הדבר מופיע בבשר

תוכן

עבודה והיווכחות (6)

עבודה והיווכחות הן מעשיות מטבען והן מתייחסות לעבודה של אלוהים ולהיווכחות של האדם. העובדה שהאדם כלל לא מבין את פניו האמיתיים של אלוהים ואת עבודתו של אלוהים גרמה לקשיים רבים בהיווכחותו. עד עצם היום הזה, בני אדם רבים עדיין לא מכירים את העבודה שאלוהים מבצע באחרית הימים ואת הסיבה לכך שאלוהים סובל השפלה רבה כדי להתגלם כבשר ודם ולהתייצב לצד האדם בעתות שגשוג ויגון. האדם לא מכיר כלל את מטרת עבודתו של אלוהים, ולא את התכלית של תוכניתו של אלוהים לאחרית הימים. מסיבות שונות, בני האדם תמיד פושרים ומעורפלים[א] בנוגע להיווכחות שאלוהים דורש, מה שהסב קשיים רבים לעבודתו של אלוהים כבשר ודם. נדמה שכל בני האדם הפכו למכשולים, ועד עצם היום הזה, הם עדיין לא מבינים את הדברים בבירור. לפיכך, אדבר על העבודה שאלוהים עושה על האדם ועל כוונתו הדחופה של אלוהים, כדי שכולכם תהפכו למשרתים נאמנים של אלוהים שכמו איוב, מעדיפים למות ולא לדחות את אלוהים, אשר יסבלו כל השפלה, ואשר כמו פטרוס, יעלו את כל הווייתם לאלוהים כקורבן מנחה ויהפכו לידידים הקרובים שאלוהים יזכה בהם באחרית הימים. הלוואי שכל האחים והאחיות יעשו את כל שביכולתם כדי להעלות את כל הווייתם כקורבן מנחה לרצונו השמימי של אלוהים, יהפכו למשרתים קדושים בבית האל וייהנו מאינסוף ההבטחות שאלוהים מעניק, כדי שלבו של אלוהים האב יוכל ליהנות ממנוחה שלווה. "מימוש רצונו של אלוהים האב" צריך להיות הסיסמה של כל מי שאוהב את אלוהים. המילים האלה צריכות לשמש לאדם כמדריך להיווכחות וכמצפן שיכוון את מעשיו. זו הנחישות שצריכה להיות לאדם. לסיים באופן יסודי את עבודתו של אלוהים על פני האדמה ולשתף פעולה עם עבודתו של אלוהים כבשר ודם – זו חובתו של האדם. יום יבוא שבו עבודתו של אלוהים תסתיים, והאדם ייפרד ממנו לשלום בחזרתו המהירה לאב שבשמיים. זו החובה שעל האדם למלא, הלא כן?

