240. במשך שנים רבות, אמצעי האמונה המסורתי של בני האדם (של המשיחיות, אחת משלוש הדתות הגדולות בעולם) היה קריאה בכתבי הקודש, אמונה שנטישת כתבי הקודש אינה אמונה באדוננו, שנטישת כתבי הקודש היא סטייה ממוסכמות וכפירה, ושאפילו כשבני האדם קוראים ספרים אחרים, הספרים האלה חייבים להיות בבסיסם פירוש של כתבי הקודש. כלומר, אם אתם מאמינים באדוננו, אתם חייבים לקרוא בכתבי הקודש, ומחוץ לכתבי הקודש אסור לכם לעבוד אף ספר שאינו נוגע לכתבי הקודש. אם תעשו זאת, תבגדו באלוהים. מאז תחילת קיומם של כתבי הקודש, אמונת בני האדם באדוננו הייתה אמונה בכתבי הקודש. במקום לומר שבני אדם מאמינים באדוננו, מוטב לומר שהם מאמינים בכתבי הקודש. במקום לומר שהם התחילו לקרוא בכתבי הקודש, מוטב לומר שהם התחילו להאמין בכתבי הקודש. במקום לומר שהם חזרו אל אדוננו, מוטב יהיה לומר שהם חזרו אל כתבי הקודש. על כן, בני האדם עובדים את כתבי הקודש כאילו הם אלוהים, כאילו הם נשמת אפם, וכאילו לו איבדו אותם, הם היו מאבדים את חייהם. בני האדם חושבים שכתבי הקודש נעלים בדיוק כמו אלוהים, ויש אפילו כאלה שחושבים שהם נעלים יותר מאלוהים. אם אין לבני האדם את עבודתה של רוח הקודש, אם הם אינם יכולים להרגיש את אלוהים, הם יכולים להמשיך לחיות, אבל ברגע שהם מאבדים את כתבי הקודש או את הפרקים הידועים והאימרות הידועות מכתבי הקודש, הם כאילו איבדו את חייהם. לכן, ברגע שבני האדם מאמינים באדוננו, הם מתחילים לקרוא בכתבי הקודש וללמוד את כתבי הקודש בעל-פה, וככל שהם מסוגלים ללמוד בעל-פה קטעים רבים יותר מכתבי הקודש, כך הם מוכיחים יותר שהם אוהבים את אדוננו ושאמונתם רבה. בני האדם שקראו בכתבי הקודש ויכולים לספר עליהם לאחרים הם כולם אחים ואחיות טובים. במשך כל השנים האלה, אמונתם של בני האדם ונאמנותם לאדוננו נמדדו על פי הבנתם את כתבי הקודש. מרבית בני האדם פשוט אינם מבינים מדוע הם צריכים להאמין באלוהים, אינם יודעים איך להאמין באלוהים, ואינם עושים דבר מלבד לתור בעיוורון אחר רמזים לפיענוח הפרקים מכתבי הקודש. בני אדם מעולם לא עסקו בכיוון עבודתה של רוח הקודש. לכל אורך הדרך, הם לא עשו דבר מלבד ללמוד ולחקור את כתבי הקודש באופן נואש, ואיש מעולם לא מצא עבודה חדשה יותר של רוח הקודש מחוץ לכתבי הקודש. איש מעולם לא נפרד מכתבי הקודש ואיש מעולם גם לא העז לעשות כן. בני האדם למדו את כתבי הקודש כל השנים הללו, הם העלו הסברים רבים כל כך והשקיעו מאמץ רב כל כך. יש להם גם חילוקי דעות רבים בנוגע לכתבי הקודש, והם מתפלמסים עליהם עד אין קץ, כך שכיום נוצרו יותר מאלפיים פלגים דתיים שונים. כולם רוצים למצוא בכתבי הקודש הסברים מיוחדים כלשהם או תעלומות עמוקות יותר. הם רוצים לחקור את כתבי הקודש ולמצוא בהם את הרקע לעבודתו של יהוה בעם ישראל, או את הרקע לעבודתו של ישוע ביהודה, או תעלומות נוספות שאיש מלבדם אינו מכיר. גישתם של בני האדם לכתבי הקודש היא גישה של אובססיה ושל אמונה, ואיש אינו יכול להבין לגמרי את הסיפור הפנימי או את המהות של כתבי הקודש. כך שכיום, יש לבני האדם עדיין תחושת פליאה בל-תתואר בכל הנוגע לכתבי הקודש, והם אף אובססיביים כלפיהם עוד יותר ומאמינים בהם עוד יותר. כיום, כולם רוצים למצוא בכתבי הקודש את הנבואות על אחרית הימים, ולגלות מכתבי הקודש איזו עבודה אלוהים עושה באחרית הימים ומהם האותות לאחרית הימים. על כן, הם עובדים את כתבי הקודש בלהט רב יותר, וככל שאחרית הימים קרבה, כך הם מקבלים את הנבואות שבכתבי הקודש ביתר עיוורון, ובייחוד את אלה אודות אחרית הימים. עם אמונה עיוורת כזו בכתבי הקודש וכזה אמון בכתבי הקודש, הם אינם משתוקקים כלל לחפש את עבודתה של רוח הקודש. בתפיסותיהם של בני האדם, הם חושבים שרק כתבי הקודש יכולים להביא לעבודתה של רוח הקודש, שרק בכתבי הקודש ניתן למצוא את עקבותיו של אלוהים, שרק בכתבי הקודש מסתתרות התעלומות של עבודתו של אלוהים. רק כתבי הקודש – ולא אף ספר אחר או אף אדם אחר – יכולים להבהיר הכול על אלוהים ועל מכלול עבודתו. כתבי הקודש יכולים להביא את עבודת השמיים לארץ, וכתבי הקודש יכולים גם לפתוח וגם לחתום את העידנים. משום התפיסות האלה, אין לבני האדם כל נטייה לחפש את עבודתה של רוח הקודש. לכן, אין זה משנה עד כמה כתבי הקודש עזרו לבני האדם בעבר, הם הפכו למכשול לעבודה הנוכחית של אלוהים. ללא כתבי הקודש, בני האדם יכולים לחפש את עקבותיו של אלוהים במקום אחר. אך כיום, עקבותיו של אלוהים מוגבלים על ידי כתבי הקודש, והרחבת עבודתו הנוכחית נעשתה קשה כפליים והייתה למאבק ללא סוף. כל זאת בשל הפרקים הידועים והאמרות הידועות מכתבי הקודש ובשל הנבואות השונות בכתבי הקודש. במחשבתם של בני האדם, כתבי הקודש הפכו לאלילים, הם הפכו לחידה במוחם, ובני האדם פשוט אינם מסוגלים להאמין שאלוהים יכול לעבוד מחוץ לכתבי הקודש. הם אינם מסוגלים להאמין שבני אדם יכולים למצוא את אלוהים מחוץ לכתבי הקודש, קל וחומר שהם אינם מסוגלים להאמין שאלוהים יכול להיפרד מכתבי הקודש במהלך עבודתו הסופית ולהתחיל מחדש. זו מחשבה שלא עולה בדעתם של בני האדם. הם אינם יכולים להאמין בכך והם גם אינם יכולים לדמיין זאת. כתבי הקודש הפכו למכשול גדול בפני קבלתם של בני האדם את העבודה החדשה של אלוהים, והם מקשים על הרחבת העבודה החדשה הזו על ידי אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

