בני האדם שנכבשים הם ניגודים, ורק אחרי שבני האדם הופכים למושלמים, הם נהיים אות ומופת לעבודה של אחרית הימים. לפני שאלוהים משלים אותם, הם ניגודים, כלים וכן כלי שרת. בני האדם שאלוהים כבש אותם באופן יסודי הם ההתגבשות של עבודת הניהול שלו, כמו גם הדגמים והדוגמאות שלה. המילים בהן השתמשתי כדי לתאר את בני האדם האלו אולי אינן מרשימות, אבל הן אוצרות בתוכן סיפורים מעניינים לרוב. קטני האמונה מבינכם תמיד יתווכחו על תואר חסר חשיבות עד צאת הנשמה, ולפעמים יחסינו אף נפגעים כתוצאה מכך. על אף שזה רק תואר פעוט, במחשבתכם ובאמונתכם, הוא לא רק הרבה יותר מתואר חסר חשיבות, אלא גם עניין חשוב הנוגע לגורלכם. לכן בני האדם חסרי היגיון לא פעם יחוו אובדן אדיר כתוצאה מדבר קטן כמו זה – על כך נאמר "לחסוך מעט ולהפסיד הרבה". רק בגלל תואר חסר חשיבות כלשהו, אתם תברחו לבלי שוב. זאת משום שאתם חושבים שהחיים לא חשובים ואתם מייחסים חשיבות רבה מדי לתוארכם. לכן, בחיי הרוח שלכם, ואפילו בחייכם המעשיים, אתם מרבים לפתח סיפורים רבים מסובכים ומשונים, משום התפיסות שלכם לגבי מעמד. אולי לא תודו בכך, אבל אני אומר לכם שבני אדם כאלו אכן קיימים בחיים האמיתיים. העניין הוא שעדיין לא נחשפתם באופן אישי. דברים כאלה קרו בחייו של כל אחד מכם. אם אתם לא מאמינים לכך, פשוט עיינו בקטע הבא מחייה של אחות (או מחייו של אח). ייתכן שהאדם הזה הוא למעשה אתם, ואולי הוא אדם שאתם מכירים בחייכם. אם אני לא טועה, הקטע הזה מתאר חוויה שהייתה לכם. לא חסר בו תיאור של דבר, ואף מחשבה או רעיון אינם מושמטים ממנו, אלא כולם מתועדים במלואם בתוך הסיפור. אם אתם לא מאמינים לכך, פשוט קיראו אותו קודם.

זו חוויה קטנה אחת מ"אישה רוחנית".

היא הייתה מודאגת כאשר הבינה שרבים ממעשיהם של האחים והאחיות בכנסייה לא תואמים את רצונו של אלוהים, והתחילה לנזוף בהם: "חדלי אישים שכמוכם! האם אין לכם מצפון? מדוע אתם עושים דברים חסרי מצפון? מדוע אינכם מחפשים את האמת במקום לעשות ככל העולה על רוחכם? ...האמירה הזו שלי היא אליכם, אבל היא גם השנאה שלי כלפי עצמי. אני רואה שאלוהים בוער בקוצר רוח, ואני חשה אש בוערת בתוכי. אני באמת מוכנה לבצע במלואה את העבודה שאלוהים הפקיד בידי, ואני באמת רוצה להיות לעזר לכם. העניין הוא שאין לי כוח רב כעת. אלוהים השקיע בנו כל כך הרבה זמן, ואמר דברים כה רבים, אך אנחנו לא השתנינו. בלבי, אני תמיד מרגישה שאני חבה לאלוהים כל כך הרבה..." (היא התחילה לבכות ולא הייתה מסוגלת להמשיך לדבר.) ואז היא התחילה להתפלל: "הו אלוהים! אני מתחננת שתיתן לי את הכוח ושתרגש אותי יותר מאי פעם, ומי ייתן ורוחך תעבוד בי. אני מוכנה לשתף איתך פעולה. כל עוד תזכה בכבוד בסוף, אני מוכנה לתת לך ברגע זה את כל כולי, אפילו אם פירוש הדבר שאקריב את חיי. ברצוננו להעניק דברי הלל אדירים, כך שאחינו ואחיותינו ישירו וירקדו באושר כדי להלל את שמך הקדוש, לפאר אותך, לבטא אותך ולהיות בטוחים שעבודתך אמת, וכן כדי להיות להתחשב בכל דרך אפשרית בעול שלך..." היא התפללה כך בכנות, ואכן רוח הקודש נתנה לה עול. במהלך הזמן הזה, היא נשאה עול כבד במיוחד והעבירה את כל ימיה בקריאה, כתיבה והאזנה. היה הייתה עסוקה עד קצה גבול יכולתה. מצבה הרוחני היה מצוין ובלבה היא הייתה תמיד מלאת אנרגיה ונשאה עול. מעת לעת היא נחלשה ונתקלה במחסום, אך במהירה היא התעשתה וחזרה למצבה הרגיל. לאחר תקופת זמן כזו, התקדמותה הייתה מהירה, היא הייתה מסוגלת לזכות בהבנה מסוימת של רבים מדברי האל, והיא גם למדה מזמורים במהירות – באופן כללי, מצבה הרוחני היה מצוין. כשהיא ראתה שדברים רבים בכנסייה לא תאמו את רצונו של אלוהים, היא חשה דאגה והוכיחה את האחים והאחיות: "האם זו מסירות לחובתכם? מדוע אינכם יכולים לשלם אפילו מחיר כל כך קטן? אם אתם לא רוצים לעשות זאת, אני אעשה זאת..."

