2. האינטרסים של צוררי משיח

ד. סיכוייהם העתידיים וגורלם

תחילה, הבה נחזור על מה ששיתפנו בכינוס האחרון. (בפעם האחרונה האל שיתף על הפריט השני, שעוסק באופן שבו צוררי משיח מתייחסים לסיכויים העתידיים שלהם ולגורלם: כיצד צוררי משיח מתייחסים לחובתם. לצוררי משיח יש שלוש גישות שונות כלפי חובתם. ראשית, האל תומך במין האנושי ומנחה אותו, ולכן ביצוע חובתו של אדם כיציר בריאה לפני האל הוא הולם, טבעי ומוצדק לחלוטין, והינו הדבר הצודק והיפה ביותר בקרב המין האנושי, ואולם צוררי משיח מתייחסים אליו כאל סוג של עיסקה ורוצים להחליף את ביצוע חובתם בסיכויים עתידיים טובים וביעד טוב. שנית, כשהאל עובד הוא מביע אמיתות רבות; צוררי משיח לא רק שלא מתייחסים לדבר האל כאמת, כדבר שהאנושות צריכה להחזיק בו, לחתור אליו ולהיכנס לתוכו כדי להיוושע, אלא להפך, הם מתייחסים למרדף אחרי סיכויים עתידיים, יעד, מוניטין ומעמד כאמת וכדברים שהם צריכים לדבוק בם ולהשיגם. שלישית, האל עובד כדי לנהל ולהושיע את האנושות, אבל מנקודת המבט של צוררי משיח מדובר רק בעיסקה ובמשחק; הם סבורים שאנשים יכולים לזכות בברכות של מלכות השמים רק באמצעות עבודה קשה ובעזרת עסקאות. אם לשפוט על סמך הגישה של צוררי משיח כלפי האמת כי האל דורש מאנשים לבצע את חובתם, הצביון שלהם מרושע.) תרצו להוסיף משהו? (צוררי משיח מתייחסים לביצוע חובתם כדרך היחידה לחתור לברכות. ברגע שהתשוקה שלהם לזכייה בברכות נכזבת, הם עשויים לנטוש מיד את חובתם ואפילו לעזוב את האל. זו הגישה של צוררי משיח כאשר התשוקה שלהם לזכות בברכות נכזבת.) (צוררי משיח לא מכים על חטא באמת ובתמים. כשמסלקים או מגרשים אותם בגלל שהם חוללו שיבושים והפרעות או עשו מעשים רעים, ובית האל מעניק להם עוד הזדמנות לבצע את חובתם, הם אינם מכירים טובה. במקום להכיר טובה הם מתלוננים ומותחים ביקורת ואומרים: "אתם מבקשים ממני לחזור כשאתם צריכים אותי, ופשוט בועטים אותי כשאתם לא צריכים." זה מוכיח שצוררי משיח לעולם לא יכו על חטא.) בקצרה, המהויות שצוררי משיח מבטאים בהתייחסות שלהם לחובותיהם ובהתייחסות שלהם לדבר האל זהות מיסודן; הם פשוט מבטאים את אותם צביונות ואת אותן מהויות ביחסם לדברים השונים הללו. בפעם שעברה שיתפנו בעצם על כל המהויות שצוררי משיח מבטאים ביחסם לחובתם. פריט ראשון: הם אינם מאמינים ומסרבים להכיר בכך שדבר האל הוא האמת; פריט שני: גם אם אתה משתף איתם על דבר האל והם מסוגלים להבין את האמת, הם לא מקבלים אותה; פריט שלישי: הם מסרבים להתמסר לריבונות האל ולסידוריו; פריט רביעי: הם לעולם לא מתחרטים באמת. האין אלה מהויות הביטויים שלהם? (כן.) האם סיכמתם את ארבעת הפריטים האלה? (לא.) רוב הדברים שדיברתם עליהם הם חלק מהביטויים ששיתפנו עליהם בפעם שעברה, אבל עדיין לא ראיתן לאשורן את המהויות שבבסיס הביטויים האלה. המהויות שצוררי משיח מבטאים לפני האמת ולפני האל הן תמיד סירוב להכיר, לקבל, להתמסר או להתחרט. מכיוון שזה האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לדבר האל ולחובתם, איך הם מתייחסים לכך שגוזמים אותם? אילו ביטויים אחרים ישנם, שמאפשרים לאנשים להיווכח כי הם ניחנים במהויות שנזכרו לעיל ומאשרים כי הם צוררי משיח, אויבי האל ואויבי האמת? זהו הפריט השלישי שעליו נשתף היום: כיצד צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. פריט זה הוא תת הנושא השלישי של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לסיכוייהם העתידיים ולגורלם. יש להבין ששיתוף על כל אחת מהאמיתות מחייב תהליכים ספציפיים של שיתוף, חיפוש והרהור כאלה. לו דיברתי רק במונחים כלליים, לא הייתם מסוגלים להבין את המציאויות של כל אמת ואמת באופן ספציפי יותר. יפה, לא נמשיך בסקירת התוכן ששיתפנו עליו בפעם שעברה. הפעם נשתף באופן רשמי על הפריט השלישי.

3) כיצד צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם

גיזום הוא דבר שכל אחד שמאמין באל עשוי לחוות. במהלך ביצוע חובתם וככל שחוויית הגיזום שלהם מתעצמת, רוב האנשים נעשים ערים באופן גובר למשמעותה. הם מרגישים שיש כל כך הרבה תועלות בכך שגוזמים אותם, והם מסוגלים יותר ויותר להתייחס נכונה לכך שהם נגזמים. מובן שכל עוד אדם מסוגל לבצע חובה, ולא משנה איזו חובה הוא מבצע, לכל אחד יש סיכוי להיגזם. אנשים רגילים יכולים להתייחס לכך שגוזמים אותם באופן הנכון. מחד גיסא, הם מסוגלים לקבל את זה שגוזמים אותם תוך התמסרות לאל, ומאידך גיסא, הם גם מסוגלים להרהר בבעיות שיש להם ולהתוודע אליהן. מדובר בגישה ובנקודת מבט שכיחות אצל אנשים שחותרים אל האמת, באופן שהם מתייחסים לכך שגוזמים אותם. אם כך, האם צוררי משיח גם הם מתייחסים באופן זה לכך שגוזמים אותם? בשום אופן לא. הגישות של צוררי משיח ושל אנשים שחותרים אל האמת בוודאות שונות כשמדובר ביחס שלהם לכך שגוזמים אותם. ראשית כול, כשמדובר בגיזום שלהם, צוררי משיח לא מסוגלים לקבל זאת. ויש סיבות לכך שהם לא מסוגלים לקבל זאת, בראש ובראשונה שכשגוזמים אותם הם חשים שכבודם נפגע, שהם איבדו את המוניטין, המעמד והכבוד שלהם, שהם נותרו ללא יכולת לזקוף את ראשם לפני אחרים. לדברים אלה נודעת השפעה על ליבם, ולכן הם מתקשים לקבל את זה שגוזמים אותם, והם חשים שלא משנה מי גוזם אותם, הוא נוקם בהם ומהווה אויב שלהם. זו צורת החשיבה של צוררי משיח כשגוזמים אותם. בכך אתם יכולים להיות בטוחים. למעשה, גיזום הוא מה שחושף באופן הטוב ביותר אם אדם מסוגל לקבל את האמת ויכול באמת להתמסר. די בכך שצוררי משיח מתנגדים כל כך לגיזום כדי להוכיח שהם סולדים מהאמת ואינם מקבלים אותה ולו במעט. זה אפוא לב הבעיה. הגאווה שלהם אינה לב העניין; אי קבלה של האמת היא מהות הבעיה. כשגוזמים אותם, צוררי משיח דורשים שזה ייעשה בטון ובגישה נעימים. אם טון הגוזם רציני והגישה שלו מחמירה, צוררי משיח יתנגדו ויתריסו וזעם יגאה בהם מרוב בושה. לא אכפת להם בכלל אם מה שנחשף בהם נכון או אם הוא עובדה, והם לא מהרהרים במה הם שגו ולא בצורך לקבל את האמת. הם תוהים רק אם היוהרה והגאווה שלהם ספגו מכה. צוררי משיח לחלוטין אינם מסוגלים להכיר בכך שגיזום מועיל לאנשים, שהוא נעשה באהבה ושהוא יכול להושיע, ושיש בו תועלת לאנשים. הם לא מסוגלים לראות אפילו את זה. האין זה מעט חסר הבחנה ובלתי הגיוני מצידם? אם כן, כשהם מתמודדים עם כך שגוזמים אותם, מהו הצביון שצוררי משיח חושפים? ללא ספק זהו צביון של סלידה מהאמת כמו גם של גאוותנות ועיקשות. דבר זה חושף שמהות הטבע של צוררי משיח היא מהות של סלידה מהאמת ושל שנאה כלפיה. לכן צוררי משיח חוששים יותר מכול מכך שיגזמו אותם; ברגע שגוזמים אותם, כיעורם נחשף במלואו. כאשר גוזמים אותם, אילו ביטויים מפגינים צוררי משיח ואילו דברים הם עשויים לומר או לעשות שמאפשרים לאחרים להיווכח בבירור שצוררי משיח הם צוררי משיח, שהם שונים מהאדם המושחת הממוצע, ושמהות הטבע שלהם נבדלת מזו של מי שחותרים אל האמת? אתן כמה דוגמאות, ואתם יכולים לחשוב עליהן ולהוסיף. כשגוזמים צוררי משיח, הם קודם כול מחשבים וחושבים לעצמם: "איזה מין אדם גוזם אותי? מה בדיוק הוא רוצה? איך הוא יודע על כך? למה הוא גזם אותי? האם הוא בז לי? האם אמרתי משהו שפגע בו? האם הוא נוקם בי בגלל שיש לי משהו טוב ולא נתתי לו אותו, והוא מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לסחוט אותי?" במקום להרהר בעבירות שלהם, במעשיהם הרעים מן העבר ובצביונות המושחתים שהם חשפו ולהתוודע לכל אלה, הם רוצים לאתר רמזים בעניין הגיזום שלהם. הם חשים שיש בכך דבר מה חשוד. זה יחסם לכך שגוזמים אותם. האם יש בכך קבלה אמיתית כלשהי? האם יש בכך איזה ידע או הרהור אמיתיים? (לא.) הגיזום של רוב האנשים עשוי להיות בגלל שהם חשפו צביונות מושחתים. זה יכול להיות גם בגלל שמתוך בורות הם עשו דבר מה שגוי ומכרו את האינטרסים של בית האל. זה עלול להיות גם בגלל שהם ביצעו את חובתם באופן שטחי והדבר הסב הפסדים לעבודה של בית האל. הדבר המאוס ביותר הוא שאנשים פועלים כרצונם במופגן, בלי מגבלה, מפרים עקרונות ומשבשים את עבודת בית האל ומפריעים לה. אלה הן הסיבות העיקריות לכך שגוזמים אנשים. בלי קשר לנסיבות שבגללן גוזמים אדם, מהי הגישה החיונית ביותר שנדרשת כלפי הגיזום? ראשית כול עליכם לקבל אותו. לא משנה מי גוזם אותך ומאיזו סיבה, לא משנה אם זה צורם לך ולא משנה הטון והניסוח, עליך לקבל אותו. אחר כך עליכם להבין מה עשיתם שלא כשורה, להכיר בצביון המושחת שחשפתם ואם פעלתם בהתאם לעקרונות-האמת. בראש ובראשונה זו הגישה שצריכה להיות לכם. האם צוררי משיח ניחנים בגישה שכזו? לא; לכל אורך הדרך הגישה שהם מפיצים היא של התנגדות ושל דחייה. עם גישה שכזו, האם הם יכולים להיות שלווים לפני האל ולקבל את הגיזום בענווה? לא. אם כך מה הם יעשו? ראשית כול, הם יתווכחו בלהט ויעלו צידוקים, יגנו על העוולות שביצעו ועל הצביון המושחת שחשפו ויתווכחו לגביהם, בתקווה לזכות בהבנת האנשים ובמחילתם, כדי שלא יצטרכו ליטול שום אחריות או לקבל דברי גיזום. מהי גישתם כשהם מתמודדים עם גיזום? "לא חטאתי. לא עשיתי שום רע. אם טעיתי, הייתה לכך סיבה; אם טעיתי, לא עשיתי זאת בכוונה, לא היה צריך להטיל עליי את האחריות לכך. מי לא טועה לפעמים?" הם נאחזים בהצהרות ובמשפטים האלה, אבל הם לא מחפשים את האמת וגם לא מכירים בטעויות שעשו או בצביונות המושחתים שחשפו – והם בהחלט לא מודים מה היו הכוונה והמטרה שלהם כשהם עשו רע. לא משנה עד כמה הטעויות שהם עשו גלויות לעין כול ועד כמה גדול ההפסד שהם הסבו, הם מתעלמים מהדברים האלה. הם לא חשים ולו שמץ של עצב או אשמה ולא שום נקיפות מצפון. במקום זה הם משקיעים את כל כוחם בהצדקה של עצמם ומנהלים מלחמת מילים מתוך מחשבה כי "לכל אחד יש נקודת מבט מוצדקת. לכל אחד יש סיבות משלו; בסופו של דבר זה מסתכם בשאלה מי דובר רהוט יותר. אם אני יכול להוליך שולל את רוב האנשים באמצעות הצידוק וההסבר שלי, אזי אני המנצח, והאמיתות שאתה מדבר עליהן אינן אמיתות והעובדות שלך אינן תקפות. אתה רוצה להוקיע אותי? לא יקום ולא יהיה!" כאשר צוררי משיח נגזמים, בעומק ליבם ונשמתם הם מלאי התנגדות ותיעוב באופן מוחלט וגמור, והם לא מקבלים זאת. הגישה שלהם היא: "לא משנה מה יש לך לומר, לא משנה עד כמה אתה צודק, אני לא אקבל זאת ואני לא אודה בכך. אני לא אשם." לא משנה כיצד העובדות חושפות את הצביון המושחת שלהם, הם לא מכירים בכך ולא מקבלים זאת אלא ממשיכים בהתרסה ובהתנגדות שלהם. לא משנה מה אחרים אומרים, הם לא מקבלים זאת ולא מכירים בכך אלא חושבים לעצמם: "בואו נראה מי ינצח את מי בדיבורים; בואו נראה מי יודע לדבר טוב יותר." זו אחת הגישות שבה נוקטים צוררי משיח כאשר גוזמים אותם.

יכולתו של אדם לקבל את האמת נחשפת כאשר הוא נגזם. כשצוררי משיח מבטאים מילים ודוקטרינות הם ברורים ביותר, אבל כשגוזמים אותם הם ממשיכים להתריס, להתווכח ולהתנגד וכלל אינם מקבלים את האמת. הם לא מסוגלים ליישם בפועל אף אחת מהמילים והדוקטרינות שהם בדרך כלל מדקלמים. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שצוררי משיח במהותם סולדים מן האמת. הצביון של צוררי משיח הוא אכזרי וגאוותן ביותר. לפני האמת והעובדות הם נוקטים תמיד גישה של עיקשות, התנגדות וסלידה. כשגוזמים אותם, צוררי משיח מגייסים כמיטב יכולתם צידוקים והסברים כדי לשמור על המוניטין שלהם, ובנוסף הם גם משוכנעים מעל לכל ספק: "אני מאמין באל, לא באדם כלשהו. האל צודק, ולא משנה איך האדם הזה גוזם אותי, הוא לא יכול לחרוץ את הגורל שלי. אני לא מקבל את האמת, אבל מה הוא יכול לעשות לגבי זה?" בליבם הם מתריסים: "לא משנה עד כמה נכונים הדברים שאומר אותו אדם שעל פני האדמה, או עד כמה הם תואמים לאמת, הם לא האמת, רק אמירות ישירות מהאל שבשמים הן האמת; לא משנה איך אותו אדם שבארץ שופט ומוכיח אנשים וגוזם אותם, הוא אינו צודק, רק האל שבשמים צודק." מה משתמע מכך מבלי שייאמר? "לא משנה עד כמה הדברים שהאל שעל פני האדמה אומר הם נכונים או תואמים לאמת, הם אינם האמת. רק האל שבשמים הוא האמת, האל שבשמים הוא הגדול מכולם. אף שהאל שבארץ גם יכול לבטא את האמת, הוא לא משתווה לאל שבשמים." האין זו כוונתם? (כן.) "אני מאמין באל שבשמים, לא באל שבארץ. לא משנה עד כמה נכונים הדברים שאתה, האדם הפשוט, אומר, או עד כמה הם תואמים לאמת, עדיין אינך האל שבשמים. האל שבשמים הוא ריבון על הכול. האל שבשמים חורץ את גורלי. האל שבארץ לא מסוגל לחרוץ את גורלי. לא משנה עד כמה הדברים שאומר האל שבארץ תואמים לאמת, אני לא אקבל אותם. אני מקבל רק את האל שבשמים ומתמסר רק לו. לא משנה איך האל שבשמים נוהג בי, אני אתמסר לו." כל הדברים האלה הם דברים שצוררי משיח חושפים כשגוזמים אותם. כולם דברים שיוצאים מלבם. הדברים האלה שבאים מהלב מייצגים באופן מלא את הצביון שלהם וחושפים את מהות טבעם, שסולדת מן האמת ושונאת את האמת. כשצוררי משיח חושפים את הדברים האלה, פרצופם האמיתי נגלה לעין כול. ניתן לומר שכל מי שמסוגל לומר את הדברים האלה הוא צורר משיח אמיתי ושד ושטן של ממש. כאשר צוררי משיח מסוימים נגזמים, הם מפגינים גישה סרבנית שאינה כנועה אך גם אינה שחצנית. הם אינם מקבלים את האמת או את העובדה שגוזמים אותם, והם גם לא באמת לומדים להכיר את עצמם. במקום זה הם מתכנסים בשכנוע העצמי שלהם ומשתמשים בו כדי להגן על המוניטין, המעמד ותחושת הנוכחות שלהם, וחושפים במלואה את מהותם כחסרי אמונה. הם משתמשים במילים "אני מאמין באל, לא באדם כלשהו, והאל צודק" כדי לסתור ולהביס את כולם, וכדי להתכחש לאמת ולאל שבארץ. בה בעת הם משתמשים במילים האלה כדי להסתיר את האחריות שלהם על חטאיהם ולחמוק ממנה, וכדי להסתיר את הצביונות המושחתים ואת מהות הטבע שלהם. צוררי משיח משתמשים בשכנוע העצמי ובתאוריות שלהם כדי להסתיר את מעשיהם הרעים, וגם משתמשים בהם כדי לנחם את עצמם ולהגן על עצמם. איך הם מנחמים את עצמם? הם חושבים לעצמם: "הכול בסדר, מה שהאדם הזה שבארץ אומר לא נחשב. גם אם הדברים שהוא אומר נכונים, אני לא אקבל אותם. כל עוד אני לא מקבל אותם, הדברים שהוא אומר אינם עובדות ואינם תואמים לאמת. ולכן אני לא צריך לקבל את האחריות לשום טעויות, לשום מעשים רעים או עבירות שאני עושה, אני יכול פשוט לעשות כאוות נפשי, להתהלך בגאווה ולעשות דברים בדרך שלי, כפי שעשיתי קודם." וכך צוררי משיח ממשיכים ללכת בנתיב שלהם באופן זה, ללא נקיפות מצפון ועדיין בלי שום תחושת בושה, ודבקים עד הסוף ממש בתשוקה ובכוונה שלהם לזכות בברכות. אלה הן פניהם האמיתיות של צוררי משיח.

