391. האל ברא את בני האדם, הציב אותם על פני האדמה ומאז ועד היום הוא מנחה אותם. לאחר מכן הוא הושיע אותם ושימש כקורבן חטאת למען האנושות, ובסוף, עליו עדיין לכבוש את האנושות, להושיע את בני האדם לחלוטין, ולהשיבם לצלמם המקורי. זוהי העבודה שהוא עוסק בה מבראשית ועד אחרית – להשיב את האנושות לצלמה ולדמותה המקוריים. האל יכונן את מלכותו וישיב על כנו את צלמם המקורי של בני האדם, ופירוש הדבר הוא שהאל יכונן מחדש את סמכותו על פני האדמה ובקרב כל יצירי הבריאה. לאחר שהמין האנושי הושחת על ידי השטן, הוא איבד את לבו ירא-האל וכן את התפקיד שצריך להיות ליצירי הבריאה, ובכך הפך לאויב המורד באל. לאחר מכן, האנושות חיה תחת השפעתו של השטן והייתה נתונה לתמרוניו; לפיכך, לא הייתה לאל כל דרך לעבוד בקרב יצירי בריאתו, קל וחומר שלא היה מסוגל לזכות ביראתם. בני האדם נבראו על ידי האל, והיו צריכים לעבוד אותו, אך למעשה הם הפנו לו עורף ועבדו את השטן במקומו. השטן הפך לאליל שבליבם. כך, האל איבד את מעמדו בליבם, ובמילים אחרות, המשמעות של בריאת האנושות על ידו ירדה לטמיון. לכן, כדי להשיב את משמעות בריאת האנושות על ידו, עליו להשיב על כנו את צלמה המקורי ולפטור את האנושות מצביונה המושחת. כדי להשיב לידיו את בני האדם מידי השטן, עליו להושיעם מהחטא. רק כך יוכל האל להשיב בהדרגה את צלמם ואת תפקידם המקוריים, ולבסוף, לכונן מחדש את מלכותו. בסופו של דבר, השמדתם המוחלטת של אותם בני מרד מיועדת גם היא לאפשר לבני האדם לעבוד את האל טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. מכיוון שהאל ברא את בני האדם, הוא יגרום להם לעבוד אותו; מכיוון שהוא חפץ לכונן מחדש את תפקידה המקורי של האנושות, הוא ישיב אותו לחלוטין וללא כל טומאה. השבת סמכותו פירושה לגרום לבני האדם לעבוד אותו ולהתמסר לו; פירוש הדבר הוא שהאל יגרום לבני האדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו להיאבד כתוצאה מסמכותו. פירוש הדבר הוא שהאל יגרום לכל מה שקשור אליו להתקיים בקרב בני האדם ללא התנגדות מצדו של אף אחד. המלכות שהאל חפץ לכונן היא מלכותו שלו. האנושות שהוא חפץ בה היא אנושות העובדת אותו, אנושות המתמסרת לו לחלוטין וניחנה בתהילתו. אם האל לא יושיע את המין האנושי המושחת, אזי המשמעות של בריאת האנושות על ידו תאבד; לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם, ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם האל לא ישמיד את אותם אויבים המורדים בו, הוא לא יוכל להשיג את תהילתו במלואה, וגם לא לכונן את מלכותו על פני האדמה. אלה יהיו סימני השלמת עבודתו והישגו הכביר: להשמיד כליל את המורדים בו בקרב המין האנושי, ולהביא למנוחה את אלה שהובאו לידי שלמות. כאשר בני האדם יושבו לצלמם המקורי, וכאשר יוכלו למלא את חובותיהם, לשמור על מקומם הראוי ולהתמסר לכל סידוריו של האל, האל יזכה בקבוצת אנשים על פני האדמה העובדת אותו, והוא גם יכונן על פני האדמה מלכות העובדת אותו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם ייכנסו יחד למנוחה

392. מכיוון שאתה מאמין באל, עליך להתמסר לו. אם אינך מסוגל לעשות זאת, אזי אין זה משנה אם אתה מאמין באל או לא. אם אתה מאמין באל זה שנים רבות, אך מעולם לא התמסרת לו ואינך מקבל את כל דבריו, אלא, במקום זאת, אתה מבקש מהאל להתמסר לך ולפעול על פי התפיסות שלך, הרי שאתה אדם מרדני ביותר ואתה חסר אמונה. כיצד יכול אדם כזה להתמסר לדברים ולעבודה של האל שאינם תואמים את תפיסות האדם? המרדנים ביותר הם אלו שמתריסים נגד האל ומתנגדים לו בכוונה תחילה. הם אויביו של האל והם צוררי המשיח. גישתם תמיד