הדבר מופיע בבשר

תוכן

מדוע אתם לא מוכנים להיות ניגוד?

בני האדם שנכבשים הם ניגודים, ורק אחרי שהם הופכים למושלמים, הם הופכים לאות ומופת לעבודה של אחרית הימים. לפני שאלוהים משלים אותם, הם ניגודים, כלים וכן כלי שרת. בני האדם שאלוהים כבש אותם באופן יסודי הם המימוש והאות והמופת של תוכנית הניהול שלו. רק ה"תארים" המעטים והצנועים האלה של בני האדם מציגים הרבה "סיפורים" מבדרים. אלה מכם שהם קטני אמונה תמיד יתווכחו על תואר חסר חשיבות עד צאת הנשמה, ויהיו זמנים שאפילו תניחו לכך להשפיע על הקשר בינינו. על אף שזה רק תואר פעוט, במחשבתכם ובאמונתכם, הוא לא רק שם פעוט, אלא גם עניין חשוב הנוגע לגורלכם. לכן בני האדם חסרי היגיון לרוב יחוו אובדן אדיר כתוצאה מדבר קטן כזה – זוהי חוכמה לגבי זוטות וטיפשות לגבי דברים ברומו של עולם, ואתם תברחו לבלי שוב משום שם פעוט כלשהו. זאת משום שאתם חושבים שהחיים לא חשובים ואתם מייחסים חשיבות רבה מדי לתוארכם. לכן, בחיי הרוח שלכם, ואפילו בחייכם המעשיים, אתם מרבים לפתח סיפורים רבים מסובכים ומשונים, משום התפיסות שלכם לגבי מעמד. אולי אתם לא מודים בכך, אבל אני אומר לכם שבאמת קיימים בני אדם כאלה בחייכם המעשיים. העניין הוא שהם עדיין לא נחשפו בזה אחר זה. דברים כאלה קרו בחייו של כל אחד מכם. אם אתם לא מאמינים לכך, פשוט עיינו בקטע הבא מחייה של אחות (או מחייו של אח). ייתכן שהאדם הזה הוא למעשה אתם, ואולי זה מישהו שאתם מכירים בחייכם. אם אני לא טועה, הקטע הזה מתאר חוויה שהייתה לכם, ולא חסר בו תיאור של דבר, ואף מחשבה או רעיון אינם מושמטים ממנו, אלא שהוא תיעוד מלא של הסיפור. אם אתם לא מאמינים לכך, פשוט הסתכלו.

זו חוויה קטנה מ"אישה רוחנית" שמתועדת כאן. כשהיא הלכה לכנסייה וראתה את מצבם של אחיה ואחיותיה, היא חשה בחרדה: "מדוע אתם אף פעם לא מְרַצים את רצונו של אלוהים? יצורים חסרי מצפון! (היא גוערת באחיה ואחיותיה.) כן, אתם מתעלמים מהמצפון שלכם ועושים דברים פראיים... האמירה הזו שלי אליכם היא גם השנאה שלי כלפי עצמי. אני רואה שאלוהים בוער בקוצר רוח, ואני מרגישה שאש בוערת מתחתיי. אני באמת מוכנה לבצע לחלוטין את עבודתו של אלוהים, ואני באמת רוצה שתעלו בזכות השירות שלי. העניין הוא שאין לי כוח רב כעת. אלוהים השקיע בנו כל כך הרבה זמן, ואמר דברים כה רבים, אך אנחנו עדיין כך. בלבי, אני תמיד מרגישה שאני חבה לאלוהים כל כך הרבה..." (היא בוכה ולא מסוגלת להמשיך לדבר.) ואז היא התפללה: "הו אלוהים! אני מתחננת שתיתן לי את הכוח ושתרגש אותי אפילו יותר, ומי ייתן ורוחך תעבוד בי. אני מוכנה לשתף איתך פעולה. כל עוד תזכה בכבוד בסוף, אני מוכנה כעת לתת לך את כל כולי, אפילו אם פירוש הדבר שאקריב את חיי. אני מוכנה[א] כל עוד אנחנו יכולים להעניק דברי הלל אדירים. אחים ואחיות ישירו וירקדו באושר כדי להלל את שמך הקדוש, כדי לפאר אותך, לבטא אותך ולהיות בטוחים בעבודתך, וכן כדי להיות מוכנים להתחשב בעול שלך..." היא התפללה כך בכנות, ורוח הקודש באמת נתנה לה עול. במהלך הזמן הזה, היא נשאה עול כבד, והעבירה את כל ימיה בקריאה, כתיבה והאזנה. היה הייתה עסוקה ככל שהייתה יכולה להיות. מצבה הרוחני היה מצוין ובלבה, היא הייתה תמיד מלאת אנרגיה ונשאה עול. מעת לעת, היא הייתה חלשה, ונתקלה בחומה, אך במהירה היא השיבה לעצמה את מצבה הרגיל. לאחר תקופת זמן כזו, התקדמותה הייתה מהירה, היא הייתה מסוגלת להבין רבים מדבריו של אלוהים, והיא גם למדה שירים במהירות – באופן כללי, מצבה הרוחני היה מצוין. כשהיא ראתה שדברים רבים בכנסייה לא תאמו את רצונו של אלוהים, היא חשה בחרדה. כשהיא ראתה שאף אחד לא משנן את תוכנן של קלטות, היא חשה בחרדה: "האם זו מסירות לעבודתו של אלוהים? האם זה ריצוי רצונו של אלוהים? אתם אפילו לא יכולים להציע מחיר כל כך קטן ומוחשי? אם אתם לא רוצים לעשות זאת, אני אעשה זאת..."