כשהיא נשאה עול, היא הרגישה יותר חזקה באמונתה ככל שרוח הקודש עבדה יותר ויותר. מדי פעם היה נתקלה בקשיים והפכה לשלילית, אך היא הייתה מסוגלת להתגבר על כך. כלומר כשהיא חוותה את עבודתה של רוח הקודש, אפילו כשמצבה היה נפלא, היא לא הייתה יכולה להימנע מקשיים מסוימים או מחולשה זמנית. אלה דברים בלתי נמנעים, אך מהר מאוד היא הייתה

מסוגלת להתאושש מהמצבים האלה. כשהיא חוותה חולשה היא התפללה והרגישה ששיעור קומתה באמת אינו מספיק, אך היא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם אלוהים. בלי קשר למעשיו של אלוהים, היא הייתה מוכנה לְרַצות את רצונו ולהישמע לכל הסדריו. אנשים מסוימים החזיקו בביקורות מסוימות ובדעות קדומות לגביה. היא הייתה מסוגלת להניח את עצמה בצד ולשתף איתם באופן פעיל. כאלה הם המצבים של בני האדם במהלך עבודתה הרגילה של רוח הקודש. לאחר תקופת זמן מסוימת, עבודתו של אלוהים התחילה להשתנות, ובני האדם נכנסו כולם לשלב אחר בעבודה, שבו היו לאלוהים דרישות שונות מהם. לכן, היו דברים חדשים שהעלו את הדרישות מבני האדם: "...יש לי רק שנאה כלפיכם, ולעולם לא ברכות. מעולם לא חשבתי לברך אתכם, ומעולם לא חשבתי להשלים אתכם, מפני שאתם מרדנים מדי. משום שאתם מושחתים ורמאים, ומשום שאיכותכם ירודה ומעמדכם נמוך, אתם לעולם לא לנגד עיני או בלבי. עבודתי נועדה רק לגנות אתכם. ידי לעולם לא רחקה מכם, וכך גם הייסורים שאני ממיט. המשכתי לשפוט אתכם ולקלל אתכם. מפני שאינכם מבינים אותי, אתם תמיד גורמים לי לחרון אף. על אף שתמיד עבדתי בקרבכם, עליכם לדעת את גישתי כלפיכם. זוהי גישה של גועל בלבד – אין לי גישה או דעה אחרת. אני רק רוצה שתשמשו ניגוד לחוכמתי ולעוצמתי הרבה. אתם אך ורק הניגודים שלי, מפני שהצדק שלי מתגלה באמצעות מרדנותכם. אני מניח לכם לשמש לי ניגודים למען עבודתי – אני מניח לכם להיות נספחים לעבודתי..." ברגע שהיא ראתה את המילים "נספחים" ו"ניגודים", היא החלה לחשוב: " איך עליי להיות חסידת אל, אם כך? שילמתי מחיר כה רב, ואני עדיין ניגוד. ניגוד הוא רק עושה שירות, הלא כן? בעבר נאמר שלא נהיה עושי שירות, אלא נהיה אנשי האל, אך כיום אנחנו עדיין בתפקיד עושי השירות? לעושי שירות אין חיים, הלא כן? גם אם אשא סבל רב, אלוהים לא יהלל אותי על כך! לאחר שאפסיק להיות ניגוד, האם זה לא ייגמר?" ככל שחשבה על כך, כך היא חשה יותר מיואשת. היא חשה אפילו גרוע יותר כאשר באה לכנסייה וראתה את מצבם של אחיה ואחיותיה: "אתם לא בסדר! אני לא בסדר! אני שלילית. אוך! מה אפשר לעשות? אלוהים עדיין לא רוצה אותנו. בכך שאנחנו עושים עבודה כזו, אין סיכוי שהוא לא יהפוך אותנו לשליליים. אני לא יודעת מה הבעיה שלי. אני אפילו לא רוצה להתפלל. כך או כך, אני לא בסדר עכשיו, ואני באמת לא יכולה לעורר את ההינע הפנימי שלי. התפללתי פעמים רבות, ואני עדיין לא יכולה, לא מוכנה להמשיך הלאה. כך אני רואה זאת. אלוהים אומר שאנחנו ניגודים, אך 'ניגודים' הם רק עושי שירות, הלא כן? אלוהים אומר שאנחנו ניגודים, ולא בניו, ואנחנו גם לא בני עמו. אנחנו לא בניו, ועל אחת כמה וכמה שאנחנו לא בניו בכוריו. אנחנו לא שום דבר, רק ניגודים. עם תואר כזה, איך תהיה לנו תוצאה טובה? לניגודים אין תקווה, משום שאין להם חיים. אילו היינו בניו, אנשיו, הייתה לנו תקווה בכך, ואלוהים היה יכול להשלים אותנו. האם ייתכן שיהיו לניגודים חייו של אלוהים בקרבם? האם אלוהים יכול לשים חיים בתוך בני האדם שמשרתים אותו? בני האדם שהוא אוהב הם אלה שיש להם חייו, ורק בני האדם שיש לכם חייו הם בניו, אנשיו. על אף שאני שלילית וחלשה, אני מקווה שכולכם לא שליליים. אני יודעת שנסיגה ושליליות כזו לא יכולות