כשאלוהים חזר לרקיע השלישי בעידן החסד, עבודתו של אלוהים לגאול את האנושות כולה למעשה עברה למערכה האחרונה שלה. כל מי שנשאר על פני האדמה היו הצלב שישוע נשא, הפשתן שישוע נעטף בו וכתר הקוצים וגלימת השני שאלוהים עטה (אלה היו האמצעים שהיהודים השתמשו בהם כדי ללעוג לו). כלומר עבודת הצליבה של ישוע גרמה למהומה למשך זמן ומה, ואז היא שככה. מאותו רגע ואילך, תלמידיו של ישוע החלו לקדם את עבודתו, לרעות את הכנסיות בכל מקום ולהשקות אותן. תוכן עבודתם היה זה: לגרום לכל בני האדם להכות על חטא, להודות בחטאיהם ולהיטבל. כל התלמידים הפיצו את סוד צליבתו של ישוע ואת מה שבאמת קרה. כולם לא יכלו שלא להשתטח ארצה בפני ישוע ולהודות בחטאיהם, ויתרה מזאת, התלמידים הפיצו את דברי ישוע ואת החוקים והדיברות שהוא ייסד בכל מקום. מאותו שלב החלה בניית הכנסיות בעידן החסד. דבריו של ישוע באותו עידן התמקדו גם בחייו של האדם וברצונו של האב שבשמיים. העובדה שהעידנים שונים היא הסיבה היחידה שהאמירות והנוהגים האלה שונים כל כך מאלה של היום. אולם המהות שלהם זהה. בשני המקרים, מדובר בעבודתה של רוח האל כבשר ודם. עבודה כזו והדברים האלה המשיכו עד עצם היום הזה, וזו הסיבה לכך שמה שעדיין משותף בכנסיות הדתיות של היום הוא עדיין זהה, ולא השתנה כלל. כשעבודתו של ישוע נחתמה, דרך הישר שישוע המשיח צעד בה החלה להשתלט על פני האדמה, אבל אלוהים התחיל לתכנן שלב נוסף בעבודתו, את ההתגלמות כבשר ודם באחרית הימים. בעיני האדם, צליבתו של אלוהים חתמה את עבודת ההתגלמות של אלוהים, גאלה את כל האנושות והתירה לו לחטוף את המפתח אל השאול. כולם חושבים שעבודתו של אלוהים הושלמה לחלוטין. למען האמת, בעיני אלוהים, רק חלק קטן מעבודתו הושלם. הוא רק גאל את האנושות. הוא לא כבש את האנושות, וקל וחומר שהוא לא שינה את כיעור השטן באדם. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "על אף שהתגלמותי כבשר ודם חוותה את חבלי המוות, זו לא הייתה המטרה המלאה של התגלמותי. ישוע הוא בני יקירי, והוא נצלב למעני, אך הוא לא חתם את עבודתי לחלוטין. הוא עשה רק חלק ממנה." לכן, אלוהים החל את הסיבוב השני של תוכניות כדי להמשיך את עבודת ההתגלמות. הכוונה הסופית של אלוהים היא להפוך את כל בני האדם שחולצו מידי השטן למושלמים ולזכות בהם, וזו הסיבה לכך שאלוהים התכונן שוב להסתכן כדי להפוך לבשר ודם. המונח "התגלמות כבשר ודם" לא נושא כבוד (הוא לא נושא כבוד משום שעבודתו של אלוהים טרם נשלמה), אלא שפירושו הוא הופעה בזהות של הבן היקיר, ושהוא המשיח, שאלוהים חפץ בו. זו הסיבה שנאמר שהוא מסתכן. הבשר והדם הם בעלי עוצמה זערורית, ולכן יש להיזהר מאוד.[ב] כוחם רחוק כרחוק מזרח ממערב מסמכותו של האב שבשמיים. אלוהים כבשר ודם מגשים רק את כהונת הבשר והדם, ומשיג את עבודתו של אלוהים האב ואת המשימה שהוא הטיל עליו מבלי להסתבך בעבודה אחרת. הוא רק משלים חלק אחד מהעבודה. זו הסיבה שאלוהים נקרא "המשיח" כשהוא בא אל פני האדמה. זו המשמעות המוטבעת. הסיבה לכך שנאמר שביאתו מלווה בפיתוי היא שמושלם רק מיזם עבודה אחד. יתר על כן, הסיבה לכך שאלוהים האב רק קורא לו "המשיח" ו"הבן היקיר" ולא נתן לו את כל הכובד היא בדיוק משום שההתגלמות כבשר ודם באה לעשות רק מיזם עבודה אחד, ולא באה לייצג את האב שבשמיים, אלא להגשים את כהונתו של הבן היקיר. כשהבן היקיר משלים את המשימה שהוא קיבל על עצמו במלואה, האב יעניק לו כבוד מלא ואת הזהות של האב. אפשר לומר שזה הכלל השמימי. מפני שאלוהים המתגלם כבשר ודם והאב שבשמיים נמצאים בשני מצבים שונים, השניים מביטים זה בזה רק ברוחם – האב שם עין על בנו יקירו, אבל הבן לא מסוגל לראות את האב מרחוק. העובדה