באחרונה שיתפנו בעיקר על מספר אמרות הקשורות בהתנהלות מוסרית. בחנו לעומק, ניתחנו, וחשפנו אמרות על כל היבט של התנהלות מוסרית אותן קידמה התרבות המסורתית, בזו אחר זו. הדבר הוביל אנשים להבחין באמרות שונות העוסקות בהתנהלות מוסרית, הנחשבות חיוביות בתרבות המסורתית, ולראות לאשורה את מהותן. אדם שמבין באופן ברור את האמרות האלה יתחיל לסלוד מהן, ויהיה מסוגל לדחות אותן. לאחר מכן, הוא יוכל לוותר על הדברים האלה בהדרגה בחיים האמיתיים. על ידי כך שיניח בצד את אישורו כלפי התרבות המסורתית, את האמונה העיוורת בה ואת הציות לה, יעלה בידו לקבל את דברי האל, וכן לקבל אל לבו את דרישותיו ואת עקרונות-האמת אשר אדם מוכרח לאחוז בהם, על מנת שאלה יתפסו שם את מקומה של התרבות המסורתית. באופן זה, יעלה בידו של אדם זה להביא לידי ביטוי צלם אנוש, ולזכות באישורו של האל. לסיכום, מטרת ניתוחן של האמרות השונות העוסקות בהתנהלות מוסרית אותן אימצה התרבות המסורתית האנושית היא לספק לאנשים הבחנה וידע ברורים של המהות הטמונה בחובן של אמרות אלה העוסקות בהתנהלות מוסרית, ושל האופן בו השטן משתמש בהן על מנת להשחית ולהוליך שולל את האנושות, ולשלוט בה. כך תהיה לאנשים הבחנה מדויקת מהי האמת ומהם דברים חיוביים. אם נדייק, אחרי שאנשים יבינו לאשורן את המהות של אמרות אלה העוסקות בהתנהלות מוסרית, את טבען האמיתי ואת התחבולנות של השטן, הם אמורים להיות מסוגלים לדעת בדיוק מהי האמת. אל לך למזג בין התרבות המסורתית והאמרות העוסקות בהתנהלות מוסרית המוחדרות באנשים לבין האמת. הדברים האלה אינם האמת, אין הם יכולים להחליף את האמת, ובהחלט אין להם שום קשר לאמת. אין זה משנה מהי השקפתך כלפי התרבות המסורתית, ואילו אמרות או דרישות מסוימות יש בה, היא מייצגת אך ורק את ההוראה, את האינדוקטרינציה, את הולכת השולל ואת שטיפת המוח של האנושות בידי השטן. היא מייצגת את התחבולנות של השטן, ואת מהות טבעו של השטן. אין היא קשורה כלל וכלל לאמת ולדרישות האל. אם כן, אין זה משנה אם אתה מיטיב ליישם בפועל, מבחינת התנהלות מוסרית, יישומך אותה, או אחיזתך בה, אין זה אומר שאתה מיישם בפועל את האמת, או שאתה אדם האוחז באנושיות ובהיגיון, ובהחלט אין זה אומר שאתה מסוגל לרצות את כוונות האל. שום אמרה או דרישה העוסקת בהתנהלות מוסרית אינה קשורה לדרישותיו של האל מבני האדם – ואין זה משנה באיזה אדם או באיזו התנהגות היא. אין הן קשורות לאמת שהאל דורש מהאדם ליישם בפועל, או לעקרונות שעל האדם להישמע להם. האם הרהרתם בשאלה הזאת? האם היא ברורה לכם כעת? (כן.)

ללא שיתוף מפורט על מגוון האמרות הללו מהתרבות המסורתית, וכן ניתוחן על פי סעיפים, אנשים לא יכולים להבין שהאמרות אותן היא מקדמת הן שקריות, מטעות ולא תקפות. כתוצאה מכך, בעומק לבם, אנשים עדיין תופשים את האמרות האלה מהתרבות המסורתית כחלק מעיקרי האמונה או הכללים שעליהם להישמע להם באופן שבו הם פועלים ומתנהלים. הם עדיין מתייחסים להתנהגויות ולהתנהלות המוסרית שנחשבות טובות בתרבות המסורתית כאל האמת, ומצייתים להן כאילו היו האמת, ואף מבלבלים בינן לבין האמת. גרוע מכך, אנשים מטיפים להן ומקדמים אותן כאילו הן נכונות, כאילו הן דברים חיוביים, ואף כאילו הן האמת; הם מוליכים שולל אנשים, מפריעים לאנשים, ומונעים מהם לבוא לפני האל על מנת לקבל את האמת. זוהי בעיה אמיתית ביותר שכולם יכולים לראותה. אנשים מרבים להתייחס לאמרות העוסקות בהתנהלות מוסרית, הנתפשות בעיני בני אנוש כטובות וחיוביות, כאל האמת. כשהם משתתפים בכינוסים הם אפילו מצטטים אמרות ודברים מהתרבות המסורתית לשם שיתוף והטפה בעודם מתדיינים בדברי האל. זוהי בעיה חמורה ביותר. בעיה או מאורע שכאלה לא אמורים להתרחש בבית האל, אבל זה מה שקורה לעתים תכופות – מדובר בבעיה נפוצה מאוד. הדבר מעיד על בעיה נוספת: כשאנשים לא מבינים את המהות האמיתית של התרבות המסורתית ושל אמרות העוסקות בהתנהלות מוסרית, לעתים תכופות הם מתייחסים לאמרות העוסקות בהתנהלות מוסרית בתרבות המסורתית כאל דברים חיוביים שיכולים להחליף את האמת או להתעלות עליה. האם זה קורה לעתים תכופות? (כן.) לדוגמה, אמרות בתרבות המסורתית כגון, "היה נחמד לאחרים", "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם", "הוצאות להורג רק גורמות לראשים להתגלגל, היה סלחן במידת האפשר", "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", ואף אמרות פופולריות נוספות כגון, "אקריב את עצמי למען חבר" ו"נתין נאמן לא יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה לא יכולה להינשא לשני בעלים", כבר הפכו לעיקרי אמונה שאנשים מתנהלים על פיהם, וכן לאמת המידה ולרף על פיהם נקבעת אצילותו של אדם. לפיכך, גם לאחר שאנשים מאזינים לרבים מדברי האל ומהאמת, האמרות והתאוריות של התרבות המסורתית עדיין משמשות להם כרף שבאמצעותו הם אומדים אחרים ומתייחסים לדברים. מה הבעיה כאן? הדבר מעיד על בעיה חמורה ביותר, והיא שהתרבות המסורתית תופסת מקום נכבד ביותר בעומק לבו של האדם. האין זה מה שעולה מכך? (אכן.) כל הרעיונות שהשטן החדיר באנשים השתרשו היטב בלבם. הם שרדו והפכו לזרם המרכזי בחיים, בסביבות ובחברות של האנושות כולה. על כן, לא זו בלבד שהתרבות המסורתית תופסת מקום נכבד בעומק לבם של אנשים, היא גם משפיעה עמוקות על העקרונות ועל הגישות, וכן על ההשקפות ועל השיטות, שבאמצעותם הם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, מתנהלים ופועלים, ואף שולטת בהם. אפילו לאחר שאנשים מקבלים את הכיבוש של דברי האל, וכן את החשיפה, את השיפוט ואת הייסור שלהם, הרעיונות האלה של התרבות המסורתית תופסים מקום נכבד בעולמותיהם הרוחניים וכן בעומק לבם. פירוש הדבר הוא שהם שולטים בכיוון, במטרות, בעקרונות, בגישות ובהשקפות עליהם מתבסס האופן שבו הם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, מתנהלים ופועלים. האין זה אומר שהשטן שבה אנשים באופן מוחלט? האין זו עובדה? (אכן.) זוהי עובדה. האופן שבו אנשים חיים, מטרותיהם בחיים, וכן הדעות והגישות שבאמצעותן הם ניגשים לכל דבר שהוא, מבוססים לחלוטין על התרבות המסורתית, אותה השטן מעודד ומחדיר בהם. התרבות המסורתית היא השולטת בחייהם של אנשים. אפשר לומר שלאחר שהם באים לפני האל ומאזינים לדבריו, ואפילו לאחר שהם מקבלים ממנו מספר אמרות ודעות נכונות, מחשבות שונות מהתרבות המסורתית עדיין תופסות חלק חשוב ונכבד בעולמותיהם הרוחניים ובעומק לבם. עקב המחשבות האלה, לאנשים אין ברירה אלא להתייחס אל האל, אל דבריו ואל עבודתו על בסיס השיטות, הדעות והגישות של התרבות המסורתית. הם אפילו ישתמשו בהן כבסיס לשיפוט, לניתוח וללימוד דברי האל, עבודתו, זהותו ומהותו. האין זה כך? (כן.) זוהי עובדה שאין עליה עוררין. גם כשדברי האל ועבודתו, מעשיו, מהותו, כוחו וחוכמתו כובשים אנשים, התרבות המסורתית עדיין תופסת חלק נכבד בעומק לבם, עד כדי כך ששום דבר לא יכול להחליפה. באופן טבעי, הדבר נכון גם לגבי דברי האל והאמת. גם כשהאל כובש אנשים, דבריו והאמת לא יכולים לעקור את התרבות המסורתית מלבם. זה עצוב ומפחיד עד מאוד. אנשים דבקים בתרבות המסורתית בעודם נוהים אחר האל, בעודם מאזינים לדבריו, בעודם מקבלים ממנו את האמת ורעיונות נוספים. על פני השטח, נראה כי האנשים האלה נוהים אחר האל, אבל הרעיונות, הדעות, וההשקפות אשר החדירו בהם התרבות המסורתית והשטן תופסים מקום יציב בלבם, ודבר לא יכול להחליפם. אנשים אמנם עשויים לאכול ולשתות את דברי האל בכל יום, לקרוא קריאת-תפילה ולהרהר בהם לעתים תכופות, אך הדעות, העקרונות והשיטות הבסיסיים שעל פיהם הם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, מתנהלים ופועלים, עדיין מבוססים על התרבות המסורתית. לפיכך, התרבות המסורתית משפיעה על אנשים בכך שהיא כופה עליהם את התמרונים שלה, את התזמורים שלה, ואת השליטה שלה בחיי היום-יום שלהם. בדיוק כמו צילו של אדם, לא ניתן להתנער ממנה או לחמוק ממנה. מדוע זה כך? משום שאנשים אינם יכולים לגלות, לנתח או לחשוף מעומק לבם את הרעיונות ואת הדעות שהחדירו בהם התרבות המסורתית והשטן; אין הם יכולים לזהות את הדברים האלה, לראותם כפי שהם באמת, למרוד בהם, או לנטוש אותם; אין הם יכולים להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל או לפעול כפי שמורה להם האל; או כפי שהוא מלמד ומדריך. באיזו סוג של צרה עדיין חיים רוב האנשים עקב כך? יש בלבם רצון עז להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל, לא להתנגד לכוונות האל או לאמת, ועם זאת, באופן לא רצוני וללא הגנה, הם ממשיכים לתקשר עם אנשים, להתנהל ולהתמודד עם עניינים על פי השיטות אותן מלמד השטן. בלבם, אנשים משתוקקים לאמת ומייחלים שהיה להם רצון עז לאל, שיוכלו להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל, ושלא יפרו את עקרונות-האמת, אך בסופו של דבר, הדברים תמיד מתנהלים בניגוד לרצונותיהם. גם לאחר שהם מכפילים את מאמציהם, הם עדיין לא מקבלים את התוצאה שייחלו לה. אין זה משנה עד כמה אנשים נאבקים, כמה מאמצים הם משקיעים, כמה נחישות ורצון יש בהם לזכות בדברים חיוביים, בסופו של דבר, האמת שהם מסוגלים ליישם בפועל וקריטריון האמת שהם דבקים בו בחיים האמיתיים הם מעטים ביותר. זה הדבר שהכי מטריד אנשים, בעומק לבם. מהי הסיבה לכך? סיבה אחת היא לא אחרת מכך שהרעיונות והדעות שהתרבות המסורתית מלמדת אנשים עדיין שולטים בלבם, והם שולטים בדבריהם, במעשיהם, ברעיונותיהם, וכן בשיטות ובדרכים שבהן הם מתנהלים ופועלים. על כן, אנשים מוכרחים לעבור תהליך על מנת לזהות את התרבות המסורתית, לנתח ולחשוף אותה, להבחין בה ולראות אותה כפי שהיא באמת, ובסופו של דבר, לנטוש אותה לצמיתות. חשוב מאוד לעשות זאת, הדבר אינו נתון לבחירה. זאת משום שהתרבות המסורתית כבר שולטת בעומק לבם של אנשים – היא אף שולטת בעצמי המוחלט שלהם. פירוש הדבר הוא שבחייהם, אנשים לא יכולים להימנע מהפרת האמת באופן שבו הם מתנהלים ופועלים, ובאופן שבו הם מתמודדים עם עניינים, ואין הם יכולים להימנע מהיותם נתונים לשליטתה ולהשפעתה של התרבות המסורתית, כפי שקורה עד עצם היום הזה.

