2. האינטרסים של צוררי משיח

ד. סיכוייהם העתידיים וגורלם

בפעם שעברה שיתפנו על הפריט הרביעי באינטרסים של צוררי משיח, סיכוייהם העתידיים וגורלם, אשר מתחלק לחמישה פריטים נוספים. ראשית חזרו בבקשה על חמשת הפריטים האלה. (1. כיצד צוררי משיח מתייחסים לדברי האל; 2. כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם; 3. כיצד צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם; 4. כיצד צוררי משיח מתייחסים לתפקיד "נותן שירות"; 5. כיצד צוררי משיח מתייחסים למעמדם בכנסייה.) בפעם שעברה שיתפנו על הראשון מבין הפריטים האלה, "כיצד צוררי משיח מתייחסים לדברי האל." ראשית, השתמשנו במילה "למידה" כדי לחשוף את אחת הגישות העיקריות של צוררי משיח ביחסם לדברי האל. "למידה" היא גישה עיקרית ובסיסית של אנשים כמו צוררי משיח ביחסם לדברי האל. הם אינם מתייחסים לדברי האל כלל וכלל בגישה של קבלה או של התמסרות, אלא הם בוחנים אותם. הם בשום אופן אינם מקבלים את דברי האל כאמת או כדרך שבה אנשים צריכים לדבוק באמת, והם אינם מתייחסים לדברי האל בגישה של חיפוש אחר האמת או של קבלת האמת. תחת זאת המטרה שלהם בכל דבר היא הרצונות והתשוקות האישיים שלהם, סיכוייהם העתידיים וגורלם האישי, והם מחפשים בדברי האל את היעדים ואת הסיכויים העתידיים ואת הגורל שהם רוצים. ביחסם לדברי האל, אחת הגישות העיקריות שלהם היא שבכל עניין הם מקשרים את דברי האל לסיכוייהם העתידיים ולגורלם. אם לשפוט על פי גישתם ביחס לדבריו, מעצם מהות טבעו אדם שכזה לא באמת מאמין בדברי האל, מקבל אותם או מתמסר להם, אלא בוחן ומנתח אותם ומחפש בהם ברכות ותועלות כדי לזכות ביתרון גדול. אם לשפוט על פי הגישה שלהם באופן שבו הם מתייחסים לדברי האל, באיזו מידה הם מאמינים באל? האם יש להם אמונה אמיתית בו? אם לשפוט על פי המהות שלהם, אין להם אמונה אמיתית באל. אם כך, למה הם יכולים עדיין להחזיק בדברי האל ולקרוא אותם? אם לשפוט על פי מהות הטבע, הכוונות והרצונות שלהם, הם לא רוצים להשיג מדברי האל את האמת ואת הנתיב לשינוי הצביון שלהם, וכך להשיג ישועה. במקום זה הם רוצים לחפש בתוך דברי האל את כל הדברים שבהם הם חושקים. מה הם מחפשים? הם מחפשים דברים נסתרים, הם מחפשים סודות שידועים רק לשמים, והם מחפשים דוקטרינות נשגבות מסוימות וידע מעמיק. לפיכך, אם לשפוט על פי הגישה של אנשים מעין אלה ביחסם לדברי האל, ועל פי מהות הטבע שלהם, הם כולם חסרי אמונה מוחלטים. הם רוצים רק יעד טוב, סיכויים עתידיים טובים וגורל טוב. הם לא מקבלים את דברי האל בכנות, ובמקום זה מנסים לאתר בתוך דבריו הזדמנויות וערוצים שונים להשגת הדברים שהם רוצים בהם ולריצוי הרצונות והשאיפות שלהם לזכייה בברכות. לפיכך, אנשים מעין אלה לעולם לא יתייחסו לדברי האל כאל אמת או כאל דרך שהם חייבים לקבל. אם צוררי משיח מתייחסים לדברי האל בגישה כזאת, אזי מהי גישתם כלפי אחת הדרישות הבסיסיות ביותר שמציבים דברי האל כלפי המין האנושי – לבצע את חובתם כיצירי בריאה? היום נשתף על הפריט השני – כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם – ונחשוף מהם הביטויים והגישות של צוררי משיח בעת ביצוע חובתם.

2. כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם

צוררי משיח אינם מתייחסים לדברי האל בגישה של קבלה ושל התמסרות, ולכן הם כמובן אינם יכולים להתייחס לדרישה בדבריו שהמין האנושי יבצע את חובתו כיצירי בריאה בגישה של קבלת האמת. לפיכך, מצד אחד הם מלאי התנגדות לחובה שהאל הפקיד בידי האדם ואינם רוצים לבצע את חובתם, ומצד שני הם מפחדים לאבד את ההזדמנות לזכות בברכות. דבר זה מוביל למעין עיסקה. איזו מין עיסקה? הם מגלים בדברי האל שאם אנשים אינם מבצעים את חובותיהם הם עשויים להיות מסולקים, שאם הם לא יבצעו את חובותיהם כיצירי בריאה לא תהיה להם הזדמנות לזכות באמת, ושאם הם לא יבצעו את חובותיהם כיצירי בריאה, בעתיד הם עלולים לאבד את הברכות שלהם במלכות השמים. מה משמעות הדבר? המשמעות היא שאם מישהו אינו מבצע את חובתו, הוא בהכרח יאבד את הסיכוי שלו לזכות בברכות. אחרי שצוררי משיח שואבים מידע שכזה מדברי האל, משיתופים רבים ומדרשות, מתפתח בסתר ליבם רצון ועניין לבצע את חובתם כיצירי בריאה. האם התפתחות רצון ועניין שכאלה מעידה שהם מסוגלים בכנות להשקיע מעצמם למען האל ולבצע בכנות את חובתם? אם לשפוט על פי מהות הטבע של צוררי משיח, קשה מאוד להגיע לנקודה הזאת. אם כך, מה גורם להם לבצע את חובתם? כולם צריכים שיהיה להם בלב רישום של הדבר הזה, והרישום הזה צריך לכלול כמה סיפורים ספציפיים. אם כך, כיצד נראה התיעוד הזה בליבו של צורר משיח? הוא עורך חישובים מאוד מדוקדקים, מדויקים וקפדניים, כך שאין זה חשבון שנעשה בפיזור נפש. כשהוא מחליט לבצע את חובתו, הוא קודם כול מחשב: "אם אני עומד עכשיו לבצע את חובתי, אני אצטרך לוותר על האושר של שהייה בחיק המשפחה, ואני אצטרך לוותר על הקריירה שלי ועל הסיכויים העתידיים שלי בעולם. אם אעזוב את הדברים האלה כדי לבצע את חובתי, מה ארוויח? בדברי האל נאמר שבעידן הסופי הזה, מי שיוכלו לזכות בברכות גדולות הם מי שיכולים להיפגש עם האל, לבצע את חובתם בבית האל ולהישאר בסוף. כיוון שזה מה שדברי האל אומרים, אני מניח שהאל מסוגל לעשות כך ולהשיג זאת בהתאם לדברים אלה. כמו כן, האל מבטיח הרבה הבטחות לאותם אנשים שמסוגלים לבצע את חובתם ולהשקיע מעצמם למענו!" על ידי למידת דברי האל, הם מקישים לגבי הבטחות רבות שהאל הבטיח בעידן הסופי לאנשים שמבצעים את חובתם, ודבר זה – בנוסף לדמיונות האישיים שלהם ולכל התפיסות שנוצרים מתוך הבחינה והניתוח האישיים שלהם של הדברים האלה – יוצר עניין עמוק בביצוע חובתם ודחף לבצעו. אחר כך הם הולכים להתפלל לפני האל, ואז הם מבטיחים הבטחות ונשבעים שבועות חגיגיות, כשהם מצהירים על נכונותם לנטוש ולהשקיע הכול למען האל, להקדיש לו את החיים האלה ולוותר על כל שמחת הבשר ועל כל הסיכויים העתידיים. אף שהם מתפללים באופן הזה ושלכאורה כל דבריהם נכונים, צפונות ליבם ידועות רק להם ולאל. התפילות והנחישות שלהם טהורות לכאורה, כביכול הם עושים זאת רק בשביל למלא את התפקיד שהטיל עליהם האל, בשביל לבצע את חובתם ולרצות את כוונות האל, אבל בסתר ליבם הם מחשבים איך הם יכולים באמצעות ביצוע חובתם להשיג ברכות ודברים שהם רוצים, ומה הם יכולים לעשות כדי שהאל יראה את כל מה שהם שילמו וכדי לגרום לו להתרשם עמוקות ממה שהם שילמו וממה שהם עשו, כדי שהוא ינציח את עמלם ובסופו של דבר יעניק להם את הסיכויים העתידיים ואת הברכות שהם רוצים. לפני שהם מחליטים לבצע את חובתם, ליבם של צוררי המשיח מלא עד גדותיו בציפיות לגבי סיכוייהם העתידיים, זכייה בברכות, יעד טוב ואפילו כתר, ויש להם ביטחון מוחלט בהשגת הדברים האלה. אלה הכוונות והשאיפות שאיתם הם באים לבית האל לבצע את חובתם. אם כך, האם הביצוע שלהם את חובתם ניחן בכנות, באמונה האמיתית ובנאמנות שהאל דורש? בנקודה זו לא ניתן להיווכח עדיין בנאמנות, באמונה או בכנות האמיתיות שלהם, משום שקודם לביצוע חובתם הלך מחשבתם ממוקד כולו בעסקה; ההחלטה לבצע את חובתם מונעת אצל כולם על ידי אינטרסים, וכן על סמך התנאי המוקדם של השאיפות והרצונות שגודשים אותם. מהי כוונתם של צוררי משיח כשהם מבצעים את חובתם? מטרתם לעשות עיסקה, לעשות סחר חליפין. ניתן לומר כי אלה הם התנאים שהם מציבים לביצוע חובה: "אם אני אבצע את חובתי, אזי אני חייב לקבל ברכות ושיהיה לי יעד טוב. אני חייב לקבל את כל הברכות והתועלות שלדברי האל מוכנות עבור המין האנושי. אם לא אוכל להשיגן, אזי אני לא אבצע את החובה הזאת." אלה הכוונות, השאיפות והרצונות שעימם הם באים לבית האל כדי לבצע את חובתם. לכאורה הם ניחנים בכנות מסוימת, וכמובן, מבחינת מי שהם מאמינים חדשים ורק מתחילים לבצע את חובתם, ניתן גם לכנות זאת התלהבות. אבל אין בכך שום אמונה אמיתית או נאמנות; ישנה רק מידת ההתלהבות הזאת. לא ניתן לקרוא לכך כנות. אם לשפוט על פי גישה זו של צוררי משיח כלפי ביצוע חובתם, זהו יחס עסקי לחלוטין שגדוש ברצונות שלהם לתועלות כגון זכייה בברכות, כניסה למלכות השמים, השגת כתר וקבלת תגמולים. ועל כן כלפי חוץ נראה שטרם גירושם, צוררי משיח רבים, מבצעים את חובתם ואפילו נוטשים וסובלים יותר מהאדם הממוצע. מה שהם משקיעים מעצמם והמחיר שהם משלמים משתווים לאלה של פאולוס, והם וגם מתרוצצים לא פחות ממנו. זה דבר שכולם יכולים לראות. מבחינת ההתנהגות שלהם והרצון שלהם לסבול ולשלם את המחיר, הם לא צריכים לקבל דבר. ואולם האל אינו מתייחס לאדם על סמך התנהגותו החיצונית אלא על סמך המהות שלו, הצביון שלו, מה שהוא חושף והטבע והמהות של כל דבר ודבר שהוא עושה. כשאנשים שופטים אחרים ומתייחסים אליהם, הם קובעים מיהם אך ורק על סמך התנהגותם החיצונית, על סמך מידת הסבל שלהם ועל סמך המחיר שהם משלמים, וזו טעות חמורה.