241. אילו מין ספרים הם כתבי הקודש? התנ"ך הוא עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק. התנ"ך מתעד את כל עבודתו של יהוה במהלך עידן החוק ואת עבודת הבריאה שלו. התנ"ך כולו מתעד את העבודה שעשה יהוה, והוא נחתם בתיעוד עבודתו של יהוה בספר מלאכי. התנ"ך מתעד שתי עבודות שאלוהים עשה: האחת היא עבודת הבריאה והשנייה היא קביעת החוק. שתיהן היו עבודות שעשה יהוה. עידן החוק מייצג את העבודה תחת השם יהוה אלוהים. זהו מכלול העבודה שבוצעה בעיקר תחת השם יהוה. לפיכך, התנ"ך מתעד את עבודתו של יהוה, והברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע, עבודה שבוצעה בעיקר תחת השם ישוע. החשיבות של שמו של ישוע ושל העבודה שהוא עשה מתועדת ברובה בברית החדשה. במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה בנה את בית המקדש ואת המזבח בארץ ישראל. הוא הנחה את חייהם של בני ישראל על פני האדמה, והוכיח שהם העם הנבחר שלו, קבוצת בני האדם הראשונה שהוא בחר על פני האדמה, קבוצה כלבבו, הקבוצה הראשונה שהוא הוביל באופן אישי. שנים עשר השבטים של ישראל היו נבחריו הראשונים של יהוה, ולכן הוא תמיד עבד בקרבם, עד שעבודתו של יהוה של עידן החוק הגיעה לסופה. שלב העבודה השני היה העבודה של עידן החסד של הברית החדשה, והוא התבצע בקרב היהודים, באחד משנים עשר השבטים של ישראל. הסיבה לכך שהיקף העבודה הזו היה קטן יותר היא שישוע היה אלוהים שהתגלם כבשר ודם. ישוע עבד רק ברחבי ארץ יהודה, והוא עשה עבודה רק במשך שלוש שנים וחצי. לפיכך, המתועד בברית החדשה אינו יכול לעלות על כמות העבודה המתועדת בתנ"ך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

242. כתבי הקודש הם ספר היסטוריה. הם כוללים, כמובן, גם כמה חזונות של נביאים, והחזונות האלה אינם היסטוריה בשום אופן. כתבי הקודש כוללים כמה חלקים – אין בהם רק נבואה, רק את עבודתו של יהוה, או רק את איגרות פאולוס. עליך לדעת כמה חלקים כלולים בכתבי הקודש: התנ"ך כולל את בראשית, שמות... וישנם גם ספרי הנבואה שנכתבו על ידי הנביאים. ספרי התנ"ך נחתמים בספר מלאכי. התנ"ך מתעד את העבודה בעידן החוק, שאותה הוביל יהוה. החל מספר בראשית וכלה בספר מלאכי, זהו תיעוד מקיף של כל העבודה בעידן החוק. כלומר התנ"ך מתעד את כל מה שחוו בני האדם שיהוה הנחה בעידן החוק. במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה רומם נביאים רבים שנשאו נבואות למענו. הם נתנו הוראות לשבטים וללאומים רבים וחזו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות. יהוה העניק לאותם בני אדם שרומם את רוח הנבואה: הם היו מסוגלים לראות את החזונות מיהוה ולשמוע את קולו, וכך הוא העניק להם השראה לכתוב נבואות. העבודה שהם עשו הייתה ביטוי קולו של יהוה, ביטוי לנבואה של יהוה, ועבודתו של יהוה באותה עת הייתה פשוט לכוון את בני האדם האלה באמצעות רוח האל. הוא לא התגלם כבשר ודם, ובני האדם לא ראו את פניו כלל. לפיכך, הוא רומם נביאים רבים כדי לעשות את עבודתו, ונתן להם אורים ותומים שהם העבירו לכל שבט ולכל קהילה בעם ישראל. עבודתם הייתה לבטא דברי נבואה, ומקצתם כתבו את ההוראות שיהוה נתן להם כדי להראותן לאחרים. יהוה רומם את בני האדם האלה כדי שהם יישאו נבואות, כדי שהם יחזו את העבודה העתידית או את העבודה שנותרה להיעשות באותה עת, על מנת שבני האדם יוכלו לחזות במופלאותו ובחוכמתו של יהוה. ספרי הנבואה האלה היו שונים למדי מהספרים האחרים של כתבי הקודש. הם מורכבים מדברים שאמרו או כתבו בני האדם שקיבלו את רוח הנבואה – בני האדם שנחשפו לחזונות או לקול מיהוה. מלבד ספרי הנבואה, כל שאר התנ"ך הוא תיעוד שכתבו בני אדם לאחר שיהוה סיים את עבודתו. אי-אפשר להתייחס לספרים האלה כמו אל החזונות שנשאו הנביאים שיהוה רומם, כשם שאי-אפשר להשוות בין ספר בראשית וספר שמות לבין ספר ישעיהו או ספר דניאל. הנבואות נישאו לפני שהעבודה בוצעה. לעומת זאת, הספרים האחרים נכתבו לאחר שהיא הושלמה, שזה מה שבני האדם היו מסוגלים לעשות. יהוה נתן השראה לנביאי העת ההיא והם נשאו נבואות אחדות, אמרו דברים רבים וניבאו על עידן החסד וכן על חורבן העולם באחרית הימים – העבודה שיהוה תכנן לעשות. כל שאר הספרים מתעדים את העבודה שיהוה עשה בעם ישראל. לפיכך, כשאתם קוראים את כתבי הקודש, אתם בעיקר קוראים על מה שיהוה עשה בישראל. התנ"ך בעיקר מתעד את עבודתו של יהוה כשהוא הנחה את עם ישראל, ואת השימוש שלו במשה להוצאת בני ישראל ממצרים. הוא חילץ אותם מכבלי פרעה והביא אותם אל המדבר, ולאחר מכן הם נכנסו לכנען, וכל מה שבא לאחר מכן היה חייהם בכנען. כל השאר הוא תיעוד של עבודתו של יהוה ברחבי עם ישראל. כל מה שמתועד בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה בעם ישראל – העבודה שיהוה עשה בארץ שבה הוא ברא את אדם ואת חוה. מאז שאלוהים החל באופן רשמי להנהיג את בני האדם עלי אדמות אחרי נח, כל מה שמתועד בתנ"ך הוא העבודה בעם ישראל. ומדוע לא מתועדת כל עבודה מחוץ לעם ישראל? משום שארץ ישראל היא ערש האנושות. בראשית, לא היו ארצות אחרות מלבד ארץ ישראל, ויהוה לא עבד באף מקום אחר. משום כך, מה שמתועד בתנ"ך הוא רק העבודה של אלוהים בעם ישראל באותה עת. הדברים שאמרו הנביאים, ישעיהו, דניאל, ירמיהו ויחזקאל... דבריהם חוזים את עבודתו האחרת של אלוהים על פני האדמה. הם חוזים את עבודתו של יהוה אלוהים עצמו. כל זה בא מאלוהים, זו הייתה עבודתה של רוח הקודש. וחוץ מהספרים האלה של הנביאים, כל השאר הוא תיעוד של האופן שבו בני האדם חוו את עבודתו של יהוה בזמן ההוא.

עבודת הבריאה התרחשה לפני שהייתה אנושות, אך ספר בראשית בא רק לאחר שהייתה אנושות. הוא היה ספר שמשה כתב בעידן החוק. הדבר דומה לאופן שבו הדברים מתרחשים אצלכם כיום: לאחר שדברים קורים, אתם כותבים אותם כדי להראותם לבני אדם בעתיד. עבור בני האדם בעתיד, הדברים שתיעדתם הם דברים שהתרחשו בימים עברו – הם אינם אלא היסטוריה. הדברים שמתועדים בתנ"ך הם עבודתו של יהוה בישראל, ומה שמתועד בברית החדשה הוא עבודתו של ישוע במהלך עידן החסד. הם מתעדים את העבודה שאלוהים עשה בשני עידנים שונים. התנ"ך מתעד את עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק, ולפיכך, התנ"ך הוא ספר היסטורי, ואילו הברית החדשה היא תוצר של העבודה בעידן החסד. כשהתחילה העבודה החדשה, גם הברית החדשה הפכה לבלתי-מעודכנת, לכן גם הברית החדשה היא ספר היסטורי. מובן שהברית החדשה אינה שיטתית כמו התנ"ך, והיא גם אינה מתעדת דברים רבים כל כך. כל הדברים הרבים שאמר יהוה מתועדים בתנ"ך של כתבי הקודש. לעומת זאת, רק חלק מדבריו של ישוע מתועדים בארבעת ספרי הבשורה. מובן שגם ישוע עשה עבודה רבה, אך היא לא תועדה בפרטי פרטים. הסיבה לכך שפחות מתועד בברית החדשה היא כמות העבודה שישוע עשה. כמות עבודתו במשך שלוש שנים וחצי על פני האדמה וכמות עבודתם של השליחים היו מעטות בהשוואה לכמות עבודתו של יהוה. לפיכך, ישנם פחות ספרים בברית החדשה בהשוואה לתנ"ך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

