2. האינטרסים של צוררי משיח

ד. סיכוייהם העתידיים וגורלם

4) כיצד צוררי משיח מתייחסים לתפקיד "נותן שירות"

היום נמשיך לשתף על הפריט התשיעי העוסק במגוון הביטויים של צוררי משיח: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל ואפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית. בפריט זה נושא השיתוף העיקרי שלנו הוא ניתוח האינטרסים של צוררי משיח, והיום נשתף על תת הנושא הרביעי שבפריט הרביעי, העוסק באינטרסים של צוררי משיח – כיצד הם מתייחסים לתפקיד ולתואר "נותן שירות" – וננתח את התייחסותם. מי שנהו אחרי האל עד כה מכירים את המונח "נותן שירות", ועקרונית, רובם מקבלים את הכינוי הזה בליבם. מבחינת הנטיות הסובייקטיביות שלהם, אין שום התנגדות לכינוי הזה. ואולם כשמדובר באמירה ספציפית כי אדם מסוים הוא נותן שירות, אותו אדם מבטא בעיקר הסתייגות וחוסר נכונות, מרגיש שנעשה לו עוול ולא באמת רוצה להיקרא כך ולא באמת רוצה להיות נותן שירות. אף שאנשים מסכימים ש"נותן שירות" אינו כינוי רע מבחינת הנטיות הסובייקטיביות שלהם, הרי שאם לשפוט על פי הבעותיהם מנקודת מבט אובייקטיבית, בהתייחסותם לתפקיד "נותן שירות" עדיין יש רכיבים מסוימים של הפליה, של עוינות ואפילו של אי רצון – אלה רגשותיהם כלפיו. בלי קשר למה שאנשים חושבים על הכינוי "נותן שירות", בין אם הם יכולים לקבל אותו בכנות ולהיות נותני שירות ובין אם לאו, ובין אם הם חושבים שהכינוי הזה טומן בחובו הרבה מהטומאות והמשאלות של בני אדם, היום נשתף קודם כול על מהו בדיוק נותן שירות, איך בדיוק מוגדר ומסווג בעיני האל התפקיד של "נותן שירות" ומהי המהות של נותני השירות האלה שהאל מדבר עליהם, וכן איך האל מתייחס למונח "נותן שירות" ובמה שונה יחסו מהאופן שבו אנשים מתייחסים אליו – כדי שתוכלו כולכם להגיע בליבכם להבנה ולתפיסה מדויקות של התפקיד "נותן שירות".

א. ההגדרה והמקור של התפקיד "נותן שירות"

המשמעות בפועל של המונח "נותן שירות" היא אדם שעובד ומשקיע מאמץ למען דבר מה. אם נעריך את התואר הזה מבחינת תפקיד, הרי שהוא מתייחס לאדם שמשתמשים בו באופן זמני. כלומר, אם מתייחסים למישהו כאל נותן שירות והוא מתחיל לבצע משימה או נוטל על עצמו עבודה בתחום מסוים, אזי אין אלה קריירה או עבודה באותו תחום לטווח הארוך, אלא הן זמניות מבחינתו. הוא נדרש באופן זמני להשקיע מאמץ מסוים וזמן מה כדי לתת שירות בתחום או בתפקיד הזה. אין לו שום אפשרויות לקידום, שום עתיד, והוא לא מקבל שום הטבות חומריות. הוא לא צריך לשאת בשום אחריות; משלמים לו בשביל העמל שלו ותו לא. כאשר העבודה שהקצו לו מושלמת, אין בו עוד צורך והוא פשוט לוקח את שכרו והולך. בקיצור, זה זמני והוא מתבקש לעבוד כשצריך אותו. זו ההבנה המילולית של נותן שירות. אם נפרש את המונח "נותן שירות" בהתאם לרעיונות של המין האנושי, אזי ההתייחסות לנותני שירות היא כאל "עובדי קבלן" ו"עובדים זמניים" – אנשים שעובדים ומשקיעים מאמץ באופן זמני לטובת משימה או עבודה. הקשר היחיד שלהם הוא לפרק הזמן שבו הם נדרשים לעבודה, ומרגע שתם הזמן הזה אין להם עוד שום ערך. זאת משום שאין בהם עוד צורך ואין להם עוד שום ערך שימושי – הערך שלהם בא לידי מיצוי בזמן הזה. זו המשמעות בפועל של המונח "נותן שירות" שאותה אנשים יכולים להבין ולראות. במסגרת המשמעות שהשפה האנושית מסוגלת להביע, דהיינו, אותה משמעות של התואר "נותן שירות" כפי שנאמר על ידי האל על מנת שבני אדם יוכלו להבינו, האם יש מידה של משמעות שתואמת לאמת? האם יש מידה של משמעות שתואמת לאנושיות תקינה ולרציונליות? האם יש מידה של משמעות שאנשים צריכים להבין כיצירי בריאה אמיתיים? האם יש מידה של משמעות שנוגעת לאופן שבו האל מתייחס לתפקיד הזה? (לא.) איך אתם יודעים שאין? אתם מבולבלים, אתם לא יכולים להסביר את זה. יש ביניכם סטודנטים, תלמידים לתואר שני, דוקטורנטים ופרופסורים, ואף על פי כן אף אחד מכם אינו מסוגל להסביר זאת בבירור, נכון? (נכון.) זה ההבדל בין ידע לבין האמת. אתה אולי משכיל, אתה אולי מכיר את המונחים הנפרדים "נותן" ו"שירות", וכשהמונחים האלה משתלבים ויוצרים מושג לצורך תיאור סוג של אדם וקבוצה של אנשים אתה יכול להבין את המהות של האנשים האלה, את הביטויים שלהם ואת הדרגה שלהם בקרב כל המין האנושי, אבל כשאינך מסוגל להבין את המושג הזה מנקודת המבט של האמת ומן הפרספקטיבה של יציר בריאה, מהו בדיוק מקור ההבנה שלך? מהי בדיוק מהות המושג הזה שאתה לומד להבין? האין זו הבנה של המושג "נותן שירות" שנובעת מהאנושיות המושחתת הזאת, מהחברה הזאת ומהידע של המין האנושי? (כן.) האם הידע של המין האנושי תואם לאמת או עוין לאמת? (הוא עוין לאמת.) אם כך, כשברשותך ההבנה הזאת של המושג הזה, האם אתה מתנגד לאל או ניצב לצידו? ברור, שכשאתה מבין את המושג הזה באמצעות הידע שלך והמוח שלך, אתה מתנגד לאל שלא מרצון ולא ביודעין. כשאתה משתמש בידע שלך בשביל להבין את המושג הזה, הדברים שהבנת בהכרח מובילים אותך לחוש התנגדות, דחייה, גועל ואפילו שנאה כלפי המושג "נותן שירות". האם יש פה התמסרות כלשהי? האם יש קבלה אמיתית כלשהי? (לא.) אנשים מסוימים אומרים: "אני מקבל דברים טובים, אבל למה עליי לקבל את המונח הרע הזה? מספיק שאני לא חש התנגדות כלפיו. לדוגמה, אני מקבל מונחים חיוביים כמו 'קבלת כתר', 'קבלת תגמולים', 'קבלת ברכות', 'כניסה למלכות', 'עלייה לשמים', 'אי הגעה לגהינום', 'אי ענישה', ו'להיות בן בכור'. זה טבעי, זו התגובה הרגילה של אנשים, ואלה הדברים שאנשים צריכים לחתור אליהם. אבל לגבי מונחים שליליים כמו 'אנשים רעים', 'צוררי משיח', 'ענישה' ו'הגעה לגהינום' – אף אחד לא אוהב לקבל אותם. המושג 'נותן שירות' הוא ניטרלי, אבל להבנתי אני לא יכול לקבל אותו, ודי בכך שאני לא בז לו. אם אני אמור לקבל אותו ברצון ולהתמסר לו ולקבל אותו מהאל, אז זה פשוט בלתי אפשרי." האין זו צורת החשיבה של אנשים? (כן.) האם צורת החשיבה הזאת נכונה או שגויה? (היא שגויה.) מתי הגעת להבנה שהיא שגויה? ממש עכשיו, נכון? זו בעיה. רק עכשיו הבנת שהיא שגויה. לפני שעמדת על כך, נראה היה שעל פניו כבר קיבלת את הכינוי "נותן שירות" ושכבר קיבלת אותו באופן סובייקטיבי. האם הקבלה הזאת הייתה אמיתית או שקרית? (היא הייתה שקרית.) ברור שהיא לא הייתה אמיתית, ושלא היית מוכן לקבלו לגמרי. היו פה שקריות, העמדת פנים ואי רצון, והייתה גם תחושה של חוסר ברירה מבחינתך.

מה ששיתפנו עליו זה עתה היו תגובות וביטויים אמיתיים של אנשים ביחס לתפקיד ולכינוי "נותן שירות", והם מדגימים באופן מלא את הדעות, ההשקפות וההבנות של אנשים ביחס לתפקיד הזה, וחושפים במלואם כי גישת האנשים כלפי התפקיד הזה היא גישה של אי רצון, של אפליה ושל דחייה, ושל התנגדות מעומק ליבם. זאת משום שאנשים בזים להוויה של נותני שירות, בזים למושג "נותן שירות", אינם מוכנים להיות נותני שירות ושונאים להיות נותני שירות. זאת ההבנה והגישה שיש לאנשים כלפי התפקיד הזה. עתה הבה נתבונן כיצד בדיוק האל תופס נותני שירות, איך המושג "נותן שירות" נוצר, מהי מהות התפקיד הזה בעיני האל ומה מקורו. אם להשתמש בשפתו של המין האנושי, המשמעות בפועל של "נותן שירות" היא עובד זמני, מישהו שמשמש באופן זמני בתעשייה או בעבודה, ושהצורך בו הוא על בסיס זמני. בתוכנית הניהול של האל, בעבודת האל ובבית האל, קבוצת האנשים הזאת שנקראת נותני שירות היא חיונית. כשהאנשים האלה באו לבית האל, למקום של עבודת האל, הם לא ידעו דבר על האל או על אמונה באל, לא כל שכן על עבודת האל או על תוכנית הניהול שלו. הם לא הבינו דבר; הם היו בסך הכול אנשים מבחוץ, כופרים. כשאנשים שהם כופרים בעיני האל באים לבית האל, מה הם יכולים לעשות עבורו? יש שיגידו שהם לא יכולים לעשות דבר. בגלל שאנשים מלאים בצביונות מושחתים ולא מכירים כלל את האל, ובגלל מהות הטבע של אנשים, הם יכולים לעשות רק את מה שהאל מורה להם לעשות, יהיה אשר יהיה. הם מבצעים את עבודת האל עד לאן שהיא מגעת, הידע שלהם מוגבל לנקודה שהם הגיעו אליה בדברי האל; הם רק מכירים את דברי האל אך אין להם שום הבנה שלהם כלל. האנשים האלה משתפים פעולה באופן פסיבי עם כל משימה שהאל דורש מהם לעשות – הם פסיביים לגמרי, לא פעילים. המשמעות של "פסיבי" כאן היא שהם לא יודעים מה האל יעשה, הם לא יודעים מה האל מבקש מהם לעשות, הם לא יודעים את המשמעות או את הערך של העבודה שהאל מבקש מהם לעשות והם לא יודעי מהו הנתיב שהם צריכים ללכת בו. כשהם באים לבית האל הם כמו מכונות, ומתפקדים אך ורק באופן שהאל מפעיל אותם. מה האל צריך מהם? האם אתם יודעים? (אנשים הם אובייקטים של האל לביטוי האמת ולמשפט. אנשים הם האובייקטים של דברי האל.) זה חלק אחד; אנשים הם אובייקטים של דברי האל. מה עוד? מה לגבי כישרונותיהם של אנשים? (נכון.) מה לגבי החשיבה של אנושיות תקינה? (נכון.) האל משתמש בך רק אם אתה ניחן בחשיבה של אנושיות תקינה. אם אין לך מצפון והיגיון, אזי אינך ראוי להיות אפילו נותן שירות. מה עוד? (מיומנויות וכישורים מיוחדים של אנשים.) אלה כלולים בכישרונות והם גם חלק מזה – ממגוון הכישורים שיש לאנשים. מה עוד? (הנחישות לשתף פעולה עם האל.) זה גם חלק מהעניין, השאיפה לציית ולהתמסר, וכמובן ניתן גם לומר שזו התשוקה של אנשים לאהוב דברים חיוביים ולאהוב את האור. השאיפה לציית ולהתמסר היא הנחישות לשתף פעולה עם האל, אבל מהי הדרך ההולמת ביותר לומר זאת? (השאיפה לציית ולהתמסר.) נכון, המילה "שאיפה" היא רחבה יותר יחסית ומקיפה מנעד רחב יותר. אם נשתמש במילה "נחישות", הטווח הוא מעט צר יותר. יתרה מזו, "שאיפה" היא יחסית קלילה יותר בדרגתה לעומת "נחישות", כלומר, אחרי שיש לך שאיפה, אתה מייצר בהדרגה מגוון נחישויות; נחישויות הן יותר ספציפיות, ואילו שאיפות הן מעט יותר רחבות. ככל שזה נוגע לבורא, אלה הם אותם הדברים שהאל צריך מהאנושות המושחתת. כלומר, כשאדם מבחוץ שלא יודע דבר וחצי דבר על האל, על ניהול האל, על מהות האל, על אמירות האל ועל צביון האל מגיע לבית האל – כמוהו כמכונה, ולמה שהוא יכול לעשות למען האל ולמה שהוא יכול לעשות בשיתוף הפעולה שלו עם עבודת האל, אין שום קשר לאמת המידה שהאל דורש – האמת. האל יכול לנצל באנשים כאלה את אותם דברים שזה עתה צוינו: קודם כול את זה שהאנשים האלה יכולים להפוך לאובייקטים של דברי האל; שנית, את הכישרונות שיש לאנשים האלה; שלישית את זה שהאנשים האלה ניחנים בחשיבה של אנושיות תקינה; רביעית, את מגוון הכישורים של האנשים האלה; חמישית – וזה הדבר החשוב מכול – את זה שהאנשים האלה ניחנים בשאיפה לציית ולהתמסר לדברי האל. לכל הדברים האלה נודעת חשיבות מכרעת. ברגע שאדם ניחן בכל הדברים האלה, הוא מתחיל לעבוד בשירות עבודת האל ולמען תוכנית הניהול שלו, והוא עולה באופן רשמי על המסלול הנכון, כלומר הוא רשמית הופך לנותן שירות בבית האל.