גישתם של צוררי משיח בעת הטיפול בחובתם היא כזאת מתחילתה. הם באים לבית האל לבצע את חובתם עם שאיפות, רצונות ועסקאות. זה מה שהם מחשבים ומתכננים בסתר ליבם לפני ביצוע חובתם. מהי תוכניתם? מה נמצא במוקד חישוביהם? מטרתם לזכות בברכות, שיהיה להם יעד טוב, ואנשים מסוימים אף שואפים לחמוק מאסון. זו כוונתם. הם בוחנים את דברי האל שוב ושוב, אבל חרף כל מאמציהם אינם מסוגלים לראות שדברי האל הם כל כולם אמת, שבדברי האל נמצא הנתיב ליישום בפועל, ושדברי האל יכולים לאפשר לאנשים להיטהר, להשיג שינוי בצביון ולקבל ישועה. הם לא מסוגלים לראות את הדברים האלה ולא משנה כמה יתאמצו. הברכות וההבטחות שהאל מעניק למי שנוטש, משקיע מעצמו, סובל קשיים ומשלם מחיר למענו הן הדבר היחיד שאכפת להם ממנו יותר מכול ושהם מייחסים לו את החשיבות הרבה ביותר, ולא משנה איך הם קוראים את דברי האל כשהם מוצאים בדברי האל את מה שהם מאמינים שהוא התוכן המרכזי והחשוב ביותר, הדבר משול עבורם לחבל הצלה שהם מצאו. הם חשים שכפי הנראה הם יזכו בברכות גדולות, וחושבים שהם האנשים המבורכים ובני המזל ביותר בעידן הזה. לפיכך הם עולצים בסתר ליבם: "התמזל מזלי לחיות את החיים האלה בזמנים טובים; במהלך הדורות, אף אחד מאותם שליחים ונביאים לא פגש את המשיח של אחרית הימים. היום אני נוהה אחרי המשיח של אחרית הימים, ולכן אני לא יכול להחמיץ את ההזדמנות הזאת לזכות בברכות גדולות. זו הזדמנות לקבל תגמול וכתר! לכופרים לא יהיה מזל כזה, וכשיבואו האסונות הגדולים הם יושמדו, ולא משנה כמה הם נהנים מהחיים האלה ועד כמה מעמדם גבוה. לכן, לא משנה כמה אני נהנה מהנאות הבשר של העולם, אני חייב לוותר על הדברים האלה, כי הם זמניים וחולפים. אני אביט אל העתיד ואזכה בברכות ובתגמולים גדולים יותר ובכתר גדול יותר!" וכך, בליבם הם מתרים בעצמם: "לא משנה כמה אני סובל או כמה אני צריך להתרוצץ בביצוע חובתי, לא משנה אם כולאים או מענים אותי, ולא משנה עם אילו קשיים אני מתמודד, אני חייב להתמיד, להתמיד ואז להתמיד עוד יותר! אסור לי להתייאש, אני חייב להסכין עם כל השפלה ולשאת משא כבד, ולהתמיד עד לרגע הסופי. אני מאמין כי מה שהאל אמר: 'מי אשר יהיה חסיד אל עד הסוף, לבטח ייוושע,' חייב להתגשם עבורי. האם רעיון או דעה כלשהם שהם הוגים ומאמינים בהם בליבם תואמים לאמת? (לא.) אף אחד מהם לא תואם לאמת ואף אחד מהם לא עולה בקנה אחד עם דברי האל או עם כוונות האל – הם כל כולם חישובים ותוכניות לטובת סיכוייהם העתידיים וגורלם האישי. בסתר ליבם אין להם שום עניין בשום דרישה מהמין האנושי שנזכרת בדברי האל; הם כלל לא מתייחסים אליהן. בסתר ליבם, חשיפת האנושות והדרישות המופנות כלפיה בדברי האל מעוררות בהם שאט נפש, והם מלאי התנגדות כלפיהן. הם אפילו מפתחים תפיסות, ולכן כשהם רואים את הדברים האלה הם חשים התנגדות כלפיהם ומרגישים אי נוחות, וכתוצאה מכך הם מדלגים עליהם בלי לקרוא. כשמדובר בתוכחות, בנחמה, בתזכורות, ברחמים ובאהדה למין האנושי שבדברי האל, הם מגלים חוסר סבלנות ואינם מוכנים לקבל או להקשיב, וסבורים שהדברים האלה מזויפים. דברי האל הנוגעים לשיפוט ולייסור ולעבודת הניסיונות שלו בקרב בני האדם מעוררים בהם שאט נפש, הם חשים מלאי התנגדות כלפיהם, לא מוכנים לקבלם ונמנעים מהם. במקום זה הם רק מתעניינים מאוד בדברים הנוגעים להבטחות או לברכות של האל לאנושות, והם אפילו קוראים אותם לעתים קרובות כדי להשביע את התשוקה חסרת הסבלנות שבליבם לזכות בברכות, ומשתוקקים להילקח מיד למלכות השמים ולהשתחרר מכל סבל. כשהם לא מסוגלים עוד להתמיד במהלך ביצוע חובתם ועולים בהם ספקות באשר ליכולתם לזכות בברכות, וכשה "אמונה" שלהם מתערערת, או כשכוח הרצון שלהם אינו איתן והם רוצים לסגת לאחור, הם קוראים את הדברים האלה ומשתמשים בהם ככוח מניע לביצוע חובתם. הם אף פעם לא מנסים להגות באמת שבפרקים או בקטעים של דברי האל, ואין להם שמץ רצון להתנסות בשיפוט של דברי האל, קל וחומר ללמוד להכיר את עצמם ולהיווכח בבירור במציאות של השחיתות העמוקה של המין האנושי באמצעות דברי האל הללו, דברים שחושפים את המהות המושחתת של המין האנושי. הם גם אוטמים את אוזניהם מלשמוע את כוונות האל כלפי המין האנושי, את דרישותיו ממנו ואת תוכחותיו, אינם שועים להן כלל ומתייחסים אליהן בגישה של חוסר כבוד ושל שוויון נפש. בסתר ליבם הם מאמינים: "מה שהאל אומר ועושה זה רק עניין פורמלי; מי יכול לקבל את זה? מי יכול להבין את זה? מי יכול באמת ליישם בפועל בהתאם לדברי האל? דברי האל האלה מיותרים כולם. הדבר המעשי ביותר עבור אנשים הוא להחליף את ביצוע החובה שלהם בתמורה לברכות – אין דבר יותר מעשי מזה." ולכן הם סורקים שוב ושוב את דברי האל, וברגע שהם מוצאים את הנתיב הזה, הם מתייחסים לביצוע חובתו של אדם כדרך היחידה לזכות בברכות. אלה הן הכוונות, המטרות והחישובים בנבכי נפשם של צוררי משיח כשהם מבצעים את חובתם. אם כך, אילו ביטויים וגילויים הם מפגינים במהלך ביצוע חובתם, שמאפשרים לאנשים להיווכח שהמהות של אנשים כאלה היא במובהק מהות של צורר משיח? זה לא במקרה שצוררי משיח מסוגלים לבצע את חובתם – הם מבצעים את חובתם אך ורק מתוך כוונות ומטרות אישיות ומתוך הרצון לזכות בברכות. בלי קשר לחובה שהם מבצעים, הכוונה והגישה שלהם כרוכות כמובן בזכייה בברכות, ביעד טוב וכן בגורל ובסיכויים עתידיים טובים שהם הוגים בהם ושנמצאים יום וליל בראש מעייניהם. הם כמו אנשי עסקים שלא מדברים על שום דבר חוץ מאשר עבודתם. כל מה שצוררי משיח עושים קשור כולו לתהילה, לרווח ולמעמד – הכול קשור לזכייה בברכות ובסיכויים עתידיים וגורל. בתוך תוכם ליבם מלא בדברים מעין אלה; זוהי מהות הטבע של צוררי משיח. בדיוק בגלל מהות טבע שכזו, אחרים מסוגלים לראות בבירור שסופם יהיה שהם יסולקו.

בדבריו, האל מציב דרישות לבני אדם מכל מיני סוגים, ויש לו דרישות ואמירות ברורות לגבי כל מיני סוגים של חובות וכל מיני סוגים של עבודות. הדברים האלה הם כולם דרישות האל מהמין האנושי, והדרישות האלה הן מה שאנשים צריכים לציית לו ומה שהם צריכים ליישם בפועל ולהשיג. מהי גישתם של צוררי משיח כלפי דברי האל ודרישות האל? האם הם מאמצים גישה של התמסרות? האם הם מאמצים גישה של קבלה ענווה? בהחלט לא. בהתחשב בצביון שלהם, כשצוררי משיח באים לבית האל לבצע את חובתם, האם הם יכולים לבצע אותה היטב, בהתאם לדרישות האל ולסידורים של בית האל? (לא.) הם בשום אופן לא יכולים. כשצוררי משיח מבצעים את חובתם, המחשבה הראשונה שלהם היא לא לחפש את העקרונות שכרוכים בביצוע חובתם ואת מה שהאל דורש, או מהם הכללים של בית האל. במקום זה, הם קודם כול מבררים אם הם יבורכו או יתוגמלו עבור ביצוע חובתם. אם אין ודאות שהם יבורכו או יתוגמלו, הם לא מוכנים לבצע את החובה הזאת; וגם אם כן, הם יעשו זאת באופן שטחי. כדי להשיג ברכות, צוררי משיח מבצעים את חובתם באי רצון. הם גם מבררים אם בביצוע החובה הזאת הם יוכלו להציג את עצמם לראווה וכולם יישאו אליהם עיניים, ואם העליון או האל יידעו שהם מבצעים את החובה הזאת. כל אלה הם דברים שהם שוקלים כשהם מבצעים חובה. הם קודם כול רוצים לקבוע אילו תועלות הם יכולים להשיג מביצוע חובה, ואם הם יכולים לקבל ברכות. זה הדבר החשוב ביותר עבורם. הם אף פעם לא חושבים איך להתחשב בכוונות האל ולגמול על אהבת האל, איך להטיף את הבשורה ולשאת עדות לאל כדי שאנשים יזכו בישועת האל וישיגו אושר, ועל אחת כמה וכמה הם לא מבקשים אף פעם להבין את האמת או מחפשים כיצד לפתור את הצביונות המושחתים שלהם ולממש צלם אנוש. הם אף פעם לא מתחשבים בדברים האלה. הם חושבים רק אם ביכולתם לקבל ברכות ולזכות בהטבות ואיך לזכות בדריסת רגל, איך לזכות במעמד, איך לגרום לאנשים להעריץ אותם ואיך להתבלט ולהפוך לטובים יותר מכולם בכנסייה ובקהל. הם בשום אופן לא מוכנים להיות מאמינים מן השורה. הם רוצים תמיד להיות הראשונים בכנסייה, להיות הפוסקים האחרונים, להפוך למנהיגים ולגרום לכולם לציית להם. רק אז הם יכולים להיות מרוצים. אתם רואים שליבם של צוררי משיח מלא בדברים האלה. האם הם משקיעים מעצמם באמת ובתמים למען האל? האם הם מבצעים באמת ובתמים את חובתם כיצירי בריאה? (לא.) אם כך, מה הם רוצים לעשות? (להחזיק בכוח.) נכון. הם אומרים: "מבחינתי, בעולם החילוני אני רוצה להתעלות על כולם. אני חייב להיות הטוב מכולם בכל קבוצה. אני מסרב להיות במקום השני, ולעולם לא אהיה שני לאדם אחר. אני רוצה להיות מנהיג ולהיות הפוסק האחרון בכל קבוצה של אנשים שאני נמצא בה. אם לא תהיה לי זכות הכרעה, אזי אני אנסה כל אמצעי אפשרי לשכנע את כולכם, לגרום לכולכם להעריץ אותי ולגרום לכם לבחור אותי למנהיג. ברגע שיהיה לי מעמד תהיה לי זכות הכרעה, כולם יהיו חייבים לציית לי. תצטרכו לעשות דברים בדרך שלי ותהיו חייבים להיות נתונים לשליטתי." אין זה משנה איזו חובה צוררי המשיח יבצעו, הם ינסו להציב את עצמם בעמדה בכירה ולתפוס פיקוד. הם לעולם לא יוכלו להסתפק במעמד של חסידים פשוטים. ומה מלהיב אותם יותר מכול? לעמוד בפני אנשים, לחלק להם פקודות ולנזוף בהם, לגרום לאנשים לעשות כדבריהם. הם אף פעם לא חושבים איך לבצע את חובתם כראוי – ובעת ביצוע חובתם, הם יחפשו, עוד פחות מכך, את עקרונות-האמת על מנת ליישם בפועל את האמת ולרצות את אלוהים. במקום זאת, הם מאמצים את מוחם כדי למצוא דרכים להבליט את עצמם, כדי לגרום למנהיגים להעריך אותם ולקדם אותם, כדי שהם עצמם יוכלו להיעשות מנהיגים או עובדים ולהנהיג אנשים אחרים. זה הדבר שהם מעבירים את כל היום במחשבה עליו ובתקווה לו. צוררי משיח אינם מוכנים שאחרים ינהיגו אותם ואינם מוכנים להיות חסידים מן השורה. לא כל שכן הם מוכנים לבצע בשקט את חובותיהם בלי רעש וצלצולים. אין זה משנה מהן חובותיהם, אם הם אינם יכולים להיות במרכז העניינים, אם הם אינם יכולים להיות מעל האחרים ולהנהיג, הם לא מוצאים שום טעם בביצוע חובותיהם ונעשים שליליים ומתחילים להתרשל. ללא השבחים והסגידה של אחרים, הדבר מעניין אותם עוד פחות ויש להם עוד פחות רצון לבצע את חובותיהם. אבל אם הם יכולים להיות במרכז העניינים בעת ביצוע חובותיהם ולומר את המילה האחרונה, הם מרגישים מחוזקים והם יעמדו בכל קושי. בלבם, תמיד יש להם מניעים אישיים בביצוע חובתם והם תמיד רוצים להתבלט מעל האחרים כאמצעי לרצות את הצורך שלהם להביס אחרים ולהשביע את תשוקותיהם ושאיפותיהם. בעודם מבצעים את חובותיהם, הם גם חושבים כיצד לבסס את המעמד, את המוניטין ואת היוקרה שלהם, וזאת בנוסף להיותם תחרותיים מאוד – תחרותיים בכל המובנים, על מנת להתבלט, להוביל ולהתעלות מעל האחרים. אם מישהו מאיים על מעמדם או על היוקרה שלהם, הם לא בוחלים בדבר ולא מגלים רחמים על מנת להפיל אותו ולהיפטר ממנו. הם אף משתמשים באמצעים בזויים כדי לדכא את אלה שמסוגלים לעסוק בחיפוש האמת ושמבצעים את חובתם נאמנה ומתוך תחושת אחריות. הם גם מלאי קנאה ושנאה כלפי אחים ואחיות שמצטיינים במילוי חובתם. הם מלאי שנאה בייחוד כלפי אלה שהאחים והאחיות האחרים תומכים בהם ומאשרים אותם. הם מאמינים שאנשים כאלה מהווים איום רציני על מה שהם שואפים אליו, על מעמדם ועל המוניטין שלהם, והם נשבעים בלבם ש"זה אתה או אני, אני או אתה, אין מקום לשנינו, ואם לא אפיל אותך ואפטר ממך, לא אוכל לחיות עם עצמי!" הם בלתי מתפשרים ביחסם לאחים ולאחיות שמביעים דעות שונות, שחושפים אותם, או שמאיימים על מעמדם והם בלתי נלאים: הם חושבים על כל דבר אפשרי כדי להשיג מידע נגדם, על מנת למתוח עליהם ביקורת ולהוקיע אותם, וגם לפגוע בשמם הטוב, והם לא ינוחו עד שיעשו זאת. ביחסם לכל אדם הם נוקטים גישה אחת בלבד: אם אותו אדם מאיים על מעמדם, הם יפילו אותו וייפטרו ממנו. כל חסידיהם המושבעים הם אנשים שמחניפים להם, והם תמיד יחפו עליהם ויגנו עליהם, ולא משנה אילו דברים רעים האנשים האלה עושים וכמה נזק הם מסבים לעבודת הכנסייה ולאינטרסים של בית האל. במהלך ביצוע חובתם, צוררי משיח מנהלים כל הזמן את התהילה, את הרווח ואת המעמד האישיים שלהם ומנהלים מלכות עצמאית משלהם. המהות של ביצוע חובתם היא להילחם למען מלכות עצמאית משלהם ולהילחם למען הסיכויים העתידיים שלהם וגורלם האישי.