לְרַצות את רצונו של אלוהים, אך אני לא מכונה להיות ניגוד. אני מפחדת להיות ניגוד. בכל מקרה, יש לי רק אנרגיה מוגבלת, ואני לא יכולה להמשיך עכשיו. אני מקווה שכולכם לא תלמדו ממני, אלא שתוכלו לזכות ממני בהשראה כלשהי. אני מרגישה שעדיף מותי על חיי! אותיר לכם כמה מילים אחרונות לפני שאמות – אני מקווה שתוכלו לשמש ניגודים עד הסוף. אולי בסופו של דבר, אלוהים יהלל את הניגודים..." כשהאחים והאחיות ראו זאת, הם תהו: "איך ייתכן שהיא כל כך שלילית? היא הייתה לגמרי בסדר בימים האחרונים, מדוע רוחה נפלה פתאום? למה היא לא מתנהגת כרגיל?" היא אמרה: "אל תאמרו שאני לא מתנהגת כרגיל. למעשה, הכל ברור לי בלבי. אני יודעת שלא ריציתי את רצונו של אלוהים – האם זה לא רק משום שאני לא מוכנה לשמש לו כניגוד? לא עשיתי שום רע. אולי יום אחד, אלוהים ישנה את התואר 'ניגודים' ל'ברואים', ויתרה מכך, לברואיו שמשמשים אותו בדרכים חשובות. האין בכך תקווה מסוימת? אני מקווה שלא תהיו שליליים או מיואשים, שתהיו מסוגלים להמשיך להיות חסידי אל ושתהיו ניגודים טובים יותר. כך או כך, אני לא יכולה להמשיך. אל תתנו למעשי להסיח את דעתכם." בני אדם אחרים שמעו זאת, ואמרו: "גם אם תחדלי להיות חסידת האל, אנחנו נמשיך להיות חסידי אל, כי אלוהים מעולם לא נהג בנו בחוסר הגינות. לא נוגבל משום שאת שלילית."

לאחר שהתנסתה בחוויה זאת במשך תקופת זמן מסוימת, היא עדיין הייתה שלילית לגבי השימוש בה כניגוד, ולכן אמרתי לה: "את לא מבינה את עבודתי. את לא מבינה את האמת והמהות הפנימיות שלי או את התוצאה המיועדת של דבריי. את לא יודעת את מטרת עבודתי או את החוכמה הטמונה בה. את לא תופסת את רצוני. את רק יודעת לסגת משום שאת ניגוד – את עסוקה יותר מדי במעמדך! את כה טיפשה! אמרתי לך דברים כה רבים בעבר. אמרתי שאשלים אותך. האם שכחת? לפני שדיברתי אי פעם על ניגודים, האם לא דיברתי על הבאה לידי שלמות?" "רק רגע, אחשוב על זה. כן, זה נכון! אכן אמרת דברים אלו לפני שדיברת אי פעם על ניגודים!" "כשדיברתי על הבאה לידי שלמות, האם לא אמרתי שרק אחרי שבני האדם ייכבשו הם יהפכו למושלמים?" "כן!" "דבריי היו כנים, הלא כן? הם נאמרו בתום לב, הלא כן?" "כן! אתה אל שמעולם לא אמר דבר מרמה, ואיש לא יכול להכחיש זאת. אך אתה מדבר בדרכים כה רבות ושונות." "דרכי הדיבור שלי משתנות לפי שלבי עבודתי, הלא כן? מה שאני אומר ועושה מותאם לצרכים שלך, הלא כן?" "אתה עובד בהתאם לצרכים של בני האדם, ואתה מספק את צרכיהם. זה נכון!" "אם כך, האם הדברים שביטאתי בפנייך לא הועילו לך? האם הייסורים שהמטתי לא היו למענך?" "איך אתה יכול להמשיך לומר שהם היו למעני! ייסרת אותי עד מוות כמעט, ואני לא רוצה לחיות עוד. היום אתה אומר דבר אחד, ומחר תאמר דבר אחר. אני יודעת שאם תהפוך אותי למושלמת, זה יהיה למעני, אבל לא הפכת אותי למושלמת – אתה הופך אותי לניגוד ואתה ממשיך להמיט עליי ייסורים. אתה שונא אותי, הלא כן? איש לא מעז להאמין לדבריך, ורק עכשיו הבנתי שהם נועדו רק לשכך את השנאה שבלבך ולא כדי להושיע אותי. הסתרת ממני את האמת בעבר. אמרת שתהפוך אותי למושלמת ושהייסורים נועדו להפיכתי למושלמת. לכן תמיד נשמעתי לייסורים שלך. מעולם לא תיארתי לעצמי שהיום יהיה לי התואר 'ניגוד'. אלוהים, האם לא מוטב שתיתן לי תפקיד אחר? האם אתה חייב לשים על ראשי את כובע הניגוד? אני מוכנה אפילו להיות שומרת סף במלכות. התרוצצתי אנה ואנה, והקדשתי עצמי, אבל בסוף כעת ידיי ריקות, אין לי פרוטה. אולם אפילו עכשיו אתה עדיין אומר לי שעליי לשמש ניגוד לך. איך אוכל אפילו להראות את פניי?" "על מה דיברת? עשיתי עבודת שיפוט כה רבה בעבר, ואת עדיין אינך מבינה זאת? האם