מהי החוויה האישית שלכם בנושא של להיות אדם ישר? (ההרגשה היא שלהיות אדם ישר זה ממש קשה.) למה ההרגשה היא שזה קשה? (אני באמת רוצה להיות אדם ישר. אבל כשאני בודק את עצמי מדי יום, אני מגלה שאני לא גלוי לב ושיש הרבה טומאות בדברים שאני אומר. לפעמים אני מכניס רגשות למילים שלי או יש לי מניעים מסוימים כשאני מדבר. לפעמים אני משחק משחקים קטנים או מדבר סחור-סחור או אומר דברים שמנוגדים למציאות – דברים מוליכי שולל, חצאי אמיתות ודברי שקר מסוגים אחרים – על מנת להשיג מטרה כלשהי). כל ההתנהגויות האלו מקורן בצביונות המושחתים של אנשים; הם שייכים לחלק הנכלולי והערמומי בבני האדם. למה אנשים משחקים בלהיות ערמומיים? הם עושים זאת כדי להשיג מטרות משלהם, כדי להגיע ליעדים משלהם ולכן הם משתמשים באמצעים חשאיים. בכך שהם עושים את זה הם אינם מתנהגים בפתיחות ובהגינות והם לא אנשים ישרים. בזמנים אלה בדיוק האנשים חושפים את בוגדנותם ואת תחבלנותם או את רשעותם ואת נבזותם. כאן טמון הקושי שבלהיות אדם ישר: כשהצביונות המושחתים האלה מצויים בלבו של אדם, להיות אדם ישר אכן ייראה קשה במיוחד. אבל אם אתה אדם שאוהב את האמת ושמסוגל לקבל את האמת, אז לא יהיה לך קשה מדי להיות אדם ישר. אתה תרגיש שזה קל הרבה יותר. מי שחוו זאת באופן אישי יודעים היטב שהחסמים הגדולים ביותר של להיות אדם ישר הם הבוגדנות, הערמומיות, הרשעות והכוונות הנבזיות של אנשים. כל עוד הצביונות המושחתים האלה ממשיכים להתקיים, יהיה קשה מדי להיות אדם ישר. כולכם נמצאים בשלב הכשרה של להיות אדם ישר ולכן יש לכם ניסיון כלשהו בכך. איך היו החוויות האישיות שלכם? (כל יום אני כותב את כל הזבל שאמרתי ואת כל השקרים שסיפרתי. אחר כך אני בודק ומנתח את עצמי. גיליתי שיש סוג של כוונה מאחורי רוב השקרים האלה ושסיפרתי אותם כי אני יהיר וכדי להציל את כבודי. אף שאני מודע לכך שמה שאמרתי אינו עולה בקנה אחד עם האמת, עדיין איני מסוגל להפסיק לשקר ולהעמיד פנים). זה מה שקשה כל כך בלהיות אדם ישר. השאלה האם אתה מודע לכך או לא אינה חשובה; העניין המרכזי הוא שאתה ממשיך לשקר בעקשנות, בידיעה שמה שאתה עושה הוא פסול; אתה עושה זאת כדי להשיג את מטרותיך, כדי לשמר את התדמית ואת הכבוד שלך בעיני אחרים וכל טענה שאינך יודע זאת היא שקר. העניין המרכזי שבלהיות אדם ישר הוא לפתור את המניעים שלך, את הכוונות שלך ואת הצביונות המושחתים שלך. זוהי הדרך היחידה לפתור מן המקור את בעיית השקרים שאתה מספר לאנשים. השגת מטרות אישיות, כלומר רווח אישי, ניצול המצב לטובתך האישית, לגרום לעצמך להיראות טוב, או לזכות באישורם של אחרים – כל אלה הן כוונות ומטרות של אנשים כשהם משקרים. שקרים מסוג זה הם גילוי של צביון מושחת וזוהי ההבחנה שאתה זקוק לה לגבי אמירת דברי שקר. אם כן, כיצד אפשר לפתור את הצביון המושחת הזה? העניין הזה נסוב כולו סביב השאלה האם אתה אוהב את האמת או לא. אם תוכל לקבל את האמת ולדבר בלי לסנגר על עצמך; אם תוכל להפסיק להתחשב באינטרסים האישיים שלך ובמקום זאת להתחשב בעבודת הכנסייה, ברצון אלוהים ובאינטרסים של אנשיו הנבחרים של האל, אז תוכל להפסיק לשקר. תוכל לדבר אמת ולדבר בפשטות ובישירות. ללא שיעור קומה זה, לא תוכל לדבר אמת וזאת תהיה הוכחה ששיעור הקומה שלך חסר ושאינך מסוגל ליישם בפועל את האמת. וכך, להיות אדם ישר דורש תהליך של הבנת האמת, תהליך של צמיחה בשיעור הקומה. כשבוחנים זאת כך, אי אפשר להיות אדם ישר ללא שמונה עד עשר שנות ניסיון. זהו הזמן שיש להשקיע בתהליך הצמיחה בחיים, בתהליך הבנת האמת וזכייה בה. אנשים עשויים לשאול: "האם פתרון בעיית השקרים והפיכה לאדם ישר יכולים להיות קשים עד כדי כך?" תלוי במי מדובר. אם מדובר במישהו שאוהב את האמת, אז הוא יוכל להפסיק לשקר בעניינים מסוימים. אבל אם זהו אדם שאינו אוהב את האמת, יהיה לו קשה הרבה יותר להפסיק לשקר.

להכשיר את עצמך להיות אדם ישר הוא בעיקר עניין של לפתור את בעיית השקרים כמו גם לפתור את הצביון המושחת שלך. פעולת ההכשרה כרוכה בנוהג אחד עיקרי: כשאתה מבין ששיקרת למישהו ורימית אותו, עליך להיפתח לפניו, להיחשף לגמרי ולהתנצל. נוהג זה מועיל מאוד לפתרון השקרים. לדוגמה, אם רימית מישהו או אם בדברים שאמרת לו היו טומאה או כוונה אישית, עליך לגשת אליו ולנתח את עצמך. עליך לומר לו: "מה שאמרתי לך היה שקר שהיה מיועד להגן על הגאווה שלי. הרגשתי אי נעימות אחרי שאמרתי את זה, אז אני מתנצל לפניך עכשיו. סלח לי בבקשה". האדם ההוא ירגיש שהמעשה הזה מרענן מאוד. הוא יתהה איך ייתכן שאדם ששיקר יתנצל אחר כך על השקר שלו. אומץ כזה הוא דבר שהאדם מעריץ באמת. איזה יתרונות ניתן להפיק מהנוהג הזה? המטרה שלו היא לא לזכות בהערצת הזולת, אלא לשפר את היכולת שלך לרסן את עצמך ולמנוע מעצמך לשקר. אם כן, אחרי שאתה משקר, מחובתך ליישם בפועל התנצלות על השקר. ככל שתתמיד בדרך הזאת ותיישם בפועל ניתוח עצמי, חשיפה עצמית והתנצלות בפני אנשים, כך התוצאות ישתפרו – וגם מספר השקרים שלך ילך ויקטן. דרוש אומץ כדי לנתח את עצמך ולחשוף את עצמך על מנת להיות אדם ישר ולרסן את עצמך מלשקר, וההתנצלות בפני אדם אחר ששיקרת לו דורשת אפילו אומץ גדול עוד יותר. אם תיישמו זאת בפועל שנה או שנתיים – או אולי שלוש עד חמש שנים – מובטח לכם שתראו תוצאות ברורות ולא יהיה לכם קשה להיפטר משקרים. היפטרות משקרים היא הצעד הראשון לקראת ההפיכה לאדם ישר, ואי אפשר לנקוט בו ללא שלוש או חמש שנות מאמץ. לאחר שבעיית השקרים נפתרת, הצעד השני הוא לפתור את בעיית הערמומיות וההונאה. לפעמים, ערמומיות והונאה אינן דורשות מהאדם לשקר – אפשר להיות ערמומי ולהונות באמצעות פעולות בלבד. אדם יכול לא לשקר כלפי חוץ ועדיין להחזיק בליבו ערמומיות והונאה. הוא יידע זאת היטב יותר מכל אדם אחר, כי הוא חשב על כך עמוקות ושקל זאת בקפידה. קל יהיה לו לזהות זאת כשיהרהר בנושא אחר כך. לאחר שפותרים את בעיית השקרים, פתרון בעיות הערמומיות וההונאה יהיה יחסית קל קצת יותר. אולם לב האדם מוכרח להיות ירא-אל, כיוון שהאדם נשלט על ידי כוונה כשהוא עוסק בערמומיות ובהונאה. אחרים אינם יכולים לתפוס זאת מבחוץ וגם אינם יכולים להבחין בכך. רק אלוהים יכול לבחון זאת ורק הוא יודע על כך. לכן האדם יכול לפתור את בעיות הערמומיות וההונאה על ידי הסתמכות על תפילה לאלוהים וקבלת העובדה שאלוהים בוחן אותו. אם האדם אינו אוהב את האמת או אינו מפחד מאלוהים בליבו, אי אפשר לפתור את הערמומיות ואת ההונאה אצלו. אתה יכול להתפלל לפני אלוהים ולהודות בטעויותיך, אתה יכול להתוודות ולהתחרט או לנתח את הצביון המושחת שלך – להצהיר ביושר מה חשבת באותה העת, מה אמרת, מה הייתה כוונתך וכיצד עסקת בערמומיות. את כל זה קל למדי לעשות. אולם, אם יבקשו ממך לחשוף את עצמך לחלוטין לפני אדם אחר, ייתכן שתאבד את האומץ ואת הנחישות שלך כי תרצה להציל את כבודך. יהיה לך אז קשה מאוד להיפתח ולחשוף את עצמך. ייתכן שאתה יכול להודות, באופן כללי, שלפעמים אתה מוצא את עצמך מדבר או פועל על סמך המטרות והכוונות האישיות שלך; שבדברים שאתה עושה או אומר קיימת מידה מסוימת של ערמומיות, טומאה, שקרים או הונאה. מצד שני, כאשר משהו קורה וגורמים לך לנתח את עצמך ולחשוף כיצד הדברים התרחשו מתחילתם ועד סופם, ולהסביר איזה מהמילים שאמרת היו ערמומיות, איזו כוונה עמדה מאחוריהם, מה חשבת והאם היית או לא היית מרושע או זדוני, במקרה כזה אתה לא רוצה לדבר באופן ספציפי או לתת פרטים. יש אנשים שאפילו מחליקים את הדברים ואומרים: "ככה זה. אני פשוט אדם ערמומי ובוגדני ואי אפשר לסמוך עליי". הדבר מראה את חוסר היכולת שלהם להתמודד כראוי עם צביונם המושחת או עם מידת הערמומיות והבוגדנות שלהם. התחמקות היא אופן הפעולה והמצב התמידי של אנשים אלה. הם תמיד סולחים לעצמם ומצטדקים, והם לא יכולים לסבול או לשלם מחיר לטובת יישום בפועל של האמת של להיות אדם ישר. אנשים רבים מטיפים מילים ודוקטרינות במשך שנים ותמיד אומרים: "אני ערמומי ובוגדני כל כך, לעיתים קרובות יש ערמומיות בפעולותיי ואני לא מתייחס לאנשים בכנות בכלל". אבל אחרי שהם צועקים את זה במשך שנים רבות כל כך, הם נשארים ערמומיים בדיוק כפי שהיו קודם, כיוון שלא שומעים מהם לעולם שום חרטה או ניתוח אמיתיים כשהם מגלים את מצבם הערמומי הזה. הם לעולם לא חושפים את עצמם לפני אנשים אחרים או מתנצלים אחרי שהם משקרים לאנשים או מערימים עליהם, ועוד פחות מכך משתפים באספות על עדותם החווייתית בעניין הניתוח העצמי והידיעה העצמית. הם גם לעולם לא אומרים איך הם הגיעו לידיעה העצמית שלהם או כיצד התחרטו בנוגע לעניינים אלה. הם לא עושים שום דבר מהדברים האלה. כשהם אומרים שהם ערמומיים והם רוצים להיות ישרים, הם פשוט צועקים סיסמאות ומטיפים דוקטרינות ותו לא. ייתכן שהם עושים את הדברים האלה כי הם מנסים לשחות עם הזרם וללכת עם העדר. לחלופין, ייתכן שהסביבה של חיי הכנסייה מאלצת אותם לעשות את הדברים האלה כלאחר יד ולהעמיד פנים. בכל מקרה, האנשים האלה שצועקים סיסמאות ומטיפים דוקטרינות לעולם לא יתחרטו באמת והם בהחלט לא יוכלו לזכות בישועת אלוהים.