עוינת כלפי עבודתו החדשה של האל, לעולם אין להם ולו נטייה קלה ביותר להתמסר ומעולם הם לא התמסרו ברצון ולא היו כנועים. הם סבורים שהם עליונים על פני הזולת ולעולם אינם נשמעים לאיש. לפני האל, הם רואים את עצמם כטובים ביותר בהטפת הדבר וכמוכשרים ביותר בעבודה על הזולת. הם לעולם לא נפטרים מה"אוצרות" שבבעלותם, אלא מתייחסים אליהם כאל נכסים משפחתיים שיש לעבוד אותם, שיש להטיף עליהם לזולת, והם משתמשים בהם כדי להוכיח שוטים שמעריצים אותם כאלילים. בהחלט ישנם כמה בני אדם כאלה בכנסייה. אפשר לומר שהם "גיבורים עשויים לבלי חת", אשר שוהים דור אחר דור בבית ההאל. הם רואים בהטפת המילה (הדוקטרינה) את חובתם הרמה ביותר. שנה אחר שנה, דור אחר דור, הם עוסקים במרץ באכיפת חובתם "המקודשת והבלתי ניתנת להפרה". איש לא מעז לגעת בהם. איש לא מעז להוכיח אותם בגלוי. הם הופכים ל"מלכים" בבית האל, משתוללים ורודים בזולת לאורך העידנים. להקת השדים הזו שואפת להתאחד ולהשמיד את עבודתי. איך ייתכן שאאפשר לשדים החיים האלה להתקיים לנגד עיניי? אפילו אלה המתמסרים רק באופן חלקי לא יכולים להמשיך כך עד הסוף, לא כל שכן הרודנים האלה שאין ולו שמץ של התמסרות בלבם! לא בקלות זוכה האדם בעבודתו של האל. אפילו אם האדם ישתמש בכל כוחו, הוא יוכל לזכות רק בחלק ממנה ולהיות מובא לידי שלמות בסוף. אם כך, מה באשר לילדי הארכי-מלאך ששואפים להשמיד את עבודתו של האל? יש להם עוד פחות סיכוי ליפול בנחלתו של האל, הלא כן? מטרת עבודת הכיבוש שלי היא לא רק כיבוש לשם כיבוש, אלא לכבוש על מנת לגלות צדק ואי-צדק, להשיג הוכחה לעונשו של האדם, לגנות את הרעים, ויתר על כן, לכבוש על מנת להפוך למושלמים את אלה שמתמסרים ברצון. בסופו של דבר, כולם יופרדו על פי סוגיהם, ומחשבותיהם ורעיונותיהם של כל אלה שיובאו לידי שלמות יתמלאו בהתמסרות. זו העבודה שתבוצע בסוף. בינתיים, אלה שכל פעולה שלהם מרדנית ייענשו ויישלחו להישרף באש ויהיו מושא לקללה נצחית. בבוא העת, אותם "גיבורים גדולים ועשויים לבלי חת" מעידני העבר יהפכו ל"מוגי הלב החלשים וחסרי התועלת" הבזויים והמנודים ביותר. רק הדבר הזה יכול להמחיש את כל ההיבטים של הצדק של האל ואת צביונו שהנו אסור לפגיעה מצד האדם, ורק הדבר הזה יכול לשכך את השנאה שבלבי. האם אינכם מסכימים שזה הגיוני לחלוטין?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

393. עבודת האל משתנה בין עידן לעידן. אם תתמסר היטב לעבודת האל בשלב אחד, אך בשלב הבא התמסרותך לעבודתו תהיה לקויה, או שתהיה חסר התמסרות כלל, הרי שהאל ייטוש אותך. אתה עומד בקצב של האל בשלב הזה, ועליך להמשיך לעמוד בקצב בעלייתו של האל לשלב הבא. רק אז תהיה מישהו שמתמסר לרוח הקודש. מכיוון שאתה מאמין באל, עליך לשמור על התמסרות יציבה. אינך יכול פשוט להתמסר לאל כשמתחשק לך ולא להתמסר לו כשלא מתחשק לך. האל אינו מאשר התמסרות מסוג כזה. אם אינך יכול לעמוד בקצב של העבודה החדשה שבה אני משתף אותך ואם אתה ממשיך להיאחז באמירות קודמות, איך ייתכן שתהיה התקדמות בחייך? עבודתו של האל נועדה לקיים אותך באמצעות דבריו. כשתתמסר לו ותקבל את דבריו, רוח הקודש לבטח תעבוד בתוכך. רוח הקודש עובדת בדיוק כפי שאני מדבר. עשה כדבריי ורוח הקודש תפעל בתוכך מיד. אני משחרר אור חדש כדי שתראו אותו וכדי להכניס אתכם לאור הנוכחי. עם כניסתך לאור הזה, רוח הקודש תתחיל מיד לפעול בתוכך. יש כאלה שיתמרדו ויאמרו, "פשוט לא איישם בפועל כדבריך." אז אני אומר לך שהגעת עכשיו לסוף הדרך. קמלת ואין לך חיים. לכן, כשאתה חווה את שינוי טבעך, אין דבר קריטי יותר מאשר לעמוד בקצב של האור הנוכחי. רוח הקודש לא פועלת