אם אדם רוצה לקבל לחלוטין את האמת במסגרת אמונתו באל, ליישם אותה בפועל ולזכות בה באופן יסודי, עליו להתחיל בהתעמקות, בניתוח ובהכרה של הרעיונות ושל הדעות של התרבות המסורתית, באופן יסודי ומדויק. מן הסתם, הרעיונות האלה של התרבות המסורתית תופסים חלק נכבד בלבו של כל אדם, ועם זאת, אנשים שונים דבקים בהיבטים שונים של האינדוקטרינציה שלה; כל אדם מתמקד בחלק אחר שלה. יש כאלה שמקדמים את האמרה "אקריב את עצמי למען חבר" בפרט. הם נאמנים מאוד כלפי חבריהם, ונאמנות חשובה להם יותר מכל דבר אחר. נאמנות היא חייהם. מיום היוולדם, הם חיים למען נאמנות. אחרים מעריכים מאוד אדיבות. אם מישהו נוהג בהם באדיבות, בין אם היא רבה או מעטה, הם לוקחים זאת ללב, והרצון להשיב להם כגמולם הופך לדבר החשוב ביותר בחייהם – הוא הופך למשימת חייהם. יש כאלה שמעריכים הותרת רושם טוב על אחרים; הם מתמקדים בהפיכה לאדם מכובד, אצילי והגון, וברצון לגרום לאחרים לכבד ולהעריך אותם. הם רוצים שאחרים ידברו בשבחם, שיהיה להם מוניטין טוב, שיחמיאו להם, ושכולם יאשרו את מעשיהם. חתירתו של כל אדם אל האמרות השונות של התרבות המסורתית העוסקות בהתנהלות מוסרית מתמקדת בהיבט שונה. יש כאלה שמעריכים תהילה ועושר, אחרים מעריכים יושרה, טוהר, או גמילות חסדים. יש כאלה שמעריכים נאמנות, אחרים מעריכים טוב לב, או הגינות – הם מפגינים כבוד ונימוס כלפי הזולת, הם תמיד מפנים את הדרך ונותנים עדיפות לאחרים – וכן הלאה. כל אחד מתמקד בהיבט אחר. אם כן, אם ברצונך להבין כיצד התרבות המסורתית משפיעה עליך ושולטת בך, אם ברצונך לדעת מהו משקלה במעמקי לבך, עליך לנתח איזה סוג אדם אתה, ומה אתה מעריך. האם אכפת לך מ"הגינות" או מ"טוב לב"? האם אתה מעריך "מהימנות" או "אורך רוח"? עליך לנתח לאיזה היבט של התרבות המסורתית הייתה ההשפעה העמוקה ביותר עליך, ומדוע אתה חותר אל התרבות המסורתית, מנקודות מבט שונות ובהתבסס על התנהגותך בפועל. תהא אשר תהא המהות של התרבות המסורתית אליה אתה חותר, זה סוג האדם שאתה. סוג האדם שאתה הוא מה ששולט בחייך – ומה ששולט בחייך הוא הדבר שעליך לזהות, לנתח, לראות כפי שהוא, למרוד בו ולנטוש אותו. לאחר שתחשוף אותו ותזכה בהבנה שלו, תוכל להתנתק בהדרגה מהתרבות המסורתית, לנטוש אותה באמת ובתמים, ולבסוף, להיפרד ממנה לחלוטין ולעקור אותה מעומק לבך. או-אז יעלה בידך למרוד בה באופן יסודי ולחסלה. לאחר שתעשה כן, התרבות המסורתית כבר לא תגלם את התפקיד החשוב ביותר בחייך; במקום זאת, דברי האל והאמת יקבלו אט אט תפקיד מרכזי בעומק לבך ויהפכו לחייך. דברי האל והאמת יתפסו אט אט מקום נכבד שם, ודברי האל והאל עצמו ישבו על כס המלכות אשר בלבך וימלכו עליך. הם ימלאו כל חלק בך. מצוקת החיים תפחת אז, הלא כן? האם חייך לא יהפכו מטרידים פחות ופחות? (כן.) האם לא יהיה לך קל יותר להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על פי דברי האל, כאשר האמת משמשת לך כקריטריון? (כן.) זה יהיה קל הרבה יותר. אני רואה שכולכם עסוקים מאוד בחובותיכם מדי יום ביומו. מלבד הקריאה בדברי האל, עליכם גם לשתף על האמת מדי יום ביומו, לקרוא, להאזין, לשנן ולכתוב. אתם משקיעים הרבה זמן ואנרגיה, משלמים מחיר כבד, סובלים רבות, וייתכן ואתם מבינים דוקטרינות רבות. אך בכל הנוגע לביצוע חובתכם, חבל מאוד שאינכם יכולים ליישם בפועל את האמת ולהבין את העקרונות. האזנתם להיבטים רבים של האמת פעמים רבות ואף שיתפתם עליהם, אך כשקורה לכם משהו, אינכם יודעים כיצד לחוות וליישם בפועל את דברי האל או כיצד להפיק מהם תועלת. אינכם יודעים כיצד ליישם בפועל את האמת; אתם עדיין צריכים לחפש אותה ולדון בה עם אחרים. מדוע לוקח זמן כה רב עד שדברי האל משתרשים בלבו של אדם? מדוע קשה כל כך להבין את האמת ולפעול על פי העקרונות באמצעות דבריו? אי אפשר לשלול את ההשפעה העצומה שיש לתרבות המסורתית על בני האדם כסיבה העיקרית לכך. במשך זמן רב מאוד היא תפסה מקום נכבד בלבם של בני האדם, והיא שולטת במחשבותיהם ובנפשותיהם. התרבות המסורתית נותנת יד חופשית לצביונותיו המושחתים של האדם: אין הוא חושש לחשוף אותם, כמו קצב האוחז בסכין, או דג בתוך המים. האין זה כך? (אכן.) התרבות המסורתית קשורה קשר הדוק לצביונותיו המושחתים של האדם. הם עובדים יחדיו ומעצימים זה את זה. כשצביונות מושחתים פוגשים בתרבות המסורתית, הם יכולים להציג לראווה את מלוא יכולותיהם, כדג במים. צביונות מושחתים אוהבים את התרבות המסורתית וזקוקים לה. לפיכך, במסגרת אלפי שנות התניה של התרבות המסורתית, השטן השחית את האדם בצורה עמוקה אף יותר, וצביונותיו המושחתים של האדם החמירו ותפחו עוד ועוד. תחת מסווה ובמסגרת כסותם, לא זו בלבד שהצביונות המושחתים האלה מחמירים אף יותר, אלא הסוואתם גוברת עוד ועוד. צביונות כגון גאוותנות, ערמומיות, רשעות, עיקשות, וסלידה מהאמת הופכים נסתרים ומוסווים יותר – דרכי חשיפתם נעשות ערמומיות יותר ויותר, והדבר מקשה על אנשים לאתרם. אם כך, במסגרת ההתניה, ההוראה, ההטעיה והשליטה של התרבות המסורתית, למה הפך בהדרגה העולם האנושי? הוא הפך לעולם של שדים. אנשים לא חיים כבני אנוש; אין להם צלם אנוש או אנושיות. ועם זאת, אנשים הדבקים בתרבות המסורתית, שכבר תקופה ארוכה הם סופגים ממנה אינדוקטרינציה, והיא מחלחלת אל תוכם ורודפת אותם, הפכו משוכנעים בהדרגה שאין גדולים, אציליים ונשגבים מהם. הם אגואיסטים עד מאוד; אין בקרבם אחד שחושב שהוא חסר משמעות, חסר תועלת, יציר בריאה פשוט ותו לא. אף לא אחד מהם מוכן להיות אדם רגיל; הם כולם רוצים להיות מפורסמים, דגולים, חכמים. במסגרת ההתניה של התרבות המסורתית, לא זו בלבד שאנשים רוצים להתעלות על עצמם – הם רוצים להתעלות על העולם כולו ועל האנושות כולה. הרי שמעת את השיר ששרים הכופרים, "אני רוצה לעוף גבוה יותר, לעוף גבוה יותר", ואת השיר שנאמר בו, "אני רק ציפור קטנה, אני רוצה לעוף, אך איני יכול לעוף גבוה". האין המילים האלה משוללות היגיון, ונטולות כל אנושיות ופשר? האין הן יללתו הפראית של השטן? (אכן.) הן קול היללה המטורפת של השטן. לפיכך, אין זה משנה כיצד בוחנים זאת, הרעל של התרבות המסורתית חלחל אל לבו של האדם לפני זמן רב, ואין זה משהו שניתן להיפטר ממנו בן לילה. אין זה קל כמו להתגבר על פגם אישי או על מנהג מגונה – עליך לחשוף את מחשבותיך, את דעותיך, ואת צביונך המושחת, ולעקור את השורש הרעיל של התרבות המסורתית מחייך בהתאמה עם האמת. או-אז, עליך להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל ועל פי דרישותיו, ולהפוך את האמת של דבריו לחייך. רק כשתעשה זאת, תלך באמת ובתמים בנתיב הנכון בנהיה אחר האל ובאמונה בו.

כבר עשינו רבות במטרה לנתח ולחשוף את נושא התרבות המסורתית, ושיתפנו עליו באריכות. אין זה משנה אם שיתפנו עליו בהרחבה או באריכות, המטרה היא עודנה לפתור את הקשיים הרבים שמתגלעים כאשר אנשים חותרים אל האמת, או את שלל הקשיים והבעיות שקיימים בהיווכחות בחיים שלהם. המטרה היא להסיר את כל המחסומים, המכשולים והקשיים – שלל האמרות, הרעיונות והדעות של התרבות המסורתית הם הבולטים מביניהם – שמונעים מאנשים לחתור אל האמת. נכון להיום, בעיקרון השלמנו את שיתופנו בנושא התרבות המסורתית. אם כן, האם סיימנו לשתף על נושאים הקשורים לחתירה אל האמת? (לא.) האם השיתוף שלנו על התרבות המסורתית וניתוחה היו קשורים לחתירה אל האמת? (כן.) הם היו קשורים לחתירה אל האמת. התרבות המסורתית היא הקושי הגדול ביותר שאנשים מתמודדים עמו בנתיב החתירה אל האמת. כעת, משסיימנו לשתף על התרבות המסורתית – המכשול הגדול ביותר בפני חתירתו של האדם אל האמת – היום נשתף על השאלה, "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת? האם כבר שיתפנו על שאלה זו? מדוע עלינו לשתף עליה? האם זו שאלה חשובה? (כן.) מדוע היא חשובה? שתפו במחשבותיכם. (למיטב הבנתי, לחתירה אל האמת יש קשר ישיר לישועתו של האדם. משום שלכולנו צביונות מושחתים ביותר, וספגנו את האינדוקטרינציה ואת הרעלים של התרבות המסורתית מגיל צעיר מאוד, עלינו לחתור אל האמת, אחרת לא יעלה בידנו להבחין בדברים שליליים שמקורם בשטן. נוסף לכך, לא יעלה בידנו ליישם בפועל את האמת, ולא נדע כיצד לפעול בצורה חיובית ובהתאמה עם כוונות האל. לא תהיה לנו בררה אלא לפעול ולהתנהל על פי צביונותינו המושחתים. אדם שמאמין באל באופן זה עדיין יהיה שטן בשר ודם בסופו של דבר, לא מישהו שהאל יושיע. לכן, חשוב מאוד לחתור אל האמת. יתרה מזאת, אפשר לטהר את צביונותינו המושחתים רק באמצעות החתירה אל האמת; זוהי גם הדרך היחידה לתקן את רעיונותינו השגויים על האופן שבו עלינו להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול. אדם יכול לבצע את חובתו נאמנה ולהפוך למישהו שמתמסר לאל רק לאחר שהוא מבין את האמת וזוכה בה. אחרת, הוא יפעל שלא מרצונו על פי צביונותיו המושחתים ויעשה דברים במסגרת חובתו אשר משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה.) ציינת שתי נקודות. מה הייתה שאלתי? (מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?) האם זו שאלה פשוטה? היא נשמעת כשאלה פשוטה, כזו של סיבה ותוצאה. כולכם מסכימים על כך שהחתירה אל האמת קשורה לישועתו של האדם מחד גיסא, ולאי יצירת שיבושים והפרעות מאידך גיסא? (כן.) כשמנסחים זאת כך, השאלה אכן נשמעת פשוטה למדי. האם היא באמת פשוטה עד כדי כך? שתפו במחשבותיכם. (לדעתי, קל יותר לענות על השאלה "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" מבחינה תאורטית, אך כשמדובר ממש ביישום בפועל ובכניסה אל המציאות, היא איננה פשוטה.) "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" – כמה שאלות היא כוללת? היא כוללת שאלות כמו מהי משמעות החתירה אל האמת, מהן הסיבות לכך – מה עוד? (חשיבות החתירה אל האמת.) נכון, היא גם כוללת את חשיבות החתירה אל האמת; היא כוללת את השאלות האלה. כשמביאים בחשבון את הדברים האלה, האם "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" היא שאלה פשוטה? (לא.) הרהרו שוב בשאלה "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" לאור הדברים האלה. תחילה בחנו שוב – מה פירוש הדבר לחתור אל האמת? כיצד מגדירים זאת? (להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל, כשהאמת משמשת כקריטריון.) זה נכון? חסר לכם הביטוי "אך ורק". קראו זאת שוב. ("להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על פי דברי האל, כשהאמת משמשת כקריטריון".) השאלה "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" קשורה להתייחסותם של אנשים אל אנשים ואל דברים, וכן להתנהלותם ולמעשיהם. היא עוסקת באופן שבו על אנשים להתייחס אל דברים ואל אנשים, להתנהל ולפעול; וכן בסיבה שבגללה אנשים מוכרחים להתייחס אל דברים ואל אנשים, להתנהל ולפעול אך ורק על פי דברי האל, כשהאמת משמשת להם כקריטריון. מדוע עליהם לחתור לעשות דברים בצורה זו – האין זה שורש השאלה הזאת? האין זו השאלה הבסיסית? (אכן.) כעת הבנתם את היסוד המניע את השאלה. הבה נחזור לשאלה עצמה, "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" השאלה הזאת אינה פשוטה. היא כוללת את המשמעות ואת הערך הטמונים בחתירה אל האמת, וכן דבר נוסף שהוא חשוב עד מאוד: בהתבסס על המהות ועל הדחפים של בני האנוש, הם זקוקים לאמת כחייהם, ועל כן עליהם לחתור אליה. באופן טבעי, הדבר קשור גם לעתיד האנושות ולהישרדותה. במילים פשוטות, החתירה אל האמת קשורה לישועתם של בני האדם וכן לשינוי צביונותיהם המושחתים. באופן טבעי, היא קשורה גם לדברים השונים שאנשים מביאים לידי ביטוי, לרגשותיהם העזים, ולהתנהגותם בחיי היום-יום שלהם. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, ניתן לומר באופן מדויק כי יש להם אפס סיכויים להיוושע. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, יש סיכוי של מאה אחוזים שהם מתנגדים לאל, בוגדים בו ודוחים אותו. הם עלולים להתנגד לאל ולבגוד בו בכל זמן ובכל מקום, ובאופן טבעי הם עלולים להפריע לעבודת הכנסייה ולבית האל, או לעשות דבר מה שגם גורם להפרעה או לשיבוש בכל זמן ובכל מקום. אלה כמה מהסיבות הפשוטות והבסיסיות ביותר לכך שאנשים מוכרחים לחתור אל האמת, אותן אפשר לראות ולהבין בחיי היום-יום שלהם. אך היום נשתף רק על כמה היבטים מכריעים בשאלה, "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת?" כבר שיתפנו על ההיבטים הבסיסיים ביותר של שאלה זו, אותם אנשים הבינו וזיהו כעניין של דוקטרינה, לכן היום לא נשתף על השאלות הבסיסיות והפשוטות האלה. די בכך שנשתף על מספר מרכיבים עיקריים. מדוע אנו משתפים על נושא החתירה אל האמת? מן הסתם, הוא כולל שאלות חשובות יותר, שאלות שאנשים לא מבינים לאשורן, לא יודעים עליהן, ולא מבינים אותן, אך הם נדרשים לקלוט ולהבין אותן.