צוררי משיח נחשפים כשגוזמים אותם. זו העת שבה סביר יותר מכול שמהות הטבע שלהם תיחשף. בעזרת שלושת הקריטריונים הבאים אפשר להיווכח במהות הטבע של צורר משיח. ראשית: האם הם מסוגלים להודות במעשיהם הרעים? שנית: האם הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם? ושלישית: האם כשגוזמים אותם, הם יכולים לקבל זאת מהאל? אם אדם שעובר גיזום מסוגל להתמסר ולהרהר בעצמו, ובכך ללמוד להכיר את גילויי השחיתות שלו ואת המהות המושחתת שלו, אזי זהו אדם שמסוגל לקבל את האמת. הוא אינו צורר משיח. שלושת הקריטריונים האמורים הם בדיוק מה שחסר לצורר משיח. במקום זה, כאשר גוזמים אותו, צורר משיח עושה דבר אחר, דבר שאיש לא מצפה לו, והוא הפרחת האשמות-נגד חסרות בסיס. במקום להודות בעוולות שעשה ולהכיר בצביון המושחת שלו, הוא מוקיע את האדם שגוזם אותו. איך הוא עושה זאת? הוא אומר: "לא כל גיזום נכון בהכרח. גיזום נסוב על הוקעה על ידי אדם, על שיפוט של בן אדם; זה לא נעשה בשם האל. האל לבדו הוא הצודק. צריך לגנות את מי שמגנה אחרים." האין זו האשמת-נגד חסרת יסוד? איזה מין אדם יעלה האשמות-נגד בלתי מבוססות שכאלה? רק אדם טרחן וחסר בינה שאטום להיגיון יעשה כן, ורק בן דמותם של שדים ושטנים יעשה זאת. אדם בעל מצפון והיגיון לעולם לא יעשה דבר שכזה. ולכן מי שמפריחים האשמות-נגד בלתי מבוססות כשגוזמים אותם, חייבים להיות אנשים רעים. הם כולם שדים. כשצוררי משיח מעלים האשמות-נגד בלתי מבוססות, מה הם אומרים לעתים מזומנות? "אני מאמין באל, והאל צודק! אני מתמסר לאל, לא לאדם כלשהו! לא כל גיזום מוצדק בהכרח. אם האל גוזם אותי, אני אקבל זאת, אבל אם אנשים גוזמים אותי, לא!" הדבר הראשון שצוררי משיח יגידו הוא "האל צודק!" אתה יכול לשמוע שהטון שלהם טומן בחובו מנטליות זדונית. הדבר השני שהם אומרים הוא "אני מתמסר לאל, לא לאדם כלשהו!" האם שמעתם את שתי ההצהרות האלה? (כן.) האם הצהרתם אותן אי פעם? (לא.) רוב האנשים אינם מעזים להשמיע את שתי ההצהרות האלה. רק כשקורה להם דבר שהם מאמינים שהוא חיובי ושלתפיסתם הם צריכים לקבל, הם אומרים: "האל באמת צודק, נכון היה שיגזמו אותי ושיטילו עליי משמעת." הם מקבלים זאת באופן חיובי ולא משתמשים בדברים האלה כלל בשביל להגן על האינטרסים האישיים שלהם או להצדיק ולהסביר את עצמם. הם באמת מקבלים את הדברים האלה ואת העובדה הזאת ומכירים בהם מעומק הלב. הגישה של צוררי משיח שונה. בהקשר של הגיזום שלהם, הם מסוגלים להשתמש בטון הזה או בכוונה מעין זו כדי לומר: "אני מאמין באל, והאל צודק! אני מתמסר לאל, לא לאדם כלשהו!" מה משמעות הדבר? האם הם אנשים שמקבלים את האמת? בהחלט לא. הם מתכחשים לכך שהגיזום שלהם נובע מהאל ושהאל מאשר אותו. אי היכולת שלהם לקבל זאת מהאל מוכיחה היטב שהם אינם מכירים בריבונות האל על כל הדברים ואינם מאמינים שדברי האל הם האמת. אם כך, איך הם יכולים להכיר בכך שהאל צודק? הם בבירור משתמשים במילים האלה, שעל פניו דומה כי הן נכונות, כדי לגנות אחרים ולגנות את מי שביקורתיים כלפיהם, שגוזמים אותם ושחושפים את הצביונות המושחתים שלהם. האין אלה מעשיהם של אנשים רעים? אלה אנשים רעים. אנשים רעים עשויים ברגעים קריטיים להשתמש במילים נכונות כדי להתנגד לאל ולהתנגד לאמת, ולהשתמש בדברים נכונים כדי להגן על האינטרסים האישיים שלהם, על התדמית שלהם ועל כבודם ושמם. האין זה מביש? "העז איש רשע בפניו" (משלי כ"א 29), אנשים רעים וצוררי משיח מאששים את המשפט הזה. צוררי משיח הם אנשים כאלה.

דבר נוסף שצוררי משיח אומרים הוא: "אני מאמין באל, לא באדם כלשהו!" האם המשפט הזה נשמע על פניו שגוי? (לא.) אמונה באל היא כמובן נכונה – אנשים לא יכולים להאמין באדם כלשהו. המילים האלה כל כך נאותות ונכונות, אין בהן שום דבר לא נכון. לרוע המזל, משמעות המשפט הזה משתנה כשהוא נאמר על ידי צורר משיח. מה מוכיח שינוי המשמעות הזה? שצוררי משיח משתמשים במילים נכונות כדי לחלץ את עצמם מצרה ולהסביר את עצמם. מהי הכוונה הנסתרת בדברים האלה שהם אומרים? מהי הסיבה שהם אומרים את הדברים האלה? אילו היבטים של המהות שלהם הם מוכיחים? (אי קבלת האמת, שנאת האמת.) נכון, הם אינם מקבלים את האמת. אם כך, הם אינם מקבלים את האמת, אבל האם הם יגידו בגלוי: "אני לא מקבל אותה; גם אם הדבר שאמרת נכון, אני לא מקבל אותו"? לו הם היו אומרים זאת, אנשים היו יכולים להבחין בהם וכולם היו דוחים אותם, והם לא היו מסוגלים לשמור על מעמדם, ולכן הם לא יכולים לומר זאת. בליבם הם מבינים היטב את הדברים האלה. כאן טמונה הערמומיות והרשעות של צוררי משיח. הם חושבים: "אם אסתור אותך בגלוי, אצא נגדך בגלוי ואתנגד לך, אתה תגיד שאני לא מקבל את האמת. אם כך, אני לא אניח לך לראות שאני לא מקבל את האמת. אני אשתמש באמצעים אחרים כדי ליישב את העניין ולהגן על עצמי." הם אומרים אפוא: "אני מאמין באל, לא באדם כלשהו." אנחנו מנתחים כאן את השאלה אם צוררי משיח מקבלים את האמת, ולא משנה אם הם מאמינים באל או באדם כלשהו. האין הם יוצרים ערבוב של מושגים באומרם זאת? הם מערבבים בין מושגים ומנסים להוליך אנשים שולל. כדי למנוע מאנשים להיווכח שהם לא מקבלים את האמת, הם אומרים שהם מכירים באל ומכירים באמת, שהם מאמינים באל ומאמינים שהאל הוא האמת, ושמכיוון שהאל הוא האמת, האל אינו יכול להיעשות אדם, ושאם הוא נעשה אדם, אזי הוא לא אוחז באמת ואותו אדם אינו האל. אם לשפוט על סמך זה, האם הם לא נחשפו כבר כצוררי משיח? הם פשוט אינם מקבלים את זה שהאל יכול להיעשות למשיח ולהפוך לאדם מהשורה. הם חושבים שהאל היחיד הוא האל שבשמים, אותו אל בלתי נראה ובלתי מוחשי שהאדם יכול לדמיין ולהשתמש בו באופן שרירותי. האם יש קווי דמיון בין השקפה זו להשקפתו של פאולוס? (כן.) מה הייתה גישתו של פאולוס כלפי המשיח שבארץ? האם הוא הכיר בו? האם הוא קיבל אותו? (לא.) פאולוס אמר: "המשיח הוא בנו של האל החי, וגם אנחנו בנים של האל החי. פירוש הדבר שכולנו אחיו ואחיותיו של המשיח, ושמבחינת בכירות כולנו שווים. האל שאנחנו מאמינים בו שוכן בשמים. אין שום אל בארץ. ולכן אל תבינו לא נכון, האדם הזה שבארץ הוא משיח, הוא בן האלוהים. דינו אינו כדין האל. הוא לא יכול לייצג את האל שבשמים, אנשים לא יכולים להתייחס אליו כאמת ואנשים לא צריכים לנהות אחריו." מה אנחנו יכולים לנתח על סמך המילים "אני מאמין באל, לא באדם כלשהו" שצוררי משיח אומרים? כמו פאולוס, הם מכירים רק באל המעורפל שבשמים ואינם מכירים בכך שהמשיח הוא האל. במילים אחרות, הם אינם מכירים בעובדה שהאל התגלם בבשר ונעשה לאדם מן השורה – בנקודה זו צוררי משיח דומים בדיוק לפאולוס. הכוונה שלהם היא: "אם אתה מאמין באל, אז תאמין באל, לא באדם כלשהו. אין טעם להאמין באדם כלשהו, אתה לא יכול להרוויח ברכות מאמונה באדם כלשהו. כדי להאמין באל אתה חייב להאמין באל שבשמים, באל הבלתי נראה. האל שבשמים הוא כה אדיר וכל יכול, מה האל שבארץ יכול לעשות? הוא יכול רק להביע אמיתות מסוימות ולהגיד כמה דברים נכונים." אם אנחנו מנתחים ושופטים את המהות שלהם בהסתמך על הדברים האלה, הם מתנגדים למשיח, אינם מכירים במשיח ומתכחשים לעובדה שהאל התגלם בבשר. הם צוררי משיח מוחלטים.

כשגוזמים צוררי משיח, כשהם נתקלים במכשולים וכשמישהו חושף אותם הם משתמשים במשפט "האל צודק" כדי להגן על עצמם, כדי להתכחש לחשיפתם על ידי האדם האחר וכדי להתכחש לגיזום שלהם על ידו. לא משנה מה, כשגוזמים אותם הגישה העיקרית שלהם היא גישה של התרסה, של התנגדות ושל אי קבלה, והם עושים את המיטב להסביר את עצמם ולהגן על עצמם. יש כאלה שאף אומרים: "הזמן יחשוף הכול. האל צודק. מי ייתן ויום יבוא והאל יחשוף זאת למעני!" לא משנה כמה גדולים ההפסדים שהם מסבים לעבודה של בית האל במהלך ביצוע חובתם, מעצם היותם אנשים מושחתים לא אכפת להם מהדבר והם לא מקדישים לכך שום התייחסות. גם אם העובדה הזאת נחשפת, הם לא מכירים בכך שההפסדים האלה נגרמו על ידם ולא מוכנים לקחת אחריות. בסוף הם עדיין רוצים להניח לאל לחשוף זאת עבורם, כאילו האל נמצא שם כדי לשרת אותם וחייב להגן עליהם כשהם טועים, כאילו הוא אל מסוג כזה. הם אינם מקבלים את האמת, הם לא מסוגלים לקבל את הגיזום והם לא מסוגלים להכיר את עצמם, אבל זה לא הכול – הם אפילו מבקשים מהאל לספק הסברים למענם ולהצדיק אותם. האין זה דבר מביש? זה כל כך מביש! כל צוררי המשיח הם חסרי בושה באורח קיצוני, והם גם מרושעים ביותר. זה היבט אחד. כשצוררי משיח נגזמים, אילו שתי הצהרות הם משמיעים לעתים קרובות? ("אני מאמין באל, לא באדם כלשהו!" "האל צודק!") אלה הן שתי אמירות שהם נוהגים לומר. הם לא יכולים לבטא שום סוג אחר של הנמקה כוזבת, הם לא מעזים לעשות כן. הם משתמשים בשתי הצהרות נכונות כדי להטעות אנשים, כדי להשמיע טיעונים למען עצמם באופן חסר היגיון, בניסיון להפוך דבר רע לדבר טוב ודבר מרושע לדבר צודק, בעודם מנסים להפוך את הטעויות ואת ההפסדים שהם הסבו לדבר מוצדק. הם רוצים להשתמש בשתי ההצהרות האלה כדי לבטל את כל הדברים האלה במחי יד, למחוק אותם כליל ולהעמיד פנים שהם אינם קיימים, והם ממשיכים להאמין כפי שתמיד האמינו. האם יש חרטה כלשהי בביטוי הזה של צוררי משיח? (לא.) לא זו בלבד שהם לא מתחרטים, הם גם נותנים ביטוי לפן נוסף של צוררי משיח – סלידה מן האמת, גאוותנות, רשעות ואכזריות. הגאוותנות שלהם מתבטאת בעובדה שהם בזים לכל מי שגוזם אותם, וחושבים לעצמם: "אתה בסך הכול אדם, אני לא מפחד ממך!" האין זה גאוותני? (כן.) באיזה אופן הרשעות שלהם מתבטאת? (בהפרחת האשמות-נגד חסרות בסיס.) הפרחת האשמות-נגד חסרות בסיס היא היבט אחד, והיבט נוסף הוא שימוש במילים נכונות כדי להסביר ולהצדיק את עצמם ולהגן על עצמם. איזה עוד צביון טמון בכך? העלאת האשמות-נגד חסרות בסיס היא גם אכזרית. צוררי משיח אינם מכירים בכך שדבר האל הוא האמת. אם מישהו חושף את המהות הזאת שלהם, הם עדיין אינם מקבלים את העובדה שהם לא מכירים באמת. הם לא מהרהרים ולא מנסים להכיר את עצמם; במקום זה הם מפריחים האשמות-נגד משוללות יסוד ומשתמשים במילים נכונות וערבות לאוזן כדי להוקיע אחרים. השיטות והאמירות שהם נוקטים כדי להוקיע אחרים הן בוגדניות ומרושעות כאחד. הם יודעים באילו מילים להשתמש כדי להוקיע אחרים ולהשתיקם, כך שאנשים אחרים לא יודעים מה להשיב ולא יכולים לעשות להם כלום. זו רשעות. השיטה והפרקטיקה הזאת שלהם מהוות צביון אכזרי מוחלט. אלה כמה צביונות של צוררי משיח שאנחנו יכולים לנתח מתוך הנושא של גיזום צוררי משיח. האין הצביונות והגילויים האלה של צוררי משיח תואמים לארבעת הפריטים שדיברנו עליהם קודם? (כן.) מהם ארבעת הפריטים האלה? (הפריט הראשון הוא חוסר אמונה וסירוב להכיר בכך שדבר האל הוא האמת; הפריט השני הוא שגם אם אתה משתף איתם את דבר האל והם מסוגלים להבין את האמת, הם לא מקבלים אותה; הפריט השלישי הוא סירוב להתמסר לריבונות האל ולסידוריו; הפריט הרביעי הוא היעדר מתמיד של חרטה אמיתית.) חוסר אמונה, חוסר קבלה, חוסר התמסרות וחוסר חרטה, "ארבעת החוסרים" האלה מייצגים את המהות של צוררי משיח. צוררי משיח לעולם לא יקבלו את האמת ולעולם לא יודו בעובדות. זהו סירוב עיקש להכות על חטא, וזה דבר שנובע מטבעם של צוררי משיח. זהו הביטוי הראשון לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. אף שאותה מהות צביון משותפת לצוררי משיח, האמירות הידועות והסיסמאות הנפלאות שיוצאות מפיהם בהחלט אינן זהות לחלוטין. צוררי משיח עשויים לפעמים לומר כך ולפעמים אחרת, אבל לא משנה אילו דברים יוצאים מפיהם, המאפיינים והמהות שלהם יהיו זהים – המהות של דבריהם היא מהות שאינה מקבלת את האמת. אם הם אינם מקבלים את האמת, אז מהם בדיוק הדברים שהם אומרים? האם הם דברים שתואמים לאמת? האם הם דברים אנושיים או דברים שעולים בקנה אחד עם המוסר? האם הם דברים שתואמים למצפון ולהיגיון? (הם אומרים דברים שטניים.) נכון. הגדרתם כדברים ריקים או דברים מבולבלים אינה מדויקת, אבל האמירה שאלה דברים שטניים מסבירה את העניין.

