך וממשיכים להכתיב את דבריך ומעשיך וגם את מחשבותיך. אם לא עלתה בך הכרה כזו ואינך שם לב לבעיה הזו או עוסק בה, אין ספק שלא תהיה מודע לה ולא תדע אם אתה מושפע מרעיונות ומהשקפות כאלה. כאשר תעסוק בבעיה באמת ובתמים ותרד לפרטיה, תגלה כי הרעלים של התרבות המסורתית מתגלים לעתים קרובות בנפשך. אין זה אומר שהם לא היו קיימים בך, אלא רק שלא התייחסת אליהם ברצינות בעבר, או שלא הצלחת לזהות במדויק מהי המהות של אמרות אלה של התרבות המסורתית. אם כן, מה עליך לעשות כדי להפוך מודע לבעיות כאלה בעמקי נפשך? עליכם ללמוד להרהר ולשקול. כיצד צריך אדם להרהר ולשקול? שני המונחים האלה נשמעים פשוטים מאוד; אם כן, כיצד צריך אדם להבין אותם? לדוגמה, נניח שאתה מפיץ את הבשורה ומעיד על האל בקרב כמה אנשים שחוקרים את הדרך האמיתית. בתחילה הם מוכנים להקשיב, אבל לאחר ששיתפת במשך זמן מה, כמה מהם כבר לא רוצים להקשיב. בנקודה זו, אתה בוודאי חושב: "מה קורה כאן? האם השיתוף שלי לא מותאם בדיוק לתפיסותיהם ולבעיות שלהם? או שלא שיתפתי על האמת בצורה ברורה ומובנת? או ששמועה או סברה מוטעית כלשהי שהם שמעו הפריעה להם? מדוע אחדים מהם לא ממשיכים לחקור? מהי בדיוק הבעיה?" זהו הרהור, הלא כן? חשיבה על העניין תוך לקיחה בחשבון של כל היבט, מבלי להתעלם מאף פרט. מהי מטרתך כשאתה שוקל את הדברים האלה? למצוא את היסוד ואת המהות של הבעיה ואז לפתור אותה. אם לא יעלה בידך למצוא את התשובות לבעיות האלה, ולא משנה כמה תחשוב עליהן, עליך למצוא מישהו שמבין את האמת ולחפש ממנו. ראה כיצד הוא מפיץ את הבשורה ומעיד על האל, וכיצד הוא קולט במדויק את התפיסות העיקריות של האנשים החוקרים, ואז פותר אותן על ידי שיתוף על האמת בהתאם לדברי האל. האם זה לא מה שגורם לדברים לקרות? שיקול הוא השלב הראשון; פעולה היא השלב השני. המטרה בנקיטת פעולה היא לבדוק אם הבעיה שאותה אתה שוקל היא הנכונה, אם סטית מן המסלול. כשתגלה מה מקור הבעיה, תתחיל לבדוק אם הבעיה שאותה אתה שוקל היא נכונה או שגויה. ואז, החל לפתור את הבעיה שאת נכונותה אימתת. לדוגמה, כאשר אנשים שחוקרים את הדרך האמיתית שומעים סברות מוטעות ושמועות ומפתחים תפיסות, הקרא להם את דברי האל באופן שמתמקד בתפיסותיהם. תוך שיתוף ברור על האמת נתח ביסודיות את תפיסותיהם ופתור אותן, וסלק את המכשולים שבלבבותיהם. או-אז הם יהיו נכונים להמשיך בחקירה שלהם. זו תחילת הפתרון של הבעיה, הלא כן? השלב הראשון בפתרון הבעיה הוא לשקול אותה, להרהר בה ולהגיע לכדי הבנה יסודית של מהותה ושל סיבת השורש שלה במחשבותיך. לאחר שתאמת את הבעיה, התחל לפתור אותה בהתאם לדברי האל. בסוף, כשהבעיה תיפתר, המטרה תושג. אם כן, האם אמירות אודות התנהלות מוסרית כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" עדיין קיימות במחשבות ובהשקפות שלך, או לא? (כן, הן קיימות.) איך אפשר לפתור בעיות כאלה? עליך לשקול את כל מה שקורה לך בדרך כלל. זהו שלב מכריע. ראשית, חשוב כיצד התנהגת בעבר, כאשר קרו לך דברים כאלה. האם אמרות כמו "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" שלטו בך? ואם כן, מה היו הכוונות שלך? מה אמרת? מה עשית? כיצד פעלת? כיצד התנהגת? לאחר שתבהיר את העניינים האלה ותשקול אותם, תגלה מבלי משים בעיות אחדות. בנקודה זו עליך לחפש את האמת ולשתף עם אחרים, ולפתור את הבעיות האלה בהתאם לדברים הרלוונטיים של האל. בחייך האמיתיים שאף לזנוח לחלוטין את ההשקפות השגויות האלה, אשר מקודמות על ידי התרבות המסורתית, ואז אמץ את דברי האל ואת האמת כעקרונות לקיום אינטראקציה עם אנשים, והתייחס