כל אמת שאלוהים דורש מאנשים ליישם דורשת מהם לשלם מחיר, ליישם אותה בפועל ולחוות אותה בחייהם האמיתיים. אלוהים לא מבקש מאנשים לשלם מס שפתיים – סתם לדקלם מילים ודוקטרינות, לדבר על ידיעה עצמית ועל הכרה בכך שהם ערמומיים, שהם שקרנים, שהם נוכלים ורמאים, או לומר את הדברים האלה בקול פעמים אחדות ואז לצאת ידי חובה. אם מישהו מודה בכל זה אבל מצד שני לא משתנה כלל לאחר מעשה; אם הוא ממשיך לשקר, להונות ולהיות ערמומי, אם הוא ממשיך להשתמש באותן תחבולות שטניות, באותן שיטות שטניות כשהוא נתקל במשהו; אם האמצעים והשיטות שלו לעולם לא משתנים, אז האם אדם זה יכול להיכנס למציאות האמת? האם יוכל לשנות את צביונו אי-פעם? לא – לעולם! אתה מוכרח שתהיה לך יכולת להרהר על עצמך ולדעת את עצמך. אתה מוכרח שיהיה לך האומץ להיפתח ולחשוף את עצמך בנוכחות האחים והאחיות ולשתף על מצבך האמיתי. אם אינך מעז לחשוף את עצמך לחלוטין או לנתח את צביונך המושחת ואם אינך מעז להודות בטעויות שלך – אינך חותר אל האמת ועוד פחות מכך הנך אדם שיודע את עצמו. אם כולם יתנהגו כמו האנשים הדתיים שמתרברבים כדי לזכות בהערצה מהזולת, שנושאים עדות על מידת אהבתם את אלוהים, על מידת התמסרותם לאלוהים, על מידת נאמנותם אליו ועל מידת אהבתו אותם – הכול כדי לזכות בכבוד והערצה מהזולת; ואם לכולם יהיו תוכניות חבויות משל עצמם ומרחב פרטי שהם מחזיקים בתוך ליבם, אזי איך מישהו יוכל לדבר על חוויות אמיתיות? איך לאנשים יהיו חוויות אמיתיות שיוכלו להעביר אותן זה לזה? לשתף את הזולת ולחלוק את החוויות שלך פירושם לחלוק עם הזולת את הידע שלך לגבי דברי אלוהים וכיצד אתה חווה אותם. הם כרוכים במתן קול לכל מחשבה בלבך, למצבך ולצביון המושחת שנחשף בך. הם כרוכים בלאפשר לאחרים להבחין בדברים אלה ולאחר מכן לפתור את הבעיות באמצעות שיתוף על האמת. רק כשחולקים את החוויות כך, כולם יכולים להפיק מכך תועלת ולקצור את התגמולים. רק אלה הם חיי הכנסייה האמיתיים. אם אתה רק אומר דברים ריקים על התובנות שהשגת לגבי דברי אלוהים או המנון כלשהו ואז אתה משתף את הזולת בחוויותיך כפי שאתה רוצה בלי להתקדם מעבר לכך, בלי להכניס לשיתוף את המצבים והבעיות שלך בפועל, אין תועלת בשיתוף מעין זה. אם כולם מדברים על ידע לגבי דוקטרינה או על ידע עיוני אבל לא אומרים כלום על הידע שזכו בו מתוך חוויות בפועל; ואם כשהם משתפים על האמת הם נמנעים מלדבר על חייהם האישיים, על הבעיות שיש להם בחיים עצמם ועל עולמם הפנימי, איך יכולה להתרחש תקשורת כנה? איך יכול להתקיים אמון אמיתי? לא יכול להתקיים שום אמון אמיתי! אם רעיה לעולם לא מבטאת בקולה את המילים שבליבה באוזני בעלה, האם זה נחשב לאינטימיות? האם כל אחד מהם יכול לדעת מה חושב השני? (לא). נניח אפוא שהם אומרים כל הזמן "אני אוהב אותך". הם אומרים רק את זה אבל הם לעולם לא חושפים את עצמם לחלוטין או אומרים זה לזה את מה שהם חושבים בפועל, בעמקי לבבם, לא אומרים מה הציפיות שלהם זה מזה או איזה בעיות יש להם. הם לעולם לא חולקים סודות זה עם זה וכשהם ביחד אין להם מה לומר זה לזה מלבד כל מיני דברים נחמדים ושטחיים. האם הם באמת בעל ורעיה? בהחלט לא! בדומה לכך, אם רוצים שאחים ואחיות יוכלו לספר זה לזה סודות, יעזרו זה לזה וידאגו זה לזה, אזי כל אחד מוכרח לדבר על החוויות האמיתיות שלו. אם אתה לא אומר דבר על החוויות האמיתיות שלך, אם אתה רק מטיף את הדברים ואת הדוקטרינות שהאדם מבין, אם אתה רק מטיף קצת דוקטרינה על אמונה באלוהים ונותן אמירות שטחיות ובנאליות ואינך חושף את אשר בלבך, אתה לא אדם ישר ואין לך יכולת להיות אדם ישר. נשתמש באותה הדוגמה: כשבעל ורעיה כבר גרים זה עם זה שנים אחדות, הם מנסים להסתגל זה לזה ולפעמים הם מתעמתים בתקיפות. אבל אם שני בני הזוג הם בעלי אנושיות רגילה והוא מדבר אליה מעומק לבבו והיא מדברת אליו כך לגבי הקשיים שכל אחד מהם נתקל בהם בחיים או בעבודה, לגבי המחשבות שבעמקי לבבם והאופן שבו הם מתכננים לפתור בעיות, או איזה רעיונות או תוכניות יש לכל אחד מהם לגבי עתיד הילדים שלהם וכל אחד אומר לשני את כל הדברים האלה, אזי האם הם לא ירגישו שיש ביניהם אינטימיות מיוחדת? אבל אם הוא לעולם לא מספר לה על מחשבותיו הפנימיות ביותר ופשוט מביא הביתה משכורת; אם היא לעולם לא מדברת איתו על מחשבותיה והם לעולם לא מספרים זה לזה דברים בסוד, אז האם לא יהיה מרחק רגשי בין שניהם? ודאי שיהיה, כי אף אחד מהם לא מבין את מחשבותיו ואת תוכניותיו של השני. בסופו של דבר, אף אחד מהם לא יוכל לומר איזה מין אדם הוא האדם השני. אף אחד מהם לא יבין את צרכיו של האחר. אם לאנשים אין תקשורת מילולית או רוחנית, אין אפשרות לאינטימיות ביניהם והם לא יכולים לדאוג זה לזה או לעזור זה לזה. חוויתם את זה, האם לא כן? אם חבר שלך מספר לך הכול בלי סודות ונותן קול לכל מה שהוא חושב ולכל סבל או אושר שיש בלבו, האם אז לא תרגיש קרוב אליו במיוחד? הסיבה לכך שחברך מוכן לספר לך את הדברים האלה היא שגם אתה סיפרת לו בסוד את מחשבותיך הפנימיות ביותר. אתם קרובים במיוחד ובזכות זה אתם מסוגלים להסתדר טוב כל כך ולעזור זה לזה. בלי תקשורת וחילופי דברים מסוג זה בין אחים ואחיות בכנסייה, הם לא יהיו מסוגלים להסתדר בתיאום ויראו שבלתי אפשרי לעבוד היטב ביחד בזמן ביצוע חובותיהם. זוהי הסיבה שבגינה שיתוף על האמת דורש תקשורת רוחנית ויכולת לדבר מהלב. זהו אחד העקרונות שהאדם צריך בשביל להיות ישר.

כשאנשים מסוימים שומעים שבשביל להיות אדם ישר על האדם לומר את האמת ולדבר מהלב ושאם הם משקרים או מתנהגים בערמומיות, מחובתם להיפתח, להיחשף לחלוטין ולהודות בטעויותיהם, הם אומרים: "קשה להיות ישר. האם אני מוכרח לומר לאחרים את כל מה שאני חושב? לא מספיק לשתף על הדברים החיוביים? אני לא צריך לספר לאחרים על הצד האפל או המושחת שלי, נכון?" אם לא תחשוף את עצמך לחלוטין לפני אחרים ולא תנתח את עצמך, לעולם לא תכיר את עצמך. לעולם לא תדע איזה מין דבר אתה ואנשים אחרים לעולם לא יוכלו לתת בך אמון. זוהי עובדה. אם אתה רוצה שאחרים יתנו בך אמון, ראשית עליך להיות ישר. כדי להיות אדם ישר מחובתך תחילה לחשוף לחלוטין את לבך כך שכולם יוכלו להסתכל לתוכו, לראות את כל מה שאתה חושב ולהביט בפרצופך האמיתי. אסור לך להתחפש או להתכסות. רק אז אחרים יתנו בך אמון ויחשיבו אותך כאדם ישר. זהו הנוהג הבסיסי ביותר והוא מהווה דרישה מוקדמת ללהיות אדם ישר. אם אתה תמיד מעמיד פנים, תמיד מזייף קדושה, אצילות, גדולה ואופי נעלה; אם אינך נותן לאנשים לראות את השחיתות ואת הפגמים שלך; אם אתה מציג תדמית מזויפת בפני אנשים על מנת שהם יאמינו שיש לך יושרה, שאתה גדול, שאתה מתכחש לעצמך, שאתה צודק ואינך אנוכי – האם זה לא ערמומיות ושקר? האם אנשים לא יוכלו לראות מבעד לתדמיתך, אם יינתן להם הזמן? אם כן, אל תתחפש ואל תתכסה. במקם זאת, חשוף לחלוטין את עצמך ואת ליבך על מנת שאחרים יוכלו לראות. אם אתה יכול לחשוף לחלוטין את לבך על מנת שאחרים יראו, אם אתה יכול לחשוף לחלוטין את כל מחשבותיך ותוכניותיך – גם החיוביות וגם השליליות – האם זה לא יושר? אם אתה יכול לחשוף לחלוטין את עצמך על מנת שאחרים יראו, גם אלוהים יראה אותך. הוא יאמר: "אם חשפת לחלוטין את עצמך על מנת שאחרים יראו, אתה בוודאי ישר לפניי". אבל אם אתה חושף לחלוטין את עצמך לאלוהים כשאינך בטווח הראייה של אנשים אחרים ותמיד כשאתה בחברה אתה מעמיד פנים שאתה גדול ואציל או חסר אנוכיות, מה אלוהים יחשוב עליך? מה אלוהים יאמר? הוא יאמר: "אתה אדם ערמומי לגמרי. אתה צבוע ובזוי לגמרי ואתה לא אדם ישר". כך אלוהים יוקיע אותך. אם אתה רוצה להיות אדם ישר אתה צריך להיות מסוגל לתת תיאור טהור ופתוח של מצבך הפנימי והמילים בלבך, לא משנה אם אתה עושה זאת לפני אלוהים או לפני אנשים אחרים. האם קל להשיג זאת? הדבר דורש תקופת הכשרה כמו גם תפילה לעתים קרובות והסתמכות על אלוהים. מחובתך להכשיר את עצמך ולדבר את המילים שבלבך בפשטות ובפתיחות בכל העניינים. עם הכשרה מסוג זה, תוכל להתקדם. אם אתה נתקל בקושי משמעותי, מחובתך להתפלל לאלוהים ולחפש את האמת; אתה צריך להילחם בתוך לבך ולהתגבר על הבשר, עד שתוכל ליישם בפועל את האמת. כשתכשיר את עצמך כך, לבך ייפתח בהדרגה, מעט בכל פעם. אתה תיעשה טהור יותר ויותר וההשפעה של דבריך ומעשיך תשתנה בהשוואה למה שהייתה לפני כן. השקרים והתחבולות שלך ילכו ויפחתו, ותהיה מסוגל לחיות לפני אלוהים. אז תיהפך לאדם ישר מעצם מהותך.

לאחר שהשטן השחית אותה, האנושות כולה חיה בצביון שטני. כמו השטן, אנשים מתחפשים ומתעטפים מכל בחינה שהיא והם פונים לרמייה ולעיסוק במשחקים בכל העניינים. אין דבר שבו אין הם פונים לרמייה ולעיסוק במשחקים. אנשים מסוימים אפילו עוסקים במשחקים ערמומיים במהלך פעילויות רגילות כל כך כמו קניות. לדוגמה, אולי הם קנו חליפה אופנתית ביותר, אבל הם לא מעזים ללבוש אותה בכנסייה אף על פי שהם אוהבים אותה מאוד, פן אחיהם ואחיותיהם ידברו עליהם ויכנו אותם שטחיים. לכן הם לובשים את החליפה מאחורי גבם של האחרים בלבד. איזה מין התנהגות זאת? זוהי התגלות של צביון ערמומי ומרמה. למה שמישהו יקנה חליפה אופנתית אבל לא יעז ללבוש אותה מול אחיו ואחיותיו? בלבם, האנשים האלה אוהבים דברים אופנתיים והם נוהים אחרי האופנות בעולם בדיוק כמו שעושים הכופרים. הם פוחדים שהאחים והאחיות יראו מבעד לתחפושת שלהם ויבינו עד כמה הם שטחיים ושהם אינם אנשים מכובדים והגונים. בלבם, הם רודפים אחרי דברים אופנתיים ויש להם בעיה לשחרר אותם, לכן הם מסוגלים ללבוש אותם בביתם בלבד והם מפחדים שאחיהן ואחיותיהם יראו אותם. אם הדברים שהם אוהבים אינם יכולים להיראות באור היום, למה הם לא יכולים לוותר עליהם? האם לא שולט בהם צביון שטני? הם אומרים כל הזמן את המילים והדוקטרינות ונראה שהם מבינים את האמת, אבל הם לא מסוגלים ליישם בפועל את האמת. אלה אנשים שחיים לפי צביון שטני. אם מישהו תמיד מרמה בדיבור ובמעשה, אם אינו מניח לזולת לראותו כפי שהוא ואם הוא תמיד מעמיד פני אדם חסוד לפני הזולת, מה ההבדל אפוא בינו לבין פרושי? הוא רוצה לחיות כזונה אבל גם שיקימו אנדרטה לכבוד צניעותו. הוא יודע היטב שהוא לא יכול ללבוש את החליפה ההדורה שלו בציבור, אז למה הוא קנה אותה? זה לא היה בזבוז כסף? הוא הרגיש שהוא מוכרח לקנות את החליפה רק כיוון שהוא אוהב דברים מסוג זה והלב שלו התקבע על החליפה ההיא. אבל לאחר שקנה אותה, הוא לא יכול ללבוש אותה מחוץ לבית. כעבור שנים אחדות הוא מתחרט שקנה את החליפה ופתאום הוא מגיע להבנה: "איך יכולתי להיות טיפש כל כך ומגעיל עד כדי כך שאעשה את זה?" אפילו הוא נגעל ממה שהוא עשה. אבל הוא לא יכול לשלוט במעשיו כי הוא לא מסוגל לשחרר את הדברים שהוא אוהב ושאחריהם הוא רודף. לכן הוא מאמץ לו טקטיקות של דו-פרצופיות והונאה כדי לספק את עצמו. אם הוא חושף את צביונו הערמומי בעניין פעוט כל כך, האם הוא יוכל ליישם בפועל את האמת כשיהיה מדובר בעניין גדול יותר? זה יהיה בלתי אפשרי. אין ספק שהטבע שלו הוא להיות ערמומי, והערמומיות היא עקב אכילס שלו. פעם היה ילד בן שש או שבע שאכל משהו טעים עם משפחתו. כשהילדים האחרים שאלו מה זה היה, הילד מצמץ בעיניו ואמר "שכחתי," כשלמעשה הוא פשוט לא רצה לספר להם. האם הילד יכול היה באמת לשכוח את מה שאכל לפני רגע? לילד הזה, בן השש או השבע, הייתה יכולת לספר שקרים. האם זה היה משהו שמבוגרים לימדו אותו לעשות? האם זאת הייתה השפעה של סביבתו הביתית? לא – זהו טבע האדם, המורשת שלו; האדם נולד עם צביון ערמומי. למעשה, אין זה משנה איזה מטעם הילד אכל, המעשה הזה היה מעשה רגיל. הוריו הכינו אותו בשבילו; הוא לא גנב אוכל של מישהו אחר. אם הילד יכול לשקר בנסיבות כאלה, כשלא היה הכרחי לעשות זאת בכלל, האם לא סביר עוד יותר שישקר בעניינים אחרים? איזו בעיה זה ממחיש? האם זאת לא בעיה בטבע שלו? הילד כבר גדל עכשיו והשקר נהיה לטבע שלו. הוא אכן אדם ערמומי; אפשר היה לראות את זה אצלו מגיל די צעיר. אנשים ערמומיים אינם יכולים בלי לשקר ולהונות את הזולת והשקרים וההונאות שלהם יכולים להראות את עצמם בכל מקום ובכל זמן. הם לא צריכים ללמוד איך לעשות את הדברים האלה או שמישהו יסית אותם לעשות זאת – הם נולדו עם היכולת לעשות אותם. אם הילד ההוא יכול היה להמציא שקרים ולהונות אחרים בגיל צעיר כל כך, האם השקר שלו יכול להיות מעידה חד-פעמית? בהחלט לא. הדבר הזה מראה שאדם זה הוא ערמומי מעצם מהות הטבע שלו. האם קשה להבחין בדבר פשוט כזה? אם האדם משקר מילדות ולעתים קרובות ואפילו עושה זאת בעניינים פשוטים כשאין בכך צורך, ואם השקר נעשה לטבעו, לא יהיה לו קל להשתנות. אדם כזה הוא אדם ערמומי באמת. למה אומרים שאי אפשר להושיע אנשים ערמומיים? כיוון שלא סביר שהם יקבלו את האמת ולכן אי אפשר לטהר אותם ולעשות להם מהפך. אנשים שיכולים לקבל את ישועת אלוהים הם שונים. הם תמימים מלכתחילה, יחסית, ואם הם משקרים שקר קטן אז סביר שהם יסמיקו וירגישו מעורערים מכך. קל לאנשים כאלה להפוך לאנשים ישרים. אם מבקשים מהם לשקר או לרמות, הם יתקשו בכך. כשהם כן משקרים, הם לא מצליחים לומר את כל המילים וכל אחד יכול להרגיש מיד שהם משקרים. אנשים אלה הם אנשים פשוטים יחסית וסביר יותר שישיגו ישועה אם יוכלו לקבל את האמת. אדם מסוג זה משקר רק בנסיבות מיוחדות, כשהוא עומד בגבו אל הקיר. בדרך כלל הם תמיד יכולים לומר אמת. כל עוד הם חותרים אל האמת, הם יוכלו להסיר מעצמם היבט זה של השחיתות כעבור כמה שנות מאמץ ואז לא יהיה להם קשה להפוך לאנשים ישרים.

