2. האינטרסים של צוררי משיח

בפעם שעברה שיתפנו על הפריט התשיעי של מגוון הביטויים של צוררי משיח: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית. לאחר מכן חילקנו את האינטרסים של צוררי משיח לכמה פריטים. הראשון הוא ביטחונם האישי, השני הוא המוניטין והמעמד שלהם עצמם והשלישי הוא תועלות. מהן התועלות האלה? (הראשונה היא מעילה בנכסים של בית האל, השנייה היא ניצול של אחים ושל אחיות כדי שיעמלו בשירותם והשלישית היא שימוש במעמדם כדי להשיג מזון, שתייה ודברים רצויים נוספים באמצעות הונאה במסווה של אמונה באל.) "הדברים הנוספים" האלה כוללים יחס מיוחד, טיפול בענייניהם האישיים וכן הלאה, נכון? (כן.) האם מבלבל אתכם שיתוף באופן זה, של חלוקת נושאים עיקריים לתת-נושאים וחלוקה של תת-נושאים להיבטים שונים בשביל לשתף עליהם? (לא.) למעשה, ככל שמרבים לשתף באופן הזה, כך הדברים אמורים להיעשות ברורים יותר. שיתפנו על שלושה פריטים אודות האינטרסים של צוררי משיח, אבל יש פריט נוסף, והוא החשוב ביותר, הרביעי מבין האינטרסים של צוררי משיח – סיכוייהם וייעודם. סיכויים וייעוד הם כפי הנראה המטרה העיקרית שצוררי משיח מטפחים תוך כדי אמונתם באל. אלה גם החלומות הגדולים ביותר שהם נוצרים בליבם, והדברים הנעלים ביותר שהם חותרים אליהם בסתר ליבם. סביר מאוד שהנושא של סיכויים וייעוד מוכר לכם. הוא נוגע לשאלות לאן אנשים יגיעו בסוף, לאן אנשים ילכו או לאן יהיו מועדות פניהם של אנשים בעתיד או בעידן הבא – בקצרה, לשאלת היעד העתידי שלהם. האין זה הדבר הגדול והחשוב ביותר בליבו של כל אחד ואחד ממאמיני האל? (כן.) סיכויים וייעוד חשובים להפליא לכל מי שמאמין באל. ולכן אין צורך לומר שעבור צוררי משיח, הסיכויים והייעוד, דהיינו, היעד האישי, הם החלק המהותי ביותר באינטרסים שלהם.

ד. סיכוייהם וייעודם

הבה נשתף גם, מזוויות והיבטים שונים, על הסיכויים והייעוד שהם חלק מן האינטרסים של צוררי משיח, כדי שהדברים יהיו ברורים יחסית. מגוון האינטרסים של צוררי משיח ששיתפנו עליהם קודם כוללים הן אינטרסים חומריים והן אינטרסים לא-חומריים. לדוגמה, הביטחון, המוניטין והמעמד של אדם הם כולם אינטרסים לא-חומריים; אלה הם רק דברים בלתי מוחשיים בעולמות הרוח שלהם. לעומת זאת, אינטרסים חומריים כוללים נכסים, מזון ומשקאות, כמו גם יחס מיוחד, הנאות חומריות וכן הלאה. אם כן, במה כרוכים הסיכויים והייעוד של השיתוף של היום? אם נתבונן בהם מנקודת המבט של תפיסות אנושיות, האם אלה דברים מוחשיים או בלתי מוחשיים? (הם דברים בלתי מוחשיים.) אם כך, הם חייבים להיות דברים שמתקיימים בעולמות הרוח של אנשים, בתפיסות ובדמיונות שלהם ובראשם. עבור אנשים, הדברים האלה הם סוג של תקווה ותמיכה, ואנשים מעבירים את כל חייהם בחתירה אליהם. הדברים האלה אמנם אינם נראים לעין ואינם מוחשיים לאנשים, אבל הם תופסים מקום מרכזי בליבם, חולשים על חייהם במלואם ושולטים במחשבותיהם ובמעשיהם, בכוונותיהם ובכיוון של חתירותיהם. אם כך, סיכויים וייעוד חשובים להפליא לכולם! אף שסיכויים וייעוד הם חשובים, צוררי משיח חותרים אליהם בדרך שהיא שונה לחלוטין מזו של אנשים רגילים מן השורה. מהו בדיוק ההבדל? אילו היבטים מדגימים זאת ומאפשרים לאנשים לראות ולהבחין בבירור שאלה הם שיטת חתירה ומאפיין של צוררי משיח? האין דבר זה ראוי לדיון ולשיתוף? כמובן, הביטויים של אנשים רבים דומים באופנים רבים לאלה של צוררי משיח אמיתיים ולאלה של מי שניחנים במהות של צוררי משיח. אבל אפילו כשהביטויים והצביונות שלהם זהים, המהויות שלהם שונות. הבה נשתף מהיבטים שונים על האינטרס הרביעי של צוררי משיח – סיכוייהם וייעודם.

איך אנו יכולים לנתח סיכויים וייעוד? באיזו מין שיטה ובאילו דוגמאות אנחנו יכולים להשתמש כדי לנתח שהסיכויים והייעוד באינטרסים של צוררי משיח אינם עולים בקנה אחד עם האמת, ושהם גילויים של המהות של צוררי משיח? מאילו היבטים ניתן לנתח אותם? הדבר דורש חקירה קפדנית. הבה נחלק זאת לכמה קטגוריות נרחבות כדי שאנשים יוכלו להבין את המהות של צוררי משיח ביתר דיוק ובהירות. הראשונה היא כיצד צוררי משיח מתייחסים לדברי האל, השנייה היא כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם, השלישית היא כיצד צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם, הרביעית היא כיצד צוררי משיח מתייחסים לתפקיד "נותן שירות" והחמישית היא כיצד צוררי משיח מתייחסים למעמדם בכנסייה. למה החלוקה היא לחמש הקטגוריות האלה? נסו למצוא את התשובה. האם אתם מסוגלים להבין במעט כל אחת מהן? האם אתם יכולים למצוא כמה ביטויים או צביונות תואמים שמשתייכים לצוררי משיח? מה בדיוק צריך לנתח על בסיס חמש הקטגוריות האלה? בהתייחס לקטגוריות האלה, מהם המאפיינים העיקריים של צוררי משיח והצביונות המרכזיים שהם מפגינים, ומהם הביטויים של אנשים רגילים שחותרים אל האמת ושל אנשים מושחתים רגילים? מהם ההבדלים בין צוררי משיח לבין אנשים מושחתים רגילים? היכן טמונים ההבדלים האלה? מה ההבדל בין הנתיבים שהם בחרו? מה ההבדל בביטויים שלהם? האם יש לכם הבנה מסוימת של הקטגוריות האלה? (בחמש הקטגוריות האלה, צוררי משיח בעיקר לא מסתכלים על דברים על סמך האמת שבדברי האל. הם משתמשים תמיד בהופעה שטחית של דברים מסוימים או במצב האישי שלהם כדי לנחש את כוונות האל על סמך התפיסות והדמיונות של עצמם, במטרה לראות אם יש להם סיכויים וייעוד כלשהם. לדוגמה, כשמדובר בחובה שלהם, אם הם יכולים למקד אליהם את תשומת הלב ולהשביע את רצונותיהם, את יוהרתם ואת גאוותם, הם ירגישו כאילו הם אנשים שמביאים תועלת בבית האל, וכאילו יש להם סיכויים וייעוד. ברגע שיגזמו אותם, הם ירגישו שהאל לא מרוצה מהם, שהאל אינו שבע רצון מהם, והדבר ירפה את ידיהם, הם יתאכזבו מן האמונה באל, ויתעוררו בהם שליליות והתנגדות.) הסיכום הזה שופך קצת אור על האמת שבעניין זה ונוגע בה מעט. אם לשפוט על פי המשמעות הכללית של מה שאמרתם, יש לכם כנראה הבנה בסיסית של חמש הקטגוריות האלה. כעת נשתף עליהן לפי הסדר.

ה. כיצד צוררי משיח מתייחסים לדברי האל

הקטגוריה הראשונה היא כיצד צוררי משיח מתייחסים לדברי האל. גם צוררי משיח הם אנשים שמאמינים באל ונוהים אחריו; גם הם אוחזים בדברי האל, מקשיבים לדרשות, משתתפים בכינוסים ויש להם חיי רוח רגילים. עבור צוררי משיח, קריאת דברי האל היא גם חלק מחייהם והם עושים זאת לעתים קרובות. אף שאלה גם אלה קוראים את דברי האל, צוררי משיח שונים מהחותרים אל האמת; יש להם גישה שונה לחלוטין לדברי האל. אם כך, איך צוררי משיח מתייחסים לדברי האל? ראשית, הם חוקרים את דברי האל ומנתחים אותם, תוך שהם לומדים אותם מפרספקטיבה ומנקודת מבט משונות. למה אני קורא לזה "לומדים"? על סמך המצב האובייקטיבי, צוררי משיח חייבים להודות שאלה הם דברי האל, והם גם מרגישים בליבם שדברי האל הם כה נעלים, שאנשים מן השורה לא יכולים לבטא אותם ושאין הדברים האלה יכולים להימצא בשום מקום אחר. על סמך זה אין להם שום ברירה אלא להודות שאלה הם דברי האל, אבל האם הם מקבלים את דברי האל כאמת? לא. אם כך, למה צוררי משיח בכל זאת קוראים את דברי האל? מכיוון שבדברי האל יש דברים שהם צריכים, דברים שהם רוצים לדעת, ודברים שתומכים בהם בעולמות הרוח שלהם. מהם הדברים האלה? הם קשורים כמובן קשר הדוק לסיכויים ולייעוד של צוררי משיח. כשצוררי משיח לומדים את דברי האל, הם כל הזמן מחפשים מילים שקשורות ליעדים, לקצים, למקום שאנשים יגיעו אליו בסופו של דבר בעתיד, וכן הלאה. הם חוקרים את דברי האל, מנתחים ושופטים אותם בעודם קוראים בהם ולפיכך הקריאה של צוררי משיח בדברי האל נקראת "למידה". בעודם קוראים, הם חוקרים את דברי האל: "מהטון של האל נראה שהוא לא אוהב אנשים מהסוג הזה. למה יש לי תחושה שאני אחד מהם? אני צריך לגלות איזה יעד האל מעניק לאנשים האלה." כשהם נוכחים שהאל מדבר על השלכת אנשים כאלה לבור שאין לו תחתית, הם חושבים לעצמם: "זה לא טוב. השלכה לבור שאין לו תחתית משמעה שאתה גמור, לא? לאנשים מעין אלה אין שום סיכויים ואין להם יעד טוב, אז מה עליי לעשות?" הם חשים בליבם כאב עמום, אי שקט וחוסר נוחות. "האם זה באמת האופן שהאל נוהג באנשים כאלה? לא, אני לא יכול להרים ידיים." לאחר מכן הם ממשיכים לחקור את דברי האל. כשהם נוכחים שבדברי האל נאמר: "בניי, אעשה כך וכך עבורכם, וכך וכך יקרה לכם," הם כבר לא מרגישים רע. "דברי האל מחממים את ליבי, הם נפלאים. אני אחד ה'בנים' שהאל מדבר עליהם." ואז הם רואים שבדברי האל נאמר "בנים בכורים" ו"למלוך כמלכים" והם חושבים: "נפלא! לאמונה באל יש תועלות ועתיד מבטיח. בחרתי בנתיב הנכון. הימרתי נכון. אני חייב להתמיד באמונתי ולהיצמד לגלימתו של האל. אסור לי להרים ידיים, אפילו לא ברגע האחרון!" בעודם ממשיכים לקרוא, הם נוכחים שבדברי האל מצוין כי "מי אשר יהיה חסיד אל עד הסוף, לבטח ייוושע". עבור צוררי משיח, קריאת הדבר הזה כמוה כאחיזה בחבל הצלה. "אני איישם בפועל בהתאם למילים האלה. לא משנה מתי והיכן, ולא משנה מה יקרה, אפילו כשהים ייבש והסלעים יהפכו לאבק, אפילו כשהים הכחול יהפוך לשדות ירוקים, המילים האלה לא ישתנו. גם אם הרקיע והארץ יחדלו להתקיים, המילים האלה לא יחדלו. כל עוד אצמד למילים האלה, האם לא יהיה לי קץ טוב, יעד טוב? האם לא יוסדרו הסיכויים והייעוד שלי? מצוין! אני חייב להיות חסיד עד הסוף!" על ידי כך שהם שבים ומחפשים, חוקרים ומנתחים באופן זה, בסופו של דבר הם מוצאים חבל הצלה בדברי האל ומגלים את ה"סוד" הגדול מכול. הם נמלאים אושר: "סוף סוף אני לא צריך לדאוג שאסולק, אני לא צריך לדאוג שאלך לאגם האש והגופרית, אני לא צריך לדאוג שאלך לגהינום. סוף סוף מצאתי את היעד שלי וסוף סוף מצאתי מַעבר לרקיע, את היעד היפהפה של המין האנושי – כמה נפלא!" אבל זה לא נמשך זמן רב, וכאשר הם קוראים את הפרק של דברי האל "שיחה בנושא היעד", הם חושבים: "מה הדברים האלה אומרים על יעדים? דומה שהאל לא מדבר באופן ספציפי ביותר על היעדים של סוגים שונים של אנשים. למה בדיוק האל מתכוון? מה עליי לעשות? אל דאגה, אני צריך להמשיך לקרוא." ואז, כשהוא נוכח שהאל אומר "הכן מספיק מעשים טובים למען יעדך", הוא מקדיש לכך עוד קצת מחשבה. "אם אני רוצה שיהיה לי יעד טוב, אני צריך להכין מספיק מעשים טובים. עכשיו כשהאל שטח את התנאים, זה מקל את העניינים. אני לא חייב להמשיך להתעסק במאמצים חסרי תוחלת ולעמול לשווא – עכשיו אני יודע היכן להשקיע את מאמציי." באמצעות שיתוף, צוררי משיח לומדים מהם מעשים טובים, מוצאים "דרך" ויש להם פתרון. "מסתבר שזה היה כל כך פשוט. חלוקת נדבות והעלאת מנחות הם מעשים טובים. הטפת הבשורה והשגת אנשים נוספים הם מעשים טובים. תמיכה באחים ובאחיות היא מעשה טוב. מסירת הדברים שיש להם ערך עבורי היא מעשה טוב. למען היעד שלי אני אקריב הכול; אני אמסור את כל הדברים האלה!" אבל אז הם חושבים לעצמם: "לא. אם אני אמסור את כל הכסף והרכוש החומרי שלי, איך אחיה בעתיד? אני צריך לקרוא את דברי האל, כדי שקודם אראה מתי העבודה שלו תסתיים ומתי האנשים לא יצטרכו עוד את הדברים האלה בחייהם על פני האדמה. אסור לי למהר. אבל אם לא אתן את הדברים האלה, איך אוכל להכין מעשים טובים? קל לעשות דברים כמו אירוח של כמה אחים ואחיות והטפה של הבשורה כדי להשיג אנשים. אני יכול לבצע את הדברים האלה." בעודו מכין מעשים טובים, הוא כל הזמן מונה בליבו כמה מעשים טובים הוא הכין ומה הסבירות שיהיה לו יעד טוב. "הכנתי כל כך הרבה מעשים טובים, אבל למה האל לא נותן לי סיכום החלטה? עבודת האל טרם הסתיימה, אז מה עליי לעשות? לא, אני חייב לראות מה עוד דברי האל אומרים על סיכויים ועל ייעוד, ואילו הסברים ספציפיים נוספים הם כוללים." הם ממשיכים וחוקרים את דברי האל שוב ושוב. אם הם מוצאים דבר מה שתורם לסיכויים ולייעוד שלהם, הם שמחים; אם הם מגלים דבר מה שסותר את הסיכויים ואת הייעוד שלהם, הם חשים כאב. וכך, במהלך השנים שהם קוראים את דברי האל, הם שוב ושוב מרגישים שליליים וחלשים בגלל דברי האל, והם שוב ושוב חשים חיוביים, שמחים ועליזים עקב דבריו. אולם לא משנה אילו מצבים ורגשות הם מפיקים, הם פשוט אינם מסוגלים להשתחרר מן האובססיה שלהם ליעד, לסיכויים ולייעוד שלהם, והם ממשיכים לחפש בדברי האל אחר קביעות והצהרות ביחס לקץ של סוגים שונים של אנשים. בקצרה, הם משקיעים בדברי האל כל מאמץ אפשרי. לא משנה איך הם קוראים את דברי האל, הם פשוט לא יודעים שבדבריו ישנם האמת, הדרך והחיים. הם יודעים רק שבדברי האל הם יכולים למצוא את היעד שלהם, את היעד של המין האנושי, ודרך להימנע מהגעה לגהינום ואובדן היעד שלהם. לכן, אחרי שנים רבות שהם קוראים באופן זה את דברי האל, מה הם הרוויחו? הם מסוגלים לדבר על הרבה דוקטרינות נכונות ותאוריות רוחניות, אבל הם בשום פנים ואופן לא מסוגלים לקשר את דברי האל למהות שלהם שמתנגדת לאל, מורדת באל, אינה מיישמת בפועל את האמת וכלל אינה אוהבת את האמת.