כשהיא נשאה עול, ככל שרוח הקודש עבדה יותר, כך היא הרגישה יותר טוב. מדי פעם, היה נתקלה בשליליות מסוימת או בקשיים מסוימים, אך היא הייתה מסוגלת להתגבר עליהם. כלומר כשהיא חוותה את עבודתה של רוח הקודש, אפילו כשמצבה היה נפלא, היא לא הייתה יכולה להימנע מקשיים מסוימים או ממעט חולשה. אלה דברים בלתי נמנעים, אך מהר מאוד, היא הייתה מסוגלת לשוב לעצמה מהמצבים האלה. כשהיא חוותה חולשה, ברגע שהיא התפללה, היא הרגישה ששיעור קומתה באמת אינו מספיק, אך היא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם אלוהים. בלי קשר למעשיו של אלוהים, היא הייתה מוכנה לְרַצות את רצונו, והיא הייתה מכונה להישמע לכל הסדריו של אלוהים. היו אנשים מסוימים שהחזיקו בדעות מסוימות ובדעות קדומות לגביה. היא הייתה מסוגלת להניח את עצמה בצד ולנקוט יוזמה ולשתף איתם. אלה היו כל המצבים במהלך עבודתה הרגילה של רוח הקודש. לאחר תקופת זמן מסוימת, העבודה התחילה להשתנות, ובני האדם נכנסו כולם לשלב אחר בעבודה, שהיו בו דרישות שונות מהם. לכן, היו דברים חדשים שהעלו את הדרישות מבני האדם: "...יש לי רק שנאה כלפיכם, ולעולם לא ברכות. מעולם לא חשבתי לברך אתכם, ומעולם לא חשבתי להשלים אתכם. כל מה שיש לי כלפיכם הוא שנאה. זאת משום שאתם מרדנים, משום שאתם מושחתים ורמאים, ומשום שאיכותכם ירודה ומעמדכם נמוך. לכן אתם לעולם לא לנגד עיני או בלבי. עבודתי נועדה רק לגנות אתכם. ידי לעולם לא רחקה מכם, וכך גם הייסורים שאני ממיט. המשכתי לשפוט אתכם ולקלל אתכם. זאת מפני שאתם לא מבינים אותי. זו הסיבה שאתם תמיד גורמים לי לחרון אף. על אף שתמיד עבדתי בקרבכם, עליכם לדעת את גישתי כלפיכם. זוהי גישה של גועל בלבד – אין אף גישה או דעה אחרת. אני רק רוצה שתשמשו לי ניגוד לחוכמתי ולעוצמתי הרבה. אתם אך ורק הניגודים שלי, מפני שהצדק שלי מתגלה במרדנותכם. אני מניח לכם לשמש לי ניגודים למען עבודתי – אני מניח לכם להיות נספחים לעבודתי..." ברגע שהיא ראתה את המילים[ב] "נספחים" ו"ניגודים", היא החלה לחשוב: "לפיכך, איך עליי להיות חסידת אל? מכיוון ששילמתי מחיר כזה, אני עדיין ניגוד. ניגוד הוא רק עושה שירות, הלא כן? בעבר, נאמר שלא נהיה עושי שירות, אלא נהיה אנשי האל, אך כיום אנחנו עדיין חובשים את הכובע הזה, הלא כן? לעושי שירות אין חיים, הלא כן? אפילו אם אסבול עוד, אלוהים לא יהלל זאת! לאחר שאפסיק להיות ניגוד לעוצמתו האדירה של אלוהים, האם זה לא ייגמר?" ככל שהיא חשבה על כך, כך היא חשה יותר מיואשת. היא באה לכנסייה וראתה את מצבם של אחיה ואחיותיה, וחשה אפילו גרוע יותר: "אתם לא בסדר! אני לא בסדר! אני שלילית. אוך! מה אפשר לעשות? אלוהים עדיין לא רוצה אותנו. בכך שאנחנו עושים עבודה כזו, אין סיכוי שהוא לא יהפוך אותנו לשליליים. אני לא יודעת מה הבעיה שלי. אני אפילו לא רוצה להתפלל. כך או כך, אני לא בסדר עכשיו, ואני לא יכולה להוציא את עצמי מהמצב הזה. התפללתי פעמים רבות, ואני עדיין לא מוכנה להמשיך הלאה. כך אני רואה זאת. אלוהים אומר שאנחנו ניגודים, אך 'ניגודים' הם רק עושי שירות, הלא כן? אלוהים אומר שאנחנו ניגודים, ולא בניו, ואנחנו גם לא בני עמו. אנחנו לא בניו, ועל אחת כמה וכמה שאנחנו לא בניו בכוריו. אנחנו לא שום דבר, אלא רק ניגודים. עם תואר כזה, איך ייתכן שתהיה לנו תוצאה טובה? לניגודים אין תקווה, משום שאין להם חיים. אילו היינו בניו, אנשיו, הייתה לנו תקווה בכך, ואלוהים היה יכול להשלים אותנו. האם ייתכן שיהיו לניגודים חייו של אלוהים בקרבם? האם אלוהים יכול לשים חיים בתוך בני האדם שמשרתים אותו? בני האדם שהוא אוהב הם אלה שיש להם חייו, ובני האדם שיש לכם חייו הם בניו, אנשיו. על אף שאני שלילית וחלשה, אני מקווה שכולכם לא שליליים. אני יודעת שנסיגה ושליליות כזו לא יכולות לְרַצות את רצונו של אלוהים, אך אני לא מכונה להיות ניגוד. אני מפחדת להיות ניגוד. בכל מקרה, יש לי רק אנרגיה מוגבלת, ואני לא יכולה להמשיך עכשיו. אני מקווה שכולכם לא תלמדו ממני, אלא שתוכלו לזכות ממני בנאורות כלשהי. אני חושבת שאני כמו אדם מת! אני אותיר לכם כמה מילים אחרונות לפני שאני אמות – אני מקווה שתוכלו לשמש ניגודים עד הסוף. אולי בסופו של דבר, אלוהים יהלל את הניגודים. כשהאחים והאחריות ראו זאת, הם תהו:[ג] "איך ייתכן שהיא כל כך שלילית? היא הייתה בסדר בימים האחרונים, הלא כן? מדוע היא קרה כל כך פתאום? מדוע היא לא מתנהגת כרגיל?" היא אמרה: "אל תאמרו שאני לא מתנהגת כרגיל. למעשה, הכל ברור לי בלבי. אני יודעת שלא ריציתי את רצונו של אלוהים – האם זה לא רק משום שאני לא מוכנה לשמש לו כניגוד? לא עשיתי שום דבר אחר חמור מדי. אולי יום אחד, אלוהים ישנה את התואר[ד] 'ניגודים' לברואיו שמשמשים אותו בדרכים חשובות. האם אין בכך תקווה מסוימת? אני מקווה שלא תהיו שליליים או מיואשים, שתהיו מסוגלים להמשיך להיות חסידי אל ושתהיו ניגודים טובים יותר. כך או כך, אני לא יכולה להמשיך." בני אדם אחרים שמעו זאת, ואמרו:[ה] "על אף שאת לא בסדר, אנחנו נמשיך להיות חסידי אל, ולא נוגבל משום שאת שלילית."