יש צוררי משיח שמנהיגים צוות קטן של כתריסר אנשים, ויש שמנהיגים כנסייה שלמה ואף יותר. לא משנה כמה אנשים הם מנהיגים, הם כבר שולטים באנשים האלה בעת ביצוע חובותיהם והם מפעילים בקרבם כוח של מלכים. לא מטריד אותם שהאל מוקיע ומתעב עניינים כאלה, ואכפת להם רק לשמור על אחיזה חזקה בכוח שבידיהם ולשלוט באופן הדוק באותם האנשים הכפופים להם, שבהם הם יכולים לשלוט. לפיכך, אם לשפוט על סמך הכוונות והמניעים של צוררי משיח בביצוע חובותיהם, המהות שלהם היא אכזרית ומרושעת. אם כך, איזה צביון הם חושפים על סמך ההתנהגות שלהם בעת ביצוע חובותיהם? גם הצביון שלהם הוא אכזרי. במה מתאפיין הצביון האכזרי הזה? אף שהם עשויים לסבול קשיים ולשלם את המחיר בעת ביצוע חובותיהם, אף אחת מהחובות שהם מבצעים אינה נעשית בהתאם לדברי האל. בעת ביצוע חובותיהם הם לא מיישמים בכלל סידורי עבודה, לא כל שכן מחפשים את העקרונות שקבע בית האל לכל משימה. הם מרצים רק את העדפותיהם האישיות ואת התשוקה שלהם לכוח, וגם את הרצון האישי שלהם להיות תמיד בעשייה. כל אלה הם תנאים מסוימים שעבורם צוררי משיח סבורים שהם יכולים לקבל כתר. הם חושבים ומייחלים: "אם פשוט אעשה דברים באופן הזה, ואשלם מחיר, אנטוש ואשקיע מעצמי, מובטח לי שהאל יעניק לי כתר ויגמול לי בסוף!" הם אף פעם לא מצייתים לדרישות ולעקרונות שמודגשים ושמוצגים למין האנושי שוב ושוב בדברי האל ואינם לוקחים אותם ברצינות; הם מתייחסים אליהם רק כאל מקבץ של אמירות. צורת החשיבה שלהם היא: "לא משנה מה הדרישות שלך, אני לא יכול לרופף את הכוח או את החתירות שלי, ואני לא יכול לוותר על הרצונות או על השאיפות שלי. בלי הדברים האלה, איזה תמריץ או מניע יש לי לבצע את חובותיי?" אלה הם כמה מהביטויים של צוררי משיח בעת ביצוע חובותיהם. לא מנשה מה אומרים דברי האל, ולא משנה מהם העקרונות ואמות המידה שדורש העליון למשימות שונות, צוררי משיח אינם מצייתים להם ולא מתייחסים אליהם כלל. לא משנה כמה מדויקים דברי העליון, כמה קפדניות הדרישות בהיבט זה של העבודה, הם מעמידים פנים שאינם שומעים או אינם מבינים, ובה בעת הם פועלים באופן מופקר ושרירותי, מתרוצצים בשטח אחוזי טירוף ועושים דברים בהתאם לכוונותיהם האישיות. הם מאמינים שאם הם יעשו דברים בהתאם לדרישות האל ובהתאם לשיטות שהעליון דורש, הם יאבדו את מעמדם והכוח שהם מחזיקים בו יועבר מהם וייעלם. הם סבורים שביצוע דברים בהתאם לאמת ובהתאם לדרישות שבדברי האל מהווה מתקפה סמויה על כוחם ושלילה שלו – שזוהי מתקפה על המוניטין האישי שלהם. הם חושבים לעצמם: "אני לא עד כדי כך טיפש. אם אקבל את הדעות שלכם, האם לא איראה בלתי כשיר וחסר כישרון מנהיגותי? אם אקבל את הדעות שלכם, אם אודה בטעות, האם אחיי ואחיותיי עדיין יקשיבו לי לאחר מכן? האם עדיין איהנה מיוקרה? אם אעשה דברים על פי דרישות של העליון, האם לא אחמיץ את ההזדמנות להתרברב? האם אחיי ואחיותיי עדיין יסגדו לי אחר כך? האם הם עדיין יקשיבו למה שאני אומר? אם אף אחד מהם לא יקשיב למה שאני אומר, אז מה הטעם בביצוע החובה הזו? איך אני יכול עדיין לבצע את העבודה הזאת? אם אין לי סמכות בקבוצה והיוקרה שלי פוחתת, ואם הם כולם מקשיבים לדברי האל ומיישמים בפועל בהתאם לעקרונות-האמת, האם המנהיגות שלי לא תהיה ריקה מתוכן? האם לא אהפוך לבובה על חוט? איזו התלהבות תהיה לי אחר כך לבצע את הדברים האלה? אם המנהיגות שלי ריקה מתוכן וכל מה שאני עושה חסר משמעות, אזי האם עדיין יהיו לי סיכויים עתידיים כלשהם?" מה שצוררי משיח רוצים זה שבכל קבוצה נתונה יציבו אותם מעל לכל האחרים, ובכך לקבל בתמורה כתר עתידי ותגמולים עתידיים. הם סבורים שכל עוד הם הופכים לדמויות בולטות ולמנהיגים בקרב אנשיו הנבחרים של האל, הם יהיו זכאים לקבל בתמורה כתר עתידי, ולקבל בעתיד ברכות גדולות. לפיכך, צוררי משיח לא ירפו בשום שלב את הכוח שהם אוחזים בו ובשום מקרה לא ירופפו את עמידתם על המשמר. הם חוששים שאם הם יפחיתו את ערנותם ולו במעט, הכוח שבידיהם יילקח מהם או ייחלש. כשהם מבצעים את חובותיהם הם אינם עושים זאת כמיטב יכולתם במסגרת תפקידם, אינם ממלאים היטב את חובותיהם ואינם נושאים עדות לאל בהתאם לעקרונות של דברי האל ולדרישותיו. במקום זה הם משתמשים בהזדמנויות מעין אלה כדי להיאחז בחוזקה בכתר שהם מאמינים שהם עומדים לקבל. גם אם צוררי משיח מסוימים מסוגלים לציית לדרישות של בית האל כמקבץ של תקנות, זה עדיין לא מוכיח שהם אנשים שמקבלים את האמת ומתמסרים לדברי האל. מה הסיבה לכך? בעת ביצוע חובותיהם, צוררי משיח מסוימים רוצים תמיד לאחוז בכוח ולהשביע את רצונם לכוח, ורוצים תמיד שיהיה להם מעמד ולהטיף לאנשים ולחלק להם פקודות מעמדת כוח. ואולם ישנם צוררי משיח שונים, שהדאגה המקננת בליבם היא: "הציפור שמוציאה את ראשה החוצה היא זו שנוֹרֵית. פירוש הדבר שכל מי שנוטל סיכונים ועושה טעויות, יסבול. אני לא אהיה שוטה שכזה. לא משנה כמה אני מוכשר, אני אשקיע רק שלושים אחוז, ואת השבעים הנותרים אשמור לעצמי, ליתר ביטחון – אני חייב להישמר קצת. לא משנה מה בית האל אומר או מבקש ממני, אני לכאורה אסכים ולא אהיה אחד שמשבש ומפריע. לא משנה מי יהיה המנהיג, אני אלך אחריו ואסכים לכל מה שהוא אומר. אני אהיה בסדר כל עוד איצמד לתקנות שקבע העליון ולא אפר אותן. בכל מה שנוגע להקדשת נאמנותי לאל והשקעה כנה מעצמי למענו, אין כל צורך בכך. אני אשקיע מעט מאמץ בביצוע חובתי, די בביצוע מה שמקובל בלבד, ולא אהיה שוטה. בכל מה שאני עושה, אני חייב להישמר קצת כדי להימנע מכך שלא אקבל דבר ושבסוף לא יהיה לי שום רווח מכך." צוררי משיח מסוג זה מאמינים שטיפשי מצד אחרים ליטול על עצמם אחריות בביצוע חובותיהם ולהסתכן תמיד כדי לפתור בעיות, ושאל להם להיות שוטים שכאלה בעצמם. בליבם הם יודעים שאם אדם רודף אחרי מעמד ומנהל כוח משלו, במוקדם או במאוחר הוא ייחשף, אבל כדי ליישם בפועל את האמת הם חייבים לשלם מחיר, לעשות מאמץ, להעניק את הכנות שלהם ולהיות נאמנים. הם יצטרכו לסבול הרבה קשיים, והם לא מוכנים לעשות זאת. הם מאמצים גישה של פשרה, לא מסכנים את עצמם וגם לא נמנעים מפעולה, אלא הולכים בדרך הביניים. לשיטתם, "אני אעשה כל מה שיבקשו ממני. אני פשוט אצא ידי חובה ואסיים עם זה, ואם יבקשו ממני לשפר את ביצועיי, פשוט לא אעשה זאת. כדי לעשות את זה יותר טוב אצטרך לשלם מחיר גבוה יותר ולבדוק יותר חומרים – זה יהיה כל כך מייגע! אם האל יעניק לי תגמולים נוספים בשביל לעשות זאת באופן הזה אז ניחא, אבל נראה שדברי האל לא אומרים שום דבר על תגמולים נוספים. מכיוון שכך, אני לא צריך לסבול ולהלאות את עצמי; עדיף לא להתאמץ." האם אדם כזה יכול למלא את חובתו היטב? האם הוא יכול לזכות באמת? האם מי שאינם שואפים לאמת אלא הם שטחיים או שליליים ומתרשלים בעבודתם מקבלים את אישור האל? בשום אופן לא.

מהו הביטוי הבולט ביותר של צוררי משיח? ראשית כול, הם לא מקבלים את האמת, שזה דבר שכולם יכולים לראות. לא זו בלבד שהם לא מקבלים הצעות של אנשים אחרים, אלא חשוב מכך הם גם לא מקבלים את זה שגוזמים אותם. זה שצוררי משיח אינם מקבלים את האמת ודאִי מעל לכל ספק; אילו הם היו מסוגלים לקבל את האמת, הם לא היו צוררי משיח. אם כך למה צוררי משיח עדיין מבצעים את חובותיהם? מהי בדיוק כוונתם בביצוע חובותיהם? כוונתם היא "לקבל פי מאה בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא." בביצוע חובותיהם הם פועלים באופן מלא על פי האימרה הזאת. האין זו עיסקה? זו לגמרי עיסקה. אם לשפוט על פי טבע העיסקה הזאת, האין זה צביון מרושע? (כן.) אם כך, באיזה אופן הם מרושעים? מי יכול לומר לי? (אף על פי שצוררי משיח שומעים כל כך הרבה אמיתות שהאל מביע, הם אף פעם לא חותרים אליהן. הם נצמדים בחוזקה למעמד שלהם ולא מרפים, ורק מבצעים את חובתם לתועלתם האישית וכדי להפעיל כוח על אחרים.) התשובה הזאת היא די נכונה, הבנתם את זה פחות או יותר, אבל היא לא מדויקת מספיק. אם ידוע להם היטב שלא נכון לבצע עיסקאות עם האל ובכל זאת הם מתמידים בכך עד הסוף ומסרבים להתחרט, אזי הבעיה הזאת חמורה. בימינו רוב האנשים מבצעים את חובותיהם מתוך כוונה לזכות בברכות. כולם רוצים להשתמש בביצוע חובותיהם כדי לקבל תגמול וכתר, והם לא מבינים את החשיבות של ביצוע חובתו של אדם. יש לשתף באופן ברור על הבעיה הזאת. אם כן, הבה נדבר קודם על איך בדיוק באה לעולם חובתם של אנשים. האל עובד כדי לנהל את המין האנושי ולהושיעו. מובן שלאל יש דרישות מאנשים, והדרישות הללו הן חובתם. ברור שחובה של אנשים נובעת מעבודת האל ומדרישותיו כלפי המין האנושי. חובה היא הדבר הראוי ביותר שאדם יכול לעשות, הדבר היפה והצודק ביותר באנושות, בלי קשר לחובה שאדם מבצע. כיצירי בריאה אנשים חייבים לבצע את חובתם, ורק אז הם יכולים לקבל את אישור הבורא. יצירי בריאה חיים בכפוף לריבונות הבורא ומקבלים את כל מה שהאל מספק וכל דבר שבא מהאל, ולכן הם צריכים למלא את אחריותם ואת המחויבויות שלהם. דבר זה, שהאל ציווה עליו, הוא טבעי ומוצדק ביותר. מכך ניתן לראות שעבור אנשים ביצוע החובה של יציר בריאה הוא צודק, יפה ונאצל יותר מכל דבר אחר שנעשה בחיים על פני האדמה; אין דבר בקרב המין האנושי שהוא יותר משמעותי וראוי, ושום דבר לא נוסך משמעות וערך רבים יותר לחיים של אדם נברא מאשר ביצוע החובה של יציר בריאה. על פני האדמה, מי שמתמסרת לבורא היא רק קבוצת האנשים שמבצעת את החובה של יציר בריאה באמת ובכנות. הקבוצה הזאת אינה נוהה אחרי אופנות חולפות של העולם; היא מתמסרת למנהיגות האל ולהנחייתו, נשמעת רק לדברי הבורא, מקבלת את האמיתות שהביע הבורא וחיה על פי דברי הבורא. זוהי העדות האמיתית והמהדהדת יותר מכול, והיא העדות הטובה ביותר לאמונה באל. עבור יציר בריאה, היכולת למלא את החובה של יציר בריאה, היכולת לרצות את הבורא, היא הדבר היפה ביותר בקרב המין האנושי ודבר שצריך להפיצו כאגדה על מנת שכל האנשים יהללו אותו. כל מה שהבורא מטיל על יצירי בריאה צריך להתקבל על ידם ללא תנאים; עבור המין האנושי, מדובר באושר ובזכות גדולה כאחד, ועבור כל מי שממלאים את החובה של יציר בריאה אין דבר יפה או ראוי יותר להנצחה – זהו דבר חיובי. באשר לאופן שבו הבורא מתייחס למי שמסוגלים למלא את החובה של יציר בריאה ולמה שהוא מבטיח להם, זה עניינו של הבורא; זה לא עניינה של האנושות הברואה. אם לומר זאת באופן קצת יותר פשוט וברור, הדבר נתון בידי האל, ולאנשים אין שום זכות להתערב. אתה תקבל כל מה שהאל ייתן לך, ואם הוא לא ייתן לך דבר, אזי אין שום דבר שאתה יכול לומר בנדון. כשיציר בריאה מקבל את התפקיד שהטיל עליו האל ומשתף פעולה עם הבורא כדי לבצע את חובתו ולעשות מה שהוא יכול, זה לא עיסקה או סחר חליפין; אנשים לא צריכים לנסות לסחור בביטויים של גישות או במעשים והתנהגויות כדי לזכות בהבטחות או בברכות כלשהן מהאל. כשהבורא מפקיד את העבודה הזאת בידיכם, נכון וראוי שכיצירי בריאה תקבלו את החובה והתפקיד האלה. האם יש בכך אלמנט כלשהו של עיסקה? (לא.) מצד הבורא, הוא נכון להפקיד בידי כל אחד ואחד מכם את החובות שאנשים צריכים לבצע; ומצד האנושות הברואה, אנשים צריכים לקבל את החובה הזאת בשמחה ולהתייחס אליה כאל מפעל חייהם, כערך שהם צריכים לממש בחיים האלה. אין כאן שום עיסקה, זה לא החלפה של שווה בשווה, קל וחומר שאין זה כרוך בשום תגמול או בהצהרות אחרות שאנשים מדמיינים. זה בשום אופן לא סחר חליפין; אין מדובר בתמורה של דבר אחר למחיר שאנשים משלמים או לעבודה הקשה שהם משקיעים בעת ביצוע חובתם. האל מעולם לא אמר זאת, ואל לאנשים להבין זאת באופן הזה. הבורא מטיל תפקיד על האנושות, ולאחר שיציר בריאה מקבל מהבורא את התפקיד שהאל נותן, הוא נוטל על עצמו לבצע את חובתו. בעניין זה, בתהליך הזה, אין שום עיסקה; זה דבר פשוט וראוי למדי. הדבר דומה להורים שהולידו את ילדם ומגדלים אותו בלי תנאים או תלונות. אשר לשאלה אם הילד גדֵל והופך לילד שמכבד את הוריו – להוריו לא היו שום דרישות כאלה מרגע שהוא נולד. אין אף הורה שנולד לו ילד ואומר: "אני מגדל אותו רק כדי שהוא ישרת ויכבד אותי בעתיד. אם הוא לא יכבד אותי, אני אחנוק אותו למוות ברגע זה." אין אף הורה כזה. לכן, אם לשפוט על פי הדרך שאנשים מגדלים את ילדיהם, זו מחויבות, זו אחריות, נכון? (כן.) הורים ימשיכו לגדל את ילדם, בין אם הוא נאמן ובין אם לא, ויהיו הקשיים אשר יהיו הם יגדלו אותו עד שהוא ייעשה לאדם בוגר, והם ייחלו לטוב ביותר עבורו. אין שום תנאי או עיסקה באחריות ובמחויבות הזאת של הורים כלפי ילדם. מי שיש להם ניסיון רלוונטי יכולים להבין זאת. לרוב ההורים אין שום סטנדרטים מחייבים לנאמנות של ילדם. אם ילדם נאמן, הם יהיו קצת יותר עליזים מאשר אם הוא לא היה כזה, והם יהיו קצת יותר מאושרים בזקנתם. אם ילדם אינו נאמן, הם פשוט יניחו לכך. כך חושבים רוב ההורים שהם רחבי אופקים יחסית. בסופו של דבר, בין אם אלה הורים שמגדלים את ילדיהם או ילדים שתומכים בהוריהם, העניין הוא אחריות ומחויבות והוא חלק מהתפקיד המצופה מאדם. מובן שכל אלה הם עניינים זניחים בהשוואה לביצוע חובה על ידי יצירי בריאה, אבל מבין ענייני העולם האנושי, הם נמנים עם היפים והצודקים ביותר. אין צורך לומר שהדבר חל ביתר שאת על ביצוע חובה על ידי יציר בריאה. כיציר בריאה, כשאדם בא לפני הבורא, עליו למלא את חובתו. זה הדבר הנכון לעשותו ועליו למלא אחריות זו. על סמך התנאי שיצירי הבריאה מבצעים את חובותיהם, הבורא עשה עבודה גדולה עוד יותר בקרב האנושות. הוא ביצע שלב נוסף של העבודה על האנשים. ובאיזו עבודה מדובר? הוא מספק לאנושות את האמת ומאפשר לה לזכות באמת מן האל בעודה מבצעת את חובותיה, ובכך להשליך מעליה את צביונותיה המושחתים ולהיטהר, להגיע לכדי ריצוי כוונותיו של האל, לעלות על הנתיב הנכון בחיים ובסופו של דבר להיות מסוגלת לירוא את האל ולסור מרע, להשיג ישועה מוחלטת ולחדול להיות משועבדת לעינויים מצד השטן. זו ההשפעה העיקרית שמיועדת להשיג בסופו של דבר הדרך שבה גורם האל לאנושות לבצע חובות. לכן, במהלך ביצוע חובתך, האל לא רק גורם לך לראות בבירור דבר אחד ולהבין מעט מן האמת, והוא גם לא מניח לך ליהנות מן החסד ומן הברכות שאתה מקבל על ידי ביצוע חובתך כיציר בריאה ותו לא. למעשה, הוא מאפשר לך להיטהר ולהיוושע, ובסופו של דבר לבוא ולחיות נוכח זיו פניו של הבורא. "זיו פניו" זה של הבורא כרוך במידה רבה של משמעות ותוכן מורחבים – לא ניכנס לזה היום. כמובן, מובטח שהאל יעניק הבטחות וברכות לאנשים כאלה ויצהיר הצהרות שונות לגביהם – זה עניין נוסף. במונחים של כאן ועכשיו, מה מקבל כל מי שבא לפני אלוהים ומבצע את חובתו כיציר נברא? את האמת והחיים, הדברים יקרי הערך והיפים ביותר בקרב האנושות. שום יציר נברא מקרב האנושות אינו יכול לקבל ברכות כאלה מיד הבורא בקלות. אנשים מהסוג של צוררי משיח מעוותים דבר יפה כל כך ועצום כל כך והופכים אותו לעסקה שבה הם מבקשים מידי האל כתרים ותגמולים. עסקה כזו הופכת דבר יפהפה וצודק לדבר מכוער ומרושע ביותר. האין זה מה שצוררי משיח עושים? על סמך זה, האין צוררי המשיח מרושעים? הם אכן מרושעים למדי! זהו ביטוי לרשעות שלהם.