שתפקיד הבשר והדם קטן מדי ושאלוהים בהתגלמותו עלול להירצח בכל רגע ממש היא הסיבה לכך שנאמר שהביאה הזו מלווה בסכנה אדירה. הלכה למעשה, אלוהים שוב מוותר על בנו יקירו ומכניס אותו לפיו של הטיגריס. כשאלוהים מכניס אותו למקום שבו הריכוז הגדול ביותר של השפעת השטן, הוא מסכן את חייו. אפילו בצרות צרורות כאלה, אלוהים בכל זאת העניק את בנו יקירו לבני האדם במקום מטונף ומופקר כדי שהם "יגדלו" אותו. זאת מפני שזו הדרך היחידה שבה עבודתו של אלוהים תוכל להיות הגיונית לחלוטין ושזו הדרך היחידה שבה ניתן להגשים את משאת נפשו של אלוהים האב ולהשלים את החלק האחרון בעבודתו בקרב בני האדם. ישוע ביצע רק שלב אחד בעבודתו של אלוהים האב. משום המחסום של ההתגלמות כבשר ודם, ומשום ההבדלים בעבודה שמתבצעת, ישוע עצמו לא ידע שתהיה חזרה שנייה כבשר ודם. לפיכך, אף אדם שקרא תיעוד היסטורי של ישוע מעולם לא גילה שישוע ניבא שאלוהים רוצה להתגלם בשנית כדי להשלים את כלל עבודתו כבשר ודם. מכיוון שישוע אפילו לא היה מודע לכך, הנביאים והמפרשים הגדולים גם לא ידעו שאלוהים רוצה לחזור לבשר והדם, כלומר לחזור ולהתגלם שוב כדי לעשות את החלק השני של עבודתו כבשר ודם. לפיכך, איש לא מבין שאלוהים הסתתר כבשר ודם לפני זמן רב. זה מתקבל על הדעת, מפני שרק אחרי שישוע קם לתחייה ועלה לשמיים, הוא קיבל את משימתו, ולכן התגלמותו השנייה של אלוהים כבשר ודם חסרת כל בסיס, וכמו מים ללא מקור, זה דבר קשה לתפיסה. יתרה מזאת, קשה למצוא התייחסויות לכך אפילו בספרי הקודש המכובדים כל כך.[ג] לאורך כל הפרקים והפסוקים בכתבי הקודש, אף משפט ואף מילה לא מזכירים את העניין הזה. אולם בואו של ישוע אל העולם נובא לאורך זמן רב, ויתר על כן, ישוע הגיע אל העולם על-ידי עיבור של רוח הקודש. למרות זאת, אלוהים בכל זאת אמר שישוע היה נתון בסכנת חיים. אם כן, מה זה אומר על היום? מה הפלא שאלוהים אומר שההתגלמות הנוכחית נתונה בסכנות רבות פי אלפי מונים מאלה שהיו קיימות במהלך עידן החסד. במקומות רבים, אלוהים ניבא שהוא יזכה בקבוצה של מתגברים בארץ סינים. במזרח העולם נופלים המתגברים בנחלתו של אלוהים, ולכן אין ספק שמקום הופעתה של התגלמותו השנייה של אלוהים הוא ארץ סינים, בדיוק בארץ משכנו של התנין הגדול האדום כאש, המפותל אל תוך עצמו. שם, אלוהים יזכה בצאצאים של התנין הגדול האדום כאש, כדי שהוא יובס ויבויש באופן יסודי. אלוהים רוצה להעיר את בני האדם האלה, הסובלים עמוקות, להעיר אותם לחלוטין, ולגרום להם לצעוד מתוך הערפל ולדחות את התנין הגדול האדום כאש. אלוהים רוצה להעיר אותם מחלומם, לגרום להם להכיר את המהות של התנין הגדול האדום כאש, לתת את כל לבם לאלוהים, להתקומם נגד הדיכוי של כוחות החושך, לעמוד זקוף במזרח העולם ולהפוך להוכחה לניצחונו של אלוהים. רק אז, אלוהים יזכה בכבוד. מהסיבה הזו בלבד, אלוהים הביא את העבודה שהסתיימה בעם ישראל אל ארץ משכנו של התנין הגדול האדום כאש, המפותל אל תוך עצמו, וכמעט אלפיים שנה לאחר שהוא עזב, חזר והתגלם כבשר ודם כדי להמשיך את העבודה של עידן החסד. לעינו הבלתי-מזוינת של האדם, אלוהים משיק עבודה חדשה כבשר ודם. אולם, מבחינת אלוהים, הוא ממשיך את העבודה של עידן החסד, אלא עם זמן הפרדה של כמה אלפי שנים, ועם שינוי במיקום העבודה ובמיזם העבודה. על אף שצלם הבשר והדם שאלוהים אימץ בעבודה של היום הוא של אדם שונה למדי מישוע, הם חולקים את אותם מהות ושורש, והם בני אותו מקור. אולי יש ביניהם הבדלים חיצוניים, אך האמת הפנימית של עבודתם זהה לחלוטין. אחרי הכל, העידנים שונים זה מזה כמו לילה ויום. איך ייתכן שעבודתו של אלוהים תישאר ללא שינוי? ואיך ייתכן שהעבודה תפריע לעצמה?