כשאנשים לא מבינים את דברי האל, את האמת או את כוונות האל, ואינם יראים את האל ולו במעט, לא יכול להיות להם שום תפקיד אחר פרט לתפקיד של נותן שירות. כלומר, אתה נותן שירות בין אם אתה רוצה להיות כזה ובין אם לאו – אתה לא יכול לחמוק מהתפקיד הזה. יש האומרים: "האמנתי באל כל חיי. מאז שהתחלתי להאמין בישוע ועד היום עברו עשרות שנים – האם באמת אני רק נותן שירות?" מה דעתכם על השאלה הזאת? את מי הם שואלים על כך? הם צריכים לשאול את עצמם ולהרהר בעצמם: "האם אני מבין עכשיו את כוונות האל? כשאני מבצע עכשיו את חובתי, האם אני רק משקיע מאמץ או מיישם בפועל את האמת? האם אני הולך בנתיב של חתירה אל האמת ושל הבנתה? האם נכנסתי למציאות-האמת? האם יש לי לב ירא-אל? האם אני אדם שמתמסר לאל?" הם חייבים להרהר בעצמם ולשקול את הדברים האלה. אם הם עמדו באמות המידה האלה, אם הם יכולים לעמוד איתן בהתמודדות שלהם עם ניסיונות האל, ואם הם מסוגלים לירוא את האל ולסור מרע, אזי מובן שהם אינם עוד נותני שירות. אם הם לא עמדו באף אחת מאמות המידה האלה, אזי ללא ספק הם נותרים נותני שירות, ודבר זה הינו מחויב המציאות ואין מנוס ממנו. יש האומרים: "האמנתי באל יותר משלושים שנה, מניין שאינו כולל אפילו את השנים שהאמנתי בישוע. מאז שהאל התגלם כבשר ודם, הופיע, עבד והתחיל לשאת את דבריו, התחלתי לנהות אחרי האל. הייתי בין הראשונים שחוו באופן אישי את עבודת האל, והייתי בין הראשונים ששמעו את הדברים שיצאו מפיו. כל כך הרבה שנים עברו מאז, ואני עדיין מאמין באל ונוהה אחריו. נעצרתי ונרדפתי כמה וכמה פעמים והתמודדתי עם כל כך הרבה סכנות, והאל תמיד הגן עליי והנחה אותי במהלכן; האל אף פעם לא נטש אותי. עכשיו אני עדיין מבצע את חובתי, התנאים שלי הולכים ומשתפרים, האמונה שלי כל הזמן מתחזקת ואין לי שום ספקות לגבי האל – האם באמת עודני נותן שירות?" את מי אתה שואל? האם אינך שואל את האדם הלא נכון? אתה לא צריך לשאול את השאלה הזאת. מכיוון שאתה מאמין כל כך הרבה שנים, האינך יודע אם אתה נותן שירות או לא? אם אינך יודע זאת, אזי למה אינך שואל את עצמך אם אתה ניחן במציאות-האמת, אם יש לך לב ירא-אל ואם אתה מתנהג באופן שסר מרע? האל עבד כל השנים האלה, אמר את כל הדברים האלה, וכמה אתה הבנת ולכמה נכנסת? כמה הרווחת? כמה פעמים גזמו אותך וכמה ניסיונות וזיכוכים קיבלת? כשקיבלת אותם, האם נשאת עדות? האם אתה מסוגל לשאת עדות לאל? כשאתה מתמודד עם ניסיונות כמו אלה שעבר איוב, האם אתה מסוגל להתכחש לאל? מה בדיוק מידת אמונתך באל? האם מדובר בסך הכול במעט אמונה, או האם זו אמונת אמת? שאל את עצמך את השאלות האלה. אם אינך יודע את התשובות לשאלות האלה, אזי אתה אדם מבולבל ואני יכול לומר שאתה בסך הכול הולך עם הזרם – אינך ראוי אפילו להיקרא נותן שירות. אדם שמטפח גישה שכזו כלפי התפקיד "נותן שירות" ועדיין לגמרי מבולבל בליבו הוא עלוב ביותר. הוא אפילו לא יודע מיהו, בעוד האל ברור וצלול לחלוטין ביחסו לכל האנשים.

זה עתה שיתפנו על המשמעות המקורית המדויקת של האל ביחס למונח "נותן שירות". כשאנשים נכנסים לבית האל, אזי בתחילה, כשהם לא מבינים את האמת ויש להם רק שאיפות שונות או נחישות מסוימת לשתף פעולה, התפקיד שהם ממלאים באותו זמן יכול להיות רק תפקיד של נותן שירות. המילה "שירות" כמובן אינה נעימה כל כך לאוזן. אם לומר זאת בדרך אחרת, משמעותה לשרת ולעבוד בשירות עבודת הניהול של האל להושעת המין האנושי; משמעותה להשקיע מאמץ. האנשים האלה לא מבינים שום אמיתות וגם לא מבינים את כוונות האל, והם לא יכולים לתרום שום מאמץ או לשתף פעולה בשום דרך עם העבודה הספציפית שהאל עוסק בה להושעת האנושות ולניהולה, וגם לא עם מגוון העבודות הקשורות לאמת. יש להם רק מיומנויות וכישרונות מסוימים והם יכולים רק להשקיע מאמץ מסוים ולומר כמה דברים לצורכי עבודה כללית מסוימת, ולבצע עבודת שירות שולית כלשהי. אם זו מהות העבודה שעושים אנשים המבצעים את חובתם, אם הם רק ממלאים תפקיד שירותי, אזי קשה להם להתנער מהתפקיד של "נותן שירות". למה קשה להתנער ממנו? האם יש לכך קשר כלשהו להגדרה שקבע האל לתפקיד הזה? כן, בהחלט יש קשר. קל מאוד לאנשים להשקיע מעט מאמץ ולעשות דברים בהתאם ליכולותיהם הטבעיות, לכישרונותיהם ולנפשם, אבל חיים על פי האמת, כניסה למציאות-האמת ופעולה בהתאם לכוונות האל דורשים מאמץ רב; נדרשים זמן, הנחיה של האל, נאורות של האל והטלת משמעת של האל, ויותר מכול נדרשת קבלה של המשפט והייסור של דברי האל. לפיכך, כשאנשים עובדים כדי להשיג את המטרות האלה, מה שרוב האנשים יכולים לעשות ולספק הם הדברים שזה עתה צוינו: להיות אובייקטים של דברי האל, להיות בעלי כישרונות מסוימים שיש בהם תועלת כלשהי בבית האל, להיות בעלי חשיבה של אנושיות תקינה ולהיות מסוגלים להבין ולבצע כל משימה שמורים להם לבצע, להיות בעלי מיומנויות מסוימות ולהיות מסוגלים ליישם את הכישרונות המיוחדים שלהם בעבודה מסוימת בבית האל, וחשוב מכול: להיות בעלי שאיפה לציית ולהתמסר. כשנותנים שירות בבית האל, כשמשקיעים מאמץ למען עבודת האל, די אפילו בקמצוץ שאיפה לציות ולהתמסרות כדי שלא תהפוך לשלילי ולא תתרשל, אלא תעשה כל שביכולתך כדי להפעיל ריסון עצמי ולעשות פחות דברים רעים במקביל ליותר דברים טובים. האין זה מצבם של רוב האנשים? מובן שקיים ביניכם מיעוט קטן ביותר של אנשים שכבר הותירו מאחור את המצב ואת המרחב הזה. ומה אותו מיעוט קטן ביותר השיג? הוא למד להבין את האמת, להחזיק במציאות-האמת. כשהוא מתמודד עם בעיות, הוא מסוגל להתפלל ולחפש את כוונות האל, והוא מסוגל לפעול בהתאם לעקרונות-האמת. השאיפה שלו לציית ולהתמסר לא עוצרת עוד רק ברמת הנחישות, אלא הוא מסוגל ליישם בפועל את דברי האל, לפעול בהתאם לדרישות האל ולהיות בעל לב ירא-אל כשהוא מתמודד עם בעיות. הוא לא מדבר או פועל בלי לחשוב, אלא הוא זהיר ונזהר. הוא לא מותח ביקורת על האל, לא מתווכח איתו ולא חש שום התנגדות בליבו, במיוחד כשהגיזום שהוא עובר מנוגד לדעותיו האישיות. הוא באמת מקבל מעומק ליבו את זהות האל, את מעמדו ואת מהותו. האם קיימים הבדלים כלשהם בין האנשים האלה לנותני שירות? מהם ההבדלים האלה? הבדל אחד הוא שהם מבינים את האמת, ושני שהם יכולים ליישם בפועל אמיתות מסוימות. שלישית, יש להם ידע מסוים של האל, ורביעית, הצייתנות וההתמסרות שלהם אינן עוד בגדר שאיפות בלבד, אלא הן הפכו לגישה סובייקטיבית – הם באמת הפכו מסורים. חמישית – וזה הדבר החשוב ביותר ובעל הערך הרב ביותר מבין הנקודות האלה – הם פיתחו לב ירא-אל. ניתן לומר שמי שניחנים בדברים האלה כבר התנערו מהתפקיד של "נותן שירות". זאת משום שעל פי ההיבטים השונים של הכניסה שלהם, כמו גם על פי הגישה שלהם לאמת ורמת הידע שלהם אודות האל, ניכר שאין זה עוד דבר פשוט כביצוע עבודה מקצועית יחידה בבית האל, ושאין הם עוד עובדים זמניים שנקראו באופן זמני לבצע עבודה מוגבלת. כלומר, האנשים האלה אינם פה בשביל תגמולים זמניים; הם לא מגויסים לשימוש זמני ולא נבחנים במהלך התקופה שמשתמשים בהם כדי לראות אם הם מסוגלים לבצע את העבודה הזאת לאורך זמן, אלא הם מסוגלים ליישם בפועל את האמת ולבצע היטב את חובותיהם. לפיכך האנשים האלה נפטרו מן התפקיד ומן הייעוד של "נותני שירות". האם ראיתם אנשים כאלה? יש כאלה בכנסייה. הייתם רוצים לדעת מיהם האנשים האלה וכמה מהם ישנם, אבל איני יכול לומר זאת כרגע; כשתלמדו להבין את האמת, תהיו מסוגלים להבחין בהם. מה שעליכם לדעת הוא באילו מצבים אתם נתונים, באיזה נתיב שנמצא לפניכם אתם הולכים ובאיזה נתיב עליכם ללכת – אלה הדברים שעליכם לדעת.

האם האל כופה על אנשים את הכינוי "נותן שירות"? האם האל משתמש בכינוי הזה כדי לזלזל באנשים, כדי לקטלג ולדרג אותם? (לא.) אם כך, איך האל קבע את הכינוי הזה? כשהאל מעניק לאנשים כינוי, זה לא כינוי חיבה אקראי והוא לא קובע אותו על סמך מראה חיצוני; הכינוי הזה הוא לא רק כינוי. שם של אדם הוא רק תואר, כינוי שאין לו שום משמעות אמיתית. לדוגמה, הורים סינים מסוימים מקווים שבִתם תהיה חכמה ויפה, אז הם כוללים בשמה את התו ל"יפה", אבל זו רק משאלה, ואין לזה שום קשר למהות שלה. יכול להיות שהיא ממש טיפשה ושהיא תגדל להיות כעורה, אז מה הטעם לקרוא לה "יפה"? ישנם גם בנים ששמם "צ'נגלונג" או "צ'נגחו", ושמותיהם כוללים את התווים שפירושם להיעשות דומה לדרקון או לנמר – האם הם באמת אימתניים מעצם זה שקראו להם בשמות כאלה? יכול להיות שהם פחדנים או לא יוצלחים. אלה רק משאלות ליבם של ההורים עבור ילדיהם; הם מעניקים להם שמות כאלה, ולשמות האלה אין שום קשר למהות שלהם. לפיכך, שמות וכינויים של אנשים טומנים בחובם את הדמיונות ואת משאלות הלב של אנשים, אבל הם בסך הכול שמות וכינויים, והם לא ניתנים על סמך המהות שלהם. ואולם השמות שהאל קובע בשום אופן אינם ניתנים על סמך המראה החיצוני של אנשים, וכמובן גם לא על סמך משאלותיו של האל. האם האל רוצה שאנשים יהיו נותני שירות? (לא.) האם קראתם אי פעם בדברי האל שהאל אומר: "רצוני שכל אדם יהיה לנותן שירות ואיני רוצה שאיש ייוושע?" (לא.) אז מהו הדבר שהאל רוצה? אנשים אמרו קודם: "האל רוצה שכל בני האדם ייוושעו ולא רוצה שאף אחד ילך לאבדון." זו משאלה. ואולם התואר "נותן שירות" לא בא משום מקום. בדיוק כפי שהיה כשהאל קבע את השמות "עץ" ו"עשב". עצים הם דברים גדולים וגבוהים, וכשמישהו מזכיר עץ, כולם יודעים שעצים הם גדולים וגבוהים, וכשמישהו מזכיר עשב, כולם יודעים שעשב הוא קטן ונמוך, נכון? (כן.) אם כך, מה לגבי הכינוי "נותן שירות"? הכינוי הזה נוצר בהתאם למהות ולביטויים של האדם ובהתאם לשלב של עבודת האל. אם אנשים יכולים להגיע בהדרגה לכדי הבנת האמת בהתאם לעבודת האל, להיכנס למציאות-האמת ולהשיג התמסרות לאל ויראה מפניו, אזי זה הזמן שבו הכינוי הזה משתנה. לפיכך, אפילו אם אתה אחד מנותני השירות, אין זה משפיע על ביצוע חובתך כיציר בריאה ועל החתירה אל האמת והיישום בפועל שלה, קל וחומר אין זה משפיע על ההתמסרות שלך לאל ועל היראה שלך מפניו.

האם ישנם אנשים שלעולם לא ייפטרו מהכינוי "נותן שירות"? (כן.) איזה מין אנשים? האנשים שאינם חותרים אל האמת, מי שאולי מבינים את האמת אבל אינם מיישמים אותה בפועל, לא כל שכן אוהבים אותה, ולעתים קרובות אף חשים בליבם דחייה ממנה וסלידה כלפיה. למה הם נשארים בבית האל אם הם סולדים מהאמת? הם רוצים לזכות בתועלת כלשהי, הם משקיעים מאמץ מסוים ומפגינים בבית האל התנהגויות טובות מסוימות הכרוכות במשאלות שווא. בתמורה ליתרון כלשהו שהם רוצים להשיג הם משתמשים במחיר שהם משלמים, בנתינה ובהשקעה מעצמם, כמו גם בהעברת חלק מנעוריהם בציפייה ובבזבוז חלק מזמנם. בגלל הנתיב שהאנשים האלה הולכים בו, בסופו של דבר הם לא מסוגלים להיכנס למציאות-האמת ולהגיע לידי התמסרות לאל, לא כל שכן ליראה מפני האל – והם לעד יוגדרו כנותני שירות. בבית האל ישנם כמה אנשים כאלה, שמסוגלים לתת שירות עד הסוף ממש, וכמה שאינם מסוגלים, ויש הבדל קל באנושיות בין אלה שמסוגלים לתת שירות עד הסוף ממש לבין אלה שלא. מי שאינם חותרים אל האמת אבל יכולים לתת שירות עד הסוף ממש, ניחנים באנושיות טובה ומיטיבה יחסית – אלה אותם אנשים אשר כל עוד העבודה של תוכנית הניהול של האל נמשכת, מסוגלים להקדיש מאמץ מסוים לעבודת האל בבית. הם לא עושים רע, הם לא מחוללים הפרעות בעת שהם נותנים שירות, והם לא מורחקים מהכנסייה. אנשים כאלה יכולים לתת שירות עד הסוף ממש, והם האנשים שתמיד יהיו נותני שירות. אשר לאחרים, בגלל שהאנושיות שלהם רעה מאוד ובגלל שהאופי והיושרה שלהם ירודים, לעתים קרובות הם מפריעים ומשבשים את העבודות השונות בבית האל בעודם משרתים ומסבים הפסדים למרבית העבודה בבית האל. כשגוזמים או מבודדים אותם פעם אחר פעם, הם לא יודעים להתחרט והם רק חוזרים לסורם. הם לא מבינים שום אמת ולא מקבלים אותה אלא פועלים במופקרות, ואנשים כאלה מסולקים. למה הם מסולקים? אנשים כאלה לא יכולים אפילו לתת שירות. הם לא יכולים לעבוד היטב כשהם משקיעים מאמץ מסוים בבית האל, ובתוך כך הם אף עושים רע וגורמים לבית האל ולאחים ולאחיות לשלם את המחיר. שימוש באנשים כאלה אינו משתלם. שוב ושוב ניתנות להם הזדמנויות להרהר, אך בסופו של דבר הטבע שלהם נותר בעינו והם לא מקשיבים לשום דבר שאומרים להם. אנשים כאלה אינם ראויים אפילו לתת שירות בבית האל, ואף אינם מסוגלים לכך, ולכן הם מטוהרים.