לאחר שהיא עברה זאת במשך תקופת זמן מסוימת, היא עדיין הייתה שלילית לגבי השימוש כניגוד, ולכן אמרתי לה: "את לא מבינה את עבודתי. את לא מבינה את האמת והמהות הפנימיות שלי או את התוצאה המיועדת של דבריי. את לא יודעת את מטרת עובדתי, או את החוכמה הטמונה בה. את לא תופסת את רצוני. את רק יודעת לסגת משום שאת ניגוד – רצונך במעמד חזק מדי! את מטומטמת! אמרתי לך דברים כה רבים בעבר, ומעולם לא אמרתי שאשלים אותך. האם שכחת? לפני שדובר על ניגודים, האם לא דובר על הבאה לידי שלמות?" "רק רגע, אני אחשוב על זה! לפני שדובר על ניגודים, אכן אמרת שכך הדבר!" "כשדיברתי על הבאה לידי שלמות, אמרתי שרק אחרי שבני האדם ייכבשו, הם יהפכו למושלמים, הלא כן?" "כן!" "דבריי היו כנים, הלא כן? הם נאמרו בתום לב, הלא כן?" "כן! אתה אל שמעולם לא אמר דבר בדרכי רמייה, ואיש לא יכול להכחיש זאת. אך הדרכים שאתה מדבר בהן הן רבות מדי." "דרכי הדיבור שלי משתנות לפי שלבי עבודתי, הלא כן? מה שאני אומר ועושה מותאם לצרכים שלך, הלא כן?" "אתה עובד לפי הצרכים של בני האדם, ואתה מספק את מה שהם צריכים. זה נכון!" "אם כך, האם האמירות שביטאתי בפנייך לא הועילו לך? האם הייסורים שהמטתי לא היו למענך?" "אתה עדיין אומר שהם היו למעני! אני עומדת להתייסר בייסורים שלך עד המוות, ואני לא רוצה לחיות עוד. היום אתה אומר דבר אחד, ומחר תאמר דבר אחר. אני יודעת שאם תהפוך אותי למושלמת, זה יהיה למעני, אבל לא הפכת אותי למושלמת – אתה הופך אותי לניגוד ואתה עדיין ממיט עליי ייסורים. אתה שונא אותי, הלא כן? איש לא מעז להאמין לדבריך, ורק עכשיו הבנתי שהם נועדו רק להרגיע את לבך השונא ולא כדי להושיע אותי. הסתרת זאת ממני בעבר. אמרת שתהפוך אותי למושלמת ושהייסורים נועדו להפיכתי למושלמת. לכן תמיד נשמעתי לייסורים שלך. מעולם לא תיארתי לעצמי שהיום יהיה לי התואר 'ניגוד'. אלוהים, האם לא מוטב שתיתן לי תפקיד אחר? האם אתה חייב לשים על ראשי את כובע הניגוד? הייתי שמחה להיות שומרת הסף בשמיים. אני מתרוצצת אנה ואנה. כעת ידיי ריקות, והקרבתי הכל, אך אתה עדיין אומר לי שעליי לשמש 'ניגוד' לך. איך אני יכולה אפילו להראות את פניי?" "עשיתי עבודת ייסורים כה רבה בעבר, ואת עדיין לא מבינה? את לא מבינה את עצמך? ייסורים הם משפט המילים, הלא כן? התואר 'ניגוד' הוא גם משפט המילים, הלא כן?" "לפי הניסוח הזה, הניגודים שאתה מדבר עליהם הם גם שיטה? התואר הזה נועד לשפוט אותי? אם כך הדבר, אני אהיה חסידה שלך." "אם כן, איך תהיי חסידה שלי?" "להיות חסידה שלך – עדיין לא תכננתי איך להיות חסידה שלך! אני רוצה שתאמר מילה שהיא לא שיטה. האם אני ניגוד או לא? האם ניגודים יכולים גם להפוך למושלמים? האם השם 'ניגוד' יכול להשתנות? האם אוכל לשאת עדות מהדהדת בהיותי ניגוד, ואז להפוך לאדם שהופך למושלם, שהוא מופת לאהבה לאלוהים, וידיד קרוב של אלוהים? האם תוכל להשלים אותי? אמור לי את האמת!" "האם את לא יודעת שדברים תמיד מתפתחים ותמיד משתנים? כל עוד את מוכנה כיום להישמע לי ולהיות ניגוד, את תהיי מסוגלת להשתנות. השאלה אם את ניגוד לא נוגעת כלל לגורלך – השאלה החשובה היא אם טבע חייך יכול להשתנות." "אמור לי! האם אתה יכול להפוך אותי למושלמת או לא?" "כל עוד תהיי חסידת אל ותישמעי לי את הסוף, אני מבטיח שאני אוכל להפוך אותך למושלמת." "ואיזה סבל אצטרך לחוות?" "מצוקה וכן המשפט והייסורים של מילים, ובפרט ייסורי המילים – אותם ייסורים שחווה ניגוד!" "גם אותם ייסורים שחווה ניגוד? אבל אם תוכל להפוך אותי למושלמת בכך שאחווה מצוקות, ואם יש תקווה, זה בסדר. אפילו