243. ספרי הבשורה בברית החדשה נכתבו עשרים עד שלושים שנים לאחר שישוע נצלב. לפני כן, עם ישראל קרא רק את התנ"ך. כלומר בתחילת עידן החסד, בני האדם קראו את התנ"ך. הברית החדשה יצאה לאור רק במהלך עידן החסד. הברית החדשה לא הייתה קיימת כשישוע עבד. בני האדם תיעדו את עבודתו לאחר שהוא קם לתחייה ועלה השמיימה. רק אז יצאו לאור ארבעת ספרי הבשורה, וכן האיגרות של פאולוס ופטרוס וספר ההתגלות. רק יותר משלוש מאות שנים לאחר שישוע עלה השמיימה, דורות מאוחרים יותר סידרו את כתביהם, ורק אז נוצרה הברית החדשה של כתבי הקודש. רק לאחר שהעבודה הזו הושלמה נוצרה הברית החדשה. היא לא הייתה קיימת קודם לכן. אלוהים עשה את כל העבודה הזו, ופאולוס ושאר השליחים כתבו איגרות רבות מאוד לכנסיות במקומות שונים. בני האדם שחיו אחריהם איגדו את איגרותיהם וצירפו אליהן את החזון הגדול של יוחנן באי פטמוס, שבו הוא ניבא את עבודת האל של אחרית הימים. הסדר הזה נוצר על ידי בני אדם, והוא שונה מהאמירות של ימינו. התיאור כיום הוא על פי שלבי עבודתו של אלוהים, והדברים שבני האדם עוסקים בהם כיום הם העבודה שאלוהים עושה באופן אישי והדברים שהוא מבטא באופן אישי. אתם, בני האנוש, אינכם צריכים להתערב. המילים שבאות ישירות מרוח האל סודרו שלב-אחר-שלב, והן שונות מהסידור של כתבים אנושיים. ניתן לומר שהתיעוד בכתבים ההם היה בהתאם לרמת החינוך ולאיכות האנושית שלהם. הם תיעדו את החוויות של בני האדם, ולכל אחד מהם היו אמצעים שונים לתיעוד ולידע, וכל תיעוד היה שונה. לפיכך, אם אתה עובד את התנ"ך כאילו היה אלוהים, אתה בור וטיפש עד מאוד! מדוע אינך מחפש את עבודתו של אלוהים כיום? רק עבודתו של אלוהים יכולה להושיע את האדם. כתבי הקודש אינם יכולים להושיע את האדם. האדם יכול לקרוא בהם במשך אלפי שנים, ועדיין לא יחול בו שינוי קל שבקלים, ואם תעבוד את כתבי הקודש, לעולם לא תזכה בעבודתה של רוח הקודש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (3)

244. בני אדם רבים סבורים שהיכולת להבין ולפרש את כתבי הקודש כמוה כמציאת הדרך האמיתית, אך האם הדברים אכן פשוטים כל כך? איש לא מכיר את המציאות של כתבי הקודש: שהם אינם אלא תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים, שהם עדות על שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים ושהם אינם מספקים הסבר כלשהו על מטרות עבודתו של אלוהים. כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע שהם מתעדים את שני השלבים בעבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק ועידן החסד. התנ"ך מעלה על הכתב את תולדות עם ישראל ואת תולדות עבודתו של יהוה מהבריאה ועד סוף עידן החוק. הברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע על פני האדמה בארבעת ספרי הבשורה, וכן את העבודה של פאולוס. האין זה תיעוד היסטורי? העלאת אירועי העבר כיום הופכת אותם להיסטוריה, וגם אם הם אמיתיים וממשיים מאוד, הם בכל זאת היסטוריה. והיסטוריה אינה יכולה להתייחס להווה, מכיוון שאלוהים אינו מביט לאחור על ההיסטוריה! לכן, אם אתה מבין רק את כתבי הקודש ואינך מבין דבר על העבודה שאלוהים מתכוון לעשות כיום, ואם אתה מאמין באלוהים אך אינך מחפש את העבודה של רוח הקודש, הרי שאינך מבין מה פירוש הדבר לחפש את אלוהים. אם אתה קורא את כתבי הקודש כדי ללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל וכדי לחקור את ההיסטוריה של בריאת השמיים והארץ בידי אלוהים, אזי אינך מאמין באלוהים. אולם כיום, מכיוון שאתה מאמין באלוהים ועוסק בחיפוש חיים, מכיוון שאתה עוסק בחיפוש הידע על אלוהים ואינך עוסק באותיות מתות ובדוקטרינות מתות או בהבנת ההיסטוריה, עליך לחפש את רצון האל בימינו ועליך לחפש את כיוון עבודתה של רוח הקודש. לו היית ארכיאולוג, יכולת לקרוא את כתבי הקודש, אך אינך כזה. אתה נמנה על המאמינים באלוהים ומוטב שתחפש את רצון האל כיום.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (4)

245. אם ברצונך לראות את העבודה של עידן החוק ולראות כיצד בני ישראל צעדו בדרכו של יהוה, עליך לקרוא את התנ"ך. אם ברצונך להבין את העבודה של עידן החסד, עליך לקרוא את הברית החדשה. אך כיצד תוכל לראות את העבודה של אחרית הימים? עליך לקבל את הנהגתו של אלוהים כיום ולהיווכח בעבודה של ימינו, משום שזו העבודה החדשה ואיש טרם תיעד אותה בכתבי הקודש. כיום, אלוהים התגלם כבשר ודם ובחר נבחרים אחרים בסין. אלוהים עובד בבני האדם האלה. הוא ממשיך את עבודתו על פני האדמה, וממשיך את העבודה של עידן החסד. העבודה של ימינו היא נתיב שבו האדם מעולם לא צעד ודרך שאיש מעולם לא ראה. זו עבודה שמעולם לא נעשתה בעבר – זו עבודתו הנוכחית של אלוהים על פני האדמה. לפיכך, עבודה שמעולם לא נעשתה בעבר איננה היסטוריה, משום שההווה הוא ההווה, והוא טרם הפך לעבר. בני האדם אינם יודעים שאלוהים עשה עבודה אדירה יותר וחדשה יותר על פני האדמה ומחוץ לעם ישראל, שהיא כבר חרגה מהתחום של עם ישראל ומחזונות הנביאים. הם אינם יודעים שזו עבודה חדשה ומופלאה החורגת מהנבואות, עבודה חדשה מעבר לעם ישראל, ועבודה שבני האדם אינם יכולים לתפוס או להעלות על דעתם. איך ייתכן שכתבי הקודש יכילו תיעוד מפורש של עבודה כזו? מי יכול היה לתעד מראש כל פרט בעבודה של ימינו בלי להשמיט דבר? מי יכול היה לתעד בספר הישן והמעופש ההוא את העבודה הזו, העזה יותר והחכמה יותר, שסותרת את המוסכמות? העבודה של ימינו איננה היסטוריה, ולכן, אם אתה רוצה לצעוד בנתיב החדש של ימינו, עליך להיפרד מכתבי הקודש, ועליך להרחיק אל מעבר לספרי הנבואה או ההיסטוריה שבכתבי הקודש. רק אז תוכל לצעוד בנתיב החדש כראוי, ורק אז תוכל להיווכח במישור החדש ובעבודה החדשה. עליך להבין מדוע אתה מתבקש כיום לא לקרוא את כתבי הקודש, מדוע ישנה עבודה אחרת נפרדת מכתבי הקודש, מדוע אלוהים אינו מחפש נוהג חדש יותר ומפורט יותר בכתבי הקודש ומדוע ישנה, במקום זאת, עבודה אדירה יותר מחוץ לכתבי הקודש. זה כל מה שעליך להבין. עליך להכיר את ההבדל בין העבודה הישנה לבין העבודה החדשה, ולמרות שאינך קורא את כתבי הקודש, עליך להיות מסוגל לנתח אותם. אם לא תעשה זאת, עדיין תעבוד את כתבי הקודש ויהיה לך קשה להיווכח בעבודה החדשה ולעבור שינויים חדשים. מכיוון שיש דרך נעלה יותר, לשם מה ללמוד את הדרך הנחותה והמיושנת ההיא? מכיוון שיש אמירות חדשות ועבודה חדשה, למה לחיות בתיעוד היסטורי ישן? האמירות החדשות יכולות לקיים אותך, מה שמוכיח שזו העבודה החדשה. התיעוד הישן אינו יכול להשביע אותך או למלא את הצרכים הנוכחיים שלך, מה שמוכיח שהוא היסטוריה ולא העבודה של כאן ועכשיו. הדרך הנעלה ביותר היא העבודה החדשה ביותר. ולנוכח העבודה החדשה, אין זה משנה עד כמה נעלה הייתה דרך העבר, היא עדיין היסטוריה שבני האדם נזכרים בה, ואין זה משנה מה ערכה כספר עיון, היא עדיין הדרך הישנה. אפילו שהדרך הישנה מתועדת ב"ספר הקדוש", היא היסטוריה. אפילו שהדרך החדשה אינה מתועדת ב"ספר הקדוש", היא הדרך של כאן ועכשיו. דרך זו יכולה להושיע אותך, דרך זו יכולה לשנות אותך, משום שזו עבודתה של רוח הקודש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