האם אתם מבינים עכשיו באופן כללי את הכינוי הזה, "נותן שירות"? האם "נותן שירות" הוא כינוי מפלה שהאל מעניק למין האנושי? האם האל משתמש בכינוי הזה בכוונה כדי לזלזל באנשים? האם האל משתמש בכינוי הזה כדי לחשוף אנשים ולהעמידם בניסיון? האם האל משתמש בכינוי הזה כדי לגרום לאנשים לדעת במדויק מהם בני אדם? האם האל מתכוון לדברים האלה? למעשה, האל לא מתכוון לדבר מכל זה. האל לא מתכוון לחשוף אנשים או לזלזל בהם וללעוג להם, והוא גם לא מתכוון להשתמש בכינוי הזה של "נותן שירות" כדי להעמיד אנשים בניסיון. הכוונה היחידה של האל בכינוי "נותן שירות" היא לקבוע ולעצב את הכינוי הזה בהתאם לביצוע ולמהות של אנשים, בהתאם לתפקיד שאנשים ממלאים בעת עבודת האל, וכן לקבוע מה אנשים יכולים לעשות ואת היכולת שלהם לשיתוף פעולה. על סמך כוונה זו אנו נוכחים שכל אדם בבית האל נותן שירות לתוכנית הניהול של האל ובשלב כלשהו שימש בתפקיד הזה של נותן שירות. האם אנו יכולים לומר זאת? (כן.) אנחנו אכן יכולים, וכולכם יכולים להבין זאת עכשיו. האל לא רוצה להשתמש בכינוי הזה כדי לרפות את ידי האנשים או להעמיד את אמונתם במבחן, לא כל שכן לזלזל בהם או לגרום להם להתנהג יפה יותר ולהיות צייתנים יותר, או להודיע להם מהם זהותם ומעמדם, ועל אחת כמה וכמה אין הוא רוצה להשתמש בכינוי הזה של "נותן שירות" כדי לגזול מאנשים את הזכות לבצע את החובה של יציר בריאה. הכינוי הזה נקבע בלעדית על סמך הצביונות המושחתים השונים שאנשים חושפים ועל סמך המצבים האמיתיים של אנשים בעודם נוהים אחרי האל. לפיכך לכינוי הזה לחלוטין אין כל קשר לזהות של אנשים, למעמדם, לתפקידם וליעד שלהם במועד הסיום של עבודת הניהול של האל. מקור הכינוי הזה הוא אך ורק בצרכים של תוכנית הניהול של האל ושל עבודת הניהול, וזהו מצב אמיתי של המין האנושי המושחת בעבודת הניהול של האל. אשר לאנשים שמספקים שירותים לבית האל כנותני שירות ומנוצלים כמכונות – החתירה שלהם היא שתקבע אם מצבם זה ייוותר על כנו עד הסוף ממש, או יוכל להשתנות לטובה במסע האמונה שלהם באל. אם אדם חותר אל האמת ומשיג שינוי בצביון והתמסרות לאל ויראה מפניו, אזי הוא ישליך מעליו כליל את הכינוי "נותן שירות". ולמה אנשים הופכים ברגע שהם משליכים מעליהם את הכינוי "נותן שירות"? הם הופכים למאמינים אמיתיים באל, לאנשי האל ולאנשי המלכות, כלומר, הם הופכים לאנשי מלכות האל. אם בנהייתך אחרי האל אתה מתפשר ורק משקיע מאמץ, סובל ומשלם מחיר, ואינך חותר אל האמת או מיישם את האמת בפועל, ואם הצביונות המושחתים שלך לא משתנים כלל ואתה אף פעם לא עושה דברים בהתאם לעקרונות של בית האל ובסופו של דבר אינך מסוגל להשיג התמסרות לאל ויראה מפניו – אזי הכינוי או ה"כתר" הזה של "נותן שירות" לא יהיה גדול או קטן למידתך אלא יתאים באופן מושלם לראשך ולעולם לא תצליח להיפטר ממנו. אם תהיה עדיין במצב הזה כשעבודת האל תגיע לקיצה והצביונות שלך עדיין לא ישתנו, אזי לא תהיה לך שום נגיעה לתואר "אנשי מלכות האל" ותהיה לעד נותן שירות. איך אתה יכול להבין את הדברים האלה? עליכם להבין שברגע שעבודת האל תסתיים, כלומר כשכל האנשים שהאל רוצה להושיע ייוושעו, כשהעבודה שהאל רוצה לעשות תשיג את מבוקשה ומטרותיה יושגו, האל לא ידבר עוד לאנשים או ינחה אותם, הוא לא יעשה עוד שום עבודה להושעת האדם, ומלאכתו – כמו גם נתיב האמונה באל שאנשים הולכים בו – תסתיים ממש שם. בכתבי הקודש מופיע הפסוק הזה: "הַמְעַוֵּל – שֶׁיּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עָוֶל; הַטָּמֵא – שֶׁיִּטָּמֵא עוֹד; הַצַּדִּיק – שֶׁיִּצָּדֵק עוֹד; הַקָּדוֹשׁ – שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ עוֹד" (ההתגלות כ"ב 11)." מה פירוש הדבר? פירוש הדבר שברגע שהאל אומר שמלאכתו הסתיימה, הדבר מסמן שהאל לא יבצע עוד את עבודתו להושעת האדם, הוא לא יוכיח ולא ישפוט, לא יעניק נאורות לאדם ולא ינחה אותו עוד, והוא לא יישא עוד דברים אל האדם בסבלנות ובכובד ראש כדי להוכיח אותו או לגזום אותו – האל לא יבצע עוד את העבודה הזאת. מה משמעות הדבר? המשמעות היא שסופי כל הדברים ייחשפו אז והקצים של כל האנשים ייקבעו, ואף אחד לא יוכל לשנות זאת ולא יהיו עוד הזדמנויות לאנשים להיוושע. זו המשמעות.

כאשר בסיום עבודת האל מישהו משליך מעליו את התואר "נותן שירות, כשהוא משליך מעליו את הכינוי הזה, את המצב הזה – הדבר מציין שאותו אדם איננו עוד זר או כופר בעיני האל, אלא איש בית האל ומלכות האל. ואיך נוצר התואר הזה "איש בית האל ומלכות האל"? איך אנשים זוכים בתואר הזה? אתה הופך לאיש בית האל באמצעות חתירה אל האמת והבנה של האמת, באמצעות סבל ותשלום מחיר, באמצעות ביצוע טוב של חובתך ובאמצעות הגעה לרמה מסוימת של שינוי בצביון ויכולת להתמסר לאל ולירוא מפניו. כמו איוב ופטרוס, אינך חייב להיות נתון עוד לפגיעת השטן ולהשחתתו, אתה יכול לחיות באורח חופשי במלכות האל ובבית האל, אינך צריך להיאבק עוד עם הצביונות המושחתים שלך, ובעיני האל אתה יציר בריאה אמיתי, בן אדם אמיתי. האין זה דבר שיש לשמוח בו? מה משמעותו? משמעותו שחיי הסבל והקושי של אדם שהושחת בידי השטן באו לחלוטין על סיומם והוא מתחיל לחיות חיי אושר, שלווה ושמחה. הוא יכול לחיות לאור זיו פניו של הבורא, לחיות יחד עם האל, וזה דבר שיש לשמוח בו מאוד. ואולם אשר לסוג האחר של אנשים שלא הצליחו לפני הסוף להשליך מעליהם את התואר "נותן שירות", מהי מבחינתם משמעות העובדה שעם סיומה של עבודת האל הם עדיין לא הסירו מראשיהם את התואר הזה, את ה"כתר" הזה? משמעות הדבר שהם נותרים לא שייכים, ושעודם כופרים בעיני האל. הסיבה לכך היא שהם אינם מקבלים את האמת או כלל אינם מיישמים בפועל את האמת, שהם לא השיגו שינוי בצביון, שהם לא מסוגלים להתמסר לאל ושאין להם לב ירא-אל. את האנשים האלה יש לסלק מבית האל ואין להם שום מקום במלכות האל. אם אין להם שום מקום במלכות האל, היכן הם? הם מחוץ למלכות האל והם קבוצה נפרדת מאנשי האל. אנשים כאלה עדיין נקראים "נותני שירות", ודבר זה מציין שהם עדיין לא הפכו לאנשי בית האל, שהם לעולם לא יהיו מאמינים של האל, שהאל לא מכיר בהם, ושהם לעולם לא יקבלו שוב ברכות או חסד מהאל. מובן שזה גם מציין שאין להם שום סיכוי ליהנות מברכות טובות עם האל במלכותו או לזכות בשלווה ובאושר – הסיכוי הזה אבד. ולכן, האם מבחינתם הרגע הזה הוא דבר מה שיש לשמוח בו, או שמא זהו מאורע מצער? זהו מאורע מצער. ואשר לתגמול שלהם לנשיאה בתואר של "נותן שירות" מחוץ לבית האל ומחוץ למלכות האל, זה עניין שיידון מאוחר יותר. בכל מקרה, ההבדל בין התגמול שניתן לנותני שירות לתגמול שניתן לאנשי מלכות האל הוא גדול מאוד; יש הבדלים בתפקיד, בתגמול ובהיבטים אחרים מעין אלה. האין זה מעורר רחמים שאנשים כאלה לא זכו באמת ולא היו מסוגלים להשיג שינוי בצביון בעת שהאל ביצע את עבודתו להושעת אנשים? זה כל כך מעורר רחמים! אלה הם כמה דברים לגבי הכינוי "נותן שירות".

יש האומרים: "אני חש התנגדות כשמזכירים נותני שירות. אני לא רוצה להיות נותן שירות ואני לא מרוצה מהיותי נותן שירות. אם אני נמנה עם אנשי האל, אזי אני יכול לקבל את היותי האחרון מביניהם, זה בסדר כל עוד איני נותן שירות. אין לי שום חתירה אחרת ואיני מטפח שום אידאל בחיים האלה; אני רק מצפה להיפטר מהכינוי 'נותן שירות'. אני לא מבקש הרבה." מה דעתכם על אנשים כאלה? האם זו הגישה של אדם שחותר אל האמת? (לא.) איזו גישה זו? האין זו גישה שלילית? (כן.) כשמדובר בכינוי "נותן שירות", אינך צריך לשאוף להיפטר ממנו, משום שהכינוי הזה מבוסס על רמת ההתקדמות שלך בחייך והוא לא נקבע על פי רצונך. הוא לא תלוי במה שאתה רוצה אלא בנתיב שאתה הולך בו ובשינוי הצביונות שלך. אם המטרה שלך היא רק לחתור לכך שתהיה מסוגל להשליך מעליך את הכינוי הזה של "נותן שירות", אזי הרשה לי לומר לך את האמת: לא תוכל להשליך אותו מעליך לעולם כל עוד אתה חי. אם תתמקד בחתירה אל האמת ותהיה מסוגל להשיג שינוי בצביון, אזי הכינוי הזה ישתנה בהדרגה. כשמסתכלים על כך משתי הנקודות האלה, האם האל כופה את הכינוי "נותן שירות" על אנשים? בשום אופן לא! זה לא כינוי שהאל כופה על אנשים, וזה גם לא תואר – זה כינוי שניתן בהסתמך על רמת ההתקדמות של אנשים בחייהם. נתינת השירות שלך פוחתת ביחס ישר למידת ההתקדמות שלך בחיים ולמידת השינוי בצביונותיך. כאשר ביום מן הימים שתהיה מסוגל להגיע להתמסרות לאל וליראה מפניו, אזי גם אם תהיה מוכן להיות נותן שירות, לא תהיה עוד נותן שירות ודבר זה נקבע על סמך החתירה שלך, על סמך הגישה שלך לאמת ועל סמך הנתיב שאתה הולך בו. יש גם מי שאומרים: "אני רוצה להיפטר מהכינוי הזה 'נותן שירות' ואני לא רוצה להיות נותן שירות, אבל אני לא מבין את האמת ואני לא מעוניין לחתור אל האמת. אם כך, מה אני יכול לעשות?" האם קיים פתרון? האל קובע את הסוף של כל מיני סוגים של אנשים על סמך דבריו ועל סמך האמת – אין שום מקום לפשרה. אם אתה אוהב את האמת ומסוגל לעלות על הנתיב לחתירה אל האמת, אזי זה דבר שיש לשמוח בו; אם אתה סולד מהאמת ובוחר שלא ללכת בנתיב של חתירה אל האמת, אזי יש להצר על כך. אלה הם שני הנתיבים היחידים – אין שום נתיב ביניים שניתן לבחור בו. הדברים שהאל אומר לעולם לא יחלפו; אף שכל הדברים יחלפו, שום אמירה של האל לא יכולה לחלוף. דברי האל הם אמות המידה למשפט ולקביעת כל הדברים; דברי האל הם האמת ולעולם לא יכולים לחלוף. משישתנו ויחלפו העולם הזה, האנושות וכל הדברים, אף מילה של האל לא תחלוף, להפך, כל דבריו יתגשמו. הסופים של המין האנושי ושל כל הדברים נקבעים ונחשפים בגלל דברי האל – אין בכוחו של איש לשנות זאת, והדבר לא נתון לדיון. לפיכך, כשמדובר בריבונות האל על סופי האנשים ועל קביעתם, אם אנשים מתענגים על משאלות השווא שלהם, אזי הם שוטים גמורים. אין להם שום נתיב חלופי לבחירה בעניין הזה, שכן האל לא העניק לאנשים נתיב חלופי. זהו צביון האל, זוהי צדקת האל, ואנשים לא יכולים להתערב בעניין הזה גם אם הם רוצים. אתה חושב שבעולם הכופרים שבחוץ אתה יכול להוציא כסף ולנצל את קשריך כדי לטפל בעניינים, אבל עם האל זה לא עובד כך. זכור: עם האל, זה לא יקדם אותך לשום מקום!

ב. הדרכים שבהן צוררי משיח מתייחסים לתפקיד "נותן שירות"