אם יש תקווה מעטה, זה עדיף על להיות ניגוד. התואר 'ניגוד' נשמע כל כך איום. אני לא מוכנה להיות ניגוד!" "מה הבעיה בניגוד? ניגודים הם גם די טובים, הלא כן? האם ניגודים לא ראויים ליהנות מברכות? אם אני אומר שניגודים יכולים ליהנות מברכות, את תהיי מסוגלת ליהנות מברכות. התואר של בני האדם משתנה משום עבודתי, הלא כן? רק התואר מטריד אותך כל כך? ראוי מאוד להיות ניגוד כזה. האם את מוכנה להיות חסידת אל או לא?" "האם תוכל להשלים אותי או לא?! האם אתה יכול להתיר לי ליהנות מהברכות שלך?" "האם את מוכנה להיות חסידת אל עד הסוף או לא? האם את מוכנה להעלות את עצמך כקורבן מנחה?" "תן לי לחשוב על זה. ניגוד גם יכול ליהנות מהברכות שלך, ואתה יכול להשלים אותו. לאחר שתשלים אותי, אהיה ידידה קרובה שלך, אבין את כל רצונך, ויהיה לי מה שיש לך. אני אהיה מסוגלת ליהנות ממה שאתה נהנה ממנו, ואדע מה שאתה יודע... לאחר שאחווה מצוקה ואהפוך למושלמת, אני אוכל ליהנות מברכות. אם כן, מאילו ברכות אהנה, בעצם?" "אל תדאגי מהשאלה מאילו ברכות תיהני. אפילו אילו אמרתי לך, לא היית מסוגלת להעלות אותן על דעתך. אחרי שתהיי ניגוד טוב, תיכבשי ותהיי ניגוד מוצלח. זה האות והמופת של כיבוש, אך כמובן, זה יתאפשר רק לאחר שתיכבשי." "מה הוא האות והמופת?" "זה אות ומופת לכל הגויים, כלומר אלה שלא נכבשו." "כמה בני אדם?" "הרבה בני אדם. לא מדובר רק בארבעת אלפים או חמשת אלפים מכם – בני האדם מהעולם כולו שמקבלים את השם הזה חייבים להיכבש." "אז לא מדובר רק בחמש או עשר ערים!" "אל תדאגי מזה כעת – אל תדאגי יותר מדי. פשוט התמקדי באופן שעלייך להיווכח כעת! אני מבטיח שאוכל להשלים אותך." "באיזו רמה? ומאילו ברכות אוכל ליהנות?" "מה מדאיג אותך? אני מבטיח שאוכל להשלים אותי. האם שכחת שאני מהימן?" "אתה אכן מהימן, אך חלק משיטות הדיבור שלך תמיד משתנות. היום אתה אומר שאתה מבטיח שתוכל להשלים אותי, אבל מחר אולי תאמר שאתה לא בטוח. ולבני אדם מסוימים, אתה אומר, 'אני מבטיח שאני לא יכול להשלים בני אדם כמוכם.' אני לא יודעת מה פשר דברייך. אני פשוט לא מעזה להאמין לכך." "אם כן, האם תוכלי להעלות את עצמך כקורבן מנחה או לא?" "להעלות את מה כקרובן מנחה?" "את עתידך ותקוותייך." "אוך! אני אשמח להיפטר מהם! העניין המרכזי הוא התואר 'ניגוד' – אני ממש לא רוצה אותו. אם תסיר את התואר 'ניגוד' עבורי, אהיה פתוחה לכל דבר, ואהיה מסוגלת לעשות הכל. אלה רק זוטות, הלא כן? תוכל להסיר את ההגדרה הזאת?" "זה לא פשוט מדי? אם אני יכול לתת לך את התואר הזה, אני יכול גם לקחת אותו. אולם עכשיו לא הזמן לכך – עלייך להשלים את החוויה של שלב העבודה הזה, ורק אז תוכלי לזכות בתואר חדש. ככל שמישהו הוא יותר כמוך, כך הוא צריך יותר להיות ניגוד. ככל שתפחדי יותר להיות ניגוד, כך אתייג אותך יותר כניגוד. עליי להטיל משמעת קשה בבני אדם כמוך ולטפל בהם. ככל שמישהו מרדן יותר, כך הוא יהיה יותר עושה שירות, ובסוף, הוא לא יזכה בדבר." "אם חיפוש כזה, מדוע אני לא יכולה להתנער מהכותרת 'ניגוד'? אנחנו חסידים שלך מזה שנים רבות, וסבלנו לא מעט. עשינו דברים כאלה ואחרים למענך, ויצאנו ברוח ובגשם. כולנו בשנות העשרים המאוחרות שלנו – כולנו בשלהי צעירותנו. לא התחתנו או הקמנו משפחה, ואלה מביננו שכן עשו זאת, עדיין יצאו. למדתי עד בית הספר התיכון. ברגע ששמעתי שבאת, ויתרתי על ההזדמנות שלי ללכת לאוניברסיטה. ואתה אומר שאנחנו ניגודים – חווינו אובדן רב! אנחנו עושים את כל הדברים האלה, אבל מתברר שאנחנו כולנו ניגודים שלך. מה זה גורם לעמיתים שלי, לקולגות שלי ולחברים שלי