246. עליך להבין את כתבי הקודש – העבודה הזו הכרחית ביותר! כיום, אינך צריך לקרוא את כתבי הקודש כי אין בהם שום דבר חדש. הם כולם ישנים. כתבי הקודש הם ספרים היסטוריים, ולו אכלת ושתית את התנ"ך במהלך עידן החסד – לו הנהגת במהלך עידן החסד את מה שנדרש בתקופת התנ"ך – ישוע היה דוחה אותך ומגנה אותך. אם היית מחיל את התנ"ך על עבודתו של ישוע, היית משתייך לפרושים. אם תאחד כיום את התנ"ך ואת הברית החדשה ותאכל ותשתה אותם ותנהיג אותם, אזי אלוהים של ימינו יגנה אותך. אתה תשתרך מאחורי עבודתה של רוח הקודש כיום! אם תאכל ותשתה את התנ"ך ואת הברית החדשה, אזי תהיה מחוץ לזרם של רוח הקודש! בזמנו של ישוע, ישוע הוביל את היהודים ואת כל חסידיו לפי העבודה שרוח הקודש עשתה בו באותה עת. הוא לא השתמש בכתבי הקודש כבסיס למעשיו, אלא דיבר על פי עבודתו. הוא התעלם ממה שנכתב בכתבי הקודש והוא לא חיפש בכתבי הקודש נתיב להובלת חסידיו. מהרגע שהחל לעבוד, הוא הפיץ את דרך ההכאה על חטא – ביטוי שאינו מוזכר כלל בנבואות התנ"ך. לא זו בלבד שהוא לא פעל לפי כתבי הקודש, אלא שהוא גם צעד בנתיב חדש ועשה עבודה חדשה. הוא מעולם לא התייחס לכתבי הקודש בהטפותיו. במהלך עידן החוק, איש לא היה מסוגל לעשות את הניסים שהוא עשה – לרפא חולים ולגרש שדים. כך היו גם עבודתו, תורתו, והסמכות והעוצמה של דבריו נעלים מאלה של אדם כלשהו בעידן החוק. ישוע פשוט עשה את עבודתו החדשה. אפילו שאנשים רבים גינו אותו על סמך כתבי הקודש, ואפילו השתמשו בתנ"ך כדי לצלוב אותו, עבודתו התעלתה על התנ"ך. אלמלא כן, מדוע בני האדם צלבו אותו? האם הם עשו זאת משום שהתנ"ך לא הזכיר כלל את תורתו ואת יכולתו לרפא חולים ולגרש שדים? מטרת עבודתו הייתה לפתוח נתיב חדש, ולא לקרוא במכוון תיגר על כתבי הקודש, או לבטל במכוון את התנ"ך. הוא בסך הכול בא כדי לבצע את כהונתו, להביא את העבודה החדשה לבני האדם שייחלו לו וחיפשו אותו. הוא לא בא כדי להסביר את התנ"ך או לתמוך בעבודתו של התנ"ך. מטרת עבודתו לא הייתה לאפשר לעידן החוק להמשיך להתפתח, משום שעבודתו לא התייחסה לאפשרות שהיא מושתתת על כתבי הקודש. ישוע בסך הכול בא כדי לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות. לפיכך, הוא לא הסביר את נבואות התנ"ך ולא עבד על פי הדברים של עידן החוק של התנ"ך. הוא התעלם ממה שנכתב בתנ"ך. לא היה לו אכפת אם עבודתו עלתה בקנה אחד עם התנ"ך, ולא היה לו אכפת מה אנשים אחרים ידעו על עבודתו או כיצד הם מגנים אותה. הוא בסך הכול המשיך לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות, אפילו שבני אדם רבים השתמשו בחזונות הנביאים של התנ"ך כדי לגנות אותו. בעיני האנשים, עבודתו הייתה חסרת בסיס, וחלקים רבים ממנה סתרו את התיעוד של התנ"ך. האין זו טעות אנוש? האם יש להחיל דוקטרינות על עבודתו של אלוהים? והאם אלוהים חייב לעבוד על פי חזון הנביאים? אחרי הכול, מה נעלה יותר: אלוהים או כתבי הקודש? מדוע אלוהים חייב לעבוד על פי כתבי הקודש? האם ייתכן שאין לאלוהים זכות לחרוג מכתבי הקודש? האם אלוהים לא יכול להתנתק מכתבי הקודש ולעשות עבודה אחרת? מדוע ישוע ותלמידיו לא שמרו את השבת? אם היה עליו לנהוג באורה של השבת ולנהוג על פי מצוות התנ"ך, מדוע ישוע לא שמר את השבת לאחר שהוא בא, אלא רחץ את רגליו, כיסה את ראשו, בצע לחם ושתה יין? כל הדברים האלה אינם קיימים במצוות התנ"ך, הלא כן? אם ישוע כיבד את התנ"ך, מדוע הוא הפר את הדוקטרינות האלה? עליך לדעת מה קדם למה, אלוהים או כתבי הקודש! בהיותו אדון השבת, האם הוא לא יכול להיות גם אדונם של כתבי הקודש?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)