נושא השיתוף היום הוא ניתוח גישתם של צוררי משיח לתפקיד "נותן שירות". עתה, שסיימנו לשתף על הגדרת התפקיד "נותן שירות", האם לרוב האנשים יש הבנה חיובית של התפקיד הזה? האם אתם חשים עדיין התנגדות לתואר הזה או רתיעה מפניו? (לא.) אם כך, הבה נבחן כעת כיצד צוררי משיח מתייחסים לתפקיד "נותן שירות" ומהי גישתם כלפיו. מה שצוררי משיח מוקירים יותר מכול זה מעמד גבוה, יוקרה רבה וכוח מוחלט. כשמדובר בתפקידים פשוטים, עממיים וזוטרים ביותר, ובתפקידים אחרים שאנשים סבורים כי הם משפילים למדי, צוררי משיח חשים בליבם התנגדות וקיפוח עזים והם מרגישים זאת במיוחד ביחס לתפקיד של "נותן שירות". לא משנה עד כמה האל סובלני וסבלני ביחס לקבוצה זו של אנשים הידועים כנותני שירות, או מהם ההסבר והפירוש של האל לכינוי "נותן שירות", בעומק ליבם צוררי משיח עדיין מזלזלים בתפקיד הזה. הם חושבים שהתפקיד הזה נחות מדי, ושלוּ הם עצמם היו נותני שירות, הם היו מתביישים מדי להראות את פניהם ברבים. הם חושבים שברגע שהתפקיד הזה ניתן להם, הדבר מהווה ערעור על היושרה, על הגאווה ועל המוניטין שלהם, שזהו זלזול בהם, שערכם צונח ושאין עוד שום משמעות לחיים. לפיכך, צוררי משיח בשום אופן לא יקבלו את התפקיד הזה של "נותן שירות". אם אתה מבקש מהם ללכת לבית האל ולתת שירות לעבודת האל, הם אומרים: "התואר 'נותן שירות' משפיל מדי ובכל מקרה אני לא מוכן לעשותו. אתה מעליב אותי כשאתה מבקש ממני להיות נותן שירות. לא באתי להאמין באל כדי שתוכל להעליב אותי – באתי בשביל לקבל ברכות. אחרת, בשביל מה נטשתי את משפחתי, עזבתי את עבודתי וויתרתי על הסיכויים שלי בעולם? לא באתי להיות נותן שירות; לא באתי בשביל לעבוד למענך ולשרת אותך. אם תגיד לי להיות נותן שירות, אני כבר מעדיף לא להאמין בכלל!" האין זו גישתם של צוררי משיח? ישנם אפילו צוררי משיח שאומרים: "אם תגיד לי להיות נותן שירות בבית האל, מה הטעם שאאמין באל? איזו משמעות נשארת לכך?" לפיכך, כשהם לוקחים על עצמם עבודה ומקבלים תפקיד או משימה בבית האל, קודם כול הם רוצים להבין את הדבר הבא: "אחרי שאקבל על עצמי את העבודה הזאת, האם אהיה מנהיג כנסייה או ראש צוות, או רק משרת שעובד בשביל אחרים?" בינתיים, עד שהדבר יתברר להם, הם עובדים. בזמן הזה הם בוחנים את דברי האנשים ואת הבעותיהם, פוקחים עיניים וכורים אוזניים ומבקשים מידע ממקורות שונים. הם רוצים לדעת אם הם נותנים פה שירות באופן זמני, או שמא הם עשויים לבצע את התפקיד הזה לאורך זמן – אם הם אנשים שניתן לטפח או שרק מנצלים אותם זמנית כדי למלא מקום. אם רק מנצלים אותם כדי למלא מקום ומבקשים מהם לשרת לתועלת אחרים ולטובת תפקיד וכוח של אחרים, אזי הם בשום אופן לא יעשו זאת. לא אכפת להם אם בית האל זקוק להם לביצוע חובה או עד כמה חשובה החובה שהם מבצעים לעבודה של בית האל – לא אכפת להם מהדברים האלה. ברגע שהם מבינים שהם נותנים פה שירות בלי הכוח להחליט ולפסוק, הם מתחילים לבצע דברים באופן שטחי, מזניחים את חובתם, פועלים במופקרות, והם גם נעשים אוטוקרטים ועשויים אפילו להפסיק את ביצוע חובתם ולעזוב בכל רגע; הם מתייחסים לעבודה של בית האל ולחובתם האישית כאילו הם משחקי ילדים. המוטו שלהם לחיים הוא: "אין בכוונתי לעמול מאחורי הקלעים בזמן שאחרים ניצבים באור הזרקורים." הם חושבים לעצמם: "נולדתי להיות מנהיג. נולדתי עם הכוח להחליט ולפסוק. אם אפסיד את שני הדברים האלה, איזה טעם יהיה עוד בחיים? איזו משמעות תהיה עוד לאמונה באל? לָמה אני מאמין באל? האם לא ויתרתי על הטבות פעוטות כדי לקבל ברכות גדולות? אם לא ניתן לממש את הרצון הזה, אז ללא ספק אני מעדיף לנהות אחרי אופנות בעולם ולרדת לגהינום!" מהו הקו המנחה של צורר משיח? "בשום אופן לא אניח לאיש לנצל אותי בדרכו לפסגה; אני זה שמנצל אחרים. אם אנשים מתוגמלים על סמך תרומתם, אז אני צריך להיות בראש הרשימה. רק אז אעבוד במרץ ואתן את כל כולי, אחרת בשום אופן לא תגרמו לי לעשות זאת. אם תבקשו ממני להשקיע את כל כולי, לתת לכם עצה ולעבוד מכל הלב, אבל בסוף, כשאנשים יתוגמלו על בסיס תרומתם אני לא אקבל דבר, אזי אין טעם שתבקשו ממני לעבוד למענכם, להשקיע מאמץ למענכם ולשרת אתכם!" האין אלה הגילויים והביטויים האמיתיים של הצביון של צוררי משיח? אף שהם לא מנסים במתכוון להתנער מהתואר "נותן שירות", מבחינת מהות הצביון שלהם הם כל הזמן מתנערים ממנו וכל הזמן נלחמים, עובדים קשה ונאבקים להיפטר מהתואר הזה. צורר משיח מרוצה מאוד כשהוא לוקח על עצמו עבודה מסוימת ויש לו הזדמנות להתבלט ולקבל את מלוא תשומת הלב, כשהוא יכול להיות הפוסק האחרון ולקבל החלטות, כשהוא הופך למנהיג, כשיש לו מעמד, השפעה ויוקרה וכשכמה אנשים כפופים לו. אם יום אחד מישהו חושף אצלו בעיה וגוזם אותו במילים: "יש הרבה דברים שאינך מטפל בהם בהתאם לעקרונות אלא כראות עיניך. זו התנהגות של אדם שרק נותן שירות ותו לא; אינך מבצע את חובתך" – האם צורר המשיח יכול לקבל זאת? (לא.) קודם כול הוא יטען לחפותו, יתרץ זאת ויסנגר על עצמו, ושנית הוא יחוש מיד סלידה והתנגדות למילים "לתת שירות" ובשום אופן לא יקבל אותן. הוא יגיד: "שילמתי מחיר כה גבוה וסבלתי רבות כל כך. אני מתחיל לעבוד מוקדם ומסיים מאוחר בלילה, אני ישן מעט ושוכח לאכול, ועדיין אתה אומר שאני נותן שירות? האם באמת יש אנשים שנותנים כך שירות? שילמתי מחיר כה גבוה וכל מה שאני מקבל בתמורה זה התואר הזה, ההגדרה הזאת של 'נותן שירות'. אם כך, למה נשאר לי לצפות? איזו משמעות יש לאמונה באל? איזו מוטיבציה? מוטב לא להאמין באל שכזה!" הם מאבדים את ההתלהבות שלהם. אחרי שגוזמים צוררי משיח, לא רק שהם מסרבים לקבל זאת, הם גם חשים התנגדות, מתפתחת אצלם סלידה, ויתרה מזו הם יוצרים אי הבנות. כשהם עובדים ומבצעים אחר כך את חובתם, הגישה שלהם משתנה והם חושבים לעצמם: "לא משנה מה אני עושה, אני עכשיו נותן שירות, ולכן כשאני מבצע את העבודה הזאת מוטב שאעצור בעצמי, שאשאיר לעצמי תוכנית מגירה ולא אשקיע את כל כולי. כולם אומרים שהאל צודק, אז איך יכול להיות שאני לא יכול לראות את זה? באיזה אופן האל צודק? מכיוון שאני נותן שירות ולא משנה מה אני עושה, מעכשיו אני אשנה את צורת האמונה שלי באל; אני אתן שירות ותו לא, ונראה מי מתיירא ממי. מכיוון שלא ישבחו ולא יאשרו שום דבר שאני עושה, יהי כן, אני אשנה את צורת החיים שלי ואת האופן שבו אני עושה דברים. אני אעשה כל שתבקש ממני לעשות, אבל לא אציע רעיונות כשיהיו לי – מי שרוצה לדבר יכול לעשות זאת. אם מישהו יגזום אותי, אעמיד פנים שאני מסכים איתו, ואם מישהו יעשה טעות בעבודתו, לא אגיד דבר גם אם אבחין בכך. אם מישהו יפעל בלי הבנה של העקרונות, לא אגיד לו מהם העקרונות גם אם אני מבין אותם. אני פשוט אסתכל עליו כשהוא ינהג כשוטה, אניח לו לעשות טעויות כדי שיגזמו אותו כפי שגזמו אותי, ואראה אם הוא מסוגל להתמודד עם התחושה שמתעוררת כשמסווגים אותך כנותן שירות. מכיוון שהקשיתם עליי, אני אסבך עבורכם את העניינים ולא אעשה לכם חיים קלים!" עצם הגיזום והטלת המשמעת מעוררים בהם תחושות ורגשות עזים כל כך של התנגדות – האם זו גישה של קבלת האמת? (לא.) מה הבעיה במתן שירות? האם זה רע לתת שירות לאל? האם מתן שירות לאל גורע מכבודך? האם האל אינו ראוי שתשרת אותו? אם כך, מה ראוי שהאל יעשה למענך? למה אתה כל כך רגיש ומלא התנגדות לדברים האלה? הבורא השפיל את עצמו והפך לאדם שחי בקרב בני האדם, שמשרת כל אדם מושחת ומשרת בני אדם שמתנגדים לו ודוחים אותו. אם כך, למה אנשים לא יכולים לתת שירות פעוט לטובת תוכנית הניהול של האל? מה לא בסדר בכך? האם יש בכך דבר מה מפוקפק? האם יש בכך דבר מה בלתי ראוי? בהשוואה לענווה ולנסתרות של האל, בני אדם לעד יהיו מתועבים וכעורים, הלא כן?

עתה, לזמן קצר בלבד, אנשים מושחתים שחותרים אל האמת עשויים להרגיש מדוכדכים כשהם שומעים את התואר "נותן שירות", אבל דבר זה עשוי להפוך לגורם מדרבן שמעניק להם השראה כדי שיחתרו אל האמת ויגיעו לכדי התמסרות לאל; הם אינם עד כדי כך רגישים לתואר הזה שהאל מעניק לאנשים. אבל לא כך הדבר אצל צוררי משיח. כשמדובר בתארים שהאל מעניק לאנשים, הם תמיד נתפסים לקטנות ונפגעים מהם. לא נדרש הרבה כדי שמשפט שהאל אומר יחבל באינטרסים שלהם ויפגע בהם, וכשדבר מה שהאל אומר מנוגד לכוונה ולרצון שלהם לקבל ברכות, הדבר פוגע בהערכה העצמית שלהם. מרגע שההערכה העצמית והכבוד שלהם נפגעים, הם שופטים את האל, דוחים אותו ובוגדים בו; הם רוצים לעזוב את האל, הם לא מוכנים להמשיך בביצוע חובתם, ובה בעת הם מנאצים את האל על חוסר הצדק שלו ועל חוסר האמפתיה שלו לאנשים. אנשים מסוימים אף אומרים שקשה מדי לרצות את האל, וששום דבר שהם עושים אינו טוב. צוררי משיח הם המקור של כל הדברים הרגשות והצביונות האלה. מעבר לזה שאין להם שום גישה של התמסרות לאל, הם גם דשים במגוון הדברים שהאל אומר אך מזניחים את הדרישות השונות של האל ואדישים אליהן. הם מתנגדים תמיד לתואר הזה של "נותן שירות" ואין להם שום כוונה לקבלו או להתמסר לו, לא כל שכן להבין את כוונת האל. כל שהם עושים הוא לבקש בלי הרף להשליך מעליהם את התואר והזהות האלה, את המעמד והתפקיד האלה של "נותן שירות", והם כלל לא שואפים לשתף פעולה עם האל כדי לרצות את כוונתו או להשיג שינוי בצביון, להיכנס למציאות-האמת ולהתמסר לאל. הם לא חותרים כלל אל הדברים החיוביים האלה, ואף כשהם נחשפים כנותני שירות, הזעם והרגזנות שהם חשים מתפרצים כולם בבת אחת. עד כמה הדבר חמור? צוררי משיח מסוימים מקללים את האל בחשאי במקומות ציבוריים, ואילו מאחורי דלתיים סגורות הם מקללים אותו בקול רם ואומרים: "האל אינו צודק. מה הטעם להאמין באל שכזה?" הם קוראים תיגר בגלוי על האל ויוצאים נגדו. עצם המונח הזה "נותן שירות" גורם ליציאה לאור של מהות של צוררי משיח שמתנגדת לאל וסולדת מהאמת. נוכח המושג "נותן שירות" כל המסכות נקרעות מעל פניהם המרושעות, והם נחשפים לעין כול. מה בדיוק נחשף? זה שהם אינם מאמינים באל כדי לקבל את ישועתו או כדי לקבל את האמת, וגם זה שהם לא מאמינים באל משום שהאל הוא האמת או משום שהאל הוא ריבון על כל הדברים, אלא הם מאמינים בו משום שהם רוצים ממנו משהו. הם מכפיפים את בואם לבית האל לטובת השאיפות והרצונות האישיים שלהם. הם מנסים לשווא להתבלט מעל כולם ולקבל ברכות על ידי אמצעים משלהם ועל ידי מאמצים, עבודה קשה ומאבקים, או טוב מכך – בשביל לקבל אולי תגמול גדול אף יותר בחייהם הבאים. לפיכך, בעיניהם המושג "נותן שירות" הוא לעד דבר מה מבזה ומונח משפיל, דבר מה שהם לעולם לא יכולים לקבל. אחים ואחיות מסוימים חושבים: "מתן שירות לאל זו הברכה שלנו. זה דבר טוב, דבר מכובד." ואולם צוררי משיח אף פעם לא מקבלים את העובדה הזאת, ואומרים: "מתן שירות לאל הוא הברכה שלנו? איזו מין אמירה זו? איזה גיבוב של שטויות! מה הברכה בכך? איפה ההנאה? מה מרוויחים ממתן שירות לאל? האם אתה יכול להרוויח כסף, זהב או אוצר ממתן שירות? האם אתה יכול לקבל בית ומכונית? כל מי שנותן שירות יסולק; האם יש נותני שירות כלשהם שהם אנשים טובים? אף אחד מאלה שנותנים שירות לא יזכה אף פעם בשום דבר." הם לא מקבלים את העובדה ששיתפו עליה האחים והאחיות, כי "מתן שירות לאל זו ברכה למין האנושי" והם חשים התנגדות ודחייה כלפיה; הם מעדיפים להקשיב לכל דבר אחר.

צוררי משיח יכולים להשקיע מעצמם למען כל פקיד בכיר או למען כל מי שניחן במעמד וביוקרה בעולם, לשרתו ולמזוג לו משקאות, והם אפילו יסכימו לתת שירות לאנשים האלה וישמחו מאוד לעשות זאת. רק כשהם באים לתת שירות לאל הם נעשים חסרי נכונות ורצון ונמלאים תלונות, התנגדות ורגשות. איזה מין יצורים הם האנשים האלה? האם אלה הביטויים שצריכים להיות למאמין באל? אלה במובהק ביטויי המהות של צוררי משיח. אם צורר משיח היה יוצא לעולם לשרת ראש עיר, מושל מחוזי או כל פוליטיקאי נכבד אחר, זה היה בעיניו דבר מה שמביא תהילה לאבותיו הקדמונים ומסב גאווה למשפחתו. קשה היה לתאר את אושרו; הוא היה מרחף מאושר. לו היו שואלים אותו במה הוא עובד, הוא היה אומר: "אני משרת את ראש העיר. אני משרתו הצמוד של ראש העיר, השומר האישי שלו!" או שהוא היה אומר: "אני דואג לצורכי היומיום של הנשיא!" הוא היה אומר זאת בגאווה רבה. הוא היה חושב שזו עבודה נהדרת, ושכל המשפחה שלו תחלוק בתהילה שנלווית אליה. הוא היה חולם בלילה ומתעורר מאושר, והוא לא היה מסתיר את עיסוקו, ולא משנה באיזה מקום. למה? כי הוא לא היה רואה בעבודה שלו דבר מביש; היא הייתה בעיניו מכובדת, עבודה שבה הוא ניצב מעל אחרים, עבודה שמעניקה לו הילה. ואולם אם אחרי שאדם כזה מתחיל להאמין באל מבקשים ממנו לתת שירות לאל, הוא אינו מוכן לעשות זאת, הוא חש התנגדות ואפילו מלין על האל ומנאץ אותו, והוא עשוי גם לבגוד בו ולהתכחש לו. כשמשווים את שני הדברים האלה, אנו יכולים לראות שצוררי משיח הם צוררי משיח, שהם חלק מכנופיית השטן. לא משנה איך הם משרתים את השטן, ולא משנה עד כמה העבודה הזאת מלוכלכת, מתישה או משפילה, הם רואים בכך כבוד. ואולם כשהם עושים דברים למען האל בביתו, ולא משנה עד כמה הם חשובים, רבי ערך או נאצלים, או עד כמה הדברים האלה מרוממים אותם, הם כל הזמן חושבים שאלה דברים שאינם ראויים לאזכור. לא משנה כמה כבוד וברכה כרוכים במתן שירות לאל ולעבודת האל, ואיזו הזדמנות יקרת ערך זו למין האנושי, הם פשוט לא יכולים לשמוח בכך. למה? יש רק סיבה אחת: צוררי משיח הם חלק מכנופיית השטן – הם שטניים והם שטנים בדמות אדם, שעוינים את האל באופן אינהרנטי. אם הם מתבקשים לשרת את האל ונותנים שירות לאל, הם פשוט לא יכולים לשמוח בכך. לא משנה כמה בית האל משתף עם אנשים על האמת או מנסה לגרום להם להבין את כוונת האל ביחס לכינוי "נותן שירות", צוררי משיח לא מסוגלים לקבל זאת מהאל וגם לא את אף אחת מהאמיתות שקשורות לכך, לא כל שכן את העובדה או את האמת שמתן שירות לבורא על ידי יציר בריאה הוא דבר מכובד, יקר ערך ומשמעותי – זו הגישה שבה צוררי משיח מחזיקים ביחס לתואר "נותן שירות". מאז ומתמיד, צוררי משיח שמתמודדים עם התפקיד הזה ועם העובדה שאנשים משרתים את האל לא עושים דבר למעט לנסות להיפטר מהתואר הזה ולחמוק מהעובדה הזאת במקום לקבל אותה ולקבל מהאל את התואר של "נותן שירות" ואז לחתור אל האמת, להקשיב לדברי האל ולהתמסר לאל ולירוא מפניו. אם לשפוט על פי הביטויים שצוררי משיח מפגינים ביחס לתואר "נותן שירות", מן ההכרח לומר שצוררי משיח הם בני מינו של השטן, שהם חלק מכוחותיו העוינים של השטן, ושהם עוינים לאל, לאמת ולכל דבר חיובי.