לפי איזה סטנדרט אלוהים דורש שאנשים ישרים יתנהגו? כיצד מתוארות הדרישות של אלוהים בפרק "שלוש תוכחות" בדברי אלוהים? ("כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את העובדות, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם. ... אם דבריכם מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתם ממאנים להנהיג את האמת. אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך" (מתוך: הדבר, כרך ראשון – הופעתו של אלוהים ועבודתו).) יש כאן משפט אחד חשוב במיוחד. רואים איזה משפט זה? (אלוהים אומר: "אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך"). נכון, זה המשפט. אלוהים אומר: "אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף." אנשים עשו דברים רבים שהם לא מעזים לדבר עליהם ויש להם יותר מדי צדדים אפלים. אף פעולה אחת מהפעולות שהם עושים בחיי היום-יום אינה עולה בקנה אחד עם דבר אלוהים והם אינם מתמרדים נגד הבשר. הם עושים כרצונם והם לא נכנסו למציאות האמת אפילו אחרי שנים רבות של אמונה באלוהים. "אם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך". כאן, אלוהים מכוון את בני האדם אל נתיב של יישום בפועל. אם אינך מיישם כך ורק צועק סיסמאות ודוקטרינות, אתה אדם שלא יקבל ישועה בקלות. הדבר אכן מקושר לישועה. לכל אדם ואדם חשוב להיוושע. האם אלוהים הזכיר את המילים "לא תשיג ישועה בקלות" במקום אחר כלשהו? במקומות אחרים הוא מזכיר לעתים רחוקות כמה קשה להיוושע, אבל הוא מדבר על זה דווקא כשהוא מדבר על להיות אדם ישר. אם אינך אדם ישר, אז אתה אדם שקשה מאוד להושיע. המילים "לא תשיג ישועה בקלות" פירושן הוא שאם לא תקבל את האמת יהיה לך קשה להיוושע. לא תוכל לבחור במסלול הנכון לישועה וכך יהיה בלתי אפשרי עבורך להיוושע. אלוהים משתמש בניסוח זה כדי לתת לאנשים קצת מרחב תמרון. כלומר: לא קל להושיע אותך, אבל אם תיישם בפועל את דברי אלוהים תהיה לך תקווה לזכות בישועה. זוהי המשמעות המשלימה של האמירה הזאת. אם לא תיישם בפועל בהתאם לדברי אלוהים ולעולם לא תנתח את סודותיך ואת אתגריך ולעולם לא תפתח את עצמך בשעת שיתוף עם אחרים – וכך לא תשתף ולא תנתח ולא תוציא לאור את שחיתותך ואת פגמיך הקטלניים – אזי לא יתאפשר להציל אותך. ומדוע? אם לא תחשוף את עצמך לחלוטין או לא תנתח את עצמך כך אז לא תשנא את הצביון המושחת שלך ולכן הצביון המושחת שלך לא ישתנה לעולם. ואם אינך מסוגל להשתנות, איך אתה יכול לחשוב אפילו על זה שתיוושע? דברי אלוהים מראים זאת בבירור ודברים אלה מדגימים את רצונו של אלוהים. למה אלוהים מדגיש תמיד שאנשים צריכים להיות ישרים? כיוון שחשוב מאוד להיות ישר – יש לזה השפעה ישירה על השאלה האם אדם יכול או לא יכול להתמסר לאלוהים והאם הוא יכול או לא יכול לזכות בישועה. אנשים מסוימים אומרים: "אני גאוותן וצדקני ולעתים קרובות אני כועס ומגלה שחיתות". אחרים אומרים: "אני יהיר ושטחי מאוד ואני אוהב שאנשים מחמיאים לי". כל אלה הם דברים שאנשים יכולים לראות מבחוץ והם לא מהווים בעיות גדולות. אתה לא צריך להתקבע על הבעיות האלה. לא משנה מהו הצביון או האופי שלך, כל עוד אתה יכול להיות אדם ישר כפי שאלוהים דורש אתה יכול להיוושע. אז מה אתם אומרים? חשוב להיות ישר? זהו הדבר החשוב ביותר וזו הסיבה שאלוהים מדבר על להיות אדם ישר בפרק של דבריו ששמו "שלוש תוכחות". בפרקים אחרים הוא מציין לעתים קרובות שלמאמינים צריכים להיות חיים רוחניים רגילים וחיי כנסייה הולמים והוא מתאר כיצד עליהם לממש בחייהם את האנושיות הרגילה. דבריו בעניינים אלה הם כלליים; עניינים אלה לא נידונים באופן ספציפי מדי או בפירוט רב מדי. עם זאת, כשאלוהים מדבר על להיות אדם ישר, הוא מצביע על הנתיב שבו על אנשים ללכת. הוא אומר לאנשים כיצד ליישם בפועל והוא מדבר בפירוט רב ובבהירות. אלוהים אומר: "אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך." להיות אדם ישר קשור בזכייה בישועה. אם כן, מה אתם אומרים, למה אלוהים דורש שאנשים יהיו ישרים? דבר זה נוגע באמת לגבי ההתנהלות האנושית. אלוהים מושיע אנשים ישרים והאנשים שהוא רוצה למלכותו הם אנשים ישרים. אם אתה מסוגל לשקר ולהונות, אתה אדם ערמומי, נכלולי ובוגדני; אינך אדם ישר. אם אתה לא אדם ישר, אז אין שום סיכוי שאלוהים יושיע אותך וגם בלתי אפשרי שתיוושע. אתה אומר שאתה אדוק מאוד עכשיו, שאתה לא גאוותן או צדקן, שאתה יכול לשלם מחיר בזמן ביצוע חובתך או שאתה יכול להפיץ את הבשורה ולגרום לאנשים רבים להמיר את דתם. אבל אתה לא אדם ישר, אתה עדיין ערמומי ולא השתנית בכלל, אז האם אפשר להושיע אותך? בהחלט לא. וכך דברי אלוהים אלה מזכירים לכל אדם ואדם, שעל מנת להיוושע עליו ראשית כל להיות אדם ישר בהתאם לדברי אלוהים ולדרישותיו. על אנשים להיפתח, לחשוף לחלוטין את צביונותיהם המושחתים, את כוונותיהם ואת סודותיהם ולחפש את הדרך של האור. מה פירוש "לחפש את הדרך של האור"? פירושו של דבר הוא לחפש את האמת כדי לפתור את הצביון המושחת שלך. כשאתה חושף לחלוטין את שחיתותך, את המטרות ואת הכוונות שמאחורי מעשיך, אתה גם מנתח את עצמך ואחר כך אתה מחפש את התשובה לשאלה: "למה עשיתי את הדבר הזה? האם בדבר זה יש בסיס לדברי אלוהים? האם דבר זה עולה בקנה אחד עם האמת? במעשה זה, האם אני עושה משהו רע במודע? האם אני מרמה את אלוהים? אם אני מרמה את אלוהים, אז אסור לי לעשות זאת; אני צריך לבדוק מה אלוהים דורש ומה אלוהים אומר ולברר מהם עקרונות האמת". זוהי המשמעות של לחפש את האמת; זוהי המשמעות של ללכת באור. כשאנשים יוכלו ליישם זאת בפועל באופן סדיר הם יוכלו להשתנות באמת וכך יוכלו לזכות בישועה.

זה שאלוהים מבקש מאנשים להיות ישרים מוכיח שהוא באמת מתעב אנשים ערמומיים וסולד מהם. הסלידה של אלוהים מאנשים ערמומיים היא סלידה מהדרך שבה הם עושים דברים, מהצביונות שלהם, מהכוונות שלהם ומשיטות ההונאה שלהם; אלוהים סולד מכל הדברים האלה. אם אנשים ערמומיים יוכלו לקבל את האמת, להודות בצביונות הערמומיים שלהם ויהיו מוכנים לקבל את הישועה של אלוהים, אז גם להם תהיה תקווה להיוושע – כיוון שאלוהים מתייחס לכל האנשים בצורה שווה, כפי שהאמת עושה. ולכן, אם אנחנו רוצים להפוך לאנשים שמשביעים את רצונו של האל, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לשנות את עקרונות ההתנהלות שלנו. אנחנו כבר לא יכולים לחיות יותר בהתאם לפילוסופיות שטניות, אנחנו כבר לא יכולים להסתדר בעזרת שקרים והונאה. אנחנו מוכרחים להשליך מעלינו את כל השקרים שלנו ולהפוך לאנשים ישרים. ואז השקפתו של אלוהים לגבינו תשתנה. בעבר, אנשים תמיד הסתמכו על שקרים, על העמדת פנים ועל הונאה בעודם חיים בקרב אנשים אחרים, והם השתמשו בפילוסופיות שטניות כבסיס לקיומם ולחייהם וכיסוד להתנהלותם. זה היה דבר שאלוהים תיעב. אם תדבר בכנות, תאמר אמת ותהיה אדם ישר בקרב כופרים, ישמיצו אותך, ישפטו אותך וינטשו אותך. לכן אתה נוהה אחר המגמות של העולם הזה וחי בהתאם לפילוסופיות שטניות; המיומנות שלך בשקרים משתפרת ואתה הופך ערמומי יותר ויותר. אתה גם לומד להשתמש באמצעים בוגדניים כדי להשיג את מטרותיך ולהגן על עצמך. אתה משגשג יותר ויותר בעולמו של השטן ולכן אתה שוקע עמוק יותר ויותר בתוך החטא עד שאינך יכול להיחלץ. בבית האל, המצב מנוגד לכך לחלוטין. ככל שתשקר ותשחק משחקים ערמומיים כך יגבר המיאוס שיחושו כלפיך אנשיו הנבחרים של האל והם ינטשו אותך. אם תסרב להתחרט ועדיין תדבק בפילוסופיות שטניות ובהיגיון שטני, אם תשתמש בתרגילים ובמזימות מורכבות כדי להתחפש ולהסתתר, סביר מאוד שתיחשף ותנודה. זאת כיוון שאלוהים מתעב אנשים ערמומיים. רק אנשים ישרים יכולים לשגשג בבית האל ואנשים ערמומיים יינטשו וינודו בסופו של דבר. את כל זה אלוהים קבע מראש. רק אנשים ישרים יכולים לקבל חלק במלכות השמיים. אם לא תנסה להיות אדם ישר, ואם לא תחווה ותיישם בפועל בכיוון של חתירה אל האמת, אם לא תחשוף את הכיעור שלך ואם לא תחשוף לחלוטין את עצמך, אזי לעולם לא תוכל לקבל את עבודתה של רוח הקודש ולזכות באישור של אלוהים. מוכרחה להיות לך גישה של אדם ישר, לא משנה מה אתה עושה או איזו חובה אתה מבצע. ללא גישה של אדם ישר, לא תוכל לבצע את חובתך היטב. אם אתה תמיד מבצע את חובתך בשטחיות ואם אתה לא מצליח לעשות משהו היטב, אזי עליך להרהר על אודות עצמך, לדעת את עצמך ולהיפתח כדי לנתח את עצמך. אז עליך לחפש את עקרונות האמת ולשאוף לשפר את ביצועיך בפעם הבאה במקום לעבוד בשטחיות. אם לא תנסה לרצות את אלוהים בלב ישר ותמיד תחפש דרך לרצות את בשרך או את גאוותך, האם תהיה מסוגל לעשות עבודה טובה? האם תהיה מסוגל לבצע את חובתך היטב? בהחלט לא. אנשים ערמומיים מבצעים את חובתם בשטחיות תמיד; הם לא עושים את עבודתם היטב, לא משנה איזו חובה הם ממלאים, ולאנשים כאלה קשה להיוושע. אימרו לי – כשאנשים ערמומיים מנהיגים את האמת, האם הם עושים מעשה מרמה? הנהגת האמת מחייבת אותם לשלם מחיר, לוותר על האינטרסים שלהם, להיפתח ולהיחשף לחלוטין לפני אנשים. אבל הם מסתירים דבר מה. כשהם מדברים, הם אומרים רק מחצית ומסתירים את השאר. האחרים צריכים תמיד לנחש למה הם מתכוונים, ותמיד צריכים לחבר בין הנקודות כדי להבין את משמעותן. הם תמיד נותנים לעצמם מרחב תמרון, הם נותנים לעצמם טווח תנועה כלשהו. כשאחרים שמים לב שהם ערמומיים, הם לא רוצים איתם שום קשר והם עומדים על המשמר נגדם בכל דבר שהם עושים. הם משקרים ומרמים ואחרים אינם יכולים לבטוח בהם כי הם לא יודעים מה אמת ומה שקר בדבריהם או כמה טומאה יש בדבריהם. הם נותנים את דיברתם וחוזרים בהם פעמים רבות ואנשים לא מעריכים אותם כלל בלבם. ומהי אפוא ההערכה שיש כלפיהם בלבו של אלוהים? איך אלוהים רואה אותם? אלוהים מתעב אותם עוד יותר כי אלוהים בוחן בקפידה את עומקי לבבם של אנשים. בני אדם יכולים לראות רק את מה שעל פני השטח, אבל אלוהים רואה בדייקנות רבה יותר, בצורה חודרת ומציאותית יותר.