באחרית הימים האל בא לעבוד בהתגלמותו כבשר ודם, מביע אמיתות רבות, פותח בפני המין האנושי את כל הדברים הנסתרים של תוכנית הניהול של האל ומספק את כל האמיתות שאנשים חייבים להבין ולהיכנס אליהן בשביל להיוושע. האמיתות ודברי האל האלה הם אוצרות עבור כל מי שאוהב דברים חיוביים. האמיתות הן הצרכים של בני אנוש מושחתים, והם גם אוצרות שערכם לא יסולא בפז עבור האנושות. כל אחד מדברי האל, מדרישותיו ומכוונותיו הוא דבר שאנשים צריכים להבין ולתפוס, דבר שאנשים חייבים לציית לו כדי להשיג ישועה ואמת שבני אדם חייבים להרוויח. אבל צוררי משיח מתייחסים לדברים האלה כאל תאוריות וסיסמאות, הם אפילו אוטמים את אוזניהם מלשמוע אותם, וגרוע מכך, הם בזים להם ומתכחשים להם. צוררי משיח מתייחסים לדברים היקרים ביותר בקרב האנושות כאל שקרים של נוכלים. צוררי משיח מאמינים בליבם שאין בעולם מושיע, לא כל שכן אמת או דברים חיוביים. הם חושבים שדברים יפים ותועלות צריכים להיות מושגים במו ידיהם של אנשים, ולהילקח בכוח באמצעות מאבק אנושי. צוררי משיח סבורים שאנשים בלי שאיפות וחלומות לעולם לא יצליחו, אבל ליבם מלא בסלידה ובשנאה כלפי האמת שהאל מביע. הם חושבים את האמיתות שהאל מביע לתאוריות ולסיסמאות, אבל הם רואים בכוח, באינטרסים, בשאיפה וברצון מטרות צודקות שיש לנהלן ולרדוף אחריהן. הם גם משתמשים בשירות שמתבצע הודות לכישוריהם כאמצעי לסחור עם האל, בניסיון להיכנס למלכות השמים, להשיג כתרים וליהנות מברכות גדולות יותר. האין זה מרושע? איך הם מפרשים את כוונות האל? הם אומרים: "האל קובע מי הבוס בכך שהוא רואה מי משקיע מעצמו וסובל למענו יותר מכולם ומי משלם את המחיר הגבוה ביותר. הוא קובע מי יכול להיכנס למלכות ומי מקבל כתרים על ידי כך שהוא רואה מי מסוגל להתרוצץ, לדבר באופן רהוט ויש לו נפש של פורע חוק, שמסוגל לתפוס דברים בכוח. כדברי פאולוס: 'אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה' (טימותיאוס ב' ד' 7-8)". הם פועלים על פי דברי פאולוס ומאמינים שדבריו הם אמת, אבל הם מתעלמים מכל דרישות האל והצהרותיו למין האנושי וחושבים לעצמם: "הדברים האלה אינם חשובים. חשוב רק שלאחר שאילחם את המלחמה שלי ואגיע לסוף המסלול שלי, אקבל בסוף כתר. זה נכון. האם לא לכך האל התכוון? האל אמר אלפי דברים ודרש אינספור דרשות. בסופו של דבר, כוונתו היא לומר לאנשים שאם אתה רוצה כתרים ותגמולים, בידיך הדבר להילחם ולהיאבק עבורם, לתפוס ולקחת אותם." האין זה ההיגיון של צוררי משיח? כך רואים צוררי משיח תמיד את עבודת האל בסתר ליבם, וזה האופן שהם מפרשים את דבר האל ואת תוכנית הניהול שלו. האין הצביון שלהם מרושע? הם מסלפים את כוונות האל, את האמת ואת כל הדברים החיוביים. הם מתייחסים לתוכנית הניהול של האל להושעת האנושות כאל עיסקה ותו לא, ומתייחסים לחובה שהבורא דורש מהמין האנושי לבצע כאל הפקעה, תוקפנות, הונאה ועיסקה גרידא. האין זה הצביון המרושע של צוררי משיח? צוררי משיח מאמינים שהשגת ברכות וכניסה למלכות השמים חייבת להיעשות באמצעות עיסקה, ושזה אך הוגן, הגיוני, ולגיטימי. האין זה היגיון מרושע? האין זה היגיון שטני? בסתר ליבם צוררי משיח תמיד מחזיקים בדעות ובגישות מעין אלה, מה שמוכיח שהצביון שלהם מרושע מדי.

על סמך אותם פריטי תוכן שזה עתה שיתפנו, האם יכולתם להיווכח בצביון המרושע של צוררי משיח? (כן.) הפריט הראשון היה כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם, הלא כן? אם כך, כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם? (צוררי משיח רואים בחובתם עיסקה שהם מבצעים בתמורה ליעדם האישי ולאינטרסים האישיים שלהם. לא משנה כמה האל עמל על אנשים, כמה דברים הוא דיבר אליהם וכמה אמיתות הוא ביטא עבורם, הם מבטלים את כל זה ועדיין מבצעים את חובתם מתוך כוונה לעשות עיסקה עם האל.) צוררי משיח רואים בחובה שלהם עיסקה. הם מבצעים את החובה שלהם מתוך כוונה לעשות עיסקה ולזכות בברכות. הם חושבים שאמונה באל צריכה להיות לטובת זכייה בברכות, ושזכייה בברכות באמצעות ביצוע חובתם היא דבר ראוי. הם מסלפים את הדבר החיובי שהוא ביצוע חובתו של אדם ומשמיצים את הערך והחשיבות של ביצוע חובתו של אדם כיציר בריאה, ובה בעת משמיצים גם את הלגיטימיות של פעולה שכזו; הם הופכים לעיסקה את החובה שיצירי בריאה צריכים לבצע באופן טבעי. זוהי הרשעות של צוררי משיח; זהו הפריט הראשון. הפריט השני הוא שצוררי משיח לא מאמינים בקיומם של דברים חיוביים או בקיומה של האמת, ואינם מאמינים או מכירים בכך שדברי האל הם האמת. האין זה מרושע? (כן.) מה מרושע בזה? דברי האל הם המציאות של כל הדברים החיוביים, ואף על פי כן צוררי משיח אינם מסוגלים לראות זאת ואינם מכירים בכך. הם מתייחסים לדברי האל כאל סיסמאות, כאל סוג של תאוריה, והם מסלפים את העובדה שדברי האל הם האמת. מהי הבעיה הגדולה והעיקרית כאן? האל רוצה להשתמש בדברים האלה כדי להושיע את המין האנושי, והאדם חייב לקבל את דברי האל לפני שיוכל להיטהר ולהשיג ישועה – זו עובדה, וזו האמת. צוררי משיח אינם מכירים בהבטחה הזאת של האל למין האנושי ואינם מקבלים אותה. הם אומרים: "להיוושע? להיטהר? מה הטעם בזה? זה חסר טעם! אם אני איטהר, האם באמת אוכל להיוושע ולהיכנס למלכות השמים? לא נראה לי!" הם לא מתייחסים כלל לעניין הזה ואינם מתעניינים בו. מהי כאן המשמעות שבשתיקה? הם אינם מאמינים שדברי האל הם האמת; הם מאמינים שהם בסך הכול אמירות ודוקטרינות. הם לא מאמינים שדברי האל יכולים לטהר או להושיע אנשים ולא מכירים בכך. ניתן להשוות זאת להגדרה של האל את איוב בזמנו כירא אלוהים וסר מרע ואיש תמים. האם הדברים האלה שאמר האל הם האמת? (כן.) אם כך, למה שהאל יאמר דבר כזה? מהו הבסיס לכך? האל מבחין בהתנהגותם של אנשים, בוחן את ליבם ורואה את המהות שלהם, ובהסתמך על כך הוא אמר שאיוב ירא את האל וסר מרע ושהוא איש תמים. האל צפה באיוב במשך יותר מיום או יומיים, והביטויים של איוב כירא אל וסר מרע נמשכו גם הם יותר מיום או יומיים בלבד, ובוודאי לא כיסו רק עניין או שניים. אם כך, איזו גישה נקט השטן כלפי העובדה הזאת? (גישה סקפטית וספקנית.) לא רק שהשטן היה סקפטי, הוא התכחש לכך. במילים פשוטות, דבריו היו: "נתת לאיוב כל כך הרבה, ובכלל זה פרות, כבשים ורכוש רב מספור. יש לו סיבות לסגוד לך. אתה אומר שאיוב הוא איש תמים, אבל אין בסיס לדבריך. דבריך אינם האמת, הם אינם אמיתיים, הם בלתי מדויקים ואני מתכחש לדבריך." האם לא זו הייתה כוונת השטן? (כן.) האל אמר: "איוב ירא-אל וסר מרע, הוא איש תמים." מה השיב השטן? (הוא השיב: האם הוא היה סוגד לאל ללא סיבה?) השטן אמר: "טעות, הוא לא איש תמים! הוא קיבל ממך הטבות וברכות ולכן הוא ירא אותך. אם תיקח ממנו את ההטבות ואת הברכות האלה, הוא לא יירא אותך – הוא לא איש תמים." וכך, לכל משפט שהאל אומר, השטן יוסיף סימן שאלה וימתח עליו קו. השטן מתכחש לדברי האל ומתכחש להגדרות האל ולהצהרותיו לגבי כל דבר ועניין. האם ניתן לומר שהשטן מתכחש לאמת? (כן.) זו העובדה. אם כך, מהי הגישה של צוררי משיח כלפי דברי האל שחושפים, שופטים ומייסרים את המין האנושי, ומציבים לו מגוון דרישות ספציפיות? האם הם מכירים בהם ואומרים "אמן"? האם הם יכולים לפעול על פיהם? (לא.) הייתם יכולים לומר שהתגובה המיידית בליבם של צוררי משיח לכל מיני סוגים של דברי האל היא "לא נכון! באמת? לא יכול להיות שמה שאתה אומר נכון! זה לא נכון – אני לא מאמין. למה מה שאמרת כל כך לא נעים? האל לא היה מדבר כך! אם זה היה תלוי בי, כך זה היה נאמר." אם לשפוט על פי הגישות האלה של צוררי משיח כלפי האל, האם הם יכולים לקבל את דברי האל כאמת? בשום פנים ואופן לא. זה מה שמרושע בהם; זהו הפריט השני. הפריט השלישי הוא מה צוררי משיח חושבים על התכלית של תוכנית הניהול של האל, שהיא רצון האל להושיע את המין האנושי ולאפשר למין האנושי להשתחרר מן הצביון השטני המושחת ומכוחות האופל ולהשיג ישועה. למה אומרים שהצביון שלהם מרושע? הם סבורים שזו עיסקה, ויתרה מכך הם סבורים שזה רק משחק. משחק בין מי למי? משחק בין אל אגדי לקבוצה של אנשים בורים וטיפשים שרוצים להיכנס למלכות השמים ולהשתחרר מעולם הסבל. זוהי גם עיסקה שבה שני הצדדים הם משתתפים מרצון, כשצד אחד מוכן לתת והצד השני מוכן לקבל. זה מין משחק שכזה. זה האופן שהם רואים בו את תוכנית הניהול של האל – האין זו התגלות הצביון המרושע של צוררי משיח? בגלל שלצוררי משיח יש שאיפות רבות, ובגלל שהם חושקים ביעד ובברכות, הם מעוותים את המפעל היפה ביותר של המין האנושי ואת תוכנית הניהול של האל להושעת המין האנושי והופכים אותם למשחק, לעיסקה – זהו הצביון המרושע של צוררי משיח. בנוסף יש לצוררי משיח עוד ביטוי, שנשמע קומי ונלעג למדי. למה הוא נלעג? צוררי משיח לא מאמינים בכל העבודה שהאל ביצע, וגם לא מאמינים שכל מה שהאל אומר הוא האמת ויכול להושיע את המין האנושי, אבל אין גבול לנכונות שלהם לשאת קשיים, לשלם מחיר ולסייע לביצוע העיסקה הזאת. האין זה מוזר? מובן שאין זו רשעותם של צוררי משיח אלא טיפשותם. מצד אחד הם לא מאמינים בקיומו של האל, לא מכירים בכך שדברי האל הם האמת ואפילו מסלפים את תוכנית הניהול של האל, ומצד שני הם בכל זאת רוצים להרוויח תועלות אישיות מדברי האל ומתוכנית הניהול שלו. במילים אחרות, מחד גיסא הם לא מאמינים בקיומן של כל העובדות האלה, קל וחומר באותנטיות שלהן, ומאידך גיסא הם עדיין רוצים לדלות רווחים ולנצל כל יתרון, מתוך רצון להיות אופורטוניסטים ולזכות בדברים שהם לא יכולים להשיג בעולם, וכל זה בעודם חושבים עדיין שהם חכמים להפליא. האין זה מצחיק? הם טיפשים ביותר ומשלים את עצמם.