מדוע מוכרח אדם לחתור אל האמת? לא נתחיל בהיבטים הבסיסיים ביותר של השאלה, אותם אנשים כבר תופסים ומבינים, ואף לא בדוקטרינה שאנשים כבר מכירים. אם כן, היכן נתחיל? עלינו להתחיל בשורש השאלה הזאת, בתוכנית הניהול של האל ובכוונותיו. מה פירוש הדבר, להתחיל בשורש השאלה? פירוש הדבר הוא שנתחיל בתוכנית הניהול של האל, ובכך שהאל ברא את האנושות. מאז שאנשים היו קיימים, מאז שיצור חי – האנושות הברואה – קיבלו את נשמת האל, האל תכנן לזכות בקבוצה מביניהם. הקבוצה הזאת תהיה מסוגלת לקלוט ולהבין את דבריו, ולהישמע להם. אנשיה יהיו מסוגלים לנהוג כשומרי כל הדברים, על שפע הבריאה של האל, הצמחייה, בעלי החיים, היערות, הימים, הנהרות, האגמים, ההרים, הנחלים, המישורים, וכן הלאה, בהתאמה עם דברי האל. לאחר שהאל הגה את התוכנית הזאת, הוא החל לתלות את תקוותיו באנושות בהתאם. הוא מקווה שביום מן הימים, אנשים יהיו מסוגלים לנהוג כשומרים על אנושות הזאת, על כל הדברים שקיימים בעולם, ועל היצורים השונים שחיים בקרבם, ושהם יוכלו לעשות זאת בצורה מסודרת, על פי השיטות, הכללים, והחוקים שהוא התווה. אף שהאל כבר הגה את התוכנית הזאת וטיפח את הציפיות האלה, ייקח זמן רב בטרם ישיג את מטרתו הסופית. לא ניתן לממש זאת תוך עשר או עשרים שנים, או תוך מאה או מאתיים שנים, ובהחלט לא תוך אלף או אלפיים שנים. זה יארך ששת אלפים שנים. לאורך התהליך הזה, האנושות צריכה לחוות שלל תקופות, עידנים ודורות, וכן שלבים שונים של עבודת האל. עליהם לחוות את תנועת הכוכבים ברקיע, את התייבשות הימים ואת התפוררות הסלעים, עליהם לחוות שינוי דרמטי. החל בבני האדם הראשונים והמעטים, האנושות חוותה רגעי שיא ושפל עצומים, את התהפוכות ואת השינויים של העולם הזה, אשר אחריהם גדל בהדרגה מספרם של האנשים, והם צברו ניסיון בהדרגה, וכן חל שינוי הדרגתי בחקלאות, בכלכלה ובאורחות החיים וההישרדות של האנושות, אשר הצמיח שיטות חדשות. רק בבוא תקופה מסוימת ועידן מסוים, אנשים יגיעו לרמה שבה האל ישפוט אותם, ייסר ויכבוש אותם, וכן יביע באוזניהם את האמת, את דבריו ואת כוונותיו. על מנת להגיע לרמה זו, האנושות חוותה מהפכים עצומים, בדומה לכל הדברים בעולם הזה. באופן טבעי, התחוללו שינויים דרמטיים גם ברקיע וביקום. סדרת השינויים הזאת התרחשה והופיעה בהדרגה לצד תוכנית הניהול של האל. רק כעבור זמן רב אנשים הגיעו לנקודה שבה באו לפני האל וקיבלו את כיבושו, את השיפוט ואת הייסור שלו, ואת האספקה של דבריו. אבל זה בסדר; האל יכול לחכות, משום שזוהי תוכניתו של האל, וזהו רצונו. האל מוכרח לחכות זמן רב עקב תוכניתו ורצונו. עד כה הוא כבר חיכה תקופה ארוכה עד מאוד.

לאחר שבני האנוש עברו את השלב הראשוני של בורות, תעתועים ובלבול, האל הוביל אותם אל עידן החוק. אף שהאנושות נכנסה לעידן חדש, עידן בתוכנית הניהול של האל, אף שאנשים כבר לא חיו חיים משולחי רסן ונטולי משמעת כעדרי כבשים, אף שהם נכנסו לסביבת חיים שהתבססה על ההדרכה, על ההוראה ועל הצו של החוק, אנשים ידעו רק מספר דברים פשוטים שהחוק לימד אותם, סיפר להם על אודותיהם או יידע אותם, או דברים שהם כבר הכירו מעצם החיים האנושיים: מהי גנבה, למשל, או מהו ניאוף, מהו רצח, כיצד תוטל על אנשים אחריות על רצח, כיצד לתקשר עם שכנים, כיצד תוטל על אנשים אחריות על דבר זה או אחר. בני האנוש עברו מהנסיבות ההתחלתיות שלהם, במסגרתן הם לא ידעו דבר ולא הבינו דבר, אל למידת מספר חוקים פשוטים ונחוצים להתנהלות אנושית אשר האל יידע אותם על קיומם. אחרי שהאל הצהיר על החוקים האלה, האנשים שחיו תחת החוק ידעו לציית לחוקים ולהישמע לחוק, ובנפשותיהם ובעולמותיהם הפנימיים, החוק שימש כגורם מגביל וכמדריך להתנהלותם, ובני המין האנושי אחזו בצלם אנוש ראשוני. האנשים האלה הבינו שעליהם לציית ולהישמע למספר חוקים. אין זה משנה אם הם צייתו להם היטב או הקפידו להישמע להם; כך או כך, אנשים אלה אחזו ביותר צלם אנוש מאשר אלה שבאו לפני החוק. באשר להתנהגותם ולחייהם, הם פעלו וחיו על פי סטנדרטים מסוימים, ותחת מגבלות מסוימות. הם כבר לא היו אבודים ובורים כשהיו בעבר, וכבר לא היו נטולי מטרות בחיים. חוקי האל, וכל האמירות שהוא הצהיר באוזניהם, הכו שורש בלבם ותפסו שם מקום מסוים. בני האנוש כבר לא היו חסרי אונים באשר לשאלה מה לעשות; הם כבר לא חיו ללא מטרות, כיוון או גורם מגביל. למרות זאת, הם עדיין היו רחוקים מאוד מרמת האנשים שבתוכניתו של האל וברצונו. הם עדיין היו רחוקים מהיכולת לנהוג כאדוני כל הדברים. האל עדיין היה צריך להמתין ולהיות סבלני. אנשים שחיו תחת החוק אמנם ידעו כיצד לסגוד לאל, אך הם עשו זאת מתוך כורח ותו לא. מעמדו ודמותו של האל בעומק לבם היו שונים לחלוטין מהזהות ומהמהות האמיתיות של האל. על כן, הם עדיין לא היו בני האנוש הברואים שהאל רצה בהם, והם עדיין לא היו האנשים אותם דמיין האל, המסוגלים לנהוג כשומרי כל הדברים. בעומק לבם, המהות, הזהות, והמעמד של האל היו אלה של שליט האנושות ותו לא, ואנשים היו אך ורק הנתינים או המוטבים של השליט הזה, ולא מעבר לכך. על כן, האל עדיין היה צריך להוביל את האנשים האלה, שחיו תחת החוק ורק הכירו את החוק, כדי שימשיכו לנוע קדימה. האנשים האלה לא הבינו דבר למעט החוק; הם לא ידעו כיצד לנהוג כשומרי כל הדברים; הם לא ידעו מיהו האל; והם לא ידעו מהי דרך החיים הנכונה. הם לא ידעו כיצד להתנהל ולחיות על פי דרישות האל, ואף לא כיצד לחיות באופן משמעותי יותר מבעבר, או אחר מה על אנשים לחתור בחייהם, וכן הלאה. אנשים שחיו תחת החוק לא ידעו כלל את הדברים האלה. מלבד החוק, האנשים האלה לא ידעו דבר על דרישות האל, על האמת, או על דברי האל. עקב כך, האל נאלץ להמשיך לסבול את האנושות בעודה מתקיימת תחת החוק. האנשים האלה היו צעד גדול מעבר לקודמיהם – הם לפחות הבינו מהו חטא, וכן שעליהם לציית לחוק, להישמע לו, ולחיות תחת מסגרת החוק – אך הם עדיין לא היו קרובים לעמידה בדרישות האל. אף על פי כן, האל עדיין קיווה והמתין בשקיקה.

עם התפתחות העידנים והאנושות, עם פעולתם של כל הדברים, ועם הסידורים של ידי האל ושל ריבונותו, הדרכתו ומנהיגותו, האנושות, כל הדברים, והיקום עצמו ממשיכים לצעוד קדימה. לאחר שהאנושות הוגבלה על ידי החוק במשך אלפי שנים, בני האנוש שתחת החוק כבר לא היו מסוגלים לקיימו, והם נהו אחר עבודת האל אל העידן הבא, אותו יזם האל – עידן החסד. עם בוא עידן החסד, האל החל בעבודתו בהתבסס על העובדה שהוא שלח נביאים לחזות אותו. שלב זה של העבודה לא היה עדין או רצוי כפי שדמיינו אותו בני האדם בתפיסותיהם, והוא גם לא גרם להם להרגשה טובה כפי שהם חשבו; במקום זאת, כלפי חוץ, נדמה היה כי הכול מתנהל בניגוד לנבואה. מתוך התנאים האלה צמחה עובדה שבני האדם מעולם לא תיארו לעצמם: עובדת הבשר שבו התגלם האל – ישוע אדוננו – שמוסמר אל הצלב. כל זה היה מעבר למה שבני האדם חזו מראש. כלפי חוץ, נדמה היה כי מדובר באירוע אכזרי ועקוב מדם, נורא לצפייה, ועם זאת, כך החל האל לשים קץ לעידן החוק וליזום עידן חדש. העידן החדש הזה הוא עידן החסד שכולכם מכירים כעת. נדמה היה כי עידן החסד צמח כהתרסה כלפי נבואות האל בעידן החוק. אין ספק כי הוא גם התממש בצורת האל בהתגלמותו כבשר ודם, שמוסמר אל הצלב. כל המאורעות האלה התרחשו באופן כה פתאומי וטבעי, בתנאים אשר הבשילו עבורם. כאלה היו האמצעים ששימשו את האל לסיים עידן ישן ולהחיל עידן חדש – לממש עידן חדש. אף שכל מה שקרה בתחילת העידן הזה היה כה אכזרי ועקוב מדם, בלתי נתפס, ואף פתאומי בהגעתו, ואף ששום דבר לא היה נפלא ועדין כפי שתיארו לעצמם בני האדם – אף שסצנת הפתיחה של עידן החסד הייתה נוראה לצפייה וקורעת לב, מה היה הדבר האחד בה שהיה ראוי לחגיגה? המשמעות של סיום עידן החוק הייתה שהאל כבר לא היה צריך לעגן בחוק את שלל ההתנהגויות של בני האנוש; פירוש הדבר היה שבני האנוש עשו צעד עצום קדימה, אל עבר עידן חדש, בהתאמה עם עבודת האל ועם תוכניתו. פירוש הדבר היה גם, מן הסתם, שימי ההמתנה של האל התקצרו. האנושות נכנסה לעידן חדש, לתקופה חדשה, ופירוש הדבר היה שעבודת האל עשתה צעד עצום קדימה, ושרצונו עתיד היה להתממש בהדרגה עם התקדמות עבודתו. בואו של עידן החסד לא היה כה נעים בתחילתו, אך מנקודת מבטו של האל, האנושות שהייתה עתידה לצמוח, זו שהוא רצה בה, התקרבה עוד ועוד לדרישותיו ולמטרותיו. היה זה דבר משמח וראוי לשבח, משהו שראוי לחגיגה. בני האנוש אמנם מסמרו את האל לצלב, מראה מצער לעיניו של אדם, אך משמעות הרגע שבו המשיח מוסמר אל הצלב הייתה בואו של העידן הבא של האל – עידן החסד, וכן סף תחילתה של עבודת האל בעידן ההוא, כמובן. יתרה מזאת, פירוש הדבר היה השלמת העבודה הגדולה של אותו מופע של התגלמות האל כבשר ודם. האל עמד אל מול אנשי העולם כמנצח, עם שם ודמות חדשים, ותוכן עבודתו החדשה נחשף והתגלה לפני האנושות. ובינתיים, מבחינת בני האנוש, הם חדלו להתרגז ללא הרף מהפרות תכופות של החוק, והחוק חדל להענישם בכל פעם שהפרו אותו. בואו של עידן החסד אפשר לאנושות להגיח מעבודתו הקודמת של האל ולהיכנס אל סביבת עבודה חדשה לחלוטין, ולה שלבים חדשים ושיטה חדשה של עבודה. הוא אפשר לאנושות כניסה חדשה וחיים חדשים, וכמובן, הוא אפשר צמיחה של מערכת יחסים קרובה מעט יותר בין האל לבין האדם. בגלל התגלמותו של האל כבשר ודם, האדם יכול היה להתייצב אל מול האל. האדם שמע את הקול האמיתי והממשי ואת הדברים האמיתיים והממשיים של האל; האדם ראה את אופן עבודתו, את צביונו וכן הלאה. האדם שמע זאת במו אוזניו וראה זאת במו עיניו, בכל מובן שהוא; הוא חווה באופן מוחשי את ההתערות הממשית של האל בקרב בני האדם, את ההתייצבות הממשית של האל אל מול האדם, ואת חייו הממשיים של האל בקרב האנושות. עבודת האל בעת ההתגלמות אמנם לא ארכה זמן רב, אך היא אפשרה לבני האנוש של העת ההיא לחוות באופן יציב ויסודי את התחושה האמיתית של חיי האדם בכפיפה אחת עם האל. אלה שחוו דברים כאלה אמנם עשו זאת לזמן קצר בלבד, אך האל אמר דברים רבים בעת ההתגלמות, והדברים האלה היו ספציפיים למדי. הוא גם עבד רבות, ואנשים רבים נהו אחריו. בני האנוש בהחלט סיימו את חייהם תחת החוק של העידן הישן, ונכנסו אל עידן חדש לחלוטין: עידן החסד.