הגישה שבה מחזיקים צוררי משיח ביחס לתואר "נותן שירות" היא גישה של אי-קבלה, של התנגדות, של דחייה ושל תיעוב. לא משנה מי מעניק את התואר הזה, הם כל הזמן חשים התנגדות כלפיו ולא מקבלים אותו, מתוך אמונה שלהיות נותן שירות זה דבר נחות, ושהוא תמיד נחות, ולא משנה למי הם נותנים שירות. הם חושבים ש"נותן שירות" אינו הגדרה שהאל מעניק לאדם על סמך מהות האדם, אלא קריאת תיגר ומפגן של בוז כלפי זהות האדם וערכו – זו ההשקפה העיקרית של צוררי משיח ביחס לתואר "נותן שירות". על סמך גישתם של צוררי משיח לדברי האל, ניתן לראות שהם לא מתייחסים לדבריו כאל אמות מידה או כאל האמת, אלא כאל דברים שהם צריכים לבחון ולנתח. כלומר, הם לא מקבלים את דברי האל על יסוד הבנת האמת או על יסוד הקבלה כי האל הוא הבורא, אלא ניגשים לדברי האל על יסוד בחינתם ומתוך תחושת התנגדות והתקוממות. עבורם, כל מילה שהאל אומר וכל אמירה שהוא מבטא היא מושא לבחינה, והתואר "נותן שירות" אינו יוצא מהכלל. הם משקיעים מאמץ בבחינה של המושג "נותן שירות" ובמחשבה עליו, ובדברי האל הם רואים שהאל לא מתייחס אל נותני השירות כטובים אלא כנחותים, פחותים וחסרי ערך, כאנשים שהאל לא אוהב ושהוא מתעב. אף שזו גישת האל לתואר "נותן שירות", יש הקשר וסיבה לכך שזו גישתו – היא מבוססת על מהות האדם. ישנה גם עובדה נוספת שחמקה מעינם: לא משנה כמה האל מתעב ושונא אנושות מושחתת, האל אף פעם לא ויתר על הושעת האנושות, וגם לא הפסיק את העבודה של תוכנית הניהול שלו להושעת המין האנושי. צוררי משיח לא מאמינים בעובדה הזאת, וגם לא מכירים בה או רואים אותה. הם רק מקובעים על מה שיש לאל לומר אודות קיציהם של סוגים שונים של אנשים, וגישתם מתאפיינת ברגישות רבה ביותר, במיוחד לגבי התואר "נותן שירות". הם לא רוצים להיות נותני שירות, והם לא רוצים שהאל יגדיר אותם כנותני שירות, ועל אחת כמה וכמה הם אינם רוצים לשרת את האל כשהם נושאים את התואר "נותן שירות". זו הסיבה שכאשר צוררי משיח באים לבית האל, הם מבררים ושואלים בחוגים שונים ורבים אם הם עצמם נותני שירות, ועל סמך דברי האל ומה שאנשים אומרים עליהם הם רוצים לשמוע דברים כנים ולהבין את הדבר לאשורו – האם הם נותני שירות או לא? אם כן, הם מסתלקים מיד; הם לא רוצים לשרת את האל או את בית האל. התגובה שלהם לתואר "נותן שירות" עזה כל כך, שברי לכול כי ככל שהדבר נוגע לצוררי משיח, זהות, מעמד, סיכויים עתידיים, גורל ויעד הם דברים שיש תמיד לחתור אליהם ואינטרסים שלעולם אין לזנוח. מבחינת צוררי משיח, נותני שירות נמצאים בתחתית המדרג האנושי שקבע האל. לא משנה מה אתה אומר או כמה אנשים מקבלים את העובדה ואת התפקיד הזה, צוררי משיח בשום אופן לא יקבלו אותו. כשהם מבצעים עבודה, הם רק דורשים שאחרים ישרתו אותם, יקשיבו להם, יצייתו להם ויחוגו סביבם, והם אף פעם לא דורשים מעצמם לשתף פעולה או לדון בדברים עם אחרים או לשאול לדעתם של אחרים, להיוועץ בכוונות האל או לחפש את עקרונות-האמת. הם חושבים לעצמם: "אם אני אשתף פעולה ואדון בדברים עם אחרים ואחפש את עקרונות-האמת כשאני עושה דברים, אזי אני אשפיל את עצמי ואאבד את האוטונומיה שלי – האם כל זה לא יהיה מתן שירות? האם לא אעמול מאחורי הקלעים בעוד אחרים נהנים מאור הזרקורים? האם לא אטפל באחרים ואשרת אותם?" זה דבר שהם בשום אופן לא רוצים לעשות. הם רק דורשים שאחרים יטפלו בהם, ייכנעו להם, יקשיבו להם, יעריכו אותם, יהללו אותם, יציגו אותם באור חיובי בכל דבר ועניין, יפנו להם מקום, ישרתו אותם ויעבדו למענם, ואפילו דורשים שהאל ייתן להם תגמולים ראויים ועטרת הולמת בהתאם למה שעשו. אפילו כשמציינים את המחיר הרב שהאל שילם וכמה הוא סבל למען הושעת המין האנושי, כמה הוא השפיל את עצמו וכמה הוא נתן למין האנושי – גם אז צוררי משיח ששומעים את הדברים האלה ונוכחים בעובדות האלה נותרים שווי נפש ומקבלים אותם כמובנים מאליהם. איך צוררי משיח מפרשים דברים כאלה? הם אומרים: "האל אמור לעשות הכול למען האדם ואמור להרעיף על האדם את הטוב ביותר, להרעיף עליו ברכות וחסד ולהעניק לו שלווה ואושר. הוא אמור להקדיש את כל זה לאדם; זו חובתו. וכשאנשים נוטשים דברים, משקיעים מעצמם ומשלמים מחיר למען האל, כשהם נותנים הכול לאל, הם אמורים לקבל מהאל תגמולים ומשהו שהוא אפילו טוב יותר. האין זו עיסקה הוגנת? קח ותן? על מה יש פה לדבר? איזו סגולה יש לאל? למה לא ראיתי אף אחת מהסגולות שלו? האל מעניק דברים לאדם, אז האין זה טבעי שלאדם מגיע לקבל אותם? אנשים משלמים מחיר!" הם לא מאמינים שכל הדברים האלה שהאל עושה בשביל האדם הם החסד הגדול ביותר עבורו; הם אינם אסירי תודה והם לא חושבים לגמול לאל. במקום זה הם רוצים להמיר את המחיר שהם משלמים ביעד היפה שהאל הבטיח למין האנושי, והם מאמינים באופן טבעי שראוי להם לרצות ברכות ולטפח את כל הכוונות האלה, ולכן לא משנה איך מסתכלים על זה, האל לא אמור להפוך אנשים לנותני שירות שלו. הם מאמינים שלאנשים יש כבוד ויושרה, ושאם אנשים שניחנים באהבה כה רבה ושיכולים לתת צדקה, להשקיע מעצמם ולנטוש דברים אחרים מחויבים לשרת את האל – אזי אנשים אלה מושפלים באופן חמור ונתונים ליחס שהוא בלתי צודק יתר על המידה. מבחינת צוררי משיח, כל הדברים האלה שהאל עושה אינם ראויים לציון. במקום זה הם מהללים בלי סוף את הדברים שהם עצמם עושים, גם אם זה דבר-מה פעוט למדי, ומתייחסים לדברים האלה כאל הון שיניב להם ברכות.

יש אנשים, אשר בעת ביצוע חובתם בכנסייה אף פעם לא עושים שום דבר כראוי. אם האחים והאחיות לא מקבלים את הדברים שהם עושים, את המיומנויות והכישורים שהם מספקים או את הרעיונות וההצעות שהם מעלים, הם יסרבו להמשיך לעבוד וירצו לקום וללכת – הם ירצו לנטוש את האל. אם תבקש מהם לשתף פעולה עם מישהו הם לא יעשו זאת, ואם תבקש מהם לבצע את חובתם כמיטב יכולתם, הם לא יעשו גם את זה. הם פשוט יחלקו הוראות על ימין ועל שמאל ויאלצו אחרים להישמע להם, לטפל בהם ולהפוך לנותני השירות שלהם, במקום שיבצעו את חובתם האישית בבית האל. ואם הם לא מקבלים יחס כזה, או אם הם מאבדים את סוג היחס הזה שמתוקפו אחרים משרתים אותם, עובדים למענם ומצייתים להוראותיהם – הם רוצים לקום וללכת; הם מאמינים שהאל אינו צודק, הלב שלהם מלא תלונות וכעס על האל ומתפתחת בו שנאה כלפי האחים והאחיות, ואיש לא יכול לעזור להם. הם לא יכולים לעבוד בהרמוניה עם אף אחד ולא יכולים להתרועע עם אחרים כשווים להם. על פי הכללים שלהם להתרועעות עם אחרים, כשמדברים ועובדים רק הם יכולים להיות מעל אחרים ורק הם יכולים להביט באחרים עושים למענם הכול וממלאים כל הוראה וכל סיסמה שהם הוגים; איש אינו ראוי לשתף איתם פעולה ואיש אינו ראוי להתרועע איתם כשווה בין שווים. אם מישהו מתייחס אליהם כאל חבר קרוב או כאל אח או אחות מהשורה, ומדבר ודן איתם בענייני עבודה ומשתף איתם על הבנה כאילו הם שווים לו – הם רואים בכך עלבון איום וכקריאת תיגר עצומה על היושרה שלהם. בליבם הם שונאים אנשים כאלה וחשים עוינות כלפיהם, והם יחפשו הזדמנויות לנקום בכל מי שמתייחס אליהם כשווה או שאינו מתייחס אליהם ברצינות. האין זה מה שצוררי משיח עושים? זו נקודת המבט ההיררכית שצוררי משיח חושפים כשמדובר במהלך התרועעות עם אנשים אחרים. מובן שזה מתקשר לדעה ולגישה האמיתיות שצוררי משיח מטפחים ביחס לתפקיד של "נותן שירות". הם אפילו לא יכולים לקבל תפקיד שהאל מעניק למין האנושי, אז האם הם יכולים לקבל את הגינוי, את החשיפה ואת הביקורת של אחרים? על אחת כמה וכמה שהם אינם מסוגלים לקבל את הדברים האלה. מחד גיסא, הם חשים עוינות והתנגדות כלפי התפקיד והמהות של "נותן שירות", ומאידך גיסא הם מפתים אנשים ללא לאות, מצרפים אותם וגורמים להם לשרת אותם, לטפל בהם ולציית להם. האין זה מתועב? המהות של אנשים כאלה היא מרושעת, זה בפירוש נכון. הם חושקים בשליטה באחרים. הם עצמם בבירור חסרי ערך ולא מסוגלים לעשות דבר; הם בסך הכול אשפה בבית האל, הם לא ניחנים באנושיות תקינה כלשהי והם לא יכולים להתרועע באופן רגיל עם אחרים, קל וחומר להיות ניחנים בהיגיון רגיל כלשהו. הם כלל לא מבינים את האמת, הם לא הופכים לנאורים ביחס לאמת, יש להם בסך הכול קצת ידע מקצועי ומיומנויות אחדות והם לא יכולים לבצע כראוי שום חובה. ואף על פי כן הם אינם מתנהגים באופן הולם ורוצים לצבור כוח, וכשהם לא יכולים לצבור כוח הם חשים מובסים וחושבים לעצמם: "כשעשיתי את הדברים האלה קודם, מן הסתם עסקתי בנתינת שירות. אני לא מוכן לתת שירות. מוטב שאזדרז ואעזוב עכשיו לפני שאשקיע יותר מדי מאמץ או אפסיד יותר מדי." זה הרעיון שמקנן אצלם. זו תמיד החלטתם וכך הם תמיד מכריעים; הם יכולים בכל עת להפסיק להאמין ולעזוב, להשתמט מחובתם בכל רגע ולברוח, לחזור לחיק השטן ולחבור אליו בעשיית הרע. האם יש אנשים כאלה? (כן.) כשמדובר בפן כלשהו של עבודה מקצועית, הם עשויים להבין בזה קצת, אבל מבחינת עקרונות-האמת שהם חייבים לתפוס לצורך אותו היבט של עבודה מקצועית, הם בורים גמורים; כשמדובר בפן של הידע או של הכישורים, ייתכן שיש להם כמה כאלה, אבל בכל האמור בעקרונות-האמת שהם חייבים להבין כדי לבצע את חובתם, הם שוב בורים גמורים וההבנה שלהם מסולפת. הם לא מסוגלים לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים וכשהם משתפים בצוותא, הם לא מדברים באותה שפה של האחרים. לְמה אנשים כאלה מתאימים? אם באמת יש להם מצפון והיגיון, אזי הם יהיו מסוגלים להתייחס כראוי לאנשים אחרים, וכשאנשים אומרים דברים שהם נכונים ושתואמים לאמת, הם יהיו מסוגלים לקבל אותם, יתמסרו ברצון ויהיו מסוגלים למרוד בבשרם שלהם. הם לא אמורים לרצות תמיד להתבלט מעל כולם, להנהיג אחרים ולשלוט בהם; אלא הם צריכים לוותר על השאיפה ועל הרצון שלהם להצטיין יותר מכולם וצריכים לגלות נכונות להיות הפחותים באדם, גם אם הדבר כרוך במתן שירות – הם צריכים לעשות כל שביכולתם. הם עצמם אנשים רגילים, ולכן עליהם לחזור למעמד של אנשים רגילים, לבצע את חובותיהם כמיטב יכולתם ולהיות עם שתי רגליים על הקרקע. בסופו של דבר, אנשים כאלה יוכלו לעמוד איתן. אם הם לא יבחרו בנתיב הזה אלא יחשבו את עצמם לדגולים ואצילים, אם איש לא יכול לגעת בהם או להתקרב אליהם, ואם הם רוצים להיות בריונים מקומיים, עריצים, וללכת בנתיב של צוררי משיח, אזי נגזר עליהם להיות אנשים רעים. אם הם אינם מוכנים להיות הפחותים שבאדם, להיות אנונימיים לחלוטין או רחוקים מאור הזרקורים או לתת מעצמם הכול, אזי הם בוודאות צוררי משיח ולא יכולים להיוושע – דבר זה מסוכן להם. אם אדם כזה מסוגל להרהר בעצמו, להיות בעל מודעות עצמית ולקבל את ריבונות האל וסידוריו, לתפוס את המקום הראוי לו, להיות אדם רגיל ולא להעמיד פנים עוד, אזי יהיה לו סיכוי להשיג ישועה. אם אתה כל הזמן רוצה להיות שתלטן ובלתי הגיוני ולהציג את עצמך כאישיות חזקה, זה חסר טעם. בית האל מלא באנשיו הנבחרים של האל, ולא משנה עד כמה אתה מפחיד, אגרסיבי או רע, אין בכך טעם. בית האל אינו זירת היאבקות, ולכן אם רצונך להילחם, לך ועשה זאת בזירה של העולם. אף אחד בבית האל לא רוצה להילחם איתך; אף אחד לא מעוניין בכך ולאיש אין זמן מיותר בשביל זה. בית האל הוא מקום שמטיף את האמת, שעוזר לאנשים להבין את האמת וליישם את האמת בפועל. אם אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת, קשה להתמודד עם כך וזה רק מוכיח שאתה לא שייך לפה. אם אתה כל הזמן רוצה להילחם, כל הזמן רוצה להיות אגרסיבי, כל הזמן רוצה להיות חסר רחמים וכל הזמן רוצה להיות שתלטן ובלתי הגיוני, אזי הכנסייה אינה המקום המתאים לך. רוב האנשים בבית האל אוהבים את האמת; הם רוצים לנהות אחרי האל ולזכות בחיים, והם לא נהנים לעסוק בתככים ולהיאבק בשדים. רק צוררי משיח נהנים להילחם בכל מקום ולהתחרות על כוח ועל רווח, וזו הסיבה שצוררי משיח לא יכולים לשאת עדות בבית האל.