לחשוב עליי? כשהם רואים אותי ושואלים על המעמד והרמה שלי, איך ייתכן שלא אתבייש לספר להם? מה הם יחשבו עליי? בהתחלה, שילמתי כל מחיר, משום אמונתי בך, ובני אדם לעגו לי כאילו אני מטומטמת. אבל אני בכל זאת הייתי חסידת אל, וייחלתי לבוא היום שלי, כדי להראות לכל בני האדם שלא מאמינים. אבל במקום זאת, אתה אומר לי היום שאני ניגוד. אם היית נותן לי את התארים הנמוכים ביותר, ואם היית מאפשר לי להיות אדם ששייך למלכות, זה היה בסדר! אפילו אם לא יכולתי להיות תלמידה שלך או אשת סוד שלך, הייתי עדיין שמחה להיות חסידה שלך! אנחנו חסידים שלך מזה שנים רבות. ויתרנו על המשפחות שלנו. והיה כל כך קשה להמשיך לחפש עד היום, אבל יש לנו רק התואר 'ניגוד'! נטשתי הכל למענך. ויתרתי על כל העושר הארצי. לפני שנתיים, מישהו הציג לי בן זוג פוטנציאלי. הוא היה יפה מאוד ואופנתי. הוא היה בנו של אדם בכיר מאוד. לא הייתה לו עבודה טובה – הוא היה נהג – אבל הוא היה יפה מאוד, והייתי מעוניינת בו באותו זמן. אבל ברגע ששמעתי שאתה תוביל אותנו אל המלכות, שתהפוך אותנו למושלמים, ושדרשת מאיתנו להיות נחושים ולעזוב מאחור את הכל במהירות, הבנתי שאני לא נחושה בכלל! אזרתי עוז וסירבתי להצעה. הוא שלח מתנות למשפחה שלי כמה פעמים, אבל אפילו לא הסתכלתי עליהן. באותו זמן, האם אפשר לומר שהייתי עצובה? משהו כל כך טוב נגמר. איך ייתכן שלא הייתי עצובה? הייתי עצובה לגבי זה במשך כמה ימים, עד כדי כך שלא יכולתי לישון בלילות, אבל בסופו של דבר, הרפיתי מזה. בכל פעם שהתפללתי, הרוח שלך ריגשה אותי, ואמרה, 'האם את מוכנה להקריב הכל למעני? 'האם את מוכנה להקדיש את עצמך למעני?' בכל פעם שחשבתי על הדברים האלה שאמרת, בכיתי. התרגשתי ובכיתי בעצב פעמים רבות מספור. לאחר מכן, הוא בא אל הבית שלי כמה פעמים, אבל אפילו לא יצאתי אליו פעם אחת. עכשיו אפילו שכחתי איך הוא נראה. אני לא אזהה אותו. אחרי שנה, שמעתי שהוא התחתן. כמובן, הייתי אומללה, אבל עדיין הרפיתי מזה למענך. ויתרתי על הנישואין האלה – כמובן, המזון והלבוש שלי לא שווים דבר – ויתרתי על כל זה, אז אתה לא צריך לתת לי תפקיד של ניגוד! אחרים אמרו שאביו היה בכיר, ושאם היינו מתחתנים, הוא היה משיג לי עבודה. התעניתי לגבי זה ונאבקתי בזה במשך חצי חודש, אבל בסופו של דבר, התנערתי מזה. ויתרתי על נישואין כדי להעלות את עצמי כקורבן מנחה אליך – האירוע החשוב ביותר בחיי! כל חייו של האדם אינם אלא חיפוש אחר בן זוג טוב והקמת משפחה מאושרת. ויתרתי על הדבר הטוב ביותר, ועכשיו ידיי ריקות ואני לגמרי לבד. לאן אתה רוצה שאלך? סבלתי מאז שהתחלתי להיות חסידה שלך. לא היו לי חיים טובים. ויתרתי על המשפחה שלי ועל הקריירה שלי, וכן על הנאות הבשר, אבל עדיין לא די בכל המחיר שכולנו שילמנו עדיין כדי שניהנה מהברכות שלך? אז עכשיו עלה העניין הזה של 'ניגוד'. אלוהים, באמת עברת כל גבול! הבט בנו – אין לנו דבר להסתמך עליו בעולם הזה. חלקינו ויתרו על הילדים שלהם, חלקינו ויתרנו על העבודה שלנו, על בני הזוג שלנו,[ו] וכן הלאה. ויתרנו על כל הנאות הבשר. איזו עוד תקווה יש לנו? איך אנחנו יכולים להמשיך לשרוד בעולם? המחירים האלה ששילמנו לא שווים אף גרוש? האם אתה לא רואה זאת בכלל? מעמדנו כל כף נמוך והאיכות שלנו לקויה – אנחנו מכירים בכך, אבל מתי לא שמענו למה שאתה רוצה שנעשה? עכשיו אתה נוטש אותנו ללא רחמים, עם ה'פיצוי' של להיות ניגודים ותו לא? המחיר ששילמנו העניק לנו רק את התואר[ז] 'ניגוד'? בסופו של דבר, בני האדם ישאלו אותנו מה השגנו מהאמונה באלוהים. האם אוכל להציב בפניהם את המילה[ח] 'ניגוד'? איך