זה עתה ניתחנו את הצביון המרושע של צוררי משיח תוך שימוש בשלושה ביטויים, וסיימנו בביטוי אחד נוסף: צוררי משיח הם כה טיפשים שאין לדעת אם לצחוק או לבכות. מהם שלושת הביטויים? (הראשון, שצוררי משיח מתייחסים לביצוע חובתם כאל עיסקה; השני, שצוררי משיח אינם מכירים בדבר האל, אינם מאמינים שדבר האל הוא דבר חיובי ואינם מכירים בכך שדבר האל יכול להושיע אנשים, ובמקום זה הם מתייחסים לדבר האל כאל תאוריות וסיסמאות; השלישי, שצוררי משיח מתייחסים לעבודת הניהול של האל להושעת המין האנושי כאל עיסקה גרידא וכמשחק.) והביטוי הנוסף? (הנלעגות של צוררי משיח וטיפשותם האדירה.) האין אלה ביטויים ספציפיים למדי? (כן.) האם הייתם אומרים שהמצב הנפשי וההיגיון של סוג האדם שניחן בצביון הזה הם חריגים במידה מסוימת? (כן.) באיזה אופן הם חריגים? (צוררי משיח רוצים לבצע עיסקאות עם האל ולקבל מהאל סיכויים עתידיים ויעד, ואף על פי כן הם לא מאמינים בתוכנית הניהול של האל, או שהאל יכול להושיע את המין האנושי. יש סתירה בחשיבה שלהם, הדברים שהם רוצים הם הדברים שהם מכחישים. זה מיסודו בלתי הגיוני, ולכן ההיגיון שלהם חריג ויש דבר מה שגוי במצב הנפשי שלהם.) זה מוכיח שהם לוקים מבחינת האנושיות התקינה. הם לא יודעים שבדרכי החשיבה ובחישובים האלה הם סותרים את עצמם. מה גורם לזה? (הם אף פעם לא מקבלים את האמת או מיישמים בפועל את האמת, ולכן הם כל הזמן הולכים בנתיב שגוי.) והאם הם יודעים שהנתיב שהם הולכים בו הוא הנתיב השגוי? בהחלט לא. לו הם ידעו שהליכתם זו תוביל להפסד מצידם, הם לבטח לא היו נוהגים כך. הם חושבים שבעשותם כן הדבר מעניק להם יתרון: "תראו איזה חכם אני. אף אחד מכם לא יכול לעמוד על דברים לאשורם; כולכם טיפשים. איך אתם יכולים להיות כאלה תמימים? איפה האל? אני לא יכול לראות אותו או לגעת בו, ואין שום ערובה שהבטחות האל ניתנות למימוש! תראו איזה פיקח אני – כשאני מתקדם צעד אחד, אני חושב עשרה צעדים קדימה, אבל אתם לא מחשבים אפילו צעד יחיד." הם חושבים שהם כל כך חכמים. לפיכך, אנשים מסוימים שביצעו את חובתם במשך שנתיים או שלוש חושבים לעצמם: "אני מבצע את חובתי במשך שנים אחדות ועדיין לא הרווחתי שום דבר, לא הייתי עד לשום ניסים ולא חזיתי בשום תופעות בלתי רגילות. לפני כן אכלתי שלוש ארוחות ביום, ועדיין אני אוכל שלוש ארוחות. אם אני מדלג על ארוחה, אני רעב. אם אני לא ישן בלילה שעה או שעתיים, אני עדיין ישנוני במשך היום. לא פיתחתי שום כוחות מיוחדים! כולם אומרים שהאל הוא כל יכול ושאתה יכול לקבל ברכות גדולות אם אתה מבצע את חובתך. אני מבצע את חובתי זה כמה שנים ושום דבר לא השתנה. זה עדיין כך, הלא כן? לעתים קרובות אני חש חולשה ושליליות ויש לי תלונות. כולם אומרים שהאמת יכולה לשנות אנשים ושדבר האל יכול לשנות אנשים, אבל אני לא השתניתי בכלל. בליבי אני עדיין מתגעגע לעתים קרובות להוריי, מתגעגע לילדיי ואפילו מעלה זיכרונות מימיי בעולם שמקודם. אם כך, איך בדיוק האל פועל על אנשים? במה זכיתי? כולם אומרים שכשאנשים מאמינים באל ומשיגים את האמת הם מרוויחים משהו, אבל לו הם היו מרוויחים, האם הם לא היו שונים מהיתר? עכשיו אני מזדקן והבריאות שלי אינה כשהייתה. הקמטים בפניי התרבו מאוד. נכון שאומרים שאנשים שמאמינים באל נעשים צעירים יותר ככל שהם מאריכים ימים? למה אני הזדקנתי במקום להיעשות צעיר יותר? דברי האל בכל מקרה לא מדויקים, אני צריך לערוך תוכניות למען עצמי. אני רואה שזה כל מה שכוללת האמונה באל – קריאת דבר האל מדי יום, השתתפות בכינוסים, שירת מזמורים וביצוע החובה שלי. זה נראה משעמם ואני לא מרגיש שום שינוי לעומת המצב קודם." מרגע שהם חושבים כך הם מועדים לצרה, הלא כן? הם חושבים עוד: "עכשיו אני ממש סובל בעת ביצוע החובה שלי, ההבטחות והברכות של האל נראות רחוקות מאוד. חוץ מזה, אנשים מסוימים שמאמינים באל מתים באסונות, אז האם בכלל יש דבר כזה הגנה של האל על האדם? נניח שאין, אז אותם מאמרי עדות שאנשים מסוימים כתבו ולפיהם האל חולל ניסים כדי להושיע את חייהם ברגעים המסוכנים ביותר, האם הם אמת או שקר?" הם הוגים בכך ובליבם יש חוסר ודאות, וכשהם ממשיכים בביצוע חובתם הם חשים חסרי מרץ והתלהבות ואינם מגלים עוד יוזמה. הם ממשיכים להתחמק ומתחילים לעשות דברים שלא בלב שלם, וכלאחר יד. אילו חישובים הם עורכים בראשם? "אם לא אקבל ברכות, אם זה תמיד כך, אז אני צריך לערוך תוכניות אחרות. אני חייב לתכנן מחדש אם אמשיך לבצע את חובתי או לא, ואיך אבצע אותה בעתיד. אסור לי להיות שוב טיפש כל כך. אחרת בעתיד לא אקבל את הסיכויים והגורל שלי, או את הכתר שלי, ולעומת זאת גם לא איהנה מאושר גשמי. ואז האם כל המאמץ הזה לא יהיה חסר תועלת ולשווא? אם אמשיך לא לקבל כלום כמו עכשיו, אזי היה לי עדיף קודם – כשעבדתי וחתרתי אל העולם, והאמנתי באל להלכה בלבד. אם האל אף פעם לא אומר מתי העבודה תסתיים, מתי הוא יתגמל אנשים, מתי החובה תבוא על סיומה והאל יופיע בגלוי לפני המין האנושי, אם האל אף פעם לא נותן לאנשים הסברים מדויקים, אז מה הטעם לבזבז פה את הזמן שלי? מוטב לי לחזור להרוויח כסף בעולם שבחוץ וליהנות מאושר גשמי. לפחות לא אבזבז את החיים שלי. ובקשר לעולם הבא, מי יודע? הכול בלתי נודע, לעת עתה אני פשוט אחיה את החיים האלה היטב." האם לא התחולל שינוי בנפשם? כשהם מחשבים באופן הזה והולכים בנתיב השגוי, האם הם יכולים עדיין לבצע כראוי את החובות שהופקדו בידם? (לא.) יש האומרים: "צוררי משיח אוהבים מעמד, הלא כן? אם תיתן להם תפקיד, האם הם לא יישארו בבית האל?" האם צוררי משיח זקוקים כעת למעמד? ייתכן שמעמד אינו הדבר החשוב להם ביותר כעת. למה הם כן זקוקים? מה שהם זקוקים לו זה שהאל ייתן להם הסבר מדויק. אם הם לא יכולים לזכות בברכות, הם יעזבו. מחד גיסא, אם לא ניתן להציב אותם בתפקיד חשוב לכל אורך ביצוע חובתם, אזי הם מרגישים שהסיכויים העתידיים שלהם אינם ודאיים, קודרים וחסרי תקווה. מאידך גיסא, אם בתהליך של ביצוע חובתם דברים לעולם אינם מתנהלים כפי שהם מצפים – אם הם לא עדים באופן אישי לביאתו ארצה של האל במלוא הדרו ביום שמלאכתו הגדולה נשלמת, או אם האל אינו מספר להם בשפה ברורה מהם השנה, החודש, היום, השעה והדקה שבהם הוא יופיע בגלוי לפני האנושות, מתי עבודת האל תגיע לקיצה ומתי הקטסטרופות הגדולות יבואו – אם הוא לא אומר להם את הדברים האלה בשפה ברורה, אזי הלב שלהם יהיה חסר מנוחה. הם לא מסוגלים לבצע את חובותיהם ובה בעת להישאר במקום הראוי להם, והם לא מסוגלים להסכין עם המצב הזה. מה שהם רוצים זה תוצאה, מה שהם רוצים זה שהאל ייתן להם הצהרה בשפה מדויקת ויאפשר להם לדעת בדיוק אם הם יכולים לקבל את כל הדברים שהם רוצים. אם הם מחכים יותר מדי זמן ולשווא להצהרה הזאת, הם יערכו חישוב אחר בראשם. איזה חישוב? הם יחשבו מי יכול להעניק להם אושר, מי יכול לתת להם את הדברים שהם רוצים, ואם הם לא יכולים לקבל את הדברים בעולם הבא, אזי הם חייבים לקבל את כל מה שהם רוצים בחיים האלה. אם העולם הזה והאנושות יכולים להעניק להם בחיים האלה ברכות, נוחות והנאות בשר ומוניטין ומעמד, אזי הם ינטשו את האל בכל רגע ובכל מצב ויחיו את החיים הטובים שלהם. אלה הם החישובים של צוררי משיח. בבית האל הם יכולים בכל רגע ובכל מצב לזנוח את חובתם ולהניח מידיהם את העבודה כדי לרדוף אחרי אושר וסיכויים עתידיים בעולם. אנשים מסוימים יכולים אפילו למכור את האחים והאחיות, למכור את האינטרסים של בית האל ולבגוד באל כדי להשיג הטבות ואפשרויות בעולם. לפיכך, לא משנה עד כמה צוררי משיח עשויים לכאורה להתבלט בביצוע חובותיהם ולא משנה עד כמה הם תחרותיים, הם יכולים כולם בכל רגע ובכל מצב לזנוח את חובותיהם, לבגוד באל ולעזוב את בית האל. הם יכולים בכל רגע ובכל מצב למכור את בית האל ולהפוך ליהודה איש קריות. אם צוררי משיח מבצעים את חובותיהם, הם בהכרח ישתמשו בזה כקלף מיקוח. הם בוודאות ינסו לרצות את התשוקה האישית שלהם לזכות בברכות בתוך זמן קצר – לכל הפחות הם ינסו קודם כול לרצות את תשוקתם להטבות המעמד ולזכות בהערצה מצד אחרים, ואז ינסו להיכנס למלכות השמים ולקבל את התגמול שלהם. מגבלת הזמן שלהם לביצוע חובתם עשויה להיות שלוש או חמש שנים, ואפילו עשר או עשרים שנה. זה פרק הזמן שהם מקציבים לאל, וזה פרק הזמן הארוך ביותר שהם נותנים לעצמם כדי לבצע את חובתם. כשמגבלת הזמן הזאת תגיע לקיצה, גם הסבולת שלהם תגיע לקיצה. אף שהם מסוגלים לבצע ויתורים למען התשוקה האישית שלהם לברכות, למען יעד יפהפה ולמען כתר ותגמולים, ואף שהם מסוגלים לשאת בקשיים ולשלם את המחיר בבית האל – הזמן החולף לעולם לא יגרום להם לשכוח את סיכוייהם העתידיים ואת גורלם ואף לא להרפות מהם או מהשאיפות והרצונות האישיים שלהם, ועל אחת כמה וכמה שהדברים האלה לא ישתנו או ייחלשו עם חלוף הזמן. לפיכך, אם לשפוט על פי המהות הזאת של צוררי משיח, הם חסרי אמונה מוחלטים ואופורטוניסטים שלא אוהבים דברים חיוביים ואוהבים רק דברים שליליים, הם קבוצה של מושחתים שרוצה לפלס את דרכה לבית האל בעזרת שקרים; האנשים האלה מבישים.

אחת הכוונות והגישות העיקריות של צוררי משיח כלפי חובתם היא להשתמש בה כהזדמנות לבצע עיסקה עם האל ולזכות בתועלות שבהן הם מעוניינים. הם גם מאמינים ש"כשאנשים נוטשים את משפחותיהם ומוותרים על הסיכויים שלהם בעולם כדי לבצע את חובתם בבית האל, מובן מאליו שהם חייבים להרוויח משהו, לקבל דבר מה בתמורה, זה אך הוגן והגיוני. אם אתה מבצע את חובתך ולא מקבל דבר, אזי זה לא שווה את זה, גם אם אתה מקבל כמה אמיתות. גם שינוי בצביון אינו תועלת מוחשית במיוחד – גם אם קיבלת ישועה, איש לא יוכל לראות זאת!" חסרי האמונה האלה מתעלמים מכל דרישה שיש לאל מהמין האנושי. הם לא מכירים בה ולא מאמינים בה, והם מאמצים גישה של הכחשה. אם לשפוט על פי הגישות והכוונות שעל פיהן צוררי משיח מתייחסים לחובתם, הם בבירור אינם אנשים שחותרים אל האמת, אלא חסרי אמונה ואופורטוניסטים; הם באים מן השטן. האם שמעתם שהשטן יכול לבצע חובה נאמנה? (לא.) אם השטן יכול לבצע את "חובתו" לפני האל, אזי החובה הזאת חייבת להופיע במירכאות כיוון שהשטן מבצע אותה באופן פסיבי ומתוך כורח – השטן מתומרן בידי האל והאל מנצל זאת. צוררי משיח אינם מסוגלים לבצע את חובותיהם כיצירי בריאה ללא תנאי או בלי פיצוי, והם גם לא יכולים לחתור אל האמת או לזכות באמת בעודם מבצעים את חובותיהם או לבצע אותן בהתאם לדרישות של דברי האל, וזאת בגלל מהותם כצוררי משיח, בגלל שהם לא אוהבים את האמת וסולדים מהאמת, ויותר מכך בגלל הטבע המרושע שלהם. בגלל טבעם זה, ובגלל הגישה שבה הם מתייחסים לחובותיהם ומגוון הביטויים בעת ביצוע חובותיהם, היחס של צוררי משיח לחובותיהם הוא רשלני. בעת ביצוע חובותיהם הם מסוגלים בכל עת ובכל מצב לעשות רע ולמלא חלק בהפרעה ובשיבוש של עבודת בית האל. מהו הביטוי העיקרי והבולט בעת ביצוע חובותיהם? הביטוי הוא פעולה זדונית ושרירותית, הם עושים חוק לעצמם ועושים דברים בלי להתייעץ עם אחרים. הם עושים דברים כראות עיניהם בלי להתחשב בהשלכות. הם רק שוקלים איך הם יכולים להתקדם ואיך הם יכולים לשלוט ביותר אנשים באמצעות ביצוע חובותיהם. הם רק רוצים להראות לאל שהם עמדו בקשיים ושילמו מחיר בביצוע חובותיהם, שיש להם הון ושהם זכאים לבקש מהאל תגמולים וכתר כדי לממש את השאיפות והרצונות שלהם ולהשיג את מטרתם לקבל ברכות.