את מבינה את עצמך? האם התואר 'ניגוד' איננו גם משפט המילים?" "האם את חושבת שכל הדיבור שלי על ניגודים הוא גם שיטה, דרך לשפוט אותך? אם כן, איך תהיי חסידה שלי?" "עדיין לא תכננתי איך להיות חסידה שלך. תחילה עליי לדעת: האם אני ניגוד או לא? האם גם ניגודים יכולים להפוך למושלמים? האם השם 'ניגוד' יכול להשתנות? האם אוכל לשאת עדות מהדהדת בהיותי ניגוד, ואז להיות לאדם שהופך למושלם, שהוא מופת לאהבה לאלוהים, וידיד קרוב של אלוהים? האם תוכל להשלים אותי? אמור לי את האמת!" "האם את לא יודעת שדברים תמיד מתפתחים ותמיד משתנים? כל עוד את מוכנה כיום להישמע לי ולהיות ניגוד, תהיי מסוגלת להשתנות. השאלה אם את ניגוד לא נוגעת כלל לגורלך. השאלה החשובה היא אם טבע חייך יכול להשתנות." "האם אתה יכול לומר לי אם תוכל להפוך אותי למושלמת או לא?" "כל עוד תהיי חסידת אל ותישמעי לי עד הסוף, אני מבטיח שאוכל להפוך אותך למושלמת." "ואיזה סבל אצטרך לחוות?" "תחווי מצוקה וכן את המשפט והייסורים של מילים, ובפרט ייסורי המילים – אותם ייסורים שחווה ניגוד!" "גם אותם ייסורים שחווה ניגוד? ובכן, אם תוכל להפוך אותי למושלמת בכך שאחווה מצוקות, ואם יש תקווה, אז זה בסדר. אפילו אם יש שביב תקווה, הדבר עדיף על להיות ניגוד. התואר 'ניגוד' נשמע כל כך איום. אני לא מוכנה להיות ניגוד!" "מה כל כך נורא בלהיות ניגוד? ניגודים הם טובים לגמרי בפני עצמם, הלא כן? האם ניגודים לא ראויים ליהנות מברכות? אם אני אומר שניגודים יכולים ליהנות מברכות, את תהיי מסוגלת ליהנות מברכות. התארים של בני האדם משתנים משום עבודתי, הלא כן? ועם זאת, התואר מטריד אותך כל כך? ראוי מאוד להיות ניגוד כזה. האם את מוכנה להיות חסידת אל או לא?" "ובכן, האם תוכל להשלים אותי או לא? האם תתיר לי ליהנות מברכותיך?" "האם את מוכנה להיות חסידת האל עד הסוף או לא? האם את מוכנה להעלות את עצמך כקורבן מנחה?" "תן לי לחשוב על זה. ניגוד גם יכול ליהנות מהברכות שלך, ואתה יכול להשלים אותו. לאחר שתשלים אותי, אהיה ידידה קרובה שלך, אבין את כל רצונך, ויהיה לי מה שיש לך. אני אהיה מסוגלת ליהנות ממה שאתה נהנה ממנו, ואדע מה שאתה יודע ....לאחר שאחווה מצוקה ואהפוך למושלמת, אוכל ליהנות מברכות. אם כן, מאילו ברכות אהנה, בעצם?" "אל תעסקי בשאלה מאילו ברכות תיהני. אפילו אם אומר לך, לא תהיי מסוגלת להעלות אותן על דעתך. אחרי שתהיי ניגוד טוב, תיכבשי ותהיי ניגוד מוצלח. זה האות והמופת של כיבוש, אך כמובן, זה יתאפשר רק לאחר שתיכבשי." "מה הוא האות והמופת?" "זה אות ומופת לכל הגויים, כלומר לאלה שלא נכבשו." "כמה בני אדם?" "הרבה בני אדם. לא מדובר רק בארבעת אלפים או חמשת אלפים מכם – כל בני האדם ברחבי העולם שמקבלים את השם הזה חייבים להיכבש." "אז לא מדובר רק בחמש או עשר ערים!" "אל תעסקי בזה כעת – אל תדאגי יותר מדי. פשוט התמקדי באופן שעלייך להיווכח כעת! אני מבטיח שאוכל להשלים אותך." "באיזו רמה? ומאילו ברכות אוכל ליהנות?" "מה כל-כך מדאיג אותך? אני מבטיח שאוכל להשלים אותך. האם שכחת שאפשר לסמוך עליי?" "אכן אפשר לסמוך עליך, אך חלק משיטות הדיבור שלך משתנות כל הזמן. היום אתה אומר שאתה מבטיח שתוכל להשלים אותי, אבל מחר אולי תאמר שאתה לא בטוח. ולבני אדם מסוימים אתה אומר, 'אני מבטיח שאני לא יכול להשלים בני אדם כמוכם.' אני לא יודעת מה פשר דבריך. אני פשוט לא מעזה להאמין לכך." "אם כן, האם תוכלי להעלות את עצמך כקורבן מנחה או לא?" "להעלות את מה כקורבן מנחה?" "את עתידך ותקוותייך." "אני אשמח להיפטר מהם! העניין המרכזי הוא התואר 'ניגוד' – אני ממש לא רוצה אותו. אם תסיר את התואר 'ניגוד' ממני, אהיה פתוחה לכל דבר, ואהיה מסוגלת