אני יכולה לפתוח את פי ולומר שאני ניגוד? אני לא יכולה להסביר להורים שלי, ואני לא יכולה להסביר לבן הזוג הפוטנציאלי שלי לשעבר. בגללך, אני לא קשורה כלל לבני הכיתה שלי. הם שלחו לי מתנות, אבל החזרתי את כולן. יש כאלה שלא מוכנים להיות איתי בקשר, משום שהם שלחו לי כל מני דברים ואני סירבתי לקבל אותם. ויתרתי על הדברים האלה, ואני כבר לא משתתפת בעיסוקים של חול. שילמתי מחיר כה ירק, ומה אני מקבלת בתמורה הוא להיות ניגוד! אוי! אני מרגישה כל כך נורא!" (היא מכה את ירכיה ומתחילה לבכות.) "אילו הייתי אומר כעת שלא אתן לך את התואר[ט] 'ניגוד' אלא אהפוך אותך לאחת מאנשיי ואשלח אותך להפיץ את הבשורה, ואם הייתי נותן לך מעמד ושולח אותך לעבוד, האם היית מסוגלת לעשות זאת? מה השגת באמת משלב אחר שלב בעבודה הזו? ואפילו סיפרת עכשיו את הסיפור שלך – אין לך בושה! את אומרת ששילמת מחיר, אבל לא קיבלת דבר. האם ייתכן שלא אמרתי לך מה התנאים שלי לזכייה באדם? למען מי נועדה העבודה שלי? האם את יודעת? את פותחת פצעים ישנים! האם את אפילו נחשבת בת אנוש כעת? האם שום חלק מהסבל לא היה יוזמה שלך? והסבל שלך נועד כדי לזכות בברכות, הלא כן? האם עמדת בדרישות שלי? כל מה שאת רוצה הוא לזכות בברכות. אין לך בושה! מתי היו הדרישות שהצבתי לך דרישות חובה? אם את מוכנה להיות חסידה שלי, עלייך להישמע לי בכל הדברים. אל תדברי על תנאים. אחרי הכל, אמרתי לך לפני כן שהנתיב הזה הוא נתיב הסבל. הוא מלא באפשרויות קודרות, עם מעט מאוד מזל טוב. האם שכחת? אמרתי זאת פעמים רבות בעבר. אם את מוכנה לסבול, היי חסידה שלי, ואם את לא מוכנה לסבול, הפסיקי להיות חסידה שלי. אני לא מכריח אותך – את רשאית להישאר ואת רשאית ללכת! אולם כך נעשית העבודה שלי, ואני לא יכול לעכב את כל עבודתי משום המרדנות האישית שלך. את אולי לא מוכנה להישמע לי, אבל יש בני אדם אחרים שכן מוכנים לעשות זאת. אתם כולכם בני אדם נואשים! אתם לא מפחדים מדבר! אתם דנים איתי בתנאים שלכם – האם אתם רוצים להמשיך לחיות או לא?! אתם מתכננים תוכניות משלכם ונאבקים להשיג פרסום ותועלת משל עצמכם. עבודתי נועדה כולה למענכם, הלא כן? האם אתם עיוורים? לפני שהתגלמתי כבשר ודם, לא יכולתם לראות אותי, והמילים האלה היו נסלחות, אך כעת אני בשר ודם, ואני עובד בקרבכם, אך אתם עדיין לא רואים אותי? מה אתם לא מבינים? אתם אומרים שחוויתם אובדן. לכן התגלמתי כבשר ודם כדי להושיע אתכם, את בני האדם הנואשים, ועשיתי עבודה כה רבה, ועד היום, אתם עדיין מתלוננים – האם אפשר לומר שאני סבלתי? מה שעשיתי היה למענכם, הלא כן? יש לי תואר לבני האדם לפי שיעור קומתם הנוכחי. אם אני קורא לכם 'ניגוד', אתם ניגוד תכף ומיד. אם אני קורא לכם 'אנשי האל', אתם אשי האל תכף ומיד. אתם כל מה שאני קורא לכם. המצב הוא כמו שאני מתאר אותו, הלא כן? והמילה האחת הזו שלי כל כך מרתיחה אותך? הו, סלחי לי! אם לא תישמעי לי כעת, את תקוללי בסוף – האם תהיי מאושרת אז? את לא שמה לב לדרך החיים, אלא רק מתמקדת במעמד שלך ובתואר שלך. מה טיב חייך? אני לא מכחיש ששילמת מחיר יקר, אך הביטי בשיעור קומתך ובנוהג שלל. את עדיין מדברת על התנאים שלך. האם זה שיעור הקומה שהשגת בזכות הנחישות שלך? האם עדיין יש לך יושרה כלשהי? האם יש לך מצפון? האם אני הוא זה שעשה משהו לא מסדר? האם הדרישות שהצבתי לך היו שגויות? מה קרה? אני רוצה שתשמשי כניגוד במשך כמה ימים, ואת לא מוכנה לעשות זאת. איזו מין נחישות היא זו? אתם כולכם חסרי כוח רצון, ואתם פחדנים! הענשת בני אדם כמוכם היא דבר שגרתי!" ברגע שאמרתי זאת, היא לא אמרה דבר.