בעת ביצוע חובותיהם צוררי משיח מחשבים כל הזמן את הגורל ואת הסיכויים העתידיים האישיים שלהם: כמה שנים הם כבר מבצעים את חובותיהם, בכמה קשיים הם עמדו, כמה דברים הם נטשו למען האל, איזה מחיר הם שילמו, כמה אנרגיה הם השקיעו, על כמה שנים מנעוריהם הם ויתרו ואם עכשיו הם זכאים לקבל תגמולים וכתר; הם מחשבים אם בשנים הספורות האלה הם צברו מספיק הון בביצוע חובותיהם, אם האל מעדיף אותם ואם בעיני האל הם אנשים שיכולים לקבל תגמולים וכתר. בעת ביצוע חובותיהם הם כל הזמן שוקלים, מחשבים ומתכננים באופן זה, ובה בעת הם עוקבים אחר המילים והביטויים של אחרים וגם אחר ההערכות וההצהרות של האחים והאחיות בנוגע אליהם. מובן שהדבר שמטריד אותם ביותר הוא אם העליון יודע שהם קיימים ושהם מבצעים את חובותיהם. מטריד אותם אף יותר איך העליון רואה אותם, מדבר עליהם ומעריך אותם, אם העליון מבין את "כוונותיהם הקפדניות" בכך שהם סובלים קשיים ומשלמים מחיר, אם העליון יודע בבירור על הסבל והתלאות שהם עברו בשנות נהייתם אחרי האל, ואיך האל שבשמים שופט כל דבר שהם עושים. בה בעת שהם מעסיקים את עצמם בחובות שהוטלו עליהם, ראשם כל הזמן מחשב, והם מבקשים להשיג מידע ממקורות מרובים ולהעריך אם הם יכולים להימנע מאסונות, לזכות באישור האל ולקבל את אותם כתר וברכות עלומים. אלה הם הדברים שהם מחשבים לעתים קרובות בסתר ליבם, הדברים העיקריים והמרכזיים שהם מחשבים בכל רגע של היום. ואולם הם אף פעם לא תוהים או מהרהרים אם הם עצמם אנשים שמיישמים בפועל את האמת; כמה בדיוק הם מבינים מהאמת; כמה מהאמת שהם כן מבינים הם מסוגלים ליישם בפועל באופן מעשי; אם הצביון שלהם עבר שינוי אמיתי; אם בדברים שהם עושים למען האל יש שמץ של כנות, או שמא טומאות, עיסקאות או בקשות; כמה שחיתות הם חשפו בעת ביצוע חובותיהם; אם כל חובה ומשימה שהם מבצעים מדי יום נעשית בהתאם לעקרונות-האמת; ואם הביצוע של חובותיהם עומד באמות המידה ומרצה את כוונות האל. הם אף פעם לא מהרהרים בדברים האלה או מנסים להגות בהם. הם רק מחשבים אם הם יוכלו בעתיד לזכות בברכות ומהו היעד שלהם. הם רק מחשבים את האינטרסים האישיים שלהם ואת הרווחים וההפסדים האישיים שלהם, אבל אף פעם לא משקיעים שום אנרגיה או מאמץ בַאמת, בשינוי של הצביון או באופן הריצוי של כוונות האל. צוררי משיח אף פעם לא מיישמים בפועל הרהורים בצביון המושחת שלהם עצמם או בדרכים השגויות שבהן הם הולכים, בהכרתם או בניתוחם, ולא שוקלים אף פעם איך לשנות את נקודת ההשקפה השגויה שלהם עצמם. הם לעולם לא ישנאו את זה שהם הפרו את האמת ועשו דברים רעים רבים כדי להתנגד לאל, לעולם לא ישנאו את עצמם בגלל שהם חיים על פי הצביון המושחת שלהם, ולעולם לא יחושו חרטה על הדרכים השגויות שבהן הם הלכו ועל הדברים שהם עושים כדי לשבש ולהפריע. בעת ביצוע חובתם, חוץ מלהסתיר בכל מחיר את הלקות, החולשות, השליליות, הפסיביות והצביון המושחת שלהם עצמם, הם עושים כמיטב יכולתם להציג את עצמם לראווה כדי שהם יוכלו להתקדם, וחושבים על כל דרך אפשרית שתגרום לאל ולאנשיו הנבחרים להיווכח בכישרונות, בכישורים וביכולות שלהם. הם משתמשים בזה כדי לנחם את עצמם ולגרום לעצמם לחשוב שיש להם ההון והוודאות בשביל לקבל כתר ותגמולים, ושהם לא צריכים ללכת בנתיב של חתירה אל האמת. משכך, ההיגיון של צוררי משיח הוא לקוי. לא משנה איך משתפים על האמת, ולא משנה באיזו בהירות משתפים עליה, הם עדיין לא מבינים את כוונות האל או למה בדיוק נועדה האמונה באל, ומהו הנתיב הנכון שאנשים צריכים ללכת בו. בגלל הצביון המרושע שלהם, בגלל הטבע המרושע שלהם ובגלל מהות הטבע של אנשים כאלה, בתוך תוכם הם לא יכולים לזהות בדיוק מהי האמת ומהם דברים חיוביים, מה בדיוק נכון ומה שגוי. הם נצמדים בחוזקה לשאיפות ולרצונות שלהם, רואים בהם את האמת, את המטרות היחידות בחיים ואת המשימות הצודקות ביותר. הם לא יודעים את האמת, שאם הצביון של אדם אינו משתנה אזי הוא לעד יהיה אויב האל, ולא יודעים שיהיו אשר יהיו הברכות שהאל מעניק לאדם והאופן שהאל מתייחס לאדם, הללו אינם מבוססים על האיכות, על הכישורים, על הכישרונות או על ההון שלו, אלא על כמה אמת הוא מיישם בפועל ובכמה אמת הוא זוכה, ואם הוא אדם שירא את האל וסר מרע. אלה הן אמיתות שצוררי משיח לעולם לא יבינו. צוררי משיח לעולם לא יבינו זאת, וזו טיפשותם הגדולה מכול. לכל אורך הדרך, מהי גישתם של צוררי משיח כלפי חובתם? הם מאמינים שביצוע חובתו של אדם מהווה עיסקה, שמי שמשקיע יותר מכול בחובתו, תורם את התרומה הגדולה ביותר לבית האל וסובל יותר שנים בבית האל יהיה בסוף בעל הסיכוי הגדול ביותר לקבל ברכות וכתר. זהו ההיגיון של צוררי משיח. האם ההיגיון הזה נכון? (לא.) האם קל להפוך על פיה נקודת השקפה שכזו? לא קל להפוך אותה. זה נקבע על פי מהות הטבע של צוררי משיח. בליבם צוררי משיח סולדים מהאמת. הם כלל אינם מחפשים את האמת והם הולכים בנתיב הלא נכון, ולכן לא קל להפוך על פיה את נקודת ההשקפה שלהם לגבי ביצוע עיסקאות עם האל. בסופו של דבר, צוררי משיח אינם מאמינים שהאל הוא האמת, הם חסרי אמונה, הם פה בשביל להעלות ספקולציות ולזכות בברכות. עבור חסרי אמונה, האמונה באל כשלעצמה היא בלתי אפשרית, זהו דבר מנוגד להיגיון והם רוצים לבצע עיסקה עם האל ולהשיג ברכות על ידי נשיאה בסבל ותשלום מחיר לאל. זהו דבר מופרך עוד יותר.

צוררי משיח מאמינים באל רק כדי לזכות בברכות ובכתר. הם לא בחרו בנתיב הזה בגלל שמישהו אילץ אותם, לא כל שכן בגלל שדברי האל הטעו אותם באופן כלשהו. האל הבטיח הבטחות למין האנושי, ובה בעת שהבטיח הבטחות, הוא גם העניק לו מספר רב של אמיתות והציב לו דרישות רבות, שאנשים רגילים אמורים להיות מסוגלים לראות. מה חושבים אנשים שניחנים בהיגיון של אנושיות תקינה? "לא קל לזכות בברכות האלה, ולכן אני חייב לפעול בהתאם לדרישות האל וללכת בנתיב הנכון; אסור לי ללכת בנתיב של פאולוס. לאנשים שילכו בנתיב של פאולוס אין שום תוחלת. רק כשאנשים יאמינו בדברי האל, יקבלו אותם ויתמסרו להם, יהיו לכל ההבטחות, הברכות, הסיכויים העתידיים והגורל שהאל דיבר עליהם קשר כלשהו אליהם. אם הם לא מאמינים, לא מקבלים ולא מתמסרים לדברי האל האלה, לא יהיה להם שום חלק בכל ההבטחות והברכות שהאל דיבר עליהן." אנשים שניחנים בהיגיון של אנושיות תקינה יחשבו כך. אבל למה צוררי משיח לא חושבים כך? צוררי משיח הם שטנים, הם שדים והם לא ניחנים בהיגיון של אנושיות תקינה – זו הסיבה הראשונה. שנית, צוררי משיח סולדים מן האמת, אינם מאמינים באף מילה שיוצאת מפי האל וסולדים מדברים חיוביים. האם אדם שאינו מכיר באמת וסולד מדברים חיוביים יכול ליישם בפועל בהתאם לאמת ובהתאם לדברים חיוביים? (לא.) זה כמו לגרום לזאב לאכול עשב ככבשה – הוא מיסודו לא יכול לעשות זאת. בהיעדר בשר וכשהוא עומד לגווע ברעב, ייתכן שניתן יהיה לאלץ אותו לאכול קצת עשב, אבל ברגע שיש בשר לאוכלו, הבחירה הראשונה שלו היא בהחלט לאכול בשר; זה נגזר מטבעו של הזאב. צוררי משיח ניחנים בטבע שכזה. האינטרסים שלהם יכולים לעודד אותם להפגין התנהגויות טובות כלשהן, לשלם מחיר מסוים ולהפגין כמה ביטויים טובים, אבל הם לעולם לא יכולים לוותר על החתירה שלהם אל ההטבות האלה ועל התשוקה שלהם אליהן. לדוגמה, במהלך ביצוע חובתם הם חותרים אל אינטרסים אישיים, וחושבים איך להמיר את ביצוע חובתם בהון כדי לזכות בברכות לעצמם. ברגע שהתקווה הזאת מתנפצת, וברגע שקו ההגנה הזה קורס, הם יכולים בכל עת ובכל מצב לוותר על חובתם. בבוא העת הזאת, כשתאמר להם שביצוע חובתו של אדם הוא טוב וטבעי ומוצדק ביותר, האם הם עדיין יקשיבו? (לא.) כשהם מחליטים לוותר ולעזוב, אנשים מנסים לדבר על ליבם: "אתה צריך להישאר. ביצוע של החובה הוא כל כך טוב והחזרה לעולם בחוץ קשה כל כך. לא תרוויח כלום, יתעמרו בך ויתישו אותך, לא תזכה באמת ולא יהיה לך סיכוי להיוושע." אנשים עשויים לחשוב שזה בסדר לתת להם עצות, אבל לא זו בלבד שהם לא יישארו, הם גם יבכו במבוכה. למה הם יבכו? (הם מרגישים שנעשה להם עוול.) נכון. ובאיזה אופן נעשה להם עוול? (הם מרגישים שנעשה להם עוול כיוון שלדעתם הם סבלו סבל רב ושילמו מחיר גבוה אבל לא זכו במה שהם רוצים.) הם חושבים שהם לא הרוויחו כלום והם מלאים בתלונות. האל עושה עבודה אדירה כל כך, אך הדבר אף פעם לא ריגש אותם, והם גם אף פעם לא הזילו דמעה בשל כך, אבל כשאחרים מנסים לדבר על ליבם הם מתחילים לבכות. אם הם הרגישו מקופחים, למה הם לא אמרו זאת? אם הם היו אומרים זאת בבירור, האם זה לא היה מיישר את ההדורים? על מה הם בוכים? למה לא פשוט לדבר באופן ברור? מכיוון שאת המחשבות שלהם אין להעלות על דל שפתיים, אפילו הם נבוכים מכדי לדבר עליהן. בתחילה הם נשאו שבועה לאל שהרעידה שמים וארץ, ומה עכשיו? "אני מתחרט על מה שעשיתי; איך יכולתי להיות כל כך טיפש? לו ידעתי שהדברים יגיעו לידי כך, לא הייתי פועל כפי שפעלתי בעבר! לא הבנתי אז שום דבר. אמרו שהאמונה באל טובה, אז האמנתי בו. אפילו נטשתי את משפחתי ואת מקום עבודתי בשביל לבצע את חובתי בבית האל. סבלתי רבות, רדפו אותי ועצרו אותי, אבל במהלך השנים האחרונות לא הרווחתי כלום מביצוע חובתי." הם מרגישים מקופחים ועצובים והם מתחרטים על כל מה שעשו. הם חושבים שזה לא השתלם וסבורים שרימו אותם והוליכו אותם שולל. מה לדעתכם צריך לעשות עם אנשים כאלה? (צריך לגרום להם לעזוב במהירות.) האם הייתם עדיין מנסים לדבר על ליבם? (לא.) אם תמשיכו לנסות לשכנע אותם, הם ישליכו את עצמם על הרצפה בהתקף זעם. אסור לכם בשום אופן לנסות לשכנע אנשים כאלה.