לעשות הכול. אלה רק זוטות, הלא כן? תוכל להסיר את ההגדרה הזאת?" "זה פשוט מדי, לא? אם אני יכול לתת לך את התואר הזה, בוודאי שאני יכול גם להסיר אותו. אולם עכשיו לא הזמן לכך. עלייך להשלים את החוויה של שלב העבודה הזה, ורק אז תוכלי לזכות בתואר חדש. ככל שמישהו הוא כמוך, כך הוא צריך יותר להיות ניגוד. ככל שתפחדי יותר להיות ניגוד, כך אתייג אותך יותר כניגוד. עליי להטיל משמעת קשה בבני אדם כמוך ולטפל בהם. ככל שמישהו מרדן יותר, כך הוא יהיה יותר עושה שירות, ובסוף, הוא לא יזכה בדבר." "בהנחה שאני מחפשת בחריצות כזו, מדוע אני לא יכולה להתנער מהכותרת 'ניגוד' למרות שאני מחפשת ככל יכולתי? אנחנו חסידים שלך מזה שנים רבות, וסבלנו לא מעט. עשינו דברים רבים למענך, חווינו רוח וגשם, אנו קרבים לתום נעורינו. לא נישאנו ולא הקמנו משפחה, ואלה מביננו שכן עשו זאת, עדיין יצאו. למדתי עד סוף בית הספר התיכון, אך ברגע ששמעתי שבאת, ויתרתי על ההזדמנות שלי ללכת לאוניברסיטה. ואתה אומר שאנחנו ניגודים – אחרי שהקרבנו כל-כך הרבה! אנחנו עושים את כל הדברים האלה, אבל מתברר שאנחנו רק ניגודים שלך. מה זה גורם לחבריי לשעבר לספסל הלימודים ולעמיתיי לחשוב עליי? כשהם רואים אותי ושואלים על המעמד והסטטוס שלי, איך לא אתבייש לספר להם? בהתחלה, שילמתי כל מחיר משום אמונתי בך, ובני אדם לעגו לי כאילו אני מטומטמת. אבל אני בכל זאת הייתי חסידת אל וייחלתי לבוא היום, שבו אוכל להראות לכל אלו שלא מאמינים. אבל במקום זאת, היום אתה אומר לי שאני ניגוד. אם היית נותן לי את התארים הנמוכים ביותר, ואם היית מאפשר לי להימנות עם אנשי המלכות, זה היה בסדר! אפילו אם לא יכולתי להיות תלמידה או אשת סוד שלך, הייתי עדיין שמחה להיות חסידה שלך! אנחנו חסידים שלך מזה שנים רבות. ויתרנו על המשפחות שלנו והיה כל כך קשה להמשיך לחפש עד היום, וכל שיש לנו עכשיו הוא התואר 'ניגוד'! נטשתי הכול למענך. ויתרתי על כל העושר הארצי. בעבר, מישהו הציג לי בן זוג פוטנציאלי. הוא היה גבר נאה מאוד ואופנתי, בנו של פקיד בכיר בממשלה. הייתי מעוניינת בו באותו זמן. אבל ברגע ששמעתי שאלוהים הופיע ושהוא מבצע את עבודתו, שאתה תוביל אותנו אל המלכות ותהפוך אותנו למושלמים, ושדרשת מאיתנו לעזוב מאחור את הכול במהירות ובנחישות, הבנתי שאני לא נחושה בכלל. לכן אזרתי עוז וסירבתי להצעה. לאחר מכן, הוא שלח מתנות למשפחה שלי כמה פעמים, אבל אפילו לא הסתכלתי עליהן. באותו זמן, האם אתה חושב שלא הייתי עצובה? זו היה דבר כל-כך טוב שהתמוסס לכלום. איך יכולתי שלא להיות עצובה? התעצבתי על כך במשך כמה ימים, עד כדי כך שלא יכולתי לישון בלילות, אבל בסוף הרפיתי מזה. בכל פעם שהתפללתי, רוח הקודש ריגשה אותי, ואמרה, 'האם את מוכנה להקריב הכול למעני? האם את מוכנה להקדיש את עצמך למעני?' בכל פעם שחשבתי על דבריך אלו, בכיתי. התרגשתי ובכיתי בעצב פעמים רבות מספור. אחרי שנה, שמעתי שהאיש התחתן. כמובן, הייתי אומללה, אבל עדיין הרפיתי מזה למענך. כל זאת מבלי להזכיר אפילו שהמזון והלבוש שלי לא שווים דבר – ויתרתי על הנישואין האלה, ויתרתי על כל זה, אז לא מוצדק שתיתן לי תפקיד של ניגוד! ויתרתי על נישואין, על האירוע החשוב ביותר בחיי, כדי להעלות את עצמי כקורבן מנחה אליך. כל חייו של האדם אינם אלא חיפוש אחר בן זוג טוב והקמת משפחה מאושרת. ויתרתי על זה, על הדבר הטוב ביותר, ועכשיו ידיי ריקות ואני לגמרי לבד. לאן אתה רוצה שאלך? סבלתי מאז שהתחלתי להיות חסידה שלך. לא היו לי חיים טובים. ויתרתי על המשפחה שלי, על הקריירה שלי ועל כל הנאות הבשר, ועדיין לא די בכל המחיר שכולנו שילמנו כדי שניהנה מהברכות שלך? אז עכשיו עלה העניין הזה של 