כשצוררי משיח נגזמים, כשאחים ואחיות מותחים עליהם ביקורת וחושפים אותם, אילו עוד דברים הם אומרים? צוררי משיח מסוימים טועים או אומרים כמה דברים שטניים כדי להוליך אנשים שולל. כשהאחים והאחיות רואים זאת, הם מבקרים וגוזמים אותם וחושפים אותם כחמקמקים וכערמומיים. אף שכלפי חוץ הם אינם מתריסים, בתוך תוכם הם מלאי התנגדות, כאומרים: "מה אתה יודע? אתה ידען כמוני? אתה מאמין באל הרבה שנים כמוני? כמה שנים אתה מאמין באל? אני לא ארד לרמה שלך!" כשמנהיגים ועובדים גוזמים אותם, הם עשויים לאמץ גישה חלקלקה וכלפי חוץ לפייס אותם באמתלות ולומר דברים מסוימים שנעימים לאוזן, אבל בסתר ליבם הם לא מרוצים, הם מתריסים ומחפשים שעת כושר לנקום. כשאח או אחות מהשורה גוזמים אותם, צוררי משיח אינם מנומסים כל כך – הם יתרגזו ויכעסו והם יתקפו בחזרה וינקמו. כשהם תוקפים ונוקמים, הם לעתים קרובות אומרים דברים כמו: "אתה טירון מדי בשביל לגזום אותי! אלמלא הייתי מאמין באל, לא הייתי מפחד מאיש!" האם יש פסול בדברים האלה? זה מסוג הדברים שבדרך כלל נאמרים על ידי כופרים ואנשים נאלחים במיוחד. איך ייתכן שדברים כאלה נשמעים בכנסייה? אנשים שמסוגלים לדבר כך הם קבוצה ייחודית, ולקבוצה הייחודית הזאת יש מזג ייחודי. במה המזג שלהם ייחודי? לעתים קרובות, אנשים כאלה מתחשבים בבכירות בתוך הכנסייה. הם רואים בכולם נחותים מהם, לא מחבבים איש ורוצים להטיף, להעניש ולתמרן את כולם. לשיטתם, אף על פי שהם מאמינים באל, איש אינו ראוי להיות שותף שלהם. לא פלא שהם משמיעים את הדברים הגאוותניים האלה כשאנשים נוהגים בהם כאחים ואחיות ומנהלים איתם שיחות פתוחות, כשהם חושפים את הצביונות המושחתים שלהם וגוזמים את הדברים ואת המעשים שלהם שאינם עולים בקנה אחד עם האמת. הם מתייחסים לבית האל כחברה וכשטח פרטי שלהם, ומתייחסים לאחים ולאחיות בכנסייה כאל זוטרים מהם. הם חושבים שהאחים והאחיות לא יודעים כמעט כלום על החברה ושההבנה שלהם בענייניה שטחית בלבד; בעיניהם האחים והאחיות הם בתחתית הסולם החברתי ויש לזלזל בהם, לשחק בהם ולרמוס אותם. הם חושבים שקל להתעמר בכל האחים והאחיות ולשחק בהם, ושהם עצמם לא יהיו אנשים כאלה. לכן הם חושבים שכל מי שגוזם וחושף אותם, מתעמר בהם, מזלזל בהם ומחריג אותם. הם כבר נשמרו מכך בליבם: "שלא תחשוב שאתה יכול להעניש אותי ולהפחיד אותי! אתה עדיין טירון!" האין זה דבר שיגיד אדם שניחן ב"רוח גבורה"? לרוע המזל, הדברים האלה אינם האמת. לא משנה כמה שאר רוח ויושרה מוסרית יש לך, האל לא יאשר אותך. האל מתעב צביונות כאלה ואנשים שאומרים את הדברים האלה. האל מוקיע ודוחה בתיעוב אנשים שאומרים דברים כאלה לפניו. אנשים שדבקים בדברים האלה כאילו הם האמת לעולם לא יוכלו להיוושע בידי האל. אם כך, הבה נבדוק שוב מה לא בסדר בדברים האלה. כולם שווים לפני האמת, ואין בבית האל שום הבחנות של גיל או של מעמד נחות או אצילי בין מי שמבצעים את חובותיהם. כולם שווים לפני חובתם, ורק מבצעים עבודות שונות. אין שום הבחנה בינם על סמך הוותק שלהם. לפני האמת, כולם צריכים לשמור על לב עניו, מסור ומקבל. אלה ההיגיון והגישה שבהם אנשים צריכים להיות ניחנים. אם כך, האם אנשים שאומרים "אתה טירון מדי בשביל לגזום אותי!"? לא מלאים באווירה, באידיאולוגיה ובנתעבות של החברה? הם מתייחסים לבית האל כחברה, הם מתייחסים לאחים ולאחיות של בית האל כקבוצה פגיעה בתחתית הסולם החברתי, והם רואים בעצמם מנהלים של הכול, אנשים שאיש לא יכול לגעת בם או להרגיזם, ומי שמוודאים שסופם של אלה שחושפים וגוזמים אותם יהיה בכי רע. לדעתם בית האל כמוהו כחברה: שכל מי שסרבן ומתנשא יוכל לעמוד איתן, שאיש לא יעז לגעת במי שהם אכזריים, תוקפניים ורעים, והם מאמינים שכל מי שמקבל את זה שגוזמים אותו הוא חסר כישורים ויכולות. הם חושבים שאיש לא יעז לגעת באנשים שניחנים ביכולת כלשהי, שאיש לא יעז לחשוף את אותם אנשים גם אם הם טועים, ושהם החבר'ה הקשוחים באמת! צוררי משיח חושבים שלא משנה באיזו קבוצה בעולם הם נמצאים, הם חייבים להחזיק בכוח ולהיות חסרי רחמים ורעים מספיק כדי שאחרים לא יתעמרו בהם או יציקו להם מדי פעם. הם חושבים שאלה יכולת וכישרון, והם רוצים לנצל את היכולת הזאת כדי להשיג מעמד, תהילה ורווח, ובסופו של דבר לשריין לעצמם יעד טוב. איזה מין צביון זה? הוא גם אכזרי וגם מרושע. לא משנה כמה דרשות צוררי משיח שומעים, הם לא מסוגלים להבין את האמת. הם לא מסוגלים לראות שהאמת מושלת בבית האל. הם לא יכולים לראות את השינויים שעוברים מי שמקבלים את האמת, וגם אם הם רואים אותם, הם לא מכירים בהם כשינויים. הם חושבים שהשינויים האלה הם כולם פועל יוצא של העמדת פנים ושל ריסון עצמי, ושהם לא ירסנו את עצמם ויקבלו דברים ללא מאבק. בגלל שזה סוג ההיגיון שלהם, הם מסוגלים לומר דברים כגון: "שלא תחשבו שאתם יכולים להעניש אותי ולהתעמר בי!" האין זו רשעות של צוררי משיח? מחשבות והשקפות כאלה הן מרושעות. זה שהם מסוגלים לומר את הדברים האלה ולפעול כך, זו חשיפה של הצביון האכזרי שלהם. האם יש אנשים כאלה בכנסייה? כשאחים ואחיות מנהלים איתם שיחה פתוחה מהלב, חושפים אותם, מדברים על הבעיות שלהם, על החסרונות שלהם ועל גילויי השחיתות שלהם, הם חושבים שמתעמרים בהם ומשפילים אותם ושלא מתייחסים אליהם ברצינות. ואז הם אומרים: "אתה טירון מדי בשביל לגזום אותי!" לא משנה מיהם האנשים שאותם הם רואים נגזמים, הם תמיד יחשבו: "האם אתה יכול לזכות באמת בכך שתקבל את זה שגוזמים אותך? בלתי אפשרי!" הם לא מכירים בכך. הם חושבים שגיזום אנשים זה התעמרות באנשים וניצול עמדת כוח כדי להעניש אותם, ושמתעמרים באנשים כשהם עושים טעויות פעוטות כלשהן בגלל שהם ישרים מדי. הם אינם מכירים בכך שגיזום אנשים מהווה עבורם אהבה ועזרה. הם אינם מכירים בכך שאנשים יכולים להתחרט ולהשתנות באמת רק כשהם מקבלים את זה שגוזמים אותם, על אחת כמה וכמה שהם אינם מכירים בעובדה שהאמת מושלת בבית האל. לפיכך, צוררי משיח אומרים לעצמם לעתים קרובות: "לא משנה מי גוזם אותי, אני לא אניח לזה. אני בשום אופן לא אניח למישהו להתעמר בי!" איזה מין אנשים מסוגלים לומר דברים כאלה? רק מי שלא מקבלים את האמת ושונאים את האמת מסוגלים לומר דברים כאלה. כל אדם שניחן בצביון אכזרי שכזה ושמסוגל לומר דברים כאלה, ניחן במהות טבע של צוררי משיח והוא בן דמותו של השטן.

כשגוזמים צוררי משיח, הם אומרים ביטוי נוסף: "אלמלא הייתי מאמין באל, לא היה אכפת לי מאיש!" מה משמעות המשפט הזה? זו הצהרה שכיחה שצוררי משיח מסוג מסוים משמיעים. מכיוון שהם אומרים זאת, הבה ננתח את זה. מכיוון שהם יכולים לומר את הדברים האלה, חייבת להיות להם משמעות מסוימת. על פניו נראה שהדברים האלה אומרים, שמאז שהאנשים האלה התחילו להאמין באל, הם עברו שינוי גדול. לכאורה טמונה בדברים האלה תחושה של הכרת תודה, במובן של "האל שינה אותי, האל כבש אותי. אם האל לא היה משנה אותי, הייתי אדם גאוותן ללא נשוא." על פניו הדברים האלה לכאורה טומנים בחובם הלך רוח של הכרת תודה, אבל כשמנתחים אותם מנקודת מבט אחרת, הם בעייתיים מאוד. צוררי משיח אומרים שלפני שהם האמינו באל, לא היה להם אכפת מאחרים. מהו הצביון של האנשים האלה? (גאוותן ואכזרי.) אלה אנשים גאוותנים ואכזריים ביותר, ואלמלא הם האמינו באל, הם היו אנשים רעים מאוד. חוסר אכפתיות כלפי אחרים, משמעו חוסר כבוד כלפי הזולת, פירושו שהם רומסים את כולם, ושלא משנה אם אנשים אחרים הם נהדרים או טובים, בעיניהם הם שום דבר. הם לא נכנעים לאיש, הם בזים לכולם והם לא משרתים אף אחד. לו ביקשו מהם לשרת מישהו, זה היה פוגע בכבודם. אם מישהו ראוי לשירות שלהם, זה רק האל שבשמים. עתה שהם מאמינים באל, הם ממתנים את הביטוי והגילוי הזה של חוסר אכפתיות כלפי אחרים, ואחרי שהם באים לבית האל הם ניאותים באי רצון לעבוד עם אחרים בקבוצה, לטפל בדברים ולתקשר עם אחרים כמו אנשים רגילים. אבל כשהם מטפלים בעניינים ומתקשרים עם אחרים, דברים מסוימים בהכרח לא מסתדרים כפי שהם היו רוצים, ודבר זה גורם לצביון שלהם להתפרץ מחדש ולעורר את המילים האלה. במקור, כשהיו בעולם שבחוץ ולא האמינו באל, הם לא נכנעו בפני איש וחשבו שאיש לא ראוי לתקשר איתם. אם כך, מאז שהם התחילו להאמין באל, האם הם ויתרו לאח או לאחות כלשהם בבית האל? (לא.) האם אדם שניחן באנושיות תקינה וברציונליות רגילה היה מתנהל כך, בלי קשר לקבוצה שבה הוא נמצא? (לא.) אפילו כופרים אומרים: "בין כל שלושה אנשים שהולכים יחד, יש לפחות אחד שיכול להיות המורה שלי." כלומר, בין כל שלושה אנשים חייב להיות אדם אחד שהוא חזק וטוב יותר ממך ושיכול להיות מורה שלך ולעזור לך. כופרים אומרים דברים כאלה, אז האם האנשים הגאוותנים האלה מכירים בנכונות אותם דברים? האם הם מסוגלים לתקשר עם אחרים בקבוצה כשווים? האם הם יכולים להיות רציונליים? (לא.) אם כך, כשצוררי המשיח האלה נמצאים בקרב הכופרים שאינם מאמינים באל, איזה מין אנשים הם? (הם אנשים קשים.) נכון, הם נבלים, הם אנשים קשים. אין שום דבר שמישהו יכול לעשות בנוגע אליהם. איש לא מעז להתגרות בהם, להכעיסם או לגעת בהם. הם נבלים! אם תכעיס אותם יהיו לכך השלכות, זה כמו להכעיס שד אכזרי. לרוב אף אחד בחברה לא מעז להתעסק עם אנשים כאלה. כשהם מטפלים בדברים, הצביון שלהם והעקרונות שלהם הם להיות גסי רוח וחסרי היגיון ולחולל צרות כל הזמן. איש לא מעז להרגיז אותם, איש לא מעז לגעת בהם, ואיש לא מעז להתעמר בהם; הם היחידים שמתעמרים באנשים. כך הם משיגים את מטרתם. אם כך, האם הם מסוגלים להשתנות אחרי שהם באים לבית האל? האם הם השתנו? (לא.) מה מוכיח לנו שהם לא השתנו, שהם לא מסוגלים להשתנות? (העובדה שהם אומרים "אלמלא האמנתי באל, לא היה אכפת לי מאיש!") בדרך כלל הם לא אומרים את הדברים האלה – באיזה הקשר הם כן אומרים אותם? כשמישהו מצביע על החסרונות שלהם, אומר דברים שפוגעים בכבודם או נוגע בעצב חשוף, הם פולטים את המשפט הזה: "אלמלא האמנתי באל, לא היה אכפת לי מאיש! אתה מעז להילחם בי? מי אתה חושב שאתה?" איזה צביון זה? הם אפילו מוסיפים לפני המשפט הזה מילות הסבר ואומרים: "לפני שהאמנתי באל, לא היה אכפת לי מאיש." הרי עתה שאתה מאמין באל, אתה עדיין לא נכנע ולא מקשיב לאף אחד, הלא כן? אתה עדיין אותו שד ושטן גמור, הלא כן? לתחושתם הם השתנו לטובה אחרי שהחלו להאמין באל. אם הם השתנו לטובה, איך הם יכולים להגיד את הדברים האלה? אין להם שום מצפון והיגיון, והם מעזים לצעוק בגלוי וליידע אחרים: "אני בריון ואני לא מפחד מאף אחד!" במה יש לעריץ, נבל ובריון להתרברב? במה יש לו להתפאר? ואף על פי כן צוררי משיח מתפארים באופן זה. הם מתייחסים לעובדה שהם היו פעם עריצים כאל ימי הזוהר שלהם, והם מתרברבים בכך בבית האל. איזה מין מקום הוא בית האל? זה מקום שבו האמת מושלת. זה מקום של קדושה שבו האל מושיע אנשים. איך בית האל יכול לסבול שאתה אומר דברים שטניים כאלה? לצוררי משיח אין שום תחושת בושה, הם לא יודעים שאלה דברים שטניים, והם אפילו מתרברבים בהם כאילו הם דברים טובים, כאילו הם האמת. הם באמת אנשים חסרי בושה, הם לא יודעים בושה מהי והם נתעבים! כשאדם מעין זה אומר לכם דברים שטניים, האם יש לכם דבר מה הולם להשיב לו כדי להפריכם? (פגשתי פעם אדם כזה; הוא לא נכנע בפני אף אחד בכנסייה. באותו זמן הוא אמר דברים כאלה כביקורת עליי. לא הייתה לי שום הבחנה ואמרתי לו שאני מקבל זאת.) כך השבת. לא היה נכון לענות כך; לא נשאת עדות. אתה צריך להצביע על הבעיות שלו ולבייש אותו. כשהוא אומר דברים שטניים, אסור לך לוותר ואסור לך לציית לדברים השטניים האלה. אתה חייב לחשוף אותו. כדי להיות אחד מהמתגברים של האל ולשאת עדות לאל, אתה חייב להיות מסוגל לבייש שדים ושטן, ולומר דברים שיכולים לבייש את השטן ושתואמים לאמת. גם אם הוא לא מקבל זאת, לא יהיה לו מה לומר, והוא יתנהג כראוי ויתמסר. האם הפחדה של אדם כזה תעבוד? מה לגבי הוקעתו? מה באשר לדיון איתו ושידול שלו? (לא.) אם כך מה יעבוד? (אם מישהו היה אומר דברים כאלה בכנסייה, הייתי אומר: "האם אתה מנסה להתנהג באופן זוועתי? אם אתה מסוגל להקשיב באופן רגיל לאחים ולאחיות שמשתפים את האמת ולקבל את האמת, טוב מאוד, אבל אם אתה רוצה להתנהג פה באופן איום ונורא, לך מפה. בית האל לא מתיר לך להתנהג פה בצורה איומה. הדברים שלך אינם תואמים לאמת. אל תביך את עצמך כאן!") הדברים האלה עוצמתיים מאוד, אבל אנשים מעין אלה הם עריצים ושודדים. האם הם מפחדים ממילים כאלה? (לא.)

