מהרגע שבו אתה מגיח בבכי לעולם הזה, אתה מתחיל למלא את האחריות שלך. אתה ממלא את תפקידך ומתחיל את מסע חייך למען התוכנית והייעוד של האל. לא משנה מה הרקע שלך, ומה המסע הצפוי לך, בכל מקרה איש אינו יכול להימלט מהתזמורים ומהסידורים שהותוו לו משמיים, ואיש אינו יכול לשלוט בגורלו, מפני שרק האל הריבון על הכול מסוגל לבצע עבודה כזו. מאז ראשית קיומו של האדם, אלוהים תמיד מבצע את עבודתו באופן זה – הוא מנהל את התבל ומכוון את חוקי השינוי של כל הדברים ואת מסלולי התנועות שלהם. כמו כל שאר הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מאלוהים. כמו כל שאר הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור ידו של האל. לבו ורוחו של האדם אחוזים בידו של אלוהים, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתה מאמין בכל זה ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים כאחד, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו לפי מחשבותיו של אלוהים. זהו האופן שבו לאל מחזיק בריבונות על כל הדברים.

כשהלילה יורד בשקט, האדם לא מודע לכך, מפני שלב אדם אינו יכול לתפוס כיצד הלילה יורד ומאין הוא בא. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את בואו של אור היום. אולם השאלה מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה מובנת לאדם עוד פחות, והוא מודע לכך עוד פחות. חילופי היום והלילה האלה החוזרים והנשנים מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו ומניעים אותו מהקשר היסטורי אחד למשנהו, וכן מוודאים את הגשמתן של עבודתו של אלוהים בכל תקופה ושל תוכניתו של אלוהים לכל עידן. האדם צעד לאורך כל התקופות האלה בעודו נוהה אחר האל, אך האדם אינו יודע שהאל מחזיק בריבונות על גורל כל הדברים ועל גורל כל היצורים החיים, והוא אינו יודע איך אלוהים מארגן ומכוון את כל הדברים. העובדה הזו חמקה מידיעתו של האדם בן זמננו ואפילו משחר הימים ועד היום. מדוע? לא מפני שמעשיו של אלוהים נסתרים מדי, ולא מפני שתוכניתו של אלוהים עדיין לא התגשמה, אלא מפני שליבו ורוחו של האדם רחוקים מדי מאלוהים, עד כדי כך שהאדם ממשיך לשרת את השטן במקביל להיותו חסיד אל – מבלי שהוא מודע לכך כלל. איש אינו מחפש באופן פעיל את עקבותיו של אלוהים או את הופעתו, ואיש אינו מוכן להתקיים תחת חסותו והגנתו של אלוהים. במקום זאת, בני האדם נכונים להסתמך על ריקבונו של השטן המרושע, להסתגל לעולם הזה ולכללי הקיום שהאנושות הרעה הזו מצייתת להם. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם נהפכים לקורבן המנחה של האדם לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים נהפכים למקום שבו שוכן השטן, כמו גם למגרש המשחקים הראוי לו. כך מאבד האדם בלא יודעין את הבנת העקרונות של ההוויה האנושית, ושל שוויו ומשמעותו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין אלוהים לאדם מתערפלים בהדרגה בלב האדם, והוא מפסיק לחפש את אלוהים ולהקשיב לו. עם הזמן, האדם מאבד את ההבנה של חשיבות בריאתו על ידי האל, והוא אינו מבין את הדברים שיוצאים מפי אלוהים ואת כל מה שנובע מאלוהים. לאחר מכן, האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולחקיקתו, ולבו ורוחו של האדם הופכים קהים... אלוהים מאבד את האדם שהוא ברא בראשית, והאדם מאבד את השורש שהיה לו במקור: זו הטרגדיה של האנושות הזו. לאמיתו של דבר, מההתחלה ממש ועד עכשיו, אלוהים העלה טרגדיה עבור האנושות, שבה האדם הוא גם הדמות הראשית וגם הקורבן. ואיש אינו יודע מי במאי הטרגדיה הזו.

במרחביו העצומים של העולם, אוקיינוסים סחפו שדות, ושדות הוצפו והיו לאוקיינוסים, שוב ושוב פעמים אין ספור. אין מי שמסוגל להוביל ולכוון את האנושות, מלבד האל המחזיק בריבונות על כל הדברים. אין אף אחד "אדיר כוח" שעמל למען האנושות הזו או עושה את ההכנות בעבורה, ועל אחת כמה וכמה אין אף אחד שמסוגל להוביל את האנושות הזו אל יעד האור ולשחרר אותה מהעוולות הארציות. אלוהים מקונן על עתיד האנושות ומתאבל על נפילת האנושות, והוא כואב את הצעדה המתמשכת של האנושות לעבר דעיכה ואל נתיב האין-חזור. איש לא הקדיש מחשבה לדבר זה: באיזה כיוון עשויה לצעוד אנושות שכזו, ששברה לחלוטין את לבו של אלוהים והתנערה ממנו, ובמקום זאת חיפשה את השטן. בדיוק מסיבה זו אף אחד אינו מנסה לחוש בחרון אפו של אלוהים, ואף אחד אינו מחפש את הדרך שמרצה את אלוהים או מנסה להתקרב אליו, ואף יותר מכך, שאיש אינו מנסה להעריך את צערו וכאבו של אלוהים. אפילו לאחר ששמע את קולו של אלוהים, האדם ממשיך בנתיב שלו, ממשיך להפנות את גבו לאל, מתחמק מחסדו ודאגתו של אלוהים וסר מן האמת של אלוהים, הוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של אלוהים. ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי – כל עוד נמשכת עיקשותו של האדם – לאופן שבו אלוהים יתנהג כלפי האנושות הזו, שבזה לו באופן מוחלט כל כך? איש אינו יודע שהסיבה לתזכורות ולתוכחות החוזרות ונשנות של אלוהים כלפי האדם היא שהוא כבר הכין אסון חסר תקדים, שבשרו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת, שהוא לא רק עונש לבשר, אלא ממוקד גם בנשמתו של האדם. עליך לדעת זאת: כשתוכנית האל נכשלת, וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו אינן נענות, איזה סוג של זעם הוא ישחרר? יהיה זה משהו שאף יציר בריאה לא חווה או ידע אי פעם. על כן אני אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים ולעולם לא יחזור שנית. הסיבה לכך היא שתוכניתו של אלוהים היא לברוא את האנושות רק פעם אחת ולהושיע את האנושות רק פעם אחת. זו הפעם הראשונה וגם האחרונה. לפיכך, איש אינו יכול להעריך את הכוונות הקפדניות ואת הציפייה הלהוטה שבה אלוהים מושיע את האנושות הפעם.

אלוהים ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שאלוהים העניק לו חיים. לאחר מכן, האדם זכה בהורים ובקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את העולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעוד שקבע לו אלוהים. נשימת החיים שמפיח אלוהים בכל יצור חי תומכת בצמיחתו עד בגרות. במהלך התהליך הזה, איש אינו מרגיש שהאדם גדל בהשגחת האל. במקום זאת, כולם סבורים שהאדם גדל בחיק הוריו האוהבים, ושאינסטינקט החיים שלו הוא שמכוון את צמיחתו. זאת משום שהאדם אינו יודע מי העניק לו את חייו ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא אינו יודע איך אינסטינקט החיים מחולל נסים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך חייו, שההתמדה היא מקור קיומו, ושהאמונות שהוא מחזיק הן הנכס שבו תלויה הישרדותו. האדם אינו מודע כלל לחסד האל ולתמיכתו, ובדרך זו הוא מבזבז את החיים שאלוהים העניק לו... אף אחד מבני האנוש האלה שאלוהים דואג להם יומם וליל אינו מקבל על עצמו לעבוד את אלוהים. רק אלוהים ממשיך לעבוד על האדם לפי תוכניתו, מבלי ציפיות מהאדם. הוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והמשמעות של החיים, יבין את המחיר שאלוהים שילם בעבור כל מה שנתן לאדם ויידע כמה אלוהים משתוקק שהאדם ישוב אליו. איש מעולם לא בחן את הנוגעים למקור חיי האדם וההמשכיות שלהם. רק אלוהים מבין כל זאת וסובל בשקט את הכאב והמהלומות מהאדם, שקיבל הכול מאלוהים ואינו מודה על כך. האדם נהנה מכל מה שהחיים מעניקים לו כמובן מאליו, ובהתאם לכך, העובדה שהאדם בוגד באלוהים, שהאדם שוכח את אלוהים ושהוא סוחט את אלוהים היא "דבר מן השורה". האם ייתכן שתוכנית האל באמת כל כך חשובה? האם ייתכן שהאדם, היצור החי הזה שאלוהים ברא, הוא באמת כל כך חשוב? תוכנית האל חשובה ללא ספק. עם זאת, היצור החי הזה שנברא ביד אלוהים קיים למען תוכנית האל. לפיכך, אלוהים אינו יכול לנטוש את תוכניתו מתוך שנאה כלפי האנושות הזו. אלוהים סובל את כל העינויים האלה למען התוכנית שלו, ולמען החיים שאלוהים נפח באדם – לא למען בשרו ודמו של האדם, אלא למען חיי האדם. הוא עושה זאת על מנת להשיב אליו את החיים שהוא נפח באדם, ולא את בשרו ודמו. זוהי תוכניתו.

כל יצור שבא לעולם הזה חייב לחוות חיים ומוות, והרוב חוו מחזור של מוות ולידה מחדש. מי שחי כיום ימות בקרוב והמתים ישובו בקרוב. כל זה הוא חלק ממסלול החיים שאלוהים הסדיר למען כל יצור חי. עם זאת, המסלול הזה והמחזור הזה הם בדיוק העובדה שאלוהים רוצה שהאדם יראה: שהחיים שאלוהים העניק לאדם הם אינסופיים ולא מוגבלים על ידי פיזיות, זמן או חלל. אלה הם מסתרי החיים שאלוהים העניק לאדם, וזו וההוכחה לכך שהוא מקור החיים. על אף שרבים אולי אינם מאמינים שאלוהים הוא מקור החיים, האדם נהנה בהכרח מכל מה שנובע מאלוהים, בין שהוא מאמין באלוהים ובין שהוא מכחיש את קיומו. אם יום אחד, אלוהים יתחרט ופתאום יחליט לקחת בחזרה את כל מה שקיים בעולם ולהשיב אליו את החיים שהוא העניק, הרי ששום דבר לא יוסיף עוד להתקיים. אלוהים משתמש בחייו כדי לקיים את כל הדברים, החיים והדוממים, ולהביא את כולם לסדר תקין מכוח עוצמתו וסמכותו. זוהי עובדה שאיש אינו מבין או תופס, והעובדות הבלתי נתפסות האלה הן עצם התגלמותו של כוח החיים של אלוהים והעדות לקיומו. כעת, תן לי לגלות לך סוד: אף יציר בריאה אינו יכול לתפוס את גדולתם ועוצמתם של חיי האל. כך זה כעת, כך היה בעבר, וכך יהיה בעתיד. הסוד השני שאחשוף הוא זה: אלוהים הוא מקור החיים לכל היצורים, יהיו אשר יהיו ההבדלים באופן חייהם או במבנה שלהם. לא משנה איזה סוג של יצור חי אתה, לא תוכל לשנות את נתיב החיים שאלוהים קבע. כך או כך, כל מה שאני רוצה הוא שהאדם יבין שללא ההגנה, ההשגחה והדאגה של אלוהים, האדם אינו יכול לקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, גם אם ינסה בקפידה וייאבק בכל מאודו. ללא אספקת החיים שאלוהים מעניק, האדם מאבד את ערך החיים ואת משמעות החיים. איך ייתכן שאלוהים יאפשר לאדם שמבזבז בקלות דעת את ערך חייו לחיות בשאננות כזו? כפי שאמרתי בעבר: אל תשכח שאלוהים הוא מקור חייך. אם האדם לא יוקיר את כל מה שאלוהים הרעיף עליו, לא זו בלבד שאלוהים ייקח בחזרה את כל מה שהוא נתן, אלא שהוא גם יגרום לאדם לשלם כפליים תמורת כל מה שאלוהים נתן לו.

26 במאי 2003