בית האל הוא ארץ כנען הטובה. זוהי חלקת אדמה טהורה. אנשים באים לבית האל ומקבלים את המשפט והגיזום של דברים שנובעים מהאל, וכן את האספקה, הסיוע, ההנחיה והברכות שלו. האל עובד ומנחה באופן אישי, ואף על פי שאנשים צריכים לשלם מחיר כלשהו ולשאת בסבל מסוים, הדבר משתלם. כל דבר שאנשים עושים בשביל להשתחרר מהעולם הרע הזה, בשביל לשנות את הצביונות שלהם ובשביל להיוושע הוא כדאי. אבל מבחינת צוררי משיח, לא משתלם לעשות את כל הדברים האלה, אם זה לא לשם זכייה בברכות או בתגמולים או אם הכתר והתגמולים אינם קיימים – כל הפעולות האלה מטופשות וכולן ביטויים להולכת שולל. לא משנה איזו החלטה גדולה הם קיבלו בעבר או איזו שבועה נשגבת הם נשבעו, את כולן אפשר לבטל במחי יד ולא להחשיב אותן. אם כשהם מבצעים כך את חובתם הם סובלים ומשלמים מחיר ובסוף לא מרוויחים דבר, אזי מוטב להם לברוח מ"המקום הבעייתי" הזה בהקדם האפשרי. צוררי משיח מתייחסים להשקעה מעצמם למען האל, לקשיים שהם סובלים ולתשלום מחיר בעת ביצוע חובתם כאל דברים שאין להם ברירה אלא לעשותם, וכקלפי מיקוח לצבירת הון ולסחר חליפין בתמורה לכתר ולתגמולים. נקודת הפתיחה הזאת היא כשלעצמה שגויה, אז מהי התוצאה הסופית? עבור אנשים מסוימים, הביצועים של חובתם מידרדרים והם לא מסוגלים לעמול עד הסוף. בה בעת אנשים כאלה, בגלל מהות הטבע שלהם, מפרים כל הזמן את עקרונות-האמת בעת ביצוע חובתם, פועלים בהפקרות ובשרירותיות ועושים רק דברים שמשבשים ומפריעים. לְמה אם כן הופכות החובות שהם מבצעים? בעיני האל אלה אינם מעשים טובים אלא מעשים רעים, ולא כל שכן מדובר ברבים כאלה. לתוצאות שכאלה יש סיבה יסודית. האם אדם שפשוט אינו מאמין באמת או בדברי האל יכול לפעול בהתאם לדבריו? בהחלט לא. הוא רק ימצא כל הזדמנות להתרברב, לצבור כוח, לשלוט באחרים, לשלוט בהתנהגות ובמחשבות של אחרים ואפילו לשלוט בכל דבר שקשור באנשים לטובת המטרות האישיות שלו. לפיכך, כמה מהאנשים האלה שעושים שלל מעשים רעים מגורשים, וכמה מהם, שהם בוגדניים יחסית וטובים בהסוואת עצמם, נשארים עדיין בבית האל. למה אומרים שהאנשים האלה נשארים בבית האל? האנשים האלה לא עשו רע בגלוי, ומקצתם אפילו יודעים את מקומם ומתנהגים יפה, מצייתים ועושים כל מה שמבקשים מהם, אבל בכל מה שנוגע למהות שלהם, הם לא מסוגלים למלא את חובותיהם ואת מחויבויותיהם באופן מיטבי. הם לא משקיעים מעצמם למען האל אלא מתנהלים כלאחר יד ומעבירים את הזמן בנעימים, מאמינים שאם הם יחזיקו מעמד עד הסוף, אזי הם יזכו וירוויחו משהו. איזה מין אנשים הם? אלה אותם אופורטוניסטים, אותם אנשים שמיסודם אינם חותרים אל האמת. אנשים מסוימים עשו קצת רע בבית האל, אבל בהתאם לצווים המנהלתיים של בית האל הם לא הגיעו לדרגה של הרחקה או של גירוש, והם עדיין מבצעים את חובותיהם. למעשה, בתוך תוכם הם יודעים שבית האל לא הרחיק אותם או גירש אותם לא בגלל שאין לו מידע לגביהם, או שהוא לא יודע את מצב העניינים שלהם לאשורו, אלא בגלל מגוון סיבות אחרות. כמה מהאנשים האלה שלא גורשו הם גם צוררי משיח. למה אני אומר זאת? משום שלאנשים האלה אין עכשיו שום סיכוי, ועם זאת, על סמך מהות הטבע שלהם, ברגע שהם יזכו במעמד ויצברו כוח, הם מיד יעשו הרבה מאוד רע. נוסף על כך, אף שהאנשים האלה לא הורחקו מבית האל, כשמדובר בביצוע חובותיהם בדרך כלל חסרונותיהם עולים על יתרונותיהם. הם לעתים קרובות עושים דברים רעים מסוימים, דברים שמזיקים לאינטרסים של בית האל. אף על פי שהם יודעים זאת בעצמם, הם לעולם לא חשים חרטה, אף פעם לא חושבים שהם פעלו באופן שגוי ואף פעם לא חושבים שלא היו צריכים להתנהג כך. אין להם שום חרטות, ותחת זאת איזה מין מצב מתעורר בליבם? "כל עוד בית האל לא מגרש אותי, אני רק אמשוך את השהות שלי פה ואצא ידי חובתי עד שיגיע זמני. אני לא אחתור אל האמת, ואם הם יבקשו ממני לעשות משהו, אעשה מה שאני יכול. אם אהיה מרוצה, אעשה קצת יותר, ואם לא אהיה מרוצה, אעשה קצת פחות. חוץ מזה, אני חייב לעכב אותם קצת ולהפיץ קצת שליליות ותפיסות, וקצת דברי ביקורת. בבוא העת, גם אם ירחיקו אותי ויגרשו אותי ולא אזכה בשום ברכות, אני אשתמש באנשים מסוימים כשעירים לעזאזל ואפיל יחד איתי עוד כמה אנשים." האין אלה אנשים רעים? הם מזהים למי מהאנשים אין שום הבחנה, מי לעתים קרובות חלשים ושליליים, מי ניחנים באנושיות גרועה, מי מופקרים, מי על פניו נראים כופרים – ואז הם מפתים את האנשים האלה ומאחורי הקלעים מפיצים בקרבם שליליות. האם הם יודעים מה טבעם של מעשים כאלה? הם בהחלט יודעים. אז למה הם עדיין מסוגלים לפעול כך? (הטבע שלהם לא יכול להשתנות.) זה שהטבע שלהם לא יכול להשתנות זה דבר גלוי לעין, אבל בפועל מה הם חושבים? (הם רוצים להפוך את זה למצב שבו כולם מפסידים ולגרום לכך שאחרים יאבדו יחד איתם כדי להתנקם באל.) זו החשיבה הזדונית שלהם. הם יודעים שימיהם ספורים ושבמוקדם או במאוחר הם בהכרח יורחקו. הם יודעים מה הם עשו ויודעים מה טבע הדברים האלה שהם עשו, אבל לא זו בלבד שהם לא חוזרים בהם מדרכם, מכים על חטא או זונחים את הרע שיש בהם, הם אף פועלים ביתר שאת כדי לפתות יותר אנשים רעים לעשות רע יחד איתם. הם אפילו מפיצים שליליות ומפזרים תפיסות וגורמים ליותר אנשים לנטוש את חובותיהם ולהזיק לאינטרסים של בית האל. במידה מסוימת טבע הדבר הוא נקמה, ובעשותם כן הם אומרים: "אני לא יכול להמשיך להאמין, ובמוקדם או במאוחר אין מנוס מכך שבית האל ירחיק אותי, אז אני לא אעשה לכם חיים קלים ואני גם לא אתן שלבית האל יהיו חיים קלים!" עוד לפני שבית האל מקבל החלטה כלשהי בנוגע אליהם, הם מנחיתים את המהלומה הראשונה. האין אלה מעשים של אנשים רעים? הם סבורים כי "אין לי תקווה לזכות בברכות. אתם לא צריכים לומר לי את הדברים שעשיתי בעבר – אני מבין את הכול בבירור. אתם לא צריכים לגרש אותי; אני אפרוש בעצמי." הם אפילו סבורים שפעולה כזו מתאפיינת במודעות עצמית והגיונית ושזהו מהלך נבון. הם אומרים: "אם לא תאפשרו לי לזכות בברכות ואני לא ארוויח כלום, לא רק שאני לא אתחרט, אני גם אהרוס לכם, אפיץ שליליות ואפזר מאחורי גבכם תפיסות ודברים מופרכים. אם אני לא אוכל לזכות בברכות, שלא יעלה בדעתכם שאחרים יוכלו!" האין אנשים כאלה זדוניים? צוררי משיח מסוימים גם כן מפיצים דברים כאלה: "אנשים כמונו הם מושא לניצול בבית האל; כולנו טיפשים מדי!" הם נוכחים שהם לא יכולים לזכות בברכות, אז הם מתמקדים במיוחד בהפצה של הדברים האלה לאותם אנשים שליליים, מבולבלים וחסרי הבחנה. האם בדבר זה לא גלום טבע של הפרעה? ברגע שהם סבורים שמקומם בבית האל אינו שריר ושהם לא יבורכו, ושבמוקדם או במאוחר הם יורחקו, הנתיב שהם בוחרים בו הוא לא לזנוח את הרע שבקרבם ולהתוודות ולהתחרט בפני האל, לבצע את חובתם בכנות ולפצות על טעויות העבר שלהם. במקום זה הם פועלים ביתר שאת להפיץ שליליות בבית האל, מפריעים לאחרים בביצוע חובותיהם, מזיקים לעבודה של בית האל ומפריעים לה, מנסים לגרום לעוד אנשים לעשות רע כמוהם, להיעשות שליליים, לפרוש ולנטוש את ביצוע חובותיהם, ובכך הם משיגים את מטרת הנקמה שלהם. האין זה מה שאנשים רעים עושים? האם האל עדיין קיים בליבם של אנשים כאלה? (לא.) בליבם קיים אל מעורפל בשמים, והם מתייחסים כאל בן אנוש לאל שאנשים מסוגלים לראות בארץ ושעובד בקרב אנשים. ישנם גם אנשים מסוימים שעושים את ההפך. מאז ומתמיד, בליבם הם האמינו באל מעורפל, אבל בסוף הם מתמסרים לאנשים שהם מעלים לדרגת אל, ולכן הם מתמסרים לאנשים האלה בכל דבר שהם עושים. למה הכוונה להאמין באל כאילו שהוא בן אנוש? כשהם מאמינים באל מעורפל, הם מאמינים שהאל המעורפל הזה שהם לא מסוגלים לראות יכול להעניק להם ברכות, ושיש לו יכולת מספקת לקחת אותם לעידן הבא ולהעניק להם תגמולים וכתר. מבלי משים, הם מתחילים לפקפק באל המעשי שבארץ. איך שהם לא מסתכלים עליו, הוא לא נראה כמו אל, ולכן הם מתקשים להאמין בו. בליבם הם מאמינים שרק האל שבשמים הוא האל האמיתי, ומכיוון שהאל המעשי שהם מסוגלים לראות הוא יותר מדי בלתי מרשים, יותר מדי רגיל ויותר מדי מעשי, לשיטתם אין לו מה שנדרש כדי לגרום להם להאמין בו, והם מתייחסים לאל הזה כאל בן אנוש. כשהם מתייחסים לאל כמו לבן אנוש, מתעוררים הקשיים שלהם: "חוץ מלתת לאנשים את האמת ולתת להם כמה הבטחות, מה עוד האדם הזה יכול לעשות? בלי קשר לאופן שאני מסתכל עליו, הוא לא דומה לאל והוא לא יכול להביא לאנשים שום יתרונות או תועלות. הוא בסך הכול בן אנוש; מה האדם הזה יכול לעשות? אם אנשים מאמינים באל, עדיין יש להם מעט תקווה, מעט תמיכה רוחנית. אבל אם הם מאמינים בבן אנוש, אילו יתרונות והטבות האדם הזה יכול לתת לאנשים? האם הוא יכול לממש את תקוות האנשים ואת התמיכה בהם? האם הן יסתכמו בלא כלום? אם הוא בן אנוש, אז אין צורך לפחד ממנו. אני אגיד מה שאני צריך לומר ואעשה לנגד עיניו מה שאני צריך לעשות." זה האופן שבו אנשים רעים מתייחסים לאל. כשהם לא רואים אותו, הם מדמיינים שהאל הוא כה נשגב, כה קדוש, כה בלתי פגיע, אבל כשהם רואים את האל שבארץ, הדמיונות והתפיסות שלהם הופכים מופרכים. מה הם יעשו במקרה כזה? הם מתייחסים לאל כאל בן אנוש. ואז מעט הכבוד שהם רוחשים בליבם לאל נעלם, שלא לדבר על הפחד או על היראה שלהם מפניו. בלי הדברים האלה, אנשים רעים הופכים נועזים יותר וחסמי ההגנה והזהירות שבליבם נעלמים, ואז הם מעזים לעשות כל דבר. גם אם אנשים כאלה מאמינים ממש עד הסוף, הם עדיין יהיו אנשים שמתנגדים לאל.

לצוררי משיח קל להאמין באל שבשמים, אבל אמונה באל שבארץ קשה להם ביותר. פאולוס היה דוגמה חיה לכך. מה הייתה התוצאה הסופית של אמונתו במשיח? למה הפכה בסופו של דבר המטרה שהוא חתר אליה באמונתו במשיח? הוא רצה להיעשות משיח ולהחליף את המשיח. הוא התכחש לאל שבארץ ורצה להשיג כתר וברכות מהאל שבשמים. צוררי המשיח האלה הם בדיוק כמו פאולוס. הם מתייחסים לאל שבארץ כאל בן אנוש, והם מתייחסים בליבם לאל המעורפל שבשמים, שאינו נראה, כמו לאל האדיר מכול, שניתן להונות אותו, לשחק בו כאוות נפשם, לפרשו כראות עיניהם ולהופכו כרצונם למושא לתפיסות ולהתנגדות. זה ההבדל בין האופן שבו חסרי אמונה וצוררי משיח מתייחסים לאל שבשמים ולאל שבארץ. בדיוק בגלל שהם מתייחסים לאל שבארץ בגישה שכזו, הם יוצרים ביטויים שונים בעת הטיפול בחובותיהם. הביטויים האלה כוללים נכונות ועניין שהולכים ופוחתים בביצוע חובותיהם כשהם רואים את האל שבארץ. זה גורם להם לאבד עניין באמונה באל ולייצר מחשבות וביטויים שליליים מסוימים. לפיכך, בסוף כל צוררי המשיח אינם מסוגלים לעמוד איתן; גם אם הכנסייה לא מרחיקה אותם, הם יעזבו מרצונם. האם אתם מכירים דוגמאות כאלה? (כן, פגשתי בעבר צורר משיח. הוא היה זדוני במיוחד. הוא לא חתר אל האמת ולא יישם בפועל את האמת, והוא ביצע את חובתו באופן שטחי ולא מצפוני. כמו כן הוא לא השקיע מאמץ רב בלימוד המקצוע שלו והוא היה עצל במיוחד ומתנשא. כל מה שעניין אותו מדי יום היה אוכל ובגדים, והוא גם נאף. כשהוא גורש לא היה לו שמץ כוונה להתחרט, אלא הוא הרגיש שזו מעין הקלה.) אנשים כאלה אינם מעריכים את ההזדמנות לבצע חובה, לא כל שכן מכבדים או מוקירים את החובה האישית שלהם; הם אדישים ומבזבזים את זמנם. האם מישהו שיתף איתו שזו אינה הדרך לבצע חובה? (כן. גם אני שיתפתי איתו אבל הוא לא הקשיב, הגישה שלו הייתה אדישה למדי.) תנו עוד דוגמה. (היה במאי שכל הזמן ביצע את החובה שלו באופן שטחי; רוב החומר שהוא צילם לא היה ראוי והוא גם חולל שיבושים והפרעות. אחרי שהוא הועבר לקבוצה ב' הוא הפסיק לבצע את חובתו. הוא עסק כל היום בעבודה ובעשיית כסף והתרועע עם כופרים, ולבסוף הורחק. למעשה, גם אם הכנסייה לא הייתה מרחיקה אותו, הוא היה פורש מרצונו. הוא לא חתר אל האמת, ובסופו של דבר הוא לא היה מסוגל לעמוד איתן.) מהות הצביון של צוררי המשיח האלה היא זהה: הם סולדים מהאמת וסולדים מדברים חיוביים, הם מחבבים חוסר צדיקות ויש להם שאיפות ורצונות עזים ביותר. הם מתייחסים לחובה שלהם באדישות, כאל משחק, וסגנון ההתנהגות שלהם בלתי ראוי ובלתי מרוסן במיוחד. הטבע שלהם מרושע ואכזרי. הם באים לבית האל ומבצעים חובה רק בשביל להשיג ברכות, ואלמלא הברכות הם לא היו מאמינים באל! בעיקרון אין שום הבדל בין האנשים האלה לבין הכופרים, הם חסרי אמונה וכופרים גמורים; זו המהות שלהם. אם אינך מאפשר להם להיות כמו הכופרים ומאלץ אותם לבצע את חובתם בסביבה של מאמינים באל, החיים האלה יהיו כאובים מאוד לשיטתם וכל יום יהיה עבורם עינוי. לתחושתם אין זה מעניין לבצע את החובה שלהם יחד עם האחים והאחיות בבית האל במקום הראוי להם ותוך התנהגות הולמת; הם סבורים שחיים אלה אינם חופשיים ובלתי מוגבלים כפי שהם בהתרועעות עם כופרים בעולם שבחוץ – אורח חיים שלתחושתם כן מעניין. לפיכך, הגעתם לבית האל וביצוע חובתם נעשים אך ורק מתוך כורח, מה שמניע אותם זה הכוונה לזכות בברכות והם עושים זאת לשם סיפוק שאיפותיהם ורצונותיהם האישיים. אם לשפוט על פי מהות הטבע שלהם, הם מיסודם לא אוהבים את האמת או דברים חיוביים, לא כל שכן מאמינים בדברים שהאל יכול להשיג. הם חסרי אמונה מוחלטים ואופורטוניסטים מוחלטים. הם לא באו לבצע את חובותיהם, הם באו לעשות רע, לחולל הפרעות ולעשות עסקאות. לפיכך, אם לשפוט על סמך סך כל הביטויים האלה של צוררי משיח, כשהאנשים האלה נמצאים בבית האל, האם הם מועילים או מזיקים לעבודתו? (מזיקים.) האם ראית מעודך אדם מוכשר ובעל יכולת מסוימת, שניחן במהות של צורר משיח ושמסוגל להישאר במקום הראוי לו בעת ביצוע חובתו בבית האל בלי לחולל צרות או שיבושים? נניח שתאמר לצורר משיח: "לאדם כמוך, שבמידה מסוימת שעשה רע מסוים בעבר, לא בטוח שיהיו סיכויים עתידיים או גורל מכל סוג שהוא בעתיד. מאחר שאתה מוכשר במידה מסוימת, פשוט עבוד קשה במתן שירות בבית האל!" האם הוא יהיה מוכן לתת שירות, ולא משנה אם יזכה בברכות או אם גורלו יהיה מר? בשום אופן לא. אנשים שמסוגלים להשיג זאת הם מי שניחנים באנושיות טובה יחסית, אבל האם צוררי משיח ניחנים באנושיות שכזו? (לא.) הצביון שלהם אכזרי. הם חושבים לעצמם: "אם לא תיתן לי הטבות או הבטחות והתחייבויות כלשהן, איך אוכל לעבוד קשה עבורך? שלא תחשוב על זה אפילו, בשום אופן לא!" זהו צביון אכזרי. זהו הביטוי המלא של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לחובתם, לאל ולדרישות האל. האם לדעתכם קיימים צוררי משיח כלשהם שיגידו: "האל רומם אותי והעניק לי את המתת הזאת, אז אני אקדיש את עצמי לאל"? (לא.) מה הם יגידו? "אתה רוצה לנצל אותי, אתה פשוט מעוניין בכישורים ובכישרונות שלי. אם אתה רוצה לנצל אותי, אתה צריך להעניק לי הטבות כלשהן. אם אתה רוצה לנצל אותי, זה בשום אופן לא יקרה!" הם לא מאמינים שהאל הוא שמרומם אותם כך, וגם לא מאמינים שזו הזדמנות משמים שהם צריכים לנצור, אלא הם חושבים שזה ניצול שלהם. זה מה שצוררי משיח סבורים. יש אנשים שייתכן כי זמנית הם חסרי ידיעה ומחוללים שיבושים והפרעות ועושים כמה דברים רעים, ואז מבודדים אותם לצורך הרהור עצמי. מי שחותרים אל האמת מהרהרים זמן מה ואומרים: "אני חייב להתוודות ולהתחרט לפני האל ואסור לי לנהוג כך שוב בעתיד. אני חייב ללמוד להתמסר, ללמוד לשתף פעולה עם אחרים וללמוד לחפש את האמת ולפעול בהתאם לדבר האל, אסור לי לעשות שוב רע." לאחר מכן הכנסייה מסדרת שהם יבצעו את חובתם, והם מודים לאל בשטף דמעות, בהוקרה מעומק ליבם על ההזדמנות הזאת שהאל העניק להם. הם חשים שנפל בחלקם כבוד בכך שניתנה להם שוב ההזדמנות לבצע את חובתם. הם מרגישים שהם צריכים להוקיר אותה ולא להניח לה לחמוק מהם שוב, והם עושים את חובתם טוב יותר מקודם. יש להם ידיעה עצמית כלשהי והם עברו שינויים מסוימים. ייתכן שהם עדיין עושים דברים מתוך בורות, והם עלולים עדיין להיעשות שליליים וחלשים ולעתים לזנוח את עבודתם, אבל אם לשפוט על פי צורת החשיבה והגישה שלהם באופן כללי, הם כבר עברו שינוי. הם שונאים את מעשיהם הקודמים ויש להם ידיעה מסוימת בעניין. הם יכולים לקבל את האמת, ובמידה מסוימת הם מסורים. חשוב מכך, כשבית האל מתיר להם לחזור ולבצע את חובתם הם לא מסרבים, משמיעים תירוצים או מתנגדים, והם בוודאי לא אומרים דברים לא נעימים. במקום זה הם חשים שנפל בחלקם כבוד ושהאל לא נטש אותם, והם חושבים שמכיוון שיש להם עדיין הזדמנות לבצע את חובתם בבית האל, הם צריכים להוקיר אותה. הגישה שלהם כבר עברה שינוי גדול. אלה הם האנשים שיכולים להיוושע.