אין זה משנה כמה זמן אתה כבר מאמין, מהו תפקידך או איזו עבודה אתה עושה, אם האיכות שלך גבוהה או נמוכה ואם האופי שלך טוב או רע – כל עוד אתה יכול לקבל את האמת ולשאוף להפוך לאדם ישר, ודאי שתקטוף את פירות הצלחתך. אנשים מסוימים שאינם שואפים להפוך לאנשים ישרים חושבים שמספיק שהם מבצעים את חובתם היטב. להם אני אומר: "לעולם לא תוכלו לבצע את חובתכם היטב". אנשים אחרים חושבים שלהיות אדם ישר זה לא עניין גדול, שהשאיפה לשרת את רצון האל היא המשימה הגדולה יותר וזאת הדרך היחידה לרצות את האל. אם כן, קדימה, נסו זאת – בדקו אם האדם יכול לשרת את רצון האל בלי להפוך לאדם ישר. אנשים אחרים אינם שואפים להיות אנשים ישרים אלא מסתפקים בכך שהם מתפללים מדי יום, הולכים לאספות בזמן, אוכלים ושותים את דברי אלוהים ופשוט אינם חיים באותה הדרך שאנשים נטולי אמונה חיים. כל עוד הם לא מפירים את החוק או עושים מעשה רע כלשהו, זה מספיק טוב. אבל האם כך אפשר לרצות את האל? איך האדם יכול לרצות את האל אם אינו אדם ישר? אם אינך אדם ישר, אינך אדם מהסוג הנכון. אם אינך אדם ישר, אתה נכלולי וערמומי. אתה עושה דברים בשטחיות, מגלה שחיתות מכל הסוגים ואינך מסוגל ליישם בפועל את האמת אפילו כשאתה רוצה לעשות זאת. כל מה שהוא מחוץ להתנהלות כאדם ישר פירושו ששום דבר אינו נעשה היטב – אין לך שום דרך להגיע להתמסרות לאל או לרצות אותו. איך תוכל לרצות את האל בכל דבר שאתה עושה ללא גישה של אדם ישר? איך אתה יכול לרצות את האל אם אתה מבצע את חובתך ללא גישה של אדם ישר? האם תוכל לעשות זאת כראוי? אתה תמיד חושב על הבשר שלך ועל הסיכויים שלך להרוויח, אתה תמיד רוצה להפחית את סבל הבשר שלך, להשקיע מעצמך פחות, להקריב פחות, לשלם מחיר מופחת. אתה תמיד מסתיר משהו. זוהי גישה ערמומית. יש אנשים שאפילו כשהם משקיעים מעצמם למען האל הם עדיין עושים חישובים. הם אומרים: "אני מוכרח לחיות בנוחות בעתיד. מה אם עבודת האל לעולם לא תגיע לסיומה? אני לא יכול להציע לו מאה אחוזים מעצמי; אני אפילו לא יודע מתי יבוא יום האל. אני צריך להיות מחושב, לעשות סידורים בשביל חיי המשפחה שלי ובשביל העתיד שלי לפני שאשקיע למען האל". האם יש אנשים רבים שזוהי דרך החשיבה שלהם? איזה מין צביון זה כאשר האדם מתנהג באופן מחושב ומתכנן תוכניות מגירה למען עצמו? האם אנשים אלה נאמנים לאל? האם הם אנשים ישרים? להיות מחושב ולתכנן תוכניות מגירה אינם התנהגות של להיות מאוחד עם האל בלב ובנפש. זהו צביון ערמומי והאנשים שעושים זאת נוהגים בערמומיות. הגישה שלפיה הם מתייחסים לאל היא בהחלט לא גישה של אדם ישר. אנשים מסוימים חוששים שכאשר הם מקיימים עמם אינטראקציה או נמצאים עמם בקשר, האחים והאחיות שלהם יבחינו בבעיותיהם ואז הם יגידו ששיעור הקומה שלהם נמוך או יתנשאו עליהם. לכן כשהם מדברים הם תמיד מנסים להרשים את הזולת בלהט אמונתם, בכמיהתם לאלוהים ובהתלהבותם ליישם בפועל את האמת. אבל בפנים הם בעצם חלשים ושליליים להחריד. הם מעמידים פנים שהם חזקים כך שאיש לא יוכל לראות מהם באמת. גם זאת היא ערמומיות. בקיצור, בכל דבר שאתה עושה, בין בחיים ובין בביצוע חובה כלשהי, אם אתה עוסק בשקר ובהעמדת פנים או משתמש בהופעה כוזבת כדי להטעות או להערים את הזולת ולגרום להם להעריך ולהעריץ אותך, או לגרום להם לא להתנשא עליך – כל ההתנהגויות הללו הן רמיה. נשים מסוימות מעריצות את בעליהן אפילו כשלמעשה הבעלים שלהם הם שדים וכופרים. אישה כזאת, החוששת שאחיה ואחיותיה יגידו שהחיבה שלה עזה מדי, תהיה הראשונה להגיד: "בעלי הוא שד". אבל בליבה היא אומרת: "בעלי הוא אדם טוב". הדברים הראשונים הם אלה שהיא אומרת בפיה – אבל היא אומרת אותם רק בשביל שאחרים ישמעו, כדי שהם יחשבו שיש לה הבחנה לגבי בעלה. מה שהיא באמת מתכוונת הוא: "אל תחשפו את העניין הזה. אני אבטא את הדעה הזאת תחילה כך שלא יהיה צורך שתזכירו זאת. כבר חשפתי את בעלי כשד, אז פירושו של דבר הוא שוויתרתי על החיבה שלי ואין לכם שום דבר להגיד נגד זה". האם זה לא נקרא להיות ערמומי? האין זאת העמדת פנים? אם אתה עושה את זה, אתה מערים על אנשים ומטעה אותם על ידי העמדת פנים. אתה משחק משחקים, מרמה על כל צעד ושעל ומראה לזולת רק את התדמית המזויפת שלך ולא את פרצופך האמיתי. זה מרושע; זוהי הערמומיות של בני האדם. אם כבר הודית שבעלך הוא שד, למה לא להתגרש ממנו? למה לא לדחות את השד הזה, את השטן הזה? את אומרת שבעלך הוא שד אבל את ממשיכה לחיות איתו – זה מראה שאת מחבבת שדים. את אומרת בפיך שהוא שד אבל את לא מודה בזה בליבך. פירושו של דבר הוא שאת מערימה על אחרים, מרמה אותם. זה מראה גם שאת עושה יד אחת עם השדים, שאת מגוננת עליהם. אילו היית מישהי שיכולה ליישם בפועל את האמת, היית מתגרשת מבעלך ברגע שהיית מודה בכך שהוא שד. אז היית יכולה לשאת עדות והעדות הייתה מראה שאת מותחת קו ברור בינך לבין השטן. אך למרבה הצער, לא רק שלא מתחת את הקו הזה, את מממשת את ימיך עם שד ומטעה את האחים ואת האחיות בשקרים ובתחבולות. זה מוכיח שאת מאותו הסוג של השטן, שאת עוד שד שקרן. אומרים שאישה נוהה אחרי הגבר שהיא מתחתנת איתו, בין שהוא תרנגול ובין שהוא כלב. כיוון שהתחתנת עם שד ומעולם לא הפנית לו עורף, זוהי הוכחה לכך שגם את שד. את של השטן, אבל את אומרת שבעלך הוא שד כדי להוכיח שאת של אלוהים – האם זאת לא טקטיקה של שקרים והטעיה? את מודעת היטב לאמת, אבל את עדיין משתמשת באמצעים כאלה בשביל לזרות חול בעיני הזולת. זוהי בוגדנות; זוהי ערמומיות. כל מי שהם בוגדניים וערמומיים הם שדים לגמרי.

לכל אדם יש צביון מושחת. אם תהרהר על אודות עצמך, אתה תראה בבירור מצבים או מנהגים מסוימים שבהם אתה משרה על הזולת רושם כוזב או פועל בערמומיות; כולכם מעמידים פנים או נוהגים בצביעות לפעמים. בני אדם מסוימים אומרים: "אז למה לא שמתי לב? אני אדם תמים. איימו עליי ורימו אותי בלי סוף בעולם הזה ולא הייתי ערמומי אף פעם. אני פשוט אומר את אשר על לבי". זה עדיין לא מוכיח שאתה אדם ישר. ייתכן שאתה פשוט לא נבון או לא משכיל במיוחד, או אולי כשאתה בקבוצה קל לשלוט בך או אולי אתה פחדן חסר אונים שאין חוכמה בפעולותיו, אין לך הרבה מיומנויות ומקומך נמוך בחברה – כל הדברים האלה עדיין אין פירושם שאתה אדם ישר. אדם ישר הוא אדם שיכול לקבל את האמת – לא אדם עלוב מעורר רחמים, חסר תועלת, אוויל או תמים. אמורה להיות לכם היכולת להבחין בדברים אלה, נכון? לעתים קרובות אני שומע אנשים מסוימים אומרים: "אני לא משקר אף פעם – אני תמיד זה שמשקרים לו. אנשים אחרים תמיד מתנהגים כלפיי בשתלטנות כשאני בחברה. אלוהים אמר 'מאשפות ירים אביון', ואני הוא אחד האביונים האלה. זהו חסד אלוהים. אלוהים מרחם על אנשים כמונו, תמימים שאינם מתקבלים בברכה בחברה. זהו באמת חסד אלוהים!" לאמרה של אלוהים "מאשפות ירים אביון" יש אכן צד מעשי. אף שאתה מסוגל לזהות זאת, אין פירושו של דבר שאתה אדם ישר. למעשה, אנשים מסוימים הם פשוט טיפשים, אווילים; הם שוטים שאין להם שום מיומנויות כלל, איכותם נמוכה ואין להם שום הבנה של האמת. לאנשים מסוג זה אין שום קשר לאנשים הישרים שאלוהים מדבר עליהם. נכון שאלוהים "מאשפות ירים אביון", אבל השוטים והאווילים הם לא אלה שהוא מרים. איכותך נמוכה מעצם טבעך ואתה אוויל, אתה חסר תועלת, ואף שנולדת לתוך משפחה ענייה ואתה משתייך למעמד הנמוך בחברה, אתה בכל זאת לא מטרה לישועה של אלוהים. רק משום שסבלת הרבה וספגת אפליה בחברה, רק משום שכולם סביבך התנהגו כלפיך בשתלטנות ורימו אותך, אל תחשוב שהדברים האלה הופכים אותך לאדם ישר. אם אתה חושב כך, אתה טועה טעות מרה. האם התקבעת על הבנה לקויה או הבנה מעוותת של המושג "אדם ישר"? האם זכית בבהירות כלשהי בעזרת השיתוף הזה? להיות אדם ישר זה לא כמו מה שאנשים חושבים; זה לא להיות אדם כן שנמנע מדיבורים שאפשר להבין לכאן או לכאן. אדם יכול להיות ישיר מטבעו אבל אין פירוש הדבר שהוא לא עוסק ברמאות או בערמומיות. לכל בני האדם המושחתים יש צביונות מושחתים של רמאות וערמומיות. כשאנשים חיים בעולם הזה, תחת השפעתו של השטן, כשכוחו מושל ושולט בהם, בלתי אפשרי שהם יהיו אנשים ישרים. הם יכולים רק להפוך לערמומיים יותר. להיות אדם ישר החי בקרב המין האנושי המושחת בהחלט כרוך בהרבה קשיים. סביר שנטולי האמונה, מלכי השטן והשדים החיים ילעגו לנו, ישמיצו אותנו, ישפטו אותנו ואפילו ירחיקו ויגרשו אותנו. אם כן, האם אפשר לשרוד כאדם ישר בעולם זה? האם יש לנו מקום לשרוד בעולם זה? כן, יש. יש לנו בהחלט מקום לשרוד בו. אלוהים קבע זאת מראש לגבינו ובחר בנו והוא בהחלט פותח לנו דרך מוצא. אנחנו מאמינים באלוהים ונוהים אחריו לחלוטין בהדרכתו ואנחנו חיים לגמרי בזכות הנשמה והחיים שהוא מרעיף. כיוון שקיבלנו את האמת שבדברי אלוהים, יש לנו חוקים חדשים המכתיבים כיצד לחיות ומטרות חדשות לחיים שלנו. יסודות החיים שלנו השתנו. אימצנו דרך חיים חדשה, דרך התנהלות חדשה, שמוקדשות כליל לזכייה באמת ובישועה. אימצנו אופן חיים חדש: אנחנו חיים כדי לבצע את חובותינו היטב ולרצות את האל. אין לזה שום קשר למה שאנחנו אוכלים גופנית, למה שאנחנו לובשים או למקום שבו אנחנו גרים; זהו הצורך הרוחני שלנו. אנשים רבים מרגישים שלהיות אדם ישר זה קשה מדי. חלק אחד מזה הוא שלהשליך מעליך צביון מושחת זה באמת קשה. נוסף על כך, אם אתה חי בקרב כופרים – ובייחוד אם אתה עובד איתם – אזי להיות אדם ישר ולומר אמת יכולים לגרום לכך שיצחקו עליך, ישמיצו אותך, ישפטו אותך ואפילו יחרימו אותך או יסלקו אותך. הדבר יוצר אתגרים בפני ההישרדות שלנו. אנשים רבים אומרים: "להיות אדם ישר זה לא מעשי. אהיה בעמדה נחותה אם אדבר בכנות ולא אצליח לבצע כלום בלי לשקר". איזו מין נקודת מבט זאת? אלה נקודת המבט והרציונל של אדם ערמומי. הוא אומר דברים כוזבים ומטעים אך ורק על מנת להגן על מעמדו ועל האינטרסים שלו. הוא אינו מוכן להיות אדם ישר ולומר אמת פן יאבד את הדברים האלה. כל האנושות המושחתת היא כזאת. אין זה משנה כמה האנשים למדו, כמה מעמדם גבוה או נמוך, אם הם ממלאים תפקיד רשמי או אם הם אזרחים פשוטים, אין זה משנה אם הם מפורסמים או אנשים ממוצעים – כולם משקרים ומרמים כל הזמן ואף אחד אינו ראוי לאמון. אם לא ייפתרו הצביונות המושחתים, האנשים ימשיכו לשקר ולרמות כל הזמן והם יהיו מלאים בצביון ערמומי. האם ככה הם יכולים להשיג התמסרות אמיתית לאלוהים? האם הם יכולים לזכות באישורו של אלוהים? בהחלט לא.

האם אתם מרגישים שלהיות אדם ישר זה משהו שקשה לעשות? האם ניסיתם פעם ליישם זאת בפועל? באיזה מובנים יישמתם בפועל וחוויתם התנהלות כאדם ישר? על איזה עקרונות התבסס היישום בפועל שלכם? איזה רמת ניסיון יש לכם בזה כרגע? האם הגעת לנקודה שבה אתה אדם ישר בבסיסך? אם השגת זאת, זה נפלא! אנחנו מוכרחים שתהיה לנו היכולת לראות מתוך דברי אלוהים שעל מנת להושיע אותנו ולגרום למהפך אצלנו, הוא לא רק עושה עבודת הכנה או פועל כדי להראות מה צופן העתיד ואחר כך מפסיק. הוא גם לא משנה את ההתנהגות החיצונית של אנשים. במקום זה, הוא רוצה לשנות כל אדם ואדם, ולהתחיל מעמקי לבבם, מהצביון ומעצם תמציתם, ולגרום אצלם למהפך במקור. בהינתן שככה אלוהים עובד, כיצד אפוא עלינו להתנהג כלפי עצמנו? עלינו לקבל על עצמנו אחריות על מה שאנחנו מחפשים, על השינוי בצביון שלנו ועל החובות שעלינו לבצע. עלינו להיות רציניים בכל דבר שאנחנו עושים, בלי לתת למצב להחמיר בגלל חוסר פעולה ולהיות מסוגלים להביא כל דבר לכדי ניתוח. בכל פעם שאתה מסיים לעשות משהו הוא לא בהכרח עולה בקנה אחד עם האמת, אפילו אם אתה מאמין שהדבר נעשה כראוי. בנוסף יש גם לנתח ולהשוות אותו, לאמת ולהבחין בהתאם לדברי אלוהים. כך יתברר אם הדבר נכון או שגוי. זאת ועוד, יש לנתח גם את הדברים שאתה חושב שעשית לא כראוי. הדבר דורש מהאחים ומהאחיות לבלות זמן רב יותר ביחד בשיתוף, בחיפוש ובעזרה זה לזה. ככל שתשתפו יותר, כך הלב שלכם יבהיק יותר וכך תבינו יותר את עקרונות האמת. זוהי ברכת אלוהים. אם איש מכם לא יפתח את לבו ואם כולכם תחפו על עצמכם בתקווה להותיר רושם טוב על הזולת ומתוך רצון שהם יעריכו אתכם ולא ילעגו לכם, אז לא תחוו צמיחה אמיתית. אם תמיד תתחפש ולעולם לא תיפתח בזמן שיתוף, אז לא תקבל את הנאורות של רוח הקודש, ולא תוכל להבין את האמת. מה תהיה התוצאה אז? אתה תחיה בחשכה לנצח ולא תיוושע. אם אתה רוצה לזכות באמת ולשנות את צביונך, חובה עליך לשלם מחיר כדי לזכות באמת וליישם בפועל את האמת, וחובה עליך לפתוח את ליבך ולשתף עם אחרים. הדבר הזה יועיל גם להיווכחות בחיים וגם לשינוי בצביון אצלך. דיון בחוויה ובהבנה שלך באספות מועיל לך ולזולת. מה תהיה התוצאה אם איש מכם לא ידבר על הידע העצמי שלו או על החוויות וההבנה שלו; אם איש מכם לא ינתח את עצמו או ייפתח; אם כולכם תצטיינו באמירת דברים ודוקטרינות, ללא שום שיתוף של אחרים בהבנה העצמית שלכם ואם לאיש מכם לא יהיה אומץ לחשוף את מעט הידיעה העצמית שיש לו? כולכם תתאספו ותחליפו זה עם זה מילות נימוסין והלצות, כולכם תתחנפו ותתרברבו ותגידו דברים לא כנים. "הו, בזמן האחרון היית די טוב. הכנסת קצת שינויים!" "הפגנת אמונה גדולה כל כך בזמן האחרון!" "אתה נלהב כל כך!" "השקעת כל כך הרבה יותר ממני." "התרומות שלך גדולות משלי!" זהו סוג המצב שמתפתח. כולם מתחנפים ומתרברבים, איש אינו מוכן להוציא החוצה את העצמי האמיתי שלו על מנת לנתח אותו, כדי שכולם יבחינו ויבינו. האם יכולים להתקיים חיי כנסייה אמיתיים בסביבה מעין זו? לא, הם לא יכולים להתקיים. בני אדם מסוימים אומרים: "אני חי חיי כנסייה די הרבה שנים. תמיד הייתי מרוצה ונהניתי מזה. באספות, כל האחים והאחיות נהנים להתפלל ולשיר המנונים כדי להלל את אלוהים. כולם מתרגשים עד דמעות מהתפילות ומההמנונים. לפעמים המצב נעשה טעון רגשית וכולנו מרגישים חמים ומיוזעים. האחים והאחיות שרים ורוקדים; אלה חיי כנסייה עשירים וצבעוניים כל כך ומהנים כל כך. חיי הכנסייה האלה מגלמים באמת את רוח הקודש! אחרי זה אנחנו אוכלים ושותים את דברי אלוהים ומרגישים שדברי אלוהים מדברים היישר ללבנו. כולם ממש נלהבים בכל פעם שאנחנו משתפים." שנים אחדות של חיי כנסייה מסוג זה הם באמת מהנים בשביל כולם, אבל מה יוצא מזה? כמעט אף אחד לא נכנס למציאות האמת וכמעט אף אחד אינו יכול לתאר את חוויותיו על מנת לשאת עדות לאלוהים. יש להם הרבה מרץ לקרוא את דברי אלוהים, לשיר ולרקוד, אבל כשמגיע הזמן לשתף על האמת, יש אנשים שמאבדים עניין. איש אינו מדבר על החוויה של להפוך לאדם ישר; איש אינו מנתח את עצמו ואיש אינו חושף את צביונו המושחת על מנת שאחרים ידעו ויבחינו בו, לטובתם וכדי שיקבלו הבהרה. איש אינו משתף על עדותו החווייתית הממשית לתפארת האל. שנים של חיי כנסייה מבוזבזות כך בשירה ובריקוד, בתחושת אושר ובהנאה מלאה. הגידו לי אתם: מאין באים האושר וההנאה האלה? הייתי אומר שזה לא מה שאלוהים רוצה לראות או משהו שמרצה אותו, כי מה שהוא רוצה לראות הוא שינוי בצביונות של אנשים ולראות שאנשים מממשים את מציאות האמת. אלוהים רוצה לראות את המציאות הזאת. הוא לא רוצה שתאחזו בספרי ההימנונים שלכם תוך שירה וריקוד כדי להלל אותו כשאתם באספות או כשאתם מרגישים התלהבות – לא את זה הוא רוצה לראות. להפך, אלוהים עצוב, כאוב וחרד כשהוא רואה זאת, כי הוא אמר אלפים על גבי אלפים של מילים, אבל אפילו אדם אחד לא ביצע אותן ולא הביא אותן לידי ביטוי. זה בדיוק מה שמדאיג את אלוהים. אתם מרגישים שאננים ומסופקים מעצמכם לעתים קרובות בזכות מעט השלום והאושר שאתם מפיקים מחיי הכנסייה שלכם. אתם מהללים את אלוהים וזוכים בקצת הנאה, בשביב של נחמה או הגשמה רוחנית כלשהי ואז אתם סבורים שיישמתם את האמונה שלכם בפועל היטב. אתם נצמדים לאשליות אלו ומתייחסים אליהם כאל הון, כאל הדבר הגדול ביותר שאתם מפיקים מאמונתכם באלוהים, ומקבלים אותם במקום שינוי בצביון החיים שלכם וכניסה לנתיב הישועה. בדרך הזאת, אתם חושבים שאין צורך לחתור אל האמת או לעסוק בלהיות אנשים ישרים. אין צורך להרהר על אודות עצמכם או לנתח את בעיותיכם או ליישם בפועל ולחוות את דברי אלוהים. כל זה מגיע כעת לאזור המסוכן. אם אנשים ימשיכו בדרך הזאת; אם, כאשר עבודת האל תתקרב לסיומה, הם עדיין לא ייהפכו לאנשים ישרים ולא יצליחו לבצע את חובתם טוב מספיק; אם הם עדיין לא ישיגו התמסרות אמיתית לאל וצוררי המשיח עדיין יוכלו להטעות אותם ולשלוט בהם; אם הם עדיין לא יימלטו מהשפעתו של השטן; ואם הם עדיין לא יעמדו בדרישות אלה, שאלוהים הציב להם, אזי הם אינם אנשים שאלוהים יושיע. משום כך אלוהים מודאג.