מכיוון שחוויתם עבודה כזו כעת, אתם ודאי תופסים במידה כלשהי את שלבי העבודה ואת השיטות ליצירת שינוי בבני אדם. זו הדרך היחידה להשגת תוצאות בשינוי. בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לטפל ברצונכם במעמד וברצונכם הראוותניים. התקוות, הרצון במעמד[י] והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בלבם של בני האדם היא לגמרי משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, ובני האדם תמיד לא מסוגלים להתנער מהפיתויים האלה מהשטן. הם חיים בחטא אך הם לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכל למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו חייבים להיות נעלים על הזולת, וחייב להיות לנו מעמד רם מזה של הזולת ועתיד טוב יותר מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את לבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, פחדנים ומתועבים. לא רק שלא היו להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים וזדוניים. אין להם נחישות שמתעלה על העצמי, ומעבר לכך, אין להם שום אומץ להתנער מהנזיפות של ההשפעות החשוכות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת המבט שלהם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשבני האדם מדברים על נקודת המבט שלהם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חדלי אישים, מתועבים וכן שבירים. הם לא נגעלים מכוחות החושך, והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הם בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שהמעמד שלי לעולם לא ירד, ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם לא מחזיקים בנקודת מבט כזו בקרבכם במשך שנה או שנתיים בלבד, אלא שאתם מחזיקים בה שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם יותר מדי מבוססים על עסקאות. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד, אלא שאתם תמיד נאבקים "לחקור לגביו" ואתם מביטים בו מדי יום, בפחד עמוק שיום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות. אתם מקבלים ייסורים כאלה כעת, ובסופו של דבר, איזו רמה של הבנה תהיה לכם? אתם תאמרו שעל אף שמעמדכם לא רם, בכל זאת נהניתם מרוממותו של אלוהים. אין לכם מעמד משום שנולדתם כפשוטים, ומעמד נובע מרוממותו של אלוהים – זה מה שהוא מעניק לכם. כיום, אתם מסוגלים באופן אישי לקבל את הכוונתו של אלוהים, את ייסוריו ואת משפטו. גם זה חלק מרוממותו. אתם מסוגלים באופן אישי לקבל את הטיהור והבערה שלו. זו אהבתו האדירה של אלוהים. לאורך העידנים, לא היה אפילו אדם אחד שלא קיבל את הטיהור והבערה של אלוהים, ואפילו אדם אחד לא היה מסוגל להפוך למושלם באמצעות דברי האל. אלוהים מדבר איתכם כעת פנים אל פנים, מטהר אתכם, וחושף את מרדנותכם הפנימית – זו רוממות אמיתית. מה בני האדם יכולים לעשות? בין שאתם בני דוד או צאצאי מואב, לסיכומו של עניין, בני האדם הם יצירים נבראים שאין להם דבר להתרברב עליו. מכיוון שאתם ברואי אל, עליכם למלא את חובתו של ברוא. אין דרישות אחרות מכם. ואתם יכולים להתפלל ולהגיד: "הו אלוהים! בין שיש לי מעמד או לא, כעת ביכולתי להבין את עצמי. אם מעמדי רם מדי, הסיבה לכך היא רוממותך, ואם מעמדי נמוך מדי, הסיבה לכך היא גזירתך. הכל נתון בידיך. אין לי ברירות או תלונות. אתה גזרת שאיוולד במדינה הזו ולעם הזה, ועליי להיות צייתן לגמרי תחת ריבונותך, מפני שכל דבר הוא דבר שאתה גזרת. אני לא נוטה להתמקד במעמד. אחרי הכל, אני רק חלק מהבריאה הגדולה. אתה יכול לשים אותי בבור התהום או באגם האש והגופרית – אני רק ברוא. אם תשתמש בי, אני ברוא. אם תהפוך אותי למושלם, אני עדיין ברוא. אם לא תהפוך אותי למושלם, אני עדיין אוהב אותך, משום שאני אך ורק ברוא. אני אף ורק ברוא זעיר שאדון הבריאה ברא – רק אחד מבני האנוש הברואים. אתה הוא זה שברא אותי, ועכשיו שוב הצבת אותי בידייך ואני נתון לרחמיך. אני מוכן להיות לך כלי וניגוד, משום שהכל הוא מה שאתה גזרת. איש לא יכול לשנות זאת. כל הדברים וכל האירועים הם בידיים שלך." כשתבוא