כאשר האנושות נכנסה לעידן החדש, היא חדלה לחיות תחת מגבלות החוק, ובמקומן חייתה תחת דרישות חדשות ותחת דברים חדשים מן האל. דברי האל החדשים ודרישותיו החדשות הובילו את בני האנוש לפתח חיים חדשים שצורתם הייתה שונה, חיים של אמונה באל שצורתם ותוכנם היו שונים. החיים האלה היו צעד אחד קרוב יותר לרף של דרישות האל מן האדם בהשוואה לחיים הקודמים תחת החוק. האל התווה דיברות חדשות עבור האנושות, וכן סטנדרטים התנהגותיים חדשים שהיו מדויקים יותר והתאימו יותר למצבה של האנושות של העת ההיא, וכן קריטריונים ועקרונות לאופן שבו על אדם להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול. הדברים שהוא אמר אז לא היו ספציפיים כמו הדברים של היום, והם גם לא היו רבים כפי שהם כיום, אך היה די בדברים ובדרישות האלה לאדם בעת ההיא, שזה עתה הגיח מתחת לחוק. לאור שיעור הקומה של האנשים בעת ההיא והדברים בהם היו מצוידים, אלה היו הדברים היחידים שהם יכלו להשיג ולזכות בהם. לדוגמה, האל אמר לאנשים להיות צנועים, סבלניים וסובלניים, להקריב, וכן הלאה; כל הדרישות האלה היו ספציפיות יותר מאלה שהשמיע האל באוזני האדם תחת החוק, והן התייחסו לאופן ההבאה לידי ביטוי של האנושיות. מעבר לכך, בגלל בוא עידן החסד, האדם שחי תחת החוק נהנה משפע תמידי של חסד, ברכות, ועוד דברים דומים להם מן האל. בני האנוש בעידן הזה חיו בגן שושנים של ממש. כולם היו מאושרים, וכולם היו בבת עינו של האל, כעוללים בכפות ידיו. היה עליהם לקיים את הדיברות, וכן להפגין מספר התנהגויות טובות, כאלה שעלו בקנה אחד עם התפיסות ועם הדמיונות של בני האדם, אך האנושות נהנתה מחסדו של האל בהיקף גדול יותר. אנשים החלימו ממחלות שנגרמו עקב רדיפת שדים, למשל, והשדים הנתעבים והרוחות הרעות שבתוכם גורשו החוצה. כשאנשים היו בצרה או במצוקה, האל היה חורג מהכללים למענם ומחולל אותות ומופתים, כדי שיירפאו מתחלואיהם השונים, שבשרם יבוא על סיפוקו, ושהם יהיו שבעים ולבושים. בני האדם בעידן ההוא נהנו מחסד ומברכות כה רבים. בני האנוש נדרשו לכל היותר להיות סבלניים, סובלניים, אוהבים וכן הלאה, זאת לצד הציות הפשוט לדיברות. מעבר לכך לא היה לאדם שום מושג לגבי מה כרוך באמת או בדרישות האל מהאדם. משום שלאדם הייתה כל כוונה ליהנות מחסדו של האל ומברכותיו, ובגלל ההבטחה מאותה עת של ישוע אדוננו לאדם, האדם החל ליהנות דרך קבע מחסד האל ללא סוף שנראה באופק. בני האנוש חשבו שאם הם מאמינים באל, עליהם ליהנות מחסדו, שזוהי זכותם. אך הם לא ידעו לסגוד לאדון הבריאה, לקבל על עצמם מעמד של יציר בריאה, למלא את חובתו של יציר בריאה, ולהיות יציר בריאה טוב. הם גם לא ידעו כיצד להתמסר לאל, כיצד להיות נאמנים לו, או כיצד לקבל את דבריו ולהשתמש בהם כבסיס להתייחסותם אל אנשים ואל דברים, להתנהלותם ולמעשיהם. האדם לא ידע דבר על הדברים האלה. ונוסף להנאה באופן טבעי מחסד האל, האדם רצה באופן טבעי להגיע לגן עדן לאחר מותו, וליהנות שם מברכות טובות יחד עם האדון. יתרה מכך, בני האנוש שחיו בעידן החסד בקרב חסד וברכות, האמינו בשוגג כי האל הוא רק אל רחום ואוהב, שמהותו היא חסד ונדיבות לב, ותו לא. מבחינתם, חסד ונדיבות לב סימלו את זהותו של האל, את מעמדו ואת מהותו; מבחינתם, האמת, הדרך והחיים היו חסדו של האל וברכותיו, או אולי הייתה זו דרך להשליך את חייהם הקודמים וללכת בנתיב הצלב. בעידן החסד, בכך הסתכמו הכרת בני האנוש את האל ונטייתם אליו, וכן נטייתם אל האנושות ואל בני האדם עצמם, והכרתם אותם. אם כן, אם נפנה לסיבות ונגיע אל השורש: מה בדיוק היה הדבר שהוביל לנסיבות האלה? אי אפשר להאשים איש. אי אפשר להאשים את האל על שאינו עובד ולא מדבר בצורה קונקרטית או יסודית יותר, וגם אי אפשר להטיל את האשמה על האדם. מדוע? האדם הוא אנושות ברואה, יציר בריאה. הוא הגיח מן החוק והגיע אל עידן החסד. מה שעלה בידם של בני האנוש להשיג ולדעת היו הדברים שהאל הרעיף על האדם, ולא משנה כמה ניסיון היה לאדם בעבודת האל עם התקדמותה. אך מעבר לכך, לבני האנוש לא הייתה יכולת להבין או לדעת את שהאל לא עשה, לא אמר ולא חשף. אך אם נבחן את הנסיבות האובייקטיביות ואת התמונה הרחבה, כאשר בני האנוש, אשר התקדמו במשך אלפי שנים, הגיעו אל עידן החסד, הבנתם לא יכלה להרחיק לכת מעבר לכך, והאל יכול היה לבצע רק את העבודה שביצע. זאת משום שבני האנוש, אשר הגיחו מהחוק, לא נזקקו לייסור, לשיפוט, או לכיבוש, קל וחומר להבאה לידי שלמות. בעת ההיא, בני האנוש נזקקו לדבר אחד בלבד. מהו? קורבן חטאת, דמו היקר של האל. דמו היקר של האל – קורבן החטאת הזה היה הדבר היחיד שבני האנוש נזקקו לו כאשר הגיחו מעידן החוק. אם כן, בעידן ההוא, עקב צרכיהם של בני האנוש והנסיבות בפועל, העבודה שהיה על האל לבצע הייתה להקריב את הדם היקר של התגלמותו כקורבן חטאת. זאת הייתה הדרך היחידה לגאול את בני האנוש שחיו תחת החוק. האל מחק את חטאי האנושות בעזרת דמו היקר כמחיר וכקורבן החטא. ורק לאחר שחטאם נמחק, יכלו בני האנוש להתייצב לפני האל נטולי חטאים, לקבל את חסדו ואת הדרכתו המתמשכת. דמו היקר של האל הוקרב לבני האנוש, והקרבתו למען בני האנוש אפשרה את גאולתם. מה יכלו להבין בני האנוש שזה עתה נגאלו? למה נזקקו בני האנוש שזה עתה נגאלו? אם בני האנוש היו נכבשים מיד וחווים שיפוט וייסור, הם לא היו מסוגלים לקבל זאת. לא הייתה להם יכולת קבלה כזאת, והתנאים שלהם לא אפשרו להם להבין את כל זה. אם כן, נוסף לקורבן החטאת של האל, וכן לחסדו, לברכותיו, לסובלנותו, לסבלנותו, לרחמיו ולנדיבות לבו, בני האנוש, כפי שהיו בעת ההיא, יכלו לקבל רק מספר דרישות פשוטות שהציב האל מבחינת התנהגות האדם. רק אותן, ולא יותר. ובאשר לאמיתות המתייחסות יותר לעומק לישועת האדם – הרעיונות והדעות השגויים שבני האנוש אוחזים בהם; הצביונות המושחתים שיש להם; מהויות המרדנות כלפי האל שהם אוחזים בה; מהי מהות התרבות המסורתית שהאנושות תומכת בה, כפי שכבר שיתפנו באחרונה; כיצד השטן משחית את האנושות; וכן הלאה – באותה עת בני האנוש לא יכלו להבין דבר וחצי דבר. בנסיבות כאלה, האל יכול היה רק לנזוף בבני האנוש ולהציב להם דרישות בדרכים הפשוטות ביותר, באופנים הישירים ביותר, עם דרישות ההתנהלות הבסיסיות ביותר. לכן, בני האנוש בעידן החסד יכלו ליהנות רק מחסד וכן ליהנות ללא הגבלה מדמו היקר של האל כקורבן חטאת. עם זאת, בעידן החסד כבר הושג הדבר הגדול ביותר. מה היה הדבר? שחטאה של האנושות, שאותה התכוון האל להושיע, נמחל על ידי דמו היקר של האל. זהו דבר הראוי לציון; זה היה הדבר הגדול ביותר שהאל עשה בעידן החסד. חטאו של האדם אמנם זכה למחילה, והוא כבר לא יבוא לפני האל בדמות בשר החטא או כחוטא, משום שקורבן החטאת מחל לו על חטאו הוא כעת כשיר לבוא לפני האל, אך מערכת היחסים בין האדם ובין האל טרם התגבשה לכדי מערכת יחסים בין יציר בריאה ובין בורא. טרם הייתה זו מערכת יחסים בין האנושות הברואה ובין הבורא. בני האנוש תחת החסד היו עדיין רחוקים מאוד מהתפקיד שהאל דרש מהם לגלם, להיות השליטים והשומרים של כל הדברים. לכן, האל היה צריך להמתין; היה עליו להיות סבלני. מה פירוש הדבר, שהאל המתין? פירוש הדבר הוא, שבני האנוש של העת ההיא המשיכו לחיות בקרב חסדו של האל, בקרב שיטות העבודה השונות של האל בעידן החסד. האל רוצה להושיע הרבה יותר מקומץ של בני אנוש, או גזע אחד; הישועה שלו אינה מוגבלת כלל לגזע אחד או לאנשים המשתייכים לזרם דתי אחד. לפיכך, עידן החסד עתיד היה לארוך אלפי שנים, בדיוק כמו עידן החוק. בני האנוש היו צריכים להמשיך לחיות בעידן החדש אותו הוביל האל, שנה אחר שנה, דור אחר דור. כמה עידנים מוכרח האדם להעביר באופן זה – כמה תנועות כוכבים, כמה ימים שמתייבשים, כמה סלעים שנשחקים, כמה אוקיינוסים המפנים מקומם לקרקע פורייה, ועליהם לעבור את השינויים השונים של האנושות בתקופות שונות, ושינויים שונים המתרחשים ברבבות הדברים אשר על פני האדמה. ובעודם חווים את כל זה, דברי האל, עבודתו, והעובדה של גאולת ישוע אדוננו את האנושות בעידן החסד פשטו בכל קצוות הארץ, דרך הרחובות והסמטאות, בכל פינה, עד שהם נודעו בכל משק בית. ואז העידן הזה – עידן החסד, שבא אחרי עידן החוק – היה אמור להסתיים. העבודה אותה ביצע האל בתקופה ההיא לא הייתה רק המתנה שקטה ותו לא; בעודו ממתין, הוא ביצע עבודה בדרכים שונות על האנושות של עידן החסד. הוא המשיך את עבודתו מבוססת החסד, והרעיף חסד וברכות על האנושות של התקופה ההיא, כדי שמעשיו, עבודתו, דיבורו, והעובדות אותן ביסס וכוונותיו בעידן החסד יגיעו כולם לאוזניו של כל אדם בו יבחר. הוא אפשר לכל אדם בו הוא בחר להפיק תועלת מקורבן החטאת שלו, כדי שהם יחדלו לבוא לפניו בדמות בשר החטא, כחוטאים. מערכת היחסים בין בני האדם ובין האל אמנם כבר לא הייתה כזו שבה הם מעולם לא ראו אותו, כמו בעידן החוק, אלא צעד מעבר לכך, מערכת יחסים בין מאמינים ובין האדון, בין נוצרים ובין המשיח, ובכל זאת, אין זו מערכת היחסים שהאל רוצה שתהיה בסופו של דבר בין האנושות לבין האל, בין יצירי בריאה לבין הבורא. ברור שמערכת היחסים שלהם הייתה עדיין רחוקה למדי מזו שבין יצירי בריאה ובין הבורא, אך בהשוואה למערכת היחסים בין האנושות לבין האל בעידן החוק, היא מייצגת התקדמות גדולה. הייתה זו סיבה לשמחה ולחגיגה. ועם זאת, האל עדיין היה צריך להוביל את האנושות; היה עליו להוביל קדימה את בני האנוש שמעמקי לבם היו מלאים בתפיסות לגבי האל, בדמיונות, בבקשות, בדרישות, במרדנות ובהתנגדות. מדוע? מפני שבני אנוש כאלה אולי ידעו כיצד ליהנות מחסדו של האל, ואולי הם ידעו שהאל הוא רחום ואוהב, אך מעבר לכך, לא היה להם שמץ של מושג באשר לזהות, למעמד ולמהות האמיתיים של האל. משום בני אנוש שכאלה חוו את ההשחתה של השטן חרף הנאתם מחסדו של האל, מהותם וכן התפיסות והמחשבות שבעומק לבם נותרו מנוגדות לאל, ובסתירה עמו. בני האדם לא ידעו כיצד להתמסר לאל או כיצד למלא את חובתו של יציר בריאה, ודאי שלא כיצד להיות יציר בריאה מניח את הדעת. מובן שהיו אף פחות שידעו כיצד לסגוד לאדון הבריאה. לו רבבות הדברים שעל פני האדמה היו נמסרים לאנושות המושחתת, לאור השחתתה העמוקה, היה הדבר שווה ערך למסירתם לידי השטן. ההשלכות היו זהות לחלוטין, ללא שום הבדל. על כן, האל היה צריך להמשיך את עבודתו, להמשיך להוביל את האנושות אל השלב הבא שיבצע בעבודה. האל המתין לשלב הזה זמן רב מאוד, הוא ציפה לו במשך זמן רב מאוד, ושילם עליו בסבלנותו לפני כן במשך זמן רב מאוד.