תנו לי לספר לכם משהו. בעבר הכרתי אדם שהיה שף לפני שהתחיל להאמין באל. הוא אמר לי פעם: "כשהייתי שף בעולם שבחוץ, ואותם אנשים חשובים ופקידים בכירים היו באים לשתות, לא רציתי שום קשר איתם. כשהייתי מבשל להם, הייתי מניח יד אחת על המותן, מציב רגל אחת על קצות האצבעות ומבשל להם ביד אחת." הוא הדגים זאת בעת שדיבר ותנוחתו נראתה זועמת ומתריסה כאחד. מה שהשתמע מדבריו היה: "אף אחד מהכופרים אינו משתווה לי ואני לא איכנע לאיש מהם. אני מוכשר ביותר, ובעולם שבחוץ אנשים כמוני הם אנשים הגונים. באופן כללי לא אכפת לי מפקידים בכירים!" הוא החווה בידו בעת שדיבר ונשמע מרוצה מעצמו, והדגים את התנועות האלה בקלילות. ראיתי שהוא מורגל מאוד בהצגה של התנועות האלה, של ההתנהגות הזאת ושל התנוחה הזאת – שהוא ביצע אותן לעתים תכופות. הבנתי שהוא מבצע את המופע הזה מתוך כוונה מסוימת להתרברב ולנפנף ב"ימי הזוהר" שלו, בניסיון לגרום לאחרים להעריץ אותו. כשראיתי אותו עושה זאת, חייכתי ואז אמרתי לו: "אם כך, יש לך צביון רע." אמרתי זאת בחיוך ולא הוספתי דבר. פניו התקדרו מיד, והוא הפסיק בו ברגע את תנועותיו והשתתק. מאותו רגע הוא לא דיבר עוד על "ימי הזוהר" שלו. מה אמרתי לו? (יש לך צביון רע.) מה הייתה משמעות הדבר? (זה הצביע על מהות הטבע שלו והוא חש כלימה.) נכון. האם הרגזתי אותו? האם התווכחתי איתו? האם פגעתי בכבודו? (לא.) האם התייחסתי אליו בתוקפנות ואמרתי: "תסתלק מפה! זאת האמונה שלך באל?" או "אתה עדיין טירון מכדי לדבר איתי על 'ימי הזוהר' שלך!" האם נקטתי את השיטות האלה? (לא.) אמרתי רק משפט אחד, מבלי לרמוז לאף אחד מהדברים האלה: "אם כך, יש לך צביון רע", והוא נכלם והשתתק. המחשתי את כוונתי בלי להרחיב מעבר לזה. אם אדם חכם היה שומע זאת, הוא היה מבין את הכוונה מיד ובעתיד היה נוהג ביתר איפוק. מה דעתכם על הגישה הזאת? (זו גישה טובה.) האם ראוי היה לנעוץ בו מבטים כועסים ולהתווכח איתו? (לא.) אם מישהו אומר: "אלמלא האמנתי באל, לא היה אכפת לי מאיש!" אתה צריך לומר לו: "אם לא היה אכפת לך מאיש לפני שהתחלת להאמין באל, פירוש הדבר שהיה לך צביון רע. אם גם עכשיו, כשאתה מאמין באל, עדיין אינך רוצה לגלות אכפתיות כלפי אחרים, פירוש הדבר שהצביון שלך אפילו גרוע יותר ושמשהו לא בסדר במהות שלך." פשוט הגידו את זה ובחנו את התגובה שלו ואת ההתנהגות שלו. זה נקרא להכות אותם במקום שבו כואב. האם אנשים רעים יתעצבו כשהם ישמעו את הדברים האלה? הם ירגישו מדוכדכים. הם יחשבו לעצמם: "חשבתי שהשגתי שינוי באמונה שלי באל, ואפילו השתמשתי בדברים האלה כדי להתפאר בכישורים שלי ולנפנף בימי הזוהר שהיו לי לפני שהתחלתי להאמין באל. לא ציפיתי שמישהו עם הבנה יחשוף את הסוד המביש שמאחורי העניין הזה ויגלה שיש לי צביון רע." מה המשמעות של צביון רע? אם להשתמש במילים יפות, פירוש הדבר שהאנושיות שלהם לא טובה; אם לומר זאת באופן בוטה יותר, פירוש הדבר שהם חסרי תקנה. אילו אנשים בחברה הם חסרי תקנה? (בריונים, חוליגנים, עריצים ונבלים.) נכון, אלה האנשים חסרי התקנה. ברגע שתגיד שהם חסרי תקנה ושהצביון שלהם רע, הם יבינו. הם יבינו שאתה מתייחס לבריונים, לחוליגנים, לעריצים ולנבלים – למונחים האלה ולסוגי האנשים האלה. האם יהיה להם נעים לשמוע שהם משתייכים לקטגוריה הזאת? (לא.) לא יהיה להם נעים בכלל. והאם תצטרך להוסיף ולומר עוד משהו? (לא.) הסוד המביש שלהם ייחשף באמצעות אותו משפט יחיד. "אז זה סוג האדם שאתה. אתה עדיין מתרברב פה, מתפאר בדברים שליליים כאילו הם חיוביים. מה אתה מנסה לעשות? זהו בית האל, אל תתרברב פה. זה לא מקום שראוי שתתרברב בו. אם אתה רוצה להתרברב, לך מפה. בית האל הוא מקום שבו האמת מושלת, לא מקום שנועד שתתהלך בו ביהירות ותצהיר על מעשיך הרעים. איך אתה מעז להתרברב בדברים מרושעים ושליליים בבית האל? רצונך לומר שעבודת האל הניבה אצלך תוצאות. האם האל אמר זאת? אתה לא מודה לאל; אתה מתפאר במעשיך הרעים. את מי אתה מנסה להוליך שולל בדברים האלה? אולי אתה יכול לשטות בילד בן שלוש, אבל אתה לא יכול לשטות באחים ובאחיות. זה לא יעבור לך בשקט!" הם חשופים באופן הזה. ברגע שצוררי משיח שומעים זאת, קודם כל הם יקלטו שאין לך שום כוונת זדון כלפיהם; שנית, הדברים שלך יפגעו במטרה; שלישית, לא שמת אותם על הכוונת שלך; ורביעית, הדברים האלה הם עובדות ובאמירתם אין כל הגזמה. ברגע שהם ישמעו את הדברים האלה, הם מיד ירסנו את עצמם. למה הם ירסנו את עצמם? הדברים שלך יביכו אותם ויגרמו להם להתבייש. הם יחושו נבוכים לחזור על דברים כאלה כשיהיו שוב בנוכחותך. וגם אם הם כן יגידו שוב דברים כאלה, הם יצטרכו למצוא את שעת הכושר הנכונה ולבדוק מי מקשיב. בכל מקרה הם לא יעזו לומר אותם שוב בנוכחותך. האם זה לא הכניע אותם? אם אתה נתקל באדם כזה, האם תעז לדבר אליו כך? (כן.) יש דרך להתייחס לאדם כזה. אתה לא צריך להיות תוקפני או גס רוח, רק להכניע אותו בחיוך. זה נקרא לחשוף את השטן ולבייש אותו. זה נקרא לשאת עדות. היכולת שלך לחשוף אותו מוכיחה שעמדת על טיבו, שאתה לא אוהב אנשים כמוהו, שאתה שונא אנשים כמותו, שאתה מזלזל באנשים כמותו. אנשים כאלה נמנים עם הטיפוסים השליליים, ואתה ההפך הגמור שלהם. מולך הם חשים נחותים; אתה חזק והגון מהם.

כשצוררי משיח נגזמים, כשאחים ואחיות חושפים אותם מעת לעת, אילו שני משפטים מבישים הם אומרים? ("אתה טירון מדי בשביל לגזום אותי!" "אלמלא האמנתי באל, לא היה אכפת לי מאיש!") רוב האנשים לא היו מסוגלים לומר את שני המשפטים האלה, נכון? מה מאפיין את הדברים האלה? הם דברי בריונות נאלחים, מעוררי יראה ביהירותם השטנית ובצביונם המרושע. אין ספק שהדברים האלה לא היו יוצאים מפיו של אדם רגיל, במיוחד לא אדם שחותר אל האמת. אין צורך לומר שמי שאומרים את הדברים האלה ניחנים בצביונו האכזרי של השטן. הם רעים והם צוררי משיח. הם לא אוהבים את האמת והם מעריצים כוחות רעים, אלימות, את צביון השטן ואת כוחותיו האכזריים. די בשני המשפטים האלה שהם אומרים כדי לעמוד על המהויות האלה. כשהם אומרים את הדברים האלה, הצביונות והמהויות שלהם יוצאים לאור. בקרב האנושות המושחתת הרגילה והשגרתית, כל מי שאומר לעתים קרובות את הדברים האלה הוא חסר תקנה. ואילו כל מי ששומע את הדברים האלה אך לא אומר אותם, כל מי שחושב שאלה שאומרים את הדברים האלה הם מבישים ואכזריים, כל מי שלא מסוגל לדבר כך בעצמו, כל מי שבשום אופן לא היה מסוגל לומר את הדברים האלה ולא משנה כמה הוא שונא מישהו, רוחש לו טינה ומזלזל בו, וכל מי שבז לאנשים שאומרים את הדברים האלה – אנשים כאלה עדיין ניחנים בתחושת בושה כלשהי ובפן הגון באנושיות שלהם. אבל מי שלעתים קרובות אומרים את הדברים האלה, שלעתים קרובות מתייחסים לדברים האלה כאל העקרונות הנעלים ביותר של אופן הטיפול וההתנהלות שלהם, הם ללא ספק צוררי משיח המשתייכים לכנופיית השטן. אנשים מסוימים אומרים: "לפני שהאמנתי באל לא ידעתי אם הדברים האלה טובים או רעים. אמרתי אותם כשהייתי צעיר, אבל הפסקתי לומר אותם מאוחר יותר כשהתבגרתי מעט ונעשיתי בוגר יותר." האם הם צוררי משיח? לא. כשאנשים הם צעירים ובורים, כשהם מתוודעים לראשונה לחברה ולהמוני העם, הם מתייחסים לדברים האלה כאל דברים טובים, כאל דברים שיש בהם יושרה. הם פשוט צעירים מדי ולא בוגרים. כשהם מתבגרים מעט ומסוגלים להבדיל בין טוב לרע, להבחין בין אנשים טובים לרעים, הם לא אומרים עוד את הדברים האלה. אנשים כאלה עדיין ניחנים במעט מצפון ורציונליות. מה מקורם של מעט המצפון והרציונליות האלה? מקורם ביכולת שלהם להבחין בין טוב לרע, ביכולת לדעת מהי אמיתוּת ומהי שקריוּת ומה נכון ומה לא נכון, ובכך שיש להם בחירות וגבולות באופן התנהגותם, דיבורם והתנהלותם ובאופן טיפולם בעניינים. מקורם בעובדה שהם אינם שטנים, אנשים רעים, או חיות, בכך שהם מתנהלים על פי אמות מידה ועקרונות ובכך שהם אנשים ישרים.

באמצעות חשיפה של צוררי משיח יוצאים לאור כל "דברי החוכמה" שלהם, הסיסמאות המנחות את חייהם והאימרות השגורות אצלם. במקביל לחשיפתם צפה ועולה גם מהות הטבע שלהם כך שאחרים יכולים לראותה בבירור הולך וגובר. אם הדברים האלה אינם נחשפים, ואנשים מתייחסים לדברים האלה שנשמעים מדי פעם או לעתים קרובות כאל דברים רגילים ואין להם שום הבחנה לגביהם, הם לא יהיו מסוגלים לסווג אותם. אם אינך מסוגל לסווג אותם, איזו תועלת יש בהבנה של האמת או בידיעה שלך מה טוב ומה רע? האם הדברים האלה יכולים להשפיע על העמדה שלך? האם הם יכולים להשפיע על ההשקפה שלך? (לא.) אם כך, אינך מסוגל להבדיל מהו גילוי רגיל של שחיתות ומהו ביטוי של מהותו של צורר משיח. כשתהיה מסוגל להבחין בבירור בין המהויות האלה, לסווג אותן במדויק ולתחם אותן, ולהבחין באופן ברור בין מגוון הביטויים, הגילויים, הצביונות והמהויות של החיובי והשלילי, הרגיל והחריג – רק אז תהיה מסוגל להבחין ביתר דיוק באנשים ובדברים. אחרת, אתה תחשוב בטעות שביטוי של צורר משיח הוא שחיתות רגילה או גילוי תקין, ולפעמים תטעה ותחשוב שגילויים רגילים מסוימים של שחיתות הם ביטויים של מהות של צורר משיח. האין זה מבולבל? נניח שאתה מנהיג ובתחום אחריותך יש צוררי משיח. אם תניח להם להישאר ותגרש אחים ואחיות מהשורה שניחנים בגילויים של שחיתות, האין זו טעות? (כן.) לפיכך, יש חשיבות קריטית להבנת האבחנות המפורטות והספציפיות האלה.

כשצוררי משיח עומדים לפני גיזום, הביטויים שלהם מרחיקים הרבה מעבר לאלה שזה עתה דנו בהם. הם לא יסתפקו בשני משפטים לא נעימים או רק יכעסו קצת. הם יעשו ויגידו עוד דברים לא נעימים. יתרה מזו, הם יעשו עוד כמה דברים אף רעים יותר, דברים שמפריעים באופן חמור לעבודת בית האל ומפריעים לחיי הכנסייה הרגילים. עתה נסו לשתף על דברים אחרים שצוררי משיח עשויים לעשות, מעבר לאמירת אותם משפטים אחדים שמאפשרים לאנשים לראות ולהבחין בבירור שהם צוררי משיח, שהמעשים וההתנהגות שלהם הם של צוררי משיח ושהצביון שלהם הוא של צוררי משיח. כך אחים ואחיות יכולים להבחין בצוררי המשיח האלה ולזהותם ככאלה לפני שהם יוצרים הפרעות נרחבות יותר. מחד גיסא, אחים ואחיות יכולים כך להימנע מנזק רחב יותר להיווכחות שלהם בחיים, ומאידך גיסא, השיבוש וההפרעה שצוררי המשיח האלה מסבים לעבודה של בית האל יכולים להימנע. האם לא מוטב לגלות את הבעיה הזאת ולפתור אותה, למנוע אותה ולהסדירה במוקדם מאשר במאוחר? (כן.) אם כך קדימה, שתפו. (כשגוזמים צוררי משיח, הם לא מקבלים את האמת והם אומרים דברים מסוימים בשביל לתקוף אנשים. לא משנה מי נותן להם עצות, כל עוד זה נוגע למעמד או לגאווה שלהם, צוררי משיח ישפטו את אותו אדם בכנסייה ואף יסלפו את האמת כדי להגן על מעמדם ועל גאוותם.) עוד משהו? (פעם פגשתי אדם רע שאיים להרוג את כל מי שיעשה משהו שיזיק לו. באותו זמן לא הבנו את האמת ולא הייתה לנו הבחנה. פחדנו ממנו. כשביצע את חובתו הוא פעל באופן שרירותי ומופקר, וכשזיהינו כמה בעיות בעבודה שלו ורצינו לדווח עליהן, הוא חסם אותנו ולא אִפשר לנו לדווח. באותו זמן לא ניחנו באמת, ולכן לא העזנו להתווכח איתו וגם לא דיווחנו עליו מיד, דבר שבסופו של יום הסב הפסדים גדולים לעבודת הכנסייה. הדבר נגרם כיוון שהייתה חסרה לנו הבחנה בצוררי משיח. הוא גורש רק מאוחר יותר, אחרי שעשה עוד הרבה מעשים רעים.) בעניין הזה כשלתם בנשיאת עדות ובהגנה על האינטרסים של בית האל, והנחתם לעבודה של בית האל לספוג הפסדים. אתם נושאים בְאחריות לכך. נראה עתה שהאדם הזה גורש בצדק, ולא זכה ליחס בלתי צודק. אם בעתיד תיתקלו שוב באדם שכזה, האם תהיו מסוגלים להבחין בו? (באמצעות השיתוף של האל אני מרגיש שברור לי קצת יותר ההיבט הזה של האמת בעניין הבחנה בצוררי משיח.)