ישוע הופיע כיהודי, התאים את עצמו ללבוש יהודי ואכל אוכל יהודי בילדותו. זה ההיבט האנושי הרגיל שלו. אולם ההתגלמות של היום היא כאדם מאסיה, שאכל את המזון של אומת התנין הגדול האדום כאש בילדותו. הדברים האלה לא סותרים את מטרת התגלמותו של אלוהים. מקום זאת, הם משלימים זה את זה ומשלימים באופן מלא יותר את חשיבותה של התגלמות האל כבשר ודם. העובדה שההתגלמות כבשר ודם מכונה "בר האנוש" או "המשיח" אין פירושה שהמשיח של היום זהה לישוע המשיח. אחרי הכל, ההתגלמות כבשר ודם מכונה "בר האנוש" וצלמה הוא צלם של בשר ודם. כל שלב בעבודתו של אלוהים מכיל משמעות עמוקה באופן ניכר. הסיבה שרוח הקודש עיברה את אמו של ישוע הייתה שישוע נועד לגאול את החוטאים. היה עליו להיות ללא חטא. אולם רק בסוף, כשנכפה עליו לאמץ אץ דמותם של בשר ודם חוטאים, וכשהוא לקח על עצמו את החטאים של החוטאים, הוא חילץ אותם מהצלב המקולל שאלוהים השתמש בו כדי לייסר בני אדם. (הצלב הוא הכלי של אלוהים לקלל בני אדם ולהמיט עליהם ייסורים. אזכור הקללות והייסורים מתייחס באופן ספציפי לקללות והייסורים שהומטו על חוטאים.) המטרה הייתה שכל החוטאים יכו על חטא, והמטרה הייתה להשתמש בצליבה כדי לגרום להם להודות בחטאיהם. כלומר על מנת לגאול את האנושות כולה, אלוהים התגלם כבשר ודם באמצעות עיבורה של רוח הקודש ולקח על עצמו את חטאי האנושות כולה. הדרך השגרתית לתיאור זאת היא העלאת קורבן מנחה בדמות בשר ודם קדושים בתמורה לכל החוטאים, כלומר ישוע שימש כקורבן חטאת שהועלה בפני השטן כדי "להפציר" בשטן להשיב לאלוהים את כל האנושות התמימה שהוא רמס. לפיכך, לשם השלמת השלב הזה של עבודת הגאולה נדרש עיבורה של רוח הקודש. זה היה תנאי הכרחי – "אמנה" במהלך הקרב בין אלוהים והאב והשטן. זו הסיבה לכך שישוע הוענק לשטן, ורק אז נחתמה עבודת העידן. עם זאת, עבודת הגאולה של אלוהים כיום היא כבר חסרת תקדים בתפארתה, ואין לשטן סיבה להציב דרישות, ולכן התגלמותו של אלוהים לא דורשת את עיבורה של רוח הקודש, מכיוון שאלוהים קדוש ותמים מטבעו. זו הסיבה שאלוהים בהתגלמותו הפעם הוא כבר לא ישוע מעידן החסד. אולם הוא בכל זאת נועד להגשמת רצונו של אלוהים האב ולהגשמת משאלות לבו של אלוהים האב. איך ייתכן שזו תיחשב אמירה בלתי סבירה. האם אלוהים בהתגלמותו חייב לציית לכללים מסוימים?