יש סוג של אנשים שרגישים להפליא לדברים כמו זהות, תפקיד ומעמד, ושחשים התנגדות ושאט נפש עצומים במיוחד כלפי התואר "נותן שירות" ובשום אופן לא מסוגלים לקבל אותו – אנשים כאלה הם צוררי משיח. לא רק שהם לא חותרים אל האמת וסולדים ממנה, הם גם סולדים מכך שפונים אליהם כ"נותן שירות". מי שסולדים מהתואר "נותן שירות" צריכים למעשה לחתור אל האמת – אם הם היו מסוגלים לחתור אל האמת, האם הם לא היו משליכים אז מעליהם את התואר "נותן שירות"? אבל זו בדיוק הבעיה. בגלל שהם סולדים עד מאוד מהאמת, הם לעולם לא ילכו בנתיב של חתירה אליה ושל יישומה בפועל. זו הסיבה שבמסגרת העבודה של תוכנית הניהול של האל הם לעד ימלאו תפקיד של נותני שירות. מובן שעבור צוררי משיח היכולת לשמש נותני שירות בתוכנית הניהול של האל מהווה עדיין ברכה; זו הזדמנות עבורם להיווכח במעשי הבורא, לשמוע את הבורא מבטא את האמת וחולק את מחשבותיו הכמוסות ביותר עם המין האנושי, ולהוקיר את החוכמה ואת מעשיו האדירים של הבורא. עבורם אין זה דבר רע להיות נותני שירות למען הבורא, ובין אם הם מסוגלים להבין זאת או לא, היותם נותני שירות של האל ושירותם בבית האל אמורים להיות דבר מה שצוררי המשיח וידידי השטן האלה יזכרו לעד, גם אם עבודת האל תסתיים בהמשך. לכל אורך תהליך ההתנגדות לאל של המין האנושי המושחת, שלא ביודעין צוררי משיח משרתים את תוכנית הניהול שלו, וזהו הערך הפעוט שיש לקיומו של כל צורר משיח – זו עובדה. צוררי משיח תורמים את תרומתם בכך שהם מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל להבחין בהם ולזהותם על פי הפן השלילי שלהם. בין אם הם מוכנים להכיר בעובדה הזאת ובין אם לאו, ובלי קשר לשאלה אם הם מלאי רצון, שמחים ומאושרים להיות נותני שירות, שירותם את עבודת האל ונטילת התפקיד הזה על ידם הם בכל מקרה דברים משתלמים – כך האל מרומם אותם. יש השואלים: "האם האל מרומם גם צוררי משיח?" מה פסול בכך? הם יצירי בריאה; האין האל יכול לרומם אותם? זו האמת. אם כן, איך צוררי משיח חשים כשהם שומעים את הדברים האלה? הם לא אמורים לנסות לאתר פגמים והם אמורים לחוש עדנה מסוימת. לכל הפחות הם תרמו מידה של מאמץ לעניין הגדול של תוכנית הניהול של האל. בלי קשר אם הם עשו זאת ברצון או באופן פעיל או סביל, בכל מקרה האל רומם אותם בכך, ועליהם לקבל זאת בשמחה ולא להתנגד לכך. אמרו לי, אם צוררי משיח מסוגלים למרוד באבותיהם הקדמונים, למרוד בשטן ולחתור אל האמת ולחתור להתמסרות לבורא – האם האל ישמח בכך? (כן.) הדבר מהווה כבוד גם לאנשיו הנבחרים של האל, וגם הם אמורים לשמוח – זהו דבר טוב. בין אם העובדה הזאת שרירה וקיימת ובין אם לאו, בכל מקרה כשצוררי משיח מסוגלים לשנות כיוון וללכת בנתיב של חרטה, מובן שזהו דבר טוב. למה אני אומר, אם כן, שהדבר מהווה כבוד לאנשיו הנבחרים של האל? אם צורר משיח היה נותן שירות ברצון, האם לא היה פגע רע אחד פחות בבית האל? לו היה שד אחד פחות בקרבכם, אדם אחד פחות שמפריע ועושה צרות, האם לא הייתם נהנים משלווה רבה יותר? כשמסתכלים על כך מנקודת המבט הזאת, לו צוררי משיח באמת היו נכונים לתת שירות, גם זה היה דבר טוב שיש לשמוח בו. עליכם לעודד אותם ולעזור להם, ולא להתייחס אליהם בביטול מוחלט. אם יש לכם כוונות טובות ואתם מניחים להם להישאר, אבל השירות שלהם בעייתי מדי ולא משתלם ומוביל לאסון, אזי יש לטפל בהם בהתאם לעקרונות. האין זו דרך התנהלות טובה? (כן.)

ישנו עוד סוג של אנשים שראוי להזכיר: אנשים מסוימים שמסוגלים לסבול ולשלם מחיר בעת ביצוע חובתם, ולפעמים יכולים גם לציית ולהתמסר או לטפל בעניינים בהתאם לעקרונות. הרצון הסובייקטיבי שלהם הוא ללכת בנתיב של חתירה אל האמת, הם יכולים תמיד להתמסר לכל דבר שהעליון או הכנסייה סידרו, והם תמיד משלימים משימות בזמן. הם לא מחוללים שיבושים והפרעות בבית האל, והעבודה שהם עושים והחובה שהם לוקחים על עצמם מניבות תועלות ויתרונות רבים לאחים והאחיות. אף שכלפי חוץ הם לא עשו שום רע, והם לא משבשים ולא מפריעים, ואף שלכאורה הם לא אנשים רעים – הם עושים דבר שאנשים רגילים אינם עושים ואינם מסוגלים לעשות, והוא שהם נהנים לטפח את ההשפעה שלהם ולייסד מלכויות עצמאיות משלהם. כאשר משבצים אותם למשימה מסוימת, אזי מרגע שמוטלת עליהם האחריות לאותה עבודה הם מתחילים לייסד מלכויות עצמאיות משלהם ויכולים שלא במודע לטפח את כוחם ואת הקשרים שלהם בתחום השפעתם. בתחום הזה הם כובשים את כולם לחלוטין, ואנשים מהללים אותם בקול ומעריצים מאוד כל דבר שהם עושים, כל דבר שהם אומרים ואת המחיר שהם משלמים. הם מתייחסים לתחום ניהולם כאל משפחה קטנה משלהם בתוך משפחת האל. כלפי חוץ הם לכאורה מסוגלים לשלם מחיר, לסבול ולשאת באחריות – לכאורה אין שום בעיה. ואולם ברגעים מכריעים הם מסוגלים לבגוד באינטרסים של בית האל. כדי להגן על היוקרה שלהם ועל מקומם בפסגה, וכדי להגן על מעמדם האבסולוטי, על כבודם ועל כוחם בכנסייה, הם לא פוגעים באיש ולא מזיקים לאף אחד. גם כשמישהו מזיק לאינטרסים של בית האל או בוגד בהם, ואפילו כשמישהו מפריע לעבודה של בית האל או מחריב אותה, הם לא בודקים זאת, הם לא מתייחסים לכך בכלל והם מסוגלים לסבול זאת. כל עוד אותו אדם לא מאיים על מעמדם ועדיין עובד בשירותם בתחום השפעתם, זה בסדר – זו אמת המידה העליונה שלהם. לא משנה אילו הפרעות אותו אדם מחולל, הם לא רואים זאת, הם כלל לא מתייחסים והם לא גוזמים את אותו אדם ולא נוזפים בו, לא כל שכן מטפלים בו. אנשים כאלה הם אלמנטים מסוכנים. לאדם הממוצע קשה להבחין בהם, וכשאין להם כל מעמד, ייתכן שלא תהיה מסוגל להבחין בשום דבר שאינו כשורה אצלם. ואולם מרגע שיש להם מעמד, מהות הטבע שלהם נגלית במלואה. ומה בדיוק נגלה? שקיימת תכלית למחיר שהם משלמים ולכל דבר שהם עושים; הם לא עושים את הדברים האלה בשביל להגן על האינטרסים של בית האל, הם לא באמת מבצעים את חובתם, והם לא עושים את כל הדברים האלה בשביל שהאל יראה אותם אלא בשביל שאנשים יראו אותם. הם רוצים למשוך אליהם את מבטי האחרים, את עיניהם ואת תשומת לבם, ואף יותר מזה הם רוצים להוליך שולל את לב האנשים כדי שהם יישאו אליהם את עיניהם, יעריצו אותם ויהללו אותם. זו הסיבה שלא אכפת להם איך האל רואה אותם או מתייחס אליהם; אם האל אומר שהם שם רק כדי לתת שירות, הם אדישים. כל עוד אנשים יכולים לכרוע ברך לפניהם ולקוד להם, זה בסדר. האנשים האלה הם אלמנטים מסוכנים ואינם חולקים את אותה דעה של האל ושל בית האל, וליבם שונה משל אנשיו הנבחרים של האל שחותרים בכנות אל האמת. הם מטפחים את השפעתם שלהם ומטפחים גם את השפעת השטן. אם לשפוט על פי מגוון הביטויים שלהם, אזי החובה שהם מבצעים וכל דבר שהם עושים הם דרך להתרברב ולהתחנף לאחרים כמיטב יכולתם.

צוררי משיח יכולים לתת שירות מסוים בבית האל ובעבודה של תוכנית הניהול של האל, ובשלב מסוים הם אף עשויים להיות נותני שירות טובים. ואולם בגלל הנתיב שהם הולכים בו, ובגלל המטרות והכיוון שהם בוחרים, כמו גם התשוקה שלהם למעמד ולכוח והכמיהה לתהילה ולרווח שהם אוצרים בקרבם, הם אף פעם לא יכולים להתנער מהתואר "נותן שירות" או להבין את האמת, והם גם לא יכולים להבין מהי מציאות-האמת או להיכנס אליה, או ליישם בפועל את האמת ולהגיע לכדי התמסרות אמיתית ולכדי יראה מהאל. אנשים כאלה הם אלמנטים מסוכנים. יש להם פילוסופיות מעמיקות להתנהלות בעולם ודרכים מחוכמות ביותר לתקשר עם אנשים, וכשהם מדברים עם אחרים הם מקדישים שימת לב מיוחדת לאופן שבו הם מדברים ולניסוחים שלהם, והם גם מקדישים תשומת לב קפדנית לשיטות שהם נוקטים כשהם מתרועעים עם אנשים. אף שלכאורה הם אינם בוגדניים ורעים, ליבם מלא במחשבות, בדעות וברעיונות מרושעים ואפילו בתפיסות ובאי-הבנות לגבי האמת וכן בחוסר יכולת להבין את האל. אף שאנשים אינם מסוגלים לראות מה הרע שיש באנשים האלה או להיווכח שהם אנשים רעים, בגלל שהמהות שלהם היא כה מרושעת, ובגלל שהם לא יכולים אף פעם לבצע את חובתם בהתאם לעקרונות-האמת או ללכת בנתיב של חתירה אל האמת ולהגיע לכדי התמסרות אמיתית לאל – בסופו של דבר הם לנצח אינם מסוגלים להשליך מעליהם את התואר הזה של "נותן שירות". האנשים האלה אף יותר ערמומיים מצוררי משיח ומאנשים רעים מובהקים, ומסוגלים טוב מהם להטעות אחרים. כלפי חוץ לכאורה אין להם שום דעה ושום גישה לגבי התפקיד של "נותן שירות", קל וחומר שהם אינם חשים התנגדות כלשהי כלפיו. ואולם אם לשפוט על פי מהותם, העובדה היא שגם אם הם נותנים שירות לאל, הם עדיין מטפחים כוונות ומטרות; הם לא נותנים שירות ללא תנאי, והם לא עושים זאת כדי לזכות באמת. בגלל שבתוך תוכם האנשים האלה מרושעים וערמומיים, לא קל לאחרים להבחין בהם. מהות הטבע שלהם, מחשבותיהם, דעותיהם והנתיב שבו הם הולכים רק בהקשר לעניינים גורליים ובזמנים גורליים. כל עוד זה נמשך והאנשים האלה בוחרים בדרך החתירה הזאת ובנתיב שכזה, ניתן להבין שאנשים כאלה לא יהיו מסוגלים להשיג ישועה. הם משתמשים באמון שבית האל נותן בהם ובהזדמנות הכרוכה בעבודת האל כדי לרקום מזימות לתועלתם האישית, לשלוט באנשים ולייסרם ולרצות את השאיפות והרצונות שלהם. בסופו של דבר הם לא זוכים באמת אלא נחשפים מפאת הרע שעשו, על שלל סוגיו. כשהם נחשפים, מתברר שהאנשים האלה אינם חותרים אל האמת ואינם מאמינים באל בשביל לחתור אל האמת ולהשיג ישועה. אם לאחר שהקשיבו לדברי האל החושפים כל מיני סוגים של אנשים, אנשים אלה משתמשים כל הזמן בעקרונות, באמצעים ובשיטות של התנהלות בעולם כדי לבצע את חובתם, אזי יכול להיות רק סוף אחד: הם חייבים לקבל עליהם את התפקיד של נותן שירות בעבודת הניהול של האל ולבסוף להיחשף ולהיות מסולקים – זו עובדה. האם אי פעם בעבר היו לכם התנסויות משל עצמכם עם אנשים כאלה? כשחושפים ומגרשים אותם, צוררי משיח מסוימים הופכים למפקדים בלי צבא. הם עשו יותר מדי רע והאחים והאחיות חשים כלפיהם דחייה ונוטשים אותם. סוג נוסף של אנשים הוא זה שלאחר חשיפתו, ולאחר שהכנסייה הוקיעה ודחתה אותו, יש לו הרבה עוזרים ושותפים לדבר עבירה שנחלצים להגנתו, נלחמים למענו ומקימים קול זעקה כנגד האל. האין האנשים כאלה מסוגלים להוליך אחרים שולל אף יותר? אנשים כאלה הם מסוכנים עוד יותר. לעת עתה נסיים פה את השיתוף בנוגע לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לתפקיד "נותן שירות" ובנוגע לנְהגים, לרעיונות ולביטויים שהם מפגינים.