למה בית האל רוצה לגרש צוררי משיח? האם יהיה בסדר להשאיר אותם ולהניח להם לתת שירות? האם יהיה בסדר לתת להם הזדמנות להתחרט? (לא.) האם יש סיכוי כלשהו שהם יוכלו לחתור אל האמת? (צוררי משיח לא יכולים לחתור אל האמת.) גיליתם עכשיו שצוררי משיח הם אנשים רעים ברשות השטן שאינם מסוגלים להתחרט, וזו הסיבה שהם מגורשים. לא מגרשים אף אחד בקלות דעת. בית האל נוקט סבלנות שוב ושוב, חוזר ונותן להם הזדמנויות להכות על חטא ומעניק להם מרווח תמרון, כדי שאנשים טובים לא יואשמו שלא בצדק וכדי שלא לגרש או להרוס אף אחד בקלות ראש. אין זה דבר קל עבורם להאמין באל שנים כה רבות; בית האל סובלני כלפי כל אחד עד שעומדים באופן מלא על טיבו, עד שהוא נחשף לגמרי. אבל האם צוררי משיח יכולים להתחרט? הם לא יכולים להתחרט. התפקיד שהם ממלאים בבית האל הוא של משרתי השטן, והם מחבלים בעבודה של בית האל, משבשים אותה ומפריעים לה. גם אם הם ניחנים בכישורים ובכישרונות מסוימים, הם בשום אופן לא מסוגלים לעבוד קשה כדי למלא את חובתם היטב או לעלות על הנתיב הנכון. גם אם צוררי משיח ניחנים בצדדים מועילים מסוימים, הם בשום אופן לא יתרמו תרומה חיובית לעבודת האל בבית האל. הם לא עושים דבר פרט לשיבוש, הפרעה וערעור של עבודת בית האל, והם לא עושים דברים טובים. השארתָ אותם כדי להתבונן בהם ונתת להם הזדמנות להתחרט, אבל הם לא היו מסוגלים להתחרט. בסופו של דבר הפתרון שהתקבל היה לגרש אותם. לפני הגירוש שלהם כבר נוכחתם בעובדה שאנשים כאלה הם צוררי משיח שיבכרו למות מאשר לגלות חרטה, שהם עוינים לאל ולאמת. כפועל יוצא הם גורשו. לו הם היו אנשים טובים, האם הם היו מגורשים? האם הם היו מגורשים לו היו מסוגלים לקבל את האמת ולהתחרט? לכל היותר הם היו משוחררים מחובתם ונשלחים לעסוק בהקדשות רוחניות ובהרהור, הם לא היו מגורשים. ברגע שבית האל מחליט לגרש מישהו, פירוש הדבר שאם יאפשרו לאותו אדם להישאר, הוא יהווה מקור לפורענות בבית האל. הוא לא יעשה מעשים טובים, הוא רק יחולל שיבושים והפרעות ויעשה כל מיני דברים רעים. לא משנה באיזו כנסייה הוא יהיה חבר, הוא יפריע לה עד כדי כך שהיא תתפזר כחול, העבודה תעמוד מלכת ורוב האנשים ירגישו מדוכדכים ואבודים באמונתם באל, וחלק מהאנשים אפילו ירצו להפסיק את אמונתם ולא יהיו מסוגלים להמשיך בביצוע חובותיהם. מהי הסיבה לכך? הסיבה היא הפרעותיו של צורר המשיח. חייבים לטפל בצורר המשיח, יש להרחיקו ולגרשו כדי שתהיה לכנסייה הזאת תוחלת כלשהי, כדי שחיי הכנסייה יחזרו למסלולם וכדי שאנשיו הנבחרים של האל יעלו על הנתיב הנכון לאמונה באל. אנשים מסוימים אומרים: "האל הוא אהבה, ולכן אנחנו צריכים לתת גם לצוררי משיח הזדמנות להתחרט." הדברים האלה מצלצלים נחמד מאוד, אבל האם כך הם באמת פני הדברים? הקפידו להבחין: אילו צוררי משיח ואנשים רעים שגורשו למדו מאוחר יותר להכיר את עצמם והיו מסוגלים לחתור אל האמת ולאהוב אותה? מי מהם גילו חרטה? אף אחד מהם לא גילה חרטה וכולם סירבו בעיקשות להתוודות על חטאיהם, ולא משנה כמה שנים יחלפו עד שתראה אותם שוב, הם עדיין כשהיו, עדיין נצמדים לאותם דברים שהתרחשו אי-אז ולא מרפים מהם, מנסים להצדיק ולתרץ את עצמם. הצביון שלהם לא השתנה במאום. אם תקבל אותם בחזרה ותאפשר להם לחדש את חיי הכנסייה ותניח להם לבצע חובה, הם עדיין ישבשו את עבודת הכנסייה ויפריעו לה. בדיוק כמו פאולוס הם יעשו את אותן טעויות ישנות, יתרברבו ויעידו על עצמם. הם כלל לא מסוגלים ללכת בנתיב של חתירה אל האמת והם ילכו בנתיב הישן שלהם, בנתיב של צורר משיח, בנתיב של פאולוס. זהו הבסיס לגירוש צוררי משיח.

בגלל טבעם האכזרי, צוררי משיח לא נכנעים לאף אחד שחותר אל האמת. הם מזלזלים בכל מנהיג ועובד שמסוגל לעשות עבודה ממשית כלשהי, ואפילו מתייגים את כל המנהיגים והעובדים כשקריים, כאילו רק הם עצמם צודקים וכל האחרים טועים. לא משנה איך משתפים איתם על האמת, הם לא יקבלו כלל את זה שגוזמים אותם וימשיכו להחזיק עדיין בדעותיהם האישיות. אם מי שגוזם אותם לא מצליח לשכנע אותם לגמרי, הם לא יקבלו זאת. הם חושבים שגיזום הוא חסר תועלת ושאין לו שום קשר לאמת. זו דעתם. הם דבקים תמיד בדעותיהם האישיות, ולכן קשה להם מאוד לקבל את האמת, ובמקביל הם שופטים ומוקיעים את מי שגוזמים אותם. איזה צביון צוררי משיח חושפים באופן שבו הם מתייחסים לכך שגוזמים אותם? האם אתם יכולים לראות מהי מהות הטבע של צוררי משיח? אחד המאפיינים העיקריים בטבע של צוררי משיח הוא אכזריות. למה הכוונה ב"אכזריות"? הכוונה היא שיש להם גישה נאלחת במיוחד ביחס לאמת – לא רק שהם לא מתמסרים לה, ולא רק שהם מסרבים לקבל אותה, הם אף מוקיעים את מי שגוזמים אותם. זהו הצביון האכזרי של צוררי משיח. צוררי משיח חושבים שכל מי שמקבל את הגיזום חשוף להתעמרות, ושאנשים שתמיד גוזמים אחרים הם מי שרוצים תמיד להתגרות באנשים ולהתעמר בהם. משום כך, צורר משיח יתנגד לכל מי שגוזם אותו ויקשה עליו. מבחינת צורר משיח, כל מי שמציין ליקויים או שחיתות שלו, או משתף איתו על האמת ועל כוונות האל, או גורם לו להכיר את עצמו, אינו אלא אדם מרגיז שעושה לו חיים קשים. הוא שונא את אותו אדם מעומק ליבו, ינקום בו ויקשה עליו. זהו עוד ביטוי, שנשתף עליו, לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. הם שונאים את כל מי שגוזם וחושף אותם. זהו ביטוי מובהק ביותר של צוררי משיח. איזה מין אנשים ניחנים בצביון אכזרי שכזה? אנשים רעים. העובדה היא שצוררי משיח הם אנשים רעים. לפיכך, רק אנשים רעים וצוררי משיח ניחנים בצביון אכזרי שכזה. כאשר אדם אכזרי מתמודד עם כל סוג של תוכחה, האשמה, הטפת מוסר או עזרה שכוונותיהן טובות, הגישה שלו היא לא של הכרת תודה או של קבלה ענווה, אלא הוא מתמלא זעם מרוב בושה ומרגיש עוינות ושנאה קיצוניות ואף תחושת נקם. ישנם כאלה שגוזמים וחושפים צורר משיח באומרם: "לאחרונה התנהגת בפראות, לא פעלת בהתאם לעיקרון והתרברבת כל הזמן בעת ביצוע חובתך. עבדת למען מעמד ושיבשת לחלוטין את החובה שלך. האם נהגת באל בהגינות? למה לא חיפשת את האמת כשביצעת את חובתך? למה לא פעלת בהתאם לעיקרון? למה לא קיבלת זאת כשהאחים והאחיות שיתפו איתך על האמת? למה התעלמת מהם? למה המשכת לעשות כרצונך?" כל השאלות האלה, הדברים האלה שחושפים את גילויי השחיתות שלהם – מרגיזים אותם: "למה? אין שום 'למה' – אני פועל כפי שאני רואה לנכון! מה נותן לך את הזכות לגזום אותי? מי שׂמך? אני נבזי, מה תעשה בנוגע לזה? בגילי אף אחד לא מעז לדבר אליי כך. רק אני יכול לדבר כך לאחרים; אף אחד אחר לא יכול לדבר אליי כך. מי מעז להטיף לי? עוד לא נולד האיש שיכול להטיף לי! אתה באמת חושב שאתה יכול להטיף לי?" שנאה גואה בתוך תוכו והוא מחפש שעת כושר לנקמה. בראשו הוא מחשב: "האם לאדם הזה שגוזם אותי יש כוח בכנסייה? אם אני אתנקם בו, האם מישהו יתערב למענו? אם אגרום לו לסבול, האם הכנסייה תטפל בי? יש לי פתרון. אני לא אתנקם בו אישית; אני אעשה משהו בחשאיות מוחלטת. אני אעשה משהו למשפחתו שיסב לו סבל ומבוכה, וכך אשתחרר מהטינה הזאת. אני חייב לנקום את נקמתי. אני לא יכול לזנוח עכשיו את העניין הזה. לא התחלתי להאמין באל כדי שיחלקו לי פקודות, ולא באתי לפה בשביל לתת לאנשים להתעמר בי כרצונם; באתי בשביל לזכות בברכות ובשביל להיכנס למלכות השמים! אנשים זקוקים לגאווה שלהם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו. אנשים חייבים עמוד שדרה בשביל להילחם על כבודם. איך אתה מעז לחשוף אותי? זו התעמרות! עכשיו שאתה לא מתייחס אליי כאל איש חשוב, אני אעשה לך את המוות ואגרום לך לשאת בתוצאות. בוא נילחם ונראה מי פראי יותר!" די בכמה דברי חשיפה פשוטים כדי להצית את זעמם של צוררי משיח ולעורר בהם שנאה עזה שכזאת, ולגרום להם להשקיע מאמצים כה רבים בנקמה. הצביון האכזרי שלהם נחשף במלואו לעין כול. מובן שכאשר הם נוקמים באדם אחר מחמת שנאה, זה לא בגלל שהם שונאים את אותו אדם או נוטרים לו טינה ממושכת, אלא משום שאותו אדם חשף את טעויותיהם. זה מראה שעצם המעשה של חשיפת צורר משיח עשוי לעורר את שנאתו ואת נקמתו, בלי קשר לזהותו של מי שעושה זאת וליחסיו עם צורר המשיח. בין אם אותו אדם מבין את האמת ובין אם הוא מנהיג או עובד או חבר מהשורה מקרב אנשיו הנבחרים של האל, כל עוד הוא חושף את צורר המשיח וגוזם אותו, צורר המשיח יתייחס אליו כאל אויב ולא משנה מיהו. הוא אפילו יאמר בגלוי: "אני אנקוט יד קשה נגד מי שיגזום אותי. לעולם לא ארפה ממי שגוזם אותי, חושף את השלדים שיש לי בארון, מביא לגירושי מבית האל או גוזל ממני את חלקי בברכות. כך אני בעולם החילוני: אף אחד לא מעז להתעסק איתי. עוד לא נולד האדם שיעז להציק לי!" זה סוג הדברים האכזריים שצוררי משיח פולטים כשהם מתמודדים עם גיזום. כשהם פולטים את הדברים האכזריים האלה, זה לא בשביל להפחיד אחרים וגם לא כדי לפרוק זעם על מנת להגן על עצמם. הם באמת מסוגלים לעשות רע והם לא יבחלו באף אמצעי שעומד לרשותם. זהו הצביון האכזרי של צוררי משיח. כשמנהיגים ועובדים מסוימים נתקלים בצוררי משיח שכאלה, אין להם האומץ לחשוף אותם או לפעול נגדם, ובסופו של דבר התנהגותם של צוררי המשיח אף מחמירה. מעשיהם הרעים הולכים ונעשים נועזים יותר, הם ממשיכים לנסות להטעות אנשים ולהפריע להם, ובסופו של דבר הם מוליכים את רובם שולל ושולטים בם. זה מה שמוביל לאסון. כשצוררי משיח מסוימים מגלים שהאחים והאחיות חשפו את מעשיהם הרעים או דיווחו עליהם לבכירים, הם נוקמים ומוסרים אותם לדרקון הגדול האדום כאש – הם מסגירים אותם לשלטון השטן. האין זה צביון אכזרי? ולאור העובדה שצוררי משיח הם כה אכזריים, האם הם באמת מאמינים באל? בשום אופן לא. הם משרתי השטן והם באו להפריע לכנסייה; הם שדים שפילסו את דרכם אל בית האל בשידול ובחנופה ולא עושים דבר פרט לשיבוש וערעור של עבודת האל, והם מתנגדים לאל. ולכן צוררי משיח הם אויבי האל ואויביהם של אנשיו הנבחרים. תהיה זו טעות חמורה להתייחס לשדים צוררי משיח כאל אחים ואל אחיות; צריך להיות עיוור כדי לעשות דבר שכזה. אם משקים צורר משיח, מאכילים אותו ותומכים בו כאילו הוא אח או אחות, ואם מקדמים אותו ונותנים לו תפקיד חשוב כאילו הוא אדם שחותר אל האמת, אזי המנהיג עושה דבר רע מאוד. יש לו חלק ברע שצורר המשיח עושה וצריך לסלק אותו. מנהיגי שקר כאלה הם שותפים לדבר עבירה של צוררי המשיח, והוגן לומר שהם עצמם צוררי משיח שיש להרחיק ולגרש.

כאשר צוררי משיח נגזמים, הם לא נוקטים בגישה של קבלה וצייתנות. במקום זאת, הם מלאי התנגדות וסולדים מכך, דבר שיוצר שנאה. בעומק ליבם הם שונאים את כל מי שגוזם אותם, את כל מי שחושף את השלדים שבארון שלהם וחושף את נסיבותיהם האמיתיות. עד כמה הם שונאים אותך? הם חושקים את שיניהם בשנאה, מייחלים שתיעלם מטווח הראייה שלהם וחשים ששניכם לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. אם צוררי משיח הם כאלה עם אנשים, אזי האם הם מסוגלים לקבל את דברי האל שחושפים ומוקיעים אותם? לא. הם ישנאו את כל מי שחושף אותם, רק מעצם חשיפתם ובגלל שאותו אדם ביקורתי כלפיהם, והם ינקמו. הם היו רוצים לגרום לכך שלא יראו לנגד עיניהם את האדם שגזם אותם. הם לא מסוגלים לראות את האדם הזה מצליח. לו אותו אדם ימות או אם יפקוד אותו אסון, הם ישמחו; כל עוד האדם הזה חי ועדיין מבצע את חובתו בבית האל והכול נמשך כרגיל, הם סובלים וחשים בליבם אי נחת ורוגז. כשאין להם דרך להתנקם במישהו, הם מקללים אותו בחשאי ואפילו מתפללים לאל כדי שימיט על אותו אדם עונש ונקמה ויפצה על המרמור שלהם. ברגע שמתעוררת בצוררי משיח השנאה הזאת, הדבר מוביל לשורה של פעולות. עם פעולות אלה נמנות נקמה וקללות וכמובן כמה פעולות אחרות שנובעות משנאה, כגון הפללה, הכפשה והוקעה של אחרים. כשמישהו גוזם אותם, הם יפעלו נגדו מאחורי גבו. כשאותו אדם אומר דבר נכון, הם יגידו שהוא שגוי. הם יעוותו את כל הדברים החיוביים שאותו אדם עושה ויהפכו אותם לשליליים, יפיצו את השקרים האלה מאחורי גבו ויפריעו. הם יסיתו אחרים שאין להם ידע ושאינם מסוגלים לעמוד על דברים לאשורם או להבחין בעצמם ויפתו אותם, כדי שאותם אנשים יצטרפו למחנה שלהם ויתמכו בהם. מובן שהאדם שגוזם אותם לא עשה שום רע, ובכל זאת הם רוצים לייחס לו מעשים רעים מסוימים, כדי שכולם יחשבו בטעות שהוא עושה דברים שכאלה, ואז יגרמו לאחרים להתאחד על מנת לדחות את אותו אדם. צוררי משיח מפריעים כך לחיי הכנסייה ומפריעים לאנשים בביצוע חובתם. מה מטרתם? מטרתם להקשות על האדם שגוזם אותם ולגרום לכולם לנטוש אותו. ישנם גם צוררי משיח מסוימים שאומרים: "גזמת אותי והקשית עליי, אז אני לא הולך להקל עליך. אני אדאג שתרגיש איך זה להיגזם ולהינטש. כמו שאתה נוהג בי, כך אני אנהג בך. אם אתה לא תקל עליי, אל תחשוב שלך כן יהיה קל!" כשצוררי משיח עושים רע, מנהיגים ועובדים מסוימים קוראים להם לשיחה, אומרים להם שהם חייבים להביע חרטה ומקריאים להם את דברי האל כדי לעזור להם ולתמוך בם. לא זו בלבד שהם לא מקבלים זאת, הם גם מפיצים שמועות שהמנהיג לא עושה שום עבודה ממשית ואף פעם לא משתמש בדברי האל כדי לפתור בעיות. למעשה, המנהיג בדיוק עשה עבודה שכזאת, אבל הם מעוותים ומסלפים את העובדות ומשמיצים את האדם שעוזר להם. האין זה אכזרי? בעיניים פקוחות לרווחה האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה טוענים שדברים חיוביים הם שליליים, ושעוולותיהם, טעויותיהם, מעשיהם המרושעים ופעולותיהם הזדוניות הם דברים חיוביים שעולים בקנה אחד עם האמת. לא משנה גודל הטעות שהם עושים בעת ביצוע חובתם, לא משנה כמה נזק הם מסבים לעבודת הכנסייה, הם כלל לא מכירים בכך או מתייחסים לכך ברצינות. כשהם מדברים על כך, הם ממעיטים בחשיבות הדבר ופוטרים אותו בלא כלום. במקום זאת, האדם שגוזם אותם בגלל העניין הזה הופך בעיניהם לחוטא ונעשה מושא לביקורת. האם זה לא נקרא להפוך דברים על פיהם? כאשר מנהיג או עובד גוזם צוררי משיח מסוימים, הם אפילו מפריחים האשמות נגד שקריות, ואומרים: "כל טעות שאנחנו האחים והאחיות עושים נגרמת מבורות ובגלל מנהיגים ועובדים שלא עושים עבודה טובה. אם המנהיגים והעובדים היו יודעים איך לבצע את עבודתם והיו נותנים לנו תזכורות מיידיות ומנהלים את הדברים היטב, האם ההפסדים של בית האל לא היו פוחתים? לכן, לא משנה אילו טעויות אנחנו עושים, האשם הוא אך ורק במנהיגים ובעובדים, והם אלה שצריכים לשאת בעיקר האחריות." האין אלה טענות שקריות? הטענות השקריות האלה הן הפיכת דברים על פיהם וסוג של נקמה.