247. כל היהודים קראו בתנ"ך והכירו את נבואתו של ישעיהו שייוולד בן זכר באבוס. אם כן, בהיותם מודעים לנבואה זו, מדוע הם בכל זאת רדפו את ישוע? האין זה משום אופיים המרדני ובורותם ביחס לעבודתה של רוח הקודש? בימים ההם, הפרושים האמינו שעבודתו של ישוע לא דומה למה שהם יודעים על הבן הזכר מהנבואה והאדם כיום דוחה את אלוהים מפני שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו לא תואמת את כתבי הקודש. מהות מרדנותם נגד אלוהים זהה, הלא כן? האם תוכל לקבל ללא עוררין את כל עבודתה של רוח הקודש? אם זו עבודתה של רוח הקודש, אזי זה הזרם הנכון ועליך לקבל אותה ללא שום סייג, לא לקבל רק חלק מהדברים כראות עיניך. אם אתה זוכה ביותר תובנות מאלוהים ונוקט משנה זהירות כלפיו, האין זה בלתי מוצדק? אינך צריך לחפש ביסוס נוסף בכתבי הקודש. כל עוד מדובר בעבודתה של רוח הקודש, עליך לקבל אותה, מפני שאתה מאמין באלוהים כדי להיות חסיד שלו ואסור לך לחקור אותו. אסור לך לחפש הוכחות נוספות עליי כדי להוכיח שאני אלוהיך. במקום זאת, עליך להבחין אם אני מועיל לך – זה העניין הקריטי ביותר. גם אם תגלה הוכחות רבות בכתבי הקודש שלא ניתנות להפרכה, הדבר לא יכול לגמרי להביא אותך באופן מלא בפניי. אתה רק חי בגבולות של כתבי הקודש ולא בפניי. כתבי הקודש לא יכולים לעזור לך להכיר אותי או להעמיק את אהבתך אליי. על אף שכתבי הקודש ניבאו שייוולד בן זכר, איש לא הצליח להבין במי הנבואה תתגשם, מפני שהאדם לא הכיר את עבודתו של אלוהים, וזה מה שגרם לפרושים להתנגד לישוע. יש כאלה שיודעים שעבודתי היא לטובת האדם אך ממשיכים להאמין שישוע ואני הם שתי הוויות נפרדות שלא יכולות להתקיים בכפיפה אחת. בזמנו, ישוע רק נשא סדרה של דרשות בפני תלמידיו בעידן החסד, בנושאים כגון כיצד יש לנהוג, כיצד יש להתאסף יחד, כיצד יש לבקש דברים בתפילה, כיצד יש להתייחס לזולת וכן הלאה. העבודה שהוא ביצע הייתה עבודת עידן החסד והוא הסביר רק כיצד על תלמידיו וחסידיו להנהיג. הוא עשה רק את עבודת עידן החסד ולא את עבודת אחרית הימים. כשיהוה קבע את חוקי התנ"ך בעידן החוק, מדוע הוא לא עשה אז את עבודת עידן החסד? מדוע הוא לא הבהיר מראש את עבודת עידן החסד? האם הדבר לא היה עוזר לאדם לקבל אותה? הוא רק ניבא שייוולד בן זכר ויעלה לגדולה, אך הוא לא ביצע מראש את עבודת עידן החסד. לעבודתו של אלוהים בכל עידן יש גבולות ברורים. הוא עושה רק את עבודת העידן הנוכחי ולעולם אינו מבצע מראש את שלב העבודה הבא. רק כך ניתן להדגיש את עבודתו המייצגת את כל עידן. ישוע רק דיבר על האותות של אחרית הימים, רק אמר כיצד להיות סבלני וכיצד לזכות בישועה, כיצד להכות על חטא ולהתוודות וכיצד לשאת את הצלב ולשאת סבל. הוא מעולם לא אמר כיצד על האדם להיווכח באחרית הימים וכיצד עליו לשאוף להשביע את רצונו של אלוהים. מכיוון שכך, האין זה מגוחך לחפש בכתבי הקודש אחר עבודתו של אלוהים באחרית הימים? מה תוכל לראות רק באמצעות אחיזה של כתבי הקודש? בין שמדובר בפרשן של כתבי הקודש או במטיף, מי היה יכול לחזות מראש את העבודה של ימינו?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, איך ייתכן שאדם שהגדיר את אלוהים בתפיסותיו יקבל את החזונות של אלוהים?

248. כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. באופן זה, הם גם מאמינים שכל המילים בכתבי הקודש הן מילים שאלוהים דיבר, ושאלוהים אמר את כולן. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שלמרות שכל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה נכתבו על ידי בני אדם, כולם נכתבו בהשראה אלוהית והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זו תובנה שגויה של בני האדם והיא אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה הן חוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס הן פרי עבודתו של בן אדם, כולן נכתבו בהשראת הנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש. פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות כשל יוחנן. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, פילדלפיה, גלטיה ולכנסיות אחרות. לפיכך, האיגרות של פאולוס בברית החדשה הן איגרות שפאולוס כתב לכנסיות, והן אינן השראה מרוח הקודש או אמירות ישירות של רוח הקודש. הן בסך הכל דברי תוכחה, נחמה ועידוד שהוא כתב לכנסיות במהלך עבודתו. הן גם מהוות תיעוד של חלק ניכר מעבודתו של פאולוס באותה עת. הן נכתבו לכל האחים והאחיות שמאמינים באדוננו, על מנת שכל האחים והאחיות בכל הכנסיות באותה עת ישמעו בעצתו ויצייתו לדרך ההכאה על חטא של ישוע אדוננו. פאולוס לא אמר בשום פנים ואופן שכל אנשי הכנסיות בהווה ובעתיד צריכים לאכול ולשתות את הדברים שכתב, והוא גם לא אמר שכל דבריו נובעים מאלוהים. בהתאם לנסיבות של כל כנסייה באותה עת, הוא בסך הכול חלק עם האחים והאחיות, הוכיח אותם ועורר בהם אמונה, והוא בסך הכול הטיף או הזכיר לבני אדם והוכיח אותם. דבריו התבססו על העול האישי שלו, והוא תמך בבני האדם באמצעות הדברים האלה. הוא עשה את עבודתו של שליח של הכנסיות באותה עת. הוא היה פועל שישוע אדוננו השתמש בו. לכן היה עליו לקבל את האחריות על כל הכנסיות ולעשות את עבודת הכנסיות, והיה עליו ללמוד את מצבם של האחים והאחיות. משום כך, הוא כתב איגרות לכל האחים והאחיות שמאמינים באדוננו. כל הדברים המעשירים והחיוביים שהוא אמר לבני האדם היו נכונים, אך דבריו לא ייצגו את אמירותיה של רוח הקודש, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. זוהי הבנה מבישה וזהו חילול קודש עצום להתייחס לתיעוד חוויותיו של אדם ולאיגרות שכתב כאל דברים שאמרה רוח הקודש לכנסיות! הדבר נכון בייחוד בכל הנוגע לאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות, מכיוון שהאיגרות שלו נכתבו לאחים ולאחיות על פי הנסיבות והמצב של כל כנסייה באותה עת, ונכתבו כדי להוכיח את האחים והאחיות שמאמינים באדוננו, כדי שהם יוכלו לקבל את חסדו של ישוע אדוננו. האיגרות שלו נועדו להלהיב את האחים והאחיות באותה עת. אפשר לומר שזה היה העול האישי שלו, וגם העול שרוח הקודש נתנה לו. אחרי הכול, הוא היה שליח שהנהיג את הכנסיות באותה עת, שכתב איגרות לכנסיות והוכיח אותן – זו הייתה האחריות שלו. זהותו הייתה בסך הכול זהות של שליח עובד, והוא בסך הכול היה שליח שאלוהים שלח. הוא לא היה נביא או חוזה. עבורו, הייתה לעבודתו שלו ולחייהם של האחים והאחיות חשיבות עליונה. לפיכך, הוא לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. דבריו לא היו דבריה של רוח הקודש, ועל אחת כמה וכמה לא ניתן לומר שדבריו היו דברי האל. זאת מכיוון שפאולוס היה אך ורק ברוא אל, ובהחלט לא ההתגלמות של אלוהים כבשר ודם. זהותו לא הייתה כשל ישוע. דבריו של ישוע היו דבריה של רוח הקודש. הם היו דברי האל, משום שזהותו הייתה של המשיח, בן האלוהים. איך ייתכן שפאולוס ישתווה לו? אם בני האדם רואים באיגרות או בדברים כגון דבריו של פאולוס אמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, ניתן רק לומר שיכולת ההבחנה שלהם לקויה. במילים בוטות יותר, האין זה פשוט חילול הקודש? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד של איגרותיו ובפני הדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? אם כן, מה אתה אומר? האם ייתכן שהאיגרות שהוא כתב לכנסיות אינן נגועות בדעות שלו עצמו? איך ייתכן שהן אינן נגועות בדעות אנושיות? הוא כתב איגרות לכנסיות על סמך חוויותיו האישיות והידע שלו. לדוגמה, פאולוס כתב איגרת לכנסיות הגלטיות שכללה דעה מסוימת, ופטרוס כתב איגרת אחרת ובה השקפה אחרת. איזו מהן באה מרוח הקודש? איש אינו יכול לדעת בוודאות. לפיכך, ניתן רק לומר ששניהם נשאו עול עבור הכנסיות, אך שמכתביהם מייצגים את שיעור קומתם, את האמצעים והתמיכה שלהם לאחים ולאחיות, ואת העול שלהם עבור הכנסיות, והם מייצגים רק עבודה אנושית. הם לא נבעו בשלמותם מרוח הקודש. אם תאמר שהאיגרות של פאולוס הן דבריה של רוח הקודש, אתה מגוחך ואתה מחלל את שמו של אלוהים! האיגרות של פאולוס והאיגרות האחרות בברית החדשה שוות ערך לספרי זיכרונות של אישים רוחניים מן העבר הקרוב. הן במעמד שווה לספריו של השומר ני או לחוויותיו של לורנס, וכדומה. ההבדל הוא רק שהספרים של אישים רוחניים מהעבר הקרוב אינם כלולים בברית החדשה. עם זאת, מהותם של בני האדם האלה זהה: הם בני אדם שרוח הקודש השתמשה בהם בתקופה מסוימת והם לא יכלו לייצג את אלוהים באופן ישיר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (3)