ג. מדוע צוררי משיח אינם מוכנים להיות נותני שירות

צוררי משיח אינם רוצים ואינם מוכנים להיות נותני שירות. הם חושבים שמעצם היותם נותני שירות הם יסבלו עלבון וקיפוח איומים. אם כך, מה בדיוק הם רוצים להיות? מה מטרתם כשהם מתחילים להאמין באל ובאים לבית האל? האם הם מוכנים להימנות עם אנשי האל, עם מאמיניו? האם הם מוכנים להיות אנשים שמובאים לידי שלמות? האם הם שמחים להיות כמו פטרוס ואיוב ומוצאים בכך סיפוק? (לא.) האם יש ביניהם מי שאומר שהוא שמח להיות אחד מאנשיו הנבחרים של האל ולהאמין באל, ושזה מספק אותו? האם מישהו מוכן להיות כלי משחק בידיו של האל? לא, מסרבים במיוחד להיות משחק שכזה. כשאדם בא לבית האל, הוא בא במטרה לזכות בהטבות, בברכות, בתגמולים ובכתר. כשהוא מקבל את החשיפה והשיפוט של דברי האל, הוא לומד לדעת כי על ידי טיפוח כוונות מעין אלה באמונתו באל הוא לא יהיה מסוגל להבין את האמת, ובסופו של דבר לא יהיה מסוגל להשיג ישועה. לפיכך אנשים רבים בוחרים אז לוותר קודם כול על התשוקה שלהם לברכות ועל התשוקה שלהם לכתר ולתגמולים, לזנוח את כל ההטבות האלה וראשית כול להקשיב למה שהאל אומר, לדרישות שלו מהאדם ולמה שיש לו לומר לאדם. אנשים רבים שמקשיבים לדברי האל חשים בסתר ליבם שמחה ואומרים: "האל חושף את השחיתות שלנו, הוא חושף את פרצופנו האמיתי, והוא חושף את המהות שלנו המתנגדת לאל וסולדת מהאמת – כל אלה עובדות. למזלי, לא מיהרתי לפשוט את ידיי לאל ולבקש ממנו מזל טוב, חסד וברכות; למזלי, קודם כול זנחתי את הדברים האלה. האם לא הייתי עושה מעצמי צחוק אלמלא זנחתי את הדברים האלה? כל מה שהאל אומר חושף את טבע האדם ואת מהותו, אז איך אוכל להשליך מעליי את הדברים האלה? האל אומר שאנשים חייבים קודם כול ליטול על עצמם לבצע את חובתם ולשתף פעולה עם העבודה הכלולה בתוכנית הניהול של האל. אם אנשים יכולים לעלות על הנתיב להבנה ולקבלה של האמת תוך כדי התהליך הזה, אזי תהיה להם תקווה להשיג ישועה והם יוכלו לזכות בהטבות רבות בעתיד." בנקודה זו, אנשים רבים מפסיקים לחשוב על הדברים האלה. המשאלות הנפלאות שלהם, הכמיהה והתקוות לעתיד לא נראים עוד מציאותיים. הם חשים שברגע זה מה שיותר מציאותי, חשוב וגורלי מאשר התשוקות והאידאלים האלה הוא האופן שבו הם מבצעים את חובותיהם, מרצים את כוונותיו של האל, מבינים את האמת ונושאים עדות. לפיכך, בצומת הגורלי הזה רוב האנשים בוחרים לבצע את חובתם, לחוות את עבודת האל, לזכות באמת ולהקדיש את זמנם ונעוריהם ולנטוש את משפחתם, את עבודתם ואת הסיכויים שלהם בעולם למען האל ולטובת ביצוע חובתם, ואנשים מסוימים אף מפרקים לשם כך את נישואיהם. סוגים אלה של ביטויים, התנהגויות ופעולות של אנשים הם ללא ספק סוג של גישה צייתנית ומתמסרת כלפי דברים חיוביים וכלפי כל הדרישות שהאל מדבר עליהן, וזו בדיוק הגישה שמהווה תנאי הכרחי שאנשים חייבים להיות ניחנים בו כדי שיהיו מסוגלים להבין את האמת וליישם אותה בפועל וכדי שיהיו מסוגלים להתמסר לאל ולבסוף להשיג ישועה. אלה הם מגוון הביטויים והמחשבות שיש לכל אדם רגיל לפני שהוא בא לבית האל לבצע את חובתו. מאותו רגע שאנשים אלה מתחילים לראשונה להאמין באל ועד עכשיו, המחשבות והדעות שלהם עוברות שינויים תמידיים, והגישה שלהם כלפי האמת וכלפי האל עוברת גם היא שינוי תמידי. בעוד אותם רצונות ושאיפות קודמים של האדם עוברים הרס תמידי, הוא באופן הדרגתי ופעיל משחרר את הדברים האלה ומוותר עליהם. זהו פרי ההילולים שבסופו של דבר הינו התוצר של משאלת האנשים לשתף פעולה עם האל ולהתמסר לו. זהו ביטוי חיובי וטוב וזוהי תוצאה טובה. בעוד אנשים מתקדמים בהתמדה, מי שבכנות חותרים אל האמת כמעט וזונחים את התשוקה והכוונה שלהם לזכות בברכות, וכך, עקרונית, רוב האנשים אינם רגישים מאוד להבטחות השונות שהאל הבטיח לאדם בעבר ולא מתעניינים בהן ביותר. זאת משום שכאשר אומדים זאת על פי ההיגיון של אדם רגיל, אם מישהו לא מסוגל לבצע את חובתו כראוי ולא מצליח להבין את האמת, הוא יחמיץ את הסיכוי שלו לזכות בכל הברכות שהאל הבטיח ולא תהיה לו שום נגיעה אליהן. כולם צריכים להבין את אותו היגיון פשוט מכול. מובן שישנם עכשיו אנשים רבים שכבר מבינים עובדה שכזו, וגם מכירים בה ומקבלים אותה; צוררי משיח הם היחידים שאינם מקבלים אותה. למה הם לא מקבלים אותה? משום שהם צוררי משיח. הם לא מקבלים את העובדה הזאת, ואם כך, מה הם רוצים לעשות? כשהם באים לבית האל, הם בוחנים את דברי האל ומאתרים בהם מגוון תארים ומעמדות כגון "איש האל", "בנים בכורים", "בני האל", "אנשי האל" ו"נותני שירות", וזיק ניצת בעיניהם. הרצונות והשאיפות שלהם מתגשמים חיש קל והם חושבים לעצמם: "להיות אחד מבני האל זה יותר מדי רגיל; רוב האנשים הם בני האל. להיות אחד מאנשי האל פירושו להיות פשוט עם, להימנות עם ההמונים, להיות בסך הכול אדם מן השורה בלי שום כוח והשפעה. ואל תעלו אפילו בדעתכם לעשות ממני נותן שירות. כל עוד אני חי לא יהיה לי שום חלק בתפקיד של נותן שירות; אין לזה שום קשר אליי." וכך הם מתמקדים בשני התארים "איש האל" ו"בנים בכורים". לתפיסתם, "איש האל" הוא האל עצמו, "בנים בכורים" הם בניו הבכורים של האל, ושני אלה מביאים כוח והשפעה ויכולים למלוך כמלכים בקרב המין האנושי, לשלוט באנשים, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל ולהחזיק בכוח מוחלט ובכוח להחליט, בכוח להנהיג ובכוח לתזמר אנשים ולקבוע מי יחיה ומי ימות – הם מאמינים שהכוחות האלה אדירים ביותר. זו הסיבה שבלתי אפשרי לגרום להם להיות נותני שירות. לו היו מאפשרים להם לבחור בעצמם, הם היו בוחרים להיות בנים בכורים או אנשי האל, אחרת הם היו מפסיקים להאמין באל. כשהם מבצעים את חובתם או משמשים מנהיגים ועובדים בבית האל, הם פועלים, משלמים מחיר, סובלים ומתרוצצים במרדף אחרי שתי המטרות הללו. בזמן הזה הם מחשבים כל הזמן כמה הם התקדמו בעת התרוצצותם, כמה אנשים הם הרוויחו כשהפיצו את הבשורה, כמה אנשים מעריצים אותם ונושאים אליהם את עיניהם, האם אחים ואחיות שמתמודדים עם בעיות פונים לאחרים או באים אליהם כשהם עומדים בראש הכנסייה, והאם הם יכולים לשלוט במחשבות ובדעות של אחרים ולהטותן. הם כל הזמן מחשבים, שוקלים ובוחנים את הדברים האלה, מתוך כוונה להשיג את מבוקשם: למלוך כמלכים בבית האל. לאחר שרוב האנשים באים לבית האל ומבינים כמה אמיתות, הם יכולים בדרך כלל לבצע חובה של יציר בריאה – אבל לא כן צוררי משיח. הם מאמינים שדם כחול זורם בעורקיהם, שהם חלק מקבוצה אצילית ומיוחדת, ושבבית האל חייבים להכיר בגדולתם; אחרת הם לא יאמינו באל. בשביל להאמין באל הם חייבים לזכות בבית האל בכבוד של אנשים דגולים ולקבל תפקיד בכיר. בה בעת הם גם מחשבים ומתכננים כמה נקודות זכות יש להם במחברתו של האל ואם הם מספיק ראויים למלוך כמלכים לצד האל. לפיכך, ביאתם לבית האל כדי למלוך כמלכים היא המקור, נקודת ההתחלה והמוטיבציה של צוררי משיח מסוימים בבואם לבית האל. הם בהחלט לא מוכנים לבצע את חובתם רק כדי להיות חסידים מן השורה ופחותים מכול, וברגע שהשאיפה והרצון שלהם נגדעים, הם פתאום נעשים עוינים ומסרבים לבצע את חובתם.

בבית האל יש כעת אנשים מסוימים שמבצעים את חובתם כבר כמה שנים, עושים הכול בצורה גרועה ובכל מקום שבו הם מבצעים את חובתם, נפטרים מהם. בגלל שהאנושיות שלהם איומה והיושרה שלהם ירודה, בגלל שהם לא חותרים אל האמת ובגלל שיש להם צביון אכזרי ומרושע הסולד מהאמת, האחים והאחיות דוחים אותם בסופו של דבר. ברגע שהם נוכחים כי התשוקה שלהם לברכות עומדת לנחול אכזבה ושהחלום שלהם למלוך כמלכים ולהתבלט בבית האל לא יוכל עוד להתממש, איך הם חיים את חייהם האישיים? הם לא קוראים את דברי האל, הם לא מקשיבים למזמורים, הם לא משתתפים בכינוסים, כשהם מתבקשים לבצע חובה הם מתעלמים מבית האל והאחים והאחיות אף נדרשים ללכת לקרוא להם, להזמין אותם ולתזכר אותם כשמתחילים כינוסים. חלקם ממשיכים באי רצון לפקוד כינוסים, אבל לא משמיעים מילה במהלכם, לא משתפים וחשים דחייה כלפי כל מה שהאחרים אומרים ולא רוצים לשמוע זאת. כשאחים ואחיות מתפללים גם הם עוצמים עיניים, אבל לא אומרים דבר – אין להם שום דבר לומר לאל. ומה עושים כמה אנשים אחרים בזמן כינוסים, בעודם מקשיבים לדרשות או כשאחים ואחיות משתפים על האמת? חלקם ישנים, חלקם מסתכלים בטלפונים שלהם וקוראים את החדשות, חלקם מפטפטים עם אחרים וחלקם משחקים במשחקים מקוונים. הם סבורים כי אם באמונתם באל לא יתאפשר שיאהבו אותם בבית האל, שהם ימצאו חן בעיני אחרים, שיהיו להם תומכים המתגודדים סביבם ושישבצו אותם למשימות חשובות, אזי הם לא יוכלו בעתיד למלוך כמלכים יחד עם האל, ולכן האל אינו קיים מבחינתם. עבורם שאלת קיום האל קשורה לשאלה אם הם יכולים או לא לזכות בברכות. האין צוררי משיח מתנהגים כך? הם מאמינים שאם אל כלשהו אינו יכול להניח להם לקבל ברכות, אזי הוא אינו אל והוא נטול אמת, וכי רק אל שיכול לתת להם לפעול במופקרות, לצבור כוח בכנסייה ולמלוך בעתיד כמלכים הוא אל. זהו היגיון השטן – הוא מבלבל בין טוב לרע ומסלף עובדות. כמאמינים באל הם לא יכולים ללכת בעקבות האל ואינם מוכנים לבצע את חובתם כיוון שהם סולדים מהאמת ושבליבם הם מעריצים אך ורק את פילוסופיות השטן וידע, תהילה, רווח ומעמד. הם מתכחשים לכך שהאל הוא האמת, הם לא מקדישים שום תשומת לב לעבודת האל, וזו הסיבה שבכינוסים הם מתעסקים בטלפונים שלהם, משחקים משחקים, אוכלים חטיפים ומנהלים שיחות בטלות – הם עושים מה שמתחשק להם ועדיין חשים מרוצים מעצמם. מרגע שאפסו תקוותיהם לקבל ברכות, הם לא מוצאים עוד שום משמעות באמונה באל, וכשהם לא מוצאים שום משמעות באמונה באל הם מתייחסים לכנסייה – למקום שבו אחים ואחיות מתכנסים יחד – כאל מגרש משחקים, הם מתייחסים לזמן ההתכנסות כאל זמן לבילוי בנעימים, והם רואים בכינוסים ובהקשבה לדרשות דבר מדכא, בלתי מעניין ומשעמם. איך הם מתייחסים לאמת ולדרשות שהאחים והאחיות מקשיבים להן? הם מתייחסים אליהן כאל סיסמאות, כאל שטויות חסרות בסיס, והם רואים בזמן שמוקדש להתכנסות עם אחים ואחיות זמן מבוזבז. האם האנשים האלה לא נחשפו? הם מביאים לאמונתם באל את השאיפות שלהם, את הרצונות שלהם ואת האשליות שלהם, וזהו סימן מכריע לכך שהם לא יהיו מסוגלים ללכת בנתיב עד הסוף, ושהם לא ראויים אפילו לתת שירות לעבודת האל ולתוכנית הניהול של האל. הם מביטים בבוז על מי שמקשיבים לדרשות ועל אחים ואחיות שחותרים אל האמת, ויתרה מזו הם מתכחשים לעבודת האל, לקיום האל ולקיומה של תוכנית הניהול של האל כעובדה מוגמרת.

כשצוררי משיח, אותם אנשים שסולדים מן האמת, לומדים להבין שהאמונה באל לא תניב להם שום תועלות, המסכות נתלשות מעל פניהם השטניות. צוררות משיח מסוימות מתאפרות בביתן עד שהן נראות כרוחות רפאים. הן לובשות כל מה שאופנתי או מושך את המין השני, וחלקן אפילו חומקות כדי לשחק מה-ג'ונג, להמר ולעשן. האנשים האלה איומים ודוחים ביותר. הם באים לבית האל תוך העמדת פנים, ומה קורה בסוף? הם לא יכולים לשמר אותה, נכון? רק האמת יכולה לחשוף אנשים, ואם מישהו לא אוהב את האמת, סולד מהאמת וניחן בצביון אכזרי, אזי נגזר עליו להיות עוין לאמת ושהוא לא יהיה מסוגל להחזיק מעמד. האם הכנסייה צריכה עדיין לסלק אנשים כאלה? האם האל צריך עדיין להוקיע אותם? האם האל צריך עדיין לדחות אנשים כאלה? לא, האל לא מקדיש להם שום תשומת לב. עבור האל האנשים האלה הם בסך הכול פשפשים, לא ראויים אפילו להיות נותני שירות – הם פשוט לא מסוגלים לכך. כשהגישה שלהם לכינוסים, לחיי הכנסייה ולחובתם כה רוויית בוז, מה זה מוכיח? האל לא משגיח ולא מגן עליהם וגם לא מנחה אותם. הוא לא עושה איתם שום עבודה של הארה, של הנחיה או של הטלת משמעת, וכך הם חיים להם חיים בלתי רצויים ומכוערים שכאלה. ואולם הם עצמם חושבים: "אני לא מאמין באל; אני חופשי. אתם שמאמינים באל, אתם צריכים לסבול ולשלם מחיר, לנטוש את משפחותיכם ואת מקומות העבודה שלכם, ואילו אני לא צריך לסבול דבר. אני יכול ליהנות לי בבית, להתענג על הנאות הבשר וליהנות ממנעמי החיים." הם מאמינים שהם זכו באושר ובחירות. האם האל מקדיש להם מחשבה כלשהי? (לא.) למה לא? עבור האל, האנשים האלה הם פשפשים, הם לא אנושיים והם לא ראויים לתשומת הלב שלו. אם האל לא מקדיש להם שום מחשבה, האם הוא בכל זאת יושיע אותם? מכיוון שהאל לא יושיע אותם, האם למה שהם עושים יש נגיעה כלשהי לאל? האם יש לכך נגיעה כלשהי לצווים המנהליים של בית האל? לא. לפיכך, כלפי חוץ נראה שהם חיים בנוחות רבה, בחירות ובשחרור, כשהם מרוצים למדי בכל יום ויום. האם חשבת שזה דבר טוב? די במבט אחד במה שהם מממשים בחיים ובנתיב שבו הם הולכים כדי לדעת שהם מחוסלים, שהאל לא רוצה בהם עוד. הפשפשים האלה הם באמת חבורה מצחינה! האל אינו מקדיש שום מחשבה לאנשים כאלה.