צוררי משיח חוקרים לעתים קרובות את דברי האל ומחפשים בהם גילויים של דברים נסתרים. הם גם מחפשים בדבריו מונחים חדשים, דברים חדשים ואמירות חדשות, ואף מרחיקים לכת ומחפשים דברים נסתרים מסוימים, רוחניים ואחרים, שאינם ידועים לשום אדם, כמו למשל מהו עץ התאנה, מהי המשמעות של 144 אלף הבנים הזכרים ומהו מִתגבר, ודברים כמו אמירות ומונחים מסוימים בספר ההתגלות שאנשים חקרו שנים כה רבות בלי להבין. הם עמלים קשה במיוחד על הדברים האלה וכל הזמן מחפשים וחוקרים אם יש בהם אמירות כלשהן אודות יעדים של אנשים והסברים ברורים לגבי יעדים אלה. אבל לא משנה כמה הם מחפשים, מאמציהם תמיד לשווא. לכן, בעוד צוררי משיח קוראים את דברי האל, נוהים אחרי האל והולכים עם הזרם בכנסייה, בסתר ליבם הם תמיד מרגישים אי נוחות. לעתים קרובות הם שואלים את עצמם: "האם אני יכול לקבל ברכות? מהם בדיוק הסיכויים והייעוד שלי? האם יהיה לי מקום במלכות האל? כשיגיע היעד שלי, האם אשא עיניי לשמים כחולים או שמא אהיה בעולם כה אפל, עד שלא אוכל אפילו לראות את כף ידי? מהו בדיוק היעד שלי?" בעודם שואלים זאת את עצמם שוב ושוב בלבם, בסתר ליבם הם גם שואלים בדממה את האל: "האם אני ראוי להיכנס למלכות השמים? האם אני יכול להימנע מהליכה לגהינום? אם אחתור כך, האם אוכל להיכנס למלכות השמים? האם אני יכול לקבל ברכות עתידיות? האם איכנס לעולם הבא? מהי גישת האל? למה האל אינו נותן לי הצהרה מדויקת וספציפית בעניין הזה כדי שאוכל ליהנות משלוות נפש? מהו בדיוק הקץ שלי?" האין זה מה שצוררי משיח חושבים בסתר ליבם, בעודם לומדים את דברי האל ובעודם הולכים עם הזרם, כשאין להם שום ברירה אלא לנוע קדימה? זוהי הגישה שהם מטפחים בסתר ליבם כלפי הסיכויים והייעוד שלהם: נפשם עסוקה כל הזמן בדברים האלה, הם נאחזים בהם נואשות ומסרבים לשחרר.

כשצוררי משיח לומדים את דברי האל, ישנו דבר מסוים שמעניין אותם יותר מאשר חיפוש היעדים שלהם וחקירת דברים נסתרים, והוא מתי האל בהתגלמותו יעזוב את הארץ, מתי הוא יסיים את כהונתו, מתי המיזם האדיר שלו יושלם, מתי עבודתו תסתיים, ומתי מי שנוהים אחריו ייהנו מברכות גדולות ויראו את דמותו האמיתית. הם גם מוטרדים ביותר מן השאלה אם יוכלו לראות את האל עוזב את הארץ. נוסף על היום שבו תוכנית הניהול של האל תושלם בהצלחה, מדאיגות אותם יותר השאלות מתי המשיח יעזוב את הארץ, מה יהיו פני הדברים כשהמשיח יעזוב את הארץ, בני כמה הם עכשיו, האם בעוד עשר או עשרים שנה הם יהיו עדיין בחיים ויראו את המשיח עוזב את הארץ, מה יקרה אם הם יראו זאת, מה יקרה אם הם לא יוכלו לראות זאת; אלה הם החישובים בראשם. יש התוהים בינם לבין עצמם: "אני כבר בן שישים. אם בעוד עשר שנים עדיין אהיה בחיים, אני אמור לראות את המשיח עוזב את הארץ, אבל אם כבר לא אהיה בחיים בעוד עשר שנים, כשעבודת האל תסתיים, מה הטעם באמונה שלי באל? אף שהאל גזר עליי להיוולד בעידן הזה, אם אני, חסיד האל, אחמיץ את ההזדמנות להיות עד לכזה מאורע גדול וחשוב, אזי איני יכול להיחשב אדם מבורך, ואני לא אקבל שום ברכות גדולות!" מחשבות שכאלה גורמות לאומללות ואי שביעות רצון בקרבם. עד כמה הם לא שבעי רצון? "אני כבר כל כך זקן; למה האל לא עזב עדיין את הארץ? למה עבודת האל לא הסתיימה עדיין? מתי נסיים להפיץ את הבשורה? הלוואי שעבודת האל תסתיים במהרה, הלוואי שהאל ישלים במהרה את המיזם הגדול שלו, הלוואי שהאסונות ירדו במהירות, הלוואי שהאל יזדרז וישמיד את השטן ויעניש את האנשים הרעים!" מה הם עושים? האין הם מציבים דרישות לאל על סמך רצונם האישי, בתקווה לגרום לו לפעול בהתאם לרצונם? האין האינטרסים האישיים שלהם כרוכים בתוך הרצון הזה שלהם? בגלל האינטרסים האישיים שלהם, הם מקווים בלהט שהאל ישלים את המיזם הגדול שלו, שהאסונות ירדו במהירות, שהאל יזדרז ויעניש את הרעים ויתגמל את הטובים, ושהאל יקבל את תהילתו. אילו מניעים הם מטפחים בליבם? האם הם מתחשבים בכוונות האל? (לא.) מה הם עושים? (הם מקווים לקבל ברכות.) הם רוצים לגרום לכך שהעבודה של תוכנית הניהול של האל תתמקד ביעדיהם, למען האינטרסים והיעדים האישיים שלהם. האין זה מתועב ונטול בושה? מהי המהות שצוררי משיח מפגינים בכל דבר ודבר? הם מציבים את האינטרסים שלהם מעל לכל דבר אחר ומניחים לאינטרסים שלהם למשול בכיפה. כלומר, הם אינם מאפשרים לשום דבר לעמוד בניגוד לאינטרסים שלהם, אפילו לא לתוכנית הניהול של האל. מתי עבודת האל תסתיים, מתי המיזם הגדול שלו יושלם, מתי הוא יקבל את תהילתו ומתי הוא ישמיד את המין האנושי – כל זה חייב להתמקד באינטרסים שלהם וביעדים שלהם, כל זה חייב להתקשר ליעדים שלהם. אחרת הם יתכחשו לאל, יוותרו על האמונה בו ואפילו יקללו אותו.

לימוד הוא אחד הביטויים העיקריים של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לדבר האל. זו הגישה שבה חסר אמונה אמיתי מתייחס לדבר האל. מהו הדבר שהם לומדים? הם לא לומדים את האמת, או מה האל דורש מהמין האנושי, או את דבריו שחושפים את המין האנושי, ולא את דבריו ששופטים את המין האנושי, והם בטח ובטח לא לומדים את כוונותיו; הם לומדים את הסיכויים והייעוד האישיים שלהם. לא משנה איזה חלק של דבר האל הם קוראים, אם הוא כולל דברים שקשורים לסיכויים ולייעוד שלהם – הדבר שמטריד אותם יותר מכול – הם ילמדו חלקים כאלה בזהירות וידגישו אותם כחשובים. לדוגמה, כשהם רואים דברי אל שחושפים ומנתחים אנשים כמותם, או אפיונים או קביעות לגבי אנשים כמותם, הם ילמדו דברים כאלה בדקדקנות ויחזרו ויקראו אותם שוב ושוב. מה הם מחפשים? האם הם מבקשים לראות כיצד הם יכולים להבין את כוונות האל ולמצוא את העקרונות של יישום בפועל? האם הם מבקשים לראות כיצד יוכלו להבין את עצמם באמצעות דבר האל? לא. הם מבקשים לקרוא בין השורות, כדי שמאחורי הדברים האלה הם יוכלו לראות בבירור את הגישה של האל כלפי אנשים כמותם, ואם האל שונא ומתעב אותם או שמא הוא יושיע אותם. הם בוחנים לא רק את התוכן של דברי האל האלה, אלא גם את הטון ואת הגישה של דבריו ואת המחשבות שמאחוריהם. ברגע שהם מחברים יחד את כל החלקים של דברי האל שקשורים ליעדים של אנשים כמותם, ומגלים שהגישה שלו כלפיהם היא של דחייה בתיעוב ולא של ישועה, הגישה שלהם כלפי האמונה בו תצטנן מיידית בשמונים או בתשעים אחוז. חוסר אמונה יגאה מיד בליבם, והגישה שלהם תתהפך מהקצה אל הקצה. עד כמה? הם לא ירצו עוד לבצע את החובות שהם תכננו לבצע או לנטוש את מה שהם תכננו לנטוש. אף שהם רצו בתחילה להטיף למשפחותיהם את הבשורה, הם לא יעשו זאת עוד – הם עצמם כבר אינם מאמינים, ולכן אין זה בא בחשבון שבני משפחותיהם יאמינו. לסיכום, הם ישמידו את כל תוכניותיהם המקוריות ויוותרו עליהן. האין זו גישה מהותית שבה אוחזים צוררי משיח ביחס לדבר האל? המטרה שלהם בלימוד דבר האל היא לא לחתור אל האמת ולמצוא את העקרונות של יישום האמת בפועל על מנת להבין את כוונות האל ולהיות נאמנים לו; המטרה שלהם היא למצוא הצהרה מדויקת לגבי האופן שבו האל קובע את הקץ ואת היעד של אנשים כמותם. כשהם יגלו שביב של תקווה, הם ייאחזו בו ויהי מה; עבור שביב התקווה הזה הם יהיו מסוגלים לנטוש הכול והגישה שלהם תשתנה מן הקצה אל הקצה. ואולם כשמתנפצת כל תקווה שהם יקבלו ברכות, הגישה שלהם תשתנה שוב מן הקצה אל הקצה, עד כדי כך שהם יאבדו את אמונתם ויבחרו בבגידה, ואפילו יקללו את האל בליבם. אלה הם הביטויים של צוררי משיח.