כעת, משבני האנוש נהנו מחסדו המספק והשופע של האל, העולם הזה והאנושות הזאת, כפי שניכר מכל היבט, הגיעו סוף סוף לרמה שבה האל יבצע את עבודתו האמיתית – הושעת האנושות. הם הגיעו לזמן שבו האל יכבוש, ייסר וישפוט את האנושות, שבו הוא יביע אמיתות רבות על מנת להביא לידי שלמות את האנושות, ולזכות בקבוצה מקרבה שאנשיה יהיו שומרי כל הדברים מבין הדברים האלה. כעת משהגיע הזמן הזה, האל כבר לא צריך להיות סבלני, או להמשיך להוביל את האנושות של עידן החסד לחיות בחסד. הוא כבר לא צריך להמשיך לדאוג לבני האנוש שחיים בחסד, לרעות אותם, להשגיח עליהם, או לגונן עליהם; הוא כבר לא צריך לספק לאנושות חסד וברכות ללא לאות וללא תנאי; הוא כבר לא צריך להפגין סבלנות ללא תנאים כלפי בני האנוש המצויים בחסד, בעוד הם מנצלים את חסדו בחמדנות וללא בושה מבלי לסגוד לו כלל. במקום זאת, האל מביע את כוונותיו, את צביונו, את הקול האמיתי של לבו, ואת מהותו. במהלך הזמן הזה, בעוד האל מספק לבני האנוש את שלל האמיתות והדברים שהם זקוקים להם, הוא גם מבטא ומביע את צביונו האמיתי – צביון צודק. הבעת צביונו הצודק אין משמעה שהוא מציע סתם כך מספר פסוקי שיפוט והוקעה וזה הכול; במקום זאת, הוא משתמש בעובדות על מנת לחשוף את השחיתות של בני האנוש, את מהותם, ואת זוועתם השטנית. הוא חושף את המרדנות, את ההתנגדות ואת הדחייה של האנושות כנגדו, וכן את תפיסותיה השונות לגביו ואת האופנים שבהם בגדה בו. בתקופה הזאת, הוא מביע יותר מאשר הרחמים ונדיבות הלב שהוא העניק לאנושות: את השנאה, את התיעוב, את הסלידה ואת ההוקעה שהוא חש כלפי האנושות. ההיפוך או השינוי המוחלט והפתאומי בצביון ובמעמד של האל נוחת בהפתעה מוחלטת על בני האנוש, ולכן הם אינם מסוגלים לקבל זאת. האל מביע את צביונו ואת דבריו בעוצמה פתאומית כמכת ברק. מובן שהוא גם מספק לבני האנוש את כל מה שהם זקוקים לו בסבלנות ובסובלנות אין קץ. האל מדבר ומביע את צביונו לאנושות בדרכים המתאימות, ההולמות, המבוססות והישירות ביותר, באופנים שונים ומזוויות שונות, בעזרתן הוא מתייחס אל יצירי בריאה מנקודת המבט של עמדתו כבורא. לדרכים אלה, הן של הדיבור והן של העבודה, המתין האל בכמיהה במשך ששת אלפים שנים. ששת אלפים שנות כמיהה; ששת אלפים שנות המתנה – הן עדות לששת אלפים שנות הסבלנות של האל, שאצרו בחובן ציפייה בת ששת אלפים שנים. האנושות היא עדיין אותה האנושות אשר ברא האל, אך לאחר שחוו ששת אלפים שנות שינוי בלתי נלאה, שהניע כוכבים ובלע ימים, היא כבר לא האנושות כפי שברא אותה האל בראשית, עם אותה המהות. לכן, כאשר האל מתחיל בעבודתו ביום הזה, אף שהאנושות שהוא רואה כעת היא זו שהוא ציפה לה, הוא גם מואס בה, ומובן שהיא טראגית מדי לעיניו. דיברתי כאן על שלושה דברים; האם אתם זוכרים אותם? אף שהאל ציפה לאנושות שכזו, הוא גם מואס בה. מה היה הדבר האחר? (היא טראגית מדי לעיניו.) היא גם טראגית מדי לעיני האל. שלושת הדברים האלה קיימים כולם באדם, בעת ובעונה אחת. למה ציפה האל? שבני אנוש שכאלה, לאחר שחוו את החוק ואת הגאולה שלאחריו, יגיעו סוף כל סוף ליום זה, על בסיס הבנת מספר חוקי יסוד ודיברות שעל האדם להישמע להם, ושיחדלו להיות בני אדם פשוטים שאין דבר בעומק לבם, כפי שהיו אדם וחוה. במקום זאת, יהיה בלבם קומץ של דברים חדשים. הדברים האלה הם מה שהאל ציפה שבני האדם יאחזו בו. עם זאת, בה בעת, האל גם מואס באנושות. אם כן, מהו הדבר שהאל מואס בו? האם אינכם יודעים? (מרדנותו והתנגדותו של האדם.) בני האנוש מלאים בצביונו המושחת של השטן, חייהם מחרידים, ספק של אדם וספק של שד. בני האנוש כבר לא פשוטים במידה שלא מאפשרת להם להתנגד לפיתוי של הנחש. לבני האנוש אמנם יש מחשבות והשקפות משלהם, דעות מוחלטות משלהם, וכן דרכי התייחסות משלהם אל רבבות המאורעות והדברים, אך בדעותיהם של בני האנוש על אנשים ועל דברים, או בהתנהלותם ובמעשיהם, אין ולו שמץ ממה שרוצה האל. בני האנוש יכולים לחשוב ולהחזיק בדעות, ולמעשיהם יש בסיס, אמצעים וגישות, אך השחיתות של השטן היא מקור כל הדברים האלה שהם אוחזים בהם. הכול מבוסס על הדעות ועל הפילוסופיות של השטן. כאשר בני האדם באים לפני האל, אין בלבם ולו שמץ של התמסרות כלפיו, ואף לא כנות. האדם רווי ברעלי השטן ומלא בחינוך שלו, במחשבותיו ובצביונו המושחת. על מה מצביע הדבר? האל מוכרח לומר דברים רבים ולבצע עבודה רבה למען בני האדם על מנת לשנות את מצב קיומם ואת גישתם כלפיו – ובאופן ספציפי יותר, כמובן, על מנת לשנות את דרכיהם ואת הקריטריון לפיו הם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, מתנהלים ופועלים. לפני שהשפעת הדבר נותנת את אותותיה, האנושות היא מושא למיאוס בעיני האל. כאשר האל מושיע דבר שהוא מואס בו, למה הוא זקוק? האם לבו מלא אושר? שמחה? נחמה? (לא.) אין שום נחמה, ואף לא שמחה. לבו מלא תיעוב. בנסיבות כאלה, הדבר היחיד שיעשה האל לצד דיבור, דיבור ללא לאות, הוא לנהוג בסבלנות. זהו ההיבט השני של תחושת האל כלפי אנושות כזו כפי שהיא מצטיירת בעיניו – מיאוס. ההיבט השלישי הוא שבני האנוש טראגיים מדי לעיניו. לאור כוונתו המקורית של האל בבוראו את האנושות, מערכת היחסים בין האל ובין האדם היא משפחתית, כזו של הורה וילדו. ייתכן והממד הזה במערכת היחסים לא יהיה דומה לקרובי משפחה אחרים של בני האנוש, אך מבחינת האל, הוא מתעלה על קרובי הבשר של האדם. צלמה של האנושות שהאל ברא מלכתחילה שונה לחלוטין מזה של האנושות אותה הוא רואה באחרית הימים. בתחילה היה צלמם של בני האנוש פשוט וילדותי, ואף שהם היו בורים, לבם היה טהור ונקי. בעיניהם ניתן היה לראות את הבהירות ואת השקיפות של מעמקי לבם. לא היו להם שלל הצביונות המושחתים שבני האדם אוחזים בהם כיום; לא היו להם עיקשות, גאוותנות, רשעות או ערמומיות, והם בהחלט לא אחזו בצביון הסלידה מן האמת. מדיבורם וממעשיהם של בני האדם, ממבטם ומפניהם, ניכר כי זוהי האנושות אותה ברא האל בראשית, וזו שהוא העדיף. אך בסופו של דבר, כאשר האל בוחן שוב את האנושות, עומק לבם של בני האדם כבר לא כל כך בהיר, וכך גם מבטם. לבם של בני האדם מלא בצביונו המושחת של השטן, וכאשר הם פוגשים באל, פניהם, דיבורם ומעשיהם נתעבים בעיניו. עם זאת, ישנה עובדה אחת שאיש אינו יכול להכחיש, ובגלל עובדה זו האל אומר שאנושות שכזו היא טראגית מדי לעיניו. מהי העובדה הזאת? זהו הדבר שאיש אינו יכול להכחיש: האל ברא במו ידיו את בני האנוש האלה, אשר באו שוב לפניו, אך הם כבר לא בני האנוש שהיו בתחילה. ממבטם של בני האדם, דרך מחשבותיהם, ועד מעמקי לבם, הם מלאים בהתנגדות ובבגידה כלפי האל; ממבטם של בני האדם ועד למחשבותיהם, דרך מעמקי לבם, צביונו של השטן הוא הדבר היחיד שנובע מהם. צביונותיו השטניים של האדם – עיקשות, גאוותנות, ערמומיות, רשעות וסלידה מן האמת – נובעים ממנו באופן גלוי וטבעי, הן ממבטו והן מהבעותיו. גם אל מול דברי האל, או כשהוא ניצב פנים אל פנים עם האל, צביונו המושחת והשטני של האדם, וכן מהותו אותה השחית השטן, נובעים ממנו באופן זה, בגלוי. רק משפט אחד מיטיב לתאר כיצד חש האל כשמתחוורת לו עובדה זו, והוא "טראגי מדי לעיניו". בני האנוש שהגיעו אל זמננו-אנו ואל העידן הזה הגיעו לרמת דרישותיו של האל לשלב השלישי והאחרון של עבודתו – הושעת האנושות, הן מבחינת הסביבה המקיפה את האדם והן מבחינת כל אחד מן ההיבטים במצבים ובתנאים בהם אנשים מוצאים את עצמם – עם זאת, לצד הציפייה שממלאת את האל מאנושות זו, הוא גם מלא שנאה כלפיה. האל עדיין חש, כמובן, שהיא טראגית מדי לעיניו, כאשר הוא רואה דוגמה אחר דוגמה של שחיתות האנושות. אך הדבר הראוי לציון הוא העובדה שהאל כבר לא צריך לנקוט בסבלנות ובהמתנה חסרות תועלת למען האדם. מה שעליו לעשות הוא לבצע את העבודה שהמתין, ציפה והשתוקק לה במשך ששת אלפים שנים: זו של הבעת דבריו, צביונו, וכל אמת. מובן שפירוש הדבר הוא גם שמקרב האנושות הזו אותה בחר האל תקום קבוצת האנשים שהאל המתין לה זמן רב, ואנשיה יהיו שומרי כל הדברים ויהפכו לשליטי כל הדברים. כשבוחנים את המצב בשלמותו, כל הדברים סטו רחוק מאוד מן המצופה; הכול היה מכאיב ועצוב עד מאוד. אך הדבר הראוי ביותר לשמחתו של האל הוא העובדה שימי ההשתעבדות של האנושות לשחיתות השטן כבר תמו, עקב הזמן שחלף והעידן השונה. בני האנוש חוו את הטבלת החוק וגאולתו של האל; הם סוף סוף הגיעו לשלב הסופי בעבודה אותה יבצע האל: השלב בו האנושות זוכה לישועה כתוצאה הסופית של קבלתם את הייסור ואת השיפוט של האל, וכן של כיבוש האל. אלה ללא ספק חדשות נפלאות מבחינת האנושות, ומבחינת האל, אין ספק כי מדובר במשהו שהיה צריך לקרות כבר מזמן. מכל זווית שהיא ניכר כי זוהי הופעתו של העידן הטוב ביותר של האנושות כולה. מכל זווית שהיא, בין אם מדובר בשחיתות של האנושות, במגמות העולם, במבנים חברתיים, בפוליטיקה של האנושות, במשאבים של העולם כולו, או באסונות הנוכחיים, ניכר כי קצה של האנושות קרב – האנושות הזו הגיעה אל סוף דרכה. אך זהו רגע השיא בעבודתו של האל, הרגע הראוי ביותר לציון ולשבח מצד בני האדם, ומובן שזוהי גם הופעתו של הזמן החשוב והמכריע מכולם בששת אלפים השנים בהן עבד האל על תוכנית הניהול שלו, הזמן שבו נקבע גורלה של האנושות. לפיכך, אין זה משנה מה קרה לאנושות, ואין זה משנה כמה זמן האל המתין ונהג בסבלנות, הכול היה כדאי.

הבה נשוב אל נושא הדיון שלנו, "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת". תוכנית הניהול של האל מחולקת לשלושה שלבי עבודה בקרב האנושות. הוא כבר סיים את שני השלבים הקודמים. כשבוחנים את השלבים האלה עד להווה, בין אם מדובר בחוק או בדיברות, הם שימשו את בני האדם אך ורק כדי להישמע לחוק, לדיברות, לשם האל, לאמונה בעומק לבם, למספר התנהגויות טובות ולמספר עקרונות טובים. בני האדם נכשלים כישלון חרוץ בעמידה ברף הדרישה של האל – עצם היותם שומרי כל הדברים והפיכתם לשליטי כל הדברים. האין זה כך? הם נכשלים כישלון חרוץ בעמידה ברף הזה. אילו היו מאלצים את בני האדם, אשר עברו את החוק ואת עידן החסד, לעשות את אשר דרש מהם האל, הם היו מסוגלים לטפל בכל הדברים רק במונחים של החוק, או של החסד והברכות אותם הרעיף עליהם האל בעידן החסד. אין הדבר מתקרב לדרישת האל שבני האדם יהיו שומרי כל הדברים, ובני האנוש אינם קרובים כלל להשיג את מה שהאל דורש מהם לעשות, ואת האחריות והחובה שהוא מבקש מהם למלא. בני האדם פשוט לא עומדים ברף הדרישה של האל שהם יהיו שליטי כל הדברים ושליטי העידן הבא, או לא מסוגלים להגיע אליו. על כן, בשלב הסופי של עבודתו, האל מביע לאדם ומספר לו את כל האמיתות להן זקוקה האנושות ואת עקרונות היישום בפועל להם היא זקוקה, על כל היבטיהם, על מנת שבני האדם ידעו מהם הסטנדרטים לדרישות האל, כיצד עליהם לטפל בכל הדברים, כיצד עליהם להתייחס אל כל הדברים, כיצד עליהם להיות שומרי כל הדברים, מה צריך להיות אופן קיומם, ובאיזה אופן עליהם לחיות לפני האל, כיצירי בריאה אמיתיים תחת שליטת הבורא. ברגע שבני האדם יבינו את הדברים האלה, הם יבינו גם מה האל דורש מהם; ברגע שהם יממשו את הדברים האלה, הם יממשו גם את הסטנדרטים של דרישות האל מהם. משום שהחוק, הדיברות, והקריטריון הפשוט להתנהגות אינם מהווים תחליף לאמת, האל מביע דברים ואמיתות רבים מאוד באחרית הימים הקשורים ליישום בפועל של בני האדם, להתנהלותם ולמעשיהם, וכן לאופן התייחסותם אל אנשים ואל דברים. האל אומר לבני האדם כיצד להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול. מה פירוש הדבר שהאל אומר את כל זה לבני האדם? פירוש הדבר הוא שהאל דורש ממך להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי כל האמיתות האלה, ועל ידי כך, לחיות בעולם. דרישותיו של האל ממך אינן משתנות, ואין זה משנה איזה סוג חובה אתה מבצע, ואיזה תפקיד הטיל עליך האל. כאשר אתה מבין את דרישותיו של האל, עליך ליישם בפועל, לבצע את חובתך, ולממש את התפקיד אותו הטיל עליך האל על פי דרישותיו כפי שאתה מבין אותן, ואין זה משנה אם הוא נמצא לצדך או בוחן אותך, או לא. רק כך תוכל להפוך באמת לאדון כל הדברים שהאל שם בו את מבטחו, שהוא מתאים וראוי לתפקיד אותו הטיל עליו האל. האין זה מתקשר לנושא מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת? (כן.) האם אתם מבינים כעת? אלה העובדות שהאל יספק. אם כן, החתירה אל האמת אינה כרוכה רק בהשלכת צביונו המושחת של אדם ובהיעדר התנגדות לאל. המשמעות והערך של החתירה אל האמת שאנו דנים בה הנם גדולים יותר. למען האמת, היא כרוכה בייעודו ובגורלו של האדם. האם אתם מבינים? (כן.) דוע מוכרח האדם לחתור אל האמת? במובן מסוים, הדבר נדון בדוקטרינות הבסיסיות ביותר שהאדם מבין. במובן רחב יותר, הסיבה העיקרית לכך היא שבעבור האל, החתירה אל האמת מתקשרת לניהולו, לציפיותיו מהאנושות ולתקוות שהוא מפקיד בידי האנושות. זהו חלק אחד מתוכנית הניהול של האל. משתמע מכך שלא משנה מי אתה או כמה זמן אתה כבר מאמין באל, אם אינך חותר אל האמת או שאינך אוהב אותה, זה בלתי נמנע שבסופו של דבר תמצא את עצמך כמי שנועד לסילוק. זה ברור כשמש. לעבודת האל שלושה שלבים; הייתה לו תוכנית ניהול מאז ברא את האנושות והוא יישם כל אחד משלביה בזה אחר זה על האנושות והוביל את האנושות צעד אחר צעד אל ההווה. הוא השקיע מאמץ עילאי, שילם מחיר כבד וסבל ממושכות בדרכו אל המטרה הסופית, שהיא החלת האמיתות אותן הוא מביע וכן כל היבט בסעיפי דרישותיו, שאותן הוא מוסר לאנושות, על האדם, תוך הפיכתם לחייו ולמציאותו של אדם. להשקפתו של האל, מדובר בעניין חשוב מאין כמוהו. האל מייחס לו חשיבות עצומה. האל הביע מילים כה רבות ובטרם עשה זאת, הוא ביצע עבודת הכנה נרחבת למדי. אם בסופו של דבר, לאחר שהוא הביע אותן, אינך חותר אל המילים האלה או נוכח בהן, כיצד תיראה בעיני האל? איזה מין ייעוד הוא יקצה לך? זה ברור כשמש. לכן לא משנה מהי איכותו של אדם, מהו גילו או כמה שנים הוא כבר מאמין באל, עליו להשקיע מאמצים בנתיב החתירה אל האמת. אל לך לשים דגש על נימוקים אובייקטיביים; עליך לחתור אל האמת ללא תנאים. אל תבזבז לריק את ימיך. אם תחפש ומאמצי חתירתך אל האמת יהפכו לדבר החשוב ביותר בחייך, ייתכן מאוד כי האמת בה תזכה בעת חיפושיך היא לא הדבר שייחלת לו. אבל אם האל אומר שהוא יעניק לך ייעוד ראוי כתלות בגישה שתפגין בחיפושיך וכן בכנותך, כמה נפלא יהיה הדבר! לעת עתה, אל לך להתמקד בייעוד או בסוף הצפויים לך, או במה שיקרה ובמה צופן העתיד, או בשאלה האם תצליח לחמוק מאסון ולהישאר בחיים – אל לך לחשוב על הדברים האלה או לשאול עליהם. התמקד אך ורק בחתירה אל האמת בדברי האל ובדרישותיו, במילוי חובתך כראוי ובריצוי כוונותיו של האל, כדי שלא תימצא לא ראוי לששת אלפים שנות ההמתנה של האל, ששת אלפים שנות הציפייה שלו. הענק לאל מעט נחמה; אפשר לו לקוות למענך והנח למשאלותיו להתגשם דרכך. אמור לי, אם תעשה כך, האם האל ינהג בך לא כשורה? ודאי שלא! וגם אם התוצאות הסופיות שונות מאלה שייחל להן אדם, כיצד עליו לקבל עובדה זו, כיציר בריאה? בכל הדברים כולם עליו להישמע לתיזמורים ולסידורים של האל ללא כל מניע אישי. האין זו נקודת המבט שבה צריכים לנקוט כל יצירי הבריאה? (כן.) זהו הלך הרוח הנכון. בכך נסכם את השיתוף שלנו על הסוגייה העיקרית, מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת.