בני אדם רבים מחפשים ראיות לכך בספרי הקודש, ברצון למצוא נבואה על התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. איך ייתכן שהאדם ידע בחשיבותו הלקויה שאלוהים הפסיק זה מכבר "לעבוד" במסגרת ספרי הקודש ו"זינק" אל מחוץ אליהם כדי לעשות במרץ את העבודה שהוא תכנן לעשות מה זמן רב, אך מעולם לא סיפר עליה לאדם? לבני האדם יש היגיון לקוי מדי. לאחר טעימה בלבד מטבעו של אלוהים, הם עולים על במה גבוהה כבדרך אגב ומתיישבים ב"כיסא גלגלים" ברמה גבוהה ובוחנים את עבודתו של אלוהים, ואפילו מתחילים לחנך את אלוהים בדיבור בומבסטי ומקשקש. רבים מהם הם מעין "איש זקן" שמרכיב משקפי קריאה ומעביר את ידו על זקנו, ואשר פותח את "ספר העיון הישן" והמצהיב שלו (ספרי הקודש) שהוא קרא כל חייו. הוא ממלמל ונדמה שעיניו מנצנצות. הוא מדפדף אל ספר ההתגלות, ואז אל ספר דניאל, ואז אל הספר הידוע לכולם, ספר ישעיהו. הוא לוטש מבט בעמוד הדחוס במילים זעירות וקורא בדממה, כשראשו מסתחרר ללא הפסק. לפתע, היד שהוא מעבר על זקנו עוצרת ומתחילה למשוך אותו. מדי פעם בפעם, הוא שומע את צליל הזקן נקרע. ההתנהגות יוצאת הדופן הזו מפתיעה מאוד. "מדוע להשתמש בכוח כה רב? על מה הוא כועס כל כך?" בחזרה אל האיש הזקן: מצחו מזדעף. גבותיו הכסופות נוחתות כמו נוצות אווז במרחק בדיוק שני סנטימטרים מעפעפיו הזקנים, כאילו במקרה, אך גם באופן מושלם כל כך, בעוד האיש הזקן ממשיך לנעוץ את עיניו בדפים המעופשים למראה. הוא חוזר על רצף הפעולות לעיל כמה פעמים, ואז הוא לא יכול שלא לזנק על רגליו ולהתחיל לפטפט כאילו הוא מנהל שיחה על הא ועל דא[ד] עם מישהו, על אף שאור עיניו לא עזב את ספר העיון. לפתע, הוא מכסה את העמוד הנוכחי ועובר ל"עולם אחר". תנועותיו כה נחפזות ומבהילות, והן כמעט מפתיעות את הזולת. ברגע הזה, העכבר שיצא מחור שלו וזה עתה החל "לאזור אומץ" במהלך הדממה, מתבעת כל כך מהמנועות הלא אופייניות של האיש עד שהוא בורח בחזרה אל תוך החור ונעלם ללא זכר. כעת, יד שמאלו חסרת התנועה של האיש הזקן חוזרת לתנועת המעבר במעלה ובמורד הזקן. הוא מתרחק מכיסאו ועוזב את הספר על השולחן. מתוך הדלת הפתוחה במקצת והחלון הפתוח לרווחה, הרוח חודרת וסוגרת את הספר בנשיבתה בחוסר אכפתיות, ואז היא פותחת אותו שוב, ואז סוגרת אותו שוב. המצב הזה אומלל באופן בל יתואר, ולמעט קולם של דפי הספר המתבדרים ברוח, נדמה שדממה אפפה את הכל. האיש פוסע לאורכו של החדר עם ידיו מאחורי גבו, פעם עוצר ופעם ממשיך, ומנער את ראשו מעת לעת, כאילו הוא חוזר ואומר, "הו, אלוהים! האם באמת תעשה את זה?" מעת לעת, הוא גם מהנהן, "הו, אלוהים! מי יכול להעלות על דעתו את עבודתך? קשה לחפש את עקיבות רגליך, הלא כן? אני מאמין שאתה לא עושה דברים שאינם סבירים." בשלב הזה, גבותיו של האיש הזקן מתכווצות ונפגשות, ועיניו נעצמות באופן הדוק, ופניו עוטות ארשת נבוכה וכן סבר פנים כאוב מאוד, כאילו הוא רוצה להרהר אט-אט. זה באמת מאתגר את "האיש הזקן והדגול" הזה. בשלב המאוחר הזה בחייו, הוא הגיע לעניין הזה, "לדאבונו". מה אפשר לעשות לגבי זה? גם לי אין משג, ואין לי יכולת לעשות דבר. מי גרם לספר העיון הזה להצהיב? מי גרם לזקנו ולגבותיו לצמוח באופן אכזרי כמו שלג לבן על נקודות שונות בפניו? נדמה כאילו זקנו מייצג את הרקע שלו. אולם מי ידע שהאדם יכול להיות טיפש עד כדי כך ולחפש את נוכחותו של אלוהים בספר העיון הישן? כמה דפי נייר יכול ספר העיון הישן לכלול? האם הוא באמת יכול לתעד את כל מעשיו של אלוהים? מי מעז להבטיח זאת? האדם למעשה מחפש את הופעתו של אלוהים ומנסה למלא את רצונו של אלוהים בכך שהוא מפרש מילים יתר על המידה.[ה] האם הניסיון להיווכח כך בחיים קל כמו שהוא נשמע? האין זה היגיון שווא מגוחך? האין הדבר נלעג בעיניכם?

הערות שוליים:

א. המילה "מעורפלים" מעידה שאין לבני האדם תובנה ברורה בנוגע לעבודתו של אלוהים.

ב. המילים "בעלי עוצמה זערורית, ולכן יש להיזהר מאוד" מעידות שהקשיים של הבשר והדם רבים מדי, ושהעבודה הנעשית מוגבלת מדי.

ג. המילים "המכובדים כל כך" נאמרות בלעג. הן מתייחסות לאופן שבו מומחים רבים לתפיסות דתיות מופרכות עובדים את "ספר העיון הישן" והמצהיב כאילו היה אלוהים.

ד. המילים "מנהל שיחה על הא ועל דא" הן מטאפורה לסבר הפנים המכוער של בני האדם כשהם חוקרים את עבודתו של אלוהים.

ה. המילים "מפרש מילים יתר על המידה" משתמשות ללעוג למומחים לתפיסות מופרכות אשר מתפלפלים על המילים אך לא מחפשים את האמת או מכירים את עבודתה של רוח הקודש.