רק בבני אדם מסוימים שהאל משתמש בהם אלא גם בכנסייה. היא יכולה לעבוד בתוך כל אדם. ייתכן שהיא עובדת בתוכך ברגע זה ואתה תחווה את העבודה הזאת. בתקופה הבאה, היא עשויה לעבוד בתוך אדם אחר ולפיכך, עליך למהר ולנהות. ככל שתדבק יותר באור הקיים, כך יוכלו חייך לצמוח יותר. בלי קשר לטיבו של האדם, כל עוד רוח הקודש עובדת בו, אתה חייב ללכת אחריו. חווה את החוויה הזו דרך החוויה שלך באופן מעשי ותקבל דברים נעלים אף יותר. דרך סוג זה של יישום בפועל תתקדם מהר יותר. זה הנתיב לשלמות האדם ואמצעים שבעזרתם החיים צומחים. הנתיב להפיכתך למושלם מושג באמצעות ההתמסרות שלך לעבודתה של רוח הקודש. אינך יודע באמצעות איזה אדם האל יעבוד כדי להפוך אותך למושלם וגם לא באמצעות איזה אדם, איזו התרחשות או איזה דבר הוא יתיר לך לזכות בדברים או לראות אותם. אם אתה מסוגל לעלות על דרך הישר הזו, הדבר מראה שיש תקווה גדולה שהאל יהפוך אותך למושלם. אם אינך מסוגל לעשות זאת, הדבר מעיד על כך שעתידך קודר וחסר אור. כשתעלה על דרך הישר, תזכה בגילוי בכל דבר. בלי קשר לשאלה מה רוח הקודש תגלה לאחרים, אם תתקדם על סמך הידע שלהם ותחווה את הדברים בעצמך, החוויה הזו תהפוך לחלק מחייך ותהיו מסוגל לספק לאחרים בזכות החוויה הזו. אלה שמספקים לאחרים על ידי כך שהם חוזרים כתוכי על דברים הם אנשים ללא חוויות. עליך ללמוד למצוא דרך של יישום בפועל על ידי נאורות והארה של אחרים, לפני שתוכל לדבר על החוויה והידע שלך בפועל. הדבר יועיל עוד יותר לחייך. עליך לחוות באופן הזה ולהתמסר לכל מה שבא מהאל. עליך לחפש את כוונותיו של האל בכל דבר וללמוד לקחים בכל דבר כדי שחייך יוכלו לצמוח. יישום בפועל כזה מביא להתקדמות המהירה ביותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

394. התמסרות לעבודתו של האל חייב להיות מוחשי ומעשי ועליו לבוא לידי ביטוי. התמסרות ברמה שטחית בלבד לא יכולה לקבל את אישור האל, ולא ניתן לעלות בקנה אחד עם כוונותיו של האל דרך התמסרות להיבטים השטחיים של דברי האל בלבד, בלי לחפש שינוי בצביון האדם. התמסרות לאל והתמסרות לעבודתו של האל הם אותו הדבר. אלה שמתמסרים רק לאל אך לא לעבודתו של האל לא יכולים להיחשב למסורים, לא כל שכן אלה שלא מתמסרים לאל באמת ובתמים אלא מתרפסים כלפי חוץ. אלה שבאמת ובתמים מתמסרים לאל מסוגלים להרוויח מן העבודה ולזכות בהבנה של צביונו ועבודתו של האל. רק בני אדם כאלה מתמסרים לאל באמת ובתמים. בני אדם כאלה מסוגלים לזכותבידע חדש ולחוות שינויים חדשים מתוך עבודה חדשה. רק בני אדם כאלה זוכים לאישור האל. בני אדם כאלה הם היחידים שהאל הופך למושלמים והם היחידים שעוברים שינוי בטבעם. אלה שהאל מאשר הם אלה שמתמסרים בשמחה לאל, לדברו ולעבודתו. רק בני אדם כאלה צודקים, רק בני אדם כאלה באמת ובתמים רוצים את האל ושואפים אליו בכנות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

395. במהלך שהותו של אלוהים כבשר ודם, הציות שהוא דורש מבני האדם לא כולל הימנעות ממתיחת ביקורת או מהתנגדות לאלוהים, כפי שהם מדמיינים. במקום זאת, הוא דורש שבני האדם ישתמשו בדבריו כעיקרון המנחה של חייהם וכיסוד הישרדותם, שהם ינהיגו לחלוטין את מהות דבריו, ושהם יְרַצו את רצונו לחלוטין. היבט אחד של הדרישה מבני האדם להישמע לאלוהים בהתגלמותו מתייחס להנהגת דבריו, והיבט אחר מתייחס ליכולת להישמע לרגילוּת ולמעשיוּת שלו. שני ההיבטים האלה חייבים להיות מוחלטים. אלו שיכולים להשיג את שני ההיבטים האלה הם בני אדם שלבם ירא-אל באמת ובתמים. כל בני האדם האלה הם אלה שנפלו בנחלתו של אלוהים, והם כולם אוהבים את אלוהים כפי שהם אוהבים את חייהם שלהם...