לצוררי משיח יש צביונות אכזריים במיוחד. אם אתה מנסה לגזום או לחשוף אותם, הם ישנאו אותך וינעצו בך את שיניהם כמו נחשים ארסיים. לא תצליח להעיף אותם או לנער אותם מעליך ולא משנה כמה תתאמץ. כשאתם נתקלים בצוררי משיח כאלה, האם אתם מפחדים? אנשים מסוימים אכן מפחדים ואומרים: "אני לא מעז לגזום אותם. הם פראיים כל כך, כמו נחשים ארסיים, ואם הם יכרכו את עצמם סביבי זה יהיה הסוף שלי." איזה מין אנשים הם? שיעור הקומה שלהם נמוך במיוחד, הם לא יוצלחים; הם אינם חייליו הטובים של המשיח והם לא מסוגלים לשאת עדות לאל. אם כך, מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים בצוררי משיח כאלה? אם הם היו מאיימים עליך או מנסים להרוג אותך, האם היית מפחד? במצבים כאלה עליך לחבור במהירות לאחיך ולאחיותיך ולעמוד על שלך, לחקור, לאסוף ראיות ולחשוף את צורר המשיח עד שהוא יורחק מהכנסייה. זהו פתרון יסודי של הבעיה. כשאתה מגלה צורר משיח ומזהה בבירור שהוא ניחן במאפיינים של אדם רע שמסוגל להעניש אחרים ולהתנקם בהם, טפל בכך ואל תחכה שהוא יעשה רע ותאסוף ראיות. זוהי פסיביות שתגרום ממילא לכמה הפסדים. כשצוררי משיח מוכיחים שהם ניחנים במאפיינים של אנשים רעים וחושפים את הצביון הבוגדני והזדוני שלהם וכי הם עומדים לפעול, מוטב לטפל בהם, להתמודד איתם, להרחיקם ולגרשם. זו הגישה ההגיונית ביותר. אנשים מסוימים חוששים מנקמתם של צוררי משיח ולא מעזים לחשוף אותם. האין זה מטופש? אינך מסוגל להגן על האינטרסים של בית האל, מה שמוכיח באופן אינהרנטי שאינך נאמן לאל. אתה חושש שצורר משיח עשוי למצוא נקודת תורפה כדי לנקום בך – מה הבעיה? האם ייתכן שאינך בוטח בצדקת האל? אינך יודע שבבית האל מושלת האמת? אל לך לפחד, גם אם צורר משיח מצליח לאתר אצלך כמה בעיות של שחיתות ומקים מהומה בגללן. בבית האל, בעיות מטופלות על בסיס עקרונות-האמת. ביצוע עבירות אין פירושו שאדם כלשהו הוא רע. בית האל לעולם לא מטפל במישהו בגלל גילוי רגעי של שחיתות או בגלל עבירה אקראית. בית האל מטפל באותם צוררי משיח ואנשים רעים שבעקביות מפריעים ועושים רע ואינם מקבלים ולו שמץ של האמת. בית האל לעולם לא יעשה עוול לאדם טוב. הוא מתייחס לכולם באופן הוגן. גם אם מנהיגי שקר או צוררי משיח מאשימים אדם טוב שלא בצדק, בית האל יזכה אותם. הכנסייה לעולם לא תרחיק ולא תטפל באדם טוב שיכול לחשוף צוררי משיח וניחן בחוש צדק. אנשים מפחדים תמיד שצוררי משיח ימצאו נקודת תורפה שלהם בשביל לנקום בם. אבל האם אינכם מפחדים לפגוע באל לגרום לו לדחות אתכם בתיעוב? אם אתה מפחד שצורר משיח ימצא נקודת תורפה בשביל לנקום בך, למה לא לנצל את ההוכחה למעשיו הרעים של אותו צורר משיח כדי לדווח עליו ולגרשו? בעשותך כן, תרוויח את האישור ואת התמיכה של אנשיו הנבחרים של האל, וחשוב מכך, האל יזכור את מעשיך הטובים ואת מעשי הצדק שלך. אם כך, למה שלא תעשה זאת? אנשיו הנבחרים של האל צריכים תמיד לזכור את התפקיד שהטיל עליהם האל. טיהור אנשים רעים וצוררי משיח הוא המאבק הגורלי ביותר במערכה נגד השטן. אם המאבק הזה יסתיים בניצחון, הוא יהפוך לעדות של מתגבר. המלחמה בשטנים ובשדים היא עדות חווייתית שבה צריכים לאחוז אנשיו הנבחרים של האל. האל העניק לאנשים כל כך הרבה אמת, הנחה אותך כל כך הרבה זמן וסיפק לך הרבה כל כך – במטרה שתישא עדות ותגן על עבודת הכנסייה. מתברר שכאשר אנשים רעים וצוררי משיח עושים מעשים רעים ומפריעים לעבודת הכנסייה, אתה נעשה ביישן, נסוג לאחור ונמלט חפוי ראש – אתה לא יוצלח. אתה לא מסוגל להתגבר על שטנים, לא נשאת עדות והאל מתעב אותך. ברגע המכריע הזה אתה חייב לעמוד על שלך ולהכריז מלחמה על השטנים, לחשוף את מעשיהם הרעים של צוררי משיח, להוקיע, לקלל אותם ולא להשאיר להם שום מקום להתחבא בו, ולטהר אותם מהכנסייה. רק דבר זה ייחשב כהשגת ניצחון על השטנים וחתימה של גורלם. אתה אחד מאנשיו הנבחרים של האל, חסיד של האל. אינך יכול לפחד מאתגרים; אתה חייב לפעול בהתאם לעקרונות-האמת. זו המשמעות של להיות מתגבר. אם אתה מפחד מאתגרים ועושה פשרות בגלל שאתה מפחד מנקמה של אנשים רעים או של צוררי משיח, אזי אינך חסיד של האל ואינך אחד מאנשיו הנבחרים של האל. אתה לא יוצלח, ואתה נחות אפילו מנותני שירות. פחדנים מסוימים עשויים לומר: צוררי משיח כל כך מפחידים; הם מסוגלים לכול. מה יקרה אם הם ינקמו בי?" אלה דברים מבולבלים. אם אתה מפחד מנקמה מצד צוררי משיח, היכן האמונה שלך באל? האם האל לא הגן עליך במשך רבות משנות חייך? האין צוררי משיח גם הם בידיו של האל? אם האל אינו מתיר זאת, מה הם יכולים לעשות לך? יתרה מזו, לא משנה עד כמה רעים עשויים להיות צוררי משיח, למה הם באמת מסוגלים? האין זה קל ביותר עבור אנשיו הנבחרים של האל להתאחד ולחשוף אותם ולטפל בהם? אם כך, מדוע לפחד מצוררי משיח? אנשים כאלה הם לא יוצלחים ואינם ראויים לנהות אחרי האל. חזרו הביתה, גדלו את ילדיכם וחיו את חייכם. איך אנשיו הנבחרים של האל צריכים להגיב למעשיהם הרעים של צוררי משיח, כשהללו מפריעים לעבודת הכנסייה ופוגעים באנשיו הנבחרים של האל? איך מי שנוהים אחרי האל צריכים לשאת עדות? איך הם צריכים להילחם נגד כוחות השטן ונגד צוררי משיח? בין אם אתה מתמסר ונאמן לאל או יושב מהצד ובוגד באל, דבר זה ייחשף במלואו כשצוררי משיח יפריעו, יעשו רע ויתנגדו לאל. אם אינך אדם שמתמסר לאל ונאמן לו, אזי אתה אדם שבוגד בו. אין אפשרות אחרת. יש אנשים מבולבלים וגם אנשים חסרי הבחנה, שבוחרים לנקוט עמדה פשרנית ולשבת על הגדר. בעיני האל, האנשים האלה חסרי נאמנות לאל ובוגדים בו. יש אנשים מבולבלים, אשר מחמת פחדנותם חוששים מהענשתם בידי צוררי משיח ושואלים בליבם בלי הרף: "מה אעשה?" זו אינה השאלה שעליך לשאול. מה צריך לעשות? (למלא את החובות שלנו, לחשוף במלואם את המעשים הרעים של צוררי משיח, לאפשר לאחים ולאחיות שלנו ללמוד איך ליישם בפועל הבחנה, ולדחות את צוררי המשיח. אסור לנו לעסוק בביטחון האישי שלנו. הדבר החשוב ביותר שעלינו לשקול הוא איך למלא את חובתנו כשאנשים רעים מפריעים לעבודת הכנסייה.) ואם זה משפיע על המשפחה? (אנחנו צריכים למלא את חובתנו בלי היסוס. אסור לנו להשליך את חובתנו או לא לשאת עדות בגלל דאגה אוהבת לביטחון משפחתנו.) נכון. קודם כול, אתה חייב לשאת עדות ולהילחם עד הסוף בצוררי המשיח ובאנשים רעים, ולגרום לכך שלא יימצא להם מקום בבית האל. אם הם מוכנים לעמול, תן להם לעשות זאת בהתאם לכללים, שיעשו כל מה שהם מסוגלים לו. אם הם לא מוכנים לעמול, אזי כולם צריכים להתאחד יחד ולגרש אותם כדי שהם לא יוכלו לשבש את עבודת הכנסייה בבית האל, להפריע לה או להרוס אותה. זה הדבר הראשון שעליך לעשות וזו העדות שעליך לשאת. יתרה מזו, אתה צריך להבין שהמשפחה שלך וחייך נתונים כולם בידי האל ושהשטן לא מעז לפעול באופן נמהר. האל אמר: "ללא רשות מאלוהים, קשה לשטן לגעת ולו בטיפת מים או בגרגר חול על פני האדמה. ללא רשות מאלוהים, השטן אף אינו חופשי להניע את הנמלים על פני האדמה, לא כל שכן את האנושות, שנבראה על ידי אלוהים." באיזו מידה אתה מסוגל להאמין בדברים האלה? מלחמה בצוררי משיח ובאנשים רעים חושפת את מידת האמונה שלך. אם יש לך אמונה כנה באל, אזי יש לך אמונה אמיתית. אם יש לך רק אמונה מועטה באל, והאמונה הזאת מעורפלת וחלולה, אזי אין לך אמונה אמיתית. אם אינך מאמין שהאל יכול להיות ריבון על כל הדברים ושהשטן נתון לריבונותו של האל, ואם עודך מפחד מצוררי משיח ומאנשים רעים, אם עודך מסוגל לקבל את הרע שהם עושים בכנסייה, את ההפרעות שהם גורמים לעבודת הכנסייה ואת הריסתה, ויכול עדיין להתפשר עם השטן או להתחנן לרחמיו כדי להגן על עצמך, ואינך מעז לעמוד על שלך ולהילחם בו, ואם נעשית עריק, מי שמחפש לרצות אחרים באופן כרוני וצופה מהצד – אזי אין לך אמונה אמיתית באל. האמונה שלך באל הופכת לסימן שאלה, מה שעושה את האמונה שלך למעוררת רחמים ביותר! כשאתה רואה צוררי משיח ואנשים רעים שמחוללים הפרעות ושיבושים בבית האל אבל נשאר אדיש; כשאתה בוגד באינטרסים של בית האל ושל אנשיו הנבחרים של האל כדי להגן על חייך, על חיי משפחתך ועל כל האינטרסים האישיים שלך, אזי אתה הופך לבוגד, ליהודה איש קריות. דבר זה פשוט וברור. אנחנו משתפים לעתים קרובות על צוררי משיח ועל אנשים רעים ומנתחים אותם, דנים כיצד להבחין בהם ולזהותם, הכול בשביל לשתף באופן ברור על האמת ולספק לאנשים הבחנה באנשים רעים ובצוררי משיח כדי שהם יוכלו לחשוף אותם. באופן זה אנשיו הנבחרים של האל לא ילכו עוד שולל אחרי צוררי משיח והללו לא יפריעו להם, והם יוכלו להשתחרר מהשפעת השטן ומשעבודו. ואולם אנשים מסוימים עדיין מטפחים בליבם פילוסופיות להתנהלות בעולם. הם לא מנסים להבחין באנשים רעים ובצוררי משיח, אלא ממלאים תפקיד של מי שמחפשים לרצות אחרים. הם לא נלחמים בצוררי משיח ולא מציבים להם גבולות ברורים אלא בוחרים גישת ביניים פשרנית כדי להגן על האינטרסים האישיים שלהם. הם מניחים לשדים האלה – לאנשים הרעים ולצוררי המשיח האלה – להישאר בבית האל, והטיפוח הזה של שדים מזמן סכנה. הם מאפשרים לשדים האלה להפריע באופן משולח רסן לעבודת הכנסייה ולאחים ולאחיות בעת ביצוע חובותיהם. איזה תפקיד ממלאים אנשים כאלה? הם הופכים למגן של צוררי משיח ולשותפים שלהם לדבר עבירה. אף שייתכן שאינך עושה אותם דברים שצוררי משיח עושים או מבצע את אותם מעשים רעים, יש לך חלק במעשיהם הרעים – אתה מוקע. אתה מקבל בסובלנות צוררי משיח ומגן עליהם ומאפשר להם לעשות שמות סביבך בלי לנקוט שום פעולה ובלי לעשות דבר. האין לך יד ברוע של צוררי משיח? זו הסיבה ששיש מנהיגי שקר וכאלה שמחפשים לרצות אחרים, אשר הופכים לשותפים לדבר עבירה של צוררי משיח. כל מי שעד לצוררי משיח המפריעים לעבודת הכנסייה אבל אינו חושף אותם או מציב להם גבולות ברורים, הופך למשרת ולשותף לדבר עבירה שלהם. הם משוללי התמסרות ונאמנות לאל. ברגעים המכריעים של הקרב בין האל לשטן, הם ניצבים לצד השטן, מגנים על צוררי המשיח ובוגדים באל. אנשים כאלה מאוסים על האל.

כשצוררי משיח מתמודדים עם גיזום, הם לעתים קרובות מפגינים התנגדות עזה, ולאחר מכן מתחילים לעשות כמיטב יכולתם להגן על עצמם ולהשתמש בטיעונים מתוחכמים ובחלקת לשון על מנת להטעות אנשים. דבר זה נפוץ למדי. הביטוי של צוררי משיח שמסרבים לקבל את האמת חושף במלואו את טבעם השטני השונא את האמת וסולד ממנה. הם משתייכים באופן מוחלט לבני מינו של השטן. לא משנה מה צוררי משיח עושים, הצביון והמהות שלהם נחשפים. במיוחד בבית האל כל דבר שהם עושים הוא בניגוד לאמת, מוקע על ידי האל ומהווה מעשה רע של התנגדות לאל, וכל אותם דברים שהם עושים מאשרים באופן מלא שצוררי משיח הם שטנים ושדים. לפיכך, כשמדובר בקבלת הגיזום הם בפירוש לא שמחים ובהחלט לא מגלים נכונות כלפיו, אבל נוסף על התנגדותם והתקוממותם, הם גם שונאים שגוזמים אותם, שונאים את מי שגוזמים אותם ושונאים את מי שחושפים את מהות הטבע שלהם ואת מעשיהם הרעים. צוררי משיח חושבים שכל מי שחושף אותם פשוט מקשה עליהם את החיים ולכן הם מתחרים בכל מי שחושף אותם ונלחמים בו. בגלל טבעם זה, צוררי משיח לעולם לא יהיו אדיבים כלפי אדם שגוזם אותם ולא יקבלו או יסכינו עם מי שעושה כן, לא כל שכן ירגישו הכרת תודה או ישבחו את מי שעושה זאת. להפך, אם מישהו גוזם אותם ופוגע בכבודם, הם יטפחו בליבם שנאה לאותו אדם ויבקשו למצוא שעת כושר להתנקם בו. איזו שנאה יש להם לאחרים! זה מה שהם חושבים, והם יגידו בגלוי לפני אנשים: "היום גזמת אותי, יפה, עכשיו היריבות שלנו חקוקה בסלע. אתה תלך לדרכך, אני אלך לדרכי, אבל אני נשבע שהנקמה בוא תבוא! אם תתוודה על העוול שגרמת לי, תרכין את ראשך בפניי או תכרע ברך ותתחנן בפניי, אני אמחל לך, אחרת לעולם לא ארפה מכך!" לא משנה מה צוררי משיח אומרים או עושים, הם אף פעם לא רואים בגיזום אדיב שמבצע מישהו או בעזרה כנה שמושיט אדם כלשהו את הגעתן של אהבת האל וישועתו, אלא הם רואים בכך סימן להשפלה, ואת הרגע שבו הושפלו יותר מאי פעם. דבר זה מוכיח שצוררי משיח אינם מקבלים כלל את האמת, שהצביון שלהם הוא צביון הסולד מהאמת ושונא אותה. האם פגשתם אי פעם אנשים רעים או צוררי משיח שהתנקמו באחרים בגלל שגזמו אותם? (כן.) איך הם התנקמו? האם שיטת הנקמה שלהם הייתה איומה? (כן, היא הייתה איומה. פגשתי פעם צורר משיח שעשה מעשים רעים מסוימים בכנסייה, ואחרי שמנהיג הכנסייה חשף את התנהגותו הוא התחיל להפיץ שמועות בכנסייה ואמר שהמנהיג הזה לא עושה עבודה ממשית כלשהי, ושהוא אומר מילים ודוקטרינות כדי לגרום לאנשים לבוא לפניו. מאוחר יותר, כשהלכנו לחשוף את צורר המשיח הזה, בהתחלה הוא הצליח להסוות את עצמו, אבל כשהמשכנו לחשוף אותו הוא איים עלינו ואמר: "מאחורי הבית שלי יש תחנת משטרה, הם באים לבית שלי לעתים קרובות." כוונתו הייתה שאם נחשוף אותו שוב הוא ידווח עלינו למשטרה. האכזריות שלו יצאה לאור.) (פעם פגשתי צורר משיח. אחות כתבה מכתב כדי לדווח עליו, ובדיוק כשהוא ראה את המכתב הזה, במקרה אירע מצב מסוכן במקום מגוריה של האחות הזאת ולכן הוא כינס את כל העובדים החשובים של הכנסייה ואמר: "למה קרה פתאום מצב מסוכן במקום מגוריה של האחות הזאת אחרי שהיא כתבה מכתב כדי לדווח עליי? עבודתו של האל לבטח אינה חסרת טעם; אולי הוא עומד לחשוף מישהו!" אחר כך הוא השמיע כמה דברי הסתה שגרמו לכולם לכוון אצבע מאשימה אל האחות, מתוך מחשבה שיש בעיה איתה. בסופו של דבר שילחו את האחות הזאת והניחו את המכתב שלה בצד ולא טיפלו בו. מאוחר יותר השווינו את מה שצורר המשיח אמר במהלך הפרשה כולה וגילינו שלכל אחד מאיתנו הוא אמר דברים שונים. נוכחנו שהוא היה מאוד מרושע וערמומי. לבסוף הבחנו בו באמצעות שיתוף והעניין טופל באופן צודק.) כעת ניתן לאשר שכל צוררי משיח הם אנשים רעים, ושכל עוד אנשים רעים צוברים כוח הם כולם צוררי משיח.