מובן, שבמהלך הלימוד של דברי האל, צוררי משיח ישתמשו בהם גם כדי לחפש תועלת אישית. איזה מין תועלת? בעודם לומדים את דברי האל, הם מסכמים את הכללים של דברי האל, את הטון שלו כשהוא גוזם אנשים, את דרך הדיבור שלו כשהוא חושף את המין האנושי, את האופן שבו הוא מנחם אנשים ומוכיח אותם, וכן אילו שיטות הוא נוקט ובאיזו חוכמה הוא ניחן. צוררי משיח מתמחים בלמידת האופן שבו האל מדבר ועובד, ובחיקויו; במקביל, כשהם מדברים עם אחרים ומשתפים עימם, הם גם משתמשים במילים שהאל אומר לעתים תכופות. בעודם לומדים את דברי האל, הם כל הזמן מצטיידים גם בדברי האמיתות השונות שמופיעים בהם ומנכסים אותם לעצמם, ומשתמשים בדברי האל האלה בשביל לעשות עבודה ולצבור הון. למה מתייחס ההון הזה? לדוגמה, הם מאמינים שבכינוס^[א], כל מי שמסוגל לומר יותר טוב את המילים והדוקטרינות הנכונות, כל מי שמשנן יותר מדברי האל, מצטט יותר מדברי האל ומסביר יותר מדברי האל – עשוי להיות סוג האיש בכנסייה שכשיר יותר מכול לקבל ישועה. יהיה אשר יהיה הדבר שצוררי משיח עושים, הוא מתקשר לסיכויים ולייעוד שלהם. הם לעולם לא מיישמים בפועל בפשטות את דברי האל כאמת, והם גם לא יסבלו או ישלמו מחיר למען יישום בפועל של דברי האל. אדרבה, הם משתמשים בדברי האל בשביל להטעות אנשים, מנצלים אותם בשביל לרומם את המוניטין שלהם עצמם וכדי להכין תנאים מספקים לישועתם. לפיכך, המהות של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לדבר האל היא שלא משנה מתי, הם אף פעם לא מתייחסים לדבר האל כאמת או כדרך שאנשים שצריכים ללכת בה. אף שצוררי משיח מביאים את דברי האל כדוגמה וקוראים בהם מדי יום, ואף על פי שהם מסכיתים להקראות של דבריו, דבר אחד בטוח: הם לא מיישמים בפועל את דברי האל. בכל פעם שמגיע הרגע ליישם בפועל את דבריו, הכנות שלהם נעלמת – הם רוקמים מזימות רק למען הסיכויים והייעוד האישיים שלהם. כלפי חוץ הם מציגים חזות של אהבה לדברי האל וכמיהה לדבריו. אבל בפועל, כשהם קוראים וצוברים מדי יום את דברי האל, המטרה שלהם היא להשיג את התנאים לישועתם; הם עושים זאת מתוך תקווה להותיר בתמורה רושם טוב על האל. הם לא מאמינים שהאל בוחן את לב האנשים – הם יודעים רק שאנשים מסתכלים על הופעות חיצוניות בלבד, ולכן מן הסתם גם האל מסתכל על הופעות חיצוניות בלבד, ולפיכך בעניינים האלה הם עוסקים בהסוואה ובהונאה ונוקטים אחיזת עיניים. הם חושבים לעצמם: "אני צריך לעשות את זה רק כלפי חוץ. לא משנה מה אני חושב בלב – אנשים לא יכולים לראות זאת, וגם לא האל. למעשה, לא משנה איך אני קורא את דברי האל, אני לא עושה את זה בשביל להפוך לסוג של יציר בריאה אמיתי. אלמלא זה היה נוגע לסיכויים ולייעוד שלי, לא הייתי עומד בקושי הזה ולא הייתי משלים עם הצער הזה!" לא משנה כמה טוב נשמעים דברי האל, לשיטתם אין שום היתכנות להגשימם, ואנשים בשום אופן לא יכולים לממשם. גם אם קומץ אנשים אכן מממש במידה מועטה את דברי האל, הם מן הסתם עושים זאת גם למען המטרות האישיות שלהם. כמאמר הכופרים: "אין ארוחות חינם." הם חושבים לעצמם: "אנחנו עומדים בכאלה קשיים למען האמונה שלנו באל, קוראים ומקשיבים לדברים יום יום, חיים בהתאם לדבריו – בשביל מה כל זה? האין זה רק בשביל אותה תכלית אחת ויחידה? כולם מודעים היטב בליבם שזה הכול למען הסיכויים והייעוד שלהם; אחרת, בשביל מה ויתרנו על העונג שבחתירה אל העולם, רק בשביל לסבול פה?" לאיזו עובדה הם מתכחשים בעניין זה? דבר האל הוא אמת, והאמת יכולה להושיע אנשים, לשנות אנשים ולעזור להם להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם. האין זו התוצאה שדבר האל יכול להביא לה? (כן.) האם צוררי משיח מודים בעובדה הזאת? הם מתכחשים לה באומרם: "כולם טוענים שדבר האל יכול להושיע אנשים, אבל את מי הוא הושיע? מי ראה את זה קורה במו עיניו? למה אני לא מאמין לזה?" למה אומרים שדבר האל יכול להושיע אנשים, לשנות אנשים ולעזור לאנשים להשתחרר מהצביון המושחת של השטן? בגלל שדבר האל הוא האמת, והוא יכול להוות חיים של אנשים. כשאנשים אוחזים בדבר האל כחייהם, הם יכולים להיוושע; הם הופכים לאלה שנושעים. צוררי משיח אינם מכירים בעובדה הזאת. הם מאמינים שאנשים הגיעו למקום שהם נמצאים בו עכשיו רק בשביל לקבל ברכות ויעד טוב, ושזו הסיבה היחידה שאנשים מבצעים את חובתם בבית האל. הם מתכחשים לפירות של דברי האל, מתכחשים לתוצאות שהאמת משיגה באנשים ומתכחשים לכך שהאמת יכולה לכבוש אנשים, לשנות אנשים ולהושיע אנשים. הם מאמינים שאנשים נוהים אחרי האל רק מתוך דאגה לסיכויים ולייעוד האישיים שלהם ומתוך חתירה אליהם. הם לא מאמינים שדבר האל יכול לשנות אנשים, לגרום להם להיות נאמנים לאל, להתמסר לאל בלי תנאים או לבצע את חובותיהם כיצירי בריאה בבית האל – הם לא מאמינים בדבר מכל אלה. לפיכך, צוררי משיח, שמעמידים את האינטרסים שלהם לפני הכול, אינם חותרים בעצמם אל האמת; הם מתייחסים לדברי האל כאל מעין רטוריקה, סוג של הצהרה, ובמקביל אינם מאמינים שדברי האל האלה יכולים להושיע אנשים. הם מאמינים שכל מי שכנים ונאמנים לאל הם מעמידים פנים, ושבעניין מעורבים האינטרסים האישיים שלהם. לא משנה כמה מדברי האל וכמה דרשות של האל הם שומעים, בסופו של דבר נותרות בלבם רק שתי המילים האלה: סיכויים וייעוד. כלומר דברי האל, עבודת האל ותוכנית הניהול של האל להוביל לסיכויים וייעוד טובים עבור אנשים, וליצור להם יעד טוב. עבור צוררי משיח, זה מה שאמיתי יותר מכול, זו האמת העליונה ביותר. אלמלא הדבר הזה, הם קודם כל לא היו מאמינים באל. שנית, הם לא היו נשארים בבית האל וסובלים תחושות צער שכאלה. שלישית, הם לא היו מבצעים שום חובות בבית האל. רביעית, הם לא היו מתמודדים עם שום קשיים בבית האל. וחמישית, הם מזמן היו חוזרים לחיי העולם כדי להתענג על עושר ותהילה, לנהות אחרי העולם, לחתור אל תהילה ורווח, ולרדוף אחרי כסף ואחרי אופנות חולפות ומרושעות. הם מוצאים עכשיו משכן זמני בבית האל רק בגלל שהסיכויים והייעוד שלהם כרוכים בכך. יש להם גישה נחושה בכל הנוגע להבטחת הסיכויים והייעוד שלהם, ובד בבד הם מטפחים גם צורת חשיבה של הימור, כשהם מייחלים לכך שעם סיום עבודת האל הם יהיו בין אלה שייכנסו למלכות השמים ויקבלו ברכות גדולות. איזה מין צורת חשיבה זו? הם רוצים לחתור לרווחים מהאל כדי להשיג את מטרותיהם, ועם זאת אינם רוצים להתמסר לו; יתר על כן, הם אפילו לא מאמינים בכל הדברים שהאל אמר, וגם אינם מאמינים שהאל ריבון על כל הדברים. האין זה מעט מרושע? כשמדובר בגישה שלהם כלפי לימוד דבר האל, הם חסרי אמונה. זה שצוררי משיח יכולים להשתמש בגישה כזאת בשביל לחקור, לקרוא ולהתייחס לדברי האל מראה שהם חסרי אמונה קלאסיים, חסרי אמונה מוחלטים עד לשד עצמותיהם. אם כך, איך הם יכולים עדיין לבצע עבודה שטחית מסוימת בבית האל ולהמשיך לנהות בלי לוותר על אמונתם? למה הם יכולים להישאר ואפילו להשתתף בחיי הכנסייה, ולהמשיך להקשיב לדברי האל ולקרוא אותם, ולא משנה כיצד גוזמים אותם? מה הסיבה? (הם רוצים לקבל ברכות.) זה משום שהם רוצים לקבל ברכות. כמאמר הכופרים: "כל מי שמאכיל אותי הוא אמי, וכל מי שנותן לי כסף הוא אבי." איזה מין היגיון זה? האין ההיגיון הזה גדוש בפילוסופיית השטן להתנהלות בעולם? הם מאמינים באל בהשפעת הפילוסופיה השטנית הזו: "לא אכפת לי איזה מין עבודה יוצאת מגדר הרגיל עשית – יהיו אשר יהיו הצביון או המהות שלך, כל עוד אתה יכול להבטיח לי ברכות, ייעוד טוב ועתיד טוב, ולאפשר לי לקבל ברכות גדולות, אני אנהה אחריך ולעת עתה אתייחס אליך כמו לאל." האם יש פה רכיב כלשהו של אמונה אמיתית? (לא.) לפיכך, מבחינת האופן שבו הם מתייחסים לדברי האל, מדויק לחלוטין לאפיין אנשים כאלה כצוררי משיח וחסרי אמונה!

גישתם של צוררי משיח לדברי האל היא גישה לימודית. הם אף פעם לא מתייחסים לדבר האל כאל דבר האל; בתור מה הם מתייחסים אליו? אסופה של דברים נסתרים? סיפור אגדה? טקסט עמום ובלתי ניתן לפיענוח? כשהם קוראים את דברי האל, הם אינם מחפשים את כוונותיו וגם אינם מנסים להבין את כוונותיו או את הצביון שלו. הם גם לא רוצים להכיר את האל, קל וחומר להתחשב בכוונותיו. כשהם קוראים את דברי האל "הרצון הדוחק ביותר שלי כעת הוא לאתר קבוצת בני אדם שמסוגלים להתחשב לגמרי בכוונותיי," האם זה מרגש אותם? הם אומרים: "מה כל העניין הזה של איתור אנשים שמתחשבים בכוונות האל? מה הטעם להתחשב בכוונותיך? אם אעשה זאת זה יבטיח לי אוכל על צלחתי? זה יאפשר לי להרוויח כסף? האם התחשבות בכוונות האל מובילה ליעד טוב? האם היא יכולה להביא לי ברכות גדולות? אם היא לא יכולה לעשות את הדברים האלה, אז שכח מזה; אני לא צריך להיות מתחשב. אני מחפש נתיב שימנע ממני להגיע לגיהנום ושיבטיח לי יעד טוב. אם התחשבות בכוונותיך יכולה להביא לי ברכות, אזי אני אתחשב. רק תגיד לי איך." האם אתם חושבים שהם מסוגלים לעמוד בדרישות שהציב האל? (לא.) האל מציב רק דרישה אחת: לנהות אחר רצון האל, לירוא את האל ולסור מרע. בעשותך כן, אתה מתחשב בכוונותיו ויכול לקבל ברכות גדולות. כשצוררי משיח שומעים זאת, הם חושבים לעצמם: "נחפזתי בדבריי, לא צריך היה לקחת אותי ברצינות. אני לא מסוגל להתחשב בכוונות האל, שכחו מזה. בדרך הזאת זה לא ילך; אני אמצא דרך אחרת." או אז הם מתחילים להשקיע מאמץ בהיבטים אחרים של דברי האל. הם משקיעים את מאמציהם במחקר ובניתוח של היבטים אחרים, אבל אחרי כל הניתוחים, הם משיגים רק מילים ודוקטרינות אחדות. הם לא אוהבים את האמת ומתייחסים לאינטרסים, לסיכויים ולייעוד האישיים שלהם כאל יעדי החתירה שלהם בחיים, ולכן דברי האל הפכו עבורם לאמרות כנף בלבד. הם לא חוו מעודם שום הנאה מעבודת האל או מהנחייתה של רוח הקודש. כשהם קוראים את דברי האל, הם לא רואים אור ולא משיגים שום נאורות או תמיכה. הם מרוויחים רק מילים ודוקטרינות אחדות, וכמה חשיפות ואמירות לגבי דברים נסתרים ויעדים ותו לא. כשהם מתייחסים לאמירות ולדוקטרינות האלה כאל הון, דומה כי הם חשים שהם שולטים ביעדים האישיים שלהם, ושהם הבטיחו את יעדיהם. ואולם, נוכח החשיפה, השיפוט והייסור הנמשכים של דברי האל ונוכח דרישות האל מן האדם בשלבים שונים, הם חשים כאילו איבדו את יעדיהם ואינם יכולים להיוושע. בתקופה זו הם חשים כל הזמן אי נוחות פנימית; בתוך תוכם הם כל הזמן עוסקים במאבקים נפשיים לטובת הבטחה של יעד טוב. הם יתקשו בגלל אחת מאמירות האל, הם יהפכו שליליים בגלל משפט נוסף, ואילו אמירה אחרת יסב להם אושר. עם זאת, לא משנה אם אנשים כאלה מאושרים או שהם נאחזים בקש מציל חיים, עבורם זהו רק דבר חולף. ולכן, בסוף, צוררי משיח מסוימים מרגישים שאנשים כמותם לא יכולים להיוושע; מדברי האל הם למדים, שהוא כפי הנראה לא אוהב אנשים כמותם – האם הם יכולים לקבל ברכות או לא? מהם בדיוק הסיכויים והייעוד שלהם? הם מרגישים שאלה דברים נעלמים, והם לא בטוחים לגביהם. מה עליהם לעשות בשלב זה? האם הם יכולים להכות על חטא? האם הם מסוגלים, כמו אנשי נינוה, לנטוש את הרע אשר בידם, לשוב מדרכם הרעה כדי להתוודות ולהכות על חטא בפני האל, לקבל את דברי האל כחיים שלהם ולקבל את דברי האל כיסוד לקיומם? הם לא מסוגלים. לפיכך, מה הם יעשו, אם אחרי שנים רבות של חתירה, של תקווה ולימוד של דברי האל, הם מסיקים שאנשים כמותם פשוט אינם יכולים לקבל ברכות, שאפסה תקוותם, שהם לחלוטין לא מי שהאל יושיע ושהם לא יכולים לקבל את מה שהם רוצים? (הם יעזבו את האל.)