מי שבלי קשר לסביבה ולנסיבות שואפים ככל יכולתם למלוך כמלכים ולהיות בעולם הבא במעמד שווה לאל, הם גורמים סרבנים ללא תקנה בקרב צוררי המשיח. אנשים כאלה הם בדיוק כמו פאולוס; יש להם קוצים בבשרם, הם מטפחים ספקות כלפי האל, הם מתנגדים לאל ומאיימים עליו והם מפגינים חוסר רצון ניכר כשהם עובדים, משקיעים מעצמם, סובלים קשיים ומשלמים מחיר. הם עושים את הדברים האלה רק בתמורה לכתר ובתמורה ליכולתם למלוך כמלכים בעולם הבא. האין כל התהליך הזה גורם לצוררי משיח להישמע עלובים ביותר? בעצם, הם לא עלובים. לא רק שהם לא עלובים, למעשה הם נלעגים משהו. אם אחרי שהאל נשא כל כך הרבה דברים הם עדיין לא מבינים את האמת, פשוט שכחו מהעניין; איך הם לא מסוגלים להבין שפה כה פשוטה? איך הם לא מבינים עיקר-אמונה כה פשוט? אם אינך מיישם בפועל את האמת, לא תוכל להשיג שינוי בצביון או ישועה; ואפילו אם האל נתן לך הבטחה, לא תוכל להשיג זאת. כל הבטחה שהאל נותן לאדם היא על תנאי; הוא לא נותן הבטחות לאנשים בלי סיבה או בלי תנאים. לאל יש דרישות מהאדם, והדרישות האלה לעולם אינן משתנות בשום עת. האל לא יפר את האמת, והוא גם לא ישנה את כוונותיו. אם תבין את הנקודה הזאת, האם תדבק עדיין בעיקשות ברצונות ובשאיפות שלך? רק טיפשים ואנשים לא הגיוניים ידבקו בעיקשות בדברים האלה. מי שניחנים ברציונליות רגילה ובאנושיות תקינה צריכים לזנוח את הדברים האלה ולחתור למה שהם צריכים לחתור, להשיג ולהיכנס אליו – הם צריכים קודם כול לענות על דרישות האל. שנית, מה אנשים שניחנים ברציונליות רגילה צריכים להבין בנוסף? בכתבי הקודש יש נבואות שלפיהן נמלוך כמלכים יחד עם האל לנצח נצחים, ובעבודת האל הנוכחית הוא גם מזכיר את איש האל, בנים בכורים, בני האל, אנשי האל וכן הלאה, ומחלק לאנשים סיווגי דרגות ותארים שונים. מכיוון שהאל הבטיח את הדברים האלה לאדם, למה אנשים לא יכולים לחתור אליהם? מה צריכות אפוא להיות ההבנה הנכונה והגישה הנכונה? אם מישהו מתייחס לשלטון כמלך ולהבטחות שהאל נתן כאל יעדים לחתירה, האם זהו הנתיב הנכון? ודאי שלא; הנתיב הזה אינו חיובי, רצון אנושי מטמא אותו מדי, והוא מנוגד לאמת. יש האומרים: "מכיוון שהבטחת זאת, למה אינך מתיר לנו לקבל את הדבר? מכיוון שאמרת את כל הדברים האלה והצהרת אותם בפומבי לפני כל המין האנושי, למה אינך מתיר לנו לחתור לכך?" זה קשור לאמת; איש מעולם עד כה לא הבין זאת ישר מההתחלה. לאיזה היבט של האמת זה קשור? עליך להסתכל על העניין כך: האל נתן הבטחה לאדם, והודות לאל האדם הפך מודע לרעיון של שלטון כמלכים, כמו גם לתארים שונים כגון "איש האל", "בנים בכורים", "בני האל" וכן הלאה. אבל אלה רק תארים. אשר לשאלה איזה תואר מתייחס לאילו אנשים, הדבר תלוי בחתירה ובביצוע של כל אדם. לא משנה איזה תואר הבורא מעניק לך, זה מה שהינך. אם הוא לא מעניק לך תואר, אזי אתה שום דבר; זו רק הבטחה מהאל, לא משהו שאנשים זכאים לו או שמגיע להם. מובן שההבטחה הזאת היא מטרה שאנשים חושקים בה, אבל המטרה הזאת אינה הנתיב שבני אדם צריכים ללכת בו, ואין לה שום קשר לנתיב שאנשים בוחרים בו. למי שמורה הזכות לקבל החלטות בעניין הזה? (לאל.) נכון, אנשים חייבים להבין זאת. אם האל אומר שהוא נותן לך משהו, אז יש לך משהו; אם הוא אומר שהוא לוקח את זה ממך, אז אין לך כלום, אתה שום דבר. אם אתה אומר: "אני אחתור לכך אפילו אם האל לא נותן לי את זה, ואם האל כן ייתן לי את זה, אני אקבל את זה כמובן מאליו", אזי זה שגוי. למה זה שגוי? כי זה מפר טאבו מרכזי. אינך מכיר בעובדה שהאל תמיד יהיה אל והאדם תמיד יהיה אדם – זו הסיבה שזה שגוי. יש האומרים: "כתבי הקודש ניבאו זאת. במקומות רבים בכתבי הקודש כתוב שאנו נמלוך כמלכים יחד עם האל לנצח נצחים. למה האל יכול לומר זאת, אבל אנחנו לא יכולים לחתור לכך?" האם זה ההיגיון שצריך להיות ליציר בריאה? אתה רואה בהבטחת האל לבני האדם למלוך כמלכים דבר טוב ואתה חותר אליו, אבל האל דיבר גם על נותני שירות – האם אתה חותר לתת שירות ראוי לאל? האם אתה חותר להיות נותן שירות ראוי? האל גם דורש מאנשים לבצע את חובתם – האם אתה דורש מעצמך לבצע את חובתך היטב? האל גם דורש מאנשים לנהוג כיצירי בריאה, ומה אתה עושה? האם אתה שם לך למטרה את הקיום כיציר בריאה ראוי וחותר לכך? אמירת האל כי אנשים ימלכו כמלכים היא הבטחה שהוא נתן לאדם, ולהבטחה הזאת יש הנחת יסוד והקשר: אתה חייב להיות יציר בריאה טוב, לבצע היטב את החובה של יציר בריאה, להשליך מעליך את התפקיד של נותן שירות ולהשיג התמסרות לאל ויראה מפני הבורא. האל אמר שכאשר תשיג את כל זה, אז תהיה מסוגל למלוך לנצח כמלך עם האל – זה ההקשר שבו נאמרו הדברים האלה. לאנשים אין היגיון. ברגע שהם שומעים זאת, הם חושבים לעצמם: "זה נפלא שאנחנו יכולים למלוך כמלכים עם האל! מתי זה יקרה? איך נמלוך כמלכים? איך נהיה שווים לאל? על מי נמלוך? איך נמלוך? איך נהיה מלכים?" האין אנשים נטולי היגיון? אף שזו הבטחה שהאל נתן לאדם, דבר מה שנאמר כדי שהאדם ישמע ואשר מאפשר לאנשים לדעת שהדבר הנפלא הזה קיים, עליך לברר היטב – מי אתה? זהו הרעיון של האל והוא מוכן לאפשר לאדם לחיות לצידו באופן הזה, אבל האם אתה ראוי לקבל זאת? למה אינך שואל את האל: "לפני שנקבל את ההבטחה הזאת, אילו דרישות יש לך מאיתנו? האם יש דבר מה שנדרש שנעשה? מה עלינו להשיג לפני שנוכל לקבל את ההבטחה הזאת?" אינך שואל את הדברים האלה, אתה רק בא בדרישות. האין זה משולל היגיון? האדם חסר את סוג ההיגיון הזה. כשאנשים רואים דבר מה מועיל, הם מושיטים את ידיהם ואוחזים בו. אנשים הם כמו שודדים; אם אינך נותן להם את מה שהם רוצים, הם מתרגזים, הם נעשים עוינים והם מתחילים לקרוא קריאות גנאי. אנשים מתנהגים כך, הלא כן? זוהי שפלותו של המין האנושי.

אחת הסיבות להיעדר ההיגיון בקרב האנושות היא שאנשים עדיין לא מבינים את האמת; אין לזה שום קשר לצביונות המושחתים שלהם. אבל כשלא נותנים להם את מה שהם רוצים הם מתרגזים, קוראים קריאות גנאי, שונאים ונוקמים. מהו הדבר הזה? אלה פניו השטניות של השטן שמתגלות; אלה הצביונות המושחתים השטניים שלהם. לפיכך, בנוגע להבטחה שהאל נתן למין האנושי, מה שכל אדם מבטא לפני האל אינו מרצה את האל. אנשים פושטים מיד את ידיהם, רוצים דברים בלי להכיר את עצמם כראוי ובאים מיד בדרישות, ואם אין ביכולתם לקבל את מה שהם דורשים הם חושבים במה יוכלו לסחור בתמורה לכך. הם נוטשים את משפחותיהם ואת הקריירות שלהם, הם סובלים ומשלמים מחיר, הם מתרוצצים ומשקיעים מעצמם, הם מפיצים את הבשורה ומצרפים עוד אנשים, הם עובדים יותר, והם משתמשים בדברים האלה כדי להחליפם בתמורה למה שהם רוצים. אם הם לא יכולים להחליף את הדברים האלה במה שהם רוצים, הם נמלאים זעם, שנאה גודשת את ליבם והם מפתחים סלידה כלפי כל דבר שקשור לאמונה באל. אם הם חשים שהם יכולים להחליף את הדברים האלה בתמורה למה שהם רוצים, אזי הם כמהים מדי יום שעבודת האל תסתיים במהרה, שהאל ישמיד במהירות את השטן, שישים מהר קץ למין האנושי וימיט חיש קל את האסונות, אחרת הם מרגישים שהם לא יכולים להחזיק מעמד. מה כל אדם חושף בנוכחות האמת? הוא חושף צביונות כגון סלידה מהאמת ואכזריות. כשמתבוננים בכך כעת, אזי מבין כל הצביונות המושחתים של המין האנושי, הגאוותנות של אנשים, הרמייה והעיקשות המזדמנת שלהם עשויות להיחשב מתונות ולא חמורות במיוחד. הצביונות המושחתים השכיחים יותר במין האנושי, אלה שהם חמורים ועמוקים יותר, הם הרשעות, הסלידה מהאמת והאכזריות – אלה הם הגורמים הקטלניים מבין צביונותיו המושחתים של האדם. מובן שכאשר מדובר בצוררי משיח הצביונות האלה אף חמורים יותר, ושכאשר הם חושפים אותם הם לא מתייחסים אליהם ברצינות, לא בוחנים אותם ולא מרגישים שום הכרת תודה לאל, קל וחומר הם לא חשים שיש להם בעיה כלשהי; הם לא מקבלים את האמת, לא מכירים את עצמם, קל וחומר שבלתי אפשרי עבורם להכות על חטא. לפיכך, הם רואים בשליטה כמלכים – באותה הבטחה נשגבת וטובה מכול שהאל הביע – כיעד לחתירתם, ולא משנים הנסיבות, הסביבה או ההקשר. לא משנה איך אתה משתף איתם על האמת, הם לא יניחו לחתירה הזו אלא יתעקשו ללכת בנתיב שלהם, ומשכך נבצר להושיעם. האנשים האלה כל כך מזרי אימה! על פי מה שהאנשים האלה חושפים אתה יכול לראות בדיוק מהו הצביון ומהן פניו האמיתיות של השטן. האמת שותפה למכביר, ומי שניחנים בהיגיון, שיכולים לקבל את האמת ושיש להם שאיפה לציית ולהתמסר, למעשה מבינים את כוונת האל לאשורה. הם לא חותרים עוד בעיקשות למעמד, לסיכויים עתידיים ולגורל, אלא מוכנים להתחרט נוכח החשיפה של דברי האל האלה, והם מוכנים לוותר על התשוקה שלהם לברכות, לחתור אל האמת, לבקש להתמסר לאל ולרצות את האל ולשאוף להשיג ישועה. כשמתבוננים כעת ברצונות הכמוסים של רוב האנשים, היעדים שהם חותרים אליהם עברו שינוי יסודי; הם מוכנים להגיע לידי ביצוע הולם של חובתם, הם מוכנים להיות יצירי בריאה אמיתיים, והם מוכנים להשיג ישועה. הם לא מבצעים את חובתם כדי לזכות בברכות והם לא מוציאים את זמנם בבית האל בשביל לזכות בברכות. חוץ מצוררי משיח, שתמיד רוצים לשלוט כמלכים, רוב האנשים מוכנים לחתור אל האמת. רק צוררי משיח מתייחסים למרדף אחר סיכויים עתידיים, אחר ברכות ואחר שלטון כמלכים כאל יעדים וכאל הפירות שבהם אמונתם באל צריכה לזכות אותם בסופו של דבר. הם לא יוותרו על הדברים האלה ולא ישנו מסלול, ולא משנה מה תגיד – האין הם נתונים בבעיה גדולה? הם יודעים היטב שדברי האל הם האמת, הם פשוט לא מקבלים זאת, ולכן אין דבר שיכול לשנותם; אפשר רק לסלקם או להענישם. זו התוצאה הסופית של אמונת צוררי משיח באל.

האם שיתפתי עתה באופן ברור על העניין הזה של אנשים המבקשים למלוך כמלכים? האם הגעתם להבנה חדשה? האם הנתיב הזה של חתירה לשליטה כמלכים נכון? (לא.) אם כך, איך אנשים צריכים לגשת לנושא הזה? בעניין זה, איזו אמת יש להבין כדי להכיר את מהותו של אדם? האל הוא השופט מהן באמת מהותו והתנהגותו של אדם. על מה מבסס האל את השיפוט הזה? הוא מבסס זאת על האמת. לפיכך, הסוף או היעד של אדם אינו נקבע על פי רצונו האישי וגם לא על פי נטיות ליבו או דמיונותיו שלו. ההכרעה בדבר שמורה לבורא, לאל. איך אנשים צריכים לשתף פעולה בעניינים כאלה? לאנשים יש רק נתיב אחד לבחור בו: רק אם הם מחפשים את האמת, מבינים את האמת, מצייתים לדברי האל, משיגים התמסרות לאל ומשיגים ישועה יהיו להם בסופו של דבר קץ טוב ויעד טוב. אם הם יעשו את ההפך, לא קשה לדמיין מה יהיו סיכוייהם העתידיים וגורלם. וכך, בעניין זה, אל תתמקד במה שהאל הבטיח לאדם, במה שהאל אומר על הקץ של המין האנושי ובמה שהאל הכין למין האנושי. לאלה אין שום קשר אליך, הם עניינו של האל, לא תוכל לחטוף אותם, להתחנן לקבלם או להחליפם בדבר אחר. מה עליך לעשות כיציר בריאה? עליך לבצע את חובתך, לבצע את מה שאתה חייב לעשות בכל ליבך, נפשך ומאודך. היתר – דברים שקשורים לסיכויים עתידיים ולגורל וליעד העתידי של המין האנושי – הללו אינם דבר שביכולתך לקבוע, הם בידי האל; כל זה נתון לריבונות הבורא, הוא מסודר על ידו ואין לו כל קשר לשום יציר בריאה. יש האומרים: "בשביל מה לומר לנו את זה אם אין לכך שום קשר אלינו?" אף שאין לזה שום קשר אליכם, יש לזה קשר לאל. רק האל יודע את הדברים האלה, רק האל יכול לדבר עליהם, ורק האל זכאי להבטיח את הדברים האלה למין האנושי. ואם האל יודע אותם, האם הוא לא צריך לדבר עליהם? טעות היא להמשיך לחתור אל סיכוייך העתידיים ואל גורלך כשאינך יודע מהם. האל לא ביקש ממך לחתור לכך, הוא רק יידע אותך; אם אתה סבור בטעות שהאל אמר לך להפוך זאת ליעד החתירה שלך, אזי אתה חסר היגיון לחלוטין ואינך ניחן בנפש של אנושות תקינה. די להיות מודע לכל מה שהאל מבטיח. עליך להכיר בעובדה אחת: לא משנה איזה סוג של הבטחה זו, בין אם היא טובה ובין אם רגילה, בין אם היא משביעת רצון ובין אם אין בה כל עניין – הכול נכלל בריבונות, בסידורים ובהכרעות של הבורא. החובה והמחויבות של יציר בריאה הן אך ורק לנהות ולעסוק בחתירה בהתאם לכיוון ולנתיב הנכונים שהאל הצביע עליהם. אשר לרווח הסופי שלך, ולחלקך בהבטחות האל שתקבל, כל זה מבוסס על החתירה שלך, על הנתיב שאתה בוחר ועל ריבונות הבורא. האם הדברים האלה ברורים לכם עכשיו? (כן.) והאם הדברים האלה יעזרו לכם להגשים את השאיפות והרצונות שלכם, או יעזרו לכם ללכת בנתיב הנכון בחיים של חתירה אל האמת? (הם יעזרו לנו לחתור אל האמת וללכת בנתיב הנכון בחיים.) מי שניחנים באנושיות ובהיגיון רגילים, שאוהבים דברים חיוביים ואת האמת, לא רק שאינם מתאכזבים כשהם שומעים את הדברים האלה, הם גם יכולים להיות איתנים באמונתם לצורך חתירה אל האמת וקבלה של ישועת האל; ואולם מי שאינם ניחנים ברציונליות רגילה, אותם אנשים חריגים שרודפים בעיקשות אחרי ברכות, אחרי ענייני בשר ואחרי מימוש שאיפותיהם ורצונותיהם – הללו עשויים לאבד את הלהט כשהם שומעים את הדברים האלה ולאבד עניין באמונה באל. מובן שישנם גם אנשים מסוימים שכאשר הם שומעים את הדברים האלה אינם יודעים כיצד להאמין. האין זה חשוב ביותר שאנשים יבינו את האמת? האין האמת יכולה להכווין אנשים טוב יותר להליכה בנתיב הנכון ולריצוי האל? (כן.) רק האמת יכולה לאפשר לאנשים להשיג ישועה; אם אינך מבין את האמת, אזי בדרך לישועה תסטה לעתים קרובות, תעשה טעויות ותספוג הפסדים, וכשתגיע לסוף הדרך באמונתך לא תהיה לך שום מציאות-אמת שהיא ותהפוך כל כולך לנותן שירות. אם כל שנותיך הרבות באמונה באל אתה ממלא את התפקיד של נותן שירות, ובסופו של דבר אינך מסוגל להפוך ליציר בריאה העומד בדרישות, אזי זוהי טרגדיה.

9 במאי 2020