כשאנשים עדיין חדשים באמונה, הם תמיד נלהבים מאוד. הם חושבים, בייחוד כשהם שומעים את אלוהים משתף על האמת: "עכשיו אני מבין את האמת. מצאתי את הדרך האמיתית. אני מאושר באמת!" כל יום הם מרגישים שמחה הדומה לשמחה שמרגישים כשחוגגים חתונה או תחילתה של שנה חדשה; בכל יום הם מצפים לרגע שבו מישהו יארח אספה או שיתוף. אבל לאחר שנים אחדות, יש אנשים שמאבדים את הלהיטות שלהם לחיי הכנסייה וגם את הלהיטות לאמונה באל. מדוע? הסיבה לכך היא שיש להם רק הבנה שטחית ותאורטית של דברי האל ושל האמת. הם לא נכנסו באמת לדברי האל ולא חוו את מציאות דברי האל באופן אישי. בדיוק כפי שהאל אומר, אנשים רבים מביטים על שפע האוכל שבסעודה, אבל רובם באים רק כדי להסתכל. הם לא לוקחים לעצמם את המטעמים שהאל סיפק, לא אוכלים אותם, לא טועמים אותם ולא משתמשים בהם כדי למלא מחדש את גופם. זה מה שהאל מתעב וזה מה שמדאיג אותו. האם אין זה המצב שאתם נמצאים בו כרגע? (כן.) אני משתף עם כולכם לעתים קרובות כדי לעזור לכם. מה שמדאיג אותי במיוחד הוא שאחרי שאתם מאזינים לדרשות ומספקים את הצרכים הרוחניים שלכם, אתם לא עושים דבר כדי ליישם אותן בפועל ולא ממשיכים להרהר על אודותיהן. במקרה כזה, כל דבריי נאמרו לשווא. אחרי שנתיים-שלוש של אמונה באל אפשר לקבוע אם האדם אוהב או לא אוהב את האמת ואין זה משנה מהי איכותו. אם הוא אוהב את האמת, הוא יחתור אליה במוקדם או במאוחר; אם אינו אוהב את האמת, הוא לא יחזיק מעמד זמן רב והוא ייחשף וינודה. האם אתם בעצם אוהבים את האמת? האם אתם מוכנים להפוך לאנשים ישרים? האם תוכלו להשתנות בעתיד? כמה מדבריי תיישמו באופן אישי אחרי השיתוף הזה? כמה מזה יניב תוצאות של ממש אצלכם? כל זה אינו ידוע; הוא ייחשף בסוף. אין לכך שום קשר למידת הלהיטות של האדם או למידת הסבל שהוא יכול לעבור כשהוא עוד חדש באמונה. השאלה המכריעה היא האם הוא אוהב או לא אוהב את האמת והאם הוא יכול או לא יכול לקבל את האמת. רק מי שאוהב את האמת יהרהר על אודותיה אחרי שהוא מאזין לדרשה. רק הוא יהרהר כיצד ליישם בפועל את דברי האל, כיצד לחוות אותם, כיצד להחיל אותם בחיי היום-יום שלו וכיצד להביא לידי ביטוי בחייו את מציאות האמת שבדברי האל כדי להפוך לאדם שבאמת מתמסר לאל. זאת הסיבה שבגינה מי שאוהב את האמת יזכה בה בסופו של דבר. מי שאינו אוהב את האמת אולי יקבל את הדרך האמיתית; אולי יבוא לכינוס ויאזין לדרשות כל יום וילמד קצת דוקטרינות, אבל ברגע שייתקל בקשיים או בניסיונות, הוא ייעשה שלילי וחלש ואולי אפילו יתכחש לאמונתו. בתור מאמינים, התשובה לשאלה האם תוכלו או לא תוכלו להיכנס למציאות האמת תלויה בגישה שלכם לאמת וביעד שאתם חותרים אליו: האם היעד שלכם הוא באמת לזכות באמת בתור החיים שלכם או לא. יש אנשים שמצטיידים באמת כדי לעזור לאחרים, לשרת את אלוהים או להנהיג את הכנסייה היטב. הדבר הזה אינו רע ופירושו הוא שאנשים אלה מעמיסים על כתפיהם עול מסוים. אבל אם לא יתמקדו בהיווכחותם בחיים או ביישום בפועל של האמת ואם לא יחפשו את האמת על מנת לפתור בעיות, האם יוכלו להיכנס למציאות האמת? זה יהיה בלתי אפשרי. איך יוכלו לעזור לזולת אם אין להם מציאות-אמת? איך יוכלו לשרת את האל? האם יוכלו לבצע היטב את עבודת הכנסייה? גם זה יהיה בלתי אפשרי. אין זה משנה לכמה דרשות האזנת או באיזה נתיב בחרת. אשתף איתכם את נקודת המבט הנכונה: אין זה משנה איזה תפקיד אתה מבצע והאם אתה מנהיג או מאמין רגיל – מחובתך להשקיע בראש ובראשונה בדברי האל. מחובתך לקרוא אותם ולחשוב עליהם ברצינות. מחובתך לזכות תחילה בהבנה של כל האמיתות שעליך לדעת וליישם בפועל; עליך להשוות את עצמך אליהם וליישם אותן בעצמך. לא תזכה באמת עד שתבין אותה תחילה ותיכנס למציאות-אמת. אם אתה תמיד מסביר לאחרים את הדוקטרינה שהבנת אבל אינך מסוגל ליישם אותה בפועל או לחוות אותה, זוהי טעות – זוהי איוולת ובורות. עליך ליישם בפועל את דברי האל ולחוות אותם בתור האמת ולהגיע בהדרגה להבנה של אמיתות רבות מאוד. אז תתחיל לקבל תוצאות משתפרות והולכות בביצוע תפקידך ויהיו לך הרבה עדויות חווייתיות לשתף. כך דברי האל יהפכו לחיים שלך. ודאי הוא שתבצע את תפקידך היטב וגם תוכל להשלים את התפקיד שהאל הטיל עליך. אם תמיד תרצה להשוות אחרים לדברים אלה, אם תמיד תחיל אותם על אחרים או תשתמש בהם כהון בעבודתך, אתה תהיה בצרות. במעשה זה, אתה צועד באותו הנתיב בדיוק שבו צעד פאולוס. מאחר שזוהי נקודת המבט שלך, ודאי הוא שאתה מתייחס לדברים אלה בתור דוקטרינה ואתה רוצה להשתמש בתיאוריות האלו כדי לשאת נאומים ולגרום לעבודה להתבצע. הדבר הזה מסוכן מאוד – זה מה שצוררי משיח ומנהיגי שקר עושים. אם תבחן את מצבך בהתאם לדברי האל, אם ראשית כל תהרהר על אודות עצמך ותזכה בהבנה של עצמך ואז תיישם בפועל את האמת, אתה תקצור את הפירות ותיכנס למציאות-אמת. רק אז יהיו לך את הכישורים ושיעור הקומה הדרושים כדי לבצע את תפקידך היטב. אם אין לך חוויה מעשית של עבודת האל ודבריו; אם אין לך שום היווכחות בחיים כלל ואתה יכול רק לדקלם דברים ודוקטרינות, אז אפילו אם תבצע את העבודה, אתה תבצע אותה בעיוורון ולא תשיג שום דבר ממשי. בסופו של דבר תהפוך למנהיג שקר ולצורר משיח ותנודה. אם אתה מבין היבט כלשהו של האמת, עליך תחילה להשוות את עצמך לעומתו ולהטמיע אותו בחייך כך שיהפוך למציאות שלך. אחר כך ודאי שתזכה בדבר מה ותשתנה. אם אתה מרגיש שדברי האל הם טובים, שהם האמת ויש להם מציאות, אך אם לא תחשוב על האמת או תנסה להבין את האמת בלבך, ולא תיישם אותה בפועל ותחווה אותה בחייך המעשיים ובמקום זאת סתם תכתוב אותה במחברת ותעצור שם, לעולם לא תבין את האמת או תזכה בה. כשאתה קורא את דברי האל או מאזין לדרשות ולשיתוף, מחובתך להרהר על אודותיהם ולהשוות את עצמך לעומתם, תוך קישורם למצבים שלך ושימוש בהם כדי לפתור את הבעיות שלך. רק באמצעות הטמעת הדברים בדרך הזאת תוכל באמת לזכות מהם בדבר מה. האם זה מה שאתם מיישמים בפועל לאחר ששמעתם דרשה? אם לא, אז האל אינו נמצא בחייכם, וגם דבריו אינם נמצאים בחייכם ובאמונה שלכם בו אין שום מציאות. אתם חיים מחוץ לדברי האל כמו אנשים שאינם מאמינים. כל מי שמאמין באל אבל אינו יכול להחיל את דבריו בחיים האמיתיים כדי ליישם אותם ולחוות אותם לא מאמין באל באמת – הוא כופר. מי שאינם יכולים ליישם את האמת בפועל אינם אנשים שמתמסרים לאל, הם אנשים שמורדים בו ומתנגדים לו. בלי להביא את דברי האל לתוך חייו של אדם, אין לו שום דרך לחוות את עבודת האל. ואם האדם אינו חווה את עבודת האל או את השיפוט ואת הייסור של דבריו בחייו האמיתיים, אין לו שום דרך לזכות באמת. אתם מבינים את זה? אם אתם יכולים להבין את הדברים האלה זהו הדבר הטוב ביותר – אבל אין זה משנה כיצד אתה מבין אותם, אין זה משנה כמה מהדברים אתה מבין, הדבר החיוני ביותר הוא להביא לחייך האמיתיים את דברי האל ואת האמיתות שאתה כן מבין וליישם אותם בפועל בחיים האמיתיים שלך. זוהי הדרך היחידה להגביה את שיעור הקומה שלך ולשנות את צביונך.