ישנה אימרה רוחנית: "מחדש אני את שבועתי לאהוב את האל: מקדיש אני לו את גופי ואת ליבי." האמרה הזאת "מפוארת" מאוד. כששמעתי את המילים האלה לראשונה, הרגשתי בעומק ליבי את "פאר" הלשון האנושית. אנשים מתייחסים לשבועות שלהם כאל דבר כה יקר, כה טהור וחף מפגם; הם רואים את ההקדשה של אהבתם כטהורה ומקודשת כל כך. האם צוררי משיח מסוגלים לחדש את שבועותיהם לאהבת האל ולהקדיש לו את גופם וליבם? (לא.) למה לא? יש האומרים: "אחרי שקראתי כל כך הרבה מדברי האל, כשאני נוכח שצורת החשיבה שלי לא עובדת או לא משיגה תוצאות, אני פשוט מחדש את השבועה שלי לאהבת האל וחוזר על השבועה שנשבעתי לו בתחילה. האין זו שיבה מדרכי הרעה? זה לא קשה." האם צוררי משיח מסוגלים לדבר שכזה? (לא.) למה לא? האין ההצהרה "מחדש אני את שבועתי לאהוב את האל" היא ההצהרה החכמה ביותר של האדם? האין זו האהבה הגדולה והטהורה מכול של האדם? אם כך למה צוררי משיח לא מסוגלים לעשות זאת? (לצוררי משיח אין שום הבנה של האל, קל וחומר אהבת אמת. האהבה שלהם היא כולה שקר ומבוססת על האינטרסים שלהם. ברגע שאין להם שום הטבות להרוויח, הם יפנו את גבם ויעזבו.) כאשר צוררי משיח מגיעים לשלב הזה, הם חשים שדבר מה השתבש ושהם הימרו לא נכון. כדי לרומם את רוחם, הם צריכים להשתמש בסיסמה או בתאוריה בשביל לתמוך בעולמות הרוח שלהם – איזה מין סיסמה? "מחדש אני את שבועתי לאהוב את האל: מקדיש אני לו את גופי ואת ליבי." פירוש הדבר שהם עומדים להתחיל מהתחלה. אחרת, הם לא יהיו מסוגלים להמשיך לחיות וייסתם הגולל על האמונה שלהם באל. האל מדבר מדי יום במהלך עבודתו, ובכל פעם שהוא מדבר דבריו נסובים כולם על האמת – כולם דברים שחושפים את הצביונות המושחתים של האדם, שקובעים דרישות עבור האופן שבו אנשים צריכים להיכנס למציאויות-האמת ולהבין את עקרונות-האמת – הם כל הדברים הללו. וכך, צוררי משיח חושבים לעצמם: "למה אף אחד מהדברים האלה לא מדבר על יעדים או מזכיר עניינים שקשורים בזכייה בברכות? האין פירוש הדבר שהסיכויים והייעוד שלנו הסתכמו בלא כלום בידי האל? האם הבטחת האל אלינו לא קיימת עוד? אם האל אף פעם לא מזכיר את הדברים האלה, אזי ייתכן שהתקוות שלנו עומדות להתבדות. אם תקוותינו יתבדו, מה עלינו לעשות? פשוט מאוד. אם דברי האל לא אומרים שום דבר על הדברים האלה, אז בואו נשתמש בשיטה האנושית: בואו נחדש את שבועותינו לאהוב את האל!" איך היו לאנשים התלהבות אדירה שכזאת, אהבה ואמונה גדולות שכאלה, כשהם החלו לראשונה להאמין באל? כשהללו הגיעו לשיאן, אנשים קיבלו החלטות לפני האל ונשבעו שבועות, באומרם: "לא משנה מתי ואיפה אהיה בחיים האלה, אני אשקיע מעצמי למען האל ואקדיש לו את עצמי בלי שום תלונה או חרטה. בגשם ובשרב, בעליות ובמורדות, בחולי ובצרה, אני אנהה אחריו עד הסוף, עד שהים ייבש והסלעים יהפכו לאבק. אם אפר את השבועה הזאת, יכה בי ברק מהשמים ולא יהיה לי יעד טוב." למה השבועות שלהם נעלמו עכשיו? לתחושתם, זה משום שחלף יותר מדי זמן והדבר שחק את אמונתם ואת אהבתם. בליבם הם חושבים: "לא, אני חייב לרומם את רוחי. אני חייב להיות רענן וחיוני, ושיהיו לי אותם אמונה ולהט כפי שהיו לי בזמנו. אני חייב להחזיר לעצמי את האידאלים שלי, את היעד שלי ואת הרצון שלי לקבל ברכות. האם כך האמונה שלי באל והאהבה שלי אליו לא יהיו אדירות כמקודם? האם המסירות האמיתית שלי כלפיו לא תהיה כמקודם?" ואולם, הדבר לא יכול לשנות את המצב הנוכחי של אדם שאינו חותר אל האמת כלל, ולא משנה באיזו מידה הוא מתאמץ בסתר ליבו או נזכר באמונה המקורית שלו באל ובלהט שלו כלפיו. מהו המצב הזה? כשהסיכויים והייעוד של צוררי משיח מסתכמים בלא כלום, והם הולכים ומתרחקים מהם עוד ועוד, כשהרצון שלהם לקבל ברכות כמעט מתרסק וכשכל מחשבותיהם מלאות התקווה וכל הרצונות שלהם לא יכולים להתממש, הם מתקשים מאוד להתמיד – בסתר ליבם, מכאיב להם מאוד להתמיד בדרך הזאת. הם לעתים קרובות חווים מצב והלך רוח שבהם נדמה כי הם לא יכולים עוד להחזיק מעמד. לעתים קרובות הם מצפים לרגע שעבודת האל תושלם כדי שהם יוכלו ליהנות מן הברכות של מלכות השמים. יש כאלה שאף מקווים: "הלוואי שעבודת האל תסתיים במהרה, הלוואי שהאסונות ינחתו במהירות – אם השמים ייפלו כולם ימותו, אף אחד לא יוכל לצפות לתוצאות טובות. אם אני לא יכול לקבל ברכות, אז אף אחד לא צריך לקבל אותן!" בסתר ליבם הם לא מייחלים שמלכות האל תבוא, או שהפרויקט הגדול של האל יושלם, והם לא מקווים שתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים תזכה סוף סוף לתהילה או שהאל ירוויח מתגברים מקרב המין האנושי ויוביל את המין האנושי ליעד יפהפה – הם אינם מייחלים לדברים האלה. אדרבה, כשכל רצונותיהם בברכות עומדים בפני השמדה, בסתר ליבם הם מקללים את עבודת האל, סולדים מעבודת האל, ועוד יותר מכך, הם סולדים מדברי האל.

לאחר שאנשים מסוימים מקשיבים לדרשות במשך כל כך הרבה שנים, אזי כעת, ככל שהם מקשיבים יותר כך הם מבינים יותר, ליבם מצטלל והם רוצים לשמוע יותר. לעומת זאת, אנשים אחרים מרגישים דחייה רבה יותר ככל שהם מקשיבים לדרשות. ברגע שהם שומעים את דברי האל, הפן השטני שלהם נגלה. כאשר שיתוף האל על האמת שלו הם מקשיבים נוגע בצביונות מושחתים של האדם, צצים הלכי הרוח המרדניים שלהם והדחייה שלהם נגלית בכל מערומיה – עד כמה הם מרחיקים לכת? יש המקללים בליבם: הם מקללים את האל, מקללים את האמת, מקללים את מנהיגי הכנסייה והעובדים ומקללים את מי שחותרים יותר אל האמת. כשהם רואים אנשים מעין אלה, הם מתעבים אותם ורוצים לתקוף אותם. כשהם רואים שאנשים כאלה מטיפים את דברי האל, הוגים בהם ומשתפים עליהם, הם מקללים בליבם עד שהם מתעייפים וחשים מנומנמים. לפיכך, בעוד עיני אנשים מסוימים מאירות ברגע שהם שומעים שיתוף על דברי האל, כאשר אחרים שומעים שיתוף על דברי האל, או שומעים מישהו אומר שהוא קיבל סוג כלשהו של אור מדברי האל – ראשם מתבלבל, מחשבותיהם מתערפלות ורוחם צונחת בקרבם. ליבם מרגיש כה חנוק, שהם אינם מסוגלים לנשום, והם כל הזמן מייחלים לצאת החוצה לשאוף מעט אוויר צח. אבל כשאתה משתף על דברים כמו סיכויים וייעודים, כמו ברכות האל, מועד סיום עבודת האל ודברים נסתרים – לא משנה כמה קטן האולם או כמה האוויר בו מעופש, הם לא יוצאים החוצה לשאוף אוויר או לנמנם, הם זוקפים את אוזניהם ומסכיתים, ולא משנה כמה זמן אתה מדבר, וגם אם ייגרעו מהם שינה או אוכל. כשכמה מאמינים חדשים באו איתי במגע, שיתפתי איתם על מצבים של אנשים ועל איך אנשים צריכים לחתור אל האמת, אבל הם לא הבינו ושאלו אותי אם אוכל לדבר על דברים נסתרים כלשהם. השבתי: "אתם רוצים לשמוע על דברים נסתרים? אם כך, הרשו לי תחילה לומר לכם עובדה. מי שכל הזמן דורשים בדברים נסתרים וכל הזמן מתעמקים בחקר הדברים האלה בדברי האל, הם חסרי תועלת. הם כולם חסרי אמונה ופרושים." המאמינים החדשים היו המומים מתשובתי ונבוכים מכדי להמשיך ולשאול, אבל בהמשך הם מצאו שעת כושר לשאול שוב, והשבתי להם באותו אופן. מה אתם חושבים על האופן שבו השבתי להם? (הוא היה טוב. זה יכול היה לעזור להם להרהר על עצמם.) האם הם היו מהרהרים? לא. אם כך איך אתם יכולים לעזור להם? פשוט אמרו להם: "דברים נסתרים אינם החיים או האמת. לא משנה כמה דברים נסתרים אתה מבין, זה לא ישתווה להבנה שלך את האמת. אפילו פיענוח של כל הדברים הנסתרים לא ישתווה ליכולת שלך להגיע לשמים או לכך שיהיה לך יעד טוב." מה דעתכם לעזור להם עם הדברים האלה? האין זה מסביר את העניין באופן מושלם? כאשר אנשים שניחנים בהבנה רוחנית, שאוהבים את האמת ושחותרים אל האמת שומעים את הדברים האלה, הם אומרים: "חשבתי שדברים נסתרים הם החיים, אבל עכשיו שאני יודע שהם לא, אני לא אדרוש בהם עוד. אם כך, מהם החיים?" זה מראה שהם הבינו מעט. אם כך, האם הדברים האלה מסייעים לצוררי משיח לאחר שהם שומעים אותם? האם הם משתנים? הם לא מסוגלים להשתנות. הם לא מוצאים שום תועלות בדברים האלה, הם סבורים שאין בהם שום ברכות, שהם אינם כרוכים בסיכויים ובייעוד שלהם, שהם לא קשורים ולא מתקשרים לסיכויים ולייעוד שלהם ושהם חסרי תועלת, ולכן הם לא יכולים לקבל אותם. אם כך, איזה שיתוף מתקשר לסיכויים ולייעוד שלהם? ייתכן שתגיד, לדוגמה: "בימינו יש הרבה תופעות משונות בעולם. במקומות מסוימים הופיעו ארבעה ירחים, וירחי דם נצפו כמה וכמה פעמים. תופעות שמימיות מוזרות קורות לעתים קרובות. מגיפות ואסונות שונים התרחשו גם כן בעולם האנושי, ובמקומות מסוימים אנשים לוקחים חלק בקניבליזם. אם מסתכלים על המצב, כבר הגענו לזמנן של הקערות והמגפות שספר ההתגלות ניבא." כשצוררי משיח שומעים את הדברים האלה, אור ניצת בעיניהם ואוזניהם מזדקרות. הם עולצים: "טוב שנולדתי בעידן הזה. אני יכול לקבל ברכות גדולות. אני באמת חכם! לא בחרתי לנהות אחרי דברי העולם. ויתרתי על סיכויי בעולם ועל משפחתי כדי לנהות אחרי השלב הזה בעבודת האל – אני שמח כל כך שיכולתי לנהות עד עכשיו. יום האל קרוב. בהסתמך על המצב, נראה שלפני מותי, אוכל להגיע ליום שבו עבודת האל תושלם. אין ספק שאהיה אחד מאלה שהוא יושיע באותו היום. כמה נפלא!" בסתר ליבם הם עולצים שהם בחרו בנתיב הנכון, מצאו את הדלת הנכונה ושילמו מחיר מסוים. הם גם שמחים על כך שהאמינו עד עכשיו בלי לוותר, שהם עדיין בבית האל ושלא גרמו שום בעיה ולא הורחקו או גורשו. ולכן, מעתה ואילך, האם הם יישמו בפועל את האמת או ימשיכו לדבוק באותן תקוות? הגישה האינהרנטית שלהם לא תשתנה. לכן, כשהם מוצאים חלק בדברי האל אשר לפי אמונתם התגשם, הם חשים כאילו מצאו אוצר. הם חשים מיד שהם בני מזל, שהם בחרו בנתיב הנכון, נכנסו בדלת הנכונה ובחרו באל הנכון, ושהם אנשים חכמים ובתולות חכמות. "מזל שוויתרתי בזמנו על העבודה שלי. בחרתי נכון. איך זה שאני כה חכם? אלמלא הייתי זהיר כל כך אז, הייתי עלול להחמיץ עכשיו ברכות. בעתיד אני חייב להמשיך להיות זהיר ולהקדיש את חיי למאבק למען הסיכויים והייעוד שלי." איזו מהות של צוררי משיח אתם מזהים בעניין הזה? האין האנשים האלה אופורטוניסטים? אין להם שום אמונה אמיתית באל, בדבריו או בעבודתו. הם אופורטוניסטים, אנשים שהתגנבו לבית האל. לפיכך, בבית האל האנשים האלה הם תמיד אך ורק ממלאי מקום שמעבירים את הזמן. הם סופרים על אצבעות ידיהם כמה שנים הם נוהים אחרי האל, את המחירים שהם שילמו, את הדברים הגדולים שעשו, את עבודת האל שהם אישית חוו, ואת השלבים של עבודת האל שלגביהם יש להם הבנה מסוימת. הם מחשבים את הדברים האלה בליבם כל היום, שוב ושוב, וזונחים את הדברים החשובים ביותר שהם האמת והחיים. הם מאמינים באל רק בשביל לקבל ברכות – זהו אופורטוניזם. אף דבר מדברי האל, וגם לא שום ידע חווייתי של אף אדם, לעולם לא יוכלו לשנות את הגישה האופורטוניסטית שלהם. כאלה הם צוררי משיח. כשמדובר באינטרסים האישיים שלהם, הם לעולם לא יעשו ויתורים כלשהם; הם לעולם לא ישנו את השקפותיהם, ולא ישנו את הכיוון והמטרות של הדרך שהם הולכים בה או את עקרונות ההתנהגות שלהם למען הסיכויים והייעוד שלהם. הם לא יישמו בפועל ולו דבר מדברי האל למען הסיכויים והייעוד שלהם. יש האומרים: "מדי פעם הם כן מיישמים בפועל דברים מסוימים, כמו למשל על ידי נטישת דברים או השקעה מעצמם." לא משנה מה הם מיישמים בפועל, הם עושים זאת על סמך ההנחה שיש להם סיכויים וייעוד ושהם יכולים לקבל ברכות. לא משנה איזו אמת הם מיישמים בפועל, היא אינה טהורה ונעשית מתוך כוונה ומטרה. זה שונה לחלוטין מהיישום בפועל שהאל דורש.