249. כיום, מי מכם מעז לומר שכל הדברים שאמרו בני אדם ששימשו את רוח הקודש נבעו מרוח הקודש? האם מישהו כאן מעז לומר דברים כאלה? אם אתה אומר דברים כאלה, מדוע ספר הנבואה של עזרא נגנז ומדוע נעשה אותו הדבר לספריהם של אותם קדושים ונביאים קדומים? אם הם כולם נבעו מרוח הקודש, מדוע אתם מעזים לבחור בחירות כה גחמניות? האם אתם מוסמכים לבחור את עבודתה של רוח הקודש? סיפורים רבים מישראל נגנזו אף הם. אם אתה מאמין שהכתבים האלה מהעבר נבעו כולם מרוח הקודש, מדוע חלק מהספרים נגנזו? אם כולם נבעו מרוח הקודש, צריך היה לשמור את כולם ולשלוח אותם לעיונם של האחים והאחיות בכנסיות, לא לבחור או לגנוז אותם על פי רצון האדם. אסור לעשות זאת. האמירה שחוויותיהם של פאולוס ויוחנן מהולות בתובנותיהם האישיות, אין פירושה שחוויותיהם והידע שלהם נבעו מהשטן, אלא רק שהיו להם דברים שנבעו מהחוויות והתובנות האישיות שלהם. הידע שלהם תאם את הרקע של חוויותיהם בפועל באותה עת. מי יכול לומר בביטחון שכולו נבע מרוח הקודש? אם כל ארבע הבשורות נבעו מרוח הקודש, מדוע מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן אמרו דברים שונים על עבודתו של ישוע? אם אתם לא מאמינים בכך, עיינו בתיאורים שבכתבי הקודש שמתארים כיצד פטרוס התכחש לישוע שלוש פעמים: הם כולם שונים, ולכל אחד מהם יש מאפיינים משלו. בני אדם רבים שחסר להם ידע אומרים, "אלוהים בהתגלמותו הוא גם אדם. אם כך, האם ייתכן שהדברים שהוא אומר נבעו כולם מרוח הקודש? אם דבריהם של פאולוס ויוחנן היו מהולים ברצון אנושי, האם הדברים שהוא אומר לא מהולים למעשה ברצון אנושי?" בני אדם שאומרים דברים כאלה הם עיוורים ובורים! קראו בעיון את ארבע הבשורות. קראו את הדברים המתועדים בהן בנוגע למה שישוע עשה והדברים שהוא אמר. חד וחלק – כל תיאור שונה מרעהו, ולכל אחד מהם יש נקודת מבט משלו. אילו כל הדברים שכתבו מחברי הספרים האלה נבעו מרוח הקודש, כולם צריכים להיות זהים ועקביים. אם כן, מדוע יש ביניהם פערים? האין האדם טיפש מאוד, אם הוא לא מסוגל להבין זאת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בנוגע לתארים וזהות

250. הבשורה על פי מתי בברית החדשה מתעדת את אילן היוחסין של ישוע. בפתיחה, נכתב שישוע היה צאצא של אברהם ושל דוד ובנו של יוסף. בהמשך נכתב שישוע נולד מהתעברות עם רוח הקודש ושהוא נולד לבתולה – ומשמעות הדבר היא שהוא לא היה בנו של יוסף או צאצא של אברהם ושל דוד. עם זאת, רשימת היוחסין מתעקשת לקשר את ישוע ליוסף. לאחר מכן, רשימת היוחסין מתחילה לתעד את תהליך הולדתו של ישוע. נכתב שישוע נולד מהתעברות עם רוח הקודש, שהוא נולד לבתולה ושהוא איננו בנו של יוסף. אולם באילן היוחסין נאמר בבירור שישוע היה בנו של יוסף, ומשום שאילן היוחסין נכתב עבור ישוע, הוא מתעד ארבעים ושניים דורות. כשהתיאור מגיע לדור של יוסף, נכתב בחופזה שיוסף היה בעלה של מרים – דברים שנאמרים כדי להוכיח שישוע הוא צאצא של אברהם. האין זו סתירה? אילן היוחסין מתעד בבירור את השושלת של יוסף, אין ספק שזהו אילן היוחסין של יוסף, אך מתי מתעקש שזהו אילן היוחסין של ישוע. האם זו לא התכחשות לעובדה שישוע נולד מהתעברות עם רוח הקודש? לפיכך, האם אילן היוחסין של מתי איננו רעיון אנושי? זה מגוחך! כך תדע שספר זה לא נבע כולו מרוח הקודש. ייתכן שיש בני אדם שחושבים שלאלוהים חייב להיות אילן יוחסין על פני האדמה. לכן, הם קובעים שישוע הוא הדור הארבעים ושניים לאחר אברהם. זה באמת מגוחך! לאחר שאלוהים ירד ארצה, איך ייתכן שיהיה לו אילן יוחסין? אם אתה אומר שיש לאלוהים אילן יוחסין, אתה מונה אותו על ברואי האל, הלא כן? אלוהים אינו שייך לאדמה. הוא אדון הבריאה, ועל אף שהוא מופיע כבשר ודם, מהותו אינה זהה למהותו של האדם. איך אתה יכול למנות את אלוהים על ברואי האל? אברהם אינו יכול לייצג את אלוהים. הוא היה מושא עבודתו של יהוה באותה עת, הוא בסך הכול היה עבד נאמן שיהוה אישר, והיה אחד מבני ישראל. איך ייתכן שהוא יהיה אביו הקדמון של ישוע?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (3)