קבוצת בני האדם שאלוהים בהתגלמותו רוצה לזכות בהם כיום מונה את אלה שתואמים את רצונו. בני האדם צריכים רק להישמע לעבודתו, ולהפסיק לדאוג כל הזמן לגבי הרעיונות של אלוהים שבשמיים, לחיות בעמימות, ולהקשות על אלוהים כבשר ודם. בני האדם שמסוגלים להתמסר לו הם אלה שמאזינים לחלוטין לדבריו ומצייתים להסדריו. בני האדם האלה לא מתעניינים כלל מהו טיבו האמיתי של אלוהים שבשמיים או מהו סוג העבודה שאלוהים שבשמיים עושה כרגע בבני האדם. הם מעניקים את כל לבם לאלוהים שבארץ ומגישים לו את כל הווייתם. הם לעולם לא דואגים לביטחונם שלהם ולעולם לא מתמרמרים לגבי הרגילות והמעשיוּת של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. בני האדם שנשמעים לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכולים להפוך למושלמים בידיו. בני האדם שמאמינים באלוהים שבשמיים לא יזכו בדבר. זאת משום שלא אלוהים שבשמיים אלא אלוהים שבארץ הוא שמעניק לבני האדם את ההבטחות והברכות. בני האדם לא צריכים תמיד לכבד את אלוהים שבשמיים כגדול ולראות את אלוהים שבארץ כאדם ממוצע. זה לא הוגן. אלוהים בשמיים אדיר ונפלא, והוא חכם באופן מופלא, אך זה לא קיים כלל. אלוהים בארץ הוא ממוצע מאוד וחסר כל חשיבות, והוא גם רגיל מאוד. אין לו חוכמה יוצאת דופן והוא לא עושה מעשים מרהיבים. הוא פשוט עובד ומדבר באופן רגיל ומעשי ביותר. למרות שהוא לא מדבר ברעמים או מזמן את הרוח והגשם, הוא באמת התגלמותו של אלוהים שבשמיים, והוא באמת האל שחי בקרב בני האנוש. אסור לבני האדם להתייחס אל האל שהם לא מסוגלים להבין ושתואם לדמיונות שלהם כאלוהים, או להתייחס לאל הזה כגדול, בעודם חושבים לנחות את האל שהם לא יכולים לקבל ולא יכולים לדמיין כלל. כל זה נובע מהמרדנות של בני האדם. כל זה הוא המקור להתנגדותם של בני האדם לאלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בני אדם שיכולים להיות צייתנים לחלוטין למעשיוּת של אלוהים הם אלה שאוהבים את אלוהים באמת

396. המפתח להתמסרות לאל הוא קבלת האור החדש והיכולת לקבל אותו וליישם אותו בפועל. רק ציות כזה הוא התמסרות אמיתית. למי שלא מוכן להשתוקק לאל לא יכולה להיות נטייה להתמסר לאל; הוא יכול רק להתנגד לאל כיוון שהוא מרוצה מהמצב הקיים. הסיבה שאדם כזה לא יכול להתמסר לאל היא שהוא נאחז בדברים מהעבר. הדברים מהעבר יצרו אצל אנשים מגוון תפיסות וכל מיני דמיונות לגבי האל, ואלו הפכו לצלמו של האל בעיני רוחם. על כן, הדבר שהם מאמינים בו הוא התפיסות שלהם עצמם ואמות המידה של דמיונם. אם אתם משווים את האל שעושה עבודה מעשית כיום לאל שבדמיונכם, משמע שהאמונה שלכם נובעת מהשטן ומושתתת על העדפותיכם האישיות. האל לא רוצה אמונה כזו. גם אם יש להם הסמכות נשגבות, וגם אם הם מסורים – אפילו אם הם הקדישו חיים שלמים של השתדלות למען עבודתו של האל והפכו לקדושים מעונים – בני אדם עם אמונה כזו לא מקובלים על האל. הוא רק מפגין כלפיהם מעט חסד ומאפשר להם ליהנות ממנו לזמן מה. בני אדם כאלה לא מסוגלים להנהיג את האמת. רוח הקודש לא עובדת בקרבם והאל יסלק כל אחד מהם בתורו. בין שהוא זקן או צעיר, מי שלא מתמסר לאל באמונתו ופועל מהמניעים הלא נכונים הוא זה שמתנגד ומשבש. אין ספק שהאל יסלק בני אדם כאלה. מי שלא מתמסר לאל כלל ובסך הכול מכיר בשמו של האל ומבין במידה כלשהי את טובו וחביבותו של האל, אך לא מתקדם בקצב צעדיה של רוח הקודש ולא מתמסר לעבודתה ולדבריה העכשוויים של רוח הקודש – אנשים כאלה חיים בחסדו של האל והאל לא יזכה בהם ולא יהפוך אותם למושלמים. האל הופך בני אדם למושלמים באמצעות ההתמסרות שלהם, על ידי אכילתם ושתייתם את דברי האל והנאתם מדברי האל, ובאמצעות הסבל והזיכוך בחייהם. רק באמצעות אמונה כזו טבעם של בני אדם יכול להשתנות – רק אז הם יכולים לרכוש הכרה אמיתית של האל. לא להסתפק בחיים