כשצוררי משיח קוראים את דברי האל, הם בעיקר משתמשים בדבריו בשביל לחפש את היעד שלהם ודברים נסתרים, כמו גם תוכן שקשור לשאלה מתי עבודת האל ותוכנית הניהול יסתיימו, ומתי האסונות ינחתו וכן הלאה. לטובת היעד האישי שלהם, הם מסוגלים להשקיע הרבה ולעשות דברים רבים. לכן, מה שהם רוצים לדעת ומה שאכפת להם ממנו זה מתי עבודת האל תסתיים והאסונות הגדולים ינחתו, האם ניתן להמיר את הדברים שהם עשו, את המחירים שהם שילמו ואת הדברים שהם נטשו בברכות שהם חושקים בהן, והאם הם יכולים להימנע מהסבל שימיטו האסונות. לאורך התהליך של לימוד דברי האל על ידם אכפת להם רק מהסיכויים ומהייעוד האישיים שלהם, ולא משנה כמה שנים הוא נמשך. לפיכך, ההתמקדות שלהם במהלך הקריאה בדברי האל והתוכן שהם מחפשים בדברים ניחנים כולם בכמה סימנים ובמאפיינים מיוחדים. באופן כללי, מאמינים חדשים מחפשים נושאים כאלה בדברי האל במהלך ששת החודשים הראשונים או בשנה הראשונה. אבל מקץ שישה חודשים או שנה, אנשים מסוימים נוכחים שהם קראו את כל החלקים האלה קודם, והם מגלים שאין טעם לחקור אותם עוד, שהם לא מאפשרים לאנשים להיכנס לאמת, ושהם עלולים אפילו להשפיע עליהם ולהפריע לכניסתם לאמת, ולכן הם לא קוראים עוד את החלקים האלה. עבורם די בכך שהם מדי פעם רק מעיפים בהם מבט ומבינים אותם. בשאר הזמן הם תוהים: "איך אני יכול להיכנס לאמת? רבים מדברי האל חושפים את המין האנושי. הם חושפים את הערמומיות של אנשים, את המרדנות שלהם ואת הצביונות הגאוותניים שלהם; הם חושפים את מגוון התפיסות והגישות הדתיות של אנשים כלפי האל. יתרה מזו, הם חושפים את מגוון הביטויים של אנושיות בלתי תקינה שבה ניחנים אנשים. אם כך, איך אוכל למצוא מתוך דברי האל מה אנשים צריכים ליישם בפועל?" אנשים שאוהבים את האמת וחותרים אליה מקדישים את מאמציהם לדברים האלה. לעתים קרובות, הם שואלים על בעיות מעשיות שהם צריכים להבין ולהיכנס לתוכן בחייהם האמיתיים, כמו למשל: "מה אנחנו צריכים לעשות בהמשך, ואיך אנחנו צריכים ליישם בפועל? מאז האמונה באל, אנחנו בוודאות שונים מכופרים ומאנשים בעלי אמונות דתיות, ואם כך, אילו שינויים איכותיים צריכים להתרחש בחיינו? מבחינת ההתנהלות שלנו וההתמודדות עם העולם, איך אנחנו צריכים לדבר ולפעול, איך אנחנו צריכים לתקשר עם אחרים, ואיך אנחנו אמורים ליישם את האמת בפועל?" אבל צוררי משיח לעולם לא ישאלו את השאלות האלה, גם אם הם מאמינים כבר עשר, עשרים או שלושים שנה. הם לומדים את דברי האל ומחפשים בהם תקווה לקבל ברכות ואת היעד שלהם, ולא יימאס להם לעשות זאת גם אם הם מחפשים במשך עשרים או שלושים שנה. ברגע שיש סימן קלוש ביותר לצרה, הם ממהרים לחפש בדברי האל תוכן שקשור ליעד שלהם, ואז מעריכים מה עשויה להיות גישת האל כלפיהם על סמך אמונתם הנוכחית. דומה שהם שופטים את היעד שלהם במונחים של מחזורים ותקופות. שינויים בדרך העבודה של האל, או הבעה של כוונתו הדוחקת כלפי המין האנושי לעולם לא יגרמו להם לשנות את מחשבותיהם ואת גישותיהם, או להגיע לכדי חתירה אל האמת. הם לעולם לא יעשו דבר שכזה. לפיכך, אנשים מסוימים שהאמינו זה עשרים או שלושים שנה עדיין מקדישים את מאמציהם לאותם דברים נסתרים ולאותם נושאים שנזכרו על ידי האל וכרוכים בגורל וביעד של המין האנושי. באיזו מידה אנשים מסוימים מקדישים מאמצים? הם אומרים: "כשהשוויתי כל חלק בדברי האל, חשפתי את הדבר הנסתר הגדול מכולם: המשיח יעזוב את הארץ באביב." איך לדעתכם אני מרגיש אחרי שאני שומע את זה? האם אני מרגיש שמחה או עצב? אני לא מרגיש לא שמחה ולא עצב. אני חושב שזה מגוחך. ישנם אנשים שאכן מקדישים לזה מאמצים, עד כדי כך שהם יודעים את העונה המדויקת. אם הם יכולים להמשיך ולגלות את הזמן המדויק, עד כדי דיוק של דקה ושנייה, הם באמת יהיו "גאונים"! זה ש"גאונים" כאלה מסוגלים לגלות דבר מה שאני בעצמי אפילו לא יודע, זה באמת גם מגוחך וגם מרגיז. למה זה מגוחך? שום אדם לא יודע את המועד המדויק שבו האל יתגלם כבשר ודם, אפילו השטן לא יודע זאת. האם האל יניח לאדם כלשהו לדעת דבר מה שאפילו השטן לא יודע? מובן שלא. כמו כן, כשמדובר במועד שבו ישלים האל את הפרויקט הגדול שלו, ושבו הבשר שלו יסיים את עבודתו על פני האדמה ויעזוב – האם זה דבר מה שהאל יספר למישהו? האם יש סיבה שכולם ידעו זאת? (לא.) האם כשהוא מדבר, האל יפלוט דבר מה שהוא לא רוצה שאנשים ידעו? בשום פנים ואופן לא. ואף על פי כן אנשים מסוימים אכן אומרים שהם גילו בדברי האל את המועד שבו הוא יעזוב את הארץ. הם אפילו אומרים שזה יהיה באביב. האין זה מוזר? האין זה מגוחך? על אילו דברים של האל האנשים האלה מבססים את הקביעה הזאת? כשהאל דיבר על כך שיעשה דבר מה באביב, יכול להיות שהוא התכוון למשהו אחר. האם יכול להיות שהוא התכוון לזה? איך הם יכולים להשליך זאת על הדבר הזה? האל יאמר לאנשים באופן ברור ומפורש מה שהוא רוצה שהם יידעו. אנשים לא יוכלו להבין את מה שהוא לא רוצה שהם יידעו, ולא משנה כמה מחקר הם מבצעים; זה בלתי אפשרי שהמין האנושי יידע דברים כאלה. האנשים האלה אומרים שהם יודעים, ושהמחקר שלהם הניב תוצאות. הם אפילו נוקבים מועד מדויק. האין אלה דברי שטות? זו הטעיה של אנשים, הפרעת מחשבתם ושיבוש ראייתם. זה בא מהשטן ובשום פנים ואופן אינו נאורות מהאל. האל לא היה מעניק נאורות לאנשים בעניין זה. אין כל טעם שידעו זאת. חד וחלק, האל לעולם לא יניח לדברים שהוא עושה ושאינו רוצה שאנשים ידעו לחמוק מפיו בשוגג. לכן אמרתי שזה מגוחך. אז למה זה מרגיז? (האל מבטא את האמת כדי שאנשים יוכלו לשנות את הצביונות המושחתים שלהם באמצעות הדברים האלה וכדי לאפשר לאנשים לחתור אל האמת ולזכות בה, אבל צוררי משיח משתמשים בדבריו כדי לחקור יעדים ודברים נסתרים.) גם זה קצת מרגיז, אבל מה הסיבה האמיתית לרוגז שלי? למשל, כשהורה אמיד מרוויח הרבה כסף בשביל הילדים שלו, והילדים עדיין קטנים וחייבים להסתמך על אותו הורה שיגדל אותם, ומקור המחיה שלהם תלוי לחלוטין באותו הורה – האם הילדים האלה ייחלו שההורה שלהם ימות במהרה? האם הם ימצאו מגדת עתידות שתחשב במהירות מתי ההורה שלהם ימות? האם יש מי שנוהגים כך? (לא.) לו הם היו נוהגים כך, האם זה לא היה מרגיז? זה היה מרגיז! אנשים כאלה מעוררי שנאה! עתה, שהאל בא לארץ, גם אם הבשר שלו יכול לחיות יותר ממאה שנה ולעבוד מאה שנה, האמיתות שאנשים מסוגלים להבין הן מוגבלות. חשבו על כך, במהלך אלפיים השנים החל מההתגלמות של ישוע אדוננו ועד השלב הנוכחי של עבודת האל, כמה אמיתות הרוויח המין האנושי? באופן עקרוני, המין האנושי אינו מבין את האמת. בשלב זה, האל עובד זה שלושים שנה ומדבר כמעט שלושים שנה. מי שמרבים יותר מכולם לקרוא את דברי האל, קוראים אותם זה שלושים שנה. כמה אמיתות אנשים הצליחו להבין? ההבנה שלהם מוגבלת מאוד. המהירות שבה המין האנושי נכנס לאמת היא איטית. כלומר, קשה למדי ואיטי מאוד להחדיר באנשים את האמת ולהפוך אותה לחייהם. ועם זאת, כל כמה שהדבר איטי, אנשים מסוימים עדיין תולים תקוות: "מתי האל יעזוב את הארץ? מתי תסתיים עבודת האל?" האם עזיבת האל את הארץ וסיום עבודתו יועילו להם? ביום שהאל יעזוב את הארץ הם ימותו. ייגזר עליהם מוות. על מה יש להם לשמוח? איזה מין אנשים הם? האין העקרונות המוסריים שלהם לוקים בחסר? אנשי העולם קוראים להם בנים סוררים. אנחנו קוראים להם חסרי אמונה וצוררי משיח, והם חסרי תועלת.

במהלך הבעת התוכן של "הדבר מופיע בבשר", אנשים רבים האמינו ש"האל בהתגלמותו מבצע עבודה ותו לא. הוא מבצע כמה שלבים של עבודה, יש לו כמה דרכי עבודה וכמה אופני דיבור וזהו, אחרי כן עבודתו תבוא על סיומה. אחרי שעבודתו תבוא על סיומה, לא יהיה עוד שימוש לבשר, ולא יהיה עוד שום צורך שהוא יישא דברים. אנחנו נזכה בדבר מה ונצטרך רק לצפות ליום שעבודת האל תושלם. ברגע שנוכל לדבר על דברי האל האלה ולהטיף אותם, יהיה לנו יעד ונקבל ברכות גדולות." אנשים מסוימים החזיקו בגישה הזאת. אחר כך שיתפתי על דברים רבים נוספים, כלומר הדברים שב"על הכרת אלוהים", כמו גם הדברים שעליהם אני משתף בתקופה הנוכחית. כשאנשים מסוימים ראו זאת, הם חשבו לעצמם: "האין דברי האל כלולים כולם ב'הדבר מופיע בבשר'? למה הוא מבטא עכשיו את הכרך 'על הכרת אלוהים'? למה האל ממשיך לבטא עוד ועוד דברים? מעתה והלאה, הוא צריך לדבר על כמה דברים מסוימים, על עניינים שמימיים מסוימים ועל האופן שאנשים יהלכו בו בעתיד עם האל בשמים. דיבורים על דברים כאלה מרוממים את רוחנו באמת!" לאיזה סוג של אנשים היו מחשבות כאלה? (לצוררי משיח.) למה הם פיתחו את המחשבות האלה? בגלל שהם לא מתעניינים בכלל באמת. הם חשבו לעצמם: "אנחנו נוהים אחרי האל שנים רבות. אנחנו יודעים איך האל עבד בהתחלה. אנחנו אישית חווינו כמה וכמה שלבים של עבודת האל. אנחנו גם חווינו אישית את הדרכים שהאל מדבר וראינו זאת במו עינינו. אנחנו עדי האל ואנו הדור שראוי יותר מכול לקבל ברכות." הם לא נהו אחרי האל בגלל שהוא דיבר והביע את האמת, אלא בגלל הגזירה הקדומה של האל. האל הוביל אותם להתנסות בכמה שלבים של עבודה והם נהו אחרי האל באופן פסיבי. מאוחר יותר, כשעבודת האל המשיכה להתקדם, הוא בחר עוד אנשים שמסוגלים היו לעמוד בקצב השלב הנוכחי של עבודתו. המקבלים המרכזיים של עבודת האל התרבו בהתמדה והשתנו. אנשים מסוימים שבתחילה נהו אחרי האל סולקו בהדרגה מפני שלא חתרו אל האמת, מפני שהחלו להחזיק במגוון תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, ובגלל שהתעוררו בקרבם סוגים שונים של אי-ציות וחוסר שביעות רצון ביחס לאל. לסילוקם של האנשים האלה היו סיבות סובייקטיביות ואובייקטיביות כאחד. מבחינה סובייקטיבית, מכיוון שהם לא חתרו אל האמת, ומכיוון שהם ראו בדברי האל דוקטרינות והטיפו אותם בכל מקום, כמו הפרושים. עד היום אנשים מסוימים עדיין לא מבינים מהן מציאויות-האמת – הם כמו אנשים מתים. מבחינה אובייקטיבית, מי שסולקו היו אנשים שבאופן אישי חוו את ההתחלה של עבודת האל החדשה, אבל מפאת אופיים, החתירה שלהם ואיכותם, הם לא היו ראויים לעבודה החדשה יותר שבאה לאחר מכן. כיוון שכך, האנשים האלה סולקו עד מהרה על פי שלבי עבודת האל ונזרקו. ניתן לומר שתקופת מה לפני שהובעו הדברים שב"על הכרת אלוהים", אנשים רבים עלצו בסתר ליבם ואמרו לעצמם: "סוף סוף אין לאדם שהתנגדתי לו ושאותו הוקעתי מה לומר. שלבי העבודה שלו סוף סוף הושלמו. בעבר היו לי תפיסות לגביו. לא צייתי לו ולא הייתי שבע רצון ממנו, וגם הוקעתי אותו והתנגדתי לו. מובן שהצדק היה עימי. הוא אינו אל; הוא אינו המשיח. זה לא משנה איך אני מתייחס אליו כי הוא לא אל. הוא בסך הכול זרוע של האל, דובר של האל." יתר על כן, יש כאלה שאף אמרו: "הבשר הזה אינו שונה משלנו. הרוח שבתוכו היא שמדברת ועושה עבודה; אין לכך שום קשר לבשר הזה." אנשים מסוימים גינו בסתר את המשיח וניאצו אותו באופן החצוף הזה. כשהובעו האמיתות של "הדבר מופיע בבשר, כרך שני: על הכרת אלוהים", אותם אנשים שגינו את המשיח וניאצו אותו חשו אי נוחות בליבם. מה הייתה הסיבה לאי הנוחות הזאת? מבחינה אחת בליבם הם אצרו תפיסות לאורך זמן והתייצבו כנגד האדם שביטא את האמת. הם לא צייתו לאדם הזה ולא היו שבעי רצון ממנו, ואפילו הוקיעו אותו וניאצו אותו. מבחינה אחרת, הדברים שהאל ביטא אחרי 2013 חשפו הרבה דברים נסתרים שעד אז לא היו ידועים למין האנושי. לדברים נסתרים אלה היה אפקט מסוים של חיזוק אמונתם של מאמינים חדשים שהיו צריכים עדיין להניח יסודות מוצקים, והם נסכו מיד ודאות בליבם הספקן. ואולם עבור מי שהאמינו באל שנים רבות אבל לפני כן התנגדו למשיח, הוקיעו אותו וחיללו את שמו, הדברים הנסתרים הללו הנחיתו מכה אדירה והגבירו עוד יותר את תחושת אי הנוחות שלהם. הם חשבו לעצמם: "עכשיו אנחנו לגמרי מחוסלים. האל סילק אותנו. הוא לא רוצה אותנו. האל ביטא כל כך הרבה דברים בעבר, אבל תמיד התייחסנו אליו כאל בן אנוש. חשבנו שאחרי ששלבי העבודה שלו יושלמו, לכל היתר לא יהיה שום קשר אליו, שהאדם הזה יסיים את השירות שלו ומאותו רגע נתקשר עם האל שבשמים ונאמין באל שבשמים. החזקנו בתפיסות לגבי האל שעל פני האדמה. לא צייתנו לו ובזנו לו." במידה רבה, הדברים שהובעו במהלך שנת 2013 גרמה לדעיכת עזות המצח של האנשים האלה. לפני כן התעוררו בקרב אנשים מסוימים ספקות לגבי עבודת האל. הם התנגדו להתגלמות האל בבשר ודם וניאצו אותה, וחלקם אף נטשו את אמונתם. למה הם עשו זאת? בגלל שהם פיתחו תפיסות. לא זו בלבד שהם התכחשו להתגלמות האל ולעבודת האל, הם גם התכחשו לקיומו של האל. על סמך גישותיהם של האנשים האלה כלפי האל, מה אמור להיות סופם? על סמך הגישה וההשקפה שלהם ביחס לאל, מהי המהות שלהם? (מהות של חסרי אמונה.) המאפיין העיקרי הראשון של חסרי אמונה הוא אופורטוניזם. ברגע שהם מאתרים את האינטרסים האישיים שלהם בדברי האל, הם יאחזו בהם, יסרבו לשחרר וינסו להפיק תועלת מדבריו. המאפיין השני הוא שהם מסוגלים לנאץ את שם האל בכל זמן ובכל מקום, הם מסוגלים לפתח תפיסות לגבי האל בכל זמן ובכל מקום, וכשדבר אחד פעוט לא תואם לתפיסות שלהם, הם מסוגלים לשפוט את האל, לגנות אותו ולהתנגד לו. הם לא יראים כלל מהאל. לכל האנשים האלה יש מהות של צוררי משיח; הם כולם צוררי משיח. מה עוד מאפיין אותם? לאנשים האלה בשום אופן אין אהבה כלשהי לאמת. הם היו הראשונים שקיבלו את דברי האל, הם היו הראשונים ששמעו את דברי האל, והם גם היו מי שהתנסו באופן אישי בשלבים ובשיטות של עבודת האל. האנשים האלה מאמינים כבר שלושים שנה, אבל הרוב המוחלט מביניהם אינו מסוגל לבצע שום חובות בבית האל, ואין להם שום חוויות לדבר עליהן. בכל מקום שאליו הם הולכים, הם רק מדברים על המילים והדוקטרינות המתות הללו. מהו המאפיין הבולט ביותר שלהם? הם מאמינים באל זה שלושים שנה, אבל הצביונות שלהם כלל לא השתנו ואין להם שום יראת אל או הבנה שלו. הם מסוגלים לשפוט את התגלמות האל בסתר וכלאחר יד, וגם לחולל מהומה ולהוקיע את האל בלי שמץ פחד או יראה. הם לא אוהבים את האמת, הם סולדים מהאמת והם מתנגדים לה. כשמדובר באל בהתגלמותו, הם מעזים לומר כל דבר; הם מעזים לאמוד ולשפוט כל דבר, ובכל פעם שהם מפתחים תפיסות, הם מעזים להפיץ אותן. האין האנשים האלה מאוסים? (כן.) האם הם אנשי האל? הם מאמינים באל 30 שנה, אבל הם לא ניחנים בשום מציאויות, והצביונות שלהם כלל לא השתנו – האין אלה אנשים מתים? האם מי שבאמת חותרים אל האמת ובאמת ניחנים באנושיות תקינה לא מסוגלים להבין ולהיכנס לאמיתות מסוימות לאחר שלוש שנות אמונה בלבד? (כן, הם מסוגלים.) אבל ישנם אנשים שמאמינים באל שלושים שנה בלי שיש להם חוויות כלשהן. אם תבקש מהם לדבר על החוויות שלהם, הם ידברו רק על דוקטרינות, על סיסמאות ועל הטפת דברים. אם כך, איזה מאמץ הם השקיעו בדברי האל בשלושים השנים האחרונות? מה הם הרוויחו? אין צורך לומר שהם לא מקבלים את דברי האל. הם מקבלים את דברי האל באשר למתן ברכות והבטחות למין האנושי, הם מקבלים את מילותיו הנעימות לאוזן, את דברי הנחמה ודברי התוכחה ומילים ערבות לאוזן, אבל הם לא מקבלים אף אחת מהאמיתות שהאל מבטא או דרישה כלשהי שלו מהמין האנושי. הם לא מקבלים אף לא אחת מהן. האם לא צריך לסלק את האנשים האלה? (כן, צריך.) האם סילוק אנשים כאלה מהווה אי צדק? (לא.) זה משום שהם חוטאים במתכוון, אף על פי שהם יודעים את האמת לאשורה.