'ניגוד'. אלוהים, עברת כל גבול! הבט בנו – דבר לא נותר לנו להסתמך עליו בעולם הזה. חלקינו ויתרו על הילדים שלהם, חלקינו ויתרו על העבודה שלנו, על בני הזוג שלנו,^[א] וכן הלאה. ויתרנו על כל הנאות הבשר. איזו עוד תקווה יש לנו? איך נוכל להמשיך לשרוד בעולם? האם המחירים ששילמנו לא שווים דבר? האינך רואה זאת בכלל? מעמדנו כל כך נמוך ואיכותנו כה לקויה – אנחנו מכירים בכך, אבל מתי לא נשמענו לרצונך ועשינו כדבריך? ועכשיו אתה נוטש אותנו ללא רחמים, עם ה'פיצוי' של להיות 'ניגודים'? האם זה גמולנו על הקורבנות שהקרבנו? בסופו של דבר, אם ישאלו אותי מה קיבלתי מהאמונה באלוהים, האם אוכל להציב בפניהם את המילה 'ניגוד'? איך אני יכולה לפתוח את פי ולומר שאני ניגוד? אני לא יכולה להסביר להורים שלי, ואני לא יכולה להסביר לבן זוגי הפוטנציאלי לשעבר. שילמתי מחיר כה יקר, ובתמורה אני זוכה להיות ניגוד! אוי! אני מרגישה כל כך נורא!" (היא התחילה להכות על ירכיה ולבכות.) "אילו הייתי אומר כעת שלא אתן לך את התואר 'ניגוד' אלא אהפוך אותך לאחת מאנשיי ואשלח אותך להפיץ את הבשורה, ואם הייתי נותן לך מעמד ושולח אותך לעבוד, האם היית מסוגלת לעשות זאת? מה השגת באמת משלב אחר שלב בעבודה הזו? ולמרות זאת, הנה את משעשעת אותי עם הסיפור שלך – אין לך בושה! את אומרת ששילמת מחיר אבל לא קיבלת דבר. האם ייתכן שלא אמרתי לך מה התנאים שלי לזכייה באדם? למען מי נועדה העבודה שלי? האם את יודעת? את מחייה תלונות ישנות! האם את אפילו נחשבת בת אנוש כעת? האם לא לקחת על עצמך את הייסורים שחווית מרצונך? והאם לא נועדו יסורייך כדי לזכות בברכות? האם עמדת בדרישות שלי? כל מה שאת רוצה הוא לזכות בברכות. אין לך בושה! מתי היו הדרישות שהצבתי לך דרישות חובה? אם את מוכנה להיות חסידה שלי, עלייך להישמע לי בכל דבר. אל תנסי להתמקח איתי על תנאים. אחרי הכול, אמרתי לך מראש שהנתיב הזה הוא נתיב היסורים. הוא מלא באפשרויות קודרות, עם מעט מאוד בשורות טובות. האם שכחת? אמרתי זאת פעמים רבות. אם את מוכנה לסבול היי חסידה שלי, ואם אינך מוכנה לסבול הפסיקי להיות חסידה שלי. אני לא מכריח אותך – את רשאית להישאר ואת רשאית ללכת! אולם כך נעשית העבודה שלי, ואני לא יכול לעכב את כל עבודתי בגלל המרדנות האישית שלך. את אולי לא מוכנה להישמע לי, אבל בני אדם אחרים כן מוכנים לעשות זאת. אתם כולכם בני אדם נואשים! אתם לא מפחדים מדבר! אתם מתמקחים איתי על התנאים שלכם – האם אתם רוצים להמשיך לחיות או לא? אתם מתכננים תוכניות משלכם ונאבקים להשיג פרסום ותועלת משל עצמכם. האם לא נועדה כל עבודתי למענכם? האם אתם עיוורים? לפני שהתגלמתי כבשר ודם לא יכולתם לראות אותי והמילים האלה היו נסלחות, אך כעת אני בשר ודם ועובד בקרבכם, ועדיין אינכם רואים אותי? מה אתם לא מבינים? אתם אומרים שחוויתם אובדן. לכן התגלמתי כבשר ודם כדי להושיע אתכם, את בני האדם הנואשים, ועשיתי עבודה כה רבה, ועד היום, אתם עדיין מתלוננים – האם אי אפשר לומר שאני סבלתי? האם מה שעשיתי לא היה כולו למענכם? אני נותן תארים לבני האדם לפי שיעור קומתם הנוכחי. אם אני קורא לכם 'ניגוד', אתם מיד הופכים לניגוד. באותה צורה, אם אני קורא לכם 'אנשי האל', אתם הופכים מיד לאנשי האל. כאשר אקרא לכם, כך אתם. האם כל זה לא קורה רק בגלל מילים בודדות שיוצאות מפי? והמילים הבודדות האלו שלי מכעיסות אותך? הו, סלחי לי! אם לא תישמעי לי כעת, את תקוללי בסוף – האם אז תהיי מאושרת? את לא שמה לב לדרך החיים אלא מתמקדת רק במעמדך ובתואר שלך. מה טיב חייך? לא אכחיש ששילמת מחיר יקר, אך הביטי בשיעור קומתך ובנוהג שלך – אפילו עכשיו את עדיין מנסה להתמקח על התנאים שלך. האם זה שיעור הקומה שהשגת בזכות הנחישות שלך? האם עדיין יש לך יושרה כלשהי? האם יש לך מצפון? האם אני הוא זה שנהג לא כשורה? האם הדרישות שהצבתי לך היו שגויות? ובכן, מה קרה? אני רוצה שתשמשי כניגוד במשך כמה ימים ואת לא מוכנה לעשות זאת. איזו מין נחישות היא זו? כולכם חסרי כוח רצון, אתם פחדנים! הענשת בני אדם כמוכם כעת היא דבר מתבקש!" לאחר שאמרתי זאת, היא לא אמרה דבר.