השיתוף הנוכחי שלנו בחן את השאלה מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת מן ההיבט של תוכנית הניהול של האל, מנקודת מבטו של האל. מהצד השני זה נראה פשוט יותר. מן ההיבט של בני האדם בעצמם, מנקודת מבטם, מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת? התשובה הפשוטה ביותר היא, אם האדם היה חי תחת החוק ולא מבין את האמת, וחתירתו הייתה מסתכמת בציות לחוק, מה היה קורה בסופו של דבר? הדבר היחיד שיכול היה לקרות בסופו של דבר הוא שבני האדם היו מגנים את החוק, עקב אי יכולתם להישמע לו. ומשם אל עידן החסד: בעידן ההוא, בני האדם הבינו רבות, והאל העניק להם מידע חדש רב על אודות האדם – הנחיות ודיברות להתנהלות אנושית. רווחיו של האדם היו נאים, במונחים של דוקטרינה. עם זאת, בני האדם קיוו לנצל יותר מהגנת האל, מהעדפתו, מברכותיו ומחסדו, מבלי להבין את האמת; השקפתם של בני האדם עדיין הייתה לבקש דברים מן האל, ובעודם מבקשים, חתירתם עדיין התמקדה בחיי הבשר, בתענוגות הבשר, ובחיי בשר טובים יותר. מטרת החתירה שלהם עדיין סתרה את האמת והייתה מנוגדת לה. בני האדם עדיין לא היו מסוגלים לחתור אל האמת, והם לא יכלו להיכנס אל חיים אמיתיים בהם האמת היא הבסיס לקיומו של אדם. הבנת כל החוקים, או הדיברות והכללים של עידן החסד, או אי ההבנה של האמת לעת עתה, הם הבסיס לחיים במציאויות אלה של האדם. כשאלה הן המציאויות בחייו של אדם, לעתים תכופות הוא יאבד את הכיוון מבלי שיבחין בכך. זה בדיוק כפי שאנשים אומרים, "אני מבולבל וחסר אונים". בתנאים כאלה של בלבול באין מפריע, אנשים נוטים לשקוע אל ריק, כשהם במצב של חוסר ודאות, ואין הם יודעים מדוע האדם חי או מה צופן העתיד, קל וחומר כיצד עליהם להתמודד עם האנשים, המאורעות והדברים השונים שהחיים האמיתיים מציבים בדרכם, או מהי הדרך הנכונה לעשות זאת. רבים מאלה שנוהים אחר האל, מאמינים, גם כאשר הם נשמעים לדיברות ונהנים משפע חסדו וברכותיו של האל, עדיין חותרים אל מעמד, עושר, עתיד מבטיח, ייחוד בקרב הסובבים אותם, נישואים מוצלחים, משק בית מספק והון – ובחברה של ימינו-אנו, הם חותרים אל תענוגות הבשר, חיים ונוחות; הם חותרים אל אחוזות ומכוניות פאר; הם חותרים אל נסיעות ברחבי העולם, ועוסקים בחקר התעלומות והעתיד של המין האנושי. בקבלתם את התקנות ואת המגבלות של שפע החוקים והקריטריונים ההתנהגותיים, עדיין לא עולה בידיהם של בני האדם להשליך מעליהם את הנטייה לחקור את העתיד, את תעלומות המין האנושי, וכל נושא אחר שהוא מעבר להבנתם. וכאשר אנשים עושים זאת, לרוב הם חשים ריקנות, דיכאון, מרמור, כעס, אי יציבות ופחד, עד כדי כך שכאשר קורים להם דברים, לעתים תכופות הם מתקשים מאוד לנהוג בקור רוח ולשלוט ברגשותיהם. יש כאלה שמידרדרים אל דכדוך, דיכאון, הדחקה וכן הלאה, כשהם נתקלים בתנאים מתסיסים, כמו למשל תנאים קשים בעבודה, או סכסוכים משפחתיים, משברים משפחתיים, משברים בנישואים או אפליה חברתית. יש כאלה שאף חווים רגשות קיצוניים; אחרים בוחרים לשים קץ לחייהם באמצעי קיצון. מובן שישנם אחרים שבוחרים להתרחק ולהתבודד. ומה קרה בחברה כתוצאה מכך? מתבודדים, הן גברים והן נשים; דיכאון קליני; וכן הלאה. גם בחיי הנוצרים יש לא מעט תופעות כאלה; הן מתרחשות לעתים תכופות. בסופו של יום, הסיבה העיקרית לכך היא שבני האנוש לא מבינים מהי האמת, מנין מגיע האדם ולאן הוא הולך, וכן מדוע חי האדם וכיצד עליו לחיות. כשהם ניצבים אל מול המורכבויות השונות של אנשים, מאורעות ודברים, אין הם יודעים כיצד להתמודד עם הדברים האלה, לפתור אותם, להשליך אותם מעליהם, או לראותם לאשורם ולחדור מבעדם, על מנת שיוכלו לחיות באושר ובנינוחות, תחת ריבונות הבורא וסידוריו. לאנושות אין את היכולת הזאת. מבלי שהאל יביע את האמת, ומבלי שהוא יורה לאדם כיצד להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול, בני האנוש מסתמכים על מאמציהם-שלהם, על הידע שרכשו, על כישורי החיים שסיגלו, ועל חוקי המשחק שהבינו, וכן על כללי התנהלות או פילוסופיות להתנהלות בעולם. הם מסתמכים על חוויותיהם בחיים האנושיים ועל חשיפתם לחיים אלה, ואפילו על דברים שלמדו מספרים – ועם זאת, הם נותרים חסרי אונים אל מול הקשיים של העולם האמיתי. אם מישהו חי בתנאים שכאלה, אין לו טעם בקריאת כתבי הקודש. אין טעם אפילו בתפילה לישוע אדוננו, קל וחומר ליהוה. גם קריאת חזונותיהם של נביאי העבר לא יכולה לפתור את בעיותיהם. לכן, יש כאלה שנוסעים בעולם; הם יוצאים לחקור את הירח ואת מאדים, או מחפשים נביאים שיכולים לחזות את העתיד ומשוחחים עמם. אך לאחר שהם עושים את הדברים האלה, לבם עדיין נטול שלווה, אושר ונחמה. הם חשים שהכיוון והמטרה שלהם נותרו חמקמקים וריקניים מאוד. חיי האנושות ככלל נותרים חלולים עד מאוד. משום שזהו הסטטוס קוו של חיי האנושות, הם ממציאים דרכים רבות לבדר את עצמם: משחקי וידאו מודרניים, למשל, או קפיצות בנג'י, וכן גלישה, טיפוס הרים וצניחה חופשית מהם נהנים אנשי המערב, דרמות, שירים וריקודים מהם נהנים הסינים, ומופעי הליידיבויז בדרום-מזרח אסיה. אנשים אפילו צופים בתכנים שמספקים את עולמותיהם הרוחניים ואת תאוותיהם הגשמיות. עם זאת, אין זה משנה כיצד הם משתעשעים ובמה הם צופים, בעומק לבם הם נותרים מבולבלים באשר לעתיד. גם אם מישהו נסע בעולם פעמים רבות, ואפילו אם הוא ביקר בירח או במאדים, ברגע שהוא חוזר ומתאקלם, הוא חוזר להיות מוחלש, ממש כמו קודם. אם כבר, עצם הנסיעה מעציב ומערער אותו יותר מאשר אם לא היה נוסע. בני האנוש סבורים שהם כה חלולים, חלשים, תמהים ומעורערים, וכן שהם שואפים לחקור את העתיד לבוא ואת הלא נודע, משום שאינם יודעים כיצד לבדר את עצמם וכיצד לחיות. הם סבורים שזה משום שאנשים לא יודעים איך ליהנות מהחיים או ליהנות מהרגע; הם סבורים שהתחביבים ותחומי העניין שלהם פשטניים – לא נרחבים דיים. בני האנוש עדיין חשים שהאופן שבו הם חיים וכן הכיוון והמטרה של קיומם הם לא כפי שהם רוצים, ואין זה משנה כמה תחומי עניין הם מפתחים, כמה אפשרויות בידור עומדות לרשותם, ובכמה מקומות הם מבקרים ברחבי העולם. בקצרה, התחושה הכללית של בני האדם היא ריקנות ושעמום. יש כאלה שרוצים להתענג על כל מעדני הגורמה בעולם עקב הריקנות והשעמום האלה; היכן שלא יהיו, הם מציבים לעצמם מטרה לאכול. אחרים מציבים לעצמם מטרה לבלות היכן שלא יהיו, והם מבלים, אוכלים ומשעשעים את עצמם, להנאתם – אך מששתו, אכלו ועלזו, הם חשים ריקנות גדולה מאשר בעבר. מה אפשר לעשות בקשר לכך? מדוע אי אפשר להתנער מהתחושה הזאת? כאשר אנשים מגיעים למבוי סתום, חלקם מתחילים להשתמש בסמים, לצרוך אופיום, ליטול אקסטזי, ולגרות את עצמם בעזרת כל מיני דברים חומריים. ומהי התוצאה? האם אחת השיטות האלה מסייעת בפתרון ריקנותו של האדם? האם הן יכולות לגדוע בעיות מן השורש? (לא.) מדוע אין הן יכולות לעשות זאת? משום שבני אנוש חיים על פי תחושותיהם. הם אינם מבינים את האמת ואינם יודעים מה מקור הבעיות של האנושות כגון ריקנות, אי נוחות, בלבול וכן הלאה, ואף לא באילו אמצעים ניתן לפתור אותן. הם סבורים כי תחושת הריקנות ברוחם תתפוגג אם יטפלו בהנאות הבשר ויספקו את עולם הרוח הגשמי שלהם. האם כך זה פועל? העובדה היא שלא. אם לאחר שאתה מאזין לדרשות האלה אתה מקבל אותן כדוקטרינה, אך אינך חותר אליהן או מיישם אותן בפועל כלל, ואינך הופך את דברי האל האלה לבסיס ולקריטריון להתייחסותך אל אנשים ואל דברים, להתנהלותך ולמעשיך, אופן קיומך וכן התייחסותך לחיים לא ישתנו לעולם. ואם הדברים האלה לא ישתנו, פירוש הדבר הוא שחייך, הסגנון שלהם, וערך קיומם לא ישתנו לעולם. ואם הסגנון והערך של קיום חייך לא ישתנו לעולם, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא, שביום מן הימים, במוקדם או במאוחר, הדוקטרינות שאותן אתה מבין ייראו לך כעמודי תווך רוחניים; במוקדם או במאוחר, תתייחס אליהן כאל אמרות כנף ותאוריות, דברים שבאמצעותם תמלא את הריקנות שבעולמך הפנימי, כאשר המצב יחייב זאת. אם לא יחול שינוי בכיוון ובמטרה של חתירתך, תהיה בדיוק כמו האנשים האלה שלא שמעו את דברי האל. הכיוון והמטרה של חתירתך עדיין יהיו חיפוש אחר בידור, לשם נחמת הבשר. עדיין תנסה לפתור את הריקנות ואת הבלבול שבתוכך באמצעות נסיעות בעולם וחקר תעלומות. אין ספק כי אז תלך בנתיב זהה לזה של האנשים האלה. הם חשים ריקנות לאחר שטעמו את מעדני העולם ונהנו מתפנוקיו היוקרתיים, וזה יקרה גם לך. ייתכן ואתה אוחז בדרך האמיתית ובדברי האל, אך אם אינך חותר אליהם ומיישם אותם בפועל, סופך יהיה כסופם, ולעתים תכופות תחוש חלול, מעורער, ממורמר ועצור, נטול אושר, שמחה וחירות אמיתיים, ועוד, נטול שלווה של ממש. ואז, לבסוף, קצך יהיה זהה לקצם.