האל עשה כל כך הרבה עבודה ואמר כל כך הרבה דברים באחרית הימים, ואנשים חוו זאת והיו עדים במו עיניהם לכל שלב בעבודת האל. לא משנה מאיזו נקודת השקפה מסתכלים על זה, אין עוררין על כך שהאל מבטא כל כך הרבה אמיתות ומושיע כל כך הרבה אנשים; אל לאיש להטיל בכך ספק. אנשים צריכים לקבל את דבריו של האל בהתגלמותו כאמת, ולא משנה עד כמה הוא פשוט ורגיל, או עד כמה הוא נראה לאדם כחסר ייחוד. יש האומרים: "בגלל שהאל בהתגלמותו כל כך חסר משמעות וכל כך רגיל, ובכלל לא אדיר, איך אפשר לאלץ אותנו להעריץ אותו? האם בשר רגיל כל כך מסוגל לעבודה מפוארת כלשהי? האם אנחנו באמת יכולים לקבל ברכות גדולות ממנו? אנחנו לא יודעים; כל שאנו יכולים לעשות זה להתייחס אליו כאל אדם מן השורה." אחרים אומרים: "כיוון שכמה מהדברים שעשית לא שכנעו אותנו, חלקם עוררו בנו תפיסות וחלקם בלתי מובנים לנו, וכיוון שאמרת כמה דברים שאינם מקובלים עלינו, אתה לא יכול לייצג את האל שבשמים – ואנחנו חייבים להילחם בך עד הסוף. אם תבקש מאיתנו להפיץ את הבשורה, לא נעשה זאת; אם תבקש מאיתנו לבצע את חובתנו, לא נעשה זאת; ואם תבקש מאיתנו לקבל את האמת, לא נעשה זאת. אנחנו נילחם באדם שהינך עד הסוף – בוא נראה מה אתה מסוגל לעשות לנו." בלב האנשים האלה שאינם מקבלים את האמת כלל יש אלף סיבות, עשרת אלפים סיבות, להתכחש לעבודת האל, להתכחש לכך שדברי האל הם האמת ולהתכחש להתגלמותו כבשר ודם. אבל דבר אחד עשוי להיות לא לגמרי ברור להם: לא משנה כמה סיבות יש להם, אם הם אינם מקבלים את האמיתות האלה, הם לא ייוושעו. אם אינך מקבל את האדם שהנני או מתמסר לעבודת האל, זה בסדר – אני לא אכריח אותך. אבל אם אינך מכיר בכך שדברי האל האלה הם האמת ואינך מיישם אותם בפועל כאמת, אני אומר לך זאת במלוא הכנות: אתה לעולם לא תיוושע, וגם לא תעבור לעולם דרך השער למלכות השמים. אם תתחכם לדברי האל האלה, לאמיתות האלה ולמשיח הזה שעובד ומושיע את המין האנושי, אזי לא משנה כמה דוקטרינות אתה מבין, או כמה רבים הקשיים שאתה סובל, אתה לא תזכה באמת; אתה בסך הכול פיסת אשפה. לא משנה מה סיבת אמונתך באל, ולא משנה המטרה שלך בביצוע חובתך, אתה לא יכול להיוושע. ואם אינך יכול להיוושע, אילו ברכות אתה יכול לקבל? יש אנשים המתחרים עם האל שבשמים, יש המתחרים עם האל שבארץ ומעזים לערער על דברי האל ועל האמת, עד כדי כך שאפילו לא אכפת להם מה יהיו הסוף והיעד האישיים שלהם. האין זה נאלח? המושחתים האלה כל כך מרושעים! כל אחד ואחד מהם הוא אדם רע. הם כולם חסרי אמונה, אופורטוניסטים, אנשים חסרי בושה, וזו המהות של צוררי משיח.

זה עתה שיתפתי אודות הגישה של צוררי משיח כלפי דברי האל. כאשר צוררי משיח ניגשים לדברי האל, הם לא מבקשים להפיק מהם את האמת או את העקרונות ליישום בפועל. הם לא מבקשים להבין מדברי האל איך להשיג את הדרך לירוא את האל ולסור מרע, והם בטח ובטח אינם מבקשים להבין את כוונות האל כדי שיוכלו להיעשות לאנשים שמרצים את כוונותיו. אדרבה, הם רוצים לאתר בדברי האל את היעד הנחשק שלהם, כמו גם את מגוון התועלות שהם חושקים בהן, ובכלל זה אם הם יכולים לקבל ברכות, איך הם יכולים לקבל יותר חסד בחיים האלה, והאם הם יוכלו לקבל פי מאה בעולם הבא, וכן הלאה. זה מה שהם מחפשים בדברי האל. לפיכך, לא משנה מאיזו נקודת מבט אתם מסתכלים על כך, צוררי משיח אף פעם לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת, והם גם לא חושבים שדברי האל הם האמת או שהמין האנושי צריך לקבלם. גישתם כלפי דברי האל היא שהם רוצים להשתמש בהם בשביל להשיג את הברכות והיעדים הנחשקים שלהם. הם רוצים להשתמש בדברי האל כקרש קפיצה להשגת הדברים שהם חותרים אליהם ולהשגת מטרותיהם. על סמך החתירה שלהם, על סמך הנתיב שהם הולכים בו ועל סמך הגישה שלהם לדברי האל, האנשים האלה הם חבורה של חסרי אמונה, חבורה של אופורטוניסטים. כשצוררי משיח לא מסוגלים למצוא בדברי האל את התועלות והיעדים הנחשקים שלהם, או אם במהלך הלימוד של דברי האל מאכזבים אותם דבריו באשר לסיכויים ולייעודים ולהבטחות האל למין האנושי, והרצונות שלהם לא יכולים לבוא על סיפוקם – אזי בלי גינונים וללא היסוס הם מסיטים הצידה את דברי האל שהם מחזיקים בידם, נוטשים את האל וחותרים אל החיים שהם חושקים בהם. הם לא באים לפני האל כדי לקבל את ישועתו. כשהם קוראים את דברי האל, הם לא מתייחסים אליהם כאל האמת, אלא רוצים להשתמש בדברי האל כדי להשיג את מטרותיהם האישיות ולהשביע את רצונותיהם ושאיפותיהם האישיים. בתור שכאלה, הם מחפשים ללא לאות בדברי האל את הקץ והיעד שלהם. הם מחפשים מה האל אומר על אסונות, את הגילויים שלו לגבי דברים נסתרים, את החשיפות שלו לגבי התפתחות המין האנושי, ומידע מסוים מאחורי הקלעים אודות עבודתו. זה התוכן שמעניין אותם. הם לא מתעניינים בשום דבר מעבר לתחום הזה. לעתים תכופות הם אפילו בזים ומתנגדים לדרישות מסוימות של האל מהמין האנושי המושחת. הם אף חשים סלידה כלפי חשיפת האל את המין האנושי המושחת. לעתים קרובות הם מוצאים פגם בניסוח או בטון הדיבור של דברי האל, ומנסים למצוא דבר מה שיוכל לשמש אותם נגד האל. לדוגמה, כשהאל חושף את המין האנושי כ"זונות" ו"יצאניות", הם אומרים: "איך יכול להיות שאלה הם דברי האל? האל לא היה מדבר באופן הזה! האל צריך לדבר באופן מעודן, עדין ומתחשב." כשמדובר בדברים מסוימים של האל שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסות אנושיות, עם הדקדוק האנושי ועם ההנמקה הקונבנציונלית של בני אדם מושחתים, הם חושבים לעצמם: "אלה אינם דברי האל, האל לא היה מדבר כך! האל הוא כה נעלה, כביר ובלתי נתפס, אז איך יכול להיות שהמילים שלו כה רגילות? איך יכול להיות שהן כל כך חורגות מהנמקה קונבנציונלית? אם דברי האל הם האמת, יש לומר אותם באופן כזה שהכול יעריכו אותם, יסגדו להם ויעריצו אותם. כל דבריו צריכים להיות עלומים – כך דברי האל צריכים להיות!" בכל האמור בדברי האל, יש להם מגוון תפיסות, מגוון חלוקות לתחומים, ואפילו מגוון דרישות. על סמך הדרישות וההגדרות שלהם, ניתן לראות שהמהות של צורר משיח היא המהות של השטן. גישתם כלפי האל וכלפי דברי האל היא לחקור, להתנגד, לשפוט, לחפש דבר מה להשתמש בו נגד האל ולמצוא פגמים. הם לא משקיעים שום מאמץ באמת שבדברי האל, וגם אינם מתמסרים לה, אינם מקבלים אותה ואינם מיישמים אותה בפועל. לכן המהות של צוררי משיח היא המהות של השטן ושל רוחות רעות. האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לדברי האל הוא גם האופן שבו הם מתייחסים לאל. דברי האל מייצגים את האל עצמו. כל האמיתות שהאל מבטא מייצגות את הצביון שלו, את המהות שלו, ויתרה מכך את הזהות והמעמד שלו. לא משנה אם את הדברים האלה מבטאים הבשר של האל או רוח האל, ולא משנה איזה תוכן האל מבטא – הדברים האלה ללא ספק מייצגים אותו. לפיכך, החקירה של צוררי משיח את דברי האל, ניתוחם ופיתוח התפיסות לגביהם, כמוהם כפיתוח תפיסות אודות האל. הם בוחנים את האל. הם לא מאמינים בדברי האל ולא מקבלים את דברי האל, ופירוש הדבר שהם לא מאמינים בקיום האל, והם בטח ובטח לא מאמינים שדברי האל הם האמת, קל וחומר שהם אינם מסוגלים להתמסר לאל. זו המהות של צוררי משיח.