בחסדו של האל, אלא להשתוקק לאמת באופן פעיל, לחפש אותה ולרצות ליפול בנחלת האל – זאת המשמעות של התמסרות מודעת לאל; זו בדיוק האמונה שהאל רוצה. בני אדם שלא עושים דבר מלבד ליהנות מחסדי האל לא יכולים להפוך למושלמים או להשתנות, וההתמסרות, הדתיות, האהבה והסבלנות שלהם שטחיים לגמרי. מי שרק נהנה מחסדי האל לא יכול להכיר את האל באמת, ואפילו אם הוא מכיר את האל, היכרותו שטחית והוא אומר דברים כמו "האל אוהב את האדם" או "האל רחום כלפי האדם". אמירות כאלה לא מייצגות את חיי האדם והן לא מוכיחות שבן האדם מכיר את האל באמת. אם, כאשר דברי האל מזככים אותם או כשהם נתקלים בניסיונותיו של האל, בני אדם לא מסוגלים להתמסר לאל – אם במקום זאת הם מתחילים לפקפק באל וקורסים – הרי שהם לא מתמסרים לו כלל ועיקר. בליבם יש כללים ומגבלות רבים בנוגע לאמונה באל, חוויות ישנות שנובעות משנים רבות של אמונה או מבחר של כללים שמבוססים על ספרי הקודש. האם בני אדם כאלה יכולים להתמסר לאל? בני האדם האלה מלאים בדברים אנושיים – כיצד יוכלו להתמסר לאל? ה"התמסרות" שלהם מותאמת להעדפותיהם האישיות – האם ייתכן שהאל רוצה התמסרות כזו? אין זו התמסרות לאל אלא התמסרות לכללים – זהו הסיפוק העצמי והניחום העצמי שלהם. אם אתם אומרים שזו התמסרות לאל, הרי שאתם מנאצים את שמו, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, באמונתכם באל עליכם להתמסר לאל

397. כל מי שלא מחפש התמסרות לאל באמונתו הוא אדם שמתנגד לאל. האל דורש מבני האדם שיחפשו את האמת, שישתוקקו לדברי האל, שישתו ויאכלו את דברי האל ושיישמו אותם בפועל כדי שיוכלו להגיע להתמסרות לאל. אם זו כוונתכם האמיתית, האל ודאי ירומם אתכם וודאי ויַטֶּה לכם חסד. אין ספק בכך ואיש לא יכול לשנות זאת. אם המניעים שלכם אינם התמסרות לאל ואם יש לכם כוונות אחרות, כל מה שתאמרו ותעשו – אפילו תפילותיכם בפני האל ואפילו כל צעד שלכם – יהיה מנוגד לאל. גם אם כל דבריכם עדינים ואתה מנומסים, וגם אם כל צעד וכל ביטוי נראה ראוי בעיני אחרים, כאילו הייתם אנשים מסורים, אך בכל הנוגע למניעים ולהשקפות שלכם באשר לאמונה באל, כל אחת מן הפעולות שלכם מנוגדת לאל, והיא עשיית רע. בני אדם שנראים צייתנים ככבשים אך לבם מלא כוונות מרושעות אינם אלא זאב בעור של כבש. הם פוגעים באל ישירות והאל לא יחוס על אף אחד מהם. רוח הקודש תחשוף כל אחד מהם כדי שכולם יוכלו לראות שרוח הקודש מתעבת ודוחה כל אחד מהם שהוא צבוע. אל דאגה: האל יטפל בכל אחד מהם בתורו וייפטר מכל אחד מהם בתורו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, באמונתכם באל עליכם להתמסר לאל

398. כשבאים לאמוד אם אנשים יכולים להתמסר לאלוהים או לא, השאלה המרכזית היא האם יש להם או אין להם רצונות מופרזים או מניעים נסתרים כלפי האל. אם אנשים תמיד באים לאלוהים בדרישות, זה מוכיח שהם אינם מסורים לו. אם לא תקבל מן האל את מה שקורה לך, ולא משנה מהו, אם לא תחפש את האמת ותמיד תצדיק את עצמך ותרגיש שהצדק אתך בלבד, ואם תהיה אפילו מסוגל לפקפק בכך שאלוהים הוא האמת והצדק – אתה תהיה בצרות. אנשים כאלה הם הגאוותניים ביותר והמרדניים כלפי האל. אנשים שתמיד באים לאלוהים בדרישות אינם יכולים להתמסר לו באמת. אם אתה בא בדרישות לאלוהים, זה מוכיח שאתה מנסה לעשות עסקה עם אלוהים, שאתה בוחר ברצונך האישי ושאתה פועל בהתאם לו. בכך אתה בוגד באלוהים ואין בך התמסרות. עצם הדרישה מאלוהים כשלעצמה היא חסרת היגיון; אם אתה באמת מאמין שהוא אלוהים, לא תעז לבוא אליו בדרישות וגם לא תרגיש כשיר לבוא אליו בדרישות, בין שאתה סבור שהדרישות הגיוניות ובין שלא. אם יש לך אמונה אמיתית באלוהים ואם אתה מאמין שהוא אלוהים, אתה רק תסגוד לו ותתמסר לו, אין שום ברירה אחרת. אנשים כיום לא רק בוחרים בחירות משל עצמם, הם אפילו מבקשים מאלוהים לפעול בהתאם