כשצוררי משיח גורמים להפרעות בכנסייה, האם זה דבר טוב או דבר רע? (זה רע.) מאיזו בחינה זה רע? האם האל טעה? האם האל לא הקפיד מספיק והרשה לצוררי משיח להסתנן לביתו? (לא.) אז מה העניין? (האל מאפשר לצוררי משיח להסתנן לכנסייה כדי שנפתח את ההבחנה שלנו, נלמד לעמוד על מהות הטבע שלהם ולעולם לא נניח לשטן לשטות בנו שוב, וכדי שנוכל לשאת עדות לאל. זוהי ישועת האל עבורנו.) אנחנו כל הזמן מדברים על הרשעות, על האכזריות ועל הזדוניות של השטן, על כך שהשטן סולד מהאמת ושונא אותה, אבל האם אתה מסוגל לראות זאת? האם אתה מסוגל לראות מה השטן עושה בממלכת הרוח? איך הוא מדבר ופועל, מה גישתו לאמת ולאל, במה טמונה הרשעות שלו? אינך מסוגל לראות דבר מכל אלה. ולכן לא משנה כמה אנחנו אומרים שהשטן מרושע, שהוא מתנגד לאל ושהוא סולד מהאמת, בראשך זו הצהרה ותו לא. אין מאחוריה שום דמות אמיתית. היא חלולה מדי והיא בלתי מעשית; היא לא יכולה לשמש נקודת התייחסות מעשית. אבל כשאדם בא במגע עם צורר משיח, הוא נוכח באופן מעט ברור יותר בצביון המרושע והאכזרי של השטן ובמהותו הסולדת מן האמת, והבנתו את השטן קצת יותר חדה ומעשית. ללא היכולת לבוא במגע עם הדמויות והדוגמאות הממשיות האלה ולראות אותן, אותה הבנה לכאורה של האמת שבה הם אוחזים תהיה בלתי ברורה, חלולה ובלתי מעשית. אבל כשאנשים באים במגע אמיתי עם צוררי המשיח האלה ועם אנשים רעים, הם יכולים לראות איך הם עושים רע ומתנגדים לאל, והם יכולים לזהות את מהות הטבע של השטן. הם רואים שהאנשים הרעים וצוררי המשיח האלה הם השטן בהתגלמותו כבשר ודם – שהם שטנים חיים, שדים חיים. למגע עם צוררי משיח ועם אנשים רעים יכול להיות אפקט שכזה. כשהשטן מתגלם כאדם רע או כצורר משיח, היכולות של גוף הבשר שלו מוגבלות, ואף על פי כן הוא מסוגל עדיין לעשות כל כך הרבה דברים רעים ולחולל כל כך הרבה צרות ולהיות כל כך מרושע ובוגדני בהתנהלותו ובמעשיו. לפיכך, הרע שהשטן עושה בממלכת הרוח הוא בהכרח גדול פי מאה או פי אלף ביחס לסך מעשיהם של כל האנשים הרעים ושל כל צוררי המשיח שחיים בבשר. ולכן הלקחים שאנשים מפיקים כשהם באים במגע עם אנשים רעים ועם צוררי משיח תורמים להם רבות לפיתוח הבחנה ולזיהוי ברור של פני השטן. הם מאפשרים לאנשים ללמוד להבחין אילו דברים הם חיוביים ואילו דברים הם שליליים, מה האל מתעב ומה משביע את רצונו, מהי האמת ומהו שקר, מהו צדק ומהי רשעות, מה בדיוק האל שונא ומה בדיוק הוא אוהב, ואילו אנשים האל דוחה ומסלק ואילו הוא מאשר וזוכה בהם. אין טעם לנסות להבין את השאלות האלה במונחים של דוקטרינות בלבד. חייבים לחוות דברים רבים, במיוחד את ההטעיה וההפרעה של אנשים רעים ושל צוררי משיח. רק כשיש לאדם הבחנה אמיתית הוא מסוגל להבין את האמיתות הרבות האלה ולהגיע להבנה מעמיקה ומעשית יותר של מה שהאל דורש ושל מה שהוא רוצה להשיג. האין זה מוביל להבנה טובה יותר של כוונות האל? האין זה גורם לך להיות בטוח יותר שהאל הוא האמת וזה שהוא הנפלא מכול? (כן.) תוך כדי שאנשים חווים דברים, האל גורם להם להפיק לקחים ולפתח הבחנה, וכמו כן הוא בהחלט מכשיר אנשים ובמקביל גם חושף אנשים מכל סוג. כשאנשים מסוימים נתקלים באדם רע או בצורר משיח הם אינם מעזים לחשוף אותם או לזהותם, והם לא מעזים לבוא עימם במגע. הם מפחדים ורק מנסים להתחמק מהם, כאילו ראו נחש ארסי. אנשים כאלה חלשים מדי באופיים בשביל להפיק לקחים, והם לא יפתחו הבחנה. אנשים מסוימים שפוגשים אדם רע או צורר משיח אינם מקדישים תשומת לב להפקת לקחים או להשגת הבחנה; הם מניחים למוחם החמום להנחות את היחס שלהם כלפיהם, וכשמגיעה העת לחשוף צורר משיח ולזהותו הם לא מסוגלים להביא תועלת או לעשות שום דבר מעשי. אנשים מסוימים רואים צורר משיח שעושה הרבה מאוד רע וחשים בליבם סלידה, אבל הם חשים שאין שום דבר שהם יכולים לעשות בעניין, שידיהם כבולות. כתוצאה מכך, צורר המשיח משתעשע בהם בשרירותיות והם ממשיכים לסבול זאת ולהסכין עם המצב. הם מאפשרים לצורר המשיח לפעול בהפקרות ולהפריע לעבודת הכנסייה, והם לא מדווחים עליו ולא חושפים אותו. הם כשלו במילוי אחריותם וחובתם כבני אדם. בקצרה, כשאנשים רעים וצוררי משיח מחוללים שמות ופועלים כרצונם, הדבר חושף אנשים מכל מיני סוגים וכמובן גם משמש להכשיר את מי שחותרים אל האמת ושניחנים בחוש צדק, ומאפשר להם לפתח הבחנה ותובנה, ללמוד דבר מה ולהבין מכך את כוונות האל. מה מכוונות האל הם לומדים להבין? הם לומדים לזהות שהאל לא מושיע צוררי משיח אלא פשוט משתמש בהם כדי לתת שירות, ושכאשר צוררי משיח מסיימים לתת את השירות שלהם, האל חושף אותם ונפטר מהם, ובסופו של דבר מעניש אותם מכיוון שהם אנשים רעים ברשות השטן. מי שהאל מושיע הם קבוצה של אנשים, אשר למרות צביונותיהם המושחתים אוהבים דברים חיוביים ומזהים שהאל הוא האמת ומתמסרים לריבונותו ולסידוריו, ומי שביצעו עבירה ומסוגלים לחרטה כנה. אנשים אלה יכולים לקבל את זה שגוזמים אותם, ששופטים ומייסרים אותם, ויתרה מזו הם מסוגלים לגשת בצורה נכונה לכך שאנשים אחרים חושפים אותם או מצביעים על הבעיות שלהם. מי שמסוגלים לקבל זאת ולהתמסר לכך ולמדים מכך דבר מה, ולא משנה איך האל עובד – זו קבוצת האנשים שנוהה באמת ובתמים אחרי האל, שחווה את עבודתו ושנופלת בנחלתו של האל.

בכך מסתיים השיתוף שלנו אודות הביטויים של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. מאוחר יותר תוכלו למצוא כמה דוגמאות שראיתם או שחוויתם בעצמכם ולנתח אותן ולשתף עליהן על סמך המהות שלהן, כדי שהאחים והאחיות יוכלו לזכות בהבחנה. מה המטרה בכך שהם יזכו בהבחנה? המטרה היא לאפשר ליותר אנשים לדחות צוררי משיח, לעצור בעדם ולהגביל את מעשיהם הרעים בכנסייה ולמנוע מהם לחולל שיבושים והפרעות בכנסייה ובמקומות חשובים שבהם אנשים מבצעים את חובותיהם, או למנוע מהם להסב הפסדים כלשהם לעבודת הכנסייה. זה נקרא לרסן צוררי משיח ואנשים רעים. אף שרוב צוררי המשיח לא שפטו את האל בפומבי או התנגדו לאל בכנסייה, בהיחבא הם עושים הרבה רע. הם מפריעים לחיי הכנסייה והם מונעים ממנהיגים ומעובדים לשתף על האמת ולפעול בהתאם לעקרונות ומפריעים להם בכך. הם משמיעים הערות בלתי מתחשבות ומותחים ביקורת שרירותית על העבודה של בית האל. הם אפילו מוקיעים מנהיגים ועובדים, מטעים את אנשיו הנבחרים של האל ומפריעים לעבודת הכנסייה, ומשפיעים בכך על התוצאות שמשיגים אנשיו הנבחרים של האל בביצוע חובותיהם. זו הרעה הגדולה בהפרעה לעבודת האל. כל אנשיו הנבחרים של האל צריכים לדעת כי הרע שצוררי משיח עושים הוא גדול, והוא רוע מגונה שהגאולה היא ממנו והלאה. לפיכך, צוררי משיח הם תמיד מושא לריסון ולהגבלה בבית האל. את צוררי המשיח יש לגרש מן הכנסייה – וזאת בהתאמה מלאה לכוונת האל. אם מתירים לצוררי משיח להיות זדוניים ושרירותיים בכנסייה, לקרוא כרצונם כל מיני סיסמאות וטיעונים כדי לשלוט ולאיים או להטעות ולהוליך שולל את האחים והאחיות, ואם המנהיגים והעובדים מתעלמים מכך ואינם פועלים ולא מעזים לחשוף או להגביל את צוררי המשיח מחשש שיפגעו בהם, ודבר זה גורם לכך שצוררי המשיח ישתעשעו באחים ובאחיות באותה כנסייה ויפריעו להם – אזי המנהיגים של אותה כנסייה הם מי שמחפשים לרצות אחרים והם אשפה שיש להיפטר ממנה. אם למנהיגי כנסייה יש הבחנה בצוררי משיח ובאנשים רעים, ואם הם מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל לקום ולחשוף אותם ולהרחיק את השדים כדי להגן על העבודה של בית האל, אזי דבר זה ימיט כלימה על השדים ועל השטן, וגם ירצה את כוונת האל. מנהיגי הכנסייה הזאת הם מנהיגים ראויים שניחנים במציאות-האמת. אם מנהיגי כנסייה שסובלת מההפרעות של צורר משיח אינם עושים דבר כשהוא נוקם כאחוז טירוף באחים ובאחיות שזיהו ודחו אותו, וכשהוא מדכא ומוקיע אותם, ואם הם מעלימים עין ומנסים לא לפגוע באיש – אזי המנהיגים האלה הם מנהיגי שקר. הם אשפה ויש לסלקם. מנהיג כנסייה שאינו מסוגל להשתמש באמת כדי לפתור בעיות, שאינו מסוגל לזהות את צוררי המשיח, להגבילם ולהעמידם במקומם, שנותן לצוררי משיח יד חופשית לעשות בכנסייה כרצונם ולהשתולל, ושאינו מסוגל להגן על אנשיו הנבחרים של האל מפני הטעיה ולהגן עליהם כך שיוכלו לבצע את חובתם באופן רגיל – ויתרה מזו, שאינו מסוגל לשמור על התקדמות תקינה של עבודת הכנסייה – אותו מנהיג הוא אשפה ויש לסלקו. אם מנהיגי כנסייה מפחדים לחשוף צורר משיח, לגזום אותו, להגבילו ולנקוט נגדו פעולה בגלל שהוא פראי ואכזרי, ובכך מאפשרים לו להשתולל בכנסייה, להפוך לעריץ, לעשות כל שעולה בדעתו ולשתק את רוב עבודת הכנסייה ולהביא לעצירתה, אזי המנהיגים של אותה כנסייה גם הם אשפה וגם אותם צריך לסלק. אם למנהיגי הכנסייה אין אף פעם את האומץ לחשוף צורר משיח, והם אף פעם לא מנסים לרסן את מעשיו הרעים משום שהם מפחדים מנקמה, ובכך גורמים לשיבוש, להפרעה ולנזקים רבים לחיי הכנסייה ולהיווכחות בחיים של האחים והאחיות – אזי המנהיגים של הכנסייה הזאת גם הם אשפה ויש לסלקם. האם הייתם תומכים בהמשך המנהיגות של אנשים כאלה? (לא.) אם כך, מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים במנהיג כזה? עליכם לשאול אותו: "צוררי המשיח עושים הרבה רע, הם משתוללים בכנסייה, הם מנסים להשתלט – האם אתה מסוגל לרסן אותם? האם יש לך האומץ לחשוף אותם? אם אינך מעז לפעול נגדם, עליך להתפטר ללא שהות. אם אתה מגן על טובת הבשר האישית שלך ומוסר את האחים והאחיות לידי צוררי המשיח ולידי אנשים רעים מתוך פחד מצוררי המשיח, אזי יש לקלל אותך. אינך ראוי להיות מנהיג – אתה אשפה, אתה אדם מת!" מנהיגי שקר כאלה יש לחשוף ולשלח לדרכם. הם אינם עושים עבודה מעשית כלשהי; כשהם מתמודדים עם אנשים רעים, הם אינם מגנים על האחים והאחיות אלא נכנעים לאנשים רעים ומוותרים להם ומתחננים לרחמים ומתבוססים בקיום עלוב. מנהיגים כאלה הם אשפה. הם בוגדים ויש לדחות אותם.