באשר לקצו של אדם, מה בוחן האל? הוא לא בוחן כמה מדבריו קראת או לכמה דרשות האזנת. האל לא בוחן את הדברים האלה. הוא בוחן בכמה אמיתות זכית בחתירתך, כמה אמיתות אתה מסוגל ליישם בפועל; הוא בוחן האם אתה הופך את דבריו לבסיס ואת האמת לקריטריון להתייחסותך אל אנשים ואל דברים, וכן להתנהלותך ולמעשיך, בחייך – וכן האם יש לך ניסיון ועדות שכאלה. אם אין עדות שכזו בחיי היום-יום שלך ובנתיב נהייתך אחר האל, ואין בסיס לאף אחד מהדברים האלה, האל יתייחס אליך כפי שהוא מתייחס לכופרים. האם יחס שכזה ממנו הוא סוף הסיפור? לא; רחוק מכך, האל לא יתייחס אליך כך ויניח לעניין. במקום זאת, הוא יקבע על ידי כך את קצך. האל קובע את קצך לאור הנתיב שאתה הולך בו; הוא קובע את קצך על בסיס ביצועיך במערך החתירה והמטרה שלך, גישתך כלפי האמת, והאם דרכת בנתיב החתירה אל האמת. מדוע הוא קובע זאת כך? כשמישהו שאינו חותר אל האמת קרא את דברי האל והאזין לרבים מהם, אך טרם הפך את דבריו לקריטריון להתייחסותו אל אנשים ואל דברים, וכן להתנהלותו ולמעשיו, לא רק שאי אפשר יהיה להושיע את האדם הזה בסוף. הדבר החשוב מכל הוא זה: אם אדם כזה יישאר, מה עשוי לעלות בגורלו? האם הוא יוכל להפוך לאדון כל הדברים? האם הוא יוכל להפוך לשומר כל הדברים במקום האל? האם הוא ראוי לתפקיד שמטיל האל? לאמון? אם האל היה מוסר לידיך את כל הדברים, האם היית נוהג כפי שהאנושות נוהגת כעת, הורג ללא הבחנה את היצורים החיים אותם ברא האל, מעלים ללא הבחנה את השפע אותו ברא האל, מחלל ללא הבחנה את השפע אותו הרעיף האל על האנושות? מובן שכן! אם כן, אם האל היה מוסר לידיך את העולם ואת כל הדברים, עם מה יתמודדו כל הדברים בסופו של דבר? לא יהיה להם שומר של ממש; האנושות אותה השחית השטן תחלל אותם ותעלים אותם כליל. בסופו של דבר, אותו הגורל צפוי לכל הדברים, ליצורים החיים בקרב כל הדברים, ולאנושות אותה השחית השטן: האל ישמיד אותם. האל מקווה שלא לראות זאת. לכן, אם אדם כזה האזין לרבים מדברי האל, ורק הבין דוקטרינות רבות מבין דבריו, אך עדיין לא עולה בידו למלא את חובת היותו אדון כל הדברים או להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על פי דברי האל, האל בהחלט לא יפקיד בידו שום עניין, משום שאין הוא מתאים. האל לא רוצה לראות את כל הדברים, אותם ברא בעמל רב, נעלמים ומחוללים פעם נוספת בידי אנושות אותה השחית השטן, והוא אף לא רוצה לראות את האנושות אותה ניהל במשך ששת אלפים שנים מושמדת בידי בני אנוש שכאלה. הדבר היחיד שהוא רוצה לראות הוא המשך קיומם של הדברים אותם ברא בעמל רב תחת שמירתה של קבוצת האנשים שזוכה בישועתו, תחת ההשגחה, ההגנה, וההנהגה של האל, והמשך החיים בהתאמה עם הסדר של כל הדברים ועם החוקים שהאל מצווה. אם כן, איזה סוג אנשים מסוגל לשאת אחריות כה כבדה? יש רק סוג אחד, הסוג שאני מדבר עליו, אלה שחותרים אל האמת; זהו סוג האנשים שמסוגל להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול, בהתאמה מחמירה עם דברי האל, כאשר האמת משמשת להם כקריטריון. אנשים כאלה ראויים לאמון. אופן קיומם נובע כולו ממצבי האנושות אותה השחית השטן; במטרה ובאופן החתירה שלהם, בהתייחסותם אל אנשים ואל דברים, וכן בהתנהלותם ובמעשיהם, הם מסוגלים להיות בהתאמה מוחלטת עם דברי האל, והאמת משמשת להם כקריטריון באופן מוחלט. אלה האנשים המתאימים ביותר להמשיך לחיות, והמתאימים ביותר לקבל לידיהם את כל הדברים מן האל. אלה האנשים היכולים לשאת אחריות כה כבדה כתפקיד אותו מטיל האל. אין ספק כי האל לא ימסור את כל הדברים לאדם שאינו חותר אל האמת. אין ספק כי הוא לא ימסור את כל הדברים לאנשים שפשוט לא מקשיבים לדבריו, ואין ספק שהוא לא יפקיד שום משימה בידי אנשים אלה. הם אפילו לא מסוגלים לבצע כראוי את חובותיהם האישיות, קל וחומר את התפקיד אותו הטיל האל. לו האל היה מפקיד בידיהם את כל הדברים, הם לא היו מפגינים שמץ של נאמנות, והם אף לא היו נוהגים על פי דבריו. הם היו עובדים מעט כשהיו מרוצים, וכשלא, הם היו הולכים לאכול, לשתות, ולעלוז. לעתים תכופות, לבם היה מתמלא ריקנות, אי נוחות ובלבול, והם לא היו מפגינים שום נאמנות כלפי התפקיד אותו הטיל עליהם האל. אין ספק כי האל אינו רוצה באנשים שכאלה. אם כן, אם אתה מבין את כוונות האל, מכיר את חסרונותיה של האנושות המושחתת, ויודע באיזה נתיב צריכה האנושות המושחתת לבחור, עליך להתחיל בחתירה אל האמת. האזן לדברי האל, והתחל להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול, אך ורק על פי דברי האל, כאשר האמת משמשת לך כקריטריון. התכוונן אל עבר המטרה הזאת, אל עבר הכיוון הזה, וביום מן הימים, במוקדם או במאוחר, האל יזכור ויקבל את מאמציך ואת המחיר ששילמת. או-אז, לחייך יהיה ערך; האל יאשר אותך, ותחדל להיות אדם מן השורה. אינך נדרש להתמיד לאורך זמן כפי שעשה נח כשבנה את התיבה, אך עליך להתמיד לפחות לאורך משך החיים הזה. האם תחיה עד מאה ועשרים? איש אינו יודע, אך די לומר שאין זו תוחלת החיים של האנושות המודרנית. קל הרבה יותר לחתור אל האמת כעת מאשר היה לבנות את התיבה. היה כה קשה לבנות את התיבה, ואז לא היו כלים מודרניים – הדבר התבצע לחלוטין באמצעות כוח אנושי, ועוד בסביבה מאתגרת. הבניה ארכה זמן רב, ועם עזרה מועטה. לכם קל הרבה יותר לחתור אל האמת מאשר היה לבנות את התיבה. הסביבה שלכם, בקנה מידה רחב, ותנאי המחיה שלכם, בקנה מידה מצומצם, מאפשרים לכם יתרון עצום ומעניקים לכם נוחות רבה בכל הנוגע לחתירה אל האמת.

השיתוף של היום אודות "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת" סקר בעיקר שני היבטים של הנושא. האחד היה שיתוף פשוט מנקודת מבטו של האל, לגבי תוכנית הניהול שלו, רצונותיו, וכמיהתו; השני היה ניתוח של הבעיות באנשים עצמם, מנקודת מבטם, באמצעותו הסברנו את הצורך ואת החשיבות בחתירה אל האמת. מבחינת שתי הזוויות הללו, לחתירה אל האמת חשיבות עצומה עבור האדם, ובהילותה מכרעת. מכל נקודת מבט שהיא, החתירה אל האמת היא הנתיב והמטרה שכל אחד שנוהה אחר האל, כל אחד שהאזין לדבריו, נדרש לבחור. אין להתייחס לחתירה אל האמת כאל אידאל או משאלה, ואין לאמירות הקשורות בה להיתפס כנחמה רוחנית; במקום זאת, אדם נדרש לקחת את הדברים שאומר האל, ואת דרישות האל ממנו, ולהפוך אותם באופן פרגמטי לעקרונות ולבסיס ליישומו בפועל בחיים האמיתיים, כך שמטרת חייו ואופן קיומו יוכלו להשתנות, והדבר גם יהפוך את חייו לכדאיים יותר. באופן זה, בעודך חותר אל האמת, הנתיב שאתה הולך בו ובחירותיך יהיו נכונים, בקנה מידה מצומצם – ובקנה המידה הרחב יותר, בסופו של דבר תשליך מעליך את צביונך המושחת משום שאתה חותר אל האמת, ואתה תיוושע. כפי שהאל רואה את אלה שייוושעו, הם לא רק בבת עינו של האל או אוצרות בידיו, קל וחומר אין הם עמודי התווך של מלכותו ותו לא. כחבר באנושות העתידית, אכן צפויה לך ברכה גדולה, כזו שלא נראתה מעולם ולא תיראה שוב בעתיד; יקרו לך דברים טובים, בזה אחר זה, כפי שאינך יכול לתאר לעצמך. בכל אופן, כעת יש תחילה לבסס את מטרת החתירה אל האמת. ביסוס המטרה הזאת לא אמור למלא את הריקנות בעולמך הרוחני, או לפתור את ההדחקה והתרעומת, או את אי הוודאות והבלבול, אשר בעומק לבך. היא לא נועדה לשם כך. היא נועדה לשרת מטרה אמיתית וממשית שאדם יכול להתנהל ולפעול בכיוונה. זה עד כדי כך פשוט. זה פשוט, אינכם חושבים? אינכם מעזים לומר זאת, אך העובדה היא, שזה פשוט למדי – השאלה היא האם לאדם יש הנחישות לחתור אל האמת. אם באמת יש לך הנחישות הזו, האם ישנה אמת ללא נתיב ספציפי ליישום בפועל? לכולן יש נתיב, הלא כן? (אכן.) אחיזה בבסיס ספציפי ליישום האמת בפועל, על כל אחד מהיבטיה, ובעקרונות ספציפיים ליישום בפועל לכל מיזם בעבודה – רק מי שבאמת יש לו נחישות יכול להשיג זאת. יש כאלה שיאמרו, "אני עדיין לא יודע כיצד ליישם בפועל כשאני נתקל בבעיות". זה משום שאתה כושל בחיפושך. לו היית מחפש, היה לך נתיב. ישנה אמרה, הלא כן? שנאמר, "חַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ. דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם" (מתי ז' 7). האם חיפשת? האם דפקת? האם הרהרת באמת כשקראת את דברי האל? לו היית משקיע מאמץ בהרהור זה, היה עולה בידך להבין את הכול. כל האמת מצויה בדברי האל; אתה פשוט נדרש לקרוא אותה ולהרהר בה. אל תתעצל; הקדש לכך תשומת לב יתרה. כאשר מדובר בבעיות שאינך יכול לפתור בעצמך, עליך להתפלל לאל, ויהיה עליך לחפש את האמת למשך זמן מה, ולעתים יהיה עליך להתאזר בסבלנות ולהמתין לאל, בזמנו. אם האל יארגן עבורך סביבה, ובתוכה, הוא יחשוף את הכול, יעניק לך נאורות לקטע מדבריו, ויספק בהירות ללבך, ויהיו לך עקרונות ספציפיים ליישום בפועל, הרי כך תבין, הלא כן? אם כן, החתירה אל האמת אינה דבר מופשט כל כך, והיא אף לא קשה כל כך. בין אם מדובר בחיי היום-יום שלך, בחובתך, בעבודת הכנסייה, או בתקשורת שלך עם אחרים, מכל היבט שבוחנים זאת, חיפוש האמת מאפשר לך לציין את הכיוון ואת הקריטריון ליישום בפועל. אין זה קשה כלל. כעת קל הרבה יותר לאדם להאמין באל מאשר בעבר, משום שדברי האל הם רבים, אתם מאזינים לדרשות רבות, וישנם שיתופים רבים על כל היבט של האמת. אדם האוחז בהבנה רוחנית ושאיכותו טובה כבר מבין. רק אלה שאינם אוחזים בהבנה רוחנית ושאיכותם גרועה תמיד אומרים שאינם מבינים דבר זה או אחר, ואף פעם לא יכולים לראות דברים לאשורם. הם מתבלבלים ברגע שקורה להם דבר מה; שיתוף על האמת מבהיר את העניין, אך זמן מה לאחר מכן, הם שוב מתבלבלים. זה קורה משום שהם מבזבזים את זמנם לריק, נטולי דאגות. הם פשוט עצלים מדי, ואינם מחפשים. אם תחפש ותקרא יותר מדברי האל המתאימים, הכתובים בשפה פשוטה וקלה להבנה, יהיה לך קל יותר להבין. כל אדם רגיל יכול להבינם, למעט בעלי מוגבלות שכלית. הדברים האלה מצהירים בבירור על עניינים שונים ואומרים לך הכול. אם אתה באמת משתוקק בלבך לזכות באמת ולהפוך את החתירה אליה לדבר החשוב ביותר בחייך, דבר לא יכול להכשיל אותך או למנוע ממך להבין את האמת וליישמה בפועל, אלא אם אינך מייחס חשיבות לעניין החתירה אל האמת.