לאנשים, למאורעות ולדברים בהתאם לעקרונות-האמת. זו הדרך לפתור בעיות, על ידי כך שתנתח את הרעיונות, ההשקפות והאמרות השונות של התרבות המסורתית בהתאם לדברי האל, ואז תבין בבהירות מוחלטת אם התרבות המסורתית היא אכן חיובית ונכונה, על בסיס ההשלכות של קיום ההשקפות השגויות האלה על ידי האנושות. או-אז תראה בבירור ש"אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" אינה אלא טכניקה התנהגותית מתחמקת, שאנשים מאמצים כדי לשמר את הקשרים הבין-אישיים שלהם. אבל אם מהות טבעם של אנשים לא משתנה, האם הם יכולים להסתדר זה עם זה לאורך זמן? במוקדם או במאוחר החבילה תתפרק. לכן, בעולם האנושי אין חברים אמיתיים – היכולת לשמר קשר פיזי היא טובה למדי בפני עצמה. אם לאנשים יש מעט מצפון ושכל ישר, והם טובי לב, באפשרותם לשמר קשר שטחי עם אחרים מבלי שיתפרק; אם הם מרושעים, בוגדניים וזדוניים באנושיותם, לא תהיה להם כל דרך לקיים קשרים עם אחרים והם יוכלו רק לנצל זה את זה ותו לא. לאחר שאנשים רואים את הדברים האלה בבירור – כלומר, לאחר שהם רואים את מהות טבעם של אנשים בבירור – אפשר באופן עקרוני לקבוע את השיטה שעל אנשים לאמץ בעת קיום אינטראקציות עם אחרים, והיא יכולה להיות נכונה, אמינה ותואמת לאמת. על בסיס חווייתם את שיפוט האל וייסורו, אנשיו הנבחרים של האל יכולים לראות כעת שמץ ממהות האנושיות. לפיכך, באינטראקציות בין אנשים – דהיינו, בקשרים בין-אישיים רגילים – הם יכולים לראות את החשיבות של היותו של אדם ישר, וכי ההתייחסות לאנשים בהתאם לדברי האל והאמת היא העיקרון הנעלה ביותר והשיטה החכמה ביותר. היא לעולם לא תמיט מצוקה או כאב על אנשים. עם זאת, כאשר אנשים חווים את דברי האל ומיישמים את האמת, באופן בלתי נמנע יתחולל מאבק מסוים בנפשם, במובן זה שהצביונות המושחתים יגיחו לעתים קרובות כדי להפריע להם ולמנוע מהם ליישם בפועל את האמת. הרעיונות, התחושות וההשקפות הרב-צדדיים האלה, אשר נוצרים על ידי הצביונות האנושיים המושחתים, ימנעו ממך תמיד, במידה זו או אחרת, ליישם את דברי האל והאמת, וכאשר הם יעשו כן, תתמודד מבלי משים עם דברים שאינם אלא הפרעות ומכשולים לקראת יישום בפועל של האמת. כאשר המכשולים האלה יופיעו, כבר לא תאמר, כפי שאתה אומר כעת, כי קל ליישם בפועל את האמת. לא תאמר זאת בקלות כזו. בשלב ההוא כבר תתמודד עם סבל ועצבות, לא יהיה לך תיאבון ולא תוכל לישון. אנשים מסוימים עשויים אפילו לחשוב שהאמונה באל קשה מדי וירצו לוותר. אני משוכנע שאנשים רבים סבלו מאוד כדי ליישם את האמת בפועל ולהיכנס למציאות, נגזמו פעמים אינספור, חוו אינספור מאבקים בליבם והזילו אינספור דמעות. האין זה כך? (כן.) חוויית עינויים שכאלה היא תהליך חיוני, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, צריכים לעבור אותו. בעידן החוק דויד עשה טעות ולאחר מכן היכה על חטא והתוודה לפני האל. כמה הוא בכה? כיצד הדבר מתואר בטקסט המקורי? ("בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה" (תהילים ו' 6).) כמה דמעות הוא היה צריך בוודאי להזיל, כדי לגרום למיטתו לשחות! הדבר ממחיש את העוצמה ואת העומק של החרטה ושל העינוי שהוא חש אז. האם הזלתם דמעות רבות כל כך? כמות הדמעות שהזלתם לא מגיעה אפילו לכדי מאית מכך, והדבר מראה כי עוצמת השנאה שלכם כלפי צביונותיכם המושחתים, בשרכם והעבירות שלכם רחוקה מלהספיק, וכי הנחישות וההתמדה שלכם בעת יישום בפועל של האמת רחוקות מלהספיק. אתם עדיין לא עומדים ברף; אתה רחוקים מלהגיע לרמתם של פטרוס ושל דויד. ובכן, הבה נסיים כאן את השיתוף של היום.

16 באפריל 2022