נשתף עתה על נקודה נוספת, והיא האופן שבו נחשפת הגישה של צוררי משיח כלפי סיכוייהם העתידיים וגורלם בעת שגוזמים אותם. צוררי משיח מסוימים שעובדים בבית האל גומרים אומר בשקט לפעול באופן מצפוני, להימנע מעשיית טעויות, מגיזום, מהכעסת העליון או מכך שמנהיגיהם יתפסו אותם בעשיית דבר מה רע, וכשהם עושים מעשים טובים הם מוודאים שיש להם קהל. עם זאת, לא משנה כמה הם מצפוניים, בגלל העובדה שמניעיהם והנתיב שהם הולכים בו אינם נכונים, ובגלל שהם מדברים ופועלים רק למען תהילה, רווח ומעמד ואף פעם לא מחפשים את האמת, הם לעתים קרובות מפרים עקרונות, משבשים ומפריעים את עבודת הכנסייה, פועלים כמשרתי השטן ואפילו מבצעים לעתים קרובות עבירות רבות. אנשים כאלה לעתים קרובות מפרים עקרונות ומבצעים עבירות, והדבר נפוץ ואופייני ביותר. ולכן, כמובן, קשה להם מאוד להימנע מגיזום. הם נוכחו שצוררי משיח מסוימים נחשפו וסולקו בגלל שגזמו אותם בחומרה. הם ראו את הדברים האלה במו עיניהם. למה צוררי משיח פועלים בזהירות כה רבה? ללא ספק, אחת הסיבות היא שהם מפחדים שיחשפו ויסלקו אותם. הם חושבים לעצמם: "אני חייב להיזהר – אחרי הכול, 'הזהירות היא אם הבטיחות' ו'לטובים יש חיים שלווים.' אני חייב לפעול על פי העקרונות האלה ולהזכיר לעצמי בכל רגע נתון להימנע מפעולה שגויה או מצרות, ואני חייב לדכא את השחיתות שלי ואת כוונותיי ולא להניח לאיש לראותן. כל עוד איני עושה דבר שגוי ויכול להתמיד עד הסוף ממש, אני אזכה בברכות, אחמוק מאסונות ואמונתי באל תזַכה אותי בדבר מה!" פעמים רבות הם מאיצים בעצמם, מדרבנים ומעודדים את עצמם בדרך זו. בתוך תוכם הם מאמינים שאם הם יעשו דבר מה שגוי, סיכוייהם לזכות בברכות יפחתו במידה ניכרת. האין אלה החישובים והאמונות שבעומק ליבם אשר מעסיקים אותם? על סמך החישוב או האמונה הזו של צוררי משיח – וללא קשר להיותם נכונים או מוטעים – מה הדבר שידאיג אותם יותר מכול כשיגזמו אותם? (סיכוייהם העתידיים וגורלם.) הם מקשרים בין הגיזום שלהם לבין סיכוייהם העתידיים וגורלם – דבר זה קשור לטבעם המרושע. הם חושבים לעצמם: "האם גוזמים אותי כך בגלל שעומדים לסלק אותי? האם זה בגלל שלא רוצים אותי? האם בית האל ימנע ממני לבצע את חובתי? האם איני נתפס כמהימן? האם הולכים להחליף אותי במישהו טוב יותר? אם יסלקו אותי, האם אוכל עדיין לזכות בברכות? האם אוכל עדיין להיכנס למלכות השמים? נשמע שהביצוע שלי לא היה משביע רצון ביותר, ולכן אני חייב להיות זהיר יותר בעתיד וללמוד להיות צייתן ומנומס ולא לעשות שום צרות. אני חייב ללמוד להיות סבלני ולשרוד על ידי כך שלא אתבלט. כשאני עושה דברים אני חייב לדמיין תמיד שאני הולך על קליפות ביצים. עליי לעמוד כל הזמן על המשמר. אף שהפעם הסגרתי את עצמי בחוסר זהירות ונגזמתי, הטון שלהם לא נשמע נוקשה ביותר. נראה שהבעיה אינה חמורה מאוד, נראה שעדיין יש לי סיכוי – אני יכול עדיין להימלט מאסונות ולזכות בברכות, ולכן עליי רק לקבל זאת בענווה. נראה שלא עומדים לשחרר אותי מהתפקיד, לא כל שכן לסלק או לגרש אותי, ולכן אני יכול לקבל גיזום בדרך זו." האם זו גישה שמקבלת את הגיזום? האם זו הכרה אמיתית בצביונך המושחת? האם זהו רצון כן להכות על חטא ולפתוח דף חדש? האם זו נחישות כנה לפעול בהתאם לעקרונות? לא. אם כך למה הם פועלים באופן הזה? בגלל אותו שביב תקווה שהם יוכלו לחמוק מאסונות ולזכות בברכות. כל עוד שביב התקווה הזה מתקיים, הם לא יכולים להסגיר את עצמם, לחשוף את האני האמיתי שלהם, לומר לאחרים מה מסתתר בנבכי ליבם או להניח לאחרים לדעת על העוינות שהם מטפחים בתוכם. הם חייבים להסתיר את הדברים האלה, הם חייבים להכניס את הזנב בין הרגליים ולא לאפשר לאחרים לעמוד על טיבם האמיתי. משום כך הם לא משתנים כלל אחרי שגוזמים אותם וממשיכים לעשות דברים כמקודם. מהו אפוא העיקרון המנחה את מעשיהם? פשוט להגן על האינטרסים האישיים שלהם בכל דבר. לא משנה אילו טעויות הם עושים, הם לא מניחים לאחרים לדעת עליהן; הם חייבים לגרום לכל מי שסביבם לחשוב שהם אנשים מושלמים, חפים מפגמים או מליקויים, ושהם אף פעם לא עושים טעויות. כך הם מסווים את עצמם. אחרי שהם מעמידים פנים זמן רב, הם סבורים במידה רבה של ודאות שהם יחמקו מאסונות, יזכו בברכות וייכנסו למלכות השמים. אבל מכיוון שלעתים קרובות הם מפרים במעשיהם את העקרונות, הם מגלים להפתעתם שגוזמים אותם. הגיזום פוגע בהם: "סבלתי כה רבות; איך אתם יכולים לגזום אותי? למה הדבר המופלא של קבלת הברכות טרם פקד אותי? למה הן עדיין כה רחוקות ממני? מתי יהיה סוף לסבל הזה?" וכשהם שומעים את דברי הגיזום הם חושבים לעצמם: "אם אהיה שטחי שוב ולא אחתור אל האמת, ואעשה בזדון דברים רעים שמפריעים לעבודה של בית האל, יסלקו ויגרשו אותי. האם לא אאבד אז את סיכויי העתידיים ואת גורלי? כל הסבל שעברתי בשנות האמונה האלה באל, הכול יהיה לשווא!" הם חוזרים ונוקטים סבלנות ואיפוק, ואומרים בליבם: "אני חייב לעמוד בזה! אני חייב לעמוד בזה! אם לא אעמוד בזה, כל הסבל שעברתי ואי הצדק שחוויתי יהיו לשווא. אני חייב להמשיך ולהתמיד. אם אתמיד עד הסוף ממש, איוושע! אם מישהו יגיד לי משהו לא יפה, אני פשוט אעמיד פנים שלא שמעתי אותו. אתנהג כאילו הוא לא מדבר עליי אלא על אדם אחר." אבל לא משנה כמה הם מקשיבים, הם עדיין חשים שפירוש הדבר הוא שאין להם שום יעד. הם עדיין חשים שבכך שגוזמים אותם הפעם הם מוקעים; הם חשים שאפסה תקוותם ולא מסוגלים לראות את אור היום, מרגישים שאין להם שום תקווה ושום עתיד. בנקודה זו, האם האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה נותרים סבלניים? (לא, הם לא מסוגלים. הם רואים את תקוותיהם לקבל ברכות מתנפצות, אז הם לא מסוגלים להישאר סבלניים.) האם הם רק לא מסוגלים להישאר סבלניים? האם הם לא ינקטו פעולה? (כן.) אילו פעולות הם עשויים לנקוט? (הם עשויים להפיץ שליליות ולהטעות אחים ואחיות מסוימים שחסרה להם הבחנה כדי שיצדדו בהם, יצאו להגנתם ויתלוננו על הקיפוח שלהם.) נכון, ברגע שהם יחושו חסרי תקווה הם ינקטו פעולה. הם יחשבו לעצמם: "אתה כבר לא מכשיר אותי לתפקיד או מציב אותי בתפקידים חשובים, ואתה גם רוצה לסלק אותי. אם אני לא יכול לזכות בברכות, אז אל תעלה אפילו בדעתך שאתה תזכה בן! אם המקום הזה לא ירצה בי, יש מקום בשבילי שם בחוץ, אבל אם אעזוב, אקח איתי בדרך למטה עוד שני אנשים. לא היית טוב אליי, אז אני אגרום לך עוול! האם לא רצית לסלק אותי? אתה תשלם על כך שאמרת זאת!" הם יסירו את הכפפות ויתחילו לצעוק, ומהות הטבע שלהם השונאת את האמת תיחשף. אחר כך, בעוד תקוותיהם לברכות מתנפצות, ייעלמו כל ההתלהבות שלהם, הנטישה, ההשקעה והסבל והמחיר שהם שילמו. באותה עת, אנשים יוכלו לראות שההתלהבות המקורית שלהם לגבי השקעה מעצמם למען האל והסבל והמחיר שהם שילמו כולם היו שקר וזיוף בלבד.

ברגע שמחליפים צוררי משיח או מסלקים אותם, הם מסירים את הכפפות ומתלוננים בלי הגבלה והפן השטני שלהם נחשף. איזה צד שטני נחשף? בעבר הם בהחלט לא ביצעו את חובותיהם בשביל לחתור אל האמת ולהשיג ישועה אלא כדי לזכות בברכות, ועכשיו הם מספרים את האמת על כך וחושפים את המצב האמיתי. הם אומרים: "אם לא הייתי מנסה להיכנס למלכות השמים או לזכות מאוחר יותר בברכות ובתהילה רבה, האם הייתי מתערה ביניכם, אנשים נחותים מזבל? האם אתם ראויים לנוכחותי? אינכם מכשירים או מקדמים אותי ואתם רוצים לסלק אותי. יום אחד אראה לך שיהיה מחיר לכך שסילקת אותי ואת ההשלכות שתסבול בגלל זה!" צוררי משיח מפיצים את הרעיונות האלה והדברים השטניים האלה נפלטים מפיהם. ברגע שהם מסירים את הכפפות, הטבע הזדוני והצביון האכזרי שלהם נחשפים והם מתחילים להפיץ תפיסות. הם גם מתחילים לפתות מאמינים חדשים שניחנים בשיעור קומה נמוך יחסית ושחסרה להם הבחנה, שאינם חותרים אל האמת, ושלעתים קרובות הינם שליליים וחלשים, והם מפתים גם את מי שבאופן מתמיד מבצעים את חובתם כלאחר יד ואינם מאמינים באל באמת. כפי שהם בעצמם אמרו: "אם תסלק אותי, אני איאלץ להפיל יחד איתי כמה אנשים נוספים!" האין טבעם השטני נחשף לעין כול? האם אנשים רגילים היו עושים זאת? באופן כללי, אנשים שניחנים בצביונות מושחתים רק חשים עצובים ופגועים כשמפטרים אותם ומאמינים שאין להם תקווה, אבל המצפון שלהם גורם להם לחשוב: "זו אשמתנו, לא מילאנו את חובותינו. בעתיד אני אשתדל יותר, ואשר לאופן שהאל מתייחס אליי ולהחלטות שהוא מקבל לגביי, זה עניינו של האל. לאנשים אין שום זכות לבוא בדרישות אל האל. האין פעולותיו של האל מבוססות על ביטוייהם של אנשים? אם אדם הולך בנתיב הלא נכון, יש להטיל עליו משמעת ולהוכיח אותו, זה מובן מאליו. כרגע הדבר העצוב הוא שהאיכות שלי נמוכה ואיני יכול לרצות את כוונות האל, שאיני מבין את עקרונות-האמת ושאני פועל באופן שרירותי וזדוני בהתבסס על הצביונות המושחתים שלי. מגיע לי שיסלקו אותי, אבל אני מקווה שבעתיד תהיה לי הזדמנות לפצות על כך!" אנשים שיש להם מעט מצפון ילכו בנתיב כזה. הם בוחרים לשקול את העניין באופן הזה, ובסופו של דבר הם גם בוחרים לפתור את הבעיה באופן זה. מובן שאין פה אלמנטים רבים של יישום בפועל של האמת, אבל בגלל שלאנשים האלה יש מצפון, הם לא ירחיקו לכת עד כדי התנגדות לאל, ניאוץ של האל או התנגדות לאל. אבל צוררי משיח שונים מהם. בגלל שהטבע שלהם אכזרי, הם באופן אינהרנטי עוינים לאל. כאשר סיכוייהם העתידיים וגורלם מאוימים או נלקחים מהם, כשהם לא יכולים לראות שום סיכוי לחיים, מה שהם בוחרים לעשות הוא להפיץ תפיסות, למתוח ביקורת על עבודת האל ולגרום לחסרי אמונה שעושים עימם יד אחת להפריע יחד איתם לעבודה של בית האל. הם אפילו מסרבים לקחת אחריות על אף אחד מן המעשים הרעים והעבירות שביצעו בעבר, כמו גם על הפסדים כלשהם שהם הסבו לעבודה או לרכוש של בית האל. כשבית האל מטפל בהם ומסלק אותם, הם אומרים משפט אחד שצוררי משיח אומרים לעתים קרובות מאוד. מהו? (אם המקום הזה לא רוצה בי, יש לי מקום שם בחוץ.) האין זה עוד משפט שטני? זה דבר שאדם שניחן באנושיות תקינה, בתחושת בושה ובמצפון לא יכול היה לומר. אנו מכנים זאת דברים שטניים. אלה הם ביטויים שונים של הצביונות האכזריים שצוררי משיח חושפים כשגוזמים אותם וכשהם מרגישים שהמעמד והמוניטין שלהם בסכנה, כשהם חשים שהמעמד והיוקרה שלהם מאוימים, ובייחוד כשהם חשים שעומדים להישלל מהם סיכוייהם העתידיים וגורלם; במקביל לאלה נחשפת המהות שלהם כחסרי אמונה. במציאות, בית האל גוזם אנשים אך ורק בגלל שהם פועלים בזדוניות ובשרירותיות בעת ביצוע חובותיהם ובכך משבשים את העבודה של בית האל ומפריעים לה, ובגלל שהם אינם מהרהרים על כך או מתחרטים – רק אז בית האל גוזם אותם. במצב הזה, האם משמעות הגיזום היא שמסלקים אותם? (לא.) בשום אופן לא, אנשים צריכים לקבל זאת באופן חיובי. בהקשר הזה, הגיזום אינו זדוני והוא מועיל לעבודת הכנסייה, בין אם הוא נעשה בידי האל או בידי אדם, ובין אם מקורו במנהיגים ובעובדים או באחים והאחיות. היכולת לגזום אדם אחרי שפעל באופן זדוני ושרירותי והפריע לעבודה של בית האל היא דבר צודק וחיובי. זהו דבר שאנשים ישרים ומי שאוהבים את האמת צריכים לעשות. אבל כשאנשים שגוזמים אותם בגלל שהם ביצעו עבירות לא מקבלים זאת, אלא מתריסים נגד הגיזום ומייצרים שנאה והלך רוח נקמני, דבר זה בלתי ראוי ומרושע. אנשים רבים כל כך מבצעים חובות בבית האל – מי מהם לא חווה גיזום? כמה אנשים הפכו שליליים ומתריסים בגלל שגזמו אותם, ואפילו ניסו להתאבד, משחשו שלא יזכו בברכות ושאפסה תקוותם? כמה אנשים רצו לפיכך לוותר על חובתם, להיות גסי רוח ולפצוח בהתקפי זעם, והתחילו לשנוא אחרים ואפילו רצו לנקום בהם? אין באמת הרבה אנשים כאלה. רק אנשים רעים יכולים לעשות דברים כאלה. רק אנשים רעים יכולים לראות בכך שגוזמים אותם יחס בלתי צודק מצד אנשים רגזנים. מובן שכל גיזום שבית האל מדבר עליו הוא ראוי, שכל כולו נעשה לטובת עבודת הכנסייה ולטובת ההיווכחות בחיים של אנשים. זהו דבר חיובי שעולה בקנה אחד עם כוונת האל ותואם לחלוטין לדבר האל. כשגוזמים צוררי משיח, הם תמיד מנסים להגן על המוניטין שלהם, על מעמדם ועל כבודם ומקשרים זאת לאינטרסים האישיים שלהם, ובמיוחד לסיכוייהם העתידיים ולגורלם. אם גיזומם מזיק למוניטין שלהם, למעמדם ולכבודם, הם לא יכולים לקבל זאת. אם גוזמים אותם בחומרה, והדבר לא רק הורס את המוניטין שלהם, את מעמדם ואת כבודם אלא גם מאיים על סיכוייהם העתידיים ועל גורלם, הם מתקשים עוד יותר לקבל אותו. בקצרה, בלי קשר למי שגוזם אותם, צוררי משיח לא מסוגלים לקבל זאת מהאל, לא מסוגלים להרהר בכך ולהכיר את עצמם, להפיק לקחים מהגיזום, להשיג חרטה כנה או לבצע טוב יותר את חובותיהם. במקום זה מתרחש בליבם מאבק והם מאמצים גישה של התרסה ושל סירוב לקבל זאת. זו הגישה של צוררי משיח לכך שגוזמים אותם, והיא מייצגת גם את גישתם לאמת.

כשמדובר בגיזום, מה המינימום שאנשים צריכים לדעת? גיזום הוא דבר שחייבים לחוות אותו כדי לבצע חובה כראוי – זה דבר חיוני. זה דבר שאנשים חייבים להתמודד עמו על בסיס יומי ולחוות לעתים קרובות כדי להשיג ישועה באמונתם באל. איש אינו פטור מגיזום. האם גיזום של אדם הוא דבר שנוגע לסיכוייו העתידיים ולגורלו? (לא.) אם כך, מה מטרת הגיזום? האם מטרתו להוקיע את אותו אדם? (לא, מטרתו לעזור לאנשים להבין את האמת ולבצע את חובתם בהתאם לעקרונות.) נכון. זו ההבנה הנכונה ביותר של הנושא. גיזום של אדם הוא סוג של הטלת משמעת, סוג של תוכחה, ובאופן טבעי זה גם סוג של עזרה לאנשים ושל תיקון שלהם. הגיזום מאפשר לך לשנות בזמן את החתירה השגויה שלך. הוא מאפשר לך להכיר מיד בבעיותיך העכשוויות ולזהות בזמן את הצביונות המושחתים שאתה חושף. יהיה אשר יהיה, הגיזום עוזר לך לעמוד על טעויותיך ולבצע את חובותיך בהתאם לעקרונות, הוא מציל אותך בזמן מלגרום סטיות ומסטייה מהתלם והוא מונע ממך לחולל אסונות. האין זו העזרה הגדולה ביותר לאנשים, התיקון הגדול ביותר שלהם? מי שניחנים במצפון ובהיגיון צריכים להיות מסוגלים להתייחס לגיזום נכונה. למה צוררי משיח לא מסוגלים לקבל את זה שגוזמים אותם? בגלל שהם חושבים שגיזום נובע מהאדם ולא מהאל. הם חושבים שמי שגוזם אותם מקשה עליהם את חייהם ומעניש אותם. אם לשפוט על פי צורת החשיבה של צוררי משיח, הם מסרבים לקבל את הגיזום בעיקר משום שהם לא מקבלים את האמת. הם לא יכולים להפיק לקחים מהגיזום, והם לא מסוגלים להכיר את עצמם או לחפש את האמת. זה המקור לאי קבלתם את האמת. הבעיה שבליבם היא כה גדולה, והיא מאששת כי מהות הטבע של צוררי משיח סולדת מהאמת ועוינת כלפיה.

2 במאי 2020