מכיוון שחוויתם עבודה כזו כעת, אתם ודאי תופסים במידה כלשהי את שלבי העבודה של אלוהים ואת השיטות שלו ליצירת שינוי בבני אדם. זו הדרך היחידה להשגת תוצאות בשינוי. בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לטפל ברדיפת המעמד שלכם ובתשוקותיכם המופרזות. התקוות, המעמד והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, והם לא מסוגלים להתנער מפיתויי השטן האלו. הם חיים בחטא אך לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכול למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו בהכרח נעלים על אחרים, וצריך להיות לנו מעמד רם מזה של אחרים ועתיד טוב מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים וזדוניים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חדלי אישים, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הן בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שמעמדי לעולם לא ירד ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם מחזיקים בנקודת מבט כזו לא במשך שנה או שנתיים בלבד אלא במשך שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם הם יותר מדי מהסוג של עסקאות קח-ותן. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד שלכם ואתם נאבקים בלי הרף לשאול אודותיו ולשמור עליו מדי יום, בפחד עמוק שמא יום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות. אתם נשפטים כך כעת, ובסופו של דבר, איזו רמה של הבנה תהיה לכם? אתם תאמרו שעל אף שמעמדכם לא רם, בכל זאת נהניתם מכך שאלוהים רומם אתכם. אין לכם מעמד משום שנולדתם כפשוטי עם, ואתם זוכים למעמד כי אלוהים מרומם אתכם – הוא מעניק לכם אותו. כיום, אתם מסוגלים לקבל את הכוונתו של אלוהים, את ייסוריו ואת משפטו באופן אישי. דבר זה מעצים אף יותר את רוממותו אתכם. אתם מסוגלים לקבל את הטיהור והבערה שלו באופן אישי. זו אהבתו האדירה של אלוהים. לאורך העידנים, לא היה אפילו אדם אחד שקיבל את הטיהור והבערה של אלוהים, ואפילו אדם אחד לא היה מסוגל להפוך למושלם באמצעות דברי האל. אלוהים מדבר איתכם כעת פנים אל פנים, מטהר אתכם, וחושף את מרדנותכם הפנימית – כך הוא מרומם אתכם באמת. מה בני האדם יכולים לעשות? בין שאתם בני דוד או צאצאי מואב, בסופו של דבר, בני האדם הם יצירים נבראים שאין להם דבר להתגאות בו. מכיוון שאתם ברואי אל, עליכם למלא את חובתו של ברוא. אין דרישות אחרות מכם. כך עליכם להתפלל: "הו אלוהים! בין שיש לי מעמד או לא, כעת ביכולתי להבין את עצמי. אם מעמדי רם מדי, הסיבה לכך היא שרוממת אותי, ואם מעמדי נמוך מדי, הסיבה לכך היא גזירתך. הכול נתון בידיך. אין לי ברירות ואין לי תלונות. אתה גזרת שאיוולד במדינה הזו ולעם הזה, ועליי להיות צייתן לגמרי תחת ריבונותך, מפני שכל דבר נגזר על ידך. אין לי עניין במעמד. אחרי הכול, אני רק חלק מהבריאה הגדולה. אתה יכול לשים אותי בבור חסר תחתית או באגם האש והגופרית – אני רק ברוא. אם תשתמש בי, אני ברוא. אם תהפוך אותי למושלם, אני עדיין ברוא. אם לא תהפוך אותי למושלם, אני עדיין אוהב אותך, משום שאני אך ורק ברוא. אני אך ורק ברוא זעיר שאדון הבריאה ברא – רק אחד מבני האנוש הברואים. אתה הוא זה שברא אותי, ועכשיו אני