העת הזו, אתם כבר לא תתמקדו במעמד שלכם, ואתם תתנערו מכך. רק אז תהיו מסוגלים לחפש בביטחון ובעוז, ורק אז לבכם יוכל להיות משוחרר מכל כפייה. ברגע שבני האדם ישוחררו, לאחר שהם יצאו מזה, לא יהיו להם עוד דאגות. מה הדאגות של רובכם כרגע? המעמד תמיד מגביל אתכם, ואתם תמיד מחפשים את הסיכויים העתידיים האישיים שלכם. אתם לוקחים את הספרים ומעלעלים בהם מבלי לראות מה נאמר לגבי יעד האנושות. אתם מסתכלים קצת יותר אבל אתם עדיין לא מוצאים זאת. אתם חושבים:[יא] "איך ייתכן שאין סיכויים עתידיים? האם ייתכן שאלוהים לקח את הסיכויים האלה? לא ייתכן! אם כן, מדוע הם אינם? אלוהים מדבר רק על ניגודים, אז האם אין שום דבר אחר?" אתם חסידי אל כעת, ואתם מבינים במידת מה את שלב העבודה הזה. עם זאת, אתם עדיין לא מניחים בצד את רצונכם במעמד. כשמעמדכם רם, אתם מחפשים היטב, אך כשמעמדכם נמוך, אתם כבר לא מחפשים. ברכות המעמד תמיד מעסיקות את דעתכם. מדוע רוב בני האדם לא מסוגלים להיפטר מהשליליות? הסיבה לכך היא תמיד סיכויים עתידיים "קודרים", הלא כן? ברגע שאלוהים מבטא את אמירותיו, אתם ממהרים לבדוק מה מעמדכם וזהותכם האמיתיים. אתם מציבים את מעמדכם וזהותכם בראש סדר העדיפויות שלכם, והחזיונות נמצאים במקום השני. במקום השלישי נמצאת השאלה במה עליכם להיווכח, ובמקום הרביעי נמצא רצונו הנוכחי של אלוהים. אתם קודם כל בודקים אם התואר "ניגודים" שאלוהים הדביק לכם השתנה או לא. אתם קוראים וקוראים, וכשאתם רואים שהתואר "ניגוד" הוסר, אתם שמחים ומודים לאלוהים בלי הרף. אתם מהללים את עוצמתו האדירה. אולם ברגע שאתם מבחינים שאתם עדיין ניגודים, אתם נעצבים ומיד אין לכם אף הנעה בלבכם. ככל שאתם מחפשים כך יותר, כך אתם קוצרים פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יטפל בו יותר. במקרה כה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לטפל בו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מכך באופן יסודי. אם תעסקו כך עד הסוף, לא תקצרו דבר. בני האדם שלא עוסקים בחיפוש חיים לא יכולים לעבור שינוי. בני האדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתם לא מתמקדים בעיסוק בהשגת שינוי אישי והיווכחות. אתם תמיד מתמקדים ברצונות ראוותניים ובדברים שמגבילים את אהבתכם לאלוהים ומונעים מכם להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בכם שינוי? האם הם יכולים להכניס אתכם אל המלכות? אם מטרת עיסוקכם היא לא לחפש את האמת, עדיף שתנצלו את ההזדמנות הזו ותחזרו אל העולם כדי להצליח שם. בזבוז זמן כזה באמת לא שווה את זה – מדוע שתענו את עצמכם? האם אתם לא יכולים ליהנות מדברים כאלה בעולם היפהפה? כסף, נשים יפות, מעמד, יוהרה, משפחה, ילדים וכן הלאה – כל אלה הם מוצרי העולם שהם המיטב שתוכלו ליהנות ממנו, הלא כן? מה הטעם להסתובב כאן בחיפוש אחר מקום שבו תוכלו להיות מאושרים? לבר האנוש אין מקום להניח את ראשו, אז איך ייתכן שיהיה לכם מקום למנוחה? איך ייתכן שהוא יברא לכם מקום יפה למנוחה? האם זה אפשרי? מלבד המשפט שלי, כיום אתם יכולים רק לקבל שיעורים על האמת. אתם לא יכולים לזכות ממני בנוחות ואתם לא יכולים לזכות בקן המאושר שאתם חושבים עליו יומם וליל. לא אעניק לכם את העושר שבעולם. אם תעסקו בחיפוש באמת ובתמים, אהיה מוכן לתת לכם את דרך החיים במלואה, כדי שתהיו כמו דג שחזר למים. אם לא תעסקו בחיפוש באמת ובתמים, אני אקח אותה בחזרה. אני לא מוכן לתת את הדברים שאני מבטא לבני האדם שחומדים בנוחות והם בדיוק כמו חזירים וכלבים!

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "אני מוכנה."

ב. הטקסט המקורי משמיט את המילים "את המילים."

ג. הטקסט המקורי משמיט את המילים "הם תהו."

ד. בטקסט המקורי נשמט "התואר."

ה. הטקסט המקורי משמיט את המילים "ואמרו."

ו. בטקסט המקורי נכתב "על רעיותינו."

ז. בטקסט המקורי נשמט "את התואר."

ח. הטקסט המקורי משמיט את המילים "את המילה."

ט. בטקסט המקורי נשמט "את התואר."

י. הטקסט המקורי משמיט את המילים "הרצון ב-."

יא. הטקסט המקורי משמיט את המילים "אתם חושבים."