251. כיום, אני מנתח כך את כתבי הקודש, ואין זה אומר שאני שונא אותם או שאני מתכחש לערכם כספרי עיון. אני מסביר ומבהיר לך את הערך המהותי של כתבי הקודש ואת מקורותיהם כדי שלא תהיה עוד בחשיכה. זאת משום שלבני האדם יש השקפות רבות בנוגע לכתבי הקודש, ורובן שגויות. לא זו בלבד שקריאה כזו של כתבי הקודש מונעת מהם לזכות במה שהם צריכים, אלא שחשוב מכך, היא פוגמת בעבודה שאני מתכוון לעשות. היא מהווה הפרעה עצומה לעבודת העתיד, ויש לה רק מגרעות, ללא יתרונות. לפיכך, אני מלמד אותך פשוט את המהות ואת הסיפור הפנימי של כתבי הקודש. אינני מבקש שלא תקרא את כתבי הקודש או שתכריז לכל עבר שהם חסרי כל ערך, אלא רק שתרכוש ידע והשקפה נכונים לגבי כתבי הקודש. אל תהייה יותר מדי חד-צדדי! על אף שכתבי הקודש הם ספר היסטוריה שכתבו בני אדם, הם גם מתעדים רבים מהעקרונות שהקדושים והנביאים הקדומים שירתו את אלוהים לפיהם, וכן את החוויות של השליחים האחרונים בשירות האל. כל אלה הם דברים שבני האדם האלה באמת ראו וידעו, והם יכולים לשמש כחומר עיון לבני האדם של העידן הנוכחי בעיסוקם בחיפוש הדרך האמיתית. לפיכך, בני האדם יכולים להשיג מקריאה בכתבי הקודש אורחות חיים רבות שלא ניתן למצוא אותן בספרים אחרים. אלה אורחות החיים של עבודתה של רוח הקודש, שאותה חוו הנביאים והשליחים בעידני העבר, ורבים מהדברים האלה יקרי-ערך ויכולים לספק את מה שבני האדם זקוקים לו. לפיכך, כל בני האדם אוהבים לקרוא את כתבי הקודש. מאחר שיש בכתבי הקודש כל כך הרבה דברים נסתרים, השקפותיהם של בני האדם בנוגע אליהם שונות מהשקפותיהם בנוגע לכתביהם של אישים רוחניים דגולים. כתבי הקודש הם תיעוד ואוסף של החוויות והידע של בני אדם ששירתו את יהוה ואת ישוע בעידן הישן ובעידן החדש, ולכן דורות מאוחרים יותר יכלו לזכות מהם בנאורות רבה, בהארה רבה ובנתיבים רבים לנוהג. הסיבה לכך שכתבי הקודש נעלים על כתביהם של כל אחד מהאישים הרוחניים הדגולים היא שכל הכתבים שאובים מכתבי הקודש, שכל החוויות של האישים האלה נובעות מכתבי הקודש וכולם מסבירים את כתבי הקודש. על כן, על אף שבני האדם יכולים לזכות בהזנה מספריהם של כל האישים הרוחניים הדגולים, הם בכל זאת עובדים את כתבי הקודש, משום שבעיניהם הם כה נעלים ועמוקים! על אף שכתבי הקודש מכנסים כמה מהספרים של דברי החיים, כגון האיגרות של פאולוס והאיגרות של פטרוס, ועל אף שהספרים האלה יכולים להזין את בני האדם ולסייע להם, הספרים האלה בכל זאת לא מעודכנים. הם בכל זאת שייכים לעידן הישן, ובלי קשר לאיכותם, הם בכל זאת מתאימים רק לתקופה אחת ואינם נצחיים. זאת משום שעבודתו של אלוהים תמיד מתפתחת, והיא אינה יכולה סתם כך להיעצר בתקופתם של פאולוס ופטרוס, או תמיד להישאר בעידן החסד, שבו ישוע נצלב. על כן, הספרים האלה ראויים רק לעידן החסד, ולא לעידן המלכות של אחרית הימים. הם יכולים לקיים רק את המאמינים של עידן החסד, ולא את הקדושים של עידן המלכות, ובלי קשר לאיכותם הגבוהה, הם בכל זאת מיושנים. כך הדבר גם לגבי עבודת הבריאה של יהוה או עבודתו בעם ישראל: אין זה משנה עד כמה אדירה הייתה העבודה הזו, היא בכל זאת התיישנה וזמנה עוד יעבור. כזו גם עבודתו של אלוהים: היא אדירה, אך בכל זאת יבוא יום שבו היא תסתיים. היא אינה יכולה תמיד להישאר בשלב של עבודת הבריאה או בשלב של הצליבה. אין זה משנה עד כמה עבודת הצליבה משכנעת ועד כמה היא הייתה יעילה בהבסת השטן, אחרי הכול, עבודה היא עבודה, והעידנים הם, אחרי הכול, עידנים. עבודה אינה יכולה תמיד להישאר על אותו בסיס, והתקופות אינן יכולות לא להשתנות לעולם, משום שהייתה הבריאה וחייבת להיות אחרית הימים. זה בלתי נמנע! לפיכך, כיום, דברי החיים בברית החדשה – איגרות השליחים וארבעת ספרי הבשורה – הפכו לספרים היסטוריים. הם כולם הפכו לספרי עיון ישנים. ואיך ייתכן שספרי העיון הישנים האלה יובילו את בני האדם לעידן החדש? אין זה משנה עד כמה ספרי העיון האלה מסוגלים לספק חיים לבני האדם, ואין זה משנה עד כמה ביכולתם להוביל בני אדם אל הצלב, הם כבר מיושנים, הלא כן? הם חסרי ערך, הלא כן? לפיכך, אני אומר שאל לך להאמין בעיוורון בספרי העיון האלה. הם ישנים מדי, והם אינם יכולים להוביל אותך אל העבודה החדשה. הם יכולים רק להיות לך למעמסה. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להוביל אותך אל העבודה החדשה ולהיווכחות חדשה, אלא שהם מובילים אותך אל כנסיות הדת הישנות. ואם זה כך, האם אינך נסוג מאמונתך באלוהים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (4)

252. רבות עבדתי בקרב בני האדם, ורבים הדברים שהטפתי באוזניכם בזמן הזה. דברים אלו נאמרו למען ישועת האדם ובמטרה לאפשר לאדם לתאום לי. למרות זאת, רכשתי בני אדם מעטים בלבד על פני האדמה התואמים לי, ולכן אני אומר שהאדם אינו מוקיר את דבריי – מפני שהאדם אינו תואם לי. מטרת עבודתי אינה רק כדי שהאדם יוכל לעבוד אותי; חשוב מכך, מטרתה לאפשר לאדם לתאום לי. בני האדם הושחתו והם חיים בתוך מלכודת השטן, חיים בבשר, חיים לפי רצונות אנוכיים, ואין בהם ולו אף אחד התואם לי. יש האומרים שהם תואמים לי, אך כולם סוגדים לאלילים מעורפלים. אף שהם מכירים בקדושת שמי, הם הולכים בדרך המנוגדת לי ודבריהם מלאים התנשאות וביטחון עצמי. זאת מפני שבבסיסם הם כולם מתנגדים לי ולא תואמים לי. בכל יום הם מחפשים את עקבותיי בכתבי הקודש, ומוצאים באקראי פסוקים "מתאימים" אותם הם קוראים ללא סוף ומדקלמים ככתבי הקודש. הם אינם יודעים כיצד להיות תואמים לי או מה פירוש להתנגד לי. הם פשוט קוראים את כתבי הקודש בצורה עיוורת. הם כופים על האל שבכתבי הקודש להיות אל מעורפל, שאותו הם לא ראו מעולם ואינם מסוגלים לראות, ומוציאים אותו כדי לחזות בו בזמנם הפנוי. הם מאמינים בקיומי רק במסגרת כתבי הקודש. בעיניהם אני זהה לכתבי הקודש; ללא כתבי הקודש איני קיים, ובלעדיי אין כתבי קודש. הם אינם שמים לב לקיומי או לפעולותיי, אלא מקדישים תשומת לב קיצונית ומיוחדת לכל מילה ומילה בכתבי הקודש. רבים מהם אף מאמינים שאסור לי לעשות את שברצוני לעשות, אלא אם כתבי הקודש ניבאו זאת. הם מייחסים לכתבי הקודש חשיבות רבה מדי. ניתן לומר שהם מייחסים חשיבות רבה מדי למילים ולביטויים, עד כדי כך שהם משתמשים בפסוקים מכתבי הקודש כדי למדוד כל מילה שאני אומר ולגנות אותי. הם אינם שואפים למצוא דרך לתאום לי, אף לא לאמת, אלא רק מנסים לתאום למילים שבכתבי הקודש. הם מאמינים שכל דבר שאינו תואם לכתבי הקודש, ללא יוצא מן הכלל, אינו עבודתי. האם אנשים אלו אינם צאצאיהם הצייתנים של הפרושים? הפרושים היהודים ניצלו את תורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא שאפו לתאום לישוע של אותה עת, אלא צייתו בשקדנות לתורה ככתבה וכלשונה, עד כדי כך שתלו בסופו של דבר את ישוע החף מפשע על הצלב, לאחר שהאשימו אותו שאינו מציית לחוקי התנ"ך ושאינו המשיח. מה הייתה מהותם? האין זאת שהם לא שאפו להגיע לאמת? הם דקדקו בכל מילה ומילה שבכתבי הקודש, ובאותה עת לא שמו לב כלל לרצוני ולצעדים ולשיטות של עבודתי. הם לא היו בני אדם שחיפשו את האמת, אלא בני אדם שצייתו בנוקשות למילים שבכתבי הקודש; הם לא היו בני אדם שהאמינו באלוהים, אלא בני אדם שהאמינו בכתבי הקודש. ביסודם, הם היו כלבי שמירה של כתבי הקודש. מתוך כוונה לשמור על האינטרסים של כתבי הקודש, לשמור על כבודם של כתבי הקודש ולהגן על המוניטין של כתבי הקודש, הם הרחיקו לכת עד כדי כך שתלו את ישוע הרחום על הצלב. הם עשו זאת אך ורק כדי להגן על כתבי הקודש, וכדי לשמור על מעמדה של כל מילה ומילה שבכתבי הקודש בלבבותיהם של בני האדם. זאת הסיבה שהם העדיפו לזנוח את עתידם ואת קורבן החטאת כדי לדון למוות את ישוע, שלא ציית לדוקטרינה של כתבי הקודש. האם הם לא היו משרתיה של כל מילה ומילה בכתבי הקודש?