שוב נתון לתזמור שלך. אני מוכן להיות לך כלי וניגוד, משום שהכול הוא מה שאתה גזרת. איש לא יכול לשנות זאת. כל הדברים וכל האירועים בידיך." כאשר יגיע הזמן בו לא יהיה לך אכפת עוד מהמעמד שלך, אתה תשתחרר ממנו. רק אז תוכל לחפש בביטחון ובעוז, ורק אז לבך יוכל להיות משוחרר מכבלים כלשהם. ברגע שבני האדם ישוחררו מזה, לא יהיו להם עוד דאגות. מהן הדאגות של רובכם כרגע? המעמד תמיד כובל אתכם, וכל הזמן אתם חושבים על תוכניותיכם העתידיות. אתם תמיד הופכים בדפים של דברי האל ומחפשים אחר אמירות בנוגע לעתיד האנושות. אתם רוצים לדעת מהם הסיכויים שלכם ומה יהיה גורלכם. אתם מבקשים לדעת, "האם באמת יש לי סיכויים כלשהם? האם אלוהים לקח אותם ממני? אלוהים רק אומר שאני ניגוד – אם כך, מה הסיכויים שלי?" קשה לכם להניח בצד את הסיכויים שלכם ואת גורלכם. אתם חסידי אל כעת, ואתם מבינים במידת מה את שלב העבודה הזה. עם זאת, אתם עדיין לא מניחים בצד את שאיפתכם למעמד. כשמעמדכם רם אתם מחפשים היטב, אך כשמעמדכם נמוך אתם כבר לא מחפשים. ברכות המעמד תמיד מעסיקות אתכם. מדוע רוב בני האדם לא מסוגלים להיפטר מהשליליות? הסיבה לכך היא תמיד סיכויים עתידיים קודרים, הלא כן? ברגע שאלוהים מבטא את אמירותיו, אתם ממהרים לבדוק מהם מעמדכם וזהותכם. אתם מציבים את מעמדכם וזהותכם בראש סדר העדיפויות שלכם, ומעבירים את החזיונות למקום השני. במקום השלישי נמצא משהו שעליכם להיווכח בו, ובמקום הרביעי נמצא רצונו הנוכחי של אלוהים. אתם קודם כל בודקים אם התואר "ניגודים" שאלוהים הדביק לכם השתנה או לא. אתם קוראים וקוראים, וכשאתם רואים שהתואר "ניגוד" הוסר, אתם שמחים, ממטירים על אלוהים דברי תודה ומהללים את עוצמתו האדירה. אולם ברגע שאתם מבחינים שאתם עדיין ניגודים, אתם נעצבים ומיד מתפוגגת המוטיבציה שלכם. ככל שאתה מחפש כך יותר, כך אתה קוצר פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יטפל בו יותר. במקרה כזה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לטפל בו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מדברים כאלה באופן יסודי. אם תעסוק כך עד הסוף, לא תקצור דבר. בני אדם שלא עוסקים בחיפוש חיים לא יכולים לעבור שינוי. בני אדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתה לא מתמקד בעיסוק בהשגת שינוי אישי ובהיווכחות, אלא תמיד מתמקד בתשוקות מופרזות ובדברים שמגבילים את אהבתך לאלוהים ומונעים מבעדך להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בך שינוי? האם הם יכולים להכניס אותך אל המלכות? אם מטרת עיסוקך אינה חיפוש האמת, עדיף שתנצל את ההזדמנות הזו ותחזור אל העולם כדי להצליח שם. חבל על בזבוז זמן כזה – מדוע שתענה את עצמך? האם לא תוכל ליהנות מכל מיני דברים בעולם היפהפה? כסף, נשים יפות, מעמד, יוהרה, משפחה, ילדים וכן הלאה – כל אלה הם מוצרי העולם שהם המיטב שתוכל ליהנות ממנו, הלא כן? מה הטעם להסתובב כאן בחיפוש אחר מקום שבו תוכל להיות מאושר? לבר האנוש אין מקום להניח את ראשו, אז איך יוכל להיות לך מקום למנוחה? איך ייתכן שהוא יברא לך מקום יפה למנוחה? האם זה אפשרי? מלבד המשפט שלי, כיום אתה יכול רק לקבל שיעורים על האמת. אינך יכול לזכות ממני בנוחות ואינך יכול לזכות בקן המאושר שאתה חושב עליו יומם וליל. לא אעניק לך מכל טוב העולם. אם תעסוק בחיפוש באמת ובתמים, אהיה מוכן לתת לך את דרך החיים במלואה, ותהיה כמו דג שחזר למים. אם לא תעסוק בחיפוש באמת ובתמים, אקח אותה בחזרה. אני לא מוכן לתת את הדברים שאני מבטא לבני האדם החומדים בנוחות, הדומים לחזירים ולכלבים!

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "על רעיותינו".