כשהאל מבטא אמיתות או מציב את דרישותיו מאנשים, הוא תמיד מצביע על עקרונות ונתיבים ליישומם בפועל. קחו למשל את הנושא של להיות אדם ישר, שדיברנו עליו לפני זמן קצר: האל נתן לבני האדם נתיב ואמר להם כיצד עליהם להיות אנשים ישרים וכיצד ליישם את העקרונות של להיות אדם ישר, על מנת לשים אותם במסלול הנכון. אלוהים אמר: "אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך". מכאן משתמע שהאל דורש מאתנו לקחת את מה שאנחנו חושבים שהוא סודי או פרטי ולחשוף אותו לחלוטין, להציג אותו לניתוח. זה מה שלא חשבתם עליו: לא הבנתם או לא ידעתם שהאל אמר זאת כדי שתיישמו בפועל בדרך זאת. לפעמים אתה פועל מתוך כוונה להטעות ולרמות ולכן הפעולות והכוונות שלך צריכות להשתנות. איש אולי אינו מבחין בטבע הערמומי והמרמה של דבריך – אבל אל תטפח לעצמך על השכם. אתה צריך לבוא לפני האל ולבחון את עצמך – אתה יכול לשטות באנשים אבל אינך יכול לשטות באל. אתה צריך להתפלל, לחשוף ולנתח את הכוונות ואת השיטות שלך, להרהר בשאלה האם הכוונות שלך ירצו את האל או האם האל יתעב אותן, האם אתה יכול לחשוף אותן, האם קשה לדבר עליהן והאם הן עולות בקנה אחד עם האמת. עם ניתוח ואנליזה מעין אלה תגלה שעניין זה אינו עולה בקנה אחד עם האמת, למעשה; שהתנהגות מעין זאת היא התנהגות שקשה להוציא החוצה אל האור ושהאל מתעב אותה. אם כן, עליך לשנות את ההתנהגות הזאת. איך השיתוף הזה שלי גורם לכם להרגיש? כמה מכם מודאגים מן הסתם. אתם חושבים: "אמונה באל היא ממש מסובכת. היה קשה מספיק להגיע עד הלום – עכשיו אני צריך להתחיל הכל מחדש?" המציאות היא, שעכשיו אלוהים הגיע והתחיל להנהיג את האנושות כדי שתיכנס למציאות האמת. זוהי ההתחלה בתור מאמין ובתור אדם. אם אתה רוצה להתחיל כמו שצריך, אתה מוכרח לבנות לאמונה שלך יסוד מוצק בכך שתלמד תחילה את האמיתות של החזונות ואת המשמעות של הליכה בעקבות האל, ואז עליך להתמקד ביישום בפועל של האמת ובביצוע חובתך היטב. בדרך הזאת תוכל להיכנס למציאות האמת. אם תתמקד רק באמירת דברים ודוקטרינות ותבנה יסוד על בסיס הדברים האלה, זה יהפוך לבעיה. הדבר דומה לבניית יסוד של בית על גבי חול: אין זה משנה כמה קומות תבנה לבית, הוא תמיד יהיה בסכנת קריסה והוא לא יחזיק מעמד. עם זאת, יש דבר אחד ראוי לשבח לגבי כולכם בשלב זה: אתם יכולים להבין את מה שאני משתף עליו איתכם ואתם מוכנים להקשיב לו. זה טוב. חתירה אל האמת וכניסה למציאות הן הדברים החשובים יותר מכל, השאר הוא משני. כל עוד אתה יודע את זה לא יהיה לך קשה לעלות על המסלול הנכון באמונה שלך. כדי ללכת בנתיב החתירה אל האמת עליך ראשית כל לדעת את עצמך – מחובתך לדעת בבירור אילו צביונות מושחתים ואילו מגרעות יש לך. ואז תבין את החשיבות של ההצטיידות באמת ותוכל לחפש את האמת במהירות כדי לפתור בעיות. הזמן אינו ממתין לאיש! לאחר שתטפל בבעיות שיש לך עם ההיווכחות בחיים ותהיה לך את מציאות האמת תגדל השלווה הפנימית שאתה חש. אין זה משנה כמה כבדים יהיו האסונות שיפקדו אותך, לא תחוש פחד. אם תבזבז את השנים האחרונות האלו בלי לחתור אל האמת וכשתיתקל בדברים תהיה לך נטייה להיכנס להלם ולהישאר במצב סביל של המתנה ואם לא תוכל להשתמש באמת כדי לפתור את בעיותיך אלא תחיה לפי פילוסופיות להתנהלות בעולם ולפי צביונות מושחתים – כמה חבל זה יהיה! אם כשיבוא יום עם אסונות גדולים לא יהיה לך שביב של מציאות אמת, אתה תתחרט על כך שלא חתרת אל האמת ולא ביצעת את חובתך היטב ולא זכית בשום חלק של האמת כלל וכלל. אתה תהיה במצב של חרדה תמידית. כרגע, עבודתה של רוח הקודש אינה ממתינה לאיש. האל נותן לאנשים קצת חסד ורחמים בשנים הראשונות שלהם באמונה; הוא נותן להם עזרה ופרנסה. אם אנשים לעולם לא משתנים ולא נכנסים למציאות אלא מסתפקים בדברים ובדוקטרינות שהם מכירים, הם בסכנה. הם כבר החמיצו את עבודת רוח הקודש ואת ההזדמנות האחרונה לישועת האל ולהפיכת האנושות למושלמת. הם יכולים רק להיקלע לאסונות, כשהם בוכים וחורקים שיניים.

כשאתה מתחיל לבנות יסוד באמונתך עליך להתייצב בנחישות על נתיב החתירה אל האמת. אתה צריך להיות על קו הזינוק של הכניסה אל מציאות האמת, לא על קו הזינוק של דקלום דברים ודוקטרינות. אתה צריך להתרכז בנושא הכניסה למציאות האמת ולחפש את האמת וליישם אותה בפועל בכל הדברים ולהיות מסוגל ליישם את האמת בפועל בכל הדברים ולהשתמש בה כאמצעי להשוות אליה את הכול. עליך להגות בשאלה איך ליישם בפועל את האמת, מהם עקרונות היישום בפועל ואיזה מין יישום בפועל של האמת יעמוד בדרישות האל וירצה אותו. עם זאת, לאנשים יש מחסור גדול מדי בשיעור קומה. הם תמיד שואלים על דברים שאינם קשורים ליישום בפועל של האמת, שאינם קשורים לידיעה עצמית או ללהיות אדם ישר. האין זה מעורר רחמים? האין זה סימן לשיעור קומה נמוך? יש אנשים שקיבלו את השלב הזה בעבודת האל ברגע שהוא התחיל בו והם מאמינים בו מאז ועד עצם היום הזה. אבל הם עדיין לא מבינים מהי מציאות האמת או מהו יישום בפועל של האמת. יש אנשים שאומרים, "ויתרתי על משפחתי ועל הקריירה שלי בשביל האמונה ועברתי די הרבה דברים. איך אתה, האל, יכול לומר שאין לי מציאות אמת כלל? זנחתי את משפחתי – האין זאת מציאות? זנחתי את נישואיי – האין זאת מציאות? האם כל זה אינו ביטוי של יישום בפועל של האמת?" במבט מבחוץ, נראה שוויתרת על העולם החילוני ועל משפחתך כדי להאמין באל. אבל האם פירושו של דבר הוא שנכנסת למציאות האמת? האם פירושו של דבר הוא שאתה אדם ישר, אדם שמתמסר לאל? האם פירושו של דבר הוא שהצביון שלך השתנה או שאתה אדם שאוחז באמת או באנושיות? בהחלט לא. הפעולות האלה שעשית כלפי חוץ אולי נראות נחמדות בעיני אנשים אחרים – אבל אין פירושן שאתה מיישם בפועל את האמת או מתמסר לאל ובהחלט אין פירושם שאתה נכנס למציאות האמת. בקורבנות ובהשקעה של אנשים יש יותר מדי טומאות, וכל האנשים נשלטים בידי הכוונה לקבל ברכות והם לא טוהרו באמצעות ניסיונות וזיכוך. זאת הסיבה מדוע אנשים רבים כל כך עדיין מבצעים את חובותיהם בשטחיות ולא מקבלים שום תוצאה מעשית; הם אפילו משבשים את עבודת הכנסייה, מפריעים לה, חותרים תחתיה ומזיקים לה בכל מיני אופנים. אין בהם שום הרהורי חרטה והם כל הזמן מפיצים שליליות, משקרים ומעוותים עובדות כדי לטעון בעד עצמם, אפילו כשהכנסייה מסלקת אותם. יש אנשים שמאמינים עשור או שניים אבל עדיין רצים כאחוזי תזזית ועושים מעשים רעים מכל הסוגים. לאחר מכן הם מסולקים או מגורשים מהכנסייה. העובדה שהם יכולים לעשות דברים נוראים רבים כל כך היא הוכחה מספקת שאופיים הוא נוראי, שהם יותר מדי נכלוליים וערמומיים ושהם בכלל לא תמימים, צייתנים או מתמסרים. זאת מכיוון שמעולם לא היה חשוב להם ליישם בפועל את האמת ולהיות אנשים ישרים. את האמונה באל הם רואים כך: "כל עוד אוותר על משפחתי, אשקיע למען האל, אסבול ואשלם מחיר, על האל לשבח את מעשיי ואני אמור לקבל את ישועתו". האמירה הזאת היא סתם גחמה ותקוות שווא. אם אתה רוצה לקבל ישועה ולהתייצב לפני האל באמת, ראשית עליך לבוא לפניו מתוך חיפוש: "הו אלוהים, מה עליי ליישם בפועל? מהי אמת המידה שלפיה אתה מחליט להושיע אנשים? איזה סוג של אנשים אתה מושיע?" זה מה שעלינו לחפש ולדעת מעל לכול. עליך לבנות את היסוד שלך על האמת, להתאמץ בשביל האמת ובשביל המציאות בכל הדברים ואז תהיה אדם שיש לו יסוד ושיש לו חיים. אם תבנה את היסוד שלך על מילים ודוקטרינות ולעולם לא תיישם בפועל את האמת או תתאמץ בשביל אמת כלשהי, אז תהיה אדם שלעולם אין לו חיים. כשאנחנו מיישמים בפועל את הנושא של להיות אדם ישר, יש לנו את החיים, את המציאות ואת התמצית של אדם ישר. ואז יש לנו את היישום בפועל ואת ההתנהגות של אדם ישר ולכל הפחות אותו הצד הישר שקיים אצלנו ישמח את האל והוא יאשר אותו. עם זאת, לעתים קרובות אנחנו עדיין מפגינים שקרים, הטעיה וערמומיות שיש לטהר. משום כך אנחנו צריכים להמשיך לחפש ולא להיתקע בתלם. אלוהים ממתין לנו והוא נותן לנו הזדמנות. אם לעולם לא תכין תוכניות להפוך לאדם ישר, אם לעולם לא תחפש דרך כיצד לדבר ביושר ומהלב, כיצד לעשות דברים בלי הטומאה של תחבולות או ערמומיות, כיצד להתנהג כאדם ישר – אזי אין שום דרך שתחיה באופן שדומה לדרכו של אדם ישר או שתיכנס למציאות האמת של להיות אדם ישר. אם נכנסת למציאות של היבט כלשהו של האמת, אזי זכית באותו היבט זה של האמת; אם אין לך את המציאות הזאת, אז אין לך את אותם החיים או את אותו שיעור הקומה. אם אין לך שום מציאות כלל יהיה לך קל מאוד למעוד ולעשות טעויות לנוכח ניסיונות ופיתויים או כשמוטל עליך משהו; אתה תיטה לפגוע באל ולמרוד נגדו. לא תוכל להימנע מכך. אנשים רבים מבצעים את חובותיהם מתוך רוח תזזית כשהם מסרבים לשמוע לעצות ונשארים חסרי תקנה; הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה ופוגעים פגיעה חמורה באינטרסים של בית האל. אנשים אלה מסולקים או מגורשים בסופו של דבר – אין מנוס מסוף כזה. אבל אם אתה מיישם בפועל את האמת כרגע כדי להיות אדם ישר, העדות החווייתית שלך בתור אדם ישר מקבלת אישור מהאל. איש אינו יכול לקחת את זה ממך ואיש אינו יכול להפשיט ממך את המציאות הזאת, את החיים האלה. יש אנשים ששואלים, "אני אדם ישר כבר הרבה זמן. אני יכול לחזור ולהפוך לאדם ערמומי?" אם השלכת מעליך את הצביון המושחת שלך; אם אם יש לך את מציאות האמת של להיות אדם ישר; אם אתה מממש צלם אנוש בחייך ובליבך אתה מתעב תחבולות, ערמומיות ואת עולמם של אנשים נטולי אמונה, אז אינך יכול לחזור להיות תחת השפעתו של השטן. זאת מכיוון שאתה יכול לחיות בהתאם לדברי האל; אתה כבר חי באור. לא קל להשתנות מאדם ערמומי לאדם ישר. השתנות חזרה לאדם ערמומי לאחר שהיית אדם ישר שאלוהים ממש התענג עליו תהיה בלתי אפשרית, קשה עוד יותר אפילו. בני אדם מסוימים אומרים: "יש לי כמה שנות ניסיון בלהיות אדם ישר. אני אומר את האמת רוב הזמן ואני די ישר. אבל פה ושם אני אומר דברים שהם לא אמת, דברים עקיפים או ערמומיים". זוהי בעיה שקל יותר לתקן. כל עוד אתה ממוקד בחיפוש האמת וחותר אל האמת, אין צורך לדאוג מכך שלא תהיה מסוגל להשתנות בעתיד. אתה בהחלט תמשיך להשתפר. בדיוק כמו שתיל שניטע באדמה, אם משקים אותו בזמן ונותנים לו אור שמש כל יום, אין צורך לדאוג האם הוא יישא פרי או לא יישא פרי אחר כך, ובסתיו ודאי שיהיה קציר. מה שעליך לדאוג לו במידה הרבה ביותר עכשיו הוא: האם הייתה לך כניסה כלשהי להוויה של להיות אדם ישר? האם אתה משקר פחות? האם אתה יכול לומר שאתה, בגדול, אדם ישר כעת? אלו הן השאלות המרכזיות. אם מישהו אומר: "אני יודע שאני אדם ערמומי, אבל מעולם לא יישמתי בפועל את הנושא של להיות אדם ישר," אז אין לך שום דבר מהמציאות של להיות אדם ישר. אתה צריך לעבוד קשה, לנתח כל היבט והיבט של חייך, גם את ההיבט הקטן ביותר, את כל ההתנהגויות השונות שלך, את כל הדרכים שבהם אתה מיישם בפועל ערמומיות ואת היחס שלך כלפי אחרים. בטרם תנתח את הדברים האלה, ייתכן שתרגיש מרוצה מאוד מעצמך ותרגיש שבע רצון מעצמך על כך שעשית את מה שעשית. אבל לאחר שתנתח את מעשיך בהשוואה לדברי האל, אתה תזדעזע, "לא קלטתי שאני בזוי כל כך, מרושע כל כך ובוגדני כל כך!" אתה תגלה את העצמי האמיתי שלך ותזהה באמת את קשייך, את פגמיך ואת הערמומיות שלך. אם לא תנתח ותמיד תחשוב שאתה אדם ישר ונטול ערמומיות ובכל זאת תקרא לעצמך אדם ערמומי, לעולם לא תשתנה. אם לא תחפור בליבך ותחשוף את הכוונות הבזויות והמרושעות, איך תראה את הכיעור ואת השחיתות שלך? אם לא תהרהר במצביך המושחתים ותנתח אותם, האם תראה את האמת על עומק השחיתות שלך? ללא שום הבנה של צביונך המושחת לא תדע כיצד לחפש את האמת כדי לפתור בעיות; לא תדע כיצד לחפש את האמת ולהיכנס למציאות בהתאם לדרישות האל. זוהי המשמעות האמיתית שמאחורי האמירה: "לעולם לא תהיה לך את המציאות אם לא תיישם בפועל את האמת".