יש האומרים: "האל בהתגלמותו יותר מדי בלתי מתבלט ויותר מדי רגיל. דבריו ומעשיו גורמים לי לעתים קרובות לפתח תפיסות וכלל אינם עולים בקנה אחד עם הדמיונות שלי. אני רואה שהאל בהתגלמותו הוא בסך הכול אדם רגיל. הוא לא מייצג את האל, ולכן לא משנה כמה אמיתות הוא מבטא בדבריו ובעבודתו, הוא אינו דומה לאל." מה מקור הדברים האלה? מה הם מייצגים? האין הם מייצגים את השטן? מן ההתחלה ועד הסוף, השטן מעולם לא הכיר בזהות האל ובמעמדו. הוא אף פעם לא האמין שדברי האל הם האמת והוא בהחלט אף פעם לא קיבל את דברי האל. לפיכך, כשהשטן מדבר עם האל, הוא רוצה לעשות זאת מעמדה של שוויון. האופן שבו הוא מדבר נועד ללגלג על האל וללעוג לו, להונות אותו ואין בליבו שום מקום לאל. מה שצוררי משיח עושים והדברים שהם אומרים זהים בדיוק לאלה של השטן. המהות שלהם זהה, למעט זה שהשטן אינו גלוי לעין המין האנושי, ואילו צוררי משיח גלויים לעין ומוחשיים; הם שטנים שעוטים עור אדם. אלמלא היו שטנים, הם לא היו מסוגלים לעשות ולומר דברים כאלה. השטן משקר לעתים קרובות והוא מאמין שדברי האל הם גם שקרים. השטן לעתים קרובות מערים על אנשים, הוא נכלולי, ערמומי ומרושע, והוא סבור שהאל מדבר באותו אופן. לא משנה מה האל אומר, צוררי משיח תמיד יוסיפו דבר מה לדבריו, יצמידו להם את המשמעות האישית שלהם ויציעו הסברים משלהם. יתר על כן, הם אפילו חושבים שחלק מדברי האל אינם מבריקים כשלהם, לא מגיעים לרמתם ואינם עומדים באמות המידה הגבוהות שלהם, ושאין די בהם בשביל לכבוש את המין האנושי המושחת. לפיכך הם רוצים להציג את האמצעים, הטון והתוכן של דברי האל לפני אנשים מסוימים כדי לנתח ולשפוט אותם, ועוד יותר מכך, בשביל למתוח עליהם ביקורת ולהוקיע אותם. מה המטרה שלהם בעשותם כן? בעודם נוהים אחרי האל, הם מצפים לזכות בסיכויים ובייעוד שהם רוצים מהאל הזה, ומחכים לזכות ביעד שהם מעוניינים בו מהאל הזה. אם כך למה הם עדיין פועלים כך? האין הם יורים לעצמם ברגל? יש רק סיבה אחת, והיא שבעיניהם הדברים שאל כזה אומר הם יותר מדי פשוטים ורגילים, וגם מעשיו רגילים מדי. אל כזה אינו זה שהם רוצים לירוא או זה שקיים בדמיונותיהם, והוא אינו תואם להם. אם ינהו אחרי אל כזה, היעד שלהם והסיכויים והייעוד שלהם עשויים כולם להיכשל. לפיכך, הם מתריסים בתקיפות כנגד אל שכזה. הם שופטים אותו, חותרים תחתיו ומנסים לחבל בעבודתו, להפריע לה ולהחריב אותה כדי שהוא לא יוכל לבצעה. ואז המטרה שלהם תושג. יש האומרים: "אם הם משיגים את מטרתם, האם היעד שלהם לא יאבד?" סוג כזה של אדם פשוט אינו מכיר בקיומו של האל, וגם אינו מכיר בהתגלמותו של האל כבשר ודם, קל וחומר בעובדה שעבודת הניהול שלו מושיעה את המין האנושי. הם פשוט מהמרים ועוסקים בהתערבויות. אם האל הזה באמת ייפול, אזי הם יוכלו לעשות כאוות נפשם ולא יהיו חייבים עוד להתמודד עם קשיים שכאלה בבית האל. אחר כך הם יוכלו להרגיש בנוח לחזור לעולם, לאופנות החולפות המרושעות ולמה שהם מכנים חיים רגילים. הם לא יצטרכו להתמודד עם אסונות כלשהם, או לעבור כל סוג של זיכוך, והם בטח ובטח לא יצטרכו לספוג את המשפט והייסור של דברי האל. כל זה יחדל להתקיים, והעולם כמנהגו ימשיך לנהוג. לזה הם כמהים בחלומותיהם. האין האנשים האלה רעים? מהו שורש הווייתם הרעה כל כך? (המהות שלהם היא השטן, ולכן הם שונאים את האל.) למעשה, השדים צוררי המשיח האלה יכולים לחוש בכך בעומק ליבם וברוחם – הם יודעים שהאל רואה אנשים כמותם. האל שונא אנשים כמותם. הם מנוגדים לאל. האנושיות שלהם ומהות הטבע שלהם שנואות על האל. לפיכך, התוצאה הסופית שלהם לא תהיה תלויה ברצונם שלהם, ולא משנה עד כמה הם עובדים קשה או כמה הם רוצים לקבל ברכות. הם מנוגדים לאל. הם מנוגדים לדברי האל. הם מנוגדים למשיח. אם כך מה יהיה בסופם? על כולם נגזר אבדון. בליבם יש הבנה קלושה של התוצאה הזאת, אז למה הם עדיין נשארים בבית האל? הם פשוט לא מוכנים לוותר על הזדמנות טובה שכזאת לקבל ברכות, אז הם רוצים להמר: "אם אני אהמר באופן הזה, אולי אוכל עדיין לקבל ברכות. אולי אוכל עדיין לחמוק ולשרוד. אולי, אם האל לא יהיה זהיר ולא ישים לב, אוכל לחמוק דרך השער למלכות השמים." עם משאלת הלב הזאת של "אולי" ועוד "אולי", הם ממשיכים להינשא עם הזרם בבית האל, אבל נקודת ההשקפה שלהם והגישה שלהם כלפי האל לעולם אינה משתנה. הם בזים לדברי האל, בזים לאמת ובזים לכל הדברים החיוביים.

האל דורש מאנשים להיות ישרים. חלקם, בשומעם זאת, חושבים לעצמם: "האין זה סטנדרט נמוך מאוד? אנחנו מאמינים באל כבר כמה שנים, למה הוא אומר לנו עכשיו 'להיות ישרים'? אם זה דבר האל, הוא צריך להיות מעמיק, הוא צריך להיות תמיד נשגב יותר, תמיד סתום יותר, תמיד רחוק יותר מהשגתו של אדם. מה שאנחנו צריכים זה סטנדרטים גבוהים יותר לדרישות, לא הדרישות הרגילות וחסרות החשיבות האלה, שרמתן נמוכה." אנשים כאלה לא מבינים מהי מציאות-האמת. כשאלה שאינם מבינים את האמת שומעים את ההטפה הזאת הם חשים מדוכדכים, אבל בעזרת שיתוף, חוויה ותקופה של התנסות, הם לומדים להבין שהדברים האלה מהאל הם מה שבני אדם זקוקים לו. למה הם מה שבני אדם זקוקים לו? האדם הושחת בידי השטן באופן העמוק ביותר, ולכן אף אדם אינו ישר; העולם הזה מלא שקרים, והדבר נכון גם לגבי מי שמאמינים באל. מדי יום אנשים אומרים שקר אחרי שקר; דבריהם גדושים בשקרים וברמיה של השטן. ולכן האל הציב לאדם את הדרישה הפשוטה והישירה ביותר הזאת: היה כן. עם הזמן והניסיון, אנשים מפתחים הבנה של דברי האל והבנה של הדרישות שלו ושל הכוונות שלו; בעזרת ההנחיה וההכוונה של דבריו, הם לומדים בהדרגה להבין עד כמה דבריו מעשיים, כיצד יש להבין כל מילה ומילה שלו ואיך להיכנס אליה; הם למדים ששום מילה בדבריו אינה ריקה מתוכן, שכל דבריו הם מה שהאנושות זקוקה לו, שהאל מבין אנשים באופן כה מעמיק ומסוגל לראות בעדם, ושהוא מבין את השחיתות שלהם היטב. זהו המסלול שאדם מן השורה עובר. ואף על פי כן כשצוררי משיח רואים את המשפט הזה שבו האל דורש מאנשים להיות ישרים, הם מסתכלים עליו בגישה של בוז, של לעג, של לגלוג ואפילו של התנגדות. אחרי שהם פיתחו דעה לגבי המשפט הזה, הם דוחקים אותו למעמקי מוחם, הבוז שלהם כלפי האל גובר והם מסתכלים עליו ועל דבריו בזלזול הולך וגובר, עד כדי כך שהם אפילו לא לומדים עוד את דברו. כשאנשים מסוימים מדברים על חוויותיהם בקשר לאופן שבו הם חשפו את צביונם הערמומי ולאופן שבו הם היכו על חטא וניסו להיות ישרים, בנפשם של צוררי המשיח האלה גואים התנגדות, דחייה ובוז. לא זו בלבד שהם מסרבים לקבל את מה שהאנשים האלה אומרים, הם חשים התנגדות ודחייה כלפי החוויה והידע שהאחים והאחיות משתפים עליהם, עד כדי כך שהם חשים שנאה ובוז כלפי מי שמשתפים יותר וניחנים בידע טוב יותר. הם חושבים לעצמם: "אתם שוטים. האל אומר לכם להיות כנים ואתם פשוט עושים זאת. איך אתם יכולים להיות כל כך צייתנים? למה אתם לא קשובים לדברים שאני אומר? הביטו בי – איש מכם לא יודע מהו מצבי האמיתי, איש אינו יודע כמה אני ערמומי וממולח. ואני לא מתכוון לספר לכם על הדברים האלה; אתם חושבים שמגיע לכם לשמוע אותם?" זו הגישה שלהם לדרישת האל; לא זו בלבד שהם מסרבים לקבל אותה, הם מתנגדים לה ומוקיעים אותה. האין אלה ביטוייהם של חסרי אמונה? אלה הם חסרי אמונה טיפוסיים. על פניו, הם לא גינו את דבר האל בגלוי, הם לא השליכו לכבשן ספרים של דבריו. כלפי חוץ, הם מדי יום קוראים את דבר האל ומקשיבים לדרשות ומשתפים במהלך כינוסים, אבל בפועל גואים בסתר ליבם תיעוב, התנגדות ודחייה עמוקים כלפי דבר האל. במילים אחרות, הם דחו את דבר האל בו ברגע שהם פיתחו תפיסות אודותיו. יש השואלים: "האם אותם צוררי משיח דחו את דבר האל עוד לפני שהוא אמר את הדברים הללו?" באותו שלב הם טרם דחו אותו. למה? משום שהיו להם תפיסות ודמיונות רבים לגבי האל, והללו גרמו להם להעריך ולהעריץ אותו, ולהתייחס אליו כאל אדם דגול. אבל משביטא האל את דבריו, הדעה שלהם עליו השתנתה כליל, והם אמרו: "הדברים שהאל אומר הם למעשה כל כך רגילים! הם כל כך פשוטים, כל כך ישירים, כל כך קלים להבנה: אני בעצמי יכול להגיד דברים כאלה! האם לא כולם אומרים שהאל גדול? אם כך למה שהוא יאמר לנו להיות ישרים? אם האל כל כך גדול, אם הוא באמת עליון, הוא לא צריך להציב לאנשים כאלה דרישות פעוטות ונמוכות!" כשהם קראו את דבר האל וחשו שהוא רדוד, וכי הוא לא תואם לתפיסות של אנשים או עולה בקנה אחד עם הדימוי והזהות המפוארים של האל, הם פיתחו תפיסות אודות דברי האל. ברקע פיתוח תפיסותיהם אלה התעורר בהם תיעוב עמוק לדברי האל, וכתוצאה מכך קרס כליל הסכר שבלם בסתר ליבם את דמיונותיהם ותפיסותיהם. מהי תוצאת הקריסה הזאת? הם דחו את דבר האל והוקיעו אותו מעומק ליבם. מה עובר אם כך בראשם של צוררי משיח כשאנשים מטיפים את דבר האל? הם כמו עוברי אורח, צופים מהצד. גם כשהם שומעים מישהו מהלל את דברי האל או משתף על החוויה שלו את דברי האל, צוררי המשיח האלה הם עוברי אורח, צופים מהצד, ובסתר ליבם הם אף פעם לא אומרים "אמן". לפעמים הם אפילו לועגים לאנשים ואומרים: "מה הרווחת מזה שאתה כן? אפילו שאתה מנסה להיות ישר, האל לא בהכרח יושיע אותך, ואתה גם לא בהכרח תבורך. מעט מאוד אנשים יקבלו ברכות. אם אני לא אקבל שום ברכות, אז גם אף אחד מכם לא יקבל שום ברכה!" מהות הטבע של צורר משיח עוינת את דבר האל ואת האל עצמו, ובגלל זה צוררי משיח אינם מסוגלים לקבל את דבר האל, קל וחומר להתמסר לו. אם הם לא מקבלים את דבר האל ולא מתמסרים לו, האם הם יכולים לזכות בחוויה הקשורה בו? לא. אם כך, מהו הידע האישי שהם מדברים עליו? הוא כל כולו אך ורק דמיונות, היקשים, דוקטרינות או תאוריות, ולפעמים אפילו רק כמה מילים נעימות לאוזן של אנשים אחרים, שהם חוזרים עליהם כהד, ולכן בלתי אפשרי שיתעוררו בהם התנסות או ידע כלשהם בדברי האל. אם כן, לא משנה אם צוררי משיח מאמינים באל במשך עשר שנים, עשרים שנה ואף יותר, בגלל שלל הגישות שיש להם כלפי האל ודברו, ובגלל מהות הטבע שלהם, לא תשמע מהם ולא תראה אצלם לעולם, עד עצם היום הזה, כל חוויה של דבר האל, קל וחומר ידע כלשהו של האל. בדבריהם לא תשמע על כך שיש להם תפיסות ואי-הבנות לגבי האל ושהוענקה להם נאורות באמצעות חשיפת האל, ושבסופו של דבר הם הגיעו לשלב שהם כבר הפסיקו לא להבין נכונה את האל או להחזיק בתפיסות לגביו. הם לא ניחנים בחוויה הזאת, וגם אין להם הידע הזה. זו הסיבה שצוררי משיח לא יכולים לקבל את האמת או בכלל לדבר על חוויה או ידע אישיים כלשהם, לא משנה כמה מאמץ הם משקיעים בלימוד דבר האל. הם פשוט זורמים עם כולם בקריאה ובשינון של כמה קטעים ידועים מדבר האל, שהאחים והאחיות מצטטים לעתים קרובות; הם מתנהלים כלאחר יד והולכים עם הזרם, ואז הם ממשיכים לחשוב באותו אופן שבו הם תמיד חשבו. הם לא פותרים את התפיסות שמתעוררות בהם לגבי האל, או את הסתירות והבעיות שמתעוררות בינם לבין האל, ולא משנה עד כמה הן משמעותיות. התפיסות והבעיות האלה תמיד מלוות אותם. מהן ההשלכות של כך שהם לא פותרים את הבעיות האלה? הטינה בליבם הולכת ומעמיקה עוד ועוד, והשנאה שלהם לאל הולכת וגדלה יותר ויותר. ככל שתתמשך אמונתם באל, אילו השלכות יהיו להמשך התנהלותם בדרך זו? האם הטינה והתפיסות המצטברות האלה גורמות להם לוותר על הסיכויים, על הייעוד ועל הכוונה שלהם לזכות בברכות? (לא.) אם הבעיות האלה לא ייפתרו, מה תהיה התוצאה הסופית? (הן יתפרצו.) המילה "יתפרצו" ברורה למדי. איך הן יתפרצו? כמה דרכים ישנן? (אני נזכר בדברים מסוימים של האל שקראתי בעבר: "אפילו בתוך לילה אחד בלבד הם יכולים להפוך מחייכנים ו'טובי לב' לרוצחים מכוערים ופראיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם).) מהו הרקע להפיכתם לרוצחים? כשהרצון שלהם לקבל ברכות מתנפץ, הכפפות מוסרות והם אומרים: "לאף אחד מאיתנו זה לא הולך להיות קל, אז אני לא חייב להסוות או להסתיר את זה – אני מאמין באל רק בשביל לקבל ברכות. לו הייתי יודע שאני לא הולך לקבל ברכות, הייתי עוזב מזמן!" הם אומרים את כל מה שעל ליבם והם לא מפחדים שיוקיעו אותם. למה הם לא מפחדים מהוקעה? למה הם מסוגלים להשיל מעליהם כל העמדת פנים של נימוס ולהתפרץ? זה משום שהם לא רוצים להאמין עוד ורוצים לעזוב. כל אותן שנים הם סבלו השפלה וקשיים למען מטרותיהם, והם מיישמים בפועל בהתאם לאסטרטגיות האלה ומשתמשים באסטרטגיות האלה כתמיכה רוחנית עבורם. כעת, כשהם נוכחים שאפסה תקוותם להשיג ברכות, הם מרגישים שהם יכולים להשיל מעליהם כל חזות מנומסת ולומר בגלוי: "אני פשוט חסר אמונה. אני לא אוהב דברים חיוביים. אני אוהב לרדוף אחרי דברי העולם ואני אוהב אופנות חולפות מרושעות. אומרים שדברי האל הם האמת ושדברי האל יכולים לשנות אנשים ולהושיע אותם. למה אני לא נוכחתי בזה? למה אני לא יכול לחוות זאת או להרגיש את זה? מה דבר האל שינה באנשים? לדעתי, דברי האל הם שום דבר. יש רק דבר אחד שיש לו תועלות מוחשיות ביותר, והוא שמי שנוהים אחרי האל יבורכו וייכנסו למלכות השמים. הדברים האלה נכונים. לא הייתי מאמין באל אם לא למען זכייה בברכות! איפה האל? אם האל יכול היה להושיע אנשים, למה הוא נצלב? הוא לא היה מסוגל אפילו להושיע את עצמו!" הם אומרים את מה שהם באמת חושבים – האין הם חושפים בכך את הפן השטני שלהם? התפיסות והטינה שהצטברו במהלך השנים מתפרצות מתוכם. אלה צוררי משיח שסוף סוף מגלים את פרצופם האמיתי.