לרצונם האישי. לא רק שהם לא בוחרים להתמסר לאלוהים, הם אפילו מבקשים מאלוהים להתמסר להם. האין זה חסר היגיון לחלוטין? משום כך, אם אין באדם דבקות אמיתית ואמונה מהותית, הוא לעולם לא יוכל לזכות באישור מאלוהים. כשבני אדם מסוגלים להפחית את הדרישות שלהם כלפי אלוהים, יש להם יותר אמונה והתמסרות אמיתיות וחוש ההיגיון שלהם הוא רגיל יחסית. לרוב, ככל שאנשים נוטים להתווכח וככל שיש להם יותר תירוצים כך קשה יותר להתמודד איתם. לא רק שיש להם דרישות רבות, אלא שגם אם תיתן להם אצבע הם ירצו את כל היד. כשמשביעים את רצונם בנושא מסוים הם באים בדרישות בנושא אחר. הם צריכים שישביעו את רצונם בכל הנושאים ואם הם לא שבעי רצון אז הם מתחילים להתלונן, להתייאש ולנהוג בפזיזות. לאחר מכן הם מרגישים חייבים ומלאי חרטה, בוכים מרה ורוצים למות. מה התועלת בזה? האם הם לא מתנהגים בחוסר היגיון ומרגיזים ללא הרף? את סדרת הבעיות הזאת יש לפתור מהשורש. אם יש לך צביון מושחת ואתה לא פותר אותו, אם אתה מחכה עם פתרון הבעיה הזאת עד שתיקלע לצרות או תגרום לאסון, איך תוכל לפצות על האובדן הזה? זה לא קצת כמו לנעול את שערי האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו? משום כך, כדי לפתור לחלוטין את בעיית הצביון המושחת שלך, מחובתך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה כשהיא מתעוררת לראשונה. מחובתך לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך כשהיא עוד בחיתוליה, וכך תבטיח שלא תעשה שום שגיאה ותמנע צרות בעתיד. אם צביון מושחת משתרש והופך למחשבותיו של האדם או להשקפת העולם שלו, הוא יכול להנחות את האדם לעשות רע. משום כך, המטרה של ההרהור העצמי והידיעה העצמית היא בעיקר לגלות את הצביון המושחת ולחפש במהירות את האמת כדי לפתור אותו. מחובתך לדעת איזה דברים יש בטבע שלך, מה אתה אוהב, אל מה אתה חותר ומה אתה רוצה להשיג. מחובתך לנתח את הדברים האלה בהתאם לדברי האל כדי לבדוק אם הם עולים בקנה אחד עם רצון האל ובאיזה אופן הם מופרכים. ברגע שתבין את הדברים האלה, מחובתך לפתור את בעיית ההיגיון הלא-רגיל שלך, כלומר, בעיית ההטרדה חסרת ההיגיון והבלתי פוסקת שלך. אין זו רק בעיית הצביון המושחת שלך, יש לה גם נגיעה לחוסר ההיגיון שלך. לאנשים שנסחפים עם האינטרסים האישיים שלהם אין היגיון רגיל, בייחוד בעניינים הקשורים לאינטרסים שלהם. זוהי בעיה פסיכולוגית והיא גם עקב אכילס של בני האדם. יש אנשים שמרגישים שיש להם איכות מסוימת וכישרונות מסוימים והם תמיד רוצים להנהיג ולהתבלט, ומשום כך הם מבקשים מאלוהים להשתמש בהם. אם אלוהים לא משתמש בהם, הם אומרים, "איך אלוהים יכול שלא להעדיף אותי? אלוהים, אם אתה תשתמש בי לעשיית משהו חשוב, אני מבטיח שאשקיע למענך!" האם כוונה מסוג זה היא כוונה נכונה? השקעה למען אלוהים היא דבר טוב, אבל מאחורי הנכונות של אנשים אלה להשקיע למען האל ישנם מניעים. מה שהם אוהבים הוא המעמד והם ממוקדים בו. כשאנשים יכולים להתמסר באמת והם הולכים אחרי אלוהים בלב שלם ללא קשר לשאלה האם אלוהים משתמש בהם או לא, וכשהם משקיעים למען אלוהים ללא קשר לשאלה האם יש להם מעמד או לא, רק אז אפשר להחשיבם כבעלי היגיון וכאנשים שמתמסרים לאל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים

399. כשאתם מתעמתים עם בעיות בחיים האמיתיים, כיצד עליכם להכיר ולהבין את סמכותו של אלוהים וריבונותו? כשאינכם יודעים כיצד להבין בעיות אלה, להתמודד עמן ולחוותן, איזו גישה עליכם לאמץ כדי להראות את כוונתכם, רצונכם והמציאות שלכם, של ציות לריבונותו של אלוהים ולסידורים שהוא קובע? דבר ראשון, עליכם ללמוד לחכות; אחר כך, עליכם ללמוד לחפש; אחר כך, עליכם ללמוד להישמע. "לחכות" פירושו לחכות לזמנו של אלוהים, לחכות לבני האדם, לאירועים ולדברים שהוא סידר למענכם, לחכות לכך שרצונו יתגלה בפניכם בהדרגה. "לחפש" פירושו לצפות בכוונותיו מלאות המחשבה של אלוהים ביחס אליכם ולהבינן, דרך בני האדם, האירועים והדברים שהוא סידר, להבין את האמת דרכם, להבין מה על בני האדם להשיג ואת הדרכים שעליהם לשמור, להבין אילו תוצאות מתכוון אלוהים להשיג בבני האדם ולאילו הישגים הוא מתכוון להגיע בהם. המלה "להישמע" מתייחסת כמובן לקבלתם של בני האדם, האירועים והדברים שאלוהים תזמר, קבלת ריבונותו, ודרכה הגעה לידיעה על האופן שבו מכתיב הבורא את הגורל האנושי, מקיים את האדם בעזרת חייו, מטמיע את האמת באדם. כול הדברים תחת סידוריו וריבונותו של אלוהים מצייתים לחוקי הטבע, ואם אתם מחליטים להניח לאלוהים לסדר ולהכתיב לכם כול דבר, עליכם ללמוד לחכות, עליכם ללמוד לחפש, עליכם ללמוד להישמע. זוהי הגישה שעל כול אדם שברצונו להישמע לסמכותו של אלוהים לנקוט, התכונה הבסיסית שצריכה להיות לכול אדם שברצונו לקבל את ריבונותו וסידוריו של אלוהים. כדי להחזיק בגישה כזו, להיות בעלי תכונה כזו, עליכם לעבוד קשה יותר, ורק כך תוכלו להיווכח במציאות האמיתית.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ג'

400. כשנח ציית להוראותיו של אלוהים, הוא לא ידע מהן כוונותיו של אלוהים. הוא לא ידע מה אלוהים רוצה להשיג. אלוהים רק נתן לו פקודה, הורה לו לעשות דבר מה, אך ללא הסברים רבים, והוא עשה זאת. הוא לא ניסה בסתר להבין את כוונות האל, הוא לא התנגד לאלוהים והוא לא היה דו-פרצופי. הוא רק עשה על פי ההוראות בלב טהור ופשוט. הוא עשה כל מה שאלוהים הורה לו לעשות, ועשייתו ההחלטית נבעה מצייתנות ומקשב לדבר האל. האופן שבו הוא התמודד עם המשימה שאלוהים הפקיד בידו היה עד כדי כך ישיר ופשוט. מהותו, המהות של מעשיו, הייתה צייתנות, לא פקפוק, לא התנגדות, ועל אחת כמה וכמה, לא מחשבה על ענייניו, רווחיו והפסדיו האישיים. יתרה מזאת, כשאלוהים אמר שהוא ישמיד את העולם במבול, הוא לא שאל מתי או מה יקרה לדברים, קל וחומר שהוא לא שאל את אלוהים באיזה אופן ישמיד את העולם. הוא פשוט עשה את שאלוהים הורה לו. יהיה אשר יהיה האופן שבו אלוהים רצה שהדבר ייעשה או האמצעים שבהם הוא רצה שהדבר ייעשה, הוא עשה בדיוק את שאלוהים ביקש וגם התחיל בעבודה באופן מיידי. הוא פעל בהוראת האל, בגישה של רצון לְרַצות את אלוהים. האם הוא עשה זאת כדי לעזור לעצמו להימנע מהאסון? לא. האם הוא שאל את אלוהים כמה זמן נותר עד שהעולם יושמד? לא. האם הוא שאל את אלוהים או שמא הוא ידע כמה זמן ייקח לבנות את התיבה? גם את זה הוא לא ידע. הוא פשוט נשמע לו, הקשיב ופעל בהתאם.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו א'

401. באמונתו באלוהים, פטרוס שאף לְרַצות את אלוהים בכול, ושאף להתמסר לכל הוראותיו של אלוהים. ללא כל תלונה, הוא היה מסוגל לקבל ייסורים ומשפט, וכן זיכוך, צרות וחוסר בחייו, ואף אחד מהדברים האלה לא יכול היה לשנות את לבו אוהב-האל. האין זו האהבה המושלמת לאלוהים? האין זה מילוי חובתו של יציר בריאה? בין אם מתוך ייסורים, משפט או צרות – אתה תמיד מסוגל להגיע להתמסרות עד המוות, זה מה שכל יציר בריאה צריך להגיע אליו, וזה טוהר האהבה לאלוהים. אם האדם יכול להגיע לכך, אזי הוא יציר בריאה כשיר, ואין דבר שמשביע יותר את רצונו של הבורא. תארו לעצמכם שאתם מסוגלים לעבוד למען אלוהים, אך שאתם לא מתמסרים לאלוהים, ושאתם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. בכך לא רק שלא תמלאו את חובתו של יציר בריאה, אלא שאלוהים גם יגנה אתכם, משום שהאמת לא ברשותכם, משום שאתם לא מסוגלים להתמסר לאלוהים, ומשום מורדים באלוהים. אכפת לכם רק מעבודתכם למען אלוהים, ולא אכפת לכם מהנהגת האמת או מהכרת עצמכם. אתם לא מבינים או מכירים את הבורא, ואתם לא מתמסרים לבורא או אוהבים אותו. אתם מורדים באל מבטן ומלידה, והבורא לא אוהב בני אדם כאלה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו

402. נשיאת עדות מהדהדת על אלוהים נוגעת בעיקר בהבנתכם את האל המעשי וביכולתכם לציית לאדם הזה, שאינו רק ממוצע אלא גם רגיל, ולציית אפילו עד מוות. אם, בצייתנותכם, באמת תישאו עדות על אלוהים, פירוש הדבר שאלוהים זכה בכם. אם תוכלו לציית עד מוות, לא להתלונן בפני אלוהים, לא למתוח ביקורת, לא להשמיץ, לא לשגות בתפיסות ולא להחזיק בשום כוונה נסתרות – כך אלוהים יזכה בכבוד. ציות בפני אדם רגיל, שבני האדם מזלזלים בו, והיכולת לציית עד מוות ללא שום תפיסות – זו עדות אמיתית. המציאות שאלוהים דורש מבני האדם להיווכח בה היא שתוכלו להתמסר לדבריו, להנהיג את דבריו, להשתחוות בפני האל המעשי ולהיות מודעים לשחיתות שלכם עצמכם, לפתוח את לבכם בפניו, ובסופו של דבר, ליפול בחלקו באמצעות דבריו אלו. אלוהים זוכה בכבוד כשהדברים האלה כובשים אתכם והופכים אתכם למסורים לו לגמרי. כך הוא מבייש את השטן ומשלים את עבודתו. כשלא תהיה לכם שום תפיסה לגבי המעשיוּת של אלוהים בהתגלמותו, כלומר כשתעמדו איתן בניסיון הזה, אתם תישאו עדות טובה. אם יבוא יום שבו תבינו לגמרי את האל המעשי ותוכלו לציית עד מוות כמו פטרוס, אלוהים יזכה בכם ויהפוך אתכם למושלמים. כל מעשה של אלוהים שלא עולה בקנה אחד עם התפיסות שלכם הוא ניסיון עבורכם. אם עבודתו של אלוהים הייתה עולה בקנה אחד עם התפיסות שלכם, היא לא הייתה דורשת מכם לסבול או לעבור זיכוך. דווקא משום שעבודתו כה מעשית ואינה עולה בקנה אחד עם התפיסות שלכם, היא דורשת מכם להרפות מהתפיסות שלכם. זו הסיבה שזהו ניסיון עבורכם. המעשיוּת של אלוהים היא הסיבה לכך שכל בני האדם עוברים ניסיונות. עבודתו מעשית, ולא על-טבעית. בעצם כך שתבינו לגמרי את דבריו המעשיים ואת אמירותיו המעשיות ללא כל תפיסה, ושתוכלו לאהוב אותו באמת ככל שעבודתו תהיה מעשית יותר, אתם תיפלו בנחלתו. קבוצת בני האדם שאלוהים יזכה בה מונה את בני האדם שמכירים את אלוהים – כלומר את אלה שמכירים את המעשיוּת שלו – ויתרה מזאת, היא מונה את בני האדם שמסוגלים להישמע לעבודתו המעשית של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בני אדם שיכולים להיות צייתנים לחלוטין למעשיוּת של אלוהים הם אלה שאוהבים את אלוהים באמת

403. השאלה אם כל סוג של אדם ייענש או יתוגמל תיקבע לפני שהאנושות תיכנס למנוחה, בכפוף לחיפוש אחר האמת, הכרת האל והיכולת להתמסר לאל הנראה. אלה שעמלו למען האל הנראה, אך אינם מכירים אותו ואינם מתמסרים לו, אין להם אמת. אנשים כאלה הם עושי רע, ועושי רע יהיו ללא ספק יעדים לענישה; יתרה מכך, הם ייענשו על פי מעשיהם הרעים. האל נועד לכך שבני האדם יאמינו בו, והוא גם ראוי להתמסרותם. אלה שיש להם אמונה רק באל המעורפל והבלתי נראה הם אנשים שאינם מאמינים באל ואינם מסוגלים להתמסר לו. אם אנשים אלה עדיין לא יצליחו להאמין באל הנראה עד שתסתיים עבודת הכיבוש שלו, וימשיכו למרוד באל הנראה אשר בבשר ולהתנגד לו, אזי אותם "מאמיני-הבל" יהפכו, ללא ספק, למושאי השמדה. זה בדיוק כפי שאחדים מביניכם – אלה שמכירים מילולית באל בהתגלמותו, אך לא יכולים ליישם בפועל את אמת ההתמסרות לאל בהתגלמותו – יסולקו ויושמדו בסופו של דבר. יתרה מכך, כל אלה שמכירים מילולית באל הנראה, אוכלים ושותים מהאמת שהאל מביע ועם זאת חותרים אל האל המעורפל והבלתי נראה, מועדים עוד יותר להיות יעדים להשמדה. אף אחד מאנשים אלה לא יוכל להישאר עד לזמן המנוחה שיבוא לאחר שעבודת האל תסתיים, ואף לא אדם אחד הדומה לאנשים כאלה יוכל להישאר עד לזמן המנוחה ההוא. אנשים אשר דומים לשדים אינם מיישמים בפועל את האמת; מהותם היא התנגדות ומרדנות כלפי האל, ואין להם כל כוונה להתמסר לו. אנשים כאלה יושמדו כולם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם ייכנסו יחד למנוחה