כל מה שהאל אומר הוא האמת – לכל מילה ומילה יש מציאות-אמת וכולה מציאות של דברים חיוביים. אנשים פשוט צריכים לשלב את דברי האל בחיי היומיום מתוך כוונה ליישם אותם בפועל ולהיכנס אליהם. כל מילה שבאה מהאל מכוונת לצרכים של האנושות וכל מילה מיועדת לכך שאנשים ישוו את עצמם לעומתה. המילים אינן מיועדות לכך שיעברו עליהן ברפרוף וגם לא לסיפוק צרכים רוחניים כלשהם אצלך וגם לא לכך שתשלם להם מס שפתיים או תספק את הצורך שלך לדבר על מילים ודוקטרינות. כל מילה של האל מחזיקה בחובה את מציאות האמת. אם לא תיישם בפועל את דברי האל, לא תהיה לך שום דרך להיכנס למציאות האמת – תמיד תהיה תלוש לחלוטין מהמציאות. אם תיישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר תהיה לך המציאות של להיות ישר ותוכל להביא לידי ביטוי מצב אמיתי של להיות אדם ישר במקום סתם להעמיד פנים. תוכל גם להבין איזה סוג של אדם הוא ישר ואיזה סוג של אדם אינו ישר ומדוע אלוהים מתעב אנשים ערמומיים. אתה תבין באמת את המשמעות של להיות אדם ישר; אתה תחווה מה אלוהים מרגיש לגבי דרישתו מאנשים להיות ישרים ומדוע הוא דורש זאת. כשתגלה שאתה מלא בערמומיות, אתה תשנא את הערמומיות ואת הנכלוליות שלך. אתה תשנא את האופן חסר הבושה שבו חיית בהתאם לצביון הערמומי והנכלולי שלך. לפיכך תהיה להוט להשתנות. בדרך הזאת, אתה תרגיש יותר ויותר שלהיות אדם ישר הוא הדרך היחידה להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה ולחיות חיים בעלי משמעות. אתה תרגיש שדרישתו של האל מאנשים להיות ישרים היא בעלת משמעות במידה שלא תיאמן. אתה תרגיש שרק על ידי שתעשה את זה תוכל להתיישר לפי רצון האל, שרק אנשים ישרים זוכים בישועה ושמה שהאל אמר הוא מדויק לחלוטין! תגידו לי אתם: האם לדרישה של האל מאנשים להיות ישרים יש משמעות? (כן). אם כן, מעתה ואילך, אתם צריכים לנתח את החלקים הערמומיים והנכלוליים שלכם. לאחר שתנתח אותם, אתה תגלה שמאחורי כל דבר ערמומי קיימת כוונה, תכלית מסוימת וכיעור אנושי. אתם תגלה שערמומיות זאת חושפת את הטיפשות, את האנוכיות ואת הנאלחות של אנשים. כשתגלה זאת, אתה תראה את פרצופך האמיתי וכשתראה את פרצופך האמיתי אתה תשנא את עצמך. כשתתחיל לשנוא את עצמך, כשבאמת תדע איזה מין דבר אתה, האם תפסיק אז להתגאות בעצמך? האם תפסיק להתרברב בכל אשר תפנה? האם תמיד תרצה מחמאות ושבחים מאחרים? האם עדיין תגיד שהדרישות של האל הן גבוהות מדי ושאין שום צורך? אתה לא תתנהג כך ולא תאמר דברים כאלה. אתה תסכים עם מה שהאל אומר ותאמר אמן. אתה תשוכנע בכל ליבך ומאודך וגם דרך עיניך. כשזה יקרה, המשמעות תהיה שהתחלת ליישם בפועל את דברי האל, נכנסת למציאות והתחלת לראות תוצאות. ככל שתרבה ליישם בפועל את דברי האל, כך תרגיש יותר עד כמה הם מדויקים ונחוצים. נגיד שלא תיישם אותם בפועל. במקום זאת אתה סתם ממשיך לדבר שטויות ואומר "אוי, אני לא ישר, אני ערמומי", ובכל זאת כשאתה נתקל במצב כלשהו אתה עדיין פועל מתוך ערמומיות וכל אותו הזמן אתה חושב שפעולתך אינה נחשבת לערמומיות, מאמין שאתה עדיין ישר וצודק ופשוט מניח לעניין לחלוף סתם ככה. ובפעם הבאה שמשהו צץ, אתה שוב פונה להטעיות, לנוכלות ולערמומיות ומשקר ברגע שבו אתה פוצה את פיך. לאחר מכן אתה תוהה: "האם שוב הייתי נכלולי וערמומי? האם שוב שיקרתי? לא נראה לי שזה נחשב", ואתה מתפלל לפני האל: "אלוהים, אתה רואה איך אני תמיד פונה לתחבולות ואני תמיד נכלולי וערמומי. סלח לי בבקשה. לא אתנהג כך בפעם הבאה; אם כן אתנהג כך, הטל עליי משמעת, בבקשה", וכך אתה נוגע קלות בנושאים אלה ומחליק אותם. איזה מין אדם זה? זהו אדם שאינו אוהב את האמת ואינו מוכן ליישם אותה בפועל. שילמת מחיר כלשהו או השקעת קצת זמן בביצוע תפקידך בשירות האל או בהאזנה לדרשות. אולי גם הקרבת קצת שעות עבודה והרווחת קצת פחות כסף. אבל למעשה אפילו לא התקרבת ליישום בפועל של האמת ולא התייחסת ברצינות לעניין זה. נהגת בשטחיות וברדידות ולא הקדשת לכך מחשבה מרובה. אם כאשר אתה מיישם בפועל את האמת אתה רק נוהג כלאחר יד, הדבר מוכיח שהגישה שלך כלפי האמת אינה גישה של אהבה. אתה אדם שאינו מוכן ליישם בפועל את האמת; אתה רחוק ממנה וסולד ממנה. קיבלת על עצמך להאמין באל מתוך כוונה לקבל ברכות והסיבה היחידה שלא נטשת אותו היא שאתה מפחד להיענש. לכן אתה צולח איכשהו את אמונתך ומחפש הזדמנויות להטיף מילים ודוקטרינות כדי להיראות טוב, לומד קצת אוצר מילים רוחני ומזמורים פופולריים, קצת סיסמאות בשביל שיתוף על האמת ומילים אופנתיות שקשורות לאמונתך. אתה מסווה את עצמך כאדם רוחני וחושב שאתה תואם לרצון האל וראוי לשימוש בידיו. אתה נהיה שאנן ושוכח את עצמך. אתה נופל בפח של התדמית השטחית הזאת וההתנהגויות הצבועות והן משטות בך. הן משטות בך עד יום מותך ואז, אף שאתה תחשוב שתעלה לגן העדן, אתה בעצם תרד לגיהינום. איזו משמעות יש באמונה מסוג זה? אין שום דבר אמיתי ב"אמונה" כביכול שאתה מחזיק בה. יש בה לכל היותר הכרה מצדך בכך שיש אלוהים, אבל לא נכנסת למציאות-האמת אפילו מעט. לכן, בסופו של דבר, קצך יהיה אותו הקץ של נטולי האמונה – אתה תלך לגיהינום ללא תוצאות סופיות טובות. האל אמר: "מה שאני דורש הוא לא פרחים בהירים ורבים אלא שפע פרי". אלוהים לא רוצה פרחים ואין זה משנה כמה פרחים יש לך וכמה הם יפים. זאת אומרת, אין זה משנה כמה יפה אתה מדבר או כמה נראה שאתה משקיע, תורם או מקריב – כל הדברים האלה הם לא מה שמשמח את האל. האל מביט רק על כמה אמת הבנת ממש ויישמת בפועל, כמה ממציאות האמת שבדברי האל הבאת לידי ביטוי בחייך, האם חל שינוי אמיתי בצביון החיים שלך, כמה עדות חווייתית יש לך, כמה מעשים טובים עשית, כמה עשית כדי להשביע את רצון האל והאם ביצעת את חובתך כראוי לפי הרף הנדרש. אלה הדברים שאלוהים מביט בהם. כשאנשים אינם מבינים את האל ואינם יודעים מה רצונו, הם תמיד מפרשים את רצונו לא נכון ומציגים לו דברים שטחיים כדרך לסלק את החשבון איתו. הם אומרים: "אלוהים, אני מאמין במשך שנים רבות. נסעתי לכל מקום, הפצתי את הבשורה וגרמתי לכל כך הרבה אנשים להמיר את דתם. אני יכול לדקלם כמה וכמה פסוקים מדבריך ולשיר די הרבה מזמורים. כשצץ משהו גדול או קשה, אני תמיד צם ומתפלל ואני קורא את דבריך כל הזמן. איך יתכן שאינני תואם לרצונך?" ואז האל אומר להם: "האם אתה אדם ישר עכשיו? האם הערמומיות שלך השתנתה? האם שילמת אי פעם מחיר כלשהו כדי להפוך לאדם ישר? האם הבאת לפניי אי פעם את כל המעשים הערמומיים שעשית, את כל גילויי הערמומיות שלך והוצאת אותם אל האור? האם אתה מתנהג כלפיי ביושר רב יותר? האם אתה מזהה מתי אתה נשבע לי שבועות שקר או מבטיח לי הבטחות ריקות מתוכן או אומר דברים נחמדים כדי לשטות בי? האם עזבת את הדברים האלה?" כשתחשוב על זה ותגלה שלא עזבת את הדברים האלה כלל, אתה תהיה בהלם. אתה תהיה ערני לעובדה שאין לך שום דרך לסלק את החשבון שלך לפני האל. אני חושף את מצבכם המושחת כדי לאפשר לכם להכיר את עצמכם; אני מדבר על כך במידה כזאת כדי שתוכלו ליישם בפועל את האמת ולהיכנס למציאות. מילים, שיתוף או אמיתות אינם מיועדים לכך שאנשים ידקלמו אותם בכל ארבעה קצוות הארץ; הם מיועדים ליישום בפועל. למה תמיד נאמר לכם שעליכם לקבל את האמת וליישם אותה בפועל? זאת מכיוון שרק האמת יכולה לטהר את השחיתות שלכם ולשנות את השקפתכם על החיים ואת ערכיכם, ורק האמת יכולה להפוך לחייו של אדם. כשאתה מקבל את האמת, אתה מוכרח גם ליישם אותה בפועל כדי שהיא תהפוך לחייך. אם אתה מאמין שאתה מבין את האמת אבל לא יישמת אותה בפועל והיא לא הפכה לחייך, אין לך שום אפשרות להשתנות. מכיוון שלא קיבלת את האמת, אין דרך לטהר את הצביון המושחת שלך. אם אינך יכול ליישם בפועל את האמת, אתה לא תשתנה. לבסוף, אם האמת לא השתרשה בליבך ולא הפכה לחייך, אזי כשזמנך כמאמין יתקרב לסיומו, גורלך וקיצך ייקבעו. לאור השיתוף הזה, האם לכולכם יש תחושת דחיפות בעניין יישום בפועל של האמת? אל תמתינו שלוש שנים, חמש שנים או מעבר לכך ורק אז תתחילו ליישם בפועל את האמת. כשמדובר ביישום בפועל של האמת, אין מוקדם מדי או מאוחר מדי; אם תתחילו ליישם בפועל את האמת בקרוב, אתם תשתנו בקרוב ואם תתחילו ליישם בפועל את האמת בעוד זמן רב, אתם תשתנו בעוד זמן רב. אם תחמיץ את ההזדמנות שלך לקבל את עבודת רוח הקודש ואת הפיכת האנושות למושלמת בידי האל, אתה תהיה בסכנה כשיבואו האסונות הגדולים. אז, כאשר עבודת האל המיועדת להושיע את האנושות תגיע לסיומה, לא יישארו שום הזדמנויות כלל. אם, אחרי שתחמיץ את ההזדמנות שלך, אתה תאמר: "בזמנו לא התאמצתי בכלל, אבל אתחיל ליישם את זה עכשיו", אתה תאחר את המועד ולא סביר שתהפוך למושלם בידי האל. זאת מכיוון שרוח הקודש כבר לא תעבוד וההבנה שלך את כל הדברים, את כל האמיתות, תהיה שטחית מאוד. כעת צצים כל מיני מצבים, ובאמצעות שיתוף על האמת, האמונה שלכם צומחת ויש לכם דחף חזק יותר ללכת בעקבות האל. אילו לא היו מתעוררים שום מצבים במשך זמן מה, אתם בהחלט הייתם נעשים שליליים וחסרי משמעת והייתם מתרחקים מהאל עוד ועוד. הייתם נעשים בדיוק כמו האנשים בעולם הדתי שרק מקיימים את הדפוסים של האספות ושל הטקסים הדתיים כשמציאות האמת חסרה אצלם לחלוטין. ואז מה יועיל לכם להכות על החזה וליילל?

הגידו לי, האם מתיש לחיות לצד אנשים ערמומיים? (אכן.) האם הם לא מותשים גם כן? למעשה, גם הם עייפים אבל הם לא חשים בעייפותם. זאת מכיוון שיש הבדל בין אנשים ערמומיים ואנשים ישרים: אנשים ישרים הם פשוטים יותר. המחשבות שלהם אינן מסובכות כל כך והם תמיד אומרים את מה שהם חושבים. אנשים ערמומיים, לעומת זאת, תמיד מוכרחים לדבר סחור סחור. הם לא אומרים שום דבר ישירות – במקום זאת הם תמיד משחקים משחקים ערמומיים ומכסים על שקריהם. הם תמיד מפעילים את המוח, תמיד חושבים, מתוך פחד שאם יתרשלו הם יניחו למשהו להיפלט. באיזו מידה אנשים מסוימים משחקים משחקים ערמומיים? אין זה משנה עם מי הם מקיימים אינטראקציה – הם תמיד מנסים לבדוק מי יותר מחושב, מי יותר חכם, מי שולט, ובסופו של דבר התחרותיות שלהם הופכת לנוירוזה. הם לא יכולים לישון בלילה ובכל זאת הם לא חשים בכאב ואפילו חושבים שזה רגיל. האם הם לא נהפכו לשדים חיים? כשהאל מושיע אנשים הוא מאפשר להם להתנתק מהשפעתו של השטן ולהשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, להפוך לאנשים ישרים ולחיות לפי דבריו. החיים כאדם ישר הם חופשיים ומשחררים יותר והרבה פחות מכאיבים. אלה החיים הכי מאושרים. אנשים ישרים הם פשוטים יותר. הם אומרים את אשר על ליבם והם אומרים את מה שהם חושבים. הם פועלים על פי מצפונם ועל פי ההיגיון בדיבור ובמעשה. הם מוכנים לשאוף לאמת וכשהם מבינים אותה הם מיישמים אותה בפועל. כשאינם יכולים להבין עניין כלשהו לאשורו, הם מוכנים לחפש את האמת ואז הם עושים את כל מה שעולה בקנה אחד עם האמת. הם מחפשים את רצון האל בכל מקום ובכל דבר ואז הם פועלים לפיו. ייתכן שישנם תחומים אחדים שבהם אנשים אלה אינם נוהגים בחכמה והם מוכרחים להצטייד בעקרונות האמת, והדבר הזה דורש מהם לצמוח כל הזמן. ההתנסות בדרך זאת, פירושה שהם יכולים להפוך לאנשים ישרים וחכמים ולהתאים את עצמם לחלוטין לרצון האל. אבל אנשים ערמומיים אינם כאלה. הם חיים לפי צביונות שטניים וחושפים את שחיתותם, אך בעשותם כן הם פוחדים שאנשים אחרים עלולים למצוא משהו שישמש כנגדם. לכן בתגובה הם משתמשים בתחבולות נכלוליות וערמומיות. הם פוחדים שמתישהו הכול ייחשף, לכן הם משתמשים בכל אמצעי העומד לרשותם כדי להמציא שקרים ולכסות עליהם, וכשמופיע פער הם מספרים עוד שקרים כדי למלא אותו. כל הזמן לשקר ולכסות על השקרים – האין זאת דרך מתישה לחיות בה? הם תמיד מייגעים את מוחם בניסיון להמציא שקרים ולכסות עליהם. זה פשוט מכביד מדי. זאת הסיבה מדוע לאנשים ערמומיים, המבלים את ימיהם ברקיחת שקרים וכיסוי עליהם, יש חיים מתישים ומכאיבים כאלה! אבל אצל אנשים ישרים המצב שונה. בתור אדם ישר, אין לך הרבה דברים לשקול כשאתה מדבר ופועל. ברוב המקרים, אדם ישר יכול פשוט לומר את האמת. רק כאשר עניין ספציפי נוגע באינטרסים שלו הוא מאמץ את מוחו קצת יותר – הוא עלול לשקר קצת כדי להגן על האינטרסים שלו, כדי לשמור על יוהרתו ועל גאוותו. שקרים מסוג זה הם שקרים מוגבלים ולכן הדיבור והמעשה אינם מתישים כל כך עבור אנשים ישרים. הכוונות של אנשים ערמומיים מסובכות הרבה יותר מאלו של אנשים ישרים. לשיקוליהם יש פנים רבות מדי: הם מוכרחים לשקול את יוקרתם, את שמם הטוב, את הרווח ואת המעמד שלהם; הם מוכרחים להגן על האינטרסים שלהם – ולעשות את כל זה בלי לאפשר לאחרים לראות פגמים כלשהם או להסגיר את עצמם ולכן הם מוכרחים לייגע את מוחם כדי להמציא שקרים. זאת ועוד, לאנשים ערמומיים יש תשוקות גדולות ומיותרות וגם דרישות רבות. עליהם להמציא דרכים להשיג את מטרותיהם ולכן הם מוכרחים להמשיך לשקר ולרמות וככל שהם מספרים יותר שקרים עליהם לכסות על יותר שקרים. משום כך החיים של אדם ערמומי הם הרבה יותר מתישים ומכאיבים לעומת חייו של אדם ישר. יש אנשים שהם ישרים יחסית. אם יוכלו לחתור אל האמת, להרהר על אודות עצמם ללא קשר לשקרים שאולי אמרו, להכיר את התחבולות שעסקו בהן, לא משנה מה היו, ולראותן לאור דברי אלוהים כדי לנתח ולהבין אותן ואז להתקדם ולשנות את זה – אז יוכלו להיפטר מרוב השקרים והתחבולות שלהם תוך לא יותר משנים אחדות. ואז הם יהפכו לאנשים ישרים בבסיסם. חיים בדרך כזאת לא רק שמשחררים אותם מהרבה כאב ועייפות, אלא גם מביאים שלום ואושר לאנשים אלה. הם ישוחררו בעניינים רבים מכבלי האילוצים הנוגעים לתהילה, רווח אישי, מעמד, יוהרה וגאווה, והם יחיו חיים חופשיים ומשוחררים באופן טבעי. אולם לאנשים ערמומיים יש תמיד מניעים נסתרים מאחורי הדיבור והמעשה שלהם. הם ממציאים שקרים מכל הסוגים כדי להטעות ולהונות את הזולת וברגע שהם נחשפים הם חושבים על דרכים לכסות על שקריהם. הם מיוסרים בדרך הזאת ובדרך ההיא וגם הם מרגישים שהחיים שלהם מתישים. מספיק מתיש אותם לומר שקרים כה רבים בכל סיטואציה שהם נתקלים בה, והכורח לכסות על השקרים האלה מתיש אפילו יותר. כל מה שהם אומרים נאמר לשם השגת מטרה ולכן הם משקיעים הרבה אנרגיה מנטלית בכל מילה שהם אומרים. ולאחר שסיימו לדבר הם פוחדים שאולי בן שיחם רואה מבעד להסוואה שלהם את טבעם האמיתי ולכן הם מוכרחים לייגע את מוחם כדי להסתיר את שקריהם ולהסביר לך דברים בעקשנות מתוך ניסיון לשכנע אותך שהם לא משקרים לך או מטעים אותך ושהם אנשים טובים. אנשים ערמומיים נוטים לעשות דברים כאלה. אם שני אנשים ערמומיים נמצאים יחד, אין להם מנוס מתככים, סכסוכים ומזימות. ההתנצחות לא תיגמר לעולם והיא תגרום להעמקת השנאה ביניהם עד שיהפכו לאויבים מושבעים. אם אתה אדם ישר ואתה בחברת אדם ערמומי, ודאי הוא שההתנהגויות האלו יגרמו לך לבחילה. אם האדם הערמומי יפעל כך פה ושם, אתה תאמר שלכל אחד יש צביון מושחת ושקשה להימנע מדברים כאלה. אבל אם האדם הערמומי יפעל כך כל הזמן, השיטות שלו יגעילו אותך במיוחד ואתה תתעב אותן; אתה תתעב את הצד הזה באדם הערמומי ואת הכוונות שלו. כשתרגיש תיעוב ברמה כזאת, תוכל לשנוא ולדחות אותו. הדבר הזה רגיל מאוד. אי אפשר לקיים קשרים עם אדם זה אלא אם יתחרט ויפגין שינוי כלשהו.