ישנם צוררי משיח מסוימים שלעתים קרובות אומרים דברים כגון: "ויתרתי על משפחתי ועל הקריירה שלי, השקעתי כל כך הרבה וסבלתי כל כך הרבה בזמן אמונתי באל, ומה זה נתן לי? האין אלוהים אל שמברך אנשים? האין אלוהים אל שמעניק לאנשים חסד? אם כך מה אני קיבלתי?" האל סיפק לאדם כל כך הרבה אמיתות ונתן כל כך הרבה בלי לבקש דבר; אף שאנשים מתנגדים לאל ומתמרדים נגדו כל כך הרבה, הוא לא זוכר זאת והוא בכל זאת בא להושיע את האדם. צוררי משיח לא מסוגלים לראות כמה הרבה קיבל האדם מהאל. למה באמת כוונתם כשהם אומרים: "מה אני קיבלתי?" (כוונתם לברכות.) צוררי משיח רוצים הכול. הם מסוגלים לוותר על הכול כדי להאמין באל ולנהות אחרי האל, והם חושבים שבעשותם כן יהיה להם סיכוי להצליח ושזה ישתלם להם. הם מוותרים על העולם ועל הסיכויים שלהם, ובעתיד הם רוצים שהעולם כולו יהיה נחלתם. מה שהם רוצים בתמורה חייב להיות שווה יותר מהדברים שהם ויתרו עליהם. הוא חייב להיות יקר ערך יותר מאותם דברים ולספק להם יתרונות גדולים יותר, ורק אז הם יעשו את החילופין. האם לדעתכם צוררי משיח אומרים את הדברים האלה ברגע של כעס בזמן ההתפרצויות שלהם? (לא.) לפני שהדברים האלה מתפרצים מתוכם בסופו של דבר, הם בהחלט אוצרים אותם בקרבם במשך זמן רב. לאחר מכן, נחשף כל מה שצוררי משיח חשבו ועסקו בו במהלך השנים, וכל המסכות שלהם נקרעות מעליהם. מהי הנקודה העיקרית במה שהם אומרים? "האמנתי באל ונהיתי אחריו כל השנים האלה, ומה קיבלתי?" מה שהם רוצים להרוויח הוא לא האמת. הם לא רוצים את האמת. הם לא רוצים חיים, הם לא רוצים שינוי בצביון, הם לא רוצים את ישועת האל. הם חושבים שהם אנשים מושלמים והם לא רוצים לזכות בדברים האלה. הם רוצים לזכות בדבר מה מעבר, בברכות מסוימות שהן גדולות יותר מאלה שניתן להשיג בעולם הזה. כלומר, הם רוצים להמיר את הדברים של העולם שעליהם הם ויתרו בברכות שהאל הבטיח. הם רוצים לקבל את הברכה הגדולה ביותר מהאל. כשהם נוכחים שהם לא יכולים להשיג את רצונותיהם ושאפסה כל תקווה, הם חייבים לוותר. אבל כשמגיעה העת לעשות כן, האם הם יהיו מסוגלים לעצור שם, בהתחשב בצביון שלהם? לא. יש משפחות מסוימות שבהן כולם מאמינים, אך צוררי משיח מופיעים בקרבן. כשצוררי המשיח האלה נוכחים שהם לא יקבלו ברכות, הם מתחילים להפריע למשפחותיהם כדי למנוע מהן להאמין. האם אלה עדיין משפחות? מבחינה פיזית חיצונית, או מבחינת קשרי דם, אלה משפחות קרובות. אבל למרות שהמשפחה מאמינה באל במשך יותר מעשר שנים, אם נסתכל על הנתיב שבו הולך כל בן משפחה, חלקם מתגלים כצוררי משיח, חלקם חותרים אל האמת ומבצעים את חובותיהם טוב למדי, וחלקם חותרים אל האמת במידה ממוצעת – מהויות הטבע שלהם מתגלות בתוך כך. מובן, שהגרועים מביניהם הם צוררי משיח, אשר אנשים צריכים לדחות ובית האל צריך לגרש. אם כך, האם אלה משפחות? האם משפחות אמיתיות הן כאלה? אלה אפילו לא אותם סוגים של אנשים! אנשים מסוימים חיים עם שדים כל כך הרבה שנים, ועדיין הם מתייחסים אליהם כאל בני משפחה. הם לא יכולים לוותר עליהם, ובטיפשותם אף מאמינים שהם יקיריהם. איזה מין יקירים הם? אחרי שצוררי משיח חושפים את עצמם, הם עוסקים בכל מיני סוגים של רוע. הם עשויים אפילו לרדוף את המאמינים האמיתיים במשפחתם. גרוע מכך, הם עשויים למסור את בני משפחתם לממשלות מרושעות. הורים מסוימים "מוכרים" את ילדיהם, וילדים מסוימים "מוכרים" את הוריהם. לא משנה עד כמה היחסים ביניהם קרובים או אישיים, אין דבר שצוררי משיח לא יעשו. היות שצוררי משיח מסוגלים "למכור" את המאמינים האמיתיים במשפחותיהם ולרדוף אותם, האין פירוש הדבר שהם אויבים? (כן.) הופעתם של צורר משיח אחד או שניים בכנסייה משמעה סכנה לאחים ולאחיות. מרגע שצוררי משיח נוכחים שהם לא יקבלו ברכות, הם מסירים את עצמם מהרשימה, זונחים לגמרי את הזהירות, מסירים את הכפפות ומתחילים לחשוב על הפרעה לאחים ולאחיות אחרים. אחים ואחיות מסוימים הם חלשים, בעלי שיעור קומה נמוך, ואינם מבינים את האמת. צוררי משיח מראים לאחים ולאחיות האלה כמה שמועות באינטרנט, ואז מלבים את האש בכך שהם מוסיפים הסברים מתייפייפים משל עצמם, ובכך מפריעים לאותם אחים ואחיות ומטעים אותם, ובסופו של דבר מביאים לחורבנם. מובן שאחים ואחיות מסוימים ניחנים בהבחנה ומזהים את צוררי המשיח מיד. אם הם יתמודדו עם צוררי המשיח בפומבי זה יסב צרות, ולכן מספיק שהם רק ימצאו דרך חכמה לבודד אותם, כך שהם לא יוכלו להפריע לאחרים או להטרידם. על אנשים לפעול בחוכמה כשהם מתמודדים עם שטנים.

צוררי משיח מאמינים באל ונוהים אחרי האל למען הסיכויים והייעוד שלהם. הם נצמדים בכוח לרצון שלהם בברכות, ועם כניסתם לבית האל הם מביאים עימם את השאיפות שלהם וקוראים את דבר האל, מקבלים אותו ומטיפים אותו. בבית האל הם עושים ויתורים, סופגים השפלות וסובלים כל מיני קשיים למען הסיכויים והייעוד שלהם. וכשתקוותיהם מתנפצות, מקץ שנים רבות של המתנה ושל התבוננות, הם גם עוזבים את הכנסייה ואת בית האל בגלל הסיכויים והייעוד שלהם, משום שהרצון והכוונה שלהם לזכות בברכות אינם יכולים להתממש. מהו הסוף של אנשים כאלה? הם יסולקו. ולמה הם יסולקו? האם האל מחליט שלא להושיע אותם מהרגע שהם נכנסים לביתו, או שמא יש להם בעיות כלשהן משלהם? (יש להם בעיות משלהם.) כשצוררי משיח נכנסים לבית האל, הם מתערים בו עשב בר בתוך החיטה. יש האומרים: "אבל האם האל לא יודע על כך?" האל יודע על כך; האל בוחן את כל זה. אנשים כאלה אינם יכולים להשתנות. גם אם הם קראו את כל דברי האל, גם אם הם קראו על הדברים הנסתרים, על יעד האדם ועל מגוון הצביונות המושחתים של האדם שהאל חשף ודברים אחרים מעין אלה, אין בכך כל תועלת משום שהם אינם מקבלים את האמת. הדברים שהאל אמר פונים לכל המין האנושי. הם אינם מוסתרים מאיש וניתנים לכולם באופן שווה. כל אחד יכול לקרוא את דברי האל ולשמוע אותם, אבל בסופו של דבר, צוררי משיח לעולם לא יזכו בהם בגלל שהם צוררי משיח, שדים ושטנים. השטן לא השתנה אחרי שנים רבות כל כך לצד האל, אז האם אותו דבר לא יהיה נכון גם לגבי צוררי משיח? גם אם תגרום להם לקרוא את דבר האל מדי יום ביומו הם לא יזכו בו, משום שהם צוררי משיח ויש להם מהות של צורר משיח. בלתי אפשרי לגרום לצוררי משיח לוותר על האינטרסים האישיים שלהם או על הסיכויים והייעוד שלהם. זה כמו לגרום לחזיר לטפס על עץ. זו משימה בלתי אפשרית. צוררי משיח רוצים לראות תועלות מיידיות, ובעתיד הם רוצים גם לראות תועלות נצחיות. אם הם לא יכולים להשיג או לקיים את אחד הדברים האלה, הם ייעשו מיד עוינים ועלולים לעזוב בכל עת. צוררי משיח קוראים בין השורות של דברי האל, מקשיבים לטון ולגוון שלהם, מנסים לנחש את המשמעות ואת הכוונה של דבריו כדי לאמוד את התועלות השונות שחשובות להם ושהם רוצים להשיג. האם כשייגשו אל דבר האל עם היחס הזה, יהיה באפשרותם להבין את האמת? (לא.) לפיכך, בכל מקרה, צוררי משיח מהווים ניגוד לאל והם אויבים מושבעים של האל ושל דברו. יש האומרים: "פלוני היה בעבר ממש טוב. למה עכשיו הוא מתנהג כך? אחרי ששיתפו איתו על דבר האל, הוא אמר שהוא מבין אותו והבטיח לעבוד קשה כדי לבצע את החובות שלו, אז למה הוא לא יכול להשתנות?" אומר לכם את האמת; זה לא רק שהם לא יכולים להשתנות עכשיו – הם לא יוכלו להשתנות גם בעתיד. למה? משום שאין להם שום כוונה להשתנות. חשבו על כך: כשזאב לא מוצא כבשה לטרוף, אם הוא גווע ברעב הוא לפעמים יאכל קצת עשב וישתה מעט מים בשביל להשקיט את רעבונו. אבל האם פירוש הדבר שהטבע שלו השתנה? (לא.) אם כך, כשצוררי משיח לא עושים שום דבר רע וזמנית מפגינים התנהגויות טובות מסוימות, זה לא אומר שהם השתנו או שהם קיבלו את האמת. ברגע שיגזמו אותם בחומרה, באופן שפוגע בכוח ובמעמד שלהם, והם ייווכחו שאפסה תקוותם – שהם בטוח יסולקו – הם מיד ייעשו שליליים וינטשו את עבודתם, ופרצופם המקורי והאמיתי ייחשף. מי יכול לשנות אנשים כאלה? האל אינו מתכוון להושיע אותם, הוא רק משתמש בעובדות כדי לחשוף אותם ולהיפטר מהם. חובה אפוא שהכול יבחינו במשרתי השטן האלה וידחו אותם.

הבחנה בצוררי משיח כמוה כהבחנה באנשים רעים ובשטן, וניתוח צוררי משיח כמוהו כניתוח השטן והשדים הבלתי נראים. את צוררי המשיח שאנחנו מנתחים היום אנשים מסוגלים לראות. אתה יכול לראות מה הם עושים ולשמוע מה הם אומרים; אתה יכול לראות את כל הביטויים שלהם ולעמוד על כוונותיהם. אתה לא יכול לראות את השטן ואת השדים של ממלכת הרוח או לגעת בהם, ולכן הם תמיד יהיו עבורך רק מושג ותואר. אבל צוררי המשיח שאנחנו מנתחים היום הם שונים. הם שדים ושטנים חיים. הם שדים ושטנים ממשיים, בשר ודם. בממלכת הרוח השדים והשטנים האלה מתנגדים לאל ודוחים אותו, והם סולדים מכל מילה שהאל אומר. הם עדיין עושים את הדברים האלה כשהם מגיעים לכנסייה. הם עדיין מתנגדים, חשים סלידה כלפי דברי האל ודוחים אותם כשם שעשו בעבר. לעתים קרובות הם אפילו בזים לדברי האל. אפילו דבר פעוט לחלוטין יעורר סימני שאלה רבים בליבם, כל עוד הוא יוצא מפי האל. הם יחקרו אותו, ינתחו אותו ויעבדו אותו במוחם. לפיכך, מבחינת צוררי משיח דברי האל אינם מושא אמונתם. הם לעולם לא יאמינו בדברי האל. לא משנה עד כמה דברי האל מעשיים, אמיתיים ומדויקים, הם לא יאמינו בהם. ולכן, אם לשפוט על פי הנקודות האלה, האין צוררי משיח אויבי האל? האם הטבע המולד שלהם לא עוין את האמת? אנשים מסוג זה נולדו אויבים של האל, הם נולדו כשהם סולדים מן האמת. הם לעולם לא יתייחסו לדברי האל כאמת ולא ידבקו בהם. בגלל מהותם, הביטויים השונים שלהם כלפי האל והגישות השונות שלהם כלפי דברי האל, סוג האנשים הזה מוקע בדברי האל, והאל דוחה אותם בתיעוב. אם כך, האם הם יהיו מסוגלים לזכות בתועלת הגדולה מכול שאחריה הם רודפים – הסיכויים והייעוד שלהם? לעולם לא. לפיכך, אל מי מופנים דברי האל אודות ההבטחות והברכות שהוא יעניק למין האנושי, ואודות היעד שהוא הכין עבור המין האנושי? האם לצוררי משיח יש חלק כלשהו בדברים האלה? (לא.) היעד הנפלא שעליו דיבר האל ושאותו הבטיח למין האנושי ניתן למושאי הישועה של האל, לאנשים שמאמינים בדברי האל ומקבלים את דברי האל כאמת. הוא לא ניתן לצוררי משיח שעוינים את האל ושמתייחסים לדבר האל כאל שקרים של נוכל.

11 באפריל 2020

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "הם מאמינים ש".