ומה באשר לבני האדם היום? המשיח בא כדי לשחרר את האמת, אך הם מעדיפים לגרשו מהעולם כדי לזכות בגן עדן ולזכות בחסד. הם מעדיפים להכחיש לחלוטין את בוא האמת כדי לשמור על האינטרסים של כתבי הקודש, ומעדיפים לשוב ולצלוב את המשיח, השב כבשר ודם, כדי להבטיח את קיומם הנצחי של כתבי הקודש. כיצד יכול אדם לקבל את ישועתי בשעה שלבו כה זדוני ואופיו כה מנוגד לי? אני חי בקרב בני האדם, אך הם אינם יודעים על קיומי. אני שופך את אורי על האדם, אך הוא נותר בור ביחס לקיומי. כאשר אני משחרר את חרון אפי על האדם, הוא מכחיש את קיומי בלהט גדול אף יותר. האדם מחפש לתאום למילים, לכתבי הקודש, אך אין ולו אדם אחד שבא בפניי כדי לבקש כיצד לתאום לאמת. האדם נושא את עיניו אלי לשמיים ועסוק מאוד בקיומי בשמיים, אך לאיש לא אכפת ממני כבשר ודם, כי אני, החי בקרב בני האדם, הינו חסר כל חשיבות. אלו שרק רוצים לתאום למילים שבכתבי הקודש, ושמחפשים לתאום לאל המעורפל שלהם, הם עלובים למראה בעיניי. הסיבה לכך היא שהם סוגדים למילים מתות ולאל המסוגל להעניק להם אוצרות מופלגים. הם סוגדים לאל הנתון לחסדי האדם – לאל שאינו קיים. אם כך, מה יכולים אנשים אלו לקבל ממני? האדם פשוט נחות מעבר לכל תיאור. אלו המתנגדים לי, המציבים לי דרישות ללא גבול, אלו שאין בהם אהבה לאמת, המתמרדים נגדי – כיצד הם יוכלו לתאום לי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח

253. אלוהים עצמו הוא חיים והוא האמת, והאמת שלו וחייו מתקיימים זה לצד זה. מי שלא מסוגל לקבל את האמת לעולם לא יזכה בחיים. ללא ההכוונה והתמיכה של האמת, תזכו רק באותיות, בדוקטרינות, ויתרה מכך, במוות. חיי אלוהים קיימים תמיד והאמת שלו וחייו מתקיימים זה לצד זה. אם לא תוכלו למצוא את מקור האמת, לא תזכו בהזנה של החיים; אם לא תוכלו לזכות בצידת החיים, בוודאי לא תהיה לכם אמת, ועל כן מלבד דמיונות ותפיסות, כל גופכם יהיה רק בשר ודם, בשרכם ודמכם המצחינים. דעו לכם שמילות הספרים לא נחשבות לחיים, תיעוד היסטורי לא יכול להיות נערץ כאמת, והדוקטרינות של העבר לא יכולות לשמש כתיאור דברי אלוהים הנוכחיים. רק מה שאלוהים מבטא כשהוא יורד ארצה וחי בקרב בני האדם הוא האמת, החיים, רצון אלוהים, ואופן עבודתו בפועל. אם אתם מחילים את תיעודי דבריו של אלוהים בעידני העבר על ימינו אנו, אתם ארכיאולוגים, והדרך הטובה ביותר לתאר אתכם היא כמומחים למורשת היסטורית. זאת מפני שאתם מאמינים תמיד בשרידי העבודה שאלוהים עשה בזמנים עברו, מאמינים רק בצל שהותיר אלוהים מהעידן שבו עבד בקרב בני האדם בעבר, ומאמינים רק בדרך שאלוהים הראה למאמיניו בימים עברו. אתם לא מאמינים בכיוון שאליו מתקדמת עבודתו של אלוהים היום, ואתם לא מאמינים בהופעתו רבת ההוד של אלוהים כיום, ואתם לא מאמינים בדרך האמת שאלוהים מבטא כיום. על כן אתם ללא ספק חולמים בהקיץ המנותקים לגמרי מהמציאות. אם כעת אתם עדיין דבקים במילים שלא מסוגלות להעניק חיים לאדם, אתם ענף יבש חסר תקנה^[א], מפני שאתם שמרנים מדי, עקשנים מדי, ואטומים מדי להיגיון!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח

הערות שוליים:

א. ענף יבש: ביטוי סיני, שפירושו "מקרה אבוד."

254. המשיח של אחרית הימים מביא חיים ומביא את דרך האמת התמידית והנצחית. האמת הזו היא הנתיב שבו האדם יזכה בחיים, הנתיב היחיד שבו האדם יכיר את אלוהים ושבו האדם יישא חן בעיני אלוהים. אם אתם לא מחפשים את דרך החיים שהמשיח מעניק באחרית הימים, לעולם לא תזכו באישורו של ישוע ולעולם לא תהיו ראויים להיכנס בשערי מלכות השמיים, משום שאתם גם בובות על חוט וגם אסירים של ההיסטוריה. בני אדם שנהלים ואותיות מכתיבים את מעשיהם ואשר כבולים להיסטוריה לעולם לא יוכלו לזכות בחיים ולעולם לא יוכלו לזכות בדרך החיים הנצחית. זאת משום שיש להם רק מים עכורים שאליהם נצמדו במשך אלפי שנים, במקום מי החיים הזורמים מכס המלכות. בני האדם שלא יזכו במי החיים יישארו לנצח גוויות, כלי משחק בידי השטן ובני גיהינום. אם כן כיצד הם יכולים לראות את אלוהים? אם אתם מנסים רק להיאחז בעבר, להותיר את הדברים כפי שהם על ידי עמידה במקום, ואינכם מנסים לשנות את המצב הקיים ולהשליך מעליכם את ההיסטוריה, האם לא תהיו תמיד נגד אלוהים? שלבי עבודתו של אלוהים הם רחבי היקף ורבי עוצמה, כמו גלים נשברים ורעמים מתגלגלים, אך אתם יושבים ומחכים להרס מבלי לפעול, נצמדים לטיפשותכם ונמנעים ממעשה. כיצד תוכלו להיחשב כך למי שהולכים בעקבותיו של השה? כיצד אתם יכולים להצדיק את האל שבו אתם נאחזים כאל שהוא תמיד חדש ולעולם לא ישן? וכיצד יכולות מילות ספריכם המצהיבים להעביר אתכם לעידן חדש? כיצד הן יכולות להוביל אתכם לחיפוש אחר שלבי עבודתו של אלוהים? כיצד הן יכולות להעלות אתכם לשמיים? הדברים שאתם אוחזים בידיכם הם אותיות, היכולות לספק רק נחמה זמנית, ולא אמיתות המסוגלות להעניק חיים. כתבי הקודש שאתם קוראים בהם יכולים רק להעשיר את שפתכם – לא דברי פילוסופיה שיכולים לסייע לכם להכיר את חיי האדם, ועל אחת כמה וכמה אינם הדרכים שיכולות להוביל אתכם לשלמות. האם הסתירה הזו לא גורמת לכם להרהר? האם היא לא מאפשרת לכם להבין את התעלומות הטמונות בה? האם אתם מסוגלים להביא את עצמכם לשמיים ולפגוש את אלוהים בעצמכם? אם אלוהים לא יבוא, האם אתם יכולים לקחת את עצמכם לשמיים כדי ליהנות משמחה משפחתית עם אלוהים? האם אתם עדיין חולמים כעת? אני מציע, לפיכך, שתפסיקו לחלום ותביטו במי שעובד כעת, במי שמבצע כעת את עבודת הושעת האדם באחרית הימים. אם לא תעשו זאת, לעולם לא תזכו באמת, ולעולם לא תזכו בחיים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח