מהרגע שבו אתה מגיח בבכי לעולם הזה, אתה מתחיל למלא את האחריות שלך. אתה ממלא את תפקידך ומתחיל את מסע חייך למען התוכנית והייעוד של האל. לא משנה מה הרקע שלך, ומה המסע הצפוי לך, בכל מקרה איש אינו יכול להימלט מהתזמורים ומהסידורים שהותוו לו משמיים, ואיש אינו יכול לשלוט בגורלו, מפני שרק האל הריבון על הכול מסוגל לבצע עבודה כזו. מאז ראשית קיומו של האדם, האל תמיד מבצע את עבודתו באופן זה – הוא מנהל את התבל ומכוון את חוקי השינוי של כל הדברים ואת מסלולי התנועות שלהם. כמו כל הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מהאל. כמו כל הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור ידו של האל. לבו ורוחו של האדם אחוזים בידו של האל, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתה מאמין בכל זה ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים כאחד, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו לפי מחשבותיו של האל. זהו האופן שבו האל מחזיק בריבונות על כל הדברים.

כשהלילה יורד בשקט, האדם לא מודע לכך, מפני שלב אדם אינו יכול לתפוס כיצד הלילה יורד ומאין הוא בא. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את בואו של אור היום. אולם השאלה מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה מובנת לאדם עוד פחות, והוא מודע לכך עוד פחות. חילופי היום והלילה האלה החוזרים והנשנים מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו ומניעים אותו מהקשר היסטורי אחד למשנהו, וכן מוודאים את הגשמתן של עבודתו של האל בכל תקופה ושל תוכניתו של האל לכל עידן. האדם צעד לאורך כל התקופות האלה בעודו נוהה אחר האל, אך האדם אינו יודע שהאל מחזיק בריבונות על גורל כל הדברים ועל גורל כל היצורים החיים, והוא אינו יודע איך האל מארגן ומכוון את כל הדברים. העובדה הזו חמקה מידיעתו של האדם בן זמננו ואפילו משחר הימים ועד היום. מדוע? לא מפני שמעשיו של האל נסתרים מדי, ולא מפני שתוכניתו של האל עדיין לא התגשמה, אלא מפני שליבו ורוחו של האדם רחוקים מדי מהאל, עד כדי כך שהאדם ממשיך לשרת את השטן במקביל לנהייה אחר האל – מבלי שהוא מודע לכך כלל. איש אינו מחפש באופן פעיל את עקבותיו של האל או את הופעתו, ואיש אינו מוכן להתקיים תחת חסותו והגנתו של האל. במקום זאת, אנשים מוכנים לקבל את השחתת השטן, השד הרע, להסתגל לעולם הזה ולכללי הקיום שהאנושות הרעה הזו מצייתת להם. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם נהפכים לקורבן המנחה של האדם לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים נהפכים למקום שבו שוכן השטן, כמו גם למגרש המשחקים הראוי לו. כך מאבד האדם בלא יודעין את הבנת העקרונות של התנהלות אנושית, ושל שוויו ומשמעותו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין האל לאדם מתערפלים בהדרגה בלב האדם, והוא מפסיק לחפש את האל ולהקשיב לו. עם הזמן, האדם מאבד את הבנתו לגבי חשיבות בריאתו על ידי האל, והוא אינו מבין את הדברים שיוצאים מפי האל ואת כל מה שנובע מהאל. לאחר מכן, האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולתקנותיו, ולבו ורוחו של האדם הופכים קהים... האל מאבד את האדם שהוא ברא בראשית, והאדם מאבד את השורש שהיה לו במקור: זו הטרגדיה של האנושות הזו. לאמיתו של דבר, מההתחלה ממש ועד עכשיו, האל העלה טרגדיה עבור האנושות, שבה האדם הוא גם הדמות הראשית וגם הקורבן. ואיש אינו יודע מי במאי הטרגדיה הזו.

במרחביו העצומים של העולם, אוקיינוסים יבשו והפכו לשדות, ושדות הוצפו והיו לאוקיינוסים, שוב ושוב פעמים אין ספור. אין מי שמסוגל להוביל ולכוון את האנושות, מלבד האל המחזיק בריבונות על הכול, בקרב כל הדברים. אין אף אחד "אדיר כוח" שעמל למען האנושות הזו או עושה את ההכנות בעבורה, ועל אחת כמה וכמה אין אף אחד שמסוגל להוביל את האנושות הזו אל יעד האור ולשחרר אותה מהעוולות של עולמו של האדם. האל מקונן על עתיד האנושות ומתאבל על נפילת האנושות, והוא כואב את הצעדה המתמשכת של האנושות לעבר דעיכה ואל נתיב האין-חזור. איש לא הקדיש מחשבה לדבר זה: לאן עשויות מועדות להיות פניה של אנושות שכזו, ששברה לחלוטין את לבו של האל והתנערה ממנו, ובמקום זאת חיפשה את הרע. בדיוק מסיבה זו אף אחד אינו מנסה לחוש בחרון אפו של האל, ואף אחד אינו מחפש את הדרך שמרצה את האל או מנסה להתקרב אליו, ואף יותר מכך, שאיש אינו מנסה להעריך את צערו וכאבו של האל. אפילו לאחר ששמע את קולו של האל, האדם ממשיך בנתיב שלו, ממשיך להפנות את גבו לאל, מתחמק מחסדו ודאגתו של האל וסר מן האמת של האל, הוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של האל. ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי – כל עוד נמשכת עיקשותו של האדם – לאופן שבו האל יתנהג כלפי האנושות הזו, שמתעלמת ממנו באופן מוחלט כל כך? איש אינו יודע שהסיבה לתזכורות ולתוכחות החוזרות ונשנות של האל כלפי האדם היא, שהוא כבר הכין במו ידיו אסון חסר תקדים, שבשרו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת, שהוא לא רק עונש לבשר, אלא ממוקד גם בנשמתו של האדם. עליך לדעת זאת: כשתוכנית האל נכשלת, וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו אינן נושאות פרי, איזה סוג של זעם הוא ישחרר? יהיה זה משהו שאף יציר בריאה לא חווה או ידע אי פעם. על כן אני אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים ולעולם לא יחזור שנית. הסיבה לכך היא שתוכניתו של האל היא לברוא את האנושות רק פעם אחת ולהושיע את האנושות רק פעם אחת. זו הפעם הראשונה וגם האחרונה. לפיכך, איש אינו יכול להעריך את הכוונות הקפדניות ואת הציפייה הלהוטה שבה האל מושיע את האנושות הפעם.

האל ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שהאל העניק לו חיים. האדם, בתורו, זכה בהורים ובקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את העולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעוד שקבע לו האל. נשימת החיים שמפיח האל בכל יצור חי היא שתומכת בצמיחתו עד בגרות. לאורך התהליך הזה, איש אינו מרגיש שהאדם מתקיים וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, כולם סבורים שהאדם מתבגר כשהוא נתון לחסד של גידול בידי ההורים, ושאינסטינקט החיים שלו הוא שמכוון את צמיחתו. זאת משום שהאדם אינו יודע מי העניק לו את חייו ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא אינו יודע איך אינסטינקט החיים מחולל נסים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך חייו, שההתמדה היא המקור לקיום חייו, ושהאמונות שהוא מחזיק הן הנכס שבו תלויה הישרדותו. האדם אינו מודע כלל לחסד האל ולאספקתו, ובדרך זו הוא מבזבז את החיים שהאל העניק לו... אף לא אדם אחד שהאל דואג לו יומם וליל אינו מקבל על עצמו לעבוד את האל. האל רק ממשיך לבצע עבודה באדם, שממנו אין ציפיות, בהתאם לתוכניתו. הוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והמשמעות של החיים, יבין את המחיר שהאל שילם בעבור כל מה שנתן לאדם ואת הלהיטות שבה האל משתוקק נואשות לשובו של האדם אליו. איש מעולם לא בחן את הסודות הנוגעים למקור חיי האדם ולהמשכיות שלהם. רק האל מבין כל זאת וסובל בשקט את הכאב והמהלומות מהאדם, שקיבל הכול מהאל ואינו מודה על כך. האדם נהנה מכל מה שהחיים מעניקים לו כמובן מאליו, ובד בבד, העובדה שהאדם בוגד באל, שהאדם שוכח את האל ושהוא סוחט את האל היא "דבר מן השורה". האם ייתכן שתוכנית האל באמת כל כך חשובה? האם ייתכן שהאדם, היצור החי הזה שהאל ברא, הוא באמת כל כך חשוב? תוכנית האל חשובה ללא ספק. עם זאת, היצור החי הזה שנברא ביד האל קיים למען תוכנית האל. לפיכך, האל אינו יכול להחריב את תוכניתו מתוך שנאה כלפי האנושות הזו. האל סובל את כל העינויים האלה למען התוכנית שלו, ולמען החיים שהאל נפח באדם – לא למען בשרו ודמו של האדם, אלא למען חיי האדם. הוא עושה זאת על מנת להשיב אליו את החיים שהוא נפח באדם, ולא את בשרו ודמו. זוהי תוכניתו.

כל מי שבא לעולם הזה חייב לחוות חיים ומוות, והרוב חוו מחזור של מוות ולידה מחדש. מי שחי כיום ימות בקרוב והמתים ישובו בקרוב. כל זה הוא חלק ממסלול החיים שהאל הסדיר למען כל יצור חי. עם זאת, המסלול הזה והמחזור הזה הם בדיוק העובדה שהאל רוצה שהאדם יראה: שהחיים שהאל העניק לאדם הם אינסופיים ולא מוגבלים על ידי פיזיות, זמן או חלל. אלה הם מסתרי החיים שהאל העניק לאדם, וזו ההוכחה לכך שהוא מקור החיים. על אף שרבים אולי אינם מאמינים שהאל הוא מקור חיי האדם, האדם נהנה בהכרח מכל מה שנובע מהאל, בין שהוא מאמין בהאל ובין שהוא מכחיש את קיומו. אם יום אחד, האל יתחרט ופתאום יחליט לקחת בחזרה את כל מה שקיים בעולם ולהשיב אליו את החיים שהוא העניק, הרי ששום דבר לא יוסיף עוד להתקיים. האל משתמש בחייו כדי לקיים את כל הדברים, החיים והדוממים, ולהביא את כולם לסדר תקין מכוח עוצמתו וסמכותו. זוהי עובדה שאיש אינו מבין או תופס, והעובדות הבלתי נתפסות האלה הן עצם התגלמותו של כוח החיים של האל והעדות לקיומו. כעת, תן לי לגלות לך סוד: אף יציר בריאה אינו יכול לתפוס את גדולתם ועוצמתם של חיי האל. כך זה כעת, כך היה בעבר, וכך יהיה בעתיד. הסוד השני שאחשוף הוא זה: האל הוא מקור החיים לכל היצורים; יהיו אשר יהיו ההבדלים באופן חייהם או במבנה שלהם, ולא משנה איזה סוג של יצור חי אתה, אף יצור לא יכול לסטותממסלול החיים שהאל קבע. כך או כך, כל מה שאני רוצה הוא שהאדם יבין שללא ההגנה, ההשגחה והאספקה של האל, האדם אינו יכול לקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, גם אם ינסה בקפידה וייאבק בכל מאודו. ללא אספקת החיים שהאל מעניק, האדם מאבד את ערך החיים ואת משמעות החיים. איך ייתכן שהאל יאפשר לאדם שמבזבז בקלות דעת את ערך חייו של האל, לחיות בשאננות כזו? כפי שאמרתי בעבר: אל תשכח שהאל הוא מקור חייך. אם האדם לא יוקיר את כל מה שהאל הרעיף עליו, לא זו בלבד שהאל ייקח בחזרה את כל מה שהוא נתן, אלא שהוא גם יגרום לאדם לשלם כפליים תמורת כל מה שהאל נתן לו.

26 במאי 2003