מהו ההבדל בין צוררי משיח לאנשים שיכולים להיוושע? כשצוררי משיח מבצעים את חובתם, הם רוצים להיות הפוסקים האחרונים, הם ישאפו לכוח ולהטבות, והם יעשו פשוט כל מה שמתחשק להם. אם הם לא משיגים כוח או הטבות, הם לא רוצים לבצע את חובתם. אחרי שהם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, ובית האל מפטר, מבודד או מרחיק אותם, האם הם מסוגלים להתחרט באמת? מה הם אומרים? "אתם רוצים שאני אתחרט כדי שתוכלו לנצל אותי? אתם לוקחים אותי כשאני מועיל ובועטים אותי החוצה כשאין לכם צורך בי." איזה מין היגיון מעוות זה? למה הכוונה בבעיטה? לו הם לא היו עושים רע, האם בית האל היה מטפל בהם? האם בית האל היה מטפל בהם באופן שרירותי אם הם היו מבצעים את חובתם בהתאם לעקרונות? האנשים האלה הסבו הפסדים לעבודת הכנסייה בגלל שהם חוללו שיבושים והפרעות ועשו רע. בית האל טיפל בהם, ולא זו בלבד שהם מסרבים לקבל זאת או להרהר בכך ולנסות להכיר את עצמם, הם מלאי טינה. הם מרגישים שהם לא אהודים או שאינם בעמדת כוח עוד, ושמתעמרים בהם ונוהגים בהם שלא כיאות. כשניתנת להם ההזדמנות לבצע שוב את חובתם, לא זו בלבד שהם לא אסירי תודה בליבם ואינם מעריכים את ההזדמנות הזאת, הם אפילו מעלים האשמה נגדית כוזבת וטוענים שבית האל מנצל אותם. הם לא מקבלים מהאל את הגישה שבה נקט כלפיהם בית האל, אלא סבורים שאנשים התעמרו בהם, בעטו אותם החוצה והתנכלו להם. ליבם רוחש תלונות והם לא רוצים לבצע שוב את חובתם. הצידוק לחוסר הרצון שלהם לחזור ולבצע את חובתם הוא שהם לא רוצים להיות מנוצלים, והם מאמינים שכל מי שמבצע את חובתו מנוצל על ידי בית האל. זה כל כך שטותי ומופרך! האם יש בכך מילה כלשהי שתואמת לאמת, לאנושיות או לרציונליות? (לא.) אם כך, צוררי משיח אינם מקבלים את האמת, ליבם מלא ברגזנות, באכזריות, בתלונות ובעסקאות, ועוד יותר מכך, בתשוקות אישיות. הדברים האלה גודשים את ליבם. הם לא יכולים לקבל מהאל שבית האל מטפל בהם בדרך כלשהי, ולא שום סביבה שהאל מתזמר עבורם. הם מסוגלים לגשת לדברים האלה אך ורק ברגזנות, בגישה של שן תחת שן ועין תחת עין. הם ניגשים לכל זה תוך שימוש בשיטות ובהיגיון של השטן, כך שבסוף הם עדיין לא זוכים באמת וניתן רק לסלקם. לאנשים שונים תגובות שונות להחלפתם ולשינוי חובתם, ואפילו לבידודם ולהרחקתם. אנשים שבאמת אוהבים את האמת חשים תיעוב כלפי המעשים שעשו. צוררי משיח שאינם אוהבים את האמת, לא זו בלבד שאינם מקבלים בליבם את הדברים האלה מהאל, הם גם מלאי שנאה. מהן ההשלכות של כך? מתעוררים אצלם תלונות, הכפשות, שיפוט וגינוי. זה מוביל אותם לדחות את האל ולנאץ את שמו. זה מקור הקץ שלהם, הוא נגזר ממהות הטבע שלהם. צוררי משיח אינם מסוגלים להבין את האמת, לקבל דברים מהאל ולהתמסר לכל דבר שהאל סידר, ולכן הקץ שלהם קבוע. בחיים האלה הם מורחקים על ידי בית האל; אין צורך לומר מה יקרה להם בעולם הבא. האם אתם מסוגלים להבין את הדברים האלה לאשורם? אם אתם מגלים בסביבתכם אנשים כאלה, האם אתם מסוגלים להעמיד אותם להשוואה עם הדברים האלה שלי? מהם הביטויים הבולטים ביותר של צוררי משיח? אי אמונה באל, אי קבלת האמת, אי התמסרות לתזמורי האל ולסידוריו, חוסר יכולת לקבל שום דבר מהאל ואי הודאה בטעויותיהם או היעדר חרטה, ולא משנה אילו עבירות הם מבצעים. מכך נגזר שמקור האנשים האלה בשטן ושהם יעד להשמדה.

על כולכם להשוות את עצמכם לגילויים, לפרקטיקות ולביטויים השונים של צוררי משיח שחשפתי; אין ספק שבעת ביצוע חובותיכם תפגינו כמה מהביטויים, מהגילויים ומהפרקטיקות האלה, אבל במה אתם שונים מצוררי משיח? האם אתם יכולים לקבל מהאל את הדברים שקורים לכם? (כן.) היכולת לקבל מהאל את מה שקורה לכם היא דבר נדיר ביותר. האם אתם יכולים לשנות את דרככם אם אתם הולכים בנתיב שגוי, אם אתם עושים דבר מה שגוי, אם אתם עושים דברים בחוסר ידיעה או מבצעים עבירות? האם אתם מסוגלים להתחרט? (כן.) היכולת להתחרט ולחזור בכם מדרככם היא דבר יקר ערך ונדיר ביותר. אבל זה בדיוק מה שאין לצוררי משיח. רק אנשים שהאל יושיע ניחנים בדבר הזה. מהם הדברים החשובים ביותר שבהם על האדם להיות ניחן? ראשית כול אמונה שהאל הוא האמת; זה הדבר הבסיסי ביותר. האם אתם מסוגלים להאמין בכך? (כן.) צוררי משיח אינם ניחנים בדבר הבסיסי ביותר הזה. שנית, קבלה שדבר האל הוא האמת; גם את זה אפשר להחשיב לדבר הבסיסי ביותר. שלישית, התמסרות לתזמורי האל ולסידוריו. צוררי משיח בהחלט מסוגלים לכך, אבל פה מתחיל הקושי שלכם. רביעית, קבלת כל דבר מהאל בלי ויכוחים, הצדקות, תירוצים או תלונות. דבר זה לחלוטין בלתי אפשרי עבור צוררי משיח. חמישית, חרטה אחרי התמרדות או אחרי ביצוע עבירות. דבר זה פשוט יהיה לכם קשה להשגה. אנשים זוכים בהדרגה בידיעה מסוימת של הצביונות המושחתים שלהם עצמם רק אחרי ביצוע עבירות, באמצעות פרק זמן של הרהור וחיפוש, עצב, שליליות וחולשה. מובן שדבר זה מצריך זמן. זה יכול לקחת שנה או שנתיים וזה יכול לקחת יותר. אדם יכול להתחרט באמת רק אחרי שהבין את הצביונות המושחתים שלו במלואם ונכנע מתוך לבו. אף שאין זה קל, בסופו של דבר אפשר לצפות בביטויים של חרטה אצל מי שחותרים אל האמת, אצל מי שיכולים לקבל את ישועת האל. אבל צוררי משיח אינם ניחנים בכך. חשבו על כך, אחרי שעשה דבר רע כלשהו, איזה צורר משיח לא חוזר ומתעמק בשלוש או חמש השנים האחרונות, ואפילו ב-10 או 20 השנים האחרונות? לא משנה כמה זמן עבר, כשאתה פוגש אותו שוב כל מה שהוא מסוגל לדבר עליו זה עדיין אותם הטיעונים שלו. הוא עדיין לא מכיר במעשים הרעים שלו ולא מקבל אותם, והוא לא מגלה ולו שמץ חרטה. זו ההבחנה בין צוררי משיח לאנשים מושחתים רגילים. למה צוררי משיח לא מסוגלים לגלות חרטה? מה שורש הבעיה? הם לא מאמינים שהאל הוא האמת, ומכאן חוסר היכולת שלהם לקבל את האמת. דבר זה חסר תוחלת, והוא נגזר מהמהות של צוררי משיח. כשאתם שומעים אותי מנתח את הביטויים השונים של צוררי משיח, אתם חושבים לעצמכם: "אין לי סיכוי. גם לי יש צביון של צורר משיח – האם אינני גם צורר משיח?" האין זה חוסר הבחנה? אמת הדבר שיש לך צביון של צורר משיח, אבל אתה שונה מצוררי משיח בכך שעודך ניחן בדברים חיוביים. אתה יכול לקבל את האמת, להתוודות, להתחרט ולהשתנות, והדברים החיוביים האלה יכולים לאפשר לך להשליך מעליך את הצביונות של צוררי משיח ולאפשר לצביונות המושחתים שלך להיטהר, ולך להשיג ישועה. האין פירוש הדבר שיש לך תקווה? יש לך עדיין תקווה!

לכולכם קשה לכתוב מאמרי עדות חווייתית ואינכם מסוגלים לכתוב אותם. יש אנשים שלאחר שנים רבות של ניסיון, כותבים מאמר עדות אחד בלבד. חלק כותבים רק מאמר אחד אחרי שהאמינו במשך עשר או עשרים שנה, והם מסכמים יחד את עיקרי כל החוויות בשנים האלה. חלק מאמינים באל זה שלושים שנה ועדיין אין להם שום הבנה חווייתית אמיתית. בשורה התחתונה, הם לא מבינים את האמת. אם כך, מה עליי לעשות כשאני מתמודד עם המצב הקיים הזה, של חוסר הבנתכם את האמת? אני חייב לדבר אתכם יותר, בסבלנות וברצינות, לדבר יותר ובאריכות, ואתם חייבים להתאזר בעוד קצת סבלנות ולהקשיב עוד לשיתוף שלי. הקשיבו בתשומת לב, השיגו הבחנה ושאפו להבין את המהות של כל פן של האמת. כפי שזה עתה ציינתי, אם אתה מבין מהם הביטויים של מי שניחנים בצביון של צוררי משיח, מהם הביטויים של האנשים האלה שניחנים במהות של צוררי משיח ומהו ההבדל ביניהם, אזי יהיו לך גם נתיב ללכת בו וגם הבחנה. תהיה מסוגל להבחין בצביונות המושחתים שלך עצמך ובמהות של צוררי משיח. אם תפגוש צורר משיח תהיה מסוגל להבחין בו ולחשוף אותו מהר, לעצור ולהגביל במהירות את המעשים והפרקטיקות הנמהרים והשרירותיים שלו ולמנוע או להפחית את ההפסדים שמעשיו הרעים מסבים לעבודת הכנסייה. אחרת, אם יש לכם יכולת הבנה מועטה ואין לכם הבחנה, או אם אינכם מחמירים כשמדובר באמת ומבינים תמיד רק דוקטרינות ולא מסוגלים לעמוד על מהותו של אדם – זה יגרום לכך שלא רק שלא תוכלו להבחין בצוררי משיח שמסביבכם, אלא גם לכך שתנהו אחריהם כאילו הם מנהיגים טובים. חשבו היטב, שקלו בזהירות: האם הדברים שצוררי משיח עושים מביאים יותר תועלת לבית האל או מסבים לו יותר נזק? אחרי שיקול קפדני אתם יכולים להיווכח שאף על פי שלכאורה צוררי משיח עושים כמה דברים טובים בעת עבודתם בבית האל, למעשה הם מסבים יותר נזק מתועלת. הרווחים אינם מצדיקים את ההפסדים. למעשה, המעשים הטובים שלהם אף טומנים בחובם סכנות סמויות גדולות יותר ומסבים יותר נזק מתועלת לעבודת הכנסייה. האנשים האלה ממלאים בבית האל תפקיד של משרתי השטן.

25 באפריל 2020