מה אתם אומרים – האם החיים אינם מתישים עבור אנשים ערמומיים? הם מבלים את כל זמנם באמירת שקרים ואחר כך באמירת שקרים נוספים כדי לכסות על השקרים הראשונים והם עוסקים בתחבולות. הם מביאים על עצמם את ההתשה הזאת. הם יודעים שמתיש לחיות ככה – אז למה הם עדיין רוצים להיות ערמומיים ואינם רוצים להיות ישרים? חשבתם על השאלה הזאת פעם? זוהי תוצאה של הטבע השטני של האנשים הללו: הוא משטה בהם ומונע מהם להיפטר מסוג זה של חיים, מסוג זה של צביון. אנשים מוכנים לקבל את זה שמשטים בהם כך ומוכנים לקבל את זה שהם חיים כך; הם לא רוצים ליישם בפועל את האמת וללכת בנתיב האור. אתה חושב שלחיות כך זה מתיש ושלפעול כך זה מיותר – אבל אנשים ערמומיים חושבים שזה חיוני. הם חושבים שאם לא יפעלו כך הם יושפלו, שתדמיתם תיפגע כמו גם שמם הטוב והאינטרסים שלהם, ושהם יפסידו יותר מדי. הדברים האלה – תדמיתם, שמם הטוב והמעמד שלהם – הם כמו אוצר בשבילם והם שומרים עליהם מכל משמר. אלה הפנים האמיתיות של אנשים שאינם אוהבים את האמת. בקיצור, כשאנשים אינם מוכנים להיות ישרים או ליישם בפועל את האמת, הסיבה לכך היא שהם לא אוהבים את האמת. בליבם הם שומרים מכל משמר על דברים כגון שם טוב ומעמד, הם אוהבים לנהות אחרי אופנות העולם והם חיים תחת השפעת השטן. זוהי בעיה בטבע שלהם. כיום יש אנשים רבים שמאמינים באל שנים רבות, ששמעו דרשות רבות ויודעים מה המשמעות של האמונה באל. אבל הם עדיין לא מיישמים בפועל את האמת והם לא השתנו אפילו מעט – למה זה? הסיבה לכך היא שהם לא אוהבים את האמת. אפילו אם הם מבינים קצת מהאמת, הם עדיין לא יכולים ליישם אותה בפועל. לגבי אנשים כאלה, לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, זה יהיה לשווא. האם אנשים שאינם אוהבים את האמת יכולים להיוושע? זה בלתי אפשרי לחלוטין. אי אהבת האמת היא בעיה בלב של האדם, בטבע של האדם. אי אפשר לפתור את הבעיה הזאת. התשובה לשאלה האם האדם יכול או לא יכול להיוושע באמונתו תלויה בעיקר בשאלה אם האדם אוהב או לא אוהב את האמת. רק מי שאוהבים את האמת יכולים לקבל את האמת; רק הם יכולים לעבור קשיים ולשלם מחיר עבור האמת ורק הם יכולים להתפלל לאל ולהסתמך עליו. רק הם יכולים לחפש את האמת ולהרהר על אודות עצמם ולדעת את עצמם דרך חוויותיהם, לאזור אומץ כדי למרוד בבשר ולהשיג יישום בפועל של האמת והתמסרות לאל. רק מי שאוהבים את האמת יכולים לחתור אליה כך, ללכת בנתיב הישועה ולזכות באישור של האל. אין נתיב אחר מלבד נתיב זה. למי שאינם אוהבים את האמת קשה מאוד לקבל אותה. זאת מכיוון שהם שמטבעם הם סולדים מהאמת ושונאים אותה. אילו היו רוצים להפסיק להתנגד לאל או לא לעשות רע, היה להם קשה מאוד לעשות זאת, כי הם של השטן וכבר נהפכו לשדים ולאויבי האל. האל מושיע את האנושות, הוא אינו מושיע את השדים או את השטן. יש אנשים ששואלים שאלות כגון: "אני ממש מבין את האמת. אני פשוט לא יכול ליישם אותה בפועל. מה אני צריך לעשות?" אדם זה אינו אוהב את האמת. אם מישהו אינו אוהב את האמת, הוא אינו יכול ליישם אותה בפועל אפילו אם הוא מבין אותה, כיוון שבלבו הוא אינו מוכן לעשות זאת והוא לא אוהב את האמת. אדם כזה נמצא מעבר לישועה. יש אנשים שאומרים: "נראה לי שלהיות אדם ישר גורם לך להפסיד הרבה, אני לא רוצה להיות כזה. אנשים ערמומיים לעולם לא מפסידים – הם אפילו מרוויחים מניצול הזולת. לכן אני מעדיף להיות אדם ערמומי. אני לא מוכן לאפשר לאחרים לדעת על ענייניי הפרטיים ולהניח להם לקלוט אותי או להבין אותי. גורלי יהיה בידיי". אז בבקשה – נסו ותראו. ראו איזה מין סוף יהיה לכם; ראו מי ילך לגיהינום ומי ייענש בסוף.

האם אתם מוכנים להיות אנשים ישרים? מה אתם מתכננים לעשות אחרי ששמעתם את השיתוף הזה? עם מה תתחילו קודם? (אתחיל בכך שלא אשקר). זוהי הדרך הנכונה ליישם בפועל, אבל לא קל לא לשקר. לעתים קרובות ישנן כוונות מאחורי השקרים של אנשים, אבל לשקרים מסוימים אין שום כוונה מאחוריהם והם לא מתוכננים בכוונה. במקום זאת, השקרים פשוט יוצאים באופן טבעי. קל לפתור שקרים כאלה; השקרים שיש מאחוריהם כוונות הם השקרים שקשה לפתור. זאת מכיוון שהכוונות האלו באות מהטבע של האדם והן מייצגות את התחבולות של השטן, והן כוונות שאנשים בוחרים בכוונה. אם אדם כלשהו אינו אוהב את האמת, הוא לא יהיה מסוגל למרוד בבשר – לכן עליו להתפלל לאלוהים ולהסתמך עליו ולחפש את האמת כדי לפתור את העניין. אבל אי אפשר לפתור את כל בעיית השקרים בבת אחת. האדם יחזור לסורו מדי פעם, אפילו פעמים רבות. זהו מצב רגיל וכל עוד אתה פותר כל שקר ושקר שאתה מספר ומתמיד לעשות זאת, יבוא היום שבו כבר תפתור את כולם. פתרון בעיית השקרים הוא מלחמה ממושכת: כששקר אחד יוצא ממך, הרהר על אודות עצמך ואז התפלל לאל. כשעוד שקר יוצא, הרהר על אודות עצמך והתפלל לאל שוב. ככל שתרבה להתפלל כך תגדל שנאתך לצביונך המושחת וכך תגדל תשוקתך ליישם בפועל את האמת ולהביאה לידי ביטוי בחייך. כך יהיה לך הכוח לנטוש את השקרים. אחרי תקופה של חוויה ויישום בפועל כאלה, תוכל לראות ששקריך התמעטו, שהחיים שלך נעשו קלים יותר ושאינך צריך לשקר או לכסות על שקריך עוד. אולי לא תדבר הרבה ביום-יום אבל כל משפט יבוא מהלב, הוא יהיה אמת ויהיו בו שקרים מעטים מאוד. מה תהיה ההרגשה לחיות ככה? האם חיים כאלה לא יהיו חופשיים ומשוחררים? צביונך המושחת כבר לא יגביל אותך ואתה לא תהיה כבול על ידיו, ואתה תתחיל, לכל הפחות, לראות את התוצאות של להיות אדם ישר. מובן שכאשר תיתקל בנסיבות מיוחדות אולי תיתן לפעמים לשקר קטן להתחמק. ייתכן שיהיו זמנים שבהם תיתקל בסכנה או בצרה מסוג כלשהו, או תרצה לשמור על ביטחונך; בזמנים כאלה אי אפשר להימנע מלשקר. בכל זאת, מחובתך להרהר אודות זה, להבין את זה ולפתור את הבעיה. עליך להתפלל לאל ולומר: "עדיין יש בי שקרים ותחבולות. הלוואי שהאל יציל אותי מצביוני המושחת פעם אחת ולתמיד". כשהאדם פועל בחכמה מתוך כוונה, הדבר אינו נחשב לגילוי שחיתות. זה דבר שהאדם מוכרח להתנסות בו על מנת להיות אדם ישר. בדרך הזאת שקריך יתמעטו בהתמדה. כיום אתה אומר עשרה שקרים, מחר אולי תאמר תשעה, למחרת אולי תאמר שמונה. מאוחר יותר אולי תאמר שניים או שלושה. אתה תאמר אמת יותר ויותר והיישום בפועל מצדך של להיות אדם ישר יתקרב בהתמדה לרצונות של האל, לדרישותיו ולסטנדרטים שלו – וכמה טוב זה יהיה! כדי ליישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר, אתה מוכרח שיהיו לך נתיב ומטרה. תחילה, פתור את בעיית השקרים שאתה אומר. מחובתך לדעת את המהות שמאחורי הפעולה של אמירת השקרים האלה. מחובתך גם לנתח איזה כוונות ומניעים דוחפים אותך לומר את השקרים האלה, למה יש לך כוונות כאלו ומהי תמציתן. לאחר שתברר את כל העניינים האלה, אתה תדע את טבעה האמיתי של בעיית השקרים וכשמשהו יקרה לך, יהיו לך עקרונות ליישום בפועל. אם תמשיך עם יישום בפועל וחוויות מסוג זה, ודאי הוא שתראה תוצאות. יום אחד תגיד: "קל להיות ישר. כל כך מעייף להיות ערמומי! אני לא רוצה יותר להיות אדם ערמומי ותמיד להצטרך לחשוב על איזה שקר לומר ועל איך לכסות על השקרים שלי. זה כמו להיות אדם עם מחלת נפש שמדבר בסתירות – אדם שאינו ראוי להיקרא 'אנושי'! חיים מהסוג הזה מעייפים כל כך ואני לא רוצה יותר לחיות ככה!" בשלב זה תהיה לך תקווה להיות אדם ישר באמת והדבר יוכיח שהתחלת להתקדם לקראת התנהלות כאדם ישר. זוהי פריצת דרך. מובן שיהיו בכם אנשים שכאשר יתחילו ליישם בפועל יבואו במבוכה גדולה לאחר שיאמרו דברי אמת ויחשפו את עצמם לחלוטין. הם יסמיקו וירגישו בושה והם יפחדו מהלעג של אנשים אחרים. מה צריכים לעשות אפוא? צריכים להתפלל לאל בכל זאת ולבקש שייתן כוח. אתה אומר: "הו אלוהים, אני רוצה להיות אדם ישר, אבל אני מפחד שאנשים יצחקו עליי כשאומר אמת. אני מבקש שתחלץ אותי מכבלי הצביון השטני שלי; תן לי לחיות בהתאם לדבריך כדי שאהיה חופשי ומשוחרר." כשתתפלל כך, הבהירות בליבך תגבר ואתה תאמר לעצמך: "טוב ליישם את הדבר הזה. היום יישמתי בפועל את האמת. סוף סוף הייתי אדם ישר לשם שינוי". כשתתפלל כך, האל יעניק לך נאורות. הוא יעבוד בליבך והוא יניע אותך תוך שהוא מאפשר לך להעריך את ההרגשה של להיות אדם ישר. זהו האופן שבו יש ליישם בפועל את האמת. ברגע שבו תתחיל לא יהיה לך נתיב, אבל אתה תמצא נתיב באמצעות חיפוש האמת. כשאנשים מתחילים לחפש את האמת, הם לא בהכרח בעלי אמונה. קשה לאנשים להיות ללא נתיב, אבל ברגע שהם מבינים את האמת ויש להם נתיב ליישום בפועל, ליבם מגלה את ההנאה שיש בזה. אם הם יכולים ליישם בפועל את האמת ופועלים בהתאם לעקרונות, ליבם ימצא נחמה והם יזכו להיות חופשיים ומשוחררים. אם יש לך ידע אמיתי כלשהו על האל, אתה תוכל לראות בבירור את כל הדברים בעולם הזה; הלב שלך יואר ויהיה לך נתיב. ואז תזכה בשחרור ובחופש מלאים. בשלב הזה אתה תבין מה המשמעות של יישום בפועל של האמת, של ריצוי האל ושל להיות אדם אמיתי – ובכך אתה תהיה על המסלול הנכון באמונתך באל.

סתיו, 2007