ההוראה הפשוטה ביותר בחתירה אל האמת היא שעליך לקבל את כל הדברים מן האל ולהתמסר בכל הדברים. זה חלק מן העניין. החלק הנוסף הוא שבחובתך ובכל המוטל עליך, ובמובן רחב יותר, בתפקיד שהטיל עליך האל ובמחויבותך, וכן בכל עבודה חשובה שהיא מחוץ לתחום חובתך אך אתה נדרש לבצעה, עבודה שסידרו עבורך והוקצתה לך באופן פרטני – עליך לשלם את המחיר, קשה הדבר ככל שיהיה. גם אם עליך להשקיע בכך את כל כולך, גם אם עלולים לרדוף אותך, וגם אם הדבר כרוך בסיכון חייך, אל לך להתרעם על המחיר, אלא להעניק את נאמנותך ולהתמסר עד המוות. כך מתבטאת החתירה אל האמת במציאות, אלה הם המאמצים והיישום בפועל האמיתיים שלה. האם זה קשה? (לא.) אני מחבב אנשים שאומרים שאין זה קשה, משום שלבם משתוקק לחתור אל האמת, לב מלא נחישות ואמונה – יש כוח בלבם, ועל כן שום דבר ממה שקורה להם אינו קשה. אך למי שאין ביטחון, מי שמפקפק בעצמו, כפי שאנשים מרבים לומר, הכול אבוד מבחינתו. איזה מין אדם הוא מי שהוא חסר תועלת כערמת בוץ, שאין לו חשק לעשות שום דבר מועיל, אך מתעורר לחיים כשמדובר באכילה, בשתייה ובחגיגות, מי שהופך שלילי כשקשיים נקרים על דרכו, ואינו מפגין התלהבות ואף לא שמץ של מוטיבציה בכל הנוגע לשיתוף על האמת? מדובר באדם שאינו אוהב את האמת. אם אדם היה נדרש לחתור אל האמת בעידן החסד או בעידן החוק, היה זה בגדר אתגר עבורו. זה לא היה קל, משום שהתנאים של האנושות היו שונים אז, וכך גם הסטנדרטים של דרישות האל מהם. אם כן, בעידנים עברו, מתי מעט היו מסוגלים להישמע לדברי האל ולהתמסר לו, ביניהם יחידי סגולה כמו נח, אברהם, איוב ופטרוס. אך האל לא האשים את האנשים משני העידנים האלה, משום שהוא לא הורה לאנשים כיצד להגיע לסטנדרטים של הישועה. בשלב העבודה הזה בעידן האחרון, האל מוסר לאנשים בבירור כל היבט באמיתות שעליהם ליישם בפועל. אם אנשים עדיין לא מיישמים אותן בפועל ועדיין לא יכולים לעמוד בדרישות האל, אין זו אשמת האל; הבעיה היא שהאדם לא אוהב את האמת וסולד ממנה. אם כן, החתירה אל האמת כעת, בזמן המתאים לחתירה אל האמת, אינה בגדר אתגר לאנשים – זה משהו שהם מסוגלים לבצעו. במובן אחד, משום שהכול מסייע להם בכך; במובן אחר, משום שעומדים לרשותם תנאים ובסיס מספקים לשם חתירתם אל האמת. אם מישהו לא מצליח לזכות באמת בסופו של דבר, זה משום שבעיותיו פשוט חמורות מדי. אדם כזה ראוי לכל עונש שהוא מקבל, לכל קץ שנגזר עליו, לכל מוות שיסבול. אין סיבה לרחם עליו. האל לא מפגין כלפי האדם רחמים או חמלה. הוא קובע את קצו של אדם בהתבסס על דרישותיו ממנו, על צביונותיו, ועל הסדר והכללים אותם הציב; וכאשר ביצוע מסוים מניב קץ מסוים, הוא מחליט כיצד ייראו חייו של אדם בעולם הזה ובעולם הבא. זה פשוט עד כדי כך. אין זה משנה כמה ישרדו בסוף, או כמה ייענשו. לאל לא אכפת מזה. מה הבנתם מן הדברים האלה? איזה מידע הם מוסרים לכם? האם אתם יודעים? הבה נראה אם אתם מספיק נבונים ובעלי תושייה על מנת להשיב. אם אינכם יכולים, אעריך אתכם במילה אחת – כסילים. מדוע אני אומר שאתם כסילים? אגיד לכם. אמרתי שלאל לא אכפת כמה אנשים ישרדו, או כמה אנשים יושמדו ויענשו בסוף. מה אתם למדים מכך? שהאל לא קבע מראש מספר מסוים של אנשים. אתה יכול להיאבק לשם כך, אבל מי ששורד או נענש בסופו של דבר, בין אם מדובר בך, באחר, או בכל קבוצה שהיא, איננו חלק ממספר מוגדר שהאל כבר קבע מראש. האל עובד ומדבר כפי שהוא עושה כעת. הוא מתייחס לכל אדם בצורה הוגנת ומעניק לכל אדם שפע של הזדמנויות. הוא מעניק לך שפע של הזדמנויות, שפע של חסד, ושפע מדבריו, מעבודתו, וכן מרחמיו ומסובלנותו. הוא הוגן כלפי כל אדם. אם אתה יכול לחתור אל האמת, מצוי על נתיב הנהייה אחר האל, ומסוגל לקבל את האמת, אתה תיוושע, ואין זה משנה כמה קשיים ואתגרים נקרים על דרכך, והאם צביונך המושחת מטוהר. אם עולה בידך לשאת עדות לאל ולהפוך ליציר בריאה ראוי, לאדון ראוי לכל הדברים, אתה תשרוד. אם תשרוד, זה לא משום שאתה אדם טוב; אלא כתוצאה ממאמציך ומעמלך, וכן מחתירתך. יהיה זה הדבר שאתה ראוי לו וזכאי לו. האל לא יצטרך לתת לך שום דבר נוסף. האל לא מעניק לך הדרכה והכשרה כהשלמה; הוא לא אומר דברים משלימים או עושה לך טובות מיוחדות. הוא לא עושה את הדברים האלה. בדיוק כמו בטבע, החזקים שורדים. כל בעל חיים מעמיד צאצאים, ואין זה משנה כמה מהם נולדים ומתים, על פי הסדר והכללים שהציב האל. אלה שעולה בידם לשרוד, שורדים, ואלה שאינם יכולים לחיות, מתים, ואז מולידים מחדש. מספרם נקבע על פי אלה שעולה בידם לשרוד לאחר מכן. בשנה רעה, אף לא אחד שורד; בשנה טובה, שורדים יותר. בסופו של דבר, כל הדברים שומרים על איזון. אם כן, מהו יחסו של האל כלפי האנושות אותה ברא? גישתו של האל זהה. על כן הוא מעניק לכל אדם הזדמנות בצורה הוגנת, ומדבר אל כל אדם באופן פומבי וללא פיצוי. הוא נוהג בכל אדם באדיבות, ומרומם כל אדם; הוא מדריך כל אדם, משגיח עליו ומגונן עליו. אם בסופו של דבר תשרוד באמצעות חתירה אל האמת, ותעמוד בסטנדרטים של דרישות האל, אתה תצליח. לעומת זאת, אם תמיד תהיה מבולבל ותבזבז את זמנך לריק, תקונן על מר גורלך, תפגין נטייה להפרזה, לחוסר אונים, ולחיים על פי תחושותיך, מבלי לחתור אל האמת או ללכת בדרך הנכונה, בסופו של דבר לא תזכה במאום. אם אתה תמיד רוצה ללכת בטל, תוך התעלמות מהעבודה שהאל מבצע בך, וכלל לא אכפת לך שהוא מדריך אותך או שהוא מעניק לך הזדמנויות, משמעת, נאורות ותמיכה, הוא יראה שאתה כסיל קהה חושים, ויתעלם ממך. ביום שתחתור אל האמת, האל יבצע בך עבודה. הוא לא זוכר את עבירותיך. אם אינך חותר אל האמת, האל לא יאלץ אותך או יגרור אותך בכוח. אם תחתור, תזכה; אם לא, לא. אנשים יכולים לחתור אל האמת, או לא, כרצונם. ההחלטה בידיהם. כאשר עבודת האל תגיע לסיומה, הוא יבקש את גיליון התשובות שלך, ויאמוד אותך על פי הסטנדרטים של האמת. אם אין לך עדות כלל, יש לסלקך; לא יעלה בידך לשרוד. אתה תאמר, "ביצעתי חובות רבות כל כך ועמלתי רבות. השקעתי מעצמי המון, ושילמתי המון!" והאל יאמר, "אבל האם חתרת אל האמת?" אתה תהרהר בכך, ויתחוור שבמהלך עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים שנות אמונתך באל, לא חתרת אל האמת. האל יאמר, "אתה אומר בעצמך שלא חתרת אל האמת. אם כן, שלום ולא להתראות. לך לדרכך". אתה תאמר, "האם האל לא סבור שחבל להושיע אדם אחד פחות מהמתוכנן, שיחסר לו אדון אחד על כל הדברים?" בשלב זה, האם האל עדיין יחשוב שזה חבל? האל כבר היה סבלני דיו; הוא כבר המתין די. כבר אין לו ציפיות ממך; הוא איבד את התקווה שתלה בך, וכבר לא אכפת לו ממך. הוא לא יזיל עליך אף לא דמעה אחת, ויחדל לספוג כאב וסבל בשמך. מדוע? משום שקץ כל הדברים יגיע אל סופו, עבודת האל תגיע לסיומה, תוכנית הניהול שלו תסתיים, והוא ינוח. האל לא ישמח בשם שום אדם, והוא אף לא יחוש כאב, יתייפח או יבכה על שום אדם. מובן שהוא גם לא ישמח ויעלוז על כך שאדם מסוים שורד, או על כך שעולה בידו של אדם אחר להפוך לאדון כל הדברים. מדוע? האל בזבז הרבה מדי, במשך זמן רב מדי, על האנושות הזאת, והוא זקוק למנוחה. עליו לסתום את הגולל על ששת אלפים שנות תוכנית הניהול שלו, והוא יחדל להתייחס אליה, לתכנן כל דבר שהוא, לומר דברים כלשהם או לבצע באדם עבודה כלשהי. הוא ימסור את העבודה העתידית ואת הימים העתידים לבוא לידי אדוני העידן החדש. אם כן, מה אני אומר לכם? את הדבר הבא: משום שכעת ידוע לכם כמה אנשים יישארו בסוף, ומי יהיה מסוגל לכך, כל אחד מכם יכול לשאוף לכך – והחתירה אל האמת היא הנתיב היחידי לעשות כן. אל תבזבזו את זמנכם לריק; לא יועיל לכם להיות מבולבלים. אם יבוא יום שבו האל לא יזכור איזה מחיר שילמת, וכבר לא יהיה לו אכפת באיזה נתיב אתה הולך ומה יהיה קצך, אזי ביום זה, קצך כבר נקבע באמת. מה עליכם לעשות כעת? עליכם לנצל את ההווה, כל עוד לבו של האל עדיין עמל למען האנושות, כל עוד הוא הוגה תוכניות למען האנושות, כל עוד יש בו צער וחשש כלפי כל תנועה ומחווה אנושית. אנשים מוכרחים לבחור, בהקדם האפשרי. בססו את המטרה ואת הכיוון של חתירתכם; הגו תוכניות בטרם יגיעו ימי המנוחה של האל. אם עד אז לא תחושו צער, חרטה, אבל ויגון, פירוש הדבר הוא שאיחרתם את המועד. איש לא יהיה מסוגל להושיע אותך, גם לא האל. זאת משום שבבוא הזמן, ברגע שבו תוכנית הניהול של האל תסתיים באמת והוא יכתוב את המילה האחרונה ויסתום את הגולל על תוכניתו, הוא לא יעבוד עוד. האל זקוק למנוחה; עליו להתענג על תוצאותיה של תוכנית הניהול בת ששת אלפים השנים שלו וכן ליהנות משומרי כל הדברים, למענו, מקרב בני האנוש אשר נותרו. האל רוצה ליהנות ממראה בני האנוש שנותרו המנהלים את כל הדברים על פי הכללים והתקנות אותם הוא הציב, בהתאמה קפדנית עם הסדר שהוא ברא לעונות, לכל הדברים, ולאנושות, מבלי להפר אף אחד מרצונותיו או מאווייו. האל רוצה ליהנות ממנוחתו; הוא רוצה ליהנות מהנוחות שלו מבלי לדאוג עוד לאנושות או לעבוד למענה. האם אתם מבינים זאת? (כן.) בקרוב יגיע היום הזה. לו היינו עוסקים באריכות ימים אנושית בתקופת אדם וחווה, לאנשים עדיין היו נותרות מאות שנים, והזמן שנותר היה ממושך מאוד. ראו כמה זמן לקח לנח לבנות את התיבה. אני חושב שכיום, רק מתי מעט יחיו למעלה ממאה שנים, וגם אם תחיה עד גיל תשעים או מאה, כמה עשורים נותרו לך? לא הרבה. גם אם היום אתה בן עשרים ותחיה עד גיל תשעים, כך שנותרו לך עוד שבעים שנים לחיות, זה עדיין פחות מהזמן שלקח לנח לבנות את התיבה. מבחינת האל, ששת אלפים שנים הן כהרף עין, ומה שמבחינת האדם הן שישים שנים, שמונים שנים או מאה שנים, מבחינת האל הן שניות ספורות – מספר דקות, לכל היותר; הרף עין. גם אנשים שלא הולכים בנתיב הנכון או חותרים אל האמת מרבים לומר, "החיים קצרים. בהרף עין, אנו מזדקנים; בהרף עין, הבית מתמלא ילדים ונכדים; בהרף עין, חיינו מגיעים אל סיומם". ומה אם אתה כן חותר אל האמת? מבחינתך, הזמן דוחק אף יותר. אנשים שאינם חותרים אל האמת וחיים בריקנות מבזבזים את זמנם לריק, והם כולם חשים שהזמן חולף מהר למדי. ואם אתה כן חותר אל האמת? אתה עשוי לחוות לזמן מה כל סביבה, כל אדם, מאורע או דבר מסידורו של האל – ורק לאחר זמן רב תזכה במעט ידע, תובנה וניסיון. זה לא קל. כשבאמת יהיו לך הידע והניסיון האלה, יתחוור לך, "אללי! האדם זוכה במעט מאוד לאחר שהוא חותר אל האמת במשך חיים שלמים!" כיום, רבים כותבים מאמרים על העדות החווייתית שלהם, ואני רואה שחלק מאלה שמאמינים באל כבר עשרים או שלושים שנים פשוט כותבים על הכישלונות ועל הכשלים שלהם מלפני עשר או עשרים שנים. הם רוצים לכתוב על משהו עדכני יותר ועל היווכחותם בחיים בהווה, אבל אין להם כזו. החוויה שלהם זעומה ועלובה. כאשר אנשים מסוימים כותבים מאמרי עדות חווייתית, עליהם להיזכר בכישלונות ובכשלים מעברם, ואלה שזיכרונם מתעתע בהם צריכים להיעזר באחרים על מנת להיזכר. זה המעט שהם זכו בו בעשר, עשרים, אולי אף שלושים שנות אמונה באל, וקשה מאוד להעלות זאת על הכתב. חלק מהמאמרים אפילו קטועים, ויש צורך בדמיון על מנת לחבר בין החלקים הקטועים. למעשה, מאמרים כאלה אף לא נחשבים כחוויית חיים; אין להם שום קשר לחיים. כאשר האדם אינו חותר אל האמת, הוא עלוב עד כדי כך. האין זה כך? (זה כך.) כאלה הם פני הדברים. כולי תקווה שאיש מכם לא יגיע ליום שבו עבודת האל תגיע לסיומה, ואתה תיפול על ברכיך, מלא חרטה כלפיו, ותאמר, "כעת אני מכיר את עצמי! כעת אני יודע כיצד לחתור אל האמת!" מאוחר מדי! האל לא יתייחס אליך; כבר לא יהיה לו אכפת אם אתה אדם שחותר אל האמת, באיזה סוג של צביון מושחת אתה אוחז, או מהי גישתך כלפיו, וגם לא יהיה לו אכפת באיזו מידה השחית אותך השטן, או איזה מין אדם אתה. כשזה יקרה, האם לא תקפא עד עמקי נשמתך? (כן.) דמיין זאת כעת: אם הרגע הזה אכן היה מגיע, האם היית נמלא עצב? (כן.) מדוע היית נמלא עצב? משתמע מכך שלעולם לא תקבל הזדמנות נוספת. לעולם לא תשמע שוב את דברי האל, והאל לעולם לא ידאג לך עוד; לעולם לא תהיה שוב מישהו שהאל מתעניין בו, או יציר בריאתו. לא תהיה לך שום מערכת יחסים איתו. כמה מפחיד לחשוב על כך. אם אתה יכול לדמיין זאת כעת, האם לא תוכה בהלם אם אכן יבוא היום בו תגיע לשלב שכזה? זה יהיה בדיוק כמו שנאמר בכתבי הקודש: כאשר תגיע העת, אנשים יחבטו בחזם ובגבם, ייללו, יחרקו שיניים, ויקימו קול זעקה כאילו הם ניצבים לפני מותם. ולא יהיה טעם בזעקות עד מוות – יהיה זה מאוחר מדי! האל כבר לא יהיה האל שלך, ואתה כבר לא תהיה יציר הבריאה של האל. לא תהיה לך מערכת יחסים איתו; הוא כבר לא ירצה בך. למצבך כבר לא יהיה שום קשר עם האל. כבר לא תהיה בלבו, והוא יפסיק לדאוג לך. או-אז תגיע לסוף נתיב אמונתך באל, הלא כן? (כן.) לכן, אם אתה מצליח לדמיין זמן שבו האל עלול לדחות אותך בתיעוב, עליך להוקיר את ההווה. האל עלול לייסר אותך, לשפוט אותך או לגזום אותך; הוא אף עלול לקלל אותך או לגעור בך בחומרה. כל זה ראוי להוקרה: לפחות האל עדיין מכיר בך כיציר בריאתו, עדיין יש לו ציפיות ממך, אתה עדיין בלבו, והוא עדיין מוכן לגעור בך ולקלל אותך; פירוש הדבר הוא שבלבו, הוא עדיין דואג לך. הדאגה הזו אינה משהו שאדם יכול להחליף בתמורה לחייו. אל תהיו טיפשים! האם אתם מבינים? (כן.) אם אתם מבינים, אינכם טיפשים באמת; אתם מעמידים פנים, לא? אני מקווה מאוד שאינכם טיפשים באמת. אם הבנתם את הדברים האלה, אל תבזבזו את זמנכם לריק. החתירה אל האמת היא עניין רציני בחיי בני האנוש. החתירה אל האמת חשובה יותר מכל עניין אחר, והזכייה באמת היא בעלת ערך רב יותר מכל עניין אחר. האם היה קל לנהות אחר האל עד היום? הזדרז והפוך את חתירתך אל האמת לעניין בעל חשיבות עליונה! שלב העבודה הזה באחרית הימים הוא שלב העבודה החשוב ביותר שהאל מבצע בבני האדם בתוכנית הניהול בת ששת אלפים השנים שלו. החתירה אל האמת היא הציפייה הגדולה ביותר שיש לאל מאנשיו הנבחרים. הוא מקווה שאנשים ילכו בנתיב הנכון, שהוא החתירה אל האמת. אל תאכזב את האל, אל תכזיב אותו, ואל תגרום לו להסיר אותך מלבו עם בוא הרגע האחרון, לחדול לדאוג לך או אפילו להישאר נטול שנאה כלפיך. אל תניח למצב להגיע לכדי כך, האם אתה מבין? (כן.)

מה היה נושא השיתוף שלנו היום? (מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת.) מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת – זה נושא כבד מעט, הלא כן? מדוע הוא כבד? משום שהוא חשוב. יש לו חשיבות מכרעת לעתידו של כל אדם, לחייו של כל אדם, ולאופן קיומו של כל אדם בעידן הבא. אם כן, כולי תקווה שתאזינו מספר פעמים נוספות לשיחה של היום בנושא, על מנת שתתעמקו בו מעט יותר. אין זה משנה אם חתרתם אל האמת בעבר, או אם אתם מוכנים לחתור אל האמת, עליכם לשאוף, החל בשיתוף של היום בנושא "מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת" ואילך, להיות נחושים ולחשל את רצונכם לקראת בחירה בחתירה אל האמת. זוהי הבחירה הטובה ביותר. האם אתם יכולים לעשות זאת? (כן.) נהדר. היום שיתפנו על מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת. נושא השיתוף הבא שלנו הוא כיצד לחתור אל האמת. כעת משאמרתי לכם מהו, הרהרו בכך מעט ובדקו מה ידוע לכם על הנושא בלבכם. תחילה ערכו לו מעין תצוגה מקדימה קצרה. כאן מסתיים השיתוף של היום.

3 בספטמבר 2022